אור יהודה - עשיו המזויף ומי דומה לו?!

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

וואי, כאילו, צועק לי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי,

הנה יוי דו... את לא הוגן

קימי אוי לום ויאדוי לום, אטו אטו כיף.

קימי אוי לום ויאדוי לום, אטו אטו כיף.

קימי אוי לום ויאדוי לום, אטו אטו כיף.

קימי אוי לום ויאדוי לום,

קימי אוי לום ויאדוי לום,

קימי אוי לום ויאדוי לום,

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח. עוד פעם נעלם לי מהאוזנייה מה ששמעתי קודם.

הלו,

אין לי אוזנייה.

היה אוזנייה, עכשיו אין. במוזיקה היה, עכשיו אין.

מה השתנה?

מה נשתנה? אומרים בדרך כלל בפסח.

באנדרי חומברי?

שי, מה יהיה?

הוא פה יוצא, שם לא יוצא.

תמיד תעשו את האמונים לפני שאני בא.

הלו.

הלו.

אניבדי הוו?

אתם מכירים את זליגי? זליגי.

זליג, הוא נמצא איתנו תמיד. הוא בא בלי רשות.

עכשיו אני לא שומע כלום.

שומע מהרמקולים.

כשקונים דברים חכמים צריך גם אנשים חכמים.

זהו.

איש, ביורוקו.

וד כדוֹתוֹה עזֵם,

ודכדוּך עזרא ירשו.

פרסום אהליכלונסם, ודכדוֹה עזרם.

פרסום אהליכלונסם. ודכדוֹתוּל אהליכלונסם, מ”סָמא ודכדוֹתוֹם כדוֹדיקעו.

לא מבין, אם אני שומע את המוזיקה, למה אני לא שומע אחר כך?

טוב, בינתיים אני אגיד, הערב הוא לרפואת נועה בת לימור.

נו, שתשמע באוזניים, בלי מכשירים.

אמן.

בשביל זה זה נתקע.

לידה קלה ללימור בת עליזה ופרנסה בשפע ובנקה, לברוך בן תמרה.

בריאות איתנה, הצלחה מרובה בקול ושפע רוחני וגשמי,

לדוד אשר בן איבון

ושמואל בן יהודה.

הערב גם לעילוי נשמת אוריאל בן מזל ולידה בת שרה,

והורי וחמים נוחתם עדן.

נו, אולי בזכות הברכה.

בהרצאה הקודמת הצלחתם להתגבר. מה עשיתם בשביל להתגבר?

שומעים?

יהי רצון, יהי רצון.

הלו,

עכשיו אני שומע.

תרשמו מה שעשיתם.

ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים.

עשיו נתגדל יחד עם אחיו יעקב

בבית המדרש של שם ועבר.

עדיין אני לא שומע, אני שומע דרך הרמקולים.

לא שומע באוזן.

לא שינו ולא שומעים.

הלו,

הלו, הלו, הלו, אותו דבר.

אותו דבר, אותו דבר. מכניס ויוצא, אותו דבר.

הלו, לא, לא שומע.

לא שומע.

לא שומע.

הלו,

הלו, לא שומע.

הלו, הלו,

הלו, לא שומע.

עכשיו יש. אוה, מה קרה?

מה קרה?

מונו.

טוב, מונו.

עכשיו אני שומע את עצמי.

קודם שמעתי מה אתם שומעים.

אני לא שומע את עצמי.

עכשיו אני אוכל לדבר איתכם.

עשיו נתגדל יחד עם אחיו יעקב.

בבית מדרש של שם ועבר,

עד 13 שנה הם גדלו תאומים.

בכל זאת יעקב הלך לבית השם,

ועשיו הלך לבית עבודה זרה.

במה הם נבדלו

אחרי שבנערותם הם למדו יחד באותו בית מדרש?

חכמים זיכרונם לברכה אומרים, ריבי ברכיה אומר,

שלא תאמר

מי שיצא ממעי אמו נזדווג לו,

אלא עד שהוא במעי אמו זרטה מתוכה לקבליהם.

אל תגיד שכל הבלגן בין עשיו לבין יעקב התחיל אחרי שיצאו מהבטן.

לא.

כבר

כשהיו בבטן,

כבר היה שולח עשיו את הזרת שלו מול הפנים של יעקב אבינו.

עד ההוא דכתיב, זה מה שכתוב,

זורו רשעים מרחם.

זורו,

נעשים זרים.

זר היה עשיו כבר לאלוקים מהבטן.

הרי שההבדלה הייתה מלידה ומבטן.

זה נולד בתכונה טובה

וזה נולד בתכונה רעה.

ונשאלת השאלה,

אם כן, מה פשעו שנעשה רשע אחר כך

ולא היה יכול לנצח את הטבע שלו שהיה כבר מי הבטן,

נולד עם טבע של רשע,

אז מה רוצים ממנו?

יעקב נולד עם טבע של יעקב.

הוא נולד עם טבע של עשיו,

אז מה רוצים ממנו?

אמר רבי אבא בר כהנא,

כיוון שראה שמואל,

שמואל הנביא,

את דוד המלך שהיה אחר כך אדמוני,

נתיירא.

ואמר, אף זה שופך דמים כעשיו.

זאת אומרת, מי שנולד ג'ינג'י,

זו בחינה שהוא נולד מזל מאדים,

וזה יכול להיות אדם שבטבעו יהיה שופך דמים.

יש פה ג'ינג'י שמחייך.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

אבל עם יפה עיניים,

דוד המלך, נכון שהוא אדמוני,

אבל מוסיף הקדוש ברוך הוא ואומר, עם יפה עיניים.

מה זה אומר?

עשיו, מדעת עצמו הוא הורג.

הוא לוקח את ההחלטות לבד ומחליט, את זה אני מחסל,

את זה אני הורג,

את זה, זה.

אבל זה, דוד המלך, מדעת סנהדרין הוא הורג.

דוד המלך,

כל מה שעשה, והוא הרג הרבה,

זה היה על פי הסנהדרין.

זאת אומרת,

היה שואל את הסנהדרין לצאת למלחמה,

לא לצאת,

איך לעשות,

מתייעץ, שואל באורים מתומים, כל מה שצריך.

אז רואים שדוד המלך, שהיה משיח השם,

הוא נמשך למלוכה.

מראהו החיצוני היה אדמוני,

ובכל זאת כל המעשים שלו היו על פי התורה.

למה?

מפני שנלחם קשה ביצרו.

זאת אומרת, מצד טבעו ויצרו הוא אמור להיות כמו עשיו,

שופך דמים.

אבל הוא לחם ביצרו ולא עשה דבר בלי שהתורה תתיר לו.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

דוד הרג את יצרו.

הפירוש,

שהוא הלך בקצה האחרון

של כפיית המידות

עד עקירתן וביטולן.

כל המידות שהן לא ראויות,

ויש בכל אדם כאלה,

דוד המלך עקר אותן וביטל אותן

מן השורש ממש,

עד שאמר על עצמו,

ליבי חלל בקרבי.

פירושו,

לא נשאר כלום

מהמידות הרעות.

מה שאנחנו מבקשים,

והוא ביקש,

לטהר ליבנו

לעובדיך באמת.

מה פירוש? ממה מטהרים את הלב?

מהמידות הרעות, שהן מטים את האדם

לדברים השליליים, החומריים, שיצר הרע מנווט לשם.

אז הוא העיד על עצמו, ליבי חלל בקרבי, וזה נחרט בתורה הקדושה בהסכמה גמורה.

הרי לנו מזה שאפילו מי שיש לו תכונה קשה,

יש בידו האפשרות לתקן את עצמו.

אם זה על ידי שהוא יכבוש את המידות

או שהוא יתקן את המידות.

אם הוא יתקן את המידות טוב מאוד,

לא יכול לתקן, לפחות תכבוש אותם, אל תיתן להם להתפרץ.

נגיד, יש לך מידה להיות כעסן,

ואתה מבין שזו מידה מגונה,

ואתה מבין שגם היא תסבך אותך בבעיות,

גם גשמיות וגם רוחניות.

כתוב, כל הכועס,

כל מיני גיהינום שולטים בו,

כי אתה יכול לעשות הרבה עבירות עם כעס,

ועל כל עבירה יש גיהינום אחר.

אז כשאתה יודע את זה, אתה אומר, אתה יודע מה,

אני כובש את הכעס.

אני לא כועס, מתאפק.

לא שאתה כבר לא כעסן,

אתה עומד להתפוצץ,

אבל לא נותן לזה לצאת.

זה נקרא לכבוש,

כיבוש.

אבל יש תיקון,

שאתה מתקן את המידות עד שהן מתוקנות.

כבר לא צריך לכבוש כלום, הכל מתוקן, בסדר.

מכל מקום, גם מי שנולד כמו עשיו,

יכול באחת משתי האופציות האלה

לתקן את עצמו ולהיות כמו יעקב.

וכמו שכתב הגאון מוילנה, זיכרונו לחיי העולם הבא,

שמי שטבעו טוב,

הוא דומה לרוכב על סוס טוב.

מי שטבעו קשה,

דומה לרוכב על סוס רע.

אבל הצער

גורם לתשלום בהתאם פי מאה.

זאת אומרת, מתחשבים,

איזה חומר יש לך, איזה סוס.

אתה רוכב, זה הנשמה, היא רוכבת על הסוס, זה הגוף.

יש אחד רוכב, שהוא נשמה טובה,

על סוס טוב, הגוף שלו טוב, לא, אין לו,

אין לו נטיות רעות, שליליות כל הזמן.

ויש אחד מה לעשות.

הטבע שלו, האופי שלו,

הרקע שהוא גדל בו,

כל הדברים ביחד,

גורמים שהוא יהיה סוס רע.

אבל משלמים בשמיים לא לפי מה שאתה,

לפי המאמץ שלך.

כמה אתה מתאמץ.

אז לכן יוצא נשכר ומרוויח

מי שנלחם נגד מידותיו הקשות.

לפי זה נמצא שגם עשיו היה בידו לנצח את יצרו הרע,

ולחנך את עצמו בקצה ההיפוך,

אם היה רוצה באמת.

מזה יש להתבונן

כמה אנחנו מחויבים

לחנך את עצמנו במידות,

שכל אדם יעיין על כל המעשים שלו, יבדוק אותם

בעיון שלם,

ישקול את כל הפעולות ואת כל המידות,

לפי מצב התכונה והמזג שלו.

כל אחד לפי טבעו,

במידה ומשקל שראוי לו.

הרמב״ם אומר בשמונה פרקים בפרק ד׳

האדם היודע במלאכת הרפואות,

כשרואה שמזגו ישתנה מעט שינוי,

לא ימתין שהחול יתחזק

עד שיצטרך

רפואה חזקה בתכלית.

הרמב״ם אומר דבר פשוט,

אתה רק מרגיש שאתה מתחיל להשתעל,

תבדוק מיד אם אתה משופע,

אם יש לך כבר שפעת.

אל תחכה עד שכבר יהיה לך חום ויהיה לך בלאגן, תסתבך.

מההתחלה,

תבדוק מדי פעם את השיניים אחרי צחצוח,

תסתכל אם יש לך חור שחור קטן.

אם תתפוס אותו כשהוא עוד קטן, זה סתימה קלה,

בלי זריקות, בלי הרדמה, בלי כלום.

אם תניח את זה,

יהיה חור גדול,

אחר כך טיפול שורש.

טיפול שורש זה מסובך וכולי, זה הרבה כסף.

ואחר כך,

אם כבר נרקבה השן

והלך גם השורש,

יכול להיות שהדביק לך כבר אחרות,

אז לך תעשה השתלות ולך תעשה זה, ותהיה כמו מלטעות.

בשביל מה לך?

בהתחלה,

נקודה שחורה,

ישר לרופא.

יש אנשים שלא אוהבים בדיקות אצל הרופא. עזוב, הכול בסדר, הכול בסדר. טמבל,

אתה משלם.

כל חודש אתה משלם. לוקחים לך מהמדינה כסף.

תעשה כל חצי שנה בדיקות דם.

מרגיש בריא,

בלי שום,

כחל וסרק.

כל חצי שנה תבקש בדיקות דם.

זהו.

עדיף לגלות מוקדם משהו

מאשר אומרים לך שזה כבר מקנן בך

כמה שנים.

ואם היית בא קודם,

אפשר היה עוד לעשות משהו.

למה?

או שאתה פחדן או שאתה עצלן,

ואתה גורם לעצמך נזק.

אומר הרמב״ם, תשמעו עוד פעם מה הוא אומר.

אדם היודע במלאכת הרפואות,

כשרואה מזגו שהשתנה מעט שינוי,

לא ימתין שהחול יתחזק

עד שיצטרך רפואה חזקה בתכלית.

ניתוחים, והקרנות, ובלאגן. מי צריך את זה?

תהיה ערני לגוף שלך

וגם לנשמה שלך.

ככה האדם השלם.

צריך לזכור

את המידות שלו תמיד, לבדוק אותן.

לשקול את הפעולות. מה עשיתי היום? למה עשיתי כך?

למה עניתי כך?

למה צעקתי?

למה הייתי צריך לעשות ככה?

תבדוק

ותבחן את התכונות של הנפש יום-יום.

כל מה שתראה שהנפש נוטה לצד

מן הקצוות, אתה לא הולך בדרך הנכונה ממוצעת שהיא הכי טובה.

ואתה רואה שאתה הולך לכאן או לכאן יותר מדי.

אל תניח את התכונה הרעה להתחזק

ותשנה במעשים האלה עוד פעם ועוד פעם.

זה עצתו של הרמב״ם, הוא היה מומחה גדול ברפואת הנפש והגוף.

עוד הוא אמר,

כשהאדם שוקל פעולותיו תמיד,

הוא מכוון אל האמצע,

זאת המדרגה העליונה של בני האדם,

להיות ממוצע,

לא בקצה הזה ולא בקצה הזה.

בזה יתקרב אל השם יתברך

וישיג את טובו,

וזו הדרך השלמה בדרכי העבודה.

מה הפירוש?

נגיד,

אדם

הוא עצבני, כעסן מאוד,

אבל בקצה, מכל דבר הוא נדלק,

כל דבר אומרים את הכול, מרים ידיים, אז הוא מכעסן.

הצד השני,

אפתי.

נותנים לו כאפות, לא מגיב,

יורקים עליו, מכללים אותו, כמו מת.

זה הצד השני, זה שתי קצוות, שניהם לא טובים.

הממוצע,

להיות באמצע.

מותר לאדם

לכעוס

במידה הראויה, ועל מה?

אם הוא רואה, נגיד,

שיש אנשים שמחללים שם שמיים,

מצווה לכעוס.

כי אם לא, אז לא אכפת לו מכבוד שמיים.

הוא רואה שהם מחללים שם שמיים,

נגיד, סתם נגזים.

אתה רואה אחד נכנס לבית כנסת, קורע סידורים.

אתה יכול להישאר אדיש?

הוא אומר לו, אסור לכעוס.

אני למדתי שאסור לכעוס.

זהו.

אז תגיד לו משהו.

גם אסור להתערב. אמרו לי שאסור להתערב.

זה אדם נורמלי?

ברור שלא.

אז צריך להיות בממוצע.

אבל אם זה דברים של שטויות,

אחד לקח לך שקל יותר והכול, יש אנשים שעשו מהפכה על זה.

אבל אם זה שטויות,

עניינים של חומריות וזה פה ושם, בסדר.

לקח, לקח, שיהיה בריא. ביי.

אבל אם זה כבר אלפים ורבבות,

ואם לקח לך חצי דירה,

לא אומרים לך שתישאר אדיש ותוותר.

אז צריך להיות ממוצע

בכל דבר ככה.

לא להיות פזרן בכסף יותר מדי,

ולהיות קמצן יותר מדי. צריך להיות נדיב.

