חולון - למי יש מידת הישרות?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

הערב הזה יהיה לרפואה שלמה, מהרה לחיים בן פנינה,

ורפואה לחן בת שמחה,

בין עילוי נשמת הוריי בחמים נוחתם עדן.

האלוהים עשה את האדם ישר בהמא ביקשו חשבונות רבים.

יש האם, האם, רעש, האם, האם.

רשי אומר,

אשר עשה הקדוש ברוך הוא את האדם ישר בהמא,

בהמא,

כשנזדווגה לאדם הראשון חווה אשתו ונעשו שניים,

הם נקראו המה.

ביקשו חשבונות רבים,

מזימות ומחשבות של חטא.

כך מובא במדרש, בקהלת

רבה שם.

ובכן,

אז האלוהים ברא את האדם הראשון ישר.

אבל מרגע שהייתה לו אישה,

והם הפכו להיות הם מה,

דהיינו שניים,

ביקשו חשבונות רבים.

עכשיו נבהר.

האדם הראשון היה ישר בתכלית.

מסוף העולם ועד סופו היה,

מן הארץ עד הרקיע היה,

קדושת גופו הייתה כקדושת בית המקדש.

דרגת כל הבריאה הייתה אז יותר גבוהה משל עכשיו,

והוא היה מוכן

לחיי נצח בגן עדן.

אבל כוח הרע היה נמצא בעולם

וזקוק היה לתיקון.

אם האדם הראשון היה עומד בניסיון

של פרי עץ הדעת,

שלא לאכול ממנו כפי שנצטווה,

היה זה התיקון,

ובזה הוא היה מגיע לתכלית שלו.

באותו זמן,

כוח הרע עמד חוץ ממנו.

לא היה מעורב

כוח הרע בכוחות נפשו כמו אצלנו.

אנחנו מורכבים מטוב ורע.

הוא היה טוב גמור,

והיה ישר.

היצר הרע,

הסמ״מ, היה בחוץ.

לכן הזהיר אותו הקדוש ברוך הוא לא לאכול מעץ הדעת

טוב ורע, שזה מעורב ביחד.

והניסיון היה קשה.

הניסיון היה קשה.

אומרים לך, מכל עץ הגן אכול טוחן,

ומעץ הדעת טוב ורע לא טוחן.

אז זאת אומרת,

הכול מותר, ואתם יודעים מה זה סקרנות.

למה זה לא?

הכול מותר זה לא, אז בשביל מה זה נמצא?

בקיצור, הניסיון היה קשה,

אבל האדם הראשון, עם הישרותו,

היה מסוגל לעמוד בו.

וכשלא עמד בו,

והוא לא תיקן את הרע

על ידי זה שלא נשמע לו.

חילק הקדוש ברוך הוא את הרע

לחלקים קטנים לאין שיעור,

והטיל על כל אחד מבאי עולם,

עד סוף כל הדורות,

חלק אחד ממנו לתקנו,

והוא היצר הרע של כל אחד ואחד.

זאת אומרת,

אדם הראשון היה צריך לתקן את הרע,

כיוון שהוא לא עמד בניסיון.

הקדוש ברוך הוא חילק את הרע לביליונים של ביליונים ביליונים ביליונים חלקיקים,

ונתן לכל אחד מבאי העולם

חלקיק קטן מתוך

כוח הרע הזה שהיה

לאדם הראשון,

והטיל על כל אחד מאיתנו לתקן את החלק שלו.

ואם כל אחד מתקן את שלו,

הוא מתקן

חלקיק מתוך אותו כוח רע

שהיה צריך לתקן אדם הראשון לבדו.

זאת אומרת, כל הרע שנמצא בכל הדורות, מהאדם הראשון עד עתר,

עסוקים כולם לתקן את הרע,

וכל זה היה מוטל רק על אדם הראשון לבדו לתקן.

אבל הם,

המה ביקשו חשבונות רבים,

חווה נתפתתה

והכשילה גם אותו,

ואז כל הישרות שהוא נברא בה התקלקלה.

נשאלת השאלה,

האם אין עוד ישרות בעולם מאז הקלקול הזה?

אז אם האדם הראשון התקלקל מישרותו שנברא ישר,

על ידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו,

אם הוא נתקלקל,

האם יש עדיין

אפשרות של ישרות בעולם הזה מאז הקלקול ההוא?

אז בואו נראה את דברי הרמב״ם.

הרמב״ם פוסק

בסוף ילקוט שמיטה ויובל,

ולא שבט לוי בלבד.

אלא כל איש ואיש מכל באי עולם

אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו,

ניבדל

לעמוד לפני השם לשרתו ולעובדו לדעת את השם.

שימו לב,

והלך ישר

כמו שעשהו האלוהים,

ופרק מעל צווארו

עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם,

הרי זה נתקדש קודש קודשים.

אז הרמב״ם אומר מפורש

שכל אחד מאיתנו נברא ישר

כמו האדם הראשון.

רק מה הוא מלמד אותנו?

אדם נברא ישר.

מה מעקם את הישרות?

בקשת החשבונות הרבים.

ומי ששומר על הישרות הטבעית

והוא מתמסר לעבודת השם,

הוא מגיע באמת למעלות העליונות.

הסבא מנובהרדוק בספר מדרגת האדם,

הוא מסביר את זה נפלא.

הוא אומר,

הפסוק אומר, הינצל כי צבי מיד.

צבי

מתהלך לו ופתאום הוא מבחין שהאריה החל לשעוט אליו.

אין לו הרבה סיכויים,

אז הוא מתחיל לרוץ לכיוון היער,

אבל יש לו מכשלה.

המכשלה שלו זה הקרניים,

כי ברגע שהוא ייכנס ליער

הוא יילפת בקרנותיו בעצים.

אז מה עושה הצבי?

ניגש לעץ הראשון,

משבר את קרניו,

ואז הוא יכול לרוץ ולדלג בתוך היער מבלי להתפס.

הינצל כצבי מיד.

זאת אומרת, לא להמתין ולעשות הכול

בשביל להינצל מיצר הרע.

אבל מה הבעיה?

הבעיה שאנשים אומרים קשה, זה קשה, קשה מאוד, קשה מאוד, יצר הרע זה קשה,

העולם מאוד מפתה,

העולם זה ג'ונגל גדול,

יש בו הרבה ניסיונות.

קשה.

אז קודם כל שנדע,

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו,

זה רק בשביל לשרת את האדם,

לא להפריע לו.

כל מה שיש בבריאה

זה כלים

לעבודת האדם,

להכרת האדם,

להעשרת האדם,

לפרנסת האדם,

הכול רק לטובתו.

מתי העולם מתחיל להפריע לאדם?

ברגע שהוא מצמיח לעצמו קרניים.

מה פירוש?

האלוקים עשה את האדם ישר.

זאת אומרת, אדם רואה נכוחה, רואה ברור, אין שום בעיה להבין את הכול.

אבל כשהוא מתחיל לעשות חשבונות,

והם מה?

ביקשו חשבונות רבים,

פה הוא מתחיל להסתבך עם העולם.

תראו את היחסים שלכם.

עם בני אדם

מאוד מורכבים.

למה מורכבים?

כי אתם לא הולכים לפי התורה 100%.

אם הייתם הולכים לפי התורה 100%,

אז אם הייתם רואים אדם שעושה דבר איסור,

הייתם מיד מוכיחים אותו.

למה? כי התורה אומרת,

הוכיח תוכיח את עמיתיך.

זאת אומרת, אתה מקיים מצווה.

חובה עליך להוכיח.

אם לא,

אתה נתפס בעוון.

אז אם היית נשאר ישר,

היית אומר לו. למה היית אומר לו? השם ציווה זה 1 ושתיים זה לטובתו.

אם אתה מעיר לו בשביל שהוא לא יעשה עבירה,

אתה מציל אותו מאסון.

אז מה לא טוב?

למה לא לעשות?

אבל מתחיל בן אדם עם חשבונות.

לא, לא נעים.

אם אני אגיד לו ככה, אז הוא ייפגע.

ואם הוא ייפגע,

אני צריך ממנו טובה אחר כך. ואם אני ארצה,

אז הוא יתרחק ממני.

הוא לא ייתן לי. אז אני אפסיד.

אז מה יצא לי מזה?

אז אני אשתוק, כאילו לא ראיתי.

וזה,

איך אני לא אלך לחתונה שלו?

אחר כך הוא לא יבוא לחתונה שלי.

והוא בעל השפעה. ואם הוא יגיד לאנשים אל תבואו, הוא בסונשיין לבד.

וכן הלאה.

וכל מיני חשבונות שאדם מחשבן לעצמו,

אם זה בעבודה,

אם זה שכנים,

אם זה פה, אם זה שם.

כל הזמן הוא מצמיח לו קרניים. קרניים הם מסתבך.

והכל נהיה נפתל.

אבל אם הוא היה ישר, כמו שאלוקים ברא אותו,

אז הוא היה אומר רק מה שהתורה אומרת.

היא מתירה, מתירה, אוסרת, אוסרת, מחייבת, מחייבת.

מה שהיא אומרת,

זה ישר.

אבל המה ביקשו חשבונות רבים.

לכן פוסק הרמב״ם, ונחזור על דבריו.

אתם חושבים שרק שבט לוי נבחר על ידי הקדוש ברוך הוא לשרת בקודש

ולהיות קודש קודשים?

לא.

אומר הרמב״ם, לא.

ולא שבט לוי בלבד,

אלא כל איש ואיש

מכל באי עולם

אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו.

להיבדל.

נכון, אתה עלול להיות נפדל מאחרים, כן? להיבדל.

לעמוד לפני השם לשרתו. כל מה שאתה עושה בעולם,

אני נבראתי לשרת את הבורא, זה הכול.

לא מעניין אותי כל החשבונות האחרים.

להיבדל. לעמוד לפני השם לשרתו ולעובדו לדעת את השם.

והלך ישר,

כמו שעשהו האלוהים.

אבל איך אפשר ללכת ישר?

בזה שהוא פרק מעל צווארו על החשבונות

הרבים אשר ביקשו בני אדם.

אדם כזה שיעשה כך?

הרי זה נתקדש קודש קודשים,

והקדוש ברוך הוא מבטיח לפרנס אותו כמו את כל שבט לוי.

לא צריך לדאוג לשום דבר.

הכול יבוא מאת השם עד אליו.

אז מלמד אותנו הרמב״ם כי כל אדם נברא ישר,

ורק בקשת החשבונות הרבים מעקמת את הישרות.

ומי ששומר על ישרותו הטבעית

ומתמסר לעבודת השם, מגיע באמת למעלות העליונות.

עוד דבר אחד נאמר באדם הראשון,

על אדם הראשון ועל צאצאיו.

נאמר, לפיכך נברא אדם יחידי.

למה הקדוש ברוך הוא לא ברא מיליארד בני אדם ברגע הראשון? יש לו בעיה? אין לו בעיה.

אם הוא ברא את הכוכבים מכל צבאותיהם,

ויש ביליונים של ביליונים של כוכבים, במרחק ביליונים ביליונים שנות אור,

מה הבעיה שלו להעמיד מיליארד בני אדם?

מה הבעיה?

אבל הוא ברא אדם אחד יחידי.

למה?

למה נברא אדם יחידי?

ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל,

מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא,

כי כל העולם כולו על כל תוכנו נברא בשביל אדם אחד.

אם אתה מאבד את האדם האחד,

איבדת עולם שלם. למה? כי כל העולם נברא לצורך זה.

ואם אתה מאבד את האדם, איבדת את העולם.

אין צורך בעולם, כי כל העולם נברא לצורך האדם.

אז כל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא. למה מישראל דווקא?

כי כל העולם נברא בשביל ישראל.

גם אדם הראשון

הוא לא התכלית,

אלא ישראל.

ותכף נראה זאת.

וכל המקיים נפש אחת מישראל,

מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא.

אם אתה גרמת לאיבוד נפש אחת מישראל בשמיים, מחשיבים שאתה איבדת עולם מלא.

אם קיימת נפש אחת מישראל, מחשיבים בשמיים שאתה קיימת עולם מלא.

עכשיו, אדם נברא יחידי.

אמרנו, אדם הראשון נברא ישר.

האם נותרה ישרות בעולם?

אמרנו כן.

כל אדם גם כן נברא ישר.

אדם הראשון נברא יחידי.

האם רק הוא נברא יחידי?

לא.

היחידות של אדם הראשון לא נעבדה עם ריבוי בני אדם.

עדיין כל אחד מאיתנו,

וכל אחת מאיתנו,

מבני האדם,

הוא יחידי כמו האדם הראשון.

כל אחד זה עולם

מלא כמו האדם הראשון.

זה שנמצאים מיליארדים

לא פוגע כלל ביחידותו של כל אחד מהם.

אתם יודעים שכל בן אדם יש לו טביעות אצבע שונות מכל בני אדם בכל העולם,

בכל הזמנים.

כי כל בן אדם נברא יחידי.

אין דומה לו, לא היה ולא יהיה.

המשנה ממשיכה

להגיד גדלותו של הקדוש ברוך הוא.

אדם

תובע כמה מטבעות בחותם אחד,

וכולן דומים זה לזה.

אתם יודעים איך עושים מטבעות?

מטביעים.

מטבע,

ועוד אחד ועוד אחד מיליונים של מטבעות יוצאים בשטנץ.

כולם זהים.

אבל הקדוש ברוך הוא טבע על אדם

בחותמו של אדם הראשון,

ואין אחד מהם דומה לחברו.

כולנו דומים

לאדם הראשון.

אבל אף אחד,

אף אחד הוא לא כמו השני.

