בני ברק - מלחמת רבי ישראל סלנטר בגזרות הצאר ניקולאי והמשכילים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמם ירוויח.

הערב יהיה להצלחת כל חברי הקנישתא, כל אלה שתרמו לארגון ההרצאה, שממלא כל משאלותם לטובה הם ובני משפחותיהם תמיד,

ואותנו בכלל, אמן.

הערב גם לעילוי נשמת

הורי וחמי מנוחתם עדן.

היום אנחנו נדבר על אחד מגדולי ישראל לפני כמאה חמישים שנה, רבי ישראל סלנטר,

זכר צדיק וקדוש לברכה, מייסד תנועת המוסר,

שאחריו יצאו כל גדולי חכמי המוסר, כל הסבות,

סבא מן ורדוק, סבא מסלובוטקה, סבא מקלם ועוד,

וכל גדולי ישראל שיצאו אחריו.

הוא היה מנהיג בישראל,

למרות שהוא היה אחד מגדולי מרביצי התורה, והיה בעיצומה של מהפכה רוחנית בקרב כל כלל ישראל.

הוא לא נשאר בארבע עמותיו ברוחו הגדולה והאחריות שחש ביחס לכל יהודי ויהודי.

בכל מקום שהוא נמצא,

הביא אותו לעמוד בראש הלוחמים העומדים כנגד גזירות השלטונות בכל מקום ומקום.

היו אלה גזירות על עצם הקיום היהודי,

מה שאנחנו עוברים כעת גם כן,

וניסיונות הצרת צעדיהם החומריים,

והיו אלה ניסיונות

לעקור מהם גם את התורה וקיום המצואות.

והמלחמה הייתה מחזיתות רבות.

רבי ישראל, כקברניט נאמן,

עמד והוביל רבות מהמערכות בפעילות נרחבת חובקת עולם,

אך דרכו בצניעות מופלאה

בחלק גדול מהמקרים.

חוץ מהמעורבים בפעילות,

איש לא ידע כי רבי ישראל

הוא היוזם,

הוא המפעיל והדוחף לפעילות

שהביאה במקרים רבים להסרת הגזירות

ולהקלת תנאי החיים, הן הגשמיים

והן הרוחניים של היהודים.

רבי ישראל הקים חבר שתדלנים,

שחלקם היו סוחרים בעלי קשרים ענפים,

לצד עסקנים בעלי שיעור קומה.

בין העסקנים היו מעורבים בפעילות גם חתנות,

תלמידו רבי אליהו אליעזר גרוז'ינסקי,

רבי אליהו לוינסון מקרטינגה,

רבי אלן מילקובסקי מהאם ציסלאם,

רבי אלחונן כהן,

רבי זאב שמלקיס מוויצבקס,

יחד עם נגידים,

רבי מאיר ורבי לייב פרידלנד מפטרבורג,

וקלמן ויסוצקי,

תה ויסוצקי, שאתם שמעתם,

במוסקבה.

עוד רבים סייעו למערכה הכבירה הזו.

אז הוא הקים חבר שתדלנים,

שחלקם היו סוחרים בעלי קשרים ענפים,

לצד עסקנים בעלי שיעור קומה.

שהתגוררו במיוחד בערי הבירה,

כדי להיות קרובים למוקדי ההחלטות

ולדאוג לסיכולן

בטרם התממשו.

הפעילות הזו של רבי ישראל

הייתה חסרת תקדים בהיקפה.

הייתה זו מעין מנהיגות יהודית מאורגנת

שאנשיה היו מעורבים בארצות שונות

ובקרב גורמי שלטון,

ופעולתם במשך עשרות שנים

הביאה לביטול או להקלת הגזרות החמורות שאיימו על כלל ישראל.

רבי ישראל במוחו הגאוני, היצירתי והלא שגרתי,

הצליח לפעול בדרכים מגוונות

על מנת להקל את הגזרות,

ואכן בסיעתא דשמיא זכו כלל ישראל להקלות רבות.

מתקופת עלותו,

עלייתו,

לשלטון של ניקולאי הראשון,

השתנה היחס ליהודים לרעה,

ואז הוחמרה מאוד גזירת הגיוס לצבא המכונה גזירת הקנטוניסטים.

הייתה זו גזירה נוראה,

כל מי שגויס אף אם היה ילד היה מועבר למעין תקופת הכשרה

אצל אחראי

עד גיל הגיוס הוא גיל שמונה עשרה,

ואז היו מגויסים לצבא למשך עשרים וחמש שנה.

מעטים שרדו את הצבא בחיים,

רבים מתו

מהתעללויות האחראי להכשרתם קודם הצבא,

וגם בצבא

לא היה כל יחס לחיי האדם,

בוודאי כשמדובר ביהודים.

הם היו נשלחים למשימות הקשות והמסוכנות ביותר,

כך שבודדים בלבד

היו שבים חיים לבתיהם,

כשגם אלה שזכו לשוב

היו כבר הרוסים גופנית ונפשית.

אדם שבנו גויס ידע שלא יראה ככל הנראה לעולם את בנו,

כך שכל מי שהתגייס

נחשב כמת לאוריו.

הצער היה איום ונורא ממש

כבפטירת בן צעיר.

אני עוצר פה ונותן לכם קצת רקע.

מי זה ניקולאי הראשון?

הצער ניקולאי הראשון.

הוא כונה צר הברזל.

נודע כשליט עריץ ואכזר.

החזיק בדעה

שהמשטר האבסולוטי

הוא המשטר הטוב ביותר.

מה שמנסים לעשות לנו עכשיו בעולם,

לאור מה שאתם שומעים שאנחנו מדברים באחרים ברשת,

בייחוד ידועה אכזריותו כלפי יהודים שבהם ראה זרים.

בשלושים שנות שלטונו פורסמו כשש מאות גזרות

שנקראו בשם תיקון היהודים.

מטרתן היה למנוע את הפעילות של היהודים בכלכלה,

לבולל אותם באוכלוסייה המקומית,

לערער את הקהילה היהודית

ולהקטין את מספרם על ידי המרת דתם. לא שונה בהרבה ממה שהיום נעשה,

רק לא בשמות האלה, וברור,

אבל מנסים בדיוק אותו דבר

אתם תתבוננו בדברים לבד ותבינו בדיוק לאן זה חותר.

הגזרה הקשה ביותר הייתה חוק גיוס חובה לצבא הרוסי,

ואי דועה,

זה היה בשנת 1827,

בשם גזירת הקנטוניסטים.

מה זה קנטוניסטים?

הם לקחו כל קנטון וקנטון, זה אזור מסוים, משם לקחו

ילדים, וגייסו לצבא. בין 12 לגיל 18 זו הייתה הכשרה,

ואחר כך עוד 25 שנה בפועל.

החוק בוצע באלימות

בדרך של חטיפת ילדים ובוגרים

והמרתם לנצרות בכוח.

בשנת 1844, שנת טרד,

עם ייסוד בתי הספר לקטנים,

ניסתה הממשלה ביוזמת המשכילים,

שעוד נדבר עליהם, המשכילים,

זה היו היהודים החילונים המשכילים שקראו לעצמם,

שנתערבו ונתבוללו,

או לא התבוללו עדיין,

והם היו המויסרים והכי גרועים שיכולים להיות.

וביוזמת המשכילים,

הם ניסו, הממשלה, לשנות גם את מהותם של המבוגרים,

לקצץ בבגדיהם הארוכים,

לקצוץ את הפאות והזקן.

ההחלטה הזו נקראה גזירת הלבוש.

הביצוע נעשה בידי שוטרים בצורה גסה ביותר,

אולם הגזירה הזו בוטלה לאחר שנים בודדות.

כשהגיעה הגזירה הזאת לפולין, גזירת הלבוש,

עוררה שם סערת רוחות כמו ברוסיה.

קיצצו גם כאן יהודים את בגדיהם ברחוב,

גזזו להם את הזקנים והפאות.

המשטרה אף אסרה את ראש המתנגדים בוורשה,

האדמו רבי יצחק מאיר מגור

וחידושי ההרים,

אולם לאחר הפגנה אדירה

שכל שכבות האוכלוסייה היהודית בוורשה,

שוחרר הרבי מיד

והמושל הרוסי,

שחשש מההתפתחות הבלתי נעימה, הצטדק

שהמאסר נעשה בלי ידיעתו.

כעבור זמן,

הגיעו לידי פשרה,

ונתנו ליהודים לבחור

או ללבוש לבוש קצר

ולגלח את הזקן

כמנהג המשכילים במערב,

או להתלבש בלבוש ארוך

עם כובע רוסי מצחייה במכנסיים בתוך הגרביים,

כמו שאתם רואים היום, תחסידים,

ולגדל זקן

כמנהג רוסיה מזרחית,

שזה היום הביגוד החרדי של היום,

זה הייתה בגלל הגזירה.

והחסידים כמובן בחרו באפשרות השנייה עם שינויים קלים.

זה בקצרה מה שהיה שם.

600 גזירות על היהודים.

גזירת הקנטוניסטים.

עצם המצב של הגיוס היה נורא ואיום,

אך היו דברים נוספים בגזירה הזו שעשו אותה נוראה עוד יותר.

השלטונות

לא קבעו מי יגויס,

אלא הטילו על כל קהילה להביא כמות מסוימת של מגויסים.

פרנסי הקהל

היו צריכים...

להחליט את מי יגייסו.