לא לגמרי.

הנדיבות צריכה להיות עם חוכמה. למי מתנדבים?

למי נותנים?

אם אנשים עוברים על דבר השם,

אסור לתת להם.

אם אנשים מקיימים את רצון השם, מצווה לתת להם.

אם אדם הוא רשע,

אין מצווה לחיותו.

כתוב, וחי אחיך עמך.

אם הוא בכלל אחיך,

אז הוא עמך, אתה יכול לתת לו.

אבל אם הוא לא מקיים תורה ומצוות, אין מצווה לתת לו.

אבל אם הוא כן מקיים, ודאי שמצווה.

אז זאת אומרת, בכל מידה ומידה צריך לדעת את התיחום,

איפה התחומים, איפה הקצוות ואיפה האמצע.

מי שלומד ספר אורחות צדיקים,

שם יש שערים על כל מידה ומידה,

ושם אומרים את השבח של כל מידה ואת הגנאי של כל מידה ומה הדרך הנכונה.

אז מי שרוצה באמת לטפל בעצמו,

כי רוב החוליים שבגוף מתחילים מהמידות.

אם אתה לא עצבני,

אז לא יעלה לך סוכר ולא לחץ דם ולא יהיה לך שבץ ולא יהיה לך...

מה עצבים עושים, בריאות?

חולי.

מה זה עצבים? זה מידה.

מידה. מאיפה נובע הכעס?

מהגאווה.

מישהו בעל גאווה לא יכול לסבול שלא שומעים לו, לא עושים מה שהוא אומר,

לא עושים בדיוק, עשו משהו נגדו,

עשו אפילו לא במתכוון,

אבל זה פגע בו,

הוא כועס. עקפו אותו,

לא התחשבו בו, לא אמרו לו שלום, לא זה. כבר חיסולים.

מה קרה?

מידות.

אם אתה מתקן את המידות, אתה מרוויח שני עולמות, גם עולם הזה

וגם עולם הבא.

וכבר זכרו חכמים זיכרונם ולרוחת העניין בסוטה ה'

כל השם אורחותיו

ומשגיח בהם,

זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא.

מה זה שם?

שומה. מה זה שומה?

חישוב, מחשבים.

מס הכנסה עושה שומה לאנשים.

מה זה שומה? חישוב, מחשבים.

כל השם אורחותיו. מי שמחשב את אורחותיו בעולם הזה

בודק את עצמו.

איפה העני ביחס למה שהתורה מבקשת ממני?

אם הוא עושה כך,

עושה כך. אפילו עוד לא השתנה.

רק השם רואה שהוא כל הזמן מחשב כי הוא רוצה

לתקן את דרכיו.

זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא. השם מבטיח לו שהוא יראה ישועות.

מי לא רוצה ישועות?

מה מבקשים ממך?

תעשה חשבון.

מה עושה חשבון? שלא תהיה טעות.

טעות תעלה לך ביוקר.

לא חבל?

אתה מתכוון לטעות? אתה מתכוון להפסיד? אתה רוצה להינזק?

לא.

אז מה הבעיה? שתבדוק את עצמך.

למה בחשבונות במכולת אתה בודק?

למה בחשבונות בעסק אתה בודק?

כל חשבון אתה בודק,

רק חשבון של החיים שלך אתה לא בודק.

זה מעצתו של היצר הרע.

אז צריך להשגיח על כל המעשים שלנו, לבחון את כל הפעולות שיהיו נקיים ללא תערובת מידות רעות.

זאת אומרת, מה יש לבדוק?

אם אני רוצה עכשיו לבנות בית כנסת, אני צריך לבדוק? מה אני צריך לבדוק?

האם אתה מתכוון לשם שמיים,

או אתה מתכוון להיות בעל הבית,

ואתה תחליט מי יהיה חזן,

ואתה תחליט מי יהיה זה, ואיפה יישב זה, ואיפה יהיה זה,

וזה לא יקום, וזה כן יקום, ואת זה אני אכבד,

וזה יהיה בחינם,

זה יעלה לו כסף,

ואת זה אני אראה לו,

וזה אני...

אם זו הכוונה שלך,

אל תבנה בית כנסת.

אל תבנה, יחייבו אותך על כל טעות שתעשה שם.

אתה יודע מה? יצא מזה חילול השם, סכסוך, מחלוקות, בלאגן,

ריבים וכו'. בשביל מה צריך? זה לא מצווה בכלל.

זה לא מצווה.

לא מצווה.

זאת אומרת, גם אם אדם עושה דברים שנקראים מצוות,

צריך לבדוק את המידות, מה הגורם, מה המניע,

מה הייתה המטרה בעצם שעשית את מה שעשית.

ככה בודקים למעלה.

שם לא מתפעלים התוצאות.

נשקע לתועים ואומרים, מה אכפת לך, עיקר התוצאה הטובה?

אצל הקדוש ברוך הוא אין דבר כזה שהמטרה מקדשת את האמצעים.

אם האמצעים פסולים,

מצווה הבאה בעבירה, עבירה.

מצווה הבאה בעבירה היא עבירה, היא לא מצווה.

הוא אומר, מה אכפת לך? בסוף יש מצווה.

לא כמו מי שאומר, מה אכפת לך אם הוא רשע? העיקר הוא בונה בתי כנסת.

איזה מצווה זאת? שרשע יגנוב ואחר כך יבנה בתי כנסת בגניבה?

מותר בגזל להיכנס למקום כזה?

לולב הגזול מותר?

בית כנסת גזול מותר?

מה הקשקושים האלה?

העיקר הוא בונה בתי כנסת.

תסתכל על התוצאה. מה זה תוצאה?

תוצאה גרועה.

מצווה הבאה בעבירה, עבירה.

וכתוב, אל תתחבר לרשע.

ואל תתחבר לרשע זה אפילו לדבר מצווה.

אפילו לדבר מצווה אסור להתחבר לרשע.

אז מה שייך להגיד דברים כאלה?

לכן צריך להשגיח על המעשים ולבחון את כל הפעולות שיהיו נקיים מתערובות של מידות רעות.

אפילו שנדמה לאדם שהכוונה היא לשם שמיים,

אבל יש פסוק שאומר מפורש,

כל דרך איש

ישר בעיניו.

בני האדם בדרך כלל, כל מה שהם עושים,

זה הנכון, זה הישר.

אף אחד לא בוחן כן או לא,

הולך לשאול שאלה או לא.

הרב חיימה וולוז'ין,

אבי הישיבות של וולוז'ין,

היה תלמיד מובהק של הגאון מווילנה.

והוא החליט שהוא רוצה להקים ישיבה.

אז הוא הקים ישיבה?

מה פתאום?

הוא הלך לשאול

את הרב הגאון, הרב אליהו, שאל אותו,

אני רוצה לבנות ישיבה.

שאל אותו כמה שאלות,

בסוף אמר לו, אל תבנה.

מה, זה לא דבר טוב ישיבה?

לקחת ילדים חמודים, לחנך אותם, שיהיו גדולים בתורה,

זה הרב חיימה וולוז'ין,

זה אחד מענקי הדור?

לא.

אחרי שנה, שנתיים, הוא בא שוב,

אמר לו, כבוד הרב, אני רוצה לבנות ישיבה.

שאל אותו מה מומי,

ענה לו, אמר לו, עכשיו כן.

עוד שאלה?

מה ההבדל מעכשיו לפעם הקודמת?

זו ישיבה וזו ישיבה, לא השתנה כלום.

הוא אומר, לא השתנה.

הוא אומר לו, מה השתנה?

פעם ראשונה באת בתלהבות.

עכשיו באת כבר מתון.

כשזה מהתלהבות, זה לא ברור שזה לשם שמיים.

בהתלהבות יכול להיות הרבה חשבונות

שחלק מהם לא לשם שמיים.

יכול להיות.

אז לכן כשיש התלהבות יותר מדי,

צריך להירגע,

צריך לשקול לאט לאט.

וככה הוא הקים עשרות של ישיבות בעולם.

גדולי עולם יצאו משם.

זה נקרא חכם.

הוא יודע שהוא לבד לא יכול להחליט.

מה זה הוא לא יכול להחליט?

כל העולם באו לשאול אותו שאלות.

אבל הוא מבין שהוא לא יכול להחליט.

למה?

מה כתוב בפסוק? כל דרך איש ישר בעיניו.

מה, אם אני רוצה לבנות ישיבה זה לא ישר?

יש יותר ישר מזה?

כן.

אבל צריך מישהו שיבחן אם מה שאתה מחליט זה החלטה נכונה או לא.

כשהיה הרב שפירא, זכר צדיק וברכה,

וחיים חיותו על דברים קטנים אפילו,

היינו שואלים כל דבר.

כל דבר שואלים.

וככה זכינו להעמיד עולם של תורה,

עולם של תשובה.

כשיש גדול לידך שאתה יכול לשאול אותו,

הוא, ווא,

השתבח הבורא והתעלה שמו.

אבל יש אנשים שהם לא צריכים, הם שולפים מהפה מה שבא להם,

אומרים מה שהם רוצים,

ואת כל ההזיות שיש להם ביום ובלילה

הם מעבירים לקהל השומעים.

אם אדם יעיין באמת בדרכיו,

במעשיו,

אחרי עיון ובירור אמיתי עם כוונה ורצון להשיג את האמת,

יתברר לו האמת האם כוונתו לשם שמיים

או שהוא מרמה את עצמו ואת האחרים.

ומי שרודף אחרי האמת,

באמת,

לא ייתן לעצמו ליפול בפח

של הטעות והרמייה,

אלא יבקר מידותיו ויחפש דרכיו.

זה נקרא לברר מידות ומעשים.

עכשיו תגידו לי, מי מכם עושה את זה כל יום,

או אם בכלל?

יוצא,

שאם בן אדם לא עושה זאת ולא מחשב דרכיו,

ודאי שהוא טועה.

היום אנשים יוצאים מהבית,

אפילו לכתובת לא כל כך מסובכת,

מפעילים וייז,

סומכים על הווייז ונוסעים.

הוא גם טועה.

לכן אני קורא לו GBS. אז את אומרת,

אבל סומכים.

פעם היינו צריכים לעצור כל אחד, סליחה, איפה זה רחוב זה? סליחה, איפה זה רחוב זה? סליחה, איפה זה? סליחה. שואלים ארבע, חמש פעמים אותו בן אדם שמכוונים אותו דבר, אבל לא שומעים את הראשון ולא את השני ולא את השלישי ולא כלום.

נכון, דוד?

דוד היה מוביל אותי בדרכים.

היי, היי, היי. אז יהודים יקרים, צריך להבין.

אדם צריך לבחון את עצמו אם הוא הולך בדרך הישר או לא בדרך הישר,

לא על עיוור.

אי אפשר להתקדם. בוא ניסע ונראה לאן נגיע.

אין דבר כזה. צריך מפה, צריך וייד, צריך משהו,

לדעת שאתה עולה בדרך הנכונה.

גם אז אפשר עוד לטעות,

גם אחרי שאתה בוחן את הדרכים.

אבל לפחות אתה מקטין את האפשרות לטעות.

אבל אם בכלל אתה לא בודק,

ודאי וודאי שאתה טועה, כי מי יכול לעלות על הדעת שאחד עושה את כל מה שהוא עושה בלי לתכנן, בלי לחשוב, בלי לבדוק,

והכל אמת לאמיתה.

איך יכול להיות דבר כזה?

איך יכול להיות דבר כזה? לא יכול להיות בעולם דבר כזה.

זה כמו להוציא בטוטו 13 כל פעם. יש היום עוד 13?

לא יודע.

פעם היה 13, לא יודע.

פעם היה גם 0. אם אתה מביא 0,

לא קולע שום תוצאה נכונה, גם היית מקבל פרס.

אבל מכל מקום לכוון 100 אחוז או לטופ או למטה,

אי אפשר.

אי אפשר, זה אחד ממיליונים לא יימצא.

אז לכן חייבים.

ומי שלא חייב, הוא פשוט מפקיר את חייו.

כשהוא יגיע לעולם האמת,

כמה חלומות היו לו שהוא יגיד, ויגידו לו, ויאמרו, ויזכרו,

הוא, מה שיוציאו לו משם.

הוא לא יחלום אפילו על יום אחד,

אם אתם הייתם יודעים מה הולכים לטבוע אתכם על יום אחד.

ביטול תורה, לשון הרע, ראייה אסורה, שמיעה אסורה,

זמרים פסולים, אוכל לא כשר.

יואו, איך שאתה מתחיל,

נעבור על השולחן הארוך, נראה מה אתה מקיים.

זה לא, זה לא, זה לא, זה לא, זה לא, זה לא, זה לא.

איך אתה רוצה להתקדם?

מה תגיד?

כמה אנשים מכירים את כל השולחן הארוך,

שיודעים בכלל מה מותר, מה אסור?

אז איך אתה רוצה להגיע למעלה ותגיד? מה תגיד?

שאתה בסדר?

במה?

לא הייתי בחור טוב, תשאל עליי.

אז מה אם היית בחור טוב?

אז מה אם היית בחור טוב?

אני שאלתי אותך שתהיה בחור טוב,

ושמטתי את התורה ותרייג מצוות. למי זה היה?

לבחורים הלא-טובים?

כאילו הטובים פטורים והרעים חייבים.

מה זה?

אם אדם לא מתארגן על עצמו ולא לומד, ולא מכין את עצמו לעשות באמת,

הוא מסכן.

ועכשיו אנחנו הולכים ללמוד דבר מדהים,

שבודדים אולי, בודדים בודדים יודעים אותו.

נכון שכולם יודעים שעשו היה רשע.

רשע גמור, נכון? רשע, כשאומרים, עשו,

מתלבן עליו השם הרשע.

לא אומרים יעקב הצדיק,

אומרים יעקב אבינו.

אבל עשו אומרים לו הרשע.

למה? מה הוא זכה על השם הזה הרשע?

מה קרה?

מה קרה? למה הוא רשע?

בואו תשמעו עכשיו מה שלא שמעתם.

יודע צעיד כתוב עליו.

מה זה יודע צעיד?

לצוד ולרמות את אביו בפיו.

ושואל אותו שאלות.

אבא,

איך מאסרים את המלח?

איך מאסרים את התבן?

ואבא שלו, יצחק,

סבור שהוא מדקדק במצוות.

אז מה, הוא הצליח להטעות את אבא שלו?

מה, אבא שלו צדיק רגל במרכבה והוא הצליח להטעות אותו?

מה הולך פה?

כתוב, ויבוא עשה מן השדה, והוא עייף.

פירשו חכמים, זיכרונם לברכה, שעבר באותו יום חמש עבירות.

הרשע הזה עבר באותו יום חמש עבירות. אתם יודעים מה?

אחד,

בא על נערה מאורסה.

שתיים,

הרג את הנפש.

רוצח.

שלוש.

כפר בתחיית המתים.

ארבע.

כפר בעיקר, בקדוש ברוך הוא.

חמש.

שט את הבכורה, ביזה את הבכורה,

מכר אותה בנזיד עד השם.

חמש עבירות. זה רשע או לא רשע?

ביום אחד.

ובכן, אנחנו מוצאים שהוא גם עבר שלוש העבירות החמורות.

מה עם שלוש עבירות החמורות? שפיכות דמים הוא שפך.

עריות הוא עבר.

ועבודה זרה.

כופר.

כל אדם

הכיר במעשים שלו,

שהוא עובד עבודה זרה, מגלה עריות ושופך דמים.

בין עבירה שעשיו לא חשוד עליה.

קרה משהו? אומרים, עשיו היה באזור, תבדו.

ואין לך דבר מתועב

שנפשו של עשיו

תתנער ממנו.

