בני ברק - רות וערפה מה מלמדנו?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

התורת תוקף, כימי אוילו וידוי לו, כימי אוילו וידוי לו, התורת תוקף.

אני מוכן.

ערב טוב בעזרת השם.

נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה הוא לרפואה שלמה מהירה מאוצר מתנות חינם לג'קי יצחק בן רוזה,

שהמחלה תעבור ממוחו למוח של אסד, נשיא סוריה.

אמן. הערב גם לעילוי נשמת הורי וחמים, מנוחתם עדן.

אמן.

אמן.

בבוקר דיברנו על משיח בן דוד ותולדותיו של דוד המלך.

עכשיו אנחנו מסיימים את כל סדרת החיזוקים למעלה מחמישים שיעורים בשיעור הזה האחרון,

והפעם על דרכה של רות אל הנצח.

אחר שסקרנו את תולדות חייו והפקנו לקחים נפלאים מהשיעור בבוקר,

ולמדנו כי דווקא בזכות הקשיים העצומים שהתמודד דוד המלך,

הוא זכה למה שזכה.

אולם דוד המלך לא היה יחיד.

סבתא שלו, רות המואבייה,

אימה של המלכות,

קנתה אף היא את מעלתה נשגבה בדמים יקרים.

כפי שנוכל לראות בנקל אם נתבונן מעט בתהליך הצמיחה הרוחנית שלה.

דרכה של רות אל הנצח לא הייתה סוגה בשושנים.

היא נלחמה יום-יום,

שעה-שעה,

אבל לא התייאשה.

היא נלחמה במשך שנים רבות,

אך בסופו של תהליך

זכתה להיות אימא של המלכות.

ולא לחינם תיקנו חכמים זיכרונם לברכה לקרוא את מגילת רות בחג מתן תורה,

שכן הלקח שאותו יכולים אנו ללמוד מתולדות חיי השירות,

היה והינו הבסיס מחויב המציאות

לחיי תורה ומצוות.

נתיב ההתגברות על כל הקשיים והמכשולים בדרך אל המטרה האמיתית

הוא הנתיב היחיד המוביל לקבלת עול תורה.

בלי מכשולים, בלי קשיים,

אין דבר כזה שאדם ישיג תורה.

יגעת ומצאת אמן.

אז אם נתבונן במהלך חיי השירות,

היא נולדה בבית

של מלכות מפואר,

ביתו של מלך מואב,

ומיומה הראשון הייתה מוקפת בעושר ותענוגות מלכים.

כל משאלה שעלתה על דל שפתיה נתמלאה מיד על ידי עבדים ושפחות

שכירכרו סביבה כל היום וכל הלילה.

בקיצור, היא נולדה עם מה שאנו אומרים היום, כפית של זהב.

אם נבחן את המצב במשקפי העולם הזה,

נוכל לומר בלי ספק, היא הייתה בשיא של העושר.

אבל רות לא מתפעלת מזה.

בעוד עורפה אחותה חוזרת למואב אל בית אביה,

רות דבקה בחמותה בלי שום פשרות.

היא זונחת את בית אביה על כל העושר והתענוגות שהוא צופן עבורה.

היא זונחת את עמה ואת כל עברה.

והיא צועדת בעקבות חמותה

כי אל אשר תלכי אלך

ובאשר תליני אלין.

היא שומעת את כל פרטי הדינים,

את כל ההכבדות המוטלות על המתגיירים,

ואף על פי כן היא ממשיכה ואומרת

עמך עמי ואלוהייך אלוהי.

היא לא נשברת מהקשיים שנפלו בחלקה עם מות בעלה.

היא לא נסוגה אחור בריאותה את המצב הגשמי.

היא נותרה אלמנה בודדה בלי משפחה משלה.

והיא לא נבלמה מהקשיים המשכימים לפתחה כשהיא יוצאת לגלות בלי כל בסיס כלכלי או אישי.

היא רק יודעת דבר אחד

ובו היא מתמקדת.

עמך עמי ואלוהייך אלוהי.

יש לזכור,

רות

לא הלכה לארץ ישראל עבור סיר הבשר,

בשביל לחם ועבודה.

לא היה מזומן לה דיור וסל קליטה מלא כל תהום.

להפך,

היא זנחה את בית המלכות

על מנת לצאת אחרי הקוצרים וללקט שיבולים כאחת העניות.

בת מלכים.

וכיצד עמדה רות בכל זאת?

כיצד הצליחה להתגבר על כל המכשולים?

התשובה היא אחת.

ברגע שאדם רואה ומתבונן באור האמת,

אז כל הקשיים מתגמדים?

אין כל עצב בעולם למי שמכיר את אור האמת.

כאשר אדם יודע שהוא פוסע בדרך האמת,

הדרך אל העושר הגדול ביותר,

כל המכשולים וההתמודדויות נהפכים לחסרי משמעות.

רות הגשימה בכל הווייתה את משנת החיים הסדורה היטב

בחיבור של שלמה המלך, החכם מכל אדם,

שהיה נין שלה.

בספר משלי הוא אמר,

בספר קהלת הוא אמר,

הבל הבלים, אמר קהלת,

הבל הבלים,

הכל הבל,

בסוף דבר הכל נשמע את האלוהים יירה ואת מצוותיו שמור,

כי זה כל האדם.

לאחר נדודים כה רבים,

רות מגיעה לארץ ישראל עם חמותה,

והנה לרות יש קרוב בארץ ישראל,

לא סתם קרוב,

אחד מגדולי הדור

באחד משועי ארץ אשר גדול,

בועז שמו.

האם לא יכלה לפנות אליו לבקשת עזרה?

מבערים זאת המפרשים,

כי כך היא הנהגה ראויה לצדיקים בעת צרה,

שלא לפנות לעזרת הקרובים ולבקש מתנת בשר ודם.

הצדיקים נושאים עיניהם כלפי מרום,

ובוטחים רק בקודשא בריחו.

לא פונים לאחרים.

בירות עומדת בניסיון בכבוד,

לא נרתעת מקשיי פרנסה כבדים,

לא התפתתה לשים מבטחה בבשר ודם.

היא זכרה רק דבר אחד,

ברוך הגבר אשר יבטח בה'

והיה ה' מבטחו.

היא שמה את מבטחה בשם

ובשם בלבד,

בלי לפזול לצדדים,

בלי לחפש מושיע אחר ממיודעיה או קרובי משפחתה.

אבל יש קושייה אחרת.

גם על זה עמדו מפרשי המגילה.

כיצד ראה בועז עצמו,

בעוני בת משפחתו,

ששבה מהגלות בלי בסיס של פרנסה,

והוא לא עזר לה.

עשיר גדול, גדול הדורש, בידו לסדר לה את כל מה שצריך.

איך הוא מתעלם?

בלי ספק שהוא סייע לרבים ולנצרכים,

מלבד לקרובת משפחה זו.

הייתכן?

אמנם הוא נתן לרות מספר שיבולים,

ורמז לה רמזים שונים כמו שמבואר במדרשים,

וגם בירך אותה מעומק לב,

אבל בפועל שום סיוע ממשי לא העניק לה. ראה אותה, איך היא מתכופפת

לאסוף מהעומרים,

אוספת שיבולים, מלקטת מהשדה, מה שנותר,

באף מילה.

שום עזרה, שום סיוע.

התשובה היא תשובה חד משמעית,

ולקח בצדה.

בועז רצה בכל ליבו לסייע לרות וגם לנעמי,

אבל מן השמיים רמזו לו לא להתערב.

מדוע?

כי כלפי שמאיה גלוי וידוע,

רות לא תוכל להגיע ולגלות את כל הכוחות העצורים בקרבה,

אלא רק מתוך ייסורים והתמודדויות.

זה מה שיוציא את כל הפוטנציאל שלה החוצה.

אילו לא הייתה עוברת רות בנתיב הייסורים המר שהיא נתנסתה בו,

היא לא הייתה יכולה להגיע לדרגה הנשגבה של אם המלכות.

רות,

המשיח יוצא מזרעה.

לדרגה שלה היא הגיעה רק אחרי שהיא נצטרפה בכור ההיתוך,

לאחר שעמדה בכל הניסיונות,

לאחר שהתגברה על כל הקשיים ויכלה להם.

רות הגיעה לאושר הגדול רק אחר שצעדה בנתיב הייסורים המפותל.

רק כך היא הצליחה להוציא מן הכוח אל הפועל

כוחות רבים שהיו עצורים בה,

ולכן רמזו מן השמיים לבועז שלא יסייע לה בהתמודדויות,

כי אילו היה עושה כן,

בעצם היה מונע ממנה להגיע לפסגה שאליה הגיעה לבסוף.

מה שאמרנו כעת מדוקדק בפסוקים במגילת רות.

סימוכין לתירוץ זה,

במגילה מתוארת שיחה בין בועז לרות,

במהלכה אומר לה בועז,

ברוכך את לאדוני,

ייתן אדוני את שכרך.

לא אני,

אף אחד.

ייתן אדוני את שכרך.

זאת אומרת, השם, הוא ישפיע עלייך מאוצרותיו את כל המגיע לך,

אבל לי אין רשות להתערב להקל עלייך את הסבל.

רק עמידה בגאון בכל הניסיונות

היא אשר תגדל ותרומם אותך.

מעלה-מעלה.

וזה יסוד גדול שאנחנו צריכים לזכור,

כשפוקדות אותנו צרות,

חייבים להתחזק כנגדן ולהתגבר ולהתמודד על הקשיים.

מי שיעשה כן,

יש לו סיכוי רב להגיע לדרגות גבוהות מאוד דווקא באותו זמן,

כי כל מטרת הקשיים והניסיונות

זה לרומם את האדם.

לעלותו על נס,

ולאפשר לו להוציא מן הכוח אל הפועל

את הכוחות הטמונים בו.

אחד מהתירוצים שאומרים חכמים,

למה היו צריכים לקום נגד

משה רבנו, דתן ואבי רם, עוד ממצרים?

למה צריך את כורחם עדתו?

מה הוא לא היה בסדר שצריכים לקום נגדו וכולי?

מה הוא עשה שמגיע לו דבר כזה?

מסבירים לו, הוא לא עשה שום דבר.

אבל בשביל להוציא את הפוטנציאל ממנו

צריך שיהיו מתנגדים.

כשיש מתנגדים,

אז האדם יכול להוציא את כוחותיו לפועל.

כמו אדם הולך רגיל ביום, אז אין לו שום מאמץ מיוחד, אבל אם תהיה לו איזו התנגדות,

שם יראו עד כמה הוא מסוגל.

אז זו העבודה של כולם.

כולם צריכים לדעת

שניסיון זה לרומם את הבן אדם,

נס להתנוסס, להתרומם.

שאת הניסיונות של רות

טרם נתמלאה,

לאחר דרך חתחתים שהיא עברה

ולא נמצא לה גואל,

נשא אותה בועז לאישה

ומת למחרת.

שוב נותרה רות אלמנה בודדה.

פססססט.

חיי האלמנות

לא קלים הם,

ובפרט לאחר שרות הגיעה

זה לא מכבר אל המנוחה ואל הנחלה,

ובדיוק אז,

כשסברה שתמו ימי הרעה,

שוב קפץ עליה רוגזם של החיים.

מלבד זאת,

בוודאי לא חסרו מלעיזים שידעו לחשב חשבונו של עולם

ולהסביר

כי בועז חטא

בנישואיו עם רות.

יש אומרים שהוא היה בן 80 והיא בת 40,

יש אומרים שהוא היה בן 250. אז אמרו שוודאי היה פה חטא.

וכנראה בגלל זה הוא מת יום אחרי ונשא עוונו. ככה בעלי לשון הרע רגילים לנתח את המצב,

כפי נטיות ליבם.

וזה נקרא דעת קהל, כאילו.

ודעת הקהל לא הייתה לצידה.

גיורת,

שרק עכשיו באה מקרוב,

ומוכנה כאילו להתחתן עם אדם מבוגר זקן כזה, זה משהו מטמיע כזה,

ודאי שמדברים על זה.

אבל רוחו של מי שיודע את האמת אינה נופלת ונשברת לעולם.

איש אמיתי,

אי אפשר לכופף אותו.

רות החזיקה מעמד,

צלחה גם את המשבר הזה,

התמודדה עם הקשיים,

התגברה על כל הניסיונות,

לא הושטה ליבה לרינונים וההכפשות,

עד שלבסוף זכתה

ונחקק השם שלה בספר לדורי דורות

כאימא של המלכות.

והייתה זו מעין גושפנקה לטוהר נפשה,

בבחינת העיד סופה על ראשיתה.

בסוף ימיה נשמה רות אוויר פסגות,

והיא גם ישבה ליד הכיסא של שלמה המלך.

לשלמה המלך היה כיסא ענק,

יותר גדול מכל הבית כנסת הזה.

עם כל מיני טכניקות מיוחדות, נשרים וכולי.

והיא היה לה כיסא,

שם על הכיסא, כל מי שבא מכל העולם, אל שלמה המלך,

היא יושבת לידו, הסבתא שלו.

זכתה לראות את הנכד דוד יושב על כיסא השם,

וגם את הנין שלמה יושב עליו.

בסופו של דבר,

לאחר מעשה,

חלף הניסיון

כלא היה,

ורק המעלה הנפלאה שהיא רכשה בחייה נותרה לה לעולמי עד.

כולנו חייבים לה הכל.

כל הגאולה תבוא בזכות רות המואבייה.

עכשיו תיארנו את נתיב הייסורים שעברה רות בדרכה אל האושר.

עמדנו על ההישגים הנפלאים שאליהם הגיעה בזכות כך,

אבל התמונה לא תהיה שלמה אם לא נעקוב אחרי סופה

של הדרך המקבילה,

הדרך שבה בחרה עורפה אחותה וגיסתה שירות.

היא שמעה בקול נעמי

ושבה אל ארצה ואל מולדתה.

עורפה אכן זכתה

וברכות חמותה נתקיימו.

היא נישאה למואבי עשיר

וראתה זרע מבורך, בנים ובני בנים,

חכמים, גיבורים, חזקים, מצליחנים,

בעלי תפקידים בארמון המלוכה של הסבא.

מדי פעם

הייתה מבררת מה עלה בגורלה של גיסתה

ולבה נחמץ.

כאשר ראתה איך רות

נסיעה לאלמן זקן

ואיך בניה ונכדיה לא מתקדמים בחיים,

יושבים כל היום, לומדים בספרים, בישיבה.

לימים

החליט העורפה עליי לנסוע ולבקר את אחותי לעמוד מקרוב על מצבה.

ממחשבה למעשה,

יצאה לה דרך בכרכרה מלכותית,

נערותיה ושפחותיה סובבות אותה,

ממלאות כל רצון ומשאלה העולה בדעתה

תכף כאשר עובר דבר על דל שפתיה.