הדבר גרם לכך שנכבדי הציבור העשירים

באנשים החזקים בקהילה

דאגו שילדיהם לא יגויסו.

העול נפל בסופו של דבר על החלשים,

האלמנות, היתומים.

הם הוקרבו למולך,

לצבא.

דבר זה שראשי הקהילה היו צריכים להחליט

גרם למצב של שחיתות נוראה בהחלטות

והדבר גרם ממש לפירוק של הקהילות.

על מנת להביא את המגויסים

דאגה כל קהילה שיהיו לה אנשים אלימים,

שיהיו שלוחיה לחטוף את הילדים

שהוחלט לגייס אותם.

המצב הזה היה בלתי אנושי

וגרם לכך שחלק מהקהילות ירדו לשאול תחתית בהתנהגות האנושית.

קהילות ישראל

שהיו לסמל ודוגמה של דאגה איש לרעהו

וגמילות חסדים,

הפכו למאכולת אש של מלחמות

בהן כל אחד מנסה להציל את ילדו, ילדיו

ממוות.

הנהגת הקהילות נהרסה,

הושחתה

באופן קשה ביותר שכמוהו לא היה קודם לכן.

לראשי הקהילה ניתנה סמכות

להחליט על אנשים מסוימים

כי מגיע להם להיענש בגיוס בגלל התנהגות לא ראויה.

הדבר נוצל

להטיל אשמות

אלו על אנשים חלשים שרק בגלל זה נידונו לגיוס,

שהמשמעות הכמעט ודאית הייתה מוות.

כמו כן,

לראשי הקהילות הותר להביא אנשים

שהינם בלתי לגאליים.

השהות שלהם במקום לא הייתה באישור השלטונות,

מלגייס אותם במקום בני הקהילה.

הדבר גרם לכך שהיו חוטפים

מטעם הקהילה,

תופסים כל מיני פליטים שהגיעו לעיירות ומגייסים אותם בכוח.

ככה עשו היהודים לפליטים וככה עשו אחר כך ליהודים.

המצב בקהילות הגיע לשאול תחתית

באופן שכמדומה לא היה מעולם.

אך במצב בו כל אחד ביקש להציל את בנו,

הכל עמדו חסרי אונים.

כיצד עליהם לנהוג?

גם הרבנים שהיו אמורים להיות מכווני הדרך,

והמכריעים בכל השאלות הקשות,

במצב זה נותרו חסרי אונים.

חוסר ברירה מוחלט.

הם ידעו שמכסת הגיוס

שדרשו השלטונות

צריכה להגיע, יהיה מה שלא יהיה.

נבטל את הגיוס, בינתיים לא הצליחו.

והיו גדולי ישראל

שבמצב כזה ראוי לעשות גורל.

אחרים סברו שבע אל תעשה עדיף.

רי ליפשיץ מספר

כי לקהל

הייתה סמכות להחליט על אנשים מסוימים

שעקב התנהגותם, שאינה נאותה.

אם יחטפו מספר מסוים מתושבי העיר,

תחול עליהם חובת הגיוס.

היו עיירות, בהן ראשי הקהל סברו

שעדיף לגייס את אותם האנשים המפוקפקים במקום שיגויסו ילדי הקהילה.

בעיר ביאליסטוק,

כשעלתה ההצעה הזאת נעמד רב העיר,

הרב מאיר זאב, בעל מחבר ספר מראות הצובאות,

ואמר כי זוהי גזירה מן השמיים,

לכן עלינו לקבל אותה,

ואסור לנו להתערב ולרחוץ ידינו בדם.

הוא אמר שאסור לעשות זאת,

ואם ייגזר,

הוא מוכן למסור את ילדו,

רק לא להתערב,

באופן שיגרום להסגיר אחרים לשלטונות.

קיצור ברוך גדול.

רבי ישראל

ראה את הנעשה וכאב עד עמקי נשמתו את הדבר.

הוא התבטא על הגזירה הזו שהיא מקצרת את ימיו.

הוא הפעיל שתדלנים ועסקנים בכל רחבי תבל כדי לבטל או להקל את הגזירה הנוראה.

ובנוסף,

הוא נלחם ללא חת נגד ראשי הקהל

שהיו מסייעים לחוטפים

באשר הפילו את עיקר העול על ילדי העניים ביתומים,

חלשי הציבור שלא יכלו להתנגד להם.

באחד הימים

שהה רבי ישראל בעיר סלנט,

ובאותם הימים

הגיע לראשי הקהל צו

המורה להם על מספר מגויסים שעליהם להביא.

רבי ישראל שם לב

כיצד ראשי הקהל פוזלים

לעבר משכנות העוני

על מנת להביא משם את קורבנות הציבור.

ובאותם הימים

הגיעה לסלנט

אלמנה ענייה

שהייתה מחזרת על הפתחים,

מנגנת בתיבת נגינה יחד עם הבן הקטן,

שהוא היה עובר בין האנשים

ומעורר אותם לרחמים לתת צדקה לאימא שלו.

וראשי הקהל החליטו כי הילד הקטן מתאים להשלמת המכסה.

וכך באכזריות נוראה קרעו את הילד מזרועות אמו

בהם זועקת זעקות שבר עד לב השמיים.

דעתה נטרפה עליה כמעט.

הילד היחיד מסוש חייה נגנב מזרועותיה באכזריות

שאין למעלה ממנה ואין לאל ידה להושיע.

היא זעקה ועברה מבית לבית והתחננה לעזרה,

אך איש לא שם לב לכאבה נורא.

אבל אדם אחד

ששמע את הצעקות

חש שאינו יכול לעמוד מנגד.

היה זה כמובן רבי ישראל מסלנט.

הוא ניגש אליה, הרגיע אותה,

והבטיח לה שיעשה כל שלאל ידו להציל את בנה האומלל מהגיוס.

בליל שבת

הגיע רבי ישראל לבית הכנסת.

ההתנהגות שלו הייתה כרגיל,

שום דבר לא קרה בעיר.

למחרת, אחרי התפילה, הגיע למקום,

איפה שרבי ישראל מתאכסן,

הגיעו למקום ראשי הקהל, נכבדי העיר,

ציבור גדול, שבאו להקביל את פניו של רבי ישראל, שנחשב אחד מגדולי וגאוני הדור.

והייתה גאווה לעיר שיצא ממנה גאון המאיר את העולם, רבי ישראל סלנטר על שם העיר.

רבי ישראל התכבד בעשיית הקידוש.

בסיום הקידוש נעמד רבי ישראל והחל להוכיח את הנוכחים

בשצף קצף

על מעשי הנבלה שנעשו בעיר,

בחטיפת ילד יתום

מזרועות אמו.

רבי ישראל החל להטיח בהם.

רויצחים

גונבי נפושס.

רבי ישראל לא הסתפק בתוכחה כללית,

הוא החל לתקוף באופן אישי את נכבדי העיר.

נאחד פניו ואמר,

אתה?

הרי אינך צדיק.

ראיתי כיצד אינך קושר את המטפחת לצוואר

לא לעבור על איסור טלטול אפילו שיש עירוב בעיר.

אתה יורא שמיים.

ומה עם הפסוק גונב איש ומחרו מות יומת?

על זה לא אכפת לך.

לאחר מנכבדי המקום פנה רבי ישראל ואמר,

התמך מירה מדקדק על קלה כבחמורה מקפיד על

אתרוג מהודר בתכלית ההידור.

מה עם הקפדה על אלמנה?

לא תענון,

זה לא חלק מן התורה.

וכך המשיך רבי ישראל,

עבר מאחד לשני,

תקף אותם בצורה חסרת תקדים, ללא רחם.

הנוכחים היו עמומים מעוצמת הדברים שהוטחו בפניהם.

לא היה אחד מסוגל לעמוד בתוכחת

שיצאה מלב כואב ודואם

על המצב השפל

שבו הגיעו אנשים מבני ישראל.

רבי ישראל סיים את דבריו החריפים,

קם ממקומו כנשוך נחש והודיע שהוא כבר לא יכול להישאר בקרב קהילת אנשים רשועים כאלה,

ועזב את המקום.

יצא רגלי לעבר השדות המקיפות את סלנט.

דבריו חוללו סערה רבתי בקרב כל העיירה,

וזו הייתה שיחת היום בכל אתר ואתר.

והחליטו שדבריו הנוקבים צודקים

ועליהם לתקן את המעוות.

ולכן החליטו להשיב את הילד חזרה לחיק אמו.

אבל לא היה איש מקרב תושבי העיר

שהיה לו עוז.

לגשת לרבי ישראל ולומר לו שבעקבות דבריו העניין תוקן וסודר.

לבסוף הוטל

התפקיד על תלמידו רבי אליהו לוינסון מקרטינגה

לגשת לרבי ישראל

ולבשר לו על כך.

רבי אליהו החל בחיפושים היכן נמצא רבי ישראל

ולאחר חיפושים ארוכים מצא אותו ברחבי השדות המקיפות את סלנט

יושב בין ההרים

מלא עצב, עיניו דומעות

על השפלות

אליה הגיע עם השם הנבחר מכל האומות.

כיצד היו לביזה ונתלו ממנו כל חמודותיו

והיה כחיית השדה

רבי ישראל כמנהיג

החי את עמו

וכאב את עמקי נשמתו.

המצב שנדמה ששפל ממנו לא יכול להיות.

רבי אליהו סיפר לרבי ישראל

שתוצאות דבריו הניבו פרי בעקבותיהם ושב הילד החטוף לאימו

רק אז הסכים רבי ישראל לשוב חזרה לסלנט.

