ירושלים - מה כוחו של כל יהודי?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו וברחמיו ירוויח.

הערב יהיה להגנה והצלה מעולה, גשמית ורוחנית,

לאיתמר בן רונית.

תומר בן שמחה יזכה ללב שומע ומבין, להבחין בין טוב לרע.

הערב גם לעילוי נשמעת, טהורים וחמים, נוחתם עדן.

שומעים?

שומעים?

שומעים?

שומעים?

עכשיו שומעים.

ויאמר יוסף אל אחד,

אני יוסף,

העוד אבי חי,

ולא יכלו אחיו לענות אותו,

כי נבהלו מפניו.

ביום ראשון נתנו הרצאה בנושא הזה מורחבת.

אנחנו מסתכלים היום מזווית אחרת.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה, אוי לנו מיום הדין,

אוי לנו מיום התוכחה,

יוסף קטנן של שבטים היה,

ולא יכלו אחיו לעמוד מפני תוכחתו.

קל וחומר כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח לכל אחד ואחד לפי מה שהוא,

על אחת כמה וכמה.

נבין את הקטע קודם.

חכמים, זיכרונם לברכה, מזהירים אותנו ואומרים לנו, אוי לנו, לנו, אנחנו אלה שיושבים פה ושומעים גם לא מפה,

אוי לנו מיום הדין, יהיה יום דין. אנחנו נגיע למעלה ויהיה דין.

אז אוי לנו מיום הדין, ואוי לנו מיום התוכחה.

היה ראוי להגיד קודם כל אוי מיום התוכחה, ואחר כך מהדין,

כי קודם שומעים את ההוכחות והעובדות, ואחר כך דין, אבל זה כבר...

הסברנו טוב-טוב ביום ראשון.

ולמה אוי לנו?

כי האחים היו בטוחים במאה אחוז בצדקת דינם,

שהם דנו את יוסף להריגה ואחר כך למכירה לעבד,

בדין רודף, ולא ניכנס לכל הפרטים כרגע.

אבל יוסף הוא היה האח הקטן,

קטנן של שבטים.

וכשהוא אמר שתי מילים, אני יוסף, לא יכלו לעמוד מפני תוכחתו.

פרחה נשמתן.

אז אם אני יוסף,

שתי מילים גילו להם את הטעות שהם חיו בה 22 שנה?

ומדובר על השבטים הקדושים,

צדיקי העליון.

אז קל וחומר כשיבוא הקדוש ברוך הוא

ויוכיח כל אחד באחד מאיתנו על כל המעשים שלנו

בעולם הזה,

ועוד ידון אותנו ויוכיח אותנו לפי מה שהוא,

כל אחד לפי מה שראוי שיהיה.

אז על אחת כמה וכמה כמה היום הדין הזה יהיה נורא.

עכשיו,

אם נצייר אדם מדורנו

שהיה נוכח

בשעה שהתוודע יוסף לאחיו,

והיה רואה את זה לא סרט במציאות.

נגיד היו מראים לנו עכשיו באמת איך זה היה.

ודאי שהיה מתפעל מזה מאוד, והיה מוריד דבעות בהתרגשות,

איך הוא מתוודע לאחיו וכו'.

וההתפעלות וההשתוממות היו על המראה הנורא הזה,

לא היה פג ממנו.

והיה רץ מהר לביתו ומספר לאשתו ולכל הקרובים.

מה הוא ראה בעיניים?

שעשרים ושתיים שנה טעו האחים, וכשהוא אמר להם שתי מילים, אני אוסף,

נבהלו ופרחה נשמתם,

כי הם הבינו את הטעות של החיים שלהם, מה הם עשו?

ובסופו של דבר,

מה היה קורה אחרי כל ההתפעלות של בן דורנו, אם היה רואה את זה?

היה הולך לשכב במיטה, לישן שינה מתוקה.

זהו.

חוויות, יש חוויות בחיים שעוברים, מתפעלים, מספרים,

ואחר כך יש חוויות חדשות, אחרות, וזהו, והכל נשכח.

אבל בואו נראה איך חכמים זיכרונם לברכה ראו את הדברים בעיניהם הקדושות.

כשהם ראו את העובדה הזאת לפי הפסוקים, מה שקרה שמה,

תכף הם יזדעזעו,

ונפחדו על נפשם,

בתביעה נשגבה,

ונמס כל לב כשהכריזו,

אוי לנו מיום הדין,

אוי לנו מיום התורה. מי אמרו את זה? תנאים.

אז אם הם אומרים על עצמם, אוי לנו מיום הדין, מה אנחנו, אנחנו בדור הזה?

כי הם ישר קלטו שאפשר לחיות בטעות כל החיים, כל החיים.

רבי יוחנן, לפני שנפטר,

בכה, אמר,

איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי.

לגיהנום, לגן עדן,

איני יודע.

מה זה איני יודע? לא השאיר דבר שהוא לא למד,

לא היה דבר אחד שהוא לא הבין, לא דבר אחד שהוא לא השכיל.

הכל הוא ידע, הכל הוא קיים.

והוא אומר,

ואני לא יודע באיזה דרך.

אם אתה עומד לפני מלך בשר ודם,

אפילו אם הוא גוזר עליך מוות,

נו, אבל יש עולם הבא.

אז אתה רק יוצא מפה, הוא הולך לעולם הבא, לגן עדן, מה הבעיה? אז הוא גזר מוות, אז מה?

אבל אם בורא עולם גוזר על בן אדם מוות, זה לנצח.

רחמנא ליצלן.

אז מה יהיה מיום הדין?

ישר הם הבינו חכמים, ישר.

ורואים את המרחק מן הקצה לקצה בין אדם שהוא הדיוט,

הדיוט זה אדם פשוט,

שרואה איזה דבר חידוש,

מתפעל מאוד ומתלהב,

לעומת חכם אמיתי שרואה חידוש.

למה זה דומה?

יש תערוכה.

בתערוכה מציגים

מכונית נפלאה,

שגם

אדם פשוט שרואה אותה מתפעל מהמכונית.

אבל אחרי זה,

לא יותר.

אחרי זה נשכח ממנו הכול.

אבל באותה תערוכה היה אומן

ומכונאי

מעולה

הוא לא ינום ולא ישקוט

עד שיעמוד על אמיתתה של כל המכונית

וידע כל גלגל וכל מסמר

מה הפעולה ומה המטרה וכדומה.

כל אומן,

כשהוא נתקל

בדבר שהוא מהמקצוע שלו,

הוא בוחן אותו. נגיד,

ייכנס לפה עכשיו חייט,

הוא יסתכל לכולם בבגדים.

ייכנס נגר, הוא יסתכל על הכיסאות.

ייכנס רפד, הוא יסתכל על הריפוד.

ייכנס צלם, הוא יסתכל על המצלמות.

כל אחד מסתכל.

הדיוט על מה מסתכל?

סתם כללית.

אולם, היה אולם, כן.

היה אולם, כן, היו אנשים.

אתה יכול לתאר לי את הכיסא?

לא זוכר.

איזה צבע היה ריפוד?

נדמה לי, נדמה לי, משהו כהה כזה.

נדמה לי.

אתה ראית את הבגדים עליו שוב? לא יודע, היו חלק הם מחילים, חלק בלי, חלק בלי.

אבל אם תשאל אומן,

הוא כל התחום שלו, הוא מפרק אותו.

מה זה חכם?

חכם זה רב אומן.

הוא על הכל מסתכל, הכל הוא בודק, הכל הוא בוחן,

הכל הוא משכיל,

הכל הוא מסיק מסקנות,

הוא מיד מעבד את כל הנתונים וההשלכות,

והכל עד סוף הדורות.

לא על אחרים.

מה זה נוגע אליו?

המהר״ל מפראג אומר שאם אתה עובר ליד בן אדם

ושמעת שניים מדברים,

שמעת איזה משפט.

אם שמעת את המשפט, יש לו קשר אליך.

אין דבר כזה שראית משהו סתם.

שמעת משהו?

סתם.

משמיעים לך, מן השמיים דואגים שתעבור בדיוק בקטע שיגידו את המשפט.

חכם,

בשבילו זה כמו בת קול.

כאילו השמיעו לו מן השמיים את הדבר,

אם הוא תופס את הקטע ואומר, מה זה קשור אליי? למה ישמעו לי? וזה פה ושם הוא יעבד את זה. הוא יכול להגיד על מסקנות.

זאת אומרת, חכם רואה את הדברים לעומק,

לא שטחי.

כך הדבר כשמעיינים בתורה הקדושה.

אדם הדיוט שלומד תורה,

גם אחרי העיון שלו שהוא מעיין,

הוא יוציא את כל רוחו והתפעלותו ברגע אחד, ודי לו.

אבל החכם יודע שזו התכלית.

התכלית זה ללמד את עצמו מן התורה.

ולכן,

הוא מבין איך להשתמש בהתפעלות

וללמוד מכל דבר בתורה הקדושה

את דרכי חייו האמיתיים שהם חיי הנצח.

וכך אמרו חכמים זיכרונם לברכה במסכת יבמות,

דף קט,

האומר אין לו אלא תורה?

אף תורה אין לו.

אפילו תורה אין לו.

אם אחד אומר, אני עזב, אני יושב, לומד תורה.

כלומר, מי שאינו לומד מהתורה את דרכי החיים ללכת בהן,

הרי אפילו תורה אין לו.

שלא למד כלום

ולריק יגע.

תורה זה לא חוכמה,

זה לא מדע,

זה לא מקצוע באוניברסיטה.

זה לא בשביל לקבל תעודה ואחר כך להתפרנס.

זה בשביל לדעת, תורה זה הוראה איך חיים.

כי הם חיינו ואורך ימינו בעולם הזה ולעולם הבא.

זה נקרא חכם, שלומד על מנת לקיים הכול.

לא לומד על מנת לדעת.

והנה יוסף

היה קטן של שבטים,

והאחים שלו היו גיבורי רוח.

וכאשר הם ראו את המציאות

שדרכם לא הייתה נכונה,

התברר להם,

הם לא האמינו.

המלוך תמלוך עלינו?

אם משול תמשול בנו?

זה לא ייתכן.

ופתאום רואים שהנה, החלומות התקיימו.

הנה הוא המלך של מצרים.

פתאום הם קולטים את התמונה שהם חיו בטעות.

אז הם נבהלו כל כך שבטלה אצלם כל המציאות.

מזה למדו חכמים, זיכרונם דרכה, לעצמם.

קל וחומר.

אם יוסף קטן של שבטים

לא יכלו איך אב לעמוד מפני התוכחה שלו,

באיזה תוכחה הוא אמר להם, יוסף?

מה, הוא צעק עליהם?

ביזה אותם?

מה אמר להם?

אדרבה,

קרב אותם,

ניחם אותם, אל תעצבו.

השם שלחני למחיה, זה לא אתם, הכל בסדר,

לא קרה כלום, הכל לטובה.

זה תוכחה?

זה לא תוכחה.

אבל עצם הדבר, שהוא התוודה עליהם ואמר אני יוסף.

אשר מכרתם אותי מצרימה.

אתם מכרתם אותי מצרימה.

וואו.

פתאום הם תפסו את התוכחה הנוראה.

וראו במו עיניהם סתירה לכל 22 שנה.

הרי כל ראש שנה אנחנו מתבקשים לעשות תשובה, נכון?

ולהרהר על כל מה שעשינו, אם צריך לתקן משהו,

אם צריך לבקש מחילה,

אם צריך לעשות משהו.

ודאי שהשבטים עשו ככה כל שנה.

בוודאי שהדבר שהכי בחנו אותו כל פעם מחדש.

האם הדין שהם הוציאו על אחיהם הקטן, יוסף,

היה דין אמת?

וכל פעם חזרו ובחנו וכולם בהסכמה גמורה שאין שום פקפוק על הפסק דין שלהם שדנו אותו כדין רודף שחייב מיתה.

והם עוד עשו לו הנחה.

במקום להרוג אותו ממש, מכרו אותו לאמת, עשו לו הנחה.

אז מה, הם לא בסדר?

מצוין.

ופתאום מתברר שהכל היה טעות.

כי הכל התחיל מהקנאה

שהובילה לשנאה.

המלוך תמלוך עלינו.

יבא ביי. נו בטח.

בא אח קטן.

ופתאום אומר, אתם יודעים מה חלמתי?

שאני אלומה, ואתם גם אלומות,

ואתם משתחווים לאלומותי,

וכל מיני חלומות כאלה, כאילו הוא שולט עליהם, מנהיג אותם, מה, מה הולך פה? וגם אבא, וגם אמא,

וכולם משתחווים לי.

וואו, מה זה?

מה זה? בימינו מה הם אומרים? מתחרבן? מה קרה לו?

עוד חלום!

שומעים שהוא הלך להגיד לאבא, ויאבד דיבתם רעה אליו יהיהם?

מה לא?

מה הוא עושה?

מה הוא מוכר אותנו?

והם פסקו את הדין.

מה, אתה רוצה להרחיק אותנו מהאבא?

אתה רוצה שאנחנו נפסיד את העולם הבא? אתה רוצה רק אתה להיות איתו?

כמו יצחק, כמו יעקב?

ואנחנו לא?

מה אנחנו ישמעאל עשיו?

דנו את הדין.

ודנו אותו למידה.

ופתאום מתברר להם שהם עומדים,

משתחווים למלך מצרים שהוא יוסף אחיהם ונתקיימו כל דבריו.

איך קראו לו?

בעל החלומות הלזה.

היו מסתלבטים עליו, לא יכולים לקרוא לו בשם אפילו, קראו לו.

בעל החלומות הלזה.

ולא יכלו לדברו לשלום.

ופתאום התברר, הוא צודק, 100%. כן, האח הקטן הוא מלך עליכם.

התברר להם שהם טעו בכל.

וממילא הזדקר לעיניהם

כל המורא הגדול שעבר עליהם במשך 22 שנה.

מתחילת המכירה עד עכשיו

הכל חוזר להם? הכל הסרט חוזר בחזרה.

ואיך הם מכרו?

ואיך טבלו את הכותונת בדם?

ואיך אמרו לאבא על יעקב הקרנה הכתונת בנך היא זו?

ושמעו את הבחיות של אבא כשהוא קורע את הבגדים.

והם בטוחים שהם צודקים היו.

עכשיו תחשוב איזה כאב לב.

22 שנה עינו את אבא שלהם.

בטעות.

אבל הם הושיבו בדין.

והם פסקו דין.

והם התענו לפני שהם גמרו את הדין.

כמו סנהדרין,

שדנים דיני נפשות,

מתענים.

והם גם החרימו כל מי שיספר לאבא.

ושיתפו את הקדוש ברוך הוא עשירי.

והם ראו שהשכינה עימהם.

ופתאום התהפך הכול מן הקצה אל הקצה.

אני יוסף

גילה להם

שלא היה פה משפט

אלא שנאה שקלקלה את השורה.

ומצאו את עצמם חייבים בכול,

באשמים בכול.

מהמראה הנורא הזה התכווץ הלב שלהם.

נפלו בפחד וברעדה

על מכרם בכסף צדיק

ואביון בעבור נעליים.

כתוב בפרקי דרבי לעזר שהם קנו נעליים בכסף שהם קיבלו כשמכרו אותו לערב.

ומעתה

נצא ונלמד

אם יוסף הקטן של השבטים היה

ולא יכלו אחיו לעמוד מפני תוכחתו זו,

רק טעות אחת הייתה להם בחיים. זאת.

טעות אחת בכל החיים.

אחת אבל.

ולא יכלו לעמוד בתוך אחת.

כשיבוא הקדוש ברוך הוא

ויוכיח כל אחד ואחד, זה לא דבר אחד שהוא יתפוס אותנו שלא היינו בסדר או טעינו.

אם אומר הרמב״ם

בסוף מכות על הגויים,

אומר הרמב״ם

שאם אדם יקיים מצווה אחת לשמה כל ימי חייו, במשך כל ימי חייו, חי שמונים שנה וקיים רק מצווה

אחת לשמה לגמרי, שהיא נקייה מכל חשבון אינטרסנטי, מכל אגו, מכל... והוא קיים אותה רק לשם השם אמיתי אמיתי ובין העולם הבא.

אחת, אחת, אחת, אחת, אחת.

זאת אומרת זה לא כל כך קל לעשות אפילו מצווה, כבר אתה עושה אותה שהיא תהיה כמו שצריך.

כל שכן, מה שאתה לא עושה כמו שצריך.

אז אנחנו צריכים לעמוד מול הבורא והוא בוחן

כל דבר ודבר.

אחת לאחת למצוא חשבון, אומר שלמה המלך.

אין דבר נעלם ממך

ואין נסתר מנגד עיניך.

בוחן לבבות וכליות.

רבות מחשבות בלב איש.

הכליות יועצות.

מה היה לך בפנים, הוא יגיד.

לא מה אמרת בחוץ.

לא מה עשית.

זה עשית כלפי אנשים.

אבל אני יודע מה היה לך בלב.

אני יודע מה עבר לך במחשבה.

אני יודע מה חשבת על ההוא כשאתה מדבר עליו ואיתו כאילו אתה איתו במאה אחוז. אני, אני יודע.

אני גם מראה לך את זה בסרט,

שרואים את המחשבות בדיוק.

כן, כן, כן.

וואו, וואו, וואו. רעדו חכמים רק כששמעו וקראו את הפסוקים.

הרי כל דרך,

איש

ישר בעיניו. כל אחד חושב שהוא חי נכון, שהוא עושה את המקסימום.

מה אתה רוצה? אתה יודע מה אני מקריב? מה אני עושה? אתה יודע מי אני? אתה יודע מה אני? אתה יודע כמה זה היה קשה לי וכמה אני עושה.

כל איש הולך בדרך שהוא הולך וחושב

שמה שהוא עושה זה ישר ואין שום בעיה.

נמצא אדם חי כל ימיו וחושב בנפשו

שהוא צדיק בדינו.

אני שמעתי הרבה אנשים בהרצאות אומרים,

הלוואי וכולם היו כמוני. תאמין, אם היו כולם כמוני, היה במשיח.

אז אני אמרתי להם, בגללך הוא לא בא.

טוב,

באדם,

תשאל אותו מי אתה,

ימנה לך את כל השבחים,

את כל המעלות שלו, יספור לך את כל המצוות שלו,

כמה הוא עושה.

הוא בטוח שהוא מוכן

במקום טוב, בגן עדן. אולי לא ליד רבי שמעון בר יוחאי,

אולי לא ליד הארי הקדוש,

אבל הוא מהצדיקים הנסתרים,

שהוא לא אוהב לגאולות ולספר לכולם מה הוא עושה.

והוא ודאי מצייר לעצמו איך יוצאים מלאכי השרת לקבל את פניו,

ואומרים, יבוא צדיק!

וקוראים בשם שלו ובשם של אבא שלו,

ומה זה? מלווים אותו ישר, ישר לגן העדן.

ואפילו אם אדם מכיר איזה חסרון, איזה, איזה, מסכן, אין לו הרבה חסרונות.

כולו מלא מעלות.

שיר למעלות נאמר עליו.

אבל גם אם הוא מכיר איזה חסרון בשלמות נפשו,

אז הוא מתרץ שאין לו אשמה בדבר הזה בכלל,

כי הוא חקר ובדק את כל כוחותיו,

פשפש במצב עמל עד איפה שידו מגעת,

ותאמין לי שעשיתי את המקסימום שאני יכול,

סליחה,

ואיך קדוש ברוך הוא לא בא בטרוניה עם בריאותיו.

