רמלה - עד כמה הצער והיסורים חשובים לקנין התורה?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

לעילוי נשמת יוסף בן מרים וזיווג הגון ופרנסה בשפע לגדי בן וינרה.

הערב גם לעילוי נשמת הורי בחמים, מנוחתם עדן.

וילך משה וישוב אל יתר חותנו ויאמר לו

אלכנה ואשובה אל אחי אשר במצרים.

אמרו ריבותינו בתחילה הלך אצל פרעה בשליחותו של הקדוש ברוך הוא

ואחר כך וישוב אל יתר חותנו.

בנו של רבי חיה הגדול אמר

לא הלך אצל פרעה עד שהתיר לו יתרו את נדרו

וילך משה

להיכן הלך?

הלך ליטול אשתו ובניו.

אמר לו יתרו להיכן אתה מוליכן?

אמר לו למצרים.

אמר לו אותם שהם במצרים מבקשים לצאת

ואתה מוליכן?

אמר לו הם עתידים לצאת ולעמוד על הר סיני

לשמוע מפי הקדוש ברוך הוא

אנוכי אדוני אלוהיך

ובניי לא ישמעו כמוהם?

אני חושב שיש פידבק. בכל מקרה תיקח בחשבון.

אז זאת אומרת

יתרו שואל

לאן אתה מוליך אותם? אז הוא אומר לו למצרים.

אז הוא אומר לו אלה שנמצאים במצרים בשעבוד מבקשים לצאת ואתה מוליך אותם לתוך השעבוד?

אז הוא אומר אבל הם עתידים לצאת ממצרים בסוף אחרי השעבוד ולעמוד על הר סיני לשמוע מפי הקדוש ברוך הוא

אנוכי אדוני אלוהיך עשרת הדיברות

ובניי לא ישמעו כמוהם?

מי שמבחין מבחין פה שיש פה משהו.

מה ההדגשה?

ההדגשה אומר ובניי לא ישמעו כמוהם?

לא הבנתי.

אם הבנים של משה רבנו יגיעו ישר למעמד הר סיני

ולא ילכו למצרים להשתעבד ואחר כך לצאת מה הם לא ישמעו כמוהם?

אתם חושבים שכל אחד שומע אותי פה אותו דבר?

אתם טועים.

אתה עשית לא. למה לא?

אף אחד לא רואה שהוא מאפר את זה אולי מבין ההבנה שלו או אחרת?

זה ההבנות הרגילות

מה שאתה אומר

אבל תכף תגלו דבר חדש ורובד חדש שלא חלמתם עליו בכלל

ההדגשה במאמר הזה היא ובניי לא ישמעו כמוהם

המגמה של משה רבנו הייתה שגם בניו ירגישו במעמד הר סיני אותה התנשאות רוחנית

שירגישו שאר המשועבדים

כי אינו דומה טעם הכמיהה לשם יתברך

של אחד שהתענה בעבדות ושפלות

ויצא לחירות

כטעמו של אחד שנזדמנה לו התעלות נפשית פשוטה

משה רבנו רצה שגם בניו יעברו בכור הברזל של עינויי מצרים

שבניו גם כן יהיו קרובים לאותם העינויים והגעגועים

לאותה אווירת האנחות

והתשוקות לגאולה

שגם הם השתתפו בסבל ובצער

הגילויים בהשגות

של אלה

שעברו את כל השעבוד ומחכים לחירות ולגאולה

במתן תורה מתוך אמונה בשם

הם הרבה יותר מזוכחים ונעלים ממי שלא סבל את השעבוד של מצרים

כמו שאמרו זיכרונם לברכה

ויקח משה את אשתו ואת בניו

למה הוליכן?

כדי שיהיו עם ישראל ויקבלו את התורה

שאם יסבלו יחד עם ישראל הם יזכו לראות גם כן במעלות התורה

איזה מעלות הם יזכו לראות ולקבל

כמו אלה שיצאו מאפלה לאור גדול

כי ההשגות שמשיגים זה לא בא בחינם

ואי אפשר לקנות את זה בכל הון של העולם

ולא יועיל גם הייחוס ולא הזכות של משה רבנו אבא שלהם לא יועיל

צריך לעבור את הכור הזה כור הברזל

להרגיש את כל זה בשביל להרגיש את השחרור

אז אם הבנתם עד עכשיו מה שאמרתי אז במשפטים קצרים ניתן להסביר ככה

אדם שיוצא אחרי

מאסר עולם

לטיול בפארק

זה בשבילו חלום שאין כדוגמתו בהרגשה עילאית בין חורים אם לוקחים אותו גם

למקום לאכול סעודה כמו שצריך לא כמו בכלב

סעודה כמו שצריך

זה בשבילו סעודה שאין כדוגמתה וכולי וכולי וכולי

אבל אם בן אדם תמיד הולך בפארק כל יום עושה סיבוב או שכל יום הוא אוכל במסעדות

האם שניהם מרגישים אותה ירגש?

זה בא אחרי שעבוד

אחרי ייסורים אחרי ביזיונות

אחרי מאסר

בשבילו כל פסיעה זה אוצר שאין כדוגמתו זה בכלל מושגים אחרים

ההרגשה ההתבוננות ההסתכלות ההבנה ההבחנה

עם ישראל הוא בשעבוד 210 שנה מתוכם 86 בשעבוד ממש

הבנים של משה רבנו

היו בנחת

עכשיו תביא אותם לקבלת מתן תורה הם לא יתפעלו כמו אלה שיצאו ממצרים

כמו אלה ששועבדו כמו אלה שנגסו בהם זה לא אותו דבר בכלל בכלל בכלל

בציפייה לשחרור מי שהיה בצבא יודע איך סופרים על הקיר את החודשים האחרונים איך מסמנים באיקסים

ועוד יום נשרף ועוד יום נשרף ותכף משתחררים

מלקחת את הקיטבג פעם אחרונה

להחזיר אותו וואי וואי וואי ללכת פתאום על נעליים אחרות לא כבדות

פשיעי איזה דבר זה

אז להגיע למעמד הר סיני זה משהו אחר

גם פה כשיושבים כאן אנשים זה משהו אחר לגמרי כל אחד

יש אחד אומר בוא נשמע מה יש לו למכור

יש אחד מחכה לזה בנרות

יש אחד הכין את ההרצאה וטרח ושילם כסף

ויש אחד כזה וכל אחד זה שונה לגמרי זה לא כל אחד עם איזה רקע הוא בא לפה מאיזה סיבות

יש אחד חולב ומחכה לפה בשביל לבקש ברכה וישועה ועצה

ויש אחד

ללמוד שיעור תורה יש פה שיעור תורה למה לא נשמע

זה לא אותו דבר בכלל כל אחד עם ההכנה וכמה היה קשה לו יותר בשביל להגיע או ציפייה או המתנה

או הגעה וכולי

זה עולם אחר לגמרי לכן גם

הקבלה שמקבלים מההרצאה היא שונה בתכלית

כולם ישמעו אותו דבר דרך המיקרופון עם הרמקולים

אבל לקבל פנימה

זה כל אחד לפי ההכנה שלו

לפי ההשתוקקות שלו

לפי ההמתנה שלו

זה משהו אחר לגמרי

זה לא חוסר בהבנה או ברצון רק

בכלל לא יש עוד את הרובד הזה שאני אומר שאנשים בכלל לא יודעים להתייחס אליו

הגילויים

בהשגות

כמו שאמרנו במתן תורה

הם שונים לחלוטין

ממי שלא סבל שעבוד

של מצרים לכן לקח משה רבנו היה מוכן להכניס את הבנים שלו

לשעבוד

בשביל שהם יזכו לצאת כמשועבדים שנגאלו

ואז ירגישו את קבלת התורה וישיגו את ה...

ההשגות העליונות שהן שונות לחלוטין אם לא היו עוברים את זה

שלמה המלך עליו השלום אומר

לב יודע מרת נפשו

ובשמחתו לא יתערב זר

הפסוק הזה אומר הילקוט שמעוני מדבר על יתרו

לב יודע מרת נפשו

זאת אומרת כל אחד יודע כמה קשה היה לו כמה מרמור הוא עבר

מה הקשיים שלו

וכשאחד עובר דברים כאלה אז בשמחתו לא יתערב זר

אף אחד לא יכול לשמוח את השמחה

של מי שעבר את המרירות

אי אפשר

בן אדם התחתן

היה לו עיכובים בעיות הלך לשבעים שידוכים בסוף מצא

ההורים התנגדו בלגן אין כסף

בסוף הוא עומד תחת החופה

קיצרתי לכם

מישהו שיבוא לשמוח איתו בשמחה הזאת ירגיש את השמחה שהוא עובר?

מי עבר את המרירות עד עכשיו?

הוא!

אז אפשר שזר ירגיש את השמחה שלו בדיוק כמו שהוא מרגיש? לעולם לא

כמו שאף אחד לא מרגיש את הכאב של השני

יתרו בא למדבר

להשתתף עם ישראל בשמחת קבלת התורה וחכמים זיכרונם לברכה קראו לו זר

שמחה זו של מתן תורה מיוחדת ומסוגלת רק לעם ישראל

שהם סבלו ונזדככו

ואפילו הגדול שבגדולים

אפילו מחסידי אומות העולם

לא יכול בנידון הזה להשתוות אפילו לקטן שבישראל

כי אפילו הקטן והפחוט שבישראל

שסבל את העלבונות של השעבוד

הרוממות של ההשגה שלו וההזדככות שלו היא כזו שהחוקר והפילוסוף הכי גדול שהגיע למעמד הר סיני

ייחשב לידו כזר

יתרו חותן משה היה חוקר גדול ונעלה הרי הוא בדק את כל העבודה הזרה שיש בעולם

בראי שהכל שקר וזרק את הכל לפח

ובשביל זה הוא סבל והוחרם מבני אמונתו

בגלל שהוא גילה את האמת הזו שהכל שקר כל העבודה זרה

וגם הוא נקרא זר

לגבי ההשגות האלוקיות

של הנעלבים במעונים

ואין ההגדרה פה זר,

מורחק או שפל

אלא שלגבי השמחה שמימית הוא זר

והוא לא יכול להתמזג ולא להתאחד בהשגה הזאת כלל

כי הוא לא סבל ולא נטענה בכלל

עוד מובש שאומר הקדוש ברוך הוא

בניי היו משועבדים בטית ולבנים

ויתרו היה יושב בבטח והשקט

ובא לראות בשמחת התורה עם בניי

איך הוא יכול?

לפיכך כתוב וישלח משה את חותנו

וילך לו אל ארצו

רבי יהושע אומר שלח אותו בכבודו של עולם

ויש גורסין מכבודו של עולם שלא יהיה במתן תורה

למה?

לא ראוי שיהיה לא יכול לקבל את התורה כמו שכל ישראל קיבלו אותה אחרי הצער והשעבוד

מכאן אמרו חכמים

שכל המצטער בצער הציבור זוכה ורואה בנחמת הציבור

ויתרו לא היה בצער ציבור

לכן לא זכה בנחמתן

ומהי הנחמה? מתן תורה

לכך שלח אותו משה חותנו

אתם שומעים איזה דבר זה?

יש הרבה אנשים שרוצים להתחמק

במקום שהציבור מצטער

כגון תבלינים

יש כאלה רוצים ללמוד תורה רק

מה להם ולתבלינים?

אבל מה לעשות שיש צער ציבור?

הציבור צריך כי הציבור לא עושה

ואם לא הוא ייכשל וייחטא

אז החליטו שצריך לעשות גם את זה

אז כל המצטער בצער הציבור זוכה ורואה בנחמתן

ותארו לכם שיתרו לא היה בצער הציבור, לא באשמתו

אז הוא לא זוכה בנחמתן

והוא לא זוכה למתן תורה ומשה שולח אותו בחזרה אל מקומו

מסקנה

להשגות אלוקיות זוכה רק מי שעמל,

מתבזה ומצטער

ולא זוכה אחר

ואפילו אלה שהיו בשעבוד של מצרים

היו בהם בעלי דרגות שונות

לפי איכות האמונה ולפי הציפייה

כל אחד זכה לגילוי

שונה מחברו

וחברו שהיה פחות ממנו בסבל, בכמיהה,

הוא כזר ייחשב

לגבי השגת חברו.

לכן אתם תראו יש אנשים מגיעים לשיעור תורה

יש כאלה שתראו אותם ככה

שומעים בשקיקה

ויש כאלה רק נכנסים מתחיל השיעור נרדמים

זאת אומרת לא כל אחד בא מאותה סיבה

אם הייתה לו כמיהה והמתנה גדולה וציפייה וזה כרוך בוויתורים,

בהפסדים, בכל מיני דברים, ודאי שהוא לא בא לישון

הוא בא לשמוע

הוא רוצה לצאת עם משהו

אבל אם בן אדם אמר טוב שיעור תורה זה מצווה תלמוד תורה כנגד כולם אני גם אליך אבל מה אני עושה אני עייף, ארוג, ארוג, ארוג, ארוג, ארוג

נרדם

אז זה תלוי כמה הציפייה הייתה קודם כמה הכמיהה הייתה לכן הקליטה היא שונה

מכאן

אנחנו רואים שגם בין אלה שציפו לגאולה היו רמות שונות

ועל זה אמרו חכמים בפסוק

קול אדוני בכוח

קול אדוני בהדר

קול אדוני שובר ארזים

מה זה קול אדוני בכוח?

לפי כוחו של קול אחד ואחד

ההכנה של קול אחד לקבלת השראת השכינה

היא הכריעה

את שמיעת האוזן לקליטת קולו של השם

יש אנשים ששומעים את אותו דבר יש כאלה שנרעדים

יש שנפחדים

יש שמקבלים את זה חפיף

יש שמזלזלים יש גם לועגים אותו דבר שמעו אותו דבר אותו דבר

במה זה תלוי?

