בית שמש - בית שמש - שנאת חינם ואהבת חינם

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירדיח.

הערב הזה יהיה כהכרת תודה לבורא עולם על כל הטוב והחסד בכל יום ביום.

חזרה בתשובה שלמה לכל בני משפחת חן,

זיכרון והצלחה בלימוד התורה, יישוב הדעת, דירת שמיים לגילי בן ורד.

בערב יהיה גם לעילוי נשמת הורי וחמים, נוחתם עדן.

וילך אברהם כאשר דיבר אליו אדוני,

וילך איתו לוט.

הנה לוט עשה דבר גדול.

הלך עם אברהם אבינו מרצון עצמו מארצו.

אחד מעשר הניסיונות שהתנסה אברהם,

ועשה זאת

כדי לא להתרחק מריבו אברהם.

ובאמת הוא קיבל על זה שכר,

ככתוב,

וגם ללא תהולך עת אברהם

היה צאן ובקר,

ובחכמים, זיכרונם לברכה,

שואלים מי גרם לו זאת,

הליכתו עם אברהם.

עצם זה שהוא הלך עם אברהם זכה להתעשר.

והיה גם מושפע מאברהם ריבו בעניין הכנסת אורחים,

עד שמסר את נפשו על הכנסת אורחים

והפקיר את שתי בנותיו

כשצבעו על הדלת

שיוציא את האורחים, את המלאכים.

טבע אדם למסור נפשו על ילדיו יותר מעל עצמו,

ואילו הוא הפקיר את בנותיו כדי להציל את האורחים.

כל כך הייתה מושרשת בו מצוות הכנסת אורחים

שלמד מאברהם אבינו.

אבל סופו של עניין

לא החזיק מעמד.

הפסוקים אומרים כך

ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו כי היה רכושם רב

ולא יכלו לשבת יחדיו.

ויהי ריב בין רועם מקנה אברהם

ובין רועם מקנה לוט.

והכנעני והפריזי אז יושב בארץ.

ויאמר אברהם אל לוט

אל נא תהיי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך,

כי אנשים אחים אנחנו.

הלא כל הארץ לפניך,

היפרד נא מעליי

עם הסמול וימינה ועם הימין והשמאלה.

וישא לא תטענה וירא את כל כיכר הירדן

כי כולה משקה לפני שחט אדוני את סדום ואת עמורה

כגן אדוני כארץ מצרים בואכה צוער.

ויבחר לו לוט את כל כיכר הירדן

וישא לוט מקדם

ויפרדו איש מעל אחיו.

ניסיון הכסף

עמד לו בדרכו,

יען שלא הספיקה מרעה לשניהם,

נתרחק מאברהם אבינו.

וזה דבר פלא.

מקודם קיבל עליו את הניסיון הראשון של אברהם, לך לך מארצך,

והוא לא נתנסה בזה.

ובוודאי הוא גם ידע,

כשהולכים בדרך אז הדרך ממעטת את הממון,

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה על הפסוק

ועשך לגוי גדול ואגדלה שמך,

לפי שהדרך ממעטת שלושה דברים,

ממעטת פרייה ורבייה,

ממעטת את הממון

וממעטת את השם, גם שמו של אדם מתמעט.

ואף על פי כן לוט ויתר על כל הדברים האלה

כי לא רצה להיפרד מאברהם.

זאת אומרת, הוא היה מוכן להפסיד גם ממון,

גם את שמו וגם פרייה ורבייה,

והלך עם אברהם.

והוא לא ידע שהוא יתעשר.

אף אחד לא הבטיח לו שהוא יתעשר.

הוא לא קיבל ברכה כמו אברהם באהבה רכחה.

אז איך קרה שהדבר השתנה אצלו?

אלא זה מלמד אותנו מה שהכתוב אומר.

מי יעלה בהר אדוני ומי יקום במקום קודשו?

אחרי שאדם עולה למדרגה, איננו בטוח עדיין.

הוא צריך לדאוג שיקום במקום קודשו,

שיחזיק מעמד

שעלייתו לא תיפסק.

מעלין בקודש ואין מורידין,

ולוט נכשל בזה.

הוא לא החזיק מעמד.

וחכמים זיכרונו לברכה אומרים,

הפסוק אומר, וייסע לוט מקדם.

