אשדוד - איך יתכן שתשובה תועיל על רצח?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח

הערב הזה יהיה להצלחת שמואל בן פורטונה

השם ימלא כל משאלות ליבו לטובה אמן

הערב גם לעילוי נשמת הורי וחמים מנוחתם חדן

רבי יוסף אלבו חי בשנים

1980 עד 1444,

לפני כ-700 שנה,

בספרד.

התקופה שלו הייתה

תקופה של מלחמות דת קשות מצד הנוצרים.

היהודים אולצו להתווכח עם הנוצרים בוויכוחים פומביים,

היו פרעות ולחץ להמיר את הדת.

ב-50 שנה לאחר מותו גורשו היהודים מספרד כסוף התהליך שנמשך תקופה ארוכה.

הוא חיבר את ספר העיקרים ביסודות האמונה כנגד הרוח שהייתה אז של המרת דת,

וכדי לבלום את התהליך הזה.

בין הדברים שהוא אמר אנחנו הבאנו קטע מסוים

שנלמד אותו הערב,

ובינתיים אני שומע האם.

האם.

כי המצווה הזאת לא נפלאתי ממך ולא רחוקה היא.

כשחיפשנו

את כל מצוות עשה שבתורה לא מצינו מצווה שיזכה האדם בה לתכלית המושג מצד התורה,

אלא התשובה.

אם נחפש בכל מצוות עשה, יש 248 מצוות עשה בתורה,

לא נמצא מצווה שהאדם זוכה בה

להשיג את התכלית שהתורה רוצה.

ומה המצווה שכן מצאנו שהיא משיגה את התכלית שהתורה רוצה?

וזו התשובה.

ומה התכלית שמכוון בתורה

ובעשיית המצוות?

מה בעצם, לאן אנחנו צריכים להגיע?

מה התורה רוצה בעצם?

נעשה מצוות ומה? לאן נגיע? ומה?

ומה?

התכלית

זה אהבת השם.

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבביך ובכל נפשך ובכל מועדיך.

וזה מביא את האדם

לשכר הגדול,

לנפש שלו, לנצח.

וכך מצינו גם בעניין התשובה.

עניין התשובה

שנכתב, שזאת התכלית בעצמה.

איפה זה כתוב? פרשת ניצבים.

וזה מראה מה גודל המעלה של המצווה הזאת, התשובה,

שהיא מצווה כללית.

ונדבר בה עכשיו בקיצור,

לפי כוונת המאמר, שכל התכלית זה עניין התשובה

ואהבת הבורא,

כדי שנקבל את השכר הנצחי.

אז כשאנחנו מעיינים היטב אנחנו רואים שכתוב בספר דברים ל' אומר,

לאהבה את אדוני אלוהיך לשמוע בקולו ולדבק בו.

על מה מדבר פה הפסוק?

מדבר על התשובה.

בהתחלה כתוב,

ושבת עד אדוני אלוהיך ושמעת בקולו.

אז התורה דורשת,

מבקשת ומצווה,

שאנחנו נשוב

עד ה' אלוהיך.

ושמעת בקולו.

ואחר כך גמר את כל העניין של הפסוקים בתשובה,

ואמר שצריך שהיא תהיה בלב שלם,

ואם יעשה כך,

הקדוש ברוך הוא יעזור למי ששב בתשובה,

כמו שכתוב בסוף הפסוק,

כי תשוב אל אדוני אלוהיך

בכל לבבך ובכל נפשך.

אחר כך אומר גם את גודל המעלה של התשובה,

ושקל מאוד לעשותה.

בפסוק שאומר, לא נפלט היא ממך

ולא רחוקה היא,

לא בשמים היא

ולא מעבר לים היא,

כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

כל זה מדבר על התשובה.

ואנחנו שומעים איך עושים תשובה בפיך ובלבבך לעשותו.

אז עניין התשובה תלוי

בווידוי הפה להתוודות ולומר, אנא השם, חטאתי, עוויתי, פשעתי ועשיתי כך וכך וכך וכך.

וידוי הפה בחרטה בלב בפיך,

זה הווידוי,

ובלבביך לעשותו.

אז הלב זה חרטה,

להתחרט בלב.

והרמב״ן אומר שכל זה מדבר במצוות התשובה.

והכתוב משבח כל כך

את המצווה הזו,

שאומר לא בשמים היא ולא מעבר לים היא.

למה צריך להגיד?

מה, זה תשובה? זה איזה עצם, חפץ,

שצריך לעבור את הים בשביל להשיג אותו,

או לעלות לשמים, להוריד אותו? למה התורה משתמשת

בדימוי כזה?

אלא התורה באה להגיד לך שהדבר כל כך גדול בערכו, התשובה,

ושכל כך ראוי לטרוח ולהשתדל בעדה כל טורח שבעולם,

אפילו לעלות לשמים,

אם היה אפשר,

או לעבור את הים כדי להשיג את התשובה,

כי הדבר הזה הוא יקר ערך מאוד מאוד.

וזאת למה?

כי השכל אינו גוזר שתהיה לחוטא שום כפרה.

על פי שכל,

לא ייתכן שאדם יחטא ותהיה לו כפרה.

עשית שלם.

אדם הרג נפש.

יכול לחזור בתשובה?

כן.

איך השכל יכול לקבל דבר כזה?

ההוא איננו, אי-אפשר להחזיר אותו.

מה,

שאתה תגיד, אני מתחרט, ואתה תבכה ותגיד, אוי, אוי, אוי,

וזהו, ותקבל עליך יותר לא להרוג אנשים, אז זהו.

אז הכול בסדר. מה, הוא חזר?

על פי שכל,

אין כפרה לחוטא.

לכן התשובה היא כל כך יקרה לאין שיעור.

תארו לכם שאדם

נתפס על רצח והשופט רק מבקש ממנו.

תתוודע בפניי, תגיד שאתה רצחת, שאתה מתחרט, תקבל עליך לעתיד שלו

ותלך הביתה.

איזה מין דבר?

הנביא מיכה אומר,

במה אקדם אדוני?

כל כך

היה ראוי לתת,

להינצל מעונש על העבירות,

כמה לתת?

כמה צריך בשביל שיספיק לתקן את כל העבירות?

האם אלפים של אלים,

אם נביא אלפים של אלים,

האם רבבות נ...

חלה שמן?

הייתכן שניתן את הבכור שלנו כנגד פשע או פרי הבטן כנגד חטא?

האם זה יספיק?

כל זה יורה שלא היה ראוי שיספיק.

שום כופר לחוטא בעד החטא.

אז איך זה פועל?

חסד אלוקי.

חסד אלוקי.

לכן הזהיר

על התשובה מאוד ואמר,

ובחרת בחיים

למען תחיה.

כי אחרי שמראה הקדוש ברוך הוא כמה קל לחזור בתשובה,

כשהוא אומר כי קרוב אליך הדבר,

אז הוא אומר, ראה, נתתי לפניך את החיים ואת הטוב.

מצד שני, את המוות ואת הרע.

יש רק שני צדדים.

אין באמצע.

ובחרת בחיים.

לא הבאתי לך דבר מסובך שאתה צריך לעלות לשמים,

לעבור ממדינה למדינה, ללכת לקצה העולם.

שום דבר. בפיך ובלבבך לעשותו.

זאת אומרת, לא תהיה לך שום התנצלות

כמו שיש לאדם על שאר המצוות.

יש מצוות שהאדם יכול להגיד

שכל כך הרבה מצוות וכל כך הרבה טרחה,

ולא יכולתי לקיים את הכול. לא יכולתי.

מה, אני קרסתי.

היה לי עבודה וילדים, והיו לי ו...

נגיד

שיקבלו חלק מהקשקושים האלה.

נגיד.

אבל

על תשובה, מה אתה יכול להגיד?

מצווה קלה כזאת.

ואם תעשה אותה, אתה משיג חיים וטוב בעולם הזה ולנצח.

ואם תתרשל, השם אומר מפורש,

אתה תמות פה ותיכרת, נמשיכה לנצח.

משל לזה אדם שסובל ממחלה חשוכת מרפא.

ולפי הרפואה אין תרופה לזה.

זה נשאר רק כמה חודשים, ואומרים לו,

צווה לביתך.

ובא רופא אחד ואומר לחולה, תשמע,

אני אגלה לך תרופה אחת

שתוכל להירפא מהמחלה.

אז החולה ישר מפחד.

מה הוא מפחד?

שאולי התרופה הזאת, או הסם הזה,

מאחר שהוא יכול לרפא מה שהרופאים אומרים שאין מציאות,

הוא אולי צריך להוציא על זה ממון גדול. הוא אולי צריך להוציא מיליונים.

ואולי צריך לטרוח טרחה גדולה מאוד בשביל זה.

ואז הרופא מפתיע אותו ואומר לו,

אל תחשוב שצריך לטרוח הרבה בשביל להשיג את התרופה הזאת.

ואל תחשוב שצריך לעלות לשמיים,

או לעבור באונייה.

אלא הדבר הזה קל מאוד להשגה.

בפיך ובלבבך לעשותו.

זו התרופה לכל המחלות,

לכל הצרות,

לכל האיסורים,

לכל המלחמות,

לכל הבעיות העולמיות.

ולכן,

אל תתרשל בהשגת התרופה.

כמו שאדם לא מתרשל להשיג חיים,

אז אין ראוי שאתה תתרשל בזה.

ולכן אומר הקדוש ברוך הוא,

ובחרת בחיים.

מגלה לנו הקדוש ברוך הוא שאתה משיג את החיים הנוכחיים והנצחיים במצווה זו.

וזה בעצם התכלית שמשיגים מצד התורה

לאהבה את

אדוני אלוהיך,

לשמוע בקולו ולדבק בו

כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה.

כי הוא חייך בעולם הנשמות,

ואורך ימיך בעולם הזה לשבת על האדמה.

ועל ידי האהבה הזאת

יושג הדבקות בשם יתברך,

שזה החיים הנצחיים,

וגם ההצלחות הגשמיות.

מי לא ירצה להתדבק

במי שמעניק לו חיים?

אתם רואים, יש אנשים שמחברים אותם לדיאליזה,

ויש אחרים לאינפוזיה,

ויש אחרים לקוצב לב,

ויש אחרים לכל מיני מכשירים.

איך הם דבקים בזה? הם לא, אוי ואבוי, הם ינתקו להם את זה.

אז זהו, מנתקים להם את החיים.

אז הם מחזיקים את זה.

נו, אבל אם יש לך את הבורא

שהוא מחניק את החיים,

איך אתה לא מחזיק?

איך אתה לא נדבק אליו?

איך אתה עוזב אותו, מתרחק ממנו?

עכשיו, כל זה מה שאמרנו זה כשאדם עושה תשובה מאהבה, לאהבה את אדוני אלוהיך.

אבל אם התשובה היא מי יראה,

אדם יראה,

תשמע, אתה יודע מה? שמעתי, הבנתי,

לא רוצה להסתבך,

לא רוצה גיהינום,

לא רוצה צרות, לא רוצה מחלות. תן לי לגמור יפה

מה יראה הוא עושה, לא בגלל שהוא אוהב את השם, בגלל שהוא ירא מה העונשים והצהרות והבעיות.

אבל אם הוא עושה תשובה מי יראה, הוא יקבל שכר,

אבל זו לא תשובה שלמה וגמורה.

והוא לא יקבל את כל השכר הגדול הזה שאמרנו.

לא יקבל.

וזה צריך להבין

למה זה ככה.

עכשיו תתחילו לתפוס ראש. עד עכשיו הפתיחה הייתה קלה.

עכשיו אנחנו הולכים לבאר את זה יותר עמוק.

מאיפה אמרו ריבותינו שמי שעושה תשובה מי יראה,

הזדונות

הופכים להיות שגגות.

זאת אומרת, אדם עשה במזיד,

יודע מה זה שבת,

חילל שבת.

כן, אני צריך להתפרנס, בשבת מרוויחים 300%. אני, המצב שלי דחוק,

אני חייב. מה זה פרנסה?

פרנסה, צריך להאכיל את הילדים.

מה זה?

אז הוא ידע או לא ידע, ידע.

אדם אוכל נבלות וטרפות בכל מסעדה, אין לו שום בעיה.

למה אתה אוכל כאלה דברים? למה אתה לא דואג? למה אתה לא מכין לעצמך סנדוויץ' בבית?

