נתניה - כוונותיו של הדרשן

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו מלחמה וירוויח.

הערב להצלחת הכנישתא חדה, שיזכו להביא את הגאולה ברחמים,

לתיקון כל המידות,

לארגן עוד הרצאות פרנסה טובה, ליצחק בן עליזה

ולעילוי נשמת אליהו מרציאנו בן סעידה,

לעילוי נשמת הורי וחמים, נוחתם אליהם.

וייתה אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם אדוני אל עולם.

אברהם אבינו נוטע אוהלים שבהם מכניס אורחים

על מנת לקרוא בשם השם אל עולם.

בברכת שים שלום אנחנו אומרים

כי באור פניך נתת לנו תורת חיים ואהבת חסד.

האהבה לחסד היא מתנה חשובה

מאת השם יתברך לעם ישראל,

שנטע בלבנו אהבה לחסד

וגם הנאה

מעשיית החסד.

עם ישראל מתאבים להנאה הזאת תמיד,

ועל ידי מידה זו,

שהיא טובה מאוד, ניכרים ישראל בין שאר האומות ומובדלים מהן.

שידוע,

כל ישראל יש בהם שלוש מידות, גומלי חסדים, ביישנים ורחמנים.

והם אוהבים לעשות חסד עם בני אדם לא רק מתוך הכרה

שהוא מקיים את המצווה הזאת של חסד כמו ציצית או כמו דפינין,

ולא רק מפני שהוא אוהב את הבריות

ושמח בטובתם

והוא נהנה לראות, סליחה,

והוא נהנה לראות

בני אדם שמחים וטובי לב,

אלא גומלי חסדים מתוך נטייה נפשית פנימית.

זאת אומרת, זו נטיעה שנמצאת

תוך-תוכו של כל יהודי,

אהבה לחסד,

והוא נהנה הנאה מרובה

בעת שהוא עושה חסד,

הוא אוהב את החסד

כמו שהוא אוהב את החוכמה.

יהודי כזה עושה חסד

אפילו עם אלה שאינו מכירם ואינו אוהבם,

ואפילו עם הפחותים שבבני אדם,

מפני שמעשה החסד

הוא העונג היותר גדול בשבילו,

והוא מתאווה ומשתוקק להנאה הזו

כמו להנאות אחרות.

וכל מי שמרבה וכל מה שהוא מרבה

להיטיב ולעשות חסד עמו,

הנעתו מתגדלת,

תשוקתו מתחזקת,

להוסיף עוד ועוד במעשי החסד,

להרחיב את הפעולות ולשכלל אותן,

עד שכל ליבו ונפשו מסורים לאהבה זו ולמעשים אלו.

מדקדק בפעולותיו שיהיו בתכלית השלמות,

שהחסד יהיה שלם ומשוכלל,

שלא יהיה בו פגם ושיהיה נקי מכתם.

זאת אומרת, הוא רוצה לעשות אותו באמת

בשלמות בלי שום נטייה עצמית, אנוכית.

גם נזהר שלא ירגיש חברו שהוא מקבל חסד ממנו,

שלא ירגיש חברו את היד הנותנת,

ושלא יתערב בהנאת חברו אפילו צער כלשהו.

וזהו העונג הכי גדול בשביל זה שנותן את החסד.

אם החסד הוא שלם בתכלית ההטבה,

אז הנאתו יותר גדולה,

והחסד הוא לפי ההנאה.

ולא רק בזה הוא נזהר,

שלא להכניס ולערב צער בהנאה,

אלא אף מזה הוא נזהר, שהחסד יהיה שלם ונקי מסיגים ופסולת,

כדי לא להכתים את החסד בכוונה ומחשבה צדדית

בנטייה לכבוד או לפרסום.

כי כשמתערבת מחשבה זרה או רגש פסול,

הם מקטינים את החסד.

הם גורעים וגוזלים ממנו את הודו ותפארתו.

מי שאוהב את החסד ומתענג ממנו הנאה רבה,

משתדל בכל כוחו שיצא מתחת ידו חסד שלם

ומשוכלל כאוות נפשו.

נקי משמץ של מחשבה שהיא לא לשם חסד.

ומיום ליום,

מפעולה לפעולה הוא מתחכם

במה לשכלל ולהדר את החסד.

אדיר חפצו ותשוקתו לחסד שלם ומשוכלל,

והתשוקה הזו נובעת מעומק הנשמה הישראלית.

לכן אנחנו רואים גם אצל אלה מבני עמנו שהם רחוקים מתורה הקדושה.

בכל זאת,

נדיבי לב המה

עושים חסד

בהסתר ובצנעה

שלא יוודאו לאיש מעשיהם.

אהבה כזו לחסד,

שהמקור שלה זה הנשמה הישראלית,

לא מסתפקת בחסד רק של חיי שעה,

במה שימלא לחברו את הצרכים של החיים והתענוגים.

שהרי כשמהנים אדם בהנאה חומרית,

התשוקה שלו מתחזקת והצמאון גובר.

זה כמו להשקות אדם צמא במים מלוחים,

שאז הוא ירצה לשתות עוד ועוד ועוד ועוד.

מי שמהנה את חברו בדברים גשמיים,

הוא פשוט מאוד מפתח אצלו את התשוקה לעוד ועוד הנאות גשמיות.

אלא מה?

האדם האמיתי לא מסתפק להיטיב רק בענייני גשמיות,

אלא להיטיב עם חברו

וחבריו לסביבתו,

להיטיב להם הטבה שהיא תהיה לעד ולנצח,

לעשות עימם חסד רוחני,

ללמד אותם דעה,

בינה,

השכל,

להוסיף להם הכרה בדעת אלוקים,

כי הלא זה כל האדם,

כי אם זה חסר לו,

מה יש לו?

אם אדם יישאר בעולם,

נהיה לו כל ההטבות הגשמיות שבעולם,

יאריך ימים 120 שנה וייפטר מן העולם בלי לדעת את האלוקים,

את התורה, ועל מה הוא בא לכאן,

מה יש לו?

הרי ברגע שיטמנו אותו, אין לו כלום,

ומה שהיה לו, אין לו.

אז למי הוא טרח? לאחרים?

מה יצא לו מזה?

עיקר החסד

הוא ברוח ובנפש.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

משל למה הדבר דומה?

לעירוני שנשא בת מלך,

אם יביא לה כל מה שבעולם,

אינם חשובים לה כלום,

כיוון שהיא בת מלך.

מה אתה יכול להביא

לבת מלך שחסר לה? מה חסר לה? היא חיה בארמון.

המלך שולט בכל נכסי המדינה,

מה אתה יכול לתת לה?

ככה הנפש שלנו,

אם תביא לה כל מעדני עולם,

כל הדברים הגשמיים, אינם כלום בשבילה,

שהרי היא מן העליונים,

הנשמה שלנו היא מהעליונים.

היא תסתפק בחומוס,

בשניצה,

באנטריקוט.

זה מה שמעניין אותה, זה מהנה אותה.

כל מעדני החיים והתענוגים אינם כלום אצלה.

מה ההנאה שלה?

התעלות רוחנית.

לכן אדם שאוהב באמת חסד,

משתדל להשפיע דעת ויראת אלוקים

על כל שומעיו

כדי שיפקחו עיניהם ויראו את האמת.

הוא מלמד את חברו תורה,

כמו אהרון הכהן, היה אוהב את הבריות.

מה היה עושה?

אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

כי אין רעב

אלא רעב לדברי תורה.

ואין ערום

אלא מישהו.

ערום מן המצוות,

ואין עני

אלא בדעת.

אדם שאין לו דעת זה האדם הכי עני שיש.

חסד כזה,

כמו שתיארנו עד עכשיו באריכות,

מצאנו אצל אברהם אבינו.

הוא הגיע לשלמות

של אהבת החסד.

הוא נטע אשל, אשל זה אכילה, שתייה, לינה,

גם לוויה היה מלווה את האורחים.

כל זה הוא עשה לכל עובר אורח בלי שום הבדל.

גם עובדי עבודה זרה היה מאכיל ומשקה

אורחים

שעזבו את בתיהם והלכו בדרכים.

והייתה חסרה להם שלווה ותענוג.

הגיעו לביתו של אברהם אבינו והתענגו על כל טוב,

יותר מאשר בבתיהם.

כתוב במדרש

שאברהם היה גדול מאיוב, גם איוב היה מכניס אורחים.

אבל איוב היה נותן לאנשים מה שביקשו לאכול.

היה לו הכל, הוא היה עשיר אדיר.

מה שרצו היה נותן להם.

אבל אברהם, גם מה שלא רצו, נותן להם.

תטעם גם מזה.

לא, אני לא אוהב. תטעם, תטעם, תטעם. גם מזה, גם מזה, גם מזה.

לא היה מוותר שאדם לא יצא מביתו

שהוא אכל ונהנה והתענג

עד התכלית.

לא הסתפק אבל אברהם אבינו בחסד זה שעשה עימהם,

שבני אדם נהנים ומתענגים מטובו.

כי ידע שעדיין חסר להם העיקר.

הם אינם מכירים את עצמם

ואת רום ערכם.

כי אדם נברא בצלם אלוקים,

ואם אדם לא יודע שהוא נברא בצלם אלוקים,

הוא לא יודע את חשיבותו,

הוא לא יודע את מעלתו,

הוא לא יודע מה סיבת היותו בעולם.

אז נהנים מן העולם.

מההטבות שהיטיב הבורא,

כל ההטבות שהשם העניק לברואים בעולם הזה,

אבל לא מכירים את המיטיב עצמו, את הבורא עולם עצמו.

וכי זו הנאה אם אדם נמשל כבהמות?

גם בהמות נהנות, כל אחת בשלה.

אריה שמצא לו טרף,

הוא לא נהנה.

הוא נהנה.

דג שבלע דג קטן, הוא לא נהנה.

כל בעלי החיים נהנים.

אבל הנאה של בעל חי

זו לא הנאה אצל אדם.

ואם כן,

עדיין לא עשה עמהם חסד,

את החסד האמיתי שהם זקוקים לו.

לכן התאמץ אברהם אבינו להשכיל

וללמד אותם שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם

והוא מנהיגו.

ברום מעלת ערך האדם

זה שהוא לא נברא אלא להתענג ולהתעדן

מזיו השכינה.

זה השיא בעולם הזה.

שאדם זוכה בעולם הזה כבר

להתענג על זיו שכינתו יתברך.

בברכת כהנים אנחנו אומרים

יברכך השם וישמרך.

יאר אדוני פניו אליך ויחונק.

מה זה יאר השם פניו?

הארת פניו

של הקדוש ברוך הוא לאדם זה סיוע מן השמיים שאין כדוגמתו.

כשאתה מתהלך מחיי היום-יום

ואתה רואה על ימין ושמאל שהקדוש ברוך הוא מחייך אליך,

מסייע לך מן השמיים.

משאלות ליבך לטובה מתקיימות.

אתה רואה שהשם הולך לימינך?

אין שמחה יותר גדולה. יאר השם פניו אליך

ויחונק.

ייתן לך חן בעיני הבריות.

יחון אותך.

זה דברים גדולים.

מתנות חינם.

אבל זה רק אם אתה מודע שיש בורא שמנהיג לכל הברואים

ושהוא משגיח עליך

ושהוא יודע במעשיך.

איזה אושר, כשאדם נתקע באיזה משהו, הוא מרים עיניו כלפי שמיא ומבקש מאבא.

אבא, אני תקוע פה, צריך כך וכך.

והאבא עונה לו.

איך הוא עונה לו? מסייע לו, מה שהוא ביקש.

אפילו שכדרך הטבע זה לא זז.

זז.

זה חיוך.

זה חיוך מן השמיים.

זה יאר השם פניו אליך.

אם לא,

אז אדם מסכן, הוא חי בהסתר פנים.

השם מסתיר את פניו ממנו.

כמו שכתוב בפסוק,

ואנוכי הסתר אסתיר פניי מכם.

אז זאת אומרת,

אברהם אבינו עבד על זה שידעו שיש אלוקים מנהיג לכל הברואים,

ואם עושים את רצונו של הבורא,

הקדוש ברוך הוא עושה את רצונם

של הברואים.

הא בהא טליא, זה תלוי בזה.

אתה פונה אליו,

אז הוא מפנה פניו אליך.

אתה מפנה לו עורף,

גם הוא.

אם תעזבני יום,

יומיים אעזבך.

אם אתה פונה לשם באמת,

הקדוש ברוך הוא, לימינך,

יעמוד השם לימין אביון.

עזרו מעלת ערך האדם, זה שהוא לא נברא,

אלא להתענג ולהתעדן מזיו שכינתו.

את התורה הזאת היה מלמד אברהם אבינו

את אותם אנשים שהיו מוגדרים קודם כבהמות,

והיה הופך אותם לבני אדם,

שחוכמתם מרובע.

ועל זה נאמר עליו בפסוק, ועל שריימנו,

ואת הנפש אשר עשו בחרן,

אומר התרגום,

דשעבידו לאורייתא.

הוא גרם לאנשים להכיר שיש תורת אלוקים בעולם

ושצריכים להיות משועבדים לה,

כי אז מקבלים את כל ההטבות שהקדוש ברוך הוא ברא בעולמות כולם,

בעולם הזה, ולאחר מכן בעולמות הבאים אחריו.

זהו החסד הגדול ביותר

שאברהם אבינו התחסד עם כל הברואים,

לא רק להזמין להם את הענוגים שזה הוא עשה בשפע רב,

יותר משלמה המלך במלכותו.

עיקר החסד היה שהוא העלה את האנשים למעלה באורח החיים והציל אותם מלרדת לבאר שחת בסוף ימיהם.

וזהו הסמל לחסד אמיתי,

שכל מי שהוא נחשב לצאצא של אברהם,

משתוקק לו

לעשות חסד

מעין החסד לאברהם.

ידוע שמידתו של אברהם נקראת חסד,

חסד לאברהם.

אדם כזה שהוא צאצא של אברהם, מבניו,

שהולך בדרכו,

נהנה ממעשי החסד

ומשתוקק להיטיב עם בני אדם שיהיו מאושרים לעד לעולם.

אהבה כזו לחסד,

מתנה היא

מאת הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.

על כך נאמר בתנא דבי אליהו.

אבינו אברהם

מפקח עיני הבריות

ומכניסן תחת כנפי שכינה.

כך היה אוהבו הקדוש ברוך הוא אהבה גמורה ושמח בו ומשתוקק בו.

ומה בזמן שאברהם אבינו מפקח

את הבריות

ומכניסן תחת כנפי השכינה.

כך היה הקדוש ברוך הוא אוהבו,

כשנבוא בניו אחריו

לידי מצוות גדולות

ונעשה חבילות חבילות של תורה ומצוות,

על אחת כמה וכמה שהקדוש ברוך הוא יאהב

כל אחד ואחת מאיתנו.

וכתוב שחייב אדם לומר,

מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי, אברהם, יצחק ויעקב.

אנחנו מצווים ללכת בדרכם של האבות.

ואברהם אבינו היה עמוד החסד.

ידוע שהעולם חסד ייבנה.

השם לא היה חייב לאף אחד כלום, כי לא היה אף אחד.

והקדוש ברוך הוא החליט

לברוא עליו

כדי להיטיב לבריות שהוא יברא.

זה חסד גמור.

הוא לא חייב לאף אחד כלום.

אז למה הוא עשה זאת?

חסד והטבה גמורה.

