כפר זיתים - כיצד משרים שכינה על כל צעד?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמו וירוויח.

הערב יהיה נעזבוג הגון מהרל יעקב בן חנה,

אוריאל בן ברכה יראת שמיים חזרה בתשובה שלמה ויזכה להיות עבד נאמן, השם יתברך.

ולהצלחת כל עם ישראל.

הערב יהיה גם לעילוי נשמת, הורי וחמים, נוחתם עדן.

נר שמיני של חנוכה.

היוונים החשיכו את עיניהם של ישראל בגזרותיהם.

גזרות רבות הם גזרו.

גזרות שמד.

אבל חכמים, זיכרונם רחב, בחרו להביא כדוגמה בולטת בחומרתה

גזרה אחת שמטרתה הייתה לכפור ולמרוד בפרהסיה בשם מדברה.

ומטרתם של היוונים היה לבטל את הקשר שבין כלל ישראל לקדוש ברוך הוא.

ובזה היה טמון השורש למטרת היוונים בגזרותיהם.

כך אמרו חכמים, זיכרונם רחב.

הייתה אומרת להם, כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוהי ישראל.

זאת אומרת,

היה צו

שאומר שחייבים לכתוב על קרן השור

את המילים הבאות, אין להם חלק באלוקי ישראל.

יש שאלה למה גזרו לכתוב דווקא על קרן השור.

למה לא לכתוב על כל בית?

על כל דלת?

המהר״ל מפראג בנר מצווה מבאר את הסיבה לכתיבה על קרן השור שרצו להזכיר לישראל את חטא העגל,

שבגללו מאס הקדוש ברוך הוא בישראל,

ולכן חדלו מאז להיות העם הנבחר.

זה מה שהם רצו בעצם.

אבל האמת היא

שהשם יתברך בחר בישראל בחירה נצחית,

ואהב אותם אהבה שאינה תלויה בדבר,

וגם אחרי שחטאו בעגל נותרו עם ישראל, עמו של הקדוש ברוך הוא.

אז את אומרת, מה שהם כיוונו בזה זה לא היה בדיוק,

מכיוון שהקדוש ברוך הוא לא מאס בעמו.

קשר נוסף בין חטא העגל לגזירת היוונים כתבו לכם על קרן השור זה על המהות

של חטא העגל.

עם ישראל לא היו טיפשים לקחת עגל מזהב ולהכתיר אותו כמנהיג.

זה יכול להיות חלופה למשה רבנו?

אלא הכוונה שלהם הייתה, כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה, והביא את דבריהם הרמב״ן.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

אני רואה

האך מתבוננין בי

בשומטין אחד מטטרא מולין שלי שכתוב, ופני שור מהסמול,

ומכעיסין אותי בו.

תת רמולין משל הארבע חיות הנושאות המרכבה.

מה נאמר פה?

הקדוש ברוך הוא אמר למשה,

אני רואה איך הם מתבוננים בישראל.

עם ישראל זכו לראות שנפגעו שבעה רקיעים והיו בדרגת נביאים.

והם ראו שם

את החיות הנושאות את המרכבה.

יש שם פני שור, פני אריה, פני נשר, פני אדם.

אבל אני רואה איך הם מתבוננים בי ושומטים אחד מטטרא מולין שלי.

טטרא זה ארבע, ומולין זה פרדות שלי.

ככתוב, ופני שור מהסמול.

זאת אומרת, הם בחרו את זה שנמצא בצד שמאל, את השור.

ומכעיסין אותי בו.

שטט רמולין זה משל לארבע חיות שנושאות המרכבה.

את העניין הזה הסביר הגאון הצדיק,

הרב אליהו דסלר, זכר צדיק וברכה.

יש לקדוש ברוך הוא בבריאה שתי הנהגות.

אחת, הנהגת הטבע,

שהיא הנהגה שמוגבלת בחוקי הטבע.

יש הנהגה שנייה, היא הנהגה ניסית,

לא מוגבלת בחוקים, ואינה תלויה בסיבות.

פני אריה שבמרכבה,

שהם בצד הימין,

הם השורש והביטוי של ההנהגה הניסית החזקה של השם יתברך,

היות והימין הוא הצד החזק,

וכן האריה הוא סמל הגבורה והחוזק.

אבל פני השור שבשמאל המרכבה זה שורש וסמל של הנהגת הטבע,

שהרי השמאל הוא הצד החלש והמוגבל.

כי הנהגת הטבע, שהיא מוגבלת בחוקים ובסיבות,

היא חלשה ופחותה מהנהגה הניסית.

גם בזמן הקדום השור היה בהימת העבודה העיקרית.

עם השור חרשו וזרעו,

ועשו בו עבודות ומלאכות נוספות,

שרוב השברים מיועדים לחרישה ולא לאכילה,

כמו שכתוב בבבא קמא מ״ב.

נמצא שהשור היה כוח חשוב מתוך הטבע שבו השתמש האדם ושלט בו,

ועל ידו שעיבד את הטבע לעצמו,

ולכן השור מסמל הנהגת הטבע.

כשהוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים,

בהנהגתו של משה רבנו,

כל המאורעות שלהם בכל החיים

היו בהנהגה ניסית גלויה,

בחינת אריה, לא בחינת שור.

יציאת מצרים, ניסים, קריעת ים סוף, ניסים,

מן משמיים, ניסים,

מים מבאר שיוצאים מסלע, ניסים,

שבעה ענני כבוד

משמשים להם למחסה מגשם

ומשמש ומקוררע.

ועם ישראל טעו לחשוב,

כל עוד שמשה רבנו עומד בראשם,

אז הם ראויים להנהגה שהשם מתנהג איתם בניסים,

מפני שמשה רבנו רומם את מצבם הרוחני למדרגה

שהיו ראויים להנהגה ניסית תמידית.

אבל כשמשה איננו,

הם אמרו, זה האיש משה, לא ידענו מי היה לו.

ראו כאילו את המיטה שלו, מלווים אותם מלאכים, והוא מת.

כשמשה איננו,

לא יוכלו להחזיק מעמד במעלה הנישאה הזאת,

ולכן הם טעו וטענו כי עלינו לרדת להנהגת הטבע המוגבלת,

והסמל שלה זה השור, כמו במרכבה,

מצד שמאל.

ולכן עשו את העגל,

כדי שעל ידי זה יזכרו ויעוררו את הנהגת הטבע של השם יתברך והשפעתה.

אבל בירידה הזאת הייתה סכנה רוחנית להידרדרות,

לטעות שהטבע פועל באופן עצמאי

ויכולים להגיע עד לעבודת אלינים ממש.

ובטעויות האלה אכן נכשלו חלק מבני ישראל בדרגות שונות.

זו הייתה גם הכוונה של היוונים.

הם גזרו, כתבו לכם על קרן השור,

שאין לכם חלק באלוקי ישראל.

מה הכוונה כתבו לכם?

תבהירו לעצמכם,

כי כשאדם כותב דבר,

הוא משתדל להבהיר את הדברים יותר מאשר בדיבור,

שהקיום

והכוח שלכם

זה רק על ידי שימוש בטבע,

שהשור מסמל את כוחות הטבע,

והקרן

היא מבטאת את החוזק של השור.

כלומר,

כשתכתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל,

אז תשרישו בנפשכם את ההכרה שהטבע מוביל את הבריאה,

והאדם בכוח שכלו משתמש בטבע כרצונו,

והאדם הופך להיות בעל הבית

ובעל הכוחות

על הטבע.

