ראש העין - ממה התערבב משה רבנו?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמו וירוויח.

הערב יהיה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

בחזרה בתשובה שלמה לכל עמו ישראל.

רפואה שלמה בחזרה בתשובה לנתנאל חיים ובת יה בני שולמית,

צביה סעדה בת נעמי וכל חולה עמו ישראל.

בנימין בן צביה סעדה ומאור והילה בני בתיה וכל משפחתה יזכו לעלות

מעלה מעלה בירת שמיים, תורה ומעשים טובים.

הערב גם לעילוי נשמת הורי וחמים נוחתם עדר.

הרמב״ם פוסק שכל אדם יכול להיות כמשה רבנו,

או כי רבעם בן נבט.

ואין הדברים אמורים לפי מידת הכרתנו את משה רבנו ואת ירבעם בן נבט,

שהם נראים כשני קצוות

שלא מתחברים יחד.

משה רבנו הוא שיא הענווה

וירבעם בן נבט הוא שיא הגאווה.

שני קצוות.

אלא אנחנו חושבים, לפי הכרתנו,

שזו ההיכרות שלנו ביניהם.

אבל צריך לדעת שכל אדם,

אפילו אם הוא כמו משה רבנו,

יכול ברגע אחד להיות ירבעם בן נבט.

ואפשר להיות ירבעם בן נבט,

ובין רגע להיות משה רבנו.

כי האדם יראה לה עיניים

וה' יראה ללבב.

אנחנו מבדילים בין אותם

כאילו בלבוש החיצוני,

בהנהגה החיצונית.

ואנחנו חושבים שבשביל להיות משה או ירבעם לובשים ופושטים איזו צורה וזהו.

ונראה לנו שהמעשים צריכים להיות שונים.

אבל על פי האמת זה לא ככה דבר.

כי באותו מעשה עצמו,

באותו לימוד עצמו,

יכול אדם לפשוט צורה ולהשתנות

מבלי להתפשט חיצונית.

זאת אומרת, כל בן אדם יכול במעשה אחד, באותו מעשה,

להשתנות מן הקצה אל הקצה.

כמו שאמר רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק וברכה,

על הפסוק, לרגעים תבחננו.

כל רגע ורגע אתה ואת בני אדם מיוחדים.

כל רגע מצלמים את דמותו של האדם.

ואותן התמונות

נשארות קיימות לנצח נצחים.

מפחיד.

ראיתם את הצלמי העיתונות?

יש להם מצלמות.

ככה מצלמים.

הוא עושה ככה.

פריים אחרי פריים.

כל תזוזה אפשר להרכיב מזה סרט.

כשרואים את התנועה של הבן אדם והמצלמה מצלמת כל שבריר רגע,

והכול מתועד ונשאר לנצח.

ייתכן שיראו לאדם, כשיגיע למעלה,

אחד שחושב את עצמו צדיק גמור,

תמונה שבה הוא נראה פחות שבפחותים.

למה? כי ככה הוא הצטלם באותו רגע.

למה הדבר דומה? לאדם שעומד לפני הצלם

והוא מצלם תמונות בלי הפסק.

ויש תמונה שהוא התבייש בה.

סתם אני נותן לכם דוגמה. לפעמים אנשים מצטלמים.

בדיוק היה לו פיהוק.

בדיוק הוא מצמץ בעיניים.

זה סתם דברים פשוטים, כן?

אבל אם צילמו בן אדם,

נגיד במצב לא צנוע כל כך, ככה קלטו אותו במצלמה. איזה מצלמה?

לא פה של העולם הזה.

בשמיים מצלמים אותו על כל תנועה ותנועה.

וצילמו אותו במצב לא נעים. אפילו אם ילבש אחר כך כל החיים בגדי מלכות

וילך עם גלימה,

את התמונה הזאת ישאלו אותו, אדוני, מה עם התמונה הזאת?

מה אתה אומר עליה?

אז זאת אומרת, התמונה הזאת תישאר לעד ולנצח נצחים.

עכשיו, אם אנחנו משקיפים

על המעשים של משה ושל ירבעם,

נראה כי הם נבדלו במעשיהם

בדבר מועט.

משה רבנו אמר לקדוש ברוך הוא,

שלח נא ביד תשלח.

אהרון יותר הגון ממני והוא יותר ראוי, איתו השתמשת.

שלח נא ביד תשלח.

הוא לא סירב לקדוש ברוך הוא ללכת בשליחות,

רק הוא חשב שזה לא נכון ולא הגון לקחת את התפקיד מהאחיו הגדול.

ועל זה כתוב, ויהי חרף השם.

על מה חרף השם?

שהוא חשד את אחיו

שהוא יקפיד.

ולכן השם אמר לו, ורעך ושמח בליבו,

אני מעיד עליו, אני יודע מה יש לו בלב.

הוא שמח בתוך הלב באמת

שאתה מקבל את התפקיד.

אין לו שום קפדה.

אבל דווקא האדם שבכוחו לומר, שלח נא ביד תשלח,

אדם כזה שנמנע משליחות,

שהיא שיא השיאים שאדם יכול להשיג באנושות,

לגאול את עם ישראל,

להביא להם את התורה,

להביא אותם לארץ ישראל,

ללוות אותם ארבעים שנה,

לדבר עם השם בכל רגע,

פנים אל פנים.

שיא השיאים שאדם יכול, והוא אומר, שלח נא ביד תשלח,

יש יותר הגונים וראויים ממני.

אז אדם כזה הוא ודאי וודאי הכי ראוי

לקבל את התפקיד.

מטבע הדברים,

מתי בן אדם מרגיש שהוא מקופח?

כשהוא רואה שחברו,

נובעים אצלו הדברים ממקור מושחת

של יצר ההשתלטות, שהוא רוצה על חשבונו להשיג משהו.

אבל אם הוא רואה שהשני לא מתלהב כל כך מצד טבעו,

אלא מצד נקודת האמת,

שהוא רוצה לעשות איזה משהו, איזה הנהגה כלשהי,

אדם לא ירגיש מקופח, אדרבה הוא ישמח,

כי הוא רואה שזה נובע ממקום טהור.

זה לא משחיתות,

לא ממקור מושחת.

אז זה היה אצל משה רבנו ואחיו אהרון.

ההפך היה אצל ירבעם.

הקדוש ברוך הוא אמר לו, אחרי שהוא העמיד עגלים והחטיא את כל ישראל,

אמר לו חזור בך,

ואני ואתה

ובן ישי,

זה דוד,

נטייל בגן עדן

רק חזור בך, תחזור בתשובה.

אז הוא שאל את הקדוש ברוך הוא, מי בראש?

הקדוש ברוך הוא אמר מפורש, אני ואתה ובן ישי.

אבל בגלל שהוא שאל מי בראש, אמר לו בן ישי בראש.

הרי אמרתי מפורש שאני ואתה

ובן ישי שלישי.

אז מה אתה שואל מי בראש?

אבל יש שאומרים, כשהוא שאל מי בראש, הוא התכוון אפילו לפני הקדוש ברוך הוא.

אתם מבינים איזה בעל גאווה צריך להיות.

יתרה מזו אמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

בשביל ויסתר משה פניו,

זכה לקרני הוד.

יאללה

יוצא לו אור

מהראש

קרניים של אור.

לא יכלו להסתכל עליו ישראל, היה צריך לשים מסווה בשביל שיוכל לדבר איתם.

אבל בזכות מה הוא זכה לזה?

ויסתר משה פניו. איפה הוא הסתיר?

בשעה שנגלה אליו הקדוש ברוך הוא בסנה,

אז הוא התקרב להביט.

יש אומרים שהסיט את מבטו, את צווארו, ויש אומרים פסח שלוש פסיעות.

אבל הוא לא רצה להסתכל בשכינה והוא הסתיר את פניו.

בזכות זה שהוא הסתיר,

הוא זכה לקרני הוד.

זאת אומרת, מזה שהשם השפיע עליו את קרני ההוד,

זה אומר שהקדוש ברוך הוא הסכים

עם זה שהוא הסתיר את פניו,

שהדבר גדול הוא בעל מעלה.

וכיוון שהוא הכיר ברוממות הקדוש ברוך הוא,

והייתה לו הכרה גבוהה למשה רבנו,

התבייש וכיסה את פניו.

אבל אף על פי כן,

כשביקש משה מהקדוש ברוך הוא, הראני נא את כבודיך,

תגלה לי אחת מהמידות שלך, איך אתה מתייחס אלינו, לעם ישראל,

איך ההנהגות שלך,

הראני נא את כבודיך,

אמר לו הקדוש ברוך הוא, כשרציתי,

לא רצית,

הסתרת את פניך.

עכשיו, כשאתה רוצה,

אני אינני רוצה.

שיבחנו אותו שבזכות שהוא הסתיר את פניו, זכה לקרני הוט.

אבל עם כל ההסכמה הזאת,

הייתה גם תביעה כלפיו,

כי היה יכול להתעלות במעלה יותר גבוהה

אם היה מסתכל.

אז את אומרת, במעשה אחד יכול להיות שתהיה הסכמה ושכר גדול,

ותהיה גם תביעה והפסד גדול, במעשה אחד.

שלמה המלך אומר, כי העושק

יהולל חכם ויאבד את לב מתנה.

מה זה לב מתנה?

לב חוכמה.

אדם שיש לו בלב חוכמה,

שהיא מתנה לאדם מאת השם יתברך,

ככתוב, כי אדוני ייתן חוכמה, ייתן זה מתנה.

אז העושק

יהולל חכם

ויאבד את לב מתנה.

תכף נראה מה זה.

במשה הכתוב מדבר,

ומאז באתי אל פרעה, הרע לעם הזה והצל לא הצלת.

משה בא בטענה, בתביעה,

בתפילה,

תכף נראה,

לקדוש ברוך הוא.

ומאז באתי אל פרעה,

שלחת אותי?

הלכתי.

אמרתי לו מה שאמרת.

אבל מאז שבאתי אל פרעה,

עוד יותר גרוע, ערע לעם הזה והצל לא הצלת.

אז בואו נראה עד היכן הדברים מגיעים.

משה רבנו ניגש אל הדבר בניקיון כפיים ובטהרת המידות,

ובכל זאת מה שהוא אמר, ומאז באתי אל פרעה,

הפעיל עליו רושם דג של תרעומת כלפי מעלה.

אפילו שהוא בא עם ידיים נקיות והוא רוצה להבין איך זה, על מה ולמה.

אבל כשאתה מדבר,

פעמים שאפילו אתה לא מתכוון,

אתה מתפעל מהדברים שאתה בעצמך אומר,

והם משפיעים עליך.

כך הדבר בכל מצבי אדם.

אדם שהוא איש מעלה הופך כל דבר של חומר לרוח.

לעומתו איש הפחות,

כל דבר שהוא רוחני הופך אותו לחומרי.

דוגמה לכך

הגמרא מביאה שניים שצלו את קורבן הפסח.

מצווה לאכול את קורבן הפסח.

אחד אכל לשם פסח, לקיים את המצווה שמצווה לאכול פסח,

והשני אכל

לשם אכילה גסה, סתם.

בלוע.

בא לו לאכול.

הוא רואה בזה כמו סטייק,

לא יותר מזה.