והוא מצווה אותנו גם כן להמשיך את המפעל הזה,

להתחסד עם הבריות.

ובפרט שאנחנו עם ישראל בניו של הקדוש ברוך הוא,

אז השם שמח אם אנחנו עושים חסד

זה עם זה וזו עם זו.

אז ראינו

מה זה חסד שלם

וכמה צריך לאהוב את החסד

וצריך ללכת בדרכי אבות.

עכשיו בואו נראה

כניסה לתוך העניינים האלה,

קצת יותר בעומק,

ונראה מה ההשלכות.

מובא בתנא דבי אליהו רבה בפרק ז'

על הפסוק וייקח אברהם צאן ובקר וייתן לאבי מלך ויכרתו שניהם ברית.

כתוב שם בתנא דבי אליהו.

לכן ישמור הדברים בליבו

שלא יעשה שום שותפות דברים

עם העובד כוכבים, הכוונה עם גוי,

ולא יכרות עמו ברית.

למה שבן אדם לא יעשה, וככה נפסק להלכה,

שלא יעשה שום שותפות עם גוי

ולא יכרות עמו ברית?

למה?

אומר התנא דבי אליהו שכן מצינו באברהם אבינו

שעשה שותפות עם אבי מלך.

בסוף הדברים שכרת עמו ברית,

ככתוב,

ויכרתו שניהם ברית,

ומשכרת עמו ברית,

נתקבצו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא ואמרו,

למה יכרות אברהם ברית עם גוי?

אדם יחיד שבחרת משבעים אומות ולשונות?

אברהם אבינו כתוב

שהוא נקרא יחיד, אחד.

אחד היה אברהם, אומר הפסוק.

האדם הגדול בענקים,

נקרא אברהם אבינו בפסוק.

אדם שבחר בו הקדוש ברוך הוא משבעים אומות

אלה תולדות השמיים והארץ, בהיברעם,

אל תקרא בהיברעם אלא באברהם,

כל העולמות מתקיימים בזכות אברהם.

והשם בחר בו

אשר בחרת באברהם.

זאת אומרת, בזכות אדם כזה כל העולם קיים. אז איך אדם כזה כורת ברית

עם גוי?

שואלים מלאכי אשר את הקדוש ברוך הוא.

אמר להם הקדוש ברוך הוא,

בן יחיד שנתתי לו למאה שנים,

יצחק.

אני אומר לו,

להעלותו עולה.

אם יעלה הוא,

הרי אתם יודעים שכוונתו הייתה לטובה מפני דרכי שלום.

ואם לאו,

יפה אתם אומרים.

זאת אומרת, כל העקדה נפלה

על אברהם אבינו

כדי להוכיח למלאכים

שהכוונה שלו כשהוא כרת ברית עם אבימלך

הייתה כוונה טובה.

כתוב שכשאנחנו יוצאים אפילו בהכרח למלחמה נגד אויבים,

התורה מצווה אותנו וקראת לשלום.

אז אם הם מסכימים, והיה עם טענך שלום,

הכל טוב יפה.

אם הם לא מסכימים לשלום, אז אתה יוצא למלחמה.

אבל אנחנו מצווים לקרוא לשלום.

עם ישראל זה עם ששוחרר שלום, לא מחפש מלחמות.

אבל מה לעשות, לפעמים יש הכרח.

ולפעמים השם מצווה בעצמו.

אז מה עושים?

קוראים לשלום.

אם עונים לשלום, מצוין. לא עונים לשלום,

אין ברירה.

אבימלך

ביקש לעשות שלום עם אברהם, ראה שלא משתלם להיות מסוכסך איתו.

אין בעיה.

אז את החלק הזה זה בסדר.

אבל למה לכרות ברית ולעלות עולות?

זה השם לא ציווה אותו.

הוא לא שאל את השם אם אפשר לעשות ככה.

על זה נענש אברהם בצאצאיו.

תכף נלמד.

אבל

אם אתם חושבים שהוא עשה את זה מכוונות אינטרסנטיות כלשהן,

או מחוסר ביטחון,

או כדי שייטב לו,

או שישתלם לו,

או שהוא ירוויח,

והכוונות של אברהם לא טהורות,

אז הנה, אני עושה איתו עכשיו ניסיון בשבילכם, שאתם תראו.

אני אבקש ממנו את הבן שנולד לו למאה שנה בגיל מאה,

את יצחק שיעקוד אותו בגיל שלושים ושבע.

אם הוא יעלה הוא לעולה כמו שאני מבקש.

אז אתם רואים שהכוונות שלו טהורות,

כי אין לו שום אינטרס.

אין שום אינטרס לעקוד את הבן. איזה רווח יש לך מזה?

חיכית מאה שנה שיהיה לך בן מסרה, קיבלת אותו.

הוא צדיק יסוד עולם.

איזה אינטרס יש פה?

יש פה איזה רווח?

אין פה, זה ודאי שהוא עושה רק בגלל שהוא שומע לי.

אם הוא לא יעשה ככה ולא יסכים,

יפה אתם אומרים.

אבל התגלגלה כל העקדה בגלל זה.

למה? תשמעו עכשיו דברים מדהימים.

אז כתוב מיד אחרי הפסוקים האלה שהקראנו בתחילה,

ויהי אחר הדברים האלה

והאלוהים נישא את אברהם.

ואז היה הניסיון האחרון

של העקידה.

עכשיו תקשיבו.

ידוע שישנם כמה עניינים בקיום מצוות התורה שהם מסובכים מאוד.

יש, כשאדם מתחיל לקיים מצווה ידועה,

מתוך הרגשה

של חובת שמאי.

למה הוא עושה?

כיוון שהתורה מחייבת אותו.

אז הוא עושה מהסיבה הזאת.

יפה מאוד, כך צריך לעשות.

אבל תוך כדי עשיית המצווה

נטפלים אליו גם כן נימוקים אנוכיים,

אינטרסים,

שממריצים אותו לקיים את המצווה.

נגיד, אחד אומרים לו, לך תחלק קלטות, סתם דוגמה, בנתניה.

אז הוא אומר, בסדר, אני מוכן.

ופתאום עולה בדעתו הסבתא שלי שמה, כבר אני אקפוץ לבקר אותה.

ואני כבר אביא לה מה שאימא ביקשה.

ואז הוא אומר, נו, נו, מתי יוצאים?

אז פתאום נהיה לו המרצה במצווה.

אבל ההמרצה לא באה רק מעצם המצווה,

אלא מצדדים נוספים, אינטרסנטיים,

שהצטרפו לו בחשבון למה כדאי לעשות את המצווה.

נמצא לשם שמיים,

והאינטרסים

כבר מתערבבים ביחד ומשמשים בעיר בוביה. כבר המצווה היא לא נקייה מאה אחוז.

היא כבר מעורבבת.

ואם יגידו לו, לא, לא, החלטנו שאנחנו עושים בנהריה.

לא, לא, למה לא נעשה בנתניה? למה לא נעשה בנתניה?

כי מה שממריץ אותו זה כבר החלק הזה שיש לו אינטרס.

זה דוגמה, יש אלף דוגמאות בלי סוף.

מתי שיש מצווה, כבר משתלם.

ויש פעמים שהנימוק הגשמי

גובר

בכל המצווה,

ואז בכלל כל הלשם שמיים מטשטש.

דוגמה אחרת,

אומרים לאדם, פלוני מתחתן.

איפה?

לא מזל טוב. איפה?

אומרים לו, ברמדה.

וואו, אני בא.

אני בא.

רגע, אז למה אתה בא?

בגלל שזה ככה או בגלל רמדה?

הוא מבין, ברמדה זה חמש כוכבים, הרוחות שם בשפע,

חביבי.

אז זאת אומרת, לא המצווה לשמח חתן בכלה עכשיו ממריצה אותך.

אם יגידו לך שהחתונה באולם הרבנות,

אה,

אני אבוא על השבע ברכות.

זאת אומרת, לא המצווה מריצה אותך, אלא אינטרס.

אז זאת אומרת, אדם צריך לזהות בכל דבר שהוא עושה,

מה יש פה מהמצווה ומה יש פה מהאינטרס.

על זה מזהירה אותנו התורה,

ויראת מאלוהיך.

כי זה דבר שמסור ללב, אף אחד לא יודע למה באמת אתה עושה את זה.

את המצוות

או למה ככה אתה עושה את המצוות וכו'.

יש אחד שיקנה אתרוג מהודר לא בגלל שהוא אוהב למשקיע כסף בשביל שהוא יהיה יותר מעולה מכולם בבית כנסת,

בשביל שהוא יוכל להוכיח לכולם שהוא ישיג אתרוג מיוחד, גדול, יפה והכול,

אבל בשביל שהוא יהיה ביחס לאחרים.

לא בגלל שהוא עושה את זה, לכבוד השם, להדר במצוות.

כמו לדוגמה אנשים שקונים עלייה לספר תורה.

אז אחד אומר 100, שני אומר 200, 300,

700,

1,000, 500. זה כבר תחרות בין השניים, יעני מי יישבר ומי לא,

ומי יכול ללכת עד הסוף, זה כבר לא בשביל המצווה.

אם היית רוצה לתת 1,500 מההתחלה,

לא היית אומר 100,

120, 150,

תן אלף, וגמרנו, סגור עניין.

אבל זה הולך, אתה מבין, דו-קרב.

אז זה כבר לא המצווה.

לכן כתוב שבמקרים כאלה מי שיוותר זה כאילו הוא עלה ושילם.

אבל לעשות ככה קונצים כאלה,

על זה נאמר ויראת מאלוהיך.

נו,

אז איך מכריעים, אתם יודעים? איך מכריעים באופן ברור מה הערך הרוחני של מצווה כזו בעלת פנים לכאן ולכאן?

בגלל שיש עכשיו ספק.

האם הוא עשה את המצווה בגלל זה או בגלל זה?

הוא גורם עכשיו שמן השמיים הקדוש ברוך הוא יזמין לו ניסיון,

שבזה הוא ייבחן

אם הוא עושה לשם המצווה או לא.

לדוגמה, נחזור לאתרוג.

קנית אתרוג כזה ואתה באמת רוצה להדר.

ייתכן שאתה רוצה שכולם יזכו באותו אתרוג לפחות.

ייתכן שאתה אומר בלב, הלוואי שכולם יבואו עם קטן ומורכב,

ורק שלי יהיה גדול ומהודר.

לא יודעים בדיוק מה אתה חושב בלב.

אבל פתאום יבוא אליך מישהו ויגיד לך, תשמע,

כמה עלה לך אתרוג?

יש עוד כאלה?

שומעים אם הוא אומר וממליץ, כן, יש, יש או אין? או שהוא אומר לו, לא יודע, לא יודע אם נשאר לו,

לא יודע אם נשאר לו. אתם שומעים? לא יודע אם נשאר לו.

מה אכפת לך אם נשאר לו או לא נשאר לו? תגיד לו איפה קונים.

והוא אומר לך,

כמה עלה לך? הוא אומר לו, 800 שקלים.

אה, יש לי רק 200. אתה מוכן להעלות לי 600? אני אלך גם לקנות.

עכשיו, הוא ייתן לו או לא ייתן לו? אם הוא ייתן לו 600 שהוא ילך לקנות,

אז באמת הוא שמח גם שלאחרים יהיה.

אבל אם הוא אומר לו, לא, אתה בדיוק תפסת אותי שאין לי כסף, הוצאתי את הכסף האחרון, אין לי זה, ופה ושם,

אז ההוא אומר לו, תשמע, לא נורא, מחר אני אקח ממך.

600 תביא לי מחר.

לא, אני לא יודע אם אני אהיה בעיר בכלל,

אני לא יודע, אני חושב שאני נוסע.

אז הבחינה מתבררת, צ'יק צ'אק.

התוצאות של הניסיון שיפילו עליו מן השמיים,

על מסירות הלב של מקיים המצווה, אם הכוונה היא לשם שמיים,

בלי תערובת גשמית ואנוכית,

זה מעיד על הפנימיות של המצווה.

לדוגמה,

אחד מוכיח את החבר שלו

ומתיימר שכל הכוונה שלו לשם שמיים,

וכולו אומר כבוד,

כבוד השם.

הוא רוצה להורות לחברו את הדרך הטובה להגן על חברו,

לקרב אותו לעבודת השם.

מה תהיה הבחינה של העניין הזה?

אם אחרי התוכחה

לא נדבק במוכיח

שום שמץ, אכזריות וכעס,

והוא יכול להוסיף לדבר עם חברו בסבר פנים יפות

וממשיך לאהוב אותו ולחבב אותו?

הרי זה סימן שהתוכחה הייתה כולה לשם שמיים,

בלי התערבות טבעית של נקמה,

כעס וכדומה.

זאת אומרת,

אם אתה מוכיח אותו לשם שמיים, אתה מתכוון הרי להיטיב לו.

אז למה אתה כועס עליו וכו'?

הוא לא הבין פעם ראשונה, תנסה פעם שנייה, לא הבין פעם שנייה, פעם שנייה. כך כתוב.

שפעמיים ושלוש ינסה.

אם זה בינו לבין חברו בדברים שביניהם,

אז יביא אנשים אחרים שיתערבו.

אם זה בינו לבין המקום,

זאת אומרת שהוא עושה דברים שלא ייעשו בינו לבין המקום.

אז אחרי פעמיים ושלוש הוא אומר לו, והוא לא חוזר בו מהמעשים האסורים שהוא עושה כלפי שמיה.

אז צריך לפרסם אותו ולהגיד

את הדברים בפרהסיה וכולי וכולי.

אז זאת אומרת, מתי זה מתברר? כשיש בחינה.

אז כשלא יודעים, בוחנים.

עכשיו תשמעו רק דוגמה קטנה נוספת, היא לא הכי מדוקדקת אבל

בשביל להצחיק היא טובה.

אחד התרגל לסלסל בשערו,

עושה בלורית.

שואלים אותו, למה עשית בלורית?

הוא אומר, לשם שמיים.

אני מתכוון לרומם את כבוד התורה.

הוא עשה בלורית לרומם את כבוד התורה.

עכשיו הדבר מוטל בספק,

האם הכוונה שלו לשם שמיים,

או שהכוונה שלו להיות נאה, להתייפייף.

האם זה מגמה גשמית?

אז יכניסו אותו עכשיו לניסיון ובחינה.

האם הוא באמת ימליץ גם לחברו לעשות אותה בלורית?

האם הוא ידאג להדר ולקשט גם את חברו כמו שהוא מקשט את עצמו?

הרי גם חברו בן תורה,

אז למה שלא כולם ירוממו את התורה כמוך?

ומה זה משנה אם יתקדש שם שמיים רק על ידיך או על ידי חברך?

אם אתה מחפש לקדש שם שמיים ולרומם את התורה,

אז שכולם ירוממו את התורה.

לדוגמה, אם חברו הולך קרוע,

האם אתה תקנה לו בגד?

אם לא תיקח, תתפור לו?

אם לא תמליץ לו,

מה לעשות שלא יתראה כך?

או שלא אכפת לך גם אם הוא הולך ככה?

ואתה לא מעיר לו כלום.

אז אם אתה מכוון לרומם את התורה,

אז תדאג שכל בני הישיבה כמוך ירוממו את התורה.

ואם תראה משהו שלפי תפיסתך זה לא מרומם,

אז תדאג.

האם תהיה מוכן לפשוט בגד שלך וללביש את חברך?

אם כן,

זה סימן

שגם הבלורית שלך היא לשם שמיים.

