נס ציונה - ההבדל בין אמונה שכלית לאמונה חושית

- - - אין זו הדרשה! אלא עיקרי הדברי תורה מספר 'חכמת המצפון' פרשת וארא מאמר קנ - - - 

 וידבר משה הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה (שמות ו' י"ב).

 אחז"ל (בר"ר צ"ב ז') זה אחד מעשרה ק"ו שכתובים בתורה, הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ע"כ, ומקשין איך זה נדרש בק"ו הא כתוב למעלה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, וכל זה לא היה לפרעה ואם כן מהו הק"ו?

 ונראה לבאר בהקדם מה שלמדנו בפ' שמות, וידבר אהרן את כל הדברים האלה ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם ויקדו וישתחוו, ואחר באו משה ואהרן אל פרעה, ויש להתבונן לשם מה הדגיש הכתוב ואחר באו משה ואהרן אל פרעה, למה לא היה די לומר כסדר הכתובים ויעש האותות לעיני העם ויבואו משה ואהרן אל פרעה.

 אלא ודאי בא הכתוב ללמדנו, שאחר שעשה אהרן את האותות לעיני העם ואחר שהאמינו העם, אחרי זה דוקא באו משה ואהרן אל פרעה ולא לפני כן, שמכיון שנצטוו משה ואהרן לעשות למען יאמינו העם, א"כ היה ראוי לבוא מקודם אל פרעה ואח"כ לעשות האותות גם לעיני ישראל, והיתה האמונה מתחזקת יותר בישראל, שהרי כמה נסים גלויים נעשו למשה ואהרן בבואם לפני פרעה.

 מצינו בחז"ל (ילקוט שמעוני רמז קפ"א), ארבע מאות פתחים היו לפלטרין של פרעה, ועל כל פתח אריות ודובים וחיות רעות, ולא היתה בריה יכולה להכנס שם עד שהיו מאכילין אותם בשר, וכשבאו משה ואהרן נתקבצו כולם ולחכו רגליהם והתחילו ללוותם עד שבאו לפני פרעה, וכל מלכי מזרח ומערב כשראו אותם נפל פחדם עליהם והשתחוו להם.

 ואמרו עוד שאותו היום יום הולדת של פרעה היה ובאו כל מלכי מזרח ומערב, וכשבאו משה ואהרן לפני פרעה היו רואים שהם דומים למלאכי השרת, ורום קומתם כארזי הלבנון וגלגלי עיניהם דומים לגלגל חמה, וזקן שלהם כאשכולות תמרה ומטה האלקים בידם מיד נפל פחדם עליהם, ומצינו עוד כמה דברים למעלה מן הטבע שהיו ונבראו אז למשה ואהרן, וא"כ בודאי יש בכל אלה לחזק האמונה, ולמה לא עשו כן לבוא לפני פרעה מעיקרא, ואח"כ יעשו גם האותות לפני בני ישראל והיו נכרים הנסים בכפלים?

 אמנם משום כך הדגיש הכתוב ואמר ואחר באו משה ואהרן אל פרעה, להורות שכל ביאתם לפני פרעה היה רק אחרי שהאמין העם ויקדו וישתחוו, דוקא בזכות האמונה הזאת היו יכולים משה ואהרן לבוא אל פרעה וליעשות להם כל הנסים, לולא כן אי אפשר כי אין מלך בלא עם, וכן מצינו בחז"ל (מכילתא בשלח פ"ו), ר' נחמיה אומר כל המקבל עליו מצוה א' באמונה כדאי הוא שתשרה עליו רוה"ק, וכן אתה מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמונה (תנחומא י"א) שנאמר ויאמן העם ע"כ.

 מעתה נתבונן עוד מאי דכתיב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, ולמה מתחילה ויאמן העם ועתה לא שמעו אל משה? התשובה היא מקוצר רוח ומעבודה קשה, קוצר רוח פירושו קוצר נשימה כאדם שנשימתו קצרה, כלומר שהאמונה שהאמינו מתחלה נתקצרה אצלם, פרחה לה ויבוא היאוש תחתיה, וכל כך למה? כבר ביארו חז"ל (מכילתא פ' בא), ר' יהודא בן בתירא אומר, הרי הוא אומר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח, וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח, רבו מוציאו לחירות ואינו שמח, א"כ למה נאמר ולא שמעו אל משה, אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מע"ז ע"כ.

 הרי לנו המרחק מאמונה שכלית עד לאמונה חושית, וזהו מה שנאמר וידעת היום והשבות אל לבבך, ומרגלא בפומיה של הגה"צ ר' יצחק בלאזער ז"ל, שכמו שיש מרחק גדול מאד ממי שאינו יודע ליודע, כך המרחק מוידעת היום לוהשיבות אל לבבך, כשאדם מגיע לאמונה חושית אין שום דבר יכול לעמוד כנגדו, ואפי' כל רוחות שבעולם לא יזיזוהו ממקומו, אבל אם האמונה היא רק שכלית, כשבא כנגדה ענין חומרי שהוא מוחש בגוף תש כוחה, ונשארת מחוסרת אונים כאילו לא היתה מעולם.. 