מה זה מקדם?

הסיע עצמו מקדמונו של עולם.

אמר,

אי אפשי לא באברהם ולא באלוקיו.

זאת אומרת,

די.

אני לא יכול להישאר עם אברהם אבינו ועם האלוקים של אברהם אבינו.

אי אפשי.

זה קשה,

קשה להבין את זה בפשט,

שכך אמר לוט בפירוש,

אלא ההסבר הוא פשוט.

זה שעזב את אברהם, שהיה ריבו ומחנכו,

בשביל מקנה צאן ורכוש,

זה נחשב כאילו אמר,

אי אפשי לא באברהם ולא באלוקיו.

כי אם היה מאמין באמונה שלמה,

היה לו למכור את הצאן,

ואפילו להפקיר אותו,

רק לא להיפרד מאברהם אבינו.

וכיוון שנפרד,

כבר הלך מדחי אל דחי.

ככתוב, אברהם ישב בארץ כנען,

ולוט ישב בערי הכיכר,

ויאהל עד סדום.

ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים,

רעים בגופם,

וחטאים בממונם,

ואף על פי כן לא נמנע לוט מלשכון עמהם.

אברהם היה עמוד החסד בעולם.

אין כמו אברהם אבינו בחסד.

הוא ממש הלך בדרכי השם יתברך.

עולם חסד ייבנה.

איך מקצה כזה שהוא למד ממנו והפקיר את בנותיו,

איך הפקיר את אברהם

והלך

לעם

וציבור שהם אנטי חסד,

שמי שעושה חסד, הורגים אותו.

ועוד נעשה שופט אצלם

לשפוט אנשים חוטאים שמכניסים אורחים.

ואת הבת שלו הרגו בגלל שעשתה חסד עם עני.

כשרו אותה לחומה,

מרחו עליה דבש

ובאו עליה דבורים עד שהרגו אותה.

זה היה משפטה

של ביתו.

הוא היה שופט

לשפוט את החוטאים בהכנסת אורחים.

איך זה?

צריך להבין איך ירד כל כך ממדרגתו.

מתחילה עזב את מולדתו

כדי להיות קרוב לאברהם.

אחר כך התקרב לסדום

למרות כל רשעתם וחטאתם,

ונפל

מהר גבוה לבור עמוק.

אבל מים עמוקים עצה בלב איש

ואיש תבונה הדלנה.

זה לא פשוט.

בלב של האיש

יש שם הרבה פתלתול,

הרבה מעקשים, הרבה מחשבות, הרבה מידות פחותות.

לכן מבקשים ותאר ליבנו.

אם הלב לא מטוהר מהנגיעות, מהמידות הרעות,

ההשחטה נמצאת כי אדם עיר פרא ייוולד.

אדם עיר פרא, אדם כי ייוולד.

אז חכמים בזיכרונם לברכה ברוח קודשם גילו לנו את סוד הדבר ואמרו על הפסוק

לתאווה יבקש נפרד זה לוט.

על מי נאמר הפסוק לתאווה יבקש נפרד

זה לוט.

בדרשות הקודמות ניתחנו מה זה תאווה, שבתוך התאווה יש כבר מינות וכפירה.

לא מתגלגלים מתאווה ללהיות מין וכופר ואפיקורוס.

בתוך התאווה כבר יש את זה.

כמו שאמרו על אדם הראשון, מין היה.

למה? הוא התאווה לעץ, לפרי.

אז זאת אומרת לתאווה יבקש

פרש נפרד זה לוט

וכן אמרו על בואכת סוער פרש רשי על שהיו שטופי זימה

בחר לו לוט בשכונתם

הלך לשיקגו

איך זה?

איך אדם כזה שהיה אצל אברהם אבינו וראה מלאכים נכנסים ויוצאים?

שאפילו הגר דיברו איתה חמישה מלאכים

איך יכול להיות שהוא הולך אצל רשועים כאלה?

אלא לא רק ממון, גם זימה.

ולכן הוא נכשל.

בנותיו היו איתו,

בראשונה הוא לא הרגיש, בשנייה הוא כן הרגיש.

יש פסוקים שדורשים בגמרא שכל מה שהוא ראה שם זה היה העניין הזה. לכן אומר רשי,

בואכת סוער

על שהיו שטופי זימה בחר לו לוט בשכנותם.