אז אחד הופך את החומר של הקורבן,

את הבהמה הופך אותה לקורבן נשמע.

הוא זוכה במעלה הגדולה של קיום מצוות קורבן הפסח.

אז הוא הופך את החומר לרוח.

והשני הופך את הקורבן הרוח. והשני הופך את הקורבן פסח, שהוא רוחני,

לחומר,

לאכילה גסה.

ועל זה נאמר, מי חכם

ויבן אלה נבון בידעיהם

כי ישרים דרכי אדוני.

וצדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם.

באותה מצווה, שניים מקיימים אותה מצווה.

אחד לשם קורבן,

אחד לאכילה גסה.

זה נקרא צדיק והשני נקרא רשע.

שניהם קיימו מצווה.

אכלו קורבן פסח בליל פסח.

אחד נקרא צדיק ואחד נקרא רשע.

לכן,

מי חכם

ויבן אלה?

מי נבון?

וידעיהם.

הרי כל דרכי השם ישרים.

אז איך זה צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם? באותו בם,

באותו קורבן,

אחד באכילתו הופך להיות צדיק ואחד באכילתו

הופך להיות רשע.

אותו דבר בעניין הביטחון.

הרבה מדברים שיש להם ביטחון בשם וכל מיני דברים כאלה,

עד שמגיע הניסיון.

מתי אדם מכיר ומשיג את עניין הביטחון?

רק אם הוא משיג את חפצו.

זאת אומרת, אם הוא כאילו בטח

והשיג

את מה שרצה,

אז כאילו הוא בעל ביטחון.

מתי אדם מרגיש את העונג

ומכיר שיש השגחה עליו?

רק אם הוא השיג את המטרה מהביטחון.

אז הוא אומר, הנה השם השגיח, אני פתחתי והוא נתן לי.

אז זאת אומרת, זה לא חוכמה.

שאדם יגיד, הנה אני פתחתי וקיבלתי.

זה לא נקרא שאתה, יש לך ביטחון.

מתי זה כן?

אם נתבונן אצל האבות הקדושים,

כתוב שם, אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,

ואירא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי אדוני לא נודעתי להם.

מה זה לא נודעתי להם? לא ניכרתי להם במידת האמת שלי.

שם השם,

שם י' ו-ה' ו-ו' ו-ה'

זה שם שהקדוש ברוך הוא נאמן לקיים את דברו.

אני השם לא שניתי,

אני לא משנה בדיבור יחס ושלום.

אבל אני לא ניכרתי להם בשם השם.

מה פירוש?

שהם לא זכו לראות את קיום ההבטחות שהבטחתי להם.

והם לא הרהרו אחר מידותיי ובטחו בי 100% למרות שהם לא ראו את קיום ההבטחות.

זה נקרא ביטחון.

לא אם אתה בוטח ומקבל.

אחרי כל ההבטחות שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ואמר לו,

כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה.

ולזרעך עד עולם

היה צריך לעשות כל מיני השתדלויות בשביל להשיג ארבע אמות בארץ ישראל לקבור את שרה אשתו.

אם כל הארץ שלי,

איך אני צריך לקנות

קרקע בשביל לקבור את שרה אשתי?

איפה ההבטחה?

הוא הרהר? לא הרהר.

יצחק אבינו,

אחרי כל ההבטחות שניתנו לו,

כשהיה צריך לשתות מים,

עברו עליו מהומות ומזימות שונות

מאבימלך

ופי כל שר צבאו וענייני הבארות.

גם יעקב אבינו,

אחרי כל ההבטחות,

ויהי כן את חלקת השדה אשר נטה שם אהולו מיד בני חמור אבי ישיכם במאה כסיתה.

גם הוא צריך לקנות קרקע.

אבל הם לא נרתעו,

ועד רבה,

מזה עצמו הם עלו מעלה-מעלה והכירו דרכי השגחה בהכרה ברורה.

שום תרעומת

שום דבר.

אצל אברהם אבינו

במעשה העקדה

מעמיד לו השטן נהר בדרך

והוא ויצחק אומרים

הושיעני אלוהים כי באו מים עד נפש.

הם נכנסו למים, המים מגיעים עד האף.

די, אם ממשיכים אז גמרנו נחנקים.

אם היה דבר כזה קורה לאדם אחר

ועם הכוונות הטובות שהוא הולך על מנת לעקוד את הבן,

הוא ודאי היה אומר שזה מוכיח המקרה שאני צריך לחזור הביתה,

כי אי אפשר ללכת במציאות, אי אפשר לעבור את הנהר הזה.

אבל אברהם הכיר את הדבר,

ודווקא לכן

הוא אמר לנפשו,

הרי לא היה פה נהר מעולם,

אז איך פתאום נשטף פה נהר גדול?

אלא ברור שזה רק לנסות אותי, לעכב אותי,

בשביל שאני לא אשלים את הבשימה.

אז זה לא משפיע עליו.

וגם השטן נדמה להם כזקן,

ומנסה לבלבל להם את המוח.

והם אומרים לו, על מנת כן.

יש לך טיעונים יפים,

אתה נשמע הגיוני,

אבל לא,

הצחקת אותנו.

אנחנו ממשיכים על מנת כן.

מה דבר דומה?

אדם שרוצים להכחיס אותו,

אבל אם הוא יודע שזה רק ניסיון ומבחן שרוצים לראות אותו, האם הוא באמת יכעס,

אז כמובן שאחד שיודע שזה מבחן הוא יצחק יותר.

אבל על פי האמת,

אדם טועה

כי הוא צריך לזכור איך נהגה איתו ההשגחה עד הניסיון.

קורים בחיים מקרים רבים, כמעט כל יום,

שיש ניסיון חדש.

פתאום זה תשלומים,

פתאום זה לחץ,

פתאום זה ילדים,

פתאום זה שכנים,

פתאום משפט,

פתאום פה, פתאום שם,

פתאום בעבודה, כל מיני דברים.

ויש כאלה מתייאשים,

יש כאלה מקטרים,

יש כאלה לא מבינים, וכל מיני דברים כאלה. כל יום.

כל יום.

אבל אתה צריך לזכור,

הרי היו לך כאלה מקרים כל יום עד היום.

והיום אתה נמצא פה ועברת את כל המקרים.

אז מה עם כל ההשגחה שזכית לה עד היום?

איפה נעלמה כל ההשגחה?

איפה כל ההכרה?

לכן הפסוק אומר, וזכרת את כל הדרך

אשר הוליכך אדוני אלוהיך זה ארבעים שנה.

אתם לא יום ולא יומיים עם הקדוש ברוך הוא, ארבעים שנה אתם הולכים במדבר.

המציא לכם כל מחסורכם,

אפילו במקום שאין אפשרות, אין לחם, אין מקום לזרוע,

אין שום דבר.

אין מים במדבר,

וסיפק לכם את כל הצרכים,

מים וסלב ומן ואת כל הטעמים,

ולא הייתם צריכים אפילו להחליף בגדים.

לא נעליים.

הכל בסדר גמור.

אז מה אתם מתלוננים?

אדם צריך להסתכל בין כמה אתה? 30, 40, 50, 60, שבעים. איך הגעת עד פה?

איך אתה חי? למרות כל הדאגות שהיו לך, והצרות,

ושחשבת שאתה לא תעמוד ולא תתמודד,

איך אתה עד פה הגעת?

למה אתה לא מסתכל על כל ההשגחה עד עכשיו?

ואיך בן אדם תולה ביטחונו?

ואדם כמוהו.

אל תפתחו בנדימים.

תעשה לי טובה, דחילה, תעזור לי.

אם אתה לא תעזור לי, אני זה, ותעשה טובה, וזה.

מה מתחנן אליו? אם היה ככה מבקש מהקדוש ברוך הוא, היה מזמן, היה כבר נענה.

אבל לאנשים הוא ניגש, בדחילו ורחימו, ולקדוש ברוך הוא הוא זורק את התפילה ככה, תחנן אלוהד אדם דאחר,

ועושה שלום במרומו ולהתראות.

אז זאת אומרת, הוא באמת לא חי בהרגשה של ביטחון שהשם משגיח עליו, שאוהב אותו,

שדואג לו,

אין לו את זה.

והשם אומר, אני, אדוני אלוהיך, מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך.

בכל הניסיונות אני עומד לצדך.

בכל הניסיונות, מטרתם לנשא אותך, להרים אותך.

אומנם אנחנו צריכים להתפלל, וככה אנחנו מתפללים,

אל תביאני לידי ניסיון,

אנחנו מעדיפים בלי ניסיונות, כי אנחנו לא בטוחים אם נעמוד בהם,

אבל

תארו לכם אחד בעל מכולת עייף,

די,

שיגעו אותו הקונים, רוצה לסגור,

רוצה לסגור.

הוא לא רוצה יותר קונים, די.

והוא הולך לסגור את הדלת,

ופתאום אחד בא ואומר לו, אני צריך 100 זה, ו-200 זה, ופה ושם.

כשהוא רואה שהוא הולך להרוויח הרבה,

פותח את הדלת עוד פעם,

מכניס אותו,

ומה קרה לכל החייפות, איך היא הסתלקה?

הוא הריח את הכסף.

אז זאת אומרת,

גם כשאדם מתפלל, אל תביאני לידי ניסיון,

אבל אם כבר הגיע הניסיון,

הגיע קליינט רציני,

שעומד להרים אותך למעלה.

אז אתה צריך להרגיש אושר, להתחזק ולעמוד ברוח איתנה ולנצח את הניסיון,

כי על ידו אתה עולה מעלה-מעלה.

נחזור.

כיוון שהקדוש ברוך הוא הודיע למשה רבנו

שהוא לא יניח לפרעה,

פרעה לא יניח גם לישראל ללכת ממצרים,

משה לא שמר את הדבר,

אלא בא וכאילו מתחכם על הגזירה שהשם הודיע מראש, שהוא לא ישמע,

ושואל למה הרעות על העם הזה?

מכי מה היה לו להרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא?

ועל זה ביקשה מידת הדין לפגוע במשה.

ככתוב,

וידבר אלוהים אל משה, וידבר זה לשון דיבור קשה.

אבל כשהסתכל הקדוש ברוך הוא, מה הסיבה שמשה שואל את השאלה כך?

הוא ראה שזה מכובד הצער

של ישראל, הוא דיבר, כן?

חזר ונהג בו במידת רחמים ולא העניש אותו.

ויאמר אליו אני אדוניי.

הכל זה רחמים, אני אדוניי, אדוניי זה שם רחמים,

אני אדוניי, אני מתנהג איתם.

ברחמים. מה שאתה רואה, הרעותה

זה רחמים.

אבל ההשגה האנושית

קצרה מלהבין,

ואפילו מה שנראה כרחמנות של הקדוש ברוך הוא,

אנחנו גם לא מבינים איפה הרחמנות.

אפילו שרואים רחמנות,

לא מבינים.

בכל שיקר אם אנחנו רואים דין,

ודאי שאנחנו לא מבינים.

אומרת המשנה,

האומר על כאן ציפור יגיעו רחמיך,

משתקין אותו.

אחד הולך בדרך ורואה כאן ציפורים,

ויש מצווה לשלח את האם,

ואת הביצים תיקח לך את הגוזלים,

להגביה אותם וכולי, קיים מצוות שילוח הקן, שיש בה שכר גדול,

אריכות ימים.

