ראש העין - מידת ההסתגלות. הסכנה להסתגל למרצים החדשים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב לרפואת הנפש ורפואת הגוף,

לזוהרה בת חממה ויחיה.

תזכה לאריכות ימים, שנים טובות, נעימות, בריאות, הצלחה, פרנסה מרובה לה ולכל בני המשפחה.

בריאות הנפש והגוף ותשובה שלמה, שלום בית ובנים זכרים לעבודתו, יתברך לאורן בן נורית ויפית בת תמר.

ברכה והצלחה מרובה לתורמים המסייעים לארגון ההרצאה ולעילוי נשמת יקיריהם.

לעילוי נשמת נורית בת אברהם אסולין,

הוריי וחמים, נוחתם עדן.

בת עמוד שרה בקריית ארבע, חברון בארץ כנען,

ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.

לספוד לשרה ולבכותה נשמח

מיתת צרה לעקדת יצחק,

לפי שעל ידי בשורת העקדה שנזדמן בנה לשחיטה

וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ומתה.

זאת אומרת,

כששמעה מיצר הרע

את הבשורה

של העקדה שבנה

נלקח לעקדה

פרחה נשמתה של שרה ומתה.

לכן,

סמוך לעקדת יצחק

אנחנו רואים את פטירתה של שרה אימנו.

בתכונות הנפש של אדם טבועה מידה של הסתגלות,

ואפילו הדברים הגדולים, הקשים ביותר,

אט אט מסתגל האדם עליהם

והוא חי בהם.

בשואה,

אחינו מבני ישראל נלכדו בגאה התופת הנאצי,

ייסורים קשים מנשוא היו מנת חלקם יום ביום,

ולמשמע אוזן תשמרנה שערות הראש

עד שנבצר מבינתנו להשכיל כיצד אנשים שנלקחו מבתיהם השלווים

נשטפו באיבן מצולע של חיות אדם,

צמאי דם,

תאבי רצח,

שהיו והיו שנשארו בחיים.

והיו שנשארו בחיים.

זאת אומרת, עברו את השואה ונשארו בחיים. איך זה יכול להיות?

איך הם הסתגלו למה שהם ראו ומה שחשו?

זה כוחה של הסתגלות.

המעבר מהבית

אל הגיהינום

שהיה שם, יש לו שלבים רבים,

ומשלב לשלב

הסתגל האדם עד שהגיע לדיוטה התחתונה,

מכיוון שנסתגל אט-אט

יכולו לעמוד במצבו האיום שנקלע אליו

ועבר חיים עם שבעת מדורי גיהינום.

כך אנחנו מבארים את

ההבדל שבין אברהם לשרה בניסיון של העקידה.

אברהם כבש את רחמיו,

לקח את המאחלת לשחוט את בנו,

את יחידו על המזבח.

ושרה, שהייתה גדולה מאברהם בנבואה,

כיוון שרק שמעה שנלקח בנה לשחיטה,

לא עמד ליבה ומתה.

השטן הלך וסיפר לשרה שאברהם שחט את יצחק

והיא מתה מרוב צער.

בכל אופן, בן

שבא לה בגיל 90 וחי במחיצתה 37 שנה,

ובלי שום התראה, בלי שום הכנה,

פתאום היא שומעת שמועה רעה כזאת,

הלב לא החזיק מעמד ומתה.

אז מה ההבדל בינה לבין אברהם?

למה הלב שלה לא עמד בצער הזה בשעה שאברהם בעצמו ביצע את האקט של

השחיטה

וידיו לא היו מרטטות?

מה עשה את זה ככהן שעומד בעבודה בבית המקדש ומקריב קורבן?

מה ההבדל?

אלא את אברהם אבינו הכניס הקדוש ברוך הוא לתוך הניסיון באיטיות.

כמו שרש״י מפרש על הכתוב,

ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק.

השם אומר לו קח נא את בנך.

אמר לו שני בנים יש לי.

אמר לו את יחידך.

אמר לו זה יחיד לי עם אמו הגר וזה יחיד לי עם מוסר.

אמר לו אשר אהבת.

אמר לו את שניהם אני אוהב.

אמר לו את יצחק.

ורש״י מגלה לנו למה לא אמר לו מתחילה

לקחת ישר את יצחק. למה כל ההקדמה, קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת,

אומר שלא לערבבו פתאום,

ותזוח דעתו עליו ותטרף.

זה כמו אדם שחלילה נפטר לו מישהו,

אז לא באים ואומרים, נפטר.

אומרים,

הבהילו אותו לבית חולים.

מה המצב?

אומרים שהמצב קשה, אבל בסדר, פחות או יותר, לאט-לאט, לאט-לאט, לאט-לאט,

עד שאומרים לו, נפטר.

בינתיים הוא הכין את הלב שלו כבר לקבל גם את הבשורה, כי אם המצב הוא כזה,

אז יכול להיות שזה יסתיים לא טוב,

אז הוא כבר מכין את עצמו.

אז לכן זה מה שעשה הקדוש ברוך הוא, להכין את אברהם

כדי שלא יפוג ליבו.

הרי שאילו גילה הקדוש ברוך הוא לאברהם מתחילה שהוא מבקש ממנו לקחת את יצחק לעלותו לעולה,

דעתו הייתה נטרפת

ולא היה יכול לעמוד בניסיון,

כיוון שהיה בא עליו פתאום.

לפיכך גילה לו את הדבר טיפין-טיפין.

ובאותן השהיות

נתקררו רגשותיו של אברהם,

ויכול היה לגבור על געגועי אהבתו ליצחק,

וקיבל את המצווה במנוחה,

בלי ערב ובדעת.

וכך הכשיר את עצמו לקיים את המצווה

ועמד בניסיון להקריב את היקר לו מכול

למען השם יתברך.

אבל שרה עימנו,

נודע לה דבר ההקרבה בפתאומיות,

לכן לא עמד ליבה ופרחה נשמתה.

אם כן, אנחנו רואים מה זה כוח הסתגלות,

שאדם יכול להסתגל

לדברים הכי קשים שיכולים לעלות על הדעת,

אם זה בא לו טיפין-טיפין.

ואם הוא לא עומד על זה ברגע הראשון,

אז הוא יכול לתרגל ולרדת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

יכול אדם ממצב הכי גבוה שהוא יכול להיות בחיים, להידרדר, להידרדר,

יכול להיות צדיק גמור ולהידרדר להיות

שפל שבשפלים,

אבל זה הולך טיפה ועוד טיפה, ומסתגלים, ככה מסתגלים.

זה כוח הסתגלות.

זה טוב שיש כוח כזה,

כי אפשר להסתגל גם לעלות.

קשה,

אבל עוד פעם, מתאמצים ועולים עוד קצת, וככה מסתגלים עד שנמצא דיקים.

הכוח הזה הוא לשני כיוונים.

על הדרך הזו נסביר את מעשה חושים בן דן.

חושים היה בן של דן.

בעת הקבורה של יעקב אבינו בא עשיו,

כשהגיעו למערה, רוצים לקבור אותו,

בא עשיו ומעכב.

הוא אומר שמקום הקבורה שייך לו.

הוא לא נותן לקבור את יעקב אחיו.

אז משיבים לו הבנים שיעקב קנה ממנו

את המערה.

אז ביקש עשיו, תביאו לי את השטר מכירה.

תראו לי שטר מכירה.

אמרו לו, אבל השטר נמצא במצרים.

אמר, אני לא מעניין אותי כלום, אני רוצה לראות את השטר מכירה.

נפתלי, שהיה קל ברגליו,

נפתלי, איילה שלוחה,

ילך ויביא את השטר.

טוב, נפתלי יוצא לכיוון מצרים, בינתיים מוטל יעקב על המיטה.

חושים, הבן של דן

היה שם.

חכמים אומרים לנו שהוא היה חרש.

אז הוא שואל, מה קורה?

אמרו לו, עשיו מעכב את הקבורה.

למה הוא מעכב?

עד שיביא נפתלי את שטר המכירה ממצרים.

אז הוא אומר לשבטים,

ועד שיבוא נפתלי מארץ מצרים,

אבי אבא,

סבא שלי יהיה מוטל בביזיון?

לקח מקל

והוריד את הראש של עשיו.

אבל קפצו העיניים שלו ונפלו ליד הרגליים של יעקב אבינו.

הרג אותו.

ולכאורה צריך ביאור.

מה עורר והעיר

את חושים בן דן לקנא לסבא שלו יותר מהבנים של יעקב,

מהשבטים שהיו מצויים שם?

למה הם

לא הרגישו כולם את הביזיון שמוטל אבא שלהם?

ושאסור להרשות מצב כזה. עד שילך למצרים ויחזור, ישאירו ככה?

וגם,

מה זה הדגשה שהגמרא מספרת לנו שחושים בן דן,

האוזניים שלו היו כבדות?

דהיינו חרש.

בשביל מה?

אלא הביאור בזה,

כל הבנים של יעקב.

ובני הבנים שנלוו עימו,

כיוון שהם שמעו את החרעור של עשיו

על מקום הקבורה,

הוא טוען שזה שלו ולא של יעקב,

עמדו איתו במשא ומתן.

