ראש העין - המתנה הגדולה ביותר - התורה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ימים על ימי מלך עושים שנות עד כמו דור ודור

ימים על ימי מלך עושים שנות עד כמו דור ודור

ימים על ימי מלך עושים שנות עד כמו דור ודור

ימים על ימי מלך עושים שנות עד כמו דור ודור

ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

ויבו מלך הכבוד הכבוד שלו

חירוף שערנו שכם ינשו פתחי עולם,

ויבוא מלך עכבו, עכבו צנע.

חירוף שערנו שכם ינשו פתחי עולם,

ויבוא מלך עכבו, עכבו צנע.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה להצלחה ורפואה להונתן בן מנשה,

שולמית חווה בן מיכאל שלום וילדיהם,

שיסכו לעלייה בתורה אווירת שמיים,

בריאות שלמה, פרנסה ורווח,

ושיתרחקו מהם אנשי שקר.

לעילוי נשמת ציון בן דייזי,

מנוחתו עדן, ולעילוי נשמת הורי וחמים, מנוחתם עדן.

אמן.

היום נלמד, בעזרת השם, מהפרשה,

כמה אנחנו צריכים לרדוף אחרי התורה, להיות מחוברים אליה,

מה גודל השכר שאנחנו זוכים בזה.

יש לנו רפיון גדול מאוד, לצערנו הרב. אין הרבה אנשים שרודפים אחרי התורה ולא יודעים מה הערך שלה.

כתוב, ואתה תצווה את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך, כתית למאור,

להעלות נר תמיד.

מובא בספרי

ואתה תצווה אין ציווי אלא חיזוק וזירוז.

מכאן שאין מחזיקין אלא למחוזקין ואין מזרזין אלא למזורזין.

אם יש באדם רצון לחיזוק ולזירוז,

אז ייתכן שיתחזק ויזדרז.

החיזוק הראשון בהכרח צריך שיהיה על ידי עצמו.

ובלאו הכי, אין הדברים נכנסים אל הלב, כי הלב סתום ואטום.

זאת אומרת,

אם לאדם אין שאיפה, אין לו רצון עצמי להתחזק

ולהזדרז בעבודת השם,

לא ייתכן

שהוא אכן יתחזק.

למה? הלב סתום.

אם הלב סתום ואטום,

אז מאיפה יהיה לו הזירוז?

לכן אין מזרזין אלא למזורזין,

ואין מחזקין אלא למחוזקין.

לדוגמה,

במסילת ישרים כתוב בעניין הליצנות,

שלא יועילו כל התוכחות והמוסריים בהיאבק כמו מגן משוח בשמן שכל החיצים אין נכנסים לתוכו.

יש אנשים

שהם לא רציניים.

בענייני העולם הזה הם רציניים מאוד.

הם עובדים קשה,

הם יודעים להתייגע,

הם מבינים את חשיבות העולם הזה במירכאות.

אבל בענייני תורה ומצוות הם ליצנים.

הם מזלזלים, לוקחים הכול חפיף.

ליצנות זה בעיה.

למה?

ליצנות זה ההפך מיראת שמיים.

יראת שמיים זה שאדם באופן פנימי, מתוך הלב שלו, הוא שואף להתקרב לבוראי דברך.

ליצן,

אתה לא יכול להגיד לו שום דבר,

בוודאי שלא דבר מוסר או תוכחה,

אתה לא יכול לעורר אותו.

הוא ליצן.

הוא צוחק לך בפנים.

כל המוסרים,

כל התוכחות,

לא סתם תוכחת,

אלא עם הוכחות.

שום דבר לא יועיל.

למה דומה? ליצנות אומר בעל מסילת ישרים,

הוא אומר למגן משוח בשמן.

זאת אומרת,

פעם היו נלחמים והיו יורים חיצים אחד על השני.

ומה היה מגן על האדם מפני החץ? היה לו מגן.

המגן נקרא תריס.

והתריס הזה הוא היה שם לפניו,

ואם בחץ הוא מכוון את התריס אל החץ,

והיו מושכים אותו גם בשמן, הוא היה כמור וגם עם שמן,

ואז פוגע החץ, לא נתקע אלא מחליק.

ככה ליצן.

אתה רוצה לתקוע בו איזה דבר חוכמה, איזה מוסר, איזה משהו,

מחליק.

בגיחוך אחד הוא מעביר את הכול.

והנה מצינו בבניין המשכן,

נאמר, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

אתם מתארים לכם שבורא עולם,

שמשה רבנו מתפעל ואומר לו, ריבונו של עולם, אתה מבקש ממני לעשות משכן?

איך יכול להיות? הרי שמי השמיים לא יכלכלוך.

הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם,

הוא לא נמצא בעולם.

העולמות כולם, המיליארדים,

ביליון עם שנות אור

של מה שמגלים המדענים,

כל זה נמצא בו,

לא הוא נמצא אי שם.

הוא נקרא מקומו של עולם, לכן הוא נקרא המקום ברוך הוא.

והמלאכים אומרים, איה מקום כבודו להעריצו,

כי כל מקום הוא נמצא, אין מקום מוגדר.

לית אתר פנוי מיניה,

אין מקום שהוא פנוי מהשם יתברך.

הוא החיות של כל העולמות כולם, הוא מחיה את כולם.

והוא מבקש,

אני עוזב את העליונים, עוזב את המלאכים, עוזב הכול,

ויורד למטה, בבקשה מכם, תעשו לי מקדש קטן,

ושכנתי בתוכם.

הרי שכל התכלית של המשכן

זה להתקרב ביותר

להשרות השכינה והקדושה בארץ.

וזה הקדוש ברוך הוא רוצה.

אתם תארים לכם שבורא עולם רוצה להיות הכי קרוב אלינו?

ממש ממש קרוב אלינו.

ויותר מזה,

אמרו חכמים, כתוב ושכנתי בתוכם,

ולא כתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכו.

בתוכו זה במשכן.

אבל כשאומר בתוכם זה בלב של כל יהודי ויהודייה.

הקדוש ברוך הוא רוצה להשרות שכינתו עלינו.

בתוך הלב.

יש לך קרבה יותר גדולה לבורא עולם?

כל הניסים שנעשו במקדש,

הרי עשרה ניסים נעשו במקדש,

ועניין האורים בתומים שהיו אומרים להם לדעת כל דבר ומה יהיו התוצאות, לצאת למלחמה, לא לצאת למלחמה,

כך לעשות או אחרת, האורים בתומים היו מגלים.

וכן בבית המקדש

היו מתקבלים

עם כל התפילות והבקשות,

אז בית המקדש יש לו חשיבות גדולה ועצומה.

אבל עיקר הדברים ותכליתם זה להשיג ולהתקרב יותר לתורה.

זאת אומרת, כל המקדש כולו בסוף בסוף, למה הוא מיועד?

שאנחנו נתקרב לתורה.

למה?

כי קודשא בריחו ואורייתא בישראל חד הוא.

מה פירוש?

הקדוש ברוך הוא והתורה ואנחנו ישראל

זה אחד.

אז כל המקדש זה בשביל שנתקרב יותר לתורה.

ועל ידי השראת השכינה וקדושת המקדש

אנחנו נהיה ראויים יותר לתורה.

עכשיו בואו נראה מה כתוב בגמרא.

הגמרא בברכות נ״ה אומרת, משה אמר לבצלאל עשה ארון וכלים ומשכן.

מה הסדר?

ארון,

כלים ומשכן.

ובצלאל אמר לו,

כלים שאני עושה, להיכן אכניסם.

אם אני אתחיל לעשות את הארון

ואני אעשה את הכלים, איפה אני אשים אותם בינתיים?

שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא.

הוא אומר למשה רבנו, אולי ככה אמר לך הקדוש ברוך הוא, עשה משכן

וארון בכלים.

עונה לו משה רבנו,

אמר לו, בצלאל היית וידעת?

איך אתה יודע את זה?

מה, אתה היית שם?

אתה יודע? מאיפה אתה יודע?

והנה ודאי

שמשום סברה או קושייה אין לשנות את דבר השם.

אם משה אומר בשם השם לעשות ארון וכלים ומשכן,

זה הסדר,

אז מה אתה בא עם קושייה?

אתה בא עם סברה?

אולי ככה אמר לך הקדוש ברוך הוא, ועם זה אתה רוצה להעביר את דבר השם?

אלא שבצלאל הבין את פנימיות הדברים.

מה פירוש?

מפורש בגמרא שם,

יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהן נבראו שמיים וארץ.

איך נבראו שמיים וארץ? על ידי צירוף אותיות, ספר יצירה,

אותיות מסוימות שמתחברות, יוצרות כך וכך.

כל הבריאה נוצרה על ידי צירוף אותיות.

ואיפה אנחנו יודעים שהוא נתן לו הקדוש ברוך הוא את הידיעות האלה?

כתוב בפסוק, בא אמלא אותו רוח אלוהים בחוכמה ובתבונה ובדעת

ובכל מלאכה.

יש חומשים,

שבסוף החומשים

רואים איך היו כל הכלים,

איך בנו את הארון,

ציפוי זהב מבפנים, מבחוץ,

חצי שיטים באמצע, מידות,

משקל, כל דבר.

זה מדהים.

אף אחד לא יצא ממצרים בעל אומנות.

אף אחד לא ידע לעשות את זה.

לא צרפות ולא תפירה ולא שום דבר.

וכולם

הצליחו לעשות את כל מה שנדרש.

אפילו משה רבנו נתקשר.

כשהוא ראה את המנורה, וזה מעשה המנורה, וזה,

זה,

הצביע לו כזה, זה,

ככה תעשה מנורה.

אבל מקשה,

מה זה מקשה?

תיקח גוש זהב,

ועכשיו תסתת ותפסל ותסיר, ושיישאר מנורה.

לא מודבק, לא חלקים,

לא חיבור, לא הלחמה.

שום דבר. ככה.

זה עבודה,

מי יכול לעשות כזה דבר?

את כל זה נתן הקדוש ברוך הוא בליבו של בצלאל,

ככתוב, ואמלא אותו רוח אלוהים.

על מי אומרים ואמלא?

מישהו כבר היה כמעט עד הסוף.

יאהב חוכמה לחכימין.

למי הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה?

למי שהוא חכם ממלא אותו,

כמו בקידוש.

אתה ממלא את הכוס, אומרים לך, לא, לא, תמלא, תמלא. מה זה תמלא?

כבר עשית עד הסוף כמעט, אומרים לו, לא, לא, תמלא.

הבורא מילא אותו.

במה מילא אותו? בחוכמה,

בתבונה ובדעת ובכל מלאכה.

וכתוב, אדוני בחוכמה,

יסד ארץ,

קונן שמיים בתבונה.

עכשיו תקשיבו טוב,

כל המשכן

מכוון

נגד כל סודות הבריאה.

אני הבאתי שיעור מהמלבים

שמסביר איך כל המשכן נמצא בגוף האדם.

כל גוף האדם, המוח שלו, הפנים שלו, הלב שלו,

כל זה בדיוק בדיוק כנגד המשכן.

וכל המשכן

הוא כנגד כל הבריאה.

כמו שמבואר בחכמים, זיכרונם לברכה,

בשמות רבה ל׳ ג׳,

רבי ברכיה פתח

לך אדוני הגדולה והגבורה והתפארת

והנצח וההוד,

כי חול בשמיים ובארץ.

כי חול בשמיים ובארץ.

מה שיש בשמיים,

יש כנגדו בארץ.

אתה מוצא כל מה שברא הקדוש ברוך הוא למעלן,

ברא למתן.

מה שברא למעלה ברא גם למטה.

למתן, למטה.

אז אמר שלמה,

אדוני אמר לשכון בערפל.

ולמעלה מה כתוב?

זבול בערפל.

אז את אומרת למעלה יש זבול בערפל,

ולמטה שלמה אומר לשכון בערפל. כשהוא בנה את בית המקדש, השכינה שרתה בבית המקדש אחרי שהוא בנה אותו,

אז הוא אמר,

שאז אמר שלמה, אדוני אמר לשכון בערפל.