תגיד, לא, זה אני לא עושה.

אין דבר שהוא לא עושה.

אבל היה אחד

שלא הבחין בו

מי זה?

יצחק אבינו.

כל העולם מכיר את עשיו,

ויצחק אבינו לא מכיר אותו,

ולא מסתיר

יצחק את אהבתו אליו,

ולא זז מלחבב אותו.

לכאורה,

לכאורה,

זה מפני שיצחק, נגיד, לא היה בקיא בהוויות העולם.

הוא היה אדם זקן, ספון בתוך ביתו, עיוור,

לא רואה,

הוא לא יודע מה נעשה בחוץ.

לכן, איך אומרים באור יהודה,

הבן נחמת את אביו.

והוא לא ידע.

ככה אפשר לחשוב.

אבל לא.

לא.

מתוך גרסא דיאנקותא

השתבשה בעינינו דמותו של אבינו יצחק.

אנחנו גדלנו על זה שיצחק הוטען.

על ידי הבן שלו, ככה גדלנו, ילדים גודלים סיפורים, שמענו סיפורים,

ככה נראה לנו.

ונשתלפה בעינינו גדלותו של יצחק אבינו.

לעומת זאת,

אנחנו מוצאים שחכמים, זיכרונם לברכה,

הפליגו בשבחים של עשיו

במצוות כיבוד אביהם.

אמר רבן שמעון בן גמליאל,

כל ימיי

הייתי משמש את אבא

ולא שימשתי אותו אחד ממאה

ששימש עשיו את אביו.

אני כל החיים שלי דאגתי לכבד את אבא שלי, אומר רבן שמעון בן גמליאל,

אחד מהחכמים הגדולים ביותר בעם ישראל.

עבודה של חיים, לא בדרך אגב.

כל ימיי הייתי משמש, כל ימיי

הייתי משמש את אבא.

אבל אחוז אחד,

אחוז אחד ממה שעשה עשיו לשמש את אבא שלו, את יצחק,

לא הגעתי.

אני,

בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכים.

סתם בגדים כמו שאנחנו לובשים כל היום.

ובשעה שהייתי יוצא לדרך,

הייתי יוצא בבגדים נקיים.

אבל עשיו לא היה משמש אותו אלא בבגדי מלכות.

אבא שלו קורא לו.

אבא רק רגע הולך,

מתפשט, לובש את החליפה,

כל בגדי החמודות,

ונכנס לאבא שלו,

כן?

זהו, יצא, מחליף את הבגדים.

שכחתי עוד משהו, עשיו,

אני צריך עוד כוס תה.

אין בעיה, אבא כבר הולך, מחליף את הבגדים, לובש עוד פעם את בגדי החמודות,

ונכנס עוד פעם, וכן הלאה. כל הזמן,

כל הזמן, אלף פעם ביום,

מחליף בגדים לכבוד אבא. לא נכנסים לאבא, רק בבגדי מלכות.

נו, איפה יש דבר כזה?

אז למה רבן שמעון בן גמליאל לא עשה ככה? מה הבעיה? אז תחליף.

כמה פעמים שצריך, ותקיים, בדיוק כמו עשר.

זה נקרא חקיינות.

בגלל שהוא עושה, אז גם אני עושה, זה חקיין.

אם זה לא בא מבפנים, ממש,

שלמות בכיבוד אבא ואם, כאילו.

ככה זה נראה.

אם זה לא בא מבפנים, זה חקיינות.

מה אמר עשיו? אין כבודו של אבא להיות משמש אותו אלא בבגדי מלכות.

וכאן מתגלה לפנינו עשיו אחר

עם מידה נאצלת

ביעש שלו לאביו.

חרדת קודש שופפת אותו כשעליו להיכנס אל אביו.

עד שהוא לא יוכל להיכנס

באותם הבגדים שלובש.

כשהוא מהלך בשוק

ומחליף את הבגדים בבגדי יקר,

הוא מתכסה בגלימה של מלכות.

ואומר, אין כבודו של אבא להיות משמש אלא בבגדי מלכות.

אומנם

רבן שבעון בן גמליאל העריך את הכיבוד אבא של עשר,

בפי מאה ממה שהוא כיבד,

עד שהוא אומר

שכל ימיי שימשתי את אבא ולא שימשתי אותו אחד ממאה ששימש עשיו את אביו.

עכשיו אנחנו מבינים

מה שכתוב בפסוק, ויאהב יצחק את עשיו,

כי ציד בפיו.

לא הכוונה בציד שהוא הלך לצור צבעים

והביא לאבא שלו לאכול, שיהיה לו ערב לחך.

אלא הכוונה על הגדלות המוסרית

שעשיו היה מתעטף בה כשהיה נכנס אל הקודש פנימה.

היה מופיע בהופעה של מלכות

ומתהדר באותה שעה שהביא הציד לפיו של אביו.

וכשאבא רואה בן כזה

שמכבד אותו מה שלא כיבד אדם בעולם את אביו,

רכב ליבו של יצחק

לראות את הבן הבכור

שהוא ברוך במעלות כאלה נאצלות,

לפיכך אהב אותו ונתן בו אמון מלא.

אבל עשיו הזה היה נוכל, נוכל.

הוא היה שחקן, הוא היה צבוע.

כל זה הוא עשה, אומר אביוון בנאל, בשביל הירושה,

בשביל הברכות בירושה.

זה, כל זה הוא עשה.

הוא היה שווה לו, תקשיבו כמה הוא השקיע.

לכן לא כתוב שהוא אהב את אימא שלו.

הוא לא עשה ככה לאימא שלו.

כשהוא הלך לשמש את אימא שלו לא כתוב, רק אבא שלו.

הוא לא התייחס לאחיו,

הוא לא כיבד את אחיו,

רק את אבא שלו.

למה שם הברכות

ושם מקבלים את הירושות?

אבל לכאורה ככה זה.

וזו הצגה מההתחלה עד הסוף.

עכשיו נשאלת שאלה קשה.

מה השאלה הקשה?

אלעיתני נא מן האדום האדום הזה,

כי עייף אנוכי,

על כן קרא שמו אדום.

מה זה?

התורה תופסת את עשר.

במה?

התורה לא פרסמה בפירוש את כל החמש עבירות שהוא עבר.

התורה פרסמה את מה?

שהוא בא עייף מן הדרך,

ראה תבשיל אדום,

אמר אלעיתני, אני עייף, אין לי כוח אפילו לקחת,

אני אפתח את הפה ואתה תשפח לי לבפנים,

כמו גמל שאופסים אותו.

וזהו.

אז למה התורה קוראה לו אדום

על שם זה?

אז יש ככה, יש אומרים שקראו לו אדום על זה,

אבל בעצם כתוב שהוא יצא אדמוני.

בגלל שהוא יצא אדמוני אז הוא אדום, אדום נקרא.

ופה כתוב שכאילו הוא אדום

בגלל האדום.

אברבנאל אומר שאין הכוונה שקוראים לו אדום בגלל שהוא אמר אדום אדום.

אלא הוא אמר ככה,

ולכן קרא שמו אדום.

זאת אומרת, הוא ראה את התבשיל לא עיין מה זה בכלל,

רק ראה את הצבע, לכן קרא לו אדום.

הוא קרא לתבשיל אדום. איך הוא אמר?

אלעיתני מן האדום האדום הזה. הוא קרא לו אדום.

אז למה כתוב אדום?

הוא אומר שככה לשון המקרא יכול להשתנות,

כמו שכתוב, אשתך כגפן פוריה. לא כתוב אשתך, כתוב אשתך.

לפעמים הכתוב יכול לשנות ולהפוך לסגול.

בסדר.

אבל מכל מקום,

בכל מקרה רואים פה גנאי,

בין אם קראו לו אדום בגלל זה, בין אם בגלל שרצו להגיד שהוא לא ראה כלום, רק את הצבע ואמר כבר הלעיתני.

מכל מקום זה גנאי שמצאה בו התורה.

זהו.

זהו.

ומה עם הרצח?

ומה עם הנערה המאורסה? מה עם הכפירה?

מה עם העבודה הזרפה?

כלום, רק זה.

אבל אמרנו שהוא עבר חמש עבירות,

ביניהן השלוש החמורות.

מה טעם יש לייסר אותו?

מה הטעם?

על שהתבטא בלשון שאינה נקייה וקרא לעדשים,

האדום, האדום הזה.

בשעה שאין דעתו, מי יושב.

שמעתם?

התורה תופסת אותו.

איך אתה קורא לתבשיל?

אתה לא בודק מהו?

ואתה כמו זללן גרגרן, קורא לו בגלל הצבע האדום, האדום הזה.

מה זה? ככה מדבר בן אדם

שהולך עם מגבעת וזקן וחליפה

ונראה דומה ליעקב?

מה זה? ככה מדבר בן אדם?

אל עיתני נום מן האדום, האדום הזה.

מה זה?

על זה תופסת אותו תורה?

על שלוש עבירות חמורות?

לא תופסת אותו.

במאמר מוסגר אני רוצה להגיד לאלה שזוכרים אולי,

יש אחד, קוראים לו הרב וקנין,

מהדרום, שהוא נופל מדי פעם, הוא אומר שאליהו מדבר איתו וכל מיני דברים.

בקיצור, הוא הוציא עליי לעז

וטבעתי אותו בבית משפט,

והוא הולך לשלם קצת כסף, שיהיה ככה פיצוחים.

מה הוא אמר עליי?

הוא אמר עליי שאני עשיתי עבירה יותר חמורה משלוש עבירות החמורות בתורה.

התורה לא יודעת עבירה כזאת.

התורה אמרה שהעבירה הכי חמורה בתורה זה השלוש האלה,

עליהם נאמר ייהרג ולא יעבור.

אין יותר.

אם יבוא מישהו הוא יקבל.

יכוון אליך אקדח ויגיד חלל שבת,

אתה מצווה לחלל שבת.

לא ייהרג!

לא ייהרג.

יום כיפור?

יום כיפור יכוונו אליך נשק?

תאכל!

תאכל.

אבל שלוש עבירות הכי חמורות, שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות.

הוא אמר שאני עברתי עבירה יותר חמורה מזה,

ולא רצה לגלות מה זה.

לא רצה לגלות.

יש הקלטה שפרסמו שאני עברתי עבירה הכי חמורה ב',

ואיפה זה היה?

זה היה בארצות הברית עם זוג בוכרים.

טוב,

טבעתי אותו לבית משפט, הוא צריך להסביר מה הוא אמר.

מה זה עבירה יותר חמורה?

אז הוא צריך לכתוב כתב הגנה.

אז הוא כותב.

מה הוא כותב?

שאני הבטחתי לאישה שנפטר לה הבן,

שייוולד לה בן,

ולא נולד לה בן.

וזה עבירה חמורה יותר משלוש העבירות החמורות ביותר.

טוב,

מתי זה היה?

הוא אומר, לפני 11 שנה.

11 שנה, בסדר.

11 שנה.

אני הביא את הפספורטים לבית המשפט.

מתי הייתי בארצות הברית?

מתי לא? לא הייתי שם.

אז איך אתה אומר שהיה כזה דבר?

לא היה.

במשפט שואלים אותו, אתה יכול להגיד מי זה הזוג בוכרים?

לא.

אתה יכול להגיד מישהו שמכיר, ראה, שמה? גם לא.

אז מאיפה אתה מוציא את הסיפור הזה?

אחר כך בחקירה נגדית בלבלו אותו,

ואז הוא אומר,

ממתי אתה מכיר את הבן אדם ההוא שהיית אצלו בחוץ לארץ והיה המקרה? הוא אומר, לפני שמונה שנים.

אבל אתה בתצהיר כתבת 11 שנה,

ועכשיו אתה אומר שמונה שנים,

וכן הלאה.

בקיצור, מחריד גדול

שצריך לשלם לפיצוחים.

אז תדעו לכם, אם לא ידעתם עד היום,

יש עוד עבירה יותר חמורה משלוש עבירות,

זה אם מישהו מבטיח למישהו שיהיה לו ילדים.

מה עשינו? הקלטנו אותו.

שלחנו לו בן אדם.

שידבר איתו, שאמר לו שאין לו ילדים, אשתו מפילה כל הזמן נפלים.

אז הוא אמר לו, תשמע, אני רוצה ברכה והבטחה שיהיה לי ילדים.

על המקום הוא בירך אותו שיהיה לו ילדים.

הוא אומר לו, אבל איך אני אדע שבאמת יהיו לי ילדים? אני לא רוצה שתכזב אותי ובסוף אני אתאכזב ותהיה לי מורת רוח וכל זה, איך? הוא אומר, תשמע, כמו שאני מברך, תמיד הכול מתקיים,

גם זה יתקיים.

אז מה קרה? שהוא עבר את העבירה

היותר חמורה

מכל העבירות שיש בתורה.

שמעתם נוכלים?

ככה זה עובד.

זה היה ככה מאמר מוסגר בשביל

שיהיה תיעוד, כמו שאומרים, למקרה, שמי ששמע פעם את ההתחלה,

שידע גם את הסוף.

וכשנקבל את הכסף, נגיד לכם כמה נשאר לפיצוחים.

ובכן, אל עיתני נא מן האדום, האדום הזה.

הוא עבר חמש עבירות, ביניהן שלוש עבירות חמורות ביותר.

מה הטעם לייסר אותו בתורה, לכתוב עליו את זה, לפרסם כזה דבר?

אתם יודעים, עכשיו גנץ,

הוא דיבר הרבה פעמים והתבלבל בלשונו כמה פעמים.

כל פעם הביאו את הבלבולים שלו, שהוא מתבלבל, מתבלבל, מתבלבל.

טוב, אבל זה,

נגיד, ראש ממשלה, אם אתה לא יודע לדבר רהוט,

ומה אתה מתכוון להגיד, ואתה ממציא מילים.

ואתה לא יודע פסוקים, ואתה מחרטט,

אז זה פדיחה בשבילך, אז מפרסמים.

אבל אם עשיו, שהיה כל כך בסדר, 100% בכיבוד הבאים,

תפסו אותו, שפעם אמר, אדום, אדום, אז זה,

צריך לפרסם אותו בתורה?

זה לא לשון הרע קצת? זה לא קצת...

בשביל מה? מה הקטנוניות כאילו לתפוס אותו בקטנה?

קורא לעדשים, אדום, אדום.

בשעה שאין דעתו מיושבת.

מה אתה רוצה? אתה תופס בן אדם שהוא עייף,

אז אתה יכול לבוא אליו בטענות?

אז למה מוכיחים אותו בתורה על פליטת פה

בעת שהוא חוזר מהשדה?

בשעה

שיש לו ביד

שלוש עבירות חמורות שבתורה.

אמנם,

אחרי שראינו שעשיו,

בעיסוקו במצוות כיבוד אב ואם ברוב המעלה עד מלכות,

אז יש לנו להקיש

את שאר העסקים והמעשים שלו ולהגיע למסקנה

שאם עשיו ידע להתנהג באופן זה כלפי אביו, מה ששום אדם בבריאה מאז העולם נברא עד היום לא התנהג בדרגה הזאת,

אפילו אם זה סתם.

אז ברור שזה אדם שהוא אדם גדול שמדקדק במצווה קלה כבחמורה ומקיים הכול בשלמות,

בתכונות של גדלות.

דולם הבארות של יצחק אביו,

בארות של מים חיים,

משקה בהם את העדרים, דורש דרשות בחוץ,

וכולם

שותים בצמא את דבריו,

זה הבן של יצחק אבינו.

והוא מדבר, הוא גם הולך עם חליפה, עם מגבת, זקן, הכול,

ניגש, מדבר ברבים.

ככה מופיע עשיו בין האנשים,

באצטלה, תקשיבו של מי,

זה הנסיך

שעתיד לשבת על כס הנשיאות

של יצחק אביו הגדול בהליכות של כבוד

שמתאימות לנסיכים

ובמידות נאצלות.