בתוך המשא ומתן

הסתגלו לעובדה שיעקב אביהם מוטל במיטתו,

ולא הרגישו בביזיון שבדבר.

אבל חושים בן דן,

שהאוזניים שלו כבדות,

לא האזין לטענות שקדמו, הוא לא שמע מה הם מדברים.

רק הוא פתאום רואה שהסבא מוטל ומתעכבים, מתעכבים, מתעכבים, הוא לא מבין למה.

כיוון שנתגלה לו פתאום שעשיו מעכב

לקבור את יעקב, בערה בו קנאת הסבא,

כשראה אותו מוטל בביזיון,

עד שיביאו את השטר ממצרים,

לקח מקל

והיכה בראשו של עיסא.

רואים מפה שמידה זו של ההסתגלות

שטבועה בתכונות של הנפש של האדם,

יש שהיא לפוקה

כאשר היא מפזרת כל התעוררות לטובה,

שנתעורר אדם לעשותה.

ובשעה הראשונה,

כאש יוקדת בוערת בו.

אבל עם הזמן החולף

הולכת האש ודועכת כמעה-כמעה.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להיות מודעים

למידה הזו של הסתגלות.

היא יכולה לדרדר אותנו בקלות יותר ממה שהיא יכולה לסייע לעלות,

כי אף אחד לא אוהב לטפס ואף אחד לא אוהב קשיים ואף אחד לא אוהב,

אלא מה? לרדת זה לא בעיה,

מתרגלים לאט-לאט, לאט-לאט, וככה זה נקרא מדרון, מידרדרים.

אז זאת אומרת, כל אחד צריך לשים לב,

האם הוא מסתגל כבר לדברים שלא היה מעלה על דעתו קודם שהוא הסתגל אליהם?

האם האוזניים שלנו נשארות

ערניות להקשיב ולשמוע את הצלילים הנשמעים?

האם אנחנו מבינים בעצם שאנחנו מידרדרים או לא?

לא כל בן אדם זוכה להבחין בדברים האלה של ההסתגלות.

לכן,

שומה על האדם לשמור שלא תשקוט האש ותוסיף ללהט כאשר בתחילה,

ואם ישים את דעתו על זה,

יראה ברכה בעליותיו במוסר ויראת שמים.

זאת אומרת, אפשר להסתגל

לכל מצב.

אפשר להסתגל לפת במלח תאכל ומים במסורה תשתה ועל הארץ תישן

וחיי צער תחיה ובתורה תעמל,

עד שמי שעושה כן אשרב בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא.

הוא יכול להרגיש

טוב לו בעולם הזה כבר פה בעולם הזה ועל אחת כמה וכמה לעולם הבא.

אברהם אבינו היה עשיר גדול ומאכיל כל בני האדם בלשונות של חרדל.

זאת אומרת,

היה מעניק שפע רב לכל עובר אורח,

והוא, מה היה עושה בעצמו?

היה ממרמר ומשגף את עצמו,

שומר על עצמו בתעניות.

לא להיות מחובר לחומר,

אבל להכיר

שהשני זקוק לחומר,

הוא לא אמר לו, תתענה כמוני.

הוא העניק לו את המקסימום שאפשר לתת.

זה כמו אדם שיש לו ביטחון בשם.

יבוא אליו אחד ויבקש צדקה,

במקום לתת לו לאכול או צדקה,

הוא יסביר לו עכשיו שיעור בביטחון. בוא, כנס, שב בסלון,

נותן לך שיעור בביטחון ונשלח אותו רעב.

אין דבר כזה.

אתה יכול להיות כלפי עצמך

מאה אחוז,

אבל אחרים,

אתה צריך לתת מה שהתורה אמרה לתת.

היא לא אמרה שתלמד אותם עכשיו ביטחון שלא צריך לאכול ולא צריך לחיות ולא צריך כלום.

מכל מקום

רואים שזו אפשרות של להסתגל.

עכשיו אני אומר לכם דבר, אני רוצה לעזור לציבור ולהאכיל לו.

ידוע שאני כבר הסברתי כמה פעמים בהרצאות שאני סובל מסוכרת,

וברוך השם הסוכרת גבהה וטפחה,

והלכתי למישהו, נתן לי דיאטה מסוימת,

תוך שבועיים אני מאוזן.

דיאטה שנראית,

לא, לא צריך ללכת, זה עולה 600 שקל.

אני אגיד לכם מה הוא אמר לי בחינם.

נהדר. נכון? נהדר.

יופי.

אז עכשיו,

אני לא אומר את הכול, כי אני לא אגיד את כל התפריט,

אבל אני יכול לשלוח את הדפים שאני קיבלתי.

אבל זה נקרא ממש להסתגל למצב חדש.

אין קמח לבן יותר, כלום.

רק שיפון

או כוסמין.

כל חמש שעות אוכלים, בדיוק.

ובאמצע,

ארוחות ביניים.

שום סוכר ושום סוכרזית.

בלי.

תפוח אוכלים רק אחד, לא פירות.

רק תפוח גרנד ירוק.

פעם ב.

ואפשר לאכול בשר, עופות, אפשר דגים,

אפשר מוצרי חלב.

לא חסר, בקיצור. הבעיה זה כאילו לעבור לכוסמין,

ואין סוכר ואין סוגרזית.

וזה הדברים הכי קשים.

אז מי שעוד בבת אחת צריך לעשות את זה, זה לא בשלבים.

זה, אתה מתחיל ונגמר.

זהו שלום.

ואני אומר לכם, אני אחרי שבועיים מאוזן,

עוד טיפה יש לי להיות ממש ככה בתוך ה-90 עד 100,

אבל אני כבר 130. זאת אומרת,

אני מסיים את היממה 130. הייתי 250. זה שנתן לי את זה, הוא אומר שהיה אצלו מישהו עם 480 והוא הוריד אותו שהיום הוא אוכל סברינות.

אז מסתגלים.

וזה יותר בריא ולא כבד ולא נתקע ואתה שבע ולא חסר כלום.

ואני לא יכול לגמור נס קפה

ללא קפיאין.

הוא אומר, אין קפה ואין תה עם קפיאין. בלי קפיאין.

בלי קפיאין.

אני לא יכול לגמור כוס אחת, הייתי שותה 12 כוסות ביום.

אז זאת אומרת, אפשר להסתגל.

וזה יותר בריא.

וכל אחד מוזמן לחיות.

אבל מה? צריך לוותר על התאוות.

יש הרבה תאוות. יש עוגות, ויש קובאנה, ויש זלביה, ויש מלוח, ויש ג'חנון, ויש הרס וחורבן.

יותר זול, יותר קצר, מכינים לי בדיוק

40 גרם כוסמין. 43 מנות.

עושים לי פיתות קטנות כאלה מכוסמין, משהו שהוא מועדן.

וזהו, זה מה שאתה אוכל,

וזהו. אתה לא כרוך

למקרר,

למזווה.

כל רגע לחפש מה לאכול, מה להכניס, אין נשנושים.

תענוג, יש לך את כל הזמן בחיים,

תתקדם. רק תשמור על הזמנים, וזהו.

אין בעיה.

אז מי שירצה, בעזרת השם,

יצלצל לשופר, אני אשאיר שם את הזה, ישלחו לכם, ייתנו לכם.

ורק תהיו בריאים.

אבל זה בזכות השיעור על ההסתגלות.

מסתגלים.

מצאנו בפירוש של החסיד יעבץ לפרקי אבות,

שהוא מבאר את טעם הכתוב.

כתוב בפסוק, ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים,

הבא דרך שער צפון להשתחוות,

יצא דרך שער נגב.

מי שבא בצפון,

יצא בדרום.

והבא דרך שער נגב, יצא דרך שער צפונה.

ומי שבא מהדרום,

הוא יצא בשער צפון.

לא נכנסים ויוצאים באותו שער.

לא ישוב דרך השער אשר בבוא,

כי נכחו יצא, תמיד יצא בצד השני.

למה זה?

היעבץ אומר,

הקפיד הקדוש ברוך הוא,

שהאדם שבא לירושלים, לבית המקדש,

לא יראה את השער פעמיים.

אם הוא ייכנס ויצא באותו שער,

הוא יתרגל מפעמיים

עד שישוב בעיניו

לשער ביתו וקירות הבית כמו קירות ביתו.

ככה יכול להתרגל אדם מפעמיים.

החפץ חיים, זכר צידוי קדוש ברוך הוא,

פעם אחת הלך

ברחובה של עיר

והוא ראה חילול שבת.

הוא הגיע לישיבה והתחיל לבכות מרורים.

לא יכלו להפסיק אותו, לא מבינים על מה הוא בוכה.

ואז הוא סיפר להם

שהוא ראה חילול שבת.

והלב שלו נקרע.

הוא אף פעם עד אותו זמן לא ראה חילול שבת בעיניים.

הוא ידע שיש חילול שבת, אבל לראות,

הוא לא הבין למה מן השמיים הראו לו דבר כזה. למה הראו לו דבר כזה?

