טירת הכרמל - האדם ויצרו חד הוא

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמבו ירוויח.

הערב יהיה לרפואת הנפש והגוף, פרנסה טובה,

חוכמה בינו הדעת, אריכות ימים משנים וזיווגים הגונים לשלום בין עודד ואריאלה בת אסתר וילדיהם.

בריאות איתנה בשם מחלת האפילפסיה תיעלם מהגוף של מאיר חי איתמר בן אריאלה.

הערב גם לעילוי נשמת מאיר חי בן חסיבה, משה בן מטילדה,

עודד יהודית בת גמארה,

לעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן, אמן.

אמן.

ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי.

אמרו חכמים זיכרונם רחק, שהיו יעקב ועשיו במחי אימן, אמר לו יעקב לעשיו,

אחי,

שני עולמות יש לפנינו.

העולם הזה והעולם הבא.

העולם הזה יש בו אכילה ושתייה ומשא ומתן,

לישא אישה ולהוליד בנים ובנות.

אבל העולם הבא,

אין בו כל המידות הללו.

רצונך,

טול אתה העולם הזה ואני אטול העולם הבא.

דברי חכמים זיכרונם רחק כאן סתומים מאוד.

איך אפשר לומר שיעקב הסיל לעשיו עצה כזו

לסלק אותו מן העולם הבא?

איך הוא מסיל לו עצה כזאת לסלק אותו כליל מהעולם הבא?

האם לא הספיק לו החלק שלו לעולם הבא עד שהוא מוכרח לקפח את חלקו של עשיו

מהעולם הבא?

שהוא מציע לו לקחת את העולם הזה ולהניח את העולם הבא לכאורה?

ואיך מותר לו לתת לו עצה שאינה הוגנת לו?

הרי גם הגויים מצווים על שבע מצוות בני נוח,

ואם הם יהיו חסידי אומות העולם

ויקיימו את שבע המצוות,

יקבלו גם כן חלק לעולם הבא.

ובזה שיעקב מסלק את עשיו מהעולם הבא,

עוד פעם חזרה,

משמע לכאורה ששחררו ממצוותיו, ששחרר אותו ממצוותיו

ושכנע אותו כאילו לעבור עליהם,

וככה הוא יפסיד את חלק העולם הבא.

אז אלה השאלות.

יש רעש ברקע.

קודם זה ירד.

ונראה ביאור העניין

ששני דרכים ישנן לקניין עולם הבא.

יש דרך אחת, זה על ידי פרישות מכל ענייני העולם,

לעסוק בתורה ובעבודת השם,

ואין לאדם בעולמו אלא ארבע אמות של

תורה ומצוות בלבד.

דרך שנייה, זה לא בדרך הפרישות,

זה לקבל על עצמו את עול ענייני העולם הזה,

אבל לכלכל את כל דבריו במשפט על פי התורה,

וגם בזה זוכים לעולם הבא,

מי שמנהל גם את ענייניו הגשמיים,

כמו רצון השם.

אז שתי דרכים יש להשיג את העולם הבא. אחת,

שאתה מתמסר לתורה טוטאלית.

אפשרות שנייה, שאתה

מתעסק בענייני העולם הזה,

אבל כל מה שאתה עושה גם בענייני העולם הזה, הכול על-פי התורה בלבד,

וגם זו הדרך שאפשר להשיג בעולם הבא.

יעקב ועשו מתחילת יצירתם היו הפוכים בתכונות.

יעקב היה אשתם יושב אוהלים,

ועשו היה גיבור, איש מלחמה.

התפקיד של יעקב

היה להיות השכל המופשט

שיורת הדרך ילכו בו,

עכשיו זה בסדר,

התפקיד של יעקב אבינו עליו השלום היה להיות השכל המופשט

שיורה את הדרך שילכו בה על ידי דבקות בתורה,

והוא היה גם עמוד העבודה, עבודת השם,

כיוון שהתבודד מהבלי העולם.

מה עכשיו התחילו עם ונטילטורים?

על עשו היה מוטל תפקיד להיות מוציא לפועל

בטור הכלי של הדיינים

להעמיד את הדת על תלה.

היות שהוא היה גיבור,

אז הוא יכול להוציא לפועל, כמו שכתוב, שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך,

אז שופטים דנים, מורים את דרך האמת,

והשוטרים מוציאים לפועל, שיקיימו.

אז הוא היה צריך להיות מבחינת שוטר,

מבחינת הכלי של הדיינים, להוציא את מה שיעקב אומר,

להוציא לפועל.

וכך,

מי שהיה חוטא היה צריך להענישו ולנצל את הטבע שלו, שהוא היה אדמוני.

אדמוני, זאת אומרת, שופך דמים.

אבל לכבוד שמיים,

כמו שדוד המלך

עסק במלחמות,

גם הוא היה אדמוני.

אבל הוא עסק במלחמות על פי הסנהדרין.

זאת אומרת, על פי ההלכה.

וכן, כל הנהלת העניינים הגשמיים שיעקב מסתייג מהם מרוב הדבקות בעבודת השם,

היה עשיו מסוגל להוציא לפועל

ולתמוך באחיו, שיוכל לעסוק בתורה.

כדי שיעקב יהיה לעשיו לעיניים,

להורות לו את הדרך ילך

במעשה אשר יעשה.

זאת אומרת,

הם נולדו הפוכים לגמרי בטבעים,

אבל זה משרת אחד את השני.

יעקב מלמד לו את התורה ואת דרך

האבות הקדושים,

ועשיו

מוציא לפועל את כל מה שצריך להוציא לפועל,

כי יש לו את הכוח של הביצוע.

ככה היה צריך להיות.

כל זה היה מתאים לשני האחים מצד טבעם,

כדי שכל אחד

יהיה יכול לעמוד את הקדוש ברוך הוא לפי תכונתו.

אחד לומד

ומברר את הדינים

כיצד לקיימם,

יושב אוהלים,

והשני מקיים אותם בפועל ודואג שאחרים גם יקיימו בפועל.

לכן,

ניתן לעשיו הבכורה המשמעות שהוא קיבל את המלכות והשררה כדי שיוכל לנהל את ענייני העולם

ולתמוך באחיו,

שיהיה דבוק בעניינים נעלים יותר רוחניים.

וזה מה שהציע בעצם יעקב לעשיו במעי אימאם,

שהוא בעצמו, יעקב, ייקח

את התפקיד של הפרוש,

עשיו יעסוק בעניינים המדיניים,

ואפילו שבלי ספק חלק יעקב לעולם הבא יהיה יותר גדול,

משום שתלמוד תורה גדול כנגד כולם,

אבל לעשיו,

שלא היה מסוגל לתפקיד של יעקב

והיה מוכרח לעבוד את הקדוש ברוך הוא לפי הכוחות שלו,

על ידי שינהל את העולם, אבל לפי רצון התורה,

אז זה מה שאמרו חכמים,

יעקב רצה לקחת חלקו

עולם הבא,

ועשיו עולם הזה.

זה לא שהוא הונה אותו,

לא שהוא שלל ממנו את הזכות לזכות לחיי העולם הבא,

כי אפשר להשיג עולם הבא גם על ידי המעשים הגשמיים,

אם הם נעשים על פי התורה בדיוק.

אבל כיוון שאתה לא יכול להיות פרוש כמוני,

ואתה איש מדיני, איש ציד, איש שדה,

ממילא,

אז אתה תצטרך למלא את התפקיד הזה,

ואני את התפקיד הזה.

מפני שהבין יעקב שזוהי התקווה היחידה עבור אחיו האדמוני.

אבל כאשר נולדו עשיו,

לא קיים את המוטל עליו.

שניהם למדו עד גיל 13. נראו אותו דבר.

אבל אחר כך נתפרדה החבילה.

עשיו לא רצה לרסן את הטבע שלו.

טבעו היה לשאוף לתאוות שפיכות דמים.

נמשך אחרי החומר לשם חומר,

לא לשום מטרה רוחנית,

ורצה ליהנות מהעולם לשם הנאה ולא יותר.

אכול ושתו, כי מחר נמות.

לא מוכן לקבל על עצמו עול תורה,

נמשך אחרי הציד למלא את קריסו,

ותו לא.

הוא לא ראה ביעקב מורה דרך,

אלא ראה בו בטל שמתנזר מהנאות העולם,

מפני שהוא לא מוכשר,

ולא ראה בלימוד של יעקב שום מטרה חיובית.

היות שהוא קבע על עצמו שיטה

שכל מה שאדם נוצר בעולם זה בשביל להיענות.

יעקב בעיני עשו היה מסכן,

שלא מסוגל לדברים חשובים, אין לו אמביציה,

לפי דעתו המשובשת כמובן,

והוא לא ממלא תאוות ורדיפת מותרות.

בפרקי דרבי אליעזר כתוב שהיה עשו כל יום,

אוכל מצדו ולא נותן כלום ליעקב.

וזה מורה שיעקב לא היה נחשב בעיניו,

והוא גם לא ציפה לשום תועלת ממנו,

הוא בוודאי לא חשב להמליך אותו אלוף על ראשו.

אבל בנאל אומר,

מה הייתה הטענה בעצם שהוא אומר לו, מכרח היום בכורתך לי?

הוא בא עייף מצדו,

והוא רוצה לאכול, אל עיתני נא מן האדום, האדום הזה.

מה, מה, עכשיו אתה מנצל את זה שהוא עייף?

אתה מבקש ממנו שימכור את הבכורה?

אז הוא אומר,

התפקיד של הבכור זה כמו של האבא,

שהוא צריך לכלכל את הבית,

לכלכל את האבא ולכלכל את הילדים, הוא צריך לדאוג להם.

אבל הוא אומר לו, אתה לא רואה מה קורה.

אתה הולך

ובא אליי, אני אחיך הקטן,

ואתה מבקש שאני אפרנס אותך, אל תתני נא מן האדום, האדום הזה.

אז תחליט.

אם אתה בכור, אז תקיים את ההתחייבויות שלך,

שאתה צריך לדאוג לכולנו.

אם אתה לא רוצה להיות הבכור, אין בעיה, אני אהיה הבכור.

ואני מבטיח לך שאני אכלכל אותך כמו שעכשיו אני נותן לך לאכול,

אפילו שאני הקטן.

ולא כמו שאפרקי דרביליעוזר אומר,

שהוא היה אוכל לבד עשיו ולא נותן לאחיו הקטן.

זאת אומרת, אינטרסן דואג רק לעצמו.

בכל זאת ידע עשיו את

דבר אחד,

שהברכות

הן ברשות אביו,

ושכל התקוות

שלא תלויים בזה.

אם הוא יתברך

בעושר בממשלה,

אז ודאי שיוכל להשיג את כל תאוות ליבו.

לכן הוא זמם על הברכות כל הזמן.

אבל אביו,

יצחק, היה רחוק מאוד מהשגותיו,

והבין עשיו,

שאם יבין את הכוונות שלו עשיו,

אם יצחק יבין את הכוונות שלו עשיו,

לא יסכים לברך אותו.

לכן החליט

שהוא צריך לשחק על שני הסעיפים.

כלפי אביו הוא יראה את עצמו צדיק,

מחרד על דבר השם,

מדקדק במצוות להפליא,

פורש ליערות. הוא שואל אותו, לאן אתה הולך?

הוא הולך לצוד, הוא הולך לעשות כל מיני

דברים מבזים.

ומה הוא מספר לאבא שלו? התבודדות, התבודדות.

וברגע שרק התחמק מרשות אביו,

הסיר מעל פניו את מסווה הצדקות

ונתן יד חופשית לנטיותיו השפלות.

בהתחלה היה צד חיות,

אחר כך צד נפשות,

רוצח הפך להיות,

וכך קיבל להשיג מבוקשו לחיות ללא עול ורסן.

ולהציג אבל את עצמו כלפי אביו, כאילו הוא דורש אלוקים,

חרד על דברו,

עד שיצליח בתרמית זו להשיג ממנו את הברכות,

ויוכתר בכבוד והדר

מאת האלוקים.

מיום ליום הלך

השקר והתחזק,

והצלם אלוקים שהיה לו הלך ונטמחת.

יעקב אבינו ורבקה

הבינו על נכון את התעתועים של עשיו,

ששבע תועבות בליבו

שהרי לא היה לו שום עניין להחניף להם

רק לאביו,

כי כל המשחק היה מכוון לקבל את הברכות מאבא.