אבל אם אתה לא מוכן,

אז מכלל הן אתה שומע עליו.

לפני כמה ימים ישבתי

עם חבר'ה טובים,

מארגון הצלה.

אתם יודעים?

יש ארגון שקוראים לו הצלה,

שהם מחוברים למד״א,

מגן דוד אדום עם האופנועים,

והם מקבלים קריאה שמקבלים במד״א,

ויש להם מרכזייה,

שמיד אומרים איפה נמצא האדם שקרא לו כך וכך, מתארים בדיוק מה, באיזה כתובת, שולחים גם סמס שמראה את הכול,

הם מקבלים בביפר את ההודעה,

וברגע שמקבלים את ההודעה הם עולים במהירות על הקטנועים, אופנועים וכו',

פחות מדקה הם מגיעים לכל אירוע.

מד״א מגיעים

עשר דקות, רבע שעה, עשרים דקות, תלוי המרחק מהבית חולים אל המקום, לפעמים שפקקים,

לפעמים זה, אבל הם עם קטנועים,

צ'יק צ'אק.

ממש, אני אומר לכם, בדוק,

אחד מהקרובים שלי הוא גם כן שם,

אני יודע בדיוק כמה אזעקות הוא מקבל ותוך כמה זמן הוא מגיע וכמה הצלה,

והם מגיעים. אז זה היה כנס שלהם והם ישבו באיזה בית והזמינו אותי לשם.

ישבתי,

דיברתי קצת דברי תורה ואמרתי להם שבחים על הפעילות של ההצלה שהם עושים וכו' וכו'.

אמרתי להם, אבל הבחינה, אם אתם עושים את מה שאתם עושים לשם שמיים,

תיבחן

מתי שאתם נמצאים לדוגמה באיזה חנות,

ומישהו מקדים אותך.

עוקף את התור,

ואתם פתאום, הלו, הלו, אתה לא מתבייש וזה, ומלבינים את פניו

וכולי, סתם דוגמה.

מה זה אומר?

הלבנת פנים

זה אביזריו דרציחה.

שופך את דמו זה נקרא.

זה כמו לרצוח, רק בלי נשק.

למה?

הדם שלו נבלע באיברים והוא נהיה לבן,

מלבין את פניו.

דוגמה,

איך יכול להיות שאתה הולך להציל בן אדם,

ולפעמים זה מצבים קשים, אני לא רוצה לתאר,

ואתה לפעמים קם מהמיטה באמצע הלילה,

ואתה נזעק כי זה בסביבתך,

ואתה מקבל את הקריאה, לא כולם מקבלים את הקריאה,

הם יודעים לנתח מי נמצא בסביבה בדיוק, ואותו מודיעים לו שהוא ילך.

גם אם הוא נוסע עכשיו בדרך לנתניה,

הם יודעים שהוא בדרך לנתניה.

ואם קרה משהו באזור של נתניה,

הוא מקבל את הידיעה שבסביבה שלך יש כך וכך.

אז גם מי שישן בלילה מקבל ידיעה כזאת.

והם גם זנקים והולכים ופה ושם להציל מישהו שהם לא מכירים, לא יודעים.

נו,

אז אם אתה כזה שמוסר נפש בשביל

אנשים להצילם,

איך יכול להיות שאתה, כאילו, בחיי היום-יום יכול לשפוך דם של אדם?

אז זה מראה שכשאתה נמצא בהצלה,

זה מסיבות נוספות.

נוספות, מעורבב. כמה מעורבב? אני לא יודע.

אולי בגלל האופנוע? אולי בגלל הצ'קלקה?

אולי בגלל שאתה יכול להיכנס לאירועים?

אולי עד שאתה יכול לדווח?

אולי שיצלמו אותך בטלוויזיה.

אני לא אומר שזו הסיבה, חלילה, אבל

אם אתה בחיי היום-יום לא עומד בדברים אלמנטריים, פשוטים,

שאתה צריך להיות מורם מעם,

כי אתה מוסר נפש

בשביל עם ישראל,

אז לא יכול להיות שאתה תיפול בקטנות.

ואם אתה נופל שם בקטנות,

זה מגלה מה הפנימיות שלך.

זה מה שלומדים פה.

כי מי שאין כוונתו טהוריו אל שם שמיים,

מלאכי השרת חרדים ונדהמים.

והקדוש ברוך הוא עונה להם, יפה דיברתם.

לכן מגיעה שעת הבחינה והניסיון,

ותוצאות הבחינה והניסיון

יהיו גלויות

לעיניכם,

ונראה מה המהות האמיתית של אברהם אבינו.

אני אצווה אותו להקריב את הבן היחיד,

דבר שהוא למעלה משכל אנושי.

ואז תיווכחו ותראו אם אברהם,

על ידי כריתת הברית עם אבימלך,

נפגם בתמימות שלו.

או שהאור הגדול,

או שהוא האור הגדול

אשר באמונתו יחיה.

והוא עמד, אברהם אבינו, בניסיון,

והתברר שכל-כולו לשם שמיים נטו,

ונסתמה טענת המלאכים.

אבל יש לנו שאלה קשה מאוד.

לפי זה קשה לכאורה?

אז למה הוא נענש

על היחסי התקרבות שלו לאבימלך?

אתם לא תאמינו איזה עונשים קיבל אברהם אבינו. תשמעו.

כתוב, וייצב אברהם את שבע הכבשות.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

אתה נתת שבע כבשות

בלי רצוני?

זאת אומרת, לא שאלת אותי ועשית מדעתך?

חייך שאני משהה בשמחת בניך שבע דורות.

זאת אומרת, עם ישראל ייכנסו לארץ רק אחרי שבע דורות של אבימלך וזרעו.

עוד אמר לו,

אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני?

חייך?

כנגד כן, הורגים מבניך שבעה צדיקים.

ואלו הן, חופני ופנחס,

הבנים של עלי,

ושמשון,

ושאול המלך ושלושת בניו.

מי הרגו אותם? הפלישתים, שהם צאצאיו של אבימלך.

ועוד אמר לו,

אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני?

בניו, מחריבים מבניך שבע משכנות.

ואלו הן

אוהל מועד

וגלגל,

נוב וגבעון

ושילה ושני בתי מקדש.

כל אלה נחרבו.

אז זאת אומרת, מה הועיל הברית שעשית עם אבימלך ועם זרעו?

הנה,

תראה מה עלה.

אז למה? אבל למה? אם הוא היה צדיק והוא היה לשם שמיים והכוונה שלו טובה, אז למה מגיע לאברהם ולזרעו אחריו כאלה דברים?

נעמיק קצת וניישב את המאמרים.

אומנם הניסיון הגדול של עקדת יצחק

גילה ששיטת אברהם הייתה טהורה ונכונה,

ורק הוא,

היה יכול לעשות כריתת ברית אפילו עם אבימלך שהיה גוי.

אבל העונש

שנבע מזה לבנים שלו

היה מפאת הטעות

שעלולה להתגלגל ממעשה זה לאלה שאינם בבחינת אברהם.

יבואו אחרים

וישתמשו במעשה שלך,

ויגידו, מה, מי לנו גדול יותר מאברהם שעשה ברית עם גוי?

למה שאני לא אעשה ברית עם גוי?

למה שאני לא אכניס שותף גוי?

יש לי לימוד גדול מאברהם אבינו.

יבואו לטעות

אלה שיטלו לעצמם את מעשה אברהם

שהיה לפני עקדת יצחק,

כדוגמה וסמל,

שגם הם יכולים לכרות ברית עם כל מיני מלכים,

וגם הם יכולים להסב למשתאות שלהם, לשבת במסיבות שלהם,

ולעשות איתם שותפות

עם כל אלה שהם רחוקים מדבר השם.

כדי להחליש את אלה

שיתעטפו באצטלה של חכמים

ולא ילמדו מה מעשה הזה של אברהם,

העניש הקדוש ברוך הוא לכמה דורות

לזרע אברהם,

כדי שידעו וירגישו שלא לומדים באופן כללי

מאברהם אבינו מעשה זה.

מכאן אמרו בתנא דווה אליהו פרק זן, כל העושה שותפו דברים עם גוי.

לסוף, מה יקרה לו?

הוא כורת עמו ברית.

ואם תלמיד חכם הוא,

לא די שקורת עמו ברית,

אלא מזלזל הוא את תורתו.

ומזלזל שמו של אביו,

ומבזבז את ממונו,

ומאלמן את אשתו,

ואינו ממלא את ימיו,

ומוסר את בניו לחרב,

ומגלה אותם מארצם,

וסוחרם לעבודת אלילים,

וקושר שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.

זה מה שיעלה בחלקו של מי שעושה שותפות עם גוי.

לא בחינם הזהירו אותנו חכמים וגזרו לא לאכול פת נוכרי,

לא לאכול פיתם,

שלא ייקחו לך את ביתם.

ואתה לא תיקח את ביתם והם לא ייקחו את ביתך.

תראו כמה ערבים מתחתנים עם בנות ישראל

רק בגלל הקרבה, שהם עבדו בבניין הסמוך,

או אכלו פה, או אמרו לו בוא תשב תאכל,

וככה זה, דוגמה פה, כן?

אבל זה בכל מקום.

ולא לשתות מיינם,

כי זה מביא לקרבה, לחיים, לחיים,

שותים,

ונהייתה קרבה.

מהקרבה מתגלגל כל מה שאמרנו כאן.

לכן לא עושים שותפות,

עם גוי.

לא שאסור להיות בקשר עם גוי.

שלום שלום, שלום עם טעם, אין בעיה.

אבל לא שותפות, כי השותפות מחייבת קירוב ואיחוד, אחדות.

זה בלבי תור, זה בלבי תור, זה משתתף בשמחותיו, וזה ככה.

ויש קרבה, ואחר כך התבוללות,

וכו' וכו'. הנה תראו כמה מתבוללים באירופה, באמריקה,

בכל מקום, ומה זה?

שותפים, אם זה בעבודה,

אם זה פה, אם זה בביזנס,

אם פה ושם, וכו', וזה מה שקורה.

אברהם אבינו,

שהיה גלוי וידוע לפני השם יתברך שהוא יעמוד בניסיון העקדה,

לא היה מותר לכרות ברית עם אבימלך,

כי לא היו כל המידות ששימשו לו מגן וחוסן

להרחיק מעל עצמו ופנימיותו אפילו אבק

של עבודה זרה באבי זרי הוא.

כמו שמפרש רש״י על הפסוק,

כתוב, את אדוני אלוהיך תירא,

יש פסוק כזה,

את אדוני אלוהיך תירא,

אותו תעבוד

ובו תדבק

ובשמו תשבע.

מותר להישבע בשם השם? אסור להישבע בשם השם. לא תישא את שם השם אלוהיך לשווא.

אז איך אומר פה

ובשמו תשבע?

אומר רש״י,

לאחר שיהיו בך כל המידות האלה,

את השם אלוהיך תירא,

שאתה ירא אלוקים מושלם

ואותו תעבוד,

רק אותו אתה עובד כעבד לפני מלך,

ובו תדבק,

שאתה דבוק בו יומם בלילה,

אחד כזה יכול בשמו להישבע.

ואינו נשבע מי שאין כל המידות האלה בו.

למה מי שאין בו את המידות האלה במאה אחוז,

הוא עושה את המצוות, אבל לשם הנאה עצמית.

ומי שעושה מצוות ויש לו הנאה עצמית,

הוא מועל בקדשים.

זאת אומרת, הוא משתמש בדבר קדוש ונעלה לצורך עצמי.

זה כמו שכתוב שאסור לעשות את התורה כורדום לחפור בה.

אתה לא יכול לעשות בתורה ביזנס בשביל שאתה תרוויח ממנה.

זאת אומרת, כל האינטרס שלך בלימוד התורה, בעסק התורה, בפעילות שלך,

זה רק ביזנס להרוויח ממנה, זו המטרה שלך.

אז לכן זה נקרא מועל בקדשים.

כי הלוא הוא אומר שלשם שמיים הוא מתכוון,

ועוד תומך יתדותיו בכתבי הקודש ובפסוקים מהתורה,

ומעז להתעטף בלבוש של האבות הקדושים.

לכן,

כשאנחנו מנסים להתקרב או להשתתף

במשימות ציבוריות או פרטיות,

צריך לבדוק האם לשם שמיים שלנו לא מעורב עם טבע,

וזה עלול לטהר טמאים

ולטמא טהורים,

זאת אומרת,

אם אתה הולך לעשות פעילות כלשהי ציבורית או פרטית,

אבל שהיא

עשיית מצוות,

הפצת תורה,

אפילו דרשות,

כל מה שאתה עושה,

צריך לראות שלא יהיה מעורב בזה הטבע,

הרצון שלך לקידום עצמי,

הרצון שלך להתפרנס מזה בלבד,

הרצון שלך שאתה רוצה כבוד,

הרצון שלך שתהיה לך אהדה ציבורית וכו'.

כמו הפוליטיקאים,

כמו הפרשה האחרונה שאנחנו שומעים,

שאלה אומרים על אלה ככה ואלה אומרים על אלה ככה,

ומוציאים הקלטות כאלה ואחרות.

ובסוף מתברר שאין שום כבוד לא לחכמים ולא כלום, הכול שקר, כל אחד, מה, הוא רוצה להיות המנהיג?

אז מה יהיה?

הוא הכול רוצה לכבודו, הוא רוצה שזה יהיה לכוחו, הוא רוצה הכול. זה תמיד הוא היה ככה, הוא שיקר אותי, הוא רימה אותי, הוא רימה את כולם,

הוא עשה ככה,

בלי שום בעיה. אבל כלפי חוץ, מה פתאום? אני מכבד רבנים, אני מכבד רבנים, אני הכול.

רואים שהכל זה מסחרה, משתמשים בעצם

בתורה ומצוותיה בשביל אג'נדה פרטית,

ובסוף נכנסים לחקירות ועוד חקירות ועוד חקירות, ובסוף מוצאים כל מיני דברים,

וגם כן מוצאים רק מעט.

כי הרבה סותמים את הפיות.

אבל זה מה שאנחנו מדברים.

אדם שהולך

לעשות פעולות כבירות,

ציבוריות ואחרות, צריך להיות נקי כפיים.

אומנם,

כתוב שמי שרוצה להיות פרנס על הציבור צריך

שתהיה לו קופה של שרצים שתלויה עליו,

שיהיה לו איזה פגם משהו.

למה פגם משהו? אתם יודעים למה?

לא כמו שאחד אמר, אז מה אם הוא גנב?

אז מה אם הוא רשע?

העיקר הוא בונה בתי כנסת.

לא.

מדובר שיהיה לו קופת שרצים מסיבה אחרת.

שלא יתגאה על הבריות.

כי אם יש לו קופת שרצים, מי אתה שאתה מדבר? מי אתה? מלא, יש לך קופת שרצים, אתה על הגב שלך.

מה אתה?

מתאמר על הציבור.

זאת אומרת, זה טוב שיהיה לו קופת שרצים כלשהי. אתם יודעים על מי נאמר גם?

אפילו על משה רבנו.

מה הייתה קופת שרצים של משה רבנו?

שאבא שלו התחתן עם הדודה,

שעתידה תורה אחר כך לאסור.

אז מספיק שיכולים להגיד לו,

אה, אתה באת מזיווג

של דודה.

זה כבר מספיק.

אתם מבינים?

לא שהיה בו איזה פסול, חלילה, במשה רבנו.

אבל מצד זה,

זה כבר נקרא קופת שרצים.