והתחיל לבכות וסיפר להם את הכול ודיבר על השבת ועל קדושתה והכול.

אחרי כמה חודשים

בא עוד פעם לישיבה, עוד פעם בוכה.

מה קרה?

עוד פעם הוא ראה חילול שבת.

אחרי שהוא נרגע וחזר עוד פעם לדבר,

אמר לתלמידים שהבכי הפעם זה כבר לא כמו בפעם הקודמת.

זאת אומרת, הייתה כבר הצטננות קצת

מראיית החילול שבת פעם שנייה.

זאת אומרת, הוא הסתגל במעט,

לא מרצון,

אבל ככה זה עובד,

שאם אדם

רואה דבר ועוד פעם את אותו דבר, הוא מתרגל, הוא מתרגל.

אדם ששומע את המרצים החדשים שמדברים היום,

הוא מתרגל לשפה של ביבים,

של שכונה,

שמדברים על גדולי ישראל באופן שלא ייאמן כי יסופר.

ואם בן אדם מאותו יום לא מחליט,

אני לעולם לא שומע את האנשים האלה,

הוא יתרגל

והוא יהיה פושט כמוהם.

וזהו, באוזן שלו כבר תוכל לסבול חירופים וגידופים על גדולי ישראל כמו דוד המלך, שלמה המלך,

הרב שטיינמן ואחרים לא ייאמן כי יסופר,

וזה יעבור אליו,

והם יהפכו להיות אנשים כמו המרצים החדשים.

יותר מזה, המרצים החדשים מעבירים ביקורת עליהם

ואומרים עליהם דברים שתסמרנה שערות.

אבל ככה זה עובד.

מתרגלים פעם,

לא פועלים כמו דן מנחושין.

מהיום אני מנתק קשר,

זה נקרא הידרדרות.

ככה מידרדרים.

זה הארגון, הידרדרות.

לכן יצאו נגדם כל גדולי ישראל על כל המרצים האלה וחבריהם.

אם יישאר לנו זמן, אני אראה לכם כמה דוגמאות.

אני מקווה שלא תתפלצו,

ומקווה גם שלא תתרגלו.

זה היה גם העניין של חטא העגל,

שהיה אוהל בתוכם

עד שמאסו בו

ואמרו

עשה לנו אלוהים.

ומשה רבנו הרגיש בזה,

ונטע את האוהל הרחק מן המחנה.

חרדת קודש אופפת את מי שעולה לבית השם

כשהוא נכנס לבית המקדש בשער הבית.

החרדה הזאת של הקודש

אופפת אותו,

אבל כדי לשמור על אותה חרדה שלא תפוג הקפיד הקדוש ברוך הוא שלא יצא דרך אותו שער,

שאם יראה את השער פעמיים

כבר תסור החרדה ממנו עד שישווה בעיניו כשער ביתו

מקירות הבית כקירותיו.

שלמה המלך החכם מכל אדם אמר,

אל תלך לבית של חבר שלך יותר מדי פעמים.

לא תתרגל יותר מדי,

ואני לא רוצה להגיד את ההמשך, מה ההשלכות.

ומכאן

שעל עובד השם

ליתן דעתו על כך שכל התעוררות של קדושה

שלא ידעך

אישה וחומה.

והרבה יש לאדם לעמו לשמור על הרעננות

של התעוררות

שתמיד תישאר במידתה הראשונה.

לכן דוד המלך, רב השלום, אומר,

אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש, שבתי בבית השם כל ימי חיי.

ומה הוא מבקש גם?

ולבקר בהיכלו.

מה זה לבקר?

שכל פעם זה יהיה בחינה של ביקור.

לא של קביעות,

אלא תחושה של ביקור.

כמו שאדם בא פעם,

בכמה שנים, לבקר.

ככה שתהיה תחושה תמיד של ביקור.

להשלים את הדברים,

נראה עד כמה מושפעת הנשמה שלנו.

לא יאומן כי יסופר.

כתוב ועפרון יושב בתוך בני חטא,

ויען עפרון החיטי את אברהם.

ועפרון יושב

בתוך בני חטא.

רבי יצחק אמר,

יושב

ישב כתוב,

לא כתוב עם בב.

כתוב יושב, קוראים יושב, אבל מה כתוב במילים, באותיות?

ישב.

כי אותו היום מינו אותו להיות שופט אצלהם.

ולמה זה?

בשביל

שלא יהיה אדם

גדול קונה מאדם קטן.

היות שאברהם אבינו קונה עכשיו

את המערה,

אז עכשיו הוא מתעסק איתו במשא ומתן.

אם הוא היה אדם פשוט ולא היו מעלים אותו לגדולה באותו היום,

עם מי הוא היה מדבר?

עם אדם פשוט.

אז מן השמיים דאגו להעלות את עפרון

למדרגה גבוהה, שיהיה חשוב, שר חשוב,

ועכשיו אברהם קונה מאדם חשוב.

באיזה חשיבות יש לאברהם מזה?

באיזה הנאה יש לו אם הוא קונה מאדם חשוב או אדם פשוט? הוא מחפש את המערה, מה אכפת לו ממי הוא קונה?

האם זה חשוב שקונים מאדם שהוא בעל משרה

ולא מאיש פשוט?

האם ההשגחה העליונה דואגת

לאברהם אבינו שתהיה לו הנאה שהוא מתעסק עם אדם חשוב?

מי משים לב לפעוטות כאלה?

ואפילו אם נגיד שיש איזה צד של הנאה בלב אדם,

איזה מקום היא יכולה לתפוס אצל אברהם אבינו,

בשעה שהוא הולך לקבור את המת,

אשתו שרה מוטלת ועכשיו יש לו זמן להנאות

עם מי הוא נושא ונותן? מה אכפת לו?

אם היינו שואלים אותו, תשמע,

יש אפשרות לקנות מאדם חשוב ויש אפשרות לקנות מאדם פשוט, ממי תקנה? הוא אומר לו, תן לי את מה שאני צריך, מה אכפת לי מי מדבר איתי?

אז למה באמת הקפידה התורה לספרסם לנו ולהודיע לנו שהקדוש ברוך הוא העלה אותו מדרגה

באותו יום?

משום שאנחנו לא מבינים איך ההשגחה פועלת.

עניין ההשגחה זה לא כמו שאנחנו חושבים.

אנחנו חושבים ששולחים לאדם ישועה מן השמיים כדי שיקבל איזו טובה.

אבל העניין הוא שכל אדם לפי מדרגתו נמצא תחת מערכת השגחה מיוחדת

שמתאימה למעלת נפשו ומעשיו הטובים.

אם יש לכם טענות כלפי שמעיה חלילה,

אז עכשיו אנחנו מפנים אתכם שהטענות עליכם.

למה? כי ההשגחה מתייחסת אליך, אלייך,

בהתאם למעלת הנפש והמעשים הטובים שלכם.

וככה סודר מטבע הבריאה

לפי קרבתו של האדם אל השם

ולפי הדקדוק שלו למלא את רצון השם,

כך מדקדקת ההשגחה איתו.

כשיש לך איזה רגש בנפש

והוא מתנועע בקרבך פנימה,

כמו שמתנועע אצלך,

גם למעלה השגחה מתנועעת בהתאם.

אפילו אם אתה לא מקפיד

ולא שם לב על מה שאתה ברגש היית רוצה,

אז תדע לך שבשמיים

מתנועעת

ההשגחה בהתאם

למה שאצלך ברגש.

שעון יד

בעיקר נועד לדעת את השעה

או את הרגעים.

בכל זאת,

המחוגה מתנועעת ומראה גם את השניות.

אדם לא כל כך חפץ בשניות,

רק אם יש לו איזה סטופר לאיזה עניין.

אבל בכל אופן,

זה לא משנה.

אתה מכוון לדעת השעה, שעה 21-15,

21-20,

רבע ל-10,

אתה לא מסתכל בשניות, אבל זה לא משנה,

זה תמיד זז בהתאם.

ככה ההשגחה.

אפילו שאתה מתכוון, א', ב', ג',

ולא כל כך בדקויות, היא מחשבת גם את הדקויות,

ואתה מקבל בהתאם,

בין לטוב בין למוטב.

אז ההשגחה נערכת במכונה נפלאה,

מכונת הבריאה,

והיא רואה כל תנועה בנפש האדם.

ואם אדם נמצא במצב כזה שהוא זכאי

להיות מושפע

מן הקדוש ברוך הוא טובות,

הוא יקבל אותן בדקדוק רב.

וכל ענייני העולם והבריאה מתקנים ומכינים לו סיבות

שיביאו לו נועם וטובה.

ואם נמצא איזה רגש דק ועדין,

עמוק בנפש,

שאתם לא מרגישים בכלל בעצמכם וגם לא שמים לב לזה.

אבל אור ההשגחה שופיע גם על הרגש הזה,

כי כל אדם מוצלל מצל ההשגחה.

לפי המעשים ולפי מדרגת הקרבה והדבקות בשם,

ולפי אותה מידה עצמה הוא מסתתר בצל כנפי הבורא.

