בני ברק - סוד החיים ונצחיותם

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח

הערב הזה יהיה לזיווג הגון עוד השנה

תשובה שלמה על דרך האמת

ועלייה ברוחניות, בלימוד התורה ובירת שמיים ל...

אמן!

הערב גם לעילוי נשמת הורי בחמים נוחתם עדן

כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכויות ועוונות

מי שזכויותיו יתרות על עוונותיו

צדיק

מי שעוונותיו יתרות על זכויותיו רשע

מחצה למחצה בינוני

והשיקול הזה לא לפי מניין הזכויות והעוונות

אלא לפי גודלם

זאת אומרת לא סופרים מספרים

700 עוונות 900 מצוות

אלא לפי גודל של כל מצווה בגודל של עבירה

ואיך שוקלים?

אין שוקלים אלא בדעתו של אל דעות

רק הקדוש ברוך הוא היודע,

האח עורכין,

הזכויות כנגד העוונות

זה הרמב״ם בעלקות תשובה פרק ג'

אז מה למדנו?

אין בן אדם שאין לו גם וגם

מי שרובו זכויות צדיק,

רובו עוונות רשע מחצה למחצה בינוני

ולא סופרים מספרים

אלא גודל המצוות וגודל העוונות ורק השם יודע לערוך

את החשבון

של הזכויות נגד העוונות

ביארנו

במקום אחר כי היחס שבין פעולת האדם

במעשה המצוות

ובין השכר שיקבל עבור זה אינו כמו היחס שבין פעולת פועל לשכרו

שעבודתו היא במקום אחד ושכרו ישולם לו ממקום אחר.

זאת אומרת,

היחס בין הפעולה של אדם

כשהוא עושה מצוות

ובין השכר שהוא מקבל עבור המצוות

זה לא כמו פועל

שעבודה במקום אחד והשכר משולם ממקום אחר.

מה ההבדל?

המצווה עצמה שהאדם עושה

היא עצמה נותנת עוז ועוצמה בנפש האדם.

אדם שפועל פעולה הוא חשמלאי

והוא התקין עכשיו שקע,

הוא לא מקבל שכר בעצם השקע הזה שהוא עושה,

הוא לא מקבל מהשקע השכר.

אבל אדם שעושה מצווה,

עצם עשיית המצווה כעת נותנת בו עוז ותעצומות בנפש,

ומכשירה את הנפש שלו להיות חיה וקיימת לנצח.

ונמצא שהמצווה עצמה

מחזקת ומחזקת בקרבה את השכר תכף בשעת העשייה של המצווה.

זאת אומרת, האדם זוכה לחיים בעצם עשיית המצווה.

לא צריך להמתין, כאילו הוא עשה משהו,

עושים לו וי.

עשה עוד משהו, עושים לו וי.

עשה עבירה, מינוס.

ואחר כך מסכמים,

ואחר כך יודעים מה מגיע, מה לא. לא!

זה לא כמו פועל.

פועל עושה עבודה פה, עושה כאן, כאן. אין שום קשר בין העבודה לשכר.

שכר הוא מקבל בשטרות אחר כך.

שטרות או מטבעות, זהו. זה לא...

פה אתה עושה,

עצם העשייה כבר השכר נמצא בה,

והיא נותנת לך את העצומות וחיות לנצח.

וזה לא מליצה שהתורה אומרת,

כי היא חייכם.

התורה אומרת שהיא, התורה,

חייכם.

לא בזכות התורה תחיו.

היא חייכם.

ואם היא אומרת כך, זו אמת לאמיתה שהמצווה חיים היא לנו וזה השם שלה ולא משהו אחר.

עכשיו בואו נפרק את זה קצת לאט לאט ונבין.

במושג של חיים יש מדרגות מדרגות.

כל דבר,

אפילו הדומם,

יש בו נפש המחייהו ומקיימיהו.

וזה קוראים לזה הטבעיים

בשם כוח המגנטי המאחד.

את כל האטומים

ועושה אותם לגוש אחד

בעל צורה מיוחדת.

היום ניתן להסתכל במיקרוסקופים

ולראות את מבנה המולקולה.

אבל מה קושר בין החלקיקים שלה? לא רואים.

את הכוח המאחד, הממגנט,

ששומר על הסדר של כל מולקולה שהיא שונה.

מולקולת המים שונה ממולקולת הברזל.

אז כל זה משתנה ויש כוח נעלם.

לא רואים אותו, אי אפשר לראות אותו, גם לא במיקרוסקופ.

מה המאחד?

כמו שלא רואים.

מה שומר על המרחקים בין הכוכבים,

בין הגלגלים,

המסלולים שעליהם נעים הכוכבים?

מה שומר את המרחקים ביניהם? איזה כוח פועל פה?

קוראים לזה שמות. אתה רואה את זה?

אתה לא רואה את זה. אתה מכנה את זה כך וכך, אבל אתה לא רואה את זה.

וכי אדם ראה את הכוח הזה או השיג אותו באחד מחושיו?

אלא זה כוח רוחני שאין אנו יודעים מהותו,

וזהו הנפש המקיימת אותו להיות גוש אחד בדמותו ובצביונו.

זה נקרא הנפש של הדומם שמחיה אותו.

למה? כי גם הוא מורכב מאטומים,

וגם בהם יש את התנועה

ואת הכול,

פרוטונים, נטרונים, אלקטרונים.

זה הדומם. אז גם בדומם יש נפש שמקיים אותו.

גדולה ממנו, מן הדומם,

זה הנפש של הצומח.

מלבד מה שיש בו,

את אותה הנפש שיש בדומם,

בצומח יש גם את הנפש שבדומם.

בצומח יש עוד נפש יתרה נמצאת בו,

והיא הנפש המצמחת והמגדלת.

איך אתה פתאום, ככה מצוציק נהיית, ככה התפתחת ואתה גודל?

כוח הצומח.

אתה שם גרעין, נהיה לך אקליפטוס.

מה, מי עשה את זה?

יש נפש הצומחת.

ואם יבש הצמח,

ואין בו עוד לחלוחית,

והוא לא ממשיך לגדול ולא צומח,

אנחנו אומרים, הצמח מת.

אבל עדיין

נמצא בו הנפש לדומם.

הנפש הצומחת לו,

אבל הנפש הדומם כן.

ולכן הוא נקרא מת מבחינת צומח.

למעלה מן החיים האלה של הצומח,

יש את החיים של החי,

בעלי חיים.

בעלי חיים.

