ירושלים - האדם כולו שקרים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמם ירוויח

הערב יהיה לתשובה שלמה לרצון השם יתברך

דעת תורה ונחת מהילדים לאבינועם בן יוסף

מרים בת אסתר זיווג הגון אמיתי מהרה יראת שמיים

תשובה שלמה לעילוי נשמת יוסף בן ברכה נשמתו עדן ויהיה בכלל הרחמים והסליחות

לעילוי נשמת הורי וחמים מנוחתם עדן

וציפית אותו זהב טהור ועשית עליו זר זהב סביב

חכמים זיכרונם לברכה

הגדירו את האדם כי כולו שקרים

פשוט שאין הכוונה שהאדם אומר תמיד שקר

אלא גדרי אמת ושקר רבים הם

והאדם מתגלגל מאופן אחד של שקר

אל השני ואל השלישי

אז זאת אומרת חכמים הגדירו את האדם כי כולו שקרים

אין הכוונה שתמיד הוא אומר שקר

אבל כיוון שגדרי האמת והשקר הם רבים

אז אדם מתגלגל

ממצב אחד של שקר, שני, שלישי וכולי

ננסה לעמוד על האופנים השונים של השקר

בזה נדע

למעשה את היקף העבודה

לרחק את השקר ולהתקרב לאמת

זאת אומרת העבודה שלנו

היא לרחק מעלינו את השקר

ולהתקרב לאמת

רבנו יונה בשערי תשובה ג'

מונה תשעה חלקים בעניין כת שקרים

ואת כל התשעה חלקים הוא מונה שכולם דברי שקר

אבל מידת השקר מקיפה יותר מדיבור של שקר

זאת אומרת

הוא מונה תשעה חלקים שהם כולם כולם שקר

אבל אנחנו לומדים היום שמידת השקר מקיפה יותר מדיבור של שקר

הגדר הראשון שצריך לדעת זה שיהיה האדם בלי סתירות

לא רק שלא תהיה סתירה בין הידיעה למציאות

אלא שלא תהיה סתירה באדם עצמו

מבית ומחוץ תצפנו

זאת אומרת

אם אדם חי במצב של סתירות

פירושו שהוא חי במצב של שקר

לא מדברים בסתירה למה זה מצפצף

לא מדברים שזה בסתירה יש

לא מדברים בסתירה בין הידיעה והמציאות

זאת אומרת ידיעה שאדם יודע זה משהו

והמציאות זה משהו אחר

או המציאות זה משהו והידיעה אחרת

זו סתירה ודאי בין הידיעה לבין המציאות

אלא צריך שלא תהיה גם סתירה באדם עצמו

דוגמה לסתירה בין הידיעה לבין המציאות

אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם

אנחנו רואים תלמיד חכם מגדירים אותו תלמיד חכם בדרך כלל לפי הידיעות מגדירים

מה שזה לא נכון

אבל כאן כתוב שרבא אומר כל תלמיד חכם, כל, כל

אין תוכו כברו

אין התוך שלו והחוץ

זהים

אין עוד תלמיד חכם

אבייב ואי תמא רבא ברעולה אמר נקרא נתעב

תלמיד חכם כזה שאין תוכו כברו נקרא נתעב

שנאמר אף כי נתעב ונאלח

איש שותה כמים עוולה

ואמר רבי שמואל בר נחמני

מה זה שכתוב למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב עין

אוי להם לשונאיהם של תלמידי חכמים שעוסקים בתורה

ואין בהם יראת שמיים

מה אמרנו?

אמרנו שרבא אומר שתלמיד חכם חייב להיות תוכו כברו

ורק אז הוא נקרא תלמיד חכם אם לא הוא לא תלמיד חכם

ואבייב

אומר שהוא נקרא נתעב גם

מתועב

ורבי שמואל בר נחמני אומר למה זה מחיר ביד כסיל

הוא נקרא כסיל לקנות חכמה ולב עין

מה הכוונה?

תלמידי חכמים שעוסקים בתורה ואין בהם יראת שמיים

מה זה תוכו?

תוכו זה היראה והטהרה מעוולה

מה זה ברו החיצוניות שלו?

זה העסק בתורה

אז כשאדם עוסק בתורה זה כולם רואים נכנסים לבית המדרש רואים בן אדם מתנדנד

יש לפניו גמרא והוא לומד

זה חיצונית רואים שהוא עוסק בתורה

מה זה תוכו?

צריך שהתוך יהיה כמו החוץ

זה שיהיה לו יראה

וטהרה מעוולה

זאת אומרת צריכה להיות התאמה

בין ידיעת התורה ליראה

אי התאמה זה שקר באדם עצמו

אם מה שאתה לומד לא מקיים

אם אתה לא ירה ממה שאתה לומד

אתה שקרן

אתה לא תלמיד חכם

אתה נתעב

אתה עושה עוולה

אתה כסיל

מי אמר? אני אמרתי

הקראתי לכם מה גמרא

ויש לשים לב לפירוש רשי

באיש

שותה

תורה כמים

ויש בו עוולה

מה הטענה על האדם הזה?

הטענה על הלימוד שלו

מה יש עם הלימוד שלו?

הוא שותה תורה כמים

גומר מסכתות

כמים

איך שותים מים מהר? גומרים את זה מהר הוא גומר מהר

גומר שס

בבלי, ירושלמי, רמב״ם, הכל הוא לומד, אין לו בעיה ללמוד

מים

מרבים צמאונו של אדם

אבל אין להם השפעה רוחנית

כמו יין

יין כששותים זה מעורר

זה מלהיב

מים זה רק מרבה את הצמאון זה הכל

וכך היא התורה של האיש הזה

הוא מרבה את הצמאון שלו לידיעות

הוא רוצה לדעת תוירה

אבל ידיעות

אבל לא נודעת השפעה

לידיעות שלו בתורה אם ליראה

אם לטהרה

מאדם כזה אף על פי שידיעותיו בתורה רבות

אינו תלמיד חכם

חמור העניין עד כדי כך

שרבן גמליאל היה מכריז ואומר

כל תלמיד שאין תוכו כברו

לא ייכנס לבית המדרש

ואושיב שומר על הפתח

שבדק את הרוצים להיכנס

האם תוכם כברם

איך בודקים?

אז ראיתי בספרי המוסר דבר מדהים.

אלה שנאשמו שאין תוכם כברם,

רק הם יודעים שאין תוכם כברם.

הם פשוט לא נכנסו בגלל שהיה שומר שאמר אם אין תוכך כברך אתה לא יכול להיכנס.

הם לא נכנסו.

כי מה, הוא רנטגן?

הוא יכול לראות אם תוכו כברו, הוא מכיר אותו בכלל.

אז זאת אומרת רבן גמליאל לא הסכים

שייכנסו

כשברבי אלעזר בן עזריה סילק את השומר ונתן לכולם להיכנס.

לא מפני שהוא חלק

על עצם הדין,

אלא מפני שהעמיד את כל התלמידים על חזקת כשרות.

אז הוא לא חלק על הדין.

אבל למה לחשוד את פלוני וכו'?

החזיק אותם בחזקת כשרות ונתמלאו על ספסלים וכו'.

הרמב״ם

מביא את העניין הזה להלכה בלכות דעות.

פרק ו׳.

תקשיבו טוב לשון הרמב״ם.

אסור להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי

ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב

אלא תוכו כברו.

והעניין שבלב

הוא הדבר שבפה.

כי אומר הרמב״ם

אסור לגנוב דעת הבריות.

אפילו דעת נוכרי.

כיצד

לא ימכור לנוכרי בשר נבלה במקום בשר שחוטה.

לכאורה לגוי אין שום בעיה לאכול נבילס וטרייפס.

אבל אתה לא יכול למכור לו בשר נבלה כשהוא בעצם חושב שהוא קונה ממך בשר שחוטה.

אז אם אסור למכור לגוי את זה כל שכן שאסור למכור ליהודי נבילס וטרייפס כאילו זה מהדרין.

אומר הרמב״ם ואפילו מילה אחת של פיתוי

ושל גניבת דעת אסור.

אלא שפת אמת

ורוח נכון

ולב טהור מכל עמל ואבות.

עכשיו תגידו לי, אתם יהודים יקרים,

מי יכול להעיד על עצמו שהוא עומד בקריטריון הזה שמחייב הרמב״ם בהלכה?

שאף פעם הוא לא דיבר בדברי חלקות ופיתוי?

שאף פעם לא היה אחד בפה ואחד בלב?

שתמיד תוכו כברו?

שהוא לא גנב מעולם דעת הבריות וטעו אותם?

וגם לא גוי?

וגם שלא הוציא אפילו מילה אחת של פיתוי?

וגניבת דעת.

אלא תמיד שפת אמת,

רוח נכון,

לב טהור מכל עמל ואבות.

שום דבר של רשעות,

טריקים, שטיקים, קומבינות וכו'.

זה הלכה.

רואים שהרמב״ם מבאר את העניין של תוכו כברו,

שלא יהיה אחד בפה ואחד בלב.

ואין מכאן סתירה למה שאמרנו קודם מהגמרא ביומא.

כי הסתירה היא בין התורה שבפה

וחוסר היראה בלב. כי זה בדיוק אותו דבר.

אם אדם לומד תורה בפה,

אבל אין לו יראה בלב,

זה נקרא אין תוכו כברו,

והוא לא תלמיד חכם

וגורנישט מתגורנישט.

אלא בוודאי שאחד בפה ואחד בלב הוא חסרון ביראת שמיים.

מה קרה?

למה אתה צריך

להונות את הציבור?

למה מה שאתה אומר זה אחרת ממה שאתה חושב בלב?

למה מה שאתה חושב בלב אתה לא אומר את זה בפה?

למה?

כי אין לך יראת שמיים.

ולכן אמר הרמב״ם בסוף דבריו,

כי שפת אמת

באה מטהרה בלב.

אם הלב טהור,

נקי,

מכל פניות,

מכל סטיות,

למה שהוא לא יגיד מה שהוא חושב בלבו? מה הבעיה?

אלא רוב האנשים חוששים.

מה יצא לי מזה? מה אכפת לי? למה אני אתערב?

בסוף יגידו ככה.

אז שואלים אותו שאלה, הוא אומר, נו, ככה זה מגמגם, חצי ככה,

רומס ככה או ככה, נותן לך להבין מה שאתה רוצה,

העיקר שהוא יצא חלק.

זה נקרא אין תוכו כברור.

כמה אנשי אמס אתם מכירים שיכולים להגיד בפרצוף תמיד הכל בלי חשש.

ואנחנו מתפללים,

ותהר ליבנו לעובדיך באמת.

אז מה זה תהר ליבנו?

שהלב יהיה טהור ממידות מושחתות,

מנוכלויות,

מכל מרעין בישין,

כדי שנוכל לעובדיך באמת.

אם הלב לא טהור, לא עובדים את השם באמת.

חושבים שעובדים עליו.

אבל מה לעשות שאתה שקוף?

גם אם אתה לא בשס.

שקוף.

ידוע כי איסור לשון הרע

הוא לומר דבר שהוא אמת.

איסור לשון הרע

זה גם כשאתה אומר אמת.

אלא שאתה אומר את זה עם כוונה להזיק.

ויש אזהרה על לשון הרע שנלמדת מפסוק.

איזה פסוק?

לא תישא שמא שב.

מי יודע מה התרגום אומר?

יש פה הרבה תימנים, לא יודעים תרג'ם.

לא תקבל שמא דשקר.

לא תקבל

שמא דבר של שקר.

מה כתוב בפסוק?

לא תישא שמא שב.

מה מתרגם?

לא תקבל שמא שקר.

אבל לכאורה צריך עיון.

הרי האזהרה היא על לשון הרע.

בתרגום קורא לזה שמא שקר.

בלשון הרע זה גם על אמת.

אז למה הוא מעמיד את זה כאילו

זה רק שמועה או דבר שקר?

והלא גם על אמת זה לשון הרע.

אז איך לומדים מהפסוק הזה שגם אמת

זה לשון הרע?

אלא בהכרח

שכוונה רעה עושה את דבר האמת.

שקר.

אם אתה מתכוון

באמירת האמת,

אמת אמיתית,

עם כוונה רעה אתה מתכוון להשמיע את השני עם כוונה רעה,

זה הופך את האמת לשקר.

אמת על פי התורה זה לא להגיד דברים כסדר העובדות שהיו. לא.

גם אם אתה אומר אמת,

אבל כל הכוונה היא לרעה,

זה שקר.

נמצא ששקר

זה לא רק סילוב של עובדות,

אלא גם עם העובדות.

עובדות אמת,

אבל אתה מספר אותן בכוונה רעה,

שקר הוא.

אז זאת אומרת, שקר ואמת נמדדים לא רק לפי עובדות אמיתיות,

אלא לפי כוונת המספר והסיפור.

מה המקור לשקר?

בכוחות הנפש.

איפה זה נמצא אצלנו?

איפה המקור לשקר?

בכוחות הנפש.

אתם יודעים מאיפה?

בדמיון.

באיגרת המוסר לגאון רבי ישראל סלנטר,

זיכרונו לחיי העולם הבא, הוא אומר,

האדם אסור במושכלו וחופשי בדמיונו.

מה זה האדם אסור במושכלו?

אסור מלשון מאסר.

מה זה אסור במושכלו?

מה זה?

השכל מוכרח לחשוב לפי חוקי התבונה.

אם אדם מתנהג לא כראוי, אומרים לו, תגיד, אין לך שכל?

למה? כי לפי חוקי התבונה לא מתנהגים ככה,

לא אומרים ככה,

לא פועלים ככה.

כי השכל מוכרח לחשוב לפי חוקי התבונה.

אבל הדמיון,

הדמיון חופשי מחוקים האלה.

אדם יכול בדמיונו

לעלות ציורים

שהם גם נגד השכל.

דמיונו מוליכו שובב בדרך לב רצונו.

לא ייחט מן העתיד,

ויכול להתכחש למציאות ודאית.

אבל מחשבה שכלית

היא מחשבה אחראית.

זה מה שאמר רבי ישראל.

אדם אסור במושכלו, השכל אוסר אותך.

בגבולי התבונה אתה לא יכול לחרוג, כי אז אתה חסר שכל.

אבל הדמיון חופשי.

אין לו מגבלות, יכול לדמות מה שהוא רוצה.

השכל הוא המכשיר שניתן לנו בשביל שנוכל

לעמוד על האמת.

כדי שנוכל למשש מציאות אמיתית של דברים.

זה השכל.

הדמיון

מרחיק את האדם מהמציאות,

ועלול להכניס אותו לעולם דמיוני לא מציאותי.

אבל כידוע שקשה להיכנס

לעמל שכלי, להיות כל הזמן דבוק באמת, ולא לחרוג,

ולא לערבב דמיונות ומשאלות ותקוות וכל מיני דברים. קשה לאדם,

קשה לאדם

להיכנס

כל הזמן תחת עמל שכלי,

ולחשוב תמיד מחשבה מסודרת ומבוקרת.

קל יותר לרחף על כנפי הדמיון.

כמה אנשים

שיוצאים ליום לעבודה, לנסיעה, למשהו,

לא שוקלים כל דבר עד הסוף,

וסומכים על זה שיהיה בסדר.

מה זה יהיה בסדר? דמיון.

אז אם לא אני אסע ככה, אם לא אני אקח טרמפ, אם לא אני ככה, אם לא אני אקח ככה, דמיון.

זה מסודר? זה מבוקר?

תוכל לעמוד בזמנים עם התוכנית הזאת הדמיונית?

תגיע לפגישה בזמן?

תכננת את הכל?

ומה יקרה אם לא יהיה?

אז הכנת אלטרנטיבה?

עשית את הכל מסודר? לא.

אנשים יותר חיים במצב של דמיון

מאשר במצב של שכל מבוקר.

ודמיון זה מאוד משעשע,

יכול לתת לאדם להתענג בתענוגים אפילו כשהוא יושב על הכיסא.

יושב על הכיסא בבית ויכול לרחף בכל הארצות ולחזור ולהיות בכל מקומות.

וכל מה שהוא לא יכול להשיג בחיים הוא משיג ברגע בדמיונו ומשתעשע עם זה ונהנה מזה.

ועוד בלי לקחת שום חומר מיוחד.

בלי חומרים.

ויכול גם להרגיע את הלב.

ויכול לא לפחד גם מהזנחת מה שמוטל עליו.

תגיד, יש לך לשלם ארנונה חודש?

יהיה בסדר, מה אתה דואג? יהיה בסדר.

כל דבר יהיה בסדר. כל דבר שהוא לא רוצה לטרוח,

להכין, לוודא, לבדוק,

אז הכל הוא משאיר על הדמיון.

עכשיו נחזור לזה שלומד תורה.

מי שנכנס

לעמל תורה ללמוד גמרא,

כמה קשה להתרכז בשכל ולדחות תוך כדי הלימוד דמיונות קוסמים.

פתאום עולים לו כל מיני דמיונות וכל מיני זה וזה.

ומהמאמר הזה הוא כבר מפליג ורואה תמונות ורואה ככה ורואה ככה וככה.