איך קדוש ברוך הוא יודע בדיוק את המוגבלות שלי ואת היכולות שלי?

אני עשיתי עד איפה שאני יכול.

יותר אני לא יכול.

אתם מכירים את זה.

אומרים לאחד,

תעשה טובה, אני שכחתי את הזה, אתה מוכן להקפיץ אותי רגע לזה וזה?

עזוב, לא, היום אל תדבר איתי, אני הרוג,

הרוג, אתה יודע מה זה הרוג?

אני מגיע הביתה, אני אפילו לא מוריד,

נטראח, נופל על המטה.

אבל אם פתאום יגידו לו שהבן שלו נפל

ונפתח לו הרוב,

פה, עולה ממדרגות, לא מחכה למחנה, לוקח אותו ביד, טח, יורד למטה, טטט, טט, טט, ארוג, ראיתם הרוג רץ?

הנה הרוג רץ!

גם המים.

בקיצור,

לא יאמר כי יסופר.

עזוב, עזוב,

לקחת את הנחלן.

אז זאת אומרת,

כל אחד אומר שהוא עשה את המקסימום.

אין דבר כזה מקסימום. אין דבר כזה מקסימום. אתה אפילו לא יודע כמה אתה מסוגל.

לכן כתוב, אוי לנו מיום הדין, כי השם יוכיח אותנו לפי מה שהוא.

לפי מה שהוא, מה הכוונה?

כשאני... עזוב, את מי זה מעניין? הלו.

הלו.

אז זאת אומרת,

מה זה לפי מה שהוא?

אתה חושב שאתה זה אתה וזהו, מה שאתה רואה במראה.

מה, יראו לך שמה,

שאתה יכולת להיות אחד מגאוני וגדולי ארץ.

יראו לך.

ואתה תשתומן. אני?

תגידו לך כן.

אתה.

זו התבנית שאנחנו בנינו כבר.

זאת השבלונה.

אתה היית צריך לרדת ולמלא את כל זה.

ומה חזרת ככה?

מה עשית?

למה?

כי אמרת, אני לא כל כך מועזב, אני מוגבל קצת, ואין לי זיכרון,

ואני לא זה, ולא אוהב לשבת.

ואני קשה, תן לי משהו לעשות, אני לא אוהב.

וכל מיני קשקושים, מבלבלת וזה. אבל אם היו אומרים לך שבשביל ללמוד יש כולל נפתח חדש,

משלמים 5,000 דולר

לחודש

ויושבים 12 שעות, לא 7,

אתה יושב שמה.

ואם יש מבחנים,

מקבלים עוד 5,000 דולר,

יא חביבי, מה אתה תוציא איזה ציונים?

אני אומר לכם,

הנכדים שלי

הם כמו הנכדים שלכם.

ילדים, אוהבים לשחק, אוהבים זה, אוהבים שם.

מי שואף מהילדים להוציא 100?

מישהו גאון, מישהו זה,

ואין לו ברירה, הוא לא יכול לטעות, אז הוא מוציא 100. אבל יש ילדים שמתאמצים?

לא מתאמצים.

ואני מצאתי פטנט.

איך מוציאים 100?

עם 100 שקל.

אני אומר לילדים, כל הנכדים,

מי שמוציא 100

מקבל 100 שקל. כל מבחן.

יש נכד בא אליי עכשיו,

אסף תשעה מבחנים, קיבל 900 שקל.

עשיר יותר מאימא שלו.

אז זאת אומרת,

אם ב-100 שקל ילד מוותר על המשחקים והכול בשביל להכין את המבחן טוב,

אז אדם מבוגר מקבל 5,000 דולר, הוא לא ישב.

למה כמה אתה מרוויע בערוץ?

5,000 משכורת מינימום, 6,000. עשינו לך 5,000 דולר, ובמבחנים עוד 5,000 דולר.

אז הוא יגיד שהוא מוגבל,

אין לו שכל,

הוא לא זוכר,

הוא לא זה.

הוא התקרקע בתוך הבית מדרש.

ויראו לנו,

מה יכולת להיות?

רק מה?

אמרת, מה יצא לי מזה?

אז אני אשב, אני אלמד, אז אני אדע עוד מסכת, עוד מ... מה יצא לי מזה בסוף?

אני אקנה מזה רהיטים,

אני אקנה מזה, אני אסע לחו״ל, אני אעשה... מה יצא לי מזה?

מה יצא לי מזה? זה בסדר, אז אני לא בית שיעור, מה אתה רוצה?

אני פעם, פעמים בשבוע, אלך לשיעור?

קבוע. קבוע.

תשמעי, איזה גאון.

שני שיעורים בשבוע, ממש.

תאר לך שהשם היה אומר לך?

מה אתה רוצה?

נתתי לך עד אחת, מה אתה חייב שתיים?

מה אתה חייב שתיים?

נתתי לך עין אחת, אתה לא רואה? אתה רואה? למה אתה צריך שתיים?

אוזניים, למה אתה צריך שתיים?

עם אוזן אחת שומעים.

לא, זה אתה רוצה דאבל, הכל דאבל.

דאבל.

שתי ידיים, שתי רגליים, עיניים, הכל, הכל.

לא מטר, אה?

רוצה רמח איברים, בשסה גידים, הכל מלא.

ומה עם הרמח?

בשסה מצוות שבתורה, שזה ביחד תרייג?

מה עם זה?

פעם אישה אחת אמרה, אם בעלי יתחרפן.

הוא רוצה לקיים את כל המצוות.

תרגיע אותו, תרגיע אותו.

מה זה?

אין לי בעל.

אמרתי לה, מה את רוצה? שיעשה פחות?

כן! הוא לא חייב לעשות את הכל.

לא כולם עושים את הכל.

אמרתי לה, אין בעיה.

את רוצה? אני מבקש מהקדוש ברוך הוא נתן לו רמחים ערים.

שסה גידים.

וגם מצוות בדיוק אותו דבר.

אני אגיד לו, אין בעיה. מה שהוא יוריד במצוות, תוריד לו באיברים. אין בעיה, אשתו תהיה מבסוט איתה. העיקר שהוא לא יעשה את הכל.

את מוכנה שיורידו לו רגל, יד, עין, זה, פה, שם, יוותרו לו על כמה?

כליה אחת, ריאה אחת.

אפשר לתפקד ככה. את רוצה?

לא, חס ושלום, אל תגיד. אל תפתח פה. אל תפתח פה.

מהשם רוצים הכל, ולהחזיר לו כמה שפחות.

איך זה הולך?

איך זה הולך?

כשיגיע אדם למעלה, וואי וואי וואי, יעברו איתו דבר דבר, ברגע רגע,

רגע רגע, חשבון,

חשבון איפה היה לך רגע? מה עשית איתו?

למה לא עשית ככה?

למה עשית ככה ולא ככה?

מה יגיד?

אבל הוא בטוח שכל מלאכה השרת,

איך שהוא יגיע,

הוא מחכה, מתי ימות כבר מחכה ללהקה שתבוא,

והתזמורת,

והכל, עזב את אלה שבלוויה, אלה לא מבינים עניין.

אני הולך ישר לגן עדן, מלאכים ישיקו את כנפיהם.

וגם אם הוא מכיר חסרון בשלמות נפשו, יתרץ עצמו,

שאין לו אשמה בדבר,

כי הוא חקר ובדק את הכוחות, פשפש, מצב, עמל,

עד איפה שידו מגעת.

והקדוש ברוך הוא לא בא בטרוניה עם בריאותיו.

אבל מה נורא פחד,

ומה גדולה תהיה בושה,

כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח אותו על פניו,

אלא ההפך.

כי במקום שחשב שמצוות עשה,

ואת רצון הבורא הוא קיים,

יבררו לו שהוא לא היה עובד בכלל אלוקים,

אלא הוא היה עבד גמור לעצמו,

לתאוות שלו,

לרצונות שלו.

רק חשק את נפשו וחמדת ליבו,

וכל עבודתו הייתה לאל זר שבו,

שזה יצר הרע.

והרי אין כאן מצוות.

אני לא באמצע המסך כבר, מתחילת ההרצאה.

והרי אין כאן מצוות ומעשים טובים,

אלא חטאים ופשעים, זה מה שהתברר.

יש פה עוונות ומרדים.

וזה נורא ואיום.

אדם יגיע ויגידו לו, בדיוק הפוך,

אתה חושב

שקיימת מצוות?

בוא נראה לך למה קיימת אותן.

בוא תראה.

פה היה לך אינטרס, פה היה לך נגיעה,

פה השתלם לך,

פה לא היה כדאי לך להוכיח, כי אמרת, למה אני צריך להתערב? מה אני צריך להתערב? אחר כך יצאו נגדי, יגידו עליי, יעשו לי פה ושם.

בוא נראה לך שאתה לא קיימת את מצוות הבורא, אתה קיימת את הרצונות שלך.

אתה עשית את האינטרסים שלך, מה שנוח לך,

מה שלא נוח, לא עשית.

וגם מה שהוא תירץ את עצמו על החסרון בקיום התורה,

שהוא אמר, לא היה בכוחותיי להשיג יותר.

יראו לו שם את כוח נשמתו, תקשיבו טוב,

הנשמה שלו חצובה של כולנו,

מתחת כיסא הכבוד,

ושמלאכים בשרפים של מעלה לא ידמו לו.

הרי נתנו לך מלאכים שילוו אותך כל החיים,

כי מלאכיו יצבל לך לשמורך בכל דרכיך. זאת אומרת, הגדול מהמלאכים,

אתה לא קטן מהם, הם משרתים אותך ושומרים עליך.

אז אם הם שלמים,

אז מה מצפים ממך? אם את השלמים נותנים לשמור אותך,

אז מה, מי אתה?

יש בן של מלך,

מי שומר עליו?

השומרים הכי טובים שיש למלכות,

שחס ושלום לא ייפגע בן של המלך.

למה?

כי עדיו לגדולות,

הוא הולך להיות המלך הבא.

אז אם נותנים לך מלאכים שישמרו עליך,

ילוו אותך,

יסייעו לך,

אז מי אתה?

אתה לא פחות מהם,

אתה יותר מהם.

והנשמה שלך נחצבה מתחת כיסא הכבוד.

ועזב הקדוש ברוך הוא את העליונים,

וירד לפה לעולם הזה להתעסק דווקא איתנו התחתונים,

ונתן לנו את התורה,

שאנחנו נקיים אותה ולא להם.

זאת אומרת, אנחנו למעלה מהם.

אז ישאלו אותך, אדוני, לאן הגעת?

ואז יראו לו שהוא הלך חשיכים כל ימיו,

והיה סבור שאין נוגה לו,

ושהוא לא יכול להשיג יותר.

תאמין לי שאני ניסיתי, עשיתי את המקסימום,

תאמין לי, תאמין לי, ניסיתי,

ניסיתי, ניסיתי, זהו, זה מה שיצר ממנו.

שקר וכזב.

אני אומר לכם,

אם התנאים היו מתחלפים,

ופתאום היה רואה הרבה כסף על הלימודים, על המצוות,

חביבי הוא היה תותח.

הוא היה גאון.

גאון!

אבל הוא לא רואה שזה הכי משתלם,

כאילו מה יוצא מזה?

אבל אם אני אלך לעבוד ואני אעשה זה ואני אעשה זה,

אני אשיג הרבה כסף, אז אני אוכל לשבת ללמוד, כן?

כשירווח לי, אז אני אוכל לשבת קצת ללמוד. כן, אני לא נגד, אני בעד, אדרבה, כן, כן, כן, כן.

זה מה שהדגישו לנו חכמים, זיכרונם לברכה.

שהקדוש ברוך הוא יוכיח לכל אחד לפי מה שהוא.

כלומר,

כל אחד יראה

מה שהוא באמת היכול להיות.

ועד כמה גדולים?

כוחות הנפש.

וכשימדוד

את המרחק הנורא בין מה שהוא פעל לבין מה שהיה יכול,

יבוש

וייכלם עד מאוד,

ולא יכיל את זה רעיון.

ולכן השבטים

נבהלו באמת באמת מפני יוסף אחייהם.

לא בגלל שהוא ירביץ להם, הוא יעניש אותם, הוא יאסור אותם.

כמה זמן היה פחד של מבלום ממנו? רגעים.

כי ברגע ההתוודעות, שהוא אמר להם, אני יוסף,

אשר מכרתם אותי מצרימה,

כל הסרט חזה רוורס, והם הבינו את הטעות מההתחלה.

כמה זה לקח? רגעים.

אבל אנחנו,

כשאומרים לנו, אוי לנו מיום הדין,

אוי לנו מיום התוכחה,

שם התביעה היא לא רגעים, זה לנצח.

התוצאות הן לנצח.

כבר אי אפשר לתקן. זהו, הגעת.

הגעת, זהו, זה מה שאתה.

איזה בושה תכסה את הבן אדם.

לעולמי עולמים.

אין לזה קץ ותכלית.

אתם יודעים

אני תיארתי כמה פעמים, כמה דוגמאות, בשביל שאנשים יבינו. כתוב בפסוק, לעתיד לבוא חוכמת אדם תאיר פניו.

חוכמת אדם תאיר פניו.

מה פירוש? היום

כולם יכולים לגדל זקן, אפילו ארוך.

כולם יכולים לשים כובע.

כל מיני כובעים יש. כל כובע אומר משהו אחר.

יש כובע של רבנים, יש של דיינים, יש של חסידים,

יש של דיינים,

ויכולים ללבוש איזה מיעיל שרוצים, ארוך,

פרק, עם כפתורים, בלי בית הרחמות.

ומי שיראה אותך,

הוא לא יודע, זה מה שהוא רואה.

כבוד הרב, כבוד הרב, בבקשה. מה כבוד הרב? זה חליפה. מה זה כבוד הרב? מה אתה רואה? איך ראית שהוא רב?

זה חליפה.

זה אומר שהוא רב? זה אומר שהוא חכם? זה אומר שהוא מקיים?

את מה שכתוב?

מה אתה, אתה ישר ניגש לפי זה.

אז זאת אומרת, לא, לעתיד לבוא, לא, תלבש חליפה, לא תלבש חליפה, לא משנה. חוכמת אדם תאיר פניו.

מה זה אומר?

חכם אמיתי גדול, הוא יהיה כמו שמש.

שמש.

איך היה משה רבנו?

קרן עור פניו,

ולא יכלו להסתכל עליו, עד שהיה צריך לשים מסווה על הפנים,

כדי שיוכלו להסתכל עליו. זה היה בעולם הזה.

לא לעתיד לבוא מה שיהיה.

זה היה בעולם הזה,

ועוד עם המגבלות של העולם הזה.

ודי, האור, האור יצא לו מהפנים,

שאי אפשר להסתכל עליו.

תארו לכם, יהיו אנשים שלבשו קובעים גדולים, רחבים, מנהלים והכול,

ויגיע העולם ההוא,

שאנחנו נהיה בעזרת השם,

וכתוב חוכמת אדם תאיר פניו,

ופתאום יראו אחת כזה רב חשוב שנראה כזה,

עם אור של פנס.

הוא לא יכול לכבות, הוא לא יכול להחביא,

הוא לא יכול להגביר, הוא לא יכול להתחבר לשקע.

זה אתה, זהו, זה האור שלך, פנס.

אתם זוכרים, פעם היה בית קולנוע,

והיה סדרן אומר עם פנס,

ושואל אותך, תראה לי את הכרטיס,

תראה לי אם אתה יושב במקום,

פנס כזה קטן, ככה.

היו פנסים כאלה פעם באופניים, היו נוסעים באופניים עם פנס ביד,

מה זה, כתוב ביד,

עם אור כזה פיצי.

האור שיש היום בפלאפון זה פרוג'קטור לעומת הפנס ההוא.

ובן אדם יבוא וכל החוכמה שלו בסוף יראו שהיא כמו פנס.

איזה פדיח.

אתה לא יכול להסתיר את זה, אתה לא יכול לספר סיפורים,

אתה לא יכול...

תגיד, אני למדתי וגמרתי מסכתות, ואני יודע, זה, ואני פה, זה לא, רואים, רואים.

יש אדם יגיע לעולם האמת,

והם אומרים לו, תלך

שמה לפרגוד, בפרגוד שמה

יש את החלוקה דרבנן שלך.

מה זה חלוקה דרבנן?

שמכל התורה והמצוות שאדם עשה מימי חייו,

יש לו בגד, קוראים לו חלוקה דרבנן. זה הבגד שלך, אתה תפרת אותו.

ממה הוא תפור?

מהתורה והמצוות שלך.

תיכנס שמה, תתלבש,

תבוא לבית דין.

רוצים לראות עם מי הולכים לדבר.

נכנס,

דופקים בפטיס, לא בא.

דופקים, לא בא.

שולחים את המלאך, המלאך מתעלף מצחוק.

מה קרה?

הוא לא רוצה לצאת.

למה? הוא מצא רק גרביים.

כל מה שהוא עשה כל החיים זה גודל של גרביים.

והיום הגרביים, אתם יודעים, זה עד העקב,

זה לא עד למעלה.

גרביים של היום, מה שנקרא.

נו, איזה פדיחה.

בן אדם, מה יש לו לדבר? מה הוא יגיד?

מה הוא יגיד?

סיפרתי פעם

שאחד הגיע לעיר, ובכניסה היה בית קברות, ובבית קברות

הוא ראה

שיש קבר, כתוב כאן את מנה צדיק, זה, זה, זה,

בן שלוש שנים.

צדיק בן שלוש? אין בן שלוש שנים.

תסתכל על עוד מצבה, פה נקבר חסיד בעל המופתים זה בן ארבע.

הכי מבוגר שמה זה היה בן שש,

רבן של כל בני הגולה, וזה, וזה בן שש. אבל מה זה עיר של גמדים?

מה הולך פה?

נכנס בפנים, רואה אנשים רגינים.

אנשים הולכים עם מקלות סבא, וזה, זקן לבן, והכול. לא רואה גמדים.

אז הוא שואל אחד, תגיד לי, מה זה הדבר הזה? איך בית הקברות כתוב ככה? מה, אתם חוסכים אפס? זורקים את האפס? מה?

אמר לו, תשמע, אנחנו גם עצמנו לא מבינים מה זה, אבל תשאל את הרב. הנה, שם יש לו את ה...

דירה, שם, תלך אליו, תשאל אותו.

אז הרב אמר לו, תשמע, אני החלטתי פה לשנות.

אני ביקשתי לכתוב על המצבות, לא כמה, באיזה גיל אדם מת,

אלא כמה זמן הוא חי.

אז הוא בכלל התבלבל.

הוא אמר, מה פירוש?

מתי שהוא מת זה כמה שהוא חי, לא?

אם הוא מת בגיל 70, אז כמה הוא חי? 70. מה, יש משהו אחר? חשבון אחר?

אומר לו, לא.

תראה, אני דיברתי פה בעיר שלי כל הזמן שילמדו תורה, כי הם חיינו ואורך ימינו ונתתי דרשות והכול. לא מבינים פה, לא מבינים. הם מסתפקים פעם ולומדים שעה, לומדים שעה וחצי, לומדים שעתיים.

זה השיא.

אז אני החלטתי שיכתבו על המצבות כמה אדם חי.

מה הכוונה?

אם בן אדם למד,

שעה ביום.

כל יום הוא היה מקפיד שעה, אבל מקפיד.

לא משנה את השעה.