זאת אומרת, אבל אסור שבן אדם יבוא לשם הקופת שרצים.

למלא את הקופה בכאלה שרצים.

לתוך הקופה.

זה לא הכוונה.

זה לא הכוונה.

עכשיו אנחנו רואים שאפילו אברהם אבינו, עליו השלום,

למרות כל המעלות האדירות שלו,

לא נמנע מהנזיפה של הקדוש ברוך הוא שאמר לו,

חייך,

אתה נתת לו שם הכבשות,

חייך שכך וכך.

וכך וכך, וכך וכך.

דברים חמורים.

יעשו בניך שבע מלחמות.

הם יעשו עם בניך וינצחו אותם.

וכל מיני דברים קשים ביותר.

אז מה לומדים מזה מוסר השכל?

שרק בעלי בחינה גדולה ועילאית ביותר,

מותר להם

לעיין בהצעת ההתקרבות הם מתרחקים.

לא כל אדם יכול להתעסק בקירוב רחוקים.

רק בעלי הבחינה הגדולה והעילאית ביותר,

מותר להם בכלל לעיין

האם להתעסק

בקירוב רחוקים.

אבל הבינונים,

אלה שמעורבבים עם הטבע ויש להם מעט דעת,

מוטב להם למשוך את ידם מכל התקרבות כזו.

ולצערנו הרב, היום כל אחד חושב שהוא מאן דה עומר שיכול לקרב רחוקים.

ומקרבים אנשים בשקר,

במרמה,

ברמאות.

מוכרים לאנשים מטריות, קוראים לזה לוקשן.

אטריות,

מוכרים להם.

תותים, מוכרים להם.

חיים של תותים, חיים של דבש.

יש רבניות צצות

כמו עשב השדה, כל אחת רבנית.

שמה כיסוי ראש יותר גבוה, רבנית גדולה.

מפרישה יותר חלות,

סופר רבנית.

כל אחד נהיה מרצה, כל אחד זה, עושים קורסים למרצים, כולם מרצים.

רגע, ומה עם התוכן הפנימי?

מה עם התוכן הפנימי של הבן אדם?

מה, העיקר רק לדבר?

לדבר, יש גם בטלוויזיה הרבה אנשים שמדברים.

יש בארץ נהדרת.

מדברים.

יכולים לחקות את כולם ומדברים יותר יפה מהמקור.

נו, אז מה?

אבל לקרב רחוקים צריך להיות כמו אברהם אבינו.

אם אתה לא כמו אברהם אבינו,

שמוכן להשקיע במסירות נפש הכל,

אבל גם להגיד את האמת,

כי מי שישב אצלו ואכל ואכל ואכל ואכל, אתם שומעים? אכל.

ובסוף אומר לו, תברך לאלוקים שברא את העולם וברא את המזון.

הוא אומר לו, מה פתאום? אני לא מכיר אותו, לא שמעתי מזה, לא מברך.

אמר לו, שלם!

לא נתן לו לצאת, שלם, אכלת.

פה אוכלים בחינם רק מי שיודע ממי הוא אכל.

לא אכלת משלי,

אכלת משלו.

תברך, חינם. לא תברך, אין בעיה, זכותך.

שלם!

אבל אנשים מקרבים אנשים בכל מחיר, אין בעיה.

תעשן פחות בשבת.

לשבת שלו כבר.

הוא חצי אלוקים.

הוא כבר מתיר לו.

תיסע קצת ותחנן רחוק מהבית כנסת שלא יראו.

הלו, הלו,

מה זה?

אין לו בעיה, כי מה המטרה שלו?

לקרב את עצמו לרחוקים

בשביל אינטרסים שיבואו אחרי זה.

אם אתה באת להגיד את דבר השם, תגיד, ירצו לקבל, יקבלו, לא ירצו לקבל, שלום, ביי.

אני אמרתי את שלי.

אתה ראית פעם רופא שרודף אחרי מישהו ואומר לו, הלו,

תיקח את הכדורים,

תבלע אותם.

הוא אומר לך, אדוני, הנה רצפט, זה מה שצריך.

אם תיקח, לא תיקח, תזרוק, לא תזרוק.

תקרע, לא תקרע.

הוא עשה את השליחות שלו. הוא אמר לך את האמת,

מה אתה צריך לעשות בשביל שתהיה בריא? לפי דעתו, לפי ידיעתו.

תרצה או לא תרצה?

אבל יש אנשים, לא, הוא לא מוותר עליך.

אתם תראו פעם רופא שאומר,

אתה חייב לקחת אנטיביוטיקה כל שש שעות.

הוא אומר לו, תשמע, קשה לי הבליעה. הוא אומר, אין בעיה, לקחת כדור אחד.

יש דבר כזה?

קח כדור אחד.

תשמור חצי שבת.

תתחיל עם כדור אחד, חצי שבת.

יש דבר כזה?

זה מועיל?

כדור אחד מועיל?

לא, למה הוא אמר לו שלוש כדורים?

כי רק שלושה כדורים במשך שבוע יכולים להילחם עם החיידקים.

מה זה כדור אחד? העיקר למכור כדורים. מה המטרה? למכור כדורים.

וזה, לצערנו הרב, נגע שפסע עכשיו שצצו רבים.

מה זה, חביבי, שמות משמות חדשים.

אבל כשאתה בודק מה התוכן, מה הם אומרים?

זוועת אינוקים.

יש אחד ששלחו לי כרגע,

מה הוא אומר?

אז הוא אומר ככה.

אתם יודעים איך בוחרים רב?

הוא ממליץ להם איך לבחור רב.

זאת אומרת, הוא רוצה שיבחרו בו.

אז הוא אומר, איך בוחרים רב?

שאלו, מביא בעשה.

שאלו פעם את האדמו״ר מפונוביץ'.

חיפשתי בכל הכתובים, אין כזה אדמו״ר.

לא היה מעולם אדמו״ר מפונוביץ'.

אדמו״ר זה חסיד.

אדמו״ר זה רב של חסידים.

רבי, רבי, קוראים לזה רבי.

והיה אחד, קראו לו הרב מפונוביץ'.

הרב מפונוביץ', זה שייך לליטאים, זה בדיוק הפוך מהחסידים.

זה נקראים המתנגדים, המסנגדים של החסידים.

אז הוא כבר הפך אותו להיות,

אם הוא היה שומע אותו, אני לא יודע מה הוא עושה לו.

הוא קרא לו אדמו״ר מפונוביץ'.

לא פעם אחת. שלוש פעמים הוא קרא לו אדמו״ר מפונוביץ'.

שאלו אותו, מי הרב שלך? אמר להם, הרב ישראל מאיר הכהן מראדין.

מי זה החפץ חיים?

למה ככה אתה אומר זה וזה?

הוא נכנס לסחרה.

כי זה הרב שלי.

ככה היה מדבר האדמו״ר מפונוביץ'.

למה? למה?

למה דווקא הוא?

אז אמר להם האדמו״ר מפונוביץ',

למה זה הרבא שלי?

כי יום אחד הגעתי לשאול אותו שאלה בהלכה.

וכשאני מגיע,

אני רואה דלת כמעט סגורה,

ואני שומע אותו בוכה,

צועק לשמיים.

בורא עולם, אם יש לי זכויות אצלך,

הקדוש ברוך הוא, אם יש לי זכויות אצלך, אנא ממך,

תקים את הילדה הזאת.

כי אם יש לי זכויות,

תקים את הילדה החולה, תקים אותה.

נשארו לה עוד יומיים, אומרים, הדוקטורים.

אבא, תקים אותה.

בוכה.

חפץ חיים.

חפץ חיים ככה היה מדבר לקדוש ברוך הוא.

אוי ואבוי.

אוי אוי אוי. אז האדמו״ר מפונוביץ',

שומע את זה ומתחיל לבכות.

ואומר,

וואי, מסכן החפץ חיים,

כנראה הבת שלו במצב כזה,

ומתחיל לבכות גם הוא.

והוא בוכה.

אומר, אבא, תקים אותה.

מתחנן, אם יש לי קצת זכויות, אם יש לי קצת.

אם אני הייתי רחמן על בני אדם, אם ריחמתי פעם, תרחם גם עלי.

תקים אותה.

ככה חפץ חיים ממשיך לבכות, הוא לא מפסיק.

אל תיתן לאבא לאבד ילד בת 18 בבקשה.

בבקשה.

היא עוד לא התחתנה.

בבקשה.

אני מתחנן.

האדמו״ר מפונוביץ' בא לצאת.

קודם הוא היה בפתח של הדלת, אז מאיפה הוא יצא?

הוא רואה דלת נפתחת.

איזה דלת? היא הייתה פתוחה, הוא שמע הרי, לא משנה.

בחור יוצא.

החפץ חיים מחבק אותו.

הוא אומר לו,

אני מבטיח לך שהבת שלך לא תיפטר.

אומר האדמו״ר מפונוביץ',

אם יש בן אדם בכדור,

ככה הוא דיבר, אם יש בן אדם בכדור,

שיכול לבכות על בן אדם אחר,

אם יש בן אדם בכדור שיכול לזעוק זעקות כאלה על מישהו אחר,

ככה הוא עושה.

אני רוצה שהוא יהיה הרב שלי.

פששש, איזה התפעלות.

איזה התפעלות. זאת אומרת, עד עכשיו לאדמו״ר מפונוביץ' לא היה רב.

עכשיו הוא בחר את החפץ חיים,

בגלל שהוא שמע את הסיפור הזה.

ואז הוא פונה לאחד מהקהל ואומר לו,

אם יש בן אדם ריבי מנו,

חיים שלי, הוא קורא לו,

שיכול לבכות ולרחם ולהתחנן

ולתת את הזכויות שלו למען שמישהו אחר לא יבכה?

אני רוצה רב כזה.

עכשיו הוא מדבר על עצמו.

ככה אני בוחר את הרב שלי בצעקות, עם הצגות כמובן.

ככה אני רוצה את הרב שלי, שהוא רחמן,

שהוא לא אכזר.

הרב שלי הוא נטו רחמן.

הוא רק נחמן.

הוא נטו רחמים.

ככה בוחרים רב.

אחרת, אם תבחר רב אחר,

זה הסוף שלך.

אתה מת,

אתה חי ב.

עד כאן נגמרה השיחה,

והיה שם מישהו שמחה דמעה,

לא יודע אם זה מה הפחד

או מה זה,

אבל

זו דוגמה.

עכשיו, מה הוא אומר? אתם שומעים מה הוא אומר?

קודם כל, שכולכם מיועדים למיתה.

כי אם הרב שלכם הוא לא רחמן, ורק רחמן,

והוא לא אכזר,

והוא נטו רחמן,

והוא נטו רחמים,

אם תבחר רב אחר,

זה הסוף שלך. אתה מת.

אתה חי מת.

זה גם האדמו״ר מפונוביץ', לא יודע איך אפשר להיות חי מת.

קודם הוא אמר, אתה מת,

ועכשיו הוא לא בטוח, אז חי מת.

וככה הוא משאיר את הקהל.

עכשיו, מה, יש ברירה?

חייבים לחפש עכשיו רב שהוא רק נחמן,

נטו רחמן, כולו רחמים,

והוא לא אכזר.

ואם לא מצאת,

אין לך רב, או שאתה מחליט למות.

אז יש לי כמה חדשות.

לאותו מרצה חדש.

מדרש תנחומה, פרשת מצורע.

פרק א',

אמר בי אלעזר,

כל שנעשה רחמן על האכזרי,

לסוף נעשה אכזר על הרחמנים.

מה אני שומע?

שאסור להיות רחמן על אכזרים.

ואם אתה נטו רחמן, רק רחמן,

ואסור לך להיות אכזרי,

אתה עובר על מה שאמר רבי אלעזר.

שהוא אומר,

כל שנעשה רחמן על אכזרי,

לסוף הוא נעשה אכזר על רחמנים. מאיפה לומדים?

מאדם גדול מאוד בעם ישראל.

שאול המלך.

שאול המלך.

כתוב, ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר

והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב,

ולא אבו אחר עמם,

וכל המלאכה נמבזה ונעשה.

מס אותה חרימו.

אז כתוב ששאול המלך

חמל

עם העם

על הגג,

שהוא הראש של עמלק,

והוא נצטבע על ידי השם

לא לחמל עליהם

ולהרוג אותם, את כולם.

מנוער ועוד זקן, טפל, נשים כולם,

כולל הצאן,

שלא ייזכר שם עמלק בעולם.

וזה הרחמים הכי גדולים.

כי אם אתה לא עושה כך,

כבר ראינו מה עמלק עשה. כל המלחמות מאז שהוא רדף אחרינו אחרי רפידים,

עד היום שעם ישראל איבד מיליונים,

מיליונים, מיליונים, מיליונים יהודים,

זה בגלל שעמלק קרר את כל העולם נגדנו.

לכן,

השם ציווה מחו תמחה את זכר עמלק.

שלא יוכלו להגיד אפילו שזה כבשה מעמלק.

כלום!

ושאול חמל,

בסוף מה כתוב?

ויאמר המלך לדואג, סוב עתה ופגע בכהנים,

ויסוף דואג האדומי ויפגע הוא בכהנים, ביימת ביום ההוא שמונים וחמישה איש

נושא אפוד בד.

ואת נוב עיר הכהנים איכה לפי חרב מאיש ועד אישה,

מעולל ועד יונק ושור וחמור ושא לפי חרב.

לא יאומן כי יסופח.

בסוף

הוא חמל על עמלק

והרג מישראל

85 כהנים.

על מה?

כל הנעשה רחמן על האכזרי,

לסוף נעשה אכזר על הרחמנים.

אז בואו תשמעו את הסיפור בקצרה.

כשנודע לשאול המלך שדוד אסף אליו אנשים

וכוחו הולך וגדל,

אתם יודעים שהייתה לו קנאה גדולה,

לשאול המלך רוח עבעים

נחה עליו,

והוא קנא בדוד, כי אחרי שהוא הרג את גוליית

שרו

הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו,

ונכנסה בו רוח קנאה כלפי דוד, והוא רדף אותו להורגו.

כשנודע לשאול המלך שדוד אסף אליו אנשים וכוחו הולך וגדל,

כעס מאוד על עבדיו שלא גילו לו את הדבר קודם לכן,

ושאול כבר לא בוטח בעבדיו,

הוא יושב תחת האשל כשהוא מרוחק מהם

וחניתו בידו.

שאול מטיח בעבדיו קרוביו

ובבני בנימין שבטו,

שהם אינם מגלים את אוזנו,

כיוון שכולם עשו יד אחת נגדו,

וכי הם אוהבים את דוד

ומצפים לקבל מדוד עושר וכבוד.

ואפילו בנו יהונתן

יוצא חלציו, כרת ברית עם בן ישי, ככה הוא אומר.

והנה,

בבוא דואג האדומי,

האדומי,

ביגד לשאול ויאמר לו,

בא דוד אל בית אחימלך.

דואג האדומי מספר לשון הרע.

בשעה שדוד המלך הגיע לנוב,

היה שם גם דואג האדומי.

ודואג מספר לשאול ומדגיש בזדון ליבו רק את הדברים שיכולים להזיק לדוד,

כדי להאשים אותו כמורד במלכות.

וככה הוא אומר.

ויען דואג האדומי,

והוא ניצב על עבדי שאול ביאמר,

ראיתי את בני ישי

בנובה

אל אחימלך בן אחיטוב,

וישאל לו באדוניי,

הכוונה באורים ותומים,

בצדה נתן לו,

ואת חרב גוליית הפלישתי נתן לו.