לא, מה, אני רועב, אתה יודע איך אני עובד, אני מזיע, וזה איפה יש לי זמן, אני רץ מהר, וזה וזה.

ידעת שאסור? ידעת.

עשית במזיד? עשה.

וכן, על זה הדרך. יום אחד הבן אדם שמע דרשה, הרצאה, לא משנה מה,

והחליט לחזור בתשובה. אבל למה הוא החליט? שואלים אותו, הוא אומר, עזוב, לא רוצה להתעסק עם הבורא.

גדול, גדול עליי יותר מדי,

תראה איזה צונאמי הוא עושה מדי פעם, איזה הוריקנים,

איזה זה, מה, אני, כמו עלה נידף, הוא מעיף אותי בשנייה.

עזוב, לא מסתבך איתו, חוזר בתשובה.

יפה, כל הכבוד לך.

שב מהירה.

מאיפה ידעו החכמים

שהזדונות

נהפכים לשגגות?

מה זה שגגות?

כאילו הוא עשה את זה בטעות.

שגגה.

לא ידעתי.

לא ידעתי.

איך הפך להיות המזיד ללא ידעתי?

איך אומרים

חכמים שהזדונות

הופכים להיות שגגות?

ומה זה שגגה?

שגגה. אם אתה מביא קורבן,

מתכפר לך.

מזיד? אין קורבן.

שגגה?

מביא קורבן, מתכפר לו. אז יש כפרה על שגגות.

איך עשו את זה חכמים?

מאיפה?

שורת הדין נותנת

שמי ששב מהירת עונש

לא תועיל לו תשובה לעולם.

על פי האמת, על פי הדין הישר, על פי השכל הנבון.

מה הפירוש? בן אדם

שב בתשובה מיראה, מהפחד.

לא בגלל שהוא מכיר בחרכו של הבורא, בחרך מצוותיו, בתורתו. לא.

הוא אינטרס...

הוא לא רוצה עונש

הוא לא רוצה עונש

איך יכול להיות שתועיל לו תשובה כזאת?

תקשיבו טוב,

הלשונות פה קצת קשים, אני אפרק אותן לאט לאט.

הפועל,

דהיינו הפעולה,

שעליה ראוי לקבל שכר או עונש

היא הפועל הבכירי

על מה ראוי להעניש בן אדם או לתת לו שכר

אם הוא בחר בעצמו בעשיית העבירה

או שהוא עשה מצווה. על זה מגיע לו,

כי הוא בחר לעשות את זה בידיעה ברורה וצלולה,

ולא יתערב בזה שום צד עונש כלל.

אבל מי ששב ביראה

זה לא פועל בחירי, הוא לא בחר לחזור בתשובה.

זה לא בחירה מרצון,

זה בלית ברירה מהפחד.

אז למה שיקבל על זה שכר?

זה כאילו אני עכשיו

שם אקדח למישהו בראש ואומר לו תרקוד.

והוא רוקד.

אז מה, צריך לשלם לו שכר בתור רקדן?

על מה מגיע לו?

הוא רוקד, בעל כורחו, אין לו ברירה, יש לו איום.

אז למה מגיע לו שכר?

התשובה היא,

מי ששב מיראה,

זה יש שתי פנים לדבר.

יש מי ששב מיראת העונש

שמוטל עליו.

והוא כמו עבד

שמתחנן לאדון

שמלקה אותו.

ואז הוא מתחנן על נפשו כי הוא פוחד מעוד מכה ועוד מכה ועוד מכה, אז הוא די, די, חלאס, די, אני לא עושה. די, די, די, די.

טוב,

הפסיק האדון.

אבל אחרי שהוא יקל מעליו את השבט, כבר לא ייתן לו מכות,

ישוב למרוד בו כמו בתחילה.

ראיתם פעם דבר כזה?

בטח ראיתם, לא?

איפה ראיתם?

יום-יום. יום-יום, איפה?

לא אתה, הילדים שלכם.

מה הם מבטיחים?

די, אבא, טוב, טוב, טוב, טוב, טוב. ולא יעשה. וכן, לא עשה, לא עשה. ומה, אחרי כמה דקות, עוד פעם חוזר.

למה הוא אמר, לא עשה, וביקש ממך די, די, די, די? מה, מכות.

פחד.

אבל אחרי שהסרת מעליו זה, או שאתה הלכת,

חזר בחזרה להיות מישהו.

זאת אומרת, הוא לא התחרט מרצון.

בלית ברירה,

כמו פרעה הרשע.

זאת אומרת,

פרעה ודאי

שהוא

עשה תשובה,

עשה תשובה,

אבל מאימת המוות.

והוא לא פעל פעולתו מבחירה ומרצון.

לכן, לא ראוי שהיא תיחשב בכלל תשובה.

זה סוג אחד.

ששווים יראה מפחד העונש,

וזה הכול, רק בגלל זה,

זמנית,

עד שאפשר יהיה עוד פעם לחזור למה שהיה.

אבל יש מי ששב בתשובה מפני פחד השם בעונשים,

אבל גם בשעה שיש רווחה,

שהקדוש ברוך הוא כאילו כבר לא מעניש אותו ולא כלום,

עדיין פחד אלוהים לנגד עיניו,

וירא וחרד מאימת הייסורים,

כי הוא מאמין שכל הדברים באים מהקדוש ברוך הוא

בגמול ובעונש.

או, זה כבר יש לו מדרגה יותר גבוהה.

הוא ממשיך לפחד תמיד

ולא חוזר לעבירות.

הוא לא מחכה עד שהשם יקל מעליו ואז הוא חוזר.

לא.

הוא ממשיך לפחד.

למה?

כי הוא בשונה מהקודם.

מאמין שהקדוש ברוך הוא מטיל את העונשים ונותן את השכר.

הוא לא מייחס

את הצרות, ייסורים, מחלות,

לטבע,

למקרים,

לחוסר זהירות,

לכל מיני קשקושים.

כמו שעשה פרעה,

כשהייתה שרה ממנו מכה,

חוזר מייד לקלקול הראשון,

מקבל עוד אחת.

הוא אומר, טוב, טוב, טוב,

חוזר עוד פעם.

עשר מכות, הוא חוזר כל פעם.

מה קרה?

כי הוא לא רצה להאמין בהשגחה שהכול מיד השם.

אפילו שהוא בעצמו אמר

השם הצדיק

ואני ועמי ארשעים.

אפילו.

ואפילו אחרי מכת בכורות

כשחשב שעם ישראל נבוכים במדבר,

תלה את כל מה שהיה אותות ומופתים בעשר מכות,

מקרה כאילו,

והתחזק עוד פעם לרדוף אחרי בני ישראל.

ואז ברור היה שהתשובה הראשונה שלו, שהוא חזר בתשובה,

זה היה באונס.

לא מרצון.

מאונס המכות,

מהפחד שימית אותו השם.

אבל זה לא מרצון.

תשובה מאונס.

לא מרצון.

עכשיו יהיה מובן לנו,

כתוב שהקדוש ברוך הוא מחזק את לב הרשעים

ומונע מהם את דרכי התשובה.

הרמב״ם אומר,

שאם יש רשעים גמורים, רשעים גדולים,

אפשר שיימנע מהם התשובה.

או,

למה זה?

כי הרשע,

כשבאה עליו מכה,

אז הוא כאילו מתחסד והוא שב אל השם.

למה?

הוא ירא מה העונש שמוטל עליו.

כמו פרעה, שאמר, חטאתי הפעם, השם הצדיק.

אבל הפועל הזה שהוא עשה תשובה כזאת,

דומה לאונס.

לא מבחירה.

אז מה עושה הקדוש ברוך הוא?

אז הוא לא בוחר.

השם מחזק את ליבו,

נותן לו צדדים לחשוב.

שהמכה היא במקרה רוח קדים,

כל מיני סיפורים טבעיים כאלה הוא מחפש להסביר,

ולומר שזה מקרה.

וזה לא השגחה מהבורא יתברך,

וזה למה עושה הקדוש ברוך הוא שנותן לו צדדים.

הרי הקדוש ברוך הוא יכול היה לעשות

מכות בלי לתת אפשרות שאתה תוכל לתלות במקרה.

למה הוא נותן לך אפשרות שאתה תתלה במקרה?

כדי שיסור ממך הפחד?

הרי מתי אדם מפחד כשהוא יודע שזה עומד עליו הוא מכה אותו?

אבל אם הוא אומר בעצם זה לא הוא,

אז הוא לא צריך לפחד ממנו.

אז הוא אומר לא לפחד מהשם.

אז מה עושה השם? נותן לו צדדים,

הוא תולה את זה בצדדים האלה שזה מקרה,

ואז הוא כבר לא מפחד,

ואז

נשאר על הטבע שלו מחדש,

ועכשיו אין לו שום מכריח,

כי אין פחד,

כי הוא תולה את זה במקרה, בטבע.

אז אין לו פחד,

ואז בוחנים אותו מחדש,

האם הוא יבחר בטוב או לא יבחר בטוב.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא

מביא את האדם עוד פעם למצב

לא אנוס,

לא שיעשה תשובה מאונס,

וברגע שיסור, יחזור.

נותן לו השם עוד פעם צ'אנס,

תחזור עוד פעם למצב של בחירה,

כאילו אין מכה ואין אלוקים ואין השגחה.

טבע, קורה. יש מקרים בטבע,

פתאום בא הרבה, קורה.

פתאום גנים, קורה.

פתאום אשברד, קורה.

אבל כשהקדוש ברוך הוא עושה את זה באופן שאתה יכול לתלות בטבע,

אז מה קרה? אז אתה כבר לא מפחד. זה לא הוא.

זה לא הוא.

אה, אם זה לא הוא,

עכשיו אתה יכול עוד פעם להחליט.

אתה בוחר לשוב בתשובה, כמו שאומר לך משה,

תתקבל עוד מכה, רוצה או לא רוצה

ואז הוא לא רוצה

מקבל עוד פעם מכה

ואומר טוב טוב טוב

אומרים לו טוב טוב טוב בסדר עכשיו ישאירו אותו ככה

ולא ייתנו לו צד לתלות בטבע אז הוא ימשיך לפחד הוא לא יזוז

למה הוא יודע שיכולים להרוג אותו

אבל אז הוא לא יעשה תשובה

זה אונס

זה עם אקדח

זה לא נקרא תשובה

אז מביאים לו סיבה לחשוב אחרת ואז עוד פעם מתגלגל האפשרות שהוא יבחר

על זה אמר הכתוב

ואם תלכו עמי בקרי אם תגידו על כל צרות וייסורים שאני מביא עליכם מקרה

מקרה היה לנו

טבע צונאמי קורה כן יש כל מיני

אה אה אה אה אה אה אה יש כל מיני אה יש אה כן הנה אתם יודעים אה וזה כל מיני טקטונים זה זז ככה עושה רחידות אדמה זה עושה ככה ככה ככה ומכל זה אתם מספרים סיפורים שזה הכל כן זה דברים ידועים זה כל מאה שנה קורה כן כן כן

אז אם תלכו עמי בקרי אומר הקדוש ברוך הוא גם אני אלך עמכם בקרי אל תדאגו מידה כנגד מידה

אני אראה לכם

שאין מקרה בעולם

אז מהצד הזה ננעלים שערי התשובה

לפני הרשעים

לא שהשם מונע מהאדם

לבחור בטוב

אלא השם משאיר אותו על הבחירה שלו בלבד

בלי להכריח אותו מבחוץ

להביא אותו בהכרח לשוב בתשובה

ואז הבן אדם בוחר מעצמו

עוד פעם רוצה לחזור או לא רוצה לחזור

זה העניין שלך עכשיו

אני אתן שאלות עוד פעם

והנה דוגמה נוספת סיחון

השם הקשה את ליבו את רוחו ואימץ את לבבו

כי הקשה ה' אלוהיך את רוחו ואימץ את לבבו

סיחון היה חייב כליה מחמת רשעו

אבל הוא פחד להתגרות

בעם ישראל

כי הוא ראה מה זה

העם יצא ממצרים מעצמת על קיבלו מכות קרע להם את הים מוליך אותם במדבר נותן להם מן נותן להם באר של מרים ענני כבוד שכינם לווה אותם יש להם משה רבנו חמש מטר וחצי שש מטר גובה בוא הנה זה לא צחוק

אז הוא פחד להתגרות בישראל

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הביא עצות מרחוק

להסיר מליבו את המורך שקנה מצד המופתים שהוא נבהל מהם

כי הוא שמע

מה נעשה לישראל

וזה כדי להשאיר אותו על הבחירה שלו בלבד

ולכן ציווה למשה

תשלח אליו מלאכים

שליחים

אל מלך אדום לאמור לו

אעברה בארצך

ואז הוא אמר לא תעבור בי

וסיחון

סחוואנה

אמר לא נופל אדוכי ממנו

מה אני מפחד מהם לא מפחד מהם יצא למלחמה מה כתוב?