למרות שאנחנו בטבע של אדם הראשון,

אבל לא כמו אדם שמייצר מטבע,

אז כל המטבעות זהים,

אלא הוא טבע

את טבעו של אדם הראשון,

וכל בני האדם שיצאו מצאצאיו, כולם שונים לגמרי, לחלוטין.

כל אחד יחיד בפני עצמו.

כל אדם הוא בריאה חד פעמית.

ואדם צריך לדעת שאני, עם כוחותיי ותכונותיי,

הפרצוף שלי בסגולות נפשי

יחיד בעולם.

בין כל החיים שחיים עכשיו,

אין אף אחד כמוני.

בדורות שעברו לא היה כמוני,

ועד סוף כל הדורות לא יהיה כמוני כמוכם.

אין בעולם.

ולמה זה?

מכאן אנחנו מסיקים מסקנה

שהקדוש ברוך הוא שלח כל אחד מאיתנו לעולם

בשליחות מיוחדת,

ששום אדם אחר

לא יכול למלות אותה,

רק אני,

רק אתה,

רק את.

עלינו לדעת זאת, שהיחידות והישרות

יש לנו כמו האדם הראשון.

ואם נהיה ישרים, כמו שברא אותנו האלוקים,

ואם לא נבקש חשבונות רבים

שהם גורמים לאבד את הישרות,

אז נמלא את הייעוד שלנו שההשגחה הטילה על הייחודיות שלנו,

ונוכל בסוף

להשיב אמרים אמת לשולחינו.

הרי בסוף אנחנו יוצאים מכאן

ונצטרך לחנות למי ששלח אותנו

אמרים אמת,

לומר לו, כן, עשינו אמת כל מה שרצית, מה שביקשת,

לא חיסרנו דבר,

כי כל אחד יש לו שליחות, הוא צריך לקיים אותה.

אדם הראשון

לא תיקן את העולם,

ישרותו לא עמדה ל...

מי היה הראשון שהתחיל לתקן?

נאמר פה קודם, זה היה אברהם אבינו, עליו השלום.

קצת להכיר אותו.

אברהם אבינו היה אבי האומה.

הוא שהכיר תחילה בבורא עולם.

הוא שהפיץ את אמונת השם בעולם.

הוא שהלך נגד כל התיאוריות הכפרניות שרווחו.

הוא שדבק בשם.

קראו לו אברהם העברי.

כל העולם היה מעבר אחד,

והוא מן העבר השני.

שום דבר לא הזיז אותו מאמונתו.

הוא נתנסה בעשרה ניסיונות קשים,

בכולם הוא עמד.

הוא שהניח את היסוד לעם ישראל,

והוא שהוריש לנו להיות דבקים בקדוש ברוך הוא בתורתו,

עד כדי מסירות נפש.

אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם,

אילולא אתה לא בראתי שמיים וארץ,

אילולא אתה לא בראתי גלגל חמה,

אילולא אתה לא בראתי את הירח.

מדרש רבה, מ״ח״.

הפסוק אומר, אלה תולדות השמיים והארץ בהיבה רעם.

אותיות באברהם.

כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם,

העולם לא היה יציב.

אמר לו הקדוש ברוך הוא לעולם, מה לך אינך יציב?

אמר ריבונו של עולם,

אינני יכול לעמוד כי אין לי יסוד על מה להתקיים.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

עתיד אני להעמיד בך צדיק

שהוא אברהם או אבי,

ומייד התייצב העולם.

צדיק יסוד העולם.

זוהר חלק א', עין ב' עמוד ב'.

ואם כן,

נשאלת השאלה, מדוע לא ברא הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו בתחילת הבריאה?

קודם לאדם הראשון.

אמר רבי לוי,

ראוי היה אברהם להיברות קודם לאדם הראשון.

אלא שאמר הקדוש ברוך הוא,

אם עברה את אברהם תחילה ולאחריו את האדם,

שמא יקלקל האדם ויחטא,

ואין מי שיבוא לתקן אחריו.

אז זאת אומרת, הריני בורא את האדם תחילה,

שאם יקלקל יבוא אברהם ויתקן.

זאת אומרת, אם היה בורא תחילה את אברהם,

יכול להיות שאברהם היה מקלקל חלילה כמו האדם הראשון,

ואז מי יתקן?

לא היה מי שיתקן.

מי שהיה מסוגל לתקן זה רק אברהם אבינו. לכן עדיף שאדם ייוולד ראשון,

לא ייוולד, ייברר ראשון,

ואם הוא יחטא,

אז יהיה מי שיתקן אברהם אבינו.

רואים שהתיקון יותר חשוב מעצם הבריאה של אדם הראשון.

אמר רבי אבא, בנוהג שבעולם אדם הבונה בניין

יש לו קורה חזקה במיוחד.

היכן הוא מעמיד אותה?

באמצע הטרקלין,

כדי שתהיה תומכת בקורות שלפניה ובקורות שלאחריה.

כך,

למה ברא הקדוש ברוך הוא את אברהם באמצע הדורות?

הוא נברא בדור העשרים.

למה?

כדי שיתמוך בדורות שלפניו

ובדורות שאחריו,

כמו קורה אמצעית שיש בבניינים.

כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם עברו עשרים דורות שלא היה בהם תועלת,

ולא עמד מהם צדיק שיפרסם את השם בעולם. היו צדיקים,

אבל לא שיפרסמו את השם בעולם.

לאחר עשרים דור

צפה הקדוש ברוך הוא באברהם שהיה נתון בארץ בבל.

אמר הקדוש ברוך הוא, האם יש בו כוח

לפרסם את שמי בעולם?

כיוון

שהשליכו אותו לכבשן האש,

והוא קידש את שם השם ועמד בניסיון,

מייד קרב אותו הקדוש ברוך הוא לארץ ישראל.

ואז בנה לו אברהם פונדק,

והיה זן עוברים ושבים,

והיה מכניס את הבריות תחת כנפי השכינה,

והודיע את כבודו של הקדוש ברוך הוא בעולם,

ומסר נפשו לכבוד הקדוש ברוך הוא,

עשרה דורות מנוח ועד אברהם,

להודיע כמה ערך אפיים לפניו,

שכל הדורות היו באים ומכעיסים

עד שבא אברהם וקיבל שכר כולם.

רואים מפה דבר מדהים?

דורות שלמים היו צריכים לקבל סיעתא דשמיא מהקדוש ברוך הוא לאין שיעור,

כל אחד ואחד,

אבל הם לא פנו אל השם,

הם יצאו נגד השם,

היו מכעיסים.

אז כל עשייתא דשמיא של כולם התנקזה,

התנקזה אל אדם אחד,

אל אברהם, הוא קיבל שכר

של כולם.

וכל העולם קיים בזכותו של אברהם אבינו.

אז בואו נראה איך הוא התפתח,

איך התפתח אברהם אבינו.

הרמב״ם,

בתחילת הלקות עבודה זרה,

מספר לנו את כל הסיפור, מה היה.

וזה לשונו.

כיוון שנגמל איתן זה,

נגמל

משתיית החלב מאימא שלו,

כיוון שנגמל איתן זה, אברהם נקרא איתן,

התחיל לשוטט בדעתו, והוא קטן,

והתחיל לחשוב ביום ובלילה.

והיה טמאה.

איך אפשר

שהיה הגלגל הזה נוהג תמיד

ולא יהיה לו מנהיג?

ומי יסבב אותו?

איך זה יכול להיות כל הזמן? הוא רואה זריחה, שקיעה,

רואה ירח, עולה, יורד,

ועוד פעם, מה הולך פה?

מי עושה את זה? מי עומד מאחורי זה? מי מניע את זה?

כי אי אפשר שיסבב את עצמו.

ולא היה לו מלמד,

ולא מודיע דבר,

אלא מושקע באור כסדים בין עובדי כוכבים הטיפשיים.

אביו ואימו

וכל העם

עובדים עבודת כוכבים ומזלות,

והוא עובד עמהם.

אבל ליבו משוטט.

עד שהשיג את דרך האמת,

והבין קו הצדק בתבונתו הנכונה,

וידע שיש שם אלוה אחד,

הוא מנהיג הגלגל,

והוא ברא את הכול,

ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו,

וידע שכל העולם טועים.

בטח שמעתם מדי פעם, אז מה, כל העולם טועים?

כן,

אפשר שכל העולם טועים.

ואברהם לא פחד מהשאלה הזאת, אז מה, כל העולם טועים?

כן,

כל העולם טועים.

ודבר שגרם להם לטעות,

זה שעובדים את הכוכבים בתצורות,

עד שאבדה האמת מדעתם.

איך זה קרה?

בהתחלה כולם ידעו שיש אלוקים. לא היה אחד שלא ידע, כי האדם הראשון יציר כפיו.

חווה יציר כפיו.

הילדים שלהם,

קין, אבל ושת,

מדי יודעים שהם ברואים ממי? מהאדם הראשון.

ממחווה.

כמה זמן חי האדם הראשון? 930 שנה.

כל הצאצאים ידעו

שהוא יציר כפיו של בורא עולם.

נמך,

אבא של נוח,

דיבר עם האדם הראשון.

אז הוא מספר לנוח.

אומר לו לנוח,

אני דיברתי. אבא שלי דיבר עם האדם הראשון, יציר כפיו,

ונוח דיבר עם אברהם.

זאת אומרת, דור שלישי

יודע שסבא של סבא שלו דיבר עם האדם הראשון.

כל העולם ידע.

אבל מה?

היה קשה להם לעבוד את מי שלא רואים.

אז כיוון שהם ראו את השמש,

שזה שמש של הקדוש ברוך הוא,

וכיוון שכמו שחולקים כבוד לשר

של המלך,

אז הם אמרו, אנחנו נשתחווה

בפני השר,

בפני השמש של המלך.

כמובן שידעו שזה רק בשביל לכבד את המלך.

אבל ברבות הדורות

נשתכח

ורק ידעו שמשתחווים לשמש ולירח.

אבל שכחו שיש בעליהם את המלך.

ואז עבדו עבודה זרה נטו,

בלי לדעת שיש אלוקים למעלה.

אברהם בא,

אחרי כ-2,000 שנה, ב-1948 לבריאה,

ואברהם אבינו בא והתחיל לגלות לכולם,

הלו, הלו,

שכחתם את מי שעומד מאחורי כל זה?

ואז התחיל לפרסם את השם בעולם.

כל העולם היו טועים,

והוא היחידי,

היחידי בעולם שמפרסם את שמו של הקדוש ברוך הוא.

ממשיך הרמב״ם ואומר, ובן 40 שנה הכיר אברהם את בוראו,

וכיוון שהכיר וידע,

התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים

ולערוך דין עימם,

ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה.

הוא לא הסתפק בזה,

ושיבר את הצלמים,

והתחיל להודיע לעם

שאין ראוי לעבוד אלא לאלוהו העולם,

ולא ראוי להשתחוות

ולהקריב

ולנסח.

כל זה בשביל מה?

כדי שיכירוהו הברואים הבאים.

אז זאת אומרת,

ברגע שהכיר

וידע,

התחיל להשיב תשובות,

זאת אומרת, היה מאסף אנשים,

ונותן להם, כמו שאומרים בראש,

וכששאלו אותו שאלות, היה משיב להם תשובות,

ועורך איתם דין

ואומר להם, אתם לא הולכים בדרך האמת, ומשכנע אותם.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים לנו שתי דעות

בין כמה היה אברהם אבינו כשהכיר את בוראו.

הפסוק אומר,

עקב אשר שמע אברהם בקולי.

רבי יוחנן ורבי חנינה אמרין,

בין ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו.

ריש לקיש אמר,

בין שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו.

מנין?

עקב

שמע אשר שמע אברהם בקולי.

מה הפירוש?

עקב הוא שמע.

כמה זה עקב?

172. כמה הוא חי?

175. אז כמה הוא לא הכיר?

שלוש שנים.

ומשלוש שנים

הוא שמע כבר בקול השם, כבר הכיר אותו.

אז ריש לקיש אומר, בן שלוש שנים.

אבל רבי יוחנן ורבי חנינה אומרים, בן ארבעים ושמונה שנה הכיר.

הרמב״ם

מביא כאן את שתי הדעות לפונדק אחד, ואומר שאין ביניהם מחלוקת.

תקשיבו טוב מה כתוב פה.

מה הוא אומר?

דבר שנתחדש לקדוש העליון הזה, הרמב״ם, זיכרונו לחיי העולם הבא, כשהוא אומר כך.

כשאברהם אבינו עליו השלום ידע

שיש שם אלוה,

זה היה כבן שלוש.

וכאשר הכיר את בוראו, היה בן ארבעים.

יש הבדל בין ידע

לבין הכיר.

מה ההבדל

בין הידיעה שיש שם אלוה לבין להכיר את הבורא?

בין שלוש ידע,

בין ארבעים הכיר. מה ההבדל?

ידיעה זה בשכל,

הכרה זה בלב.

וההבדל הוא גדול מאוד מאוד מאוד,

כמו שאנחנו מצווים.

וידעת היום,

והשבות אל לבביך.

זה לא מספיק מה שאתה משיג בשכל, מבין.

אם אתה לא מפנים,

זה הופך להיות אצלך מוחלט,

זה עדיין לא אומר שאתה יודע גם.

כי אם אדם יודע שיש באיזה מאכל סם

רועל

הוא יודע, הוא אומר, כן, כן, אני יודע. הוא יאכל.

זה אומר שיש לו הכרה שזה רעל ממית?

אז איך אתה אוכל?

יודע זה לא מספיק.

צריך להפנים ולהכיר הכרה בתוך הלב.

נמרוד

היה גיבור צייד לפני השם.