ככה הוא מספר לשאול.

הוא אומר, אני הייתי שם.

דואג האדומי מעלים למעשה את כל האמת.

הוא לא מספר לשאול שהאחימלך הכהן

כלל לא ידע שדוד בורח מפני שאול.

העובדה,

אחימלך לא הסתיר מדואג.

ונתן לדוד את הלחם והחרב בבית השם, לחיני דואג.

שאם היה רוצה להסתיר,

היה נותן לדוד בביתו את הלחם והחרב.

דואג, מעלים את האמת הזאת, בזה שלא מספר לשאול

שאחימלך היה בטוח שדוד הגיע לנוף בשליחות של שאול המלך,

כפי שאכן אמר לו דוד.

ומה גם שדוד היה ידוע כעבד הנאמן של שאול המלך וכחתנו של המלך.

לכן לא היה שום עניין שיהיה לאחימלך ספק בדוד,

או שיעלה בדעתו שדוד מורד באדונם לפי שאול.

אם דואג היה מספר לשאול

שאחימלך לא ידע כלום,

היה אחימלך יוצא זכאי.

אבל דואג לא סיפר לשאול שדוד בא אל בית השם,

אלא מדגיש שדוד בא אל אחימלך בן החיתום.

והכל כדי ששאול המלך יחשוד שאחימלך קשר קשר נגד מלכות שאול.

דואג מספר לשאול

שהכהן שאל לדוד בשם,

על ידי זה, מה הוא אמר? תשמעו איזה חוכמה הוא עשה פה לרעה.

כשהוא אמר שהכהן שאל לדוד,

היות ולא שואלים באורים ותומים לאדם פשוט,

אז הוא כבר אומר שבעצם אחימלך קיבל את דוד כמלך.

כי שואלים למי? למלך, לא שואלים לכל אחד. אורים ותומים זה לא שאלות ששואלים, כל אחד בא ושואל ועונים לו.

אז הוא מחמם אותו שהוא ענה לדוד באורים ותומים.

ועוד הוא מחמם אותו שהכהן נתן לדוד צידה לדרך,

למרות שידע שדוד בורח,

וגם נתן לו את חרב גוליית.

ככה הוא מפמפם לו.

ורשי שואל,

האם מהיום אחימלך הכהן שואל לדוד באורים ותומים?

הרי זה ימים רבים.

שיש צורך לציבור בו, בדוד,

שהרי מינהו שאול למוציא ומביא את ישראל,

ומאז כבר שואל לו אחימלך באורים ותומים באופן לגיטימי,

כמו שליח של שאול המלך לגבי המלחמות.

וזה לא חדש.

וחלילה לאחימלך הכהן לעשות דבר זה במרד ובמעל?

מפה לומדים?

של לשון הרע של דואג האדומי

זה כל כך גדול עוון לשון הרע שאפילו יותר משפיכות דמים.

כי מי שהורג נפש אחת

הוא הורג אחת.

בלשון הרע

זה יותר גרוע.

אדם שכיוון נשק כלפי אדם הרג את אותו אדם, זהו.

אבל דואג האדומי סיפר לשון הרע

והוא גרם שיהרגו אחימלך הכהן.

כל נוב עיר הכהנים זה 85 כהנים.

שאול המלך נהרג בעוון נוב

והוא בעצמו דואג

בין להשתרש מחיה העולם הזה ומחיה העולם הבא.

כתוב בפסוקים,

וישלח המלך לקרוא את אחימלך בין אחיטוב הכהן ואת כל בית אביו הכהנים אשר בנוב,

ויבואו כולם אל המלך.

שאול מאשים את אחימלך

ואת כל הכהנים בקשר

נגד המלך, בבגידה, בסיוע לדוד נגד המלך.

ואף מאשים את אחימלך שבעצתו ברח דוד ממצודת מואב ליהודה.

ואז אחימלך אומר לשאול,

ידוע לכל שדוד הוא חתן המלך,

נאמן למלך ושר למשמעתו, וכי יעלה על הדעת שדוד ירצה למרוד במלך?

ויאמר אחימלך אל המלך ויאמר,

ומי בכל עבדיך כדוד נאמן

וחתן המלך ושר אל משמעתך ונכבד בביתך?

מי עוד יש כזה?

ואחימלך מתנצל בפני שאול ואומר,

אני פעם ראשונה ששואל לו בשם?

הרי כבר שאלתי לו בעבר.

ולא יאשים המלך את כל בית אבי, כמו שהוא אומר לו,

כי לא ידע עבדיך בכל זאת דבר קטון או גדול.

שאול המלך מאשים את אחימלך ואת כל הכוהנים בבגידה ובברידה במלכות על כך שהסתירו ממנו ולא גילו את אוזנו שדוד בורח.

לא עוזר להם שום דבר.

שום דבר.

בטענה הוא קיבל את לשון הרע של דואג האדומי

ויאמר המלך

מות תמות אחי מלך

אתה וכל בית אביך.

והמלך שאול מצווה לעבדיו להמית את כל הכהנים שבגדו בו במרכאות

אך עבדי המלך ממאנים לשלוח את ידם ולפגוע בכהני ה' ובכהן הגדול.

ואז המלך שאול אומר לדואג האדומי

לעשות זאת

ומאחר שלדברי דואג הם חייבים מיתה כתוב בתורה יד העדים

תהיה בהם בראשונה.

אתה עטה אז אתה צריך להרוג הראשון.

ואז דואג פוגע בכהנים וממית ביום ההוא 85 איש נושא אפוד בד

ואת נוב עיר הכהנים מכה לפי חרב מאיש ועד אישה

מעולל ועד יונק ושור וחמור בשה בשה לפי חרב

למען יראו וייראו שהעם ישמעו ויפחדו לעזור לדוד בבריחתו.

מה יצא מכל הסיפור שלמדנו עכשיו?

שאול שלא,

שאול שחמל על אגג העמלקי

ועל מיטב הצאן

שם מרחם על אכזרים

סופו שהתאכזר על רחמנים.

כל מה שהוא היה צריך לקיים בעמלק,

באגג ובעמו,

את כל זה הוא קיים בהתאכזרותו לרחמנים, לעמו שלו ולכהנים הנבחרים שבעם.

ושאול נענש על דמם של הכהנים בנוב

שנפל בחרב פלישתים

הוא ושלושת בניו ביום אחד.

אז תבחר לך רק רב רחמן,

נטו רחמן,

כולו רחמים,

שיירחם גם על עמלק.

זה ירב שלך, ואם לא,

אתה מת.

אתה חי מת.

הדרשן הזה

אם היה פוגש את רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי

ורבי שמעון היה אומר, אוי ואבוי, מתי תהיה הרב שלי? אני מת!

למה? כי הם הפכו כמה אנשים לגל עצמות.

וכל אלה שבגמרא הפכו אנשים לגל עצמות,

כולל רבי יוחנן

שהרג את ריש לקיש.

זה לא רב,

רבי יוחנן,

כי הוא הרג את ריש לקיש.

וכל מי ש...

הוא לא רב!

הוא לא רחמן נטו!

ואם הוא יהיה הרב שלך, אתה מת!

חי מת.

חי מת.

או שתהיה האדמו״ר מפונוביץ'.

אז אני אלמד לכם עוד סוגיה קטנה בגמרא, משהו מבהיל. מבהיל, אבל זה ממש מבהיל. זה בטוח שהוא לא יסכים שהוא יהיה הרב שלו.

זה בטוח שהוא לא יסכים שהוא יהיה הרב שלו.

הגמרא בנזיר נ'זן.

נביאה,

אמר רב הונא,

המקיף את הקטן,

הרי הוא חייב.

ולא תקיף ופעט ראשכם. אסור להקיף את הסערות פה, להוריד את הפאות.

צריך להשאיר פה מספר שלוש במכונה.

מכונת תספורת.

שלוש.

מי שמהדר ומגדל פאות, אשריו.

זה כמו מרדכי יהודי.

מרדכי יהודי

היה מתהלך בנימוסו.

הוא היה מפוצץ את המן. המן היה רואה את הפאות שלו יועבות,

הוא היה מתפוצץ.

והוא היה הולך ככה, דווקא, חאה, חנג'ורי.

אז הדין אומר,

אמר רב הונא, מקיף את הקטן, הרי הוא חייב.

אמר לו רב עידא בר אהבה,

לרב הונא,

בדידך,

מן מגלח לאון.

אמר לה חובה,

תקברי נון חובה לבניה.

כולו שני דרב עידא בר אהבה,

לא יקיים לה זרעה לרב הונא.

יא בוא בוא.

רב הונא אומר, המקיף את הקטן, הרי הוא חייב.

לפי דבריו, מי שמקיף את הקטן,

הוא חייב, ככה יוצא, ככה מבין רב עידא בר אהבה,

שלפי שיטתו של רב הונא,

גם אם אישה שהיא פטורה מהקפה,

אז אם היא תקיף את הקטן,

ככה מבין רב עידא בר אהבה, בדברי רב הונא,

שהמקיף את הקטן, שהוא עושה לו, מוריד לו בתספורת את הסערות, פה בצדעים, בצדעים,

אז הוא חייב.

מה חייב? מלקות.

אז אמר לו רב עידא בר אהבה לרב הונא, בדידך מן מגלח לאון, הוא ראה את הילדים הקטנים שלו מגולחים.

אבל לפי דבריך,

אסור לגלח, שמי שמגלח את הקטן, חייב.

ודידך מן מגלח לאון,

אז הוא אמר לו, חובה.

מי זה חובה?

אשתו.

קראו לה חובה,

או חובה.

אבל לפי הבן יהוידע זה חובה.

למה חובה? כי הוא אומר שהשם שלה גרם לה,

שמגלגלים חובה על ידי חייו, ככה אומר הבן יהוידע.

אבל קראו לה חובה.

אתם יודעים מה הוא אמר?

ככה יצא לו מהפה, לרב עידא בר אהבה.

תקברי נון חובה לבניה,

שאשתך, שקוראים לה חובה, תקבור את הילדים שלה.

כל אותם שנים שהיה חי רב עידא בר אהבה,

מתו כל הילדים של רב הונא,

ולא נתקיים לו זרע.

עד שמת רב עידא.

כי שגגה יוצאת מפי השליט.

כשצדיק מוציא מהפה שלו משהו?

כמו שאמר יעקב, את אשר תמצא

את אלוהיך לא יחיה.

ובגלל זה מתה

מאחל ממנו.

זאת אומרת, אם יוצא מהפה של צדיק,

יש אומרים שהוא לא התכוון, וזה יצא ככה, ויש אומרים שהוא כן התכוון.

אבל

זוהי המציאות.

עכשיו, רב הונא,

בין החברים שלו

היה רב עידא בר אהבה.

רב עידא בר אהבה היה חבר שלו.

ויחסי הערכה

שרחש רב הונא לרב עידא בר אהבה היו מיוחדים במינם.

מסופר שרב הונא אמר שזכויותיו של רב עידא מגינים עליו מכל רע.

וכאשר רב עידא הזדמן למקום מגוריו של רב הונא,

הוא משך את רב עידא בלי משים,

תוך כדי שיחה בלימוד תורה, לבית רעוע,

כדי שזכותו של רב עידא בר אהבה תגן

על הבית עד שיסיימו לפנות אותו מחביות היין של רב הונא שהיו בפנים.

איך שסיימו, התמוטט הבניין.

רב עידא שראה שהבית נפל אחרי יציאתו,

הבין שרב הונא משך אותו לבית הרעוע מתוך מטרה זו,

והביע עליו תרעומת

והסביר לו שלא עושים דבר כזה.

למה? כי אם עושים נס,

זה בא על חשבון הזכויות של מי שבזכותו נעשה נס.

אז כאלה יחסים קרובים היו ביניהם. זאת אומרת, רב הונא ידע את מעלתו וזכויותיו

של רב עידא שמשך אותו בשביל שזכותו תגן שהבית לא יתמוטט ויספיק להציל את החביות?

ולמרות כל זאת,

כשכעס רב עידא בראווה על חובה אשתו של רב הונא,

שהיא נהגה להקיף את הפאות של הילדים,

גרם למיתתם,

ולא היו לו יותר ילדים מאותה אישה עד שנפטר רב עידא.

מה אתם אומרים? אפשר שרב כזה יהיה הרב שלכם?

הוא לא רחמן?

נטו רחמן.

ככה זה שצומחים אנשים עם אינטרסים.

ובפרוט כאלה שאומרים שהם לא עושים הוראות קבע.

כל ההרצאות שלו זה בלי הוראות קבע.

ואם זה בלי הוראות קבע ואתה מקבל כסף מרוסיה,

אז מה? מה זה משנה מאיפה אתה מקבל את הכסף?

הוראות קבע זה הולך?

לאן זה הולך?

בשביל להפיץ יותר יהדות, אז מה הבעיה?

מה, אתה שונה מכולם שאתה לא לוקח? בינתיים אתה לא לוקח.

חכה, נראה כמה זמן תחזיק.

אבל לא הבנתי, מה אבסול?

מה רע בזה?

אם משתמשים בזה בשביל להפיץ יהדות, מה הבעיה?

כל הכוללים לא חיים מתרומות?

מי חי בלי תרומות? כל המדינה הזאת חיה מתרומות.

לא הבנתי.

מה זה, פסול?

צדקה תציל ממוות זה אסור, אסור. בהרצאות שלי אסור. צדקה תציל ממוות, מה פתאום?

רק רב רחמן!

זה מה שלמדנו, רבותיי. למדנו שצריך חסד ואהבת חסד אמיתית,

וצריך להחזיר את עם ישראל בתשובה. והמעלה בחסד זה לא רק בגשמיות, אלא גם ברוחניות.

ולהביא את האנשים לעולם הבא.

אבל בדרך אמת,

לא למכור להם מטריות.

כי אם זה מעורב עם נטיות אישיות,

באינטרסים של כבוד וכולי,

אם זה ככה,

אז מוותרים עליך.

זאת אומרת, התורה אומרת לא. המלאכים צועקים למעלה. הלו,

מה הוא עושה שם?

ויראת מאלוהיך.

אלוקים רואה את המחשבות שלך, למה אתה עושה.

ואפילו אברהם אבינו היה צריך לבוא לניסיון כזה.

עכשיו רואים בדיוק אותו דבר גם עם דור רעי.

כל מה שהוא עשה לי ולאחרים,

הכל חוזר על הבומרנג.

ומראים מן השמיים. יש מלאכים למעלה שאומרים.

כמה זמן הבן אדם הזה יעבוד על כולם?

ציבור שלם הולך אחריו כאילו הוא המושיע של ישראל.

הוא רק דואג לאינטרסים שלו, כל כולו זה רק אינטרסים שלו.

והוא אומר שהרב עמר בעל אינטרסים, והוא בעל אינטרסים, כולם אינטרסים. ואתה מה?

טלית שכולה תכלת.

נכון? ישבת בכלא בגלל שאתה תכלת, תכלת.

כולך תכלת.

אין בך אפילו חוט אחד לבן, הכל תכלת.

ושומעים איך הוא מבזה, איך הוא לא עושה חשבון. כולם רועדים ממנו שם.

מדהים.

כולם כבר היום חתמו לו שהוא,

הוא, הוא, הוא, הוא, הוא צדיק, הוא, הוא, הוא.

ואחר כך מתברר

שחלק מאלה שחתמו צלצלו לרב עמר להתנצל.

