רעננה - תחבולות לעמוד בבזיונות

 

- - - חלק הדרשה בלבד! בלי חלק השו"ת (ע"פ הספר 'נפשי תידום' מהרב אליעזר רפאל ברוידא שליט"א, לכתבה על הספר - לחץ כאן)

ערב טוב, בע"ה נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח! 

 

הערב יהיה לרפואה שלמה מהרה לאסתר הלני בת שרה ולאורה בת נעמי, ברכה והצלחה בכל. רפואה ועליה רוחנית לכל בני משפחת קליין ובגרון ובפרט לחיה בת גניה ושרה בת אסיה. לע"נ על הנפטרים היהודים מבריאת העולם ועד עתה ובפרט שלמה בן יהושע וחיים נגר בן ברכה ולע"נ הורי מנוחתם עדן. אמן!! 

 

 אנחנו ממשיכים בסדרה על היסורים והבזיונות אנחנו בחצי החלק של ההתמודדות עם הבזיונות. 

 

כדי להפנים היטב את הנקודה לחשוב שאנחנו פורעים את כל חובותינו במחיר סמלי, דהיינו אדם עושה הרב הרבה עבירות בין שמודע בין שלא מודע ויש אפשרות לפרוע את זה במחיר סמלי ע"י הבזיונות, אז נמשול משל המבוסס על עיקרון שמובא בשער הסבלנות מאת המקובל הצדיק הא - לוקי הרב ששון מרדכי עג'מי מבגדד בספרו קול ששון: 

 

שלומיאל (שם של איש) היה זקוק לכסף באופן דחוף. ניגש למלוה כספים ולווה סכום גדול כדי לעסוק במשא ומתן, רוכש סחורות ומוכר. חתם על שטר שמתחייב להחזיר תוך שנתיים את הסכום וקיבל את הכסף הלך לדרכו. 

 

עסקה גרועה רדפה עסקה גרועה, עד שהפסיד את כל כספו. הגיע עת הפירעון ולרש אין קול, פתאום, נשמעות דפיקות חזקות בדלת, מרעידות קירות הבית. ניגש באימה ובפחד, לפניו עומד המלווה עם שני בריונים שומרי ראשו: 'תן את הכסף, תם זמנך'. 

 

 - 'אין לי!' מתחנן שלומיאל, אך ללא הועיל. הופכים את הבית וחוץ מכמה מטבעות נחושת, לא מוצאים מאומה. 

 

אחד מהביריונים תופש בחולצה ועומד להנחית עליו ראשו מהלומה חזקה ואז המלווה מתערב ואומר: 'שלומיאל הזה חלש, אם תיתן לו מכה אחת תהרוג אותו, אני אטפל בו!'. 

 

ואז פתח המלווה את פיו ואמר לו: 'יא תולעת שפלה חסר תועלת שכמוך לא נברא כמוך מאז היתוש, תן תודה לבורא שלא מקצרים לך את החיים בזה הרגע. שנתיים אתה מתחמק ממני בלי שום רגש של אחריות. תתבייש לך!' 

 

בינתיים מהצעקות מתאספים השכנים דיירי הבנין שומעים את כל "השבחים" שהוא מקבל פניו משתנות וורוד, אדום, חיוור כסיד. שומע צרורות של גידופים שלא נגמרים ונכלם עד עפר לעיני השכנים. 

 

אחרי שנמשך בעיניו כמו נצח, חדלו הבזיונות. 

 

ואז אומר המלווה: 'אני לא באמצע בואו נעזוב את השלומיאל הזה. ממילא אין לו מה לתת. ואז הם עזבו לאלתר את דירת שלומיאל, בכך פרעו ממנו את החוב' (אין מה להוציא ממנו) 

 

כל מי שחייב חוב לשמים הוא דומה לשלומיאל הזה. אם יש לו במה לפרוע לבעלי חובותיו שזה בעלי הדינים - אז הוא צריך לשלם בצער, בסיגופים ויסורים קשים, אם יש לו לשלם אתה זה, הוא ישלם, אבל אם אין לו יכולת לסבול סיגופים, תעניות ויסורי איוב, כי הוא חלוש - מזג, איך הוא יפרע את החובות? 

 

הרי עוונותיו שהוא יוצר מולידים קיטרוגים וקטגורים בעלי דינים קשים. אם הוא עושה תשובה חמורה שהיא כוללת סבל ויסורים אז בזה הקטיגורים שותקים וזה בשבילהם מעין תשלום, אבל אם אין לאדם במה לשלם, הוא עלול למות מיסורים - אז הוא צריך לסבול עלבונות והחירופים ואז מרחמים על האדם וקורעים את שטר החוב - בתנאי שהוא שותק למי שהוא מבזה אותו. וזה במקום יסורים תעניות סיגופים מחלות קשות וכו'.  

 

וזאת למה? כי דרך בעלי חובות כשרואים שלנתבע אין ממון אין לו במה לפרוע את החוב, בשוק האפור נותנים כדור ברגל בברך, אבל בשמים הם כבר מבינים שלשלם הוא לא יוכל לשלם, אז מה הם עושים? דואגים שהוא יתבזה שיחרפו אותו האנשים ואז אם לא מחזיר להם תשובה, בולע את הכל - הם שותקים. ולכן דרושה סבלנות מרובה לכל בעל חוב בשמים, שזה אומר לכולנו ולקבל בזיון בשמחה ובשלוות נפש, כל שכן אם בן אדם בכלל על חובותיו לשמים ועבירותיו - הוא לא מתענה לא מסתגף כדי לפרוע את החובות. 

 

אז הנה ראינו פה משל שמסביר לנו שאם באים בזיונות אז כבר זה במקום חובות גדולים וצריכים להיפרע במחלות, אז אתה צריך לרקוד משמחה ולא לענות ולא משנה מי המבזה.  

 

בכל צרה ישנה הרחבה. בעת בזיון במטח של גידופים, צריך לזכור שהקב"ה עכשיו עושה לך יסורי לוקסוס, זה חסד שהקב"ה ממיר לך את המחלות הקשות בבזיונות. מחלות אפשר למות מהם, אפשר לסחוב אותם שנים, בתי חולים צרות, בזיונות זה חולף מהר יחסית, אומנם הרושם נשאר ואנשים שמעו וראו - אבל לך זה יכול למחוק הכל.  

 

רבי נתן מברסלב זצ"ל (בליקוטי הלכות חושן משפט, הלכות פריקה וטעינה הלכה ד, אות יג) אומר:  

 

'צריך האדם לחזק את עצמו להתקרב להשם יתברך תמיד מכל מה שיעבור עליו בגוף בנפש ובממון, יש אדם שמטעה את עצמו, אינו לא יכול להתקרב לבורא מרחיקים אותי, יש יותר מדי יסורין הרבה תלאות הרבה דוחק בפרנסה והוא חושב שמנסים להרחיק אותו, אבל אם יסתכל בעין האמת, הוא יראה שכל זה חסד גדול שאין כדוגמתו, לא באו לרחק אותו אדרבא לקרב אותו ולעורר אותו בתשובה לפדות אותו מעונשים קשים וגם מדין גיהנם ואם הוא יתקן בכך הוא יזכה גם לעולם הבא, ע"ז נאמר: "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי" (תהלים ד, ב). 

 

"ואם יאמר: האמת - שהיסורים בחסדים גדולים וגם יש בי נקודות טובות עדיין, אך אף על פי כן מה אעשה שריבוי הפגמים והקלקולים גברו כל כך, עד שקשה לו לסבול גם מעט מיסורין וזה גורם לו לחלישות הדעת, אעפ"כ יחזק את עצמו ויסתכל על החסדים על ההרחבות שמרחיב לו ה', על הנקודות הטובות וכך על כל פנים יחזק לבבו לשפוך שיחו לפני השם ברחמים ותחנונים עד שיושיעו אותו בשלמות ויצילו מכל היסורים וימחל לו על כל העוונותיו ויזכה לתשובה שלמה".  

