כרמיאל - יסוד האמונה חפזון מצרים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח

ולא דלוק.

בריאות איתנה, חיים ארוכים, פרנסה בשפע ובקלות, לאישורון בן מזל ופנינה בת מרים,

זרע חי וקיים, בר קיימא לקרין בת יפה חדד.

אלעזר בן פנינה, זיווג הגון משורש נשמתו, בריאות איתנה,

חיים ארוכים ויזכה להמשיך להקים עולה של התורה.

יוחאי בן סילביה שרון, יזכה לתקן מידותיו, יעלה מעלה מעלה ומעלות התורה אווירת שמיים,

יצליח בכל מעשי ידיו, יזכה לאריכות ימים ושנים,

יזכה את הרבים בתורה ובגמילות חסדים, בדרך האמת והשלום,

אמן ואמן.

הערב גם לעילוי נשמת הורי וחמים מנוחתם עדן.

בפרשת השבוע כתוב,

וככה תאכלו אותו מותניכם חגורים,

נעלכם ברגליכם ומקלכם בידכם,

ואכלתם אותו בחיפזון פסח הוא לה'.

אז הציווי לעם ישראל,

כשיוצאים ממצרים,

זה להיות דרוכים ומוכנים ומסומנים ליציאה, לא לפספס את הגאולה אפילו ברגע אחד.

לכן המותניים חגורים, הנעליים ברגליים, המקל בידיים,

ואת הפסח, קורבן פסח, אוכלים אותו בחיפזון.

חודש ניסן הוא זמן חירותנו.

הזמן הזה הוא מסוגל גם עבורנו, בימינו אנו, לזכות לחירות.

אבל תנאי ראשון לזכות לחירות זה הרצון להיות בן חורין.

מישהו בבחינת עבד אז נוח לו בהפקרות.

אבל מי שרוצה לצאת לחירות צריך שיהיה לו רצון.

אדם, כשהוא רוצה לחיות חיי חבד בהפקר,

הוא לא יזכה לעולם לצאת לחירות.

תמיד הוא יישאר בטומאה כמו טומאת מצרים ללא תקנה.

אז כדי שאדם יזכה לחירות מייצרו הרע,

ממידותיו הפחותות,

חייב ללמוד את הפרשה של יציאת מצרים,

ולדעת באיזה דרכים זכו כלל ישראל לחירות.

כאשר נצטוו ישראל על הקרבת הפסח,

אז הם נצטוו במצווה של חיפזון.

כמו שאמרנו, וככה תאכלו אותו ומותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקליכם בידיכם,

ואכלתם אותו בחיפזון פסח ול'

כדי לקיים מצוות קורבן פסח זה לא די

באכילה בלבד,

אלא שהאוכל חייב להיות כולו שרוי בסדר ההנהגה של בחיפזון,

שזוהי צורת ההכנה ליציאה ממצרים.

אי אפשר עכשיו לערוך שולחן, לשבת לאכול.

צריך לאכול בחיפזון, כי עומדים לצאת כל רגע.

היות ועם ישראל היו קרובים להיכנס לשער החמישים

של הטומאה,

והם היו כבר במ״ט,

אם היו מפספסים רגע,

היו נשארים שם לעולם.

באספורנו מפרש

להורות על ביטחון בלתי מסופק

בשם יתברך,

בהיותם מכינים עצמם לדרך בעודם בבית הכלא.

עם ישראל היו עבדים 210 שנה במצרים.

דור כזה שגודל

דור אחר דור

של עבדות, ופתאום מודיעים להם שהם צריכים לצאת,

אז ודאי שאנשים כאלה תהיה להם איזו השתהות או לאט לאט.

אבל המצווה הבאה שזה יהיה בחיפזון, כי תכף יוצאים.

בני ישראל היו משוקעים בעבדות של מצרים דורות על דורות.

הם לא ידעו טעם שונה מעבדות.

גם אחרי שהם שמעו ממשה רבנו שהשם יוציא אותם ממצרים,

עדיין המשיכו לראות עבדות,

כי מתי שהוא חזר ממדיאן נשארו עוד שנה.

מצד אחד הם ראו נס אחר נס,

את עשרת המכות,

אבל מצד שני הם גם ראו שהלב של פרעה נעשה כבד יותר,

וגם אחרי הניסים

ראו שהלב של פרעה לא מתרכך,

והמכות

לא משפיעות עליו להוציא אותם ממצרים.

והנה מגיע ערב פסח ומתבשרים על מכה נוספת,

אבל לא היה בכך להבטיח את יציאת מצרים.

כשם שהניסים הקודמים לא פעלו מאומה,

הביטחון של ישראל שעתיים כן יצאו ממצרים,

הוא לא בא מכוח של הוכחה או ראייה.

לא היה להם משהו שמוכיח את הדברים, לא מקודם ולא עכשיו.

וכל הראיות שהיו במשך השנה הוכיחו הפוך, שהם לא יצאו ממצרים.

אבל רק מכוח ההבטחה של הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו,

שאמר להם לאכול בחיפזון,

הגיע אליהם הביטחון במדרגה של חיפזון,

ביטחון בלתי מסופק.

זו מעלה גדולה מאוד שבן אדם

כשבא משה ואמר להם שהקדוש ברוך הוא שלח אותו לגולת ישראל, אז הם האמינו לו, כתוב ויאמן העם.

אבל מאז שהוא בא אל פרעה,

הרע לעם הזה והכביד את ליבו וקיבל מכות דם, צפרדע, כנים, ערוב וכו',

מכה אחר מכה ועדיין לא משחרר.

אז לכאורה הביטחון צריך להתערער.

ופתאום בא הקדוש ברוך הוא אומר למשה, ומשה אומר לעם,

וככה תאכלו אותו.

איך לאכול אותו? בחיפזון.

למה? אתם עומדים לצאת, אז אתם צריכים להיות דרוכים.

מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם,

ואתם אוכלים את קורבן הפסח בחיפזון.

והם האמינו.

ופתחו, למרות כל השנה שהייתה לכאורה מאכזבת מבחינת הגאולה.

מבחינת המקום, המכות היה פנטסטי.

הם ראו שהקדוש ברוך הוא מכה.

אבל הם גם ראו שפרעה לא שומע.

אז מכל מקום היה להם ביטחון בלתי מסופק בקטע הזה,

ואנחנו צריכים ללמוד מהם איך נזכה אנחנו לחירות.

גם אנחנו מחכים כבר אלפיים שנה,

וכל הזמן אומרים לנו תאריכים, וכל פעם אומרים לנו כל מיני סימנים, וכל מיני רמזים.

ואנחנו לא רואים, זה כבר אלפיים שנה, זה לא מאתיים מעשר שנה, אלפיים שנה.

ואנחנו מחכים לשופרו של משיח,

ומצבנו כיום דומה למצב

של עם ישראל לפני מכת בכורות.

ראינו כבר הרבה ניסים.

ראינו הרבה עניינים שמורים על הגאולה.

גם בדורות קודמים כבר דיברו על כך.

חושבו חשבונות רבים,

בסוף נתבררו כאינם.

אבל אסור לנו להרפות חלילה ממצב של הכנה לגאולה.

בכל מקום שאדם הולך וכל מה שהוא עושה,

תמיד חייב להיות במחשבה של ביטחון חזק

שאפשר והנה עתה שעה שיישמע קול שופרו של משיח.

כך שעם כל החשבונות

של החיים המעשיים צריך להיות במצב של עבד שעומד בהכנה תמידית להיגאל.

גם היום אנחנו קוראים עבדים, כל אחד עובד באיזושהי עבודה הוא עבד.

הוא רתוק

לאדונו,

לביזנס שלו, לכל מיני חשבונות,

והוא לא עומד גאול ועומד להיגאל.

אבל צריך להיות מוכן, כל רגע זה יכול לבוא. פתאום יבוא האדון אליכלו.

זה יהיה בסך הדעת.

אף אחד לא ידע לפני כן.

אבל צריך להיות מוכן.

כשאנחנו מזכירים גאולה,

אנחנו מתכוונים לגאולה הגשמית,

וגם לגאולה הרוחנית.

אז בואו נראה דוגמה. במצב הרוחני,

לפעמים נמצא אצל בני אדם שעות מסוימות של הארות.

בזמנים האלה שהוא מרגיש איזה קרבה לשם, איזה געגוע, איזה חשק,

מתאבל ללימוד פתאום, לתפילה,

יש לו איזה הארות רוחניות.

הרי הוא כבר עומד ומצפה שעוד מעט הוא יהפך לאדם מרומם יותר,

כי הוא מרגיש פתאום משיכה עזה.

לדוגמה, רוב בעלי תשובה שמחליטים לחזור בתשובה,

הם מרגישים שהם נסחפים ממש

עם רצון עז,

אבל אחרי כמה זמן ההערות האלה מתעמחמות ונעלמות,

ואסור לאדם להתייאש מגאולה רוחנית, חלילה,

אבל גם אסור לו לעמוד ולהמתין

שהיא תבוא אליו הגאולה הרוחנית ממילא, מאליו.

אין דבר כזה.

אי אפשר לזכות לגאולה בלי שאדם יכין את עצמו לכך.

וצריכה להיות הכנה מקיפה בכל סדרי הנהגותיו,

עד שהוא יהיה באופן של עומד ומוכן,

במובן רוחני זה יוכל לזכות לגאולה,

גם פרטית

וגם כללית לכשתהיה.

בילקוט שמעוני,

מובא בשם רבי יוסי הגלילי,

בה כתוב ללמד אותך דרך ארץ מן התורה

על יוצאי דרכים שיהיו מזורזין,

שכתוב ואכלתם אותו בחיפזון.

כוונת התורה בלימוד דרך ארץ היא עבור כל אדם ואדם.

מה זה ואכלתם אותו בחיפזון?

אדם שיוצא לדרך

אז הוא צריך להזדרז.

לא משתהה. בדרך כלל בני אדם אוהבים להשתהות.

קשה להם להיפרד מהבית. עוד נשיקה ועוד חיבוק ועוד זה, אני נוסע להתראות ביי.

אה, רגע, שכחתי איפה הזה ואיפה הזה, ועוד פעם, וחוזר ונכנס

עד שהוא יוצא ועד שזה סיפור.

דרך ארץ זה שהאדם יהיה מוכן תמיד ביציאה

להיות בחיפזון.

אם קבעת שאתה יוצא,

לא להשתהות.

בכל דבר, יוצא לעניין, יוצא לעסק, יוצא לדרך, יוצא לכל מקום.

וזה לימוד דרך ארץ עבור כל אדם ואדם.

מה זה להיות מוכן?

מה זה להיות מוכן לגאולה?

פעם בא יהודי אל החפץ חיים,

זכר צדיק לברכה,

התפלל לראות את הדלות

השוררת בביתו,

ושאל אותו, אתה חפץ חיים?

מה זה, אין לך רהיטים?

כי החפץ חיים לא היה לו כיסא להציע לו.

הביאו לו איזה קופסה שישב עליה.

אז החפץ חיים שאל אותו, ואתה, איפה הרהיטים שלך?

אמר לו, אני עובר אורח.

אמר לו, גם אני עובר אורח.

כמו שהוא עובר אורח,

לא לוקח איתו שולחנות וכיסאות.

הוא הולך

לדרכו, והוא בדרך ימצא לו משהו.

אבל הוא אומר לו, החפץ חיים, אני בדיוק כמוך, גם אני עובר אורח בעולם הזה,

לכן אני לא משקיע ברהיטים.

אני לא מתכוון להישאר פה.

אני יודע שאני יוצא מפה, אז על מה אני אשקיע?

במה אני אשקיע?

אני עובר אורח.

זה נקרא מוכן ליציאה,

גם לעולם האמת וגם אם יבוא משיח.

מוכן.

לעוברי אורח כאלה התכוון רבי יוסי הגלילי, שיהיו מזורזין,

שהם חיים עם הידיעה הזו שאינו אלא עובר אורח בעולם הזה.

ותמיד יהיה עומד ומוכן לרגע של הגאולה

באותה המידה של הכנה שעמדו ישראל בליל יציאת מצרים ואכלתם אותו בחיפזון אף על פי שהיו עדיין בבית עבדים.

מצרים זו הייתה מעצמה שאפשר היה רק להיכנס אליה ולצאת ממנה, אי אפשר.

כל מי שהיה שם עבד היה עבד עולם.

ופתאום עם שלם

קם ויוצא.

מה זה יוצא? ברשות.

גירשו אותו.

אבל ברשות הוא יוצא.

פרעה דאג שיצאו בלילה, רץ עם הפיג'מה מכל מקום לכל מקום,

הוא וכל שריו ועבדיו לגרש אותם לצאת מיד.

אבל הם קיבלו הוראה לא לצאת בלילה, רק בבוקר.

למה?

שלא יהיה כאילו העם בורח?

ויצאו ביד רמה.

ככה הקדוש ברוך הוא ביקש, ככה הם עשו.

והמצרים דופקים בדלתות, תצאו, תצאו.

עכשיו מי זה המצרים? זה האדונים שלהם.

מי זה בני ישראל? העבדים שלהם.

מושפלים משפלים.

והם קיבלו עוז

ולא יצאו.

אז זאת אומרת, אבל כשניתנה ההוראה,

הם יצאו משם בחיפזון. אם היו ממתינים רגעים,

היו שקועים שם עד המשיח.

ולכן גם אנחנו אומרים בהגדה,

שגם אנחנו צריכים לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים, ואם לא היינו יוצאים,

היינו אנחנו ובנינו ובני בנינו עבדים לפרעה עד היום.

אחרי שמתבררת לנו משמעות של חיפזון כדי לקבל את הגאולה,

עכשיו אנחנו יכולים להבין את דברי חכמים,

כי החכמים נחלקו מה הכוונה בחיפזון.

ואכלתם אותו בחיפזון.

רבי יהושע בן כורחה אומר שזה חיפזון ישראל.

חכמים אומרים חיפזון של מצרים.

אבא חנן אומר, משום רבי אלעזר זה חיפזון שכינה.

ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר,

שנאמר כל דודי, הנה זה בא, מדלג על הארים, מקפץ על הגבעות.

הנה זה עומד אחר כותלנו.

יכול לעתיד לבוא,

תלמוד לומר, כי לא בחיפזון תצאו ובמנושא לא תלכון,

כי הולך לפניכם אדוני ומאספכם אלוהי ישראל.

חכמים אומרים, מה זה בחיפזון?

זה חיפזון מצרים.

שהמצרים היו נחפזים להוציא את עם ישראל משם, שיעופו משם.

לא רצו שיישארו ישראל שם בשום אופן.

תכף נבין למה.

מה דחק בהם? הרי שנה הם קיבלו מכות בגלל ישראל,

והיה להם מספיק זמן לשחרר אותם. מה קרה הלילה הזה?

אומנם הייתה מכת בכורות,

ומתו, והייתה צעקה גדולה שלא נהייתה כמוה,

ומתו, אבל גם מתו במכות קודמות.

אז מה קרה עכשיו שהם דחקו ובחיפזון

רצו המצרים שיצאו בני ישראל?

אז זה החיפזון מצרים.

אבל רבי יהושע בן כורחה אומר, זה חיפזון ישראל.

לא שהמצרים דווקא מצד מה שהם דחקו, אלא מצד שנצטוו ישראל לצאת בחיפזון ולאכול את הקורבן בחיפזון.

ואבא חנן אומר, משמו של רבי אלעזר, חיפזון שכינה.

מה פירוש חיפזון שכינה?

השכינה, כשהיא מתגלעת, היא נחפזת.

זאת אומרת, היא לא משתהה.

אם תפסת, תפסת. אם לא תפסת את מה שצריך לתפוס, את ההארה, את ההערה, התעוררות וכו',

הפסדת.