לא הבנתי, תגידו, בחייאת.

הם רועדים ממנו, רועדים, רועדים. פחד, פחדים. למה? יש לו חומר על כולם.

ראיתם רק, דיברו עליו אתמול, ישר הוא שלף את הקלטת שלו.

וישר מוציא החוצה מה אמר הרב עובדיה על הרב עמר. והכול הולך ככה.

הכל זה מסחרה.

צריך לבדוק, בן אדם, מה האינטרס שלו האמיתי.

זהו.

כשהייתה לו הזדמנות להחזיר יהודים בתשובה במשך עשרות שנים, אתם יודעים, פעם סיפרתי את זה.

באתי אליו יום אחד,

ושאל אותי בכניסה,

הוא היה אז מנכ״ל משרד הפנים, מנכ״ל, בן 26. באתי אליו,

ושאל אותי יאיר לוי, זה חבר כנסת שהיה אז,

שאלה אותי שמה,

שאל אותי, מה לכהן בבית הקברות?

מה אתה עושה פה, כאילו? מה לך ולכל הפוליטיקאים האלה וזה?

אמרתי לו, באתי לדרעי, יש לי משהו להגיד לו.

מה באתי להגיד לו?

נכנסתי אחרי שהוא ייבש אותי, כמובן, 13 שעה, כי ככה הוא חשוב.

אז נכנסתי, והוא שאל אותי, כן, מה כבודו? וזה, וזה.

אמרתי לו, תשמע, אני עושה הרצאות, ברוך השם, בכל הרצאה חוזרים עשרות,

לפעמים מאות, היו הרצאות של אלפים.

חוזרים אנשים בתשובה, ואני לא יכול להחזיק את כולם.

אני לא יכול, אין לי, אין לי את הכלים, אני לא יכול.

והם רוצים לדעת איך ממשיכים, מה עושים הלאה.

רוצים לחנך את הילדים, רוצים את הכול.

אז אני הולך לפרדס,

מנער את העץ,

נופלים הפירות, תבוא עם הארגזים,

תיקח אותם,

ותעשה את מה שצריך.

בשביל זה יש שס, לא?

להחזיר עטרה ליושנה.

לא רוצה תמיכה, לא רוצה כסף, לא רוצה כלום.

רק תביא אנשים סוף ההרצאה,

שהם ייקחו את כל אלה שמעוניינים,

וידריכו אותם.

אוקיי, אוקיי, אני אעזיר לך תשובה.

עד היום אני מחכה.

לא הבנתי, נתתי הצעה מגונה?

ביקשתי משהו? לא.

יש סרטון.

כשהייתי אצל הרב עובדיה, ישבתי אצלו שעתיים

עד שתיים בלילה.

אמרו לי, רק עשר דקות. הוא כל כך התלהב, בכה, דמע, צחק.

רואים את זה בסרטון, שעתיים.

אנחנו הראינו רק איזה עשרים דקות.

וברך אותי ברכות וכולי וכולי וכולי. מה ביקשתי ממנו בסוף? רואים את זה גם.

שיגיד לאלי ישי,

שיקים ישיבות לכל הבעלי תשובה.

אז הוא אומר, ודאי, ודאי, אלי ישי יקים ישיבות, יקים ישיבות.

אני מחכה.

לא הבנתי, איפה הייתם?

מיליון בעלי תשובה, איפה הם? מה עשיתם איתם?

אפשר היה להפוך את כל העולם.

תקציבי ענק.

אבל מה מעניין אותם?

רק כשעכשיו הוא רואה שהזנב שלו נשרף,

אז כבר שנה וחודשיים לפני הבחירות המחותדות הוא כבר הולך למועצות לדאוג.

כבר הוא הולך לדאוג.

למה?

לראות אם יש לו אהדה או שהוא באמת רק שלוש מנדטים בינתיים.

אם זה היה לשם שמיים,

אז הרבנים לא היו מדברים של ש״ס רק בחודש, חודשיים לפני הבחירות.

הם היו פה ערב גם.

הערב היו פה במקומי.

הם היו בכל עיר ועיר. כל יום הולכים.

כמו שאני משתדל ללכת כל הזמן, ארבעים שנה.

תלכו. למה אתם יושבים כל היום בכיסא ומחכים לבחירות?

אם אתם מחפשים להפיץ תורה,

תקומו ותלכו כל הזמן. כמו ששמואל הנביא היה. מה, אתם גדולים משמואל הנביא?

שמואל הנביא היה כל שנה סובב על כל ישראל.

כל ישראל סובב.

פנחס שלא עשה כך, ומתו בפילגש בגבעה שבעים ושתיים אלף,

כתוב שהקולר תלוי בצווארו ובצוואר של הסנהדרין.

שהיה להם ללכת ממקום למקום וללמד תורה, ולא היו מגיעים למידות פסולות,

כמו שהיה במעשה פילגש בגבעה בסוף ספר שופטים.

אז התורה מבקשת מאיתנו לקום מהכיסא וללכת לעורר את הבנים, כמו אברהם אבינו.

אבל אם זה בשביל אינטרסים,

אז זה רק מתי שהאינטרס מתקרב.

כל זמן שאין אינטרס, אז תן לי להיענות מהשמנת.

למה אני צריך להתרוצץ ברחובות?

זה לא לשם שמיים.

לשם שמיים זה כל הזמן, בלי הפסקה.

בין אם בחרו בך, לא בחרו בך, רוצים אותך, לא רוצים אותך,

מבזים אותך, מברכים אותך,

זה לא משנה, מה זה משנה?

אתה בא להגיד את דבר השם, הולך,

ירצו, ירצו, לא ירצו, לא ירצו, שלום.

וגם נותן מי שברח ולהתראות.

מה הבעיה?

בזאת ייבחנו.

עד כאן הדברים.

למי שיש שאלות, בבקשה.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלאך העולם, שהכול נהיו בדבורו.

כן, תן ליהודי פה שאלה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

טוב, יש לי כמה שאלות. רציתי לשאול שאלה קודם כל מהדרשה,

לגבי מה שאמרת על קירור רחוקים.

מה זה אומר לגבינו הקטנים?

אם אתה יודע שהכוונות שלך אמיתיות, ואתה יודע גם מה לומר ולא לדבר שטויות ומה שאתה לא יודע,

אתה אומר שאתה לא יודע,

ואתה מילאת את עצמך כבר מספיק בשביל שתוכל לדבר ולא להיתקע,

כי אם תיתקע זה יהיה חילול השם, ישאלו אותך שאלה.

לא שאת הכול אתה חייב לדעת, אבל שאלות בסיסיות והכול. אם לא תדע,

אז זה יכול לגרום, אתה מבין, אין להם תשובה.

אין להם תשובה. אתה רואה? אין להם תשובה.

זה מסוכן.

יש כאלה, אתה יודע, ששואלים אותו עם שאלה והוא אומר, בכבוד.

הוא נותן לרב לידו,

כאילו הוא מכבד אותו. הוא לא יודע לענות, אז הוא אומר, בכבוד, יענה כבודו.

כן.

הבנתי.

טוב, יש לי כמה שאלות גם מחברים, גם משלי.

אז שאלתי אותך גם כן לגבי חזן בבית כנסת. עכשיו, השאלה, מה לגבי הציבור?

אם החזן הוא כשר?

לא כשר או כשר? לא. החזן כשר, הציבור לא.

מה זה לא? אם הם חללים שבת, הם לא

מצטרפים למניין.

אם הם רק אוכלינו ולא תוטרפות, רק אני אומר, כן?

אם הם רק אוכלינו ולא טרפות, הם מצטרפים למניין.

זאת אומרת שאם, נגיד, לא מחללים שבת?

אם מחלל שבת, לא מצטרף למניין.

אז גם התפילה של החזן, זאת אומרת... אם אין מניין, אז החזן דבר עם עצמו.

ברכות לבטלה, הכל.

ודאי, הכל ברכות לבטלה.

הבנתי.

עכשיו לשאלה גם כן לגבי, היה זה בית השוחט, החבדניק

רציתי לדעת, אתה יודע על מי אני מדבר? לא.

בהתחלה, בהתחלה, שסיפר שהוא שחט שלוש מיליון, תימנים? אה, כן, מחיפה, מחיפה, כן.

מחיפה? נראה לי הוא מלוד.

לא, השחיטות היו בחיפה.

אה, אוקיי.

עכשיו תובעים את חיפה,

סליחה, במאות מיליונים תביעה ייצוגית על האכלת נבלות וטרפות.

אוקיי, אז רציתי לדעת סתם דוגמא אם אי אפשר לבקש מבן אדם כזה לשחוט, או... לא.

יש מישהו שאפשר לבקש ממנו לשחוט? לא, אי אפשר.

הבנתי. הוא בפרט לא, משום שהוא שחט, הוא אומר שהפעם לא פסלו לו סכין

והוא המשיך לשחוט. אז אם ידעת שזה ככה, למה המשכת?

הבנתי.

עכשיו, שאלה גם כן שאלו אותי לגבי פעם עם הקורבנות.

הרי אם פעם היו מקריבים קורבנות

בחגים ובמועדות,

אז גם אז הייתה בעצם שחיטה, מה שנקרא, תעשייתית.

אז יכול להיות שגם אז השחטו והקריבו קורבנות בעצם שהם פסולים. כששכינה שורה בבית המקדש,

לא תצא תקלה עליהם.

למורות ששוחטים והכול? מיליארדים אפילו.

כשיש שכינה בבית המקדש, לא תצא תקלה.

ובית שני היה?

היה גם כן, עדיין הזכות הייתה גדולה.

כן,

הבנתי.

אף אחד לא אמר שאם היו מרגישים הרגש כלשהו, לא היו מורידים את הסכין, אבל אני אומר, תקלה לא תצא.

הבנתי.

עכשיו שאלה נוספת. לגבי גם הרב, ראיתי את כל הסרטונים של,

אם זה הרב קנייבסקי וכולי,

שהוא מראה שבעצם אסור,

שאישה שואלת אותו וכל הדברים שהפצת.

שאלתי אותו גם כן בעצמי לגבי כשרות מסוימת,

והוא אמר לי שכן, אפשר.

עכשיו, זה כשרות שלא.

הרב, מכיר את ה...

בעיקרון עכשיו כבר אין את זה? היו אצלו לפני כמה זמן, ושאלו אותו עוד פעם אם הוא מכיר כשרות שאפשר לסמוך, אז הוא אמר, לא מכיר.

לא. נכון. אז אני אומר עוד פעם, אני שאלתי... אלה שנמצאים לידו, אני יודע. אלה שנמצאים לידו,

הם אומרים לו שהכשרות הזאת בסדר.

על סמך זה הוא יכול להגיד מה שאומרים לו, לא על סמך שהוא יודע.

לא, אני מסכים. אני שאלתי את השאלה הזאת לפני כמעט חצי שנה כבר, מאז.

אמרתי.

לא, אבל אני שואל,

לסמוך על הכשרות הזאת בדיעבד אז, זה היה בסדר?

אמרתי לא, גם אז אמרתי לא, כי מי שלא יודע מעצמו,

אלא יודע על ידי אחרים בפרט שהם בעלי אינטרסים, זה בעיה.

אבל איך אפשר בסופו של דבר להגיד על גדול הדור שאמר לי כן?

מותר לאדם לסמוך על מי שהוא סומך.

אוקיי. אבל זה לא אומר שמי שהוא סומך באמת הוא מאה אחוז.

אז שאלה סתם דוגמה לגבי. אם סמכתי עליו, זה בסדר?

אתה סמכת, אז יש לך על מי לסמוך.

אבל מה אכלת בסוף, זו שאלה.

נכון. הכל יכול להיות שוב פעם. גם בשחיטה של הרב, בסופו של דבר,

הרב נמצא בכל רגע ורגע ששוחטים, כאילו? ודאי שלא.

אבל אני יודע בדיוק מה החומרות שלי, ואני יודע גם מה יוצא.

אין שום שחיטה בעולם ששוחטת כמו שאני שוחט.

זה אני מסכים.

אבל זה מאה אחוז גם?

אין מאה אחוז בעולם.

אז אם זה לא מאה אחוז, אז זה ספק.

לא, זה לא ספק.

למה?

משום שיש חזקה קודם כל, דין חזקה. ודבר שני,

כשיש אנשים שמראי שמיים יודעים בדיוק ממה להיזהר, וכל ספק ולו הקל ביותר, הם זורקים.

אז פירושו של דבר, שזה לא מצב שנקרא ספק.

אם זרקתי 250 אלף שקל, אם תמצא עוד אחד בדור הזה, דור הקודם, שני דורות קודם,

שזרק 250 אלף שקל, ששלושה פוסקים אמרו לו שאפשר לתת לאנשים לאכול,

אז תוכל לסמוך עליו.

נכון.

רציתי לשאול עוד שאלה אחת קטנה לגבי הבית כנסת.

ראיתי שיש מראות.

רציתי לדעת האם זה, כי אני יודע לפי ההלכה שאסור.

רציתי לדעת מה הרב אומר לגבי זה.

זה לא מראות, זה חלונות שמשתקפים בהם.

כן, למרות שכאילו, כן הבנתי שגם כאילו אם זה זכוכית שעדיין לא רואים... כנגד המתפלל.

הבנתי.

אוקיי, אפשר בכלל לזרע ברקמה?

מה השם בשם האמא?

אלמוג בן נחום.

אלמוג בן נחום,

ואשתו. מעיין בת שולמית.

מעיין בת שולמית.

השם יזכה אתכם לזרע חי וקיים מהרה. אמן. בזכות שתלמדו.

אתה שעתיים בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף,

ויהיה חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה, שלושה חודשים רצוף.

אמן.

כן, שאלה נוספת.

הגברת באמצע שם.

אה, חטופים, אני רואה, יש שם חטופים.

אבל כבר דיברת כבר בפעם הקודמת, לא?

כבוד הרב, כבר העלה אותי לשידור בנושא של חטיפת פני מבית חולים לניאדו.

כמובן, מאז התפתחו דברים,

וגם ראש העיר מרים פייברג מודה שאומרת לי בהכנסת ספר

תורה שאמרתי שהבן שלך שנגנב מלניאדו לא רוצה לחזור.

אמרתי לה, מרים, שהסגן שלה, אשר שמעון,

שקיבל עכשיו כתב אישום על שוחד

וגם כתב אישום שלה בדרך... רגע, רגע, שנייה. לפני שאת ממשיכה את הדרושה. כן. קודם כול, אני לא מאמין למילה,

כי אסור לי להאמין. שתיים.

אני רק רוצה להגיד לך

שאת מספרת סיפור שאין לי את האפשרות לבדוק אותו.

דבר נוסף,

את צריכה לקחת בחשבון שיכולה להיות תביעה נגדך.

אין בעיה.

כן. אבל בואי תגידי לי, רגע, לפני המשך הדרשה. כבוד הרב, אנחנו דסמנו ברשתות... אני יודע לסגור גם מיקרופון, אז לא כדאי לך.

תקשיבי למה שאני אומר.

כן. מה את רוצה בסוף, תגידי לי? את הסיפור שמענו.

את הסיפור שמעת. מה בסוף את רוצה?

אנחנו עכשיו... בסוף מה את רוצה? כמה משפחות...

כמה... מה את רוצה? שהתגלו,

ויש לנו הקלטות, שואלים.

מה קורה לגבי זה שנעשה כאן סחר של ילדים?

יש משטרה. ואימהות... יש משטרה. אז המשטרה כאן...