וכל המשחק היה קודם מיטתו של אברהם,

טרם שיצא לתרבות רעה בפרהסיה.

אבל

לפני כן הוא השחית את נפשו על ידי המעשים הרעים בסתר.

זה כבר היה לפני כן, עוד שאברהם היה קיים, אבל אף אחד לא ראה ולא ידע.

הגאווה שלו, התאוות שלו, אבל היו ידועים לאימא רבקה

ולאח יעקב.

כך

הוכנה במה

למאבק בין שני האחים

יעקב מצד אחד מתרומם במעלות ובתמימות, בשלמות.

עשו נטל את האומנות של הנחש בשקרים.

חלק הטוב של כל הבריאה מתגשם ביעקב

וחלק הרע של כל הבריאה מתגשם בעשו.

יעקב עולה ומתעלה עד שנהפך

מרכבה לשכינה,

כמו שכתוב באבות, הן הן הן המרכבה,

ועשו נעשה מרכבה לטומאה,

כי גם זה לעומת זה עשה אלוהים.

ליעקב העולם הזה נחשב פרוזדור,

ולעשו העולם הזה נחשב התכלית.

וגורל כל הבריאה הזאת,

עד היום,

נתונה במשקל.

והבכורה נראית שייכת לעשו,

כמו הנה, טראמפ.

הוא יושב במלכות אדום, זה עשו,

אירופה, נאטו עכשיו התכנסו,

כל אלה זה אדום.

ואיתם הממשלה,

ויעקב עד עכשיו יושב כביכול באבל ובצרה,

על שהייתה המלכות והשררה לעשו.

זה הרקע שעליו מתרחשים כל העובדות בפרשה שלנו,

שזה בעצם מתחילת הבריאה, המאבק בין הטוב לרע,

והמאבק הזה עומד להסתיים עוד מעט.

לכן כתוב שיעקב אוחז בעקב עשו. מה זה עקב?

כשתיגמר המלכות של אדום,

בדיוק יבוא המלך המשיח ויגאל את עם ישראל והעולם כולו.

עכשיו יש להתבונן

בעניין של המצב הרוחני של האדם.

אדם חי יחד עם יצר הרע

במשך כל ימי חייו.

כל המעשים והמחשבות והפעולות משותפים

עם היצר הרע.

אבל אנחנו לא מכירים אותו, לא חושבים שהוא חושב בשבילנו, חושב איתנו,

יועץ לנו.

אנחנו חושבים שאנחנו עושים הכל, אנחנו מחליטים.

אנחנו לא מכירים את יצר הרע.

אנחנו גם לא יודעים מה השאיפות ומה הכוונות.

אנחנו סבורים שהוא לא שותף שלנו בכלל.

וזה פלא.

איך אפשר לטעות כל כך?

כותב חובת הלבבות

ושער ייחוד המעשה פרק ה'.

בן אדם,

ראוי לך לדעת

כי השונא הגדול שיש לך בעולם

הוא יצרך הנמסך בכוחות נפשך.

אומר רבנו בחיין

שהיצר הרע

הוא מסוך בתוכנו,

בכל הכוחות שלנו.

הוא מעורב במזג רוחיך כתערובת של מין במינו שלא נרגש.

זה כמו תגידו שיש מים

והכניסו פטל אדום.

וערבבו.

ועכשיו אתה לא רואה לא את הפטל

ולא את המים.

זה נמסך והפך להיות משקה.

פירושו לא רואים שום דבר בנפרד. מעורב מין במינו.

זאת אומרת, מהות האדם שהוא עצמו עם יצרו מעורבים יחדיו.

כל מחשבה, כל דבר,

עובר איתו ביחד,

ואי אפשר להפריד בין הדבקים.

והוא משתתף

עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים,

והוא מושל בסודות נפשך וצפון חובך ובכל תנועותיך הנראות והנסתרות. בקיצור,

כשאתה זז, חושב, מבין, מדבר הכול, עם יצר הרעב.

לא כוח חיצוני

שבא ומטריד,

מייעץ, זה אתה, ואתה חושב שאתה בוחר, אתה אומר, אני החלטתי.

ואתה בכלל לא יודע, זה הוא.

בפשטות,

הסיבה שאדם לא מכיר את יצרו,

כיוון שהוא מעורב בכל תנועה מתנועותיו,

וצריך בחינה מדוקדקת

כדי להבדיל בין הדבקים

והדומה.

למה דומה?

מי שנותנים לו מזון מבושל

שמעורב מכמה מיני מאכל,

והוא לא הבחין בזה,

לא יכיר בתרכובת של מיני המאכל. שואל, מה זה?

מה זה? אה, טעים, טעים. מה זה אבל?

הוא לא יודע לזהות.

כי הוא לא ראה את התהליך, מה עשו.

אבל מי שעשה את התבשיל,

מי שמבין,

שף, שף,

אתה מביא לו את זה, הוא אומר לך בדיוק מה יש פה. יש פה כורכום, יש פה זה, יש פה זה, יש פה שום, יש פה זה, יש פה זה, יש פה זה, הוא יודע הכול.

בשביל זה צריך בחינה מדויקת,

ובפרט אם אדם חסר לו חוש טעם,

ודאי שלא אוכל להרגיש בכלל מה מורכב המאכל.

וכיוון שהרב הטוב מעורבים יחדיו,

מורכבים יחדיו, חסר לו חושתו.

והוא לא מבחין האדם בכל הפעולות שלו, שזה מורכב מרע.

כי יצר לב האדם רע מנעוריו,

ויצר מחשבות ליבו רק רע כל היום, אומרת התורה,

על כל אדם.

ויצר מחשבות ליבו רק רע כל היום.

זאת אומרת, יצר אללה עוזב אותנו לרגע.

אז מי יכול להבחין בו? מי יכול לדעת מתי לא לשמוע לו? מתי לא ללכת אחריו?

צדיקים,

מיראי השם,

שהם חיים מתוך מנוחת הדעת,

והם גם נכונים בחוש טעם, בהבחנה.

הם למדו הרבה ספרי מוסר, הרבה תורה.

הם מכירים את התכסיסים והעצות.

הם מרגישים מתי

שהם רוצים לעשות מצווה, מתחיל קושי.

עצות, לא לעשות את המצווה,

או להשהות את המצווה,

לאחר אותה.

לא היום.

כל מיני דברים.

לעכב את המצווה,

הם כבר מרגישים את היצר הרע,

איך לא נותן להם לעשות את רצון הבורא.

והם נמצאים במלחמה מתמדת עם יצר רע

שלא ישליט את מעשיו עליהם.

עכשיו, מעשי אבות זה סימן לבנים. כל מה שעשו אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב השבטים,

כל זה סימן לנו.

ממש הם הטביעו ב-DNA שלנו את הדברים.

כל מעשי אבות בספר בראשית

זה לא סיפורים,

זה מעשי אבות

שהם הסימן לבנים

והם יצרו את כל הבריאה כולה.

כמו שכתוב בפסוקים.

שני גויים בבטנך

ושני לאומים ממעייך ייפרדו.

אברבנאל אומר,

שני גויים זה שני עמים

ולאומים זה שתי דתות.

אנחנו יהודים, יש לנו את התורה הקדושה,

ואדום, יש להם את הנצרות.

ושני לאומים יצאו ממעייך.

אין זה מעשה שאירע אצל רבקה, אמנו עליו השלום, ולדעת

יעקב ועשיו,

אלא זה לימוד בשבילנו

לדעת ולהכיר את מצב הבריאה וכל העולם כולו,

וכל מה שיש בכלל יש בפרט.

זאת אומרת.

התורה לא סיפרה רק את העובדה והמציאות

שהיו בבטן של רבקה, אמנו,

תומים, תומים, לא תאומים, תומים.

אומר אברבנאל, מה זה תומים?

מלשון תם.

זה שלם, שלם בצדקו,

וזה שלם ברשעו.

זה רשע גמור, זה צדיק גמור.

לא תאומים דומים זהים,

אלא תומים, מלשון תמים, שלמים.

כל אחד,

זה ברשעו וזה בצדקו.

אז לא מספרים לנו את זה בשביל לדעת מה היה בבטן,

אלא בא להגיד לנו גם שנדע ונכיר

שהם שורש כל הבריאה, שניהם.

כי אם יעקב יצאו,

בני ישראל, הבנים שלו, של ישראל,

מי זה בני ישראל? זה היה לנו העם היהודי.

ומעשר יצאה האומה אדום.

וזו המלכות האחרונה שהיא כבר מולכת אלפיים שנה

עד הגאולה.

מלכות אדום שהחריבה את בית המקדש.

עכשיו, כל מצב הבריאה וכל העולם כולו,

וכל מה שיש בכלל, יש גם בפרט, בכל אדם ואדם.

זאת אומרת, זה המצב של כל יחיד ויחיד. אז אם נצייר את זה, אתה, בוא נגיד שאתה או את

זה יעקב,

אבל יש בתוכך גם עשיו.

זאת אומרת, יש טוב ויש רע.

וזה מעורב.

וצריך עכשיו לדעת איך להפריד את הדבקים, לא לתת לרע,

לשלוט על הטוב.

כתוב, ויתרוצצו,

לא יתרוצצו ריצה,

אלא אחד מרוצץ לשני את הגולגולת.

ויתרוצצו הבנים בקרבה.

כמה לידות של תאומים היו בעולם,

אבל הלידה הייתה בשקט, בבטחה.

וכאן

מלחמה מתחוללת בין התאומים הללו.

סער ומלחמה.

עד שרבקה כבר לא יכולה, לא יכולה לשאת את צער העיבור.

ותלך לדרוש את ה' הולכת לשאול את הנביא מה קורה פה.

ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך

ושני לאומים ממעייך ייפרדו

ולאום מלאום יאמץ

ורב יעמוד צעיר.

ככה המצב של העולם.

וככה המצב של כלל ישראל.

מלחמה מתמדת וקשה מתחוללת בין כוחות הטוב

לבין כוחות הרע.

וככה המלחמות של עם ישראל עם כל אומות העולם, כמו היום

וכמו תמיד,

שבכל דור ודור עומדים עלינו וכלותינו.

והכל זה מלחמת הטוב והרע

מאז

שנולדו התאומים האלה, עד עכשיו.

וזה גם בתוך כל אדם באופן פרטי.

זאת אומרת,

זו מלחמה מוכרחת.

הלכה.

בידוע שעשיו שונא ליעקב.

לא צריך הסברים.

לכו תסבירו באו״ם

שאנחנו בסדר ויורים עלינו הפלסטינים,

ואנחנו הרוצחים כשאנחנו מתגוננים.

כמה החלטות הם מוציאים, אומות העולם נגדנו?

אתה מביא הוכחות, מביא סרטים,

מראה את התרמית שלהם,

שכאילו פצועים והרוגים והכל זה חרטא, צובעים אותם בדם.

מכניסים לאמבולנס, עושים ככה, מוציאים ככה.

כמו המעשה עם דורה,

שהיה כאילו מת והרגו אותו החיינים, בסוף הוא חי, עד עכשיו

הכל חריט.

אבל לא יעזור, כי הלכה בידוע עשיו שונא ליעקב.

זה לא התחיל.

כשהם יצאו.

זה התחיל עוד בבטן.

בבטן זה התחיל.

למה?

כי אלה שורשי הבריאה, שני אלה.

שני האחים האלה

הם שורשי הבריאה.

מהם כל מה שקורה בעולם עד עכשיו.

והיית רוצה צאו הבנים בקרבה, זה רץ להרוג את זה, וזה רץ להרוג את זה

כי כוחות הטומאה והרע לא יכולים לסבול ולשאת את הטוב

ולוחמים מלחמה עקבית להשמין, להכחית את הכוחות הטובים

למה אין ממשלה עכשיו פעמיים?

בגלל החרדים אומרים

למה?

כי הם רוצים קצת שיהיה שמירת שבת ברחוב

שיהיה קצת צביון יהודי, בכל אופן זה עם יהודי, מדינה יהודית והכול.

כמה דברים,

מעט מעט דברים, לא!

בשום אופן לא, ככל הגויים.

נישואים אזרחיים,

לעבוד בשבת.

