ראש העין - מהי מידת המשפט?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמיו ירוויח. הערב הזה יהיה

לעלייה ברוחניות,

רפואת הנפש והגוף,

פרנסה בשפע והצלחה בכול,

לאבישי בן מרגלית, רעייתו וילדיהם,

גם להצלחת התורמים המסייעים לארגון ההרצאה ולעילוי נשמת יקיריהם,

גם לעילוי נשמת עזרא בן עמרן,

עזרי עוזרי בן עזרא,

זכריה בן יוסף,

יוסף בן יחיא,

הורי וחמים מנוחתם עדן.

שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך.

בשפטות העם משפט צדק

לך אל נמלה עצל,

ראה דרכיה בחכם,

אשר אין לקצין שוטר ומושל,

תכין בקיץ לחמה,

הגרה בקציר מאכלה.

מה ראה שלמה המלך ללמד לעצל מן הנמלה?

אז במדרש כתוב כך

רבנן אומרים

הנמלה הזו,

שלושה בתים יש לה

ואינה כונסת בעליון

מפני הדלף

ולא בתחתון

מפני הטינה

אלא באמצע,

ואינה חיה אלא שישה חודשים.

בכל מאכלה

אינו אלא חיטה ומחצה.

ולמא כונס את כל אלו

שאומרת

שמא יגזור הקדוש ברוך הוא עליי חיים,

ויהיה לי מהיכל לאכול.

מה אומר המדרש?

הנמלה הזאת

יש לה שלושה בתים.

מה זה שלושה בתים? בקרקע

היא חופרת, יש לה בית עליון, אמצעי ותחתון.

היא לא נכנסת לעליון

מפני הדלף, כל הזמן דולף מים,

ואז המקום הזה הולח.

אז היא לא נכנסת לשם.

היא גם לא נכנסת לתחתון מפני הטינה שיש שם.

אז איפה היא נמצאת? במאוברר, באמצעי,

שם היא נמצאת. כמה היא חיה?

שישה חודשים.

וכמה היא אוכלת כל ימי חייה בשישה חודשים?

חיטה וחצי.

זה כל הסיפור.

אז למה היא אוספת כל כך הרבה?

רבי שמעון בר יוחאי אומר שהלכו ובדקו ומצאו בחורה 300 קור, שזו כמות אדירה לבן אדם אפילו,

שזה פי מיליונים.

למה היא אוספת את כל זה?

שאומרת שמא יגזור הקדוש ברוך הוא עליי חיים

ויהיה לי מהיכל לאכול.

זאת אומרת, ואם יחליט השם שאני אחיה לא שישה חודשים, שנה,

שנתיים,

זה כמו שאנחנו נגיד שאם השם יאריך ימיי ואני אחיה לא 120 שנה, 240.

והיא אוספת ככה כל הזמן.

עד כאן המדרש, לא נתעכב, אבל מה לומדים ממנו?

ידוע שיש הרבה מפריעים

לאדם

שלא יצליח לקנות תורה.

וגם אם

הספיק

לרכוש תורה בחייו,

יש לו מפריעים רבים שישכח אותה וכו'.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בחגיגה ט״ו,

דברי תורה קשים לקנותן ככלי זהב,

דנוח לאבדם ככלי זכוכית.

זאת אומרת, בשביל לקנות תורה

זה כמו לקנות כלי זהב.

לא כל אדם יכול להרשות לעצמו,

וצריך הרבה הרבה כסף בשביל לקנות את זה.

אבל לאבד

את התורה שכבר אדם השיג,

זה כמו שנופל לך כוס זכוכית והכול נשבר.

אפשר ברגע לאבד את הכול.

אז מה אנחנו לומדים מהנמלה?

דבר ראשון, את הזריזות,

שהיא מקבצת ואוספת וכונסת.

אז ככה מתגברים על המפריע הראשון,

שקשה לקנותן ככלי זהב

כי רק בזריזות ובמסירות ניתן יהיה

לעבור את הקושי הזה ולקנות דברי תורה. זה לא קל.

צריך הרבה הרבה זריזות והרבה מסירות.

אחר כך נתבונן במדרש, נגלה שיש גם מפריע שני,

שאפילו אחרי שאתה זכית כבר לקנות תורה, אחרי שנים רבות,

המפריע השני

זה שקל לאבד אותם ככלי זכוכית,

וגם את זה אפשר ללמוד מהנמלה

ומהדרכים שלה נוכל להחכים

איך

נוכל לשמור את התורה אחרי שהשגנו,

ולא נאבד את המעלות והמדרגות

שעלה לנו בקושי רב להשיג אותם.

אז ככה, שלמה המלך

אמר לך אל נמלה עצל.

הכוונה שלו קודם כל לזרז אותנו, כי אנחנו עצלים.

אבל המדרש

מקדים לספר לנו קודם איך הנמלה שומרת על התבואה,

ואיך היא מכינה כראוי את בית האוצר

עבור התבואה, שהיא תשתמר,

שהיא לא תירטב

ואחר כך הכול יתקלקל.

אז היא מלמדת אותנו שהיא מקימה חדר אמצעי,

והיא אומרת ככה, צריך קודם כל לעשות אמצעי שמירה,

קודם למעשה,

שאם לא כן, כל העמל יהיה לריק.

אז היא נזהרת לא להכניס את האוצר שלה

במדור התחתון,

מפני הטינה,

ששם היא תתקלקל מהרטיבות ותבוא לידי ריקבון.

אז גם אדם צריך ללמוד מהנמלה

ולהישמר לא ללכת למקום שיהיה בו ריקבון.

מקום שיהיה בו חסרון.

שלא ילך לגור בחברת אנשים חטאים שבקרבתם

הוא יפסיד את כל ההשקפות הנכונות

וישחית את מעשיו,

כי מקום קובע, איפה אתה גר,

באיזה סביבה,

עם איזה אנשים,

אלא צריך לבחור לעצמו עיר של חכמים לדור עימם

כדי שיידבק בדרכיהם

ילמד ממעשיהם

ואף את תלמודו יאחז בידו לעלות ולהתמיד,

וכך ירחיק את עצמו ממקום החסרון.

הנמלה במדור העליון שבביתה גם לא קונסת את המזון מפני הדלף,

והדלף זה מקום תורפה שמזיק

ובא ופוגע מבחוץ. הגשמים הם מכים והטל יורד,

וזה גורם נזק.

וגם מזה צריכים להתרחק, ממה שבא מבחוץ.

בפנים, אמרנו, המקום גורם, שכולו

בוציא

מבחוץ צריך להיזהר.

אז מה לומדים?

שיש גם מפסידים לתורה וליראה

שהם לא תלויים במקום עכשיו.

אתה יכול כבר לגור במקום של תורה,

ועזבת מקום של חטאים,

אבל אצל איש המעלה באים אצלו ניסיונות שמאיימים להכשיל אותו.

והניסיונות של החיים באים אליו מבחוץ בכל מקום שהוא יהיה.

ולמה באים הניסיונות?

בשביל לבחון ולצרף את האדם,

שיהיה מזוקק.

אבל מהניסיונות האלה אי אפשר לברוח.

ממקום מסביבה שאינה טובה.

ואתה יכול להעתיק מקום, לעבור.

אבל מניסיונות יש בכל מקום.

אז מה עושים? צריך לחשל את עצמו ולהיות אמיץ כוח

כדי לדחות את כל המפריעים.

זאת אומרת, צריך החלטה אמיצה,

מוחלטת,

שאדם מתגבר על הכול.

היום ניגש אליי אדם ואומר, איך יכול להיות שבהרצאות

אתה מדבר ולפעמים אנשים קמים, מקבלים מעול מצוות וחוזרים בתשובה, וזהו, ונשארים בעלי תשובה

ומתעלים.

ואני שומע אותך שנים והולך אחריך ושומע וזה וזה וזה, ואני לא.

אמרתי, כי עוד לא החלטת שאתה רוצה

להיות בעל תשובה אמיתי שמוכן להפקיר את כל השטויות וההבלים של העולם הזה ולהתחבר ולהתדבק לקדוש ברוך הוא ברצינות ובאמת,

ולהכין את עצמך להיות אחר כך סמוך אליו בעולם הבא.

אם אתה מחובר לשטויות בעולם הזה,

אז אתה לא רוצה להיות מחובר לקדוש ברוך הוא.

ואתם הדבקים בשם אלוקיכם.

חיים כולכם היום אם אתם דבקים.

כשהולכים להדביק פורמייקה,

צריך לנקות את המשטח לפני כן.

אם יהיו אפילו גרגירי חול, יהיו בועות.

תשים דבק, תהיה בועה.

למה? כי זה לא נדבק.

נדבק זה כשהמשטח

נקי לגמרי.

אתה רוצה לדבק בשם?

אסור שיהיו שום פירורים מגרגירים.

שהעולם הזה אומר,

לא, זה אני לא מוותר, זה אני לא מוכן, זה לא עכשיו.

הרי מה הבעיה? הבעיה היא שעבירה גוררת עבירה, אם אתה אפילו משאיר עבירה קלה.

כתוב שצריך אדם

להיזהר ולהתרחק מן העבירות. למה עבירה גוררת עבירה?

עבירה, צחרי מצווה קלה ובורח מהעבירה.

למה לרוץ אחרי מצווה קלה?

אל תסתכל אם היא קלה או לא קלה.

בעצם שזו מצווה, מצווה גוררת מצווה,

כמו שרשרת.

כל מצווה תגרור עוד מצווה.

אותו דבר, כל עבירה, ולו הקלה ביותר, היא תגרור עוד עבירה.

אז לכן אדם צריך לדעת, אם יש החלטה אמיצה,

יש ניסיונות,

יש תאוות,

יש דמיונות,

אבל אם אתה לא מחליט החלטה אמיצה, אתה לא תצליח.

לעומתו,

הגיע היום אבא ובן

מקריית אתא, כמדומני,

והבן בא לשהות שבוע ימים אצל אחד מהאנשים אצלנו בקהילה.

ואבא אומר, אנחנו טבעונים ארבע שנים כבר.

לא אוכלים בשר מה שאתה דיברת, לא אוכלים בשר, לא כלום. תאמין לי, בזכות זה חזרתי בתשובה.

מרגע שהפסקתי,

היה לי קשה, וזה, דחיתי את זה, אמרתי, בבא, בבא,

בסוף הפסקתי, נפתח לי הלב.

