חיפה - מי יוכל להתווכח עם הקב"ה?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח. הערב הזה יהיה לעילוי נשמת אהובה בת מסעודה מנוחתה עדן, לעילוי נשמת הורי וחמים מנוחתם עדן.

רפואה שלמה לשיר בת אליהו בתשובה שלמה חוכמה יראת שמיים,

עניחה בדרך האמת וזיכוי הרבים לאליהו בן אהובה ובניו.

ויאמר יוסף אל אחיו

אני יוסף

העוד אבי חי

ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו.

הפרשה הזאת מבהילה,

מפחידה.

כי חכמים זיכרונם לברכה אמרו לנו בגלל זה אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה.

זאת אומרת אוי לנו כשנגיע למעלה אחרי 120 שנה אוי לנו מיום הדין ידונו אותנו בדין ויפסקו מה דיננו.

ואוי לנו מיום התוכחה.

למה?

יוסף היה הקטן שבשבטים.

וכשהוא אמר לאחים שלו הגדולים

אני יוסף,

כשהוא התוודע אליהם, הם לא ידעו בהתחלה שזה הוא בכלל,

לא יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו

כי נבהלו מפניו.

אז אומרים חכמים זיכרונם לברכה, אם משתי מילים שהוא אמר,

אני יוסף.

האחים שלו נבהלו מפניו ופרחה נשמתם.

כשיבוא הקדוש ברוך הוא

ויוכיח כל אחד ואחד מאיתנו לפי מה שהוא ויאמר לו אני אדוני.

וואו וואו וואו על אחת כמה וכמה מה יהיה איתנו.

אז אם הבנתם מה שכתוב פה

זה אומר שהמצב שלנו הוא קשה מאוד ליום הדין.

כי אנחנו, יש לנו כל מיני תירוצים וכל מיני מחשבות

שאנחנו בסדר ויש לנו מה להגיד.

אבל גם השבטים חשבו שהם יודעים

מה הדין

ושהם נהגו בסדר עם האח שלהם, עם יוסף,

והם דנו אותו כמו שצריך, הם היו בטוחים במאה אחוז שהם צודקים.

אבל כשהוא אמר להם רק שתי מילים, אני יוסף, הוא גמר עליהם.

למה?

בואו נבין לאט לאט ונראה מה יהיה מצבנו.

קודם כל יש לנו שתי קושיות.

קושייה אחת, למה חכמים, זיכרונם לברכה, אמרו אוי לנו מיום הדין,

אוי לנו מיום התוכחה.

הרי קודם כל צריך להגיד אוי לנו מן התוכחה

ואחר כך מן הדין, כי קודם מתחילים לברר את הטענות.

ואחרי ששומעים את ההוכחות משני הצדדים,

יש סנגורים, יש

פרקליטות קטגורים,

ואחר כך על פי זה שופטים, על פי הטענות,

אז צריך היה להגיד אוי לנו מיום התוכחה קודם, שמוכיחים את ההוכחות,

ואחר כך אוי לנו מיום הדין.

כי אז יצא פסק דין.

שומעים בהתחלה ואחר כך פוסקים דין.

אז למה הפכו חכמים ואמרו אוי לנו מיום התוכחה,

אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה?

אם כבר דנים את הדין,

אז מה, מה, מה יש עניין לשמוע אחר כך עוד את ההוכחות?

אז כאילו זה משפט מכור.

הרי אם אנחנו נצייר שיש דין

בלי תוכחה, אז זאת אומרת שאין מה לטעון.

אין מה לטעון.

מודה, מודה על הכול,

פוסקים את הדין, אין מה לטעון.

לכן,

זה בסדר אם אומרים אוי לנו מיום הדין בהתחלה.

אבל קשה.

אמרו גם אבל אוי לנו מיום התוכחה, סימן שיש מה לטעון.

אז ממתי הטענות באות אחרי הדין, ומה הם יועילו?

צריך לטעון טענות לפני, ואחר כך יפסקו את הדין.

עוד דבר קשה.

בהתחלה אמרו חכמים,

אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה.

ואחר כך כתוב, כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא,

למה לא כתוב כשיבוא הקדוש ברוך הוא וידין ויוכיח כל אחד?

כמו שאמרנו בהתחלה, אוי מיום הדין אוי מיום התוכחה,

אז אוי לנו כשידין אותנו ויוכיח אותנו השם.

למה זה לא כתוב גם כן?

אבל אם אנחנו מתבוננים במה שאמרה התורה ולא יכלו אחיו

לענות אותו

כי נבהלו מפניו,

נשאלת השאלה מפני מה הם נבהלו מפניו?

מה יש להיבהל מיוסף? אז מה עם עומד פה יוסף?

אם הם חשבו שעצם המכירה שהם מכרו אותו

זה היה על פי דין,

על פי חשבון וצדק,

אז הם לא צריכים להצטער.

ולא היו צריכים גם להיבהל ממנו.

כי ייקוב הדין את ההר.

אין מה לעשות, זה הדין.

מה היה בכלל?

מה היה בכלל?

האחים

רצו להרוג את יוסף.

למה רצו להרוג אותו? מה עשה להם?

ויבא את דיבתיו רעה אל אביהם.

היה בא לאבא שלו ומספר שהם עושים כך ועושים כך ועושים כך.

וגם היה חולם חלומות. כל פעם קם והוא אומר להם איזה חלום.

חולם שיש לו אלומה והאלומות שלהם משתחוות לו

וכל מיני דברים והם אומרים לו הלו הלו המלוך תמלוך עלינו אם השול תמשול בנו.

מה זה? אתה כל הזמן חושב איך למלוך עלינו?

מה הולך פה?

אתה אח הקטן אתה לא מתבייש? אתה בעל האחים הגדולים ואתה חולם חלומות כאלה? זה סימן שאתה מהרהר כל היום בזה.

כי רוב החלומות הם אחרי הרהורי היום.

אז בטח אתה מהרהר איך אתה תשלוט עלינו ואיך אתה תדחה אותנו מאבא שלנו,

שאבא שלנו ילמד אותך רק תורה ואותנו לא.

וכמו שמישמעאל ויצחק יצא רק יצחק וישמעאל נדחה

כי ביצחק יקרר לך זרה,

וכמו שמעשיו ויעקב עשיו נדחה ונשאר רק יעקב,

אתה בטח רוצה לדחות אותנו ורק ממך ימשיך עם ישראל.

אז אתה רודף אחרינו בשביל שאנחנו לא נזכה ולא נהיה חלק מעם ישראל,

רק ממך.

אז הם דנו אותו כדין רודף שרוצה להפסיד אותם את העולם הבא ואת כל הזכויות.

ולכן הם ישבו ודנו ושקלו והחליטו שהוא ראוי להריגה.

בסוף עשו הנחה מהבצע

כי נהרוג את אחינו,

הוציאו אותו, אמרו, ימכרו אותו, ימכרו אותו.

ואז

מה שהקדוש ברוך הוא יגלגל עליו, יגלגל.

עשו לו הנחה.

טוב,

עכשיו,

אם מוכרים עבד עברי, עבד עברי, נער,

יכול להיות שיצא ממנו משהו? ייקחו אותו למצרים, יעשו ממנו עבד, שפוט, מסכן, לא יצא ממנו שום דבר.

טוב, וזה הם עשו על פי דין צודק מאה אחוז לפי הבנתם.

לפי הבנתם הם מאה אחוז צודקים.

דין רודף, זה נקרא דין רודף.

אז אם הם חשבו שהמכירה

היא הייתה בדין וחשבון וצדק,

למה הם הצטערו? למה הם נבהלו מפנם עכשיו שהוא אמר אני יוסף?

הרי אם הם צודקים, ייקוב הדין את ההר. אפילו אם צריך לנקוב הר.

אם זה הדין, זה הדין, מה לעשות?

הלא גם בשעה שהם השליכו אותו בבור

וידעו כי הוא יוסף,

בכל זאת הם עשו מה שעשו.

למה?

כי החשבון שלהם לדעתם נכון, והמטרה שלהם הייתה גבוהה.

אז מה קרה עכשיו?

יש פה חרטה?

מה קרה? נכמרו רחמיהם?

ודאי שלא היה להם שום פחד ממנו חיצוני והתפעלות.

הם היו כולם גיבורים גדולים שיכולים לפרק את כל מצרים לבדם.

הרי שניים,

שמעון ולוי, הרגו 24,000 אנשי שכם

על שעינו את דינה אחותם.

והם היו פחות מגיל 13. שני אחים,

שמעון ולוי.

אז כל אלה,

כל מצרים קטן עליהם.

אז ודאי שהם לא פחדו פיזית ממנו.

גם לא מדובר באנשים פשוטים.

אנשים פשוטים יכולים להתהפך היום ומחר להגיד אחרת.

אפילו אם אתמול אמרו דבר טוב,

יכולים לחזור בהם היום.

אין בעיה, אנשים פשוטים חוזרים בהם.

מתחלפות הדעות אצלהם צ'יק צ'אק.

אבל אי אפשר לייחס כוחות נפש כאלה

אצל אנשים שהכוחות שלהם הם למעלה מן הטבע.

ובעל כורחנו, הם ראו עתה

מה שהם לא ראו קודם.

והם מצאו את העבר שבעצם היה מכוסה מהם.

כמו שאדם לא רואה את השמש מפני עננים.

ועכשיו ראו את השמש.

זאת אומרת, קודם התעלם מהם דבר מה?

התעלם מהם דבר מה?

ולכן הם התחרטו,

כי ראו שהייתה טעות בידם.

אז עכשיו אנחנו צריכים להבין מה הם הכירו עתה

שלא הכירו קודם,

ומה היה מקום הטעות שלהם.

אז בואו נראה.

ממתי שהם ירדו למצרים בגלל הרעב להביא אוכל לארץ כנען,

ועד שהם שמעו מפיו,

אני יוסף,

היו אצל האחים מהשבטים כבר כמה קושיות

על ההנהגה של יוסף.

כמובן, כשהוא עומד לפניהם, הם לא מזהים אותו שזה אחיהם הקטן.

מה היה הדבר הראשון?

הם לא הבינו מה הבלבולים והטוענות.

הוא חשד אותם כמרגלים.

בא ישר וטען עליהם, מרגלים אתם.

למה שיחשוד אותנו מרגלים?

הם יודעים שהם לא באו לרגל,

והם לא מרגלים.

ורק אותם, מכל אלה שירדו למצרים לשבור בר,

רק אותם הוא תפס מרגלים.

איך זה?

מה זה העלילה הזאת?

דבר שני,

פתאום הוא מבקש, תביאו את אחיכם הקטון,

את בנימין.

למה מישהו שבא למצרים

לקנות אוכל,

אמרו, לך תביא את אחיך הקטן?

מה קרה? הוא מבקש את האח הקטן.

דבר שלישי,

פתאום הם הולכים

ומאשימים אותם בגניבה שהם גנבו את הגביע.

והם מוצאים את הגביע באמתחתו של בנימין האח הקטן.

והלב שלהם יוצא ונחרד.

והם לא יודעים איך לדון את הדברים.

מה זה הגזרות האלה שנופלות עליהם?

הם אנשים מאמינים.

הם יודעים ששום דבר

לא מתרחש בלי סיבה מן השמיים.

כל הפליאות האלה

היו ממשיכות ונמשכות

עד שאמר להם שתי מילים

אני יוסף.

וכשהוא אמר להם אני יוסף

שרו כל הקושיות

והכירו למפרע מה היה רצונו ומה הייתה מטרתו.

מה היה רצונו?

מה היה רצונו? למה הוא עשה להם את כל זה? למה העלילות האלה?

למה?

מה?

לא שומע, מה?

בשביל שיתקיימו החלומות.

החלומות חייבים להתקיים, החלומות היו נבואיים.

ואם לא יבוא אחיו הקטן ולא ישתחווה,

כי בחלום כולם משתחווים,

אז אם הוא לא יבוא, לא יתקיים החלום.

ואז יצטרכו גלגולים נוספים, ארוכים, ארוכים,

עד שיתגלגל שכולם ישתחוו.

אז כל זה הוא עשה לטובתיו

כדי לגמור את החלום שהתממש.

עד כאן בינתיים מה שלמדנו בקצרה,

בלי לנפח את זה יותר מדי,

אבל כבר יש לנו מזה לימודים גדולים מאוד.

מה אמרנו בהתחלה?

אוי לנו מיום הדין.

אוי לנו מיום התוכחה. עכשיו אנחנו מגיעים אלינו.

מפה יש לנו להתעורר.

אסור לנו לשפוט על פי מראה עינינו,

כי אנחנו יכולים לראות רק את ההווה,

אבל אנחנו לא יכולים לחבר את העבר עם העתיד, כי העתיד עוד לא הגיע.

ואנחנו לא יודעים

אם תצא לנו טובה ממה שאנחנו חושבים כרגע רעה.

אנחנו רואים בעיניים כאילו רעה.

ואנחנו שופטים לפי ההווה.

ומי אמר שלא יצא מזה טובה?

מי אמר?

ואפילו האדם היותר גבוה,

הצדיק הגדול,

גם אצלו דעתו קצרה להבין את הסיבה האמיתית

במה שגוזר עליו הקדוש ברוך הוא.

כי אין יותר גדולים משבטי יה שמהם עם ישראל קם.

ובכל זאת,

הם לא הגיעו לדעת הסיבה האמיתית.

למה מתנהג איתם יוסף כך?

שהם חושבים שהוא מושל מצרי.

הם לא יודעים בכלל, זה אחיהם בינתיים.

באו להם עליו הרבה קושיות.

אבל כשהוא אמר שתי מילים, אני יוסף,

התברר הקול המפריע אחורה,

שכל ההתנהגות שלו כלפיהם

היא לא בתכונה של אכזריות.

הפוך, רחמנות.

על פי חשבון צודק.

לפי ההשקפה האמיתית,

היה כמוס וגנוז בהנהגה הזאת טעם נפלא,

כי הוא היה מוכרח להתנהג עמה אם כן, כדי שיקדים את קיום החלומות.

אחרת

היה עניין מוכרח לעוד גלגולים עד שהיה בקיום לחלומות שלו.

וכיוון שכך,

חייב היה לבוא עליהם בבלבולים,

כדי שיצא מזה שישתחווה לו גם בנימין אחיו הקטן.

אם כן, כל מה שעלה על דעתם,

מכל הקושיות,

זה היה מחסרון ידיעה

שזה יוסף, זה יוסף.