ומרחף לו צ'יק צ'אק וכבר נמצא בעולמות אחרים.

והחברותו אומר, הלו, איפה אתה? תרד, תרד.

לא, לא, היה לי איזה, כן, בסדר, אוקיי, אני איתך, אני איתך.

איפה הוא הלך?

לאן הלך?

ובתפילה, איפה הוא? בתפילה.

רק התחיל השם שפתיי תפתח,

ומשמה נפתחה האדמה, נפתחו השמיים, נפתח הכל.

והוא מרחף לו בכל העולמות.

טוב שיש עושה שלום, שהוא עוד ירגיש שהוא בקרקע,

אחרת הוא בכלל לא היה מתעורר.

אז ללמוד גמרא זה קשה,

ולהתרכז בשכל ולדחות את הדמיונות הקוסמים,

קשה.

כל לימוד גפת,

גמרא, פירוש צרשי, תוספות,

זה מלחמה תמידית ועקבית נגד הדמיון.

ואוי לו למי

שלא מנצח את הדמיון.

יש כאלה שגם מדמים בלימוד שמבינים.

ומרוב שהם מבינים לא מתעכבים, ממשיכים.

כי הם מבינים.

מאוד מבינים. צ'יק צ'אק, הם גומרים דפים.

מבינים?

כל גדולי ישראל התעכבו

חודשים ושנים על סוגיות,

והם ישר הבינו את כל הדף.

הבינו.

יש שוטנשטיין, יש מסיבתה,

יש הכל צ'יק צ'אק היום, הכל.

מביאים לך את הכל מוכן על מגש.

עכשיו,

בואו נראה איך חכמים התנהגו חכמים אמיתיים.

כשאדם עשה

טובה לחכמים, טובה קטנה מאוד,

נגיד היה לחכם נוצה על הכתף

והוא הסיר לו אותה ככה עם האצבע, או שעשה

והעיף לו אותה.

כבר פסלו את עצמם מלדון דין תורה לאותו אדם,

כי חששוש הטובה הזאת של

כבר שיחדה אותם,

והם כבר לא יכירו את האמת בדין.

פסלנה לך לדינה,

אני פסול לדון אותך, שלום.

למה? מה קרה?

קבעו לי תור, להתדיין אצל כבודו.

הוא אומר, כן, אבל עכשיו אהבת לי את הנוצה.

אז אתה שיחדת אותי עכשיו, אני כבר מוטה, עשית לי טובה.

אז אני כבר לא יכול לראות אותך באור שלילי.

אני כבר אהיה מוטה.

מה?

מדבר כזה קטן? איזו טובה זאת.

כל בן אדם שרואה על מישהו איזה משהו,

יכול להסיר לו מה זה, זה כאילו זה מעשה גדול?

מה, מה קרה?

מה רואים מפה?

שאם יש לאדם נטייה קטנה לצד אחד,

כבר אינו יכול לשקול טענתו של זה,

לעומת טענתו של יריבו ליתת הדין.

וזה נקרא כוחה של נגיעה.

נגיעה, משהו קטן שבקטן.

כבר מסיט אותך משיקול הדעת האמיתי.

מדברים על דיין אמיתי שרוצה לדון דין אמת,

שחס ושלום לא מקבל שוחד,

שהוא פוחת פחד מוות,

הוא יודע שחרב בין ירחותיו

הוא יודע שגיהנום פתוחה תחתיו,

הוא יודע שאלוקים ניצב בעדת אל,

הוא יודע הכל.

אבל הוא גם יודע כי השוחד יעוור.

מה זה שוחד?

אפילו

אז כמה אנחנו משוחדים כל היום?

זה מלטף אותך, זה מרעיף עליך שבחים,

זה מחרט אותך, זה ככה, זה ככה.

כולם, כולם, כולם מחניפים לכולם, וזה, ופה, ושם, וזה.

איך אתה תוכל לשקול דין אמת?

עכשיו אם יבוא אליך אחד ויגיד לך, אחי, נשמה, ויחבק אותך, וינשק אותך, והכול,

ואחר כך בקדיש הוא ידבר, יהיה לך לב להגיד לו,

אתה תוכל לפתוח לו עיניים ככה, אחרי חיבוקים ונישוקים?

הפוך, אם תראה מישהו שמעיל אותו, הוא אומר לו, מה, אתה לא מדבר?

ישר אתה מצודד לצד שלו, מה קרה?

או-אה, קיבלת חיבוק?

אז אם יש נטייה קטנה לצד אחד,

כבר לא יכול לשקול טענה של זה לעומת טענת היריב יתת הדין,

כך

כוחה של נגיעה גדול.

זה לא רק בבית דין דברים אמורים.

אם לא יהיה דעתם,

אז אני מודיע לכם,

בלי ללמוד דיינות,

בלי ללמוד,

כל אחד מכם דיין.

כל אחד.

אין רגע שאתם לא דנים.

מותר?

אסור.

כדאי

או לא.

אפשר

או לא.

טמא טהור.

כן

או לא.

כל רגע,

כל רגע,

כל רגע אתם דנים

ומחליטים

ככה אני עושה, ככה אני לא עושה,

לא עונה לו, כן עונה לו, מצלצל, לא מצלצל, משיב, לא משיב.

כל רגע אתם דיינים, דיינים.

כל רגע אתם צריכים לשקול איך להתנהג.

לשקול את כל הצדדים ולשפוט איפה צד האמת.

אבל מה נעשה שאנחנו משוחדים מהמידות והיצרים שלנו,

ואימטים את השיקול דעת

לצד שנוח להם?

יש שוחד יותר גדול מזה?

נגיד, אחד

לא אוהב לריב עם אנשים.

הוא אוהב שלום.

כל הכבוד, זה מצוין. מידה טובה, שלום. אין מידה יותר טובה מן השלום.

אבל מה אתה עושה עם המצווה שכתוב? הוכיח תוכיח את עמיתיך

ולא תישא עליו חטא,

שאם לא תוכיח אותו אתה תישא עליו חטא.

ולא רק זה תחזרי,

כי אתה יודע שהוא עושה משהו שאסור,

ואם לא תעיר לו הוא ימשיך לעשות.

ואז אתה גרמת שהוא ימשיך, יכול להיות שהיית מונע אותו.

ואם לא מנעת אותו,

ישראל ערבים זה לזה.

אתה תיתפס בחטאו.

רק אם הוכחת אותו אתה נפטר מדין ערבות.

אבל אם לא,

אתה ערב. כל ישראל ערבים זה לזה.

הנסתרות לשם אלוקינו

אבל הנגלות לנו ולבנינו עד עולם.

זאת אומרת אנחנו קיבלנו על עצמנו שאנחנו על הדברים הגלויים נוכיח אחד את השני בשביל

שלא יהיו בנו עוולות.

לא יהיו עבירות. כי ישראל הם נשקלים במאזניים.

כל יחיד

וגם הכלל.

למה היה מבול לעולם?

כי הכלל הייתה תקף.

למה סדום ועמורה נחרבו?

כי הכלל הייתה את הכל.

ולמה האדם לפעמים נהרג או מת?

כי הוא הטע

את הקף.

אז אין בן אדם שהוא לא משוחד.

בשביל שלא להיות משוחד אתה חייב ללמוד מוסר כל ימיך,

כל יום, כל יום,

ואז יש סיכוי, כולא היה ואולי,

שאתה תוכל לשמור את עצמך ולפחות לזהות

את המידות השליליות

שמטות אותך לדברים שהם בעצם מטים את הכף באופן שתמיד תכריע לא נכון.

היום שלח לי רב חשוב,

למדן גדול, בקיא גדול,

בתחום הכשרות,

50 שנה בתחום,

ראש צוות בארץ ובחו״ל,

מפורסם מאוד,

קלטת של אחד הרבנים,

שהוא נותן שיעור בחולין,

והוא בור בעם הארץ וכולם מחזיקים ממנו,

הכי גדול.

ומהקלטת, הדיסק הזה שלו שהוציא הרב הזה החשוב,

הוא עובר על כל מה שהוא מלמד ומביא את השולחן הערוך ואומר כמה הוא בור בעם הארץ ולא יודע לפרש.

אז אמרתי לו, כבודו, אני מזמין אותך לבוא אלינו,

ניתן לך מיקרופון ומצלמה

ותסביר לציבור שלא ייכשלו באדם הזה ויאכלו נבלות וטרפות.

אמר, אני לא אוהב מלחמות.

אז למה שלחת לי את החומר?

כי הוא יודע שאני לא מפחד להגיד.

אבל הוא לא מוכן.

אמרתי לו, אתה מוכן שאני אפרסם לפחות את הדף ששלחת לי עם כל המקורות שהבאת ואת הדיסק?

הוא אומר לי, זה כן.

בסדר, גם טוב.

אבל אתם יודעים כמה אנשים בתחום השחיטה יודעים

על דברים גרועים ביותר וסותמים את הפה ואתם אוכלים אותה?

אם הם היו פותחים את הפה,

לא רק שאתם לא הייתם אוכלים, גם הם לא היו אוכלים.

תיכנסו היום לכל מקום של סעודות.

תראו, כולם אוכלים.

כולם אוכלים.

אתם יודעים, בקהילות פז,

הילדים הקטנים לומדים בגנים, בכל מיני מקומות.

הם לא אוכלים שום דבר. מפתים אותם בסוכריות, בכל מיני דברים וזה.

לא אוכלים.

לא אוכלים.

לא אוכלים. לא תצליח לפתות אותם.

היה איזה אירוע לא מזמן?

והגישו לאחד הרבנים ועפלים.

הוא אכל.

אז ניגשה אימא של אחד מהילדים.

אמרה לו, כבודו לא שואל באיזה השגחה זאת?

הוא נהיה אדום.

מגישים לך אוכל, מה לא אוכלים?

ממתי שואלים איזה השגוחה?

מה זה? זה אוכל, לא? אוכל אוכלים.

מה זה אוכל שואלים?

אוכל לא שואלים, אוכל אוכלים.

איפה שיש אוכל, אוכלים.

נכון? אוכלים אותה.

אין יראת שמיים.

לומדים.

אבל איפה הביצוע? איפה הקיום?

איפה החקירה? איפה הבירור?

איפה הוודאות?

איפה השכל?

אין שכל.

יש דמיון, בטח זה בסדר, מה הוא ייתן לי דבר לא טוב?

זה דמיון!

אתה רוצה לדמות ככה כי נוח לך, מה תפסיד את הוואפלים?

ילד יכול להתגבר על יצרו,

רב לא יכול.

שולחן הכבוד, כולם בולסים ואוכלים בלי עין הרע.

בלי עין הרע.

שאלו את הרב קרליץ, איך יודעים ששוחט יש לו יראת שמיים? כתוב ששוחט צריך שיהיה לו יראת שמיים מרבים.

לא סתם יראת שמיים.

מרבים צריך שיהיה לו.

אז הוא אמר, אם אתה רואה אותו יושב בחתונה ואוכל,

אין לו יראת שמיים.

הרי שוחט יודע מה זה שחיטה.

יודע מה קורה, יודע מה זה ליין, יודע מה זה המהירות,

יודע מה זה זה, יודע כמה צריך להספיק וחייבים להספיק,

ותמיד צריכה לצאת אותה כמות,

כי כולם מחכים לאכול.

אז אם הוא נכנס לכל מקום ואוכל,

פעם סיפרתי

שרב אחד אמר לי

אצל לנדה יש קצת בעיות כי יש לו אחת בודק ריאות מבוגר שהוא לא כבר מרגיש כל כך והוא לא שם לב וזה

אז אם אתה מקפיד כל כך אז

אני רק מודיע לך

אמרתי יפה תודה רבה

מאותו רגע הפסקתי לאכול

אחר השבוע

היינו באיזה חתונה ואנחנו יושבים עובר המלצר

ומגיש לכל אחד לצלחת

אני שואל את המלצר

באיזה השגחה זה אז לא עכשיו עכשיו אני לא אוכל בשום מקום גם לא נכנס למקום שאוכלים גם מקום שאוכלים

אני לא נכנס

אבל

שאלתי אותו איזה השגחה אמר לי

לנדה אמרתי לו תודה לא

זה שאמר לי

לא לאכול בגלל ההוא הזקן

שמע שהוא עומד לי לנדה שכח שהוא אמר לי

ואמר לו תוריד לי

ואכל

אז אני רק אני רק אני המחמיר אז הוא דאג לי כן הוא דאג לי

איזה תמונה זאת אחרי 120 שנה מגיעים אותו סרט רואים עוד פעם

מחזירים

שבוע לפני אומרים תחזור אחורה

מה הוא אומר

תשמע מה הוא אומר לו

זקן רועד לא רואה יופי תעביר את הסרט שבוע אחרי רואים כן מה זה לנדה

לא לא תודה

זה תוריד לי איזה סרט מצחיק זה

כשאין יראת שמיים

הכל יכול להיות

טוב אז מה עושים היות ואנחנו משוחדים מעמידות ביצרים שמטים את שיקול הדעת לצד הנוח לנו וזה שוחד גדול מאוד

אז חייבים להיוועץ עם ההלכה על כל צעד שאנחנו עושים

וממנה אין לזוז

אבל לא לכל שאלה

יש הלכה פסוקה

לכן עניין הנגיעות

תופס מקום רחב בתורת המוסר

אין דרך להיחלץ מכל הנגיעות שמקיפות אותנו

רק על ידי לימוד מוסר שפותח את העיניים להכיר את הנגיעות

מי שלמד רבנו בחיה בחובת הלבבות

שם הוא מלמד את כל התכסיסים של היצר הרע והפיתויים שלו איך הוא עובד עלינו

והוא נותן את הפתרונות איך להרחיק אותו

זאת אומרת

ליצר יש תכסיסים ידועים

אבל לתורה יש את הנגד

אבל מי שלומד תורה ולא לומד את תורת המוסר

לא יכול להתמודד עם יצרו

בראת יצר הרע

בראתי תורת ולין לו

אתם שומעים?

בראתי תורת ולין לו אם אתה רוצה לגבור על יצר הרע שלך לא להכחיד אותו לגמרי לטבל אותו

להשתמש בו במידה המותרת

אתה חייב ללמוד תורה

איזה תורה?

תורת המוסר

אם לא לומדים מוסר, אם אין יראת שמיים

חבל שלמדת תורה

חכמים אומרים במפורש

משל לאחד

שאמר

לעבדו עלה לי קור של חיטין לעלייה

העלה

שאל אותו, העלית? אמר לו, כן. אמר לו, נתת בהם קו חומטין?

אמר לו, לא.

אמר לו, חבל שהעלית.

מה זה קו חומטין?

זה חומר משמר שהתבואה לא תרקב

אבל אם לא שמים את זה

כל הקור חיטין ירקב אז מה שווה?

חבל שהעלית

זה משל שאם אדם לומד תורה, לומד, לומד תורה ואין לו יראת שמיים

על ידי לימוד המוסר, זה הקו חומטין

חבל שהעלית

כי זה לא התקיים.

כתוב, יראת השם היא אוצרו.

האוצר שאפשר לאחסן את התורה,

את כל השישה סדרי המשנה,

זה רק אם יש לך אוצר שקוראים לו יראת שמיים.

אם אין לך אוצר כזה,

חבל שהעלית.

כתוב, ולמדתם

ועשיתם.

אם אתה לא בכלל עשייה אף בכלל לימוד אתה לא.

לומדים על מנת לעשות.

גדול לימוד שמבין לידי מעשה.

לא המדרש עיקר, אלא המעשה.

איפה התכליס?

איפה?

איפה יראת שמיים? איפה תוכו כברו? איפה?

אם אין את זה,

הכל דמיון, הכל שקר.

אתה חי בשקר,

אתה לא תלמיד חכם,

אתה נתעב,

אתה כסיל ואתה שותה מים כעוולה.

גם בלי נגיעות

אין אדם יכול להיות בטוח שהוא עומד על האמת.

ואין אדם יכול להתפאר בחוכמתו כי רבים החכמים שטעו ולא עמדו על האמת.

הרמחל במסילת ישרים, פרק ג' אומר,

תשת חושך ויהי לילה.

זה העולם הזה שדומה ללילה.

בחושך, הוא אומר, יש שני מיני טעויות

שיכולות להיגרם לעינו של אדם.

או שהחושך

יכסה את העין

עד שהוא לא רואה מה שלפניו.

או שהחושך יטעה אותו שהוא יראה עמוד כאילו אדם או אדם כאילו הוא עמוד.

ככה, החומריות והגשמיות

של העולם הזה

הם חושך

לעין השכל.

והחומריות והגשמיות גורמים שתי טעויות.

אחת,

שזה לא מניח לו לראות את המכשולות

שיש בדרכי העולם, כי החומר מפתה,

החומר מגניב, אדם רוצה את החומר, להשיג אותו,

וזה מטעה אותו ולא מראה לו את המכשול.

טעות שנייה,

שהיא יותר קשה מהראשונה,

שמטעה את הראייה עד שרואים את הרע כאילו הוא ממש טוב,

ואת הטוב כאילו הוא ממש רע.