בכל מקום

בו היה רבי ישראל לא היסס להילחם

למען אותם חלשים ומסכנים שניתנו למשיסה

על ידי האנשים הנכבדים והחזקים בקרב הקהילות.

מה שאנחנו מדברים בתקופה האחרונה יש אנשים חזקים בעולם שמחליטים להשתלט על העולם ובשבילם זה הכל

הכל מותרים לכם.

הוא לא הידר פני נכבד

הוא לא חשש להילחם בחזקים שבעם

לבבו היה עם החלשים והמסכנים והמיוסרים

הוא לא יכול היה לראות עוול בלשתוק

ורבי ישראל לא יכל להבין כיצד אחרים רואים ושותקים

גם אם לא יכולים לשנות את המצב

סבר רבי ישראל

כי לפחות עליהם למחות ולזעוק

ולא לקבל בשוויון נפש השחטת מידות

ושפיכות דמים מעין זו

רבי ישראל סבר כי מי ששותק על דבר כזה

לבסוף יהיה הוא בעצמו עושה כדבר הזה

כי כשלא נלחמים כנגד דבר

לבסוף הופכים להיות חלק ממנו

פה אני עוצר

בהמשך לשיעור שנתתי אחרי הצהריים ובבוקר

אז אני אתן לכם הסבר עוד פעם

מה הקדוש ברוך הוא בעצם מצווה אותנו

בואו תשמעו אני חוזר על כמה פסוקים והם נתמקד בשניים

הקדוש ברוך הוא אומר לי חזקאל אל נביא

ויהי דבר אדוני אלי לאמור

בן אדם צופן את עתיך לבית ישראל

ושמעת מפי דבר

והזהרת אותם ממני

ואומרי לרשע מות תמות

ולא הזהרתו

ולא דיברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה

לחיותו

הוא רשע בעוונו ימות ודמו מידך בקש

ואתה

כי הזהרת רשע

ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה

הוא בעוונו ימות

ואתה את נפשך הצלת

זה החלק שהסברנו באריכות בשתי הדרשות הקודמות

עכשיו נראה שני פסוקים

מדהימים

ושוב צדיק מצדקו

ועשה עוול

ונתתי מכשול לפניו

הוא ימות

כי לא הזהרתו וחטאתו ימות

ולא תזכר נא צדקותיו אשר עשה

ודמו מידך בקש

זה פסוק שאני מסביר עכשיו.

אברבנאל אומר

גם בעניין הצדיקים

צריכה מאוד עזרתך

כי הנה בשוב צדיק מצדקו

ועשה עוול

אולי שיטעה בעצמו ויחשוב שבעבור שהיה צדיק כל ימיו

אף על פי שאתה עשה עוול

יכפר לו אלוהים

ויעשה לו הנחה במצוותיו

ינקה לו קצת מהמצוות ויקזז לו קצת

אין הדבר כן

אין הדבר כן

כי אני אתן מכשול לפניו

וזה מה זה המכשול?

זה אחד משלוחי ההשגחה באופן שהוא ימות

הרדאק

פירש בשם אביו

שהמכשול הוא שיצליח בכל מעשיו בעולם הזה

כי פרי צדקותיו שהיה עתיד לו לעולם הבא יאכלנו בעולם הזה

כמו שאמר משה רבנו עז שלום לא יאכל לשונאו אל פניו

ישלם לו זאת אומרת יכול להיות בן אדם צדיק

כמעט כל ימיו באחרונה עשה איזה עוול

והוא חושב שהם כזה צדיק נו זה עשיתי משהו מה קרה

הקדוש ברוך הוא יכול להעניש אותו לתת לו מכשול

שייתל לו זכרו בעולם הזה על כל צדקותיו שהיה אמור לקבל בעולם הבא בעולם הזה

וימות בעוונו וזהו

וגם אומר לו כי לא יזהרתו זאת אומרת אתה מצווה להזהיר אותו אפילו שהוא צדיק צדיק צדיק צדיק אבל

עוול אחד

אם אתה לא תזהיר אותו אז נכון בחטאתו הוא ימות

ואולי כי בעבור שלא הזהרת אותו אתה הנביא אז הוא בחטאתו ימות

כי אם היית מזהיר אותו יכול להיות שהיה חוזר בתשובה לא הזהרת אותו אז הוא ימות

ולא תזכר לצדקותיו אשר עשה כי אולי

אילו היית מזהיר אותו

אז היה יודע שצדקותיו שעשה לא יועילו לו בעשותו עוול

והיה שב בתשובה

אבל כיוון שלא הזהרת אותו

הרי אתה כרוצח אותו בידיך

לכן דמו מידך בקש

אמנם

אתה כזהרתו לאותו צדיק שלא יהיה חטא

בהיותו צדיק

כי לא יעמדו לו צדיקותיו

והוא לא חטא

ושמע להזהרותיך

הנה אז עשית תועלת גדול

ורב

גם לעצמו וגם לעצמך

אם לעצמו לפי שחיו יחיה

כיוון שהוא נזהר בדברי פיך

ואם לעצמך לפי שאתה בזה את נפשך הצלת

כיוון שעשית מה שראוי לעשות

מישהו צופה טוב

והנה בא לי יחזקאל לנבואה הזאת להזהירו

שלא יאמר מה שאומרים רוב בני אדם

מה לי ולצרה זאת

להזהיר אנשים?

להוכיח אותם?

די לי בקישוט עצמי

זאת אומרת אני אהיה צדיק שלם ולא אתגרה ברעל קשט אחרים

על כן הודיע לו השם אני נתתי אותך צופה

והדבר מוטל עליו

ואם יישמר מזה

תענש עליו נפשו עונש גדול כל הימים

אז זה נכון שהחיוב של הנביא זה על כל ישראל

אבל חכמים אמרו כל שיכול להוכיח בתוך ביתו ואינו מוכיח נתפס בעוון ביתו

כל שיכול להוכיח בתוך עירו

על כל עירו

זאת אומרת תמיד באופן יחסי

לכל אחד יש השפעה על מישהו

וכל אחד חייב במצווה תוכיח תוכיח

ואם הוא לא מוכיח את אלה שהיה יכול להוכיח

אפילו אם הוא לא יצליח

אבל אם הוא רואה איזה עוול הוא צריך להוכיח כמו שלמדנו בשיעורים האחרונים

אז הוא נתפס בעוון והוא נקרא רוצח

ואת אדם הקדוש ברוך הוא יבקש ממנו כי תכליתנו

זה לתקן את החברה

כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים לתקן את כל העולם לא רק אותנו

אומר החידה

ובשוב צדיק מצדקו

אפשר שעבירה גוררת עבירה

ומקלה הוא יבוא לחמורה

לכן כתוב ובשוב צדיק מצדקו שיתבטל ממנהגו הטוב אשר היה עושה

מאחר זה יעשה עוול עבירה גמורה בפועל

על ידי זה נעשה קטגור,

הקטגור מבקש דין עליו,

כמו שכתוב, ונתתי מכשול, שהמקטרג שנברא בעוונו הוא יימסר בידו.

כמו שכתוב בפסוק,

ותמוגנו ביד עווננו,

זאת אומרת אנחנו נמוגים והולכים

על ידי המכשול שקנה בעוונו,

נמוג ביד העוון,

ואומר המלבים,

בשוב מי שהוא צדיק

ויצא מצדקו לעשות איזה עוול בשוגג,

ובשוב צדיק מצדקו ועשה עוול שהוא עוול רק לפי ערך צדקו,

שאצלו השם מדקדק, חוט הסערה,

והשגגות נעשות אצלו זדונות.

ואם היה רשע אחר עושה עבירה כזאת, לא היה נענש על זה.

הוא אומר, בכל אופן,

ונתתי מכשול לפניו, הגם שהוא רק מכשול שנכשל בשוגג,

בכל זאת אני נותן אותה לפניו לפי ערכו,

שלפי הערך שלא ייחשב החטא הזה באופן שהוא ימות

מצד ערכו ומתחייב מיתה.

משהו אחר לא היה נענש על דבר כזה.

אז אל תחשוב

שעל דבר קטן כזה אתה לא מחויב להזהיר אותו.

יחזקאל הנביא, תשמע, אל תחשוב שדברים קטנים לא צריך להזהיר.

אתה תחשוב,

מצד אחד הוא שוגג,

אז זה לא נורא, לא צריך בשביל זה להוכיח אותו.

דבר שני,

מצד שיש לו הרבה זכויות,

הם יגנו עליו, לא יחנש.

דע לך,

כי לא חן הוא.

אם לא יזרתו,

אז בחטאתו הוא ימות.

על חטאת שוגג,

זכויותיו לא יגנו עליו,

כי לא תיזכרנה צדקותיו אשר עשה להציל אותו מעונש,

וממילא את דמו מידך בקש.

זאת אומרת,

על כל דבר צריך להוכיח, כמובן, כמו שצריך.

המצודת דוד אומר,

ושוב צדיק מצדקו

ועשה עוול,

הוא טועה לחשוב שבגלל שהוא צדיק מימים רבים, השם מכפר לו על העוול שעושה עתה.

אזמין לפניו מכשול צרה והוא ימות בה.

זאת אומרת,

כשאנחנו רואים אנשים שמסתלקים כרגע

בכל מיני סיבות שלא נפרט,

אומרים, איך זה יכול להיות?

