חיפה - דיסק 132 - שאלה מהאין סוף

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מה ההבדל ביני לבין קוקו?

לי יש קטעות ולך יש קוקו.

אם אני אהפוך את הראש שלי... נכון.

בקטעים הראש הפוך, צריך להיות זה כאן. שלי ישר שחרפו.

אה, הבנתי.

מה השאלה שלך באמת?

מה זה החלל?

כאילו, פשוט גס, אתה, אתה, אתה לא מגיע לאף מקום.

זאת אומרת, אנחנו נמצאים במקום כלשהו?

עכשיו, זה אותו מה שאנחנו נראים, אין לזה סוף.

זאת אומרת שאנחנו נמצאים במקום כלשהו.

אתה יכול להגליץ את המקום הזה, אה?

אתם רואים את זה בעצם היום בסוף.

מה, אנחנו מהתחלה?

כן, הנה פה, שורה ראשונה כאן, בצד.

בצד הזה גם מצביעים, אז תכף.

אה, הוא רגע על הקו? רק שנייה, שנייה.

יש שיחה מברזיל, יהודי שלנו, נמצא בכלא, קיבל 18 שנה.

רק שנייה.

הלא הוא?

את אשתו?

את מוכנה, בעזרת השם יתברך, לקבל עלייך כיסוי ראש בשביל שיועיל לו להשתחרר מהר?

טאייצ'י קבלה.

סיני מקובל.

לאכול, לאכול, לאכול, לאכול, לאכול. עם איזה שיר אנחנו פותחים? אני לא מדבר לכולם שאמרתי לזה גם לבוא ולהפריע קצת. מה זה? מה הולך פה?

באמת מצדד שכולם יבחרו בקדוש ברוך הוא.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

בפרשת השבוע

כתוב ואתה תדבר אל בני ישראל ואתה תדבר אל בני ישראל לאמור

אך את שבתותיי תשמורו כי אותי ביני וביניכם לדורותיכם כי אני השם מקדישכם.

אומרים ריבותינו, זיכרונם לברכה, בגמרא, מסכת שבת,

הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו

שנאמר לדעת

כי אני השם מקדישכם.

רואים מזה שאפילו לכאורה היינו צריכים לומר הפוך,

שלא צריך להודיעו כי מי שנותן מתנה

צריך לעשות את זה לכאורה בהצנע לכת,

או כדרך של נותני צדקה

שצריך שהנותן

והנוטל

לא ידעו אחד מן השני כדי שלא יתבייש המקבל.

אבל כאן גילו לנו חכמים, זיכרונם לברכה,

שאין הדין שווה בצדקה ובמתנה.

מהו השוני?

במתנה,

מי שנותן אותה, הוא חפץ להראות למקבל

כי הוא אוהב אותו

והוא חפץ להיטיב לו,

ולכן צריך להודיעו.

אתה נותן מתנה, תודיע שנתת,

כדי שייתן ליבו המקבל

כמה אתה אוהב אותו.

ולכן יוצא מזה חוב למי שמקבל טובה,

שאם אינו מתבונן

בעניין הנתינה להכיר טובה למי שנתן לו,

דהיינו להתבונן באהבתו

ובמידותיו הטובות,

הלוא זה שנתן לו, נתן לחינם,

ולא יצא מכוון בנתינה עצמה.

ועל אופן זה,

זה לא נתן לו,

וזה גזל.

זאת אומרת,

אדם שלא מעריך את הנותן שנתן לו מתנה,

הוא גוזל את הנותן.

נותן מתנה לחברו צריך להודיעו.

למה? כדי שהמקבל יתבונן.

ואם הוא לא מתבונן,

המקבל

הרי הוא גוזל

את זה שנתן לו.

זאת אומרת, הנתינה הייתה לכאורה לחינם,

כמכוון במתנה,

לגרום למקבל

ולהבין שהנותן אוהב.

נמצאנו למדים מזה,

לא כמו שאנחנו חושבים שמי שמכיר טובה

או מי שכופה טובה,

זה גדר של מעלה ויתרון.

אחד שמכיר טובה, לחברו יש לו מעלת יתרון,

ואחד שלא, זה חסרון.

אלא יש פה דינים ממש

על המקבל להתבונן ולהכיר

את הנותן ואת טובתו.

זהו העניין שמובא בספרים הקדושים ובזוהר הקדוש,

כי כל הבריאה שהקדוש ברוך הוא ברא הייתה

כדי שיכירו אותו ויתוודעו אליו.

זאת אומרת, מכל הבריאה

אנחנו צריכים להתבונן את טובו

גודלו ורוממותו של הקדוש ברוך הוא הנותן.

דהיינו,

כל כך הרבה טוב נתן הקדוש ברוך הוא בבריאה,

ומדובר בבריאה נטו,

לא לאחר הקלקול של בני האדם או בקלקול היומיומי שהם עושים,

אלא הנתינה כמו שהייתה, הטבע בא לשרת את האדם בכל מכל כל, שלא יחסר לאדם מאומה.

כל התנאים הכי טובים שיכולים להיות נמצאים בעולם לטובתו של האדם ולקיומו.

אם כולם היו שומרים על תפקידם בבריאה,

אין עולם יותר מושלם.

קצת מקלקלים, לא שומעים, רבים, מתווכחים, מחלוקות,

בלאגנים מה שנקרא,

זה גורם שהעולם הזה משתמשים בכלים שיש בו לרעה.

אבל כל העניין היה כדי שיכירו את הקדוש ברוך הוא.

וזה על הדרך שביארנו, מי שנותן מתנה לחברו צריך להודיעו,

ורצון השם היה בבריאה ובטובו שהיטיב עם הנבראים כדי שיכירו ויתבוננו בו.

נמצא

כי אנחנו חייבים תמיד להתבונן במעשיו,

לפאר, לרומם, להדר ולברך ולהכיר טובה תמיד.

ואין זה מדרך חסידות,

כי הם חייבים בחיוב גמור מצד הדין.

ולכן תיקנו לנו מסדרי התפילה

לומר שכן חובת כל היצורים להודות ולהלל על כל דברי שירות ותשבחות

של דוד בן ישי עבדיך.

זאת אומרת,

לא מספיק ספר תהילים שכתב דוד המלך עליו השלום עם כל ההילולים שהלל לקדוש ברוך הוא,

גם ואפילו כשהוא נרדף על ידי בנו אבשלום,

מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו,

היה צריך לומר קינה.

הבן שלו רודף אחריו להורגות, צריך להגיד קינה.

ודוד המלך אומר מזמור לדוד

בבורחו מפני אבשלום בנו.

למה?

משום שאם הגזרה הייתה שירדוף אחריו עבד,

ודאי שהיה רודפו להורגו בלא רחמים.

אבל כיוון שהרודף זה הבן,

ובן לא יכול להיות כמו עבד אכזר,

אז הוא ראה בזה את המעלה,

שהקדוש ברוך הוא את הגזרה, שולח אחריו

ביד בנו ולא ביד עבדו.

אז הוא אומר כבר על זה מזמור,

ולא קינה.

זאת אומרת, הוא מכיר טובה גם בתוך הרדיפה כשהוא נרדף.

אז תקנו לנו, חכמים, בנשמת כל חי לומר שכן חובת כל היצורים

להודות ולהלל על כל דברי שירות ותשובחות דוד בן ישי עבדיך,

בנוסף לכל התהילים.

חובתנו להודות ולהלל.

וכן כתוב בתורה, בפרשת בראשית, והאדם אין לעבוד.

מובא ברשי שם,

מה הטעם לא המטיר הקדוש ברוך הוא גשם,

מטר

על האדמה עד שבא אדם,

עד שנברא האדם ביום השישי,

לפי שהאדם אין לעבוד את האדמה,

ואין מכיר בטובתן של גשמים.

אם אין מי שמכיר מה טובתן של גשמים, בשביל מה להביא גשמים?

כשהתפלל אדם,

וירדו גשמים.

זהו כדברינו.

כי כל העניין המכוון

של רצון השם יתברך במתנות הטובות והעודפות שהוא נותן,

זה כדי להכירו.

בכל זמן שלא היה,

גם מי שיכיר לא נתן מטר.

נמצא אבל שאחרי נתינת המטר חייבים להתבונן

כפי יכולתנו ולהכיר את הטוב והמטיב.

אחרי שאנחנו מבארים את החיוב הזה והדין הגמור ולא איזה מעלה ויתרון,

אנחנו מוצאים במסכת ברכות

שחכמים זיכרונם לברכה אומרים, וזה הלשון,

אלף אלפים וריבי רבבות ברכות והודאות

אנו חייבים לשמך על כל

טיפה וטיפה.

כל טיפת גשם.

זה נוסח מבהיל.

על כל טיפה נתנו כמה מיליונים ברכות.

על כל טיפה של גשם,

טיפה של גשם פירושו חיים.

וזה נורא למתבונן.

למה? כיוון שבדורות ההם עסקו בהכרת הטוב

ולא יכלו לכפות את הטובה,

וממילא נתנו כמה מיליונים של ברכות על כל טיפה וטופה.

רק מלאכים קדושים כמותם

יכלו ליתן ריבוי ברכות על כל טיפה וטיפה.

וזהו מה שאמרו חכמים, כל הנשמה תהללויה,

הללויה,

על כל נשימה ונשימה הווה מודה לו.

להלל השם יתברך על כל נשימה.

סותמים לאדם את האף,

דקה

הוא נפטר.

דקה

סותמים לו את האף.

אדם שתובע

הרגשה שחסר לו חמצן,

מה הוא מוכן לתת? עולם ומלואו, תן רק לנשום.

עוד פעם אחת לעשות ככה.

אנחנו מודים על זה? כל היום סוחבים, סוחבים, סוחבים,

סוחבים, סוחבים.

מישהו מודה על זה?

פשוט לא שהוא צריך ככה לחיות. פשוט לא.

אדם רגיל, נורמלי, טבעי, בריא,

נושם, כל הזמן נושם.

הוא מכיר טובה על זה?

הוא מודה למישהו על כל המערכות הנפלאות האלה

שהוא נברא בהן?

וזה מצד הדין והחיוב הגמור.

זאת אומרת,

אם אדם לא יוצא לו לברך ולהלל לה' יתברך

על כל דבר ודבר, לפחות בשעה שהוא מתפלל

ואומר ברכות,

אז שיברך באמת לקדוש ברוך הוא כראוי.

אתה לוקח משקה, אתה מחזיק אותו ביד,

ואתה אומר, ברוך אתה ה'

אלוקינו מלך העולם

שהכול נהיה בדברו.

מה זה ברוך אתה?

אנחנו מברכים את הקדוש ברוך הוא? אנחנו הקטנים מברכים אותו? ברוך אתה?

אנחנו צריכים להודיע לו שהוא ברוך?

לא.

אלא אנחנו מציינים שהוא מקור הברכות.

ברוך אתה, אתה מקור הברכות. אתה נקרא ברוך כיוון שאתה מקור הברכות.

ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

למה אומרים ברוך אתה בלשון נוכח

והסיום שהכל נהיה בדברו, לשון נסתר?

למה תחילת הברכה בנוכח?

ברוך אתה כמי שעומד לפנינו.

והסיום כמי שאיננו לפנינו.

כי נסתר.

משום שהקדוש ברוך הוא מצד עצמותו הוא נגלה ונסתר.

מצד פעולותיו הוא נגלה

ומצד עצמותו הוא נסתר.

לראות אותו בחוש לא ניתן,

אבל את פעולותיו רואים בגלוי.

זאת אומרת,

כל מפעלותיו של הקדוש ברוך הוא בעולם גלויות לפנינו.

אבל אנחנו מצד עצמנו,

בחוש,

לא יכולים לראות את עצמותו של הקדוש ברוך הוא.

כך מלמדנו גם חובת הלבבות. לא רק הנותן צריך להודיע,

ולא רק המקבל

צריך להכיר בטובה שהוא קיבל במתנה,

אלא הוא אומר בספר

חובת הלבבות,

בשער עבודת האלוקים.

יש שתי מידות, נדיבות וכילות.

נדיב וכילאי.

נדיב זה מי שפותח את ידו לתת או את ליבו.

כילאי זה קמצן.

מקום הנדיבות

הוא לשים כל דבר במקומו

ולתת לכל בעל מידה חמודה מן הממון והחוכמה,

כפי שראוי לו.

בדרך כלל אנחנו לא מפרגנים הרבה, זו אחת מהבעיות של הישראלים.

הרבה מהישראלים מחפשים תשומי,

אבל לתת הם לא מוכנים,

ואם כן, זה בתמורה.

נדיב

זה כל מי שראוי, הוא נותן לו,

אם זה ממון,

ואם זה תשומת לב,

ואם זה הכרה טובה,

ואם זה מחוכמתו, ואם זה עצה,

כל דבר הוא נודב.

זה הנדיב.

כמו שכתוב, יפוצו מעיינותיך החוצה.

אדרבה, הקדוש ברוך הוא בירך אותך במעיינות של חוכמה,

תפיץ אותם החוצה.

נתן לך מעיינות של ממון,

תפיץ החוצה למי שאפשר לעזור,

וכן, על זה הדרך.

אבל מקום הקילות, הקמצנות,

זה של האכזרים,

והפתאים,

ומי שאינם מכירים את עצמם,

ולא את ערך הטובה שיש עליהם.

הקדוש ברוך הוא משפיע עליהם דברים טובים,

והם שומרים אותם לעצמם בקושי,

אבל לאחרים הם לא חולקים.

אמרו חכמים, זיכרונם וברכה, כל העושה טובה

למי שאינו מכירו, כאילו זורק אבן למרקוליס.

פעם הייתה עבודה זרה,

מאוד מצחיק.

היה קיר,

והיו לוקחים אבן,

והעבודה הזרה זה היה לזרוק את האבן על הקיר.

זה נקרא זורק אבן למרקוליס, כמו שאין בזה טעם.

המאמינים האמינו שזה נותן להם שפע וברכה, שהם זורקים אבן

על הקיר,

זה נותן ברכה.

אדם שנותן

מתנה

למי שלא מכיר טובה על כך,

או נותן למי שלא יודע להעריך,

הרי זה כעובד עבודה זרה,

כמי שזורק אבן למרקוליס. עד כדי כך אמרו חכמים.

מכאן אנחנו למדים גם את החוב

שחל על נותן המתנה,

כי אין לו ליתן דווקא למי שיוכל להבין את ערך הטובה ויוכל להתבונן בה,

ואם הוא נותן למי שאינו יודע את ערכה,

הרי הוא כזורק

אבן למרקוליס.

וזה רק חכמים, זיכרונם לברכה,

ברוח קודשם יכולים להגיד דברים מהסוג הזה, יש עד כדי כך לדמות

את מי שנותן טובה למי שאינו מכיר אותה

כמי שעובד עבודה זרה.

מכאן למדנו שני צדדים.

אפילו שמצד אחד על האדם להשתמש בכוח הנדיבות,

כמו שביאר בעל חובת הלבבות,

כמו שאמרנו,

יפוצו מעיינותיך החוצה.

כלל גדול הוא בידינו כעניין הטבה להיטיב לזולת,

ומצד היסודות

של יצירת הנפש,

מצד השורש שלנו,

כמו שטבעו של עץ

לתת פרי,

להמשיך הלאה, להשפיע הלאה,

לקיים את העולם.

בעדם ניתן זרע להמשיך את הבריאה.

בכל דבר הקדוש ברוך הוא נתן את הכוח המוליד

שישפיע וימשיך וייתן.

ככה גם אנחנו נבראנו, במידות שלנו יש לנו את הכוח של הנדיבות

להמשיך ולפעול ולהפעיל ולתת וכו'.

זאת אומרת, כל הכוח הזה ניתן בשביל להוציא ולהצמיח,

כמו שאצלנו,

מחייב אותנו ללמוד וללמד.

אבל מצד שני יש בנו גם את כוח הקילות, הקמצנות,

שלא יצא מהאדם שום דבר

והוא יהיה כמו אבן דומם,

לא במעשה הטוב,

להיטיב לזול הטוב, לא להפיץ את המעיינות שלו חוצה,

כי מדרכי עבודת המשכילים, שיראו פרי בעבודתם.

והיסוד הזה מלא בכל התורה כולה.

כל הנביאים צבחו,

ככרוכיה בכל אחד,

בטענה לעם ישראל, שתיים רעות עשו עמי,

אותי עזבו מכור מים חיים, לחצוב להם בורות, בורות נשברים, אשר לא יאכילו המים.

וכולם צבחו בכל אחד איך נעבוד לאלוהים אחרים שלא יועילו כלל וכלל.

הלא, לא כאלה חלק יעקב,

והוא יענה להם תמיד.

בעת יקראו בשונה מעבודה זרה

והוא יחלצה מן המצער, רק הקדוש ברוך הוא אלוקים חיים יכול לעשות כן.

וזו טענה גדולה על המשכילים,

איך הם יכולים

לעזוב את השם מקור מים חיים, לחצוב בורות בורות נשברים שלא יאכילו המים.

והרי הקדוש ברוך הוא נותן כוח לכל הכוחות שבעולם.

וממילא אם אתה מאמין בכוח מסוים,

יש לו מקור וסיבה ושורש.

והקדוש ברוך הוא הוא בעל הכוחות כולם.

אז מה אתה הולך לבור הנשבר שיש בו מים?

שמי שמילא אותו זה מי שבשמיים.

ואתה הולך לכוח שמושפע מכוח גדול ממנו. תפנה ישר

לכוח העליון.

אבל מה לעשות?

דווקא המשכילים נופלים בדברים האלה.

הם רוצים לייחס תמיד למה שקרוב אליהם ולא מה שרחוק מהם.

כאילו הם אנשים מבינים,

אנשים משכילים, אנשים חכמים.

הם מתייחסים למה שמוחש להם.

מה שלא מוחש,

הם לא רוצים להתייחס אליו.

וזו בדיוק הטעות. מה מקור הכוח

של מה שמוחש לך?

תבדוק ותברר.

פה הוא נתקע.

אם לא היינו יודעים את מה שאמרו לנו חכמים, זיכרונו לברכה,

במעשים רבים שפזורים בכל המקורות של חכמים, זיכרונם לברכה,

הלאה די היה לנו לשמוח בחלקנו.

הודיעו לנו בזה את סוד רצון השם על יריעיו,

וחכמים, זיכרונם לברכה, עשו כטוב בעיניהם, ותמיד נענו תכף בבקשתם לשם יתברך.

זה להיבהל ולהשתומם.

מעשה בשמואל הקטן,

אחד מהתנאים הקדושים שנקרא שמואל הקטן,

שגזר תענית וירדו גשמים קודם הנצח המה.

זאת אומרת, עוד לא התחילה אפילו התענית.

תענית מתחילה מהבוקר,

כבר ירדו גשמים. הוא רק גזר תענית,

רק חלץ את הנעל להיכנס לתענית,

כבר ירדו גשמים.

הקב'-הוא לא נותן לו אפילו להצטער רגע,

לא לו ולכל אלה שנגזרה התענית בעבורם.

חשבו הציבור שזה כוחו של ציבור?