ביכהו ישראל לפי חרב ויירש את ארצו

אז הקדוש ברוך הוא

טמטם אותו, נתן לו אפשרות

להרגיש שאין לו מה לחשוש

ככה עושה הקדוש ברוך הוא

מי ששב מיראה

כמו סיחון ופרעה

זו לא תשובה בכלל

למה?

כי ברגע שמסירים את האיום

הם חוזרים להיות מה שהיו אז איפה הייתה תשובה?

האונס

גרם

האקדח

אבל לא שום דבר אחר אתה מעולם לא התכוונת לשוב בתשובה מעולם

אבל השני

השני

גם שב מיראה

גם הוא שב מיראה

אבל הוא מאמין בהשגחה

הוא יודע שבאמת יש בורא לעולם

שהוא נותן את המכות, את האיסורים והצרות זה לא בא ממקרה

אין מקרה

אין מקרה

ולכן הוא חרד על דבר השם

והוא לא מבקש איזה עילות לתלות את זה במקרים כאלה ואחרים

כי הוא יודע שמשפטי האלה הם ישרים

והוא מכיר שכל מה שבא על האדם

זה הכול בהשגחה ועונש על המעשים הרעים

אדם כזה ששב מיראה ומאמין בשם ולא חוזר לסורו ראוי לקבל שכר

עליו אמרו זדונות

נעשים לו כשגגות

אבל למה?

למה זה הופך להיות מזדון?

משגגה

צריך באור

ועוד דבר

אמרו חכמים

שמי ששב מאהבה זדונות

הופכים לו לזכויות

מה זה?

אחד בא לבנק

מה המצב בחשבון? מינוס מיליון

וואו מה אני עושה?

אומר לו מנהל הבנק, אם אתה תשוב

בתשובה מאהבה,

תגיד שאתה אוהב את הבנק,

אתה אוהב את הפקידים,

אתה אוהב את כולם,

ואתה יותר לא תשחרר צ'קים כשאין לך כיסוי,

אתה מקבל עליך מכאן ולהבא,

אתה תהיה בסדר.

אם אתה אומר ככה עכשיו בפיך ובלבבך לעשותו,

אני מפקיד לך בחשבון מיליון

לא שאתה מינוס,

הופך את המינוס לפלוס.

איך יש דבר כזה? איפה יש דבר כזה?

אצל הקדוש ברוך הוא יש.

אמרו חכמים,

מי ששב בתשובה מאהבה,

הזדונות

הופכות להיות לו זכויות.

איך זה עובד? איך? איך?

הביאור הוא ככה, תקשיבו, אתם לא יודעים מה זכיתם היום כשבאתם.

תשובה אמרנו,

אין לה מקום לפי שורת הדין.

אין מקום.

עשית עבירה, תשלם.

אין תשובה,

אין דבר כזה על פי שכל, על פי היגיון, אין דבר כזה.

אבל רק בדרך של חסד

ונדבה מאת השם יתברך.

מי לימד אותנו את הדבר הזה? הושע הנביא.

הוא אמר,

ארפא משובתם.

כל מה שאתם הייתם בנים שובבים,

שובו בנים שובבים,

ארפא משובתם.

אני מרפא את כל המעשים המקולקלים שלכם. אני.

ככה אומר הקדוש ברוך הוא.

אנשי דורו אמרו, איך אפשר שתועיל התשובה?

איך נקבל שכר?

איך נקבל נעימות?

הלוואי.

ורק ימרק לנו את העוונות, ימחק אותם. הלוואי.

אבל אם ככה הם יישארו בלי עבירות אבל גם בלי זכויות.

אז איך הם יזכו לנועם האלוקי?

התפית, אין כלום.

אפס בחשבון.

אין זכות, אין חובה.

איך תזכה?

אז במה הם יזכו?

הוא באהבה של הקדוש ברוך הוא

שהוא מעניק למי שחוזר בתשובה.

על ידי אהבת הבורא את החוזרים בתשובה.

לכן מביא הנביא בשם השם ואומר,

הרפא משובותם.

כלומר, האמת היא כך.

באמת,

בעל תשובה לא ראוי להשיג.

שום מדרגה מצד עצמו.

היית עבריין?

התחרטת?

איזה מעלה אתה רוצה?

איזה זכות?

איזה שכר?

על מה אתה רוצה?

אלא מצד החסד האלוקי,

ובדרך נדבה מגיעה אהבת השם אליו.

איך הוא מגיע אליה?

על ידי התשובה.

למה?

כי מצוות התשובה

היא המדרגה הגדולה ביותר מכל מצוות התורה.

ועל ידי האדם משיג את התכלית

שזה אהבת השם יתברך.

ואם על צד החסד הגמור הנמשך על בעל תשובה,

אז כתוב אוהבם נדבה.

אומר הקב' אני אוהב אותם,

באמת לא מגיע לאהוב אותם,

אבל עשו תשובה,

שמעו בקולי,

רוצים להתקרב אליי,

רוצים להתדבק בי,

אני אוהב אותם.

אבל מה אני אוהב אותם? לא על פי דין,

נדבה.

זה כמו שאחד אומר לשני,

תאמין לי, אני לא יודע למה אני עושה לך את מה שאני עושה, אבל מצאת חן בעיניי.

אז לפעמים לא מגיע לבן אדם, והוא מוצא חן בעיני מישהו.

אומר הקב' ברוך הוא,

אני

אוהב אותך,

אבל שלא תחשוב שזה מגיע לך, נדבה.

אז אם ככה,

מדרך החסד שנמשך מהקב' ברוך הוא,

להשפיע על כל איש ואיש,

איך זה מושפע,

תלוי איך הכנת את עצמך.

הוא ישפיע עליך, השם,

אהבה וחסד ונדבה,

איך שהכנת את הנשמה שלך, את הלב שלך, את הכלים שלך

לקבל חסד אלוקי,

כמו שאומר הפסוק,

הרחב פייך ועמלאהו.

כמה שתרחיב אותו אני מלא.

אז רואים

שאדם זוכה לחסד מהבורא כפי שהוא שואל ממנו,

כמה שאתה מבקש.

לכן,

מי ששב בתשובה מחמת היראה,

הנה הוא שב

להיותו ירא שלא ישיג אותו עונש

בגלל העבירות שהוא עשה.

והשם יתברך

בשכר על תשובה כזו,

ממשיך עליו חסד

ומגן עליו מן העונש.

מה אתה פחדת?

שתקבל עונש?

אם זה כל מה שביקשת ממני

לא יהיה לך עונש.

אז הזדונות, שהיה מגיע עליהם עונש,

הופכים להיות שגגות.

ועל שגגות אתה לא תיענש,

אבל תביא כפרה

כמו שוגג.

אז מה קרה? למה הוא רק נהפך

מזדונות לשגגות?

כי זה מה שרצית.

מה רצית, להיפטר מעונש?

פטרתי אותך מעונש. אין עונש.

ומה עם העוונות שעשית שהן שגגות עכשיו?

אומר, אין בעיה, תביא כפרה ויתכפר לך.

אז לא, תקבל עונש.

עכשיו הבנו איך זה עובד.

למה

זדונות הופכים להיות רק שגגות?

למה רק שגגות?

בגלל שאתה לא ביקשת יותר. מה ביקשת?

שלא תקבל עונש על הזדון.

למה חזרת בתשובה? מה פחד?

איזה פחד?

שעל אדם שמזיד מגיע לו עונש.

ביקשת לשוב בתשובה ולא לקבל עונש.

אומר הקדוש ברוך הוא על העיני ועל הרסי.

לא תקבל עונש.

בסדר? מבסוט? זה מה שביקשת?

כך.

מה עם כל העוונות עכשיו שיהפכו להיות שגגות?

הוא אומר, תביא כפרה.

הכפרה יכולה לכפר.

זה מי ששב מיראה,

אבל מיראה ונשאר יראה.

ושנשאר יראה, כן? שמאמין שהכול בהשגחה.

אבל מי ששב מאהבה

לא מירא.

הוא לא שב מיראה.

הוא לא מפחד מהעבירות שהוא עשה.

והוא מוכן לקבל עונשים.

אבל הוא החליט לשוב בתשובה

מאהבת השם בלבד.

אדם כזה מגיע בתשובה הזאת לתכלית

של התורה,

לאהוב את השם יתברך.

ולזה ראוי גם שהקדוש ברוך הוא יאהב אותו בדיוק כמו שהוא אוהב אותו,

מידה כנגד מידה.

לכן הדרגה שלו לא שווה ולא דומה למי ששב מיראה.

אם לא היו עונשים,

הוא היה שב?

לא היה שב.

מי גרם לו לשוב?

הפחד.

אז הוא שב בשביל הפחד. אמר השם, תוריד את הפחד, בסדר.

לא אעניש אותך, רק כפרה.

עכשיו מאהבה לא מפחד מהעונש.

אם צריך לקבל, קבל.

אבל אני לא חוזר בתשובה בגלל פחד.

אני, בגלל שהבנתי כמה אני צריך לאהוב אותך על זה שאתה נותן לי עיניים לראות,

אוזניים לשמוע,

רגליים ללכת,

ידיים לעשות,

פה לדבר,

תתה לי אישה, תתה לי ילדים, תתה תתה תתה תתה לי הכול.

מאוד ריחמת עליי. ולמרות שעברתי עבירות והכול, לא הרגת אותי ולא חיסלת אותי ולא כלום, למה שאני לא אוהב אותו?

אם כן,

מכל מקום,

אפילו

שלא תהיה תשובה מאהבה,

כמו שראוי להיות,

ואדם חזר בתשובה מיראת העונש,

מבטיח הקדוש ברוך הוא גם למי ששב מיראה בהתחלה,

שהשם יעזור לו לחזור בתשובה מאהבה גם בסוף.

שמעתם מה הקדוש ברוך הוא עושה? אומר, אני אלך איתך שלב

אחרי שלב.

וככה כתוב בתורה במפורש בדברים ד',

בהתחלה כתוב בפרשת התשובה, בצר לך

הומצאוך רעות רבות.

מה זה בצר לך? יש לך צרות?

ויש לך רעות.

זה מראה שהתחלת התשובה הייתה מיראת העונש.

אחר כך כתוב,

ומל אדוני אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך.

אומר, אני כבר נכנס לתמונה,

ואני אמול את עורלת הלב שלך,

ואני אעזור לך לאהוב אותי.

בהתחלה מיראה,

אחר כך השם עוזר לו ומל את עורלת הלב,

ועוזר לו לחזור בתשובה מאהבה,

שזוהי התשובה האמיתית והנכונה.

שמעתם דבר כזה עד היום?

כמה השם אוהב אותנו,

כמה הוא נותן לנו הזדמנויות.

לא עשה דבר. אתה לא צריך להיות פקיר,

ואתה לא צריך לישון על מיטה עם מסמרים,

ואתה לא צריך לחנות את עצמך, ולא שום דבר. בפיך ובלבבך לעשותו.

תתוודה,

תתחרט,

קבל לעתיד לא לעשות,

וזהו.

ואמרת את הסיפור כתינוק שנולד.

דף חדש.

לא טוב,

לא שווה.

עכשיו,

איך דרכי התשובה?

דרכי התשובה שבהם ייטהר האדם מהעוונות

ויזכה מהחטאים לפני הקדוש ברוך הוא,

צריך לתקן שלושה דברים.

את המחשבה,

את הדיבור

ואת המעשה.

מחשבה,

צריך להתחרט אדם מהעוונות. איך עושים את זה? איך עושים חרטה? במחשבה.

צריך להתחרט,

כן.

דיבור צריך להתוודות בפה, להוציא בפה ולומר, אנא השם, חטאתי, עוויתי, פשעתי, ולהגיד, לפרט את החטף.