כמו שאמרו חכמים על הפסוק, אדוני ציל לך

על יד ימיניך.

מה ציל לך?

אתה משחק לו, הוא משחק לך.

אם אני מחייך, הצל גם מחייך.

אם אני מתכופף, הוא מתכופף. מה שאני עושה, הצל עושה.

אם אתה בוכה, הוא בוכה נגדך.

אם אתה מראה לו פנים מוסברות, גם הוא כוסר לך כך.

כך הקדוש ברוך הוא ציל לך, בדיוק כמו צל.

איך שאתה מתנהג עימו, הוא מתנהג עמך.

כשם שאתה הווה איתו,

כך הוא הווה עמך.

אז אין תלונות

אם משהו לא מגיע,

או מגיע מה שאתה לא חושב שמגיע,

זה הכול ציל לך.

אתה הפעלת את הצל.

הצל לא פועל לבד.

ומי זה הצל?

השם.

והיינו, כמו שכל תנועה קלה שעושה אדם גורמת

שהיא תנועה עצל לעומתה,

כמו כן קבע השם בהנהגת הבריאה

שהשפעתו תהיה בדקדוק רב

על פי מהלך תנועות הנפש של האדם.

אם ראוי שימלא רצונו על פי עומק הרגשתו,

אז כל תנועה קלה בנפש עושה רושם,

וההשגחה תענה לה בהתאם.

אפילו שאתה לא חשוב אצלך כל כך,

אבל ככה זה פועל.

ואנחנו צריכים לתפוס במחשבה שכל ענייני ההשגחה,

השכר והעונש,

הכול מסודר בטבע העליון של הבריאה,

שהכול יתנועה לפי מהלך רוחכם.

עושה הטובה יבואהו טובה, עושה רעה יבואהו רעה.

איך שאתה פועל זה מה שאתה מזמין.

כל רגש דק בנפש האדם עושה רושם במערכת ההשגחה

על פי חוק טבע הבריאה.

ויש בכוחם לשנות הרבה את כל ענייני חייו וחיי תולדותיו.

אם תרגיל עצמך להתדבק באמיתיים מן השמיים, יזמנו לך שפע של ראיות והוכחות לאמת.

אם חפצך להקל על חייך ולחפש את המחריטים,

יתנו לך בשפע מרצים כאלה.

אין בעיה, מה שאתה רוצה.

איפה שהנטייה שלך,

שם תמצא את עצמך וראיות

שיצדיקו את דרכך.

כי בדרך שאדם רוצה ללכת,

בא מוליכים אותו.

רוצה לטעות, יעזרו לך, אין שום בעיה.

הבל התאמא, פותחים לו.

הבל התאר, מסייעים לו.

אתה מפעיל את הכול,

אז אל תבוא בטענות.

רואים שיעקב אבינו קרא לעשו אחיו אדוני

שמונה פעמים,

אדוני, אדוני,

עבדך יעקב,

עבדך יעקב.

עצם הקריאה הזאת

גרמה שפלות לנפש שלו

ולנפשות של בניו,

עד שנתאחרה להם מפני זה העמדת מלכים בישראל, שמונה דורות.

שמונה דורות מלכו

בעולם מלכים

לפני

שאנחנו עלינו למלוכה.

למה?

שמונה פעמים אמר אדוני ועבדך.

תראו מה השפיעה, מילה,

מילה.

אז הנפש יורדת.

ולא מדברים מאדם פשוט,

מדברים ביעקב אבינו, עליו השלום.

כך גם לעניין התרוממות הנפש של אדם.

יש דבר שנראה בעינינו קל ערך,

אבל הוא עושה רושם בנפש האדם

ומקרב לו את כוח המלאכה.

לכן

לא דבר קל הוא,

מה שהוא הוסב על פי מהלך ההשגחה,

שיהיה לאברהם עסק עם ממונה על בני עירו ולא עם אדיוט.

אז אחרי כל ההסבר הארוך,

עכשיו אנחנו מבינים למה הקדוש ברוך הוא דאג

שאברהם אבינו ידבר עם שר.

לכן מינו אותו באותו יום.

ואם היה קורא את המערה מאדם פשוט,

התנועה

בתוך הרגש,

הלא נרגש,

שאברהם היה מתעלם ממנו ולא מחשיב אותו,

פועל, כי עצם זה שאתה מדבר עם פושט

או שומע פושט,

זה משפיע על הנפש שלך וגורם לך ירידה.

לא יעזור.

אם אברהם, שומרים עליו מן השמיים,

שלא יהיה לו משהו קל,

אתם שומעים דברים כאלה?

אז בן אדם

שמסתלבט על דוד המלך

ואומר, דוד,

מה אתה מדבר, דוד? מה, זה אכפת לך כל כך?

יסיחו בי יושבי שער,

יסיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שיכר,

מה אכפת לך אם מדברים עליך?

אנשים כאלה וזה וזה.

דוד, מה קרה לך, דוד?

ככה מרצה מדבר.

לא יאומן כי יסופר.

ומה המסקנה שלו?

קודם כל הוא לא יודע בכלל לקרוא פסוק,

הוא לא מבין את הפירוש,

הוא מחרטט מה שבליבו,

והוא מסביר את זה בשביל להסביר כמה זכויות יש לו ממה שהוא בנה על פסוק שהוא לא מבין,

ועל חשבון דוד המלך.

אנחנו נראה תכף את הקטע.

אבל אפילו מילה,

אפילו את מי אתה שומע,

זה משפיע עליך לעולם ולעולמי עולמים.

ככה זה עובד.

אם יעקב אמר,

אדוני,

אדוני,

זה השפיע עד כדי כך להרחיק את המלוכה מעם ישראל,

אז אנחנו צריכים להיזהר מכל שמיעה,

מכל ראייה,

מכל דיבור,

כי זה פועל, הצל, הצל פועל בהתאם.

ומכיוון שמורגשת איזו השפלה לאדם גדול

כשיש לו עסק עם הדיוט,

הדיוט זה אדם פשוט,

ואם יש לו איזו נעימות ורגש של התרוממות

כשהוא נושא ונותן עמסר ומושל,

מובן לנו שדבר זה יכול להשתרש בנפשו וגם להתגדל אצל בניו,

שכל עם ישראל הפסידו שמונה דורות

בגלל המילים האלה.

אז זאת אומרת,

אדם צריך להיות זהיר מאוד בכל מה שהוא שומע, רואה וכולי.

חכמים אמרו,

בשביל משקל שני סלעים מילת,

ששינה יעקב את יוסף משאר אחיו,

ירדו אבותינו למצרים.

יעקב אבינו נתן ליוסף הצדיק

צמר

יותר בשיעור של שני סלעים מאחיו,

ובגלל זה,

בגלל האפליה, כאילו,

ירדו אבותינו למצרים.

בוודאי

לא תפס אותו הרגש מקום כל כך חשוב בכל המעשה שעשו אחי יוסף לאחיהם.

ואף על פי כן,

לולא זה המעשה,

הייתה חסרה סיבה

לירידת אבותינו למצרים. נכון שהייתה גזרה,

הגזרה הייתה גזורה, שהם יהיו ארבע מאות שנה,

במצרים, אבל צריך סיבה.

וזאת הייתה הסיבה.

כי יכול להיות שזה היה מתקיים בדרך אחרת, הייתה סיבה אחרת למה היו צריכים. נגיד, היה רעב, היה ככה, היה ככה, לא דווקא בגלל זה.

וחכמים, זיכרונם לברכה, בגודל חוכמתם בחנו ומצאו שדווקא המשקל

של שני סלעים

גרם לירידת אבותינו למצרים.

כמו כן, הרושם

שנעשה בנפשו של אברהם אבינו

על ידי ההפרש הזה,

אם הוא נושא ונותן עם הדיוט

או עם בעל משרה,

כשזה מתאגד זה עם זה,

עם עוד סיבות וכוחות שונים,

זה גורם להתפתחות של עניינים חשובים בו ובזרעו אחריו.

אז לכן,

מישהו יכול לעלות על הדעת שבשביל שני סלעים,

שזה הפרש קטן וזעום,

יכולים האחים לקנא ולשנוא את אחיהם, להגיע למצב שירדו בגלל זה אבותינו למצרים?

אז רואים שמה שחושבים בני אדם, לי עליי זה לא משפיע,

אותי זה לא מעניין.

מה, זה שטויות, מדברים שטויות,

כאילו זה לא, אין דבר כזה.

ברית כרותה ללשון.

מה שאדם שומע, נכנס.

גם אם לא תשתמש בזה, נכנס.

מיום אחד זה יצא.

מה שאדם פולט,

מה שאדם פולט זה בגלל שהוא בלע קודם.

אדם לא פולט, לא מכיר, חוץ מכבודכם,

לא מכיר רק מה שהוא בלע.

אם לא נכנס, לא יוצא.

אבל זה נכנס.

אז לכן אדם צריך לא רק שמירת העיניים, גם שמירת האוזניים.