 

תחבולה נוספת תחבולה ג':  

 

אומר בעל החובות הלבבות (בשער הכניעה פרק ז'): "כבר נאמר על אחד מן החסידים שזכרו אותו לרעה, זאת אומרת דיברו עליו רעות. הוא שמע שמדברים עליו מליזים ומלעיזים עליו. כיון שהגיעתו הדבר שלח למדבר בו מלוא מזמרת ארצו, לקח סלסלה מלאה פירות ושלח לזה שמדבר עליו נגדו וכתב לו: הגיעני ששלחת לי מנחה מזכיותיך וגמלתיך בזה, תורה רבה שמעתי שהעברת לי מהזכויות שלך!'  

 

כי מי שמדבר על חברו - הוא מפסיד את הזכויות שלו אצלו!!  

 

'אז לכן אני גומל לך בסלסלה של פירות, תודה רבה על ההעברה על הזיכוי!'. 

 

ואמר אחד מן החסידים: 'הרבה בני אדם יבואו ליום החשבון בשמים וכשמראים להם מעשיהם ימצאו בספר זכויותם זכיות שלא עשו אותם.  

 

והם אנשים ישרים יגידו: 'לא עשינו אותם'.  

 

ואז יענו להם בבית דין של מעלה: 'כן אבל עשה אותם מי שדיבר בכם וסיפר בגנותכם. והעברנו את הזכויות שלו אליכם'.  

 

וכן כשיחסרו מספר זכיות המספרים בגנותם, יבקשו את זה בבוא העת ויאמרו להם: איבדתם אותם כשדיברתם בפלוני ופלוני.  

 

זה שדיבר לשון הרע על השני בא לבית דין של מעלה: 'רגע-רגע איפה כל הזכויות שהיו לי? זה וזה וזה וזה...?'  

 

אומרים: 'זה העברת לזה שדיברת עליו, זה לא נמצא אצלך בחשבון'.  

 

ויש מהם גם כן שימצאו בספר החובות שלהם חובות שלא עשו: 'אני?! אני עשיתי כזה דבר?! מה פתאום?'  

 

אומרים לו: 'כן אלה נוספו לך בעבור פלוני ופלוני שדברתם בם'.  

 

כשאדם מדבר על חברו לא רק שהוא מפסיד זכויותיו אצלו לפי גודל הבושה שהוא גרם לו אלא הוא גם לוקח ממנו את עוונותיו! אז הצטרפו לחובות שלו החובות של השני וע"ז יש פסוק (תהילים עט, יב): "וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ ה'" אז כנגד החרפות והגידופים והבזיונות מקבלים שבעתיים ועל זה הזהיר הכתוב: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְמִרְיָם".  

 

יש לנו עשר ספירות שאדם חייב לזכור בכל יום ואחד מהם זה זכירת מעשה מרים כי דיברה באחיה במשה לטובת בתור אחותו הדגולה ואעפ"כ היא נצטרעה בהנחה שבעה ימים והיה לה בזיון לעיני כל ישראל. זה על לשון הרע אחד קטן לטובתו של אחיה הקטן והתורה מצווה שאנחנו צריכים לזכור את שהקב"ה לא מוחל על הדברים האלה אפילו למרים הצדקת שבזכותה כל דור המדבר שתו מים מבארה של מרים ארבעים (40) שנה - כל זה לא עמד לה. בשביל לשון הרע אחד לטובה באחיה ב: 'שושו' עם אחיה אהרן בלבד! 

 

מבאר החפץ חיים (שמירת הלשון, שער הזכירה, פרק ג'): האדם עלול לצאת מן העולם נקי מזכויותיו ובתמורה יתמלא חובות של אותם אנשים שדיבר עליהם לשון הרע והקניט אותם, כי הוא לוקח מכל אחד לפי ערך הבזיון והכלימה שהגיע להם על ידו. 

 

אדם יכול לעבוד כל החיים ללמוד תורה ומצוות והוא יכול לאבד הכל לצאת מפה נקי לגמרי ואדרבא אלה שהוא שנא אותם דיבר עליהם הם התעשרו על חשבונו, הוא למד עשה מצוות - הם השונאים שלו שכאילו הוא שונא אותם אלה יהיו העשירים והוא יהיה התפרן יצא מפה בלי כלום. 

 

כללו של דבר: ככל שהבזיון גרוע יותר, ככה המבזה מאבד מזכויותיו וקולט בתמורה את חובות של המתבזה. לחילופין, המתבזה (זה שביזו אותו) מתכפרים לו עוונותיו וגם מקבל את הזכויות של המבזה. וזה יסוד שמוכר ב: 'נזיקין' וחז"ל מביאים את (בבא קמא פג'): "החובל בחברו חייב עליו משום חמשה (5) דברים: נזק צער ריפוי שבת ובושת… והבושת זה לפי המבייש והמתבייש". ככל שהבושה גדולה, ככה התשלום שישלם המזיק, המספר לשון הרע, המבזה המחרף והמגדף - ככה הוא ישלם וככה יפסיד. 

 

לכן, בשעת מעשה מבזים אתכם, זה לא משנה מי בני הבית השכנים בעבודה, אנשים סתם ברחוב, בשעת מעשה התחבולה היעוצה, לעצום עינים ולדמיין איך בשמים משאיות סמי טריילרים רצים הלוך ושוב, מצד אחד פורקות את כל העבירות ומעמיסות אותם על מן המבזה, מצד שני פורקות את הזכויות שלו ומעבירים אותם אליך.  

 

או אם אתה רואה עכשיו בשעת הבזיון ציור כזה: כמה אתה מתנקה וכמה אתה מרויח וכמה הוא מפסיד - אתה לא רק תשתוק אתה גם תחייך מאושר. אם אתה מבין שזה כך זה מה שאתה צריך, אין אין אין פיס יותר טוב מזה, אין לוטו כזה.  

 

לכן היה החפץ חיים בוכה: למה לא מבזים אותו... למה לא מקללים אותו... איך הוא יכפר על עוונות? ככה מכפרים צ'יק צ'אק על עוונות.  

 

התחבולה הרביעית: צריך לצייר לעצמך שאתה בן מלך, בת מלך וצריך להתנהג כמו אבא. 

 

בני מלכים ההתנהגות שלהם היא ברמה אחרת מאשר בני שפחות או עבדים או המון. הם צריכים שמעשיהם יהיו נאים מדודים בהתאם למלכות, כל ישראל נקראים בני מלכים וככלל "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם" אז צריך לדעת איך להתנהג. אנחנו צריכים להתנהג כמו אבא שבשמים. אז אם אנחנו רוצים לדעת איך מתמודדים עם בזיון - אין לנו דוגמא יותר מאשר טובה מלך מלכי המלכים הקב"ה.  

 

הרמ"ק רבי משה קורדוברו זתע"א כותב (תומר דבורה פרק א') בביאור של י"ג מידות הוא אומר יש מידה שנקראת "מִי אֵל כָּמוֹךָ" מה זה אומר: מוֹרֶה עַל הֱיוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ נֶעֱלַב,. הוא סוֹבֵל עֶלְבּוֹן מַה שֶׁלֹּא יְכִילֵהוּ רַעְיוֹן. והוא מסביר: "הֲרֵי אֵין דָּבָר נִסְתָּר מֵהַשְׁגָּחָתוֹ בְּלִי סָפֵק". אין אדם שהקב"ה לא רואה במעשיו כל רגע.  