ועל הידיעה הזאת

הם לא השכילו כלל.

למה?

כי מן הנמנע אצלם שהוא יגיע לגדולה.

והיו יכולים לחיות כל ימיהם בטעות,

לולא שהיה מגלה להם אני עושה.

איך יכול להיות שעבד יהיה מלך במצרים?

הרי יש חוק במצרים

שעבד לא יכול להיות מלך.

לא סתם הם מכרו אותו לעבד.

הרי הם חששו, המלוך תמלוך עלינו?

מה הפירוש?

אתה תמלוך עלינו?

מה זה מלך?

מלך זה מי שהעם מכתיר אותו למלך.

זאת אומרת, אנחנו ברצון, מרצוננו,

נגיד לך אתה מלך עלינו?

תשכח מזה.

אז מה אתה רוצה להגיד?

המשול תמשול בנו?

מה, בכוח אתה תצליח למשול עלינו?

תחלום.

איך אתה יכול?

לכן מכרו אותו לעבד.

למה?

כי עבד לא יכול למלוך לעולם במצרים.

דבר שני, הוא עברי בכלל, הוא לא מסרי.

אז איך יכול להיות שיקחו אדם זר,

ועוד עבד,

וגם נער?

איך יכולים לקחת אותו ולשים אותו מלך?

אז לא יכול לעלות בדעת שלהם שמי שעומד מולם ומדבר איתם בתור מושל במצרים זה יוסף.

לא עולה בדעתם.

אתם יודעים מה ההבדל בין יוסף שהם הכירו קודם לעכשיו?

זקן.

נו, כמה, כמה יכול להשתנות בן אדם אם הוא גדל זקן?

כמה? אם זה אחיך, מה לא תזהה אותו אם הוא גדל זקן?

אבל מרוב שהם לא העלו על הדעת שיכול להיות שהוא יהיה מלך,

אז אפילו כשאתה רואה את אחיך בפרצוף,

אתה לא רואה.

כשלא רוצים לראות,

לא רואים.

לא רואים.

אז יוצא לנו מפה דבר מדהים,

לימוד נפלא.

ייתכן,

משפט כזה שכולם מסכימים עליו,

שדבר מסוים הוא רע,

דבר אכזרי,

מוקשה מכל הצדדים,

ובכל זאת

הדבר יהיה הפוך לגמרי,

כולו טוב גמור,

כולו רחמנות,

וטוב

מכל הצדדים.

שמענו לא מזמן מקרה מצער

אישה בהיריון,

אישה בהיריון,

תאונת דרכים,

וואוואוואווא, תאונת דרכים, אישה בהיריון,

מבהילים אותה על בית החולים,

והתאונה הייתה הצלה שלה.

למה?

בודקים אותה, גילו גידול יותר גדול מהתינוק,

ועשו לה ניתוח וצילו את חייה.

אם לא הייתה תאונה,

הייתה ממשיכה תשעה חודשים, מי יודע אם הייתה חיה.

הגידול היה במצב כזה, שאם לא היו מורידים אותו באותו זמן, פחות או יותר, עניין של שבועות,

עד שאי אפשר היה יותר לעשות שום דבר.

אז מישהו יכול להגיד שבתאונת דרכים, נגיד הודיעו לאחד,

הייתה תאונת דרכים, דודה שלך, תאונת דרכים. יש מישהו שיגיד מזל טוב?

חג שמח?

לא.

כולם, וואו, ברוך דיון הימין, מה קרה? מה קרה? מה קרה?

מישהו יכול לעלות על הדף?

אף אחד.

כל אחד שופט לפי מה שהוא רואה רק.

אבל הנה, יכול להיות דבר כזה שכולם יסכימו

על דבר שהוא רע, אכזרי,

קשה מכל הצדדים, ובסוף מתברר שכולו טוב, כולו רחמנות וטוב מכל הצדדים.

אלא מה?

אדם רואה רק את חלקי החיצוניות,

אבל את הדבר הפנימי שהכול תלוי בו, את הסיבה למסיבה,

הוא לא רואה.

לכן לא יכול אדם לדון

לפי מראה עיניו,

כי בידיעה קטנה יכול כל המשפט להתחלף בחילוף הפוך לגמרי.

ולפי מראה עיניו של אדם,

יכול להישאר מוטעה כל ימי חייו,

ותמיד ידון לכף חובה,

ויישא טינה בלב שלו,

כי לא נתוודעה לו עוד ידיעה,

כי אם היה יודע את הידיעה שחסרה לו,

היה מתעורר בו הצד השני ההפוך,

שהכול בעצם טוב,

ויכול לצאת לו מזה אהבה בין אדם לחברו,

במקום שנאה קודם,

כמו שאצל האחים סרו כל ההנחות

שהם בנו על סמך מראה עיניהם,

כשלא היה להם שום בית אחיזה אל המציאות.

ורק כשהוא גילה להם אני יוסף,

אז נתברר להם ופרחו כל החשדות,

כאילו לא היו.

אבל אני אגלה לכם סוד.

טוב, איך יודעים שאלה ששונאים הם שקרנים ורמאים,

והם סתם שונאים כי הם אוהבים לשנוא,

והם לא אוהבים לחקור את האמת?

איך יודעים?

איך יודעים? אבל הם שמעו.

יש כאלה אפילו ראו.

אז למה שהם לא,

למה הם לא התייחסו לפי מה שהם ראו ושמעו?

ובפרט אם הם שמעו מהרבה.

למה? למה שלא יאמינו?

למה?

לכאורה, אם באים ומספרים לנו אחת, שתיים, שתיים, שתיים, שתיים, ארבע, חמש,

מספיק, לא?

נכון?

תשמעו יהודים יקרים.

האחים

אמרו כשראו אותו,

הנה

בעל החלומות אל לזה,

הגיע.

הם כבר קוראים לו שם, יש לו שם בעל החלומות אל לזה.

זאת אומרת, יש להם כבר סטיגמה עליו.

הם כבר אצלם,

הוא מוחזק כאחד שמחפש אותם,

שהולך לאבא שלו, אבא שלו קנה לו כתונת פסים,

וזה.

לא שמקנים מה כתונת פסים של כמה שקלים בעבור נעליים,

אלא

רואים שאבא מחבב אותו יותר מהם. למה הוא מחבב? כי זה כל הזמן לומד תורה,

ואומר עליהם דברים.

אומר עליהם דברים.

הם באמת, באמת טעו ביוסף בגדול, בגדול.

קודם כל,

הוא ניסה להוכיח אותם,

הוא ראה בהם דברים,

שהדברים האלה היו מוזרים.

הם כינו את בני השפחות עבדים,

הם היו עם נשים,

הם אכלו בלי שחיטה.

הוא ראה דברים מוזרים.

אז הוא העיר להם כל מיני הערות וזה, ופה ושם.

וכשהוא ראה שזה לא עוזר,

ויבא את דיבתם אל אביהם. לא ויוציא דיבה, לא הוציא דיבה המציא חרטה, לא.

הביא את הדברים כמו שהוא ראה, וסיפר לאבא שלו,

אמר לו, אבא, תוכיח אותם, חבל.

ככה, שאתה תגיד להם, אז הם יתחזקו.

וואי, וואי, וואי, וואי, וואי. אז הוא היה בסדר.

הוא היה בסדר.

הוא היה בסדר.

אבל הוא גם לא היה בסדר.

הוא היה בסדר, אבל לא לגמרי בסדר.

מה אם לא היו בסדר?

יש לכם טענות עליו?

שמוע בין אחיכם ושפתתם צדק.

מה הבעיה?

תפסו אותו.

יוסף,

תגיד לי,

מה הלכת להגיד לאבא? למה אמרת לאבא?

מה אמרת לו?

יכולים לשאול אותו, לברר. והוא יגיד להם למה הוא אמר, אם הוא אמר ומה הוא אמר.

אחר כך,

יכולים ללכת לאבא, גם אם הוא לא עונה.

תלכו לאבא, תגיד, שמע, אבא, הוא מספר לך סיפורים, זה לא נכון.

למה הם לא עשו את זה?

וגם הוא,

יש לך טענות עליהם?

דיברת איתם?

אבל שאלת אותם מה הם עושים? למה הם עושים? מה הם אומרים?

אז כתוב בספרים, אחידה, הקדוש מגלה לנו שהם היו עושים על פי ספר יצירה.

היו עושים

עגלים

ואוכנים אותם.

ומה שנעשה בספר יצירה לא צריך שחיטה.

וגם נשים,

וכן על זה הדרך.

בספר יצירה, כמו שעשה המהר״ל מפרא גולם.

גולם זה לא אדם ממש,

אבל זה כמו אדם ממש שהולך, מה קורה? אין לו כוח דיבור.

אז רגע, מה האיסור? אין שום איסור.

מותר. מי שיודע, על פי ספר יצירה, עושה וזה.

מה הבעיה?

הוא לא שאל אותם בדיוק עד סוף, הוא רק ראה דברים.

הם לא שאלו אותו מה אתה אומר, מה אתה מבין, למה אתה אומר, מה אמרת וכו'.

ומפה נהיה כל העניין.

אבל אם היו שואלים אחד את השני,

ולמה הם לא שאלו אותו?

כי הייתה להם קנאה, ויקנאו בו אחיו,

ולא יכלו דברו לשלום.

מקנאה זה נהיה שנאה.

למה?

לא דיברו אחד עם השני, מה הבעיה? דבר איתו.

דבר איתו.

לפני שאתה עושה א', ב', ג', ד', דבר איתו.

שמוע בין אחיכם, שמעתם פעם על זה כבר? נכון, שמוע.

אם היה שמוע, לא היה כל הצרות.

אבל לא רוצים לשמוע, כי לא מחפשים לדעת.

מחפשים להאשים!

אז מפה אנחנו רואים

שאדם, אם ישפוט לפי מראה עיניו,

והוא ראה בעיניים,

יכול להיות עדיין שמש אתה רואה איזה

טעות, לכן נאמר הלכה,

בצדק תשפוט עמיתיך!

מה זה בצדק תשפוט עמיתיך?

אם יש אדם

שהוא מוחזק לאדם ירא שמיים, אדם דתי, שומר תורה ומצוות,

ואתה רואה אותו עושה מעשה עבירה,

אתה חייב לדון אותו לקו זכות.

בצדק תשפוט עמיתיך. למה?

יש לך בירור מה הוא עשה ולמה עשה?

דוגמה, אני רואה אדם חרדי נוסע בשבת.

אז אני צריך לדון

שאו שהוא נוסע מחמת חולי וסכנה לבית חולים,

או שהוא לוקח יולדת.

זה אני חייב לדון אדם חרדי שאני רואה אותו באוטו בשבת.

אבל אם אני רואה אדם חילוני

שנוסע בשבת,

אני לא יודע, אולי גם הוא.

כן, אבל אם אני רואה שהוא עם סיגריה,

וגם הרדיו פתוח,

אי אפשר לדון אותו בצדק ולהגיד שהוא הולך לשון בית חולים בגלל סכנה.

הוא מעשן בשבת, זה לא קשור לסכנה, הוא גם שומע רדיו.

זאת אומרת, זה לא.

אבל במקום

שאני יכול לתלות

שזה נעשה על הצד הטוב והנכון,

אני צריך לדון.

רשעים מפורסמים, לא דנים אותם בצדק.

תמיד מרשיעים אותם, כי מרשעים יצא רשע.

זה כלל.

ומצדיקים, הפוך.

צריך לדון תמיד בצדק. למה? זה מעשיו תמיד הם בסדר,

זה מעשיו תמיד לא בסדר. אז מה פתאום שהתהפך?

למה שנדון את זה עכשיו לרעה ואת זה נדון בצדק?

יש היגיון.

אז אם אתה רואה מישהו אפילו שאומרים לך שהוא עשה א', ב', ג', ד',

והוא אדם ששומר את הרמצון מפורסם מאוד בצדקותו ולא נתפס בשום דבר והכל בסדר ומדבר אמת והכל,

מה פתאום שיאשימו אותו בהאשמון?

אז צריך להבין שייתכן זו עלילה פוליטית בכלל.

בכלל זה לא נכון,

כי זה פוליטיקה.

ופוליטיקה יש בחיים לא רק בפוליטיקה, גם בלי זה.

עכשיו, לענייננו שוב,

ייתכן שיתרעם אדם על הנהגת השם.

אני מאמין שיש כמה אנשים מכם שיש להם איזה תהיות

או מחשבות על הקדוש ברוך הוא.

ושואלים קושיות,

למה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו?

הנה, אני צדיק,

אני צדיקה,

אני שומרת, אני הולך בצניעות, אני עושה הכול,

אני לומד,

אני מקיים את המצוות.

איך זה הרשעים האלה, הם חללים שם שמיים ברחובות בכל מקום, מרוויחים, עשירים, נהנים, יש להם הכול,

ואני צריך להסתפק במועד, בקושי גומר את החודש, מצהרות, חובות, מחלות, איסורים,

בעיות עם שכנים, ילדים, בלאגן.

למה זה?

למה זה? לא, איפה הצדק? איפה הצדק?

ותמיד נדמה לבן אדם

שהחלק שחלק לו הקדוש ברוך הוא פחות

מהחלק שנתן לחבר שלו.

תמיד הוא רואה שיש לשני,

הדשא יותר ירוק, שם יותר מוצלח, לא כולו. ולפי דעתו הוא יותר גבוה במעלה מהשני.

או,

שהוא יותר מדי קטן,

מקבל מעט מאוד לעומת מסירות הנפש שלו בעד קיום התורה.

אני כל כך מוסר את הנפש,

מנסה להקים שיעורים, לעשות זה, לעשות זה,

ואני מקבל בקושי משהו ככה בשביל לעשות, וצריך להתחנן לאנשים והכל והכל.

ויש אנשים, פשש, כמה נותנים להם, מרחישים עליהם, ומוקירים אותם.

איפה? איפה הצדק?

אז יש אנשים כאלה ששואלים שאלות כאלה,

אפילו לא בקול, בינם לבין עצמם.

ויש כאלה

שמעריכים את הטובות של החבר מול החסרונות,

ואת הרעות של עצמו מול המעלות.

זאת אומרת, אצל החבר הם רואים רק שיש לו טובות,

לעומת החסרונות.

ואצל עצמם הם רואים שיש להם הרבה יותר רעות

מול המעלות שלהם.

וקשה להם,

יש להם קושיות.