והוא מאושר, הבן הזה כבר מקדם אותנו, ופה ושם, וזהו, הוא בא לפה,

ואנחנו, חביבי,

משאירים אותו פה.

איך זה קורה?

פשוט מאוד.

החלטה אמיצה.

אם אתה מחליט, זהו.

קדימה,

ואין יותר אחורה.

אז חייבים להתגבר על כל הניסיונות,

ואם מצליחים, אז התורה תישמר בידו.

גם בידיעת התורה והלימוד אנחנו נדרשים גם כן ללמוד מנמלה.

כמו הצורך להשגיח

על המדרגה של היראה שהשגת,

שהיא לא תיפגם,

ככה הכרח

לעשות שמירה טובה לתורה.

שאם לא יעשה גדרים ופעולות נמרצות

לביצור ידיעת התלמוד,

הוא עלול לאבד ולשכוח כל אשר עמל ויגע.

אני מדבר כרגע על תלמוד תורה,

אבל אנחנו מדברים בעצם על זה שאדם מקבל על עצמו לקיים את התורה והמצוות. גם מי שלא לומד תורה, כגון הנשים,

מה שהן יודעות, מה שהן קיבלו, מה שהבינו,

צריך לשמור על זה מכל משמר, ולא להתנתק,

לשנן ולחזור ולקיים.

זו החוכמה.

אם אדם לא מוציא לפועל את מה שהוא יודע, למד, מבין, השיג,

אז יצר הרע ידרדר אותו.

למה? כי כבר הדברים לא משפיעים. כי אם ברגע שהם השפיעו,

לא הפכת אותם

לאורח חייך ודחית את זה,

יצר הרע לא ייתן לך כבר לקיים את זה.

אבל אם אדם, ברגע שהוא התרגש, התפעל,

מיד הוא הלך ועשה את הדבר ואמר, זהו,

מכאן והלאה אני כך וכך,

אם לא יעשה כן, לא יצליח.

מצינו בגמרא

רבי יהושע בן כרחה אומר

כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה

דומה לאדם שזורע ואינו קוצר.

רבי יהושע אומר כל הלומד תורה ומשכחה

דומה לאישה שיולדת וקוברת.

רבי עקיבא אומר,

זמר בכל יום,

זמר בכל יום.

רש״י מפרש,

זמר בכל יום

אהיה מסדר לימודך אף על פי שהוא סדור בפיך כזמר.

אנשים יודעים שירים מסוימים, חוזרים עליהם בלי שום בעיה.

אפילו שהלימוד שלך הוא כבר כמו שיר אצלך, כמו זמר, אצלך סדור בפה,

היה מסדר את הלימוד אף על פי שסדור בפיך כזמר.

זאת אומרת, תמשיך לזמר אותו ולחזור עליו ולשנות אותו,

והוא גורם לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים.

טוב,

עכשיו נדייק בדברי התנאים הקדושים

מה כל אחד אמר.

אז הם מדמים את שכחת התורה,

שאדם שלומד תורה ושוכח

לשלושה עניינים, אבל הם לא חולקים זה על זה,

אלא כל אחד מוסיף על הקודם לו.

רבי יהושע בן כורחה אומר ומדגיש שהחיסרון

אצל מי שאינו חוזר על הלימוד זה בבחינת זורע ואינו קוצר.

אם אדם זורע ולא קוצר, הוא לא הגיע לתכלית שהוא רצה. מה הוא רצה?

בשביל מה הוא זרע?

בשביל לקצור.

אם אדם למד

וזה לא מתקיים בידו,

אז בשביל מה הוא למד?

עיקר התכלית מזריעה זה קצירה.

אומר רבי יהושע בן כורחה,

ואם איננו קוצר,

הרי הוא מפסיד גם את הדמים, את הכסף של הזרעים,

וגם את העמל של הזריעה.

ישבת, למדת, השקעת,

הפסדת כסף, כי כשלומדים אתה לא משתכר,

ומה עוד?

ועמלת ויגעת ובסוף לא קצרת.

רבי יהושע מוסיף עליו,

אומר, לא רק הפסד של ממון יש פה,

ולא רק טרחה יש כאן,

אלא הפסד נפשות,

כי זמן שאתה השקעת זה חלק מהחיים.

ואם אתה מנצל את הזמן

לרכוש ידיעות של התורה,

זה עצם החיים.

אבל אם אחר כך שכחת את התורה, מה שלמדת,

אתה דומה לאישה שילדה וקברה.

איך שהיא ילדה,

מיד יצא עובר, הלכה לקבור אותו.

רכישת ידיעות התורה

זה להעמיד תולדות.

כשאתה לומד תורה

אתה מעמיד תולדות.

התורה הזאת תוליד אצלך מעשים.

ואם אתה מפסיד את הידיעות שלמדת על ידי שכחה

בגלל שאתה לא חוזר על הלימוד,

זה דומה לקבורה של התולדות שעולדת.

לכן על האדם לדאוג שלא ישכח את תלמודו,

ומכל שכן

שלא ייגרם על ידי עצלות,

כי אנשים אוהבים להתקדם, ללמוד עוד משהו חדש,

ולא לחזור על הישן.

בא רביעי עקיבא ומוסיף עוד.

הוא אומר, לבד מההפסד שאמרנו, ממון וטרחה

ולקבור את התולדות

והפסד הנפשות,

הוא אומר, יש לך גם הפסד לא רק בעולם הזה,

אתה מפסיד את העיקר, את העולם הבא.

לכן הוא אומר, זמר בכל יום,

זמר בכל יום.

רש״י אומר, וזה יגרום לך שתהיה לעולם הבא בשמחה ובשירים.

כמו שאמרו בגמרא בפסחים נ',

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו.

אשריו, מי שמגיע לעולם האמת,

וכל התלמוד שהוא למד בידו, פירושו, הוא כל רגע יכול לחזור עליו ולהגיד אותו בעל פה.

אמרנו בעבר, על פי הגאון מווילנה,

שכל אדם צריך להגיע לעולם האמת וצריך לתת דרשה,

דרשה של תורה,

180 יום רצוף.

אתם מוכנים?

אתם יכולים להגיד 180 יום רצוף דרשה.

צריך להתכונן.

אף אחד לא מתכונן,

אף אחד לא יודע,

אף אחד לא חושב,

שום דבר.

חושבים, אני אבוא ואני אגיד, אני שמרתי, הלכתי לבית כנסת,

קניתי זה ועשיתי זה ועשיתי זה, והוא חושב, זהו.

180 יום רצוף.

אז זה לא פשוט.

לכן, אמרו, כל מי שלומד 101 פעם

אינו שוכח.

מי שלומד 100 פעם, שוכח.

101 פעם.

למה צריך 101?

101 זה גימטרייה מיכאל.

100 פעם

זה גימטרייה סמ.

סמ זה 100.

זה שר של השכחה.

עד 100 הוא שולט.

ב-101 הוא כבר לא שולט. זה השר מיכאל.

והשר מיכאל,

הוא מזכיר לך גם אם תפחד מהמלאכים שתראה למעלה,

כל מלאך 75 מיליון קילומטר.

עשינו חשבון פעם איך זה.

אז עכשיו תחשוב,

אתה בא לשם, זעתות, 1.70 מטר,

ואומרים לך, יאללה, תתחיל לדבר, נגן.

מה תגיד?

אתה יודע, זה פחד.

ועוד כשאתה תראה את הגדודים, אין מספר של החברות שלך.

וגם כשתראה את המלאכים הטובים שנבראו, הלבנים,

אבל אחד חיגר ואחד פיסח ואחד בלי עין ואחד עכום ואחד כפוף,

כי המצוות לא היו בשלמות, אז ככה נבראים המלאכים.

זה פדיחה פדיחה, זה בושות שאין כדוגמתן,

אבל זה גם פחד,

פחד עצום.

אם אדם לא מכין את עצמו ולא רואה שהעולם הזה, זה חולף

ועובר מהר מדי.

כמה פעמים עברתם כבר ספרה?

10, 20,

30, 40, 50, 60,

חיש גז ונעופה.

אנשים עפים צ'יק צ'אק,

אבל עם מה? זו השאלה, עם מה?

למות זה לא בעיה, גם חתולים מתים,

אבל עם מה?

עם מה אתה הולך?

אתה לא חתול.

חתול גמר זהו.

אבל אתה, יש לך נשמה.

הנשמה זה אתה.

זה את.

צריכים לבוא לפני הבורא, מה נגיד?

לא, אנחנו, היה לנו מדע,

והיינו יושבים, אוכלים גת,

והיינו אומרים אגרושא שנים מגרווה, אה, זה.

זה כל יום חמישי.

ועם זה אתה רוצה לעלות, אה? אתה רוצה להגיד אהההה.

רבותיי,

תשמעו מה אומרים לנו פה כל התנאים הקדושים.

עכשיו תקשיבו טוב,

מידתם של הראשונים, האמוראים.

בואו נראה כמה הם היו חוזרים ומשננים דברי תורה כדי שלא יבואו לידי שכחה. תקשיבו טוב.

הגמרא מספרת במגילה זן

שרב אשי,

אני אתרגם את זה לעברית, היה יושב לפני רב כהנא

והחשיך יום פורים,

ולא הגיעו החכמים

לשמוע את השיעור.

אז הוא אמר לו,

מה הטעם שהם לא הגיעו החכמים?

אולי הם טרודים בסעודת פורים.

אז הוא אמר לו, מה, אתה לא שמעת מה שאמר רבא?

רבא אמר, סעודת פורים

שאכלה בלילה

לא יצאה ידי חובתו.

למה? כתוב ימי משתה ושמחה.

אז סעודה צריכה להיות ביום, ימי

משתה ושמחה.

אז זה צריך להיות ביום.

אז מה אמר רבא?

סעודת פורים שאכלה בלילה

לא יצאה ידי חובתו.

מי יכול לחזור על מה שאמרתי עכשיו?

מישהו יכול לחזור על מה שאמרתי עכשיו?

מה?

מי זה אומר?

עמוד רגע, תגיד.

לא אמרתי ככה.

תעמוד רגע, מה אמרת?

לא אמרתי ככה.

מה את אומרת, את?

יפה.

הנה, אישה אמרה,

סעודת פורים שאכלה בלילה

לא יצאה ידי חובתו.

מי יכול להגיד עכשיו מהגברים?

מי יכול להגיד מהגברים?

מי יכול להגיד בדיוק מהגברים?

תגיד.

מי שאכל? מי שאכל? מי סיפר לך סיפור כזה, מי שאכל? איפה כתוב?