יש עורכי דין. אוקיי. יש בתי משפט. משטרה לא פועלת.

אני מבקשת שכבוד הרב... תפני למציב קבילות הציבור ותגידי לו, משטרה לא פועלת.

כבוד הרב, אני מבקשת שתברך

את האימהות האלה,

ש... השם יוציא את האמת לאור. את האיוטי יוציא לאור.

אנחנו היום הגענו... תודה.

תודה.

שאלה הבאה.

אני רציתי לשאול שאלה קודם כל. ברור, כולם רוצים לשאול. כן. בשביל מה לקחות את המיקרופון?

אם את...

מה, עם מי את מדברת עכשיו?

שמי מלכה.

אבל תדברי עם המיקרופון, כן.

מלכה.

כן. אני רציתי לשאול, אם אנחנו גרים במקום חילוני

ויש חזן,

החזן לא שומר שבת.

הקורא בתורה הוא כן שומר שבת.

יש קבוצה של ארבע, חמישה אנשים דתיים,

אבל זה מוציא אותנו,

החזן מוציא אותנו לידי התגובה? כן, זה מוציא אתכם מבית הכנסת והולכים הביתה.

אז יותר טוב להתפלל לבד.

בוודאי, אין פה מניין, אין פה כלום.

אוקיי.

לא, מניין יש. אין, זה לא מניין.

אה, אוקיי. מניין נקרא של עשרה כשרים.

כן. הבנתי.

אוקיי.

ואני רציתי לבקש ברכה

לבת שלי. יש לי ילדה בת עשרים וארבע שהתחתנה,

ובחודש חמישי

קיבלה שטף דם במוח.

קיבלתי את השם שלה כבר היום לברך, בירכתי.

כן. אז אוקיי, אז תודה רבה. השם יעזור שתתבשרו בשורות טובות. אמן.

אמן. תודה רבה לכם.

כן.

ערב טוב, אראל. ערב טוב. רק בקשה אחת.

אפשר לא לצלם בבקשה? אין דבר כזה.

תוותר על הזכות לדבר.

טוב.

קוראים לי נפתלי. איזה יופי.

נפתלי דניאל. אבו שלי נמצא פה גם.

ובזמן האחרון, מגיל 23, עובר עליי דברים ממש ממש קשים.

כמו להסתכל על השמש, וקיבלתי כוח מפגר.

האמונה שלי באלוהים ממש ממש.

אני לא יכול לשלוט בזה.

לפעמים אני לא יכול לשלוט בזה.

יקראו לי זה משוגע,

אני רוקד ברחוב, אני שר ברחוב, ומה אכפת לי? ואין מה אכפת לי. הייתי משוגעים, ובסדר, וכיף לי.

ואני חולה על דברי תורה, אבל

כגודל הטוב, כך גודל הרע,

בא לי היצר ויושב לי פה, בתוך המוח, ויושב לי ממש קשה וממש חזק.

מתי זה התחיל?

שבועיים-שלוש.

מה השבועיים-שלוש? שבועיים-שלוש היצר יושב לי בראש, ממש חזק. מתי זה התחיל? מגיל 23. בן כמה אתה? בן 25.

הולך לשמה, וחוזר, והולך וחוזר, אתה לוקח כדורים?

לא, לא, לא. בלי כדורים?

הייתי פעם. לא נותנים לך טיפול בכדורים? לא, אני הולך לבית הכנסת.

שמעתי, אבל לא נותנים לך טיפול בכדורים? היית שם ולא נותנים לך כדורים?

הייתי שם. אז איך משחררים?

אז איך משחררים? יש לי כדורים. ואחרי זה אמרו לך לקחת? כן.

ואתה לא לוקח?

לא.

אז בגלל זה אתה לוקח ברחובות.

לא, לא, לא. כשרציתי לחזור, הם לא קיבלו אותי.

יכול להיות שאתה כבר מגזים.

אה, לא מגזים.

אתה לא מגזים.

תשמע, לרקוד זה לא בעיה.

אבל אתה חייב לטפל בכדורים.

אני לא מכניס כדורים לגוף שלי יותר.

אז אתה יכול לעשות אחר כך טעויות שזה יהיה כבר מאוחר. אני מאמין בבורא עולם. זה טוב מאוד.

ואני ממש ענב.

וגם ענב.

לא, לא, אני לא דוגל להגיד שאני ענב.

אני לא צדיק או משהו כזה.

אני דוגל, תעשה טוב, תקבל טוב.

אוקיי. אני משתדל. אז מה הבעיה עכשיו?

שאני רוצה לדעת מה אמת.

אתה יודע את האמת, אתה מכיר את השם אמרת, אתה מדבר איתו. אני מכיר את השם.

אז מה הבעיה? זה האמת.

זה האמת. או ימינה או שמאלה, או אליו או אליו. למה לא קדימה?

אם אני אגיד קדימה אני ארמוס את כולם.

אה,

תשמע, אתה אוהב לשמוע שיעורי תורה אמרת.

כן, גם ללמוד.

יופי.

תשמע שיעורי תורה שאני נותן,

אוקיי. ותתקדם לפי מה שאני אומר. אין בעיה. יאללה, סגור. תודה רבה. תהיה בריא.

כן, שאלה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

לא מזמן קראנו את הפרשה שאברהם אבינו,

הקדוש ברוך הוא רצה להשמיט את סדום.

כן. ואברהם אבינו אמר לו, אם יהיה חמישים והוא ירד לעשרה ושלושה ובסוף אמר,

אם יהיה צדיק אחד אני לא אשמיט את סדום.

השאלה שלי היא,

בשואה הלכו שישה מיליון,

ובשישה מיליון לא היו צדיקים?

היו.

אז למה הקדוש ברוך הוא השמיד?

אבל לא צדיקים גמורים.

אם היו צדיקים גמורים, צדיק גמור לא נפגע בשעה שהמשחית ניתנת לו רשות,

וכשלא מוכיחים נתפסים בעוון,

ויש עוד סיבות.

אז לכן זה בשונה מדברים אחרים, זה מרומז בתורה.

תראה את הסרט,

קפיצה קטנה לקנדה שאני מביא.

יש ביוטיוב, קפיצה קטנה לקנדה, שם מישהו שואל אותי, ניצול שואה,

איפה היה הקדוש ברוך הוא חלילה בשואה? אני עונה לו תשובה ואומר לו, אם אני משכנע אותך שהכל היה מתוכנן ומסודר וכו' וכו', אתה חוזר בתשובה?

אז הוא פקפק ואמר בסוף כן,

ואחרי ה-20 דקות הוא שם ציצית וחזר בתשובה.

אבל זו תשובה קצת ארוכה, ואני מקריא מפסוקים בספר דברים, פרק ל״א וכו'.

כל השוער מוזה שם על מה ולמה וכו'.

כדאי שתראה את זה.

תודה. תהיה בריא.

כן, הנה פה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני קצת רציתי לשאול לגבי מה שאמרת לגבי המניין והקשרים וכן הלאה,

בייחוד כשאתה ככה באמת מחזק את הסובבים. כמו שאתה יודע, זה לא קפיצה לים ואתה שוחח חבל על הזמן, זה עניין.

בייחוד כשגידלו אותנו, חלקנו ככה,

בלי יותר מיטה זיקה לדעת.

היה מהבית, אתה יודע, אבל מבחינת הרצל וכן הלאה, אתה יודע, לא בדיוק הכיוון הנכון.

אז השאלה היא,

איך אתה אומר שאנחנו לא קשרים? כי אני גם יודע שהחלבונה או משהו שכזה בפיתום הקטורת,

זה גם חלק שהוא פחות טוב,

אם אני לא טועה. נכון, החלבנה זה האחד עשרה, אחרי העשר.

אז מה, אנחנו כולנו חלבנות עד שנצליח? יותר גרוע,

מישהו מחלל שבת, יש לו דין של גוי.

במזיד.

מה? במזיד.

במזיד, כן, בפרהסיה.

אה, המזיד זה נקרא הפרהסיה. כן, מי שעושה עבירות פרהסיה, נוסע בשבת, מעשן בשבת, זה פרהסיה.

אם הוא עושה את זה, בן אדם כזה, הוא נקרא

דינו כדין גוי.

זאת אומרת, הוא כמו עובד כוכבים ומזלות לכל דבריהם של חכמים.

אוקיי, השאלה שלי היא,

ונניח שהוא מתחזק,

טוב מאוד. שאתה דוגל ככה לעשות יפה מאוד, ותודה רבה לך על זה. ברגע שהוא שומר שבת,

הוא לא יכול להצטרף. בסדר, אבל מה זה ברגע שהוא? זה עניין, זה דבר, זה גדול. אין בעיה, נחכה לו, נחכה לו. אה, סתם, הבנתי.

בטח, מה הבעיה?

נחמד.

טוב, רציתי להגיד גם תודה רבה לכבוד הרב. באמת, עבודה יפה. אני ראיתי הרבה סרטונים.

ברוך תהיה. אני אוהב איך שאתה עונה ככה,

לא משאיר מקום לספק.

והייתי רוצה ברכה לזיווג, לאחי היקר, רפי רוני, בן סימה. שומר, שומר תורו ומצוות.

משתדל, משתדל. בחור טוב יש לו. באמת לא ראיתי מישהו עושה כיבוד אב ואם יותר ממאו.

לא ראיתי. יש, יש, עשיו.

אבל לא משנה, בסדר.

השם ירחם, אה?

עכשיו תקשיב.

תגיד לו שבלי נדר ילמד שעתיים בתחנית דיבור כל יום שלושה חודשים רצוף, ובזכות זה יזכה לזיווג הגון. מה שמו?

רפי רוני, בן סימה.

רפי רוני, בן סימה.

זיווג הגון.

כן, שאלה נוספת.

שלום לכבוד הרב. שלום. שמי איתי,

ויש לי שאלה שונה קצת.

יש לי איזה קושייה קצת, קטנה.

ידוע שהעולם נברא בשישה ימים,

והאדם נברא ביום השישי.

ומקודם שהזכרת שהשמיים נבראו בעברם, בשביל אברהם, בשביל עשר מאמרות העולם, בשבילו, בשביל עשר הניסיונות.

אבל השאלה היא כזאתי,

שאם העולם נברא בשישה ימים,

אבל זה לא שישה ימים של האדם, זה שישה ימים של השם.

כי אלף שנים כעיניך יעברו. כי ככה אנחנו גם סופרים את הגאולה.

לא, לא, לא. לא? זה לא אותו דבר? לא.

העולם נברא

בשישה ימים כמו שלנו היום, וביום השביעי, שבת.

ומאז זה ממשיך להתגלגל ככה, שישה ימים ושבת, שישה ימים ושבת, שישה ימים ושבת.

יום אחד שנחשב אצל הקדוש ברוך הוא כאלף ימים,

כאלף שנים.

אז זה כשאנחנו אומרים

כלפי יומו של הקדוש ברוך הוא, וזה כביכול, זה לא...

זה רק כביכול.

אז אומרים שהעולם הזה, כמו שנברא בשישה ימים בשביעי שבת,

ככה העולם הזה יהיה ששת אלפים שנה,

וביום השביעי, באלף השביעי,

זה יהיה מות משיח.

נכון, אוקיי. זהו, זה כל הסדר. תודה רבה. יהיה בריא.

שלום, כבוד הרב. כבוד הרב. יש לי שאלה שכבר הרבה זמן רציתי לשאול.

שאלתי פעם לגבי למה השם ברא את העולם,

וקיבלתי תשובה שהוא רוצה להטיב,

ואז שאלתי למה הוא לא היטיב מלכתחילה, והבנתי

שענו לי שלחם עוני.

אז אני שואל, אם הוא ברא את העולם

והוא רצה להטיב, למה הוא לא היטיב מלכתחילה וברא אותנו בידיעה כזו שלא יהיה... כבר שאלת ועניתי לך. כמה פעמים אני אענה לך אותו דבר? אותי? לא, אתה שאלת? לא.

אוקיי.

לא, שאלתי רב שנמצא... עזבת הוא, עכשיו אנחנו פה.

תשמע,

הקדוש ברוך הוא רצה לעתים,

בהיות והוא מקור הטוב,

הוא רצה לברא את הברא, שיברא

הכי קרוב אליו.

לכן הוא ברא את האדם בצלם אלוקים,

הכי קרוב אליו.

מה זה הכי קרוב אליו?

הוא ברא אותו עם בחירה,

כמו שיש לבורא בעצמו בחירה.

השם יכול לעשות מה שהוא רוצה.

אז הוא נתן לנו לעשות גם כן מה שאנחנו רוצים.

מה שאנחנו רוצים, פירושו של דבר, זה לא רצון אחד מוכתב,

אלא רצון מתחלף ומשתנה.

יהיה לך כוח הציות וכוח המרידה.

אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אתה יכול לשמוע לו ואתה יכול גם למרוד בו.

לא שזה מותר, אבל זה אפשרי.

אם תבחר בטוב,

תקבל את הטוב.

אם תבחר ברע, יגיע לך רע.

ולך יש לבחירה.

לכן הקדוש ברוך הוא אומר, אין נתתי לפניכם היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע, ובחרת בחיים.

אני ממליץ לך וגם מצווה אותך,

תבחר בחיים.

תבחר בחיים,

תראה אותם גם פה וגם לחיי העולם הבא, לחיי נצח.

לא תבחר,

אתה יכול,

אבל תדע שזה מיתה.

אז אני רציתי להיטיב לך, ואתה לא רוצה את הטובות שלי.

אין בעיה.

אתה לא רוצה את הטובות, לא צריך.

ולא הייתה לו אפשרות לבחור עולמות. יש לו 100 מיליון אלף ביליארד

אפשרויות לברוא את העולם איכשהו רוצה.

והוא החליט

לברוא בדרך הזאת.

מה הבעיה?

מה מפריע לנו? ואם היה בוחר בדרך אחרת, הייתה לך שאלה לדרך אחרת.

מה הבעיה?

כי הבעיה שלוקח עד שמגלים אותו 20-30 שנה. למה מגלים? אני גיליתי אותו מיד עם ספר.

קראתי ספר, קיצור שולחן ערוך, בטעות, כאילו, כאילו, בטעות, כאילו.

ישבתי בגיל 24 בסלון,

והסתכלתי בספרייה וראיתי ספרים, ואמרתי, מי נתן לי בבר מצווה ספרים במקום צ'ק?

ושלפתי ספר ש...

נראה לי מוזהב,

זה היה קיצור שולחן ערוך של הרב גנצפריד, פתחתי אותו בהתחלה,

בהתחלה חזרתי בתשובה.

מה היה כתוב?

שיב�יתי ה' לנגדי תמיד, זה כלל גדול במעלות הצדיקים והחסידים הולכים לפני ה'

שאין ישיבתו ותנועתו של אדם בתוך ביתו, כי ישיבתו ותנועתו לפני מלך בשר ודם,

ועוד כמה דוגמאות,

שנאמר אם יסתתר יש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' אני לא את כל הארץ אני מלא.

מיד יבוא עליו יראה ופחד מהדר גאון עוזו וזהו, שלום.

הסתכלתי פתאום שזה צודק,

האמנתי שיש בורא כי מה שחינכו אותי שיש בורא,

עוד לא ביררתי לעצמי אבל כבר האמנתי,

ואם הבורא מסתכל עליי

ורואה את כל מעשיי, וודאי שאני לא אשב כמו בבית

מול מלך בשר ודם,

אז לפני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא, ודאי שנתנהג בהתאם.