לכן נאמר, כל דודי, הנה זה בא,

אבל מדלג על ההארים,

מקפץ על הגבעות, הוא לא משתהה.

אז זאת אומרת, לכן אתם צריכים לאכול את הקורבן בחיפזון שכשתהיה ההארה, כשתרד השכינה,

אתם צריכים להיות מוכנים לצאת מיד.

אם לא, תפסידו את השעה.

ואם תפסידו את השעה, הלכה הגאולה.

שואלת שאלה הגמרא,

האם יכול להיות שזה ככה יהיה גם לעתיד לבוא, עכשיו, בזמננו?

אומרת לו,

כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון,

כי הולך לפניכם אדוני ומאספכם אלוהי ישראל.

איך תהיה גאולה עכשיו?

המלבי מסביר.

כי לא בחיפזון הנחפז.

כשאדם נחפז,

זה נחפז אל הדבר.

מנוסה,

זה נס מן הדבר.

אדם ממהר אל דבר.

אדם נס מדבר.

יציאת מצרים,

היציאה עצמה הייתה בחיפזון.

ככתוב כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים.

למה היה צריך חיפזון?

הם נחפזו אל הטובות הגדולות,

התגלות השכינה,

עמוד אש וענן שמלווה אותם,

ויתר הישועות

שלא השיגו עד בואם אל הר ה' חורבה.

אבל ההליכה שלהם בדרך אחר כך

הייתה במנוסה.

למה? כתוב וירדפו מצרים ויבואו אחריהם.

אז העם יצא בחיפזון,

אבל אחר כך הוא גם נס מפני המצרים הרודפים.

זה היה במצרים.

אבל לעתיד לבוא עכשיו, לא יהיה כן.

כי לא בחיפזון תצאו.

כי הולך לפניכם ה'.

ואם ה' יוביל אותנו,

אז לאן אנחנו נחפזים?

לא נצטרך ללכת אחריו עד הר האלוהים,

כי הוא הולך לפניכם ה'.

וגם לא נלך בדרך של מנוסה,

משום שלא יהיה אויב אחרינו.

כי מאספכם אלוהי ישראל.

הוא ילך אחרינו כמאסף

שהולך אחר המחנות,

אז מלפני מי ננוס.

זאת אומרת, יש מירה מקדימה ומאחורה.

השם ילווה אותנו בגאולה שלמה בלי חיפזון,

בלי מנוסה,

לא דומה ליציאת מצרים.

איך התקיים החיפזון של מצרים?

חכמים אמרו שזה חיפזון של מצרים.

המצרים שילחו את ישראל,

ולכן כתוב כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה.

עומק העניין עכשיו נבין למה זה,

למה בער להם, למה דחק אותם דווקא עכשיו לגרש.

הרי פרעה כבר אמר מזמן, השם הצדיק,

ואני ועמי ארשעים.

החכמים שלו אמרו לו, הטרם תדע כי אבדה מצרים.

מה, השתגעת? אתה רוצה שיחסלו את כולנו?

למה לא שלחו עד אז?

עומק העניין נעוץ בזה שטומאה וקדושה לא יכולים לשהות ביחד.

מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.

מישהו לא עובד את השם,

הוא שייך כולו בגשמיות וברוחניות לטומאה.

אבל מי שהופך להיות עובד השם,

הטומאה מסתלקת ממנו בגלל הקדושה

שמופיעה בו.

כי האור והחושך

לא יכולים לשמש בערבוביה.

או שהחושך מתגבר או שהאור מתגבר.

העצה של עבודה בחיפזון של מצרים,

אם מצרים כל כך ממהרים לגרש את ישראל,

אז העצה היא לעבור לצד של הקדושה

באופן שהטומאה

תתגרש ממנה.

ואיך זה קרה במצרים?

עד אותו זמן,

עם ישראל נקראו עירום ועירייה.

לא היו להם מצוות, הם היו עובדי עבודה זרה בדיוק כמו המצרים.

אבל אחרי שקיבלו עליהם את המצוות שהשם ציווה כדי שיוכלו לצאת, שיהיה להם זכות,

מצוות דם מילה ודם פסח,

אחרי שהקדוש ברוך הוא נתגלה עליהם,

נתעלה כל עם ישראל והעלה עימו את כל הבריאה למעלה ברוחניות,

עד שגם כלב במצרים לא חרץ את לשונו.

כשיש עמולה וכולם רצים לצאת,

ויש צעקות בכל מצרים ממיטת הבכורות,

איך יכול להיות שכלבים שתקו?

כלב אחד לא חרץ לשונו? לא.

מיליונים כלבים,

אף הגה.

לכן הקדוש ברוך הוא כתב בתורה שבשר טרפה בשדה, לכלב תשליכון אותו.

זה השכר שלו.

אני מבקש מעם ישראל במשך כל הדורות.

כלב, אם יש לכם טרפה ונבלה,

לזרוק אותו לכלבים, לתת אותו.

זה שכרם של הכלבים עד שלא חרצו את לשונם.

מי גרם להם את זה?

מה שעם ישראל נתעלו על ידי המצוות

שקיבלו על עצמם.

והגיע המצב

שלא היו המצרים יכולים לסבול את ישראל.

זאת אומרת,

טומאת מצרים כבר לא יכלה לסבול את קדושת ישראל.

וגורשו בחיפזון.

כמו שליברמן שונא חרדים,

כי טומאה לא יכולה לקבל קדושה.

כל זמן,

כל זמן

שזה שירת אותו, אז כמובן אפילו לשחרר

את אלה שהם שייכים לפלס

או לפלג,

כל אלה ששייכים לשם,

מתפרסם היום ששחררו החבר'ה שלו,

שחררו מאות בחורי ישיבה לא להתגייס כשהוא צוחק בחוץ.

לגייס, לגייס את כולם.

אבל כשהוא רואה שאין לו כבר שום דבר מזה,

אז הטומאה מתגלה וכל התשדירים שלו זה רק נגד החרדים.

לא ערבים שהוא אוהב מאוד,

רק חרדים.

זה מלחמת הטומאה בקדושה.

עכשיו, יש דרכים של מלחמה, איך נלחמים עם יצר הרע.

יש דרך ששוברים אותו.

לא כולם מסוגלים,

לא כולם יכולים,

וגם לא לאורך זמן.

אבל יש דרך כזאת.

אבל יש דרך נוספת, זאת שלמדנו עכשיו,

שהיא דרך המלחמה בחיפזון מצרים.

כשאדם, לדוגמה, מגיעים אליו מחשבות שאינן טהורות,

מה הוא עושה?

נגיד, אדם בתפילה, פתאום עולה לו כל מיני דמיונות ורעיונות ומחשבות בכלל לא קשור לתפילה,

מה שבדרך כלל קורה.

או סתם במשך היום הוא רואה דבר ופתאום עולות לו מחשבות.

מה עושה אדם כזה?

העצה היא בחיפזון,

להחווז,

להחליף את המחשבות הלא-טהורות בטהורות.

כיוון שאדם לא יכול לחשוב שתי מחשבות בעת ובעונה אחת,

אז אחת תדחק את השנייה.

איך הוא יכניס מחשבות טהורות?

אם אין לו רקע טהור, אז איך הוא יכניס?

אבל אם בן אדם רוצה, ונגיד הוא אפילו חילוני,

אני מאמין שהרבה יודעים לפחות מזמור אחד תהילים,

שיר למעלות, אשא עיניים להרים,

או יודעים להגיד איזה פסוק,

אפילו בראשית ברא אלוהים את השמיים את הארץ.

לא משנה מה,

ברגע שהוא יתחיל להכניס פסוקים או יביט לשמיים,

הוא יחליף את המחשבות הלא-טהורות

בטהורות וככה יוכל להיפטר מהן. ואם הוא בתפילה,

תכף נשמע עצה.

כשעומד בתפילה ובא יצר הרע עם מחשבות שלא מעניין התפילה,

הגאון רבי חיים מוולוז'ין

אומר עצה.

תתבונן באותיות של התפילה ותחשוב בהן.

כשאתה קורא ברוך, אל תקרא מלמעלה, כאילו, תתקדם.

תסתכל על האותיות של ברוך,

תשים את האצבע,

ברוך אתה,

השם,

אלוקינו,

מלך.

תסתכל על האותיות.

ככה לא ייכנסו לך מחשבות אחרות.

כי אם אתה חושב על האותיות,

אי אפשר לחשוב על משהו נוסף.

מחשבה אחת רק, ועוד אחת ועוד אחת.

אם כל הזמן תצמד למילים,

אז אתה תוכל לעבור את רוב התפילה עם מחשבות של תפילה.

כי אין טומאה

וקדושה יכולות לדור בכפיפה אחת.

כשבה הקדושה מסתלקת הטומאה,

כשבה הטומאה מסתלקת הקדושה.

ככה זה עומד.

זה היה ההסבר של חיפזון של מצרים.

שאי אפשר שהקדושה והטומאה יהיו יחדיו, לכן ביקשו המצרים לגרש את ישראל אחרי שקיבלו עליהם את המצוות.

אבל רבי יהושע אומר, זה חיפזון ישראל.

כל עלייה במדרגה שאדם זוכה לעלות

זה בחינה של גאולה.

על האדם לדעת אבל שגם אם הוא עולה במדרגות,

זה לא מגיע לו בדין. זאת אומרת, אני רוצה לעלות למדרגה כזאת ברוחניות, אני אגיע.

זה יגעת ומצאת.

גם אחרי שאתה יגע,

זה רק בגדר מציאה שהשם ימצא.

מדרגה רוחנית שזוכים אליה לאחר שעובדים עבודת קודש

היא לא ניתנת בדרך של סיבה ומסובב, אתה עשית את זה לכן תקבל את זה, לא.

כל המדרגות הרוחניות שאדם זוכה להן הן מתנות מהקדוש ברוך הוא.

אחרי שהשם רואה שאדם משבר את גופו אז הוא

נותן לו במתנה מדרגה עליונה יותר אבל את המתנה צריך לקבל בחיפזון.

מיד כשרואים שאפשר לקבל תחטוף את המדרגה.

אם לא חוטפים אותה בחיפזון עלולים להפסיד.

קורה פעמים שאדם זוכה להרגיש קבלה של מתנה כזאת

אבל מצוי מאוד גם שהוא מזניח ומאבד אותם.

נגיד אחד ישב ללמוד כמה שעות רצוף

ופתאום הוא מרגיש הרגשה עצומה של אהבת השם ואהבת התורה מבחינתו להתקע פה כל הזמן.

אבל צריך לדעת שבאותה העת שהוא עומד כרגע

שהוא מרגיש סימן לעלייה במדרגה

עליו לחטוף את ההרגשה ולתבוע מיד מעצמו איזה מעשה

שיקבע לעצמו את המדרגה הזאת שהגיעה אליה בהכרה.

או שהוא יקבע עכשיו שהוא ילמד תמיד כמה שהוא למד פלוס זמן נוסף.

או שהוא יקבל עליו מעשה שתמיד הוא ישתהה ויעשה כך וכך ולא יצא מיד.

או שהוא יקדים ויבוא מוקדם.

או שהוא יתחזק בעניין מסוים.

בקיצור, לקפוץ אל תוך המדרגה החדשה ולהחליט

לעולם אני נשאר בתלמוד התורה, למשל.

יש בן אדם, הלך להתפלל באיזשהו מקום והרגיש שמה הערה,

איזה תפילה, איזה יופי, נו, מה אתה עושה עם זה?

אם אתה הולך ומשנה מקום אחרי זה, לא תפסת את המדרגה שזכית.

אם אתה רואה ששמה זה מניין כשר והכל בסדר,

אז אטרבא, תקבל על עצמך איך לתקוע את עצמך באותו מקום.

אם למדת פעם עם מישהו והרגשת שאיתו אתה מבין טוב את החומר,

אז תקבע מיד שתהיו חברותה ותמשיכו הלאה.

וכן בכל דבר, גם במצוות, בכל דבר שאדם מרגיש

שהיה לו איזה חשק גדול,

איזה הערה, הרגשה נפלאה.

צריך לראות איך להתמיד אותה, אז צריך לקבל עליו מעשה או החלטה.

איך הוא ממשיך את זה ולא מפספס,

והקדוש ברוך הוא ידלג לו על ההרים ויקפץ על הגבעות והוא איבד את הכול.

אנשים רבים זכו לרגעים של הארות והתעלות,

אבל לא השכילו לקבוע אותם על ידי מעשה ואיבדו את המדרגה שהיו יכולים לזכות לה.

חובת החיפזון בעבודת השם

נמצאת גם במדרגות הגבוהות של האנשים הכי גדולים,

כגון משה רבנו.

בזמן הסנא שהיה בוער,

כתוב שהוא הסתיר את פניו.

אחר כך הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא,

במקרה אחר,

הריני נא את כבודיך.

תראה לי באיזה מידה אתה פועל בעולם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, כשרציתי לא רצית.

עכשיו שרצית לא רציתי.

מה פירוש? הפסיד את המדרגה.

אם היית בזמן גילוי שכינה בסנא מביט,

אז היית זוכה למה שאתה מבקש עכשיו.

אבל אז לא רצית, הסתרת פניך.

אפילו שזו הייתה מעלה גדולה,

הוא זכה בשביל זה לקרני הוד שיצאו מראשו.

אבל כיוון שאז לא רצית, עכשיו אני לא רוצה.

זהו, פספסת את השעה.

אז אותה מדרגה שניתנה למשה רבנו לזכות בסנא הייתה רק לשעתה.

אם היה משה רבנו נוטל אז את המדרגה הזאת,

הייתה נשארת קבועה בו.

מכיוון שהוא לא נטל אותה,

נשארה מדרגה משוללת ממנו,

וה' עונה לו, כשרצית עכשיו אני לא רציתי.

אם כלל ישראל לא היו נחפזים במצרים לקראת הגאולה,

היו מאבדים את גאולת מצרים.

וכמו שאמרנו, היו נתקעים עד המשיח.

הפסוק בקהלת אומר לה, כל זמן ועט לכל חפץ תחת השמיים. שתדעו,

כל דבר יש לו זמן,

כל דבר יש לו עט

תחת השמיים.

אומרים חכמים, זיכרונם לברכה, זמן היה ליציאת מצרים.

אם לא היו מנצלים לחטוף את הגאולה בזמן של יציאת מצרים,

היו מאבדים זאת לתמיד. גם לכם

יש זמן לכל דבר.

מן השמיים מעניקים לכם הזדמנויות בחיים.

רוב האנשים לא מנצלים אותם ומפסידים, הם לא יחזרו.

יכולים להיות דברים גדולים, עצומים,

יכולים להיות דברים בינוניים.

אתם עצמכם אומרים, אני פספסתי את זה,

היה לי הזדמנות פעם ככה והיה לי הזדמנות ככה.

בדרך כלל אנשים מדברים על דברים חומריים,

אבל יש גם הזדמנויות רוחניות.

מפגישים בן אדם עם בן אדם שהיה יכול להרים אותו ולהביא אותו למקום גבוה מאוד ברוחניות,

ובן אדם רק באותו זמן התפעל, אמר, וואו, אתה יודע את מי פגשתי,

עם מי דיברתי?

אפשר לעשות סלפי?

עשה סלפי והלך מבסוט, יש לו סלפי וזהו.

אבל איבדת את אותו בן אדם שבעצם היה יכול להרים אותך למדרגות נחלות.

כמה אנשים כאלה מזדמן להם חיי הזדמנויות שהם אפילו לא מבינים?

מה היה תחת ידם?

במהלך הזה מתברר לנו גם העניין של זמני הגאולה שכל גדולי הדורות הקודמים דיברו עליהם,

ונתנו תאריכים מדויקים.