ולא לחינם קרא לו רבקה, אמו,

עשיו בנה הגדול.

זאת אומרת,

הוא אמור היה להיות במקום יעקב אבינו,

אבינו השלישי.

אברהם, יצחק ועשיו. במקום יעקב

הוא היה צריך להיות עשיו אבינו.

הרמב״ן כתב

שיצחק אבינו נקבר בכבוד,

תקשיבו את הלשון של הרמב״ן,

יצחק אבינו נקבר בכבוד על ידי עשיו יעקב בניו,

גדולי העולם.

ככה מכנה הרמב״ן את עשיו,

שהוא ואחיו היו גדולי עולם.

אבל אם יצא מהפה שלו ביטוי

שלא הולם את בן המעלה,

מיד תפס אותו הכתוב וקרא את שמו אדום.

טוב, ומה נעשה עכשיו עם האיסור של שפיכות דמים שעבר עשיו?

אז עכשיו תקשיבו את ההפתעות שלכם.

בדעת זקנים לבעלי התוספות

התפרשה המהות של השפיכות דמים.

באותו יום הוא הרג את נמרוד

שנלחם עמו.

כשהתחיל עשיו לצות בשדה,

מצא אותו נמרוד שהוא היה מלך

והיה גיבור ציד,

ואמר לו, הלו,

אין שום אדם רשאי לצות בשדות?

רק אני.

ועשיו כנראה

לא ענה יפה או משהו, אז הוא אמר לו, אני מזמין אותך לדו-קרב.

בא עשיו,

נטל עצה מהחכם יעקב אחיו.

אמר לו יעקב, כל זמן שיהיה נמרוד, לבוש,

בגדיו החמודות, לא תוגל לו.

אבל אם תאמר לו שיפשוט אותם,

אז תוכל לו.

וכך עשה עשיו, בא לדו-קרב ואמר לו, זה לא חכמה שאתה ככה.

תוריד את הבגדים האלה

ואני הולך איתך דו-קרב.

הוא הוריד והרג אותו.

היה לו איסור בהריגה?

לא.

נמרוד המריד

את כל העולם על הקדוש ברוך הוא.

נמרוד הפיל את הסבא שלו, את אברהם, לכבשן האש.

ויעקב

לא היה נותן עצה לאחיו להרוג אדם חף מפשע.

ואם עשה יעקב

כזאת לתת עצה לאחיו,

איך להתגבר ולהרוג את נמרוד,

זה רק בשביל לבחר את הרע מן הארץ.

בידי עשיו הוציאו את הפסק דין של יעקב לפועל.

ועשיו קיים מצוות וביערת רע מקרבך.

אז למה אמרו חכמים שהוא עבר על שפיכות דמים?

אמרו שהוא עבר חמש עבירות וזאת אחת מהן.

אז למה זה עבירה?

אם עכשיו תיארנו שזה מצווה.

ההסבר על פי דברי רבינו יונה, שערי תשובה.

שם הוא דן במעשה של יהוא בן נמשי, אחד המלכים

שקרא לכל עובדי הבעל, 400 במספר,

וברר האם אין ביניהם חלילה עובדי השם.

רצה לדעת, יש פה עובדי השם או עובדי הבעל?

כולם אמרו לה, אנחנו עובדי הבעל, לא עובדי השם.

העמיד עליהם שומרים והרג את כולם.

זה מעשה כביר של קידוש השם לבחר את המטעים, את העם,

קידוש השם שאין כדוגמתו, ממש כמו אליהו הנביא שבהר הכרמל עשה את המופת

ואז

הרגו גם כן 900 נביאי בעל ואשריו,

וזה קידוש השם גדול.

אז יהוא בן נמשי

עשה קידוש השם

כמו שעשה אליהו.

ופתאום בא הנביא הושע ואומר,

ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא.

כל הדמים שהוא שפך מבית אחאב,

כל הדמים בצוואר שלו,

הכול אני פוקד עליו כרוצח.

לא מקדש השם, רוצח.

למה?

אני עשיתי כמו אליהו.

מסביר רבנו יונה, תקשיבו טוב כולכם,

ואלה שמקשיבים לי עכשיו בשידור ולאחר מכן.

אם אדם תובע את חברו על עוולה

ומסיק

שגזר דין מוות מוצדק,

ולאחר מכן מתברר

שהוא בעצמו נגוע באותה עוולה,

זה לא קידוש השם, אפילו שהוא צודק כלפי ההוא,

זה רצח.

אתה פשוט רוצח.

מתי זה יכול להיות קידוש השם? שאתה נקי

ממה שאתה טוען על השני.

אם אתה לא נקי ממה שאתה טוען על השני,

מה שטענת עליו, יטענו עליך.

ומכיוון שהוא עצמו יהוא עוול עבודה זרה,

נפקד עליו עוול רצח נביא הבעל.

אם זה היה בלי שהוא עובד עבודה זרה,

זה היה קידוש השם כמו אליהו.

אבל אתה סתם רוצח.

אתה בעצמך עובד עבודה זרה, אתה סתם רוצח.

אם אתה בעצמך, אז מה הלכת להרוג אותם? מה הם גרועים ממך?

זאת אומרת, כשאדם טוען טענה על מישהו,

הוא צריך להיות נקי מזה.

אחרת יטבעו אותו בדיוק באותו דין שהוא דן את חברו.

אותו הדין כך.

אם יעקב היה הולך להרוג את נמרוד,

היה זה קידוש השם.

אבל כיוון שעשיו עשה את זאת,

והוא בעצמו פגום בפנימיות,

קראו לו חכמים לב רע.

ועשיו זה השווא

שבראתי בעולמי.

בין השווא

עבדו עבודה זרה.

אז אין זה קידוש השם בכלל,

אלא רצח.

לכן אמרו שהוא הרג את הנפש,

אבל הוא הרג רשע גדול, הוא מיגר את הרעה.

כן, אם מישהו אחר היה עושה את זה, זה ככה היה.

אבל אתה, שאתה נגוע במידות הרעות האלה, זה רצח רגיל.

על כל פנים,

מי שראה את המחזה הזה שהוא רצח את נמרוד,

מחאו לו כפיים, שחררת את העולם, מרשע גמור.

והיו אומרים שהוא צדיק, אשריך איזה אומץ,

ממש עשית לנו טובה, ביערת את הרע מקרבנו.

ולא היו מוצאים שום פגם

במעשים שלו.

כי מי יודע את הלב שלו?

אם אבא שלו לא הרגיש,

מי יכול להרגיש?

טוב, אמרו שהוא בעל נערה מאורסה.

שאלו התוספות,

אבל באותו זמן בכלל לא היה אירוסין. לא היה מושג של אירוסין. מה זה בעל נערה מאורסה?

לא היו אירוסין.

אמרו בעלי התוספות, מכל מקום מכוער הדבר.

אישה שכבר נתייחדה למישהו, אפילו שעוד לא התחתנו,

אבל מיוחדת כבר לא.

אם אתה בא ולוקח את הנערה הזאת, זה דבר מכוער.

ואותה נערה, מן הסתם,

עזבה את הארוס שלה ללכת להיות פילגש לעשו.

למה?

הוא אדם חשוב, מגדולי עולם,

והוא מזרעו של אברהם.

הוא הבן של יצחק העולה התמימה.

אז למה שהיא לא תרצה להתדבק בו?

כמו שתמנע.

הייתה בת מלכים והסכימה להיות פילגש לבן של עשו.

אז זאת אומרת,

מה זה בעל נערה מעורסה?

לא היה איסור כזה.

אבל זה דבר מכוער שאתה עושה.

היא כבר מיועדת למישהו.

שניהם מתכננים כבר את החתונה,

ואתה באת ופיתית אותה, השפעת עליה, אמרת לה דברי כיבושין וכאלה בשביל לקחת את ליבה,

ואחר כך הפכת אותה אצלך?

אז מי היה יכול להרגיש?

יש לה בחירה, החליטה שהיא מצאה, החתן יותר טוב, יותר מכובד, מה יש, מה הבעיה?

ומה מה שעשית, שהפרדת בינו,

שברת את הלב שלו והכול, ועשית לו כך וכך.

עוד אמרו חכמים שהיה צד נשים מתחת יד בעליהן.

צד נשים מתחת יד בעליהן.

איך היה צד אותן?

בפה שלו.

שפתיים דולקות,

נושא דרשות נלהבות,

ואנשים עזבו את הבית

ולא רצו לחזור לבעלים, אחרי שהן שומעות כזה בן אדם.

מי רוצה להיות עוד בבית עם בעל כזה סתום,

לא ידע לדבר, לא ידע כלום, לא שום דבר.

וזה כמו גירושין בדיני נוח.

והסכימו להיות לו פילגשים.

ועשיו בטוח בעצמו שהכול נובע מההשפעה הברוכה שלו להרבות כבוד שמיים ולקרוא בשם השם.

מה, אני השם שהם באות אחריי?

את העבירה הזאת מקיימים היום כמעט כל המרצים החדשים

שנותנים דרשות רק לנשים ולוקחים אותם רק לטיולים לבד,

לחוץ לארץ, להתחזקות.

לוקחים את הנשים מהבעלים

ונוסעים איתם טיול שלושה-ארבעה ימים.

עשבים!

צדים את הנשים מתחת יד בעליהם, משאירים את הבעלים לבד עם הילדים,

ולוקחים אותם לפן, ויהיה צחוק, ויהיה שמחה,

ויהיה זמרים,

ויהיה סטנדאפ, זה חיזוק באומן,

זה חיזוק בגיאורגיה,

זה חיזוק באילת.

למה?

זה עשב.

מבחוץ נראה תלמיד חכם, יודע לדבר הכול, יודע להזיז את הידיים, מתנדנד, יודע כל מיני דברים.

מה המטרה?

מה התכלית?

חוץ מכסף.

מה המטרה? למה זה ציבור היעד?

למה לא לדבר לגברים?

למה רק נשים?

ותיאורים, וכל אחד מתאר שהיה ככה, וכשהיה צעיר, והיה בן 17,

והיה ככה, והיה ככה, ואני הייתי ופירקתי את העולם,

ועשיתי, ו...

איש אדם, מה זה נוגע ליהדות?

מה זה קשור לזיכוי רבים?

איפה מה שאתה מדבר?

אבל עשב

לא ידע

שהכול פועל מלב רע,

וכל זה מכוח התאווה, הרציחה והעבודה זרה,

משום שעשיו היה עשוי וגמור.

הוא נולד ישר עם שערות, הכול מוכן, כאילו הוא יכול ללכת כבר לתלמוד תורה ישר,

איך שהוא יצא מהבטן.

עשיו עשוי.

אז הוא הבין שהוא מושלם.

הוא לא דומה לאף אחד. מי נולד ככה, עם אדרת שיער?

ישר, מושלם.

הוא לא צריך לעמוד על המידות, הוא לא בודק אותן, הוא לא בוחן אותן.

לא כמו יעקב.

יושב, אוהלים,

איש תם, בודק את עצמו, איש תם זה ישלם.

כל דבר בשלמות, לבדוק כל דבר מה אני עושה, מותר, אסור, כן, לא, מתי, איך.

הפסוק אומר,

כסף שיגים מצופה על חרס

שפתיים דולקים

בלב רע.

פסוק זה מדבר על עשיו.

למה הוא דומה? למוליאר

שהיה מבחוץ של זהב

ומרגליות קבועות בו.

אלא שבפנים היה של חרס.

כך עשיו.

מוליאר זה מחם.

מחם מצופה,

מבחוץ זהב ומרגליות.

אבל ממה הוא עשו?

מבפנים חרס, חרס זה פשוט גרוש ועצים

אבל בחוץ הוא מצופה, ככה יחסיו

מבחוץ איזה תפארת, איזה תלבושת, איזה זקון,

איזה פיילך, איזה, איזה,

כל מי שרואה אותו אומר לו, הדר, הדר, הדר

אבל בפנים הכל חרס, הכל שבור, הכל לא שווה גרוש,

הכל רקוב, לב רע

מה אומר הפסוק? כסף שיגים

מצופה על חרס

שפתיים דולקים

אבל לב רע

מה שאתה שומע מפה זה לא מה שיש בפנים, שם הוא חורש מזימות

אבל בחוץ, כמובן, זה, זה, זה, זה, זה, אפילו אם תביאו לי את האישה היפה ביותר לידי, מי מסתכל עליה?

ככה אומר אחד מהמרצים העשבים

אם תביאו לי את האישה הכי יפה מולי, הכי הכי הכי יפה

מי ליד אשתי

אה, איפה הלכת?

אם יביאו לי, יביאו לי, אתה מדבר כמו בלעם

בלעם אמר

אם יתני בלק מלוא ואיתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי השם

איך הגעת לבית מלא כסף וזהב? איזה דמיון פורה

בית מלא, הנה כל זה מלא מטבעות זהב, מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא בית מלא!

לא! שק!

בית מלא!

איפה הדמיון הלך?

אותו דבר.

הכי הכי הכי הכי יפה!

אז זאת אומרת

שמה אנחנו רואים?

שאפשר לדבר בשפתיים דולקות

ולחמם את הלבבות כמו שאומרים

ובפנים בפנים לב רע.

אם כן

מונח לפנינו כלי כסף מפואר, מלאכת מחשבת,

משובץ אבנים טובות ומרגליות.

אבל אמיתו של דבר הוא לא כסף בכלל.

חרס,

מהחרסים האלה שמתגוללים ברחובות

ולא שווים כלום.

וגם הכסף של הציפוי,

לא כסף טהור,

כסף סיגים, סיגים זה מעורבה ועם עוד מתכות,

לא כסף צרוף,

כסף מחרבש.

כך היה עשיו

ניצב לפנינו

במידות נאצלות

ומתעתד להיות השלישי שבאבות,

עם שפתיים דולקות,

עומד לפני בני אדם,

חוצב לאבות אש,

עושה נפשות לתורת אבותיו, אברהם ויצחק,

כמו שציווה אברהם זקנו לבניו וביתו אחריו לעשות

צדקה ומשפט.

אבל בשפתיו יכזב,

בליבו לא נכון עימו, כי יש לו לב רע.

תוכו סיגים ותוך תוכו חרס.

עכשיו יתיישב לנו

איך ביקש יצחק אבינו,

שעיניו טהורות

צופה מסוף העולם ועד סופו,

בוודאי יודע ברוח קודשו מחשבות אדם ותחבולותיו.

נביא אלוהי קדוש, יאמר לו,

ובכל זאת ביקש לסמוך את ידיו על עשיו,

כי כל כך השקר

היה גנוז במטמוניות של הלב של עשיו,

שגם קרני ראייתו של האדם הגדול בענקים לא הצליחה להגיע אליו,

כי מבחוץ הוא נראה אדם מושלם, בהתנהגות אדם מושלם, בדיבורים אדם מושלם,

מעלות טרומיות,

כמו שעשיו הציג את עצמו.

יש לנו דוגמה.

הקדוש ברוך הוא שלח את שמואל הנביא

למשוח את הבן של ישי,

והעבירו לו את שבעת הבנים,

אמר, לא זה, לא זה, לא זה, לא זה.

כשראת הבן הבכור אליאב,

אמר, זהו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, אל תבט אל מראהו ואל גבוה כמותו, כי מאסתיהו.

כי האדם יראה לעיניים,

והשם יראה ללבב.

זאת אומרת, שמואל הנביא, בדרגות הגבוהות, שקול כנגד משה ואהרון,

בוחן אותם, זה לא, זה לא, זה מבחן.

רואה את אליאב, אומר, אך זה לפני השם,

אך זה לשם.

מה אומר לו השם?