משהגיעה אל ביתה

של רות,

הרחמים מילאו את ליבה.

היא הבחינה כמה היא גלמודה,

והבחינה בבנה הקטן,

ולא יכלה להתאפק,

והציעה לאחותה רות שובי לארמון המלוכה,

ונחלוק את ירושת אבינו שווה בשווה.

למרבה ההפתעה,

רות סירבה.

מה היא אומרת לה?

טובה ליפת חרבה בישראל מכל טוב מואב.

למראה פניה הטמאות של עורפה הוסיפה רות ואמרה,

אחותי היקרה,

אל נא תנסי להבין את אשר אמרתי,

שכן מי שלא טעם מהטעם של חיי התורה לא יבין זאת לעולם.

קבלי את דבריי כפי שהם,

ואל תוסיפי להפציר בי עוד.

לעורפה לא היה עוד מה להוסיף.

היא נדה ברחמים,

לאחותה,

ושבה על עקבותיה לארצה ולמולדתה.

מאותו יום ואילך

נותק הקשר בין שתי האחיות גיסות.

רות ניתקה כל קשר עם עברה,

עורפה מצידה.

לא שבה לנסות ולסייע לה,

אלא שלאחר עשרות שנים

הם נפגשו שוב

בנסיבות מוזרות למדי.

הפגישה התקיימה

באצטדיון גדול.

מאות אלפי איש מילאו את מושבי האצטדיון,

וביניהם היו רות ועורפה.

עורפה הגיעה עם כל הנכדים והנינים,

חסונים, מוצלחים.

לעומתה הגיעה רות לבדה

והתיישבה ליד אחותה.

עורפה שואלת אותה,

היכן ילדייך?

ורות, בלי להתבלבל,

משיבה לה בגאון, נכדיי וניניי,

כולם בישיבה,

חוץ מהנכד הזה,

והצביעה על נער קטן ואדמוני,

שניצב בסמוך למגרש האבקויות

ועורפה

לא הביעה בקול את מחשבותיה,

אך בליבה היא חשבה איזה מסכנה אחותי,

איזה משפחה עלובה.

בשיחת הנימוסין נקשרה בין שתי אחיות,

לפתע הושלך האס באצטדיון.

ענק!

חסון ממדים נכנס לאצטדיון,

כולם קמו על רגליהם והחלו מריעים וקוראים קריאות הערצה ועידוד.

מי שרואה אותו קשה להאמין,

שיש מי שיעז להילחם מול הענק,

שיכול לקרוע כדג כל יריב שהוא.

עורפה אומרת לרות, זה הבן שלי,

קוראים לו גוליית.

אומלל מי שהתייצב מולו,

כך אומרת עורפה.

להפתעתה

לא היה גבול כשראתה לפתע את הנער האדמוני הקטן,

דוד,

הבן של רות,

בלי חרב,

בלי חנית,

עומד ללא מורא מול הבן הענק,

שכולו שריון,

ובידו חרב וחנית וחידון.

מקץ רגע היא זיהתה את הנער,

זה הנכד של רות.

תזהירי אותו, שלא ישתתה.

פונה אליה עורפה.

תגידי לו שלא יעז להתקרב לבן שלי.

הוא פשוט יקרע אותו כדג.

רות לא מקבלת את העצה.

עורפה מביטה בעיניים כמות במתרחש,

ובליבה היא מציירת כבר את התרחיש הברור מכל.

עוד רגע ישסע נכדה ענק את הבן של אחותה.

אלא שהפתעה גדולה ציפתה לה.

עוד היא מדמיינת ומתבוננת

במראה פניה של רות,

וחושבת איזה מבט יהיה לה בפנים אחרי התבוסה של דוד.

והנה שומעים קול מתנגן של נעים זמירות ישראל.

אתה בא אליי בחרב ובחנית ובחידון,

ואנוכי בא אליך בשם אדוני צבאות.

לא עבר זמן רב

עד שגוליית הענק

שכב על פניו

כשאבן חדרה את מוחו

דרך מצחו

והכריע אותו,

ודוד ערף את ראשו.

משקלטה עורפת הכישלון

והעבדון קרסה על מקומה מחולפת.

מתוך דמדומי העילפון ורפיון החושים,

ניתן היה רק לשמוע מספר מילים.

הנה נותרתי בלי כלום,

בלי העולם הזה ובלי העולם הבא.

זוהי התחושה של כל אדם שפוזל בקנאה

לעבר יושבי קרנות,

ולא משכיל לחוש באומללות ובריקנות שאופפת אותם.

כל מי שאינו משכיל להעריך את המתנה הגדולה

שנתן לנו הקדוש ברוך הוא,

להיות בנים וצאצאים של אברהם, יצחק ויעקב,

ובנים

של הקדוש ברוך הוא, בנים אתם לשם,

כל מי שלא יודע להעריך את התורה הקדושה שניתנה לנו,

אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו,

סופו יגיע היום שיתגלה לו שלא רק את העולם הבא הוא הפסיד,

אלא גם את העולם הזה הוא לא הצליח להשיג.

טוב, אחרי שהצצנו בדברים,

בואו נראה איפה השורש התחיל.

השורש התחיל הרבה הרבה לפני כן.

ויאמר אברהם אל לוט,

אל נא תהיי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך כי הנשים אחים אנחנו.

לוט הלך אחרי אברהם.

עזב את ארצו ומולדתו ברצונו להיות תלמיד נאמן לאברהם.

ואברהם הסכים לקחת אותו עמו.

לוט השתתף עם אברהם בניסיון הראשון

לך לך לך מארצך לעזוב את בית אביו

ולכאורה ניסיון של לוט יותר גדול משל אברהם.

אברהם היה נביא

והדבקות שלו בשם

הייתה יותר מכל הנביאים שם.

בוודאי

שיש לו לשמוע מכל השם

שאומר לו לך לך לעזוב את בית אביו.

וכל שכן,

כשהקדוש ברוך הוא פירש לאברהם אבינו, לך לך, לטובתך, להנאתך,

עם כל הברכות המגיעות לו מקיום מצווה זו,

הרי שזה מקטין את הניסיון.

מי זה לא ילך אחר דבר השם

להתברך בברכות גדולות כאלו?

אלא שאנו מבינים שאברהם אבינו לא הלך

אחר השם בשביל אלו הברכות.

עובד השם היה מאהבה שלא על מנת לקבל פרס,

וכל מה שהפרס יותר גדול,

הניסיון יותר גדול לעבוד את השם שלא על מנת לקבל פרס.

להתעלות על הרצון הנפשי

ולא להימשך אחר הפרס הגדול שלפניו.

לוט לא הגיע לשלמות הזו בעבודת השם,

אבל המעלה הגדולה הייתה בזה שהוא השכיל להבין,

ללכת אחרי אברהם

בעזיבת בית אביו, ארצו ומולדתו,

ולהיות גר בארץ נוכרייה.

ההצלחה של לוט בהליכה אחרי אברהם הייתה שהוא זכה להשתלם,

להיות שלם וליצור בנפשו את שורש מלכות בית דוד.

מילות,

יצרות.

ונאמר בתורה,

וגם ללוט ההולך את אברהם היה צאן ובקר ואוהלים.

במדרש כתוב, רבי טוביה ברבי יצחק אמר

שני אוהלים

וגם ללוט ההולך אחר אברהם

הולך את אברהם היה צאן ובקר ואוהלים. איזה אוהלים?

אוהלים של רות המואביה ונעמה העמונית כי ממנו יצא מואב ועמון.

אמר רבי יצחק

מצאתי דוד עבדי.

היכן מצאתי?

בסדום.

השלמות של דוד המלך

הייתה כפולה בו, בלוט.

שלמות נפלאה עד אין חקר.

גם לאחר שנפרד מאברהם

ונתחבר עם סדום,

לא ירד מגדלותו

ולא איבד את שלמותו זאת.

ובסדום מצא בו השם יתברך

בלוט את דוד עבדו.

אבל יש למצוא מהי הסיבה שגרמה ללוט

לעזוב את אברהם.

מתחילה מסר נפשו ללכת אחריו.

ואחר כך הייתה מריבה

בין הרועים,

ואחר כך בינו לבין אברהם,

והוא נפרד בינו.

איך אפשר שתלמיד נאמן כמוהו

יתרחק מרב כזה טוב,

שכל העולם רוצים להתדבק בו,

בימין הקדושים, להתקרב אל סדום הרעים שברעים,

שכל העולם ברחו מהם.

ויש עוד שאלה

גם על הרב עצמו, על אברהם

למה ריחק את התלמיד החביב לו?

וכי בשביל שהייתה מריבה צריך שיאמר לו ייפרדנה מעלי?

היה לו לצוות את הרועים, אל תריבו

כל אחד ישמור את הרועים שלו אצלו, ידריך אותם וזהו

אבל מי שמסתכל בהכרה בהירה

בביתו של אברהם אבינו רואה שלא הייתה מריבה בין הרועים

פשוטים וגסים שמריבים בשביל מרחי הצאן והבקר

היה פה ריב של חכמים שמדקדקים במצוות על פי חוקי התורה

כמו שנאמר

דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית שערי ביתו של אברהם אבינו היה משכן ומקדש של השם יתברך

כולו עבודת השם והליכה בדרכיו

ואי אפשר לצייר שם מריבה חומרית בענייני ממונות

כולם היו מלאים בכסף

כולם מבורכים אז על מה רבים? על חלקת אדמה? על מה רבו?

אי אפשר לצייר

שהייתה שם מריבה חומרית בענייני ממונות

אלא מחלוקת בין חכמים

מה רצון השם?

האם הוא רוצה את הדרך של לוט או את הדרך של אברהם?

מה טוב ומה רע?

מה מותר ומה אסור?

מה שלמות ומה חסרון?

כל אחד מתנהג בשיטתו בהתאמצות לשלמות ולמצוא

אכן בעיני השם יתברך.

חכמים זיכרונם לברכה ביארו לנו את עניין המריבה הזו שהייתה

בתחילה בין הרועים ואחר כך גם בין אברהם עם לוט.

רבי ברכיה אומר בהמתו של אברהם

הייתה יוצאת זמומה

עם זמם בפה

בשביל שהיא לא תאכל במקומות שהתבואה,

הצמחים,

שייכים לאדם פרטי, שלא יהיה גזל.

בהמתו של לוט לא הייתה יוצאת זמומה.

היו אומרים רועי אברהם

לרועי לוט

תגידו,

הותר הגזל?

והם אומרים להם, רועי לוט

הלא כך אמר הקדוש ברוך הוא,

לזרעך אתן את הארץ הזאת.

הקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם את הארץ הזאת, כל הארץ זה של אברהם.

ואברהם אינו מוליד,

ולוט בן אחיו יורש,

ואם כן אנחנו אוכלים משלנו,

כל הארץ שלנו.

אמר להם הקדוש ברוך הוא, כך אמרתי לו,

לזרעך נתתי?

כתוב לזרעך אתן.

מתי?

כשיעקרו שבע אומות מתוכה

אחרי כיבוש

שיהיה בארץ ישראל,

אחרי יהושע בן ענון.

והם פלפלו והתווכחו בהבנת הנבואה שנאמרה לאברהם

כמו שלומדים פרשה בתורה.

רועי לוט הבינו שיש להם חלק בארץ,

וכדי לפרסם את השיטה שלהם ברבים הם הוציאו את הבהמה דווקא לא זמומה,

ושידעו כולם שמה שאוכל את הבהמה שלהם אין בזה גזל,

אין בזה שום חשש.

רועי אברהם הבינו שהנבואה היא רק הבטחה לעתיד,

והיום אין להם עדיין חלק בארץ.

עובדה שאברהם מוציא את הבהמות זמומות,

וככה הגיעו למריבה,

כמו שבית הלל ובית שמאי ראו,

התווכחו במשא ומתן של הלכה.

עד שזה הגיע גם לאברהם ולוט.

כיוון שראה אברהם אבינו שלוט עומד על דעתו,

ונותן אישור לרועיו להוציא את הבהמות בלא זמם,

נתברר אצלו שהתלמיד הזה כבר יצא מרשותו,

ואינו יכול עוד

לחוף דעתו עליו.

איך אמר הרב עובדיה?

זיכרוננו לחיי העולם הבא,

הוא לא ישמע לי, הוא עצמאי.

אם הוא עצמאי, אז זהו, גמרנו, הוא לא ישמע לי.

וכל תלמיד

שלא נכפף

לרב שלו,

אסור לו לדור במקום רבו,

כי יגרום שיבושים לעצמו ולריבו,

וטוב להתרחק מריבו, ושישאר על מצבו.

לא יעלה ולא ירד.

אברהם אבינו,

במידת חסדו

ואין מתנותו,

אמר ללוט,

איפרד נא מעליי.

אל נא תהיי מריבה ביני וביניך,

כי האנשים אחים אנחנו.

פרשו חכמים, זיכרונם לברכה,

שהיה קלסתר פניו של לוט

דומה לאברהם.

ואברהם הסביר לו את הטעם והנימוק,

למה הוא אומר לו שייפרד ממנו.

מפני גדולתו של לוט, שקלסתר פניו דומה לו,

שהוא גדול כמותו,

צריכו להיות נשיא ורב לעצמו,

ולא להיות תלמיד אצלו.

והעמיד אותו בניסיון,

על ידי שהוא אומר לו,

מה שהיה צפוי זה שהוא יגיד, לא, בשום אופן אני לא עוזב אותך.

אבל הוא

לא עשה כן.

היה צריך להכיר את האמת,

הגם שהוא מרגיש בנפשו שהוא כבר עלה לרומא מעלה,

ויש בו שורשים של שלמות של מלכות בית דוד.

שזה מגיע עד שמי מרום.

אבל חלילה לא להפריד את הענף מן האילן,

ובשביל זה עליו להתדבק באברהם.

והיה צריך לומר לוט, נשיא אלוהים אתה לי,

מכל הפורש ממך כפורש מן החיים.

ואז לא תהיה יותר מריבה

בין הרועים.

אני אהיה תלמיד,

אהיה נכפף לך.

אבל הוא רצה להיות נשיא כבר בעצמו,

מפני שהוא הרגיש שהוא גדול כמו אברהם.

ואז מה קרה?

ויהיה אל עד סדום,

פינה חשוכה,

שאפילו אברהם אבינו לא הצליח להאיר שם.

ורצה להראות את כוחו,

אני אלך לשם ואחזיר אותם למוטב.

כמו שמשה רבנו הפציר ביתרו.

שיעלו יעזוב אותם, ילך איתם בדרך ויהיה להם לחיניים, ונתן לו כל מיני תצדקי, והוא לא הסכים.

הוא אמר, אני הולך לגייר את כל האנשים במדיין.

ואכן הוא הצליח.

אבל הוא הפסיד את קרבת משה רבנו.