 

"וְעוֹד אֵין רֶגַע שֶׁלֹּא יִהְיֶה הָאָדָם נִזּוֹן וּמִתְקַיֵּם מִכֹּחַ עֶלְיוֹן הַשּׁוֹפֵעַ עָלָיו". הרי עכשיו שאנחנו יושבים פה אנחנו כרגע שופעים שפע של חיים ואנחנו קיימים בזכות השפע הא-לקי שמשפיע עלינו הקב"ה חיים דרך הנשמה, הוא יכול ברגע אחד לקחת את האדם, אתם רואים כמה נופלים מדום לב אחרי הזריקות, אז זה לא מובטח לאף אחד שיחזיק מעמד יותר משלוש (3) שנים! אז כל רגע שאתה חי זה בהשגחת מאת ה' יתברך.  

 

ואז הוא אומר: אם ככה אתה כל רגע חי בזכותו, "אז תִּמְצָא שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא חָטָא אָדָם נֶגְדּוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הוּא בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע מַמָּשׁ שׁוֹפֵעַ שֶׁפַע קִיּוּמוֹ וּתְנוּעַת אֵבָרָיו".  

 

נגיד אדם מחליט לעשות עכשיו עבירה, באיזה כח הוא עושה את זה? בכח שמושפע עליו כרגע לחיות מאת הקב"ה בהשגחה שהוא רואה אותך שאתה לוקח את הכח שלו עכשיו ועושה עבירה! "עִם הֱיוֹת שֶׁהָאָדָם חֹטֵא בַכֹּחַ הַהוּא לֹא מְנָעוֹ מִמֶּנּוּ כְּלָל אֶלָּא סוֹבֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא" יכול להפסיר את החיות של האדם ברגע אחד, הוא לא מונע ממנו, אלא סובל הקדוש ברוך הוא עלבון כזה אלא ממשיך להַשְׁפִּיעַ עליו תְּנוּעוֹת אֵבָרָיו! וְהוּא הרשע מוֹצִיא אוֹתוֹ כֹּחַ שהוא נותן לו עכשיו וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹבֵל. 

 

"וְלֹא תֹאמַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִמְנוֹעַ מִמֶּנּוּ הַטּוֹב הַהוּא ח"ו, שֶׁהֲרֵי בְכֹחוֹ בְּרֶגַע לְיַבֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וכמו שֶׁעָשָׂה לְיָרָבְעָם", אין לו בעיה, אתם רואים אנשים מקבלים קריש דם במח 'ארוע מוחי' קוראים לזה, אתם רואים אנשים מקבלים דום לב, התקפות, שיתוקים כל מיני בעיות, אין לו בעיה "וְעִם כָּל זֹאת שֶׁהַכֹּחַ בְּיָדוֹ לְהַחְזִיר את הַכֹּחַ הַנִּשְׁפָּע הַהוּא  

 

וְהָיָה יכול לוֹמַר לוֹ: 'כֵּיוָן שֶׁאַתָּה חֹטֵא נֶגְדִּי תֶּחֱטָא בְּשֶׁלְּךָ לֹא בְשֶׁלִּי' בַּי! אני לוקח לך את הנשמה, עכשיו תחטא אם אתה רוצה.  

 

ודאי שהוא לא היה יכול הוא היה מת. והקב"ה לא עושה זאת. ולֹא מִפְּנֵי זֶה שהוא יכול לעשות זאת מָנַע טוּבוֹ מִן הָאָדָם וְהִשְׁפִּיעַ חיבה וְהֵטִיב לְאָדָם טוּבוֹ! הֲרֵי זֶה עֶלְבּוֹן וְסַבְלָנוּת מַה שֶׁלֹּא יְסֻפָּר וְעַל זֶה קוֹרְאִים מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ עָלוּב.  

 

 ע"ז אומרים בשלוש עשרה מידות של רחמים "מִי אֵל כָּמוֹךָ" מה זה "אל"?, אַתָּה אֵל בַּעַל כֹּחַ! אַתָּה אֵל בַּעַל חֶסֶד! אַתָּה מֵּטִיב! יש לך את הַכֹּחַ לִנְקֹם! לֶאֱסֹף אֶת הכוחות שֶׁלְּךָ שנתת באדם וְעִם כָּל זה סוֹבֵל וְנֶעֱלָב למה? עַד שיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. מחכה מחכה מחכה מחכה... עַד שיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה.  

 

אז אם מלך המלכים שכל הכוחות שלו כל החיים שלנו ממנו, הוא מוכן לסבול עלבון כזה עד שקוראים המלאכים "עָלוּב" והוא המלך ואנחנו בניו - אז אנחנו צריכים להתנהג כמוהו. ושיהיה לנו מידת הסבלנות, להֱיוֹתוֹ נֶעֱלַב אֲפִלּוּ לְמַדְרֵגָה זוֹ וְעִם כָּל זֹאת לֹא יֶאֱסֹף טוֹבָתוֹ מִן הַמְּקַבֵּל, אפילו שהוא מקבל ממך - זה סבלנות שאין כדוגמתה.  

 

ואומר לנו הרמ"ק רבי משה קורדוברו זלה"ה: שזה מצופה מכל הבנים והבנות של הקב"ה.  

 

עכשיו שתבינו, אף אחד לא יבזה אתכם בלי הסכמה משמים, אין דבר כזה סתם אחד התנפל עליך וזה וזה... כן מבחינתך זה סתם, נגיד אתה הולך ברחוב, הנה היום עברנו נגיד בבני ברק ומישהו שהיה תקוע בגלל ההפגנה שעצרה שמה את התחבורה לכמה שעות, צעק לעברינו היינו קבוצה,  

 

"זה חילול ה' מה שאתם עושים"!  

 

אנחנו מההפגנה? אנחנו לא היינו בהפגנה, אנחנו בעצמנו נתקענו בגללה, אבל הוא צעק. 

 

מה אתם חושבים שסתם הוא צעק? לא, רצו שנשמע את זה.  

 

ונגיד שההפגנה הזאת עכשיו היא מוצדקת מצד אלה שעושים אותה, הם התחייבו בשמים על כל יולדת שלא הגיעה לבית החולים, על כל אמבולנס שלא הגיע ונפטר מישהו בפנים, על כל חתן וכלה שהפסידו את החופה ואחרו אליה, על כל האנשים שהילדים נשארו לבד בבית ועוד ועוד ועוד סיטואציות שהם גרמו. אתם רוצים לעשות הפגנה? - לא במקום שתפריעו לרבים. תלכו אתם רוצים ללכת מסביב לבית של מישהו מהחברי כנסת ראש הממשלה וכו', אין בעיה, אל תעצרו עורקים ראשיים שיש בזה גם פיקוח נפש!  

 

אז הנה צעקו לנו ואנחנו מעבירים את המסר. אפילו שהם התכוונו לפגוע בנו כאילו להגיד שאנחנו מהסוג הזה שעושים הפגנות. 

 

כשעשו אתיופים הפגנות לא אמרו כזה דבר: 'חילול ה'!' כשעשו הנכים - לא אמרו: 'זה חילול ה'!' שעושים פקקים בעלי משאיות לא אומרים: 'זה חילול ה'!' כשעושים הפגנות השמאלנים - לא אומרים: 'חילול ה'!' רק החרדים חילול ה'?!  

 

בעיקרון אמרתי את שלי, לא מוצדק לעשות את זה במקום של רבים, אבל פתאום כל יפי הנפש שזה הפגנות אחרות אז מה אומרים? - 'דמוקרטיה, חופש ההפגנה' וכו' אבל כשעושים את זה החרדים מסיבת כלשהו - אז זה כמובן עולה. אבל צריכים להיות מוכנים לספוג בזיונות, אין מה לעשות כל החיים מלאים בזיונות - איזה טובה זאת, אין טובה יותר טובה מזאת. אין! זה נקרא "יסורי לוקסוס".  