אתה נביא, כל הכבוד,

אבל עדיין אתה בתור נביא, רואה לעיניי.

ואני מסתכל בפני,

אני מואס אותו,

אבל כבר מאסתי אותו מזמן, לא מעכשיו.

כבר מאסתי הוא.

בכלל, לא בכיוון.

אז מה רואים?

שמראה עיניים יכול להטעות אפילו את הנביא.

וכך יצחק אבינו,

היות והבלוף והשקר של אסף טמון, טמון עמוק, עמוק בפנים,

עד שהתורה לא מוצאת להגיד לנו דבר חוץ ממה שהוא אמר,

אלעיתני נא מן האדום האדום הזה.

אז מה יש?

בן אדם פלט פעם איזה מילה,

תופסים אותו על זה, מפרסמים אותו לכל העולם,

למשך כל הדורות?

כי הוא היה כל כך מושלם בדיבור, בהתנהגות, בכל, בכל, בכל.

פעם אחת תפסו אותו שהוא היה עייף.

לא יכול, אין לו כוח כבר לתכסיסים ולהצגות ולכל.

שחרר!

איזשהו בהמה!

שם תפסו אותו.

זהו.

אבל רק הקדוש ברוך הוא, שהוא בוחן גנזי נסתרות

ומכיר את המצפון של כל אדם,

הוא ידע שהוא שקר,

שהוא שווא.

ולכן,

התוכן של השם של עשו, ה-שווא.

זה שווא.

אין שווא שבראתי בעולמי כמו זה עשו.

אומר השם.

זה האיש שממנו יוצאת האומה היום, אדום, ששולטת אלפיים שנה בעולם.

הרומאים, מאז שהתחילו עד היום,

כל הנצרות,

מאז שיצאה עד היום, שולטת בכיפת העולם, מלכות אדום,

עד לגאולה שתבוא על ידי

משיח בן יוסף ומשיח בן דוד,

עד אז יהיה שווא.

שווא.

זה השווא שבראתי בעולמי.

הכל מקופל מאחורי השם שלו.

בגילת הדבר הקדוש ברוך הוא לעבדים שלו שם בעבר,

שהם היו נביאים באותו דור.

ואז כשרבקה שאלה,

למה זה אנוכי? מה קורה בבטן שלי? אני מרגישה משהו לא הגיוני.

אני הולכת ליד בית מדרש בחיטות.

אני הולכת ליד עבודה זרה בחיטות. מה הולך פה?

מה זה?

מה זה?

מה זה?

או צדיק או רשע. מה הולך פה?

אמרו לה, לא, לא.

שני גויים בבית ניר,

ושני לאומים ממעייך יפרדו.

ורב יעבוד צעיר.

הצעיר הוא השלם בתכלית, יעקב.

הגדול, הבכור,

הוא לא טוב.

הוא יעבוד את הצעיר, וזה תלוי.

אם יעקב וזרעו הולכים בדרך התורה והמצוות, הם שולטים.

אם לא,

עשיו מכה בנו, כמו שהיה במשך הדורים.

ולכן כתוב, רבקה אוהבת את מי?

את יעקב.

אחרי שאמרו לה הנביאים שם ועבר שמדובר שהרב הגדול יעבוד את הצעיר,

אז היא הבינה שהצעיר הוא השלם.

לכן אהבה את יעקב שמרה עליו ועמדה על המשמר

שיצחק שלא הכיר בו

לא יסמוך את ידיו עליו.

כי אם על הבן הקטן, על יעקב. לכן היא דאגה שיחליפו.

אולם אם בהתחלה הוא היה שב

הטמון בליבו של עשיו

חדר חדר תוך חדר עד שכל הדרך שלו, של השווא, של הרמאות,

הכול יתפשט ויתקרב ויתרחב.

ואנו משתוממים איך פתאום בא פסוק

ומערער את כל מה שאמרנו על עשיו.

מה אומר עשיו?

ויאמר עשיו בליבו, בליבו,

מי מפרסם לנו מה הוא אמר בליבו?

רק הקדוש ברוך הוא.

ויאמר עשיו בליבו,

יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי.

וואו, איזה כיבוד הבאים.

אה, נשתנה פרצוף.

עשיו,

שהיה אומר שאין ראוי לכבד את האבא רק בבגדי מלכות.

אתה עכשיו מצפה וממתין מתי אבא שלי ימות

כדי שאני אוכל לרצוח את אחי?

אה, רוצח נתעב.

אתה לא רצחת את נמרוד בגלל שאתה רצית לבחר את הרע הזה, בגלל שאתה רוצח. הנה אתה אומר פה מפורש.

מה אתה אומר?

יקרבו ימי אבל אבי.

מה פירוש? אתה מייחל לאבא שלך למות? נו, שימות כבר, אני רוצה לרצוח את אחי.

מפריע לי, למה? כי אם אני אעשה את זה בחייו, אני אצער אותו, ואני לא רוצה לצער את האבא, מה, כל ההצגה תתפוצץ?

ועוד יותר מפורש, תשמעו פסוק מבהיל,

מי זה עשיו?

לא יאומן כי יסופר.

מפורש בנבואה של חזקאל, פרק ל.ה.

יען אמורך את שני הגויים

ואת שתי הארצות

לי תהיינה

וירשנוה

באדוני שם היה.

מה זה אומר?

רש״י אומר, על פי המדרש תנחומה,

לפי שלח עשיו אל ישמעאל להתחתן בו.

עשיו ראה שיצחק ורבקה

שלחו את יעקב להתחתן, לא עם בנות כנען,

רק מהמשפחה.

לכן שלחו אותו אל לבן.

אז הוא ראה שאחיו נשלח ככה,

אמר גם אני אעשה אותו דבר. חכיאן.

אני אלך להתחתן עם ישמעאל, זה גם מהמשפחה.

אבל מה הוא עשה?

כשהוא הלך להתחתן עם ישמעאל, עם הבת שלו,

הוא רצה לעורר אותו ולתת לו עצה

על הירושה של אברהם.

היות

שאברהם הוריש את הכול ליצחק,

כי ביצחק יקרא לך זרע,

וישמעאל נדחה,

אז הוא הלך לעורר אותו על הירושה.

אמר לו, איך זה שיצחק אתה הבכור?

איך זה שאתה מוותר ליצחק?

מה המטרה?

שיקום ישמעאל ויהרוג את יצחק,

את אבא שלו.

יהרוג את אבא שלו.

ואז הוא יהיה גואל אדם,

כי אם הורגים את אבא שלו,

יש לו את הזכות להיות גואל אדם לנקום ממי שהרג אותו,

ואז הוא יהרוג את ישמעאל.

אתם שומעים איזה סיבוב הוא עושה?

מדליק אותו, לך תיקח את הירושה,

תהיה מלחמה,

יהרוג את אבא שלו,

ואז הוא יהיה גואל אדם.

והוא יהרוג את ההורג, את ישמעאל.

וזה מה שאומר, יקרבו ימי אבל אבי

ואז אני יירש את הירושה

גם של יצחק

וגם של שמייל.

אבל השם היה שם,

השם יודע מה יש לו בלב

כשהוא אמר,

ויאמר,

עשיו בלבו,

השם יודע את המחשבות שלך.

כאן מתגלה הפרצוף האמיתי,

איש דמים ומרמה,

בשביל ירושת שתי ארצות,

ומצפה למותו של אביו,

ולא עוד אלא שהולך להסית ישמעאל שיהרוג את אביו יצחק.

ולא ידע איש במחשבותיו של זה,

רק השם מעיד לנו על ידי חזקאל הנביא

מה היה שם בתוך נימי נפשו הפנימיים

והמחשבות הזדוניות.

יען אמורך, אתה אמרת בלב שלך את שני הגויים האלה,

גם את יצחק וגם את ישמעאל,

ואת שתי הארצות שיש להם, מגיע לזה את זה וזה את זה.

לי תהיינה מי ירשנוהא.

אבל אומר הפסוק, ואדוני שם היה.

הקדוש ברוך הוא יודע את הכול.

אז כשנכנס עשיו לכבד את אביו במורה של מלכות,

מופיע לפניו,

אבל בלב

ישים עורבו והורג מחשבות דמים עליו.

אוי לאותו כיבוד הורים

ואוי לאותו מורה כאילו הוא מתיירא מאביו.

הכול בלוף.

אבל חיצונית

אי אפשר להרגיש,

ואפילו אביו לא.

זאת אומרת,

רק רבקה ידעה,

בגלל שהיא קיבלה בנבואה

שרב הגדול יעבוד את הצעיר, כי הצעיר הוא השלם.

אז היא ידעה זאת,

אבל הנבואה הזאת לא נודעה ליצחק,

ולכן

היא שמרה את זה עד לרגע שהיא ידעה שיהיו הברכות,

ואז היא דאגה להחלפה מיד,

ובאמת, מה יצחק אמר בסוף, אחרי שהתברר לו שהוא טעה כביכול?

גם ברוך יהיה!

הוסיף ברכה על הברכות.

זאת אומרת, הבין שמעת השם הייתה זאת.

אז אנחנו רואים

שאפשר שאנחנו נחלום חלומות

ונראה אנשים

ונטעה בהם טעויות גדולות.

וגם בדורנו יש בלפנים כאלה מלא.

כל המרצים החדשים שאני מדבר עליהם בעת האחרונה הם בי ראיות והוכחות וקטעים.

אבל עכשיו אני מחדש דבר חדש.

בואו תשמעו ממש נבואה.

אם תדעו מי כתב את זה,

ולא שלחו לכם את זה בוואטסאפ,

זה בחור למדן.

ישגו צוני.

כתוב בפסוק

ישגו צוני.

משמע שכל הדור כולו

פרט לרועים יש צאן ויש רועים.

ישגו צוני זה עם.

כל הדור כולו

באחרית הימים

פרט לרועים

יחשבו לפני השם יתברך שוגגים.

כתוב כי לכל העם בשגגה.

אלמלא הרועים

הרועים זה המנהיגים.

אלמלא הרועים

המהווים מחיצה של ברזל

בין ישראל לאביהם שבשמיים

הם המפרידים

בין העם לקדוש ברוך הוא. לא מגלים להם את האמת.

לא קשה היה להחזיר את כל הדור לתורה.

המורים,

המדריכים,

הסופרים,

מנהיגי המפלגות,

הם המעכבים בעד קרן האור של התורה לחדור למחשכי הלבבות.

להם, תורה משלהם.

חכמי התורה שלהם, לוקחים אותם לתפקידים.

רב עיר, רב שכונה, רב ראשי.

הכול שלהם.

גדולי הדור שלהם, הם קובעים מגדול הדור. הם החליטו.

זה נקרא מרן, זה נקרא מרן, זה נקרא מרן, מחליטים.

באמצעות תורה חדשה ומצוות חדשות מטמטמים את המוחות והלבבות.

וניתן להבחין זאת בשעה שניתנת הזדמנות אי פעם

להמון עם לשמוע דברי תורה אמיתיים,

איך שותים בצמא את הדברים.

אבל הרועים,

הרעים,

מספקים לעם אבנים במקום מרגליות,

במקום השקפות תורניות,

מוסרים לקוראים ולשומעים.

השקפות של כפירה,

במקרה הטוב,

הם קוראים דברי בת חנות, סטנד-אפ,

ליצנות

ומנה של ניבול פה.

אלה הם הרועים של דורנו,

שעליהם חזה הנביא.

מי אומר את זה?

מי אומר את זה?

נו?

לא, זה יחזקאל כן בפסוק,

אבל אני שואל, מי אומר את זה, את כל הנוסח הזה?

תלמידו הגדול

של החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה,

השם ינקום דמו.

מי זה?

רב אלחונון וסרמן,

במאמרו הקדוש עקבתא דמשיחא.

זה מה שיהיה בדור האחרון הזה.

זה אנחנו רואים לעינינו.

עוד דבר אחד?

הסטייפלר, זכר צדיק וקדוש לברכה,

הסטייפלר זה היה אבא של הרב חיים קנייבסקי,

שליטא,

ייבדל חיים ארוכים.

הוא היה גאון וצדיק

בספר שלו, קהילות יעקב.

הוא היה בספרו, סליחה, חיה עולם, בחלק שני, פרק ח'.

בקטע של שמירת שבת הוא כותב בלשון קודשו כך

ראיתי מחובתי

נכתוב כאן מודעה רבה ונחוצה.

בהיות כי בזמננו,

מדובר לפני עשרות שנים,

לפחות 80 שנה,

בהיות כי בזמננו דור יתום

אשר איש הישר בעיניו יעשה,

אין ספק שנמצאים חיבורים מאנשים שאמרו חכמים

זיכרונם לברכה עליהם

כי רבים חללים מפילה.

זאת אומרת, יש אנשים שלא ראויים להוראה ולהלכה,

ומורים הלכות והוראות לציבור.

הם מתיימרים ללקט

ולסדר הלכות

בדוגמת מעשה שולחן ערוך,

ואסור לסמוך עליהם.

כי מלבד שמלקטים הוראות להיתרה כמובן,

כוחא דהיתרה עדיף.

וכל אשר ימצאו בחיבורים ובירחונים,

אשר הם רבים ולא סמוכים, אין להם סמכה.

עוד הם מוסיפים משלהם שיבושים

וסילופים למאות,

ביודעים ושלא ביודעים,

והכל במגמה להכניס קולות וקלות

בדיני תורתנו הקדושה.

וחס ושלום נסמוך על חיבורים כאלה.

כל שאלה של הלכה

צריך לברר מתוך השולחן ערוך

או מתוך ריבותינו,

שולחן ערוך הגרז,

חיי אדם, משנה ברורה,

אני מוסיף כף החיים ונשחט וכיוצא.

ומה שלא נמצא מבורר בדברי ריבותינו פוסקים,

צריך לעשות שאלת חכם

אצל רבנים, תקשיבו,

מובהקים,

המלאים יראת השם.

כי תלמיד חכם שאין בו יראת שמיים,

הרי זה קקל שבקלים ואסור לחלוק לו כבוד.

זה הלכה

בסימן רמק ביורה דעה.

זאת אומרת,

צריך לשאול הלכה,

אם אין לך ספר ששם מסביר בדיוק את הבעיה שבה אתה נמצא,

כי לפעמים זה ציור שונה, לא בדיוק מה שכתוב.

אז רק לשאול רבנים מובהקים,

אבל מלאים בראת שמיים,

שלא נמצא אצלם אפילו מן האדום האדום הזה.

הוא מצייר, נצייר לעצמנו, עכשיו הוא אומר דוגמה,

אם היה ברור,

בבירור גדול וגמור,

שכל המחלל שבת בדאורייתא עוד רבנן,

מיד מצמיח לו סרטן,

רחמנא ליצלן,

כמה היה חרד על חשש חילול שבת

ולא היה סומך כלל וכלל על מאן דהוא אשר מקלו יגיד לו שהוא מקל, אומר לו, זה בסדר, זה בסדר,

לך מותר.

ואם בשביל סכנה של חיי העולם הזה החולף,

אדם חרד כל כך

על אחת כמה וכמה שחרד אדם על גידול סרטן שיהיה לו על חייבי כריתות וסכלה,

או על סרטן

שדינו כעובד עבודה זרה,

או על סרטן

של חלילה הרהורי כפירה, רחמנא ליצלן.

כל זה קשור בחילול שבת קודש,

שהשבת

היא האות המקשרת אותנו בקשר ידידות להבינו שבשמיים,

ככתוב אותי ביני וביניכם,

ואפילו חיבור

שיש עליו הסכמות

מחכמי תורה.

אין זאת אומרת כלל על הגינות

הוראת החיבור כידוע.

אם אתם רואים הרבה חותמות

בתחילת כל ספר שחותמים רבנים,

אין זה מורה שהספר הגון ללמוד ממנו.