ומתוך זה מתחזקים

להחזיק

במעשים הרעים.

עכשיו, טעויות כאלה מצויות בכל שטחי המחשבה,

ומה עצה? איך נמלטים מטעויות כאלה?

שאדם לא יסמוך על חוכמתו ויציע מסקנותיו לחכמים,

וצריך להיות שמח על כל ביקורת.

אם אדם לא מפחד לשאול את החכמים שהם נטולי נגיעות,

מה ההתלבטות שלו, שהם יגידו לו,

וגם לא יפחד לקבל ביקורת,

אז האדם הזה יכול לזכות לכוון אל האמת.

לכן חייבו אותנו שימוש תלמידי חכמים.

אדם אם למד ושנה ושילש

והעמיד תלמידים אבל לא שימש תלמידי חכמים,

זה עם הארץ.

אלא צריך להיות תמיד צמוד לתלמיד חכם גדול אמיתי,

שמקיים כל מה שהוא לומד,

ושתוכו כברוא,

ולהציע לפניו את כל השאלות,

ולפעול על פי זה.

ההתחלה של כל לימוד

היא חיקוי.

תינוק

מחקה את ההורים שלו,

וככה הוא לומד לדבר.

הוא לא מבין מה הוא אומר, הוא לא מבין את המשמעות.

אבל איך מלמדים אותו?

תגיד אבא, תגיד אבא, תגיד אבא, אחר שבועיים הוא יגיד אבא.

הוא מבין מה זה אבא?

תגיד גדי, תגיד גדי, אמר גדי, הוא יודע מי זה גדי, גדי, מה גדי?

לא יודע.

אבל לאט לאט,

מתוך החיקויים,

הוא ילמד.

אז תחילת הלימוד זה חיקוי.

ויש תלמיד

שמחקה את הרב שלו.

אצל החסידים

זה יותר מצוי.

הם רואים איך הרבי מתנדנת?

חלק גדול, מתנדנדים אותו דבר.

מכניסים את האצבעות, בגרתי,

ומוחאים כפיים מדי פעם,

חצי אדמו״ר,

חקייה טוב.

יש כאלה אפילו שמשמיעים קולות אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי, זה

ממש בסילודין כבר, בסילודין.

איפה הוא למד את זה? איפה הוא למד את זה? זה כתוב בשולחן ערוך,

ככה לעשות את זה?

הוא ראה מי שעושה ומצא חן בעיניו. זה נראה לו חשוב.

אז הוא גם עושה.

אז התלמיד מחקה את הרב שלו גם במחשבות.

וכל אדם מחקה את הסביבה בהתנהגות ובמידות. הנה, תראו אנשים.

הולכים לפי המודה. שמעתם דבר כזה, כן?

אתם רואים פתאום אחד הולך במכנסיים קרועים.

קנה מכנסיים חדשות קרועות.

למה הוא קנה קרועים?

כי הוא ראה עוד אנשים שהולכים עם קרוע.

אז הוא לא לוקח את הישן שלו וקורע, הוא קונה חדש קרוע.

בשביל שהוא יהיה במודה.

הוא ראה אחד עשה חגיל פה, גם הוא שם חגיל. שם באף, גם הוא שם באף.

ראה, עשה קעקוע, עושה קעקוע.

מה שרואים מחקים.

חקיינים.

אולי בגלל זה החילונים אומרים שהדם בא מן הקוף.

כי גם הקופים חקיינים.

אז כל אדם מחקה את הסביבה בהתנהגות ובמידות, וזה טבעי.

אבל כשאדם כבר זכה לעמוד על דעתו,

חייבים לחיקוי לצרף גם את הדעת, את השכל.

מתי תשתמש בשכל?

מה, כל הזמן תהיה חקיין?

הרי לא כל דבר מותר לחקות,

וגם לא כל הנהגה טובה הולמת כל אחד.

בר-דעת

יודע איזה הנהגה כדאי לו לאמץ למצבו.

לא כל אדם נמצא במצב של חברו שהוא יכול לאמץ מה שהוא עושה בדיוק.

אם אדם קיבל הדרכה בדרכי העבודה מהרב שלו,

הוא צריך למצוא דרך מתאימה שתתאים לכוחות נפשו ותכונותיו כרגע.

אם הוא יתעלה יותר,

יוכל להתאים בהתאם.

עכשיו אני הולך להגיד לכם דבר שאתם לא תאמינו,

לא תאמינו מה שאני הולך להגיד לכם.

אבל זה אומר את זה המהר״ל מפראג.

ואז עליו אין ערעור,

ותשמעו מה הוא אומר.

לא יאומן כי יסופר.

למה לא הגן הקורבן

שהביא הבל עליו שלא יהרוג אותו קין?

מי שיודע את התשובה,

אני נותן 200 שקלים.

הוא היה חקיאן או עשה אחר אח שלו.

טוב,

יש עוד מישהו שאתה רוצה להגיד?

הוא הקריב קורבן,

השם שעה

לקורבנו ולא לקורבן של אחיו קין.

ובכל אופן,

הקורבן לא הגן עליו.

למה?

שמענו תשובה אחת.

שמעתי. הלאה, מי עוד?

נו,

למה זה לא הגן עליו?

אם הוא שעה, הקדוש ברוך הוא היה מרוצה ממנו.

הוא לא הביא את זה מהלב?

אולי לא היה אותו חוק איברו.

אין לי הרבה כסף, חבר'ה, אתם אומרים הרבה תשובה.

אז אני אגיד לכם מה כתוב, מה המהר״ל אומר.

למה לא הגן הקורבן שהביא הבל עליו

שלא יהרוג אותו קין?

התשובה,

כי הבל לא עמד מעצמו על עניין הקורבן.

כי הראשון שהביא זה היה קין.

ואפילו שהקדוש ברוך הוא שעה אל קורבנו ולא אל של קין,

הקורבן לא הגן עליו. למה?

כי מעשה טוב

שאדם אינו עושה מעצמו,

אין בכוחו להגן עליו.

התורה מרמזת על העניין הגדול הזה במילה אחת.

והבל הביא?

גם הוא.

והוא צודק.

חקיאן.

ראית אותו? עשית גם.

חקיאן.

לא יאומן כי יסופר.

כל מה שאתם עושים,

וזה חיקוי,

לא מגן עליכם כלום.

שואל הגאון,

עשה במסלובודקה נשמתו עדן.

מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה. תקשיבו טוב, לא יאומן כי יסופר.

לוט ניצל מסדום בזכות ששתק לאברהם.

כשאמר על שרה אחות היא היא.

המדרש אומר באיזה זכות

ניצל

לוט מסדום?

הייתה לו זכות אחת.

כששאלו המצרים את אברהם, מי זאת?

אמר אחות היא.

מה יכול להגיד לו? מה פתאום?

זה בעלה.

ולמה שיגיד כזה דבר?

כי כל מה שהוא נדבק

לאברהם

בגלל שהוא היה היורש היחידי.

אז אם הוא אומר שזה בעלה,

יהרגו את אברהם,

ואז הוא יקבל את כל הירושה, ואברהם היה עשיר גדול.

עשיר גדול. למה הלכת אחריו?

כל מה שהלכת אחריו

זה בשביל להיות היורש.

אבל הוא שתק ולא אמר.

מלנת אלפים.

אחר כך הוא חיכה לירושה. ארץ ישראל מתוק.

לא צריך כסף מזומנים. קרקעות שווה יותר.

עכשיו מה קרה?

ומה טעם שמצאו ללוט רק זכות

הזאת להגן עליו?

הלא זה מעשה פשוט.

איך יכול למסור לוט

את אחותו? הרי שרה הייתה אחותו.

איך הוא ימסור את שרה אחותו למצרים?

ולעומת זה היה ללוט מעשים גדולים של חסד.

הרי בסדום הוא מסר נפש על הכנסת אורחים.

הוא חינך את הבנות שלו לחסד.

החכמים אומרים

שאותה ריבה ששרפו אותה

מפני שהביאה לעני קצת קבח הייתה ביתו של לוט.

אז למה כל זה לא נחשב לו זכות להינצל?

בשונה מכל הסדומים?

אומר הסבא מסלובודקה.

כל החסד שעשה לוט

הוא למד מאברהם אבינו.

חכיין!

זה לא נקודה עצמית,

ואין בכוחם של מעשים כאלה להגן.

לכן טרחו חכמים לחפש

באיזה זכות הוא ניצל?

איזה מעשה?

הוא עשה שלא למד מאחר,

ועשה אותו מעצמו.

איזה מעשה? שהוא לא גילה ששרה היא אשת אברהם אבינו עליו השלום.

למה?

כי הוא ירד על מנת לירש אותו.

ופה הוא התגבר,

וסתם את הפה ולא אמר מילה,

ואפילו שזה מעשה קטן,

למה? כי מי זה יכול להיות כזה נבל

להלשין במקרה כזה שיהרגו,

שיהרגו את אברהם,

ושיקחו את שרה שתהיה אצל הגויים הערלים האלה?

חוטו?

מי יעשה דבר כזה?

אבל בכל אופן זה מעשה שהוא עשה

מעצמו ולכן כדאי הוא להגן עליו

וואו איזה אושר למי שעושה דברים שהוא חידש אותם בעולם

ולא למד מאחרים איזה מעלה

אם כזה מעשה פצפון יכול להציל מסדום

ועמורה ובלעדי זה לא היה ניצל

אז תארו לכם אדם עושה דברים גדולים וחדשים שלא לומד מאחרים

או לומד ומשפר וכולי

ויוזם

כמה הגנה יש לאדם כזה

לפני יומיים התפרסם

שאישה בארצות הברית

הכניסה מאה הומלסים מהרחוב

לבית מלון על חשבונה

היה קרה

מינוס ארבעים מעלות

בארצות הברית

עם הרוח זה הגיע למינוס שישים עשרות מתו מהקור

ויש הומלסים מסכנים שזרוקים ברחובות באוהלים

באוהלים אין להם בתים

אף אחד לא חשב עליהם

והיא הלכה

סגרה עם בית מלון

לאחסן אותם עברה בין כל האוהלים ואמרה להם תלכו למלון פלוני אלמוני הוא

אחרי זה ראיינו אותה

חשבו איזה מיליארדרת

לא

היה לה כסף כל הכסף שלה ל-30 חדרים

אבל היא פרסמה את זה ברשת

וביקשה אם יש עוד אנשים שמוכנים לעזור

להכניס את הזה כי היא קיבלה גם מחיר מיוחד מהמלון

שייתן מחיר מיוחד

אז עוד 70

הצליחו להכניס 100 בזכות המעשה שלה אישה פשוטה מן השורה לא עשירה

היא בעצמה לא הולכת בבית מלון

אבל היא ראתה שהם יכפאו למוות

והיא עשתה מעשה

כמה אנשים חושבים על הזולת ככה?

לחדש

לראות את המצב אצל אחרים

לפעול ניזום לעורר

הקדוש ברוך הוא דורש מאיתנו

אז אם כן הדברים הם נוראים

עד היכן מגיע הכרח לכל אדם

להעמיד מעשים מעצמו ללא חיקוי

כי חיקוי

בלי עצמיות

גם הוא שקר

השקר העיקרי בעבודת האדם

זה מצוות אנשים מלומדה

כאילו הוא עובד את השם

והוא עובד על עצמו

ועובד את יצרו

כי היצר רוצה שתגמור את התפילה מהר

הוא רוצה שלא תתכוון

ואתה גם אין לך סבלנות לתפילה

ותופסים אותך תמיד ברגע האחרון מנחה מנחה מנחה מנחה

מה יריב מה יריב מה יריב

וככה זה נראה

כמה אנשים יש להם

זמן קבוע להתפלל כמה אנשים יש להם זמן ללמוד

כמה אנשים מתוכננים ומתוכנתים כל היום

כמה אנשים עובדים עם שכל בלבד ולא דמיון

כמה אנשים תוכם כברם

כמה אנשים לא משקרים בכלל

כמה עומדים בקריטריון שכתב הרמב״ם

ורבנו יונה לסיכום אומר בשערי תשובה

ונאמר על אנשים

שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת השם

ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדם

מה אומר השם על זה? על כן הנני אוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא

זאת אומרת

הקדוש ברוך הוא אומר את כל העונשים שאני מביא והמכות הקשות

זה בגלל שמזלזלים בי ועושים את המצוות מלומדה

מלומדה

הרשב״א בתשובותיו בעניין קריאת שמע כותב

בואו נראה כמה אנשים מכם עומדים בקריטריון של הרשב״א

אומר שצריך לקרוא קריאת שמע בכיוון הדעת

שהשם יתברך אחד ושהוא אלוקינו

ושנסכים על זה בהסכמה מוחלטת

וכאשר קוראים קריאת שמע

בעקימת שפתיים בלבד זוהי מלומדה

אני לא מאמין שיש

מניין

מניין שאומרים קריאת שמע

לא עם הכוונה רק

שהרשב״א אומר

שאומרים אותה כדין

כידוע שמי שלא כיוון בפסוק ראשון לא יצא ידי חובה

ומה צריך לכוון בפסוק ראשון?

לכאורה כולם צריכים לדעת

אבל צריך גם לדעת לקרוא

כמעט אין אנשים שיודעים לקרוא

קודם כל אלה שמדברים בחטא ועין

אלה ודאי שמחרפים ומגדפים

כי אם אדם אומר במקום ולעבדו

ולעבדו

אז הוא מאבד את השם יתברך אז שלום

ואם במקום להגיד ועבדתם הוא אומר ועבדתם אז הוא איבד את כולם

ואם הוא אומר שמע ישראל שמע

שמע מה זה שמע? שמע של מי? של שרה? של רבקה?

מה זה שמע?

שמע

אתה צריך להגיד

עין גרונית מפה מפה שמע

שים את האצבע פה

ותרגיש עין

אה אה אה

שמע

או שמעתם נכון?

שמע

אז צריך להגיד

שמע

לא ישראל, זה לא בערבית, ישראל

ביוד ביוד ביוד

ישראל שמע

ישראל לא ישראל ישראל שמע ישראל

ישראל אתה אומר באלף שמע ישראל תשים לב מה אתה אומר

ישראל, אתה אומר.

יש בדיוק

תיבות ואותיות,

בדיוק, צריך להגיד בדיוק.

וכל אות שהיא דגושה, אם אתה לא מדגיש אותה,

אז אתה מחסר אות.

כי כל מקום שיש דגש חזק,

זה שתי אותיות.

אז תכף נסתכן.

שמע ישראל,

אדוני,

אלוהינו,

אה.

אין אנשים כמעט שאומרים,

אה.

אומרים אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו, שני א',

א', ל', א', י', אלוהינו.

מה זה? איזה שם זה? מאיפה הבאת את זה?

לא כתוב ככה.

איכה.

איכה?

מה זה? איכה הייתה לבדה?

העיר רבתי עם? איזה איכה?

ואיך אתה אומר איכה?

דה.

מה זה דה?

אומר הגאון מווילנא שצריך להאריך בדלת.

דה.

איזה דה?

כדי שתוכל

להמליכו בארבע רוחות השמיים. אתה צריך להספיק.

אז איך אתה באחד?

צריך להגיד אחד.

אה, זה קשה, אני לא תימני.

זה לא קשה.

הנה, אני מלמד אתכם עכשיו את כולם בשנייה.

איך אומרים?

אחד.

תעשו כמוני.

אחד.

תוציאו את הלשון. תעשו אחד.

זהו. אמרתם את הדלת.

אמרתם את הדלת כמו שצריך.

אחר כך לאט לאט תלמדו להכניס אותה.

כל פעם תכניסו קצת.

אחד.

אחד.

אחד.

הוא נכנס, נגמר.

מה מסובך?

למה בריסקרס יודעים להגיד?

למה?

בגלל שהם רוצים להגיד כמו שצריך.

מה מכוונים?

שמע ישראל.

מה זה שמע ישראל קבל והבן?

זאת אומרת, אני מקבל עליי

ואני מבין

ואני משמיע לישראל שסביבותיי ולעצמי שאני ישראל.

ועוד דבר, עוד כוונה יש,

שמע ישראל אבינו שבמערת המכפלה.

כשיעקב אבינו רצה לגלות את הקץ,

אז הבנים שלו

היו שם ונסתלקה ממנו שכינה ופתאום הוא ראה שהוא לא יכול לגלות להם אז הוא פחד אולי יש ביניהם מישהו חס ושלום לא כשר.

אז הם הרגיעו אותו, אמרו לו שמע ישראל.

השם אלוקינו השם אחד כשם שאין בלבך

אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד ואנחנו ממשיכים עד היום להרגיע את יעקב אבינו את ישראל

שמע ישראל אבינו שבמערת המכפלה השם אלוקינו השם אחד

כשאומרים שם השם

צריך להתכוון אדון הכל היה הווה ויהיה

כשאומרים אלוקינו צריך להתכוון תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם

ועוד פעם שם השם אותו דבר

ואחר כך אחד

אל יחיד ומיוחד מולך בשבעה רקיעים וארץ וארבע רוחות השמיים

שאנחנו ממליכים את השם על כל העולמות כולם

א' זה כנגד אל יחיד ומיוחד,

ח'

זה כנגד שבעה רקיעים וארץ,

וד' כנגד ארבע רוחות השמיים וצריך לכוון את זה תוך כדי שאתה אומר.