הזמנים האלה היו באמת באמת ראויים לגאולה,

רק שאנחנו לא השכלנו לנצל אותם.

התורה מלמדת אותנו, אם ככה, את סדר העבודה,

איך נוכל להיות מוכנים ומזומנים לקבל את הגאולה. שאלה

ששואלים אדם שמגיע לדין אחרי 120 שנה.

ציפית לישועה?

שאלה, ציפית לישועה?

זאת אומרת, אתה המתנת לגאולה? מה זה המתנת?

גם אני אמרתי שאני מאמין באמונה שלמה שיבוא מלך המשיח, בטח.

ציפית, ציפית, אתה יודע מה זה ציפית?

אתה יודע שההורים שלך צריכים להגיע הלכה לשבת.

אתה רואה שהשעה כבר מתאחרת, תכף נכנסת שבת.

אז אתה לא יושב אדיש במטבח, אתה כבר עומד בחוץ, או במרפסת, או בפתח, או בדלת,

ואתה מחכה, מה קורה? אתה מרים טלפונים, מה, איפה אתם? מה קרה?

זה נקרא ציפית.

אתה ציפית ככה? חיכית מוכן עם הכל?

אתם יודעים איך גדולי ישראל היו מצפים, איך היו מחכים?

אם הם היו שומעים כל הברה בעיר, שומעים מישהו צוחק או משהו, אומרים, אה, הוא הגיע?

שואלים אותם, מי?

אומר המשיח.

אומרים לו, מה קרה?

הוא אומר, אז מה צוחקים?

על מה יש לצעוק?

אם מגיע שם משיח, אז צריכים לצעוק, הגיע, הגיע.

אנשים היו בהמתנה,

בסטנדבאי, מוכנים כל רגע,

כל רגע זה יכול לקרות.

הכרתי בן אדם, סיפרתי בהרצאות קודמות שהיה בן אדם, פעם אחת שאמרתי

שהמשיח יבוא תוך שלושה חודשים,

והוא נזדעק.

אמר, וואו, מה קרה?

אמר לי, אני עוד לא מוכן,

אני לא יודע כלום, לא למדתי כלום. מה, הוא ישאל אותי, מה אני אגיד לו?

אמרתי לו, יפה.

יש לך הרגשה והבנה, כשיבוא משיח, מה יקרה?

אבל אם תמות מחר, מה יקרה? אתה מוכן?

למשיח אתה מפחד, מה תענה לו? ולקדוש ברוך הוא, עוד שעתיים-שלוש, אתה יודע מה לענות לו?

אף אחד לא מצפה, לא למוות ולא לזה.

אולי הקורונה קצת עוררת את האנשים,

אבל אנשים לא מצפים, לא מצפים.

לווירוס כן, לווירוס כולם מצפים, פוחדים, הכול, וירוס.

תראו מה זה הקדוש ברוך הוא,

מעצמה שנייה בגודלה בכלכלה,

השבית אותה, אין מסחר, אין כלום,

אין אוכל בסופרים, אנשים אוכלים אחד את השני עוד מעט,

חוטפים בתוך הסופרים,

אנשים מובילים אותם עם אקדחים ועירובים ותת-מקלעים לבידוד.

יש להם מכשירים שמסתכלים עליהם, יש להם חום.

אם יש חום, לוקחים אותם בכוח,

מכניסים אותם למחנות עכשיו.

ושם הולכים לחסל אותם,

לחסל אותם, פשוטו כמשמעו.

כמו שהיה בזמן ההבעבועות שחורות, כמו שהיה החולרה,

היו מכניסים אנשים למחנות ומחסלים אותם מפני המגפות.

הם שורפים את כל הגופות, אין קבורה ואין לוויה ואין כלום.

כל מי שנדבק, ישר לוקחים אותו למשרפות. שלחתי סרטונים,

עכשיו שיראו אנשים.

וזה הולך ומתעצם וגודל,

וזה כבר יצא למען מ-20 מדינות,

וגם בישראל כבר יש חשש פה ושם.

בקיצור, אף אחד גם לא מגדיר את המחלה נכון.

מסין אומרים שזה לא רק דרך הפה או בלחיצת ידיים,

זה גם דרך העיניים.

לכן כל אלה שמטפלים באלה שהם מנוגעים,

אז הם לובשים הכול הרמטי,

סגור, כולל משקפיים, כולל הכול.

אחרת,

גם הם יחשפו.

מתי זה קרה דווקא? מתי שאנחנו לומדים על מכת דבר?

במכת דבר שבטו במצרים ככה זה היה.

היו נופלים אנשים, מגפה, דבר.

אבל כשאדם קורא פרשת השבוע, דבר, דבר,

דם, צפרדע, כנים, ערוב, דע להגיד בעל פה, דצח, עדש, בחר, כל הכבוד.

עובר לא מהר.

אבל כשהוא רואה עכשיו עולם שלם בלחץ,

ורואים אנשים עומדים, טראח, נופלים.

בלי התרעה,

בלי מחלה, בלי כלום, בלי כאבים.

טראח, נופלים.

זה מלחיץ, זה חושי.

אדם כבר רואה בחוש מה זה דבר.

זה דבר.

מגפה.

אז מקבלים קצת מושגים.

כשאומרים לכם צריך להיות בחיפזון,

צריך מושגים. אבל אם אתם לא רואים את זה בעיניים,

שפתאום במשיח, ופתאום

הקדוש ברוך הוא מתגלה, והעולם מבין,

ובטל יצר הרע,

ועכשיו עומדים לדין אמת,

מי ימצא ציור כזה? מי רואה דבר כזה בחוש? אף אחד.

לכן מחייבים אותנו בתורה שכל דבר שאתה לומד, צריך לצייר אותו בחושים.

מי זוכה להיות יותר גדול מחברו?

מי שהציורים שלו יותר מוחשיים.

אם אדם יודע לצייר גיהינום,

הוא לא יעשה עבירות.

אם הוא לא ידע לצייר,

הוא רק שומע את המילה וזהו, ומחייך.

זה בן אדם שלא יפחד מעבירות. הוא יעשה בסיטונאות,

כי אין לו ציור שירתיע אותו.

אבל אם בן אדם ראה פעם ציור כלשהו,

בדמיונו, שהוא ימציא לעצמו,

זה יכול לעזור לו להרתיע אותו.

אבל אם אין לו,

לא עוזר.

שאלה,

בשנה האחרונה,

טרם יציאתם ממצרים,

כבר לא נשתעבדו בני ישראל בשעבוד ממש.

בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים,

והגיעו להשלים את המדרגה שלהם באמונה,

ונעשו ראויים לגאולה.

מה הטעם שישה קדוש ברוך הוא אותם במצרים גם את השנה האחרונה,

החודשים האחרונים?

בעלו, כשיצאו ממצרים, יצאו בחיפזון גדול,

שלא תתעכב יציאתם מארץ מצרים אפילו רגע.

ולמה הניח אותם הקדוש ברוך הוא במצרים למשך כל המכות שהיו שם?

עשר מכות.

מספיק היה מכה אחת

להכריח את פרעה להוציאה

אז תשמעו.

התורה אומרת, ולמען תספר באוזני בנך ובין בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם

וידעתם כי אני אדוניי.

אז כל השנה שהם היו שם, בני ישראל,

למען תספר באוזני בנך ובין בנך וידעתם אתם אתם ישראל וידעתם כי אני אדוניי.

מה זה וידעתם?

הרי לכאורה כבר ישראל הכירו את הקדוש ברוך הוא

והיו מאמינים בני מאמינים

ככתוב ויאמן העם.

נתתי שיעור לפני כמה ימים והסברתי איך נולדו

הילדים במצרים אני אומר בקצרה המצרים לא רצו שבני ישראל יתרבו

כי הם פחדו שיקומו נגדם וימרדו

אז הם חיפשו עצה

אז קודם כל הם גרמו לאנשים לא לישון בבתים עם אנשים

ושלחו אותם לישון בשדות

מה היו עושות הנשים?

היו מתייפות והולכות אצל הבעלים לא אתאר את כל התיאורים והיו

מתעברות

תחת התפוח זה נקרא

תחת התפוח עוררתיך

שמה חיבלה ילדתך

משם היו יולדים והיו באים המצרים לקחת את העיוורים לעבודה פתאום רואים

צאצאים קטנים תינוקות

והנשים היו מולידות אותם בשדה

ומפקירות אותם והולכות כי אין ברירה אם לא ייקחו אותם יהרגו אותם

ומשאירות אותם בביטחון בידיו של הקדוש ברוך הוא

והקדוש ברוך הוא שולח מלאכים

שמוציאים להם חלב ודבש מהסלעים

ונותן להם

והם גודלים וכשבאים המצרים רואים אותם ועם מחרשות

ושברים ורוצים לחרוש אותם

כי הקדוש ברוך הוא עושה נס והם נכנסים בתוך האדמה

נכנסים בתוך האדמה הם חורשים הולכים הם יוצאים

כצמח השדה נתתיך

ותבואי בעדי עדאים אל תקרא עדי עדאים אלא בחדרי עדרים

ובאים אז זו הייתה אמונה גדולה בישראל

מאמינים ומאמינים איך הם התרבו כל אישה ילדה שש בקרס אחד

והייתה גזירה להרוג את כולם ולהשליך את הילדים ליוור והם נהיו מיליונים

משבעים נפש תוך 210 נהיו מיליונים איך זה היה?

בניסים אז הם חיו ניסים אז הם האמינו בשם

אז האמונה הייתה חושית

וכתוב שבא משה ואמר שהשם שלח אותו האמינו לו ויאמן העם אז מה קרה עכשיו למה צריך להשלים אותם עוד

עוד שנה לראות עשר מכות

אלא עדיין לא הושלמה מדרגה באמונה

עדיין לא ראו את ההשגחה הפרטית וחידוש הבריאה לכל יחיד ויחיד

כל מכה שהוריד הקדוש ברוך הוא למצרים

הושרש בתוך ליבות בני ישראל עיקר האמונה שהקדוש ברוך הוא מחדש

בכל יום תמיד מעשה בראשית בשביל כל יחיד ויחיד

אנחנו אומרים את זה כל יום אבל מישהו מרגיש ככה? אף אחד

מדברים מדברים מדברים מדברים בתפילה אומרים כתוב בסידור

מישהו יכול להגיד לי למה הקדוש ברוך הוא בחר עשר מכות לא תשע לא שתים עשרה לא שבע לא חמש לא אחת מכת בכורות וחסל

למה עשר מכות אתם יודעים למה?

כנגד עשר ספירות

או יפה את מקובלת

כנגד עשר ספירות יפה

מה זה אומר?

תגיד שהם הגורים האחרים ועושים ממילות האלה זה כבר חידוש

יפה איפה למדת?

קראתי או שמעתי?

קראתי או שמעתי בסדר זה בדרך לאנשהו

עשר מכות אתם יודעים למה?

בדיוק מי אמר את זה?

ברקולי

כנגד עשרה מאמרות

מה זה עשרה מאמרות?

העולם נברא בעשרה מאמרות

בראשית ברא אלוקים אחר כך הוא אמר יהי אור

יהי רקיע יהי יהי בעשרה מאמרות נברא העולם

אז למה צריך עשר מכות?

כי פרעה הכחיש את הבורא שברא את העולם בעשרה מאמרות מה הוא אמר?

מי אדוני אשר אשמע בקולו?

לא ידעתי את אדוניי.

סליחה אדוני.

משה, אני לא מכיר אחת כזה.

אתה לא מכיר?

Welcome, עכשיו תכיר.

אז הקדוש ברוך הוא הביא לו עשר מכות כנגד עשרה מאמרות.

להראות לו שהוא שולט בעפר,

במים, ברוח, באש,

וגם משגיח על כל אחד ואחד.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם,

מפעיל אותו,

מחדש אותו,

עושה בו כרצונו,

ויודע כל המתרחש גם בליבות בני אדם.

מכה ראשונה, דם.

דם כל הימים באגמים, הכל הפך להיות דם, אין מים.

היחידים ששותים מים

זה בני ישראל.

המצרי רואה שהיהודי שותה מים,

אומר לו בחייה, תן לי לשתות איתך בקש מתוך הכוס שלך.

אומר לו תפאדל.

נותן לו קש,

המצרי שותה דם.

והיהודים מוציאים מים

באותו כוס.

אז מה רואים מזה?

השגחה פרטית על כל אדם ואדם.

כשהקדוש ברוך הוא מבדיל בין המצרי לעברי,

לעברי הוא החליט לתת מים ולמצרי דם.

ממה אותו מים דם, אותו דם מים, תלוי למי.

זה, אין בטבע דבר כזה.

אין דבר כזה בטבע.

זה ההפך הטבע.

רק מי ששולט על הטבע, מי שברא את הטבע,

יכול לעשות בו כחפצו.

אז המכה הזאת מראה בחוש

שיש בורא לעולם,

כי הוא אמר לו, משה רבנו,

אני הולך להביא לך מכת דם.

הוא הודיע מראש.

וככה היה.

מכת חושך.

יושבים במרתף אחד,

עברי ומצרי.

למצרי נהפך כל האוויר לחושך בעובי של דינאר.

אי אפשר לזוז.

אי אפשר.

אי אפשר לזוז. כופה במקום.

לישראלי אור גדול.

כמו שיהיה עוד מעט.

עוד מעט כתוב בגאולה, איך יתבררו הצדיקים מרשעים.

אתם יודעים איך?

כתוב שהקדוש ברוך הוא יום בוער כתנור וליהת כל עושי רשעה.

כל אלה שהם עושי רשעה יתלהטו כמו היתושים במנורה כחולה. טוסטוס. טוסטוס. ככה נשרפים.

ככה זה יהיה.

והצדיקים יפושו כעגלי מרבק.

כמו העגלים בשוויץ שם על ההרים.

הם יפושו עם מבסוטים איזה שמש. גלינגלנג. גלינגלנג.

מבסוטים.

והרשעים טוסטוס.

ולא יבינו הצדיקים איפה הוא נעלם זה היה פה. איפה זה נעלם?

שרף.

אתם יודעים כמה היו המעלות?

אלף חמש מאות מעלות.

אפשר להישאר במצב כזה? כן.

רק הצדיקים.

איך אפשר להיות אחד בחושך

בעובי דנר ואחד באור?

איך יכול להיות אחד שותה מים בשני דם?

מי שברא את העולם עושה מה שהוא רוצה.

מה שהוא רוצה.

והפוך.

הוא עושה בדווקא שיראו שאותה שמש,

אותה שמש יכולה לעשות פעולות הפוכות.

גם היום היא עושה.

תצאו לשמש, תשבו שעתיים,

תשחירו,

תשימו את הכבשים שלכם על החבל, ילבינו.

אה.

השמש מלבינה את הכבשים, את הכביסה,

ומשחירה לכם את הפנים.

אה.

היא עושה פעולות

שונות,

נכון?

היא גם מבשלת את הפירות, נכון?

ומייבשת את העצים.

אה.

דבר והיפוכו.

אז רואים שבאותו דבר יכול להיות

פעולות הפוכות. אין בעיה אצל הקדוש ברוך הוא. ובפרט אם הוא אומר מראש,

כמו שהתריע לפרעה מה יהיה,

ככה יהיה.

פרעה האמין כל פעם מראש? לא, עד שקיבל תחלעה בראש.

ואז, בלית ברירה, הוא הודה שאכן,

אבל תמיד הוא ניסה לדחות את זה ולהגיד, כן, זה מקרה,

זה כישוף,

זה ככה, זה כנראה תופעות טבע שבאות פעם לחמשת אלפים שנה,

וככה, כל מיני חרטות כמו של המדענים.