ואחד אומר,

על כאן ציפור יגיעו רחמיך.

משתקין אותו.

למה?

אומרת הגמרא, מפני שהוא עושה מידותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים,

ואינן אלא גזרות.

אם אנחנו מייחסים לקדוש ברוך הוא שהוא רחום וחנון מצד עצמו, זה לא נכון.

בקדוש ברוך הוא אין שינוי.

אין שהוא פעם כועס ופעם רחם ופעם זה, אין שינוי.

אלא מה?

זה מידות שמיוחסות כלפינו.

כלפינו, כשאנחנו מסתכלים,

זה נקרא כאילו רחמים, או זה נקרא דין,

אבל לא במהותו יתברך, מהותו היא ללא שינוי.

לכן זה רק גזרות.

והגזרות מתבצעות בהתאם

למה שראוי לנו.

מצאנו שביקש משה רבנו מהקדוש ברוך הוא,

אחרי מעשי העגל,

הראני נא את כבודיך.

החכמים אומרים,

תראה לי מידה שאתה מנהיג בה את העולם.

אמר לו, אין אתה יכול לעמוד על מידותיי,

כי סוד ההשגחה הוא עמוק מדי ליילוד אישה כדי להשיגו.

אבל יש לנו כלל אחד בידינו,

שכל המידות של הקדוש ברוך הוא

הם באחדות גמורה,

ואין הדין סותר את הרחמים ולא הרחמים סותרים את הדין.

הכל זה אחד,

כמו שאנחנו קוראים לפעמים, אדוני אלוהים.

שניהם.

ולכן, חייבים לקבל גם את הייסורים בשמחה משום שהם לטובה.

אבל אדם הוא נבער מלהבין את הדבר לאשורו,

ומוכרח לסמוך

שהקדוש ברוך הוא לא נחשד חלילה לעשות דין בלתי צודק.

לא עביד קודשא בריכו דינא בלא דינא.

איך אפשר שהקדוש ברוך הוא, אלוהי המשפט,

יעשה דין בלי דין?

עכשיו תשמעו דבר מדהים.

אתה מוצא, אברהם היה מהרהר אחר מידת הדין.

וואו.

תמיד אנחנו לומדים שהאבות לא הרהרו אחר מידותיי.

ועכשיו אני רואה שכתוב,

אתה מוצא, אברהם היה מהרהר אחר מידת הדין.

ומה היה אומר?

ריבי לוי אמר,

כי אם דומה אני שקיבלתי כל זכרי בעולם הזה,

עזרני הקדוש ברוך הוא בעמרפל וחבריו,

והצילני מן הכבשן.

כבר קיבלתי שכרי ושוב אין לי שכר בעולם הבא.

מה הוא אומר?

ואנוכי עפר ואפר.

מה זה עפר ואפר?

השם הציל אותי מכבשן האש. אם לא היה מציל אותי, מה הייתי? אפר.

אם לא היה נותן לי לנצח את ארבעת המלכים, מיליונים,

נגד אברהם אבינו ואליעזר עבדו,

שהשליך עליהם חול והקדוש ברוך הוא הפך את זה לכידונים ובליסטראות,

אז הייתי עפר.

היו הורגים אותי, והייתי חוזר לעפר.

אז הוא אומר, ואנוכי עפר ואפר. זאת אומרת, אז למה אני חי?

כי במקום שאני אמות,

הקדוש ברוך הוא שילם לי את כל השכר המגיע לי לעולם הבא,

בזה שהשאיר אותי חי.

אז כתוב שהוא הרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא. במה?

שהוא אמר,

כמדומה אני שקיבלתי כל שכרי בעולם הזה.

עזרני הקדוש ברוך הוא בעמרפל בחבריו, ארבעת המלכים,

והצילני מכבשן האש, השליך אותו נמרוד.

אז כבר קיבלתי שכרי,

ואין לי שום שכר בעולם הבא.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

כיוון שהרהרת אחר מעשיי,

עולה אתה צריך.

אתה צריך להקריב לי עולה עכשיו. מי שמרהר על הרהור,

מביאים קורבן עולה.

לפיכך אמר לו,

קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת את יצחק,

בעלהו שם לעולה.

בגלל ההרהור הזה.

אתה צריך להקריב את הבן שלך עולה.

ולכאורה, דברי התנחומא אינם מובנים כלל.

איזה עוולה עשה אברהם שחשב

שהוא לא יקבל שכר.

הוא לא בעט בייסורים,

לא היה לו איזה תרעומת.

ולמה נחשב שהוא הרהר אחר מידת הדין?

הרי זה לכאורה רחמים הוא קיבל, השם הציל אותו.

אז הוא אומר, הרי קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, אמר יעקב אבינו.

על ידי שאדם זוכה לניסים בעולם הזה,

מקטינים לו על חשבון החסדים, לוקחים מהקופה.

אלא על כורחנו לומר שגם דבר כזה אסור לומר משום שאינו דרכנו עם.

כשאברהם אבינו שמסר את נפשו על קידוש השם בכבוד שמיים,

השם ישאיר אותו ללא שכר?

איך אפשר להגיד כזה דבר?

ואם חושבים כך,

כאילו מפרידים את מידת הרחמים ממידת הדין,

ואומרים שהדין לבד פועל בלי רחמים.

וזה דבר שאי אפשר,

כי אמרנו שדין ורחמים הם ביחד, הכל באחדות אצל הקדוש ברוך הוא.

אז גם לחשוב,

יש אנשים ששמעתי גם שאומרים,

אני,

אין טעם שאני אחזור בתשובה כי אני בטוח שהקדוש ברוך הוא לא יסלח לי, בטוח.

אני יודע מה עשיתי.

על מה שעשיתי וכל מה שעשיתי,

אין סיכוי בעולם שהוא יסלח לי.

אסור להגיד דברים כאלה.

כתוב בהלכה שאפילו אם אדם חטא כל ימיו ובאחרונה שב בתשובה,

אם התשובה היא האמיתית, נסלח לו.

אין דבר כזה.

אסור לערער אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא. הוא לא מקפח שום שכר של בריים.

אם נבוכדנצר הרשע

פסח שלוש פסיעות לכבוד השם וזכה שהוא ובנו ובן בנו שלטו בכיפת העולם,

על כל פסיעה שלטו בכיפת העולם,

אז אם על פסיעות כאלה הוא לא השתנה ממהותו.

נבוכדנצר היה רוצח המונים,

הוא רצח מיליונים.

נבוכדנצר היה אכזר, רשע גמור,

אבל הוא פסח שלוש פסיעות לכבוד השם.

כשכתבו מכתב לחזקיה המלך שהתרפא והיה כתוב במכתב לכבוד חזקיה המלך, לכבוד העיר ירושלים, לכבוד אלוקי חזקיה,

הוא אמר איך אפשר לשגר מכתב כזה כשמקדימים את האדם לפני האלוהים שלו.

אז הוא שינה לכבוד אלוהי

חזקיה ואחר כך חזקיה וכו'. בזכות זה שהוא פסח שלוש פסיעות לעצור את השליח, לקחת ממנו את המכתב כדי לשנות,

הוא זכה ששלושה שלטו בכיפת העולם, הוא ובנם.

אז הקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר של שומבריא, אפילו שהוא רשע גמור, אין כמותו.

הקדוש ברוך הוא לא מקפח אפילו שכר שיחה נאה.

אדם אין לו שום מצווה, רק עבירות.

אבל פעם הוא אמר שיחה נאה,

הוא מקבל שכר גדול.

על כל דבר הקדוש ברוך הוא משלם, הכל הולך במשחק.

הכל הולך בחשבון.

בתוך הדין יכול להיות רחמים, בתוך הרחמים יכול להיות דין. ראינו כמה דוגמאות.

זאת אומרת, זה הכל הולך ביחד. אין דבר כזה.

אל תערער אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא. הכל משוקלל בדיוק.

ועל זה למדנו ונאמנו לשלם לך שכר פעולתך.

אבל צריך לדעת,

אף על פי ששכר מצוות אינו אלא חסד מאת השם יתברך,

כמו שאומר חובת הלבבות

על הפסוק כולך אדוני חסד כי אתה תשלם לאיש

כמעשהו.

שמעתם? אם בן אדם עושה מצוות,

לא מגיע לו שכר.

מה שהקדוש ברוך הוא משלם שכר זה חסד שהקדוש ברוך הוא עושה איתו.

ואני מקריא לכם עכשיו את לשונו הטהור

של רבנו בחייה בחובת הלבבות, שער התשובה, פרק ד'.

הוא אומר, מי אלה זוכים

לגמול העולם הבא.

ומהם שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד.

אם אתה תעשה מעשים טובים,

רק טוב,

שום דבר רע,

עדיין

גמול העולם הבא, אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד.

אך יהיה ראוי מן האלוהים בשני הדברים אחרי המעשה הטוב.

ברור שאתה צריך לעשות מעשים טובים.

ברור שאתה לא צריך לעשות עבירות.

ברור.

אחרי שאתה עושה את כל המעשים הטובים,

במה תהיה ראוי לקבל גמול בעולם הבא?

אז הוא אומר,

יש שני דברים שאפשר לזכות בהם.

אחד,

שיורה בני האדם, עבודת הבורא יתעלה,

וינהיגם לעשות הטוב.

זאת אומרת, אחד שמדריך את בני האדם

לעבודת הבורא,

ומנהיג אותם לעשות טוב,

מחזיר אותם בתשובה,

כמו שכתוב בדניאל,

ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

הוא מצדיק את הרבים, הופך אותם צדיקים.

ואמר במשלי,

ולמוכיחים ינעם,

ועליהם תבוא ברכת טוב.

מי שמוכיח את הציבור,

לא רק מצדיק אותם ומלמד אותם ללכת בדרך הישר,

אלא גם מוכיח אותם.

אלה המוכיחים, ינעם,

ועליהם תבוא ברכת טוב, ברכת השם,

טוב השם לכל, ברכת התורה,

כי לקח טוב נתתי לכם.

אז כאשר יתקבץ,

עכשיו אוספים את כל הזכויות של הבן אדם,

כאשר יתקבץ למשתדל

גמול הצדקתו,

שהוא מצדיק את האחרים,

אל גמול צדקתו,

גם הוא צריך להיות צדיק,

וגמול אמונת ליבו,

הוא מאמין בליבו וסבלו,

הוא גם מוכן לסבול הכל לעבודת הבורא,

יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא.

אחד כזה בטוח הוא בין העולם הבא.

מי זה השני?

אין שני.

רק זה מובטח לעולם הבא.

אין שני.

אבל הוא אמר יש שניים.

מי זה השני? תשמעו.

השני?

שיכול לזכות לעולם הבא?

זה רק חסד מאלוהים.

אונדבה וטובה.

כמו שאמרנו את הפסוק קודם, הולכה אדוני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.

זה רק חסד.

הוא לא חייב לשלם לך כלום.

מה עילה בזה?

כי אם היה מעשה האדם,

כחול הים במספר,

אם תעשה מצוות כמו גרגירי החול,

בחול הים.

לא יהיה שקול כל מה שאתה עושה,

בטובה אחת מטובות הבורא יתברך עליך בעולם הזה.

אם תביא לו את כל מה שעשית, וכחול הים.