אם כן,

האלוהים הוא הכוח,

ובעל הכוח הוא הטבע,

והאדם שולט בו.

זה מה שהם רצו להרגיל אותם.

ועל ידי זה תפוג האמונה בשם אלוקי ישראל, כי הכול טבע.

אז איפה רואים את ההנהגה של הבורא יתברך?

אם אין הנהגה נשיאית, הכול זה טבע.

ככה הם ישכיחו את השם.

וישכיחו שהוא אדון הטבע והוא בעל הכוחות כולם,

ובזה רצו היוונים לנתק את עם ישראל מהקדוש ברוך הוא,

ולאבד מהם את הייחוס המיוחד שהיה להם,

שהם עם סגולה.

לכן יש להבין מדוע הם גזרו לומר,

אין לכם חלק באלוהי ישראל.

למה לא אמרו להם, תכתבו, אין אנחנו מאמינים באדוני?

למה הם לא אמרו להם, תכתבו, אנחנו כופרים בשם, חס ושלום?

מה הפירוש, אין לכם חלק?

וגם, מה זה הדגשה באלוהי ישראל?

למה לא אמרו להם, אין לנו חלק באדוני האחד?

התשובה,

כשאומרים אין לנו חלק באלוקי ישראל,

משמעו שותפות.

יש לנו, לעם ישראל, חלק

בשם יתברך, כי אנחנו שותפים של הקדוש ברוך הוא.

אתם יודעים שאנחנו שותפים?

היוונים ידעו שאנחנו שותפים של הקדוש ברוך הוא בבריאה.

כמו שכתוב בפסוק, כי חלק אדוני עמו

יעקב חבל נחלתו.

אפשר לבאר

שעם ישראל

הוא חלק השם,

מכיוון שאנחנו שותפים בהנהגת הבריאה.

וכך מסביר הגאון רבי חיים מוולוג'ין, זכר צדיק לברכה,

את ההמשך של הפסוק,

יעקב

חבל נחלתו.

אנחנו קשורים אל השם יתברך

בהנהגתו בדומה לחבל.

מה דומה לחבל?

גם אם החבל ארוך,

אם מנענעים אותו בצד אחד,

גם הקצה השני

מושפע מכך ומתנועע.

כך כל אחד מישראל שהוא חבל נחלתו,

אז כל אחד בישראל, המעשים הטובים שהוא עושה,

או להפך, חס ושלום,

כל מה שהוא עושה פה בעולם התחתון,

מניע למעלה ומשפיע על העולמות העליונים,

וההשפעה יורדת או שפע או פשע.

תלוי מה אתה עושה בחבל למטה.

כתוצאה מכך באה אלינו בחזרה תגובת ההנהגה.

נמצא שיש לנו חלק שותפות

בשלטון

בהנהגת הבריאה,

וזה על ידי שאנחנו משתעבדים לשם יתברך,

ואנחנו גם משעבדים אליו

את הבריאה,

אם אנחנו משתמשים בה בבריאה

כדי לעשות את רצון הבורא.

אם כל הכלים שהשם העניק לנו בעולם הזה,

אנחנו משתמשים בהם, כמו שנלמד בהמשך,

למטרות שהשם ציווה אותנו,

אז אנחנו משפיעים שפע מהחמל פה למטה,

כלפי מעלה שירד אלינו למטה.

לא כשותפים זוטרים וחלקיים,

אלא יש לנו שותפות מלאה ושווה.

ועל זה נאמר בשיר השירים,

יונתי תמתי,

תמתי תאומתי,

כמו תאום שלי, אומר הקדוש ברוך הוא.

את יונתי תמתי תאומתי.

לא אני גדול ממנה,

ולא היא גדולה ממני. זאת אומרת, אנחנו עם השם

כמו תאומים שווים.

כמובן שחכמים לא מדברים על עצמותו יתברך,

אלא על ההנהגה

של השם יתברך בבריאה,

שאנחנו שותפים עם הבורא כתאומים בהנהגה.

וכך ביאר הרמחה לדברי חכמים זיכרונם לברכה אלה.

הנה הקדוש ברוך הוא מחלק מעצם הנהגתו לכנסת ישראל

להיות שותפה עמו בהשלמת הבריאה,

שיהיה הוא מתקן מצד אחד ואנחנו עם ישראל מתקנים פה מצד אחר.

וממנו ומאיתנו מסתיים התיקון השלם

שהשמיים משפיעים והארץ מקבלת,

ואף על פי כן שניהם שקולים זה כזה מצד השתלם המציאות מבין שניהם.

כל מה שנארע

בעולמות כאן

זה בגלל השם ואנחנו ביחד.

ודאי שהקדוש ברוך הוא המשפיע והנותן ואנחנו רק המקבלים,

אבל הקדוש ברוך הוא רצה להתנות

ולתלות

את השפעתו בבריאה

במעשים הטובים של עם ישראל.

על ידי כך

אנחנו נהיה ראויים ומוכשרים לקבל,

ובזכות עם ישראל,

וככלי עבורם,

יקבל כל העולם את השפע מהשם יתברך.

אנחנו,

הבעלי בתים והשותפים של הקדוש ברוך הוא בבריאה,

וכל העולם ניזון בזכות עם ישראל לטוב ולמוטב.

כמה שנהיה יותר מוכשרים,

כמה שנכין את עצבנו לקבל יותר,

על ידי שנרבה תורה ומצוות,

השם יתברך מוסיף לנו שפע

קיום וברכה

לכל הבריות בעולם.

כשאנחנו ממעטים בעבודת השם,

מתמעטת וחסרה השפעה כמו שאין גשמים,

כי המשפיע יתברך רוצה להשפיע,

אבל רק כפי הכנת המקבל לקבל.

כמה אתה רוצה לקבל?

כמה שאתה פושט ידיך לקבל, תקבל.

אבל צריך גם לעשות הכנות לזה.

זאת הכוונה, לא אני גדול ממנה,

לא הקדוש ברוך הוא גדול מכנסת ישראל.

כביכול השם יתברך לא יכול להשפיע ולתקן את הבריאה יותר מהכנת כלל ישראל לקבל.

אבל גם היא, עם ישראל,

ולא היא גדולה ממני,

אין לעם ישראל המקבלים רק מה שהשם יתברך נותן להם.

אז כל כך גדלה מעלתם וחשיבותם של ישראל,

עד שהפסוק אומר, לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי.

מה היתרון שיש לנו כשאנחנו דומים

לסוסים של פרעה?

מבאר הגאון רבי חיים מוולוז'ין, זכר צדיק וברכה, בנפש החיים,

כמו שבסוסים של פרעה היה הפך מנהגו של עולם,

שהרוכב מנהיג לסוס,

בדרך כלל

רוכב יושב על סוס,

הוא מנהיג אותו.

אבל בפרעה וחילו הסוס הנהיג את הרוכב.

למה?

כי המצרים רצו לברוח מהים,

והסוסים משכו אותם בעל כורחם לתוך הים.

כך דמיתיך ואמשלתיך רעייתיך.

זה האופן ממש

שאפילו שאני רוכב ערבות,

עם כל זה כביכול את

מנהיגה אותי על ידי מעשייך.

עם ישראל

הם בחינת הסוס שמושך את הבורא יתברך כביכול למרות שהוא רוכב ערבות.