אצל הגויים יש יום שישי,

יש יום ראשון,

ויקנד.

העולם למד מאתנו,

והם רוצים לבטל אצלנו את מה שכולם למדו מאתנו.

יש מדינות שרק חמישה ימים עובדים.

יש כאלה שקיצרו לארבעה ימים.

קיצרו לארבעה ימים מפעלים,

מפעלים וקיבלו פריון יותר טוב ב-40%.

פריון, מה שעשו בחמישה ימים, עושים בארבעה ימים עם פריון של 40%. אז זאת אומרת,

זה הכול נגד הטוב.

נגד הטוב. זה מלחמת הרע בטוב.

זה לא חילונים נגד דתיים.

מלחמת הרע בטוב. הרע לא רוצה שיהיה טוב.

השם אומר,

כי לקח טוב נתתי לכם,

תורתי אל תעזובו.

יש לכם משהו יותר טוב מהתורה שלי?

בזכותה אני מעניק לכם חיים, אורך ימים,

בנים, כסף, זעם, מה שתרצו בעולם הזה,

וגם עולם הבא. לא טוב?

מה, אם אתם שומרים כמה כללים שלי? תרייג.

אתם יודעים כמה חוקים יש במדינת ישראל?

עשרות אלפים, אתם אפילו לא מכירים.

רק כשתופסים אתכם אתם יודעים שהיה חוק כזה.

לא מודיעים לכם.

בזכויות מעלימים מכם.

אף אחד לא יודע את כל הזכויות שלו.

וזה חייבים לשמור.

למה? כי החליטו כמה אנשים בכנסת, הצביעו, הורידו, הצביעו, הורידו, זהו.

ובורא עולם נתן תרייג מצוות

בשביל שנזכה בעולם הזה ולעולם הבא.

כמו שהיו תקופות נפלאות בעם ישראל ששמרו מצוות, כמו בזמן דוד המלך, שלמה המלך וכולי.

היה בית המקדש בנוי.

כל העולם באו לראות איך שכינה יורדת.

עשר הניסים נעשו בבית המקדש. כל העולם ראה עיני עינק.

אז מה לא טוב?

מה לא טוב?

יצר הרע שנכנס בתוך האדם מבלבל אותו,

ונותן לו להתרגל למצב,

ואז הוא סוטה. אתם יודעים שיש דין בבית המקדש,

מי שנכנס

בשער אחד לא חוזר ויוצא ממנו,

צריך לצאת

מי שכנגדו.

למה?

שלא יתרגל.

אם נכנס ויוצא באותו שער, יתרגל כאילו קירות בית המקדש כמו קירות ביתו.

אתם שומעים?

בן אדם יכול להתרגל.

אדם שסועד עם תלמיד חכם

פעם אחת בהתחלה דומה לו לכלי זהב.

אחר כך

סועד איתו עוד פעם, דומה לו ככלי כסף.

אחר כך דומה לו כחרס הנשבר.

למה? הוא מתרגל.

כבר אין דיסטנס, אין כלום. רגיל.

זאת אומרת,

כשאדם מתרגל,

הוא פורק עול לאט לאט. וישמע נשערון ויבעט.

וצריך זהירות, כי יצר הרע אומר, זהו בסדר, אתה בסדר. נו, הלכת בית המקדש,

היית ברגל.

אבל הוא דואג שאתה תחזור באותו מקום. למה הוא כבר מכין אותך שתתרגל?

ואז לא תהיה לך יראת שמיים כל כך, ותגיע לזה כאילו אהלן, אהלן, אהלן.

וזהו.

כל היראה תתמוגג.

כל המטרה שבאים לשם,

לקנות יראה.

והוא רוצה למוגג אותה.

אז זה התפקיד שלו,

לעשות רק משהו קטן, מאוד קטן, מאוד קטן, עד שהוא עושה

פרץ גדול בסכר,

ואחר כך הוא מוריד את האדם לשאול תחתית.

אז המלחמה הזאת בין שני האחים היא מלחמה של כל העולם, בכל העולם.

מלחמת הטוב ברע, והרע בטוב.

מאז ועד עתה, והיא לא רק בעולם,

היא גם בכל אדם ואדם.

לכן כל זמן שהם לא יצאו לאוויר העולם,

היו הכוחות האלה מופשטים,

והמלחמה הייתה

גלויה בין שני כוחות.

זה רץ להרוג את זה,

וזה רץ להרוג את זה.

כשהיא הייתה עוברת ליד בתי מדרש,

יעקב רוצה לצאת.

כשהיא הייתה עוברת ליד עבודה זרה, עשר רוצה לצאת.

הנטיות היו כבר built-in,

הכל בנוי בתוכם.

אבל שניהם,

היו חייבים לבחור בנכון ובטוב,

ושניהם יכולים.

כי יעקב יכול היה להידרדר,

ועשיו יכול היה לעלות,

כמו שיש אנשים שגדלו בית דתי בפרקו עול,

וכמו כאלה שגדלו אצל אפיקורסים,

חזרו בתשובה ונהיו

חכמים גדולים.

הבחירה נשארת,

הסטארט שונה.

אין אדם נולד כמו רעהו,

כל אחד

עם מבנה שונה במידות, באופי, בכל.

אבל כולם צריכים

להתיישר לפי התורה.

מי שיותר קשה לו מקבל שכר פי מאה.

מי שקל לו מקבל אחד לאחד.

אז אף אחד לא מפסיד, כמו באולימפיאדה. מי שרץ חמשת אלפים,

תראו במסלול.

יש אחד פה קרוב,

אחד יותר רחוק כאילו,

יותר קרוב לקו הסיום כאילו,

והוא יותר רחוק,

אז כאילו לקיצוני יש פור.

לא, זה אותו חמשת אלפים.

כי בהיקף כולם מקיפים בדיוק חמשת אלפים.

זאת אומרת, לא מבקשים מכל אחד משהו אחר.

כל אחד צריך להשיג

את מה שנתנו לו להשיג, וזה בדיוק מה שנדרש מהשני.

כל אחד

לפי הכלים שנתנו לו.

לא מבקשים יותר ממה שנתנו לך.

אבל תשתמש בכלים ותשיג את מה שאתה צריך.

הוא אומר,

חובת הלבבות.

מלחמת היצר בחייליו

זוהי המלחמה הגדולה.

פעם עמד חכם

וראה אנשים

שחוזרים מהמלחמה אחרי ניצחון ועושים ויקטורי.

עושים ככה כולם, מרימים את הידיים, ויקטורי.

ו?

שאל אחד מהם, ניצחתם? אמרו, כן, ניצחנו.

הוא אומר, טוב, זו המלחמה הקטנה.

נכונה לכם עוד המלחמה הגדולה.

שאלו אותו איזה עוד מלחמה יש?

אמר להם, מלחמת היצר.

נראה תנצחו את היצר.

הוא לא שם מעבר לקו.

לא מעבר לגבול. הוא פה אצלך, כאן בפנים.

נראה אותך מנצח אותו.

זו המלחמה.

יוסף נקרא מלך, לא רק בגלל שהמליך אותו פרעה.

בגלל שהוא מלך על כל איבריו.

כשפיתתה אותו אשת פוטיפר,

עם כל ההבטחות

ועם כל האיומים,

כל מה שהיא לא עשתה, לא הצליחה. למה?

כי הוא שלט ומלך

בכל איבריו.

זה נקרא מלך.

מלך שממליך אותו עם הוא לא שווה גרוש.

נביבי קוראים מלך.

ביבי המלך.

הנה פעמיים, לא רוצים שהוא יהיה מלך.

אין מספיק שממליכים אותו.

אז הוא הולך לבחירות שלישיות, אולי עכשיו הוא יהיה המלך.

אז במי הוא תלוי?

בעם.

יבחרו בו או לא יבחרו בו.

אבל מלך אמיתי זה לא צריך אף אחד.

הוא מולך על עצמו או לא?

שולט בעצמו או לא?

איזה הוא גיבור?

הכובש את עצמו.

אתה יכול לכבוש את היצר שלך, יש לך יצר בפנים. אתה יכול לכבוש אותו?

זה גיבור.

זה מלך.

אז המלחמה הכי קשה, הכי גדולה,

והיא לא נפסקת, היא עד יום המוות.

זו המלחמה ביצר הרע.

והעבודה שלנו לחליש את כוחו

ולהגביר את כוח הטוב.

בוודאי

שאין בכוח האדם לעקור את הרע.

בודדים הצליחו,

האבות הקדושים.

עד שהפכו אותו מאויב לאוהב.

ברצות השם דרכי איש,

גם אויביו ישלים איתו.

עד שהשטן לימד סנגוריה על אברהם אבינו.

כשהקדוש ברוך הוא אמר על איוב

שהוא איש

תם וישר,

ירא אלוהים

בשר מרע.

אז אמר השטן לקדוש ברוך הוא, איך אתה אומר עליו?

ומה עם אברהם?

גדול הנאמר באיוב ממה שנאמר.

נאמר באברהם, ומי לימד עליו סנגוריה?

השטן, נהיה האוהב שלו.

לא יכול עליו.

ואברהם שלט ברמח איברים.

לכן הוא נקרא אברהם גימטריה רמח.

שלט ברמח איברים, כל האיברים שלו היו בשליטה.

אז הפך יצר הרע אצלנו לאוהב, אבל אנחנו לא יכולים

לעקור אותו לגמרי. כמו דוד המלך,

שאמר ליבי חלל בקרבי,

במקום שהיה יושב אצל הרע, אין, חלל.

כבר לא יושב אצלי.

אז אם אנחנו יכולים, זה רק להחליש אותו ולהגביר את היצר הטוב.

אבל מי שלא יתמודד עם זה,

מי שלא מבין שיש פה התמודדות ומלחמה,

אין תקווה שהוא יוכל לזכות,

כי הרע לא מפסיק מלהילחם בכל מה שיש בידו.

הוא יודע בדיוק איך לפתות כל אדם באדם

ואיך לרפות את ידיו.

הוא אלוף העולם. אתם יודעים מי זה? השטן.

זה מלאך המוות.

הוא שוכן בתוכנו.

אתם יודעים כמה הוא מוצלח?

תלכו לכל בתי הקברות, את כולם הוא השכיב שם.

זה היצר הרע.

ריבי לוי אומר,

שלא תאמר רק מי שיצא ממעי אמו

ונהיה רע,

אלא אף במעי אמו רוצה להרוג את יעקב.

וזה המצב של האדם בעולם.

רק אדם לא מרגיש,

כי היצר הרע מעורב

בכל מזג הרוח שלך,

ולכן קשה להבחין בו.

אני רוצה להגיד לכם משהו עכשיו, לשבח אתכם.

אני לא מכת החנפים, ברוך השם.

אני לא קורא לכל אחד צדיק וצדיקה וצדיקים וצדיקים ואחי ואחותי וכפרה וכל השמות של המרצים החדשים.

אבל אני רוצה לשבח אתכם בגלל שאתם הגעתם להרצאה של האדם המפחיד.

ולא פחדתם.

או שפחדתם ובכל אופן באתם.

אז זאת אומרת,

זה שבח גדול, הצלחתם לגרור את יצר הרע עד לפה.

הוא עוד לא הקים אתכם ללכת.

זה ניצחון גדול, תשמעו לשבת כמה...

פעם אחת התלמידים של החפץ חיים,

אחרי שהוציא את הספר על שמירת הלשון,

אז החפץ חיים אמר שמצווה ללמד את האנשים לשמור את הלשון.

אז מה הוא עשה?

הלך ונתן שיעור.

חזר לחפץ חיים ואמר לו, כבוד הרב, אני נתתי שיעור שעתיים.

אבל לא ראיתי שזה השפיע על מישהו מהקהל.

שעתיים דיברתי, לא ראיתי שמשהו זז.

אמר לו, מה אתה מדבר?

אתה יודע מה עשית?

שעתיים סתמת להם את הפה.

הם לא דיברו שעתיים לשון הרע.

אתה יודע מה? זכית?

רק שעכשיו הם לא דיברו. מספיק!

זאת אומרת, זה לא פשוט לנצח את היצר הרע אפילו בבחינה הזאת.

כי יצר הרע תמיד יגיד, לא, הערב הייתי רוצה לבוא, אבל זה אתה לא יודע מה זה, כן, כבר קבעתי ואני...