אבל למה כאלה אנשים? למה זה פה ושם? מה קורה פה?

הנה, יש לנו הסבר.

יכול להיות בן אדם צדיק.

פעם אחת הוא יעשה חטאת אחת,

אבל זה נחשב לו עוול.

אצלו חטא נחשב עוול.

שגגות זה זדונות.

ואז יכול לבוא מכשול כלשהו,

גם דבר, גם קורונה,

ורחמנא לצלן.

כי לא יזרתו,

אז הוא ימות בעבור חטאתו.

הצדקות שעשה לא תיזכרנה להגן עליו מן המיטה,

אבל תדע לך, אם יהיה בידך להוכיח אותו ולתקן אותו, את דמו אדרוש מידך.

כי אם היית מזהיר אותו,

אולי היה נשאר בצדקו חוזר בתשובה?

והרדק אומר

שריבותינו אומרים,

אדם שהיה צדיק

ושב מצדקו

ועשה עוול בסתר,

אף אחד לא ראה, אף אחד לא יודע.

אמר הקדוש ברוך הוא, אני אתן לו מכשול לפניו.

כלומר, אני אמציא לידו חטא גלוי שכולם ידעו שהוא רשע.

לא צדיק ולא בטיח.

אומר רשי,

ונתתי מכשול לפניו, כשהוא עושה דבריו בהצניעה, הוא מראה עצמו כצדיק,

אני נותן עבירה מפורסמת לפניו

לגלות את מעשיו.

למה?

כשאבי עליו את הרעה,

לא יהרהרו אחריי, שכאילו אני פוגע בצדיקים, חינם.

אז דואג לפרסם אותו בגלוי. כל העושה עבירה בסתר, מפרסמים אותו בגלוי.

ורשי מעמיד את זה גם,

שלא תיזכרנה צדקותיו בתוהה על הראשונות,

שמתחרט על הצדקות הראשונות שעשה. זאת אומרת, יש פה ציור

של אחד ממש שהיה צדיק ועשה עוול בסוף, שהוא תוהה על הראשונות, מתחרט על מה שעשה קודם.

הפסוק השני,

זה ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטאו צדיק,

והוא לא חטא,

חיו יחיה כי נזהר, ואתה את נפשך הצלת.

המלבים אומר, ואתה

כי הזהרת אותו מצד שהוא צדיק,

לבלתי חטאו אפילו חטא קטן שוגג

מצד שהוא צדיק, כי שוגג,

אצל צדיק נחשב לו זדון,

ועל ידי כך, והוא לא חטא את החטא השוגג,

אז אתה תרוויח שתיים.

הוא, חיו יחיה כי נזהר,

שמע לדבריך והציל את נפשו,

ואתה את נפשך הצלת.

וגם אמר, ואתה כי הזהרת צדיק,

אל תחשוב שלא ישמע אליך,

ואם כן, על ידי זה הוא התהפך להיות רשע,

כי גם כשתזהיר אותו יהיה צדיק,

כי בוודאי ישמע לדבריך.

אז זה בינתיים, למה הכנסתי את זה?

בשביל שתבינו מאיזה נקודה יצא רבי ישראל להילחם,

מה שרבים אחרים לא עשו.

הוא היה לוחם ללא חת. מה פירוש? צריך להעמיד את דת ה' בכל מצב. צריך לשמור על הקיים,

ולא לתת לכרם ישראל,

חס ושלום, להתפרק.

בעת שהותו של רבי ישראל בקובנה,

בהיותו בבית הכנסת,

לפתע התפרצה אישה ענייה לבית הכנסת

וניסתה לעכב את קריאת התורה מחמת שבנה נחטף על ידי ראשי הקהל.

היא ניסתה להשמיע את כל הכאב והזעקה,

אבל אנשים מקרב הקהל החלו לצעוק עליה, כי היא מחללת את הקודש

ומפריעה למהלך התקין של התפילה.

האישה לא ויתרה,

ומי שראו המתפללים כי היא אינה מתעקשת,

לעכב את קריאת התורה,

ניגשו אליה מספר מתפללים וניסו להוציא אותה בכוח.

רבי ישראל חש לעזרתה והתחיל לצעוק על המתפללים.

איך אתם לא חשים בכאב הנורא?

איך אתם מסוגלים להמשיך בתפילה כאילו כלום לא קרה?

רבי ישראל ניסה בכל כוחו לסייע להם.

אבל מי שנוכח שאין איש שומע לו,

קם ממקומו בזעם ואמר, אם אנשים רשעים כאלה,

מוטב להתפלל ביחידות.

ועזב את בית הכנסת כואב, דואב ואבל.

רבי ישראל הפך עולם ומלואו

לבטל את גזירת הגיוס,

באחד הימים נודע לו

שאחד משרי הממשלה,

אין דעתו נוחה מהגזירה הזו,

לא היסס רבי ישראל,

למרות שהשר

היה דר בעומק רוסיה,

נסע אליו

לשוחח עמו בניסיון להשפיע עליו,

שימליץ לקיסר לבטל את הגזירה.

רבי ישראל לא הפסיק מלפעול.

באספת רבנים מעסקנים נודע כי ישנה אפשרות

שעל ידי כספי שוחד

תומתה כגזירה.

מיד הוחלט להטיל מס על העשירים,

שייתנו אחוז מסוים מכספם למטרה זו.

לפגישה

הגיע רבי ישראל עם סכום עצום של כסף שגייס מעשירים,

כמו כן, מקורביו,

רבי אליהו לוינסון מקרטינגה,

ומקורבו רבי אלחנן כהן,

שהיה נציגו של רבי ישראל והתגורר באופן קבוע בפטרבורג,

כל אותם העסקנים גייסו סכומי עתק,

וכמו כן הם נתנו את רוב כספם הפרטי למטרה זאת,

ולבסוף בזכות פעילותם הגזירה בוטלה.

כך שבזכות פעילותו של רבי ישראל בוטלה.

הגזרה שהחשיכה עיניהם וליבם של ישראל.

ראוי לציין

כי כל הפעילות נעשתה בצניעות והסתר.

רק בודדים

היו קשורים לפעילות ידעו

מי עומד מאחורי כל הפעילות הענפה

שזה היה רבי ישראל.

כדרכו הסתיר את חלקו בפעילות

כמו בעוד פעילויות רבות שהטיבו את מצבם

של כלל ישראל בארצות פיזוריהם.

בשנים האלה

גזרו השלטונות גזרות נוספות על היהודים.

הייתה גזירת הלבוש שדיברנו קודם,

גזירת תחום המושב,

גטאות,

הייתה גזירת המלמדים

שאסרו השלטונות ללמד

והטירו רק לכאלה אשר קיבלו תעודה רשמית המוכרת על ידי השלטונות כמו שעשו פה בארץ עם הרבנות.

אתה רב?

יש לך תעודה?

אה, אתה לא מאושר? אתה לא רב מטעם?

אז אתה לא רב.

הכל זה מהמשכילים.

הכל פה מתנהג לפי המשכילים.

גל הגזרות

דרש פעילות מאומצת, בלתי פוסקת, לדחייתן.

רמי ישראל היה מהעומדים בראש הפעילות יחד עם גדולי ישראל נוספים,

וזכות פעילותם הצליחו לסכל

רבות מהגזרות

או לדחות לפרק זמן ארוך.

בכך יכלו בני ישראל להמשיך בדרך המשורה ללא שינוי כמדורי דורות.

ואחרי חלק גדול מהגזרות

שיזמה הממשלה,

עמדו המשכילים.

זאת אומרת, מי דחף לגזרות?

המשכילים

שיצרו קשר עם מכירים בשלטון

ושכנעו אותם

להכיל את הגזרות.

השלטונות שהיו שונאי ישראל

עשו יחד

יד אחת עם המשכילים.

לעקור את כלל ישראל מהתורה,

וכך להביא למצב של השתלבות

עם כלל הציבור.

דבר שקיוו שיביא להתבוללות

ולמעשה לכיליון הרוחני של העם היהודי.

רבי ישראל שידע

כי יד המשכילים עומדת מאחורי חלק גדול מהגזרות,

וכי השפעתם הגדולה הייתה בהיותם מתגוררים בערי השלטון

כדוגמת פטרבורג.

סבר שהדרך להתמודד עם הדבר

שתהיה ליהדות הנאמנה נציג קבוע בפטרבורג.

רבי ישראל היה כבר נציג.

רבי אלחונן כהן,

שקשר קשרים בצמרת השלטון

כמו בקרב עשירי הציבור היהודי,

ויחד סייעו רבות למערכות ישראל.

רבי אלחונן כהן

כונה חונן סלנטר.

הוא היה הנציג האישי של רבי ישראל בפטרבורג.

הוא קשר קשרים בקרב השלטונות

ומנע גזרות רבות.

היה מגדולי העסקנים שבדור,

מתוך מסירות נפש עשה שליחותו בצורה מעוררת השתאות.

ביטוי להצלחותיו כל השנים ניתן כשאחרי פטירתו

הייתה אסיפת עסקנים גדולה בפטרבורג לדון בפרעות ופוגרומים שנעשו.

בנוכחים היו תמימי דעים כי בגלל שרבי אלחונן כהן

כבר לא נמצא בפטרבורג,

לכן לא נמנעות הצהרות על הכלל,

ולכן הגיעו הפוגרומים שחלקם הגדול,

השלטונות הם שעמדו מאחוריהם יזמו אותם.