לא תפרע אפילו על טובה אחת מטובות הבורא שהיטיב לך בעולם הזה.

וכל שכן,

אם יהיה לאדם גם חטא אחד,

אז איזה זכות יש לו לקבל עולם הבא?

אם אתה עמדת ועשית חטא כלפי הבורא,

על מה אתה רוצה עולם הבא?

אז מה כן מקבלים?

אז מה, רק מי שמחזיר בתשובה ייכנס לגן העדן? זהו, אין אף אחד אחר.

הוא אומר, ייכנסו גם.

אבל רק בחסד,

רק בנדווה.

לא שמגיע.

רק בחסד ובנדווה.

ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאת הטובה,

כמה אתה צריך להודות לי אם יאמר הקדוש ברוך הוא, בוא בוא בוא נבדוק כמה אתה מודה לי. בוא,

אני רוצה לבדוק מה הודית לי כבר.

בוא.

אני רוצה לשמוע, בוא.

מה, אם הקב' ידקדק בתביעה, תובע אותך,

אתה צריך להודות לי. אתה רואה עכשיו?

כמה אתה צריך להודות לי על הראייה? כל רגע אתה רואה?

כל רגע? אז כמה אתה צריך?

הרי אמרו החכמים, כל הנשמה תהלל יה.

על כל נשימה ונשימה אתה צריך להלל לקב' ברוך הוא.

אם הוא יסתום לך את הנשימה עכשיו דקה,

אתה מת.

אז הנשימה קמה,

דקה רשמת.

אתה קיבלת חיים מחדש. כמה צריך להודות שקיבלת חיים מחדש?

בלי הפסקה, כל החיים.

וכל נשימה זה חיים.

איפה הודית לי ככה?

ומה עם הראייה?

ומה עם השמיעה?

ומה עם ההליכה?

ומה עם כל שאר הדברים?

אם ידקדק הבורא מהאדם בתביעת הודאת הטובה,

יהיה כל מעשיהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות של הבורא עליו.

ומה שיהיה מגמול הבורא לו על מעשיהו,

זה רק חסד הבורא עליו.

אין לאדם שום זכות

שעליה מגיע לו לקבל עולם הבא חוץ מהמחזיר בתשובה.

שמעתם דבר כזה פעם?

אז עכשיו מה רואים?

נחזור בקצרה.

שאם יהיה מעשה אדם כחול הים במספר, לא יהיה שקול בטובה אחת מן הטובות של הבורא עליו בעולם הזה.

וכל שכן, אם יהיה לו חטא,

עכשיו, אם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאת הטובה,

אמרנו כל מעשיהו יהיה נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא עליו.

ומה שיהיה מגמול הבורא לו,

אינו מגיע לו על מעשיהו,

אלא רק חסד הבורא עליו.

גילו לנו חכמים שהעונש של מי שמהרהר אחרי מידת הדין,

ומידה כנגד מידה

שהוא מעורר על עצמו את הדין.

אתה צריך לשמוח בדין. אם השם עשה איתך דין,

סימן שהוא מרחם עליך, רוצה להיטיב את דרכך,

רוצה להעניק לך, מכוון לך,

רוצה לרומם אותך,

ואתה מפרש את זה דין.

אם אתה קורא לזה דין, אז תקבל דין.

אתה מעורר על עצמך את הדין.

לכן כתוב שביקשה מידת הדין לפגוע במשה רבנו.

אחרי שנתגלה למשה שהקדוש ברוך הוא בעצם עוסק בהצלתם של ישראל,

ובכוונה הוא מקשה את ליבו של פרעה כדי להיפרע ממנו על כל מעלליו,

היה למשה להבין שכל הצרות של ישראל זה רק רחמים.

רחמים גדולים.

ומשהו הכביד עליהם את עולם!

זה היה חשבון של הקדוש ברוך הוא לקצר את הזמן במקום ארבע מאות שלושים שנה מאתיים ועשר שנים

אז זה חסד

נעמה השתחררה היום

אז קיצרו לה קיצרו לה הייתה צריכה לשבת שבע שנים

קיצרו לה אז כל מה שהיה עינוי עד עכשיו והכל וכל זה שהיה שחור משחור בסוף מה מתברר

הכל נהיה רחמים

אז גם הדין היה רחמים

אז אף אחד לא יודע בדיוק

איך החשבון אבל צריך לדעת דין ורחמים זה הכל מאת השם לטובתו של האדם

ובמיוחד

שאחרי יציאת מצרים שיצאו ישראל אחרי השעבוד

הייתה קבלת התורה

והיה משה רבנו צריך להבין שכל הצרות זה רק להכשיר את עם ישראל ולצרף אותם בכור הברזל

מה זה כור הברזל?

כמו שיש כור איפה שצורפים את הכסף ואת הזהב

מתיכים את זה ויוצאים משיגים ואז נהיה כסף צרוף וזהב צרוף

ככה היה כור הברזל במצרים וזה צירף את ישראל מהחומריות

כדי שיהיו מסוגלים לקבל את התורה

אנשים לא יכולים לקבל את התורה אם אדם אין לו הכנה הרי ב-48 קניינים נקנה את התורה זה לא לומדים תורה כאילו קוראים איזה מקצוע עושים מבחן

בשביל לקנות תורה באמת צריך 48 קניינים

אז הקדוש ברוך הוא השאיר אותם ולכן הייתה ספירת העומר מה שאנחנו אומרים

ומיציאת מצרים עד שקיבלו את התורה עברו 49 יום

וביום החמישים קיבלו את התורה ויצאו ממ״ט שערי טומעה

ועלו במ״ט שערי קדושה וקיבלו את התורה

אז איך משה אומר למה הרעות על העם הזה אתה בכלל לא מבין את החשבון

אם היית מבין את החשבון

אתה לא יודע את המידות של הקדוש ברוך הוא אתה הרהרת אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא

ולכן רצתה מידת הדין לפגוע בו

אז מה העצה?

איך אנחנו יכולים להמתיק דינים אם יש על אדם דינים הוא קורא לזה דינים

יש לו צרות, בעיות, מחלות,

חששות, כל מיני דברים. איך ממתיקים?

כשמקבלים את הייסורים באהבה

לכן כתוב שמברכים על הרעה כמו על הטובה בשמחה.

אדם נפטר לו אדם קרוב,

אבא, אימא, אח, אחות,

בן, בת,

מה מברך ברוך דיון הוא עמד בשמחה?

מי שמקבל את הייסורים בשמחה,

זאת העצה להמתיק את הדינים.

אמרנו פעם, אני חושב, קודמת או לפניה,

הייתה אישה שלא הסכימה לקבל את הדין עליה שהקדוש ברוך הוא לקח לה בן ולא הפסיקה לבכות.

אמרו לה חכמים,

אל תבכי יותר מדי כי את עושה את השם כאילו אכזרי ואת רחמנית.

כדאי לך להפסיק.

לא רצתה, לקח לה עוד אחד.

לא הפסיקה, לקח לה עוד אחד. שבעה עד שלקח אותה ולהתראות.

אם אתה רוצה להמתיק את הדינים,

קבל את הייסורים בשמחה.

כמו שאמר רבנו יונה,

ואם

תמצא את החוטא צרה וצוקה

ויצדיק עליו את הדין,

ויקבל המוסר באהבה,

יהיה לו זה למגן מן הייסורים הראויים עוד לבוא עליו.

לכן אתם עונים כשעושים לוויה,

עושים צידוק הדין ליד הקבר או לפני הקבר

ומצדקים את הדין.

אסור תום מפה לא ככל דרכו משפוט.

אלא אמונא ואין אוהב.

אז זאת אומרת,

צריך אדם תמיד לצדק את הדין עליו, אחרת הוא מזמין עוד דינים.

ולמה זה? משום שהוא מראה בזה שהוא לא מקבל עליו את הדין,

שהדין בעונש נובע ממקור החסד והרחמים,

וכך נהגו חכמי ישראל.

למה הוא לא יקבל ייסורים אם הוא מצדיק עליו את הדין?

כי אם הוא מראה,

אז הוא מראה בזה שהוא מקבל את הכל בשמחה,

שגם הדין וגם העונש נובע ממקור החסד והרחמים.

ולכן אמרו חכמים, כל מדע עביד רחמנא לטו עביד.

כל מה שעושה הקב' זה רק לטובה.

מעשה ברבי עקיבא שהיה הולך בדרך.

לא מצא אכסניה, לא רצו לקבל אותו בעיר. דופק פה, דופק שם, לא פותחים את הדלת, לא רוצים לתת לו אכסניה.

נאלץ ללון מחוץ לעיר בשדה.

היה לו נר, בה הרוח כיבתה את הנר.

הייתה לו תרנגולת להעיר אותו בבוקר לנץ,

אכל אותה חתול.

היה לו חמור שהוא ירכב עליו,

דרס אותו אריה.

נשאר בלי הנר שיוכל ללמוד,

בלי התרנגולת שתעיר אותו ובלי חמור שיכול לרכב.

והצדיק עליו את הדין.

שכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא עושה לטובה.

ומה התברר בסוף?

שהוא ניצל.

הגיעו גייסות של לוחמים, אויבים, לעיר,

וטבחו באנשים ושדדו אותם.

ובזה שכבה הנר,

ובזה שהתרנגולת והחמור לא צייצו ולא נערו,

לא הרגישו בו, והוא ניצל.

אבל אם היה חמור נוער, והתרנגולת והנר דולק,

אז היו מגלים אותו בדרך והיו הורגים אותו גם.

אז מה?

אני רוצה ללמוד למה רוח קיבתה לי את הנר.

ככה היה מתלונן, לא רבי עקיבא.

איך אני אקום בני עץ, עכשיו תרנגולת אכל אותה חתול?

מתלונן.

איך אני ארכב?

אם אריה דרס לי את החמור?

לא.

שלושה מקרים אירעו לו אחד אחרי השני,

בפרק זמן קצר

הוא מצדיק את הדין.

ובאמת הוא ראה

שככה היה נכון. זה היה ממידת הרחמים.

ממידת הרחמים.

מובא בחכמים, זיכרונם לברכה, אין ייסורים באים על ישראל אלא לטובתם.

אין ייסורים באים אלא לאהבתן של ישראל.

רק בגלל שהשם רוצה את אהבתנו וטובתנו.

אבל מכיוון שלא דיבר משה,

אלא מתוך הצער על הצרה של ישראל, הקדוש ברוך הוא מחל לו והוא לא נענש.

אז עכשיו אנחנו לומדים

מה גדול השכר

של מי שנושא בצערם של הרבים.

שאפילו שחטא משה,

הקדוש ברוך הוא מחל לו

והוא לא נענש.

הוא הטיח דברים כלפי מעלה.

הוא אמר דברים קשים. למה הרעותם?

הוא קבע.

למה רעותם? זה כאילו רעה.

בכל אופן, נמחל לו. אז מי שמשתתף בצערם של הרבים, דואג לרבים, משתתף, רוצה להקל עליהם,

אז כמה מגיע לו שכר בשמיים?

ומי שמזכה את הרבים, כמה מגיע לו שכר בשמיים?

ומי שמחזיר בתשובה כמה מגיע לו שכר בשמיים? אין שכר יותר גדול.

