יבנה - לשמש חכם חיוב הנלמד גם מרות המואבית
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
רק מי שמשמש תלמידי חכמים לאורך שנים,
אז הוא יכול להתמצא,
הוא יכול לדעת לפחות את הכיוון,
הוא יודע ממה להיזהר, ממה להתרחק,
ממה להחמיר, ממה לא.
אבל זה רק מי שנמצא כל הזמן קרוב למישהו, אם לא, תמיד הוא יבחר
מה שנראה לו. מי אמר שמה שנראה לך זה נכון?
נראה לו.
אבל נראה לו זה שאלה בהלכה, ואם עושים הפוך מהלכה, זו עבירה.
אז איך אדם ידע איך להתנהג בכל מצב אם הוא לא היה ליד אדם
גדול שכל ימיו הוא מתהלך על פי התורה וראה אותו?
איך בכל צעד ושעל הוא פעל?
ולכן דייקו חכמים זיכרונם לברכה ואמרו, אשר למד לא נאמר על אלישע,
אלא אשר יצק מים על ידי אליהו.
והאם הוא לא למד, אלישע מאליהו, תורה?
ודאי שהוא למד.
אלא שעיקר הלימוד היה אשר יצק,
שזה שימוש בפועל,
כדי שידע תמיד איך להתנהג בכל פרט,
ועל כל ספק ושאלה שתבוא לידו שאלה או ספק,
יוכל לפטור אותם כיוון שיזכור ההלכה ממה?
מהמעשה שראה אצל אליהו הנביא.
לסיכום,
אמר לה בועז לרות,
ישלם אדוני פעולך,
ותהי משכורתך שלמה מעם אדוני אלוהי ישראל,
אשר באת לחסות תחת כנפיו.
עיקר השכר שלה, שהיא התגיירה.
היא שחליפה את הלב שלה לבקש את האמת,
והיא זכתה להעמיד
את דוד המלך
ואת המשיח.
כמה מפה יהודים?
ביבנה, עיר החכמים.
כמה מפה
יש להם שאיפות של רות המואביה?
עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.
עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.
בואו לפניו, לפניו, בירננה. בואו לפניו, בירננה.
הכל ידועה והכל יש שם חובה והכל יאמרו והכל יאמרו הקדוש קשה
הכל יאמרו הקדוש קשה. ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.
הערב יהיה לעקירת מלכות הרשעה תשובה לכל עם ישראל וגולה ברחמים.
ימית בת יעל חזרה בתשובה שלמה הצלחה בריאות איתנה וזיווג הגון בקרוב אמן.
סול בת סעדה תזכה לחזור בתשובה שלמה בריאות אריכות ימים ושנים ותזכה לנינים אמן.
לעילוי נשמת האבא היקר יוסף עזרן בן חישה ומאיר מלול בן רבקה
ומנוחתם עדן.
תודה מיוחדת לרב אברהם ממן על כל העזרה וההצלחה לו ולכל משפחתו ברוחניות ובגשמיות.
וגם תודה רבה על התרומה של הבית כנסת
ללא תשלום ובחפץ לב.
ובלחש
אמן.
הערב גם לעילוי נשמת הוריי, מנוחתם עדן.
אמן. אמן. אמר רבי יוחנן
משמו של רבי שמעון בר יוחאי,
גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה.
מי שמשמש תלמידי חכמים, נמצא בקרבתם ולומד ממעשיהם,
זה יותר מלימוד התורה בעצמה,
שנאמר ויאמר
פה אלישע בן שפט
אשר יצק מים על ידי אליהו.
אשר למד לא נאמר,
אלא אשר יצק
מלמד גדולה שימושה יותר מלימודה.
אלישע הנביא
ששימש את אליהו הנביא,
הפסוק מפרסם אותו לא על לימודו ומעלותיו,
אלא על שימושו את הנביא אליהו.
כי עיקר הלימוד
הוא המעשה,
שידע אדם איך להעמיד את צעדיו בחיים ואיך להתנהג בכל פרט ופרט.
איפה לומדים את זה הכי טוב?
כשקרובים לתלמיד חכם גדול ורואים את כל מעשיו יום-יום,
יודעים כיצד לבצע כל פעולה ופעולה, כל הלכה והלכה, הכול דרך ארץ,
איך מתנהגים במידות,
הכול לומדים כשנמצאים קרוב
ומשמשים תלמיד חכם.
גם לאחר שלומד אדם והשיג הרבה ידיעות בתורה,
מכל מקום הוא נשאר עדיין נבוך בחיים
ואינו יודע איך לפנות
לכאן ולכאן.
כשמגיעות שאלות
שהוא צריך לפתור אותן
ואין ידו מישהו,
אם הוא לא ראה דברים כאלה באופן מעשי,
איך פותרים אותם,
אז הוא נשאר נבוך.
ובפרט המעשים,
פרטי המעשים, איך לעשות כך,
הוא כך.
וזה לא בגלל שחסרות לו ידיעות.
ייתכן שכל מה שיתרבו אצלו הידיעות,
יתרבו אצלו גם הספקות.
לא מפני שבתורה אין חס ושלום ברור מוחלט,
אלא הוא חסרון באדם,
שהאדם לא מקיף
את כל צדדי הספק,
ולכן הוא לא יודע איך להכריע,
כי כל דבר שמתוסף לשיקול דעת
יכול לשנות את הדין לגמרי.
רק מי שמשמש תלמידי חכמים לאורך שנים,
אז הוא יכול להתמצא,
הוא יכול לדעת לפחות את הכיוון,
הוא יודע ממה להיזהר, ממה להתרחק,
ממה להחמיר,
ממה לא.
אבל זה רק מי שנמצא כל הזמן קרוב למישהו. אם לא, תמיד הוא יבחר מה שנראה לו. מי אמר שמה שנראה לך זה נכון?
נראה לו.
אבל נראה לו זו שאלה בהלכה, ואם עושים הפוך מהלכה, זו עבירה.
אם לא ראה אדם ציור חושי
מאחד שכל ימיו הולך בתורה,
ואחד שלא גרע ולא הוסיף אפילו כחוט הסערה,
לא יוכל בשום אופן להבין
איך לקבל את התורה ולסדר אותה אצלו בחיים מפני ריבוי השאלות שצצות
על הדרך כל יום ויום.
כל יום ויום יש שאלות.
אחד שאל אותי עכשיו בדרך,
תגיד לי, צריך להיכנס לממ״ד בשעה
שיש הזעקה?
אמרתי לו, בטח שצריך להיכנס לממ״ד.
הוא אומר, ואם הוא מאמין,
במאה אחוז ייפול מצדך אלף ורבבה מימיניך אליך לא ייגש.
אמרתי לו, אם הוא בטוח שהוא לא חייב כלום בשמיים,
הוא חלק,
אין עליו שום טענה,
אין בעיה.
אבל מישהו יכול להגיד שהוא חלק?
מישהו יכול להגיד שאין לו שום עבירה, לא עבר אף פעם ולא החסיר כלום מהמצוות?
והכול עושה פיקס?
אין מי שיכול להגיד את זה.
אז להגיד שאני בוטח,
זה לא בטוח בכלל.
אז בפרט שכל הגזרות האלה הן מכוונות בשביל לעורר את עם ישראל.
הרי בלי שהקדוש ברוך הוא יאפשר את הפרעות של הערבים,
בלי שהוא יאפשר את הטילים של החמאס והחרם,
בלי זה לא יכול להתבצע שום דבר.
שלחו טיל עכשיו,
נפל לי את בית כנסת, לא קרה כלום,
שלחו, נפל בבית חולים, לא קרה כלום, לא התפוצץ,
שלחו בדירה, התפוצצה הדירה והתמונה של הבבא סאלי נשארה.
אז הקב' ברוך הוא יכול להחליט שיתפוצץ או לא יתפוצץ, יגבה חיים או לא יגבה חיים.
בלי הרשעה מהקב' ברוך הוא,
שום דבר לא יכול לקרות.
ארבעת אלפים טילים, עשרה הרוגים,
וחלק מהם מתו בכלל.
בדרך לממ״ד,
לא מהטיל עצמו, מהפחד, מהתקפת לב.
אז זאת אומרת, רואים שזה לא טבע הולך פה. אם היה טבע, 4,000 טילים,
הרי רימון יד זה כלום, אפס אפסים ליד טיל, נכון?
ואם זורקים רימון בין קבוצה של אנשים,
כמה מתים לפחות מרימון טיל,
אז זה כמה רימונים?
לפחות 30 רימונים.
אז איך זה יכול להיות ש-4,000 נפלו בכל מיני מקומות ותמיד לא נמצאו אנשים כן נמצאו,
לא פגע כן פגע והכול? זה ודאי שהשגחה מאת השם יתברך.
והכול בגזרת עליון.
אז איך אדם ידע איך להתנהג בכל מצב אם הוא לא היה ליד אדם
גדול שכל ימיו הוא מתהלך על פי התורה וראה אותו?
איך בכל צעד ושעל הוא פעל?
אני אגיד לכם רק דוגמה אחת, שתבינו מה זה ראייה של תלמידי חכמים אמיתיים.
פעם אחת הגיע ראש ישיבה עם תלמידים מעולים
לאחד מגדולי ישראל,
ואמר לו,
זה עתיד להיות גדול בישראל. הצביע על אחד הבחורים
שהביא לפניו, שיבחן אותם.
טוב, בינתיים הם דיברו בהלכה, דברי תורה,
שני הגדולים,
ואחרי שסיימו,
אז הוא אמר לו, זה לא יהיה גדול בישראל.
אז הוא אמר לו, איך כבודו קובע שהוא לא יהיה גדול בישראל?
הוא אמר לו, בשעה שאנחנו דיברנו,
הרגשנו פה עוגות.
והיה כמה פירורים של עוגות.
והבחור הזה פשוט לקח את האצבע שלו, מעך את הפירורים, והיה מכניס לפה בשעה שאנחנו מדברים דברי תורה.
אחד כזה לא יהיה גדול בישראל.
אין לו דרך ארץ.
מדברים דברי תורה גדולי ישראל,
ואתה יש לך זמן רק לחפש את הפירורים של העוגות,
ובאמת אותו בחור בסוף יצא לתרבות רעה.
זה ראייה של תלמיד חכם.
מי יכול להבחין בדברים כאלה?
אז זאת אומרת, רק מי ששימש תלמידי חכמים גדולים יכול להיות בטוח שגם אם הוא יודע הרבה תורה, הוא מתנהג על פי התורה.
ולכן חייבה תורת האדם שמלבד מה שהוא הולך אצל רב ללמוד ממנו תורה וחוכמה,
התורה חייבה גם שצריך להיות אצל רב
ללמוד ממנו את תורת המעשה,
ולא להסתפק רק לדעת את אופני הלימוד, איך לומדים, איך מבינים סוגיה,
איך מפרקים קושיות.
זה לא מספיק.
התורה מחייבת גם את תורת המעשה.
זאת אומרת, להיות צמוד לתלמיד חכם כדי לדעת על כל צעד ושעל כיצד לפעול.
ולכן דייקו חכמים זיכרונם ברכה ואמרו, אשר למד לא נאמר על אלישע,
אלא אשר יצק מים
על ידי אליהו.
והאם הוא לא למד אלישע מאליהו תורה?
ודאי שהוא למד.
אלא שעיקר הלימוד היה אשר יצק,
שזה שימוש בפועל,
כדי שידע תמיד איך להתנהג בכל פרט,
ועל כל ספק ושאלה שתבוא לידו שאלה או ספק,
יוכל לפתור אותם,
כיוון שיזכור ההלכה ממה?
מהמעשה שראה אצל אליהו הנביא.
וכמו שעיקר הביקוש מרב,
שלימד אותו חוכמה,
העיקר זה ללמוד ממנו את השימוש, לשמש,
כן התועלת יש גם בדיבוק חברים.
אם יש חבורה גבוהה,
הכוונה חבורה של באמת
אנשים רציניים שרוצים לעסוק בתורה ולקיים אותה באופן הכי מושלם.
אם יש קבוצה כזאת,
כנישתא חדא,
שהם באמת רוצים לעבוד את השם באמת,
אז בחינת השימוש בתוך הקבוצה צריך להיות העיקר.
לא מספיק
שאתה נמצא בחברת אנשים של לומדי תורה בעת הלימוד,
אבל בעת המעשים אדם פונה לצדדים אחרים.
אדם כזה ודאי יחסר לו מכל וכול.
לא מספיק,
כי גדול הוא השימוש,
כי הוא מראה לאדם מהי הבחינה של ישרות
ומה זה עקמימות.
אתם יודעים, גם אלכסון הוא ישר,
אבל הוא עקום.
יש דרכים שאדם
ישרים בעיניו,
דרכי איש
ישרים בעיניו.
מי אמר שזה ישר?
ישר זה מה שהתורה אומרת, אבל צריך לדעת מה היא אומרת.
אפשר לקחת את התורה ולפרשן אותה איך שרוצים.
אפשר לפרש ממתת פנים טהור,
ממתת פנים טמא,
עד כדי כך.
אפשר לקחת כל פירוש ולהפוך אותו לאן שרוצים.
זה לא אומר שזו האמת.
לכן כתוב,
וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם באותו בם.
באותו בם.
מי זה בם?
בם זה תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
איך מתחילה תורה בכתב?
בבית,
בראשית ברא.
איך מתחילה תורה שבעל פה המשנה?
ממתי?
אז הבית והמם,
ודיברת בם,
בם זה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה.
אז כתוב, וצדיקים ילכו בם
ויקיימו הכול.
ורשעים
יכשלו בם.
זאת אומרת,
הם אותו פעם לומדים.
אבל זה לוקח את זה לכיוון שהתורה רוצה, וזה לוקח אותו לכיוון שהוא רוצה.
זה לא בעיה לפרשן.
תראו כל מיני אנשים שאומרים לכם כל מיני היתרים.
הם אומרים פסוקים, אומרים מאמרי חכמים.
הם אומרים.
אבל,
לדוגמה, אתה עובד?
בטח, אם אין אני לי,
מי לי.
אתה לומד?
השם יעזור.
מה היה צריך להיות?
אתה לומד?
בטח, אם אין אני לי, מי לי.
אני אגיע לשם, מי ימלא את החסרון?
אתה עובד?
השם יעזור.
זה הנכון.
בלי שהשם יעזור, אז מה, אתה יכול לעבוד ויוציאו אותך לחל״ת,
ויזרקו אותך גם ויפטרו אותך?
יגידו, אתה התפטרת.
אתה התפטרת מרצונך, כי לא רצית לעשות חיסון.
אז זאת אומרת
שהגזרות של פרנסה, זה תלוי בשם. אתה יכול לעבוד,
אבל גם בלי זה היית מקבל. אם היית בית חולים שנה, לא היית אוכל?
לא היית חי? היית מת?
לא היית מת.
אבל אין משכורת.
היית חי או לא? בטח חי.
אז גם בלי עבודה אפשר לחיות.
אבל בלי תורה, מי ימלא לך את החסרון?
אין מי שימלא לך את החסרון.