מעשה צריך לקבל על עצמו שלא יעשה יותר מה שעשה,

ולא ישוב לחיסלה עוד, שלא יכסיל, כמו שהיה קודם.

אבל מה כן יעשה?

יעשה מעשים שיראו שכל המעשים הראשונים היו בטעות

ובלי דעת.

תקשיבו עכשיו את הסוד הגדול של התשובה.

הרי אמרנו שעל פי שכל, מי שעשה, אין מה לעשות, צריך לשלם.

אבל אם בן אדם עושה עכשיו מעשים הפוכים ממה שהוא עשה, קודם הוא חילף,

שבת

לא רק שהוא שומר עכשיו שבת

הוא מזמין את החבר'ה לעשות שבת הוא דואג שלא יחללו שבת הוא מזהיר מפני חילול שבת הוא מתקן אנשים בעניין שבת

מראים המעשים שכל מה שהוא עשה קודם היה טעות

בלי דעת

מהם הדברים שמונעים ומעכבים תשובה?

זהו.

בשביל לעשות תשובה אמרנו דיבור, אמרנו מחשבה, דיבור ומעשה.

מה גורם הבעל

לעכב ולמנוע תשובה?

1. העלמת החטא,

2. התנצלות,

3. אהבת הממון והכבוד.

כל אחד מאלה מעכב את התשובה.

מה זה העלמת החטא?

מי שלא ידע שחטא לעולם

הוא לא התחרט ולא ישוב בתשובה.

למה אתה לא עושה תשובה?

הוא אומר, מה עשיתי?

מה עשיתי? מה אתה?

אתה בן אדם. כן, אני בן אדם. שאל את כולם,

מה עשיתי?

הוא אומר, לא, אתה מחלל שבת.

מה זה מחלל שבת בחייך? תהיה רציני, נו, מה זה?

אני הולך לפרנס משפחה, אני מחלל שבת.

מה, אני אשאיר את הילדים רעבים?

מה, אני, זה, תהיה רציני, נו, מה?

הוא לא מבין בכלל שהוא מעלים את החטא. אין חטא.

אז אם אתה לא חושב שאתה חוטא בכלל,

איך תעשה תשובה? לא תוכל לעשות. זה מעכב ומונע.

זה כמו חולה

שכל זמן

שהוא לא יודע שהוא חולה

הוא לא מבקש תרופה והוא לא הולך לרופא.

יש אנשים

שהם עכשיו בחזקת בריאים

והם לא יודעים שהמחלה כבר מקננת בהם.

הם לא יודעים.

אז הוא הולך לבקש מהרופא,

תבדוק אותי אם יש לי מחלה? הוא לא הולך.

מתי שהוא מרגיש שכבר יש משהו,

אולי.

יש הרבה גם פוחדים,

מחכים עד שזה יסתבך, ואז הם הולכים.

אבל

מי שלא יודע שהוא חולה לא מבקש תרופה. מי שלא חושב שהוא חטא, לא עושה תשובה.

וכן החוטא,

אם הוא לא יודע שחטא, לא יעשה תשובה.

לכן הקב' ברוך הוא מאשים את ישראל

כשלא היו מכירים את העוונות שלהם,

כיוון שזאת הייתה הסיבה שהם לא שווים בתשובה.

לכן, מה אמר השם על ידי הנביא הושע?

אלך

אשוב אל מקומי

עד אשר יאשמו וביקשו פנאי.

אה, אתם לא חוזרים בתשובה?

כל מה שאומר לכם הנביא בשמי אתם לא קולטים, כאילו, לא מבינים. מה עשינו? מה עשינו?

הוא אומר, אין בעיה, אני הולך. ביי.

חפשו אותי.

תבקשו.

גשם, תבקשו. זה, תבקשו.

שלום, ביי.

עד שתבינו שאתם אשמים ותבקשו אותי.

כי אנשים צוחקים לשם מצרות,

אין גשם, אין פה, אין פרנסה,

אין זה, יש חולי, יש ייסורים, זה.

הם מבקשים.

הוא אומר, בסדר, אתה לא מבין.

אין בעיה, ביי ביי.

אני לא בוער לי.

אני חי לנצח.

אתה, זמן שלך קצור.

בינתיים החיים שלך עוברים,

שאתה סובל.

אתה לא חכם.

אין בעיה.

Take your time.

אין בעיה.

בסדר, ניפגש בסיבוב.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אומר,

אני עוזב אתכם עד שאתם תחזיקו את עצמכם כאשמים וחוטאים,

ואז תשובו ותבקשו את פניי.

מפה לומדים

שהכרת וידיעת החטא

מוכרחים בשביל לשוב בתשובה.

כי אם אדם לא מכיר בחטא שהוא עושה,

הוא לא ישוב ממנו בתשובה.

אז זו סיבה ראשונה שמעכבת.

סיבה שנייה,

זו התנצלות.

מה זה התנצלות?

גם זה מונע את התשובה.

מה זה?

אדם יש לו התנצלות.

תגיד, אתה חושב שאני באמת רוצה לעבוד בשבת?

מה קרה לך?

אני מצידי לא לעבוד בכלל,

אבל מה אני יכול לעשות?

אז מה הוא עושה?

הוא מתנצל.

יש לו התנצלות, יש לו סיבות.

אני יודע שזה אסור, אבל אין לי ברירה.

אין לי ברירה.

אז ההתנצלות, הוא חושב שהיא סבירה ומקובלת

והיא נכונה,

אז ממילא הוא לא עושה תשובה.

אז זה גורם,

מעכב ומונע לעשות תשובה,

וקוראים לזה מכסה פשעיו,

לא יצליח.

מי שמכסה את הפשעים, יש לו כיסוי.

יש לו כיסוי, יש לו אליבי.

אני, זה ככה וככה וככה.

אחד כזה לא יכול לעשות תשובה.

אדם הראשון

התנצל על החטא.

מה הוא אמר?

האישה אשר נתת עימדי היא נתנה לי באוכל.

מה?

מה, אני אכלתי?

היא אכילה אותי.

זה לא אני.

אז הוא התנצל.

וזה עזר לו?

לא עזר לו.

ומה נגזר עליו, על כל זרועו? למות.

פעם אחת הוא חטא רק.

פעם אחת הוא עשה טעות.

והוא התנצל.

עוזר התנצלות, לא עוזר.

אתה משקר את עצמך רגע.

אתה לא תזכה לעשות תשובה,

ותפסיד שני עולמות.

כיוון שהשכל ניתן באדם,

למה הוא ניתן?

שתמיד יהיו העיניים פקוחות לא לחטוא.

ולכן מי ששגג,

עשה שגגה,

הוא נקרא חוטא.

חוטא,

צריך כפרה.

אחד עובד באיזה דבר,

ואוי, נפל לי.

הוא אומר אין בעיה בעל הבית.

שלם והכל בסדר, אין בעיה.

אוי, נפל לי. אז מה?

על נפל לי משלמים.

שגגה,

אבל צריך שלם.

דבר שלישי שמעכב אדם מתשובה ומונע,

זה שהוא אוהב ממון

ואוהב כבוד.

כי אם ישוב בתשובה,

אם הסיבה שהוא חוזר בתשובה זו סיבה שיש לו תועלת מזה,

נגיד הוא יקבל מזה פרנסה,

משהו, נגיד הוא החליט להיות משגיח כשרות.

הוא חרטא, הוא לא...

אבל הוא הציעו לו עבודה משגיח, הוא לא דתי.

אבל הוא אומר, אתה יודע מה, אני כן,

בשביל שיהיה לי פרנסה, זה בשביל ממון, נגיד.

או בשביל כבוד,

כן, מכבדים אותו, אומרים לו, כבודו,

יש לו קול יפה, חזן,

בוא תהיה חזן, הוא אומר, יאללה,

נהיה חזן.

זה לא תשובה.

אם זה לתועלת שלו,

בשביל ממון או כבוד,

צריך שאדם יחזור בתשובה רק לאהבת הבורא יתברך בלבד,

ולא לשום מטרה אחרת.

אחרת אתה מנצל את הקדוש ברוך הוא, כאילו.

אתה לוקח את התורה והופך אותה לקורדום לחפור בה.

אתה משתמש בתורה להתפרנס.

כאילו התורה זה איזה ביזנס כזה.

וכך היה דוד המלך אומר.

למה התשובה שלי ראויה להתקבל, אומר דוד המלך?

כי לא היה בה שום דבר משלושת אלה

שמונע את קבלת התשובה.

כי הוא אמר מייד,

חטאתי אודיעך.

זאת אומרת, אני מכיר בחטא.

אני מכיר בחטא.

בעווני לא כיסיתי.

אני לא מתנצל ולא אומר, אה, בי ציגה למה.

אין.

אני עווני לא כיסיתי.

אני מודה על הפשעים.

מודה.

אודה על אפשעי.

רומז, אודה, אודה זה בפה. וידוי, וידוי.

וכל זה אני עושה בגלל שאני אוהב את השם יתברך.

והשם מחל לו, צ'יק, על המקום.

על המקום החלום.

במה הוא זכה להיות דוד המלך?

רגל רביעית במרכבה.

אברהם, יצחק,

יעקב, דוד.

תראו מה כוחה של תשובה.

מודה על המקום.

לא מושך זמן, לא מתנצל,

לא מה עשיתי, בלי סיפורים.

אוהב את השם.

וכיוון

שעבירה

היא גם במחשבה,

היא גם בדיבור והיא גם במעשה.

אז צריך שהתשובה תהיה בשלושתן במחשבה, בדיבור, במעשה.

מה זה במחשבה אמרנו?

חרטה.

מה זה דיבור?

וידוי.

מה זה מעשה?

לא מספיק לעזוב את החטא,

מהיום אני לא עושה חטאים,

אלא צריך לעשות מעשים ההפך מהעבירות.

לכן, דוד המלך היה מתפלל על כולן.

על המחשבה, מה הוא אמר?

לב טהור ברא לי אלוהים.

על הדיבור, מה הוא אמר?

אדוני שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך.

על המעשה, מה הוא אמר?

אלמדה פושעים דרכיך.

בחטאים אליך ישובו.

אני גם אתקן אחרים.

אני אלמד את הפושעים את הדרך שלך, בחטאים גם ילמדו.

אז לכן הוא אמר, אני אעשה מעשים הפוך מהעבירה,

כדי שיראו אנשים ויקחו מוסר וילמדו לשוב אליך.

אבל לפעמים,

תשמעו עכשיו זה עוד דבר קצת מסובך,

אבל נתיר אותו.

אתם בהקשבה טובה.

לפעמים יש ספק גדול בעניין התשובה.

למה?

לפי מה שהנחנו קודם,

שאחרי שאדם עשה עבירה,

מה תועיל התשובה כשהוא מתחרט ומתוודה?

מי שהרג אדם.

הוא חילל שבת

וחוזר בתשובה בפה ובלב.

האם תשוב נפש הנרצח בחזרה?

בווידוי ובחרטה הוא יחזור?

לא.

השבת שהוא חילל, היא תשוב?

היא תישמר? לא.

למה זה דומה?

אדם שסתר בית בפועל

שבר את כל הבית,

סתר אותו לגמרי. אין בית.

היה בית?

אין בית.

הכול התפורר.

אפשר לבנות אותו בפה?

אנא בניין, חטאתי, עוויתי, פשעתי והפלתי אותך, תעמוד בבקשה בחזרה, ביי.

איך יעמוד?

מה זה מועיל? איך זה מועיל?

אי אפשר לבנות.

בשבע אל תעשה רק בדיבורים מחשבות.

צריך לקחת בלוקים מחדש

ולהתחיל לבנות.

אם כך,

איך אפשר שתספיק תשובה כזאת,

קלה,

בפיך ובלבבך,

לעשותו

למרק ולמחוק

את החטא

שעשינו בפועל?

איך אפשר שתועיל תשובה כזאת?

עכשיו תשמעו דבר שזה הסוכריה

של הערב.

מי שיבין את זה צריך להיות מאושר,

כי הוא מבין את הפרינציפ עכשיו, וביד שלו עכשיו המנוע לכל החיים.

תקשיבו,

אומר בעל העיקרים,

הפעולות האנושיות

שעליהן ישובח האדם או יגונה

זה הפעולות שנעשות בבחירה.

על מה אני יכול לשבח בן אדם?

אדם בחר להיות גיבור.

אז אני אומר, איזה גיבור.

למה?