חכמים אומרים,

שהיה יודע ריבונו, הוא מתכוון למרוד בו.

הנה עוד אחת שהיה יודע את השם.

אבל מה הוא היה מתכוון?

למרוד בו.

גם על אנשי סדום

כתוב שהיו רעים מחטאים לשם מאוד.

חכמים, זיכרונם לברכה, אמרו, יודעים, ריבונם,

ומתכוונים למרוד בו.

אם הם יודעים כבר שיש להם ריבון,

איך מתכוונים דווקא למרוד בו?

אבל יש בזה מהלך עמוק.

הידיעה שיש אלוקים

מחייבת את האדם,

כי מעתה הוא לא יכול להתנהג עוד בשרירות ליבו,

וככל העולה על רוחו.

אם יש אלוקים,

איך אתה יכול לעשות נגד?

אבל כוחות הגוף והנפש

מתמרדים נגד הידיעה השכלית הזו שיש אלוקים.

אתם שומעים הרבה טיפשים שאומרים,

בטח שאני מאמין באלוקים.

לא הבנתי, אז למה אתה מחלל שבת?

די, נו, תהיה רציני. אתה חושב שאכפת לקדוש ברוך הוא? אני מדליק גפרור,

אני לא מדליק גפרור.

מה אכפת לו אם אני בורר או לא בורר, סוחט או לא סוחט? בחייאת דינאג, מה אתה מבלבל את המוח?

אל תכניס אותו לקטנות כאלה.

לא הבנתי.

אתה יודע שיש בורא,

ואתה מחליט בשבילו מה כן כדאי לו, מה לא כדאי לו, מה אכפת לו, מה לא אכפת לו, מה הוא עושה, מה הוא לא עושה.

לא הבנתי. מאיפה הבאת את זה?

כי אתה מתכוון למרוד בו.

כוחות הנפש והגוף שלך רוצים ללכת לים,

לבריכה, לרקוד,

לנסוע וכו'.

כוחות הגוף רוצים את שלהם.

אז מה אתה מוצא עצה?

אתה אומר, מה, הקדוש ברוך הוא עד כדי כך, הוא כזה פדן,

דואג לכל דבר וזה.

הגזמתם, אתם קיצוניים.

אבל מרטן בלולו,

אנחנו לא הבאנו את התורה, הוא הביא אותה.

אנחנו לא כתבנו אותה. אין אדם שיכול לכתוב תורה כזאת,

שמקיפה את כל אורחות החיים

מההתחלה שקיבלנו בהר סיני עד אחרית הדורות,

על הכל היא עונה, על הכל לתשובות.

לא הבנתי.

אז למי נתן הקדוש ברוך הוא את התורה? למשה רבנו. ומה הוא אמר לו? שכן, הוא מדקדק בזה ואכפת לו מכל פרט ופרט.

אבל כוחות הגוף והנפש מתמרדים נגד הידיעה השכלית

שיש אלוקים,

כי הכוחות רוצים דווקא למלות את תאוותם בלי הגבלה.

אל תגביל אותי.

אל תגביל אותי.

יש הרבה דברים שאנשים עושים,

יש דברים מטמיעים. זה הם לא עושים.

למה אתה לא עושה? אם זה אתה עושה, למה זה אתה לא עושה?

לא, זה כבר מוגזם.

מי הגזים?

מי שציווה את זה, ציווה את זה.

התורה לא שלי ולא של אף רב ולא של אף יהודי,

התורה היא של הקדוש ברוך הוא.

תחשוב שאין אף אחד,

וקיבלת את התורה.

היא מדברת אליך בדיוק כמוני.

אין חריגים.

אז למה אתה עושה זה וזה לא?

כי בן אדם רוצה למלות את תאוותיו.

מה לכם יותר מדור המדבר,

שיצאו ממצרים,

אחרי שראו עשר מכות וניצלו ונקרע להם הים,

וראו ניסים ומופתים שנעשו להם,

ודווקא להם

מבסוף עשו עגל.

למה הם עשו עגל?

כי הם לא ראו שבו שירד. נו, אז מה?

אז הזדמנות לעשות עגל?

למה?

אמרו חכמים,

הם רצו להתיר לעצמם עריות.

אבל מה עריות זה אסור?

יהרג ולא יעבור.

אבל אם הם יעשו עגל,

אז אני כופר.

אם אני כופר, אני יכול לעשות מה שאני רוצה.

אני כופר.

מה אתה אומר לי ברכת המזון או זה? אני עובר על הכל. מה אתה מבלבל את המוח?

זאת אומרת,

יכול בן אדם להתפרץ אצלו המרידה ולמרוד בכל.

אתם רואים שלפעמים אנשים יורדים, אתה רואה אחד דתי,

תקופה מסוימת היה דתי, פתאום אתה רואה אותו השתנה, נהייה.

מה זה?

מה קרה לך?

עזב אותך, בחייאת, עזב אותך.

איך בן אדם ככה?

התהפך לגמרי. מה קרה?

תמיד,

תמיד,

הכוחות הפנימיים רוצים לפרוץ, רוצים למרוד.

הידיעה היא לא מספיקה.

אם אין לך הכרה בתוך הלב שזה אין, אין מה לעשות.

אין. יש בורא...

צריכים לשמוע, זהו.

אם אין לך את זה בפנים,

אתה בכל רגע יכול להיות כמו נמרוד

וכמו סדום ועמורה,

בדיוק אותו דבר.

עד שאתה לא תגיע להכרה. לכן נאמר,

מי ידעת היום, לא מספיק,

מה שבות אל לבביך,

כי אדוני הוא האלוהים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת.

אין עוד.

אם לא תגיע להכרה כזאת,

אין לך הבטחה שאתה תחזיק מעמד עד הסוף. אין הבטחה.

מה עושים בשביל להחזיר

לעצמנו את החופש?

ללכת בשרירות לב? מה יעשו כדי להחזיר לעצמם

ללכת בחופש, בשרירות לב?

מה הם יעשו, אלה שלא רוצים ללכת דרך השם?

הם מתכוונים למרוד באלוהים עצמו.

עצם ידיעת הריבון

גורמת להם להתמרד נגדו.

כמו הטיפשים שואלים,

איפה היה הקדוש ברוך הוא בשואה?

לא הבנתי, יש או אין?

לפי השאלה, יש.

אתה רק שואל איפה הוא היה.

אז מה אתה מתכוון בשאלה? למרוד בו.

אה?

אם אין,

אז מה אתה שואל עליו? על מי אתה שואל?

גרמנים, הרגו יהודים. מה אתה שואל?

אה, אבל אתה יודע שיש.

רק אתה רוצה למרוד בו.

לכן אתה שואל איפה הוא היה. הוא היה באותו מקום,

הוא עשה את החשבון של הדורות, הוא יודע בדיוק.

כמו שהוא ידע מה לעשות במבול,

הוא ידע מה לעשות בשואה,

הוא יודע לעשות במלחמות,

הוא יודע לעשות בשלום,

הוא יודע לעשות בגלויות,

הוא יודע לעשות הכול, הוא יודע.

ומי שעושה באמת זה אנחנו ולא הוא.

אנחנו הגורמים לעצמנו, לא הוא.

הוא

ברא את הדם הראשון ישר בגן עדן,

יש יותר טוב מזה?

לא שם אותו במדבר ואמר, אם תהיה ילד טוב אני אכניס אותך לגן העדן.

ישר ברא אותו בגן העדן,

ואמר לו רק דבר אחד,

אל תאכל מהעץ הזה,

תאכל מכל העצים, מיליארדים עצים, תאכל, תשתה, הכל.

זה לא.

ולא עמד בזה.

לא עמד בזה באחד.

אז הוא גירש אותו.

אתה לא ראוי לגן עדן.

עכשיו אתה רוצה לחזור לגן עדן?

תתחיל לעבוד קשה.

אני הבאתי אותך בפינוק.

סידרתי לך את הכל.

נתתי לך מלאכים.

צולים לך בשר.

משקים אותך יין.

פינקתי אותך.

מה עשית?

שעה אחת לא הצלחת להחזיק מעמד.

מאז עד עכשיו כולנו מיליארדים, ביליונים,

מנסים לתקן את הקלקול

של השעה הראשונה,

שנכשל אדם הראשון, פעם אחת בלבד.

אתם שומעים?

עכשיו בואו תקשיבו טוב-טוב.

מי זה שמכיר את הבורא?

מי שמכיר בלב.

ידיעה שכלית היא חודרת לתוך הרגשות,

מקיפה את כוחות הנפש,

שכולם מסכימים להכרה ומקבלים אותה ברצון.

אם הגעת למצב כזה,

אתה לא תמרוד בשם אף פעם.

אם הידיעה השכלית

חודרת לתוך הרגשות,

מקיפה את כל הכוחות של הנפש,

וכולם מסכימים להכרה ומקבלים אותה ברצון, אז אין כוח שיתנגד.

לא ייתכן למרוד בשם.

וזה כבר לא הכרה סתמית שאתה מודה שיש אלוקים,

אלא היא פרטית מאוד.

אתה מכיר את הבורא,

ויש לך כבר יחס אישי בינך לבינו.

זוהי הכרה שלמה שמשנה את כל החיים של האדם.

בואו תראו,

מצאנו כמה פעמים שחכמים, זיכרונם לברכה,

מדברים על מכיר את בוראו,

ותמיד הם מוסיפים איזה דבר.

אנחנו קוראים קריאת שמע ואומרים,

והיו הדברים האלה על לבביך.

למה אומרים, והיו הדברים האלה,

איזה דברים?

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מועדיך,

והיו הדברים האלה אשר הונחים בצמבך היום וכולם.

למה נאמר, והיו הדברים האלה?

למה?

לפי שאנחנו אומרים, ואהבת את השם אלוקיך,

אני לא יודע איך אוהבים את השם.

איך אוהבים את השם?

מישהו יכול להגיד לי איך אוהבים את השם?

כתוב ואהבת את השם. איך אני אוהב אותו? מחבק אותו?

מה? שולח? נשיקות?

מה?

איך ואהבת?

תלמוד לומר.

והיו הדברים האלה על לבביך,

שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה עולם

ומתדבק בדרכיו.

זאת אומרת,

אנחנו צריכים לאהוב את השם בכל הלב, בכל לבביך, שני לבבות.

יש שני יצרים, יצר טוב ויצר רע. עם שניהם אנחנו צריכים לאהוב את הבורא,

ולעוות את הבורא בשני היצרים.

ובכל נפשך,

זה אפילו אם הוא לוקח לך את הנפש,

אתה צריך לאהוב אותו גם בשעה שהוא לוקח לך את הנפש.

לא בשעה שיש לך איסורים, זה פשוט. איסורים זה בא לתקן אותך,

זה בא לעזור לך למרק את העוונות.

אלא בכל נפשך אפילו לוקח לך את הנפש.

ובכל מאודיך,

בכל מה שהוא מאוד אצלך,

כגון הממון,

גם צריך לאהוב את השם בכל הממון,

וגם בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, אתה צריך למדוד לו אותו דבר.

נו,

אז אם יהיו הדברים האלה על לבביך,

אז אתה תוכל לקיים באהבת.

מה יוצא לנו?

שהמכיר את בוראו באמת,

מכיר גם את דרכי חסדו של הקדוש ברוך הוא ומתדבק בהם.

תקשיבו טוב, יהודים, הכרה שאין עימה קניין מידות טובות

אינה אלא דמיון,

מה הפירוש?

אם לא נתקן את המידות שלנו שיהיו טובות ומפולסות לפי מה שכתוב בספרים הקדושים,

המידות יבעטו יום אחד וייתנו לך למרוד ולכפור.

אז גם אם אתה מכיר את הבורא ולא תיקנת את המידות,

תדע לך שאין לך הבטחה.

הכרה שאין עימה קניין מידות טובות אינה אלא דמיון.

לכן, כך הכיר אברהם אבינו את הקדוש ברוך הוא,

והפך להיות איש החסד מספר אחת בעולם.

הוא עמוד החסד בעולם.

וכיוון שהכיר וידע,

התחיל להשיב תשובות לפני דורו.

והיה פה חידוש גדול,

כי גודלו של הקדוש ברוך הוא זה מידת טובו.

והקדוש ברוך הוא,

עד כמה שהוא מגביהי לשבת,

הוא גם משפיל לי לראות.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא גבוה מעל גבוה,

ולמרות כל זאת הוא משפיל כביכול את עצמו למטה, למטה, לראות בשמיים ובארץ.

וכל התכלית של ההשגחה

שהשם משגיח פה בנו

וכל הנהגתו זה בגלל שהוא מקימי מעפר דל,

מאשפות ירים אביון,

להושיבי עם נדיבי עמו.

כל זה כדי לרומם את האדם,

לגדל את האדם

ברוב חסדו.

זה רצונו של הקדוש ברוך הוא,

שאנחנו נפנה אליו בעניינים הכי הכי קטנים,

והוא יושיע אותנו.

דברים הכי קטנים,

אתה יכול להגיד, ריבונו של עולם,

ריבונו של עולם, איפה אני מוצא פה גברור?

והוא ימציא לך גברור?

אולי מצאת.

אפילו בדברים הקטנים,

הקטנים, הוא אומר כזה, תפנה אליי,

תפנה אליי,

אני רוצה להושיע אותך.

וזוהי התשובה החותכת

לעובדי העבודה הזרה, שהם אמרו, מה, הקדוש ברוך הוא כזה גדול, מה, הוא מתעסק עם הקטנים? מי רואה אתכם בכלל? אתם פחות מנמלים, מה אתם?

הוא יתעסק איתכם?