הנה הוא קיים את מה שאמר,

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ובזמן שלמה המלך ירדה שכינה לעיני ישראל לשכון בערפל.

אז רואים מה שיש למעלה,

יש למטה.

למעלה כתוב שרפים עומדים ממעל ללא.

שרפים זה מלאכים שנקראים שרפים והם עומדים

ממעל ללא.

ולמטה מה כתוב? עצי שיטים עומדים.

שעצי השיטים יש בהם סוד כנגד המלאכים של מעלה.

למעלה כתוב יושב הקירובים, הופיע.

למטה כתוב ויהיו הקירובים פורסי כנפיים על מקום הארון.

פורסים כנפיים על הארון.

ובצלאל הכיר,

שעיקר ותכלית המשכן

הוא התורה.

כל המשכן.

בכל הבריאה.

בכל הברואים. והכל זה בשביל התורה.

והנה הארון.

שזה הדבר הראשון שאמר לו משה בשם השם לעשות.

מה לעשות? ארון וכלים ומשכן.

והנה הארון.

מה יש בארון?

יש את ספר התורה שכתב משה רבנו,

ויש את הלוחות.

לוחות הברית.

ויש את שברי הלוחות.

לוחות ראשונים נשברו.

אספו אותם.

שמו אותם מתחת ללוחות השניים.

והלוחות השניים היו בתוך הארון.

ובצד היה ספר התורה.

זה מה שהיה בארון.

אז כל עניינו של הארון מה זה?

התורה הקדושה.

איפה נמצא הארון?

בקודש הקודשים.

זה התכלית של כל המקדש והשריית שכינה.

כל זה בשביל התורה.

וכמו שאמר במדרש

בשמות רבה ל״ד ב׳

ויקחו לי תרומה

ואחר כך מיד כתוב ועשו ארון עצי שיטים.

מה התורה קדמה לכל?

כך במשכן הקדים את הארון לכל הכלים.

מה זה התורה קדמה לכל?

כתוב שהתורה קדמה לבריאת העולם תת-כעד דורות לפני שנברא העולם.

974 דורות לפני שנברא העולם הייתה...

התורה קיימת וקנויה אצל הקדוש ברוך הוא. השם קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז.

כבר הייתה

אצל הקדוש ברוך הוא והייתה שעשועים.

והתורה ניתנה לאלף דור.

אלף דור זה לדור אלף.

מבריאת אדם הראשון עד משה רבנו שקיבל את התורה עשרים ושישה דורות.

מאדם עד נוח עשרה דורות,

מנוח עד אברהם עשרה דורות,

ומאברהם עד משה שש דורות.

עשרים ושש ותשע מאות שבעים וארבע תתקעת דורות ביחד אלף. דבר ציווה לאלף דור.

סליחה.

אז עכשיו התורה קדמה לכל,

וכך במעשה המשכן הקדים את הארון לכל הכלים.

לכן השם ציווה

שיעשו ארון.

מה האור קדם לכל מעשה בראשית?

מה נברא ביום הראשון?

ויאמר השם יהי אור,

ויהי אור.

מה יהי ערב, מה יהי בוקר?

יום אחד.

מה נברא הראשון? אור.

האור קדם

לכל מעשה בראשית שנבראו בששת ימי מעשה בראשית.

אף במשכן

התורה שנקראת אור,

קדמו מעשיה לכל הכלים.

כיוון שהתורה היא אור,

אז לכן היא הראשונה שצריכה להיעשות.

דבר אחר,

מפני מה בכל הכלים כתוב ועשית ובארון כתוב ועשו ארון.

למה השינוי?

פה ועשית, פה ועשו.

אמר רבי יהודה ברבי שלום,

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

יבואו הכל ויעסקו בארון

כדי שיזכו כולם לתורה.

כל שאר הכלים, ועשית.

אבל בארון אני רוצה שכל ישראל ישתתפו, כולם בעשו.

למה?

שיעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה.

זה התכלית שלנו בעולם.

הרי שהארון

הוא עניין התורה,

ולכן הבין בצלאל שהוא נצטווה בארון קודם כל.

בגדר סוף מעשה במחשבה תחילה.

שהתכלית קדמה במחשבה.

תמיד סוף מעשה הוא התחיל במחשבה תחילה.

אני רוצה עכשיו לבנות בית.

אז זה המחשבה תחילה. מה המחשבה? לבנות בית.

ומה אני מתחיל?

שלד,

בלוקים,

בסוף יהיה בית.

אבל מה קדם?

מה שקדם זה התכלית. מה התכלית?

בית.

זאת אומרת,

סוף מעשה זה במחשבה תחילה.

כמו בגוף הבריאה

דרשו חכמים זיכרונם רחב בבראשית רבה,

א' ג',

כתוב בראשית

ברא אלוקים

את השמיים

ואת הארץ.

בראשית

זה בשביל ישראל שנקראו ראשית.

עם ישראל נקראים ראשית תבואתו.

ובשביל התורה שהיא נקראת ראשית.

השם קנאני ראשית דרכו.

קדם מפעליו מאז.

אז ישראל נקראים ראשית.

התורה נקראת ראשית.

ובראשית

ברא אלוקים את השמיים והארץ.

בשביל הראשית, שזה ישראל,

ובשביל התורה ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.

כל הבריאה הזאת, כל הגויים,

כל המדינות,

כל העולמות, כל הגלקסיות,

הכול נברא בשביל יהודים מראש העין.

לא ידעתם.

בראשית,

בשביל ישראל ובשביל התורה,

הכול נברא.

וגם,

עכשיו אנחנו שומעים עוד מושג.

בראשית,

כי הם היו ראשית המחשבה,

סוף מעשה במחשבה תחילה.

מה הייתה המחשבה תחילה? לברות ישראל והתורה.

ואם כן,

מה התחיל?

במעשה הבריאה.

אז התחיל, ברא אור, ואחר כך ברא את המים, וברא זה, וברא, וברא, וברא, כל ששתימה המעשה. כל זה בשביל מה?

בשביל שיבואו ישראל.

מתי זה היה?

בשנת 1948, לבריאה.

אברהם אבינו נולד בעולם.

והוא הראשית שלנו.

באצטדיון הראשון

פתחתי את הדרשה באצטדיון בירושלים, בטדי.

אמרתי, בשנת 1948 נולד אברהם אבינו, אבי האומה הישראלית.

ב-1948 קמה מדינת ישראל שמכחישה את אברהם אבינו.

מי רוצה ללכת בדרך של אברהם אבינו?

מי רוצה לקיים תורה ומצוות?

מי רוצה ללכת כמו שהלכו אבותינו במשך כל הדורות?

רוצים ללכת לפי תרבות הגויים.

איי, איי, איי, איי, איי, אז הבריאה קדמה בפועל

לבריאת ישראל.

אבל ברור שמי שהיה בתחילת המחשבה זה מי שנברא בסוף.

ישראל.

זה מה שאמר לו משה רבנו, בצל אל היית?

אחרי שהיה בקיא בכל סודות שמיים בארץ,

ידע כי הטעם

שהקדימו בציווי זה ואמר לו הבורא קודם ארון, אחר כך כלים

ואחר כך משכן

בא להגיד לו שהתכלית

זה הארון.

והארון זה התורה.

לא בפועל לעשות את זה ראשון.

אלא שתדע שכל מה שהולכים לעשות במשכן זה בשביל הארון,

שהוא העיקר.

מה יש בו?

התורה הקדושה.

תגידו לי, אתם מבינים?

מה אנחנו זכינו שהבורא יתברך,

הניח את העליונים, עזב את המלאכים,

הם התקוטטו עם משה שלא ייקח את התורה,

ונתן לנו את התורה,

ועם התורה אנחנו יכולים לשנות את העולם.

התורה בראה את העולם, והתורה יכולה לשנות את העולם.

ואם על ידי צירופי שמות,

שהיה בקיא בהם בצלאל,

יכול היה לבנות משכן

כי אין כל הבריאה כולה, כי המשכן זה תמצית,

תמצית הבריאה.

באדם נקרא עולם קטן.

כל מה שיש בעולם הגדול,

יש באדם הקטן.

היה לנו גאון וצדיק בעם ישראל,

קוראים לו רבי שלום שבזי,

והוא ידע גם כן צירופי שמות.

גם הוא ידע צירופי שמות,

ובכל יום שישי

הוא היה מגיע פה לארץ ישראל

בלי טיסה.

הוא היה כותב על הציפורן שלו שם קדוש,

וברגע שהוא גומר לכתוב את השם, הוא בארץ ישראל.

מגיע לפה, מוחק אותו ככה,

וזהו.

נשאר פה עד מוצאי שבת,

כותב מחדש, טוס, הוא עוד פעם בתימן.

מדהים.

איפה יש דבר כזה? זאת אומרת שהתורה שולטת בבריאה. אין טבע.

אין טבע.

מי שיודע את סודות

הבריאה שנכתבו בתורה הקדושה,

בספר יצירה כתב אותו אברהם אבינו.

אברהם אבינו כתב ספר יצירה. תארו לכם מה הוא השיג, אברהם אבינו,

שעוד לא הייתה תורה.

לא הייתה תורה.

והוא השיג בשכלו את סודות הבריאה.

הוא הסתכל בעולם

והבין מה כתוב בתורה. כי מה שיש בתורה

נמצא בעולם.

כי כתוב,

הסתכל קדשה בריך ובו אורייתא וברא עלמא.

הבורא הסתכל בתורה וברא את העולם. לפי מה הוא ברא?

לפי התורה.

התורה זה התוכנית

שעל פיה נברא העולם.

אז מה שיש בתורה יש בעולם.

ומה שיש בעולם זה התורה.

הסתכל אברהם בבריאה וידע מה שיש בתורה.

אתם שומעים?

מה יש לנו? איזה מת...

שנה יש בידינו

והנה מבואר בספרה

במובא בתוספות בבבא בתרא בכא הפסוק אומר

ואכלת לפני אדוני אלוהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם

מעשר דגנך תירושך ויצהריך ובכורות בקרך וצונך

למען תלמד

ליראה את אדוני אלוהיך כל הימים.

אז מה כתוב?

שאתה צריך לעלות לירושלים ושמה אתה צריך לאכול את המעשר שני.

ולמה אתה צריך לעלות ולאכול מעשר שני בירושלים?

כדי שתלמד ליראה את השם.

אז כתוב בספרה

גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד.

איך, איך מעשר שני, אם אני אוכל

את המעשרות שלי בירושלים,

איך זה מביא לידי תלמוד?

אומר הספרה כך, לפי שהיה עומד בירושלים

עד שיאכל מעשר שני שלא היה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמיים ובעבודה,

וגם הוא מכוון ליראת שמיים, עוסק בתורה.

כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים.

מה היה בירושלים?

בית המקדש. מה יש בית המקדש?

כהנים בעבודתם ולווים בדוכנם וישראל במעמדם,

וכולם עוסקים בתורה ובעבודה.

כל ירושלים מלאה יראת שמיים.

כולם מגיעים, מתחברים כולם ביחד.

אז אדם שעולה לאכול מעשר שני שמה,

עד שהוא יאכל, בינתיים הוא קולט את התמונה מה קורה פה,

גם הוא נדבק בזה,

ונכנס לו יראת שמיים ועוסק בתורה.

אז כל המטרה להגיע לירושלים ולאכול מעשר שני,

שוב פעם, זה בשביל התורה. איך לחבר את היהודי לתורה.

אדם שהוא עמל,

עמל כפיים,

חקלאי,

יש לו תבואה,

יש לו פירות,

יש לו עצים,

הוא צריך להפריש מעשר שני.

אז אומרים לו, לא,

אל תאכל במקומך, אתה תעלה לירושלים לאכול.

מה המטרה?