אז יש בהם גם את הנפש של הדומם,

גם של הצומח,

אבל יש תוספת נפש,

שזה כוח התנועה,

שהם יכולים לנוע ממקום למקום,

צבעים, אריות, פילים,

זברות,

נעים

ויש להם הרגשה ויש להם חושים נוספים

ובזה ניחונו בעלי החיים.

גם בצומח יש קצת חושים,

יש צמח אלתי גע בי,

אתה נוגע בו, הוא סוגר את עצמו,

יש צמח שאתה גוער בו, אז הוא גם כן,

יש כל מיני התנהגויות שונות בצמחים.

צמח יודע לנטות לכיוון השמש, לנטות לכיוון המים בשורשים,

הנפש יודעת מה היא צריכה לעשות לקיומו של הצמח.

אבל בבעל חי זה עוד יותר משוכלל.

על חיי החי, בעלי החיים,

יש חיי המדבר,

זה מדרגת האדם.

מלבד שלושת אלה שאמרנו,

נפש הדומם, הצומח והחי,

יש בו כוח של מחשבה ודיבור, מה שאין

לשאר בעלי החיים,

המחשבה, ההיגיון, השכל, האנושי,

אין את זה לשום ברייה בעולם.

וכוח הדיבור,

שאנחנו מתקשרים, מדברים בינינו,

מתכננים תוכניות, מסכמים סיכומים, כורתים בריתות,

נותנים דרשות,

כל זה בכוח הדיבור.

ויש סגולות נפלאות מיוחדות למין האדם.

ולמעלה מזה יש עוד דרגה.

דרגה חמישית,

זה החיים של יהודי בן ישראל,

שהוא מקיים תורה ומצוות,

בהם הוא משיג מדרגה עליונה של חיים,

שהיא בחינה יתרה מכל סוגי החיים של הנבראים.

זאת אומרת,

דרגת היהודי בן ישראל זה שהוא קונה חיים נצחיים.

עכשיו,

כל חיים יש להם קצבה.

יש בעלי חיים שכוח חייהם

ימים ספורים.

יש בהמות וחיות 30-40 שנה.

יש בני אדם 70-80 שנה.

אבל כוח החיים שזוכה אדם יהודי-ישראלי על ידי קיום תורה ומצוות,

אין לו קץ והוא לנצח נצחים.

ואם אמנם אנחנו יודעים

שהחיים הנצחיים הם בעולם הבא,

בכל זאת כבר נמצאים חיים אלה בבחינה ידועה פה,

פה, עלי אדמות.

זה מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה.

ותעשה אדם כדגי הים

מה הדגים שבים

כיוון שעולים ליבשה

מיד הם מתים

אף אדם

כיוון שפירש מן התורה ומן המצוות, מיד הוא מת.

לכאורה המשל הזה לא מובן לפי הפשט.

כי אתה רואה שאנשים לא לומדים תורה והם לא מתים.

אבל יש בו רעיון.

מה הרעיון?

כמו שדג,

אפילו אחרי שהוא פרש מן המים,

הוא לא מת על המקום,

הוא מפרכס והוא מתנודד עוד שעות ספורות עד שהוא מת.

אבל כיוון שהוא ניתק ממקור חייו,

אין לו כבר את כוח החיים הזה.

כשהוא נמצא במים הוא מקושר למקום ששם מקור חייו.

ואם הוא יצא משם הוא נחשב למת.

זה רק עניין של זמן.

ככה אדם

שפורש מן התורה ומן המצוות,

מיד הוא מת.

הוא לא מחובר למקור החיים.

אפילו שיש לו עוד כוח לפרכס כמה עשרות שנים,

הוא יכול יותר, הוא יותר מהדג מחזיק מעמד,

מחוץ למים, אין מים אלא תורה.

הוא יכול אפילו לפרכס מאה שנה.

אבל אין זה אפילו כטיפה מן הים לעומת חיי נצח.

הרי הוא היה שייך למקור חיים של נצח.

אז לכן אם אתה שייך למקור חיים של נצח וניתקת מזה,

אז מה זה מאה שנה שתפרכס?

זה כלום, זה אפילו לא שנייה בנצח.

אבל החיים האמיתיים כבר עבדו ממנו כי הוא ניתק את עצמו ממקור החיים.

ואנחנו אומרים את זה ולא שמים לב.

מה אנחנו אומרים? כי אימך מקור חיים!

איפה המקור של החיים שלנו? אימך!

אם אני אימך, אני דבוק בך, יש לי חיים נצחיים

בלתי פוסקים, גם מפה, לא רק שם.

אבל אם יוצאים,

מתנתקים מהקדוש ברוך הוא, מתנתקים מהמקור של החיים.

מי שמתדבק בקדוש ברוך הוא על ידי התורה והמצוות,

עליו אומרת התורה,

ואתם הדבקים באדוני אלוהיכם,

חיים כולכם היום,

ממש.

זאת אומרת, גם היום

החיים שלכם זה רק היותכם דבוקים בשם אלוקיכם.

בלי זה,

גם היום החיים שלכם לא חיים.

זה נקרא פרקוסים.

לכן אתם רואים את האנשים כל הזמן צוהלים, רוקדים,

זה פרקוסים.

הם לא יכולים לשבת במצב נייח.

הוא כל הזמן צריך לפרכס.

מי שיש לו לב,

מרגיש.

אם יש לך לב, מרגיש.

אתה תוכל להבחין את כוח החיים הזה ולהשיג באיזו מידה

את העדן של חיי העולם הבא.

אפילו שאתה עדיין מחובר ומלובש בחומר.

אבל אדם גס

לא יוכל להרגיש את כוח החיים האלה

כי הוא חי בחיי בשר.

ויותר ממה שהבשר מעניק לו הוא לא מרגיש.

אכל, מרגיש. ישן, מרגיש. עבד, מרגיש.

רוחניות הוא לא מרגיש.

הפוך, נכנס לבית כנסת, לא יכול להחזיק רגע.

כמה הכיסא הולך.

תראו, יש כמה אנשים נכנסים, לא יכולים להחזיק מעמד. שומעים, אה, זה על תשובה?

טרררר. על המקום חוזרים בחזרה.

לא יכולים להרגיש.

למה הם חיים חיי בשר, חומר?

מה שמעניין אותם, יש משהו ככה לקנות בעולם הזה?

ללמוד משהו שאפשר להתפרנס ממנו? לעשות משהו?

זה מה שמחפשים.

בעולם הבא זה רחוק, עזוב אותי עכשיו, תן לי, אני צעיר, תן לי להספיק מה שאני יכול פה.