לכן גדול השימוש
שמראה לאדם את הבחינה של הישרות
ואת הבחינה של העקמימות
והאיכות של היכולת,
עד כמה אדם יכול להגיע במדרגת השלמות.
אנחנו, בבני ברק, הקמנו קהילה שקוראים לה קהילת קפז,
קהילות פז.
ויש שם אנשים שברוך השם באו בשביל להתעלות,
ובאמת הם רוצים
להתעלות כמה שיותר ולהגיע למדרגות
שאפשר להגיע ביותר.
אז יש גם חבורה גבוהה שרוצים באמת,
ויש להם מי שהם רואים כל יום איך הוא מתנהג מאלף ועד תו כל השבוע,
אז הם יכולים באמת לדעת מה עושים במצב זה,
ומקבלים הערות על המקום.
אם מישהו עושה משהו לא טוב,
ישר מקבל הערה.
אז האדם כל הזמן מפלס את עצמו,
וכל הזמן הוא מתוקן.
אין מצב שמשאירים אותו בלי שהוא ידע אם הוא נוהג נכון או לא נוהג.
אז זה דבר שאם יש דבר כזה במקום כלשהו
שמחוברים לרב אמיתי שבאמת שואף לאמת
ומדקדק בהלכה בכל דבר ודבר
והוא מכוון באמת לתלמידים
בכל עניין ועניין
והם באמת שואפים
להיות מתוקנים ושלמים,
יש סיכוי שהאנשים האלה באמת יצאו מן העולם הזה מסודרים.
אם לא,
אם אדם חושב שהוא רק יתפלל וישמור שבת וכולי,
אם הוא חושב שבזה הוא יגיע לעולם האמת והוא יהיה מסודר,
יפתחו לו את השולחן ערוך ויתחילו להגיד לו, אתה שמרת שבת?
כן. אתה יודע את כל הל״ט מלאכות?
אתה יודע את כל דיני הטמנה?
אתה יודע את כל הדינים של ברירה?
אתה יודע את כל הדינים של,
של, של, של, אתה יודע או לא יודע?
אז למה עשית ככה?
למה היית מגיס?
מגיס?
אני הייתי מגיס? מה זה מגיס?
לא יודע, לא שמעתי אף פעם על המילה הזאת מגיס.
אה, אתה לא יודע, בסדר, וזה אתה כן יודע.
ופה אתה כן יודע, פה אתה לא יודע.
אז אתה אמרת שאתה שומר שבת, לא?
איך שאמרת שבת בלי ללמוד שולחן ארוך עם כל ההלכות של שבת?
ומי לימד אותך למעשה מה עושים?
ומה עם כשרות המטבח? אתה חושב שאתה יודע, בשר וחלב, וזהו.
יש בשר, ויש חלב, ולא מערבבים את הכלים? יופי, אתה יודע.
אתה יודע את כל הדינים?
וכן הלאה.
דיני טהרה, אתה יודע?
אתה חושב שרק אם יש הפסק כזה וכזה, אז בזה זה נגמר?
אצלנו, לפני שמתחתנים עכשיו,
צריכים ללמוד
דיני כשרות, דיני שבת, דיני טהרה,
ואחרי שלומדים עוברים מבחנים ואז מוציאים אותם לשידוכים.
איך אדם משתדק ורוצה להקים בית יהודי והוא עוד לא יודע אפילו את ההלכות?
הוא רוצה לחיות עם אשתו כבר, הוא לא יודע כלום,
וגם היא לא יודעת כלום.
וערך הם יודעים. אימא שלה אמרה לה וסבתא שלו סיפרה לו.
מאיפה זה? אתה יודע את כל הדינים וההלכות?
זה לא הפקרות.
תראו, תורה זה לא להיות דתי ולשים כיפה על הראש, ויש כאלה שגם גדלים זקן,
יש כאלה שגם לוקחים מחיל,
ויש כאלה שגם הולכים עם נעליים.
זה לא אומר.
אדם צריך לדעת מה התורה מחייבת. אתם רואים את כל הספרים האלה?
זה אפס אפסים.
יש
קרוב לחצי מיליון ספרים רק על התורה.
כמה ספרים אתם יכולים להגיד שאתם יודעים?
מההתחלה עד הסוף.
ספר אחד שאתם יודעים להגיד,
את כל הספר, מההתחלה עד הסוף.
החפץ חיים, זכר צדיק, קדוש ברוך הוא היה תמיד
מסתכל על עצמו ועושה חשבון נפש.
אז הוא היה עומד מול הספרייה,
לא הייתה לו כזאת גדולה.
והיה מסתכל ואומר,
ישראל מאיר,
מה אתה חושב את עצמך?
אתה יודע את כל הספרים האלה כולה?
החפץ חיים, כל המשנה ברורה, כל ישראל היום לומדים את המשנה הברורה שלו על השולחן ערוך.
הוא מבאר את השולחן ערוך.
כולם לומדים את זה, גם אשכנזים, גם ספרדים, גם תימנים, כולם.
והוא אומר שהוא הקיף את כל התורה.
מה אתה חושב את עצמך, ישראל מאיר?
זה היה שם שלו.
אתה יודע הכול כבר?
הרב שטיינמן,
נתנו לו פעם לחתום על ספר, הסכמה.
אז הוא כתב שם איזו מילה.
שהוא לא יודע כלום.
הוא לא יכול לחתום.
למה אתה לא יכול לחתום? שאלו אותו.
הוא אומר, אתם יודעים, התורה ארוכה מארץ מידה.
אני יודע את כל התורה בשביל שאני יכול לחתום.
אז הוא לא הסכים לחתום.
אתם שומעים? בן אדם חי עד 104,
כל עולם התורה היה סביבו,
כל ההנהגה של כל הישיבות היה סביבו.
הוא ידע גמרות שלמות בעל פה.
הוא אומר, אני לא יודע כלום, מה אני יכול לחתום?
והיום כל אחד שיודע בקושי ברכת המזון,
כבר חושב שהוא...
או יש כאלה שיודעים את הלוח שנה.
הם אומרים לך, מתי שבת מברכין? ומרימים את הכול. שבת מברכין!
זהו, כאילו עכשיו, אתה מבין?
יודע את כל המשניות, את כל הגמרות, הכול.
נו,
אז בקיצור צריך אדם לדעת
שאם אדם נמצא גם בחבורה שהם רציניים ומבקשים את השם,
והוא רואה את חבריו בשעה שהם עובדים את השם,
אז אחד מלמד את השני.
כל אחד לומד את השני וכל אחד מעיר את השני,
לטובה, כמובן.
לטובה.
על זה כתוב בגמרא, בבבא בתרא ע' ה',
מלמד שכל אחד נכווה מחופתו של חברו.
כשאדם מגיע לעולם האמת,
כל אדם יש לו חופה,
לפי הכבוד המגיע לו, לפי מה שהוא הכין.
אבל יש חופה פה, ויש חופה מעליו, ויש חופה מעליו.
לכל אחד נכווה
מהחופה של חברו.
אם נגיד את זה בציור,
יש כאלה שהם יהיו הכי קרובים לשכינה,
יש כאלה רחוקים, ויש כאלה בסוף, בסוף, בסוף.
אז ודאי שכל אחד כואב לו.
למה אני לא יותר קרוב?
כי אתה השתדלת מאוד פחות.
הם השתדלו יותר, אז הם בפנים יותר, קרובים יותר.
מי שישתדל, לפי מה שישתדל.
אתם רואים, מי שבא מוקדם, תפס מקום קרוב.
מי שבא מאוחר, משהו נשאר.
רק כשאדם עובד את השם באמת,
והוא רוצה אחר כך, הרי פה זה עולם של חרטא, אפילו יהיה לך בית יפה, ויהיה לך מכוניות, ויהיה לך קרקעות.
אתה ישים אותך שם, אתה יודע, במטר שבעים שם, ישימו עליך בלוקים,
וסוגרים עליך ולהתרהות.
איפה כל העמל שעמלת, וטיפחת, וצבעת, וטייחת, ועשית?
מה נשאר לך מזה? כלום? מברשת שיניים ישלחו אותך את ה...? לא.
עכשיו אתה תעמוד למעלה וישאלו אותך.
תגיד את כל המקרא שכרית.
אתה יודע להגיד פרשיות בעל פה?
תגיד את כל המשנה ששנית.
תגיד את כל התלמוד שלמדת.
תגיד, למדת קבלה?
תגיד, למדת מעשה בראשית? מעשה מל...
איפה אתם הולכים?
בקושי שניים מגרוע ואחד תרגום. בקושי.
זה כבר אדם מבסוט שהוא כבר בסדר, ולכות השם, אני לומד, שיניים מגרוע,
אחת תרגום, וחוג לי ישרואין.
היי, אל תראה אותי ככה, אני, ברוך השם.
כן.
נו, אתם חושבים שזה מספיק?
אם זה לבוא?
בכלל לא.
בער המסילת ישרים,
שמה שכתוב שכל אחד נכווה מחופתו של חברו,
זה לא מטעם קנאה,
אלא בגלל שהוא רואה שהוא חסר מהשלמות
את המדרגה שהיה יכול להשיג כמו שהשיג חברו.
אתם יודעים,
בירושלים היה פעם אב בית דין
של העדה החרדית. בירושלים קראו לו הרב בנגיס,
זכר צדיק לברכה, היה גאון עולם.
הוא גמר את התלמוד 101 פעמים, את כל השס.
60 מסכתות,
101 פעמים הוא גמר אותם לא בקריאה,
בעיון.
וכל פעם שהוא סיים שס,
אז הוא עשה סיום השס,
עושים סעודה לחכמים.
כל סיום שס הוא עשה בקבוצה קטנה.
פעם אחת הוא עשה סיום שס
והזמין כמו לחתונה הרבה אנשים.
שאלו אותו, מה נשתנה הסיום הזה?
משאר הסיומים,
אמר להם, זה סיום שס של חמש דקות.
שאלו אותו, מה זה סיום שס של חמש דקות?
הוא אומר, אני הלכתי תמיד עם השס,
צריך להיות בקופת חולים,
כשאני עומד בתור,
יש לי זמן חמש דקות,
קורא,
עומד בתחנת אוטובוס,
חמש דקות,
קורא חמש ועוד חמש ועוד חמש, סיימתי את השס.
מחמש דקות ועוד חמש ועוד חמש ועוד חמש, תוך כמה שנים
דמרת שס.
אתם יודעים מה זה להוקיר ולהעריך חמש דקות?
אנשים בזבזים שעות על גבי שעות, ימים על גבי ימים, את כל החיים בזבזים.
והוא, למרות שלמד כל הזמן,
גם חמש דקות,
שזה בהמתנה למשהו,
לומד שס.
מה אדם יכול להספיק?
אז אם אדם היום יש
גמרות או משניות בפורמט קטן ששמים בכיס,
ממש פורמט קטן,
אתה יכול ללכת איתו כאן
ואתה בכל מקום יכול לקרוא.
עוד שורה, עוד שורה, עוד שורה.
וקובץ על יד, ירבה.
בסוף תגמור את השס.
יש את זה היום באפליקציות, בטלפון.
ובלכתך בדרך יש אפליקציה,
יש את כל הספרים כמעט. כל מה שיש פה, יש. בשנייה
אתה לוחץ,
אתה יכול לקרוא. אין רגע שאתה לא יכול לקרוא.
אבל מי מחפש באמת להשלים את עצמו?
הרי אנחנו חסרים, לא יודעים כלום.
ואם לא נלמד, איך נדע?
ומה שאנחנו יודעים זה אפס אפסים ביחס למה שצריך.
לכן, כשאדם מגיע למעלה,
כל אדם נכווה מחופתו של חברו.
ולכן, על כל אדם צריך
להימצא בחברה גבוהה
וללמוד מהחברים הטובים והרציניים
וממי שגדולים ממנו.
על ידי השימוש,
מלבד מה שרואה האדם בחוש, את האפשרות
שהוא יכול להשיג דברים שהוא לא היה מאמין.
ואם יצא לכם פעם לדבר עם החבר'ה שלנו מכפז,
אז תבינו, הגיעו אנשים בלי ידיעות בכלל.
והיום לומדים משניות בעל פה, דיאור המשניות,
נבחנים כל שבוע,
מתחילים ללמוד בשלוש בלילה,
מתפללים בנץ, שומעים שיעור.
אחר כך כולל,
אחר כך גמילות חסדים וכן הלאה.
כל הזמן מחוברים לתורה וגמילות חסדים.
ואדם, כשהוא מגיע להישגים כאלה,
עוברים השנים, הוא צומח וגודל, שזה לא יאומן.
אם היית רואה אותו קודם ואתה רואה אותו היום,
זה אדם לעילא ולעילא, אנשים מיוחדים.
עוד צריך לראות את כל האמצעים והתחבולות שצריך אדם להשתמש בהם כדי להנחם ביצרו הרע
ולהשיג שלמות.
ואת כל זה בלימוד לבד לא משיגים.
אבל צריך לדעת שגם כשעובדים את השם ומשמשים תלמידים חכמים,
יש הבדל בין שימוש בשעת ניסיון
לשימוש בשעה
שאין ניסיון.
לדוגמה,
כשיש
מצב רגיל,
כל אחד יכול להגיד, אני בוטח, אני בטוח, אני אין כמו השם, אני מאמין.
אבל פתאום מתחילה הזעקה, מה קורה?
אתה מגלה בשעת ניסיון כמה הוא באמת בוטח, איפה כל המילים,
לאן הלך הכול?
אז יש תורה בשעת ניסיון ויש תורה שלא בשעת ניסיון.
זה לא דומה.
הסבא מנוורדוק בספר מדרגת האדם אומר שבודקים את האדם בשעת ניסיון.
שלא בשעת ניסיון זה לא ראייה לכלום.
הוא אומר, ברוסיה יש רכבות
שאתה נוסע שבוע.
להגיע לכתובת,
שבוע רצוף.
יושבים שם.
אבל מי שעלה לרכבת
ותפס מקום,
אז יש לו מקום.
מי שבעמידה,
כל השבוע.
עכשיו יהודי עולה לרכבת,
הוא מביא דוגמה.
הוא יושב,
הגיע זמן מנחה.
זמן מנחה
צריך לעמוד להתפלל.
אבל אם הוא עומד,
תופסים לו את המקום.
עכשיו הוא יצטרך לעמוד שבוע.
הוא עומד או לא עומד?
לא, זה המבחן. עומד או לא עומד זה המבחן.
זה המבחן.
הרב גלינסקי מספר
שהיה פעם אחת חנווני,
והחנווני הזה
בא אליו מישהו לעשות איתו עסק.
אבל הוא היה באמצע מנחה.
והוא אומר לו, כאילו הוא ממהר.
הוא לא מפסיק את התפילה.
הוא אומר לי, באתי לעשות לך עסק גדול.
תפסיק רגע, אני חייב לטוס.
אני לא אפסיד את המטוס.
לא עונה לו.
יש לי עסקה איתך על מיליון שקל.
תפסיק את המנחה עכשיו
ונגמור את העסקה.
הוא לא מפסיק.
ההוא הלך, טס.
באמת הוא רוצה לעשות את העסקה על מיליון?