לא, דברים כאלה שטויות.

איך תגיד?

נו תגיד.

יפה.

סעודת פורים שאכלה בלילה?

לא יצא ידי חובתו. מה מספרת הגמרא?

תנא מיני ארבעין זמנין

בדם אלה כמנה, כמן דמנה בכיסא.

חזר על זה ארבעים פעם

כדי שזה יהיה כאילו מונח אצלו בכיס.

שלא ישכח את השורה הזאת.

שמעתם? כל אחד פה אומר בערך כבר.

בערך.

לא.

מה שלומדים צריך להגיד בדיוק ולא לשכוח.

סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו.

סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו.

סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו.

סעודת פורים, שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו, סעודת פורים, זה רק חמש פעמים.

ארבעים פעם!

שמעתם?

בשביל שיהיה אצלו כמו מונח בכיס.

אז כמה דברי תורה יהיו יקרים,

עד שאפילו דבר קטן ושקל לזכור,

חזר ושינן

ארבעים פעמים,

כדי שיהיה נחשב אצלו כמו בכיס.

כמו שאם יש לך כסף בכיס, אז הוא בכיס, גמרנו.

אבל יש עוד אומרים

שגם אז הוא לא הפסיק לחזור.

אתם חושבים שהוא חזר ארבעים ואחר כך בעוד שלוש שנים הוא כבר לא חזר?

הוא המשיך לחזור.

למה?

גם כשזה דומה לו שמונח בכיס,

הרי הגמרא אומרת שאדם עשוי למשמש בכיסו

בכל שעה ושעה.

גם כשאדם שיודע שיש לו כסף בכיס,

מדי פעם הוא מכניס

את היד לבדוק שלא נפל, שהכל במקום,

שהכל בסדר.

עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה.

זאת אומרת, הוא המשיך לחזור ולשנן.

לא רק את זה,

לא רק את זה, אלא

גם את כל התורה כולה שהוא למד.

וחכמים אמרו שאדם יחזור 101 פעם כדי שלא יבוא לידי שכחם.

יש ארבעה פרקים בשולחן ערוך הרב

בעל התניא על תלמוד תורה, אל קוד תלמוד תורה.

הוא אומר איך ללמוד באופן כזה שאתה תגיע למצב

שלא תשכח כלום מהתורה שלך.

ארבעה פרקים, מדהים.

אז זאת אומרת לא לאבד את התורה,

לא להיות מוליד וקובר, לא זורע ואינו קוצר,

וצריך שזה יהיה זמר, כמו זמר.

עכשיו אני אתחיל שיר

של איזה זמר, כולם יודעים להמשיך.

אני אגיד שיר של מישהו אחר, כולם יודעים להצטרף.

אני אגיד עוד שיר, כולם יודעים.

שירים, אתם עשר.

עכשיו, מי יכול להגיד עוד פעם מה אמרנו, מה אמר רבא?

יפה, לא זייבת.

לא יצא ידי חבטו, אתה רואה?

אז זאת אומרת,

זה צריך להיות כמו זמר,

שאתה אצלך זה כמו זמר,

ואתה משנן ומשנן,

והולך בדרך ומשנן ומשנן ומשנן.

שלא תשכח.

פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך.

התורה מזהירה, אסור לשכוח דברי תורה.

אז זאת אומרת,

לומדים בנמלה הרבה דברים.

שלמה שלח אותנו ללמוד זריזות, והמדרש לימד אותנו איך שומרים על דברי תורה.

סביבה טובה, כמו התחתון שיש שם, מטינה, להיזהר.

דלף מבחוץ, צריך להיזהר מכל הניסיונות שבאים מבחוץ.

צריך לדעת לשמור על הכול,

שיהיה במקום הממוצע הראוי,

ולא לשכוח את מה שאנחנו לומדים.

אז שופטים ושוטרים, תיתן לך

בכל שעריך, איזה שערים?

שתי עיניים,

שני אוזניים,

שני נחירים והפה.

שבעה שערים.

הכול נכנס מפה,

הכול יוצא מפה.

אלה השערים.

אתה צריך שיהיו שופטים

שיגידו לך מה מותר ומה אסור להשתמש בהם,

ושוטרים,

בשביל לאכוף אותך לקיים את מה שאתה לומד

ומה שצריך לעשות.

אומר רשי, מה זה שופטים?

דיינין הפוסקים את הדין.

מה זה שוטרים?

הרודין את העם אחר מצוותן

שמכין וכופתין במקל וברצועה.

מכין במקל וכופתין ברצועה.

אז היה הרצועות, היום יש הזיקים.

מכל מקום צריך גם את השופטים וגם את השוטרים,

עד שיקבל עליו את הדין של השופט.

עכשיו, בספר החינוך,

ספר על תרייג מצוות,

מובא שמצווה למנות שופטים ושוטרים בישראל

שיכריחו לעשות מצוות

ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה בעל כורחם.

כפייה דתית.

ויצוו כראוי לעשות

וימנעו את הדברים המגונים

ויקיימו הגדרים על העובר,

כי יש גדרים שחכמים תיקנו בשביל שמי שעובר על משהו,

אז יש על זה עונש.

עד שלא יהיו מצוות התורה ומניעותיה,

מה שהתורה מצווה לעשות ומה שהיא מונעת לעשות,

עד שלא יהיו המצוות של התורה ומניעותיה צריכות

לאמונת איש ואיש.

זאת אומרת, כמו שהיום אחד אומר, שמע,

איש באמונתו יחיה.

אני מאמין ככה, אתה מאמין ככה, מה אכפת לי מה זה?

כל אחד חי לו לפי האמונה שלו, אומר לי ככה ואני ככה ואתה ככה.

לא, לא, מותק, יש תורה אחת, התורה היא מצווה את כולם.

אותו דבר,

אין אתה מאמין מה שאתה רוצה והוא יאמין מה שהוא רוצה,

בשביל שלא יהיה מצב של אמונות רבות.

ועכשיו יש להתבונן.

המצווה הזו של מינוי שוטרים בישראל,

למה צריך שהתורה תצווה דבר כזה? הרי זה דבר שמוסכם ומקובל בכל המדינות, בכל העולם.

תמיד יש שופטים, תמיד יש שוטרים, מה, מה?

צריך לצוות על זה שהתורה תצווה שופטים ושוטרים, תיתן לך בכל שעריך ושפטו אותם משפט צדק.

אבל בעולם שלנו,

של כלל ישראל,

בעולם התורה,

שהיא מושתתת על הציווי, ובחרת בחיים,

אז הבחירה בעצם נתונה ביד כל אדם.

אם אתה רוצה לבחור בחיים ובטוב,

אינם הטוב.

אם אתה רוצה לבחור

במוות וברע,

יש לך את הבחירה.

השם לא אונס אותך.

יש לך את הבחירה.

כשאדם צריך להגיע,

שהשכל ימשול בכל התאוות של הנפש.

אז נכון,

ייתכן שצריך שופט

שיברר את הדין,

כי לא כולם יודעים את הדינים, יש אנשים שהם לוקים בחוסר ידיעה.

אבל אם כבר נודע הדין,

יודעים מה הדין,

אז ברור שכל אחד צריך לשמוע מה שחכמים אומרים,

שזהו הדין.

אז עכשיו מה הפך העניין להיות בין

אדם למקום? עכשיו זה חשבון שלך.

אחרי שאתה יודע מה הדין,

נגיד אתה יודע שצריך לשמור שבת.

עכשיו אתה צריך להחליט, אתה רוצה לשמור שבת או לא?

נגיד החלטת, לא רוצה לשמור שבת.

אז מה עכשיו?

זה דין בינך לבין הקדוש ברוך הוא.

בואי יטפל בך.

יש דין.

וזה העניין של בחירה ולא כפייה.

כל שכן שלא צריך שוטרים לכאורה.

מה פירוש תביא שוטרים?

שוטרים שיעקפו את הדינים?

מה, שיכריחו?

מה פירוש?

הרי הכוונה של התורה זה, הוא בחרת בחיים, כל אחד יבחר.

אז למה צריך שוטרים?

מכאן אנחנו רואים

דבר מדהים,

שהטבע שולט

על הבן אדם.

אפילו אם יש שופט

שאין פקפוק עליו,

שהוא אומר את האמת

והוא מברר לך את האמת.

אבל הטבע כל כך שולט על הבן אדם

וכל כך יושב עליו חזק,

עד שהוא לא יכול לפרוש ממה שהטבע מכתיב לו.

וזה לא משנה אם מבררים לו את האמת.

בעיניו,

מה שהוא רוצה זה האמת.

וצריכים בשביל זה כפייה,

להחזיר אותו לדרך האמת.

לעזור לו, להציל אותו,

לגרום לו שלא יפסיד את נפשו,

שלא יבחר במוות.

זה כמו שאנחנו יודעים שמישהו עומד על גג ורוצה להתאבד.

כולנו מנסים להשאיר אותו בחיים.

ומזמינים חבי אש,

ומזמינים משטרה,

וכולם מנסים להניא אותו.

לא הבנתי.

החיים זה שלו, לא?

הוא לא רוצה כבר לחיות. מה אתה רוצה ממנו? תן לו לקפוץ.

אתה רוצה שהוא לא ילכלך למטה?

אז שים שם איזה משהו, סדין וזה, שהוא לא ילכלך.

כן, אבל מה אתה מתערב? למה אתה מונע ממנו? כפייה.

כפייה. מחייבים את הבן אדם לחיות.

אז אם מחייבים בן אדם סתם לחיות,

אז בשביל שיחיה באמת לא נכפה אותו?

אז התורה דואגת

שאדם

לא יבוא לידי מיתה, שלא יגרום לעצמו מיתה.

עכשיו אנחנו נמצאים בחודש אלול,

ואותו עניין בחזרה בתשובה.

אנשים,

הטבע, הנה עבר שבוע בחודש אלול,

כמה אנשים עשו כבר תשובה אמיתית והתהפכו כבר, הם לא יהיו אותו דבר, הם יהיו, מה עכשיו, צדיקים כמה?

אף אחד.

כולם מחכים עד לרגע האחרון, וגם ברגע האחרון לא עושים הרבה.

וגם אחרי שעושים קצת משהו, התחייבויות, זה לא עומד.

אז מה צריך

צריך לעשות.

צריך כפייה חזקה מבחוץ כדי לחזור בתשובה.

אפילו שהדבר נשמע כמו סתירה.

אבל תשמעו מה כותב רבנו הראש באורחות חיים.

גער ביצר הרע

המשיחה ללכת בדרכי ליבך.

אומר רבנו הראש, תקשיב טוב.

אם אתה לא תגער ותכפה את היצר הרע שלך,

הוא מפתה אותך ללכת בדרכי ליבך ואתה תאבד מן העולם.

חייב לגעור בו ולכפות אותו.

רבנו תם

בספר הישר אומר שהחוטאים לא ישובו אם לא יהיה לנפשם גוער.

רואים?

אין עצה אלא כפייה וגערה.

ואם זה אצל כל הראשונים האלה,

אז מה אנחנו בזמננו?

אז מה יעזור לנו?

מה יועיל? מי יקפה עלינו? אין היום לא שופטים ולא שוטרים שיקפו עלינו. אין כלום.

רק המוסר, אם אתה תלמד מוסר באמת,

או תשמע מוסר אמיתי ממי שאכפת לו,

אולי זה יועיל לך לכפות את יצרך הרע.

אם לא, הוא יאבד אותך.

הוא ייתן לך צדקות,

הוא ייתן לך הקלות,

הוא יסביר לך שזה לא נורא,

ואל תאמין, זה לא עד כדי כך.

הקב' ברוך הוא אל רחום וחנון,

והכול יהיה בסדר.

אם אתה רוצה תשובה,

חייב

כפייה, גערה,

מוסר,

ואז אולי,

כמו שהיה עם רבי אל-עזאר בן דורדיה, שעשה את המעשים הכי קשים,

אבל הוא הרגיש שהוא הולך לאבד את העולם הבא,

ואז הוא הרגיש נחיצות

לכפות את עצמו, וכתוב, מה קרה איתו?

הוא תקע את ראשו בין ברכיו וגעה בבכייה.

זה קל, אתם חושבים? תשאו רגע על הרצפה.

תנסו להכניס את הראש בתוך הברכיים ותישארו ככה הרבה זמן. בואו נראה כמה זמן תחזיקו.

ובאותו מצב הוא געה בבכייה.

זאת אומרת, לא הרים את ראשו

עד שיצאה נשמתו.

ואז יצאה בת קול מן השמיים ואמרה, רבי אל-עזאר בן דורדיה,

אתה מזומן לחיי העולם הבא.

הוא עבר את העבירות הכי קשות שעליהן נאמר ייהרג ואל יעבור,

אבל ברגע שהוא חזר בתשובה וכפה את ראשו בתוך ברכיו

והחזיר את נשמתו לבורא יתברך מתוך תשובה,

קראו לו כבר רבי,

רבי אל-עזאר מזומן. מה זה מזומן?

בלי דין, בלי משפט,

ישר לגן העדן.

מזומן.

אבל זה רק אם בן אדם עושה תשובה אמיתית

וכופה את יצרו.

רבנו יונה בשחרי תשובה אומר,

לכל תשובה תימצא סליחה.

גם אם לא עשית תשובה שלמה לגמרי,

כל תשובה שאתה עושה,

אפילו על כמה פרטים, כמה דינים,

כמה מצוות,

על כל דבר שעושים תשובה, יש סליחה.

אבל לא תטהר הנפש טוהר שלם

להיות העוונות

כלא היו.

זולתי כאשר יטהר האדם את ליבו ויכין את רוחו.

זה כמו בכיבוש.

אפשר לכבס במים ותוציא כמה לכלוכים שיש על הבגד,

אבל רושם עדיין יישאר.

כיבוש אחר כיבוש

יכול ללבן

ולהלבין את הבגד,

להחזיר אותו לקדמותו.

על כביסה חפיף

זה לא מועיל.

40 מעלות, לא עובד.

רתיחה ועוד רתיחה,

וחומרים והכול ניקול להי, ואולי יחזור הבגד להיות כמו שהיה בתחילה.

אז הוא אומר,

על כל תשובה יש סליחה,

אבל לא תטהר הנפש טוהר שלם,

שעוונות שהיו לך יהיו עכשיו כלא היו.

שתהיה זך ונקי.

רק אם תטהר את הלב

ותכין את הרוח מכאן ולהבא.

וכך כתוב.

אשרי האדם,

לא יחשוב אדוני לא עוון

ואין ברוחו רמייה.

אז כנגד מה שהוא אמר,

שצריך לתאר את הלב

על מה הוא סומך?

על מה שכתוב בפסוק, אשרי האדם,

לא יחשוב אדוני לא עוון.

זהו, טהור, תיאר את עצמו.

אבל אומר רבנו יונה, ויכין את רוחו.

על זה אומר הפסוק, ואין ברוחו רמייה.

מכאן ולהבא אין.

הרוח נכונה לעשות את רצון הבורא.

כמו עניין הבגד שצריך קיבוץ,

כי מעט מן הקיבוץ

מועיל להעביר את הגועל,

אבל לפי רוב הקיבוץ

ילובן הבגד.

עכשיו,

למה אנחנו לא מוצאים דרישה, דרישה כזאת

בדברי העולם?

נגיד, אדם חטא לחבר שלו

או עבר על איזה חוק של המדינה,

ועכשיו הוא מבקש סליחה.

אחרי שנסלח לו, המדינה אמרה מחול,

חבר מחל,

אחרי שקיבל את הסליחה,

אין יותר מקום להשתדלות.

לא מבקשים ממנו יותר, עוד פעם תבקש, עוד פעם תבקש,

עכשיו תבקש יותר חזק.

אין דבר כזה.

אבל כאן אנחנו רואים שזה לא ככה, צריך קיבוץ אחר קיבוץ.

למה צריך קיבוץ אחר קיבוץ?

אלא שונה חטא שעושים כלפי הבורא

מחטאים שעושים לבני אדם.

המעשה של החטא עצמו,

אפילו אם מה שעשית כלפי הבורא זה חטא קטן,

לא כל כך נורא, נגיד, נגיד,

אפילו שאמרו חכמים,

אל תסתכל על קטנות המעשה או קטנות העבירה,

אלא על גדלות מי שציווה עליה.

זה תלוי לפני מי אתה עושה את העבירה.

אבל מכל מקום, אפילו אם החטא

הוא לא כל כך נורא,

אבל התוצאות של החטא הן נוראות.

כי עבירה גוררת עבירה.

עצם זה שהסתבכת בעבירה אחת,

היא כבר תגרור אותך הלאה.

והחטא

נוטע באדם משיכה לעוד חטא.

ואי אפשר לדעת איפה זה יעצר.

אדם

נעשה אחד עם החטא

ומשוחט ממנו ודבוק בו.

יש אנשים שאומרים,

שמעתי שקנאביס זה רפואי,

איזה יופי.

אז זה כבר לא סמים, גמרנו, זה רפואה.

אז הוא לוקח ככה לטעום, לראות מה זה הרפואה הזאת.

ואחרי זה הוא מתרגל ומתרגל,

וכבר לא יכול להשתחרר.

אפילו מבטיח לעצמו, מבטיח לאשתו,

אני גמרתי עם זה, גמרנו.

אחרי זה הוא אומר, לא, אני לא יכול, לא יכול.

לא יכול. אני מנסה את זה, לא יכול, לא יכול.

למה אתה לא יכול?

הנה למדנו.

העבירה משתרשת בבן אדם.

רש״י אומר,

למה השוחד מעוור עיני חכמים?

הרי הם חכמים,

אז איך הוא מעוור אותם?

כי על ידי שוחד, שוחד נהיה חד,

נהיה אחד.

השופט

מקבל שוחד מאחד מבעלי הדין,

והוא הופך להיות כמו בעל הדין,

כאילו הוא כבר לא שופט.

למה?

הוא כבר נוטה לצדד לזכותו,

והוא כבר לא מסוגל לראות אחרת.

כוחו של השוחד

להפוך שניים,

את השופט ובעל הדין, לאחד.

ככה אדם.

חטא שהוא עושה, הופך בתוכו למעלה.

מהפכה

ולא יספיק על זה סליחה

כי אם לא יוציא את זה ממנו

ולא יתנתק מן השוחד

ויחזור לקדמותו עד שהחטא יהיה

כלא היה עדיין הוא משוחד.

כך הייתה התפילה של דוד המלך

אחרי שהוא אמר

הרב כבשני מעווני ומחטאתי טהרני.

אז מה הוא אומר? צריך

קיבוץ?

הרבה קיבוץ?

הרב כבשני מעווני, וזה לא מספיק,

ומחטאתי טהרני צריך טיהור.

אבל זה הספיק לו בזה?

הוא אומר לא, זה עוד לא מספיק.

השיבה לי ששון אשעך ורוח נדיבה תשמחני.

תחזיר אותי בחזרה למצב שהייתי קודם.

הרי בגלל העוון אתה סילקת ממני את רוח הקודש.

ואני מבקש עכשיו שתחזיר לי את רוח הקודש.

אבל רוח הקודש לא תחזור רק אחרי קיבוץ בטיהור.

אבל זה לא מספיק.

זה טוב בשביל סליחה.

אבל אני רוצה לחזור למצב שהייתי איתך קודם,

שהשרית עליי את רוח קודשך.

לכן הוא אומר, השיבה לי ששון אשעך ורוח נדיבה תשמחני מה שסילקת ממני.

אז דוד המלך לא מסתפק בבקשת סליחה,

אלא רוצה לשוב למצב הקודם,

כשהחטא לא היה.

וזה לא פשוט, רבותיי, לא פשוט.

שאדם יזכה לתשובה כזאת

שתנקה לו את הכול ושכאילו לא עשה מעולם שום דבר. זה לא כמו סליחה שאומרים לאחד,

אני ממש מבקש ממך מחילה אם נפגעת.

פגע בו.

אם נפגעת.

והוא אומר לו, בסדר, סלחתי לך, בזה זה נגמר.

כאילו.

אבל אצל הקדוש ברוך הוא ודאי זה לא כך.

השם אומר, סלחתי כדבריך.

מה זה סלחתי כדבריך?

אם אתה מחריד, ככה תהיה סליחה.

אם אתה רציני,

כפי שאתה מבקש את הסליחה, ככה היא תהיה.

אז אם כן,

הרי הייתה

התביעה על האדם הראשון

שקודם החטא

היה אצלו החטא בידיעה בלבד,

אבל אחרי שנכשל אדם הראשון,

החטא נעשה אצלו כבר בהרגשה, לא בידיעה.

הרגשה זה כבר מציאות חדשה,

והיא כבר לא פסקה ממנו.

ככה כל אחד מאיתנו.

יש כמה חטאים שאנחנו יודעים

שהם אצלנו בידיעה בלבד.

ואנחנו,

לא נכשלים בהם

ולא מתאווים להם בכלל.

אבל אם חס ושלום

טועמים טעם חטא,

אז הטעימה הזו גורמת

שהחטא מושל עליו כבר.

ואם עד עכשיו היצר הזה של החטא

היה אצלו בגדר אורח,

עכשיו הוא כבר יהיה בעל הבית

ושולט עליו.

יותר קשה להתפטר ממנו

ולהיות כלא היה.

לפני שנה בערך באה אליי גרושה,

שהיא לכאורה חרדית, שאומרת, צנועה, הכל פיקס.

אף אחד לא יכול לחשוב שום דבר.

היא סיפרה לי שהיא קיבלה איזו עבודה

באיזה כולל.

ובכולל, כמו בכל כולל, יש ראש כולל.

ראש כולל נשוי.

והיא אומרת שהיא נכשלה.

היא קוראת לזה נכשלה.

שאלתי אותה פעם אחת, היא אומרת ארבע.

נכשלה זה נקרא.

איך נכשלת?

אם קרה כזה מקרה, נגיד לא משנה עכשיו מי אשם ומה קרה,

איך לא ברחת משם אחרי זה? איך המשכת לבוא?

ואחר כך הגעת למספר ארבע. איך?

מה אמרנו?

לא יעלה על הדעת. יש דברים שלא יעלה על הדעת שאנחנו נעשה אותם.

אבל אם נעשה,

זה מושל עליו.

עם כל התיעוב והאיסור, וייהרג ולא יעבור, וכל ה' ירחם,

היצר הרע מושל על הבן אדם. ברגע שהוא נדבק בו,

יש לו כבר הרגשה מהחטא,

הוא נמשל כבר, הוא מושל עליו.

לכן,

להגיע לניקיון כמו שלא היה לפני כן,

זה לא כל כך פשוט. מרגע שאדם מסתבך בעבירות,

לא כל כך פשוט שאדם יזכה לעשות תשובה ממש ולנקות כלא היה.

לכן התורה חייבה כפייה.

שופטים ושוטרים תיתן לך מכל שעריך. למה?

להציל אותך.

לכן צריכים שוטרים

גם בחטאים שבין אדם למקום.

כי אדם צריך כפייה כדי שלא יסתפק

בסליחה רפויה,

אלא הוא צריך להגיע למצב שעוונות כלא היו.

בשביל זה צריך לשרש ולעקור את השולחן מהלב,

את השוחד של העבירה,

כדי למנוע את התוצאות של העבירה,

שהתוצאות יותר קשות מהעבירה עצמה.

כי התוצאות זה השתלשלות שעבירה גוררת עבירה, ומזה מגיעים לדברים איומים ונוראים.

עכשיו אנחנו בחודש אלול שוב פעם,

אז אין לנו לא שופטים ולא שוטרים.

ואנחנו צריכים לכפות את עצמנו, אנחנו, אם אנחנו רוצים להנצל בדין ובכלל.

חייבים ללמוד מוסר, להשקיע עכשיו את הימים האלה,

להחדיר לנו מי זה יצר הרע ומה הפסיד אותנו במשך כל השנה,

ולא לתת לו יותר להיכנס לתוכנו ולא להטעים אותנו טעם של חטא.

אבל מעניין,

יש אחד היום, חבר כנסת, קוראים לו בנט.

הוא אמר

שלשום או אתמול,

לא שומעים אומרים, הלו?

מה קרה? לא שומעים הם אומרים.

שומעים?

לא.

רק אמרתי בנט, נחמא.

בקיצור, הוא אמר ככה,

חקיקה דתית

מעשה כמעט לא יהודי.

היהדות היא מבחירה.

הוא כמעט אמר את הכותרת של מה שאמרנו.

ובחרת בחיים.

אז הוא אומר שלא צריך שיהיה חקיקה דתית.

לא צריך לחקוק שום חוק שהוא יהיה דתי.

למה זה מבחירה?

אבל צריך לשלוח לו את ההרצאה שאמרתי עכשיו, שיבין שצריך גם כפייה.

כי אחרת, בן אדם, אם יבחר בבחירה שלו,

אז הוא ודאי יבחר כמו בנט.

ואז תהיה בעיה.

לכן צריך לדעת

שאנחנו מחויבים לכפות את עצמנו

כדי להינצל.

לסיום,

אמר יש לקיש,

שופטים ושוטרים תיתן לך,

ושפטו את העם משפט צדק.

למשל, למה הדבר דומה?

מלך שהיו לו בנים הרבה,

ואהב את הקטן מכולם.

והיה לו פרדס אחד,

ואהבת פרדס יותר מכל מה שהיה לו.

אמר המלך,

אני נותן את הפרדס שאני אוהב

לבן שאני אוהב.

הפרדס שלי, שהוא אהוב אצלי יותר מכל,

אני נותן לבן שלי,

שהוא אהוב אצלי מכל.

כך אמר הקדוש ברוך הוא, מכל האומות שבראתי,

איני אוהב אלא את ישראל,

כי נער ישראל ואוהביהו.

כל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין

שנאמר כי אני אדוני אוהב משפט

נותן אני את מה שאהבתי

הכוונה משפט

לעם שאני אוהב זה ישראל

ולכן כתוב שופטים ושוטרים תיתן לך

ושפטו את העם משפט סדם

מי שמעיין בתורה הקדושה רואה

שהתורה מענישה על כל שמץ של חטא

וכל העונשים אין בהם ויתור.

בכל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן

יוותרו מאב

ואסור לומר על הקדוש ברוך הוא ותרן.

למה לא להגיד על הוותרן מה זה לא כבוד?

איזה פגם יש בוויתורים?

אבל זה בגלל שאנחנו לא מבינים ולא יודעים בכלל מה זה שכר ומה זה עונש.

אילו היינו יודעים מה המהות שלהם

לא היינו מעלים על דעתנו לומר שהקדוש ברוך הוא ותרן.

מה זה משפט?

משפט זה מידע.

דין,

משפט,

כמו שחסד זה מידע.

וזה, אחת ממידותיו של הקדוש ברוך הוא, משפט.

כמו שאמת זה מידע,

אתה יכול להגיד לקדוש ברוך הוא, עזוב, ותר על האמת, את זה לא חייבים בדיוק,

הוא יכול לוותר על האמת.

אתה יכול להגיד לקדוש ברוך הוא, עזוב, חסד. לא?

זה מידע.

אז יש מידע שנקראת משפט.

והמהות והמציאות והטבע שלה זה משפט,

ועוז מלך משפט אהב.

העוז של המלכות זה המשפט,

וגם התורה היא משפט.

המידה הזאת מכונה בשם דין מלכות.

המהות והטבע של המידה הזאת משפט שהיא מדקדקת

כחוט השערה,

ואין בה שום ויתור.

והיא נוקמת

ונותרת

על כל חוט השערה,

כי זאת המציאות שלה,

משפט.

אם אנחנו מבינים מידת משפט על הדרך הזה,

אז ודאי שאי אפשר לומר שהקדוש ברוך הוא ותרן,

כי במשפט

לא שייך ויתור כלל.

אתם רוצים לשמוע עד איפה זה?

כתוב, משה ואהרון בכהניו.

משה ואהרון היו אהובים של הקדוש ברוך הוא.

קוראים אל אדוני

והוא יענם,

בעמוד ענן ידבר עליהם.

יש לך קרבה יותר גדולה מזאת?

שמה שהם קוראים לקדוש ברוך הוא עונה להם מיד,

והקדוש ברוך הוא מדבר עליהם מתוך הענן לעיני כולם.

ועל משה נאמר, בכל ביתי נאמן הוא. לא נאמר על אף אחד כזה דבר,

מכל הברואים בעולם.

אבל אף על פי כן, מה כתוב?

אל נושא היית להם

ונוקם על עלילותם.

יואו.

אל נושא,

זה שהקדוש ברוך הוא נושא את העוון,

ולא דן.

אבל פעמים, נוקם

על עלילותם של מי?

של משה ואהרון.

נוקם על עלילותם.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה שמשה רבנו אמר לקדוש ברוך הוא,

בעלילת הבעלינו.

כי החטא הזה של ודיברתם אל הסלע,

זה לא היה מובן.

זה היה חטא

שמן הנמנע להשיגו.

ומשה מכנה את החטא הזה עלילה.

כי הוא אמר לו, קח את המטה,

וגם אמר לו, דיברתם על הסלע, ותמיד מה הוא היה עושה עם המטה?

מכה.

אז זה כאילו עלילה.

ומה כתוב בפסוק? שהקדוש ברוך הוא נוקם

על עלילותם.

אפילו שאתה קורא לזה עלילה, ואפילו שאתה אומר שאי אפשר היה שלא לטעות בזה,

בכל אופן נוקם.

ולא ויתר להם בכלל, לא תבואו אל הארץ.

זה סוד המשפט.

אין שום ויתורים.

כותב

הרמחל

הלומד תורה ורואה את חומר הדין,

מיד הוא בא לידי זהירות.

חביבי, לא רוצה להתעסק, עזוב.

ברגע שאתה רואה שאחד קיבל זץ מחשמל

ונהיה פחם,

אתה לא נוגע בחשמל יותר.

אני לא חשמלאי, לא נוגע.

נגמר, לא מתקרב לחשמל.

זהירות.

אם אתה רואה שהקדוש ברוך הוא העניש ככה את הגדולים ביותר בעולם,

ולא ויתר להם, מה יהיה איתנו?

מה יהיה איתנו?

אז מה עצה? זהירות.

זהירות.

כשרואים את אברהם,

כשהיה אהוב לכונו,

אברהם או אבי, יש שם, מעיד עליו.

אחרי כל האהבה הגדולה הזאת נענש על מה?

כשהוא אמר ארבע מילים.

במה אדע

כי יירשנה.

איך אני יודע שזרעי יירשו את הארץ?

או לפי מנדט אמר לא יכלו.

איך אני יודע? במה אדע?

אמר לו, אה, ארבע מילים אמרת, נכון?

במה אדע כי יירשנה.

ידוע תדע

כי גר יהיה זרעך בארץ אלוהים ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.

על כל מילה ששאלת שלא במקום, מאה שנה זרעך יהיו עבדים במצרים.

שמעתם?

יש ויתור?

מה הוא אמר?

מה הוא אמר? הוא התריס? הוא אמר משהו קשה? מה הוא אמר?

הוא שאל שאלה.

במה אדע?

אין לנו מושג אפילו מה גודל הקדושה של המילים האלה שהוא אמר.

הרי ישראל זכו בקורבנות בזכותו,

ולמרות זאת נענש אברהם אבינו.

אז כשלומדים ומתבוננים בזה, איך שהתורה מדקדקת ומענישה על כל חטא דק מן הדק

כחוט הסערה,

מכירים את חומר הדין

ומתחילים להבין מה זה משפט.

וכשמבינים,

אז אין להקשות למה הקדוש ברוך הוא לא ותרן.

כאילו מבקשים שהאמת לא תהיה אמת, החסד לא יהיה חסד והמשפט לא יהיה משפט.

וזה דבר נמנע, כי זאת מציאותה ומהותה של המידה הזו, משפט.

במדקדקים, כחוט הסערה, בתכלית הדקדוק.

אז אין ויתור.

כי בוויתור אין משפט.

כתוב, עצור תמים פעולו, כי כל דרכיו משפט.

כל פעולותיו של הקדוש ברוך הוא הן תמימות,

שלמות.

בלי ויתור.

כי כל דרכיו משפט.

משפט מהותו תמים, שלם,

ואין בו שום ויתורים.

אז אם זה ככה, רבותיי,

מה שנשאר לנו עכשיו לעשות זה זהירות בכל המעשים שאנחנו הולכים לעשות.

ניזהר שלא יעבור חודש אלול בלי תשובה.

לעשות תשובה ולהשתדל לתקן הכול,

לבקש את הסליחה והכפרה,

אבל גם לבקש שנחזור להיות כמו שהיינו ללא חטא,

לפני החטאים.

ואז נוכל להיות קרובים ודבוקים בשם.

אבל אם נשאר בנו עוד סרח

מהעוונות,

הם עלולים להתחדש עוד פעם.

כי אם נשאר שורש של יבלית,

הוא יצמיע עוד פעם יבליות בגינה.

אתה תקצוץ,

ובעוד כמה חודשים הם יעלו עוד פעם.

אם לא משרשים,

עוקרים מן השורש,

שלא יוכל יותר לגדול, כי אין מה שיגדל,

אז תמיד זה יגדל.

בינתיים זה שקט,

אבל זה יופיע.

ככה עבירות.

אתה יכול תקופה מסוימת להחזיק מעמד,

ואחר כך זה מבצבץ עוד פעם,

ומחדש, ולפעמים עוד יותר.

הרי האדם הראשון פרש מאשתו 130 שנה.

עשה תשובה על מה שחטה.

130 שנה

פרש מאשתו,

ואחרי זה חזר אליה כמו קפיץ.

זאת אומרת, זה לא פשוט.

רק מי שבאמת מוכן

באופן אמיץ להחליט שזהו.

אני מבין שהעולם הזה זה רק עולם של ניסיון.

ניסיונות.

זאת לא תחנה סופית.

זה רק מעבר. העולם הזה דומה לפרוזדור.

בעולם הבא,

לטרקלין.

עדכן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין. מי אמר את זה?

רבי יעקב

במשנה באבות.

זה מה שאנחנו צריכים, לדעת שזה רק פרוזדור.

מה המרחק, אתם יודעים, בין הפרוזדור לטרקלין?

פסיעה אחת.

העולם הזה זה פרוזדור, העולם בטרקלין. מה המרחק ביניהם? פסיעה.

אתה כל רגע יכול למות.

כל רגע.

כל רגע אתה יכול למות.

היום, כמה מתו.

אתמול גם.

שלשום גם. כל יום מתים.

הלכו לבית קברות, תראו, כל יום מביאים גופות.

כל יום מתים.

אף אחד לא תכנן, אף אחד לא ידע.

אז אדם צריך להיות מוכן, חכם.

נתנו לך חיים, כרגע אתה חי, נצל.

קבל עליך תשובה

וצא לדרך.

החיים בתשובה הם פי אלף אלפים יותר מהנים, מענגים, מאושרים,

מאשר החיים החילוניים.

כשאתה יודע שאתה שלם, עושה את מה שנכון ומה שאמיתי ומה שעליו אתה עתיד לקבל שכר אינסופי,

מה יכול להיות מענג ומהנה, מבטיח ומאושר מאשר זה?

אבל אם אתה עמל ויגע בשביל להשאיר לאחרים את כל חילך,

כל מה שטרחת והגעת והתקמצנת ולא רצית לבזבז ושמרת ובסוף אתה הלכת וכולם יריבו של מי זה עכשיו.

ודאגת, והיה לך זה וזה וייסורים וכל מיני דברים,

מה יצא לך מהעולם?

עכשיו נסתכל,

אנחנו בנקודת זמן של עכשיו, נכון?

חוץ ממה שיש לנו, אם בכלל,

מה יש לנו מכל העבר שהוא שווה היום?

כן. אולי יש אנשים שיגידו, יש לי אלבום תמונות שהייתי בזה, ויש לי אלבום תמונות מהחתונה ומהברית,

מה יש לך, תגיד?

מכל העבר, מה יש לך עכשיו, עכשיו?

חוץ מנגיד אם יש לך דירה או יש לך רכב וזה, נגיד שזה אתה שווה מיליון שקל, נו,

בסדר.

מה יש לך אבל מכל החיים עד עכשיו? מה יש לך?

נשאר מזה משהו?

כלום.

זיכרונות טובים ורעים,

מאלבום תמונות. מה יש לך עוד?

כלום.

אם תבוט עכשיו, מה יקרה?

כל המיליון

נשאר לאחרים.

לא הספקת אפילו לצוות

למי אתה רוצה להשאיר.

לא שואלים אותך ולוקחים.

עכשיו, מה יש לך?

גם לא אלבום

ולא תמונות

ולא זיכרונות.

כלום.

אבל אם עסקת בתורו ומצוות

ואספת הרבה רכוש רוחני,

אז תשאל אותי, מה יש לך?

יש לי טריליונים מצוות.

זה לא מת,

זה לא נעלם, זה לא משאיר לאף אחד.

זה אני לוקח איתי, זה שלי, זה אני.

זה אני.

זה אני. אין משהו אחר.

אז לכן, מי שהשקיע בדבר שיישאר,

זכה.

מי שהשקיע בדבר שלא יישאר לו,

הפסיד את כל חייו ויגע לאחרים.

עכשיו הבחירה היא, מה אתם רוצים לעשות?

חודש אלול,

נשארו שלושה שבועות.

אפשר להספיק.

בהצלחה.

אפשר להעביר את המיקרופון פה לגברת? תעמדי, בבקשה.

רגע, תן לה לדבר.

כן?

רציתי לשאול לגבי, לא שומעים.

ללמה הכנסת רעש?

אפשר?

כן.

השאלה היא לגבי הרב מזרחי יוסי, שהגיע מארצות הברית,

והוזמן לתת דרשה לעילוי נשמת של אדם יהודי שנקצר לפני שנה, והיום זו בדיוק השנה שלו.

עכשיו, האם, היות שאני הבנתי ש...

תחליף את המיקרופון.

תחליף, החליפו לה מיקרופון.

שני המיקרופונים בעיה?

איך יכול להיות?

נשיא?

אפשר? שומעים? עוד לא.

תעשי עם האצבע ככה מדי פעם.

תכף, תכף, עוד שתשמעי.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

תודה רגע.

הנה הוא יחליף לך.

אוקיי, אז אני אתחיל מההתחלה. לא צריך, שמענו.

בסדר.

לא, אז שוב, אני שמעתי.

לגבי הדרשה, השאלה היא כזאת,

האם הדרשה של הרב הזה בכלל תופסת? קודם כול הוא לא רב. דבר שני, כן.

יופי.

אז היא לא תופסת, נכון? מה זה תופסת או לא תופסת? מבחינת, אה...

כן.

הוא הרי, יש לו הרבה,

מחטית ערבים, אני מבינה, לא? נכון, נו. אז מה את רוצה? זה מה שהם הזמינו.

אוקיי. מה שהזמינו זה מה שקיבלו.

בדיוק.

אז גם זה שהזמינו בעצם מחטית ערבים, לא? אבל יכול להיות שהם לא ידעו שהוא כזה. לא, לא. הוא ידע.

ידע, שיסבול.

אוקיי, בסדר. תהיי בריאה, כן.

והרב יכול להרחיב את הדיבור על אותו... לא, מגעיל. אי אפשר לדעת. לא, אני אגיד למה. כי אולי הציבור לא כל כך יודע את הכול. יודע, יודע. לא כולם יודעים? לא חשוב. ועכשיו שהוא בא מאמריקה, אז הוא יכול... איזה בעיה, איזה בעיה.

מה שהרב אומר. מה שהרב אומר. תודה. אוקיי, תודה. כן.

שאלה, הנה, שם היהודים, הרים את היד, תקום רגע.

תקום, שייזהו.

יש לי שאלה.

יש מושג כזה, ושמעתי ולא הבנתי את זה,

הטוב שברופאים לגיהינום.

הלוא רופא,

מטבעו הוא מציל.

את זה לא הבנתי.

טוב, נסביר לך.

יש בזה כמה דאורים.

הטוב שברופאים לגיהינום,

למה אם הוא מתכוון להציל?

הבעיה של הטובים שברופאים שהם כל כך טובים בעיניהם שהם לא צריכים כל כך להתייעץ

והם לא מוכנים כל כך לקבל דעת אחרים,

וממילא הם מחליטים את מה שמחליטים בהיותם הטובים שברופאים,

ולכן יכול לצאת מזה מכשול וכו'.

הטוב שברופאים יכול גם לזלזל בגלל שהטוב שברופאים ואין מה למהר.

הטוב שברופאים גם יכול להחליט

שאין טעם להחזיק בן אדם חי כי לפי כל מה שהוא יודע אז זה עניין של שעות או דברים כאלה, ועדיף

שיקחו את האיברים שלו למישהו אחר.

הטוב שברופאים,

זה גם נאמר על מי שהוא מדבר לשון הרע.

מי שמדבר לשון הרע, אין רופא יותר טוב ממנו.

למה? כי אם אתה הולך לרופא ואתה מבקש ממנו רפואה,

אז נגיד שהוא ייתן לך את הרפואה הכי טובה.