מ-7 עד 8 הוא היה לומד בערב,

גם אם יהיה חתונה, הוא לא הולך.

עד שהוא לא גומר.

ובעיר קראו לו צדיק.

זה לא מפספס שיעור.

צדיק, זה צדיק.

אבל בן כמה הוא?

בן שלוש.

למה?

אם אתה צריך להיות 72 שנה,

תחלק ב-24.

כמה הוא למד?

שעה מ-24.

אז זה 1 חלקי 24.

תחלק 72 שנה שהוא חי

ל-24.

כשהוא הגיע לעולם האמת, כמה זמן הוא חי באמת? כי הם חיינו ואורך יומנו. שלוש שנים.

אז הוא יגיע למעלה ויגיד להם, כתוב בהלכה,

שמפני שיבה תקום, והדרת פני זקן.

אני שיבה, עברתי 70.

למה לא עומדים בית הדין מפניי?

אומרים לו, לפי הנתונים שיש לנו את הבן שלוש.

אני בן שלוש?

כן.

כמה למדת?

כל יום שעה.

אומרים לו, תעשה חשבון.

שעה מ-24, תחלק בחיים שלך.

אז בן כמה אתה? בן שלוש.

זה אתה.

ב-69 שנה זרקת לפח.

נתנו לך 72 שנה.

כמה ניצלת?

שעה.

אז בן כמה אתה?

זה שראית שמה

שהוא בן ארבע מקובל וזה וזה וזה,

זה היה חברותא של זה שלמד שעה, רק הוא הוסיף עוד כמה דקות למד זוהר.

וקראו לו מקובל, הוא יודע את הזוהר.

וזה רבן של כל בני הגולה, זה למד שעתיים.

זהו. זה השיא של העיר שלי.

לכן אני החלטתי שיכתבו כמה זמן אדם חי ולא בין כמה הוא מת.

לכן כתוב, כי וי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. לא הבנתי.

אם ירבו ימיך,

למה צריך את ההמשך?

בוודאי שיוסיפו לך שנות חיים. אם הימים יתרבו, אז גם השנים יתרבו.

יש לאדם הרבה שנים, יכול להיות,

אבל יש לו מעט ימים.

למה?

כי הוא לא מנצל את הימים.

בשנים הוא חי 80, 90, 100. אבל כמה הוא ניצל את הימים? מה הוא עשה עם יום? יום זה 24 שעות, מה הוא עשה איתם?

אז צריך שירבו הימים.

אוהב ימים לראותו.

מי האיש החפץ חיים?

אתה חפץ חיים?

מה אתה חפץ?

אוהב ימים לראותו.

מצאנו לך ימים.

ימים.

עוד דוגמה?

אם היו אומרים לכם,

מבנק ישראל,

שאתם נבחרתם

לבוא

במשך שנה כל יום בבוקר ב-8 עם שקים בעת חפירה לבנק,

ואתם יכולים

לקבל כל יום 86,400 דולר

למלא את השקים וללכת.

כל יום, ב-8.

ואתם יכולים לבזבז את כל הכסף.

מחר תבואו ב-8 עוד פעם.

כל יום ב-8 עוד פעם.

אבל אם לא בזבזתם את הכסף,

זה חוזר בחזרה לאוצר.

בזבזת 5,000 דולר, תביא את היתרה,

ומחר ב-8 תיקח עוד פעם.

ניצלת את הכול.

מברוכ.

לא ניצלת, תחזיר ועזרת.

אין מה לעשות.

מי שירוויח כל יום 86,400 הוא עשיר או לא עשיר?

עשיר, נכון?

עשיר.

תגידו, אתם חושבים שאתם עשירים כאלה? לא, אין פה מישהו שמרוויח את זה, נכון?

אין מישהו שמרוויח 86,400, פה, בקהל, יכול להיות שיש בעולם, אבל

פה אין.

86,400 דולר כל יום.

קשה למצוא בודדים בעולם, בודדים.

אז אני רוצה לומר לכם שאתם הרבה הרבה הרבה יותר עשירים מזה.

הרבה הרבה הרבה.

שני סיפורים אני אספר לכם.

אחד, כמה אתם עשירים באמת, שאתם לא יודעים.

אין פה אחת שהוא לא מיליונר.

בלי הדירה עוד.

בלי הדירה במשכנתה. בלי, בלי, בלי. זה שיושב פה עם מעיל, עם חולצה,

עם סוודר, עם זה,

כולכם פה עשירים.

יום אחד מגיע אליי אבא עם בן, בן 17 בערב.

הוא אומר לי, כבוד הרב, אנחנו צריכים ברכה בשביל הילד, אנחנו הולכים לניתוח בגרמניה.

מה יש?

אז הוא אומר, הילד הוציא את היד, אז הילד מוציא את היד, ואני רואה שמסכן הילד,

אין לו שלוש אצבעות אמצעיות,

יש לו רק שתיים קיצוניות.

תבואי בזרת.

וגם היד השנייה, ככה אותו דבר, הוא נולד ככה. בעל מו, חסרות לו שלוש אצבעות אמצעיות בכל כף יד.

שאלתי אותו, מה הניתוח?

הוא אומר, הולכים להשתיל לו אצבעות. בגרמניה מומחים מאז השואה להשתיל לו אצבעות.

אמרתי לו, והוא יוכל להזיז את הידיים והאצבעות? הוא אומר לי, כן.

כמה עולה?

אמר לי, חצי מיליון דולר.

חצי מיליון.

חצי מיליון דולר, אני לא זוכר, חצי מיליון, חצי מיליון.

חצי מיליון.

ומאיפה תשיגו את זה?

הוא אומר, אנחנו מוכרים את הדירה ועוברים לשכירות.

פתאום תפסתי.

בואנה, אנחנו עשירים,

זה לא יאומן.

בן אדם מושיט יד למישהו, תן לי, תן לי, תן לי,

מה מבקש? שקל, עשר שקל, חמישה שקלים, תן לי, תן לי, תן לי, תן לי. והוא לא יודע שהיד שלו שווה חצי מיליון.

היד, היד.

גם אם ישפילו לו, אני לא יודע אם הוא יוכל לעשות ככה.

ורק הידיים שלנו שוות.

שלוש אצבעות!

חצי מיליון.

כמה עולה השתלת לב?

כמה השתלת כבד?

כמה השתלת ריאות?

השתלת עין, כמה עולה?

בואנה, אתה מיליוני?

בואנה, אתה שווה מיליונים.

הרי הם יפרקו אותך,

ימכרו אותך.

מיליונים. זה מה שעושים הסינים.

הסינים, יש להם בבית הסוהר

הרבה פושעים ועבריינים.

הם לוקחים אותם באמצע.

בוא רגע, מורידים לו ריאה, מחזירים אותו בחזרה,

ומוכרים.

כולם קונים בסין איברים.

מאנשים חיים לא מתים.

מאנשים חיים מבצער.

יותר מזה, יש מדינות, כולל סין,

ששודדים איברים מאנשים. חוטפים אותך ברכב, מכניסים אותך,

מכניסים אותך לאיזה בית, יש שם מנתח,

מפרק את הבן אדם, תופרים אותו,

משאירים אותו, מודיעים שיש פה בן אדם, שלום, והולכים.

לקחו את האיבר, ההוא נשאר שמה, הוא קם, אין לו ריאה, אין לו זה,

אין לו פה, אין לו עצמו.

ומוכרים!

אתה לא ידעת שאתה שווה כל כך הרבה.

ואתה מתלונן, תראה, תראה, חסר לי שם.

תראה, תראה.

אתה יודע כמה רוצים על השם? 8,000 שקל.

איי, איי, איי, איי.

טוב, אני אגיד לכם עכשיו כמה אתם באמת עשירים.

כל אחד מכם מקבל, מהקדוש ברוך הוא, כל יום,

86,400 שניות לחיות.

כל שנייה זה עולם.

כל שנייה.

והנה אני מדבר דברי תורה.

כל שנייה שאני מדבר, או חושב תורה, אפילו לא מדבר, אני רק חושב מה אני הולך להגיד,

זה תורה.

כל מילה שאני מוציא,

זה שקול כנגד תרייג מצוות.

אז כל שנייה כמה מצוות אני יכול לעשות.

כל רגע,

אדם אומר בדקה, 200 מילים, ספר, חפץ חיים, 200 מילים.

200 מילים, אתם יודעים מה זה 200 מילים?

לפי הזוהר הקדוש,

עוד אחת

זה תרייג מצוות.

אז יוצא שבדקה 800. 800 בדקה, כפול 60. זה יוצא,

חביבי, כחצי מיליון

בשעה.

מצוות.

בשעה.

יא בבית, אתם יודעים כמה זה?

זה לא יאומן כי יסופר.

אתם יודעים כמה יוצא בשבת אחרי כל החשבונות?

30 טריליון מצוות לשעה.

כי בשבת זה פי 100. אם זה בצער, זה פי 100. ואם זה, וואי, וואי, איזה חשבור.

כמה אדם יכול להרוויח בשבת?

בשעה אחת שהוא לומד?

30 טריליון מצוות. 30 טריליון.

אתם יודעים מה זה?

אני טעיתי, סליחה, לא בשעה,

בדקה.

בדקה.

חצי מיליון.

בשעה 30. וזה הולך החשבון.

פי 100 בייסורים ובשבת, פי 1,000. וזה אם אתה לומד לבד. אם אתה לומד עם מישהו,

אז זה כפול.

ואם אתה לומד בציבור, אז זה כפול לציבור.

וואי, וואי, וואי, כמה שכר אתה יכול... ויש לך 86,400 שניות לנצל,

לנצל כל יום.

ואם לא דיצלת,

זה חוזר בחזרה מהפירוש. הפסדת אותם.

אין לך בהם שום דבר.

שום דבר. רק יתבעו אותך על הזמן שלא ניצלת.

יגידו לך, נתנו לך.

למה לא ניצלת?

עכשיו תגידו לי שאתם נועה שיריון.

הרי בן אדם יכול ללכת

ולהגיד רק

פסוק אחד כל הזמן,

והמונה דופק כל רגע, תריג, תריג, תריג, תריג מצוות.

אם תגיד,

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. או, שיר למעלות אשא עיניי אלי הרים. אתה לא יודע להמשיך?

שיר למעלות אשא עיניי אלי הרים.

שיר למעלות אשא עיניי אלי הרים. כל רגע ורגע שאתה תאמר או תהרר,

אתה המונה דופק, תריג מצוות, תריג מצוות, תריג מצוות, על כל,

כל, כל, כל, כל, כל אות, כל מילה.

מילה טר, טר, טר, טר, טר, ישאלו אותך בעולם האמת, נו,

היה לך ביזנס יותר מרוויח מזה?

אה?

יש ביזנס יותר מרוויח מזה?

תגיד שהורדתי אותך לעולם לא בלהרוויח,

תגיד שהורדתי אותך לפעולה בשביל שתקבל גן עדן הכי גבוה.

מה אתה רוצה? מה ביקשתי ממך?

שתתפס על ההרים?

תרד לתהום?

תוציא מהפה, אל תוציא, תערער.

אבל

תערער בדברי תורה?

אם כן,

תראה כמה שכר אתה מקבל, ואם לא,

את כל זה אתה מפסיד.

כל זה אתה מפסיד.

תגידו לי, אם הייתם עומדים בסופר,

ובסופר עומדים בתור הרבה אנשים, וכל אחד בא עם העגלות,

מלאות, מלאות, ורק טג,

טג, טג, טג, טג, טג, טג, טג, לוקחים כסף, זה מה, עבירים דה, טג, טג, טג, טג, וזה שלך הביזנס.

יבוא עכשיו פתאום חבר ויגיד לך, וואו, אהלן,

יוסי, מה נשמע? בואו, בוא, רגע, בוא, צא החוצה, אני אראה לך את האוטו שקניתי.

אתה תעזוב את הקופה?

אתה תשאיר את האנשים ככה? אתה תפסיד את הכסף?

מה פתאום תגיד לו, יוסי, בוסי, דוסי, הלו,

פעם אחרת, לא עכשיו, אני גומר בשמונה, דברתי אחרי זה, ביי.

כסף, כסף, כסף, כסף.

אם יש לך זכויות כאלה, איך אתה מבזבז את הזמן על שטויות?

דבר עם אנשים, שטויות, הבלים, קשקושים, ו...

מה נותן לך? מה נותן לך? מה נותן לך?

לעולם הזה לא נותן, לעולם הבא זה רק מפסיד.

אז למה אתה לא עושה?

אז כשאתה תבוא לפני הבורא יתברך,

וואו, אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה.

כי הוא יוכיח אותך לפי מה שאתה יכולת להיות, והוא רצה שתהיה.

אומר הגאון מווילנק, כשתגיע לעולם האמת, יש דין וחשבון.

מה זה דין וחשבון?

דין זה אם עשית עבירה.

נגיד, עשית עבירה חמש דקות.

אז עושים לך דין על העבירה. מה העבירה? מה העונש עליה? זה מה שמגיע לך.

ומה זה חשבון?

אומרים, רגע, רגע, יש עוד חשבון.

בחמש דקות יכולת לעשות מצוות.

לא עשית.

וואו, גם על זה אתה מקבל.

אתם בנים.

זאת אומרת,

זה לא פשוט.

אז רואים מה שקרה פה עם השבטים, וזה מפחיד.

לכן,

בושה תכסה את פניו של האדם לעולם ולעולמים,

אם לא יעשה תשובה.

המזל שלנו שהשם נתן אפשרות לעשות תשובה.

גם אם אתה מבוגר,

וגם אם עד היום לא הבנת,

אז הנה יש לך הזדמנות.

תשובה תמיד אפשר לעשות.

וצריך, כמובן, לשפוך לב כמים, ותחנונים ידבר ראש בתפילה,

שלא נבוש ולא ניקלם

לעולם ועד.

אבל בואו נכיר את עצמנו קצת.

הפסוק אומר,

ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני,

והנער יעלה מחר.

יהודה,

ניגש אל יוסף,

ואומר לו, חביבי, עד כאן.

את בנימין

אני חייב להחזיר לאבא שלו,

כי נפשו קשורה בנפשו,

והאבא הצטער.

הצטער, והוא עלול למות.

עד כאן.

לכן, אדבר לעבדך באוזני אדוני,

אני הולך לדבר איתך דברים קשים, כי חמוך כפרעו.

אני עושה מכם פורפרה.

אז שים לב מה שאני אומר.

אז מה הוא אומר?

הוא אומר, עתה ישב נעבדך תחת הנער, אני אשב במקומו.

קח אותי לעבד, עזוב אותו.

אומר לו, אומר רשי,

לכל דבר אני מעולה ממנו

לגבורה למלחמה ולשמש גם.

מה שתרצה ממני תקבל יותר.

אני יותר מוכשר ממנו בכול.

על זה עכשיו אנחנו ננתח את הדברים.

הטבע שלנו,

בשעה שאנחנו נדרשים

למעשים שצריך למסור נפש עליהם,

למטרה נשגבה, למטרה גבוהה.

אז פתאום אדם מעמיד את עצמו ענה וטעם.

אני?

אני לא ראוי. מי אני?

מי חיי?

מקטין את עצמו ואת כל כבודו ייתן בעד עור בשרו. כאילו חס ושלום שלא לטרוח, שלא להתאמץ, שלא יאונה לו כורה.

מסירות נפש ממני.

איי, איי, איי, אני לא האדם המתאים.

יש אנשים שהם עזים כנמר, גיבורים כארי.

אני, איי, אני, מחיי.

ויש שבגלל תאוות הנפש שלו,

יהיה מוכן לעשות את עצמו כפחות שבפחותים.

עכשיו הציור הפוך.

אותו בן אדם,

יכול להיות מצב שיתאים לו,

בגלל תאוות,

בגלל רצונות,

להפוך את עצמו לפחות שבפחותים.

וזו חולשה אנושית טבעית,

שאנחנו מגלים אותה לעיתים קרובות.

בזמן שהזמן דורש מעשה גבורה למטרה עילאית,

וגם בשעה של טשטוש ובלבול הדעת,

כשיש אפשרות ליהנות

מתאוות נמבזות וגסות,

בעל הגאווה והרודף כבוד,

עלול בן רגע

כדי לקיים את התאוות שלו.

מוכן להיות כבשה עלובה או תולעת בזויה.

אתם רוצים דוגמה?

בימי המהפכה האדומה ברוסיה,

כשהאדומים אסרו,

אסרו במאסר וכבשו

כל עשיר ובן יחס,

אז היו העשירים

מתחפשים בן לילה להיות עניים מרודים.

לקחו את הבגדים הכי מתולעים ומוסרחים

כדי לרעות דלים, שלא ייקחו להם את הכסף,

שלא יעצרו אותם,

כי הם נטפלו לכל העשירים, לכל אנשי היחס.

ואותם עשירים,

אם את תחפוש את המבזה הזאת, המשפילה והמסריחה,

איך היו נהנים

כשהיו קוראים להם בשמות גנאי כעניים עלובים?

כי במסווה הזה הם הצליחו להסתיר את כל האוצרות במחתרת.

אז רואים שלפעמים לאדם משתלם

לשחק אותה עני, בזוי, שפל,

שיגידו עליו הכול, ידרכו עליו, יכו אותו, יעשו הכול,

כי הוא רוצה ליהנות מהעושר ושלא ייגעו לו.

זה בגשמיות.

אבל גם בחיים הרוחניים שלנו,

שהם הנאצלים והאצילים,

יש באנשים

כשהם מרגישים שיש צורך שהזמן דורש להיחלץ ולהתגייס לעבודת השם,

צריכים להתגייס לזיכוי הרבים, להאציל נפשות,

לפדות שבויים,

הם מעמידים פנים של בטלנים,

נטולי כישרון, מושפלים, חסרי כוח,

ולא אכפת להם שיגידו עליהם שהם בעלי מדרגה נמוכה והכול, אין להם בעיה.

רק אל תטריח אותי ואל תטריד אותי,

אני לא בנוי לזה, אני לא בנוי לזה.

מה אתה רוצה, שאני אעשה הוראות קבע? אני? אני יכול לבקש ממישהו משהו? אני?

אני יכול לבקש משהו ממישהו? אני בחיים שלי לא ביקשתי שום דבר, אני מוכן להיות רעב ולא לבקש מהבעד שום דבר. הכול לא מעוד אמור לדבר.

ובעת שלום ושלווה,

אם מחלקים פרסים

ויש חלוקת כבוד,

אותם אנשים,

נטולי כישרון,

פתאום זוקפים את ראשיהם

ומציגים את עצמם כאנשי חיל וגיבורים

ומתגלים בכל כוחם ותפארתם.

אה,

אמרת שאתה נעבך, מסכן,

אין לך יכולת, מי אתה מחייך?

אה, אבל כשמחלקים פרסים,

כשנותנים כבוד, כשנותנים... אה, פתאום אתה מציג את עצמך בכל אושיותיך, מה קרה?

אבל בשעת מצר

של עת לעשות לשם,

מתחבאים בחורים, בסדקים שלא יכירו את מקומם.

אבל אדם

שהוא בעל מוסר אמיתי,

אדם אמיתי בעל מוסר,

בשעה שהכול כתיקונו,

הכול מתנהל, לא צריך מסירות נפש על כלום, הכול בסדר.

כולם אנשים טובים, כולם עושים רצון הבורא.

אז הוא נחבא אל הכלים.

ועושה את מלאכת השם בענווה ובהצנע לכת.

לא מתבלט, מה יש לה להתבלט?