הוא לא רוצה להפסיק את המנחה.
כמה אנשים יעמדו בניסיון כזה?
אומר הרב גלינסקי,
מהיום
כל מנחה שלו שווה מיליון.
כמה מנחה שלך שווה של כל בן אדם?
מנחה רגיל.
אין לזה ערך מסוים.
אבל זה כל יום יש לו מנחה שהוא מתפלל ששווה מיליון.
הוא מוכן להפסיד מיליון בשביל מנחה.
היו כבר כמה מקרים
שחרדים לא ויתרו על מנחה לפני הטיסה וניצלו, המטוס נפל.
והם יחרו את הטיסה רק בגלל התפילת מנחה במניין. הם יכלו להתפלל במטוס.
לא, הם רצו להתפלל למטה, בלובי.
והתפללו, פספסו את המטוס, והמטוס התרסק והם נשארו בחיים.
המבחן של הבן אדם זה בשעת ניסיון,
לא חוכמה מתי שהכול בשלווה.
כמעט שכל עיקר תועלת השימוש שאדם לומד אצל תלמיד חכם,
זה דווקא בשעת הניסיון.
ועכשיו אנחנו לומדים דבר מדהים,
שאתם
יאורו עיניכם.
עוד זווית שאתם תראו בנעמי ורות
ממגילת רות.
מהפרשה של שתיהן
אנחנו נראה שיש הרבה פליאות בעניין.
רות הייתה בת מלך מואב.
בת מלכים.
נשאלת השאלה, מה היא ראתה לפרוש
מהעבר שלה
ולהיכנס תחת כנפי השכינה,
לקבל עול מצוות הרבות והחמורות?
פעם עשו סקר בקרב הנוער בישראל.
ישראל, אם
היית יכול לבחור
להיות יהודי או גוי,
מה היית בוחר?
70% אמרו גוי.
למה?
ליהודי יש תרי״ג מצוות,
לגוי יש שבע מצוות.
הוא גם לא מקיים כלום. הוא מופקר, עושה מה שהוא רוצה כמו בעל חי.
ואין עליו שום דבר שמטריד אותו, לא חגים, לא שבתות, לא כשר,
לא שום דבר.
הוא יכול לחיות כמו בעל חי בג'ונגל.
אם היו אומרים לאנשים,
שבוע אתם פטורים מהמצוות.
פטורים.
כמו שנגיד,
בחול המועד
אנחנו פטורים מתפילין.
כמה אנשים שמחים
וכמה לא.
כמה היו רוצים להמשיך עם התפילין.
היו אומרים שבוע,
פטור, כולם פטורים.
מי היה ממשיך אפילו שהוא פטור?
עכשיו איך יכולה לבוא גויה,
בת מלכים,
ולהכניס את עצמה תחת עול של תורה של יהודים,
תרי״ג מצוות,
מאוד מאוד הגבלות.
כל תזוזה זה או עבירה או מצווה.
מי צריך את זה? מה חסר לך?
מי חייב אותך בכלל? את לא חייבת בכלל.
מי החליטה שהיא רוצה להיכנס תחת כנפי השכינה ולקבל עול מצוות?
הרבות והחמורות.
מאיפה בא לה הרגש הזה בכל הסכמה והמסירות נפש?
שכל הדמיונות, הרי אנשים מלאים דמיונות, אם הייתי יכול, הייתי עושה ככה, ואם היה לי ככה,
הייתי עושה ככה וככה דמיונות.
וכל הניסיונות, ואצלה זה לא דמיונות,
בת מלך יכולה לעשות את כל הדמיונות הפרועים ביותר.
וכל זה לא הפריע לה
להסכמה שלה להיות גיורת יהודייה?
איך זה?
מה קרה פה?
ומה שיותר תמוה,
שעד עכשיו,
בתחילת ימי העוני,
הרי בהתחלה נעמי הלכה עשירה,
ואחרי זה
היא נהייתה ענייה בשדה מואב,
ואחרי זה היא חזרה בחזרה,
והיא חזרה איתה, רות, עם נעמי,
כשהן עניות שתיהן צריכות ללקט בשדה לקט,
שני שיבולים, לא שלוש, שניים.
אם יש שניים, שניים, שניים לאסוף, שלוש, לא.
שניים זה לקט, שלוש, לא.
וצריך לאסוף, לאסוף, שיהיה להם מה לאכול.
איך היא נדבקת בה במצב כזה?
עד עכשיו, בתחילת ימי העוני,
וגם מקודם,
כשעוד הייתה משפחת נעמי בעושר ושלווה,
למה לא התעוררה רות להתגייר?
ולמה רק עכשיו, כשהם ירדו לשפל המצב,
למדרגה התחתונה,
דווקא עכשיו
היא התעוררה להתגייר?
למה זה?
ולא רק זה,
אלא תכף ומייד היא הסכימה בהסכמה חזקה,
עד שכל מה שדיברה נעמי לצייר לה את הניסיונות, את העול הקשה. לא כדאי לך, לא כדאי לך.
יש לנו ארבע מיתות,
ארבע מיתות בדין, בשביל מה לך?
יש לנו תרי״ג מצוות, בשביל מה לך?
יש לנו איסור תחום בשבת, מי צריך את זה?
יש לנו דיני טהרה, מה את צריכה את זה?
והיא כל הזמן מנסה להניא אותה.
והיא לא מתפעלת כלום ממנה.
לא, לא, עקשנית.
בעונה לה, בחוזק.
באשר תלכי, אלך.
באשר תליני, אלין.
היה צריך להיות להפך.
טבע האדם,
כשיש לו איזה ניסיון,
הוא פוחד מהניסיון,
וזה דוחק אותו מהדבר שהוא רוצה להתקרב אליו.
יש אנשים שרוצים לחזור בתשובה.
הוא אומר, אני רוצה, אבל אני מפחד שאני לא אעמוד בזה.
זאת אומרת, היראה מהניסיון דוחקת את האדם גם מהדבר שהוא רוצה להתקרב אליו.
פוחד.
אולי לא אעמוד בזה.
עד כדי כך שבדור של אור החיים הקדוש,
הוא מספר שבדורו היו רשעים
שאמרו לו שהם מוכנים לחזור בתשובה בתנאי שהם ימותו.
באותו רגע.
למה?
הם אמרו, אנחנו יודעים שאם נחזור בתשובה לא נחזיק מעמד
ונחזור עוד פעם.
אבל לחזור בתשובה ולמות, אנחנו מוכנים.
רשעים אפילו על פתחה של גיהינום אינם חוזרים בתשובה.
זה קשה.
אז זאת אומרת, בדרך כלל כשיש ניסיון ומפחידים אותך
שזה הולך להיות קשה, זה מרתיע אנשים.
והיא לא, בדיוק הפוך. ככל שהיא מפחידה אותה,
היא עוד יותר רוצה.
עוד יותר.
ואנחנו צריכים להבין את התשובות של רות לנעמי.
כל דבר שאמרה לה נעמי, ענתה תשובה מיוחדת. אמרה לה, אסור לנו תחום שבת,
אמרה לה, באשר תלכי אלך.
אסור לנו דין ייחוד,
אמרה לה, באשר תלין יאלין.
אמרה לה, בתי,
אין דרכן של בנות ישראל ללכת לבתי תיאטראות ולבתי קרקסאות של גויים.
אמרה לה, אל אשר תלכי אלך.
אין תיאטרון, אין סרטים, אין כלום, אני לא הולכת.
אין בעיה.
עד שכתוב,
ותרא כי מתאמצת היא ללכת איתה,
ותחדל לדבר אליה.
נעמי רואה כמה שהיא ניסה להניא אותה.
אין לי ילדים לתת לך.
אני זקנה, אין לי מה לעזור לך, אני ענייה.
כל מה שאת רוצה עכשיו להתגייר, זה רק כי יהיה לך בלאגן על כל ה... בשביל מה את צריכה את זה?
בסוף היא רואה שהיא כל כך מתאמצת,
אז הפסיקה להניא אותה.
חדלה לדבר, תבינה שהיא אמיתית
100%, והגיור שלה
לשם שמיים.
נשאלת השאלה, למה לא ענתה לה על כל שאלה
ועל כל שאלה באופן כללי,
ולומר לה כל מה שאת אומרת, אף על פי כן.
למה על כל שאלה היא ענתה לה תשובה מיוחדת?
כתוב שאצל אברהם אבינו שבדרך לעקדה בא לו השטן ונדמה לו לזקן,
שאומר לו, מה קרה לך? הסתובב לך הראש? מה, אתה הולך לשחוט את הבן שלך? אתה נורמלי? מה אתה זה?
הוא אומר לו, אף על פי כן.
הוא אומר לו, תשמע, יצעקו כל העולם ויגידו כל מה שאתה אמרת להם, כל התורה שסיפרת להם, הכל הפוך, כי אתה אמרת שאסור לזבוח בני אדם, בסוף אתה הולך לזבוח את הבן שלך?
מה יגידו העולם?
אומר לו, אף על פי כן.
כל מה שהוא אומר לו, השטן בדמות הזקן,
העמיד לו נהר באמצע,
שלא יכול לעבור. הגיעו מים על נפש. אמר אברהם לקדוש ברוך הוא, ריבונו של העולם, אתה רוצה שאני אחקוד?
שחרר אותי ממנו.
ואז הקדוש ברוך הוא
פתח לו את הדרך. אבל איך הוא ענה לו כל פעם?
אף על פי כן.
לא ענה לו תשובה ספציפית על כל דבר.
אמר לו, חבל לך על הזמן,
עם כל מה שאתה אומר, אף על פי כן. למה היא לא אמרה ככה?
כל מה שתגידי, אף על פי כן, אני רוצה.
נוכל להבין זאת,
שגם עד עכשיו לא הייתה רות
בהכרה פשוטה.
ייתכן שגם מה שהיא בחרה מתחילה,
ללכת מבית מלכים של אביה,
זה מפני שהיא הכירה שחיי עולם הזה הם חיים חולפים,
חיים פשוטים,
שהנפש הגבוהה
לא תימלא מהם.
אי אפשר להשביע את הנפש.
אתם רואים?
רוב האנשים שהגיעו לשיאים כספיים, חומריים ופרסום.
סלב,
סלבריטאי.
בסוף כולם נופלים בסמים, חלק מהם מתאבדים כי די,
רף,
רף
התשוקות שלהם
רק עולה ועולה.
זה כבר ניסיתי, זה כבר הייתי שם, נסעתי שם, ביקרתי פה, זה קניתי, עשיתי ונגמר.
אבל הנפש לא תימלא, אז אתה מחפש עוד שיגעון, עוד משהו, עוד
דבר.
אי אפשר, הנפש לעולם לא תימלא מגשמיות.
תאכל עוגת גבינה מתוקה. כמה אתה יכול פרוסות לאכול?
אתה יכול לאכול עוגה שלמה? אתה לא יכול, אתה תקיא.
דבש זה טעים? מאוד.
אתה יכול לאכול צנצנת?
אתה תקיא.
הגוף לא יכול לסבול יותר מדי חומר.
אבל הנפש
לא תימלא. תן לאדם חוכמה ועוד חוכמה ועוד חוכמה.
לא יימלא, לא יימלא.
הנפש,
יש לה לקבל רוחניות בלי סוף.
אבל חומר,
מוגבל הבן אדם.
מוגבל.
אכל ארוחה טובה?
פוס!
רוצה את המיטה כבר ראשון.
זהו.
גמור.
מה אכלת בכלל? זהו. זהו. זהו. גמרנו.
מתחיל לשחרר גרפסים וזהו. שלום.
גמר הבן אדם.
זהו.
לפני הארוחה, איך הוא היה? הוא להוט.
אני טורף עכשיו. תביא לי. זה שור שלם אני אוכל.
בסוף הוא אוכל 350 גרם.
גמר את הסיפור.
אז זאת אומרת, אי אפשר. היא הבינה.
שהעולם הזה שקר, דמיון,
ואי אפשר לספק את התאוות, והן גם כן חולפות.
אי אפשר להיות שחיי תאווה וכבוד זה התכלית של האדם.
אי אפשר.
ראיתם?
היה פעם נשיא בארצות הברית, קראו לו בוש.
היה אחד קלינטון,
היה ג'ונסון.
איפה הם?
אנשים פשוטים, חרטא ברטא, חרבשים.
מה חזרו להיות?
סמרטוטים.
זהו.
בזמן שיש לך את התפקיד,
אתה אבו תנוז.
אחרי זה?
כלום.
אפס אפסים.
אז את אומרת, מה נשאר?
כלום.
אולי מצבה שכתוב עליו פרזידנט,
ואולי בובת שעווה באיזה מקום. יופי, אז אתה גם בובה.
יופי.
ואולי ישימו לך בהוליווד איזה בלטה,
שידריכו עליה כולם.
יהיה כתוב קלינטון, וכולם יעברו וידריכו על השם שלך קלינטון.
נו,
זה נקרא כבוד.
זה כבוד.
וכשאתה בקבר אתה תראה את זה?
אתה לא תראה את זה.
אתה יכול לדפוק בכפר של השני, להגיד לו, הלו.
אני הממשלה, אתה יודע?
התולעים לא מבחינות בין נשיאים לפשוטים.
הן אוכלות ומכרסמות את כולם.
אז מה יצא לך מכל העולם?
אם אין המשך,
מה ההבדל בין עני לרש?
אותו דבר, הכל אותו דבר.
אבל היא ידעה, רות,
שתורת השם נותנת לאדם פה, פה, עוד בעולם הזה, חיים גבוהים,
חיי נועם,
ליהנות מאור האמת
ולעלות על במותי על.
ולמטרה הזו עזבה רות
את בית אביה,
מלך מואב,
והלכה לגור בבית
של נעמי,
ללמוד ממנה
איך היא תשיג אורח חיים למעלה למזכיר.
זה גויה
שלא חסר לה כלום.
זו תביעה על כל יהודי.
למה אתה לא שואף להגיע למה שגויה הגיעה?
למה אתה לא מגיע למדרגה של רחב הזונה?
ארבעים שנה היא הייתה במקצוע הזה.
ובסוף היא התחתנה עם יהושע בן נון,
ויצאו ממנה שמונה נביאים.
איך היא יכולה לבוא מהשפל של השפל
ולהגיע לרום המעלות
שיהודי צריך לשאוף?
ויהודים לא שואפים בכלל,
לא שואפים לכלום.
אה, רוטינה, דתי, אני דתי,
אני דתי,
וזהו, מספיק לו.
ואיפה השאיפות? איפה ההשגות?
איפה המעלות?
חכמים
אומרים שלא שאל בועז את הקוצרים,
למי הנערה הזאת
אלא מפני שראה בה חוכמה ודרכי צניעות.
מאוד הייתה צנועה, רות.
גויה!
היא לא הייתה מתכופפת ככה,
היא הייתה יושבת
ככה ומלקטת.
ראה בה דרכי צניעות וחוכמה. למי הנערה הזאת? מייד הוא הבחין.
זה משהו לא רגיל.
והוא רואה שתי שיבולים לקטה,
שלושה שיבולים לא לקטה.
למה? כתוב על הקטע בשיבולים.