אבל אם יתברר שגם הרפואה הטובה לא תציל את חייך,

אנחנו לא מכירים רופא שיגיד, טוב, אני מוכן למות תחתיך.

אף אחד לא יעשה את זה.

אבל בעל לשון הרע הוא יותר טוב מהרופאים הטובים,

כיוון שהוא מוכן להיכנס תחתיך.

כי מי שמדבר לשון הרע,

הוא מפסיד את כל הזכויות שלו אצל מי שהוא דיבר עליו,

ולוקח את כל העוונות שלו אליו.

זה הטוב שברופאים, אין רופא יותר טוב ממנו.

אז זה כמה פירושים בנושא של הטוב שברופאים.

נאמר גם על הטוב שבטבחים שותפו של עמלק.

וזה מדובר על מי שהוא שוחט.

וגם כן, שהוא הטוב שבטבחים, הוא שותפו של עמלק.

למה?

משום שהוא כל כך טוב שהוא מחליט, אתה מבין, זה להקל, זה לא להקל.

הוא לא רואה טריפה לעצמו וכו' וכו',

והוא חס על ממונו כי הוא הטוב שבטבחים, מי יגיד לו לא.

וכבר ראיתי פסק דין

שלא הגיע לסיום,

שדנו את אחד השוחטים שחושב את עצמו הטוב שבשוחטים,

והוא אמר שכן, אני יכול לפסוק מה שאני מבין וצריכים לשמוע לי כי אני ותיק כבר 40 שנה.

כן, אבל תפסו אותו בדברים איומים ונוראים,

אבל הוא מחליט שאני הטוב,

ולא יגידו לי מה לעשות.

זה הסיבות שכשאת טובים,

אז זה ככה, מה לעשות?

כן,

שאלה לגברת פה.

תרימי את היד.

ערב טוב.

ערב טוב.

אני נהנית לשמוע את כל ההרצאות שלך.

תודה. רציתי לשאול, עכשיו לפני החגים, לפני סליחות,

יש רבנים שעושים פדיון נפש

ותיקון צלם גם.

צלם? כן.

רציתי לשמוע ממך מה רבנים. זה לא אלה שהולכים בשטחים ומצלמים את הפלסטינים. לא, לא, לא, רבנים. רבנים. תיקון אחר, כן. כן, תיקון צלם קוראים לזה.

תיקון כסף, כן.

אז זהו, רציתי לשמוע ממך מה אתה אומר על זה.

תעשי תשובה בחינם,

ואם התשובה תהיה אמיתית,

הכול נמחל.

לא ללכת לאלה?

לא ללכת לעשות את זה? את רוצה ללכת?

אין בעיה. אם את רוצה לחנות כסף,

אין בעיה.

עולה כסף, נכון?

בטח.

נו. זה התיקון הכי טוב.

באמת?

מעבירים את הכסף מאצלך אליהם, וזה תיקון גדול,

תיקון לארנק.

אה, טוב.

תהיי בריאה.

ברכה.

ברכה לסמדר בת רחל, רפואה שלמה. סמדר בת רחל, רפואה שלמה. אמן.

כן, תן לבחור פה, תעמוד.

שלום, כבוד הרב. שלום.

אני הגעתי מבני ברק.

רציתי לבקש, מכובד הרב, בבקשה.

אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים עכשיו בחודש הרחמים והסליחות,

והגעתי לבקש סליחה ומחילה מכבוד הרב.

על מה?

על שמיעה, קבלה, ובהמשך גם דיבור של לשון הרע,

רכילות, הוצאת שם רע.

וואו.

אתה יודע שכל המצוות שלך אצלי.

עבירה ששנה הבאה אדם נעשית לו כיתר.

אז מה? אתה רוצה עכשיו שאני אחזיר לך אותם?

זה לא רק מחילה, אז אני צריך להחזיר לך, כאילו.

מבקש מחילה?

אמיתית.

אמיתית. אתה מתחרט באמת.

מתחרט באמת. באתי מבני ברק לפה.

אני יודע שלעמוד פה בפני קהל כל כך גדול ולדבר ולבקש את זה,

מבחינתי זה סוג של גיהינום.

אז מה חול לך?

תודה רבה.

תודה רבה, כבוד הרב. אם אפשר, בבקשה, ברכה

בשביל

לחזור בתשובה שלמה ולכפר, לתקן את כל מה שצריך.

שמך?

משה בן גולדה שרה.

משה בן גולדה שרה, השם יזכה אותך לתשובה אמיתית שלמה ולתקן את כל העוונות, כי לא היו.

אמן. אמן. תודה רבה.

תודה רבה.

תן לבחור שם בצד.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אנחנו מנסים להתארגן כמה חבר'ה פה בראש העין.

אנחנו עושים שיעורים בערב

ואנחנו מנסים ללכת בדרך של הרב.

קצת קשה לנו עם העניין של לארגן מניין בבוקר,

אבל רציתי קצת לפרסם את זה, שאנחנו כבר תקופה יחסית ארוכה מתחילים עם השיעורים.

יש לנו כבר בימי ראשון, בשני, בשלישי.

אנחנו נמצאים בבית-כנסת זכור לאברהם,

מי שמכיר, בגבעת-על, רחוב משה דיין 2 ליד המרכז המסחרי. לא הבנתי, אין לכם מניין?

לא, עוד לא הצלחנו. כמה אתם?

תלוי. יש שיעורים שיש מניין.

הבעיה שלא כולם עדיין עם הבשר ועם התבלינים. מה זה משנה?

אפילו יצטרפו אליכם אחרים, העיקר שתהיו אתם שליחי ציבור.

מי שלא אוכל בשר או שאוכל רק מאצלנו

יכול להיות שליח ציבור. מי שלא, לא.

אז מה הבעיה?

הבעיה שאין לנו בית-כנסת

משלנו הבית-כנסת שאנחנו נמצאים בו. אז איפה אתם מתפללים?

כיום כל אחד מתפלל במקום אחר. אמרת שיש לכם מניין לפעמים.

כן, אני מדבר על השיעורים.

מה אתה מחפש? מניין או שיעורים?

אני אומר שאני מחפש מניין.

יש לנו שיעורים. אז כרגע יש מניין באיזשהו מקום?

לא, אין לנו מניין. תיכנס לבית-כנסת ותהיה שליח ציבור.

כן, לא תמיד זה מתאפשר.

אז אנחנו רוצים מניין שלנו, שאני יודע שכולם... עזוב, עכשיו קודם כל תיכנס ותהיה שליח ציבור.

זה משתדלים, אבל זה לא תמיד מתאפשר הרב.

בסדר, אז תלך לשטיבל, ובשטיבל תתפוס את הדוכן. העמוד. כן.

אוקיי, אז תהיה בריא. תודה רבה, כבוד היושב-ראש.

שאלה נוספת. הנה הבחור פה, תרים את היד, תעמון.

שלום, כבוד הרב. שלום.

שאלה לעניין של חטופי ילדי תימן.

מה? לא הבנתי.

לילדי תימן, לחטופים.

כן.

אם את הנושא הזה, יש שאלה, מה דעתך?

שמה?

את הנושא הזה.

צריך להניח לו או צריך לעמוד על זה, לקבל את כל התשובות

ולהעמיד את האשמים לדין.

זה לא יעמידו, כי הם דאגו שרובם ימותו.

האחרים, עד שידונו, הם כבר ימותו.

ממילא לא יהיה את מי לדון.

ולהמשיך, למה לא?

לחשוף את הפשעים של המדינה וראשיה זה עניין חשוב מאוד.

אבל אנחנו לא עושים שום דבר בעניין.

מה יש לך לעשות?

צריך לעמוד על זה, לקבל את כל התשובות. עמדו, ביקשו, נתנו חלקית, זה פה, שם, מסתירים מה שלא רוצים,

וככה זה.

השלטון בידם, והם מחליטים מה לתת ומה לא.

אז מה שאתה אומר זה לוותר.

לא.

אמרתי במפורש שלא.

אבל מי יעמוד?

מי שצריך לעמוד זה ההורים של אלה שנחטפו להם.

אבל אני לא רואה אף אחד, אתה יודע... אז לא אכפת להם כבר מהילדים שלהם.

אז מה אתה רוצה שיעשו?

להשבית את המדינה.

להשמיד את המדינה? להשבית, להשבית. שביתה. אה, להשבית את המדינה? מה יעזור לך אם תשבית את המדינה?

אתה יודע, הנכים השביתו את המדינה, זה עזר לו.

המטוסים השביתו, אלה השביתו, כולם משביתים, הרכבת השביתו, הכל השביתו,

כולם שובתים. נו אז...

מה יצא?

מישהו תיקן איזה עוולה? עשו משהו? שום דבר, הכל קשקוש.

המנגנון של המדינה הוא יותר מדי שולט.

אי אפשר להזיז פה דברים, אתה מבין? כי אין אנשים אכפתיים.

אכפתיים זה רק אנשים שיכולים לרכוב על הגל ולעשות מזה, אתה מבין? פירות פוליטיים, זה הכול.

אם אתה לא רותם אנשים כאלה,

שום דבר לא יזוז.

תודה.

כן.

שאלה פה בעמידה.

כבוד הרב, אני לא רוצה לשאול שאלות, אני רק רוצה להגיד דברים

מנקודת מבט שלי לגבי מה שקורה פה עם העם היהודי האמיתי, עם ישראל האמיתי פה במדינה שלנו,

שפשוט הממסד או השמאל ששולט פה בארץ דורס את עם ישראל, את העם היהודי, בצורה כזאת בכל המדיה, בכל בתי-המשפט וכל אלה ששולטים פה במדינה, השמאל כמובן,

משביתים פה, ממש דורסים את העם היהודי האמיתי פה.

ומה שעושים פה במדינה נגד חגי ישראל,

השורשים ששמרנו אלפי שנים, מאז יציאת מצרים, שמרנו?

אז השמאל נכון לדור שלנו וגם רוצה להציף.

לא מספיק שאנחנו מוצפים בגויים,

הם עוד רוצים להמשיך ולהציף את המדינה שלנו בגויים,

פשוט לכסות

את כל עם ישראל, העם היהודי האמיתי. עכשיו אני רוצה להגיד משהו, מה זה שמאל שלא מאמינים בתורה ומאמינים בטבע,

וכמו ששמעתי אותך עם אמנון לוי, זה תמנון לוי,

לא אמנון לוי, זה תמנון לוי.