בהכנה של קול אחד

אתם שומעים?

יש אנשים שיוצאים משיעור מייד הם מתחילים לעשות מה שהם למדו

יש אנשים שיצאו משיעור

יגידו יש שיעור

למדתי שם חידושים שניים משהו

אני אגיד אותם על שולחן שבת

זה מה שהוא לקח

שיהיה לו משהו להגיד על שולחן שבת ואחרי זה הוא ישכח את זה

תשאל אותו בעוד שנה מה היה? לא זוכר

לכן כתוב קחו דברים

ושובו אל השם.

כשאתה בא לשמוע משהו, דבר תורה,

אז קחו דברים,

ומה עושים איתם, ושובו אל השם.

הרי מה המטרה של דברי תורה?

לקרב אותנו לקדוש ברוך הוא,

כדי שהקדוש ברוך הוא יתקרב אלינו,

ומה שנבקש הוא ישמע לנו.

כשאנחנו קרובים לשם,

הוא קרוב אלינו.

וקרוב השם לכל קוראיו,

אבל לכל אשר יקראוהו הוא באמת.

אם אתה גם מתפלל עליו, וסתם אתה גומר את התפילה,

אבל אתה לא התכוונת באמת בכל בקשה ובקשה,

אז אתה רוצה שהוא יתייחס ברצינות? הרי אתה בעצמך לא רציני.

איך הוא יתייחס?

ואחר כך הוא שואל, אני מתפלל, הוא לא עונה לי.

למי יענה?

אתה שמעת מה אמרת בכלל?

ומה חשבת כשדיברת איתו?

על החובות? על השוק? מה עוד צריך לקנות? מה שכחת?

מי חייב?

איך תגמור את החודש?

נו אז מה אתה רוצה שהוא יענה לך?

אתה רוצה שהוא ישלם לך את הארנונה?

אז זאת אומרת זה תלוי הכל בהכנה.

כפי השיעור של כיבוש היצר וההצטיינות במצרים,

ככה זכו לטהרה ולקידוש נשמתם במחמד הר סיני.

כל יהודי ויהודייה שהיו במצרים.

כמה שהם כבשו את יצרם הרע,

כמה שהם הצטיינו במצרים ולא נלכדו בתרבותם של המצרים,

ככה הם זכו לטהרה ולקידוש הנשמה במעמד הר סיני.

ועל זה מצאנו בזוהר הקדוש,

על הפסוק,

הפסוקים

ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו,

הסירו את אלוהי הנכר אשר בתוככם והטהרו ואחליפו שמלו תיכף.

ונקומה

ונעלה בית אל

ואעשה שם

מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי ביהי עימדי בדרך אשר הלכתי.

אתם לא זוכרים את כל מה שאמרתי

אבל אני אציין.

בתחילה כתוב

ויאמר יעקב אל ביתו

ואל כל אשר עמו,

הסירו את אלוהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם ונקומה.

מה אומר ונקומה? לשון רבים. ונקומה.

ונעלה בית אל.

אבל אחר כך כתוב ואעשה שם מזבח.

לא כתוב ונעשה.

קודם הוא דיבר לרבים.

אז למה הוא לא אומר ונעשה שם מזבח?

למה בלשון יחיד באעשה?

אתם יודעים מה הטעם?

מה הטעם? נראה אם מישהו יודע.

מישהו יכול להעלות על דעתו למה הוא אמר ככה ואחר כך כך?

אתן לכם רמז?

אולי הכוונה שלו,

כאילו הוא בעצמו אבל הכוונה היא ככה רבים.

לא. מדובר ביחסי הכוונה אני ולא אתם.

למה?

רמז.

לאור מה ששמענו את השיעור עד עכשיו הבנו שיש חילוק בין לבין.

לאור זאת

הוא אמר נקומה

ואחר כך הוא אומר ואעשה.

מה זה אומר?

אתם רואים שזה

תלוי איך מגיעים לדרשות?

אם באים לשמוע, ללמוד,

להפנים,

צ'יק צ'אק הייתם מבינים.

אבל אתם מסתכלים עליי ועל התנועות ומה אני אומר.

אבל הראש פורח באוויר.

אז לכן

חאנג'ורי בסט.

תשמעו עכשיו. עכשיו תגידו, אה, נכון. אה, נכון.

מה הטעם?

לפי שעברו על יעקב אבינו צרות

מהיום שהוא ברח מלפני אחיו עסם,

שכתוב אי עימדי בדרך אשר הלכתי. אלוקים שמר עליי בדרך ויהיה עימדי כל הדרך שהלכתי.

אבל הבנים שלו לא היו בעולם, הם באו אחר כך לעולם.

לכן הוא לא כלל אותם עמו.

מה הפירוש?

אמנם הוא קרא יעקב לבנים,

בואו תשתתפו איתי בעלייה לבית אל.

ומשך את ליבם להתרומם למעלות שמימיות כלליות.

אבל לזבוח זבחים על המזבח?

להודות להשם יתברך על כל המאורעות שעברו עליו מהפחד של עשיו שביקש להורגו?

מהתעלולים של לבן שרימה אותו עשרים שנה?

בזה הוא היה יחיד.

והבנים שלו לא מסוגלים לאותה השתבחות הנפש שתגיע בשעת עשיית המזבח.

כי כאן,

בשעת עשיית המזבח והקרבת הקורבן תודה להשם,

הם כמו זרים יחשבו.

זאת אומרת,

הם לא יכולים להודות להשם כמו שהוא אחרי מה שהוא עבר.

הם לא עברו את זה.

אז ההודאה שלהם והקורבן שלהם לא ידמה ולא ישווה

למה שהוא יקריב.

לכן הוא אמר להם,

לעלות בית אל,

להתרומם ברוחניות.

כולנו מוזמנים.

אבל מי יכול להקריב קורבן?

שיהיה לריח ניחוח לשם עם הודאה והשתבחות הנפש על כל מה שעברתי עד עכשיו והשם הציל אותי והיה עימדי בדף. מי הרגיש את זה?

אני שעברתי את זה.

לכן אתם לא יכולים להשתתף בזה כי זה משחק כאילו.

וכאן מבהיל הרעיון

כמה השוני עמוק

אפילו בחופות של צדיקים

שהם נבדלים אחד מן השני בצביונם קומתם באופיים

ואפילו שהתשוקה של הצדיקים

היא לשם ייחוד קודשא בריך ובשכינתא. כולם רוצים לעשות נחת לבורא.

אבל כשצדיקים מגיעים לעולם האמת

כתוב לכל צדיק וצדיק יש חופה שלו.

ולחברו יש גם חופה לכל אחד נחווה מחופתו של חברו מה פירוש?

אתה רואה פתאום שהחופה של החבר שלך הצדיק השני שניכם בגן עדן

היא הרבה יותר גדולה רחבה מוארת תיאורים תיקחו איך שאתם רוצים

היא יותר גדולה

ואתה נחווה

יש לך קנאה לא קנאה כמו שאין פה

אלא

למה לא התאמצתי עוד

והייתי מגיע לחופה כמו שלא?

אם הוא הגיע לזה זה רק בגלל שהוא התאמץ יותר

אז רואים כמה שאדם מצטער יותר, זוכה יותר

ומי שפחות פחות

וכשמגיעים לשם שם זה סופי

ואתה נתקע בחופה שלך ואתה רואה את החופות של חבריך לאין שיעור

ואתה אומר בוא הנה אני הייתי איתו באותו בית כנסת התפללנו באותו בית כנסת

איך יכול להיות שהוא כאן ואני... מה זה?

תלוי כמה אתה השקעת כמה התאמצת

יש כאלה באים לכנישתא יש כאלה לא באים

יש כאלה באים כבר לפני הכנישתא שעתיים

ומפללים נץ ושומעים דרשה ולומדים בכולל ואחר כך תבלינים ואחר כך עוד פעולות כאלה ואחרות

אנשים מתמסרים לא משאירים לעצמם פנאי לרגע

ובתנאים קשים בלי משכורות בלי עבודה בחוץ יא ביי ביי

וכשאתה תגיע לעולם האמת

וואי איזה הבדלים יהיו הרי על כל צער וצער זה חופות לאין שיעור

תכף נראה איפה זה מגיע

אז אם כן

רואים מפה שגם בחופות בעולם העליון זה משתנה

פסוק אחר בתורה

ואחר באו משה ואהרון ויאמרו אל פרעה

כה אמר אדוני אלוהי ישראל

שלח את עמי ויחוגו לי במדבר

איפה הזקנים?

כתוב שמשה ואהרון והזקנים הלכו אל פרעה

מה להגיד את מה שאמרנו

משה ואהרון מסתובבים אין שבעים זקנים השתמטו

פחדו להיכנס לפרעה זה לא צחוק זה מלך רשע גדול

ובכניסות שלו לארמון היו אריות ודובים והכול וואי וואי וואי וואי פחד פחד

כשמשה ואהרון הגיעו האריות והדובים היו מפחדים מהם

והיו מלווים אותם כמו חתולים

ופרעה לא הבין איך הם מצליחים להיכנס

איך הם מצליחים להיכנס

ופרעה כידוע היה גובה שלו ככה

אמה

זה הגובה שלו

ומשה רבנו היה חמש מטר פלוס

והאהרון ענקים

והם נכנסים

אבל השבעים זקנים התאדו

לכן כתוב ואחר באו משה ואהרון רק

איפה הזקנים?

נשמטו אחד אחד

לא השתתפו בתבלינים

מה כתוב?

ובסיני נפרע להם

הקדוש ברוך הוא נפרע להם

כתוב וניגש משה לבדו אל אדוני והם לא ייגשו

והחזירו

מאחוריהם, רצו לעלות גם כן לשם, כמו משה. מה, משה, אנחנו שומעים זקנים. הוא אומר, לא, לא, לא.

אתם באתם איתי לפרעה?

לא.

לרדת?

לרדת?

לרדת?

איזה פדיחה.

יא בביי.

הם רצו גם כן, אבל לא מותק.

מי שלא יצטער בצער הראשון,

לא יזכה בנחמה.

לא.

על זה העיר עמארנקה,

זה רבנו עובדיה מברטנורה בפירושו על רשי.

הוא שואל על אהרון.

אם כן, אהרון מה חטא שלא ניגש עם משה? כתוב,

בניגש משה לבדו אל השם.

אבל כתוב, מאחר באו משה ואהרון אל פרעה.

אז למה?

מה חטא אהרון? למה הוא לא בא?

למה ניגש רק משה?

למה היה לו מחיצה לעצמו,

כמו שפרש רשי בפרשת יתרו?

אומר רבנו עובדיה מברטנורה, יש לומר,

לפי שלא נתאמץ בדבר כמשה,

שהרי כתב אותו הפסוק אחר משה.

כתוב, ואחר באו משה ואהרון.

לכן לא זכה להיכנס במחיצתו של משה.

אתם שומעים?

יש אחד אומר, אני!

ואחר כך השני אומר, גם אני! אה, אז אתה לא הראשון,

אתה כבר השני.

גם אני, זה בגלל הראשון.

אמרת, גם אני.

זאת אומרת, אתה, אם לא היה הראשון, היית ממתין.

לא היית עושה, לא היית עומד, לא היית פועל, לא היית יוצא, לא היית הולך.

זאת אומרת, יש הבדל בין מי שעושה ארבע מאות גרם

בשעתיים פלפל שחור,

למי שעושה אפילו שלוש מאות שמונים.

משהו אחר לגמרי, לגמרי.

אבל הלכו, משה ואהרון, ונכנסו אל פרעה.

אבל הוא לא נתאמץ כמו משה.

לכן יש לו מחיצה אחרת.

יא באביי,

ככה, ככה, מקפידים בשמיים על כל גרם.

כן, ככה מקפידים על כל גרם.

כן.

כשם שפרצופיהם שונים,

כך אין מידת האלוקות של כל אחד ואחד שווה לזו של חברו.

ומה שהאחד מגלה לעצמו בידיעת האלוקות,

אצל חברו זה נחשב זר.

כוחו של כל אחד ואחד הוא בגילוי האלוקות המיוחד לו.

לכן,

יודע לב מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר.

כל אחד יודע בליבו כמה קושי היה לו, כמה מרירות, כמה צער, כמה מאמץ,

כמה סבל, כמה

ויתור על שינה, ויתור על... הרבה דברים בשביל להשיג תורה, מצוות וכל דבר.

כל אחד יודע.

אבל כשתהיה השמחה, כשהוא יקבל את השכר,

אף אחד לא יוכל לשמוח איתו כמותו,

כי הוא נחשב זר לגביו.

יש פה אנשים

ששעמם להם הלילה והם אמרו אני אבוא לראות, לשמוח, מה אכפת לי? הוא כבר פה, נהרס לראות.

יש אנשים שהיה להם אולי חתונה הערב, הם ויתרו עליה ואמרו אני בא לא מוותר על השיעור תורה.

יש אחרים אמרו יש תוכנית וסדרה שאני לא מפסיד אף פעם, אמרו אף פעם אני הולך לא מעניין אותי הסדרה, כלום.

כל אחד עשה איזה ויתור כשהוא בא לפה, כל אחד עשה איזה ויתור.

אבל לא דומה ויתור של זה לויתור של זה.

יש אחד בא ממרחק כמה מטרים, יש אחד קילומטרים,

יש אחד בא מעיר אחרת.

יש אנשים שבאו, יכול להיות, מחיר רחוקה מאוד.