אבל מפה רואים שהקדוש ברוך הוא הודיע, וידעתם

כי אני אדוני.

מה זה כי אני אדוני?

שהשם מנהיג כל בן אדם ובן אדם בעולם,

והוא משגיח עליו בפרטי פרטים,

והוא ברא את כל העולמות כולם בשביל אחד מיוחד,

במיוחד.

מה השם שלך אתה?

שי.

מגיע לך כנראה שי עולמות.

תגיד לי,

אתה ידעת שהקדוש ברוך הוא ברא את כל העולמות כולם רק בשבילך?

שמעתי, אבל לא ידעת.

אם היית יודע, איך היית הולך ברחוב?

כמו אחד שמחפש לירה?

היית הולך כמו מישהו, בעל הבית על כל העולמות. איך הולך אחד

שיש לו מדינה?

משוויץ,

מרגיש חשיבות.

אז אחד שיש לו את כל העולמות ובורא ברא בשבילו את הכול, איך הוא מרגיש?

אני לא מכיר אחד שמרגיש את זה.

אני לא מכיר אחד.

למה הוא ברא האדם הראשון אחד?

בשביל להגיד לך שאת כל העולם הוא ברא בשביל אחד.

היה יכול לברום מיליארד על הפתיחה.

עשר מיליארד, כמה שהוא רוצה, מה הבעיה?

אין לו בעיה.

למה אחד?

ללמד שכל העולמות, לא עולם, כל העולמות,

כולל הגלקסיות, כולל הכול,

נברא בשביל אדם אחד.

ואיפה הוא שם אותו בהתחלה?

ישר בגן עדן.

אז איפה הוא רוצה לשים אותך? ישר בגן עדן.

כמה אנשים מבינים את זה?

הוא עשה רק טעות אחת, נכון?

גירשו אותו מגן עדן.

כמה טעויות אנחנו כבר עשינו?

אז איך נחזור לגן עדן?

צריך לעבוד.

צריך לעבוד.

והבורא ברא לנו את כל העולמות, לכל יחיד ויחיד, ומשגיח עלינו.

אתה חושב שאף אחד לא שם לב, אתה לבד באוטו, לבד בבית,

שיחה פרטית,

זז הצידה, חושב שאף אחד לא שומע, לא רואה.

הכול מצולם,

הכול מתועד, הכול מוקלט,

הכול, וישמיעו לך את זה בפול ווליום.

אז זאת אומרת, זה גילה הקדוש ברוך הוא למצרים ולעם ישראל.

וזה הפירוש של הדיברה הראשונה בעשרת הדיברות.

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. מה כתוב אשר הוצאתיך?

כל יחיד ויחיד הוצאתי אותו בנפרד. לא כולם ככלל אלא כל יחיד ויחיד.

כי אלוהים הוא של כל יחיד ויחיד ממש.

בורא, מחדש,

משגיח מנהיג לכל פרט ופרט במיוחד.

ביסוד האמונה הזה מתבטא באנוכי, אדוני אלוהיך,

שזוהי עיקר ההכרה שהתגלה הקדוש ברוך הוא לעיני כולם ביציאת מצרים.

עכשיו, אם יגידו לכם אנשים,

תגיד, אתה מאמין שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות?

תגיד לו, אנחנו היינו עדים?

במעמד

הר סיני,

הקדוש ברוך הוא התגלה ואמר,

אני אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך. למי הוא אמר? לאלה שהוא הוציא.

אלה שהוא הוציא, ראו איך הוא ברא את העולם מחדש בעשרת המכות?

ראו או לא ראו?

ראו.

עיניך רואות ולא זר, אוזניך שומעות ולא אחר.

עם שלם יצא ממצרים,

ראו את הקדוש ברוך הוא בחוש.

ליווה אותם ארבעים שנה במדבר.

אז אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא בורא עולם ומשגיח על כל הברואים, ועד היום הראיה שהוא אמר,

לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי איתם.

אני נשבע לכם, אומר הקדוש ברוך הוא,

שלעולם, כל אומות העולם יעמדו נגדכם,

ירצו לכלות אתכם והכול,

כמו שהיה בכל הדורות,

שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, כמו עכשיו,

והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. כבר אלפי שנים הוא עומד בהבטחה.

אז הקדוש ברוך הוא שלך, פרטי, מסתכל עליך, רק תהיה חכם, תעריך.

לא רק את בני ישראל לבד רצה הקדוש ברוך הוא להביא לידי האמונה,

על ידי המכות,

אלא גם את פרעה והמצרים,

כמו שכתוב בפסוק, וידעו מצרים כי אני אדוני.

בגלל שהוא אמר

לא ידעתי את אדוני.

אמר לו, אין בעיה, אני יודע לך מי אני, ייקח קצת זמן.

ככה לאט לאט שווה ישווה, אני אתן לך לעכל כל מכה שבוע.

שלושה שבועות התרעה,

עוד מכה שבוע,

שלושה שבועות התרעה,

עד שאתה תתרגל שאני אדוני, ואני אדוני בקרב הארץ.

אני לא שמה למעלה בראתי את העולם והסתלקתי, לא.

אני משגיא, אני יודע מה אתה חושב, מה אתה עושה בחדרי משכפך, אני יודע הכל.

ואני אטפל בך, אל תדאג.

עד שאתה תצעק

שאני אדוני. מה יהיה בסוף בגאול האחרונה?

מה יהיה בסוף?

כל העולם יהיו שפה אחת?

כולם יקראו בשם השם ולעובדו שכם אחד,

ביום ההוא יהיה אדוני אחד ושמו אחד.

זהו.

מה שידעו במצרים יצטרכו לדעת גם בסוף,

וגם עיקר פולני רועה חזירים ידע.

והתגדלתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים וידעו כי אני אדוני.

לא יישאר בן אדם בעולם

שלא ידע את השם.

ולכן רצה השם שידעו גם מצרים ולימד אותם 12 חודש

את דרכי ההשגחה,

איך הוא משגיח ואיך הוא מפלה,

מפלה בין בני ישראל לבין המצרים.

היה ערוב, מכת ערוב, פילים, ברדלסים, אריות,

דובים, נכנסים למצרים, אבל ארץ גו שאין

אף אחד לא נכנס.

למה? הקדוש ברוך הוא הפלה.

בעלי החיים יודעים איפה הגבול?

לא יודעים.

אבל השם לא נתן להם להיכנס, לא נכנסים.

וכן כל מכה ומכה זה סיפור, לתאר אותו, וזה משהו מבהיל.

מכל מקום,

פרעה שאמר בתחילה,

ויאמר פרעה,

מי אדוני אשר ישמע בקולו לשלח את ישראל?

לא ידעתי את אדוניי.

וגם את ישראל לא אשלח.

הוא בעצמו צעק,

אדוני הצדיק, ואני ועמי ארשעים.

רואים מפה כמה ערך של אמונה בשם,

שכדאי היה להשהות את ישראל עוד 12 חודש נוספים כדי שירכשו את האמונה הזאת, החושית, של בריאת עולם מחדש.

וגם כדאי ונוח היה למצרים לסבול את כל כובד המכות

שכל אחת קשה מחברתה כדי להגיע להכרה שלמה בהשגחתו של הקדוש ברוך הוא.

אומנם ההכרה של פרעה לא החזיקה מעמד רק זמן קצר,

אבל תקשיבו טוב מה היה בסוף.

בסוף הקדוש ברוך הוא שילם להם מידה כנגד מידה. אתם הטבעתם את הבחורים שלי ביאור?

אני אטביע אתכם גם כן ביאור.

אז הביא אותם לים סוף,

גרר אותם,

לכן הוא ביקש

שבני ישראל ישאלו איש

מאת שכנו ואישה מאת שכנתה,

ישאלו כלי כסף וכלי זהב ושמלות

בהשאלה

ולא יחזרו.

ואז יגידו, אה, גנבו לנו את הכסף,

יאללה, אחריהם.

כל זה בשביל למשוך אותם באף,

להגיע על ים סוף בשביל להטביע אותם.

ושם הקדוש ברוך הוא חנש אותם כל אחד לפי מה שהוא.

יש כאלה צללו כעופרת, יש כאלה כאבן, יש כאלה כקש.

כל אחד לפי מה שהוא היה רשע.

ואחר כך פלט אותם הים,

וכל אדון מצרי ששעבד עברי נזרק בדיוק לרגליו של העברית.

ועדיין היה מפרפר, גוסס,

והעברי שם רגלו על חזהו ונותן לכלב לאכול אותו.

למה השם רצה שהמצרים ידעו שאני השם?

גם ברגע האחרון שהוא מפרפר,

שידע שאני השם. לפני שהוא מת, דקה לפני שהוא מת, שידע שאני השם.

לא היה אחד שלא ידע את השם.

גם היהודים

וגם המצרים. מי נשאר? אחד.

השאיר אותו הקדוש ברוך הוא את פרעה.

פרעה, אתם יודעים מה היה הגובה שלו?

גובה של אמה.

זה היה הגובה שלו.

הוא היה מלך

שמפחיד את כל העולם.

הוא היה יושב על מדרכה, רגליים מתנדנדות.

הפרעה הזה

ניצל, הלך לנינווה,

בעיראק והפך להיות מלך על נינווה עד ששלח הקדוש ברוך הוא את יונה הנביא לנבא שנינווה נהפכת

עוד ארבעים יום.

אם אתם לא חוזרים בתשובה ממעשיכם הרעים

היא נהפכת.

מי שמע את זה?

פרעה.

ישר עמד בכיסאו וציווה את כולם לחזור בתשובה.

כולם לבשו שקים וכולם לבשו וצמו ועשו את הכול וחזרו בתשובה.

מי עשה את זה?

פרעה, הוא כבר נהיה מחזיר בתשובה.

אבל זה לא החזיק יותר מארבעים יום ואחרי זה נהפכה נינווה.

אבל תקשיבו טוב את המסקנה.

תשובה שנמשכה רק ארבעים יום,

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

ואחרי זה הם שבו לדרכם הרעה.

היה כדאי לעם ישראל לסבול שנה נוספת במצרים.

כדאי היה לפרעון במצרים לספוג מכות גדולות כאלה

וגם על ים סוף,

כדי שיגיע פרעה לנינווה ויגיעו להכרה לפחות לכמה ימים

להאמין בשם יתברך.

כי אין שיעור לאמונה בשם יתברך.

זאת תכלית הבריאה,

וראוי לעבור כל סבל וכל ייסורים כדי להגיע למטרה להאמין בשם.

לכן, יש אנשים שהקדוש ברוך הוא מאותת להם

איתותים פוגע להם בממון, בפרנסה, בשכנים,

בבית, במשפחה, לא מבינים, מכריע אותם עם מחלות קשות,

ואז הם נזקקים לאמונה,

ואז בלית ברירה הם מחפשים עצה, איפה?

אצל האמונה.

למה?

למה קודם לא האמנת שהיית בריא וצלול וחזק והיה לך קול? למה?

כי אתה פרעה.

אתה פרעה עקשן.

מקבל רמזים, איתותים, הכל הסבירו לך, ידעת, אבא שלך אמר לך,

אמא שלך אמרה, סבתא שלך אמרה, כולם אמרו לך,

חברים שלך אמרו לך.

לא רצית לשמוע את הגבר.

מתאמן במכון.

אז מה, אתה מפחד ממישהו?

אבל כשבא וירוס,

יא ביי ביי.

אין מה לעשות.

אין מה לעשות.

גם דוקטורים מתים, גם פרופסורים מתים, גם ראשי ממשלות, כולם מתים. וירוס. מה זה וירוס?

חפש אותו.

דבר איתו, שכנע אותו.

נו, תראה, נרד תוציא אותו, נראה איך תוציא אותו, אתה יכול להוציא אותו.

תשימו לב, כל פעם שהרפואה כאילו מצליחה להתגבר על משהו,

פעם היה טיפוס,

פעם היה חולרה,

פעם היה בעבועות שחורות, כל פעם היה כל מיני מכות שונות, אבולה,

מהבולה, כל מיני.

אז כל אלה זה, ומה?

ומצליחים למצוא איזה נסיוב שיצליח להתגונן מפני הווירוס.

מה עושה השם? מביא עוד אחד, יותר חזק,

שגם אנטיביוטיקה לא מועילה, וגם זה, והוא מתחסן, והוא גם לומד את כל הדרכים והכול. מה זה לומד? איפה הוא לומד? באוניברסיטה?

מעבירים לו קורסים, יש לו אפליקציה שהוא רואה.

איך הוא יודע הווירוס הזה פתאום להתגבר על כזה?

איך הוא יודע?

יש אחד ששולח אותו.

מי שאמר לערוב לא להיכנס לגושן,

אומר לווירוס קורונה להיכנס לסין.

מה עושים בסין, אתם יודעים? מה הם אוכלים, אתם יודעים?

הכול הם אוכלים חי, חי.

ראיתם פעם איך תולשים ראש של עכבר, חי, ואוכלים אותו?

ראיתם פעם?

אתם רוצים לגאל קצת? אראה לכם?

לא רוצים. איי, איי, איי. אסתיניסים אתם, אה, אסתיניסים.

אתם יודעים מה ההבדל בינינו לבין אומות העולם?

אמר הקדוש ברוך הוא,

אם הייתי מוציא את עם ישראל ממצרים רק בשביל שלא יאכלו שקצים ורמסים,

די.

לא הייתי נותן להם את התורה.

שום מצווה.

רק אומר לעם ישראל לא לאכול שקצים ורמסים,

בשביל זה היה שווה לי להוציא אותם ממצרים ולבחור בהם כעם שלי.

אפילו ששקצים ורמסים זה מאוס,

מאוס, טבע האדם צריך להיגאל.

אבל עם כל...

אם רק זה היה שווה לי שעם ישראל יהיה העם הנבחר

זה לא יאומן כי יסופר

לכן אנחנו משתדלים לשמור על מטבח יהודי כשר

אבל צערנו הרב גם יש אנשים יהודים עם כיפות

שאוכלים נבלות וטרפות ושקצים מרמסים

אבל בלי להסתכל, בלי לחשוב, בלי להבין ראש קטן, אה בלע

מאה אחוז. קיצורו של דבר אדם צריך להבין ששווה לקדוש ברוך הוא

שעם שלם יקבלו מכות ועם שלם יסבלו עוד שנה עם ישראל

בשביל שיהיו פעם איזה גויים שהגויים האלה יחזרו בתשובה לארבעים יום.

שמעתם?

עכשיו מובנים דברי המארחו שכדאי לאדם לרדוף אחרי רשע

שבעים שנה בשביל להחזיר אותו בתשובה.

כמה חשוב לקדוש ברוך הוא שבן אדם

ולמה זכה אברהם אבינו למעמד הגדול שנקרא האדם הגדול בענקים?

בגלל שהוא גייר גרים.

לא מפרסמים לנו את התורה שלו ולא את המצוות שלו ולא שום דבר.

רק שהכניס אורחים על מנת לגייר גרים

שעל ידי האוכל היה מקרב אותם, אומר להם תברכו למי שנתן את האוכל

ומצביע למעלה, מי שבירך

שחרר אותו בלי לשלם, מי שלא בירך אמר לו תשלם.

וככה אברהם אבינו הכיר לכל העולם את הבורא.

אז זאת אומרת זה דבר גדול מאוד שאדם מגיע לאמונה, אבל יש אנשים שיש להם אמונה והם לא משתמשים בה.

זאת אומרת היא נשארת פה,

אבל במעשים היא לא ניכרת.

אז איך אם אתה מאמין, איך אתה עושה אחרת ממה שאתה מאמין?

הוא יגיד לך יצר רע, משתלט עליי.