 

 עד כמה הקב"ה סובל עלבונות - אפילו ביום שעשו את העגל זה מרידה ממש נכון? אמנם יש זכות עליהם שזה הערב רב עשו, אבל הוא המשיך להוריד להם את המן! היה יכול להפסיק להם את המן אפילו לכמה ימים. הקב"ה לא מפסיק את טובו.  

 

אנחנו בתפילת 'שמונה עשרה': 'גּומֵל חֲסָדִים טובִים' למי גומל חסדים טובים? גם לרשעים, רשעים לא חיים?! לא נותן להם אוכל?! לא פרנסה?! לא נותן להם עסקים?! לא נותן להם כסף?! נותן!!! - 'גּומֵל חֲסָדִים טובִים'. מוריד גשמים, רק לצדיקים?! לכולם מוריד גם לרשעים.  

 

הקב"ה לא מונע טובו בגלל שעולבים בו, אז גם אנחנו צריכים להיות במדרגה של בנים - בני מלכים. 

 

"וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע" 

 

זוֹ מִדָּה גְּדוֹלָה שֶׁהֲרֵי אֵין הַמְּחִילָה עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אֶלָּא עַל יָדוֹ מַמָּשׁ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדִכְתִיב (תהלים קל, ד): "כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה" וְגוֹ' וּמַה הִיא הַסְּלִיחָה? שֶׁהוּא רוֹחֵץ הֶעָוֹן כְּדִכְתִיב (ישעיה ד, ד): "אִם רָחַץ ה' אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן" וְגוֹ׳ וְכֵן כְּתִיב (יחזקאל לו, כה): "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים" וְגוֹ' וְהָיִינוּ "וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע" שׁוֹלֵחַ מֵימֵי רְחִיצָה וְעוֹבֵד וְרוֹחֵץ הַפֶּשַׁע. 

 

וְהִנֵּה מַמָּשׁ כִּדְמוּת זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת הָאָדָם שֶׁלֹּא יֹאמַר: 'וְכִי אֲנִי מְתַקֵּן מַה שֶׁפְּלוֹנִי חָטָא אוֹ הִשְׁחִית?!'  

 

לֹא יֹאמַר כָּךְ שֶׁהֲרֵי הָאָדָם חֹטֵא וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ מְתַקֵּן אֶת מְעֻוָּת וְרוֹחֵץ צֹאַת עֲוֹנוֹ. 

 

וּמִכָּאן יִתְבַּיֵּשׁ הָאָדָם לָשׁוּב לַחֲטֹא שֶׁהֲרֵי הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ רוֹחֵץ לִכְלוּךְ בְּגָדָיו: 

 

הקב"ה לא רק זאת אלא גם יש לו מידה שהוא "עוֹבֵר עַל פֶּשַׁע" ולא רק שהוא עובר על פשע - הוא גם רוחץ את הבגדים הצואים של הבנים החוטאים לו: "אִם רָחַץ ה' אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן" למשל יושב מלך בארמון ובאה אמא עם הילד וחוץ מכבודכם הילד עשה מה שעשה ונפל לפלטרין, ברצפה. מי צריך לנקות האמא לא? לא, המלך בעצמו יורד מכיסאו ומנקה.  

 

מי מנקה אותנו מן החטאים? המלך בעצמו. מי גרם לו את זה? אנחנו! אתה לכלכת אתה תנקה לא? לא!  

 

מישהו יכול להבין כזה דבר מה זה 'שלוש עשרה מידות של רחמים'? - כמה הוא מרחם עלינו! 

 

אז בין הדברים הוא שולח לנו לנקות אותנו יסורים של לוקסוס - בזיונות, במקום מחלות וצרות ותאונות דרכים ושיתוקים ופגיעות - בזיונות.  

 

הקב"ה "נוֹשֵׂא עָוֹן" גם, הוא לא מעניש מיד אלא ממתין בסבלנות עד שהחוטא ישוב בתשובה. ולא רק זה כשהוא מוחל הוא מוחל מחילה גמורה. כמה אנשים יכולים למחול באמת כשהלב שלהם נקי אחרי שמישהו פגע בהם פגיעה אנושה,  

 

אפילו אם הוא אומר לו בסוף: "מחול! מוחל וזה..." בפנים הוא עוד יספר על זה: "אתה לא יודע מה הוא עשה לי, אתה לא יודע מה"... הוא לא מוחק.  

 

אבל הקב"ה מוחל מחילה גורמה ודן לכף זכות: 'וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיות מֵתִים' הקב"ה מחפש זכות שיקומו בניו בתחית המתים.  

 

הוא דן לכף זכות "כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא" כל העולם נברא בחסד, בשביל מה? להיטיב לנו, שמקבל גן עדן תחתון עליון, עולם הבא, להיות דבוקים בו. 

 

כל היסודות האלה שאמרנו בקיצור "מתומר דבורה" הם התשתית של "התחבולה ד'" איך להתמודד עם בזיונות.  

 

כשהאדם מקבל בזיון, ישמח מאוד מאוד כי נתנו לו הזדמנות פז מן השמים להתנהג בדיוק כמו עם קונו: "ולָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו" - 'מה הוא רחום? אף אתה רחום, מה הוא חנון? אף אתה חנון', מה הוא מקבל בזיונות - אף אתה תקבל בזיונות. 

 

 ובעת זו שאתה מסוגל לקבל בזיונות בשוויון נפש שזה נקרא - "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכּי ה'" ויאמר לעצמו: "אני בן מלך, לא ראוי שאכעס או אקפיד כמו אחד מפשוטי העם, אסבול העלבון בשתיקה ואגרום נחת רוח לאבי שבשמים!'  

 

ו: 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו' 

 

ואם המתבזה מבקש להיות בכלל 'הנעלבין ואינם עולבין' ולהעביר על מידותיו ולא להחזיר מנה אחת אפיים מובטח שיהיה לו סיוע מן השמים. ואז נהפך הניסיון לשמחה! כי עמדת בניסיון.  

 

רבי נתן מברסלב אומר: "עיקר השמחה היא מן המצוות: "שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב" עיקר השמחה הוא בלב והאדם ראוי לו לשמוח בכל מצוה שעושה, שזוכה לעשות את רצון השם יתברך". מי שמתמודד עם בזיון בלי כעס, בלי הקפדה, בלי שנאה, יותר מזה נותן טובה למי שעשה לו רעה - הוא מקיים כמה וכמה מצוות עשה מן התורה ומובטח לו שכאב הבזיון ייהפך להיות שמחה גדולה. זה התחבולה הרביעית איך להתמודד עם בזיונות.  

 

תחבולה ה': צריך לקבל על עצמו לא להיות כעסן וקפדן. ברגע של אמת, ברגע שמעמידים את האדם בניסיון של כעס וקפידה, צריך לעצום את העיניים וישנן את הנזקים של הכעס ואז יבין שלא כדאי לכעוס. "מילא, מבזים אותי, אך להוסיף לי נזקים יותר מהכאב של הבזיון למה?". אז בואו ותראו כמה נזקים למי שכועס: 

 

אחד - כעס, מגרה עליו דינים. 

 

שתיים - הוא יוליד בנים שוטים. 

 

שלוש - מתקצרים ימיו.  

 

ארבע - מביאים אותו להרהורי עבודה זרה.  

 

חמש - מזיק לפרנסה ומפסיד העשירות.  