אמר להם שמואל, לא.

לא שבחו של ציבור הוא.

לא שבחו של ציבור הוא.

שוב מעשה בשמואל הקטן, שגזר תענית וירדו להם גשמים לאחר שקיעת החמה.

כי סבורין העם לומר שזה שבח של ציבור,

ולשמואל שבחו

שיש לו שבח של ציבור בעצמו.

אבל לא,

שמואל אמר ששבחו של ציבור,

למה דומה?

אם אומרים משיב הרוח,

מיד נושבת הרוח.

אם אומר מוריד הגשם,

מייד יורד גשם.

זאת אומרת, זה כוחם של עם ישראל והצדיקים שלהם.

וזהו חלק יעקב.

אז איך אנשים פתאים ללכת אחרי אלוהים אחרים,

שאין בהם ממש,

ולהאמין בבדודות ובשטויות

ובכל מיני חכמים מחוכמים,

שכל אחד יש לו תוכנית ברדיו,

והוא אומר שהוא מקובל.

וכל מיני דברים כאלה וקשקושים.

עומדים בתור אצל אנשים ש...

לא יודע מה, הם מוכרים, כל מיני דברים

שלא יאומן.

יש אתר באינטרנט ששלחו לי להתבונן.

יש אחד

שהוא מתעסק בקבלה לכאורה.

יש לו כיפה לבנה גדולה.

הוא גידל פאות ארוכות.

הוא לובש חלוק לבן כמו רוקח.

ובאתר שלו יש כל מיני סוגי קבלה.

יש סוג קבלה שנקרא טאי-צ'י קבלה.

טאי-צ'י.

קבלה בשיטת הטאי-צ'י.

סיני מקובל.

ואנשים נכנסים לאתר ומשלמים לו כסף וכל מה שהוא רוצה,

ובסוף מה הוא עושה?

הוא לוקח את כל הקבלה ומשתמש בה לרפואה.

רפואה סינית.

שהוא עושה בנקודות מסוימות כאילו זה לפי הקבלה, איך האדם בנוי, והוא לוחץ במקומות מסוימים. בקיצור,

רפואה אלטרנטיבית, טאי-צ'י קבלה.

אמונות טפלות, שטויות, אנשים מסכנים, במקום לדעת את המקורות, לדעת

תורה ומצוות,

נתפסים לאבלים. למה? זה יותר קל.

יותר קל.

אבל מי שיש לו אלוקים חיים יודע.

כשפונים לקדוש ברוך הוא באמת,

אז רצון נראיו יעשה,

ואת שבעתם ישמע ויושעיהם,

וזה לכל אשר יקראו הוא באמת.

גם מי שקורא לו באמת מעומקא דליבא,

אף על פי שהוא עדיין רחוק מהקדוש ברוך הוא, שומע לו הקדוש ברוך הוא.

עד שהגמרא אומרת שגנב אפילו בפי המחתרת,

שהוא הולך לגנוב.

רחמנא קארי,

קורא לקדוש ברוך הוא ואומר, יאללה, שלא יתפסו אותי.

הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא ובוטח בו

שלא יתפסו אותו, והשם עוזר לו.

זאת אומרת,

בורא עולם קרוב אצל כל אחד,

השאלה מי רוצה להיות קרוב אצלו.

שאלו פעם, איפה הקדוש ברוך הוא דר?

אמר פיקח אחד בכל מקום שמוכנים לקבל אותו.

השאלה מי מוכן לקבל את הקדוש ברוך הוא.

כשמקבלים אורח לבית,

מצחצחים קצת את הבית, מנקים, מסדרים,

לא נעים, מגיע אורח, דואגים שלא יחסר כלום.

אם מגיע תלמיד חכם,

אז כבר

מטפלים בבית אחרת, מסתכלים שהכול כשר,

כל המוצרים בהכשר בדץ,

המזוזות במקום, הכול בסדר.

שיהיה קצת ספרים,

אם הוא יבקש לקרוא משהו, לעיין,

שיהיה מצוי,

וכן על זה הדרך.

אם אומרים שגדול הדור מגיע, כבר השכנים מתארגנים,

כבר בבניין כולו מסתובבים בצורה נאותה וכולי וכולי, וואו,

איזה הכנות.

נו, ואם הקדוש ברוך הוא צריך להגיע, מה צריך לעשות?

אז אם רוצים שהקדוש ברוך הוא יבוא אלינו הביתה,

אין בעיה, הוא מוכן, רק תכין את הבית. אבל אתה לא מראה שאתה מתכוון לקבל אותו.

כמו שזה נראה,

אתה גם לא מצפה שהוא יגיע.

אז איך רוצים שהקדוש ברוך הוא ישרה שכינתו בבית כזה?

איך רוצים שיהיה הצלחה,

שיהיה ישועה, שיהיה ברכה,

שיהיו כל הדברים הטובים שאנחנו רוצים מייחלים?

אם אנחנו רוצים,

צריך להכשיר את הקרקע לכך.

אבל הבעיה היא שאנחנו הרבה דברים רוצים.

רוצים, אבל לא כל כך מתאמצים.

פה הבעיה.

אני רוצה להראות לכם כמה דברים שמסתומה,

מסתומה אתם יודעים,

וראיתם אולי יותר ממה שאני אראה לכם.

אבל אני אראה לכם קצת מנפלאות הבורא.

אני מאמין שכולם פה מאמינים בין במודע בין שלא במודע.

אבל אתם יודעים, לפעמים כשרואים בחוש אפילו את מה שאנחנו יודעים מקודם ומתבוננים כרגע בפאזה אחרת,

יכול להיות שהדברים נראים אחרת.

כי יש מי שטענו שהעולם הזה נברא באקראי.

יש כאלה שטוענים שהוא נברא מפיצוץ לביג בנג.

יש כאלה שחושבים שזה מאמבות.

יש כל מיני.

לא כולם באמת מאמינים בזה, אבל מה אכפת לנו לטעון את זה, אם זה עוזר לנו לא לקיים מצוות בינתיים?

אנחנו מתכוונים בסוף להיות

שומרי תורה ומצוות. אבל לא עכשיו, אנחנו עוד צעירים, 60-70 זה עוד צעיר.

אז אנחנו מנסים לדחות את זה קצת. בינתיים יש לנו קצת תירוצים.

אבל באמת,

באמת, בתוך-תוך היותו של האדם,

אפילו אם יש לו טענות כלפי הקדוש ברוך הוא, הוא כבר מאמין בו.

כי מי טוען נגד מי שאיננו?

טוענים רק כנגד מי שישנו, נכון? ואם הטענה מופנית לשם, אז מאמינים שהוא שם.

נראה קטע קטן שנקרא נפלאות הבריאה.

דברים פשוטים, לא מסובכים.

אבל תגידו לי אם זה יכול להיות לבד.

ואפילו אנשי מדע,

בעצמם,

אומרים שזה לא ייתכן.

גם כאלה שהם אמונים על התפיסה החומרית,

אומרים שזה לא ייתכן.

בואו נראה קטע קטן,

ואחר כך ניתן אפשרות לשאלות ותשובות.

בבקשה.

החקאי הצהוב דאג בעזרת פחות מתנועיה שנמצא על מצחו.

לפני הפיתיון הזה דגי השונית הקטנים אינם יכולים לעמוד.

ועוד שלל לדג הפיתיון,

אף הוא ממשפחת החקאיים.

על סנפיר הגב שלו מצוירים פה ועין מלאכותית.

כך הוא נראה כמו דג קטן ומושך דגים אחרים.

הדג הזה מגיע הפוך,

העקוצים ייתקעו לו בפה.

כך טוב יותר.

אחת הפעולות המהירות ביותר בעולם החי.

והחקאי מחליף צבע והעין נעלמת, כדי שלא יימשך אליו דג נוסף ויגיע בטרם יספיק לעכל את הקודם.

המוח הוא מחשב-על המורכב מבשר, שומן, חלבון, מים ועוד.

המוח האנושי מורכב מ-10,000 מיליונים תאי עצב.

מכל תאי עצב יוצאים בין 10,000 ל-100,000 קשרים עצביים,

שעל ידם הוא מתקשר עם תאי עצב אחרים במוח.

המספר הכולל של קשרים במוח האנושי מתקרב ל-10 בחזקת 15,

ובמילים אלף מיליוני מיליונים,

רק לשם השוואה ישנם 800 מיליון קווי טלפון בעולם.

קווי התקשורת במוח הם פי מיליון מכל רשת התקשורת העולמית.

למרות המספר האדיר הזה של קשרים,

יער חוטי העצב אינם סתם תוהו ובוהו של תסבוכת אקראית,

אלא רשת מאורגנת ביותר,

אשר חלק נכבד מחוטיה הם ערוצי קשר מתואמים

היטב ומנותבים לתקשורת דרך המוח.

תהלומות הגדולות, איך בדיוק נוצרת התודעה,

איך מתוך ריכוז אדיר של תאי עצב,

יש לך נוירונים או תאי עצב בקליפת המוח,

כמספר הכוכבים בגלקסיה של שביל החלב, 100 מיליארד.

אם אתה מוסיף לזה, מכפיל את זה באלף, עשרות אלפים קשרים,

שלכל תא כזה יש, אתה מגיע בערך לחיווט של 100,000 קילומטר.

איך הדבר הזה מסתדר?

איך הדבר הזה קודם כל נוצר?

איך כל חוט או כל עצב יודע בדיוק לאיזה תא עליו להגיע ולמי להתחבר?

איך מהפעילות הזאת החשמלית-טכימית נוצרת מחשבה, נוצרת תודעה, נוצרת חוויות, נוצרת רצונות?

כל הדברים האלה הם סוד כמוס.

המוח מפענח תחושות קול, מראה, טעם ומישוש.

אך המוח אינו מובן במלואו.

איך הוא מתפקד, חושב, חולם?

אנחנו יכולים מבחינה מדעית לדעת

או לפחות לנסות לדעת את הפעילות החשמלית, את הפעילות הכימית,

את הפעילות העצבית של השרירים וכולי. מה שלא ניתן לעבור, כאילו שישנה איזושהי חומה לא אווירה בין מה ששייך לעולם של כמויות לעולם של איכויות, שזה רצונות ומחשבות וריגושים וחוויות למיניהן.

אנחנו לא יכולים להבין איך מחשבה יכולה להפעיל דבר פיזי.

מדינות הכנות מפרסמות היום גיא הקורן ושרית רוזנבלום כי רופאים ממליצים על חלב עיזים ישר מן העתים, כדי לרפא תינוקות. העיתונאית גיא הקורן אפילו עברה עם ביטה מיקה את החוויה הזו, שלום לשתיכן. שלום.

אנחנו עכשיו רואים את יצחק רפאלי, מגדל עיזים מגבעת עמל. נכון. זה האיש שאת איתו עם הילדה האית?

כן,

באתי אליו ופשוט השכבתי את מיקה מתחת לעז,

והוא השפריץ עם מטין לתוך הפה שלה.

ועכשיו, כמו בסיפורים היפים, לפתע פתאום הכל נעלם.

זה מדהים, כעבור כמה שעות היא פשוט חזרה לשתות, וזו מחלה שיורקים ואי אפשר לשתות ואי אפשר לאכול, ואפשר להגיע פשוט לבית חולים עם זה ולקבל עירוי,

ופשוט תוך כמה שעות היא התחילה לשתות,

ואחרי הפעם השנייה שהלכנו אליו היא גם התחילה לאכול.

רש״י, מסכת כתובות, דף ס׳ עמוד א' יונק חלב משום רפואה ורפואתו חלב עז.

נוטים לחשוב שהראייה שלנו היא דבר פשוט,

פוקחים עיניים ומצלמים את העולם.

לא ולא, אומר הפרופסור.

התהליך הראייתי הוא תהליך יצירתי.

בדיוק כמו שבמאי טלוויזיה מייצר סרטים,

אנחנו כל הזמן מייצרים סרטים בתוך הראש,

והסרטים האלה מטרתם לנסות לייצר מציאות

בתוך המוח שלנו, שתהיה קרובה ככל האפשר למציאות שנמצאת בחוץ.

הקסם שמרתק אותנו במחקר שלנו כחוקרי מוח,

איך זה שעשרה ביליון תאי עצב מייצרים תמונות,

ולנו זה כל כך קל,

אנחנו פשוט פותחים את העיניים ואפילו לא חושבים על הפלא הזה שקורה לנו בתוך הראש.

אמר אבו מעשיך השם, כולם בחוכמה עשית.

העין דומה מאוד במבנה שלה ובאופן פעולתה למצלמה.

בדומה למנגנון של עדשת המצלמה,

הרשתית מכוסה תאים רגישים לאור שנקראים מוטות וחרוטים.

תאים אלו מכילים פיגמנטים של צבע.

כשאור נוגע בפיגמנטים הללו, המולקולות שלהם מתחלקות,

תגובה ביוקימית זו מפעילה עוד שמגיע למוח.

המוטות רגישים פי 500 מהחרוטים,

מספר המוטות כ-27 מיליון.

המוטות רגישים בעיקר בלילה כשהאור מועט.

החרוטים רגישים לאורכי הגלים שמרכיבים את האור,

בזכותם אנחנו מבחינים בצבעים.

מספר החרוטים הוא כ-7 מיליון.

יש שלושה סוגים של חרוטים,

הסוג הראשון רגיש לאדום,

השני לירוק

והשלישי לכחול.

האותות שמשדרים שלושת סוגי החרוטים קובעים את הכמות

היחסית של אדום ירוק וכחול וכל צבע אחר.

הם מאפשרים לנו להבחין בין גוונים אין ספור.

האותות שמיליוני המוטות והחרוטים משדרים מועברים

באמצעות רשת של קצות עצבים דקיקים לשני עצבי הראייה.

הם מצטלבים ומגיעים לחלק המוח ששמו הקליפה החזותית.

בקליפה מפענחים ומנתחים את ביליוני האימפולסים האלקטרונים שנשלחים

מהעין בכל שנייה עד שהם יוצרים תמונה.

מדענים עדיין לא סיפקו מענה לשאלה כיצד

מתרחשת העבודה העצומה והמורכבת הזאת.

ברור שהתמונה המתקבלת על הרשתית שונה שינוי מהותי מזו שאנו רואים באמת.

על הרשתית מצטיירת רק קבוצה של כתמי אור חסרי כל משמעות.

על בסיס כתמי האור האלו,

קליפת המוח מסיקה מהם תכונותיו של העצם שאנו מתבוננים בו,

הקווים,

הזוויות,

המרקם,

התנועה והצבעים.

על ידי הצלבה והשוואה בין התמונות ששתי העיניים רואות,

הקליפה קובעת גם את קווי המתאר של העצם.

ביערות העזה של דרום אוסטרליה חיידק שיש לו ההסוואה המפוארת מכל.

זו תחפושתו המשכנעת של סוסון העצר.

אפשר לזהות את סוסון הים הזה כשמתעלמים מן התוספות הצומחות מגופו.

רמב״ם, הלכות יסודי התורה, פרק ב' הלכה ב'

והאח היא הדרך לאהבתו ויראתו,

בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים,

ויראה מעין חוכמתו שאין לה ערך ולא קץ.

מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתעוות אהבה גדולה לידע השם הגדול.

כמו לסוסוני ים אחרים,

יש לו פה זעיר והוא בולע סרטנים זעירים אשר שלא בטובתם מחפשים מקלט בתוך מה שנראה להם כעשב ים צף.

בדרך כלל אנו נרתעים למראה דם.

מראהו נוזל אדום מכסה על מורכבות מופלאה.

הדם זורם במערכת כלי דם.

הוא יוצא מהלב דרך עורקים.

הם מתפצלים למעברים קטנים

הנקראים עורקיקים,

שבסוף יתפצלו לנימים.

אם יחוברו כל הנימים זה לזה יוכלו להקיף פעמיים את העולם.

80 אלף קילומטר נימי דם פרוסים על מטר שבעים גובה.

מרבו מעשיך השם, כולם בחוכמה עשית.

בטיפת דם כזו כמאה אלף כדוריות לבנות,

כשישה מיליון תסיות דם,

כמאה מיליון כדוריות אדומות,

כל זאת בטיפה אחת של דם.

ישעיהו מ' פסוקו.

שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה.

חתולים רגישים מאוד לרעידות אדמה. לחתול יש, ברגל האחורית שהוא יושב על החלק הקדמי של הרגל,

יש לו תאי חוש מאוד רגישים לגירויים מכניים.

וחתול חש, כשאתה נכנס לחדר, לפני שהחתול שומע אותך,

הוא כבר יודע שאתה נכנס לחדר. אז למעשה אפשר היה להשתמש בבעלי החיים כסיסמוגרפים?

סיסמוגרפים נכון.

אמר רב יהודה אמר רב,

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה.

ברגע שנכנסים לכימיה של החיים, שרואים איך הטבע עובד,

איך הפוטוסינתזה עובדת, איך הטבע מייצר חומרים,

איך עובד התא החי, איך נראים האנזימים,

איך נראה הצופן הגנטי, איך הצופן הגנטי מתרגם את עצמו כמערכת על כשל לייצור חלקי התא,

איך נוצרים יצורים חיים.

אדרבה,

איך כל יצור חי בטבע מותאם בצורה מדהימה לתנאי הסביבה שלו.

כשמסתובבים עם זואולוגים בגני החיות,

הם יסבירו לך שכל שערה באוזן של איל טורן מתאימה בול לדרישות של הסביבה שלו.

וידברו איתך על מבנה האוזניים, והעיניים, והנחיריים,

והפרווה, והרגליים, והציפורניים,

ויראו לך בצורה מדהימה איך שכל איבר הכי קטן בגוף החי מתאים בצורה פנטסטית.

את הייצור לסביבתו.

רק להתבונן על זה וללכת עוד שני צעדים רוורס ולחשוב מי היה יכול לייצר את זה באופן

מקרי כשהטבע הוא בלאגניסט אחד גדול. הטבע אין לו אינטליגנציה בשביל לעשות הנדסה גנטית.

לא מספיק שלבעל החיים יש את הרגישות,

שאגב, היא הרבה יותר רגישה מכל הגיאופונים שבעזרתם מנסים לנבא רעידות אדמה,

אבל הגיאופון רושם לך ישירות איזשהו מתח חשמלי.

עכשיו השאלה היא איך אתה מוציא מבעל החיים תגובה שאתה יכול בעזרת התגובה הזו. וכאן יש מקום למחקר.

אוזן נורמלית מסוגלת להבחין בארבע מאות אלף צלילים בזכות מערכת של מבנים מזעריים.

אפרכסת האוזן מכוונת את הצליל כלפי מבוא השמע החיצוני.

בדומה למכשיר שמיעה,

מבוא השמע החיצוני מחזיר את גל הקול שפוגע בקרום עדין שנקרא אור התוף.

אור התוף מתחיל לרעוד לאט כאשר הצליל נמוך,

מהר כשהצליל גבוה.

הרעידות שנתקלות באור התוף מועברות לפטיש,

לסדן,

לארכובה.