כמה נפלאים כוחות הנפש של האדם.

נפלאים, הכוונה, נסתרים.

כוח התאווה,

ביחד עם ניסיון הכסף,

היו בעוכריו של לוט.

ניסיון הכסף התיר את הקשר בינו לבין אברהם ונפרדו.

וכוח התאווה הוריד אותו לבור עמוק עד סדום.

מה היה סופו?

סופו היה מר

שהוא נשבע בין הגויים ונתקלקל עד שהיה ראוי להפך כמותם בלהיות גחלת אש בסדום,

והוא רק ניצל בזכותו של אברהם.

בסוף נשאר לו משהו מהממון, כל הממון עלה באש.

הוא ועורו בקושי הצליח לברוח.

הוא ושתי בנותיו.

גם אשתו הלכה וגם חתניו

נשאר הוא ושתי בנותיו.

ולא בזכותו,

אלא בזכות אברהם.

ככתוב, ויזכור אלוהים את אברהם

וישלח את לוט מתוך האפיך.

מכאן יש לנו לימוד נפלא.

כמה אדם צריך לפחד תמיד.

לדאוג.

להחזיק מעמד במדרגה שעלה אליה,

ולא לרדת שוב מטה-מטה.

כי על ידי כוח ההרס של מידות רעות

יכול אדם לרדת עד לבור עמוק, שהוא לא יחלום בחלומות הכי רעים שלו.

ולא להיות בטוח בעצמו שמידותיו לא יהרסו אותו ויהרסו את עליותיו ועמדתו.

לכן כל אחד צריך להיזהר מאוד מאוד.

ויש לנו פה דוגמה נפלאה לדעת

שאפשר להיות מחובר

לא לחפץ חיים,

לא לארי הקדוש,

לא למרן הבית יוסף,

לא לרבי שמעון בר יוחאי,

לא להיות מחובר לרבי מאיר בעל הנס,

לא להיות מחובר למשה רבנו.

להיות מחובר לאברהם אבינו, אבי האומה הישראלית,

ולרדת עד שאתה הופך להיות סדומי.

פן יפתה לבבכם,

אנחנו אומרים בקריאת שמע.

מה כתוב מיד? וסרתם.

מה כתוב מיד?

ועבדתם, אלוהים אחרים.

מה כתוב מיד?

והשתחוויתם להם.

מי יפתה לבבכם?

עד עבודה זרה והשתחוויה להם.

אבל בואו נראה עכשיו קצת משהו אחר, קצת את המידות,

את המידות של אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב. זה היה לוט.

לא זכה.

אבל בואו נראה

מה קורה עם האבות הקדושים.

כתוב בפסוק, ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו,

הננה ידעתי כי אישה יפת מראה את.

ורש״י אומר, עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם,

ועכשיו הכיר בה על ידי שראה בבואה שלה במים.

אברהם אבינו חי עם שרה עשרות שנים

ולא מכיר את יופייה.

מתי כן? כשעברו את הנהר,

הוא ראה את הבבואה שלה במים,

ואז נתוודע.

והוא אומר לה, איננה ידעתי.

כי אישה יפת מראה את,

לכן הוא חשש מהמצרים ומפרעה.

זה מדרגה לא של בני אדם,

זה מדרגה של מלאכים.

ולא של מלאכים,

למעלה מהמלאכים.

למעלה מהמלאכים.

כי כתוב כשירדו המלאכים עוזב עזהאל

לעולם למטה,

וראו את בנות הארץ,

ונתנו עיניהם בהם,

נכשלו בבנות האדם.

ואילו אברהם ושרה חיו בעולם הזה כמלאכים.

אבל אנחנו רואים מצד שני,

ששואלים המלאכים את אברהם, איה שרה אשתך,

חכמים, זיכרונם לברכה, בבבא מציעה פייזן,

אומרים יודעים היו מלאכי השרת היכן הייתה שרה עימנו,

אלא להודיע שצנועה הייתה

כדי לחבבה על בעלה.

כל השאלה ששואלים המלאכים, לא בגלל שהם לא יודעים איפה היא נמצאת,

הם יודעים שהיא צנועה.

אבל הם שואלים אותו, איה שרה אשתך, והוא עונה להם, הנה באוהל?