ליצר הרע יש אלפי סיפורים, ואם הוא לא הצליח על כמות כזאת גדולה של אנשים,

אשריכם ואשרי חלקכם.

אז כתוב, ולאום מלאום יאמץ

ורב יעבוד צעיר.

זאת אומרת,

כאשר מחזקים את כוח הטוב שבקרבנו,

יכול להגיע שרב יעבוד צעיר,

שכוחות הטוב ישתלטו על כוחות הרע.

בפסוק מה הכוונה?

ולאום מלאום יאמץ.

פעמים יעקב נוצח,

פעמים עשיו נוצח.

עשיו נמשל לקש.

קש

שומר על גרגירי החיטה.

הוא שומר מבחוץ הקש.

כי התפקיד של עשיו בעולם

להיות שומר של ישראל.

אם ישראל הולכים בדרך התורה והמצוות,

אז כתוב, ורב, זה הגדול,

יעבוד צעיר.

עשיו,

אדום,

ישרתו אותנו, כמו שדוד שם מהם נציבים ועוד.

אז זאת אומרת,

ורב,

הרב הגדול, עשיו, יעבוד את הצעיר.

מתי?

אם אנחנו שומרים תורה ומצוות, הקול קול יעקב

בידיים ידי עשיו. אין ידי עשיו שולטות

עם הקול קול יעקב.

אבל וכאשר תריד ופרקת עולו.

אם עם ישראל

הם ירדו,

אז הוא יפרוק את העול הזה שהוא צריך לשרת את הצעיר,

והוא יהיה הרצועה בשביל להלקוט אותנו.

כמו המלחמות שהיו עם אדום,

וכמו שהם

נלחמו בנו יוונים, רומאים,

בכל הדורות.

אבל זה גם נכון לגבינו.

אם אנחנו נעשה את המצוות והתורה כמו שצריך,

אז הרב, שהוא יותר גדול מאיתנו, המלאך יצר הרע,

הוא יעבוד צעיר.

הוא ישרת אותנו וישמש אותנו.

הוא ישמש אותנו

אם נגביר את כוח הטוב שלנו.

אחר כך כתוב בפסוק, ואחרי כן יצא אחיו,

בידו אוחזת

בעקב עשיו.

התורה מגלה לנו את הדרכים

של המלחמה ביצר.

חייב אדם באופן תמידי להחזיק בעקב של היצר,

לא להרפות ממנו לשעה קלה.

לא לתת לו להתפרע. תחזיק.

לעולם ירגיז אדם

יצר הטוב על יצר הרע.

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו השם בידיך ושבית שביו.

אם אתה תצא למלחמה נגדו, לא תחכה עד שהוא יתקוף אותך ואז תתגונן,

אז השם ייתן אותו בידיך.

כי הבא לטהר,

מסייעים לו.

אבל אם תיתן לו לייצר רע ממשלה עליך אפילו לרגע,

כבר הסכנה מרובה שאתה עלול לאבד את הכל לגמרי ולא תוכל לקום.

הוא יכול לתת לאנשים להתייאש ברגע דיכאון,

חרדות,

כל השמות החדשים שאתם שומעים בדור האחרון,

הוא יכול לגרום ברגע לבן אדם.

מוציא אותו מקו השוויון,

ופתאום אתה לא מכיר את הבן אדם. מה קרה? איך אתה נראה? מה עובר עליך?

אל תשאל, לא יודע. פתאום קמתי? פתאום נהייתי? פתאום...

מה פתאום? איך קרה? מה התחיל? ממה?

לא יודע.

עד לא יודע.

התרפאת במצווה ועוד מצווה, בקטנה, לאט, לאט, לאט, לאט. עד שהוא ראה אותך חלשלוש, וטאק!

הפיל אותך.

יש אותך!

אם אתם חושבים שזו הייתה המלחמה בין שני תינוקות בפנים,

אז אתם לא יודעים.

בילקוט שמעוני במדרש כתוב,

באותה שעה רצה סמ״ם. סמ״ם,

זה השר של עשו.

זה המרכבה הטמעה. ראש המרכבה הטמעה בעולם.

זה שחטיא את הדם וחווה.

הסמ״ם מהם,

באותה שעה רצה להרוג את יעקב בבטן.

מי עמד מולו?

מיכאל,

שר ישראל.

ובאותה שעה רצה מיכאל לשרוף את הסמ״ם.

אלא הקדוש ברוך הוא העמיד מחיצה ביניהם.

ומפה רואים

שהמלחמה לא הייתה בבטן רק,

אלא שרי מעלה ממונים עליהם

ועל אומותם.

שמה התחילה המלחמה, למעלה.

אז זה מלחמה של מלאכים.

ואנחנו לא יודעים מכל העניינים האלה כלום.

אז רואים מפה עד היכן כוח הרע מגיע,

שיש באפשרותו לחולל מהפכות

ויצירות חדשות בבריאה.

כמו שמצינו בעגל.

השטן עשה ערבוביה בעולם,

החשיך את העולם,

והראה את דמותו של משה רבנו מוטלת על מיתה כאילו הוא מת.

ומלאכים מלווים אותה.

אותו יצר הרע השטן יכול לחולל מהפכות שלמות

ויצירות חדשות בבריאה,

כמו שמצינו בחטא העגל.

ואנחנו לא מבינים

כמה כוחו של הרע וכמה הוא מסוגל להשפיע בעולם ולהפיץ שקרים כאמיתות מוחלטות.

יש לכם יותר מזה שעם שלם רואה

את המיטה,

כמו שהיום יש אלונקה שלוקחים את המת, רואה מיטה,

משה, מזהים אותו.

מזהים אותו, אומרים זה משה האיש.

מזהים אותו, זה, זה, מצביעים באצבע, כולם.

ואז רואים שהוא מת, אז אמרו מה נעשה?

מי יחליף אותו?

אז בואו נעשה עגל.

במקום שיהיה אחד שהוא מת,

נעשה משהו שהוא לא מת.

כי כשנפתחו

ארובות השמיים הם ראו למעלה שיש שור ויש אריה ויש נשר ויש אדם

בכיסא הכבוד.

אז הם אמרו נעשה דמות השור.

ואז נעשה המעשה על ידי יונוס ויומברוס,

הבנים של בלעם,

ויצא העגל הזה.

אז זאת אומרת,

זה הכוח של הסמ״מ, צריך להבין.

אתם יודעים מה יהיה עוד מעט?

אתם לא תאמינו.

אני מכין אתכם.

יגיע מצב, כתוב בספרים,

שתהיה המלחמה הגדולה, מלחמת גוג ומגוג,

וזה מלחמת הדתות

נגד ישראל.

ואז יגידו, בואו נעשה מופת,

כמו שעשה אליהו בהר-הכרמל.

בואו נעשה מופת.

נראה למי תרד האש מן השמיים.

ישראל יקריבו קורבן

ולא תרד האש.

ישמעאל יעשו קורבן ותרד האש.

ואז מה אתם עושים במצב כזה?

רואים שהם צודקים, לא אנחנו.

הנה, אנחנו מתפללים, לא יורדת האש.

בדיוק הפוך ממה שהיה אצל אליהו.

זה הניסיון האחרון

מי לא מתפתה אחרי אותות ומופתים

ויחזיק בתורה בכל מצב ולא ישתנה. כמו האנוסים בספרד,

חלק המירו את דתם וחלק מסרו את נפשם.

לא הסכימו, תשרוף אותי,

פרק אותי,

תכניס אותי למסור חשמלי, תעשה מה שאתה רוצה.

אני לא ממיר את דתי.

וככה מסרו את נפשם.

זה יהיה המבחן האחרון.

לכן מתרבה השקר היום הרבה הרבה בעולם,

ויש הרבה בעלי זהויות שונות

שמפיצים רעל בתור תורה.

תורה מורעלת.

לא תורת השם,

תורת עצמם

וליבם וכו'.

וזה בלבול גדול מאוד.

פשוט

יצר הרע מגייס

באחרונה את כל הכוחות שהוא יכול להבחין

בשביל לנצח ולא שהקדוש ברוך הוא ישחט אותו.

כי מה יהיה בסופו כתוב?

שהקדוש ברוך הוא ישחט אותו.

אז אנחנו צריכים לדעת

שיש סכנה גדולה עומדת בפנינו.

קודם כל מלחמת האדם בתאוותיו.

אדם הראשון נכשל בחטא.

אפילו שעדיין לא היה בו כוח התאווה.

והחטא נבע מכוח הטומאה, כוח הנחש.

שעליו רכב הסמ״מ

וחטיא את חווה.

וראה לה שהעץ נחמד למראה

וטוב להשכיל

וקשקש איתה כמה קשקושים.

לא היה הרבה שיחה עם האישה.

הדיבור פה, הדיבור שם.

הוסיפה גם כן

לא לגעת. דבר שלא נאמר.

דחף אותה לעץ. נגעה, אומרת, לא, את רואה, לא, את לא מתה.

כל מה שהוא אמר לכם זה בגלל שאלוקים לא רוצים שתתחרו איתו

ולא תהיו כאלוהים יודעי טוב ורע.

הוא לא רוצה.

כי גם הוא אכל מהעץ הזה והוא נהיה מה שהוא, ככה הוא אומר להם.

בבלבלה קטנה כולנו מתים בגלל זה.

ומה הכשיל אותם? באכילה.

ביס אחד

גרם שכולנו מתים.

ביס.

הוא לא צריך יותר מזה. יהיה צרר רע, אלוף העולם.

חובת הלבבות אומר.

מן הידוע שהגברת התאווה על השכל,

אם התאוות שלנו מתגברים על השכל,

אתה לא עומד בתאווה. לא יכול, לא יכול, לא יכול.

זה ראש כל חטאת

בסיבת כל גנות.

לאחר חטא הדם הראשון שהוא אכל מעץ הדעת,

נוצרו בנו כוח התאוות והרצונות.

ולא נטה עם

אל העולם

עד שנטו מן התורה.

זאת אומרת, ברגע שנטו מן התורה,

זהו.

הכל נהיה הפקר,

והאדם פורק עול ועושה כל שעולה על דעתו.

כדי לקיים את התורה כהלכה,

זה בלתי אפשרי אם אתה קרוב לתאוות ואתה מחובר אליהם ולא יכול בלעדיהם.

דרך קניית התורה זה רק בעת שמתרחקים רחוק רב מן התאוות.

ומחובת הלבבות האריך בזה.

שדרך אבותינו

היה הסתפקות במועט.

אתם יודעים, אברהם אבינו היה עשיר גדול, היה מאכיל אנשים

אוכל

שעלה יקר מאוד.

על כל שור שהוא שחט הוא נתן לשון בחרדל.

זו הוצאה נכבדת.

לשחוט שור בשביל שכל אחד מהאורחים יקבל את הלשון?

הוא לא נתן להם מספר חמש, שמונה, עשר, שלוש,

לשון.

כמה באו? חמישים, חמישים לשונות.

לא אחת האחות הפרוסות.

כל אחד לשון.

עשיר או לא עשיר? עשיר גדול.

והוא היה ממרמר ומשגף את עצמו

שלא להיות מחובר לתאוות.

כי אם אתה מחובר לתאוות, אתה לא מחובר לאלוקים, אתה מחובר לחומר, לעולם הזה.

חכמים אומרים,

בכל יום בת-קול הייתה יוצאת ואומרת,

כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני,

וחנינא בני די לו בקו חרובין מערב שבת עד ערב שבת.

אתם מתארים לכם? עולם, היום, שמונה מיליארד.

לא יודע כמה היה בזמן רבי חנינא.

בואו נגיד חצי.

ארבעה מיליארד.

ארבעה מיליארד אכלו וחיו בזכות אדם אחד,

עני,

עני מרוד,

שקראו לה חנינא בן דוסה,

וכל העולם היה ניזון,

ניזון, אוכל וזוכה לחיות ולהתקיים בשבילו.

וממה הוא ניזון?

הוא מאכיל את כל העולם בזכויות שלו.

ומה הוא אוכל?

קו חרובין מערב שבת לערב שבת. אתם יודעים?

רק מהרעש אפשר להשתגע.

באיזה טעם?