זו הטעות, השם רוצה,

הוא משפיל לי לראות

כדי להקים אותי מעפר דל,

מאשפות,

וירים אביון,

להושיבים עם נדיבים עם נדיבי עמות.

ורק קדוש עליון ועובד...

השם גדול כהרמב״ם

יכול היה לעמוד על דרכו של אברהם אבינו עליו השלום.

ומה הוא אמר למסקנה?

תקשיבו טוב מה אמר הרמב״ם.

היה גם אברהם אבינו צריך ארבעים שנה

כדי להשיב את הידיעה השכלית

אל הלב.

אתם חושבים זה קל? כשאדם

שומע משהו זה כבר מתיישב לו בלב והוא הופך להיות בן אדם?

אני מבטיח לכם, אף אחד מפה לא יצא ויהפוך להיות אברהם אבינו.

ואף אחד מכם לא יצא מפה ויעשה מה שאני אמרתי.

אף אחד.

אפילו שחלק מכם

יוכלו לחזור על חלק מהדברים שאמרתי או על הפרינציפ.

למה?

כי להפנים את הדברים שהם יהפכו להיות הכרה ממש

זה לא פשוט.

כי אם לאברהם אבינו לקח ארבעים שנה,

ארבעים שנה,

בשביל שתהיה לו הכרה

כדי להשיב את הידיעה השכלית אל הלב,

כדי להפוך את הידיעה שיש שם אלוקים להכרת הבורא.

ארבעים שנה מידיעת השכל

עד הקליטה בלב.

איי איי איי, אז מה נעשה אנחנו עכשיו אחרי ששמענו את זה?

ואנחנו כבר מצווים מה שהוא לא ידע קודם.

אנחנו מצווים מה שאמרתי קודם, וידעת היום,

והשבות אל לבביך מיד.

חייבים מיד כל ידיעה להשיב אל הלב,

אחרת מה עשית?

אז איך מצא אברהם אבינו עליו השלום את הדרך מהשכל אל הלב?

חכמים אמרו המרחק.

המרחק מהלב

עד לשכל חצי אמה.

שלושים סנטים.

אבל זה לא המרחק. המרחק הוא יותר רחוק ממזרח למערב.

כי מפה לפה זה קטן, במהירות אפשר להוריד, נכון? אבל לא, לא מצליחים.

לא מצליחים.

לא מצליחים. בן אדם שומע, מסכים.

וואללה, אתה צודק.

תאמין לי, אתה צודק.

נו, אז למה אתה לא עושה?

תראה, זה לא קל, זה לא פשוט.

מה לא קל, מה לא פשוט?

מה לא קל, מה לא פשוט? פשוט, הכי פשוט.

אני לא מבין.

אם היו אומרים לך שעכשיו, אם רצים למפעל הפיס,

מקבלים 5,000 דולר, כולם מחלקים, אף אחד לא נשאר פה רגע.

למה זה פשוט?

ואתה לא יודע אפילו איפה מפעל הפיס.

אתה קודם כל רץ.

בדרך אתה תשאל, אבל קודם כל רצים, שלא ייגמר הכסף.

אבל בעניינים רוחניים,

להבין, מבינים,

אבל להפנים,

לא.

איך הבין אברהם אבינו שיש עניין של השבה אל הלב?

הרבה פילוסופים הגיעו לידיעה שיש אלוקים,

אבל אף אחד לא מצא את השביל המוביל מהשכל אל הלב.

אריסטו,

החכם שבאומות העולם, אריסטו,

שהרמב״ם בעצמו משבח אותו שבמדרגתו הפילוסופית הוא היה קרוב לנביאים,

אבל הוא פילוסוף שהיה בדרגת חמור.

למה?

כי תפסו אותו בשעת מעשה,

שהוא עושה מעשה לא נאה,

כמו שתופסים היום את כל השדרנים ואת כל השחקנים

וכל מיני מעשים שלא יעשו,

ותפסו אותו בשעה כזאת

ואמרו לו, היי,

אריסטו,

הפילוסוף הגדול, עושה מעשים כאלה.

אמר להם, עכשיו אני לא אריסטו.

ידיעות,

זה לא מחייב שאתה הופך להיות כמותן.

רק אם יש הכרה בלב.

היו פילוסופים בכל העולם,

אבל מי הפך להיות

מה שהוא באמת הכיר בשכלו?

רק אברהם אבינו עליו השלום

ועומדו על הידיעה הזו הבין

שבזה מצא את דרך האמת

ואת קו הצדק,

ומעתה הוא יצטרך ללכת בדרך

ולהמשיך את הקו עד התכלית.

ומהי התכלית?

התכלית זה להגיע ללב,

שהידיעה תגיע ללב והיא תשתכן שם ולא תזוז.

כמו שיש פה אנשים, אני מאמין, שימסרו נפש.

אם יבוא מישהו ויפתה אותם,

תאכל בכיפור, אני נותן לך מיליון שקל.

בשום אופן!

מה אכפת לך?

ביס אחד, ביס אחד פותר לך את כל הזמן, אחר כך תצום עוד כמה פעמים.

בשום אופן!

כי אצלו כיפור זה הכרה.

הרבה אנשים מעשנים שבת,

שזה יותר חמור מכיפור.

ואתה שואל אותו בכיפור,

חס ושלום, אני מחשן בכיפור, חס ושלום.

זאת אומרת, לכיפור יש לו הכרה, לשבת אין לו הכרה.

מי שיש לו הכרה באמת לא יכול לחרוג ממנה.

והעבודה זה להביא את כל הידיעות

ולהחדיר אותן ללב

שאי אפשר לשנות כהוא זה.

כהוא זה.

זה מה שהשיג אברהם אבינו עליו השלום.

ההליכה העקבית בדרך הזו עד שהוא מגיע לשלמות האחרונה,

והוא עבר את זה לא קל דרך עשרה ניסיונות,

עשרה ניסיונות קשים.

זוהי הישרות

שעליה נקרא כל ספר בראשית ספר הישר.

ישרות זו

עמדה לכל האבות הקדושים,

לאימהות הקדושות,

ליוסף הצדיק,

והם התחילו לתקן את אשר אדם הראשון לא הצליח לתקן.

האלוהים עשה את האדם ישר,

אבל הוא קלקל.

באו אברהם,

ובניו,

והתחילו לתקן את מה שאדם הראשון קלקל.

אבל יש לנו, תשמעו, דבר טוב,

משמח.

הגאון רבי חיים מבולוז'ין, זכר צדיק ברכה, אומר,

כמה מידות שהצדיק יגע וטרח להשיגם

לבניו אחריו, המה בטבע,

ובקצת יגיעה יגיעו לזה.

מגלה לנו הגאון

רבי חיים מבולוז'ין, תלמידו המובהק של הגאון מוילנא,

שאם אדם זכה לתקן מידות שלו,

כמה מידות שהצדיק יגע וטרח להשיגם

והשיג אותם, זהו, יש לו את המידות האלה מתוקנות.

כמו שאמר החפץ חיים, כל ימיו הוא עבד,

והצליח לתקן

בשלמות שלוש וחצי מידות.

זה לא פשוט, רבותיי.

אבל צדיק שיגע וטרח והשיג כמה מידות,

הבנים שלו,

אצלם זה כבר בטבע, כמו שאומרים, ב-DNA.

ובקצת יגיעה יגיעו לזה.

זאת אומרת,

ילד שגדל בבית שהאבא כל הזמן היה גומל חסדים,

אמא גומלת חסדים,

כל הזמן.

זה כבר כמו טבע מוטבע בו. אפילו אם הוא קמצן, אפילו אם זה קצת יגיעה,

הוא יכול להגיע לזה שהוא בעצמו יהפוך להיות נדיב לאין שיעור.

זאת אומרת, מה שההורים קנו

במידות טובות,

הילדים יוכלו בקלות להשיג.

אז אם ככה,

אנחנו רואים בחוש

שרבים

מעמי הארץ היהודים

מוסרים את עצמם על קידוש השם,

בשואה, באינקוויזיציה,

בגלות ספרד, האנוסים.

כמה אנשים מסרו נפש, נכנסו למשרפות אש, אמרו שמע ישראל, רקדו.

איך זה יכול להיות? מאיפה יש להם את זה?

זה מוטבע בנו מאברהם אבינו,

שמסר את נפשו באור כשדים על אמונתו וקפץ לכבשן האש.

וכל העשרה ניסיונות

שהוא עבר היו בשביל שיהיו סימן לבנים,

שזה יהיה בשבילנו

ביכולת

להשיג את כל הניסיונות האלה ולעמוד בהם.

כמו איך אנחנו בגלות אלפיים שנה ומחזיקים מעמד,

מהניסיון שעמד בו אברהם, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך.

איך זה שאנחנו יכולים לעמוד בניסיונות של רעב?

מהניסיון של אברהם אבינו שירד בגלל הרעב בארץ ישראל למצרים.

העמידה בניסיונות,

ידיעת השם,

להביא את הדברים אל הלב, שהצטווינו לידעת היום ושבות על לבביך,

הכל מוטבע.

בעומק הנשמות שלנו,

ירושה מאבותינו הקדושים.

קצת יגיעה ורצון

ואנחנו נוכל להגיע לזה גם אנו.

עד כאן הדברים

למי שהבין והקשיב.

אם תרצו,

אני יכול לתת לכם אפשרות לשאלות ותשובות עכשיו,

ואם תרצו,

הכנתי לכם גם קצת

מאמרי חכמים זיכרונם לברכה

על כל עשרת הניסיונות שעמד בהם אברהם אבינו. יש הרבה שיודעים שהוא עבר עשר ניסיונות, לא יודעים להגיד אפילו מי הם.

ולפרט אותם גם לא יודעים.

ומה בדיוק היה ניסיון גם לא יודעים.

אז אם תרצו, תחליטו, או שאלות ותשובות,

או שאני אוסיף לכם את החלק הזה,

שתדעו כבר מהם עשרת הניסיונות שגם אנחנו נהיה

מסוגלים לעמוד בהם כי זה טבע שהוטבע גם בנו.

ברוך אתה אדוני אלוהינו

מלך העולם שהכל נהיהו בדבורו.

מה החלטתם?

קדימה!

ערב טוב לאב.

ערב טוב!

מה קורה אם בן אדם

חילוני

התחתן רגיל, הכל בסדר,

הביא ילדים, תוך כדי שהוא מביא ילדים

ואז הוא חוזר בתשובה והוא עובד על המידות, תקן את עצמו, מה שאפשר לעשות

הוא הולך בדרכי התורה והכול, ואז אשתו לא מסכימה.

לא, לא, אשתו, לא רואים אותה.

עכשיו הילדים יוצאים,

הגדולים, הראשונים,

ראו אותו שהוא עוד חילוני והכול, ואחר כך

הקטנים כבר ראו אותו עם זקן, פאות וכל זה. מה קורה עכשיו?

הקטנים הלכו בדרך

של התורה, נדבק בהם עמידות, והגדולים יום אחד קמו ומרדו.

יופי.

אם אבא הזה היה משקיע בילדים להסביר להם את סיבת השינוי

ואת גודל הטעות שהוא חי בה עד השינוי,

והיה מדבר בשלילה על כל המידות והמנהגים הרעים שהיו לו קודם,

ומוכיח להם את אפסיותם,

אף אחד לא ירצה לדבק בדבר שהוא שלילי,

אם הוא מבין.

ובפרט, שאבא יעשה כל דבר מיאוס למאס את המנהגים הקודמים.

לדוגמה,

אם אבא היה, נגיד, אוהב לפתח את הגוף, סתם דוגמה.

מנפח בלונים.

כן.

והיה מחזיק תמונות כאלה ומתהדר תמיד שבאים.

וכשהוא חזר בתשובה,

אז לעיני הילדים הוא לקח את התמונות וקרע אותן,

הרושם שזה יעשה עליהם,

לא צריך לשכנע אותם כמה זה היה שטות באבן,

לנפח בלונים, כמו שאתה אומר.

עשה את מה שהוא עשה,

ממש מדרכי התורה והכל, ובכל זאת

נתן מסירות נפש, עשה ממש הכל, הכל.

ממש.

ופתאום הם קמו,

אבל קמו בגיל מאוחר, ואמרו, תשמע, שלום.

כמו שאתה היית חילוני, גם אנחנו רוצים לטעון את הטעם מה זה להיות חילוני.

שמעתי.

קודם כל, הבחירה לא נשללת מאף אחד,

וגם לך יש בחירה, וגם להם יש בחירה, וכל אחד בכל רגע נתון, כמו שאמרנו, יכול

להחליט שהוא מורד.

עכשיו יש עוד כמה דברים שצריכים ללמוד.

הרבה שכנים עושים, הרבה חברה עושה.

זאת אומרת, ההשפעה היא לא רק מהבית.

השאלה כמה בבית משקיעים,

לעומת כמה שהרחוב משקיע בהם.

תלוי גם בחברה שהם מתחברים.

אם הם מתחברים לחברים שהם לא בדומה לאבא,

נמילא ההשפעה תהיה בהתאם לחברים,

כי הם שוהים איתם יותר.

אז אם האבא נזהר,

או שהוא עוקר למקום אחר, איפה שאין חברה מקולקלת,

כמו שיש כאלה שעוברים למושבים,

או מקומות שהם יותר שקטים, פחות יצר רע גדול,

אז יש סיכוי יותר. זאת אומרת,

בן אדם צריך להרחיק את הניסיונות מהילדים עד כמה שאפשר. אני תקופה ארוכה,

אחרי שחזרתי בתשובה, לא נתתי לילדים שלי להגיע לתל אביב,

ולא הלכתי לבקר את ההורים שלי שבע שנים.

למה?

שלא ייכנסו ויראו מראות אסורים וכל מיני דברים כאלה.