שם זו הייתה מסיבה אחרת.

כי פה בארץ כולם יקבלו נחלות, ולגרים אין נחלה.

אז הוא אמר, אני, בסדר, יש לי מקום שלי,

אני חוזר למקום.

מכל מקום רצה להראות לו את כוחו,

שהוא ילך לסדום ויחזיר אותם למוטב,

יתקרב להם,

ויתחתן עם הטובים שבהם,

והכניס אורחים בסתר במסירות נפש, כמו אברהם אבינו.

וכשבאו המלאכים להחריב את סדום,

היה מלמד על אנשי המקום סנגוריה,

כל הלילה,

שלא להחריב אותם, לא לשרוף את הערים.

כי יש תקווה שהוא יחזיר אותם בתשובה.

מעיני כל התביעות

שנאמרו על לוט,

יש להבין שנאמרו על הפנימיות שלו,

שהוא נתקלקל במידות שרכש אותן אצל אברהם.

מכיוון שהוא נפגם,

נפגם ברוח נמוכה ובנפש שפלה,

שזה מתלמידי אברהם,

לא היה יכול להיות עוד מתלמידי אברהם אבינו, עליו השלום.

לכן אמר לו, היפרד נא מעליי.

אבל בעולם המעשה היה לו, כמו כל תלמידי אברהם,

דולה ומשקה תורת ריבו בעולם.

ואברהם אבינו מסר את נפשו עליו להצילו כשנפל בשבי המלחמה,

והחזיר אותו למקומו ודירתו בסדום,

מפני שגם לאברהם הייתה השקפה לטובה

של לוט יחזיר אותם בתשובה.

אבל הרשעים הללו,

אחרי 24 שנים,

שישב לוט עימהם,

שרפו באש את הבת שלו,

שהייתה נשואה לאחד מגדולי סדום,

בגלל שעשתה חסד עם עני אחד ופרנסה אותו בסתר.

בבקשה.

לוט מרגיש שלמות,

מרגיש שורשים של מלכות,

ובאמת

יוצאת ממנו רות המואבייה

בנעמה עמונית.

אבל תראו זה פלא,

רות דווקא בנעמי,

עורפה הפנתה עורף.

שתי המידות האלה היו בלוט.

בהתחלה הוא דבק באברהם ולא עזב אותו,

ובשלב מסוים הוא פרש ונפרד ממנו והפנה עורף.

מה היה סופו? שהוא נשאר בלי כלום.

שלושה

התפרסמו שהיו אצל אברהם.

כל אחד עכשיו

יסווג את עצמו

לאחד מהשלושה.

היה אצלו לוט,

שהרגישו כבר שלם,

עזב את הרב,

נפרד ממנו והפסיד לעצמו עד עולם.

הייתה עוד אחת, קראו לה הגר.

היא הייתה שפחה של שרה,

והיא ברחה מהגבירה

ונצטוותה על פי מלאך.

נשוב להיות תלמידה כבראשונה כאשר עשתה כדבר השם.

הצליחה

ונתקיימו כל הברכות שנאמרו לה.

אז הגר רצתה לפרוש והחזירו אותה וחזרה להיות שפחת שרי.

והיה עוד אחד שלישי,

קראו לו אליעזר,

עבד אברהם,

שהוא היה כפוף לריבו כל הזמן,

והתפאר בפני כולם,

עבד אברהם אנוכי,

והוא זכה להיכנס חי לגן עדן.

ועד היום הוא משמש את אדונו אברהם בגן עדן לנצח.

הגמרא בבבא בתרא נח אומרת

רבי בנאה

היה מציין מערתה,

היה מציין את המערות איפה שהיו קוברים את הנפטרים,

ופעם אחת הוא הגיע למערה של אברהם אבינו,

ומצא את אליעזר, עבד אברהם,

שהוא עומד לפניו בשער.

אם כן, באנו לידי הכרה

ברום ערכם של בני הבית של אברהם אבינו.

עכשיו נותר לנו לומר,

מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי, אברהם, יצחק ויעקב.

ועוד דבר,

כמה צריך הרב למסור נפשו

בעד תלמידיו?

ועוד דבר,

כמה צריך התלמיד

להיות כפוף לרב שלו?

אפילו שהוא מרגיש בעצמו שהוא כבר בתכלית השלמות,

לא יעזוב את ריבו.

כמאמר רבי יהושע בן פרחיה,

עשה לך רב.

אז זה אומר תמיד.

לסיום,

הרגעים הכי נעלים שיש ליהודי בחיים זה בתפילת נעילה.

שם אנחנו עומדים כמלאכים ומתחננים לפני יושב מרום,

פתח לנו שער

בעת נחילת שער,

כי פנה היום.

היום פנה,

השמש יבוא ויפנה,

נבוא שעריך.

יש תמיהה?

שואל בעל הברכת מרדכי.

אם שעת נחילת שער היא,

אז באיזה זכות אנחנו מבקשים? פתח לנו שער.

בעת נעילת שער, פתח לנו שער.

נועלים, אתה אומר פתח.

עד עכשיו היה פתוח, מה עשית?

ומה הטיפ של הנימוק?

כי פנה יום,

וכי משום כך יפתחו לנו את השער?

זה לא חוצפה ואעזה?

התשובה היא,

קיימים שערים לאותו טרקלין רב-ממדים,

נהדר בקודש,

במקום הזה הנקרא עד אדוני אלוהיך. שובה עד אדוני אלוהיך.

השערים האלה,

סגורים הם וצריך לפותחם.

ויש להם מפתחות.

מפתחות שמתאימים למנעולים של השערים.

יום הכיפורים זה השער עד אדוני אלוהיך.

כמו שאומר הכתוב, לפני אדוני תטהרו.

השער הזה פתוח רק ביום הכיפורים.

ועכשיו, בשעת הנעילה,

אלה הרגעים האחרונים של היום הקדוש. כי פנה יום.

השער עומד להינעל עד שנה הבאה.

אבל יש מפתח מיוחד

שיכול לפתוח

מפתח אחד ויחיד.

מהו המפתח?

נבוא שעריך.

אנחנו מבקשים, מתחננים לפני הקדוש ברוך הוא,

ריבונו של עולם.

עד עתה היה שער פתוח.

אבל, אבל לא הספקנו להיכנס.

כעת השער עומד להינעל.

בדרך המקובלת כבר לא נוכל להגיע עדיך.

אבל מצד שני,

אנחנו לא יכולים להישאר בחוץ.

אנחנו לא מסוגלים לוותר ולהישאר מאחורי השער.

אין לנו ברירה, אבינו שבשמיים.

עלינו לבוא אל השער,

נבוא שעריך,

לדפוק על הדלתות,

להתפלל,

להפציר,

להתחנן.

המפתח היחיד

שיכול לפצח את המנעול,

לפתוח שערי שמיים לרווחה,

גם בזמן שהם נעולים וחתומים,

זה מפתח התפילה,

ההפצרה,

הרצון,

הכמיהה והשאיפה.

כגודל ההפצרה,

כך

יעיל המפתח.

וככבירות הרצון,

ככה גודל השער.

המפתח נמצא ביד של כל אחד מאיתנו.

באמצעות שאיפות

ורצון,

באמצעות תפילות ותחנונים,

באמצעות האמון שאנחנו נאמין

ביכולת

ובכלים שקיבלנו משמיים,

נוכל לפלס את הדרך

בשבילי החיים,

לעמוד בכל הניסיונות והקשיים,

לפרוץ את שערי השמיים לרווחה

עד שנגיע אל השם אלוקיך.

אמן.

כרגיל, לא עובד.

זליג, זליג נמצא שם.

זליג נמצאים.

זליג נמצאים.

זליג, זליג נמצאים.

ערב טוב, גדולנו ורבינו גדול הדור. תהיה בריא.

דבר ראשון תודה שזכיתי להתקרב אליך.

והתשומת לב שנתת לי, אני מעריך את זה מאוד,

זה לא דבר שמובן מאליו.

אחד כמוך,

שעבר מסע כזה כביר ובעזרת השם המשיך עוד לעשות חג בעבודת השם, בעזרת השם, שהשם ייתן לך רק אריכות ימים ושנים,

ושתמשיך לעשות את זה.

מאז שהתקרבתי יותר ויותר לרב בתקופה האחרונה,

הלב שלי נפתח בצורה שאי אפשר להסביר אותה.

ואז שמתי לב יותר בשיעורים שלך,

במשך השנים, מאיפה התחלת ולאיפה הגעת,

איזה מסע עברת ובעזרת השם עוד תעבור,

ואני פשוט מתפעל כל פעם מחדש.

המטרה העיקרית שבאתי לפה זה שבעזרת השם יש לרב נסיעה מעבר לים,

באתי לאחל לו הצלחה.

תודה. שבעזרת השם תחזיר עוד מהאחים שלנו להביא אמשר בשמיים את הלב שלהם,

נפתח להם את הלב,

כמו שעשית את העבודה אצלי,

שתצליח להחזיר עוד אחים שלנו, להשם יתברך.

ואין לך מושג כמה אהבה הבאת בזכות השיעורים שלך לכל האחים שלי, של עם ישראל.

אני עובד כנהג,

הייתי כל יום בעצבים ובלחץ,

והיום אני כל אחד, אתה יודע,

הצפצפה אצלי לא נוגע בה.

אני ממש נוסע, לא נוגע בצפצפה.

הפסקתי לקלל על הכביש.

האנוש שלי נפתח באהבה לעם ישראל.

אני מחזק את ידיך, ואני רוצה להיות זה.

אני בטוח לא הראשון שאומר את זה,

אבל אתה גדול הדור. תודה רבה, הרב. תהיה בריא, תודה.

כן, תן לבחור פה באמצע.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. מחזיק את הדברים של האדם שדיבר פה כרגע, באמת יישר כוח לרב.

אני אישית התחזקתי עם הרב לפני למעלה מ-25 שנה,

מקלט את השלום עם מערפאת.

התחזקתי בזמנו, ועד היום שומע את השורים, התחזק. ומה שאמרתי התקיים. ברור, כן. וכל הדברים שלך מתקיימים, אין ספק.

בעזרת השם, יהי רצון,

שמענותיך ימשיכו לפוץ ולדרבות.

עם ישראל ידע את הדרך הנכוחה והאמיתית.

שאלה, מדברים על האמת,

הפרשה שלנו, יעקב אבינו,

משתחוויה לא פחות משבע, משתחוויות לעשו.

וזה לא סתם כאילו דברים פשוטים, יש פה דברים נשגבים.

כי יעקב אבינו מסמל למידת האמת.

איך ייתכן,

ויעקב שמסמל למידת האמת מתכופפת כביכול לעשו הרשע שמסמל את השקר,

את הרשע שבעולם.

איך ייתכן שמידת האמת, מה עוד שזה מעשה אבות סימן הבנים? כלומר,

אנחנו צריכים ללמוד מכך שגם אנחנו לפעמים צריכים להיוותר על האמת שלנו,

לכפוך את עצמנו, את האמת שלנו,

תמורת השקר והרשע שיש בעולם?

קודם כל לדעת שאמת זה לא אמירת רצף הדברים כמו שהיו.

לפעמים אמת זה גם עם שינוי כזה או אחר,

וזה גם ייקרא אמת.

הנקודה של אמת זה המטרה.

אם המטרה היא אמת,

אז לפעמים מותר לשנות, כמו שאמרו חכמים, מותר לשנות מפני השלום.

כי זה האמת, שהשם רוצה שעם ישראל יהיה מבורך בשלום.

זו דוגמה.

אז לכן אמת זה לא כמו שמבינים.

במכתב מאליהו מביא על זה הסבר נפלא, ששם תוכל ללמוד מהי מידת האמת ואיך פועלים איתה.

עכשיו,

השיטה של יעקב אבינו הייתה לא להיכנס למלחמות מיותרות, אם אפשר, בלי מלחמה.

לכן הוא הכין את עצמו גם לדורון, תפילה,

ואם אין ברירה, אז מלחמה.

אבל הוא ניסה את כל הדרכים.

ומעשה אבות, כמו שאמרת, סימן לבנים, וכל גדולי ישראל, לפני שהיו הולכים לרומא,

היו מסתכלים באותה פרשה שלו עם המפגש עם עשיו ואיך הוא התנהג, וממנה לומדים איך להתנהג.

ויש על זה דוגמאות בגמרא.

כשתקפו שמעון ולוי את אנשי שכם,

הוא כעס עליהם.

למה הם עשו כזה דבר?

והכניסו אותם לסכנה שכל העמים יצאו נגדם,

וכן הלאה.

אבל מה הייתה הטענה על יעקב אבינו,

שהוא הפסיד בגלל זה את המלכות והיא נדחתה וניתנה לאדום כי הוא הקדים ואמר לעשיו לאדוני עשיו מעבדך יעקב,

שבמדרגות שלו, מדרגות הביטחון שלו ועם הבטחה אלוקית ושמרתיך בכל אשר תלך לא היה צריך להיות אצלו שום נדנוד של חשש.

הרי כתוב בפסוק

ויירה וייצר לו.

זאת אומרת, הוא פחד להרוג ולהרד.

הוא חילק את המחנות כי הוא פחד שיישאר לפחות מחנה לפלטה.

אבל הוא לא היה צריך במדרגה שלו.

המדרגה שלו הייתה כל כך גבוהה שאצלו זה היה בדקות נחשב לחטא.

ולכן נענש הוא וזרועו בגין זאת.

אבל לנו?

זה הסימן איך ללכת על פי מה שעושה יעקב, כי אנחנו לא בדרגה שלו.

אפשר כבר לשאול בנקודה הזאת,

פעמים יש צורך להגיע לשלום. השאלה, האם ייקוב הדין את ההר,

להעמיד את האמת? תלוי.

שלום עם שקר אי אפשר לעשות שלום, ואתה מבין למה אני מתכוון.

אי אפשר לעשות שלום עם שקר.

עם רשעים ממש אי אפשר לעשות שלום. אין שלום, אמר השם, עם הרשעים.

אין שלום.

מתי אפשר לעשות שלום? כשהדברים ביני לבינך, בין אנשים לאנשים, אבל אם זה אנשים שעוברים בפרהסיה נגד השם,

ומרימים יד בתורת השם,

ומסלפים את התורה,

ועושים אותה פלסתר,

חייבים לעמוד נגד. זה הלכות פשוטות שכתובות,

וזה מתחיל בהוכיח תוכיח את עמיתיך הפשוט,

וזה מגיע עד לדוד המלך שאמר,

תכלית שנאה שנתים לאויבים היו לי.

זה הלא משנאיך השם אשנא, ובתקוממיך יתקוטט.

אם זה כאלה שמשניאים את התורה, עושים נגד התורה,

כמובן באצטלה של תורה,

חייבים לפרסם אותם. לכן כתוב בגמרא, מפרסמים את החנפים מפני חילול השם.