ומי שחי חיי בשר ולא מרגיש את הרוח הוא כמו חיה ובהמה,

שגם הם לא מבינים בכלל את חיי האדם ומעלתו.

דבר עם סוס, תגיד לו, מה אתה אומר על הרוכב שלך?

הוא מבין? הוא לא מבין במה אתה מדבר.

הוא יראה את הרוכב

מתנדנד וקורא גמרא בניגון,

אז סוס מבין מה הוא עושה בכלל?

הוא יודע מה הוא עושה? הוא לא יודע שום דבר.

גם האנשים האלה שיש להם דין של חיה ובהמה,

שהם חיים חיי חומר גסים,

הם לא מבינים מה זה חיי חומר, הוא לא מבין.

תגידו לי, מה אתם עושים? מה אתם נהנים מזה? לא מבין, מה אתה נהנה מזה שאתה שם ציצית? מה אתה נהנה מזה שאתה שם תפילין וכל פעם אתה קם בבוקר מוקדם? מה יוצא לך בזה? תגיד, מה אתה נהנה מזה?

כמה אתה יכול לקרוא, לקרוא, לקרוא? קום, תעשה משהו, זה,

אתה עושה...

עבודה, אתה יודע, תזיז, מה?

אין לך שום אמביציה? ככה? כל היום מתנדנן?

מה זה?

מיכה אמר אמנון לוי היום בתוכנית? הרי ב-2019!

איתה בגמרא

מכריז רבי אלכסנדראי

מאן באה חיה,

מאן באה חיה.

הוא עובר

וצועק מי רוצה חיים? מי רוצה חיים?

כנוף ואתו כולי עלמא לגבי.

אמרו להבלן חיה.

כולם התאספו סביבו ואמרו לו אנחנו רוצים חיים. תן, תן חיים.

תן. מה יש לך? יש לך תרופות? אתה מוכר משהו? משהו לאריכות ימים. יש לך איזה משהו?

מה אמר להם?

מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב?

או...

מה הוא חידש להם?

מה, הם לא יודעים את הפסוק בטהילים?

יודעים.

מה החידוש?

החידוש שלו הוא שהוא הכריז ככה

מי רוצה חיים?

מה כולם חשבו?

שהוא מתכוון לחיי ההווה.

לשם כך התאספו כולם ואמרו לו תן לנו. נו, תן, תן חיים.

תן סוד אריכות ימים. תן לנו תרופה. תן משהו. משהו.

מה אמר להם?

שגם חיי ההווה שאתם חיים עכשיו עומדים מולי אינם נקראים חיים בלי תורה ומצוות.

מי האיש החפץ חיים?

אוהב ימים לראות טוב.

ולא שהוא רק גמול של אחר המיטה. אתם חושבים שחיים זה רק אחרי המיטה? אם אתה תהיה צדיק פה ותשמור את הטוב, את התורה אין טוב אלא תורה ואתה תשמור לצונך מרע וזה אז יהיה לך עולם הבא אחרי המיטה.

אלא גם פה בעולם הזה אתם קונים לנפשכם חיים היום,

לא לעולם הבא. לעולם הבא. להיום.

כי התורה והמצוות הן מרוממות את הנפש של האדם

ויוצרות בו כוח חיים מייד בעשיית המצוות.

הרי זה ההבדל בינינו.

נסתם בני אדם.

אנחנו דרגה חמישית בבריאה.

ומה, אנחנו מדברים כמותם, הולכים כמותם.

הכול אותו דבר.

מה ההבדל בין יהודי לגוי? אותו דבר.

לא, לנו יש תורה ומצוות. כלי חמדה.

ניתן לנו.

התורה הקדושה והמצוות.

וכשאתה לומד אתה מכניס חיים בתוך החיים הסתמיים שיש לך,

כמו בעל חי,

כמו גוי.

אבל אתה מכניס את התוכן של התורה והמצוות,

זה מחיה את הנפש.

עכשיו, לא רק לעולם הבא.

עכשיו נבין מה שכתב הרמב״ם.

הרמב״ם אומר,

בעניין המשקל של הזכויות והעוונות,

זה לא לפי מידת חשיבותם של כל מצווה והאיכות בלבד.

זה נחשב, כמו שאמרנו קודם, אבל לא בלבד.

אלא זה גם תלוי באיכות הפעולה,

כמו שהסברתי אתמול בבת ים.

זאת אומרת, בודקים גם את איכות הפעולה שאתה עושה את המצווה.

לא רק את מעלתה,

לא רק את הזכות שבה.

דוגמה,

אם רופא מצווה

לשני אנשים חלשים לאכול מאכלים ידועים,

שווים,

שמבריאים את גופם,

ולשתות תרופות,

ושניהם

שומרים על מצוותו, אוכלים ושותים בדיוק לפי הרצפט שנתן להם.

הכול בדיוק.

בכל זאת,

לא תיראה פעולה שווה על שניהם.

התוצאה לא תהיה שווה בשניהם.

מתי?

אם אחד יאכל במנוחת הנפש,

בשמחת הלב,

אז האוכל יתעכל במיעב היטב,

ואז האוכל והתרופות יפעלו את פעולתם כראוי להבריא את גופו.

השני גם אכל אותן תרופות, אותם מאכלים,

אבל היה טרוד בלע את המאכלים המבריאים בלי לחיסה מספקת כלאחר יד,

והיה גם מצר ודואג

על ההוצאות של התרופות והמזון היקר מבית הטבע.

ודאי שלא תפעלנה הרפואות את פעולתן הרצויה על השני כמו על הראשון.

אפילו שבמידת המאכלים עצמם ובאיכות שלהם,

השני לא החסיר מאומה מן הראשון.

שניהם אכלו בשווה,

אבל מצב רוחם היה שונה לחלוטין, מקצה לקצה,

וזה גורם להשפעה

שלילית על השני ולא על הראשון.

כך, גם במעשי המצוות.

המצוות, יש בהן חיי נצח,

ושונה בהן התועלת

לפי אופי הפעולה.

מי שעושה מצווה עם כל כוונת הלב

מתעורר בבוקר בזריזות לעבודת הבורא,

מברך ברכות התורה והשחר מתוך רגש פנימי,

מניח תפילין בכוונה ומתפלל את התפילה מתוך כובד ראש,

ומתוך שמחה של מצווה שהוא עומד לפני הבורא ויכול לבקש את צרכיו.

המצוות האלה על הבוקר הן רפואות לבשר

ושיקוי לעצמות ואריכות ימים לנשמה.