הוא בחר בזה.

אדם החליט להיות עבריין,

הוא בחר.

אז הוא יגונה על זה.

מתי אני יכול להגיד על בן אדם שבח או גנאי?

כשהוא עשה את זה מדעתו, ברצונו, בבחירה.

כשאדם יודע בשעה שהוא עושה,

שהוא עושה את הפעולה ההיא שהוא עושה,

ושהוא רוצה בעשייתה,

והוא בוחר בה על פני אחרת.

זה מה שאני רוצה.

על דבר כזה אנחנו אומרים שאדם אחראי למעשיו,

ואו שנשבח אותו או שנגנה אותו. תלוי מה הוא בחר לעשות.

לכן לפעמים שיכורים מתנצלים ואומרים, מה שהם עשו ושברו את הזכוכיות זה בגלל שאני לא היה לי שכל, לא הייתי בידיעה, לא הייתי בהכרה.

אפילו שהם עשו את זה ברצון

ובבחירה.

הם בחרו,

והם רצו,

והם שתו,

וזעתתו,

ואחר כך שברו.

אז מה הם אומרים? התנצלות.

מה אתה רוצה? אני לא הייתי בשכלי.

זה לא מועד.

מי אמר לך לשתות?

אתה צריך להיות מודע לקראת מה אתה עולה.

עכשיו,

אנחנו גם לא נגנה אדם

על פעולות

שלא נעשו ברצונו.

אפילו

אם הוא עשה את זה מדעתו ובבחירתו,

ואפילו שהוא יודע בעת העשייה של הפעולה,

והוא בוחר לעשות.

אבל אם הוא עשה אותה שלא ברצונו,

עוד פעם,

לא ברצונו,

הוא יודע,

הוא בחר לעשות,

והוא בוחר לעשות.

אבל לא ברצונו.

מאחר שזה לא ברצונו,

זה אונס.

בעל אונס לא מגנים.

אם אדם נאנס לעשות פעולה,

לא מגנים אותו.

אם כן,

פעולה שמשבחים אדם עליה,

בין שהיא טובה,

בין אם מגנים אותו,

אם היא רעה,

זה דווקא פעולה שיודע אדם בשעה שעושה אותה,

בוחר בה ורוצה בעשייתה.

אבל הפעולות,

שלא ייפול עליהן לא שבח ולא גנות,

זה משהו אונס גמור.

ואלה פעולות

שאין הפועל אותן יודע,

ולא רוצה בפועל ההוא.

למשל,

דוגמה

אדם משליך אבן,

אבל הוא משליך את האבן

למקום שאין אף אחד.

פתאום חבר שלו

הוציא את הראש

והאבן פגעה בו והוא מת.

הוא רצה בזה?

הוא בחר בזה?

מה פתאום? הוא לא היה שם.

הוא לא היה שם.

פתאום הוא קפץ

כשהאבן כבר הייתה במעופה.

אפשר להאשים אותו ברצח?

אפשר להאשים אותו בשגגה?

אין אף אחד.

זה לא כמו בן אדם שם עציץ

על הגג במעקה שברוח מצויה יכול ליפול.

זה אתה היית צריך לקחת בחשבון. הלו, רוח, תפיל את זה.

ואם יקרה משהו אתה תחויב.

זה לא אונס, זה שגגה.

אבל אם אני בכלל

לא התכוונתי, לא רציתי, לא בחרתי,

וקרה מקרה שלא באחריותי בכלל,

ואי אפשר היה לצפות לו,

זה נקרא אונס.

ואי אפשר לא לשבח את זה,

וגם אי אפשר לגנות את זה.

ולכן לא חייבה התורה מי שהורג באונס.

התורה לא מחייבת אותו.

מי שהרג בשוגג,

התורה מחייבת אותו. הוא נקרא רוצח וצריך לברוח לעיר מקלט.

כגון

אדם שהיה לו גרזן,

לא ימחו ברטוב העץ לברזל,

וזה עף על מישהו.

אתה היית צריך לדאוג שהברזל לא יינתק לפני שאתה עובד. עם כלי,

תבדוק הכול, שיהיה בטוח, שלא יכול להזיק אף אחד.

לא עשית?

אז אתה שוגג, לא אנוס.

לא אנוס.

המקרה שאמרנו קודם זה אונס.

התורה לא חייבה על אונס.

אפילו אם הרגת בן אדם.

למה?

כי בשגגה יש פה גם אונס.

וגם רצון.

כי אתה רצית לתת מכות בגרזן על העץ.

רצית בפעולה הזאת.

אבל לא דאגת לשמר

שלא ייתז הברזן.

עכשיו תקשיבו.

אז אמרנו, כל מה שנעשה ברצון,

בבחירה, בידיעה,

זה נקרא גנאי

או שבח, תלוי מה עשית.

כל מי שלא רצה,

אפילו שהוא ידע מה הוא עושה והכול,

כמו זה שישליך את האבן, הוא יודע שהוא משליך את האבן,

אבל אין שום סיבה שזה יפגע במישהו כי אין אף אחד,

וגם לא עוברים שם.

פתאום אחד הקפיץ את הראש שלו,

אונס גמור, אין שבח ואין גנאי.

שני צדדים.

עכשיו, פעולות

שמעורבות גם מאונס וגם מרצון,

זה דבר קשה לדעת

איך נפסוק.

היות שזה מעורב

מאונס ורצון,

אז איך נכריע? האם זה אונס

או האם זה רצון?

על אונס לא מחייבים,

על רצון כן מחייבים.

פה יש מצב מורכב משניהם.

מה עושים?

או אם יש מהם

שראוי לייחס את זה לאונס

ומהם

שראוי לייחס את זה לרצון,

על כן נראה שהגבלת

הפעולות הרצוניות

היה על זה הדרך.

שימו לב

שהדבר שעושה אדם,

בעת שעושה

הוא בוחר לעשות את הדבר הזה,

לא דבר אחר, זה הוא רוצה לעשות.

ואחרי שהוא עשה את הדבר

הוא גם רוצה בקיומו של הדבר,

והוא רוצה שיהיה עשוי כמו שהוא רצה לעשות.

זה, ודאי נגיד

שזה נובע מרצון,

אפילו אם זה התחיל באונס.

איך הדוגמה תהיה?

אנשים היו בספינה,

והייתה סערה גדולה,

והספינה חישבה להישבר,

ואז הם הבינו שהם חייבים להשליך את כל מה שיש להם כדי להקל על הספינה,

והם מרצונם

זרקו

את כל החפצים שלהם

בעת שבאה רוח הסערה.

אבל יש מישהו שרוצה לזרוק את כל הרכוש שלו לים?

אבל יש מישהו כזה שרוצה להשליך את כל הרכוש שלו לים?

למה הם בחרו להשליך?

בגלל הסכנה.

אז ראוי לייחס את זה לרצון,

כי הם רצו להשליך

את החפצים בשביל להינצל.

עכשיו,

הגיעו לחוף,

הם ביבשה.

האם הם רוצים בפועל ההוא שנעשה מה שהם השליכו?

הם ודאי חפצים בזה,

כיוון שזו הייתה הסיבה להצלה.

הם בעצמם מספרים, אם לא היינו משליכים,

לא היינו פה היום.

על כן, ראוי

להכריע שהפעולות האלה הן מסוג הרצון

ולא מסוג האונס.

זאת אומרת, אפילו שזה התחיל

מאונס,

איזה אונס?

של הסערה?

הם ביקשו סערה?

הם לא ביקשו.

הם רצו להגיע לחוף בלי החפצים? לא.

איך זה התחיל?

זה אונס.

אבל אחר כך, מה נגרם?

שבשביל להינצל הם רצו להשליך את החפצים,

והם רצו בקיום הדבר הזה, כי אחרת הם לא ינצלו, הם ישקעו.

אז על זה אנחנו נכריע שהיה להם רצון,

אפילו שהתחיל באונס.

מזה מתחייב

כל דבר

שנעשה ברצון בעת העשייה,

כמו שהם השליכו ברצון בעת העשייה,

באחר שנעשה כבר הפועל הזה,

אינו רוצה בקיומו,

והיה רוצה

והיה חפץ שלא היה קורה המקרה,

אפילו אם זה התחיל עם רצון,

או שהיה בו קצת רצון,

לא נייחס אותו אל הרצון, אלא על האונס.

בדיוק הצד ההפוך.

אני חוזר עוד פעם.

אם

דבר

נעשה ברצון

בעת העשייה,

רציתי ועשיתי משהו,

אבל אחרי שהדבר נעשה,

אני לא רוצה שהדבר הזה יתקיים,

ואני חפץ שלא הייתי עושה את זה.

אפילו מההתחלה כן רציתי.

אי-אפשר לייחס את זה לרצון אלא לאונס וטעות.

זאת אומרת,

נגיד,

אני רוצה לשלוח, סתם אני אומר דוגמה, לשלוח מכתב,

לפלוני אלמוני.

אז אני רוצה בשעת שליחת המכתב, כן, אבל הייתה לי טעות.

כתבתי כתובת אחרת.

אחרי שזה יצא, וואו,

וואו, וואו, וואו.

שלחתי לכתובת אחרת, יש שם הצ'ק 1,000 דולר, וואו, וואו, וואו.

כששלחתי, רציתי?

רציתי 100%. שמתי בול, הלכתי לדואר, עשיתי את כל הפועל כמו שאני רוצה.

אבל אחר כך התברר לי

שמה עשיתי, מה עשיתי, עכשיו אני לא רוצה שזה יתקיים.

הלוואי וזה יחזור, הלוואי וזה ככה, לא חפץ בזה. מה זה נקרא?

זה נקרא אונס וטעות.

עכשיו, תקשיבו טוב, מפה נבין איך התשובה מועילה.

חכמים במסכת נדרים אומרים, הלכה פותחים בחרטה.

אחד בא לרב הונא ואמר לו שהוא רוצה להתיר נדר.

אמר לו, ליבך עליך?

האם אתה עדיין עומד באותה דעה, באותו רצון שהיה לך אז, כשנדרת?

הוא אומר לו, לא!

התיר לו את הנדר.

זאת אומרת, בהתחלה היה לו רצון, והוא נדר נדר.

ואחר כך התברר לו שהנדר תקע אותו, גרם לו נזק, הוא מפסיד מזה והכול. אז הוא בא להתיר את הנדר.

לא רוצה להמשיך בנדר.

הוא אומר לו, אתה עדיין רוצה במה שאמרת אז? הוא אומר לו, לא!

הוא אומר לו, אם ככה זה מותר.

ככה הוא מתיר, עם נדר.

זאת אומרת,

כשמתברר לך שהנדר גרם לך נזק, פגע בך,

עשה לך,

אז אתה אומר, אני כבר לא נשאר באותו רצון.

הרצון היה בהתחלה נכון, נדרתי ואמרתי.

אבל עכשיו,

כל זה מדובר בנדר ששייך בו,

לא בנדר ששייך באחרים.

עכשיו,

זה מה שיורה שהכול הולך אחרי מה?

אחרי קיום הרצון.

שאם הרצון קיים, אז השבועה קיימת והנדר קיים.

אתה לא יכול להתיר.

אבל אם אין הרצון קיים,

אז השבועה נקראת שבועת טעות,

כמו שליחת מכתב בטעות,

ומתירים אותה,

אפילו שזה התחיל ברצון.

איי איי איי.

עכשיו, יש לנו הסבר נפלא.

אמרנו על פי שכל מי שעשה חטא.

אין דבר כזה תשובה. מה זה לדבר ולהגיד ככה וככה וזה? אין דבר כזה.

אין דבר כזה. כן, הנה, יש דבר כזה. איך יש דבר כזה?

אמרנו, אם אין הרצון קיים,

השבועה היא בטעות,

ומתירים אותה.

אפילו שהתחלת ברצון.

לכן בעל תשובה,

כשהוא מתחרט,

זאת אומרת, אין לו את הרצון,

כמו שהוא רצה לעשות את העבירה.

הוא מתחרט

והוא גומר בליבו

שהלוואי ולא הייתי עושה את העבירה.

הלוואי ולא הייתה נעשית. הוא מתחרט, הוא לא רוצה.

וגם,

אם תבוא לו הזדמנות פעם אחרת,

אותה הזדמנות,

והוא לא יעשה אותה,

זה מראה שהפועל הראשון שהוא עשה היה טעות ובלי דעה ושכל.