 

שש - הבעל דבר, היצר הרע רואה שיורד לאדם השפע של הממון - מזמין לו דבר שיכעיס אותו כדי שיאבד את השפע.  

 

שבע - הכעס מזיק לראיית העיניים. 

 

שמונה - הכעס מביא לידי עצבות  

 

תשע - הכעס יכול לגרום לאדם להיות אילם. 

 

עשר - הכעס מביא לידי עזות. 

 

אחד עשר - הכעס מביא פחד. 

 

שנים עשר - ויכול לאבד גם את נפשו, ע"ז נאמר: "טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ" ועל ידי כך הסיטרא אחרא שולט בו ונכשל בעבירות רבות נוספות. לכן כתוב: "כָּל הַכּוֹעֵס - כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ" בשום עבירה זה לא נאמר, למה? כל הכועס, הוא גם מקלל, הוא מכה, הוא עושה הרבה דברים קורע משחית, מבזה מה לא עושה... ועל כל עבירה זה גיהנם אחר. אז לכן "כָּל הַכּוֹעֵס - כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ".  

 

הראשית חכמה אומר: "שאם יכעס יסתלק ממנו הנשמה ולא יחזור אלא בטורח גדול וצריך כפרה גדולה לעוונו בכמה עינויים והלואי שיתכפר בזה. וכשיחשוב אדם בדברים אלו, יתן אל לבו לא השיב על חרפתו". 

 

אז צריך שוב לזכור: האם כדאי להפסיד בגלל כעס את תוחלת החיים, את הבריאות, את הפרנסה, את הנשמה הקדושה, בגלל רגע של כעס!? כמובן שהתשובה: לא ולא!  

 

ואם מצליחים להתמודד עם הבזיון, בולמים את הפה ושותקים, לא רק ניצולים מכעס אלא מרוויחים את כל המעלות המובטחות למי שהוא נעלב ואינו עולב. 

 

יש עוד תחבולה, איך אתה מתגבר על בזיונות? זו נקראית תחבולה ו': להסתכל על שפלות עצמו. 

 

כשמקבל בזיון ישאל את עצמו "מי אני שאקפיד על כבודי"? ויראה מה כתב רבי נתן הבבלי (באבות דרבי נתן, פרק יט, א-ג): "עקיבא בן מהללאל אומר: כל הנותן ארבעה דברים אל לבו שוב אינו חוטא. מאין הוא בא? ולאן הוא הולך? ומה עתיד להיות? ומי הוא דיינו? מאין הוא בא - ממקום חושך. לאן הוא הולך - למקום חושך ואפילה. ומה עתיד להיות - עפר רימה ותולעה. ומי הוא דיינו - מלך מלכי המלכים הקב"ה" 

 

"רבי שמעון אומר: 'הוא בא ממקום חושך וחוזר למקום חושך, בא מטיפה סרוחה ממקום שאין העין יכולה לראות ומה עתיד להיות עפר רמה ותולעה" שנאמר (באיוב כה'): "אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה".  

 

רבי אליעזר בן יעקב אומר: 'רמה בחייו ובן אדם תולעה במותו'. מה זה רימה בחייו? כינים. מה זה תולעה במותו - זה שמרחיש במותו. 

 

"רבי שמעון בן אלעזר אומר: 'אמשול לך משל למה הדבר דומה? למלך שבנה פלטרין גדולים וישב בכולם, אבל ביב של בורסקי עוברת בתוכה ונופל על פתחה, כל עובר ושב אומר: 'כמה נאה ומשובח פלטרין זו! אלמלא ביב של בורסקי לא היתה עוברת בתוכה...". 

 

זה משל לגוף האדם - שאדם יזכור את הביוב שיש בקרבו, שתחילתו מטיפה סרוחה וסופו רימה ותולעת וכל האינסטלציה של הביוב (עד שיוציא ממנו מה שהוא אוכל עם כל הריחות, אז שאתה נראה כמו מלך אבל ביוב עובר בתוכך) אז יתחזק בו ההרגשה שאין לו מה להקפיד על בזיונו. זו זכירה שמסוגלת שאדם ישוב תשובה וזה מסוגל לענוה ויכול לפתוח לו מדור להיות נעלב ולא עולב.  

 

הסירחון הגופני שיש באדם, הוא כאין וכאפס לעומת הצחנה שהעוונות שלו גורמים בכל העולמות. מה העצה? לאמר: "אָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם" זה אמר דוד המלך על עצמו כל שכן אנחנו: "אָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם".  

 

אדם בנוי לחרפות ולבזיונות, הסגולה לזה להיות בחינת תולעת. ואם יהיה כזה - ינצח את כל אויביו. ואם הוא חריש כמו תולעת - אזי הקב"ה ילחם לו. שנאמר: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן".  

 

התחבולה השביעית: צריך לצייר בעצמו שעוונותיו מבזים אותו. 

 

אומר בעל החובות הלבבות זצ"ל (שער יחוד המעשה פרק ה'): "בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ". "וכן מי שכל הבריות מקטנם ועד גדולם מודים ומשבחים אותו ורוצים את מעשיו - זה ראיה: שהקב"ה זרע אהבה בלבות אנשים ושם לו שם טוב על לשונם ואת זה הקב"ה לא עושה לשונאיו, אז זה ראיה ברורה שהקב"ה רוצה אותו".  

 

אבל מתוך זה גם שומעים אחרת: שאם מבזים את אדם אז ה' שם על לשונם לבזות אותו וראוי שישתוק, כי ודאי אין רוח המקום נוחה הימנו וידאג על עוונותיו". 

 

אומר הראשית חכמה בשם רבו הרמ"ק: "תחשוב כאשר מחרפים ומבזים אותך, שהמלאך ס"מ השטן - עומד ומקטרג עליך מלמעלה וזה שאומר לך את זה הוא רק רצועה נמשכת ממנו". הרצועה זה העוונות שלך שמלקים אותך בעוונות שלך. לכן אל תכעס על אף אחד, אתה יצרת את הרצועות האלה. לכן, בשעת הבזיון תזכור מעשך הם מבזים אותך. ולכן מגיע לך עונש יותר חמור, רק ה' פודה אותך ביסורים של לוקסוס. אז קודם כל אתה יכול להתמודד עם בזיונות ולא לכעוס. ודבר שני זה יכול לעורר אותך לחזור בתשובה ולתקן את המעשים. והבזיונות חולפים. 

 

אני מאמין שביזו אתכם בחיים הרבה, אבל הערב זה לא נראה עליכם, אחרת לא הייתם מגיעים לפה הייתם מדוכאים בבית ואם הצלחתם לצאת אז סימן שזה לא השאיר עליכם רושם גדול, זה עבר! אבל בינתיים העבירו לכם זכויות ולקחו לכם את העוונות, אתם צריכים לרקוד משמחה על כל דבר כזה.  

 

תחבולה שמינית: תזכור שהמלך מלך מלכי המלכים דר בתוך הלב שלך ותחשוב שהלב שלך מרוהט מרוב מאר והדר, נקי ומבריק כיאות למלך. ואתה שומע פתאום חרפה ונכנס לך כעס ללב, אז זה כאילו הכניסו עכשיו גרף לתוך החדר שנמצא בו המלך. כי המלך שוכן לך בלב. ואז מה קורה: קודם כל המלך בורח מהריח. ודבר שני: אתה נענש! מי שנכנע לכעס בעת הבזיון סובל פעמיים - פעם אחת סובל בגלל שביזו אותו והוא סובל מהמבזה. פעם שנייה שהקב"ה מתגרש מלבו. 