אני לא אומר לכם כרגע שיש לראות ולזכור גם את עשרת הדיברות

בתוך קריאת שמע

גם זה כתוב

אבל נעזוב את זה רגע

ונתקדם הלאה. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

אתה צריך לכוון

שהקדוש ברוך הוא יוריד שפע מהעולם העליון לספירת המלכות.

טוב, גמרנו פסוק ראשון עם כוונה שאנחנו מייחדים את הקדוש ברוך הוא בכל העולמות כולם ואין עוד בעולם זולתו.

הוא אחד יחיד ומיוחד ששולט שבעה רקיעים, ארץ וארבע רוחות השמיים,

אין עוד מלבדו.

אחר כך אתה אומר, כולם מתחילים

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאוד איך אהבת אותנו. כולם קוראים חביט חביט, יאללה, לא חשוב, העיקר תתקדם.

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך,

זה בשני יצריך.

ובכל נפשך,

אפילו נוטל את נפשך בשרפה.

ובכל מאודיך,

זה בכל ממונך,

ובכל מידה ומידה שהוא מודד לך, הביא מודה לו.

כמה אנשים מכוונים את זה?

תראו בספר היראה

של רבנו יונה, הוא מביא את מה שאני אומר.

ואני לא אומר עוד כוונות נוספות,

רק זה נגיד בשביל הפתיחה.

מה אומר הרשב״א?

אומר בתשובותיו, צריך לקרוא בכיוון הדעת,

שהוא יתברך אחד ושהוא אלוהינו,

ושנסכים על זה בהסכמה מוחלטת.

אבל אם קוראים קריאת שמע בעקימת שפתיים בלבד,

זוהי מלומדה.

מלומדה זה שקר,

מקבלים עונש על זה.

תפילה ודיבור בענייני אמונה בלי ודאות

היא מלומדה.

ואסור להדביק מילים בקריאת שמע.

לכן בסידורים יש לכם סימנים איפה האותיות כפולות

ועלולים לדבק אותם.

ולימדתם אותם,

אם אתה לא מפריד ולימדתם אותם,

אז אתה אומר מותם.

ולימדתם מותם.

מותם.

אתה מחסל את כולם.

בהמון מקומות יש שם בקריאת שמע. בקיצור, בשביל שאדם

יצא ידי חובה, תקשיבו טוב,

דאורייתא,

בודדים יוצאים ידי חובה דאורייתא.

צריך להדגיש את הדגש וצריך להרפות את הרפה.

צריך לדעת מה זה מלעיל ומה זה מלרע,

וצריך כל דבר לעשות על פי ההלכה.

כמה אנשים אומרים

ואספת דגניך,

אין דגש בדלת.

כי אותיות אהוי בסוף מילה,

מבטלים בגד פקפת בראש מילה שיהיה דגוש.

והיות ואספת התו היא בקמץ ויש לה ה' אחריה נעלמת,

אז זה מאותיות אהוי.

א', ה', ו', י', שבאות בסוף מילה.

אם יש אחר כך מילה שהיא בגד פקפת

בראש מילה,

הן צריכות להיות גושות.

אבל אם יש אהוי לפני, מתבטל הדגש.

אז איך צריך להגיד?

ואספת דגניך.

כמה אומרים את זה?

מי ידע את זה בכלל?

אבל לא לומדים בדקדוק, ולא לומדים טוב, ולא מקיימים.

אז זה מלומדה.

טוב, לסיכום,

המלחמה שלנו נגד המלומדה

צריכה להיות מלחמה תמידית,

ומי שהוא עובד אמיתי, עובד השם אמיתי,

תמיד יחפש להתחדש,

יחפש עצות להתחדשות

כדי לוודא שעבודתו לפני השם רצויה ואינה שקרית.

עכשיו נזכר בהתחלה.

אמרנו שאמרו חכמים שהאדם כולו שקרים.

אמרנו, לא מדובר בשקרים שמנה רבנו יונה תשעה,

אלא שסביב תהלוכותיו של האדם בכל היום

הוא מלא שקרים, חי בסתירות, אין תוכו כברוא,

וזאת בעיה.

ואדם חושב שהוא דתי, חרדי, מאמין, אדוק,

והוא יגיע עולה למפה, ודאי שכל המלאכים

מחכים לו.

רק השאלה איזה.

אני מודה לכם על ההקשבה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

כן,

שאלה, תן לבחור פה.

שלום וערב טוב.

ברוך הוא טוב, אדוני,

אלוהינו,

מה הלכו עולו,

שהכל נהיו בדבורהו.

דבר ראשון, שמעתי השנה בצפון קוריאה, באיראן, סוריה, לבנון, בעיראק, תימן, פקיסטן, לוב ואפגניסטן,

יהיו רעידות אדמה של תשע בסולם ריכטר שהשמידו את כל פצצות האטום המהימל.

ממי שמעת?

שמעתי.

שמעתי ממי.

שהפצצו את כל ה... ממי שמעת?

האמת שאני כאילו מנחש.

אה, אתה מנחש וקורא לזה שמעת.

זה בדיוק השיעור שלמדנו, שאדם חי בדמיון ומחרט חרית

וגם אומר שהוא שמע.

כן, בדיוק השיעור.

שגם שומעים לו את כל הנשקים הכימיים והגרירים. בסדר, אז בסדר.

בדמיון שהתפוצץ כל העולם. אין בעיה.

תודה רבה. ורגע, ודבר שני, מה יותר חמור,

אכילת נבלות ונבלות או חילול שבת?

החפץ חיים אומר שחילול שבת

פחות חמור מאכילת נבלות וטרפות.

כי בחילול שבת,

אומנם זה יותר חמור בעונש,

אבל אתה יכול לחזור בתשובה על המקום,

על חילול שבת.

יותר מזה, אם אתה שומר שבת כהילכתה,

מוחלים לו על שבעים שנה של עוונות.

אבל אם אתה אוכל נבלות או טרפות,

קודם כל, הרבה אנשים חושבים שהם לא אוכלים.

דבר שני, גם כשאומרים להם, הם לא רוצים להאמין.

ודבר שלישי,

גם אם הם רוצים לחזור בתשובה, הם טמאים כבר.

כי הטומאה בהם, דמם נספג.

בנבלוס וטרייפס.

והלב והמחשבה הכל נבלוס וטרייפס.

צריך לעשות לאורך זמן סירקולציה של אדם,

צריך לעשות תיקון לנקות אנשים אחרים מהחטא שהוא הכשיר, כי אם אכלת גם האכלת,

כי בטח היו לך אורחים,

הזמנת אותם, קנית להם, הצעת להם,

המלצת להם וכו', הסתמכתי הרבים.

אז זה בעיה להתפטר מזה, זה לא פשוט.

טוב, תודה.

תכף, ברכות תכף, טוב.

כן, שאלה יש לך?

שאלה.

רגע, קח.

ערב טוב.

ערב טוב. הרב דיבר על הכשרויות, שהיום אנחנו עיוורים ואנחנו לא יודעים מה השחיטות הנכונות, והיום אנחנו הולכים כחקיין, אנחנו הולכים...

כן.

אז לפי מה שהרב אומר, אז איזה שחיטות הם הולכים?

אין שחיטות שאפשר לסמוך עליהן.

אני אסביר לך.

כשאני בדקתי את הדברים,

לאור זאת שהגיעו אליי ידיעות

על זה שהשוחטים מזייפים בנושא הסכינים.

סכינים זה דאורייתא,

טרפות זה דרבנן.

אבל סכינים זה דאורייתא, איסור דאורייתא.

עכשיו,

בשביל להעביר כמויות של מיליון וחצי עופות ביום, כל יום,

מי שיודע איך העבודה נעשית, באיזה מהירות והכול, הראיתי סרטים, יש דיסקים שהוצאתי. זכור לי, אפשר לדבר. אפשר לדבר, אפשר לדבר. תודה.

אז אי אפשר.

אי אפשר לבדוק.

אי אפשר ליד התרנגולים או ליד הבהמות.

אין זמן.

וגם, אם יש פגימה קלה, מעבירים.

קוראים לזה, יש שמות היום אצל השועטים,

הרגש קל.

קוראים לזה, אתה מבין, חוסר חלקות.

קוראים לזה כל מיני קצת גירודים.

קוראים לזה שמות שמכסים על הבעיות.

אבל זה בעצם אסור.

אחר כך בודקים את זה גם ברטוב.

לא ביבש.

בדיקה ביבש מגלה יותר

את המצב.

אבל מי רוצה לגלות את המצב?

בשביל לבדוק ביבש צריכה את הסכין, לשטוף אותה,

לייבש אותה עם נייר שלא עושה שריטות, אבל מייבש.

ואחר כך בעדינות לעשות את הבדיקות הלוך ושוב בכל הזוויות.

וצריך לזה יראת שמיים מרובע,

ריכוז והרגש עדין.

ולא לעבוד בלחץ בגלל שהערבים מזרזים אותך.

ואז יכול להיות שאתה יכול לבדוק.

מרן מביא

את מה שאמר רבנו יונה,

שאפשר שהאדם יבדוק את הסכין שלוש פעמים ולא יגלה שום פגימה.

הוא ברביעית יגלה.

והכל תלוי ביראת שמיים.

עכשיו,

אם אחד נגיד, בואו נגיד, הוא ירא שמיים,

והוא מוצא כל פעם פגימות.

הוא אומר, תחזיר, וצריך להוריד את כל העופות עד כאן.

כמה נשחטו? 20, 100, 200, 1,000?

הכול לזרוק טרף.

אם הוא יגרום הפסדים כאלה, פעמיים-שלוש ביום, מישהו יחזיק אותו?

תגיד, הבאנו אותך בשביל שלא נצא מפה עם עופות?

אין דבר כזה.

חייב

לעמוד במכסה.

אני שוחט גם,

לא אני עצמי, כן?

צוות.

והצוות שאני לוקח הכי טובים שיש היום בארץ,

הרב גלאי, אם שמעת עליו,

מרדכי גלאי.

מכירים אותו, הוא שוחט גם לרב קנייבסקי ואחרים כבר חמישים שנה במקצוע.

הרב נדל,

אחד מהבתים שהכי חשובים בבני ברק.

בעלי הרגש,

יודעים את המקצוע, ועוד כמה אברכים חשובים.

וכולם בקיאים במלאכה,

ובודקים כל דבר ודבר.

מתוך מאה בהמות,

אתה יודע כמה יוצא לנו?

שלוש, ארבע, לכל היותר.

וכמה יוצא לאחרים?

שלושים, ארבעים, לאלה שהם הכי פחות, המחמירים,

ויש כאלה שישים וגם שמונים.

איך זה?

יש אב בית דין פה בירושלים,

שיש לו שחיטת חבורת.

מה זה?

זה שכאילו קבוצה קטנה שטפלת בזה לאט לאט, ועושים את זה לא תעשייתי,

כאילו הכל נעשה עם כל הכוונות והזהירות והאיטיות.

כולם סומכים עליו מהספרדים.

טוב,

אנחנו שוחטים,

מתוך חמישים יצא לנו שתיים,

ופתאום מגיע ראש החבורה.

ראש החבורה של הדיין הזה,

ומי הצוות שלו?

הרבנות.

אלה ששוחטים, כרגיל,

בתעשייתי.

ואז הם שוחטים, הוא רק בודק את הסכין.

זה החבורה,

בודק את הסכין.

בודק את הסכין,

מתוך שש,

יצא לו שש.

מה אתה אומר על זה?

זוועה.

וזה נקרא חבורה.

עכשיו לנו יצא

חלק,

אבל חלק,

שאנחנו לא לוקחים אותו,

אשכנזים לוקחים אותו, אנחנו לא לוקחים אותו.

אז אמרו לו, אתה רוצה? זה יצא חלק.

הוא אומר, לא, אבל לא בדקתי לכם את הסכין.

הרי לא יכול להיות שהסכין שלנו לא תהיה טובה. הרי שלרבנות יצאו שש מתוך שש, הכל בסדר.

אז למה שלנו לא?

לפחות חזקת קשרס

תיתן לנו.

לא, זה נקרא חבורה. חבורה צריך להיות ככה,

שוחט או שתיים או שלוש, תלוי מה הכמות שאתה שוחט.

צריך בודקי סכינים, אחת, שתיים, שלוש, תלוי כמה אתה שוחט.

צריך מתקני סכינים, כדי שיספיקו לחזיר את הסכינים המתוקנות אחרי שנמצאו הפגימות.

צריך אחר כך בודק פנים.

צריך בודק חוץ.

צריך מי שימלח, צריך מי שיבדוק את הצרירות.

הרבה דברים. ואחר כך צריך

לא ללכת הביתה!

אלא לבדוק שהבשר לא נעלם מן העין,

כי נשארים גויים!

ואתם יודעים מה התפקיד של הגויים?

שאחרי שהולכים הרבנים, הם מחזירים את כל מה שהם פסלו בחזרה,

להרוויח את בעל הבית.

ככה זה עובד, יא חביבי.

עכשיו אתה, אל תאמין לי.

אני הבאתי סרטונים של הרב עובדיה,

שהוא אומר את הדברים,

שכל אלה שיוצא להם שישים,

זה שקר וזה.

הבאתי את הרב עמאר, שהיה הרב הראשי לישראל,

שאומר בכולם, בכל החוגים, אין חלק בית יוסף, שקר.

אומרים חלק בית יוסף, לא חלק בית יוסף, מאכילים טרפות.

והבאתי עוד רבנים ואחרים, סרטים,

עדויות, עדויות של שוחטים, פסקי דין,

שאלות ותשובות, הרב נתן גשטטנר, הבאתי את הרב ברנדסדופר, את הרב זה,

שוטים,

שכתוב לא לקנות תעשייתים מאף אחד.

ואם זה חבורה,

צריך לדעת, אם זה חבורה כמו זאת, חבורה כזה,

או שזה אמיתי.

אז לכן, אני אומר לך באחריות.

אין לסמוך.

אני לא אכלתי שבעה חודשים, לא קרה לי כלום.

ואז אמרתי שאני אתחיל לנסות.

ובניסיון הראשון שלי כבר, תקשיב,

שלקחתי בן אדם, שאמרתי לו מה התנאים שאני רוצה, ואני רוצה כל חמש עופות שהוא יבדוק.

כל חמש עופות הוא יבדוק את הסכין.

לא בודקים כל חמש.

בודקים הכי-הכי כל ארבע דקות.

אבל כל חמש עופות. אני רוצה שחיטה איטית. אני רוצה את כל התנאים שרק אפשר.

באתי לביקורת.

טוב,

אמרתי, אפשר לראות את הסכין.

אני לא מומחה בבדיקת סכין, אני מודה.

לא מומחה.

הסתכלתי בסכין, אבל הרגשתי משהו.

הרגשתי. נתתי לעוד מישהו.

בקיצור, היו שלושה שאמרו שמרגישים.

היו שלושה שאמרו שלא מרגישים.

ואחד מאלה שאמר שלא מרגיש כלום ואין פה שום בעיה, זה השוחט שאני סומך עליו.

אמרתי לה, אני רוצה את הסכין.

את כל מה ששחטת עד עכשיו תשים בצד.

ואני נוסע לבני ברק לשאול שלושה.

נסעתי.

נתתי לה ראשון.

זה סכין מטבח.

נתתי לשני,

הוא לא רצה לפגוע, אתם יודעים, הם שומרים קצת על אחוות לוחמים, מה שנקרא, לא רוצים לפגוע באנשי המקצוע.

אז הוא אמר,

מלכתחילה לא העמידו את הסכין טוב, היה צריך עוד לעבוד עם הלבן.

אבל הוא לא עבד טוב עם זה, אבל בסדר,

בהרבה בדצים שוחטים ככה.

הוא אומר לי, בהרבה בדצים שוחטים ככה.

אחר כך הוא נתן לבן שלו שהוא בקיא מאוד מאוד,

הוא עשה פרצוף כזה שהכול מובן.

בקיצור, הבנתי שיש פה בעיה חמורה.

אז זאת אומרת, זה כבר שאתה מאמין שזה בן אדם באמת, ומעביר קורסים,

ומלמד ונותן תעודות שוחטים.

בקורס שלושה חודשים אתה נהיה שוחט אצלו.

איך אפשר? ככה זה.

כשאני יורד דעה שעומד על זה, מתוק, בוא אני אסביר לך.

כשאני אמרתי בהתחלה פה

שרב חשוב שבקיא נתניה עכשיו, זה התפרסם באתר, אתה תראה בדיוק במי מדובר, אתה יכול לשחר במי מדובר,

שהוא בור בעם הארץ,

הוא נותן שיעור,

שיעור, אי אפשר להגיד את זה, אנחנו לא ממציאים עליו.

לא תפסנו אותו בשעת שחיטה שהוא עושה מה שלא טוב.