שלא ייגרם חילול השם לאחר מכן,

שאנחנו שתקנו ונתנו להם לעשות מה שהם רוצים.

אז מי שהוא עבד נאמן לשם,

הוא לא שותק ולא אכפת לו כמה זה יעלה.

כמו שאברהם נלחם נגד כל העולם,

בלי שום חשש.

שבר להם את הצלמים,

עשה מה שצריך, ובסוף בסוף הכירו בו.

כמו דוד המלך, ובסוף בסוף הכירו בו.

וכך היה עם כל הגדולים האמיתיים שבסוף בסוף הכירו בהם.

אם אפשר עוד לשאול שאלה בעניין של...

ידוע שבית הבגידה של שניה אחריו עבור צנת חינן. מה? מה?

בית המקדש, אומרים חזר שבגילה של שניה נחרב עבור צנת חינם,

בעתיד לקום, בית המקדש השלישי, בעזרת השם, במקום העלבת חינם.

אבל לצערנו רואים היום בכל המישורים,

אם זה ברמת הממשלה, חברה,

שכנים, עבודה ובית, יש הרבה מחלוקות בעם ישראל, וזה מצב כאילו,

מצב מאוד מאוד קיצוני. נאמר במפורש שהאמת נהדרת וכתוב שהאמת לא תהיה מצויה.

לא תימצא הלכה ברורה.

כתוב במפורש מה יהיה. אבל אהבת חינם זה להחזיר יהודים בתשובה באמת. זו אהבה שאין כדוגמתה.

רבנו בחייה אומר את זה בשער שישי,

בשער אהבת השם, פרק שישי.

שם הוא אומר את הדברים בבירור.

אז זאת אומרת,

אפשר לאהוב ישראל. אהבת ישראל זה לא נשיקות וחיבוקים.

אהבת ישראל זה לפעול שהיהודי יצא מגיהינום, ייכנס לגן עדן.

זה אהבה ממש.

ואתה משקיע את החיים שלך במקום להתרומם עוד ולעלות במעלות,

מבזבז את החיים על אנשים שהם רחוקים.

לקרב אותם להביאם שבשמיים.

הקדוש ברוך הוא מעריך את זה יותר מכל המצוות שבתורה.

זה אהבת חינם.

לא, מציאות שלא כולם פוספים בתשובה ולא... מה לעשות, אבל אהבה זה פירושו שאתה מנסה, אם אני אוהב מישהו ורוצה להציל אותו ולא הצלחתי, אז מה, אני לא אוהב?

ובשמיים לא ייחשב.

ואם הצלתי ואחר כך הוא חזר בו, אז מה, לא הצלתי אותו?

מי שהציל מישהו מטביעה והוא אחר כך יתאבד, אז מה, הוא הפסיד את מה שהוא הציל אותו?

לא מפסידים.

אהבה זה לעשות את רצון הבורא כפי שהוא רוצה, ואין לך דבר שהאבא רוצה יותר מאשר יחזירו לו את הבן.

לכן הנביא נשלח ואומר,

שוב הישראל עד השם אלוקיך. אני מחכה.

לא אחפוץ במות המת, כי אם ישוב בדרכו וחיה.

ומי שעושה את זה,

זה מעלה גדולה ביותר.

וגם הרמב״ם פוסק להלכה.

ואהבת את השם אלוקיך.

זה לא רק שאתה תאהב את השם, אלא תהיה מאהיב את הקדוש ברוך הוא על הבריות,

כמו אברהם אבינו,

ואת הנפש אשר עשו בחרן. ככה הוא פוסק במצווה ג' בספר המצוות.

אוקיי, אם כבר הרב דיבר על התשובה, תמיד הייתה, עלתה לי שאלה,

הנביא מלכי אומר,

והשיב לב אבות על הבנים ולב בנים על אבותם, כלומר,

שכשאליהו הנביא יבוא, תהיה חזרה בתשובה או שלא, כלומר,

הרב מחזיר אותנו בתשובה ארבעים שנה.

וארבע כבר. ארבעים וארבע, בעזרת השם,

שכשהרב המשיח יבוא וכבר הרב, איך אומרים, יקרב אותנו ממש לגאולה,

אבל עד אז אנחנו עושים תשובה.

ברוך השם.

אז השאלה נשאלת,

האם גם בתקופה שאליהו הנביא יבוא, גם תהיה אפשרות לחזור בתשובה? כשיבוא אליהו יכריז מתי יבוא מלך המשיח,

יהיו אנשים שיתעוררו, יהיו אנשים שיכחישו אותו ויגידו זה לא הוא.

יהיה בלבלה קצת.

כן, אבל תהיה הזדמנות לחזור בתשובה כשיהיה.

אמרתי, יהיו שלושה ימים עד שיגיע המשיח לאחר שהוא יכריז, כך כתוב במקורות.

זה מספיק זמן בשביל שאדם יחליט.

הבעיה שגם היום יש הרבה אנשים שיודעים את האמת. הם אומרים במפורש, אני יודע את האמת, אבל אין לי כוח כרגע לחזור.

אני אחזור, אבל לא עכשיו.

זאת אומרת, אנשים מודעים שמחר הוא יכול למות גם,

אבל הוא לוקח את הסיכון.

הוא אומר, אני אחזור, אבל לא עכשיו.

יש על זה הרבה סיפורים מצחיקים, אבל לא עכשיו,

של אנשים כאלה שהיו מעדיפים שלא יבוא המשיח, כי הם יפסידו את התרנגולות בלול וכל מיני דברים,

ואת העסקים ואת הזה, אתה מבין?

כן, אבל זה המצב.

כן, האמת שהבלבלה כבר נמצאת היום.

ברוך השם, אבל היום היא יותר ברורה.

היום רואים מי נמצא בשקר, מי נמצא באמת. יותר קל.

פעם לא היה ניתן להבחין.

עוד בקשה קטנה, שאלה,

איך הרב, מי הוא הרב שאוהב את הכוחות נפש שלו להתמודד בכל ההתמודדויות שהרב עובר? ואנחנו בנה... מהקדוש ברוך הוא, מה זה... בחיים הפרדים שלנו, גם יש לנו התמודדויות. אז אני אומר, מהקדוש ברוך הוא, כל זמן שאני יודע שיש לי אבא שאני צריך להגיע אליו למסור דין וחשבון,

והוא רואה הכול, מצלם הכול, שומע הכול, מבין הכול,

אז לא יעזור כל ההתחמקויות וכל התירוצים וכל הזה.

חייבים לעמוד מול המצלמות ולתפקד.

חוץ מזה, זה ספרי מוסר?

ברור שלא, בלי מוסר אי אפשר לעמוד רגע.

אני לא הפסקתי יום אחד מלמוד מוסר. אין דבר כזה. בלי מוסר אי אפשר לחיות.

אי אפשר. לא יכול להיות אדם דתי בלי מוסר. אין דבר כזה.

חזון איש יכול ללמוד גמרא, ומתוכה הוא יכול ללמוד כל המוסר. הרב שך אמר שספר המוסר הכי גדול שהוא למד בחייו זה ספר בראשית.

אבל זה היחידים שיכולים מהתורה עצמה לשאוף את כל המוסר בלי תנועת המוסר אפילו.

אבל בודדים,

אדם שיהיה בלי לימוד מוסר אפילו ילמד את כל התורה,

את כל הגמרא, את כל השטייגן שלו שיעשה,

הוא גורניש מתגורניש בלי מוסר, כי בלי מוסר אין יראת שמיים.

אין יראת שמיים, אז הכול לא שווה כלום.

כלום לא שווה.

תודה רבה, כבוד הרב. אני רוצה לאחל הרב בריאות איתנה. אמן. שימשיך לטרף אותנו וללמד אותנו עד ביאת גולצי לגמרי. אמן.

תן לגברת שם.

איזה גברת? אני אוקשימה.

יש שתי גברות, ידברו על שתיים אחת אחרי השנייה.

שלום, כבוד הרב.

קודם כל זכות גדולה להיות פה.

הגיעה לפה יהודייה יקרה,

הגיעה מגדרה.

היא בעיה מאוד מורכבת.

היא חולת ריאות וחולת מעיים.

היא מחכה להשתלת ריאות, וזה לא מתאפשר לפני שהיא תיבצע ניתוח מעיים.

וניתוח מעיים מאוד מסכן אותה עד מאוד.

היא בהתלבטות לעשות או לא לעשות.

והיא מאוד ערת שמיים. היא אישה דתייה.

יש לה איסורים קשים.

כן, תגידי לי משהו. פניתם לרב פירר?

כן. לא, עכשיו היא מסתפקת לגבי ניתוח המעיים, אם היא תחזיק מעמד או לא תחזיק מעמד. בדיוק, זו השאלה.

אבל זה הוא מבין, לא אני. אני יכול אולי לברך, אבל לא לתת... לברך, כן.

לברך אין בעיה, אבל בתכלס היא צריכה לעשות החלטה האם היא עושה...

בסדר, צריך להמתין, אם לא ללכת אליו הביתה, כמו שאומרים, למשרד, לא לחכות.

אם זה תלוי בשאלה של חיים,

לא מחכים.

אם צריך לישון מתחת לבית, אז ישנים.

אבל צריך להביא את התשובה, שיגיד את התשובה.

אם הוא יגיד את התשובה,

אז הניסיון שלו הוא גדול ורב,

ובעזרת השם, עם ברכה ותשובה כמובן, אז יכול להיות שכל המרכיבים ביחד יצלחו והיא תצליח בכל.

מה השם שלה?

ליה לאה בת חנה. ליה לאה בת חנה, השם יזכה אותה לעצה הנכונה והנבונה,

תעשה מה שצריך ומן השמיים יסייעו, שתצא מזה בריאה ושלמה. אמן. כן, הגברת פה יושבת.

קודם כל, רציתי להגיד לך, כבוד הרב, תודה שאני באתי לפה,

עם הרבה התלבטויות, אני לא אשקר.

קודם כל, אני רוצה להגיד לך שאתה דיברת על שלמה המלך,

אתה לא רחוק ממנו,

ממש לא. יהי רצון, תגידו אמן.

אז אתה חכם,

אתה מקסים, אתה יודע להגיד את הכול בהומור,

אז באמת תודה רבה לברור העולם שזיכה אותנו.

לפני שנה אני הייתי אצלך, בטח אתה זוכר אותי.

עם המצלמות. עם המצלמות של ערוץ תל אביב כיסוי ראש, והתחלתי להתעמת איתך. כן. אז קודם כל אני מבקשת סליחה מכבודך. מח'עול.

תודה.

ובאתי לפה,

לא בגלל שאני רוצה.

אני מאוד רציתי ולא רציתי, אני אומרת לך את זה בשיא הכנות.

אני מאוד אוהבת אותך.

אני מאוד אוהבת לראות את הסרטונים שלך.

אבא שלי מאוד אוהב לראות את הסרטונים.

הבן שלי, ברוך השם, זכה להגיע לישיבה.

ואבא שלי קיבל אירוע מוחי,

רואה את הסרטונים,

רואה את הבן אדם הזה שקם על הרגליים.

הוא אומר לי, ניצה,

תלכי לרב.

אמרתי לו, אני אלך, מה, מסירות נפש, אבא ביקש, אני אלך.

ונשבעת לך, לילות לא ישנתי, כיסוי ראש,

לא נשים כיסוי ראש, כן נשים כיסוי ראש, או להביא לאן אני מכסה את עצמי.

אבל אמרתי, מה לעשות, מסירות נפש, אבא, אני אגיע.

זאת אומרת, באת על דעת שתשימי כיסוי ראש לטובת העבר. אני לא יודעת, באתי בשביל מסירות נפש, לא חשבתי על כיסוי ראש. האמת היא חשבת, חשבת, כל הדרך חשבת, כן.

בשבילי במסירות נפש, אמרת.

הסתבכתי. לא, לא הסתבכת, הכל בסדר.

התכנון שלך יוצאת טוב.

תקשיב, אני אגיד לך את האמת.

לשים כיסוי ראש, זה דבר שאתה צריך להיות בשל עליו. לא, צריך רק ראש.

כן, אתה צריך להיות גם בשל. זה לא

זה לא יקרה לשים כיסוי ראש ולהגיד, וואלה, אני שמתי כבר... אם הראש לא בשל, אפשר לשבת בשמש קצת.

ואני חשבתי גם... הוא דתי? מי? האבא. האבא דתי,

שומר שבת,

ואמרתי לו, אבא, תקשיב, אני הולכת לרבא אמנון יצחק,

אני בטוחה במילון החוזים שהתפילה באמת תתקיים.

אז היא אומרת, ניצה, בבקשה, תלכי.

אמרתי לו, מה זה אמרו לי? ניצה, תחשבי טוב לפני שאת הולכת.

אז אמרתי, זה בסדר, נו, מה אני אעשה?

וכל הדרך, כל הלילה, אני התחלתי לבכות לבת שלי, תקשיבי, אני מפחדת.

מה הפחד? לא הבנתי. תראי כמה נשים מאחורייך עם כיסוי ראש, הן לא פוחדות ולא כלום.

והראש שלהן מבושל.

מה הבעיה?

גם אני יש לי כובע.

מה הבעיה?

ואני רוצה גם ברכה בשביל אבא שלי. אתן לך גם ולבת שלך ולכולם. ואני רוצה גם זיווג. בהחלט, למה לא? איפה הכיסוי ראש?

הבאתם לה?

לא, זה בשביל הרגליים.

הנה, תן לה, תן לה בינתיים. תשימי את זה שאני אברך ושזה יצליח.

זה רק השבת.

לא. את רוצה שהבעי בריא רק בשבת?

רק שאלה.

כן. לא זאת. את יכולה לקנות אחר, אבל בינתיים שתתחילי. כן, כן. אבל אני שואלת.

מה זה כמה זמן? את רוצה גם להתחתן, לא? כן. כמה זמן? מה זה כל החיים? מה זה? לא, כמה זמן אני... תוך כמה זמן?

כן. אני אתפלל עכשיו, זה יהיה מהיר.

אה, ואבא שלי גם יקום, בריא ושלם. אני אתפלל כמו שביקשתם.

יאללה, קדימה. איפה המוזיקה?

כל השבוע.

לא בנדנה ולא מנדנה. לא, לא, לא עושה. מה זה סרט? מה זה סרט? לא, אני אלך ככה למכנסה. מה פתאום? תחליפי. מה, מה קרה? מה יש? מי? מה, את גבר?

אני אפילו... יש לי רעיון, יש לי רעיון. אני הבת שלה, אני אקח את החצויות, היא תיקח את הכיסוי ראש.

מה אתה אומר? תראי, זה אפשרי גם.

אבל היא מתביישת ללכת עם מכנסה עם כיסוי ראש.

כיסוי ראש, תחשבו שאני אוכל להגישה את זה.