 

הזוהר הקדוש (תרומה קלג') אומר: מי שמתקן לקב"ה כביכול - מיטה שולחן כיסא ומנורה - הקב"ה אורח שלו כל יום. כל מאוויי ישראל זה שהקב"ה ידור בקרבם שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". בתוך הלב של כל אחד. אז ישאל השואל: שיפסיד את הקדושה - את ה' נוכח בקרבי, בשביל בזיון שמישהו ביזה...  

 

תחבולה תשיעית:  

 

אומר רבי אלימלך מליזענסק זצ"ל: מה קורה כשבן אדם פנוי, בטל, לא עושה כרגע כלום - שוכב במיטה או יושב בחדר, לא יכול לישן, אם הוא יהרהר עכשיו: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ויצייר במחשבה כאלו יש אש גדולה ובוערת עד לב השמים ובשביל קדושת השם שובר את טבעו ומפיל את עצמו לאש על קידוש השם. מה קורה עכשיו? - כתוב: 'שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה!' ונמצא בשעה שהוא שוכב בטל, מקיים מצות עשה דאורייתא של: 'קידוש ה'!". 

 

היה פעם כומר פטצקי בזמן הגאון מווילנה, שתפשו אותו הגויים ורצו להוציא אותו לתליה והגאון היה מוכן בקבלה מעשית לרשום שם קדוש ולשחרר אותו והוא לא הסכים!  

 

אמר: "אני רוצה לצאת להורג על קידוש ה'"  

 

מעשה מפורסם מאוד, הגאון לא רצה להשתמש אף פעם בקבלה מעשית, במקרה שלו הוא יצא מגדרו והיה מוכן (הוא לא השתמש בסוף)  

 

אז עכשיו תקשיבו!  

 

לפי ההצעה של רבי אלימלך מליז'ינסק, עכשיו תחשוב מישהו בייש אותך לעיני כולם ואתה נהיה אדו, זה שריפה עכשיו כל הלב שלך חם במה שהוא עשה לך, אם עכשיו תחשוב שאתה מקדש שם שמים בשריפה הזאת ששרפו אותך בבזיון - על קידוש השם. בשביל שלא יהיה בזיון למלך, שאתה הבן שלו עומד בניסיון ואתה שובר את הטבע - אתה גורם לקב"ה נחת רוח וכאילו הוקרבת על מזבח! ואתה כמו קורבן 'ריח ניחוח לשם!' והכח שלך אם תברך מישהו - מה שתברך יתקיים. נמחקים לו העוונות.  

 

עוד תחבולה יש עשירית: היא שווה לכל נפש, אם עדיין לא התגבר הכעס, הקפידה והשנאה בעת הניסיון, אומר רבי נחמן מברסלב: "לא כדאי לברוח מהעיצבון ומהדאגות שמקצרים ומכלים ימי האדם, אלא אל השם יתברך". תמיד ה' נמצא, תמיד הוא שומע אותך, תמיד הוא רואה אותך, הוא גם רואה מה עשו לך, הוא גם שלח אותם, הכל ידוע. מה שאתה צריך זה להבין למה זה נעשה ולחזור אליו להתקרב אליו לרוץ אליו "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה" ואדרבא! אם אתה שותק - המבזה מתפוצץ.  

 

אבל אם זה לדוגמא הויכוח בבית, האשה פוגעת בבעל, תן לה תן לה לשפוך את אשר על ליבה, תשתוק תקבל הכל באהבה ותסתכל רק לשמים. כשהכל יצטנן וירגע, עבר יום - עכשיו אתה יכול לשבת ולברר על מה למה... האם היה אפשר להשתמש במילים כאלה... או לא, היה אפשר להציג את זה ככה או אחרת צודקת או לא צודקת. אבל אם מגיבים מיד זה קטטה ומריבה מי ישורנה ואחרי זה כמה ימים לא מדברים בכלל, אז עדיף לא לדבר כמה דקות בשעת השפכטל ואח"כ אפשר לדבר כמה שבועות רצוף. עדיף שתיקה לזמן קצר מאשר לשבועות ארוכים.  

 

ויש עוד דבר שאדם פשוט יבודד עם קונו. אתה נכנס לחדר סוגר את החדר, מדבר עם ה' מה שאתה רוצה מה שעל ליבך ומתפלל ומבקש ומתחנן שיאיר את עיניך שיעזור לך להבין להשכיל שתמצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱ-לֹהִים וְאָדָם, כל מה שאתה רוצה, דבר עם אבא מה שאתה רוצה.  

 

 בעל השבט מוסר אומר: לשתוק בשעת החרפה, להתבודד ולפנות לה', לשאת עיניו לה' יתברך וככה היו עושים גדולים ורבים והדברים נמצאים גם בדברי הרמב"ם הרמב"ן חובות הלבבות רבינו יונה וכו'.  

 

עכשיו תשמעו מעשה;  

 

אשתו של צדיק אחד ביקשה להקניט אותו על פניו. יום אחד חזרה הביתה עם פאה נוכרית על הראש במקום הכיסוי ראש והיא ציפתה לתגובה נזעמת, היא גם צחצחה חרבות כמו שהיא יוזמת, נכנסה בצעדים שחצניים לבזות ולהקניט את בעלה. והצדיק שתק לא העיר מאומה ולא הגיב. חיוך נעים וחם, כאילו לא ראה כלום שום שינוי, דרש לשלומה. ביקש: 'סליחה! כי הוא צריך לצאת לדבר מצוה...' ולא התפתחה שום מריבה. 

 

הלך ליער התבודד בין עצי האורן (בלי לקחת סורמין). ארבע שעות רצופות ובכה לה' יתברך והתוודה והביע בושה וחרטה על כל "פשעיו" של הצדיק, ביטל עצמו בהכנעה גמורה ואמר לבורא: 'ריבונו של עולם! מה פגמתי שהלבשת פאה על ראש אשתי? אני ידוע שהסיבה זה עוונותיי, בבקשה! תאיר את עיניי'. פשפש במעשיו ערך חשבון נפש מאל'ף ועד ת'ו, הלילה ירד חזר הביתה באפיסת כוחות.  

 

אשתו עמדה בפתח והפעם קיבלה אותו בסבר פנים יפות מחייכות ועל ראשה מטפחת.  

 

'בעלי חביבי! איני יודעת איזו שטות נכנסה לי לראש, הורדתי את הפאה וסליחה אם ההופעה שלי גרמה לך עגמת נפש'.  

 

בזכות האיפוק ושהעביר על המידות וברח אל ה' ביער, נושע תוך 4 שעות. תארו לכם אם זה היה מתפתח למריבה וקטטה איפה זה היה נגמר. 

 

מי שבורח להשם יתברך כל מה שעובר עליו מתהפך לטובה גדולה ולנצח. 

 

אתם יודעים נתתי בימים האחרונים סגולה בשבת בסעודה שלישית לאכול כל ביס ולכוון על שפע לכל הימים, מי שמע את זה ירים את היד. עשיתם את זה או לא עשיתם? אני שומע כבר מעשים נפלאים של אנשים שמקבלים פרנסה בלי הבנה.  

 

יש לי בן אחד - מוצא שבת כבר קיבל כבר זכיה של כמה מאות שקלים, הלך לקנות צבע הביאו לו צבע בטעות, אז אמרו: 'הצבע הזה יהיה לך בחינם! ואת הצבע שאתה צריך נעשה לך ותקבל גם 10% הנחה גם על הצבע שאתה ביקשת'. הצבע עלה 1000שקלים אז כמה צריך להיות הנחה? 100 שקלים,  

 

מה אומרת לו הפקידה?  

 

'החשבון שאתה צריך לשלם 650 שקלים', 

 

אומר: 'אני לא רוצה שיהיה גזל, אמרת 10% זה רק מאה שקלים, איך את אומרת 650?'  