אבל לעת מצו,

כשהשעה דורשת,

אז עליו להופיע בכל קומתו,

להראות דוגמה של מסירות נפש

לטובת הרבים,

להיחלץ לעבודת הבורא,

להצלת נפשות,

לפדיון שבויים, לחזרה בתשובה,

לתמוך בברכיים כושלות.

ואז החלש יאמר,

גיבור אני.

כמו שאמרו חכמים, בשעה שהם מכנסים,

פזר.

אתה רואה שאף אחד לא אכפת לו?

כל אחד דואג רק לעצמו?

כולם מתכנסים סביב ארבע אמות שלהם? לא אכפת להם מהשאר?

אז זה הזמן. פזר!

תצא החוצה!

תפעל! תפעיל!

ובמקום שאין אנשים,

השתדל להיות איש.

ככה אמרו חכמים.

אתה לא רואה שיש אנשים שפועלים?

כולם מפקירים את המצב, לא מעניין אותם?

אל תגיד אז גם אני, מי אני, מה אני יותר תומם?

לא!

תהיה איש!

במקום שהיצר לוחש לך,

הצנע לכת, הצנע לכת.

תדע לך

שאז זה השעה להקריב את עצמך,

וזו הקרבה הרצויה.

אם יצר רע לוחש, תצניע לכת. הוא לא רוצה שתעשה את הפעולה הראויה.

לכן כתוב, עת לעשות השם,

הפרו תורתך.

מתי העת לעשות לשם?

כשאתה רואה שהם מפירים את התורה,

עוברים על התורה, עושים נגד התורה.

תעמוד!

בזה השתבח יהודה עכשיו מה שלמד לו.

לכן הוא זכה להיות מלך על אחד.

הוא זכה למלכות,

וכל המלכות של דוד המלך,

שהוא מזרע יהודה,

זה בזכות יהודה.

למה?

כי הענווה שלו

היא התגלתה בצורה של התנשאות.

מה אמרו חכמים?

מפני מה זכה יהודה למלכות?

מפני הענווה.

איזה ענווה?

שהוא אמר, ועתה ישב נא עבדך תחת הנער.

אני, אני במקומו.

אותו תשחרר, אני אהיה עבד.

זה ענווה?

אם אתה יכול לשחרר אותו, תשחרר אותו, וגם אתה אל תהיה עבד.

לא!

הוא מוכן להשפיל את עצמו, להיות שמש,

הכל!

מה אמר להם? אמר להם, ולא ערמו,

סופו של ערב, לצאת ידי ערבותו. אני ערבתי את הנער!

אז אני צריך לעמוד בזה.

דוגמה נוספת.

אלקנה,

היו לו שתי נשים,

חנה ופנינה.

מפנינה היה לו עשר ילדים, עשרה ילדים.

מחנה אין לו ילדים.

והיא תשע עשרה וחצי שנה בוכה, אין לה ילדים.

וניחה מותה אלקנה.

את חנה אשתו.

אבל איך?

הוא התנשא לפניה בהתנשאות,

שזה נגד הטבע שלו.

מה הוא אמר לה?

הלא טוב אנוכי לך מעשרה בנים.

זה שיש לי עשרה בנים,

אני אני בשבילך יותר טוב מעשרה בנים.

הוא השתתף בכל הכאב והצער העמוק של אשתו חנה.

כי לאמיתו של דבר הוא היה יכול להיות שמח בחלקו.

יש לו אישה נוספת וממנה יש לו עשרה בנים.

אז בסדר, מאחת אין לו, מאחת יש לו.

מה חסר לו?

זה אפשר להגיד שחסר לו? לא חסר לו.

ואיש כזה על פי הטבע קשה לו להרגיש הרגשת דקה בצער

ובשברון הלב של חנה.

אבל אלקנה כן הרגיש

והיה כואב את כאביו.

כדי לרומם את רוחה ולנחם אותה,

הוא אחז בכל האמצעים

ולא נמנע גם להשתמש בשפה בלשון שבתנאים אחרים זה נחשב מידות שליליות.

מה אתה מתגאה? אתה אומר שאתה שווה יותר מעשרה בנים?

אבל פה המידה הזאת הייתה רצויה והענווה של אלקנה

התבטאה פעם בהתנשאות דווקא.

בשביל לרומם את רוחה הוא עשה את ההפך מהטבע שלו.

הוא אמר כן אני שווה יותר מכך וכך וכך.

בשביל מה?

בשביל לנחם אותה. את לא הפסדת.

לא הפסדת. יש לך אחד ששווה יותר מעשרה בנים.

מה לומדים מפה? לומדים לימוד מוסרי מכאן.

שלעת מצוא, לעת הצורך

צריך

מישהו בעל מוסר, מישהו אדם אמיתי, ירא שמיים, בעל מוסר,

להשתמש לפעמים גם במידה שלילית,

במידת הענווה,

אבל בצורה של התנשאות,

כדי להיטיב את מצב רוחו של חברו,

לנחם,

לעודד,

להציל נפשות.

מי שיודע להשתמש בכוחות האלה,

בסדר הראוי ובמקום הראוי,

בזמן הראוי, בצורה הראויה,

עליו אמרו חכמים זיכרונם לברכה.

בשעה שמכנסים,

פזר!

אז רואים שיש דרישות מאיתנו גם יותר ממה שאנחנו מחויבים.

מעבר לתרייג מצוות,

כל אחד מה שהוא חייב, מתוכם.

אומרים לנו, זה לא מספיק.

אתה צריך להשתמש גם

בכל הכוחות שלך מעבר.

אפילו אם אתה רואה שכל העולם לא אכפת לו, לא מתערב,

לא מעניין אותו,

לא מזיז לו כלום.

אתה רואה, כולם מתכנסים, אף אחד לא אכפת לו.

תפזר, תלך, תרוץ, תצעק, תפעיל, תפעל.

תזיז עניינים.

לכבוד השם יתברך.

וגם אם אתה עניו, אל תפחד.

תגיד, כן, אני, אני.

איך אני עשיתי? איך אני מסוגל? למה אתה לא מסוגל?

ראינו את זה אצל משה רבנו.

משה רבנו אמר לעם ישראל,

ראה אנוכי

נותן לפניכם היום ברכה.

מה זה ראה אנוכי?

אומרים חכמים,

ראה אנוכי.

תראו אותי, תראו אותי.

איך קרן עור פני?

איך זה?

אני לא נולדתי כזה.

אני לא נולדתי כזה.

אני עבדתי על עצמי.

אני עבדתי על עצמי ונהייתי משה רבנו.

ראה אנוכי, תראו אותי.

תלמדו ממני.

ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה.

אם תלמדו ממני, זה לא גאווה?

הרי אמרו שהוא היה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה,

ומי מעיד עליו הקדוש ברוך הוא.

אז איך הוא אומר כזה דבר? ראה אנוכי.

זה לטובה כמו שלמדנו.

זה בשביל לרומם, לתת תקווה.

להפיח באנשים את הרצון. אתה מסוגל, אתה יכול.

מאיפה התחלתי?

הרי הוא גדל בבית של פרעה.

גדל בבית של פרעה. גדל עם המצרים.

עד שנהיה הלם.

ולמרות כל זאת, הוא עבד על עצמו.

והוא עבד על עצמו והגיע למה שהגיע.

אבל,

כשצריך להשתמש

במידה זו, הוא השתמש

בשביל טובה.

לטובה.

בשביל לגרום לאחרים להיות כמותו.

ככה היה יוסף.

יוסף, תשבית דיבתם רעה אל אביהם,

לא בשביל ללכלך עליהם חלילה.

בשביל להגיד לאבא, תיתן להם מוסר,

שיתקנו את מעשיהם.

אני ניסיתי להגיד להם, לא שומעו אני קטן, הם לא שומעים לי.

אז לכן אני אומר לך מה ראיתי,

ואתה בא תגיד להם, הוא יתקבל לטובה.

וגם כשהוא סיפר להם את החלומות.

למה הוא סיפר להם את החלומות?

חלמת, תשתוך, מה אתה הולך לספר להם?

הוא אומר להם, אם אני האח הקטן חולם חלומות כאלה, והוא ידע איזה חלומות אמת,

מה הוא בא להגיד להם?

למה אני הקטן מקבל כאלה חלומות?

ואתם לא.

תעבדו על עצמכם יותר, תגיעו גם כן.

זו הייתה המטרה שלו.

הם טעו בו.

וכשהוא אמר להם אני אוסף,

פרחה נשמתם.

טוב, אני לא ראיתי שמכל השיחה שלי פרחה נשמה של אף אחד פה.

ואני מקווה שהיא לא תפרח גם שמה.

אבל תדעו שכל מה שאמרתי זה אמת לאמיתה.

אוי לנו מיום הדין,

ואוי לנו מיום התוכחה. כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא,

וואי וואי וואי וואי וואי.

יפרטו לנו דבר דבר דבר.

טוב, אבל ברוך השם יש תשובה,

אפשר לחזור בתשובה, אפשר להחליט הרגע.

אני מתחיל להשתנות,

אני מתחיל להגיד פסוקים,

אני מתחיל לשמוע יותר הרצאות,

אני הולך ללמוד תורה,

אני עושה מצוות בתשומת לב,

אני לומד תהלכות לקיים נשמה,

אני, די, אני מתהפך לאדם אחר. אני לא רוצה לעמוד בפדיחה למעלה.

ומה פדיחה? פדיחה זה לא שאתה עומד לבד.

כל המשפחה,

כל החברים,

כולם שמה ומסתכלים.

יבא, כמו שהיום בית משפט יכול להיכנס לשמוע משפט, זה לא בית בית סגורות.

שמה פתוח הכול.

וכשטוענים שאתה עשית ככה לפלוני ואתה רוצה להגיד שלא מראים בדיוק

מה היה.

אומרים חכמים שעונש הבושה בעולם האמת יותר גרוע מציורי הגיהנום הכי גדולים שאתה יכול לצייר.

אתם רואים את העבריינים הרוצחים שמביאים אותם לבית משפט?

מכסים את הכול. מה מכסים? נדעים מי אתה? כתוב השם. נדעים מי אתה?

יש תמונות, יש תמונות שלך באינטרנט, רואים בגוגל הכול.

מה אתה מכסה?

הפדיחה.

למה פדיחה?

אתה שלו.

אה,

אתה גבר, לא.

למה אתה מפחד? תעמוד ככה, תגיד כן, זה אני.

מתביישים.

מתביישים.

אנשים שלא פוחדים מאף אחד כאילו,

כאילו,

מוכנים להרוג כל בן אדם בלי שום בעיה.

מתביישים.

בושה.

מפני מי?

מפני מי?

בשר ודם.

כשאתה עמוד מול בורא עולם שהשתמשת בכוח שלו שנתן לך נגדו ולא התייחסת אליו

ועשית הפוך ממה שהוא ביקש וזלזלת.

יואו, איזה פנים יהיו לך?

איזה פנים יהיו לך?

עד כאן, רבותיי.

מכאן זה כבר תלוי בכם.

אני את שלי עשיתי.

למי שיש שאלות, בבקשה.

תן לה פרק באמצע.

אני אבקש להשתדל שברכות יהיו בסוף.

כן, תן לה באמצע. שב.

לא ברכות עכשיו, עכשיו שאלות, ברכות נוספות.

שאלה?

תן לבחור פה.

תרים את היד כמוה, שיהיה תחמור תחמור.

שאלה הבאה.

שאלה הבאה.

תן לבחור באמצע. תאר תעמור.

תעמור, תעמור. תעמור, תודה. לעמור.

בוא.

בבקשה.

קח.

ערב כמוהו, הרב.

ערב טוב.

אני לא מחזיק ממך רב.

תודה.

יש לי לך או נביא

או מלאך.

לא, לא זה ולא זה.

הלוואי, ואני אהיה בן אדם.

אתה מעל הכול.

מעל הכול. יהיה ברור.

אני גם אוהב אותך,

ורק כולך היה לך הרבה ביוטיוב.

אם אני לא שומע דרשות ושומע אותך ביוטיוב נהיגה שאני אקיים את זה במצווה או לא?

אם אתה לא שומע או אם אתה מקיים שומע?

שומע. אם אתה שומע אתה מקיים מצווה של תלמוד תורה?

ביוטיוב.

ביוטיוב?

אני לא יודע,

אני רוצה,

אתה מוכן למכור את הכובע שלך?

מה אתה רוצה? למכור את הכובע שלך, אתה מוכן לי?

למכור את הכובע?

כן.

מה, אני אלך בלי כובע?

אז נעשה כובע חדש.

אז אני אגיד לך איפה אני קונה כובעים, תקנה את הכובע.

כבוד הרב מי יש את הכובע לשים על הראשי. אתה חושב שאם תשים את הכובע אז אתה תהיה חכם.

לא אולי קצת.

לא זה לא ישפיע עליך כלום. למה כבוד הרב? זה עור של שפן.

מה זה מה זה? עור של שפן.

אז עור של שפן יש שם, מה לא אכפת לי? מוכן. לא עזוב עזוב עזוב עזוב יותר טוב שתלמד תמשיך לשמוע את ההרצאות תאמין לי זה יכניס בך דעת הרבה יותר.

כבוד הרב תראה

יש לי בן אחותי, חברת בישובה עקב שמישהי נפטרה.

כן.

עכשיו כשהוא שמע אותי שאני שומע אותך ביוטיוב

אמרתי לו, עשיתי שומע אותי עליו, הרב פסל אותו.

כן.

אז אחי אמר לי, תשמע, אם אתה מתחזק ממנו, תשמע אותו.

לא לשמוע.

לא, אם אתה מתחזק ממנו, תשמע אותו.

אוי, יפה, עשה לך נחה.

כן, אני שומע אותך.

מצד אחד יש הרבה גברים אחרים לשומע.

לא רק לשמוע ושמים, תכעס.

אני כועס למה זה נקרא?

הרב זמיר כהן שמעתי אותו גם כשהוא מדבר על תפילין ועל... ואין בעיה, אתה יכול לשמוע מי שאתה רוצה. אבל אדרך כלל יותר מחובר.

איך מה? אדרך כלל יותר מחובר.

נו, בסדר גמור.

תודה רבה. תהיה בריא.

למה אני לא אחת כמוך? לא אחת כמוך ש...

יש עוד אחת כמוני.

ותבוא הבן ירושלים. הנה עוד אחת, תסתכל פה במסך.

לא, לא כמוך, כבוד הרב. כמוני ממש, אני עושה ככה או עושה ככה? לא.

עוד לאחד כמוך,

אנושי כמוך שמדבר שם במצטורר. האנושי? יש עוד אחת, קוראים לו הרב אורי יצחק זח שלי.

יש לי עוד אחת.

כזה, ככה, ככה.

טוב, אתה לא כמוך.

כמוני, מה לא כמוני? כמוני, תמוני.

ותבוא איתו לירושלים.

אם אתה תזמין אותי, אני אבוא על העין. אני מוכן לצחוק על העיניים שלי. על העיניים שלי.

על העיניים אין מקום מספיק. צריך לשים את הכיסא. על העין שלי יקר, אני מוכן על העיניים שיזמין אותך.

בסדר מותיק, תודה. תודה רבה, כבוד הרב. תהיה בריא. תן לגברת שם.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני מעריצה גדולה מאוד שלך.

נעריצך ונקדישך את הקדוש ברוך הוא.

רציתי לשאול לגבי כל המצב הזה שיש בעולם.

וואו, מצב קשה.

בעם ישראל יש הרבה שנאת חינם.

מאוד.

לצערי אני רואה את זה מיום ליום, יותר ויותר, בכל מקום.

נכון.

ובכלל, כל המצב הזה בעולם כל כך עצוב,

לא יורדים גשמים בארץ.

למה? דווקא יומיים יומיים. כל האווירה כל כך עקורה,

אנשים איבדו אמון בהרבה מאוד דברים,

גם ברבנים,

גם בבתי משפט,

גם בכנסת, גם בממשלה.

האווירה נורא נורא קשה.

נכון. זה סימן טוב שעוד מעט יגיע המסך. השאלה שלי,

באמת, מה אתה חושב שבכלל יהיה סוף, אם יהיה בכלל איזה סוף פה? יהיה סוף מהיר, גוג ומגוג, יבוא משיח ויגאל אותנו. זה הסוף.

הוא קרוב מאוד.

היום צהל הפחיד את הקבינט, אמר להם, תשמעו,

כמו שאנחנו רואים את חמאס,

אז יכול להיות שאנחנו עומדים לפני עוד פעם מבצע.

ועכשיו האיראנים והסורים

כרשו את בית ג'ן,

חמש קילומטר מהגבול שלנו,

וישראל לא עזרה להם ולא הניחה להם מפלט למורדים,

והם עכשיו קרובים.

ומסביב הכל מתרחש, את יודעת, וירושלים מעוררת קצת תרעומת

אצל אומות העולם, ובפרט אצל המוסלמים.

וכתוב, ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה.

אז אנחנו בדרך, כל הסימנים, כל המצב,

מקרב אותנו מאוד מאוד מאוד.

וביבי מרגיש הכובע שאין לו כבר עולה באש,

והוא כבר מזמין את הרבנים הציונים שיעזרו לו, תעזרו לי.

תראו, רוצים להפיל אותי בלי בחירות?

וזה בגלל כמה בקבוקים, בגלל כמה?

דברים, כן.

זהו.

יש לו פרשיות אלף, אלפיים, שלושת אלפים, ארבעת אלפים, חמשת אלפים, רק באלפים, כל עקירה באלפים.

מדינה מתפרקת, אלה אומרים ככה ואלה ככה, הכל חרית.

הכל חרית, הכל שקר, הכל דמיון.

האנשים היחידים

שיכולים לחיות בתוך הבועה הדמיונית הזאת

ולשרוד באמת, זה אלה שעוסקים בתורה במצוות.

למה?

כי כל העולם דמיון. הרי היום אתה פה, מכרת בקבר, כל בן אדם.

אבל מה אתה יוצא מפה? את הדירה לא תיקח.

את הנכסים לא תיקח.

את השטרות לא תיקח.

שום דבר לא תיקח. ייקחו אותך.

באוטו שחור יובילו אותך, ישלשלו אותך, ויסגרו.

וילכו.

יש כאלה יגידו עליהם קדיש, יש כאלה לא.

שלום, ביי.

היה.

כאן נטמן, או כאן נקבר,

פלוני אלמוני, וזהו, שלום. שמים עליו חתיכת שעה, איש ולא חלקו.

מה הולכים?

זה כל החיים, נגמרו החיים.

שלום, מה עשית פה?

היה ביבי, היה ריבלין, היה חזן, היה ביטן.

מה היה פה?

היה ערפאת, היה אבו מאזן,

היה, היה, היו.

מה נהיה? שום דבר.

מה איתך?

עם התולעים.

ומה המנשמה?

אוי לו מיום הדין ואוי לו מיום התוכן.

לכן אדם חכם, מה אכפת לי מה רוחש מסביבי?

אכפת לי מה אני עושה עם עצמי.

זה מעניין אם אתה יכול להועיל.

אם אתה לא יכול להועיל אז זה מעניין מה שאתה מחויב קודם.

קודם כל מה שאתה מחויב.

מה שאתה לא מחויב אז אתה לא מחויב.

אבל אם אתה עושה את המחויב ומעבר לזה אתה עושה עוד כמו שאמרנו קודם

שאתה רוצה לעזור ולהציל ולסייע לאחרים, אין בעיה,

אבל אחרי החיוב.

לא יכול להיות שאדם, תופסים אותו שהוא לא שילם חשמל,

הוא אומר להם, מה אתם רוצים ממני? למה אתם לא נותקים את החשמל?

אני דאגתי שהוא ישלם חשמל.

אני דאגתי שהוא ישלם חשמל. שאל אותו.

אני אמרתי לו, אני הבאתי לו את הבכתר שיש לו אזהרה.

למה הוא ישלם לכם חשמל? אני הבאתי לו את הפתק.

אומרים, מה זה אכפת לנו מה אתה עשית? אתה שילם את החשמל?

לא, אתה בנותק.

ככה זה עובד.

אתה קודם כל תעשה מה אתה מחויב, יש חיוב. באת לעולם סתם? לא באת סתם.

אתה צריך לצאת. עם מה תצא?

בשביל מה באת?

אם באנו לחיות, למה מתים?

אם באנו בשביל למות, בשביל מה לחיות?

אדם צריך לדעת מה הוא עשה פה.

אז לכן, גם אם המצב קשה,

עם ישראל עבר מצבים קשים מאוד מאוד מאוד אלפיים שנה האחרונות.

קשים מאוד.

ובכל דור ודור עומדים על חלונותינו.

נו,

ולא היה רמב״ם?

היה רמב״ם.

ולא היה רש״י?

היה רש״י.

ולא היה גזירות בזמנם? היה גזירות.

לא היה מלחמות?

אין מלחמות.

היה צרות? היה צרות. היה רעב? היה רעב.

מה הבעיה?

ויצאו גדולי עולם?

והשאירו היסטוריה לכל העולם וכל היהודים נהנים מהם וכולי.

בכל הדורות.

מה הבעיה?

תחיי בדור הזה,

תקיימי את מה שאת חייבת,

תסתדלי להועיל במה שאת יכולה,

ומעבר לזה,

אין תביעה לאדם.

אם הוא עושה את כל מה שצריך, אין תביעה.

אין תביעה.

מתי יש תביעה? כשלא עושים מה שצריך.

ואם ישאלו בן אדם,

אתה באת פה לעבוד?

כן.

איפה הוא?

איננו.

מה קרה?

הוא שמע שמישהו נפל למטה.

טוב.

אגב, איפה הוא?

הוא שמע שמישהו נתקע במעלית.

הלו?

לך תעבוד בנחושתן. מה אתה עושה פה?

אנחנו הבאנו אותך פה לעבוד, תעשה את העבודה.

יש.

יש מדע, יש נחושתן, יש מעליות.

כל אחד בתחום שלו, תעשה את העט שלך.

מה אתה רוצה? אתה רוצה משכורת,

ואתה מטפל כל פעם ברחובות, במעליות? מה הולך איתך?

קודם כל, מה אתה חייב?

ומעבר לזה, בסדר.

אבל קודם כל, מה שאתה חייב.

הבנת?

אל תדאגי יותר מדי. תדעי, תמיד

הבורא מסתכל עלייך,

עליי,

עלינו, על עם ישראל.

מכל העולם מושגחים אנחנו מה שאין שום עם בלשון.

עובדה שאנחנו קיימים

אלפי שנים במעצמות על נמחקו,

התאדו אינם.

רק ארכיאולוגיה נשאר בהם.

ואנחנו העם הקטן

נשאר ובתוך הים של המלחמות שמסביבנו עתה עתה אנחנו באי יחסית שוקט כרגע.

כרגע.

אבל את רואה? טילים נופלים במקומות שאין אנשים, בגנים שלא לומדים בדיוק.

כל הזמן זה ככה.

אז מה רואים? השגחה.

כן?

יכול להרחיב בעיניים לספור תורה אצלכם.

יש?

הוא מבקש שאני ארחיב.

בסדר, אני אגיד לך מה שאני יודע.

אני יודע, אני אגיד לך מה.

בוא, בוא אני אסביר לך.

האיש הקטן, איש הטילים,

הוא לא מאה.

הוא לא מאה.

טראמפ הוא לא מאתיים.

הוא לא מאתיים.

זה בסדר, יש איזון ביניהם בג'ננה.

רק בא, בינתיים שניהם מאיימים.

מי שירגיש שבאמת זה כבר הולך להיות את המין קטסטרופה,

כאילו, אז הוא יעדיף שקטסטרופה תהיה קודם בצד ההוא,

לפני התגובת נגד או המכה שנייה, מה שנקרא, וכולי.

ברור שתהיה מלחמה עולמית אטומית ממנית אלקטרומגנטית.

זה ברור.

זה כתוב

בזכריה יג' בנביא במפורש,

ששני שלישים מהעולם ימותו. זה אומר ארבע וחצי מיליארד ימותו.

זה אי אפשר להרוג

בשיטה קונבנציונלית.

זה רק

במלחמות מהסוג הזה. לכן הכינו את כל הכלים האלה

לקטעים האלה של גוג ומגוג.

כולם מדברים על גוג ומגוג.

מה הוא באחד ההשגה הזאת שאתה רוצה לדבר על סיפור?

כן. תן לו לדבר. הוא לא מדבר.

כן. רגע, רגע.

פחות או יותר עד שמחת תורה, אם זכור לי,

הולך להיות משהו, נכון?

אני לא יודע אם בדיוק, אבל אני אומר כל הזמן שאנחנו מחכים,

אבל שום דבר לא מתגשם, שום דבר לא קורה.

מה לא קורה? שתהיה בריא. מה לא קורה?

חלאס, מה? אין פה... לא, לא הבנתי. זה שאתה ממהר אני מבין.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד.

גם כשהתחילה מלחמת העולם הראשונה, זה היה תהליך שהתבשל, התבשל, עד שנייה. בסדר, אבל עד מתי כל התהליך הזה יכול להימשך?

תראה... עד הרגע שהוא יתחיל.

זה שיהיה לך ברור.

עכשיו אתה צריך להבין.

אני אגיד לך את האמת, אני יושן עם רדיו דלוק כל הערב. למה אתה מדבר ככה? דבר למיקרופון כשאני אשמע.

מה אתה אומר?

אני יושן עם רדיו דלוק כל הערב.

מחכה, יעני, נשמע.

כן, מחכה. אז טוב, בינתיים יש צפירות לפעמים שהן של שווא.

לפעמים צפירת אדום, אתה יודע, הטילים נשלחים בטעות, כאילו.

תשמע, אתה כנראה לא מבין מה הולך להיות.

ברגע שחיזבאללה יקבל הוראה מאיראן,

הם ישלחו אלף, אלפיים, שלושת אלפים ביום, ביום, ביום טילים. אתה יודע מה יקרה פה?

אני לא רוצה אפילו לתאר לך. יש לך רק 140 אלף טילים מכוונים נגד ישראל מלבנון.

אני יודע, אבל אני אומר לך, לא צריך אותם.

אני צריך אלף רק. אלף. אתה יודע מה זה אלף?

אתה יודע, הנה, יש פקק.

פקק! פקק!

תאונת דרכים.

בהיי-ווי

אתה נתקע כמה שעות.

עכשיו, תאר לך שהיה צריך לחלץ פצועים.

איך יקנס אמבולנס?

איך ייקחו?

ואם ינפלו טילים ונהרגו חס ושלום עשרות,

ותקועים אותם, כולם ברחו.

עזבו את המכוניות, עזבו את המפתחות,

ברחו לצדדים,

כי הם לא יודעים מאיפה ייפול טיל.

עכשיו, מי יזיז את המכוניות?

מי יתנגיה?

זה רק טיל אחד אם פגע.

אם יש אחד בבית חרושת,

ואחד בקריה,

ואחד פה, ואחד שם, ואחד זה,

כמה יש לנו צוותות הצלה?

ואם זה כל יום,

אתה יודע מה יהיה פה.

זאת אומרת, הרב, אפשר להבין מהדברים שלך, ככה אני מבין בעצם, כן?

שכל זה הקדוש ברוך הוא עושה בשביל...

לעורר אותנו. לא, לעורר את אלה שגרים בארץ.

בכל המקומות, אין היום כל ישראל מכוסה,

לעורר אותנו לחזור בתשובה מהר, לפני שיהיה מאוחר. למה?

מי שהספיק לחזור בתשובה, כתוב שבגוג ומגוג מי שיעסוק בתורה ובגמילות חסדים, יינצל.

מי שלא יעסוק, ייצלק.

עכשיו יחליט האדם

מה הוא רוצה.

כן.

תן לו לדבר, למה סגרת?

כן. ערב טוב, ארבע.

ערב טוב.

השחדת אותי. אני אשב.

לא, לא, תעמוד, תעמוד, אתה נראה טוב.

אני רוצה לשאול שאלה. אחרי שהרב עובדיה יוסף הלך לעולמו, ועכשיו הרב שהלך השני,

האם הרב יכול לבוא ולהצביע על רב שהוא גדול הדור,

ואני אשמח אם תבחר

בעדה שלנו המזרחית ולא האשכנזית, אם יש מישהו כזה. למה אני צריך לבחור מה זה בחירות? לא, אם אתה יודע, הרב.

אני לא יודע מה אמרו מי. אני יודע עכשיו שבמקום, במקום

הרב עובדיה שמו השסניקים את הרב

שלמה שלום כהן. את זה אנחנו יודעים. השאלה אם הרב יש לו מעל איזשהו... מעל יש לי אחד, קוראים לו הקדוש ברוך הוא. לא.

הבנתי. אין יותר מה הקדוש ברוך הוא. אין. השאלה אם יש היום רב שהוא באותו רמה של הרב עובדיה יוסף.

אין.

אפשר גם להגיד שאין.

הספרדים אומרים שאין כדוגמתו, לא היה וגם לא יהיה.

יש אפילו מי שאמר שאפילו לפני 600 שנה לא היה כזה. זאת אומרת, גם הארי לא היה כזה, וגם מרן בית יוסף לא היה כזה.

יש מי שאמר שטות כזאת גם כן.

מה נעשה?

אנחנו יכולים לקבוע?

מה אתה מדבר?

בהיקף הלימוד, בהיקף התורה, בהיקף המצוות,

בכיף הזכויות, בהיקף מה?

זה מורכב.

אי אפשר...

אף אחד היום לא טוען מהספרדים

שהוא יכול להחליף אותו. הרי הם אמרו בעצמם מי יכול להיכנס בתוך הנעליים שלו.

זה אמר מי?

הרב שלום כהן בעצמו. מי יכול להיכנס?

ואחרי כמה ימים הוא נכנס.

לא, הרב, הוא עולה איזה מתוך...

ענבה, ברור. ענבה, ברור.

אז אתה רוצה שנבחר? מאיפה נבחר?

אתה רואה, הוא אמר על ראובן אלבז שהוא משה רבנו של הדור. אז יכול להיות שהוא מתכוון שהוא אולי משה רבנו של הדור.

יכול להיות.

שם המחלקים הציונים זה... אין שם פחות מגאון.

אפילו חבר כנסת דתי משאס זה הרב, הגאון, הרב, הרב, הרב, הרב. כולם, כולם בלי עין הרע.

טוב, אני רציתי לשאול עוד שאלה, אם אפשר? כן. לגבי כל האוכלים שאנחנו אוכלים. לא. הבנתי שהרב אמר שיש פה בלאגן, אני כבר לא יודע אם ללכת לאכול בשר. אין בלאגן, יש נבלות וטרפות. איפה? הכל? כל הבשר והעופות, כן.

מחבוד גם?

לא.

מה, מה, מה אתה צועק? למה? בוא, בוא, תקשיב, תקשיב. הוא כמעט ולא מוכר.

הוא כמעט ולא מוכר.

אתה יודע, יש אחד שקוראים לו דני מזרחי. זה הבן אדם שכאילו התפרנס ממנו את אשר ממנו והכל.

יש לו סטוקים תקועים של עופות ובקר שלא נמכר.

למה? לא קונים. כבר כולם הבינו בדיוק במה מדובר.

אנחנו כבר מדברים שלוש-ארבע שנים,

חוץ מלפני תשע עשרה שנה שדיברנו וגילינו בדיוק מה הוא עשה ומה הוא לא עשה.

אז מה הרב היה מציע לאכול?

איזה החסר? קודם כל, תקשיב,

שתי אפשרויות יש. אחת, קודם כל, לא לאכול.

את זה אתה אומר שאני לא יכול. הטבעונים מבסוטים ממני. חושבים שאני כאילו טבעוני. אני לא טבעוני.

אבל הם חושבים שאני טבעוני.

אז קודם כל, לא לאכול. למה? כי אתה לא נכנס לשום ספק. אתה בטוח לא אוכל לבנות את טרפות. קודם כל. דגים זה לא בעיה. נותנים להם מכה בראש ואתה יכול לאכול.

אם אין תולעים, רגע.

דבר שני זה שאנחנו שוחטים שחיטה פרטית,

אבל לא יוצא לנו הרבה.

שחטנו 40 ראשי בקר

באחרונה יצא לנו אפס.

אפס?

לפני כן 40 יצא אפס.

לפני כן 100 עגלים יצא לנו שלוש.

ובעם ישראל שוחטים כל יום מיליון וחצי עופות כולם פיקס.

בכל הבקר שנשחט סוכר.

הכל חלק בית יוסף.

הכל חלק.

רק תחליק את הכסף.

הכל חלק.

רגע. לא, הרב יש, אבל את כל השליטה בדרזיל,

אורגואי. כל המקומות. שם עוד יותר גרוע. שם אין פיקוח. שם יבואנים מסוחרים שצריכים להריץ מהר ראשי בקר

בין 60 ל-120 ראש בשעה.

מה זה כל החותמות האלה?

חותמות.

לך לעזה, תראה כמה חותמות יש של הבדצים,

ולך לפה לאום אל-פחם, תראה כמה יוצאים משאיות עם חותמות של הבדצים.

יש להם של הרב לנדה ושל רובין, של כולם.

מה זה? תופסים אותם כל יום? תופסים את הערבים כל פעם?

משאיות שלמות שמעביאים? מה אתה לא יודע?

בטלוויזיה מראים כל הזמן?

תיכנס עכשיו ל-ynet, לאן שאתה רוצה.

תכתוב בשר,

תכתוב עופות, תראה כמה תופסים כל יום.

ביצים. כמה ביצים שהן לא מפוקחות?

אתה יודע כמה דברים עוברים?

זה אני מדבר לך על ערבים.

עם חותמות?

עם הולוגרמה.

אתה יודע,

הסרטים במדבקות מסתובבים חופשי בבתי מטבחיים.

עטרה, היו אוכלים? אפשר לאכול עטרה?

עטרה אפשר לשים על הראש.

בפורים?

זה יפה. אתה יכול להיות מורדכי?

או אסתר המלכה.

אבל לכל דבר כזה, אוי ואבוי.

אין, אין, אין, לצערי הרב אין.

אני כבר שלוש-ארבע שנים מדבר, הוצאתי על זה ככה, הנה תסתכל, תופסים.

אתמול אחרי זה, תסתכל, תסתכל. פורק את חשדם של לוחמים משבר הגבול. הם הורו לנהג לרוקם את מטען החצץ שהובילה המשאית. חצץ עלה, חצץ. תוך שניות מתברר שהיה בסיס לחשד.

החצץ רק כיסה את הדופן הכפולה מברזל שהותקנה במשאית הזאת לכל אורכה.

ההפתעה הגיעה שהרימו את הדופן הזאת עשרות קרטונים דחוסים ובכולם בשר טרי.

תסתכל, בערבי. מדובר בחלקי בשר שונים בכמה סוגים של אריזור. וזה מגיע לתל אביב ולכל מקומות במסעדות.

כן, אבל הרב, מחילה, אין על זה הכשר חלק.

וזה אין, אבל יש כאלה יוצאים עם שקיות בדיוק אותו דבר.

הרב לנדה בעצמו אמר,

אין לסמוך על שום מקום חוץ מחנות המפעל שלנו,

ששם אני יודע שזה אנחנו עשינו.

כל מה שכבר מסתובב, אני לא יודע מאיפה יהיה.

למה?

לא הבנת מה אני אומר, הוא שוחט בכמויות.

אבל הוא לא יודע אם יתערבב גם מה ששלחו מאצלו לחנויות ולסופרים,

הוא לא יודע אם לא הגיע גם בדלת האחורית.

אין פיקוח.

היום יש זייפנים עושים הכל. שמעת על סין?

אין דבר, גם אותך יכולים לשכפל.

אין דבר שלא עושים בסין הכל. תביא דבר אחד, עושים לך אותו מיד כמה שאתה רוצה.

גם פה הערבים במשולש,

בצפון,

בדרום, בכל המקומות,

יש להם את כל החותמות והכול. יש אפילו בדיחה, תראה לו את הסרטון,

שרואים בדץ עזה.

תראה לו, אתה זוכר את הסרטון?

מדץ עזה. הרב, מחילה ליין ולחם וכל זה, גם יש בזה בעיות? עכשיו אני אסביר לך.

שב, תרגע, כי אתה עלול להתמוטט.

רגע, אני אסביר לו, הוא שואל. שואל צריך לענות.

שואל, תקשיב.

בלחם,

בלחם, אנחנו עושים לחם הכול לבד, לחם לחמניות, פיתות, פיתות לפלאפל, פיתות לסלוף, מה שאתה רוצה, הכול אנחנו עושים לבד. למדנו לבד, אין ברירה. למה?

בפסח הייתה בעיה עם גלוטן. גלוטן זה חמץ.

ולא גילו לאנשים שמשתמשים בחמץ שעבר עליו הפסח,

וזה היה בעיה.

אז הפסקנו בגלל הגלוטן. לא הגיע גלוטן לארץ במשך חודשים,

אז היינו מוכרחים כבר להכין. בינתיים גילינו שבתוך הלחם יש משפרי אפייה,

ובתוך המשפרי אפייה יש כל מיני מרכיבים שהם בעייתיים מבחינה כשרותית.

וגם כל מיני תוספות ודברים אחרים שמוסיפים, מלחמים וכו' וכו'.

אז אנחנו עושים הכל לבד, שלום.

זה הכי טעים, הכי בריא, טרי, הכל.

מקפיאים,

מחממים במיקרו,

בטנות, צ'ק צ'ק, הכל מוכן, או צריך לרדת למכולת.

עכשיו, מוצרי חלב,

הרגילים הפשוטים, 5%,

9%, תנובה, בדץ, עדה חרדית,

אשן, גילה,

כל הדברים האלה, פחות או יותר, זה בסדר. חלב, 3% אחוז, זה בסדר.

עכשיו,

גבינות שונות ומשונות שיש בהן תוספים כאלה, ומייצבים, וחומרים, וממתיקים,

וכל מיני דברים, הם בעייתיים.

אתה רוצה לדעת למה?

תכתוב.

כל המוצרים שמופיע בהם הסימן E-E,

שזה אירופה, קיצור של אירופה,

יש שם מ-100 עד 1,300-400.

תראה מה כל אחד מהם.

אתן לך דוגמה.

הרבה בתים משתמשים באבקת,

אבקת מרק.

באבקת מרק יש 74 מרכיבים עד שנהיה אבקת מרק.

בין המרכיבים

יש דבר, איפה, איפה, איפה אלחנן, איך קוראים לזה?

אל-סיסטאין.

מה זה אל-סיסטאין?

זה חומר שהוא גורם

להעצים את הטעם שנמצא בדבר. נגיד אם יש לך איזה דבר מסוים, אתה שם את החומר הזה,

הוא מעצים אותו.

כמו שתגיד, מכפיל.

ממה הוא עשוי?

משלושה דברים.

שערות אדם.

שתיים. כנפיים של עופות.

שלוש.

ציפורניים של חזיר.

תבחר.

זה אחד מ-74 בתיאבון.

אנחנו מסתדרים עכשיו בלי אבקת מרק בכלל.

אין לנו שום בעיה, כלום.

רגע, רגע, רגע. זה של אוסם, ויטה, של מי? זה לא משנה.

זה חומר, חומר שמשתמשים בכל מקום. בכל מקום.

עכשיו, תבין.

תראה כמה זה גם לא בריא, חוץ משיש בעיות כשרות, כי חלק מזה זה צמחים,

צמחים, חלק זה מהחי, או משומן חי,

חלק זה סינתטי,

וחלק זה כזה או כזה כימי, שמעבדים אותו וכולי.

אבל אתה צריך להבין,

יש בעיה נוספת,

שאסור לבטל איסור לכתחילה.

מה פירוש? לדוגמה,

תבלינים. אתם קונים תבלינים מוכנים?

אנחנו עושים תבלינים לבד.

כל התבלינים לבד. קונים את החומר גלם,

בודקים אותו אישית, כמו שצריך לבדוק,

ואחר כך טוחנים.

ואנחנו מוצאים הרבה דברים שאתם לא מוצאים, כמובן, כי טחנו לכם את כל החרקים,

את הכול טחנו לכם.

כי אף אחד לא יכול לטחון

אלפי טונות כל יום. לבדוק, לבדוק.

אתה יודע כמה לוקח לבדוק פלפל שחור? 100 גרם.

100 גרם.

לזריז,

חצי שעה.

למי שלא זריז, נורמלי, שעה.

100 גרם פלפל שחור.

אז מי יכול לבדוק?

אז מה עושים?

לוקחים,

שופכים למכונה, טוחנים והכול.

אבל זה אסור,

אסור לבטל איסור תולעים או חרקים,

לכתחילה.

כי אם כן, אם מותר,

אז אני יכול, יש לי בשר,

יש לי עכשיו

כמות של נגיד 100 חתיכות,

אני אוסיף לזה כמה חתיכות של חזיר,

ייבלע בפנים, יתבטל בתוך זה, אם זו לא חתיכה שהיא ראויה,

ואין שום בעיה, ואני אבטל את זה בשישים וגמרנו,

ואני אוכל כל דבר לבטל בפנים.

אסור.

אסור.

אם נפל בדיעבד חתיכה, אתה מזהה, אתה מוציא אותה, ואם לא, יש כנגדי שישים,

אז תלוי הדין, צריך לראות ולבדוק.

יכול להיות שיהיה היתר.

אבל זה בדיעבד שנעשה, ולכתחילה להניח את זה בדעת שאתה יודע שיש פה כך וכך, ואתה טוחן, זה אסור.

אז לכן,

קודם כל זה לא בריא,

ודבר שני זה אסור.

עכשיו,

אני אתן לך רגע דוגמה, יין הוא פחות בעיה. אני אתן לך דוגמה.

אנחנו בודקים, תבדוק גם אתה, אתה יכול לקנות פפריקה אדומה, לא חריפה,

מתוקה.

מתוך עשר קילו,

שלוש קילו לפח.

מה יש שם?

קודם כל שתדע.

את הפפריקה האדומה, כמו שאתה רואה אותה, מכווצת ומקומטת,

שמוכרים אותה כמו שהיא,

טוחנים אותה כמו שהיא, עם הגבעולים,

עם העובש בפנים. תפתח, תראה כמה יש עובש, אני אומר לך, שלוש קילו על עשר קילו.

שלוש קילו עובש ותולעים.

הנה, תסתכל, תסתכל, אתה רואה, הנה.

פפריקה זה עובש בתוך הפפריקה,

וחרקים, והכול, את הכול טוחנים לך בפנים.

זה כולם עושים, כל ההכשרים, בדצים, מדצים, הכול, כי אף אחד לא בודק.

אתה מבין?

עכשיו מה הם עושים?

עושים מדגם. מה זה מדגם?

בודקים קצת פה ושם, לא מצאו בכמה,

אומרים הכול בסדר.

אין בדיקה כזאת על פי ההלכה. על פי ההלכה אין בדיקה כזאת.

צריכים לבדוק כל דבר בדבר.

ובפרט

שזה מיעוט המצוי, זאת אומרת, יש פה כמויות.

תמיד זה פחות או יותר שלושים אחוז.

אז איך אתה יכול?

במדגם, נגיד אם יש דבר נדיר, נדיר,

שאין בו, אף פעם לא מוצאים.

נגיד, דוגמה, אבוקדו,

כמעט אף פעם לא תמצא תולעים.

בננה,

לפיפון, נגיד, אף פעם כמעט לא תמצא.

בעגבניות כן תמצא.

דברים אחרים, אבל יש דברים, נגיד, שלא.

אז שם, אם אתה בדקת,

כמו שאומרים, ראית שאין חור ואין פה ואין שם,

לא הייתה כניסה, חדירה,

אתה יכול, אני יודע מה,

לסמוך.

אבל מי שבאמת חכם,

כבר מצאנו במקרים מסוימים שמבחוץ הכל היה סגור,

ומבפנים זה היה נמצא.

אז אם אתה חותך, אתה מוצא.

אתה לוקח קשיו,

תפתח אותם, אתה תמצא בכל, בוא נגיד, מאה לפחות, אם זה טרי.

אם זה לא טרי,

אתה יכול למצוא בכל עשר,

למצוא תולעת.

בגרעינים שחורים, ודאי אתה מרגיש לפעמים את האבקה, כאילו.

מה, מה, מאיפה זה?

מאיפה זה? מה זה?

אז זאת אומרת,

בכל דבר היום הוא מנוגע כמעט. כמעט כל דבר.

אז לכן צריך בדיקה.

אבל אף אחד לא בודק, כי זה תעשייה.

תעשייה, מי יכול לבדוק?

פעם

לא היה טחון.

אנחנו היינו קונים לפני ארבעים וחמישים שנה

אמא שלי הייתה נותנת לי לקחת טהואן

ואתה יודע

בום בום טח טרק טרק שהשכנים היו עולים למעלה, הלו!

אז זאת אומרת היינו טוחנים הכל לבד, למה ככה היו מוכרים?

אף אחד לא היה טוחן לרבים.

אולי קצת בחנות עושים אבל לא תעשייה

שהיום יש לך את כל התבלינים אתה מבין בצבעים בכל מיני שקיות?

לא היה.

פעם הייתה שחיטה של עופות כמו היום תעשייה?

מה פתאום?

היית הולך לשוחט,

ערב,

נותן לו שתי עופות ואתה מוציא את הנוצות לפני חמישים שנה.

לא היה.

לא היה דבר כזה עוף מוכשר.

היו מביאים את העוף הביתה והיינו מקשירים אותו לבד, שמים מלח, שמים במים, שמים בכל, עושים הכל לבד.

לא היה.

התעשייה היום

הופכת את זה למסחרי.

מסחרי צריך להרוויח.

טיים זמני.

צריך למהר.

אז זה על חשבון הכשרות, כי אין זמן לבדוק.

מה, אם תשב כל דבר לבדוק כמו שצריך בדיוק,

אז אתה לא תרוויח, אתה תפסיד.

אז לכן אתה לא יכול לאכול.

אוקיי, בסדר, הבנתי. אני רק רוצה... יין אתה יכול. יין. יין. יין, תקשיב. איזה יין היה רע? איך הוא ממליץ? בדץ, בדץ, העדה החרדית בשיטת הבית יוסף, תקשיב.

זאת אומרת,

ביין, אפילו אם היה שם

איזה ברחשים או זבובונים או משהו,

וזה נטחן, היות וזה הופך בסופו של דבר לנוזל ועובר סינון,

על פי ההנחה זה מותר.

אבל בשאר דברים,

כיוון שזה נטחן ונשאר כמות שהוא,

מעורבב עם זה, וזה ביטול איסור מתחילה,

אסור.

אז לכן, תבלינים אתה לא יכול. אתה צריך לקנות

או ממקומות שטוחנים, כמו שאני אומר, שעושים בדיקה יסודית,

אבל בבית לבד, קצת, קצת, קצת. אנחנו עושים היום טחינה,

אנחנו עושים חומוס,

אנחנו עושים מיונז,

אנחנו עושים מיונז בדקה,

בדקה טעים.

בחיים שלך לא טעמת את הסדר, בחיים שלך לא טעמת.

כנס לאתר שופר, יש שם כל מיני

מפרטים שאנחנו נותנים,

תלמד מה עושים, קח תנסה בבית, אם אתה לא מברך אותנו,

חביבי, אתה מאושר, גם זול, גם נקי, גם מיידי, גם איזה כמות שאתה רוצה.

ברוך השם.

רגע, הרב, השאלה, אז למה אתה לא יוצא באיזה... מה זה לא יוצא כל ערב? לא, לא, לא. אני שואל, למה אתה לא מוציא איזשהו...

כמו שיש... כשרות? כן, כשרות. תגיד, לא שמעת מה אמרתי?

אי-אפשר בכמות, כי ברגע זה הופך להיות כמות, אני הופך להיות כמוהם.

אי-אפשר, אי-אפשר, בגלל הכמות. אז לפי מה שאתה אומר, אי-אפשר לאכול.

אני שחטתי עכשיו, באחרונה,

7,500 עופות.

כן, הבאתי צוות של בערך 40 איש.

מתוך זה כמה יצא?

4,100. כל השאר

נפסל על ידינו.

למה? מסכינים.

כשאתה עולה עם הסכין,

היא צריכה להיות חלקה, חלקה, חלקה, בלי שום פגימה.

אחרי השחיטה היא גם צריכה להישאר ככה.

ואם נהיה פגימה,

אם נגעו בגרוגרת, במפרקת,

אם בנוצות, אם במשהו,

וזה נפגם, זה טרף.

זה נבלה.

גמרנו.

עכשיו, תקשיב.

בדקת את הסכין אחרי 100 עופות,

התברר שהסכין לא בסדר, כל המאה נפסלו.

עכשיו, מי יוריד כמויות כאלה?

רק מישהו ירא שמיים אמיתי? ואין כאלה, כי כולם סוחרים.

כולם סוחרים.

ואנחנו שוחטים

רק לקהילה שלנו.

ואין.

יש לפעמים חודש או תשעים שאין.

אין.

יש לפעמים שקרה יותר, שאין.

אתה חושב שזה רק בזה.

ומצות?

מה אתה חושב שמצות?

אתה קונה הלפרין, שמות, כל מיני זה, חותמות גדולות וזה, משעת קצירה, משעת חמץ, משעת...

חיי רגעים. כן, חיי רגעים. הכל בהידורים, הידורים, הידורים.

והם סומכים על ביטול בשישים לפני, איך קוראים לו? לא מנקים את המכונות כמו שצריך, ואין זה... בלגן, בלגן.

אנחנו עושים מצות, אתה יודע איך עושים מצות?

ראית רופאים מנתחים?

ככה.

שמים לכולם, אתה מבין, תחפושת,

כאן סגור, הכל כפפות, הכל. למה?

כי אם בן אדם בשעה שולש ועושה את הזה,

והוא דיבר,

ויצא לו... אתה יודע, רוב האנשים יוצא להם קצת ככה רוק קטן.

רוק זה מחמיץ.

ואם הרוק פגע במצה,

חמץ.

היחידים שעושים עם זה,

אנחנו.

האחרים לא שרים, עובדים, הכל. תראה סרטים,

תיכנס לגוגל,

תראה אפיית מצות,

תראה איך עובדים ואתה תראה.

זאת אומרת, מי שלא מודע להלכה ולא מקפיד באמת,

כשהוא יגיע למעלה, איך אמרנו?

אוי לו מיום הדין,

אוי לו מיום התוכן.

הרב, רציתי, אם תוכל, לברך חולה שהוא חולה במחלה,

קוראים לו זרח בן העליזה.

הוא דתי?

דתי, דתי.

מה זה דתי? דתי. דתי, שומר שבת, שומר הלכות, מתפלל.

הוא בריא עכשיו? לא, יש לו את המחלה,

הוא נמצא בשלבים של הטיפולים,

הכימו והקרנות. הוא יהיה מוכן ללמוד שעתיים או לשמוע הרצאה שעתיים כל יום,

בתענית דיבור.

אני צריך לשאול אותך. תשאל, תשאל, תשאל. אם הוא רוצה, רק התורה מחיה.

אוקיי. מה שהרב יגיד, אני אעביר לו את המסר. התורה היא חיינו, כתוב, ולכל בשרו מרפא.

אם בן אדם חולה

ויש לו מחלה רחמנא עצלן, צריך שהתורה תגן עליו, והתשובה, הוא צריך תשובה בתורה.

תשובה שקודם כל הוא לא מחזיק בעבירות שהיו פעם.

בתורה,

בשביל לייצר זכויות. תריאק, תריאק, תריאק, תריאק. כל הזמן, שיהיה לו מלאכים טובים, שימליצו על אותו.

משמעו זרח בן?

עליזה.

עליזה.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה בזכות התשובה והתורה הקדושה. אמן. ברוך תהיה. אמן.

כן, תן ליהודי פה עם הפלאפון, אתה רוצה לשבור אותו?

כן.

שלום.

שלום, שלום.

שמי יוחאי.

יוחאי סוויסה,

ואני נשוי לענבל בן חמו, בת שולמית,

וזכיתי לראות אותך השבוע הזה בשיעור תורה בירושלים,

שבשבוע הזה גם בני נולד בחמישי האחרון,

ועשינו לו ברית כדת משה וישראל.

ברוך השם. ושמו של,

תודה רבה, שמו של הבן שלי זה איטיאל יוסף חיים. יפה.

ורציתי גם

בצורה הכי שמחה שיש לשבור את הטלפון שלי. נכון. כי גם...

שם ושמים, שם ושמים,

שם ושמים. תן לנו לדבר. מה קרה?

לא תחסום שם?

רכשתי טלפון כשר כדי למנוע כמה שיותר צרות.

אשריך שאתה זוכה. קדימה.

תודה רבה.

שם ושמים ותפילדינוTS אבינו מלכנו אבינו מלכנו

אבינו מלכנו אבינו מלכנו אבינו מלכנו

תגיד, תגיד, הריני מקיים מצוות, תגיד, הריני מקיים מצוות.

תגיד, הלו, הריני מקיים, תגיד. הריני מקיים. רגע, חכה, לא עשית טוב. הלו, אלחנן,

תכסה את הזכוכית שלא תעוף על מישהו.

תכסה את הזכוכית.

תגיד, הריני מכוון לקיים מצווה?

הריני מכוון לקיים מצווה. וביערת הרע מקרבך.

מקרבך. רגע, רגע, תרים את הפטיש למעלה למעלה, כי זה לא נשבר מהר.

כן? לא, אני חושב שבלי עין רעה כמו הלב שלי היא תישבר. יאללה, בוא נראה.

אחרי מכה אחת אני ארצה לראות אם הצלחת.

בוא נראה, לא נפלא.

ועמד לו בתואר אשר מישהו כבדו דוהה.

ועמד לו בתואר אשר מישהו כבדו דוהה.

או! רק ברור. יאללה.

רגע,

רגע,

נח רצוח ועושה נח רצוח.

אני, יוחאי סוויסה בן רחל וחנניה, זכרו לברכה,

מתכבד לומר שהחיינו והגיענו וקיימנו להגיע לזמן הזה ולרכוש ולקבל את הציצית מכבוד הרב עמנו נצחק.

ברוך אתה. ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם. שהחיינו וקיימנו.

והגיענו. והגיענו. לזמן הזה. לזמן הזה. אמן.

תחת רוח, תחת רוח ליוצרות.

תחת רוח, תחת רוח ליוצרות.

תן לו ספרים, תן לו ספרים.

אם יהיה לך גם משטיון, תחת רגע, עוד עוד עוד ככה.

שאלה.

מה שלום כבוד הרב? ברוך השם.

לגבי כל הכשרות,

בקצרה נעשה את זה לגבי מניין וכולי.

אישית על עצמי,

אני כבר ירדתי קצת כיוון שהרב אמר שלא יוצאים ידי חובה

בכל זאת לבוא לבית כנסת או... אפשר ללכת לבית הכנסת להתפלל בלחש

בלענות קדושה

מודים דרבנן

ועל הקדיש יתום האחרון אם אומר אותו אדם שהוא לא מחלל שבת

מה עם קריאות התורה? אפשר

אוקיי בסדר אבל תקים עניין כשר תהיה אתה חזן

משתדל יאללה בהצלחה תודה

תן לו שם בפינה

ערב טוב ערב טוב כבוד הרב

קודם כל תודה רבה שוב שבאת לירושלים ואתה מחזיק אותנו

ברוך השם כל פעם מחדש

הרב שסיפר בדיוק על אלה שהלכו לעשות את הניתוחים

באצבעות גם לי יש מחר ניתוח

גם בשתי אצבעות בכל יד במקרה

אבל לא בגרמניה כן זה לא חצי מיליון

בעזרת השם נעשה ככה כמו שצריך אז אם הרב יכול לברך בסוף אחרי שיש לי איזה שאלה

שבעזרת השם הניתוח יעבור בשלום והכול יהיה בסדר

ולגבי קמח

חזק מדי כן

לגבי קמח צריך לקנות גם חיטה

מי שרוצה להחמיר על עצמו עד כדי כך

יכול להחמיר אבל בקמח

בדרך כלל לוקחים את החיטים שהן טריות וכמעט ולא מצוי

זה תלוי אבל במאפיות שטוחנות כי יכול להיות שהמטחנות עצמן איפה שהמסננת ושאר הדברים איפה זה עובר

יכול להיות שאם זה שוער הרבה זמן יכול להיות שגם כן

אבל בדרך כלל גם בחיטה

כתוב שאפילו חיטים המתולעות

אז יש בזה איזה קולה יותר.

הבנתי.

גם לגבי התבלינים, מי שלא יודע, אני עבדתי במפעל התבלינים, לא נגיד את שמו

וזה בדיוק כמו שהרב אמר

היה ערימות של פפריקה

מי שלא יודע לכן רואים את הפפריקה המתוקה

שהיא יותר בהירה

הרבה יותר בהירה

והגבעול הוא בערך איזה 20% עם הגרגירים הקטנים

20% אפילו כמו שהרב אומר זה מגיע בסופו של איזה

30% מהמשקל כי זה דחוס

והיינו טוחנים את הכל ביחד

ואני הייתי עובד פשוט

גם היו עושים שם לימון בלאדי ויש בזה קנימות ואז שראיתי אז אמרתי להם שאני לא רוצה

אומנם אני לא הייתי משגיח כשרות אבל לא רציתי לחטיא את הרבים ובאמת בעל הבית עשה את כל ה... זה מחדש

זה לגבי הלימון בלאדי

לא עבדתי שם הרבה זמן אבל זה כמו שהרב אומר פשוט זה ככה יותר מזה מוסיפים גם שמן זה נותן משקל כן זה ברור כל השאר זה כולם כשקונים אצלנו בקהילה את הפפריקה האדומה

שמים כפית קטנה זה כמו שתי כפות שלמות

שקונים בחוץ

לא צריך אבקת מרק ולא צריך רסק עגבניות ולא צריך שום דבר לזמן רק את הפפריקה

כשאתה עושה אותה

חביבי האיכות היא משהו והטעם זה לא יאומן כסופר כן כן נכון

ודרך אגב מי שרוצה אפשר לקנות בשוק אתה מבין זה לא יקר זה הרבה יותר זול נכון נכון יותר טרי

וגם זה בבית אנחנו מכירים הכל על המקום עולה איזה 50 שקל 100 שקל טוחן תבלינים

אתה קונה בשוק ו-300 שקל תבלינים להרבה מאוד זמן וכל פעם מקפיא או עושה את זה מחדש נכון הרב לגבי העניין ראיתי ששאלו אותך כבר הרבה פעמים

לגבי עניין הבחירה והידיעה כן

שאנחנו בוחרים פה בעולם הזה או שזה

כבר כפה כשאומרים שאדם יגיע למעלה אומרים לו יכולת להיות ככה וככה אז איך הקדוש ברוך הוא יראה למשה למשל רבי עקיבא

וכולי וכולי ידעו כאילו כל דור מה בעצם הבחירה שלנו הרצון או המעשה

הבחירה שלנו זה הבחירה לא המעשה

מה שאנחנו רוצים לבחור אנחנו יכולים לבחור ואנחנו רק אנחנו בוחרים

מה יצא ממה שאנחנו בוחרים זה הקדוש ברוך הוא מחליט

לפי הזכויות לפי מה שהוא יודע וכולי אחד רוצה להרוויח והוא לא ירוויח

אחד רוצה לפגוע בחברו והוא לא מצליח

אחד רוצה לעזור לחברו והוא לא מצליח

לא כל מה שאתה רוצה בין אם זה טוב או לא טוב אתה מצליח

זה תלוי בבורא

אבל אתה לבחור בוחר

אתה בוחר במאה אחוז

הקדוש ברוך הוא רואה, קורא כל הדורות מראש.

הוא יכול לראות בנבואה

למשה רבנו את כל הדורות עד הסוף, מה הם יבחרו.

כשהם יהיו בעולם הם יבחרו כך וכך, וזה התוצאות שיהיה להם בסוף.

זה הוא יכול להראות, אין שום בעיה, זה לא משנה את הבחירה.

כי רבי עקיבא לא ידע מה ראה משה רבנו.

רבי עקיבא כשחי, חי איתך משהו חי.

הוא לא ידע מה ראו, מה לא ראו.

אז זאת אומרת,

אדם

יכול לבחור. הנה אני אמרתי לכם היום,

שכל אחד שנמצא פה הוא פי כמה יותר ממה שהוא חושב.

לפי מה שהוא למעלה,

הוא ודאי הרבה יותר ממה שהוא חושב.

ויראו לו.

אז אני גיליתי לכם את זה.

אבל אתה לא יודע מה בדיוק.

עכשיו אתה צריך לבחור כמה אתה רוצה להשקיע בעני שלך.

ואז אתה תעלה ותעלה, והתברר לך שהיית מסוגל למה שחשבת קודם שלא.

אבל לפי מה שאתה אומר, אם אני בעצם בוחר,

אני יכול להגיע לדרגה מסוימת בעצם,

אבל אני יכול לבחור, למשל,

אני רוצה להיות צדיק באמת במאה אחוז.

כן.

בוא נגיד שאם יש לבן אדם ניסיון, כמו שאמרנו, ליהודה, שזה ניסיון בעצם שהיה לו ניסיון גדול,

אז ודאי שהוא היה מוכן ללכת במקום בנימין.

כן. שזה ניסיון, שהוא כביכול קל.

כביכול.

נו. כי הוא גדול.

זה כמו שפעם הרב אמר באחד השיעורים, להציל מישהו

בים, ברור שמישהו יציל אותו.

אבל אם זה יום-יום,

זה יותר קשה.

אבל אם באמת כל הקהל פה, כל יהודי,

רוצה,

רוצה

לבחור טוב,

ומה שיוצא זה משהו אחר.

בשמיים נחשב לו מה שהוא רצה או מה שנעשה?

אני אגיד לך.

אדם מקבל שכר

על הבחירה.

שתיים על הכוונה ושלוש זה על המעשה.

אבל השם אמר,

חשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשה,

כמי שעשה.

זאת אומרת,

אם רצית, זה לא מספיק.

אם כיוונת לעשות ועשית, עשית, אבל לא עצה.

זאת אומרת, המניעה היא לא ממך,

כי אתה עשית כל אשר לאל ידיך.

אם כן,

אי אפשר לבוא אליך בטענה שלא הצלחת.

אז מה אומר השם?

אני מחשיב לך שהצלחת.

אני מחשיב לך שהצלחת.

מה המדד?

איך אפשר לדעת, כאילו,

עד איפה אני יכול לעשות?

לא, לא מעניין אותך. מה המספירות נכושי שלי? לא מעניין אותך מדדים.

מעניין אותך לעשות

עד איפה שאתה יכול באמת.

זה הכול, אתה לא נדרש יותר. איך אני יכול לדעת? איך אני יכול לדעת מה כל אדם זה לפי עצמו? תקשיב, תקשיב.

אני,

ברגע שהבנתי שזה אמת,

יצאתי לדרך. מה זה לדרך?

הייתה לי תוכנית?

לא הייתה לי תוכנית.

מה החלטתי שאני עושה?

שאני לומד מה כתוב,

ועושה מה שכתוב.

זה הכל.

והכתוב כבר הוביל אותי לאן

שאני הגעתי.

ואני אומר לך

שאני מנוצל רק חמישה אחוז ממה שאני יכול.

אתה יודע למה?

כי אני עושה הכל לבד.

אם היו לי מסייעים,

איך אמר פה היהודי?

אם היה עוד אחד.

אם היו לי מסייעים שבאמת...

מסייעים לי לכל מה שאני רוצה לעשות בעם ישראל,

הייתי הופך את כולם לטובה.

אבל אין מספיק מסייעים, אז ממילא בכלים מה שיש לי אני עושה את מה שאני יכול.

אז אני הולך לפה והולך לשם והולך לשם ומפיץ ומחלק ונותן ומוסר ומסביר ואומר ועונה וכל מה שאני יכול אני עושה.

אבל זה רק חמישה אחוז מהיכולת שלי כי אני יודע מה אני מסוגל לעשות

אבל אני רק בן אדם אחד. לא יכול להיות גם פה וגם שם באותה עת. אז מה עשיתי?

הפצתי דיסקים בעשרות מיליונים בחינם.

טפים, קלטות, וידאו.

הפכתי את העולם.

כל מה שיכולתי,

כל פרוטה שיכולתי לאסוף,

זרקתי על הקהל בחזרה.

מה עוד אני יכול לעשות?

אז מה, ידונו את הרב שעשה רק חמש? לא, ידונו את הקהל למה לא עזרו לו.

ואם ירצו לעזור.

נשאלו, מה זה, ירצו לעזור.

צריכים לעזור באמת?

מה זה לעזור?

רצו.

זה לא חיונית רק בכסף.

זה כולם רוצים לעזור. זה לא רק בכסף.

נגיד, יש אנשים שרוצים לקחת חומר אפילו ולחלק,

להסביר, להדריך,

לפתח שיעורים,

להגיד להם,

בוא, הנה אתר אינטרנט, שופר.tv, תסתכל.

לשלוח לו ב-SMS אם יש לך,

לשלוח לו בוואטסאפ,

להגיד לו בוא תראה, בוא תשמע, בוא ת...

וככה אתה מחבר, מחבר, מחבר,

מחבר,

וככה זה מתהפך.

איך נהיה ברשת כל האביב הערבי?

איך נהיה כל המלחמות?

ברשת.

איך נהיה יום הפגנות? ברשת.

היום הרשת נותנת לך את הכלי

שאתה יכול להעביר מידע.

יש לך מידע כזה שמסביר כל דבר בדין, בהלכה, בכל, בכל, רק להעביר, אבל כל אחד משתמט.

הוא רק מבסוט, הוא רואה,

הוא יודע איפה לחפש.

יש לו איזה חבר, שתיים, אז הוא אומר לו, תראה, תראה,

שולח להולדה.

אבל למה אתה לוקח איזה פרויקט?

למה אתה לא מעביר לכולם?

למה אתה לא משתגע?

למה אתה לא פותח?

אתה מבין לתת לעוד קבוצות, קבוצות, קבוצות, ולהעביר.

יש כאלה שעושים,

יש כאלה שלא עושים, אבל אפשר.

ואז אדם זוכה ומזכה.

אז זה כמו שהרב אמר, אתה יכול 100% עושה 5. לא הבנת. אז אתה 5% שלך זה מיליון, אני, ה-5% שלי זה 5. לא הבנת, אני אסביר עוד פעם. אני גם צריך עזרה, גם לי יש מניות.

לא, קודם תנצל את

עצמך עד תום. קודם כל, שלא יהיה לך פנאי.

קודם כל, שלא יהיה לך פנאי שכל-כולך עסוק

בתורה ומצוות כל הזמן. קודם כל.

אמן. אמן. ברגע שיש לך את זה,

עכשיו אתה משפר ומשדרג את עצמך. איך אני עכשיו מפיק מאותו זמן,

באותו זמן יותר?

איך אני מעתיק את עצמי?

אני תמיד חשבתי, מה, אני אלך כל הזמן,

אדבר פה, אדבר שם, כמה אני אספיק?

עד שאני אסתובב יגדלו אנשים, לא יכירו אותי.

כמה אני אספיק?

ואז חשבתי, איך אני עושה שיהיה אמנון יצחק כמה פעמים?

ואז עלה הרעיון של הקלטות.

התחלתי להפיץ קלטות בצמתים, ברחובות, באוטובוסים, ברכבות, בכל מקום.

ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד, עד שזה יתפרסם, אתה מבין? בכל העולם.

זאת אומרת,

אתה צריך לחשוב איך אני מנצל את אותו רגע ומכפיל אותו פי כמה וכמה.

ואז באים הרעיונות.

ואז אתה עושה אותם.

עכשיו יש דברים שאתה מוגבל.

גם אם אתה רוצה לחלק מיליון,

צריך אנשים שיחלקו.

זה לא רק אתה.

נגיד הדפסת מיליון, מי יחלק?

אז או שאתה משלם לאנשים שיחלקו,

כאילו כמו הדואר וכו', או שאתה צריך להמתנדבים שיעשו.

כל אחד לפי האמצעים והיכולת.

לכן אני אומר,

אפשר להפוך את העולם,

אבל צריך שעוד אנשים יירתמו.

זה הבעיה.

הרב,

לפני שהקבוש ברוך הוא בעולם,

הקב' ידע על הרב עמלה יצחק,

ובדיוק כמה מבעלי תשובה היו ממנו.

בטח, מה זה?

אז מה זה משנה?

כמה נדרך?

מה פירוש? אבל כל מה שהוא ידע זה בעצם קשורים. בוא נגיד שיצא מיליון,

480 אלף מהרב עמלה יצחק. אתה לא שומע, כל זה הוא ידע. זה יכול להשתנות?

זה לא יכול להשתנות.

מה שהוא יודע לא יכול להשתנות.

אבל מה כן?

ממה מורכב המיליון שאמרת וכו'?

מזה שאתה עזרת, או מזה שהוא עזר, או ששניכם לא עזרתם?

מזה שרק הוא עשה?

או שהיו איתו עוד אנשים?

מזה שתרמו אלה ואלה ואלה, או שלא תרמו אלה ואלה ואלה.

הוא יודע את הכל אחרי שהכול נהיה.

אבל לפני כן.

אז אומרים על הקדוש ברוך הוא, אל תהיינה תהילות וחושבנו וחושבנו, הוא עושה את כל החשבונות.

לא הבנתי, מה אכפת לך מה הוא עושה? אתה צריך לעשות מה שאתה יכול.

אתה תעשה מה שהוא יודע, זה לא נוגע לו. אוקיי, אני רוצה לעשות מה שאני יכול. תעשה.

מה המדד שלי?

אמרתי, קודם כל ניצול מקסימלי של ה-24 שעות רק לשם יתברך. אוקיי, אני 24 שעות, רוצה לעשות רק לשם יתברך. לא רוצה, עושה גם. מה זה רוצה?

רגע, הרב עושה 24 שעות? 24 שעות. גם אני.

לא הבנת. מצוין, אז מה הטענה שלך?

לא, הטענה שלי היא איך שאני אבוא לעולם הבא, עם 5%. לא הבנת, אבל יראו לך אם יכולת לעשות יותר, אני אומר לך, אני... איך יכולתי?

אולי יכולתי לרצות, תקשיב, תקשיב, תקשיב, או לחשוב, אבל לא לעשות בפועל. יכולת, יכולת. זה מה שהרב אמר לפני. לא אמרתי.

עד כמדי יכולת.

אני קראתי את השולחן הארוך, קיצור שולחן ארוך,

אחרי שקראתי אותו,

יכולתי להחליט לעשות רק מה שכתוב לגבי, זה הכול. מה אני חייב לעשות? שאתה גם תהיה כמוני.

לא חייב.

אבל החלטתי שאני רוצה לעשות, כי הבנתי שהשם רוצה,

שכולם יהיו דתיים,

שכולם ישמרו מצוות.

מה זה החלטה?

המעשה? לא, החלטה זה אני, אמרתי לך שניים.

בחירה בכוונה.

דהיינו שאני מחליט לעשות ועושה.

אם זה יצליח או לא יצליח.

אני רציתי לבוא לפה ושיהיה מלא.

היה חסר קצת.

אז מה, אז אני אשם שחסר?

אני דאגתי שיפרסמו, שילמו כסף, שכרו את המקום, הבאנו את הצוות,

עשינו את הכול.

זה עלי יש טענה?

לא.

באתי? באתי.

על זה אין טענה עלייך.

אבל אני התכוונתי לדבר לאולם מלא.

ולא רק זה,

דאגתי שגם מי שנמצא בכל העולם הרגע יראה אותי וישמע אותי, דאגתי.

יכולתי לבוא ולהגיד את ההרצאה פה וללכת הביתה, ושלום.

למה צריך לדאוג שהאו מלונדון יסתכל עכשיו והאו מקליפורניה יסתכל עכשיו? מה אכפת לי ממנו?

כן, אכפת לי, לא בגללו. בגלל שהשם רוצה שכמה שיותר. ולמה אני מקליט את זה?

כי אם הדברים עשו רושם,

למה שהם יתאדו ויימחקו ואף אחד לא יזכור מהם כלום?

אז אני מתעד את זה לעולם.

אז אתה רואה שאני מנצל את הזמן

בשביל שאני אפעל לא רק במקום,

בכל העולם באותו רגע,

וגם לנצח.

הבנת? זה מה שאתה צריך לעשות.

תודה רבה.

יוכל לברך בעזרת השם של ישעי נחמן בן צמדר. מה השם? ישעי נחמן בן צמדר.

צמדר. תצליח בניתוח, בעזרת השם. אמן.

תן לגברת שם בסוף.

ערב טוב, כבוד השם. ערב טוב.

אני חייבת לומר

שלהגיע להרצאה שלך, כל פעם יש ישועות.

אפילו רק עצם מאגע.

וכל פעם, טוב, בעזרת השם אני מתחתנת עוד חודשיים. מזל טוב.

אני, תודה רבה. אני עוקבת אחריו כבר קרוב ל-15 שנה. התחזקתי בזכות הרב.

חיזקתי אחרים בזכות הרב.

הרב הוא חלק מאוד ניכר בחיים שלי.

הייתי שמחה שהרב יחתן אותנו.

זה היה הדבר, החלום, החלום שלי, באמת. זה דבר בשבילי כמו, לא יודעת.

אני רק מצטער לאכזב, כי אני לא מחתן ולא חיתנתי אף אחד. זה לא התפקיד שלי, יש בשביל זה רבנים.

טוב.

זה אחד, שתיים. אגב, החתונה נפרדת בזכות הרב.

או, זה מצוין.

עכשיו, רגע, איזה בשר אתם אוכלים?

אה, לא יודעת.

זה הרב...

זה גלס.

אל תגידי שמות. אה, סליחה.

עכשיו... רגע, רגע, תגידי.

תצלצלי לקהילות פז. דרך שופר, תצלצלי לקהילות פז.

אולי ימצאו לך פתרון שלא. אבל זה במלון.

מה זה משנה? גם אנחנו היינו במלון השבת בנהריה, והבאנו את הכול. אבל זה במלון, כאילו, בירושלים,

שלא יכול להכניס אוכל מבחוץ.

אבל הם מביאים להם מרבנות, הם לא מכניסים גם.

אז הם לא מכניסים.

יש להם את המשגיח כשרות שלהם. אני יכולה לבדוק איתם, אבל...

הבנתי, טוב. אני לא אשיב. אני אתקשר, אבל אני אבדוק. עכשיו, שני דברים. שני דברים. שני דברים. שני דברים, כן.

אחד, בן דוד שלי מנצרת-עלית הגיע,

במיוחד להרצאה של הרב. איפה הוא? איפה הוא? הוא פה. נרים את היד. הוא פה. נרים את היד. למה?

כן, ראיתי.

הוא מחכה לזיווג הרבה זמן.

אוקיי.

לידו יושב בעל העתיד שלי.

ויש לו שאלה שהוא מפחד לשאול כי הוא לא רוצה שיהיה כאילו חוסר נעימות, אבל זה משהו שעם כל האמונה ועם כל הדברים חשוב לו לשאול. בקשר. תודה.

כן. ערב טוב. ערב טוב. כבוד הרב, רציתי לשאול

איך אתה יכול להוכיח לי שהדת לא אומצה על ידי בן אדם?

הבנתי.

אף אחד לא יכול לכתוב תורה שתגיד את העתיד בדיוק מה יקרה אלפי שנים קדימה.

והתורה מוכיחה את עצמה היסטורית

שכל מה שהיא אמרה הכל התקיים.

דברים שאי אפשר לצפות

או לצפות.

אז קודם כל זה דבר אחד,

אי אפשר.

שתיים,

מערכת החוקים שנכתבה בתורה נכתבה עד סוף הדורות בלי שינוי, לא כמו בכנסת,

שכל פעם שלהוריד חוק, לעקוף חוק,

מתנגד לחוק.

חוקי השם הם קבועים

לעולם

והם

מכסים את ההתנהלות של האנושות כולה

כל יום מהבוקר עד הלילה, כל השנה, כל החיים.

על הכל מתייחסת התורה.

מערכת חוקים כזאת לא יכולה להיכתב ולא נכתבה עד היום,

כי בכל אומה ולשון,

כל יום מחדשים חוקים חסרים,

שחסרים לחברה.

זה חוקים

שלא הוסיפו בהם ואסור לגרוע מהם. אסור גם להוסיף.

זה חוקים

מוחלטים לכל האנושות, לכל החיים.

דבר נוסף,

התורה ניתנה במעמד של מיליונים על ידי הקדוש ברוך הוא,

אחרי שהוא הוציא את עם ישראל ממצרים.

זאת אומרת,

כשהוא הוציא את ישראל ממצרים אחרי עשר מכות שכולם אותות ומופתים וניסים גלויים נגד הטבע,

שהוא פגע רק במצרים וביהודים לא,

בעשרת הדיברות הוא אמר, אמר,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים בית עבדים

ומסר לנו את התורה במעמד הר סיני.

וכשמשה יורד מהר סיני מביא את התורה.

ואת כל החוקים,

אי אפשר תוך 40 יום לכתוב את כל מערכת החוקים.

אתה יודע כמה ספרים יש ביהדות?

למעלה מחצי מיליון ספרים שרק מדברים

על התרי״ג מצוות.

למעלה.

תרי״ג מצוות.

כמה הסברים אפשר וכמה דינים וחילוקי דינים בכל הציורים ומה יקרה אם יהיה ככה ומה יקרה אם יהיה ככה וככה,

וכל הדינים הכל הכל הכל הכל הכל כתוב.

כל זה נאמר בבת אחת.

איך אפשר דבר? מי יכול?

תשים מערכת של שופטים ובתי משפט והכול.

היום לנסח חוק, חוק,

לתת לחברי כנסת קצת עוד כסף בבחירות.

יושבים צועקים, צועקים לילות שלמים, יושבים בעדות והכול,

ואחר כך יש על זה עוד

כך וכך ובסוף קריאה ראשונה ושנייה ושלישית,

ויש חוקים, לוקח חצי שנה ושנה ושנתיים עד שיוצא חוק אחד.

איך חוקים,

מאות אלפי חוקים, מאות אלפי חוקים שמקיפים את כל האנושות,

יכולים תוך ארבעים יום לרדת לעולם.

כל זה מראה שהכול מאת האלוקים עם אותות,

עם מופתים,

עם גילוי אלוקי במשכן

בארבעים שנה שהיו בסיני,

כשהקדוש ברוך הוא מלווה איתם,

וכשהשם מדבר עם משה,

ומשה אומר מה השם אמר לו לפרעה,

ומה שהוא אמר לפרעה זה מה שקרה,

וכשהוא אמר לעם ישראל אנחנו יוצאים עכשיו,

אז יצאו,

כשנקרע ים, נקרע ים,

כשהוא אמר יהיה כך, אז נהיה כך, כל מה שהוא אמר,

שהשם אמר לא התקיים, כל זה במעמד מיליונים, לא רק יהודים,

כל אומות העולם.

לכן התורה היא גם בסיס

לדתות שבאו אחר כך,

לנצרות ולאסלאם.

הבנת?

זה בקצרה,

אבל יש על זה קלטות רבות.

תהיה בריא.

תודה.

תביאי לגברת שמתתם דרינגנדו.

כן.

כן בבקשה.

שלום כבוד הרב. שלום.

סליחה, אני מתרגשת קצת.

אני חזרתי בשאלה, אחרי שהייתי דתייה חרדיה אפילו,

וזה כי אבא שלי נפטר מסרטן.

ואם זה היה מזקנה?

לא, הוא דווקא היה צעיר.

שמעתי, ואם זה היה מזקנה, אז גם היית חוזרת בשנה?

לא.

למה? אז מה ההבדל?

כי זקנה היא חלק מהפעולה של החיים. מי אמר? כמה אנשים מתים מזקנה?

כמה אנשים? אין אחוז אחד שמת מזקנה. כולם מתים ממחלות.

או מתאונות,

או מאסונות.

אז למה? אז כולם צריכים לחזור בשאלה, כי כולם מתים ממחלות.

הנקודה היא שאני לא רציתי לחזור בשאלה.

אני רוצה לחזור להיות החרדיה שהייתי פעם.

כן.

אבל אני לא, לא יכולה לוותר על מה שיש לי עכשיו.

מה יש לך עכשיו?

כשאבא שלי נפטר,

אני התחלתי לשיר.

כן.

ומוזיקה, כאילו, היא כל מה שיש לי בינתיים. רגע, אני רוצה להבין.

כשאבא נפטר מתחילים לשיר?

הכל הפוך אצלך, מה קורה?

אני רוצה להבין דבר אחד.

אבא שלך היה דתי?

חרדי. חרדי.

הוא כעס על הקדוש ברוך הוא כשהוא נפטר?

לא, לא יודעת, לא יודעת, כאילו. אבל אם הוא לא כעס ולא אמר שום דבר, ולא...

למה את כועסת? לא הבנתי.

כי אני חושבת שעשיתי את כל מה שהייתי צריכה בתור ילדה אפילו. לא הבנתי, אבל מי, לא הבנתי, מי יש לו הבטחה

שהוא יהיה ילד טוב אז ההורים שלו לא ימותו? יש כזה העל?

אני ביקשתי ממנו. ביקשתי? אני ביקשתי הרבה דברים. לא כל דבר שביקשתי קיבלתי, אז מה?

גם מאבא שלך ביקשת הרבה דברים, והוא לא נתן לך הכול.

אז מה? זה לא אבא שלך?

נכון, אבל דבר בסיסי ביקשתי. מה בסיסי? שהוא יהיה בלי למות?

כן.

זה בסיסי? לא בלי למות, אבל לפחות שלא אקח ממני אותו,

כשייתן לי לגדול עוד קצת.

אבל יש כאלה שנולדו יתומים, יש כאלה מסכנים שכלום, יש כאלה שהילדים מתו להם, יש...

זה תסבוכת, זה חשבון, יש לבורא עולם חשבון.

מאיפה את יודעת?

אולי אבא שלך כבר שלוש פעמים היה מהעולם,

וזו פעם שלישית.

הוא בא לתקן רק משהו, וגמר את התיקון והלך.

מי אמר לך?

אז... לא עושים רוגז עם הקדוש ברוך הוא, כי לא מבינים בכלל למה הוא עושה.

השאלה שלי היא כזאת,

איך אני חוזרת בתשובה בלי לוותר על המוזיקה?

תשאירי לבד, אין בעיה.

את יכולה להשאיר כל היום.

בבית, אבל.

מה הבעיה?

אני רוצה שתהיה לי הכרה לאומית. הכרה לאומית!

איי, איי, איי.

תקשיבי מה שאני אומר לך.

כדאי לך להיות צדיקה,

שומרת תורה ומצוות,

יכול להיות שתהיי מרצה ותצילי בנות

ותעזרי ליהודיות,

ומי יודע, אולי הכרה בינלאומית,

שכולם יכירו אותך כאישה מופלאה, בעלת חסדים,

אישה נבונה וחכמה שמסייעת. מי אמרת שצריך זמרות? זמרות יש מספיק, מספיק, יותר מדי.

יותר מדי.

הדבר השני שרציתי להגיד,

אמא שלי היא הדבר הכי חשוב לי בעולם.

בינתיים.

עדיין. כן.

ובזמן האחרון המצב הבריאותי שלה לא כל כך טוב.

כן. ורציתי לשאול אם אתה יכול לברך אותה. בשמחה.

תחזרי בתשובה בשביל שיהיה לה זכויות.

כי אם את חוזרת בתשובה זה נזקף לזכותה, כי בגלל שהיא לא מרגישה טוב את חוזרת בתשובה,

ממילא זה יועיל לה וגם לך.

אמא שלי חרדיה.

אין בעיה.

אבל גם חרדים.

את יודעת שהם בסוף נפטרים.

קורה.

לא, לא תמיד הם נפטרים מהר.

אבל קורה. אבל אם אדם חולה, אז כתוב שהוא צריך

לעשות חשבון נפש.

כי חולי לא בסתם.

בחולי זה בא לעורר את הבן אדם.

אז צריך לעשות תשובה.

אם זה יגרום שאת באמת תעשי תשובה, כמו שאת אומרת לבד, שאת רוצה לחזור להיות חרדיה,

אז הנה זו הזדמנות פז.

ואני אברך אותה ואותך

ושתשכי להכרה בינלאומית בתור מרצה שמחזירה יהודיות בתשובה.

מה את אומרת?

בסדר.

או,

מה השם של אמא?

דבורה בת אסתר.

דבורה בת אסתר, השם ישלח לה רפואה

מאוצר מתנות חינם מהרה,

בזכות שהבת שלה חוזרת בחזרה לאבא שבשמיים,

מקבלת את פסק...

דינו באהבה ובהבנה

ותזכה גם להיות צדיקה יראת שמיים עם הכרה בינלאומית

מה? מה?

תן לו, תן לו עד לרגע הזה, תן לו

אני פעם ראשונה שומע אותך ואמרתי לי אבוא לשמוע אותך

התלהבתי התפעלתי נהניתי מאוד

ודבר אחד אני אגיד כל יום את המשפט שאמרת כדי להגיע לתרעיית מצוות

אשא עיני אל הערים למה?

שהקדוש ברוך הוא יזכה אותי בזכות זה להיות בחלקה שלך בעולם הבא

יהיה רצון יהיה רצון עכשיו לגבי הבחורה אני חושב שבאמת היא צריכה להמשיך להיות דתייה ומסורתית ולא לבוא לבורא עולם ולהגיד לו למה למה למה כי כולנו באמת איבדנו גם אני איבדתי אמא בגיל 17

ואני עדיין דתי ומסורתי והכול

ופה הבחור שבא מצרפת לידו יושב מישהו שמחפש זיווג הוא נראה ברור מאוד נחמד אפשר כבר היום להגיד

הגענו וגיווננו וגיווננו לזמן הזה הנה אתם רואים יש פה שידוכים כבר

הנה עין הרע

איפה זה שאני צריך לברך אותו לשידוך מה השם שלך?

יקום החתן

מה השם?

יונתן בן דוד יונתן בן דוד השם יזכה אותך לזיווג הגון מהרה? מה השם שלך?

מה השם שלך?

אביה פרח איך? אביה פרח בת דבורה אביה פרח?

אביה פרח בת דבורה תזכי לזיווג הגון מהרה

תהיו בריאים

מה את עושה מוזיקה כזאת? עושים מוזיקה של חתונה

כן.

תן לגברת שמה.

בקל אמוניי, תזרע ברחם, מדמוניי.

אשמחת אני, בקל אמוניי, תזרע ברחם, מדמוניי. סליחה מאוד, כן.

שלום, כבוד הרב. שלום.

רציתי לשאול,

בן אדם כאילו שלומד, לומד, לומד, ופתאום כזה שוכח הכול.

כאילו ללמוד, ללמוד, ולשכוח. קודם כל הוא לא איבד כלום,

כי מה שהוא למד זה תמיד השכר מקבלים.

ובשביל לזכור, משננים, לכן כתוב ושיננתם,

נצטרך לשנן, עוד ועוד לא כל אחד יש לו את אותה רמת זיכרון.

יש אנשים שיש להם זיכרון פנומינלי, יש כאלה שלא.

אז צריך לשנן, ומקבלים שכר.

כל הזמן מקבלים שכר.

אוקיי, ולגבי השחיטה של הבשר,

וזה רציתי לשאול לגבי פירות,

כמו תותים, ארטישוק, כל הדברים שיש בהם. יש בעיות. ארטישוק מתולע ותותים מתולעים.

אם רוצים לנקות תותים, אז לוקחים מברשת, יש מברשת.

אוקיי. ושוטפים טוב, טוב, טוב, טוב,

ומעבירים את זה עד שלא נשאר שום דבר. יש כאלה מקלפים בכלל לגמרי את כל האדום,

אבל אם לא רוצים, רוצים שיישאר האדום, אז עם מברשת

היא קשה קצת.

מעבירים טוב, טוב, וזה מסיר את הכול. בהרתישוק יש בעיה לימדת בעלים,

צריך שם לבדוק היטב,

לא כדי להתעסק. אם אוהבים מאוד מאוד, אז זו עבודה מדוקדקת לאט-לאט.

נפרק.

נפרק את העלים ונבדוק.

יש ספרים של הרב ויה,

שיש שם צילומים והסברים,

בדיוק כל דבר, איך התהליך,

מה עלול להימצא ואיך בודקים בשביל לא לאכול,

חלילה, חרקים.

אוקיי. הרב ויה, כן.

אוקיי, ורציתי שתברך את אחי. מי שרוצה בשר ועופות, במידה, ויהיה לנו, יוכל לפנות לקהילות פז.

ואז בעזרת השם, כשיש, אז יוכל גם לקבל.

כן.

מה?

טופו, אפשר יהיה פה.

פה? מה, אני סוחב את יעבות?

לא.

מה?

טופו, טופו. טופו, טופו, גם טופו. כן, טופו זה טוב מאוד.

מה?

יש?

לא, אין פה.

אבל יכולים לשלוח, או שיש, יש בכמה מקומות, יש לנו כמו סניפים כאלה.

רגע, רגע, רגע, אני לא שומעת אותך.

כן, כן, דברי.

רציתי לקבל ברכה לאחי אלירן.

דתי?

כמעט, כמעט. שומר שבת, לומד, קורא ספרים של רבנים, הכול. אוקיי.

לזיווג.

תגידי לו, שילמד שעתיים תורה כל יום בתחנית דיבור?

שלושה חודשים רצוף.

שמו?

אלירן בן מיכאל עליזה. אלירן בן מיכאל...

מיכאל עליזה.

מיכאל עליזה. שמזכה אותו לזיווג הגון מהרה.

אמן. ועוד אח לבן זכר.

ואותו דבר שיעשה. אח שלי בכל אל הכול, אשתו חריבי. אין בעיה, אבל שילמד שעתיים בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף. שמו?

נתנאל בן מיכאל עליזה.

נתנאל בן מיכאל עליזה יזכה לזרע חי וקיים.

אמן. תודה. תודה.

כן, מה עכשיו?

תן לו.

תן לו רגע.

צפון קוריאה, רגע, חכה.

כבוד הרב, לא מזמן שמענו קולות שופר מן השמיים. עזוב, עזוב. זה סרטונים ביוטיוב. לא להתייחס. זה לא נכון? לא, לא להתייחס.

שופר שמענו בראש השנה. מספיק.

לא, אבל זה לא קולות שופר של הקדוש ברוך הוא? למה פתאום ההוא תוקע בשופרות כאלה ביד?

כן, תן לו שאלה אחרונה שם בפינה.

תן לו בפינה.

תן לו בפינה שם.

תן לו.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

יש לי כמה שאלות בקצרה. וואו, עכשיו כמה. או, שתיים קטנות.

כן.

קודם כול, בקריאת שמע.

כן. האם צריך, אחרי שאומרים את קריאת שמע, לבקש בקשות אישיות? מה פתאום? מה קרה? מה זה?

אחרי שאומרים את קריאת שמע, לא יודע. מה פתאום? זה מה זה? זה קריאה לבקשתך?

רק לנסות לכוון מה שאפשר בעצם. לא הבנתי. אני הסברתי אתמול, שלשום בהרצאה,

בדיוק איך מכוונים בקריאת שמע.

תשמע את ההרצאה ותדע.

עכשיו תקשיב, אני מבין ממך שאתה בבוקר רק קורא קריאת שמע

ויוצא על העבודה.

בערך.

אה, זה הבעיה. בגלל זה אתה רוצה כבר לבקש בקשות אחרי זה. לא, אני פשוט לא קם לשחרר. בסדר, זה קשה.

למה אני יכול לקום בנס ואתה לא?

אני הולך עכשיו,

אני אגיע ב-12-01,

אני אישן ב-2,

ואני צריך לקום עד שעה חמש.

למה אתה לא יכול? מה קרה?

תברך אותי שאני אצליח להתמודד עם היצר, שאני אקום בנס.

בעזרת השם. אתה תגיד ליצר, אתה קמת לפניי. הנה, אתה רוצה שאני אישן. אתה רואה? אתה דואג שאני אישן. אז אתה קמת קודם, ואתה כבר זקן, בין 5,700 פלוס.

אז אני עוד צעיר, תן לי, תן לי, אני קם, ביי.

זהו. זרוק את השמיכה, בעיקר.

זרוק את השמיכה, תוריד את הרגליים, זהו.

עברת את זה.

בהצלחה. מה עוד?

ומבחינת פרנסה, כמה צריך להשתדל בשעות היום, בן אדם שהוא שכיר או עצמאי?

אז אם אתה בעל ביטחון בשם,

ההשתדלות לא עושה כלום.

אם תעבוד הרבה או תעבוד מעט,

המזונות קצובים.

אלה ששוכבים בבית חולים שנה, שנתיים,

הם לא מפרנסה הביתה, הפוך, רק הוצאות. ואיך הם חיים?

איך המשפחה חיה?

אנשים שנפטרו, הבעל נפטר, איך המשפחה ממשיכה? המפרנס מת.

איך הם ממשיכים?

איך פתאום לילדים יש כסף?

מאיפה זה נהיה?

וכן הלאה.

לא העבודה מפרנסת.

הבורא נותן מזונות. רק מה?

יש קללה.

בזיעת אפיך תאכל לחם.

יש כאלה מרבים בקללה,

יש כאלה ממעטים בקללה,

יש כאלה לא רוצים קללה בכלל, הולכים ללמוד.

לא רוצה קללות.

תלוי כל אחד בדרגת הביטחון שלו.

אבל בשביל שתבין את כל מה שאני אומר, יותר מורחב,

יש לי שמונה קלטות באתר

שופר.tv על ביטחון, ביטחון בשם. תכתוב. שער הביטחון? כן, ואתה תשמע שמונה,

שם אתה כבר תבין בדיוק מה צריך לעשות.

אוקיי, ומבחינת תפילת ערבית,

לא תמיד אני מצליח להתפלל במניין.

ואני יודע שזו בעיה להתפלל במקרה. בסדר, אז תתפלל יחיד אם אין לך איך קוראים לו. בלאו הכי רוב המניינים.

אז כאילו עדיף להתפלל לאשר לא להתפלל בכלל. בטח עדיף. מה זה, חייב? לא עדיף. חייב. לא יודע, מבחינת מחשבות, תמיד כשאני מתפלל לבד לא מרוכז. אז אני אגיד לך, אם אתה מתפלל לבד אתה יכול לקרוא בקול גם.

בקול. בסדר גמור. אז תשים את האצבע ותקרע.

וכשאתה קורא בקול אז המחשב פחות או יותר לא תתנתק.

תוכל לברך אותה שאני אזכיר. בטח שתסכם להיות חסיד.

בוא אני אביא לך ציצית ישר, בוא.

מה?

לא שומע מה?

כן.

בוא.

אני הבנתי שבהתחלה התרימו כמה יהודים פה בהוראות קבע,

אז אני ממליץ לאלה שעוד לא הספיקו גם כן שיהיה להם חלק בהרצאות כי אתם רואים הרצאה,

כמה אנשים מתעוררים בתשובה וכולי.

הזכויות של מי שתרם להרצאה

ובזכות זה חזרו בתשובה.

אז יש לו חלק בזה.

מי שמחזיר יהודי בתשובה,

כל הזכויות של אותו איש החזר,

כולל כל זרעו עד סוף כל הדורות, שייכים.

למי שזיכה אותו.

אז כל מי שהיה שותף זוכה.

אז אם תרצו מכספי מעשרות, 50 שקלים בחודש,

500 שקלים בעשרה חודשים,

אתם שותפים בקרן ההרצאות.

כסף קטן,

שקל בגרוש,

כמו שאומרים לי יום, לא כדאי.

כן, קח.

תן לי בבקשה.

תברך שהחיינו.

אה, יש לך? אז לא, שיהיה לך עוד שבת.

תהיה ברימותק, שתעלה ותצליח.

כן, אני אתן לך כבר.

תן לו, תן לו. הוא הצביע הרבה זמן.

שלום, כבוד הרב. שלום.

אני רוצה לשאול לגבי, האם זה נכון שהרצל ניסן לנצר את היהודים?

ודאי.

כתב את זה ביומנו,

וזו הייתה תוכניתו, לצערנו הרב, תמצא את זה גם בוויינט.

אני מודה לכם, יהודים יקרים.

מי שרוצה ציציות, כיסויי ראש, ספרים,

ייגש לקדמת הבמה. תודה.