ופתאום תפסתי שהוא מסתכל עליי.

זהו.

מפה יצאתי לדרך.

וכל מה שקראתי קיימתי.

אז אתה גילית את זה בשלב מסוים על ידי הספר. ואני מגלה לך את זה על ידי חלוקת דיסקים והרצאות.

ומה עם כל אלה שלא גילו את זה? אין אחד שלא שמע כמעט אמנון ניצחק.

אבל יש כאלה שהגיעו,

שסיימו את העולם הזה ולא הגיעו למסקנה שיש... בדור שאני חי, מאז שאני התחלתי, כמעט וקשה למצוא.

אז הקדוש ברוך הוא דאג לדור הזה שלפחות הם יזכו לשמוע ולהבין.

חילקנו מיליונים, מיליונים, עשרות מיליונים של קלטות דיסקים ווידאו,

שאנשים קיבלו בצמתים.

יש כאלה שהספיקו כבר למות, זקנים וכולי וכולי. יש כבר שלושה, ארבעה דורות

שכבר שמעו, יודעים, מבינים. חלק רוצים, חלק לא רוצים.

אבל להגיע לזה לא. והעתיקו אותי כמויות

ואת השיטות שלי

ואת ההפצה

ואת הכול.

והיום זה מגיע לכל הבתים בכל הדרכים, בכל האפשרויות.

והיום, אתה יודע, ביוטיוב, בזה צ'יק צ'אק, אתה הכול על המקום מקבל.

אז גם אלה שיש כבר, שמפיצים את היהדות בתורה, עדיין יש כמויות אדירות שלהם בתל אביב ובעולם. שלא מעוניינים, שלא מעוניינים.

אז אם השם מההתחלה ידע שהם לא יעשו את זה, לא, לא, לא, הוא נתן להם בחירה, כי גם הם חלק מהתוכנית.

גם רשע שלא מקבל את דברי השם והוא יקבל עונש, זה גם לימוד לאלה שעובדים את השם.

גם הוא משמש כלימוד לשם.

לץ תכה ופתי יערים.

על ידי שהלץ מקבל את המכה,

החכם מחכים ואומר, לא כדאי להתעסק עם השם. תראה מה קרה לו, לא רוצה להתעסק.

גם זה לימוד.

עכשיו,

אם אנחנו,

יש מושג כזה שהשם מחריב עולמות, בונה עולמות ומחריב עולמות, זאת אומרת שהיו כמה עולמות כאלה כבר. לפני, כן.

אז אם השם, הוא ידע את הכל מלכתחילה,

והוא ידע את העולם הזה... כי יש צורך בזה, יש צורך. זה לא שהוא לא ידע, הוא יודע ויודע מה הוא עושה, ויש צורך

בבנייה והחרבה.

כמו שאתה לוקח גרעין,

הוא שם אותו באדמה,

שלושה ימים הוא נרקב,

ואחר כך הוא מוציא גבעול.

מה, השם לא יכול ישר להוציא את הגבעול?

הוא חייב שיירקב.

יש לימוד מזה, כל דבר.

שאז אתה תדע שגם תחיית המתים תהיה ככה. קודם תירקב,

ואחר כך תקום.

מאיפה תלמד?

מביאים לך דוגמה.

יש לו הרבה לימודים לקדוש ברוך הוא, למה הוא עשה כך ולא עשה כך, למה הוא עשה כך ועשה אחרת.

יש לנו לימודים מכל דבר.

מה הלימוד של זה? של ההרחבת עולמות אחרים?

שכל דבר שלא מוכשר, ראוי לאחריהם.

כמו שהיה בדור המבול.

היה דור שלם,

כולם היו חיים מצוין,

לא עמדו בקריטריונים, החריב,

הוציא מהם את נוח, התחיל עולם חדש.

מזה אתה יודע שמה.

אבל אם לא היו יודעים שחרבו עולמות והכול, לא היו מעלים דעתם שאפשר לדבר כזה שיחרב עולם.

מי החריב עולם?

אבל כבר היה.

אתם לא האמדתם שאתם תגרמו שיחרב העולם, הנה נחרב העולם.

אבל אין להם פתחון פה לומר מי עליו דעתו שיחרב העולם.

הבנת?

כן, שאלה אחרונה. בבקשה.

אז הוא הביא לנו תורה והוא ביער אותה ונתן לנו הרבה

את המשניות ואת כל התורה שבעל פה,

אבל בסופו של דבר כשאנחנו מגיעים לאורך כל הדרך,

עדיין, איך זה יכול להיות שנפלו כל כך הרבה מחלוקות ורבנים ומישהו לא מסכים עם זה?

אני לא מדבר על התקופה של היום, כי הוא אומר לפני אלפיים שנה שיש כל כך הרבה חילוקי דעות. זאת אומרת, אם הכל יגיע מאותו מקור... אחרי כל המחלוקות ואחרי הכל, בכל מקול קול, יש לנו כללים, שעל פי הכללים אנחנו הולכים גם במקום שיש מחלוקות. רב ותלמיד, הלכה כרב.

וכן, על זה הדרך. מקום שיש ספק דאורייתא או ספק דרבנן, ספק דאורייתא זה לחומרה וספק דרבנן זה לכולה.

וכל מיני כללים שקיבלנו אותם, ואנחנו הולכים על פיהם.

בסוף בסוף יש לנו שולחן ערוך,

שהוא ערוך,

ואחרי כל המחלוקות יש פסק הלכה.

כמו, להבדיל,

בית המשפט העליון, כן?

יש שלושה, חמישה, שבעה וכולי.

ויש מיעוט, דעת מיעוט, ויש דעת רוב, ובסוף מה נפסק?

מה שדעת הרוב קבעה.

התורה כתבה במפורש,

שמתאים על פי רוב.

אז מה אמרה התורה כשהיא אומרת?

שמתאים על פירו,

אחרי רבים להטות. מה היא אמרה?

היא אמרה שיהיו מחלוקות.

ואיך מכריעים בהן?

אחרי רבים להטות.

מה פתאום?

אם האמת היא אחת מוחלטת, אבסולוטית,

אז למה צריך בכלל שיהיו מחלוקות? לא צריך. לא, כן,

יכול להיות, אין בעיה.

אני נותן את התורה בידכם.

תרי״ג מצוות, אתם יודעים מה צריך לקיים,

אבל כל דבר שאתם לומדים, מאיפה לומדים את זה,

איך לומדים את זה, באיזה גדרים זה, איך הגדרים האלה וכו',

זה מה אסור לכם לברר.

תבררו, תגיעו למסקנות לפי הכללים, אין שום בעיה.

מה שתפסקו,

מה שבית דין למה תחליטו, בית דין של מעלה מסכימים.

אוקיי, ושאלה אחרונה. אומרים שבן אדם שמתחתן,

אז כל העוונות שלו מתחפרים?

לא מתפוקקין.

מצא אישה מצאתו, ויפק רצון מה'

ויפק לשון פקק.

מכניסים את כל העוונות של החתן לבקבוק,

וזה פקוק.

אם הוא יישאר בתשובה,

אז זה יהיה פקוק לעולם.

אם הוא לא, אז הפקק עף כמו בשמפניה.

פעם!

וכל השפריץ עליו.

אז אם הוא נשאר בתשובה והיה משהו שלפני שהוא התחתן,

שהוא הסתבך באיזה משהו, אבל הוא חזר בתשובה, לכן, חזר בתשובה, אבל יכול להיות שהעונש עוד יצא לפועל?

לא, לא יצא.

מתפוקקין.

רק אם הוא צריך להחזיר גזל או דברים כאלה,

הוא צריך להשלים את זה, כי יש דברים שצריכים השווה,

להשיב את הגזלה.

אם זה משהו מהרשויות,

שהרשויות כביכול, זה עומד איפשהו,

וזה...

אז זה תלוי.

זה תלוי אם יש השווה בזה או אין השווה, תשאל את הרב קנייבסקי.

אוקיי, ודבר אחרון, הייתי רוצה, בשבוע שעבר התחתנתי, אם אפשר, ברכה לזרע.

שתיקלט.

אין שום בעיה, אבל אתה מוכן ללמוד שעתיים תחנית דיבור שלושה חודשים רצוף?

מה ללמוד?

תורה?

כן. יופי. ואשתך תלמד ספר שאני אתן לה פה,

ספר ש... בוא, בוא.

ספר שערי תשובה של רבנו יונה,

שלושה חודשים.

היא לא מדברת עברית.

חצי שעה.

איזה שפה צרפתית? אנגלית.

אנגלית?

יש את זה, שערי תשובה באנגלית.

או שאתה תלמד אותה מהספר והיא תשמע.

אתה יכול לדבר איתה באנגלית?

כן. הנה, אז תדבר איתה עם זה.

כן, מה השמות שלכם?

אלי בן ליאור.

אלי בן ליאור. נעמי בת אברהם. ונעמי בת אברהם, תזכו לזרע חי וקיים, בזכות לימוד התורה.

אמן. תודה רבה. שאלה אחרונה, תן ליהודים פה באמצע.

בסוף אני אתן לכם פה ציציות, כיסוי ראש וספרים.

תהילים ושערי תשובה ומה עוד

בלשון הרע גם.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. רציתי לשאול שאלה כזאת.

אם האישה אומרת משהו

ואבא אומר משהו הפוך

האישה באבא או האישה באבא? כן, האישה זה אבא.

למי אני אמור לשמוע?

לא הבנתי. יש לך אבא ויש לך אישה.

כן. אבא שלך אומר משהו ואשתך אומרת משהו.

הפוך.

זאת אומרת, נגיד דוגמה סתם, אני אתן לך דוגמה.

האישה אומרת אל תלך לחתונה, האבא אומר תלך לחתונה. למי אני אמור לשמוע?

קודם כל השאלה אם החתונה כשרה. כשרה, כשרה.

אז אם נגיד שהחתונה כשרה, למה אשתך אומרת לא ללכת?

לא, אני סתם זורק מצב היפותטי.

אז אני צריך לדעת מה הנתונים.

אולי היא צודקת,

אולי לא. אולי אבא לא יודע מה המצב, אולי כן.

אין לזה תשובה חד משמעית. לא, זה תלוי לפי המקרה.

הבנתי. אם אבא שלך יגיד לך, תבוא, תשמש אותי במשהו,

ואשתך תגיד לך לא ללכת, אתה חייב בכיבוד אב האם. היא לא יכולה למנוע אותך.

אבל אם אשתך יש לה סיבה מוצדקת, למה לא תלך לחתונה?

אני לא יודע מה הסיבה, אבל נגיד סיבה מוצדקת,

שאביך לא יודע אותה,

אז אתה צריך להגיד לאבא, אבא, יש אבל סיבה מוצדקת שאשתי לא רוצה שאני אלך בגלל א'

ג.ד.

והאבא צריך להבין שאם... קיבלתי כל דבר לגופו של מקרה. ודאי, יש כללים. האבא... לא, אני חשבתי שיש תשובה ברורה לנושא.

יש מצווה כיבוד אב ואם,

יש מצווה לכבד את האישה, אבל לכבד אותה כגופו,

יותר מגופו,

לכבד אותה יותר מגופו,

אבל אתה לא צריך לכבד אותה בדעות.

אם היא אומרת דעות שהן סותרות

את הכיבוד אב ואם,

שזה חיוב מן התורה שאתה תכבד אותה,

יותר מזה,

היא פטורה מכיבוד אב ואם.

בגלל שהיא אשתך,

היא פטורה מכיבוד אב ואם. זאת אומרת, אם תשאל אותי ככה,

אם אבא שלה אומר לה משהו ואתה אומר לה משהו אחר, היא צריכה לשמוע לך ולא לו.

לא הבנתי. אבל לא הפוך.

הבנתי.

עוד שאלה אחת קטנה. כן. לגבי הנושא של ההרצאה.

זאת או אחרת? זאתי. כן.

איפה המלחמה? לא הבנתי מכל הנושא.

אתה לא שאלת, חשבתי שאתה יודע. לא, אבל אתה יודע, כשאומרים את הנושא בכלליות, אז אתה... אז אני אגיד לך מה הם אמרו. אוקיי, אני מוכן לשמוע.

ובכן, רבותיי, אנחנו כל פעם מתקדמים עוד קצת, עוד קצת, עוד קצת.

ועכשיו גם סעודיה מאיימת על תימן ועל איראן ועל לבנון,

שהם ירו את הטיל לכיוון שדה התעופה שלהם, והם רואים את עצמם עכשיו

כאילו הכריזו עליהם מלחמה והם גם ייכנסו,

וכבר היום היו הפצצות גדולות בתימן וכולי,

נראה מה יתפתח.

כל העולם גועש ורועש מלחמות. כולם מדברים מלחמות.

אף אחד לא מדבר שלום. כולם מלחמות.

טראמפ נמצא שם עכשיו ביפן,

והוא אומר, רבותיי, זה לא יעבור בשתיקה,

מה שאומר קינג קונג קונג קונג,

ואני לא הולך לשתוק לו וכולי.

ואלה מכינים, ואלה מכינים. בדרום קוריאה אומרים כבר שרואים שהם מזיזים איזה משהו כבר הצפון קוריאנים עכשיו,

ויכול להיות שיש שיגור בקרוב.

נראה מה יגיד טראמפ, יעשה, לא יעשה. הרוסים לא טומנים את ידם.

הסינים כבר הפכו כיוון ואמרו לצפון קוריאנים שהם כבר לא בקטע איתם.

העולם מתחמם,

אבל באירופה,

נכנסים לשם המוסלמים ואומרים שאירופה תהיה מוסלמית.

הם אומרים, הם לוקחים את השלטון מהם, וכולי וכולי.

ההרוגים והרציחות בכל העולם, אתה מבין, זה כבר דבר יום ביומו, כמו שאומרים, פה 27, שם ככה, פה שמה.

העולם גועש ורועש כי אנחנו מתקרבים לסוף. גוג ומגוג,

זה נמצא כבר בתהליך.

רק מה?

ברגע שזה יתפרץ,

זה ברור שתהיה מלחמה עולמית שמדברים עליה כולם במלחמה עולמית, מלחמת העולם השלישית,

ומדברים, אטום, ממן,

אלקטרומגנטים,

כל הצרות והמראים בישין שהכינו,

הכול מוכן לאותו יום.

צריך רק שזה יתחיל.

ואני התפללתי על זה שזה כבר יתחיל.

למה? בשביל שזה כבר ייגמר.

בשביל שזה כבר ייגמר.

אם זה לא יתחיל, זה לא ייגמר.

אז לכן צריך שזה ייגמר.

ויש הבטחה טובה לישראל,

שישראל יישארו בסופו של דבר, לא כולם לצערי,

אבל

יישארו ישראל, כי השם הבטיח שכל התכלית של כל הבריאה זה ישראל,

וכולם ידעו בסוף מי זה אלוהי ישראל.

לכן אנחנו אומרים, שמע ישראל,

השם אלוקינו. כרגע הוא אלוקינו,

אבל עוד מעט אחרי המלחמה הוא יהיה השם אחד של כולם.

הבנת?

ברוכים תהיו. השם מברך אותכם בכל מיני דמיטב. בריאות והצלחה.

רבי חנניהו בן עגשיהו אומר, עושו הקדוש ברוך הוא וקדוש ישראל.

לפי כוח ירפו לעולם תורו ומשווד שנאמור אדונו הופס למען, סדגו יחדיל תורו ויהאדיר.

תודה רבה.