 

עכשיו היא לא יכולה לשנות בקופה אסור לה, אז היא קראה למנהלת, אז הוא אומר לה: 'תשמעי אני לא רוצה שיהיה גזל היא כתבה בטעות 650, היא אמרה טעות היא תשלם ואתה משלם רק 650',  

 

נתנו לו את זה ואמרו לו: 'לא, אתה לא לוקח את זה אנחנו נביא לך את זה לכתובת שאתה אומר'.  

 

כל זה עם ביס לסעודה שלישית. לא שווה לכוון!? זה רק דוגמאות, כן.  

 

יש פה אחד שנמצא שהבטרייה של האופניים הלכה לו, לא היה לו בדיוק, 700 שקלים רצו, ניגש אליו בן אדם כך 800 בלי הסברים הוא לא ידע בכלל שזה בשביל הבטרייה, כל יום סיפורים מדהים.  

 

זה לא שלי הסגולה, זה של רבי מנחם מנדל מירימינוב זצוק"ל. מי ששומע שאני מעביר בבוקר וביום שישי יש לו שמה ישועות מכאן להודעה חדשה, אבל צריך לעשות בדיוק כמו שאומרים. 

 

אז הנה יש לכם פה הרבה עצות איך להתגבר על בזיונות ומצפים לכם אולי עוד הערב, אם לא מחר, תהיו מוכנים! ושתדעו איך להגיב, אל תהיה חכם שאתה יודע לענות כי תפסיד, אם תשתוק תרוויח, כדאי להרוויח.  

 

אומר הנביא: "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן" אומר הנביא ישעיה: "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ" ועל ידי שמחה יוצאים מכל הצרות! על אף שיש הרבה מעלות הבזיונות, אבל יש מי שישאל, למה אני צריך לשמוח מבזיונות? תן לי לשמוח מהצלות מהגרלות, למה אני צריך לשמוח מבזיונות?"  

 

מה אומרים חכמים? - אומר השל"ה הקדוש זצ"ל: "לא יצטער המתבזה על מה שנעשה לו וגם לא יחזיק במחלוקת בגלל זה, אדרבה, ישיש וישמח שבא לידו הזדמנות שאמר רבא (ביומא כג'): "כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו" והוא נקרא חסיד. לכן, צריך להיזהר כל לילה לפני שעולה על משכבו ולומר: "שרוי ליה מחול ליה כל מאן דצער לי". 

 

כותב בעל האורחות צדיקים זצ"ל: "כשיש לאדם שום יסורים, ישמח גם כן. ועוד אמרו חכמים: כל השמח ביסורים מביא ישועה לעולם. כי אינו יודע מה הטובה שיהיה לעולם בזכותו. עתידה להיות לו מהם. והתחבולת של שמחה - פשוטה, יעילה ופועלת ישועות.  

 

 עכשיו משהו אישי: יכול שיש חלק פה, אצל חז"ל זה מוזכר בגמרא מספר פעמים, שאולי נשים במילה גסה רעות, במילה קלילה - לא קלות.  

 

מי שאשתו מבזה אותו - לא יצטער כלל, ישמח, אם היו מבזים אותו בשוק - היה יותר גרוע. אם היה סובל בבריאות - יותר גרוע, אם היה סובל בפרנסה והיה דחוק - עוד יותר גרוע. מה עושה הקב"ה - ממיר לו את זה "ביסורי לוקסוס", בזיון בצנעה בתוך הבית. 

 

רבנו יחיאל מיכל מזלאטשוב זצ"ל אומר: "על כן יש לך לקבל בשמחה מכל אדם וכל שכן מאשתו שאוהבת אותו, אפילו אם חלילה היא מקללת ומחרפת אותו, סימן מובהק שהיא מוכרחת לזה, לכן ימחול לה ולא ישנאה, שלא יעבור על "לא תשנא" אדרבה! יאהב אותה, במקום שאחרים יחרפו אותו ויעשו בשנאה! אז פה זה ע"י שאוהבת.  

 

אשה הכשרה היא רק מכשיר בידים של הקב"ה לתקן את המידות של בעלה. הרי כתוב שהיא עזר כנגדו. פעמים היא עזר ופעמים היא כנגדו. 

 

אם הבעל גאוותן למשל - אז האשה תבזה אותו. וככה היא עושה לו תיקון על הגאווה. כי מי שבעל גאווה לא נשאר לו מהמצוות כלום, הקב"ה מתעב אותו! "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב" ואם היא עוזרת לו לתקן את הגאווה - אז הוא הרוויח. 

 

היות והקב"ה אוהב את בניו ורוצה לזכותם בנחלה בלי מיצרים ובעל גאוה לא יוכל לזכות לזה, אז הקב"ה מפעיל את האשה כדי לקלף ממנו את הגאוה. והאשה לא מודעת שהיא בסך הכל משמשת בתפקיד זה, לכן על הבעל לזכור שהקב"ה הוא שלח אותה ולא יקפיד עליה. אדרבא! יחזיר חום ואהבה. ואם ישכיל שלא להגיב כמו הכעסנים בעלי הגאוה - וישפיל את עצמו כאחד הענווים, אז הקב"ה בכלל לא יצטרך להשפיל אותו וגם האשה תחדול מלבזות. ואם אתה יוצא נגדה זה כאילו שאתה יוצא נגד הבורא ששלח אותה לבזות אותך.  

 

יש עשר עצות של החסיד רבי אברהם יעלין זצ"ל, מחבר ספר ארך אפים איך מתמודדים עם בזיונות מצד האשה:  

 

דבר ראשון: תשתוק, דבר בקול נמוך וכך אתה מבטל את הכעס. 

 

שתיים: כשהאשה מתחילה להתרעם על בעלה או על משפחתו, תזהר לא להשיב לה ולא יטעון עמה כלום. 

 

שלוש: לא ירבה שיחה עם האשה ולא יערב אותה בנושאים שלא שייכים לה, כמו ניהול הממון והקניינים. 

 

היום נשים חושבות לפי מה שמלמדים אותם כשיש סכסוכים, שהם חצי חצי וע"פ התורה הממון שייך לבעל וכל שעושה האשה לבעלה אפילו מציאה שהיא מוצאת זה לבעלה. אבל בשביל לקלקל הכל וכשאתה לא אבא ואמא זה הורי א' והורי ב'. אתם בכלל לא נשואים לפי... 

 

דבר רביעי: אף שאשתו מקללת אותו משפחתו זרעו, לא ישיב כלום ולא יפחד מהקללות, אלא יתפלל עליהם והברכות שלו יועילו יותר מהקללות שלה. 

 

חמש: לא ייתכן לכעוס על אשתו כדי לגרום נחת רוח להוריו "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" זה לא היתר לנשים לדבר ככה, רק אם חלילה וקרה. "מי שיש לו אשה רעה לא רואה פני גיהנם" זה כתוב בגמרא. אז הוא צריך להיות שמח שיש לו אשה כזאת, למה? לא יהיה לו גיהנם לא טוב?! 

 

שש: אם אשתו מבזה אותו חינם או מביישת אותו בגלל דברים בדויים, לא ישיב, אפילו בדרך התנצלות או בדרך מוסר "אשרי מי שמבזין אותו ואין בו, עולבין אותו ואין בו, מאשימים אותו ואין בו" אשריו. 

 

שביעי: אם רואה שהוא לא מסוגל להתאפק - אז יענה לה בצחוק, "אה אשתי את יודעת ראיתי בספרים כמה טוב ויקר לשמוע בזיונות, רגע אני אשב על הכורסה תמשיכי עוד עוד, לא לקמץ כמה שיותר יותר טוב זה גורם לי ממש הנאה ונחת רוח וזה יקבל בזיונו בשמחה עד שלא ישתלם לה לבזות. 