זאת אומרת,

כל אחד מחליט כמה הוא רוצה להשקיע.

וזה עדיין לא מבטיח שאתה תצליח בחינוך,

כי חינוך זה דבר שמאוד מאוד קשה.

אבל אדם צריך לעשות את ההשתדלות.

אבל גם ישמעאל, שיצא לתרבות רעה,

ואבא שלו, אברהם, היה הולך כל שלוש שנים לבקר אותו בלי לרדת מהסוס,

ואז, למרות כל זאת,

בסוף ישמעאל חזר בתשובה.

אז אל תתייאש.

זה שהם רוצים לטעום,

בסדר, שיטעמו גם את החמוץ וגם את המר וגם את החריף.

ואפשר שאם אתה השפעת, בכל אופן,

אז המשהו הזה יתעורר. אם אצל מנשה,

שהיה המלך הכי רשע שעמד בישראל,

והוא רק זכר פסוק של אבא שלו, חזקיה, מילדות,

זה החזיר אותו בתשובה בסוף,

יש סיכוי לכולם.

תודה רבה.

תהיה בקר.

ערב טוב, מורנו ורבנו. ערב טוב.

הייתי אצלך במשרד שבוע שעבר.

כן. זוכר אותי?

כן.

אז לקחתי דיסקים והכול, ואמרתי לך שאני רוצה לבוא,

לשאול אותך שאלות על הבשר.

כן.

ואמרת לי שתענה לי, כאילו, שאני אשמיע את זה לחברים מהכולל.

מה השאלה?

עכשיו אני, ברוך השם, כמו שהסברתי לך, אני כבר חמישה חודשים לא אוכל בשר,

אז הרב, אז

דיברנו על זה, על מורי מחמוד, שמחקנו אותו כבר.

כן.

עכשיו רוצים, אני רוצה שתיתן הסבר יותר מפורט לגבי

שאר הכשרויות.

אני אסביר. הטהרה, בית יוסף, אני אסביר.

כל הכשרויות פסולות.

עכשיו תסביר לנו, כמו שהסברת על מחמוד,

שמענו, שמענו. שכמו שהיה, כמו שהיה משפט, והסברת את כל, שמעתי את הקלצ' שהיה משפט. שמענו, שמענו. והיה מדמוני, וכולי וכולי וכולי וכולי. שמענו, שמענו.

אה זהו, בכבוד, אה. תודה, תודה שאתה מאפשר לי.

טוב,

אז בואו נתחיל ככה, אם אתה רוצה שאני אסביר. אני הכנתי את זה לסיבה אחרת,

אבל זה כבר יצא בשבילך גם כן.

אז ככה, יש פה יהודי שצלצל

לאחד הרבנים שהוא מוציא ספר על כשרות.

ואני הפצתי את הספר הזה.

ומתברר

שהוא אוכל כל מה שאפשר לאכול, לפי מה שאומרים הרבנים,

כולל אלה שהזכרת, בלי שום בעיה,

כי הוא סומך על הרבנים,

ואיך יכול להיות שיש אנשים שיש להם כשרות, והם רבני כשרות,

וכל מיני דברים, איך זה יכול להיות

שהם יעשו כאלה דברים, וכו' וכו'.

ואני אומר את זה בקצרה, בעדינות,

אבל כנראה שהקרס,

כמו שאומר רבנו בחייה, בטנם אלוהיהם,

יש אנשים שהאלוהים נמצא אצלם בראש ובלב,

אבל הוא לא יורד לקרס.

כשמגיע לבטן,

אז האלוהים שלהם זה הבשר והעופות.

שמה הם כבר מוכנים לוותר על כל התורה ועל הכל, ועזוב אותי, די, חלאס, עד פה הגזמתם.

אז בשנים האחרונות אני מעורר מאוד על הדבר הזה.

בין כל הדברים ניגשו לרב קנייבסקי מספר פעמים,

ושאלו אותו שאלות.

אז ככה,

אני אראה לכם על גבי המסך תכף את הקטעים שאני מדבר,

אבל אני אגיד קודם מראש את הדברים, ואחר כך יוצג לכם.

הרב קנייבסקי, לאור הבעיות בכשרות, האם לאכול משחיטת חבורה

גם כאשר פעמים נמנעים מאכילת בשר ועוף בשבת?

ומה לעשות כשהולכים להורים בשבתות וחגים?

זאת אומרת,

ברור שמשחיטה תעשייתית לא אוכלים,

כי שם אי אפשר לעמוד על כללי הכשרות בכלל,

נבלות וטרפות.

השאלה אם אפשר לעשות שחיטת חבורה.

לצערנו הרב, אני חשבתי שאפשר בהתחלה ואמרתי שרק שחיטת חבורה,

אבל מתברר שגם שם לא מדקדקים בסכינים וגם לא ברירים

בדיוק כמו שצריך.

כולם, כולם, בלי הבדל.

סבלנות.

תכף, סבלנות, אתה תכף תראי את זה ברור.

אז נשאלת השאלה לאור הבעיות ב...

כשרות וכולי, אתם תראו תכף מה הוא עונה.

שאלה שנייה,

יש אומרים שנכון לאכול בשר ועוף רק משחיטה פרטית.

האם להקפיד גם אם חסר?

זאת אומרת אין בכלל, אין שחיטה פרטית, אין מאיפה להשיג בשר ואין כלום.

אז מה לעשות? שואלים את הרב קנייבסקי והוא עונה.

שאלה שלישית, הרב קנייבסקי, יולדת

אשר גילה לאכול רק משחיטה פרטית,

ואין כרגע,

האם היא יכולה לאכול משחיטה תעשייתית, הכוונה כל הכשרויות המפורסמות?

אז הוא עונה לה.

תכף תראו מה הוא עונה.

הרב קנייבסקי נשאל האם אדם שנתן כלים,

כלים שהיו משתמשים בהם משחיטות תעשייתיות,

מה לעשות? כשנותנים למישהו אחר לתת או לא לתת,

הוא אומר, צריך הגעלת כלים.

זאת אומרת, זה הכל טרף.

שואלים את הרב קנייבסקי,

האם הוא מכיר כשרות שניתן לסמוך עליה בבשר ועופות?

הרבה שמועות יוצאות מביתו,

וכל מיני אנשים מפרסמים בעיתונים,

שואלים, אומרים, בטח, הוא אוכל שייריס, הוא אוכל זה, הוא אוכל זה.

אפילו אותו כותב ספרים של כשרות אמר שהוא אוכל אפילו,

מה הוא אוכל, הוא אמר?

אגודת ישראל אפילו הוא אוכל, הוא אמר.

אז מכל מקום

הוא אומר, אתם יודעים מה הוא אומר?

אומר הרב קנייבסקי, איני מכיר.

שמעתם?

שואלים אותו שאלה, זה מצולם, מוסרד, תראו תיכף.

האם אתה מכיר כשרות שניתן לסמוך עליה אם הוא אוכל שייריס?

מה הבעיה להגיד שייריס?

הוא אומר, איני מכיר.

כי הוא מטעים את כולם, הוא אוכל משחיטה

משוחט פרטי מסוים שאני מכיר,

ששוחט לו מדי פעם עשרים עופות,

ובקר במיוחד שוחטים לו,

ופעמים הוא לקח גם ממני.

והוא לא אוכל משום שחיטה תעשייתית.

הלאה.

הרב קנייבסקי,

שאלו אותו, אבא שאוכל ספק נבלות וטרפות,

לא ודאי, ספק,

האם הוא מוציא ידי חובת המשפחה בקידוש?

הוא אמר, לא.

ספק אוכל נבלות וטרפות.

הרב קנייבסקי, חזן שאוכל נבלות וטרפות.

יכול להיות חזן?

הוא אומר שהוא אפיקורוס,

ואין לענות אחריו, אמן.

אחד שאל אותו,

אשתו רוצה להתגרש,

כי היא לא רוצה לאכול מה שהוא אומר שצריך לאכול על פי הדין?

והיא גם רוצה שהוא יוריד את הזקן.

הוא אמר לו שהוא צודק,

צריך לאכול רק מה שהוא אומר, ולא להוריד את הזקן. והם התגרשו.

והתחתן עם אישה יותר טובה.

אני מכיר את הזוג.

יש פה את הרב שרויה דבליצקי.

שרויה.

אני הלכתי אליו לשאול אותו בעניינים אלה.

תראו מה הוא עונה.

נשמע את הרב לנדה,

מה הוא אומר על מצב הכשרות.

אותו כותב ספרים של כשרות,

בפוקס.

יש לנו את הרב לנדה, שהוא אמר שהוא סומך עליו.

אז תשמעו שהרב לנדה

לא סומך

על הכשרויות.

וגם אמר הרב לנדה באחת ההרצאות שלו,

שאין לסמוך על

עופות שנמצאים בחנויות, רק בחנות שלהן.

למה?

כי מזייפים גם פלומבות

וגם הולוגרמות.

ואתם שומעים בטח, כל יום, כל יום נתפסים טונות של בשר מפה, משם, ביצים, זה, פה, שם. ככה זה תעשייה של מיליונים,

מיליונים, מיליונים.

הקלטה של הבן של הרב שטיינמן.

שואלים אותו מה הוא אוכל ומה אבא שלו אוכל.

אותו סופר בפוקס

אמר שהוא סומך על הרב שטיינמן,

כי גם הם אוכלים מהכשרויות.

אבל הבן שלו אומר שהם אוכלים משחיטה פרטית,

שהם יודעים בדיוק מי השוחט ואיך שוחטים,

ולא אוכלים מכל מה שכולם חושבים שאוכלים.

ויש פה כמה ציטוטים שאני אקריא לכם בסוף, מהרב גשטטנר על שחיטה מהירה, תעשייתית,

הרב ברנצדופר על שחיטה תעשייתית,

מעבדת העדה החרדית,

וגם עברה ברנצדופר הבן

על העופות שבכשרות שלהם, מה הוא אומר.

כל הסרטונים ביחד, עשר דקות,

אתם מלומדים בכל הסוגיה,

למרות שאני מדבר כבר שלוש שנים פלוס,

ויש על זה שלוש דיסקים מלאים עמוסים עם עובדות והקלטות

של שוחטים, של בודקים, של בודקי סכינים והסרטות,

ורואים את הכול, שהכול

אי אפשר לאכול.

אז בואו נתחיל בבקשה מהקטע הראשון.

בבקשה.

הרב קניבסקי.

לאחרונה יש שמועות שיש בעיות חמורות

בשחיטות השונות,

גם בשחיטות של ההכשרים המהודרים,

עד כדי ספק נבלות וטרפות.

על כן רציתי לשאול,

האם לאור השמועות יש לאכול רק משחיטה פרטית,

שחיטת חבורה?

הגם שיכול להיות עקב כך פעמים,

נימנע מאכילת בשר ועוף השבת ויום טוב?

האם בכל אופן לאכול רק משחיטת חבורה מוסמכת?

תשובתו של הגאון הרב קניבסקי, נכון.

שאלה ב'.

אם כן,

האם גם כשהולכים להורים לשבתות וחגים,

גם אצלם יש להקפיד רק על שחיטת חבורה?

ועל כן לא לאכול אצל ההורים בשרי,

אלא להביא אוכל מהבית משחיטת חבורה,

וליידע את ההורים על כך מראש? תשובתו תמיד.

זאת אומרת,

אין לאכול משחיטה תעשייתית, אם יהיה לך אפילו חוסר בשבתות,

בחגים,

וגם אצל ההורים, אפילו אם הם עלולים להיפגע וכו',

אין מה לעשות, להביא רק מהודר-מהודר, שאתה בטוח וזהו.

שאלה שנייה.

שמעתי מאנשים ששחיטה ששוחטים להמון,

לפעמים שיש תקלות אפילו אצל יראי השם,

ולכן יש אומרים

שנכון לאכול בשר ועוף רק

משחיטה פרטית,

ופעמים שלא נמצא אצלנו שחיטה פרטית,

ויכול להימנע מעונג שבת או שמחת יום טוב.

האם ראוי להקפיד לאכול בכל אופן דווקא משחיטה פרטית? תשובתו,

נכון.

שאלה שלישית.

אני ילדתי לפני כחודש,

וכיוון שלא מזדמן לנו שחיטה פרטית,

וגם זה עולה יקר מאוד,

יוצא שאני לא אוכלת עופות במשך זמן ממושך,

ואני מרגישה שזה חסר לי מבחינת כוחות,

וגם דואגת לתינוק שיונק.

וכן יש לנו ילדים בגילאי 4, 9, 12, 15, 16,

שגם לא אוכלים עופות מסיבה זו כבר תקופה ממושכת.

גם לא בשבתות וחגים.

השאלה היא, מה עליי לעשות?

וגם מה עם הילדים שצריכים לאכול נכון כדי להתפתח?

ואם כן לאכול עופות,

מאיזה הכשר עדיף?

תשובה,

הרב שליטא בירך אותך בברכה והצלחה ונחת מהילדים,

ואמר שתתחזקי בתפילה

ותשתדלי להתפלל שלוש תפילות ביום

בהשם יעזור.

והרב אמר

שלא יזיק לכם שאתם לא אוכלים עופות.

זאת אומרת,

לא אוכלים אפילו יולדת ואפילו חלשה,

ואפילו יש לה ילדים קטנים.

לא אוכלים.

עד כאן.

עכשיו נראה את הסרטונים כשניגשים לרב ושואלים אותו בעצמם.

בבקשה.

יש לו שתי שאלות. שאלה ראשונה.