תפסנו אותו גם, אבל לא זה.

פה הוא נותן שיעור, אי אפשר להתבלבל.

והוא מסביר מה שכתוב, והוא אומר,

הוא לא מבין מה הוא מדבר.

זה מקוצר, זה רק לקבל תעודה מותק.

זה לא בשביל להיות שוחט, בחייאת, נו.

אוי, שתהיה בריא. אז כבוד האב, לפי... רגע.

אז זאת אומרת,

כל אלה שמעבירים קורסים, מה אתה חושב, זה בשביל שאתה תהיה יהודי, ירא שמיים והכול?

יש קורס ליראת שמיים.

איפה יש קורס כזה?

זה רק קורס בשביל לעבור, זה הכול.

יש קורס שנותנים לבן אדם לחתן,

אז מלמדים אותו, אתה מבין?

זהו.

מה יש לי פה?

כן.

מכל מקום,

רגע, שנייה.

בקיצור,

זה לא פשוט הנושא הזה.

הוא הביא לי גם כן דבר שעוד

רב אחד גם כן העביר שיעור גם כן בחולין,

וגם כן בור בעם הארץ.

אם אני אומר לכם את השמות האלה, אתם נופלים מהכיסא.

אני לא רוצה שתפלו.

אז לכן אני אומר, בגלל שאין הבדל,

אז אין טעם.

אין הבדל.

כולם עובדים אותו דבר.

עכשיו תשאלו אותי,

אז איך סומכים עליהם, נגיד, על הבדץ

ועל השחיטה שלהם? לא.

הרי הבדץ בעצמם,

הייתה ביניהם מחלוקת אם הזריקות בסדר, לא בסדר, הם יצאו אחד על השני, אחר כך עליתו לפתוח ככה, אחר כך עזרו.

זה כל יום סיפורים כאלה, זה דברים ידועים.

אבל אני שואל,

איך סומכים עליהם דברים אחרים וזה לא?

אז בואו אני אגלה לכם כמה דברים שאתם לא יודעים.

דבר אחד,

נגיד, בדץ נותן כשרות למוצרים תעשייתיים, קונסרביים נגיד,

אין בעיה שהוא יחמיר.

אדרבה, כמה שהוא יחמיר יותר, יותר טוב. ירצו אותו יותר.

אבל אם זה שלא,

כתוב בגמרא שאין אדם רואה טריפה לעצמו,

והטוב שבשוחתים שותפו של עמלק.

למה אמרו את זה בגמרא? מה, ככה מפלילים את כולם?

כולם מופללים?

כן.

כשזה ממון שלך,

אתה לא יכול להעיד על הממון שלך, צריך מישהו אחר.

מה לעשות שבן אדם

בהול על ממונו?

זה דין בשבש.

אדם בהול על ממונו?

הוא יכול לכבות דלקה בשבת?

מה שבש, זה סקיילה.

כן, אבל אדם בהול על ממונו. וכל בקר, כל פרה,

זה שבעת אלפים שקל.

אם אתה אומר שהסכין לא כל כך,

הלכו שבעת אלפים.

מאות שבעת אלפים.

מאות שבעת אלפים.

מי ישלם?

איזה יבואן ייתן לך לשחוט שאתה תפסול לו את הכול?

מי ייתן לך? איזה משחטה תסכים?

נכון, אבל בכמה? בשבע שקל, במקום עשרים.

אז מי מוכן להפסיד שלוש עשרה שקל על כל מה שיגיד איזה דתי?

ומה הכי מדהים?

כשאצלנו זה יוצא טרף, מעבירים את זה לכשר.

זה הופך להיות כשר.

לא טרף.

מה שאנחנו אומרים,

טרף

בעופות הופך להיות כשר.

מה שאנחנו אומרים אצלנו, טרף,

הופך להיות בדץ.

איזה בדץ? איזה שאתה רוצה.

יש בדצים שאין שם כלום חוץ ממדבקות.

רק מדבקות שהרבנות מדביקה בשבילך.

גם לי הציעו את זה.

אני אומר לכם,

כשאני התחלתי לשחוט בהתחלה,

והבינו שאני רציני,

ואני מתכוון באמת,

הבינו שזה יהיה בעיה.

אז אמרו לי, תשמע,

אתה לא צריך אפילו לבוא לפה.

כל רשת נטו.

אנחנו מכניסים אותך מחר.

אתה לא צריך לבוא.

אנחנו שוחטים עם הרבנים שלנו הרגילים.

אתה תביא את המדבקות.

אנחנו מדביקים. על כל קילו תקבל שקל עד שתי שקלים.

כל יום הייתי יכול להרוויח

עשרות ומאות אלפי שקלים,

ואני יושב בבית, ויהיה כתוב בדץ אמנון יצחק.

ומה הייתם חושבים, שזה לא נכון? שמאמני פחות טוב מאחרים?

גם הם נותנים מדבקות.

רבותיי, מי שמכיר את הדברים, יש לי סרטון שאני מדבר בניחום אבלים

של אחד השוחטים המפורסמים שהיה פה בירושלים.

אתם יודעים מי זה?

הרב חוקיימה.

הילדים שלו מספרים שם זוועות

מה שהוא העיד להם,

מה שהוא העיד להם על השחיטה כשהוא היה בבדץ,

בעדה החרדית,

מה שהוא היה במקומות אחרים.

זוועות.

אבל זה דברים ידועים לכל מי שנמצא במקצוע, כולם יודעים.

אבל אין מה לעשות, אומרים לך, אין מה לעשות.

תגידו לי, אחד שמרוויח שוחט 17 או 19 אגורות לשחיטת עוף.

הוא ירצה לפסול עופות?

אז מה הוא ילך הביתה? מה יאכיל את הילדים?

הוא מרוויח מכל שחיטה. כמה שהוא יספיק יותר, הוא ירוויח יותר. הוא ישחט לאט, הוא ירוויח מעט.

לכולם יש אינטרס להרוויח.

אף אחד לא בא בשביל להפסיד.

אבל התמימות, במרכאות, של הציבור

מתאימה להם.

דמיונס.

מותר להיות דמיונס.

עכשיו אני אספר לכם סיפור שאולי אתם לא יודעים עדיין.

אני כבר סיפרתי אותו.

כל הנשים פה עושות מאכלים טעימים וקונות תבלינים בדרך כלל מוכנים.

היום כבר נשים אין להן זמן לקחת את המדוך

ולהתחיל לדפוק לשכנים בראש.

טח, טח את הכורכום והזנג'ביל ואת הקינמון.

אתם מכירים עוד כאלה שדופקים? אולי במושבים, אולי זה.

אבל בבנייני קומות זה לא מקובל.

קונים ישר. בד״צ זה, פה, שם, כל מיני בד״צים.

הכל בשקיות, מוכן, גרמים, הכל יופי.

אתם יודעים מה אתם אוכלים?

אתם אוכלים תבלינים עם תולעים, עם עובש, עם אבק ועם גבעולים.

שק

של פפריקה אדומה. ראיתם פעם כזה דבר?

מי שיפתח אותו יראה כמה מעופש.

עובש, עובש.

מה זה עובש? כמו בקירות שהיה אזוב ירוקת וכל הזה.

עובש, אבק מבחוץ,

גבעול,

מקומת דק,

ואם זה שהה קצת באיזשהו מקום, בדרך, בנמל, בזה,

אז זה גם מתולע.

אבל יש בו,

לא תולעים ממש, משהו כזה, קטנים, קטנים, כמו הצובים, הגרגלים הצובים.

יש קטנים, קטנים, רצים כאלה,

לא מבחינים כמעט אם אתה לא בודק ממש.

אז אתם יודעים מה הפעולות בשביל לעשות

בדיקה לפפריקה?

אני אגיד לכם.

קודם כל, בשעתיים בודקים רק 400 גרם.

צריך לחתוך אותו בשני הצדדים,

צריך לחתוך אותו באמצע,

צריך להוריד את כל הגרגירים הצהובים שלא יתחבאו מתחתיהם כלום,

צריך אחר כך כאן מברשת ולהבריש את הכול שלא יישאר כלום רק אדום,

אחר כך לשים על שולחן שיקוף

שדולק עם ניאון,

ורואים דרך!

הניאון רואים אם יש, הנה תסתכלו,

תמונה, איך נראה, פפריקה מעופשת.

הנה במסך, אתם רואים?

זה פפריקה.

אז תקבל להם קצת את האור, שהם יראו.

ואתם יודעים כמה יש פחת?

בין 30% ל-50% ואתם אוכלים את הכל.

זה לדוגמה בפפריקה.

כמון, אתם יודעים כמה יורד?

25% מתולע,

ממש מתולע.

אבל אנשים טוחנים לכם את הכאמון ישר,

וכן על זה הדרך.

אין אפשרות לרוד.

אז לא יכולנו,

אבל יש לך עבידות. רגע!

אז קודם כל אתה יכול לחזור

לבדיקה עצמית.

זה אחד. שתיים.

אנחנו, מה עשינו? לקחנו צוות של אברכים

שיושבים כל יום שעתיים בהתנדבות,

ובודקים בשביל הקהילה שלנו תבלינים.

שמעת?

שמעתם, נכון, כי אי אפשר בכמויות מה אתה עושה. אז אני מסביר.

איך התחלנו? התחלנו בשביל עצמנו.

אז אתה יכול בבית, כמו שסבתא שלך עשתה, אולי גם אמא שלך עשתה.

אולי גם אתה עשית לה ועזרת לה בבית בהתחלה.

אבל אין זמן, זהו!

לא הבנת.

תירשם בקהילות פז.

אז אל תירשם.

אז תדפוק.

אז תדפוק לבד.

רק רגע, חכה.

חכה.

עכשיו טוחנים את הכול. על מה סומכים, אם ככה, הבדץ?

הבדץ סומכים.

הנה, משפחה שלהם, אבל הם לא רואים.

חכה, חכה. קודם תמצא, עזוב, עזוב, עזוב.

קודם תמצא את כל מקורות החשמל לכבות בבת אחת.

אחרי שתדע, תגיד לי, נראה להם.

עכשיו, מה קורה?

תקשיבו טוב.

הם סומכים על מדגם. מה זה מדגם?

יש כמות, נגיד, עשר טון.

מתוך עשר טון, מכל שק או משהו זה, לוקחים קצת, מסתכלים.

לא נמצא.

אומרים מסתמה, הכל ככה.

הרב אלישיב פסק

שאין דבר כזה

לעשות מדגם.

חייבים בתי חרושת, בתי מלון, מסעדות, כולם לבדוק דבר-דבר.

למה?

יש הלכה בסימן צדיקי ביורי דעה,

שאסור לבטל איסור לכתחילה.

אסור לבטל איסור לכתחילה.

וככה, תקשיב, וכך אומר הרב ייבש,

וכך אומר הרב עקיבא איגר,

והטז אומר שזה דאורייתא, והשח אומר שזה דאורייתא, הטז אומר שזה דרבנן,

מחלוקת.

אבל להלכה נוקט הרב אלישיב שצריכים לבדוק דבר-דבר,

אין דבר כזה מדגם.

במה אומר הרב אלישיב שיש מדגם?

מדגם יש בדבר

שנגיד גוש קטיף,

הם יודעים שיש דבר שנקרא זבוב המנהרות,

שהוא נכנס בתוך העלים

של הירק,

והוא עושה מחילות בתוך העלה.

זבוב המנהרות הוא לא חיצוני לעלה והוא לא יורד בשטיפה.

הוא תוך העלה.

ואתה לא יכול לאכול אותו, אבל אם אתה רואה עלה שיש בו מנהרה,

שהוא שקוף משהו,

תזרוק את כל העלה.

אין תקנה לזה.

אז מה הם עושים?

כיוון שהם עושים את כל ההגנות,

שלא יגיע הזבוב הזה בפנים ויפגום בכל הסחורה,

אז אחרי שהם עשו את השמירות ואת הניילונים ואת כל החסימות,

אחר כך הם עושים מדגם בכמה ערוגות לראות אם יש.

אז כיוון שהייתה שמירה מראש,

שלא יהיה, שלא ייכנס,

אחרי שעשית את כל זה, מותר לעשות דגימה

רק במקרה כזה.

אבל סתם דבר

שהוא בדרך כלל מנוגע,

לא יועיל מה שאתה עושה.

למה? אם לא מצאת פה אפשר שיהיה שם. למה?

תמיד החיידקים באים למעלה איפה שאתה לוקח.

החרקים, לא החיידקים.

אז זאת אומרת, זה הכול שטויות, זה בשביל שצריכים למכור.

מה אתה חושב?

צריך להביא את כל הסינים,

בשביל לבדוק את כל התבלינים.

גוי לא מוציא ידי חובה, אבל

אם היית צריך כמות, כמות של סינים בשביל לבדוק.

כל יום מאות אם לא אלפי טונות של תבלינים נטחנים

לכלל הציבור. מי יושב לבדוק?

אתה יודע כמה לוקח לבדוק סום סום סום סום?

לא סום סום לבן, זה לא בעיה כל כך.

סום סום, תאילנד אתיופי הוא שחור,

שעושים את הטחינה הכי טעימה זה מזה.

אתה יודע, יש בתוכו ג'וקונים קטנים בתוך הסומסומונים.

אתה יודע כמה יש?

זה לא יאומן.

ופה בירושלים טוחנים לכם סומסום כזה, אתיופי.

אני לא רוצה להגיד מי.

טוחנים בלי לבדוק.

לא צריך להגיד, מי שרוצה איך.

אז אתם קונים טחינות, קונים זה, קונים הכול,

זה עם תולעים, עם איסור ביטול, לכתחילה,

שאסור לאכול.

מה?

מה עבר על האיסור?

מי שעבוד עליו?

גם מי שאוכל, גם מי שנעשה בשבילו ולא ידע,

ככה אומר רבי עקיבא איגר, וככה מצדד הרב אלישיב.

והבאתי את זה מספרו.

לא כל כך פשוט גם לפי גוי,

תלמדו בכף החיים כף, תראו שמה לא כל כך פשוט, גם גוי.

אבל לא משנה.

אני רק אומר לכם כללית,

אתם לא חייבים להאמין לי, תלמדו לבד.

מה התוכנית האלוקית בעניין הזה?

התוכנית האלוקית,

זה ש...

היא נשמעת... לא, לא, היא טובה מאוד.

היא טובה מאוד.

אם הקדוש ברוך הוא הביא לארץ ישראל 6-7 מיליון יהודים בתנאים של הדור שלנו שצריכים להתנדלת בכמות כזאת, כי באף אחד לא יכול לשחוט בצר עצמו כמו שהרעב והפעילה עושים, זאת אומרת זה לא דבר כל כך שאפשר... תן לו, תן לו את המיקרופון, נו.

אז איך,

אז איך... תחזור על השאלה.

אני אחזור. תודה.

אם הקדוש ברוך הוא הביא בדור האחרון לארץ ישראל

כמויות מסחריות כמו לפחות בנושא שאנחנו מדברים עליו של יהודים,

שצריכים לאכול וצריכים לחיות,

אז איך הם... איך אנחנו אמורים

להסתדר אם לא בצורה שככה העולם היום מתנהל באופן התעשייתי, גם בשחיטות, גם בתבלינים? הרי זה בלתי אפשרי שכל אחד ואחד ילך לשחוט לעצמו.

טוב. או תבלינים לעצמו.

שמעתי שאלה...

אני רוצה עוד משפט אחד. זה כאילו שאם מישהו מסתכל יערב את זה קצת עם עניין אמוני,

זה כאילו הקדוש ברוך הוא נותן לנו בעיניים עצומות.

תאכלו כולכם

תחינות מסומסומים עם תולעים, דברים שמוטל בספק.

כן צריך לבדוק אותם. לא צריך לבדוק אותם שזה...

טוב

תודה על השאלה.

קודם כל בוא אני אגיד לך מה כתב החתם סופר

זיכרונו לחיי העולם הבא. אמר שיצר הרע זקן

אין לו כוח להתעסק איתך לבד ואיתי לבד ואיתם לבד, עם כל אחד לבד.

אז הוא לקח כיסא עם שלוש רגליים

ועם זה הוא מחסל את כולם.

אחד זה השוחטים

שתיים זה החזנים

שלא עזב סופרים

לקח את שלושתם וחיסל את כולם. שוחטים לא שוחטים כדין.

הוא היה יורד שלוש פעמים למשחטה

כרב העיר,

שלוש פעמים כל יום

לבדוק את השחיטה. עוזב את התורה,

עוזב את התורה ככה הוא כותב.

שלוש פעמים

בגלל החובה שלו לבדוק.

עכשיו

אז הוא אומר שוחטים

הוא אומר סופרים

אתם יודעים, אני אגלה לכם עוד סוד, יש לכם בעיה, מה הבעיה?

מי שכותב מזוזות ואוכל נבלות וטרפות הוא פסול.

והמזוזות פסולות והתפילים פסולים וספר תורה פסול.

כי מי שאוכל נבלות וטרופות הוא פסול לעיבוד ולכתיבה.

הוא גם פסול להיות חזן.