הייתי טמבל!

עשיתי טעות.

חשבתי שאני פיקח,

שיש לי התנצלויות ואני אגיד ואני אגיד ואני אגיד.

מתברר שאני טעיתי בגדול.

איך זה עובד?

שואלת הגמרא ביום הפ״ב.

איך?

איך זה בעל תשובה? תסביר לי. אני רוצה לדעת מה זה בעל תשובה שהוא בעלים על התשובה. מה זה נקרא בעל תשובה?

כגון שבא לידו דבר ערווה וניצל מזה.

מה הפירוש?

אחד,

עשה מעשה שעשו,

כמו שהאשימו עכשיו את ניסו שחם על כל מיני דברים שהוא עשה.

עכשיו

הוא עשה עבירה ועכשיו בא לידו עוד פעם עבירה

והוא ניצל.

מה זה ניצל? לא עשה.

רב יהודה אומר, מה זה ניצל?

באותו פרק, זאת אומרת שהוא באותו גיל,

באותה אישה,

שהיה לו הזדמנות נוספת,

ובאותו מקום.

אם הוא

לא חזר על זה, אומר רש״י,

אם בא דבר עבירה לידו שהוא כבר נכשל בזה קודם,

באותה אישה, באותו מקום שהוא עבר את העבירה,

ובאותו פרק,

מתוך שדומה מכל וכל הזמן שהוא נכשל בו,

וכבר היצר מתגבר עליו ואומר לו,

תראה, תראה, הנה פלונית, הנה פלונית, אותו מקום,

באותו זה, קום, קום, קום,

תעשה מה שעשית כבר.

והוא ניצל, לא עשה.

אז כשבא עוד פעם הפועל לידו באותם תנאים,

והוא כובש את היצר כי הוא אוהב את השם,

ולא אפשר לעשות,

זה מראה שהוא התחרט חרטה מההתחלה.

שאם

אז

היה לו את השכל של היום,

לא היה עושה את זה.

אז הוא עוקר את הכול מההתחלה.

הוא עוקר לגמרי.

אין גם את המעשים שנעשו. אין. נעקר.

וגמר בליבו

שמה שעשה בראשונה היה טעות, בלי דעת והשכל.

מאחר שהוא מתחרט על זה,

אין ראוי שאדם כזה ייענש

על העבירה הזאת,

וגם לא ראוי לגנות אותו,

לכן אסור לגנות בעלי תשובה,

כי זה נעשה בטעות, בלי ידיעה, לא היה לו סכם.

זה המקור למה

יכולים למחוק לבן אדם את הקול.

אבל זה כשהתשובה

היא תשובה אמיתית.

אז מפה מבינים שעבירה שמתחרטים עליה כראוי ולא רוצים בקיומה,

זה מראה שלא נעשה הפועל הראשון

ברצון גמור,

ואם היו מנחים לו לרצון הפשוט,

לא היה עושה.

לפי מה שהרצון עכשיו גוזר שלא היה ראוי לעשות.

מה הראייה?

הנה, בא לידו דבר עבירה עוד פעם,

והוא ניצל ממנה, והפעם הוא עושה את זה ברצונו,

מדעתו, לא לעשות.

זאת אומרת שדעתו ורצונו לא לעשות.

וגם פעם הקודמת זה היה ככה רצונו,

רק יצר הרע, אלוף העולם,

הוא הטעה אותו.

ולכן היות שעכשיו הוא לא רוצה בכל המעשים ההם,

לכן הכול נמחק.

היום הוא מבין

שזה רע בעיני השם,

ולא ראוי לעשות דברים רעים לפני השם.

זאת נקראת תשובה גמורה.

עכשיו, מהצד הזה תועיל התשובה לבעל העבירה

שהיא מחזירה את המצב

כאילו לא נעשתה הפעולה.

הוא לא רצח את הבן אדם.

הוא לא חילל שבת,

כי זה היה באונס,

בטעות, בלי דעת.

והשם ימרק אותו מעוונות,

אבל על צד החסד

תחשב לו גם צדקה, מה שהוא עשה את התשובה הזאת. שמעתם?

גם יחשב לו צדקה.

עכשיו,

אף על פי

שהשם מקבל את התשובה שלנו על דרך חסד,

ההכרח המביא

לחסד הזה,

שמאשר

כל פועל

וכסיפה וחשק תמיד,

שיגיע מהפעולה שלו לתכלית המכוון.

מאותו רגע,

כל מה שהוא רוצה לעשות בחייו זה להשיג את התכלית המכוון,

דהיינו,

מה שהיצורים כולם, האנושות כולה נבראה,

זה שהנפש שלו תישאר אחר המוות

והיה האדם עשה ידי השם יתברא.

מה הפירוש?

עכשיו,

אפילו שכל התשובה שהשם נותן לאדם זה חסד,

יש הכרח שיהיה את החסד הזה, מוכרח שיהיה חסד.

למה מוכרח?

כל פועל

וכל פועל

תמיד נחשף וחושק תמיד,

שיגיע מהפעולות שלו

מה שהוא תכנן.

כל בן אדם.

והיות שהבורא יתברך

יצר בני אדם

כדי שהם יישארו לחיות לאחר המוות, לנצח, כולנו

חיים לנצח,

הנשמות.

אז אנחנו חלק כלא ממעל.

וכיוון שזה המתוכנן, זו התכלית,

באדם ומעשה השם יתברך,

אז הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נגיע לתכלית הזאת, שנחיה לנצח,

ותישאר הנפש.

אבל יצר הרע של האדם מתגבר עליו כל יום ומפתה אותו לחטאו.

תשמעו איך יודע יצר הרע את כל ספר משלי וקהלת.

מה אומר לאדם?

לך אכול בשמחה לחמך בחיית.

לך, יש לך פרנות בבית, פיתות, לאפות.

לך תאכל, יש לך עוגות, יש לך זה. לך.

מדבר עם הבעל תשובה.

למה אתה דואג כל הזמן על החטאים? למה אתה חי כל הזמן במצב שאתה כל הזמן בהתבוננות?

לך אכול, חזרת בתשובה.

תפסיק לדאוג,

כי כבר רצה אלוהים את מעשיך.

איך אתה שומע כאלה טיעונים בראש?

שבטח, חזרתי בתשובה,

הכל בסדר. כמו שאדם יוצא מיום הכיפורים, חושב, אה, כבר אני נקי,

אפשר להתחיל פרטיה חדשה.

אז הוא אומר לו, כבר רצה אלוהים את מעשיך,

ואין לך חסיד בעולם שלא יתפתה לשמוע דברים כאלה ולא יהיה מבסוט.

וכשאדם שומע לא לייצר רע, אומר לו, תשמע, תשמע,

תשמע ממני.

בכל עת יהיו בגדיך לבנים,

הכוונה תהיה מסולסל, תהיה נאה, תפח את עצמך,

אל תהיה זינך.

יאללה,

תראה יפה.

אחרי שהוא שומע לו גם בזה,

הוא אומר לו, תשמע, יש עוד פסוק,

ראה חיים עם אישה שרהבת.

אחרי שהוא שומע לו גם בדברים האלה,

ועד עכשיו כל מה שהוא אמר לו זה דברים מותרים.

לא אמר לו דברים אסורים,

הוא אומר לו, כן.

אז הוא לא שותק,

היצר הרע,

ומוסיף עוד עם עצות כאלה,

עד שיביא את הבן-אדם לכפור,

שיגיד אין דין ואין דיין ואין חשבון.

כמו הרב מברסלב,

שהיה נותן דרשות והכול, ולפני כמה זמן חזר בשאלה.

כן, ככה יצר הרע.

היום הוא אמר כך,

מחר כך, ככה. עצות טובות ועגונות,

בסוף מדיח את הבן-אדם לגמרי.

ואז הוא אומר לו, עוד פסוק,

כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה,

כי אין מה עשה וחשבון בשאול

אשר אתה הולך שמה.

את כל הפסוקים הוא מעקם אותם לכיוונים אחרים.

ומביא ראיה לדבריו, עוד פסוק,

שבתי וראיתי תחת השמש כי לא לקלים המרוץ

ולא לחכמים לחם כי עט ופגע יקרה את כולם

כולם אותו דבר כולם מתים כולם זה כולם זה עזה בחייאת לך תענה

בדברים האלה וכיוצא בהם

סוטה האדם מדרך הישר

הולך בדרך רעה

והוא מראה לו כאילו הוא דואג לו וחושש על כבודו ועל חייו אל תבזבז אותם אתה צעיר אשמח בחור בילדותך

ככה הוא עשה לחווה

תוך שעה הוא החטיא אותם שעה

לא עברה שעה

כבר החטיא אותם

אמר לה

אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן עזבי אותך

הוא לא רוצה שתהיו כמוהו כי אם אתם תאכלו מעץ הדעת טוב ורע והייתם כאלוהים

הוא לא רוצה בתחרים

כי הוא אכל מה עץ וברא את העולם

אז לכן הוא לא רוצה שאתם תאכלו מהעץ

איזה בדיחה

הוא אכל מהעץ וברא את העולם

וככה הוא שיבש אותה

בחטאה

הוא אלוף העולם

אתם יודעים שהוא שכיב את כולם מאז ועד היום הוא שכיב את כולם בבית קברות

יש רק כמה שהוא לא הצליח עליהם

שעלו בחיים שלהם לגן עדן

שהוא לא הצליח ככה היו צריכים כולם לחיות

בלי הגבלה

עם הגוף

כמו אליהו כמו חנוך עם הגוף

אבל הוא משכיב את כולם בבית קברות

משכיב את כולם כל החצות שלו בסוף עובד על כולם

ובזה הוא פיתה אותה

ועזבו אורחות יושר ללכת בדרכי החושך

כך כל יום ביום

תשימו לב

יצר הרע מחשב איך להסית אותנו

והעיד עליו הבורא כי יצר לב האדם רע

מנעורה. ממתי?

ממתי שהתינוק ננער ממעי אמו

כבר הוא עליו

וחכמים אמרו

עלובה עיסה שנחתום מעיד עליה שיירעה

אתה הולך למאפייה

יש שם אופק עם כובע כזה לבן גדול כמו קובאנה

ואתה אומר לו אני רוצה מהעיסה הזאת הוא אומר לך לא לא זאת רעה לא אצליח אל תיקח

אמא נחתום האופק מעיד על העיסה שהיא רעה

מי ייגע בה?

והשם אומר שאנחנו עיסה שיצר הרע רע כבר מנעוריו

ויצר מחשבות ליבו רק רע כל היום

זה העיסה

אם השם מעיד עלינו שככה המצב

אז אנחנו צריכים להיזהר מאוד כי יצר הרע שוכן בקרבנו איפה הוא יושב?

על מפתחי הלב

הוא מחכה רק שאתה תפתח טראח הוא נכנס

עוד עצה עוד עצה עוד עצה כל רגע יש לו עצות בוא ניסע בוא נלך בוא נצלצל בוא נגיד בוא נגיד כל רגע

לא נותן מנוחה לבן אדם אין דבר

שאתה יכול להתחיל ולסיים מה שאתה רוצה אין דבר באמצע מכניס לך בלבולים זה פה שם פתאום האישה פתאום הוא מצלצל פתאום הבנק אומר לך הלו

יואו משבש אותך שלא תוכל ללמוד לא תוכל לעשות מצוות

לא תהיה פנוי לכלום רק הוא כל הזמן

תוכניות דמיונות כל הזמן

וככה הוא מביא את האדם לעבור על עיקרי הדת מחפף בתפילות

מחפף בלימוד מחפף במצוות כי אין לו פנאי הוא מטריד אותו כל הזמן

וכך אומרים חכמים זיכרונו לברכה אין אדם עובר עבירה

אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות

ואז

אדם יכול להכחיש

במחשבה

את מציאות הבורא ויחשוב שהעולם לא מונהג על ידי הבורא

והוא מתיר לעצמו לעשות עבירה הקדוש ברוך הוא מדקדק אם אני עושה ככה ככה מה אכפת לו בחייאת לו מה זה חסר לו רק אני הוא מסתכל עליי וזה

אמר נבל בליבו אין אלוהים כל מזימותיו זהו

בסוף הוא נהיה נבל שאומר אין אלוקים

או שחושב שהקדוש ברוך הוא יש לו ממציא יש לו בורא

אבל הקדוש ברוך הוא לא משגיח בכל הפרטים

ברא ברואים יאללה כמו דגים תשחק כמה שאתה רוצה תלך ימינה זמן מה זה

הדגים מניחים תפילין הולכים לבית כנסת אתה כמו דגים

ואז הוא מתיר לעצמו גם כן לחתום או שהוא חושב

שאין בכלל מנהיג לעולם ואין מי שמשגיח

והשם לא ציווה ולא אסר ולא כלום

ומה אכפת לו אם תאכל דם אם תאכל חלב אם תזה מה ידע

ולכן הוא מטיל לעצמו לאכול הכל

והרי הוא מכחיש

שאין תורה מן השמיים

והאדם שאומר שבתורה אפילו אות אחת

משה רבנו כתב אותה מעצמו זה כמי שאומר אין תורה מן השמיים והוא נקרא אפיקורוס ואין לו חלק לעולם הבא

אז רואים שאדם כזה הוא כופר בעיקר מעיקרי הדת

ואלה הם העיקרים

וזה

ודאי יותר גרוע מלאכול דם לאכול חלב

למה?