טוב, אם אתה רוצה להימסר למלאך המוות ואתה נותן לו יד ואומר, קח אותי.

בסדר, תלך איתו, הוא יוביל אותך ישר לשאול תחתית.

אין מקום אחר שהוא מכיר.

מלאך שאחראי על כל אלה שמגיעים למטה, קוראים לו דומא.

דומא, ולא כל יורדי דומא.

מי זה דומא?

הוא מלאך שכשמו כן הוא,

הוא אחראי על המדומיינים.

כל מי שיהיה לו דמיונות שהוא יבוא ויגיד ככה ויגיד ככה ויסביר ככה ויגיד כזה, לא, לא,

אתה לא מבין.

היה ככה והייתי משפחה כזאת, והיה ככה ועשו לי ככה ובגלל זה ככה וככה.

יגיד לו, זה בסדר, יש לי מלאך מיוחד, תסביר לו.

קוראים לו דומא.

הוא ישחרר אותך מהדמיונות.

יש לו תנורים מיוחדים שהוא שורף את כל התירוצים,

את כל הבדיחות ואת הכול.

אל תדאגו, יטפל בך. לך מותק, לך.

תגמור שמה, תבוא אליי עוד פעם, נראה מה אפשר לעשות איתך.

מי שרוצה ללכת אחרי יצרו הרע, וולקאם.

יש בחירה.

הבא לטמא, פותחים לו.

הבא לטער, מסייעים לו. תחליטו מה שאתם רוצים.

עכשיו,

תקשיבו דבר פלא פלאות.

עכשיו אני אומר חידוד.

כשנעמיק בדבר יותר נראה שייסורים,

אם הם מביאים את האדם לידי אמונה והכרה,

שזה התכלית שבשביל זה נברא העולם,

זה לא איסורים בעצם, זה תענוגות.

איך יכול להיות שאיסורים הופכים להיות תענוגות?

כי אם אתה יודע שאלה שליחים של הקדוש ברוך הוא להודיע לך הודעה,

והקדוש ברוך הוא בכבודו בעצמו שולח לך שליחים,

שהם יסבירו לך שאתה התרחקת קצת מהקדוש ברוך הוא,

בוא תתקרב,

אתה צריך להיות מעונג,

אתה צריך להיות שמח.

הרי כתוב, אין אדם נוקף אצבע מלמטה, אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה. אין מקרה.

נכנס לך קוץ ביד,

זה הכל אחרי שבית דין ישבו למעלה והחליטו.

אז כל אחד כזה שנכנס לו קוץ,

או נפל, או החליק, או קיבל מכה, או משהו, הכל זה רמז מלמעלה.

האדם צריך לשמוח שמלמדים אותו מלמעלה,

שהדרך שלו לא טובה,

ועליו להיטיב את מעשיו.

אתם יודעים מי כן הרגיש בזה? לא תאמינו.

מי הרגיש בזה?

פרעה הרשע.

הוא הרגיש בדבר הזה ושמח על המכות והייסורים שקיבל.

שמעתם פעם חידוש כזה? לא שמעתם.

תכף תשמעו.

כתוב במדרש,

ויהי בשלח פרעה את העם.

כששלח את העם, מי צבח? וואי, וואי, וואי, מי צבח? פרעה.

למה אתה צובח?

אתה אמרת שילכו, אתה גירשת אותם.

אם אתה עושה את זה ככה,

נשאלת שאלה למה אתה צועק וואי, וואי, וואי.

וואי היא בשלח פרעה.

וואי.

צעקה של וואי.

למשל, למה הדבר דומה?

המלך שלח את הבן שלו למדינה,

ושמה שמו אותו אצל עשיר גדול.

בא העשיר הזה, פינק את הילד הזה מאוד מאוד,

ויום אחד המלך ביקש את הבן הזה בחזרה,

ושולח איגרת

לעשיר שיחזיר לו את הבן.

פעם שנייה, שלישית,

אין תגובה.

מה עשה? קם המלך, הלך.

בוא, הוציא את הבן מאצל העשיר.

התחיל העשיר צועק.

וואי, וואי.

שאלו אותו, למה אתה צועק?

זה הבן שלך?

לא.

אז למה אתה צועק?

זה של המלך. הוא בא ולקח את הבן שלו.

הוא אומר, אבל כל זמן שהבן שלו היה אצלי,

הוא היה כותב לי כל פעם איגרת.

והייתי חשוב לפניו.

מתכתב עם המלך,

והמלך כותב לי ומבקש ממני.

ועכשיו הוא הולך.

הוא כבר לא נזקק לי, כבר לא ידבר איתי, לא ישלח לי איגרת.

וחזרתי להיות עשיר פשוט.

בלי קשרים עם המלך.

ככה אמר פרעה.

כשהיו ישראל אצלי,

הקדוש ברוך הוא שולח לי שני צדיקים, את משה ואת אהרון.

ואני חשוב מאוד, נכנסים אליי, אומרים, השם שלח אותנו.

ואמר, שלח את עמי ויעבדוני.

ואני אומר להם, לא אשלח.

והם באים עוד פעם, תשמע, הקדוש ברוך הוא אמר, עכשיו תעשה ככה,

תעשה ככה.

ואמרתי להם, לא עושה.

ועוד פעם שלח.

ואני כל הזמן מתווכח עם בורא עולם, חביבי, יש לי קשרים למעלה.

אני מדבר ישר עם הקדוש ברוך הוא.

אבל עכשיו שהוא כבר היה צריך לשלוח אותה,

כבר לא יהיה קשר.

ביהי בשלח פרעה.

צועק, וואי, איבדתי את הקשר עם בורא עולם.

מה מפורש מכאן?

שכל המכות הקשות, כל העלבונות,

כל הייסורים שבאו על פרעה במצרים,

זה היה בשבילו כבוד גדול.

הוא ראה בזה אושר ותענוגות,

שיש לו קשר עם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו,

וכי הוא לבדו מטפל בו,

לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח.

זאת אומרת,

זה דבר גדול.

אספר לכם סיפור איתי.

פעם אחת הגעתי לארצות הברית,

פתאום אני מקבל טלפון ואומרים לי, תשמע, יש זוג שרוצים להיפגש איתך.

אמרתי, אני לפני ההרצאה, אין לי זמן,

נראה מחר. אמרו, לא, הם רוצים דווקא עכשיו.

אמרתי, אבל אני לא יכול כרגע, צריך לרדת כבר תכף להרצאה.

אמרו, תשמע, אלה עשירים גדולים, והם רוצים מאוד מאוד, יש להם משהו קצר, חמש דקות.

אמרתי, אם זה חמש דקות, בסדר.

נכנסו חמש דקות,

מגיעים אליי.

טוב,

מה אתם רוצים?

אז האישה פותחת ואומרת, תשמע, אני קראתי עיתון במחנה,

וראיתי שכתוב שצה״ל לא מסכים להכניס אותך.

אמרתי, אם צה״ל מפחד מהאיש הזה,

אז האיש הזה חשוב מאוד.

אז לכן בדקתי בדיוק מי אתה ומה אתה עושה, וראיתי מה אתה עושה,

והחלטנו שאנחנו רוצים לתרום.

זהו.

זהו. חמש דקות.

מאיפה הכירה אותי?

מאלה שיצאו נגדי.

ואם צבא שלם מפחד מבן אדם אחד שלא ייכנס בשער,

מה הוא כבר יכול לעשות? מה זה, F-35?

38?

מה זה?

אז היא הבינה.

נו, אתם מבינים מי מתעסק איתי?

צה״ל.

צה״ל פוחד.

עד היום יש הוראה במטכ״ל. אסור להכניס אותי.

אסור. פעם עמי אילון, שהיה ראש השב״כ, אמר

אמנון יצחק מהווה איום לחברה הישראלית יותר מהטרור.

אתם ראיתם שאני נתתי סטירה למישהו? הרבצתי למישהו?

מה עשיתי שאני כבר יותר מהטרור?

הטרור כמה הורג?

אה,

עשר, עשרים.

באינתיפאדה הכי אלף ומשהו.

אבל זה?

החזיר מיליון!

בואי נא, הם עברו צד!

אנחנו מאבדים את המדינה!

מדינת הלכה! היו עושים לי הפגנות פעם. מדינת הלכה, הלכה, מדינה! מדינת הלכה, הלכה, מדינה! היו בוכים.

תיאטרון הקאמרי, ביי.

מיכל התרבות. תראו, הרצאות של פעם.

אז זאת אומרת, אם מדינה שלמה מתעסקת איתך, זה מכובד, לא?

פרעה ככה הרגיש.

הרגיש שהקדוש ברוך הוא מתעסק איתו, אז הוא הבין

שהוא חשוב.

אבל אחרי שבאו עליו המכות והייסורים, וכל השלטון שלו נהרס, וכולם צוחקים עליו,

נאלץ להכיר בשם, ואמר,

אדוני הצדיק,

מעני ועמי הרשעים.

דווקא אז הוא השתחרר מהפחיתות שלו,

והרגיש בשמחה בתענוגים של חיים אמיתיים,

עד שלא רצה להיפרד מזה.

וצעק, וי ששילחתי את ישראל,

וי שהפסדתי את הגילוי הזה,

שהשם התגלה לפניו במכות שהביא עליו.

כלומר,

בתוך אותו הגיהנום הרגיש טעם של גן העדן.

לפי מה שלמדנו סיכום,

כל מעשה יציאת מצרים בא להביא לידי אמונה שלמה בקדוש ברוך הוא,

הן בהשגחה כללית שהשם בורא ומנהיג את הכול,

הן בהשגחה פרטית שהשם יוצר את כל הבריאה בשביל כל יחיד ויחיד,

שיש בזה משום השתחררות

גמורה מכל צד של פחיתות של העבדות,

ללמד שאמונה זוהי החיות האמיתית,

וצדיק באמונתו יחיה,

ושכל הייסורים בעולם,

אם הם מביאים את האדם לידי אמונה,

זה תענוגים עליונים ואין אושר גדול מהם בעולם.

אם השם כופף לך את היד, כמו שאומרים,

והכריח אותך להכיר אותו, עד שאתה צועק השם הצדיק ואני הרשע,

אתה צריך לשמוע שמחה גדולה שהגעת להכרה הזאת,

זה התענוג הכי גדול, כי אז הכרת את הבורא שבעצם חיפש קשר איתך מזמן, כשהיית בריא,

ולא היה צריך לכופף לך את היד, אבל אתה לא חיפשת להתקרב אליו,

לא לראות ולא להכיר.

ומי שזוכה לזה, למרות המצב הקשה הזה,

זה נחשב שהוא יצא בעצמו ממצרים,

ועל כל אדם,

גם בדורות שלנו,

צריך להעביר בנפשו את התהליך הזה של יציאת מצרים,

להשתחרר מכל שעבוד נפשי זר,

ולהגיע לידי הכרה שלמה,

הכרה שהשם משגיח כללית על העולם,

והשגחה פרטית עליך.

וזוהי התכלית של האדם פה, בעולמנו זה,

ואין כלום בעולם זולת זה.

ולכן אמרו, כל המרבה לספר ביציאת מצרים,

הרי זה משובח.

כל מי שמרבה לספר ביציאת מצרים, הוא בעצמו משתבח, כמו יין שמשתבח.

כמה שאתה רואה יותר את נישא ונפלאות השם, את השגחה פרטית,

אתה בעצמך משתבח ועולה במדרגות האמונה.

כל מי שמתעמק יותר ביסוד של יציאת מצרים ומתעלה באמונה, יוצא מעבדות לחירות עולם,

ממדרגת גאולה ופדות הנפש.

והחובה היא לא רק בפסח,

לא רק באמירת האגדה,

אלא בכל יום ובכל שעה.

לכן אנחנו מזכירים יציאת מצרים פעמיים בקריאת שמע כל יום,

ויש עוד מצוות שמזכירים בהן, קידוש וכו'.

שאומרים גם יציאת מצרים בחגים,

כי תמיד עליו לעמוד במדרגה של עלייה ולהבהיר את השכל ולגאול את הנפש.

לסיכום,

תשמעו דבר שאתם עושים כל יום ולא שמים לב.

למה תקנו לנו חכמים זיכרונן וברכה לסמוך גאולה לתפילה?

אנחנו אומרים גאל ישראל,

השם שפתי תפתח,

ופי גטרתך ברוך אתה.

למה צריך לסמוך גאולה לתפילה?

אין אדם יכול לעמוד להתפלל לשם

לפני שהוא מעביר את כל התהליך של יציאת מצרים ובא לידי הכרה שלמה בכל היסודות של האמונה בהשגחה כללית ופרטית.

לכן תקנו חכמים.

לפני שאתה מתפלל,

עליך להתבונן בפרוטרוט בכל מה שעבר על בני ישראל במצרים ועל הים.

וככה אתם אומרים,

ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו.

צריך לצייר את זה.

וכל בכוריהם הרגת ובחורך ישראל גאלת.

וים סוף להם בקעתה.

וזדים, זה המצרים, טבעתה.

וידידים, זה ישראל, עברו ים.

ויחסו מים צריהם.

אחד מהם לא נותר.

את כל ההשתלשלות אנחנו צריכים להגיד לפני שמתפללים לפני הקדוש ברוך הוא.

אחרי שיש לאדם את כל ההכרות האלה,

שיש בזה גאולת הנפש האמיתית והחירות הגמורה,

רק אז הוא ראוי לעמוד בתפילה לפני השם יתברך.

זה מה שאמרנו,

שביציאת מצרים כלולים כל יסודות האמונה בשלבים העליונים.

על ידי זה אנחנו מתקנים את כל הפגמים בנפש

ומשלימים את כל המעלות.

לכן אנחנו חוזרים ואומרים בבוקר,

אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן ואהוב וחבים.

כל זה חוזרים. בערב אומרים אמת ואמונה, כל זאת וקיים עלינו.

כל הזמן אמת ואמונה, אמת ואמונה. כל הזמן להחדיר את האמונה אבל שהיא תהיה חושית

ולהתהלך ברחוב לא כאדם פשוט,

כבן של הקדוש ברוך הוא, בני בחורי ישראל, בנים אתם לשם,

שכל העולם נברא בשבילך,

כל העולם כולו נברא בשבילך, והשם מתבונן עליך ומשגיח.

שיוויתי השם לנגדי תמיד.

בזה תלויה הגאולה של האדם השלמה.

מי שזוכה למדרגה הזו במלואה להתבונן ולעלות בה ללא הרף,

הגיע לתכלית הטובה בעיני השם,

אשריו ואשרי חלקו, אמן.

כן, למי שיש שאלות, בבקשה.

ברוך אתו אדוני,

אלוהינו,

מה הלך העולם,

שהכל נהיה בדברו.

אמן.

ראיתם ברכה אחת

שאומרת

שהכל נהיה בדברו.

ברכה אחת, עם כל האמונה.

כן, תן לה

שונה.

תן לה לדבר רגע.

שלום, כבוד הרב. שלום, ערב טוב.

נדבר, משה.

מאז שש שנים אני שומר כשרות,

זאת אומרת, לא אכלים בשר אצלנו בבית,

והבת שלי הקטנה עשתה בדיקת דם לא לפני הרבה זמן,

והרופאה אומרת לה, את מאכילה אותה, היא אמרת לאשתי, את מאכילה אותה הרבה בשר? מה, יש לה הרבה בי 12. אז היא אומרת לה, היא אף פעם לא אכלה בשר.

זאת אומרת, שש שנים כבר לא היא אוכלת בשר, אז

זאת אומרת שאפשר לקבל את כל הוויטמינים לאו דווקא מבשר.

יפה מאוד. עכשיו, לגבי הרב, שאלה הלכתית.

אני מפתח אתרים, ורציתי לפתח אתר,

אתר היכרויות,

כמו שיש להידברות.

והתקשרתי לכל קו ההלכה, לקו ההלכה לספרדי וקו ההלכה של הידברות,

והם אומרים שזה שקצה מוקצה ואסור.

אז שאלתי אותם... הם אמרו לך שזה אסור? כן, הם אסור. כל הרבנים, יש שם הרב שמואל, הרב יואל,

יש לי הקלטות של כל השיחות.

הם אומרים שאסור, זה שקצה מוקצה, אז שאלתי אותם למה מבחינת הידברות יש להם היתר.

אז הם אומרים, צריך לפנות לחכם שלום,

והוא, שהוא המשגיח על האתר.

אז אני שואל מבחינה הלכתית... הם מודים שהוא משגיח על האתר שיש בו זימה. 24 שעות, כן. הוא משגיח על האתר. אז הוא לא לומד תורה, רק משגיח. הוא רק משגיח, כן. אז אני שואל מבחינה הלכתית, ההלכה היא לא הוראה לכולם? כאילו, שזה למי שרוצה.

זאת אומרת, ההלכה היא מדברת רק לצד אחד, או שאני רוצה עכשיו לפתח את האתר הזה?

זאת אומרת, אני יכול לפתח אותו,

אבל לי היה אסור, להם מותר מבחינת ההלכה.

טוב,

הם אמרו שבעצם הם באו לחדש עכשיו תורה חדשה.

כן. הם אומרים שהם באים לשנות את פני היהדות,

והרמוצפי קרא להם רפורמי,

אז מה אתה מצפה שיהיה אחרת?

אז מבחינת ההלכה אסור לעשות.

מבחינת ההלכה?

הלכה... עתר זה מה? איך אפשר לעשות?

להראות בחורות ספבי ותסתכל עליי והכול?

מה זה הדבר הזה? מה?

אז נעבור להיות רפורמים גם? אז אפשר, איך קוראים לו? להביא דוגמניות גם, ולעשות ככה איזה...

מה קוראים לזה?

אופנה, אופנה, ערב אופנה.

מה הבעיה?

אז אנחנו בבעיה עם זה. לא, זה לא בעיה. להם זה לא בעיה.

אם זה מביא קולות לשס,

אז זה בסדר. העיקר שיהיו אנשים מבסוטים,

להתיר להם את הכול, מה שאפשר. את הכול.

כן.

תודה, כבוד השם משפטרך. אני מקווה שלא תתפתה להקים. אה, לא, לא, לא, ערב לא. בסדר, תודה.

כן.

תן לבחור פה באדום.

דבר איתו, נו.

לילה טוב, הנה לילה טוב.

יש לי שאלה לכבודו.

מה שכבודו עשה, אין ויכוח.

מיליוני זה, באמת זה מספרים שרשום רק על משיח בן יוסף, הדברים האלה.

אבל יש לי שאלה,

למה כבודו מדבר ככה על הרב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף?

במקום שאתם, שאמורים להורות תורה לעם ישראל,

תתאחדו ותהיו ביחד ותהיו כאחד בשביל עם ישראל,

כל הזמן יש את הגידופים ואת הדברים האלה שכולם רואים.

ואם אנחנו רואים את זה מגדולי הדור, אז מה נשאר, כאילו? קודם כול, אני מודה לך על השאלה.

אבל אני אגיד לך,

אם היית שואל את השאלה הזאת אותו,

מה אתה חושב שהוא היה עונה?

אני האמת לא שמעתי אותו מדבר על הרב, אני שומעתי גם לדבר עליו.

זה העניין, לא שמעתם. הרבה לא שמעו, רק שומעים מה שאני אומר, כי אני מופץ קצת יותר.

אז אם לא שומעים, אז כנראה זה בסדר.

לא, שתהיה בריא.

אם אתה הולך לתחנת משטרה ואתה מספר שמישהו הכה אותך ברחוב,

השוטר יגיד לך, אני לא ראיתי,

איך אני יכול למלא תלונן? אם אין לי ראיות, מי יאמין לי? לא הבנתי, אבל אתה מספר, מותר לך לספר מה שהיה? כן. כל אחד שניגש למשטרה מתלונן. הוא לא בא תמיד עם הבן אדם ולא בא עם הראייה,

וגם אם הוא יביא את הבן אדם, את המקרה הוא לא יכול להביא, כי המקרה קרה.

נכון. אז מה עושים? איך מאמינים?

מבררים, נכון?

נכון. אז השוטרים, מה עושים? רושמים את התלונה,

ואחרי זה הם אמורים,

בדרך כלל הם לא עושים,

אבל הם אמורים לבדוק ולהזמין אותו ולשאול אותו ולהגיד לו מה יש לך להגיד,

ואז מחפשים אם יש מצלמות באזור וכל מיני דברים. תלוי כמה זה יקבל פרסום בחוץ, בעיתונות וברדיו.

אבל מכל מקום ברור שצריך לברר.

אז אם אתה שומע מישהו שמדבר כמו שאתה שואל אותי עכשיו, וזה יפה,

אז תקבל תשובה.

הוא ביזה אותי בכמה מקרים, גם בזמן הבחירות,

לא בפרהסיה, אבל אני

שלחתי אנשים אליו בשביל שהיה את הבלאגן שהתחילו לצאת נגדי בש״ס, שלחתי אנשים אליו,

אז הוא גידף וחירף וסילק אותם משם, זה אחד.

כשיצאתי נגד הזמרים הפסולים הוא זלזל ודיבר שלמה אתה עושה ככה, חבל להשמיד את הקלטות, תביא אותם לפה, וקרא לי אמנון יצחק,

בלשון מזלזלת מאוד וכולי.

והיו עוד מקרים שכשכתבנו איזה כתבה,

היה לנו עיתון שקראו לו ארבע כנפות,

והיו שניים שמועמדים להיבחר להיות הרב הראשי של ירושלים,

זה היה הוא שרצה והיה דוד אחיו שרצה,

ואנחנו אמרנו שהסיכויים יותר גדולים של דוד ושל זה, אז הוא גידף אותי בישיבה, בן שלי למד אצלו,

ושמעו את זה עוד תלמידים, ביררתי את הדברים,

ועוד כל מיני מקרים. בקיצור, אני מכיר את האיש לפניי ולפנים יותר ממה שאחרים מכירים,

וכולי.

אז זהו, עכשיו, יש בעיה איתו מעבר לזה.

זה לא קשור עכשיו לזה.

יש בעיה איתו שהוא מקל בדברים חמורים ביותר.

אחד מהדברים הקשים שנתוודענו זה שהוא מזלזל בבן איש חי,

והוא אומר שבגלל שהבן איש חי לא פוסק כמו אבא שלו בהדלקת נרות שבת,

בגלל זה יש שבאבניקים.

מה קשור שיש ילדים פרחחים שיוצאים שבאבניקים

מההלכה של הבן איש חי,

אתה תולה את השבאבניקים היום בארץ בגלל הבן איש חי?

בגלל שהוא לא פוסק כמו אבא שלך?

אחר כך הוא אומר שלבדוק תולעים

זה ביטול תורה.

לא הבנתי, אתה רב ראשי, אתה יודע הלכות. אם אתה יודע הלכות,

אתה יודע שחייבים לבדוק בדיקה מתולעים.

אז איך אתה אומר שזה ביטול תורה?

אז הוא מלגלג,

והוא צוחק על הרב ואיה, יש הקלטות של הרב ואיה שעונה עליו והכול, יש את הכול מתועד, כל מה שאני אומר כרגע מתועד, כן?

והוא צוחק על הרב ואיה שהוא מחמיר בתירס ואומר לילדים, אני אתן לכם דולר, אם תמצאו בקלח תירס, תמצאו איזה תולעת, על כל תולעת תקבלו דולר, מעולם לא מצאנו תולעים.

הוא אומר, תהנים, אבא שלי היה אוכל, מסתכל יפה ואוכל אותם,

וזה, ופה ושם,

ואין בעיה, וכל מיני דברים, מביא כל מיני דברים.

עכשיו הוא מלגלג על הרב ואיה והוא בילקוט שלו שהוא ליקט

הוא ליקט מהרב ואיה בלשונו בדיוק את מה שכתוב בספרו את כל החומרות שהוא לגלג

אז אני פתחתי את הרב ואיה פתחתי את הקיצור שלו

והשוויתי וראיתי ואז דיברתי על זה ואמרתי אחרי זה הוא חזר בו

למה הוא שכח מה הוא העתיק

אתה מבין?

אז איך אתה הולך ומלגלג על בן אדם ואתה קורא לזה ביטול תורה ואחר כך הוא אומר לא אחר כך הורו לי והראו לי שיש ככה ויש ככה

חזר בו

ועוד הרבה דברים שהוא מזלזל ומלגלג וכולי

ידוע שתמיד כולם הקפידו על בדצים והכל וכן וזה

עכשיו שהוא קיבל את התפקיד של רבנות

אז הוא פתאום אומר שצריך להמליץ על הרבנות

הרבנות זה לא פחות מבדץ ובדץ העדה החרדית

זה פחות

וצריך לאכול רבנות

ברבנות הם בסדר ואני שמעתי שהכל בסדר ושמעתי אמרו לי סיפרו לי

ככה אתה יכול להגיד בלי בדיקה בלי כלום ולא שום דבר בגלל שאתה בעל תקציב הרב הראשי לישראל יגיד בלי בדיקה הרב?

איך יכול להיות דבר כזה?

אז עם בדיקה איך הוא לא יבדוק? אז בוא נראה עכשיו משהו הרב הראשי לישראל יתה את כל עם ישראל אז בוא נראה בוא נראה בוא נראה עכשיו בוא נראה מי יתעת מי בבקשה

בואו נראה את הרב עובדיה יוסף אבא שלו שהיה הרב הראשי לישראל,

מה הוא אומר.

ונראה מה הבן אומר.

ואז נחליט מי צודק, אתה תחליט. בעצם אתה יודע מי זה רב ראשי. בטח, אתה אומר, איך יכול להיות?

רב ראשי יטח את ישראל?

אז בואו נראה מי מהשניים מטעה.

בכבוד.

בשליטה של בודת בית יוסף יוצא 20% חלק, 80% לא חלק,

חלק קשה וחלק טרף.

אצל שאר החברות שקוראים את עצמן בית יוסף

60% חלק, מאיפה זה דמי עסקה חלק?

או שהוא לא כל כך ברעיין.

קוראים את עצמם חלק,

ואז איך איש חלק, הכל שקר נחזר.

שמעת?

הוא אומר ששאר החברות

זה עוד הבדצים,

לא רבנות, בכלל לא מתייחס לרבנות, רבנות זה הכי גרוע ידוע.

אבל הוא אומר שכולם משקרים.

למה? כי אם יוצא כמויות כאלה, ברור שזה שקר. אין יכולת כזאת לצאת ככה.

ואני אומר לך שגם זה לא נכון.

יוצא 3% עד 5% אם רוצים חלק בית יוסף.

כל השאר זה בלוף.

עכשיו,

בוא נחליט עכשיו מי צודק.

אחד שאומר שכל הרבנות, בלי לבדוק,

בלי להיות נוכח, לא בארץ ולא בחו״ל,

אומר שהכל זה בסדר,

ואבא שלו אומר בשום אופן, משקרים ביודעין.

שניהם רבנים ראשיים.

מי צודק עכשיו? תחליט.

אז אני אומר, כשאבא שלו אמר את זה, אולי אלו היו הנתונים.

היום יכול להיות שזה השתנה.

השתנה? איך השתנה? ממה?

הרי כל הבעיה זה הכמויות.

והכמויות לא פחתו, רק גדלו מאז שהיה אבא שלו.

היום אוכלים מיליון וחצי עופות כל יום.

שוחטים כל יום מיליון וחצי.

לא ירד.

אז בגלל שהכמויות הן לא הגיוניות,

הוא אומר שזה בלוף.

בגלל הכמויות, בלי לבדוק.

הכמויות מחידות שזה בלוף.

מי מייצר הכי הרבה שחיטה? מה הסיבה שלו להחטיא את עם ישראל ולהגיד שזה כשר אם זה לא ככה? אוי, שתהיה בריא. יש הרבה סיבות.

למה הוא נהיה רב ראשי ומברך את האפיפיור? ממתי מברכים עובד עבודה זרה הכי גדול?

ממתי שומעים שירת נשים?

מי בחר להיות הרב הראשי? הרי אתה יודע שאתה תיכשל במכשולות.

מה התפקיד שלך בדיוק? מה אתה עושה?

כמה הלכות לימדת לישראל בהיותך רב ראשי?

היית יושב לומד, היית מוציא עוד ספרים אולי, מלקט עוד.

אבל מה אתה עושה?

שררה, כבוד, נסקורת וכבוד.

בכל העולם? מטייל בכל העולם?

אני שואל את הרב... רגע,

בוא נשמע עוד רב ראשי אחד, נראה אולי הוא משקר. רגע, רגע, לפני החלטות, אני רוצה לשאול שאלה. אני אענה? אבל אני לא גמרתי את הרשימה. זה לא נראה לרב גנון כל הדבר הזה? אני באמת שואל אותך. יותר מגנון. אתם אמורים להראות תורה לעם ישראל ואתה מתעסק איתי בהקלטות הרב? הנה, כן, כן. נו, בוא נראה. איך אני אוכיח לכם לי הקלטה? נו, בוא נראה. יש באמת בעיני... אני מעולם נמנעתי לא לומר על אף אחד,

אפשר להגיד באופן כללי.

אני ראיתי בעיניי אנשים שרחוקים מחלק, וכותבים על זה חלק בית יוסף.

רבים, לצערי, גם מכל החוגים,

יש הרבה שזה רחוק מחלק בית יוסף.

צריך להיות אמיתי, אם זה חלק בית יוסף, זה פירושו חלק אמיתי בלי שרחות כלל ועיקר.

אחרת, נכנסים לשאלה בהלכה של טרף.

די, הנה עוד רב ראשי אומר, אני ראיתי בעיניי.

לא סיפורים,

מכל החוגים שמרמים,

שמים חותמת חלק בית יוסף, וזה טרף.

אז מה עשית שם?

איך תיקנת?

איך הצלת?

מנעת את ההפצה?

לא.

רק הודעת בשיעור שאני ראיתי בעיניי, אבל אתה אחראי, אתה הרבה לשם ישראל. מה שהוא אמר פה זה שמשתמשים בשם של הרב בשביל להגיד שזה חלק, לא שזה באמת חלק.

ברור, זה שקר. מה שהרב בית יוסף, מה שהרב יצחק יוסף אומר, זה לא מה שהוא אמר עכשיו. אני לא שומע כנראה מה מדברים. אני שמעתי. לא, תקשיב.

אם אתה יודע שמאכילים נבלות וטרפות,

מה התפקיד שלך בטוב רב ראשי? לעצור. לעצור, לא, לעצור.

לעצור.

הרי מה התפקיד של רבנות, נגיד?

יש עכשיו עסק שתלוי תעודה של רבנות. אם הם מבינים שמכניסים חזיר, נגיד,

הם משאירים את התעודה? לא. לא. מוציאים את התעודה, נכון?

אם אתה יודע שמאכילים, כמו שאתה אומר,

היית צריך להוציא את כל התעודות מכולם, קודם כל,

ולאסור ולהודיע ברדיו, רבותיי, זוועה,

היום התברר לי שכל מי שמאכיל נבלות וטרפות זה כל החוגים וכל עם ישראל.

לא לאכול יותר בשר. יצאתי ידי חובה,

הודעתי לכולם,

עכשיו מי שרוצה לאכול, על חשבונו,

על אחריותו.

זה תפקיד של רב ראשי.