ואין בזה, מה? זה טעים רק בטו בשבט. נראה אותך אוכלת שבוע.

נראה אותך שבוע.

אז זאת אומרת,

אותו דבר רבי שמעון בר יוחאי.

ברח למערה,

וכשהוא ברח למערה, מה הקדוש ברוך הוא עשה נס?

עץ חרובים

בנחל מים.

למה? למה לא נתן לו מנגו,

אבטיח,

מילון,

קצת עסיסי?

למה נתן לו רק חרובים?

כשכתוב בגמרא שזה מחריב את הגוף, מחריב את הגוף, זה מאכל בהמות.

למה נתן לו?

כי ככל שאתה מנותק מתאוות,

אתה יכול לעלות ברוחניות. ושמה הוא חיבר את הזוהר הקדוש.

אבל אם היה אוכל סופגניות עכשיו,

לא היה לנו את הזוהר הקדוש.

זאת אומרת,

רק אם אדם רחוק מן התאוות, הוא יכול להגיע לפסגות הגדולות והגבוהות שהגיעו הראשונים.

עכשיו בזמננו,

שכל המצב שלנו בעולם הזה זה רק להגביר את האבות. כנסו לסופר.

תראו כמה צבעים יש על המדפים.

וואי וואי, הכל מרשרש.

פרש, פרש, פרש, פרש.

למה זה?

שכשאחד לוקח, השני הסתובב, מה הוא לקח?

שמע, גרש, גרש, גרש.

משמים לכם את זה ליד הקופות.

שהילדים יגידו, תקני לי, תקני לי, תקני לי, תקני לי.

ככה כולם מלאים תאוות, מתרגלים, נשנושים קוראים לזה,

וככה יצר הרע מחבר אותך לחומר, וכל רגע אתה קופץ.

מה יש במקרר, מה יש במזווה, מה יש פה?

שם לידך כמה דברים, כל רגע קם, קופץ,

אין לך מנוחת הנפש.

פעם זה מסטיק,

פעם סוכריה,

פעם שוקולד, פעם זה,

פעם זה, פעם זה.

כל הזמן,

סביב האכילה, תאוות, תאוות, תאוות.

על זה מפורש, ולא תטורו אחרי לבבכם,

באחרי עיניכם.

רשי אומר, מה זה אחרי לבבכם?

לא לטור אחרי לבמה זה מינות, מינות.

אדם מחפש דברים שיוכל לפרוק עול, שיגידו שהוא לא חייב, שהוא לא צריך.

לפרוק.

באחרי עיניכם, מה זה?

זה התאוות.

אלה שתי הסכנות שעומדות באדם, ואנחנו מוזרים פעמיים בקריאת שמע.

לא לטור.

אחרי הלב ואחרי העיניים. לא אחרי אמינות,

לא עיתונות, לא טמבלוויזיה,

לא כלום.

ולא אחרי תאוות.

כתוב, היצא הראשון אדמוני.

כולו קהדרת שיער.

מה זה אומר?

עשיו יצא שלם ומוכן לעולם.

עשיו

מלשון עשוי.

עם סערות, כבר גלימה, יכול לעשות פן.

ישר.

הרע יוצא בשלמות.

אבל כוח הטוב,

יעקב

הוא לא יוצא שלם.

הוא צריך לעבוד על עצמו כל ימי חייו.

מי שהוא בא מגדר הטוב,

הוא צריך לעמול כל הזמן.

לכן, תראו, בני האדם שונים מכל הבריות.

שור בן יומו, קרוי שור.

איך שהוא יוצא מבטן עמו, הוא ככה מתנדנד קצת.

דקות

הוא הולך לבד.

חתול, יוצא גור, לאט-לאט אפרוח יוצא מהביצה, טק-טק-טק-טק-טק.

יוצא, טק-טק-טק, קופץ.

כבר הולך, מנקר וזה. איך זה?

יוצאים שלמים, כולם מוכנים.

רק בן אדם,

איך שיצא, אם תשאיר אותו ככה, הוא מת.

אם לא תיקח אותו, תאכיל אותו, תסעד אותו, תחתל אותו,

מת.

ולא יום-יומיים,

חודשים.

וגם כשהוא גדל,

לא יודע להיזהר.

לא כמו בעל חי, רואה אש, מתרחק.

הוא לא נוגע כמו תינוק.

תינוק רואה אש, הוא ייגע.

אבל בעל חי לא ייגע.

בעל חי, איך הוא יודע איזה אוכל לאכול מכל העשבים?

הוא מריח.

הוא אוכל.

מה אתה יודע, ממה זה מורכב? אולי זה רעל, אולי זה זה.

הקדוש ברוך הוא ברא אותם עם אינסטינקטים מוכנים לעולם.

לא צריכים לעשות שום לימוד, שום הכנה. ראיתם פעם איפה רואים הולכים לגן?

חתולים הולכים לאוניברסיטה?

למה? אין דבר כזה. למה?

מוכנים.

רק אנחנו.

כל החיים צריך ללמוד, ללמוד, ללמוד, ללמוד. להשתפר, להשתפר, לתקן, לתקן, לתקן.

כל הזמן. בשביל מה? בשביל שנמות כמו חתול?

כמו צב?

כמו כלב. כמו כלב?

למה צריך את זה אם אנחנו בסוף של... אז למה אנחנו צריכים לטרוח?

כי אנחנו היחידים שבזכות מה שלמדנו ותיקנו והכול,

אחרי שניפטר, לא נמות.

יש עולם הבא, לקבל שכר על מה שעמלנו.

אם לא, היינו מתים כמו כולם.

זה ההבדל.

לכן אנחנו באים לא שלמים וצריכים להשלים את עצמנו.

מה, הקדוש ברוך הוא לא יכול ללדת,

להוליד כאילו את היהודים?

בלי עורלה. אתה רוצה אותם בלי עורלה?

למה צריך ברית ביום השמיני?

תן להם שהם ייוולדו.

יהודים ייוולדו. בלי עורלה, גויים ייוולדו עם עורלה. מה הבעיה?

כבר שנולד התינוק,

מראים לו שהוא חסר והוא צריך לתקן את עצמו, להשלים את עצמו.

אתה לא שלם עם עורלה.

אתה נקרא חסר.

ואתה צריך לעשות ברית מילה.

היום באפריקה

גדל המחלה האיומה הזאת, איידס.

ויש איזה כמה יהודים

שעשו מחקר וגילו שאם עושים להם לאפריקה עם ברית,

אז מקטינים ב-70% את החולי.

מה התברר?

שבעורלה עצמה, בפנים,

יש תאים מאוד פתוחים ורגישים,

שאם יש שריטה ולו הקלה ביותר, הם נדבקים.

אבל אם אין את העורלה,

לא נדבקים.

70%.

וזה לא קשור עכשיו לברית. אצלנו זה ברית בינינו לבין הקדוש ברוך הוא.

זה לא סתם, זה נקרא ברית לא סתם. זה ברית

שהשם כרת איתנו, שאנחנו נכנסים בבריתו של אברהם אבינו.

אבל עצם זה אפילו שעושים את זה בלי שום כוונה,

רק לשם רפואה כבר מועיל ומציל 70%. אז אם כן,

כוח הטוב תמיד צריך ודרוש לו תיקון.

בלי זה לא משיגים כלום.

עכשיו יהיה פשוט.

אם לא נשים לב לכך, לא נבחין כלל בכוחות שמנחים אותנו,

ונוכל לעשות עבירות,

ונחשוב שאנחנו שלמים ואין בנו שום פגם.

שום פגם.

עושים עבירות,

וחושבים שלא עושים שום פגם. אתם מתארים לכם דבר כזה, שאפשר שאדם יעשה עבירות

ולא ירגישו עושה איזה פגם?

שמעתי מרצה אחד עכשיו,

קטע,

שכותבים שזה מרגש מאוד והוא בוכה והכול.

והבן אדם מדבר

יותר מעשר דקות,

ומספר,

מספר לכם על בן אדם.

שאני מכיר אותו אישית.

שאני מכיר אותו אישית.

ומתחיל לספר שהבן אדם הזה מכיר את כל העולם,

היה בכל המדינות, מכיר את כל הדוגמניות,

מכיר את כל הסלם,

מכיר את כל השחקנים,

היה בכל המסעדות,

פירק את הכול, פירק את הכול. היה פה, לקח פה,

לקח 800 אלף, הלך לקזינו, היה פה, היה שם, שתה את כל המשקאות,

עשה את כל העבירות,

ומספר ומכניס את האנשים לאסואציות,

מכניס אותם ומותח את כל הטינופת שרק אפשר להגיד,

מכניס ואומר ואומר ואומר ואומר ואומר ואומר,

ובסוף אומרים, אני לא רציתי להגיד, אבל אני אגיד לכם, זה אני.

ואז הוא עושה הצגה.

ואחרי רגע הוא כבר ממשיך לדבר כרגיל, ואני אומר לכם, ופרקתי את הכל ועשיתי.

והוא חושב שהוא עושה מצווה בטח,

בטח ככה הוא יקרב את האנשים.

הוא נהיה כאילו שלמה המלך.

הבל הבלים הכל הבל, הבל הבלים, אני ראיתי הכל וניסיתי ועשיתי גנים וגנות ופרדסים ועשיתי לי והיה לי שערים משרות והיה לי שעדים משדות והיה לי הכל מה שאתה רוצה, הכל היה לי.

הכל, ואני אומר לך שהכל הבל.

אז הוא נהיה עכשיו שלמה המלך.

כי הוא היה בכל המסעדות בעולם.

כמה מסעדות אתם חושבים יש?

מיליארד. מיליארד.

אז כמה ימים הוא צריך לחיות בשביל לבקר בכל אחד?

וכמה זמן של הטיסות? עשרה מיליארד. הוא מכיר את כל הדוגמניות. כמה אתם חושבים יש? עשרה מיליארד אחד. והוא אומר שהוא מכיר את כולם. הוא מכיר גם את כל הסלב. אז כמה אתם חושבים יש סלב? עשרה מיליארד. לא יאומן איך בן אדם מדבר שטויות.

והיה לי ועשיתי ופרקתי והכול והכול והכול.

ואין, אין, אין, אין, במסעדה פה, במסעדה שם, ואכלתי את כל המאכלים.

איך אדם יכול להיות חרבש?

ועכשיו נתנו לו הזדמנות לדבר דברי תורה.

במקום לדבר דברי תורה,

הוא מספר את כל החוויות הכי גרועות שלא היו לו,

שהוא היה רוצה בדמיון שיהיו לו.

הוא מכניס את האנשים לסרט הזה.

מה הרווחת?

מה עשית?

עשית ביטול תורה,

שאנשים במקום שישמעו דברי תורה,

עשית עבירה. הנה דוגמה למה שכתוב, שאדם יכול לחשוב שהוא עושה מצווה,

ובעצם הוא עושה עבירה כי הוא לא יודע שיצר הרע מנחה אותו.

זה לא הוא האדם שקוראים לו כך וכך.

זה יצרו הרע מדבר. אומר לו, שתוק אתה, אני אדבר, תן לי לדבר.

והוא מדבר.

ויגדלו הנערים.

עד שגדלו, הלכו שניהם לבית הספר, לא הבדילו ביניהם.

כוח היצר גדול,

יכול להתעטף באצטלה של מעשה צדקות,

ולא חשים כלל שתחת האצטלה מונחת רשעות לאין גבול.

ולכן דרוש לנו עמל ויגיעה מרובה

להבחין בין הטוב

לבין הרע.

אז אם כן, לסיכום.

שני כוחות בעולם, הטוב והרע. לאחד קוראים יעקב, לשני עשיו.

וצריך שהכוח הטוב ישלוט בעולם.

מתי זה?

כשהטוב עושה את הטוב,

הרע כפוף לו.

כשהטוב לא עושה את הטוב,

הרע מתגבר עליו.

ולכן, כשישראל היו בעלייה,

אומות העולם היו תחתיהם.

כשהם היו בירידה,

אומות העולם מעליהם.

כשקיסריה מתמלאת,

ירושלים בחורבנה.

כשירושלים מתמלאת, קיסריה בחורבנה. זה היה מקום הקיסרות הרומית בקיסריה.

אז את אומרת, תמיד המאזן הזה הוא כזה.