אימא שלי התחילה לאכול מחבורה,

ואת כל הכלים שלה,

לפני שהיא התחילה לאכול מחבורה,

היא רוצה לצאת לאחותה, כי אם אני הייתי סומכת על כל התעשייה ועל זה,

מותר לה לעשות את זה? אימא שלו הייתה אוכלת מהכשר רגיל.

לאחרונה היא התחילה לאכול מחבורה, משקטה פרטית.

קורא לכלים שלפני, זה היה עכשיו, יכול להיות שעכשיו טוב, רגיל.

אפשר להעביר לאחות שלה?

להגעיל.

להגעיל.

התשובה שהוא אמר, להגעיל.

צריך להגעיל את הכלים.

כן.

הלאה.

אפשר להיבחן, אדוני?

הרב לא מכיר.

אבל אפשר להיבחן.

הרב לא מכיר.

איזה הכשר ניתן לסמוך עליו בבשר ועופות?

הרב לא מכיר.

לא מכיר. מה זה לא מכיר?

אם הוא אוכל שייריס, למה הוא לא אומר שייריס?

לא מכיר.

הלאה.

שאלה לכבוד הרב הגאון שליטא.

אבי אוכל ספק נבלות וטרפות.

האם אני יכול לצאת ידו חובה בקידוש שלו?

שתיים, האם הוא ניממן על ברכותיו?

זה הפתק שלו.

אבא.

אבא שלו אוכל ו-10-0.

יש ספק, הוא לא מקפיד.

אמרתי לו, הוא לא כזה מקשה.

עונים על דרכות שלו או לא?

גם הם עונים על הברכות של אדם שאוכל אוניברסיטה אפס, וגם הוא יכול לצאת ידי חובה בכילו שלו.

אתה לא יכול לצאת ידי חובה בקידוש שלו, אבל אומן על הבורש אני תענה. אומן תענה.

שמעת? אומן תענה. ולצאת לו חובה אתה לא יכול לצאת.

יש לך שאלות, יש לו פה, הוא עושה תפילין, יש לו פה שתי שאלות.

זה השאלות שלו על התפילין. זה בעצם הבתים, עוד לפני שהם...

קודם כל רוצים את זה, אחר כך את זה, כאילו זה שלב אחר כך. זו השאלה הראשונה על זה. לא, נסתיים כאילו.

זהו, רגע, עוד לא משנה.

בשר כשר.

על פי דין זה כשר, עדיף לקחת מבשר כשר אבל. עדיף לקחת ממישהו שהוא לא עושה.

תפילין שמעובדות על ידי אוכל נבלות וטרפות הן פסולות.

השאלה שהייתה פה זה לגבי שלב מסוים בתפילין, האם מכאן עד כאן אפשר לעשות או לא?

אז הוא אמר שעדיף לקחת כמובן ממי שלא אוכל נבלות וטרפות,

אבל אם יקחו ממנו בשלב הזה של התפילין שראיתם,

אז זה יהיה כשר. כשר אבל לא מהודר.

אז אם אתה משלם על מהודר,

הבן אדם הזה בעצם גוזל אותך כי הוא לוקח מחיר על מהודר,

והתפילין רק כשרות, וגם אתה לא מחזיק תפילין מהודרות.

זה בשלב הזה שצפיתם בתמונה.

אבל עיבוד התפילין עצמו עד תומו צריך להיעשות רק ממי שלא אוכל נבלות וטרפות.

אם לא, התפילין פסולות.

לכן אנחנו מקפידים

על תפילין מלפני שלוש שנים שיצאנו נגד, כי עד אז הייתה חזקה.

מרגע שהתבררו הדברים,

אין את החזקה.

אז לכן צריך להיזהר אם עושים תפילין חדשות או להשתמש בבתים ישנים או לחפש, אני לא מאמין שיש כאלה שלא אוכלים בכלל בשר ועופות,

אבל זה בעיה.

מי שאנו יודעים שהוא אוכל נבלות וטרפות בין שידוע לו,

או לא ידוע לו, האם עונים אחר כשרים יפציעו.

לא לקחת אותו חזק ולא לעלות אחריו במין.

גם אם הוא לא מוגדר לבעיה רק כדי שייברר.

אפיקויירס.

הוא חושב שהוא אוכל כשר. הוא חושב שהוא אוכל כשר.

הוא חושב שהוא אוכל כשר, אבל הוא בפועל אמר שהוא לא אוכל כשר.

שייברר.

מה זה הוא חושב?

שיברר אמריו אם הוא אוכל כשר או לא אוכל כשר. מה פירוש?

אז זה ראיתם.

עכשיו אנחנו ממשיכים.

שלום, כבוד הרב.

ארמון יצחק.

מה שלומכם אמרנו?

רציתי לשאול כמה שאלות בהלוכה. אפשר?

שליח ציבור

שאוכל נביילס וטרייפס

יכול להיות שליח ציבור? בוודאי לא.

בוודאי לא.

אם בן אדם אין לו בית כנסת,

אז הוא יתפלל יחיד כשיש שליח ציבור כזה? נו, בטח.

עכשיו, אישה

שהיא לא אוכלת נבלות וטרפות

ובעלה כן רוצה לאכול, האם היא חייבת לבשל לו?

לא.

עוד דבר.

אחד מההורים,

הוא לא אכפת לו על נבלת וטרייפס ורוצה שהיא תאכיל את הילדים.

האם היא תאכיל את הילדים?

בטח לא. בטח לא.

לא תאכילו.

לא תאכילו.

כן, אז שמעתם תשובות ברורות

מה עושים עם כל הנושא.

מעבר לזה, יש לי פה תשובות

של הרב גשטטנר,

שהוא אומר במפורש לקהילה שלמה שיש להם שם בעיות חמורות,

והוא הביקר בקהילה,

צריך תיקון רב, כפי המצב שעכשיו יש כמה וכמה פקפוקים מהם חמורים,

ויש חשש גדול שמתוך הבהילות והחיפזון

יבואו לידי תקלה של ערבוב חתיכה של טרפה בין הכשרות.

אבל כעת שהשחיטה גדלה והרחיב השם לקהילה הקדושה ופרינו בארץ,

על ידי זה גדל חשש המכשולות.

כל זה בגלל שעובדים מהר בליין.

יש מסוע וכל העופות נוסעים במהירות,

ואי אפשר להספיק.

הרב ברנץ דופר

אומר כך,

והדבר ברור,

רק מחמת מהירות השחיטה הוא דנגעו בה, והיא סיבת הדבר מקלקול השחיטה אשר היה בעוכרינו,

ולכן יש חשש נבלה ומאכלי פיגול, חס ושלום.

ולאותו פוקס,

מחבר הספר,

שהוא סומך על העדה,

אז הנה לכם כתבה שהתפרסמה,

בכיר בעדה החרדית,

העופות שבכשרות שלנו לא כשרים.

זאת סערה שהייתה בעקבות שינוי אופן הזריקות

לעופות בבד״צ של העדה החרדית,

והיה מחלוקת אם זה כשר, לא כשר.

חלק אמרו נבלות וטרפות, חלק אמרו כן בסדר, חלק חזרו בהם, חלק לא חזרו בהם.

בקיצור, סבתוכה.

אין שום דבר שניתן לאכול היום, אני אומר לכם מקרוב,

מתוך בתי המטבחיים.

ומה שאתם יודעים ושמעתם זה אפס אפסים

לעומת החומר שליקטנו בשלוש וחצי שנים האחרונות,

חוץ מלפני חמש עשרה שנים,

שהרב שפירא, זכר צדיק לברכה,

יצא נגד הכשרות של מחבוד ואמר

ששם מאכילים נבלות וטרפות אחרי בדיקה של כחצי שנה.

ממילא

הוא פסול, גם אם היה חוזר בו ושוחט כמו שצריך, גם אם היה חוזר בו ושוחט כמו שצריך,

גם אם.

אבל אין דבר כזה, כי אנחנו יודעים בדיוק מה קורה.

אז זו פסלות גמורה לנצח נצחים, שהמאכיל

נבלות או טרפות,

פעם אחת במזיד, הוא פסול עולמית.

כן, מה השאלה שלך? תן לו מיקרופון.

אתה מיקרופון, כן.

אני יודע, אבל בלונדון רוצים לשמוע אותך.

יש בעיה, באמת, לפי מה שאני מבין מהרב,

שיש בעיה מאוד מאוד מורפת

מבחינת הכשרות.

מה הרב אומר? אני שומע, וכל יום זה רק הולך ו... גובר. וגובר.

כן. הנושא הזה רק הולך ומתחזק, שנושא הכשרויות

בקרב כל ה...

מגזרים.

המגזרים והסקפטורים למיניהם, והנדבכים למיניהם,

שיש בעיה שם.

מה הרב אומר? כאילו, אני כבר בקטע של, יש לי נת...

תהיה כבר ללכת לקצר של טבעוניות,

לא יודע מה, לא לאכול, להתנזר מבשר. אז בוא אני אסביר לך. לא, לאן, שום כשרות, זאת אומרת, אפילו אלה שמביאים, הכפור מארגנטינה, כלום. הכי גרוע.

הכי גרוע? הכי גרוע.

עכשיו תקשיב. אני בתור אחד שהוא חסיד, חסיד עופות ובשר,

כן? אחד שאפילו היה בבוקר, קם בבוקר, רוחץ את הפנים עם עופות.

אני לא צוחק איתך, סתם, סתם באירוניה אני אומר את זה. כן.

אחרי מה שאני מבין,

ואחרי עובדות וראיות שהרב מביא בחושים ברורים,

אני נאלץ, נאלץ, נאלץ, כן, לשקול בצורה נחרצת. לצעצע שיניים עם טיידנט. כן, בדיוק. זהו.

מה אומר הרב? אז אני אגיד לך.

הנקודה היא ככה.

כן. אין מה לאכול, נקודה.

דגים, דגים אני יכול לאכול? דגים באופן עקרוני חלק כן,

כשהם חיים בדרך כלל שניתן לזהות סנפיר וקסקסת. כן. אלה שהם כלופי עור, אם אתה לא קונה במקום בטוח, מי יודע? כי יש לפעמים, נגיד, טונה שייקשר, ויש טונה שייטרף.

זאת אומרת, אם זה בלי עור, וזה לא במקום,

יכול להיות רגע מפוקפק, כן. זה בעיה. דבר נוסף, כן. יש תולעים לפעמים בדגים מסוימים.

אז צריך לדעת מה לבדוק, ומול עור כמו זה,

צריך לבדוק.

אם תרצה, נראה לך סרטון איך בודקים דגים ותראה כמה תולעים יש ארוכים כאלה, שאתה לא מאמין, לא מאמין.

רגע,

בקרפיון יש באוזניים, ולפעמים גם בבטן. בבטן. אז צריך לדעת איך בודקים גם דגים. זאת אומרת, אני צריך להיות גינקולוג של דגים.

גם, גם. כזה סוג של גינקולוג, כן. בדיוק.

עכשיו אתה צריך להבין שיש לך עוד בעיה גם עם הצומח.

כן. כי בצומח יש חרקים ותולעים גם כן.

אז צריך בדיקה,

שלא לאכול סלט חי. אסור לאכול סלט שהוא חי.

הבנתי. אז לכן צריך גם את זה לבדוק.

כן. אבל טוב, יש לנו אתר.

האתר שלנו זה שופר.TV,

כן. שם אתה יכול למצוא את כל הדברים ולראות בדיוק את כל העובדות.

הבנתי. כן, רק שנייה, תראה לנו את הרב לנדא מה הוא אומר.

אני אומר, אם אני אעשה לך ספורים...

הרב.

מה היה לילה?

יבי שמיים, ארבע שעות הוא נסע אליי.

רק לשכוח את ליבו על דברים שמאשרים בו.

וככה הולכת שרשרת של ירידה בכל העניינים של הכשרות.

אני יכול לספר שמטביע שלי שנעשה לי לבדוק בטבע חיים,

אמר לו הגוי, הוא כראה מבין,

ואמר לו, מה שאתה צריך,

אני יודע שלא תמצא כאן יותר מ-9 אחוז, והיה מדובר על דוגמה לייחד.

אתה יושב ב-9 אחוז חלק, לא תמצא, והרבה בכלל לא יעבוד על תשע אחוז.

אבל אם תעשה איזושהי תרבות עם הרב שעומד עכשיו,

אתה תקח את ה-9 אחוז ואני אקח את היתר,

אז תוכלו לעבוד.

אבל יש אליך בקשה אחת, אני אומר לך, גוי,

אני מבקש שתעשה את הביקור קצר ותעזוב את בית המטבע חיים.

והוא שואל למה.

הוא אומר לי, יש לי כל זמן שאתה פה,

עוד באימה אחת לא יצא חלק.

הוא אומר לו המשגיח, אני משנה, אני לא רב,

אני לא מסתכל על מה שאתה, כי... די, די.

מה שאמר פה הרב לנדה זה ככה,

שמישהו רב הגיע לארצות הברית, למקום ששוחטים שם,

לא לארצות הברית, לחוץ לארץ,

והוא הגיע שם בשביל לשחוט.

ואז אמר לו, אתה לא תוכל למצוא פה את מה שאתה מחפש, כי לא יוצא פה יותר מ-9 אחוז חלק.

גם זה לא נכון, אבל 9 אחוז חלק.

אז הוא אומר לו,

ואף אחד לא ייתן לך לשחוט בכמויות כאלה שיוצא כל כך מעט, כי יפסידו.

אבל יש לי עצה בשבילך.

הרב הזה ששוחט עכשיו,

ששוחט עכשיו, אם אתה תצטרף אליו,

אז תוכל אתה לקחת את ה-9 אחוז,

והוא ייקח את אלה שהוא רגיל לקחת אפילו שהם לא חלק.