כל התחברותי, אומר השם, כביכול לעולמות,

הוא רק כפי עניין ההתעוררות

של מעשייך

לאן הם נוטים.

אף על פי שנראה שהקב' ברוך הוא לבדו מוביל ומנהיג את הבריאה,

אבל האמת היא להפך.

עם ישראל הם מנהלים את הבריאה

על פי מעשיהם,

כי השם יתברך רוצה לנהל את הבריאה בהתאם

ובגמול למעשינו.

זאת אומרת,

זו הייתה הסיבה למה

המלאכים התנגדו שעם ישראל יקבלו את התורה.

כי הם הבינו, ברגע שהתורה תהיה מסורה לישראל,

כל הנהגת העולם תהיה תלויה בישראל,

וגם המלאכים יושפעו ממעשיהם של ישראל.

לכן הם התנגדו ורצו להשאיר את התורה למעלה.

נמצא שהגדרת החשיבות והמעלה של עם ישראל

אינה רק כשותפים מלאים בהנהגה,

אלא יתרה מזו,

כביכול עיקר ההנהגה תלויה בנו,

וכאילו אנחנו הפעילים והמובילים

את כל המאורעות,

מפני שהם תגובה ישירה על המצוות והעבירות שלנו,

והקדוש ברוך הוא כביכול הוא נגרר אחר מעשינו,

כי כך הוא רצה שתהיה

הבריאה מונהגת.

מה עשו היוונים?

היוונים רצו גם כן להשתלט על הבריאה,

אבל הם רצו להשתלט על הבריאה בדרך הפוכה מהדרך של עם ישראל,

כמו במגדל בבל.

במגדל בבל נמרוד ואנשיו אמרו לקדוש ברוך הוא, אנחנו לא צריכים את ההשפעה שלך, את ההשגחה שלך,

אנחנו נעשה מגדל וראשו בשמיים,

אנחנו נתאחד כולנו ונשתמש בכוחות הטבע,

כוחות הסיטרא אחרא, אנחנו לא צריכים בכלל

את ההנהגה שלך,

זה מה שרצו.

וככה היוונים,

הם רצו להשתלט על הבריאה,

אבל בדרך הפוכה מדרכם של עם ישראל.

למה הם לא הלכו בדרך של עם ישראל?

הן בגלל שלהם לא נתן הקדוש ברוך הוא את הכוח הזה,

שהמעשים שלהם יפעלו וישפיעו בעולמות העליונים והתחתונים.

אין להם את הכוח הזה, הם לא נקראים חבל נחלתו.

אנחנו נבחרנו להיות חבל נחלתו.

לכן בתור חבל,

כל תנועה שלנו פה מנענעת למעלה ומורידה למטה, אבל הם לא.

וגם מפני שאינם חפצים לתקן את מידותיהם

ולשפר את מעשיהם.

ידוע שהתורה ניתנה לשיפור המידות

במעשים של האדם.

אמרת השם צרופה,

מגנו לחוסים בו.

לא ניתנו מצוות, תורה ומצוות לישראל,

אלא לצרף בהם את הבריות.

ואומות העולם לא רצו לתקן את המידות שלהם, כידוע.

וגם אלה שדגלו מביניהם

בעבודת המידות

והעריכו את מעלת שלמות האדם,

הם ראו בזה רק עניין פרטי.

זאת אומרת, יש אחד, שניים,

שחשבו שראוי לתקן את המידות,

אבל כפרו בכך

שעל ידי עבודת המידות

לקיום המצוות, כמו שהשם רוצה,

שולט האדם בבריאה.

זה הם לא הסכימו לקבל.

אנחנו יודעים שאם אדם מקיים את רצון הבורא ומתקן את מידותיו,

הוא שולט בבריאה. צדיקים גוזרים על הטבע מה שהם רוצים, והטבע עושה את רצונם.

רבי פנחס בן יאיר אומר לנהר, חלוק ממך,

הוא חולק ממם.

רבי חנינה בן דוסה,

מי שאמר לה חומץ לשמן וידלוק, יאמר לה חומץ וידלוק.

חכמים וצדיקים וחסידים גוזרים על הטבע מה שהם רוצים. למה?

כי הם מקיימים תורה ומצוות ומתקנים את המידות.

יוון לא רצתה להכיר בזה.

לדידם הטבע שולט,

ועל האדם להשתמש בשכלו וחוכמתו,

שהם בעצם דבר חיצוני, כאילו השכל והחוכמה,

וזה לא נוגע בכלל לפנימיות של האדם ומהותו.

ואיך הם יעשו זאת?

על ידי המדע הם ישתלטו על הבריאה,

ואז ישתמשו בה לרצונות שלהם,

לצרכים שלהם,

וכפי גודל השכל וההשקעה שישקיעו בפיתוח המדע,

כך ישלטו יותר על הבריאה.

תאוות השלטון הזו של היוונים היא שלילית,

כי אין לרצון ולפעולות הללו שום קשר לפנימיות האדם ולשלמותו.

התאווה השלילית הזאת

של יוון

קיימת עד היום הזה.

כי מה התפקיד של המדע ומטרתו?

להשתמש רק בטבע.

הם לא מאמינים בשום דבר חוץ מהטבע.

וכל זה רק להנעים ולהקל את חיי האדם,

אבל לא להביא אותו לשלמות במידות ומעלות.

אפילו שיהיה מושחת שבמושחתים, העיקר שיהיה לא.

חיים נעימים,

חיים קלים, המדע משפר את חייו של האדם,

מקל עליו.

לא אכפת לו אם הוא יהיה מושחת, אין לו שום בעיה עם זה.

המטרה היא לשפר את איכות החיים

היא בדרגה שנייה.

גם זו דרגה שנייה.

מה הדרגה הראשונה שמנצלים את המדע היום בחלק הגדול?

להחריב את העולם,

להגביר את השחיתות האנושית.

המציאות היא שחלק עיקרי מכוח היצירה של השכל האנושי

מנוצל להמציא המצאות,

לשכלל ולפתח כלי מלחמה.

תראו, כל הזמן המדע ממציא כלי משחית, איך הורסים את העולם במדינות בפצצה אחת.

לוויינים,

מסביב לעולם.

עוד מעט תהיה מלחמת לוויינים, כבר יש את הכלים.

אבל הכל בשביל למגר את העולם ברגע.

כל המדע בסוף בסוף בסוף,

עיקרו ועיקר המשאבים

זה להמציא כלי משחית

שברגע אחד יוכלו להשחית את כל העולם כולו.

רק אחר כך מנסים להשתמש בהישגי המדע לצורכי שלום.

את כוח האטום פיתחו כדי להרוס,

ורק לאחר מכן

חיפשו דרכים להשתמש בו גם לתועלת.

כור אטומי במקום חשמל,

במקום אנרגיה.

זה אחר כך.

אבל העיקר, העיקר

זה בשביל לפרק את העולם.

ההשקפה הפסולה הזו של שלטון האדם בבריאה

על ידי המדע

בכוח שכלו,

מבלי שהוא שולט על עצמו,

מבלי שהוא משעבד את רצונותיו

לעשות את רצון השם,

מלווה את חוכמת העמים

עד היום הזה,

מימות יוון

עד עתה.

הם התחילו עם זה.

וזו הייתה תרבות יוון,

וזה מה שהם ביקשו.

כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוהי ישראל.

זאת אומרת,

אתם לא חלק,

אתם לא שותפים,

אתם לא יכולים להשפיע על העולם,

אתם צריכים להיות מחוברים לטבע.

אתם צריכים להיות כמונו,

להשתמש רק בשכל והחוכמה בטבע.

לא להנהגות נסיעות,

לא להשגחה ממרום,

לא להתחבר לתורה.

לכן הם עבדו לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך.

זה מה שהפריע ליוון.

למרות שהיו להם פילוסופים שהבינו בחוכמה והתקרבו לאלוהות,

אבל עד גבול מסוים ונשארו בהמות.

כמו שנאמר על אריסטו,

שפעם תפסו אותו במעשה עבירה,

אמרו לו, זה אריסטו?

אמר להם, עכשיו אני לא אריסטו.

יש אריסטו שמתעסק בחוכמה,

ברגע שהוא מפסיק מהחוכמה הוא חוזר להיות בהמר.

על שתיים שעושה מעשים מתועבים בלי שום בעיה.

הם אף פעם לא ניסו לשפר את עצמם במידות שלהם,

להפנים את הדברים וכולי.

זה תרבות יוון

וזה החקירות המדעיות,

המשך שלהם.

ולכן גם רופאים היום, פרופסורים,

למרות שהם רואים הכי מקרוב את חוכמת האלוקות בגוף האדם,

בקול הבריאה.

הם מכחישים את זה מכל וכול,

קוראים לזה טבע בלבולוציה,

מוטציות ספונטניות,

באנו מקופים, הכול הם מוכנים להגיד,

רק לא להגיד שיש אלוקים חיים,

שתכנן הכול, ברא את הכול מתוכנן וכולי.

זה תרבות יוון.

את זה רצו להנחיל לנו,

והמתייוונים ממשיכים עד היום גם בקרב עם ישראל.

המתייוונים לא פסקו מאז,

רק מהיום הם נוצרים פרוטסטנטים, שמות כאלה ואחרים,

אבל בסך הכללי,

מי שלא מחובר לתורה לקיים את המצוות,

אדם כזה הוא מתייוון.

עכשיו בואו נראה

מה המצוות הנוהגות בימי חנוכה שנקבעו לנו על ידי חכמים זיכרונם לברכה,

ונלמד עכשיו באמת מה זה תורת ישראל ומה כוחה.

המצוות הנוהגות בימי חנוכה

נקבעו על ידי חכמים זיכרונם לברכה.

בימים האלה השפיע הקדוש ברוך הוא ניסים עצומים על עם ישראל,

והראה את ההשגחה שלו ואת יכולתו.

לנצח את מלכות יוון על ידי קומץ אנשים במסירות נפש,

זה ניסים שאין כדוגמתם.

ומכיוון שבימים האלה נעשה נס,

שמעמינה שהימים האלה הוטבעו

מזמן בריאת העולם במטבע של מקבל נס.

תדעו לכם

שבמחזור השנה יש ימים שראויים לניסים,

יש ימים שראויים לשמחות,

יש ימים

לצרות רחמנא ליצלן.

זה כבר הוטבע מהבריאה.

ימים שמוכשרים במטבע כזו או אחרת.

על הפסוק שאומר קהלת

לכל זמן

ועת לכל חפץ תחת השמיים.

המדרש מונה כמה מאורעות שנקבעו מעת בריאת העולם בזמן מסוים.

המשגיח, זכר צדיק לברכה, ממיר

באר שבבריאת העולם,

כשנברא הזמן,

נבראו גם המאורעות הקשורים

אל הזמן שעתידים לאירע בו.

מכיוון שכן,

נמצאנו למדים שאותה השפעה שהושפעה בימי החשמונאים

חוזרת כל שנה באותו הזמן.

כל שנה אנחנו מסוגלים בתקופה הזאת לניסים גדולים לאין שיעור.

השאלה מי חכם שיודע לנצל את הזמנים האלה.

גם גמר עבודת המשכן,

כשבנו את המשכן במדבר,

אז גמר עבודת המשכן הייתה בכ״ה בכסלו.

חנוכה

זה חנו בכ״ה.

חנו מהמלחמה נגד היוונים בכ״ה.

אז הפסיקו להילחם איתם, ניצחו.

זה חנו בכ״ה.

חנוכה.

גמר עבודת המשכן הייתה בכ״ה בכסלו.

ואז הוא היה מוכן לחנוכת הבית.

אבל לא חנכו אותו באותו יום והמתינו עד ראש חודש ניסן,

כי היו זקוקים לזכותו של יצחק אבינו.

אבל מאז,

אותו יום כ״ה בכסלו,

שסיימו את עבודת המשכן,

היה כבר ראוי להשכנת השכינה.

ואותו יום המתין

עד ימי מתתיהו.

אותו יום הוא מסוגל.

נגמר המשכן,

אבל השכינה לא ירדה.

מתי כן היא ירדה? בכ״ה בכסלו,

בזמן מתתיהו,

שאז חנכו את המקדש מחדש.

רואים

שההשפעה נשארת על אותם ימים.

וההשפעה חוזרת כל שנה,

אבל היא תלויה בהכנה

של המקבלים.

אם אתה מוכן לקבל את ההשפעה של הימים האלה ויודע כיצד לקבל,

אתה תזכה באותן בחינות בדיוק של אותו יום.

מי שאינו מכין את עצמו,

נשארת ההשפעה תלויה ואינה חלה עליו.

על הרבה זמנים בטח שמעתם שאמרו שבתאריך כך וכך צריך לבוא מלך המשיח,

ועדיין לא בא.

אכן, הזמן היה ראוי שאמרו חכמים לביאת משיח.

אלא שעם ישראל לא היו מוכנים לקבל אותו עדיין.

אם היו מכינים את עצמם בתאריכים שקבעו חכמים,

היה מתגלה משיח.

כיוצא בזה,

בזמני הפורענות,

כגון בין המצרים ותשעת הימים שמראש חודש אב

נאמרה ההלכה שאסור לאדם להכניס את עצמו לסכנה.

למה? כי זה זמן פורענות.

אבל בכל זאת,

מועילה ההשתדלות של האדם

כדי להינצל מפורענות,

כי הפורענות חלה רק בצירוף שמכניס עצמו אל סכנה.

אם בימים שהם מסוגלים לפורענות אדם לא נזהר,

ויכניס את עצמו לסכנה, הוא אכן ייפגע.

כי הזמן מסוגל לזה.

בזמן אחר לא היה קורה לו כלום.

אבל פה,

בגלל שהזמן מוכשר לפורענות,

אם הוא לא נזהר מדברים שהזהירו חכמים,

הוא עלול לפורענות.

דרך ההכנה לקבל השראת שכינה שבימי חנוכה

נמסר לנו על ידי הלקות חנוכה.

איך אנחנו יכולים לזכות

שתהיה לנו השראת שכינה עכשיו בחנוכה, נשאר עוד יום אחד?

איך?

נמסר לנו על ידי הלקות חנוכה.

כי באותה מידה שהאדם מקיים את ההלכות,

כך הוא נעשה כלי לקבלת השראת השכינה.

וכמה שהאדם מדקדק בהלכות יותר,

הוא נעשה יותר ראוי לקבלת ההשפעה.

בואו נבער אחת מההלכות של חנוכה.

שואלת הגמרא בשבת כב,

ואיך המנחלה?

איפה מניחים את מנורת החנוכה?

איפה מניחים את הנר להדליק אותו?

רב אחא ברא דרבא אמר מימין.

רב שמואל מדיפתא אמר מסימול.

והילקתא מסימול.

כדי שתהיה נר חנוכה מסימול ומזוזה מימין.

מחלוקת.

איפה נכון וראוי וצריך וקבעו חכמים להניח את מנורת החנוכה.

רב אחא בן של רבא אמר לשים ימין

לכניסה שאתה נכנס בדלת הביתה.

רב שמואל מדיפתא אמר מצד שמאל.

ונפסקה ההלכה שמצד שמאל.

למה?

אז יהיה נר חנוכה מסימול ומזוזה מימין.

אז אתה תהיה מסובב במצוות.

מצווה מימין, מצווה משמאל, אתה מסובב במצוות.

רש״י מפרש מזוזה מימין.

דכתיב ביתך דרך בידך.

על מזוזות ביתך, מה זה ביתך?

דרך בידך.

איך אתה בא? אתה בא עם רגל ימין נכנס לתוך הבית.

דכי עקר אינש, קר עד ימינה, עקר ברשע.

כשאדם עוקר

את רגלו, את רגל ימין הוא עוקר בתחילה.

תמיד מתחילים בימין.

האידיאל, השראת שכינה,

זקוקה שתהיה מיד בצעד הראשון שאתה נכנס לבית.

אתם שומעים? מישהו מכם פעם שם לב בכלל שצריך להיכנס

לתוך הבית ברגל ימין וגם.

צריך לזכור שהשראת שכינה היא זקוקה שתהיה מיד בצעד הראשון שנכנסים לבית.

אסור לעבור צעד אחד בלי הידיעה הזאת.

ההיעדר של ידיעה זו אפילו כשיעור של צעד

עלול להביא את האדם למחשבה, אני נכנס לבית שלי,

אני נכנס לרשותי,

וכאן אני יכול לעשות כל העולה על דעתי.

מחשבה כזו מסוכנת מאוד ואסורה,

לכן אסור להשאיר חדר אחד ללא מזוזה,

ואפילו חדר אחד,

אם יש בו שני פתחים,

חייב בשתי מזוזות.

למה? כתוב שדי על כל דלת,

שומר דלתות ישראל. הלו,

זה לא הבית שלך.

אתה פה גר,

גר.

אתה נכנס לבית שהשכינה שורה בו.

הבורא שומר פה.

מי שמשגיח פה זה הבורא.

אם תיכנס ותשכח מזה ותחשוב שזה אתה, בעל הבית,

אוי ואבוי, אין לך השגחה. אתה מסלק את השכינה מהבית שלך.

בנר חנוכה נחלקו על מקום הנחתה

רב אחא ברדרה ואמר מימין. למה אמר מימין?

ההוראה של המזוזה מהי?

שהקדוש ברוך הוא בעל הבית

והוא שומר על הבית.

ההוראה של נר חנוכה היא

זה שהקדוש ברוך הוא משפיע השפעה ממעלה,

ולפיכך סובר את השיטה שלו כי המקום הנכון של נר חנוכה זה דווקא במקום של המזוזה,

כי זה מראה בדיוק את אותו עניין.

אבל רב שמואל מדיפתא, שם מקום דיפתא, אמר משמאל.

למה? כי יש מצווה נוספת שמתקיימת בשמאל.

זו מצוות תפילין

שמניחים אותה על יד שמאל.

המקור לזה הוא הפסוק

והיה לאות על ידך.

כתוב ידך עם ה',

י', ד',

כ', ה'.

למה כתוב כך?

כדי לדרוש יד כהה

ידך יד כהה. יד כהה זה יד חלשה.

יד שמאל היא יותר חלשה מצד ימין.

יד ימין

היא החזקה. כמו שאמרנו, אריה מימין,

שור משמאל.

אז עכשיו יש מצוות תפילין והיא בשמאל.

מה ההוראה שבאה?

לדעת את החולשה של האדם,

שכל כוחו אינו אלא מהתפילין.

כל הכוחות שיש לך זה מהתפילין שאתה מניח בבוקר.

כשאחד מגיע למצב של כהה,

של חלישות,

עליו להחדיר בעצמו את האמונה והביטחון

שכל הקשיים שיש אינם אלא חיצוניים.

אבל הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום,

בכל זמן,

גם ביד הקאה החלשה שלך,

הבורא יתברך נמצא שם.

לכן,

גם נר חנוכה מפרסם את הנס,

שמה?

מקומו משמאל.

להזכיר לנו מתי נצרכנו לנס?

בזמנים הקשים

שעמדו נגדנו אומות,

לשמד אותנו.

ומי עמד לנו אז?

הבורא יתברך.

אז דווקא צריך לשים בשמאל,

איפה שהצד הכהה החלש,

ולהראות שהנר זה הנס, פרסום הנס,

שגם במצבים הקשים הקדוש ברוך הוא עומד לימין ישראל.

ולכן נפסקה ההלכה,

מסמאל,

שיהיה נר חנוכה מסמאל,

מזוזה מימין,

באדם יהיה מסובב במצוות.

מצד ימין השם משגיח עליך,

מצד שמאל הקדוש ברוך הוא גם במצבים הקשים.

הוא עומד לימינך,

ואז אתה יודע שאתה מוקף במצוות,

וזו השמירה הגדולה שלך כל ימי חייך.

כשמעיינים בשערי תשובה של רבנו יונה,

אז רואים כי על המצוות להקיף את האדם

כל רגע ורגע ביום.

שלא יהיה אדם בלי מצווה בשבטך, בביתך,

מלאכתך בדרך, בשוכבך, בקומיך.

אין מצב שיהודי לא מחובר למצוות בכל רגע.

מה התועלת בזה?

כי הקדוש ברוך הוא נתן בידינו אפשרות להימצא בעולם הזה,

שהעולם הזה מושך לגשמיות,

ולאחר 13 שנה

שילד מתפתח רק עם יצר הרע,

כמו שכתוב בספרים,

אם היה נמסר לתינוק

יצר הטוב לפני גיל 13 שנה,

אדם לא היה חוטא לעולם,

כי הכוח של היצר הטוב גדול מאוד,

ואם הוא היה מתרגל לטוב

כבר בהיותו קטן,

לא יכול היה עליו יצר הרע לעולם.

רק לאחר שהתפתחו בו הכוחות והטבעים בלי יצר הרע,

אז בא יצר הטוב,

ואז יש לו מקום בחירה בין טוב לרע.

אחרת,

תמיד היה בוחר בטוב, כי היה מורגל בו.

אומנם

קשה היא מאוד ההתגברות על היצר הרע,

וצריך לזה סייעתה דשמיא מיוחדת,

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בקידושין ל',

אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו, אין יכול לו.

אדם לא יכול על יצר הרע אם השם לא יעזור לו.

בעצה להתגבר על זה,

זה על ידי עסק תדיר במעשה המצוות.

כל זמן שאתה עסוק במצוות,

אז יצר הרע לא יכול עליך.

למה?

יפה תורה עם דרך ארץ,

שהגיעת שניהם השכחת עוון,

כשאתה עוסק בתורה.

ואתה עוסק אפילו בעמל מלאכה,

אבל אתה טרוד כל הזמן במצוות,

אתה לא יכול להתעסק עם יצר הרע.

וזה שומר עליך.

ועל ידי שהמצוות מקיפות את האדם, הן עוצרות תמשיכה לעולם הזה, לגשמיות,

ומושכות את האדם לרוחניות.

כל דבר אתה מברך, כל דבר אתה שם לב

שהבורא נמצא תדיר איתך, מעניק לך,

מברך אותך,

והוא נותן לך את כל הכוחות.

עכשיו, כשהגיע הזמן חנוכה,

והגיע הזמן להדליק נר חנוכה,

אומרים לנו, הכיף עצמך במצווה.

אם יאמין, כבר יש מצווה אחת מזוזה.

קבע נר חנוכה מסמאל כדי שתהיה מסובב במצוות.

כשאדם מבקש דרך,

איך יחול עליו שפע

שיבוא להודות ולהלל לקדוש ברוך הוא?

עליו לחייב עצמו במעשה מצוות באופן תדיר.

ואל לו לסמוך על הבנתו.

עליו להעמיד שומרים על עצמו בכל מצב ובכל מקום.

גם כשעוסק בענייני אכילה,

חייב להקיף את עצמו במעשי המצוות הנוגעות לאכילה.

יש תרומות,

יש מעשרות,

יש בדיקה שצריך לבדוק כל דבר,

מתולעים, מחרקים,

תבלינים.

כל דבר צריך לבדוק.

הכנות,

הכנה למצווה, מצווה.

אז אפילו כשעוסק בענייני אכילה צריך לדעת

שהוא מוקף במעשי מצוות הנוגעות לאכילה.

כשמחנך את ביתו,

עליו לחנכו במעשי מצווה. עושים חנוכת הבית, מביאים עשרה אנשים לפחות,

יושבים ועוסקים בתורה,

מתחילים את הישיבה בבית

בחניכה של לימוד התורה וקיום המצוות.

קובעים מזוזות,

עושים ברכות.

כבר הבית חונכים אותו למצוות.

כשמחנך בגד,

שוב מעשה

מצווה?

צריך לדעת שלא יהיה שעטנז.

צריך לברך שהחיינו על בגד חדש.

אז אין דבר שתזז בלי מצוות.

אין דבר שתזז בלי מצוות.

ואם אינו עושה כן,

אז מסכן את עצמו בהיעדר השפעה.

אחר כך הוא שואל, למה לא הולך לי? למה אני לא מצליח?

למה אני מנסה וזה לא הולך?

אתה לא מוקף במצוות.

התועלת של הקפת אדם במצוות להצלה מן החטא

כבר נאמרה בחכמים, זיכרונם לברכה, בפירוש במנחות מ״ג.

כך כתוב, כל שיש לו תפילין

בראשו ובזרועו,

ציצית בבגדו ומזוזה בפתחו,

מובטח לו שלא יהיה חטא.

בפעם בא בן אדם

לחפץ חיים,

זכר צדיק לברכה, ואמר לו,

רבנו,

אני עובד ביציקה בגג,

וחם מאוד,

חם מאוד.

האם אני יכול להוריד

את הטלית בשעה שאני עובד?

טלית קטן?

אמר לו, אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

כל שיש לו תפילין בראשו, בזרועו,

מזוזה בפתחו וציצית בבגדו,

מובטח לו שלא יהיה חטא.

כשאתה על הגג,

אין לך תפילין בראש ובזרוע,

אין גם מזוזה שם.

נשאר לך קרש ההצלה האחרון,

הציצית.

גם את זה אתה רוצה להוריד.

זאת אומרת, אדם שהוא מוקף במצוות,

אל תעזוב את המצוות, שיהיו עליך.

אז ממילא זה השמירה של האדם.

הביאור גם כי הציצית

מזכירה לו תמיד את מצוות ה' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'.

התפילין, מזכירים לו שאסור לו להסיע את דעתו מהם,

ומזכירים לו ששם ה'

נקרא עליו.

ש׳ וד׳ וי׳,

שם ה' נקרא עליו.

בתפילין של יד,

מזכירים לו את ענייני המשא ומתן עם הבריות,

שצריך שיהיה ביושר.

ומובן שמי שיש לו את אלו שמזכירים לו ת'דיר שלא יחטא,

מובטח לו שלא יחטא.

אם הוא מבין מה המצוות האלה אומרות לו,

ודאי שהוא לא יחטא, כי יש לו מזכירים הרבה.

אבל מי שמתבונן עכשיו ממה שאנחנו אומרים, ישתומם.

עד כמה חייבה תורה כל יהודי ויהודייה

מאת היותם בני 12 ו-13 שנה ויום אחד.

שהרי ההלכות האלה לא נאמרו ליחיד או ליחידים שבדור.

זה הלכות בשולחן ערוך לכל יהודי ויהודייה.

וכך צורתו של היהודי,

מכוח יהדותו, הוא מוקף במצוות.

מי שמסתלק מאלה

הוא מסולק משולחן ערוך.

ובואו תראו עד כמה אנחנו התרחקנו מהמקום שבו אנחנו חייבים לעמוד.

כמה אנשים חושבים באמת על מה שלמדנו עכשיו.

הרי זה מה שרצו לנתק אותנו היוונים.

להגיד שמעשי המצוות לא משפיעים כלום, רק הטבע.

והתורה אומרת בדיוק הפוך,

שרק המצוות משפיעות, לא רק עלינו,

אלא גם על כל העולם כולו.

כי אנחנו חבל, נחלתו.

אנחנו עם כל תנועה של מצווה או עבירה מנענעים את כל העולם.

עוד הלכה נאמרה בנר חנוכה.

גם אחרי שקיימנו את כל ההלכות כתיקונן ואנחנו כבר מסובבים במצוות,

עלולים להיכשל במשהו נוסף.

אתם יודעים מה זה?

לא תאמינו.

דבר שיכול לפגום בכוח של המצוות.

אמר רב יהודה,

אמר רב אסי,

אסור להרצות מעות

כנגד נר חנוכה.

אסור לך לקחת מעות,

מטבעות או שטרות,

ולבדוק אותן, לספור אותן, למנות אותן, למיין אותן לאור נרות החנוכה.

אתם יודעים שאסור לנו להשתמש בהן,

אלא לראותן בלבד.

אז אם אתה בודק לאורם, אתה משתמש בהן.

מאיפה לומדים שאסור?

דתניא, ושפך

וכיסה

במה ששפך יכסה.

שלא יכסנו ברגל

אדם ששוחט עוף,

אז הוא שופך את דמו.

איך הוא שופך את הדם? ביד, בשחיטה.

נשפך הדם.

וכיסה, ושפך וכיסה.

במה הוא מכסה? במה שהוא שפך, ביד.

צריך לקחת חול ולכסות את הדם ביד,

אבל לא יכסה ברגל.

הוא לא רוצה להתכופף,

הוא מכסה עם חול ברגל.

למה?

שלא יהיו מצוות בזויות עליו.

ההכנה מי,

שלא יהיו מצוות בזויות עליו.

אותו דבר גם בנר.

נר חנוכה, אם אתה משתמש לאורם,

אז אתה מבזה את הנר חנוכה.

כי יותר לנו לראותם בלבד,

אבל לא להשתמש לאורם.

אם כן, אתה מבזה.

גמרא בשבת כב.

עכשיו תקשיבו במה מדובר.

פשוט שהאיסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה לא מדובר,

חלילה,

במעות של גזלה.

גם אם המעות שאתה סופר, ממיין,

זה של צדקה,

או עניין של פרנסה, שאתה מונה כמה אתה הרווחת או כמה חייבים לך,

אפילו שאתה מחויב בזה,

אבל גם אם אתה עושה בדין ומחשב

מה שמותר לך,

אבל זה אסור לעשות לאור נר חנוכה,

כי בזה אתה מבזה את המצווה.

וכמו שלמדנו בכיסוי אדם,

לא לחסות ברגל,

מפה למדנו גם איסור של ביזוי מצווה של נר חנוכה.

שכן חסרון בכבוד המצווה

מביא בהכרח, תקשיבו טוב,

לידי חסרון בהוראה

שהמצווה באה להורות אותנו.

התורה זה הוראה,

וכל מצווה מורה אותנו, מלמדת אותנו משהו.

ואם אתה מזלזל במצווה, מבזה את המצווה,

אין לך את ההשפעה של ההוראה של המצווה.

ומאחר שהמטרה בהרצאת מעות

היא מטרה של גשמיות,

שתתעלה לרוחניות,

כי אני סופר, נגיד, את המעות בשביל לתת לצדקה.

אבל הפעולה שאני עושה כרגע, שאני סופר ומונה,

זו פעולה גשמית.

אחר כך היא תהפוך להיות רוחנית, כשאני אתן את הצדקה.

זה נקרא ביזוי

ביחס למעשה של מצוות הנרות שכולה רוחנית.

אז אם אתה עושה מעשה גשמי שיהפוך להיות רוחנית

מול

הנרות שהם כולם רוחניים,

אתה מבזה.

והתייחסות ביזיון למצווה פוגמת את סגולת המצווה,

והיא כבר לא תמשוך את האדם אל הרוחניות.

והמטרה, להתבונן בנרות

ולזכור את כל מה שנעשה עם עם ישראל והשגחתו יתברך,

שגם במצוקות העיתים

השם עומד לימין ישראל.

מתי?

כשהם מכינים את הכלים לקבל את ההשפעה ממנו.

ואם אתה עסוק עכשיו בלהסתכל על כסף,

אתה מפספס את כל ההוראה,

ואתה לא תימשך לרוחניות.

מפה אני הולך לומר דבר שכואב מאוד, ורבים מזלזלים בו למעשה.

גם מי שאינו מתייחס בכבוד הראוי לספרים,

ספרים, יש בית כנסת, בית מדרש, יש ספרים.

מי שלא מתייחס בכבוד לספרים,

אתם יודעים שיש דיני קדימה מה שמים, איזה ספר על ספר,

ולא שמים ספרים של כתובים על תורה וכן הלאה,

ולא ספרים של מחברים אחרונים.

על ספרים של ראשונים וכולי.

צריך לכבד את הספרים וגם שיישארו שלמים,

שלא ייקראו.

ואם חלילה,

אתה צריך לתקן אותם.

ועוד דבר, להחזיר אותם למקומם לאחר הלימוד.

להחזיר אותם.

אם לא,

הרי הוא פוגם בלימוד שבא ללמוד מהם. כי אם אתה מזלזל בספר, גם כשתלמד בהם,

אתה תהיה מזלזל על ידם ולא תזכה להבין מהם כמו שצריך ללמוד.

אתם שומעים?

אז טייפלר, זכר צדיק וקדוש לברכה,

אומר על מי שלא מחזיר את הספרים

שהוא רשע,

ומידת אכזריות יש לו,

שהוא מטריח

תלמידי חכמים לחפש ספר בשביל ללמוד,

וגורם לביטול תורה של רבים.

מידת רשע ואכזריות.

קראת בספר,

תחזיר אותו בשלמות לאותו מקום. מישהו אחר יחפש אותו, הוא צריך למצוא אותו מיד.

לא לעשות דורי דורי יוחממה כל היום,

לחפש איפה הספר, איפה הספר נוסף.

או אנשים שלוקחים לרשות ספרים הביתה, השם מרחם.

אז זה גם כן זלזול במצוות,

וכשם שהרצאת מעות,

אפילו שהיא נעלית ביותר,

אבל באותו מקום של מעשה מצווה של הנרות,

זהו ביזיון.

מאחר שזה מעשה מצווה כשלעצמו, אבל זה רק מעשה גשמי שיתעלה לרוחני,

כך הוא הדין בעמדת מעשה מצווה במקום של תלמוד תורה.

כל המצוות, תשמעו עכשיו הסבר נפלא,

כל המצוות גשמיות הן

כלפי התורה שכולה רוחניות.

מצוות תפילין,

מצוות ציצית, מצוות סוכה.

כל המצוות האלה הן גשמיות

כלפי התורה שהתורה כולה רוחניות.

ונכון שצריך לפעמים להפסיק מתלמוד תורה כדי לקיים מצווה,

אבל זה לא גורע מאוממה כלל שתלמוד תורה כנגד כולם.

רגע, אני רוצה להבין.

אם תלמוד תורה כנגד כולם,

כל מילה שאני מוציא מהפה בתלמוד תורה, כמו עכשיו,

זה תרי״ג מצוות,

למה אני צריך להפסיק בשביל איזה מצווה חולפת

או מצווה שלא יכולה להיעשות על ידי אחרים?

למה להפסיק?

אם תלמוד תורה היא כנגד כולם, אז עדיף שאני אמשיך בלימוד תורה?

לא.

אם יש מצווה שאתה מחויב בה בזמנה חולף,

אתה חייב להפסיק מתלמוד תורה.

לעשות את המצווה ולחזור לתורה.

אם יש מצווה שלא יכולה להתקיים על ידי אחרים,

רק על ידך,

אתה גם מפסיק מתלמוד תורה לקיים את המצווה וחוזר ללימוד תורה.

למה אבל?

כי מעשי המצוות נועדו להעלות את הגוף שלנו לרוחניות

על ידי מעשה רוחני.

כשאנחנו מקיימים מצוות בגוף שלנו,

תפילין,

ציצית,

סוכה ועוד,

כשאנחנו מקיימים,

אנחנו מעלים את הגוף שלנו למדרגה רוחנית.

אבל תלמוד תורה זה דבקות בקדוש ברוך הוא ממש.

קודשא בריחו,

ישראל ואורייתא חדו.

זה דבקות בשם יתברך.

אבל אנחנו גם צריכים להפוך את הגוף שלנו,

שהגוף שלנו יהיה רוחני. לכן צריכים לעשות גם מצוות בפועל.

ועכשיו, תשמעו לסיכום,

במסכת ביקורים כתוב שהיו מכבדים את מביאי הביקורים.

אתם יודעים,

אדם

יש לו פירות,

לוקח את הפרי הראשון שביקר, נהיה בכור,

לוקח סל, טנא,

ממלא אותו בפירות ועולה לירושלים להקריב את הביקורים.

לפני הכהן, למעלה, בבית המקדש.

וכל ישראל עולים להביא ביקורים,

וכל הדרך מקשטים את הסלים ואת הטנא,

ושמים על זה כל מיני דברים ופירות,

וכולם עולים, וזה היה מראה מרנין, מרנין, מרנין.

והיו מכבדים את מביאי הביקורים,

כל בעלי אומנויות שבירושלים,

היו יוצאים מהחנויות

ועומדים לפניהם ושואלים בשלומם.

כולם מקבלים את פניהם של מביאי הביקורים.

אז אם זה הדין,

וככה נוהגים עם מקיימי מצוות,

מביאי הביקורים, הם מקיימים מצוות ביקורים,

והם עולים לירושלים.

אז יוצאים מהחנויות בעלי מקצועות ואומנים,

עוזבים את העסק,

כדי לקבל את פניהם ולשאול בשלומם.

נו, אז קל וחומר,

כמה צריך לכבד את התורה,

וכמה צריך לכבד את לומדיה ומקיימיה.

זאת אומרת,

ובפרט אלה שיושבים תדיר תדיר על התורה,

יודעים את התורה ומקיימים אותה גם.

ובאותה מידה שאנחנו מכבדים את לומדי התורה האלה,

כך אנחנו גם זוכים לקבל השפעה

של התורה עלינו.

מאן דרחים רבנן,

אביאנלה בנין רבנן.

מי שאוהב ומכבד את החכמים האמיתיים,

זוכה שיהיו לו גם בנים כאלה. נתנו על זה שיעור בפעם הקודמת.

נו,

עכשיו אחרי שלמדנו כל זאת,

נשאר לנו עוד יום אחד להתחזק בחנוכה,

ובעזרת השם אני מקווה שעד מחר בערב,

זאת חנוכת המזבח, עוד נזכה להודות ולהלל לשמו הגדול

של הקדוש ברוך הוא על כל הניסים והנפלאות שעשה עימנו מאז ועד היום.

ואם נהיה מוכנים וראויים לקבל את ההשפעה האלוקית

ולקרב את מלך המשיח שיבוא,

הנה מה טוב ומה נעים.

ואם

בטבריה תמיד אני בא, אין גשמים,

ותמיד הרב

קם ומבקש, מה עם הגשמים?

אז אני כבר מקדים ואומר לכם, רבותיי,

אם אתם רוצים, בעזרת השם, שירדו גשמים,

כמו שצריך,

כל אחד יקבל על עצמו ללמוד שעתיים תורה רצוף

בתענית דיבור

למשך שלושה חודשים רצוף,

נתחבר לתורה,

נדבק בשם,

ואז אנחנו נענע את החבל ונוריד השפעה למטה.

אם נעשה כן, בעזרת השם יתברך,

נראה גשמים בימים הקרובים מאוד.

אם לא נעשה כך,

אז תסמכו על המים שמטפילים אותם.

יש מישהו שמוכן להוריד שפע לעולם, שעתיים לימוד תורה ברציפות שלושה חודשים?

הנה יש חמישה, שישה, שבעה,

שבעה יהודים, יהיה פה מניין.

הנה עוד אחת שמונה, עוד שני יהודים יהיו כאן.

הנה עוד שני יהודים, יפה, יש מניין,

שרוצים שירד גשם,

אז בעזרת השם, השם יזכה אותנו לראות גשמים בעיטם

ובכמות הרצויה במקומות הרצויים.

אמן.

למי שיש שאלות, בבקשה.

ילדים מתחת לקו העוני

עשו סקר השבוע,

וכל הזמן הממשלה, תתפללו, תתפללו, תתפללו, תתפללו, שירת גשמים.

כל כמה שנים הם מבקשים שאנחנו נוריד גשמים. למה שאנחנו רק נתפלל? בוא, בוא, אני אגלה לך סוד.

הממשלה אף פעם לא ביקשה שיתפללו, שירדו גשמים. הם לא מאמינים בזה.

אבל מלך מרוקו ביקש מהיהודים

שיתפללו ויורידו גשמים, ואכן אחרי 24 שעות ירדו גשמים, והוא הודה להם. בא לבית הכנסת,

המלך של מרוקו,

והודה להם על זה שהם התפללו וירדו גשמים.

זה, מלך מרוקאי, אתה מבין?

אבל פה זה אשכנזים, זה בעיה.

בסדר, שייתנו קצת כסף, שייתנו לאנשים, לעניים, שאין להם כסף,

שיקלקלו אותם, שאת כל הגז הם לוקחים, כל הכסף הם נותנים לחוץ-לארץ.

את כל מה שהם מוציאים הם הכול לוקחים בשבילם מהערב-רב האלה.

הם, הכול בשבילם, בשבילם.

מה עם כל האנשים שהם מביאים? כתבו ממש ככה, שאנשים, הם לא עניים, הם לא אכפת להם. מה אכפת להם?

לא, אני מדבר שהם אמרו, שהם, יש אנשים שמביאים רק לחם וחלב הביתה. זאת אומרת, הם לא...

זה לא מעניין אותם, מה אכפת להם? אז שיבה יתפלל לו על הגשם? שיאמר ראש ממשלה יתפלל על הגשם, שהוא יביא גשם. ואם הוא יתפלל, אתה חושב שירד, יהיה בצורת.

אז שיעשה התפלה ונראה אם השם ייתן לו לעשות התפלה, זה לא יעזור לו גם. בסדר, בסדר גמור. תודה על העצה.

אה, הרב, תודה על העצה.

אני מקווה שבעזרת השם, אמרו שבשבוע הבא ירדו קשבים, תהיה סופה, תגיע הסופה בשבוע הבא, יאללה, יום שני, שלישית, יהיה סופה,

ונראה מה יהיה אחריתם, אולי יבוא המשיח עם הגשמים, בעזרת השם.

אז רק הוא ברוך לכבוד הרב.

כן, שאלה נוספת.

שלום לכבוד הרב.

שלום.

אני רוצה לשאול אותך איזה שאלה

שלא קשורה לעניין.

קודם כול, אני מאוד מעריכה אותך,

ומאוד מאוד מאוד כל הזמן שאני רואה אותך,

אני כל הזמן, אני

מתרגשת מחדש.

אני עושה מלא מלא זיכוי ערבים,

אלולות,

תהילים של תינוקות של בית רבן,

מלא מלא מלא קדושה.

עכשיו,

אני, כל מה שאני עושה,

אני מעלה את זה כאילו בשידור חי,

ואני עושה הרבה שידורים בפס, והרבה בנים,

הם כאילו מניחים תפילין ובנות שהתחילו ללכת למקווה,

וכאילו בטבריה, אני ממש מוכרת.

עכשיו, כולם אומרים לי, אסור להשתמש באייפון,

ואני משתמשת בו רק למטרה הזאת.

מה כבוד הרב מציע לי?

צריך לשאול, והייתה לי גם תמיכה מלאה של הבבא סאלי,

שהתגלה לי ארבע פעמים ועוד הרבה צדיקים.

צריך לשאול את הרב קניבסקי,

מי שאסר את זה, הוא צריך להגיד אם אפשר למטרות שאת עושה.

תודה. תהיי בריאה, כן.

אני רוצה להגיד לך קודם כל תודה רבה על כל ההרצאות שאתה נותן,

ואתה מאוד חיזקת אותי, אני כבר במשך שנתיים, כבר לא נוגעת בבשר ובעופות.

אשראי. ותבלינים, אני גם כן.

בודקת.

לא רק בודקת, אני קונה דרך שופר.

אני רק רציתי לבקש ברכה מכבוד הרב.

ברכה לבריאות לי ולילד שלי.

שמות? מה השמות?

לימור בת חנה, נתנאל,

בן לימור. בן לימור תזכו לרפואה שלמה. נתנאל בן לימור, וחנה בת עדה.

וחנה בת עדה

תזכו לרפואה שלמה.

תודה רבה לך.

תודה רבה, כבוד הרב, תודה רבה. שאלה נוספת?

טוב, אני אתן לכם ספרים, חינם, ציציות, כיסוי רוב וכיפות. אני מודה לכם על ההשתתפות, השם יברך אתכם בחנוכה שמח.

תודה רבה.