אבל מי שעושה את המצוות האלה מתוך בהלה, מתוך טרדה,

והראש חושב בעסקי והבלי העולם הזה וחוטף את הברכות,

בולע אותן בלי כוונה,

תולה תפילין על הראש,

מתפלל בלי רגש, בלי מחשבה,

ודאי שאי אפשר שתפעלנה עליו המצוות

את הפעולה הרצויה השלמה.

אז זה ברור,

תלוי איך מקיימים את המצוות, ככה ייראו החיים שלך פה,

חוץ מהעולם הבא אם תקבל שכר בכלל על מצוות כאלה,

אבל פה,

פה,

כשאדם עושה מצווה בשמחה,

בהשתוקקות, הנפש לא מתמלאת,

היום שלו נראה אחרת, רואים אותו מאושר כאילו מצא שלל רב,

בעוד שאדם שטרוד,

מנחה, מנחה, נו נו בסדר, נו נו נו נו נו נו נו נו,

כאילו לא אומר לו תתחיל, נו תסיים כבר, נו נו נו

אלה שנוסעים למעיינות מרפא.

אז הם, כשיוצאים, שוקלים את עצמם,

וכשהם חוזרים, שוקלים את עצמם,

לדעת כמה זה הועיל להם או לא הועיל. יש כאלה שנוסעים למקומות מרפא בשביל להוריד במשקל, יש כאלה לעלות במשקל,

יש כאלה לשמור על המשקל,

תלוי כל אחד לאיזה סיבה.

רופא,

שיודע ברור

מה כוחן של רפואות לפעול,

אף על פי שהוא יודע את התועלת

התלויה באופן ההשתמשות בהן,

הוא צריך לבדוק אם באמת השתמשו בתרופות לפי התנאים הדרושים,

אם הוא אמר כל שש שעות,

אם הוא אמר אחרי האוכל, לפני האוכל,

חצי שעה לפני, שעתיים אחרי,

זה תלוי. אתה משתמש בדברים כמו שצריך, זה לא רק בולעים.

בשביל מה אני אבלע אחד כל שש שעות? אני לוקח שלוש ביחד.

אין לי זמן לחכות ולהמתין, לעשות שעונים.

זה יועיל?

זה לא מועיל.

ולכן

בוחנים את המשקל, לדעת האם נוסף במשקל מה שרצינו.

האם נפחת מהמשקל מה שרצינו?

הבדיקה הזאת בסוף תגלה, הם ישתמשו בתרופות כמו שצריך והשיגו את התוצאות הנדרשות.

כך גם במשקל של הזכויות והעוונות.

לא את מניין הזכויות והעוונות בוחנים.

לא את איכות המצוות והעבירות שוקלים.

אלא האם הנפש של האדם עצמו עלתה במשקל או לא עלתה במשקל?

איזה משקל?

איזה משקל?

איזה משקל עולים במצוות?

בשיקול אל דעות.

הוא בודק אם אחרי כל המצוות שעשית, האם המשקל סגולי שלך בקדושה,

בטהרה, ביראה,

בזריזות, בשמחה,

האם המשקל שלך עלה או לא עלה?

מה הערך שלך? עלה או לא עלה?

האם ערכך עלה?

האם כל הפעולות שעשית בתורה ומצוות העלו את משקלך בעיני ה'? לא הפיזי,

המשקל הסגולי הרוחני שלך.

ואם זה כן או לא,

רק הבורא יתברך יודע האם עלית במשקל או לא.

אבל אפשר שגם אדם

יהיה לו מושג לדעת את משקל נפשו במידה ידועה.

אם ירצה לדעת עד כמה פועלת עליו התורה והמצוות,

עליו לבחון כך.

מה המבחן?

אם גדלה התשוקה שלו אחרי ראש השנה לתורה ולמצוות,

יותר מהתשוקה שלו לענייני העולם,

זה סימן שזכויותיו מרובות על עוונותיו.

אם תשוקתו גדלה לענייני העולם הזה,

אות וסימנו כי נמצאים בנפשו עוונות יותר מזכויות.

והפסולת מרובה על העיקר.

לאן אתה נמשך?

כמה שעות אתה משקיע בזה?

כמה אתה משקיע בזה?

אם אתה רוצה לדעת מה מעלתך על מעלת חברך, אומרים חכמים,

תראה כמה השקעה מהיממה אתה משקיע על חיי העולם הבא ביחס לחברך, כך תדע.

מה משקלך ביחס אליו?

וכמובן, איכות הפעולות.

חובת הלבבות אומר, כל מה שנמצא בנפשו,

תשוקה לאבלי העולם,

יחסר לו בנפשו מרוחניות.

והכלל אומר לו, נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים.

צור זה היה מקום של רומי,

ירושלים ממלכת יהודה.

כשנתמלאה צור,

זה על חשבון חורבנה

של ירושלים. והפוך,

כשנתמלאה ירושלים מחורבנה.

אי אפשר ששניהם יעלו ביחד.

אי אפשר שהחומר והרוח יהיו ביחד שווים.

משל, למה הדבר דומה?

אדם נמצא כאן בנקודה זו,

פה הרוחניות

ופה הגשמיות.

נוטה לגשמיות, מתרחק מהרוחניות.

נוטה לרוחניות, מתרחק מהגשמיות.

אין אפשרות ביחד.

אתה לא יכול להיות בשני מקומות ביחד.

אתה או פה או פה.

וזה על חשבון זה.

אז אם אתה רואה שאתה יותר נוטה ונמשך ומשתוקק ומחפש ומבקש רוחניות,

זכויותיך גדולות מעוונותיך בלי לדעת פרטים אפילו.

כללית.

ואם זה הפוך, הפוך.

באופן כזה,

הלא מקום לכל אדם

לבחון את עצמו ולדעת את משקלו.

האם עוונותיו מרובים מזכויותיו?

אז לפי זה, אם אנחנו נשקול עכשיו את נפשותנו,

לכאורה נחרד וניבהל

כמה אנחנו משקיעים באמת בתורה ומצוות.

מתוך היממה. היממה זה 24 שעות.

כמה יש לנו נטו,

נטו,

שאנחנו משקיעים בזה.

אז כל אחד יעשה חשבון בנפשו,

וגם כמה תשוקתו גדולה לענייני העולם הזה יותר מענייני העולם הבא.

דוגמה,

אם בן אדם

הפסיד קריאת שמע בזמנה,

היה עייף, סליחות, מאוחר, כבר כמה ימים,

אין לו כוח, הרוג, שפוך.