וגם על ידי לימוד תורה, כשאדם לומד תורה, מעורר רחמי שמיים.

כלפיו וכלפי אחרים גם.

כמו שאומר שלמה המלך, בני,

אם חכם ליבך ישמח ליבי גם אני.

כל מי שיש לו בן יגע בתורה,

אביו מתמלא עליו רחמים.

ולא רק אביו בשר ודם,

גם הקדוש ברוך הוא מתמלא עליו רחמים.

חכמים, זיכרונם לברכה, אמרו, כיוון שהקדוש ברוך הוא מסתכל בתינוקות של בית רבן ובתלמידי החכמים שיושבים בבתי מדרש,

מיד נהפך הכעס לרחמים.

גם אם יש כעס על ישראל, נהפך לרחמים.

היום אנחנו במצב קשה.

נכון שאתם זוכרים שאני אמרתי שאחרי...

אובמבה שהוא הנשיא מספר דם

יהיה אדם?

אם אתם לא זוכרים, תשמעו.

בא פתאום

טראמפ

ונותן את כל מה שיהודים אפילו לא חלמו לבקש. נותן להם את ירושלים כבירה, נותן להם שגרירות,

נותן להם את השטחים, נותן להם את היישובים.

נהיה יותר ימני מיימני.

כל מה שהוא עושה, פתאום זה מה זה? זה כאילו יהודי.

כאילו יהודי יושב שם.

אבל יהודי שלא מפחד כמו ביבי.

יהודי שלא מפחד כמו כל מי שהיה עד עכשיו.

כולם פחדו לבקש, להעיז.

כי התרגלו שזה שטחים כבושים, זה לא ארץ ישראל.

ובא בן אדם כזה ופתאום אומר.

מגיע לכם, זה שלכם. התנ״ך אומר, זה שלכם. אין שום בעיה, זה לא כבושים ולא בטיח.

אבל המצב קשה. למה המצב קשה?

חלק מאיתנו שמחים,

וחלק עצובים, כי הם רצו שהפלסטינים יקבלו יותר, שיקבלו הם את כל השטח של ישראל, ואנחנו את החתיכה הקטנה שנתנו להם.

והיו מעדיפים גם שנעוף מפה,

השמאל וכל החבר'ה הטובים.

אז זאת אומרת, אבל

הרי סרבני השלום זה הפלסטינים,

הם לא מתכוונים באמת להסתפק אפילו אם היינו נותנים להם יותר,

הרבה יותר.

לא, הרי הם אמרו, אנחנו רוצים גבולות 48' ואחר כך לים.

אף אחד לא מתכוון לתת לנו כלום.

ברור שלא.

אז ודאי שעכשיו יהיה

אינתיפאדה קטנה, חלקית, גדולה, בלאגן.

זה לא עבר בשתיקה.

למה? זה עכשיו קבוע, זהו.

ארצות הברית הכירה,

נגמר.

אין חוזרים, לא חוזרים אחורה.

עכשיו רק קדימה.

אתם לא רוצים לעשות משא ומתן, תשארו מכה נקום,

אנחנו מכה ננה, ושלום על ישראל.

אז מה, הם ישתקו?

הם לא ישתקו, הם יבעירו את השטח.

הם חייבים.

אומנם מדינות ערב כבר נמאס להם מהסכסוך הזה,

והם מוכנים שכבר יקבלו גם מה שיקבלו, וגם זה פותר את הבעיה של הפליטים,

כי הם לא יהיו לא בישראל ולא יהיו בירדן,

ולא יהיו פה ולא יהיו שם,

כאילו קוראים להם מדינה, ועכשיו הם יהיו שם בתוך השטח הזה, הירקרק, שרואים אותו במפה החדשה.

אבל הרי הם לא מתכוונים אף פעם להשלים איתנו.

הם לא מכירים בנו בכלל.

יהודי זה כמו קופץ להם,

שהם אומרים שצריך לראות אותו מתחבא מאחורי זה, והעץ יקרא להם להרוג אותו.

ככה הם רואים אותנו.

אז המצב קשה.

אז מה לעשות?

מה עושים? אתם יודעים מה עושים?

צריך להתחזק בתורה בירת שמיים.

למה?

בני, אם חכם ליבך, אשמח ליבי גם אני.

אם נתחזק בתורה באמת בירת שמיים,

ונדאג אחד לשני להוכיח את השני ולהצדיק את השני, הכוונה להפוך אותו צדיק,

אם נעשה את הדברים האלה,

כל האיסורים יפרשו מאיתנו ויחולו על ראש אויבינו.

ואז נוכל להשתחרר מעול מלכות ומעול דרך ארץ.

וכל שכן, אם נזכה לזיכוי הרבים,

אז נוכל להמתיק את כל הדינים. הרי כתוב שמי שמחזיר בתשובה,

יש לו פה כמו הקדוש ברוך הוא,

והשם אומר, אפילו אם גזרתי גזירה, אני מבטל אותה בשבילך.

אז כמה שירבו יותר מזכי הרבים,

ככה יהיה לנו פתחון פה אצל הקדוש ברוך הוא.

אבל, לסיום, אני רוצה להגיד לכם, בגלל שאתם יהודים טובים ושקטים,

רוצה להגיד לכם עוד כמה נקודות חשובות, שתדעו כמה השפעה של שמיעה.

אמרנו כבר את הפסוק קודם, כי העושק יהולל חכם ויאבד לב מתנה.

אמר בי

סיימון,

כי העושק

זה משה.

מי עשק אותו?

דתן ואבירם. זה היו שני רשעים שכל הזמן התקוטטו עם משה רבנו, הלשינו עליו,

כל הזמן, כמו יגאל כהן וכולי.

מה זה יעולל חכם?

ערבבו אותו.

להולל זה כמו מהול, לערבב,

כי העושק יהולל חכם ויאבד לב מתנה.

מאבד את ליבו שקיבל במתנה לב חוכמה.

וכי תעלה על דעתך שהיה משה מתאבד?

אלא הם הקניתו אותו ואמרו לו,

ירא אדוני עליכם וישפוט

אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעו ובעיני עבדיו,

לתת חרב בידם להורגנו.

זאת אומרת, הם באו בטענה.

הוא, פרעו, מרע להם

מאז שבאו משה ואהרן אליו,

והם אומרים לקדוש ברוך הוא, כאילו מוסרים דין לשמיים,

ירא אדוני עליכם וישפוט

אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעו ובעיני עבדיו.

ואז מה קרה?

בעקבות זה משה רבנו אמר לקדוש ברוך הוא,

ומאז באתי אל פרעו, הרע לעם הזה,

והצל לא הצלת.

רש״י אומר,

כי העושק יעולל חכם, כשהכסיל מקנטר את החכם,

מערבב את דעתו,

וגם הוא נכשל.

אפילו אם חכם כמשה רבנו,

הוא שומע את דברי הקנטורין של הכסילים הרשעים האלה,

זה מערבב את הדעת.

דתן ואבירם קנטרו את משה, ואמרו את מה שאמרנו,

וערבבו ואיבדו את ליבם,

וגרמו לו שהקפיד כנגד הקדוש ברוך הוא,

ואמר לקדוש ברוך הוא, והצל לא הצלת.

ובאו נחנש,

הקדוש ברוך הוא אמר לו, עתה תראה.

אתה תראה במלחמתי נגד מצרים, שאני אוציא אותם,

אבל לא תראה במלחמת שלושים ואחד מלכים.

יהושע ינהל את המלחמה בארץ ישראל, אתה לא תיכנס.

בגלל שהוא אמר, והצל לא הצלת.

מה זה? כי העושק

זה ריב וקנטורין.

אז הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, אני כתבתי עליך בתורה שאתה ענב.

ואתה מקפיד על דבריי?

ביקשה מידת הדין לפגוע בו.

אמר הקדוש ברוך הוא וכי בשר ודם אני.

מה, אני לא מרחם?

ויאמר אליו אני אדוני, רחם עליו.

אבל חכמים מגלים לנו שבעצם דבריו של משה,

שאמר למה הרעות על העם הזה לא היה חטא,

אלא בקשה מלפני השם.

למה והצל לא הצלת? כאילו ראוי להציל אותם.

וכל התביעה הייתה על זה שהוא שמע את דברי העושק של דתן ואבירם שאמרו, ירא אדוני עליכם ישפוט,

והם ערבבו אותו ופגמו את דבריו.

אולי בגלל זה יש את הסיפור שאומרים אנשים, בואנה אל תערבב אותי.

לא ייתכן שמשה רבנו הושפע במשהו מדבריהם,

כי הוא לא ידע, הוא ידע שהם רשעים דתן ואבירם.

ככתוב, היצא ביום השני והנה שני אנשים חיוורים ניצים,

ויאמר לרשע למה תכה רעך,

ויאמר אכן נודע הדבר.

משה רבנו היה מהרהר כל הזמן על מה חטאו ישראל

שהם משועבדים יותר מכל האומות.

וכיוון ששמע את דבריו

של דתן,

ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו?

הלהורגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?

ויירא משה ויאמר אכן

נודע הדבר.

מה פירוש?

אמר לשון הרע יש ביניהם.

איך יהיו ראויים לגאולה?

אם יש לשון הרע לא ראויים לגאולה.

אבל כתוב שבארבעה דברים זכו ישראל לצאת ממצרים, ואחד מהם שלא היה ביניהם לשון הרע.

אז מה כתוב פה?

אומר משה רבנו, אתה נודע הדבר, אכן נודע הדבר. עכשיו אני יודע באיזה דבר משתעבדים.

כי מקור השחיתות זה בגלל שני הרשעים האלה.

כל השעבוד של ישראל.

משה מטה אוזן לדבריהם.

כדי ל...

הוא לא יודע על מה סובלים ישראל והוא רוצה להשתתף בצערם, פתאום הוא רואה אלה מדברים בלשון הרע

מויסרים כמו יגאל כהן.

אז זאת אומרת,

כשיש דבר כזה,

הוא אומר לא ראויים לגאולה וראויים לשעבוד.

וזו הייתה גדולתו של משה,

כמו שהתורה מציינת,

ויצא אל אחיו היר בסבלותיו.

בזכות זה אמר לו הקדוש ברוך הוא,

אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל?

אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואני מדבר עמך.

אם אתה נושא בעולם אחרים, אכפת לך מצערן?

אתה נסיך בבית פרעה.

ואתה הולך ונושא מסעות במקומם גם?

אני מדבר איתך.

וגם דתן ואבירם לא נחשב להם חבון על דבר זה.

כי הם דיברו מתוך צער, כי באמת הקשה עליהם פרעה.

אבל מכיוון שסוף סוף קלטו האוזניים של משה את הדברים שלהם,

שהניסוח שלהם לא היה כראוי,

ואפילו זה היה פעם אחת,

פגמו הדברים שלהם

בבקשות ובתפילות על ישראל,

שיצאו ממקור החסד והרחמים וגרמו חרבוב בחוכמתו ובתורתו של משה רבנו.

מה לומדים מפה?

כמה גדול כוחה של שמיעה שאפילו החכמים הגדולים ביותר, כל חוכמתם מתערבבת ונפגמת,

על ידי זה שלאוזנם מגיעים דברים לא הגונים,

ואפילו כשהיו חייבים להקשיב להם,

לשם מטרות נשגבות.