שלוש עצמות זעירות אלה,

העצמות הקטנות בגוף האדם,

פועלות כמנופים המגבירים את הצליל עוד יותר.

הערכובה מעבירה את הצליל המוגבר לצינור לולייני שנקרא שבלול האוזן.

מקומו של שבלול האוזן באוזן הפנימית.

שבלול האוזן הוא מרכז העצבים של מערכת השמע.

בתוכו נמצא נוזל שמכיל 30 אלף תאים מיוחדים שנקראים תאי שיער.

רעידות הערכובה יוצרות כמה דרגות של לחץ בשבלול האוזן.

השינויים בדרגות הלחץ מרעידים כמה מתאי השיער.

תנועה זו של תאי השיער קולטת צפנים אלקטרונים באמצעות תאי הקליטה.

האותות נשלחים למוח.

כל תא שיער רגיש לצלילים בעלי טון מסוים.

התאים שמקומם בקדמת שבלול האוזן קולטים צלילים גבוהים.

התאים שבמרכז שבלול האוזן מגיבים לצלילים נמוכים.

כך האוזן יכולה לקלוט את דרדור הרעם ואת ציוץ הציפור.

הצפנים האלקטרונים מועברים מתאי שבלול האוזן

למרכז עצבי השמע באמצעות אלפי סיבי עצבים.

מרכז עצבי השמע מפענח את אותות הצליל,

ומשווה את הצליל לבנק זיכרונות הצליל,

ומזהה אותו.

איוב, פרק יט, פסוק הו,

ומבשרי אחזה אלוקה.

ברמה המדעית, חוקר,

תפקידו בכל הדורות זה לגלות את חוקי הטבע.

עכשיו, מה זה חוק טבע?

מה זה חוק טבע?

בואו נתבונן, לדעתי צריך פה פשוט להתבונן קצת לעומק.

מה זה חוק טבע?

חוק טבע, דבר שחוזר על עצמו כל פעם פעם, זה לחם חוקו של המדען.

אם אני אקח את העט הזה

ואני אתן לו ליפול, אם אני יודע קצת פיזיקה,

דבר שלומדים היום בבית ספר,

אז אני יכול לחשב

כמה זמן אני אקח לא ליפול, לראות כוח המשיכה.

אם לא היו הפרעות, הייתי יכול לחשב את זה בדיוק,

כלומר, פלוס או מינוס.

אבל זה נקרא חוק, חוק הגרביטציה.

דוגמה של חוק. עכשיו,

מבלי להיכנס לשאלות או על נוסחאות שקיימות,

מה המשמעות של החוק הזה?

כל פעם אותו דבר הזה קורה.

עכשיו, תראו, יש במדע,

בתחום שאני עוסק, כמו בסטטיסטיקה, במתמטיקה,

פוסט שנקרא הסתברות.

הסתברות, סטטיסטיקה.

והמושג המרכזי שם זה אקראיות,

או באנגלית

randomness, רמדומיות.

אקראיות.

אם לו יצויר שאין,

איך קרא לזה איינשטיין,

אינטליגנציה אינסופית מאחורי הבריאה, זה הביטוי שלו לאלוקים,

אינטליגנציה אינסופית מאחורי הבריאה,

שיצרה את כל הדבר הזה,

היינו חייבים להאמין

או לקבל

שהכול צריך להתנהל פה בצורה אקראית.

זה בדיוק מה שגם טוענים מאנשי האבולוציה.

הכול פה זה אקראי. עכשיו, מתוך האקראיות נוצר משהו אצלם.

אבל השאלה היא כזו,

איך יכול להיות, איך יכולים להיווצר חוקים

במקום שהוא כולו רנדומי?

אם מתבוננים, מבלי להיכנס למתמטיקה ולכל הנוז... באופן פרטני לחוקים,

‫עצם המשמעות של חוק זה אנטי-רנדומיות,

‫אנטי-אקראי.

הרי השאלה צריכה להיות,

עוד פעם, אם אין כוח אינטליגנטי ‫שמסדר את העולם הזה,

‫אז אולי צריך להיות דבר כזה, ‫שהעת הזה פעם כל ככה, פעם ככה, ‫מה פתאום שהוא ייפול כל פעם אותו דבר?

אותו דבר עם החוק הגרעיני,

‫עם החוק האלקטרומגנטי, כל חוק.

חוק עצמו

מעיד כאלף עדים

שיש מחוקק.

עצם מושג החוק.

במאה ה-18 שלחו מדענים כמויות עצומות ‫של דגי חשמל לאירופה

כדי שיוכלו לחקור את החשמל בבעלי חיים.

‫האלקטרופורוס מילא תפקיד ‫בתכנון הסוללה הראשונה.

כדי לשמר את מצבור האנרגיה ‫הרב הערך שלהם,

יש לצלופחים היכולת לשלוט בזרם ‫לפי גודלו של הטרף.

‫האלקטרופורוס ניזונים מדגים קטנים ‫שאותם הם משתקים על ידי מכת חשמל.

‫דורות רבים חי האדם ללא חשמל.

‫רק ב-1831,

לאחר נישואים בצלופח החשמלי ובחומרים אחרים,

‫הצליח המדרן החשוב מייקל פראדיי ‫לגלות את ההשראה המגנטית,

‫ובכך הניח את היסוד לייצור כוח חשמלי.

איוב ל׳ה פסוק י״א

מלפנו מבהמות ארץ ומאוף השמיים יחכמנו.

‫רש״י, מסכת עירובין, דף קעמוד ב׳.

‫מלפנו, מלמדנו, מבהמות ארץ,

‫שנתן בהם חוכמה להורות לנו.

‫מתחת לפני השטח הרגועים ‫פעימות חשמל נעות הלוך ושוב,

‫כמו מאה תחנות רדיו שונות שמשדרות בו זמנית.

‫ככל שהצלופח גדול יותר, כך עוצמתו גדולה יותר.

‫כל מטר באורך הגוף מפיק כ-300 וולט.

משקלו כחצי קילוגרם והוא גדול במעט מאגרוף.

פועם מאה אלף פעמים ביום.

הוא מזרים תשעת אלפים ליטר דם ולא הרף עד סביבות גיל מאה.

זהו הלב האנושי.

הלב אינו משאבה בודדת,

אלה הן שתי משאבות צמודות.

לכל משאבה פרוזדור וחדר.

מחזור הדם מחולק גם הוא לשתיים,

מחדר ימין זורם דם לריאות,

ואילו החלק השני מחדר שמאל מזרים דם לגוף.

מחדר ימין זורם דם בלחץ נמוך ונכנס אל הריאות.

אם גם בחדר שמאל היה לחץ כזה,

לא היה לו די כוח להזרים דם בצורה יעילה דרך כל גופנו.

היה קשה לעמוד,

כי לשרירים לא היה מגיע די חמצן ומזון.

היה עלינו לזחול כתנין ולנהל סגנון חיים של זוחל.

ברוך אתה ה' אלוקנו מלך העולם זוקף כחופים.

אתה רואה שהדבר הכזה קטן מחזיק אותך בחיים, מאפשר לך ללכת, לרוץ.

זה קבלה, גירס, זה קבלה. לאהוב.

זירת הבורא פה זה הארכיטקטורה הכי יפה שראיתי בעולם.

עלים עדינים, שקופים,

שאתה יכול לראות כמעט ערכם,

מחזיקים לחצים של 120-200 מילימטר כספית.

כשאתה קם ממצב של שכיבה לישיבה זה כאילו לקחת מקרר ועלית קומה אחת ונגדל שלום.

בים יש מינים רבים יותר של יצורים חיים משיש על פני האדמה.

הים הוא ערש החיים,

מקום היווצרותם של רוב היצורים,

והוא עדיין סביבת החיים העיקרית של רוב היצורים בעולם. תוספתא מסכת כלאיים, פרק ה' ה' י'

כל שיש ביבשה, יש בים.

תנור הבנן,

חוץ מן החולדה,

הרבה יש בים שאין ביבשה.

בהגדלה של התא החי פי אלף מיליון נתגלה מחזה מעורר השתאות והערצה.

אדם בוגר הוא מקבץ של 100 טריליונים תאים.

טריליון אלף מיליארדים.

התא הבודד ידמה למפעל אוטומטי ענק,

גדול מעיר שלמה,

אשר התפקודים המבוצעים בו הם כמעט כל הפעילויות

התעשייתיות של האדם על פני כל כדור הארץ.

עם זאת,

יש במפעל זה יכולת אחת שאין דומה לה בשום אחת מהמכונות המתקדמות ביותר שלנו,

והיא היכולת לשכפל את כל המבנה של עצמו תוך שעות אחדות.

בכל תא שוכן חוט דקיק המורכב מ-6 מיליארד שלבים של צירופים כימיים,

המהווים תוכנית מלאה ליצירת כל גופו של האדם.

חוט ה-DNA הדקיק מתכופף ומתפתל אלף מיליון פעמים בשנייה,

כך הוא מעביר את ההוראות לביצוע התוכנית,

וכך הוא גם מכפיל את עצמו לקראת חלוקת התא לשני תאים זהים,

מנגנון מיוחד עורך בקרה בלתי פוסקת כדי לזהות כל שגיאה בשכפול ולתקן אותה.

בשנייה אחת משלים גוף האדם יצור של 500 ביליון עותקים מדויקים של המוגלובין.

אם נמתח את ה-DNA, הוא יגיע לירח 6,000 פעמים.

2.4 מיליארד קילומטר אחוז ה-DNA פרוסים בגופו של אדם ממוצע.

מגדלו מעשיך השם,

מאוד עמקו מחשבותיך.

כיום,

גם מדענים שהאמינו בתיאוריית מקריות העולם מסכימים שרעיון זה בלתי הגיוני,

ומכריזים שאין תשובה לשאלה איך נוצר העולם.

יש שתי חדרות שאין לנו תשובה אליהן כרגע,

איך נוצר העולם מלא כלום,

יש שתי חדרות שאין לנו תשובה אליהן כרגע.

איך נוצר העולם ללא כלום?

יוהאן קפלר, מייסד האסטרונומיה המודרנית,

מודה אני לך, בורא,

גיליתי לבני אדם את תפארת מעשיך,

כאשר תוכל בינתי המוגבלת לתפוס מאין סופיותם.

עמנואל קאנט, קיים אלוקים,

הואיל והטבע,

אף בתוהו ובוהו,

אינו יכול אלא לנהוג באופן מסודר כהלכה.

כל היצורים קשורים בסיבה אחת,

שהיא תבונתו של אלוקים,

לכן אין ביכולתם לגרור תוצאות שונות מאלה

המביאות לתפיסת השלמות של אותו מושג אלוקי עצמו.

גוסטב תיאודור פכנר, מייסד הפסיכו-פיזיקה,

קיומה של התודעה האנושית,

מוכיחה את קיומה של התודעה העליונה,

התודעה האלוקית.

פרופסור פרנסיס קריק,

חתן פרס נובל על גילוי מבנה הדין-איי.

כה רבים התנאים הצריכים להתקיים כדי שייווצרו החיים,

עד כי אין מנוס מכאן והוכחה מדעית שהעולם נברא על ידי בורא רוחני,

בעל כוחות, שמפעיל את העולם כולו.

סר ג'ון היקלס, מגדולי חוקרי המוח במאה ה-20,

אני מאמין שיש מסתורין מהותי בקיומי האישי,

החורג מההסבר הביולוגי של התפתחות פי ומוחי.

ודאי שאמונה זו תואמת את המושג הדתי נשמה ואת בריאתה בידי האלוקים.

פרופסור דוד וייס, רופא וחוקר סרטן.

כדי להסביר לא רק את בריאת העולם,

אלא גם את העובדה שהאטום הזה,

המולקולה הזאת,

קיימת,

ובמקום להתפוצץ היא קיימת באופן מסודר,

אני מוכרח להניח את קיומו של האדריכל הגדול.

פרופסור ולדימיר חבקין ממציא התרכיב שהדביר את מגפות הדבר והחולרה בהודו.

כאשר עוסק איש המדע לאט-לאט ובהדרגה דרך נתיבות אין מספר בניתוח בעלי חיים והצומח והתופעות היסודיות של חום-אור,

מגנטיות, חשמל, כימיה, מכניקה, גאולוגיה,

חקר קווי האור ואסטרונומיה,

הוא הולך ובא לידי הכרה כי יש בכל הבריאה כוח אחד,

בלי ראשית ובלי תכלית,

אשר היה וטרם כל יציר נברא,

ואשר יהיה אחרי ככלות הכל,

הוא המקור והמוצא לכל יש,

מעל לכל מושג.

פרופסור פרד הויל, אסטרונום בריטי,

הסיכוי שצורות חיים מפותחות יתפתחו באקראי ניתן להשוואה לסיכוי שסופת טורנדו סוערת על מגרש גרוטאות תגרום להתבצרות מטוס בוינג 747 מן החומרים הנמצאים שם.

ואחד התינוקות האלה הלך בדרכו של גלילאו,

והיום הוא הפיזיקאי התיאורטי החשוב ביותר של סוף המאה.

הוא מכהן כדיקן הפקולטה למתמטיקה בקמברידג',

תפקיד אותו מילא בעבר ניוטון.

הוקינג עוסק במציאת התיאוריה האחת,

זאת שתסביר איך נוצר היקום.

היקום ימשיך להתפשט לנצח,

כוכבים יתרחקו אחד מהשני עד אין סוף.

הוקינג משוכנע שבקרוב אולי עוד בימיו ניתן יהיה לפתור את כל חידות היקום ולתת מענה לשאלות

שרק בודדים יודעים את התשובה עליהן.

הפיזיקאי סטיבן הוקינג סבור שיש בורא,

סבור שיש לו כוונה,

וממשיך להתחקות אחר מעשיו של הקל.

נתן לכם רק חומר למחשבה,

קרימת גרביטציה עולמית.

כל הגופים צריכים

למעשה להיצמד אחד על השני, ואף על פי כן, איך אמר גאיל גלי, נוע תנוע. כולם מסתובבים אחד מסביב לשני.

כל תנועת גרמי השמיים היא למעשה מה שקוראים בפיזיקה מטא-סטבילית, היא לא יציבה.

הרי כולם יודעים שלהכניס לוויין למסלול מסביב כדור הארץ

צריך למעשה עבודה מדוקדקת. צריך להרים אותו לגובה מסוים ולתת לו מהירות

מאוד מחושבת

בהתאם לגובה שבו הוא נמצא, כדי להיכנס למצב של שיווי משקל

בתנועה היקפית מסביב לכדור הארץ, כך שמה שקוראים הכוח

הצטריפוגלי ישווה לכוח המשיכה באותו מקום.

את כל גרמי השמים היה צריך להכניס לתנועות סיבוביות מדויקות כדי ליצור את מצב שיווי המשקל שאנחנו עדים לו מזה אלפי שנים.

אני אומר אלפי שנים שהמין האנושי מכיר את עצמו כמין האנושי האינטליגנטי,

המין האנושי שקורא וכותב ושיש לו היסטוריה.

הרי זה פלא איך

שכל גרמי השמים נמצאים במצב איזון מאוד עדין. הכול למעשה אמור היה לקרוס בגלל הגרביטציה העולמית,

והכול מסתובב,

והכול מסתובב בדייקנות מפליאה.

יתרה מזאת, כשבודקים את כל הכוחות השונים בבריאה,

הכוחות ברמה האטומית,

הכוחות החשמליים, כוחות הגרביטציה,

רואים למעשה ששינוי קטן

בכוחות האלה היה מוציא את העולם משיווי משקל.

כל המצב הנוכחי שבו יש קיום פיזיקלי לבריאה הוא נובע מאיזון מאוד עדין של הכוחות וזה איינשטיין ראה ולכן איינשטיין הפיזיקאי

בלי הרקע של החיים שיש לנו היום, בלי הרקע של יכולת ההתפעלות שיש לנו היום מהצופן הגנטי,

מהתהליכים הביולוגיים המתוחכמים,

איינשטיין כפיזיקאי

הכריז שאי אפשר להבין את העולם בלי כוח עליון

וזה מתוך הפיזיקה בלבד.

שבוע לפני מאה שנים ישב פקיד צעיר בשוויץ והחל לשלוח הגיגים מתמטיים לכתבי עת מדעי.

בסוף אותה שנה כבר ידעו כולם מיהו אלברט איינשטיין.

1905 מכונה מאז אנוס מירביליס, השנה הנהדרת, שבה פוענחו כמה מסודות היקום והפיזיקה.

מיד נשוחח עם צבי ינאי על תרומתו של איינשטיין לאנושות,

אבל לפני כן טטיאנה הופמן מזכירה לנו מיהו

אלברט איינשטיין שהפך לאליל ההמוני.

כבר לפני שש שנים הוא נבחר לאיש המאה של המגזין טיים.

הוא גבר על כל הפוליטיקאים, אנשי הרוח והמדע,

ולא רק בזכות ארבעת המחקרים שפרסם בשווייץ בגיל 26,

כאשר היה עדיין פקיד אלמוני במשרד הפטנטים.

רק מעטים באמת מבינים מה איינשטיין גילה,

אבל כל העולם יודע מיהו.

האוניברסיטה העברית כבר הרוויחה מהארכיון הבלעדי של איינשטיין עשרה מיליון דולר רק מנתן זכויות.

איינשטיין היה גאון ששאל את השאלות הנכונות ומצא גם את התשובות.

פרופסור אלברט איינשטיין,

החוקרים האמיתיים היחידים הם אלו שדתיות עמוקה מציינת אותם.

דתיות,

השתוממות נפעמת על ההרמוניה שבסדרי בראשית,

המגלה תבונה כזו שכל חוכמה ובינה שבמחשבת האדם ועצתו אינן כנגדו אלא הבהוב עמום הבטל ומבוטל.

לעולם יש בורא,

ולא מובן לכלל כיצד יצור אנושי כל כך אפסי יכול בכלל להבין משהו על עולמו של הבורא.

מתוך עולמי, ספרו האוטוביוגרפי של אלברט איינשטיין.

רוב רובו של העם בישראל מאמין באלוקים.

רוב רובו של העם, 80%,

לפי הסקרים, מגדיר את עצמו בכלל כמסורתי.

כמסורתי.

מסורתי זאת אומרת שהוא מאמין באלוקים.

כמה מצוות הוא מקיים זה סיפור אחר, אבל הוא מאמין באלוקים. השאלה הראשונה לא מטרידה אותו. יש אחוז קטן שלא מאמין, בסדר.

אבל הרוב הגדול,

לפי כל הסקרים של שיווק,

של אנשי שיווק,

הרוב הגדול מאמינים, וכך זה גם בעולם, באמריקה, ששם ביליתי שנים לא מעטות,

זה דבר ידוע, אבל רוב החבר'ה מאמינים באלוקים.

ולכן אמרתי מקודם שהשאלה הזו היא לא שאלה כל כך רשה,

שאלה של הבורא.

אז לגבי הכיוון הראשון, אני עכשיו רוצה להציע את הרעיון הבא.

יש בורא לעולם.

עכשיו,

איך יכול להיות שהבורא ישים אותי פה

בלי להגיד לי מה מותר לעשות, מה אסור לעשות?