יש אנשים, יכול להיות, שבאו מטיסה ישר לפה.

היו כבר מקרים כאלה.

זאת אומרת, זה לא דומה.

בכלל לא דומה. בשמיים מחשיבים כל פרט, כל מאמץ,

כל צער, כל ניסיון שעומדים בו.

בשמיים זה נחשב מאוד מאוד מאוד.

לכן אם מזדמן לאדם קושי,

הוא צריך לשמוח לקראתו, כי בזה הוא יכול להראות לקדוש ברוך הוא את נכונותו ומסירותו לכבוד השם ידברך.

אם זה לא בא בקושי, מה החוכמה?

מה החוכמה?

ילד בן שבע שהולך, מישהו מתפעל,

אבל ילד בן שמונה חודשים שמתחיל לצוע את הצעד הראשון, כולם מוחאים לו כפיים,

כי הם מבינים את הקושי.

הוא עוד לא יציב בכלל.

זה הצעדים הראשונים.

ורואים את המאמץ.

והוא לא מבטל, והוא נופל וקם.

זה משהו אחר לגמרי.

לא מסתכלים כמה הוא מתקדם.

לא, בכלל לא. רואים את המאמץ.

כמה הוא מוכן להתאמץ.

ותראו היום אנשים מבוגרים,

אני מדבר על נוער.

תרד למכולת, תביא לי זה וזה.

וואו, עוד פעם, אין לי כוח.

אין לך כוח?

לבעוט בכדורגל שעות אתה יכול?

לבעוט ברגליים של החברים שלך אתה יכול?

לטפס בכל מיני סנפלינג אתה יודע לעשות?

הכל שחייה, אתה טוב, הכל טוב, רק לרד למכולת אתה לא יכול?

אין לי כוח.

הוא לא מוכן להצטער, כי אימא שלו מטרטרת אותו יותר מדי.

די, חלאס, תעזבי אותי.

למה?

בורא עולם מחכה לראות על כל קושי כמה אתה מוכן להשקיע. הוא סופר את זה, או-אה.

כמה שכר מקבלים על זה. כמה שכר. אין לכם מושג. אין לכם מושג.

לא בכדי אמרו חכמים,

גדולה אחת בצער ממאה שלא בצער.

אתה קם בכיף להניח תפילים מאושר, שמח.

זה, מגיע לך שכר על הנחת תפילים.

כמובן, תלוי בכוונות, תלוי בזה, תלוי איזה תפילים, נכון.

אבל אחת שקם

והוא סובל מכאבים

בכל הגוף,

וקשה לו להניע את הידיים,

והוא כורך את התפילים על הזרוע ועל הראש עם קושי ועם כאבים,

הוא מקבל פי מאה.

כמו מאה ימים של הנחת תפילים.

למה?

בגלל שפה הנחת התפילים הייתה עם צער.

עדר בא לפה עייף.

עייף!

אבל הוא אומר, אין.

אני חייב לשמוע את השיעור עד הסוף.

אז מה הוא עושה? הוא מרגיש שהוא מתנמנם, הוא קם ועומד.

כי הוא לא רוצה להירדם.

אתם רוצים לראות מסירות נפש כזאת?

הגאון מווילנה פעם הכניסו אותו למאסר.

וכשהכניסו אותו למאסר זה היה בסוכות.

בסוכות אין במאסר אצל הגויים סוכה.

ואסור לישון חוץ לסוכה.

אז הוא היה צריך להחזיק את עצמו עם עיניים פקוחות בשביל לא לישון.

אתם יודעים מה זה להחזיק את העיניים פתוחות בשביל לא לישון?

לא לישון.

לא לישון. אסור לישון מחוץ לסוכה.

לא לישון.

אבל אתה אנוס. אין סוכה, מה נעשה?

אבל כל זמן שאני יכול להחזיק מעמד,

אז אני חייב להחזיק מעמד.

אם אחרי שאני תופס את היד אני עם הידיים נרדם

ונופל,

זה אונס שאין, אין,

אבל כל זמן שאני יכול,

ככה הוא היה.

זה נקרא בן אדם שמראה לקדוש ברוך הוא,

אני איתך עד הסוף, עד טיפת הכוח האחרונה,

אני איתך, מה אתה אומר? אמרת לי, אסור לישון? אסור לישון.

אסור לישון.

אתם מבינים? מסירות נפש.

טוב,

עכשיו אנחנו נלמד את הכללים.

התורה נקנית רק על ידי איסורים,

שתדעו לכם.

אין דבר כזה שאדם יזכה לקנות תורה בסבבה,

בכיף.

אין דבר כזה.

כמו ששנינו בברכות ה',

תניא רבי שמעון בר יוחאי אומר,

שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל,

בכולן לא נתנן אלא על ידי איסורים.

ואלוהם השלושה.

תורה

רק על ידי איסורים.

זאת אומרת, על ידי צער,

קושי,

בלי עצלות,

זריזות.

ארץ ישראל נקנית בייסורים.

האנשים חושבים שיבואו לארץ ישראל ישר יקבלו אותם. הכינו להם ממשלה מתאימה לייסורים.

והעולם הבא גם.

העולם הבא נקנה בייסורים.

וכתוב באבות במשנה.

כך היא דרכה של תורה.

פת במלח תאכל ומים במסורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה תעמל

אם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא

כך דרכה של התורה אתם שומעים איך קונים תורה

תורה קונים

עם צער

פת במלח תאכל

זה לא קרום אסון

זה פת

במלח תאכל

ומים

ברוך ה' אלוהינו מלאכו עליו משהקול נהיו ודבוריו

במסורה תשתה, מה זה במסורה? זה כמו מבחינה שבודקים בה את כמות המים

כאילו לחם יבש עם מלח

ומים

פת במלח תאכל ומים במסורה תשתה

ועל הארץ תישן לא על פרדייס

בחיי צער תחיה

גם בתנאים האלה

ובפרט בתנאים האלה

קונים תורה

אם אתה עושה כן או אם תעשה את זה בפועל תעשה כן

אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא

טוב לעולם הבא אני מבין אדם שיהיה מוכן בצער כזה ללמוד תורה לכבוד השם יתברך

ודאי שמגיע לעולם הבא

אבל איך אפשר להגיד שאם אתה עושה כן אז אשריך בעולם הזה

מי האשרב שיושן על הרצפה ואוכל בקושי לחם ושותה ימיה וחיי צער

איך אפשר להגיד עליו אשריך בעולם הזה?

תודה תזכה למצוות

אתם רואים דיברתי על מים במשורה קיבלתי כפול

בקיצור

איך אפשר להגיד אשריך בעולם הזה?

רק מי שעושה כן הוא ירגיש כך רק מי שעושה כן מי ששומע את זה

מדרשן

הוא לא יכול להאמין שיש דבר כזה. אין דבר כזה

תבואו תראו אצלנו איך לומדים תורה

אתם לא מאמינים אנשים עם כל הקשיים כמו שאמרתי ממש

ומאושרים

והיום כבר נותנים דרשות כל אחד נותן דרשות יא חביבי לאיזה מדרגות אנשים מגיעים

כך דרכה של התורה וזה מהמידות שהתורה נקנית בהם וכך אמרו לנו חכמים במ״ח דברים התורה נקנית 48 דברים

מיעוט תענוג

ובקבלת הייסורים

והנה מידות האלה

דרך הטבע הם כדי לקנות תורה וכמו שבתלמוד

צריך ללמוד בשמיעת האוזן בבינת הלב

בשימוש חכמים בדקדוק חברים

כמו שאלה חייבים בשביל לקנות תורה גם מיעוט תענוג חייב להיות וגם לקבל ייסורים

כי אין אדם יכול לעסוק בתורה כראוי אם אינו פורש

מהנאות העולם

כל מי שמחובר להנאות העולם

הוא לא יכול ללמוד תורה ולקבל אותה עליו הוא יכול ללמוד בשביל להבין שיהיה לו מושגים

הוא לא קונה את התורה היא לא נקנית בו והוא לא יהפוך להיות מה שהתורה דורשת ממנו

הוא יכול להיות אדם דתי שיודע כמה דברים בתורה

המסילת ישרים אומרת זה ברור

שאם ירצה להשלים

העידונים בכל תנאיהם

לא יוכל לעסוק בתורה כהוגן אם אדם רוצה ללמוד תורה רק בכל התנאים הכי טובים שיש נגיד כיסא מרופד, מזגן,

נס קפה לידו, עוגיות,

כל הדברים שיהיה, כל העידונים יהיו לידו בשביל שהוא ילמד תורה אדם כזה לא יוכל לעסוק בתורה כהוגן

גם על ידי זה שמחשבתו טרודה בגשמיות בתאוות העולם

ודאי שאין הלב שלו פנוי לתורה

וגם שתאוות מפריעות ביותר

להרגיש מתיקות התורה

יש אנשים

שחייבים כשהם לומדים תורה כל כמה דקות לקום לשתות כוס תה

או לשתות קפה

או לצאת לעשן סיגריה

כי זה ההנאות שלהם

תלמוד תורה עם סיגריה,

עם כוס קפה חם,

מהביל,

עם חווייג' איה בבית

ויש כאלה לא יזוז מהספר תנסה להזיז אותו אתה לא יכול להזיז אותו כל כך מרוכז ושקוע ושוקד

שאתה לא יכול אפילו אוכל שצריך להגיע זמן האוכל לא מעניין אותו

למה?

כי הנאות העולם לא מושכים אותו זה רק הכרח שמאוס בעיניו הלוואי ולא היה צריך לאכול ולא היה צריך לשתות ולא היה צריך לישון הלוואי

אבל יש כאלה מחכים מתי יתחבקו עם הכרית

אז זאת אומרת זה תלוי בכל אדם באדם

וזה מה שכותב גם חובת הלבבות

בשער עבודת השם

אהבת העולם

ואהבת השם יתברך זה שני הפכים ממש

כמו שאש ומים

לא ייתכנו יחד

אם יש הרבה מים היא מכבות האש אם יש אש חזקה היא תעדה את המים אי אפשר שיהיו יחד

כך אהבת התורה אינה יכולה לדור עם אהבת העולם ביחד

וזה מה שאמרו חכמים ובואו תשמעו עכשיו דבר חדש שלא שמעתם

את הכותרת שמעתם את ההבנה לא הבנתם

ואני אתן לכם אפשרות לענות בשביל לראות אם אני צודק או לא

כתוב אין שמחה

כהתרת הספקות

במי הדברים אמורים

נראה מי שידע לכוון

לתשובה הנכונה

אין שמחה כהתרת הספקות

במי הדברים אמורים?

אולי לשאול רב

מה?

אולי לשאול רב

אנחנו דיברנו עכשיו לא אצל מי מתירים את הספקות

אתה אומר אצל מי מתירים את הספקות

כתוב

עשה לך רב

ויסתלק מן הספק

בסדר זה אמרת נכון אבל לא זה מה ששאלנו

שאלנו

אין שמחה כהתרת הספקות במי הדברים אמורים?

מישהו שמגלה את האמת כבר זזה לו הספק

ככה פשוט?

טוב

תשובה אחת כן

אני שמעתי אחת מההרצאות זה אדם

שהוא לא יודע עכשיו שינה כאילו בכלל שהוא עובד בלימוי שלו עכשיו הוא לא... למה לא נותנים לו מיקרובון? הוא לא בן אדם?

מה קרה?

הוא לא יודע עכשיו הוא רוצה... רגע, רגע, כן

אדם שהוא עכשיו לא... עכשיו הוא...

לא, יש לך מכלום

שוכח מהכל, זאת אומרת שהוא עכשיו, הוא בלימוד

לא לא מ... כאילו ב...

לא רעב...

לצמא, שמעתי את זה, אחת מההרצאות של הרב מוצפי שמעתי את זה,

שאומר שמה שהאדם לא יודע עכשיו אם הוא צמא, הוא רעב,

כי בכלל הוא רק, רק כשהכל בלימוד הוא לא יודע אפילו מה השעה.

אפילו זה העובד שצריך רק להיות בלימוד.

זה מה שאני נמדתי, וגם אני יודע את הדבר הזה.

אתה אמרת דבר אחר לא קשור. תחזור על השאלה ששאלתי. אתה זוכר את השאלה?

אני הבנתי את זה ככה ש... מה השאלה ששאלתי?

אתה ענית על משהו אחר בכלל.

כי אני הבנתי משהו קרוב לזה. לא, בלי להבין עוד. אנחנו שואלים מה השאלה.

לא מה התשובה כבר, מה השאלה?

מי יכול להגיד מה השאלה?

כן?

על מי מדובר? על מי מדובר מה?

יפה מאוד.

אין שמחה כתרת הספקות.

במי מדובר?

אתם יודעים במי מדובר?

בזה שהספק מצער אותו מאוד והספק מטריד את מחשבתו

בגדולת תשוקתו לעמוד על התרתו

לדעת את אמיתות הדברים

ואז כשהוא זוכה לעמוד על בירור הדבר גדולה שמחתו

אני חוזר

ואני נותן דוגמה

יש עכשיו סוגיה שאני מדבר עליה כמה שנים

שאין

בשר ועופות כשרים שניתן לאכול

עכשיו אני אומר עם הוכחות, עובדות,

הקלטות, סרטונים,

הסברים, מקורות, פוסקים, שאלות ותשובות

גדולים שאמרו, שהעידו

עכשיו בואו נגיד

שעוררתי ספק רק אצל אנשים יש אנשים שמאמינים לי

יש שלא מאמינים לי

עכשיו

אז לפחות מה צריך להיות פה?

ספק

מה מדובר?