כי חכמים אמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה. מי יודע למה?

למה הרהורי עבירה קשים מעבירה?

העונש על עבירה הוא זמני.

עשית עבירה, מגיע עונש.

זמני. כמה זה עונש?

כמה שנקצב.

אבל העונש על כפירה, על הרהורים של עבירה,

זה נצחי.

כי הרהורים לא עוזבים את הבן אדם.

הרהורים כל הזמן יש לו,

אז הוא כל הזמן כופר.

זה הרבה יותר גרוע מהמעשה.

המעשה עצמו אחד ויש עונש, נגמר.

אבל הרהורים הם קשים, הם לא עוזבים את הבן אדם

והוא כופר.

לכן יש כאלה שנידונים בגיהינום

12 חודש,

יש כאלה יותר.

אבל הכופרים,

הרשעים שעוברים על הדת,

אלה שנקראים מינים

או המוסרים, מלשינים,

עכשיו הלשינו על ליברמן,

או אלה שכופרים בתורה ואלה שכופרים בתחיית המתים,

אלה יורדים לגיהינום ונידונים בה לדורי דורות.

וכיוון

שרק מעטים,

תקשיבו טוב,

רק מעטים יכולים להימלט מכפירה

באחד מהעיקרים,

ולכן היה ראוי שהם ייענשו לנצח,

התחכם הבורא מראש,

ברוב רחמם וחסדם,

לעשות חסד

עם כל המין האנושי,

לתת להם תשובה.

לכן התשובה נבראה לפני בריאת העולם.

לפני בריאת העולם.

כי בלי זה העולם לא התקיים.

אז זה חסד שהבורא התחכם להכין תשובה לפני.

וככה יינצל

מכל המצודות

והמכמורות של יצר הרע,

שהוא השטן,

והוא מלאך המוות,

שרוצה לחסל את האדם, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו,

והוא רוצה להמית את הנפש.

לכן הוא מתגבר על האדם כל יום.

ואלמלא הקדוש ברוך הוא,

שהוא לא עוזב אותנו בידו,

אף אחד לא יכול לו.

אז הקדוש ברוך הוא עוזר

למי שרוצה לעזר.

אז אם אתה נדבק בשם,

מחזיק בו,

ויודע שהדבקות בשם שומרת עליך בעולם הזה ובעולם הבא,

ואתם הדבקים בשם אלוקיכם,

חיים כולכם היום, אמן באמן.

למי שיש שאלות בבקשה כן תקום שמה תקום באמצע

שלום לכבוד הרב

שלום

הייתי בהרצאה של הרב לפני שנה ואמרתי לו שמאז שהתחזקתי בשמירה על הקדושה שלי

התחלתי לשמוע קולות שמקהלים את הצדיקים ואת הקדוש ברוך הוא ומייסרים אותי באיסורים קשים

זה נראה כמו מזיקים, סטרה אחר או משהו כזה

ופעם בשבוע הם מורידים לי את המבט לרצפה

ופעם בשבוע הם מורידים לי את המבט לרצפה

ואני מתביית על כל נקודה ברצפה ובקושי מצליח להרים את הראש למעלה

הרב קניבסקי אמר לי להחליף את השם מאבירן לאברהם החלפתי אך המזיקים מחזירים לי לאבירן ובמקום הכל משתנה לרעה

הרב אמר לי לטבול במקווה הארי וכל פעם שאני שומע שהם אומרים לי אבירן להגיד את הפסוק אברהם אברהם אל תשלח אתכם אל הנער

הבעיה היא שאיך שאני מסיים את הפסוק הם אומרים אבירן, ואני שוב אומר את הפסוק והם אומרים אבירן, וככה זה חוזר על עצמו עד שאני נשבר. אני מבקש מכבוד הרב שליצה

שיברך שאני אהיה בשם אברהם לנצח, ושהמזיקים והסימפטום של המבט והרצפה ייעלם,

ושעברי, ושהגמגום ייעלם, ושגם אם ארצה להחזיר את השם לאבירן לא אצליח, ושיהיה אדם קדוש בעזרת השם.

טוב,

אם עוד פעם תשמע את השם אבירן,

אז אתה תגיד ככה אבירן אבירן

אבירן אבירן

וככה כבר לא יבוא ויטריד אותך באבירן. אתה שר לבד אבירן, מי צריך אותך? אני לא יודע מה לעשות הרב, אני באמת לא יודע מה לעשות. שמעת מה אני אומר?

מה אני עושה איתך? הנה אמרתי. אני אומר שחזרתי בשידור. לא שיר יפה מה שאמרתי לך? לא הרב, ברצינות, אני לא יודע מה לעשות. מה זה לא ברצינות?

והאווירן שלו זה כן ברצינות? הרב, מה אני עושה? לא הבנתי, והאווירן שלו זה ברצינות? הרב, הכל משתנה כשאומרים את השם הזה.

אתה לא שומע מה שאני אומר? בגלל שהיא נפגמת, הכל נפגם.

אתה לא שומע מה שאני אומר?

היה אחד אצלי בהרצאה

ואמר

שהוא שומע קולות כל הזמן שמדברים איתו והכול וזה.

אמרתי לו, אם אתה שומע את הקולות

אתה תגיד ככה

אחת,

שתיים,

שלוש, ארבע,

אחת, שתיים, שלוש, ארבע. אז לא להתייחס בקיצור, וזהו. שמעת?

הוא עשה ככה והתפטר מזה.

אבל מה אני צריך לעשות?

אבירן אבירן. אבירן אבירן אבירן. בוא נתייחס לזה וזהו, מה לעשות? זה חרית ברית בחייאת.

אתה מחזיק את הראש שלך בשביל מילה אחת?

תהיה רציני, נו. עכשיו הבנתי, אין בעיה, בסדר? יופי, תהיה ברית. אתה יכול לברך אותי?

כן, מה השם? אברהם.

בן יפה. בן יפה.

השם יזכה אותך בעזרת השם לרפואת הנפש והגוף מערב.

אמן. תודה רבה.

תודה רבה.

אני השם?

תן לה.

תן לה רגע.

קודם כל אני מאוד מעריכה את השיעור שלך,

וממש הגענו לדברים גדולים.

ואני מבקשת מהרב שיברך את בעלי שהוא לא מרגיש טוב, ורפואה שלמה,

סמי, שמואל ורחל.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה מערב.

כן, תן לבחור פה.

ערב טוב כל הרב. ערב טוב.

הרב אולי זוכר אותי מהרצאה לפני שמונה שנים,

שהרב בעצם אמר משהו לגבי תעניות, שמי שמקבל על עצמו 40 יום תעניות והכול,

זה דבר שיכול לעזור להרבה חולים.

אז אני באמת קיבלתי על עצמי בלי נדר את הדבר הזה, ואז הרב בירך אותי, שהיא לאשת חיל, והכול. הרב ממש בירך אותי, והרבה מאוד ברכות.

והכול, באמת הכול התקיים,

באמת, ואני רוצה להודות לרב.

ברוך תהיה.

עכשיו עוד דבר אחד. אח שלי ביקש ממני שאני אבוא לרב,

והרב יברך אותו,

ואז כל הקהל בעצם יענו אמן, וזו זכות הציבור לעזור לו. מה יש לו?

בעצם יש לו משהו נפשי שנקרא OCD, זה כפייתיות.

כן. ואצלו זה כפייתיות להרבה מאוד דברים.

לדוגמה,

ללכת לטבול במקווה, הוא יכול לטבול אלף פעם. כן, הוא חוזר על דברים שבע, עשר, חמש עשרה פעם. כן.

אז הוא טובל במקווה נניח אלף פעם.

אז הוא יכול להירשם בספר של גינס.

אז אני רוצה, אם הרב יוכל לברך אותו. מה השם שלו? יהושע בן ציפורה.

שישמע שעתיים כל יום דרשות שלי.

אני חושב שהוא שומע.

מה השם?

אני חושב שהוא שומע. שמעתי, מה השם? בנימין בן ציפורה. בנימין בן ציפורה, שמרפא אותו ברפואת הנפש והגוף. לא, אני, אח שלי יהושע בן ציפורה.

יהושע בן ציפורה, רפואת הנפש והגוף,

ושאת הכפייתיות יעביר לנסראללה.

אמן.

עוד דבר, אם הרב יכול לברך את אשתי, שיהיה לה בעזרת השם רעיונות קלים ולידות קלות,

ושיהיה לנו ילדים צדיקים. שתלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה.

מה שמה?

הדסה אסתר, בת הרב אשר. הדסה אסתר, בת אשר. אשר. בת הרב אשר ורבחה. שמזכה אותה ללידות על דרך הטבע.

אמן.

תודה רבה, כבודו. תודה רבה, כבוד הרב. תודה רבה, כבוד הרב.

ערב טוב, כבודו.

ערב טוב.

אני רוצה לשאול בקשר לקריאה.

הקריאה של שלושה עודשים. אני יכול להחליף את זה בצום?

לא.

שעתיים בתענית דיבור. אפילו גם ארבעים יום לא?

לא.

תודה. תהיה בריא.

כן.

תן לגברת פה.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני רציתי, בבקשה, אם תוכל לברך את הבן שלי? מה השם ולמה? יאיר, ישראל בן יפה.

למה? ורפואה שלמה.

רפואה שלמה לבנך.

אמן. ועוד ברכה.

יש לבן שלי ביום רביעי משפט, אז תברך אותו. על מה?

על תעבורה.

תעבורה יעבור.

בעזרת השם. דל יעקב בן יפה. בסדר, יעבור. תביאי לה. חזרה בתשובה גם. וגם תשובה. אמן, אמן. תן לגברת שם.

ערב טוב, כבוד הרב.

רציתי לשאול. רציתי לשאול, רוני, מה אני צריך לעשות?

אני מתרגשת קצת.

כדי שהבעל והילדים יהיו תלמידי חכמים.

להתפלל הרבה ולהתענות, אם יש לך כוח.

אתה יכול לברך את הילדים שלי? כן.

אגב,

יוסף חיים, יונתן ואור חי.

השם יזכה אותם להיות תלמידי חכמים,

ירעים שלמים.

אתה בטוח שאתה רוצה לשאול?

כן?

תן לו.

ערב טוב לכולם. תודה רב.

רציתי לשתף את הרב באיזושהי בעיה ספציפית.

אשתי עברה לידה לפני חמש שנים כמעט.

מאז היא הסתבכה, עברה שבע ניתוחים בארבע שנים בבטן, במאיים, בכל מיני איברים בגוף.

סובלת מכאבים עזים.

לרופאים אין איזשהו כיוון או אבחנה.

נדרתם נדרים שלא קיימתם, כגון לבית הכנסת או דברים אחרים?

לי לא זכור.

אני אישית משתדל לא לדור אף פעם.

תברר, תברר איתה. תבדקו את הדבר הזה.

אם יש נדרים זה גורם לבעיות כאלה.

במידה ואין?

במידה ואין, אז צריך לחפש משהו אחר.

מה יכול להיות?

צריך להתבונן.

מה השם שלה?

שרה בת סיגל.

שרה בת סיגל.

השם יזכה אותה בדין

בתשובה שלמה.

אמן.

תן לבחור שם. רפואה שלמה אפשר בשבילה לבקש?

מה? רפואה שלמה אפשר גם? רפואה שלמה בעזרת השם. אמן. תן לבחור שם.