רב של עיר, צריך להזהיר את העיר.

רב שכונה, צריך להזהיר את השכונה.

רב בית כנסת, צריך להזהיר את הבית כנסת.

מה כתוב?

הוכח תוכיח את עמיתיך.

כל שיכול להוכיח בביתו ולהוכיח, נדפס על בני ביתו.

כל שיכול להוכיח על כל בני עירו ולא מוכיח,

נדפס על כל בני עירו.

כל שיכול להוכיח את העולם כולו ולהוכיח, נדפס על כל העולם כולו.

כל העוונות של כולם עליו.

ומי אמר לי את זה?

מי?

הרב עובדיה יוסף, בוא נשמע את ההקלטה.

הרב עובדיה יוסף אמר לי את זה.

בבקשה.

באת עם כל הקלטות, הרב. אני מוכן תמיד. אני רואה.

לגאולה, לגאולה. עם הקסטות ברד? עם הקסטות ישר בעל השם, תראה, הנה זה אמרתי.

בדיוק.

לפי שיר,

מה אל תלך עם להם לב?

כמה אל תלך עם להם לב?

כי הם אחרי שמלך הם אחרי שתלך, אז רק נראה מה? זה הסיום.

זה הסיום.

שנה טובה. שנה טובה. לפני זה, לפני זה.

אני יצאתי בזמנו, לפני עשרים וכמה שנה, נגד מחפוד,

שהוא הכיל נבלות וטרפות.

בהוראה של הרב שלי, היו מעורבים בזה כל גדולי ישראל. והיום?

גם כן, אותו דבר.

ואז מה קרה?

הרב עובדיה שמע שעושים נגדי וזה וזה, פה ושם. אפילו שקיבלתי מכתב מהרב קרליץ שכל מעשה היא לשם שמיים וכל מה שאני עושה בעניין הבשר

זה הכל ואסור לדבר נגדי והכול. למרות זאת עשו נגדי פצ'קבילים והכול, כי זו תעשייה של מיליארדים

מכל מקום.

אז דיברתי עם הרב שיוצאים נגדי ועושים עליי חלילות וכולי וכולי.

והוא ביקש לדבר איתי אז צלצלתי אליו.

ואז הוא אמר לי את הדברים, בין הדברים הוא אמר לי עזוב אותו בשביל מה לך. אני גם אמרתי לבן שלי אברהם שלא יצא נגדו, גם הוא היה יוצא נגדו.

ואז הוא אמר לי כל אחריות זה על הראש של הרבנים הראשיים. מה אכפת לך אתה?

כל אחריות על הראש של הרבנים הראשיים.

זה אמר לי הרב עובדיה שהיה הרב הראשי. מה אתה רוצה ממני? בבקשה.

‫יש לך או אין לך?

‫יש לו.

‫שלום, כבוד היושב-ראש. ‫-שלום, כבוד היושב-ראש. ‫-שלום, כבוד היושב-ראש, ‫אני רוצה לברך אותך, ‫לחזק את שלך. ‫אלה צריכים לב לכל אותי הטועים, ‫כל מיני פרישים, ‫שהם הולכים להפריע לך. ‫אין להם זכות, אין להם זכות ‫לסייע לך. ‫כל השחור יחיה לך, יש לבא שמו. ‫-אני מברך אותך, שותקי, כתב ולחנן, ‫בספריו של צדקים, ‫אחרים יותר יום ושלום,

‫שנה טובה ובולכת, ועדה שלום ‫בבטחה שלום ובחודש של אחים שלום. ‫זכו לשנים רבות, נעמות וצבאות. ‫אמן ואמן. ‫-אמן, יישר כוח, הרב. ‫-הרב, יש לי רק בקשה אחת, כבודו. ‫-כן.

יצא עכשיו מכתב,

‫הם הוציאו מכתבים ומדברים נגדי ‫ומנסים לפגוע בעולם התשובה. ‫-מי, מי זה, מי זה, מי הוא עושה? ‫-הכשרות של הרב מחפוד, ‫ויש עוד יהודי אחד, גרייטי, ‫שיוצא במפורש ואומר, ‫אני אעפיל את אמנון יצחק ‫מעולם התשובה שלו. ‫-רבי אמנון, רבי אמנון. ‫-כן. ‫תשמע בקודי, אל תדגריה עם הרב מחפוד. ‫לא צריך.

זה לא תרגיש אותך, בשייח וכריבה, ‫בשייח וחמיזה.

‫לא בונים ראשיים אחראיים על זה. ‫לא צריך להיכנס לדברים האלה ‫לתצף נגדו, ‫והוא יצא נגדך, ‫שלא יצא בזה דבר טוב. ‫תשמע בקולי, שבע תעשה עדיף. ‫בכל יום שאתה רואה לטלפון, ‫תגידו שלום, שנה טובה, חכימה טובה. ‫זה הכול. וגם אמרנו, ‫יותר אין לנו הרבה דברים ‫מהדברים האלה. ‫דמותו ועד רע. ‫גם בני אברהם יוסיף, הרב של חנון, ‫היהיה גם כן מתגרה, ‫ואני דיברתי איתו במוסר, ‫שלא יעשה ככה. ‫שלא תפקיש איתו

‫מה לא אכפת לו ממנו? ‫יש לבנים ראשיים, ‫הם אחראיים והם יתירו את הדין. ‫-מה זה? ‫-כל אחד בעד להיכנס לזה, ‫ואגב הסבי, זה שונאי. ‫ואני יודע, שלום, ‫הורים שיש אנשים בריאונים ‫גם כי הם רוצים לנקות את השינה הזאת, ‫למה צריך להיכנס בזה? ‫בזה הדרך. ‫קשמע בקולי, אני אוהב אותך. ‫אני רוצה שהקדוש ברוך הוא יעזור לך, ‫תוכל להכניס עוד אנשים ‫את העקפים של שינה. ‫לכן, אל תסתכלי בזה. תשאירו את הדבר הזה. ‫טוב, בסדר. ‫עכשיו, רק בבקשה,

‫לא יוכל רק לכתוב ‫שלא יוציאו על הלילה אז אנשים וזה. ‫-מי יושא עליך, תפישים? ‫טוב, כמה תלך לשים להם לב? ‫כמה תלך לשים להם לב? ‫כי אמר לך שמלך וכל שאתה תלך? ‫חזק ואימץ. ‫-חזק ואומר לך. ‫-פודש ברוך הוא יברך אותך. ‫אמן, אמן. ‫בשנה טובה. שנה טובה. כבר חתימה טובה. ‫אמן, אמן. כל טובה. ‫הכול על הראש של הרבנים הראשיים, ‫הם ייתנו את הדין.

‫אז אני חייב להזהיר מהשטויות האלה ‫שמפרסמים כאילו הכול בסדר. ‫כי אני יודע, זה לא בסדר. ‫חובתי להזהיר מה שאני יודע. ‫-אבל הרב אמר לך פה במפורש ‫לא להזהיר. ‫-מה, אתה לא שומע? ‫אמר לרבנים הראשיים. ‫-שמעתי. נו.

‫כל טוב ויפה, אבל יש הלכה, ‫וההלכה אומרת ‫שמי שיודע דבר חייב להוכיח.

‫הוא אמר, זה לא משתלם,

‫לא כדאי, בשביל מה לך?

‫-שב ואל תעשה, אמר. ‫-שב ואל תעשה עדיף, ‫אבל ההלכה מחייבת. ‫אני שואל שאלה, אם הרב הלך לרב עובדיה ‫לקבל הסמכה? ‫-אבל אתה לא רוצה לשמוע. ‫-אני רוצה, אני שומע. ‫-לא, אבל אתה לא רוצה לשמוע. ‫אבל אני שומע אותו, ‫אם הרב הלך לרב לקבל הסמכה... ‫לא הסמכה, שום הסמכה. ‫ובאמת כיבדת את הרב. ‫-לא, שום הסמכה. ‫זה מה שהרב היה רוצה ‫שאתה והבן שלו תהיו ככה? ‫אתה לא שומע מה אני אומר? שום הסמכה. ‫ביקשת חתימ

פטור מלהניח תפילין ואני יודע שאני חייב להניח תפילין אני לא שומע בקולו גם אם יבוא משה רבנו ויבטל מצווה לא מבטלים מצווה אי אפשר לבטל מצווה הוא יהיה נביא שקר

זאת אומרת אני לא יכול לעשות דבר שאני יודע אם אני לא יודע ואני יוצא סתם אז באמת הוא צודק מה אתה מתחרב למה אתה מתחרב

מאיפה אתה יודע אתה לא יודע אבל אם אני יודע אני חייב להגיד נגיד עכשיו שאני יודע שיש לך וירוס חס ושלום

אז מה?

ואני אעלים את הפה וכל אלה ידבקו?

לא.

אני יודע, תיזהרו.

אם אתה רואה אחד גנב נכנס למכולת,

ואתה יודע שהוא גנב,

והוא הולך עכשיו לגנוב את הבן אדם, כי ככה הוא עשה בכמה חנויות וראית.

ועכשיו אתה יודע שהוא נכנס וזה מה שהוא הולך לעשות.

יש מצווה עליך? מה אתה מתערב, אדוני? יש אנשים, יש ועד המכולות, שהם יטפלו. מה זה עניינך? למה זה הכסף שלך? מה אתה מתערב?

אין דבר כזה. מצווה להציל עשוק מיד עושקו,

ומצווה להציל נגזל מיד גוזלו, ומצווה להציל אנשים שלא יחטוא ולא ייכשלו.

היות ואני יודע, אני לוקח את המשימה הכי קשה,

כי לא אוהבים את זה אלה שאני מדבר נגדם,

אבל במקום שיתקנו,

אז הם עושים בדיוק הפוך.

זאת אומרת,

אם אני הודעתי שאתה עכשיו עושה מעשים שלא ייעשו,

מרגע זה, אם אתה חכם,

צריך להיזהר שלא יתפסו אותך יותר במקרים האלה.

ואם יתפסו אותך, יוצא שאני צודק.

ואם אני מוכיח דברים עליו והוא ממשיך לעשות אותם שטויות,

פירושו של דבר שכל מה שעשיתי בצדק נעשה.

זאת הבעיה.

עכשיו, זה לא רק הבעיות, יש דברים שאני לא יכול לפרסם,

וזה לא ראוי שאני אפרסם.

אז לכן אני לא מפרסם לגבי האיש הזה שאתה דיברת.

אם תרצה לדעת עליו יותר,

יש אחד בשם חיים שאולזון מארצות הברית שלמד איתו ביחד בישיבה,

והוא כתב עליו הרבה דברים מי הוא בדיוק,

מה טיבו, מה אופיו,

מה מעשיו וכו' וכו'.

אני לא נכנס לזה כי זה לא ענייני.

אותי מעניין

אם יש עקירת ההלכה או אין עקירה, אם יש הטעיית הציבור או אין הטעיית הציבור.

אם מתוקף התפקיד שלך, שאתה רב מטעם הציונות,

עושה דברים ומקל ומקלקל,

אני חובתי להעמיד את הדברים על דיוקם, וממילא מזה בא גם היחס כלפיו.

זה הכול.

אני חושב ש... וגם לפי דעתי רבים מעם ישראל שעדיף שבמקום כל הגנון הזה, עדיף שאתה והרב תשבו, ובמקום להיות אחד נגד השני. אז אני אגלה לך עוד סוד,

שפנו אליו אם הוא רוצה לשבת ולדבר איתי, לא.

פנו לרב בעדני, אמרו לו... שלא יפנו, שאתה תפנה,

או שהוא יפנה. אתה לא שומע.

אתה כנראה לא מבין.

מה זה פנו אליו? אתה לא שומע מה? הרב פנה אליו? אתה לא שומע. כשאני רציתי להיכנס לרב עובדיה יוסף במשך שנים, נתנו לי להיכנס, לא נתנו לי להיכנס. למה?

כי יש מי שדואג שלא תיכנס, כי יודעים מה ההשלכות.

לא רוצים את ההשלכות. אתה לא מבין שש״ש״ס סימנו אותי כאויב העם. למה?

כי הם פחדו שאני הלכתי לבחירות, שאני אקח להם מנדטים.

לכן הם נלחמו נגדי שלושה חודשים, לא נגד לפיד, נגדי,

שאני הייתי יכול להביא עוד ציבור שיצטרף בסוף ביחד.

אבל לא, כי הם פחדו, ככה הם אומרים,

שאני אנהיג את הציבור אחר כך.

והם רוצים שהנהגה תישאר אצלהם וכל הספרדים ילכו אחריהם.

לכן הם נלחמו בי.

זהו.

לכן גם פה מורידים הודעות, ובכל מקום מורידים הודעות,

ומפריעים בשביל שלו יהיה ארצות עד היום כבר שש שנים וחצי אחרי.

עדיין הם בפחד מהצל שלי.

למה?

הבן אדם הזה מסוכן, הוא עלול לגרוף אנשים.

אמרתי שאני לא הולך יותר לבחירות.

הם רועדים.

פחד. אולי כן.

אני לא נכנס לפוליטיקה. אז אני עונה לך. נטו אתה והרב לשבת ובשביל עם ישראל ליישר את הדברים. בוא תסדר לי פגישה, יאללה. אני לא מכיר אותנו. למה?

בקושי נתנו לי את המיקרופון לשאול אותך שאלה רב. אז בוא נח. אבל כמו ששכנעת אותי, הנה השתכנעתי. עכשיו אני רוצה שתפנה אליו, לך אליו בשיעור.

ככה כמו שאצלי יש לו שיעורים מדי פעם, כתוב מפורסם.

תלך, שב, תגיד לו, כבוד הרב. אתה שומע? בלי נדר הרב. כן. והייתי בזה ודיברתי. הוא מוכן לפגש איתך. יאללה, שהוא יגיד כן, ואנחנו נצלם אחר כך את הפגישה איתך ביחד. בלי נדר הרב. גם באתר שלך, גם בשלו, אני סבל. יאללה, בוא נראה.

תהיה בריא הרב. תודה.

כן.

תן לבחור פה באמצע.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

קודם כול, רציתי להגיד בקשר לנושא שהיה פה הערה קטנה,

אשריך על מה שאתה עושה בעם ישראל.

ברוך תהיה.

אני חושב שאתה עושה מעשה מאוד מאוד קשה.

אתה מושך הרבה שלך בגלל הרבה עניינים שכולם יודעים למה זה קשה,

אבל הזכות שאתה עושה בתוך עם ישראל היא זכות

שאין לה בכלל, אי אפשר להגדיר אותה בכלל.

אז זה חזק ואמץ.

תודה.

טוב, לענייננו,

יש לי דף.

סליחה עם מחילה, כן?

הדף ארוך, אבל השאלות... לא, לא, דף ארוך, שאלות קצרות, כן.

ככה,

קודם כול,

אתמול הייתי בשיעור עם חבר, ישבנו ביחד,

למדנו קצת...

דרך אגב, אני יכול ללמוד שולחן ערוך מאלקוט, או עדיף משולחן ערוך מלא?

למה אתה צריך אלקוט? גמרת כיתה א'.

לא, אני רק מתחיל.

אה, מתחיל? אני מהמתחילים, כן. הבנתי, בסדר, ניתן לך משהו אחר.

אוקיי. כן.

אז ישבנו ושאל...

בסוף השיעור קצת ככה, שאלתי איזו שאלה לגבי, בלי להיכנס לשמות,

לגבי רב מסוים, שנגיד מישהו, לא חשוב מי, עושה שיעור רק לנשים, נגיד.

בעיה. כן. אני יודע שזה בעיה.

אני קצת עוקב אחרי הרב כבר כמה חודשים טובים.

דרך אגב, אני גם אמנוע בקהילה.

ברוך תהיה.