כרגע אנחנו רואים שאדום שולטת בעולם,

ההגמוניה שלהם שולטת,

ואתם רואים שיש איומים במלחמות ממש.

הישמעאלים לא מסכימים איתם, האתאיסטים לא מסכימים איתם.

איראן אומרת שהיא תיכנס למלחמה נגד ארצות הברית וישראל, שהם השטן הגדול והקטן.

צפון קוריאה מאיימת עליו,

על טראמפ,

אם אתה לא, עד השלושים ואחד לחודש, לא נותן לנו תשובות

וממשיך לבזות אותנו כאילו אנחנו נחנכים,

אז אנחנו נפעל נגד ארצות הברית, וכנראה שהם הולכים לשלוח איזה טיל או שתיים באופן לא כל כך קונבנציונלי.

אז זאת אומרת,

העולם רוחש ורוגש ורועש,

והכל כל רגע.

הפנטגון אמרו עכשיו שזה עניין של שעות, אולי ימים,

שהאירנים מתכננים התקפה בכמה חזיתות נגד ישראל, כמו שעשו נגד סעודיה.

אז זאת אומרת,

עשיו אדום

ייכנס למלחמה נגד ישמעאל, ישמעאל נגד עשיו, ואחר כך שניהם יבואו עלינו,

וזה גוג ומגוג,

וזה הפינאלי והסיום.

מי שיחזיק בטוב

ולא יתפתה ולא יפחד

ויפתח בשם באמת, באמת,

השם יציל אותו.

מי שלא יהיה רפוי,

יהיה רפוי,

הוא ייפול.

אז תשתדלו להחזיק מעמד,

כי יהיו דברים הפוך על הפוך.

אתם תראו הפוך על הפוך.

אבל החוכמה שבן אדם יהיה איתן בדעתו ובאמונתו ולא יזוז.

למה קראו לאברהם אבינו איתן האזרחי?

כי כל העולם עמדו נגדו והוכיחו הפוך,

והוא בשלו.

הוא אומר, השם הוא אלוקים, ואין עוד מלבדו,

וכל העולם נגדו, כל הפילוסופים, כל החכמים, כולם נגדו.

הוא לא זז.

איתן האזרחי קראו לו.

אברהם העברי עומד בעבר אחד, וכל העולם בעבר השני,

ולא חט מפניהם עד שהודו לו כולם וקראו לו נשיא אלוהים, אתה בתוכנו.

ככה יהיה באחרית.

מי שיחזיק מעמד, לכן כתוב שבאחרית הימים דניאל אומר,

רבים יתלבנו ויצורפו לעת קץ,

והמשכילים יבינו.

רבים

יהיו מבולבלים,

ואני לא רוצה לפתוח את הפה,

ורק מעטים יהיו משכילים באמת שהם יבינו את כל המהלכים האלה,

אפילו שהם נגד הרציונל.

מי שמאמין,

אתם יודעים, אני לפעמים משתומם,

משתומם,

ואני רואה

את הישמעאלים

מתפוצצים, אללהו אכבר,

יורים, אללהו אכבר, סופגים, אללהו אכבר,

כל הזמן שם השם בפה שלהם. לא משנה למה הם אומרים, מה הם אומרים, אומרים.

אצלנו

כמעט אתה לא שומע מנהיגים שאומרים.

קצת התרגלו בזמן האחרון להגיד נפלט להם לפעמים, בעזרת השם, זה בטעות.

היו מקפידים פעם יותר לא להגיד,

עכשיו כבר צריכים את החרדים קצת וזה, אז

לפעמים שמים כיפה לבנן, לפעמים אחרת.

אבל במקום שאנחנו, שם השם יהיה שגור על לשוננו, כמו יוסף הצדיק שהיה מצליח בכל מעשיו,

למה היה מצליח?

בגלל ששם שמיים שגור בפיו, כל דבר הוא אומר, האלוהים.

האלוהים, הכל זה האלוהים, לא אני.

האלוהים, הוא יפתור, הוא יעשה, הוא, לא אני.

כשאומרים כזה דבר, ואתה באמת, באמת, בתוך תוכך מאמין במה שאתה אומר,

שום כוח בעולם לא יכול עליך.

וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך, ויראו מפניך, ממכה.

שם השם,

שם שדאי שיש לנו בתפילין.

אז פעם אחת מספרים על המהר״ל מפראג, שהוא הלך ברחוב לתפילה,

והוא ראה כולם בורחים, שאל מה קרה? אמרו, יש אריה בעיר.

אמרו, איפה ראיתם אותו?

אז אמרו, שם, הנה הוא שם. הלך לקראתו, ראה אותו, אריה ברח.

שאלו אותו, הי,

מה קרה?

איזה מופת זה?

אמר נעמה, אתם לא יודעים, כתוב, וראו כל עמי הארץ, כי שם השם נקרא עליך, ויראו ממכה.

אומרים, אבל גם אנחנו, אין לנו תפילין על הראש.

אז למה אנחנו ברחנו? והוא לא ברח.

הוא אומר, כי מה שאמרו חכמים, אמרו ככה.

וראו כל עמי הארץ, כי שם השם נקרא עליך.

לא פה.

כששם השם הוא עליך,

שתמיד השם עליך, אתה זוכר תמיד שהוא מעליך,

ואתה למטה,

והוא המנהיג שלך, והוא הבורא שלך, והוא השומר עליך, והוא הכול.

כשאתה חי ככה, שהוא עליך,

ואתה למטה,

ואתה יודע את מקומך,

אז כולם יפחדו ממך.

אבל אם יש לך רק פה כתוב שין, ויש ד' ויש י', זה לא מספיק,

לא מספיק.

טוב, עד כאן נתתי לכם קצת הכנות לקראת הבאות.

מי שישכיל, יהיה מהמשכילים, שנאמר בדניאל, והמשכילים יבינו.

מי שלא, אני מצטער, השתדלתי.

אני מקווה שזה יועיל.

ברוך אתה אדוני אלוהינו.

המהלך הוא עולם,

שהכל נהיה בדבורו. אמן!

אמן!

שאלות.

תן לבחור פה.

שומעים אותי? שומעים, כן.

כבוד הרב, קודם כל תודה רבה על כל העבודה שאתה עושה.

אני, כמו שאתה שומע מהמגזר הרוסי, והתחלתי להתחזק לא כזה מזמן.

קודם כול, יש לי שאלה.

גיליתי בגיל 34 שלא עשו לי את פדיון הבן.

כן.

א. מה זה המצווה הזאת קצת יותר לעומק? ב. האם אני חייב בה היום, ואיך עושים אותה? חייב מהר, תמצא כהן שיש לו ייחוס עד כמה שאפשר,

והוא יעשה לך פדיון.

פדיון זה בן 31 יום,

פודים אותו.

אם הוא נולד בכור

ולא יוצא דופן. זאת אומרת, אם אתה לא נולדת בדיתוח קיסרי,

או שלא היה קודם לידה מוקדמת, אתה הראשון הראשון,

ויצאת לאוויר העולם כבכור, אז אתה חייב,

חייבים לפדות אותך.

ואז אתה נקרא פדוי,

והכהן מקבל חמש מטבעות

של כסף,

או שווה כסף.

בקיצור, הוא יסביר לך כהן.

אם תהיה לך בעיה להשיג כהן,

אם יחוס אנחנו מכירים,

והגאון מבינו עשה שש פעמים פדיון,

בגלל שהוא לא היה בטוח שהכהן מיוחס ממש.

בשביל שיהיה יחוס,

יכול להיות שיש כאלה שקראו להם משפחת כהן,

והם לא כהנים במקור.

בכל אופן, חשוב שיש יחוס.

מעטים. אפשר לבקש ברכה?

כן.

אמא שלי היא חולת סכיזופרניה כבר עשור בערך,

ואני כבר קיבלתי את המחלה, מה שנקרא, רק שהשינוי היחידי שהיה לה כל העשור הזה,

זה שדיברתי עם הרב אפרים בן-צבי, אם אני מאמין שאתה מכיר מזה, בזכות משהו שהוא אמר לי לעשות. אז אם אפשר לברך אותה לרפואת הנפש והגוף,

היא שומרת מצוות?

לא. היא פחות, כי היא גם פחות מודעת למה שקוראים לסדר. לא משנה מודעת או לא,

עשר אחוז מודעת זה גם מספיק.

תגיד לה שיתקבל עליה מצוות בצניעות,

ובעזרת השם יהיה קל עליה.

וגם אני רוצה לקבל במעמד הזה, ושתברך אותה בזכות זה, מה שנקרא, עוד לא שומר שבת,

ועוד לא מתפלא שלוש תפילות ביום. נו, הגיע הזמן. אז את כל זה אני רוצה לקבל עליה כאן והיום.

אשריך.

לרפואתה, כבוד הרב.

תודה רבה.

זה לרפואתה בלבד. ואני נותן לך גם ציצית שיהיה לך עוד הגנה ותיתן את הכיסוי ראש שנתתי שהיא תשים על הושעקה.

ברוך אתה. ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

מה השם שלה?

מה השם שלה?

השם שלה, רינה בת רוזה רבקה.

רינה בת רוזה רבקה, השם יזכה אותה לרפואה שלמה בתור שער חולה עמו ישראל,

בזכות התשובה שאתה מקבל ובזכות שהיא תלך בצניעות ותחזור בתשובה.

אמן. אמן. תודה.

תן לגברת שעומדת.

ברוך הבא, כבוד הרב, לעירנו.

אני רוצה לבקש את כבוד הרב להקדיש את כל דברי התורה שאמרת

לרפואתה השלמה של התינוקת בת השנתיים וחצי.

נכדה של שליח חב״ד בעירנו שצריכה לעבור בכף לחודש, בכף בכסלו,

השתלת מח עצם.

ושמה מיכל משה, בת רבקה. בבקשה, שזה לרפואתה.

ההורים שלה דתיים או לא?

חב״ד. חב״ד. היא נכדה של שליח חב״ד בעירנו. ודאי. בסדר, בסדר, בסדר.

שהאבא שלה ילמד.

שעה

שלושה חודשים רצוף בלי הפסקה.

האמא תלמד חצי שעה כל יום.

ספר שערי תשובה.

שלושה חודשים רצוף. הנה, תן לה. מישהו יכול לרשום את זה?

יש שידור חוזר גם.

איפה? בתוך?

שידור חוזר ותבוא עוד פעם.

בתוך זה יש מדבקה, הוא אומר, תפתחי

בפנים בהתחלה.

מה זה? תפתחי?

יש?

אני צריכה משקפיים.

כתוב?

מה כתוב פה? ללמוד חצי שעה, שערי תשובה, שלושה חודשים רצוף?

כן, כן. כתוב? כן.

זה מה שתעשה האישה.

אוקיי. הבעל ילמד שעתיים רצופות תורה כל יום שלושה חודשים רצוף, כולל שבת וחגים.

בסדר?

אני אעביר את זה בעברית השם. מה שם הבת?

מיכל משה.

מיכל משה.

בת רבקה.

בת רבקה, השם ירפא אותה ברפואה שלמה,

והניתוח יצליח,

והמוח עצם יועיל.

כן.

תן לבחור שנשען על הקיר.

ערב טוב לך.

שומעים?

כן. ערב טוב לך, כבוד הרב אמנון יצחק.

שמי גבאי אליהו,

ובראש ובראשונה אני רוצה לברך את הקדוש ברוך הוא, שיערבה נחת מעמו ישראל,

ויגלה לנו את משיח בן דוד,

אליהו הנביא,

ומשיח בן יוסף, יביא עלינו את הגאולה במהרה בימינו. אמן.

אמן.

ולך, כבוד הרב, אני מייחל בשם הקדוש ברוך הוא,

שישלים לך את התעברות נשמת נחמיה בן חושיאל.

אמן.

ולכל עם ישראל,

וכשהקדוש ברוך הוא יבוא ויתקן את עולמו במלכותו, במלכות שדי.

אמן ואמן. תודה לך, כבוד הרב. אמן, תהיה בריא.

כן, תן לעומד שמה.

שלום.

שלום עליכם, כבודו.

שלום.

אני אתחיל מהדברים שדיברת הערב,

ואני מקווה להיכנס לדברים שנאמרו לפני.

עם ישראל קיבלו על עצמם

נעשה ונשמע.