קם, איחר,

קריאת שמע בזמנה.

קורה,

אבל איחר.

האם תהיה לו עוגמת נפש מזה כמו שאם הוא איבד 100 שקלים

או אפילו פחות?

אם אדם קיבל עודף עכשיו 100 שקלים מחנווני,

הגיע לאוטו, בא להוציא אותם, איפה זה?

אין.

חוזר בחזרה, מחפש, שואל אנשים, סליחה, ראית אולי פה שטר שנפל?

ראיתם מישהו שחוזר ואומר, יואו, תשמע ישראל,

יואו, עבר הזמן, יואו.

יש לו הסבר, מה, אני הייתי עייף, שפוך, מה אתה רוצה ממני? אני בן אדם, אני בן אדם, מה אני?

שק בטטות, נפלתי, זהו, לא יכול לקום,

לא יכול לקום.

אם אדם,

נגיד הייתה הזדמנות, עשו מנוי, מנוי להרצאות,

נגיד,

ונשמטה ממנו המצווה הזאת,

הוא אמר, אני עושה כל מיני חשבונות, בינתיים נגמר ההרצאה, הלכו כולם הביתה, נשמטה ממנו המצווה.

האם הוא ידמה צערו זה כצער שיש לו,

אם הוא רואה קונה שנכנס לחנות של החבר שלו וקונה אצלו סחורה ולא אצלו,

על מה הוא יצטער יותר?

על ההפסד של הקונה ולא על ההפסד של המצווה.

למה?

כי הקונה לא קנה אצלו, הוא מבין שהוא הפסיד רווח.

וזה שהוא הפסיד את המצווה, שהוא קונה את החיי הנצח,

הוא לא מרגיש שהוא הפסיד משהו.

יש לי מצוות, ברוך השם, יש לי מספיק,

אני נותן פה, נותן שם, אני זה, זה.

אז תגיד אותו דבר עם הקונים.

אה, לא כולם נכנסים אצלי, אבל נכנס אצלי אחד, שניים, שלושה, זה גם טוב.

מה חייבים שלוש מאות, ארבע מאות, כל יום שייכנסו אצלי? לא.

לא חייב להרוויח כל כך.

אדרבה, ככה יש לי זמן לשמוע שירים וזה.

לצנוד.

לצנוד.

הרי אם אדם יבדוק את עצמו באופן הזה,

תסמרנה שערות ראשינו,

כי חכמים זיכרונם רכמרו,

כי כל מי שעוונותיו מרובים מזכויותיו,

הרי זה רשע ומת ברשעון, נחתם.

מיום הכיפורים, סופית,

שהוא מת.

ומת, אמרנו, יש כמה דרכים.

או מת ממש,

או מת נהיה עני,

או מת שזה ייסורים,

או מת זה מצורע,

או מת בלא בנים.

יש כמה סוגי מתים.

כל אלה נקראים מתים.

ונגזר עליו.

או שאם היה צריך להיות 80, הורידו לו 10. בשנה הבאה הורידו לו עוד 15. וככה הוא נפטר בגיל 27. איך הוא גמר כל כך מהר?

בגלל שכל פעם

הוא מת.

אבל לא מת לגמרי, לא לקחו לו את כל ה-70-80 שנה, לקחו לו חתיכה של חיים.

מיתת שנים זה נקרא.

מורידים לו.

ולכן כתוב רשעים לא יחצו ימיהם.

מה הפירוש?

היה מגיע להם יותר מפי שתיים.

נגיד הוא נפטר בגיל 40, אז הוא היה צריך לחיות יותר מ-80.

80 וחצי 40, נכון?

כתוב לא יחצו, אפילו למחצית של החיים שנקבעו להם מראש לא יגיעו.

איפה נעלמו החיים?

לאן הלכו החיים?

אם מגיע לו, למה לא נשאר?

בגלל שמורידים לו כל שנה.

לא עשה תשובה,

לא עשה תשובה, לא עשה תשובה, מורידים.

מיתה, גזרו עליו מיתה.

נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה.

אז הוא מת.

לא לגמרי.

מורידו לו שנים.

גם

זה ברור לנו שלפי משקל זה העוונות שלנו מרובים מהזכויות

ולכן צריך לחרד כל איש ולהיבהל

אוי לנו אוי לנפשנו שאנחנו גומלים לעצמנו רעה אנחנו לא מישהו אחר

אבל צריך לדעת

שלא רק מידת הדין יש בעולם

יש גם מידת הרחמים

אנחנו אומרים על רחמך הרבים אנו בטוחים

אבל לא כולם זוכים לרחמים

אילו היה הפחד שלנו פחד מוות מיום הדין

אז בטח הקדוש ברוך הוא שואל רחום וחנון היה מרחם עלינו

כי הוא רואה כמה אנחנו רועדים

אם אבא שמע שהבן שלו עשה מעשה שלא ייעשה בבית הספר

והוא קורא לו

אימא אומרת לו אבא קורא לך

והוא יודע כבר על מה

אז אם הוא בא ואומר לאבא שלו מה?

וואו איזה פליק הוא הולך לקבל

לא רק מה שהוא עשה הוא גם אומר מה?

אבל אם הילד בא רועד ככה

אז אבא אומר לא לעשות יותר די הוא הולך למות לו כבר

מה מה עוד יהרוג אותו?

אז הוא אומר לו בסדר בסדר הבנתי אתה מבין שעשית משהו לא טוב נכון?

לא לעשות יותר לא לא אבא לא לא לא לא לא בסדר גמרנו

אם אדם בא לדין בפחד

יש מקום רחם

אבל אם הוא בא ככה כאילו מה מה מה מה מה?

כאפה הוא יקבל

אם אדם בא לדין בלב שמח

בנפש חפצה ושקטה בלי כל מורא ופחד

הוא יכול לבקש רחמים?

בשעה שכל הדין נראה אצלו משחק

יש פנים לבוא למלך לבקש רחמים?

איך אפשר שיירחמו עליו

אם אדם לא מתיירא ולא מצטער?