אבל רבי ישראל סבל כי רצו שבתפקיד רבה של פטרבורג יכהן אחד מתלמידיו,

שמתוקף תפקידו הנכבד ושהותו במקום

יוכל לקשור קשרים

ולהשפיע על השלטונות,

כמו גם על הקהילה היהודית

שהיו בה עשירי ונגידי העם היהודי,

שגם להם היו קשרים בקרב השלטונות.

אחרי שרבי ישראל החליט על הדבר כדרכו,

החל לפעול מאחורי הקלחים לביצוע מימוש הרעיון,

למנות לפטרבורג רב

מקרב גדולי התורה מתלמידיו.

אני מדלג על החלק של זה שמביא ראיות לדברים,

אבל אני רוצה להתמקד בקטע של המשכילים עכשיו.

תקופה זו הייתה קשה מאוד לכלל ישראל.

גזרות הממשלה, שונא את היהודים מצד אחד.

מצד שני המשכילים

אשר לחמו במלחמה כוללת נגד היהדות,

המשכילים זה היהודים,

המשכילים,

הם פעלו בכל דרך לקעקע את הסמכויות של הרבנים

להסיר את כלל ישראל מדרך המסורה,

כמו שעושים פה.

איך קוראים לזה? ארץ נהדרת, ארץ יפה, לא יודע מה. התוכנית הזאת של הליצנים שלין אחד שצוחק על הדתיים כל הזמן וכו'.

בכל דרך העיקר לצחוק, להסתלבט, להגיד לזה מפיצי מחלות, החרדים וכו'.

רבי ישראל הרבה להתריע על הסכנה הצפויה לבוא מצד ההשכלה.

עוד בהיותו בווילנה

היה זועק בדרשות

מפני סופה מאיימת לבוא

ושהיא תסכן את כלל ישראל.

היו רבים אף מגדולי ישראל שסברו שהוא מגזים,

שהוא רואה שחורות.

רבים מגדולי הדור לא חששו לפרצות בחומת ישראל העתיקה ולא ראו צורך לפעול כנגד אותה רוח רעה שהחלה בקרב יחידים.

אבל דעתו של רבי ישראל הייתה שיש כאן תחילת דרך מסוכנת

שעלולה להשפיע על הכלל ומכאן תיפתח הרעה לדורות הבאים להסיט אותם דרך התורה.

הוא היה אומר שאין הסכנה צפויה בדור הזה אבל בדור הבא היא תפרוץ במלוא עוזה לכן פעל בכל כוחותיו כנגד תופעה זו

מבחינת חכם הרואה את הנולד.

רבי ישראל

צדק

לא עברו שנים מרובות והתברר שאכן ההשכלה היא סכנה קיומית המאיימת לכבוש את המון העם ולפורר אותו מבפנים.

רבי ישראל סבר שאין זה מספיק להילחם בחרם וחנית כנגד ההשכלה.

הוא סבר

כי נדרש יהיה חוסן פנימי

על מנת שיעמדו כנגד

כל הרוחות המאיימות מבחוץ.

וכך הוא אמר

ההסתייגות מן ההשכלה החילונית בלבד

איננה מספיקה.

זרם רוחני חדש

טבעו בכך שהוא חודר דרך סדקים מחרקים

במלחמה לא תהיה טובה ומספיקה באמצעות חרם וייסורים.

זה לא יחסום את הדרך.

המגן היחידי נגד הסכנה של תנועה רוחנית שמתפרצת מן החוץ,

ליצור תנועה רוחנית נגדית

ולפתוח שער לזרם מחשבתי חי ורענן

שזורם ממעמקי הנשמה היהודית.

ורבי ראובן כץ בהספד שלו על רבי ישראל אמר לכן בא הגאון הגריס רבי ישראל

והביא רעיון המוסר והמידות

שזה גם עניין רגשי ודברים שבלב וזה לעומת זה עשה אלוקים.

בזה הוא הציל את הדור

מרוח ההשכלה

והכניס השכלה אמיתית

בתוך החדורים

בהן יראת השם היא חוכמה.

וזה היה לבעלי הכישרון כמו תריס בפני הפורענויות של השכלה מזויפת.

רבי ישראל סבר כי אם היהדות הנאמנה

תהיה חזקה ויודעת את דרכה

היא תעמוד בפני כל איום.

לכן אמר רבי ישראל להפיץ את תורת המוסר.

הוא סבר שאם המון העם

יעבוד את השם ברעננות

ידע את תפקידו ואת חובתו

לא תוכל השכלה לחדור ולהרוס.

בפי רבי ישראל שגורה הייתה האמרה

אם יהיו לנו תלמידי חכמים

אמיצי הרוח

שיישאו את דגל היהדות ביד רמה ובקומה זקופה

אין לנו לירה מפני הכפירה ההולכת קוממיות.

כנגד הכפירה הזקופה יש להעמיד יהדות ההולכת קוממיות.

הגישה הזאת של רבי ישראל הייתה בתחומים נוספים

גם בעבודת המידות.

הוא סבר

שאין הדרך להילחם באופן ישיר בשבירת המידות

כדי להביא לשינוי פנימי באדם.

אין לו לאדם להתעסק רק במידותיו הרעות,

אלא עליו לחזק את המידות הטובות

וממילא יתוקנו המידות הרעות.

לדוגמה,

התלמיד שלו, רבי נפתוני אמסטרדם, כותב בצוואתו,

ששאל את רבי ישראל, מה התרופה למידת הכעס?

ישיב לו רבי ישראל, אם אדם יעמול במידת ההטבה שיעשה רק טובות לזולתו,

ממילא תתוקן מידת הכעס.

רבי ישראל עצמו נהג כך,

על מנת למנוע הקפדה

על מי שפגע בו לפעול מיד להיטיב לפוגע,

וכך היה עוקר מלבבות ההקפדה על השני.

כמו שהדברים כתובים בדברי הרמב״ן, ותתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת,

ובזה תנצל מן הכעס,

הרי שפעולה חיובית משפיעה על המידות לטובה.

יש פה עוד דוגמאות, אני לא מתעכב.

רבי ישראל סבר

שכל הגזרות הבאות מבחוץ

זה בגלל חולשה פנימית.

כמו שכתוב בעם ישראל,

ויחנו ברפידים

כיוון שרפו ידיהם מן התורה, ויבוא עמלק.

כשיש רפיון

בפנימיות והמעשים שלנו הם חיצוניים,

זה מזמין צרות, בעיות וגזרות.

רבי ישראל סבר שכל הגזרות הבאות מבחוץ

הינן מחמת חולשה פנימית.

ללומדי התורה יש את האחריות על הכלל.

לומדי התורה הם המרכז הרוחני והלב של עם ישראל. בהם תלוי הכול.

אם הם יהיו חזקים,

בעלי חוסן רוחני,

הם ירוממו את כל העם.

הם בחוזקם יביאו לכך

שהרוחניות בכלל ישראל תתחזק ותתעצם.

אבל אם הם אינם בשיאם,

זה מביא לכך שמתעוררות גזרות על כלל ישראל.

ופה אני רוצה להשמיע לכם

מה שכולנו שומעים ומבינים,

שיש כל מיני קולות בזמן הגזרות האלה שעכשיו יש קורונה וכולי,

והסגרים וכולי.

אז יש כל מיני גזרות.

ומה עושים רבנים?

מקינים, מקינים, מקינים, מקינים.

במקום להגיד מה שאומר בישראל, להתחזק בפנימיות יותר,

ולהחמיר בכל דבר, ולדקדק בכל דבר,

מתירים את הרסן.

כאילו זה הפתרון.

זאת אומרת, תתרחקו עוד יותר מה כזאת, או תבטלו את כל מה שהיה, כל המנהגים, כל הגזרות, כל התקנות, הכול, תבטלו את הכול.

מותרים לכם, מותרים לכם, מותרים לכם.

אז נשאל

הרב וייס

שאלה

על מוזיקה בימי הספירה בעידן הקורונה.

בדבר שאלתו, שהיא שאלת רבים, האם יש להקל

עתה להתיר שמיעת מוזיקה בימי הספירה עקב מחלת הקורונה,

שאין דבר כזה מחלת קורונה, זה חרטא, כמו שאמרנו.

אסיח לך את צערי,

במה שנראה לי כמגמה בקרב ציבור נרחב,

וגם אצל רבנים רבים,

להקל באופן גורף

בכל תחום עקב מחלת הקורונה.

אלה פטרו את הנשים מלנקות לפסח,

אלה

התירו

אכילת קטניות,

אלה

התירו

זום ביום טוב דרך המחשב

לקרובים שבמרחקים, שבבידוד.

אלה

התירו לשתול פרחים מחול המועד,

ועוד כל מיני היתרים כיוצא בזה בתחומים רבים,

מכל המקל מחברו הרזם שבא.

מגמה זו,

אין לה כל מקום וכל הצדקה.

הלא אנחנו בשעת צרה,

ובשעת צרה מוטל על כל אחד להתחזק,

ולנהוג בחומרות,

ולקדש את עצמו גם במותר לו,

ולא לזלזל באסור לו.

ומשום כך פשוט שאין להתיר באופן גורף וכללי נגינה,

משמיעת מוזיקה בימי הספירה,

אלא יש לדון בכל מקרה פרטי לגופו,

לא כללי.