כמה שאני הבנתי, לאחר ארכה גיגית.

לפני, לפני.

לפני.

לפני.

קודשא ברוכו,

עם ישראל ואורייתא,

חד הם.

עלה שושבין לקבל את התורה, משה לקבל את התורה ולהביא אותה כביכול לכלה.

ראה שהכלה זנתה.

בחטא העגל.

והכתובה נקרעה.

נשברה. הוא רצה, בורא עולם, להשמיד את העם.

להשמיד כביכול את הכלה.

ואמר לו השושבין,

וכי איך תוכל להשמיד את הכלה? והיא לא קיבלה את כתובתה.

ואז נכתבה כתובה אחרת, זאת אומרת... נכות שניים.

נכות שניים שנקפא.

נכ.. נכפאו.

מי להשם אליי?

כאשר אומר עשו ליעקב,

הלעיתני נא מן האדום האדום, אז זו בקשה מפורשת.

תן לי לאכול כי עייף אנוכי.

העניין של עייפות

מייעץ את התורה לא לאכול לפני תפילת ערבית על מנת שאחרי האוכל נעשים עייפים.

ופה העייפות באה לפני האוכל.

מה פשר העייפות של עשו לפני האוכל?

האם ניתן לקנות את הבכורה

בדיבור או בקניין כלשהו שהוא נזיד,

בוא נגיד.

ואם זה ניתן וקיימים דברים כאלה,

למה לא להגיד ליצחק שהוא עיוור?

למה לרמות אותו ולהיכנס אליו מחופש?

אתה רוצה תשובות?

אם אפשר, כן.

כן, אפשר לקנות בדיבור ואפשר גם בקניין, ועל ידי זה שהוא הסכים ואכל,

אז נעשה קניין בדיבור ובמעשה.

והוא לא רימה אותו אלא על פי נבואה של רבקה אמנו,

שהיא אמרה לו, עלי קללתך ואני אומרת לך שהקדוש ברוך הוא אמר לי שאתה צריך להתברך ולא הוא.

אז אין בזה שום בעיה. אין בזה שום בעיה.

יצחק אומר ליעקב,

הידיים ידי עשו והקול קול יעקב, משמע יש לו ספק.

קיים ספק.

כן.

קיים ספק כשאדם עיוור מדבר ויש לו ספק בפני עצמו,

ואיזה אדם חכם משכמו ומעלה.

למה לא יחכה לשני הבנים

שיבואו ואז יגיד לו, אני קניתי.

יעקב יגיד לו, אני קניתי.

כן, אתה רק שוכח שהוא שלח אותו ורק הוא ידע שצריך להביא לו שני גדעי עזים. נכון. והוא חזר איתם. אז כל מה שהוא ביקש בעצם הוא הביא, רק הוא הרגיש שיש פה משהו שונה,

כי הקול של יעקב אבינו,

הוא היה קול שמדבר בנימוס בדרך ארץ.

לא קום, יקום אביו, יאכל מצוות בנו.

הוא מדבר אחרת, אז הוא הרגיש שזה לא בדיוק.

ואברבנאל מסביר את זה יפה מאוד להסביר,

שיש דברים שאתה במציאות חש אותם, ויש דברים שאתה יכול לטעות בהם.

בדיבור אפשר לטעות, כי לפעמים לא מזהים את הקול.

בפרט שאתה לא רואה את הבן אדם,

אז אתה אומר, מי זה? זה יוסי?

מי זה? גדי? יוסי?

תשמע, הוא דומה. הקול שלו דומה.

זה אפשר להתבלבל.

אבל אם אתה נוגע בחוש,

אתה תופס את הבן אדם, אתה רואה שהוא שעיר,

אז אתה יודע שזו המציאות, זה אין פה מה לטשטש.

אז לכן הוא הכריע שלפי זה נוטה יותר שזה עשיו.

אחר כך הוא שאל אותו עוד פעם, מי אתה?

אז הוא אמר לו, אנוכי עשיו בחורך.

נכון.

אז אומרים שהוא אמר לו, אנוכי.

שני קטעים בפני עצמם. אנוכי בנפרד, עשיו בחורך בנפרד. אז אני אסביר לך עכשיו... זה לא מנוקד.

אז עכשיו אני אסביר לך... זה לא מנוקד ככה שלא ניתן להסתכל על זה בשני פנים. אז עכשיו אני אגיד לך חידוש של הרב אברבנאל.

בכבוד.

שאומר, אנוכי עשיו בחורך...

הוא לא אמר עם הפסקה, אנוכי עשו בכוריך.

זו הפסקה, אבל גם לא מנוקד.

לא אמר אנוכי זה אנוכי,

ועשו זה בכוריך.

נכון.

לא. אמר לו ישר,

אנוכי עשו בכוריך.

והוא לא שיקר.

איך לא? איך לא?

ברגע שהוא קנה את הבכורה,

הוא נכנס תחתיו של עשו לעניין הבכורה.

אז הבכורה עברה מעשו אליו,

ולכן הוא נקרא עשו בכוריך.

מי רצית לברך?

את הבכור.

עשו. עכשיו אני הבכור.

למה?

כי אני קניתי.

הבנת?

כן, אז איך אתה מסביר רב יעבוד צעיר, אם אתה מסביר את זה שאני בכורך,

כן.

על יעקב.

נכון. יעקב הוא הבכור. נכון. אז איך רב יעבוד צעיר? נכון. מה קרה?

מה קרה? שבאמת בהרבה מהזמן אנחנו יותר עובדים אותו ממה שאותו.

אבל לא שינינו את המציאות.

כי רב זה רב מי שיצא ראשון.

אבל הראשון מכר את הבכורה של הראשון.

הוא נשאר ראשון.

הוא לא מכר את גילו.

בדיוק.

הוא מכר רק את הבכורה, שזה דבר רוחני.

אבל את עצמו הוא לא מכר.

אז הבכורה היא לא אני יצאתי ראשון, אני הבכור.

כן, אני יצאתי ראשון, לכן אני הבכור. אני הבכור.

אבל מתלווה לראשון הבכורה.

נכון, הגיל. לא הגיל.

הבכורה, בכורה זה זכות.

בכורה זה זכות.

את הזכות הוא מכר,

אבל את המציאות שהוא יצא ראשון,

הוא יצא ראשון.

אוקיי. בואו נעבור. בואו נסיים. לא בואו נעבור כי זה כבר חידון.

תודה.

כן, בסוף, שם הגברת בעמידה, בסוף

שלום.

שלום.

שלום.

שלום.

שלום.

שלום.

רציתי רק לברך, הברכנו אותך בכניסה, ברוך שחלק מחוכמתו ליראיו. לא חלק, חלק. שחלק, סליחה. אבל לא מברכים ברכה כזאת, רק על אנשים גדולים מאוד מאוד מאוד.

שזה אתה.

לא, שאין כאלה, אני חושב, בדור. טוב, הלאה.

יש לי גם שאלה קטנה של הלכה, ואיזו שאלה גדולה, ככה, שקשורה לכל מה שאמרת.

אני עושה,

לפרנסתי, אני עוסקת בפדיקור לנשים בלבד, שגם אתה אמרת לי, רק לנשים,

וגם עושה ג'ל לק.

מה ההלכה לגבי... מה זה ג'ל לק?

ג'ל, אני לא יודעת שרציתי לדעת אם אתה יודע. ג'ל לק. שמורחים לק בציפורניים, אבל זה ג'ל,

זה קשה,

זה לא יורד,

ואני, לפי מה שהבנתי,

זה קצת בעיה של צניעות עם זה, וגם בעיה בצבילה. במקווה. במקווה ונטילת ידיים, וכל זה. אז אני לא בקי בדין הזה של הלאק הזה, אני לא מכיר אותו ואת המציאות שלו, אבל תשאלי, פוסק הלכה.

אין את מה לשאול, כבוד הרב.

עד כדי כך?

באמת, עד כדי כך. יש הרב זילברשטיין יצחק מבני ברק,

הוא פוסק, אפשר לשאול אותו. הוא מקורב גם לרב קנייבסקי,

ואפשר לשאול אותו.

הוא ייתן לך תשובה חד-משמעית.

כן, לא, כי, אני אומרת, יש כל מיני לקוחות שבאות אליי. חלק אומות אין. הבעיה זה לא זהה. חלק אומות, כל אחת עושה לפי מה שרב שלה אומר. שמעתי. הבעיה זה יותר מזה. אם זה גודל עם הציפורן, ונשאר אחר כך,

אם נהיה מצבים של חציצה ודברים כאלה,

כל מיני קשקושים שצריך לראות לפי המציאות.

בכל אופן, צריך לשאול מישהו שהוא פוסק.

מישהו שהוא פוסק. זאת אומרת, אני מבחינתי לא... אמרתי לך.

יצחק, הרב יצחק זינדרסי.

כן.

לגבי ככה, מה שאתה אמרת, הבנו רע טוב, הרע שולט על הטוב. אנחנו צריכים להתגבר בטוב כדי לשלוט על הרע.

הבעיה היא איך שהיום זה נראה,

ושאנחנו לא יודעים לזהות את הרע.

נכון. הרע ממש מחופש. נכון. מי שבאמת, ברוך השם, הפסיק לאכול נבלות וטרפות ויותר זה, באמת העיניים נפקחו, ורואים, והצירוף והבירור הזה יותר ברור לנו היום.

אנחנו קולטים מי נופל,

ולצערנו גם רבנים גדולים נופלים,

ואנחנו רואים את זה.

מי שבאמת,

העיניים פקוחות, רואים את זה בחוש.

אבל אנחנו גם רואים כאלה שנופלים לרע הזה,

והם לא מבינים שזה רע.

עכשיו, אני בתור אחת שגם עובדת עם כל מיני נשים, מכולם, חילוניות, ומכל ה...

דתיות מזה,

וכל אחת בכיוון שלה, והיא חושבת שהכול טוב. זה מתחיל.

בזה שהגמרא אמרה שלעתיד לבוא, באחרית הימים,

האמת היא נעדרת.

מפרשים,

תעשה עדרים עדרים.

זאת אומרת, כל אחד אומר שהוא צודק והוא האמת אצלו.

דבר שלא היה בדורות קודמים,

יהיה בדור האחרון בלבול.

נכון. ולא ימצאו הלכה ברורה.

ככה כתוב.

זה אומר בכו, וזה אומר בכו.

אבל מי מבקש בכלל את האמת?

מי מחפש אמת? אנשים מחפשים מה שיהיה להם יותר קל, מי שאומר להם פחות.

כמה אנשים רוצים את האמת באמת?

כי אמת היא קשה.

כי היא לא נותנת אפשרויות.

כשאתה בשקר, אז אתה יכול, הפעם ככה, הפעם ככה.

השקר מעגל פינות.

אבל מי שהולך על פי האמת, הוא צריך להיות

דבק בה ולחתור אליה.

לא שהיא תבוא לו באקראי.

זאת אומרת, נגיד,

כשדיברתי על זה שיש תולעים

באוכל

והראיתי סרטונים והסברתי והוצאתי דיסקים והכול.

אז יש אנשים שאומרים יואו איזה עבודה מעכשיו צריך להיות שולחן שיקוף צריך לבדוק צריך כל דבר צריך אפילו דגים אולטרה סגול לראות אם יש תולעים בתוך הדג.

וזה, הוא כבר רואה שזה קשה לו,

עזוב, זה לא יכול להיות, אז בא וזה וזה ומוריד את זה.

אז הוא לא מחפש אמת.

אבל ראית?

אבל ראית?

מה אתה עושה עם מה שראית?

דוחק את זה, מדחיק את זה ושוכח מזה.

ונתלה באלה שאומרים ככה ואומרים ככה ואומרים ככה.

דיברנו על נבלות וטרפות, הבאנו ראיות, הוצאנו חמישה דיסקים.

הכול, אבל הבטן מדברת, יצר רע יושב גם בבטן, בכל האיברים.

הוא רוצה לאכול.

אז מה, לא נאכל?

אז מה, נמות?

לא!

זהו.

כי מי מחפש את האמת לברר? לא מחפשים.

וגם בודקים את המחירים, כמה זה עולה. אה, זה עולה יותר יקר? לא, לא, עזוב, עזוב, בסדר, הבנתי, הבנתי, שלום, זהו.