אז לכן אם אנחנו מבקשים רחמים למרות שאנחנו נוטים אחרי החומר יותר מאשר זה

אז צריך להבין את המצב הנורא שבו אנחנו נמצאים את הסכנה המרחפת באמת

ולבקש מהקדוש ברוך הוא

אשיבנו השם אליך ונשוב

אנחנו אומרים אין לנו כוח לשוב לבד, אשיבנו

לפחות אנחנו יודעים מה צריך לעשות ומבקשים השם שייתן לנו כוח

לעשות את התשובה

אשיבנו השם אליך ברדה ונשוב

אומנם לא בנקל

מגיע אדם לידי תשובה גמורה

איזה תשובה גמורה עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם מדברים על אחד, שניים לא מדברים על עבריינים שכל יום עושים חבילות

על חטא

צריך לשוב בתשובה שלמה עד שיעיד עליו יודע תעלומות שהוא לא ישוב לזה החטא לעולם זאת אומרת כשאתה מקבל עליך תשובה

אתה מתחרט על העבר ואתה מקבל מכאן מלהבא לעולם אתה לא חוזר על זה

זה נראה מוגזם, לא?

איך אדם יכול להתחייב?

איך אדם יכול להתחייב מעכשיו עד עולם שהוא אף פעם לא ייכשל באותו חטא? איך אפשר להתחייב?

לכאורה זה בלתי אפשרי, זה התחייבות סרק כאילו,

זה לא הגיוני שבן אדם יוכל לשמור,

בפרט אם יש לו הרבה עוונות או הרבה חטאים,

איך הוא יוכל בבת אחת? פתאום הוא יתהפך, נהיה בן אדם אחר?

ואני אתן לכם דוגמה,

ומפה תראו כמה אנחנו מזלזלים בחיים שלנו, לא מכירים את ערכם ולא יודעים בכלל מה זה חיים.

נגיד אחד,

יש לו יד רחבה,

ונולד לו תינוק,

והוא אוהב את התינוק,

והוא לוקח אותו, שם את הבטן שלו על היד שלו, ועושה לו ככה, ועושה לו ככה.

באים ואומרת לו, תזהר, תזהר, הוא יפול, הוא יפול, איזה יפול, תראה איזה יד, אופ, אופ,

פססט, מקפיץ אותו, מוריד אותו,

עושה לו ככה,

שבוע, שבועיים,

חודש, חודשיים,

ויום אחד טראק, החליק לו הילד, בום, על הראש, מת.

מה אתם אומרים?

הוא יכול לקבל על עצמו מעתה ועד עולם שהוא לא יישחק עם התינוקות הבאים שלו, ככה הוא יכול, או שהוא לא יעמוד בזה.

ודאי שהוא יכול,

ודאי שהוא יכול.

הוא יכול אפילו להגיד, אני לא מרים תינוקות, תרימי את. אני לא יכול לקחת אותם בעגלה, אם את רוצה.

אני לא מרים תינוקות.

כל כך יהיה לו פחד

ממה שהוא עשה.

הוא הרג נפש!

במים שלך חטא זה מוות

חטאים תרדף רעה

הנפש החוטאת היא תמות אין פתרון

הדבר היחיד זה מה שהשם אומר יעשה תשובה ויתכפר לו אבל זה עם תשובה ומה זה תשובה?

שיקפר על עצמו לעזור לאותו חטא עד שיעיד עליו יודע את העלומות שלו לעזור לאותו חטא אז איך תמשיך לעשות בעצמך ככה?

אז אתה לא יודע מה זה חיים אתה לא מאמין בזה אתה לא מבין את זה משהו פה דפוק משהו פה דפוק

זה לא יכול להיות לא יכול להיות משהו פה אז אין לנו בכלל שום הבנה בכלל מה זה חיים

כאילו כאילו כל העניין של תשובה ראש השנה כיפורים זה טקס טקס שצריך לעבור אותו באים מתפללים תוקעים שופרות עושים זה טליתות פה שם אומרים זמירות

אדון עשה לי עוד, איזה יופי זה,

יא שמע אביונך.

כולם יודעים לשיר מקהלה, איזה כיף.

מה זה חגים זה משהו וזה, ותפוח בדבש וזה זה.

איזה כיף, ודיאטה בכיפור, ואחר כך זה זה.

הלו,

מדברים על החיים שלך.

אתה מהמר על החיים שלך. תפסיק לשחק בחיים שלך.

אין הבנה, אין רגש, אין תבונה, כלום.

אם אדם לא מצייר את הציורים האלה מול העיניים, הוא בחיים שלו לא יזוז.

אפילו יעשה פעולות של תשובה וידפוק ויצא אבק והכל.

לא יעזור שום דבר, שום דבר לא יעזור.

שום דבר.

הוא לא דופק

כאילו חרטה, הוא תוקע את החטאים בפנים,

שלא יצאו.

אז איך יגיע אדם לתשובה עד שיעיד עליו ויודע את העלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם?

הסברנו את הדוגמה עם התינוק, מזה אפשר להבין.

גם אתה תינוק,

רק הבעיה שאתה משחק עם עצמך.

לא שיחקת בתינוק שלך, אתה משחק בעצמך כי אתה בעצמך תינוק.

ואם התינוק היה לו פה, הוא היה אומר לך, אבא, מה אתה עושה? אתה מסכן אותי, אתה נורמלי, מה אתה עושה?

בשביל מה אתה עושה את זה? בשביל מה כל הפוזות שלך? מה אתה מרוויח מזה? אתה רק מסכן אותי.

אבל יש לנו עוד אפשרות להתנחם.

כי אפילו שהזכויות והעוונות,

הגן עדן והגיהנום, נמצאים בנפש האדם עצמו,

בכל זאת יש עוד זכות

שיכולה להועיל לפעמים

על האדם אפילו שהיא מחוצה לו.

זכויות והעוונות זה תלוי בך,

אבל יש עוד אפשרות

שאדם יעשה זכות חיצונית לו והיא תועיל לו מאוד מאוד מאוד.

אבל זה פה, אני מגלה עכשיו סוד שכולם מכירים ולא מכירים.

מה הפירוש לא מכירים?

מכירים את הסוד, דיברנו עליו,

אבל לא יודעים מה הוא פועל.

יואו, יואו, יש פה סוד שהיה לכם כדאי לבוא לעולם, לעולם, רק בשביל הסוד.

תקשיבו טוב.

נקדים

את דבריו של הרב רבי יצחק בלאזר,

זיכרונו לחיי העולם הבא.

הוא אומר על הפסוק

ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

שואל,

למה נאמר לעולם ועד?

מצדיקי הרבים ככוכבים.

כמו שהכוכבים תקועים בשמיים מאירים תמיד,

מצדיקי הרבים.

הם כמו כוכבים שיעירו תמיד.

למה כתוב לעולם ועד?

לעולם ועד.

למה?

הפירוש הוא

אמנם מצינו דברים שהגמול שלהם מגיע לאדם בעולם הזה

ויש גם עונשים שאדם נענש על עוונות בעולם הזה.