ופשוט,

שאם כתוצאה מהבידוד החברתי וההסתגרות בבתים יש איש או אישה עם קושי נפשי,

כי אין דיכאון,

ועל ידי שמיעת המוזיקה דעתו תתיישב עליו וימצא מרגוע לנפשו הסוערה,

אז ודאי שיש להקל לו.

לא גורף.

והוא עוד ממשיך לדבר וכו' וכו'.

אבל זה רואים שבמקום שיהיו פה רבנים

שלא ממלאים את רצון השלטונות כמו המשכילים,

אלא דואגים באמת לחזק את הציבור, הפוך,

להכיר שהשם שלח לנו כרגע

נקודות להתבוננות, להתעוררות, להתחזק,

במקום זה מרפים את ידיהם ומתירים להם את הכול.

לא לוקחים אפילו השלכות.

להגיד,

לראות זום ביום טוב,

כולם, עשרת אלפים, תורמים להם.

מי, מה, מו,

ומה עם אלה שהם לא הבודדים הזקנים?

לא הזקנים. טוב, יש זקנים, נגיד, כאילו, נגיד שזה צודק, בדקו כל אחד, כל אחד,

כולם עומדים למות.

אני הבטחתי לכם שאף אחד לא ימות, נכון?

מבדידות בפסח, נכון? שמעתם שמישהו מת מבדידות בפסח?

לא.

לא היה זום.

מתו?

לא מתו.

אז מה היה היתר?

חרטא.

בשביל להראות שאנחנו יכולים להתיר, לקלקל, כמה שיותר לקלקל.

אז מה?

והזקנים, נגיד שהם מותר, נגיד.

ומה עם הצעירים שהם משדרים להם מותר?

היי, השם מרחם.

ועכשיו אנשים כבר לומדים בזום כל היום.

כולם לומדים בזום. למדו שיש זום.

וגדולי הרבנים אוסרים להשתמש בזום בכלל, גם ללמוד תורה, לא להשתמש בכלל. יש טלפונים, דברו בטלפון, תלמדו,

וזה הכול. לא זום ולא בטיח,

כי זה יקלקל את כולם, יכניס לכולם את כל מה שרצו להוציא,

הכול ייכנס בדרך הזו.

עכשיו אפילו ממשלה נדבנית היא תורמת עשרים או חמישים אלף מחשבים לאלה שאינם, כולל ציבור חרדי.

כולל ציבור חרדי.

למה? כדי שהם יוכלו ללמוד מרחוק וכל מיני עצות.

הכול זה באותן גזרות כמו שאנחנו לומדים עכשיו.

אז הייתה אמרה שגורה אצל רבי ישראל.

אם יהיו לנו תלמידי חכמים אמיצי רוח שיישאו את דגל היהדות ביד רמה ובקומה זקופה, מה שקשה לראות אצל החרדים,

שהוא יכול לעמוד מול אחד שמאלני מתל אביב ולענות לו כמו שצריך,

מתנצל תמיד, לא, מה, מה פתאום זה לא, מה, מה, סכם.

קומה זקופה.

לא לראות מפני הכפירה הולכת קוממיות.

כי נגד הכפירה הזקופה

יש להעמיד יהדות הולכת קוממיות.

רבי ישראל סבר שכל הגזרות הבאות מבחוץ הן מחמת חולשה פנימית.

לכן לומדי התורה יש להם את האחריות על הכלל.

הם צריכים להיות הדוגמה, הדוגמה לא שלילית, דוגמה חיובית.

גיבורי כוח.

לומדי התורה הם המרכז הרוחני והלב של עם ישראל.

בהם תלוי הכל.

אם הם יהיו חזקים בעלי חוסן רוחני,

הם ירוממו את כל העם.

הם,

מחוזקם יביאו לכך שהרוחניות בכלל ישראל תתחזק ותתעצם.

אבל אם הם אינם בשיאם,

זה מביא לכך שמתעוררות,

זה מביא לכך, הוא אומר, זה מביא לכך

שמתעוררות גזרות על כלל ישראל.

כן. הכל תלוי בלומדי התורה.

מכאן הגיע הביטוי המפורסם בשמו של רבי ישראל שאמר.

כשתלמיד ישיבה מתרשל בלימודו בקובנה

זה גורם ליהודי בפריז להתבולל

אני חוזר, כשתלמיד ישיבה מתרשל בלימודו בקובנה

זה גורם ליהודי בפריז להתבולל

כי אכן כל העולם כולו קיים בזכות התורה

והכל תלוי בלומדי התורה

אם הם יהיו חזקים ואיתנים

כלל ישראל יעמוד בפני כל רוח רעה

המאיימת לחדור ולהרוס.

בין הכתבים של התלמיד שלו רבי נפתולי אמסטרדם

מצאו קבולה, קבולה, קבלה שהוא קיבל על עצמו

ובקבלה היה כתוב שהוא רוצה להחזיר את כל כלל ישראל למוטב

שאלו אותו

כיצד יש בדעתו לבצע משימה זו

ענה להם כך

בכך שאני אקיים את כל דיני השולחן הערוך

על כל פרטיהם ודקדוקיהם

ואהיה בבחינת שולחן ערוך חי

שכל המסתכל בי

יראה דוגמה חיה של יהודי שלם

וכך אני אדע שאצליח להחזיר אותם למוטב

‫מספרים פעם

בליטא

החלו הפרצות הראשונות בשמירת שבת.

רבי ישראל הזעיק את התלמידים המובהקים שלו לאספה דחופה

והתחיל להוכיח אותם על פרצת השבת.

אחד התלמידים שאל בתימהון

סליחה כבודו מה הדברים קשורים אלינו?

אשים להם רבי ישראל

לו אנו היינו זהירים בלימודינו

כגון לא ללכת ארבע עמות ללא תורה וכדומה

לא היה המון העם מידרדר עד כדי חילול שבת.

תלמידיו גדולי המוסר

למדו בדרך זו את כל סיבות הגזרות שבאו על ישראל.

אם התורה מתרפאת

ממילא יש כוח לגזרות על התורה לחול

לכן זרקו אותנו מהישיבות,

מבתי כנסת, מכל המקומות.

וכך היה המבט שלהם על העניינים.

כשהחלה גזרת השחיטה בפולין

אמר המשגיח דמיר רבי ירוחם כי הסיבה לכך היא בגלל חולשתנו בזהירות בכשרות המזון.

רבי צבי פינקל

עשה במסלובודקה

נשאל

מדוע רבי ישראל התאמץ להשפיע בעיקר על תלמידיו שהיו קבוצה קטנה?

כנישתחדה.

האם לא היה ראוי שאת עיקר כוחו ישקיע בכלל ישראל

ולא בתלמידיו,

שהם בלאו הכי תלמידי החכמים?

הנרבינוסון צבי

בחכמים זיכרונם לברכה כתוב יאב חוכמתה לחכמים.

הקבוצה ברוך הוא נותן חוכמה למי שהם חכמים.

אם ניתן חוכמה לטיפשים,

השתמשו בה לבית המרזח.

תורה גדולה ועמוקה אפשר למסור רק לאנשים גדולים,

אבל כשהם התעלו,

יעלו עימהם את הדור כולו ובאמת הוא הצמיח את התלמידים הכי גדולים

שכל מה שאנחנו יודעים במוסר הכל עבר דרכם.

כל בעלי התשובה שהחזרתי בסייעתא דשמיא בזכות המוסר של רבי ישראל ותלמידיו.

מתוך מבט זה

עמל רבי ישראל לחיזוק הקהילות ברבנים ומנהיגים

שיכוונו את קהל עדתם בדרך התורה,

ומסיבה זו הוא עמל להקמת שיעורי תורה, הלכה וגמרא בכל הקהילות.

והוא ידע כי ככל שכלל ישראל יהיה מחובר לתורה,

זה יחסן אותו בפני הרוחות הרוחות הנושבות מבחוץ.

וכך הצליח רבי ישראל.

ויש עוד הרבה מה לדבר.

אבל אם תשימו לב,

המשכילים לא פסקו

ואין לוחמים כנגדם.

כולם צייתנים.

הולכים

כמעט ומסכימים על כל מה שהם אומרים.

ליבה.

מה זה ליבה? זה מה שרצו שלטונות, לערבב

את התורה עם חול,

עד שיהיה יותר חול ממה שיהיה תורה,

ולא יישאר כלום.

ותראו כמה יש נשירות,

כמה נשארים אחרי ישיבות,

כמה נשארים אחרי תלמודי תורה.

כמה נשארים דתיים בכלל.

וכולם היום אוניברסיטאות, מכללות קוראים לזה, שמות מכובסים וכל זה. וזה הם מקימים את זה, הרשועים,

פרנסי הציבור, כמו דוראי וכולי.

אז זאת אומרת,

גיוס, גזירת הגיוס,

ליבה,

כל הדברים.

לגלוג

על החרדים.

הראו כמה סרטונים ברשת, איך מפלים.

כשאחד אומר, אני עיתונאי ונראה עם זהות דתית, לא מאמינים לו מילה.

תוציא תעודה, תראה לאן אתה הולך.

אותו בן אדם לובש בגדים של חילוני

ומדבר עיתונאי, עובר צ'יק צ'אק.

אותו בן אדם

עשה את התרגיל, רואים את זה בסרטון.

למה החרדים חשודים

ומופלים לרעב?

ככה זה.

אחד מצלצל, אומר, שלום לבית חולים השרון.

אשתי צריכה ללדת, אמרו לי שמפרידים ילדים, מה פתאום, חס ושלום, מה פתאום מפרידים ילדים מהאימא, מה פתאום.