ואין רצוני להאריך,

רק עתיק מה שכתב הגאון מהרשם בתשובותיו חלק א' סימן כת,

וזה לשונו.

תשמעו מה כותב.

הן נשלח אליי ספר, פלוני אלמוני,

וגם אני הסכמתי עליו,

בראותי אפס קצהו.

כל אחד שמקשים ממנו חתימה, הוא לא יושב לקרוא את כל הספר.

הוא מעלעל,

זה נקרא אפס קצהו, הוא מציץ ככה ורואה.

הוא אומר, אמר שם, וחתמתי.

וכאשר עיינתי,

ראיתי כי כל רוח דעת אין בקרבו.

הכל שטוסים באבולים.

אז זאת אומרת,

כל זאת נתנו אל ליבנו לדרוש ולטור ולהרבות ולהקל בלימוד ערכות שבת קודשנו.

ישוטטו רבים ותרבה דעת ערכותיה ונשמרנו אנו חפצים משברותיה כראוי.

אז אפילו מלאך רע יענה המן בעל כורחו לסתום את כל הפרצות.

אנחנו צריכים

ללמוד את השבת כמו שצריך ולגדור את הגדרות וכולי.

אני בעצמי נוכחתי.

יום אחד עמדתי

בכניסה

לרב קניבסקי שליטה

וראיתי את אחד מבני הבית, שאחד האנשים

עמד בחוץ, הביא ספר שהוא כתב, חיבר.

אמר לו, אני מבקש חתימה מהרב הסכמה.

אז הוא אמר, תמתין פה.

המתין.

אז הוא ניגש לרב, אומר לו, זה פלוני אלמוני, הוא כתב את הספר, זה בדיני זה וזה וזה.

הוא מבקש חתימה.

הרב לא ראה.

אני עד.

לא ראה.

אז שואל, מה לכתוב? כאילו, הבן בית שואל את הרב, מה לכתוב? כאילו, מה הנוסח לכתוב?

אז הרב אומר,

העיקר שהספר יהיה אמת.

הוא לא נתן להם את התשובה מה לכתוב.

עמדו בצד, ניסחו משהו,

וכתבו כמה שורות,

ואז נתנו לרב עוד פעם לחתום.

ועוד פעם הוא חזר. העיקר שהכול אמת,

וחתם.

מה כתוב בפנים?

שהכול אמת, אם זה אמת.

אבל לא כתוב שזה אמת.

אז לכן,

חתימות מקבלים בכמויות, זה לא ראיה לכלום. פותחים את הספר ורואים מיד, אם זה בן אדם מדבר לעניין או לא מדבר לעניין.

זה לא כמו שחושבים. הנה, יש חתימות ויש הכול.

לכן, יש הרבה בלבול בדור הזה. אנשים לא מוצאים את עצמם, לא יודעים מה האמת, מה לא, אבל זה כתוב.

כתוב בגמרא,

שלא תימצא הלכה ברורה בדור הזה בעקבותא דמשיחא,

וגם האמת תהיה נעדרת, תהיה נעשית עדרים-עדרים.

אז כל זה נמצא בדורנו, אנחנו רואים,

והכול ברור.

אין שאלות בכלל,

רק צריך לדעת איפה האמת.

מי אמת לאמיתה מתחילה ועד סוף,

ומי מבלבל את המוח בהצגות של עשיו.

עד כאן, ומכאן

האחריות עליכם.

כן, ומי שיש שאלות, בבקשה.

תן לבחור פה קודם,

תרים את היד קום.

קום, קום, קום. אתה לא רוצה לקום?

טוב.

הוא קם כבר, קם לפניך, תן לו הראשון.

בטח, למה לא?

כולם רוצים.

כן.

שלום, הרב. שלום.

יש לי שאלה.

ברור.

יש לי ויכוח עם חבר. הוא טוען,

אני בכוונה ביקשתי ממנו שישלח לי את הנוסח של השאלה, ואני אקריא לך.

הוא אומר, יש לי חבר בעבודה שרחוק מאוד מהיהדות,

ואני כל פעם מדבר איתו דברי תורה ומנסה ממש לאט לקרב אותו.

בהתחלה זה היה ממש קשה, אבל לאט-לאט אני מתחיל להזיז משהו. השאלה היא כזאתי,

אני אמרתי לו שבשבת ינסה לחלל כמה שפחות,

למשל, אם הוא רגיל לעשן 20 סיגריות ביום, שיעשן 15. ככה אני חזרתי בתשובה,

כאילו הוא מדבר על עצמו.

כל פעם הייתי מוריד משהו, זה בסדר שאני אומר לו ככה.

אני אמרתי שזה אסור שכל סיגריה שהוא יעשן זה חילול שבת גם עליו,

כי זה לפי הדברים שהרב אומר.

סקלה, כן.

עכשיו,

מה אני אגיד לו?

אתה תגיד לו שהוא למד מאדם רע שהתיר את זה לאנשים,

ואנחנו נראה לך מי זה האדם הרע הזה,

הוא אחד מהמרצים החדשים,

שהוא נתן את ההיתר הזה, ועל ההיתר הזה סומכים אנשים שיכולים לעשן כמה שהם רוצים,

מתי שהם רוצים, העיקר שמדי פעם יורידו קצת.

למה הדבר דומה?

שאחד אומר לך, אני אגיד לך בגילוי לב, כל הרציחות שהמשטרה מחפשת זה אני,

אבל אני לא יכול בלי איזה חמש-שש הורדות בחודש,

וקשה לי מאוד להפסיק מזה, כי אני אוהב ללחוץ על ההדק,

ומול מטרות חיות.

אז לכן אני לא יודע מה לעשות, אבל שמעתי מרב אחד שהוא אמר לי, תשמע, כל פעם שתוריד אחד פחות,

זה שמחה גדולה בשמיים.

זה טוב מאוד, טוב מאוד.

לא אמר לו לא לרצוח, אסור לרצוח,

תפסיק לרצוח וכו', אמר לו, תשמע, תפחית,

תפחית.

רק במקרים הבאים זה היה יכול לפגוע גם בבוא עצמו,

באשתו וכו'.

כן, אז הנה זה הרבה שמתיר את החילולי שבת,

והוא דואג לריאות של המעשן בשבת,

לא לעולם הבא שלו, לא לחילול השם,

לא לשום דבר.

אלא לריאות. חבל, ראית פעם ריאות וזה? חבל שהריאות שלך יהיו מפוחמות.

לא נר נשמה, לא, לא, חס ושלום. כן, נר נשמה הדליקו עליך.

אם אתה נותן לו היתרים כאלה,

עוד מעט הדליקו עליך נרות נשמה.

אבל בן אדם כזה בא ונותן היתרים כאלה בשביל למצוא חן בציבור, מוכר את התורה בלירה

ואומר משהו עולה על דעתו.

מי התיר לך להגיד לבן אדם שמחלל שבת,

עוד אתה מתעניין, עוזר לו,

תכין נר נשמה ותדליק במקום מצת.

מאיפה ההיתר הזה להתיר דבר כזה, להגיד לאנשים ברבים, בציבור, לפרסם דבר כזה, להגיד דבר כזה? והנה,

יש קישקשתא כבר אחד

שאומר שזה עזר לו והוא כבר מלמד,

נהיה מורה דת.

דרך לאחרים.

ומי יתחייב על כל הסיגריות בינתיים?

השם אומר, אתה תגיד מה מותר, מה אסור, אם אתה יודע.

עצות ופתרונות לא ביקשתי ממך.

בלי פתרונות.

מישהו יכול להגיד לאחד,

תשמע, אני בולע הרבה כדורים.

אתה יודע, רופא נתן לי איזה עשרים כדורים ביום, אני הולך להקיא, אני לא יכול, יש לי סחרחות והכל. הוא אומר, מה הבעיה?

אם אתה מרגיש זה קשה לך,

תוריד כמה כדורים.

לא הבנתי, אתה אחראי? אתה יודע מה הכדורים עושים?

מה התפקיד שלהם?

אולי יוריד כדורים כאלה שיגרמו לו נזק? אולי הוא ימות בגללם?

כי התפשטת לו מחלה או דלקת או משהו?

איך אתה יכול להגיד? קשה לך?

אתה מרגיש סחרחורות, להפחית בסחרחורת?

תוריד כדורים.

מי יגיד דבר כזה?

ואתה לוקח את השבת של הקדוש ברוך הוא, עוד ביני וביניכם,

שכל מי שמחלל שבת פעם אחת הוא כופר בכל התורה כולה ויש לו דין של גוי והיין שלו יין נסך ואתה עם חיוך עונה לו,

אם אתה יכול תכין נר נשמה מקודם ותדליק משמה.

ועל כל שחתמה הוא יקבל? אמרת לו,

סקאלה, וכמה אתה תקבל על העצה? אמרת לו.

לא.

זה הרבנים המרצים של היום.

כל ההידרדרות האלה,

כבר דיבר עליהם הרב

מוצפי וגדולי חכמי הספרדים יצאו נגדם.

ארגון שהוא קורא להם ארגון השטן.

אסור לעזור להם בשום דבר.

אומר מלחמה, צריך להילחם בהם.

הם מחטיאים את הרבים בחוברות שלהם בבתי כנסת, בכל מקום.

הרב אליעזר בן דוד אמר לשרוף את התורה שלו.

בטלוויזיה הראו שאחד מהעילואים הכי גדולים

שהיה בישיבה במיר,

אחת מהישיבות הטובות,

פרק עול הפך להיות חילוני, כופר, בזכות הזמיר הזה.

למה?

כי הוא קרא את הספר שלו על המדע

ונכנס לו בלבולים,

והלך ללמוד בשירותים,

אלגברה וכל מיני דברים, ופרק עול.

וזהו.

מאדם שהיה יכול להיות גדול בישראל,

הפך להיות מופקר בזכות זה שהוא רוצה למכור ספרים,

שבהם הוא משווה בין התורה לבין המדע.

הוא החליט

להעתיק כמה תכנים מהאוניברסיטה ולמכור אותם לציבור.

והוא בא אליהם ועושה כסף,

ומחייך ומדבר יפה, כאילו, וזה פה ושם.

וזה נחש יותר גדול מעשיו הרשע.

כן.

עכשיו, עוד משהו. אני יודע שחמתי נמצאת פה, ו... שלא תעלה חמתה.

כן. אני יודע שהיא אולי תכעס עליי, אבל אני הרבה פעמים אמרתי לה שלא תתרום לארגון הזה,

כי היא עוברת עבירה, ואולי אם היא תשמע את זה מהקול שלך, היא תפסיק כל פעם. זה לא מהקול שלי רק. אני יכול להשמיע לכם את הקול של הרב בן-ציון. אפשר להשמיע.

שלא יגידו שאני נוגע בדבר.

יש אנשים מבוגרים ממני,

גדולי חכמי התורה של הספרדים,

והם אומרים את הדברים.

והוציאו עכשיו פסק הלכה. אני ראיתי את הקול, הרב. תראה לה. פסק הלכה של כל הרבנים נגד

כל הבדד של העדה החרדית כתבו שמינים ואפיקורסים הם יותר גרועים מעבודה זרה.

להכניס לבתים טלוויזיה.

400 גדולי עולם

יצאו נגד טלוויזיה

ואמרו חרם למי שיכניס טלוויזיה,

והם מוכרים טלוויזיה וכותבים עליה שיוויתי השם לנגדי תמיד.

עגל, עגל ממש. מה היה בעגל? אתם יודעים, עשו עגל. מה היה בעגל?

העגל אמר

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתי חמש... בדיוק כמו שהשם אמר,

עגל אמר.

הם כותבים על הטלוויזיה,

הביוב

שהרב עובדיה פסק, לא תביא תועבה אל ביתך, מי שיכניס את זה לבית,

רק מחלות וייסורים והכול,

כותבים עליו שיוויתי השם לנגדי תמיד. שמעת? בבית כנסת כותבים על ההיכל שיוויתי השם לנגדי תמיד. והם כותבים על הטלוויזיה שאם תראו

מה יש בפנים,

אתם לא מתאמינים, והם הטעו את כל הרבנים.

הרבנים לא יודעים.

מישהו הלך

לרב בעדני ואמר לו,

שאיך אתה נותן היתר לארגון הזה? מחטיאים את הרבים, עושים דברים איומים ונוראים.

לא רצה לשמוע, לא רצה להקשיב. אמר, הם מצילים, הם עושים, הם עושים, הם עושים, הם עושים.

הביאו לו עכשיו סרטון, אני אראה לכם תכף את הסרטון שיראו לו.

הכינו סרטון.

להוכיח לו כמה הוא טועה ומטעה את האנשים.

מה הוא אומר?

מה זה השטויות האלה?

כשהוא ראה את מה שאתם תראו,

מה זה השטויות האלה?

העיקר מה הם עושים בסוף, מה התוצאה.

מה זה מה התוצאה?

ואם היא באה בדרך עבירה זה מותר?

אני אענה לכם עוד חודש.

אומרים לו, אבל אתה עשית ככה, אתה אמרת ככה. עוד חודש תבוא, אני אענה לכם.

אבל ביקשת שנביא לך ראיות.

מביאים לו את הראיות.

הוא לא רוצה לשמוע.

עכשיו עוד שאלה, אני משתמש... כן, רגע, בואו נראה קודם את הרב בן ציון, כן.

זה בינתיים. אם מציון תצא תורה,

ודבר ה' מירושלים.

אז זה היה נלחם כל הזמן עם זה, ולחם נגד הכופרים. אז היה איזה חכם אחד בזמנו,

שלא הצטרף איתו למלחמה.

כתב לו תשובה מבהילה, אתה תקרא אותה בחלק א' באורח חיים, סימן רח.

סימן רח שמה, הוא כותב לו שאם הוא שותק, הוא בכלל ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת.

הוא אומר, אם רב בישראל רואה איזה שתהיה תקלה שקורית באיזה מקום,

עושים חתונות מעורבות,

או אירועים מעורבים,

או כל מיני, אני יודע,

כל מיני דברים,

השם יצילנו,

היום יש לנו כבר דברים חדשים,

אלה שמחזירים בתשובה, מלמדים ג'ודו,

מלמדים זה, ולא מתביישים,

מפרסמים את זה. יש שם כמה שמות גם,

לא יודע, באנגלית, בכל מיני, שפה של וייזתה.

אני לא זוכר את השמות שלהם.

הביאו לי לראות את סבר מינן,

אלה, כל אלה, ההידברות והחברים שלהם, רשעים, אלה באו, לא יודע,

מכת השטן הגיעו משם,

והם משחיתים את עם ישראל,

ומחלקים את העלונים שלהם בכל בתי הכנסת,

והם אומרים, לא,

אנחנו רק עם החילונים מתעסקים,

והם הורסים את הבתים שלנו,

שלנו ממש.

נורא ואיום, ואין פה צפה ומצפצף.

אז הוא כתב לו,

אתה שותק,

ובכלל ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת.

זה לא פשוט.

תפתח הרמב״ן, מה הוא כותב שם? בספרי הוא כותב.

בכלל זה חכם שרואה עושים חטאים בדור שלו ולא מוכיח אותם.

הרי ייתן דין וחשבון על כולם.

זה לא, אין דבר כזה, אין משחקים פה.

כאלה, באים כאילו, באים לקרב,

כאילו לקרב,

אז עושים לך איזה ערב שאסור להחמיץ,

ואת חייבת,

אומרים לנשים, ערב נשים.

כי איך מתחילים? הנחש, עם מי התחיל?

עם חווה.

הוא לא הלך לאדם הראשון.

אז ככה הם עושים. הולכים לאנשים ומביאים להם ארבע נשים מתחזקות. איזה מתחזקות? שחקניות, דוגמניות.