אז הוא אומר לו, אבל תעשה לי טובה, תגמור פה את הביקור מהר ותצא. אז הוא אומר לו, למה שאני אצא מהר?

אז הוא אומר לו, כי כל זמן שאתה פה לא יוצא חלק בכלל.

למה? כשאתה פה, אז עובדים לאט, ועובדים כמו שצריך, וזה פה ושם, ומאיטים, ולא.

אבל כשאתה תלך, הכל יהיה חלק.

זה הבעיה, ככה זה עובד.

כשיש ביקור של רבנים שבאים להצטלם,

הכל מצוין. אתה מקבל ידיעות עם תמונות, כולם ביקרו, ראו.

רק הם הלכו, מגבירים את הקצב, יאללה, עוד רוב, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק.

60 אחוז חלק.

על זה דיבר גם הרב עובדיה יוסף באחת השיחות. הבאנו את הסרטון שלו, נמצא בדיסק,

שהוא אומר במפורש, איך יכול להיות שיוצא אצל האנשים 60 חלק,

60 אחוז,

אצלנו יוצא 20 אחוז.

איך יוצא אצלם 60?

זה הכל שקר, הוא אומר.

זאת אומרת, מאכילים נבלות וטרפות.

הבאנו את הרב עמאר,

שהיה הרב הראשי לישראל,

ושם הוא אומר במפורש שבכל החוגים הוא ראה שהכל זה נבלות וטרפות.

כולם.

בשיעור. של הרב עובדיה יוסף לידו.

בדיוק.

בית יוסף אפילו לא קיים.

נכון. שום דבר.

לכן צריך לדעת, זה המצב.

לא אוכלים.

לא, תאכל.

אתה יכול, אתה זוכר מה אמרתי? מורדים.

אתה זוכר? הסתכלתי עליך וצחקת לחבר שלך.

איי איי איי.

אמרתי לך, עד כאן.

יא וודא עד פה.

אמרתי, עכשיו תקשיב.

תקשיב.

תקשיב.

אתה רוצה.

תקשיב.

אני שחטתי.

אני שחטתי.

עכשיו לפני שבוע, ארבעים בהמות,

יצא לי אפס.

שחטתי לפני כחודש.

ארבעים בהמות,

יצא לי אפס.

שחטתי לפני כמה חודשים. מאה בהמות, יצא לי שלוש.

אתה שומע?

זהו.

שחטתי עכשיו שבע אלף עופות.

יצא לי ארבעה מאתיים

בשבע שעות עם שני שוחטים.

לאט לאט עם כמה בודקי סכינים.

אתה יודע כמה סכינים נפסלות?

וזה הכול הולך לפח.

אחרים?

אין בכלל, לא מורידים מעליין כלום. הכול נוסע.

וייסעו וייחנו.

וייסעו וייחנו.

וייסעו וייחנו.

כמה שאתה מזמין, ככה תקבל.

איך זה?

אין דבר כזה. הכול בלוף. זה כסף מיליארדים.

מיליארדים!

עכשיו תובעים את חיפה.

500 או 455 מיליון תביעה ייצוגית על נבלות וטרפות.

אתה שומע?

זאת אומרת, עכשיו תראה, אתם בפלוויזיה, פתאום התעוררה ומראים לכולם שהכול נבלות והכול

טרפות והכול שקר ומשגיחים רמאים והכול מזויף והכול חרטא.

עכשיו הכול, כל מה שאני אמרתי ולא רצו לקבל,

באת עם פלוויזיה ונותנת חותמת, עושה תחקירים, מכניסה מצלמות,

מצלמת בפנים ומראה לכם.

אבל כשהם אומרים, אומרים, יואו, ראית?

ומה שאני אמרתי, מה?

מה אמרתי? סתם?

סתם? מה, אני מוציא לעש סתם?

מה, אני רוצה לאכול גיהנום? בשביל מה?

מה, אני אגזול את האנשים, את הלחם שלהם?

אז אין שכל לאנשים, לאנשים אין שכל.

כל החיים שלי עבדתי לזיכוי רבים,

אז הם יחטיאו אותם בשטויות?

מילא הייתי פותח, לי הציעו בהתחלה, בוא,

בוא, כשמחפוד נפל בהתחלה לפני 19-20 שנה,

אז באו אליי והציעו לי שבמקום

שיהיה הוא, תהיה אתה, וניתן לך 50%. 50%. מכל עוף, תקבל 50%. לא הסכמתי.

לפני כמה זמן, כשהתחלתי לצאת עם שחיטה פרטית בשביל קבוצה קטנה שלנו, שנוכל לאכול אנחנו אם אנחנו רוצים,

הציעו לי ככה, על כל מדבקה שאנחנו נדביק, אתה לא צריך לבוא.

השחיטה היא נקראת שלך,

אנחנו שוחטים,

אתה תקבל על כל מדבקה בין שקל לשתי שקלים.

אתה שומע?

השחטו 10, 20, 30, 40 אלף,

אני מקבל כל יום

בין 30 ל-60 אלף ביום.

מה לא צריך לבוא?

וזה קוראים לזה שחיטה שלי.

עם מדבקות הם ידביקו.

ולא הסכמתי.

ולפני כמה זמן, בערב פסח,

הפסדתי 250 אלף שקל בגלל ספק בעופות.

250 אלף,

עשר וחצי אלף עופות,

הכל הלך לטרף, כך החלטתי, בגלל ספק.

תראה לי עוד בן אדם אחד שיעשה כזה דבר.

אם אתה רוצה להמתין בתור, כמו כולם, תקשיב, תצלצל לקהילות פז.

בשופר תקבל טלפון של קהילות פז,

או שהוא ישים, יש לך על המסך בטעות.

תצלצל, תרצל.

וכשיש, מתי שיש, מרימים טלפון ואומרים לך, יש שתי קילו, שלוש קילו, אתה רוצה? בבקשה, תבוא, תיקח. מה חשבת?

אתה חושב ככה זה על הדלפק?

אני לא יודע, הוא לא רוצה חנוך, מטה,

מחסור, לא יכול להיות שיהיה מחסור.

נכון, אין מחסור.

יש מחסור בכשר וחלק, זה מה שיש.

עופות ובשר יש בלי סוף.

אוניות.

לא יכול להיות?

אז בוא אני אגלה לך עוד משהו.

בוא.

אתה,

בגלל שעצבנת אותי עכשיו,

אני אגלה לך עכשיו שכל התבלינים שלך מלאים תולעים.

כל התבלינים שעושים,

בדץ, תקשיב, כל הבדצים כולם,

הכול טוחנים עם תולעים.

למה?

כולל כולם.

למה?

זה טונות של טונות,

ואי אפשר לבדוק את זה. כל יום צריך לטחון טונות של טונות, כל מפעל.

אתה יודע כמה זמן לוקח לבדוק האל?

שעות.

100 גרם.

אתה יודע כמה זמן לוקח לבדוק

סומסום?

סומסום, בשביל שתהיה לך טחינה?

אתה ראית פעם מפעלים של טחינה, איזה צ'וקומוקו ומסריחים?

ראית פעם איך זה נראה? תעשה בגוגל מפעל לטחינה.

תראה ממה אתה אוכל עוד בלי הבדיקה.

עכשיו, רגע, את כל זה מכניסים לזה, וזה טוחן עם הכול, עם הכול.

אתה אוכל פפריקה אדומה?

מתוקה.

אתה יודע מה מתוקה יש בה?

עובש,

טולעים ואבק.

לא מנקים את זה בכלל.

כל זה מלא, רגע, שנייה.

כל זה מלא,

וטוחנים עם הגבעול, עם הגבעול, הכול נטחן, חבל על הכסף.

מה אתה עושה? אנחנו עושים הכול לבד.

אנחנו בודקים תבלינים לבד, טוחנים לבד, מכינים טחינה לבד, חומוס לבד, מיונז לבד,

הכול לבד.

חוץ מגבינה 9%, 5%, לבן, שמנת, בלי מעדינים.

כי יש גם עוד בעיות נוספות.

תסתכלו בכל המרכיבים של כל המאכלים, יש E, E. E-200, E-220, E-221.

תקראו, פתחו גוגל,

כל ה-E.

תראו כמה רעלים, כמה בעיות.

חלק מהצומח, חלק מהחי,

חלק מג'הנם,

אתם לא יודעים בכלל מה אתם אוכלים.

וחלק גורמים לכאבי בטן ולזה ול...

אתם יודעים, יש חלב עם לקטוז.

יש אנשים ששותים חלב,

הם לא יודעים,

ואחרי שהם שותים מתנפחת להם הבטן,

מתנפחת הבטן. הוא לא יודע מה קרה, לא יודע למה אני אוכל ומתנפח לי בטן.

לקטוז.

יש אנשים שהם רגישים ללקטוז.

יש אנשים רגישים לכל מיני דברים של סמים.

אתם יודעים איזה דברים שמים?

באבקת מרק, אתם יודעים ששמים שם,

יש חומר שמחזק,

מחזק את התא של אבקת מרק. קודם כל יש שם 70 רכיבים בתוך אבקת מרק.

אנחנו לא אוכלים אבקת מרק, חס ושלום.

אבל אחד מהרכיבים, איפה אלחנן? איך קוראים לו? אתה זוכר?

לא, לא, יש איזה שם, אחת תיכף הוא יגיד,

שזה עשוי מסערות של אדם,

או מכנפיים של עופות.

הכנפיים של העופות והסערות של הבן אדם זה חומר שיש בהם,

שהוא גורם לחיזוק הטעם.

במקום להוסיף טעם, אתה נותן את הכמה מיליגרם האלה בתוך זה.

הנה, זה נקרא אלציסיטאין.

הנה.

זה לשימור ולשיפור המרקם של בצק.

הוא מופק לרוב מנוצות.

יא ביי ביי. מנוצות

של ברווזים או משיער או מפרסות של חזירים, או שיער אדם

שנאסף מהרצפה של מספרות בסין.

קוראים לזה אלציסיטאין סינתטי,

והוא מסומן ככשר,

או לערבים, חלל, יעני כשר.

אבל הוא טבעי לא.

המרכיב הזה מסומן כשהשימוש שלו פונקציונלי,

ולא אם הוא משמש לטעם כאשר הוא מסומן,

היצרן איננו מחויב לציין את המקור שלו.

יובי,

שערות של סיני,

פרסות של חזירים באבקת מרק.

כי אתם לא רוצים לדעת האמת.

אתם רוצים לאכול בשקט, לא להפריע, לא לעשות רעש ברקע.

תן לאכול בשקט. ש... ש... ש... את תגיד. את תגיד.

אם אתם חכמים, תתחילו לבדוק,

תראו מה אתם אוכלים.

יש דברים שהם בעייתיים גם בהלכה,

אבל סומכים על סמוך.

אתם רוצים שאני אשמיע לכם תשובה?

היום אשתי ביקשה שאני אקנה לה קקאו גרגירים,

כמות שהם, לא טחונים, אנחנו נבדוק אותם,

אחרי זה נטחן.

לא תאמינו. אמרתי ליהודי שלי,

בבקשה ממך, תצלצל לבדץ ותבקש מהבדץ להגיד לנו האם

מה שהם מוכרים קקאו טחון בהשגחת הבדץ,

האם הם סומכים על מיעוט מצוי,

או שהם עושים מדגם.

אז הנה, בבקשה, תשמיע.

זה מה שהם עדו. שאלת על גבי קקאו.

נכון.

דיברת עכשיו עם התווכח, הוא אמר לי ככה.

עושים כמו שהרבנים אומרים.

מה הרבנים אומרים?

לא יודע.

אתה לא יכול לארגן לי תשובה, להביא לי תשובה מה אתם עושים. דיברת על רגע עם המפקח, זה מה שהוא ענה לי.

עושים כמו שהרבנים אומרים.

אני לא רוצה מה שהרבנים אומרים, אני רוצה מה שההלכה אומרת.

אוקיי.

נו, ומה, אני אגיד לך.

זה מתאים, מדגם, לא מדגם, מה הם עושים? איך הם בודקים את הפרי?

אין לי מושג, לא יודע.

אני עכשיו הלכתי לשוק העיר, ראיתי שהאפקת קקאו שלכם, של בדקס.

אני רוצה לקנות, אבל הפרי, אני לא יודע מי בדק אותו, לא בדקו אותו, אולי טחנו אותו.

לא יודע.

בסדר?

טוב.

למה? שימחת אותי.

טוב, אז זה ככה עובד.

אנחנו מבררים כל דבר.

והם מעלימים בכוונה, כי אי אפשר לבדוק. מה אתם חושבים אם ייקחו כל קקאו, יעשו לו טוק טוק טוק?

טולה עציץ, אי בראלה, בראלה, צא החוצה.

טוחנים, צריך לעבוד.

מי ייקח אותם כשרות אם הם לא נותנים?

חייבים לתת.

אז לכן צריך לדעת, זה לא פשוט.

מי שרוצה להתעלם, שיתעלם.

כן, תן לבחור שם, כן, הוא ביקש קודם.

ערב טוב, הרב.

כבר, כבר. רק או שהוא יסיים. שנייה.

ערב טוב, הרב. עם קול טוב ויפה, עם כל הכבוד לרב.

ואנחנו מאוד עם את הרב, עם כל העבודה שלו.

אבל אם אנחנו עושים אירוע, הרב,

יש לנו דוגמה, בר מצווה לבין,

כל האירועים, חתונות.

מה, איך אנחנו נעמוד מול זה?

כל הבשרים, כל זה. אי אפשר לעמוד, אתה צודק.

ואני אגלה לך סוד. שב, שמעתי.

אני עושה סופי שבוע

לתורמים של שופר.

לא אני, הכוונה שופר, אבל

מה קורה בסוף?