אחר כך הוא מצלצל עוד פעם, משחק אותה, כאילו הוא חרדי עם עגה חרדית,

והוא אומר,

זה, זה אמרו לו, מאיפה אתה? אני מבני ברק.

לא, לא, רק מפרידים בשביל לבדוק שאין קורונה, ואחר כך זה...

אותו בן אדם, אותו בן אדם, מדבר כחרדי, אפליה, מדבר ככה, ככה.

ככה זה עובד.

ככה זה עובד.

כי מכניסים לאנשים שאנחנו סוג ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י'.

העולם הוא כזה.

לכן יש רשעים גדולים מאחורי כל הבניין הזה של הבריאה הזאת,

שהם מנהלים ממשלות ומדינות.

אחר כך במדינות יש רשעים שעומדים שם, והם מנהלים את האזרחים מהכול.

אחר כך יש פרנסי ציבור,

גם הם רשועים, ויש להם ככה, וככה, והם ככה.

וככה זה עובד.

הנה עכשיו, אם אתם לא יכולים לעלות לאוטובוס עם כסף מזומן,

אתם צריכים לבוא עם משהו כזה, רב-קו כזה.

אתה צריך זה, אם לא, אתה תלך ברגל. אין, אין כסף יותר.

מכינים אותנו לצ'יפ, לצ'יפ.

כשהכניסו לנו צ'יפ,

ואחר כך ישלטו עלינו בכל מקום.

לא יאומן כי יסופר.

עשו לנו הסגרים, עשו לנו הכל.

בינתיים שמו את ה-G5 בכל מקום.

עוד ידובר ועוד יסופר.

כמה, כמה יש תוכניות זדוניות.

אבל עם ישראל,

יש לו אלוקים.

עברנו את פרעה, נעבור את כולם.

צריך חוסן פנימי, אם יש חוסן פנימי.

מוסר, מוסר, מוסר, זה יכול להעמיד אותנו.

יהיו מצבים הרבה יותר קשים. מה שאנחנו עוברים עכשיו זה אפס אפסים,

לעומת מה שיהיה.

בינתיים הרבי מרמינוב

נזכר להגיד עכשיו מה שאני אמרתי,

שנסעתי לחוץ-לארץ לקרוא לכולם לעלות.

עכשיו הוא אומר לכולם,

כל מי שנמצא באירופה, בארצות הברית, לברוח מפה מהר,

לעלות לארץ ישראל, מה, כי יסגרו את הכל ולא ייתנו כלום, ויהיה ככה ויהיה יותר גרוע,

ויתנפלו על היהודים, ויעשו להם ככה.

או,

עכשיו מתחילים להבין באחור של כמה שנים.

ככה זה תמיד. אני מדבר,

כולם מלגלגים. אחר כך כולם חוזרים על מה שאני אומר, כאילו זה עכשיו התחדש, ולא ידעו, ולא שמעו, ולא ראו, ולא כלום.

בסיידר, לא משנה. מי ששמע לי הרוויח, מי שלא שמע, תקוע.

אני מודה לכם על ההקשבה, ויש לי כמה שאלות שנשאלתי,

ואני אענה עליהן בבקשה. אילנה גוטמן שואלת

כבוד הרב, רציתי לשאול האם ישנה מצווה לעודד ולשכנע יהודים מהגולה לעלות לארץ ישראל בכלל ובימים האלה בפרט?

עכשיו עניתי על זה,

ב. תודה רבה, תבורכו.

יחזקאל אל-פסי,

שואל, קוראים לי יחזקאל אל-פסי, אני גר בצרפת,

בכיתה ט'.

רציתי לדעת האם אני צריך לסיים את הלימודים של השנה הזאת,

ולאחר מכן לעלות לישיבה,

או קודם צריך לגמור את התיכון ואז לעלות לישיבה.

כמה שיותר מהר, לישיבה, בלי שאלות.

יעקב מושייו,

שלום

לרב אבנון יצחק שליטא, אני משתדל,

כל החודש לעשר עשרים אחוז מהכנסותיי למרות שמשכורתי לא גבוהה.

אני משתדל לעשר לתרום בכל מצב,

ואת סכום הכסף אני מפריש לכיפות, ציציות,

כיסוי רוס, ספרי...

קודש

מחלק לציבור בחינם זיכוי רבים דרך שופר

גם באופן עצמאי.

בנוסף אני רוכש מצרכים של אוכל באופן פיזי,

על פי רשימה שנותנת לי בצדקה תיכונני,

מתורם את זה לציבור

שנזקק דרך הארגון והכל בסתר ובעילום שם.

רציתי שהרב יתייחס לשאלה

ויחזק בעניין מעשרות בהרצאה

והאם אני פועל נכון,

האם אני מקיים מצווה של המעשרות.

כן, עשר תעשר, מצווה לכתחילה זה חומש,

מצווה בדיעבד זה עשירית,

עשרה אחוז מהרווחים שאדם מרוויח,

מצווה גדולה שיש בה הבטחות גדולות,

ואשריו של מי שזוכה,

סבלנות,

ויתעשר אם ייתן עשרים אחוז,

בתנאי

שלא יהיו בו גם דברים ששוללים את ההתעשרות,

כגון מלווה בריבית,

אדם שמצער את אשתו,

שגורם לה לבכות זה גורם לה עניות,

וגם ריבית

נכסה מתמוטטין,

שאין גזל בידו,

שהוא לא גוזל אחרים,

במודע או שלא במודע, ועוד כמה סיבות.

אם כן, הוא יהיה עשיר בעזרת השם.

מיקה אדלר,

שלום,

מובא ברמב״ם,

יראה מפשוטם של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג,

ושקודם מלחמת גוג ומגוג, יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין ניבם,

ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביד משיח יבוא אליהו,

מכל אלו הדברים וכיוצא בהם, לא ידע אדם, איך יהיו עד שיהיו,

שדברים סתומים הם אצל הנביאים,

גם החכמים אין להם קבלה בדברים האלו,

אלא לפי הכרע הפסוקים,

ולפיכך

יש להם מחלוקות בעניינים אלו.

לפי האמור ברמב״ם,

לא נדע איך יתקיימו מהלכי הגאולה עד שיתקיימו,

אז כיצד כבוד הרמב״ם מלמד

על עשר האותות שלפני ביאת המשיח,

ועל פצצת התום,

אם הרמב״ם אומר שלא נדע איך יהיו עד שיהיו.

אז קודם כל, מה שאומר הרמב״ם, הוא אומר שאנחנו לא נדע,

כל הדברים האלה וכיוצא לא נדע אדם, איך יהיו עד שיהיו,

איך יהיו, לא מה יהיו, איך יהיו,

מה יהיה סדר הדברים,

מה יקדם למה,

לא יודעים,

לכן הוא אמר

שחכמים אומרים שמפשט

דברי הנביאים בתחילת ימות משיח תהיה מלחמת מגוג

וקודם יעמוד נביא ליה אשר תסרב לכן נבם

ויש חכמים שאומרים שקודם מיד יבוא אליהו

אז הם לא יודעים מה יבוא קודם ומה לא

ואיך יבוא

בסדר אז זה נשאר ככה וזה רק לפי הכרי הפסוקים

מה שאני אמרתי

את העשר אותות זה כתוב בספר מה אני יכול לעשות שכתוב בספר כמו שאתה קראת בספר עכשיו ברמב״ם מה כתוב אני קראתי ספר מה כתוב

אז להגיד מה כתוב מותר להגיד לא המצאתי את זה מלבי

על פצצת התום

אני הסברתי את הפסוקים מחזקאל ל״ח ששם כתוב שיהיה רעש גדול אדמת ישראל ורעשו מפני דגי ים ועוף השמים וחיית הארץ וכו'.

אז מה כתוב שמה שיהיה רעש גדול רעש גדול זה בדרך כלל רעידת אדמה

אבל ברעידת אדמה זה לא מפריע לעוף השמיים.

אז איך עוף השמיים מהרעש הגדול

יהיה ככה והם נפלו ונהרסו ההרים והמדרגות וכל חומה לארץ תיפול וכו' וכו'.

אז הסברנו שבאחרית הימים

יהיה בעזרת השם מה שאמרנו.

עכשיו, אז זה פותר לך קצת את הבעיות,

ולא אמרנו את סדר האירועים. גם אני ששאלו אותי תמיד אמרתי שלא ידוע בדיוק מי יקדם למי, אם יהיה ככה, תוך כדי, אחרי וכו'.

ונמתין.

אני לא בוחר לי שום דבר, אני מצפה ומחכה

מתי שיבוא ואיך שיבוא.

Welcome.

יוסי רועש.

שלום לכבוד הרב.

אני לא אוכל בשר ועפות קרוב לשנתיים.

אני מכיר את הנושא מכבוד הרב באופן מצוין.

דוד שלי היה לפני חודש אצל רבי, דוד אבו חצירה,

ושאל אותו על הכשרות ועל מחפוד.

וכבוד הרב אמר לו שאפשר לאכול, זה תקין,

וכל מה שיש על המדבקה כשר זה כשר.

מאז הוא ממשיך לאכול בשר ואומר

שיש לו על מי לסמוך.

ניסיתי להביא אותו לכבוד הרב,

אבל עקב המצב מהקורונה לא הצלחנו להגיע.

נו, אז בינתיים הוא נהנה מהאכילה, נבלות וטרפות.

ומה שאמר הרב,

אם אמר הרב,

דבר חמור ביותר.