אז יש דברים שאדם מקבל שכר בעולם הזה

ויש דברים שהוא מקבל גם עונש בעולם הזה.

ואין שום דמיון וערך בין שכר ועונש בעולם הזה לעולם הבא.

זה כבר הרחבנו בבת ים מספיק.

כי הרי שעה אחת יפה של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.

בכל זאת

יש איזה חשבון

לשלם גמול מצוות ולענוש על עבירות בעולם הזה.

מובא בגמרא כך

ביום הפ״ב

ארבעה חילוקי כפרה הן.

עבר על מצוות עשה

עשה תשובה

מתכפר לו מיד.

עבר על עבירות לא תעשה

עשה תשובה צריך להמתין עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר.

התשובה תולה

ויום הכיפורים מכפר.

עבר עבירות עשה ולא תעשה שיש בהן כרת או ארבע מיתות בדין

עשה עליהן תשובה

תשובה תולה ויום הכיפורים תולה עדיין אין לו כפרה עד שיבואו עליו ייסורים

ואז יתכפר לו.

כמה ייסורים יכול להיות? שנה? שנתיים? חמש? חמש? עשרה? שלושים? תלוי כמה שזה.

והתשובה

וימי הכיפורים עדיין

תולים לו ורק הייסורים יכפרו.

אבל אם בן אדם

עבר עבירות

שיש בהן חילול השם

אין כוח בתשובה לתלות,

אין כוח ביום הכיפורים לכפר,

אין כוח בייסורים למרק,

אלא כולן תולין ורק המיתה כשהוא ימות ממרקת.

שנאמר ונגלה באוזני השם אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון.

כי נגד עוון חילול השם אין שום חשיבות לענייני העולם הזה ולכל העונשים שבו.

הכל זה אפס אפסים כמה שתיתן לבן אדם עונשים,

עונשים,

עונשים, עונשים, עונשים.

אתה לא יכול לגרד אפילו משהו מהחילול השם שהוא עשה.

ואי אפשר להיפרע מבן אדם על חילול השם עם כל העונשים שבעולם,

מפני שהדבר הוא חמור מאוד מאוד מאוד.

עכשיו ידוע שמידה טובה מרובה ממידת פורענות, פי 500. אז אם

העוון הוא מעוון הוא חילול השם ולא מוצאים ערך בעונשי העולם הזה כדי להיפרע ממנו, אין, תביא כל איסורי איוב ותביא ותביא ותביא,

אי אפשר לגמור להיפרע ממנו.

אז כל שכן מי שיש לו זכות הרבים אין שום

שכר בעולם הזה יכול לנקות לו מהזכויות.

כאילו שהוא יתפרנס מכל הזכויות בעולם הזה ויגמור עם הזכויות. אין דבר כזה.

אי אפשר. כל שכר שתיתן לו בעולם, תן לו את אמריקה ואירופה ואסיה ואפריקה, ותן לו את האנשים ואת הכסף ואת הזהב ואת הכול.

תן לו הכול.

אתה לא יכול לנקות לו כלום,

כלום, כלום מהשכר שמגיע לו.

כלום, כלום, כלום, כלום, מי שמזכה את הרבים.

שמעתם סוד כזה פעם בחיים שלכם?

לא שמעתם.

ולכן,

אפילו שבשאר מצוות יש שמשלמים לאדם שכר צדקותיו בעולם הזה,

יש אנשים שמשלמים להם, הם אכלו את עולמם בחייהם זה נקרא.

כל מה שמגיע להם שם נתנו להם פה.

אבל מצדיקי הרבים נשאר את צדקתם ככוכבים לעולם בעד. אי אפשר לגרע מזה.

מה ההסבר?

מישהו צדיק בינו לבין עצמו,

אז הוא פועל בנפשו

על ידי מעשי המצוות שהוא עושה בעצמו.

הוא מחייה את נפשו על ידי המצוות שהוא עושה, כמו שאמרנו.

אבל מזכה הרבים,

חוץ ממה שהוא פועל בנפשו,

הרי גם מה שאחרים פועלים לשם זה על ידו ובגללו.

אז הם ובניהם ובני בניהם עד סוף הדורות וגם כל המושפעים מהם ישיר או עקיף.

מוסיפים לו בזה זכויות.

ואפילו שזכויות באות מבחוץ,

הן נחשבות הזכויות שלו.

אפילו שהוא לא פועל כלום.

זה כבר הוא חזר בתשובה והוא ממשיך לבד.

זה לא אתה מקבל שכר,

יש לך, החזרתי בן אדם בתשובה, זה מצווה, כל הכבוד, זכית במצווה.

ונתנתקת, זהו, עשיתי. כמו הנחתי תפילין, הורדתי, נגמר.

אין המשך,

אין המשך, נגמר.

ירד, נגמר.

הלך, לא נגמר.

מתחיל.

עד סוף הדורות.

ולכן נאמר על משה רבנו,

זכה וזיכה את הרבים,

זכות הרבים תלוי בו.

כל הזכויות של עם ישראל, כולם, כולם, כולם, כולם, כולם, עד היום,

הכל תלוי בו.

הוא המתחיל והקול שלו.

למה הוא רוצה להיכנס לארץ?

לקיים גם מצוות תלויות בארץ, אבל שהוא ינחיל לעם ישראל את המצוות האלה.

נכון, ישי?

אז יש לנו עצה טובה.

מה העצה?

לזכות את הרבים,

להתמסר לקידוש שם שמיים,

להגדיל תורה אולי אדירה,

ואז בטוח שזוכים בדין.

אבל זה מגוחך מה שאמרנו, לא?

מה זה פתאום קם אדם בבוקר ונהיה מזכה את הרבים.

יכול להיות דבר כזה?

טוב, אז אני עכשיו מזכה את הרבים.

מה תעשה?

מה זה?

מה, אתה יכול להשפיע על אנשים?

להפוך אותם? לזה? מה, מה? מה, אתה פתאום קם ואתה נהיה מזכה את הרבים? איך זה?

למה זה מגוחך?

למשל, לעני, פועל,

שאין לו מה לאכול,

רעב ללחם,

ובא מישהו ואומר לו, תשמע,

אני רואה שאתה עובד, עובד, ולא יכול אפילו לגמור בשביל שתהיה לך פת לחם.

אז יש לי עצה בשבילך.

תפתח בית חרושת ויהיה לך הרבה כסף,

ויהיה לך הרבה אוכל!