אנחנו עושים את הלחם לבד,

חלות לבד,

בורקס, מההתחלה הכול לבד,

בצק לבד.

לא משתמשים באבקת אפייה,

לא משתמשים בחומר, איך זה נקרא, מטפיח?

משפר אפייה.

לא משתמשים בכלום מאים, הכל עושים לבד.

הכלנו זיתים עכשיו לבד,

חמוצים לבד,

הכל לבד.

עופות ובשר, אם אנחנו מצליחים, יהיה. אם לא, לא יהיה.

דגים.

דגים, כמובן, עם הבדיקות שאמרנו.

הכל אנחנו מכירים, וזו עבודה קשה מאוד.

לכן לא אוכלים בשום מקום.

רק שנייה, שנייה, שנייה.

שנייה.

עכשיו, לכן אני מסביר.

ודאי שבמסעדות אי אפשר לאכול שום דבר, שיהיה אלף משגיחים ואלף זה, הכל זה בלוף.

אף אחד לא יבדוק לכם פטרוזיליה, פטרוזיליה, ונענע, נענע,

וכל דבר ודבר, וקוסקוס, וכל... תשכחו מזה, אין דבר כזה. לוקחים את החבילה,

שמים במים ככה, וטח, טח, טח, טח, טח, טח, וצריך לספק, לאוכלים.

אין פה זמן עכשיו.

אני אומר לכם, זה לוקח לנו שבוע לפחות להכין, עשרה אנשים,

להכין

רק את העלים בשביל שנוכל לבשל ביום שמבשלים.

שבוע ימים, עשרה אנשים.

אל תאמינו לי.

תנו לאישה בבית,

שתיקח חבילת פטרוזיליה,

תעמוד מול פלורסנט שמאיר, או שולחן מאיר,

ותבדוק את העלים, יפה יפה לבדוק.

תראה כמה לוקח לה חבילה.

לקחת שמיר.

וזה בכלל בעיה לבדוק אותו.

זה צריכים שולחן שיקוף.

אי אפשר, אם לא מתחבאים שם קטנים, קטנים, קטנים.

עוגת תותים, זה טעים.

אבל אתם יודעים כמה תולעים קטנים,

קטנים, בציור בדיוק של הצובים, נכון? בכל תותים יש צובים, צובים, צובים, צובים, כאילו למעלה, למעלה.

יש כאלה בדיוק תולעים כאלה שפתאום הם עוברים טרינג, מפה לפה, טרינג.

אבל צריך להסתכל.

אז מה עושים עם תותים?

צריך לקחת מברשת

ולהבריש אותם תחת מים בשביל לגרד מעליהם את הכול, או לקלוף את כל הקליפה החיצונית,

כי אתה לא תוכל להבחין.

עכשיו, אם אני אראה לכם את זה, תראה להם קצת, קצת שיראו.

כן, אבל צריך ללמוד את זה.

אז לכן, שתבין,

בשביל לעשות חתונה או בר מצווה,

אם זה לא מה שאני אומר לך, אתה מסתבך בהחטאת הרבים.

אבל אם תיקח דגים,

דרך אגב, אני הייתי בחתונה אחת של קווקזי,

שעשו שם דגים, ועשו את הדגים בכל סוגי הבשר.

זאת אומרת, עשו סטייק דג, דג סטייק.

עשו כמו שניצל דג.

עשו כמו כבב דגים, דגים כמו כבב. עשו דגים כמו סיחים.

ממש, אתה רואה את הכול כאילו ציורים של בשר, רק הכול דגים,

ועם טעמים שונים.

יש שפים שיודעים לעשות עם דגים דברים מדהימים.

אבל זה, קודם כל,

מעבר לזה,

סתם ככה אני אומר לכם,

אתם שותים משקאות תוססים,

צבעוניים.

אתם יודעים כמה רעל יש בזה? אתם אפילו לא מסוגלים.

בקולה, בכוס, שמונה כפיות סוכר.

אתם יודעים איזה מחלה?

אתם יודעים מה שוטפים עם קולה?

את השירותים.

אם יש לכם כתמים בשירותים של אבנית וכל מיני דברים, תשפכו בקבוק קולה בפנים, תראו איך זה מנקה לכם את הכול.

אתם יודעים כמה רעל יש בזה?

תרתיחו קולה.

תראו איזה שכבה של בוץ למטה.

תיקחו עכשיו את הקולה שהיא ללא חנג'ורי,

ותשימו כמו זרו, לא יישאר לכם כלום.

יש שם אפס.

אבל גם זה רעל וגם זה רעל.

לכן כל החליפה עכשיו את הזרו,

והיא מחליפה למשהו אחר, והיא רוצה לעבור עכשיו

לכמו סוכרזית במקום, איך קוראים לו, כל הסוכרים.

למה? העולם כולו עובר היום לטבעוני.

לא בגלל שזה מה שצריך,

אבל העולם היום עובר. עוברים כולם לטופו, אוכלים טופו במקום בשר.

טופו בטעם בשר, שווארמה, קציצות, הכול. אתה מקבל אותו דבר בדיוק.

רק תטבלן כפי הטעם שלך,

והרבה יותר זול.

הרבה יותר זול. 65 שקל

לשתי קילו.

אתם יודעים מה זה?

במקום לשלם 200 שקל.

טופו, סויה.

סויה.

זה משהו עולמי מעדן. אתה יכול גם לשתות נס קפה מיד, בלי שום בעיה.

מדהים.

אז לכן, תבינו, זו בעיה.

המציאות היא כזאת.

הרבה אנשים.

עזבו, אתם לא יכולים להאמין אפילו, בחוץ לארץ, בכל מקום אני מקבל טלפונים מכל העולם.

אנשים הפסיקו לאכול בשר, עופות, לא מעוניינים,

ונתהיה להם הקלה, לא רק תקציבית,

גם בבריאות, גם במשקל,

גם בכעס, גם בכל מיני מידות. פתאום אנשים אומרים, בוא'נה, אני לא כועס.

מה הקשר בין לבין?

יש קשר.

אז זאת אומרת, צריך להבין,

זה המצב לצערנו.

אבל

מה לעשות, הקדוש ברוך הוא מצווה, אנחנו לפני הסוף

צריך להיות חכמים,

לשמור על מה שהשם אומר,

ולא למרוד.

אני אמרתי לא למרוד,

חס ושלום, כן.

ניאורה בת ציפורה מאירה זיווג הגון מהרה.

ברוך השם, מהרה.

אמן.

תודה, אמן. תן לו בחור.

אמן.

כן, תן לו רגע, רק שנייה, מוטי.

אורן בן בריאה, זיווג הגון מהרה.

תהיה בריא, מוטי.

כן, תן לו.

ברוך תהיה, בהצלחה.

אשריך.

זה הגרפסים האחרונים.

הרב, תגיד, אני לפחות אדיר. בעזרת השם.

ביי.

נתראות.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב, כהן נכבד.

קודם כל, לפני הכל, אני אשמח אם תוכל להתפלל לרפואתה של דלית בת פנינה.

מי זאת?

אמא שלי. יש לה איזה משהו בקו התחתון. היא שומרת תורה ומצוות?

הבית מסורתי.

תגיד לה שהיא תחזור בתשובה בעזרת השם,

והשם ישלח לה רפואה שלמה.

וכבוד הרב,

אני אשמח אם נוכל בסוף ההצעה להחליף כמה מילים. יש אפשרות? גם.

תודה. רגע, כבוד הרב.

לגבי גוג ומגוג, מתי זה יקרה?

כאילו, ידוע שיש בלאגן בעולם. תכף ומיד.

תכף ומיד אנחנו מחכים.

אני כל רגע מחכה. אתה לא רואה כל פעם?

נסראללה כבר העביר טילי קורנט

לחמאס.

מעבירים, איך קוראים לו, נשק מפה לשם.

כן, אני לא יודע, הכול.

סעודיה יודעת שהמצב התמין דליק.

מחברים התמין חזיתות. רגע, מתכוננים כולם.

קוריאה, צפון קוריאה וארצות הברית התמין בזה.

רוסיה תקועה לנו פה.

בלאגן הולך להיות פה משהו-משהו.

כל רגע זה עלול לפרוץ. תודה, כבוד הרב.

תהיה בריא. תן לבחור שם עם הטלטלים.

כן. שלום לרב.

אני רוצה לבקש ברכה לאליעזר בן בלה. ברכה, רפואה שלו. מי זה? מה זה?

חבר שלי מחו״ל.

מה? דתי? לא דתי. לא יודע.

חבר שלי? לא יודע.

חבר שלי שומר שבת.

זה שאתה מדבר עליו.

כן.

כן. לא זה שאני מדבר עליו. בן דוד שלו. בן דוד שלו כרגע בקומה.

אבל ההוא, דתי או לא דתי?

שומר שבת.

הבקומה או זה החבר שלך? לא בקומה. חבר שלי.

זה שחבר שלי. טוב.

הוא נשוי ההוא בקומה?

לא. בן 21. הבנתי.

טוב. מה השם שלו?

אליעזר בן בלה ברכה.

אתה תהיה מוכן ללמוד בשבילו?

אני לומד כל יום.

לומד מההרצאות של הרב.

שואל האם תהיה מוכן ללמוד בשבילו?

כן.

תגיד גם לחברך שביקש.

שניכם תלמדו כל יום שעתיים תורה בתענית דיבור,

שלושה חודשים לרפואתו.

בסדר. מה שמו?

אליעזר בן בלה ברכה. אליעזר בן בלה ברכה.

רפואה שלמה. רפואה שלמה.

תודה.

רגע, רגע, סליחה, גריאל בן רחל.

בנשים, כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני רוצה לבקש רפואה שלמה לבעלי ולי.

אנחנו כבר שלוש שנים לא מצליחים לצאת ממחלות למיניהן.

בעלי בן שישים חלה בפרקינסון לפני שלוש שנים,

ואני כל שנה מנתחת כבר חמש שנים,

ומאוד קשה לנו.

תוכלו לשמוע שעתיים כל יום תורה שאני אומר?

כן.

בהצלחה. מה השמות?

נתנאל בן שרה.

נתנאל בן שרה.

וסבין בת סוזן. בסבין בת סוזן תזכו בעזרת השם נתברך לרפואה שלמה,

לישועה מהרה. אמן. מאוצר מתנות חינם. אמן.

כן.

שלום כבוד הרב. שלום. ברוך השם.

תדע לך שאני מאוד אוהב אותך, רואים את כל ההרצאות שלך,

ופעם ראשונה שאני פה בהרצאה שלך אני מאוד מתרגש.

כן.

ורציתי לשאול אותך שאלה.

אני בצבא רוב הזמן ועבר מאוד הרבה זמן שלא בדקתי את התפילין.

התפילין שלי לא בדקתי עד זום עדיין.

נראה לי שיש לי רעש שהן איזה פסולות או משהו.

מה הבעיה? הולכים לחנות,

מוסרים לי בדיקה ויגידו לך אם זה בסדר או לא. כן, אבל רציתי לשאול אותך אם אני עדיין מניח

זה עדיין כאילו נחשב למצווה.

אתה יודע שוודאי קודם הם היו בסדר?

בסדר, כאילו, אני לא יודע. לא הבנתי. מי קנה לך?

ההורים שלי.

מאיפה הם קנו, אתה יודע?

דוד של אימא שלי.

שהוא חרדי?

כן.

הוא עובד בתשמישי קדושה.

זה בהמה גסה.

אתה יודע מה זה בהמה גסה?

לא. המהודרות האלה השחורות המבריקות?

לא חושב.

מה לא חושב?

אני לא יודע אם זה בהמה גסה, אני לא מבין מה... בקיצור, אתה נמצא ליד איזה רב בסביבה,

איפה אתה גר?

בחולון, פה.

בחולון.

תיגש לאחד הרבנים, תראה לו את התפילין אם יש חשש.

אם הם נקנו על ידי האדם שמבין בתשמישי קדושה, כמו שאתה אומר,

אז מסתמה עדיין החזקה שלהם היא בסדר.

אבל בינתיים, אם אתה חושש ממש, אתה יכול לקחת ממישהו שאין לו ספק בתפילין שבדק,

ולהניח בהשאלה בינתיים ממנו, ולמסור אותם בינתיים לבדיקה.

אני אגיד לך מה הבעיה היא שאני עדיין בצבא, כאילו,

אני לא נמצא הרבה זמן בבית.

יש רב שם בצבא?

לא.

אין רב בכלל ביחידה? נמצאים בבסיס מאוד קטן, שאתה יודע, אין רבנים,

ואפילו כל האנשים שם. עד מתי אתה בבית?

אני בעזרת השם יום רביעי. מצוין.

תלך מחר לבני ברק, פינת

חזון איש, רבי עקיבא,

יש שם חנות,

תמסור שם את התפילין, תבקש תוך יום-יומיים שייתנו לך,

ואז אתה תקבל אותם בחזרה ויגידו לך מה מצבם, תגיד שאתה הולך לצבא ואתה חייב אותם.

אין בעיה.

כבוד הרב.

כן.

הנה הוא אומר שהוא יודע פה כתוב.

כן, כן, אני...

הנה

אסי אמר.

רגע, רבנו היקר, אני יכול ברכה? כן.

אני רוצה לברך את אמא שלי.

שמע?

אילנה בת שרה.

אילנה בת שרה.

שתזכה לרפואה שלמה.

שם יזכה אותה לרפואה שלמה.

ובריאות. הכנסה טובה ובריאות.

תודה רבה רבנו. השם יזכה אותך לכל מיני דמיטב, ברוך תהיה. תודה רבה לכולם.

תודה רבה. ברוכים תהיו.