המדבקה לא עושה שום דבר כשר.

זאת אומרת, אין דבר שיוצא בלי מדבקה כשר.

איך זה הגיע לשוק?

זאת אומרת, אין בעולם טרף.

אין טרף. כל מה שיצא זה כשר. לעולם, אין דבר כזה.

אז אם אני אקח רשע ואני אשים לו מדבקה כשר על הראש, הוא יהיה כשר, כי אם יש מדבקה כשר זה כשר.

כל מה ששמים זה כשר.

ואני הייתי במשחטות וראיתי שסלילים של מדבקות,

של כשרויות שלא נמצאים במקום, ברבנות,

הם,

הם שוחטים בשבילהם.

הם מדבקים את המדבקות של הבדצים.

מה כשר?

בגזל?

למה אתם לוקחים כסף יותר אם זה כמו רבנות?

וכן הלאה.

וגם לא מורידים מהליים ולא נחזור על הכל עם הסכינים והכול.

זה דבר שהוא חמור ביותר להגיד דבר כזה.

להגיד כשר,

אתה צריך להיות בכל מקום להכיר הכל מא' ועד ת',

יום-יום, יום-יום,

בשביל להגיד כשר,

כשר, כשר,

בכל המשחטות.

צריך להיות כל יום

ולראות מא' עד ת',

ובכל הלין אתה לא יכול להספיק.

אבל נגיד שאתה יכול, אתה מלאך,

אז אתה יכול להגיד כשר, שבדקת את כל הסכינים של כולם ובדקת את כל הבדיקות ועברת עליהם,

אז תוכל להגיד כשר.

להגיד לא כשר, זה קל מאוד, מספיק שפעם אחת, פעמיים, שלוש,

אתה רואה שאנשים מעבירים סכינים שיש בהם פגמים,

זהו, נגמר.

כתוב בהלכה, שוחט שנמצא אצלו פגם בסכין, בו הוא

ניבל והטריף

את הבהמה,

לא נותנים לו שחיטה עד שיעשה איזה תיקון כלשהו. ואם עשה במזיד, הוא פסול לעולם. בו עושים במזיד בכל הכשרויות.

ביודעין.

ביודעין זה במזיד.

אז לא צריך יותר, לא צריך לבקר בשום מקום.

מספיק.

כשאתה יודע שזה השיטה,

פעם, פעמיים, שלוש, זה יותר מדי, גמרנו.

אבל להגיד כשר,

צריך לקום הכיסא, לא לעשות כלום, להסתובב כל הזמן, כל הזמן במשחטות.

רק אז נוכל להגיד כשר.

אפילו מי שנמצא משגיח בתוך המשחטה לא יכול להגיד כשר, אם הכל כשר.

כי הוא לא נמצא בכל מקום.

אז הוא סומך על זה ועל זה ועל זה ועל זה.

אנחנו,

על אלה שעושים אצלנו את העבודה, עוד שמים עליהם אנשים שלנו להשגיח עליהם שהכל נעשה כדין ובסדר,

ואין פשלות, ואין נפילות, והסברנו פעם יותר רחב,

וזהו.

חמור ביותר.

אתה יכול לשים מדבקה על הראש של הבחור הזה, ולהגיד לו, גם אתה נהיית כשר בזכות המדבקה של העוף.

סיון ישראל,

כבוד הרב, ברשותך, ברצוני לשאול מספר שאלות לגבי הן, אגב, טיפול בתינוק.

ממתי אני מטפל בתינוקות אני...

אבל טוב, בואו נשמע מה השאלה.

יש גם איסור,

כן?

יש גם איסור להשמיע מנגינות מוזיקה לתינוק.

תינוק הוא לא אסור במוזיקה, אם זה עוזר לו ככה לזה, אז לתת לו איזה מוזיקה כזאת שהיא רק נגינות,

במילות של זמרים פסולים וכולי.

אם זה עוזר, כאילו.

אבל בלי כלי נגידה או משהו כזה, משהו ווקאלי כזה או משהו כזה, יכול להיות.

יש איסור בלהלביש תינוק בבגד עם זרועות חשופות,

מחויבים גם לגרביים, תלוי איזה גילאים.

צריך לבדוק את זה עם פוסקי הלכות, מאיזה גיל עד איזה גיל וכולי.

איזה עוד מצוות תינוק יכול לקיים בעזרתי?

כרגע הוא נוטל ידיים שחרית וסומכת ברכה כדי להכילו. לא יודע מה זה סומכת ברכה להכילו.

נוטל את ידיים לילד זה נחמד ויפה מאוד.

ולהשמיע לו ברכה כאילו שאת מברכת אם אני מבין נכון ואתה אומר לו ברוך אתה וזה יפה מאוד.

וברגע שהוא יודע להבין ולהשכיל ולחזור לדקלם ללמד אותו פסוק תורה ציווה לנו משה וכולי וכולי.

ובעיקר להשמיע לו קלטות של דברי תורה כל הזמן.

משפחתי אינם בעלי תשובה

וכך גם אחי מנסה לדבר עליהם יפה שישובו אל השם קשה לי מאוד.

הם יודעים

שיש אלוקים מודעים לכול

אבל לא עובדים אותו.

אבקש ממך לומר כמה מילים שהרעידו בהם לחזרה בתשובה.

כל הדרשה שאמרתי היום זה מספיק בשביל לרעיד שאפילו צדיק ששב מצדכו יכול למות על חטא בשגגה.

כל שכן אלה שיודעים

את השם ולא עובדים אותו.

אז הם עובדים את השטן,

את יצרם הרע,

את מלאך המוות והוא יטפל בהם.

תודה רבה בזכותך התקרבתי לשם לפני שנתיים שמעתי את עצותיך לקהל לקרוא מסילת ישרים שהרי תשובה מחיש מהרה התחתנתי.

יצאתי!

מבית הכנסת בראש השנה, וכך הכרתי את זיווגי. ברוך השם, תודה.

תודה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו בריאה כמוך בדור הזה.

אשריך מסבל כך.

עודד בוטה שואל,

כבוד הרב,

אנו רואים בימים אלה שהשם סוגר הכל בפנינו לפני הסוף.

ונראה שכל זה קורה בעקבות הגעתו של המשיח.

וככל הנראה השם רוצה את כולנו איתו.

וכמו דוחק אותנו לזכות

למה שבזמן הקרוב ממש הבורא מתכנן, למה?

למה?

שבזמן הקרוב, כן, כי הבורא לא מוכן לוותר על אף אחד מאיתנו. ואני שואל,

האם גם אדם שחטא במזיד

או בשוגג,

ולא הספיק לחזור בתשובה בדקה שיבוא משיח, יזכה לגאולה,

עד שהוא יגיע אתה כבר יכול להספיק?

ואם זה בדקה שהוא יגיע אולי זה כמו בין

ארבעים שאלה?

אני לא יכול להגיד לך על הדקה, אבל כתוב ברגע שהוא יגיע,

כבר אלה ימים שנקראים אין לי בהם חפץ, כי יתבטל יצר רע.

מרגע שהוא יתבטל כבר לא יעזור לאף אחד גם תשובה.

תהילה פריג' שואלת

איך אני מצליחה להחזיר את משפחתי לא להאמין גם לתשקורת הישראלית

ולגמול אותם עד טמבלוויזיה?

אני כבר גמולה יותר משנה,

לא רואה כלום, הכל זבל.

רוצים שאני אהפוך לגויה?

שישכחו מזה.

יפה.

איך את עושה את זה?

תראי להם את הסרטונים שנשלחים ברשת, שמראים מה המזימות והתוכניות

והשותפויות הנעשות דרך המדיה כדי להביא את האנשים למקומות שאסור להם להגיע.

הודיה מוספית.

שלום, כבוד הרב, יש לנו מצווה למחות זכר עמלק. מי הוא עמלק היום?

מי לא?

מי מנסה להשמיד אותנו?

שמעתי כל מיני דברים נוראים על הנוצרים,

אפיפיור בוותיקן, עובדי שטן, בונים חופשיים,

תוכניות, מזימות מרושעות, לחדיר לבני אדם צ'יפים. נכון.

ואני בהלם, האם להאמין לזה?

האם אנחנו באמת לפני שואה ענקית ודילול אוכלוסין זה סוף העולם?

תגיד לנו את האמת בבקשה. על זה אני מדבר כבר כמה ימים.

וזה ברור שאין לנו על מי נשען אלא על אבינו שבשמיים אנחנו מאמינים בקדוש ברוך הוא,

אבל מה עלינו לעשות עם זה? הכל נכון. פשוט להתדבק בקדוש ברוך הוא. הוא מטפל בכולם, אין מה לדאוג.

גם לפני השואה חלק ידעו שזה הולך להתרחש, ובכל זאת לא הפנימו ולא חזרו בתשובה.

וגם צדיקים נספו בדיוק, כמו שאמרתי היום.

ועכשיו זה מרגיש שהולך לקרות משהו הרבה יותר גדול. נכון.

ותודה רבה שמברך וישמור ונזכה למלך המשיח בגאולה אמיתית מהרה.

אמן.

שאלה אחרונה, מלקו

גנננו.

נתן.

האם אדם יכול להתרפא מבעיה נפשית על ידי תשובה? כן.

מתי תיפתח הישיבה של הרב? עוד מעט.

אני מודה לכולם בעזרת השם. תודה על ההקשבה.

נתראות בהרצאה הבאה.