רש״י אומר שצנועה הייתה.

על ידי זה גרמו לו לחבב אותה, כי עצם זה שהוא נזכר שהיא צנועה באוהל,

זה מחבב את האישה על בעלה.

כדי לחבבה על בעלה, הם שאלו את השאלה.

מה לומדים מפה?

שעם כל רום המעלה של אברהם ושרה,

שהיו כמלאכי השרת,

וגם כשהיו זקנים בין תשעים ומאה,

עדיין היה צורך לחבב את שרה על בעלה.

ודואגים המלאכים

שיהיה חיבה בינו לבינה,

והם משתדלים לעשות כן.

רואים עד כמה עניין השלום מגיע שאפילו מלאכי מעלה

דואגים שיהיה שלום וחיבה ואהבה ורעות וידידות בין בעל לאשתו אפילו בגיל תשעים מאה.

יש עכשיו, פרסמו שאחד החזיר

את גירושתו,

היא בת תשעים ושלוש, והוא בן תשעים ואחד.

החזיר גירושתו.

נחמד.

עשו להם חתונה מחדש.

יפה.

נו, אז צריך לחבבה על בעלה.

כך מצינו ששינה הקדוש ברוך הוא מפני השלום,

כשאמרה שרה,

ואדוני זקן,

שינה הקדוש ברוך הוא ואמר לאברהם,

ששרה אמרה, ואני זקנתי.

למדו חכמים זיכרונם לברכה מכאן, שמותר לשנות מפני השלום.

ירום.

היא אומרת לקדוש ברוך הוא, איך אני יכולה, אחרי ולא תהיה איתה לי עדנה?

מה זה, אני בת תשעים?

עכשיו אני לב?

אף פעם לא ילדתי.

בגיל תשעים להתחיל ללדת? מילא אישה ילדה פעם, אולי, נגיד,

נס יותר קטן.

אבל בת תשעים שלא ילדה אף פעם, הייתה עקרה, ולא היה לה בית ולד.

איך בגיל תשעים? וגם אדוני זקן.

אבל הקדוש ברוך הוא לא חוזר על דבריה של שרה כמות שהיא אמרה,

אלא משנה ואומר שהיא אמרה,

ואני זקנתי.

שלא יישמע שכאילו היא אמרה שאברהם זקן.

וזה מותר לשנות מפני השלום.

ונשאלת השאלה,

למה שיקפיד אברהם אבינו אם היא אמרה, ואדוני זקן? מה, בן מאה זה צעיר? זה בחור?

הרי הוא בעצמו ידע שהוא בן מאה.

איך הוא ידע?

כי הוא אמר בפסוק, הלבן מאה שנה ייוולד.

הוא בעצמו שמח מה אני בן מאה הוליד עוד פעם.

מילא בגיל שמונים ושש

הולדתי תשמעאל,

אבל גם בגיל מאה כבר שנצטנן הכל כמו שאומרים וכבר

אז איך על לבין מאה? אז הוא יודע שהוא בן מאה.

ואם היא אמרה שהוא זקן, מה זה פוגע?

הוא יקפיד עליה? מה קרה?

אבל מכל מקום כבן

כאן שעלול הדבר לגרום פירוט כלשהו שינה הקדוש ברוך הוא מפני השלום

יכול להיות פירוט כלשהו

תגידו אתם מאמינים דברים כאלה כאלה דקויות?

אני אתן לכם דוגמה יש אחד יש לו אישה

שהיא מלאה

מלאה

והפעם הוא אמר שהיא שמנה

איך היא נפגעה, אתה אומר עליי שאני שמנה?

מה הבעיה? תסתכלי במראה.

לא, אבל אתה אמרת לי שאני שמנה.

למה אמרת לי שאני שמנה?

היא לא יודעת?

היא יודעת.

אבל המילה הזאת שהוא אמר שמנה?

חביבי זה גורם פירוד.

מילה.

יודעים את המציאות.

הפוך היא אומרת כל הזמן כמה אני שמנה,

אני מנסה לרדת, זה לא הולך, זה לא הולך.

אבל אם הוא אמר לה את המילה שמנה,

כאילו כמה עכשיו,

זהו.

אז אם אומרים שהוא בן מאה,

וואו, היא זקן?

וואו, זה גורם פירוד.