היה דיון בבית דין,

בית דין מטעם הידברות,

הם תבעו מישהו בשם קובי לוי על מיליון וחצי, בסוף הם הסכימו ללכת לבית דין, לא לבית משפט,

בית דין שלהם,

שהם הקימו אותו והם מתהדרים בו.

ומגיעים לשם,

וקובי לוי ועודד קורנפלד מביאים ראיות,

שהם מחזיקים אתר זימה,

ושהם מחזיקים את הטלוויזיה בניגוד לגדולי ישראל,

ועוד דברים לבית דין, והבית דין משתומם, לא מאמין לראות,

ויש שם אחד, דוד תופיק רשע מרושע,

שהוריד כבר מאות סרטים שלי מכל הזיהם, ועוקר תורה,

הובה זמיר,

והוא צועק, לא לראות, לא זה, והרבנים רוצים לראות, והם נדהמים, רואים דוגמניות,

ורואים זה בתוך הטמפלוויזיה הזאת.

והראו להם את כל החשיפה,

איך נכנסים לאתר הזימה,

ואיך כותבים, אני שומר נגיעה, אני זה, אני, אני, אני פה,

ואחרי זה רואים, צפה בי,

רואים אלפים של נשים בכל מיני מצבים,

ואתה יכול לראות אותן.

ונכנסים לשם גם אחורי ישיבות והכול,

והוא צעק שם,

עטופי כזה.

אמר,

זה לפני שלוש שנים, זה כבר השתנה.

אז אמר לו עודד קורנפלד, אז תראה לרב עכשיו מהפלאפון הפרוץ שלך,

תראה לו עכשיו איך רואים.

לא, אסור לי.

התעלפו מצחוק, אסור לו.

כנראה אשתו לא מתירה לו להיכנס לאתר זימה כזה שהוא מנהל אותו.

אסור לו.

אז אמר עודד קורנפלד לדיינים, הוא פסול, הוא לא נאמן.

יש לו פלאפון פרוץ,

הוא לא נאמן בכלל למסור פה עדות.

בקיצור,

הם נכנסו ללחץ,

כי בית הדין שלהם הבין שיש בעיה.

אז מה עשו?

מצאו פטנט. מה הפטנט?

אמרו, טוב, אתם תלכו לזבלה.

מה זה זבלה?

זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד.

אז תיקחו,

אתם תבחרו הצד הזה דיין,

והם יבחרו דיין שהם רוצים,

ויביאו עוד דיין שלישי מוסכם, והם ידונו עכשיו בכל הסוגיה הזאת, מה לעשות.

כי הם לא רצו לפסוק נגד מי שמפרנס אותם.

אז לכן ככה זה נגמר. בהתחלה רצו לשלוח אותם לחכם שלום, הרבה של הזמיר שמתיר לו את הכול.

הכל קומבינות.

אבל מה אתה רואה?

שומעים דברים,

אז יושב שקרן כזה, תופי כזה,

ומדבר עליי.

והרשע הזה, מה עשה?

הלך וראה להם סרטון שמישהו עשה,

שמשווה בין הרב עובדיה להיטלר, ואומר, זה התלמיד של אמנון יצחק, הוא עשה את זה.

נו, עכשיו הם שמעו את זה. מה אתם חושבים?

עשרים אחוז נכנס,

שתי אחוז נכנס,

משהו נכנס.

וככה מפיצים שקרים, והציבור,

אפתי של אברכים, בני ישיבות, מאמינים להם.

כי שמיעה מערבבת את הבן אדם,

אפילו משה רבנו.

הנה, למדנו עכשיו במפורש.

שני רשעים דתן ואבי רם,

אז זמיר ודוד טוביק,

יוצאים ואומרים ואומרים,

ועוד מבקשים דין בשמיים, כאילו משה רבנו החליט להרע לעם ישראל, כאילו זה הוא.

מה זה הוא?

הוא אמר מה שהשם אמר לו, והשם החליט לעשות מה שהוא החליט.

באים אליו בתביעה,

אבל עצם זה שהוא שמע, גרם לו כאילו להגיד מילים לא במקום.

למה הרעות והצל לא הצלת, זה לא נשמע טוב.

מידת הדין רצתה לפגוע בו.

אם השם לא מרחם עליו, הוא היה מת.

ממה? מכוחה של שמיעה.

אז זאת אומרת, מפה אנחנו רואים

שכל הדברים האלה בשמיעה הם משפיעים.

לכן הקפידו חכמים ואמרו,

אוי לרשע,

אוי לשכנו,

ותקנו לנו, תצילנו משכן רע.

מה יש?

אני סוגר את הדלת, הוא חי בדלת שלו,

לא רואה אותו, לא מכיר אותו, לא אומר לו שלום,

לא כלום, מה קרה, למה שישפיע עליי?

כן, אבל אתה שומע אותו לפעמים, צועק, מדבר, אתה שומע אותו?

אתה שומע מוזיקה מאצלו?

אתה שומע כל מיני דברים? שומע, רק שומע, לא רואה, רק שומע.

גם על חבר רע מזהירים אותנו חכמים.

כי אפילו אם אתה גר בקרבתו וקולט לפעמים את קולו,

האוזן קולטת,

ויש לה מגע עם הנפש, וזה משפיע.

לכן קול באישה ערווה,

גם אם אתה לא מכיר.

למה? זה גורם הרהור.

קול משפיע.

ולא עוד,

אלא אף אם יש כוונה להשפיע על השכן הרע, אתה רוצה, אומר, אני, יש לי כוח להשפיע עליו,

ואני אשכנע אותו, אני אוכיח אותו.

אבל תוך כדי חילופי הדברים יש לחשוש לערבוב גדול גם אצלך, ויהיה לך פגם בשמיעה.

לא כל בן אדם יכול לנטרל

את השמיעה.

גם אם הוא שומע דברי הבל, צחוק אפילו, צחוק.

הכל זה משפיע.

אין דבר כזה.

עברית כרותה ללשון.

ברגע ששמעת מישהו מדבר,

נכנס, אפילו לא תשתמש, יום אחד תשתמש.

אבל בכוחה של שמיעה טובה

להביא ברכה לנפש,

והיא יכולה להפוך הוללות וסכלות לחוכמה.

אבל כמו שאמרו חכמים, אוי לרשע ואוי לשכנו,

אמרו גם טוב לצדיק, טוב לשכנו.

רגע, אז מה?

יש צדיק ורשע אחד ליד השני.

אז מאמר אחד אומר, אוי לרשע ואוי לשכנו, זה הצדיק.

כתוב,

טוב לצדיק וטוב לשכנו, אז הצדיק פה וטוב גם לשכן, אז איך זה מסתדר?

מי ישפיע על מי?

מי שכוחו יותר גדול.

אם אתה גדול מאוד בצדקות שלך ואתה נשמר מאוד,

אתה מחוסן,

אתה יכול להשפיע על הרשע.

אם לא, הוא ישפיע עליך.

אבל לא כל אחד הוא כזה.

יש אדם שעומד את עצמו שהוא כזה, אבל הוא לא כזה.

אז לכן השמיעה יכולה להיות רעה?

תודה.

ולכן כתוב, התדבק בשכן טוב,

אפילו אם אתה לא מתחבר איתו,

אם אתה שומע את קולו,

יש בזה מן התועלת.

ואנחנו רואים מצווה בתורה על יסודות האמונה בלשון שמיעה.

אמונה עוברת דרך שמיעה,

כגון שמע ישראל.

שמע ישראל זה קבל ואבין.

והיה אם שמוע תשמעו בקול אדוני אלוהיכם.

אם שמוע תשמעו אל מצוותיי.

מה הגורם העיקרי שמיעה?

ועיקר גדולתו של אדם זה הצלם אלוקים שבו.

ניתן לו כוח להבין ולהשכיל ובזה הוא עולה על המלאכים.

וחוכמתו מרובה משלהם

ומאיפה באה לו החוכמה?

מהשמיעה.

שמעו וטחי נפשכם.

כי השמיעה יש לה מגע עם הנפש.

כוח שמיעה טובה, אחת אפילו,

ואפילו במצווה אחת, להביא חיות בנפש האדם.

שמעו וטחי נפשכם.

אז לכן כל אדם שזכה לשמוע דברי תורה ממקור נאמן,

זה משפיע על הנפש. לכן אנשים חוזרים בתשובה.

אבל אם הוא שומע ממקור מזויף,

אז הוא ימשיך להתהולל ולהגיד שיש לו הכשר מהרבנות.

הרבנים אמרו שזה בסדר ואפשר להמשיך ככה והכול בסדר.

עכשיו, יש מגפה בסין.

וכל העולם מפחד, קוראים לזה קורונה.

זה נגרם ממאכל נחשים שהם אכלו,

והסינים עכשיו מעבירים את זה הלאה.

יש את הרב טאיה,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

שהוא כותב מה סיבת המגפות.

ממה יש מגפות? לא דווקא אצל הסינים, בכל מקום.

אז הוא מספר שהוא ראה שלושה אנשים.

ועוד אני מדבר עם אותם שלושה אנשים, הוא מטיח דברים כלפי מעלה.

קרבו אליי שלושה אנשים מהאנשים המשחיתים

שהם באו מעליונים ואמרו לי, דע

כי גזירת מגפה זו

למה יש גזירת מגפה

שיש אנשים אוכלים נבלות וטרפות ובשר בחלב

בבית האכסניה של הגויים,

במלון של הגויים אוכלים שם.

ולא עוד,

אלא שגם באכסניה של ישראל מבשלים ייסורים כאלה.

ועוד,

יש כמה אנשים שמבשלים בביתם בשר נבלה וטרפה ובשר בחלב.

והנה אפילו שאפשר לכם לתקן את האכסניה של ישראל,

הגידה נא לנו,

האם אתם תוכלו למשול גם על האכסניה של הנוכרים שלא לבשל בשר נבלה וטרפה,

או על שארית האנשים המבשלים ייסורים כאלה בביתם?

זה מן הנמנע.

ואם כן, מה בעצם אם נגיד לכם את הסיבה של המגפה?

לכן, אותיות מאכל

נעשה צירופם מלאך משחית בעם.

מהמאכל נהיה מלאך

להשחית את העם.

אמרתי להם, למשחיתים, הוא ניסה לבדום אותם.

אם כן, למה?

שלא ילקו רק אותם אנשים שאוכלים ייסורים בלבד.

אמרו לי, דע לך.

כי אף על פי שאנחנו נקראים משחיתים,

עם כל זה יש לנו רחמנות,

ואנחנו חסים על הבריות.

והעניין הוא,

כי כל אותם האנשים האוכלים נבלות וטרפות ובשר וחלב,

כל שמותיהם נכתבים אצלנו.

כל מי שאוכל נבלות וטרפות ובשר וחלב רשום אצל המשחיתים להורגו,

וכבר נגזר עליהם מיטה אם לא יחזרו בתשובה.

בשאר בני האדם החוטאים,

בשאר ארונות וחטאים, לא נכתבים אצלנו.

זאת אומרת, הקפדה יותר על מי שאוכל נבלות וטרפות.

הקדוש ברוך הוא אומר, אם הוצאתי את ישראל ממצרים רק כשלא אכלו שקצים מורמסים די,

בלי לתת תורה,

רק אם ישראל היו נבדלים מאומות העולם שהם לא אוכלים שקצים מורמסים, נבלות וטרפות,

היה מספיק לקדוש ברוך הוא.