ו-שיבולים. בית שיבולים.
ב זה בית.
ב-שיבולים. שתי שיבולים.
לא שלוש.
שתי שיבולים זה נקרא לקט וזה מיועד לעניים.
שלושה שיבולים זה לא לקט.
מאיפה היא יודעת?
אם לא שנעמי לימדה אותה את דיני התורה בכל החיים.
אז אפילו שהיא רעבה,
היא הולכת בשדה,
ורק מקום שהיא רואה שתי שיבולים היא לוקחת.
אם היא רואה יותר, לא לוקחת. אבל היא רעבה.
יהיה יהודי שם ויהיה רעב.
הוא ידקדק עד כדי כך.
אז זאת אומרת, רואים פה שהיה לה שימוש.
היא הייתה ליד נעמי כל הזמן, ולא רק למדה ממנה את הדינים וההלכות,
אלא גם ראתה איך היא מתנהגת בכל אורחותיה.
אז היא לימדה אותה את דיני החיים היהודיים.
אומנם כשם שכל ענייני העולם הזה הם ערבים,
אבל רק לשעתם,
כי ההנאה חולפת מהר,
כך ייתכן גם עניינים רוחניים
בקיום התורה יכולים להיות גם כן בגדר ערב לשעתו.
זאת אומרת, הינה עכשיו אנחנו יושבים, שומעים שיעור תורה.
יכול להיות שהדברים הם ערבים,
מעניינים,
אבל יכול להיות שזה רק לשעתו.
אחרי שיוצאים מפה, הכול פורח מהראש.
הכול פורח, זה כמו ארוחה טובה.
באת לאיזשהו אולם, חתונה,
אתה אומר, איזה מנות, איזה זה, השקיעו, יפה מאוד.
בסדר, נגמר היום, בעוד שבוע אתה תזכור משהו?
כן, הייתה חוויה. תטעמת טעם, כבר הלך.
מה יהיה עכשיו עם הדברי תורה שאנחנו מדברים?
יכול להיות שעכשיו זה ערב ונשמע טוב.
יוצאים מפה והכול פרח, כמו עורג שפרח.
אז מה עשינו?
אם אדם לא מתלמד לשבור את המידות שלו
ולעמוד בניסיון,
אז הוא לא יהיה בטוח עם קיום התורה.
כי אפילו אם בן אדם מתפעל ואמר, זה נכון,
ואתה יודע מה, מעכשיו אני עושה את זה, אבל יבוא הניסיון,
אז יהיה המבחן.
האם אתה תעמוד בזה או לא?
זאת השאלה.
יכול להיות שאדם יהיה כמו מוץ, מוץ שעף ברוח.
באיזה רוח? של כל ניסיון.
מתי נקרא יראת אדוני עומדת לעד?
כשיראת השם היא טהורה,
והיא לא צריכה שום סיוע מהצד.
היום שאלו אותי כמה בחורים
ליד מסעדת הפיקחים,
בחורי ישיבה.
שאלו אותי
אם אפשר לקבל ברכה ליראת שמיים.
אמרתי להם, השאלה, אני רואה שאתם לא מבינים מה זה יראת שמיים.
איך אתם מבקשים יראת שמיים?
זה לאו מילתא זוטרתא, זה לא דבר קטן וקל.
כתוב הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.
יראת שמיים, צריך לעמול על זה כל החיים. כתוב בתורה,
מה השם שואל מעמך?
כי אם ליראה.
אז אם השם שואל מאיתנו את הדבר הזה, יראה,
אז זו עבודה של כל החיים.
והם רוצים את זה בברכה.
איך אפשר לתת ברכה על יראת שמיים?
אפשר לברך שלא יהיו לך מונעים
להשיג את יראת השמיים,
אבל אתה יראת שמיים, אתה צריך לעמוד.
זו העבודה היום-יומית. ישבתי, דיברתי איתם חצי שעה להסביר להם.
הייתם רואים את הפרצוף שלהם, איך הם היו בהתחלה
ואיך הם נראו בסוף?
השתנו לחלוטין.
הבינו שהם לא יודעים אפילו מה הם מבקשים.
אבל אנחנו מדברים, על מי? על כאלה שכבר לומדים תורה בישיבה.
כי אנשים לומדים.
מצוות אנשים מלומדה.
אפילו מושגים לא ברורים.
אנחנו אומרים, ותאר ליבנו לעובדך באמת. אז יש כאלה אפילו שיודעים לשיר את זה.
ותאר ליבנו, יודעים לשיר אפילו.
מה זה אומר, לתאר ליבנו?
מה יש בלב שאני צריך לתאר אותו?
כל המידות הרעות יש שם, כל התאוות, כל התשוקות, כל המזבלה שם נמצאת.
אז איך אפשר לעובדך באמת
אם לא טיהרנו את הלב?
אם הלב לא טהור,
אז מה שאנחנו עושים זה חיצוני.
כתוב, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם?
מה רב טובך?
כמה טוב יש לקדוש ברוך הוא לתת.
עם כל העולם הזה,
עם כל הברויים,
עם כל הדגים,
עם כל הבהמות,
עם כל החיות,
עם כל העופות, עם כל הפרחים,
עם כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו,
כל זה הוא עשה בשביל מי?
בן אדם אחד שברא בגן עדן, האדם הראשון.
בשביל אדם אחד
היה כדאי לקדוש ברוך הוא לברוא
את כל העולמות כולם עם כל תכולתם לאדם אחד.
אז מה רב טובך אשר צפנת, לא הגלוי, לא הגלוי,
זה הגלוי דיברתי עכשיו,
מה צפון?
מה רב טובך אשר צפנת? למי? למי?
רק ליראיך,
מי שהם יראים אותך,
שעובדים אותך עבודת אמת, זה היראים.
ירא, איך יודעים שהוא ירא? לא יודעים.
אף אחד לא יודע מה יש בליבו של אדם,
אבל השם יודע מי ירא.
איפה היראה נמצאת? בלב.
ותאר ליבנו,
לעובדך באמת.
מי שהיראה שלו צפונה פה באמת,
אז השם צופן לו שכר
לאין שיעור. כל העולמות האלה זה כלום, אפס אפסים,
לעומת מה שמחכה לו שכר.
זה החלק הראשון של הפסוק.
החלק השני של הפסוק אומר,
פעלת לחוסים בך
נגד בני אדם.
יש סוג אחר של אנשים
שהם חוסים בקדוש ברוך הוא, דתיים, דתיים כאלה,
חוסים.
אבל איך אומרים ביידיש? גובל הנס.
נגד בני אדם, רק כלפי אנשים. כשיש אנשים הם חוסים בך.
כאילו הוא דתי ומתפלל שהוא לבד בבית, השם ירחם מי הוא?
מי הוא?
זאת אומרת, הפעולות שלהם הן חיצוניות
רק בשביל כבוד. מה עושה השם איתם?
לא נותן להם שכר שם.
פעלת.
פעלת. נותן להם פה בעולם הזה שכר.
קח.
תן לך רכוש.
תן לך כסף.
תן לך כבוד.
אולי תהיה אפילו גבאי בית כנסת.
מסדר לך כמה דברים. אתה פועל נגד בני אדם, נכון? תן לך גם נגד בני אדם, תקבל שכר.
אבל לא תקבל שכר אמיתי לנצח נצחים,
כי אתה לא אמיתי.
אמיתי מקבל בעולם מהאמת, מחריט מקבל בעולם החרטוט.
לכן
לא נקרא יראת השם עומדת לעד רק אם היא תורה,
ויכול להתעלות בקיום התורה אפילו שיהיה חסר לו קול.
אני נותן שיעורים מהאגדה של הרב שטיינמן כבר כמה שבועות,
וסיפרנו בימים האחרונים.
הוא היה עני גדול מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד.
הוא נולד בזמן מלחמת העולם הראשונה.
היה לו אח שמת מרעב.
מרעב!
מה זה מרעב?
לא היה אז מטרנה,
לא היה תחליף לחלב.
אם האימא יש לה להיניק,
הוא יכול לחיות. אם אין לה, הוא מת.
ולא היה לה אימא מהרעב.
והיא סיכמה עם השכנה, גם היא הייתה יולדת,
ששתיהם יניקו את הילד. ולא הספיק לשתיהם מרוב רעב, הילד מת.
מרעב.
לא היה מרצפות, הוא מספר.
לא היה מרצפות.
וכשלא היה מרצפות,
היה חול, כמו בתי אמון.
חול.
אז מה היו עושים?
לכבוד שבת,
בגלל שהיו עניים, היו קונים חול זהוב,
כמו חול ים.
ושמים על החול בבית ככה,
למשך השבת, ככה שייראה כאילו לכבוד שבת.
מרצפות זה כבר הכל מתערבב והיה הכל מגעיל.
זה המצב.
כשהוא הגיע לארץ, הוא היה ראש ישיבה,
ולא היה כסף לישיבה לשלם לו כסף. לא היה להם כסף.
כן, לא שילמו לו שנים.
והוא המשיך ללמד.
אז מה הם אכלו?
בשבת הם אכלו חצילים. אשתו הייתה עושה חציל,
חותכת פרוסות,
ערב שבת חצילים עם פת,
בבוקר חצילים עם פת,
בסעודה שלישית חצילים עם פת.
והחצילים זה היה הדגים והבשר והכול.
שמונה שנים.
אחרי שמונה שנים הגיע מישהו שתפס את הישיבה והצליח לארגן כסף,
ונתן לי אשתו.
ואז הפתיע אותו, הביאה לו עוף,
ובבוקר הביאה לו בשר.
שאלת, מאיפה זה?
אמרה לו, בא עכשיו המנהל של הישיבה החדש והביא לי כסף.
אמר לה, תגידי לי,
עד עכשיו היה לך רעה עם החצילים?
אז היא אמרה לו, לא.
אז הוא אמר לה, למה שלא נמשיך ככה?
ונשאיר את הכסף לישיבה, חבל,
שהם יוכלו להשתמש בזה.
ובתנאים כאלה גדל גדול דור
וחי 104 שנה.
היה אוכל 50 גרם פירורי לחם
ולא שתה תה 70 שנה.
היה פרוש וקדוש.
וכל החומר של העולם לא היה נחשב בעיניו, ועברו דרכו מיליונים דולרים
שאנשים הפקידו בידו שייתן למישהו מבין.
תשמעו את השיעורים שאני נותן מהאגדה של הרב שטיינמן.
תשמעו, כדאי לכם.
באתר שופר נקודה טבעי.
אם אדם רוצה לגדול,
הוא יכול לגדול להיות
אחד מהגדולים בדורות של עם ישראל.
אף אחד מכם לא יודע מה גודל הנשמה שנתנו לו.
כשהוא יגיע
בעולם האמת.
דנים את האדם כתוב לפי מה שהוא.
מה הכוונה לפי מה שהוא?
אחד, נתנו לו נשמה בגודל כזה, הוא צריך למלא אותה.
הוא חזר לנשמה כזאת.
איך דנים אותו לפי מה שהוא?
אומרים לו, אתה היית צריך להיות אחד מהגדולים. אתה יודע איזה שכל נתנו לך?
אתה יודע איזה חוכמה, איזה בינה,
איזה יכולות, איזה אפשרויות? מה עשית עם זה?
הלכת, נהיית חייט, אינסטלטור?
מה היית, פקיד? מה עשית?
למה לא ישבת ולמדת תורה? אתה יודע לאן היית מגיע?
אף אחד לא יודע פה מי הוא היה יכול להיות.
אני גדלתי בתל אביב,
בבית ספר חילוני.
לא היה מי שיגיד לי מה צריך לעשות או לא לעשות.
וקראתי ספר אחד, קיצור שולחן ערוך,
ומזה התחלתי לבד.
ואם לא הייתי קורא את הספר,
הייתי מגיע לשמיים אחרי זה, והיו אומרים לי, יפה, אתה היית אדם שהסתדר בחיים, היה לך ככה וככה, כל הכבוד. אתה יודע אבל מי היית צריך להיות?
הוא אומר להם, מי?
ואז היו אומרים לי, בן אדם שהולך ממקום למקום, ומחזיר אנשים בתשובה, ומדבר איתם, ומשכנע אותם,
ועושה פעולות גדולות ונכבדות.
והיו אומרים לי, עכשיו, אתה יודע איזה גהנום מחכה לך בגלל שלא ניצלת את מה שנתנו לך?
מה יכולתי להגיד?
מראים לי עובדות. הנה, זה אמנון יצחק ההוא,
שאתה בחרת,
וזה מה שאנחנו תכננו.
בשביל מה נתנו לך כזאת נשמה?
כל אחד מכם זה בדיוק אותו דבר.
אני מבטיח לכם שאף אחד מכם לא ניצל אפילו 10% ממה שהוא יכול.
אף אחד.
אתם יודעים מה אני עושה עם ילדים אצלנו בקהילות פז?
ילדים בגיל 8, 9, 10, 11. כל שבוע הם צריכים ללמוד שני פרקים
משניות,
ללמוד אותם בעל פה ולהיבחן עליהם בהבנה.
מי שלא מוציא 100,
מקבל עונש.
מי שמצליח, מקבל פרסים.
פרסים רציניים.
והם עומדים בזה.
והם עומדים בזה.
ילדים,
ילדים, זה אחרי שהם לומדים בתלמוד תורה עד הערב.
זה אחרי שהם לומדים בתורה עד הערב.
מה כתוב בגמרא?
ספילה כתורה.
כמו שור,
שנותנים לו לאכול.
נותנים לו, דוחפים, רוצים ששור יהיה גדול.
ככה צריך לדחוף לילדים תורה,
תורה, תורה,
ולתת פרסים.
לתת.
הנכדים שלי היו ילדים רגילים כמו שלכם.
יום אחד אמרתי להם, מי שמביא 100, רק 100 אבל, מי שמביא 100 מקבל 100 שקל על כל מבחן.
תביא 7 מבחנים 700 שקל.
כמה שתביא תקבל.
כל הנכדים שלי מאיות.
מאיות.
כבר
אלפים, לא אגיד עשרות,
אלפים. כבר שחררתי רק בשביל שהם יוציאו 100. אז מה זה מראה? שיש יכולת לילד, אבל לא משתלם לו להתאמץ. למה שהוא יתאמץ? הוא לא מקבל כלום.
אבל אם הוא מקבל,
ועוד איך.
יש כמה ילדים
שמתעצלים קצת ובתוך השבוע לא מוציאים 100, 95. גם מקבלים עונש.
אז עכשיו עשיתי להם ניסיון.
אני מבטל את כל העונשים,
אם תוך שלושה ימים תעברו את המבחן, לא תוך שבוע.
ואתם חושבים שהם לא יעברו?
הם יעברו.
אז זאת אומרת, הם יכולים גם בשלושה ימים ללמוד אותו דבר.
אבל ילדים מחפשים לשחק ולקפוץ ול...
אבל אם אתה נותן להם שכר ופרס,
וככה אומר הרמב״ם,
ככה אומר הרמב״ם, ילדים זה הולך ככה.
אתה צריך לתת להם הבטחות עד שהם יעמדו על האמת לבד, ולא צריך פרסים.