זה ספק

מן התורה

כי נבלות וטרפות זה איסור תורה

ואם אני מעורר על הדבר

אז זה הופך להיות ספק

של תורה בספק של תורה מה כתוב? צריך להחמיר

אבל בואו נגיד שבן אדם רוצה להתיר את הספק

מה פירוש? מרגע שיש לו ספק

הוא לא יכול לחיות בספק

הוא רוצה לדעת מותר או אסור

אז הוא רוצה להתיר את הספק

בשביל להתיר את הספק

אתה קודם כל צריך לשאול את זה שאמר ועורר על הספק

מאיפה יש לך את הידיעות האלה? מאיפה יש לך את הבירור הזה? מאיפה יש לך את ההוכחות האלה?

אחרי שאתה תברר את כל הדברים האלה,

אם אתה תגיע למסקנה שאכן הדברים הם נכוחים,

אז אתה צריך לשמוח שמחה גדולה, כי הותר לך הספק וברור לך עכשיו שהכול אמת או שקר.

ברור לך.

אז זה שמחה.

אין שמחה

כהתרת הספקות.

אני חוזר עכשיו.

במי הדברים אמורים?

בזה שהספק מצער אותו מאוד,

מטריד את מה חשבתו. מה, אני אוכל לבן הטרפות? כל המטבח שלי טרף?

אני מחטיא את הרבים?

אוי ואבוי, על כל כזית אני מתחייב 39 מלקות?

מה, אני נורמלי?

למה שנסתכל?

אז זה מטריד אותו מאוד, מצער אותו מאוד הספק,

וגדולה התשוקה שלו להתיר את הספק,

לדעת האמת.

וכשהוא זוכה לעמוד על האמת,

על ברור הדבר,

גדולה שמחתו.

אבל אם זה מישהו

שהדבר שווה בעיניו,

אם כך ואם כך,

מה אכפת לו אם זה כשר, לא כשר?

יש חותמת, אני אוכל.

הרב שלי אמר, אני אוכל.

מה אכפת לי?

שיריבו, זה נכון, לא נכון.

אצלו אין שום בעיה בין כך ובין כך.

אדם כזה לא שמח בהתרת הספק,

והבירור לא מאיר לו,

וממילא גם לא נקבע אצלו הדבר כראוי.

לא מעניין אותו, הוא אוכל בכל מקרה.

הוא אוכל בכל מקרה, לא מפריע לו.

אין אצלו שום ספק.

הבטן אומרת, חייבים לאכול.

כי הבטן זה האלוהים שלו.

זה אין לו ספק.

למי יש ספק?

למי יש שמחה?

למי שיש לו ספק שבאמת מטריד אותו מאוד,

וזה הותר לו.

עכשיו הוא הבין, יודע בדיוק, מותר או אסור.

עכשיו תקשיבו טוב.

לא זו בלבד

שאדם שבין כך ובין כך לא מפריע לו,

הוא לא עמל לדעת האמת.

הוא גם לא רודף לשמוע ולהבין. לא מעניין אותו שיש שלוש דיסקים מלאים עם עובדות. לא מעניין אותו.

גם מה שלומד,

גם אם הוא ילמד מסכת חולין כולה וידע את כל ההלכות,

זה לא נקבע אצלו בעומק,

ולא נחקק בזיכרונו היטב.

כי הוא לא עמל על זה באמת, לדעת האמת. לא מעניין אותו בכלל.

מזה אנחנו לומדים שלקנות ידיעות אמיתיות,

זה תלוי במידת העמל והצער להשגתן.

אם אדם לא מצטער כדי להשיג את האמת ולברר אותה עד תום,

הוא יכול לחיות פרווה כל החיים שלו. הוא יגיע לעולם האמת, יגידו לו רשע, מרושע,

אתה לא עשית שום דבר בימי חייך ומגיע לך עונש,

גהנא גהנום. יגידו, מה, אני דתי, למדתי מסכת זה, זה, זה, זה, זה, גמרתי סדרים שלמי, מה אתם מדברים?

יגידו לו, ואיפה זה בחיים?

איפה זה בקיום?

איפה זה במציאות?

לא היה לך ספק?

אתה לא שמעת?

מה עשית עם זה? ביררת?

או שמחת סומך נופלים?

מה עשית?

לא עניין אותך.

עכשיו, תקשיבו כמה זה מחויב שאדם יצטער בשביל ללמוד תורה ויצטער זה לא צריך לתת מכות לעצמו.

זה לשבת ולהשקיע בשביל לדעת דבר לאמיתותו עד תום.

אין בערך.

עד תום.

כתוב בפסוק

ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם.

מה אני שומע?

כתוב בפסוק

שה' עינה את בני ישראל במדבר והרעיב אותם

ואחר כך רק האכיל אותם את המן

שהם לא ידעו ואבות אבותיהם לא ידעו שיש דבר כזה. לחם יורד מן השמיים, מן,

לחם אבירי מאכל איש,

מן רוחני מאור השכינה שהתגשם

ואוכלים את זה.

אז בהתחלה הוא חינה אותם,

אחר כך הרחיב אותם ואחר כך נתן להם לאכול. כל זה למה?

להודיעך.

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם.

לא על לחם שצומח דווקא מחיטים בשדה

אלא על כל מוצא פי ה' יחיה האדם.

ה' בפיו מחליט.

ירד עכשיו לחם מהשמיים? ירד מהשמיים.

יש שם קרקע?

יש שם זרעים?

אז איך יורד?

מוצא פי ה' כמו שה' אמר ויהי וציווה ויעמוד.

הוא אמר יהי אור נהיה אור.

תתשא הארץ, תתשא הארץ. ייקבעו המים, ייקבעו. מה שהוא אומר זה מה שנהיה.

אז כל זה עשה ה' בשביל מה?

שידעו שעל פי מוצא ה' אדם חי.

בכל תהלוכותיו כל ימי חייו.

לא לפי הטבע.

אז למה צריך אבל ויענך וירעיבך ויאכילך את המן?

למה צריך את המסלול הזה?

עכשיו נבין את היסוד שלמדנו עד עכשיו.

מלבד גודל הנס

של עצם ירידת המן והמציאות שלו,

הייתה בו התגלות גדולה

והיה בו ניסים לאין שיעור.

קודם כל, כל מי שמצא, מצא כמות של עומר.

עומר זה שתי קילו בערך.

עומר לגולגולת.

מי שרצה להרבות

לא יכול.

מי שלקח מעט זה הספיק לו אותו דבר.

מי שהשאיר אותו למחר הבא איש תולעים. אין להישאר למחר.

דבר יום ביומו.

לשבת,

היות שאסור ללקוט בשבת,

אז ביום שישי היה לחם משנה.

למה בשבת אתם לוקחים שני לחמים או שתי לחמניות

ומברכים על שתיים? למה?

לחם משנה. כי היו לוקטים ביום שישי כפול.

ביום שבת לא מוצאים מן. אין מן.

לא יורד מן מן השמיים.

רק ביום שישי כפול.

וכל יום?

אז אם כל יום שהיו משאירים למחרת היה מבאיש תולעים,

ביום שישי שהיה נשאר למחר,

לא הביא איש.

מי עשה את זה?

מישאר אמר ויהי.

אז היו בו ניסים והיו בו כל הטעמים אתה היית רוצה לטעום טעם שניצל שניצל

אנטריקוט אנטריקוט

בצל אתה רוצה אין בעיה מה אתה רוצה פירה כל טעם שאתה רוצה אתה יכול לטעום במן

ועוד הרבה ניסים היו בו

מה המטרה?

למען הודיעך

כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם

יכול לתת לך זה היה כמו גרגירים של כוסברה אומר

הגאון

מה הוא אומר?

הוא אומר שהיה כמו גרגירי כוסברה

הרב סעדיה הגאון אומר בתפסיר על הטאג'

שזה היה כמו זרעוני כוסברה אמן

כי זרע גד הוא, כי זרע גד הוא

ויש בו את כל הטעמים והכול לא צריך אבוקדו ולא בננות לא תפוזים ולא עגבניות הכל נמצא בתוך זה

כל זה היה כן וטעמו כצפיחית בדבש

לא רק דבש

לא רק אמרתי

בטעם, כתוב אני אומר, בטעמו כצפיחית בדבש, ככה טעמו, עכשיו מה אתה רוצה אבוקדו?

נשה מחוץ קדושו ברוך הוא, אבוקדו, אבוקדו, שניצל, שניצל,

מה שאתה רוצה אתה יכול

אם אתה לוקח אותו ככה

טעמו כצפיחית בדבש

מה רצה להודיע לנו הקדוש ברוך הוא במן?

שעל פי מוצא השם יחיה אדם

אבל זה ברור מעצם ירידת המן, הרי מאיפה יורד לחם מן השמיים?

איך יורד לחם מן השמיים? זה כבר לבד מגלה שהכל על פי מוצא השם

אבל תקשיבו טוב

מכל מקום לא הייתה מתקיימת התכלית של קניית

הידיעה הזו בלי שיקדם לה צער ועינוי

היה חייב קודם לענות אותם

להרעיב אותם

כדי שיצפו אליו מאוד ואז ישיגו את ההכרה והלימוד המונחים בו

בלי הכנה של צער ורעבון

לא היו משיגים את התכלית

למען הודיעך כי לא על הלחם לבד לא יחיה אדם כי רק על מוצא פי השם יחיה אדם

זאת אומרת אם זה היה בא להם ישר

אז הם היו מתלהבים וואו ראית?

וואו ואוכלים וזהו ומה אתה מבין מזה?

לא היו רואים יותר

אגיד לכם בקיצור דבר מדהים

אחאב צחק על אליהו

אמר לו

משה רבנו אמר וחרף השם ועצר את השמיים ולא יהיה מטר למה?

ונפטה לבבכם

ושרתם ועבדתם אלוהים אחרים

אז אם עובדים עבודה זרה השם עוצר את השמיים ולא יהיה מטר הוא אומר לו אנחנו עובדים עבודה זרה מהבוקר עד הערב רצים לקראתה

יורד גשם וטל ומטר והכל מה אתה איפה כל הבטחות?

אמר לו אליהו הנביא אין בעיה

אני גוזר עכשיו

שלא יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי

זהו אין יותר ביי

שגרתי את השמיים

שלוש שנים לא ירד

אין

התחילו למות בהמות בני אדם מתים

אחאב שהולך לחפש את אליהו בכל הארץ

איפה הבן אדם? תביא אותו שישחרר

מוצא אותו

מוצא אותו

והוא קורא לו עוכר ישראל

איי איי איי איי הצדיק אחאב הרשע קורא לצדיק

עוכר ישראל

אומר לו אתה רוצה שאני אחזיר את הגשם?

אין בעיה

בתנאי שאתה מזמין את כל נביאי הבעל ונביאי השאירה להר הכרמל

ואני אבוא לשם

נעשה מבחן

מי האלוהים

אם השם הוא אלוקים לכו אחריו עם הבעל לכו אחריו קדימה

תקריבו אתם את העגל שלכם ואני אקריב את שלי ויאללה בואו נראה מי צודק

הם עשו יולולו יולולו יולולו יולולו יולולו שום דבר לא ירדה אש מהשמיים כמו שהם ציפו

ניסו להדליק מלמטה התפספס להם

ובסוף אליהו אומר להשם השם ענני השם ענני יורדת אש מן השמיים ואוכלת את הקורבן

וכל העם צועקים אדוני הוא האלוהים אדוני הוא האלוהים

והולכים רודפים אחרי נביא הבעל, שיטחו אותם ושוחטים אותם

ושואלים חכמים

למה שלוש שנים עינה אותם אליהו הנביא ולא ברגע הראשון היה אומר לך בואנה אתם עובדים בעבודה זרה אתה צוחק עליי אתה מסתלבט?

בבקשה בוא נעלה להר הכרמל עכשיו נעשה ונראה מי צודק

מי האלוהים

למה שלוש שנים משימותו?

אתם יודעים למה? מאותה סיבה

אם היו עושים את זה אמרים בסדר כל הכבוד אליהו כל הכבוד אתה חזק אתה יופי

אבל כשבן אדם לא רואה בעיניים כבר מרוב שאין אוכל אין כלום הוא מחכה לראות את הפתרון

מה הפתרון? למה אנחנו לא אוכלים?

למה אנחנו לא אוכלים? למה אין מטר?

למה?

בגלל שאתם נשמעים לנביאי הבעל

לכן אני אמרתי שלא יהיה מטר

אחרי שהם מבינים שאלה גרמו להם שהם לא יאכלו שלוש שנים ימותו להם אנשים ובהמות

ברגע שהם רואים את זה הם קולטים ישר זאת האמת

כי הבטן לא נפוחה מרוב אוכל

הם לא באו אחרי סעודה הם באו מתוך רעבון

כשבאים מתוך זה קולטים הכל הכל קולטים הכל קולטים

ואז הם עשו את מה שעשו

אותו דבר פה

ויענך וירעיבך ואחר כך ויאכילך את המת

עכשיו אתם קולטים את ההודעה שאני השם והכל על פי מוצא השם הכל על פי מוצא השם

זה יסודות מה שאנחנו לומדים להבין שאתה לא יכול לקנות דברים בנקל

אם התאמצת התייגעת הצטערת להשיג לכן אמרו חכמים יגעת ומצאת האמן

לא יגעת ומצאת אל תאמן

אם אתה יגע ומצאת תורה זה רק בגדר מציאה

האמן שהיא תישאר בידך

אבל אם לא יגעת בא לך בקלות

ואתה חושב שכבר מצאת וזה אצלך אל תאמן

שישאר בידך לא יתקיים

שהרבה אנשים למדו תורה לא זוכרים כלום

לא מקיימים הכל

שום דבר גורנישט מת גורנישט

ואתה שואל אותו מה אני למדתי בישיבה אני למדתי פה אני למדתי שם אני הייתי שם ומי אתה עכשיו?