לא, יחשבו שהשמלה אצלך לך.

מה הבעיה?

אין לך קצב לקנות שמלות?

תגידי לי, נו, תעני.

ברוך השם, תודה לי. יש אפשרות.

ברוך השם, תודה לי. את רוצה שאני אתרום לך לשתי שמלות? לא, לא, לא. תודה רבה. אז בואי נתחיל, יאללה. בואי, אבא, אבא ואת, וקדימה, יאללה.

כדאי לך.

עשית מסירות נפש. עד הסוף.

עד הסוף. הנה, הבת שלך גם תצטרף.

שתלכו ביחד.

הבת מסכימה? יעקב, אתה מסתיר לי.

אני אין לי בעיה לקחת על עצמי לקחת חצאיות ושמאלות. מצוין. ואת גם תעזרי גם לסבא.

אז אם אני הולכת עם חצאיות או שמלות,

אז זה כאילו יעזור לסבא, אתה אומר. ודאי, זה לא, כי את מהזרע שלו, ודאי.

בתוך כמה זמן בעצם רואים שיפורים או דברים כאלה?

לא, באמת. תכף, תכף הוא מייד. אם אתה הולך לרופא בעצם, הרופא מביא תרופה ויש... וזה לא תמיד עוזר.

אבל תכף ומייד זה כבר בשמיים ועושה השפעה מיידית.

תכף ומייד.

מסכימות שתי... בסדר, אין בעיה. אני לקחתי. אימא שלי, אימא שלי, תשתדל.

לא, אל תדאגי לה. לא, היא תעשה.

היא העיקר. בלי נדר, בלי נדר. לא, לא, בלי נדר. אני לא יכול לברך בלי נדר.

אם אני אברך בלי נדר זה לא טוב.

לא, אבל תקשיב, כבוד ה... אני מקשיב.

כבר חמי.

בסדר גמור.

אמרת שצריך להתבשל, לא? חמי, באמת. אז התחלתי להתבשל.

בסדר גמור.

חמי, מסכימה.

את מזיעה רק בגלל החשש, כאילו, לא מזה. לא, תסתכל, ממש חם. לא, אז תקני משהו אוורירי, הם חורים, אין בעיה.

וואו וואוו. תראי, כולם הולכים מאחורה עם שני כיסויים.

כן, אני רואה.

מתרגלים. הנה, את הולכת עם מעיל. אולי מהמעיל חם לך.

מחוץ קרו, מה אני אעשה?

סגרנו?

מה?

כיסוי ראש? לא, לא. אין דבר כזה משחקים שבתו. מה זה צחוק?

מה זה צחוק? מה, איך נלך ככה לעבודה? מה פירושך תלחיק? מה נלך ככה לעבודה? כמו כל הנשים שפעם ראשונה הלכו ואמרו, וואו,

איך זה מתאים לך?

וואו, תגיד, מה יש לך? יש לנו אותי. קרה לך משהו שאת שמה כיסוי ראש? קר לי, קר לי.

עכשיו חורף, קל להגיד. קר לי.

מה זה לנסועה? אז איך הביאה ילדה?

אני גרושה. נו, גרושה ואלמנה חייבות.

מי אמר לך להתחתן?

אני רוצה להתחתן. אז הנה,

בבקשה, אני עושה לך קיצור דרך.

תוך כמה זמן אני אתחתן?

נו, האם אני אדע שתוך כמה זמן את רוצה?

אני מבחינתי כבר חודש. חודש? את תספיקי להכיר בן אדם כבר ולהתחתן? מה, את חוטפת אותו ככה ברחוב?

צריך להכיר את הבן אדם? מי הוא? מה הוא? מה? ככה לוקחים מהאוטובוס ונוסעים?

התייעשתי.

לא, ברור שלא.

אל תדאגי.

הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם יפה. מי שעושה רצונו,

הקדוש ברוך הוא גם עושה רצונו. איך? תגיד לי, עכשיו יש לי שאלה.

אם אני שמה כיסוי ראש,

עכשיו, בלי כיסוי ראש קשה לי להכיר את האדם הנורמלי. בטח, הוא רואה אישה מפוזרת ככה בלי... לא, לא, לא, לא. קשה מאוד להכיר,

באמת קשה להכיר אדם נורמלי מבחינת תלמידות. הפוך, אדם נורמלי רואה אישה צנועה ומתלהם.

לא כל כך נהיית צנועה.

איזה צנועה?

מכנסיים בלי כיסוי ראש, צנועה זמן נשאר צניעות. עכשיו תאר לך שימני אעשה עם כיסוי ראש, ובכלל הם יברחו ממני. אני מבטיח לך שלא.

אל תחשישי אף אחד. ההלכה הראשונה בשולחן ערוך לא יבוש מן המלעיגים.

יש לך בורא לעולם, מוציבה אותך, זה הכול. אבא שלך אמר לך, תבואי, בת. למה? כי זה אבא שלך.

ואבא שבשמיים זה לא אבא שלך? הוא אבא.

והוא אומר לך, תעשי מה שאני אומר,

ואת כל הברכות שכתבתי בתורה אני נותן למי ששומע לי. את יכולה להשתדל?

גם הברכה תהיה בהשתדלות, אז בשביל מה?

לא, אבל כיסוי ראש היא תשים. היא לא מסכימה, היא רוצה רק שבת ומנדנה.

אז כיסוי ראש היא תשים כל יום. לא מעניין. תדברת יקומי.

טוניקה, לא יודעת.

אתה יודע. אני, אין לי בעיה, כיסוי ראש אני אומר. מה שהיא רוצה ללכת עם הכנסיים, אני לא אחראי עליה.

כאילו אני אוכל לשים את זה, לקפל את זה כאילו חצי?

למה חצי? יש לך ראש שלם. למה חצי?

מה זה, קונים חצי אבטיח?

טוב, אתה יודע מה? אני אעשה חודש.

לא, הולכים על זה עד הסוף. את רוצה שבשמיים ישתכנעו?

מה, את עושה לקדוש ברוך הוא תנאים? בחייאת.

תהיי רציני. אם אני שמה ואז תהיה לי קשה.

אז תשימי בקשה.

טוב, נו, אני אקח את זה בלי נדל. אשראי!

עכשיו אני מבטיח לך שתברכי אותי עוד על זה.

מה השם של האבא קודם? השם של האבא קודם זה גרשון בן מיסה.

גרשון בן מיסה. בן מיסה, אבל היה לה כל הזמן שם חיבה שקראו לה נוסה. בן מוסה. השם ירפא אותו ברפואה שלמה, בזכות המסירות נפש שבאת לפה וקיבלת על עצמך וביטח לרפואתו ויעתיק את החולי שלו אל אסד נשיא סוריה מהרה.

מה השם שלך?

אני רוצה גם לדברך את... קודם את.

ניצה בת חנה.

ניצה בת חנה,

השם יזכה אותך לזיווג הגון הראוי לך מהרה השנה.

אמן. בפרנסה טובה ובשפע.

בפרנסה טובה ובשפע. אמן. ואת הילדים שלי שגם יצליחו... שכל הילדים שלך ישגשגו בתורה ובמצוות. אמן. עדן בת... לא צריך שמות, אמרתי. ואימא אמרת?

חנה בת מסעודה מאזל. חנה בת מסעודה מאזל.

תזכה לרפואה שלמה ואריכות ימים. אמן. אני יכולה לברך אותה שתתחתן?

בטח.

בת כמה היא?

תשע עשרה. תשע עשרה, בסדר.

מה השם?

ירדן בת ניצה.

ירדן בת ניצה, השם יזכה אותך לחופה בקרוב. אמן. קדימה.

כן, תן לבחור פה שורה ראשונה.

שלום, כבוד הרב. שניים קמים.

אני לא מדבר עברית. אה, אוקיי, אוקיי, אוקיי, אוקיי.

ככה, זה חבר מילדות שאח שלו מאוד חולה,

ואח צהל זה על רפואתו.

כן.

ויש לו גידול במוח.

והוא, חוץ מכיפור, הוא לא שום דבר אחר. חמור מאוד. נכון.

לא, זה אח שלו. הבנתי, כן.

ושהוא ראה את הסרטון שלכם בתרגום בצרפתית. אז הוא אמר שהוא מוכן הכל לעשות, הכל. שאני אברך אותו. אבל לא רק מוכן, הוא קיבל כבר הכל.

שמעתי.

זאת אומרת, דיברנו עם הרב,

הרב אמר לא לאכול בשר ועוף. נכון. לא מוזיקה. נכון.

ולעשות עגלה. להוציא את ה-TV מהבית.

ולארגן הרצאה. כן.

הוא עשה הכל בלי לחשב ארגן הרצאה. שמעתי מצוין. רגע.

מצוין.

מה השם? כן. והוא חושבי זה שהוא רצה לבוא להרצאה. כן.

הוא לקח כרטיס טיסה. מצרפת. מצרפת. ביום ראשון הוא הפסיד את הטיל. בגלל שיש לו דרכון מרוקאי ולא נתנו לו את הוויזה להיכנס,

הוא הפסיד שלושה כרטיסים והוא קנה עוד פעם שלושה כרטיסים.

וגם הכרטיס הזה,

על הדרך קנה אותם. כנראה שאני צריך להגיע לצרפת.

יכול להיות.

יש פה בחור שמנסה לארגן הרצאה בצרפת, תדברו איתו, קוראים לו ז'ורדן. הנה הוא.

הנה הוא על ידיו.

תדברו איתו, אולי זה...

אולי נגיע עד אליו. עברנו איתו. עברנו איתו. טוב, עוד דבר. תקשיב.

תן לי את השם עוד פעם

מתאימה.

ז'קי. ז'קי. יצחק. יצחק.

בן רוזה. בן רוזה.

השם יעתיק את המחלה ממנו לראש של נסראללה ישר.

אמן.

זהו, שיהיה כפרה עליו ועל כל ישראל.

עוד דבר, כבוד הרב, זה...

הוא שואל כמה זמן לא לאכול בשר בצרפת.

בכלל,

אין שחיטה כשרה בכל העולם ותעשייתית. איך אפשר לקנות? איפה... מבייש כאלה שבאים לפה ולוקחים מפה ומטיסים לחוץ לארץ. יש אפשרות לשלוח?

יש אפשרות לשלוח? אפשר, השאלה אם יכניסו אצלכם, כי אני לא יודע, יש מדינות שלא מכניסים בשר, רק בלי להודיע.

יש הרבה שהלכו, לא נתפסו עד היום, ברוך השם, היה להם סיוע מן השמיים.

אוקיי, וחוץ מזה,

להניח תפילין ודברים כאלה. להשיג תפילין אפשר אצלנו.

לא, לא, זאת אומרת,

הוא לא שם.

אז שישים, מה הפירוש? אין לו תפילין.

לא, יש, זה לא הבעיה.

לא, תפילין כשר.

לא, לא. קופסאות יש להרבה. לא, לא, אין בעיה לקנות.

כן, אז אני אמרתי. בינתיים הוא לא שם. למה? קשה לו או שהוא לא רוצה? אז זה הוא אמר. אמרת שהוא חוזר הכל, אמרת. הכל מה שאמרת.

אה, לא, צריך לחזור בתשובה שלמה. נו, אולי הרב יגיד מה לעשות.

להיות שומר תורו ומצוות כמו החרדים שנמצאים בצרפת. תפילין, שבת. הכל, הכל, הכל. ברכות, כיפה, ציצית.

כל מה שצריך יהודי לעשות. שמירת שבת, כשרות, טהרת המשפחה, בנקאם ההוא.

כאילו שם?

כמה עודים? 47. נו, אז היהודי. כן ואח שלו, בטח. אין לו שום משפחה קרובים שהם חרדים?

יש בית כנסת רב? יש רב... יש, יש.

אין מסורתי. אני לא טוב מסורתי, לא טוב. לא טוב מסורתי. זה אחר.

אוקיי.

זה צחוק מהעבודה. בסדר.

צריך להיות כמו שצריך, כי יש קטרוג עכשיו בשמיים.

יש פרקליטות למעלה, רוצים, חס ושלום,

שזה ייגמר לא טוב.

וצריך לסתום להם את הפה. איך סותמים את הפה? מחליפים את השם. הם יעשו הכל בעזרת השם, הכל יהיה בסדר?

על אמונה שלמה כן.

תודה רבה, כבוד הרב.

שתהיו בריאים, תעמדו איתו בקשר חשוב מאוד.

כן.

כן. תן רגע, רק שנייה. תן למחור פה בפינה.

שלום רב, כבוד הרב. שלום.

בשביל להתחיל נקבע תודה רבה, השם, ותודה רבה שאני יכול להיות פה.

אני נשוי לפני שנתיים,

וברוך השם, הכל טוב.

רק אנחנו מנסים בשביל לעשות ילדים,

והבדקנו עם הרבה רופאים,

והרופאים אומרים, צריך לקחת את הכדורים הזה, אחרי זה לעזוב את זה,

ונעשה עוד משהו, עוד משהו.

ואנחנו באמת רוצים לעלות על זה ולעשות ילדים הכי מהר שאפשר, לעשות מצווה של ילדים,

ולא לחכה הרבה זמן. איפה אתה גר?

אני גר פה בבני ברק.

ומה אתה עובד? אני טבח.

טבח.

איפה אתה טבח? בתל אביב.

מה אתה עושה בטבעות?

מה אני עושה? אני עושה הכל, שף.

מה, הכל? הכל. מה הכל?

כל האוכל, בישולים, הכל, ירק, סלטים, הכל?

הכל, הכל. ומי בודק את הכל?

השף שלי.

שף? שף בודק?

יש לי שף במדבר גם, ו... לא הבנתי, השף בודק את כל הפטרוזיליה והכוסברה והכל? אה, לא, אה, יש לנו משגיח, יש לנו משגיח ב... שכל כמה ימים הוא בא?

הוא פה כל יום. כל יום, כמה זמן הוא נמצא? יש לנו שלוש משגיח, זה מלון גדולה, ו... או, מלון עם שלוש! כן. וכמה ארוחות עושים ביום?

אנחנו עושים ארוחות, 100 אנשים כל יום, משהו כזה.

100 אנשים? כן. מלון קטן זה.

לא, זו מסעדה של מלון. אה, מסעדה של מלון.

כן. וכמה אוכלים פטרוזיליה וכוסברה ביום?

משהו כמו...

10 חבילות? 20 חבילות? לא, משהו כמו חמש חבילות. חמש חבילות? ואורז?

אורז... אין אורז. אין? יש חיזוטו. שמעתי, ואפונה וחומוס?

אפונה, חומוס, יש.

יש.

וכל הקטניות, בקיצור, יש. כן, כן, יש.

ומי יכול לבדוק בשביל 100 איש כל יום את הכמויות האלה?