ולצורך האזהרה,

כמו שאומרים,

כשאדם עובר בדרך כלל ליד, חוץ מכבודכם, שוב,

ליד נבלה שרוחה,

אז הרבה אנשים שמריחים ריח רע,

חוץ מכבודכם, הם יורקים.

כי הם לא יכולים לסבול,

אז הם יורקים.

הם דוחים בזה על ידי היריקאים. הם דוחים את הריח הרע שנמצא.

יש חרדים

שצוחקים בירושלים,

שבץ!

שבץ!

למה הם צוחקים, אתם חושבים?

הם לא צוחקים בשביל לעצור את הרכב, שהוא יחנה אותו וילך ברגל.

אף אחד לא עצר והלך ברגל.

אז למה הם צוחקים שבץ?

שהם לא יתרגלו לחילול שבת.

אין להם ברירה,

הם גרים בעיר

שנוסעים בתוך העיר. הם הולכים לבית הכנסת בשבת

והם רואים מכוניות נוסעות.

כואב להם,

אבל הפחד שלהם שהם לא יידבקו באדישות,

יסתגלו.

אז מה הם צוחקים?

שבץ! שבץ!

ככה לפחות הם מנטרלים את ההשפעה של ההתרגלות.

אז זאת אומרת, בן אדם צריך לדעת

שכוח ההסתגלות

הוא כוח חזק שפועל בכל בני האדם,

בין לטוב

בין למוטב.

אז אני מזהיר אתכם ומודיע לכם.

מי שיתרגל לשמוע אנשים מהסוג הזה, ויש עוד בלי סוף מרצים חדשים כאלה,

שמדברים בשפה זולה,

לא שפת תורה,

ומחרטטים את הציבור ואומרים, וכן כתוב בגמרא וכן בגמרא, אין גמרות כאלה מה שמדברים.

אין מקור לזה ואין שום דבר. סיפורי בדים,

הכול בשביל למשוך את הקהל ולספר.

וגם אומרים שה' לא כועס על עבירות,

לא כועס, רק אם לא עושים תשובה וסליחה,

וכל מיני המצאות שלא סערו מבותינו מעולם.

כל אלה קמו,

יש ארגון אפיקורסי שקוראים לו מחרטטים בתשובה.

במקרה הזה הם צודקים כלפי המרצים האלה.

אצלי הם הפסידו 85,000 שקל.

אמרו עליי, איזה לשון הרע.

אבל לגבי אלה,

צודקים.

גם אני אומר, הם מחרטטים בתשובה.

אין דברים כאלה.

זה מעט מה שאני מראה לכם.

ועומד לצאת סרט, שמעתי ממישהו שמכין סרט

מכל הדברים האלה.

ויעלו עם זה לגדולי הרבנים,

שיפסקו את דינם של האנשים האלה.

זה לא יאומן כי יסופר לאיזה שפל הגיע הדור.

ואמר עמוס הנביא,

באחרית הימים, והשלחתי רעב בארץ,

לא רעב ללחם ולא צמא למים,

כי אם לשמוע את דבר השם.

על זה אמר אפון אביג'רוב,

אמר שבאחרית הימים אכן יהיה רעב לשמוע את דבר השם.

הבעיה שכמו ברעב

אוכלים גם לחם יבש

ושותים מים דלוחים.

זו הכוונה.

התורה תהיה כזאת,

כמו מהפה השרוח הזה.

ואנשים צמאים לשמוע,

אבל כרעבים וצמאים,

מה שותים, מה שיש.

אז לכן צריך להיזהר ולדעת

מה כן ומה לא, אבל אין לאנשים את הכלים.

הם לא יודעים להבחין בין טוב לרע.

כולם נראים עם זקן,

כולם תלבושת,

כולם באים ומדברים, קוראים להם הרב.

זה לפני כמה שנים היה קבלן.

אני אמרתי לו שילך לדבר קצת, כי הוא ידע לדבר,

והפך להיות כזה.

הוא מעדיף ללמוד סוגיה עם מסטולים, הוא אומר,

מאשר אלה שמתפלפלים בתורה.

וככה זה על זה הדרך.

אותו דבר הזמיר. יצא נגדו הרב בן ציון מוצפי, יצאו נגדו רבנים רבים.

עכשיו עומד לצאת מכתב גדול של עוד רבנים,

קרוב ל-30 רבנים גדולים מהספרדים והאשכנזים,

נגד ארגון הידברות ונגד העומד בראשו.

יש לו אתר זימה שנקרא שבע ברכות,

של נשים אומרות צפבי, 22,000

רשומים שם.

כל אחד משלם כסף,

צפבי,

וצופים אחד בשני, והכול בסדר, לא יאומן כי יסופר.

זה חינם אמרתי, מי זה? אין בחינם. אחר כך הם פונים אליהם

אחרי זה,

ואחרי שפונים אליהם לוקחים את הכתובות, עושים חוגי בית,

הפרשת חלה,

תרומות,

ולכן יש להם, תבדוק ברשם העמותות,

גלגול של 55 מיליון.

בשנה

לאן זה הולך?

קיבלת מזה משהו?

כל מקום שאתה הולך, רק תביא, תביא, תביא, תביא, תתרמו, תתרמו.

זאת הבעיה.

וככה הם עובדים.

ועושים בכל מקום, בכל מקום.

והמטרה היא רק אחת, כסף.

אבל מה, אם הם יגידו את האמת, כמה אנשים יבואו?

מי מוכן לשמוע תוכחת?

מי מוכן לתקן דרכיו? אנשים רוצים לשמוע שאומרים שהם בסדר.

אז אם איש רב אומר שאתה בסדר,

כמו שאומר הזמיר,

אתה מעשן בשבת?

יש לי עצה בשבילך.

אתה תדליק נר נשמה,

במקום להדליק את המצית כל פעם על כל סיגריה,

תדליק מהנר נשמה.

הוא לא אומר לו, תפסיק לעשן,

זה סקילה,

זה חמור.

לא.

אתה תשים נר נשמה.

יש עוד אחת, שניר גואטה, גם כן למד ממנו עכשיו,

גם כן אומר,

תפחית.

תפחית בחילול שבת, השם יתפעל ממך.

אם אתה מצליח להפחית,

כמו שאני אגיד לאחד שרוצח כל שבוע עשרים, תפחית.

תרצח תשע עשרה, השם יתפעל ממך. איזה רוצח מתוק, חמוד.

איך אתה הפחתת, איך התגברת על יצרך, הרגת פחות.

זה המרצים החדשים.

וצריך להיזהר מהם.

אם לא נזהרים, נופלים ומתדרדרים, מסתגלים,

עד שמצדיקים אותם גם,

ואומרים כן.

ומה כתוב?

היצור בא מרבנן דמרחמנה בני מטה,

משום דלא מוכח להוא במילי דשמיא.

זה, שאתה רואה אותו תלמיד חכם,

צעיר,

וכולם אוהבים אותו בעיר.

למה זה?

בגלל שהוא לא מוכיח אותם בדברי תורה.

הוא לא בא ואומר להם מה לא בסדר אצלם.

הכול בסדר.

צדיקה שלי, אומר שאול בלוף,

צדיקה שלי, כפרה,

כפרה, ישבתי עם אחת במטוס שלוש שעות.

אז היא אמרה לי, תגיד, איך אתה רב יושב לידי?

אז הוא אמר לה, מה תאכלי אותי?

אתם מבינים מה הכוונה?

בשלוש שעות הוא יושב.

המשנה אומרת, לא יהיה הרבה שיחה עם האישה,

באשתו נאמר, כל שכן באשת חברו.

ואתה יושב שלוש שעות מתוך 12 שעות טיסה

ומדבר איתה.

כל זה בשביל לספר סיפור בדים,

שפעם הוא פגש אותה והיא שאלה אותו,

אתה מכיר אותי?

אז הוא אמר, אוי ואבוי, מה זה ואיוב? זה מכיר אותה, ואיפה אתה מצפת?

כאילו, צדיק חסיד.

בסוף היא אומרת לו, אני התחזקתי עם הדיבורים שלך במטוס.

אז הוא התיר לעצמו איסורים,

אין לו בעיה,

הוא מדבר והכול, ואיזה מילים, איך הוא מדבר איתה, וצדיקה, וזה.

מאיפה אתה יודע שהיא צדיקה?

הרי אתה אומר שהיא חילונית ואחר כך התחזקה.

אז איך קראת לה צדיקה?

מוטל שקר, מוטל רמות.

אין בזה לשון הרע. חובה לפרסם את החנפים

ואלה שהם מחטיאי הרבים בדרך כאילו של תורה.

וזה פסק הלכה של החפץ חיים בהלקוט לשון הרע.

חובה לומר, וכך הרמב״ם פוסק,

שמי שעובר על דברי שמיים,

מצוות שבין אדם למקום,

ולא חוזר בו, מפרסמים, מבזים, מקללים,

הכול עושים נגדו.

אז לכן צריך לדעת את הדברים האלה ולהיזהר,

כי זה נפרץ.

והיום כל אחד שומח לו,

היה שחקן כדורגל, נקרא הרב,

אחרי שבועיים כבר כתבו עליו, הרב הגאון.