גורנישט מת גורנישט איפה כל זה?

הוא לא יגע לא התייסר לא מסר נפש בשבילה היא לא תתקיים מידה

אז אם כן אנחנו רואים פה דבר מדהים שהקדוש ברוך הוא

בשביל שאדם יזכה צריך

לעבור את הדברים האלה

בשביל לקנות את הדברים האלה

אז לכן

דווקא באופן הזה

דווקא באופן הזה

עכשיו תארו לכם

כשאדם רוצה לזכות לענייני תורה עמוקים להבין דברים על בוריין ממש

הרי זה ברור שזה תלוי כמה טרח ועמל על זה

ולהשיג עד כמה נצטער בהיעדר הידיעה

אתם יודעים יש בעל הקצות

רב אריה לייב הלר

שהוא כתב קצות על השולחן ערוך בחושן משפט

והספר שלו נתקבל בכל עולם הישיבות והכל

והיה בעל נתיבות המשפט שחלק עליו

והיה כותב השגות עליו והוא ענה לו והוא ענה לו

אבל הקצות התפרסם יותר ממנו

אז הוא שאל אותו למה אתה זכית ואני לא

יש שתי תשובות בזה הרב אפשטיין מביא על זה בעל התורה תמימה

הוא אומר שכשאני הייתי קם בבוקר אחרי לילה שהייתי מעיין ומחדש חידושים

אומר בעל הקצות הייתי קם בבוקר

מעיין עוד פעם בכל מה שכתבתי מנפה ומסדר ועוד פעם ועוד פעם ואחר כך ממשיך

לעומת זאת אתה היית מחדש חידושים בלילה בבוקר קם מתחיל חידושים אחרים וכולי וכולי זה פירוש אחד שאמרו

זאת אומרת הוא התייגע יותר ויותר על זה דבר שני אני למדתי תורה מעוני

אתה למדת תורה מעושר בעל הקצות היה עני גדול עני מאוד מרוד מאוד

הוא היה אומר שבחורף שהיה קר מאוד הדיו היה מתייבש אצלו מתייבש

הוא לא יכול לכתוב. אז בלילה מה הוא עושה? מתחת לשמיכה

היה מחמם

את הדיו, זה לא כמו היום חטים,

זה דיו כמו שכותבים סופרים.

היה מחמם אותו שלא יקפא בשביל לכתוב.

תורה שבאה מתוך צער ועוני זה משהו אחר לגמרי, היא מתקבלת בעולם אחרת לגמרי, לגמרי, לגמרי, לגמרי.

זאת אומרת כל צער וייסורים שאדם עושה בשביל התורה יש לה קיום לנצח נצחים.

יש הרבה סיפורים כאלה מצדיקים שהיו עניים לעומת האחרים.

אז לכן רואים מפה שהיסוד לקנות תורה צריך לדרגה של כך דרכה של התורה.

דהיינו על ידי חיי צער, פד במלח וכולי.

וזה טבע הקנייה שלנו.

עכשיו יש עוד גדר אחד שבו אנחנו נשלים.

נכון שהתורה נקנית על ידי ייסורים אבל יש בזה עוד גדר.

מה הגדר?

כדי לזכות להשגת האמיתיות בתורה צריך סייעתא דשמיא.

כדי להקים את הגרסה

להעמיד את ההלכה

צריך סייעתא דשמיא.

מן השמיים.

כדי שהסנהדרין יכוונו להלכה צריך שיהיה אלוקים ניצב בעדת אל.

כי ה' ייתן חוכמה.

מאיפה באה חוכמה מה השם?

עכשיו תשמעו מה שחלק יודעים ולא יודעים למה.

למה נקבעה הלכה כבית הלל אתם יודעים?

הלכה כבית הלל.

מחלוקת בית שמאי ובית הלל. הלכה כבית הלל. למה?

כי הם היו צלויים יותר.

מי זה אמר?

אני.

כל הכבוד לך.

תשמעו

מפני מה זכו בית הלל שיקבעו הלכה כמותם?

מפני שנוחין ועלובין היו בשונים דבריהם ודברי בית שמאי

ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהם.

מה זה אומר?

קודם כל הם נוחין ועלובין.

נוחין

בית שמאי היו קפדניים.

הם היו נוחין.

והיו עלובין. מה פירוש עלובין? ענבין, מלשון ענבה, היו עלובין מוכנים לסבול הכול.

והיו שונים גם את דבריהם וגם את דברי חבריהם בית שמאי. זאת אומרת, זוכרים גם מה השני אומר. לא רק מה אני אומר.

ולא עוד אלא שהיו מקדימין דברי בית שמאי לדבריהם. זאת אומרת,

אומרים שתדע שאני יודע מה אתה אומר. הנה אתה אמרת כך.

הקשית כך ותרצת כך, נכון זה מה שאמרת?

עכשיו אני אגיד לך מה אני אומר, זאת אומרת הם היו שומעים את הדברים

לא בחצי אוזן

וחוזרים על הדברים ואחר כך אומרים את שלהם.

אז למה נקבעה לך כמותן, תקשיבו עוד פעם,

מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהם דברי בית שמאי

ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי דבריהם

ללמד אותנו שכל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביה אותו וכל מי שמגביה את עצמו הקדוש ברוך הוא משפיל אותו.

הרי אפילו שבית שמאי היו מחודדים וחריפים יותר מצד שאר המעלות שהיו להם בהכנות

אבל הזכות של הענווה של בית הלל גרמה שתהיה הלכה כמותם

וזה מגדר התורה שהיא הולכת תמיד למקום נמוך

היא לא תימצא בגסי הרוח

רק במי שענו ולזה הנמיכות גורמת לכוון להלכה

כי כך דרך ההשפעה מלמעלה

ובזכות הייסורים משפיעים עליו שפע גדול וזוכה אדם להשגות יתרות

לכן הגמרא מזהירה היזהרו בבני עניים

שמהם תצא תורה למה כי הם כל הזמן מדוכאים בעלי ייסורים

הם חיים בצער

ולומדים תורה

לכן מבטיחה משנה כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר

והקדוש ברוך הוא אומר

ואת דקה ושפל רוח איפה אני נמצא?

אני מרומים אשכון

אבל את דקה אני עם אלה שהם דוכאים

ואלה שהם שפלי רוח

ואלה שהשם עמם שהוא אומר אני איתם הרי זה גורם לכוון לתורה

אם השם נמצא איתך בגלל שאתה בעל ייסורים

בטח שהוא ילמד אותך תורה ויעזור לך להבין ולהשכיל ולזכור

על כל פנים למדנו מכאן שזה העניין של השגחה מיוחדת

שכך יוקבעה השפעה מבאה מלמעלה כדי להשיג את התורה

עכשיו אנחנו מסכמים כל מה שלמדנו

לפיכך

יתרו מתוך שישב בשלווה ובטחה

לא זכה לראות בשמחת התורה

לא זכה לכל ההשגות הנוראות שהשיגו במעמד הר סיני

אבל מצד שני

עצב הישיבה שלו בשלווה

הרי זה מגדיל יותר את השכר שמגיע לו שהוא עזב את כל העושר וההון

להגיע למדבר בשביל להתגייר וללמוד תורה

אז למה שהוא לא יזכה כמו בני ישראל?

הרי כתוב ויבוא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר

אשר הוא חונה שאמר האלוהים

יתרו ישר בכבודו של עולם

ונדב אותו ליבו לצאת למדבר למקום של תוהו

לשמוע תורה

הוא לא בא לאולם כזה עם כיסאות ונשען למדבר

וחכמים אמרו שהקדוש ברוך הוא אוהב גר

והוא בא להתגייר

ומשל נפלא מביאים לנו במדרש משל צבי שבא לעדר ברועי המחבב אותו ביותר

ואמר הרי הצאן

כמה עמלתי וגידלתי אותם

וזה לא עמלתי בו

ובא מעצמו לעדר זכייה

צבי בא לעדר בלי שנתאמץ לא השקעתי בו כלום

בא גר

לא טיפחתי ולא ריביתי ופתאום הוא בא מוכן

הרי זו גדולה של יתרו שהניח כבודו של עולם ובא למדבר

והשם מעיד עליו שהוא בא לשם שמיים

וציווה את משה לקרב אותו

ואכן יתרו זכה

עבור זה לזכות גדולה לכבוד גדול כמו שפרש רשי

כבוד גדול נתכבד יתרו אותה שעה

ומישהו ראה את אלו יוצאים ולא יצא

משה יצא

אהרון יצא

נדב ואביהו יצאו שבעים זקנים יצאו מי שרואה את אלו יוצאים לא יצא כל ישראל יצאו לקבל את פניו של יתרו שבא אל המדבר

וגם אמרו שיתרו נקרא יתר שיתר פרשה בתורה איפה יש עוד פרשה? יש פרשה על השם של משה?

אין

אבל יש פרשה שקוראים לה פרשת יתרו

וראויה הייתה הפרשה של דיינים איזה פרשה ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וכו'

להינתן על ידי משה וזכה יתרו וניתנה על ידו הפרשה הזאת של דיינים ועל שמו

הרי אין לך כבוד של עולם

וזכות נצחית יותר מזה?

כל מלכי העולם עמלים בגוף ונפש

בשביל להגדיל ולהאדיר את כבודם

ולעשות זיכרון לעצמם ולא עולה בידם

תראו סדאם חוסיין

כמה פסלים עשה

רק תלו אותו הורידו את כולם

כל עריץ מעמר קדאפי

תראו כל אחד

תראו זה קינג קונג קונג

מצפון קוריאה

וכל החבר'ה האלה כולם עם פסלים

מה זה?

מנסים להגדיל את שמם רק הם יורדים שורפים שוברים מנצים

אותו דבר

אבל יתרו כשבעל המדבר זכה לזיכרון נצחי בתורה שהיא נצחית

מישהו יכול למחוק את זה?

את פרשת יתרו? אין

מה זה?

זה פסל שאתה יכול להוריד אותו?

התורה נצחית

בעולם הזה

ובעולם העליון כולם לומדים פרשת יתרו

זה לנצח נצחים

אז התורה עריכה אותו?

השם עריך אותו? משה כיבד אותו?

מה עוד רוצים?

אבל עם כל זה יש לו חסרון

ומנעו ממנו להיות במתן תורה ולזכות בהשגות שנתגלו שם. למה?

כי הוא לא עבר ייסורים ועינויים ושעבודים במצרים

כי כל כך גדול עניין הייסורים

שעל ידו נקנית התורה

והייתה חסרה לו הכנה לתורה

וזה שהכריע שהוא לא ראוי להיות במתן תורה עד כדי כך שהוא נקרא זר

ונאמר עליו

ובשמחתו לא יתערב זר

מה?

לא הבנתי

כן, כן.

מזה נתבונן רבותיי

כמה גדולה וחשובה העמלות בתורה ואפילו אם זה בא לנו בצער

וביותר מצד היצר אם לאדם יש דברים בטלים שמבטלים אותו והוא עוסק בתורה

לא נשמע לייצרו

או שיש לו עצלות ועייפות והוא לא נכנע

או שיש לו שאר מעכבים של המידות הרעות שלו

והוא מצטער בשביל התורה, הצער הזה כדאי לו

כי מן השמיים יסייעו לו פי כמה

דה הלא זה הגורם העיקרי להשגה שאדם זוכה להשיג

מה ששובר את רצונו

בשביל לימוד תורה ולא הולך בעצת יצרו הרע

זה מועיל מאוד להגדיל את ההשגה בתורה ולעמוד על עיקרם של הדברים

לכן אם יהיה לכם קשיים

אל תשתמשו בהם כתירוצים למה אתם לא לומדים

בדיוק הפוך

תשתמשו בכל הצער והייסורים בשביל ללמוד תורה

וזה יקפיץ אתכם בעיני השם לאין ערוך

וייתן לכם זכות להבין ולהשיג ולקיים

כשיתרו עזב את ביתו והלך למדבר זה היה ניסיון גדול עבורו

ניסיון גדול מאוד עבורו ומסירות נפש

אבל בכל זאת כל הניסיון הזה נחשב לניסיון מדומה

כי באמת הוא רק זכה לכבוד בעולם הזה כמו שתיארנו ובתורה הגדולה

ולא היה בזה שום ניסיון זה רק דמיון כאילו שהוא ויתר על מה שהיה לו ובא למדבר

זה הכל דמיון וכל החיים שלנו זה רק דמיונות

שקשה בוי ואבוי ואני לא יכול ואם אני אתאמץ יותר מדי אני אתמוטט

והכל זה בלוף דמיון שאין בו שום ממש

שום ממש

והשם בראת העולם באופן כזה שהדמיון הזה יהיה ניסיון

האם תגבר על הדמיון

או תתפתה לו

אם תתפתה לדמיון תישאר כמו שאתה

תגיע לעולם האמת תראה מה הפסדת בגלל הדמיון

ותיקבע מחופתו של חברך

אבל אם אתה לא תתפתה ותאמין לכל מה שקראנו פה והקראנו מהמקורות

אז אתה תדע שאת הדמיונות דוחים

זה כמו חלום בחלום אתה יכול להתרגש ולהיבהל לקום מזיע אבל זה רק חלום

זה רק חלום

זה גם הדמיון זה חלום חלום שאתה לא יכול

יש בן אדם בא ואומר אני הרוג אין אני לא רואה אף אחד בעיניים ביי לילה טוב טראח הולך לישון זהו

אבל פתאום הוא שמע שהבן נפל

הוא מתעורר

נפתח לו הראש

לוקח אותו ישר

מזנק לאוטו לבית חולים אה מאיפה הכוח?