כי לפי דעתם צריך להיות ההפך.

מה?

תראה כמה חסרונות יש לו.

איך הוא מקבל ככה?

אני, תראה כמה מעלות יש לי, ואני מקבל רק ככה? איך זה יכול להיות?

והולך האדם הזה מלא תרעומות,

ויש לו טינה בלב,

והוא לא שבע רצון מהחלוקה האלוקית,

איך הקדוש ברוך הוא מחלק את העולם, וזה נותן, וזה לא נותן, זה יותר, זה פחות, וככה זה. למה?

למה?

מלא תרעומות,

ומקשה קושיות.

וזה שובר לו את מנוחת הנפש,

שמרוב התלאות

כבר לא בא לו להתפלל,

לא בא לו לקיים מצוות,

מקצר בעבודת השם,

מתחיל לזלזל, עזב, אני, אני משקיע, משקיע, לא יוצא מזה שום דבר,

עזוב אותי.

והולך לבקש לו הצלחות ממקום אחר,

משנה מקצוע,

עוזב כולל,

משנה את ההנהגה, מחליף בגדים,

ומתחיל להרבות

בכל מיני סיבות לשפר את מצבו ומעמדו,

מתחיל להיות חרוץ פתאום,

מחפש לו היכרויות,

ומכירים, ואוהבים,

ומחניף לאנשים,

ורוצה ליצור לעצמו מעמד,

אולי בדרך הזאת הוא יצליח לעקוף את הקדוש ברוך הוא

ולהשיג בכוח עצמו.

עד שהוא נעשה כמו כהן שמחזר על הגרנות,

וכיוון שזה לא מספיק לו,

אז הוא משתדל בכל כוחו,

ובהשתדלות, ובערמימות,

להגיע לכל העניינים האלה,

וכשהוא משתדל יותר מדי הוא גם מוכרח לקצר ברוחניות,

ואז הוא עוזב לאט לאט את הקביעות שלו והזהירות והשיעורים שלו,

ומיד מגיע, אם תעזבני יום,

יומיים אעזבכה, אומר הקדוש ברוך הוא, אתה תעזוב אותי יום אחד,

אני אעזוב אותך יומיים.

ונדמה לו, נדמה לו זה שיש לו את הטענות שהוא צודק,

והוא אומר, אני, אם אני עומד לפני הקדוש ברוך הוא, יש לי מה להגיד.

אני הצדק איתי, ואני ביום הדין אני אעמוד,

ואני אוכיח שכל מה שגרם לי שאני אפרוש,

זה היה הדוחק

והאונס שנאנסתי,

וזה גרם שגירשו אותי מלהסתפח בנחלת השלמות האמיתית.

רציתי להיות חרדי אמיתי, דתי,

עושה את כל המצוות, רציתי מאוד, אבל לא היה לי אמצעים,

לא היה לי זה, לא הצלחתי בזה ולא בזה.

אני לא אשם, אם היית נותן לי,

הייתי עושה כך וכך.

אמרתי לך כמה פעמים בטבילות, אם תיתן לי אני אבנה כולל, ואם תיתן לי אני אבנה בית כנסת, ואם תיתן לי אני זה, ואם תיתן לי, ואם תיתן.

כמה אמרתי לך? ולא נתת לי, לא נתת לי, אתה רואה? לא יכולתי, הלכתי, יצאתי, עבדתי, עשיתי את זה טוב.

ובן אדם חושב שהוא יבוא לפני הקדוש ברוך הוא, יעמוד מולו

והוא רק יגיד ככה וכזה, יואו, איך לא שמתי לב,

יואו, איך לא שמתי לב.

וגם יש לו תרעומות,

רואה את החבר שלו מצליח בכישרון חד

ובכוחות נפשו הנעלים,

ואילו הוא בתכונתו רך,

בכישרון שלו קצר,

נשאר אחרון.

ועל פי רוב התרעומות בצד השני,

שאדם מרגיש בעצמו שהכוחות שלו חזקים,

הכישרונות שלו מהירים,

והוא לא הצליח.

למה?

וחבר שלו,

שהכישרון שלו לא מהיר כל כך,

והתכונות שלו לא חזקות כמו שלו,

כן מצליח במעשיו.

ונסתם אצלו הפתרון של החידה הזאת.

והוא אומר,

אולי יתחלף לקדוש ברוך הוא בין איוב לאויב.

מה הפירוש?

אתם יודעים, יש ספר שנקרא איוב.

הקדוש ברוך הוא העיד לשטן

שאין כאיוב בכל הארץ.

ירא אלוהים בשר מרע

אין בכל הארץ.

מעיד הקדוש ברוך הוא בכל כדור הארץ, מתחפש,

לא תמצא עוד אחד כמו איוב.

פששש, השטן,

אמר ריבונו של עולם, מה עם אברהם אבינו?

אברהם היה באותו דור, מה עם אברהם אבינו?

הקדוש ברוך הוא אומר שאיוב...

אין כמוהו בכל הארץ.

ומה עם אברהם?

אמרו חכמים זיכרונם לברכה, גדול הנאמר באיוב יותר מהנאמר באברהם.

מה גדול יותר?

אצל אברהם נאמר בגיל 137,

אחרי הניסיון העשירי

של העקדה,

רק אז נאמר,

עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה,

אתה,

בגיל 137. ואצל איוב מה נאמר?

ירא אלוהים בשר מרע מעודו.

בלי ניסיונות, בלי לחכות לגיל מופלג.

מעיד עליו השם!

אז איוב יודע שהוא צדיק.

הוא יודע שהוא לא עשה מעולם עבירה.

אז איך זה הוא מקבל כאלה ייסורים?

איזה ייסורים?

ייסורי יום. אין יותר גרוע מהם.

כשאומרים ייסורים, ייסורי יום.

מה היה לו?

הוא היה עשיר גדול גדול גדול מאוד,

והוא נהיה עני ברגע אחד.

אין לו מה לאכול.

היו לו עשרה בנים מוצלחים ויפים.

לא היו כבנות איוב יפות בעולם.

וכולם מתו ביום אחד, נפל עליהם הבניין.

ושנה שלמה היה לו שחין בכל הגוף שלו פצעים עם מוגלר,

שהוא היה צריך להתגרד עם חרס כל היום, כל היום, בשביל להרגיע את הגוף שלו.

כמו אלה שהם גרדים באצבעות של הרגליים, הם עוד סביקו אותך.

אז זאת אומרת,

ייסורים, ייסורים,

בושה, כלימה, צער, יגון, הכל ביום אחד.

הוא חיפש מה לא בסדר,

מה עשיתי, מה לא בסדר.

אז באחת הטענות שלו הוא אמר,

אולי יתחלף לקדוש ברוך הוא בין האותיות של איוב לאוייני.

הקדוש ברוך הוא התבלבל אולי.

אמרו לו החכמים, החברים שלו,

אמרו לו, מי שם שטף לתעלה?

יש לך אלפי ועשרות אלפי שערות בראש.

לכל שערה יש תעלה ויש שטף שמזין אותה שהיא תישאר שחורה.

ברגע שנסתם המעיין היא הופכת להיות הסערה לבנה.

מי?

לא התבלבל בין כל הסערות שלך?

בארבע אותיות הוא התבלבל?

כשיורד גשם מן השמיים, כמויות, מיליארדים, מיליארדים ליטרים.

אין טיפה אחת נוגעת בחברתה.

זה הוא לא מתבלבל, אבל בארבע אותיות הוא התבלבל, אה?

אז יש אנשים בעולם הזה שחושבים אולי הקדוש ברוך הוא התבלבל, לא יודע.

מה, הוא לא רואה שאני יותר מוצלח ממנו? אז למה הוא ואני לא?

אני מוסר נפש בשביל השם והוא בכלל בועט.

אז איך הוא מקבל ואני לא?

אנשים מלאים תמיהות, כל הזמן שאלות, יש להם שאלות על כל מה שקורה.

כן. והוא בטוח שהוא יעמוד מול הקדוש ברוך הוא,

מה זה? הוא רק יפתח את הפה,

כולם יעמדו שם הדום, יגידו פששש, כל הכבוד, איזה טענות צודקות.

אז ובכן רבותיי,

מתרעם האדם על המפריעים שיש לו,

ושואל,

למה חלקה לו השגחה, הקדוש ברוך הוא,

שהוא יגור במקום כזה שיש לו הרבה מפריעים,

שגוזלים לו השכנים,

בילדים, את המוח ואת הכוח ובעבודה,

למה הוא צריך את כל הצרות האלה?

למה הוא לא יכול לבחור מה שהוא הסכים לבחור?

מצד אחד דוחקת לו השקפה שלו, מצד שני,

דוחקים לו המפריעים שלו.

הוא רוצה לעלות, להשתפר, להיות יותר,

אבל יש

כל מיני אונסים.

ואז,

מרוב טרדות הוא רחוק מעיון,

מהיקף,

ממסירות נפש,

והוא הולך ברחוב כמו שיכור נרדם,

כמו איש נדהם, מלא ייאוש,

מלא דחיקות.

הוא לא יכול לנתק את מוסרות מצודתו.

הוא רוצה לעזוב בכל ליבו את מקום העבירה,

אבל נדמה לו שהשם קשר אותו בכוונית,

ואין לו דרך ללכת, לא ימין ולא שמאל.

והוא תולה את החסרון במפריעים.

יש אנשים שאם כל הדאגות האלה יתקבצו לו בבת אחת,

יום אחד הוא יקום ויגיד, אני פורש מהכל, נמאס לי, עזוב אותי,

זורק את הכול, גמרנו, אני חוזר להיות מה שהייתי.

יש כאלה יותר גרוע.

עולים לגג,

צונחים למטה,

וכאילו עכשיו הם הראו לכולם, זהו,

גמרנו, עכשיו תאספו את הגופה, יאללה, נגמר.

אמנם כל התרעומות האלה הם בכלל צדיק ורע לו,

רשע וטום לו, ואנשים לא יודעים.

איך הקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו, הם לא יודעים.

הם לא יודעים את הסיבות,

הם לא יודעים מה עומד מאחורי כל דבר.

לכן יש הרבה קושיות,

אבל אם היו יודעים דבר אחד,

שאין הדבר תלוי אלא בי, בי, בי,

אז היוני משיג

כדונן כל השאלות.

הכל תלוי בך.

אתם יודעים, יונה,

יונה היה במחי הדגה. יונה הנביא

שנשלח לננווה להגיד להם שעוד 40 יום ננווה נהפכת.

יונה סירב ללכת כי הוא לא רצה ללכת כי הגויים הם חוזרים בתשובה מהר.

זה לא מחזיק הרבה זמן, הם חוזרים בתשובה מהר.

מה זה קטרוג על עם ישראל?

שעד שישראל חוזרים בתשובה, הייא, צריך הרבה טילים.

לא טילים, טילים.

אז לכן

הוא לא רצה.

יונה.

יונה במחי דגה.

הוא לא רצה.

אבל מה הוא אמר?

כשהוא היה כבר באונייה

והיה סער,

והאונייה חישבה להישבר.

היו שם עובדי עבודה זרה.

הוא היה האדם הצדיק היחידי באונייה,

נביש לקדוש ברוך הוא,

נשלח בשליחות.

אז מה הוא אמר?

הוא אמר, בשלי היה הסער.

אני אשם.

בגללי.

שאוני והטילוני הימה.

זה אני גרמתי לסערה.

לקחו אותו וזרקו אותו

בשקת הים.

זאת אומרת, הוא לא האשים אף אחד.

הוא ידע שזה היה בגללו.

אותו דבר גם אנחנו צריכים לדעת.

כל מה שאתה טוען טענות זה לא בגלל ההוא וההוא,

וחס ושלום ההוא.

זה בגללך.

הכל בגללך.

מה שמגלגלים עליך

זה רק לפי מה שאתה.

לפי מה שאתה, אתה, אתה פועל, רק אתה.

יש לך כמו חבל,

כן? יעקב חבל נחלתו,

ואתה, מה שאתה מושך בחבל זה מה שיורד.

אתה מושך כמו שצריך, יורד הרבה. אתה מושך מעט, פחות. אתה מושך הפוך, יורד הפוך.

תלוי איך אתה מתנהל.

אתם מכירים את הצלונים?

כשאתה מושך ככה זה יורד. אתה עושה ככה זה מסתובב.

תלוי מה אתה עושה בחוטים, מה אתה עושה במקל.

תלוי.

מה שבא עליך, עלינו,

זה הכל אנחנו קובעים.

מפי עליון

לא תצא הרעות והטוב.

הכל זה ממך.

אבל אם היית חוקר

בתוך תוכך,

היית מוצא מה הסיבות שאתה לא זוכה למה שאתה חושב שמגיע לך.

אם היו בודקים האחים,

בלי שיוסף יגיד להם אני יוסף,

אם היו בודקים היו מוצאים שהיה להם טינה,

טינה בתוך הלב אליו,

וזה גרם להם לשיקול דעת מוטעה.

אם היו בודקים,

הם לא בדקו.

הם באמת בדקו רק לפי הדין. לפי הדין הם היו צודקים.

לפי הדין הם היו צודקים.

אבל מה הייתה הסיבה לדין?

הסיבה לדין, בי קנאו,

הם קנאו בו.

קנאו בו. בין זקונים, ברחקים,

‫הוא היה ילד מוצלח מאוד יסוד.

אז לכן זה היה והם לא הרגישו כמו שהמרגלים לא הרגישו שהם רוצים

שלא יהיו בחירות עוד פעם בארץ ישראל לכן הם אמרו דיבת הארץ רעה.

לא מרגישים לא מרגישים גם אחיתופל הייתה לו טינה בלב גם דואג האדומי היה לו טינה בלב הם לא הרגישו הם לא הרגישו

אבל זה הוציא אותם מן העולם

כשלא מרגישים לא בודקים בפנים אצלך אצלך לא אצל השנים

אצלך,

כשאתה לא בודק,

שם אתה נופל,

ואז כל המסקנות שלך מוטעות.

וכשאתה עמוד מול השם, הוא יגיד רק שתי מילים.

אני אדוניי.

וואו,

אם אני יוסף הפיל את האחים,

ופתאום הם הבינו את כל מה שעבר עליהם,

שהשם יוציא שתי מילים.

אני אדוניי.

וואו, מה יהיה איתנו?

כששמעו האחים,

אני יוסף,

פרחו כל הקושיות כאילו לא היו קלט.