אבל בהתחלה חייבים לתת להם פרסים.
תיתן ותראה שתקבל בתמורה.
אתה יכול לצעוק עליו אלף פעם, ותאיים עליו, זה יהיה יותר גרוע.
תן לו פרס רציני,
תראה איך הוא יודע להוציא את המיטב מעצמו.
למה אתם באמת לא עומדים בניסיונות האלה? כי גם אתם לא מקבלים פרסים.
אם היו אומרים לכם, 5,000 דולר,
תלמד שני פרקים בעל פה ותעבור מבחן,
כולכם הייתם עוברים את המבחן.
אבל אין מי שיציע לכם 5,000 דולר.
גן עדן לא מפתה אתכם.
גן עדן, אתם בטוחים שתגיעו אי שם ביום מן הימים. לא עובדים בשביל זה.
זה רחוק, רחוק.
תן לי פה, פה, פה.
רואים שבני אדם
באמת לא מבינים
למה נשלחו בכלל לעולם הזה.
לא מבינים.
אפילו אם הוא יסביר לך, אבל הוא לא חי כך.
כל רגע אתה יכול לקנות שכר עולמי. הרי כל מה שאנחנו מדברים, דברי תורה, על כל מילה שאני מוציא,
ועל כל מילה שאתם שומעים, אתם יודעים מה השכר?
תרייג מצוות על כל מילה.
כמה מילים אמרתי עכשיו? אלפים.
תכפילו בתרייג מצוות. זה השכר
על שיחה אחת של תורה.
וכפול האנשים שפה,
וכפול אלה ששומעים אותי בשידור ישיר,
וכפול האנשים שישמעו אותי בהמשך מהקלטות ושידור חוזר והכול.
כל זה משיחה אחת.
נו, אז איפה האדם יכול להיות טיפש לבזבז את הזמן על שטויות,
אם הוא יכול כל כך לצבור לו הון עתק לחיי נצח.
ומי שאירגן את ההרצאה הזאת
זכה בכל השכר הזה.
זה שכר נצחי, זה לא נפסק.
לא נפסק.
טוב,
לא ייתכן שאדם ישיג
את המעלה הזאת לעמוד בניסיונות מחלקי התורה והשלמות
רק אם הוא יילחם בעד הדבר ויעמוד בניסיון וינצח.
עכשיו, ייתכן,
מפני שהייתה התשוקה והרצון של רות
גבוהים מאוד להשיג חיי אמת,
היא לא מצאה את מבוקשה כשהייתה נעמי במצב של שלווה.
הרי נעמי הייתה אשתו של אבימלך,
והוא היה שר וגדול בישראל ועשיר אדיר.
אבל אז כשהייתה איתה נעמי,
אז כשהייתה איתה רות,
היא לא ראתה עדיין את קיום התורה בשעת ניסיון,
רק במצב של שלווה, בבית של עשירים מקיימים תורה ומצוות.
אבל כשהיא ראתה את נעמי,
איך היא מתנהגת בשעה שהיא ירדה מהרמה הגבוהה ביותר לשפל של השפל,
ענייה מרודה שצריכים ללקט בשבילה שיבולים, שיהיה לה מה לאכול.
כשהיא ראתה אותה בימי הניסיון,
והיא ראתה בחוש כמה גדול כוח התורה שמחזיק אותה,
את נעמי,
ונותנת לה כוח ורוח חיים לעמוד בכל המצבים האלה ולהתעלות מכל ניסיון,
שזה לא בכוח אנושי.
בני אדם פורקים עול,
היא אדרבה, מתחזקת נעמי מכל הייסורים, מכל ההשפלות,
מכל הביזיונות.
כשרואה את זה רות,
זה משך את ליבה לזרוק את כל העבר שלה,
של הגויים,
ולהסתפח בנחלת השם.
אם יש תורה כזאת,
אני רוצה אותה,
שיכולה ככה לתת כוח לאדם במצבים הכי נוראיים,
לעלות למעלה ולא להרגיש את המצב בכלל,
זה תורת אמת, זה תורת חיים.
באחד הסמינרים
היה בן אדם חילוני שהיה לו בית חרושת לממתקים,
והוא בא לשם לסמינר, צחק על כולם,
אמר, אני, לא תשכנעו אותי ולא כלום, לא שום דבר.
ובאחד הימים לקראת הסוף,
אז הוא הביא איתו שקיות של ממתקים,
סוכריות וכולי,
והיה אוהב לחלק לילדים, מבסוט, כולם קופצים, תביא לי, תביא לי, תביא לי.
והוא ראה אחד הילדים
לוקח את הסוכריות ורץ לאבא שלו.
אומר לו, אבא, זה כשר?
אבא אמר, זה לא כשר.
לקח את הסוכריות וזרק לפח.
אמר, אני חוזר בתשובה בזכות הילד הזה.
אם ילד,
שכולם אוכלים סוכריות,
אומרים לו, זה לא כשר, יש לו כוח לזרוק את זה לפח ולא לאכול, לעמוד בניסיון כזה,
זה תורת אמת.
אני חוזר בתשובה.
כשרות ראתה את נעמי בשבר שהיה לה,
מתרוממת מעל כל זה, ומודה לה' על זה,
תכף נראה איך.
מספר הפסוק,
ויהי כבואנה בית לחם,
ותהום כל העיר עליהן,
ותאמרנה הזאת נעמי?
שומעים?
נעמי חזרה, אשת אבימלך.
הנה היא חזרה, כל העיר הומה,
כל הנשים שואלות.
הזאת נעמי?
ותאמר עליהן.
אל תקראנה לי נעמי,
קראנה לי מרא,
כי המרשה די לי מאוד.
אל תקראו לי נעמי, תקראו לי מרא.
אני מלאה הלכתי ורקם אשיבני אדוני.
למה תקראנה לי נעמי?
אני הלכתי מלאה עשירה,
וחזרתי לפה, רקם, אין לי כלום.
אז איך אתם קוראים לי נעמי?
לשון נעימות.
ואדוני ענבי,
נשדי הרע לי.
עכשיו,
תמוה מאוד,
נעמי הייתה מפורסמת וחשובה בעת ההיא.
בנוהג שבעולם,
אם איש מפורסם יורד ממצבו,
משתדל אצל אוהביו ומכיריו שיחזיקו בידו לבל ימות לגמרי.
תלווה לי, תעזור לי, שקם אותי,
תן לי לפתוח עסק מחדש.
שאני אעמוד על רגליי כדי שיוכל לחזור למצבו הראשון.
למה לא התנהגה נעמי באופן הזה?
למה משכה על עצמה תמונה של עצב?
ולמה כשהיא באה גילתה לכולם את מרירות ליבה ושהיא כמעט נואשת?
וגם הקפידה,
אל תקראנה לי, נעמי.
דווקא מרה.
מי ששומע את מה שכתוב אומר שהיא מתלוננת,
שהיא מקטרת.
אבל תשמעו איזו פעולה גבוהה מאוד מאוד היא עשתה פה.
נעמי אמרה בדברים האלה
לא ממרירות לב,
לא מדאבון נפש,
שהיא איבדה את העושר והכבוד,
הפוך,
מרוב אומץ לב וגבורת נפש.
היא אמרה לכולם, כל האיסורים שבאו עליי,
הכוונה של השם יתברך
היא שלא יסבול אדם צער כדי להיענש
בעד העבירה שעשה,
אלא הוא נותן איסורים לאדם בשביל שיפשפש במעשיו,
להכיר את חטאו ולשוב מדרכו הרעה,
ואז יינצל מן האיסורים.
אדם שהוא גבוה ברוחניות
מרגיש היטב תכלית וכוונת כל דבר,
וכשהוא רואה שבאים עליו איסורים, מפשפש במעשיו.
האיסורים זה כמו מראה.
אם אתה רוצה לדעת
איפה אתה מלוכלך,
האיסורים מראים לך.
כמו אדם שמביט במראה,
ורואה איפה הוא מלוכלך.
ככה ייסורים אצל אדם גבוה.
אם הוא רוצה לדעת חסרונו באיזה דבר נכשל,
מביט ומדקדק בייסורים, בכמות,
באיכות,
במהות שלהם.
כי במידה שאדם מודד,
בה מודדים לו.
הקב' ברוך הוא ברא אותנו
רמח איברים ושסע גידים.
בדיוק כמו בתורה, רמח מצוות עשה ושסע מצוות לא תעשה.
כל עבר וכל גיד כנגד מצווה בתורה.
אתה חוטא ביד, לוקה ביד.
מה חטאת ביד?
גזל, נגיד.
גזלת?
קבל מכה ביד, שבר ביד, משהו ביד.
להזכיר לך, תבדוק איזה מצוות יש ביד
ומה עברת ביד.
נפגעת בעין, תבדוק, עברת על לא תתורו, על מה עברת.
נפגעת באוזן, לשון הרע, שמעת? לא שמעת.
נפגעת בפה, בלשון, בזה, דיברת לשון הרע,
הוצאת שם רע, עשית כך וכך.
האיברים זה כמו מראה
למי שהוא אדם גבוה,
יודע לבחון
מה באמת ועל מה בא לו.
עכשיו זאת הייתה פעולה של נעמי.
כשהיא ראתה שהיא ירדה ממצבה מדרגה אחר מדרגה,
היא הבינה שזה לא מקרה,
אלא סיבה מאת השם לעורר על חטאתה.
מה קרה? מה היא עשתה?
הם ברחו,
היא ואבימלך,
בגלל שהיה רעב בארץ,
וכל העניים דפקו אצלם בבית, כי הם היו עשירים אדירים.
היו דופקים כל הזמן, מטרידים אותם.
רוצים לאכול? מסכנים? אין להם מה לאכול.
אז הם עזבו את הארץ
עם העושר בשביל שלא יטרידו אותם.
מה עשה השם?
הפך אותם עניים, רודים, והרג אותם.
הרג את אבימלך ואת מחלון וכיליון הבנים שלו,
והשאיר רק את נעמי.
נשארה גלמודה,
בלי כסף, בלי כלום.
היא הבינה שזה בגלל זה. לכן השם השפיל אותה, הוריד אותה,
העניא אותה
עד למטה למטה. לכן היא באה ופרסמה את זה.
היא לא התלוננה.
היא הבינה שבגלל שהיה להם צרות עין לא לתת לעניים,
אז בגלל זה השם שילם לה את הכול.
ואם היא ראתה שעד עכשיו עוד לא פסקה ממנה רעה,
זה סימן שהיא עדיין לא טהורה בנפשה מן החטא הזה.
ולכן היא הייתה תמיד עסוקה ברעיונות והרהורי תשובה על החטא.
ולכן
מה עשה דווקא באופני תחבולה להיטיב לעצמה?
לכן היא לא חיפשה עצות איך לשפר את מעמדה, איך לחזור למצב הקודם.
כי היא הבינה שזו גזרה מהשם ושום תחבולה לא תעזור,
עד שאני אתאר את עצמי.
ולכן,
לא השתדלה לחזור למצב הראשון.
כי היד השם תקצר?
השם לא יכול לפתוח פתח ולהצמיח לה ישועה?
עכשיו, אם היא רואה שרצון ההשגחה העליונה שהיא עדיין תהיה ענייה כדי לתקן את החטא לגמרי,
אז היא לא חיפשה עצות איך להועיל, כי זה רק יקלקל,
כי אז היא לא תופסת את הנקודה.
ולכן, היא עבדה על ההרגשות ועל החרטה,
והיא ידעה שהיא לא תוכל להיטיב את מצבה רק בטיהור החטא.
זאת אומרת, רואים כמה היא הרגישה את החטא
ופרסמה אותו
בשביל להודיע לכולם, השם צדיק.
הוא עשה איתי בדיוק מה שמגיע לי עד הטיפה האחרונה.
ולכן, אל תקראנה לי נעמי,
קראנה לי מרא,
כי הימר לי השם.
למה הוא הימר לי?
כי אני הייתי צרת עין וברחתי עם הכסף.
זה לא לוקח יום ביומיים,
זה שנים.
והיא מבינה את זה.
כל זמן שהיא הייתה בשדה מועד,
היא הרגישה שיד השם נגעה בה וידעה מה מוטל עליה לעשות בעת הזאת.
לכן, כשהיא שמעה שפקד השם את עמה וחזר המצב,
שפיר,
הרגישה שהיא מחויבת לשוב לבית לחם,
למקום שגרה מתחילה, בשביל מה?
לפרסם שם את עניין ההשגחה
ואת הגנות,
גנות של החסרון שלה, של בעלה,
של ילדיה,
ולהורות הלכה לרבים
שאדם לא מרוויח כלום אם הוא מקצר מעבודת השם,
מהתורה, בשביל אהבת עצמו.
כל מי שלא עושה את רצון הבורא,
השם פוקד עליו.
הכול זה בחשבון מדוקדק.
לא מרוויחים
ממה שהם חסרים בעבודת השם.
אתה מתעלם מן הצדקה,
אתה תצטרך להוציא כסף על תרופות.
אין דבר כזה שאתה תתעלם ממה שהשם מצווה.
לא תעשה מה שהוא מצווה,
הוא יוציא ממך את זה,
אבל בדרכים שתסבול. חבל,
תעשה מה שהשם אומר.
ופה הייתה פרשת דרכים
בין עורפה לרות,
שתי מקלות
של נעמי.
עורפה,
אפילו שמתחילה היא הייתה יכולה להתקיים אצל נעמי
בבחינת לימוד בלי שעת ניסיון,
כי היא הייתה בזמן שעוד היה עושר רב.
אבל כשהתברר לה כעת
שהמטרה של נעמי היא ללכת בחזרה לבית לחם,
לתקן את החסרון,
הידיעה הזאת הפחידה אותה.
היא פחדה מהניסיונות
והיא דחפה אותה לחוץ
ונפסקה התקשרות בינה לבין נעמי,
והיא חזרה להיות מה שהייתה,
והיא הולידה את גוליית
שעמד נגד ישראל.
זו עורפה שהפנתה עורף.
והיא נתפתתה לדברי נעמי ושבה אל אביה ואל עמה ולעבודה זרה.
מזה גם ראיה,
שמההתחלה לא הייתה לה תשוקה אמיתית להגיע לחיי אמת.
לכן יש אנשים שפורשים באמצע הדרך.
אין להם כוח להמשיך, כי האמת לא הייתה נר לרגליהם,
לא בכל מחיר.
לא כן הייתה המטרה של רות.
לא כן הייתה המטרה של רות.
גם עד עכשיו ביקשה חיי אמת,
ולכן השיגה עכשיו את התועלת היותר גדולה מכל שהיה לה עד עכשיו.
וכמה שהייתה יודעת את הכוונות של נעמי, ומה המטרה שהיא הולכת בחזרה,
התחזקה עוד יותר.
כי ראתה בחוש כמה גדול כוח התורה,
ודווקא עכשיו הייתה אצלה הסכמה האחרונה להתגייר וללכת דרכי התורה.
קודם, כשהיה מצב שלווה, לא עלה בידה
ולא עלה על דעתה.