נקרא לזה החוקים הנורמטיביים

של העולם.

עכשיו, אנחנו יושבים פה בהיכל המדע.

בהיכל המדע לא עוסקים, חוץ מאס הכשר,

לא עוסקים בחוקים נורמטיביים,

עוסקים בחוקי המדע, חוקי הטבע.

זה נקרא החוקים הפוזיטיביים.

למשל, אם אני עוסק בכלכלה,

הרבה מהספרים פה זה כלכלה,

אז אני רוצה לדעת,

אם נגיד בנק ישראל ירים את הריבית בחצי אחוז, מה יקרה לקצב האינפלציה?

זה נקרא מדע, זה מדע פוזיטיבי, כלכלה פוזיטיבית.

או הפיזיקאי, כמובן, כמו שאמרנו קודם, רוצה לדעת מה החוקים של הטבע, מה עושה החיה, מה עושה הצמח, מה עושה הקיר,

זה חוקי הטבע.

מה עם הבן אדם?

רגע, לרצוח מותר לי או אסור לי?

לגנוב מותר או אסור?

לעשות הפלה אחרי ארבעה חודשים מותר או אסור?

שאלות קשות ביותר חייב להיות איזשהו קודקס.

אתה לא יכול להאמין שיש בו רעיון עולם ולא להאמין שיש איזו קודקס.

עכשיו, אם אתה כבר אומר שיש קודקס, איפה? תראה לי קודקס.

קודקס מפורט מאוד יש רק ביהדות,

תורה.

מדרש אליהו רבא, אי שלום, פרק ב'.

מה גדלוך השם?

בואו ראה כמה מיני בהמות יש בעולם,

וכמה מיני חיות יש בעולם,

וכמה מיני דגים יש בים.

שמה קולו של זה דומה לזה,

ושמה דעתו של זה דומה לזה,

או שמה טעמו של זה דומה לזה,

הלא קול ולא מראה ולא טעמו של זה דומה לזה.

שנו חכמים במשנה,

סנהדרין, פרק ד', משנה ה',

להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

כשאדם תובע כמה מטבעות בחותם אחד,

וכולם דומים זה לזה.

ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

תובע את כל אדם בחותמו של האדם הראשון, ואין אחד מהם דומה לחברו.

לכך נאמר,

מה גדלו מעשיך השם.

אתה השם לבדיך,

אתה עשית את השמיים, שמי השמיים וכל צבאם,

הארץ וכל אשר עליה,

הימים וכל אשר בהם,

ואתה מחיה את כולם,

וצבא השמיים לך משתחווים.

תודה רבה.

למי שיש שאלות,

בבקשה.

כבוד הרב, ערב טוב.

אנחנו הגענו הערב הזה, אני ואשתי, לכאן

אחרי שעברנו דבר מאוד קשה.

לפני שנה וחצי נולדה לנו בת,

וכעבור שבעה חודשים היא נפטרה,

ולפני חמישה חודשים נולד לנו בן, ולפני שבועיים הוא נפטר.

והיינו בדרך תשובה במשך השנתיים האחרונות, עד לפני חמישה חודשים בערך.

כשרות, טהרת משפחה, שבת, הכול.

ובעצם היותר זו שאלה של אשתי על זעקה שקורעת את הלב, למה זה קורה לנו?

למה בעצם זה קורה? איך אפשר להסביר כזה דבר?

היום אין לנו ילדים.

והיום אתם עדיין שומרים מצוות?

היום אנחנו ירדנו מזה כמעט לגמרי כתוצאה מהמכות האלה.

קודם כל אני אתן הדמיה.

אם אנחנו נעבור שתי עבירות תנועה,

ואפילו ישללו לנו את הרישיון, האם אנחנו נעבור על החוק ונעשה את כל העבירות שרק אפשר,

בגלל ששללו מאיתנו את הרישיון?

מן הסתם, אדם מן היישוב לא עושה כן, נכון?

ברור.

עכשיו, אם אנחנו מאמינים שיש השגחה

ויש בורא לעולם שעושה הכול על פי דין,

אז אנחנו צריכים להבין שמה שהוא עשה, הוא עשה על פי דין.

וממילא צריך אולי להבין, לנסות להבין,

מה יכולים להיות הגורמים למקרים כאלה דחופים,

אבל ודאי שלא לצאת נגד.

כיוון שאם יוצאים נגד,

אז לא מתקרבים אליו, מתרחקים ממנו, ואז

אין סיבה להטבה.

אם לא מאמינים שיש,

אז ממילא לא שואלים שאלות.

אבל אם שואלים שאלות,

אז מבינים שיש.

עניינית,

להגיד לך שאני יודע מה הסיבות, ודאי שלא.

להגיד לך שוודאי אני יודע שזה נעשה על פי דין, זה ודאי שכן.

כתוב, עצור תמים פעולו, כי כל דרכיו משפט, אין אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא.

ואם הקדוש ברוך הוא מאריך אפו עם רשעים גדולים, גדולים, גדולים,

אז ודאי שהם כאלה ששומרים תורה ומצוות, הוא צריך להאריך אפו הרבה יותר מאלה שרשעים ורחוקים ממנו, זה ברור.

ומכל מקום אנחנו רואים שאתם שמרתם מצוות,

ואף על פי כן לקיתם.

אז זאת אומרת שבחשבון הכללי של הקדוש ברוך הוא, אפילו שקשה לומר לנו כך, כי אנחנו בסך הכל בשר ודם וכואבים את הכאב,

היה בחשבון יותר טוב לכם שכך קרה.

איך אפשר להגיד טוב למי שלקחו לו את הדבר היקר לו מכול?

אז בואו נזכור רק דבר אחד לפני שאנחנו מנסים לתרץ.

שלושה שותפים באדם, הקדוש ברוך הוא, האבא והאימא, כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא נותן נשמה, האבא והאימא, בשר, עצמות וגידים, שותפים.

ויום אחד יכול להחליט הקדוש ברוך הוא שהוא לוקח את חלקו,

זו הנשמה,

והוא מניח להורים את חלקם לפניהם, זו הגופה.

השם נתן, השם לקח, היא שם השם מבורך. אין מי יגיד לו מה תעשה, ואין מי יאמר לו מה תפעל.

מה עוד שהוא לא נתן עולמית,

הוא נתן פיקדון.

נתן פיקדון.

כשנפטרו שני בניו של רבי מאיר בעל הנס,

לא בהפרשים של כמה שנים כמו שאתה מציין,

אלא כשהם נפטרו בשבת אחת.

ורבי מאיר בעל הנס לא שמר כמה מצוות,

הוא שמר את כל המצוות.

הוא היה רבי מאיר בעל הנס.

זה האדם היחידי היהודי שנקבר בעמידה,

כי הוא מגן על כל העולם כולו גם עכשיו.

ורבי מאיר בעל הנס,

כשחזר מבית הכנסת,

אז אשתו לא אמרה לו בשבת שנפטרו שני בניו,

והמתינה עד מוצאי שבת.

ולאחר שהוא סיים את ההבדלה,

אז היא שאלה אותו שאלה,

אם מישהו הפקיד אצלנו פיקדון ובא לבקש את הפיקדון,

להחזיר לו?

אז הוא אמר, ודאי.

אמרה לו, אם כן,

בא בעל הפיקדון וביקש את פיקדונו.

הרימה את הסדין מעל שני בניו,

וראה שהם נפטרים.

זה היה יום ביום אחד.

איוב היה צדיק גמור.

צדיק גמור, גמור, גמור, שמעיד עליו הקדוש ברוך הוא.

ירא אלוקים ושר מרע.

כתוב, גדול הנאמר באיוב יותר מהנאמר באברהם אבינו.

שבאברהם נאמר, עתה ידעתי כי ירא אלוקים עתה.

ואילו באיוב נאמר, ירא אלוקים, לא עתה,

תמיד ירא אלוקים.

ומתו לו עשרה ילדים ביום אחד.

ולא עוד,

אלא שהוא לקה בשחין רע בכל גופו עשרות שנים.

ולא עוד, אלא שהוא הפסיד את כל ממונו, והוא היה עשיר אדיר.

והיו לו שאלות קשות.

כל ספר איוב זה שאלות קשות של איוב ותירוצים של חבריו.

עד שבסופו של דבר הוא נתרצה והבין שהוא טעה בכל השאלות שלו.

וחכמים, זיכרונם לברכה,

ממשילים את זה במדרש בדרך משל לשיכור.

יש שיכור

שהמלך

נתן לו עונש.

אז הוא אמר,

אם המלך נתן לי עונש,

אני אתחיל לשבור.

התחיל לשבור דיוק נאות של המלך,

כל מיני דברים שמזכירים את המלך.

התחיל לעשות בלאגן.

תפסו אותו, הביאו אותו לפני המלך.

איך שהוא נכנס, הוא שומע את המלך אומר,

זה לבית סוהר,

זה לתלייה,

זה,

קיבל פחד.

אמר, שיכור הייתי, שיכור הייתי. כל מה שאמרתי, שיכור הייתי.

מה אומר המשל?

הוא אומר, כשאיוב חשב שהקדוש ברוך הוא טעה בו,

וכנראה שהחליף בין איוב לאויב,

אז התחיל לדבר שטויות,

כי ליל יום שהוא נולד בו, דיבר, דיבר.

מכל מקום, כשראה שהקדוש ברוך הוא ענש את מרים ונתן לה צרעת על דיבור קטן, שהיא דיברה על משה, אחיה,

שהיא גדולה ממנו, והיא התכוונה לטובתו,

ונתן לה להצטרע שבוע ימים, שכל עם ישראל יודע שהיא בצרעת,

שזה בושה שאין כדוגמתה, כולם יודעים שהיא בצרעת.

הוא ראה מה ענש את משה, ומה ענש את אהרן, ומה ענש את זה, כשהוא ראה את זה, הוא אמר, שיכור הייתי.

שיכור הייתי. לא, לא, אין לי טענות, סליחה, שיכור הייתי.

אנחנו לא יותר צדיקים מכל אלה שעברו,

וידוע לך ודאי, לפי ההנהונים בראשך, שרבי יוחנן, מתו לו עשרה ילדים,

ומהבן האחרון שלו,

הוא לקח רק שן אחת קטנה,

ובשן הקטנה הזאת הוא שמר אותה, למה?

כדי לנחם אבלים.

כשהוא היה הולך לנחם אבלים שנפטר להם בן, או שניים, או שלושה,

אז הוא אמר להם, זה מה שנשאר לי מעשרה ילדים.

וקיבלתי תנחומים, תקבלו תנחומים.

הקדוש ברוך הוא יודע מה הוא עושה.

איוב היה גלגול של תרח אבי אברהם. תרח אבי אברהם היה עובד עבודה זרה, שמכר עבודה זרה והחטיא את הרבים,

ואיוב בא בגלגול.

הוא היה צריך לתקן.

למרות שתרח חזר בסוף ימיו בתשובה,

ונפטר בשיבה טובה,

מכל מקום הוא לא תיקן את כל הקלקולים שהוא עשה,

ולכן היה צריך לבוא עוד פעם,

והוא היה צדיק גמור,

אבל הוא היה צריך להתייסר את הייסורים האלה,

וזה ייסורי איוב.

מכל מקום חשבון שמיים אנחנו לא יכולים לדעת.

לקדוש ברוך הוא יש לו תפקיד וייעוד לכל אדם ואדם.

באנו, נתנו לנו חיים מתנה.

נותנים לנו מתנות,

פקדונות,

נותנים. מי שנותן יכול לקחת.

מה התרעומת שלנו?

אם אני אלווה לך

מאה אלף דולר,

ואחרי שנתיים וחצי אני בא ומבקש להחזיר.

אתה כועס עליי שלקחתי לך?

בא, הקדוש ברוך הוא נותן לך מתנה.

הוא הבטיח לך כמה זמן היא תישב במחיצתך?

לא.

למה הוא לקח?

תשאל למה הוא נתן. יש כאלה שהוא לא נתן.

יש כאלה, עשר, עשרים שנה, מבקשים מתחננים שלהם ילדים.

יש כאלה שהקדוש ברוך הוא נותן להם ילדים הרבה, 13. כולם יצאו עבריינים.

זה גם מתנה, לא?

זה מתנה?

זה מתנה?

מספיק שבמשפחה יש נרקומן אחד ואפילו עשרה צדיקים.

כמה סבל יש להורים?

כמה בושות?

כמה עלבונות?

כמה תחנות במשטרה? כמה שחרורים? כמה ערבויות?

כמה ביקורים בכלא? כמה, כמה?

אנחנו לא יודעים חשבון שמיים. אנחנו יודעים שמה שעושה אבא,

אבא שבשמיים,

יותר מאיתנו הוא טוב ומרחם ממה שאנחנו.

אנחנו לפעמים בלא הבחנה יכולים להכות ילדים

לאין שיעור, ואתה שומע כל יום מעשים שבכל יום.

אחת זורקת את הילד בפח, השנייה מהמרפסת,

השלישית מעלימה אותו,

הרביעית שוכחת, החמישית מוכרת,

כל מיני דברים כאלה.

דברים של כל יום.

זה הורים טובים, זה הורים שקיבלו מתנה.

אני לא מדמה דבר לדבר,

אין לי תשובה ספציפית לכם.

אבל מה שאני יכול לומר לכם זה רק דבר אחד.

לעבוד את השם יתברך

זה זכות.

ולעבוד את השם יתברך בכל מצב

זה עוד יותר זכות.

מחכמים ציוונו, כשהם שמברכים על הטובה, כך צריך לברך על הרעה, ובשמחה.

כמו שמקבלים ילד לעולם מברכים הטוב והמתי,

כך כשלוקחים ילד מברכים ברוך דיין האמת וצריך בשמחה.

אנחנו לא במדרגה כזאת כנראה,

אז אנחנו מברכים עם בכי,

אבל צריך לברך בשמחה, כי מי שנתן לקח.

ואיך אמר איוב לאשתו?

היא אמרה לו ברך אלוקים ומות.

זאת אומרת, תקלל שם שמיים ותמות.

מה אתה סובל ייסורים כאלה?

מה הוא ענה לה?

כאחת הנבלות תדברי.

רק את הטובה נקבל מאת השם

ואת הרעה לא נקבל.

בכל זאת, לא חטא איוב בשפתיו.

זאת אומרת, עם כל הייסורים,

עם כל האיסורים,

איסורי איוב, עם עשרה ילדים שמתו ועוני גמור,

איוב לא חטא בשפתיו כלפי שמעיה. היה לו שאלות, היה לו טענות, היה לו פה,

אבל בסופו של דבר הוא נתרצה וידע שהכול טוב. ומה היה בסופו?

הקדוש ברוך הוא הוסיף לו 70 שנה על ימיו,

החזיר לו עשרה ילדים

והכפיל את אושרו שהיה קודם פי שתיים.

אני מאמין שיש לך עוד תקווה, לא?

בוודאי.

ואפשר שהקדוש ברוך הוא יכפיל בפי שתיים, אולי יותר? למה שאני אצמצם?

אולי כבוד הרב יברך את האישה?

לברך אותך גם, למה רק אותה? בשמחה.

אבל

אם אתם חכמים,

צריך הפוך.

לעשות תשובה אמיתית.

להגיד לקדוש ברוך הוא, היינו שיכורים.

חטאנו בבלי דעת.

אנחנו מודים לך על מה שנתנו,

נתת.

אנחנו מודים לך על מה שלקחת ומקווים שתיתן עוד פעם.

אמן.

מה השמות שלכם?

שמי משה בן מרים, שם אצפי, הילה בת תקווה.

מחיאות הכפיים לא אפשרו לי לשמוע. עוד פעם.

משה בן מרים והילה בת תקווה. משה בן מרים ו... הילה בת תקווה.

הילה בת תקווה.

השם ייתן לכם פתח ותקווה גדולה לזרע חי וקיים.

תמיד אמן. אמן.

אתה בטח כבר בלי ציצית, נכון?

עכשיו אתה תשים, לא?

בכבוד, בוא.

בטח באשם ובאיזו מומות גילאו,

היסטורי שלום ובטח באשם ואיזה מומות גילאו,

ואין לנו עמי אי שואל,

אלו אלוהו הנוביל, אותי בשבע שמיים,

אנחנו מאמינים, אשריהם מסתיים.

אשריהם מסתיים.

למי שלא יודע,

למי שלא יודע,

הילה הייתה בלמית בנהריה.

ובעזרת השם יתברך,

מהיום היא נכנסת בתוך מקווה של טהרה של עם ישראל, ותזכה לזרע חי וקיים מהרה השנה.

אמן.

אחריו, ברכת שחיאנה.

ברוך אתה, אדוני. אמן.

שאחייה.

וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן. חזק וברוך.

שימי עלייך,

אשריך שאת זוכה.

שאחיינו. ברוך.

ברוך. ברוך אתה.

אדוני.

אדוני. אלוהינו.

אמר.

שאחיינו וקיימנו

והגיענו

לזמן הזה. אמן.

חזק וברוך.

איריס בת שושנה רוזה.

תזכה, בעזרת השם, השנה לזיווג הגון מהרה.

אני רוצה להודות גם למי שארגן את הערב.

אני לא אזכיר אותו בשמו, אני רק אברך.

אני אומר בלחש.

יזכה לשנים רבות ללימוד

תינוקות של בית רבן

מתוך בריאות ואריכות ימים, יראת שמיים, פרנסה ושפע רב. אמן.

אמן.

כן.

למי יש עוד שאלה?

כן.

למי יש עוד שאלה?

אני חוזרת בתשובה קרוב לשנה.

עכשיו, תקופה מאוד ארוכה התחלתי להתפלל על ההורים שיחזרו בתשובה ועל המשפחה בכלל.

מאז שהתחלתי להתפלל התחילו להגיע מכות על המשפחה.

שזה אומר, קודם סבא שלי נפטר.

אחרי זה גילו לאבא שלי משהו ברגל ולפני חודשיים גילו שלסבתא שלי יש סרטן בלבלף,

שזה משהו שאמרו שככל הנראה זה בלי מרפא וזה סבתא שהיא ממש אמא שנייה בשבילי.

עכשיו, רציתי לדעת אם כדאי לי להפסיק להתפלל,

כי אני רואה שזה מאז שהתחלתי להתפלל פשוט התחילו להגיע מכות.

וזה מפחיד.

ומצד אחד יש המון המון המון המון צער במשפחה, ואני מארגישה שכולם הולכים ומתפרקים. אבל מצד שני,

אני רוצה שהם יחזרו בתשובה,

אבל אני רואה שזה גורם להרבה,

המון המון בלאגן. וממש סבתא שלי עכשיו,

שזה קיבלנו מכה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד גדולה.

וניסיתי לדבר גם בהרצאה הקודמת שלך.

יש לי זכות להיות פעם שנייה בחודשיים בהרצאות שלך,

והייתי שמחה לדעת מה כבוד הרב אומר.

טוב.

את אומרת שאת מתפללת. מה את מתפללת?

אני מדליקה נרות.

לא, אבל מה את מתפללת?

מה את אומרת בתפילות שלך?