מאיפה הגיע הכוח? אמרת אתה הרוג איך וממתי הרוגים נוסעים?

הכל דמיון דמיון כי לא חשוב לי עכשיו לא לשבת עם האישה ולא לעשות קידוש ולא לעשות שום דבר מה שחשוב לי עכשיו לישון בא לי לישון

אני עייף

זה הכל דמיון

אבל אם יש לך משהו חשוב אין דבר כזה לא עייף ולא בטיח ולא ייסורי ולא כלום

הראו כמה סרטונים

כמה סרטונים

של חיילים צפון קוריאנים שבורחים מצפון קוריאה לצאת משם זה כמו לצאת ממצרים כמעט

הכל מגודר תיל ושומרים עם נשק חם וכמובן זה הם לא

יפספסו אפילו טיל לירות על בן אדם אחד, טיל

רק שלא יברח כי שלא יגלה סודות וכל מה שקורה שם

ובזמן האחרון הצליחו לברוח שתיים

אחד תוך כדי פציעה ועבר

עבר הצליח והם צילמו את זה יש להם מצלמות שמצלמות ורואים איזה מסירות נפש בשביל לברוח הכוונה להשיג חירות, חירות,

חירות

אז אני שואל אתכם לקבל חירות ממלאך המוות

מיצר הרע

לא שווה לרוץ את כל הגדרות

בשביל לצאת ולהגיע לגן עדן במקום להיכנס לגיהינום?

לא כדאי.

מה ביקשו ממך? לברוח מצפון קוריאנים? לא.

רק לברוח מהבית לבית מדרש.

מה הבעיה?

זה יכול להיות לא מרחק גדול.

ולשבת ללמוד.

אתה לא יכול?

בבית יש לך ספר, ספרים, שב תלמד, מה הבעיה?

אני מאמין שלכל אחד יש ספר אחד לפחות בבית.

גמרת אותו או עוד לא?

עוד לא.

למה לא? כמה שנים? בן כמה אתה?

30, 40, 50?

מה עשית?

50 שנה לא גמרת ספר?

50 שנה לא גמרת ספר? כשהיית ילד היית גומר ספרים יותר מהר.

מה קרה?

לא, ניטרוד, יש לי עבודה, יש לי זה, אתה לא יודע מה, וחובות וזה.

זה הדמיון!

זה הדמיון, שאתה חושב שבלי זה,

לא תוכל להתקיים.

ולא תוכל לקיים משפחה.

ואם תמות מחר,

המשפחה שלך תמות מחרתיים?

לא.

ומי יפרנס אותם?

הרי אתה מת, אמרת להם שבלעדיך אף אחד לא יחיה.

אז איך זה הם ממשיכים לחיות?

ואולי עוד יותר טוב?

אז זה היה דמיון או לא היה דמיון?

דמיון!

אתה חושב שאתה זן ומפרנס והכל על הכתפיים שלך שטויות באבנים.

הכל דמיון!

מה שאתה חייב לאלוקים, עשה.

מה שאתה לא חייב, אל תעשה.

עד כאן רבותיי.

מי שרצה לשמוע, שמע.

מי שהבין, אביב.

ומי שיקיים, אשרר.

אשרר.

למי שיש שאלות, בבקשה.

תן לבחור למעלה.

תן לו לדבר.

כן?

מתי?

נו?

שלום. שלום, כבוד הרב. שלום.

יש כאן יהודי מקסים,

יש לו עגיל,

ונשמח אם הרב יכול להסביר לו ולחזק אותו, להוריד את העגיל, לשים צפצית עליו. רק זה? רק שבת הוא שומר?

הוא ידבר הרב. תן לו לדבר.

ערב טוב.

ערב טוב.

אתה מבית יהודי?

כן, חרדי.

חרדי עוד.

ובטח למדת גם בישיבה עוד מעט תגיד.

כן.

ואתה לא שומר שבת.

אתה ברוגז עם הקדוש ברוך הוא?

לא.

קשה לי. הוא עשה לך... קשה לך?

מה, לנוח קשה? זה לא שמעתי.

לעבוד שמעתי קשה.

אבל לנוח בשבת זה קשה? מה קשה?

אוכלים בשבת?

שותים בשבת?

שרים בשבת?

מה רע בזה?

מה קשה לי?

בלי סיגריות?

בלי טמבלוויזיה? מה הקושי?

כיפור אתה שומר?

כן.

למה כן?

מתי שלא אוכלים אתה שומר? מתי שאוכלים אתה לא שומר.

שבת יותר חמורה מיום כיפור.

שבת זה סקלה,

תאונת דרכים. היום נהרגו שלושה ככה בצ'יק.

יום כיפור זה בכרת.

נותנים לך לחיות עד גיל 50-60 אם אתה אוכל ביום כיפור.

אז איך יכול להיות ששבת אתה מוותר וגם שבת זה מקור הברכה?

ויברך השם את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו.

אז דווקא את היום המיוחד חמדת ימים אותו קראת לא נתתו לגויי הארצות ולא נחלתו.

אתה זכית רק.

אתה יהודי זכה בשבת. ממך למדו כל האומות.

אז אתה מוותר על השבת החשובה שהיא אוצר שהיה גנוז אצל הקדוש ברוך הוא ונתן אותה רק לישראל אותי ביני וביניכם?

מה זה עגיל?

עגיל זה רק חיקוי של הגויים הטיפשים.

אבל שבת?

אתה יודע מה אני עשיתי עם העגילים?

כתר לספר תורה.

ראית אותו פעם?

תבוא אלינו אני אראה לך.

רחוב מתתיהו עשר בני ברק על ספר תורה תראה מה אפשר לעשות עם עגילים.

אבל לשים עגיל?

זה כמו שהיה פעם עבדים והיו רוצחים את אוזנו במרצה.

באוזן,

אז אתה עושה חור בשביל להכניס שם עגיל?

מה יש בזה?

מה אתה עבד?

אתה עושה סימן של עבד? של עבדות?

של מה לך?

מה אתה מרוויח בדרך שאתה הולך ביום?

נגיד תחיה 90 שנה,

הרי יום אחד תצטרך לעמוד מול הקדוש ברוך הוא, מה תגיד לו?

שהיה קשה.

הוא יגיד לך למה לאמנון יצחק לא היה קשה.

מה ההבדל ביני לבינך? אתה היית חרדי ונהיית חילוני. אני הייתי חילוני ונהייתי חרדי.

אז לאן שאתה הלכת אני כבר הייתי.

ואני אומר לך שהחיים קלים שאין יותר קל מהם בדרך שאני הולך.

בדרך של חילוני

אין מוצא. לאן?

לאן?

תקנה, תבנה,

תזכיר, תמכור,

ובסוף

תהיה מאכל לתולעים.

אז מה עשית פה?

הדבר היחידי שנשאר איתך זה רק התורה והמצוות שעשית בימי חייך.

זה נכנס ישר לנשמה שלך.

והנשמה שלך היא נבנית מהתורה והמצוות,

וזה אתה לעולם הבא.

הגוף שלך יירקב באדמה.

הנשמה שלך תעלה למעלה.

והנשמה היא מכילה את התורה והמצוות.

בלי זה אין כלום. כל מה שאכלת, שתית, קנית, מכרת, אין כלום.

כלום.

אז בשביל מה להשקיע בכלום?

מה אתה עונה לי?

אם היית מקבל שיחה כזאת לפני שעזבת את הישיבה, היית נשאר?

אבל זה לא מאוחר.

אני מבין שהיהודי הזה שלצדך רוצה לעזור לך.

נו, אז אם יש לך גם תומך לידך ויכוון אותך,

צעד אחרי צעד תחזור למה שאתה באמת,

ותגלה את הכוחות הנפלאים שטמונים בך ועוד לא ניצלת אותם בכלל.

ברור לי שלא ניצלת כלום ממה שיש בך.

אתה יודע, אני זוכה להכיר אנשים שמגיעים ממקומות שקשה להאמין שהאנשים האלה,

אפשר להוציא מהם משהו.

ואנשים מגיעים לרמות

שאפילו חרדים מלידה לא חולמים עליהם עדיין.

לא יודעים שיש אפשרות כזאת.

אבל כשמתמידים צעד אחרי צעד,

וכמו שאמרנו,

זה קשה,

יש איסורים, יש צער, יש ויתורים,

אבל בגלל זה זוכים יותר ויותר.

ולא רק זה, השם נמצא לימינך לעודד ולעזור.

טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו ויורה חטאים בדרך.

אדרבא, הוא יראה לך את הדרך ויוליך אותך וילווה אותך

לכל אורך הדרך.

רק כשתחזור אליו, תראה מה הוא יעשה בשבילך.

לא רק זה, גם המשפחה שלך ודאי תשמח.

לכל המשפחה המקיפה יותר.

ובסוף, בסוף, בסוף, הרי ודאי שאתה ואתה

תהיה המאושר ביותר.

אז אפשר להזמין אותך כבר לקבל ציצית וכיפה ולצאת לדרך?

בכבוד.

איפה המוזיקה? לא מגיעה לו?

שמיים, שר שמיים,

דף שמרי שמיים בפי ילדינו.

דף שמרי שמיים, שר שמיים, שר שמיים, שר שמיים בפי ילדינו.

אבינו מלכנו, אבינו מלכנו.

אבינו מלכנו,

תן לו, שהחיינו ברוך אתה

ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה

מי עוד רוצה תוציא?

אמן

מי שגדל בתור. שאלה הבאה.

שאלה?

כן, תן לו פה שורה ראשונה.

בודה רבה, ואני רוצה לשאול אותך על כל מיני התייחסות שלך לכל מיני קמעות שעושים היום, לכל מיני,

אתה יודע, אנשים אומרים שהם מתעסקים, כל מיני כשפים. מוציאים מהאנשים.

כסף בעוונטה.

וכשאין כסף, זה לא... לא להאמין בשום קמע.

בשביל שיהיה קמע מומחה צריך שנגיד אדם חולה במחלה מסוימת,

נגיד יש לו אפילפסיה,

נתנו לו את הקמע, נתרפה.

נתנו לאחר,

אותה מחלה, נתרפה.

נתנו לאחר, נתרפה.

אין קמע כזה,

בינתיים שהיה יכול, כי אם כן היו נותנים אותו לכל חולה אפילפסיה,

לא היה יותר אפילפסיה.

אין קמע מומחה.

נותנים לך דמיונות, דברים שהם מצולמים, חרטא,

הכל זה כסף, ושום דבר לא יותר מזה.

אין ללכת לא לבבות ולא לבמבות ולא מגידי עתידות,

לא בחול ולא במים ולא בכלבים ולא בשום ולא באבוקדו.

זהו.

תמים תהיה עם השם אלוהיך.

תן לה בחול כמה.

כשגדול בתואר זה היה לו, ואמרנו בתואר, יאי יאי יאי אשרי אשרי.

שלום, כבוד הרב. שלום, שלום.

הבחור שאל לגבי קמע.

כן.

לאחרונה שמעתי קצת מתרגש

על רב מסוים, אני לא רוצה לומר את השם,

לגבי עילויי נפש וכל הדברים האלה. לגבי מה?

הוא עושה עילויי נפש.

עילויי נפש.

נשמע תמוה, אבל... כן.

מה הרב חושב על זה?

חרטא ברטא.

אתה מכיר את הרב?

אני חושב שכן.

בטוח?

מה זה בטוח? דבר עם אברהם אבינו. דבר עם כולם.

יש כמה שהוא שיר למעלה גם.

טוב.

תהיו בריאים.

היי, התמימות של הספרדים זה משהו.

כן, תן לבחור פה זמן ראשונה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

רציתי לשאול אותך שתי שאלות. נפלא.

למה צריך בכלל, כאילו, למה אני אשב מול הספר? כאילו, מה זה ייתן לי? לא ייתן לי לא פרנסה, לא כלום.

לא ייתן לי אפילו להתחתן.

יפה. עד פה גמרת?

כן. עכשיו, איפה אתה יושב?

בכיסא. בכיסא באולם. איפה אני יושב?

בכיסא באולם גם.

אבל איפה?

על הבמה. על הבמה.

למה אני יושב פה, אתה יודע, ואתה שם?

כי אני קראתי בספר.

נו, מה קראת בספר?

אני גם רוצה לדעת מה קראת בספר.

אז בשביל זה צריך ללמוד את הספרים.

אם אתה לומד את הספרים... אבל מה ייתן לי הספר? שאני אקרא אותו.

אתה תהיה רב,

ואם תהיה רב...

אז אתה תתפרנס בכבוד,

יהיה לך כבוד, ישמעו אותך,

תדריך את העם,

תציל אותם,

תזכה להרבה דברים ומעלות.

אני לא מאמין בזה בכלל.

אתה לא מאמין. בספר אני לא מאמין, בקדוש ברוך הוא כן.

לא הבנתי, אבל הקדוש ברוך הוא נתן תורה או לא נתן?

זה יכול להיות כל בן אדם, גם אני יכול לרשום את הספר הזה.

ברור, אתה יכול לכתוב תורה

שתגיד לנו מה יהיה עד סוף הדורות בכל דור ודור?

אבל איך אתה יכול להוכיח לי שהקדוש ברוך הוא הביא את התורה?

בטח. תוכיח לי. ואם אני אוכיח לך אתה תשים ציצית?

כן. יופי, עכשיו תקשיב.

חג פסח.

אתה יודע שיש?

כן.

שנה שעברה היה?

כן.