אני אבדוק מה שאני יכול יותר, וגם משגיעה, ומתי יש בעיות אני... תגיד לי, אתה חייב לעבוד שם?

מה התפקיד שלך ממש?

ממש, אני תבע, אני יכול לעבוד ב... אני עבדתי בהרבה, הרבה, הרבה מסעדות, ואני...

מה אתה יודע לעשות? הכל.

אוכל, אוכל של מלון כאילו.

לא, אוכל איטלקי, בשרי, הכל, הכל.

הבנתי.

אני מציע לך לא לעבוד בעסק הזה,

בפרט לא במקומות כאלה, כי זה להחטיא את הרבים.

אוקיי. כי הכשרות היא לא כשרות.

אי אפשר לבדוק את הכל, ומאכילים גם תולעים וכל מיני מעופפים וכל מיני דברים לא טובים.

וגם בשר שמגיע למקומות כאלה הוא לא כשר,

וגם אם היה כשר, ודאי שהגיע הפעם לא כשר, וכל הסירים הופכים להיות לא כשרים,

וזה סיבוך גדול מאוד.

ולהאכיל בידיים, ולבשל ולעשות, זה להחטיא את הרבים.

זה לא מקצוע יום טוב.

הבנתי.

אבל מה, אני מוכן ליצור איתך קשר, לראות מה אפשר לכוון אותך.

מכל מקום, אם תקבל על עצמך לא לעבוד במטבח,

ולמצוא משהו אחר,

ותלמד שעתיים בתחנית דיבור שלושה חודשים רצוף,

ואשתך, מה עושה?

היא לא עובדת. טוב מאוד.

ומה השם שלה?

אילנה רבקה בתסתח. והיא הולכת בצניעות גמורה?

היא שם כיסוי ראש רק שבת וחגים. הופה, הנה, כמוך כמעט.

כן.

וצניעות... לא, לא,

שהיא תלך בצניעות גמורה כל הזמן,

והיא תלמד גם שערי תשובה של רבנו יונה,

חצי שעה כל יום במשך שלושה חודשים.

אתה תלמד שעתיים תורה בתענית דיבור כל יום, לא להפסיק שלושה חודשים, תשעים יום.

גם היא תשעים יום,

אבל היא לומדת רק חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה. אם תשכח, יש לי פתק,

ואם לא,

יש שידור חוזר.

אתה תשתדל לעזוב את הטבחות,

והיא תלך בצניעות גמורה, ואני מברך. מה השמות?

אני קוראים רוני שמעון.

רוני שמעון. בן ניסים. בן ניסים. ואישה שלי זה אילנה רבקה. אילנה רבקה? בת אסתר. בת אסתר, השם יזכה אתכם בזכות מה שאמרתי והתקיימו, זרע חי וקיים מהרה. אמן, אמן. תיקח ממנו את הפרטים, בבקשה, בסדר?

כן.

תן לה עוד פעם, יש לה נזכרה במשהו.

כן?

קודם כל אני רוצה להגיד לך שזה זכות... שאת מרגישה קלה כבר. לא.

זו זכות קודם כל להיות פה,

לשמוע את ההרצאה שלך, אז תודה רבה שוב.

דבר שאני רציתי להגיד לך,

הבת שלי,

ברוך השם, היא נשואה

עם כיסוי ראש מלא.

היא חזרה בתשובה ממש ממש חזק והתחתנה עם בן תורה.

הקטע פה זה שמבחינת פרנסם היא מבחינת ילדים,

הם רוצים ילדים,

אז אני רוצה שתברך גם אותם.

כמה זמן הם נשואים?

חצי שנה.

עוד לא התחילו, שתהיי בריאה כבר. הם רוצים ילדים. כבר?

כן. טוב, מה השמות?

השם זה עדן בת ניצה. נו.

ויעקב בן חגית. יזכו לזרע חי וקיים מהרה ופרנסה טובה. אמן. ואני והילדים שלי לרפואה שלמה, רפואת הנפש, רפואת החיבוך. אמרתי כבר. ואת כל הברכות הרשומות בתורה. אמן. אמן. כן.

רגע.

תכף. אז רק רגע. טוב, רגע. תן לבחור פה שורה ראשונה.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני טל, שסניק לשעבר.

תגביר את התקרב, כן. שסניק. לא שומעים. הלו!

יש. אני טל, שסניק לשעבר. שסניק. כן. יבא ביי.

שסניק.

דיברתי על כבוד הרב לשון הרע,

ואני באתי לבקש מחילה ברבים על זה שדיברתי. קודם כל, אני כאילו, הייתי בהרצאה של כבוד הרב בפתח תקווה,

ביחס בתשרי,

ביקשתי מכבוד הרב

מחילה בפרטי.

הרב מחלי, ברוך השם.

אחר כך,

זלי, כעצה רע, שולח מניעים.

כן. שליחים. כן. שעזרו לך לחזור להיות שסניק, כן. כל מיני, כן.

כאילו לשמוע את הרבנים הפסולים וכל מיני כאלה.

כן. ונפלתי.

עוד פעם נפלת. נפלתי. יאההה. ואני עכשיו, אני באמת, אני בא לבקש מחילה

מכבוד הרב,

ואני לא רוצה לחזור על מה שהייתי,

על מה שעשיתי,

ואני מוכן, בעזרת השם,

אני רוצה להיות החסיד של כבוד הרב,

התלמיד של הרב.

טוב, אז הפעם אני אגיד לך שלוש פעמים מחול. תודה רבה. תהיה בריא. אמן.

כן, תן לגברת שמה בפנים.

כן, בבקשה.

שלום כבוד.

שלום.

אני רציתי שתהיה בבקשה לברך אותי,

היא לא מרגישה טוב.

דתייה או לא? היא דתייה.

כן, מה יש לה?

אני לא שומע. היא אומרת שיש לה כאבים. כאבים? מה? לכולם יש להם כאבים. מה הכאבים?

אתה רוצה לשאול אותה? אני כבר לא... נו, בבקשה, אז תביאי לי לשמוע, נו. כן.

שלום, כבוד רב. שלום.

אני אוהב את התוכנית, את התוכנית שאתה מדבר.

כל המשפחה שלי...

לא שומע. מה? למה זה נקטע?

כן?

אני דתייה.

כן?

ויש לי בן יחיד,

והבן שלי חזר בשאלה,

הוא בן 17 וחצי,

ואני נלחצת ממנו בגלל שהוא חזר בשאלה,

ואני לא מרגישה טוב.

טוב, זה ברור שאת לא תרגישי טוב. בן אדם שיוצא לתרבות רעה, ודאי שלא מרגישים טוב. ידוע שאברהם אבינו היה צריך לחיות 180 שנה,

והקדוש ברוך הוא קיצר את ימיו בחמש שנים, שלא יראה שעשיו נכדו יוצא לתרבות רעה. זה ברור.

וכתוב שקשה תרבות רעה בביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג.

אז הכאבים האלה הם כאבים שמקבלים עליהם שכר.

את רוצה שלא יהיו לך כאבים? זאת אומרת, שתראי בשאננות ובשלוות נפש את הבן יוצא לתרבות רעה וזה לא יזיז לך? אין דבר כזה.

אני עשיתי, אפילו צריך לתת לו את זה, אבל לא בהקשב הכול,

ניתקתי אותו. תלכי לכותל המערבי. שלחתי אותו לירושלים ללמוד. תלכי לכותל המערבי ותתפללי שם לפני בורא עולם, שכינה לא זזה משם,

ותבכי באמת גם על חורבן הבית,

גם על גלות ישראל וגם על הילד, בשם כל ישראל,

ויהי רצון שהקדוש ברוך הוא יענה לתפילתך, ואני מצרף לך גם ברכה. מה השם שלו?

עכשיו הקלחנו את השם שלו, היה כמו עומרי.

עומרי זה שם רע מאוד, כן. עכשיו הקלפנו לשחר.

שחר בן?

מלכה.

מלכה? כן. השם יהפוך לבבו לטובה, לשוב בתשובה והביתה.

אמן. תודה.

כן. תן לבחור שם. תקום. תקום.

רגע.

תכף. תכף.

תכף. תן.

שם האדם עומד.

ערב טוב. ערב טוב.

רציתי לשאול אם כבוד הרב מכיר או שמע על מציאות של כף הקלע בעולם הזה, כשבן אדם עדיין חי.

יש הגדרות שונות. כל אחד מרגיש שהוא חי בגיהינום ובכף הקלע, ושהוא רץ מפה לשם והולך מכאן לכאן.

אבל ההגדרות האלה שייכות בעיקר לעולם הבא,

והעולם הבא, הכוונה אחרי העולם הזה.

ובהשאלה אנשים לוקחים את זה לכל מיני כיוונים.

אוקיי.

תודה. תודה. כן.

תן להם החור פה עם הפאות, כאן, שורה שנייה.

כן?

מה יכול לעשות מישהו...

מה? לא הבנתי. התחלת ישר. ערב טוב. ערב טוב.

רציתי לשאול, מה יכול לעשות מישהו שדיבר לשון נורא על אלפי אנשים,

וזה כבר פגע, וזה כבר הלך ונסע, ומה הוא יכול לעשות עכשיו?

בעיה קשה. אם אדם דיבר

על אנשים רבים,

הוא צריך לחפש אותם ולפייס אותם.

תשובה שלו שלמה לא תהיה.

וזה צריכים לעשות כל החיים?

אלא אם כן בן אדם יפרסם בכל מקום ויגיד

שהוא עשה דברים איומים ונוראים,

ואפשר, או שיפרסם בעיתונות,

או יפרסם באיזה מקומות, בקהל רב, בכל מיני מקומות,

שהוא דיבר.

כי גם משפחה, אם אדם מדבר על משפחה, הוא צריך לחפש את כל המשפחה בשביל לפייס אותם, שימחלו לו.

זה נקרא פגם משפחה, זה קשה. ואם אדם דיבר על אלפים,

עוד יותר קשה.

לא, דיברתי כמו כולם.

כמו כולם, כן, כמו כולם. כולם צריכים כמו כולם.

טוב, בסדר. תהיה בריא. תודה רבה.

כן, תן ליהודי פה.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב, תודה רבה על הדרשה.

רציתי לברר, אנחנו כעת נמצאים לפני בחירות שלישיות.

כן.

ואף אחד לא האמין שנגיע לבחירות שניות.

וכעת, בחירות שלישיות, אנשים, אם היית אומר את זה בהתחלה, היו אומרים, אתה משוגע שאתה אומר אופציה כזאת. זה לא סביר בכלל.

ובסוף אנחנו שמה.

כעת, זה לא הגיוני בכלל מה שקרה, כי הרי רצו לתת לליברמן הכול, רצו לתת לו רוצציה,

בראשות הממשלה, הוא יכל לקבל יותר ממה שהוא חלם. רצו לתת לפרץ, אז הוא נשבע עם הזכם, עם אספם,

ולא הסכים.

אחר כך, וליברמן הרי היה איתנו, עם הדתיים, כל הזמן.

וגם גנץ, הרי רצו לתת לו, תבוא רק חצי, רק שליש. כי שם זה הרי שלושה חלקים, זה יש עתיד וזה וזה.

אז בעצם, שלושה פעמים אי אפשר פה להגיע, בניגוד לכל היגיון, אי אפשר פה לעשות ממשלה.

השאלה היא, מעבר למצב הטכני של הדבר, האם יש לזה איזה שהוא,

מבחינת חז״ל, האם יש לזה איזה סימן לביאת המשיח, האם יש לזה השלכות רוחב, או שזה רק עניין טכני? בפעם הרביעית, כנראה נתפלל ויהיה.

טוב,

כתוב בפסוק

שבאחרית הימים

לא תהיה ממשלה בישראל.

באפס עצור ועזוב לא יהיה

שלטון ומושל.

כך כתוב.

בירכי אוזלת יד,

באפס עצור ועזוב. יש כמה פירושים על זה, גם רש״י מסביר.

אבל המפרשים אומרים שיהיה מצב שיהיה ממש אובדן ממשלה.

ממשלה זה לא דווקא ממשלת ישראל,

ממשלה זה כוח למשול בציבור ובכלל.

אבל אני לא מתפלא על זה שזה, אני אמרתי לא לבחור כל הזמן.

ואתה רואה שאנשים רצו לבחור, זה בחינם, לא עשה שום דבר.

עכשיו,

בליברמן אתה מתפלא, הוא אף פעם לא היה עם הדתיים,

הוא היה עם האינטרסים שלו, כשזה התאים לו, אז הוא היה, לא היה, לא היה.

גנץ, אותו דבר, גנץ זה מייסה.

וביבי, זה ביבי, כבר מזמן אמרתי לו,

לך הביתה, ביבי.

אבל הוא לא שמע לי, עכשיו מסלקים אותו, אתה מבין? ככה כל פעם, עוד קצת, עוד קצת, וכבר גדעון סוער, כבר נהיה יותר ממנו.

אז זאת אומרת,

אני לא מתפלא, כי זה מידות.

כל המנהיגים האלה, הם נופלים במידות שלהם. אין אחד שם שמחפש אינטרס ציבורי,

לעזור להועיל לציבור באמת. כי הציבור ממשיך להתאונן,

המצב לא משתפר, לא כלום.

כמובן שכלכלית נראה שישראל במצב יותר טוב מזה, אבל זה לא נוגע אליך, אתה לא מקבל מזה כלום.

אף אחד מהעם לא מקבל מזה כלום.

רק שם, במקומות שונים בעולם, מגדירים אותנו שאנחנו במצב כזה, מצב כזה, סקרים פה, סקרים שם, מה זה עוזר לך?

חיי היום-יום שלך נשארים אותו דבר.

במקום ללכת להצביע, שב תלמד.

אתה לא תהיה שותף גם לכל העבירות שלהם,

כי ברור שהם עושים עבירות.

מצוות אף אחד לא עושה שם.

וכמו שאמרת, אפילו החרדים הסכימו לגיוס של ליברמן,

וליברמן לא הסכים.

זאת אומרת,

אז אין מי ששומר לך על שום אינטרס ואף אחד גם לא מעניק לך שום דבר.

וישראל מרוויחה הרבה לפעמים,

והיא לא מחלקת לעם שום דבר. לפעמים יש מעסיקים שמרוויחים בעסק

ומחלקים גם דיווידנדים לפועלים שלהם, לעובדים.

אבל במדינה הזאת אין דבר כזה.

יכולים להוריד לך ארבע אגורות בדלק,

ועוד כמה זמן יארנו לך עשרים אגורות.

הבנת איך זה עובד? ככה זה עובד.

אז מה אכפת לך מהמצב?

כי זה לא הגיוני. ליברמן, הכול לא הגיוני. נגד האינטרסים שלו. נכון, נכון, נכון. הרי הוא יכול לקבל יותר ממה שהוא חלף. נכון. בבלעם היה הגיוני?