אבל אם נפגע בהם בדרך,

יש לנו רשות להכותם נפש או שלא להכותם.

ועל זה כתוב, עוונותיו ילכדונו את הרשע

ובחבלי חטאתו ייתמך,

ועליהם נאמר, ויש נספה

ולא משפט.

אז זאת אומרת,

אם אנשים רוצים להסיר מגפות, מחלות וצרות מהבית,

שיתקנו קודם כל את המטבח היהודי, להגעיל את הכלים לא לאכול בשר ועופות, כמו שהסברתי בשנים האחרונות.

לא רוצים לשמוע.

יש כבר את המשעיתים, השמות רשומים,

הם עוברים בדרך, או חסים או לא חסים,

והם לוקחים את שלהם.

למדנו הרבה הערב.

צריך להתחיל ליישם ולהבין שזה לא כל כך פשוט כמו שאנחנו חושבים שהחיים זה ככה, איזה מין חוויה כזאת, ואני בסדר, ואני דתי, ואני פה, ואני שם.

המרחק גדול.

ואחרי שראיתם

שאפילו אם אתם תרבו מצוות כחול הים,

עדיין לא מגיע לכם כלום.

רק חסד ונדבה.

אם השם יחליט,

ולך אדוני חסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.

זה חסד שאתה משלם לו כמעשהו על מעשים שהוא עשה.

אתה לא חייב בכלל.

אז כמה צריך להתאזר ולהשתדל להפוך להיות מזכה רבים, מחזיר בתשובה, לפעול,

לעשות בשביל שעם ישראל ישוב בתשובה ויביא את הגאולה השלמה.

אז לכן עשינו דבר חדש שכבר אמרתי אולי בפעם הקודמת, אולי לא,

הנה אני יכול להראות לכם סוף סוף את הדבר, את המוצר.

אתם רואים את הכרטיס הזה?

כרטיס של שופר,

והנה עושים טרנק,

זה דיסק און-קי.

פה יש למעלה מאלף שעות,

כל השיעורים בפרשיות השבוע, במוסר, בצניעות,

שאלות ותשובות,

הכול, סרטונים שלמים,

וזה הדיסק און-קי, אתה שם אותו בתוך ה...

מפתחות?

כל מקום שאתה הולך עם מי שלך באוטו, באוטו אם בבית, במחשב, אתה יכול לשמוע ולראות ולחנות תשובות.

השאלות, מאגר השאלות הגדול בעולם,

זה החוברת כולה, כתוב בה את כל השאלות והתשובות. אתם רואים? כל השאלות והתשובות,

הכול נמצא כאן.

כל שאלה שאתה רוצה לשאול אותי באיזה נושא,

אני עונה לך את זה בתוך הדיסק און-קי.

אתה שומע

ואתה יודע מה לענות לעצמך ומה לענות לאחרים.

כל מי שרוצה להיות שותף בזה ויירשם

בסוף החוברת הזאת כאלה שזכו לזכות את הרבים,

שזו זכות גדולה, כמו שלמדנו הערב, שמזכה הרבים והמחזירים בתשובה,

מובטח להם עולם הבא, רק הם.

אז אנחנו השגנו במחיר מיוחד מסין ב-50 שקלים,

זה הרבה עולה יותר מזה,

אבל צריך כמות, וכמות ראשונה זה 12,000

50 שקלים. 100 חתיכות זה 5,000 שקלים,

אפשר לעשות את זה בתשלומים,

ובעזרת השם אתה זוכה למאה כאלה שאתה יכול לחלק למאה יהודים.

בשמיים, אם נתת להם את זה,

החזרת 100 יהודים ממשפחותיהם בתשובה,

גם אם אף אחד לא חזר.

למה?

כי אם אתה מתכוון להחזיר אותם בתשובה והם לא חזרו,

אתה מקבל שכר כמי שחזיר. כמו שמי שמסית לעבודה זרה נענש בשכלה,

מי שמסית בטייט לטובה זוכה בזכייה הגדולה.

אז מי שרוצה, זו ההזדמנות, נשאר עוד שלושה שבועות בסך הכול, ואחרי זה נסגר האפשרות להירשם בספר הזיכרון,

שיהיה לפני הקדוש ברוך הוא, מי אלה שרצו,

אז נדברו יראי השם.

איש אל רעהו ויקשב השם וישמע,

ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי השם ולחושבי שמו.

יוכל לזכות בעזרת השם

בזכייה שאמר רבי עקיבא לבנו

על מיטתו כשנפטר, ואמר לו,

מובטח אני שאתה בן העולם.

בעולם הבא, שזיכית את הרבים.

אז מי שרוצה לזכות ולזכות את הרבים,

הזדמנות לו הערב, גם אלה ששומעים אותנו בשידור ישיר וחוזר,

יכולים לצלצל לארגון שופר ולעשות באשראי או בהוראת קבע,

ויזכו להיות מזכי הרבים כמו שלמדנו הערב.

תודה על ההקשבה,

ולמי שיש שאלות, בבקשה.

כן, מי שיש לו שאלה, בבקשה.

תן לו ליד החמוד שם.

נו, תן לו, תן לו, הלו, הלו, תסתכל על זה, כן, הלו,

אל, לא תסתכל. תקום.

בשביל מה הצבעת?

קום.

האמת שאני לא כל כך רוצה לשאול שאלה או משהו, פשוט רציתי שתברך ככה את אבא שלי ושכולם יענו אמן. פשוט הוא עבר לפני שבועיים וחצי אירוע מוחי והורידו לו את ההרדמה, והוא לא כל כך מגיב.

לא הבנתי. הוא דתי? לא.

דתי.

מה זה דתי?

שלוש תפילות מהם בבתי כנסת.

כיפה, כהן גם.

זה לא אומר הרבה.

לא, בכללי. שמירת שבת? כן. יותר מעשר שנים. הוא לומד?

לומד? מדי פעם.

מדי פעם. מה הוא עובד?

מנגן ויש לו קלרנט. ומה מנגן? איפה הוא מנגן?

כל מיני זמרים.

מחטיא רבים, מה שנקרא. לא, הוא גם מנגן עם יניבל משנר. גם, גם.

גם וגם, אבל מחטיא רבים.

מה?

הוא גם עמייני ומרקיד משיח.

יא אבא באבה, יא השם ירחם.

זה תיקון גדול.

תקשיב, מה שאני מציע לכם, אם אתם רוצים להפוך את המצב ממצב של קומה למצב של קימה,

אז תארגנו הרצאה שתהיה שלמה בשבילו, לזכותו, כמו שהיה פה הערם,

בשביל שיועיל, כי הוא צריך הרבה מאוד זכויות בשביל לקום. ואם אתה אומר שכבר שבועיים לפחות

הוא עדיין לא קם,

זה בעיה.

לא, רגעו לו את ההרדמה לפני יומיים.

לא משנה.

ועוד דבר, צריך גם להגעיל את הכלים בבית.

לא, יש לי אחות, ברוך השם, שאת כל הכלים... כן, אבל אוכלים בשר ועופות, נכון. זה כן, אבל... אבל זה נבלות וטרפות, אני לא יכול לחזור לך בזה. זה נבלות וטרפות. מה זאת אומרת נבלות וטרפות? כל מה שאוכלים זה נבלות וטרפות.

אז לכן צריך להגעיל. אנחנו דווקא מקפידים על... מקפידים מאוד על השגחות, שזה גם נבלות וטרפות.

זאת אומרת, המצב בשחיטות התעשייתיות הוא בעייתי מאוד ויש נבלות וטרפות, מה לעשות.

אז אם אתם רוצים לשמוע לי, לא חייבים.

כלום אתם לא חייבים.

אבל אם תרצו, תעשו את שני הדברים שאני אומר ואז בעזרת השם זה יכול להועיל.

הייתי עכשיו בארצות הברית,

היה שם ילד שגם כן בקומה, שבועיים הגעתי,

ובעזרת השם תראו סרטון בקרוב.

עכשיו הוא כבר מתאושש אחרי שהיינו שם בבית חולים, בירכנו וכו'.

אמרתי לאימא מה לעשות בשביל שהם...

זה, עשתה מה שאני אומר, וברוך השם,

הוא כבר מניע את האיברים, פקע את העיניים,

ומחכים רק קצת לשיקום ויצא החוצה.

אם אתם רוצים, בבקשה.

אז מה אמרנו? שתי דברים שצריך?

אחד, הרצאה לארגן,

שתיים, להפוך את הבין מבחינת הכשרות,

לא לאכול בשר ועופות

כלל ולהגעיל את הכלים. אם תרצו רק, כשיהיה אצלנו בחנות,

תאכלו בחנות כפז לקחת וזהו.

אנחנו שחטנו שבעים

בקר לפני כמה זמן, יצא לנו אפס.

עכשיו שחטנו קרוב למאה, יצא שניים.

זה מה שיוצא.

אז איך כל הארץ אוכלים?

איך כל הארץ אוכלים בשר? לא חסר בשר משום מקום. כמה שאתה רוצה יש בשר. איך זה? מאיפה זה בא? מה? שמיים?

מה זה, המן?

זהו.

זה לא המן, אלא זה של הומון.

המן.

אם אתה יכול לתת לו ברכה ככה שכולם יענו. זה לא יועיל רק אם תגיד לי שאתם מקבלים על עצמכם. אתה רוצה לקבל את זה עלינו.

לא, תתייעץ שיסכימו בבית.

הסכימו. אתה בטוח?

כן. תזכור מה אתה אומר.

מה?

רוצים את אבא בבית, מה? אני לא אמרתי שלא. אני רוצה שהוא יחזור. מה, אני רוצה שהוא יישאר?

אבל אני רוצה להיות בטוח שהבן אדם מדבר.

שהברכה לא תהיה סתם בחינם. תמיד מחכה יהיה קטרוג.

לא, לא. אם אני אגיד ואתם לא תעשו, זה יהיה קטרוג, אם אתם רוצים. לא, אנחנו נעשה.

אוקיי.

שם האב.

בוריס בן תמרה.

בוריס בן תמרה, שמזכה אותו לקום ממיטת חוליו לחיים טובים ולשלום בזכות מה שקיבלתם לעשות.

אמן.

תודה רבה.

כן.

רגע.

מישהו שם הצביע גם. זה אתה גם כן.

תן לבחור פה לפניו.

לפניו. תרים את היד.

תרים את היד.

שלום.

כן?

אפשר להגביר?

זה אותו מיקרופון שלא עשו בו כלום.

כן.

רציתי לשאול לגבי מחלוקת חכמים עם רבי אלעזר,

ש... תנורו של עכנאי. תנורו של עכנאי, נכון.

שאם בשמיים הסכימו עם רבי אלעזר, כן. זאת אומרת,

אז למה חכמים, בשביל ללכת על דרך האמת,

למה בכל זאת לא פסקו לפי רבי אלעזר?

הם לא ירדו לסוף דעתו, הם לא הסכימו עם מה שהוא אומר,

לא דווקא.

ככה הם למדו. הם למדו טמא, הוא לומד טהור,

וככה הם הבינו.

כמו במחלוקת, שיש מחלוקת, אחד אומר צד אחד והשני.