אז מי יכול להיות חזן?

אז תקראו בסימן נג, אם מותר או אסור. רגע, חכו.

עכשיו,

אז זאת אומרת,

החתם סופר כבר אומר לפני 250 שנה

שיצר הרע כבר מזמן השתלט על כולם.

אבל מה?

זה על ההמון

שלא רוצה להישמר.

אבל מי שרוצה להישמר בורח

מ-70 שערי היתר שלא להגיע לשער אחד של איסור.

זה לא הטעם שלו. רגע, רגע, רגע. רגע, לא, זה לא הטעם.

הטעם

זה שסופרים הם לא יראי שמים

ולא כותבים כדין.

בדבר שני, אם זה כסדרן או לא כסדרן,

וכל מיני, כל מיני, חוק תוכות וכל כל הדברים.

וחזנים שהם מכוונים לשם עצמם, לא בקיאים בכלל בהלכות, לא בקיאים בכלל בכוונות, לא הכוונות.

הכוונות.

בפשט המילים, בפירוש המילות, לא מתכוונים.

זה הכל. או שהם מלומדן,

העיקר לגמור שהציבור אוהב אותם

ישר,

וייסי, רב ושווה לא מה להיכם

זהו אז נגמר

מישהו מתכוון לשבח את השם שזה השבח הכי גדול יתגדל ויתקדש יותר מקדושה

יותר מקדושה יש לך לענות קדושה וקדיש

שאתה עונה קדיש.

אז איך אתה צריך להגיד יתגדל ולחשוב מה אתה אומר?

בכלל מבין מה הוא אומר?

הוא זוכר איפה הוא נמצא?

מישהו יודע איזה אמן הוא אמר?

מי? מי? מי? מי?

זהו, הדפסתי כרטיס עבודה, הולך הביתה.

שלום.

מה זה?

זה הכל שטיבלך.

טר, טר, טר, טר, טר, כספומט.

טיק, טיק, טיק, טיק.

מניין נכנס, נכנס, יוצא, נכנס, יוצא, נכנס, יוצא, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק, ציק,

שהרבה עושים ביטול תורה?

איך הוא הביא אותנו בדור כזה שכתוב בתורה שאסור לדבר לשון הרע ומדברים לשון הרע?

איך הוא הביא אותנו בדור שאסור להלבין פני חברו ומלבין פני חברו?

איך הביא אותנו בדור שעוברים כמעט על כל מצוות שבתורה?

מה רק על כשרות?

וזה השאלה שלי היא קצת שונה, כי אין לי שאלה אחת. תן לו לדבר.

וזה השאלה שלי היא לא איך הוא הביא אותנו ונתן לנו ניסיונות. זו לא שאלה שיכולה לשאלה הרבה יותר, אבל זו לא השאלה שלי.

יהיה חולטי על הניסיונות. אז מה? השאלה שלי היא שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם בדרך הגיונית ומתוקנת. שאם הוא... היא מתוקנת, למה לא? שאם הוא נותן לנו להיות נגיד שמונה מיליון יהודים בארץ ישראל,

מסתבר שהוא דואג לנו לתשתית חיים נורמלית, לאוכל ולשאר העניינים. בטח שהוא דואג. זה לא לחיות,

זה צורה בלתי אפשרית לחיות בחוסר אמון מוחלט בכל מערכות החיים. לא יודע על מה אתה מדבר. זו רק דוגמה אחת.

בואו נתן לך דוגמה. בואו תקשיב, תקשיב.

עכשיו, שתי דוגמאות פצצה, מזה תבין,

ותבין שאתה נמצא בתור הזהב.

במצרים היו, בואו נגיד,

שלוש מיליון יצאו,

שתיים עשרה מיליון לא יצאו,

וחמושים עלו,

רק חמישית, יש אומרים שהיו כשלוש מיליון.

איך שתיים עשרה מיליון

לא רצו לצאת

אחרי שהם ראו את כל מה שעשה משה רבנו,

ושהשם רוצה לפדות אותם מעבדות לחירות,

להיות העם הנבחר, לתת להם תורה,

לתת להם את המן, לתת להם את כל הדברים הטובים, לכניס אותם לארץ ישראל,

לבנות להם בית המקדש,

את כל הדברים הכי טובים בעולם שיכולים לקבל חוץ מהעולם הבא,

והם לא רוצים לצאת.

איך יכול להיות? איפה התוכנית שלו?

איפה התכלית שלו?

מה יצא לו מזה שהוא חיסל 80%?

איפה התוכנית?

מה זאת תוכנית? הוא נתן את האפשרויות

והאנשים לא רצו לנצל אותן.

היה מעמד הר סיני,

יפה, ראתה שפחה על הים,

מה שלא ראה חזקאל בן בוזי,

מה עוד אתה צריך?

אז אתה יודע שהשם אמת?

ודאי.

אמרתם נעשה ונשמע?

נפלא.

קיבלתם את התורה?

מצוין.

הסכמתם, נכון?

איך עשיתם עגל?

אז מה התכלית של השם?

איפה הפטנט שלו?

מה יצא לו מזה?

איך הוא מכוון את הדברים? הוא לא מכוון.

הוא נותן את האפשרויות

ואתה

צריך להיבדל.

הנה בסוף מי יצא?

מי יצא מכולם?

שש מאות אלף מתו במדבר.

שמי תמו,

ספו תמו.

מי נשאר?

כלב בן יפונה מיהושע בן נון.

מה?

רק שניים

מכל יוצאי מצרים?

בשביל מה הוצאת אותם?

אז מה יצא?

שכל אלה שמתו במכת חושך מתו שם,

וכל אלה שיצאו מתו במדבר.

אז מי נשאר? שניים.

אתם יודעים מה כתוב בסנהדרין?

שבאחרית הימים יישארו אחד מעיר ושניים ממשפחה.

ויש מאן דאמר אש לקיש כפשוטו.

אחד מעיר

ושניים ממשפחה.

רבי יוחנן לא מסכים. הוא אומר לו, אה, ככה אתה מדבר.

לא.

הכוונה, אחד מעיר יציל את כל העיר, ושניים ממשפחה אצלנו.

בעל זה יש פירוש של הרבי מסטמר, משהו מדהים.

לא עכשיו נדבר.

אבל מכל מקום,

הנקודה היא שמה?

עובדה.

רק שניים מכל יוצאי מצרים נכנסו לארץ.

מה אתם מאמינים דבר כזה? מה, בשביל זה הייתה יציאת מצרים?

זאת אומרת,

מפה אתה למד

לא להתפעל, לא מהמון, לא מכמות.

יכולים הרוב לטעות בקלות, והפוך.

עוד יותר סביר שהמון טועה.

כי זה המון.

ההמון נוהה אחר המון.

הוא רואה שכולם עושים, הוא לא עושה, זה הכול.

הוא לא מברר, הוא לא בודק, הוא לא חושש.

השמיעו לו.

יש בעיה.

מהרגע הזה, לך תבדוק.

אם לא, אל תאכל.

אם אני אגיד לכם שיש חשש שמישהו הכניס למשקה משהו,

יש חשש באוכל,

אחד שהיה במטבח, אני לא רוצה להגיד מאיזה מקום,

הכניס איזה משהו, מי ירצה לאכול?

מי ייתן לילדים שלו לאכול? סתיו.

מישהו אמר שהוא היה במטבח וראה ששם מישהו הכניס בתוך האוכל משהו מוזר.

מי יאכל?

אני אומר לכם באחריות,

לא רק באחריות,

אני אומר את זה מעל כל במה כבר ארבע-חמש שנים.

אני אמרתי שיתבעו אותי,

לא תובעים אותי.

אני גורם להם הפסדים.

למה?

כי יש לי את החומר, יש לי את העובדות.

תבוא אל בית משפט, תהיה להם בעיה.

כי בבית משפט אתה לא יכול לספר סיפורים.

אתה לא יכול להביא כמה חבר'ה שיגידו שאתה בסדר.

יש מבחנים איך בודקים דבר, איך בודקים עדות,

איך בודקים עדויות, איך מביאים עדים.

אז לכן אני אומר את הדברים כי אכפת לי,

ואני יודע שאם אני לא אגיד אני אענש.

כי אם אני יודע משהו ואני לא אומר,

אז אני אענש.

כתוב שאם לא מוכיח נושא את העבון.

למה שאני אשא את העבון שלכם?

אתם לא רוצים לשמוע לי, לא חייבים.

תאכלו, כולם יגידו לכם, יאכלו ענבים וישבעו.

אין שום בעיה, יש פסוק.

פסוק שמשחרר אתכם מהכל.

אתם יכולים לאכול ענבים, פסטוקים, הכל, מה שאתם רוצים.

רגע,

אז את אומרת, תדע לך,

אם אתה חרד על דבר השם,

אז אתה צריך לבדוק את הדברים.

עכשיו,

אני רוצה להגיד לך, אני ארבעים שנה מדבר.

עד היום לא דיברתי שטויות.

יותר מזה,

אף פעם לא תפסו אותי באיזה משהו שאמרתי בלוף, שקר,

גוזמה או משהו.

בדיוק קפוא, מי שדיבר עליי סבל.

למה? כי הוכחתי אותו בבית משפט או בבית דין, כל אחד תלוי לפי מה שהוא,

ויצאתי מנצח.

למה? כי אמת אי אפשר להכחיש.

אז לכן אתה צריך להבין שאם אני אומר משהו, יש הקלטה, אני לא אשמע, אשמעתי אותה, לא פה.

יש את הרב רובין, שמעתם עליו רובין?

אולי יש לך את ההקלטה הזאת בטעות של הרב רובין? צריך להיות.

הרב רובין מאשגוחה, פעם אחת, אני יצאתי נגד הרב מחפוד לפני עשרים שנה,

אחרי שהתברר שהוא מאכיל נבלות וטרפות והכול ופה ושם.

כשאני תמכתי בו בהתחלה, כי לא ידעתי,

הייתה לו חזוקה,

ואחר כך התברר שזה לא כך, והרב שפירא, הרב שלי, שהיה ראש כולל חזון איש,

ציווה עליי ללכת לבדוק את הדברים.

חצי שנה עשיתי את זה עם הרב סילמן, עם הרב שטיינמן, עם הרב ווזנר,

עם הרב קרליץ,

עם כל הרבונים,

והגענו למסקנה שזה ככה הדברים.

ניסינו לתקן, זה לא עזר,

ובסוף יצאנו ופרסמנו את הדברים וכולי.

הרב רובין, יום אחד ביקשתי ממנו שישתתף

בחתימה על מכתב כנגד שווקה, הזמר הפסול,

שהגיע לעירו ברחובות,

ואז תוך כדי דיבור הוא אומר לי,

תשמע, אני נזכר עכשיו,

אני רוצה להגיד לך שבזמנו שהיה סיפור עם הרב מחפוד וזה וזה,

ביקשו ממני להיכנס גם כן להשפיע על הרב שפירא לטובת

הרב מחפוד.

ואני נכנסתי, כמובן, שמעתי את הדברים, וזה,

אני לא אכנס לדברים, הוא אומר,

אבל אני רוצה להגיד לך שמה שאני שמעתי, אני ממש מתרגש גם עכשיו שאני מדבר,

שמה שאמר לנו הרב שפירא,

שאם הרב אמנון יצחק אומר,

משהו

צריך לחוש לדבריו, אין לזלזל.

רגע, רגע, רגע, רגע.

אז הוא אומר,

אז הוא אומר ככה, הוא אומר, הוא חוזר על זה פעמיים,

והוא אומר,

אני מכיר אותו.

הרב שפירא אומר, אני הייתי איתו עשרים ושש שנים.

עשרים ושש שנים.

הוא היה יושב ראש הארגון בפועל של ארגון שופר.

בפועל, לא דמיון, לא נשיא כבוד.

חותם על המאזנים ואומר איך לשלם משכורות.

הרב שפירא, זיכרונו לא נחיון.

אז הוא אומר לו, תשמע, אני מכיר אותו.

הוא יהודי ירא שמיים.

אם הוא אומר משהו,

חייבים לקחת את זה במלוא הרצינות.

וזה אומר לי,

הרב רובין, לא בקשר לכשרות,

דהיינו עכשיו או דברים.

אז על המקרה ההוא שהוא נכנס,

והוא לא קיבל את דבריהם, כמובן, הרב שפירא.

הוא רק עורר אותם שתבינו. כשהוא נכנס לאיזה סוגיה,

אין לזלזל במה שהוא עושה, אלא צריך לשמוע את הדברים כהווייתם.

אם אתה מוצא,

תבקש מלב שישלחו ממישהו.

יש את זה, כתוב באתר שלנו, כתוב, הרב רובין.

יש שם את הקלטה. טוב, עד שתמצא, אני אתן פה לשאול.

רגע, רגע, מישהו פה, אישה אמרה, אישה, כן.

רגע, אישה שמה, רגע.

עכשיו יש כוח שס, שמעתי.

למה לא,

אתה, מה אתה מפחד? אני איתך.

אל תדאג.

כן.

כבוד הרב, שלום. שלום.

באתי עם אלוז אליך בשביל לקבל עזרה.

הבת שלי צעירה לפני יותר מחצי שנה,

והיא אמורה להתגייס ב-11 לשלישי,

ואנחנו ממש לא רוצים, אנחנו מבנים דתיים.

לאן? לצבא? לצבא, כן. כן.

אז מה השאלה?

מה עושים?

מה עושים? אם היא דתייה, אז ישחררו אותה.

היא דתייה? והם לא רוצים. אין דבר כזה.

אבל זה לא משנה להתגייס למה שאתה רוצה לדבר עליו.

אני אמרתי שאין דבר כזה.

אם אתם רוצים לענות לה, אז תענו לה, אין בעיה.

אני אומר... הבת נמצאת פה. אני אומר שמי שדתי באמת,

לא יכולים לגייס אותו.

זה נכון שהם עושים קשיים.

כן. הצבא לקח את הבת ובדק אותה,

ולא היה להם מה להגיד. אז מה הייתה הסיבה שהם נימקו?

בכל אופן, למרות שהיא ידעה הכל, הם יגייסו אותה. מה הם נימקו?

ביקשנו את העורך דין. כן. שלח ערעור. הם לא רצו לשלח... אין דבר כזה. הם חייבים לנמק.

מה הנימוק?

מה הנימוק?

אין נימוק. אין דבר כזה. הם שלחו חוקר הביתה. אה, ומה גילו?

ואז החוקר ראה, זה היה ביום חמישי בלילה,

הוא ראה שולחן ערוך לשבת, בית חרדי, אימא עם כיסוי ראש. לא, לא. מזה הוא לא אמר שאתם לא דתיים. כן, זה הוא לא אמר.

הוא רק שאל, הוא אמר לה מילה של תפילה,

והוא אמר, תמשיכי את ה...

היא לא ידעה מה להמשיך.

איי, איי, איי. הילדה מתפרדת שלוש תפילות ביום. היא בת חרדית, היא נמצאת כאן. די, די, די, די.

אמרתי לך, אין דבר כזה שדתי או דתייה לא יעברו.

תפסו משהו. מה לא תפסו? תקשיבי רגע. כן. לא משנה אם זה מוצדק או לא.

אבל בלי תפסו משהו, שלפי הבנתם זה משהו,

הם לא יכולים.

כי אם תגישי ערעור, הוא צריך להסביר לשופט

מה הוא מצא.

והשופט צריך להתרשם שבאמת

זה נקרא דבר שלא יודעים.

אני לא יודע איזה חלק בתפילה הוא שאל אותה.

מה הוא אמר לה?

השם שפתיי תפתח והיא לא יודעה להמשיך?

או שהוא שאל אותה, אני לא יודע מה מזמור תהילים?

מה הוא שאל? מה הוא שאל?

לא, האמת שממש לא. הוא פשוט העלה... מה פתאום מרכת הלבנה?

הוא העלה, אני אפילו לא זוכרת את המילה, הוא פשוט אמר מילה כלשהי, והוא אמר, תמשיכי. כאילו,

באמת שאני יכולה להגיד תפילות בעל פה, זה לא מה ש... לא הבנתי, איזה מילה הוא אמר לך? נגיד, הוא אמר, תגידי שלום ותמשיכי?

כן, ממש ככה, הוא פשוט... אין דבר כזה להגיד מילה ותמשיכי.

גם לדעתי, אבל זה מה שהוא עשה. מה פירוש?

איזה מילה הוא אמר לך?

אני לא זוכרת, זה היה לפני חמישה חודשים. איך אפשר לא לזכור דבר כזה? רק שאלה אחת, הוא שאל אותך ולא ידעת.

או ששתיים, הוא לא ידע. כמה לא ידעת?

שתיים או שלוש?

לא, אחת. אחת לא יכול להיות. במילה אחת לא יכול להיות.

את לא זוכרת טוב. באופן מעשי הבנות נשאלות ברעיון דת שאלות שאין להן סיכוי לדעת,

כמו מה נוסח ברכת הלבנה,

שזה בכלל לא קשור אליהן,

או כמה ברכות השחר יש,

שזו שאלה כמותית ולא שאלה ששייכת לדת,

וכן שאלות כאלה.