המטרה היא שאתה תגיע לירושלים, תראה את כל ירושלים בתפארתה, איך כולם עובדים את השם שם,

וגם אתה תתדבק בהם,

למען תלמד ליראה את השם אלוקיך כל הימים.

ואפילו שיש הרבה תכליות

לבית המקדש,

בית המקדש נבנה לכמה תכליות,

כמו שאנחנו מצינו שחכמים תיקנו לנו לומר,

ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עוונותינו.

הרי בבית המקדש

מתכפרים כל עוונותיו של אדם.

הוא היה בא ומקריב קורבן,

ובמקום שחלילה יקרה לו מה שהיה צריך לקרות לו,

הוא מביא קורבן,

והקורבן זה כפרה בשבילו.

וככה הוא היה מתקרב לבורא.

קורבן מלשון קרבה.

אם אתה רואה שבמקום שינתחו אותך,

וחלילה תלך בתאונת דרכים,

וירמסו אותך וכו' וכו',

במקום זה אומרים על מה שחטאת,

תקריב קורבן ויתכפר לך.

אז בן אדם רואה שהסכימו מן השמיים במקום שהוא ימות,

ייתן במקום זה,

אם זה כבש ואם זה שור ואם זה לפי מה שצריך לתת,

ובזה יתכפר, והוא היה מתקרב לבורא דבריו.

אז היה לזה עוד תכלית לבית המקדש.

עוד דבר,

מצד קדושת המקום

אמרו במדבר רבה כא' כא',

מעולם לא היה אדם לן בירושלים ובידו עוון

למה?

היה קורבן של תמיד בבוקר,

והיה קורבן של תמיד בין הערביים, וכל אחד מהם מכפר.

אז אדם לא ילון בירושלים ויש בידו עוון.

אז עצם בית המקדש מכפר.

אז יש עוד תכלית.

אבל התכלית העיקרית, הראשית,

שהיא בתחילת המחשבה,

זה התורה.

התורה. למרות שזה מכפר, למרות ש...

הכל עיקר העיקרים זה התורה.

ותשמעו עכשיו מה אומר הקדוש ברוך הוא, לא יאומן, ממש מרגש,

למי שיש רגש.

וכן מצינו בחכמים זיכרונם רכה בשמות רבה ל״ג א'.

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל,

מכרתי לכם תורתי,

כביכול נמכרתי עם מה?

שנאמר, וייקחו לי תרומה.

כתוב, וייקחו לי תרומה.

לוקחים אותי

תרומה.

וייתנו לי תרומה, צריך להגיד. אם הכוונה שייתנו תרומה, אז איך אומרים וייקחו?

אלא וייקחו לי ממש אותי, אותי לוקחים. אני, כשנתתי לכם את התורה,

אתם לקחתם את התורה ואותי, וייקחו לי.

אני נמכרתי עמה.

משל,

למלך שהייתה לו בת יחידה.

בא אחד מן המלכים,

ונטלה.

ביקש ללכת לו לארצו ולטול אשתו.

אמר לו,

ביתי שנתתי לך יחידיתי.

לפרוש ממנה איני יכול.

לומר לך, אל תטלה,

איני יכול.

לפי שאשתך.

אלא, זו טובה עשה לי,

שכל מקום שאתה הולך,

קיתון אחד עשה לי שעדור אצלכם.

עשה לי איזה חדרון קטן,

שאני אוכל תמיד להיות בקרבת הבת שלי היחידה.

זה משל על התורה.

הקב' ברוך הוא אומר שיש לי תורה.

זו תורה בת יחידה שלי, אין לי יותר. זו התורה, זהו.

עכשיו אני נותן לכם אותה,

אבל אני לא יכול לעזוב אותה.

אני חייב להיות תמיד בקרבתה.

אז אני מבקש מכם

שאתם תסדרו לי מקום.

פששש, איזה דבר זה. זה לא יאומן כי יסופר.

כך אמר הקב' ברוך הוא לישראל, נתתי לכם את התורה. לפרוש ממנה איני יכול.

לומר לכם אל תטלו, איני יכול.

אלא בכל מקום שאתם הולכים, בית אחד עשו לי, שהדור בתוכו.

מה רואים מפה?

שעיקר התכלית

של הבית,

של המשכן בבית המקדש,

זה מדור בתחתונים, לדור למטה בעולם הזה, השפט,

רק בשביל התורה.

אם לא התורה, אז מה ויקחו לי? על מה ייקחו לי?

מה יש לי לחפש פה למטה?

אין תורה.

התורה למעלה. אז מה אני צריך להיות פה בתחתונים?

כל המטרה זה רק בשביל התורה.

מכאן אנחנו לומדים עכשיו מה גודל המתנה של התורה עצמה וכמה היה כל אחד משתוקק

לבניין בית הבחירה.

זאת אומרת, כל בניין בית המקדש יש לו תכלית אחת מובהקת.

זו הייתה התורה הקדושה.

עכשיו מובן שכל המציאות של עם ישראל

הייתה שונה במדרגה גבוהה

בדורות הראשונים.

עכשיו

אין לנו את הסיוע הזה כי אין לנו בית המקדש.

אבל התורה הרי ישנה

ולא נשתנתה אפילו בקוצו של יו״ד.

זה אותה תורה.

והיא כוללת הכול.

וכך אמר רבי שמעון בר יוחאי,

בשמות רבה ל״ד ב״ד,

שלושה כתרים הם

כתר מלכות,

כתר כהונה וכתר תורה.

כתר מלכות זה השולחן, כנגד השולחן בבית המקדש.

נכתיב בו זר זהב סביב.

כתר כהונה זה המזבח.

נכתיב בו זר זהב סביב.

היה עליהם זר עשוי מזהב.

כתר תורה זה אהרון,

וכתוב בו זר זהב.

ונשאלת השאלה,

למה בכולן כתוב ועשית לו זר זהב סביב,

ואילו באהרון כתוב ועשו זר זהב?

למה בכול נאמר ועשית לו

ולמה באהרון ועשו?

ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולן.

איך יודעים?

כי כתוב ועשו עליו זר זהב.

ועשו עליו.

בכל כתוב ועשית לו,

ובארון כתוב ועשו עליו.

עליו מלשון מעולה,

כי כולם עשו מעליהם.

אז למה לא כתוב שם ככה?

אלא ללמד אותנו שהוא מעולה יותר.

זכה אדם לתורה,

זכה כאילו לכולן.

הרי שעל ידי כתר תורה זוכה בשאר הכתרים.

זאת אומרת, זה הכתר המעולה.

ועכשיו תראו

מה כתוב בגמרא ביום העין ב' והרמב״ם פוסק

בפרק ג' בדקות תלמוד תורה בהלכה הראשונה.

על זה אמרו חכמים זיכרונם לברכה.

בשלושה כתרים נכתרו ישראל.

כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות.

כתר כהונה זכה בו אהרון הכהן.

כתר מלכות זכה בו דוד.

כתר תורה,

הרי הוא מונח ועומד ומוכן

לכל ישראל,

שנאמר,

תורה ציווה לנו, משה,

מורשה קהילת יעקב. זה ירושה לנו לזרע יעקב.

כולנו יורשים בתורה הקדושה.

כל אחד יכול לזכות בכתר הזה שהוא למעלה מכל הכתרים.

כל מי שירצה יבוא וייטול.

שמא תאמר שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה?

הרי הוא אומר,

בי מלכים ימלכו

ורוזנים יחוקקו צדק,

בי שרים יסורו ונדיבים כל שופטי צדק.

על המטה, כתר תורה גדול משניהם.

בי, אומרת התורה, מלכים ימלכו.

מן מלכי רבנן.

הגמרא אומרת, מי הם המלכים האמיתיים?

רבנן, החכמים האמיתיים שעוסקים בתורה תדיר

ומקיימים את התורה, מה שכתוב בה.

אלה המלכים האמיתיים.

מלך

זה לא מי שממנים אותו העם, זה עבד.

למה?

כי ברגע שהם רוצים, הם גם מורידים אותו.

הם ימליכו אותו והם יורידו אותו.

אבל מלך זה מי שמולך על רמח איברים ושסע גידים שלו.

והתורה מחנכת אותך איך לשלוט על התאוות, על הרצונות,

על הכול. אתה מלך.

כמו יוסף הצדיק,

שניסתה לפתות אותו המרשעת, ולא יכלה,

כי הוא שלט בכל איבריו.

לכן הלבישו אותו עוד בעולם הזה,

את כל מה שהוא התגבר,

הלבישו אותו והרכיבו אותו במרכבת המשנה של המלך פרעה.

הוא היה מלך אמיתי, והוא זכה למלוך במצרים

80 שנה,

מגיל 30 עד גיל 110.

יוסף הצדיק שלו התפתה

לאותה מרשעת.

והוא היה בחור צעיר.

היו לו את כל הסיבות בעולם להפקיר את עצמו ולהגיד, מה אני אשם?

מכרו אותי האחים שלי.

אני אשם?

אין לי פה אבא, אין לי אמא, אין כלום, כולם מצרים, מתועבים, מה אני יכול לעשות?

לא.

לא.

החינוך שהוא קיבל בבית אבא,

גרסא דיאנקותא,

עמדה לו.

יש דבר נפלא, ראיתי, מדהים, מדהים.

כתוב שהיה לו איזה רגע של קושי ממש ממש להתמודד מול המרשעת הזאת,

ואז בא דמות דיוקנו של אביו לפניו,

ואמר לו האביו כך,

יוסף,

אחיך יהיו על אבני האפוד,

ואתה גם.

רצונך שימחה שמך מן האפוד?

אם אתה תעשה את העבירה,

אתה לא תהיה באפוד.

מה היה צריך להגיד?

מה?

האחים שלי שמכרו אותי הם יהיו על האפוד,

ואני בגלל שהם סיבכו אותי והביאו אותי לפה לניסיונות כאלה קשים, אני לא אהיה?

הוא לא אמר שום מילה.

עזב את בגדו בידיו וברח!

בלי תירוצים, בלי להגיד קשקושים,

מה אני אשם, אני לא אשם, תראה איך אני יכול לעמוד בזה.

כתוב, ויפוזו זרועי ידיו. יצא לו מפה

השם מרחם,

מרוב ששיגעה אותו.

אבל הנה, מה קרה?

מי נקרא מכל האחים הצדיק?

רק הוא, יוסף הצדיק,

וזכה למלוך על כל העולם כולו 80 שנה.

זאת אומרת,

בן אדם שיש בו תורה ויראת שמיים הוא מלך אמיתי.

זה מלך.

אז מי שזוכה לכתר של תורה,

כתר מלכות וכתר כהונה יש לו כבר ודאי.

תקשיבו עכשיו עד כמה צריך אבל להשקיע בשביל התורה, זה לא קל.

לא פשוט. תורה זה קשה,

זה עמל, זה לא קוראים ספר.

זה צריך להתייגע בשביל לפצח את מה שכתוב וגם בשביל לקיים.

זה לא פשוט.

אבל תשמעו עד היכן זה.

תקשיבו טוב.

כתוב, וישלח משה את חותנו.

דרשו חכמים, זיכרונם רכה, בילקוט שמעוני, רמז רעיין א'.

לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר.

לב יודע מרת נפשו.

עם ישראל,

הם התמרמרו בעבודה קשה ובלבנים,

והמצרים מררו את חייהם,

והם יודעים איזה מרירות הם עברו עד שהם זכו לצאת ממצרים, לקבל את התורה, שכל יציאת מצרים זה רק בשביל התורה.

אבל בשמחתו לא התערב זר.

יתרו היה זר.

הוא בא ורצה לקבל על עם ישראל את התורה.

לא, לא מותיק, אתה לא יכול להיות בשמחה.

אתה לא היית במרירות.

אתה לא היית בצער.

אתה לא עברת מה שהם עברו.

לא הייתה לך הכנה.

הכנה.

בשביל לקבל את התורה אי אפשר.

שלושה דברים הם נקנים בקושי רב.

רק על ידי ייסורים.

תורה, ארץ ישראל ועולם הבא.