אבל כשהיא ראתה מה התורה עושה לאישה
שהגיעה לרום המעלות וירדה לשפל שבשפל,
והיא מתחזקת עוד יותר
ונהיית כצור החלמיש וחוזרת לפרסם את זה,
ללמד את הרבים,
בתרא כי היא מתאמצת היא ללכת.
זאת אומרת, מוסרת את נפשה על בחינת השימוש בשעת הניסיון
ולא מסתפקת בתקופה שהיא למדה רק.
ואז, ותחדל לדבר עימה נעמי כי היא ידעה שהיא תצליח בגרות
והיא תשיג את המטרה.
לסיכום,
יש לנו מזה ציור חושי,
כי ההשגה שלה של רות
בבחינת השימוש
ששימשה את נעמי,
זה היה רק בשעת הניסיון.
כי אז נתברר לה
כי רק זהו העיקר,
ורק שם צריך המבקש לבקש,
לשמש תלמיד חכם להיות לידו בכל המצבים.
אמנם תחילתן היה מר,
אבל סופן הצלחה גדולה,
על ידי שהרגישה בחטא
והפקירה את כל הסיבות הטבעיות להיטיב את מצבה,
ולא השתדלה שיעזרו לה.
פעלה נעמי באופן הזה על רות להתגייר
ולהתאמץ ללכת עימה
עד שנתגלגל הדבר.
ומרות המואביה יצא דוד המלך
וממנו מלך המשיח.
דוד המלך קרוץ מהחומר של רות,
הדבקות לאמת בכל מחיר.
כמה סבל דוד?
ילדים שלו רודפים אחריו להרוג אותו.
עם ישראל רודפים אחריו, שאול רודף אחריו, רוצים להרוג אותו.
מה הוא אשם?
מה הוא עשה?
הוא אשם שהשם בחר בו?
רוצים להרוג אותו, מה קרה?
ועל כל זה הוא אומר מזמורי תהילים, מזמור,
לא קינות,
מזמורים.
מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו.
אחד בורח מהבן שלו, רוצה להרוג אותו, אומר מזמור?
צריך להגיד קינה.
הוא אומר מזמורים.
זה נשמה אחרת, זה לא דבר נורמלי.
זה קרוץ מהחומר של רות.
זה מהחומר של רות.
וגם מלך המשיח, כתוב שהוא יעבור ייסורים בשביל ישראל כולם, וכולי וכולי וכולי וכולי,
ובסוף הוא יהיה האדם המושלם.
אז זאת אומרת,
רק על ידי השימוש ששימשה רות וראתה את מעלתה הגדולה של נעמי בשעת הניסיון,
זה גרם לה להתגייר
ולהיות גירת צדק,
אימא של המלכות.
כל מלכות בית דוד
בזכות רות.
אז ככה, כל מי
שהוא קשור
לבחינת שימוש,
יראה ויביט
על צער של ניסיונות,
אבל אחר כך יראה נחמות,
כי הקדוש ברוך הוא מנסה את כולנו.
עכשיו הסברתי כבר כמה פעמים,
כל הצרות, השקורונה,
והמלחמות האלה, והפרעות,
בגלל שהקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נחזור בתשובה.
אלפיים שנה הוא מבקש,
ואנחנו עסוקים בעניינים שלנו.
לא מטריד אותנו המצב הכללי של האומה הישראלית,
ולא מטריד אותנו שהקדוש ברוך הוא בצער כי הוא רוצה להיטיב איתנו ולבנות לנו בית שלישי, ורוצה להשרות את השכינה,
ורוצה להביא לנו את הגאולה,
ואנחנו לא רוצים.
שנאת חינם רבים, כל אחד דואג לעצמו, אגואיסטים.
אז הקדוש ברוך הוא דוחה כי התאריך כבר מתקרב, כבר אפילו הבעיטה אנחנו כבר מגיעים.
אז הוא אומר, אולי אחישנה אני אעזור לכם במקום שאני אביא עליכם את כל הדינים שכתוב שיהיו בסוף.
במקום שיבואו כל הדינים שפחדו המוראים להיות בתקופה הזאת,
אז אני, הנה, נותן לכם סימנים, כדאי לכם.
תראו מה עשיתי מכם.
אתם הולכים עכשיו עם כל מיני כיסויים כמו כלבים,
פני הדור כפני הכלב.
סגרתי אתכם בחדרים, לא נותן לכם לצאת ברחובות. תתרחק רק 100 מטר,
אל תתרחק יותר.
כל מיני הגבלות.
תעשו חיסונים חרטא, תעשו ככה, תעשו ככה.
שללו את החופש של הבן אדם, הוא כבר לא יכול להחליט. עכשיו רוצים את הילדים שלכם. אמר ביבי, תכינו את הילדים.
יאללה, נדחף להם זריקות, אני ארוויח מיליונים מזה.
אתם, הילדים שלכם, יהיו כפרה עליי.
וככה.
וגזרות על גזרות, והעם טמבל, שותק
ולא קולט. שהקדוש ברוך הוא מביא עלינו את הגזרות לעורר.
כשעם ישראל שחרר אותם, הקדוש ברוך הוא, לגאולה ממצרים,
הביא אותם לים סוף.
והם התחילו לצעוק.
מה אתם צועקים? מה קרה?
הים פה, המצרים מאחורה, הקרבים מנחשים מסביב.
לאן הולכים?
למה עשה להם את זה השם?
תצעקו.
כשהייתם במצרים צעקתם.
אחרי 210 שנה צעקתם.
שחררתי אתכם.
יצאתם, אה, מבסוטים, יאללה, זהו, משוחררים.
ומה עכשיו אתם לא פונים? לא צריכים אותי כבר?
חכו, תגיעו לים, נראה.
תקע אותם שם עד שיצעקו.
ויסעגו ואללה אדונו.
אוי, אוו.
עכשיו אתם צועקים, אני אפתח לכם את הים ל-12 גזרים, אין בעיה.
כל זמן שלא נצעק, תזכרו,
כל זמן שלא נצעק, שנגיד, די, די, די, לא יכולים יותר.
לא יפתח לנו.
רק אם נחזור בתשובה ונצעק,
הקדוש ברוך הוא יושיע.
אבל אנחנו בעלי גאווה,
לא צועקים.
יש ממד.
אתם יודעים למה קוראים לו ממ״ד? סירת מדד.
תלך לישון שמה וזהו.
אבל כשבן אדם באמצע, בדרך לממ״ד, איי איי איי איי איי. כמה מת הוא עכשיו בדרך לממ״ד.
לסיכום,
אמר לה בועז לרות,
ישלם אדוני פעולך,
ותהי משכורתך שלמה מעם אדוני אלוהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו.
עיקר השכר שלה שהיא התגיירה
ושהחליפה את הלב שלה לבקש את האמת.
והיא זכתה להעמיד
את דוד המלך
ואת המשיח.
כמה מפה יהודים
ביבנה, עיר החכמים,
כמה מפה
יש להם שאיפות של רות המואבייה.
כשנגיע לעולם האמת
יצביעו על גרים, יגידו, אתה רואה איזה היה גוי?
לא חייב כלום. תראה איך הוא נלחם בשביל להיות יהודי.
ואתה נולדת יהודי בבית קדוש.
למה לא שאפת כמוהו?
למה לא טיפסת למעלה?
למה הסתפקת במועט?
היום יש אנשים שאומרים, אני מספיק לי להיות בגן העדן. מה אכפת לי איפה?
העיקר גן העדן, לא גיהנום.
כן, אבל אם יביאו אותו לחתונה של אחד מהמפורסמים,
ויגידו לו, כן, אבל אתה לא נכנס בפנים, אתה בלובי.
אתה רק אוכל מהמזנון.
כל פעם לך תיגרת אותי משם וזהו.
אתה לא יכול להיכנס בפנים.
איך הוא ירגיש בזיון?
כל אחד עובר ואומר, למה אתה לא נכנס?
לא, אין לי מספיק לי פה.
איזה בושות. לכל אחד הוא צריך להגיד לי, מספיק פה.
ואם גמרו לו גם את המזנון?
ועכשיו הוא יושב? למה אתה יושב? אין מזנון. נגמר.
כנס.
לא, אני עוד נהנה מהריח.
עכשיו, זה לא לחתונה של ארבע שעות.
זה לנצח!
כולם יעברו, יעברו, יעברו. מה איתך?
אני פה.
איזה ביזיון.
איי, איי, איי, איי, סיפרנו באחת הדרשות שכל בן אדם שלומד תורה,
כל בן אדם שלומד תורה ועושה מצוות,
אז כתוב בזוהר הקדוש שתופרים לו מזה חלוקה דה רבנן.
לכל התורה והמצוות יש לו חלוק דה רבנן.
כשהוא מגיע לעולם האמת,
אז אומרים לו, תיכנס למלתחה,
תלבש את החלוקה שלך, כל מה שעשית בימי חייך תלבש ותבוא לדין.
שולחים אחד לשם,
והוא ניגש,
מחכים, הוא לא יוצא,
קוראים לו, הוא לא עונה,
שולחים מלאך להביא אותו,
המלאך מתעלף מצחוק.
שואלים אותו, למה אתה צוחק?
הוא לא יכול לדבר מרוב הצחוק.
אומרים לו, תגיד לו שיצא.
הוא אומר להם, עם מה הוא יצא? עם גרביים?
מכל החלוקה יש לו רק גרביים.
אפשר לצאת רק עם גרביים, לעמוד בבית דין?
איזה בושה. כל מה שהוא למד ועשה זה רק גרביים.
זה הגודל, זהו.
זה מה שהוא עשה, זה מה שהוא למד.
זהו.
לך תעמוד עכשיו ככה.
יש עוד מה לשאול אותו?
למדת תורה?
מסתכלים בגרביים.
שניים מקרב, אחת תרגום. גרביים.
זהו.
חבר'ה, צריך להיות רציניים.
אתם ביבנה עיר החכמים.
יבנה וחכמיה.
עליכם נאמר, לא?
יבנה וחכמיה.
נו,
אולי בעזרת השם היום תצא בשורה גדולה
שכמה יהודים ישאפו באמת
להיות חבורה קדושה, ללמוד תורה באמת, לשמש תלמידי חכמים,
לעלות במעלות,
בהר השם, ולזכות
בגאולה השלמה, במהרה בימינו, אמן מאמן.
למי יש שאלות?
כן, ברכות בסוף, שאלות. כן, תן.
שמישהו יעלה מיקרופון לאנשים למעלה.
שלום לכבוד הרב. שלום.
סליחה על השאלה, אבל הרב לא חייב לענות.
בגלל שהרב דיבר על חיסונים, הראו לי תמונה של הרב שעושה חיסול.
אז,
הרב עשה חיסון או לא עשה חיסון?
אם הייתי עושה חיסון, אז זה היה חיסול.
אני לא עשיתי, זייפו את התמונה.
אני לא רק לא עושה, אני אומר לכולם לא לעשות, ומי שעושה,
סיכן את חייו,
משום שלעולם הוא יצטרך לעשות חיסונים,
ואם הוא ייתקל עוד פעם בווירוס,
הוא עלול למות.
מי שעושה חיסונים, שיידע זאת.
ויותר גרוע מזה,
כל מי שהתחסן הוא מסכן את מי שלא מחוסן.
יותר ממי שלא מחוסן מסכן את המחוסן.
וזה מי אומר?
פייזר בעצמם.
למה?
כי אלה שמחוסנים יש להם מוטציות,
וריאנטים קוראים לזה,
וזו הבעיה.
אל תעיזו לחסן את הילדים, אתם גומרים עליהם. הם רוצים לעשות אותם עקרים.
דילול אוכלוסין של בילי הדבילי,
ביל גייטס,
האיש שאומר שהוא רוצה לדלל שני מיליארד אנשים,
הוא אחראי על החיסונים מעולם.
אז איך אדם שרוצה להרוג שני מיליארד דואג לבריאות,
והוא מרוויח כסף מכל חיסול?
ותראו כמה מתים.
מאז שלקחו חיסונים מתו פי שניים ממה שהיה לפני זה.
מה שהקורונה,
99.97% לא יכולים למות משקורונה,
כי זו שפעת רגילה,
אבל עם הרבה פחד, זה ההבדל.
והפחד מוריד את רמת החיסונים של האנשים ב-50%.
לכן מתים בממוצע מגיל 80 ומעלה.
אבל אחרים זה לא.
זה לא קשור אליהם, הם לא צריכים את זה.
הינה, הולכים אנשים היום בלי מסכות. מה השתנה? כלום.
כולם שחקנים.
בפלוויזיה, לפני שמדברים, יש כיסוי,
וכשמדברים,
מורידים את הכיסוי.
בדיוק הפוך צריך.
כשאתה לא מדבר, אז אתה לא מפיץ כלום.
כשאתה מדבר אתה מתלל, אתה מעיף.
אז אתה צריך לשים את הכיסוי מתי שאתה מדבר, לא כשאתה שותק.
הכול שקר.
לכן ביבי לא מקפיד על זה,
לכן הנשיא לא הקפיד על זה,
לכן השרים לא מקפידים,
לכן הם עשו חפלות בבתים בלי כלום נגד ההוראות. הכול שקר, הכול מרמה.
הכול זה להשליט סדר עולמי חדש,
שממשלה אחת עולמית תשלוט בכל המדינות.
מי שלא עוקב אחרי וירוס טבעי,
חצי שעה חדשות שאני נותן כל יום בערב,
אז לא יודע כלום. מסכן.
מי שמאמין לטמפלוויזיה הוא אבוד.
הכול מכור שם בכסף.
כולם שם רמאים.
אף אחד לא אומר לכם את האמת.
הנתונים הם שקר, הידיעות הן שקר, הכול שקר.
אין לכם לשמוע אותם כלל וכלל.
תשמעו, תסבלו.
ברוכותיה.
בעולם תחייה.
כן.
שלום, כבוד הרב.
כן.
אנחנו פה בנשים, אפשר לשאול שאלה עכשיו? כן.
אני, שפרה בת בסנדה, סובלת מאולקוס הרבה שנים.
מה עליי לעשות בשביל לעבור מחלה זו?
ראו את האולקוס באולטרה סאונד?
אומרים זה דלקת בוושת, פעם חיידק פילורי, פעם דלקת בוושת. בקיצור, לא יודעים בדיוק. לא.
תתחילי לאכול מקפז בלבד, והשם ירפא אותך.
תודה. אז שפרה בת בסנד, אפשר לברכה בבקשה.
רפואה שלמה מהרה.
יש לי חברה פה, בת שלה נשואה שבע שנים, היא חרדית מאוד,
והיא לא, לא, אין לה ילדים. מה היא צריכה לעשות בבקשה? תצלצל לשופר מחר ונדריך אותה.
לא מחר, יום ראשון.
וגם יש אישה מורדמת, מונשמת, בת 92, שש חודשים,
גם חרדית.
המשפחה תצלצל, ביום ראשון נדריך אותה.
כן. שאלה נוספת? כן. בן שלה, חברה שלי, נפתלי, בן עליזה, ביום ראשון לשופר.
כן. טוב, תודה.
שאלה נוספת.
תן בקשת עינו.
שלום, כבוד הרב אמנון יצחק.
שלום.