הבחורה הצדיקה הזאת בן עמי היא אחת מהבנות שנפלה קורבן,

היא בת חרדית,

ויש לה פחות מחודש לתאריך גיוס. שואל שאלה.

כן.

העורך דין שלכם זה עורך דין דתי?

יש כמה עורכי דינים. היא הייתה אצל שניים.

שמה, הם מתנדבים או בצרפת? לא, לא, לא, בתשלום מלא.

אז מה, מה הם? הם כבר חילצו בנות?

כן, בנות רבות, ופה הם לא...

אז מה הם אומרים?

אם זה רק מילה כמו שאת אומרת,

זה הכי קל לעורך דין להפריך את זה.

למעשה, הצבא דחה את הערעור, וכרגע... את יודעת מה? אני, אם במקומם, אני שואל

את ה... מי זה היה שם? הקצין?

אני שואל אותו, אני אגיד לך מילה,

תמשיך את החוק הצבאי.

כן, רק כשבת מגיעה לבפנים... מה? זה השטויות האלה על מילה, אין דבר כזה.

אם אני הייתי יכולה להגיד את זה, הייתי גם אומרת את זה. אבל כשהבת בפנים,

בשבוע שעבר בת אמרה לי, שאלו אותי המון המון שאלות וידעתי הכל.

וכששאלו אותי מה מברכים על סנדוויץ', היה לי blackout.

אמרתי לה, מה?

ידעת להגיד להם את כל הצומות.

מה זה פירוט של תאריכים, דברים, פרשת שבוע, הכל,

וסנדוויץ', לא ידעת מה מברכים המוציא. היא אומרת לי, מה אני אעשה?

היה לי blackout.

בואי בואי נלמד אותך משהו. אני אגיד לכם מה אמרתי לה? כן. אני יודעת שהיה לך blackout.

אני רואה אותה עוברת לידי ליד לשכת הגיוס, גם לי יש blackout שאני רואה אותה. אז בואי נ... יש שם לחץ אטומי, טוב, טוב, טוב, טוב, אבל תשמעי עכשיו מה את עושה.

כן, סליחה. לכל הבנות

שמגיע להן blackout,

את אומרת להן ברגע שהן מרגישות שהן לא יודעות לענות,

להתקפל.

חייבת ללכת שם.

ללכת שם, את יודעת, ל-0-0?

נהרגה.

זהו,

לחשוב,

לעשות מה שרוצה. כל פעם שיש blackout,

בואו, בואו, עוד פעם, בואו, בואו, בואו, בואו, שמעת?

כן, אני שומעת. קודם כל תפרסמי את זה. כן, אני אפרסם את זה, בעזרת השם. שכולה ב-blackout ישר ל-0-0. חשוב לי להגיד, קודם כל.

כן. אני מתנדבת בארגון שעוזר לבנות נגד רשויות הצבאות. לא נגד. אז צריך ללמד אתכם טריקים, טריקים,

כן. שלא ליפול במלכודות. כן. אם לא ילמדו אתכם את הטריקים,

לא תוכלו לעמוד.

את רוצה לשמוע ממני? כן, מאוד. אם תמצאי אחד שפרש מהם,

כן. שהיה פעם חוקר שלהם, כן. ופרש מהם, אלה האנשים הכי טובים בשביל להציל.

אולי אפשר לדבר מאוד? זה כמו אלה שבמשטרה היו קצינים,

בסוף הם הופכים להיות עורכי דין של עבריינים.

כן. למה? הם יודעים בדיוק איך משתחררים.

אז צריך למצוא כאלה. כן. למעשה, לנו יש רשימות. לי יש פה רשימה של 500 בנות מסובכות.

חלקן קיבלו תשובות כמו הצהרה לא רלוונטית וכל מיני כאלה

תשובות שבכלל לא קשורות. גם ביניהן בנות של בית יעקב, בנות בעלות תשובה חזקות מאוד.

היום נעצרה בת בעלת תשובה, הציבור עדיין לא יודע מזה.

טוב, יש לי עצה לכל החרדים.

אני מדברת ממקום חרד ואכפתי. יש לי עצה לכל החרדים.

ההצעה אומרת ככה

להקים ארגון

שמכין את הבנות

לקראת הבחינות והתרגילים שהם לא הוגנים.

ללמוד מכל הבנות את כל השטיקים והטריקים שעשו להן

ולהכין אותן.

ולדעת שיש גם מושג של פסק זמן ובלאק אאוט

ולא להיבהל. אסור להיבהל. צריך לבוא בצורה ברורה, חד משמעית.

זכותי לחשוב.

אני לא יכולה בשלוף

גם בחיים, בחיי היום-יום.

יש אנשים שעושים תאונות בגלל בלאק אאוט.

אז מה,

הם רצו למות? הם לא רצו למות, אבל קורה.

אז

הם מנצלים את זה כמובן,

והם צריכים רק איזה פתח בשביל להגיד.

אז צריך להקים משהו כזה מסודר, להכין את כולם כמו שצריך,

ואז הכל יהיה בסדר. האחוזים יקטנו של אלה שיתפסו אותם שהם בבלאק אאוט, והכל יהיה בסדר.

לנו יש משהו שנקרא... טוב, בואי, בואי אני אברך את הבנות. עזבי עכשיו את כל הסיפורים, לא יעזור.

מה, מה, אתם, אתם ארגון, ארגון?

את הארגון בארגון חומותייך? לנו יש משהו שנקרא? די, די, די, די, די, די, די, די, די. מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, סליחה, יעקב,

משה ואהרון, דוד ושלמה,

בכל הקהילות הקדושות והתאורות,

ואימותינו הקדושות, שרה רבקה, רחל ולאה,

הוא יברך את הארגון חומותייך,

שיזכה שכל הבנות האמיתיות הדתיות לא יגויסו

וכלל וכלל, ולא ייפלו בבלק אאוט,

ושהבלק והאוט יהיה על אלה שבוחנים אותם.

בואו, בואו אני אסביר לכם עוד משהו, תקשיבו.

יש דבר שאני רוצה שתדעו,

אתם לא תאמינו לי,

אבל זה ככה.

24% מהשמאלנים,

אנשי מרצ,

לא מתגייסים לצה״ל,

אף אחד לא בוחן אותם

ולא שום דבר.

הם פשוט

אומרים שהם פציפיסטים,

הם לא יכולים לגעת בנשק,

הם נגד מלחמה,

הם נגד הכיבוש,

הם נגד הכול.

שלום. לא מגייסים אותם, לא מתווכחים איתם.

הם בכלל לא נחשבים כאלה שמשתמטים.

עכשיו תקשיבו טוב,

המרצניקים האלה מתל אביב,

הם עוזרים גם לחרדים להשתחרר.

אם חרדים באים אליהם ומבקשים את עזרתם, הם עוזרים ומלמדים אותם מה להגיד, כמו שהם אומרים.

מרצ.

בתל אביב עוזרים

גם לחרדים. הם לא אוהבים חרדים, אבל הם עוזרים בגלל שהם לא רוצים שאנשים יתגייסו בכלל.

כן, יש חבר'ה כאלה שהם נגד הגיוס,

והם עוזרים לכל מי שלא רוצה להתגייס.

צריך ליצור איתם קשר,

ומה שנכון להם נכון לכל אחד, גם בלי דת.

גם בלי דת.

עם דת, זה עוד יותר.

כן.

שמה הוא אומר? שאפשר להיות דתי בצבא?

לא, אבל יש איך קוראים לו.

בסדר.

אז תביא, תשלח לי ואני אסתכל.

כן, הנה, עד מה, חבר'ה.

כן.

רגע, פה מישהו הצביע. תן לו שנייה.

ברכה על שתיים ושאלה. אבל לא עכשיו, ברכות בסוף. כן. תן לו. אתה רוצה לשאול?

אתה רוצה לשאול?

תן לו שם מיקרו.

תן לו מיקרופון.

פעם מישהו חילוני שאל אותי על ה... לא שומע אותך.

פעם מישהו חילוני באוטובוס

שאל אותי על העניין הזה של גיוס בנות.

אז אני שאלתי אותו לחפש את זה. אז הוא חיפש את זה.

הוא מצא שרק חמש מדינות בכל העולם יש להן גיוס בנות, וזה מדינות כמו צפון קוריאה, וכל מיני מדינות שהן

לא בסדר. והבריטים כבר ביטלו את זה ב-53'.

נכון, נכון. נכון.

למה אנחנו בכלל צריכים את כל העניין? למה בכלל... מה, אתה לא יודע שצה״ל עשו אותו בשביל שהוא יהיה כור היתוך?

כור היתוך פירושו של דבר,

שיוכלו ככה לערבב את כולם,

ושכולם יהיו ישראלים פחות יהודים.

יותר ישראלי, פחות יהודי.

בסדר, גם אם רוצים לדמות לגויים, שיידאמו לגויים הנעורים, לא לגויים ה... תקשיב, תקשיב.

כל המדינה קמה בשביל לבולל את היהודים ולעשות

ישראלים לא יהודים.

אומנם כתוב שזו מדינה יהודית דמוקרטית,

אבל זה רק בשביל להבדיל אותנו מהערבים.

אבל כשמגיעים לקטע של יהודי,

אז יהודי, אני גם יהודי, ולא צריך את הדת שלך.

בסדר, אז למה להתגייס בכלל? למה ללכת בכלל ללשכה?

אני לא קובע לבן אדם מה לעשות, אני רק אומר לך, אתה שואל,

למה פה מגייסים גם בנות?

אז אני מסביר לך.

הם רוצים לערבב את האוכלוסייה?

הם לא רוצים שתהיה דת.

יותר מדי דתיים הם ישלטו בסוף במדינה, כי הם מתרבים הכי הרבה.

וצריך למעט אותם, לכן מכניסים אותם עכשיו למכללות,

נותנים להם לצאת לשוק העבודה, רוצים שילמדו ליבה,

רוצים את הכול בשביל לערבב אותנו ולהפוך אותנו ככל העמים.

זו התוכנית הייתה מההתחלה,

וזה לא עלה בידם.

ואז הם רואים שזה מתרבה,

ושני אוכלוסיות מתרבות בארץ, ערבים וחרדים,

והם מתמעטים, יש להם בן וכלב, או שניים וכלב,

ואין להם המשך.

אז זאת אומרת, הם צריכים לערבב.

איך מערבבים? בדרך הזאת.

ולכן גם מכניסים בצבא שיהיו גברים ונשים בטנקים ביחד,

הכל הכל הכל,

וגם אתה רואה את כל, אני לא רוצה לחזור על כל הדברים הגרועים שהם עושים,

וכל החוקים הסדומיים, ממש סדומיים.

כל זה מכוון לאותה מטרה אחת.

הרב התייחס מאוד יפה למי שעדיין לא התחזכה, הבת הזאת התחזכה כבר מחכה להדרכה עליה, מה לעשות.

כן.

אז אמרתי,

תלוי מי העורך דין, אמרתי, שמעתי מי העורך דין שלוקחים. קודם כל,

אם היא עומדת על דעתה שהיא דתייה,

אז דתייה יכולה להישאר דתייה.

בסדר, אז כמה ימים, נו, בחייאת.

עדיף.

עדיף. אתה יודע כמה בנות אמרו לי שיום אחד בכלא,

ואני יודע שאיום פעם יום אחד בכלא,

הם הופיעו, וכמה דמוי שהם ילכו לכלא, הם הופיעו.

אז הרב למי כמה ימים. אני אומר לך, תקשיב, מי ש...

אני גם יודע. תקשיב, אני רק מסביר.

יש את האופציה להסתבך שם במשך שנתיים

או יותר, ואחר כך, אתה מבין,

הפגיעות,

בתור בריא,

היא יותר גרוע,

כי זה יהיה בסקומה ושגוגה ו... אני לא רוצה להסביר, אתה מבין?

אז לכן אני אומר.

אבל אם אני סובל לבד, סובל,

אבל סובל לבד,

גומר את הסבל,

אני בן חורין לחזור להיות דתי כמו שאני הייתי קודם.

תראה,

זה לא, זה לא, זה, תקשיב, זה לא הוראה לרבים.

זה ספציפי.

אז אמרתי, אבל אם הארגון הזה

יפנה לכאלה שיצאו מתוך זה, כמו שהסברתי,

אז תקשיב, או ילכו לחבר'ה האלה של מרצ,

יסבירו, הם בקיאים מאוד, אני לא יודע את הכתובת,

אבל בתל אביב יש את החבר'ה האלה שמשתחררים.

היא גדולה. אפשר למצוא, זה לא בעיה.

בסדר, תנסה, אני אנסה גם.

רק שנייה, שנייה.

בקיצור, הנקודה היא פשוטה.

הנקודה היא פשוטה, יש כאלה שמכירים את החוק לפניי ולפנים ומשתמשים בו ולא עושים להם כלום.

כלום.

כלום.

כן.

שאלה אחרונה.

תודה.

מחוי לך, שב.

כן. תן לו פה.

את רוצה לשאול?

כן. תן לה לשאול. תן לו קודם.

כן.

תכף.

שלום, הרב. שלום.

הייתה לי מחלוקת לגבי אם אחי עכשיו מתחתן,

מה אני צריך לעשות.

אני אמרתי שאני לא מגיע לאירוע כזה, כי כמובן שיהיה עירוב,

אפילו אם כן ברכדה, לא ברכדה, אם תהיה מעורבת, אני לא מגיע.

לא נגעתי עדיין אפילו באוכל ודברים כאלה,

אז אמר לי, תשמע,

מקסימום, אם יש, כשיש ריקודים, תצא החוצה. עזוב, עזוב, נו. אתה לא אדם חריג ולא כלום. תקשיב. אתה אדם נורמלי.

למקום שיש איסורים, לא הולכים.

אם זה אוכל

שהוא אסור, אם זה זמרים פסולים, אם זה תערובת אנשים ונשים בחופה,

אם זה כל מיני צרות ומרעין בישין, אין שום מצווה.

שאלתי את הרב שטיינמן בזמנו

על הקפות שניות.

אמרתי לו,

האם אפשר ללכת להקפות שניות ובאיזה מצב?

אז הוא אמר, קודם כול, אין מצווה כזאת.

ודבר שני,

הוא אמר, אם

לא תהיה הפרדה,

נשים למעלה ביציע נגיד, וגברים למטה, ולא יהיה חשש שיראו או משהו כזה,

אין לקיים בכלל.

בכלל.

אין שום מצווה אם מישהו ייכשל בעבירה.

אז גם לא שייך לך כבוד לאח?

אז אני אגיד לך איך עושים כבוד לאח.

אני עכשיו,

נכדה שלי התחתנה הראשונה, ואני לא הלכתי.

למה לא הלכתי?

התחתנו עם בן של משגיח בישיבה מכובדת בבני ברק,

משפחה טובה,

אבל הם אוכלים מה שכולם אוכלים,

ואני לא נכנס למקום כזה.

אז מה קרה?

כשהם עשו בבית,

אני באתי לבית, זה היה בהכשר שאני סומך עליו כמו שאני אוכל.

הסכמתי לבוא, כולם נהנו ממה שאני מקפיד,

וזהו.

אתה רוצה, תלך לאחיך ערב לפני,

שני ערבים לפני, שב איתו,

תברך אותו, תנשק אותו, תחבק אותו, תן לו מתנה.

תגיד לו, הייתי רוצה מאוד לשמוע בשמחתך,

אבל מה לעשות שאין השמחה במעונו אם זה לא נעשה כדת ישראל,

כדת משה וישראל,

על כל החלקים?

זה הכל, לא קרה כלום.

אתה לא מבחן את זה את השאלה?

כן.

תן לה שמה שאלה, לגברת קודם בפינה.

מתי תיתן את התה הזה, כן?

לימנית, לימנית. קודם לגברת.

נו,

אני רציתי לשאול את הרב.

לא שומעים את זה.

רציתי לשאול את הרב שאלה אחת ואני יכולה לקראת לשלום.

1. לגבי תפילה במניין,

אם מי שאוכל נבלות וטרפות אז לא להתפלל איתו, לא להגיע לבית כנסת בכלל, אם יש מציאות כזאת, זה 1. 2. מה לגבי כיבוד הורים ונבלות וטרפות?

אם מותר לזלזל בהורים וכו' בשביל הנבלות וטרפות? אני עונה, אני עונה.

אתה עונה? כן. אני אעצור? אוקיי.

2. מי שאוכל נבלות וטרפות הוא פסול להיות חזן.

עכשיו,

מי שלא אוכל יכול להיות חזן.

אפילו אם כל השאר אוכלים נבלות וטרפות.

זה דין בחזן, בשליח ציבור,

לא במניין.

המניין יכול להיות

מהאנשים שהם לא הכי שומרים הכול,

העיקר שומרים שבת.

אם שומרים שבת,

צריך עשרה שיהיו כשרים גדולים.

עכשיו, אם הם שומרים שבת, בסדר, מצטרף למניין. לא שומר שבת, גם לין בנבלות וטרפות לא מצטרף.