כל דבר שלא תגיד,

אתה רואה שאנשים לא חותרים לאמת.

אני, לדוגמה, כל דבר שנודע לי, הלכתי לבדוק בעצמי.

כי מי שחותר לאמת לא יניח עד שיגיע לאמת.

ושיוכל להגיד אותה בבירור, בקול רם, בכל מקום,

לא בשושו.

יש רבנים אומרים, הכול בסדר, אתה ניגש אליו בצד, אתה אומר לו, תגיד לי, אבל מה עם ההשגחה של זה וזה?

חדיף שלא תאכל,

למה? אבל קודם אמרת לכולם שאפשר לאכול הכול, הכול בסדר.

למה לי אתה אומר בצד ככה?

לא, אני לא רוצה לריב עם אנשים, לא רוצה זה, לא רוצה... אז אתה, לא אכפת לך בכלל מהציבור?

לא אכפת לך מאלוקים שלא רוצה שבניו יאכלו איסור?

ואתה, העיקר לשמור על הפרופיל שלך, אז אתה לא מגלה,

רק בסוד.

יש אחד שחתם נגד הידברות עכשיו,

אחד מהרבנים.

יש הרבה שחתמו, אבל הוא חתם.

צלצלו עליו עכשיו, מה אתה אומר על הידברות?

אמר, הכול טוב מאוד.

אבל אתה חתום.

נגד. אתה חתמת נגד.

אתה דיברת בהרצאה, אתה דיברת בהרצאה נגדם.

ושואלים אותך, כי הוא פוחד,

הוא פוחד, אולי זה מהידברות, צלצלו אליו.

אבל אתה מפורסם בכל מקום,

ודיברת.

אין לו את האומץ להגיד את זה.

זה לא יאומן כי יסופר איך אנשים.

יכולים להיות מבולבלים.

אתם יודעים, יש רבנים

שאמרו שאפשר להכניס הביתה את הטלוויזיה של הידברות צופייה.

ויש עשרות רבנים

שיצאו נגד זה,

ואמרו דברים קשים ביותר, ויש חרם של ארבע מאות רבנים

שהחרימו טלוויזיה, מי שהכניס לבית, שהוא יהיה בחרם.

ויש כמה, שלושה, ארבעה רבנים משס,

שהם התירו את זה כאילו, והם מדברים.

אבל עבדו עליהם, לא אמרו להם את האמת, מה יש שם?

לא אמרו להם.

אמרו להם שזה דברי תורה.

עכשיו מה קורה?

יש הידברות בטלוויזיה, ערוץ 97. זאת אומרת אתה מזפזף

בין כל הטומאות אתה מוצא גם הידברות.

בחינם.

מה שאתה משלם.

מה שאתה משלם ב-yes,

מה שאתה משלם ב-yes זה כולל את זה?

אבל הם מוכרים ממיר.

ממיר.

עם טלוויזיה.

ממיר.

טלוויזיה שכתוב עליה שיוויתי אשם לנגדי תמיד, שמעתם?

זה היכל אשם, היכל אשם, זה ההיכל בבית כנסת עכשיו. אין מקשרות. שיוויתי אשם לנגדי תמיד,

ואמרו להם שזה ממיר ויש שם רק דברים טובים,

רק דברים טובים,

בשביל לשמור להם את העיניים.

לא הבנתי.

אם אתם באים בזה להחזיר בתשובה חילונים,

איזה חילוני יסגור את הטלוויזיה אם יש עוד הידברות שם?

להקנה ממיר שרואים רק את ההידברות.

זה מיועד רק לחרדים ודתיים ובעלי תשובה,

שהם נגיד כבר לא רוצים לראות הטלוויזיה.

זאת אומרת זה הכל מסחרה.

עכשיו מצלצלים לאחד

מהבית של הרב שלום כהן ואומרים לו,

אפשר לדבר עם הרב? הוא אומר, לא, אני אדבר, אני אענה במקומו.

אומרים, תגיד, זה אתה מתיר?

הרב מתיר את הדבר הזה?

אז הוא אומר, כן.

למה?

כי מי שיש לו טלפון פרוץ,

אז מה הבעיה?

קטן עליו.

ויש אתר, אמרו לו, אתר שיוצא עליו הרב מוצפי ואומר, זה של השטן.

אתר שבע ברכות קוראים לו.

אומר לו, יוצא.

יוצא נגד זה ואומר ככה. הוא אומר, טוב, אם הוא אומר, אומר, אבל אתה רוצה לדעת מה הרב שלום אומר.

הוא אומר, זה מותר.

הוא אומר, אבל למה מותר?

הוא אומר, כי מי שיש לו טלפון פרוץ, מה הבעיה שהוא רואה באתר שידוכים?

נשים.

עכשיו, באתר הזה יש נשים, שמות את התמונות שלהן

עם גוף מלא,

חלק רק עם פרצוף,

חלק עצי גוף,

ומראים את עצמם.

מי אמר שמותר להסתכל?

22,000 מנויים שם,

שיש שם גויים, יש ערבים, יש נשואים,

יש גירושים,

יש אלמנות,

יש הכול. כבר העידו לנו אנשים, וגם לרב מוצפי,

כמה מכשולות יצאו.

וכתוב שם ששומרים נגיעה.

אף אחד לא שומר.

מדברים ברור בהקלטות.

אם את שומרת נגיעה, אין טעם להיפגש.

זה אתר שמתחייב עליו,

ראש הידברות,

שהוא אחראי שכולם שומרים נגיעה. איך אתה יכול להיות אחראי על 22,000 איש?

כל יום מישהו נכנס לאתר וממלא את הפרטים. איך אתה אחראי על זה?

ככה הוא אומר גם על כל הכשרות.

כל הכשרויות בסדר.

איך אתה יודע? ביקרת בכל השחטות?

ראית את השחיטות?

על מה אתה מדבר? על סמך מה אתה אומר שהכול בסדר?

אדם בדק יכול להגיד בסדר.

אדם לא בדק לא יכול להגיד.

אני יכול להגיד שכל המסעדות בטירת הכרמל בסדר?

זה קוקו!

לא ראיתי אפילו מסעדה אחת, איך אני יכול להגיד?

אבל ככה זה עובד, תעשייה של כסף.

55 מיליון בשנה,

550 עובדים,

זהו תעשייה.

אז אתה שומע את הרבנים,

רבנים

שאומרים שהטלוויזיה בחינם והיא לא בחינם.

אומרים שזה מציל את העם, וזה לא מציל. אז לך מותר להגיד את הדברים האלה. לך זה, כשאני באה ומתחילה לדבר ולהגיד... את לא צריכה להגיד.

אני לא אדחוף לאנשים מהם. אבל את לא צריכה להגיד. אבל כשמתחילים להגיד, ואני אומרת, אני סליחה, לא מתקרב... אבל את לא צריכה להגיד. למה לא?

הסברתי, את יכולה להראות.

זאת אומרת,

רואים דברים. הוא אומר שהטלוויזיות מחולקות חינם,

עולה כסף.

אבל אנשים לא מעוניינים לראות. ראית שקמו? מה, את לא שומעת?

אבל אמרתי שרבים התבררו והתלמנו, אנחנו יודעים, בסדר. ורק מעטים שואפים לאמת. אמרתי, הנה העובדה שאני צודק.

אבל זה לא אני אמרתי, זה דניאל הנביא אמר,

שככה יהיה באחרית. יראו את האמת ולא ירצו לקבל אותה.

את יודעת יותר מזה כתוב.

יבוא המשיח ויילחמו בו.

אבל אנחנו רואים את המקורבים של הרב קניבסקי, מה הם עושים. רואים מקורבים גדולים שעושים דברים כאלה. נכון. אז בגלל זה רק עליך אפשר לשמח עכשיו. נכון. הנה את רואה שבשעה שהם ראו את המצלמה הם הסתירו, כי הם מגינים עליו, ואני לא רוצה להסביר מה ההסבר ולמה.

אבל למה?

מסיבות פשוטות, ברורות לכל בר-דעת.

הרב אומרת שלא,

אבל אם הוא ישמע מה שצריך להגיד,

הם גם משנים את השאלות. הם משנים, תאמין לי. הוא לא רואה את הסרטים, אני מן הסתם. בסדר, אז לכן אני מסביר. בשביל זה אני פה,

ואני לא פוחד להגיד, ואני אומר את האמת כמו שהיא, ואני גם מביא הוכחות. הנה, זה דברי הרבנים.

הם אומרים שהם סומכים את ידיהם עליו, הם לא יודעים בכלל מה הוא עושה.

אם הם היו רואים את זה, הם היו מתפלצים.

את יודעת, כשדרעי החליט שיהיה מועצת החכמות, שמעת על הבדיחה הזאת? מועצת החכמות.

אשתו החכמה והבת של הרב עובדיה החכמה,

משכורת 27,000 חכמות.

נו, לא, אני לא מתעסקת בפוליטיקה. משכורת כזאת, רק חכמות מקבלות.

אז מה קרה?

ועדני אמר שזה מותר, מותר נשים בהנהגה, נגד הרמב״ם.

ומה אמר הרב מאיה? גם המועצת אמר, מה, אנחנו רפורמים?

אז את שומעת?

הנה, באותה מועצת,

אחד אומר כך ואחד אומר כך. איזה תורה זאת? לא הבנתי.

יש רמב״ם אחד.

אין נותנים מינויים לנשים. לנשים, נכון. נקודה.

אבל לא מעניין אותם. זה ש״ס, זו מפלגה.

למה הם נלחמו בי? מותר להם?

מה עשיתי?

עשיתי כמוכם, מה אסור לי?

למה אתם טובים ממני?

לא, להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים,

כל המעלי תשובה, העיקר שאנחנו נשרוד.

את שומעת אותו אומר לי.

אני אומר לו, אבל הרב שטיינמן אמר לי.

אז מה הוא אומר לי? כן, אבל אל תדבר אל האברכים, אל תדבר ואל תדבר.

אבל גם הם בעלי תשובה. אם אתה זוכר,

בבחירות שהיו בחיפה,

אני בזכותך כבר לא הצבעתי בפעמים האחרונות,

בבחירות שהיו בחיפה,

הרי רקדו אתם, רקדו עם הזאת שנבחרה בסוף. אני יודע, עשתי עברייה. רקדו אתם, עם כולם, עם הלהטבים ועם הערבים ועם כולם.

ואתה אומר שזה כולם דתיים, אז... אין היום דתיים אמיתיים. מעט.

אלה שלא מכירים.

יושבים בכמה כוללים, בכמה מקומות, או בבתים ספונים.

אלה יכולים להיות דתיים.

מי שאת רואה בפוליטיקה,

אלה לא דתיים. אלה האמירו דתם מזמן.

אלה מכרו את התורה, עוקרי תורה.

הנה הייתי פה, כאלה עם הודעות, עקרו אותם.

נכון שזמיר הגיע אתמול?

למה הוא הגיע אתמול?

כל מקום שאני הולך, הוא קובע יום אחד לפניי לבוא לפני כן.

להציג נוכחות וגם למסור מסרים, כמו שהקליטו אותו אתמול,

שאסור לשמוע את אבנון יצחק. את שומעת?

אז זאת אומרת,

ככה זה עובד. זו המלחמה של הטוב ברע והרע בטוב.

היא חייבת להיות עד הסוף,

ורק בסוף יתברר האמת,

מי שיחזיק בה זכה, מי שלא, לא. אני לפחות בא מהכתובים,

מההלכה,

מהשולחן ערוך,

מהגדולים, מפוסקי הדורות.

אני מביא מדבריהם.

הנה, אתם אמרתם מותר ואתם עושים אסור,

אתם אמרתם אסור ואתם עושים מותר.

הם מדברים, לא אני מספר עליהם.

פיהם מכשיל אותם.

מה צריך עוד?

כן, זה כמו שעשו תקף את יעקב, בא לפניו.

לתקוף אותו, בדיוק. אז אתה אומר, אנחנו צריכים להחזיק חזק חזק בחבר'ה המשיח. חזק חזק. חזק חזק. ולהתחזק.

השם יברך אתכם שתצליחו לעמוד בניסיון.

אמן ואמן.

חזק חזק חזק.

חזק חזק חזק.

חזק חזק חזק.