עכשיו תשמעו יהודים יקרים.

עוד דבר אנחנו יכולים ללמוד מכל המעשה.

איך אדם הוא מנוצח

בין מן הדין,

בין מן התוכחה.

תקשיבו טוב.

אנחנו נגיע למעלה,

וינצחו אותנו שם.

כשיפסקו את הדין, הם צודקים במאה אחוז,

וכשיגידו לנו את התוכחה, הם יהיו צודקים במאה אחוז,

ונהיה מנוצחים

בין מן הדין,

בין מן התוכחה.

תשמע עוד דוגמה.

יהודה הוא בעצמו פסק דין.

מה הוא אמר?

אשר יימצא אצלו הגביע ימות.

מי אמר את זה?

יהודה.

יהודה בטוח

שאף אחד מהאחים שלו לא גנב את הגביע של יוסף,

אבל הוא לא יודע שהשתילו את הגביע בתוך אמתחת בנימין.

הוא לא יודע.

אז מה?

אז הוא אומר בביטחון גמור.

מי שימצא אצלו הגביע ימות.

בסדר?

אמרת, פסקת דין, אתה החלטת, לא אני.

אתה.

אחרי זה מה כתוב?

בייגש אליו יהודה.

יהודה ניגש אל יוסף.

ידבר לעבדך באוזני אדוני?

יש לי מה להגיד לך, חביבי?

בוא הנה, מה שקורה פה זה לא בסדר, מה שקורה פה...

הוא חשב,

גם אם מצד הדין

תפסו פה השם. תפסו, הנה עובדה.

אתה אמרת שמי שימצא אצלו הגביע ימות.

הנה, נמצא אגב יאצל בנימין.

אז גם אם הוא חשב שמצד הדין הוא אשם

וצריך לקבל עונש מוות,

אבל הוא ניגש להצדיק את עצמו מצד הוויכוח.

תשמעו, הוא אומר, הדין נכון.

אבל יש לי מה להגיד.

יש לי מה להגיד.

אפילו שעל פי דין

הוא מחויב איתה,

אבל יש לנו להתווכח בטענות

כדי להציל את אחי

ממוות.

נכון, תפסתם אצלו ואני אמרתי שמי שיימצא ימות.

זה נכון.

הדין ככה.

אבל יש לי תוכחה,

אני רוצה להוכיח,

ולגרום להציל אותו מהמוות.

רואים מפה שהוויכוח יותר גדול מן הדין.

כי אחרי הדין

אדם יכול לטעון שהוא עוד רוצה להוכיח הוכחות.

ואומנם בכוחות הנפש,

שמי שמרגיש שאיתו הצדק מצד הוויכוח,

הוא לא מביט על הדין בכלל.

והראיה,

שהוא בא לבטל את הדין על ידי ויכוח.

והוא סבר שבטענות שלו הוא יעקור את הדין מהשורש.

ומה היה בסוף?

כשגילה לו יוסף ואמר, אני יוסף,

וואו!

נבהלו מפניו.

למה?

כל הוויכוח התמוטט.

כל הטענות

בטלו מעליהן.

ואדרבה,

הם סברו לנצח עם טענות,

ומזה עצמו הם נעשו מנוצחים.

עכשיו נבהר.

נבהר את השאלה.

שאלה.

שאל אותם יוסף.

העוד אבי חי?

למה אתה שואל אותם, העוד אבי חי? כבר בפעמים הקודמות הם אמרו לך שיש לנו אב זקן,

אמרו לך שהוא חי,

אמרו לך כבר. למה אתה עוד פעם שואל עכשיו,

העוד אבי חי?

נקשור את זה עם מה שהיה קודם.

בזה שהוא שאל אותם, העוד אבי חי,

הוא זרק להם את הטענות שלהם בפנים.

למה?

כי כל הטענות שלהם היו זה שהם דואגים לצרת אביהם.

ולכן הם רוצים לבטל את הפסק. אוי ואבוי לך.

אתה יודע מה זה?

בן אחד.

אבא שלנו איבד.

עכשיו את הבן הזה אם אתה תהרוג אתה הורג את אבא שלנו.

כי נפשו קשורה בנפשו.

אז אתה תהרוג עוד בן אדם.

וזה לא צודק.

לכן אפילו שהפסק

שצריך להרוג את בנימין כי נמצא אצלו,

באמתחתו הגביע,

אבל איך תעשה כזה דבר אם אתה תגרום לאבא שלו צער כזה עד שהוא ימות?

מה ענה להם יוסף?

אמר להם, הלו,

אני יוסף

אשר מכרתם אותי מצרימה.

אתם

עשיתם עימי אותה פעולה נגד רצון אבינו יעקב.

למה לא חסתם על דאגת אבינו בכלל?

למה מכרתם אותי מצרימה?

לכן אני שואל,

העוד אבי חי?

כלומר, למה לא חסתם אז על צרת אביכם?

למה לא ביטלתם את הדין נגדי, דין רודף,

מפני הרחמנות?

אתם עכשיו מבקשים רחמים, נכון?

על האבא, נכון?

למה אז לא ביקשתם רחמים על האבא וביטלתם את הדין?

אפילו שלדעתכם היה צודק?

אם תאמרו שהמכירה הייתה נכונה מצד הדין,

אבל היא לא נכונה הייתה מצד דאגת האב,

כמו שאתם טוענים עכשיו,

אלא מפה מוכח

שלא היה דין לבד,

אלא הייתה לכם קנאה עליי.

לכן הכרעתם את הדין

יותר מהדאגה של האב.

לכן שאל אותה מעוד אבי,

חיים, אה?

איפה ואיפה?

אצלי לא דאגתם לאבא, אצל בנימין כן.

למה אצלי לא?

כי היה לכם קנאה,

וזה היה גורם.

ולכן הסתכלתם על הדין,

ולא על הרחמנות.

אז עכשיו הנטייה היא מצד שני,

ובעל כורחנו, שגם עכשיו לא דוחק לכם הדבר,

לא צרת אביכם,

אלא צרת עצמכם.

וכל הטענות שלכם הן בטעות.

לכן כשהם שמעו את הדברים האלה,

נבהלו מפניו מאוד.

כי הכירו את השקר

שהיה גנוז

בתוך מצפוני תהלוכותיהם,

מבלי שהם ירגישו.

והתברר להם

שכל המכירה וכל הטענות עליו היו בטעות,

והם היו מנוצחים מצד הדין

ומצד הוויכוח.

ככה מצב האדם.

הוא דש בעקביו על גופי התורה,

והוא יודע את זה.

הוא יודע את זה שהוא לא מקיים את מצוות התורה כראוי.

ואין לאדם אפילו חלק אחד בתורה שהוא יהיה חזק בו כל כך,

עד שיכול לעמוד עליו בניסיון.

ואם יפתח את התורה וימדוד כל דין לעצמו,

ימצא כי לא ניסה אפילו פעם לקיים מצוות קהיל קטן בדקדוק.

אני אתן לכם דוגמה.

אני מאמין שרוב הציבור, גברים ונשים כאן, אומרים בכל יום קריאת שמע.

מי שאומר קריאת שמע, בבקשה להרים את היד.

יפה, רוב הציבור אומר קריאת שמע.

ברוך ה' אדוני הלוהינו

מהלך העולם שהכל נהיו בדבורו.

קריאת שמע.

אני אומר לכם,

אני לא יודע אם יש פה אחת או שניים או שלושה

שאולי אומרים קריאת שמע כהלכה.

אולי.

אני חושב שאני מגזים גם.

מגזים, זאת אומרת שאני אומר שיש שלושה.

כידוע, ההלכה אומרת שמצוות צריכות כוונה.

זאת אומרת, כשאתה הולך לקיים מצווה מן התורה,

אתה צריך להתכוון שאתה הולך לקיים את המצווה שציווה הבורא.

אז לדוגמה,

לפני שאנחנו אומרים קריאת שמע,

אנחנו צריכים להתכוון במחשבה.

הריני מכוון לקיים מצוות עשה דאורייתא של קריאת שמע.

וקבלת עול מלכות שמיים, כי המטרה שאומרים קריאת שמע

זה שאני מקבל עליי עול מלכותו יתברך.

ויחוד השם יתברך.

ייחוד השם יתברך.

פירושו שהשם אחד, יחיד ומיוחד.

הוא משגיח על כל הברואים.

הוא מנהיג לכל הברואים.

ואין עוד מלבדו,

אין זולתו ואין מי שיכול לעשות משהו בלי רצונו או נגד רצונו.

הכל בידיעתו, בהסכמתו, על פי מה שהוא מחליט.

כמה אנשים מתכוונים את הכוונה הזאת לפני קריאת שמע?

את מאמינה? זה טוב.

אז הנה עכשיו תלמדי.

ומה שאת לא תזכירי, מה שאני אומר, צריך להיות בשידור חוזר יש.

אני עוד לא התחלתי.

עכשיו כשאומרים שמה ישראל,

צריך להתכוון גם מה אומרים.

קודם כל, צריך לדעת שבשמע ישראל חייבים להגיד את כל המילים בדקדוק נכון,

בחטא ובעין,

ומה שמלעיל מלעיל,

מה שמלרע מלרע.

דגש רפה

צריך להגיד הכל בדיוק בדקדוק, ולהבין מה מדברים.

להבין את פירוש המילות.

אז מתחילים להגיד

שמע ישראל.

אז קודם כל אמרתי צריך להגיד חטא ועין,

כי אם לא אומרים חטא ועין משבשים הגול ויכולים להיות מחרפים ומגדפים,

במקום להגיד קריאת שמע.

אם אדם לא אומר עין,

הוא לא משמיע עין,

אז הוא יכול להגיד שמע ישראל.

מה זה שמע? השם שלה?

שמע.

מה שמה?

שמע רבקה.

מה זה שמע?

שמע?

אין מילה כזאת בשמע ישראל.

כתוב שמע.

צריך לשמוע עין.

שמע.

אז אומרים ככה, שמע.

שמה?

לא ישראל, ישראל באלף.

ישראל ביוד.

ישראל באלף זה בערבית.

ישראל,

ישראל,

ישראל.

זה לא בערבית, זה בעברית.

בעברית אומרים עם יוד.

ישראל.

שמה?

ישראל.

במה מכוונים כשאומרים שמע ישראל,

קבל והבן.

מה זה שמע?

לא שמיעת האוזן.

קבלה.

שאני מקבל עליי, שאני מבין.

שמע.

כשאני אומר לאחד, שמעתי, שמעתי. הכוונה הבנתי, הבנתי. לא שמעתי, שמעתי.

שמעתי זה הבנתי.

קבל והבן.

ישראל.

עוד כוונה יש בזה.

שמע ישראל אבינו במערת המכפלה.

שמעתם עליו?

יעקב אבינו במערת המכפלה הוא נקרא ישראל.

מה פתאום שאנחנו אומרים שמע ישראל צריך להתכוון גם על אבינו במערת המכפלה?

כתוב שיעקב אבינו לפני שנפטר,

רצה לגלות את הקץ לבנים שלו לשבטים.

ונתעלם ממנו.

פתאום נתעלם.

שר השכינה.

אז הוא פחד, אולי יש חס ושלום איזה פגם באמונה באחד מהילדים.

ולכן השכינה נסתלקה.

והוא לא יכול לגלות להם.

את אשר יקרא אתכם באחרית הימים?

אז הם הבינו שאבא שלהם חושד אותם,

שאולי הם לא מאמינים.

מה הם אמרו לו?

שמע ישראל אבינו

אדוני אלוהינו אדוני אחד.

כשם שבלבך אין אלא אחד גם בלבנו אין אלא אחד.

אנחנו מאמינים בשם אחד בדיוק כמוך.

אז גם אנחנו צאצאיהם ממשיכים לומר

שמע ישראל אבינו

שבמערת המכפלה.

במחשבה, לא בדיבור.

קבל והבן

אבינו

שבמערת המכפלה.

כשאומר שמע ישראל

עמונאי שם השם

צריך להתכוון במחשבה שהוא אדון הכל,

היה,

הווה ויהיה.

מי היווה את כל העולם?

מי היה תמיד ויהיה תמיד?

השם.

הוא אדון הכל,

היה,

הווה ויהיה.

אז כשאני אומר שם השם,

ברור, כן, אפילו גם בברכות, כמו שראיתם שאני אומר ומחבר,

צריך לחשוב באותה שעה, אדון

הכל היה חווה ויהיה.

כשאומר אלוקינו,

צריך להתכוון במחשבה,

תקיף

בעל היכולת

ובעל הכוחות כולם.

רק הוא תקיף,

רק לו יש את הכוח.

הוא הבעל היכולת,

הוא יכול ליבש בן אדם ברגע,

קריש דם במוח, דום לב,

שום דבר לא עומד מפניו.

והוא בעל הכוחות כולם, כל כוחות הטבע, כל מה שיש בעולם,

זה הכל ממנו התברך.

וכשאומרים אלוקינו,

צריך לכוון, תקיף,

בעל היכולת, בעל הכוחות כולם.

אומרים עוד פעם את שם השם, עוד פעם אדון הכל, היה,

הווה ויהיה.

וכשאומרים אחד,

מעריכים,

אחד.

לא אומרים אחד.

מי שאומר אחד,

הוא לא יצא ידי חובת קריאת שמע, רק בדיעבד.

למה?

צריך להאריך בדלת. למה צריך להאריך בדלת?

כדי להמליכו בארבע רוחות השמיים, שהשם מונך

בכל ארבע רוחות השמיים.

מה זה אחד?

אחד זה א', א' זה אחד.

א' זה אחד. כנגד אל יחיד ומיוחד.

ח' זה שמונה.

ח'

כנגד

שבעה ריקיעים שהוא מושל בהם, הולך עליהם,

זה ארץ.

וד', כנגד ארבע רוחות השמיים.

אז אנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא,

שהוא אל יחיד ומיוחד,

על שבעה ריקיעים בארץ וארבע רוחות השמיים.

לכן צריך להאריך ולומר,

אחד.

עד שהוא יספיק

להמליך אותו.

ומי שאומר, אמרנו, אחד.

בדיעבד בקושי.

יש עוד כוונות, אני לא אומר לכם,

אבל זה כוונות שחייבים לחבל,

ואם לא כיוונתם,

לא יצאתם מידי חובת קריאת שמע.

זהו, אז קראתם רק

שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד, ברור.

ואהבת את השם, יאללה, לגמור, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, יאללה.

ואתה תגיע למעלה, והשם ישאל אותך, קריאת שמע קראת? אני בטח,

בבוקר, בערב, על המיטה גם.

ומה התכוונת?

מה זה מה התכוונתי?

שאני מאמין, שאני, שאתה בסדר, שהכל בסדר.

חכו, עוד לא התחלתי.

אומר רבנו יונה בשער היראה,

בסוף שערי תשובה יש ספר שער, שער, שער היראה

של רבנו יונה.

הוא אומר, כשאדם קורא קריאת שמע, הוא צריך להתכוון. מה הוא מתכוון?

מה הפירוש של מה שאתה אומר?

אז קודם כל אמרנו, מצוות צריכות כוונה, נכון?

אז אני צריך להגיד, לפני שאני מתחיל קריאת שמע, במחשבה,

שאני מכוון כמצוות קריאת שמע דאורייתא,

בקבלת עול מלכות שמעי וייחוד השם יתברך.

וכשאני מתחיל באהבת,

תראו בסידור, כתוב באותיות קטנות,

צריך לכוון לקיים מצוות עשה דאורייתא של אהבת השם.

יש מצווה לאהוב את השם, יש מצווה לירוא את השם.

אהבת השם זה מצווה דאורייתא, שאני חייב, מצווה, לאהוב את השם.

ואיפה אני מכוון? פה.

אני מתכוון, לפני שאני מתחיל, ואהבת.

הריני מכוון לקיים מצוות ואהבת השם.

ואז אני מתחיל,

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך.

מה זה בכל לבבך?

צריך להתכוון שאני אוהב אותו בשני היצרים שלי.

יש לי יצר טוב ויצר רע,

ואני אוהב אותו בשניהם.

אני משתמש גם ביצר הרע, לאהוב את השם.

יצר הרע בא ואומר לי לא לעשות משהו,

דווקא אני עושה.

אני מראה לשם שאני אוהב אותו עם היצר הרע.

זה בכל לבבך.

מה זה בכל נפשך?

מה אני צריך להתכוון בכל נפשך? שאני אוהב את השם בכל נפשך, למה אני צריך להתכוון?

אני מתכוון

אפילו הוא נוטל את נפשך.

זאת אומרת,

אפילו בשעה שהשם לוקח לנו את הנשמה,

בשרפה,

בסקלה,

בחנק,

בהרג,

אנחנו באותה שעה צריכים לאהוב את השם יתברך.

בכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך,

בשעה שנוטל.

של מי הנשמה?

שלא.

נתן לך, במה? השאלה.

רוצה להחזיר אותה.

יש לך טענות?

תגיד תודה שקיבלת לפרק זמן.

אם ניצלת את הזמן, יהיה לך כאן עדן גדול. לא ניצלת, הפסדת.

אבל איזה טענה יש לך שהוא לוקח לך את הנשמה?

מה הוא שואל אותך?

אז אתה צריך לאהוב אותו בכל נפשך.

מי זכה לקיים את זה?

רבי עקיבא.

רבי עקיבא חי 120 שנה. בגיל 120 תפסו אותו האויבים

וסרקו את בשרו במסרקות ברזל עד שיצאה נשמתו.

לקחת מסרקות של ברזל ולקרוע אותו,

לקרוע את הגוף שלו.

מה הוא עשה באותה שעה?

אמר,

שמע ישראל,

השם אלוקנו,

השם

אחד.

זהו,

ונפטר.

לפני כן הספיקו התלמידים שלו לשאול אותו,

רבנו,

עד כאן?

עד כאן? עד ככה אתה יכול לסבול את הכאבים האלה? הרי בן אדם,

סיכה, מחט, דוקרים, איי!

די!

הוא לא יכול משהו אחר להגיד.

קחו אחת, צוותו אותו, תגידו לו את השיר. הוא יכול לשיר?

אז מה הוא אמר להם?

כל ימיי הייתי מצטער על פסוק זה.

איזה פסוק?

ואהבת את השם אלוקיך בכל יבכך וכל נפשך.

מתי יבוא לידי ואקיימנו?

אני רוצה להראות לשם את אהבתי אותו אפילו בשעת המיתה.

ועתה שהגיע לידי

לא אקיימנו?

וכולם תמהים.

מה זה הדבר הזה?

ומדקדקים.

ואומרים, למה הוא אמר להם כל ימיי הייתי מצטער על פסוק זה?

היה צריך להגיד,

כל ימיי הייתי מתאווה שיבוא לידי פסוק זה, שאני אוכל להוכיח לבורא.

למה הוא אמר כל ימיי הייתי מצטער?

אתם יודעים למה?

הם תמהו,

מאיפה יש לו כוחות נפש כאלה לסבול איסורים ולא להרגיש?

ובאותה שעה לאהוב את השם ולהגיד קריאת שמע לקבל עול מלכות שמיים.

מאיפה יש לו את הכוח הזה?

אז הוא הסביר להם.

כל ימיי הייתי מצטער. זאת אומרת,

כשקראתי שחרית וקראתי בערבית קריאת שמע,

כשהייתי אומר ובכל נפשך,

הייתי מצייר שהשם הורג אותי בארבע מיתות בדין.

בשריפה,

בסקלה,

והייתי מרגיש, מרגיש את כל הכאבים,

הכל מרגיש מצטער.

מרגיש.

אז כשזה הגיע כבר למציאות, אחרי כל כך הרבה שנים שאני עובר את זה פעמיים ביום,

אז זה קטן עליי.

קטן עליי.

אתם מבינים?

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך בשני צריך,

ובכל נפשך,

אפילו בשעה שנוטלת נפשך, אתה צריך לראות.

ובכל מאודיך,

ובכל מאודיך.

מה זה בכל מאודיך?

אמרו חכמים שאתה צריך לאהוב את השם בכל הממון שלך.

מאיפה למדו חכמים

שבכל מאודיך זה ממון?

יש פסוק שאומר שמאוד זה ממון?

לא.

אלא ישבו חכמים ועמדו. מה זה המאוד מאוד שאדם אוהב?

כסף.

אז אמרו בכל מאודיך,

בכל ממוניך.

איך אוהבים את השם בכל הממון?

הלכה בשולחן ערוך.

אם אדם

יבוא גוי

ויאנוס אותו,

ויגיד לו, תוריד את הזקן,

קח את הער,

תוריד את הזקן,

אם אתה לא מוריד,

אני שורף לך את כל הבניין,

כל הבית שלו,

הכל.

שתי מיליון.

אסור לו להוריד את הזקן ואת הער.

חייב למסור את כל ממונו לכבוד השם יתברך,

ולא לעבור עבירה אחת.

חייב אדם למסור כל ממונו שבעולם,

ולא לעבור על עבירה אחת.

זה נקרא לאהוב את השם בכל מאודיך.

זה דוגמה אחת.

דבר שני, מכוונים

בכל מאודיך,

בכל מידה ומידה שהוא מודד לך,

הביא מודד לו במאוד מאוד.

אם הקדוש ברוך הוא החליט למדוד למישהו במידה רעה חס ושלום,

או שהוא מודד לו במידה טובה,

לאחד נותן עוני,

לאחד נותן עושר, לאחד נותן חולי,

לשני בריאות יתרה,

לאחד נותן השכלה, לשני

השכלה בסבך.

מה, מה

צריך להודות לקדוש ברוך הוא על כל מידה ומידה שהוא מודד לנו.

וכך כתוב,

כשם שמברכים על הטובה,

כך מברכים על הרעה, בשמחה.

אדם, מת לו אבא?

צריך לברך ברוך, דיין, האמת, בשמחה,

כאילו נולד לו בן,

ומברך ברוך הטוב והאמיתי.

אין דבר שהשם עושה לא לטובה.

כל מדע עבדין מן שמיא לטב עביד.

הכל נעשה לטובה.

אז לעולם מה שמתגלגל עלינו צריכים להודות לשם ולברך כי הוא היודע מה טוב לנו ומה לא.

אימא לפעמים אומרת לילד קח סוודר.

מה רוצה? רוצה ללכת בחולצה ככה קצרה? מה יקח סוודר? אבל היא דואגת לו, היא יודעת.

הוא עלול להתקרב, דלקת ריאות, אחר כך מסכן, יסבול בית חולים,

בעיות, ואולי גם ימות.

אז היא דואגת לו,

והוא חושב שהיא מעמיסה עליו יותר מדי.

אימא יודעת מה שהיא עושה, היא רוצה בטובתו של הילד. מה, היא לא רוצה שהוא ילך?

לפעמים היא תגיד לו הפוך, תוריד את הסוודר, מה אתה הולך בסוודר?

ולפעמים היא תגיד לו, קח מעיל.

למה? כי אימא יודעת. אז אימא יודעת, הקדוש ברוך הוא לא יודע מה טוב בשבילנו. הוא ברא אותנו עם כל הבליונים של כל התאים שיש לנו בגוף, והכל מסודר עם כל המשאבות והדם והכל והלב והכבד והכל עובד פיקס ורק הוא לא יודע מה מתאים לנו, אם צריך יותר שקלים, פחות שקלים, לגור פה, לגור שם, שכנים כאלה, לא כאלה.

הוא יודע בדיוק.

אבל אתה לא יודע שהכל תלוי בך.

הוא נתן לך מנגנון שעובד מצוין.

גם אם נכנסים לך חיידקים דרך האף, רעים,

יש מלחמה, יש חיידקים טובים בפנים, נלחמים, הכול אתה אפילו לא יודע.

אבל הוא אומר לך, בכל אופן, ונשמרתם מאוד נפשותיכם, אני מבקש הלום. אל תעמוד עם מול רכבת, תגיד, יש בורא לעולם,

אם הוא רוצה הוא יעצור את הרכבת. הוא לא יעצור את הרכבת.

הוא אומר לך, תתנהג לפי מה שאני אומר, אל תפציל לך דרכים.

אתה תתנהג כמו שאני אומר. אם תתנהג כמו שאני אומר,

הכל יהיה בסדר. לא מתנהגים, לא לומדים מה הוא אומר.

אז הנה ראינו קריאת שמע,

שאף פעם לא קיבלנו את כל הכוונות האלה, ועוד לא אמרתי הכל. אני לא,

שיעור שלם ארוך רק על קריאת שמע.

אבל הנה,

יבוא אדם לשמיים ויגידו לו,

אתם יודעים מה, אני אפתיע אתכם.

כתוב שכשיבוא האדם לפני הבורא יתברך,

והוא יוכיח אותו לפי מה שהוא.

מה זה לפי מה שהוא?

אדם חושב שהוא היה מסכן, לא מפותח, לא זה, זה.

הוא יראה לו שהוא היה יכול להיות גאון וצדיק וקדוש.

למה?

הוא נתן לו כלי כזה למלא, והוא מילא אותו רק ככה.

למה? הוא חשב שהוא מוגבל.

כל הזמן היו תלונות, כל הזמן היו טענות, כל הזמן זה.

והוא חשב שהוא לא מסוגל.

זה הכל שקר.

למה?

הוא ידון את האדם לפי מה שהוא, יראה לו, בוא הנה, תראה, זה בדיוק אתה,

ותראה מה יצא ממך.

הבן איש חי,

אם לא היה עובד על עצמו להיות הבן איש חי, בגיל שבע הוא נפל לבור,

וכשהוא יצא מהבור אחרי כמה ימים, כשהוא התעורר, הוא היה בלי הכרה,

כשהוא התעורר הוא רואים את הידיים לשמיים ואמר שהוא מוסר את כל החיים שלו לקדוש ברוך הוא, מאז הוא לא הפסיק ללמוד.

ונהיה גאון הגאונים והוציא עשרות ספרים בכל התחומים, בכל התורה, בכל השטחים.

אבל אם הוא לא היה עושה ככה,

ולא היה נופל לבור,

ולא מרים את הידיים,

והיה גודל רגיל כמו כולם,

אז היו קוראים לו

שם של השכונה.

ומי הוא היה? אולי שחקן כדורגל.

אבל הוא היה מגיע לשמיים,

והיה אומר, מה?

אני, אני, בן ישחי? מה זה בן ישחי?

הוא אמר, בוא תראה, אם אתה לא היית עושה מה שעשית,

זה היית צריך להיות, ותראה מה היית.

היית שחקן כדורגל.

אוי ואבוד.

כל בן אדם פה וכל אישה,

כשיגיעו למעלה יראו להם מי הם היו צריכים להיות.

לא, אתם לא יודעים אפילו מי הייתם יכולים להיות.

אז זאת אומרת,

זה יוכיח אותו.

אבל אני אומר לכם, יותר קל.

כתוב, כשיגיד הקדוש ברוך הוא לבן אדם,

אני אדוני,

יואו, יואו, בן אדם מסכן יהיה, מסכן.

ואני אספר לכם דבר קטן,

על זה צריך להפחיד אתכם מאוד מאוד.

כשאתה אומר את שם השם,

אתה מתכוון תמיד,

אדם הכל היה, הווה ויהיה בכל הברכות?

אני שומע אנשים עולים על ספר תורה.

תשמעו רבנים, רבנים שאתם רואים אותם בהקלטות, ביוטיוב, בכל מיני מקומות, שמברכים כל מיני ברכות.

אף אחד לא מתכוון.

אתה שומע אותו, אומר, ברוך אתה השם, אלוקינו מלך העולם. איך אתה יכול להספיק?

איפה הספקת?

איפה קיבלת?

איפה קיבלת?

עולה על ספר תורה.

ברוך אתה השם, אלוקינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה השם, נותן לתורה כולם.

מה איפה? איפה הכוונה?

אנחנו בבית כנסת אצלנו עשינו דף כזה גדול עם הברכות של התורה,

ושמנו שם אדון הכל היה ויביאו. יותר גדול מהמילה.

יותר גדול.

לאלוקינו, תקיף בעל האכול.

וכל אחד חייב לקרוא מהדף הזה, גם אם הוא חושב שהוא מומחה.

תקרא, לאט לאט, מתכוון.

ישאר אותך השם, תגיד מה אתה חושב, שאני הייתי יוסי?

עוזי?

דודי?

מה אתה קראת לי? ברוך אתה השם, אלוקינו מלך העולם. אני חבר שלך?

ברוך אתה השם, אלוקינו מלך העולם? חבר שלך?

אמרת את השם?

אתה צריך להגיד אותו בסילודין.

אתה צריך להבין מה אתה מדבר.

מה זה שם? זה כמו השם שקוראים יוסי?

זה השם, שהוא אדון הכל

היה,

הווה ויהיה.

הוא תקיף, הוא בעל היכולת, הוא בעל הכל.

אתה חייב כל פעם שאתה אומר ברכה,

ברכה בברכות,

כל הברכות,

אתה צריך להתכוון, זה הלכה בסימן ה' הלכה אחת.

אתה צריך להגיד.

אז הוא ישאל אותך רק, יגיד לך, אני השם.

אז יש כאלה שחושבים שהם אומרים איזה טקסט כזה בבוקר,

טקסט,

שכל מה שאני הולך להגיד היום,

זהו יצא. לא, זה מדובר שאם תשכח פעם אחת ביום בטעות בשגגה,

אז יחשב שמה שאמרת בבוקר יפתור.

אבל לא שזה במקום.

אז אפילו בשם ה' אין לנו סבלנות. אין לנו סבלנות בשביל הכדור.

אין לנו סבלנות להתמהמה כהרף עין לכוון בשם ה'. אין לנו סבלנות אפילו בשבילו.

אז איך אנחנו מבקשים ממנו?

סבלנות בשבילנו.

אם לנו אין סבלנות בשבילו.

ואחר כך יש לנו טענות.

תארו לכם שאחד יבוא לאיזה רב חכם, גדול,

כן?

לא משנה איזה שם, אני לא רוצה להגיד שם מפורסם בשביל שאתה תגידו שכאילו אני מזלזל,

ויפנה אליו בשם שלו וככה יגיד לו.

דוד,

יצחק.

יעקב.

מה זה? כולם מזדעזעו איך אתה מדבר? איך אתה מדבר? הלו, מה אתה מדבר לרב? איך אתה מדבר?

פה פה פה פה פה.

רב!

רב?

והקדוש ברוך הוא מה?

מה הוא יוסי?

למה אתה לא מכוון? כתוב בהלכה שצריך לכוון.

למה אתה לא מכוון?

אז אם זה בשם השם שזה לוקח כרב עין,

וכשמתרגלים זה יותר מהר,

אז איך זה?

אז מה בשאר המצוות?

ודאי שאתה לא מדקדק.

לכן נחזור למה שאמרנו.

ואם יפתח את התורה וימדוד כל דין לעצמו,

ימצא כי לא ניסה אף פעם לקיים את כל הדינים.

אלא שיש בדעת האדם

אשר אם אמנם על פי דין הוא כולו מופרך,

וכל דרכיו הם נגד התורה,

זה הוא מסכים.

אני בטוח שאם אני אגיע למעלה לדין,

יגידו לי שלא קיימתי שום מצווה לשמה כראוי,

זה אני בטוח.

אבל יש לי טעמים,

יש לי אמתלאות

על כל חסרון וכל מכשול.

אני יכול להתווכח,

אני יכול להראות שאני הייתי אנוס מכל המפסידים המפריעים,

ולא הייתי יכול בשום אופן לקיים את התורה.

ככה הוא חושב, שהוא יגיע ויגיד.

והסיכום מכל דבריו, שבאמת

על פי פסק דין הוא מופרך.

אבל הוא חושב שאחרי הוויכוח יהיה צדק איתו.

הן בנוגע להשקפה הגבוהה,

אמרו חכמים,

חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם, מצחק יעקב, הרי כל אחד חייב.

וגם בנוגע לביטחון,

וגם במה שנוגע ללשמה,

על כולם יש לו תירוץ אחד. הוא יגיד ככה

אני חייתי בתקופה שגורמת שאדם לא יכול למדוד את עצמו במידות של אבותינו,

כי כל דבר בעולם שאני הייתי מושך את הלב ודוחה מן התורה.

יש פלאפון,

יש יוטיוב,

יש פייסבוק!

אתם בפלוויזיה, יש רדיו, יש פרסומות, איפה שאתה לא הולך,

השטן מרקד.

אז מה אתה רוצה, בני, שאני אהיה אברהם אבינו?

אברהם אבינו היה בדור יותר גרוע, כולם עובדי עבודה זרה, משוגעים לגמרי.

והוא הצליח להפוך את כולם.

אבל זה עצמו יקטרג עליו.

כי מה המטלאות האלה עצמם יצמח הדין?

כי יראו לו את כל הנגיעות

שהיו תמונות בדרכיו.

ויגידו לו, חביבי, רק הקנאה,

התאווה והכבוד,

הם היו בעוכריך.

רק מהם יצא לך כל החסרון.

למה?

כי היית יכול להיות בחברה גבוהה.

למה נשארת במקום שלך?

היית מחפש חבורה,

קהילה של יראי שמיים,

שרוצים לחוות את השם באמת.

היית מתחבר אליהם.

ושמה, בתוך חברה גבוהה כזאת,

מצווה גוררת מצווה.

ולחבורה יש כוח לעצור את הטבע,

כי חבורה יש לה תחבולות.

בין בנוגע לעצמו, בין בנוגע לחברו.

וכל חוט שערה הוא נעשה מדרגה למה שלמעלה ממנו.

בעניין

מגלה את הסמוך לו.

עד שדברים קלים נעשים חמורים.

בספק איסור נעשה ודאי איסור.

וגם הניסיונות הכי קשים,

אפשר לנצח לי תחבולות.

אבל אם אתה לא נמצא בחברה גבוהה, אתה לא נמצא בקילות פז,

אז אתה אוכל נבלות וטרפות.

למה?

כי אתה אומר, מה, כולם אוכלים.

אז אם כולם אוכלים, מה אתה רוצה ממני?

אבל אם היית בחברה גבוהה,

כל ספק היה איסור ודאי.

הרי אם זה דאורייתא,

איסור נבלות וטרפות, ויש רק ספק,

ספק דאורייתא לחומרא.

אז אסור לך לאכול, אתה צריך להגדיל את הכלים.

למה אתה לא עושה את זה?

כי בטניהם אלוהיהם.

הבטן שלך זה האלוהים שלך.

והבטן כובעת.

מה?

אני לא אוכל בשר בשבת?

לא אוכל עופות?

מה קרה לך, השתגעת?

איך אני אקיים את המצוות?

מי אמר לך שיש מצווה בין בנות וטרפות?

אבל ככה זה כי בן אדם חושב שיהיו לו טענות.

אם היו אומרים לך שיש ספק רעל,

כשאמרו שהבשר המעובד 35% זה מסרטן.

פשעי, מיד הפסיקו.

אחרי יום,

בכל העולם יצאה שמועה בארצות הברית,

וואו, וואו, עשרות אחוזים הפסיקו לאכול בשר מעובד ברגע.

למה?

מי רוצה סרטן?

בשביל חתיכת בשר סרטן?

לא, תודה.

אה, אז אם אומר לך FDA בארצות הברית

שיש חשש לסרטן באחוזים כאלה וכאלה, אתה כבר לא אוכל.

אבל אם התורה אומרת לך שספק דאורייתא לחומרא,

אתה ממשיך לאכול, כי הנה הם אוכלים, אז מה?

ככה זה, כשיגיע אדם לעולם האמת,

שם כל החרטוף וכל המטלאות וכל תירוצים,

הכל לפנים שלו בחזרה.

אם אדם רוצה, בתחבולו תעשה לך מלחמה.

אדם שמביט בעין טהורה רואה בחוש.

אבל כשאדם לא מכניע את עצמו לבקש

והוא רוצה שייתנו לו קודם כל משכון,

שלא יגיע לו הפסד מכל הדרך,

הוא נשאר באחרונה.

יש אחד אומר, אם תיתן לי כסף, אז אני אוכל ללמוד. אם תיתן לי זה, אז אני אוכל לעשות. אם תיתן לי זה, קודם תן לי משכון ואחר כך אני אעשה.

אדם כזה שמחכה עד שייתנו לו, הוא יישאר אחרון.

אתם שמעתם פעם מישהו שהולך לעבודה,

אומר לו, אני מוכן לעבוד אצלך, והוא אומר לו, אני מוכן להעסיק אותך.

אומר לו, כמה אתה משלם החודש? הוא לא 7,000 שקל. הוא אומר, טוב, תן.

נו, איזה תן?

תעבוד חודש, תקבל בסוף.

לא, לא, לא, אדוני, אני מראש.

אני רוצה משכון מראש, אחר כך אני עובד.

מישהו ייקח אותו, הוא יישאר רעב ללחם.

וזה בא לשם, קודם תיתן לי, אחר כך אני אהיה.

קודם תתן לי כסף, אחר כך אני אלמד.

אחר כך, הלו, תישאר בסוף.

בסוף יתגברו עליו כל המפריעים עד שלא יוכל להילחם בהם.

אם כן,

עכשיו מובן לנו מה זה אוי לנו מיום הדין,

אוי לנו מיום התוכחה.

אוי לנו מיום הדין, כולם יודעים, בדין אנחנו יכולים לצאת חייבים.

אבל אוי לנו מיום התוכחה, לא כולם יודעים.

חושבים שהם יוכלו להראות את הצדק איתם.

למה הם לא יכולים להיות היו צדיקים?

הם יגידו, מה הייתה אותה בן הדין?

כי יש להם אמתלאות בלב,

ולכן הם לא רואים חובה לעצמם,

והולכים בטוחים בטענות.

אבל האמת היא שגם ביום התוכחה,

אוי להם מיום התוכחה.

כי אם יוסף שהיה קטן בשבטים,

שתי מילים אמר,

אני יוסף, נבהלו מפניו ופרחן נשמתם,

וגם יהודה שבא בטענות,

והוא סבר שעל פי דין נכון, הוא טועה לפי הדין,

אבל בכל זאת הוא ינצח בטענות,

בסוף יצא שמהטענות שלו עצמם יצא הדין נגדו,

וסבר להצדיק את עצמו, ונמצא מחייב את עצמו.

כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח כל אחד ואחד מאיתנו לפי מה שהוא,

אוי אוי אוי אוי אוי, מה יהיה הדין שלו.

ויראה לכל אחד את הנגיעות שלו,

ואת ההיתרים שלו,

ושכל כולו היה מלא נגיעות ומלא שקרים.

ויוסף גילה להם רק נגיעה אחת שהייתה להם, קנאה.

הקדוש ברוך הוא לא יגלה לנו רק נגיעה אחת, קנאה,

אלא ימצא לנו על כל דבר, כל דבר ימצא.

על כל דבר פשע ועוון.

כי בכל הוויכוחים וטענות

יבררו לנו מה דחק לנו לעשות את מה שעשינו.

ובכל ההיתרים והפשרות

יבררו לנו מי גרם לנו את זה.

וכל מה שחשבת שתגיד, שאתה היית בסדר,

הכל יהיה מופרך.

לכן,

מסקנה מכל השיעור הזה, רבותיי,

אל תחכו לרגע האחרון,

אנחנו עוד פה בחיים,

וכל אחד ייקח את עצמו בידיים,

יחקור,

ויברר לעצמו באמת איפה כל הנגיעות שלו,

ויבקש את האמת באמת, בלי פשרות,

כדי לא לפגוש באוי לו מיום הדין,

ואוי לו מיום התוכחה,

שזה ארוך, לאין קץ.

אז אם אתם רוצים,

תוכלו להתחבר לחבורה או לקהילה של צדיקים,

שמבקשים באמת ללכת בדרך השם,

ואז ודאי יהיה לכם יותר קל למצוא את האור האמיתי ולקיים את כל התורה כולה,

נקייה מכל שור רושם של מידה רעה ומכל הרגל רע.

ואני ממליץ לכם שתכירו את קהילות פז,

ואז בעזרת השם אתם תזכו לדקדק בהלכות

ובכל הדברים ולשמר מעוונות וחטאים,

ובעזרת השם תהיו קרובים באהובים אצל הבורא יתברך.

אמן.

למי שיש שאלות, בבקשה.

תן לבחיר פה, בבקשה.

תן, בבקשה.

להתחרט, מותר להתחרט.

הנה פה שורה ראשונה.

מה?

לשבור טלוויזיה יש לך?

יאללה, בכבוד.

שים על השולחן, שיראו את זה במצלמה. שים על השולחן.

היזהרו אלה שיושבים קרוב אליו.

שים על השולחן שמה

תשים על השמיכה שלא יקפוץ את הזרובית, שים את השמיכה, יאללה

וואי וואי וואי, דאבי

אך שערי שמים, שערי שמים, אך שערי שמים לבלעדינו

אבינו מלכנו, אבינו מלכנו

אבינו מלכנו, אבינו מלכנו, אבינו מלכנו, אבינו מלכנו, אבינו מלכנו, אבינו מלכנו,

אבינו מלכנו, אבינו מלכנו, אבינו מלכנו, כן,

שאלה,

למי?

אין שאלות, חבר'ה טובים, בחיפה, כולם יודעים הכול.

כן, תן לגברת שמה.

ברכות אני אתן תכף.

תזכי לבריאות שלמה ואיתנה.

כן.

דברי למיקרופון.

אבל אני, טוב.

שלום, ערב טוב.

ערב טוב.

אני בעיקרון רציתי לשאול על קטע של התחזקות,

יותר בקטע של ידע.

כן.

שבוא נגיד, דברים שאני רואה, מרגישה ועוברת בחודש האחרון,

אז לא רוצים לתת לי הסברים כל כך. זאת אומרת, עתידי וסבלנות והכל יגיע.

מה, מה השאלה?

שאלה בכללי, כאילו,

אני רוצה לראות איפה אפשר לדעת יותר בזמן יותר קצר, גם בקבלה, גם אולי קצת בדברים מעבר. קבלה? עוד לא התחלתי אלף בית. את רוצה כבר קבלה?

כן, אבל אתה אומר שהזמן קצר, ובאמת הזמן קצר. אבל לא, קבלה תפתור לך את הבעיה אצלך. אני לא רוצה לפתור בעיה שלי. לי אין בעיה לפתור. אני לגמרי שם. תיקחי את כל ההרצאות שלי הראשונות.

בערך מהדיסקים הראשונים שלי,

שם את תקבלי את כל התשובות.

יש באתר הקטע מומחה, מדור.

אלף שבע מאות שאלות.

כל שאלה, יש

תשובה בסרטון.

זאת אומרת, את שואלת שאלה,

היא נמצאת כבר כתובה בכל התחומים,

ואני מקבלת תשובה בסרטון. שתיים, שלוש, חמש דקות כל סרטון,

מקבלת תשובות.

זאת אומרת, תדעי את כל מה שאת רוצה לדעת בכמה ערבים.

מהדיסקים?

כן.

זה נמצא ביוטיוב בחינם. כן, אני מסתכלת כל הזמן, אני פשוט... לא באחרונים. אני רוצה ספציפית דברים. לכן אמרתי.

פתח רגע, הקטע מומחה.

אני אראה לך עכשיו איך זה עובד בשנייה ותראי.

יש לך?

כן, הקטע מומחה.

למעלה, כן.

הנה, תכתוב למעלה, כן. רגע, לדוגמה, אמונה והשקפה. זה כותרות ראשיות, כן? תפתח, תלחץ, אמונה והשקפה.

יש תת-כותרות.

מה כתוב שם?

מציאות הבורא. מציאות הבורא. נו, תפתח מציאות הבורא, לדוגמה.

עכשיו יש שאלות. האם העולם נוצר באקראי עימות עיתונאית?

תפתח, נגיד את זה.

כן?

כן, תראה את הסרטון, הנה התשובה.

שים ווליום.

כשהעולם נברא על ידי בורא עולם, שיצביע.

רק העיתונאית. אתם רואים, בשביל זה עיתונאית.

אם היא תאמין, יפטרו אותה מהמערכת.

אני אשאל אותך שאלה.

תגידי לי,

לדעתך

איך נברא העולם?

אין מי שקרן לנו ואין מי שקרן. איך?

אותם לא תפריך, אבל גם לא אותם.

או, את זה אני אוהב לשמוע.

אני לא אמרתי שלך אין תשובה.

אני ניסיתי לשאול אותך, שתגידי לי אם יש לך תשובה. את כבר ענית שתי תשובות.

אחת, לי אין תשובה וגם לך אין תשובה.

לי יש תשובה.

אני אשמיע לך.

ודאי. עכשיו בואי נשאל אותך שאלה.

אני הייתי ביער בן שמן,

ופתאום ראיתי שעון על הרצפה.

את שומעת?

למה את אומרת לו לא לצלם?

הוא לא אומר לך לא לכתוב.

לא יפה.

לך יש עיתונאי, וגם אני מחזיק עיתונאים.

כל אחד יש את שלו.

עכשיו תראי,

השעון הזה מצאתי ביער בן שמן,

וחיפשתי אנשים סביבו, לא מצאתי,

חיפשתי עקבות, לא ראיתי.

צעקתי, על-פי התורה, אני חייב להכריז על אבידה.

אף אחד לא ענה.

אז חשבתי בלבי, הייתכן?

שעון נמצא כאן לבד,

בלי אנשים, בלי עקבות,

איך ייתכן שהוא הגיע לכאן?

אחר כך נזכרתי

שהיה ביג-בנג,

היה פיצוץ,

ובטח מאז היה סחף ורוחות, והסתובבו כל מיני חלקים,

ובסוף זה הסתובב, התחבר ונהיה קסיו.

מה את אומרת? זה יכול להיות או לא?

מה את אומרת?

דיברת על תא מאחורי. לא, אני רוצה לשמוע אותה.

מה את אומרת?

מה את אומרת?

טוב, אבל זה לא כולם,

זה יכול להיות שנעשה מעצמו?

זה ברור שלא.

ברור שלא.

שימי נג.

אם שעון קטן, שמורכב

ממאות פריטים,

אולי,

לא יכול להיווצר לבד,

איך אשה כמוך,

שמורכבת ממיליארדים של תאים תואמים,

יכולה להיווצר לבד?

איך עולם ומלואו,

שמורכב מאין-סוף של מרכיבים,

נוצר לבד?

מה את עונה לי?

אני לא הזכרתי את המלה לבד.

זה לא מרוחן.

זאת אומרת זה מתוכנן?

זה לא עניין שנוצר לבד.

לא הבנתי.

זה לא סתם נוצר לבד.

גם אני לא נוצרתי לבד.

איך זה נוצר?

גם על תהליכים של מיליארדי שנים.

אז יכול להיות ששעון נוצר לבד מתהליכים של מיליארדי שנים.

זה דחית.

שעון זה פחות ממך. זה דחיתי, כי אני יודעת מה מקורות השעון. גם אני יודע מה המקורות.

מאיפה באת?

זה ההבדל.

את יודעת רק מאיפה בא שעון,

אני יודע מאיפה בא האדם.

עכשיו, בואי אני אסביר לך בדוגמה יותר ברורה.

אם אני הייתי לוקח כוס דיו ושופך אותה על-ידי זריקה באוויר

על סדין לבן,

כמה פעמים אני צריך לזרוק אותה בשביל שתצא אות א'

בכתב דפנה בלי ריטוש?

ברור וצלול כמו בדפוס.

כמה פעמים אזרוק כשתצא אות א' בכתב דפנה?

בהסתברות זה כמעט אפסית.

כמעט אפסית, אבל יש קצת אפשרות שאחת למי יודע כמה.

שאלה שנייה,

כמה פעמים אצטרך לזרוק כוס דיו לאוויר

בשביל שתצא האות מ', שימי לב,

ליד הא'?

ואחר כך למה.

מה?

כמה?

אותו פרציץ, כן. לא.

אה, לא, לא, סליחה.

עוד יותר.

עוד יותר, כן.

בטח שעוד יותר.

אבל אני אומר לך, לא, למה?

אני רוצה שהמ״ם תצא ליד הא' בלי למחוק את הא', אחרת לא יהיה לי א' ומ'.

אני צריך א' ומ' עכשיו.

כמה פעמים צריך לזרוק עד שיצא מ״ם ליד הא' בלי למחוק את הא'? כמה פעמים?

עוד יותר קרוב להגליס. פעם אחת רק. אם לא, זה ימחק את הא'.

עד שעשיתי א',

לקח טריליונים.

אם אני אזרוק מ״ם עד שיצא, ימחק לי את הא', עכשיו נחזור לא',

אף פעם לא יהיה לי יותר מא' או מ״ם.

כמה פעמים אני צריך לזרוק את הכוס בשביל שיצא נ״ון ליד המ״ם,

בלי למחוק את הא' מהמ״ם?

פעם אחת.

זה לא ייתכן, כי את אמרת בעצמך.

שבשביל פעם אחת א' צריך הרבה,

ובשביל פעם אחת לפגוע אי-אפשר,

ואם אפשר אפילו פעם אחת בנס, פעמיים ודאי אי-אפשר.

אז שימי נבי יהודיה יקרה,

א'

ומ'

ונ'

וו'

ונ' סופית, אמנון, באותיות

לא יכול להיות במקרה לעולם.

אז איך אמנון,

יצחק,

שלם,

מיליארדים תאים,

מחוברים בהתאמה,

אחד מתפקד עם השני,

יכול להיות מהביג בנג.

תודה.

כן, זה אחד מאלף שבע מאות תשובות האלה בכל התחומים.

יהיה לך מעניין כמה שבועות.

בהצלחה.

כן, שאלה.

עבדן.

תן לו רגע, יורד גשם או לא יורד?

ברוך השם, אמרתי, התקיימה הברכה, ממש נבואה.

דיברתי שבוע שעבר, אמרתי למה הממשלה לא דואגת לתפילות של כביכול בסגי נהור, הרב לוי הביא אותי קצת,

אני אמרתי במירכאות, רציתי להגיד,

למה לא יורד גשם? אז אמרתי, למה אנחנו כל פעם צריכים להתפלל שירד גשם?

שהממשלה וכל ה-120 חברי כנסת שנמצאים וכל השסעים המשוצעים שם,

שהם התפללו, עוד יש הרבה דתיים גם שם,

שהם התפללו לגשם, ולא אנחנו, אנחנו נפסיק להפסיד לאלוהים. ומה אני אמרתי לך?

הרב סיפר לי סיפור על מלך מרוקו שהתפללו שם, שהוא ביקש שירד גשם, שהם התפללו הדתיים שירד גשם,

ובאמת כך היה, הרב סיפר, ובאמת הסיפור הזה... ומה אמרתי לכם לעשות שירד גשם?

לקחת שלושה חודשים כל אחד, תענית דיבור,

שלושה חודשים ללמוד תורה שעתיים, וקיבלו עליהם, באמת אנשים קיבלו, הקהל קיבל עליהם, וכמה ימים יש לנו גשם?

נכון כבר, תוך כמה ימים.

חזק וברוך לכבוד הרב.

אבל אני אומר, ברוך השם, גם אני קיבלתי, אני גם אמרתי נבואה,

אמרתי שהממשלה תיתן קצת כסף על הגשם שאנחנו מתפללים שירד,

וברוך השם, היום

הם הצביעו שהם ישלמו לנכים מיליארד וחצי שקל ב-1 בינואר.

כבר ייכנס להם.

הנה, גם אני, התקבלה הנבואה.

קיבלנו קצת כסף, קיבלו גשם, ברוך השם.

הכל יסתדר.

איך אומרים? תליעת בול.

יש גשם, יש על כולם.

נכון, אם הם מתפללים, ואנחנו מתפללים, אז כולם מקבלים ביחד, גם גשם וגם פרנסה ושפע.

השאלה זה פיקוח נפש, הרב.

ממש, באנו מטבריה היום

ונודע לנו שככה. הסיפור היה ביום שבת בבוקר,

הרב דב קוק יצא להגיד ברכות השחר בחוץ, ביום שבת. היה מישהו עם רכב ובגללו הוא זז וזה. תגיד לו שלא יחשוש בכלל, אין לו מה לחשוש בכלל,

משום שכתוב

שהלעיתהו לרשע וימות.

אדם שמחלל שבת בפרהסיה נוסע בשבת,

אין לחוש ואתה לא מחטיא אותו ולא כלום.

אספר לך סיפור.

בזמנו היה רב, שיהיה מטרה? כן. היה רב בפתח תקווה, הרב סולומון, זיכרונו לחיי העולם הבא.

הוא הזמין אותי לשבת

לדבר שם על חילול שבת בפתח תקווה. אם אתם זוכרים,

היה שם בית קולנוע שפתחו אותו בשבת והוא נלחם.

פתח תקווה היה סערות כל שבת.

היה בעיתונים, הכול. הרב של פתח תקווה יוצא למלחמה על השבת והולך ועושה הפגנות מול הבית קולנוע וזה.

בקיצור, הוא הזמין אותי

והזמין את הרב יצחק זילברשטיין לשבת אצלו.

הייתי אצלו בבית בשבת

והוא ביקש שאני אבוא לדרוש בבית הכנסת על השבת,

בית הכנסת הגדול בפתח תקווה,

בית כנסת גדול, מכיר למעלה מעילף איש.

באתי אליו בשבת.

בבוקר אנחנו הולכים לדרשה.

אז הוא הולך עם קבוצה של אנשים דתיים כולם

באמצע הכביש.

תחבורה, נוסעת ממול.

אז אמרתי לו, כבוד הרב, בוא נעלה על המדרכה.

אנחנו גורמים להם לחילול שבת.

הוא אומר, אין בעיה, באמצע הכביש.

טוב,

הרב אומר, הרב אומר, אני ביטלתי דעתי מה שהוא אומר.

אני שומע, תלמיד חכם עצום, זה לא...

טוב,

הלכתי, אבל הלב שלי נקף.

כי אני קראתי פעם שאתה גורם לאדם שנוסע ברכב, עושה בלמים, עושה זה, מדליק, מכבה, זה כאילו אתה, זה...

טוב,

אחרי שנתנו את הדרשה והכל והכל, הגעתי הביתה, הלכתי ישר לרב שפירא, זכר צדיק וברכה, הרב שלי.

אמרתי לו, כבוד הרב, היה לי מקרה כזה וכזה, אני לא יודע אם נהגתי בסדר או לא. אני סמכתי על הרב והלכתי לפי מה שהוא אומר.

מה, מה הדין? עשיתי בסדר או לא?

הוא אומר לי, אל תדאג, עשית בסדר גמור.

הלעיתהו לרשע בי ימות.

זאת אומרת, אין בזה שום חשש.

השיטה הזאת אומרת שאין לך מי שמחלל שבת בפרהסיה,

אדם כזה, הלעיתהו לימות.

אין לך שום בעיה.

תגיד לרב דוב

שלא יחשוש בכלל,

אין לו מה לחשוש.

הרב אליושי

והרב שפירא והרב סלומון וכל הרבנים הליטאים

אומרים בדיוק את אותו פסק.

הלעיתהו לרשע בי ימות. אין לו מה לחשוש בכלל ובפרט שהוא לא עשה שום דבר בפועל.

הוא ראה אותו וברח ממנו.

זה לא בגללו גם אפילו.

זה לא כמו שאנחנו הלכנו מול התחבורה.

הוא פשוט ראה אותו, זה הכול.

אז לא צריך להיכנס ללחץ,

להירגע, הכל בסדר.

אני בעזרת השם הרב,

אני אבקש

מחברנו היקר ישראל שהוא יראה לו את הסרטון מה שאני חושב. הוא יוריד לי את הקטע הזה ואני אשלח לקבוצות שנמצאים גם בקבוצות של הרב.

רק רציתי להגיד לך שהיום אני ראיתי את הרב. אני מתי נודע לי הסיפור הזה?

לפני שבאתי להרצאה. ממש שעה לפני שיצאנו מהישיבה

שמעתי על זה. אבל

הסתכלתי שהייתה איזה מהומה שם על יד הישיבה.

אמרתי, מה קרה שם? כל הישיבה נמצאת שם.

אומרים לי, הרב היה צריך ללכת עכשיו לזכות את הרבים בתל אביב.

ועוד לזכות את הרבים בקריאת שמע ובשמירת שבת בשכון ג' פה בטבריה.

אז אמרתי, למה הרב לא נוסע?

אומרים שהרב נרדם.

נרדם בתוך האוטו אז לא יכולים לנסוע.

לא הראיתי כלום, בסדר, נרדם.

אז אחר כך שמעתי את הסיפור הזה, מה שדיברנו עכשיו,

והרב ממש עד עכשיו לא נסע, לא לזיכוי הרבים, לא עלה לג' לזיכוי הרבים ולא נסע לתל אביב לזיכוי הרבים.

נשאר ממש בלי תפילת המלחה ובלי תפילת הערבית רדום,

והוא ממש, טוב, לא לדאוג. צריך שהרב יברך אותו, שיצא מהפחד הזה. שום פחד הוא יברך. הוא אומר, אני עומד למות הזמן, הוא בשלום. אמרת, אמרת. ככה אמר הרב, כתוב את זה גם. אני יודע, יודע.

לא, הרב יברך אותו. די, יראה את זה והכל בסדר.

תודה רבה לכבוד הרב. תהיה בריא. חזק וברוך, אוהבים אותך כבוד הרב. תהיה בריא, השם ישמור אותך. תן לו מאחורה.

יש לי שאלה בקשר למה שהיה כתוב, הרי המלחמה קרובה.

או!

או!

זה קצת צלצל לי באוזניים.

המלחמה מאוד קרובה. רציתי לדעת, כבוד הרב, מה זה.

מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד. ובכן,

אמרתי תקציר של זה בהרצאה האחרונה,

ונחזור עוד פעם.

המצב מסביבנו מתרגש.

כתוב שבאחרית הימים,

איך יהיה מלחמת גוג ומגוג?

כתוב, ואספתי את כל הגויים מלירושלים למלחמה.

כך כתוב.

אז זאת אומרת,

הטענות שיש היום על ירושלים, בהכרזת ירושלים, על ידי טראמפ וזה,

מעורר את כל העולם נגדנו.

ומאה עשרים ושמונה מדינות הצביעו נגד, ובפעם,

וכולי וכולי, וזה לא יעבור בשתיקה, ופה ושם, וארדואן שולח כבר אלפי טורקים עלו להר הבית,

וכבר כולם להילחם על ירושלים כי זה לא ילך בשקט, מה פתאום, זה לא שייך לזה.

אז קודם כל זה עוד סימן חדש שידענו אותו ואמרנו ופרסמנו,

והנה גם הוא מצטרף בנוסף לכל המלחמות שסביבנו, שהן מסר עצום בשבילנו,

והעולם כולו רוגש ורועש,

ומכריזים עלינו, השכם הערב, שישמידו אותנו

ולא נתקיים,

וגם לא ייתנו לנו לחיות פה לא בגבולות 48'

ואנחנו לא שייכים למקום,

ומבחינה היסטורית חברון לא שלנו והכותל לא שלנו,

ושום דבר פה לא שלנו, אונסקו.

כלום אנחנו סתם כובשים שנמצאים פה בכל זאת אומרת העולם בעצם כולו נגדנו בינתיים היחידים שעומדים לצדנו זה ארצות הברית זמנית ואתה יודע זה כל רגע יכול להתהפך כי טראמפ הוא בחור טוב אבל הוא טוב פעם ימינה פעם שמאלה פעם ככה פעם ככה אתמול הוא אמר אני לא מעביר את

השגרירות אחרי כמה ימים אחרות אני מעביר את השגרירות אין לו בעיה אתה מבין עכשיו הוא מסביר גם של מה אני אמרתי בסך הכל שירושלים לא אמרתי איזה גבולות

יכול להיות שירושלים זה מטר על מטר יכול להיות שזה יותר גדול לא אמרתי איזה שטח מאיפה עד איפה ולא אמרתי מזרח ירושלים מערב ירושלים לא אמרתי כבר מילים הכל מילים בקיצור

אני אעביר את השגרירות אבל זה לא יהיה לפני חמש שנים וזה ככה וככה כל פעם זה שינויים כאלה

בקיצור, המצב הוא שמתרגשת עלינו מלחמה כל הזמן,

לכן אתה רואה שצהל כל הזמן עושה תרגולים ותרגילים, וכל הזמן אזעקות ובדיקות והכול וכולי וכולי.

ומחכים רק מתי זה יתפוצץ, מה יהיה הסיבה למסיבה.

אבל ודאי שהחומר נפץ מסביבנו מורה שהכל מכוון אלינו.

דאעש

אומר שאני מסיים כמה דברים בסיני, אני מפנה אליכם.

דאעש בסוריה אומר, אני זה זה, אני בא לפה.

חיזבאללה אומר, אנחנו מגייסים פקיסטנים, אפגניסטנים,

טוסקאבסקיסטנים, את כל הבסבס אנחנו נביא לכם.

וכולם מדברים והכול, וכבר לא יכולים לבד, אז הם יהיו ביחד, ואיראן, וכולם, וחגיגה עלינו, וטילים, והכול,

וקורנט, וכל השמות.

אז הכל מוכן, רק מה, כשלא תהיה להם ברירה,

הם יעשו, הם לא במצב כרגע הכי מתאים, כי כולם עסוקים עדיין בשלהם, במלחמות פנימיות, השם מעסיק אותם,

וסכסכתי מצרים במצרים.

ובינתיים אנחנו חיים על זמן שאול.

אז לכן,

אם אתה רוצה להיות בטוח ורגוע, גם כשתהיה מלחמה,

אז כבר אמרו לנו, חכמים, גוג ומגוג יהיה,

והרוצה להינצל ממלחמת גוג ומגוג, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.

ההגנה היחידה, לא מקלטים, לא מקלט אטומי, לא שום דבר, זה תורה וגמילות חסדים.

ייפול מצידך אלף,

ורבבה מימיניך, אליך לא ייגש.

אתה יכול להיות בין 11,000 שימותו,

ואתה תשאר חי, אם אתה ראוי.

ככה מבטיח השם.

מי שצריך למות, ימות, מי שלא, לא. מי לא ימות?

מי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים. זה החיסון.

אין חיסון אחר.

זהו.

להגיד לך שהמצב יהיה קל, הוא לא יהיה קל בכלל.

יש שני אמוראים שאמרו,

יתה בלא אחמנה. כשיבוא מלך המשיח בתקופתו, אנחנו לא רוצים לחיות.

אחרי כן, אבל מתישהו יבוא, לא.

שני שלישים מהעולם ימותו, אם זה אומר לך משהו.

ארבעה וחצי מיליארד אנשים ימותו צ'יק צ'אק.

זאת אומרת,

כל הפצצות,

אטום, מימן, אלקטרומגנטים, הכל, הכל, הכל, הכל.

ביחד בכל העולם. טוס, טוס, טוס, טוס, כולם לוחצים,

ויאללה, מי שקדם, קדם,

מי שלא, לא.

זהו.

לכן, אתה רואה צפון קוריאה מאיימת באטום, ארה״ב מאיימת באטום,

רוסיה מאיימת על פולין באטום,

אלה מאיימים באטום, זה באטום, זה באטום.

אלה פותחים עכשיו כור גרעיני המצרים, אלה פותחים, סעודיה גם, אלה זה היום הודיעו שיעבירו לאיראן אורניום.

אתה מבין, הכל בלאגן.

הכל בלאגן סביב המלחמה האחרונה. וכולם מדברים שזה אפוקוליפטי.

זאת אומרת, עכשיו אנחנו נמצאים במלחמה האחרונה, כולם מדברים על גוג ומגוג, גם אומות העולם, באותו לשון משתמשים.

גוג ומגוג, כולם יודעים מגוג ומגוג.

אם לפני שנים שאני דיברתי לבד על גוג ומגוג, אף אחד לא דיבר,

היום כולם מדברים על גוג ומגוג. זה כמו סרטים על גוג ומגוג, מראים איך יהיה גוג ומגוג.

הכל כבר מבושל מוכן.

מתי זה יתחיל? זאת השאלה.

תלוי בקדוש ברוך הוא ובנו.

אם אנחנו נהיה חכמים נעשה תשובה לפני.

יבוא גואל לפני ויגאל אותנו, ולא נצטרך לעבור את כל זה רק בקטנה.

אם לא,

אז זה יהיה בדין קשה,

לצערנו הרב.

תודה רבה לך.

תהיה בריא.

כן, גברת?

פה תן לה.

ערב טוב, כבוד הרב.

יש לי שתי שאלות.

שאלה ראשונה,

לגבי, אני אמשיך את נושא המלחמה,

אבל לא לגבי מלחמה ארטילרית,

פיזיולוגית.

לגבי מלחמת התודעה שאנחנו עוברים.

ממלחמה, מכל המצב שהרב תיאר עכשיו,

של ארטילריה ואטום מפה ואטום מפה והר הבית וכל הגעש, ההר געש הזה שכל רגע עתיד להתפרט.

אני פחות פוחדת כי יש עולם הבא.

אבל יש בתוך ישראל היום,

עשרות אלפי עמותות

שקוראות לעצמן מלכ״רים.

כן, כן, שמאלניות שמטיפות לנו לנצרות פרוטסטנטית במסווה ומביאים לנו את האירופה לפה ואת כל התרבות של כל המגדרי וכל האנשים האלה. והפלורליזם ה... כן, כל החארטות, מכירים.

כן. וזה הדבר הכי גרוע, נכון. אז החארטות האלה מוליכות שולל

המוני נשמות. נכון. של התשקורת ביחד. נשמות של יהודים.

לא גופות, נשמות. נכון.

זה מיסיון לשמו. יותר גרוע. וזה הרבה יותר מסוכן כי זה נחמד. כי זה לא... מחבק ונחמד. נכון.

כמובן שאין מה לצפות משום גוף ממסדי שידבר על זה נונסטופ ויחדיר את זה לתודעה של כמה שיותר אנשים.

יש, יש. הרב דב ברקוביץ' דיבר על זה, הבאנו אותו. יש אצלנו באתר. הוא מדבר שהכל מסווה של נצרות פרוטסטנטית,

ומעבירים את כולם.

למי אני יכולה להעביר עשר שנים של חומרים שאני אוספת ומתעדת?

דב, דב, הרב דב ברקוביץ'.

מומחה גדול מדבר באקדמיה.

מקבלים אותו שם. עדיין מקבלים אותו? כן. הוא מדבר כמוהם.

הוא למד הכל. הוא עם זקן.

הוא עם זקן.

כן.

והם מתארים אותו בתיאורים מאוד...

אז אני אתן לך טלפון.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. ובעזרת השם תיצרי איתו קשר.

תודה. עוד שאלה קטנה. כן.

לא מזמן הלכתי לבית כנסת, לבר מצווה של שכן שלי שהוא רוסי,

והם לא ידעו, אימא שלו לא ידעה מה זה בר מצווה, ועזרתי לה,

קישרתי אותה לאיזה מישהו

שעזר לה, וארגנו ככה עלייה לתורה של הילד.

ובתור אורחת הגעתי לבית הכנסת, וזה היה בבית כנסת

של הציונות הדתית,

ככה הם קוראים לעצמם.

ובזמן שהוציאו את התורה, את הספרים מהארון,

פשוט כולם ישבו,

שבת בבוקר, כולם ישבו... גברים ונשים. בסטלבט. לא, לא גברים ונשים.

גם גברים וגם נשים, בנפרד, אבל כולם ישבו.

ואני כאילו לא... אני מתפללת בבתי כנסת ספרדיים. אז אני עמדתי...

מפני כבוד הספר תורה. כן, מפני כבוד התורה.

ואז כשהכניסו את התורה לאהרון אז כולם הזדקרו לאדום מתוח כשפצחו בשירת... בתפילה לשלום המדינה,

בנגינת שירת התקווה,

ופתאום כולם נעמדו, וזה היה ממש אירוע מבהיל. עכשיו, אני התחלתי לבכות כי... זה ההמנון. מה פירוש? זה ההמנון. בסדר, אבל איפה... זאת אומרת, אם המדינה הפכה לאלוהים,

והספר תורה, כאילו, אתה בסטלבט מול ה... ככה, בזה, אז

מה עושים עם זה? זאת אומרת, לאן זה עוד יורד? כי הם קוראים לעצמם.

לאומי-דתי.

יש דתי-לאומי ויש לאומי-דתי.

הלאום קודם לדת.

מסראית זה לאומי-דתי.

הבנת?

אני, כן, אני הבנתי, כן. זהו, זה המצב.

אני אפנה אליו.

טוב. תודה, כבוד הרב. כן, שאלה אחרונה.

פה הבחור.

ברכות אני אתן בסוף לכולם. כן.

מה שהזכירו פה קודם,

על כך שיש כל מיני מלכרים ודברים כאלה,

אז למשל, בבתי חולים יש תמיד רבנים שהם אחראים על כשרות,

ויש בית חולים אחד ששם אין להם רב,

רק רכז דעת.

האם עדיף אז להתרחק?

כמובן הכי טוב בלי בתי חולים, אבל אם...

אז כדאי מהבית חולים הזה למשל להתרחק.

ושאלה שנייה קצרה,

שפסטה למשל, שפעם היה יהודי היה מבשל אותה שם,

אז היום לא יודע אם הוא עוד עובד שם או לא עובד שם.

והדבר האחרון שרציתי לשאול פה,

שהזכירו פה שהם עומדים בספר תורה או יושבים,

אז יש בית כנסת ששם נחשב כאורתודוקסי,

ושם ביום שני תמיד באה אישה והיא יושבת בלי מחיצה בין גברים,

בבית כנסת אבות ובנים שם, בכרמל.

אז מה בקשר לעניין הזה, או שהבית חולים שהזכרתי, בית חולים כרמל קודם?

טוב. תודה רבה.

ובכן,

אין לסמוך על מאכלים בבתי חולים.

ללכת לבית חולים,

כשצריך וחייבים, אז צריך ללכת.

אפילו אם בבית חולים יש בו רב או אין בו רב,

יש לו רכז דת, אין בו רכז דת.

אבל צריך לדעת, רפואה צריך להירפא עד כמה שאפשר.

בבית חולים, איפה שיש רופאים יותר טובים, הכי טוב.

עכשיו, לסמוך על אוכל שם, אין מה לסמוך, רק על דברים סגורים, כגון

לבניה בהשגחת הבדץ,

גבינה בהשגחת הבדץ,

דברים סגורים כאלה, דברים פתוחים או מבושלים,

אין לסמוך בכלל,

להביא מהבית מי שנמצא שם,

שמי שנמצא בחוץ יביא לו מהבית. לא לסמוך.

לא לסמוך בכלל עם רבנים, בלי רבנים, זה אחד.

עכשיו, אם יש אישה שהיא באה לבית הכנסת והיא יושבת בקהל, וזה נקרא בית כנסת אורתודוקסי,

אז אם יש שם רב, לדבר איתו. אם אין שם רב, אז יש שם גבאי לדבר איתו. אם לא, להודיע להם שחבון עליהם.

אישה לא יכולה להיכנס לשבת בין הקהל

בבית הכנסת, כמו כולם. אז זה בית כנסת רפורמי, לא אורתודוקסי.

תודה רבה לכולם.

אני אתן לכם ספרים, כיסוי ראש וטליתות למי שרוצה, ומי שרוצה ברכות, ייגש פה לקדמת ה...