אפילו אצל מלאכים כמו שרה וכמו אברהם,

שהיו למעלה מהמלאכים,

גם המלאכים דואגים שיהיה ביניהם שלום.

וגם הקדוש ברוך הוא משנה ואומר ואני זקנתי,

כאילו היא אמרה, בשביל שלא ייפגע.

ייפגע.

הפוך, אחת שאומרים לו שהוא בן מאה, צריך לשמוע שהוא הגיע לגיל כזה. בגבורות אנשים רוקבים.

בגיל 80, בגיל מאה, מה זה? בושה? עלבור? מה זה?

מפה רואים כמה גודל החיוב להשכין שלום

ואם אתם חושבים שאנחנו מבינים בכלל מה זה שלום,

בואו תראו שאנחנו לא יודעים כלום.

את רחל מלאה.

משמע שגם את לאה אהב.

אלא שאת רחל אהב יותר.

כך כתוב בפסוק.

ביא אהב גם את רחל מלאה.

זאת אומרת, הוא אהב את לאה, אבל את רחל אהב יותר.

אבל פלא,

מיד אחרי זה כתוב,

בירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה.

רגע, אז הוא אהב אותה או שנא אותה?

ואחרי זה עוד יותר גרוע.

כשנולד שבעון, מה כתוב?

ותה הרעוד ותלד בן,

ותאמר,

כי שמע אדוני כי שנואה אנוכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון.

למה?

כי שמע השם כשנואה אנוכי.

אז רגע, הוא אהב אותה או שהיא הייתה שנואה?

לכאורה הכתובים סותרים זה את זה.

אבל על זה עמד אור החיים הקדוש ופרש.

לאה עצמה לא הכירה כלל בשנאתו של יעקב.

רק הקדוש ברוך הוא לבדו הוא ידע וראה כי שנואה היא.

ומשנולד שמעון

ראתה בנבואה ששנואה היא.

עד אז היא לא ידעה.

זה באופן כללי, מי שעיין

באורח חיים הקדוש יראה שם

שהיא עשתה חשבון למה היא ילדה שני ילדים.

כי היה לה חשש, הרי היא נכנסה במקום רחל.

הוא לא רצה להתחתן איתה,

הוא רצה להתחתן עם רחל, והיא נכנסה במקומה.

אז זה פשוט שלא יכול להיות שזה יהיה אהבה.

אבל בסדר, לא שנאה.

אז יש חשבון שעושה אורח חיים הקדוש, למה היא הבינה שהכל בסדר?

עד שהיא הבינה שבעצם היא הייתה שנואה קצת.

תכף נבין.

ומתוך שהיא לא ידעה לאה כלל כי היא שנואה,

אז אנחנו למדים שלא הייתה שם חס ושלום שנאה ממש.

כי כמיים הפנים לפנים,

כן לב האדם לאדם.

אדם מרגיש איך השני מרגיש כלפיו. אתה מרגיש שמישהו אוהב אותך או לא אוהב אותך, מחבב או לא מחבב,

שונא, ודאי שאתה מרגיש.

ואם היא לא הרגישה בכלל עד הולדת שמעון,

אז לא היה שם שנאה.

אלא היה בלבו של יעקב ביחס ללאה,

רגש דק מן הדק,

ששום ברייה לא יכולה לעמוד על טיבו,

לבד השם יתברך,

שהוא בחן והכיר שיש משהו ממידת השנאה.

לכן מוזכר בפסוקים

שרק השם ידע שהיא שנואה.

אז יותר מזה,

גם יעקב בעצמו לא ידע.

ולכן כתוב, בירא אדוני,

אבל לא זולתו.

מכל מקום היה ללאה צער גדול מהשנאה הדקה הזו,

עד שנתנה לבן של השם על העניין הזה וקראה לו שמעון,

כי שמע השם,

כי שנואה אנוכי.

וכך היא ביטאה את הצער הגדול,

או השמחה הגדולה, לפי אורח חיים,

מי שיקרא ויבין שם,

כדרך שביטא בנימין, אחיו הצעיר של יוסף, את צערו

על כל מה שהראה לאחיו יוסף שלא הכירו,

על ידי שקרא לבנים שלו שמות,

להנציח

את הצער ולקבוע את הצער לנגד עיניו תמיד.