אבל אם אוכל נבלות וטרפות, לא יכול להיות שליח ציבור.

אני הייתי אצל הרב שרויה דבליצקי,

זכותו תגן עלינו,

ושאלתי אותו את השאלות האלה, שזה בסרטון, בתוך הדיסק.

חילקתם להם דיסקים? כן, כן, כבוד השר. אז בדיסקים יש לכולכם את זה, אתם תראו.

שאלתי אותו את השאלות, הוא אמר לא.

נקודה, לא.

אז עכשיו מה עושים?

אם אחד רוצה להתפלל במניין כזה שהשליח ציבור לא הגון,

הוא יכול להתפלל לחש.

כשהשליח ציבור חוזר על התפילה,

הוא עונה רק קדושה, כי זה שלושה פסוקים.

הוא אומר מודים דרבנן,

והוא עונה רק על קדיש יתום שלא אומר השליח ציבור.

זהו.

להגיע לבית כנסת.

כן, להתפלל בבית כנסת במניין, כן.

די.

הסברתי איך.

עכשיו לגבי ההורים.

הורים שאוכלים נבלות וטרפות, אי אפשר לאכול איתם

מהכלים שלהם, מהאוכל שלהם וכו'.

אז או שבאים עם אוכל מהבית וכלים שלכם,

זה לא פוגע בהם.

לא, זה ברור, אבל זה לא פוגע בהם.

עוד פעם,

אמרתי, זה לא פוגע בהם.

כתוב איש אמו ואביו תיראו,

ואת שבתותיי תשמורו.

אני השם.

מה זה אומר?

שהשם אומר, אתה צריך לירום מאבא ואמא, אתה צריך לכבד את אבא ואמא.

אבל אם יאמר לך אבא ואמא

חלל שבת,

או אחת מן המצוות,

אומר הרמב״ם, ואפילו איסור דרבנן

אין אתה שומע להם.

ואתה לא עובר על כיבוד אביהם, הפוך.

אתה מקיים כיבוד אביהם. תגיד לי אמא שהיא מקלקלת.

מה זה מקלקלת?

שכאילו כביכול אוכלת לא את ההכשר שלו, לא את ההכשר שלה, שמה שהוא אוכל. כן.

אז בעצם אני יכול גם לזרוק לה דברים מהבית.

אני בקיצור באה לחנך את, דואג לעולם הבא של אמא. בואי תקשיבי לאט לאט לאט לאט.

הממון שייך לאמא, אי אפשר לזרוק לאמא שלא ברשות.

אבל אפשר להגיד לה שיש מצווה לתת לה כלבים.

שבשר טרפה בשדה, לכלב תשליכון אותו. אבל לא לחייב אותה.

לא יכול לחייב אותה.

אבל יכול להגיד לה. לומר לה בדרך ארץ, אבל לא לחייב.

נכון, נכון, נכון.

זה בטח לא להגיד לה שהיא מקולקלת.

מקולקלת? זו לא מילה הכי נכונה,

אבל הוא יכול להגיד לה, אמא, אסור בתורה לאכול איסורים, ביניהם נבלות וטרפות.

תודה על השאלה.

רגע, כן, תן לבחור הזה שם. אני יכולה לשאול גם? כן, תשאלי.

מתי היא תגיע לתוך כבוד בתור?

מתי? אנחנו מחכים.

מתי שהיא תגיע תשמעי הרבה פיצוצים.

רגע, לפני שאתה, רגע, לפני, לפני, שב, שב.

מצאנו את הרב רובין.

אז תקשיבו רגע, שנייה, תקשיבו.

אתם זוכרים שהיה סיפור אז עם הרב מחפוץ?

כן.

הרב מרמוב,

הלכנו למורי ורבי, הרב יוביגלר שפירא.

כן.

אני למדתי בקול החזוני,

כשהייתי נכנס לקול החזוני שמאוד צעיר, קול החזוני של אז.

באופן רשמי, רבי דלעיין, הוא יסמלו הייתנו שלנו.

כן.

קול

מייסוב,

קול מייסוב,

זה מה שתעצינו אז,

באמצע.

ואני הייתי, ישבתי בישיבה אחת,

ראיתי את הברוך, ואז פרשתי.

זה היה.

אבל מרמוב ראש רצה שאני אלך איתו לרבי דלעיין שפירא,

כי היו להם כל מיני מחשבות ועניינים, אבל כשזה יסתיים זה לא משנה אבל.

ואני, אצלנו בביר דלעי, אני הכרתי את רבי דלעי גם כשהוא היה צעיר,

ואנחנו היינו צעירים. אנחנו היינו ממש ככה מהאנשים מאוד ככה מקורבים איתו,

שהוא כבר היה הזקן שאנחנו נכנסנו,

אז ככה הוא כל כך סמר שאני באתי אליו איזה אלה.

אז הוא אמר לנו, תראה,

תראו,

אני מכיר את הרב אמנון יצחק הרבה שנים מתחילתו,

ואני דחפתי אותו לכל מה שהוא, לכל מה שהוא הגיע.

אם הוא מעורר דבר,

אי אפשר לדחות את הדברים בקש,

אלא צריך להתייחס לדבר הזה בשיא הרצינות.

זה מה שהוא אמר לנו אז.

אני, כמובן, אני פרשתי,

אני ראיתי שזה לא בשבילי כל העסק הזה,

אבל אם תגידו לנו איזה דרך פעולה שאתם, זהו.

אני אעזור בכל מה שצריך לאזור.

אבל סתם, אני אומר לכם,

אני עכשיו נזכרתי במה שעובדל אמרנו, זה פשוט מרגש אותי, זה לא,

אז ככה רצו לדחות את זה בקש. אני לא צריך להגיד לכם, זה לא משנה מה שיצא מזה, אבל אז רצו לדחות בקש, זה לא ככה, וזה לא ככה.

אני רק תשמעו, אני מכיר את האדם הזה.

מי שאני, אני דחפתי אותו לכל הדברים האלה,

וזה אסור לדבר שהוא מעורר,

אסור להתייחס לזה, לדחות את זה בקש.

שומעים?

זהו.

טוב,

שאלה ואני רוצה להראות לכם סרטון, תכינו ממחטות.

כן.

כן,

כן, דבר.

תן לו לדבר.

לא שומעים. שומעים? כן.

שלום, כבוד הרב, אני מאוד מעריך אותך ומכיר אותך.

ורק לגבי שחיטה,

למה אתה לא מתייחס לנקודה הזאת שבעלי חיים עוברים התעללות מאוד מאוד קשה עד שהם מגיעים לשחיטה?

שצער בעלי חיים זה מהתורה.

למה לנקודה הזאת אתה לא מתייחס?

מי שרואה סרטונים זה מזעזע לראות אותם שמונה שעות מובלים במשאיות בלי שתייה, בלי אכילה. מי אמר לך? יש כאלה שמתים תוך כדי כל המהלך הנסיעה הזאת. לא הבנתי, לא הבנתי. מי אמר לך שאני לא מתייחס?

לא שמעתי ממך כל הערב העניין של צער בעלי חיים. הערב בא, כל ערב אני אגיד כל מה שאני אומר. לא, גם בהרצאה שעברה. לא משנה. לא, לא, לא. אני מאוד אשמח אם אתה עורך את הנקודה הזאת, אולי האנשים גם ככה יפרשו מלאכול בעלי חיים. לא, זה לא קשור.

שני דברים.

בעלי החיים זה אסור, כן. אבל זה לא פוסל את השחיטה.

נכון. אם זה טרפה, זה טרפה.

אבל אם בעקבות הצער בעלי חיים זה לא טרפה, מגיע עונש למי שעשה את הצער,

אבל הבהמה מותרת בשחיטה.

כן, אבל זה השתחרר. זה לא קשור. אז זה לא בגלל שיש צער בעלי חיים או אנשים שדוחפים אותם עם חשמל או כל מיני דברים,

אז אנחנו אסורים לאכול בשר ועופות. לא.

זה לא קשור זה לזה.

אבל זה יש גם בצד, בנושא הזה כאילו כביכול מסייע בעד עוברי עבירה, שאנשים הולכים כל הזמן, לא, לא. וכל החיות האלה עוברות התעללות קשה. לא. זה התעשייה וזה כסף. לא. זה לא אכפת להם אמצער בעלי חיים. לא.

זה לא ככה. לא.

אמצער בעלי חיים? אם אחד נתן

סתירה חוץ מכבודך אני סתם בשביל שתבין עד כמה

אתה מגזים, אם אחד נתן סטירה לבת שלך

אפשר להתחתן איתה אחר כך?

או שיפסו לה כבר בגלל שעשו לה צער בעל החיים ואתה מחזיק כידי עוברי עבירה

אתה מבין מה אתה אומר? זה מה שאתה אומר זה לא, זה זה זה זה שנותן את הסטירה אתה תעודד אותו? זה שעשה לבהמה זה שעשה לבהמה מכת חשמל

אז אני לא מסייע לו בזה אם אני אוכל אחר כך את הבהמה

מה זה קשור?

מה אני סייעתי לו?

כבר נגמר מה שהוא עשה

אבל אם אתה לא תקנה את הפהמות

הנשים האלה לא ייוצר מצב ש... אז זה לא להתחתן עם נשים ולא ייתנו להן סטירות, נגמר

תודה מותיק, בואו נראה רגע סרט, סרט רגע תירגעו קצת משהו ככה יפה אבל חשמל, חשמל

מה עם החשמל?

לא לי, לא לי, לא, לא, אני קראתי לך, כבוד הרב כבה פה, כבה פה

יצחק

יצחק הוא אתגר למראיין החילוני. קשה לעמוד מולו. 20 שנה הוא נחשב לגדול המחזירים בתשובה. מכירים אותו כגדול המחזירים בתשובה. שלום לרב עמנו יצחק. הרב עמנו יצחק שנחשב לאחד מגדולי המחזירים בתשובה בישראל.

שנים רבות הוא חורש את הארץ ואת העולם היהודי,

מקיים עצרות ענק בכל מקום,

ומחזיר אלפים בתשובה.

אלוהים, ברא את העולם. מי ברא את אלוהים? איך אני יודע שמה שאף אחד אומר,

זה לא מה שאחר אומר, זה הדבר הרעיון.

אתה ראית את אלוהים שאתה יכול להגיד שוב עליהם?

את רואה את החמצן שאת רושמת?

יו, בעצמאות לא שלנו? איפה כל האלפים האלה שמתו?

אנחנו כל שנה מתענים שבועות!

ואתם עד שלשמיון רק דקה?

האם אתה יכול להוכיח לי קודם כל שאלוהים קיים? אם אני אחקור ואני לא אמצא מי היה סבא טרפה, אז היה לך סבא או לא? לא מצאתי! אז אם לא מצאתי זה לא היה?

יא טמבל!

אני לפני כמה ימים עברתי עם האופניים ככה סתם באיזה שביל,

שאני אף פעם לא עובר,

ופתאום אני רואה את המודעה שלך,

שמחתי מאוד, צילמתי את זה, כי כל הזמן רציתי מאוד מאוד מאוד לבוא אליך, רק מה שאני רוצה להגיד לך...

שבזכותך אני התחזקתי בשנת תשמ״ה 85. את הציצית הראשונה קיבלתי מכבוד הרב, ומאותו יום לא הורדתי אותה. מאח שלי בזכותך נמצא כבר בישיבה ארבע שנים, התחתן.

רציתי להגיד לך תודה באופן אישי.

על זה ששיניתי אותך יום מקצה לקצה, פתאום אני ראיתי את האמת,

תגידי את האמת.

זוכרים לחזור בתשובה מהחילוניות עד הישיבה בזכות הרב?

ומשמיים, חזרתי בתקופה דרך כבוד הרב. דרך האלה שהיו לי את הכסתות בחונית.

כל הסרטונים שלך באתר השופר, הסתכלתי גם ביוטיוב.

מאז קרוב לשנה, אני כמעט כל יום נמצא באתר השופר, חזרתי בלחיבה, וברוך השנתנו באתכם כל היום, ולקחת לי את הקוקו ושיפרת לי את הלוק,

ובזכותך קודם כל הזקה שיש עליי, עציצית שיש עליי. וגם זרק פה טלוויזיה מהבית בשדחה.

והפנים שלי חזרו בתשובה, והם התחילו בדיסק אחד של הרב עמלון נצחק.

אני שומע אותך בקלטות, רואה אותך,

רושם אותך, הולך איתך בדרך, יושן איתך.

שם הכול בצד,

ורק לראות אותך. אני עצמי חזרתי בעקבות הסרטים של הרב.

ושמעתי את ההרצאות שלך באינטרנט במשך שנה.

זו פעם ראשונה ששמעתי את הגלטת שלך היום באוטובוס,

והקשבתי לכל מילה. חזקנו מאוד מהקרטות של הרב. ברוך השם, זכיתי לפני שלוש שנים להכיר את אתר שופר בלימודים. להכיר בן אדם באינטרנט, ובאמת לראות את האמת. ובזכותך יש לי כל הכוחות לעסוק בתורה, ולעשות כמה שיותר דברים למען הקבוצת בחוץ.

אני חזקתי אותך כבר שנים, עד לבי שנים, ועד בזמן אחרון אנחנו לא נכנסים בתשובה.

מורת המשפחה שלי חרדית, הילדים שלי גדלים חרדים.

ואותי הוא החזיר בתשובה, ואת הבת שלי החזיר בתשובה, ואת הבן שלי החזיר בתשובה.

אחרי עשרים שנה, פעם ראשונה שיוצא לי להודות לך פנים ופנים.

אני מחובר אליך בלי הפסקה,

ובייחוד תודה על השנה האחרונה שבכבוצה,

הצלחתי לאכול מחר ואופן.

וגם לכנסת ילדיי לתלמודי תורה.

ולמדתי עם חמנית ברנות, ולא ידעתי. ואני שואל איפה הייתי 34 שנה, כבוד הרב?

נו, שקר.

למה למה?

בגלל שלא שמעת קלטות.

אתגרתי לפני שמונה שנים, רק בשפתך.

עבדתי באולם של רבנות בבת ים,

ובלילות, אחרי העבודה שהייתי חוזרת מהאולם, ישבתי ושמעתי את הדיסקים שלך. וחוץ מזה, אני רוצה לדבר את הכירוש רק מידיים שלי.

כל הקרדיט שמגיע לרב אמנון יצחק, ותודה רבה לך.

אני לא רוצה לשאול שאלה, אני פשוט רוצה שתענית לי את הציצית הראשונה של איתנו, בבקשה.

אני אתן לך, תעלית לזרקות אותי? בהחלט. זהו, ואני רוצה באותה הזדמנות, שאני כבר פה,

לקבל על האיציצית.

הלוא אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם,

שחיינו וקיימנו וגיענו לזמן הזה.

יש איזה משהו שאני מאוד רציתי להגיד לרב כבר הרבה זמן, ואני מתנצל שעד היום לא אמרתי את זה לכבוד הרב.

מה הרב עשה לנו בחיים? כמה טוב.

כל זה לזכויות הרב.

מתאים עליך הרב, בשמחך עזרנו בתשובה, היינו עמוק עמוק למטה, בשמחך.

אתה איש אמת,

מלאך השם.

אתה גדול הדור.

אני מאוד אוהב אותך. אתה חזרת בתשובה? שנתיים. רק שנתיים אתה נראה טוב, בלי עין הרעה.

שמעתי קלטת שלך, הייתי פעילת מרץ על חובתה של האישה לשים פיסוי ראש.

אני בכיתי, אבל אמרתי, זהו, זאת האמת.

תודה רבה שיצלת לי בחיים.

אני רוצה להגיד לך שעם ישראל מאוד מאוד אוהב אותך, ולא שוכח את מה שעשת לו למעלה מ-35 שנה. אני מודה להשם ינברך שהביא אותך לעם ישראל.

אני פשוט רוצה להגיד לך תודה על זה שהרסת לי את החיים.

אני רוצה לדעת איך אתה עושה את זה לפני קודם. בזכותך עשינו הרבה מצוות ואנחנו נוסעים. הרי בזכותך, חוזר בתשובה. בזכותך חזרתי בתשובה. בזכותך אני ככה. בזכותך גם אני חזרתי בתשובה. בזכותך גם חזרתי בתשובה. בזכותך, בזכותך, בזכותך, בזכותך, בזכותך, בזכותך, בזכותך, בזכותך, בזכותך

חיזוק וזה יעזור לכולם

אולי רבותיי, הרב עגל, הרב חנדו, יצבעת שליטה!

אוקיי.

סליחה. סליחה. סליחה.

בצליחה.

בואנה זנוצ'ס, אלפיקים.

‫מה אתם רוצים? יפינה או גולה?

‫תודה רבה.

‫-מאחדות שלכם.

‫תודה. 50 שקלים בחודש.

‫יהיה שותף בכל העשייה בקרן ההרצאות,

‫יהיה שותף בזיכוי הרבים ‫חזרה בתשובה מכספי מעשר.

זכות גדולה,

מי שזוכה אשריו.

‫מי שרוצה ציציות, כיסוי ירוצים.

‫-מאחדות שלכם.