גם לפני שנתיים היה, וגם לפני שלוש, וגם לפני עשר שנים.

אתה בטוח?

כן. טוב.

חג מתן תורה, אתה יודע שהיה?

כן.

איך קוראים לחג הזה?

חמחה תורה.

שבועות.

שבועות.

מכיר?

כן. יופי.

שנה שעברה היה?

כן.

שנתיים עשר? כן. היה.

היה.

מתי התחיל חג מתן תורה?

אני לא יודע.

איך קוראים לחג?

מתן תורה.

אז מתי זה התחיל?

בחג מתן תורה.

מה היה אז?

שבועות.

ומה היה אז בשבועות?

אני לא יודע.

מתן תורה?

נו. מה זה מתן תורה?

שמחת תורה, לא?

לא.

שמחת תורה זה שרוקדים בית כנסת.

מתן תורה זה שקיבלנו את התורה בהר סיני, במעמד הר סיני.

כל שנה עושים זכר למתן תורה,

כמו כל שנה עושים פסח זכר לקורבן פסח,

כמו כל שנה שעושים זכר לסוכות שישבו במדבר.

כל שנה, אתה אמרת כל שנה.

ממתי זה התחיל? ממתי זה התחיל?

ממתי שזה התחיל?

אז אם עושים מתן תורה אז הייתה תורה שניתנה במתן תורה

וכל שנה עושים כי קיבלנו את התורה

איך נהיה עשרת הדיברות בכל העולם?

אם לא היה מתן תורה שקיבלנו עשרת הדיברות אז מאיפה נהיה מתן תורה? אני מבין מה שאתה אומר אבל מי רשם את הספר הזה אני רוצה לדעת משה רבנו קוראים לו

משה רבנו הוא רשם את זה בידיים שלו את הספר?

בידיים שלו עם האצבעות האלה שתי אלה הוא תפס את הקולמוס וכתב את כל הספר תורה כמו שסופר היום כותב

ספר תורה איך כותבים היום ספר תורה יושב מישהו ומעתיק את הספר הראשון במעתיקים

הוא כתב מפיו של הקדוש ברוך הוא וידבר אדוני אל משה לאמור

כתוב את הדברים האלה והוא כותב הכל כותב כותב ויכתוב

את כל הדברים האלה

זה הכל פשוט לעיני מיליונים

מעמד הר סיני היה לעיני מיליונים

מה אתה אומר?

ציצית

חיים ושולום חיים ושולום יוסי צילו חיים חיים חיים ושולום ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שחיינו וגימנו לזמן הזה וגיאנו לזמן הזה וגיאנו לזמן הזה אמן

בבקשה עוד שאלה ולמה עד היום אני לא התחתנתי אני בגיל 28

חיכו שתחזור בתשובה בשביל שיביאו לך דתייה

בהצלחה תודה בכבוד

שאלה נוספת

תן לו שאלה

שלום

שלום עליכם כבוד הרב שלום זה לא שאלה זה משהו שקשור לכל הקהילה פה כן

כמו פעם שלישית שאני מדבר עם הרב בהרצאות פה ברמלה גם מור אבי דיבר עם הרב בעניין הזה

שיש לנו פה ברוך השם בכנסת של קהילות פז

ומבקשים מהאנשים שבקהילות פז שיש כארבעים

משפחות פה ברמלה שיבואו להתפלל עמנו

ואין שום עלייה במספר האנשים ואנחנו בדרך כלל הקבועים 12 אנשים בערך

מזה שנתיים בערך

שהבית כנסת קיים ורק שידעו כל האנשים והמשפחות שיש פה שיש להם חובה לבוא להתפלל אצלנו א' מפני שהחזנים אצלנו מקפידים

ומשתדלים על מה שההלכה מחייבת אותם ב'

כי לפי מה שלמדנו מהרב שכל מי שגר במרחק 18 דקות נסיעה ברכב

זאת אומרת באר יעקב ראשון לציון קריית עקרון נס ציונה גזר יבנה לוד באר יעקב רחובות ועוד

וגם לאלו שבבני ברק שבסנקציה חייבים לבוא וגם מי שבמרחק 40 דקות הליכה ביום שבת

חייב לבוא

יש לציין שמגיע אדם אחד בדרך כלל מבאר יעקב שמשך זמן הליכה בין 30 ל-40 דקות ביום שבת

ומקבל שכר פסיעות על כל פסיעה ופסיעה

ברוך השם זכינו גם בשבוע האחרון כבר ברצף בערך

לתפילה בנץ ביום יום כבר כמעט במשך שבוע ובשבת יש באופן קבוע

ורציתי יותר נכון רצינו אלו הקבועים שכבוד הרב ייתן להם בראש

לאלה שלא מגיעים בדרך כלל איך שאומרים ושיבואו להתפלל אצלנו אין בעיה תביא את הראשים

ואני אגיד את הזמני תפילות אחריהם אני אגיד עכשיו זמני התפילות וקריאת המגילה בעזרת השם יום יום התפילות ביום יום בשחרית

כרגע יש רק בשחרית

ארבעים דקות לפני הנץ קורבנות בחמש חמישים

כרגע לאט לאט זה יורד

ובערב שבת ובשבת שיר השירים חמישים וחמש דקות לפני השקיעה

ולאחר מכן מנחה

קבלת שבת דברי תורה מוסר כמה דקות וערבית של שבת

יש לימוד בלילה ויש כאלה שבאים בחצות באחד או בשתיים ללמוד עד התפילה

בבוקר עד הנץ

לאחר מכן תפילת שחרית 60 דקות לפני הנץ, דהיינו בחמש וחצי

לאחר מכן קריאת התורה מוסף, תהילים מחולק

וקידושה רבה עם עוגות משהו משהו

לאחר מכן כל אחד לביתו לסעודה ובאחד מנחה גדולה

לאחר מכן אחרי המנחה שיעור עד סעודה שלישית בערך ארבע וחצי

לאחר מכן שיעור לפני תפילת ערבית שבצאת שבת חצי שעה בערך לפני צאת שבת

מה שרשום בלוחות. כמו כן יש שיעור בדרך כלל עם הרב שמעון חי רחמים במשך השבוע, פעם בשבוע.

צריך להתעדכן עם רונן, נגיד את המספר שלו בסוף, או עם רוני אחי, גם נגיד את המספר שלו בסוף.

ויש שיעור קבוע לנשים מפי הרבנית שמחה ביום שני בשעה שמונה וחצי.

גם אבות, מה הכתובת? מה הכתובת? אני אגיד.

גם אבות ובנים במוצאי שבת בשעה שמונה.

כל אבא עם הבן, בנים שלו.

כמו כן ניתן לבוא וללמוד במשך כל השבוע. יש מפתח למי שירצה, יוכל לבקש ויקבל בשביל ללמוד.

ועכשיו נגיד את קריאת המגילה לגברים בעזרת השם בצאת התענית בשעה ארבע חמישים תפילת מלחה.

זה יוצא נראה לי ביום רביעי.

ולנשים יהיה באותו יום בשעה שמונה.

יום אחרי זה בבוקר לגברים אחרי הנץ ולנשים בשעה תשע.

זה רחוב הגלעד שלוש.

רמלה, רמלה. ברמלה, כן.

אין שם לבית כנסת של קהילות פז.

טלפון של רוני אחי, 053-425-3711,

ושל רונן יעקובוב,

0547-21-9009 ושלי, 0549-216-866.

אם אפשר שכבוד הרב.

תחתכו את זה ותשגרו את זה בקבוצות אחר כך, את הקטע הזה בשידור חוזה.

בעזרת השם. כן. אז אני מצדיק את מה שהוא אמר,

שמי שיש לו את המרחקים האלה והזמנים האלה חייב ללכת למניין כשר.

קשה להשיג מניינים כשרים בגלל שאין חזנים כשרים,

ויש הרבה שאוכלים בשר ועופות, שזה נבלות אותם.

ומסולים להיות חזנים ולא יוצאים בתפילה במניין.

אז לכן צריך ללכת למקום שיש כשר, ואם יש מקום כשר

אז חייבים ללכת לשם. אם לא, יחייבו אתכם בשמיים.

אדם שיש לידו בית כנסת ולא מתפלל נקרא שכן רע, כך כתוב בהלכה.

אז זאת אומרת, למה שתיקראו שכנים רעים אם יש לכם כבר מישהו

שטרחו והקימו בית כנסת ומילאו אותו בספרים וכל האמצעים,

ואפשר להתפלל במניין כשר. זו זכות גדולה. לא כל אחד זוכה להתפלל במניין כשר עם חזנים כשרים שמקפידים על ההלכות וגם יודעים לקרוא.

יש כאלה חזנים שגם אם הם כשרים הם לא יודעים לקרוא.

הם לא יודעים, לא מבטאים את התפילה נכון בכלל.

לא מבטאים לא חטא ולא עין ולא מלעיל ולא

מלרע ומדביקים אותיות ומשפטים ומילים ואין להם כוונה ולא יודעים מה אומרים בכלל ולא יודעים פירוש המילות.

ופה יש מניין שיודעים את כל מה שאני אומר. אני מכיר את החזנים ויכולים לזכות בזכות גדולה מאוד. תפילה אחת כמו שצריך יכולה לעלות למעלה ולשנות את כל החיים.

ולפעמים אדם מחכה מחכה מחכה ליבשח לא יכול ליבשח כי הוא לא נמצא במקום הנכון.

כן, שאלה נוספת.

תן לחמוד הזה הנחמד הזה.

גם חמוד גם נחמד.

כן.

שלום כולו רב. שלום.

אתה יכול בבקשה לברך את אמא שלי שיהיה לה רפואה שלמה?

כן, מה שמה?

שירה

בת?

בת מרים.

שירה בת מרים, השם יזכה אותה לרפואה שלמה.

אמן. אמן. ואתה תזכה להיות תלמיד חכם. אמן.

כן.

אתה רוצה לשאול?

כבר אני אתן לך.

שאלה אחרונה לבחור.

תן לו.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

רציתי לשאול אותך שאלה. שמעתי שאתה כרגע דיברת,

שהיום אנחנו אוכלים טרפות ונבלות. נכון.

אז אני בא ממקצוע של מטבח,

עובד במטבח,

ואם אתה אומר שהיום הבשר והעופות

ורוב המוצרים כמו פירות וירקות הם לא כשרים... ואתה מגיש אותם לאנשים אז אתה מחטיא את ערבים. אז אני מחטיא את ערבים.

אם אתה מגיש להם את זה ביד, כן.

ואם זה... מה זאת אומרת ביד?

כאילו אני לא מכריח את הבן אדם לאכול. אתה לא מכריח, אתה מוסר להם. אם אתה מכין להם את האוכל ומוסר להם אותו,

נגיד הכנת סיכים או הכנת סטייק או הכנת משהו,

ונתת לו לאכול ביד, מסרת לו. הכל קשה.

אבל אם הוא אוכל מתוך בחירה, אני לא מכריח בן אדם לאכול. נגיד אני שם הכל על השולחן והבן אדם אוכל כרצונו. אני לא... הסברתי, הסברתי, הסברתי.

עצם זה שאתה

מכין לו את זה,

הכנת רק,

אפילו אם לא מסרת,

אתה חוטא ומחטיא.

האם זה כשר?

אין כשר.

אין כשר בכלל? אין בכלל. אין נור כשר? אין כשר כשר? אין. כל הרבנים לא כשירים?

אין, אין, אין. אין כלום. אין, תשמע. לא, אף אחד לא כאן אפילו.

אתה יכול לחזור עשר פעמים.

אין.

אני אומר לך פה. כל הרבנים, כל הרבנים לא כשירים. אין.

אף אחד לא רב, אף אחד לא כלום.

לא אמרתי שלא רב.

אמרת מי שאוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל אוכל א

הייתה ככה, אז איך נהייתה? כולם פה אוכלים בשק, כולם פה אוכלים עוף. חמור מאוד. חמור מאוד. מה זה כבוד פעם? כן, כן. הכל כשר.

הכל כשר?

מאיפה אתה יודע שהכל כשר? יש רבנות, יש רבנים שקבעו שזה כשר? ברבנות קבעה שזה לא כשר.

אתה אומר יפה מאוד.

איך?

אף אחד לא כשר אצלך.

יש בעיות של סכינים שאתם לא מודעים להם בכלל? לנדו זה לא. לנדו? אני הייתי אוכל שמונה עשרה שנה לנדו. המאחבוד. המאחבוד הכי גרוע.

הצחקת אותי, מאחבוד.

אתה...

אתם בכלל לא מודעים מרוב שאתם אוכלים, אתם לא שמים להם אפילו מה שקורה סביבכם.

יש לי ראש עירה גדול שאומר טוב, בוא תמר.

מה קשר? תגיד מה קשר. אין, אין קשר.

כבוד הרב, אם תרשה לי לשאול, כבוד הרב.

אתה יכול להראות להם בבקשה את הרב הראשי לישראל מה הוא אומר על הבשר?

בוא תשמע מי אומר שזה לא כשר.

בוא תשמע מי אומר שזה לא כשר.

בוא תשמע עכשיו מי אומר שזה לא כשר.

בוא בוא תשמע מי אומר שלא כשר.

מי, מי, מי, מי שלך חשוב? מי חשוב בשבילך?

בוא נשמע, מי חשוב בשבילך?

לא אתה, אתה, אני רוצה לשמוע, אני רוצה לשמוע מי חשוב אצלך,

מי חשוב אצלך, אני רוצה לדעת.

אני אגיד לך, הנה, בבקשה.

אני מעולם נמנעתי לא לומר על אף אחד,

אבל ברור, אני יכול להגיד באופן כללי,

אני ראיתי בעיניי אנשים שרחוקים מחלק, וכותבים על זה חלק, בטוסף.

רבים, לצערי, גם מכל החוגים, יש הרבה שזה רחוק מחלק בית יוסף. צריך להיות אמיתי, אם זה חלק בית יוסף, זה פירושו חלק אמיתי,

בלי שרחות כלל והיכר.

אחרת נכנסים לשאלה בהלכה של טרף.

אני ראיתי, הוא אומר, תשים עוד פעם שישמעו,

אני ראיתי, בתור הרב הראשי לישראל, אחראי על הרבנות,

אחראי,

אחראי על הרבנות!

יש כאלה שעושים את זה, יש כאלה שעושים את זה, בבקשה, בבקשה, בבקשה. מעולם נמנעתי לא לומר על אף אחד,

אבל ברור, אני יכול להגיד באופן כללי,

אני ראיתי בעיניי אנשים שרחוקים מחלק, וכותבים על זה חלק, בטוסף. די, עצור, עצור.

כותבים שזה חלק,

מי כותב את זה, אבל? הכשרויות, כל החוגים. כל החוגים, כל החוגים, הוא אומר. לא כל החוגים, אבל יש כאלו, לא כל החוגים. ואם הוא יגיד כל החוגים, תשים ציצית. אני לא אשים ציצית.

תשים עוד פעם שהוא ישמע.

תשים ציצית.

שים.

דעתי לא לומר על אף אחד, אבל ברור, אני יכול להגיד באופן כללי.

אני ראיתי בעיניי אנשים שרחוקים מחלק, וכותבים על זה חלק, בטוסף. רבים, לצערי, גם מכל החוגים. די, עצור, עצור. מה הוא אומר? מה הוא אומר?

מכל החוגים, הוא אמר.

אשכנזים, ספרדים, תימנים, כולם, מכל החוגים.

מי אמר?

מי זה כותב על שקיות כשרות?

רק הבדצים מהרבנות.

מי כותב כשרות על השקיות?

אני?

הם כותבים.

מי זה מדבר?

הרב הראשי לישראל, שהוא אחראי על כל הרבנות.

וראיתי בעיניי עדות,

לא שמיעה.

בעיניי.

הוא חוזר ואומר, יש כאלו שלא עושים את זה. מכל החוגים!

מכל החוגים! מכל החוגים! מכל החוגים!

זאת אומרת, מחבוד, עטרה, לנדה,

רובין, בדץ, חטאב סופר, כולם מכל החוגים.

הלאה, הלאה. רגע,

הלאה. הוא אומר זה ש...

רגע, רגע.

אולי מזייפים. בטח, בטח.

מזייפים זה טרף.

עכשיו אם נכנס אליך פעם אחת למטבח טרף אחד מאלה אחד כל הזמן המטבח שלך טרף כל הזמן כי אם נכנס פעם אחת טרף לסיר הסיר טרף לעולם אז מה זה מועיל אפילו אם פעם אחת

אז את אומרת כולם המטבח שלהם טרף?

מי עוד אומר?

הרב עובדיה יוסף!

הו הו הו הו הו! בבקשה.

מי זה רבנים?

הנה רבנים.

הנה רבנים.

בבקשה.

בבקשה.

אתם מבינים מסיני?

עד לחורף?

כמו שהיא הייתה, כמו שהיא הייתה נורא חמום מאוד ושועט עלינו קוקוסטיין.

שים לב.

שלוטייה, פגימה דקה מלדקה,

שיש סכין חד וערק.

אם יש בו פגימה דקה,

העוף הזה נבלה שעד כאן.

לא נקרא אפילו מטורפיים, זה גרוע, נבלה.

לכן צריך שש ערבים שעדו אותו ליד ליד עם ידיחות על מוצאי סכין מפעם לפעם.

אגב, המדק של סכין מצת מגמר כל אבות שנשחטו על כל אבות אדם.

כולם לבידי, ולא יודעים מתי נפגם.

לכן לא צריך מזה בפר, כשהשקים הם קנייניים עם הארץ ששחט עשרה אבות,

נקרא נפגם, התחיל להיפגם.

וזה בבני ארון, בבני ארוח אמור מאוד.

רגע, עוד אחד, כן, תראה להם.

מה?

בדיוק.

אף אחד, אף אחד. בשיטה של גודל מתוסף יוצא 20% חלק, 80% בחלק,

חלק כשיר וחלק טריף.

אצלנו,

של שאר החברות, שקוראים את עצמן מתוסף,

60% חלק.

מאיפה זה הוא ישקר וחלק?

או שהוא לא בבעל ברן.

כולם מתוסף חלק,

ואלוכי ישחלק, הכל שקר וחזב.

הכל שקר וחזב, כולם!

שקר וחזב.

לא, הוא לא אמר שקר וחזב.

אה, הוא לא אמר.

הרב, אתה אוכל עכשיו? תראה לו רק פעם שהוא אמר שקר וחזב.

הרב.

הוא היה גיבוּל, תשמע, אתה בפרק.

אדוני, אתה כנראה...

השיטה.

כן, שים עכשיו... שים שם את העופות, 30 עופות.

30 עופות. 30 עופות בדקה.

תודה רבה.

איזה מהירות של הספיטה.

אפשר שיצא מזה משהו בסדר בלי לבדוק את העופות?

בלי לבדוק סכין?

בלי להכניס את האצבע לראות אם נחתך הקנה והבשת.

בלי שום דבר. תכת, תכת, תכת, תכת, תכת, תכת, תכת, מיליון וחצי עופות ביום!

רגע, זה לא נוכל. זה רבנות, רבנות זה. כבוד הרב, אני אומר לו, אתה תיקח... הוא אומר, זה לא שריטה. הוא לא מעניין אותו בכלל. הוא אוכל הכול. הוא אוכל, תן לו הכול.

רגע, לא תרגע.

הוא שואל מאיפה הוא נוכל?

אני אסביר.

אוכלים טופו, סויה,

זה ממש כמו עופות.

יש שניצל סויה,

יש סיכם סויה, הכול.

אין היום אפשרות למצוא בשר ועופות.

בשר זה בכלל בלוף גדול כי אין חלק,

הכול מלא טרפות בגלל הריאות,

סרחות ורירים והכל, כמו שאמר הרב עמאר.

ועופות מיליון וחצי ביום.

חייב להביא.

אם לא יביא, אין מה לאכול.

חייב להביא. זה לא משנה באיזה מצב, לא כלום.

חוץ ממה שהערבים מעבירים, שאתה רואה בטלוויזיה כל פעם,

שתופסים משאיות כאילו של בטון,

מתחת הכול עופות בבשר, נבלות וטרפות, שחיטה ערבית והכל.

אתם לא יודעים כלום.

אני אומר לכם את הדברים ברור באחריות.

שלוש דיסקים רק על זה הוצאתי.

עם הוכחות, עם הקלטות של אנשים שעובדים בפנים.

עם רבנים, עם הכול.

זה המצב, לצערנו הרב, הוא לא חדש.

הוא היה ככה גם בשנים קדמוניות, בדורות קדומים.

יש על זה שאלות ותשובות בהרבה פוסקים.

איך היו מחטיאים ערים שלמות במכירת נבלות וטרפות.

ככה זה עובד, אין מה לעשות.

כל משהו תעשייתי לא יכול להיות כמו שצריך.

מעבר לזה, אתם אוכלים גם אוכל מורעל.

אתם אוכלים, כל דבר, תסתכלו,

כתוב במרכיבים E,

220. E זה E, E, E, E, E. כל E, כל E זה סכנה לבריאות,

חוץ מבעיות כשרות.

כי יש בתוך האי הרבה דברים שהם מהחי

והרבה דברים מהצומח

וחלק סינתטי.

משהו מהחי,

וזה בא מחוץ לארץ, זה בעיות.

יש בעיות ויש סכנות גם בריאותיות.

תכתבו E,

כל המרכיבים של E, תראו, תצא לכם רשימה בגוגל,

כמות ענקית, תקראו שם. אני אתן לך דוגמה רק שתבין.

יש, באבקת מרק שאתה אוכל, אבקת מרק,

74 מרכיבים.

ביניהם

יש מרכיב,

כמדומני, כל פעם אני שומע את השם שלו, הסיסטרון, כמדומני.

הסיסטאין. הסיסטאין. אלסיסטאין.

אלסיסטאין. זה עשוי משערות של בני אדם,

או מכנפיים של עופות,

או מציפורניים של חזיר.

מה זה עושה?

במרק עוף. במרק עוף.

זה עושה שכל דבר שאתה שם בתוך המרק, זה מעצים אותו.

זאת אומרת, כשעושים את זה,

זה נותן העצמה. כאילו אתה מכפיל ומשלש את מה שיש.

זה רק אחד מהמרכיבים. תקרא, אני למדתי את זה אחד לאחד, פרסמתי על זה קלטות,

הקראתי רשימות,

אבל יש אנשים שהגיעו פעם אחת לרמלה, חושבים שהם חכמים,

אז הם יכולים להגיד,

לא אמר כל החוקים, כן אמר כל החוקים, לא אמר זה, לא אמר זה.

גם כששומעים,

גם כששומעים לא שומעים.

מה, אמרת ריטאון אבל. לא, אני לא חכם, אבל אתה ודאי טיפש.

אני מודה לכם רבותיי על ההקשבה.

מי שרוצה לאכול נבלות וטרפות בתיאבון,

רק לא לברך,

אסור לברך על נבלות וטרפות. תזכרו,

כשאוכלים נבלות וטרפות,

אסור לברך.

למה?

כי זה ניאץ,

ניאץ ברך השם. אדם שמברך על נבלות וטרפות או ספק נבלות וטרפות,

הוא מנאץ את השם.

אבל מה עם דגים? תודה. דגים, לבדוק רק שהם תולעים

ואפשר לאכול אם רואים שיש

סנפיר וקסקסת.

למה אנחנו רוצים מישהו שישמע אותו אם לא צריך, אבל זה הכול. זה צריך להיות רק לאט,

וזה לא יספיק אפילו לקהילה.

אם אתה תשחט לאט,

אם תשחט לאט,

כמו פעם שהולכים למורי או לרב, נותנים לו שני עופות,

שוחט לך, ואתה הולך הביתה, אין בעיה.

אבל בקצב הזה, במהירות הזאת, תעשייה, העיקר לספק.

ודאי, איפה זה, בהונולולו.

אמר אח שלי, אח שלי בכלל, ישיבה. הוא היה מספיק באינטרנט של ההגברה שלך.

כן.

זהו, זה נגמר. אין יותר זמן.

יש, עדיין אנחנו מדי פעם מצליחים לשחוט.

מדי פעם.

אבל אני שוחט, לדוגמה, אתה שומע?

ששת אלפים עוף,

נשאר לי מזה אלפיים שש מאות.

שחטתי ארבעים בקר,

יצא לי אפס.

שחטתי עוד ארבעים, יצא לי אפס.

שחטתי מאה, יצא שלוש.

זה הכול.

עם זה אתה רוצה להכיל את ישראל?

אין.

מה, כל המקומות האלה שרושבים בוועדת בית יתר, וועדת הלאומית? הכול שקר.

שקר.

שקר, שמעת?

אני מאמין, אני יודע. אבל לא צריך להאמין. שמעת עדים?

בעיניי,

אמר בעיניי ראיתי מכל החוגים.

שקר. אומרים חלק?

לא חלק.

שקר.

עדות.

הרב הראשי לישראל.

מה אתה עוד צריך יותר מזה?

רבי חנניהו, בהנחגשי אומר, עושה הקודש ברוך הוא זו קודש ישראל לפיקוח,

אפשר לנעמוד עליו עצמו וסוכר לתורו, יא אדיר.

כן.

קדיש, קדיש למי שרוצה.

וימליץ מלכותיו, מאצמך פורגנית, ויקרא ומשכה.

וחיה כל יום ומכל וחיה לכל בית ישראל,

בעגלה ובזמן קריב, ויאמרו אמן.

יהא שמיה רבה מברך לעלם, לעלמי אלמיה, יתברך,

וישתבח ויפר, ויתרומם, ויתנשא, ויתהדר, ויתעלה, ויתהלל.

שמיה דקודשא ברכו.

לעילה, מן כל ברכתה, שירתה, תשבחתה, ונחמתה, דמירן בעלמא, ויאמרו אמן.

על ישראל, ועל רבנן, ועל תלמידי הון, ועל כל תלמידי תלמידי הון. דעסקין, בוריתא, קדישתא די, ואתרה, דין, ודי בכל אתר ואתר.

יהא לנה, ולהון ולכון, חינה וחסדה, ורחמא.

מן כל דם, מראה, שמיה, והרעה, ויאמרו אמן.

יהא שלמה רבה, מן שמיה, חיים, ושבע, וישועה, ונחמתה.

ברחמה ושזווה ורפואה וגולה וסליחה וכפרה ורוח והצלה לנו ולכל עמו ישראל ואמרו אמן

עושה שלום ממרומה והוא ברחמה ויעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן

אשר ורץ כצווית וגיבור קרעי לעשות רצון אביך שבשמיים הוא היה אומר

אז פנים לגהנום ובושת פנים לגן עדן

יהי רצון מלפניך השם אלוקינו ואלוקי אבותינו

שתבנה בית המקדש במהרה בימינו יהי רצון מלפניך השם אלוקינו ואלוקי אבותינו שתבנה בית המקדש במהרה בימינו

ותנחקנו בתורתך לעשות חוקי רצונך

ותנחקנו בתורתך לעשות חוקי רצונך ולעובדך בלבב שם אלוקינו ואלוקינו