בפרעה היה הגיוני?

אתה יודע כמה לא הגיונים היו בעולם?

ועמאן לא היה הגיוני, היה הגיוני.

וכל אלה היו ככה. וליברמן הגיוני? ולפיד הגיוני?

מי הגיוני?

וגנץ הגיוני? הוא לוקח את לפיד בשביל שיפריע לו?

מי הגיוני?

וביבי הגיוני?

מה, הוא לא רואה שהוא הולך ומתמוטט?

מה הגיוני פה?

הוא היה יכול לעשות עסקת טיעון ולגמור וללכת הביתה.

היה אחד שלא עשה את זה.

הרב חיים גרנמן אמר לו תעשה עסקת טיעון ותצא מהתיק.

הוא חשב שהוא גבר גדול, קראו לו דור רעי.

הוא לא הסכים, היה משפט תשע שנים ואחר כך שלושת אלפים נחקרים ובסוף הכניסו אותו בפנים.

היה שומע על החכם,

עושה עסקת טיעון, לא היה רעש תקשורתי,

סוגרים את זה בשושו ונגמר.

ואחרי זה היה יכול לחזור להיות עוד פעם.

אבל הוא נכשל פעם אחרי פעם כי הוא חושב שהוא המנהיג.

הוא בעצמו אמר בתוכנית של אילנה דיין בטמבלוויזיה,

הוא אמר אני,

אני המלכתי את הרב עובדיה יוסף.

הוא שם אותו.

אתה מבין?

והרב עובדיה אמר עליה במפורש, הוא לא שומע לי.

הוא לא שומע לי.

אז זאת אומרת, אתה רואה שאנשים מתנהגים לא בשכל, לא בתבונה, מה לעשות? זה מידות, מידות.

אבל המצב הזה של אין ממשלה גם פוגע בכולנו, כי זה...

מה פגע בך? כי המשרדים לא... מה אתה צריך? איזה משרד?

שום משרד לא מתחתן. אתה איזה משרד רוצה? יש בית חולים, החולים. כן. הם יהיו במדרגות, לא במסדרונות. לא הבנת, החולים זה... מסעוד המשדרות, לא תהיה כבר במסדרונות. החולים זה בגלל החיסון של השפעת, זה לא... זה לא נותנים להם תקציב.

לא, איזה תקציב חריץ. לישיבות... יש להם הכל הכל חריץ, אתה זה. לישיבות כן הורידו ותמיד יורידו.

אף פעם לא יעלו.

אתה מבין? הנה,

קיבלו עכשיו ביחד 16 החרדים והורידו את התקציב.

אז אם אתם מחזיקים את כל הממשלה,

איך אתם לא מבקשים את פיסת הלחם של האדם הרעב שלכם?

איך אתם לא מסוגלים להוציא 400 שקל ולוקחים לכם 400 שקל?

מה נשאר? 300 שקל? 350 שקל? בושה וחרפה. בשביל זה אתם שם?

אתם מקבלים משכורת 40,000 שקל ואתם לא נותנים לאברכים 30? עוד 300 שקל?

על מה אתם יושבים שם? על מה נלחמתם? מה עשיתם?

את השבת הגנתם עליה? על הצבא מנעתם? מה עשיתם?

שום דבר, הכל קשקוש.

תודה רבה. תהיה בריא.

כן?

תן לגברת עוד פעם שמה.

כבוד הרב, שלום.

שלום.

תברך אותי, בבקשה, בזרע קודש קיימה. אני כבר מחקה שלוש שנים, אמנם. בת כמה את? אני בת 40. 40. ועד היום לא ילדת? לא, לפני, יש לי בת שלוש, אבל גם היא... שמעתי. ובעלך בסדר? הכול בסדר? כן, תודה לאל. טוב, מה השמות שלכם?

יש לי בת זהבה.

ו?

ותזזו בין פגעי.

השם יזכה אתכם לזרע חי וקיים, מהרה.

אמן. מה אני אמורה ללמוד משהו? לעשות משהו? את רוצה ללמוד. בטח. טוב, חצי שעה ספר, שערי תשובה תן לה,

של רבנו יונה, כל יום שלושה חודשים רצוף. ובא לי? גם את רוצה בשבילו?

שילמד. בטח.

כן. שעתיים בתחנית דיבור, כל יום תורה, שלושה חודשים רצוף.

בסדר? תודה. בהצלחה.

כן, תן לבחור באמצע פה.

תרים את היד עוד פעם, כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. רציתי לשאול.

הרבה פעמים אומרים, כבוד הרב אומר, דוגמא, אתן דוגמא עם המטפחת או כל דבר כזה או אחר, כל בעל תשובה של האם באים והוא בא, הוא רוצה לחזור בתשובה,

אומרים לו, שמע, תקבל על עצמך איקס, וואי, ככה וככה וככה.

בשאלה אחת, כאילו, אם בן אדם לא יכול להחזיק מעמד והוא לא יחזיק לאורך כל הדרך את הכבעה שהוא קיבל על עצמו,

מה יכול לקרות?

האם כל מה שהוא קיבל על עצמו,

האם כל מה שנהיה לו, בוא נגיד, כביכול, או כן או לא? אז זה תלוי.

היו מקרים כאלה והיו מקרים כאלה.

היו כאלה שאמרתי להם ששימו כיסוי ראש, בזכות זה יזכו לזרע חי וקיים, והם זכו, ואחרי שהם הורידו, נפטר הילד.

והיו מקרים שלא, שזה נשאר וכולי, תלוי. אני לא יודע לנהל את החשבון בשמיים.

אני אשאל את הרב ככה, האם בן אדם לא רואה את עצמו שהוא יכול להחזיק מעמד בקבלה?

בוא אני אסביר לך את העיקרון.

אני משתדל לתת לאנשים מצוות שאני מבין שהם צריכים להיכנע בקבלת המצווה.

מאיפה אני למד?

כתוב שהקדוש ברוך הוא אמר לאליהו הנביא, הראית כי נכנע אחאב?

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא התפעל מזה שאחאב הרשע הגדול נכנע.

זאת אומרת, כתוב בספרים, בספרי המוסר, שאחד מהתנאים לתשובה זה כניעה.

אם אדם לא נכנע,

זאת אומרת שהוא עומד במרדו נגד הבורא יתברך ואין שום סיכוי לישועה.

אדם שעומד במרד, אתה מתחרט? לא.

אתה מוכן? לא.

אז לא הבנתי, אז על איזה בסיס תבוא הברכה?

לא הבנתי מה, אנחנו יכולים לעקוף את הקב' ולהגיד לו, אל תתעלם, תתעלם ממנו, הוא מיוחד,

הוא לא מקבל עליו כלום,

אבל תעניק לו את הברכה הזאת שבאמת הוא יהיה זה. איזה מין דבר זה?

אם בן אדם בא ואומר, שמע, אני יכול ללמוד היום שעה ביום, אבל מה, השבת לא... אין דבר כזה, מתוק, אדם חייב, תקשיב,

הוא לא עושה טובה.

מה שאני נותן זה תחילה, סטרטר.

זה לא שבזה מסתיים, כאילו אם אמרתי לאדם, תשים זה,

אז כאילו כל החיים הוא פתור מכל המצוות ורק מה שאמרתי לו. לא.

מדובר שהוא יעשה צעד אחד קדימה,

להיכנע לפני הבורא.

בשמיים, גם,

אם בן אדם עושה מעשה אחד טוב ובשלמות,

כתוב שהשם דן באשר הוא שם.

הוא דן אותו לפי אותו רגע שהוא קיבל על עצמו,

ואם הקבלה אמיתית, יש לה כוח, כמו ביום כיפור.

אם בן אדם עושה צעד אחד, צעד אחד זה אומר שהוא לומד שעה ביום, חצי שעה ביום. כן. כל השאר הדברים הוא פחות עושה.

אבל הוא אומר, שמע, אני נותן לאלוקים...

שמעתי, תודה רבה. אז הוא ייתן לך דבר אחד מכל מה שאתה היית אמור לקבל, זה טוב? למה?

למה? אבל אם... מה זה למה? אתה לא עושה כלום, לא הבנתי.

יש בך תרייג איברים בגידים כנגד תרייג מצוות.

פעם אמרה לי אישה אחת,

תשמע,

למה אתה אומר לו שיקיים את הכול? לא כולם מקיימים את הכול והם גם חיים.

למה אתה מבקש ממנו שיקיים את הכול?

כמו שאתה אומר שהוא עשה חלק וזה מה שהוא יכול. זה כבר יבוא במלונות. אז תקשיב, תקשיב מה אמרתי לו. אמרתי לו, בסדר, בסדר, בסדר.

אבל תגידי לי, למה את צריכה שבעלך יהיה לו הכול?

אם תהיה לו עין אחת במקום שתיים, זה גם טוב,

הוא יראה.

ואוזן אחת גם פחות?

לא נורא.

ואם הוא ילך עם רגל אחת חיגר ויהיה לו מקל, זה גם משלים.

ואם יהיה לו ככה ופה, שיוותר על כמה דברים מהאיברים. את מוכנה?

לא.

מה, היא רוצה בעל שלם?

עשית כל המצוות, שלם.

כל מצווה היא כנגד איבר בגוף.

אתה חוטא,

אתה לוקה בזה. לא היום, מחר, לא מחר, עוד שנה. אבל אין דבר כזה שאדם,

לא יפרעו ממנו. הקדוש ברוך הוא לא מבטר.

הבן אדם רוצה,

אבל הוא לא יכול.

אין לא יכול!

אין! אין! אין! אין! שמעת מה אמרתי? אני שומע. לא, אתה לא שומע.

אני שומע.

לא, אני אסביר עוד פעם מה שאני אומר. לשמוע באוזן זה לא נקרא שומע. שומע זה מבין.

תקשיב,

התורה פטרה שלושה אנשים בלבד.

חרש,

שותה וקטן.

אלה פטורים המצוות. כל השאר שהם לא בגדר הזה,

חייבים בכל המצוות.

אתה אומר שהקדוש ברוך הוא אפילו שהוא רואה שבן אדם קשה לו כרגע. מה זה קשה לו? אז מה?

אז מה אם קשה לו? קשה לו. קשה לו. לכן הוא עובר עליו. אבל בן אדם לא עובר מה שעובר. אבל הוא משתדל.

יש אחד, יש אחד נמצא בהוסטל.

שואלים אותו, למה אתה לא עובד? קשה לי.

למה אתה ישן ברחוב?

קשה לי. מה קשה לך?

אני לא יכול להחזיק מעמד בעבודות. אני עובד שבוע ואני מתייאש, אני עובד בזה ולא מוצא חן בעיניי ואני רב עם זה ואני זה.

קשה לי, אז אתה ישן, נכון?

וואלה, יש לו שכל? זה לא בחינה של בן אדם ועושה צעד אחד קדימה ואז... לא הבנתי, אתה באיחור, אתה מגיל 13 עם הצעדים האלה, כבר היית צריך לצעוד ולקיים כבר את הכול. לא, בגיל 13 זה היה משהו אחר. משהו אחר, בטח, היית ילד טוב, ואחר כך התקלקלת, ועכשיו אתה רוצה לזוז עם צעדים כליליים. הנף, הנף, הנף, הנף, הנף. תודה רבה, תודה. אני מבין.

כל השאלות האלה ברצון הוא להבין ולדעת. אז אני עונה לך עכשיו דוגרי, תקשיב. נו. דוגרי, אתה תעשה כל מה שאתה יכול, ואני אומר לך שאתה יכול לעשות בדיוק כמוני.

וזה רק במה תלוי?

בהכרה.

והדבר השני זה החלטה.

אם ההכרה שלך היא שחייבים לעשות את רצון הבורא, וזה הכי משתלם,

ואי עשייה זה הכי נזק והכי רע לך,

ולהחליט שאתה רוצה ל...

בדרך עם הקשיים, עם פתאום שינוי ההרגלים וכל הביטול של התאוות וכל זה.

נכון, זה קשה, נכון שזה קשה,

אבל אם זה הכי משתלם ואין בזה נזק, רק רווח,

למה שאדם לא יעשה?

אם יגידו לך שתעבוד מלצר באיזשהו מקום ותרוויח אלף שקל,

ויגידו לך, פה יש כריית זהב וכל יום תצא עם עשר אלף דולר,

אז מה אתה תעדיף, להיות מלצר או לכרות

מחצבים כאלה, אבל כל יום עשר אלף דולר, מה שאתה תעשה פה בארבעים יום,

פה אתה תרוויח ביום אחד, לא משתלם.

אז זהו, זה הפרינסיפור.

אתה תחזיק כמוני, אני התחלתי בבת אחת, גם אני, גם אני, תקשיב, הנה אני כמוך,

אני הייתי חילוני ואני בבת אחת כשהבנתי שהקדוש ברוך הוא נמצא והוא משגיח

ורואה ואני אמסור לו דין וחשבון ואני לא יכול להתחמק ולא יכול להסתיר ולא יכול להסביר שום דבר כי הוא יודע יותר טוב ממני גם מה רחשי ליבי,

אז החלטתי שאני יוצא לדרך מאותו רגע והלאה בלי מעצורים.

מה כבוד הרב יגיד על יובל דיין, מה שקרה? שהוא מטומטם. הוא מטומטם, אבל הוא עשה הכול במכה אחת. לא, הוא לא עשה במכה, הוא לא עשה במכה.

הוא מספר סיפורים עכשיו בשביל להתנצל. אני הכרתי אותו. אז מה אם הכרת?

הוא החזיר בתשובה הרבה. היו כאלה כבר הרבה בהיסטוריה של עם ישראל שהיו אפילו כהנים גדולים 80 שנה בבית המקדש ובסוף תמיד פקרו. זה הפחד?

אין פחד. למה שתפחד? קודם כל תיכנס.

אתה עכשיו תפחד שאתה במצב הזה כי אתה במצב שלו עוד בלי להתחיל.

לפחות אם תתחיל, יכול להיות שלא תגיע למצב שלו.

אבל הוא, הוא התאוות העבירו אותו על דעתו.

אתה יודע, כשאדם נהיה בציבור מפורסם,

אז יש כאלה שמחליקים, כמו שאתה שומע שמועות.

למה? כי יש אהדת קהל וכל מיני דברים, ופרסום, והוא נהיה סלב, כל מיני.

אז כבר הפיוזים עולים ונשרפים,

וקורה מקרים כאלה. הוא לא יכול להודות שזה הסיבות,

אז הוא אומר, קשה לי, ועשיתי טעות וכל מיני קשקושים.

אז מה כבר הרב מציע לעשות הכול במכה?

לא, לא אמרתי. אמרתי שאתה יכול.

יכול, יכול. אתה צריך להכין את עצמך בהכרה.

אם הכרה, תקשיב, תקשיב,

תקשיב,

אני אתן לך משל.