שיזכו לחזור בתשובה ביחד עם שאר עם ישראל.

הבנתי. ואת רוצה לתלות את התפילות והמכות ביחד?

אני רואה שהמשפחה מתעוררת,

כאילו,

מתעוררת מהבחינה הזאת שאימא שלי התחילה להתפלל. הבנתי, אבל את רוצה לתלות את זה, כאילו?

או שאת לא מבינה?

אני סומכת על בורא עולם בעיניים עצומות. שואלת אותך שאלה, אחד שהתחיל לעבוד בדיוק, ואחרי זה קרו לו מקרים, שלא יעבוד יותר בחיים?

בטח שיעבוד. מה פתאום?

אבל מאז שהוא התחיל לעבוד התחילו המכות.

אז אולי שלא יעבוד אף פעם?

לא, זה לא ככה, כי...

איך את קושרת את התפילות למכות? אני לא מבין. אם את היית מסוגלת בתפילות שלך לתת מכות,

הייתי מבקש ממך שתתפללי על כמה אויבים שיש לעם ישראל,

והיינו פשוט מתפטרים מהם.

לא, אני חושבת פשוט שזה... אבל אני מאמין שזה לא כך.

אני לא מבין למה קשרת את זה לתפילות.

ממצוות לא מתים,

מעבירות כן. אם היית אומרת מאז שעשית דברים לא טובים,

יכול להיות שהייתי נוטה להאמין שיש קשר.

אבל ממצוות דווקא?

כי בגלל שכבוד הרב, הם היו רחוקים לגמרי, ועכשיו הם מתחזקים בעקבות כל מה שקורה,

כביכול, אבל... אז מה את חושבת, שבגלל שהם מתחזקים הם מקבלים עונש?

זה גורם להם לבכות הרבה ולהתפלל? אני לא יודעת.

איך יכול להיות?

שדווקא בגלל שאדם מתחזק, הוא יקבל דווקא את העונש עד כדי... לא, להיפך. בגלל שהם קיבלו מכות, הם התחילו להתפלל ולבכות, וכל המכות האלה... רגע, רגע, אז אני כבר לא מבין את הסדר.

התחלת להתפלל, הם קיבלו מכות, קיבלו מכות, חוזרים בתשובה.

לא בדיוק, הלוואי, בעזרת השם.

אז אמרת שהם התחילו להתחזק עכשיו, בתשובה.

אימא שלי קצת התחילה להתפלל, וסבתא שלי קצת, שהיא במצב עכשיו ממש על הפנים. הבנתי. קודם כול, אל תפסיקי להתפלל,

כי אין קשר לרעה בין תפילות לבין מכות.

רק דברים טובים יכולים לצמוח מזה.

דבר שני, צריך לבדוק כל דבר ודבר לגופו.

אם מישהו במשך עשרות שנים לא שמר את הרעה ומצוות, ופתאום נחתה עליו מכה או מחלה או משהו,

לא תולים את זה בחמש דקות הראשונות שהוא חזר בתשובה, בשביל להגיד שחזרה בתשובה גרמה.

מה עם כל מה שהוא עשה במשך כל החיים, עבירות?

זה מה? נותן ממש אריכות ימים ושכר, והקדוש ברוך הוא ממש היום רוצה,

וממש הוא הרגיז אותו שהוא התחיל לחזור בתשובה עד שהוא החליט להחזיר אותו למצבו הקודם.

זה בלתי אפשרי.

אבל מכל מקום

צריך להתפלל,

צריך לבקש מהם להכיר את הבורא יותר מקרוב.

אם חסר לך דרך ואפשרות,

אז יש היום קלטות ווידאו ו-CD ו-DVD ואתרי אינטרנט.

אני לומדת במדרשה.

נו?

אני יושבת במדרשה. לא, להם אני מדבר.

לתת להם את האמצעים כדי שיהיה קל להם. אם יש להם שאלות, שיהיה להם את התשובות.

אם הם רוצים לברר, יש היכן.

ובדרך הזאת, לקרב אותם. ובנוגע למחלות,

צריך לטפל במה שאפשר.

צריך להתפלל להשם יתברך שימחל ויסלח.

וצריך לבקש ברכות מאלה שיכולים לברך.

וביחד, מקווים רק לטוב.

אני לא אאמן. כבוד הרב, אני רוצה להגיד שלסבתא שלי יש זכויות מאוד גדולות, כי היא מממנת גם את אחי שלומד בישיבה וגם הוא חזר בתשובה

לפני שש שנים.

והיא מממנת אותי במדרשה, ויש לה המון המון זכויות. היא אישה מדהימה והיא ממש גידלה אותנו. אם אפשר, אני מוכנה לקבל עלי הכול,

הכול כדי ש... לרפואתה.

חצי שעה תלמדי מוסר כל יום. אני לומדת.

אני לומדת מוסר, לשון הרע, אני לומדת, מתפללת... חצי שעה כל יום מוסר?

לומדת תומר דבורה ו... כן, אבל חצי שעה?

יותר אפילו.

יפה מאוד.

מה השם של הסבתא?

ג'ולייטה בת איבה.

ג'ולייטה בת איבה? ג'ולייטה בת איבה. ג'ולייטה בת איבה, השם ישלח לה רפואה שלמה, בתוך שאר חולה עמו ישראל, מהרה.

אמן.

שאלה?

שאלה.

כבוד הרב,

לפני בערך כמה חודשים חזרתי בתשובה והתחלתי לקרוא את התורה.

רציתי לקרוא גם את הסיפורים.

ככל שקראתי,

מצאתי את עצמי נתקלת ביותר ויותר מצבים שעם עמד מול תגליות,

כמו הר סיני,

כמו יציאת מצרים, כמובן,

יהושע,

ולא משנה כמה התגליות היו אדירות

ושאי אפשר לומר עליהן פלא,

עדיין העם חטא.

והאם אנחנו,

קוראים לנו דור יתום,

האם אנחנו לא במבחן

שהוא בגדר בלתי אפשרי,

לעומת דור בני ישראל שקיבלו את התורה בהר סיני, וראו ושמעו את השם בעצמו, והם חטאו,

אז מה אנחנו נגיד?

זאת אומרת, האם יש בכוחנו בכלל לעמוד במבחן כשאנחנו בהסתר?

שאלה יפה.

קודם כול, את צריכה להבין שהחטאים ביחס למה שהם חטאו הראשונים,

הם היו חטאים קטנים,

למרות שהם גדולים בעינינו.

וזה חטאים שבדרך כלל היו בדקויות, כמו עניין העגל ודברים כאלה, עניינים של בלבולים,

של נביאי שקר שעשה אותם יצירה.

שראה להם את מיטתו של משה רבנו, פורחת באוויר כאילו הוא מת.

הם ראו מעשה מרכבה, ראו את העליונים, ראו את

דמות שור ודמות אריה ודמות נשר ודמות אדם,

מפחד כיסא כבודו של הקדוש ברוך הוא.

ועם כל זה הם רצו פשוט מאוד אמצעי לעבוד את השם יתברך בדרך בלתי אמצעית, דהיינו לא על ידי בן תמותה, כמו שהם ראו את משה רבנו כביכול מת.

אז הם רצו שיהיה כמו דמות שור שהם ראו למעלה בעולם העליון.

וזה היה המקום לטעות.

וככה טועים ונכשלים, ולא הם היו הגורמים אלא ערב רב, שהיו שם אספסוף שהוא פיתה אותם ואמר להם, אלה אלוהיך ישראל.

מי אומר אלה אלוהיך ישראל?

מי שהוא לא ישראל.

אם זה היו בני ישראל, היו אומרים אלה אלוהינו ישראל.

זאת אומרת, אדם זר אמר להם.

וכן, על זה הדרך. מי שמתעמק באמת להבין את שורש החטאים והדברים האלה, היה רואה שבעצם היה בלבול גדול.

או כמו שאמר מנשה לאחד מהאמוראים, שאם היית בדורנו,

היה יצר הרע של עבודה זרה כזה, שהיית מרים את השמלה שלך ורץ לעבוד עבודה זרה.

זאת אומרת, יש ניסיונות לכל דור ודור,

ואנחנו צריכים לעמוד בניסיונות שיש בדור שלנו.

ואנחנו יכולים לעמוד בניסיונות שלנו, כי לאף אחד לא נותנים יצר הרע יותר גדול ממה שהוא יכול להתמודד מולו,

כי אחרת המשקל לא נכון ולא הוגן,

והאדם קרוב להפסד מאשר רווח, וזה לא ייתכן.

אבל אף דור כמעט לא עמד.

ודאי שכל הדורות עמדו.

עובדה שהם עדיין קיימים.

כשהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו, עליו השלום, הרף ממני ואשמידם,

אז זה היה מצב שהקדוש ברוך הוא רצה להשמיד את כל העם ולהתחיל להוציא את עם ישראל עוד פעם ממשה רבנו לבדו,

כמו שהיה עם נוח.

מאז לא ראינו שהיה דבר כזה, אף על פי שהיו גזרות ופוגרומים פה ושם בכמה מקומות.

אבל הקדוש ברוך הוא הניח שארית

לעם ישראל, כשהכו אותם בספרד, היה מקום באשכנז, כשהכו אותם במקום אחר, אז נתן להם מפלט במקום אחר.

אבל את רואה שהעם הזה מתגולל ממקום למקום, ונכון, בגלל העוונות שהם עושים,

בגלל שהם רוצים להרוויח כביכול את העולם הזה על חשבון העולם הבא,

אז סובלים מכות.

אבל בכל דור ודור יש צדיקים גדולים שמגינים על הדור, ועובדה שהעם הזה, למרות כל הרדיפות והמכות והכול, 3,300 שנה

קיים ואומות שלמות שלכאורה לא סבלו כמותנו,

לא קיימים יותר.

לכן, אחרי פרשת התוכחות בתורה,

פרשת כי תבוא,

מיד באה הפרשה, ניצבים.

אתם ניצבים היום

לפני השם אלוקיכם, אתם ניצבים היום כולכם לפני השם אלוקיכם.

אומר את זה דווקא משה רבנו מיד אחרי הקללות.

זאת אומרת, עם ישראל קיבלו פחד.

98 קללות מקבלים מהקדוש ברוך הוא,

אז מה יהיה?

מי יישאר?

מה מודיע להם?

אתם ניצבים היום כולכם, עובדה, עם כל הקללות, עם כל זה, אתם עדיין ניצבים כולכם היום, כמו היום, כמו שהשמש מאירה ביום,

ככה אתם עדיין ניצבים.

זאת אומרת, אומר משה רבנו בפרשת האזינו, חיצי אכלה בם.

חיצי,

חיצים שלי, אומר הקדוש ברוך הוא, אכלה בם.

חיציי קלים והם אינם קלים.

כמה שאני אתן חיצים בעם ישראל, החיצים שלי יחלו, אבל עם ישראל לא יכלה.

לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי איתם.

יש הבטחה להשם יתברך שהוא לא יכלה אותנו עד תום.

למרות שאנחנו לא בסדר לפעמים בצורה שהיא חריגה ביותר.

והיו דורות שחטאו בצורה קטסטרופלית, מה שנקרא.

ובכל אופן, הקדוש ברוך הוא ישיר שארית לישראל, והנה אנחנו עדיין קיימים 3,300 שנה.

החכם

זה מי שלומד מטעויות של הקודמים,

מתבונן מה הם טעו,

מה הם נכשלו,

ומתרחק מהכישלון ומהטעות.

בכל מה שאנחנו עושים בדורות האלה, המיותמים, כמו שאת אומרת,

המשקל של זה והערך הסגולי של זה זה פי כמה מדורות קודמים.

בגלל שכשאדם נמצא בהסתר

ובתוך ההסתר

הוא מביא את האור והאורה של הקדוש ברוך הוא לכל מקום,

אז ודאי, ודאי, ודאי

שהמעלה שלו גדולה.

אדם שנמצא במצב כזה כמו שנמצאים בדור הזה,

עם כל הפריצות והלכלוך והשחיתות וכל מה שיש,

ועדיין הוא שומר תורה ומצוות,

זה דבר גדול אצל הקדוש ברוך הוא.

והקדוש ברוך הוא מזלזל בכל תנועה ותנודה של כל יהודי באשר הוא,

והכול נחשב במשקל,

במשורה, במידה.

הקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר של שום ברייה,

שום דיבור טוב, שום נדנות טוב,

אפילו תנועת יד אחת טובה, אפילו חיוך.

כל דבר שיהודי עושה נמדד במשקל ובמאזניים שונים מכלל העולם.

כמו שיהלומים שוקלים במאזניים של יהלומים ולא במשקל של תפוחים,

אותו דבר ככה המאזניים שלנו שונים משל כל אומות העולם.

אצלנו כל דבר נבחן

בהתאם

לערך הסגולי של מה שאנחנו עושים,

וגם שהיותנו עם סגולה.

אבל גם ישראל שחטא, ישראל הוא,

ויהלום שנופל אפילו בבוץ הוא עדיין יהלום,

צריך לשטוף אותו,

אבל הוא יהלום.

ואיך כתוב בשיר השירים?

שחורה אני ונבע.

וכתוב, אל תרעוני שאני שחרחורת,

ששזפת נהיה שמש.

הכול זה רק שיזוף,

אבל אנחנו בעצם קדושים וטהורים,

ואת רואה שני יהודים, זוג שמגיעים לכאן,

מלאי תרעומת, כשהוא רק אמר

שנפטרו שני ילדים, כולם עשו,

לא יכולים לשמוע אפילו את הבשורה,

ועם תרעומת כזאת קם יהודי

ומתחיל הכול מחדש.

איפה תראי

בעולם כזה דבר?

זו הסגולה של עם ישראל.

אפילו מקבלים מכות מהקדוש ברוך הוא,

אוהבים אותו באמת מעומקא דליבא.

רק מה לעשות שיש הסתר,

ויש את שר הרע שמנצל לרגעים את הנפילות שלנו,

ורוצה שנידרדר עד התהום,

אבל הקדוש ברוך הוא תמיד משאיר שארית ותקווה,

וכל יהודי,

אפילו שיהיה בשפל המדרגה, ואפילו חרם מונחת על צווארו,

אל נמנע עצמו מן הרחמים, בישועת השם כהרף עין.

אם כבוד הרב יכול רק להתייחס לדברי הרב עובדיה יוסף בנוגע

לאם מצביעים ש״ס זוכים לגן עדן, משהו כזה, אני,

אם אתה רק יכול להתייחס.

אני לא שמעתי את זה, ראיתי רק ש...

השופטת בייניש התייחסה לזה.

תמהתי,

תמהתי קצת,

כיוון ששינוי עשו

סרטון

איום ונורא, שהיא מכנה את זה שזה ממש

קרוב לאנטישמיות, אם לא אנטישמיות ממש,

והיא פסלה להם את התשדיר, לא בפעם הראשונה,

רק אחרי השידור,

והם ממשיכים להראות את זה באתרי האינטרנט ובבתי קולנוע ובקרנים בחוצות.

ולקחת את הצד השני, כביכול,

שמבטיחים

גן עדן למי שמצביע, ולעשות שזה שווה למי שרואים אותו כמתאייד במשרפות

האש בשואה,

זה קצת צרם לנו מאוד מאוד,

עד שאפילו עשינו סרטון קצר שימחיש עד כמה אבסורד

ומה התירוץ שהם נתנו, שבעצם לא רואים שם את החרדים בכלל סובלים, אדרבה, הם נהנים שהם נישאים על ידי האיש החילוני.

זה היה תירוץ של שינוי.

מכל מקום, להבטיח שיהיה עולם הבא בגלל הצבעה, אני לא יודע מה פשר הדבר,

אבל אם אני מבין טוב את הכוונה,

זה מי ששומע בקול חכמים ועושה את מה שהם אומרים

על המצווה של שמיעה בקול חכמים, זוכים לגן עדן.

על פי התורה של ירוחלו, תסור ימין ושמאל,

זאת ודאי הכוונה, ולא מי שמצביע על ש״ס, דהיינו הפתק מכניס אותו,

עצם הפתק או עצם הבחירה הזאת,

אלא עצם השמיעה בקול חכמים,

זו הכוונה.

צר לי,

אני לא משתתף בבחירות, אני גם לא בוחר, אבל צר לי

על זה שיום אחרי שפוסלים את שינוי בקטע הזה,

אז אחרי זה, כדי לעשות שוויון, מה שלא נהוג במדינתנו כל כך להיעשות, נעשה שוויון קיצוני כזה,

שהבטחה,

הבטחה,

אם יש גן עדן,

אם יש גן עדן והבטיחו לכמה יהודים גן עדן, אז מה יש?

אז הבטיחו לכמה יהודים גן עדן, שיהיה להם גן עדן, למה לא?

ואם לא מאמינים שיש גן עדן, אז מה שווה הבטחה בכלל?

לא שווה כלום.

נו, אז מה קרה?

אז מה צריכה בין איש להיכנס לתוך זה? המילה הבטחה?

ואם הייתי מבטיח...

היה להם שהם יעברו את המבחן בטסט.

הרב עובדיה היה מבטיח שמי שיצביע

יצליח בטסט.

היא גם הייתה פוסלת את זה?

היא לא הייתה פוסלת את זה, לא? אם הוא היה מבטיח שיצליחו בטסט,

היא לא הייתה פוסלת, נכון?

מישהו היה מאמין,

מישהו היה מאמין שאם הוא ייתן ברכה שכל מי שילך ויצביע,

השעה זאת אומרת לא היו נכשלים אף פעם, כן? כל מי שיצביע על השעה עובר את הטסט, נכון?

ככה היה צריך להיות.

מישהו היה מאמין שזה כך יקרה? היא הייתה מאמינה שכך יקרה?

נו, והיא מאמינה שבאמת שמי שיצביע עכשיו ישכיל גן עדן, היא מאמינה שמי שיצביע ישכיל גן עדן?

היא לא מאמינה.

אז מה אכפת לך אם יש אנשים

שמאמינים בדבר כזה?

למה?

כשאולמרט מבטיח שהכלכלה תהיה טובה, זו לא הבטחה?

ובאמת תהיה כלכלה טובה?

על הפנים.

וכשההוא עם הספר מבטיח שהוא ייתן 1,000 דולר מינימום, שכר מינימום, אז זה בטוח שהוא ייתן? זה לא הבטחה?

זה לא הבטחה?

וכל ההבטחות שמבטיחים הפוליטיקאים,

שאנחנו רואים שלא מתקיים כלום,

זה כן. אבל אם מבטיחים בעוד 120 שנה גן עדן, זה פוסל את התשדיר.

זה איום ונורא. איך אפשר להבטיח גן עדן, להטעות את הקהל?

איזה מין דבר זה?

זה מה שאני יכול להגיד לך. אם תרצו לראות את הסרטון שעשינו בשביל להמחיש את מה שביני שמרה על התשדיר של שינוי,

אני אשמח להראות לכם. אבל רק אם תרצו.

אם לא תרצו, אז אני לא אראה.

אז אני מבין שאתם לא רוצים.

לא, לא רוצים, אני רואה, לא רוצים.

רוצים לרון?

רוצים.