מביאים להם, ואלה הארגון הזה ששמו הידברות,

ייקח אותם האופל.

הם באים ומתחילים לקלקל את עם ישראל,

לוקחים את האנשים ועושים אותם.

עושים להם בהיכל הטוטו,

עושים להם בכל מיני מקומות,

כל מיני זה, ואומרים, הרבנים הרשו לנו. תראה לי פסק,

בוא אני איתך אלך לרב חיים. רב חיים התיר דבר כזה?

אני שאלתי שם.

אמר לי, בשום פנים ואופן לא.

פותחים טלוויזיה, יש שם כל מיני, מביאים טלוויזיה לבית,

ואמר לי אחד, תלמיד חכם,

קוראים לזה צופיה,

אמר לי, זו גמטריה ממדמנה לטלוויזיה.

אז מכניסים טלוויזיה כשרה הביתה, הכל נהיה כשר.

אמר לי פעם רבי יהודה צדקה, עליו השלום,

אישית אמר לי, לפני שלושים שנה,

תדע בן ציון יבוא יום ויתירו יהיה אשת איש בהכשר.

זה המילים שלו.

והנה אנחנו רואים את זה עכשיו.

השם ישמור, השם יציל.

הגעתם לקו של מרן הגאון הרב בן צימון צפי שליטא.

הנה הודעה חשובה לעם ישראל בארץ ובעולם.

מסר בהול. בבקשה.

שלום לרב הגאון מרן בן צימון צפי שליטא. מה שלומכם, הרב?

שלום, תודה לאל.

אבל יש לי דבר כואב לי נאות.

בבקשה, תציג מה שרצית לומר.

רציתי לומר, הרב, שאנחנו נמצאים בתקופה קשה מאוד ומנסים להכניס טלוויזיות של הידברות לתוך העולם החרדי ותכננו לעשות ממש ממש מכה.

תוך חודש אחד להכניס אותה לכל בית עם שמות שכביכול של רבנים שאישרו את הטלוויזיה הזו.

שמענו את הדבר הנורא הזה כבר לפני ימים אחדים,

ויחד עם כמה ו...

כמה מגדולי הרבנים הספרדים בעיקר, כאן בירושלים עיר הקודש,

שזו פרצה חמורה בחומת הדת והצניעות.

וצריכים להודיע לציבור שהאנשים האלה שמציגים את עצמם כרבנים וכמדריכי הדור וכיועצים ועוד לא יודע מה,

הם אנשים חסרי אחריות.

ומי שמעז להפיץ ברבים,

וכולל, אני מדגיש, לציבור החרדי,

לשווק ולמכור מכשירי טלוויזיה בשם עולמות של תוכן במסווה חרדי והסברה יהודית.

ויותר מזה, הם מפרסמים בעלונים שלהם מדי שבוע שאפשר להשיג את המסך המתועב ולהתקין אותו בבית עם ישראל,

וכותבים על זה כשר למהדרין,

שאין שום רב בישראל שנתן לזה הכשר,

וגם אם יימצא כזה, הוא לא ייקרא בשם רב.

וזה דבר שהורס ומחריב את שלום הבית,

את חינוך הילדים,

את קדושת הבית היהודי.

זה ביטול תורה נורא ואיום,

שאין מי שמדבר על זה,

שזה עבור חמוד מאוד.

זה מרגיל את הציבור שלנו לבת קנאה,

וצורכים בידור בדרך של תרבות גויים.

זה לא הדרך של היהדות,

בטח לא חרדי, ולא דתי אפילו.

זה נורא ואיום לאיזה מצב הידרדרנו.

מספיק לשמוע את השטויות שהם מדברים,

ואת השטויות שאין להם לא ישור ולא שורש,

לא בדברי חז״ל,

הם לא מזכירים דברי חז״ל, כאילו אסור להזכיר את הקדוש ברוך הוא,

אסור להזכיר את התורה של משה רבנו.

נמחק משטח הכל, מה ישראל, ואיפה גאנו עם חדש?

מה שהציונים לא הספיקו להרוס לנו, הם באים ועושים עכשיו.

והם מציגים את הכל באיזה עטיפה יפה, וכביכול לקרב את החילונים.

ושום חילוני לא מתקרב.

הם מקלקלים והורסים את הבתים שלנו.

זו מלחמה.

ואני זועק מקרב ליבי לקדוש ברוך הוא שיעצור את המגפה הזאת,

אבל הוא לא יעצור עד שאנחנו לא נתחיל לעצור אותה.

אני קורא לציבור, ותסתכלו לי על ההתרגשות הנוראה,

כי אני כבר שנה שלמה עוקב אחרי מה שקורה שם מסביב.

הם הורסים ומכרסומים כל חלקה טובה.

מה שהם עושים בשבתות ובלילות שבת, ועוד ועוד ועוד,

והפרסומים השונים שלהם,

הכול זה נגד התורה, לא לעד התורה, אלא נגד התורה.

כל מי שאכפת לו וחושש על עתידו,

על עולם הבא שלו,

על הילדים שלו,

ייזהר ויישמר ויתרחק מהם כמתאבי קשת.

זה מה שיש לי לומר כרגע.

תודה רבה.

תודה רבה ורפואה שלמה לרב הגאון,

מרן בן צמי ומוצף לשליטה.

אנחנו אוהבים אתכם, מרן, ובעזרת השם, שיהיה רק בשירות טובות. תודה.

כל דבר. זה הוא אמר אחרי ניתוח,

ודיבר

מחום ליבו.

זה קצת, יש עוד הרבה דברים שהוא אומר ויש עוד אחרים שאומרים.

רגע, אני רוצה להראות לכם, למי שלא יודע בדיוק,

אז שידע עד כמה הטעו

את הרבנים,

ושהרבנים הפכו להיות לצחוק, ללעג ולקלס בגללם.

עכשיו השאלה שאלת, האם לתרום?

שהאישה תדע,

המתחה,

המתחה

תורמת

לליצנים האלה את הכסף,

הארגון הזה מגלגל 55 מיליון שקל בשנה,

כמו שמופיע ברשם העמותות.

554 עובדים

בשביל לעבוד עליכם, לקחת לכם את הכסף.

אין בזה לא הפצת תורה, אלא החטאת הרבים.

זלזול בכל דבר שיקר לישראל,

בכל גדולי ישראל נגד זה.

מי שנותן יד, ידע שיהיה איתם בגיהינום ביחד.

שיהיה לכם ברור,

כל מי שתומך בארגון הזה שידע אחרי שיצאו כל

גדולי ישראל נגד במכתב ברור,

צריכים לדעת שהוא מתחייב לשמיים בכל פרוטה ופרוטה.

כל הליצנות הזאת,

מסתלבטים על התורה, הנף,

הנף,

הנף, הנף, הנף.

לקחו אחד גאה,

הנף, הנף, עם בלונים בצבעים,

הנף, הנף, הנף, הנף.

זה תורה שתביא את הגאולה. המשיח מחכה רק לליצנים האלה.

מתי שהם יעשו 250 מיליון אולי הוא יבוא, כי הוא כל כך התפעל מהצגות

של חבורת סומסום.

אפילו לחבורה של סומסום ברמה הם לא הגיעו.

זה נקרא טלוויזיה, זה שיוויתי השם נגדי תמיד,

לעקור פסוק ולהדביק אותו על זה ולזה.

זה לא יאומן כי יסופר.

זה מה שקראנו.

שהרב אלחנן וסרמן אמר מראש,

העם יהיה בשגגה, תן בלעם, שוגג, לא יודע, לא יודע להבחין בין טוב לרע.

אבל הרועים,

הם מטעים את הציבור,

הם מרמים אותם. יש להם תורה משלם והכול.

פרסמתי את התצהיר של הזמיר בבית משפט.

הוא תבע מישהו על מיליון וחצי.

ההוא כתב נגדו תביעה שכנגד.

הוא הגיש תצהיר.

אתם יודעים מה אומר בתצהיר?

שהוא מייצג

את התורה היפה והאמיתית.

זאת אומרת, כל מי שהיה ממשה רבנו

עד היום,

זה לא התורה האמיתית.

האמיתית זה שלא. מה הוא כותב בהידרדרות?

אנחנו משנים את פני היהדות.

הנה זה התצהיר.

מופיע, אפשר לראות אותו באתר או בכל מקום.

תצהיר מפורש, הוא אומר, אני ויש רבנים קיצונים רדיקליים.

הוא קורא לרב בן ציון והרב יהודה צדקה וכל האחרים שחתומים קורא להם קיצונים רדיקליים.

הוא רפורמי והוא קורא להם קיצונים רדיקליים. זאת אומרת,

מי ששומר את התורה באמת הוא קיצוני רדיקלי.

אבל מי שמתיר לך מצית

להדליק במקום מצית מנר נשמה,

העיקר שהריאות יהיו יפות,

זה נקרא הדתילוני של היום, גועל נפש.

מי שפסיכי להאמין שהאנשים האלה והמחוברים אליהם הם שייכים לתורה,

הוא טועה.

אלה שבכותל הרפורמיות פי אלף יותר טובות מהן.

למה? יודעים? אלה מזויפות.

שמות תפילין פה מעל העין ואומרות שהם רוצים לקיים מצוות.

בסדר, אז אתה רואה איזה אהבניות.

אבל זה שבא באצטלה של כומר ויושב מתנדנד ומזיז בידיים ומסביר לו, חבל לך על הריאות,

אדם כזה לתרום לו, לתת לו, להאמין בו כשכל הגדולים יוצאים נגדו?

רחמנא לסלאם, לא הראיתי לכם אפילו אפס קצה ממה שיצאו נגדו עד עתה,

והמלחמה ממשיכה.

והוא מפיץ לעז על כולם כאילו הוא צדיק והוא ישר.

תראו אוכל את עתר אבעדני,

אדם גדול בתורה ומדבר שטויות,

מדבר ממש שטויות.

בזכותם יבוא משיח.

זה הנף הזה?

הנף?

הנף?

אז בואו נלך לתל אביב,

והתורה של תל אביב זה הכי טוב, שם כולם מניפים.

הנף, הנף, הנף, הנף, הנף, יהיה יותר מהר משיח.

מה זה?

הוא רק יראה את ההנפות?

מיד הוא בא.

לא יאומן כי יסופר.

כן, קיבלת תשובה?

קיבלתי תשובה. אז אם היא רוצה להמשיך

להתמיד לתת לעבודה זרה,

Welcome, אבל זה לעבודה זרה.

כן, גברת שאר.

דברי.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני רוצה להגיד לך,

כבוד הרב, לפני שבוע יושבת פה גיסתי והיא התקשרה אליי כאילו זה מהקדוש ברוך הוא. אני אמרתי לה, אם את תשימי כישור ראש, הבת שלך ייכנס ויביא בעזרת השם בלי נדר צדיקה, ובירכתי אותה, והיא אמרה, שחיינו. עכשיו אתה אמרת שאסור להגיד דבר כזה, משהו.

מה אסור?

כאילו, כשאני קבעתי לה שזה יהיה...

לא, מה פתאום. או שאני לא הבנתי, אני כל הערב הזה ישבתי, אמרתי לה, עשיתי אווירה, חס ושלום. היהודי הזה שקוראים לו הרב וקנין הוא טמבל גדול,

הוא שקרן,

והוא מרמה בשביל שהוא רצה לנקום נקמה בגלל שפעם אחת אני הערתי שהוא מתחזה לאחד שאליהו מתגלה לו.

זה הכול.

אז הוא התחבר למישהו

ואמר לו את הדברים שאמר.

הוא חשב שזה יעבור בשתיקה.

אני לא שתקתי וטבעתי אותו.

עכשיו השופטת אמרה שמה שהוא אמר עליי זה חמור ביותר

וצריך לצאת פסק דין בזמן הקרוב, נפרסם אותו

וכמו שאמרתי תדעו כמה הוא שילם על השטויות והלעז שהוא המציא

אבל לא שבאמת יש בדבריו אמת,

שקרן רמאי שהוא בעצמו עשה את אותו מעשה ומותר לברך אבל לא היה בכלל מעשה כזה

לא היה מעשה כזה בכלל

אין בוחרים ואין חוץ לארץ ואין כלום

אני עכשיו רוצה להגיד לך שאני יצאתי מהמשמרת, אני עובדת בבית חולים

וכמה בנות ביקשו את הברכות אבל אני רוצה שאתה קודם כל, אני ממש אישה, אני הייתי צנועה מאוד וכיסוי ראש מלא, מי זאת?

אני, אני בעצמי ואמרתי לקדוש ברוך הוא שאני יותר לא הולכת לעירים מעורבים,

מעורבים כן ואני רוצה שאתה תברך את ילדים

שלי שיחזרו בתשובה שלמה בעזרת השם תגידי את השם של כולם ואני אגיד אמן ישראל בן נטלה,

אורלי בת נטלה, אודליה בת נטלה,

נועה בת נטלה, יעל בת נטלה יזכו לתשובה שלמה וזיווק לנועה בת נטלה אמן השנה אמן אמן אמן

עכשיו אני רוצה להגיד שאתה תברך את הבנות מהעבודה,

מבית החולים תמרה בת פירוזה שהשנה תהיה חתונה שייכנס לחופה, חופה כשרה, אמן, כרצון כי היא דתייה חרדית

וליאור בן שולמית ושולמית בת מזל,

זיווק הגון, מהירה בדרך התורה, אמן, וחזרה בתשובה שלמה בעזרת השם בלי נדל ואם אפשר כבוד הרב תברך אותי גם לזיווק כי

לפני שלוש שנים אנחנו התגרשנו, תזכי לזיווק הגון, כן אמן תודה רבה, תני לגברת באדום שם בצד,

תודה רבה לך ותברך את גסעתי שיהיה לה השנה נכדים בעזרת השם, אמן ואמן, אמן,

מיקרופון לא רמקול,

אם יביאו לך את הרמקול זה כבד, כן אני יודעת זה כבד,

אמנון יצחק אני רוצה להגיד לך תודה רבה,

אני באתי במיוחד עם כאבי רגליים היום,

כואבת לי הרגל ובאתי, סחבתי את הרגל שלי בכוח.

אתה בירכת את אמא שלי,

הייתי פעם שעברה פה,

היא הייתה במצב שהייתה גוססת,

מצב מוות, היא הייתה כל רגע הולכת למות.

ובירכת אותה, ואני רוצה להגיד לך תודה רבה,

באתי במיוחד,

והברכה שלך הצליחה,

וכל הזמן אני יושבת בבית ומברכת אותך.

ברוך השם, תהיי בריאה. אני אמרתי אלף פעם תודה רבה לרב הזה, שאלוהים ייתן לך בריאות.

אמן.

ושאלוהים, אני אוהבת אותך, באלוהים עם כאבי רגליים באתי.

אשרייך.

ואני אוהבת אותך, ושאלוהים ייתן לך בריאות.

אמן. ואני יודעת כל מילה שלך אמת,

ואנחנו סומכים עליך,

אתה בן אדם חכם,

אנחנו יודעים מי טוב,

אנחנו יודעים מי לא טוב,

אנחנו יודעים מי רוצה כסף סתם,

ואנחנו יודעים מי רוצה לעבוד עלינו,

אנחנו לא טיפשים.

אנחנו יודעים הכול.

שתדע לך,

בלי כל התמונות האלה ובלי הגברים האלה,

הכול אנחנו יודעים.

אנחנו יודעים הכול, יודעים מי אמת ומי זה צחוק.

אז אני אומרת לך,

מהיום הראשון, אני ידעתי מי אתה,

ומהיום הראשון אני יודעת מי זה הידברות.

אני מברך אותך שתבריאה ברגליים ושיהיה לך טוב. תודה רבה.

ושכל בנות ישראל והחיילים שלנו וכל האנשים שיושבים פה,

שלכולם יהיה רק טוב.