המשל זה שאתה הולך ואתה בדרך פתאום מתחיל למצוא יהלומים.

אבל אתה צריך להתכופף,

להרים, יהלום יהלום, יהלום יהלום, יהלום יהלום.

יש בן אדם שיגיד, בוא'נה, כמה פעמים אני יכול להתכופף? נכון, יהלומים, אבל הגב שלי, כואב לי, כמה אני אתכופף?

מספיק מה שיש לי, זהו.

מחר, אם אני אבוא ויהיה עוד יהלומים, אני אתכופף עוד פעם, היום אין לי כוח עוד.

זה טיפש? כל אחד יגיד שהוא טיפש, לא?

הבן אדם שיראה יהלומים יזחל בשביל להרים אותם,

וייקח שקים ולא יגיד שזה כבד לו.

למה הוא ידע שהאוצר הזה יפרנס אותו לכל החיים?

ככה זה. מצוות פרוסות כל היום, 24 שעות, ואתה יכול לאסוף ולאסוף ולאסוף.

אתה רוצה להתעצל שעה, חצי שעה,

אני ארים יהלום אחד, שני קראט, ומספיק לי,

וזהו, ושבת עזוב אותי, וזה עזוב אותי, וזה עזוב אותי, למה? מה קרה? מה יש בשבת?

לשבת, לאכול, לשתות,

לשיר? מה הקושי? כאילו, איזה מצוות קשות! איזה מצוות! לא מצאתי מצווה אחת קשה.

לכל המצוות אנחנו רצים בשמחה כמוצא שלל רב.

לא מבין על מה אנשים אומרים, קשה לי. מה קשה?

תן לי מצווה שקשה! הלוואי שאני אגיע להכרה ש... אבל תן לי מצווה שקשה! תן לי מצווה שקשה!

אני לא רוצה להגיד ככה בפני הרבים. אז לא משנה. להניח תפילין קשה? לא. טלית קשה?

לא.

שבת לנוח קשה? לנוח לא קשה, אבל לצוותיהם פחות קשה. אז מה? לא להדליק חשמל? מה יותר קשה? לא, לא. אז מה? מה קשה בשבת?

מה?

אז לא הבנתי. אז בוא נתחיל עם מה שאתה אומר לא קשה.

בוא נתחיל. ברכת המזון קשה?

לפעמים כן.

מה? סליחה על ה... שלוש דקות? שלוש דקות? לא שלוש דקות, לפעמים בן אדם שוכח. שוכח לא דיברתי. שמעתי, לא דיברתי על שוכח.

קשה לי.

למה לא שכחת לאכול?

אבל נגיד שכחת.

אבל נגיד, נגיד שכחת. שלוש דקות זה כל המאמץ.

אז לפני שאתה הולך...

המאמץ הוא יותר לזכור מאשר... אז אמרתי, שים לך ברכת המזון בכל מקום. לא, עזוב. דוגמה, אני אוכל תפוח, אני אצטרך להגיד ברכה. אני שותה כוס מים, אני אצטרך להגיד ברכה. מה, אתה לא זוכר שאתה מכניס את זה לפה להגיד ברכה? זה בעיה?

בעיה. בעיה.

בסדר.

אני אתן לך עצה איך אתה יכול לא לשכוח, בסדר?

אתה רוצה לא לשכוח?

אני אתן דוגמא.

הנה, אני אתן לך. בוא נדבר על זה.

למדת פעם ישיבה?

משהו. אני ערבי יודע. אני חושב שדיברתי עם הרב. אז בוא נדבר ככה. אתה תיקח עכשיו לקות ברכות,

בסדר?

ותתחיל ללמוד אותן כל יום. אתה עומד מסכת ברכות.

לא, לא רק ברכות.

חצי שעה כל יום אמרת שאתה מסוגל?

תלמד רק ברכות. אם תלמד כל יום ברכות, לא תשכח בחיים ברכה.

בחיים לא תשכח ברכה.

למה? כי אתה כל הזמן תעסק בזה. איך תשכח?

אז תיקח איתך את ההלכות האלה ולא תשכח.

זהו, עצה פשוטה, קלה. בסדר?

עכשיו בוא אני אברך אותך שאתה תצא לדרך קודם כל,

ותיקח כמה שיותר, ותרוויח כמה שיותר. מה השם?

יהודה לב בן יפה שנדל. יהודה לב בן? יפה שנדל.

יפה שנדל, השם יזכה אותך בעזרת השם, שיהיו מעשיך יפים לפני הבורא יתברך,

ושתזכה לשוב בתשובה שלמה,

בין כך ובין כך, ותגיע למה שהשם חפץ. אמן.

אמן.

תן למחור פה.

כן?

ערב טוב, כבוד הרב. תודה רבה על ההזדמנות לעמוד כאן, לשאול אותך את השאלה, להיות נוכח פה.

אשתי פנתה לקהילות שלכם, לקהילות פז,

לפני מספר שבועות.

עקב

בעיות שיש לנו מבחינה כלכלית ומבחינת העבר שלי, היא סיפרה

למישהי מאצלכם,

אני הייתי יוצא עם גויה במשך שמונה שנים.

דרכינו נפרדו.

היה לנו ילד במשותף,

אני פותח את הכול, אני לא יודע כמה עבר אליך ואיזה מהדברים.

היה לנו ילד במשותף אחרי שנפרדנו, ביקרתי את אשתי.

מצאתי איזשהו דף בבית ובו היה רשום שהילד בכלל לא שלי והיא לא יודעת של מי הילד.

באותו יום חתכתי מכל הסיפור, חודשיים אחר כך אני ואשתי התחתנו,

כמה ימים אחר כך

הצעתי לה להתחתן.

רציתי להתקדם, רציתי להתקרב,

אשתי תמיד הייתה מסורתית וקרובה לדת,

ונמשכתי לשם כי במקורות שלי אני בא משם.

בבית אצלנו,

כשאומרים על כשרות,

גילה נקרא לזה ככה, לא בכשרות, שאתה מגדיל כשרות,

אני רוצה לקיים את הכשרות הזאת שבעצם אתה אומר לנו לקיים, אבל אני לא יודע איך

לבוא ולהציג את זה בפני ההורים

ואיך ההורים יקבלו את זה, איך לא לפגוע בהם.

זה אותו דבר גם בצד שלי וגם בצד של אשתי.

לא משנה, אשתך מסכימה?

כן.

אז מה אכפת לך עכשיו מההורים? אני לא רוצה לפגוע באמא שלי, לא רוצה לפגוע באבא, לא רוצה לפגוע באבא. אתה לא פוגע באף אחד. אם עושים מה שנכון, לא עוברים על כיבוד הורים.

אם עושים מה שנכון,

לא עוברים על כיבוד הורים. אפילו שההורים אומרים תעשה ככה ואל תעשה ככה, לא שומעים להם.

למה?

כבד את אביך ואת אמך זה מצווה.

איש אמו ואביו תיראו זה מצווה, אבל כתוב ואת שבתותי תשמורו, ורש״י אומר

וכן כל המצוות.

למה? אני השם אלוקיכם.

זאת אומרת, אתה לא יכול לשמוע על ההורים ולא לשמוע על הקדוש ברוך הוא. ואם הקדוש ברוך הוא אומר שמה שצריך לעשות עושים,

אז אין בזה,

ואם אימא תיפגע והכל, ואפילו אם היא תקפיד והיא תגיד מה שתגיד, זה לא פוגע בך כהוא זה.

הבנתי.

זה קודם כל שתבין. דבר שני,

אתה בא ומראה לה את הסרטונים שאנחנו מפיצים באתר.

דרך אגב, עכשיו אתם בפלוויזיה הוציאו גם כן סרטונים שמראים שכולם שקונים בחוץ אוכלים תולעים, אוכלים ברכשים, אוכלים עכברים, אוכלים הכול.

אז זאת אומרת,

כולם מבינים שיש בעיות חמורות, תברואתיות וכשרותיות וכו',

אבל אנשים, אתם רוצים לאכול ולא מעניין אותם בכלל.

אתה תראה לה את הסרטים, היא תיגעל לבד והיא תסכים לבד לא לאכול מזה.

אני מאוד מקווה.

אני יכול לשאול עוד פעם? אין אישה שלא נגעלת אחרי שהיא רואה. אתה רוצה שאני... יש פה אפשרות להראות משהו? אני בטוח שהיא תיגעל.

מה? אני בטוח שהיא תיגעל. נראה לה כמה מזה, נקווה שזה באמת משכנע אותה. זהו, אם היא תראה את זה בלי, בלי, מה את אומרת אימא? מה את אומרת אימא? בלי להגיד לה כלום שאתה שינית את המטבח בכלום.

מה את אומרת אימא? תראה לה סרטונים.

מפה ומפה תראה איך היא תגיד לך אז מה עושים אז מה נעשה תגיד לה יש עצות כאלה וכאלה אחר כך וזהו תגיד לה שאתה עברת לזה זהו

ואז זה יעבור

עוד משהו

התחתנו לפני מספר חודשים ילדים עדיין אין אני אשמח אם תברך אותנו

אני עברתי בדיקה

הרופא אמר לי שלא יהיו לי ילדים אם אני לא אעבור ניתוח

ובינתיים אני מחכה לניתוח אבל אני אשמח לברכה מהערב

וזה מפליא היה לך ילד ממנה או שלא ממנה בסוף אתה לא יודע ילד בסופו של דבר לא ממנה

לא ממנה בסדר

בכל אופן

תקבל על עצמך ללמוד שעתיים בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף ויש לך חצי שעה שערי תשובה של הבן אדם שלושה חודשים רצוף

ותגיד את השמות ואני אברך

אשר לוי, בן סעדיה ורוזה,

ואדווה,

בת מזל ועוזיאל

השם יזכה אתכם לזרע חי וקיים בזכות זה

אמן שאלה אחרונה כן האישה שמה מבנית עוד שאלה אחת כמו דרבים אפשר שאלה אחת קצרה כן שאלה אחת קצרה סליחה על החילה אני פשוט קצת מבולבל ניסיתי כל הערב לנסות לתפוס

כשאני עומד מולך אני כבר לא זוכר את השאלות, אני מתנצל

אני מתנצל, אני פשוט לא זוכר כבר את השאלות שרציתי טוב, אם תזכור אחר כך נענה לך, תן לאישה שמה

ערב אני לומדת כרגע בסמינר שנה שנייה בית ספר עם פנימייה

כרגע הוציאו אותי מהפנימייה ואני לא יודעת אם טוב לי לחזור לשם לא טוב לי ושנה שעברה גם היו בעיות למה הוציאו אותך? בעיות התנהגות, משמעת

ומה יעזור אם תלכי למקום אחר, אם תהיה לך אותה בעיה? לא מקום אחר, אני יכולה לגור בבית, הבעיה שיש טלוויזיה, פלאפונים

ולמה את לא מתנהגת כראוי?

בעיות קשר ורכוש? איזה שטויות, זה מוכרים לכולם בשביל למכור כדורים

אל תאמינו בשטויות האלה.

אני לא יודעת, מה אני צריכה, כאילו אני לא יודעת מה לעשות וגם אם אני צריכה לחזור על זה, זו כל ההשתדלות שלי, אני לא יודעת. את צריכה להבליג, את יודעת מה זה להבליג?

לא.

להבליג פירושו של דבר שאת צריכה לשתוק

במקום שאת רוצה לענות

הבלגה

היה אחד, ראש ממשלה קראו לו שמיר,

היו יורים טילים, והיה אומר, הבלגה.

לא עונים.

אפילו על טילים הוא לא היה עונה.

תארי לך כמה הוא היה מבליגן.

עכשיו,

את פשוט מאוד נכנסת לסטרס כל פעם שאומרים לך משהו, זה פה, שם, את מגיבה.

נכון?

כן.

זהו, זה הבעיה.

אז אל תגידי, פירושו של דבר,

תצחקי ממה שאומרים והכל וזהו,

אל תגידי כלום.

לא תסתכסכי עם אף אחד, לא יהיו לך בעיות

עם החברה ואף אחד לא ישליך אותך החוצה.

אבל אני אנסה לחזור לפנימייה.

ודאי שצריך איזה מסגרת. אני במסגרת של בית ספר.

איזה בית ספר?

באורח חיים, בבני ברק.

נו, בסדר, זה לא פנימייה.

יש להיות אקסטרנית בבית ספר לבד ויש להיות בפנימייה.

הבנתי. ובבית ספר. ובבית ספר. שמעתי, ובבית ספר.

אין לך בעיות של קשב וריכוז, כמו שקראת? אני לוקחת ריטלין.

אז גם בפנימייה את יכולה לקחת. אז זהו, הם אמרו את זה, אבל אני לא יודעת אם לחזור לשם.

למה לא? אם את אומרת שהמסגרת שומרת עלייך, יותר צנוע, יותר טוב ופחות בעיות כמו שיש בבית,

למה לא?

אז כן. אז כן. עד איפה ההשתדלות שלי לנסות? כי הם מבחינתם מאוד לא רוצים.

תגידי, אני לוקחת עכשיו ריטלין, הכל בסדר.

אבל הצליחה לחשוב.

אבל את צריכה לחשוב קדימה.

אם לא תשני את ההתנהגות שלך גם בלי כדורים,

איך אני שונה? מה תעשה עם הבעל אחר כך?

כל דבר תריבי איתו, בסוף הוא גם יגרש אותך.

ולאיזה פנימיה תלכי? איזה פנימייה תלכי?

נו, אז מה לעשות?

לעבוד על עצמך, ללמוד מוסר, לתקן את המידות האלה.

אבל הצוות מלא פעמים טועה עליי, כאילו. מי טועה? מי טועה? הצוות.

הם לא יודעים להתנהל, והם טועים עלינו.

ואני יודעת, כאילו, ואני חושבת שאני יודעת מה... אז אמרתי, אז תבליגי. לסתום פשוט?

בדיוק הבנת.

כל הכבוד.

הנה, אני רואה איך את עונה לי אפילו, ככה, טאטאם, טאטאטאטאטאם.

זהו, כן, להוריד קצת בטמפרמנט והכל יהיה בסדר.

אל תדאגי, לא יקרה כלום, תעברי את זה וזהו. אחר כך צחקי על כולם ותלכי הביתה.

יהיה בסדר.

אז לנסות, כאילו, לעשות הכול כדי לחזור?

כן.

שלוש פעמים כבר.

סבבה, תודה. בהצלחה. אני מודה לכולם, בעזרת השם, ברוכים תהיו להשם.

ומה אתה רוצה?

בסדר, בסדר. כן.

תודה רבה.

רבי חנניהו ברגשי אומר,

עושה הקודש ברכות זה קודש ישראל לפי כוח רמת רמת רמסות.

שנה אמור על הנוער וסמן סדגו יחדיל תורו יא אדיר.

תודה רבה.