אני לא אשם. אתם רציתם.

בסדר. אז אנחנו מראים לכם את זה כביקורת.

כביקורת בלבד.

אנחנו לא שותפים לזה, לא מסכימים עם זה.

רק ביקורת.

אם החרדים יחזרו לממשלה,

אתה ועוד מיליון ישראלים לא תוכלו להתחתן בישראל, עם מי שאתם רוצים.

יהיו חיילים ישראלים שיקבעו ליד הגדר.

תחזור הסחיטה, ועלך הכלכלה.

לא תוכל לנסוע בתחבורה ציבורית בשבת.

הכסף ילך לישיבות, ולא להשכלה הגבוהה.

רק הילדים שלך ישרתו בצבא.

אם תצביע למפלגות הגדולות, אתה בעצם מצביע נגד עצמך.

שינינו את השינוי לשנות המילה, שינוי לשנות המילה. יש שינוי על בן ש״ס בממשלה.

כן, זה התשדיר, ואם זה היה במדינה אחרת מעבר לים לפני כ-60 שנה,

מה הייתם אומרים על תשדיר כזה? בבקשה.

ואין די יודן אין די רגירונג צורך קרן וורדן.

ורן זי ונוך אינה מיליון דויטשן.

ניכט מר אינדלאגה.

זיכט אין דויטשנד מתבן זי מלכת סופר הייראדן.

אז די יודשא זולד אדן, גיבן.

די נייבן דמצאונד בגרר בן וורדן.

די יודישה ארפרסו כצורי קרן ואין דויטשה וירצה וירצה זמנברכר.

זי וורדן נירגן וורמי דויטשן עוול נשכנת הכרס מיליון.

אמזם שלך פאר אין דופן.

אז גיאל דויטשנד.

וירט פיוטי בילדון די יודן גברא וורדן וניכט פיוטי אוניברסיטתן.

נו אירה קינדר וורדן אינדה דויטשה ערמי דינן.

ונזי פיוטי גרוסן פרטיין וילן וורדן וילן זי אייגנט לישט אין דויטשנד.

וירהבן אונסי אנדר ויר וורדן דויטשלנד אנדר אסגיפט אונס אסגיפט כיינה יודן אינדרגירום אסגיפט אונס אסגיפט כיינה יודן

ויר זינדיבורגר לשפרטאי דויטשלנדס.

ומה אומר על זה דיצון שואה שיצא מהמחנות

בהדליק משואה לזכר השואה?

סרט כזה שראיתי פעם אחת, הסרט הזה מביא לי למחשבות נוגעות מאוד

בנושא של השמדת יהודי אירופה שאני חוויתי אותה.

הייתי הן בגטו ורשה הן מוחבא אצל גויים וניצול מחנה ההשמדה בוכנוולט.

זה פשוט לא נותן לי לישון בלילות. אני נזכר מה שהנאצים היו עושים ליהודים

בתקופה הזו של מלחמת העולם השנייה,

ומשפילים את היהודי הדתי עד עפר, כמו בסרט הזה שראינו,

שוכבים, צפה אנשים עם זקנים. ולמה זה מגיע לנו?

משואה שלישית יעלה מיכאל אוריך.

תעלה המשואה.

נשמר יעבור לדום.

נשמר, דום.

זה מסתיר בתשתיה אומה.

בוודאי. עוד איך שזה מזכיר את השטרימר.

וכל אס.אס וכל גוי היה משפיל בצורה כזו את היהודים.

כאשר אתה רואה דבר כזה

במדינת ישראל,

והמדינה לא מוחה, זה עובר לסדר היום.

מה יש לך להגיד על זה? זה מאוד מבהיל, מכיוון שאנחנו חיים פה כ-250 אלף ניצולי שואה.

אני בטוח שלכולם זה פגע בנפשם, דבר כזה.

והמדינה שותקת על דברים יותר קטנים,

מגיבים בצורה הרבה יותר חזקה והרבה יותר רצינית. ובדבר כזה עוברים על סדר היום בלי שום תגובה ראויה לשמה.

ההתפוגגות הזאת,

האבק, האפר הזה שרואים שם את היהודי, פתאום נעלם, מתפוגג.

זה מזכיר את הפתרון הסופי.

נכון. אני איש שאני דור שני לשואה, ולך?

לי זה מזכיר עוד יותר.

לא רק בערך, כאילו.

זה ממש מזכיר, מחזיר אותנו 60 שנה אחורה, שעכשיו היינו בחגיגות, במסיבות של סיום מלחמת העולם 60 שנה.

זה מזכיר אותנו בחזרה לימים האפלים ביותר.

מבחינת האנטישמיות, דבר כזה קורה בישראל.

מדברים על האנטישמיות בעולם,

ואפילו מוחים פה ושם על האנטישמיות.

מה זה יכול להקרין בעצם לעולם מבחינת

מה שהם רואים, שישראל לא מוחה?

והם, למה צריכים בעצם... לדעתי, זה העניין הזה. ראינו עכשיו מוצאי שבת גם כן מה שקורה בארצות האסלאם. צוחקים בדיוק באותה הצורה על היהודים שלנו ומביאים סרטים. הביאו איזו תוכנית שראו בדיוק איך משפילים ואיך צוחקים מהלבוש היהודי ומהמבט היהודי והיהודים עצמם עד היום הזה.

כאשר צעירים במדינת ישראל נחשפים ורואים את המראות

הנוראים האלה של הסרט.

מה זה עושה להם כאשר הם רואים את הדבר הזה? לדעתי, ברגע שילד או נער,

אפילו בן אדם מבוגר, רואה תמונות של זלזול באנשים דתיים,

זה מביא למבט כאילו השואה לא עשתה כלום להם.

על ידי זלזול בצורה כזו מחפירה, להשכיב אנשים דתיים על הרצפה,

לרכוב על הרצפה, זה מוריד את ערך השואה בכללותו.

לדעתי, אנשים שנכנסים לשואה ומספרים בדויות וסיפורים כאלה,

ומה שאנחנו רואים בתמונות,

שאנחנו כל הזמן נלחמים בכל העולם בשביל

להעמיד לדין מכחישי שואה,

ופה עוברים על סדר יום שזה לא פחות גרוע ממכחישי שואה

להשפיל בצורה כזו יהודים חרדים ודתיים

בעם ישראל.

חוזר בצורה, הרוב פתאום, דיג אוף!

בין אסתם אינטרנציאל על פיננס יודנדום אין ונאו זה עד אירופה של ליניה זולטן.

חוזר בצורה כזו לאומית.

חוזר בצורה כזו ניסית להשיג את יודנדום שאין,

חוזר בצורה כזו לאומית של הרצפה באירופה.

היינו בבנייני האומה השבוע.

יש יהודי שהגיש תלונה במשטרה, מן הסתם היא לא תטופל כראוי.

אנחנו הגשנו בקשה לחקירה

על ידי היועץ המשפטי לממשלה.

אנחנו מצפים לתשובתו.

נראה מה יקרה.

אבל מי שכואב לו יכול לגשת לכל תחנת משטרה ולהגיש תלונה על הסתה והמרדה.

ואלה הסעיפים שבעצם צריכים לדון את כל האנשים האלה שהשתמשו בסרטון הזה

בשביל להעביר את הבחירה שלהם בקלפי.

כן, עכשיו את מבינה מה זה גן עדן.

גן עדן זה בדיוק כמו זה, זה פסול וזה פסול.

אני שומע בעצם את ההרצאות שלך בווידאו,

ומכל ההרצאות בערך ששמעתי לא הבנתי בעצם

מה זה החלל.

כאילו, אתה פשוט טס וטס וטס ואתה לא מגיע לאף מקום.

זאת אומרת, אנחנו נמצאים במקום כלשהו,

עכשיו, אם אתה אומר שאין לזה סוף,

זאת אומרת שאנחנו נמצאים במקום כלשהו.

איך אתה יכול להגדיר את המקום הזה,

אם בעצם אין לזה סוף?

אז מה, אנחנו התחלה?

אנחנו נמצא?

למה אני צריך להגדיר מקום?

כי אנחנו נמצאים במקום.

נו, אז אתה נמצא באיזשהו מקום במקום.

ומה זה המקום הזה?

מה נפקא מינה בשבילנו, מה זה המקום הזה? מה זה המקום הזה חיפה?

זה מקום שאנחנו הגדרנו לו. הגדרנו אותו. גם ההוא, תגדיר אותו, איך אתה רוצה להגדיר?

איך אתה רוצה?

בדיוק, איך שאתה רוצה.

אבל זה לא אותו דבר.

בדיוק אותו דבר.

לא נכון, כי אם אתה אומר שאנחנו פשוט לוקחים איזשהו,

נגיד, סתם חללית,

ואנחנו טסים וטסים וטסים, ואין לזה סוף,

ונגיד שגם בחללית אין סוף, סבבה?

אז אתה אומר, אם אתה טס, לאן אתה טס?

אתה טוס, אתה טוס, אתה רוצה לטוס, אתה טוס, מה הבעיה?

זה מכחיש את זה, אנחנו מדברים באופן תיאורטי,

לא באופן מעשי.

רק רגע.

כן. אני שואל אותך, מפריע לך אם אפשר לטוס או אי-אפשר לטוס. אתה פה?

נגיד ונלך.

בסדר? זה לא חשוב. בינתיים אנחנו פה.

נו, כן. עד שתלך, אתה חייב במצוות?

זה משהו אחר.

לא, זה המשהו.

אתה רוצה לטוס בשביל לא לקיים מצוות, או בשביל לקיים מצוות?

אני שואל אותך, אבל שאלה אחרת. מצוות זה משהו אחר, זה שתי דברים שונים לגמרי. אני אסביר לך.

יש דבר כזה, נקרא, מה נפקא מינא? מה יוצא לנו מהשאלה?

למה בצל עשוי גלידים-גלידים?

תשאל אותו.

או, תשאל אתה את הקוסמוס.

בגלל זה אני שואל אותך.

בשביל זה עניתי לך.

תבין,

תבין שאני,

אין לי בעיה, כאילו, אני מאמין באלוהים. כל הכבוד.

מה מפריע לך שאפשר לטוס?

תטוס כמה שאתה רוצה.

אבל אני רוצה לדעת איפה הסוף.

איפה, תטוס?

אתה רוצה שאני אגיד לך איפה הסוף?

זה לא, זה לא תשובה לפי דעתך. בטח שלא, לא טסתי עוד. מה אתה רוצה?

נכון, ברור שלא טסת. גם אני לא טסתי. אז מה אתה רוצה? מה, אני טייס?

יש מספיק דלק, אל תדאגי.

טוב, בוא נעבור לשאלה השנייה. למרות שלא סגרנו את השאלה הזאת. ברור שלא נסגרנו. זה אין סוף, אתה אומר, אז איך נסגור?

אתה אומר שזה אין סוף. אתה אמרת שאין סוף. אתה מוקלט.

לא. סליחה.

סליחה.

יש סוף או אין סוף?

אתה אמרת שיש, אבל אני הלכתי לפי הדברים שלך.

שמה יש?

אתה אמרת בהרצאות שלך שיש סוף,

סליחה, שאין סוף,

ואני לפי ההרצאות שלך, אני אמרתי את זה, אוקיי? זאת אומרת, אני אמרתי את מה שאתה אמרת בהרצאות. אני אמרתי שאין סוף מה?

אין סוף לחלל, שאתה פשוט אז ואתה, אין לזה סוף.

לא, אתה כנראה לא שמעת אותי. אפילו בחיפה אני עניתי תשובה על זה, אני חושב, בפעם הקודמת.

אני לא הייתי.

שיש שלושה כיוונים סגורים,

חוץ מרוח צפונית שפתוחה.

זה צריך לעיין בעוד קלטת.

גם לאינטרנט אין סוף.

עדיין, זה לא עונה לי. ברור, מה אני יכול לעשות? אני יכול לענות על הכול.

בגלל זה אמרתם לי שאלות.

טוב, בכל אופן, אני רוצה גם לדעת איזשהו משהו.

אתה אמרת שהיו

אדם וחווה, נכון? נכון. עכשיו, הם הולידו את קין והבל והם בעצם,

אבל מת, קין נשאר.

עכשיו, הם התפתחו מעבר לזה, נכון?

עכשיו, איפה עוד אישה?

מה אתה רוצה להגיד לי שקין עלה?

קודם כל, גם אישה אחת זה היה מספיק,

אבל היו עוד אחיות.

אז למה מוזכירים אותם בתורה? הן מוזכרות.

עת ועת.

אתה רוצה לשאול שאלות?

למה אתם מתעדבם?

לא, לא. אתה תמיד יש לנו סוף כזה, לא?

לא, לא, בסדר, בסדר.

אתה רואה למה טוב לטוס?

כשטסים בחוץ, אף אחד לא אומר לך מה לעשות.

רק כשאתה בחיפה, זה בעיה.

אבל בוא תשמע, בוא תשמע תשובה.

אדם חוה הולידו את קין בהבל ונולדו איתן אחיות תאומות.

כתוב

עת וגם לרבות.

עת וגם, כמו שאני אומר גם. קח גם את הכוס הזאת, פירושו קח גם.

משמש לוקחים עוד משהו.

עת זה גם לרבות.

עת אחיו,

עת הבל.

קין והבל.

עת אחיו, עת הבל, זה גם וגם.

נולדו איתן אחיות תאומות.

אם אתה לא יודע,

אז המריבה שהייתה בין קין להבל הייתה על האחות היותרת.

אם קין

נולדה אחת, תאומה,

אם הבל שתיים.

קין טען אני הבכור,

לכן, בכור מקבל פי שתיים, מגיעה לי את היותרת שלך,

תאומה יתרת, על זה הייתה מריבה, והוא קם והרג את אחיו ואת הבל.

מכל מקום היה להם אחיות.

וגם אם לא היה להם אחיות, אז לא הייתה בעיה. מה הבעיה? לא היה איסור אז בשביל קיום העולם,

והאיסור היה לאחר מכן.

בשביל לקיים את העולם היה מותר לחיות עם אחיות.

לפי מה שהבנתי, היה שבע...

נו... שש מצוות.

שש מצוות. מאחרי כן.

ואחרי זה, זאת אומרת, לא,

לפני כן היה אפשר לעשות את הגילוי הרעיות,

כאילו, כמו שעכשיו... זה לא היה גילוי הרעיות.

כמו שהם היו עירומים,

ולא היה שום איסור,

עד שנהיה האיסור.

הבנת?

כמו שאתה לא ידעת ואתה לא עמלת, עכשיו אני לומד. לא, לא, בסדר, לא נורא.

בסדר, בסדר.

כן, אבל אנחנו, גם אין לנו זכות כל הזמן לשמוע יהודים טובים כאלה.

אני גם כן באתי לשמוע את היהודי הזה.

רק שתדע לך שאני,

לפי הקלטת ששמעתי לך,

זה היה שם איזה זקן, אם אני לא טועה,

שהתווכחת אתו על אותו עניין,

ולא ענית לו, כאילו, לא, אתה לא יכול לראות קלטת שכבר מוקלטת ולשמוע תשובות שאינן.

אז באתי לפה, ראיתי שאתה בחיפה, באתי, ואני מתאמין לי שאני מפיץ את האמת שלך ושל כולם פה ביחד לאנשים שאני מכיר וחושבים

שבאנו מהקוף הם איזשהו פריצוץ שהשיניים עפו באוויר וכל הדברים האלה. בכל אופן, בחלק של הקוף אתה חזק, ודאי.

אנחנו לא באנו מהקוף.

כן, רק בחלק של הקוסמוס עדיין יש לך בעיה.

כמה אפשר לטוס?

אבל לא נורא, לא נורא.

מה אתה רוצה, שיהיה סוף או שלא יהיה סוף?

לדעת איפה זה. איפה זה מה? סוף או אין סוף?

לדעת מה יש שם. בוא אני אתן לך שתי תשובות.

אם זה אין סוף, אז אין סוף.

אם יש סוף, יש אותו בסוף.

מה נפקא מן השם? ומאחורי זה.

מאחורי לסוף?

כן. אין סוף.

אני אתן לך דוגמה.

תן לך דוגמה. הנה, פה האולם הזה יש לו סוף,

ואחריו יש אין סוף.

מה הבעיה?

זה לא מסתדר לי.

אם אין סוף, אז אין סוף, נכון?

אם יש סוף, אז... אבל זה לא מסתדר לי שאין סוף.

מה זה סוף? קצה, נכון?

ואחרי הקצה אתה שואל מה יש.

עוד פעם אין סוף. נכון, וזה ככה מתארך עד... יכול להיות. אז בסוף מה? זה אין סוף.

אז מה אכפת לך אם התשובה בסוף זה אין סוף?

אתה רוצה דווקא שיהיה סוף?

שמע, יש כל כך הרבה כוכבים,

ומה הסיכוי שאחד מהם לא יהיה בו איזה חיים או משהו?

אתה מבין? כמו שיש חייזרים, כמו שאומרים שיש חייזרים... בוא נגיד אפילו שיש כוכב שיש בו חיים. בוא נגיד. אין. אבל נגיד שיש. נו.

מכל הכוכבים שיש. יש עוד אחד. יש בו ג'וקים. מלא ג'וקים.

מה אכפת לנו אם יש ג'וקים? לא ג'וקים. לא ג'וקים. חיים אינטליגנטיים. כמונו. כמונו. בוא נגיד שיש עוד כוכב שיש אנשים כמונו.

בוא נגיד שיש להם גם תורה כמונו. אז מה, האלוהים שלנו זה גם האלוהים שלהם? יכול להיות. מה אכפת לך?

הם סקרים. יש אבא אחד, יש לו שני ילדים. מה אכפת לאח שלו אם יש עוד אחד?

מה אכפת לך?

זה סותר את מה שאתה חייב כלפי הבורא שלך? מה זה מפריע לך?

יכול להיות.

כמו שיש לך הורים,

גם לשני יש הורים, גם לשכן שלך יש הורים.

זה לא סותר את זה שיש לך הורים והם מחייבים אותך במשהו, ואותו מחייבים משהו.

מה זה קשור?

מה זה מפריע?

שיש לקדוש ברוך הוא 70 מיליון, טריליון

עולמות כמו שלנו אפילו. מה זה ענייננו?

אנחנו פה, אנחנו יודעים שהוא קיים,

לנו הוא נתן תורה,

לנו הוא מתגלה,

יש לו השגחה,

אנחנו רואים, מרגישים, מבינים, יודעים. מה אכפת לי מה יש?

אכפת לי כרגע מה קורה בבת ים?

אני יושב איתך, מדברים על טיסות, מה אכפת לי מה אומרים בבת ים?

עכשיו אתה מסתלבט.

לא.

קשה להסתלבט בכל החברותי פה. רק לך יש את הכוח. אני רוצה שיהיה לך זיכרון, זיכרון טוב. יש לי זיכרון, אל תדאג.

לא.

חייב...

אחרי שתצא מפה,

אני מאמין שאתה תעשה פורפרה מכונן.

פורפרה באוויר עם הטיסות.

בסדר, תודה רבה. השם ברוך הוא.

יהיה בריא.

כן.

לא, לא, הוא יודע שאני לא מתרגז.

הוא מכיר אותי, הוא ראה כבר כמה קלטות.

אתה עולה לשים ציצית?

בחבור!

אנחנו מאמין בני מאמינים אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו מאמין, איש שואל ואין לנו מאמין, אין אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד אוהד שבשמיים

אף אחד לא מאמין ודאי מבינים ואין עוד הוא אמין, היא שואל אלו אלו אלו אופינו אופינו שבשומיים

ואין לנו אמין והיא שואל אלו אלו אלו הנובין אופינו שבשומיים הכתר של העגירים.

רואים ברוך השם

שגם שאלה שמגיעה מהאין סוף,

מגיעה בסוף לסוף.

חזק וברוך.

כן, שאלה פה? שאלה?

תן לה בבקשה לשאול שאלה, אחר כך אתה.

כתוב, מי שמזכה את הרבים לא בא חטא על ידו.

למה הכוונה?

כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, מן השמיים מונעים אותו מלחטוא בשוגג.

זאת אומרת,

אדם שמזכה את הרבים, מן השמיים שומרים עליו

שלא יעשה חטאים בשגגה. לא נשללת ממנו הבחירה,

ואם הוא רוצה לחטוא בזדון, הוא יכול.

אבל מי שמזכה את הרבים בדרך כלל לא מחפש

לעשות עבירות בזדון, ויש לו שמירה,

מה שאין לשום צדיק וצדיק בעולם,

שהשם ישמור אותו בהבטחה

שלא יהיה חטא.

ואדם כזה,

אומר אור החיים הקדוש

בפרשת ויקרא,

אדם כי יקריב מכם קורבן לשם,

מן הבקר, מן הצאן,

אז כתוב שם, אדם כי יקריב מכם, מי שמקריב, מקרב,

יהודים שהתרחקו מהשם,

מקריב אותם לקדוש ברוך הוא, זה הקורבן הנבחר והנרצה לפניו.

ועליו נאמר, כל המזכה את הרבים אין חטא בעל ידו, שהוא לא צריך להקריב שום קורבן אחר,

לא קורבן חטאת ולא קורבן אשם.

הוא לא צריך לתת נדר ולא נדבה.

הקדוש ברוך הוא אומר, הקורבן הזה הכי רצוי לפניי ואין דומה לו.

אבל לא רבים זוכים לעשות את זה בכוח עצמם,

דהיינו שהם מסוגלים לקרב רחוקים.

היום בדורנו זה הרבה יותר קל, כי אם לוקחים קלטות ווידאו וסידי, או מפנים לאתרים, או מזמינים להרצאות,

אז יכולים לקרב יהודים לאביהם שבשמיים.

וכל אחד כזה יכול להיות בכלל אלה שנאמר עליהם, כל המזכה את הרבים אין חטא בעל ידו.

הפרינציפ לזה מוסבר בחכמים, זיכרונם לברכה.

מי שמזכה את הרבים,

אדם כזה מזכה את הרבים, מה יקרה אם הוא יחטא?

אם הוא יחטא ולא יחזור בתשובה, הוא יהיה בגיהינום.

אלה שהוא זיכה אותם יהיו בגן עדן.

והקדוש ברוך הוא לא רוצה שהתלמידים יהיו בגן עדן, והרב שלהם יהיה בגיהינום.

מה עושה הקדוש ברוך הוא? שומר עליו

שהוא לא יחטא כדי שהוא יהיה עם תלמידיו בגן עדן.

כתוב הפוך גם.

כל המחטיא את הרבים,

אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

אחד החטיא את הרבים, החטיא, החטיא, החטיא,

וגרם שהם יהיו בסוף בגיהינום.

אז מן השמיים לא עוזרים לו לחזור בתשובה,

כיוון שאז הוא יהיה בגן העדן והתלמידים שלו יהיו בגיהינום.

אז לא מספיקין בידו, לא עוזרים לו. אם הוא יתעורר מעצמו,

אז הוא יכול לחזור בתשובה, אבל קשה מאוד לחזור כשאין סיוע מן השמיים.

עצם זה שיהודים הגיעו לפה, לדוגמה, זה סיוע מן השמיים. לא כל אחד זוכה להגיע למקום שמדברים דברי תורה, ויש לו אפשרות לשאול שאלות, ויש לו אפשרות להבין.

לא כל אחד, יש כאלה שחיים פה בחיפה עשרות שנים, ואולי לא היו פעם בחיים שלהם בהרצאה תורנית.

מקרים כאלה מצויים לא רק בחיפה, גם במקומות אחרים.

ויש אנשים שמזדמנים פעם אחת, וזה מספיק להם לכל החיים, וכבר הם מבינים,

ומתרצים, ורוצים ללמוד, ורוצים להבין, ורוצים לברר,

וממשיכים הלאה, וזוכים.

אז זאת התשובה בכללותה,

וכל אחד יכול להיות מזכה הרבים על ידי שיזכה את האחרים, גם הם לזכות.

יהי רצון שכולם יזכו.

כן, פה היהודי, שורה שלישית.

כבוד ארץ, ערב טוב.

ערב טוב.

יש לי שתי שאלות שבאות למעשה מהמקרא,

ושאלה, הערה שבאה מאחד הקלטות של כבוד הרב ששמעתי.

על השתי שאלות שאני עומד לשאול כבר שאלתי מלומדים אחרים,

ואת התשובות שקיבלתי לא היו כל כך מצלצלות באוזני, כמו שהאם קיוויתי להיכנע.

השאלה הראשונה היא באיזה מציאות היינו נמצאים היום, כלומר, האנושות,

אם אבינו הראשון לא היה אוכל מעיזה דעת טוב ורע.

השאלה השנייה היא,

אנחנו רואים היום, בשנים האחרונות,

הרבה מקרים של גאולי עריות, אם זה אבא עם בת,

או זה סבא עם נכדה ואח עם אחות.

האם העניין הזה שבורא עולם

הביא לעולם, כמו שקודם הזכרת,

את האחיות יחד עם מלב וקין, וגם בני השבטים יפתחו גם עם האחיות שלהם,

האם על-ידי כך

לא נשרש בתוך הגנים שלנו, בתוכנו,

הרצון שאפשר גם לבוא

בעריות עם קרובי משפחה?

מזור היער.

העיירה באה, אני חושב שהזכרתי, מאחת הקלטות ששמעתי,

שפסלת את הפירוש של המקרא מקסוטו.

הזכרת שטוב יעשו אם ילמדו את רשי.

אבל כבוד הרב בטח יודע שבטח ממלכתי רגיל לא מלמדים את המקרא בפירוש של רשי,

ואני חושב שפרופסור קסוטו, עליו השלום,

מצא לי נכון, כי אני לא מצאתי שום דבר פסול שם,

אני נעזר גם בו,

וגם הבנים שלי נעזרו גם בקסוטו, וגם הנכדים שלי נעזרים בקסוטו.

יש פירושים שקסוטו נותן פירוש דווקא, משתמש לדברי חז'ל,

ובוודאי אם כבוד הרב עיין ועבר עליהם,

אפילו נקודות ציון של מקומות ברץ-ישראל, כפי שמופיעות במקרא,

מצוינות שם, כמו אצל רשי, לא מופיעות.

טוב,

שתי שאלות והערה.

שאלה ראשונה,

מה היה קורה אם חווה לא הייתה נכשלת בחטא?

מה היה קורה עם הדורות הבאים?

אם אדם הראשון וחווה לא היו חוטאים בחטא האכילה מעץ הדעת,

והיו שומרים את מצוות השם שלא לאכול מעץ הדעת,

והיו נמנעים מזה,

הם היו זוכים לעולם הבא,

ולא היו מתים לעולם.

בדיוק מה שיקרה איתנו,

לאחר ביאת גואל צדק,

לאחר

ימות משיח,

תחיית המתים והעולם החמישי שנקרא העולם הבא.

כל התיקון הארוך הזה של כששת אלפים שנה הוא לתקן את הפגם שהם עשו בזרעם אחריהם עד סוף הדורות,

והם היו עולים מייד

לבחינה הרמה והנשגבה שנקראת העולם הבא,

שהיא בחינת האין סוף של נצחיות ורוחניות וקרבת אלוקים

לאין שיעור.

זה היה קורה איתם כמו שעתיד לקרות איתנו

בביאת גואל צדק.

לעניין השני,

האם מה שאנחנו רואים כרגע,

שכמה אנשים סוטים מדרך הישר ועושים מעשים שלא ייעשו, האם זה תלוי בגנים?

לא.

זה תלוי בשבירת

המוסכמות המוסריות.

והירידה הרוחנית ודרכי המוסר וכל הפריצות

שניתנת להמונים בכל הכלים והמידיות

שבהם אנשים נחשפים לתאוות, תאוות, תאוות,

ממילא יש אנשים שאין להם שום מחסומים.

והאנשים האלה,

כיוון שבטבענו כולנו,

לא רק אלה שהם סוטים לצערנו הרב בצורה קיצונית,

כתוב שגזל ועריות נפשו של האדם מחמדתן,

זאת אומרת מחמדת אותם

בטבעו של אדם,

שהוא יזדקק למין השני כדי לקיים מצוות פרייה ורבייה, שהקדוש ברוך הוא לא ברא את העולם לתוהו,

אלא לשבט יצר את העולם.

אבל בגבולות שהקדוש ברוך הוא הגביל,

שאפילו בין בני הזוג יש גבולות מה כן ומה לא,

מה מותר ומה אסור ומתי.

אז כל שכן בריחוק שריחקה התורה ותיעבה מעשים שלא ייעשו,

רק שבירת המוסכמות,

כמו שרואים היום בכל מכל כול, לאו דווקא בתחום הזה, בהרבה תחומים,

אז רואים שהדבר הזה, אתה מבין, נפרץ.

יש סרטים, אתה יודע,

שרואים איך נשפכים המעיים ואיך הראש ניתז וכל מיני דברים כאלה. זה כלום, זה יותר אם זה משחק, רסק עגבניות.

אז יש עכשיו בחוץ לארץ סחר בקלטות שפשוט מאוד הולכים לאפריקה, לשבטים מסוימים,

משלמים לשבט מסוים כסף שיילחם בשבט שני,

ולשבט שני גם משלמים כסף שיילחם בשבט ההוא,

ויושבים ומצלמים מצב אמיתי,

איך הורגים ואיך שוחטים ואיך עושים את כל המעשים ומוכרים את הסרטים האלה.

נו, מה זה?

זה בגנים.

זה לא בגנים,

זו הידרדרות אנושית

לשפל המדרגה.

בגנים להיות כמו היטלר, יימח שמו וזכרו, זה בגנים, איזה גנים?

אלא מאי?

יש הידרדרות מוסרית,

וההידרדרות המוסרית מביאה עד לתוצאות הרות אסון, שאדם יכול להיות חיית אדם.

חיה טורפת

רק לצורך קיום,

ואלה,

לצורך הנאה.

לעניין ההערה,

לא, אני עושה בקשר לכך,

אנחנו מבינים שקין וער, וגם הבנות של השבטים,

ניתן להם האפשרות, נתנו להם את האפשרות גם מבחינת,

שהבוראי הסכים לכך.

מה שניתן בהיתר. ניתן.

אז זה נשרש בדורות הבאים, וזה יתעורר.

מה שניתן בהיתר לא גורם נזק.

ניתן לך אפשרות לאכול.

ניתן לך אפשרות לאכול.

אז זה אומר שאתה יכול לאכול, לאכול, לאכול, לאכול, לאכול, עד שתהיה חצי טון?

כשאתה רואה אחד שהולך והוא חצי טון,

מה אתה מבין?

שהוא נורמלי?

או שהוא בעל תאווה לאין שיעור?

מה אתה מבין?

בעל תאווה הוא אוכל. אבל ניתן לנו בגנים לאכול, אין פה מישהו שלא אוכל.

אז אמרו לאכול עד חצי טון.

זה בעל תאווה שסטה מדרך הישר.

הייתה תקופה כזאת, שנקראה הזלילה הגדולה, אתה יודע?

שהיו רומאים שבתקופה מסוימת היו אוכלים, אוכלים, אוכלים,

שובעים וזוללים,

גומרים,

חוץ מכבודכם, מכניסים אצבע מקיאים ומטעילים מחדש.

וכן, על זה הדרך. היו תקופות כאלה ברומא,

שאנשים הגיעו להידרדרות מוסרית כזאת באכילה,

לאו דווקא במה שאתה ציירת קודם.

נו, אז מה? זה בגנים.

כן, בגנים לאכול, אבל לאכול ככה?

אז זה לא תלוי בגנים.

זאת אומרת,

הדבר שבוצע בהסכמה של הבורא, זאת אומרת, לא היה פה עניין...

לא יכול לעשות... עניין שזה היה לדורות הבאים. דבר של היתר לא עושה קלקול.

לעניין ההערה לגבי קסוטו,

גם אני למדתי בית ספר חילוני בתל נורדוי בתל אביב,

וגם אני למדתי קסוטו.

אני לא אלאה אותך ולא אעריך,

אבל קסוטו לא כתב ברוח התורה, הוא מפרשיה,

ויש לי מכתבים,

כיוון שאני דיברתי פעם בעניין קסוטו, כמו שאתה שמעת, באחת הקלטות,

הוא היה מישהי איראני על זה.

אז שאלתי את גדולי הדור,

וכולם פסקו שהוא היה אפיקורוס וכופר.

ואני יכול להמציא את המכתבים, אם תרצה, תשאיר כתובת, אני אשלח לך את כולם.

אני גם ביררתי בוותיקן

מה היה מעשיו,

וכמו שנמסר לי מקרדינל בוותיקן,

שש שנים הוא היה בספרייה

של הוותיקן וכתב בשביל הנצרות.

וזה מבדיקה שאני עשיתי אישית על ידי אנשים שלי,

שמקורבים שם לאנשים שדיברתי עליהם.

אז מה לעשות? השאלה מה כתב.

יכול להיות שמה שכתב, תיקן אותם, דווקא עזר להם להבין את המקרא. לא חשוב, לא חשוב, תיקן או תיקן, ברוח

התורה ומפרשיה

הוא לא כתב.

כתב חלק מהדברים נכונים,

שכתובים במקומות אחרים.

הוא לא בדה את הכול מליבו,

אבל הוא כתב את זה ברוח אחרת, לא ברוח שלנו,

לא ברוח היהדות. כן, אבל בבתי ספר ויסודי ממלכתי,

כפי שכבוד הרב יודע, נכון, אני יודע מה לעשות. אין פירוש אחר, זה מה שיש להם.

בבית ספר ממלכתי אתה צריך להבין שם המצב גרוע ביותר, לא רוצים שידעו את הפירוש האמיתי.

בבית ספר חילוני

אתה יכול לשמוע לא פעם ולא פעמיים שהמורה תגיד

שרשי פה טעה.

כמו שנמסר לי מכמה תלמידים, רשי פה טעה.

תבין, רשי פה טעה.

אז מה נשאר?

נו, תודה רבה. תהיה בריא.

כן, הנה פה, שורה ראשונה כאן בצד.

בצד הזה גם מצביעים, אז תכף.

אה, הוא הורג על הקו. רק שנייה, שנייה.

יש שיחה מברזיל.

יהודי שלנו נמצא בכלא, קיבל 18 שנה.

רק שנייה.

הלא הוא.

שלום לך, כבוד הרב. אדוני נשכתי מדרזיל.

אני נמצא פה בבית האסורים בברזיל.

אני זוכר שהתקשרתי לפני כשנתיים אל כבודו,

וגם מצאנו ברכה דרך הצרפון, ולא זוכר אם אתה זוכר.

היית ברכב באותו זמן.

ואמרת שאתה נמצא שם בכלא עם שני חברים?

סליחה?

ואמרת שאתה נמצא בכלא עם שני חברים?

אנחנו נמצאים פה שישה ישראלים.

אה, שישה.

שישה ישראלים.

אנחנו נשמדנו פה כל השישה 18 שנה.

כן.

לא, זה אומר, אין הוכחות, אין כלום. אני לא רוצה להגיד לך שהשופט מתן פסוקים מהתנ״ך עלינו,

שאומר שדוד המלך אמר,

אדריכן בנתיב מצוותיך כי בו חפצתי, זה השופט התבצר, השופט הגוייפו אבוודיל,

ושפט אותנו ללא הוכחות מרובם 18 שנה כולם.

אני ממש אוהב אד השם.

אני כרגע, כיום כבר שלוש שנים פה נמצא,

הוא מתחזק מאוד וחזק.

אני מקווה שבעזרת העולם יעבור את זה.

יש לכם אפשרות של ערעור?

בוודאי, כן.

האמת היא שהיה לנו ערעור ראשוני.

שלושת השופטים אישרו שישאר 18, אנחנו נערים עכשיו בשלישית,

כי החוקים אצלם פה פעם ראשונה, בגללם שלא חופר,

אז צריכים להוריד לו משמעותית.

אז אנחנו מחכים עדיין, מחכים.

בעזרת השם, למי שיהיה בסדר.

עכשיו תגיד לי, השישה חבר'ה שומרים תורה ומצוות?

אני אגיד לך את האמת, כבוד הרב, אני לפני שלוש שנים,

לא יודעת מה זה תפילת המידע, אתה מבין? כיום אני מתפלל שלוש תפילות ביום, עושים מה שצריך, אוכל רק כשר,

אתה מבין?

ואני גאה, גאה לומר את זה, אתה מבין? איפה הייתי כל הזמן הזה?

איתנו שישה, כן.

אני התחזקתי עם הבחורים השניים שהיו אותי,

שלמדתי מהם, זאת אומרת, פה בבית-סוהר,

את ה... מה לעשות, איך להתפלל.

אנחנו שישה, חמישה שומרים טוב, ואחד קצת, לא שומר שבת, עדיין מאשר. אבל חמישה שומרים דוי טוב, טוב, זה שבת, זה... איפה אתה נמצא פה? אני לא נמצא איתם.

הם נמצאים במקום אחר, אני נמצא פה לבד.

אבל ברוך השם, אני שומר מה שצריך, יש לי כאן אוכל כשר,

אני מקבל, אני אוכל, זה...

שבת, זה שבת,

זה נמצא אולי בין הגויים, אתה מבין? הזר היחידי, אבל ברוך השם,

יש את התנאים פה לקיים את הדת, אתה מבין?

יש את התנאים באמת טובים לקיים את הדת.

שואל שאלה, אם אני אשלח לכם

וידאו או דיווידי, יש לכם אפשרות לראות שם?

לא, אין פה, אין פה, זה...

זה...

אביצובים זה לא...

אין כאן, אין דבר כזה, אין.

נכון, אבל יש, אתה מבין, זה נבצר מסוג של העולם השלישי, אתה מבין?

הבנתי.

אין לי תשובות, זהו. טוב, אני אברך אתכם בעזרת השם יתברך,

שהשם ירחם עליכם ויתיר אתכם ממאסרכם. מה השם?

יוסף מאיר בן מרים.

איך?

השם שלי יוסף מאיר בן מרים.

יוסף מאיר בן מרים,

השם יתיר אותך ממאסרך מהירה ויהפוך הכל לטובה,

וישבש דעתם של הגויים לשחרר אותך מהר,

מהר, מהר.

מהר.

רק רגע, יש פה,

הרבנית שלך נמצאת פה בקהל, אומרים לי.

איפה היא נמצאת?

איפה?

את אשתו?

לא.

את מוכנה בעזרת השם יתברך לקבל עלייך

כיסוי ראש בשביל

שיועיל לו להשתחרר מהר.

היא מוכנה, אשתך מוכנה, אשריך. יש לך אישה עם כתר.

אשטרייך ואשטרייך על כך.

אשטרייך ואשטרייך על כך.

כן, יש לך כמה מילים להגיד לאישה שמוכנה ללכת עם כיסוי ראש בשביל

שאתה תזכה לשחרור מהיר?

אני מעריך מאוד מאוד, אני יודע שהיא מתחזקת מאוד,

ואני יודע שהיא תעשה את זה כמו שצריך, אני יודע את זה.

בעזרת השם, אני מאמין שגם להשתחרר, נהיה סוג של אחר, יש בן אדם אחר לגמרי, אתה מבין?

בעזרת השם, הכל יהיה בסדר, אני מאמין. אני מאמין בקדוש ברוך הוא. אני מאמין ששמונה עשר שנה,

על השוש אנשים שזה פילקי, כי אני מומך, זה פילקי רגיל,

וכנראה אני משמיים, אתה מבין? אני רוצה רק לומר לך דבר אחד.

כן. זה דבר לא טבעי, זה דבר שניתן לי להתחזק יותר,

יותר, יותר, יותר.

אנחנו היינו צריכים להשתחרר,

המגבילת אמרה, אתם משתחררים, אין כלום, אין כלום.

חודשיים, אשתי בחודש התשיעי,

חודשיים לפני שאני משפט בכלל, אני צריך להשתחרר, היא יודעת.

היא קמה מחלום ברוכה, נסערת, נסערת, נסערת, נסערת, לא יכולה לישון,

מתקשרת אליי, ברוכה, אומרת לי, תשמע, יוסי, אני חלמתי. אני אומר לה, מה חלמתי?

אני אומר לה, היא אומרת לי, אני חלמתי, שש שטחים, אני קיליתי במשפט, שש שטחים קיבלתי 18. זה לא, זה שטויות, אני משתחררר.

ובאמת זה קרה, אתה מבין? אז אני חושב שזה דבר משמים, או הדבר שאני עשיתי,

הוא דבר שאני צריך לתקן, או אנחנו, שישה פה צריכים לתקן,

ואני מאמין בזה, ובגלל זה אני חזק.

אבל דבר שקרה חלק מהנבואה,

אחד מ-60 דרגות הנבואה, זה חלום, אני יודע.

ואני מאמין בקדוש ברוך הוא שיסענו את הדברים בטובה.

השם יעזור לך שתשתחרר מהר, תשמע ברכה של אשתך, שמברכת ברכת שאחיינו.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם,

אשר שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן עובר. אמן.

אמן. הצלחת לשמוע את הברכה?

כן, הצלחתי.

יהי רצון שאתה תזכה לברך שאחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה כשתיפגש איתה מהר.

אמן ואמן.

אמן.

שיהיו לך בשורות טובות,

ואני רוצה במעמד זה לברך את האבא של הגברת

מרדכי כהן בן מרסל,

לרפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל. מהרה.

כן. רפואה שלמה.

יישר כוח.

דרישת שלום לכל היהודים הנחמדים שנמצאים איתך,

ויהי רצון שתשובו מהרה לארץ הקודש. בריאים ושלמים ושומרים תורה ומצוות.

תהיה בריא מותה. כל טו.

תודה רבה, גברתי. כל טו.

משהו.

כן,

בבקשה.

שלום, כבוד הרב.

רציתי להגיד לך שהמשפחה שלי היא הייתה בדיוק כמו התשדיר הזה של שינוי.

בדיוק אנחנו גדלנו על זה.

אנחנו לא ידענו על זה דתיים,

רק גרמו לנו לשנוא אותם.

עד שההורים שלי התחילו לשמוע הרצאות שלך,

והתחילו להתחזק, וכל המשפחה שלנו התחזקה, והיינו בהרצאה שלך בשנה שעברה בעכו,

ומאז ההורים שלי ממש חזרו בתשובה, התחילו לשמור שבת.

ואני נכנסתי לבית-ספר חרדי בתהילה, יש פה כמה בנות שלמדו איתי,

בגלל שזה היה עומס בשבילי יותר מדי.

אני לא הייתי מסוגלת,

אני אוהבת ללכת עם שר פזור,

והיו הרבה דברים שהיה לי קשה לקבל,

אז אני התרחקתי, ועכשיו אני עומדת בבית-ספר חילוני רגיל בפנימייה,

ויש לנו הרבה ויכוחים בבית,

הרבה מאוד,

אני לא שומרת שבת, ורציתי לשאול אם זה שאני, כאילו, אני יודעת, אני יודעת בדיוק מה צריך לעשות,

אני יודעת את התפילות, אני יודעת את כל הדברים שאתה אומר על החלקיקים, והכול אני יודעת,

אבל זה אומר שאני אגיע לגיהנום אם אני לא מקיימת את זה?

קודם כול, אני מאחל לך שתגיעי לגן עדן.

ודבר שני, אני יכול לעזור לך

שגם בעולם הזה, עכשיו תרגישי גן עדן.

אני יכול לסדר לך, בעזרת השם, ללכת

למדרשייה בירושלים, במקום טוב,

עם בנות כשרות, צדיקות.

האווירה עוזרת,

בגלל שאת נמצאת בלחץ חברתי, ונמצאת בחברה

שרק את היית צריכה להתמודד לבד,

וכולם שאלו אותך שאלות, והשאלות האלה היו קצת נוקבות.

וזה קצת מפריע כל הזמן להסביר ולהתנצל למה כן, ולמה לא, ולמה מותר, ולמה אסור,

וכאילו את מפסידה, ואחרות נהנות, וכולי וכולי. אז זה קשה מאוד. נכון, זה לא רק לך קשה, זה גם לגברים קשה,

לכולם קשה.

אבל אם בן אדם רוצה,

אז הוא פשוט ניגש לסביבה תומכת, ואוהבת, ואוהדת, ועוזרת,

ושם יותר קל. כל מה שצריכה לעבור שנה בסך הכול,

כשאת עומדת בזכות עצמך,

ואת כבר עומדת על דעתך,

אחר כך זה לא בעיה כבר, את תעני לכולם שאלות ותשובות.

כמו הבחורצ'יק הנחמד פה,

שאפילו שהוא רוצה לטוס בחלל או באין סוף,

הוא עונה לכולם,

וחבל על הזמן, הוא שולח את כולם לגן חיות.

אותו דבר, אם תרצי,

יש מי שיעזור לך.

כן, אבל אני חושבת שאם נגיד אני אהיה דתייה, אם אני אהיה דתייה,

אז אני אצטרך להיות בבית כל היום לגבי ילדים. מה פתאום? מה פתאום? מה פתאום?

הנה, אני שולח אותך לירושלים,

לא לבית בכלל.

בירושלים יש שם את הכותל המערבי, ויש רחובות, משהו, אנשים באים מכל העולם, משלמים כרטיסי טיסה.

ואני שולח אותך,

תקתק,

ויהיו לך שם חברות טובות, ואני מכיר את המחנכות שם, משהו עולמי.

וזו חברה פתוחה, לא סגורה.

זאת אומרת, נמצאת במסגרת, רוצה לצאת, להיכנס, אף אחד לא מחזיק אותך.

זה לא כמו בית ספר.

את צריכה לשבת בשיעור,

ואם את לא יוצאת בשיעור, כותבים לך פתק?

לא.

ידריכו אותך, יעזרו לך כמה שתרצי. תרצי לקום וללכת הביתה, ייתנו לך ללכת הביתה. תרצי לחזור, תעזרי, אף אחד לא מחזיק אותך.

זה מיוחד, מסגרת מיוחדת

למי שרוצה באמת להכיר ולהתחזק.

זו לא מסגרת מחייבת,

זו מסגרת שעוזרת.

זה כמו שאת רוצה ללכת, לדוגמה, למכון,

ואת רוצה להתאמן.

את רוצה, את באה, את לא רוצה, את לא באה.

אף אחד לא מחייב אותך להיות.

אם את רוצה, אפשר לסדר שתנסי יום,

יומיים, שבוע, שבת, לא משנה, כמה שתרצי.

אף אחד לא יחייב אותך כלום.

אבל כשתראי עשרות,

עשרות של בחורות בנות גילך

שנמצאות שם

והן מאושרות,

אני חושב שזה ייתן לך תמיכה.

בפנימיות שלך אני יודע שאת בוכה, את רוצה להיות כזאת.

אבל בחיצוניות קשה לך להתמודד עם החברה, נכון? החברה מלחיצה.

אז אם תרצי,

תפני לשופר

03-6-7-7-7-7-7-9 ותבקשי את רחל,

והיא תדריך אותך ותכוון אותך ותעזור לך וכל מה שתרצי.

תודה רבה.

סליחה, אני אימא שלה.

רגע, רגע, אימא, אימא רוצה לדבר, רק רגע.

אבל רגע, רגע.

שנה שעברה, כשהיינו בהרצאה שלך, זה היה בדיוק לפני שנה, במרץ,

היא התקדמה ביחד איתי,

ואפילו הייתה קצת יותר מתקדמת.

והוצאנו אותה מבית ספר חילוני והכנסנו אותה לבית ספר דתי-חרדי,

על פי בקשתה,

ובגלל שזה היה יותר מדי קיצוני, עכשיו היא הלכה לכיוון השני בקיצוניות.

והיום היא לא מוכנה לשמוע לא על תפילות וכו' וכו'. מה את מדברת? היא מוכנה מועדך? היא אפילו שואלת. זה שהיא פה זה כבר התקדמות.

מה הפרוש? היא רוצה, היא רוצה.

תראה, נמצאת... היא רק צריכה להחליט, זה הכול.

היום היא נמצאת בפרשת דרכים,

היא בכיתה י' ועם בגרות בפתח ואי אפשר לשחק משחקים, זה בכל זאת...

אני אגיד לך דבר אחד, אסור להלחיץ אותה.

נכון. צריך לתת לה את הזמן שלה, מתי שהיא תחליט, היום, מחר, עוד שבוע, שמע, מתי שהיא תרצה.

תאמיני לי, תעשה את זה וב...

כיף

והיא תלך עם זה, היא תזרום.

אם נעמוד לידה ונגיד לה, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נקבל את ההפוך.

לא, אנחנו לא עושים את זה. מספיק יצר הרע דוחף אותה לאן שדוחף, כשהיא תבין שהוא מפיל אותה בפח,

היא תיתן לו סטירה,

היא תשאיר אותו לבד מאחורה והיא תלך, תגיד לו, חפש אותי.

מקווה. תני לה את ההזדמנות.

יש פה את אימא שלי,

אימא שלי. מה זה? מה הולך פה?

תראה, משנה שעברה שהתחלנו להתקדם, כבר כל המשפחה מתקדמת,

ואימא שלי הכופרת.

הס ושלום, הס ושלום.

עצם זה שהיא פה,

ובזמן האחרון היא התחילה להקשיב לקלטות שלך והיא התחילה להתפלל.

אפילו שלוש תפילות, אפילו שהיא לא מוכחה. וואי וואי וואי,

כמעט יותר ממני.

אם אפשר לתת לה ברכה לפרנסה ולזיווג, היא גרושה.

כן, בבקשה, בשמחה. מה השם?

ברכה, בת סוניה.

ברכה, בת סוניה.

תזכה לשוב בתשובה שלמה אמיתית בשמחה,

פרנסה בשפע,

בריאות,

ותזכה לראות את כל משפחתה זוכים לגן עדן, בעולם הזה ולעולם הבא.

אמן.

כן, שמה, הנה, יש שמה עוד אימא.

טוב,

קודם כול אני רוצה ללימוד.

עם איזה שיר אנחנו פותחים?

עם שיר לא, עם שאלה כן, אם אתה יותר יהודי ממני.

אוקיי.

כן, מה ההבדל ביני לבינך?

לי יש פאות ולך יש קוקו.

אם אני אהפוך את הראש, גם לי יהיה פאות.

נכון.

וזקן. אבל בינתיים הראש הפוך.

איך?

בינתיים הראש הפוך, צריך להיות זקן. שלי, השאר שלך הפוך.

אה, הבנתי.

מה השאלה שלך באמת?

כן, אם אתה יותר יהודי ממני.

לא.

אם נולדת לאימא יהודייה, אתה יהודי כמוני.

כן? זה ההבדל?

לא, אין הבדל.

כי איזה רב הסביר לי שמי שמתפלל יותר הוא יותר יהודי, יותר חזק.

לא.

הוא פשוט מאוד מקיים את היהדות יותר.

אותו רב נמצא כאן.

לא חשוב. במקרה. הנה, הם מרים יד.

אמרת לי, מי שמתפלל יותר הוא יותר יהודי. לא.

יהדות יותר.

יותר יהדות. אבל בוא אני אסביר לך רק רגע. בוא תקשיב.

כן. אתה אזרח ישראלי?

לפעמים.

מה זה לפעמים?

גם עם זה יש לך בעיות.

איך?

אני אזרח ישראלי, אתה אזרח ישראלי. תגיד לי, מי אזרח יותר ישראלי?

תשאל את הרב אהרון. איך הוא? הרב אהרון. לא, לא. הוא שייך ליהדות. אתה שייך לישראלים.

אתה קצת עזרת לו לתקן מי שיותר מתפלל הוא יותר יהודי. ככה. בוא, מי ששומר יותר את חוקי המדינה,

אומרים שהוא אזרח ישראלי יותר טוב.

למה זה תלוי בשמירת החוקים? מה פתאום?

אני נולדתי פה בישראל.

אני אזרח ישראלי. גם אם אני עבריין,

אני אזרח ישראלי.

אבל מי אזרח ישראלי יותר טוב?

למה הסתברת על צ'איצ'י קבלה?

מה פירוש?

אתה יודע, צחקת עליו באינטרנט, צ'איצ'י קבלה?

רק דתיים לומדים קבלה?

אתה אצלו? אתה אצלו? איך?

אתה משתתף אצלו?

כנראה.

כן? כן. אתה מכיר אותו?

כמעט.

אז בוא אני אסביר לך. כן, למה אתה צוחק עליו? למה אתה חושב שהוא לא צוחק עליך? אני אגיד לך. משום שקבלה... מה ההבדל בינך לבינו?

אני אסביר לך. אוקיי. משום שקבלה זה חלק,

חלק מן התורה,

כן. וחלק... ורק דתיים לומדים?

מה?

רק דתיים לומדים קבלה?

לא, יכולים ללמוד כולם. השאלה מה הם מבינים.

זה כמו שתיתן למישהו

שהוא בור ועם הארץ

ללמוד כימיה.

לא שכנעת אותי.

לא צריך לשכנע, אני קבעתי רק עומדה. אני גם באתי לכאן ו... אני שואל אותך שאלה, אתה... ואני מרגיש שבאתי לתעמולת בחירות, לא ל...

כן?

נכון, אני באמת מצדד שכולם יבחרו בקדוש ברוך הוא.

אה, אוקיי.

ולא רק שיבחרו בקדוש ברוך הוא,

אני גם אומר שאני לא בוחר.

אז איך אני מצדד בתעמולת בחירות?

ראינו על המסכים.

מה ראית?

מה ראיתי?

בייניש אמרה להצביע ש״ס?

זה תעמולה בעקיפין, ככה.

אה, בעקיפין?

כן, זה חרטק. אז אני גם הבאתי את הבחורה הזאת, בטח, שאלה על גן עדן, לא? נו.

כן? ואת זה שאל גם על האינסוף.

ואני שתלתי את הקהל, אתה יודע, ותכננתי גם עם כולם שישימו ציציות, ואני לא מגלה לכולם שאמרתי לך גם לבוא ולהפריע קצת.

אבל אתה אוהב קהל, אה?

טוב, אתה רוצה שאני אעלה לשים טלית?

אם אתה רוצה, אפילו לגזור את הקוקו.

הלכה קוקו! הלכה קוקו!

אין!

לא, לא, רגע.

תן לי רגע לדבר עם ה...

תן לי רגע לראות את היהודי, תן לו לדבר.

עזבו אותו, תנו לו... סליחה, מתוק.

ארנון, ארנון,

הוא גידל... סליחה, מתוק.

אני מחזיר לך את המיקרופון והולך לטייצ'יקה בלה.

אשריך, אשריך, תהיה בריא.

תזכה, בעזרת השם יתברח, לשוב בתשובה שלמה.

ביי!

כן.

כבוד הרב, יש פה כמה אנשים מטירה,

שמוכנים לקחת על עצמם פציצית

ולמען יוסי מאיר, שישתחרר מהר.

בבקשה.

איפה החברים?

הבנתי גם שהבן של הבחורצ'יק הזה מטייצ'יק נמצא פה. איפה הוא?

איפה הבן החמוד?

זה אתה שעומד שם?

תרים את היד מתוק?

איזה צדיק, איזה צדיק.

אשריך.

תדע לך,

אם אתה נהיית צדיק כזה,

הפרי לא נופל רחוק מעץ. אבא שלך כנראה עם שורש טוב.

אבל בעזר השם, מתישהו יעזוב את הטייצ'י,

הוא יחזור בתשובה.

איפה הבחורים?

בואו,

תנו להם מוזיקה.

מיקרופון.

רק על אבינו,

רק על אבינו,

כן, מי שרוצה לשפוד במצוות ציצית יכול לקבל.

רגע, אנחנו לא סיימנו, לא סיימנו.

לא סיימנו.

קודם כול, יהודים יקרים.

הערב הזה נתרם

על ידי היהודי שבירכנו בהתחלה ולא הזכרנו את שמו,

אבל יש פה יהודי תושב חיפה שעזר לארגן את הערב הזה פה,

ארנון כץ,

שמברך אותו על כל הטרחה ועל כל הזכויות שהוא זכה.

למי שלא יודע, היהודי הזה מככב בקלטת שנקראת

תנסו

ותטעמו.

כן, בכבוד.

תראו כמה יהודים יקרים.

רוצים

להתקרב לשם. יש קוקו?

יש קוקו?

חזק וברור.

מוזיקה.

אין לנו על מי להישאן אין לנו על מי להישאהן

אלו אלו אלו אלו אלו אלו בן שבאסור מים

או-הו-הו-הו-הו שבא שמה אימו רק על אבינו

או-הו-הו רק על אבינו או-הו-הו-הו שבא שמה אימו

יהודי יקר, יהודייה יקרה,

הוצגה בפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה,

הינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

או לטלפן ל-03-677779.

וגם לפקסס ל-03-5743073.

כתובתנו באינטרנט www.sofar.net

ברשותנו מלאי קלטות וידאו, אודיו ודיסקים למחשב בכל הנושאים.

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת,

מחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.