אז הוא אומר שזה גם בעיה, בעצמו. הוא חבר טוב שלי, הוא בחור יהודי טוב, יהודי כשר.

אז אמרתי לו, אז למה פלוני ואלמוני עושה ככה?

הוא אומר לי,

תשמע, לא טוב להגיד שמות.

אתה יכול להיטבע על זה בשמיים ברגע שאתה מזכיר את השם שלו.

אבל אני אומר, אבל זה לא...

אני לא מזכיר את השם שלו ברבים, אני מדבר איתך לבד.

למה אני לא יכול להגיד את השם שלו לך?

כאילו, הוא עושה משהו לא בסדר, מה הבעיה?

הוא אומר, לא, עדיף בלי שמות. רציתי לשמוע את ההיצע של הרב לגבי הדבר הזה. אין דבר כזה. דבר שמפורסם, אין בו שום דבר שצריך להסתיר.

אין רמזים ואין בטיח. מי שבפרסום,

בגלוי, בפרהסיה עושה מעשים והם מעשים לא ראויים, צריך להוקיע אותו בשמו.

אז אני לא נתבע על זה. מה פתאום?

ברוך השם.

כן, צריך להזהיר. איך תזהיר בן אדם שלא ללכת אחרי פלוני אלמוני אם לא תגיד את השם?

תיזהר מההוא ההוא שהגובה שלו ככה וככה והוא מתנדנד. תיזהר.

ככה מזהירים?

כן.

טוב, אני כבר כמה חודשים, כמו שדיברנו, אוכל בקהילה.

אני הייתי בלי מנוי, עכשיו אני אהיה מנוי.

לוקח על עצמי כמה עניינים,

שבת, כל מיני תפילות, תפילין, משפחה, ילדים, כולם ברוך השם. למה אתם לא מוחאים לו כפיים?

אפילו אני נלחם עם העבודה שלי על השבת, כי בעבר הייתי,

כי אני עובד כל מיני...

אז אני קצת הודעתי להם שאני לא מתכוון להגיע.

אז יש לי איתם על זה קצת מלחמות,

אבל אני כבר כמה חודשים לא מגיע.

אוקיי? תצליח.

אז רציתי לקבל ברכה מהרב על העניין הזה, כי אני גם ביקשתי להחליף תפקיד בתוך המערכת. כבר אמרתי, תצליח.

אמן, תודה.

ועוד משהו קטן, וזהו.

הייתי רוצה לקחת, דווקא בישיבה של הרב,

בטוח יש חבר'ה שלומדים תורה,

במשך שנה לתלמיד חכם 200 שקלים כל חודש.

יפה מאוד, אשריך.

שיגיע לתלמיד חכם.

כן, כן.

ומשהו אחרון חריב,

שאלה משהו. יהודי שחי עד מאה ועשרים,

לא מספיק לסיים את כל העניינים שלו מבחינת הקדושה, אוקיי?

לא מספיק לסיים הכול.

איך הוא חוזר, בתור יהודי או בתור 100%? הוא חוזר בתור יהודי אחרי הגלגול הבא?

אי אפשר להגיד בדיוק, תלוי מה סוג העבירות שנשארו לו או הדברים שהוא צריך להשלים.

הכל תלוי, יכול להיות שהוא יבוא כאדם,

יכול להיות שכבעל חי, יכול להיות בכל מיני צורות. לא, אבל אם הוא עשה, נגיד,

הוא לא הגיע לדרגה של,

בוא נגיד, צדיק. הגיע לדרגה של יהודי שמקיים מצוות, מקיים תורה, מקיים הכול.

הוא עושה הרבה דברים,

אבל הוא לא הגיע לדרגה הכי גבוהה שיש. בסדר, שם הוא ייתקע.

כן, אבל מה קורה אחר כך? הוא חי לחזור באותו יום גיל? לא, לא, לא. מי שמגיע לגן עדן לא צריך לחזור עוד פעם.

כן, מי שלא התכוונתי.

אז יש לו עבירות, אז תלוי מה העבירות, זה מה שאני אומר.

אם העבירות מסוג א' אז הוא בא לכאן, ואם הוא בא ככה אז הוא בא בבעל חי, אם הוא ככה או ככה, תלוי מה.

הערים הרבה בזה בספרים, להסביר כל מיני חילוקים על מה באים.

טוב, תודה.

הכי טוב זה לגמור את הכל כאן, ועכשיו... בוודאי, אין ספק. בסדר. תודה. תודה. כן, שאלה? לגבי ה... עם מי אני יכול לדבר לגבי מה שאמרתי שאני רוצה לקחת? הנה, עם הבחור בפינה.

כן, תן לה, הגברת שמה.

ערב טוב, הרב. ערב טוב. יישר כוח לרב על כל הפעילות שלו.

אני קשורה לשופר,

כבר מ... אפשר להגיד, אפילו מההתחלה.

עשיתי את כל הנושא של הבחירות של הרב, מה שהנחה.

אני לא אוכלת כבר שלוש שנים ויותר אפילו, לא ספרתי.

לא בשר ולא עופות.

אשרייך.

ואני מנסה להשפיע על הנשים. אני מבקשת שהרב יברך אותי, שיהיה לי זיכוי רבים גדול בנושא.

תצליחי בגדול. רגע, רגע, יש לי גם... רגע, יש לי חמש דיסקים רק בנושא הזה, כדאי לך

לעפיצה. כן.

ודבר שני, אני רוצה לדעת איך אפשר לכבד הורים אחרי שנפטרו.

לעשות ל...

עילוי נשמתם דברים טובים, כגון לקנות סידורים לבית כנסת, ספרים לבית כנסת,

לעשות שיעור לעילוי נשמתם,

לעשות נציב יום, מה שאנחנו עושים. כל פעם צריך להגיד לעילוי נשמת, או שזה באופן אוטומטי על כל פעילות. זה גם אוטומט ואפשר להגיד גם לעילוי נשמת.

עכשיו אני מבקשת חזרה בתשובה לנחמן עמרם בן לאה ועניין בן לאה. נחמן עמרם בן לאה, יזכה לב.

לחזרה בתשובה. תשובה שלמה מהרה. וגם ינון בן לאה. וגם ינון בן לאה. ואני מבקשת הקדוש ברוך הוא שיזכה אותי לרפואה שלמה בכל האיברים מהרה. תזכי בכל האיברים לרפואה שלמה. רגע, עוד שנייה אחת. עוד ברוך בן מסעודה לבריאות שלמה ודבקות בהשם ובתורה. אמן.

וגם אני מבקשת אליה בן מאיה לבריאות שלמה. אמן.

כן.

רגע, הזדמנות, רגע, שנייה, אני רוצה לזכות את מי שרוצה לזכות.

אנחנו מוצאים עכשיו דבר חדש, המאגר הגדול ביותר של שאלות ותשובות בעולם.

למעלה מאלפיים שאלות ותשובות שאני עונה עליהן

בתוך הכרטיס הזה. הכרטיס הזה זה דיסק און קי.

הדבר הזה, הינה הוא נמצא פה.

זה הדיסק און קי, אפשר לקבל אותו בצורה כזאת.

דיסק און קי. יש בו למעלה מאלפיים שאלות ותשובות בכל הנושאים של היהדות.

יש חוברת שמקבלים עם הדיסק און קי, חוברת כזאת, אתם רואים,

כולה מלאה בשאלות ותשובות.

כל שאלה שאתם רוצים, ההפתעה שמצפה למדע,

עשרת המדענים,

כל מה שהמדע מוצא כבר נמצא בתלמוד. מדענים יהודים דגולים שחזרו בתשובה, זה נגיד במדע.

אחר כך סוד החלומות,

מניין שקיים בגן עדן,

מה קורה לנשמה בשינה, מה קורה בניתוח,

מה התועלת בתפילות שהתפללו על אדם שלא ימות ובסוף הוא מת,

מה בין מת לנפטר, למה צריך גיהינום,

שאלות אחרות, חידושים, פרשות השבוע,

כל מיני נושאים, מוסר, מה שאתם לא רוצים, מה שלא חלמתם.

אם אתם רוצים להיות בקיאים ולדעת לחנות על כל שאלה ותשובה בעולם,

יש לכם פה את הכול.

אנחנו

הזמנו 12,000 דיסק-און-קי כאלה כרגע מסין.

השגנו מחיר פצצה.

זה אמור לעלות 250 שקלים בהנחה אם קונים אחד.

השגנו את זה ב-50 שקלים,

אבל אנחנו רוצים להפיץ את זה בחינם לאנשים, לא בכסף.

לכן מי שרוצה לזכות איתנו ולהיות שותף במניה,

100 כאלה דיסק-און-קי זה 5,000 שקלים.

אדם יכול לעשות בעשרה תשלומים.

הוא יקבל את 100 הדיסקים האלה, יחלק לבני משפחה קרובים ואחרים ויציל נשמות.

גם אם הם לא יחזרו בתשובה,

בשמיים נרשם שאתה החזרת אותם בתשובה,

כי נתת להם את הזכות להיכנס לגן עדן.

כל מי שרוצה מכספי מעשר לעשות את זה,

אשריו אשרי חלקו.

עוד שבועיים נותרו בלבד,

שכל מי שעושה את המניה,

ויש ברוך השם כבר רבים שזכו,

יירשם בסוף הספר הזה,

תהיה לו מזכרת נצח. יכול לעשות את זה לעילוי נשמת,

להצלחה, לרפואה, לכל דבר שהוא רוצה.

זיכוי רבים של חזרה בתשובה עם השאלות והתשובות במאגר הגדול ביותר.

אז מי שירצה יכול לעשות זאת הערב אצל הפעילים שלנו שנמצאים כאן,

ואנחנו נברך אותו כמובן בהתאם

למה שירצה,

שיחולו עליו הברכות כפי בקשתו, בזכות זיכוי רבים.

כן, שאלה נוספת,

אחרונה, כן, לבחור.

ערב טוב הרב, זה בשביל החבר פה שאיתי,

הוא ככה צרוד, אני שואל בשבילו.

מה, מה, מה יש לו? בשביל החבר פה הוא טיפה הקול שלו חלש, אני שואל בשבילו.

אנחנו ההורים של אלי אסף, שאלה לרב. בנינו היקר אלי אסף,

בן חמש ושלושה חודשים,

עדיין לא מדבר ולא אוכל, רק שותה בקבוק חלב. התייעצנו עם כמה רבנים, הם אמרו לנו שיש לו עין הרע, ועדיין לא ראינו ישועות בנושא.

אם יש לרב איזו המלצה, מה לקבל, מה להתחזק. המלצה פשוטה,

לעבור לקהילות פז, לאכול רק מה שאנחנו אוכלים,

והילד ידבר ויאכל והכול יהיה בסדר.

אתה יודע מה זה קהילות פז? שואל מה זה קהילות פז, כן. יש לנו את החנות בבני ברק,

אנחנו עושים הכול לבד,

מלחמים ומאפים,

סלטים והכול.

כל התבלינים, אנחנו בודקים אותם, אנחנו בעצמנו.

כל זה אנחנו עושים. יש לך אולי את הסרטון של אנשים ממוצאי שבת?

יש לך?

תשלח לו רגע את איזה...

אנחנו בודקים את הכול.

אנחנו שוחטים שחיטה בשר ועופות לבד.

כשאנחנו שוחטים, נגיד,

מהבקר יוצא שלוש.

שחטנו שבעים, יצא אפס.

במקרים נדירים יוצא יותר,

אבל זה תלוי באיכות של הזה. אבל אין יותר מ-3.5% שאנחנו מצליחים להוציא.

אצלנו אין שום דבר שהוא לא מרן בית יוסף. זה אחד.

שתיים, בעופות אנחנו שוחטים כ-6,000,

יוצא לנו 3,500, 4,000 הכי הרבה.

זאת אומרת,

יש פחת כל כך גדול שהכול טרף או נבלה.

תלוי.

אז זה אמור להיות אצל כולם.

אבל לא כולם.

אני רק אתן לך דוגמה.

ידועים הבריסקרים והגריינמנים שהם מדקדקים מאוד בהלכות.

כשהם באים לשחיטה שלנו,

הם רוצים לקחת רק מאצלנו, לא מאחרים.

השבוע שחטנו, וברוך השם, יצא.

רבע שלם הלך לרב קנייבסקי ואנחנו מביאים לו את הכול, וגם בן אדם שלנו הולך אליו ומנתח לו את הבקר ומכין לו.

אז אם אתה מבין שהרב קנייבסקי אוכל מהשחיטה שלנו,

אתה יכול להבין עד כמה אנחנו מקפידים.

עכשיו, כל המוצרים אצלנו זה אחרי בדיקה שאין אי.

תראה כמה מרכיבים יש בכל מאכל שאתה אוכל, בקום קונסרבי, בכל משקה, בכל דבר.

כתוב הרכיבים. מה הרכיבים?

E200 וזה, E400 וזה, E. מה זה E? אתה לא יודע.

תפתח בגוגל, תראה שם את כל האי, כמה דברים יש שם. חלקם צומח,

חלקם מהחי, חלקם סינתטי, כימי.

כל דבר שיש בו צומח אנחנו לא נוגעים, כל דבר שיש בו

מן החי אנחנו לא נוגעים,

רק דברים שהם כימי וכימי שלא מזיק.

אז אנחנו בודקים כל פריט ופריט. בחנות אצלנו יש

רק מה שבטוח כשרותית ובריאותית.

זה מה שיש אצלנו.

אצלנו אתה לא יכול להיכשל באיסור.

הכל יש לנו.

גם מה שאנחנו עושים,

מאפים ודברים, אנחנו עושים נגיד עוגיות של פטיבר,

אנחנו הולכים לבית חרושת,

אנחנו מכשירים את הכול,

אנחנו בודקים את הנפה,

אנחנו מנקים את הכול,

ואחר כך אנחנו עושים ייצור שלנו עם מרגרינה שלנו.

ולא כל דבר אנחנו מקבלים מהזה,

חוץ מגבינות של תנובה, בדץ.

שאר הדברים,

אנחנו הכול דואגים, מאלף עד תו, לא תאמין, מה אנחנו מסוגלים לעשות? אנחנו לא אוכלים טונה,

לא אוכלים טונה.

אנחנו עושים טונה בורי,

כמו טונה אבל מבורי.

אנחנו עושים את זה לבד.

הכול בגלל שלא יהיה שום חשש, לא תולעים,

ולא

דגים כשרים ולא כשרים שנתערבבו ביחד בספינות וכולי.

יש הרבה בעיות.

בשביל להכיר את זה צריך ללמוד את הספרים של הרב ואיה ואחרים, לשמוע את הרב דורפמן,

יש לו סרטונים, ואצלנו באתר,

על כל ירק, על כל פרי, על כל דבר אתה יכול לראות סרטונים שלמים שמסבירים לך מה הסכנות,

איך בודקים ואיך נזהרים.

אנחנו היחידים בעולם שמקפידים.

אנחנו עושים יין לבד.

היין שאנחנו עושים, אנחנו בודקים ענב-ענב.

אין דבר כזה. בכל מקום שופכים את כל הענבים עם הברלה,

עם תולעים, לטאות, הכול. טוחנים את הכול, סוחטים את הכול.

מה שאתה שותה את זה עם דם של נחשים ולטאות והכול, הכול טעים.

אז זה אנחנו עושים.

אם הוא יקפיד על כשרות המטבח, כמו שאני אומר,

ויגעיל את הכלים בבית

שיהיו חדשים, כולל של פסח,

ויתחיל את זה בעזרת השם יראה ישועות, ויספר לנו את זה בהרצאות הבאות.

תודה רבה, רב.

תודה לכם. מי שרוצה, יתקרב לכאן בכבוד.