זה לא בא בקלות, זה לא בא... אין ירושה בזה.

אין כזה דבר שאם אבא שלך תלמיד חכם,

אז אתה יורש אותו, אתה גם תלמיד חכם. אין דבר כזה.

כל אחד צריך להתייגע בפני עצמו.

אז תקשיבו מה כתוב.

אמר הקדוש ברוך הוא, בניי נשתעבדו בטית ובלבנים.

ביתרו ישב לו בשקט ושלווה בארצו.

ובא לראות בשמחת התורה?

מה זה?

כשיש את החפלה טבע,

כמו אנשים, ללמוד תורה לא באים, אבל איפה שיש סיום מסכת,

הם באים לאכול.

יש היום סיום מסכת.

זה גם כן, יתרו, מה?

אתה ישבת שם בשלווה, הם השתעבדו בטית ובלבנים, ואתה בא עכשיו לשמחת התורה?

אבל רגע, רגע, רגע.

עצם ישיבתו,

אדרבה,

זה מגדיל את המדרגה שהוא בא למדבר.

כי בן אדם שיושב,

כמלך בעמו, הוא היה כהן הון, האפיפיור שלהם,

לא חסר לו כלום, עושר וכבוד,

והוא עוזב את הכול והולך למדבר.

מה, לא צריך להעריך אותו?

ותשמעו מה שאומר הקדוש ברוך הוא עליו.

תשמעו, לא יאומן כי יסופר.

יתרו,

רשי מביא את זה בשמות יחה.

יתרו היה יושב בכבודו של עולם.

אונדבו ליבו לצאת למדבר לשמוע דברי תורה.

וכך אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, במדרש, שמות רבה, כז״ב.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

אני הוא שאמרתי והיה העולם.

אני הוא שאני מקרב.

מי שזוכה לחזור בתשובה זה לא פשוט, השם קרב אותו.

אני הוא שאני מרחק.

אני הוא שקרבתי ליתרו ולא ריחקתיו.

אדם זה שבא אצלי לא בא אלא לשם שמיים,

ולא בא אלא להתגייר.

אף אתה,

גו רביהו ואל תרח חגהו.

זה מה שאומרים התאמונים תמיד.

גו רביהו ואל תרח חגהו.

אבל זה מדובר על אחת כמו יתרו.

לא זה מגעשי שהולך לשחק כדורגל

אחרי התפילה.

קונה אפטורו ואחר כך הוא הולך ונוסע לכתור רגל, כתור עגל.

לא,

מדובר אחת שבא לשם שמיים.

אני יודע, אומר הקדוש ברוך הוא,

שהוא בא לשם שמיים

והוא בא להתגייר באמת והוא רוצה.

לכן אומר למשה, קרבהו ואל תרחקהו.

מיד כתוב,

ויצא משה לקראת חותנו.

ואם משה יוצא,

יוצאים מטון אדם והביוך.

ואם הם יוצאים,

שבעים זקנים יוצאים.

ואם הם יוצאים, כל ישראל יוצאים.

כולם יצאו להקביל את פני יתרו.

איזה כבוד עולם היה לו בשעה שהוא הגיע למדבר.

ולא עוד.

מיד כתוב שהשם מעיד עליו שבא לשם שמיים.

ומכל מקום מה כתוב?

וישלח משה את חותנו קודם מתן תורה.

למה?

אבל השם אמר, גורא והוא אל תרחקהו.

למה?

אומר, משום שהוא לא נצטער בצער מצרים.

ובשמחתו לא יתערב זר.

הנה הצער והעינוי של מצרים.

אפילו שלא היה בפירוש על הגיעת התורה,

אך מכל מקום זכו על ידי זה לתורה,

כי השם רצה שיתישו את גופם,

שיראו מה זה התשת הגוף.

בשביל מי?

בשביל עבד כמו פרעה, לא מלך, עבד כמו פרעה.

עבדתם אצל עבד

והוא התיש את גופכם.

כשאני אבוא ואגיד לכם תעשו מצוות,

זה לא התשה כמו העינוי שהיה לכם במצרים,

זה כבוד גדול שאתם משרתים לפניי.

אז יהיה לכם קל לקבל את התורה.

למה?

אם אתם יודעים לוותר על כל הנאות הגוף,

ואתם כבר יכולים לעמוד בכל זה,

זו הכנה מצוינת.

בזכות גדולה כזו לא הייתה לו ליתרו.

לא הייתה לו.

אפילו כל המדרגות העליונות שאמרנו,

שביקש לדעת את דבר ה',

ואפילו שהוא זכה להותיר פרשה בתורה,

הוא נקרא יתר על שהותיר פרשה, פרשת יתרו על השם שלו בתורה לנצח נצחים.

יתר שהותיר פרשה אחת בתורה. חובב הוא נקרא, חיבב את התורה.

אבל מכל מקום לקבל את התורה

ולהשגות הגדולות שנתגלו אז במעמד הר סיני,

לא ייתכן שיזכה,

כיוון שלא נצטער.

כי דבר ה' יקר מאוד, ואי אפשר להשיג בלי צער.

אז אם אתה חושב שללמוד תורה זה בסבבה רק עם מדע וגת,

לא, זה לא נקרא לעמול בתורה.

זה לא להתעסק בתורה.

זה נקרא גראייה.

אתה רק קורא.

זה לקרוא זה נחמד.

אבל זה לא ללמוד תורה,

זה לא להתעסק בה.

מובן מאוד כי מה שנוגע להשיג תורה,

כל מה שהאדם עמל ומצטער על התורה עצמה כדי לדעת ולהבין,

או כל מה שהוא מנדד שינה ומסיח את דעתו מכל הטרדות,

על ידי כך הוא פותח לו פתחים גדולים גדולים בתורה.

בזכות זה הוא יזכה שה' יפתח לו את ההבנה בתורה.

אבל הוא רוצה לראות את ההקרבה שלך.

בזוהר הקדוש יש

משל נפלא.

משל לאחד

שחשק באישה,

ניסה אותה,

אבל היא הייתה סגורה.

מאחורי תריס.

והוא לא ידע איך לגשת אליה.

הוא לא מעז לדפוק בדלת, להגיד לה,

מה עשה?

לקח

כלי נגיד גיטרה וישב מחוץ לתריס והתחיל לנגן.

והוא מנגן מנגן מנגן אולי תציץ לראות מי מנגן אולי זה מחליף מוזיקה מחליף מנגינה מחליף עושה יום יומיים שלוש

ארבע.

כבר גמר את כל השירים כבר הוא לא יודע מה עוד לנגן.

הנה אחרי כמה ימים נפתח שלב אחד בתריס.

הוא ראה את זה ישר הלך הביא תזמורת.

תופים, מצלתיים, חצוצרה והתחילו שם מקהלה.

אחרי כמה ימים פתחה עוד שלב.

הביא פילהרמונית.

והתחיל לנגן, לנגן, לנגן עד שפתחה את כל התריס וראה אותה

מלוא קומטה.

זה משל לתורה.

אם אתה תחזר אחרי התורה,

אתה לומד איזה דבר,

אתה לא מבין.

הדבר סתום לך, לא מבין.

אתה יכול לעבור, אה, היא לא שומעת זאת חירשת בטח.

אני מנגן, היא לא פותחת אפילו שלב אחד, כנראה חירשת יותר טוב, אני הולך, ביי.

לא.

תנגן, תנגן.

מנגן ושר.

תנגן, תנגן.

אז הוא מנגן.

ואם הוא חוזר על הלימוד, והוא חוזר על המשנה, וחוזר, וחוזר, וחוזר, פתאום הוא, אה,

הבנתי, השתבח הבורא, הבנתי.

אז התורה פתחה לך קצת,

אחר כך אתה לומד עוד קצת,

פותחת לך עוד קצת.

ועד שבסוף אתה פתאום נהיה מיילין, מיילין,

אתה לומד סוגיה ומבין מי יכול להעמיק ולהתפלפל.

וואו, איזה אושר, איזה אושר.

והתורה

היא האישה הראשונה של הגבר.

התורה היא הצרה של אשתך.

כשיש שתי נשים לגבר,

אז אחת נקראת צרה,

כי הן מצרות אחת לשנייה, קנאיות.

למה התורה היא אשתך הראשונה?

כתוב תורה, ציווה לנו משה מורשה.

אל תקרא מורשה, אלא מאורסה.

מאורסה.

מאיזה גיל אתה מאורס לתורה?

מגיל שלוש עשרה. אתה חייב ללמוד תורה.

אז אתה חייב ללמוד תורה, היא מאורסה לך. אשתי הראשונה אומרת שאני חייב לבוא אליה.

את האישה השנייה, אני קודם כל עם אשתי הראשונה. את ידעת שהתחתנו שאני, יש לי אישה לפנייך.

כתוב, אדם כי ימות באוהל.

אדם כי ימות באוהל.

פעם נכנס אחד, חנווני,

לשיעור תורה.

הוא שמע את הרב שיחה כמו זאת על ערך התורה והכול וזה.

ושאי אפשר שבן אדם יזכה לתורה אם הוא לא ימית את עצמו באוהלה של התורה.

מה זה אדם כי ימות באוהל? אם אדם רוצה לזכות בתורה,

הוא חייב להמית עצמו באוהלה של התורה.

הוא שמע את זה,

לא אמר לי אשתו,

כל בוקר הם פותחים את המכולת בשעה מסוימת מוקדמת.

והוא פתאום אמר לו, אני הולך להתפלל ואני נשאר ללמוד שעתיים.

וחזר אשתו,

מה קרה לך?

הבהלת אותי, איפה היית?

באו הלקוחות, קונים, אני לא משתלטת,

זה רוצה לבנייה, זה רוצה חלב, זה רוצה, אני לא יכולה להשתלט. מה אתה עושה? מה קרה? אמר לה, אני אסביר לך אחר כך, עכשיו בואי.

העביר אותה.

יום שני אותו דבר, לא בא. היא התחילה להרים צעקות, מה אתה עושה? מה זה הפקרות?

בא, בא, בי, בא.

ביום השלישי הוא בא, כבר היא חיכתה לו עם הלבנייה, איך הוא נכנס?

חלע, ישר.

הוא התכופף

וצעק לה, מה את רוצה?

תגידי אם אני הייתי מת,

מה היית עושה? לא היית פותחת במכולת?

אמרה לו, הייתה פותחת.

אמרתי לו, מה אכפת לכם אם אני מת שעתיים ובא אחר כך לעזור לך?

שנאמר, אדם כי ימות באוהל. אם אדם לא ימית את עצמו שאין עולם, אין עולם,

אני עכשיו לומד תורה,

לא יצליח.

לא יצליח. תמיד יצר הרע,

יש לו מה להטריד אותך, שאתה לא תשב.

הכל הוא ייתן לך, תעשה מצוות, תעשה חסדים,

הכל.

רק תורה, אל תלמד.

אל תלמד תורה.

למה?

בראתי יצר הרע, בראתי תורה, תבלין לו.

מה מכניע את יצר הרע? רק התורה.

שום דבר אחר לא.

שום דבר.

עד כדי כך שהמדרש אומר שאדם הולך בדרך לבית המדרש,

יצר הרע

מוכן לשים לו אבן טובה בדרך,

שלא יגיע לבית המדרש.

מה, אז הוא הולך, לוקח את האבן,

הוא לא ממשיך.

הוא ישר הולך לשולחני, שולחני זה הצ'יינג'ר שפורט את הזה,

והוא הולך עכשיו לקחת את זה ולפרוט את זה,

להפוך את זה לכסף.

אז הוא חזר את הבית המדרש,

ובגלל שהוא מצא את המציאה הזאת,

הוא מוותר על בית המדרש.

אומר המדרש, מה עושה את ציר הרע?

אתה בדרך לבית המדרש,

הוא ימציא לך עכשיו חסד.

פתאום יבוא אחד, תעשה לי טובה, נתקעתי, אני חייב להגיע לבנק דחוף, דחוף, סוגרים שם, אם לא,

אני לא אגיע, תעשה טובה, תקפיץ אותי, ממש חסד גדול. אומר, עלה.