וזהו משאחז"ל שהזקנים התחילו להלוך עם משה ואהרן אלא שבדרך נשמטו וברחו, וכשהגיעו לפלטין של פרעה נשארו רק משה ואהרן, משהתחיל החוש להרגיש הפחד והאימה מפני פרעה הרשע נצח החוש את השכל ונעלם, וכן בישראל אף שמתחילה האמינו ושמעו, אבל מכיון שבא על גופותיהם קושי השעבוד ביתר שאת, והגיעו למצב של תבן לא ינתן להם, כרעו ונפלו תחת גזירה אכזרית זו, נתייאשו ולא שמעו אל משה וכמ"ש רש"י שלא קבלו תנחומין! וכן הוא מאמרם ז"ל שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, ומה זאת? הא כתיב ויאמן העם וישמעו, אלא שכנגד פרישות מע"ז בהרגש גופם ונפשם, נתקצרה הרוח שבאמונת שכלם.

 ומעתה מה מאד נבין היטב את הק"ו של הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, אם בני ישראל שהתורה מעידה עליהם ויאמן העם וישמעו, נתקצרה רוחם במצב של התנגדות חומר גופם, פרעה הרשע שאף פעם לא הגיע לאמונה כלל, וצעק בקול מי ה' אשר אשמע בקולו, על אחת כמה וכמה ואיך ישמעני פרעה? וכמו שראינו שאפילו אחר שכבר קיבל מכות נאמנות והתוודה חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, אבל מיד שחדלו הקולות והברד ויכבד לבו הוא ועבדיו, היש לך קוצר רוח גדול מזה?

 והנה למדנו מכאן ורעדה תאחזנו, אם אנשים כאלו שנאמר עליהם בתורה ויאמן העם, ומשה רבינו ע"ה נענש על זה שאמר והן לא יאמינו לי, וכמ"ש חז"ל עה"פ מזה בידך, מזה שבידך אתה צריך ללקות שאתה מוציא שם רע על בני, הם מאמינים בני מאמינים ע"כ, אעפ"כ כשהגיעו למצב אחר שונה מזה שהיה נחלשה אמונתם ולא שמעו אל משה, מה נעני אנן אבתרייהו בדור כזה שבעו"ה אבדה האמונה ונכרתה מפיהם, וצרות הכלל והפרט מתרבות בכל יום בגוף ובנפש ר"ל מה נקח לעבוד את ה'.

 ישנם הרבה בחורי ישיבה שלומדים כמה שנים בישיבה ועוסקים רוב הימים בפלפולים בש"ס ופוסקים, ואעפ"כ אינם יודעים בש"ס כלום, וכבר צווחו ע"ז גדולי ישראל, ואני שמעתי מפיו הקדוש של החפץ חיים זצוק"ל שאמר בזה"ל, מה מתפלפלים שם בחורי הישיבה, תמה אני מאד איך יוצא בחור מהישיבה מבלי להיות בקי לכהפ"ח בשני סדרים גמרא אוי לאותה בושה! והנה אותם הבחורים גם הם עולה ברוחם כמה פעמים הרהורי חרטה למה אין להם ידיעה בש"ס.

 אבל לדאבון לב הרהורים אלה חולפים ועוברים, אין להם קיום אלא לפי שעה ואח"כ נעלמים, וחוזר האדם לטבעו ולרצונו וחסל! ולא לחנם טען האבן עזרא ז"ל במליצותיו, פעם תשובי ופעמיים תשובבי, פעם לקונך ורבות לרצונך ואיך יתם עוונך? והדבר פשוט כי כשהרוח מתקצר החומר בא במקומו, והרצון הטבעי משתלט על האדם, ואז הרי הוא נעשה כבעל חי שוכח אמונתו ומגביר תאוותו, אוהב רק את עצמו וכל מחשבותיו נתונים לעונג גופו, ועל זה וכיוצא בזה צווח האבן עזרא ז"ל אם פעם לקונך ורבות לרצונך איך יתם עוונך?

 ולכן עלינו לזכור תמיד ולשמור עצמינו היטב שלא לבוא לידי קוצר רוח, כי אם לכלוא את הרוח לחזקו לסעדו ולתמכו, ואין עצה ואין תבונה אחרת בזה אלא לימוד המוסר! וכמו שנאמר החזק במוסר אל תרף נצריה כי היא חייך, ואחז"ל (במדב"ר סו"פ שלח), משל לאחד שהיה מושלך לתוך המים, הושיט הקברניט את החבל ואמר לו, תפוס חבל זה בידך ואל תניחהו שאם תניחהו אין לך חיים! כך אמר הקב"ה לישראל כ"ז שאתם מדובקים במצות, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, וכן הוא אומר החזק במוסר אל תרף נצריה כי היא חייך. 

(לב אליהו).