 

חי"ת - ברגע שמתחילין לבזות אותו, ישבח את הבורא יתברך שהזמין לו בזיונות ולא יפסיק מלשבח את הבורא עד שייגמר הבזיון. 

 

נגיד: האשה מתחילה לפצוח בדברי מריבה וקינטור ואז הוא מתחיל לשיר: "אשרינו מה טוב חלקינו! אשרינו מה טוב חלקינו אשרינו מה טוב חלקינו"... אולי יכול להסתובב אתה גם ככה. אני לא חושב שיתן לה חשק להמשיך, יש עוד שירים אם תרצו תפנו אלי אני אגיד לכם... 

 

עצה תשיעית: אם אינו בטוח שיוכל לשתוק, עדיף להשתמט. אם אינו יוכל להשתמט - יניח אצבעות באזניים. 

 

עשר: אם אשתו כעסנית ונרגנית, אתה יודעים מה אמר שלמה המלך: "דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה" אם יש דלף שהוא טורד על גג ביום שגריר תק, תק, תק, תק, תק, תק, תק,..... ואם זה על פח תוק תוק תוק תוק..... ולא מפסיק, דלף טורד ביום סגריר ואשת מדנים נשתווה, אשה שהיא כזאת בדיוק מטריפה לו את המח, תאק תאק תאק... אם יש לו אשה כעסנית ונרגנית, - לא יעסוק בתוכחות עמה, אלא יחתור בחכמה ובאהבה ויקנה לה מתנה ספרי מוסר, או בשבת יספר מעשה צדיקים, שכר ועונש, אונאת דברים, זה שאסור לצער אחד את השני, אולי זה יועיל. 

 

כעצה כללית, מציע בעל הארך אפים: לקבל על עצמו כל פעולה שחייב לעשות לפני שיכעס. נגיד: אתה רוצה פטנט קשה לך להתגבר כל העצות טובות אבל 'לא לי לא לי! לא לי!! אני עצבני אני לא יכול...!' - אז יקבל על עצמו נגיד לפני שאתה כועס אתה חייב להחליף בגדים ללבוש בגדי שבת, רק אחרי בגדי שבת יכול לכעוס. זה כבר יצנן אותו. לך עכשיו תתפשט תתחיל להחליף בגדים וזה וזה בשביל לכעוס... ויעשה את זה בנדר אם יעשה את בנדר לא תהיה לו ברירה. ואז זה יכול להחליף לו את הכעס הזה שלא ימומש. 

 

תחבולה שלוש עשרה...  

 

ואנחנו מגיעים לסיום; זה רק לבעלי שכל והיא מאוד יעילה: אם אדם עושה עבירה רח"ל אז גרם נזק לעצמו לעולם לזולת... כי כל העולם מתקיים בזכות תורה ומצוות, העובר עבירה הוא יורד והעולם עמו, עושה מצוה הוא עולה והעולם עמו, יוצא שעובר עבירה יש לו מחויבות של החרבת עולם, כמו שה' הזהיר כל נשמה לפני שירדה "תֵּן דַּעַתְךָ וְאֶל תַּחְרִיב אֶת עוֹלָמִי" 

 

אם אדם עושה תשובה - והוא מעלה את מעשיו הרעים לבחינת מחשבה. ולפי הכללים של תשובה - הוא מתחרט על מה שעשה ומקבל על עצמו לא לחזור עוד פעם על מעשיו. אז משתנה כל המעשה במהות. אמר ריש לקיש (יומא פו'): "גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּשְׁגָגוֹת וּזְדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּזְכִיּוֹת" אם זה מאהבה - אז אפילו עשה בזדון - הופך לו לזכויות ואם הוא חוזר מיראה - הופך לו לשגגות. נמצא שעל ידי מחשבה חיובית, הופכים מעשה רע לגמרי לזכות, או לשגגה תלוי. 

 

כך בעניין בזיון: אדם מתבזה, סובל עלבון חד עלבון צורב. עכשיו יש לו בחירה - אחד משני נתיבים. אחד הוא יכול לבחור בחירה רעה, שהוא יעשה מעשה רע. ואז הבזיון הופך להיות מחשבה רעה שנאה, כעס, נקימה נטירה 'זה עתיד להוליד מעשים רעים. יש לו אפשרות לבחור בחירה טובה - להעלות את המעשה הרע את הבזיון שהוא סבל, למחשבה הטהורה וידבק במחשבה בקב"ה. להגיע למסקנה טהורה, שהבזיון זה מתנה מהשם יתברך, זה נועד להמתיק לו את הדינים, זה נועד לעורר אותו לתשובה ומזכה אותו בכל מעלות הבזיונות שלמדנו. 

 

רבי מנחם נחום מטשערנוביל זתע"א אומר את היסוד הזה:  

 

לפעמים מצערים בני אדם לאחד שמחמת הדינים שיש עליו למעלה מתלבשים בבני אדם למטה לצער אותו. כמו שאומר דוד מלכנו (תהלים קיח): "ה' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי" מה פירוש?  

 

הקב"ה עוזר לי שמתלבשים הדינים למטה בבני אדם כי מזה אני יכול לדעת מה חושבים עלי למעלה, איך "ה' לִי בְּעֹזְרָי אם ואֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי"?! אם אני רואה שיש לי שונאים - אני יודע שרומזים לי מן השמים מה אני צריך לתקן על ידי שונאים שלמטה. אז זאת אומרת אדם צריך לשמוח שמעוררים אותו. ואם הוא שותק ולא עונה - כמו שכתוב: "דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ" פירוש אתה דומם אז כל אלא שמבזים יפלו חללים חללים, כי הם נבחרו בגלל שהם חייבים "מְגַלְגְּלִים חוֹבָה ע"י חַיָּב" אז אדם צריך לגעת שהכל מן השמים ואם אדם יתבונן בדברים האלה יהיה מאושר שמין השמים מעוררים אותו כל הזמן לתקן את מעשיו. אז מי שמקבל בזיון ידבק מחשבתו בקב"ה ויתקן את הדינים בשורשם ואז יפלו כל הדינים והמקטרגים מלמעלה חללים חללים. 

 

סיכום:  

 

כל מי שיקיים את העצות ששמע בפרק הזה - יקנה לעצמו חיי אושר! כל מי שיתמודד עם בזיונות בדרך של התורה - הוא גומל חסד עם נפשו והוא מתקדם בצעדים כבירים לתיקון המידות שלו. חייו ישתנו לטובה. שלום הבית, הפרנסה, רוחניות, זריזות בעבודת ה', שמחה, ההתחזקות באמונה תמימה, בטחון בקב"ה.  

 

כל אלה דרכים מובחרות להתמודד עם בזיונות. מי שלומד להתמודד עם בזיונות על טהרת הקודש - נמצא קרוב ביותר לקב"ה. 

 

מי שחזק ברצונו ללכת בדרך ה' ורוצה לעלות בסולם הקדושה ולגרום נחת רוח לאביו שבשמים, יזכה בודאי בודאי לסיעתא דשמיא, שאם יעמוד בניסיון הביזון - הקב"ה יסייע לו בדברים שלא יכול היה להשיגם בלי זה. 

 

אם תחזרו ותלמדו את כל התחבולות שלמדנו ועוד תוסיפו תחבולות אישיות - תזכו לאהבה ובשלוות הנפש בעולם הזה ולעולם הבא אמן ואמן, אמן!!  

 

ברוכים תהיו על ההקשבה. 

 

 למי שיש שאלות? בבקשה!  

 

 - - - שאלות ותשובות - - -