יש פסוק שאומר,
היש אדוני בקרבנו עם עין,
ויש עוד פסוק דומה,
היש בעץ עם עין.
עם עין,
ראשי תיבות,
אם עמלון יצחק נמצא.
אם עמלון יצחק נמצא,
ודאי יש אדוני בקרבנו.
הן, הן. היש בעץ, עם עין, רגע, שווייה, היש בעץ. מה זה עץ? איזה עץ?
עץ תפוחים? עץ תפוזים? לא.
כתוב שבו צנעה קדישא, לא.
רבי שמעון זה,
איך רבי שמעון כתוב בזוהר?
בו צנעה. קדישא. בו צנעה קדישא אומר שראיה מהימנה
זה משה רבנו.
מה הוא חיפש? הוא חיפש את
אילנה דחייה.
אילנה דחייה זה עץ החיים.
אילנה דחייה, ראשי תיבות,
אמנון יצחק, למד נא דרך חיים.
חן חן. עכשיו,
רק רגע.
אני זוכר בקלטות הישנות
שאתה סיפרת פעם, שכבוד הרב סיפר,
שדוד שלך, כשהיית ילד,
הראה לך על ההרבה, מכת הרבה, על החגבים,
שיש את האות חטא.
אם אתה זוכר, אני לא יודע.
נכון. עכשיו, אני אומר שכל הזקן שלך היה פעם שחור,
שחור משחור,
כמו למידת הדין,
והוא הופך להיות זקן לבן.
זה מרגש אותי. אישית זה מרגש אותי לראות את זה.
אבל נשאר רושם של האות חטא.
מה, הזקן השחור יש לך פה את האות חטא.
מי חולה של הקדוש ברוך הוא?
חן חן. עכשיו, אני שואל שאלה.
יש לי רק שאלה אחת.
אתה הרב אמנון מלשון אמונה,
ויצחק מלשון צחוק.
וראיתי באחד ההרצאות האחרונות בנתניה,
ששמעת בטלפון אחד שמסתלבט על קופת חולים.
ואתה יודע, נקרעת מצחוק, וזה היה מצחיק לראות אותך.
באמת, זה עשה לי טוב על הנשמה לראות אותך ככה צוחק.
אמנון יצחק,
כשמו כן הוא.
עכשיו, אני שואל שאלה,
איך אתה עד עכשיו לא קיבלת פרס מפעל חיים?
ממי? ממי? ממי? לא ממה. אתה צריך לקבל פרס נובל להפצת האמונה.
לא יכול להיות שאתה לא קיבלת פרס נובל. פרס נובל.
ותודה לך, תודה לך, תודה לך. רק תודה, זהו. תהיה בריא. תודה רבה.
אתה יודע למה לא קיבלתי פרס נובל?
כי הוא נובל.
כן.
תהיה בריא, תודה. חזק וברוך.
כן, שאלה נוספת.
תן לו, תן.
שלום. כבוד הרב,
אנחנו נופלים כל יום, כל יום,
שלוש פעמים 18,
מלך עוזר ומושיע ומגן.
אנחנו מכוונים בזה
כמה פעמים.
וכתוב גם בזוהר הקדוש,
שכביכול הקדוש בראשון התעצב שברא את היצר הרע,
וגם את הגלות.
אז אנחנו רואים שאנחנו רוצים את הכוח של הקדוש ברוך הוא, למה הוא כבר יודע שאנחנו מתקשים לעשות ירצונו כרצונו?
אז מה אנחנו צריכים לעשות אם אנחנו מבקשים כל הזמן, כל הזמן, כל יום, כל יום, כל יום שלושת סביבות.
מלך עוזר ומשיה אומר, הוא יודע שהסתדר רעש הוא,
היו שני יצרים אחד הלך לפי רבי ישועה בן הנביא והרבנה השני.
נשאר לנו שקשה לקיים את כל המצוות, כל התורה, ויש איזה יצר רעש.
הם קוראים לעזור,
לעזור במחשבה, דיבור, מעשה, בירה ואף זמן.
זה שלושה חמישה דברים שצריכים שיתמם את העזרה הזאת.
קודם כל,
הקדוש ברוך הוא עוזר שנותן לך בינה לשאול...
את השאלה.
דבר שני,
אתה צריך להבין ששום דבר לא קשה אם הרצון אמיתי.
אם הרצון לא אמיתי,
אז נהיה קשה.
אם אני רוצה באמת לעשות את רצון הבורא,
אין שום בעיה שאני אעשה.
אבל אני צריך לוותר על הרבה מהחומר.
ואנשים לא רוצים לוותר על הנוחיות והחומר.
הם רוצים לחיות את החיים כמו שהם התרגלו והרגילו את עצמם.
הם לא רוצים לוותר.
לא, כבוד הרב, לא כולם, לא כולם. אנחנו מדברים כללית, לא. כללית, כללית. לא, אז לא כללית, אנחנו מדברים בפני עצמנו. מי עצמנו? זה אני ועוד הרבה אנשים מתפללים, ומשהו מבחינה, בטבילה. אבל אני מדבר על אלה שמתפללים. כן, בוודאי. אבל אלה שמתפללים. נו, אז זיכיון העיניים, לא. אתה אומר, אשיבנו, נכון?
אשיבנו בתשובה, אתה רוצה שישיבו אותך,
אבל אתה עושה משהו בשביל לשוב בתשובה אמיתית. למה לא? ודאי.
מה ודאי?
ודאי שעושים.
עברת על כל העשרים תנאים לתשובה של רבנו יונה וקיימת?
זה לא שייך.
לא שייך. למה לא שייך? למה לא שייך? אדם, אדם, לפי שכלו, לפי הרמה שלו, לא כל האחד אותו דבר. אני לא יכול להיות הגאון של כל העולם. לא הבנתי, אז הוא כתב רבנו יונה לשמונה אנשים?
לכמה אנשים הוא כתב?
מי שיכול להגיע לדרגה גבוהה, ייערב לו,
התורה זה בשביל כולם? ועמך כולם צדיקים גדול. שואל, התורה בשביל כולם? ודאי שכולם. כולם? כולם. אבל לא כולם אותו שכל, אמרת.
או, אז לפי הרמה? כל אחד לפי הרמה? אז זאת אומרת לא חייבים כולם בכל? לא, לפי הרמה, כל אחד לפי הרמה. חייבים כולם בכל או לא?
חייבים לפי הרמה שלו. אז הוא לא חייב הכל.
לא, בוודאי. מה זה חייב? לפי הרמה שלו, עוד פעם. מה פירוש הרמה? הוא אומר שהוא ברמה קטנה, אז כמה המצוות הוא פחות?
כמה הוא פחות. הכל כפי שהקדוש ברוך הוא נותן לו. נתן לו הכל, יש לו את כל האיברים.
שואל אותך שאלה, אתה יכול לעשות הכל?
בוודאי שלא.
לא? אז מה אתה פטור?
אני פטור? כן. מה שאני יכול לעשות. מה אתה פטור?
לא יודע מה אני פטור. מה זה פטור? אתה פטרת את עצמך. אין פטור. אתה אומר שאתה לא יכול הכל. אני יכול להיות כהן? בוודאי שלא יכול להיות כהן. מי דיבר על כהן?
איזה מצווה? רק במצוות. על מלך שעוזר ומושיע ומגן, איזה מצוות אתה לא יכול.
איזה מצוות יש לך לא יכול?
ללמוד כל הלילה, אני לא יכול. למה אתה לא יכול?
כולם לומדים כל הלילה? איך יעבדו? לא אכפת לי מהם. אז כל מי שעובד, קודם כל שואל אותך, שואל, שכתוב בתורה, והגית בו יומם ולילה, התכוונו אליך או רק אליי?
מתקיימים כל הזמן. אז אני שואל, אבל אם אומרים יומם ולילה, לא רק בלילה.
היומם ולילה זה לא כל הלילה. אז מה זה? יומם ולילה זה בבוקר ובערב. איך אתה ילימד אותך את זה? מזל שככה, כי אחרת אם אתה יצא לעבודה,
מי אמרת צריך לצאת לעבודה? אה, לא לעבוד.
לא? לא לעבוד. לא? יפה מאוד. כן.
אז איך העולם מתקיים, אם קורה, אדם יושב כה נרוך. איך הרב קנייבסקי לא עובד יומם ולילה ויש לו את כל מה שצריך?
אז בשביל זה אנחנו מבקשים הכשרות, אלימלך עוזר משה. הנה, תהיה כמוהו, תלמד יומם בלילה וכולם יבואו אליך, יגידו, זה צדיק, לומד יומם בלילה. אם כל העמים, נתרום לו, ניתן לו, נפרנס אותו, העיקר שימשיך. אם יש צדיק כזה, כולם ידאגו לך. אבל אם לא משתעבד, מי יתרום לך?
כבוד הרב, הקדוש ברוך הוא חילק את העולם שווה בשווה במידה מסוימת, כמו חשמלאי, סרטור,
אלא לא יעבדו, לא יבנו, לא יעשו שום דבר.
מה יעשו כן?
למה שאומרים גזל זמן של העובד?
אתה מכיר את הרמב״ם?
הרמב״ם, כן. אתה סומך עליו?
בוודאי.
הוא היה חכם? גם הוא עבד.
הוא היה חכם? גם הוא עבד. הוא חכם? כן.
אתה יודע מה הוא אמר?
לא.
על אלה שעובדים?
לולא המשתגעים האלה, העולם היה חרב.
הוא קורא לאלה שעובדים משוגעים.
לא לומדים, אבל חלק כן לומדים. שמעת מה אתה אומר? עבודה. אלא אומרים, אהבתם את המלאכה, אהבתם את המלאכה. אדם בוחר מה הוא רוצה להיות. אבל בקיצור הוא פועל. אחד אומר, אני רוצה להיות עצמאי.
אחד אומר, אני רוצה להיות פרופסור.
אחד אומר, אני רוצה להיות תלמיד חכם.
כל אחד יש לו בחירה מה הוא רוצה, אבל כולם חייבים בתורה.
אף אחד לא פתור.
יפה, אבל עת לשם ועת לכם. מי אמר לך את זה? איפה כתוב? מה זה איפה כתוב? איפה כתוב? כתוב בהלכה אומרים. בהלכה איפה מפולש? ביום טוב אומרים, ביום טוב אומרים, עת לשם ועת לכם. לא, זה כתוב שם חציו לכם. חציו לכם, בסדר. לא, הכוונה שתאכל חצי יום שתהנה. איך חצי יום זה? איך אוכל חצי יום? כן. מה? לא. יושבים בג'עלה, כן.
יושבים, אוכלים,
שהוויה מיושבים בזה וחצי אוהב תורה זה מה שכתוב אבל לא עת לכם עת לשים כל החיים בואי נניח שהקדוש ברוך הוא אומר אדם תעשה מה שאתה חושב לעשות אבל אם אנחנו אומרים הקדוש ברוך הוא תן לי את העזרה הזאת אז אם הוא תן לי את העזרה הזאת והוא עוזר אז ודאי שכולם אתה יודע מה זה עוזר ככה כתוב במפורש אתה יודע מה זה עוזר כי הקדוש ברוך הוא אמר במפורש הוא אומר והתעצב לליבו מה זה עוזר אתה יודע מה זה עוזר אני אגיד לך
למה זה עוזר?
אחד הרים מסע,
והמסע הזה כבד לו, עומד ליפול,
ואז בא הקדוש ברוך הוא ועוזר.
זאת אומרת, מתי עוזרים? כשאתה עושה את כל העבודה,
ובסוף קשה לך מאוד, אז עוזרים.
אחד שלוקח סל עם קילו,
אף אחד לא עוזר לו.
אבל אם רואים אחד שסוחב 50 קילו והוא הולך להתמוטט,
באים לעזור לו.
מי סוחב את הרוב?
הוא.
מי עוזר לו?
מי שבא ורואה שהוא באמת מתקשה, עוזר לו. זה עוזר.
כשהשם יראה שאתה כבר הגעת למקסימום ואתה לא יכול יותר,
הוא יבוא ויעזור לך להמשיך,
לא להפסיק.
הוא יעזור לך להמשיך.
זה עוזר.
מה זה מושיע?
אתה הסתבכת באיזשהו דבר,
עבדת את השם, מניע סיפוך.
אל תדאג, הקדוש ברוך הוא יבוא ויושיע אותך.
לא ייתן לך ליפול,
הוא יושיע אותך.
אתה יודע מה זה מגן?
כשאתה צריך,
מגיע לאיזה מקום שיש צרה או משהו כזה,
הקדוש ברוך הוא יגן בעדך בזכות התורה שאתה עושה.
אבל אם אתה מפקיר את עצמך ואומר כל מיני חידושים ומפרש את התורה, כמו שאמרתי בהתחלת הדרשה,
שיש כאלה שמפרשים את התורה ככה ויש כאלה שמפרשים אותה ככה,
כל אחד מה שנוח לו,
ואתה לא פעם ראשונה ששואל אותי את השאלות האלה.
כל פעם שאני בא אתה שואל שאלות מהסוג הזה.
אז לכן אתה צריך להבין שהקדוש ברוך הוא מלך, עוזר ומושיע ומגן למי שעושה את מה שהוא אומר,
ואז הוא יעזור לך.
אז אם תישאר כל הלילה, כמו בשבועות,
איך אנשים מחזיקים מעמד בשבועות?
בגלל שקוראים לזה שבועות.
זה לילה, כמו כל לילה. אבל מאוחר אתם ישנים כל היום? אז מה עשית בכלל? נכון, גם טוב. אז מה כבר טוב? אם אתה יושן לצורך התורה, גם השינה תורה.
גם השינה תורה.
אם אתה אוכל בשביל שלך כוח ללמוד תורה,
גם האכילה תורה.
לכן נאמר, בכל דרכיך דעהו.
אם כל דרכיך זה בשביל דעהו,
זה מצוין. הוא יישר אורחותיך. אז העבודה גם כן שם השמיים.
אם אני עובד בשביל פרנסה,
אז אני לא אומר לאדם ילמד כל היום. כבר הסברתי לך את זה, פעם אתה חוזר על זה.
זה קללה שקילל השם את האדם הראשון בגלל שלא שמע לו.
כשלא שמע לו, אמר לו, בזיעת אפיך תאכל נחם.
זהו. העולם לא התקיים. אם לא עבודה,
אם קורה לרב, למשל,
דנטלציה או חשמל,
מה, לא מזמין את בעל המקצוע?
אני מזמין והם עושים לי בחינם.
תבוא, תראה, עכשיו עשיתי מסעדה,
מסעדת הפיקחים,
הכול בהתנדבות. כל האנשים שם, מכל המקצועות,
כולם מתנדבים. חלק מהם יושבים פה אפילו.
נכון, לסרי? איפה אתה, לסרי?
הינה, היום הוא ברח לי קצת בגלל שהוא בא להרצאה.
אתה רואה?
הוא עושה לי כל מיני דברים.
מה שאני מבקש הוא עושה, ויש עוד כאלה.
וככה אנחנו בקהילה, בכפז,
עושים הרבה דברים בשביל כולם, וכולם נהנים.
ואתה חושב שהקדוש ברוך הוא לא נותן להם כסף?