עלה, עוזב את בית המדרש והולך לעשות איתו חסד.

מה עושה את שררה?

נותן לך כאילו איזה אוצר,

הוא אומר לך כך, הנה תרוויח, הרווחת, תראה.

רק רצית ללכת, ככה הוא עושה לך.

רק רצית ללכת לבית המדרש, תראה כבר כמה זכויות כבר מן השמיים נתנו לך.

לא, לא נתנו לך.

יצר הרע נתן לך, עיקר, אל תגיע לבית המדרש.

כי בבית המדרש כל מילה שאתה לומד זה תרייג מצוות.

זה שלקחת אותו חסד זה מצווה אחת.

ופה כל מילה תרייג, תרייג, תרייג, תרייג, ואתה קוטש,

קוטש את המנוול הזה.

אם פגשך מנוול זה בדרך,

מושכהו לבית המדרש.

אם אבן הוא מתפוצץ, אם ברזל הוא נמוך.

תיקח אותו איתך לבית המדרש, תענה לו שום דבר.

בוא, בוא, מותק, בוא.

קודם בוא נלמד,

אחרי זה קח אותי לאן שאתה רוצה חסדים, וזה, אני אבוא איתך.

קודם כל אני הולך ללמוד.

לכן,

כל מה שאדם עמל ומצטער על התורה עצמה לדעת ולהבין,

או שהוא מנדד שינה ומסיח דעת מכל הטרדות,

על ידי כך פותח לעצמו פתחים גדולים בתורה.

והנה,

מהמידות שנזכרו בחכמים, זיכרונם לברכה, בקניית התורה,

אמרו על הפסוק במדבר י״ט,

ממדבר מתנה

וממדבר מתנו.

מה אמרו?

מי מקיים את התורה?

מי שמשים עצמו כמדבר,

וממדבר, אם אתה תשים את עצמך כמו מדבר הפקר לכל, כמו מדבר שהוא הפקר לכל,

אז אתה תקבל את התורה, מתנה.

השם ייתן לך את התורה במתנה.

עכשיו, תקשיבו מה אמרו חכמים, לא תאמינו.

כך אמרו בעירובין כא,

מה זה שחורות כעורב?

במי אתה מוצאן?

במי שמשכים ומעריב עליהן בבית המדרש.

מה זה שחורות כעורב?

אומר רשי,

שמשכים ומעריב

שחורות מלשון שחרית,

כעורב, לשון ערבית.

אם אתה משכים לבית המדרש

ואתה מעריב לבית המדרש, זאת אומרת, כל היום נמצא בית המדרש,

אז תימצא בך התורה הקדושה.

רבא אמר,

במי שמשחיר פניהן עליהן,

מי שמשחיר פניו עליהן כעורב.

העורב הוא שחור.

אדם, מרוב תעניות, לא אוכל, לא נהנה, לא זה, לא הולך לארוחת צהריים עכשיו, שעה וחצי,

הכנות, מדרימה.

לא!

הוא כבר נהיה כמו עורב שחור מרוב שהוא שוקד על התורה.

אדם כזה זוכה לתורה לאין שיעור.

רבא אמר,

במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב.

מה זה עורב? למה עורב? עורב נאמר שהוא אכזרי על בניו. כתוב בפסוק, לבני עורב

אשר יקרעו.

העורב מוליד אותם לבנים,

ומחר מוצא אותם שחורים. אומר, אלה לא שלי, עוזב אותם והולך.

אז הוא מתאכזר

לגוזלים שלו.

הקדוש ברוך הוא מזמן להם יתושים

ונכנסים לתוך פיהם כדי לחיות.

אז לכן זה נקרא לבני עורב אשר יקרעו. לבניהם, היו לבנים קודם.

אשר יקרעו, קוראים לאבא. אבא, תביא אוכל. הם לא יכולים לזוז, הם עוד לא יודעים איך מתפרנסים,

מה אוכלים?

הקדוש ברוך הוא לא מזניח אותם ונותן להם יתושים שיאכלו אותם.

אז אדם צריך להיות אכזרי כעורב. מה זה כעורב?

יש עדיין באגם,

יש שם עוד כמה ירק.

תקחי לילדים שמה ותכיני להם משהו לאכול.

אתם שומעים? האישה אומרת, הלו,

לא הבאת כלום, אין מכולת, אין כלום, אין שום דבר פה ושם.

אומר לגברת, אני הולך ללמוד,

וכתוב בשם רבא,

מי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב,

הוא יזכה לתורה הקדושה.

מישהו, אתם חושבים, יהיה חסר?

אף אחד לא יחסר.

מי שמשים עצמו כעורב, אז מה כתוב?

שהעורב אכזרי למי?

לבנים שלו.

אבל מה כתוב? שמי דואג להם?

הקדוש ברוך הוא דואג להם.

הוא מביא להם לאכול.

אותו דבר.

אם אתה תהיה אכזרי,

אתה לא אכזרי ממש, כאכזרי,

כמו עורב.

מי יביא להם אוכל לילדים שלך ולמשפחה?

הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הוא יזון אותם.

הוא ייתן להם לאכול.

אם לבנים של עורב הוא דואג

שיהיה להם מה לאכול בגלל שאבא שלהם עזב אותם,

אז אם אתה תלך ללמוד את התורה שלו

ואתה רוצה לעשות את רצונו,

הוא לא יפרנס אותך?

הוא לא ייתן לילדים שלך לאכול?

ואם תמות,

הוא לא ייתן להם לאכול?

הם ימותו אחריך?

אשתך תמות אחריך?

לא!

מי יפרנס אותם?

אני.

אזן את העולם כולו.

איי איי איי איי איי אם הייתה הבנה כזאת לאנשים לא היה חסר להם כלום, לא בעולם הזה ולא לעולם הבא.

אישה חכמה דוחפת את בעלה ללמוד תורה.

למה?

שאם הוא לא לומד תורה היא לא תקום בתחיית המתים.

גם הוא לא יקום.

אם הוא לא לומד תורה.

מי קמים בתחיית המתים? זה לא מספיק להיות צדיק.

לא מספיק.

רק מי שיש לו טל של תורה, טל תורה מחייהו.

אם אין לו טל של תורה,

הוא לא קם בתחיית המתים.

עכשיו אישה, ממה היא זוכה? מהתורה של בעלה.

ובפרט אם היא שולחת אותו ללמוד ושולחת את הילדים שלה ללמוד בתלמוד תורה,

זכות התורה שלה גם.

כתוב, שלום רב לאוהבי תורתך ואין לעמו מכשול. על מי נאמר? על הנשים.

שלום רב לאוהבי תורתך אלו הנשים.

למה ואין לעמו מכשול? למה אין להם מכשול?

כי גבר שלא לומד, יש לו איסור שהוא עובר עליו, ביטול תורה.

נשים לא חייבות בלימוד תורה.

אז אין להם את המכשול של ביטול תורה.

היא שלחה את בעלה,

מהלך ללמוד ונרדם.

היא מקבלת שכר כאילו הוא לומד.

אין לה פה מכשול.

אישה חכמה שולחת את בעלה ללמוד תורה.

כולכם מכירים את הסיפור עם רחל, אשת רבי עקיבא,

ששלחה אותו ללמוד. עשיתי מזה פעם דרשה שלמה.

שהוא הלך ולמד 12 שנה והניח אותה עם הילדים לבד והסכימה, היא רצתה.

ואחר כך, כשהוא חזר,

אחרי 12 שנה,

הוא נכנס לחצר ושמע רשע אחת שאומר לה, תראי בעלך, עזב אותך, זנח אותך,

לא אכפת לו ממך, לא שלח איגרת, לא שלום, לא כלום.

אמרה, אילו היה שומע לי היה הולך עוד 12 שנה.

רבי עקיבא לא נכנס להגיד שלום,

הסתובב והלך עוד 12 שנה.

אחרי 24 שנה,

חזר בחזרה,

והיא שמעה שהוא חוזר,

אז היא גם כן, כל הקהל בא, הוא חזר עם 24,000 תלמידים,

תנאים קדושים, תלמידים שלו.

הוא חזר, הוא היה עם הארץ כשהוא הלך ללמוד.

הוא היה בן 40 כשהתחיל, היה עם הארץ.

עם הארץ.

וחזר אחרי 24 שנה עם 24,000 תלמידים.

והיא ניסתה לדחף, ולא נתנו לה, גברת,

מחיצה, לזוז, לא להיכנס.

והוא קלט אותה, כמו שאומרים,

והסית את כולם,

והתקרב אליה,

ואמר, כל התורה שלי ושלכם,

שלה היא.

אתם יודעים מה זה?

אתם יודעים מה זה? התורה של רבי עקיבא?

כל מה שאנחנו לומדים היום, היום, היום זה של רבי עקיבא.

כולנו, כל הדורות מאז,

חוץ מתלמידיו,

כל התורה של רבי עקיבא, תורה שבעל פה,

הכל רבי עקיבא.

זה בזכות רחל,

האישה החכמה,

שהייתה מוכנה לקחת על עצמה במסירות נפש את הכול.

אבא שלה הדיר אותה מנכסיו, היה עשיר אדיר.

בגלל שהתחתנה עם עם הארץ,

אמר, לא תראי ממני שקל.

שקל לא תראי.

אחרי שעזר רבי עקיבא והוא ראה את גדולתו בכל, אז הוא פתח להם את הכל.

רבי עקיבא התעשר שש פעמים

בעושר גדול ורב,

אבל החוכמה זה כשאין, לא כשיש.

והיא הסכימה.

החלטה אחת נבונה,

החלטה אחת אמיצה,

במה אדם יכול לזכות?

והנה ידוע כי בכל עניין שגדול יותר הצער,

אז היצר מתגבר להפריע והתורה היא כוללת הכל,

ולכן

המפריעים מתרבים יותר והעבודה קשה יותר.

לשבת ללמוד תורה יש לזה מפריעים הרבה.

יצר הרע שולח

כל חילותיו להפריע לאדם ללמוד תורה.

ובאמת,

אין סוף למחשבות הצפות על הנפש הבהמית

של האדם.

והאדם מלא קטנות, עניינים קטנים מענייני היום-יום,

והיצר מסית אותו לעשות צל הרים כהרים ממש.

לא, זה אני חייב, אני חייב היום, אם אני לא עושה יום, אז...

צל הרים עושה לו כמו הרים ממש.

ובורא לו טרדות מדומות להטרידו.

וכותב הגאון

רבי אליהו

באבן שלמה, פרק ז׳ ו׳

כי הרוח של דברים בטלים,

יש לאדם הרבה דברים בטלים,

הרוח של דברים בטלים

זה עניין רוחני בלי שום מנעה.

כי הוא מתנגד לתורה וביותר בליצנות.

זאת אומרת, מה הדבר שגורם לבן אדם להפסיד את התורה

שהוא מתעסק בדברים בטלים?

כתוב ודיברת בם ולא בדברים בטלים.

ואנשים, תשמע אותם, דיבורים, גאלו גאלאט, גאלו גאלאט, חיזויים, דברים, דברים, דברים.

כל הזמן דיבורים.

שולחים אס.אם.אסים וזה בפייסבוק, וג'ת דתי,

מרימים טלפון ולא מספיק להם, ועוד ועוד דיבורים ודיבורים,

ואתה מצלצל והכל תפוס, ולא עונים לך,

כמה אתם מדברים?

הכל דיבורים בטלים.

שום דבר לא מיוחד,

שום דבר לא חייב,

כלום.

יצר הרע אלוף העולם לעשות את הזמן שלך הפקר.

ובפרט אם אדם יש לו גם ליצנות,

אז הוא במצב קשה מאוד.

מה עיקר המלחמה של יצר הרע כדי לנצח אותנו?

הוא עושה את האדם לבעל דאגה.

דואג על החודש, דואג על המזון,

דואג על הילדים,

דואג על השכנים,

דואג על זה, דואג.