צחקנו על זה שהחזירו אותו הרב. ירד דרגה עוד פעם.

אבל אם אף אחד לא אומר כלום,

הוא יישאר הרב הגאון.

ועכשיו הוא יצא לחוץ לארץ,

ומה הפרסומת של ההרצאה? עם כדורגל ביד.

כדורגל.

נו,

זה המצב, יהודים יקרים, תזכרו, יש רעב,

אבל ברעב אוכלים הכול, לצערנו הרב.

עד כאן הדברים. למי שיש שאלות, בבקשה.

כן, תעמוד שם, תן לו מיקרופון.

שלום עליך, מורי ורבי. שלום.

הרועה הנאמן,

הזך והטהור והקדוש,

האיש שעומד בפרץ.

עוד יגידו ששלחתי אותך, חזרת. חזר ושלום, הרב.

האמת היא, אני את הרב לא ראיתי שלוש שנים, אבל זכיתי להיות בצלך ולראות את האורח חיים שאתה חי בו

ואת השעות שאתה ישן בהן.

ואיך אתה נלחם למען עם ישראל ומה אתה עושה בשביל עם ישראל,

ראיתי בעיניים שלי.

שעזרת לנו בצבע בבית כנסת. נכון, זכיתי.

לא צריך להוסיף שיש איזו בעיה, יש איזו מחלה קשה.

פונים לשר התורה,

רבי חיים קניבסקי.

באחד מהשיעורים שלך היה מישהו חולה במחלה הנוראה,

שגם לה מצאת תרופה, ברוך השם,

ושהוא נשאר על-ידי רבי חיים קניבסקי.

הפנה אותו לרבי אמנו יצחק שליטא.

אז אם שר התורה,

גדול עולם,

זוכר שיש צדיק בדור שנקרא הרב אמנו יצחק,

ושולח אותו הרב קניבסקי כדי שיפתור לו את הבעיה וייתן לו עצה,

ותושייה,

כי רק אצל הרב אמנו יצחק

אפשר למצוא פתרונות.

כמה גידולים וכמה מחלות

וכמה נשים שלא היו להן ילדים עברו דרך הרב,

וכמו שהרב אמר,

שצריך לדעת שיוצא קול ממישהו,

צריך לדעת שהפה שלו הוא קדוש, ואתה קדוש,

ואני אוהב אותך.

ברוך תהיה.

זכיתי,

ברוך השם, להקים בית בקדושה ובטהרה.

הרב החזיר אותי בתשובה,

והיום באתי לבקש מתנת חינם מבורא עולם,

שבעזרת השם

תצא דרך הרב.

נולדה לי תינוקת,

היום היא בת שלוש וחצי,

היא לא הולכת, יש לה חולשת שרירים.

בדיקות בארצות-הברית, בגרמניה,

לא יודעים מה יש לילדה.

רופאים לא יודעים מה הבעיה.

יש חיידק שנמצא כרגע בכיבה וגורם ללחות,

ואין תרופה לחיידק הזה. הילדה אמורה לחיות עם אנטיביוטיקה באופן קבוע.

אין תרופה כרגע לבעיה,

יש בורא עולם, ויש לנו הרב אמנון יצחק.

אני באתי היום

לבקש מהרב שייתן לנו, בעזרת השם, בזכות כל המצוות,

בזכות 6,000 הרצאות, ולא נדבר על שיעורי התורה שהרב העביר עד היום.

כל הציציות וכיסויי הראש ומה שעשה למען עם ישראל, פשוט לא צריך להוסיף.

הידרדרות, הרב כבר חזה את המחזה לפני כמה שנים.

הרבנים שעכשיו קמו, הרב עוד לפני הרבה שנים כבר חזה את הכול. הבחירות,

הכול הרב חזה.

אז היום אני באתי, אני הקטן, שזכה להיות ליד הרב

ובאמת

לראות את השעות.

אני לא יודע אם הרב ישן בכלל,

אולי שעתיים-שלוש כל חייו מקדיש לעם ישראל בקדושה,

בטהרה, בפרישות.

כשיבוא אליה הנביא, אנחנו כולנו נדע בדיוק מי זה הרב אמנון יצחק. אני יודע מי זה הרב אמנון יצחק.

היום באתי לבקש מתנת חינם מהקדוש-ברוך-הוא,

שבעזרת השם אולי הרב ייתן לנו איזו עצה,

שהילדה תהיה בריאה,

שהחיידק ייעלם, שהשרירים יתחזקו,

למרות שאין תשובות לרופאים. מה יש לילדה?

בוא,

תירשם לכפז,

תפסיק לאכול בשר ועופות,

תאכל רק כמו שאנחנו אוכלים. קיבלתי.

ובעזרת השם היא תרפה.

אמן.

תודה רבה, כבוד הרב, אני אוהב אותך.

כן,

שאלה לגברת פה.

תודה רבה.

שלום, ערב,

ערב טוב. תכין את פייגר.

שלום, ערב טוב, כבוד הרב אמנון יצחק.

אני חזרתי בתשובה לפני חצי שנה בזכותך,

מהקלטות שלך,

ואני מתחזקת עכשיו.

ועשיתי לפני חודש צילום וגילו לי בריאות שאולי יש.

יש לי את המחלה,

ואני ממש צמודה

לקלטות שלך ולכל ההרצאות שלך.

הבן שלי לא שומר שבת, הוא לא דתי.

וזה מכרסם אותי,

ועכשיו אני לא יודעת מה יקרה,

מצאו גוש בריאות שלי,

ואין לי מושג מה יקרה איתי. אני באתי מהוד השרון לקבל ברכה ממך, כבוד הרב.

אני ממש מאמינה בכל מה שאני רואה ושומעת,

שאתה מסוגל ואתה עושה ניסים ונפלאות.

אני מבקשת ברכה ממך, כבוד הרב. כמה ילדים יש לך? יש לי בן אחד יחיד,

בגיל 32. ואני אשה ששומרת שבת כהליכתה.

אני גם התקשרתי אליכם ואני עשיתי הוראת קבע. הוא דתי?

לא.

לא, אבל הוא בחדר שלו, הוא מחלל שבת בחדר שלו.

הוא מכבד אותי, הוא לא מדליק אורות. הוא יהיה מוכן לדבר איתי? בעזרת השם.

טוב. קודם כול את תלמדי ספר שערי תשובה של רבנו יונה.

תן לה ספר.

כל יום חצי שעה, שלושה חודשים רצוף.

ביישן. תשתדלי שהבן שלך יבוא ואני אדבר איתו.

הוא לא יבוא, הוא ביישן.

הוא ביישן. לא חשוב, גם אני ביישן. תגידי לו, שני ביישנים ייפגשו.

ובעזרת השם אני אשתדל לשכנע אותו שישוב תשובה. נרשמתי גם בחנות הזאת בבני ברק, מה שיוחאי אמר לי. ברוך השם. כן, אבל שיבוא.

חשוב מאוד לבריאותך ולרפואתך, בסדר? אם אני אצליח להשפיע עליו, אני רוצה ברכה ממך.

אני אתן לך בשמחה, אבל תחשי מה שאני אומר.

אוקיי. חצי שעה,

שלושה חודשים רצוף כל יום ללמוד.

מה שמך ושם האמא? כוכבה בת שושנה.

כוכבה בת שושנה, השם יעתיק את המחלה ממך ויעביר אותה לאשת אסד, נשיא סוריה. אמן. רפואה שלמה. תודה, כבוד הרב, תשכה.

כן, תן לבחור פה באמצע.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

יש לנו מצווה הוכיח תוכיח.

אני נתקלתי באיזשהו מקרה מאוד פשוט,

לא פשוט,

שבן אדם דיבר בקדיש,

אז הערתי לו.

אז הבן אדם עשה לי מאוד פרצופים,

ומה שאני בא להגיד זה שלא פשוט להוכיח היום אנשים אפילו על דברים מאוד מאוד קטנים.

איפה זה שם אותנו, אותי, כבן אדם שרוצה כן להער על דברים קטנים כמו קדיש? קודם כול, עשית מצווה גדולה.

כתוב שמי שמדבר בתפילה או בקדיש, גוערים בו,

בגדול עוונו מן נשוא.

אז קיימת מצווה.

עכשיו, כמה זה להוכיח?

כתוב הוכיח תוכיח אפילו מאה פעמים.

עד אחד,

יש מחלוקת.

האם עד גערה שהוא גוער בך או עד קללה שהוא מקלל אותך או עד הכאה שהוא בא להכות אותך.

נפסק להלכה,

עד הכאה.

זאת אומרת, גם אם יקלל אותך ויגער בך והכול,

כמובן שאתה מתכוון לטובתו,

לא סתם להעיר לו העיקר שהוא יראה שאתה כמו מנאעס,

אלא אתה בא ואומר לו את זה בכאב, כאילו לטובתו.

אז אתה מקיים מצווה.

הבנת? עכשיו, בדברים שהם דאורייתא,

אז ודאי כתוב שחייבים להוכיח.

בדברים דרבנן, שלא כל הציבור יודע,

שם נאמר שאם אתה יודע שלא ישמעו לך, מוטב שלא תגיד.