אמן.

ושיהיה לכם הצלחה, לכולם,

ושיהיה לכם, מה אני אגיד לכם, שנה טובה.

קחו, תביאי לבחור פה בצד, בצד.

לא, לא, לא, בצד, בצד פה.

לבחור בצד.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

כן, דבר.

כבוד הרב, רציתי שתברכו אותי לרפואה שלמה.

מה השם שלך?

מאיר בן תרמלח.

אתה לומד תורה?

בכלל לא.

אז תלמד כל יום שעתיים תורה,

שלושה חודשים רצוף,

ובשעה שאתה לומד את התורה.

אבל אני גם לא שומר שבת.

תשמע מה שאני אומר עכשיו.

אתה רוצה להיות בריא?

כן.

תלמד את התורה שעתיים כל יום,

בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף,

ובעזרת השם יתברך אתה תוכל להיות בריא, בסדר? שיעורי תורה?

שיעורי תורה, שעתיים.

כל יום?

כל יום, במשך שלושה חודשים רצוף.

בשבת.

כולל שבת, ללמוד, ללמוד.

אבל האמת שקשה לי, בגלל שאני

לעשן תווה.

מה, אז תפסיק לעשן? מה הבעיה לעשן?

בכיפור אתה מעשן?

בכיפור אתה מעשן? ניסיתי, אבל לא יכלתי. אני...

אתה מעשן בכיפור?

בכיפור לא. אה, אתה מחרט אותי.

לא, הייתי שומר שבת. חזרתי אז בתשובה.

כן.

ואתה יודע, כמה שעשיתי הכל מהר. בכיפור אתה שומר? כן.

שומר. אז גם שבת זה יותר מכיפור.

לא לעשן בשבת.

אבל קשה לי. אתה רוצה למות? לא. אז בבקשה לא לעשן בשבת.

כתוב סקאלה, אתה יודע מה זה סקאלה? כן. תאונת דרכים.

מתאים לך?

מתאים בשביל סיגריה? אבל הבעיה שאני לוקח כדורים. אז מה, תיקח את הכדורים בלי סיגריות. לא אמר לך רופא, תיקח סיגריה וכדור.

ואני אצליח, כבוד הרב? אם אתה תרצה לחיות.

אתה רוצה לחיות? לא, כי זה קצת קשה. אתה רוצה למות.

מה אתה רוצה?

לא, אבל זה... אתה רוצה לחיות?

כן, אבל... אתה רוצה להיות בריא?

אני רוצה להיות בריא. אז תשמע מה שאני אומר.

אז ללכת לשיעורי תורה?

כן, שעתיים. ממחר? ממחר? כן, כן, כן. שעתיים. ובעזרת השם נשמור שבת.

בדיוק!

מה השם שלך?

מאיר בן כרמלה.

מאיר בן כרמלה, בזכות השבת והתורה, תהיה בריא.

כן, תן לבחור פה שורה ראשונה.

ערב טוב, אראה. ערב טוב, תעמוד. תודה.

רציתי ברכה בבקשה לאבא שלי. הוא סובל.

בוריס בן זולאי.

בוריס בן זולאי, רפואה שלמה, מהרה. אמן, גם אמא שלי סובלת כמה שנים טובות, כמו עשרים שנה.

שם? דור הבת חוסני.

תזכה לרפואה שלמה, מהרה. תן לבחור מאחוריך.

ערב טוב, כבודו.

ערב טוב. ראשית הכבוד, פעם שנייה לדבר אתך. פעם ראשונה הייתה באלעד, לפני שנה וחצי, שנתיים.

רציתי לפנות אליך באופן פרטי, אישי.

מבחינת השעה פניתי ליד ימינך,

גם דיברתי אתו בטלפון, הבן אליהו.

אני לא רוצה להטריד את הרב.

העדפתי לדבר דרכו

כשהוא יעביר לרב, והרב ייתן לי תגובה מצדי בוואטסאפ.

מקובל, מה שהרב אומר, קדוש.

גדול דור מבחינתי זה אתה.

אתה מייצג את האמת.

כמה? ארבעים שנה כבר? ברוך השם. ארבעים וארבע. ארבעים וארבע, שתהיה בריא.

תאריך ימים. אמן. ובעזרת השם תרביץ תורה.

אתה אומר, כתוב שהקדוש ברוך הוא גיביל מאה עשרים.

אני,

בעזרת השם, שיגיע המשיח בזמננו, בעזרת השם, גם השוטר. אמן. אז אני, יש דברים מסוימים שאני רוצה לשאול את הרב,

לא רוצה להטריד אותו.

אני יודע שהרב מאוד עסוק.

אם זה בדברי משפחה שאני לא רוצה לפתוח פה,

זה לא מתאים.

התברכתי באישה טובה.

אנחנו לא בעת חרדי, לצערי.

אני ואשתי הכרנו כשהייתי חילוני.

בעברי עשיתי שטויות וגם הדחתי איגודים.

היום, ברוך השם, כבר מאז שהכרתי את גישי זה נגמר.

חזרתי בתשובה לא שלמה.

התחזקתי זה תקופה של שש שנה.

וכמו שהרב אומר,

ראיתי את הדברים בעיניים.

מה זאת אומרת?

דבר ראשון, אבא שלי,

לא גדלתי בבית דתי.

אבא שלי אבל איש אמת.

לא היה לנו גרוש, גרוש בבית,

תמיד היה אומר, אלוקים גדול.

היה אומר, אלוקים גדול, הכול יהיה בסדר.

מינוסים, בלאגנים, ילדים,

אלוקים גדול. היה אמר לי אמא שלי, תירגעי, הכול בסדר.

תאונת עבודה עבר, עבר, השם ירחם, חיים לא קלים.

וברוך השם, גדלנו והכול.

אז הוא חינך אותי להיות איש אמת.

אתה אמת.

אין לי אף רב היום שאני לא יכול לשאול אותו שום דבר בהלכה.

הפנו אותי מהארגון, מהארגון שלכם, של הרב,

הפנו אותי לאיזה רב,

לגבי איזה ספר ששלחתי גם כן לבן שלך בוואטסאפ,

לא להטריד, לא להתקשר, לא רוצה להטריד. אני יודע שאתם אנשים מאוד עסוקים,

עושים עבודת קודש.

לא קיבלתי תשובה, התקשרתי לארגון ישירות.

הפנו אותי לאיזה רב.

תשמע, אני לא חושב שהוא דיבר, הרב דיבר על הזה. תשאל את שופר, תשאל, הוא אומר לי.

שופר הפנה אותי אליך.

בקיצור,

האמת נעדרת גם בתוך הארגון. גם בזמנו, כשהייתי בקהילה, חבר,

היה קבוצת וואטסאפ של החבר'ה של הקהילה.

הייתי בטוח, זהו, הגיע ישוע, יש לי חברים, יש למי לשמוח.

גם בפנים יש חרטון.

אנשים לא אנשי אמת,

יש אנשים שמפרסמים אותם באתר,

ואני לא רוצה סתם להכפיש, אני יכול להגיד לרב ארבע עיניים, לא רוצה סתם לדבר,

וגם בעבר היה אחד כזה, שהיה הזמר שהיה שר מול הרב בראשי חודשים,

והרב פרסם אותו,

שעוד אמרתי, עוד לפני שהוציאו אותו מהקהילה, הוא יצא כבר מהקהילה,

עוד לפני אמרתי שהבן אדם הזה...

ארז יעל.

בדיוק.

אני כבר ארחתי ודיברתי עם מישהו שמתעסק איתו בכל הדברים האלה,

ואני יודע בדיוק מי האנשים האלה, חרטות, לא מאמינים. רגע, רגע, רגע, רגע.

לפני שאתה הולך, זה בן אדם שהכרתי איתו בחוץ שתי דקות לפני,

בן 15 וחצי, נכון?

בן אדם חזר בתשובה לבד לפני שלוש שבועות, מתחזק,

ועכשיו הוא יוצא מהאולם,

הוא יוצא מהאולם כי הוא צריך לעזור לסבתא שלו ללכת לישון. לפני שהוא הולך, אני אחזקתי אותו פה, אמרתי לו, עוד עשר דקות,

והוא לא הולך עם כיפה בבית ספר.

בן 15 וחצי, אני דיברתי עם הבן אדם שתי דקות, הוא כולו אור.

לצערי הוא שומר קצת רבנים אסורים,

אבל אני מקווה שהוא יאזין רק לרב.

אני רוצה שבעזרת השם, מול הרב הצדיק, הקדוש הזה,

נקבל עליך כיפה ללכת כל יום, כל היום.

הוא עם ציצית כבר, הוא עם ציצית.

שם יזכה אותך לעלות במעלות התורה תמיד.

אמן.

זה לפני שהוא הולך, למה הוא מכבד את סבתא שלו, הוא צריך לעזור לה לפני שהיא הולכת לישון. רק שלא יהיה כמו עשיו.

אז זה שלום, אחי.

כן, הלאה, נו, בקיצור.

בקיצור, יש דברים שאני רוצה לפתור. אז אתה רוצה שנדבר, נדבר, יאללה, שלום.

ביי. תודה. כן.

תן שאלה לבחור הזה. אני כבר עם מיקרופון, כבוד הרב, אפשר להתחיל?

טוב, דבר.

זו שאלה קצרה. וואלה, שאלה פשוט,

אני לא שמרתי אף פעם שבת.

וכבר ארבע שבתות אני שומר,

ברוך השם.

ובעיקרון, השאלה שלי אליך, זה אף אחד לא הביא לי תשובה על מה קורה לבן אדם שלא שמר שבת.

ועכשיו, כשהוא שומר, כאילו, אפילו כשהוא עושה תיקון, מה קורה לו כשהוא לא עשה?

אם הוא חוזר בתשובה שלמה,

אז

יום הכיפורים

והתשובה תולים וצריכים לקבל ייסורים.

אם התשובה היא טובה ואמיתית,

צריך לקבל ייסורים

בשביל למרק את כל העוונות של שבת.

אבל יש לך מחילה בסוף.

אבל אם אתה תנסה את האמת,

תפרסם רק את האמת

ותשפיל את כיתות השקר, כמו שעשינו פה הערב,

לא תצטרך גם ייסורים.

כך אומר רבנו יונה, משחרי תשובה.

אם אפשר לפרט טיפה יותר עמחאית, אני לא...

עמחאית, אם תבוא אלינו לבית כנסת, נסביר לך את זה עמחאית.

אני באמת לא הבנתי פשוט. אז אני אסביר לך.

עד הבית כנסת שלך?

לא רחוק, שני תחנות.

אבל אנחנו כבר פה בר יהודה, כבוד הרב. אבל זה ארוך.

אה.

בקצרה אתה רוצה עוד פעם?

כותב לי. אתה עושה תשובה אמיתית, מתחרט על העבר, מקבל לעתיד, ואומר וידוי. זה רגיל.

עכשיו, בשביל לא לסבול ייסורים,

כי מי שעבר עבירות שיש בהן מיטה,

על פי התורה,

לא יספיק לו התשובה ולא יספיק לו יום הכיפורים אפילו כמה פעמים, עד שיקבל ייסורים שיימרקו אותו מעוונות.

ייסורים כאילו פה?

במעשית? פה, פה, פה, פה, במעשית, כן. לא רוצה לפרט מה.

ואם הוא ינסה, ירים, ירומם את האמת,

כל הזמן ידבר על אנשי האמת בלבד,

וישפיל,

ישפיל את אנשי השקר והרבנים של השקר וכל מה שהוא שקר,

אם כל הזמן הוא יעשה את זה, זה יהיה בשבילו תשובת המשקל.

כיוון שהוא השקרן, ולא שמר תורה ומצוות,

ועכשיו הוא רוצה להיות אמיתי,

החובה שלו עכשיו להרים את האמת שהוא נמצא בה,

ולהשפיל את השקר,

זה יהיה תשובת המשקל לאזן,

ואז לא יצטרך לעבור ייסורים אם הוא יעשה את זה כראוי.

תודה, כבוד הרע. תהיה בריא.

כן, תן לבחור שם. כבר הוא בריא.

לא לאיים, לא לאיים.

תן לו, תן לו.

שלום, כבוד הרב. שלום.

אפשר בכלל לזיווג?

תלמד שעתיים בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף,

ותזכה לזיווג הגון מהרה.

אמן, תודה. תביא לבחורה שם,

ואחר כך תן לבחורה שם בסוף.

כן?

שלום, כבוד הרב.

שלום.

הגיע לידי הסרטון שהרב פרסם אותו בשיעור בוקר.

כן.

אני יודעת מי נכנס ושאלה את השאלה על אתר שבע ברכות,

ואני לא יודעת מי הסתיר את המצלמה.

מהבית של הרב קנייבסקי,

אחד מהנכדים,

הוא הסתיר.

עכשיו יש לי עוד שאלה.

אני עד עכשיו תמכתי בארגון ההידברות,

עד שקיבלתי איומים על החיים שלי

מפעילה בארגון הזה.

למה שהתאיים עלי?

אימנת עלי שאני לא אפסיק להתקשר אליהם, או שאחד האנשים פה ביצע שיחה לצופיה,

וגם אני עשיתי את זה?

התשובות הן לא מזעזעות.

והיא אומרת לי שאם אני לא אפסיק את זה היא תמנע מלהיכנס לכל מיני שיעורים ודברים כאלה.

עכשיו, לא רק שהיא צורחת, אלא היא גם,

כאילו,

היא לא נורמלית האישה.

יש לך הקלטה?

של מה?

של השיחה הזאת.

עם צופיה?

כן. יש לי.

אז תעבירי אלינו. אה, יש לך?

בסדר, אז תעבירי אלינו ונפרסם את השיגעון.

ואני רוצה ברכה לזיווג הגון.

תזכי לזיווג הגון מהרה.

איך?

וציפי בת מרגעית לזיווג הגון.

גם, אמן.

תודה רבה.

תן הגברת שם, שם.

שלום לכבוד הרב.

כן?

אני רוצה שתברך את הבת שלי זיווג עגול.

בסדר, זאת שיושבת לימינך. כן.

והיא תהיה מוכנה ללמוד שערי תשובה של רבנו יונה חצי שעה כל יום שלושה חודשים?

היא שומרת שבת, דתייה היא. לא זה מה ששאלתי.

את הבנת? הבת, הבנת?

מוכנה?

בלי נדר. בלי נדר יהיה לך גם חתן.

בעזרת השם, תהיי בריאה.

תן לבחור פה, פה שורה שנייה.

כן?

אני, יש לי אחות סיעודית.

כן?

היה לה איזה

דום לב.

כן?

כבר הרבה שנים. דתיה או לא?

לא דתיה, כן? היא לא התחתנה ולא... היא לא דתיה, כן. לא. עכשיו היא במצב מאוד קשה. נו, מה לעשות? מי שלא היה דתי כל הזמן, מה אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יפנק אותו?

כן.

היא התחילה להתחזק אז, וזה קרה לה, פתאום היא נפלה וקיבלה דום לב. כן. היא סיעודית במצב לא פשוט. היא בהכרה או לא? עם זונדות.

בהכרה או לא? עם זונדות. בהכרה או לא? בהכרה, עם זונדות. תלך אליה, תגיד לה שתקבל עליה תשובה שלמה, אמיתית,

להיות כמו הסבתא שלה.

אם היא תסכים,

יש סיכוי שזה יועיל לה.

אם היא לא תסכים,

אין מה לעשות.

בסדר?

אני מודה לכם. השעה מאוחרת.

בעזרת השם, תתקרבו לפה, אני אתן לכם כמה דברים טובים.

כן, בבקשה.

תודה רבה, אדוני.

תודה רבה.

‫‫‫‫‫‫