אז אפילו שהשמיים מעידים שהוא צודק,

אבל עמד רבי יהושע בן נביא על רגליו ואמר,

לא רבי יהושע בן נביא, רבי יהושע,

עמד על רגליו ואמר,

לא בשמיים היא.

אתה כתבת בתורה, ריבונו של עולם, אחרי רבים להטות,

אנחנו הרבים,

ולכן הלכה כמותנו. ומה שאנחנו קובעים פה, על פי האמת שלנו,

שביררנו את הכול,

ככה נקבעת ההלכה.

ומה אמר השם על זה?

נצחוני בניי, נצחוני.

זאת אומרת, הם באים מכוח התורה, מה אני יכול לעשות?

אני בעצמי כתבתי ככה,

שאחרי רבים להטות.

הבנתי.

עוד שאלה, בספר מעם לועז,

הוא מביא שם שבעצם השעבוד לא התחיל עד שלא, כאילו, שיוסף מת וכל אחד וכל הדור ההוא.

כן.

והוא מביא שם את הסיפור של שבט אפרים, שיצאו שלושים שנה לפני הזמן.

כן.

במדרש שם הוא מביא שאלה שחזרו, עשרה אנשים,

בעצם אפרים ראה אותם וסיפרו להם את הסיפור. זאת אומרת, הוא היה חי.

וגם על לוי הוא אומר שהוא זכה לראות את משה ואהרון.

אבל באותו זמן שהם נולדו כבר התחיל השעבוד.

אז זה קצת...

אני לא מכיר את העשרה שחזרו,

אני צריך לראות את זה בפנים.

הבנתי. אבל אם אני אראה בפנים, אוכל אולי לענות.

אבל זה בעזרת השם, לבני ברק אני אגיע עם זה.

עוד שאלה אחרונה.

חכמים אומרים שברא מזכה הבא.

כן. עכשיו, אנחנו יודעים שזה גם פועל להפך, ש... רגע, אבל זה לא מסתדר לי לפי מה שאתה אומר. מה?

זה לא מסתדר לי.

כתוב ששלושים שנה לפני צאת בני ישראל ממצרים הם יצאו.

זאת אומרת, מאתיים וחסר שנה הם היו. אז מתי הם יצאו? במאה שמונים שנה.

במאה שמונים הם יצאו. אז אם הם יצאו במאה שמונים שנה,

כן?

מאה שמונים שנה הם יצאו. אז מה קרה פה?

אז עכשיו אתה אומר שכבר מתו,

נכון, מתו כבר כל האחים והכול מתחיל לשעבוד שמונים ושש שנה.

ואתה אומר שהם חזרו ומצאו את אפרים חי.

הוא אומר שם על אפרים שבכה על מה שקרה.

שאת אפרים עצמה... אולי את העשרה אנשים אני מערבב, והם בקטע אחר לא בטוח, אבל... שמעתי, לא משנה, בסדר, שאת אפרים היה חי. כן.

טוב, צריך לראות.

השאלה אם יש אגדות חלוקות.

פעמים יש אגדות חלוקות, פירושו של דבר שיש מקורות שונים.

זה אומר בכה וזה אומר בכה וזה נראה כאילו סותר אחד לשני.

השאלה מה אנחנו נוח אז. בסדר, נסתכל ונראה. בהקדמה לספר הוא מביא שמה,

זה שערך את הספר, הוא אמר לא לטמוע על הסתירות, כי זה מכמה מקורות שונים פשוט. אמרתי לכן... פשוט זה היה אבל אחד. לכן אמרתי שיש אגדות חלוקות,

מדרשים חלוקים.

יש שאומרים כך, שכל האחים מתו ואחר כך זה, ויש כאלה שיגידו שלא כך. מסתבר שזה יהיה התירוץ.

אבל בואו נראה מה כתוב שם בדיוק.

הבנתי. וחכמים אומרים שברא מזכה הבא.

ואנחנו יודעים שזה גם פועל להפך, זאת אומרת, בן שחוטא.

וראיתי באיזה מקום שדווקא אם האבא היה אחראי לחינוך...

אם הוא לא היה אחראי לחינוך, הוא יענש.

על אותו עניין עכשיו. אבל אם הוא עשה דברים בשביל שהילד יזהר והוא לא הסכים,

הוא לא יענש. אז הוא לא יקבל על זה. כן. אז מה קורה במצב של בן שגודל בלי אבא? זאת אומרת, אבא לא היה בכלל אחראי לחינוך שלו, לא היה נמצא.

מה קורה במצב כזה?

אז הוא לא אחראי.

לא מקבל על זה.

אבל שכר הוא כן יקבל.

שכר הוא יקבל.

כן. תודה רבה רב. תהיה בריטל הבחור שם, כן.

אתה בלחץ, בלחץ.

ערב טוב, ארבע. ערב טוב.

הרב היום דיבור בעדינות מאוד.

מאוד בעדינות.

על מה?

על בני העלייה, שראיתי בני עלייה והם מועטים.

כן.

וכמובן, באתי לחזק את דברי הרב,

אני לא יכול ללכת על הרב.

ישנם דברים שפשוט מזעזעים.

אם זה בבתי חינוך,

ששלחנו את הילדים שלנו,

שהנורות היו מעירות לילדה, בת חמש, לבת שבע,

כך וכך,

והיא באה פרוצה.

או כל מיני דברים,

או כל מיני בתקשורת שממליצים.

כבוד הרב הגאון יהיה בבית מלון בקפריסין.

כבוד הרב הגאון יהיה... בתאילנד, בתאילנד.

זה זררים שאני, אני לא... איפה? קודם כל, מאיפה יש לאנשים כסף?

על חשבונכם. אנשים בוכים, שאין להם פרנסה, שאין להם כסף. חולבים את הנשקים. הזדמנות לזוג, ארבעת אלפים שקל.

יש קלקולים. הציעו לי,

אני, הציעו לי פעם מישהו שהיה תורם, שאמר לי, הוא הביא לי מתנה לחוץ לארץ.

סע על חשבוני, סע.

אמרתי לו בשום פנים ואופן לא.

אני פשוט, אני הכרתי את הרב אמנון לפני הרבה שנים. אני גרתי ברחוב הדבור מקוץ, כנראה רב.

והתפללתי איתכם.

התפללתי בנדבורנה בשעה שבע, נכון? נכון. נכון.

והייתי גר אצל הרצל שם.

מה היה לי שם ככה? בשלום ובריאות בשבת, מודי טעם.

לא משנה.

וברוך השם הייתי מהתומכים של הרב, ואני בעזרת השם גם כן אמשיך לתמוך בעזרת השם בארגון שופר.

כן, בעזרת השם.

אולי להגדיל יותר.

אבל אני אומר, יש אנשים, זה דברים של צביעות,

זה דברים מסוכנים, לכן אמרתי שהרב דיבר היום בקטנה.

הרב דיבר את זה בקטנה.

רבנים מחליקים דברים.

רבנים מחליקים דברים.

אמרתי לאשתי, כשהגעתי לבני ברק, אז, כשגרתי אז בספירות שם, אמרתי לאשתי, תשמעי,

אנחנו באים לראש העין.

תדעי לך, תראי הרבה אצטלה דה רבנן.

תיזהרי ותשמרי.

את בת ממושב, את תמימה,

והדרכתי אותה.

תיזהרי מדיבורים פה, מדיבורים שם.

וממש, כל מה שאמרתי לה זה היה בול.

ילד, אברך, לא יודע אם זה אברך,

אצטלה דה רבנן.

אשתי לוקחת את הילד לתלמוד תורה אצל הרב יהושע רפאל בדמוסיה גליעזר.

הוא בא, לוקח את הילד מהיד של אשתי.

בוא מתוק, בוא מתוק. אשתי הייתה תמימה,

עד שהיא התעשתה.

לכן אני אומר,

כשבאים לאנשים,

תרומות או משהו, אני נלחמתי מאוד בבבות.

המון המון נלחמתי בבבות.

שאם זה היה בפרדס כץ,

אם זה היה אחת שפתח לו שמה,

איך קוראים לו, בכפר המכבייה, הצאצא של הבעל שם טוב.

אני, מאז שאני נכוויתי, ואז פעם אחת,

מאז אני נלחמתי בהם.

ולכן אני אומר, לא כל משנרה רבן ולא כל משנרה צדיק,

להיזהר ולהישמר.

זה מה שאני באתי להגיד עכשיו. הרב דיבר על זה ממש בעדינות.

אבל להיזהר ולהישמר, יש אנשים מסוכנים,

מוצאים כספים סתם.

תן את הכסף הזה לתלמידי החכמים,

לאזרחים שעמלים בתורה.

לא לעשות הוראות קבע סתם.

להיזהר ולהישמר.

הדברים האלה,

אני כבר שלושים שנה נלחם בדברים האלה,

כמי שאני מכיר פחות או יותר.

אני לא ארגון גדול,

אבל מאוד להיזהר, זו סכנת נפשות בדברים האלה.

יש לנו את ארגון שופר,

שאני מכיר את הרב אמנון לפני הרבה שנים,

וזה לשם שמיים.

וידוע, כשיש אדם שאין שם שמים,

יש לו רדיפות,

ואפילו, אני לא רוצה להתבטא על אף אחד.

אחיה השילוני,

הנביא,

הטעה אותו ירבעם בן-נועצי, הרב מכיר את זה. נכון.

לכן, כשרואים הרבה רבנים ככה,

הם מחליקים מתוכלונאים,

מדברים בחניפות,

כל יום ברדיו חניפות, חניפות, חניפות, חניפות.

וזה איפה, איפה, איפה, איפה, יודעים את כל השולחן הערוק בעל פה, אז מה?

אבל יש חניפות, וזה משגע אותי.

נשים, למה ילדה שלי באה לבית ספר ככה על החצאית?

אני רואה את המורה נכנסת לשער.

באה עם חולצת גוף,

ואני לא רוצה להתבטח שהייתה נורית.

אשת איש נשואה.

להיזהר ולהתפלל, ולהתפלל. לפעמים אדם שהולך בעירת שמים והילדים שלו יוצאים לו, גם כן עכומים,

אין לנו את החשבונות האלה. חזקי המלך נפל,

עשיו יצא ליצחק,

ישמעאל יצא לאברהם אבינו.

אדם לא צריך ליפול, אדם עשה את ההשתגלות שלו,

לא צריך ליפול ברוחו. אני עשיתי את שלי,

לא להיבהל. תעשה את שלך, 100%?

בעדת קו של רחמנה למהלך.

זה מה שרציתי רק לחזק יותר מזה.

שיש הרבה, צריך להיזהר ולהיזהר ולהיזהר. גיסים שלי עבדו במשחטות.

הוא אומר לי, מה אתם מבלבלתם מוח? מה אתם מדבר איתי בג״ץ? מה אתם זה זה? מה אתם מדבר איתי? מה אתם מדבר איתי? אנחנו היינו שם.

ולא מעל מילי שחן אלא על הגדוש בשמיים.

תהיה בריא, תודה. תודה רבה.

אני מודה לכם כי מבקשים מאיתנו לסיים, הם ביקשו ב-11,

אז לכן מי שרוצה פה קצת דברים טובים,

ואם תרצו למלא הוראת קבע או משהו, נשמח מאוד.