פתח תקוה - עונשי המבזה

 

 

- - - חלק תמלול הדרשה בלי השו"ת! (עד 1:24:40) - - - הדרשה ע"פ הספר 'נפשי תדום' מאת הרב רפאל אליעזר ברוידא שליט"א - לכתבה על הספר לחץ כאן

תוכן ענינים: הקדשות; / 'מהו העונש של מי שמבזה את חברו? '. / נגיד מבוא לעונש / התורה הקדושה חסה על כבוד של אבנים ומתים, וקל וחומר שהיא תחוס על הכבוד של מי שהחי. / התורה חסה גם על כבודו של מת מצוה. / פנינה; / תלמידי רבי עקיבא / עונשי המבזה / טעמו של הבן איש חי; / המרגלים / חוק לשון הרע / בעל התניא / המהר"ל מפראג זלה"ה מסביר באופן מקיף: למה מי שמבזה את חברו הוא דומה לרוצח? / ספר חסידים / הבזיונות שספג הרב שליט"א בהלוויית הרב חיים קניבסקי זצוק"ל...

 

הקדשות;

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח!

הערב יהיה לגאולה השלמה לכל עם ישראל בחסד ברחמים, בנסים ונפלאות, ויתגלה מלך המשיח במהרה, ויבנה בית המקדש במהרה בימנו אמן, - אמן!!

הערב גם לע"נ כל הנשמות שאין מי שיאמר עליהם קדיש, ולע"נ שלום בן נסים רחל בת יעקב חיים נגר בן ברכה ולע"נ הורי - מנוחם עדן, אמן!!

אנחנו ממשיכים בעניני הייסורים והבזיונות. ועכשיו אנחנו בפרק של 

'מהו העונש של מי שמבזה את חברו? '. 

בהרצאה קודמת (רחובות 'איך נמנעים מבזיונות? ' 23 - 03 - 2022 https://shofar. tv/lectures/1433 ) עוררנו את הזהירות המרבית לא לעבור ח"ו על איסור אונאת דברים זה: לצער לבזות להשפיל וכו' איש את חברו. 

עכשיו אנחנו נחזק את מידת היראה מחמת העונש. וכשהאדם מבין כמה יעלה לו ביוקר הבזיונות שהוא מבזה אחרים בין בעוה”ז בין בעוה”ב. אז יתכן שנציל אותו ויחשוב מספר פעמים לפני שיפתח את פיו בדבר ביוש או הקנטה. 

נגיד מבוא לעונש

מי שבקי במעלות של הבזיונות, כמו שלמדנו בהרצאה השלישית או הרביעית ('26 מעלות ליסורין' אולמי הוד, רמלה 23. 02. 2022 https://shofar. tv/lectures/1430 ), אז שלא שיחשוב שהזדמנות פז "לזכות" את הזולת במתנה גדולה שתועיל לנפשו ולבזות אותו. 

יכול אחד להגיד: 'תשמע יש כל כך הרבה מעלות בבזיונות, זה מכפר לאנשים על העוונות ועוד ועוד ועוד... אז הוא יגיד "אני מזכה אותו" ויתחיל לבזות את השני... . '

אז צריך לדעת: שאדרבה! 'מגלגלין חובה בידי חייב' זה יראה שהוא 'חייב' בשמים, ולכן מגלגלין עליו את החובה, וכל המבזה את הזולת אפילו עם כוונות טובות, הוא יענש במלוא חומרת הדין. כמו שפנינה נענשה שהיתה מבזה את חנה, ומלגלגת עליה כמו שנדבר, וכשחנה כל בן - פנינה קברה שנים! והיא 'התכוונה לשם שמים'. 

על כן חכמים הזהירו שוב ושוב: 'שעדיף למסור נפש - למות ממש - ולא לפגוע, לצער, לבזות את הזולת. עד שאמרו: 'נָח לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים' חוץ מזה שהוא מפסיד את העוה”ב! ונבאר למה. 

וכתוב גם: 'שכל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה' - אדם שמתפלל לשמים כל השערים ננעלו אבל שערי 'אונאה' שהוא מצער את חברו. אם אדם אחרי שהוא הצטער, בוזה, הושפל פונה לשמים - שומעים אותו מיד! בלי עיכובים. 

וגם כתוב בגמרא: 'הַכֹּל נִפְרַע בְּיַד שָׁלִיחַ חוּץ מֵאוֹנָאָה' - זאת אומרת יש עונשים שהקב"ה משגר לאנשים ע"י שליחים. אבל בעניני אונאה הקב"ה יש בידו 'אנך' והוא בעצמו משלם לבן אדם! 'וְאֵין הַפַּרְגָּד נִנְעָל בְּפָנָיו' התפילה שלו עולה למעלה, ואין מחסומים אין פרגוד, שמונע תפילת המצטער מבוזה מופשל וכו' מלהגיע לשם ולפעול את פעולתה במיַּדי. 

התורה הקדושה חסה על כבוד של אבנים ומתים, וקל וחומר שהיא תחוס על הכבוד של מי שהחי. 

התורה מצווה: "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו"

ורש"י זלה"ה מפרש: 'כשאדם עולה במעלות - במדרגות אז הוא צריך להרחיב את הפסיעות, ואף על פי שאינו 'גלוי ערווה' ממש, הכהנים שהיו עולים, היו עולים בכבשׁ שזה אלכסון כדי שהפסיעות יהיו קצרות, ואז הוא לא ירחיב את פסיעותיו, וזה שומר שלא יהיה בזיון לאבנים מלמטה. 

כי אם הוא עולה במדרגות, אז צריך להרים את הרגל גבוה, וזה נקרא: 'לא כל כך צנוע' אפילו שלכהנים היה מכנסַיִם מתחת לחלוק שהם היו הולכים בו. אבל זה נקרא 'קרוב לגילוי ערווה' וזה מנהג בזיון כלפי האבנים שהם מתחת. 

אז התורה מזהירה: "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו" והרי דברים קל וחומר; ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אפילו אם אדם לא היה צנוע והוא עבר על האבנים, הם מתבזות? ! הן מבינות יש להם בושה? ! - אין להם! בכל אופן אמרה התורה: 'הואיל ויש בהם צורך, אתה משתמש בהם בשביל לעלות למזבח, אז יש בהם צורך, אם יש בהם צורך - אל תנהג בהם מנהג בזיון. כל דבר שיש לך צד הנאה ממנו אל תבזה אותו, אז חברך 

כמו שאמרו לנו חכמים למשל: 'אם שתית בכוס - אל תירק בה. או בצלחת או בקערה, או בור ששתית בו או ממנו אל תשליך בו אבן', כל דבר שיש לך צד הנאה ממנו - אל תבזה אותו! אז חברך שהוא בדמות יוצרך שהוא "צלם א-לקים" - ומקפיד על בזיונו כי יש לו דעת! והוא מרגיש - על אחת כמה וכמה שאתה צריך להיזהר לא לבזותו. 

התורה חסה גם על כבודו של מת מצוה. 

מה זה 'מת מצווה'? גופה, גופה מוטלת בשדה, אין לה קוברין, אין לה אף אחד שם קרוב, ואתה עובר שמה רואה גופה, כרגע זה נקרא 'מת מצווה' מצווה להתעסק אתו לפני הכל. אפילו אם אתה כהן גדול שאסור לך להיטמא למת, אפילו לאבא ואמא אסור לך להיטמא, אבל למת מצווה - כן. ואפילו שאתה נזיר שזה גם אותו דין. 

למה? כיון שהגוף הזה היה משכן לנפש הישראלית. והתורה מקפידה כל כך על בזיונו, והתירה לכהן גדול ולנזיר ששניהם מוזהרים מן התורה: 'לא להיטמא למתים!' הם מצווים: לטפל בו באופן אישי! ולקבור את המת מצווה במקומו. 

אז קל וחומר; שהתורה תקפיד על בזיון של החי, אדם חי ואתה מבזה אותו!? אם על גופה ככה אתה צריך להתבטל, ואפילו הקדושה הכי גדולה של כהן גדול - מתבטלת מול הבזיון שיש לגופה, לגופה, אז כל שכן החי שנושא נשמה קדושה - הנושה נשמה קדושה ו: "חלק א-לק ממעל". 

ועכשיו אנחנו מגיעים למה שאמרתי... 

פנינה; 

פנינה ילדה עשרה (10) ילדים לאלקנה, והיתה מקניטה ומצערת את חנה שהיתה 'צרתה' העקרה. שתי (2) נשים לגבר אחד (1) נקראות: 'צרות זו לזו'. והיא היתה מצערת את חנה שהיתה עקרה. וכתוב בפסוק: "וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְעִמָהּ". 