הכל דואג.

כל הזמן דואג.

ואם אין לו דאגות ממש, אז הוא ממציא לו דאגות.

יואו, אם יבואו, יואו, אם ישאלו, יואו.

הכל באם.

לא אין כלום אבל אם

אין דאגות הוא ימציא לך דאגות

ומתגרה באדם בלי שום טעם ממשי

ולכן גילו לנו חכמים זיכרונם רכה כי קיום התורה לא ייתכן

רק אם יפקיר את עצמו כמדבר

במדבר אין לך שום דאגה לא צריך להפריח את השממות

לא צריך שתייה לא צריך קיוסקים לא צריך קניון לא צריך שום דבר מדבר

מי שנמצא במדבר

אין לו שום בעיה אם אתה תהיה כמדבר אתה תזכה לתורה במתנה

אם אתה תהיה כמו במדבר בהנהגה כזאת לא יהיו לך דאגות

לא יהיו לך טרדות

למה כשאדם נמצא במדבר ממה יש לו להיות מוטרד מה יש לו להיות מודאג

ואם יחליט לא לשים לב ולא לשמוע על יצר הרע,

ובפרט ברוב של הרוב של הטרדות,

שכל אלה זה רק להטריד את המחשבה ללא תועלת,

או לדאוג על העבר בלי תכלית כלל,

אם הוא ירחיק את זה מעצמו מכל הפטנטים של יצר הרע,

הוא יתגבר עליו וינצח אותו.

ואם הוא ייכנס כבר לתורה ויזכה לטעום את הטעם של התורה,

אחרי שהיא פתחה לו שלב ועוד שלב ועוד שלב, הוא כבר לומד ומבין ומתענג,

מי יכול להזיז אותו ממנה? נחמדים מפז,

מזהב ומפז.

אין לך דבר יותר טעים, מתוקה מנופת,

צופים, מדבש.

אין כמו התורה מתוקה, עם השם.

עזב את העולמות העליונים בשבילנו.

לרדת עד פה ובנה לנו בית מקדש רק בשביל שנעסוק בתורה. ובראת כל הבריאה רק בשביל שנעסוק בתורה.

איך זה הדבר שאותו אנחנו מזניחים?

זו המתנה הכי גדולה שלנו.

עכשיו תעשו חושבים.

אם אתם רוצים להתחיל

לנצח את היצר הרע,

או שאתם רוצים שהוא ימשיך לנצח אתכם

ולהטיל לכם דאגות וטרדות,

ויבלבל לכם את המוח מהבוקר עד הערב.

כל אחד,

זכותו להחליט ולבחור.

השם אמר, ובחרת בחיים.

אני מציע לך,

אני בראתי את צררה,

ואני בראתי גם את התרופה, את התורה שהיא הטבלין שלו.

אז לכן תשמע לי.

אתה לא תצא ראש איתו,

הוא מלאך.

מלאך אי אפשר לנצח.

אבל התורה היא למעלה מהמלאכים, היא למעלה מהבריאה.

התורה יכולה לנצח אותו.

אבל אם תעסוק בתורה, אתה תהיה קרוב אליי.

גם אני אהיה קרוב אליך.

כי אם תעזבני יום, יומיים עזבק. אם תתקרב אליי, נתקרב אליך יותר.

ומי ישמור עליך אם לא אני?

אז מה כדאי, להיות בצד של היצר או בצד של היוצר?

תחליטו,

גם אנשים.

אם אתן רוצות שהבעלים שלכם יזכו ויזכו אתכם,

ולא רק זה, גם את הילדים שלכם.

כי אם הילדים שלכם ילכו בדרך התורה,

אז גם כשתהיו בעולם העליון הם ימשיכו להעלות אתכם למעלה,

למעלה, למעלה, מכוח התורה והמצוות שלהם.

אבל אם הם לא יהיו כאלה,

אמר שלמה המלך, עליו השלום, יסר בנך וינחקה,

וייתן מעדנים לנפשך.

אם תייסר אותו כשהוא עוד קטן.

תייסר אותו, יסר בנך.

אז הוא יניחקקה, הוא ייתן לך מנוחה

בגן עדן,

וייתן מעדנים לנפשך בגן עדן.

זה בגלל שהסרת אותו.

על ידי מוסר.

ואם לא הצליח המוסר, גם כן.

חלעה קטנה מדי פעם לא נוראה.

כי תכנו בשבט,

לא ימות,

אמר שלמה המלך.

לא ימות.

אימא של שלמה המלך,

חלעתו וחליע.

קשרה אותו לעמוד ונתנה לו בנעל.

למה את אימאים היו נותנים בנעל?

בגלל אימא של שלמה המלך.

כן. קשרה אותו לעמוד

ואמרה לו, מברי, מברבטני, מברנד הוראי. מי אתה? מנאבוק. מה זה אתה?

צריך להיות מלך.

מה זה?

ובגיל 12 הוא כבר מלך על כל ישראל והעולם כולו. בגיל 12.

והוא חי 40 שנה אחרי זה, נפטר בגיל 52. 40 שנה הוא מלך, מגיל 12, והיה חכם מכל האדם על פני האדמה.

מנלחלע.

לא לפחד.

אבל צריך להיות חכם.

אתם תחליטו הערב אם ירצה השם באיזה דרך אתם רוצים ללכת,

אבל בשמיים יראו לכם שהייתי בראש העין.

לא הרגשתי כל כך טוב, ובאתי.

ואמרתי לכם את הסוד הגדול, שכל הבריאה זה רק בשביל התורה.

ואתם היורשים,

ואתם נשואים לה,

נשואים לתורה.

היא מאורסה לכם.

אתם צריכים לקיים את ההתחייבות.

יש לכם כתובה.

כתובה, בתורה כתוב, מה אתם צריכים לעשות

בשביל לקיים את התורה.

ברוכים תהיו. תודה על ההקשבה.

ברוכים תהיו, אדוני.

אלוהינו,

מהלך העולם שהכל נהיו לדבורה.

למי שיש שאלה, בבקשה.

תן לגברת פה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. רציתי שהרב יברך אותי.

אני חליתי בסרטן עשד.

כן. ומחר יש לי בירור על הצד השני.

כן. אולטרסאונד.

אז אני רוצה ברכה שאני אצא מזה לגמרי. תקבלי על עצמך ללמוד חצי שעה ספר שערי תשובה.

רבנו יונה שלושה חודשים רצוף

השם יבשר אותך בשורות טובות ויסיר את המחלה ויתקע אותה באשתו של אסד נשיא סוריה אמן

הרב אני לא בעזרת השם מחר יש לי את הבירור אמרתי ברור שאני לא אצטרך ניתוח כי הם רוצים לנתח אותי אמרתי ברור אבל את יודעת שתמיד יש שאריות שמבצבצים פעם אחרי כמה שנים והכל אז אם יש שורשים קלים

שהשם ייקח אותם ישר יתקע אותם שם מה שיש לי עכשיו מה אמרתי הוא שם אמרתי

שהכל יצא שלא יישאר ואת תעשית מה שאמרתי בעצמך בעזרת השם

בעזרת השם הרב כן שאלה

תן לגברת שמה גבר סליחה

ערב טוב כבוד הרב ערב טוב שאלה בקשר לדרשה של הרב

כמובן שהאישה היא יותר קשורה לעולם הזה יש לה טעות ה'

והאיש הוא בדיוק הפוך הוא יותר רוחני איך מנסים לגשר את הפער

שבכל זאת לנו לגברים יהיה יותר קל לרוץ לתורה כמו שרבים אומרים אחרי דרשה כזאת אני לא חושב שאפילו אישה טיפשה לא תסכים עם מה שאמרתי

אנחנו צריכים שכל האנשים ישמעו את הדרשה אז יש בזה שידור חוזר

בשביל מה אני מסריט

אתה תשמיע עוד פעם

ועוד פעם ואני חושב שהדברים ברורים

אין פה דבר שמפסידים רק מרוויחים

לא מפסידים גם את העולם הזה לא מפסידים

אמרנו שהשם ייתן וישלים אם לבני עורב הוא נותן לאכול אז ודאי שהוא ייתן למי שלומד תורה מה מי יש לו יותר מכובד מזה

אם הוא אומר לך שתלמוד תורה זה יותר מכתר מלכות

אישה לא הייתה רוצה שבעלה יהיה מלך היא לא הייתה רוצה שאתה תהיה מלך

היא לא הייתה רוצה שתהיה כהן גדול

ואתה אומר לה גברת אני יותר מזה אני לומד תורה

לומד תורה זה יותר מזה

למה שהיא לא תסכים

בוודאי

אם אפשר עוד שאלה, כבוד הרב בבקשה. בבקשה. בבקשה. בבקשה לפורים.

ידוע שחז״ל מפליגים מאוד ביום פורים עצמו שהוא אפילו יותר גדול מיום יום הכיפורים,

ולהרבות בשמחה, שמחה גדולה, ומי ששמח ביום הזה משפיע שמחה על כל השנה הקלה.

השאלה היא, למה דווקא פורים,

כביכול שהיתה בו הצלה של הגוף,

היא יותר גדולה, היום הזה יותר גדול מחנוכה,

שבפורים צריך לשמוח על הצלת הגוף,

ואילו בחנוכה

אנחנו צריכים לסמוך יותר, כי שם הייתה הצלה רוחנית, הצלה של הנשמה שלנו,

כי ידוע שמי שהורג מישהו הוא חבר.

שמעתי. הנקודה היא שבפורים עם ישראל התאחדו.

לך כנוס את כל היהודים.

מה הבעיה שלנו היום? שנאת חינם.

ושם נתכנסו כולם. לכן יש משלוח מנות איש לרעהו,

שהיום הזה הוא גדול מאוד,

שהשלום והאחווה שוררים בין כולם.

וגם קיבלו את התורה מאהבה.

בזמן מתן תורה, קיבלו את התורה מיראה.

לכן הקדוש ברוך הוא כפה עליהם הר כגיגית,

ואמר להם, אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו, שם תהיה קבורתכם.

אז הם קיבלו את זה רק מיראה.

עכשיו, אחרי שהם ראו את כל הניסים,

שהשם הציל אותם ממוות גמור, מהשמדה גמורה,

אז הם קיבלו את התורה.

קיימו וקיבלו,

קיימו את מה שקיבלו כבר בהר סיני, והפעם באהבה גדולה.

כן, אבל למה דווקא בנס הזה ולא בנס חנוכה? למה אז לא קיבלו מאהבה?

אבל זאת המציאות שהייתה. בזמן חנוכה לא היו כולם מאוחדים יחדיו.

בטח השמונאי, הם יצאו למלחמה, ועוד כמה שהיו איתם מורדים,

שעזרו להם. לא היה חיבור

כמו שהיה בזמן פורים.

וגם לא הייתה גזירה כזאת של כליה גמורה שלא יישאר יהודי בעולם.

אי אפשר היה לברוח מאחשוורוש.

כל המדינות היו תחת שליטתו.

וכשהוא אמר להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים ביום אחד,

אז ביום אחד למחרת לא תמצא אף אחד.

ואם לא היו הורגים אותם, הוא כבר איים על אלה שלא יהרגו וישאירו יהודי שהוא יערוף את הראשים שלהם.

אז את אומרת גזירה כזאת, אחדה את כל ישראל יחדיו,

וזו שמחה גדולה כשעם ישראל,

מתי זכו ישראל לקבל את התורה?

וייחן העם נגד ההר.

מתי כשעם ישראל היה באחדות גמורה, אז זכו לתורה.

בפעם שנייה הם זכו בפורים,

וכשקיבלו את התורה מאהבה,

אין לך רגע יותר גדול ביהדות

מאשר האיחוד הזה.

וזה מה שאמור להיות גם באחרית הימים.

אפרופו אחרית הימים,

כן.

אז ההיסטוריה חוזרת על עצמה, והיום לכאורה קורה מה שקרה במגילת אסתר.