אז כל הרשעים האלה היו לוקחים אותי לטלוויזיה,

והייתי רוצה לראות אותם פנים מול פנים, את כל השרצים האלה.

אז כן, השרצים האלה.

ואני רוצה להגיד משהו.

לצערנו אני רואה את זה בנקודה כזאת לגבי כל השמאלן,

כמו כל השמאל הנכסים האלה.

אז אני רוצה להגיד שהקדוש-ברוך-הוא ברא את אדם,

הקדוש-ברוך-הוא ברא את חווה,

וגם לצערנו יש את הנחש.

אז הם השרצים של הנחש,

כל השמאל הנכסים האלה.

ואם תמנון לוי הזה היה פותח אליך את הפה ואני עם הטלוויזיה לא יכול לטפל בו,

אז יש כאלה, מלא כמוהם.

ומה שהם רוצים לעשות זה להשמיד פה את עם ישראל, העם היהודי האמיתי.

ואני מדבר בתור בן-אדם חילוני.

ועוד יש את המשפט הזה שאומר, ברומא תתנה כרומאי.

פה זה מדינת ישראל, הבית של העם היהודי האמיתי.

אתה רוצה לאכול את השרצים שלצערנו הם תמים אותנו. בכל מקום יש חנויות, אני בן-אדם מבוגר,

לפני 40 שנה, 30 שנה, לא יודע כמה זמן,

מה זה העלייה של ברית-המועצות,

שיש פה חנות של שרצים בכל מקום.

והם מתרבים פה, לצערנו, והם יכולים לקחת את הבחירות. אז מה שכואב לי להגיד את זה,

שמול כבוד הרב, שאתה שליח שלנו,

אתה שליח של עם ישראל, וכל בן-אדם רואה את זה בצורה,

כאילו,

מזדהה אתך, אני לא צריך לא לשכנע את האלה שלא מאמינים. אני לא צריך לשכנע אותם. הוא, תמנון לוי,

לא מעניין אותי.

עכשיו, לגבי תורה,

לגבי תורה,

אני אדבר על תורה.

אז אומרים שבשווייץ עשו, איך קוראים לזה,

עשו בשווייץ איזשהו מתקן לחלקיק הגדול,

המפץ הגדול, איזשהו מתקן של הפרופסורים,

בנו איזה מתקן לחלקיק שמדמה כביכול איך קרה התפוצצות ונברא העולם כביכול.

ובגלל שאני בן-אדם שלא כל כך מבין בתורה,

ואני מגדיר את עצמי ככה, ממש בור ועם ארץ, אני מגדיר את עצמי,

אז יש בתחילת ספר התורה של עם ישראל, העם היהודי, האמיתי כמובן,

יש בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. זאת אומרת, יש בריאה לעולם.

אז הקופים האלה,

הקופים האלה,

הם עושים לך, לא הבנתי, אם הם היו באים בטענה והיו אומרים, כדור הארץ כל הזמן היה קיים,

אם הם היו אומרים את המשפט הזה. אבל מה הם אומרים?

הם נגד תורת ישראל,

ואומרים שיש בריאה לעולם.

עכשיו, יש עוד משהו, שיתקנו אותי, אנשים רוצים לתקן אותי. יש עוד משהו לגבי התורה, כי אני ממש, אין לי, כאילו,

אני לא מתמצא בתורה ובסיפורי תורה, ויש גדולים וחכמים ממני.

אבל יש לי שאלה, בתפילת 18 יש

ומסדר את הכוכבים במשמורתם כרצונו.

יש את זה בתפילת 18?

סליחה?

יש את זה בתפילה?

הוא מסדר את הכוכבים במשמורתם ברוקע כרצונו.

זאת אומרת, אני קורא שיש איזשהו מטאוריד,

אסטרונאי, לא יודע מה, כאילו,

שהוא יכול לצאת מהמסלול שלו ולהתנגש בכדור הארץ.

אסטרואיד. אסטרואיד.

אסטרואיד. כן. זאת אומרת, המדענים אומרים שהם רואים איזשהו אסטרואיד שכביכול יכול לזוז מהמסלול ולפגוע בכדור הארץ, ויש פה כמו נשק גרעיני על כדור הארץ.

אז מה זה הוא מסתדר את הכוכבים במשמורתם ברוקע כרצונו? אל תדאג, תן להם לדבר, הם מתפרנסים מזה. אז זה נס,

נס, שהעולם קיים.

מה, אם יסטה לו אסטרואיד מהמסלול שלו לפי טענתם ויפגע בכדור הארץ ויהיה פה תוהו ובוהו?

בינתיים הם זזים. אז הם כופים והם אוכלי חזיר.

עכשיו, התמנון לוי הזה גיבור על הדתיים,

התמנון לוי הזה גיבור על העם היהודי האמיתי. אני הייתי רוצה לראות שתמנון לוי וכל השמאל הנאכסים האלה יעשו,

שילכו נגד הערבים המוסלמים שהיו גיבורים על הערבים המוסלמים,

שילכו ויגידו בואו תעשו באום-אל-פחם מצעד התועבה באום-אל-פחם.

למה לא? מה?

כן. אין להם, היו מגיבורים עלינו, אנחנו, יש הרבה, העם היהודי הוא כאילו לא יכול להתגונן, הוא לא יכול, בואו, אתם עושים כתבות על,

עושים כתבות כאילו הם מבזים את היהדות.

כל מה שאמרת,

הם מבזים את היהודים פה.

כל מה שאמרת זה מעט מאוד ביחס לתוכנית האמיתית שלהם.

הם הכניסו את הלהטבים עכשיו לגני ילדים,

לבתי ספר.

הקרן החדשה מכניסה מרצים, שופטים,

מורים,

מכינה אותם.

הם עושים עכשיו

שינוי בכל החינוך היהודי,

עושים אותו כמו נצרות פרוטסטנטית,

והם קוראים לכל דבר של דת הדתה,

והם בעצם מחלנים את כל היהודים

והם משנים את המגדר.

הם אומרים, אם אתה גבר אתה יכול להחליט בן רגע שאתה אישה.

ואף אחד לא יוכל להגיד לך לא להיכנס לשירותים של נשים.

אתה יכול להגיד, אני אשב להיכנס, אם זה כאן.

אין בעיה.

כן.

אתה אומר, אני כן, אל תגדיר אותי.

אני מגדיר את עצמי. כל אחד יכול להגדיר.

אתה יכול להיות שני אבות

ושלושה אימהות ושמונה סבתות

לילד אחד.

איך זה יכול להיות? ככה זה. זה המצב.

בית המשפט העליון פסק

שיכולים להיות שתי אמהות לילד אחד ושלושה אבות גם כן.

ככה הם רוצים לשנות ולערבב אותנו ככל הגויים וגרוע מהם.

אבל בסדר, הקדוש ברוך הוא מטפל בכול, אל תדאג.

בינתיים אתה עומד פה ונותנים לך שעות שידור,

ואף אחד לא מפסיק אותך,

ואין פה תמלון, והכול בסדר.

כן,

הנה הבחורה שמה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. רציתי לשאול לגבי הבחירות, מה היית ממליץ?

לא בוחרים באף אחד.

באמת?

רק בקדוש ברוך הוא. נכון. באמת?

ובכל זאת?

לא יהיה לך זכויות, יהיה לך רק עמונות. בשביל מה לך?

אה, באמת? בוודאי.

ומה עם ש״ס? לא, לא. הוא לא. הוא נגד ש״ס. נכון, כבוד הרב? מה? אתה נגד ש״ס. זה אני יודעת. אני לא נגד.

הם נגדי.

אחד נגד השני. בסדר.

ביתך בטוח.

כן. שאלה נוספת.

תן לבחור פה, יעמוד כבודו.

כן.

כבוד הרב. שלום. רציתי לשאול לגבי אלול וכל הזמן הזה

זה נכון שבן אדם חוטא,

הוא יוצר מלאכי חבלה שאחרי זה באים לו למעלה.

נכון. עכשיו רציתי לשאול אם חזרה בתשובה יכולה למחוק אותם. ודאי.

התשובה מבטלת את מלאכי החבלה.

וזו חייבת להיות תשובה שלמה כאילו... ודאי.

אוקיי. תודה רבה. Thank you. תן לבחור שם בסוף.

שאלה אחרונה.

יש סליחות.

ערב טוב.

ערב טוב.

רציתי לדעת לגבי גוי שהתגייר וקיבל על עצמו אל תורה ומצוות.

לכן הוא נהפך ליהודי גמור, נכון?

כן. עכשיו ברגע שהוא רצה ופרע הכול, האם הוא נופל חזרה להיות גוי או שהוא נשאר יהודי אבל חילוני?

הוא נשאר גר שמקבל גיהנא גיהנום.

יכול להיות גם יהודי, מה שמאפיין אותו כיהודי זה העול תורה ומצוות,

אז כביכול להיות יהודי. ברגע שהוא יתגייר, הוא לא יכול לחזור להיות גוי. אין מצב יותר. אין חזרה.

תודה רבה.

תהיה בכי.

אני מברך אתכם שתזכו כולם לתשובה שלמה,

כתיבה וחתימה טובה.

ואם ירצה השם יאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים,

ניפגש באירועים משמחים.

רגע, בבקשה, מהבא.

אהה, מהבא.

יהודה בן תמה אומר ואז כאן אמר וקל כאן נשר ורץ כצבית וגיבור קרית לעשות רצון אביך שבשמיים

הוא היה אומר, אז פנים לגיהנום ובושת פנים לגן עדן.

יהי רצון מלפניך,

השם אלוקינו ואלוקי אבותינו,

שתבנה בית המקדש במהרה בימינו.

יהי רצון מלפניך,

השם אלוקינו ואלוקי אבותינו,

שתבנה בית המקדש במהרה בימינו.

ותנחקנו בתורתך לעשות חוקי רצונך.

ותנחקנו בתורתך לעשות חוקי רצונך ולעובדך בלבב שלם.

ותנחקנו בתורתך לעשות חוקי רצונם ולעובדך, שתבנה בית המקדש במהרה בימינו.

ותנחקנו בתורתך לעשות חוקי רצונם ולעובדך,

ותנחקנו בתורתך לעשות חוקי רצונם ולעובדך, שתבנה בלבב שלם.

ותנחקנו בתורתך לעשות חוקי רצונם ולעובדך, שתבנה בלבבו.

יהודה בן תמה אומר, ואז כנמר וקל כנשר,

ורץ קצבי וגיבור קרעי עשות רצון אביך שבשמיים