זאת אומרת פנינה היתה מכעיסה את חנה ומכעיסה אותה כעס רב! בשביל שהיא תרעים בקולה ותבכה לפני הקב"ה 'וְשַׁעֲרֵי דִּמְעָה לֹא נִנְעֲלוּ' ועי"ז בזכות זה הקב"ה ישמע את קולה והיא תלד. זאת אומרת היא דאגה לה שהיא תלד. 

ואומרים חז”ל: שהיא עשתה זאת לשם שמים!

ומה היתה אומרת לה? 

'כלום קנית היום מַעֲפֹרֶת לבנך גדול...? ' 

מַעֲפֹרֶת זה חלוק חיצוני, 'או חלוק לבנך הקטן? '... - אין לה ילדים! היא יושבת על השולחן הילדים סביבה של פנינה, בעלה אלקנה יושב שם, חנה גלמודה יושבת בשולחן לבד, והיא פונה אליה כל פעם ואומרת ככה: 'קנית לבן? קנית לזה... האכלת אותם... השכבת אותם לישון? שלחת אותם לבית ספר? ...' וכל זה "בַּעֲבוּר הַרְעִמָהּ" - בשביל שתתאונן. 

ורבותינו אמרו (בבא בתרא טז'): "בַּעֲבוּר הַרְעִמָהּ" – 'שתתפלל, ולשם שמים נתכוונה'. ולמרות שהכוונה של פנינה לשם שמים היתה, כדי שחנה תזעק בתפילת תהה מעומק הלב והיא תענה מן השמים ותפקד בזרע של קַיּמא - בכל זאת נענשה בצורה חמורה ביותר, שחנה יולדת אחד ופנינה קוברת שנים!' (במדרש שמואל פרשה ח'). 

תלמידי רבי עקיבא

עוד דוגמא: 

אמרו חז”ל (יבמות סב'): 'שנים עשר אלף זוגים (24,000) תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת ועד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה'. 

עשרים וארבע אלף תלמידים תנאים קדושים היו לרבי עקיבא, כל עולם התורה עמד עליהם! לא שהם ביזו אחד את השני, לא השפילו! לא ציערו 'לא נהגו כבוד זה בזה' כולם מתו בפרק אחד. 

כל יום יצאו למעלה משש מאות (600+) לוויות של תנאים קדושים. 

ראיתם כמה היו בהלוויה של הרב קניֶבסקי המנוח? (כתבה ליום השלושים... https://shofar.tv/articles/14641 )

תארו לכם, שהתנאים, כתוב של תלמיד חכם גדול אז שהיה נפטר - היו יוצאים ללוותו שש מאות אלף (600,000) איש לפחות ותוקעים בשופרות. 

זה אחד (1)! אחרי דקה (60 שניות) מודיעים: 'עוד אחד!' אח"כ עוד אחד. אח"כ עוד אחד. למעלה משש מאות כל יום! מפסח ועד עצרת, כל יום למעלה משש מאות לוויות. 

עשרים וארבע אלף, מתו תוך מספר שבועות, בגלל מה? לא נהגו כבוד זה בזה. למדו ביחד! 'חברותות!' - לא נהגו כבוד זה בזה. 

מתו ונשאר העולם שמם בלי תורה, עד שהעמיד רבי עקיבא את חמשת (5) או שבעה (7) תלמידיו - ביניהם רשב"י, רבי מאיר וכו' והעמיד אותם מחדש להפיץ את התורה בישראל. 

 והקב"ה לא היסס לדקדק בעומק הדין! עם התַּנָאִים הַקְּדוֹשִׁים שלא שמרו על כבוד הזולת לפי מדרגתם!! 

והרב שלהם רבי עקיבא כל הזמן שינן להם: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – 'זה כלל גדול בתורה!' ולמרות זאת הם לא זלזלו ולא ביזו הם רק 'שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה'.

עונשי המבזה

אז אנחנו עכשיו ניגש בחיל וברעדה ונעסוק בעונשים השונים הצפויים למי שמבזים בני אדם לפי מדרגותם. ואולי נתעורר סוף סוף מהעוון הזה שזה גם כולל את ה'שנאת חינם' שבגלל זה עדין חרב הבית (לכתבה: 'הראנו בבנינו' לחץ כאן https://shofar.tv/articles/14743 ). 

ונשאלת השאלה: בכלל למה איסור אונאת דברים זה לצער להשפיל לבזות וכו’... למה זה כל כך חמור? 

מסביר רבנו יונה זלה"ה (שערי תשובה שער שלישי אות כד'): 'וְהַמְּצַעֵר כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְתַּב בּוֹ הָעֳנָשִׁים הָאֵלֶּה'. 

זאת אומרת בתורה לא כתוב את העונשים שנגיד עכשיו, למה? - כי זה 'לאו שאין בו מעשה!' אדם מבזה את חברו - זה לא מעשה הוא לא היכה אותו הוא לא שבר לו הוא לא הזיק אותו הוא לא גזל ממנו, הוא לא עשה מעשה הוא "רק" דיבר, אז 'לאו שאין בו מעשה - אין לוקין עליו מן התורה', אין לוקין. יש מכת מרדות בית דין אבל אין מן התורה עונש מפורסם. 

בכל אופן מסביר רבנו יונה: 'שְהַמְּצַעֵר כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְתַּב בּוֹ הָעֳנָשִׁים הָאֵלֶּה עובר בלא תעשה: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ". 

ואמרו רז"ל: 'באונאת דברים הכתוב מדבר' והוא מענין הצער והמצוק. אם אתה מצער את חברך או מציק לו, ע"ז נאמר (ישעיה מט') "וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם". 

זאת אומרת מי שמצערים את ישראל "מוֹנַיִךְ" מלשון אונאה "וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם" הם ימותו! פשוט, יש אומרים: 'שזה נאמר על סנחריב וחילו' וכו’.

ואמרו רז"ל (בבא מציעא נט'): 'כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ, חוּץ מִשַּׁעֲרִי אוֹנָאָה' כמו שהסברנו קודם. 

במקום שדבר הכתוב באונאת ממון, יש גם הונאה - להונות בממון, אז שמה מוזכר "מִקָּח וּמִמְכָּר". וכך כתוב (ויקרא כה, יד): "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, וְלֹא תוֹנוּ" זה מה שנקרא היום אצלנו: 'רמאות!' "להונות" במשקל במידה וכו’. 

ומה אמרו בגמרא (בבא מציעא נח'): 'גְּדוֹלָה אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן!' זאת אומרת אם אתה מצער את החבר שלך - זה יותר גרוע ממה שגזלת ממנו כסף והונתה אותו! 

למה? 'שֶׁזּוֹ בְּגוּפוֹ וְזה בְּמָמוֹנוֹ' כשאתה מצער אותו מביֶּש ומשפיל - זה בגופו, אתה פוגע בו בגופו. ופה אתה גזלת אותו הונאתה אותו לקחת ממנו כסף מה שלא ראוי - זה בממונו. 

'וזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון'. אם גזלת ממנו מאה שקלים אפשר להשיב את המחאה שקלים נגמר הסיפור. אבל אם ביזית אותו - איך אתה יכול להחזיר את זה בחזרה?! הרי כולם שמעו זה נודע זה התפרסם, ואפילו אם זה נעשה בינו לבינו בלבד! אז כל פעם שהוא ילך הוא רק רואה אותו עוד פעם הןא נזכר במה שהוא עשה לו הוא רותח מחדש! - זה לא ניתן להשבון. 

ודבר נוסף באונאת דברים נאמר: "וְיִרְאַת מֵאֱ-לֹהֶיךָ" הקב"ה מסתכל בדיוק מה עשית מה כוונתך כמה רצית לצער אותו וכו’. בזה נאמר: "וְיִרְאַת מֵאֱ-לֹהֶיךָ" אבל בהונאת ממון - לא נאמר "וְיִרְאַת מֵאֱ-לֹהֶיךָ". 

זאת אומרת הונאת דברים לצער להשפיל לבזות זה הרבה יותר גרוע בהונאה בממון! 

בזיונות - הם בכלל 'אונאת דברים' הם אכן חרב חדה, ש: 'כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה!' למה? מפני מי שהתאנה והוא מצטער מאוד - דעתו נחלשת ולבו נכנע על צרתו. לכן, הוא מתפלל מתוך כאב לב! ובכוונה עצומה - ותפילתו נשמעת! על הבזיונות שהוא קיבל. 

טעמו של הבן איש חי;

ה"בן איש חי" זלה"ה: מוסיף טעם לחומרת העוון המגונה של אונאת דברים (בבא מציעא פרק ד' בן יהוידע) הוא אומר: 'המבזה חברו שופך את דמו כמה פעמים, כי כל עת שהוא זוכר המתבזה, הוא בוש ונכלם מאליו ומעצמו, וכן כל פעם שרואה את האנשים שביְּשו אותו לפניהם, הוא שוב בוש ונכלם. ונמצא שלמעשה, המבזה שפך את דמו של המתבזה וממשיך לשפוך את דמו שוב ושוב, כל פעם שנזכר המבוזה בדבר'. עד כאן דבריו של הבן איש חי. 

המרגלים

רבי נתן הבבלי זת"ע (אבות דרבי נתן פרק תשיעי) אומר על המרגלים: "וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'" – 'והלא דברים קל וחומר: ומה ארץ, שאין לה לא פה לדבר ולא פנים ולא בושה, ביקש הקב"ה את עלבונה של הארץ מן המרגלים. אז המדבר דברים כנגד חברו ומביֶּש אותו - על אחת כמה וכמה שיבקש הקב"ה את עלבונו!'. 

נבין: המרגלים נכנסו לארץ, חזרו וסיפרו לעם ישראל: "שֶׁהָאָרֶץ הַזֹּאת אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ וְהוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה" והם נענשו בעונש חמור ביותר! ולא רק הם, אלא עם ישראל שש מאות אלף (600,000) שיצאו ממצרים הגברים ששמעו ולא מחו בהם על שהוציאו דיבת הארץ רעה - שש מאות נענשו למות במדבר ולא להיכנס לארץ. 

שמעתם את הבזיון של הארץ ולא מחיתם? - תמותו במדבר ולא תכנסו לארץ, שש מאות אלף איש! יוצאי מצרים שכל הגאולה היתה בעצם בשבילם! כולם יצאו ממצרים אחרי אותות ומופתים, שמעו את דיבת הארץ, שאין לה פה ואין לה פנים ואין לה בושה ולא מחו - מתו. 

נו, אז אם הקב"ה מקפיד ע"ז שהוציאו דיבה ביזו את הארץ, אז איך הוא יקפיד על עלבון של יהודי או יהודיה...! 

ואלה ששומעים את הבזיונות ולא מוחים - נתפסים גם כן בעוון (24:57). 

כותב הרמח"ל זלה"ה (מסילת ישרים פרק יא') בפרטים של מידת הנקיות: 'כללו של דבר, הרבה דרכים ליצה"ר, אבל כל דבר שיוכל להוליד ממנו נזק או בזיון לחברו בין בפניו בין שלא בפניו, הרי זה בכלל לשון הרע השַׂנאוי ומתועב לפני המקום. ועל אדם כזה נאמר: 'כָּל הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בָּעִקָּר'. 

'כּוֹפֵר בָּעִקָּר' - זה כאילו כופר בקב"ה! כאילו אין מי שרואה, אין מי ששומע אותו, אין א-לקים לנגד עיניו. לכן הוא מרשה לעצמו לומר מה שהוא רוצה בניגוד לתורה הקדושה. 

ככלל לשון הרע - המבזה את הזולת נענש בכל עונשי לשון הרע, בתוספת עונשים חמורים כפי שנראה בהמשך הפרק. 

זאת אומרת כל העונשים שכתוב במי שמדבר לשון הרע - כולם זה עדין כלום כי יש תוספת למי שגם בלשון הרע מבזה את השני ואנחנו נלמד מהם העונשים. 

חוק לשון הרע

דרך אגב, אפילו במדינת ישראל יש חוק נגד "לשון הרע" ומקבלים פיצויים רבים אלה שנפגעו מלשון - הרע. 

החוק הישראלי אומר: שאפילו אם נאמר לשון הרע בפני אדם זולת המדובר עליו, והמטרה להשפיל לבזות וכו’ - הוא צריך לשלם לו שבעים אלף (70,000) שקל, ואם זה במזיד – מאה וארבעים אלף (140,000) שקל, על לשון הרע אחד (1). 

ואנחנו תבענו מספר רב של אנשים שהוציאו דיבתנו רעה - וזכינו בכל המשפטים! וקנינו כבר שתי (2) מכוניות...! (ראה דוגמא כתבה: 'דוד אביטן הפסיד בבית המשפט 36,515 ש"ח לרב אמנון יצחק שליט"א' לחץ כאן  ).

הקהל מוחא כפים... 

זה כמובן חוץ מהעונשים שמגיע להם! וחוץ מהזכויות שהעבירו לנו, ואת החובות שלנו שלקחו. 

הקהל מוחא כפים... 

לפי רבי נתן הבבלי זתע"א: 'הבזיון הוא חמור יותר מלשון הרע! כמו שכתוב (אבות דרבי נתן פרק ט'): 'והרי דברים קל וחומר; ומה מרים (מרים הצדקת! הנביאה!! אחות אהרן ומשה) שלא דברה אלא באחיה, ולא דברה אלא בהיחבא, ולא דברה אלא שלא בפניו של משה, ולא דברה אלא לטובתו! - נענשה!! 

שהיא היתה מצורעת שבוע (7) ימים ב"הנחה". וכל ישראל יודעים: שהיא מצורעת, זה בזיון שאין כדוגמתו. זאת אומרת התורה הקפידה אפילו בלשון הרע של אח ואחות שמדברים בשקט לטובה ועם האח השלישי (3) עד כדי כך שכך עם ישראל יודע, זה בזיון עצום, אם יודעים שמישהו קיבל צרעת הוא טמא במשך שבוע, וכולם מחכים לה כדי לנסוע משם, אתם מבינים איזה בזיון, מה היחס... כיוון שהיה משה 'שקול כנגד כל ישראל!' - אז הבזיון שלה היה כנגד כל ישראל. וה' העניש אותה, ואנחנו מצווים כל יום בעשר (10) זכירות: 'לזכור את מעשה מרים' שלא ליפול בטעות! 

אז אדם הדיוט (פשוט) שמדבר דברים בפני חברו, לא בפרהסיה עוד, ומבייש אותו - על אחת כמה וכמה שהעונש שלו יהיה מרובה! 

בעל התניא

כותב בעל התניא זצ"ל (תניא חלק ראשון פרק ח'): 'אבל לדיבורים אסורים כמו ליצנות ולשון הרע וכיוצא בהם - שהם מהשלוש (3) קליפות הטמאות לגמרי, אין כף הקלע לבדו מועיל לטהר ולהעביר טומאתו מהנפש רק צריכה לירד לגיהנם!'. 

מי שדיבר לשון הרע, ליצנות, בזיונות - לא יספיק לו 'כף הקלע!' 

כף הקלע - זה שקולעים את הנפש של האדם מסוף העולם ועד סופו, ורודפים אחריו מלאכים משחיתים, וזה פחד א-לקים שאין כדוגמתו, בלי מנוחה, ולך תדע כמה זמן... כל זה לא יספיק לטהר אותו, ויצטרך לרדת לגיהנם להצטרף שם, עד שיוכל אם... להתנקות. תלוי מה עובי העברות מסוג זה. 

'וכן' אומר בעל התניא: 'מי שאפשר לו לעסוק בתורה ובמקום זה עוסק בדברים בטלים - אין כף הקלע לבדו מועיל לנפשו למרק אותה לזכך אותה רק עונשים אחרים!'. 

אין בזיון יותר גדול לקב"ה מזה שבן אדם מעדיף לראות טמבלויזיה במקום לקרוא בתורה שהוא חייב לדעת אותה! ולדעת את הלכותיה וכו’. 

זה בזיון! אתה לוקח את "הטלבזיון" ואתה מעדיף אותו על התורה הקדושה?! מה תגיד לקב"ה? 

ישאל אותך: 'למדת תורה או לא למדת תורה?' 

- 'כן למדתי...' 

- 'מה למדת כל יום?' 

- 'היה לי ככה מידי פעם שעה...' 

- 'מה עשית בשאר הזמן? '

- 'היה חדשות היה אוקראינה היה רוסיה היה נפתלי בוטן היה מזה... השרה פיסטוק, היו כמה דברים שהייתי צריך להתענין לדעת...' 

- 'לא הבנתי! מה היית שם רמטכ"ל מה הייתה ראש אכ"א מה הייתה? מה היה התפקיד שלך שמה?' 

- 'לא, הייתי אזרח פשוט...' 

- 'אז מזה מענין אותך?' 

- 'לא, חייבים לדעת מזה...' 

- 'אה, בסדר חייבים לדעת. ולדעת בשביל מה ירדת לעולם לא צריך לדעת בשביל מה ירדת לעולם?! לאסוף ידיעות ששכחת אחרי יומיים... ומה עכשיו? אתה בא לפני מה יש לך להגיד? מה עשית... גורנישט מן גורנישט? אז מה, נולדת להבל ולתוהו...' 

אז הנה אתם שומעים: גם כף הקלע לא תעזור למי שעוסק בדברים בטלים במקום לעסוק בתורה. 

המהר"ל מפראג זלה"ה מסביר באופן מקיף: למה מי שמבזה את חברו הוא דומה לרוצח? 

זה דין רציחה! כי אם אתה מלבין את פניו פרושו: שאתה מסלק ממנו את האודם, את הדם, הוא נהיה לבן, חיוור! מי עשה את זה? אתה! סילקת ממנו את הדם 'אזל סומקא ואתי חיוורא' הסרת לו את הדם והפכת אותו לחיוור, לבן. 

אומר המהר"ל: 'מה שאמרו: 'הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ כֵּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים' הוא ענין פנימי, כי מי שמלבין חברו הוא מכבה אור הפנים שזה האדם, אור הפנים זה האדם זה "צלם א-לקים" שיש בו, ואתה מכבה את הנר "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" וזה נקרא: 'שפיכות דמו של האדם!'. כי צלם הזה יש לו ענין נפלא! וזה צורת האדם, ולפיכך מי שמלבין ומבטל את הצלם פנים עד שהוא מלבין אותו ומכבה את אורו - זה נקרא: 'שופך דמים!'. 

אז אם כן אנחנו רואים: שהעונש לאחד כזה "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". 

לכן תלמד - שופך דם האדם חייב מיתה, כי האדם נברא בצלם אלוקים והוא ביטל את הצלם הרי זה שופך דם. והמלבין פני חברו - מבטל צלמו, שנברא בצלם אלוקים. 

במקום אחר הוא אומר (חדושי אגדות חלק שלישי עמוד כו' מסכת בבא מציעא): מה הסיבה שעיקר עונש המבזה הוא בעיקר בעוה”ב? 

כתוב: 'שֶׁהַמְּבַזָּה פְּנֵי חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לְעוה”ב!' מה עם העונש פה? למה כאילו דוחים את העונש לעוה”ב? לא שדוחים לגמרי הוא גם נענש פה אבל למה עיקר העונש בעוה”ב? 

הוא אומר: כאשר הנפש נענשת, הסיבה כאשר הנפש נענשת בעוה”ב, לא כמו רוצח שנענש פה... רוצח, אם תפסו אותו - הוא נענש פה, גם בית דין אם תפשו אותו – הוא נענש פה. אבל המלבין פני חברו - הוא לא כמו הרוצח, כי פה הוא מבזה את הצלם א-לקים שזה לא דבר רוחני, כמו שאר עניני האדם, דהיינו; לא פוגע לו בגוף והוא מבזה רק את הנפש, וע"ז נאמר (תהלים): "בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה" שהוא מבזה את הצלם, אז לכן אסור לבזות את הצלם, כי כשאתה מבזה את הצלם אתה נדבק בדבר הא-לקי, ומכיוון שאתה פוגע בדבר הא-לקי - ראוי שתקבל את העונש במקום שהגוף לא שולט, אלא במקום הא-לקי בעוה”ב. 

לעומת זאת שפיכות דמים ואפילו אשת איש - זה עברות גופניות, לכן מקבלים עונש בעולם הגופני פה!' זה המהר"ל מפראג. 

ספר חסידים

רבי יהודה החסיד זצ"ל (ספר חסידים סימן נד') זלה"ה אומר: 'אֵיזוֹ הִיא רְצִיחָה שֶׁאֵינָהּ נִכֶּרֶת לָעֵינַיִם? וְהָעֹנֶשׁ גָּדוֹל מְאוֹד, וְהעברָה קַלָּה, אֲבָל הִיא חֲמוּרָה לְמַעְלָה! 

אומר: 'זה הבושה!' 

'המבייש פני חברו ברבים, או מצערו בפני מי שמתבייש ומצטער, הרי זה כאילו הרגו. ואם היה ברירה להרוג אותו או לבייש אותו - הוא היה מעדיף: שיהרגו אותו כדי שלא יהיה מתבייש!'. 

מי שבייש את חברו - אח"כ הוא מצטער ומתחרט, רוצה הוא לקבל את הדין, מה הדין עכשיו? סליחה עשיתי כך וכך, צריך לבוא לפני יראי ה', למצוא לו פתח לתשובה, 

ויאמרו לו: "דע! כי רעתך רבה, שפכת את הדם של חברך, לכן לך בני לפייס את חברך עד שיתפייס, ושמור והזהר מאוד לנפשך שלא תבייש ושלא תלבין פני אדם!". 

הבזיונות שספג הרב שליט"א בהלוויית הרב חיים קניבסקי זצוק"ל;

ופה אני רוצה לתת לכם דוגמא שהיתה איתי באחרונה –

ופה אני רוצה לתת לכם דוגמא שהיתה איתי באחרונה; 

בלוויה של המנוח הרב קנייבסקי זלה"ה, הגעתי לשם וכמובן שהכל היה סגור בגדרות וחסימות ושלושת אלפים (3,000) שוטרים! כאלה ואחרים, הכל מוקף ואין אפשרות להיכנס. הגעתי עד למחסום של ה – וי. אי. פי. (V.I.P.). וראו אותי שמה השוטרים והקצינים ונתנו לי להיכנס. נכנסתי עם הבן שלי והגענו עד לשער של הבית קברות, הגענו לשם וסגור. יש שמה שוטרים ויש שמה מבני המשפחה ולא נותנים להיכנס. 

הבן שלי שואל: 'למה לא פותחים להיכנס?' 

אומרים: 'זה רק כניסה לבני משפחה!' 

אז הוא מבחין באיזה רבנים שיושבים שמה ואומר: 'והם גם בני משפחה?!' 

לא ענו לו. 

היה שמה אדם אחד רשע! ילד קטן בשם נתי קרליץ, שהוא מתפאר: 'שהוא העוזר של גדולי ישראל!' והוא כביכול מבני המשפחה או ממונה מטעמם, 

הוא אומר: 'זה הוראות של המשפחה!'. 

אז הוא מדבר בשם המשפחה? - לא. 

היה שמה קצין (1) ראה אותי עומד בחוץ מחוץ לגדר לשער והכניס אותי. נכנסתי לבפנים, 

הרשע הזה מדבר בטלפון מודיע: 'שאני בפנים!', 

מקבל הוראה מרשע! אחר בשם יהושע רוטנברג, שאומר: 'להוציא אותי!' כמובן בשם המשפחה, המשפחה אמרה: 'להוציא אותי!'. 

ניגש אלי קצין שהיה בפנים אחר (2) ואומר לי: 'כבוד הרב! בשם המשפחה והמשטרה אני מבקש ממך: לצאת!'. 

- 'למה?' 

הוא אומר: 'ככה החליטה המשפחה!'. 

טוב, פניתי לאותו נתי קרליץ ואמרתי: 'ה' ישלם לך ע"ז!'. 

אז הוא אמר: 'זה לא אני! ככה אמרו לי...' 

חזרתי ע"ז עוד פעם ויצאתי החוצה. יצאתי החוצה, לא עברה דקה (60 שניות) ראה אותי קצין שלישי (3) בחוץ, 

אומר: 'למה יצאת?' 

אמרתי: 'הוציאו אותי'. 

אמר לי: 'בא תיכנס'. 

אמרו לו שמה בפנים: 'לא! המשפחה לא מסכימה וזה...' 

אומר: 'אני מכניס אותו!!' 

פתח את השער ואמר לי: 'תלך ישר, שמה אתה רואה את האנשים? שמה מקום הקבורה'. 

זאת התמונה המפורסמת שהתפרסמה שאני הולך לבד... לא נתנו להכניס גם את הבן שלי שילווה אותי. הגעתי עד לשמה, פתחו לי שמה החיילים ובין הקיר ובין הקברות היה שמה מקום צר ואני עומד שמה לפנַי היה הרב עמאר (שלמה משה, הרה"ר וכו'), הרב לאו ועוד מספר אנשים בודדים אולי ביחד היו שמה איזה עשרה (10). ואני הבנתי שזה כאילו מסלול שאחרי שתהיה קבורה אלה שעומדים פה אז הם יוכלו להניח עפר בקבר ולצאת. אנחנו ממתינים שמה והמנוח הגיע לשמה וכמובן טררם... וזה... ופה... ושם... ואז לפני שמגיעה הקבורה להניח אותו בפנים, מגיע יהושע שעייה קוראים לו רוטנברג הפרחח! ועושה פוזות! 

- 'לפזר! להוציא את כולם! לא להשאיר פה! סלק אותם! בֶּה...!!' 

והוא מכוון אלינו כל אלה, שנמצאים שמה כשאנחנו בעצם לא מפריעים בכלל יש לנו גדר שמונעת מאתנו להתקרב, הכל מסודר! יושבים שני (2) שוטרים שומרים שאף אחד לא נכנס שלא יהיה דברים שלא סוכמו, 

ו: 'לצאת! לצאת! להוציא אותם! להוציא אותם!!'. 

טוב, הרבנים שהיו שמה הבינו את הרמז - ויצאו. היה שמה גם הרב הרוש (הרב שלום ארוש) שהגיע 

וגם העוזר שלו אמר לו: 'בא-בא, בוא נצא!', הוא רצה להישאר עוד קצת, אחרי הוא הבין שאין! לפי הפוזות שההוא עשה שמה וגרר אנשים בכח! 

ולא נתנו ל: 'הצלה!' להיות שמה עם כל מיני פוליטיקות ומי יצטלם ליד הקבר... ואיזה... שלא תאמינו! פוליטיקה בבית קברות... בקיצור, כולם יצאו, אני נשארתי, חשבתי גם אני לצאת, נשארתי אחרון, חשבתי גם אני לצאת 

אז אמרתי לחייל שעמד שמה: 'תעשה לי טובה! אני אתן לך עפר וממנה אותך שליח שתשִׂים את זה בקבר!' 

אמר לי: 'מסכים', הרמתי אבן נתתי לו שׂם בכיס והתכוונתי לצאת. 

אמר לי: 'חכה עוד רגע! חכה חכה, שלא יהיה דוחק וזה חכה...' חיכיתי. טוב, הניחו את המנוח בפנים. 

וכמובן עשו טררם כאילו... פפפפם. ראיתי ככה איזה נקודה של אורה שמה ורמזתי לאחד הקצינים שמה: 'אפשר רק להניח'? אני הייתי במרחק של מטר וחצי (1.5), 'אפשר להניח רק עפר ולצאת'? 

אמר לי: 'תמתין רגע!'. עברה חצי דקה (כ-30 שניות), נתן לי, שַׂמתי, ליטפתי אותו ברכתי אותם אותו והזה... ויצאתי החוצה.

עכשיו, שמעתי מאנשי 'הצלה'... יש לי הקלטות ע"ז: שהרשע הזה יהושע רוטנברג נתן הוראות אפילו: 'להכות אנשים שנכנסים!' לשוטרים. זאת אומרת וגם רבנים!! 

אם אמרו: 'לא להכניס!' - להשתמש בכל הכלים שהמשטרה רשאית, אני לא אגיד בדיוק את הלשונות אבל... בהקלטות שיפורסמו ישמעו בדיוק. 

מכל מקום, הוראה מהבית של הרב קנייבסקי: 'לא להכניס!' 

אתם שומעים?! 

אתם זוכרים מי שמה היה תמיד מסביבו? אתם זוכרים מי זה שניהל את כל החיסונים ואת הכל? אתם זוכרים? כן, אז הם ממשיכים אחרי! עכשיו הם מפרסמים תמונה של הרב קנייבסקי שהוא אמר: 'לחסן חיסון רביעי!' (4). הוא כבר איננו!! והם מפרסמים עכשיו תמונה שהוא אמר... וגם בחמישי אתם תראו תמונה. כנראה הוא ממשיך לעמוד בקשר עם יענקי (הרב יעקב קניבסקי).

זהו, אז קודם כל זה היה המצב, כל הדינים שלמדנו ועוד לא למדנו - הכל יחול על ראשם! 

הקהל: אמן!

וגם אם יבקשו: 'מחילה!' ונגיד שאני אמחל, נגיד... נגיד. 

- דרך אגב, שתבינו! זה היה לעיני אלפים!! כולם ראו שאני נכנסתי, כי כל הכביש היה מלא מלא-מלא עשרות אלפים של אנשים וכשאני עמדתי בשער, כן, ראו שאני נכנס ואח"כ ראו שהוציאו אותי ואח"כ ראו שהכניסו אותי, אז זאת אומרת ראו את זה אלפים. בשביל לבקש: 'מחילה!' צריך שיהיה שאלפים יראו את זה וישמעו ותהיה מחילה כנה! אמיתית. 

ואז אם אני אמחל - זה גם לא יעזור להם! למה? כתוב: 'תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ - כְּבוֹדוֹ מָחוּל, אֲבָל בִּזְיוֹנוֹ לֹא מָחוּל!' ה' לא מוחל על דבר כזה! והם עתידים להיענש!!

זה מה שהאנשים בהתלהטות! לקחו אותם לתפקיד, גם אם אתה אומר: 'שהמשפחה מינתה אותך להיות סלקטור!' איך אתה מסכים אתה מבין לדבר כזה?! איך אתה מסכים... 

היו עוד רבנים לא אנקוב בשמותם כי אני הבנתי שהם מתביישים בזה! מתביישים ממש!! שסילקו אותם שזרקו אותם ממש! שלא הכניסו אותם אז אני לא נוקב בשמותם, אבל בהקלטות תשמעו, הם לא רוצים להודות שזרקו אותם, כי זה בושה בשבילם אפילו שידברו ע"ז, אני לא מתבייש להגיד את מה שקרה, זה גם מצולם ומתועד רואים את זה. 

אבל מכל מקום זה צריך להבין: איך אנשים יש להם לב יהודי בכלל?! מדובר על אנשים שכביכול הם ממשפחות חשובות! קרליץ זה משפחה מכובדת!! ואנשים כאלה לוקחים תפקיד כזה של ביזיון, לבזות אנשים?! סתם אנשים - אסור לבזות! מבוגרים מהם - ודאי שלא, יש בהם קצת מצוות - ודאי שלא! כי זה "עֲמִיתֶךָ". ואם הם גם תלמידי חכמים ומזכים את הרבים ועושים דברים גדולים והיו בקשר עם המנוח והמנוח כתב עליהם דברים גדולים ועצומים - מי אתם שתעיזו לעשות כזה...?! זה רצונו של הנפטר?! אוי ואבוי...!

אז זה הפרחחים! וככה זה עובד, מסביב... לצערנו הרב של גדולי ישראל, אין שועלים יש נחשים! וזה צריך לדעת: 'גיחזים' בדיוק. ואם לאלישע הנביא היה "גֵּחֲזִי" אז בדורנו זה נחשים! לא אנשים... טוב, זֶה: 'שֶׁדִּין יְהוּדָאִין'. 

הם לא רוצים, הנה! אתם רואים את התמונה? רואים אותי קרוב לקבר, אתם רואים בעיגול, אני מרחק מטר וחצי (1.5) משמה, התכופפתי, שמתי עפר כהרף עין ויצאתי, שמה אתם רואים שמה בין האבנים? ועמדו אנשים רחוק-רחוק! משם יצאתי והלכתי, לא קרה כלום מה קרה?! מה עשיתי?! 

בקהל: אתה את שלך עשית...

הרב: גם אם לא הייתי מצליח - עשיתי את שלי! גם אם לא היה לי שליח לשים: 'חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ - כְּמִי שֶׁעֲשָׂאָה!' אבל היתה לי חובה ללכת לכבד את המנוח וכן ע"ז הדרך. 

טוב, נמשיך.

תקשיבו טוב! 

יש מי שאומר, אתמול (27.3.22) היה פיגוע נכון? 

יש מי שאומר: 'אין לאף גוי רשות לפגוע ביהודי עד שיהודי לא פוגע ביהודי אחר!'

אם יהודים פוגעים ביהודים - יש רשות לגויים לפגוע ביהודים!! 

אתם שומעים...?

מישהו פרסם עכשיו: 'כשיוצאים נגד המתנחלים ומסתכלים עליהם כאילו הם-הם המחבלים היהודים! ועושים הכל להרוס להם!! וכל מיני דברים...' 

ואתמול כשהיה הפיגוע באו לבקש מהם, כל החבר'ה האלה החיילים: 'שיתפללו עליהם על הפצועים!'. 

הם שפוגעים בהם בבני הישיבות, הם שבאו לבקש מהם: 'ברכות!' שיתפללו על זה.

אז יש מי שאומר כך: 'הפוגע ביהודים שידע: שהוא יתחייב גם בשמים על פגיעה של גויים ביהודים!'. 

וכך מסביר הגר"י קוליץ הרב הראשי של ירושלים: 'גרמא בנזיקין לאו מלתא היא - הני מילי בעולם הזה, אך בעולם הבא - חייב בגרמא!' 

אם אדם עשה 'גרמא בנזיקין' הוא לא במישרין עשה נזק, הוא עשה איזה פעולה, הפעולה הזאת גרמה שנהיה נזק, אז ע"ז לא מחייבים בבית דין, אם תבוא לבית דין ויתברר: שזה היה גרמא! ולא עשית את זה בעצמך בידיים - אז לא יכולים לחייב אותך בבית דין פה בארץ. אבל בשמים כן מחייבים גם על גרמא!

אז הוא אומר: 'אם יהודים אחרים נפגעו בגלל שפלוני ביזה את פלוני - אז פלוני הזה יתן את הדין בעולם האמת אם שפכו דם של יהודים אחרים בגלל זה!' כי הוא פגע ביהודים.

עכשיו אנחנו עוברים לרשימה של עשרים ושלושה (23) עונשים שמגיע למי שמבזים;

אמרנו: למרות שזה 'לאו שאין בו מעשה' ולא לוקין עליו בבית דין, יש עונשים חמורים רבים בידי שמים - שהמבזה מתחייב בהם! וזה הרשימה של העונשים העיקריים המוזכרים במקורות של חז"ל בגין ביזוי הזולת.

העונש הראשון (1) - אומרת הגמרא (יומא פה): 'עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכפור מכפר!' ולא רק על גזל ולא רק ריבית ולא רק על אונאת ממון ולא רק על השגת גבול ולא רק על המוסר את חברו לשלטונות ולא רק על שנאת חברו ולא רק על אונאת דברים ולא רק על דברי קלון על חברו ולא רק על לשון הרע ולא רק על מכנה שם לחברו, מוציא לעז, דיבה על חברו, מתכבד בקלון חברו, מלבין פני חברו, מתלוצץ בחברו, מחטיא את חברו - שזה יותר גרוע מרוצחו! הכל זה בכלל דברים של שבין איש לחברו שאין יום הכפור מכפר.

ולכן, 'אוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה!' ודברים האלה מצויים בינינו לרוב ממש, בלי לשים לב!! ולא שבים בתשובה עליהם, כאילו אין פשע בכלל. 

וביום הכפור אם יעשה אחד דבר מה שיש להתלוצץ עליו - הלא כל היום הם מנגינתם ו: "בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב" (משלי יב, יח) לדבר דבר הנוגע לחברו בגילה! עוד שמח שהוא עשה את זה! והרבה קלון לחברו וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בלשונם. מה יענו ליום פקודה?! אז הימים האלה הקדושים - לא יועילו לכפר! אלא אם כן יפייס את חברו. וחברו באמת-באמת יתפייס!! ואח"כ יש לו עוד לעשות תשובה כלפי ה'. 

אז זה נקרא ש: 'יום הכיפורים אינו מכפר!' אלא אם כן יפייס את חברו. 

זה אם זה אחד (1). ואם זה שתַים (2)?! ועשר (10)?! ומאה (100)?! ואלף (1,000)? ואם זה פגם המשפחה, הוא ביזה משפחה שלמה!? - הוא צריך לחפש את כולם! לפייס את כולם. לא? - אין לו תשובה שלמה. 

דבר שני (2) וזה עונש שני - הוא מאבד את כל הזכויות שלו! ומקבל את כל החובות של המתבזה!!

אומר בעל החובות הלבבות (שער הכניעה פרק ז): 'כבר נאמר על אחד מן החסידים שזכרו אותו לרעה (הזכירו אותו לרעה) וכיון שהגיעתו הדבר (שמע מזה שמישהו ביזה אותו) שלח למדבר בו כלי מלא מִזִּמְרַת ארצו! (שלח לו שוקולדים פירות) 

וכתב אליו: 'הגיעני ששלחת לי מנחה מזכיותיך וגמלתיך בזה!' 

תודה רבה לך על הזכויות שהעברת לי אני מודה לך מאוד ולכן שלחתיך מִזִּמְרַת הָאָרֶץ כמה פירות כהכרת תודה על העברת הזכויות שלך אלי. 

אם זה היה נגיד בחשבון הבנק - אז פתאום היה מתרוקן החשבון של המבזה! ולא רק זה, כל האוברדרפט עובר מהמתבזה אל המבוזה...! זה המצב שנעשה בזכויות של האדם שלמד תורה, עשה מצוות, אפילו היה חסיד! וקדוש כל מה שתרצו... אפילו היה משה רבנו. הכל הוא מפסיד! 

'ואמר אחד מן החסידים: 'הרבה בני אדם יבואו ליום החשבון וכשמראים להם מעשיהם ימצאו בספר הזכיות - זכיות שלא עשו אותם! 

והם יאמרו את האמת: 'לא עשינו אותם!' 

יאמרו להם: 'כן, אתם לא עשיתם אבל עושה אותם... מי? - זה שדיבר בכם וסיפר את גנותכם, העברנו לכם את הזכויות שלו!'.

וגם כשיחסרו מספר זכיות של אלו שסיפרו יבקשו אותם 

ויאמרו: 'איפה? איפה הזכויות שלי? אני עשיתי זה וזה וזה...! מה, לא כתוב שהנחתי תפילין?! מה, לא כתוב ששמרתי שבת?!' 

אומרים לו: 'איבדת אותם בשעה שדיברת בפלוני!' 

וגם, יהיו כאלה שימצאו בספר החובות שלהם - עבירות שהם לא עשו! 

- 'אני, ח"ו! דברים כאלה עשיתי?!' 

אומרים לו: 'כן, אתה זוכר פלוני ופלוני שדברת בו?... יש פסוק "וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ ה'" (תהלים עט, יב) ועל זה הזהיר אותנו הכתוב ואמר: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְמִרְיָם" (דברים כד, ט). 

אתה יותר גדול ממרים?! לא! זה מה שהיא קיבלה! אז מה מגיע לך אתה?...! 

מבאר החפץ חיים (שמירת הלשון, שער הזכירה, פרק ג): 'אדם עלול לצאת מן העולם נקי מזכויותיו! ובתמורה יתמלא חובות אותם האנשים שדיבר עליהם לשון הרע ושהקניט אותם!! שלקח מכל אחד לפי ערך הביזיון והכלימה שהגיע להם על ידו'.

מפחיד!! אדם נשאר בשביל כמה משפטים רֵיק מכל עבודת חייו!! ריק! 

כלל הדבר: ככל שהביזיון גרוע יותר, כך מאבד המבזה מזכויותיו וקולט בתמורה את החובות של המתבזה. 

לחילופין, המתבזה מתכפר על עוונותיו! בגלל הבושה שהיא מכפרת ועוד מקבל את הזכויות של המבזה. 

וזה יסוד מוכר בנזיקין, כמו שאמרו חכמים (בבא קמא פג): 'החובל בחברו חייב עליו משום חמשה (5) דברים; (1) נזק, (2) צער, (3) ריפוי, (4) שבת (5) ובושת… והבושת איך משלם? - לפי המבייש והמתבייש!' ככל שהבושה גדולה - עולה בהתאם התשלום.

אתם זוכרים? שהגיע אחד (שלומי פרטוש) לבקש ממני: 'מחילה!' באחד ההרצאות האחרונות ('ביזוי ת"ח ועונשו של דוד אביטן' אור עקיבא 26.01.2022  נקודת זמן: 1:12:39) שהוא דיבר נגדי! ואח"כ איך אמא שלו צעקה מהצד!! אתם זוכרים? 

אז אמרתי לו: 'שהוא ידבר עם העו"ד (עורך דין)', 

אז הוא ניסה לעשות כל מיני קומבינות ולא לשלם ולהגיד: 'שהוא מסכן! ואין לו...' 

ואז הוא הציע אלפים חמש מאות (2,500) שקל ואח"כ טוב חמשת אלפים (5,000) ואח"כ הוא עלה לאט-לאט והגיע לעשרים אלף (20,000) – שילם! ובזה זה נגמר.

היה כדאי לו לדבר?! לא היה כדאי לו! מה הוא עשה? כתב, כתב! כתב... כתב. כתב דברים שלא ראויים להיכתב, שילם עשרים אלף (20,000), כדאי לכם על כל דבר לשלם עשרים אלף (20,000)?! שלושים אלף (30,000), חמישים (50) שבעים (70)...

אתם זוכרים את ההוא מהטמבלויזיה? כן, ז'נה שוילי אתם זוכרים את ז'נה שווילי, רפי גינת כן, שילם שבעים וחמש אלף (75,000) שקל, הוא לא אמר כלום! הוא רק רמז!! הוא לא אמר כלום הוא רק רמז באומנות הרמיזה 

והוא אמר: 'שהוא בחיים! הוא היה במשפטים תבעו אותו על לשון הרע - אף פעם הוא לא הפסיד!' 

אמרתי לו: 'תמיד יש פעם ראשונה...'

הקהל מחייך...

 שבעים וחמש אלף (75,000) שקל עלה לו! למה לך לדבר?! למה לדבר? למה? למה?? תגיד דברים טובים על יהודים! למה אתה אומר דברים רעים?!

העונש השלישי (3): 'רבי נהוראי אומר: 'כָּל הַמְּבַיֵּשׁ פְּנֵי חֲבֵרוֹ - סוֹף הוּא מִתְבַּיֵּשׁ! וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּלְאֲכֵי חַבָּלָה דֹּחֲפִן אוֹתוֹ וְטֹרְדִן אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם וְגַם מַרְאִין קְלוֹנוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם!!' 

נו, כדאי?! משתלם דבר כזה?! לא משתלם. זה רבי נהוראי! אתם יודעים מי זה? רבי מאיר בעל הנס, הוא יודע מה הוא מדבר. 

עונש רביעי (4): מאבד את העולם הבא!

'אמר רבי יוסי בר חנינא: 'כָּל הַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא!'. 

ועוד כתוב (אבות פרק ג'): 'הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, אֵין לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא!'.

'ואמר רבי חסדא (בבא מציעא נט): 'כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ, חוּץ מִשַּׁעֲרֵי אוֹנָאָה!'. 

'וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: 'הַכֹּל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרַע עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, חוּץ מֵאוֹנָאָה!' 

וְאָמְרוּ: 'שְׁלֹשָׁה (3) אֵין הַפַּרְגּוֹד נִנְעָל בִּפְנֵיהֶם ואֶחָד מֵהֶם זה אוֹנָאָה!' שנַים (2) האחרים; זה גזל ועבודה זרה! אֵין הַפַּרְגּוֹד נִנְעָל זאת אומרת כל מי שיפנה בקשה ותפילה כנגד מי שביזה אותו - הפרגוד לא נעול ותתקבל התפילה וה' בעצמו יפרע ממנו, לא שליח.

'וַאֲפִלּוּ בִּדְּבָר מִצְוָה הַכָּתוּב אומר: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) זה מצוה, אבל בתנאי! 'יָכוֹל פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת?!' אם תוכיח אותו הוא יהיה אדום ויהיה סמוק וזה... – 'תּלמוד לומר: "וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" תיזהר! תדבר אליו בצד, בכבוד, 

תוכיח אותו: 'זה לא בסדר!' וככה ככה, אם הוא אחרי שלוש (3) פעמים לא שומע לך בדברים שהם בינו לבין המקום - אז יהיה לך מותר גם להשפיל! לבזות, הכל שהוא עובר על דברי תורה ולא שומע. 

רואים מפה: עד כמה האזהרות בתורה גדולות וכמה העונש קשה!

עוד אמרו (בבא מציעא נח): 'כָּל הַיּוֹרְדִים לַגֵּיהִנּוֹם – עוֹלִים! חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה (3) שֶׁיּוֹרְדִים וְאֵינָם עוֹלִים: (1) הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים (2) והַמְּכַנֶּה שֵׁם רַע לַחֲבֵרוֹ (3) והַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ!' 

שמעתם דבר כזה? שמעתם דבר כזה?!

דָּמוֹ של מי שמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים או הַמְּכַנֶּה שֵׁם רַע לַחֲבֵרוֹ ומַלְבִּין פָּנָיו - שקול לַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ! מי, מי חושב כזה דבר?!

מי שחושב שאדם מפורסם! נגיד, פתאום גילו: שהוא עשה מעשה תועבה כזה! והתגלה קלונו, אחד התאבד!! לא מזמן בגלל מקרים כאלה, אז בן אדם נודע הדבר הזה ועוד אחד מזק"א ניסה להתאבד כשהתברר... 

תראו: איזה בזיון! הם בעצמם מרגישים כשזה מתגלה: שהם לא יכולים לסבול את החיים! והם מוכנים להתאבד!! 

אתם שומעים? 

מי חושב: שאם הוא ביזה את חברו הוא שקול לאחר כזה והוא יורד לגיהינום ולא עולה - מי חושב?! 

הוא אומר: 'מה? מגיע לו! אני אומר עוד פעם ועוד פעם! אני לא מתבייש ולא מפחד מאף אחד ואני יגיד לו את זה!!...' 

אנשים סתומים, לא מבינים בכלל מה הם עושים לעצמם מה הם עוללים. 

וידוע שֶׁהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ - זה יֵּהָרֵג וְלא יַעֲבֹר! 

אם יגידו לך: 'אם לא תעשה את המעשה - נהרוג אותך!' - צריך למות ולא לעשות. 

אז אם יגידו לך: 'תבזה את חברך!' - אתה שופך דמים!! זה אותה בחינה שֶׁל יֵּהָרֵג וְאֶל יַעֲבֹר. 

העונש השישי (6): הוא ניזוק בגופו.

מי שמבייש פני חברו - נתאלם ושוכח! נעשה שכחן.

ומי שדובר רע על ישראל - לסוף יחלה בפיו. 

וכאב ראש בא על מי שמעיז פניו כנגד זרע דוד המלך! 

(לכל זה יש מקורות, נחסוך זמן).

עונש שביעי (7): גם הבנים שלו ניזוקים;

על ידי דיבור שווא - בא מכת בנים.

בעוון שנאת חינם - בנים קטנים מתים.

בעוון שנאת חינם - אשה מפלת נפלים.

על ידי אונאת דברים - הבנים מתים.

כל אחד יבדוק במי שהוא מכיר: האם היה להם מסוג הדברים האלה? זה יכול להבהיר מה קרה...!

עונש שמיני (8): מתגלגלין על ידיו עבירות נוספות! מי שמבייש פני חברו לסוף שהוא מקים עדות שקר כדי לגזול ממון. 

ועל ידי שנאת חינם - הוא נכשל בטרפות. 

זה אנחנו יודעים, בגלל שנאת חינם כמה אוכלים נבלות וטרפות. 

עונשים נוספים למבזה והמנבל את הפה; (אני לא אגיד את המספרים אני כבר רץ!)

עונש ט' (9): נהפך דינו לרעה;

'כל המנבל פיו - אפילו נחתם לו גזר דינו של שבעים (70) שנה לטובה נהפך עליו לרעה!' המנבל פיו.

'כל המנבל את פיו - מעמיקין לו גיהינום!'

וגם מקבל נידוי בידי שמים למשך ארבעים (40) יום, הוא נקרא: 'נזוף!' אינו נכנס במחיצת ה', תפילתו אינה נשמעת.

מי שמבזים בדרך של לעג וליצנות מה עונשם? על ידי ליצנות יהיה לו נושים רבים והם ימשלו בו! ויכשל בנאוף וגם אשתו תמשול בו.

על ידי ליצנות - הולך ונופל ובא למדת שקר! ונע ונד ממקום למקום, מחליף דירות, לדוגמא...

על ידי ליצנות - באים יִסורים. 

על ידי ליצנות - אין לו חכמה.

על ידי ליצנות - בא לשריפה.

המתלוצץ - מזונותיו מתמעטין! ונופל בגיהינום ומביא כליה לעולם 

על ידי ליצנות - בא לטומאת קרי.

ואם הוא המבזה צדיק או תלמיד חכם 'הַמְּבַזֵּה תַּלְמִיד חָכָם - אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ!'.

עוד, העונש: זה מלחמות! 

תקשיבו טוב!

'כשרואין שהעולם מעיזין פניהם כנגד תלמידי חכמים – ידעו: שבודאי מלחמות גדולות יתעוררו על המדינה הזאת!'

כמה מהשׂרים מבזים את הלומדי תורה... - זה לא יאומן כי יסופר! 

אח"כ מתפלאים: 'למה יש לנו את כל המלחמות?!'.

נזקי תבואה;

על ידי הביזיונות שמבזין את הדיינים - משתלחת מארה בתבואה. 

על ידי הביזיונות שמבזין דייני ישראל האמיתיים - היוקר הוֹוֶה בעולם.

גורמים לחורבן;

'לא חרבה ירושלים אלא בשביל ש: חללו שבת, בטלו קריאת שמע, שחרית וערבית, בטלו תינוקות של בית רבן (תשב"ר) ולא היה להם בושת פנים זה מזה והשוו קטן וגדול, גם לא הוכיחו זה את זה וגם ביזו תלמידי חכמים ופסקו ממנה אנשי אמנה'.

ועכשיו נשאלת השאלה אחרי כל העונשים האלה: האם כדאי לאבד את כל היקר לאדם בשני (2) העולמות ברגע אחד (1) של ביטוי שפתיים אומלל?!

ואם היית בולם בשעת הכעס או המריבה או הקטטה או המחלוקת - כל העולם היה עומד עליך ובזכותך!

או שאתה מפסיד את כל זה ונכנס לבלאגן...! או שאתה מציל את עצמך ואת העולם כולו.

זה המלחמה שהיצר הרע רוצה: שאנשים יפסידו! נותן להם לדבר, זה קל מאוד לדבר, לא צריך להתקוטט, לא צריך להרים ידיים, אין שפיכות דמים בפועל "בסך הכל" פוגע באנשים "בקטנה" וזהו.

אמרו לי עכשיו שהיה 'פרס אוסקר' בחוץ לארץ ומישהו התלוצץ על מישהו והוא קם לפני כולם כשכל העולם מסתכל, נתן לו סטירה לתוך הפנים! לעיני כולם, זה "בקטנה" לפני כולם. איזה ביזיון זה... די! זה עכשיו מצולם לנצח! עכשיו כל פעם יחזרו ע"ז. וכל פעם יַראו, גם את הביזיון שהוא ביזה וגם את הביזיון שהוא ספג...

כדאי?! לפעמים לא כדאי. לפעמים לא כדאי...

באיזה פעמים כדאי? - אם אתה מבזה בעלי עבירה שהם לא שומעים בקול התורה אחרי שהוכחת אותם מספר פעמים בשקט, לא שמעו - מצווה לבזותם! אוֹ! פה יש מצוה; לבזות, לחרף ולגדף לעיני כולם! 

'מפרסמים את החנפים מפני חילול ה'!' ועוד הרבה... 

עכשיו, יש תיקון! מי חטא בביזיון - יש תיקון. בא נגיד שאנחנו עכשיו מתחרטים על כל מה שביזינו אנשים ואנחנו רוצים: לחזור בתשובה! אז מה, להיכנס לייאוש! וזהו 'אנחנו אבודים'?! או האם יש לנו תשובה כמו 'בין אדם למקום' האם יש בין אדם לחברו? כן או לא? - יש! זה נקרא: 'פִּיּוּס'; 

שני (2) דברים צריך: (1) לפייס את מי שנפגע ממך (2) וגם לחזור בתשובה.

אבל יכול להיות שכבר הגזמתי והארכתי ויכול להיות שכבד עליכם, אז אם תרצו אני אפסיק פה ואם תרצו אני ימשיך עוד קצת עוד דף אחד (1).

הקהל: להמשיך!

הרב: להמשיך.

אז אני ממשיך להגיד לכם בדף אחד מה עושים בשביל להינצל.

הרמב"ם מגדיר מה זה: 'פיוס' ואיך מפייסים את הזולת;

בהלכות תשובה (פרק ב, הלכות פיוס) הוא אומר ככה: 'אין התשובה ולא יום הכיפורים מכפרין - אלא על עבירות שבין אדם למקום, כגון; מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן. אבל עבירות שבין אדם לחברו כגון; חובל בחברו – פגע, היכה אותו. או המקלל את חברו, או גוזלו וכיוצא בהן - אינו נמחל לו לעולם! עד שיִתן לחברו מה שהוא חייב לו - אם הוא גזל אותו וגם יְרַצֵהוּ, שהוא יתרצה הנפגע וימחל.

אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו: 'שימחול לו!' אפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים, לא היכה אותו, לא גזל ממנו כסף, רק פגע בו בדברים, צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחול לו! לא לעזוב אותו, עד שימחל לו.

לא רצה חברו למחול לו! מה עושים? פנה אליו: 'מבקש ממך מחילה!' 

- 'תעוף מפה! לא רוצה למחול!' מה עושים? 

מביא לו שורה של שלושה (3) בני אדם מריעיו, רעים שלו, חברים שלו. ופוגעין בו ומבקשין ממנו. באים אליו מפצירים בו: 'תשמע הוא טעה! הוא מתחרט!! הוא בוכה!!! הוא וככה...' ומנסים לפייס אותו. 

לא נתרצה להן – 'תעופו מפה!' מביא לו שניּה (2) ושלישית (3) מביא לו עוד שלושה רעים - גם אלה לא הצליחו. מביא לו עוד שלישיה - גם לא הצליחו. אם לא רצה אחרי תשעה (9) אנשים - מניחו והולך לו. וזה שלא מחל, הוא החוטא. 

ואם היה רבו – אפילו אלף (1,000) פעם! הולך ובא הולך ובא הולך שולח אנשים וזה... עד שלא ימחל לו - הוא אבוד. אבוד! 

בגמרא מסופר: שהיו רבנים גדולים שנפגעו משהו אפילו טעו משהו - הרגו את האנשים! לא הרגו אותם שלקחו נשק וכו' זה... מההקפדה שהם הקפידו על הביזיון שעשו להם – מתו, הפכו להיות 'גל עצמות!'.

היו מקרים שהם הבינו: 'שזה היה טעות! ובאמת לא התכוונו לפגוע' - הֶחֱיוּ אוֹתָם! 

פגיעה זה לא דבר פשוט.

אז אם זה רבו אפילו אלף פעמים צריך לבוא וללכת עד שימחול לו.

ממשיך הרמב"ם ואומר: 'לפי שאסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא צריך להיות נוֹחַ לִרְצוֹת וְקָשֶׁה לִכְעֹס ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול - מוחל בלב שלם ובנפש חפצה! ואפילו אם הצר לו הרבה - לא יִקום ולא יִטור, כי זה דרכם של זרע ישראל וליבם הנכון. אז לכן צריך למחול. כי ישראל רחמנים, ביְשנים וגומלי חסדים.

אבל הגויים הם ערלי לב, הם אינן כך! אלא "וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח" (עמוס א, יא) הם שומרים את העברה את הכעס - לנצח! 

יש 'אף' ויש 'עֶבְרָה' - המלבי"ם מסביר מה החילוק ביניהם; 'אף' - זה כעס פנימי. 'חרון אף' יש לו חרון אף! הוא כועס מהפנימיות. 'עֶבְרָה' - זה כבר הכעס משתלט על הכלל זה לא כלפי מישהו זה כבר הופך להיות משהו כללי. כמו שהיתה עֶבְרָה להמן, לא רק כלפי מרדכי, אלא כלפי כל העם היהודי!

אבל הגויים הם ערלי לב! "וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח" זה נאמר על אדום, על אלה, האמריקאים אמריקאים... 

'וכן הוא אומר על הגיבעונים, לפי שהם לא מחלו ולא נתפייסו' כי שאול המלך הרג את אנשי נוב והרג בגבעונים. יש אומרים: שהרג ממש! יש אומרים: 'שלא הרג ממש אלא הם היו שואבי מים וחוטבי עצים ובגלל שהוא הרג את נוב עיר הכהנים - לא היה להם ממה להתפרנס וכאילו לא היה להם מה לאכול זה נקרא כאילו 'הוא הרג אותם...!' 

בכל אופן הם לא נתפייסו "וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (שמואל-ב כא, ב) בקשו: 'שיתלו אותם!' קודם, לא הסכימו. 

זאת אומרת הגבעונים האלה – הם לא מבני ישראל...! לא יכולים להיות מבני ישראל כי אין להם רחמנות, אין להם רחמים. וזה נאמר. ואפילו על יהודי נאמר, אפילו על יהודי שאין לו רחמים: 'לא מבני ישראל הוא!'. 

עכשיו, מה קורה אם חוטא לחברו ומת חברו והוא לא הספיק לבקש ממנו 'מחילה!' מה עושים? - מביא עשרה (10) בני אדם מעמיד אותם על הקבר ואם הקבר רחוק נגיד והוא בחו"ל והוא לא יכול להגיע לשמה וזה... אז מעמיד עשרה אנשים באיזה שהוא מקום 

ואומר לפניהם כך: 'חטאתי לה' א-להי ישראל ולפלוני זה שעשיתי לו כך וכך...' והוא מבקש את המחילה. 

וכשהאדם נפטר אנחנו סומכים שהוא מוחל כי בעולם האמת הוא יודע שהעולם הזה עם הגאווה והכל זה חרטה!

ואם היה חייב לו ממון גם - יחזיר ליורשים, הוא לא התפטר מזה! החוב נשאר חוב, הוא צריך להחזיר ליורשים. אם הוא לא יודע שיש לו יורשים, לא מכיר, לא מוצא - יניח את הכסף בבית דין ויתוודה!'. עד כאן הלכות תשובה מהרמב"ם. 

זה החלק בינך לבין מי שפגעת בו.

עכשיו, אפילו אם פייסת את החבר, עדין אתה צריך לחזור בתשובה לקב"ה! כי עברת על איסור דאורייתא ואתה צריך לקבל עליך לקבל את כללי התשובה; 

(1) חרטה על מה שעשית בעבר. 

(2) עזיבת החטא - לעולם לא תחזור ע"ז עוד. 

(3) צריך לדאוג מהעוונות שעשית. 

(4) צריך שיהיה לך בושה ממה שעשית. 

(5) צריך שתהיה לך כניעת הלב. 

(5) צריך להתוודות לקב"ה. 

(6) לבקש: 'מחילה!' 

(7) ולקבל גם קבלה גמורה: לא לחזור יותר לדבר הזה. - ע"פ 'שערי תשובה' של רבנו יונה.

הדרך המעולה לתקן את רושם החטא - זה לעשות 'תשובת המשקל' להשתדל במצוה שהיא ההיפך מהחטא. 

לכן, כל מי שביזה את הזולת, בנוסף לפיוס שהוא מפייס את המבוזה ובנוסף לתשובה שהוא עושה - יתאמץ במצוות: 'אהבת ישראל!' ללמד זכות על כל יהודי, לגמול חסדים עם יהודי, שלא על מנת לקבל פרס בעולם הזה! ורק לגרום נחת רוח לאבינו שבשמים, 

- ישתבח שמו לעד אמן.

הקהל: אמן!! 

תודה על ההקשבה.

הקהל מוחא כפים.

כבוד הרב שליט"א מברך: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" 

הקהל עונה אמן

ושותה.

 

שאלות למי יש...

 

 - - - שאלות ותשובות (1:24:40) - - -