יש את הצד הרע שרוצה לבטל אותנו מתורה, כל הגזירות,

כל לפיד ושותפיו,

ויש את אחשוורו שלנו מהשמפניות וסיגרת וכל מה שקורה מסביבו,

ויש את מרדכי היהודי, שזה כבוד הרב, שלא מפחד ולא זע מאף אחד, רק מהקודש ברוך הוא.

שהקודש ברוך הוא, יאריך את שנות ימיך בטוב,

בין הימים, בבריאות איתנה,

להמשיך בסיכוי הרבים.

אמן. אבל השאלה היא, לגבי הנציגים שלנו לכאורה שמייצגים אותנו, הציבור החרדי, אף אחד לא מייצג אותך ואף אחד לא התכוון לייצג אותך. הם כביכול נהנים מנעמי שלטון כמו שאז נהנו מהמסרדה. הם רק מייצגים את עצמם,

אף אחד לא מייצג אותך, מישהו בא אליך לשאול אותך מה אתה רוצה. אני שואל, אני שואל, אבל למה כביכול קוראים את הנגילה כל שנה ולא לומדים את הלקח? לא שמעת שהם אמרו מההתחלה שאתם שקופים?

מה עד עכשיו הם לא רואים אתכם?

כי אתם שקופים.

אמרו לכם מההתחלה שאתם שקופים.

מה אני יכול לעשות?

הם לא שיקרו.

הם אמרו את האמת.

עכשיו לך תדבר עם שקוף.

זה בעיה. כן.

טוב, חשבתי שאנחנו מספיק חכמים, שאנחנו רואים כל שנה את המגילת אסתר ומפיקים את הלקח. איזה חכמים? אתה רואה אנשים טיפשים,

שאנשים שעושים עבירות,

שמודים שהם עושים עבירות ומכרכרים סביבם כאילו הם צדיקים אמיתיים.

איזה חכמים? איפה אתה רואה חכמים? כמה יש חכמים?

זה לא יאומן כי יסופר הדור הזה,

כבר כתוב בספר הדור האחרון,

שבאחרית הימים רבה יישא עם אשת איש בכרכרה וכולם ימחו לו כפיים.

אתה שומע? זאת אומרת, זה היה קטסטרופה להגיד דבר כזה,

שרבה, רבה, תלמיד חכם, צדיק, קדוש, רבה, רבה,

והוא יישא עם אשת איש בכרכרה?

עם אשת איש?

איך?

אבל אמרו שהדור האחרון כל כך מקולקל,

שככה יהיה.

היום לא.

רבה,

חי עם אשת איש, כמה ענשות איש,

ומודה שהוא עשה את זה, ומכרכרים סביבו ואומרים קדוש, קדוש, קדוש.

לא, מה אתה אומר על זה? זה החכמים?

אתה מחפש חכמים? איפה תמצא אותם? אז מה עושים עם מצב כזה? מה? אתה רואה אנשים מסבירים להם.

אסור לאכול נבלות וטרפות. הכל נבלות וטרפות,

והם אוכלים.

איפה זה? איך זה יכול להיות דבר כזה?

איפה?

איפה?

בתימון היה מישהו נוגע במשהו שהיה ספק?

מישהו היה מעיז?

אף אחד לא היה מעיז.

הנה היום אנחנו הקלטנו,

צלצלו לבדץ.

ושאלו אותם, האם באמת תחת השגחת הבדץ

יש את החומר הזה, צייסטינין, אנערב, איך קוראים לו? אל-טיסטאין. איך? אל-טיסטאין.

אל-טיסטאין. מה זה?

סערות של בהמה, ששמים את זה במרק,

באבקת מרק.

סערות.

או ציפורניים של חזיר.

או זה.

אז הם אומרים, כן, סערות של בהמה אנחנו שמים, כן, במוצרים שלנו, וכן.

אז זה בטל בשישים.

בטל.

בוא תראה להם, בבקשה.

אנחנו בודקים פפריקה,

אנחנו לא סומכים על שום תבלינים משום מקום, כי טוחנים עם התולעים,

עם העכברים, עם הג'וקים, עם הלטאות, עם הכל טוחנים.

הכל אתם אוכלים בלי עין הרע.

לכן אתם מחוסנים.

אבל בואו תראו,

פפריקה או פלפל אדום, תראו מה יש לפני שטוחנים.

תסתכלו, לא תאמינו.

ראיתם כמה עכברים?

עוד פעם, תשים עוד פעם.

לא ראיתם כולם.

אל תסתיר, אדוני.

תראו כמה עכברים.

זהו, בתיאבון.

זה בארץ?

מה זה משנה איפה?

בכל מקום טוחנים עם כל מה שיש. אף אחד לא ייקח אלפי טונות

ויברור לך.

אתה יודע מה אנחנו עושים בשביל זה?

חותכים את זה עם הגבעול, עם העובש, עם הכל.

הכל טוחנים לך.

אנחנו חותכים בקצוות,

חותכים באמצע, פותחים מברשת,

מוציאים את כל הגרגירים הצהובים.

אחרי זה שמים את זה על שולחן שיקוף ובודקים אם יש תולעים. לא תולעים גדולות, יש קטנות, קטנות. ממש, כשאתה בקושי רואה אותם, רצות קטנות, צהובות,

זה לא יאומן כי יסופר. ואם זה נגוע, אז אתה אבוד לגמרי.

עובדים שעות על גבי שעות בשביל לברור תבלינים.

אנשים לא יודעים.

יש קורקום, קורקום.

אתה לוקח את הקורקום, יש בו חור, אתה לא רואה כלום.

יש לנו אחד מומחה כבר אצלנו,

הוא מוציא לך מתוך הקורקום עם סכין קטנה, טריק,

אתה רואה תולעת שהיא מכוסה בקורקום.

זאת אומרת, היא כבר מרוב שחפרה,

היא כל-כולה נהייתה קורקומית.

ואז אתה מוציא אותה ואתה רואה שזה חי. הנה, תסתכל.

דוגמה.

וזה, אתה יודע, קשה לשבור את הקורקום בשביל לחפש.

זה עם צבת,

בשביל להגיע.

זה עם צבת.

ואת זה טוחנים, חביבי, הכל ככה.

לפי ההלכה אני חייב להסתכל עם זכוכית מגדלת ו... מה שייך למגדלת, בלי מגדלת. רק מה שאתה רואה בעין.

בלי מגדלת.

אבל בעין רואים.

עכשיו, מה הם עושים? אף אחד לא בודק את זה.

כי אי אפשר לבדוק את זה.

וטוחנים את הכל כמו שהוא,

וזה לא מתבטל.

זה איסור גמור.

איסור גמור.

אז על מה הם כן סומכים? הם סומכים על הכסף שמשלמים להם.

הבנתי.

מה לעשות?

טוב, תודה רבה, כבוד הרב. תהיו בריאים.

תראה להם איך בודקים ברמלה, תראה להם.

הנה, ברמלה, בתקני השם.

רגע.

נו, תשים את הווליום.

מייד ניתן חיוך.

פה זה בדיקה, והנה פתחנו אחד.

מצאנו בו כל מיני משהו שלא נראה כל כך טוב. הנה זבוב, הנה זבוב. תצביע עוד דקה, תצביע. זה זבוב, זבוב. לא בטוח שרואים את זה במצלמות בתור זבוב, אבל זה זבוב. כן, ככה יושבים ובודקים דבר בבית. תודה. אני מאמין שיש פה עוד כמה, כי זה מה שנראה בעין, בלי לפתוח אותו.

כן.

שאלה.

תן לו בסוף.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

לגבי השאלה, המשך לגבי הסרטונים.

הם מפרסמים כל שנה לפני פסח,

זה צריך לצאת עכשיו פרוספקטים של הבד״צים למיניהם. ספרון, כן. ספרון של הבד״צ. והם בעצמם כותבים שהם בודקים עשר אחוז מדגמים.

אני יודע מה הם אומרים. זה גם לא נכון, עשר אחוז, אבל נגיד. כן, זה מה שהם כותבים.

זה מדגם. ומדגם לא מועיל.

ידוע עובר על סימן צדיק ט', סייף ה', אין לבטל איסור לכתחילה. אבל אם הם בעצמם רושמים את זה, זה נגד ההלכה.

נו מה אתה רוצה שאני עושה?

אז לא צריך את כל ההוכחות האלה. אם בד״צ, בד״צ... לא, אבל כשאתה רואה בעיניים תולעים. אתה רואה,

תראה להם בחייה. תראה להם מה יש בחסה.

אתם יודעים שבחסה יש לפעמים עכבר,

לפעמים נחש,

לפעמים צפרדע.

אתם מאמינים? כתוב בדוק עם חמש עותמות.

כן,

גוש קטיף.

כתבו את התולעים, כתבו את הג'וקים, הכול בפנים בפנים.

אז מה נאמרתם?

תבדקו רק. מי אמר לכם לא לאכול?

תאכלו אבל תבדקו.

מה זה נחש? אתם רואים בתוך החסה.

אתם רואים נחש?

מה?

הכול צריך לבדוק לפני.

אנחנו בודקים כל דבר.

תסתכלו, תסתכלו.

תראה להם.

נו, אתם רואים?

הלאה, תסתכלו איזה חמודי מציץ שם.

ראיתם כזה?

והלחם שאתם אוכלים בבוקר, אתם חושבים, אתם יודעים כמה באים אחריו? חלב ג'ה עכברים?

כמה עולים על הלחם?

משאירים את הלחם מחוץ למכולת,

ב-04 בבוקר

לחמים מגיעים,

ומה אתם חושבים שהעכברים, מה?

הם לא רעבים?

הם רעבים.

תראה להם, הנה תולעים בתוך הדגים,

בתיאבון.

תראה להם את הלחמים, איך הם אוכלים את הלחמים.

אנחנו עושים לחם לבד, הכל לבד, מיונז לבד, הכל לבד, הכל,

הכל.

ארבע בבוקר.

שימו לב.

זה אגף של הלחם.

רואים את העכבר הקטן והחמוד?

תראו כמה עכברים.

בא הארגזים של הלחם,

04 בבוקר.

תראו, כל השכונה שם. ארגזים של הלחם,

זה מה

שאנחנו אוכלים.

למה אתם שוכחים?

כתוב שאם עכבר אוכל מדבר מסוים, ואתה אוכל את הדבר שהוא נגע בו העכבר, זה מביא שכחה.

עכשיו, אתם מבינים למה אתם שוכחים כל פעם? יואו, איך שכחתי?

אכלת מה שאכל העכבר.

מה זה איך שכחתי?

כן, המצב על הפנים, בקיצור.

מי שרוצה לחיות בדמיונות שהכל בסדר, לבריאות.

כן,

תן לגברת שם.

ערב טוב.

אני תמיד שומעת את ההרצאות שלך ומאוד נהנית,

ממש ממש, גם של הבוקר, גם של אחרי צהר, של הערב.

ורציתי לשאול, מה אפשר לעשות לנפטר אחרי שנה?

כל מצווה שעושים בעבורו, זה מזכה אותו.

אם זה הבנים, זה אוטומט.

אם זה לא הבנים, אז או עושים שיעורי תורה,

או עושים הרצאה לעילוי נשמתו,

או קונים סידורים לבתי כנסת, ספרים לבית מדרש,

דברים שמשתמשים בהם תדיר, שהתוצאות שלהם לא נפסקות. גם אחרי שנה?

כל החיים, מה הפירוש? למה לא? אם אפשר לזכות אותו.

את מפקידה לו זכויות למעלה, לעילוי נשמת.

אם את עושה הרצאה,

כמו שעשו את ההרצאה הזאת,

ההרצאה הזאת, כל הזכויות, כל התורה,

כפול תרייג מצוות כל מילה, כפול האנשים,

כפול אלה שרואים עכשיו,

כפול אלה שיראו וישמעו כמוך מחר,

וכן על זה הדרך עד סוף הדורות,

כל זה שייך למי שהתנדבו בעבורו.

זה זכויות לאין סוף.