אבל במצוות שהן מן התורה,

חייבים להגיד.

כשם שיש מצווה לומר דבר הנשמע,

כך מצווה לא לומר דבר שאינו נשמע.

זה רק בדרבנן שלא מפורסם.

אבל בדאורייתא, אם השני עובר עבירות שהן מן התורה,

אז אתה מחויב.

אם לא,

כתוב שהעוון עליך

ולא תישא עליו חטא.

כמובן, גם כתוב שלא תלבין את פניו.

אם אתה יכול לגשת אליו בצד ככה בשושו, להגיד לו בשקט,

עדיף ממה שתגיד לו באמצע בית הכנסת ותצעק כשהוא ירגיש תמיד שהוא צריך לענות.

צריך חוכמה בזה, אבל יש מצווה כמו שעשית.

כן.

תודה.

עוד משהו?

כן, תן לו.

אני אומר, האדם שהערתי לו על העניין שהוא דיבר בקדיש,

עזוב מה שהוא אמר לי ואחר כך וזה, לא התרגשתי מזה.

כמובן שעשיתי את זה לדרך הכוונה הנכונה והכול,

ולאחר שתי דקות הוא שוב המשיך לדבר, ועוד עם שתיים-שלוש לידו.

ואני רואה את זה לא פעם ולא פעמיים. השאלה היא, מה, אני עכשיו צריך להתחיל באמת להער לכולם,

ובמקום להיות מרוכז אני בתפילה שלי? בוא אני אתן לך עצה.

תצלם מהשולחן ערוך את מה שכתוב על מי שמדבר בתפילה,

מתחלק לכולם דפים.

טוב, תודה רבה, כבוד הרב. תהיה בריא,

תן לו מאחורה שם.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

מאוד מתרגש.

יש שני דברים מאוד עיקריים שאני מתמודד איתם מאז שהתחתנתי,

שזה פרנסה וזוגיות

בצורה מאוד קיצונית.

נפילות, תאונות עבודה,

תאונות דרכים, והרבה, ברוך השם.

ולא הייתי בן תורה ולא הייתי שומר את תורה ומצוות,

וגם לא אשתי,

ולא שבת ולא שום דבר.

כשחלתי אחר כך בתשובה,

מתוך התעניינות.

וזה עדיין ממשיך. ואני עדיין ממשיך בתורה ועדיין ממשיך במצוות, ודובק ודובק ודובק.

אבל שני הדברים האלה מאוד מרגישים שהם מאשימים אותי.

הם מוציאים אותי מאיזון.

אתה הולך להתפלל, אתה מתפלל, וזה חוזר הביתה,

פעם הזוגיות, וזה ממש.

טוב, בוא נתחיל ככה.

זוגיות זה לא בעיה. צריך לוותר קצת, לדבר יפה. נאמר לי שלא רוצים אותי יותר.

צריך להבין מה הסיבה, למה לא רוצים.

אין דבר כזה, אין דבר סתם, הכול. זה נכון.

אז צריך לבדוק.

תכתוב את הטענות שיש נגדך,

ותראה אם אתה מסוגל להתמודד איתן, אם הן מוצדקות או לא מוצדקות.

ואז אם אתה רוצה להמשיך את הזוגיות,

אתה צריך לטפל בטענות.

אם יש לך טענות לצד השני, תכתוב גם לא. היינו בטיפולים זוגיים. עזוב טיפולים, לבד אני אומר לך, תחסוך כסף. גם את זה עשינו.

ולא הבנתם מה אחד רוצה מהשני? לא, יש המון כעס, המון כעס. עזוב את הכעס, לא הבנתם מה אחד רוצה מהשני?

מבינים ומסכימים, אבל אחר כך זה מתהפך.

מתהפך בגלל שאתם לא שולטים במידות. מה זה מתהפך? לא מתהפך כלום.

אחד מושך לפה, אחד מושך. למה למשוך? זו השאלה. למה למשוך?

קורה, ככה זה קורה. לא, זה לא קורה, זה גאווה.

כל אחד עומד על העמדה שלו, רוצה להוכיח שהוא מנצח. שניהם מפסידים.

גנץ וביבי, ראית?

כל אחד רצה להקים ממשלה בתנאים שלו, נשארו, שניהם בצד.

אין דבר כזה. צריך להגיע למצב. רוצים לחיות, אז חייבים לעשות כל הפשרות בשביל להגיע.

לא רוצים לחיות, להתראות.

אני אשתף עוד משהו שמאוד

מפריע לי. כאילו,

שמעתי שיש דבר כזה שנקרא תיקונים.

בלי תיקונים. עזוב את התיקונים, זה רק כסף. לא הסכמתי לזה? לא, לא, זה רק כסף.

אוקיי. יופי, חסכתי לך עוד.

בקיצור, הנקודה היא שאתה צריך להבין. אתה רוצה את האישה הזאת? בבקשה.

היא רוצה אותך? בבקשה.

לא רוצים? להתראות. יש שלושה ילדים ב...

בסדר. אבל רוצים או לא רוצים? אתם צריכים להחליט, הם בוגרים.

אוקיי. זו זוגיות, זה הדבר הכי קל.

אבל זה קשה לעבוד על המידות. זה נכון.

אם רוצים, אז צריך להקריב. אין מה לעשות.

גם בעסק, שני שותפים. אם יריבו כל היום, הלקוחות יברחו.

אין ברירה. צריך להתפשר לטובת ההישגים והתוצאות והרווח.

לגבי המכות שאתה מקבל ורודפים אחריך כל מיני בעיות וייסורים,

זה חשבונות שמיים מדויקים, כמו שלמדנו קודם. הצל שלך רודף אחריך.

איך שאתה מתנהג, ככה מתנהגים איתך.

אם אתה תשתפר בכל מה שצריך, והרי אתה לא יודע על כל מה שצריך,

לכן עדיין באות עליך בעיות.

אבל אם תדע כל מה שצריך ותעשה מה שצריך,

זה יפחת וירד עד שלא יהיה בכלל.

אז אין טענה. הטענה שבאים זה לא סתם, השם לא משליך אבנים.

מי שפגע, פגע, זה כאילו רולטה.

זה בדיוק מה שמגיע בזמן ובשעה,

בגודל ובמשך הזמן.

בדיוק.

אז לכן אין לך טענה, רק על עצמך.

תהיה בריא. כן, תן לגברת פה רגע.

איפה עובדת המצלמה שמסתובבת?

נו, אז תפעיל.

כן?

קודם כול, תודה על הזכות שהגעתי לשמוע אותך.

באתי לרב כדי לבקש ברכה על זיווג וחזרה בתשובה.

קודם כל, חזרה בתשובה 100% בעזרת השם מהרה.

מה השם שלך?

חן בטרותי.

חן בטרותי.

תזכי לזיווג הגון מהרה, בזכות שתלמדי חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה לתת לה בקשה.

אמן. תודה רבה. ומה עוד רצית?

תשובה, תשובה, בעזרת השם, מאה אחוז עם רצון, תמיד מצליחים.

תודה.

כן, תן לבחור פה שורה שנייה.

תכף חכה.

אתה גם שורה שנייה, אבל בסדה שני.

תן לו פה, הלו.

תראה את האצבע.

מה קרה עכשיו, מיכאל?

ערב טוב, הרב. ערב טוב. אני מאוד מתרגש.

רציתי לשאול עוד שתיים-שלוש שאלות, ונקבל ברכה.

בבקשה.

האחד, אם אני יכול לקבל את הסרטונים שאתה אומר על הרב זמיר

ועל הרב גואטה.

תיכנס לאתר שלנו בשופר, יש שם את הכול לפי השמות שלהם. תעשה בחיפוש את השם ותקבל את הכול.

גם על השבתות שאתה אומר?

איזה שבתות?

שאתה אומר שבשבת שמורים, הם כאילו כביכול בשבילם. כן, כן, כן, כן. אתה רוצה שאני אראה לך עכשיו?

יש לך את הזמיר שאומר על השבת עם נר נשמה?

הזמיר, כן, עם הנר נשמה.

תשלח לו, יעקב.

כן, תמשיך.

שתיים,

זמרים פסולים.

כן. אני בקושי שומע שירים.

מאז שאמרת לי, מאז שאמרת לא לשמוע שירים בגלל בית המקדש, אז אני בקושי שומע שירים.

כן.

אשתי שומעת שירים.

כן.

היא משתדלת שאני לא אשמע שירים לא טובים.

איזה זמרים אני יכול לשמוע?

אף אחד.

אין דבר כזה. מה זה אין דבר כזה? אין דבר כזה. היא חייבת לשמוע שירים. אין דבר כזה. תקשיב, תקשיב. אין דבר כזה. בוא תקשיב. היה פה מישהו, יוחי כהן, הרב יוחי כהן. כן, כן. חלק דיסקים. כן.

מותר לשמוע אותו? אני אגיד לך למתי זה.