הוא בקושי עובד, בקושי, אתה מבין, מוציא את הפת לחם, ואתה אומר לו, תפתח בית חרושת. מה זה תפתח בית חרושת? פועל עני,

יכול לקום פתאום, ואומר, טוב,

אני פותח בית חרושת, יאללה.

מה,

הולך, קונה שטח? מה עושה? מאיפה? ממה?

מביא סחורות, ממי? מי יתן לו? על מה? מאיפה כסף? מה?

איזה מין הצעה זאת? אומרים לך, אתה בקושי דתי,

עכשיו תהיה מזכה רבים, ואתה תהיה עשיר, ותזכה בדין,

איך אפשר לדבר כזה?

אז איזה מין העצה הזאת?

היי, אילן, איזה העצה הזאת?

מניין יהיה לבן אדם כוח לעבוד בשביל קידוש השם,

ולזכות את הרבים,

בזמן שהוא בעצמו רחוק מעבודת השם ומהקדושה?

רבי יצחק בלזר אומר, יש לי רעיון בשבילו.

אה.

אני לא ראיתי את הרעיון הזה של רבי יצחק בלזר.

אני המצאתי אותו לבד.

לא תאמינו, אני ממש התפעלתי.

ראיתי מה הוא כותב? לא יאומן כי יסופר.

הוא אומר, יש יכולת.

כן, אפשר להגיד גם לבן אדם כזה, פועל, כזה שהוא,

אין לו אמצעים,

אין לו יכולות ואין לו זה.

אומר לו, יש יכולת גם שאתה תהיה

מזכה את הרבים.

איך

תשתתף

במעשים של מזכי הרבים?

וזה יכול גם אדם

שהוא לא עמיד.

איך עושים?

קונים מניות בבית חרושת הגדול.

נכון, מוציאים לבורסה כל מיני חברות וכל מיני דברים,

ומוכרים מניות, לא הרבה כסף.

יש מניה עולה שתי דולר, יש מניה עולה שלוש דולר,

תלוי. אז אתה קונה אלף מניות, שתי מניות, 15 מניות,

אבל יש לך מניה.

אתה מנוי,

יש לך מניה,

אתה שותף בכל הרווחים העתידיים, אתה אחד מכל אלה שמימנו את הפרויקט הגדול.

נכון שכל אחד ישתלם לפי האחוזים שהוא השקיע,

אבל יש לך חלק בפרויקט הגדול של קידוש השם בעולם.

אתה חלק מזה.

יש לך פנים לבוא,

מזמינים אותך כשיש אירועים,

מודיעים לך מה החברה עשתה,

אתה מדווח,

אתה חלק מה...

קומיטי.

ואדם יכול להרוויח, ולפעמים מניות קופצות.

וזה מניות שאף פעם לא יורדות גם.

לא כמו בבורסה,

רק עולות.

ולכן על כל אדם להשתדל בכל מאמצי כוחו להשתתף

בזיכוי הרבים,

בהחזקת המוסדות,

ולקחת חלק בעבודת זיכוי הרבים,

ובזה הוא ודאי יכול לזכות בדין.

אני חלק ממזכי הרבים.

ועליי נאמר,

ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

ואי אפשר לנקות לי מהזכויות שלי בעולם הזה ולתת לי על חשבון העולם הבא, אין דבר כזה. זה לעולם ועד.

ואתה תהיה כבר

בעולם האמת, והמניה שלך ממשיכה.

המניה היא על שמך, והיא ממשיכה.

וכל התוצאות ממשיכות לעלות והרווחים, והבונוסים, והדיבידנדים, והכול אתה מקבל כל הזמן.

אז לסיכום,

יש תרופה אחת להתעורר בתשובה.

צריך להרים את קולנו אל הקדוש ברוך הוא ולבקש, בלי להתבייש,

לבקש,

שיעזור לנו לבוא לפניו בתשובה אמיתית,

ולקבל עלינו בקבלה בלתי חוזרת,

שאנחנו מעתה נשתדל ככל האפשר לעשות,

לפעול ולהפיץ ולרכוש מניות בזיכוי הרבים למען קדושת שמו יתברך.

ומי שיש לו מניות בזיכוי הרבים,

הוא גם יהיה בין המנויים הצדיקים שנכתבים ונחתמים לחיים טובים ולשלום. אמן.

ועכשיו קיבלתי רשות לפרסם

מה כתבו לי מנשות הכנישתא.

שלום, כבוד הרב, התאספנו עשר נשים,

יש פה את הרשימה של העשר נשים,

והחלטנו פה אחד שדי!

הגיעו מים עד נפש.

הגברים משתדלים למסור נפש,

ומרגישות שצריך עוד קצת מצידנו.

ואנו רוצות להיות כמו רחל, אשתו של רבי עקיבא,

ורק בכוח של עשר נשים

אנו מוכנות לעזור אחת לשנייה במה שצריך,

ובעלינו פטורים לגמרי מן הבית,

על מנת שיהיו פנויים לחלוטין

והתעסקו בלהביא את המשיח והגאולה בלי שום תירוצים.

ומאז המחשבה ועד ההחלטה

היו הרבה מניעות.

נשים לא ענו לטלפון,

וגם אחרי שהתאספנו עשר נשים,

ורציתי לצלצל כדי להעביר את ההודעה,

נשבר לי הטלפון ולא נדלק.

ואז הודעתי לייצר הערה חגיגית,

לא יעזור לך,

אני אצא לצלצל מהשכינה.

והפלאפון נדלק!

הוא הבין שלא יעזור,

אז הוא החזיר את הטלפון והטלפון נדלק.

כל התלמידים לרשות הרב,

כשם שהיו תלמידי הארי הקדוש ברשותו,

בלי שום מניעה ועיכוב מצידנו.

למה בסוף לא באה גאולה? אתם זוכרים?

הארי הקדוש אמר לתלמידים בערב שבת,

לפני כניסת שבת, היו בצפת.

אמר להם,

נעלה לירושלים?

חלק אמרו, נשאל את נשותינו.

אמר להם, אוי לנו שאיבדנו את הגאולה.

אז הנשים פה החליטו שהגברים לא צריכים לשאול אותם בכלום,

והם יכולים להיות למטרה הנעלה להביא את הגאולה בלי שאלות.

נו, אולי נזכה ונצליח בעגלה ובזמן קריב. אמן.

מחיאות כפיים

ריבי חננניהו ברגש יאמר, עושה הקדוש ברוך הוא, זה כבוד ישראל, לפי כוח הרבו להם תורה ומסוות שנה אמור אדונו נחפש למען שדגו יגדיל תורה וימי.