אוקיי. כן. עוד שאלה אחת, רגע. בבקשה.

אני תמיד שומעת את ההרצאות שלך, ואף פעם לא נתת איזה דוגמאות של רבנים תימנים.

חוץ מהיום שהפתעת אותי.

אההה. כן.

כל ההרצאות שמעתי.

רוב הדוגמאות שאני מביא,

דוגמאות,

אז הן בדרך כלל לא דוגמאות כל כך טובות.

דוגמה טובה הבאתי היום דווקא. לא, אמרתי היום. לא, אני אסביר.

היום. כשאני מזכיר רבנים מסוימים,

אז אני מזכיר את התורה שלהם. זאת אומרת, אני קורא מתוך התורה שלהם.

את מבינה?

אבל התימנים,

לא כולם כתבו הרבה ספרים. רק בדורות האחרונים קצת,

אחרי שהתברר להם שכתוב בזוהר הקדוש שמי שלא כותב, הוא יודע,

הוא עלול לענש.

אז המהריץ, לדוגמה, התחיל לכתוב אחרי שהוא ראה את זה.

אז הוא נפחד, אז הוא כתב.

אבל הם היו צנועים, הם היו ענבים, לא היו כותבים.

ידעו את התורה ולא כתבו.

אז אין הרבה. אבל גם מה שיש בעיקר זה על פרשת השבוע,

דברים כאלה אחרים, או בתחומים מסוימים שהם כמו שחיטה ודברים כאלה.

אבל ספרי מוסר,

כמו שאני מדבר, אני משתדל להעביר מוסר,

אז לפני 150 שנה התחילה תנועת המוסר,

ותנועת המוסר הייתה באירופה.

היו שם הרבה בעלי מוסר,

ובגלל שזה משפיע על אנשים מאוד,

לכן אני משתמש בחומר שהם כתבו.

הבנת? לא בגלל שאני מעדיף

לפי צבע או גוון.

הבנתי.

אפשר ברכה?

כן.

מרגלית בת רחל. מרגלית בת רחל, תזכי לעלות במעלות התורה עם כל המשפחה,

והקרובים,

והשכונה,

וראש העין.

תודה רבה.

כן, תן לבחור שם.

ערב טוב.

ערב טוב. רציתי בבקשה

לברכה לבנותיי.

אחת בת 32 ואחת בת 22. שילמדו חצי שעה שערי תשובה של רבנו יונה. לזיווג הגון בעזרת השם. כן, אבל שילמדו חצי שעה שערי תשובה של רבנו יונה,

שלושה חודשים רצוף כל יום ללא הפסקה.

מה שמותן?

שירן בת זהבה עודל.

שירן, והשנייה?

תהילה.

תהילה בנות.

זהבה עודל.

אבא אודל השם יזכה אותן לזיווגים הגונים מהרה. אמן.

ויש לי עוד בקשה קטנה.

יש לי חבר שגר בארצות הברית.

הבן שלו במלחמה האחרונה הוא נפגע בהלם קרב.

אז רציתי בבקשה,

הוא ביקש ממני, הוא ידע שאני מגיע לשם היום. שהוא בהלם קרב הוא חרדי, דתי, חילוני. האמת שהוא ממאי דתי אבל הוא הידרדר קצת החוצה.

אבל הוא בהכרה אבל. אבל הוא בהכרה כן. אם הוא בהכרה שיחזור בתשובה

וישתחרר מההלם.

התורה תשחרר אותו. בעזרת השם. אבל אם הוא לא ילמד תורה אז לא רק הוא בהלם יש פה גם אנשים בהלם. זה נכון אבל הוא אבל זה לא כאילו עכשיו הוא לא הוא לא בפס ישר מה שנקרא כרגע.

בסדר תגיד מה השם שלו.

קוראים לו אהרון צבי אביגדור בן שיפרא רחל.

אהרון צבי אביגדור.

אביגדור.

צבי.

נו.

אביגדור בן שיפרא רחל.

אמרתי את הכל או לא אמרתי? אמרת את הכל. אמרת שלוש שמות בתחום.

אז עוד פעם.

אהרון צבי אביגדור. אהרון צבי אביגדור. בן שיפרא רחל. שיפרא רחל.

השם יחזיר אותו בתשובה שלמה. אמן.

ויסור ממנו ההלם. אמן, כן ירצה. תהיה בריא.

כן, שאלה אחרונה פה לבחור.

שלום, כבוד הרב.

אני מתרגש קצת, מחילה.

יש לי שתי שאלות.

אחת, מצא לך רב והסתלק מן הספק.

איך היום בימינו אפשר לעשות את זה עם כל מה שאנחנו שומעים? קשה מאוד.

עשה לך רב והסתלק מן הספק? קשה מאוד.

גם הרבנים צריכים לעשות להם רב.

אוקיי.

זה בעיה.

אז לכן, אם תרצה לשאול כמה שאלות בהדרכה,

אתה יכול לכתוב אלינו, יש אימן,

ואז נענה לך.

ונחבר אותך למי שאנחנו חושבים שהוא יכול לענות לך בתחומים שאתה שואל,

ואז יהיה לך הדרכה וכיוון.

תודה רבה. שאלה שנייה.

מאשתי דווקא, היא שואלת, היא החליטה שאולי היא רוצה להתחיל לצאת לעבוד,

והיא שואלת מה דעת הרב על זה שהיא תהיה פחות בבית ותצא ותעבוד.

כמה ילדים? ארבעה ילדים, ברוך השם. ויש קטנים שהם בבית? יש ילד בן שנה אתמול. ואיפה ישימו אותו?

חשבנו מעון או משהו,

אבל היא לא בטוחה והיא לא סגורה וככה בגלל זה השאלה. המשכורת שלך לא מספיקה?

אני אגיד לך ככה, אנחנו מתחזקים שנתיים כבר ברוך השם, וככה באמת על הדרך, ומתחזקים עם הרב ועם כל מה שאנחנו משתדלים,

קצת נופלים, אבל באמת משתדלים ועושים עבודה.

מה שקורה,

יש לי עסק שברוך השם הוא מצליח מאוד,

אבל אני לא רואה כסף.

וזאת אומרת השם שלו מאוד גדול. אתה מעשר או מחמש?

אני, בגלל שיש לי חובות,

אז הרף של המושב אמר לי שאני לא צריך להסר

איפה שאנחנו גרים.

אנחנו תורמים. כמה אתה חייב?

יש לי בערך 250,000 שקל חוב. וכמה אתה מגלגל?

זה משתנה, זה יכול להיות נטו 20,000, 15,000, 10,000, 8,000, 20,000, זה נער כזה. לא הבנתי. ומאיפה צברת כל כך הרבה חובות?

לדעתי,

התחיל מאשראי וצ'קים וניהול לא נכון כנראה בעבר הרחוק שלנו.

יש לך חשב?

לא עכשיו אנחנו עובדים עם מישהו, ברוך השם.

אז צריך חשב שיגיד לך איך לא לעשות טעויות ואיך לעשות נכון.

תקשיב.

כן. בכל אופן, תתחיל לעשר.

אוקיי.

זה על חשבונך.

תאכל פחות,

אבל תתחיל לתת ברכה בעסק.

בסדר גמור. ותלמד שעתיים בתענית דיבור כל יום, בכל מצב.

אז אני צריך הסבר קצת יותר.

שעתיים אתה לומד תורה, תלמד משניות והלכות,

תתחיל.

שלושה חודשים, כל יום שעתיים בתענית דיבור. כל יום שעתיים שלושה חודשים. יש היום משניות מבוארות,

שגם בן אדם סתום יכול להגיד. אני לומד עם הבן שלי. אז זה מצוין.

אז ברגע שאתה מכניס את התורה לעסק,

אוקיי. ואתה שם חשב שלא תשגה בניהול,

בעזרת השם תיתן את המעשר כדי שלא תעני.

מעשר זה בשביל שלא יהיה עני.

מי שנותן חומש זה בשביל להתעשר.

שנאמר מכל אשר תיתני, עשר עשרנו לך. שתי עיסוריות.

זה חומש, 20%. אבל אתה תתחיל עם מעשר.

בסדר.

ואז תשרה ברכה במעשה ידיך.

רגע.

אישה שתצא לעבוד,

יש כמה מכשולות, כי צריך להיות עבודה שיש בה צניעות,

ואין בה חשש,

ולא מראית עין, ולא הכשלת הרבים,

וכולי וכולי.

וגם שלא יבוא על חשבון הבית,

כי היא תהיה עייפה,

ואז מתחילים,

בלית ברירה, להזניח כמה דברים,

ולפעמים הבעל יכעס

או לא יכעס,

ויבליג, ובסוף לא יבליג,

ויהיה בלאגן.

אז צריך לשקול את זה, עד כמה זה נחוץ.

אם זה אפשרי בתנאים של התורה,

וזה יועיל ויעזור בינתיים,

אז יש מקום לשקול את זה. אם לא,

אפשר להשאיר את הפתח שלך, הוא מספיק בשביל לפרנס שכונה שלמה.

תודה.

אם אפשר עוד משהו שלי ככה, שאני צריך להבין,

אני הייתי רחוק מאוד מהדעת. לא היה לי בית כנסת בילדות, שום קשר ממש לפני שנתיים, פרשת לך לך, ברוך השם, הקדוש ברוך הוא אמר לי, לך לך,

ובשבת אחת זה התחיל מהבן שלי,

בן שבע הוא היה, שבע וחצי,

התעורר בבוקר, אני רוצה לשים כיפה על הראש ביום שבת בבוקר.

אין לנו משפחה, אין לנו חברים, אין לנו במושב,

אין,

פשוט

ככה מהקדוש ברוך הוא.

ומפה זה התחיל להתגלגל.

בקצרה, ואז הגיעה שבת בפרשת לחייה, שזו שבת עולמית כזו.

אשתי ביקשה שנשמור שבת אחת.

הגעתי לבית כנסת, לא ידעתי שיש בכלל שחרית, מנחה וערבית.

ממש

ממש

בור, לא יודע כלום.

מהשבת הזו לא חיללתי שום שבת, כמה שאני יודע, כן? לא שלא חיללתי, אבל

לא ירדה לי הכיפה מהראש מאותה שבת, הייתי עם שיער ארוך, הייתי...

הילדים של היום בתלמוד תורה, אשתי עם כיסוי ראש, אנחנו באמת משתדלים, באמת הכול.

קצת נופל לפעמים בדברים שומר הברית, בלי בעיה. הכול היה לי בקלות, ברוך השם.

מרגיש את הברכה בבית, בילדים,

באישה,

אבל הקשיים באים לנו דווקא באמת במצב הכלכלי וזה. אז זה גם עכשיו נסגר, ברוך השם.

ואשתי בזמן האחרון קצת קשה לה עם זה, והיא איטי בזה, אבל אם אפשר לברך אותה שתתחזק ושהילדים שלי ככה יתחזקו,

וגם אם אפשר את חבר שלי, אברהם,

ברכה, אני אשמח. השם יזכה אתכם להתחזק בתורה בירת שמיים, כל המשפחה והחברים וכל הנמצאים כאן,

הקרובים להם, אמן ואמן.

ברוכים תהיו.

מי שרוצה יבוא לפה, אני אענה לו.

ומי שרוצה ספרים, מי שרוצה ספרים בחינם,

מי שרוצה ציציות, כיסויי ראש, יוכל לקבל כאן.

שלום וברכה.

יש כאלה שמטפלים בזה, כן, אבל זה פסיכולוגיה.

מי שרוצה ספרים,

יהודה בן תימה אומר, ואז קנמר וקל קנשר, ורץ כצוויץ וגיבור קרעי, עשות רצון אביך שבשמיים.

הוא היה אומר,

אז פנים לגיהנום ובושת פנים לגן עדן.

יהי רצון מלפניך, השם אלוקינו ואלוקי אבותינו,

שתבנה בית המקדש בנהרה בימינו.

יהי רצון מלפניך, השם אלוקינו ואלוקינו.