הדיסקים האלה זה לשמיעה בחול המועד,

אם יש בר מצווה, אם יש חתונה,

אם יש סעודת מצווה,

אז מותר לשמוע, מותר במצווה לשמוע, אבל זה רק בזמן שההלכה התירה, שאר הימים, בימות השנה.

למה החתן שם אפר או שובר כוס, זכר לחורבן?

יש הלכה אפילו להשאיר מקום פנוי בשולחן,

זכר לחורבן. למה עושים?

המעלה מה בכניסה לבית

לא מטויח.

בשביל זכר לחורבן. למה עושים את זה?

בגלל שאנחנו בחורבן ורוצים. אז איך אני יכול לשמוח?

בשעה קוראים לו שיש חורבן, וה' מחכה.

מתי אנחנו נחזור בתשובה ונשיב את השכינה אלינו?

אז אתה יכול לשמוע את מרחיק משיח או כל הזמרים הפסולים האלה,

שכל העניין שלהם, אתה מבין, זה עריות?

הכול מרקידים מעורב, עושים דברים איומים ונוראים. איך אפשר לשמוע פה שרוח כזה?

איך?

בכלל, בלי שיר.

איך שומעים אנשים כאלה,

מחטיאי הרבים,

שפסקו עליהם למעלה מ-25 גדולי עולם,

פסקו עליהם את הפסק הזה?

אז מה יש פה להתווכח?

מי

שלא מתאבל על ירושלים,

לא יזכה לראות בני חמתה.

יבוא עכשיו המשיח ויתגלה,

ייבנה בית המקדש, השטחה, אתה יודע איפה תהיה?

בית המקדש, כן.

צריך להתגבר, גם אני הייתי אוהב מוזיקה, נוסע באוטו, מוזיקה, מוזיקה, מוזיקה, מוזיקה. אני לא שומע מוזיקה כאילו. לא משנה, ככה היינו, ככה היינו, לא היה שום איסור עד אז.

לא יצא הדבר הזה.

התפרסם שהאנשים האלה הם מחטיאי רבים, מעוררים לאריות,

משליכים נעורת בתוך האש, מדליקים את האנשים,

יוצאים מזה תקלות איומות ונוראות, בנים ובנות מגיעים לאירועים שלהם,

עומדות נשים ושורות בפניהם, הם עודדים את הקהל ועושים

דברים איומים, הכל כמו כישופים עם אורות וזה, ומחשבים אליהם.

כן.

אתה מבין לשיר לבד?

לא.

לשיר לבד, כן.

אפשר לשיר בבית לבד.

אמרת שיש הרבה רבנים שמספרים סיפורים.

כן. והרבה בלוף.

נכון. מאיפה אני יודע איזה רבנים אלו?

הם לא רבנים בכלל.

לא רבנים.

הם עדיין מהגבירים הרצאות.

אז מה, הרצאות מרצים גם... אבל מאיפה אני יודע? מאיפה אני יודע? אתה לא תדע אם לא תשמע אותי שאני מזהיר.

אני היחידי שמזהיר.

אומנם הצטרפו עכשיו... אבל לא ד... רגע, רגע.

אומנם הצטרפו עכשיו באיחור, תמיד אחרי שאני מודיע משהו,

באיחור מצטרפים.

קודם אומרים לא, לא, לא.

אחר כך, כשמתברר להם עד כמה זה חמור,

אז אין להם ברירה, הם נשאלים, ובסוף...

אז לכן עכשיו הרב מוצפי יצא נגד הזמיר,

קורא לארגון שלו ארגון של השטן,

קורא לו כומר, קורא לו רפורמי.

יצאו נגדו רבנים, כמו שאמרתי, ספרדים. יש את זה באתר, תקשיב, רגע, רגע.

הרב אליעזר בן דוד קרא לו מין ואפיקורוס. אמר לשרוף את כל החוברות שלו, את כל התורה שלו.

ספר תורה שכתבו מין יישרף.

ככה אומר עליו הרב אליעזר בן דוד,

זיכרונו לחיי העולם הבא.

זאת אומרת, דברים איומים נוראים. לא מוציאים דברים כאלה על אנשים, סתם.

לא מוציאים.

עכשיו,

אם זה הדברים ככה, אז איך אתם לא מבחינים?

כי כשמדברים יפה לאט-לאט,

אפשר לעשות ככה, תיקח נר נשמה, ותעשה ככה וככה,

אז זה נשמע יפה.

אדם עדין.

אני אישית, אני אישית לא מתחבר אליו.

לא חשוב, וכולם, אני לא מדבר. הוא לא מעניין אותי, אבל אני רק אומר,

אמרת, יש עוד הרבה שלא אמרת את השמות שלהם. נכון. מאיפה אני יודע מה לא לשמוע? אמרתי באתר. לא שומע הידברות.

אתר שלי, שופר.

הוא לא שלי, הוא לא שלי, אבל שופר, בשופר. בסדר. הוא אומר, אם אתה בא לבית של בן אדם ומדליקים טלוויזיה בשבת ואתה חרדי,

הוא אומר, אין בעיה שתשב מול הטלוויזיה אם זה לא משפיע עליך.

שמעת דבר כזה פעם?

הוא אומר שאפשר ללחוץ לאישה את היד עם כפפה.

אחר כך הוא אומר, היא לחצה עליו, לחצה, לחצה.

אז היא אומרת, אבל אם אין כפפה, אז הוא אומר, טוב, הרב עובדיה מתיר.

אין כזה הרב עובדיה.

אין דבר. מחריד.

אין דבר כזה.

עכשיו, אתה יודע למה יש בן אדם ששואל את כל השאלות ששואל? הוא לא נותן כמוני לשאול.

הרי אני לא יודע מי ישאל מה ישאל.

40 שנה אני נותן לאנשים לשאול שאלות.

הוא לא. יש לו מישהו שגם לא יודע להקריא.

הוא קורא לו, מה אתה אומר על הדרת נשים?

הדרת, הדרה, הדרה, במקום הדרת נשים. לא משנה.

למה? הוא פוחד משאלות שלא יתקילו אותו, כמו שהוא נפל עם הכפפה.

אז הוא דואג שישאלו אותו שאלות, שהוא הכין בבית תשובות.

ואז שואלים אותו שאלה, כבוד הרב, יש פה שאלה ככה וככה, ואז הוא עונה.

נראה אותך שישאלו אותך פתוח?

אתה רב גדול, לא?

אבל ככה זה עובד.

ככה מרמים את הציבור.

קדימה.

אתה ראית את אבא שלו מקבץ נדבות?

הוא מיליונר שאין כדוגמתו, ואבא שלו מקבץ נדבות?

הם קופסה, עושה ככה, ככה? והוא אומר, תגידו לו שיבוא לבקר אותי.

תגידו לי שהמצב שלי ככה וככה. ראית את הסרט הזה?

תיכנס לאתר.

עוד דבר, לא שאלה.

אני לפני שנתיים-שלוש בערך חזרתי בתשובה, הרבה בזכותך,

על איזו עבירה שיצאתי מאוד גדולה.

רציתי להגיד לך תודה רבה.

ברוך תהיה.

בזכות זה התחתנתי.

זה זה לפני חצי שנה.

יש לי ילדה, אשתי בהיריון,

ועכשיו אני יצאתי מהעבודה ועברתי כמעט לחצי משרה כדי להיכנס ללימודים.

אשריך?

רציתי ממך ברכה. שתצליח, אמן.

ולאשתי, שתהיה לה ילדה קלה. ואשתך, מה שמה?

חן בת שושנה מרים. חן בת שושנה מרים תזכה להשלים היריון תקין ועובר, בריא ושלם.

אמן.

תודה. עוד שאלה אחרונה, כי צריכים לסיים. אמרו לי ב-11' לסיים. תן ליהודי שם.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני קיבלתי אירוע מוחין לפני ארבע שנים.

כן. יש לי בעיה עם אריאל רגל ימין,

בקושי ההליכה קצת קשה לי.

אז בזכות המצוות הרבים שיש לך,

ואני מבקש ממך ברכה.

הקושי שלך ללכת ברגל? כן. ההליכה קצת קשה לי. מה זה קשה?

אני הולך, אבל...

שמעתי. מה זה קשה? קשה למתוח את הרגל?

לא.

אני צריך פשוט הליכה.

להגביה את הרגל? תגיד לי. אני לא מרגיש שאת הרגל זה כמו אבן.

כף הרגל ממש כמו אבן.

אני הולך. הבנתי. זאת אומרת, אין לך הרגש שם. בדיוק. ומה הרופאים אמרו?

שלמה אין... לא, לא.

זו לא פייה, כל מיני דברים. אבל אין מה לעשות.

זה מה שיש. אין מה לעשות.

לכן אני מבקש שמרה. רגע, שמעתי. איפה הבית כנסת?

מה? איפה הבית כנסת שלך? קרוב? רחוק. רחוק.

ואתה הולך ברגל? נכון.

בזכות זה שהרגל תעבוד טוב.

אמן.

אני מודה לכם, יהודים יקרים.

מי שרוצה יבוא לפה, ניתן לו כמה דברים טובים.

אהההה.

תודה רבה, תודה רבה.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,