תן לו פה שם לידך.

כן.

ערב טוב כבוד הרב. ערב טוב.

אני ואחי התהום,

לפני חמש שנים לערך חזרנו בתשובה. תצמיד את המיקרופון.

לפני חמש שנים חזרנו בתשובה.

ארבע שנים למדנו רפואה ברומניה,

ולפני שנה עזבנו הכול ונכנסנו לישיבה.

ברוך השם אנחנו בני 26 וישיבה כבר שנה,

ורוצים ברכה לזיווג, אני ורועי.

תלמדו שניכם כל אחד שעתיים

בתוכנית דיבור שלושה חודשים רצוף.

ותזכו

אתה בשם

עומר בן אברהם.

עומר, תחליף את השם, בן אברהם, בשם של אחיך. רועי בן אברהם. רועי בן אברהם. השם יזכה אתכם לזיווגים הגונים מהר.

אמן. אמן. כן, תן לבחור פה.

פה, פה. קדימה, כן.

יישר כוח להרב על כל השיעור שהיה ועל כל החיזוק של 40 שנה של עם ישראל.

תודה.

אני רציתי לבקש סליחה מהרב.

אני בתקופה של הבחירות שהיה,

אני לא דיברתי כלום לפני הבחירות וגם אחרי. בימים של הבחירות היה

אחרי שהרב עבדיה דיבר וכל זה, אז אני דיברתי לא טוב, רציתי לבקש איתך ואני יודע שזה חמור מאוד.

אז אני רוצה

שהרב יצלח לי על זה.

ואני חושב שכל אחד,

גם הוא צריך לברך, מי שדיבר באונס וברצון צריך לבקש סליחה מהרב עבדיה.

תודה. למה התעכבת עד עכשיו?

לא מזמן נכנסתי יותר לשמת הרב,

זה לא...

הייתה הפסקה, שלא... לא שמעתי לא את הצד הזה ולא את הצד הזה, זה העניין.

הבנתי. טוב, השם הציל אותך. כן, ברוך השם. עכשיו אני מחזיר לך את כל הזכויות שעברת לי.

אתה יודע, זה ויתור גדול. כן, כן, ודאי. זה ויתור גדול. אני מעריך את זה מאוד.

טוב, ברור לך. אני רציתי לשאול עוד שאלה.

עכשיו אני רציתי לשאול לגבי

הסכין, כשבודקים אותו אחרי השחיטה,

אז אצל הרב בודקים את זה ביבש ולא בלף. נכון. אז זה חומרה או שזה... לא, לא. על פי דין, יש מי שאומרים שצריך בייבש, כן.

אין בזה קולה או משהו.

לא, לא.

יש כאלה שמתירים גם ברטוב,

אבל ברטוב זה צריך לעשות את הבדיקה ביתר שאת, כמו שאומרים, לא כמו שמחפיפים.

כן. הבעיה ברטוב

זה שלא מרגישים כל כך.

וכשיש שומן,

הרי כששוחטים את הבהמה יש שומן. כן. אז אם יש פגימה קלה זה נסתם,

ולא מרגישים.

אבל אם מייבשים אחרי ששוטפים ומייבשים אז הציפורן חוגרת ומרגישים כל דבר קטן.

למי שיש הרגש לא כולם יש להם הרגש זה עוד בעיה.

ולא כולם יש להם יראת שמיים להרגיש בכלל.

ולא כולם מחפשים למצוא.

אם כן, יצטרכו להוריד מאות

תרנגולים או עשרות בעלי חיים.

אז זה הבעיה.

תהיה בריא. אפשר ככה, תודה רבה.

כן. תן לבחור, תעמוד שם. תעמוד, תעמוד.

כבוד הרב, ערב טוב.

ערב טוב.

יש לי שאלה בקשר למה שדרשת.

כתוב בספר חובות הלבבות,

איך עובדים את השם.

שיש שני סוגים של מדרגות.

מדרגה של שכר ועונש ומדרגה שנייה של הכרת הבורא מאהבה.

הוא כותב שם שבשביל להגיע למדרגה של אהבה חייב להיות במדרגה הראשונה של שכר ועונש.

אז אמרת פשוט שהחזרה בתשובה מאהבה זה יותר גדול. אבל צריך להתחיל משכר ועונש, לא?

זה התכלית אמרנו.

התכלית, המכוון להגיע זה לאהבה.

כמובן שמתחילים

מיראת העונש. בלי יראה.

אז אדם בכלל לא מפחד ועושה מה שבא לו.

אז רגע, לגבי הרבנים שהיום שאומרים לחזור בתשובה מאהבה וכל הדברים האלה, זה לא נכון, נכון?

לא, אי אפשר להגיע לאהבה מהרגע הראשון.

אוקיי, תודה רבה, כבוד הרב. זו מדרגה גדולה מאוד, כן.

שאלה אחרונה.

הנה הגברת פה.

לא באריכות, בקוצר.

הרבה זוכר אותי.

ערב טוב.

ברוך שחלקנו חוכמתו ליראיו.

רציתי רק בקצרה, באמת גם יש סליחות. מי שעוקב,

אז החודש הזה מאוד מאוד עמוס אצל הרב נץ ושיבור.

שיעור בוקר, והרצאות, וסליחות.

אבל יש נושא שצריך לדבר עליו

וחייבים לדבר עליו

כדי להציל.

בתחילת השיעור היום,

ההרצאה,

אז הרב דיבר על הנושא של בחירה, כפי שהרב שליטא עושה בהרבה הרצאות.

חוט הבחירה ובחרת בחיים.

נותנתי לך את החיים ואת הטוב, את המוות, את הרער, והרב הדגיש.

אין אמצע.

עוד שבוע אנחנו עומדים בפני משפט.

שבו יוכרע הכול.

שיהיו רק בשורות טובות לכולם.

אבל אנחנו בכלל נכנסים לחודש של חגים,

ויש אירועים,

ויהיו מודעות

בחול המועד על אירועים ועל שמחות בית השואבה,

רחמנא לצלם.

אז נגיד את הדברים בקצרה,

כי חשוב להציג, באמת שחשוב להציג ולחזור ולהציג,

אם אחרי כל מה שפשוט מי שלא עוקב אז לא יודע ויכול להתבלבל, וגם מישהו פה דיבר יהודי עכשיו ודיבר על הנושא של אהבה ואהבה, וכל הרבנים,

רבני הפייסבוק,

שבאמת אומרים לאנשים

שהחיים שלנו תותים והכל טוב ולא צריך למהר,

ובהדרגה,

ואומרים לאנשים מה שאנשים רוצים לשמוע.

מה שמורינו ורבנו,

המוטו שלו, מה שהוא בא לעשות זה דבר אחד,

להזכיר לכולם, איך אומר המסילת ישרים בפתיחה?

באתי להזכיר לכולם את מה שכבר ידוע להם.

אבל יש הרבה

שלא ידעו עליהם,

והרב נלחם ומוסר את נפשו

כדי להציל.

אחד מי.ג. איכרים

זאת התורה לא תהיה מוחלפת

ולא תשתנה בשום זמן.

בשום זמן לא תשתנה, חס ושלום.

אחד מי.ג. איכרים שפסק הרמב״ם,

שמי שלא מאמין בכל השלושה עשר איכרים,

אפילו אחד מהם,

הוא אפיקורוס,

ואין לו חלק לעולם הבא.

הרמב״ם, זה לא הרב אמנון יצחק,

זה רמב״ם.

הרב זועק

זעקה

מדם ליבו.

תראו, כולנו ידענו במשך השנים, המבוגרים,

ומי שמכיר את הציבור החרדי,

אז

עדיף חילוני ולא מזרוחניק.

לא דתי-לוני, ולא דתי-לפי דעתי,

ולא...

זה כולם ידעו.

אין פשרות.

אבל בעשור, חמש עשרה שנה האחרונים,

יש כאלה שהם פשוט לבושים אחרת.

קונים פראק והמבורגר על הראש שלהם,

ונראים כמו רבנים,

ומדברים יפה, ומתנדנדים,

ועם הראש,

ואומרים

לאנשים מה שאנשים נעים להם לשמוע.

וצריך להיזהר בדבר כזה,

ולא להתקרב לאנשים האלה,

כי הם מסכנים את היהדות.

מי ששמע על חמיר כהן, שם רשעים ירכב,

והארגון שלו המתועב הזה,

אחד שבא להגיד

ששבת יכול להיות כמו יום טוב,

להדליק,

הוא בא לעזור ליהודי, לעזור במירכאות כפולות,

הוא בא לעזור ליהודי שקשה לו בשמירת שבת. אז הוא פשוט אומר לו,

תשמע,

במקום שתדליק עשר פעמים מצית עם סיגריה,

אז תכין לך נר ביום שבת,

מלפני כניסת השבת, ותעשן סיגריה, אז

לפחות יהיה פחות הצתות.

איזה נחמד, ממש נחמד.

איך הלוגו שלהם עכשיו?

משנים את פני היהדות.

עפר לפיך,

רשע.

זאת התורה לא תשתנה בשום זמן.

ונתר.

לא ללחוץ יד לאישה ולא לשבת באיום שבת מול טלוויזיה בתוך הבית ולהגיד שאתה מספיק חזק ושזה לא משפיע עליך.

הרי דברים שלא שיערו מאבותינו ואנשים נוהרים והולכים לאירועים שלהם.

זה עקירת תורה.

לפני עשרים שנה אני זוכרת,

אפרופו ראש השנה,

לקחו אותנו מהסמינר לתשליך.

נוהגים שאת הבנות לוקחים לפני ראש השנה.

זה היה משהו בפארק שם בגוש דן,

לעשות תשליך.

טוב,

גני יהושע פארק, נדמה לי, אם אני זוכרת טוב.

אחרי שעברו וזה פתאום שמתי לב שיש מיסיונרים.

מיסיונרים כולם נבהלים.

נבהלים.

אחים ואחיות זה אותו דבר, זה אותו דבר.

עפר לפיו להגיד את המילים.

היהדות החדשה, שום דבר לא חדש.

כמו שניתן למשה רבינו, ועל זה הרב נלחם.

איך אפשר להגיד ליהודי שבא לשאול, אה?

יש מרן, אה? מרן.

חס וחלילה, מרן, הוא קורא לעצמו.

יהודי עם פאות,

סמל של לידישקייט,

סמל של היהדות בגולה.

בא לשאול את השלוך כהן,

תגיד לי, אבל מרן הרב עובדיה, זכר צדיק לברכה, אמר על דורי שהוא רשע,

איך להצביע לו?

הוא אומר לו, לך תגזור את הפאות שלך.

אתה תגיד ליהודי לגזור פאות?

אתה תגיד, ותגיד שהיית עם מרן 60 שנה?

היית עם מרן 60 שנה, זה נותן לך להגיד לבחור להוריד פאות?

פאות, סמל היהדות?

על זה הרב נלחם, אם מישהו פה עוד לא הבין,

ושילם מחיר ומשלם. מישהו פה יודע שבזמן,

בחודש אלול,

בהרצאות, הנה עומד פה הצלם,

אני לא אשכח את ההרצאה שהייתה אמורה להיות ברמלה,

ואני יושבת באתר שופר ומחכה ומחכה ומחכה.

בסוף רבי יעקב, אם אני לא טועה זה שמו,

מודיע לציבור היקר, הרב לא יגיע בעקבות שקראו מודעות.

קראו מודעות, דרך אגב,

שיש אירועים שמצווה באמת לקרוע מודעות,

של עוקרי תורה,

של מיסיונרים,

שאין שום הבדל בין להגיד בחוברות היהודים המשיחיים, שידענו שזועקים מיד ללב לאחים או ליד לאחים,

לבין להגיד משנים את פני היהדות.

געוועלד!

לא משנים כלום!

זה אחד מיהודים הניכרים.

הם מיסיונרים,

שמפתים עם זמרים פסולים וליצנים ורבניות מחופשות וכל מיני ליצנות.

שומר נפשו ירחק מהם.

אמן.

הקדוש ברוך הוא ייתן

חילו לאורייתא לרב שליטא וימשיך בפועלו

ושבאמת תתגלה האמת ויושפע לה שקר עד עפר וייכחד מן העולם.

אמן.

אני מודה לכם על ההקשבה ומי שרוצה ספרים וכולי יבוא לפה.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה,