מבשרת ציון - דיסק 133 - על השאלה הזו נפלתי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

יש לי פה תנאו וברית חדשה.

אני שבע שנים בנצרות,

אני בא ממשפחה חרדית,

ועל שאלה אחת שבתלמוד תורה שלי,

ויז'ניץ בירושלים,

ענו לי עליה, לא שואלים שאלות על אלוהים,

על השאלה הזאת נפד היום.

שמעת פעם על מראות אלוקים?

כן, ספר יחזקאל, אני עברתי על זה, ואני גם כתבתי פירוש לנצרות על זה. כל הכבוד, אשריך, אז אתה מחליף את ישו או ממשיך?

לא ממשיך ולא מחליף.

זה ישו ויז'ניץ?

גם לא. אז בוא תענה לי רק אם אתה מחפש אמת, ובגלל שאת האמת לא קיבלת...

אני את האמת לא קיבלתי.

ובנצרות גילית אותה? בנצרות לפחות קיבלתי דברים שאני יכול להחזיק אותם. מה פירוש? מה שנוח לך. לא. מה האמת שלה?

אני רואה אותך,

ואני רוצה לעזור לך.

אני מוכן לשבת איתך על פסוקים, אבל אנחנו נסגור הסכם.

שאם אני מוכיח לך שדת ישראל אמת,

והפירושים שאני מביא לך הם הפירושים הנכונים והמסתברים גם,

ואני אערער את היסודות שעליהם אתה היום עומד,

אתה חוזר לווישניץ.

בואו באמת נניח שיש בורא לעולם.

אני שואל שאלה אחרת, לשם מה יש עולם?

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ואת הבריות כדי להיטיב להם.

בשביל להיטיב הוא לא צריך שום דבר, הוא גם יכול לא להיטיב, ועדיין הוא יכול להיטיב. לא. הוא יכול, הוא יכול לעשות מה שהוא יכול. נכון, אבל הכוח הטוב להיטיב.

אז רציתי, אם תוכל, בבקשה,

להוכיח לי שיצר הרע קיים, יצר הרע ויצר הטוב.

אתה מבין שיש חילוק בין... לא.

לא, לא מבין.

זה אתה אומר, אני לא יודע.

אבל...

תסביר לי למה. אוויר, אוויר. אתה יודע שיש אוויר?

איפה זה אוויר, תראה לי?

אבל היצר הרע, איפה הוא... מה זה? איך אני מרגיש שהוא באמת... מה זה? אתה לא שומע אותו מדבר עכשיו?

אחלה גברה, אין דבר כזה, אין דבר כזה. יש אחד אדיש, מקללים אותו ואומר, כבר לכבוד לך, מה אתה אומר?

כשאמרו שמשה,

אלוהים התגלה למשה והוא זכה לראות אותו. אלוקים, תשתדלי להגיד כן.

אז מה הכוונה?

כאילו, הוא ראה אותו?

הוא ראה את השכינה? אמרו שהוא ראה... אין אפשרות לראות את השם, אמרנו, כי אין לו חזות.

חזות זה דבר מוגבל.

אז מה הוא בעצם ראה?

ובלמה אי אפשר להיות בן אדם אמיתי ונכון וטוב ולהאמין,

ולא לקיים את כל המצוות האלה?

באמת? אני חושב שאם יש פה אנשים מהיישוב, הם יודעים מה ההבדל בין אישה שהיא חשופה לאישה שאינה חשופה. סליחה, אז אישה צריכה כביכול לגרום לגבר, כן?

לא ללכת אחרי היצר הרעש שלו?

לא, הוא לא יכול, מה פתאום. למה הוא לא יכול להחזיק את עצמו? גבר יכול ללכת בכלל בלי בגדים ולהסתובב, ואומר, מי אמר לך להסתכל?

מה קרה לך? מה את מסתכלת?

והוא ילך ככה, הוא יעלה לאוטובוס, מישהו ייתן לו?

מה זה, אני צריך לדאוג ליצר הרעש שלכם? הוא יגיד לנהג, תסלח לי, אדוני, אל תסתכל.

מה, אני דואג ליצר רעש שלך? אם יש לך יצר רעש, תסתדר איתו. אני לא בא לי לבוא עם בגדים היום.

נו, בבקשה. לא אישה, גבר.

גבר.

זה ישר לאבו כביר.

ישר.

אבל הוא יגיד לשופט, לשופט התורן, מה קרה לך?

אני ככה נבראתי, לא נבראתי עם בגדים.

הלבישו אותי אחר כך, לא בא לי על זה.

אימא, את יודעת מה זה המילה אימא בבית יהודי? אימא.

זה לא סתם...

היי, מאב?

אפשר להגיד גם היי, אימא. היי, אימא. שלא בהכרח. זה היי, אימא. היי, אימא.

יש בתים עם שני ילדים, שלושה, שהופכים את הכול, קופצים מקומה לקומה, שם פתוח, זה תשתיק את הזה, תשקעת אותי, די, תסגור את הזה.

מה, יבא, מה?

אצלנו אין, הרמוניה, הכל הרמוניה.

מה?

הוא שואל אותי דבר כזה. תראה, אתה אומר הקדוש ברוך הוא, כל כך חזק, מה שהוא רוצה הוא יכול לעשות בלי להתאמץ בכלל, בלי כלום, בסדר. האם הוא יכול לברוא אבן?

לא, לא ככה. הוא אומר לי דבר כזה.

אפשר עוד מילא להניח שהוא ברא ביום הראשון את הזה, וביום השני את הזה, וביום השני את הזה, אבל אם הוא כל כך,

כל כך, כל כך חזק, למה הוא צריך לנוח ביום שבת?

איזה מותק, איזה שאלה,

איזה שאלה, אני אומר לך.

זו שאלה חכמה, עוד לא שמעתי גדול.

חבל שהוא לא בא, הייתי מכתיר אותו כגדול השואלים בדור.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח,

השם עלינו מרחמיו ירוויח.

ברחובות אתונה

טייל אדם

ועצר כל אזרח ושאל אותו

שאלה אחת,

כיצד לחיות?

חוצה רעות בן אדם,

שואל כיצד לחיות?

יש לכם תשובה?

כיצד לחיות?

למי יש תשובה כיצד לחיות?

כיצד לחיות?

האיש ששאל את השאלה הזאת המשיך לשאול אותה כל ימיו

וקראו לו סוקרטס.

חכם גדול מחכמי האומות,

זאת שאלתו כל הזמן.

היה חכם גדול

באתונה

שהסתובב עם נר אבוקה בצהרי היום ברחובות.

שאלו אותו, למה אתה הולך עם נר ואבוקה

בצהרי היום?

הוא אמר, אני מחפש בן אדם.

הוא לא מצא בן אדם.

מחפש בן אדם.

מישהו בצלם אלוקים. בן אדם הוא מחפש.

זה החכמים הראשונים הפילוסופיים של אומות העולם.

הבינו שמעבר לפיזיקה ולחומר יש מהות, יש תוכן.

כיצד לחיות?

באיפה יש בן אדם?

אם חכמי אתונה היו מגיעים לירושלים,

היו מוצאים הרבה בני אדם.

מלאה בני אדם

ושיודעים איך לחיות.

מי שקיבל את התורה בהר סיני יודע למה היא ניתנה,

על ידי מי ניתנה, למי ניתנה

ומה בעצם התכלית של כל הבריאה כולה.

אבל מי שצריך להשיג את זה בשכלו עם פילוסופיות גבוהות

יכול להבין שיש דברים שצריכים תשובות,

אבל לא ימצא אותן.

אין לו מקור, הוא יכול להגיד סברה.

אבל רק התורה הקדושה מסוגלת לתת תשובה אחת

לכל השאלות.

כל ימי חייו של האדם

התורה מכסה אותם

מהרגע הראשון שהוא נולד

עד הרגע האחרון ואחריו.

מה עושים עם הבן אדם? מה תפקידו?

וכן הלאה.

מצוות חינוך יש.

איך שהוא נולד, יש ברית מילה, צריך לגדל אותו, לחנך אותו,

להשכיל אותו, לקחת אותו לתלמוד תורה, ללמד אותו.

מה מלמדים אותו? רק חוכמות בשביל לדעת איך להתקיים או להתפרנס? לא. מה מהות החיים?

מה המטרה שלהם?

מה הייעוד?

מה התכלית?

מה יישאר מזה קיום נצחי?

הרי לא ייתכן שהאדם בא להיות פה נפסד.

זאת אומרת, הוא חי, מתפתח, גודל,

קונה נכסים,

ויום אחד פתאום הוא מתאדה, נעלם,

הופך להיות גרגירי חול.

מה ההיגיון בבריאה כזאת?

אז חכמי אתונה ידעו רק

לשאול כיצד לחיות,

לא למה לחיות,

לא למה אתה חי.

אחרי שאתה חי זו עובדה, כיצד לחיות.

וזה כבר סוקרטס הגדול.

שאלתי מספר פעמים,

בהרבה הרצאות, בתקופה ארוכה,

למה באת לעולם?

לא קיבלתי תשובה.

עשרות אלפים של בני אדם,

למה באת לעולם?

אין תשובה.

יש רק מקום אחד, מקור אחד, שאומר מה כל התכלית של הבריאה.

זו התורה הקדושה.

אתם יודעים ממשה רבנו עד אחרון הנביאים

מעזרי הסופר

ועד שמעון הצדיק

שהיה כהן גדול בבית המקדש

עד רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא, אני מדלג, דורות

עד סוף האמוראים אביי ורבא שכתבו את התלמוד מבלי

שכל חוכמת התורה נמצאת שם.

עד ריבותינו הרמב״ם

ברש״י והרמב״ן

והלאה

מרן הקדוש

רבי יוסף קארו

הארי הקדוש, הגאון מווילנה, החפץ חיים, החזון איש,

הבן איש חי,

מאוד גאוני עולם.

תורת האדם גידלה את האדם השלם בכל דור ודור.

איך הם הפכו להיות מושא להערצה בכל העולם כולו?

איך כל העולם שחרר לפתחם וידע את ערכם?

משום שתורת האדם,

התורה הקדושה שניתנה על ידי האלוקים לבני האדם,

גידלה אותם והפכה אותם למה שהם היו.

עכשיו, השמות שאנחנו הזכרנו

הם שלמות של האנשים השלמים

מצד חוכמתם, פעולותיהם,

מידותיהם, מעשיהם,

אבל הם לא היו בודדים.

כמוהם היו אלפים ורבבות,

רק לא כולם נתפרסמו ולא כולם השאירו כתבים,

אבל חיו באותה צורה כמו שהם חיו.

נכון. יש אלפים

של שמות של גאוני עולם שמובאים

בספרים אצלנו,

וכל אחד מה היה גודלו וערכו,

אבל לא על אלה אני מדבר.

יהודים שלכאורה נקראים בעינינו פשוטים,

שהגיעו לשלמות,

שלמות בעבודת השם יתברך.

מי הפך אותם לכך?

התורה הקדושה.

אתם יודעים, כשאדם מגיע לצבא,

אז מפשיטים אותו מבגדי החול, מה שנקרא, מלבישים אותו מדים,

נותנים לו נעליים גבוהות,

נותנים לו כובע עבודה,

בגדים בצבע זית,

יש גם צבעי הזוועה,

ומתחילים לטרטר אותו ימינה ושמאלה,

מעלים אותו הרים,

מורידים אותו גאיות,

ובמשך שלוש שנים

מוציאים ממנו חייל.

שם הוא עובר תהליך שבלית ברירה זה תהליך של השפלה,

כי מה שגוזרים עליו צריך להישמע מיד,

גם אם לא מוצא חן בעיניו,

ואם הוא מאחר קצת, אז מטרטרים אותו מסביב למחנה בכל מיני עונשים חינוכיים, במירכאות.

שוללים ממנו את החירות, הוא לא בן חורין להגיד מה שהוא רוצה ולעשות מה שהוא רוצה,

וככה הוא עובר את התהליך,

וזה נקרא חייל, ואם הוא מצליח בזה, הוא חייל מצטיין.

להבדיל ובדומה,

התורה עושה אותנו חיילים של הקדוש ברוך הוא,

אבל לא בדרך של השפלה, אלא בדרך של רוממות.

מרוממת אותנו

כל הזמן, מעלה אותנו, משפרת אותנו,

משפרת אותנו,

משפרת אותנו, משפרת אותנו, ולא שוללת מאיתנו את החירות.

יש לאדם את הבחירה לבחור כן או לא,

הוא יכול לסרב, הוא יכול לעשות,

אבל התורה מדריכה אותו, בוא,

אני אבנה אותך ואני אביא אותך לשיא השיאים, שאתה תוכל להיות כמו מלאך.

זה מה שהתורה עושה,

והאדם שזוכה, הוא נהיה שם מהשמות הגדולים אשר בארץ.

זאת אומרת,

אם אדם זכה וכבר נולד,

לעם היהודי,

או שזו נשמה מיוחדת מבין אומות העולם שבפנימיות שלה

הרגישה צורך להתקרב לעם היהודי,

וזה לא דבר פשוט ולא בכדי,

אלא זה נשמות שכבר עבדו בהר סיני ונתעוררו שם,

ולמעשה רצו

להיכנס לעם ישראל ולהצטרף למעמד הגדול והנשגב במעמד הר סיני,

כשהקדוש ברוך הוא חיזר על כל אומות העולם,

האומות סירבו לקבל את התורה,

כי הם שאלו מה כתוב בה, וכשזה לא מצא חן בעיניהם הם אמרו לא מעוניינים.

ביניהם היו מעטים שכן רצו, אבל דעת הרוב קובעת,

ולכן הם לא קיבלו.

אותן נשמות שהייתה להם כמיהה ורצו,

התגלגלו במשך הדורות והפכו להיות גרים.

ואלה גרי הצדק,

לא הגרים כמו אלה שבאים בכדורסל ובכדורגל, כן?

נשמות מיוחדות שזכו

להיוולד כיהודים, או שבאים להשתופף

בעם ישראל,

צריכים לנצל את ההזדמנות היקרה שקוראים לה חיים.

קיבלנו חיים,

וצריך להיות בעלי זכות להבין מה נפל בחלקנו.

אשרינו מה טוב חלקנו,

מנעים גורלנו.

זאת אומרת, אדם צריך לברר לו

מהי התכלית שבעצם הוא נברא בעולם.

אז למה באת לעולם?

וכיצד לחיות בעולם? שאל סוקרטס?

ואיפה זה הבן אדם?

איפה זה המודל הזה?

איפה מוצאים אותו?

אם יש לאדם את התשובות האלה והוא ילך על פי הדרך הזאת שהוא ישיג,

אשריו אשריך לקו ישמוע עליו בכל העולם כולו.

הוא לא צריך להיות מפורסם,

אבל סופו של דבר שהוא התפרסם.

היו הרבה צדיקים נסתרים,

שבמשך כל ימי חייהם לא נתגלו,

ובאחריתם

נשארו השמות האלה לזיכרון עולם.

איפה אנחנו בתוך התמונה הזאת?

האם אנחנו שואפים להשיג את האמת, לברר את האמת, לחיות באמת?

זאת השאלה שבעצם אנחנו רוצים לברר פה הערב.

האם אנחנו יודעים

מהי התכלית שבשבילה באנו לעולם?

אם יש למישהו השגות על דבריי או שחושב אחרת,

אשמח לשמוע.

בבקשה.

אין השגות.

אתם יודעים מה זכה עם ישראל?

יש שתי הנהגות בעולם.

יש הנהגה טבעית,

שהעולם מתנהג על פי הטבע.

כמו גרמי השמיים,

הירע, השמש, הכוכבים, הכל מתנהג כביכול על פי טבע.

מנגנון קבוע.

ויש הנהגה שהיא על פי השגחה.

השגחה אלוקית,

שיכולה לשנות בכל רגע דברים בהתאם לזכויות של הכלל או של היחיד.

אומות העולם, אפילו אם יעשו את רצון השם

שבע מצוות בני נוח,

הם לא יכולים לשנות את הטבע.

ההנהגה הייתה מטבעית.

והם לא מוסיפים לבריאה שום דבר.

הם רק מקיימים את מה שצריך וחיים.

עם ישראל קובע את כל הבריאה כולה והתנהלותה.

עם ישראל, אם מרע את מעשיו,

כל הבריאה תסבול, כולל כל אומות העולם.

אם הוא מטיב את מעשיו, כל הבריאה כולה

תהנם ותבוסם ממעשיו.

לכן כתוב בפסוק, צור ילדך תשי,

שמטישין כוחו של מעלה.

צור זה הקדוש ברוך הוא,

שילדך תשי, מתיש את כוחו.

כביכול על ידי מעשים שאנחנו עושים שהם לא טובים,

אנחנו מתישים כוח של מעלה מלתת לנו שפע של טובה.

זאת אומרת, רוצים להעליק לנו שפע,

אנחנו עושים פה פשע,

ואז הצינורות מתהפכים.

תנו עוז לאלוקים,

אנחנו יכולים גם לתת עוז, כביכול, כלפי מעלה,

ולתת את הסיבה שירד אלינו שפע גדול מן השמיים.

ממילא, אם אנחנו מושפעים,

כל אומות העולם נהנים מזה.

ואם תשימו לב, אפילו על פי המציאות שבה אנחנו חיים,

אין מדינה או אין עם

או אין לאום שלא מוזכר,

שמוזכר כמונו בכל העולם כולו, כל יום.

אין חדשות שפוסחים על ישראל או יהודים או עניינים כאלה ואחרים.

יש מדינות גדולות ועצומות,

לא בכל יום מדברים על קנדה,

לא בכל יום מדברים על אוסטרליה,

לא בכל יום מדברים על בלגיה.

מי שמע בכלל על פינלנד?

פעם ב... ואם יהיה שם איזה פיצוץ, אז שם ישמעו שקרה משהו.

אבל ישראל מככבת מחדשות.

כל הזמן, כל הזמן, יהודים, ישראל, אנטישמיות, שואה,

כל הזמן, כל הזמן, כל הדורות.

אי אפשר בלי ישראל, אי אפשר בלי יהודי.

למה? כי מרכז הבריאה זה יהודים.

העם הנבחר

זה העם בעצם שבחר,

בחר בקדוש ברוך הוא.

וממילא, כיוון שהוא בחר בקדוש ברוך הוא, הוא נבחר על ידו.

אתה האמרת את השם אלוקיך, השם האמירך.

אז זאת אומרת,

עם ישראל יש לו כוח ותפקיד

חשוב מאוד בכל הבריאה כולה.

מעשה היחיד יכול לשנות את כל פני התבל.

מעשה היחיד מישראל.

כן, יש דבר כזה שנקרא צדיק יסוד עולם,

שכל העולם עומד

על היסוד שהוא הצדיק.

כמו שלבניין הזה יש יסודות למטה, אחרת הוא לא היה עומד.

ככה כל העולם כולו עומד על יהודי אחד צדיק יסוד עולם.

וכל העולם כולו הם בעצם, במישרין ובעקיפין,

משרתים ומשמשים

אותו על ידי שהוא יוכל להשתמש בכל הכלים שנבראו

לעשות את רצונו של הקדוש ברוך הוא.

כל יהודי שממלא את תפקידו וייעודו תורם לכל העולם כולו. אל תקרא בנייך אלא בונייך.

זאת אומרת,

זה לא בנים רק, אלא בונים, בוני העולם.

אנחנו, היהודים, בוני העולם, או חלילה ההפך.

כמה כוח היחיד ראינו?

העולם כולו,

מהאדם הראשון עד נוח,

עמדו וקלקלו והכעיסו את השם יתברך.

והקדוש ברוך הוא מחה את כל העולם

במי המבול.

במי ניצל?

צדיק אחד,

נוח.

אשתו ושלושת בניו ונשותיהם.

וזה בזכות נוח.

נוח איש צדיק

היה בדורותיו.

אז צדיק אחד

מעמיד עולם שלם.

אתם שומעים?

יכולים להיות מיליארדים בעולם,

וכשהקדוש ברוך הוא בוחן כל אחד, אין לו זכות קיום.

ויש בן אדם אחד,

שהוא מקיים את העולם מחדש.

כמו שהאדם

התחיל את העולם, נוח התחיל מחדש את העולם.

אומות העולם נקראים בני נוח.

לנוח היו שלושה בנים, שם חם ויעפת, אנחנו שייכים לשם.

שם היה צדיק.

חם אתם מכירים, כן?

אלה החבר'ה מאפריקה.

ויפת, אתם גם מכירים.

זה אירופה, אמריקה וסביבותיהם.

לכן יש אנטי-שמי.

כי אנחנו שמים,

שייכים לשם.

ומתחיל עולם מחדש.

שם מוליד את עבר,

עבר

מוליד את תרח,

וטרח את אברהם.

טרח היה פאנצ'ר בדרך.

אבל אברהם אבינו השכיל מדעתו והבין.

כבר בהיותו בן שלוש שנים הוא שאל את השאלה שכולם מתפארים. סוקרטס שאל

כיצד לחיות.

שאל אברהם אבינו,

מי בעל הבירה?

הוא רואה בירה.

עולם ומלואו.

השבוע היה אצלי מישהו ואמר לי,

שמעתי שאתם הולכים לבתי מלון מדי פעם

ולוקחים

מאות חדרים.

כמה כוכבים יש שם?

אמרתי לו פעמים ארבע, פעמים חמש.

הוא אומר, יש מלון עם הרבה מאוד כוכבים.

יותר, הרבה יותר מה.

אמרתי לו, איפה יש מלון עם הרבה כוכבים?

הוא אומר, תחת כיפת השמיים.

מלא כוכבים.

מלא מלא כוכבים.

מי עשה את המלון הזה?

מי עשה את המלון הזה שאנחנו שוכנים בו?

עצים, פרחים, ים, דגים,

הרים,

נחלים מפקים,

ציפורים מצייצות, שמש, ירח,

אוויר.

מי עשה את זה?

מי בנה את המלון הזה?

מי הבעלים?

מי בעל הבירה? שואל אברהם אבינו, ילד בן שלוש שנים,

מי בעל הבירה?

עולם שלם קיים, אף אחד לא שואל.

שואלים מה אוכלים, מה שותים, לאן הולכים?

כיצד לחיות?

כיצד לחיות, סוקרטס, כיצד לחיות?

הוא שואל, מי בעל הבירה?

אפילו לא מה אני עושה פה.

קודם כל, תגיד לי, מי בעל הבירה?

אתם נכנסתם לפה, נכון?

שאלתם מי בעל המקום?

מה פתאום?

הזמינו אותנו להופעה, באנו.

יושבים, מה אכפת לנו מי הבעל?

אברהם אומר לו, אני רוצה לדעת מי בעל הבירה.

ומהשאלה הזאת שהוא התחיל לברר,

הוא הכיר את בעל הבירה עד שהציץ עליו בעל הבירה, ודיבר אליו ופנה אליו.

ילד, שאלה של ילד בן שלוש.

זה אבינו, אברהם.

אבינו, אברהם.

הוא אבי האמונה העולמית.

זאת אומרת, כל אלה שמאמינים באל אחד,

בכל העולם כולו,

זה תוצר של אברהם אבינו שהפיץ את האמונה באל אחד.

עד דורו,

כל העולם כולו האמין בעבודה זרה,

בפסלים, בכוחות גשמיים עליונים,

שמימיים, קשקושים.

עד שבא אחד,

מול כל העולם כולו,

דעת יחיד,

והצליח לחדור את השריון

של אנשים שהיו סתומים, סתומים ממש.

לקחת פסל ולעשות במו ידיך, ואחר כך להשתחבות אליו,

להגיד לו, ברך אותי?

אתה עכשיו,

אתה פיסלת אותו עכשיו.

אתה לקחת את החומר ואתה עשית לו צורה, ואתה אומר לו, תן ברכה?

אתה מקריב לפניו קורבן?

מה, אתה קוקו?

אתה חתכת לו את האוזן. אם היית רוצה, היית עושה לו אוזן יותר קטנה. אם אתה רוצה, אתה מוריד לו את האוזן.

ואתה אומר לו, תברך אותי?

לך, תשכנע אנשים כאלה. זה מתחיל בכלל?

זה כמו ללכת לבית משוגעים, להסביר להם ברצינות.

אברהם לא מתייאש.

זורקים אותו לכלא,

לא מפסיק, גם בכלא.

זורקים אותו לכבשן האש, לשרוף אותו חי.

הוא יוצא חי.

לא נשרף.

נמרוד לא יודע מה לעשות איתו. נמרוד.

נמרוד

היה מלך ששולט בכל העולם כולו.

אז הוא מגרש אותו מארצו.

לא יכול עליו.

עד שמגיע רגע בעולם

שכל העולם הכיר במעלתו של אברהם אבינו,

וכולם המליכו עליהם וקראו לו נשיא אלוקים אתה בתוכנו.

האמת ניצחה.

והעולם הכיר בייחודו של הקדוש ברוך הוא,

והוא הוליד את יצחק,

שהמשיך בדרכו,

ושהיה מוכן לעקוד את עצמו לפני האלוקים,

שהוליד את יעקב,

יעקב אבינו, אשתם, יושב אוהלים, עוסק בתורה,

תורת שם ועבר שהעבירו לו מהאדם הראשון והלאה במשך כל הדורות,

פלוס מה שהשיגו אבותיו הקדושים,

שמביא את 12 השבטים,

ו-12 השבטים, שבטיה,

שבטים קדושים, יורדים

עם יעקב אבינו בשבעים נפש למצרים,

ושם הם יורדים לגזרת העבדות שנגזרה על אברהם אבינו,

שירדו בניו לשם

210 שנים,

ואחרי 210 שנים,

כשהם חוזים בעשר המכות

הנפלאות

שהיו במצרים ובפרעה,

שאלו את פרעה, איך היה במצרים?

אמר היה עשר.

יוצאים ממצרים,

נקרע להם הים,

מגיעים למדבר,

מקבלים את התורה,

מכוסים בענני כבוד,

מן יורד מן השמיים,

בעירה של בריאה מתגלגלת איתם,

גן עדן עלי אדמות במדבר.

מופתים,

אין טבע.

לחם לא יורד משמיים, זה לא טבע.

מים לא יוצאים מסלעים,

לא טבע.

ענני כבוד שמלווים אותך והורכים איתך כל הזמן, אין דבר כזה.

עמוד אש לפניך להראות לך ולהנחות אותך, אין דבר כזה.

ומאחור על העיר, אין דבר כזה.

מיזוג אוויר בפנים, אין דבר כזה.

אין עקרבים, אין נחשים.

כל הדרך ישרה.

מעמד הר סיני,

בניית האוהל למשכן,

הורדת שכינה לתוך עם ישראל בפנים,

כשהם צריכים לנסוע, ענן השם עולה מעל האוהל ומוביל אותם לאן שצריך.

מה אתה יכול לבקש עוד?

וזה לא יום ולא יומיים,

ארבעים שנה.

וזה לא רק אנחנו יודעים, כל אומות העולם חוזים.

ועם ישראל עובר דרך עוג וסיחון ומדינות ועמים.

וכל העולם יודע. ונכנסים אחר כך לארץ.

וכובשים את הארץ מ-31 מלכים.

ובונים את בית המקדש.

ורואים שם עשרה ניסים, כל אומות העולם, שבאים לשם בכל שנה.

מי עבר דבר כזה?

ואנחנו, בני העם הזה, בני אברהם.

ואנחנו מעל הטבע.

אם אנחנו מתנהגים

עם הקדוש ברוך הוא,

מעל הטבע שלנו.

אם אנחנו מתנהגים על פי טבע, אז אנחנו כמו בעלי חיים

או כמו אומות העולם.

אבל אם אנחנו מתנהגים מעל הטבע, הוא מתנהג איתנו גם מעל הטבע.

ורק אנחנו יכולים לזכות לזה.

איך יכול להיות שאדם יחיה בעולם הזה ולא ידע מה הדבר הזה?

איך יכול להיות שאדם חי בעולם הזה, יהודי,

ולא מכיר את יהדותו?

עד גיל 24 הייתי חילוני,

גר בתל אביב,

ברחוב בן יהודה.

לא יודע כלום,

כלום, כלום מיהדות.

כלום.

יושב בסלון

ופתאום רואה ספרים בספרייה

וטמע מי הקמצנים שנתנו לי בבר מצווה ספר במקום צ'ק.

ניגש לספרייה

ומושך את העיניי ספר שיש לו עטיפה מוזהבת.

כל הספרים האחרים הם צבעים.

קוראים לספר קיצור שולחן ערוך,

עם מסגרת השולחן.

חשבתי שזה ספר בישול.

ומראים איך מסדרים את השולחן. בקיצור,

פתחתי אותו, חיפשתי תמונות, לא מצאתי.

שחור לבן.

כמו הדתיים.

שחור לבן.

דפדפתי

ונדהמתי

ככה קבוצה של דפים.

ואני רואה שכתוב

שקודם כול צריך

לנעול נעל ימין

ואחר כך נעל שמאל.

לחלוץ קודם נעל שמאל

ואחר כך נעל ימין.

לשרוך נעל שמאל קודם

ואחר כך נעל ימין.

אה שדה.

מה זה, ספר התעמלות?

לא הבנתי מה זה אומר.

העברתי עוד קבוצה של דפים.

איפה נפתח לי?

בתחילת הלילה עד חצות, לישון על צד שמאל.

מהחצות על צד ימין.

מה זה?

טייג'י?

מה זה?

פותח עוד קבוצה של דפים, מה אני רואה?

כתוב

דיני עניית אמן.

אמן דווקא מוכר לי הדבר הזה.

אבא שלי היה לוקח אותי בשבת

לבית הכנסת והייתי עונה אמן. הרבה אמן יש בבית כנסת.

אמן.

אף פעם לא ידעתי שיש משמעות למילה אמן.

מה זה אמן?

לא ידעתי.

פתאום שמה מוסבר שאמן זה ראשי תיבות

אל מלך נאמן.

והכוונה, כשאני עונה אמן,

שיאמנו דברי האומר.

אם הוא אמר, ברוך אתה השם אלוקנו מלך העולם שהכל נהיה בדברו,

אני אומר אמן, פירושו שאני מאמין את דבריו שהוא אמר.

הכוונה היא לאל מלך עליון.

התחלתי לקרוא והסתקרנתי, אף פעם לא נחשפתי לחומר כזה.

עברתי לפתיחה ושמה קיבלתי, כמו שאומרים, את הדחיפה.

הפתיחה, שיב�יתי השם לנגדי תמיד,

זה כלל גדול במעלות הצדיקים והחסידים ההולכים לפני השם.

שאין הילוכו וישיבתו ותנועתו

של אדם בתוך ביתו,

כישיבתו, הילוכו ותנועתו בפני מלך בשר ודם.

ואין דיבורו והילוכו של אדם בתוך ביתו כדיבורו

והילוכו לפני מלך בשר ודם.

בעל אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

שנאמר,

אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראה נו נו משה,

הלא את כל הארץ אני מלא.

מיד יבוש וימלא פחד.

שמעתם?

דברים הגיוניים.

לפני מלך הוא יישב ככה?

הוא לא יישב ככה, רגליים קדימה, מה פתאום?

לפני מלך יושבים בחיל וברעדה, רועדים, לא זזים, לא מתחילים לדבר לפני שמקבלים רשות.

מלך.

ואם זה מלך של פעם, שהוא יכול גם להוריד את הראש?

וואי, וואי, וואי.

משתדלים גם לא להיכנס.

אז לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

ושהוא נותן לך נשימה,

והוא שולט עליך בשלט רחוק,

הוא יכול להפסיק אותה, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

אז על אחת כמה וכמה, הוא רואה אותך בכל מעשיך, הוא שומע את כל מה שאתה אומר,

הוא גם מצלם ומקליט,

ואחרי זה סוף דבר הכל נשמע.

הוא גם ישמיע לך

פול ווליום,

ויראה לך.

וגם מה שחשבת,

הכל יהיה לנגד עיניך, לא תוכל להתחמק.

וואי, וואי, וואי, איזה פחד.

רגע, רגע, רגע.

מצלמה זה טוב או לא טוב?

אם יש מצלמה, זה טוב או לא טוב?

אם אחד מצלמים אותו בעבודה, זה טוב או לא טוב?

טוב או לא טוב?

טוב או לא טוב?

לא טוב.

מי שהולך לעבוד על בעל הבית לא טוב, לא טוב, לא טוב.

אבל אם הוא עושה מה שבעל הבית אומר,

טוב מאוד, למה הוא ייתן לו עליו במשכורת?

הוא רואה שהוא עובד,

הוא רואה שהוא לא לוקח מהקופה בלי רשות,

הוא רואה שהוא משרת את הלקוחות כראוי, הוא רואה שהוא בסדר גמור.

אם הוא לא רואה, אז הוא אומר, יש פועל, כי סיכמנו מחיר, שלום, קח את מה שמגיע לך, להתראות.

אבל הוא לא יכול להתעלם ממה שהוא רואה.

אם הוא רואה,

אז זה מחייב.

אבל אם הוא רואה הפוך, שהוא לא בסדר,

אז הוא יחליף אותו.

הוא יחליף אותו.

גם פה בעולם הזה מחליפים אנשים.

יש כאלה שמאריכים ימים, יש כאלה פחות,

יש כאלה שמקבלים שכר, יש כאלה שמקבלים עונש.

למה?

סתם שטרירותית?

לא, יש מצלמות, יש הקלטות.

רואים, מצלמים, מפענחים ויש תוצאות טוטל.

אתה נכנס היום לבדיקות דם,

לוקחים דם, ב-17 אחר הצהריים תקבל תוצאות.

כמה יש לך טרילקצירידים?

כמה יש לך גלוקוזה בדם?

הכל ב-12,

הכל בסדר.

האם הוא גלובין טוב?

הכל יגידו לך. בדיקה אחת, טוז,

אחד, ויודעים עליך הכל.

אצל הקדוש ברוך הוא לא צריך אפילו את הטוז הזה.

ישר הוא יודע.

ישר הוא יודע.

הכל מפוענח ויש תוצאות. יש ישר יוצא יוצא מסקנות על המקום.

אז אם יש לנו טענות,

עלינו.

בשמיים אין טעויות.

עלינו יש טענות.

למה אתה שחררת מידע למעלה כזה?

אם היית משחרר מידע טוב,

נתונים טובים, היית מקבל בהתאם.

אבל אם לא, מה אתה צועק?

מה אתה בוכה?

אתה אשם.

חברת חשמל אומרת,

לא להכניס את האצבע לשקע.

נכון שזה מדקדק,

אבל זה מחשמן.

אבל אחד, לא יודע, הוא אוהב ככה.

אז הוא טוס.

ואחרי זה הוא ככה, רועד.

יכול להיות שהוא יהיה פחם.

יכול להיות.

חברת חשמל אשמה?

היא לא אשמה. היא הביאה את זה בשביל שיהיה חשמל,

שיהיה מיזוג, שיהיה דברים טובים.

והיא אמרה והזהירה.

לא להתקרב, לא לגעת, לא להכניס את האצבע.

זאת אומרת, אם יש אשם, בנו הוא.

בשמיים מתכוונים רק להיטיב איתנו.

אבל השאלה היא, אנחנו עושים מה שקיבלנו בתורה,

ואם נעשה את ההוראות והחוקים של התורה הקדושה, ודאי שנקבל רק טובה.

אבל אם אנחנו סוטים קצת, סוטים קצת,

אז אנחנו מקבלים בהתאם.

אדם שנעצר על זה שהוא נסע באדום,

הוא לא יכול להגיד לשוטר, מה אתה תופס אותי פעם אחת?

אם היית עוקב אחריי מתחילת הנסיעה, היית רואה שעברתי 700 ירוק.

מה אתה תופס אותי על פעם אחת? מה זה אחד מול 700?

ואם עוד תכביר ותאמר,

מה אתה תופס אותי על פעם אחת?

עשרים שנה אני נוהג ולא תפסו אותי על אדום.

הוא יוותר לו?

אמר לו, אדוני, עברת באדום, אני ראיתי, מה לעשות?

אני לא יכול לשחרר אותך.

תלך עם הטענות האלה לשופט

ותנסה לשכנע אותו.

אני בינתיים מקבל משכורת לפי הרפורטים,

אז אתה צריך להתחשב בי גם.

עברת באדום,

סע לשלום,

עם הרפורט אבל,

עם הרפורט.

אדם אפילו אם עושה טעות אחת, שתיים, ודאי,

שלוש,

שלא לדבר, זה כבר מועד.

אז ודאי שכבר יש לו כתם רציני.

אדם שעובר את החיים ועובר עבירות מהבוקר עד הערב,

ימים, שנים, עשרות שנים,

ופתאום קורה לו משהו, בא בטענות.

אה,

למה? מה קרה? למה אני? מה עשיתי?

תבדוק.

נפתח את ספר התורה,

תראה את הוראות היצרן,

איך שאומרים על הגוף בריא ושלם.

מה היה אם שמוע תשמע בקול השם אלוקיך,

וישר בעיניו תעשה, והאזנת למצוותיו,

ושמרת כל חוקיו,

כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך,

כי אני השם רופאיך.

אני אומר לך בתור רפואה,

אתה רוצה לא להסתבך במחלות, בבעיות, בצרות,

תשמור על ההקדמה שלי.

אם שמוע תשמע בקול השם אלוקיך,

הישר בעיניו תעשה, והאזנת למצוותיו,

ושמרת כל חוקיו, אבל כל חוקיו,

כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך.

אתם יודעים, ברכב יש הרבה רכיבים.

יש נוריות אזעקה.

יש נורית אחת שכל הזמן מהבהבת,

והיא מורה ככה, משפך עם קצת טיפה.

סימן ששמן חסר.

ובן אדם לא הקפיד על השמן, ולא החליף, ולא מילא.

ובירידה מירושלים נתן ברקס, וזה לא עצר,

והוא,

ירד למטה,

במדרון.

והוא נפצע קשה, הוא לא מת, הוא לא מת.

למה הוא רצה לספר את הסיפור שלו?

הוא אומר, רק טיפה היה בתמונה שחסר.

רק טיפה, ראיתי בתמונה, רק טיפה.

כן, אבל הטיפה הזאת שחסרה יכולה לגזול חיים.

אי אפשר לא להישמע על ההוראות, אתה לא יכול להגיד רק, אין רק.

זאת אומרת, בן אדם צריך לדעת שהאחריות על החיים מוטלת עליו, כי ניתנה לו בחירה.

הוא יכול לבחור בטוב, הוא יכול להפך.

ואתה אדון עצמך, אבל אתה לא רואה שם מישהו רודף אחריך,

אתה מרגיש שכל בסדר,

ומילא אתה חי, כשזה בא ובום, פתאום אתה מתעורר.

פתאום אתה מתעורר.

לכן כשקראתי את הפתיחה של קיצור שולחן ערוך, שיוויתי השם לנגדי תמיד,

תראה כל הזמן שהקדוש ברוך הוא מולך ומסתכל עליך, שיוויתי השם לנגדי תמיד,

זה כלל גדול במעלות הצדיקים והחסידים ההולכים לפני השם.

הם יודעים שהם הולכים כל הזמן לפני השם.

למה שאין הישיבה והתנועה בתוך הבית כמו לפני מלך בשר ודם, ועל אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים,

הקדוש ברוך הוא? רק הנטייה שלנו לשכוח.

הנטייה שלנו לשכוח.

אתם יודעים,

כפי שהרבה היום עסקים שמצלצלים אליהם, הם אומרים,

השיחות מוקלטות.

ובן אדם שם לב בהתחלה,

אבל אחר כך כשהוא מתחיל לדבר הוא כבר שוכח ומדבר מה שהוא רוצה.

הזהירו אותו בהתחלת השיחה, השיחות מוקלטות.

אבל בן אדם, שנייה עוברת,

מישהו דיבר איתו לא יפה, הוא שכח בכלל מה הזהירו אותו, מה אמרו לו, לא מעניין אותו כלום.

ישר הוא מדבר.

אז כל שכן נזכור, שיוויתי השם לנגדי תמיד, זה קצת קשה לעבודת זה. קצת קשה.

אבל זה כדאי, משתלם.

וגם אם לא זוכרים כל הזמן, להיזכר מדי פעם זה טוב.

ואם רוצים להיות יותר רציניים, אז עושים כל מיני תזכורות כאלה ואחרות.

או שבונים כללים.

לפי החולשות שלנו, בונים כללים בשביל לדעת להסתדר.

זאת אומרת,

אם אדם יודע שהוא לא יודע כל כך לבלום בזמן,

אז הוא ייסע יותר לאט.

אם בן אדם לא יודע לעקוף, שלא יעקוף.

אם בן אדם לא יודע להיכנס לחניה ברוורס,

בירידה,

שישתדל לחנות במקום שהוא מישורי.

אם אדם בחיים שלו לא יודע להיזהר מהרבה דברים,

ינקוט משנה זהירות

כדי שלא יצטרך להגיע למצב שהוא לא ייזהר.

אבל חיינו מסורים בידינו ואין טענות.

אבל יש בעיה, אתם יודעים, אפילו אם יודעים את הדברים,

נראה לאדם שהשינוי

קשה עליו.

אדם שרגיל בהרגלים מסוימים,

קשה לו לשנות אותם.

כי הרגל הופך להיות טבע.

וטבע הופך להיות שלטון.

ואדם נשלט על ידי הרגלם.

אז קשה לאדם להשתנות.

מה עוד שיש לו לחצים סביבתיים, כגון חברה.

אם החברה לא אוהדת את מה שהוא עושה,

היא אכזרית, היא תגיד לו בפנים.

מה קרה לך, התחרפנת?

מה, הסתובב לך משהו?

היא לא מתביישת.

לא שהיא באמת פוגעת בו,

היא מגינה על עצמה.

כי היא פוחדת

שאם אתה עושה שינוי, אתה מורה שהדרך הזאת נכונה יותר ממה ששלי.

אז כדי להביא אותך למצב שלא יהיה לך יתרון עליי,

אני אומר שאתה השתגעת.

זאת אומרת,

קשה לאנשים גם להתמודד מול חברה, בפרט אם הם לא בטוחים במהלך שלהם, או שהם לא יודעים לענות ולהשיב למה הם עושים את השינוי.

אבל אני אגיד לכם, יש אדם אחד מאוד מאוד מאוד מפורסם,

כי הוא אפילו זכה לקבל פרשה.

הוא זכה לקבל פרשה בתורה,

פרשת יתרו.

הוא היה גוי.

גוי,

לא סתם גוי, הוא היה כהן און.

הוא היה עובד עבודה זרה, חוטא ומחטיא את הרבים.

כל ימיו הוא טעה וטעה את האנשים,

לא מרצון, מחוסר ידיעה.

הוא עבד עבודה זרה,

וכשהיא לא הגיבה למה שהוא רצה, הוא הבין שזה שקר,

בעט בה,

מחפש עבודה זרה אחרת.

אתם מכירים היום את החבר'ה שנוסעים למזרח הרחוק?

מנסים פה, מנסים שם, מנסים פה, מנסים שם. מחפשים רוחניות קצת, מחפשים רוחניות.

הולכים לכל מיני כתות, לכל מיני גורוים,

לכל מיני מקדשים, לכל מיני זה, מקדשים.

שוכבים על הרצפה, עושים מה שעושים כולם.

רוצים להתנסות.

חוויה רוחנית.

רק מקום אחד

הם לא מגיעים לבית כנסת לידם.

מה שיש שם

זה 0.0000000000, אין ספור ממה שיש לנו.

אבל זה לא אין, זה לא אין.

צריך משהו שהוא אין, והיום שם זה האין.

היום יש משהו חדש, קוראים לו קבלה.

פתאום קבלה זה נהיה להמונים.

יש את זה ברדיו,

יש עיתון קבלה של צפונבונים,

שמוציאים ומחלקים אותו קבלה.

יש קבלת טאי צ'י,

יש מסאז'ים על פי קבלה.

יש היום, הכל עם קבלה, אבל לא נותנים קבלה בסוף.

הכל עם קבלה.

למה? כי זה אין, אין.

אז לא מעניין אותם אם התוכן אמיתי, לא אמיתי, מי שמוכר אותו אמיתי, לא אמיתי, מה המטרות שלו, לא מעניין.

העיקר קצת להגיד שאני נמצא בזה, יש לי משהו מזה.

אבל חבל שאנשים לא מגיעים לאמת,

לוקחים רק משהו ממנה,

וחושבים שעל ידי זה הם מכפרים על כל שאר הדברים.

לא ולא.

חצי אמת,

שלושת רבעי אמת,

99% אמת זה שקר.

פעם אמרה לי אחת, תגיד לי, למה אתם חרדים קיצוניים?

אמרתי לה, אנחנו לא קיצוניים.

אנחנו פשוט אומרים את האמת.

היא אומרת, מה, אבל אי אפשר להגיד ככה וככה, מה, חייבים להגיד?

נשאל אותך, למה את שואלת אותי?

המרינה לי,

שש ועוד שש, כמה זה?

אמרה לי, 12.

אמרתי לה, ואם אני אגיד 11?

אז היא אמרה לי, לא, זו לא התשובה, זו לא אמת.

ואם אני אגיד שזה 11.999%,

אז היא אמרה לי, לא. אמרתי, סלחי לי, את קיצונית?

מה, אלפית אחת גורעת מן האמת עד כדי כך?

אמרה לי, כן, מתמטיקה זה מדויק.

אמרתי לה, גם אצלנו.

אנחנו לא קיצוניים, אנחנו אומרים את האמת, כן.

אצלכם הכל בשחור ולבן.

נכון, ורות זה לנשים.

שחור ולבן, נכון.

אצלנו זה שחור ולבן, נכון.

שחור ולבן.

מה לעשות?

מה ששחור שחור, מה שלבן לבן.

מה שאמת זה אמת, אין מה לעשות.

אבל מי שממציא לו תורות, או מי שממציא לו דרכי חיים שונות, בוודאי שהוא יכול להכניס גוונים שונים.

כי לא האמת מנחה אותו, אלא הנוחות,

הדרך שהוא רוצה ללכת בה.

מה זה מעניין אותו בכלל?

אדם שקונה ג'יפ

לא מתכוון לנסוע בכבישים.

הוא רוצה שמדי פעם הוא יצא ככה מהכביש ויעלה על ג'בלאות.

מי שרוצה אבל ללכת בדרך המלך כל הזמן,

אז הוא הולך רק בדרך המלך,

והוא לא סוטה לא ימינה ולא שמאלה.

הוא לא הולך לעשות חוויות.

החוויה הכי גדולה זה לזכות ללכת באמת מההתחלה עד הסוף.

וכשמגיעים לסוף,

יש המשך וזה לא סוף.

אבל אם זה לא כך,

מה התכלית בכלל?

אז היה אחד שקראו לו יתרו,

שעבד כל עבודה זרה,

וכתוב, וישמע יתרו.

מה זה וישמע יתרו?

שמע יציאת מצרים

במלחמת עמלק ובא, לאן בא?

למדבר.

עזב את הכול,

עזב את המשפחה,

עזב את הכבוד, עזב את המשכורת והמשרה,

והלך לעם זר,

עם של עבדים שיצא ממצרים,

ונדבק בהם

ללא כלום.

למה? כי הוא הבין שזה האמת.

והוא זכה להיות חותן משה.

והוא זכה שיש פרשה על שמו,

ואת פרשת שופטים.

ואתה תחזה מכל העם, אנשי חיל, יראה אלוקים וכולי, שאמר למשה, כי יהיה משה מפיו.

ויעש ככל אשר אמר.

מי זה היה?

גוי,

כופר,

טועה,

מטעה,

חוטא ומחטיא,

שתפס

בשמיעת האוזן

את מה שעשה האלוקים

לעם ישראל והוציאו אותם מארץ מצרים,

ומה שענש את העמלקים,

אמר זו האמת ובא.

והפך להיות דמות

ודוגמה ומודל בעם ישראל.

זאת אומרת,

גם אם אדם נמצא בקצה,

הקצה הרחוק מהאמת,

בצד ההפוך לגמרי,

הקדוש ברוך הוא לוקח אותו בשמחה, ומרים אותו, ומעלה אותו, עד שניה חותן משה

בפרשה על שמו.

ולא עוד אלא שכתוב במדרש שהפרשה שהוא אמר למשה הייתה ראויה להיאמר על ידי משה,

אלא שעמד יתרו.

הקדוש ברוך הוא העלים את הפרשה הזאת ממשה כדי לזכות את יתרו

לשם ולתפארת בעם ישראל.

נו, מי יכול להגיד עכשיו שהוא לא יכול לזכות?

אבל בשביל לזכות

כמו יתרו צריך אוזן שומעת,

אוזן

שמפה זה מגיע ישר ללב, לא לשכל,

אלא ללב,

שאדם הופך להיות מתפעל מהדברים,

עושה את הפעולות בעקבות השמיעה.

אם אדם זוכה שהאוזן שלו מחוברת ללב,

הוא יכול להיות אחד מגדולי האומה הישראלית או אחת מגדולות האומה הישראלית.

אבל אם הוא שומע רק

כמו שהוא שומע את שאר הדברים,

והוא לא מפנים ולא מקבל על עצמו שינוי,

שום דבר בו לא ישתנה.

הוא יהיה כאחד העם

שלא ייזכר ולא ייספר.

למי שיש שאלות, בבקשה.

שאלה יש לך?

בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני חוזרת בתשובה בזכותך.

זכיתי לשמוע קלטות ודיסקים שלך.

כשהתחתנתי כמעט ולא עשיתי שום דבר חוץ, נולא קצת שבת ולאכול כשרות.

עם הזמן לקחתי על עצמי לכסות את הראש ואת הערה ושבת.

היה מאוד קשה, כי הסביבה לא קיבלה את זה טוב.

פה, פה.

מה? פה, במבשרת?

לא, בכלל, במשפחה. איפה את גרה? בירושלים. כן.

והיה לי גם מאוד קשה עם בעלי, שגם לא קיבל את זה כל כך טוב.

רק שעם הרבה תפילות ודמעות ומאמצים,

הקדוש ברוך הוא קצת שמע לתפילות, זאת אומרת, הוא שמע לתפילות שלי,

ובעלי זכה לשמוע איתי הרצאות, והוא היום גם מניח תפילין.

הוא נמצא כאן הערב.

חיכיתי לרגע הזה כבר שנה,

ויש לו גם שאלות לשאול את כבוד הרב.

איזה כיף.

עכשיו,

אני רק מקווה שאולי הוא גם יזכה לחזור,

ואם תוכל גם להנחות אותנו, אותו,

וזהו. אין בעיה, אם הוא מוכן לשאול.

מי זה?

את ראית אותו?

הוא פה? כן.

ערב טוב. ערב טוב.

קודם כל, רציתי להגיד שהיא קצת מגזימה.

אני בא ממשפחה דתית,

ורוב החיים שלי הנחתי תפילין, ושמרתי שבת, וכשרות, הכול.

היא פשוט,

היא חזרה בתשובה, והיא מנסה בכוח להוסיף כל הזמן דברים, וזה קצת קשה לי.

זה הכול, זה מה שרציתי להגיד.

זהו, לגבי השאלות,

רציתי לדעת אם הרב יוכל, תמיד אני שומע הרבה דרשות שלך ושל כל מיני רבנים,

ותמיד כשאין תשובה, אומרים זה יצר הרע.

אז רציתי, אם תוכל, בבקשה,

להוכיח לי שיצר הרע קיים, יצר הרע ויצר הטוב.

הבנתי.

אתה יודע, אתה משכיל לי.

אחד.

אני אשאל אותך שאלה, ואז...

תדע למי זה מזכיר.

יש לך פה מעליך משהו אפור.

מה זה?

מה זה?

זה?

סוודר.

לא, חוץ מסוודר, אל תגיד לי סוודר.

מה זה?

כל מי שאני שואל הוא אומר לי סוודר.

תגיד לי משהו אחר. זה בגד.

בגד?

זה תחליף לסוודר?

זה אומר שזה סוודר או שזה אומר שזה לא סוודר?

סוודר?

אריג. חזרת לסוודר, אריג.

האם אריג זה בא להגיד מילה אחרת לסוודר?

לא, אותו דבר. אותו דבר.

הבנתי. אתה אומר לי,

כולם אומרים שזה יצר הרע,

אל תגיד לי יצר הרע, כי אם תגיד לי יצר רע, כבר אמרו לי, ואני לא מקבל זה יצר הרע.

הבנת מה עשית לי? כמו שעשיתי לך עם הסוודר.

אם תרצה שמות נוספים, אני אקרא לו גם שטן

וגם מלאך המוות.

אבל זה אותם שמות של אותו דבר.

אתה לא יכול להגיד לי, אל תגיד לי את התשובה הידועה,

כי אני לא מקבל את התשובה.

נכון. אתה מבין מה עשית?

אז בסדר, אז תסביר לי מה זה. אני אסביר. או, עכשיו התחלת לדבר.

יש שני כוחות, תשכח מייצר הרע, תשכח מייצר הטוב. יש שני כוחות שמושכים באדם.

יש כוח של הגוף, יש כוח של הנשמה.

שניהם זה שני דברים הפכים לגמרי.

רוחניות

זה משולל כל גשמיות,

וגשמיות משוללת רוחניות, נכון? זה שני קצוות בכלל,

לא אותו סוג, לא חומר, לא כלום.

עד פה בסדר?

כן. אתה מבין שיש חילוק בין... לא.

לא, לא מבין.

אז זה אתה אומר, אני לא יודע.

הבנתי.

תסביר לי למה. אוויר, אוויר. אתה יודע שיש אוויר?

איפה זה אוויר, תראה לי.

אוויר? תראה לי.

לא רואה אוויר. זה שקוף.

שקוף, לא רואים? לא. אה, אבל יש.

יש. לא חייבים לראות.

לא. לא חייבים לראות.

אתה זוכר את זה, כן? שלא חייבים לראות.

לא, לא חייבים. מרגישים, אבל. מרגישים. מה מרגישים?

אוויר. אוויר. מרגישים. כן. מרגישים.

אתה נשען ליד עמוד, כן?

עמוד. כן. זה חומר?

חומר, כן. מרגישים גם.

מרגישים? מרגישים. אפשר לגעת בו.

אפשר. באוויר אתה יכול לגעת?

באוויר.

לגעת.

אתה תרגיש את האוויר ביד? ככה תיגע בו?

ברוח, כן. אם יש רוח, אתה מרגיש. אם הוא ייגע בך. אם הוא ייגע בך. יופי.

יש שני כוחות באדם. יש כוח החומר, כוח של החומר,

ויש כוח של הרוח.

כשאתה רעב,

זה, החומר דורש אוכל.

כשאתה ישן,

החומר דורש מנוחה.

זה אתה מרגיש? מבין?

כן.

כשיש לך דחף פנימי,

לדוגמה,

אם מישהו יעליב אותך,

אתה תהיה אדום,

אתה תכעס

ואתה עלול לקלל אפילו.

מה הוא אמר?

מילים.

הוא נגע בך?

לא. הוא דיבר איתך מאמריקה אפילו.

אתה לא רואה אפילו מי אמר לך.

מתניה אדום.

מה פועל אצלך פתאום נהיית אדום?

מה קרה? אכלת משהו? התחממת בשמש? מה, מה קרה?

אני יודע. לא יודע. הטבע היה. איזה טבע?

איזה טבע היה? עכשיו אתה מתנפל לי על הטבע? איזה טבע?

הטבע של מה?

של מה? הטבע של מה?

זה ככה הגוף. אם היו פוצעים אותי, יורד לי דם.

הבנתי.

אתה יודע שיש אנשים... יש אנשים שלא נהיים אדומים. נכון. אתה יודע שיש אנשים אדישים,

ויש אנשים עצבנים.

כן. יש אחד אדיש, מקללים אותו, אומר, כל הכבוד לך.

מה אתה אומר?

ויש אחד,

אש ולהבה.

מה ההבדל ביניהם?

אתה לא יודע.

טבע.

לא, זה לא טבע.

כי אם היה טבע, היה אצל שניהם אותו דבר.

אבל אם זה שונה,

סימן שזה לא טבע.

כי אם טבע האש תמיד לשרוף,

בטבע המים לכבות,

לא יכול להיות שפעם זה יהיה ככה ופעם זה יהיה ככה, נכון? טבע זה טבע.

נכון?

אז איך יכול להיות שבשני אנשים יש טבע שונה?

זה לא טבע, אלא יש בכל אחד כוח שונה.

אתן לך דוגמה.

יש אוטו

שיש לו 3.6 כוח סוס.

יש אוטו 2.4. שניהם נראים אפילו אותו דבר.

יש אוטי 6 3.2, יש אוטי 6 4.2, נכון?

זה אותו דבר?

אותו דבר.

אבל זה לא אותו כוח,

נכון?

גם באנשים יש כוח כזה וכוח אחר.

עד פה בסדר?

כן, כן.

אדם שהוא מורכב מנשמה, אתה יודע שיש נשמה?

כן.

אתה ראית נשמה?

לא.

אבל אתה יודע שיש נשמה.

שמעתי את ההסבר שלך.

והוא מקובל עליך או לא?

כן, בטח.

אם כן, הנשמה הזאת היא רוחנית.

היא רוחנית. היא לא נצפית, היא לא נראית.

אי אפשר לתפוס אותה. היא כמו אוויר.

אבל יש נשמה שיש בה סערות רוח, מה שנקרא, אדם נסער.

לא הגוף עשה את זה, לא האוכל שהוא אכל.

אלא ממה שהוא שמע, ראה, חשב, חזה, לא משנה מה, פתאום הוא נהיה נסער.

הרוח בקרבו יש לו סערת רוחות, מה שאנחנו אומרים.

זה החלק הרוחני.

ויש חלק גשמי שהוא בדרך כלל כמעט זהה אצל כל בני האדם, למעט ליקויים כאלה ואחרים שיש באנשים.

הכוח שדוחף את האדם הוא לא אחד, שני כוחות.

יש לו כוח אחד להיטיב,

יש לו כוח אחד להרע.

אתן לך דוגמא.

אתה בא, רואה אדם יתום,

מסכן, שבוכה.

יש לך כוח הטבה, אתה רואה את זה,

אתה משתתף בצערו, אתה שולף את הארנק ואתה מוציא לו שטרות ונותן לו.

זה מראה שיש לך איזה כוח הטבה.

למי אתה מתאים?

ליתום.

למה? כי הוא יתום, עני, מסכן.

פתאום הוא יורק עליך.

אני פתאום אראה את כוח הרע שבך,

איך אתה מצליף לו סטירה אינסטינקטיבית.

אז אני שואל רק רגע, מי עומד פה לפניי?

אדם טוב או אדם רע?

איך יכול להיות שזה שנתן לו עכשיו 500 שקל,

נתן לו סטירה אחרי זה?

אז רואים שיש שני כוחות באדם, נכון?

אחד שיכול להיטיב ואחד לרע, אפילו לאותו אחד ואפילו בלי הפרש של זמן.

זה אתה מרגיש לפעמים שיש לך יצר לפה ויצר לפה?

כן, בטח. זהו, זה היצר הרע ויצר התוך.

שני כוחות פועלים באדם.

לא צריך לראות אותם, מרגישים אותם.

פעמים יש לנו הרגשה טובה להיטיב, להעניק,

פעמים יש לנו הפוך,

להרע ולהזיק.

פעמים נדיבות,

פעמים קמצנות,

פעמים אהבה,

פעמים שנאה, ואפילו לאותו אדם.

זאת אומרת, פועלים בנו כוחות מנוגדים.

זה אתה מרגיש, זה כל אחד מאיתנו מרגיש.

לא רואים, לא תופסים את זה.

אבל כמו שאמרת, מרגישים את האוויר.

כשהאוויר זורם אלינו, אנחנו מרגישים אותו.

כשהסערת רוחות שלנו מתגברת או להטבה או להרעה, אנחנו מרגישים את זה.

הבינות?

הבנתי, כן. אבל לגבי התורה, זו השאלה.

מה יש לתורה?

לא יודע.

אומרים שנגיד צריך לעשות מצוות כאלה וכאלה, לא אומרים. אבל יצר הרע אומר, מחר תעשה את זה.

לא אומרים, כתוב.

לכן כתוב בתורה, היום אם בקולו תשמעו.

אל תדחה למחר, היום אם בקולו תשמעו.

כמו שאוכל אתה לא דוחה למחר,

וכמו שכסף אתה לא דוחה למחר,

וכמו שאהוב אתה לא דוחה למחר.

כל דבר אתה משתדל לקבל היום, למעט דברים רעים.

אותו דבר התורה אומרת, אני נותנת לך דברים טובים, למה אתה דוחה למחר?

מי דוחה אותך למחר?

היצר הרע, שיש לו את כוח העצלות,

עצלות,

ויש לו את הזריזות גם.

אותו יוצר רע.

יש לו עצלות, שים לב, לתורה ומצוות,

ויש לו זריזות לכסף והנאות.

כל מה ששייך לחומר הוא זריז,

כל מה ששייך לרוח הוא איטי, עצלן, דוחה.

כשאתה רואה שהדברים הם גשמיים,

אין לך בעיה, אתה עולה הרים, בלי בעיה.

יש משהו רוחני ולו הקטן ביותר, תגיד ברכה רק, ברכה.

תגיד ברכה, לא לא לא עכשיו, בסדר שמעתי, לא עכשיו, בסדר, אני יודע, אני יודע, כן, כן, אני שומר שבת כבר הרבה זמן לפנייך, אל תפחדי, לא צריכה להסביר לי, אני מבית דתי, מה קרה?

מה, אני לא אוכל כשר כל הזמן?

כן, אבל תברך ממי, תברך, תברך,

מגיע לקדוש ברוך הוא,

ברוך אתה ה' שהכל נהיה בדברו,

וכי במי, בדברו של מי זה נהיה?

מי ברמאים בעולם?

מי בר הזרעים ועצים?

מי הביא פירות? מי הביא חיטה?

הוא. אתה לא יכול לברך?

אם אני נותן לך כוס קולה ומזמין אותך, אמרת, תגיד לי תודה, למה לי תגיד תודה ולא לא תגיד תודה?

נכון?

זה דברים פשוטים.

אז למה לדחות למחר?

לא, בסדר. אם אני אתן לך קולה, אני אגיד לך, מה עם תודה? אתה אומר, מחר.

מחר?

תאר לך, אחד עולה לאוטובוס משלם, אומרים לו, רד עכשיו,

מחר אני אקח אותך.

איזה מין דבר זה?

מה זה מחר? עכשיו, רגע.

כן. בסדר.

לא, רגע, רציתי, אולי יש לך דוגמה ממשית, כמו שהסברת עם הנשמה.

לגבי מה?

למה היום? כמו שהנשמה, אני הבנתי שאם בן אדם מת, נותנים לו מכה, למשל, הוא לא מרגיש.

נכון.

זהו, באמת הוכחה שמשהו, יש נשמה, נכון. שהיא מרגישה והכול. נכון, אבל זה אתה יודע. ולגבי בורא עולם, זה גם מוגבל וכל מה שהסברנו. נכון, ברוך השם.

אבל אתה, נכון, אני מבין?

אבל היצר הרע, איפה הוא... מה זה? איפה אני מרגיש שהוא באמת... מה זה? אתה לא שומע אותו? הוא מדבר עכשיו.

הדברים כל כך פשוטים. למה? ההפך, אני רוצה לדעת. זה יצר הכול. אני אמרתי שלא זה הוא אומר, הוא שחקן, אני מכיר אותו.

הוא בא בשאלות כאילו, וזה, ופה ושם, אתה מבין?

ובינתיים הוא מעכב את הבן אדם, כי הוא רוצה הוכחה מוחשית.

אבל הסכמנו שאי אפשר להראות אותו בחוש, כמו שאי אפשר להראות אוויר.

אבל אנחנו מרגישים למה הוא מושך אותנו למקום אחר.

אם היו אומרים לך, תשמע,

מחלקים פה כסף, ותראה כמה אנשים רצים לשמוע,

אומרים, 100 דולר, הוא נותן 100 דולר, 100 דולר.

אתה יודע כמה? אני אשאר פה לבד.

כמה אנשים אתה מכיר שיעמדו פה ויגידו, רגע, רגע, אני רוצה הוכחה מוחשית שהוא נותן 100 דולר.

אני רוצה קודם שיבוא ויראה לי את ה-100 דולר בעיניים ואז אני אלך אליו.

איפה יש דבר כזה?

אין דבר כזה. למה?

כי יצר הרע ודברים של מצוות אומר, תראה לי,

תוכיח לי, הכול.

וחומר, אנחנו רצים על ספק ספקה.

אנחנו לא רצים עם בטוח, גם על לא בטוח רצים.

למה במצוות שזה ברור שניתנה תורה בהר סיני ושהעם היהודי קיים וכולי,

למה זה לא?

כי זה היצר הרע.

הוא גורם לי את הצ'אנס להרוויח אפילו על צד שזה רק נכון, על צד שזה נכון.

הוא לא נותן לי אפילו צ'אנס להתקרב לזה.

אתה מבין?

הייתי צריך לפחות לרוץ לזה על הצד שיש צ'אנס שזה נכון.

כמו שאני רץ לעומר.

למה פה זה שונה?

כי יש כוח שמנגד, ומי אמר את זה?

השם יתברך. איפה?

מפרשת בראשית. אצל מי? האדם הראשון.

כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

עכשיו, שמעת עליו?

הוא כתוב ישר בתורה, בפתיחה.

כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

אז אין אפשרות להוציא אותו.

אפשר, בטח שאפשר.

עם התורה אפשר להוציא. בטח שאפשר. אפשר להתנגד לו.

אתה לא יכול למחוק אותו.

אתה יכול לכפות אותו.

רק ככה אני אדע שהוא באמת היה קיים, אתה מבין? כמו שהסברת על הנשמה.

אני רוצה לדעת. בוא אני אתן לך דוגמה.

בוא אני אתן לך דוגמה. אני רוצה לדעת שאני הוצאתי אותו ולא סתם עשיתי לעצמי משהו במוח. בוא אני אתן לך דוגמה. להוציא אותו לא תוציא אותו בחיים.

להבריח אותו ממך, לכפות אותו, אתה יכול, למחוק אותו, אתה לא יכול.

למה? הוא חוזר ונעור, הוא כל פעם קם.

זה לא כמו באגרוף,

יש כמה סיבובים, או בנוק-אאוט

או בנקודות, אבל יש 15 סיבובים ודי.

ואחרי זה או שאתה מקבל גביע או שאתה מקבל קיטבק.

אצלו אין דבר כזה, אתה מכניע אותו, הוא קם, אתה מכניע אותו, הוא קם. כל הזמן יש מלחמת היצר באדם.

והוא כל פעם מתפתח.

היית אית משקל זבוב, נהיית תרנגול,

משקל בינוני כבד, הוא גודל איתך.

אין דבר כזה בלי יצר רע, תשכח מזה.

אבל יצר הרע הזה נותן לך בעצם את הבסיס שעליו אתה נבנה.

כי כמו שיש טירונות

ויש מסלול של מכשולים,

בכל מכשול שאתה עובר אתה הופך להיות חייל יותר מצטיין,

אתה יותר עומד במשימות,

אתה יותר מוכשר למלחמות.

ככה היצר הרע בונה אותך. כל ניסיון שהוא עומד מולך ועברת,

קנית מדרגה.

עוד פעם ניצחת,

קשה לך לקום בבוקר והחלטת להתגבר עליו.

והצלחת, ניצחת את יצר הרע בהשכמת הבוקר.

עד היום לא נתן לך להתפלל לבית-כנסת. אמרת, תתפלל יחיד.

אמרת לו, למה? למה כולם יזכו בקדיש, בקדושה,

וכל הברכות, להגיד אמן, והכול ביחד.

תפילה של ציבור מתקבלת.

למה אני אתפלל לבד?

שיהיה לי פחות שכר.

לא שומע לך, אני הולך לבית-כנסת.

ניצחת אותו בזה, קנית עוד דרגה.

וכן הלאה. ככה אתה הולך, וכמו שאשתך עשתה.

עלת צעד, צעד, צעד, צעד,

עד שהיא כבר בכוח,

כמו שאתה אומר,

אומרת לך, יאללה, תזוז, אתה נשאר מאחורה.

זה נקרא לנצח את היצר הרע, וזו השמחה הכי גדולה

שהאדם מצליח, כי אז הוא הופך להיות אדם.

אז הוא הופך להיות אדם.

אם לא, הוא שפוט

של היצר שלו, כמו בעל חי שעובד ופועל על פי אינסטינקטים.

לא שהוא בונה מהלך,

איך אני מתקדם.

פשוט הוא חי איך שהיצר מזיז אותו.

אתה רוצה, לדוגמה,

הוכחה

שיצר הרע מפריע לקום בבוקר לתפילה?

שואלים אדם,

תגיד לי, למה אתה, אתה יודע מתי אני בא בערב, איך אני יכול? אני עובד 12 שעות, ועוד שעה נוספות, ועוד עוזר לאשתי,

ועוד פה ועוד שעה,

איך אני מתמוטט?

אני מתמוטט.

לא יכול לקום.

לעבודה הוא קם ברגע האחרון ורץ, נכון?

אם יודע או לא, שממחר,

כל פעם שהוא קם מוקדם ב-6 בבוקר, אלף דולר.

מה אתה אומר, הוא יקום או לא יקום?

יקום, יקום. בטח יקום. לא יישן אפילו, מה זה יקום?

מה זה יקום?

אלף דולר?

חודשית ביום? מה זה לא?

זאת אומרת,

כשאתה יודע שאתה מקבל שכר,

אז אתה קם.

אם היית יודע מה שיצר הרע מסתיר ממך,

שעל מצוות השכמה אתה מקבל הרבה יותר

מאלף דולר, אתה פשוט ניצחת מלאך.

ניצחת את היצר הרע שלך שהוא מלאך, הוא רוחני.

ניצחת אותו וקמת. זה שכר יותר גדול. נהיית מישהו, נהיית אדם, נהיית האחד שמסוגל ללחום.

כשאנחנו רואים אחד קטן נותן סתירה לאחד גדול, אה? כולם מוחאים לו כפיים.

למה? לא על הסתירה, על היכולת שכזה קטן יכול להצליף באחד גדול, נכון?

אנחנו קטנים, זעתותים, ליד יצר הרע שהוא מלאך.

אבל פה אנחנו יכולים לנצח אותו.

אם נקבל מה שהתורה אומרת, בלי שאלות, בלי קושיות, בלי כלום, ככה אומר השם שצריך לעשות ונעשה,

אנחנו מנצחים פשוט מלאך, זה הכול.

זה שווה כל הון שבעולם.

אם אני לא הייתי חוזר בתשובה,

אז הייתי בילואימניק בדיזינגוף,

עם חולצת טי-שירט כשהבטן בחוץ.

מתקרר בחורף רועד ומשחק אותה.

אתה מבין?

אנשים היום משוויצים שיש להם בטן.

לא ידענו עד היום שיש להם.

הם צריכים להראות לנו את הפופיק,

שנדע שיש להם בטן.

הבנת? זה יצר הרע יודע.

או זה פטנטים שהוא יודע. הוא יכול להעמיד לאנשים את הסערות ככה,

עם צבעים.

והם ממש מתלהבים, במראה לא זזים.

במעלית הם עולים ויורדים, כי לא הספיקו להתלהב.

אתה מבין?

זה לא יצר הרע, זה יצר הטוב, זה סוכר זה.

הבנת?

כן. התחלת להכיר אותו?

הכרתי, כן.

תודה רבה. רק רגע, בוא נעשה צעד קדימה, ננצח אותו, ניתן לו בראש, כמו שאומרים. אבל יש לי עוד שאלה קודם. אז אני מוכן, בבקשה. עוד שאלה. עוד שאלה. שאלה אחרונה.

רק רציתי לדעת, אתה מנסה להחזיר הרבה אנשים בתשובה בזכות זה שאתה מכיר להם את הקדוש ברוך הוא ואת כל המצוות ואת כל מה שצריך לעשות.

עכשיו איך אתה מסביר שביציאת מצרים למשל,

אחרי שהם ראו את כל הניסים, הקדוש ברוך הוא אפילו התגלה אליהם,

והם ראו את המן ירד,

ובכלל האדם הראשון שהוא יציר הבריאה של הקדוש ברוך הוא,

וגם קריעת ים סוף, כמו שהוא מוסיף,

איך הם חטאו אחרי כל מה שהם ראו?

אתה זוכר שדיברנו על יצר הרע?

ככל שאתה גודל אמרנו שהוא גודל איתך, נכון? היית זבוב, תרנגול, בינוני וכבד,

כשאתה הופך להיות נביא,

כי כל עם ישראל הוא בדרגת נביאים, כי הם חזו מחזות אלוקים.

הם הצביעו ואמרו, זה אלים ואנווהו,

זה, מצביעים באצבע.

הם הגיעו למדרגה כזאת, היצר שלהם גם כן עלה.

וכשהוא עולה, עכשיו זה פייט בין משקל כבד למשקל כבד.

ויצר הרע איתה אותם.

מה הוא עשה?

משה בושש לרדת, לא ירד בזמן, איחר קצת בשש שעות.

ואז הם אמרו, משה רבנו, עם כל הכבוד, הוא בן תמותה,

הוא יילוד אישה.

אנחנו, כשנפתחו ארבות השמיים, מה שנקרא, וראינו את המרכבה למעלה, ראינו שיש גם דמות שור.

יש דמות אדם,

דמות אריה ודמות נשר.

כל אלה מלכים.

הנשר מלך העופות,

השור מלך הבהמות,

האריה מלך החיות,

והאדם מלך על כולם.

כולם,

הם נמצאים למעלה,

וכיסא כבודו יתברך.

אז הם אמרו, למה אנחנו צריכים בן תמותה?

הוא אמר שהוא יבוא והוא איחר.

בואו נעשה לנו עגל,

דמות שור.

זה יציקה של זהב,

וכמו שהקדוש ברוך הוא יכול להשפיע משכינתו על בשר ודם, הוא יכול להשפיע על דבר שאינו בן תמותה.

והטעה אותם יצר הרע,

והראה להם את מיטתו של משה פורחת באוויר,

ומלאכים מלווים אותו כאילו הוא מת.

הטעה אותם,

והם טעו.

וזו הייתה הנפילה שלהם.

הבנת מה כוחו של יצר הרע?

לעשות אדם אפילו נביא שקר.

זה הכוח של יצר הרע.

ראית אנשים שלוקחים סם?

מחיים בדמיון שהם עופפים?

ראית דבר כזה?

כן.

זהו, זה הכוח של יצר הרע.

ראית בן אדם לוקח משקה ואחר כך הולך באלכסון קצת?

והוא חושב שהוא הכי ישר בעולם?

ראית דבר כזה?

זה יצר הרע.

אז למה בימינו יש, נגיד, דתיים, חילונים, חרדים?

מה, יצר הרע אצלהם פחות ואצל מי? גם אצלהם יש יצר רע, לחרדים. אז איך הם מתגברים? החרדים נשארים דתיים, לא... כן, אבל אם אתה תבדוק בציציות של כל אחד,

אז זה לא כמו שזה נראה בחוץ, הצבעים לא קובעים.

הצבעים לא קובעים.

יש גם יצר הרע עם חליפה וכובע, וזקן.

לחילונים הוא בא עם עגילים,

ואלינו הוא בא עם שטריימן.

יצר הרע הוא מלא מלבושים, כמו פורים.

כשהשב״כ עושה איזה פעילות,

אז הוא בא ומודיע, אני השב״כ, שימו לב,

מה פתאום? הוא בא כמו ערבי, הוא בא כמו זה,

כמו סורי, אחרת יגלו אותו.

הבנת?

כן, בסדר.

אז אני רוצה לתת לך ברכת הדרך ומתנה.

ציצית.

עכשיו תראה איך יצר הרע, תראה איך יצר הרע כבר.

תראה איך הוא עומד, תראה, תראה.

תראה.

אתה שם לב, נותנים לך מתנה בחינם.

אם הייתי נותן לך את הכסף של זה, 20 שקל, היית בא מהר.

אבל אני נותן לך את הציצית, אל תגביר.

אה, רק 200 שקל היית בא?

יותר, יותר. יותר קצת.

בכבוד, נו.

מזמין אותך לשים ציצית.

מוזיקה.

תברך שאחיינו.

ברור. ברור הורכת ה' אלוהינו מלך העולם, שאחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

אז רק ברור. תזכר מצוות.

איך בסדר?

כן

רגע

יש לי פה תנאו וברית חדשה.

אני שבע שנים בנצרות.

אני בא ממשפחה חרדית,

ועל שאלה אחת שבתלמוד תורה שלי,

ויז'ניץ,

בירושלים,

ענו לי עליה, לא שואלים שאלות על אלוהים,

על השאלה הזאת נפלתי.

ואני אתן את השאלה פה לפני הרב.

בפרק כד שמות פסוק עשר

כתוב

ויראו את אלוהי ישראל

ותחת רגליו

כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמיים לתואר,

ואל אצילי בני ישראל

לא שלח ידו ואחזו את האלוהים ויאכלו וישתו.

ואילו בפרק ל״ד,

סליחה שנייה.

כן, בפרק ל״ג פסוק

תשע עשרה ועשרים. ויאמר,

אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם אדוני לפניך

וכנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם.

ויאמר,

לא תוכל לראות את פניי כי לא ייראני האדם וחי.

איך בני ישראל ראו אותו?

ומשה, הוא אומר, אתה לא יכול לראות אותי.

תחזור על הפסוק הראשון עכשיו.

ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת וספיר וכעצם השמיים לתואר.

ולהצילי בני ישראל לא שלח ידו ויאחזו את האלוהים ויאכלו וישתו.

שמעת פעם על מראות אלוקים?

כן, ספר יחזקאל, אני עברתי על זה ואני גם כתבתי פירוש לנצרות על זה. כל הכבוד, אשריך, אז אתה מחליף את ישו או ממשיך?

לא ממשיך ולא מחליף.

זה ישו ויז'ניצי.

עכשיו רגע. יאללה.

עכשיו,

שים לב. מה שהם ראו מראות אלוקים,

ויראו את אלוקי ישראל,

פירושו של דבר שהם ראו מראות נבואה.

והשכינה שרתה ביניהם,

והם חטאו שהסתכלו במה שלא היה ראוי להם להסתכל.

משה רבנו ביקש לדעת את עצם השם יתברך,

ועל זה הוא אמר לו, הקדוש ברוך הוא, שזה בלתי אפשרי.

זאת אומרת,

הוא רצה לדעת את ערכי השם ואת הנהגתו בעולם במאה אחוז.

זה אי אפשר, אמר לו, הקדוש ברוך הוא, כשאדם חי,

לאחר המיטה אדם יכול לראות ולהבין ולהשכיל הכול כשהוא מופשט

מן הגוף לחלוטין.

זה שני דברים שונים בכלל.

פה זה מראות אלוקים,

שם זה על עצמיותו של הקדוש ברוך הוא.

זה החילוק בין שני אלה. אבל אני מתפלא עליך, אם אתה קראת יחזקאל,

ומעשה מרכבה ודברים כאלה, ואפילו הצלחת לכתוב פירוש,

את כל המפרשים שלנו לא עברת להבין את החילוק בין שני הפסוקים האלה?

את כל המפרשים עברתי, אבל לא ראיתי חילוק בין שני הפסוקים האלה.

לא ראית חילוק? לא.

ואם אני אלמד איתך את זה ואנחנו נגיע למסקנה שיש חילוק,

אז אתה,

רגע, אתה זונח את הדרך החדשה?

זונח את הדרך החדשה זו שאלה מאוד קשה,

כי...

יש לך כבר מעמד שם?

לא, זה לא עניין של מעמד,

אני לא אחפש את המעמד שלי שם. אז בוא תענה לי רק, אם אתה מחפש אמת, ובגלל שאת האמת לא קיבלת...

אני את האמת לא קיבלתי.

ובנצרות גילית אותה?

בנצרות לפחות קיבלתי דברים שאני יכול להחזיק אותם. מה פירוש? מה שנוח לך. לא. מה האמת שלה?

מה האמת של הנצרות? לאהוב כל אדם, באשר הוא, ולא משנה, זה אמת? ודאי,

זה ציווי אלוהים.

לא. לאורך כל אדם ושאר הוא. איפה כתוב? איפה כתוב?

את הבן אדם לאהוב, לא את מעשיו, לא חייבים לאהוב את מעשיו. אם אתה מרים את הקול, סימן שהתשובה חלשה.

אין צורך להרים את הקול.

אני פה, שומע.

עכשיו, אני רוצה להבין דבר אחד. איפה כתוב לאהוב את כל האדם?

אל תפתח, אני אגיד לך בעל פה.

למה לפתוח? אני פותח את הברית החדשה. אה, הבנתי.

אמרת ציווי אלוקי. ציווי אלוקי. מי נתן? איפה יש ברית חדשה? מי כתב אותה?

את הברית החדשה כתבו השליחים?

זאת אומרת, לא הקדוש ברוך הוא.

בשם הקדוש ברוך הוא? בשם מישהו? בשם הקדוש ברוך הוא? גם אני עכשיו, הנה, כתבתי עיתון בשם השם.

כתוב פה בסיעתא דשמיא, זה בשם השם. כל מה שכתוב פה על בן לאדן ועל כולם, זה השם אמר לי לכתוב.

כתבתי.

מעמד הר סיני, ניתנה תורה במעמד הר סיני מהשם,

אבל לא על ידי שליחים שכתבו אחרי 200 שנה את מה שהם אומרים, שזה מה שאמר השם ל...

אז אולי גם הנביאים לא נכונים?

לפי מה שאתה אומר. הסביר. הרי נתנו עשרת הדיברות, מה, אז כל התורה הכי... הסביר,

הסביר.

קודם כל זה נכון, ניתנו עשרת הדיברות, אתה צודק.

עשרת הדיברות מכילות את כל התרי״ג,

והרמב״ן מונה אותם מעשרת הדיברות, הוא מראה שאלה רק עשרה שורשים,

שהכול נמשך מהם.

אבל עזוב,

משה רבנו עלה למעלה, לית מאן דפליג.

משה רבנו ירד למטה, לית מאן דפליג.

השם נגלה לעיני כל ישראל, לית מאן דפליג.

הוא מינה אותו להיות הנביא שלו, לית מאן דפליג.

אין כמוהו, הוא אמר, בכל ביתי נאמנו, לית מאן דפליג.

הקדוש ברוך הוא העיד עליו שהוא שליחו והוא נתן תורה וביער אותה. וידבר השם אל משה לאמור, וידבר השם אל משה, צב את בני ישראל ואמרת אליהם וכו' וכו',

כל התורה כולה.

ואחרי זה היה מינוי של יהושע והוא המשיך. זאת אומרת, עד יהושע ודאי, כל מה שנמסר היה אמת לאמיתה. וכן הלאה, אחרי כן.

עכשיו, נכון שהיו גם נביאים כאלה ונביאים כאלה, נכון,

אבל זה אחרי.

התורה ניתנה,

כמו תשעים, מאה אחוז.

עכשיו, באה הברית החדשה, יעני,

למה היא קוראה לעצמה חדשה ולמה היא קוראה לעצמה ברית? שיקראו לזה איזה ספר אחר, היצ'קוק.

למה קראו לזה ברית חדשה?

הטענה היחידה שהייתה לנצרות כאילו להאחז,

היא לוקחת את התורה,

את הברית הישנה של הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל,

והיא אומרת, כיוון שהם חטאו לשם, הוא עזב אותם. וכיוון שהוא עזב אותם,

אז אחר כך הוא החליט לדבר עם מי שהוא רוצה,

וקוראים לו במקרה זה ראשי תיבות, יימח שמו וזכרו.

ואז נתן לו את מה שנתן, ואז באו השליחים אחרי 200 שנה, לא שמעו, לא ראו, לא ביקרו, לא ידעו,

וכתבו,

וכתבו גם בנוסחים שונים.

הברית החדשה, הלוא, הלוא,

היא בנוסחים שונים. רגע, חכה.

עכשיו,

אם הקדוש ברוך הוא,

אם הקדוש ברוך הוא רצה להחליף

את עם ישראל באומה אחרת,

היה צריך לעשות עוד פעם מעמד כזה.

חס וחלילה, לא להחליף באומה אחרת.

הם אומרים שכן. לא, הם לא אומרים את זה.

הם לא אומרים את זה. כל הנצרות אומרת. כל המשיחים. אני לא מדבר על הנוצרים, אני לא מדבר על הקתולים. אבל לא לצעוק. אני לא מדבר על הקתולים. שמעתי, לא לצעוק. אני מדבר על המשיחים.

אבל לא לצעוק. אבל היהודים ממשיכים, אני בצעוק. שמעתי.

אה, זה פטנט חדש עכשיו. אה, הבנתי.

יש כאלה...

כמה משיחים יש לכם?

כולם משיחים אצלכם? יהודים משיחיים כולם? לא, כולם יהודים.

אבל הם כולם משיח.

כולם משיחים.

כולם משיחים.

אז מי יגאל אתכם?

כולם משיחים. כולם מאמינים במשיח ישוע.

אה, הבנתי.

זה שמת.

לא מת.

הוא חי?

אה, הוא חי?

כן. איפה הוא? אני רוצה לפגש.

הוא למעלה יושב לימינו של העם. אה, למעלה, למעלה.

יש הרבה למעלה.

אתמול גם הלכו כמה למעלה.

רגע, רגע. שנייה, שנייה, שנייה.

עכשיו אתה צריך להבין דבר אחד שם.

אתה צריך להבין.

כל אחד יכול להמציא מה שהוא רוצה.

אני יכול להמציא את דת הטנדו.

תאמין לי, אני אעשה אותה יותר יפה. לא love and peace,

אני אעשה את זה גם עם כסף.

אני אחלק כסף.

כשלא צריך את הכסף.

אתה לא צריך.

אבל יש כאלה צריכים. אם אני אעשה פה הצבעה, אתה תראה שכולם כמעט ירימו את האצבעות. אם מחלקים כסף, עבר על הזמן.

אז זה יהיה דת שתקנה את כולם בכסף.

מה עושה המיסיון?

קונה אנשים בכסף. זה לא נכון, זה שקר. לא, הם לא בסדר, בטח. זה שקר.

אה, זה שקר?

אה, הם לא משלמים כסף? לא, הם לא משלמים כסף. אני יכול להוכיח את זה שהם לא משלמים כסף. איך אתה יכול להוכיח?

אני הלכתי לשם לא בגלל הכסף.

שמעתי, ואני שואל. הם לא משלמים כסף למשפחות נזקקות ובאים אליהם הביתה ושולחים להם כרטיסים לצרפת בחינם?

זה הקתולים.

אה, הבנתי. זה הקתולים. זה המיסיונרים שלא חושבים על העובדות האלה.

הבנתי. אלה פויה, פויה. לא יפה.

הבנתי.

עכשיו,

אני רואה אותך ואני רוצה לעזור לך.

אני מוכן לשבת איתך על פסוקים, אבל אנחנו נסגור הסכם.

שאם

אני מוכיח לך

שדת ישראל אמת,

והפירושים שאני מביא לך הם הפירושים הנכונים והמסתברים גם,

ואני אערער את היסודות שעליהם אתה היום עומד,

אתה חוזר לוויז'ניץ.

לא, אני לא חוזר לוויז'ניץ.

אז זה דווקא, אתה רואה? זה לא בגלל איך קוראים לו, לא בגלל האמת.

לא, לוויז'ניץ אני לא חוזר, זה ודאי. למה? אתה ויז'ניץר.

לא, אני לא.

אתה כן. לא, אני לא. אני למדתי בוויז'ניץ.

מה אתה?

אבא שלי הוא מחנופקה.

מחנ... תחזור למחנופקה.

אני אחשוב על זה. לא, זה השורש שלו. על מחנופקה אני אחשוב. זה קהילה, קהילה בפולניה.

זה שם של ערים, אזורים. ויז'ניץ זה אזור, זה כל אלה.

מתי אנחנו מסכמים, כשאנחנו יושבים?

מתי שהרב רוצה?

בחזרת השם, איפה מי? קובי?

הוא ייקח את הפרטים, אנחנו נתאם פגישה ונשאר.

בסדר?

בשמחה. בשמחה. מה השם שלך? אברהם.

אברהם. אברהם דב. אל תלך אבל, אברהם, אל תלך.

כן, כן.

תודה רבה.

תגיד, אני מכוון לקיים מצוות.

הריני מכוון לקיים מצוות. לא תעשו חן, להשם אלוקיכם. לא תעשו חן, להשם אלוקיכם. לא תעשו חן, להשם אלוקיכם. לא תעשו חן, להשם אלוקיכם.

תודה רבה, בבקשה, כמה מספרים יש לך, אני אספר לך

אדוני היושב-ראש, חיימנו והגיענו לזמן הזה.

חיימנו לעובדך באמת, חיימנו לעובדך באמת, חיימנו לעובדך באמת.

חיימנו לעובדך באמת, חיימנו לעובדך

מבחינה אחרת, אתה יודע, ממש מבחינה אחרת, נכון?

איך הפנים שלהם ירשו בכלל, ואיך עכשיו?

זה מדהים.

לפני שבע שנים פניתי,

הפניתי עורף להורים שלי ואמרתי להם,

לא רוצה לראות אתכם,

אני לא מעניין אותי אתכם, אני הלכתי לנצרות.

לפני ארבע שנים הגעתי בפסח לבית ואמרתי להורים,

הנה, אני היום בנצרות.

ההורים שלי ישר אמרו לי, אוף, מהבית, לא רוצים לראות אותך.

מה,

וכי אני הייתי חושב שאבא שלי היה ישר מחבק אותי, מה אתה עושה, למה אתה הולך? לא.

ידעתי מה אבא שלי יעשה,

ידעתי את התגובה שלו, ובכל זאת הלכתי לעצבן.

אבל איפה היה, מה היה עצבים?

בשביל מה עצבנתי אותו?

לא עצבנתי אותו.

כמה שאני ניסיתי לעצבן אותו,

גיליתי בסוף שאבא שלי עם כל הקושי בכל זאת

לא ישב שבעה.

למה?

למה הוא לא ישב שבעה?

זה היה מאוד מוזר לי.

הרי כל אחד שעובר לנצרות,

ישנם הרבה אנשים,

ישר מורידים את הנעליים,

כורעים את הבגד ויושבים שבעה, שבע ימים.

שבע ימים יושבים על הרצפה, בוכים את הילד על זה שהוא מת,

רחמנא ליצלנק.

אני כן יכול לומר, כן, הייתי מת. שבע שנים הייתי מת.

נחשבתי כמת

עם כל החיים.

כשאני הגעתי לרב אמנון יצחק לפני חודש וחצי,

אני צעקתי, מה,

וכי לא חשבתי שהרב אמנון יצחק יכול לשמוע אותי גם אם אני לא צועק?

רק מה, אני חשבתי שאם אני אצעק, ישמעו אותי יותר טוב.

אז הרב הסביר לי.

הנצרות זה מת.

עם מת.

אין שום דבר שם.

הכול מת,

אז לא שומעים אותם,

וגם אם יצעקו בקול רם, לא ישמעו אותם.

לעומת זה, העם היהודי, עם חי וקיים,

והרי נאמר, עם ישראל חי וקיים לעולמי עד.

העם היהודי, גם אם הבן אדם מדבר בשקט, ישמעו אותו בשרוף האולם.

ישמעו אותו בכל רחבי העולם לפעמים.

תלוי מי הבן אדם, מה הבן אדם רוצה לומר.

הכול תלוי בבן אדם,

הכול תלוי במה שהקדוש ברוך הוא נותן לו לומר.

אני עוד באמת יכול להודות גם לקדוש ברוך הוא על כל החסד שהוא עשה עימי

ואני מבקש גם סליחה מהקדוש ברוך הוא על מה שעשיתי לו,

על מה שהוויתי ועל מה שפשעתי ועל מה שהלכתי למקום ההוא ואני גם כן הייתי במעמד הזה אף על פי שההורים שלי לא פה,

אני בכל זאת מבקש מהם סליחה ואני יודע שהם יסלחו לי וכשיגיע הזמן אני גם כן אוכל לשמוע אותם אומרים לי סלחנו ובעזרת השם הקדוש ברוך הוא

תמיד אומר ויאמר השם סלחתי כדבריך אם אתה חוזר בתשובה אם אתה מקבל על עצמך קבלה לעתיד והרב אמנון נצחק ביקש ממנו באמת לקבל על עצמי להחזיר ולזכות את הרבים

ובעזרת השם אני גם כן אנסה כמה שיותר להחזיר אנשים בתשובה

שהקדוש ברוך הוא יעזור ונצליח בדרכנו כולנו ביחד בשם השם אמן

איפה זוהר אילוז?

לשאול שאלה אני מחפש מי שרוצה לשאול לא ברכה שאלה בוא אילוז

בריצה אילוז

אילוז זוז

מי רצה או לא רוצה?

אה קיבלת את התשובה?

לא, אתה ציצית בשאלה. ציצית? בכבוד בוא.

אתה שומר שבת.

חברה שלו נפלה מקומה תשיעית או שישית באילת.

שבע קומות כתוב לי. רותם חיה בת ענת.

ואתה תתעטר איתה, כן?

לא אומרים חברה סתם.

אין דבר באיזה בינתיים? מה זה בינתיים?

אתה בעזר השם יתברך תשמור שבת,

תשים ציצית ותלמד שעה תורה לרפואתה.

בסדר?

רותם חיה בת ענת. רפואה שלמה מהרה.

שים את הציצית ותברך שחיינה.

פורים, פורים.

תן לו.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו והקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

אשריך, אשריך, אזכה למצוות.

אתה רוצה לשאול שאלה?

תן לו שם בסוף, כן.

אוקיי,

דיברת קודם על,

אני שומע הרבה הרצאות שלך ואני שומע למה יש עולם

ואם יש בורא לעולם, אז בוא באמת נניח

שיש בורא לעולם.

אני שואל שאלה אחרת, לשם מה יש עולם?

כאילו, למה הוא יצר את כל המערכת הזאת?

הרי זה לא משנה את המהות שלו, אם יש או אין, אם יש צדיקים או...

נכון. אתה שואל שאלה יפה.

הייתי אומר אפילו יותר מזה יפהפייה.

תודה.

עכשיו,

הקומפלקס הגדול הזה נוצר

אפילו לאדם אחד בלבד.

מה הראיה?

שהקדוש ברוך הוא ברא בעולמו בתחילה רק אדם אחד.

היה יכול הקדוש ברוך הוא לברוא ישר על הפתיחה

עשרה מיליארד.

אבל הקדוש ברוך הוא ברא אחד כדי שכל אחד יבין שכל העולם כולו,

על כל הוויותיו,

מיועד להיטיב לאדם האחד והוא בלתי תלוי אפילו בחברו.

אז תחשוב, מה יש בעולם?

את כל מה שתיארתי קודם. גן עדן עלי אדמות

והוא שותל בתוכו אדם אחד יציר כפיו.

מה המטרה?

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ואת הבריות כדי להיטיב להם.

מה פירוש?

מהיות הקדוש ברוך הוא טוב,

טוב

מטיב.

טוב,

מטיב.

כדי להיטיב

צריך שיהיו מקבלי הטבה.

בורא הקדוש ברוך הוא, כן.

זה לאו דווקא צריך, פה בעולם הזה כן, כי אנחנו רגילים למקבלי הטבה,

אבל זה לאו דווקא, הוא יכול ליצור חוקים משלו. הוא יצר, זה החוקים שהוא יצר בשבילנו.

בשבילנו. אבל אני מדבר עכשיו על בשבילו.

בשבילו הוא לא צריך כלום.

בשביל להיטיב הוא לא צריך שום דבר, הוא גם יכול לא להיטיב, ועדיין הוא יכול להיטיב. לא. הוא כל יכול, הוא יכול לעשות מה שהוא יכול. נכון, אבל כוח הטוב להיטיב.

עוד פעם,

בהגדרות שאנחנו מכירים,

כן, בהגדרות שאנחנו מכירים, אין לנו יותר מההגדרות שלנו, לכן אנחנו מגדירים בהגדרות שלנו. גם הוא, כשדיבר אלינו,

כתוב דיברה תורה בלשון בני אדם, כי אחרת לא נבין מילה.

אם למשל, אם חימאי ידבר איתי בנוסחאות שלו, הוא ידבר בנוסחה מסוימת והוא יגיד לי מה זה לחם, אני לא יודע מה לקנות במכולת, כי אני לא מבין מה הוא אומר.

אבל הוא מגדיר לחם.

אז הקדוש ברוך הוא דיבר אלינו

כמו שאנחנו אמורים להבין, וממילא הכוחות שהוא נטע בנו, שהרי אנחנו בצלם אלוקים,

וגם בנו יש את הכוח להיטיב,

כי הוא נטע לנו בצלם אלוקים, הוא נטע לנו כוחות

כאלה שאנחנו איתם פועלים, מרגישים אותם וחשים, ומבינים מה המושגים האלה, טוב.

ומהיותו טוב, כי אם הוא לא היה טוב, לא היה בנו טוב.

אז הוא מטיב.

שלא יהיה טיב.

שלא יהיה טיב. אתה מדבר על מציאות שהיא לא תהיה מציאות, כאילו.

בלי הטבה, אז אין מציאות הטוב.

אם הוא, הוא רוצה להטיב, נכון? כן.

הוא רוצה להטיב? כן.

אז זה אומר שיש לו צורך.

לא. אם יש לו צורך, אז הוא מוגבל.

לא. הוא מוגבל בצורך. לא, אתה אומר דבר טוב. הוא יכול לא להטיב. אתה אומר? שלא יטיב. שיעזוב את ה... עוד פעם. שישאר בלי להטיב. זה לא צורך.

אתן לך דוגמה, אני נדיב.

אני נדיב? אתה נדיב, כן. שנייה.

אני אראה עני,

אני אתן לו נדבה.

זה לא צורך שלי שיהיה עניים, לדוגמה. זה לא צורך שלי.

אבל הנדיבות שלי מתי תתבטא

מתי יוכר שיש לי נדיבות?

מתי שאני אפעל עם המידה הזאת?

מתי פעולת ההטבה יוצאת לפועל? לא מצד צורך.

מתי שיש הטבה.

לא מצד צורך.

במקרה שלנו זה נובע מצורך. לא. שלנו כן.

שלנו כן. אצלו לא.

למה? כי טרם היותנו הוא היה לבדו והוא נצחי.

ואנחנו פה מוגבלים בזמן.

אז פרשו של דבר שהוא היה גם בלעדינו.

אדון עולם אשר מלך,

בטרם כל יציר נברא.

מלכותו לא תלויה בעם.

אצלנו מלך זה תלוי בעם, אם העם בחר במלך או לא בחר.

אצלו מלכותו היא מלכות אמת.

לא המלאכה שממליכים,

אלא הוא מולך בכל.

הוא לא תלוי

כי הוא נצחי.

ממילא אף פעם לא היה לו שום הכרח,

כי אין הכרח שקדם לו.

אז לכן אתה צריך להבין

שמהיותו טוב

הוא מטיב, ולכן צריך ברואים שיקבלו הטבה.

אז לכן לנו נברא העולם. הוא לא צריך שום דבר. שום דבר. הוא לא צריך ברואים.

הוא לא צריך. הוא לא צריך.

לא. אמרתי שהוא לא צריך.

ואני חוזר פה. אתה אומר, לכן צריך ברואים, אבל הוא לא צריך. אני משתמש בלשון, אתה רוצה שאני אשתמש בלי צריך?

לכן יש ברואים.

הוא לא צריך, באמת.

אני ואתה מסכימים אותו דבר. הוא לא צריך, הוא לא מוגבל,

הוא היה תמיד, הוא יהיה תמיד,

לא נהיה אנחנו, הוא כן יהיה,

הוא לא צריך.

סגרנו?

לא צריך.

שלוש פעמים? לא צריך.

אני אגיד לך מה, אני לא,

אני בן אדם שמאוד אוהב להתפלפל, אבל אני לא רוצה להתפלפל. אני באמת רוצה להבין, כי זה בעצם משהו שמפריע לי.

אתה מבין למה אני מתכוון? בטח שאני מבין. אם אנחנו עכשיו נתפלפל על זה, אז נכון, אפשר שעות שאתה תגיד ואני אגיד, וזה נכון, אתה צודק. שנינו לא מתפלפלים.

אתה רק מתפלפל על המינוח הלשוני שבלעדיו לא נוכל לדבר.

ואתה נתפס למינוח הלשוני שמגדיר את המצב שאתה רוצה לברוח ממנו. אבל אתה מבין למה אני מתכוון. בטח שאני מבין. מה, אני לא שאלתי כמוך, אתה חושב בתחילת דרכי? גם אני שאלתי.

זה פשוט גורם לי, כאילו, לאבד משמעות.

מה זה משנה אם אני אהיה, בוא נגיד, ואני באמת, חס וחלילה, נגיד, אלך לגיהינום. אתה יודע מה, בוא נעשה. בוא, בוא, עזוב את זה רגע. מה זה משנה? זה לא משנה כלום. לא, לא, לא. שנייה, זה כן משנה.

מי זה משנה? לא, זה לא משנה. ודאי שלא, זה כן משנה לך.

אבל אני אסביר.

נלך מהסוף להתחלה, בסדר?

כתוב, ואתם עדיי.

אנחנו עדים שיש בורא לעולם. אתה יודע איך אנחנו עדים?

יש לו צורך, אין לו צורך, תגיד מה שאתה רוצה, בוא נסתכל ככה. אנחנו מציאות?

המציאות הזאת השתלשלה ממנו?

אז מה אכפת לי עכשיו מאיזה צורך או בלי צורך, קודם כל?

עכשיו, מה נוגע לי שאני כאן?

מה אכפת לי? מה היו הסיבות שסבא של סבא של סבא שלי הביא את הבן והנכד והנין ונולדתי?

מה אכפת לי בכלל?

גם איך קוראים לו?

אני פה היום.

אני חי במציאות מסוימת?

המציאות הזאת חלה עליי? מחייבת אותי?

אני צריך להתייחס כרגע לנתונים שבהם אני נמצא.

ולא מעניין אותי מי זה דור שביעי לפניי.

זה לצורך הדוגמה.

אתה נתפס עכשיו,

כאילו אם אני לא אבין מי היה סבא של סבא של סבא שלי בסוף,

לא מעניין אותי בכלל מה חיים.

אני אחי איך שאני רוצה.

זה נקרא בריחה. זה לא חיפוש האמת.

מותר לנו לשאול את מה שאתה שואל,

אבל מותר לנו גם להבין שאם יש לנו בעיות במינוח

על שונים ואנחנו לא מוצאים את המילה הנכונה אז זו בעיה שלנו שאנחנו לא יודעים לנסח את הדברים.

אבל כמו שאני ואתה כן מבינים שהוא לא מוגבל

ואין לו צורך,

כיוון שהוא בלתי תלוי

והוא נצחי והוא קיים והוא המציאות הבלעדית

וכולם מצויים ממציאותו,

ממילא כל מה שאנחנו נסביר זה יהיה מינוחים שנשתדל שיסתדרו אצלנו בראש ונבין אותם.

אנחנו לא באים להסביר את מהותו,

כי היא בלתי תפיסה אצלנו.

כמו שהנשמה שלי,

אני יכול להבחין שהיא קיימת, אני יכול להרגיש שהיא קיימת,

אני לא יכול רק להגדיר אותה, אתה מבין? אני יכול להגדיר אותה.

אני לא יכול להצביע עליה, דהיינו, במינוחים גשמים.

השאלה הזאת מציקה לי. לא, לא, לא. שמעתי, לא השאלה מציקה לי. אז אני אחיה במציאות של חילונים?

עוד פעם,

לא השאלה מציקה לך.

היצר הרע מציק לך, ואני אסביר.

אני גם ניסחתי את השאלה הזאת, כאילו פשוט... שמעתי, אתה בסדר גמור בניסוח של השאלה. לא, גם כתבתי את זה. אני יכול לנסח, עזוב את המינוחים. עזוב את המינוחים, אני מבין אותך. אני יכול לשאול במקומך.

הנקודה היא ככה.

שמת לב מה אמרת?

אמרת, רגע, אם אין לי את ההבנה הראשונית הזאת, והיא עדיין לא מסתדרת אצלי,

היות ואני נבראתי למשפחה חילונית,

למה אני צריך להשתנות להיות דתי?

כן. שמעתי, כן. אותו דבר יגיד אחת כמוך ואינטליגנט כמוך.

ויגיד, היות ונולדתי

לאבא שיכור, אני אהיה שתיין.

והשני יגיד, היות ונולדתי לאבא מסומם, במשפחה מסוממת, אני אהיה ככה.

אבל אתה מקצין את זה עכשיו. רגע, אני לא מקצין, אני אומר בדיוק מה שאמרת.

חילוני זה שיכור ביחס לדתי.

למה?

כי הוא שיכור מתאוות, מהרגשים, מתאוות, לא מעניין אותו בכלל מציאות של אמת ולא.

למה?

אין לו חוקים שמכריחים אותו,

לא חוקים של שלטון אני מדבר.

אין לו חוקים פנימיים שלו שמכריחים אותו.

התאווה מריצה אותו, היא מנהיגה אותו.

הוא אומר, אני ככה נבראתי. אדוני, יש לי טבע כזה, מה אתה רוצה ממני? למה שאני אתנגד לטבע הזה?

אם נבראתי עם טבע כזה, סיבת שאני צריך להיות כזה.

אם אני אכזרי,

אז אני צריך להרביץ מכות לכל מי שאני פוגש בדרך.

מה הפירוש? בשביל מה נדון לשרירים, אתה חושב?

שאני אהיה נח-נח?

אני הביא אותי להרביץ מכות, אני אהיה בודיגארד.

זהו, בשביל זה אני באתי.

זה לא טיעון.

למה? כי אתה מדבר על החוקיות שלך, לא כלפי החברה. וברחת לחברה בסוף.

גילית בסוף לאן אתה רוצה להגיע.

אם אתה אומר, לא מעניין אותי מי ברא,

מעניין אותי מה נכון במציאות שבה אני נמצא.

האם יש חוקים אבסולוטיים מוחלטים שמחייבים אותי או לא, אוניברסליים או לא. זה מעניין אותי.

לא מעניין אותי מה השכן אומר, מה דתי אומר ומה חילוני אומר. מעניין אותי אני כאדם?

האם זו אמת?

האם יש הוכחות לכך? האם אני מחויב?

זה הכול.

לא מעניין אותי, אין אנשים, אני על אי בודד.

זה לא שאלת.

אלא אמרת כבר את המסקנה המתבקשת לאור טיעוניך,

שאם ככה,

אני יכול להישאר חילוני, ומה אכפת?

מה שהתכוונתי זה שבשביל לחפש את האמת,

בעצם השאלה הזאת זה חלק מהרבה חיפושים שבאמת אני מחפש.

השאלה הזאת זה בעצם שאלת השאלות שבאמת כל רב ששאלתי ממש לא ענה לי משהו ברור, וזה משהו שאף פעם לא גרם לי להשתכנע. אז אני מסביר לך עוד פעם, תקשיב טוב למה שאני מסביר.

ובשביל שבאמת אני כן אתקרב וכן אגלה את האמת,

אז זאת השאלה שבעצם ככה נתבע, בוא נחליט. אני לא יודע למה אני שואל את זה, יש הרבה שבאמת חוזרים בתשובה בלי שאלות כאלה. אני אגיד לך למה אתה שואל את זה.

אני אגיד לך למה אתה שואל את זה.

כי אתה באמת רוצה לדעת ואתה רוצה ידיעה אבסולוטית למה שאתה הולך לעשות.

אבל בוא אני אסביר לך, יש דברים

שמכוח ההיקש וההיגיון אפשר להגיע למסקנות,

גם אם לא ניתן להוכיח כל דבר בחוש.

אתה מכיר את המושג אקסיומה, נכון?

אתה לא יכול להוכיח אותה, אתה יכול להראות את מהלכה,

אבל אתה לא יכול להוכיח את הדבר. אתה אומר, זה אקסיומה, נקודה. למה במתמטיקה אנחנו יכולים להתחיל עם אקסיומה,

כשזה מדע מדויק יחסית,

ואנחנו לא יכולים להגיד פה אקסיומה ולהמשיך? למה אנחנו נתקעים?

תאר לך שאחד יבוא ללמוד להיות דוקטור למתמטיקה,

והוא אומר, אני לא יכול ללמוד את המקצוע הזה, כי אתה מתחיל איתי עם אקסיומה, וזה לא מתאים לי.

אני רוצה שהכול יהיה ניתן לבדיקה.

אל תתחיל איתי עם אקסיומות.

וזה מה שאתה עושה כרגע על עצמך.

בוא נסכים על המושג. נכון, מתמטיקה זה משהו של תאורטיקה?

זה לא משהו ממשי? שמעתי, בואנה. זה משהו שהוא לא ממשי מתמטיקה. שמעתי.

זה נכון מה שאתה אומר.

בדיוק כמו המקרה שלנו.

אבל שם אפשר להתחיל עם אקסיומה.

אפשר בשביל כללי המשחק. אין ברירה, יש דברים שאין. זה כמו שבכדורגל, אפשר להתחיל עם זה שיש 11 שחקנים,

אבל זה כללי המשחק. עכשיו אני שואל, למה יש כללי משחק? למה בכלל יש משחק? למה יש משחק? אז בוא נסביר.

אחד, שנינו מסכימים שיש בורא?

בשביל הדיון הזה כן.

בשביל הדיון, אין ברירה. עכשיו בשביל הדיון התחלת ככה, נמשיך ככה.

בשביל הדיון יש.

אחרי שיש, ברור לנו שהוא לא יכול להיות מוגבל?

למה?

כי אם הוא מוגבל הוא נברא, נכון? מסכים, מסכים. אז הוא לא מוגבל.

אז לא נוכל להגיד יותר שהוא מוגבל, נגמר, כי הוא לא מוגבל.

הוא בורא לכל הנבראים, גם זה ברור לנו.

הוא נצחי, גם זה ברור לנו. הוא הכל יכול, גם זה ברור לנו. אם כל זה ברור לנו... לשם מה הוא קיים? רק שנייה, לא לשם מה הוא קיים, לשם מה, תקשיב, לשם מה,

אתה כבר תקעת את עצמך להגיד שיש סיבה מקדימה לו.

שמת לב מה עשית? מה יש סיבה מקדימה?

אם לשם מה... למה יש בורא לעולם? עוד פעם, למה יש?

זו שאלה על מי שעשה אותו,

ואין מצב כזה.

הבנת מה אתה עושה לעצמך?

אין סיבה מקדימה לו שאתה יכול להגיד לשם מה.

הוא המציאות. אתה מסוגל להבין שיש דבר כזה שקרוי מציאות?

לא, לא מסוגל. אז הנה אני מסביר לך. המציאות היחידה והבלעדית האבסולוטית הקיימת זה מציאותו של האלוקים.

כל השאר הוא בר חלוף.

אנחנו נבראים ברי חלוף?

כן. כל הנבראים ברי חלוף?

מי שהמציא אותם לעולם, מי שהמציא אותם לעולם

הוא קיים לפניהם?

הוא צריך היה להיות לא נברא?

כן. כי אם הוא היה נברא הוא גם בר חלוף?

זאת אומרת הוא קיים נצחי מוכרח.

כן. אז קיים נצחי זה מציאות, זו מציאות, זה דבר מצוי, קיים תמידי, נכון?

אז הוא מציאות ואין בלתו.

אחרי שהוא מציאות,

בהבנה שלנו אחרי שהוא מציאות,

הוא יכול להמציא כל נמצא.

ואין זולתו שיכול להמציא שום נמצא.

עד פה ברור. ואם הוא לא מוגבל והוא לא נברא ואין לו צורך ואין מקדים לו ואין כלום,

כל מה שתשאל עליו עוד פעם ועוד פעם אז לשם מה? אז לשם מה? לשם מה?

זה בגלל שלך יש ליקוי בהכרה שיש דבר שעושה לא לסיבה.

לא לסיבה? לא לסיבה. אין סיבה.

לא לסיבה.

סיבה זה כבר דבר שהוא גם תלוי בו.

אז הוא עשה את זה סתם.

לא, אנחנו מסבירים

שכיוון שברור לנו שהוא טוב,

והיות שטוב

זה לא טוב וירטואלי אלא זה טוב במהות.

וטוב במהות זה מיטיב כי אין הגדרה של טוב במושגים שלנו טוב בלי להיטיב.

ממה אתה אומר?

כשאתה אומר דבר לח, אז אתה נוגע, זה לח.

יבש, יבש.

טוב זה ההפך מרע.

רע זה ההפך מטוב.

ככה אנחנו מכירים את ההגדרות שבנינו לנו, כן?

אז זה אומר שמהיותו טוב, טוב מיטיב.

איך מיטיבים?

אם אין מי שמקבל את ההטבה,

אז נבראים ברואים שמקבלים הטבה.

אני לא מקבל את זה.

אין בעיה, אתה יכול להישאר תקוע איפה שאתה רוצה.

אבל אם הבנת, כי אפשר גם בלי ברואים. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה גם בלי ברואים. אמרתי שאי-אפשר? סליחה.

הוא בחר לעשות את זה בדרך חברת. אמרתי שאי-אפשר?

בוודאי שאי-אפשר, הרי לפני שהיינו היה, אמרתי. נכון. עוד פעם.

אמרתי שהוא מלאך בטרם כל יציר נברא, נכון?

וכמה הוא מלאך?

נצח.

כמה זה נצח? אין סוף.

אז הוא לא צריך ברואים, נכון?

אבל השאלה שאתה שואל היא עלינו, לא עליו.

אני לא מבין למה יש מערכת כזאת מורכבת עם סבל וטוב ורצון ו...

זה, זה, אני אסביר, זו כבר שאלה אחרת.

אבל אתה צריך להבין,

זו עובדה שהוא היה קיים גם בלעדינו.

עד פה זה ברור?

כן. אם נוצרנו בזמן מסוים, אז לפני הזמן הוא היה קיים לבדו, נכון?

שיכול להיות שהיו דברים אחרים לפני זה. יכול להיות, יכול להיות שלא.

אוקיי. מה זה נוגע אלינו?

לא נוגע אלינו. לא נוגע אלינו.

עכשיו השאלה הנשאלת היא עליו ואלינו.

אז אנחנו, אנחנו הנבראים שיכולים להגדיר רק דברים שאנחנו מבינים,

אז אנחנו מגדירים את ההגדרות כפי הבנתנו.

הבנת?

כן.

טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו, זה הגדרתו.

טוב השם על כן יורה חטאים בדרך.

הרבה פסוקים בתורה שמסבירים שהוא טוב,

ומה הוא עושה עם הטובה הזאת.

עכשיו,

כשהקדוש ברוך הוא ברא אותנו, הוא ברא אותנו בשביל לתת לנו את הבחירה,

כדי שנהיה כמה שיותר קרובים אליו במהות שלנו.

היות והוא טוב גמור,

וטוב גמור שרוצה להיטיב,

אז הוא מיטיב במקסימום של ההטבה המתאפשרת לברור, לנבראה,

אז הוא ברא אותנו בצלמנו כדמותנו, כן? בצלם.

אז הוא נתן לנו להגיע לדרגת הטוב, ההטבה הכי גבוהה

שהוא יכול להעניק לברור,

בהיותו מוגבל.

מה זה טוב?

האם טוב זה מה שאני זוכה בחסד,

שאני עומד ומבקש כמו דל שואל על דלת,

או האם טוב זה שאני זוכה לו מכוח עצמי?

ברור לנו שאנחנו מעדיפים שבזכות עצמנו יהיה לנו, ולא בזכות אחרים.

את ההסבר הזה אני מכיר. סליחה שאני...

אז זאת אומרת... שכאילו נרגיש נעים עם זה שאנחנו מקבלים טוב. אז לכן אתה צריך להבין שבין גן עדן לגיהנום זה ההבדל.

זה ההבדל.

זאת אומרת, כשאדם הולך לגן עדן, פירושו של דבר שהוא זוכה מכוח עצמו.

כשאדם הולך לגיהנום,

זה מה שהוא זיכה את עצמו. הוא חשב שהוא חכם, הוא ויתר על ההטבה של הקדוש ברוך הוא, בחר בטוב שהוא החליט שטוב לא, הטוב היחסי לא,

וזה מה שהוא קיבל בעצם בתמורה למה שהוא בחר.

זה מה שהוא קיבל, הוא בחר בזה.

לא ששם שם אותו בגן עדן, הוא נכנס לשם.

זה כמו שאדם בוחר להיכנס למועדון,

ובמועדון אפוף עשן,

מסריח מאלכוהוליסטים ומוזיקה רועשת והכול,

ואתה נכנס ואתה תמה איך אנשים נורמליים נכנסים למקום כזה עם צבעים בעיניים כל הזמן,

אבל הם בחרו להיכנס, ואפילו שילמו כסף,

ואפילו נלחמו בשביל להיכנס למקום כזה.

אצלי זה לדוגמה גיהינום,

אצלו זה גן עדן.

ככה הוא ממין.

רק מה,

שכשאדם יבין מה זה גן עדן באמת, כשהוא יהיה בגיהינום,

זה יהיה העונש שלו. כשהוא יבין מה הפסיד,

זה יהיה העונש שלו.

אבל מי עשה את זה? הוא לעצמו, לא שהשם בחר לו את הרע.

הוא בחר את הרע.

הוא ויתר על הטוב.

יש אחד אומר, אני לא רוצה את הטובות שלך,

שתיתן לי אלפיים דולר לחודש ואני אעבוד אצלך שמונה שנים. אני לא רוצה את הטובות שלך, אני הולך לים, אני נהנה,

שוכב ליד הגלים, שומע, ובסוף החודש

הוא תפרד, אין לו מה לאכול,

ועכשיו הוא יבין, אתה מבין, מה זה להיות בלי אלפיים. זה מקובל, זה גם מגיע לו ויגיע לי אם באמת אני אעשה את זה. נכון.

אז לכן למה אתה אומר אני מעדיף להיות חילוני, כי נבראתי בקהל חילוני? לא אמרתי שאני מעדיף להיות חילוני, אמרתי שכדי לחקור את האמת,

ואם אני לא מקבל תשובה, בוא אני אראה לך שזה לא נכון. ובעצם נטבע בי שאלות כאלה, שגם הרבה פעמים אני לא יכול להגדיר אפילו, אני לא יכול לקבל תשובות מוגדרות. לא, לא נטבע. לא נטבע בך כלום, יצר הרעש שלך, או בדיוק כמו של היהודי הקודם ששם ציצית.

רק אני אסביר לך איפה הטעות שאתה מטעה את עצמך ולא באשמתך.

הטעות היא כאן.

בצד שלך, שאתה נמצא חילוני, ביררת את האמת למה נבראת,

והכל שאתה מתעקש להישאר שם בינתיים, עד שתדע את האמת בצד הדתי?

דיברתי.

נו, ומה האמת שם? אין תשובות. אז למה אתה שם?

אנחנו לפחות טוענים... כי אני לא יודע אם התשובה פה נכונה, יכול להיות שאין תשובה לאף אחד. אבל אנחנו לפחות טוענים שהאמת אצלנו.

אנחנו לפחות טוענים.

אבל בינתיים אני יכול לגרום להרבה סבל, לסביבה שלי. לא, לא, אתה לא תגרום שום דבר.

אני שואל, סליחה, איך מגיעים לאולם כך וכך?

נהג מונית אחד אומר, סע ישר ושמאלה.

והשני אומר לי, לא יודע.

אז אני אומר, אתה יודע מה, יש לי פה שתי תשובות חלוקות, אני לא יודע מי צודק, אני נשאר פה.

איזה מין דבר זה?

לא, אני לא נשאר, אני ממשיך בדרך שלי. הדרך שלי, שאני נולד, הדרך שלך זה לשאול שאלות. בינתיים, איך שנולדתי, ככה אני חי, חילוני. אני לא הולך נגד הטבע שלי. הדרך שלך זה לשאול שאלות.

מה אתה עושה? אתה ממשיך.

אתה שואל עוד נהג מונית, איך הולכים?

הוא אומר לך ככה וככה.

זה כבר אמר משהו אחר, אמר ישר ושמאלה,

וזה אומר לי שמאלה וימינה.

לא, כי אתה שכחת כבר שהתקדמת והחלפת רחובות, ובאמת כבר הכיוון נשתנה מאיפה שאתה נמצא.

ואתה ממשיך ושואל את כל הרבנים,

ואף אחד לא ענה לך תשובה שמספקת אותך, כי כל פעם אתה נמצא כבר בתחנה אחרת.

ומה אתה רוצה שיענו לך?

אם אתה כל הזמן רוצה לשאול ולקבל רק תשובה אחת, והתשובה שתסתבר לך,

אין דבר כזה, כי אתה לא יודע את התשובה.

אז כיוון שאתה לא יודע,

ואתה תצטרך לסמוך על מי שיודע.

אני לא יכול. רגע, אין ברירה, בחיים זה ככה, אני לא יכול. לסמוך? זאת אומרת, אני עכשיו צריך ללכת על עיוור.

מה זה על עיוור? אתה, יש לך כאב. אני לא מסופק מזה, אני לא עושה את זה בלב שלם. שמעתי, שמעתי, גם אני לא.

יש לך כאב בבטן, אתה הולך לרופא.

הרופא אומר לך, אתה צריך לעבור ניתוח.

אתה הולך לשני,

הוא אומר, אתה צריך לקחת כדורים כאלה וכאלה. אתה הולך לשלישי, הוא אומר לך ככה.

מה אתה עושה?

זו באמת שאלה, אם זה משהו רציני. אבל ככה אתה עושה כל החיים ובסוף אתה מחליט. אם זה משהו רציני, איזה שאלה.

אז הפוך, אם מישהו מפחיד אותך יותר ואומר שהסכנה שלך גדולה והשני מרגיע אותך לגמרי,

על מי תסמוך, על זה שמרגיע או על זה שמפחיד?

זה שמרגיע יכול לקבור אותך,

זה שמפחיד יכול להציל אותך. יכול להיות שזה שמפחיד יכול לקבור אותי, שאני סתם מסתגף. אז תלך לשלישי. אז תלך לרביעי, אז תעשה סיטי, תעשה MRI,

תעשה משהו.

אבל אתה לא יכול להגיד בגלל שהוא אמר לי ככה, אז אני מעדיף אותו.

אדם חכם מוריד ומפחית סיכונים.

מה עושה רופא? אתה חושב שהוא מומחה? אז החיפוש הזה לוקח לי זמן. אני לא, בינתיים לא מתקדם. לא, ואני אגיד לך מה אתה מפסיד בינתיים.

אם אתה היית בינתיים עושה מצוות גם,

אז היית בינתיים צובר לך זכויות. אם בסוף זה יהיה חרטא, לא הפסדת.

אז אני משתדל, מה שאני יכול,

אבל אני לא עכשיו אהיה חרדי. אני לא צריך להיות חרדי, תהיה שומר תורה ומצוות. אז אני הולך לבית כנסת ביום שישי. אל תהיה חרדי, שומר תורה ומצוות.

כן, ואם תלך לבית כנסת, מה זה גרוע ממועדון?

מה יש? סליחה?

מה, בית כנסת זה גרוע ממועדון? לא, אז אני הולך ביום שישי, זה מה שאני יכול. אתה יכול גם ביום שבת. כדי ללכת נגד הטבע שלי, אני צריך להאמין במה שאני עושה. לא, לא חייבים להאמין.

אני לא מאמין במס הכנסה בפרט לאור הפרשיות האחרונות ואף על פי כן אני משלם מיסים לא מאמין בהם בכלום

אבל מה אני אסתכן?

אני לא אסתכן

אני לוקח את הכי בטוח

אלה לפחות אומרים עכשיו מי זה אלה? אתה מסתכל כאילו החרדים זה איזה קבוצה של אנשים פה שנמצאים בארץ

אתה שכחת כנראה דבר אחד שעד לפני כמה דורות כולם היו ככה

חילונים זה עוף מוזר חדש

כל העם הזה היה דתי

זאת אומרת עם ישראל קיבל תורה ביחד כולם ביחד ראו אותו דבר המשיכו העבירו דור אחרי דור וכן הלאה תמיד היו כופרים לשם תמיד היו תמיד יהודים בטח יש את שררה

אבל את השרשרת הזאת שעברה במשך כל הדורות את החגים האלה שכל שנה עושים זכר למה שהיה וכולי וכולי זה אם תשמור או לא תשמור זו המציאות של העם היהודי

אז ממילא ודאי שאלה שמובילים את זה לאורך כל הזמן זו האמת והמתחדשים הם לא האמת כי הם לא היו קודם

אז אם הם לא היו קודם אז איפה יכולה להיות אצלהם האמת?

אתה מבין את הרעיון?

אתה מבין את הרעיון?

חומר המחשבה. תודה, אני מודה לך, אני מודה לך.

עכשיו היות ואתה כל פעם, אתה צריך לעכל את זה. אני מסכים, אני מסכים. עם בגדי לבן אפשר לעכל את זה יותר טוב.

אבל אני מסכים, תשמע רגע.

מה דעתך ללכת לשישי שבת

לישיבה

לטעום מקרוב

את הדברים ולברר אותם על השולחן, כמו שאומרים, על שולחן שבת.

עשיתי את זה כבר. איפה?

זה לא היה שבת, אני עשיתי כיפור בישיבה.

כיפור אין זמן אפילו לדבר איתך, כולם עסוקים בדין שלהם. אחרי

התחילה ואני אומר. אבל שישי שבת, שם אוכלים, שותים, שרים,

יש זמן לדבר, לשוחח?

כן, אני יכול לעשות דבר כזה.

אתה מוכן?

רציתי ללכת לסמינר, אבל עדיין לא... עוד יותר טוב. נו, אז מה הבעיה? אתה רוצה שאני אתפור לך את העניין?

לא, אני, אתה לא צריך לאטריח אותך. אני יכול... אתה יודע להסתדר.

אני יכול למצוא את זה, אבל זה איכשהו תמיד לא יוצא לי.

לא יוצא לי ללכת. מה לקצר העומד עליך, חופשי?

איי, איי, איי. אתה יודע מה?

אבל בוא נגיד, אחרי הסמינר זה לא יספק אותי, אז מה אני עושה? איך אתה קובע שלא יספק אותך? בוא נגיד וכן. אתה יודע מה?

אני הולך איתך על נוסחה. אם אתה חכם,

נראה עכשיו. אז אתה אומר שזה בינתיים מה שאני צריך. לא, אני הולך איתך על נוסחה.

תגיד לי מה אתה אומר, בסדר?

בוא ניקח שאתה כופר.

אתה לא כזה, אבל בוא ניקח עכשיו, אני רוצה לך דוגמה שאתה כופר גמור.

אתה לא מאמין בכלל ואתה לא עושה טובות לאף אחד.

לא מאמין, הכל שטויות, בסדר? עם ה-50 אחוז, 50 אחוז? נכון. מה אתה אומר על זה? מי צודק, אני או אתה?

מי צודק?

כן.

אז יש לי תשובה לזה. בבקשה, אני אשמח מאוד.

אם עכשיו, אתה אומר לי דבר, אתה אומר לי דבר אחד שהוא מאוד נכון,

ומצד שני אני יכול לדבר עם מישהו,

לקחתי אותו הכופר. נגיד פרופסור חילוני בעל ישראלי. הפרופסור החילוני הכופר. והוא בא ואומר לי, תשמע,

עזוב, עזוב אותך שטויות, זה הכל חומרים, נכון, הכל חומר. הכל חומר.

אוקיי. הנה דוגמא. מה אני יכול להפסיד?

כן. אני עכשיו יכול לגרום,

אם אני אחזור בתשובה, אז יכול לגרום לערעור לכל הסביבה שלי. יואו, יואו, יואו, יואו. אתה ממש כמו פצצה. ולא רק זה, אני מסגב את עצמי סתם כל השנים שלי. שמעתי. אם זה באמת לא נכון, אם לא קורה, סתם אני מסגב. שמעתי. שמעתי. במקום לגרום לעצמי לחיות טבעי. עכשיו אני אסביר לכולם מה אתה אומר.

יש לו חבר פרופסור גדול, חילוני, אשכנזי, מצפון תל אביב.

הנה הוא פה.

הוא אומר, הכול זה גשמי, הכול זה חומר, אין כלום.

שלום.

זהו.

יש פה אדם דתי, חרדי,

שומר תורה ומצוות, מדקדק, קלה כבחמורה, מאמין.

רק מאמין אני אומר, לא יודע כלום, רק מאמין.

זה כופר, זה מאמין.

זה אומר שהוא צודק 100% וזה אומר שהוא צודק 100%. שניים.

מה האמת?

אחת.

או שזה צודק, או שזה צודק. או שאף אחד גם לא צודק.

לא, אין דבר כזה.

כי השאלה היא האם יש המשך אחרי העולם הזה או אין המשך אחרי העולם הזה.

זו השאלה.

נכון?

או שיש המשך או שאין המשך.

נכון? יופי.

זה אומר אין המשך, זה אומר יש המשך.

די.

רק אחת צודק, אי אפשר ששניהם צודקים,

אי אפשר ששניהם לא צודקים.

אם זה צודק הפרופסור,

אם הוא צודק כשהוא ימות, מה יקרה לו?

הוא יהפוך להיות חול, עפר,

והוא הלך לאבדון, נאבד מן העולם כלא היה.

זה אם הוא צודק.

אם הוא צודק,

כשהדתי הזה ימות, יקרה לו בדיוק כמוהו. למה? כי הוא צודק.

אם הוא צודק, הוא צודק לכולם.

אז אם הוא צודק, גם החרדי יהיה עפר, הלך לאבדון.

בדקנו את הסיכוי של הבן אדם הזה שאמר שאין כלום.

עכשיו נבדוק את זה.

אם זה צודק,

ברגע שהוא נפטר, יש המשך,

והוא הולך לגן עדן.

הוא, לפי האמונה שלו, קיים את התורה והמצוות,

ומגיע לו, לפי האמונה שלו, שכר,

והוא הולך לגן עדן.

אם הוא צודק,

אז הוא גם צודק לגבי הפרופסור.

ואז מה קורה? הפרופסור מת,

והוא הולך לגיהינום.

בדקנו את זה אם הוא צודק,

ובדקנו את זה אם הוא צודק.

עכשיו נעשה סיכום.

אם הפרופסור צודק

הוא הולך לאבדון,

כלום.

ואם הוא לא צודק

הוא הולך לגיהינום מכל מקום. אם הוא צודק הוא הולך לאבדון אבל לפחות בינתיים הוא הרוויח חיים של סגפן. אני אסביר. אני אעשה את ההבדל, אני אעשה את ההפרש.

אז הוא הולך או לאבדון או לגיהינום. בכל מקרה הלך עליו.

אם זה צודק... אז מה קורה בין לבין? בינתיים הוא חי.

חכה, אני אסביר.

אם זה צודק,

אז הוא הולך לגן עדן, ואם הוא לא צודק,

הוא הולך לאבדון.

אבל זה, לפחות יש לו 50% סיכוי שהוא ימשיך לגן עדן.

וזה, יש לו אפס סיכוי בכל מקרה.

אפס.

כשיש אפס סיכויים מול 50% סיכוי, מה כדאי?

ודאי ש-50% סיכוי.

רגע.

אבל אז אתה אומר, רגע, רגע.

אם הפרופסור צודק ואין המשך,

הוא הרוויח 70 שנה שהוא היה פנאן,

כמו פרופסור.

והחרדי הפסיד כי הוא היה דתי. אז הוא אוהב את לייצר הפרופסור. רגע, רגע. לא, שמע.

והוא הפסיד, החרדי,

כי הוא לא נהנה, כמו הפרופסור.

בוא נגיד שאפילו זה נכון,

שבאמת להיות חרדי זה עינויים,

שאין כמוהם.

ופרופסוריות זה גן עדן.

בוא נגיד.

זה אם יש 70 שנה, 80 שנה, 90 שנה.

אבל אחרי זה זה נגמר.

אבל אם יש המשך.

זה הולך לנצח, לגן עדן.

זה הולך לנצח, לגיהנום.

ומה ההבדל בין 70 שנה לנצח?

מה כדאי להסתכן?

מה כדאי

אם אחד אומר

שהערב אני נותן מיליון דולר,

למי שעושה הרגע אפצ'י.

זה רק כאילו.

אפצ'י מקבל מיליון דולר.

השקעה טובה או לא?

אנשים מחפשים טבק, דוחפים באף, זה.

מה לא עושים בשביל לעשות אפצ'י?

מה ההשקעה?

אתה עושה

האפצ'י

מיליון דולר.

70 שנה,

70 שנה

מול נצח זה אפילו לא ההא של ההאפצ'י

ביחס של מה שאתה הולך לקבל.

אז מי טיפש להפסיד את הסיכוי הזה?

וזה אם החרדי חי גיהינום פה והוא גן עדן.

אבל אנחנו החרדים יש לנו איכות חיים יותר טובה מאשר החילונים.

הרבה יותר טובה.

הרבה יותר עשירה.

הרבה. כל שבוע יש לנו סוף שבוע.

יש לנו שבת מנוחה.

יש לנו חגים.

יש לנו אוכל כשר.

יש לנו תענוג.

יש לנו כיבוד אב ואם. יש לנו ילדים שמכבדים אותנו.

יש לנו כל כך הרבה דברים שאין לצערנו לחילונים.

מה לעשות?

יש הרבה יותר קשיים.

איזה קשיים?

מה?

צריך ללכת לים ושבת. שיש לנו זקן ואנחנו לא מתגלחים כל יום? זה לא העניין הזה. זה שעכשיו אני נולדתי ככה, ואני צריך ללכת

נגד משהו שאני נולדתי בעצם.

אני פשוט הולך נגד משהו שאני נולדתי במקום להמשיך לחיות רגיל. אבל אני גם הייתי חילוני מתוק. אני לא הלכתי נגד.

אני פשוט שיפרתי את עצמי. אם טעיתי אז מה אני חייב להמשיך?

אחד רוצה לנסוע לאילת, בסדר?

פתאום הוא מגלה שהוא בדרך לצפת.

מה הוא אומר? כבר התרגלתי, אני בדרך לצפת.

אבל אני עדיין לא יודע לאן אני נוסע. ברור, הרי בצד שלך אתה אומר שאתה לא יודע שזה אמת,

כי אין אמת בצד שלך, רק אתה אומר בינתיים, למה אני אעבור?

אם הייתי יודע, אני מזמן הייתי כבר עושה יותר. ברור, לכן אני אומר לך, אבל לפחות אומרים לך, זה לא הכיוון לאילת.

אבל אם אומרים לך כבר, זה לא הכיוון לאילת,

אז אין טעם להמשיך לכיוון הזה.

אז אם החלפתי כיוון, החלפתי... טוב, בסדר, אני לא... גם לא רוצה לגזול את הזמן. אבל מה יותר טוב? מה יותר טוב? אם זה לא הכיוון,

כל זווית אחרת שתשנה כבר משפרת את המצב שלך, נכון?

אבל אני מסתובב בסוף סביב עצמי.

אם תישאר במקום.

אבל אם תלך לאן שאני הולך, אתה תגיע אליי.

ואם תגיע אליי,

זה אחרי בדיקה של 3,300 שנה שבדקו משה רבנו, אהרן הכהן,

יהושע בן נון.

הנביאים,

הצדיקים, האמוראים, התנאים, כולם, עד כל הדורות, הרמב״ם ורשי והרמב״ם,

כולם בדקו וכולם עמדו במבחן האמת מול אומות העולם, מול חכמיהם,

ואנחנו פה והם אינם.

אז מי צודק?

החילונים המודרניים,

אלה שהחליטו לחקות את הגויים.

אז שוב, אני חוזר לשאלה. בוא נגיד שבאמת אתה צודק. אז בעצם למה יש את זה? וזה גם עדיין לא קיבלתי תשובה.

לא צריך, לא צריך.

לא צריך, לא צריך.

עזוב את השאלה הזאת, קודם תתפתח ואחר כך.

כשתתפתח תראה שלא תהיה לך את השאלה בכלל.

השאלה הזאת היא לא השאלה שלך,

היא שאלת היצר,

היא שאלת היצר שחכמים כבר אמרו מראש.

מה שלמעלה ממך,

אל תסתכל, אל תתבונן, כי זה מופיע. למה נבראתי עם שאלות כאלה?

לא, לא.

למעלה ממני. לא הבנת, לא הבנת. גם לי יש את השאלות האלה.

אני במקרה מבין אותן.

יש לי תשובה עליהן לגבי עצמי, לכן שיניתי כיוון.

אבל לא כל אחד חייב, למה לא כל מוחה סביל דל? לא כל אחד סובל.

התממין שלא כל דבר תממין.

תממין.

זה אחד הנדולר. לא, אני פשוט רואה שיש כאלה שבאים ומדברים איתך, ואתה אומר להם משהו פשוט והם כבר מסכימים ואפילו שמים. נכון. ואני לא מסוגל, אני צריך כאילו ממש לקבל תשובות עד הפרט הלחומי.

ודאי, כי יצר הרע מפנק אותך עד הסוף. עד הטיפה האחרונה הוא ישהה אותך אצלו.

אתה יודע מתי יברחו לך השאלות?

כשכבר תעשה את הצעד קדימה,

וכשתעשה את הצעד קדימה,

כבר לא יצטרך לשאול אותך שאלה, כי אתה תגיד לו, אני בפנים,

אני בפנים.

אז הוא כבר לא יטריד אותך עם השאלה, כי כבר עשית צעד. כל השאלה זה בשביל שלא תעשה את הצעד.

ואם עשית אותו,

אתה רואה שהשאלה הזאת נהיית טיפשית בעיניך, כי היא לא מעכבת ולא כלום.

ואני מוכן לתת לך את האפשרות לעשות את הצעד הזה קדימה.

תשים ציצית,

תשים עליך, תגיד לי יצר הרעת שמע חביבי.

יש לי שאלה, אבל היא לא מפריעה לי להתקדם.

אוקיי, אני אשים ציצית, הרי אני לא אלך עם זה באמת.

כאילו, כי זה לא יהיה בלב שלם. אין בעיה. אז מה יהיה בזה טעם? כאילו עכשיו שאני אשים?

אני משלם מיסים בלי לב שלם,

אבל אף אחד לא יכול להגיד שלום שלם. אני הרי לא אלך עם זה, אני חוץ מעכשיו שאני אשים, זה לא יהיה עליי, כי אם זה לא יהיה בלב שלם, אני בסוף לא אשים את זה גם.

זה הכוונה. רגע, כל מה שאתה לובש זה הכל בלב שלם.

בסדר, אבל זה, אין לי הכרח לשים את זה. נכון, אבל זה לפחות מצווה. לפחות מבחינתי. אבל זה לפחות מצווה.

מה אכפת לך שתהיה לך מצווה?

כי אני לא, אתה מבין באיזה מצב אני נמצא. בטח, אני מבין. אז אוקיי, אז יומיים אני אהיה עם זה, ואחרי זה פתאום אני עוד פעם אתחיל לחשוב. אז למה? מה הטעם? לעשות הצגה לעצמי? לא, לא, זו לא הצגה. הרווחת יומיים.

הרווחת יומיים.

יש הרבה אנשים שהולכים למכון כושר וחושבים שהם ייצאו את הרזן, ואחרי יומיים הם עוזבים.

אז לפחות הם למדו איזה תרגילים עושים. נו, מה, לא טוב?

לא, בזבוז זמן.

בזבוז זמן, אבל הרבה דברים עשית בחיים ולא המשכת עד תום, נכון? אז למה עשית אותם מההתחלה? לא נכון, בעניין הזה אני מאוד עקבי, בעניין של החיפוש.

בחיפוש אתה עקבי? כן. אני שומע צור. אז סיכמנו שאתה לפחות, שני דברים, תזכור אותם טוב.

אתה נמצא במקום הלא-נכון והבטוח שהוא לא נכון, כי אין בו תשובות ואף אחד לא מתיימר לתת, ואתה עדיין תקוע שם.

לא. ודבר שני, בסיכויים שהצבתי מול הפרופסור והחרדי,

אתה רק מפסידם.

איך אתה עם שני אלה מסתדר עכשיו, בינתיים?

לא יודע.

לא יודע? אני יודע.

יש לך יצר רע כמו כולם,

אחד הוא תוקע פה והשני הוא תוקע שם,

ואותך הוא תוקע שם. ואני אומר לך שהדרך לצאת ממנו,

מהניסיון של עשרות אלפים

שאני הלבשתי עליהם ציצית, שהם השתחררו ממנו, פשוט מאוד.

ואפילו אם תכניע אותו לשעתיים, גם טוב.

תתחיל להתרגל להכניע אותו, בינתיים הוא מכניע אותך.

הוא תוקע אותך באותו מקום, אתה מבין מה הוא עושה לך?

תראה, אני אעשה את זה עכשיו רק בגלל שכמה שאני כאילו...

מה השם שלך? מה השם שלך? יואב.

יואב,

יואב, אמרת לי קודם שאתה הולך ביום שישי לבית כנסת, נכון? כן.

למה זה הסכמת?

כי זה עושה לי טוב.

מי אמר לך שזה לא עושה לך טוב?

טוב, בסדר, חבל על הזמן שלך. ברוך הבא.

אה?

שהחיינו. תודה לברך. ברוך.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה.

אמן.

רגע.

רגע.

רגע.

הוא מבקש ברכה להיפטר מיצר הרע. אתם תצעקו אמן.

מי שברך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה,

ובכל הקהילות הקדושות והטהורות הוא יברך את השם הטוב.

יואב בן שרה. יואב בן שרה.

השם יזכה אותו לחזור בתשובה שלמה, אמיתית.

אמן. עם כל התשובות. אמן. ויחזיר בתשובה אחרים, אמן. ויכה את יצרו,

מכה חזקה ונמרצת.

אמן.

רגע.

רגע. רגע.

רק שנייה.

אני כבר היות ויואב

שם ציצית אז זו ההזדמנות כרגע למי שמעוניין לשים ציצית

לבוא לקבל ונמשיך מייד. מי רוצה ציצית?

שיבוא לכאן. בבקשה תן לי מוזיקה.

איפה החבר'ה הראשונים? בכבוד.

אשריך. בבקשה.

יש לך, יש לך. בבקשה.

בבקשה.

יש חולה במחנה שאיבד ידועים בשבע ערוץ לנו. עכשיו הוא בא לקחת ציצית עכשיו.

אם איזה שהוא מכח אותך הוא נקרא לו, תן לו ברכה.

אני אסביר לך.

מי עוד?

חזק וברוך, חזק וברוך.

כן, שאלה.

כבוד הרב, אני ברוך השם כמה חודשים בפנים, ארבעה חודשים.

12 שנה הייתי בלי כיסוי ראש, ורגיל ככה מכנסיים.

לפני שנתיים נולד לי בן אחרי שלוש בנות.

הילד הזה לא עשה שום דבר עד גיל שנה.

הוא שכב ככה ולא עשה שום דבר.

נוירולוגים, פיזיותרפיה, הכל.

בילינו יפה במרפאות.

שום דבר לא עזר.

עד שכיסיתי את הראש,

והוא התחיל, ברוך השם, להתהפך, לסחול.

אור בעיניים הוא קיבל.

היום הוא בן שנתיים וחודש, הוא עוד לא הולך.

הוא לא מדבר.

ואני רוצה להמשיך הלאה, בעזרת השם.

אני צריכה כיוון.

את שומרת שבת, טהרה וכשרות. שומרת.

בעלך, מה עושה?

בעלי,

בעזרת השם.

חפיבדני. כן.

מין לאומי-דתי כזה.

ככה הוא גדל. זה מה שהוא מכיר. הבנתי.

בואי נמשיך אתך, מה שנקרא. חצי שעה מוסר,

ספר שערי תשובה של רבנו יונה,

במשך שלושה חודשים רצוף.

בסדר? מה שם הבן?

אלעד, שלמה.

אלעד, שלמה בן?

מרים.

מרים. השם ירפא אותו ברפואה שלמה בכל איבריו וגידיו, אמן.

בתוך שאר חולה עמו ישראל, מהרה. אמן.

ועכשיו הרב.

כן, רגע, פה הבחור הזה, ואחר כך תן לה שמה.

תן לה אחר כך שם, כן.

שלום, כבוד הרב. שלום.

אני,

תודה לאל, מכיר בבורא עולם ויודע מי זה בורא עולם.

אני לפני כמה זמן עשיתי לילד בדיקה וגילו לו גידול בראש.

והילד הזה,

כולו לתורה, מכשנולד,

בית ספר דתי והכול.

ולמה זה צריך להיות לו?

אתה שומר תורה או מצוות? אני שומר תורה, ואני הולך כל יום לשיעור תורה, אפילו שתיים.

אתה שומר שבת? אני שומר שבת, הכל כמו שצריך. קומפלט? קומפלט, מאה אחוז. יש לך את הטם בלוויזיה בבית? אז וחלילה. אין לך את הטם בלוויזיה? לא לי.

אין לי בסלון. אז למי? לאשתך? לא, אני אסביר לך, כבוד הרב.

יש טלוויזיה של הילד, שאולי פעם ב...

איזה ילד?

הילד הגדול.

הבנתי.

הוא הילד שלך?

ילד שלי, אבל אני לא רואה בשום אופן טלוויזיה. שמעתי, הוא הילד שלך. הוא הילד שלי. ואתם בטלוויזיה שלך?

טלוויזיה לא שלי.

הוא קנה? הוא קנה.

הוא קנה? הוא קנה. החדר שלך?

אני בכלל סילקתי את הטלוויזיה שלי.

בחדר שלך? כן.

אתה יכול להגיד לו להוציא את זה מהבית?

אולי כן.

מה זה אולי הבית שלך? אני אציע את זה.

תגיד לו שאני לא רוצה שיהיה בבית הזה.

שזכות הזאת תעמוד לילד שלנו.

אמן.

מה השם של הילד החולה?

דניאל חיים בן רות.

דניאל חיים בן רות,

השם ירפא אותו ברפואה שלמה מהרה,

ויקח את הגידול, וישימו אותו באף של אחמדינג'אד. אמן. אמן ואמן.

כבוד הרב, רציתי לו היום בדיקה, ומחכים לתשובה.

יהי רצון שיהיו בשורות טובות, אבל הערב אתה דואג לפיזור חלקיקי הטם בטלוויזיה מהבית.

לא,

אל השם.

בסדר? בסדר, מה? בנועם, לא לריב.

רק מה, זכותך שבבית שלך לא יהיה מה שאתה לא חפץ.

בסדר, בסדר. בבקשה.

כן, בבקשה, שאלתך.

כבוד הרב,

אני עכשיו מתחילה לחזור בתשובה קצת.

ההורים קצת לא מקבלים.

אני גם רוצה שתברך שהם יזכו לקבל וגם קצת לחזור בתשובה.

וגם שאלה קטנה.

כשאני מתפללת ביום שישי בבית כנסת, אומרים להתפלל לאלוהים. עכשיו, אני לא מבינה בדיוק מה זה אלוהים,

וכשאומרים לי השכינה שורה על בן אדם, אני גם לא מבינה מה זה שכינה.

להתפלל לאלוהים זה למי שברא אותנו.

וזה בורא עולם, אנחנו לא צריכים להכיר אותו, אין לו חזות שאנחנו צריכים להכיר אותו,

אבל הוא הכוח המחיה אותנו והמקיים את כל העולמות כולן.

אז אנחנו פונים אליו.

עכשיו, שכינה

זה השראת רוחניות מה' יתברך,

ששורה על בני אדם לפי מדרגתם,

ואז הם זוכים לרוח טהרה, לקדושה,

להשגה, לכל מיני דברים ומעלות רוחניות כאלה ואחרות, ואפילו לרוח הקודש, ויכולים להגיע גם לנבואה.

זה הכוונה לרוח כמו לצל?

זה בערך, לא במושגים פיזיים,

אבל במושגים, כמו שאת אומרת,

אדם יש לו שכל הרבה או שכל פחות,

זאת אומרת, יש לו אינטליגנציה גבוהה או לא אינטליגנציה,

זה לא מושגים פיזיים.

אותו דבר, יש מושגים רוחניים, שזה נקרא השראת שכינה.

והשראת השכינה הזאת היא במושגים

רוחניים ששורים על האדם בזכות מעשיו,

ואז יש לו סיוע מן השמיים יותר גדול,

יש לו הרבה יכולויות מאדם רגיל.

אוקיי, וכשאמרו שמשה,

אלוהים התגלה למשה והוא זכה לראות אותו.

אלוקים, תשתדלי להגיד, כן.

אז מה הכוונה? כאילו הוא ראה אותו? הוא ראה את השכינה?

הם אמרו שהוא ראה. אין אפשרות לראות את השם, אמרנו, כי אין לו חזות.

חזות זה דבר מוגבל.

אז מה הוא בעצם ראה?

מה שראה, הוא ראה התגלות אלוקית כלשהי,

שהיא מסר, כמו שאת לדוגמה רואה בחלום

דבר שהוא נראה כאילו מוחשי,

אבל הוא לא נמצא במציאות,

רק את חוזה בדבר מסוים,

שהוא פרי הדמיון שלך במקרה של חלום,

או שיש כאלה אפילו זוכים להשגות אמיתיות שהן מציאות,

אבל בדרך של חלום.

בנבואה זה הרבה יותר חזק.

ומה שהוא ראה, הוא ראה את הבנת עצם הדברים שהקדוש ברוך הוא רצה להנביע עליו.

אוקיי, תודה רבה.

תהיי בריאה בהצלחה, ושהורייך יזכו לשוב בתשובה שלמה.

אמן.

רגע, רגע, לא לאיים.

שלום.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

אז בעצם השאלה שלי קצת פחות עמוקה ממה שאוהב שאל.

אני מאמינה, אני לא דתייה, אבי דתי מאוד,

ואני שואלת,

מה זה בעצם דתי,

ומה זה אדם מקיים מצוות, ואיזה מצוות אנחנו צריכים למלא, ולמה דווקא את המצוות

שאומרים שצריך למלא, כמו,

ואני מדברת אולי על נשים אפילו ספציפית, כי זה משהו שקצת יותר מציק לי,

שמחמירים יותר,

אם זה כיסוי ראש, אם זה כיסוי גוף מלא, ולהסתכל על החרדיות זה

גם משהו שאני לא יכולה להבין.

ויש עוד כמה דוגמאות שאני לא אפרט עכשיו, אבל

למה זה קיים, כל זה? ולמה אי אפשר להיות בן אדם אמיתי ונכון וטוב ולהאמין,

ולא לקיים את כל המצוות האלה? מצוות, כן? אני לא יודעת למה כל דבר קטן שאנחנו עושים בעצם יש לו איזושהי השפעה על...

עכשיו אמרת להוציא את הטלוויזיה מהבית.

אני מאמינה שאתה יודע לחלוטין על מה אתה מדבר, אבל

האם הטלוויזיה הזו היא הגורם

למה שקרה?

לא, לא, בכלל לא, תיכף.

אחד,

מה זה דתי? דתי זה אדם חוקי,

אדם ששומר חוק.

דת

זה חוק.

כתוב במגילת אסתר, ודתיהם שונות.

גם מס זה חוק.

נכון.

וחוקיהם שונים.

אדם דתי זה אדם שומר חוק.

הוא קיים את הדת או לא קיים את דת המלך,

את חוק המלך.

אדם דתי זה אדם שהוא מוגדר כשומר את חוקי התורה.

עכשיו יש חוקים בתורה שלא אנחנו קבענו ולא אנשים, ולא אנחנו קבענו מה אישה תלבש ומה לא, הקדוש ברוך הוא קבע.

והוא נתן את התורה,

והוא קבע את החוקים מה...

הוא רוצה שהברואים שלו יעשו.

כמו שחברה זכאית

לקבוע את חוקיה,

וכמו שוועד הבית יכול לקבוע חוקים בבניין,

וכמו שיש מסגרות כאלה ואחרות, כמו צבא, משטרה,

שקובעים חוקים מסוימים,

ויש חוקי תעבורה, ויש כל מיני חוקים.

והחוקים האלה באים למצב את האנשים בדפוסי התנהגות מסוימים,

וזה לטובתם של הציבור, אפילו אם חלק לא מסכימים.

אז לכן

הקדוש ברוך הוא קבע חוקים שהם הכי טובים לקיום האנושות.

הכי טובים.

אבל הם לא כתובים שחור על לבן.

הם כתובים שחור על לבן. זה פרשנויות של... לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

לא.

עכשיו,

הקדוש ברוך הוא נתן את התורה שבכתב,

ותורה שבעל פה.

שתי התורות האלה זה תורה אחת.

יש כללים, כן?

בצה״ל נתנו כללים,

אבל אין את פירוט,

כל פרטי הפרטים של הכלל.

אבל מישהו, אדם שנמצא בצבא,

מבין שהכלל אומר את כל הדברים הבאים.

זה התורה שבעל פה של הכלל.

נכון?

כשאומרים לך עצור זה עצור, אז אומרים מילה אחת, עצור. לא מסבירים לך עכשיו בעצור, למה לעצור.

רגע, כי זה יכול לגרום לתאונות, זה יכול לגרום ככה, וזה לא, לא מסבירים. כולם מבינים.

מבינים.

זה נקרא תורה שבעל פה של הכלל הכתוב.

כל מה שעשו את חוקי התעבורה זה לאפשר ניידות של אנשים ממקום למקום,

ללא פגיעה של עצמם באחרים.

זה מה שכלול פה, נכון?

ויש מאות תברורים שבאים להסביר איך ההתנהגות במקום זה, בכביש צר, בחד-סטרי, דו-סטרי,

חניה, כל הדברים האלה זה אותו דבר סביב אותו דבר.

נכון?

גם בדפוסי ההתנהגות של בני אדם, הקדוש ברוך הוא אמר

כמה דברים.

את שואלת דוגמה על כיסוי ראש, על צניעות שאישה תלך וכו' וכו', נכון?

אנחנו יודעים את ההשלכות

של נשים שהולכות שלא בצניעות

כלפי הגברים, לא כלפי עצמם. מה ההשלכות?

באמת? אני חושב שאם יש פה אנשים מהיישוב, הם יודעים מה ההבדל בין אישה שהיא חשופה לאישה שאינה חשופה. סליחה, אז אישה צריכה כביכול לגרום לגבר

ללכת אחרי יצר הרעש שלו?

למה הוא לא יכול להחזיק את עצמו? לא, מה פתאום? מה פתאום? גבר יכול ללכת בכלל בלי בגדים ולהסתובב? הוא אומר, מי אמר לך להסתכל?

מה קרה לך? מה את מסתכלת?

והוא ילך ככה, הוא יעלה לאוטובוס, מישהו ייתן לו?

מה זה, אני צריך לדאוג ליצר הרעש שלכם? הוא יגיד לנהג, תסלח לי אדוני, אל תסתכל.

מה, אני דואג ליצר רעש שלך? אם יש לך יצר רעש, תסתדר איתו. אני לא בא לי לבוא עם בגדים היום.

אוישה, גבר, גבר. זה ישר לאבו כביר.

ישר.

אבל הוא יגיד לשופט התורן, מה קרה לך?

אני ככה נבראתי, לא נבראתי עם בגדים.

הלמישו אותי אחר כך, לא בא לי על זה.

זה הגיוני?

זה לא עונה לי על השאלה. רגע, אבל זה לא הגיוני, נכון?

עכשיו יש רמות מסוימות,

שהרמות האלה יכולות לגרום בעיות,

ויש רמות שלו.

אם אישה צנועה, הסיכוי מוקטן.

ככל שהיא חושפת את עצמה, הסיכוי גדל. מה לעשות, ככה זה.

זהו.

הסיכוי גדל. אני מפחד מכם, בקיצור.

זאת אומרת, אם אני לא אסגור את עצמי עד לכאן, יש סיכוי סביר שלא יקרה לי כלום.

יותר סיכוי שלא. למה?

כי בדרך כלל יצר רעש מתעורר כשהוא רואה משהו.

לדוגמה, גנב, אם הוא רואה חנות שאין אף אחד,

זה קורה לו יותר ממה שהוא רואה חמישה אנשים עומדים בדלת. החנות נעולה.

מה? וכשהחנות נעולה, הוא לא פורץ אותה?

גם.

יש כאלה שבאמת לא מעניין אותם אם אדם מכוסה או לא מכוסה,

והוא סדרתי אפילו, נכון? יש כאלה.

נכון, אבל זה לקוי בו עד כדי, הוא לא נורמל.

הוא לא בנורמל.

אבל מדברים על הנורמל שלא נעשה מהם

חוץ לנורמל, את מבינה?

אנחנו לא צריכים, הם קוראים לזה פרצה הכורת לגנב.

לא צריך להשאיר פרצה, זה לא אומר שלא יהיו גנבים,

אבל לא צריך לעזור להם.

זו הנקודה, והנקודה היא הגיונית, פשוטה,

כל אחד מבין את זה.

אבל מה,

כשאנחנו מתנגדים לחוקים

ולמסגרות ולכפייה כאילו של דברים עלינו, אז אנחנו מחפשים איפה זה מפריע לנו,

ואנחנו מבליטים, הנה, זה לא מובן לי, מה זה פה, שם,

זו הנקודה.

אז לכן את צריכה להאמין,

אף אחד לא המציא שום דבר, אף אחד לא רוצה להמציא שום דבר.

הרמב״ם אומר, דייה לתורה מה שאסרה עלינו. לא צריך להוסיף עוד איסורים.

מה שהיא אסרה עלינו, אנחנו מסתפקים במה שהיא אסרה.

דייה לתורה מה שהיא אסרה עלינו.

בכל דבר קטן יש איסור, ולפעמים גם אין משמעות לאיסורים. גם בחיים שלנו יש הרבה איסורים. את יודעת מה זה? כל הדרך שנסעתי פה, את יודעת כמה איסורים ראיתי?

כל התמרורים אמרו לי מה לעשות. רציתי הפוך, אמרו לי לא.

זה איסורים. את יכולה לעלות במדרגות ולהשיר בקול רם בשעה 12 בלילה?

לא. לפעמים כן. לא, יש דציבלים שאסור, אין.

יכולים לתבוע אותך, יזמינו משטרה,

וכן הלאה. אני רוצה לעשות עכשיו מוזיקה, אפלה, אני רוצה להביא חבר'ה, מה יש?

עד שיש לי חבר'ה, סוף-סוף,

מה, אני לא יכול להפעיל קצת ה...

אומרים השכנים לא? חבר'ה, תיקח אותם לאן שאתה רוצה. לא פה, לא פה. כל אחד מוסר עליי.

כל נוכחות של אדם

אוסרת עליי.

עכשיו יש פה אחד, יעשה אפצ'י על השני ככה, פששש, וואלה.

זה כבר לפגוע בבן אדם אחר. לא, זה נפגעת לו.

מה, הוא תכנן את זה כשהוא בא?

עכשיו זה יתחדש לו. אין בעיה, אפשר לסלוח על דבר כזה. אבל הוא לא יסלח לו, הוא הרטיב אותו. הוא לא יסלח לו.

אני הייתי סולחת. עד כן. כן, הייתי סולחת. אני מאמין.

אתה לא מאמין? אני מאמין פה. בוא תנסה.

אני באמת אמרתי שאלה. אה, אוקיי.

סליחה.

אבל אני שואלת אם אין דברים אחרים שניתן לעשות, שיחשבו כמצווה או כמשהו שיחשב לזכותי בעצם,

שהוא לא בהכרח כיסוי ראש, אם אני מתחתן פה. הרבה דברים יכולים להיות לזכותך בלי שום בעיה. אין שום בעיה. יהיו לך זכויות הרבה.

אבל את לא יכולה לדלג על כמה חוקים,

מה שאת מעדיפה לא לקיים. אין דבר כזה. כמו שאני לא יכול לדלג על חוקי המדינה, מה שאני רוצה.

אני לא יכול לדלג עליהם. יש דברים שאני באמת לא אוהב אותם. הייתי מעדיף שלא יהיו.

ועוד בפרט שאני יודע שהאילוצים לחוקים האלה היו מפלגתיים כאלה או אחרים, או מטעמים פוליטיים כאלה ואחרים,

או מטעמים של, אני לא יודע,

קשקושים בשביל להשיג אחר כך איזה קולות של בוחרים. אבל יש לך חלופות. אתה יכול, לדוגמה, ללכת למקום אחר? אני לא יכול, אבל, להתנגד, כן.

לקום למקום אחר זה ודאי.

אבל מה לעשות, כשאדם הולך לכל מקום הוא נשאר אדם,

ובכל חברה יש את החוקים שלה.

נכון, יש במקומות מסוימים שיש מתירנות יתר ויש במקומות פחות,

אבל זה חוקי אדם.

מחוקי השם את לא יכולה להימלט,

כי את ברורה שלא. אבל למה להישאר כאן?

מישהו אמר לך להישאר כאן?

כן.

אני אמרתי לך להישאר כאן? כן.

למה אין יהודים שנמצאים באמריקה? אין יהודים באוסטרליה? אני לא מדברת על המדינה הזו. אני עושה איזושהי הקבלה עכשיו לדת בעצם,

של בין דת לחילוניות. ולמה בכלל להיכנס לדת ולא להישאר בחילוניות בזמן הזה? מה פירוש להיכנס לדת? אין דבר כזה להיכנס לדת. בעצם היותך יהודייה או דתית?

ראינו את היהודי הפלוני אלבניה. כן. הוא היה דתי, ובג'ניץ הוא הפך להיות לא דתי. כן. נו, אז הנה הוא נולד. אבל למה? מי שנולד יהודי הוא דתי.

כל יהודי שנולד, הוא שייך לדת היהודית,

והוא צריך לקיים תורה ומצוות. הוא יכול לפרוק.

עול תורה ומצוות.

לא שזה מותר, הוא יכול.

אבל מעצם היותו יהודי, יהודי,

זה יהודי שיש לו לאום יהודי,

שזה מחייב דת היהדות. למה?

כי העם הזה הפך להיות יהודי מעצם קבלת התורה.

בלי זה לא היה העם הזה.

העם הזה התאחד סביב התורה, נוצר כעם להיותו שומר תורה ומצוות.

אז אי אפשר להימלט מזה.

אפשר להימלט מזה, זה מה שאני אומרת. אפשר לקבל הונחס גם.

השאלה היא למה,

טוב, אני חוזרת לשאלה הראשונה בעצם, של למה לבחור דווקא בזה.

והאמת שזה נכנס ככה לדיון של יואב, אז זה לא...

ניסיתי גם לנסות אולי להבין.

אין פה מה לבחור, אין פה מה לנסות.

את צריכה להבין דבר אחד, יש אמת ויש שקר.

אפשר לבחור גם בשקר אם רוצים,

אבל האמת תהיה אמת ותישאר אמת, בין אם האדם יכחיש אותה.

זה לא יעזור.

בסופו של דבר ניפטר מן העולם? נצטרך לעמוד מול המציאות שתתגלה לעינינו?

ואז מה תגידי?

זהו, אין תשובה.

יש רק תשובה אחת, התשובה.

השאלה היא אם

באמת זו התשובה.

אם יש לך תשובה אחרת, חלופה אמיתית? יש לי תשובה, להישאר. חלופה אמיתית.

חלופה אמיתית אבל, עם אמת.

לא חלופה נוחה,

חלופה עם אמת.

למה? אני בוחרת להיות בן אדם טוב, אני בוחרת לעזור לאנשים אחרים. אין שום בעיה, אבל זה לא חלופה למה שאת מחויבת.

את יכולה להיות אדם טוב, אבל לקיים גם את מה שאת מחויבת.

אוקיי.

אתה גם ציינת שלדעתי יש באמת, בסוף השבוע יש לו סוף שבוע.

לאישה יש סוף שבוע, לאישה נשואה עם חמישה ילדים,

יש סוף שבוע?

בעוד איך? איזה סוף שבוע יש לה? אני חי עם אישה שיש לנו שמונה ילדים ושבעה נכדים, ואנחנו חיים על הכיפאק בסוף שבוע שלנו מנוחה. להכין את האוכל? להכין את האוכל, לנקות את הבית, להכין את הילדים. כל הילדים האלה, שמים יד, סלטים, אוכל, פיתות, טעינה. מי מנקה אחר כך?

מי מנקה? כל אחד בתורו. בשביל מה יש הרבה ילדים?

יש טוב.

אולי אצלך... אבל אם זה זוג, זוג נשוי, אז פעם הוא פעמי, פעם הוא פעמי.

אנחנו חכמים, הבאנו כמה, וכולם ספקים. זה לא הולך ככה. אין פעם הוא פעמי, זה לא בכל המשפחות ככה. בטח שלא, יש רק היא, היא, היא, היא. נכון. נכון. אז לכן מביאים הרבה ילדים,

מחנכים אותם לשיתוף ועזרה וכו',

ואז עושים חלוקה.

פעם את, פעם אתה, פעם הוא, פעם הם.

איזה כיף. בשנייה מנקים את כל השולחן, בשנייה עושים כלים, בשנייה הכול, הכול בשניות.

בקלות.

טוב. לא ציפיתי, האמת, אחרי שאני אשאל את השאלה,

לצאת מכאן ולהתחיל לעשות תרייג מצוות והכול. זה ברור. את גם לא יכולה ואת גם לא חייבת,

כי אשה חייבת בפחות הרבה מהגבר.

כן. כאילו כמה יתחשבו בכם.

יתחשבו בנו או הקלו עלינו מעצם הנחיתות?

זו שאלה מצוינת. לא, מה פתאום? מעצם החשיבות.

מעצם החשיבות. ודאי.

ודאי. אני לא יודעת, אני לא...

ואת לא יודעת שיש אנשים שפטורים מצה״ל בגלל החשיבות שלהם?

דוגמה, שחקן כדורגל הוא כל כך חשוב במדינה, שפוטרים אותו, בפרט אם הוא שחקן מצטיין.

אז מה נקרא, בגלל שהוא נחות?

בגלל שהוא חשוב?

בלי כדורגל איך המדינה יכולה להסתדר?

אבל אצלך זה לא ככה.

בגלל שהאישה שרים לה בערב שבת אשת חיל,

מי ימצא?

ורחוק מפנינים מכרע בטח בה לבעלה בשאלה.

לא יחסר.

לי, לי, לי, לי, ל...

את מבינה?

תראי לי אצל החילונים שהאישה שרה לגבר.

אחלה גבר, אה... אין דבר כזה.

אין דבר כזה. אבל אצל החילונים...

אני לא מכירה...

אני לא יודעת, זה לא הכרח ולא באמת קיים בכל בית, לא גלוני ולא דתי. אצלנו?

כן. החרדים, בטח, מה זה, מפנגים את האישה לשבת?

וואי וואי וואי, קונים פרחים,

עושים זה, עוזרים, הולכים להביא קניות, סלים מלאים.

מה זה? אישה מלכה אצלנו בשבת.

היא טרחה כל השבוע, הכינה, כל שבת זה הפינוק.

אמא, את יודעת מה זה המילה אמא בבית יהודי?

אמא.

זה לא סתם...

היי, מום!

אפשר להגיד גם היי, אמא.

היי, אמא. זה לא בהכרח.

היי, אמא. היי, אמא. כמו הלוא הוא mother, זה ממש יכול להישמע ממש יפה. אבל זה נחמד. אז תלוי איך אתה מציג את זה באמת. נכון, נכון, נכון.

תנסי לשמור שבת כמו שהיהודים שומרים,

בבית ששומר תורה ומצואות,

תשתתפי פעם בדבר כזה,

תראי עולם ומלואו.

כשתהיי בבית שהוא עם הרבה ילדים,

תהיי בהלם.

איזה סדר, איזה משטר.

הכול ביופי, בהבנה, משהו אדיר.

יש בתים עם שני ילדים, שלושה, שהופכים את הכול, קופצים מקומה לקומה, שם פתוח. זה תשתיק את הזה, תשקע, תודידה, תסגור את הזה.

מה, זהבה, מה?

אצלנו אין הרמוניה, הכול הרמוניה.

תודה.

תהיי בריאה.

כן,

אתה רוצה לשאול?

תן לבחור שם על יד העמוד.

רציתי לשאול דבר כזה,

אני כאילו מאמין והכול, אין לי שום ספק.

יום שישי אני יושב בקידוש, בבית,

כל המשפחה, והאחי לא מאמין בכלל. בכלל, אין.

הוא, כאילו, מה שלא הגיוני, לא נראה לו, וזה לא הגיוני בשבילו.

מה לא הגיוני?

לא הגיוני שיש הקדוש ברוך הוא, ושהים נפתח, ושלא, כל הדברים האלה, אתה יודע.

מה שלא הגיוני לא נשמע לו, והוא לא מאמין בזה.

טוב, כל יום שישי בקידוש, ויכוחים, ויכוחים, ויכוחים, ויכוחים, וכל פעם הוא מדבר איתי, ואני, טוב, אין לזה סוף.

יש לי עצה.

נו.

תגיד לו, אנחנו בקידוש לא מתווכחים, בהבדלה רק.

בקיצור, הוא השאל אותי שאלה כזאת בקידוש.

כל קידוש יוצא, אני יוצא מזה ככה, אני אומר לו, אתה צריך לשבת אחד על אחד עם הרב אבנון יצחק,

תראה מי יצא מזה צודק.

כן, מה הוא שואל, כן. קיצור, הוא שאל אותי דבר כזה. תראה, אתה אומר הקדוש ברוך הוא, כל כך חזק, מה שהוא רוצה הוא יכול לעשות

בלי להתאמץ בכלל, בלי כלום, בסדר. האם הוא יכול לברוא אבן?

לא, לא ככה, הוא אומר לי דבר כזה.

אפשר עוד מילא להניח שהוא ברא ביום הראשון את הזה, וביום השני את הזה, וביום השני את הזה, אבל אם הוא כל כך, כל כך, כל כך חזק, למה הוא צריך לנוח ביום שבת?

איזה מותק, איזה שאלה.

איזה שאלה, אני אומר לך.

זו שאלה חכמה, עוד לא שמעתי גדול.

חבל שהוא לא בא, הייתי מכתיר אותו כגדול השואלים בדור.

עכשיו בוא שתבין, אתה יודע איך הקדוש ברוך הוא ברא את העולם?

מה אתה חושב, שהוא עשה שרירי?

מתנפח ככה, ככה, וברא?

ברור שלא.

ויאמר השם, יהי אור.

ויאמר השם, ייקבעו המים אל מקום אחד ותראה היבשה. ויאמר השם, תוצא הארץ דשא.

ויאמר השם.

מה הוא עשה? אמר.

בעשרה מאמרות

ברא הקדוש ברוך הוא שמיים בארץ וכל אשר בהם. בעשרה מאמרות.

זה קשה להגיד?

ויאמר יהי אור, יהי אור או יהי, יהי, יהי, זה קשה להגיד?

זה צריך כוח? לא. צריך לנוח מזה? לא.

לא צריך, נכון?

אלא מה הקדוש ברוך הוא ברא ביום השביעי דבר חדש?

ברא מנוחה.

הבנת?

הוא לא נח,

אלא ברא מנוחה.

זה שהקדוש ברוך הוא הראה לנו שהוא נח בשבת,

ממה הוא שבת? שביתה. אתה יודע מה זה שביתה?

שבת זה לשון שביתה.

הוא שבת ממלאכה. מה הייתה מלאכה?

מלאכת הדיבור,

שאפילו דיבור צריך לשבות בשבת ולא לדבר דברי חול אלא דברי קודש. למה יש ששת ימי המעשה שעושים מלאכה, עובדים, עושים מה שרוצים,

ויש יום אחד רוחני שבו נחים מנוחת הנפש ומתקשרים

עם המחשבה לבורא עולם,

וזוכרים מי ברא את העולם,

מי נתן לנו את כל ימות השבוע,

מי נותן לנו את כל הטוב שלפנינו,

ומשבחים ומודים להשם יתברך ושרים ומשוררים ונחים מנוחת הנפש.

הבנת?

אני הבנתי. אז השם ברא לנו מנוחה.

ויש לי עוד שאלה אליך.

אנחנו העם הנבחר,

וכאילו אנחנו קיבלנו את כל המצוות והכול,

והאמת של התורה שלנו זה אמת,

למה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו כל כך קצת וכל כך שונאים מסביבנו?

למה הוא לא שלא ברא אותנו כל כך הרבה?

כי אנחנו כאילו האמת, אנחנו זה האורגנה. למה לא אותנו הרבה והם קצת?

אתה שואל את זה בתור העם הנבחר, או בתור מי אתה שואל? בתור העם הנבחר.

הבנתי. למה אנחנו קצת, ולמה כולם שונאים אותנו, ולמה רק בעיות? אחד נבחר להיות ראש הממשלה, קוראים לו אולמרט,

והוא שואל את השאלה שלך, למה רק אני נבחרתי לבד,

אם אנחנו העם הנבחר, למה רק אני לבד?

לכן אני מפנה את מקומי וביבי יעלה במקומי.

למה אני הנבחר לבד?

שמעת פעם מישהו שקיבל פרס או גביע אומר למה אני לבד?

לא. אנחנו העם הנבחר בגלל שאחרים לא נבחרו.

למה הם לא נבחרו? כבר אמרנו.

כיוון שאנחנו בחרנו בשם,

וכיוון שבחרנו בשם הוא בחר בנו.

השאר לא רצו לקבל את התורה.

ולמה הם שונאים אותנו? בגלל שקיבלנו את הפרס.

אתה מכיר מישהו שמקבל פרס וכולם אוהבים אותו?

אתה מכיר מישהו שהרוויח בפיס וכולם אוהבים אותו?

כולם מקנאים בו ושונאים אותו. למה הוא קנה מכונית חדשה ככה?

הבנת למה לא אוהבים אותנו? כן, הבנתי. מהקנאה?

יש עוד שאלה להבדלה? לא, תודה. תהיה בריא מותק. קציצית יש לך, נכון? יש, כן, בטח. אשריך, מסודר.

טוב, הנה, פה היא רצתה.

כבודו, אנחנו מאשדוד, כל הצוות פה.

אנחנו פספסנו את ההרצאה שלך, אז הגענו לפה.

אז ככה, כבר בעלי חלה לפני שבעה חודשים, או קצת יותר,

במחלה שהיא נדירה.

זאת אומרת, הוא קיבל טיפולים,

הוא קודם כל לא החליט לספר להורים שום דבר,

כי היינו גרים... הוא פה, הוא פה. כן, הנה הוא פה. מי זה הוא?

כן.

הוא לא רצה לצייר את ההורים שלו, כי היינו גרים שם,

והוא אמר, אני לא אספר. כל התקופה הזו, השבעה חודשים, הסתרנו את זה מהם,

המשפחה תמכה,

היינו צריכים, סיימנו את כל הטיפולים, כל מה שקרה,

הלכנו להחלמה בבית,

הוא לא החלים, פשוט המצב שלו הלך ונהיה אחורה.

עשינו מיפוי עצמות וזה עבר לכל הגוף.

למרות שאמרו שאין סיכוי שזה עובר וכלום,

אני פונה אליך שתחזק אותו,

כי אנחנו צריכים לעבור טיפולים מאוד קשים.

ואת מוכנה לחזק אותו גם? אני גם מוכנה. כל מה שדרוש וצריך,

אני מוכנה לעשות למענו.

שיבריא.

אתם שומרים תורה ומצוות?

אנחנו אחרי שזה קרה, התחלנו, גם המשפחה התחזקה, אבל לא ממש.

אנחנו לא צריכים להתחזק, בעזרת השם.

לא להתחזק, צריכים לחזור בתשובה ממש.

שזה... שמירת תורה ומצוות קומפלט.

אוקיי.

אין חילוניות כלל.

שבת, כשרות, טהרה, תפילות, כיסוי ראש, צניעות,

הוא אותו דבר, שבת, תפילות, תלמוד תורה, מה שהוא יכול כרגע במצבו.

הכול.

אתם שומרי תורה ומצוות, מאה אחוז. לא עושים פשרות בזה, כיוון

שאם אתם עושים פשרות אתם מתפשרים על הבריאות, מה שנקרא.

אתם צריכים לסגור, לסגור את המעגל, פירושו של דבר,

שלא יהיה קטרוג עליו.

כל קטרוג, כל זמן שלפרקליטות יש אפשרות לתבוע אותו,

אז הם יתבעו אותו. ויש פרקליטים למעלה שהם נגד,

והם הצליחו בינתיים להשיג משהו.

אפשר לבטל את התיק עם

כל ההוכחות

לא יהיו קיימות.

אי אפשר להגיד עליו יותר שהוא עושה זה והוא לא בסדר והוא עושה זה.

אי אפשר להגיד שאת לא בסדר ואת לא עושה ולא עושה.

אי אפשר להגיד. אם אי אפשר להגיד, אז זה לא האנשים שדיברנו עליהם.

עכשיו, זה נוגע אלייך גם, כי גם את בצער הזה, וכמו שאמרת, אנחנו צריכים לעבור טיפולים.

אז אם אתם מוכנים, אני אתן ברכה בעזרת השם יתברך,

ונראה גם אם יש פה יהודים שמוכנים להצטרף.

לקבל עליהם משהו לרפואת אליהו בן אביבה.

חביבה.

חביבה.

את מוכנה ודאי לשים כבר כיסוי ראש, נכון?

כן. בבקשה.

בואי נתחיל.

מישהי תעזור לה?

יש מישהי שתעזור לה לשים?

אתה יש לך ציצית ועוד לא שמת אותה. שים, זו הגנה גדולה.

לא צריך להתפשט, מה על הבגדים?

מה על הבגדים?

שיברך שאחיינו גם.

כן, יפה מאוד, יפה מאוד, כן. כבודו, זה זאת אומרת כל יום, או... בטח.

לא, אני פשוט בשישי-שבת, שהייתי מגדילה. התחלת, התחלת, ועכשיו ממשיכים, זהו. אוקיי. עכשיו הדתייה, גמרנו, הצדיקה, נגמר, זהו. שרק תברך ושהוא יבריא לגבי הקשקלם. הוא יברך ועצור וברכה מכל הלב. אמן.

קודם כול תברכי שאחיינו.

ברוך אתה.

אדו.

אדוני, אלוהינו מלך העולם. שהחיינו. שהחיינו וקיימנו.

והגיענו לזמן הזה. אמן.

תביא לו, תביא לו.

בערך שהחיינו?

בסדר, רק רגע.

מי מוכן גם לקבל עליו מצוות לרפואתו?

מה אתה מוכן?

אתה מוכן ללמוד שעתיים ביום תורה לרפואתו במשך חודש?

כן?

מוכן, אשריך. מי עוד מוכן?

או, או, מה את מוכנה?

מה שאני אגיד.

לא להגזים.

הבנתי.

את שומרת שבת?

אז בואי ניקח את השבת, כמו שאומרים, וננוח, ונלמד, ונחכים, ונתפלל השם ונשיר.

מוכנה?

שבת הקרובה.

שבת הקרובה.

מוכנה?

אשריך. הנה, שבת.

תעזר השם. מי עוד?

כן, גברת?

תהילים של שבת קודש, אשריך. מי עוד? כן? את אותו דבר. את אותו דבר, אשריך.

שיר השירים 40 יום, אשריך.

כן?

שומר שבת, אשריך.

שמירת שבת?

שמירת שבת, אשריך על חיי עולם הבא.

כל המשפחה מוכנה לשמור שבת לרפואתו? כן. מוכנה? אשריכם, אשריכם.

מי עוד?

מי עוד מוכן, כן?

נשמט כל חי כל שבת לרפואתו. חזק וברוך, כן?

שמירת שבת, אשריך לרפואתו.

איזה זכויות.

כן?

מה?

אלכות לשון הרע. אלכות לשון הרע. שטריך לחיי העולם הבא.

אלכות לשון הרע. עוד. גם הבחורצ'יק הקטן הזה נחמד.

ספר תהילים כל השבוע לרפואתו. החזק וברוך.

כן?

שתי הלכות כל יום לרפואתו. מי עוד?

מי עוד?

תהילים של שבת, כל שבת לרפואתו. החזק וברוך.

שתי הלכות כל יום לרפואתו.

מי עוד?

כן?

לגייס ארבעים נשים שיפרישו חלה לרפואתו. חזק וברוך.

מי עוד?

כן?

עשרים פרקי תהילים בכותל המערבי. חזק וברוך.

כל זה לרפואת...

אליהו בן חביבה. אליהו בן חביבה.

200 דיסקים לחלוקה חינם, להחזיר יהודים בתשובה. תרומת דוד בן איבון לרפואה שלמה והצלחה.

חזק וברוך.

מי עוד?

רפי מה? איפה רפי? עוד 200? לא 200. שיהיה 500. עוד 200 אני.

עזק וברוך.

300 דיסקים בעזרת השם לרפואתו.

זה ודאי מחזיר כמה יהודים בתשובה.

זכות שאין דומה לה.

כן.

שבת?

אשריכם לחיי העולם הבא. עוד שבת לרפואתו.

מי עוד רוצה? רוצה?

קריאת מגילה. כולם קוראים, שתהיה בריא.

קריאת מגילה בפורים. חזק וברוך. זה יומיים, בערב ובבוקר.

כן.

מה השם?

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהרות.

עם כל הזכויות של כל היהודים הטובים, שיצטרפו פה, שיהיו לו זכויות.

אליהו בן חביבה,

השם יזכה אותו לרפואה שלמה לכל האיברים והגידים,

ויעתיק את המחלה לאוזניים של אחמדינג'אד. אמן. מהרה, אמן.

כן.

רגע, יש יהודי שם בסוף מצביע הרבה זמן?

תן לו שם את המיקרופון.

ערב טוב, הרב.

ערב טוב.

הבן שלי, בעזרת השם, ביום ראשון שכל עם ישראל יהיה בפורים,

אני אצטרך להיות איתו בבית חולים לעשות ניתוח.

ברוך השם, הניתוח עכשיו הוא קל,

רק כפתורים ופוליפים,

אבל אחרי זה צריך לעשות עוד שלושה-ארבעה חודשים.

הרופאים אומרים שצריכים לעשות ניתוח שתל,

זה שבלול עם שם צומחות שערות, ולמעשה השערות האלה,

אלה נותנות את ההוראות למוח לשמוע.

והרופאים אומרים שבעזרת השם אחרי זה הוא ישמע וידבר,

אבל הוא ישמע וידבר עם מכשירים, בלי מכשירים הוא לא ידבר.

אנחנו מבקשים, מתפללים, רוצים, מתחננים לנס,

לנס, שהילד, בעזרת השם, בלי מכשירים, ידבר וישמע כאחד.

ללמוד שעתיים בתוכנית דיבור כל יום, שלושה חודשים רצוף.

הרבה יותר משלושה חודשים. אז תשמע מה שאני אומר, שעתיים כל יום,

כולל פורים, כולל פסח. כולל שבת, כולל הכל, בעזרת השם. שעתיים כל יום, בתעמית דיבור ללמוד, בתעמית דיבור. שלושה חודשים רצוף לרפואתו.

בסדר? מה שמו?

והאישה גם מוכנה לקבל להשאר. האימא?

חצי שעה, שערי תשובה של רבנו יונה. מה השם שלו?

יהודה לביא בן רינה רינת. יהודה לביא בן רינה רינת.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה.

ולא יזדקק למכשירים כלל.

יהודי יקר, יהודיה יקרה,

הוצגה בפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולאמת את האמונה,

הינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

או לטלפן ל-03-677779,

וגם לפקסס ל-03-574-3011,

כתובתנו באינטרנט

www.sopar.net

ברשותנו מלאי קלטות, וידאו, אודיו ודיסקים למחשב.

בכל הנושאים.

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת,

מחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.