נותן להם בשפע.
מי שעושה חסדים, השם מתחסד איתו.
מי שאגואיסט,
יחיה לבד.
ככה זה עובד.
לא.
הלוי בלוי.
תן לו שם, כן, כן.
שלום, כבוד הרב. שלום. יצחק, השם מברך אותך. שתזכה לראות כל עם ישראל, ללכת יחד יחד.
אם אין לך משיח, ונזמת יחד את המקדש.
שאלה לי אליך, כבוד הרב, לענייננו אנו.
לגבי הבשר,
הטרף, לא הטרף, שאלה לי אליך,
אלה שלא יוצאים כנגד הבשר והמשחטות,
האם נקראים גם בעלי רבני השקר?
בוודאי. או שהם...
יכולים להגיד דברי תורה, כיף לשמוע אותם, באמת.
השאלה שלי, דבר ראשון, זו שאלה ראשונה. דבר שני, שאלה שנייה,
אם הרב בעזרת השם גם עושה שחיטה וגם יש לו משחטות,
אם הרב יוכל לצלם את זה
לגבי המשחטה, איך הרב שוחט,
הרי הכול מצולם ומתועד, 24 שעות.
אז בואו נראה אם הרב יכול לצלם לנו את תהליך השחיטה במשחטה שהרב שוחט,
כמובן,
ואז יראה לציבור הזה איך לאכול,
לא נבלות, לא טרפות, חס וחלילה, כי הרי זו תעשיית כסף.
כל שנייה, כל זריקה שמחזיקים, פוצעתים לבעלי החיים האלה,
ושוחטים אותה ימין ושמאל, וטרפות ונבלות.
אני אשמח אם הרב כמובן יצלם את זה ויראה לנו איך שוחטים בקהילות פז,
ויראה לעם ישראל איך לאכול כדת משה וישראל.
תודה. עוד שתי שאלות. שאלה ראשונה,
רבנים שאומרים לאכול בלי בדיקה, בלי ידיעה, בלי כלום,
ואומרים שהכול בסדר, רבני שקר.
שתיים,
אני מוכן לצלם בשמחה, רק תיתן לי את ההיתר מהמשחטה.
אם המשחטה תסכים, אני מצלם את הכול מא' ועד ת'. מה הסיבה? שהם כביכול לא מרשים?
יש משהו שסרמו מן העין, שהם לא יתירו את זה? כלומר, יש... הם לא נותנים להיכנס לאנשים בכלל למשחטה. למה?
כי יש להם כל מיני דברים שהם לא רוצים שיראו.
כלומר,
הרעב גם במשחטות שוחטים בשר. בוא נגיד,
הרעב הולך למשחטות, לא חשוב איזה, כל מיני אזורים ששוחטים שם.
כלומר, גם שם יכולים להיות,
צוות המשוחטים שלך יבואו לשם וישחטו באותה משחטה,
וגם צוות אחר, אחרי ליין,
יבואו וישחטו את הצוות שלהם. נכון, ולכן לא נותנים להיכנס.
ומה הסיבה אם הרב יודע את האמת, יגלה עכשיו ולא בעולם האובה? אני גיליתי, הוצאתי חמש קלטות על זה, בדיוק מה קורה בכל המשחטות.
ואף אחד לא תבע אותי.
למה לא תבעו אותי אם אני אומר עליהם דברים כאלה קשים ואיומים?
אז למה הרב יוצא כנגד המשחטות האלה? אם הרב בכל מקרה הולך אליהם... לא משחטות, המשחטות הן לא הבעיה. השוחטים שבמשחטות,
וכל השוחטים האחרים שנמצאים שם, שמשאירים רק את המדבקות,
ומדביקים את השחיטה של הרבנות,
ושמים את המדבקות שלהם.
כלומר, אין בכלל. כלומר,
אובמה למשחטה יכול להיות צדיק וגם רשע.
בטח שיכול להיות.
אתה הולך למקום של בעל המשחטה שיכול להיות... אני הולך עם שוחטים שלי וצוות שלי, יא חביבי.
אני לא הולך עם השוחטים שלהם.
אני מביא את הכול,
כולל בודקי הסכינים, כולל סכינים שלנו, הכול שלנו.
הבנת מה ההבדל? ואתה משלם לבעל המשחטה בגלל,
את הממון, את הכסף אתה משלם לבעל המשחטה?
לא,
אני משלם לבעל הבקר או לבעל העופות,
שם אני משלם.
מי שמביא לי את הבקר או העופות,
שם אני משלם.
ולבעל המשחטה, שיש לו תעשייה? לא, זו בעיה של מי שעושה, מביא את הסחורה.
מי שמביא את הסחורה,
הוא משלם. אני משלם לו פר קילו. כמה שאני לוקח, זה מה שאני משלם.
כלומר, בעל המשחטה יכול להיות גם בגיהנום, אף על פי שהוא מצד אחד לא חתום?
בעל המשחטה בצפון הוא ערבי בכלל, מה זה קשור? מי שיש לו משחטה זה בסך הכול נותן לך מתקן
שאתה יכול לשחוט בו. אתה מביא את הצוות או שהם מביאים את הצוות או שהרבנות מביאה את הצוות.
בעל המשחטה זה מי שנותן לך בסך הכול מתקן שאתה יכול לעבוד שם, זה הכול.
הוא יכול להיות גוי, הוא יכול להיות חמור, הוא יכול להיות הכול.
אז בכל מקרה, אני אשמח אם הרב יצלם את המשחטה. אני אשמח מאוד. זה יהיה קידוש שם שמים, ועד רבה, ואם יראו את הקידוש שם שמים, שיצלמו. אם תראה לי, תראה לי איזה מישהו שהצליח לצלם את השחיטה שלו,
אז אני אגיד לך כל הכבוד שהצלחת.
מישהו תראה לי מכל הכסף. כי לך יש את הכוח.
אתה לא שומע שאין אפשרות, זה לא תלוי בי. למה לא?
משום שבלי נותנים טובה, שאני בכלל מגיע לשחוט,
כי אני מוציא הכי פחות סחורה ולא משתלם.
אתה מבין? ולכן אני משלם גם יותר יקר על כל דבר.
כי אצלי הבלאי הוא הרבה יותר גדול.
סכינים שאצלנו לא יוצא, אנחנו זורקים את הכול.
אחרים לא זורקים.
הם מוציאים 50-60%.
אצלנו מתוך 70-80-90% בקר יוצא 3-4-5%
בקר בלבד.
אתה מבין?
אז התוצאה מדברת בעד עצמה.
טוב, יישר כוח כבוד הרב. תהיה בריא.
השם ברך אותך.
כן.
תן לו באדום.
מי? מי?
תכף, תכף.
כן?
שלום עליך, כבוד הרב. שלום.
עד כמה הגאולה קרובה? תכלס, באמת, אני רוצה... הגאולה יכולה לבוא בכל רגע, תלוי בעם ישראל.
אם ישראל יחליטו שעושים תשובה,
היום יתגלה מלך המשיח.
לא עושים תשובה,
אז יעמיד עלינו מלך שגזרותיו קשות כהמן,
נצעק,
ואז יבוא משיח.
אבל יש, כאילו... תאריך סופי יש. כן, יש איזה ששת אלפים, לא? יש תאריך סופי, כן.
אנחנו לא יודעים מתי הוא,
אבל אנחנו מתקרבים אליו.
תהיה בריא. כן. שאלה למעלה?
נו?
מה השאלה?
הלו?
כן.
יש לנו פה מכשיר טמא לנפץ, בבקשה. תנפצו.
אבל צריך פטיש.
יש פטיש?
יש פטיש.
צריך ידיים חזקות. תזרקו לפה את המכשיר הטמא.
קח, קח, קח, קח, קח, נו, נו, נו. עידו שם שמיים. נו.
קח את הפטיש.
אלחנן, אתה כבר מומחה בו.
צלם, צלם.
וביערת רע מקרבך.
של הצלחת.
כן.
כבוד הרב?
כן.
נו.
יואי! מזל טוב. כבוד הרב, כן. כבוד הרב, כן. היא רוצה ברכה בבקשה. מה השם?
יפית מנתמר בת אלמור. יפית מנתמר? מנתמר? בת אלמור ובת-אל.
בת הלמו ובת-אל. בתיות.
בתיות. להצליח ולהתעלות בעבודת השם. יצליחו ויתעלו בעבודת השם. ולשבור את התאוות הגשמיות.
וישברו את המידות הרעות והתאוות הגשמיות. בזיווג הגון במהרה.
בזיווג הגון במהרה.
כבוד הרב, סתם שאלה.
כן.
שאלה אחרונה.
מה הגדולה ושמירת הנגיעה?
מה?
מה הגדולה בשמירת נגיעה?
כבוד הרב, אני רוצה בבקשה לשאול לגבי, קודם כול, תודה רבה לכבוד הרב על זה שהוא זיכה אותנו ומזכה אותנו כל הזמן.
אני רוצה לבקש ממנו גם מחילה,
אם אי פעם עשיתי איזה משהו אולי בחילוניות, את לא יודעת.
ואני רוצה לשאול לגבי חיבוט הקבר. נורא נורא חשוב לי לדעת,
כי שמעתי מההרצאות שלך שכשמגיעים לחיבוט הקבר אז שואלים מה השם של הבן אדם,
והאדם כאילו אם הוא לא יודע אז מה קורה לו ומה הוא צריך בדיוק להגיד.
זו השאלה הראשונה. והשאלה השנייה יש לי היא לגבי יצר הרע.
מה עושים עם יצר הרע שהוא כל הזמן מפריע בדברים?
לגבי חיבוט הקבר,
כשמגיע אדם למטה
באים שלושה מלאכים ובין השאר שואלים אותו מה השם של הקליפה שלו.
אם הוא יודע להגיד את השם של הקליפה,
אז מניחים לו, אם הוא לא יודע,
חובטים אותו יום, יומיים, שלושה,
עד שהוא ידע.
ואיך הבן אדם הוא? ומה קרה, למה זה ככה?
משום שהוא מחובר לתאוות.
כשאדם מחובר לתאוות,
אז הקליפה קשורה בו,
והיא לא עוזבת אותו.
וכל העניין של חיבוט הקבר זה להפריד את הנשמה מהגוף.
אבל בגלל שהם היו מחוברים כל כך,
והנשמה הלכה, השבי אחרי הגוף,
לכל התאוות,
והיא לא רוצה להתנתק מהגוף.
אז צריך לחבות אותה בשביל שהיא תתנתק.
חכמים המשילו את זה.
נשמת הצדיקים יוצאת כמו שערה מתוך חלב,
שזה בקלי קלות.
נשמת הרשעים יוצאת
כמו
כותנה מקוצים.
כשרוצים למשוך כותנה מקוצים,
אז היא נתלשת ונקרעת וכו'.
ולכן זה קשה. כתוב שקשה חיבוט הקבר.
עכשיו,
אמרו עוד חכמים, רצונך שלא תמות,
מות.
עד שלא תמות.
מה פירוש?
אם אתה רוצה לא למות,
לא להרגיש את המוות בכלל,
מות,
תמית את התאוות שלך עד שלא תמות, כי עובר מחדר לחדר, לא קשה לך להתנתק.
לעבור מהעולם הזה לעולם הבא זה כמו לעבור מחדר לחדר.
אבל אם אתה קשור יותר מדי לתאוות,
לעולם הזה, אתה לא רוצה לעזוד אותו,
אז זה קשה מאוד.
אז אם רצונך לא למות, מות,
עד שלא תמות.
זה חיבוט הקבר.
דבר שני,
מה עושים עם יצר הרע?
שתדעי,
יצר הרע זה המקפצה לגן עדן.
רק בזכות יצר הרע מקבלים גן עדן.
הוא שם מכשולים,
התפקיד שלנו לדלג מעליהם,
ואם אנחנו מצליחים,
אנחנו קיבלנו קורס קצונה.
עברנו, ניצחנו.
הוא מביא רק את המכשולים והניסיונות,
תפקידנו להתעלות מעליהם,
ואם אנחנו מצליחים, מגיע לנו הפרס.
אבל אם אנחנו לא עומדים נגד אף אחד,
ואף אחד לא מכשיל אותנו,
אז ודאי שנעשה הכול טוב. אז על מה נקבל שכר?
אם יש מבחן ויש גם את התשובות,
בטח שנקבל 100. אבל אם יש מבחן אמריקאי ונותנים לך ארבע תשובות,
שלוש הן יצר הרע ואחת רק נכונה,
אז אתה צריך לבחור בנכונה, ואז תקבל את הציון הטוב ותקבל את מה שמגיע לך.
במבחן אמריקאי נותנים שלוש יצר הרע,
במבחן היהודי רק אחד,
יצר הרע אחד.
על כל שאלה יש יצר הרע.
אם אתה עובר אותו, עברת את המבחן.
אם למדת תורה ושמעת על התורה,
אז תדע גם את התכסיסים שלו ואת ההטעיות שלו ותוכל לנצח אותו.
אבל אם אתה לא יודע תורה, בטח שהוא יקרקס אותך,
כי אתה לא יודע כלום.
אז ודאי שהוא יכשיל אותך.
כן, אני מודה לכם. רגע, אני רוצה בבקשה גם לבקש ברכה בשביל שגיב, הבן שלי,
שגיב בן מרב, אבירן בן רויטל,
שיהיו צדיקים בתורה, גדולים בתורה, שיצליחו בישיבה.
אבירן לוי, אבירן בן רויטל נמצא אצלך בישיבה, להצלחה רבה.
אילנית בת רחל, שיהיה לה הצלחה במציאת דירה, בריאות הנפש והגוף.
אבא שלי, לעילוי נשמתו, ניסים בן אסתר.
יעל בג'ני, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף.
דור בג'ני, רפואת הנפש ורפואת הגוף.
ואורנית בת רותי, רפואת הנפש ורפואת הגוף, זיווג הגון.
ואחרון אחרון, דותן בן גלית,
שיקבל בשורות טובות ויצא מהכלא בקרוב.
יהודי יקר, יהודיה יקרה,
הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.
אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולאמת את האמונה,
הינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,
רחוב מתתיהו 10 בני ברק או לטלפון
036-77779, מייל שופר, מיין שטרודלשופר.tv
כתובתנו באינטרנט שופר.tv בו תוכלו לגלות עולם נפלא של זיכוי הרבים וחזרה בתשובה ברחבי הארץ והעולם
ומסלולים מגוונים שתוכלו גם אתם להיות שותפים במפעל הגדול הזה.
ניתן לצפות בחינם למעלה מ-1,300 הרצאות של הרב אמנון יצחק שליטא וכן
ניתן לרכוש במשרדי שופר DVD לצפייה,
MP3 לשמיעה,
ניתן להוריד הרצאות לנגן MP3 ולעקוב אחרי השיעורים וההרצאות בשידור חי וחוזר,
בשופר קול גם בקומה הכשרה,
לשמיעת שידורים חיים 073-337-6900 ובשידור חוזר בטלפון
02372-4787.
וכבר ידוע מה שפסק הרמב״ם,
זכותו תגן אלינו אמן,
וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלים.