אשדוד - אשדוד - ערכו של רגע

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

הערב יהיה לעילוי נשמת עמרם בן זוהרה ושלמה בן תמר, מנוחתם עדן,

ולזיווג הגון, נסמדר בת חנה מהרה.

הערב גם לעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

אנחנו נלמד קצת היום מחשיבותו של רגע בחיים,

לא לפספס את הזמן,

לנצל אותו, ונראה כמה זה הרה גורל.

ויהי כי זקן יצחק

ויקרא את עשיו בנו הגדול.

כשהפסוק אומר לנו הגדול,

הוא בא לציין את המעלה של הבכורה שעשיו נולד קודם.

ולכאורה כמה זמן זה היה?

מה משך הזמן בין הלידה של עשיו ללידה של יעקב?

רגע אחד,

רגע אחד שהבדיל ביניהם.

וזה כבר מקנה את הבכורה לעשיו וכל המעלות הרוחניות הכרוכות בכך,

גם לעניין נחלה,

ירושה, צבעה, כל הדברים.

והפסוק אומר, וידו אוחזת בעקב עשיו.

זאת אומרת, יעקב אחז בעקבו של עשיו,

בשעה שעשיו יוצא,

אז כמעט באותו רגע הם נולדו שניהם.

זאת אומרת, לא היה הפרש גדול, כי הוא אוחז בעקב עשיו.

אבל מכיוון שעשיו הקדים בדקה אחת לפני יעקב,

הוא כבר הוכתר בתורה בתואר הגדול.

ויהי כי זקן יצחק ויקרא את עשיו בנו הגדול.

כל המעלות של הבכורה,

כל עבודת הקורבנות מגיעות לו.

בשביל רגע אחד שהקדים עשיו לצאת,

כי רגע אחד בחיים

ורגע אחד נוסף בחיים, כמה חשובו.

ויהי כאשר כילה יצחק לברך את יעקב,

ויהי אך יצא יעקב

מאת פני יצחק אביו,

ועשיו אחיו בא מצדו.

פה אנחנו שומעים את הניסים שנעשו ליעקב אבינו.

והכתוב מציין זאת,

שאיך שכילה יצחק לברך את יעקב,

בדיוק כשהוא יוצא,

באותו רגע מגיע עשיו מן הציין.

אילו הקדים עשיו לבוא רגע אחת קודם,

לא היה מתברך יעקב.

אילו היה יעקב אבינו,

עליו השלום, מתעכב

או מתאחר בהליכתו רגע אחד,

וממשיך את הוויכוח עם אימא שלו, עם רבקה,

שהוא מסרב לקבל את ההצעה המסוכנת שהיא ביקשה ממנו,

לרמות את אביו.

היה בכך להפסיד את הברכות.

למה מסרב יעקב?

כי ליבו לב טהור,

מידתו מידת אמת,

ככתוב, תיתן אמת ליעקב,

וזה מעכב בעדו. איך הוא יכול לשקר את אביו?

את מי מצווה עימו לרמות?

את אביו,

בעל העקדה, יצחק אבינו הנביא.

די בעצם הרעיון הזה לבדו להבעיט

ולהבהיל

את יעקב אבינו.

ברכיו רועדות וחושלות.

כל גופו חוץ צמרמורת ופלצות.

מתענן לאימו שתעזוב ותניח אותו לנפשו, כי הוא לא מסוגל

לבצע דבר כזה.

זה בניגוד לכל מהותו ולמידה היסודית שלו, מידת האמת.

אבל בסוף, כשהוא כבר מחליט ללכת,

גם אז רגליו כמו משותקות,

ליבו פג בקרבו,

הוא מתעלף,

ומלאכים מקדימים אותו, אחזים בו,

מנשיאים אותו, מוליכים אותו,

והוא בוכה ומבקש על נפשו

שלא ייכנס לסכנת מוות.

אולי אם הוא שני, אבי,

באיתי בעיניו כמתעתע, אוי ואבוי.

אבל אמו הנביאה

עומדת בתוקף על דעתה ואומרת לו, לך בני.

עליי,

קללתך בני.

אל תחוש.

אתה חושב שבמקום ברכה אביך יקלל אותך אם יזהה אותך?

עליי הקללה.

אני אומרת לך בנבואה

שזה מה שאתה צריך לעשות.

אם היה עומד בסירוב עוד רגע אחד,

והיה עשו מקדים אותו,

היה נאבד יעקב

עם כל הברכות,

והכל היה עובר לעשו,

וכל עתידנו,

עתיד עם ישראל וגורלו היו אבודים,

כי אם אין ברכות,

אין יעקב

ואין עם ישראל.

הרגע הזה הכריע את העתיד,

הרגע הזה יצר והוליד את עם ישראל,

וזוהי משמעות הנס.

כי ברגע הזה עמדה כל הפמלייה של מעלה

על רבבות אלפי מלאכי מרום בציפייה וברעדה,

מצפה לראות איך תיפול ההכרעה.

כולם ממתינים באימה.

נחלי מים מתהווים מזיעתן של המלאכים

מי ינצח.

זה הקרב של הבריאה

בין יעקב לעשו,

והנס מתרחש.

יעקב הקדים,

שלט ברגשותיו הטהורים,

הלוך ילך ובכה,

אבל הגיע ברגע הנכון,

בשמחה ועליזות פורצות בשמיים.

הבריאה כולה רועדת

מקולות העליונים והתחתונים המריעים לכבוד הנס הגדול והנצחי.

והכל היה עניין של רגע אחד

שהכריע את כף הזכות.

מלאכים מרננים פותחים במחול

ברכת מזל טוב על יצירת עם ישראל.

אה,

כמה תלוי ברגע אחד.

במה יכול להיווצר ברגע אחד.

אז כל יצירתנו זה היה עניין של רגע.

עכשיו נחזור אלינו.

אם אין אדם מנצל את הרגע המוצלח והעילאי בשלמותו,

אפילו שהברכות כבר הומטרו עליו,

אבל אם לא הגיע לכל מה שעומד לזכותו

ולרשותו,

כשנפתחים לו אוצרות החוכמה,

הוא יכול לקבל עוד ועוד,

הרי זה צער לאותו אדם לדורות עולם.

מה אמרנו?

אין בן אדם שמן השמיים לא ממתירים עליו ברכות.

אין בן אדם

שמן השמיים לא מעניקים לו סיוע,

סייעתא דשמיא.

אין בן אדם שלא ראוי,

אבל יש בן אדם

שמזכים אותו מן השמיים

והוא לא מושיט ידיו לכבד,

או ליבו לא פתוח באותה העת להחליט.

הוא מפסיד לא רק את אותו רגע,

אלא את כל ההשלכות לנצח שלו ושל זרעו עד עולם.

לתפוס את הרגע

זה זכות שאין כדוגמתה,

ואנחנו נעמוד על זה, איך מרגישים את זה.

איך מרגישים את זה.

יש אנשים,

מן השמיים זיכו אותם להגיע ערב לפה.

אם הם יתפסו את הרגע בערב הזה ב...

ינצלו אותו,

מי יודע לאן הם יכולים להגיע.

אני תפסתי רק רגע אחד,

רגע ראשון בחיי שתפסתי,

זה היה כשפתחתי את הספר קיצור שולחן ערוך של הרב גנצוויד,

וראיתי את הפתיחה, שיבאתי השם לנגדי תמיד, וזה הפך אותי למה שאני עושה היום.

רגע אחד.

אבל אם לא הייתי מחליט באותו רגע שאני משתכנע ממה שכתוב,

ולאור זאת אני משתנה מן הקצה לקצה,

לא היה אמנון יצחק בעולם.

רגע,

זה היה רגע אחד, בגיל 24 בסלון אחר הצהריים,

פתחתי ספר,

ראיתי כמה שורות,

זה הספיק לי.

רגע.

מי יודע כמה פעמים אתם

ראיתם דברים,

שמעתם דברים,

התרגשתם,

התפעלתם,

אפילו החלטתם בלב איזו החלטה,

ולא קיימתם.

מי יודע מה הפסדתם מאותו רגע.

ואני בטוח שיש גם כמה פה שהיה להם איזה רגע שהם החליטו החלטה אמיצה,

והתהפך כל החיים שלהם לטובה.

יש הרבה רגעים כאלה

שפרוסים על החיים,

וצריך לזהות אותם

ולהיות חכם לתפוס אותם,

כי בהם טמון ברגע הזה

כל השפע שאמור לרדת דרך

הרגע הזה בלבד.

הוא לא יחזור הרגע.

תפסת, תפסת, לא תפסת,

נאבד לך.

ואכן, כך קרה בברכות שקיבל יעקב מאביו יצחק.

הכתוב אומר,

ויהי כאשר כלה יצחק

לברך את יעקב.

מפרש אור החיים הקדוש.

למה כתוב ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב?

ידוע לנו שכל מקום שכתוב בלשון ויהי,

זה לשון צער.

ויהי,

ויהי,

ויהי לשון צער.

אז למה כתוב?

ויהי לשון צער,

כי התורה מצטערת שכלה יצחק לברך את יעקב,

ולא בירך אותו את כל הברכות.

למה? כי מצאנו שברך לעשו אחר כך.

ואם היו מברכת אותן הברכות הנשארות

ליעקב

אז כבר אבדה תקוות אדום,

ולא היינו בגלות של עכשיו אלפיים שנה,

ולא היו מחריבים את בית המקדש,

ולא היינו סובלים את כל השעות שהיו לנו מאז ועד עתה.

זה בגלל שהוא כלה,

ויהי כי כלה, כאשר כלה יצחק לברך.

אם לא היה מחלה והיה ממשיך עוד כמה ברכות,

לא הייתה תקווה לאדום.

אז רואים מה זה טמון ברגע?

ברגע.

בגלל

שהוא יצא, אומנם הוא הספיק לתפוס את הברכות הראשונות,

אבל אם היה נשאר, לא הייתה תקווה לאדום.

בגלל שהוא יצא,

קיבל עשו את הברכות,

וסבלנו אלפיים שנה, ועד עכשיו בינתיים.

כתוב, וחיזקתי את לב פרעה

ורדף אחריהם.

פרעה,

אחרי ששילח את ישראל ממצרים, קם בחצות הלילה ואומר, קומו צאו מתוך עמי,

החליט לרדוף אחרי ישראל, שהוא שחרר אותם.

והוא רודף אחריהם לים סוף.

הקדוש ברוך הוא מחזק את ליבו כי טיפש, קיבלת עשר מכות כאלה, נהרסה כל מצרים,

עבדו לך כל האלוהים שלך,

הכול, מתו אנשים, כל הבכורות, בלאגנים.

תראה מה עשית.

אתה עוד רודף אחריהם.

הוא מצד עצמו לא היה רודף, אבל השם חיזק את ליבו.

וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם.

כל זה למה? והיא כבדה בפרעה ובכל חילו.

יהיה כבוד גדול כשהקדוש ברוך הוא ייקח אותם, יכניס אותם לים,

ויטביע אותם עם כל מרכבותיהם.

יהיה כבוד גדול למה הקדוש ברוך הוא משלם להם על מה שהם יטביעו את הילדים של בני ישראל ביור.

וידעו מצרים כי אני אדוני.

כל זה אני עושה

בשביל שידעו המצרים שאני אשם.

כותב האיבן עזרא,

וידעו מצרים. איזה מצרים מדובר?

אז הוא אומר, מצרים הנשארים

וגם הנטבעים.

היו מצרים שנשארו

והיו מצרים שטבעו.

השם רצה שידעו מצרים שניהם, גם הנשארים,

גם הנטבעים.

אלה שנטבעים מתי ידעו?

רגע לפני שימותו.

רגע לפני שימותו, שידעו שיש אלוקים.

הנשארים, ודאי שידעו, כי הם נשארו והם ישמעו מה היה.

אבל אז הם יכירו את שם השם,

שם השם המיוחד,

ואז יתווספו אנשים בעלי הכרה ובעלי אמונה,

ויגדל כבוד שמיים.

גם היחס כלפי עם ישראל ישתפר,

ולא יוסיפו לעשות הרע.

למה? יבינו, לא משתלם להתעסק עם היהודים.

תראה, יש להם אלוקים כזה גדול.

מה עשה להם עצמת על?

פירק אותה לגורמים והטביע את כולם.

אבל לא רק לנשארים,

אלא אפילו הנטבעים לפני מותם.

גם אם מדובר שרגעים לפני שהם ימותו,

הם יכירו שהשם עשה להם את זה,

גם לזה יש ערך להכרתם ולהודאתם.

למה?

למה?

מדובר הרי ברגע. עוד רגע, הוא מת.

אז מה יועיל שהוא ידע רגע?

כי רגע אחד של חיים

יכול להימשך לנצחיות.

רגע אחד.

אז אני אגיד לכם

שתי דוגמאות.

דוגמה אחת,

בני קורח.

בהתחלה הם היו במחלוקת עם אבא שלהם נגד משה רבנו ואהרון.

מדוע תתנשאו על קהל השם?

כי כל העדה כולם קדושים.

ידוע שמשה אמר לקדוש ברוך הוא

שיברא בריאה שעוד לא הייתה מבריאת העולם,

שכולם יראו שהשם בחר בו,

ומה שהוא עושה זה על פי השם,

ואז פתחה האדמה את פיה ובלעה את קורח מכל עדתו.

אלפים

נבלעו לאדמה,

ובני קורח היו בתוכם.

אבל רחש ליבם דבר טוב.

בדרך לגיהינום

הרהרו בתשובה.

בדרך.

הם לא יכלו לדבר מה ווווווווווווווווווווו שהם נמשכו למטה,

והם הרהרו בתשובה.

כתוב שנתבצר להם מקום בגיהינום. מה זה נתבצר?

כמו עמוד גדול באמצע,

והם עליו נפלו.

והם נשארו עליו.

וכל השאר ירדו למטה, למטה, למטה לגיהינום.

והם נתבצר להם מקום.

שם הם אמרו את העשרה מזמורים של בני קורח שמובאים בתהילים,

ואחרי זה הם יצאו משם חיים.

אז הרהור, כמה זמן לוקח הרהור?

רגע!

ברגע שהם בדרך לגיהינום,

הרגע הזה, נצחי,

בתהילים הם מופיעים בעשרה מזמורים,

והם בעצמם נותרו. בני קורח לא מתו, כתוב.

לא מתו.

זה רגע.

מה הדין?

אדם בגיל 98 הולך למנחה בשבת,

זו אולי התפילה האחרונה שלו, כי הוא כבר חלוש,

חלוש מאוד,

ונופל עליו גל של אבנים ומכסה אותו לגמרי.

ההלכה אומרת, מפקחים את הגל

ומחללים שבת עליו.

איך?

בן 98. אם תזרוק עליו אבן אחת, הוא מת.

נפלו עליו אבנים והוא מכוסה,

מדי נחנק ומת, אם לא מהפגיעה.

אז מה יש לחלל שבת?

הוא מת.

אם הוא מת, הם לא מטלטלים את המת עכשיו בשבת.

אז מה קרה?

לא, אולי, אולי הוא רק גוסס ויש לו עוד רגע.

ספק פיקוח נפש, ספק פיקוח נפש, מחללים את השבת.

אז עושים את זה בשבת, כי יהיה לו עוד רגע.

מה יעשה עם רגע?

בין 98 לרגע, נו מה יעשה ברגע?

לבית כנסת הוא לא יגיע,

לאכול אשל הוא לא יספיק,

מה הוא יעשה עם הרגע?

ינשום עוד טיפה אבק?

מה הוא יעשה עם הרגע?

לא רגע?

הוא יכול לערער בתשובה.

אם הוא יערער בתשובה,

אפילו אם הוא היה אדם שלא 100% הולך לגן עדן,

הוא קנה עולם הבא,

הוא בעל תשובה נפטר

ברגע האחרון של החיים.

רגע!

מחללים שבת על זה.

לא לזלזל ברגע, אנחנו נצא מפה היום,

חביבי, נדע להעריך מה זה רגע.

מה זה רגע.

פעם סיפרתי, אני אספר לכם עכשיו עוד פעם,

שאם היו אומרים לכם,

שבנק ישראל

החליט לתת,

כמו שיש מכרזים למשתכן עכשיו, יש פטנט כזה שנותנים 10,000 דירות, כל מיני מכרזים,

נותנים מכרז

שאנשים באשדוד יכולים לבוא כל יום מ-8 בבוקר

עד

8 בבוקר למחרת,

הם יכולים להיכנס לבנק,

לאסוף כמה שהם מסוגלים,

עד 84,600

דולר,

ולצאת.

אומר להם הבנק, תקשיבו, אתם יכולים לקחת את הכסף, לבזבז אותו לגמרי,

כל מה שתבזבזו שלכם, נהניתם כל הכבוד,

אם אתם לא בזבזתם את הכל, זה חוזר לבנק.

ומחר,

ב-8 בבוקר שוב,

אתם יכולים לבוא עוד פעם,

לקחת עד 84,400,

ו-600,

ולבזבז אותו דבר,

ומה שלא בזבזתם, חוזר לבנק,

וככה במשך

חודש,

שנה.

מתאים או לא מתאים?

זה סכום הגון, לא?

מי שיהיה לו את הזכות הזאת,

אפשר יהיה לקרוא לו כבר מהיום הראשון עשיר.

אפשר יהיה לקרוא לו עשיר, לא?

מי מרוויח כל כך הרבה ביום אחד?

יותר טוב לבזבז, נכון?

לבזבז או לנצל?

זו השאלה.

עכשיו,

אתם כולכם בלי מכרז,

בלי בנק ישראל,

אתם יותר עשירים מזה.

יש לכם 86,400 שניות ביממה.

השם אומר לכם,

תנצלו כל רגע,

מה שניצלתם,

שלכם.

מה שלא ניצלתם,

חוזר בחזרה.

אין לכם מזה, לא תקבלו יותר מזה. זה, הפסדתם.

זאת אומרת,

ניצלת שעה,

60 דקות,

זהו.

כל השאר הלך לטמיון.

כל השאר הלך לטמיון.

זהו.

מה יש יותר יקר מזמן?

מה יותר יקר מחיים?

לכו לבית חולים.

תראו כמה אנשים מוכנים לשלם לצאת משם החיים.

קח את הדירה, קח את המכונית, קח את... תן לי לצאת מפה, בריא ושלם, זה הכול.

גם אל תבטיח לי כמה אני אחיה, רק תן לצאת.

אם לא יצא, ייקחו לו את הכול, לא שואלים אותו.

יש לכם 86,000 רגעים.

כל יום.

ביממה.

תנצלו אותם. לא תנצלו אותם.

איבדתם אותם במו ידיכם.

לא צריך להתאבד כמו אלה שקופצים מהגג ונכנסים תחת הרכבת. לא צריך.

אתה יכול לשבת בסבבה ככה, ואתה מתאבד.

למה?

כי הזמן עובר שלך.

מה זה זמן? זה חיים.

החיים שלך.

הרגע שעבר איננו כבר, נכון?

הרגע הבא עוד לא בא, נכון?

כמה אתה חי? את הרגע.

אם יהיה עוד רגע,

אז צריך יהיה עוד רגע.

אם לא יהיה עוד רגע, זהו, נגמר.

אז כל רגע אתה חי.

כל רגע, כל רגע, כל רגע.

ניצלת אותו.

היי, אתה חי.

לא ניצלת, אתה מת.

אתה לא רק מת פה.

לא יהיה לך מזה כלום לעולם הבא.

ביותר גרוע.

גם יבואו איתך חשבון

למה לא ניצלת את הזמן.

אז אנחנו ממשיכים.

סליחים. על אדם לדקדק,

לא לאחר,

ולא לבזבז את הרגע הרצוי והעילאי שניתן לו מן השמיים.

עליו לחוש ברמז שפתחו לו פתח, ליהנות

מאוצר החוכמה שהשם מביא לעולם.

אפשר שכל התעוררות שיש לכם,

שנוצרה,

היא נועדה להיות שעת רצון.

לפעמים

רק שעת רצון לך,

לך אתה יחידי,

לא לכולם,

רק לך.

לפעמים

זה רגע שיש בו התגלות כללית לכלל.

לדוגמה,

יש פה אנשים שחזרו בתשובה.

לא כולם חזרו בתשובה בגלל שהוא חזר בתשובה. כל אחד, בגלל מקרה שהיה לו אירוע או מה ששמע או מה שראה או מה שנוכח,

והוא החליט לחזור בתשובה. זה רגע של התגלות בשבילו.

והיו רגעים כלליים,

שכל הציבור היה להם רגע כזה. איפה היה רגע? לדוגמה, אחרי מלחמת ששת הימים,

רבים חזרו בתשובה אחרי שראו הכותל המערבי נפל בידינו,

קברי אבות,

כל הדברים,

התרגשות עצומה בעם,

והתעוררו רבים, אלפים, אלפים, אלפים.

מי שניצל את הרגע,

אשרא, מי שלא, פספס אותו.

אז לפעמים זה התעוררות לאדם, לפעמים זה לכלל.

כל אחד צריך לזהות.

מישהו חכם ופותח את הלב לקבל מיטה לשמיים,

יצליח בזה לכל החיים שלו.

הרגע הזה פותח לו פתח,

לעוד רגעים ועוד שעות רצויות.

וייתכן

שהרגע הזה הוא כמו נבואה קטנה שמעוררים אותו מן השמיים.

תפוס את הרגע, תפוס.

בואו נראה דוגמה.

אליעזר, עבד אברהם,

מאיץ בלבן,

שייתן לו לשוב לאדוניו, לאברהם,

כשראה שהצליח השם את דרכו,

זהו, הוא מצא תקלה.

הוא מצא תקלה, הוא רוצה לחזור.

ולכן

אליעזר מאיץ בלבן.

לבן

ומשפחתו רוצים לעכב.

אומרים עוד מספר ימים.

ויאמר אחיה ואמה,

תשב הנערה איתנו ימים או עשור,

אחר תלך.

מה הנימוק?

כדי שהיא תתיישב בדעתה, בהדרגה,

ללכת לארץ אחרת זה לא פשוט,

אי אפשר שהיא תצא מפה פתאום.

מה קרה?

והם מסבירים כי השתנות פתאומית,

אי אפשר באופן טבעי לסבול.

אבל אליעזר

עומד על דעתו ואומר,

אל תאחרו אותי

ואדוני הצליח דרכי.

שלחוני בעליכן אדוני.

מה קרה? מה הבהילות? אז תשב כמה ימים, מה קרה?

זה על חשבונך.

שב.

לא.

הוא פחד פחד גדול.

אם לא יהיה מהר וינצל את הרגע הנרצע והמוצלח,

אולי ישתנה המצב

והוא יאחר,

לכל עמלו יהיה לריק.

רגע אחד, אם הוא יאבד.

איי, איי, איי, רואים מפה דבר מדהים.

מה זה רגע?

אני לימוד ניסיונות.

אני למדתי את הדברים האלה.

לא קראתי עליהם,

אבל למדתי אותם בחיי.

ברגעים שאני תפסתי,

הפכו את העולם.

ברגע שעלה לי רעיון טוב,

מיד ביטאתי אותו ברבים,

ואמרתי שאנחנו עושים עכשיו כך וכך.

למה?

כדי להתחייב שיצר הרע לא יוכל להניא אותי,

למהמיה אותי,

כמו שאמר דוד המלך,

חשתי ולא התמהמתי.

החוכמה להיות זריז בעבודת השם. תפוס את הרגע!

ומזה יצא דברים גדולים, גדולים, גדולים.

לפעמים

אתה אומר לאנשים,

מעורר אותם,

אומר להם,

תקבלו על עצמכם לארגן הרצאה,

הרצאות,

תתרמו הוראות קבע לקרן ההרצאות,

תזכו לחיי העולם הבא.

נשכנע, אנשים משתכנעים.

לא עשית את זה באותו רגע?

עד שאתה מסיים לדבר, עד שהתקרבו לבמה,

90 אחוז לא עושים את מה שהם הסכימו בלב.

כמה עבר?

כמה עבר?

מהכיסא עד לבמה.

עבר הרגע.

זהו.

לא תפסו את הרגע באותו רגע? עבר הרגע.

בואו תשמעו דוגמה.

לא יאומן כי יסופר.

שלמה המלך

הובטח לו שהוא יהיה המלך אחרי דוד אביו.

אדוניה רצה את המלכות, אבשלום רצה את המלכות, כבר הכתירו אותה.

נתן הנביא בא ואומר שאדוניה מרד,

וכולי וכולי, נכנסת בת שבע, והוא מחזק את דבריה.

מה אומר דוד המלך?

ויאמר המלך להם,

כחו עמכם את עבדי אדוניכם,

והרכבתם את שלמה ויני על הפרדה אשר לי,

והורדתם אותו אל גיחון.

ביען בנייהו ובן יהוידע

את המלך,

ביאמר אמן,

כן יאמר אדוני אלוהי אדוני המלך.

נסביר.

המלך דוד אומר,

שיקחו

את עבדי האדון,

עבדי אדוניכם,

ותרכיבו את שלמה בני על הפרדה.

אסור, אסור לאדם לרכב

על סוסו של מלך.

רק מי שעומד להיות מלך מותר, אם לא הוא חייב מיתה.

אז שירכיבו אותו על הפרדה של דוד המלך.

למה פרדה?

כי היא לא מקבלת זכר.

אז זאת הייתה הפרדה של דוד המלך, אמר שירכיבו, זה סימן למלכות.

זה סימן שהוא המלך הבא.

והורדתם אותו אל גיחון.

גיחון זה מי השילוח.

700 מטר מאותו מקום,

יש שם את מי השילוח,

זה נקרא גיחון, מעיין גיחון.

ושם

מורידים את המלך הנמשח,

כי זה מראה שמלכותו תימשך כמו שהמים נמשכים,

והם עוברים בשלווה והכול.

ביען בניהו בן יהוידע, זה היה שר הצבא,

את המלך ויאמר,

אמן!

כן, יאמר אדוני אלוהי, אדוני המלך.

מה קרה?

למה צריך להגיד אמן?

תבצע וזהו.

אז הוא אמר, אמן קודם כל, שיחיה שלמה.

עד שיורידו אותו,

מי אמר שהוא יחיה?

כן יאמר השם, שמה? שהוא ישב על כיסא המלוכה?

ואמן זה שיאמנו דברי האומר. פירושו של דבר שיהיה קיום לבקשה.

למה הוא צריך להגיד את זה? מה הבעיה?

700 מטר.

תעלה אותו על הפרדק, קדימה,

תגיעו,

זהו.

רות.

לא, אתם מכירים את המושג?

הרבה מים יעברו בירדן, עד אז, הרבה מים יעברו בירדן.

עד שאתה תרד מפה לפה, מרחק, מאות מטרים ספורים,

היי, עולם ומלואו יכולים להשתנות.

עולם ומלואו יכולים להשתנות, כי אם לא ניצלת את הרגע,

מי יודע אם זה יתקיים?

לכן הוא אומר, קודם כל, אמן,

שזה יתקיים, ושהוא יחיה,

ושהוא יחיה עד שנגיע לשם.

אתם שומעים?

יש תימנים זקנים,

כשאתה מדבר איתם,

ואתה אומר להם,

אז אתה בא אליי מחר.

אומר לך, שמית אין חיים.

מי אמר שהוא יחיה עד מחר?

כולם אומרים,

אני אצלך מחר.

מי אמר שאתה אצלו מחר?

אלה שהיו מדורות קודמים, ידעו שהחיים זה לא דבר בטוח.

אין לעולם חוסן, אף אחד לא מבוטח.

השם ייתן חיים.

קודם כל, שייתן חיים, ובלי נדר, בעזרת השם,

אשתדל להגיע.

זו תשובה קצת קרובה למציאות.

הנה, אמן, כן יאמר השם אלוקי אדוני המלך,

כולה שבע מאות מטר.

כי אין להחמיץ את השעה

בשעה ששערי השמיים פתוחים.

אז לכן,

אין הבטחה על כלום.

וגם לבן ובתואל,

ברגע שהתעקש לי עזר לקחת

את רבקה,

נהפך ליבם לטובה.

קודם הם לא הסכימו.

ויען לבן ובתואל, ויאמרו,

מאדוני יצא דבר,

לא נוכל לדבר אליך רע או טוב.

לא נוכל לבטל את הגזירה.

והם פתאום מסכימים.

הוא התעקש על הרגע

והפך את הלב שלהם בזה.

ככה אומר רוספורנו.

והרשב״ם גם כן אומר.

שהם אומרים,

לא הסתירה ולא הבניין

תלוי ברצוננו.

כי על כורחנו רוצים ולא רוצים.

כי הקדוש ברוך הוא עשה שהיכולת שלו.

אנחנו לא יכולים לא לסתור את הנישואין האלה.

אנחנו לא אלה שבונים את הנישואין האלה.

על כורחנו.

רוצים או לא רוצים.

בת פלוני לפלוני

נגזר בשמיים.

עוד טרם הבריאה.

מי יתחתן עם מי?

הנה רבקה,

קח ולך.

גם בלי רשותנו.

כאשר דיבר השם

שגזר בת פלוני לפלוני,

שהרי נתן אות

על רצונו בזה,

השעה היא הייתה כל כך מסוגלת.

כל כך מלאה השראה על יונה,

עד שנהפך הלב של המכשפים והפוקרים האלה.

שניהם היו כופרים.

שניהם היו מכשפים.

ונהפך הלב שלהם.

ולבן.

ובני פמלייתו.

ובעל כורחם דיברו גדולות.

ולכן מיהר אליעזר לבצע את הדבר,

כי רצה לנצל את השעה הטובה,

ולא החמיץ את הסייעתא דשמיא שבאה לו.

אתם מכירים את המושג שאומרים, שיהיה בשעה טובה.

מה זה שיהיה בשעה טובה? סתם זה המצאה, אמרו.

כי יש, כתוב במפורש,

יש שעה טובה

ויש שעה רעה.

יש.

מי שתופס את השעה הטובה,

אשרא ועשה אלכוהו.

מי שלא תופס,

הפסיד.

מי שלא בורח משעה רעה, אוי ואבוי אם הוא נתפס בה.

תראו, יש הרצאות שלפעמים אני אומר.

עכשיו זה הזדמנות, שעה טובה, תנצלו.

תנצלו.

תנצלו. לא כולם מבינים מה אני מדבר.

אבל יש סרטון אחד

שאמרתי לאישה שעשר שנים לא יהיה לה ילדים.

שהיא תשים כיסוי ראש.

ואם היא תשים, בעזרת השם, יהיה לה בן.

והיא הסכימה אחרי שכנוע, והיא קמה לשים כיסוי ראש,

והיא באמת נפקדה בבן.

אבל בדרך עד שהיא מגיעה, כשאני אתן לה את המטפחת,

אז אני אומר לשאר אנשים,

זו שעה טובה, תנצלו אותה. שעה טובה, תנצלו אותה.

מי שניצל את השעה, הרוויח כמוה. מי שלא ניצל את השעה, הפסיד.

יש דבר כזה שעה טובה.

אליעזר עבד אברהם הרגיש את השעה, ראה את הסייעתא דשמיא,

ואז

באמת הוא זוכר.

בספר חסידים, בסימן תשעג' כותב,

עכשיו זה בשבילנו סימן.

אדם המתפלל,

ובשעת התפילה נפלה בליבו שמחה.

מה זה שמחה?

פתאום יש לו אהבת השם.

פתאום הוא מרגיש

התעוררות פנימית בתפילה לאהבת השם.

אומר,

דע

כי חפץ השם לעשות רצונו.

הקדוש ברוך הוא מוכן עכשיו, עכשיו, בגלל שיש לך התעוררות, שאתה פתאום מרגיש אהבה לשם.

תדע שעכשיו, רגע, השם רוצה למלא את רצונך.

עכשיו.

אז אם

בשמע קולנו,

שומע תפילה, כן? יש שם שמה שמע קולנו.

אם נפלה בליבו השמחה בדיוק כשהוא נמצא בתפילת שמע קולנו,

או

שהשמחה נפלה בליבו קודם כשהוא מסיים,

יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך, אחרון,

יש לו לבקש כך.

תשמעו מה מבקשים.

לא כסף, לא דירה, לא זיווג,

לא זרע חי וקיים.

מה מבקשים?

יהי רצון מלפניך

שזאת האהבה תהיה לעולם קשורה ונטועה בליבי

ובלב כל זרעי.

זהו. שלא תמוש.

האהבה הזו שהרגשתי כרגע מליבי ומלב זרעי לעולם,

ואהיה דבוק בך.

אם אתה,

אם תזכה לכזה דבר,

אם אתה מחובר לשם כל הזמן,

מה יחסר לך?

מתי שתבקש. מה שתבקש,

תקבל.

אז הוא נותן לנו סימן.

לא פורצת פתאום אהבה לבורא סתם.

זה גילוי מן השמיים.

נצל את הרגע הזה.

זה בזמן התפילה.

ואם זה לא בזמן התפילה?

אם זה בשעה מסוימת, ביום או בלילה, בלי תפילה,

ונפל בליבו שמחה,

אז בעוד שליבו שמח

ונפשו מרגישה גילה בקדוש ברוך הוא,

לא לדבר עם שום אדם

עד שתצא מליבו.

לא לדבר עם אף אחד.

והנביאים,

בשעה שנפשם קשורה באהבה עזה בליבם לקדוש ברוך הוא,

הם כאילו לא נמצאים בעולם הזה.

זו התפשטות

מן הגוף.

אז רואים שיש סימנים

שאדם יכול להרגיש

רגעי התעוררות.

כתוב שבכל יום יוצאת בת קול מהר חורב,

ובכל יום יוצאת ואומרת לבריא אוי לבריות מעלבונה של התורה.

זאת אומרת, השם מביא תורה.

תורה זה האוצר הכי גדול שיש בעולם.

נעמוד על זה בהמשך.

והוא נתן את התורה שאיתה הוא ברא את כל העולמות כולם.

בתורה עצמה יש את כל סודות הבריאה,

ועם התורה ובזכותה הוא ברא את כל העולמות כולם.

והוא נתן לנו להגות בה.

והבורא יתברך אומר שבכל יום יוצאת בת קול מהר חורב, מהר סיני,

ואומרת,

אוי להם לבריות מעלבונה של התורה,

שלא הוגים בתורה,

לא לומדים את התורה,

לא מקיימים את התורה.

שואלים חכמים,

ואם יוצאת כל יום בת קול מהר חורב,

מי שומע אותה?

אתם שמעתם אותה היום.

אז מה התועלת שהיא יוצאת?

אז קודם כל יש בודדים שכן שומעים.

ואלה שלא שומעים,

אומר הבעל שם טוב, זכר צדיקה לברכה, היא לא אומרת סתם.

אלה הרהורי תשובה שבאים מדי פעם לבן אדם.

התקתוקים האלה שבאים, נצנוצי מחשבה,

להתעוררות, שבאים לאדם מדי פעם,

פעם פה, פעם שם, פעם במקרה זה,

ובאים אליו,

והוא מרגיש שזה משהו כזה שהוא ממש רוצה כבר לעשות, לפעול משהו.

זה מבט קול.

ואם הוא יודע לתפוס את הרגע הזה,

הוא יכול להמריא אותו לשיעורים שהוא לא מדמיין אפילו.

הוא לא יודע כמה, כמה ממתין לו אחרי רגע כזה.

עכשיו,

עוד דוגמה, לא יאומן כי יסופר.

כתוב שהמלאכים

שבאו אצל אברהם

ואמרו לו כי משחיתים אנחנו את המקום.

היו אצל אברהם קודם, אחר כך היו אצל לוט, ואמרו כי משחיתים אנחנו את המקום.

זאת אומרת, הולכים להשחית את סדום, עמורה,

ריבי לוי בשם רבי נחמן אמר,

מלאכי השרת, על ידי שגילו מסתורין של הקדוש ברוך הוא,

נדחו ממחיצתו

138 שנה.

הם גילו מסתורין, לא נאמר להם להגיד את הדברים,

והם גילו את המסתורין של הקדוש ברוך הוא, ואמרו כי משחיתים אנחנו את המקום.

הם נענשו בעונש של הרחקה שהם לא יכולים לחזור לשמיים 138 שנה.

עד סולם יעקב.

לכאורה,

הלוא היה להם להודיע שסדום נהפכת,

כי הם באו להציל את לוט ואת משפחתו,

את בנותיו ואת חתניו וכל אשר לו בעיר.

אז למה שהם לא יגידו כי משחיתים? אז איך הוא ידע?

אז איך הוא יבוא איתם?

למה שהוא יצא?

מה כתוב שהוא יעזוב את העיר?

על מה ולמה?

אז בעלי התוספות מבארים,

שאמרו המלאכים בליבם,

אם נאמר להם לא תצאו מן המקום ולא נגלה לו את הטעם, הוא לא ישמע עלינו.

אבל לפי שגילו מסתורין של הקדוש ברוך הוא, דן אותם הקדוש ברוך הוא, ונדחו ממחיצתו,

ממחיצתן 138 שנה.

אומרים התוספות, אבל הכוונה הייתה לטובה, אז למה הם נענשו?

תקשיבו טוב, לא תאמינו.

יש לומר, הם אומרים, בעלי התוספות,

נכון, הם היו מוכרחים להודיע.

אבל הם מיהרו להודיע לפני הזמן.

ואפילו שהקדימו רק בזמן מועט,

בכמה רגעים,

אבל זו בשורה רעה,

שסדום נהפכת ונהרסת,

וכולם נספים.

וכך הם גרמו צער נוסף

ומיותר יתר על המידה.

כי הקדוש ברוך הוא,

אפילו בשעת כעסו,

הוא חס על בני אדם

לא להוסיף להם צער על צער.

כי הכל מדוד ושקול

אצל הקדוש ברוך הוא,

גם אם מדובר בדקה אחת.

והמלאכים נידונו

על שהוסיפו צער.

מה הוסיפו?

הם הוסיפו על דעת עצמם.

על זה הקפיד הקדוש ברוך הוא,

והם נענשו 138 שנה.

עד שבא יעקב וכתוב, והנה מלאכי אלוהים עולים,

ואחר כך ויורדים בו.

אותם המלאכים שבאו להפוך את סדום,

שהם גם תלו את הכבוד בעצמם לומר, משחיתים אנחנו,

וגם גילו את המסתורים של הקדוש ברוך הוא,

לכן הם נדחו ממחיצתם 138 שנה. וכל זה בגלל רגע אחד תוספת של צער.

קיבלו עונש כזה.

אתם יודעים מה זה?

רגע אחד

שמוסיפים לאדם צער, נענשים 138 שנה.

עכשיו צאו וחשבו, אם בן אדם מצער מישהו בכלל, שלא מגיע לו,

כמה העונש שלו?

צריך להיות קרייזי בשביל זה.

זה לא יאומן כי יסופר.

זאת אומרת,

זה רגע.

הם

היו צריכים להודיע,

אבל הם הודיעו רגע לפני.

עכשיו חשבו,

לפעמים מישהו נפטר,

וצריכים להודיע לו, מצלצלים.

מצלצלים, לא עונים,

לא עונים, לא עונים, אחרי חמש דקות עונים.

ואז מבשרים אותו את הבשורה, אני מקווה שאומרים לו אותה בדרך שראוי לומר,

כי לא אומרים בבת אחת, כי יכולים לגרום לו נזק ואפילו מיתה.

למה לקח חמש דקות והוא לא ענה מן השמיים?

עוד לא היה מגיעה לו הידיעה של הצער,

והיה מגיע לו עוד חמש דקות לחיות, כאילו הכול בסדר, הכול תקין.

אתם שומעים?

אתם שומעים?

כל זה בא בחשבון אצל הקדוש ברוך הוא.

כל דבר יש לו את הרגע.

אם מקדימים רגע או מאחרים רגע,

אתה לא יודע אפילו מה טמון ברגע.

עוד דוגמה?

כתוב, ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר.

וירא, כי לא יכול לו.

ויאמר, שלחני, כי עלה השחר.

ויאמר,

לא אשלחך, כי אם ברחתני.

המלאך זה שרו של עשיו.

יש מלאך למעלה, קוראים לו סמ״מ.

הוא הכי גרוע.

הוא השר של כל השרים, של המלאכים למעלה.

של כל אומות העולם.

כל הרשעה תמונה אצלו.

הוא השר של עשיו.

והוא בא,

ונאבק

עם יעקב אבינו.

ויוותר יעקב לבדו.

וייאבק איש עמו, הוא נראה לו כדמות איש.

ועד עלות השחר.

מה קרה בעלות השחר?

וירא כי לא יכול לו, המלאך לא מצליח לגבור על יעקב.

אז הוא אומר לו, ויאמר, שלחני,

כי עלה השחר.

מה קרה, ואם עלה השחר, אז מה יש?

אתה תפסת אותי עד עכשיו. אתה רוצה עכשיו שנשחרר אותך?

כי עלה השחר. מה? בוקר טוב.

מה?

ויאמר, לא אשלחך.

לא מסכים, יעקב.

אומר לו, כי אם ברכתני.

מה הפירוש?

אז סמ״ם, שרו של עשיו, מערער על הברכות שלקח יעקב אבינו מעשיו.

אז הוא אומר, לא, לא, לא, לא. אתה כבר תפוס אצלי, אני לא משחרר.

עד שאתה תסכים על הברכות שקיבלתי,

אני מחזיק אותך עד שתברך אותי,

עד שתגיד שהברכות הן שלי בדין.

קרב איתנים.

ולמה הוא אומר לו, כי עלה השחר?

אמר לו המלאך,

מיום שנבראתי

לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו.

יש מלאכים שאומרים שירה לפני הקדוש ברוך הוא.

יש כאלה בכל יום.

יש כאלה פעם בשנה.

יש כאלה פעם באלף שנה.

יש כאלה

אחרי שלושת אלפים שנה.

יש כאלה רק פעם אחת והם מתבטלים.

וזה השר.

הגיע הזמן שלו, מאז בריאת העולם,

עכשיו הגיע התור שלו לומר שירה עכשיו.

הגמרא בחולין צדיק א',

אמר לו המלאך, מיום שנבראתי,

לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו.

כתוב בנביא,

בייסר

אל מלאך

ויוכל

בכה ויתחנן לו.

למה בכה מלאך?

למה התחנן ליעקב שיעזוב אותו ויניח לו?

כי הוא ביקש לעלות השמיימה לומר שירה, כי עלה השחר, והגיע זמנו לומר שירה.

יש בזה לקח ולימוד גדול גדול גדול גדול לעורר אותנו.

כמה אנחנו צריכים לחוש ולדאוג.

לא להפסיד את הזמן המיועד,

הקבוע והמדויק,

אלא לנצל את השעה הרצויה שנקבעה בשמיים.

השירה

היא העלייה הנפשית שלו,

הייעודה לשעה ולרגע הזה.

איחור עלול היה לעלות לו בבכייה לעולם.

כי יש שעה לפעמים,

רגע שבו תלוי כל העתיד של האדם,

רגע שהוא הראשון והאחרון, הוא לא חוזר.

שמיום שנברא האדם, לא הגיע זמנו לעלייה,

רק באותו רגע.

והרגע המכוון מן השמיים דווקא לעתה.

ולו ידע האדם את הרגע

את סוד הרגע המיועד בעבורו,

ושעכשיו אב הגיע התור שלו לעלייה שלו,

כי אז לא היה מתרשל ולא היה מאחר.

זה הפשר של המאבק בין יעקב לבין המלאך.

גם יעקב רצה לנצל את הרגע,

כי זה היה גם הרגע של יעקב,

בשעה שהוא גובר על המלאך,

וזה היה עכשיו שלו.

לכן יעקב מוצא שעת כושר.

ברגע הרצוי הוא כופת את המלאך,

שהוא השר של עשיו,

שיודע שקיבל את הברכות מאביו יצחק,

שיסכים על הברכות.

ובאותו רגע הוא זכה בברכות.

זאת אומרת,

זה רגע שחייבים היו לנצל אותו.

אם לא מנצלים אותו,

זה ערעור על הברכות עוד דורות, דורות, דורות,

בצער, לאין שיעור.

אבל ברגע שהוא מברך אותו,

הוא מסכים עליהם,

זה המצב.

כשבאים הביתה בליל שבת,

כתוב שמלווים אתכם מלאכים,

כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך.

ולכן כשבאים,

שלום עליכם, מלאכיה, שלום מלאכי עליון.

עד שמשחררים אותכם, בצאתכם לשלום.

ואנחנו מבקשים, ברכוני לשלום.

מה קורה פה?

כתוב, כשנכנסים לבית, והבית מסודר,

והשולחן ערוך,

במפה,

בחלות,

ביין,

הכל מסודר, מיטה מוצעת, הכל פיקס, הכל מוכן,

מלאך טוב, שם את ידו על ראשו של

הבעל הבית,

ואומר, יהי רצון

שכך יהיה לשבת הבאה.

והמלאך השני,

בעל כורחו עונה, אמן.

אם הוא בא,

והבית עדיין בלאגן, האישה לא התארגנה, לא הכינה, לא שום דבר.

מה זה שם היה בבית? איפה שנכנס הבעל,

ישר מקדים, המלאך הרע,

שם את היד על הראש שלו, אומר לו, יהי רצון שלשבת הבאה יהיה כך.

ובעל כורחו, המלאך הטוב, אומר, אמן.

תלוי ברגע.

באיזה רגע נכנסת.

ורואים שהמלאכים עצמם מנצלים את הרגע.

המלאך טוב מנצל את הרגע הטוב,

והמלאך הרע מנצל את הרגע הרע.

כל החיים שלנו זה סוד של רגעים.

אשריו של מי שיודע לנצל את הרגע.

מספרים על אחד הגדולים

שבכל יום לפנות בוקר

היה פונה לשכנים שלו ומעורר אותם.

והיה אומר להם, אורח, אורח נכבד עומד להגיע.

אורח שמעולם לא בא.

אורח שמעולם לא בא.

שאלו אותו, מי זה האורח הזה?

אמר להם, זה היום הזה.

היום הזה?

הוא מעיר אותם בבוקר.

יש אורח חדש, לא היה עוד בעולם.

היום הזה זה אורח חדש.

עוד לא היה, תצאו לקבל את פניו, מה אתם חורפים?

מה אתם מתים על המיטה, קומו?

יש אורח חדש.

אפשר לנצל את הרגעים. הבוקר השכם,

העיר השחר.

אדם יכול לקום לזכות, חביבי, מהבוקר מוקדם, להתפלל בנץ.

יום שאתה מתפלל בנץ, כתוב מובטח לו שלא ייזוק באותו יום.

מובטח שיהיה לו חוט של חסד משוך עליו.

ואם הוא מקפיד כל יום להתפלל בנץ,

מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

שווה לקום בבוקר מוקדם ולנצל את הרגע.

והשם מבקש,

ייראוך עם שמש.

אני מחכה לך בית כנסת.

מדוע באתי ואין איש?

קראתי ואין עונה?

איפה אתם?

איפה אתם? בורא עולם מחכה.

יש מניין או אין מניין?

עכשיו הולכים לעשות מניין כפז באשדוד, נכון?

בעזרת השם.

טוב, יהודים יקרים, אז אני אקריא לכם רק כמה עובדות בשביל שתבינו מה זה רגע.

אז בואו נראה מה יש לנו פה באמתחתנו.

בתחילת ספר דברי אליהו על הגאון מווילנה,

זכר צדיק וקדוש ברוך הוא,

מסופר שפעם אחת באה אליו אחותו שהוא לא ראה אותה כמעט יובל שנים.

חמישים שנה לא ראה אותה.

והוא למד אז בחדרו חדר מיוחד לתורה,

יצא אליה לשאול בשלומה,

בשלום בני ביתה כמשפט,

וכאשר ראתה כי הוא נחפז ללכת

לחדרו ללמוד,

ביקשה בבקשה רבע שעה.

חמישים שנה לא ראיתי אותך.

רבע שעה דבר איתי,

כי היא תשבע נפשה די עונג ונחת לראות את פ...

ועד עולם היא לא תשכח את הנועם במשוש נפש שהסב לה בזה,

כי באור פניו נשבה בה רוח חיים חדשים.

בעוד

היא רוצה לספר לו על הקורות והמוצאות אותה ואת בני ביתה מיום שהיא נפרדה מעליו.

מה עשה גאון מווילנא?

אחז את הסערות של הראש והזקן

ואמר לה ראי נא אחותייה

הלא הלבינו סערותיי.

זאת היא התראה אחרונה מבית דין של מעליו,

שקרבו הימים לעלות לעולם העליון

ולתת חשבון על כל מעשיי, אם טובים ואם רעים.

איך אוכל לבלות את הזמן הזה בדברי רוח,

בעוד שהרגעים ספורים לי בימי חייהם לי?

להתראות בעולם הבא.

העידו הבנים של הגאון מווילנא על אביהם,

בהקדמה לשולחן ערוך.

מימיו לא שאל את בניו ובנותיו

בעסק פרנסתם

ומהות מצבם.

מימיו לא כתב להם אגרות

לשאול בשלומם.

ואם היה בזמן שיש טלפון פלאפון,

לא היה גם מרים להם טלפון.

עיקר תוכחתו הייתה לקרובים העומדים לפנים,

להודיע גם אל הרחוקים

שלא יוציאו זמנם באפס תקווה להיות כל איש עיניו פקוחות על חלקי זמנו,

כי לרגעים יבחננו,

בשמיים בוחנים אדם על כל רגע ורגע,

שתהיה הוצאת זמנו בדברים היותר יקרים שאפשר,

וזה עסק התורה והעבודה,

עבודת השם,

ולהזדרז בה לפעול בעוצם החריצות,

לא להיות בטלן

ולא עצלן.

זריז מאוד.

בעל יסוד בשורש העבודה העיד על עצמו בצוואה שלו באות ו'.

אם הרגשתי בעצמי שיצאו מפי דיבורים שלא לצורך מצווה ויראת שמיים,

אפילו שלא היו בדיבורים האלה שום נדנוד לשון הרע ולכילות חס ושלום,

רק לא דיבורים הכרחיים,

הייתי מתוודה תכף על זה,

כי הרגשתי שחשבתי בעניין מה שאין בו מצווה ויראת שמיים,

אז תכף חזרתי אחור ממחשבה זו,

והייתי מתוודה בפה מלא על זה, בקבלה אמיתית להבא לא לחזור על כך.

למה?

כי זה ביטול של זמן.

גם אם אתה לא אומר מילים,

רק דברים בטלים,

דברים שאין בהם שום שייכות לעבודת הבורא.

גם זה.

אדם שהולך בדרך ואומר, מה נאה אילן זה? מה נאה ניר זה?

הרי זה מתחייב בנפשו.

באותה שעה יכולת להגיד משניות,

באותה שעה יכולת להגיד פסוקים,

באותה שעה יכולת להגיד מזמור תהילים.

ואתה במקום זה מוציא מהפה שלך דברים שאין בהם שום שייכות

למטרה שאתה פה.

ידונו אותך על כל זה.

החפץ חיים,

זכר צדיק וברכה,

מעיד הבן שלו עליו,

שאבא שלו לא קרא עיתונים מעולם,

אפילו אותם שלא היה בהם מינות ועגבים וליצנות.

גם הרב משה פיינשטיין

העיד שהוא לא נגע בעיתון מימיו.

סיפר הגאון רבי משה שוואב,

זכר צדיק וברכה, הוא היה תלמיד של הגאון רבי אלחון וסרמן,

השם ינקום דמו,

כשהוא היה בישיבת ברנוביץ' בתקופה מסוימת,

אז הוא אמר שתלמידי ישיבת ראדין

סרו פעם לשמוע איך לומד החפץ חיים מוסר.

הם עמדו מעבר לדלת בלי שהוא ידע,

ושמעו אותו עורך חשבון

על השעות של היום.

שמעו אותו צוחק על עצמו בלשון הזה.

ישראל מאיר הכהן,

זה היה השם שלו,

הוא קורא לעצמו, צוחק על עצמו.

ישראל מאיר הכהן,

מה עשית מעשר דקות לפני ארבע עד שעה ארבע?

וככה היה חוזר ותובע את עצמו,

ושמעו אותו צוחק על עצמו, גזלן!

מה עשית באותן עשר דקות?

קיבלת אותם?

מה עשית איתם? בזבזת?

גזלן!

אתה לא משתמש בזמן?

לא שהוא עשה משהו אסור חלילה,

לא השתמשת בזמן?

עכשיו תשמעו מישהו מדורנו,

דור קודם.

הרב סלמן מוצפי,

זה האבא

של הרב בן ציון מוצפי.

הוא היה נוהג תמיד לומר לסובבים אותו,

לא תרפני עד בלעי רוכי.

כתוב שדנים את האדם

על ביטול תורה של כדי בליעת הרוק.

כמה זמן לוקח? מרגע שהחלטת לבלוע את הרוק.

משך הזמן הזה

זה פרק זמן שדנים כל אדם באדם,

למד תורה כי אין מצוות או לא.

ותמיד היה נוהג לומר לסובבים אותו.

לא תרפני עד בלעי רוכי.

והוא לא היה עם הפה שלו חדל מלהגות בתורה.

גם כשהוא הולך בדרך עוסק בלימוד משניות

או מאמר בגמרא בעל פה.

וכשמסיבה שהיא לא היה יישוב הדעת לקרוא דברי תורה,

דעתו לא מיושבת לקרוא עכשיו תורה,

היה מזהיר לומר אפילו אותיות א', ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י'.

אותיות קדושות, 22 אותיות קדושות.

הוא אומר אבל לא לבזבז את הזמן.

בשום מסיבה או שמחה

לא השתתף

מחשש לביטול זמן.

גם בחתונות של בניו ובנותיו

היה נוכח רק בשעת החופה בלבד.

היה יוצא מיד ללוות את הרבנים,

חומק לחדרו לעסוק בתורה.

וזה היה מנהגו כל הפעמים.

בחתונת אחת מבנותיו,

משפחת החתן לא השלימה עם העובדה שהסעודה תערך בלי השתתפותו,

והחלו לחפש אותו.

אחרי הגיעה מצאו אותו בחדרו בבית הכנסת כשהדלת נעולה עליו,

החליף בגדיו,

וישב והעמיק בשער הכוונות

לרבנו חיים ביטל זכר צדיק לברכה.

הפצירו בו שיבוא עימהם והוא מסרב.

אבל כשראה כבר שהדבר גורם עוגמת נפש, הסכים לבוא.

איי, איי, איי, איי, מה עוד הוא היה עושה?

כשהיו מתחילים ללמוד,

היה מזהיר לא להפסיק באמצע.

אם לומדים נגיד עכשיו בכולל חמש שעות,

לא מפסיקים.

גם כלפי דברים שבקדושה

לא הסכים שיפסיקו,

כי תלמוד תורה כנגד כולם.

לכן לא הניח לאף אחד לברך ברכות הנהנים,

באמצע השיעור בכול.

נגיד אחד הביא תה,

הוא רוצה לזכות את הרבים שיענו אמן,

הוא אומר,

שהכל נהיה בדברו,

לא נתן.

למה? כי תלמוד תורה כנגד כולם.

פעם

הוא אמר, הסיבה העיקרית שאני מתנגד בחריפות להצטלם,

זה לא בעיה שאתם חושבים שבגלל שיש רוחות אשורות על התמונה.

יותר מזאת, וחמורה מזה, הסיבה.

כאשר אדם מתיר לעצמו להצטלם באירועים שונים

ובשמחות משפחתיות,

הוא מתחיל לעשות לעצמו אוסף של תמונות

שמגיע למאות ואלפים,

ויום אחד הוא יושב, מסתכל בהם,

ומאבד זמן יקר כמו רבע שעה או חצי שעה, או כשבאים אורחים הוא מראה להם,

ואז מבטל תורה.

וזו עבירה חמורה.

נמצא כשהוא עומד להצטלם,

הוא עובר על דברי תורה.

הוא מכין לעצמו עוון ביטול תורה, חס ושלום.

כיוון שתכלית עמידתו מול המצלמה היא בשביל להסתכל אחר כך בתמונות.

זה אנשים שידעו להוקיר ולהעריך כל שבריר של חיים.

הכל מחושבן.

לא להפסיד רגע בחיים.

גם הגאון.

רבי מיכאל, יהודה לפקוביץ', זכר צד וברכה, בצוואה שלו,

בנוגע למנהג שמסדרים ומעריכים ספר זיכרון,

אין דעתי נוחה בזה לבזבז זמן, מועמל בסידור ספר זה עם כל מיני תמונות.

מה שזה גו...

הוא מסתכל לביטול תורה בהפסד,

ובוודאי בתועלת ספק רחוק.

זאת אומרת,

הוא לא רצה שיכתבו עליו ספר זיכרון.

היום כל מי שנפטר

מהאנשים הגדולים,

יושבים אנשים ומוכרים ספר זיכרון, מי הוא היה, מה עשה, מה פעל והכול,

מוכרים, מתפרנסים מזה,

ובינתיים אנשים קוראים את מה הוא היה וזה,

וילמדו מזה, מה יהיו הנהגותיו, וכו' וכו'. הוא אומר, לא, זה יגרום ביטול,

ביטול של התורה.

וכבר כתב הגאון הגדול, מרן רבי חיים ברלין, זכר צדיק וברכה, בעניין זה,

על מה שלא כתבו ספר זיכרון על אבא שלו,

הגאון הנציב.

וזה הובא בספר מרומי שדה על השס.

העריך שם מה ששמע מפיו הקדוש

אודות זה.

ובסוף הוא מסיים בזלשונו.

כל העניינים האלו הם מתחבולות השטן,

שהשטן מוסר נפשו על ביטול תורה יותר מכל העבירות שבתורה.

והוא הצליח בדורנו להמציא דרכים לבטל גם רבנים גדולי תורה משקידת תורתם.

כך הוא שמע מפי אביו הנציב.

כותב הרמב״ם,

בפירושו למסכת אבות דף י״ז,

כבר ביארנו בפרק י׳ מסנהגרין,

שאין אחר המוות

שלמות

ולא תוספת.

זאת אומרת, אדם נפטר,

הוא כבר לא יכול להוסיף ולהשלים את מה שאיסר.

אמנם ישלים האדם ויוסיף מעלה רק בעולם הזה.

על זה רמז שלמה ואמר,

כי אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול

אשר אתה הולך שם.

תגיע לקבר, כבר אתה לא יכול להוסיף גרם אחד למצוות שלך ולתורה.

אבל העניין הוא, אשר ילך האדם עליו יישאר לעולם,

ולזה צריך שישתדל האדם, וזה הזמן הקצר, ולא יאבד זמנו,

אלא לקנות המעלות לבד,

מפני שההפסד מרובה.

אז זאת אומרת, איך שאתה תלך היום בעולם הזה, זה מה שיישאר לך לעולם.

מה שלא עסקת, לא עשית, לא יהיה.

מאחר ואין תמורה ולא תקנה,

כמו שידעו החסידים

את הדבר הזה.

לכן לא ראו לחלות את הזמן, אלא בחוכמה ובתוספת המעלות.

והרוויחו את זמנם כולו על דרך האמת,

ולא פיזרו ממנו בענייני הגשמי,

רק זמן קצר מאוד ובדבר שצריך,

שאי אפשר בלעדיו.

ולכן כתוב בפסוק, אוהב השם ימי תמימים.

ימי תמימים זה אלה שמשלימים את הימים שלהם בשלמות.

וזה מה שכתוב שאברהם היה זקן בא בימים.

שהוא בא בימים שלמים ומלאים לפני הקדוש ברוך הוא. לא ביטל

רגע אחד בחייו,

אחרת התורה לא הייתה מעידה עליו כדבר הזה.

תשמעו מה אמר המלאך

המגיד

למרן

רבי יוסף קארו,

בעל השולחן הערוך.

היה לו מלאך, מגיד, שהיה אומר לו דברים ומגלה לו.

אמר המלאך המגיד למרן רבי יוסף קארו במגיד משרים פרשת בוא,

מהדורה קמה בליל שבת

ד' שבט.

וככה הוא אומר לו, זה הלשון,

אני

בכל חילותיי

סובבים אותך,

ואתה בינינו כמלך בגדוד.

כאילו היה ניתן רשות לחיים לראות,

היית רואה מלוא עיניך לכל צד

כולו מלא חיילות.

מהם הנבראים בהבל פיך כשאתה עוסק במשנה והם חונים סביבותיך וסובבים כל חילותיי,

ואתה בתוך כולם כמלך בגדוד.

וכולם מכריזים ואומרים,

כר לדיוקן הקדוש של המלך

דהאו תנא דילן סברה דילן.

הוא השונה שלנו והוא הסובר

את הסברות שלנו.

להן, לכן,

ברי, יזדהר בנפשך, תיזהר בנפשך בכל אורחך,

בכל דרכיך,

שתהיה תדיר דבק בי,

ולא תפריד מחשבתך אפילו רגע ממני,

ואני אעלה אותך גם עלו במעלות רמות.

מאיפה זכה מרן

רבי יוסף קארו למלאך מגיד?

הוא ידע את כל המשניות בעל פה.

וכתוב שאדם עושה מצווה בשלמות, נברא לו מלאך.

אז מהמשנה נברא מלאך, המשנה.

וכל אלה המלאכים שמסביב נבראו מהבל פיו.

כשאדם אומר דברים,

דברי תורה, נבראים מלאכים מליצים עליו.

עוד אמר לו המלאך המגיד למרן רבי יוסף קארו,

וזה בפרשת מקץ,

בליל שבת כח כסלו,

אם כה תעשה לי דבק מחשבותיך תמיד בי,

ושלא להפסיק אפילו רגע,

אז זכיך לעשות ניסים ונפלאות

על ידיך כמו בימים קדמונים.

כי עכשיו אין בני העולם חשיבים לומדי תורה,

מפני שאין נעשים ניסים ומופתים על ידם כמו בימים הראשונים.

והטעם שהיו נעשים ניסים ומופתים,

מפני שהייתה מחשבתם דבקה בי תמיד,

ובתורתי וביראתי,

לא היה נפרד אפילו רגע,

ועל ידי כן היו מתעלים ודבקים במידות העליונות.

וכאשר היו נותנים עיניהם על איש שהוא מחויב,

היה נעשה גל עצמות.

מת על המקום.

וכן אעשה לך אם תמיד תדבק בי ומחשבותיך לא תזיז ממני אפילו רגע.

רואים מפה מעלת ניצול הרגע.

ועכשיו,

תשמעו מה אומר בעל יסוד בשורש העבודה בשער הניצוץ, פרק א'.

בכל רגע ורגע שיש לאדם שהות ללמוד,

והולך בטל באותו רגע,

כמה וכמה טובות כפולות ומכופלות בידיים מאבד הון עולם שכולו ארוך.

וכמה עונשים קשים ומרים לסבול על זה בעולם שכולו ארוך.

איך אדם גורם היעדר נחת רוח מיוצרו ובוראו יתברך שמו,

מי יתעלה,

כאשר עיניך תחזינה משרים במאמרים הנזכרים לעין.

ולרגעים תבחננו.

וברור לך מזה,

יפה,

אם יאמרו לאדם,

תמנה עכשיו משקל-משקל זהב,

וכל מה שתמנה ותספור בשעה זו יהיה לך לבדך,

ואין נזרים איתך,

בוודאי לא יישב בטל אפילו רגע אחד,

ולא יוציא זמן לבטלה בשיחה בטלה.

כיוצא בזה,

כדי לא לאבד הון בידיים.

כמה זהובים שיכול לספור באותו רגע.

ודאי שהוא יספור?

אז איך תעלה על דעתך תורת השם שהיא תמימה משיבת נפש?

הנחמדים מזהב ומפז רב.

ובעוונות הרבים כמה רגעים ביום אדם

שהוא בן תורה ויודע ספר יושב בטל.

וכי שיח לו, והוא הולך אחרי שיחה נאה,

שיחה בטלה,

בעת ובעונה שהיה לו אז פנאי ללמוד תורה קדושה, באיזה ספר קדוש יהיה.

איך לא יחוס על עצמו, על נפשו ונשמתו וגופו,

שהרי אדם נידון בכל יום בעולם הזה ובעולם הבא,

בגיהנום לאחר פטירתו.

אומר החפץ חיים בספר שמירת הלשון, חלק שני פרק ו',

כשיאבד לאדם סכום כסף,

עוד יכול לקוות שימצא אותו,

או שהשם יזמין לו במקום זה כסף אחר.

אבל אם תעלה לו איזה שעה בתוהו,

לא ימצא אין נא עד עולמי עד.

אם איבדת שעה בחיים היא לא חוזרת.

עוד כתב החפץ חיים בספרו זכור למרים, פרק י״ב.

סוף דבר, לאחר שתיפטר מן העולם,

אפילו אחרי מאות שנים,

תצטער הנפש לבקש ולמצוא את הימים השעות

שביטלה מן התורה ולא תמצא,

וגם גיהנום לא יועיל לזה.

מעוות לא יוכל לתקון,

וחסרון לא יוכל להימנות.

עוד אמר בספרו חומת הדת, פרק י״ז,

אושרו לנצח תלוי רק בימים המועטים האלה.

לא יימשך הרבה אושר הזה,

ועוד מעט,

ובעל כורחו יהיה נפרד מן האושר הזה של העולם הזה.

בתורה שיחסיר לקנותה בימי חייו,

שוב לא יסיגנה לנצח.

כמה יתמרמר ליבו על זה.

ולכן הזדרז לקנות חיי עד בחייך אלה.

ובספרו חומת הדעת כותב החפץ חיים פרק י״ז

לכל אחד מישראל ניתן לו חלק בתורה שיכול להשיגו בעודו בזה העולם.

וזהו חלקו בחיים לנצח.

לכן אנחנו אומרים בתפילה

ותן חלקנו בתורתך.

כי לכל אחד יש חלק מיוחד ומסוים לו בתורה.

וניתן לו מן השמיים מספר הימים

לפי ערך חלק ההשגה

אשר רוצה הקדוש ברוך הוא לזכותו בהן.

ואם הוא מבטל איזה ימים,

יחסר לו מחלקו לנצח.

עכשיו אני אראה לכם מה גודל השכר שאתם יכולים לזכות,

מה הערך של רגע.

הגאון רבי שלום שבדרון זכר צדיק וברכה

שמע ממורו וריבו הגאון הצדיק

רבי אליהו לופיאן זכר צדיק וברכה

ששמע ממורו וריבו הסבא מקלם זכר צדיק וברכה

היה כדאי לקדוש ברוך הוא לברוא את העולם

למשך ששת אלפים שנה

כדי שיהודי אחד יזכה לענות פעם אחת בלבד

במשך כל זמן הבריאה

ברוך הוא וברוך שמו.

שמעתם? כל הבריאה ששת אלפים שנה, אם יהיה יהודי אחד שיגיד ברוך וברוך שמו, משתלם היה לקדוש ברוך הוא

כל הבריאה כולה.

אומר הסבא מקלם

ואלף פעמים ברוך הוא וברוך שמו

לא מגיע לגודל חשיבות עניית אמן פעם אחת בלבד.

ואלף פעמים אמן

לא מגיע לגודל חשיבות

עניית אמן יהיה שמיה רבה.

פעם אחת בלבד.

ואלף פעמים עניית אמן יהיה שמיה רבה לא מגיע לזכות

של תיבה אחת, מילה אחת מלימוד התורה.

כמה מילים שמעתם ממני פה הערב?

תכפילו.

זו הזכות

של לימוד התורה.

לא יאומן כי יסופר.

וכתוב שתיבה אחת,

תיבה אחת, מילה אחת.

אומר הגאון מווילנה באבן שלמה בפרק זנות ט'

כל תיבה ותיבה, זה כל מילה ומילה.

כשאדם לומד

היא שקולה כנגד כל המצוות.

זאת אומרת,

מילה אחת שאני אומר זה תרי״ג מצוות, תרי״ג מצוות, תרי״ג מצוות.

אם כן, כשלומד למשל דף אחד,

מקיים מאות מצוות שכל אחת שקולה כנגד כל התרי״ג מצוות.

אז כמה מלאכים טובים נבראים לך מזה?

אין מבטלים תלמוד תורה אפילו למצווה,

אם יכולה להיעשות על ידי אחרים.

והשכל מחייב בזה, מפני שכל תיבה ותיבה בפני עצמה היא מצווה גדולה ושקולה כנגד כולם.

אם כן, כשאדם לומד למשל דף אחד, מקיים כמה מאות מצוות.

אם כן,

בוודאי יותר טוב לקיים מאה מצוות ממצווה אחת.

רק שאי אפשר לקיים על ידי מישהו אחר,

אז אתה רשאי לבטל.

אבל אם זה לא מצווה חיובית,

שאתה חייב אתה לקיים, כמו תפילין, כמו ציצית, כמו תפילה,

או מצווה, נגיד,

יש עכשיו איזה מצווה,

ויש אנשים שיכולים להתעסק בה.

יכולים להתעסק בה.

אתה פטור.

אתה ממשיך לעסוק בתורה.

רק אם היא לא יכולה לעשות על ידי אחרים,

וחייבים לעשותה,

אתה יכול לעשות ולחזור מיד ללימוד.

מכל אות ואות שאדם מוציא מפיו בתלמוד תורה, הוא בורא מלאך,

ואלה מליצי יושר שיהיו לו בעולם האמת.

הגאון מווילנה אומר גם כך,

שכשמגיעים לעולם האמת יש דין וחשבון.

דין,

דנים את האדם על עבירות שעבר.

בחשבון,

זה על השעה שעשה את העבירה,

באותו זמן הוא היה יכול לעשות מצווה.

הוא היה יכול ללמוד תורה.

אז מחשבים לו גם את הזמן שהתעסק בעבירות.

לבד מהעונש הוא יקבל עליהן,

גם בזבוז הזמן לעבירות במקום למצוות ולימוד תורה,

זה החשבון שעושים לו.

אז דין וחשבון.

דין על העבירה וחשבון על הזמן של משך העבירה,

שיכולת לנצל את זה לעשות את רצון הבורא יגבריו.

מה?

מי שעשה מצוות מצוין,

אבל כמה מצוות?

כמה?

אדם צריך לעשות כל הזמן מצוות.

כל הזמן.

כתב הגאון במשלי ולג', תכף, קודם מיטתו,

בא מלאך אחד,

חושב כל הרגעים שהיה בעולם,

ונוטל חשבון על כל מה שעשה בהם.

עוברים איתך,

רגע, רגע,

רגע, רגע.

היום יש מצלמות, מבינים את זה, אפשר לראות בדיוק מה עשית בעבודה.

בדיוק.

הנה, פה יצאת לעשן.

הנה, פה דיברת בטלפון.

הנה, פה אתה לא זה.

הנה, פה אתה קראת בספר.

פה לא עשית זה.

ויכול להוריד לך בעל הבית, אדוני, הזמן הזה, אתה לא עבדת, אתה לא תקבל.

בשמיים אתה מצולם, לא צריך לוויינים.

הכל מתועד.

אתה מגיע, עוברים איתך רגע, רגע. מה עשית פה?

מה עשית פה? מה עשית פה? מה עשית פה?

בדין וחשבון.

כותב הפלא יועץ בערך ראש השנה.

האדם נידון על כל הרגעים ותובעים ממנו במה הוציא כל רגע.

כמו שאמרנו,

לא תרפני עד בלעי רוכי,

ועוון ביטול תורה עולה על כולנה.

ובערך תורה כתב,

בא לי אומר הסוחר, מה חובתי עוד בעשינה?

הנה, למדתי כך וכך תהילים,

כך וכך זוהר הקדוש, כך וכך מעמדות.

די, אני כבר נלאיתי, אני עייף.

כי מישהו, תלמיד חכם, יכול לעסוק בתורה כל היום,

אבל בלימודים אלו אי אפשר לי להיות עושה כל היום.

גם זה הבל,

שהרי אמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה, בתנא דבי אליהו זותא ב',

מי שאינו יודע ללמוד,

אם יהיה חוזר כל היום פסוק,

ואחות לוטן תמנע, ואחות לוטן תמנע,

ואחות לוטן תמנע. כן, גברת, מה את צריכה?

שניים קפה? מה עוד זה? כן. ואחות לוטן תמנע, ואחות לוטן. מה אתה צריך, אדוני?

ואחות לוטן תמנע. בבקשה, אני נותן לך.

ואחות לוטן תמנע. אתה יכול להגיד את זה?

כל רגע שאתה אומר, באחות לוטן תמנע,

על כל מילה, שלוש מילים. באחות לוטן תמנע,

אתה מקבל תרייג, תרייג, תרייג,

תרייג, תרייג, תרייג.

אתה לא יכול? מה אתה לא יכול?

ביקשתי ממך שתלך לבית המדרש, שתשב באמצע העבודה.

אתה יכול להגיד?

אל תגיד.

בראשית ברא אלוקים את השמיים את הארץ. אתה יודע להגיד? תגיד.

בראשית, בראשית, בראשית. אתה יודע להגיד? תגיד. א', ב', ג', ד', ה'. אתה יודע להגיד? תגיד.

מה הבעיה?

אתה מקבל שכר כל הזמן.

מי שאינו יודע ללמוד, כותב בתנא דבליהו זוטה.

אם יהיה חוזר כל היום פסוק,

והחוט לא תן תמנע

חשוב לפני המקום,

כאילו הוא עוסק בגמרות, בנגעים ובאוהלות.

ואין טענה זו פוטרת אותו מן הדין, שהוא יגיד כמה אני יכול לדבר.

רק יטרח ויהיה חוזר על לימודו אפילו אלף פעמים,

ולא יישב בטל.

הנה, כל מי ששומע זאת יחשוב שזה דבר בלתי אפשרי.

אי אפשר לקיים דבר כזה.

מה, אתה רוצה שאני אהיה פרוש מן העולם?

מה, אתה רוצה שאני מלאך?

היי, היי, אומר הפה ליועץ, אך מי ייתן.

והיה,

שאמצא כתוב באיזה ספר,

שהשם במשפט לא יבוא על דברים אלה,

גם אני החרשתי.

תמצא לי אבל ספר אחת שאומר שלא דנים על רגע כזה.

אם תמצא לי,

אני סותם את הפה.

אבל צר לי על עצמי

ועל אחינו בני ישראל,

כי יגורתי מפני אף והחימה השפוכה אשר על ראש רשעים יחול

על כל דהו דבר פשע ביום הדין הגדול, איום ונורא,

מי יחילנו?

על כן אומר הפה ליועץ,

מרוב צערי דיברתי עד כל ה...

עצמי,

והשומע ישמע, ועליו תבוא ברכתו.

בכל התחלות קשות, נכון,

אבל לפי הצער ככה סחר.

היה לי פעם נהג

שהיה לוקחתי להרצאות, הוא שמע את זה, שאני אומר את זה בדרשה.

יום אחד אני מדבר איתו, הוא נוסע, ובלילה חוזרים.

אני מדבר איתו, לא עונה לי.

מדבר איתו, לא עונה לי.

ואני לא חושב בזה.

תגיד לי, מה, אתה חירש? מה קורה איתך?

למה אתה לא עונה?

פתאום הוא גביר את הקול, הוא אומר, בראשית ברא אלוקים את השמיים את הארץ, בראשית ברא אלוקים. כל הנסיעה הוא אומר את הפסוק הזה, בראשית ברא אלוקים את השמיים את הארץ. בראשית ברא, לא רוצה להפסיק, לא רוצה להפסיק.

חכם, כמה הוא עשה בנסיעה הזאת?

תחשבו,

כמה אפשר להספיק להגיד בראשית?

כל תיבה תריג מצוות.

מה עדיף?

עכשיו, זה לא המצאה.

זה לא חסידות.

הוא אומר, אם תמצא לי ספר שפוטר אותנו,

שנוכל לבזבז זמן,

אני שותק.

תביא לי ספר אחת שכתוב.

אין דבר כזה.

הבן של החפץ חיים,

בספרו דוגמה משיחות אבי,

באות יד, כותב כך,

תקשיבו טוב,

בזיכרוני,

כשהיה מוכיחני אבי

בימי נעוריי על ביטול תורה בשיחות שנהוג בימי הנעורים,

כשהייתי מתנצל לפניו

שאין מן הנימוס לדחות רע ומכיר שניגש אליי בבית המדרש

לשיח תשובתו,

מה הייתה?

בא אליי חבר רע, רוצה לדבר איתי איזה משהו בבית המדרש.

ואני אומר, לא נעים, לא נעים, איך אני לא אענה לו?

מה הייתה התשובה של אבא שלי, החפץ חיים?

שאל אותי, האם ראית יום השוק

שכל אחד טרוד במסחרו,

בחנויות מלאות אנשים קונים?

אם בא אל חנווני קרוב,

אחד מהקרובים שלו, שלא ראה אותו כמה זמנים,

והוא שמח בפגישתו,

האם יאריך איתו אז בדברים,

בשעה שהקונים עומדים עליו ומחכים?

האם ידרוש משלמה ויבקש מחילתו,

שאי אפשר לא להאריך

בדברים איתו בשעה זו,

ויבקש אותו לבקר אותו לעת ערב, כשהשוק מתרוקן?

אז הוא יקבל את פניו, יאריך בשיחה איתו.

אתה עכשיו בשעת הפרנסה,

אתה מתפרנס.

תרייג מצוות, תרייג מצוות, תרייג מצוות, תרייג מצוות, בא, אחד מבלבל לך את המוח באיזה עניין,

שלא מן העניין.

מה אתה מרוויח? אתה רק מפסיד. הוא בא להפסיד אותך.

הוא בא להפסיד אותך, למה אתה מפסיד?

מה לא נעים?

מה לא נעים?

מישהו ייפגע?

אם באמצע העסק אתה אומר לו בוא, הוצא איתי החוצה, נעשן סיגריה ועזוב את הקונים?

אתה מכיר מישהו כזה?

אחיו יבוא, לא יפסיק.

אז מה אתה מבלבל את המוח?

ובאים להפסיק אותך, למה אתה מפסיק?

אמר המלאך המגיד למרן רבי יוסף קארו,

אל תפריד מחשבותיך אפילו רגע מתורתי ויראתי.

בטל מהלב שלך כל הרהורים הבאים לך מיצר הרע,

מהנחש,

מהסמך מהם שמכניסים אותם בלבבך כדי לאבד אותך ולהוממך להשמידך

ותעמוד כנגדם.

בטל אותם מלבך ואל יכניסו דבריהם באוזניך.

ובכן,

תאבדם, תהומם ותשמידם כי אינך תשוקתם

ואתה תמשול בהם.

וראה וחשוב כי בכל ההרהורים שיהרהר אדם בעסקיו,

לא מוסיף

ולא גורע ולא מבטל מהנגזר עליו דבר.

ולכן, בטל הרהורים מלבך.

מה אתם חושבים?

שאם בן אדם יושב ומטכס עצות עם עצמו, זה פותר לו את הבעיות?

אם אדם מודאג, זה מסיר ממנו את הדאגה?

אם אדם חושש, אז זה מסיר את הפחד?

מה שגזר הבורא זה יהיה אם חשבת,

אם לא חשבת אם ישנת או היית ער?

אז למה לך לבזבז את הזמן על הרהורים של שטויות?

תתחבר לבורא.

ברגע שאתה מחובר, נצל את הרגע שלך שמירה מהקדוש ברוך הוא.

ולסיום,

אמר המלאך המגיד למרן רבי יוסף קארו,

ומגיד משרים פרשת כי תישא ליל שבת יות זן חשוון.

תמיד

יהיה הרהוריך ומחשבותיך ביראתי,

בתורתי ובמשניותיי,

ולא תפריד מחשבותיך מהם אפילו רגע אחד.

פלס מעגל רגליך.

כלומר,

אפילו כשאתה הולך בדרך ותפריד מחשבותיך בהנחת רגל אחד מהר,

ותקן מחשוב בתורתי בהנחת רגל שני,

ובזה תהיה חצי הפסיעה,

לפחות

בדברי תורה.

אתם שומעים עד איפה הוא אומר לו?

אתה הולך בדרך,

והתחילו לך הרהורים מצד היצר הרע,

עד שלא תניח את הרגל השנייה,

כבר עזוב את ההרהורים ההם ותיכנס מיד.

לדברי תורה לחשוב,

ואז לא יהיה לך פרק זמן אפילו של צעד אחד, רק חצי צעד שהצליח היצר הרע.

אל תיתן לו אפילו צעד אחד שהלכת עם הרהורים שהם לא בתורה.

אתם שומעים מה זה רגע?

נו, עכשיו נראה מי מכם יתפוס את הרגע,

יבין,

ויתחיל לתפוס רגעים, יתחיל לתפוס רגעים, יתחיל לתפוס רגעים.

החפץ חיים פעם אמר שהייתה ילדה שמכרה באיזה דוכן,

ובא אדם אלים והתחיל לחטוף לתפוזים.

והתחילו לבכות, לבכות, לבכות, לבכות.

עמד שם הפיקח, אמר לה, הוא חוטף, גם את תחטפי.

מה עוזר הבכי, זה שאת עומדת בוכה?

לפחות יישאר לך משהו, תחטפי גם.

אותו דבר, מה יצר הרע?

חוטף לך את התפילה,

חוטף לך את הברכות,

מבלבל לך את המוח, תן לך לחשוב בכל מיני דברים. תחטוף גם כן רגעים,

תחטוף ממנו דקות,

תחטוף שעות, לאט לאט תתרגל,

עד שתחטוף לו ימים.

אבל אם לא, תניח אותו שוב לבכות, מה אני עושה? לא יכול, ניסיתי, לא הולך, לא עובד.

מה זה שטויות האלה?

תריאק, תריאק, תריאק, תריאק, תריאק, תריאק, תריאק, תריאק, תריאק, תריאק.

איזה עושר השם נותן לך.

כמה נותן לך להתפרנס?

בעולם כזה קצר.

כמה אתה יכול לזכות לחיי נצח?

ובן אדם מאבד את זה סתם, בוהה,

קורא עיתון,

מסתכלת בפלוויזיה,

שומע רדיו,

שטויות,

אין לי מה לעשות, מרים טלפון. למי הנערים? למי הנ...

אוה, כן, יוסי, תגיד, מה היה בסוף, מה זה השטויות האלה, מה אתה מחפש איך להעביר את הזמן?

יושי, ייגמר היום כבר, נמאס לי כבר, זה שבוע נאחס, יאללה, שבוע הבא נתחיל משהו חדש. הלו,

כל רגע עוצרות, כל רגע, א', ב', ג', ד', ה', אפילו בת הסתום, תגיד, א', ב', ג', ד'.

חבל על כל רגע, נכון?

תודה רבה על ההקשבה.

ברוך ה' אדוני, הלוהינו,

מה לכו עלו שהכל נהיו בדבורו.

ערב טוב לגמרי. ערב טוב לך.

בבקשה.

במשך שנים רבות, ברוך השם, זכינו לשמוע את הרב.

התחזקנו בהרבה מישורים וזכינו כמה פעמים גם לנצל רגעים, כמו שהרב אומר,

עם בת-קול או בלי בת-קול.

זכינו גם

בין השאר בזכות דרבונים של הרב,

מה שהיינו שומעים תמיד בהרצאות,

להעלות רעיון של כולל ערב, שזכינו, ברוך השם,

שפעיל כבר כמה שנים.

הכל בזכות רגע אחד שתפסנו וניצלנו.

אז הגיע הזמן לעוד שלב.

ברוך השם, אנחנו שומעים הרבה הרצאות של הרב,

כל הזמן מתחזקים.

התחזקנו בעניין הבשר, ברוך השם, שלא אוכלים.

מתחזקנו בעניין התבלינים, שבודקים לעצמנו

תפילות שאנחנו משתדלים.

בסייעתא דשמיא, הקדוש ברוך הוא מזכה אותי לעלות חזן בתפילות.

זכות רבים לחזן שלא אוכל למילות וטרפות וכן הלאה.

אבל זה לא מספיק.

הרב לימד אותנו שנים ארוכות

שצריך לזכות את הרבים, כמה מעלות, כמה חשיבות, כמה חובה עלינו.

הרחובות באשדוד, מלאי מילים אחינו שלא זכו להתקרב לתורה ולמצוות.

צריכים לקרב אותם, אסור להזניח אותם.

אי אפשר כל הזמן לדאוג לעצמנו, צריכים לדאוג גם לאחרים.

אנחנו יודעים שה...

הרב, מפיץ התורה הגדול ביותר בדור הזה, זה כבוד הרב.

ולא רק העניין של להפיץ תורה, יש עוד הרבה רבנים שמנסים להפיץ תורה.

אבל דרך האמת, הדרך האמיתית של הרב, זה מה שמדביק אותי לרב. זה מה שגורם לי להבין, שצריך להפיץ את תורת הרב דווקא.

הציבור שמתחזק מהרב מבין שזה לא משחק.

התורה זה לא רק לחיות חיים נעימים וליהנות משבת יפה, מסוף שבוע עם הרצאות וכל מיני כאלה.

התורה זה תורת חיים, צריך לחיות אותה, להתחזק

וללכת עם האמת עד הסוף.

להגביה את האמת ולהשפיל את השקר.

אז רכש ליבי דבר טוב, ברוך השם.

אני רוצה כבר לשנות את התמונה.

הגיע הזמן להקים קהילת פז באשדוד.

לרכז את כל החברים אשר נמצאים פה ושם,

שלא מכירים אחד את השני ולא יודעים איך להסתדר עם התפילות ועם כל מיני מצבים.

לאסוף את כולם תחת קורת גג אחת.

להיפגש כמה שיותר, לפחות בהתחלה, הפעם בשבוע, שבועיים, לטכס עצות

עם ההדרכה של הרב ולראות איך אנחנו עושים שני דברים. איך אנחנו מפיצים תורה ברבים,

תורת הרב בפרט,

ואיך אנחנו מגבשים את הקהילה שלנו, שנוכל ביחד

לקדש שם שמיים ולזכות את הרבים, לזכות את עצמנו.

להקים קהילה שנוכל ביחד

לעבוד את השם בשלמות,

להסתדר גם לזכות את הרבים.

עם ההדרכה שלו אני בטוח שנצליח.

אז אני רוצה לקרוא בזה לכל החברים שהם פזניקים בשקט או בצד או לא מכירים.

כאלה שקשה להם להגיע לבני ברק כל יום לתפילות.

כאלה שקשה להם לבדוק תבלינים כל הזמן ורוצים להיות בקשר עם הרב, כאלה שרוצים עצה מהרב.

נתגבש כולם לעשות אגודה אחת,

עשות רצון אבינו שבשמים.

אז דיברתי עם הרב,

הרב אמנון נתן את ברכתו.

אני רוצה בזאת לפרסם כשאפשר,

אני רוצה שהחברים מעצמם,

אני אנסה גם להגיע אליהם, אבל חברים מעצמם ינסו

והתקשרו אלי,

לצורך העניין אם הרב יגיד אז אני אפרסם את המספר שלי.

האישי. בכבוד.

05-27-183-092

05-27-183-092 וניזום, איפה אתה נמצא?

איפה אני נמצא?

אין לנו מקום.

לא, אבל הכתובת.

הכתובת שלי האישית?

לטובת?

שיתנו לבוא אליך היום. לא, נתאם טלפונית ונפגע מקום להיפגש.

אין בעיה. בית.

בבית המקדש הקטן אתה רוצה?

כן, אבל יש אנשים שאומרים באיזה שיכון. יש פה שיכונים, לא?

זהו. אז צריך לבזום איזו פגישה אחת ראשונית,

שנראה מי האנשים,

איפה הם גרים,

איך אנחנו יכולים להתקדם.

אם בשלב ראשון אפשר בכלל להקים מקום שאנחנו נתכנס בית-כנסת לצורך העניין,

או בשלב ראשון זה רק

להפיץ תורה ונהיה בקשר עם הרב ואיך אנחנו מתקדמים.

אבל המפגש הראשוני הוא חשוב,

ואז נדע איך אפשר להתקדם.

בסדר גמור.

אז ברכת הרב והדרכה, זו ההמלצות של הרב. אנחנו בעזרת השם נעשה ונצליח.

אמן.

אבל אני מבקש מאוד

לא לוותר על זה, לא לפחד.

התכנון שלי זה שלא ידרוש הרבה מאיתנו,

לפחות בשלב ההתחלתי,

לפחות להיפגש פעם בשבוע או שבועיים,

ליזום, לחשוב, לראות איפה אנחנו עומדים ולנסות להתקדם הלאה.

משם והלאה להשם הישועה. אנחנו עושים את הצעת הקטנה.

בקיצור, לא להתרשל ושלא יאמרו בשמיים, נרפים הייתם נרפים.

נכון, כמו שהרב

ילמד אותנו כל הזמן.

אז בעזר השם נעשה ונצליח, השם ברחמה ועלינו ירוויח.

אמן.

כן, שאלה נוספת.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני קצת מתרגשת לדבר עם הרב.

רציתי לשאול בקשר לדגי טונה.

כן.

הרב אמר שיש בעיה עם הדגי טונה.

רציתי לדעת אם זה קשור

לכל הדגים, גם בארץ וגם שם ומחו״ל.

ומה בקשר לקופסאות שימורים?

דגים זה בעיה, בפרט בטונה, בגלל שיש

דגי טונה טמאים ויש כשרים.

ואם הם באים ללא עור ונמצאים בקופסאות, יש עוד בעיות נוספות של מניחה,

כבישה, בכל מיני דברים שהם בעייתיים.

אז עד לפני כמה זמן הייתה כשרות שלא התירה אותם. כשרות אחרת כן התירה, עכשיו הכשרות שלא התירה, חזרה להתיר.

אני לא יכול להיות ערב על מה שקורה ומה שלא קורה. זה תהליך מאוד מסובך.

הדגים האלה צריכים להגיע מהאוקיינוס והם מגיעים, צריך להיות שם משגיחים על הספינות או האוניות.

ולהיות מלווים את זה, ולראות שכל התהליך, עד שזה מגיע לפה בקופסאות, והכול לא התערבב עם דגים כאלה ואחרים. זה מפעלי ענק

שמסדרים את זה בקופסאות. יושבים אלפים של אנשים שמכניסים את זה. סרטונים, את יכולה לראות בגוגל.

וזה מאוד מסובך, מאוד מורכב.

ומאחר שנתברר שיש טעויות, ומאחר שרצו לזרוק את אחד מהמשגיחים לאוקיינוס בגלל שהוא עורר,

על בעיות.

ומאחר שחזרו עכשיו לזה, אז אני

מסתפק מאוד.

עכשיו,

הכי עדיף בדגים לקנות דגים שהם עם עור, שניתן לזהות הסנפיר והקסקסת.

כמובן שיש אחר כך עניין של בדיקת תולעים, חשש תולעים. יש דגים שיש בהם יותר, יש דברים שפחות,

אבל צריך לבדוק.

אבל אם את רוצה לקנות דג פילה, שהוא כבר נקי והכול,

כדאי

לא לקנות שזה בא סגור,

כי הראינו כבר סרטונים, תראי, אצלנו באתר, שיש חברון מפורסמות מאוד.

את פותחת בפנים, וה' מרחם, יש שם תולעים מכאן בנודעה חדשה,

וכל מיני דברים.

אז לכן, הכי טוב לקחת חי, אם אפשר,

ונבדוק אותו אחר כך מתולעים.

איך יודעים, איך בודקים כל דג ומה הדגים הפחות והזה?

יש חוברות

של הבד״ץ,

שהם מוציאים, והם אומרים מה פחות נגוע, מה יותר,

ואיך בודקים, ומה הסימנים, וכו'.

יש סרטונים אצלנו באתר, תוכלי לראות. אם אתה הכנת,

כן?

תוך כדי שאני מדבר, אז נוכל להראות.

ודבר נוסף,

יש ספרים של הרב ויה וי' א',

ששם הוא מראה את כל נושא הדגים, גם הירקות, גם הפירות,

הכל הכל. בקיצור, ואפשר שם לראות בדיוק

מה החששות, איך בודקים, מה ראוי, מה לא ראוי,

ואז אפשר לאכול בשקט,

כמובן, לאחר הבירור והבדיקה.

דבר נוסף, כשבעלי נולד,

נתנו לו שתי שמות.

ובמשך כל ימי חייו קראו לו רק בשם אחד.

כשמברכים אותו, איך צריך לברך?

שני שמות.

שני שמות. אז אם הרב יוכל לברך אותו, שידע

לתפוס את הרגע, כמו שהרב דיבר על כל השיעור,

שמו תומר שמעון בן רמונד.

תומר שמעון בן רמונד,

השם יזכה אותו לתפוס הרבה רגעים טובים ולעלות בהם.

אמן. תסתכלו כמה תולעים יש בדגל. אם אפשר, כבוד הרב, ברכה נוספת,

שאני ובני משפחים נזכה לראות פני משיח.

תזכו אתם בכלל, כל בית ישראל, לזכות לראות פני משיח מהרה. אמן. וברכה אחרונה, בבקשה.

יש לי אחות שהיא גרושה כבר מעל עשר שנים, בעלת תשובה שמונה שנים בערך,

ועדיין לא מצאה את הזיווג.

דתיה או לא? אם הרב יוכל לחנך אותה.

סליחה? דתיה או לא? היא דתיה, היא בעלת תשובה, כן. הולכת בצניעות גמורה? גמורה, כן.

משמע, סיוון בת שרה.

שהיא תלמד חצי שעה,

ספר שער התשובה של רבנו יונה שלושה חודשים רצוף.

סיוון בת שרה, תזכה בזכות זה לזיווג הגון מהרה.

אמן.

כן, שאלה לבחור פה, שורה שנייה. השאלה האמת היא על חבר.

הוא נשוי קרוב ל-11 שנה. דתי או לא?

לפני שהוא התחתן הוא היה חילוני.

התנאי של אשתו היה שהוא ישמור שבת וטהרה.

הוא השתדל מה שהוא יכול,

שמר, יש לו, ברוך השם, שלושה ילדים.

עבר 11 שנה, אשתו

קיבלה סיבוב,

החליטה שהיא לא רוצה אותו יותר.

הוא כל יום חמישי נוסע לירושלים לשיעור תורה אצל הרב שלה.

היא עשתה לו תנאי, היא אמרה לו,

תיסע לשם כל יום חמישי אם אתה רוצה שהנישואים האלה ימשיכו.

הוא נוסע לשם כל יום חמישי, היא אמרה לו כבר שהיא לא רוצה אותו.

רגע, וזאת למה? למה צריך לנסוע?

זה התנאי.

שזה הרב שאלה.

כן, אבל למה?

כי היא רוצה שכאילו יהיה יותר חזק.

מה פירוש? הוא לא היה חזק?

זאת אומרת, הוא ירד ממה שהוא התחייב?

לא, הוא עשה את מה שהוא מחויב,

אבל היא רוצה יותר מזה. והיא באמת חזקה.

אפשר להגיד, היא באה מבית... אפשר להגיד, או אי אפשר להגיד.

אני לא יודע בדיוק את הפרט, אז אתה לא יודע. אבל אני אומר, היא באה מבית חרדי.

ולמה עכשיו היא לא רוצה, אם הוא מקיים את מה שהיא אומרת?

היא מפחדת שהוא עושה עוד דברים מעבר.

אולי גם היא עושה?

אז את זה הוא לא יודע.

והיא פשוט החליטה יום אחד היא קמה, לקחה את הילדים, נוסע לצפון. אולי היא שולחת אותו כל יום חמישי שתהיה פנויה.

זה גם יכול להיות. בטח, מה?

הוא לא רוצה לפרק את הבית. אבל זה נשמע לי מוזר, כל הסיפור הזה.

זה סיפור,

זה מריח לא טוב. גם לו זה נשמע מוזר בגלל זה. הוא רוצה לדעת מה אפשר לעשות. לא קמים וזורקים בעל ככה בגלל פתאום סיפור כזה, והוא הולך לרב וזה פה ושם.

פתאום יש לה צמאון, פתאום להתחזקות. במה היא ניכרת שהיא יותר חזקה ממה שהייתה קודם? במה?

מה השתנה בשניתה חסידה כזאת פתאום שהיא צריכה צדיק יסוד עולם?

מה קרה? הסכמת על תנאים מסוימים.

מה קרה?

זה לא נשמע לי טוב.

שאלה שנייה, רב. כן.

תגיד לו שיבדוק את זה, שיהיה חכם.

כן.

לגבי פאה, בספרדיות, יש

איזשהו היתר או שאין? יש היתר בלג בעומר. בלג בעומר.

עורב טוב, כבוד העם. עורב טוב.

אני שליחה של כיספים.

לפני ארבע שנים גילו לה את מחלת התרשת.

תמיד להגיד דתי, לא דתי.

שאני יודעת. דתייה חרדית.

כן.

והיא רצתה להגיע היום להרצאה, אבל בעקבות הטיפול היא לא חשה בטוב.

כן.

קוראים לה שגית מאירה בת ידידה, והיא ביקשה... קראתי באחרונה שיש משהו נגד התרשת, שעושים איזה טיפול מסוים, מיוחד.

לא יודע אם זה עוד בחבלי ניסיונות,

אבל ניכר שזה כבר כאילו זה קיים, משהו כזה.

זה יכול לא רק לבלום את ההתפשטות של הטרשת,

אלא גם להקטין אותה, לצמצם את הנזק.

אז כדאי לברר את זה. יכול להיות שזה לא במשאבים שמשרד הבריאות מאפשר,

אבל אולי באופן פרטי ניתן להשיג את זה בחוץ לארץ.

טוב,

עכשיו היא שומרת תורה ומצוות, כמו שאת אומרת? שומרת גם מצוות. נשואה?

נשואה עם ילדים, אברכים. הבנתי.

בת כמה היא?

צריכה להיות 47 אולי, 8. ומה הסכנה כרגע לפי הרופאים?

המצב מידרדר. ברור, אבל מה הסכנה כרגע? מה היא צריכה צנתורים? מה היא צריכה? מה? לא, לא, ברוך השם, לא הגיעה לזה. אז מה?

מה אומרים?

היא מקבלת יותר סטרואידים,

הרגליים שלה כבר כושלות.

הבנתי.

ואמרו לה להכין את עצמה, נקראת כיסוי גלגלים.

הבנתי.

היא הולכת עם כיסוי ראש מלא.

מלא? כן. מה זה מלא? מכסה הכול? לא מציץ כלום? לא מציץ כלום? לא מציץ כלום? הכל בסדר?

בטוח? כן.

וגרביים?

הכל. הכל חרדית. הכל חרדית.

טוב.

תגידי לה שבעזרת השם תעשה בכל יום חסד,

שתחפש חוץ מהבית

לעשות חסד בכל יום,

ושתלמד שאחרי תשובה של רבנו לנונה

שלושה חודשים רצוף, כל יום חצי שעה.

מה שמה?

שגית מאירה בת ידידה. שגית מאירה בת ידידה, השם ירפא אותה ברפואה שלמה, ותחלים מנה חולי.

אמן.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. אני ממש מתרגש שאתה פה.

אני רוצה להגיד לי כמה דברים שיש לי בלב,

שכבר שנים אני רוצה להגיד,

והיום השם נתן לי כוח להגיד.

אני התחלתי לשמוע אותך בערך לפני עשרה וחמש שנה.

בפעם הראשונה ששמעתי אותך התחלתי לאהוב אותך,

וראיתי ובדקתי שכל מה שאתה אומר זה אמת.

אני, יש לי צער מאוד מאוד גדול על אותם אנשים,

כביכול שמתיימרים להיות רבנים,

שיצאו נגדך.

אני רוצה להגיד לך שאני באופן אישי רבתי עם כולם,

נלחמתי בכולם,

כי אני הבנתי שאתה זה שצודק,

ואתה זה שהולך על-פי ההלכה.

אני מדבר על אותם רבנים שאמרו שאסור לשמוע אותך,

ואסור לתרום לך, וכל השטויות האלה.

אני לא מבין איך רבנים יכולים לעבור

על הלכה שאומרת, בצדק תשבוט עמיתך.

איך אנשים יכלו לשלוח מכתב נגדך לפני שהם שאלו אותך, לפני שהם בדקו, לפני שהזמינו אותך לבית-דין.

הרי יש הלכה, הרי יש תורה.

איך הם עושים דברים כאלה?

איך הם חתמו?

אני פשוט מזועזע מזה.

אני במשך

הרבה שנים חזרתי בתשובה ממך מהמשפחה שלי, והחזרתי עוד הרבה אנשים.

ניסיתי בכל מקרה, בכל הזדמנות,

לשבח אותך ולהגיד מי אתה.

כי למה? כי כל מה שאתה אומר זה על-פי ההלכה,

ואתה לא מפחד מאף אחד.

גם אם, חס ושלום, אני אשמע דוגמה שלא הולכת לפי ההלכה, אני אצא גם נגדך,

כי יש תורה.

וברוך השם,

כל מה שאתה אומר, הכול אמת.

אני פשוט

אתבייש

באותם רבנים.

איך הם מעבירים שיעורי תורה? הרי הם חטאו נגדך.

שיבואו בציבור פה ויגידו, חטאנו,

עשינו פשע.

איך הם באים? איך הם רוצים לבייש אותך? איך הם באו ומבזים אותך?

איך?

תבואו הוכחות מהתורה שהרב אמנון יצחק טעה.

בבקשה, בואו נשמע.

מה אתם מדברים ברדיו?

אתם מדברים בטלוויזיה?

בפני נשים? גיבורים גדולים?

בואו תגידו, הרב אמנון יצחק טעה. במה הוא טעה?

מה הוא עשה לו בסדר? ואם הוא עשה לו בסדר, יש בית-דין,

יש הלכה.

תשלח מכתב,

תשלח לו אנשים, תראה במה הוא טעה. מה, אתה בא וחותם מכתב? בשביל מה?

לקבל פרסום?

אני ממש מזועזע מזה.

אז אני רוצה לברך אותך, כבוד הרב,

שהשם ייתן לך כוח להצליח.

אמן. אני לא יודע איך אתה מצליח, איך עדיין יש לך כוחות.

בכלל, אני לא יודע כמה אתה ישן ביום.

אני הבנתי שאתה ב-04 לפנות בוקר, עוד מעביר שיעור ובנץ, וכל יום אני רואה אותך עד אחד בלילה.

שהשם ייתן לך כוח, שהשם ייתן לך בריאות, שתצליח.

אני אוהב אותך, אני אוהב אותך, אלוהים יודע, ותמיד אהבתי אותך.

אתה בן אדם קדוש בשבילי.

אני רוצה שתברך אותי

שאני אמשיך בעבודת השם,

ובעזרת השם אני הולך לפתוח מעלה-מעלה בחכותת השם. אמן. ואני רוצה לפתוח בעזרת השם עסק, ותברך אותי שאני אצליח.

בהצלחה.

אמן.

עכשיו אני אגיד לך רק בקצרה מה ההבדל ביני לבין... אצלך הכל הוכחות.

אצלך רואים הכל בהוכחות? הכל רואים? זה, אצלם זה דיבורים. קשקושים.

אני אגיד לך מה ההבדל ביני לבינם.

בקצרה.

אני בעזרת השם זכיתי להביא את האנשים שנמצאים פה,

והם זכו להביא את אלה שאינם פה.

זה ההבדל.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

שמי לבנת.

אני ובעלי הגענו מבאר שבע.

לפני ארבע שנים בדיוק

התחלנו לעבור ניסיון שבו רעיון שלח לנו.

אני ושחר בעלי נשואים כבר תשע עשרה שנה,

ולפני ארבע שנים במהלך העבודה שחר ניגש לתלות איזשהו שלט על הגג אצל גיסי בחנות,

וחתיכה מהגג פשוט קרסה והתמוטטה,

והוא צנח שבע מטר פנימה לתוך מבנה תעשייה.

בעצם עבר פגיעה רב-מערכתית מאוד מאוד קשה,

שבין היתר הייתה גם פגיעת ראש,

שזה החלק העיקרי של הפגיעה.

ועברנו ימים מאוד מאוד קשים.

בעצם לא נתנו סיכוי אפילו לא קטן ששחר יחיה וישרוד את זה.

ברוך השם הצלחנו לעבור

דרך ארוכה, ושחר נמצא פה איתי. תודה לבורא עולם אלף פעם.

אני מודה לו על זה כל יום, כל שנייה, כל רגע שזכיתי בעצם בבעלי בחזרה.

ומאז בעצם מאוד התחזקתי מבחינה רוחנית,

ועשיתי המון דברים שמקרבים אותי לבורא עולם,

כמו למשל ברכות השחר, תפילות, תהילים, תיקון כללי, נשמת קול חי.

התחזקתי טיפה בלבוש שלי.

חשוב לי פשוט לציין שבאמת לפני זה כן היינו שומרים שבת, ושומרים כשרות, ונידה, וכל מה שקשור בזה.

אבל הרגשתי שהמקרה שלו פשוט עשה לי איזשהו מהפך שאני צריכה לעשות כדי לזכות בו בעצם בחיים,

הוא עבר במשך ארבעה חודשים 17 ניתוחים, שזה בממוצע כל ארבעה ימים ניתוח,

ומניתוח לניתוח פשוט לא חשבו שהוא הולך לשרוד את זה.

ובמהלך כל התקופה הקשה הזו התחזקתי פשוט לבד כל פעם במשהו נוסף שלקחתי על עצמי,

ורוצה להגיד שבאחד הניתוחים המאוד מאוד קשים שעבר לקחתי על עצמי משהו שמאוד היה קשה לי אבל הייתי מוכנה באמת

לעשות את זה למען בעלי כיסוי ראש בשבת והבטחתי לבורא עולם שזה ברית ביני ובינו שבאמת הוא יודע את הקושי שאני עומדת בו

והבטחתי לו שזה ברית ביני לבינו לנצח נצחים לא משנה מה יהיה

ושחר הצליח לעבור את הניתוח הזה שהסיכויים שם היו מאוד מאוד קשים

ואני רוצה להגיד שפשוט בתקופה האחרונה כמו שדיברת על

הניצוץ הזה שמתחיל אף אחד לא דיבר אף אחד לא שכנע אבל אני פשוט מרגישה

אני יודעת שמבחינתי אני סועדת אותו אני מטפלת בו

וזכיתי ברוך השם לפני שנה ושמונה חודשים לשחרר אותו הביתה לגור איתי ועם הילדים אחרי שהיינו במסע מאוד מאוד ארוך

של שנתיים ושבעה חודשים רצוף

בבתי חולים

והייתי צמודה אליו יום ולילה עשרים וארבע שעות

אפילו עצוב לי להגיד שהילדים שלושה ילדים גרו אצל ההורים שלי ופשוט

לא עניין אותי מכלום חוץ מלהיות צמודה אליו לדאוג שאני שם בשבילו להיות איתו פשוט בכל רגע ורגע

והזמן הזה שאני איתו בבית גרם לי פשוט מרגע לרגע להבין

לראות את הכל תנועה כל מצמוץ כל בליעה שאני מבקשת שהוא יבלע

הוא פשוט עדיין לא אוכל אוכל רגיל הוא ניזון דרך צינורית מהקיבה

כששחררתי אותו הביתה הוא היה גם עם טרוכוסטומים צינור דרך הגרון שדרכו בעצם הוא היה נושם

ועברנו פשוט תהליך מאוד מאוד ארוך לבד אני והוא ואני פשוט כל יום

כל רגע שהוא נמצא לידי ושאני איתו וסועדת אותו ומטפלת בו אני מרגישה

שזכיתי בעולם ומלואו

בכל שנייה שבא לי איתי

אני עזבתי את העבודה מהרגע, מהיום שהוא נפצע

ולא חזרתי לעבוד והחלטתי שיש דברים הרבה הרבה יותר חשובים בעולם הזה מכסף

מחומריות

זה לא מדבר אליי בכלל בשום צורה

כל יום שאני יושבת איתו שעות

להזיז אצבע ולמצמץ עיניים

ושיושיט לי את היד וייקח ממני איזשהו חפץ

זה כאילו עולם ומלואו נברא בשבילי מחדש ואני מרגישה שאני חייבת להכיר איזושהי תודה לבורא עולם על כל יום שהוא איתי ועל כל יום שאני זוכה לקום בבוקר לידו וליד הילדים שלי שזה באמת לא מובן מאליו

אנשים לצערי לא כל כך מבינים את זה

אבל אני רוצה להגיד שאני זכיתי להבין את זה

אני מודה לבורא עולם על הניסיון שהוא נתן לי

זה יהפוך אותי להיות מי שאני,

מה שאני ואני רוצה להגיד

שזה הפך אותי להיות אישה אחרת לגמרי

עם יותר נתינה, סבלנות,

הקשבה

זה הפך אותי להיות אישה

שמוכנה להקריב הכל למען בעלה הכל כל מה שיגידו לי

ואני רוצה לעשות פה איזשהו צעד

מאוד מאוד חשוב לא בתנאי לא בגלל לא באם וממש לא אני רוצה לעשות איזשהו צעד חשוב כאן פה ברבים

אני הגעתי מבאר שבע מאוד נרגשת

ורוצה לעשות פה איזשהו צעד להתחזק בצניעות שלי

למען השם למען רפואתו של בעלי לא בתנאי ולא בגלל אני רוצה להודות לבורא עולם על כל יום שהוא איתי וזה רק המעט שאני יכולה לעשות

על כל הטוב הזה שהוא נתן לי ארבע שנים נכון שזה אולי לאחרים נראה משהו קשה וטרגדיה אבל אני יכולה להגיד

שא' אני מעדיפה לתקן בעולם הזה וגם הוא בטוח

מעדיף לתקן בעולם הזה ואני מרגישה הרבה יותר מתמיד קרובה לבורא עולם עכשיו

ואני רוצה לעשות פה איזשהו צעד משמעותי למען בעלי וככה הלב שלי מרגיש את זה כבר שבועיים ואני מקווה שכמו שהרב אמר שלא פספסתי את הרגע ואת הניצוץ

ואני רוצה את ברכתו של הרב ואני מקווה מאוד באמת שלא החמצתי את הרגע הזה

תודה

כן אבל מה הדבר שאת מקבלת?

אני רוצה לקחת צניעות שזה עיסוי ראש וחצאית

לרפואת בעלי ולהודות לבורא עולם מלך מלכי המלכים על התיקון הזה שהוא נותן לי

לעבור ועל כל יום ויום שהוא נותן לי את הזכות לסעוד את בעלי שזה לא מובן מאליו כי יש נשים שאין להן את הזכות הזו

ולהודות לבורא עולם באמת על הכוחות שהוא נותן לי לעמוד בזה

הלקוחות שהוא נותן לי לספר את הסיפור של בעלי כל הזמן ולחזק בעזרתו עוד אנשים

ואני רוצה להודות לבורא עולם על כל שנייה ושנייה

שבעלי חי לצידי

אפילו שזה במצב הזה,

כי הוא במוחשי ואני יכולה לנגוע בו, לנשק אותו, לחבק אותו,

לדבר איתו כל שנייה, וזה לא מובן מאליו. אנשים פשוט לא מבינים את זה,

ואני פשוט מוכנה להקריב את זה למענו. בורא עולם יודע כמה קושי יש לי בזה,

אבל אני יודעת שככל שזה קשה יותר, השכר הוא גבוה יותר, ואני מוכנה לעשות ולהקריב את זה למען בעלי היקר.

אושריי.

תשימי, תברכי שהחיינו, ואחרי זה נברך אותו.

אמן.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו והקימנו והגיענו לזמן הזה!

אמן.

מה השם שלו?

שחר רפאל חי בן עליזה. שחר רפאל חי בן עליזה,

השם ירפא אותו ברפואה שלמה,

אמן. בהחלמה מהירה,

אמן. בנקל ובמהירות,

בזכות כל מה שעשית,

ושתזכי

שיחזור לאיתנו לאורך ימים ושנים, אמן.

אמן.

בשורות טובות, כן.

שמיים. תן לבחור פה שוריה ראשונית.

אבינו מלכנו, אבינו מלכנו.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

בהקשר למה שהיהודי הנחמד הזה הוא הזכיר פה,

אני ברשות הרב

רציתי לשאול איזושהי שאלה

בהקשר לעניין.

ורק להקדים,

שבטח יש פה הרבה ציבור שחושבים שאולי אני אחד שבאתי לרגל, או אחד מהקבוצה של אלה שמתמרדים,

אז באמת רציתי להגיד לכולם שלא יבינו אותי לא נכון.

אני לא אחד שבא לקרוא מודעות או בתור אחד שמנסה לעשות ניתוח או לזלזל, או משהו כזה, לא בסתר ולא בגלוי.

אני בתור אחד שאוהב את הרב, ואני גדלתי על הרב,

וכל המשפחה שלי חזרה בתשובה

דרך שופר.

ואני יודע שהרב,

אני מאז הנקודה המרכזית שאצל הרב אני תמיד בתור ילד,

עד היום הזה,

עד אחרי שהתחתנתי וכן הלאה.

אני יודע שהנקודה המרכזית של הרב זה מידת האמת

והעקשנות

להעמיד את התורה על תילה,

אם זה בתקופות שלפני 30 שנה נגד

כל הפוליטיקאים וכל הציונים שהרב סבל ממרורות,

ובמשך כל התקופות, גם בתקופה הסוערת שהייתה לפני זה,

וכן הלאה תמיד,

איך להעמיד את האמת על תילה אך רק למען הכלל.

אז אני מדבר בתור אחד ש...

בתור אחד, איך אומרים, כתלמיד בפני הרב,

ותורה היא וללמוד אני צריך.

רציתי רק לשאול שאלה שטיפה הציקה לי לילדים.

אולי היה לי את האומץ לשאול אותה,

אבל היהודי הנחמד הזה שהוא ערער פה איזושהי נקודה נתן לי קצת את האומץ לשאול.

אני יודע שכולנו יודעים שהייתה תקופה לא קלה לפני שש שנים, שבע שנים,

שסבל הרבה במשך כל התקופה הזאת,

ועולם התשובה נפגע במשך כל התקופה הזאת,

ועד היום יש עדיין את ההתרסות האלה, לצערנו הרב,

שבעזרת השם ייעלמו ושם יהיה סייעתא דשמיא.

אני יודע,

רציתי רק לשאול,

באותה תקופה, עוד תקופות שאחרי,

האם זה היה מן הראוי שכל אותם אלה שדיברו כנגד

כבוד תורתו,

היה מן הראוי להזכיר את שמותם

או לכנות אותם בשמות

ולהזכיר את הדעות שלהם, ואז

להוריד אותם,

כמו מורי איסגו או רובי או כל השמות האלה.

נגיד שאם לא היה יותר עדיף שנזכיר,

הרב יגיד את דעתו ויוכיח את כל ההוכחות,

ואפילו יגיד את הדברים בתקיפות

ובצעקות ואפילו בגערות,

חד וחלק להעמיד את זה בצורה חד משמעית,

אבל כאילו בלי שמות.

טוב,

קודם כל אתה צריך לדעת שאני אף פעם לא קינאתי שמות,

רק אחרי שנתיים.

זאת אומרת, המתנתי עוד שנתיים בסבלנות,

והמשיכו להכפיש,

ואמרו בבתי מדרש,

ואמרו בבתי ספר,

ואמרו בתלמודי תורה שהבן אדם הזה הוא אפיקורוס והוא רשע,

והוא הקדיח תבשילות וכל מיני שמות וכינויים והכול,

ואני שתקתי שנתיים. עד ירושלים בהרצאה שנתתי שם,

אמרתי, מהיום אני לא שותק, אין הגנה לאף אחד יותר.

אבל לא השתמשתי בקללות שלהם,

בכל החרמות שלהם,

בתכסיסים שלהם,

בקריעת מודעות שלהם,

במניעת שיעורים שלהם. לא עשיתי.

הכנסתי אותם לפרופיל האמיתי, כמו שכתוב בשולחן ערוך סימן רמ״ג,

שכתוב, מי שאין בו ילד שמיים, אפילו שהוא תלמיד חכם, הרי הוא כקל שבציבור,

ואסור להחזיק מהם

כהוא זה.

חייבים להעמיד אותם במקומם. הם לא ראויים ליותר מזה.

זה חובה.

יותר מזה, באותו סימן כתוב בסוף,

שתלמיד חכם שהוא לא נוקם ולא נוטר, אינו תלמיד חכם.

זאת אומרת, היה מותר לי מהרגע הראשון לנקום ולנטור ולצאת נגדם בחרב פיפיות.

מה שהם אמרו עליי, פי שתיים עליהם, כי עליי אמרו חינם.

ואני לא אומר חינם,

אני אומר עם סיבה.

וחובתי לשמור על כבודי.

כבודי לא זה אני.

כבודי זה פירושו.

אם כבודי נפגע, לא באים אנשים.

לא באים אנשים, נמנע התורה.

אז זאת אומרת, זה כבוד התורה.

חובתי הייתה.

והתאפקתי מה שאף אחד לא.

ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

הייתי מן הנעלבים

ולא עולבים.

שומעים חרפתם

בעינם משיבים.

אבל הם ראו שכאילו יש פה אחד מסכן ומלל.

אין לו כוח להגיד.

סימן שאר צודקים, שתיקה כבודה.

אז הייתי חייב להכניס את האנשים לפרופורציה.

ולמרות שהסברתי למה הם טועים ומטעים,

בדרך של נימוס ודרך ארץ, תראה את כל ה... את כל... ראיתי, ראיתי. את כל התגובות שלי.

כולל בשעת הבחירות שיכולתי להרוויח אם הייתי חושף מיהם.

ידעתי מיהם ולא חשפתי.

למה?

לא רציתי להיבנות על חשבון זה.

מה שהשם יגזור, יגזור.

גזר ככה, אני מקבל באהבה.

אבל יש גבול.

כתוב שצריך לרומם ולנסה את האמת.

יש גם חובה להשפיל את כיתות השקר.

חובה להשפיל. לא רק אני, כל אדם,

כל שכן אני,

שבשעה שיוצאים כנגדי,

זכותי לגונן על שמי,

על מה שעושים לי שלא כדין.

והבאתי מקורות,

והבאתי ראיות,

והוכחתי.

לא עזר.

ועד היום הם ממשיכים.

כמו שאתה אומר.

אני ממשיך רק. וכמה דיברתי?

כהרף עין, כמו שאומרים. כמה אני דיברתי?

בכמה מקומות דיברתי והזכרתי?

כמה?

נגיד, כל אחד הזכרתי אותו עשר, עשרים פעם, אני מגזים בכוונה?

נגיד.

כמה הם?

עד עכשיו הם נותנים הוראות

לקרוא המודעות, לבטל, לא ללכת, לא זה.

עד עכשיו, בלי הפסקה.

בלי הפסקה.

זה חובה.

זה לא למה.

אי אפשר לעשות אחרת.

והתורה אומרת,

שם רשעים ירכב.

חייבים להרכיב

שמות של רשעים.

להרכיב. אתה יודע מה זה להרכיב?

נשאר השם, רק מרכיבים אותו.

למה נקראים שיקוצים וגילולים?

בשביל למאס אותם.

למה?

כדי שלא יחזיקו מהם.

אם יחזיקו מעבודה זרה,

כולם ילכו לעבוד.

אבל אם אתה קורא לזה שיקוצים,

בן אדם שומע מה זה שיקוצים,

אני הולך לשיקוצים, אני עובד שיקוצים,

אני עובד גילולים, מה זה גללים?

זאת אומרת,

צריך לקחת את השם ולהרכיב אותו.

זכר צדיק לברכה.

בשם רשעים ירכב.

וברור שם רשעים.

כי מי שעוקר תורה,

מי שמבטל תורה מישראל,

אפילו עוברים במהימן מקללים אותו.

זאת אומרת, אין להם מחילה לעולם, לעולם.

והרב עובדיה יוסף בעצמו פסק בפסק שלו שהם נקראים אפיקורסים.

זאת אומרת, אתה יכול להגיד עליהם מה שאתה רוצה.

הכל אתה יכול להגיד עליהם, לא אני, כל אחד.

ולא השתמשתי בכלים שמתירה לי הלכה.

רק בבין נון.

כדי שאני לא אהיה כמוהם.

אם אני אתנהג כמותם, אני בסופו של דבר אהיה כמוהם. לא רוצה.

אז לכן,

בעדינות.

למה התורה קרה לאדום אדום?

כי הוא אמר, מי לא אדום, האדום הזה.

אתה רואה שהתורה קורא לו אדום. לא יפה. למה היא מכנה לו שם?

למה היא מכנה לו שם?

מה, בגלל פעם אחת שהוא ראה איזה סיר ויש בו אדום?

אז התורה משנה את השם של עשיו, שהוא נולד עשוי,

והיא הופכת אותו לאדום?

כן, זה המהות שלו.

אם זה מה שמחזיק אותו, בשביל זה הוא מוכר את הבכורה,

בשביל זה הכל,

אז הוא אדום.

אותו דבר מורי עסגו.

אם אתה אומר,

כן,

יש לי עסגו,

הציעו לי עסגו, הציעו לי עסגו, אז מה השם שלך? מורי עסגו.

מי אמר לך?

אתה, המהות שלך זה כסף. אתה בשביל זה מוכר את הערכים שלך.

אתה יכול לצאת נגד אנשים.

אתה מהפך את הדעות. אתמול אמרת שהם לא בסדר.

פתאום היום הם בסדר כי הבטיחו לך איזה ביטן שתקבל.

קיבלת?

לא קיבלת.

מה יצא? הרווחת השם.

מורי עסקו. מי אמר לך?

אתה מבין?

וכל זה גם לא אמרתי לו מיד.

כל זה אמרתי לו. באותה תקופה הוא היה עם הרב, לא?

ודאי.

והוא,

שלחתי אליו אנשים.

אמר לו, שהוא יבוא אליי,

שהוא יבוא ככה, ויבוא בתנאים כאלה. פרסמתי את זה.

יבוא ככה, ויבוא ככה.

אתה עושה את הטעויות ואני עוד צריך לתקן אותן? אני עוד צריך להתנצל שאתה עושה טעויות?

אז לכן אמרתי מה שאמרתי.

ולא אמרתי את זה בביזיון או משהו.

נכון. ברמז. ברמז. מורי עסקו. לא כולם הבינו.

רק אלה שהיו צריכים להבין, הבינו.

הוא הלך ופרסם את זה. מישהו לא הלך לפרסם.

הרבה אנשים, אני לפעמים חוקץ אותם, רק הם מבינים.

אולי עוד שניים-שלושה מסביב,

שצריך שידעו.

ואני לא אומר ולא מפרסם את השמות. אתה יודע כמה יצאו נגדי?

בלי סוף.

ואני לקחתי כל אחד פרויקט, מה פתאום?

אבל אלה שמחבלים כרם על שם צבאות,

אלה שעוקרים תורה,

חייבים להגיד את המין שהם כאלה.

כאלה.

לא ראובן,

רובי,

לא יצחק,

עציג,

לא דוד, דודי.

זה דווקא שמות חיבה.

תודה רבה.

אני מודה לכם כבר מאוחר,

מאוחר, אבל מי שרוצה ברכה יבוא לפה, אני אברך.

אני אתן לכם גם ספרים בחינם וציציות וכיסוי ראש. תודה לכל המשתתפים. תודה.

רבי חנניהו בר-הגשיוא אומר, עושו הגדול שברכו לזרקות ישראל,

ופיכו חרבו לנו תורה ומשרות שנעמור אדונו וסלמה על סדגו,

יגדיל תורה ויעדיל. קדיש.