אז רק ניכנס קצת, שנלמד את זה,

כי זה חשוב מאוד לראות עד כמה הייתה אהבת בנימין לאחיו שלא הכירו.

כתוב, ובני בנימין,

בלע ובכר ואשבל,

גרה ונעמן,

אחי וראש,

מופים וחופים וארד.

בשעה שעמד יוסף עם בנימין,

כשהם נפגשו במצרים,

שאל אותו, יש לך בנים?

אמר לו, כן.

כמה?

אמר לו, עשרה.

אמר לו, מה שמותם?

אמר לו, היה לי אח אחד,

והיו מעשיו נעים ונעימים,

ונשבע ממני,

והוצאתי להם שמות

לשם המאורע שלו.

לאחד קראתי בלע,

כיוון שנבלע ממני,

בכר

שהיה בכור לי, כי יוסף היה בכור לבנימין,

אשבל שנשבע ממני,

גרה שגר בארץ אחרת,

נעמן שהיו מעשיו נאים ונעימים,

אחי

שהיה אחי ודאי,

וראש

שהיה לי לראש,

מופים, שהיה יפה מאוד

בכל דבר,

בכל ההלכות שמסרו שם בעבר ליעקב,

מסרו לא.

חופים,

שלא ראה בחופתי ולא ראיתי בחופתו,

ושחיפו עליו גם דברים, ואמרו, חיה רעה חלתו.

וארד,

שהיה דומה לוורד,

וגם שאביו אמר,

כי ארד אל בני אבל שאולה.

אז רואים שהאבות הקדושים

והשבטים הקדושים

היו קוראים שמות

על שם המקרים במעשים שעברו,

שיהיה לנגד עיניהם.

מנשה,

כי נשני השם מכל עמלי.

כל אחד ואחד יש לו שם בדיוק לפי מאורע.

אז לכן היא קראה לבנה שמעון,

כי שמע אדוני כי שנואה אנוכי.

זאת אומרת, הפריעה לה בדקות של נדקות,

מה שהיה שנאה,

קצת דק מן הדק

לבעלה ליעקב כנגדה.

ועכשיו תשמעו דבר מדהים.

עד הקמת המשכן

העבודה הייתה בבכורות.

ככתוב, כי לי כל בכור בבני ישראל, באדם ובבהמה,

ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים,

הקדשתי אותם לי.

הקדוש ברוך הוא אומר,

כל הבכורות של ישראל נתקדשו לי

בגלל שאני הבדלתי אותן מבכורות מצרים שהרגתי אותן.

מכיוון שנהג הקדוש ברוך הוא בבכורים,

הנה

חגה פרטית ומיוחדת להצילה ביום מכת בכורות.

על ידי זה נתקרבו אליו יתברך ונתקדשו בקדושה יתרה,

ולכן העבודה הייתה בהם.

דרך אגב, עתידה העבודה בקורבנות לחזור לבכורים בבניין בית שלישי.

אך משגרם החטא,

חטאו בעגל,

נתלה קדושת הבכורה מן הבכורים,

וניתנה לשבט לוי,

אבל לא נזכר בפסוקים מה הטעם לקדושת שבט לוי.

למה נתקדשו שבט לוי?

אמנם שבט לוי

לא חטא בעגל,

וגם במצרים הם לא נשתעבדו,

הם ישבו בארץ גושן ולמדו תורה.

ומאז היה שבט לוי מורם מאב,

אך יש לומר

כי שורש העניין נעוץ בכך, שימו לב,

שעל ידי לידתו של לוי,

מי זה לוי?

הבן השלישי של לאה,

ראובן

שמעון לוי.

על ידי לידתו של לוי

ויום היווסדו של השבט

נגרם קירוב לבבות

בין יעקב אבינו ללאה.

כתוב,

בתהר עוד בתלת בן ותאמר עתה הפעם ילווה אישי אלי

כי ילדתי לו שלושה בנים,

על כן קרא שמו לוי.

בהשם הזה לוי איחד את הפירוד

בין

יעקב אבינו ללאה.

אחרי שמעון, ששמע השם

כשנואה אנוכי,

בא ילד שלישי,

עכשיו היא אמרה, ילווה לי,

אישי,

כי ילדתי לו שלושה בנים

וקרא שמו לוי.

השם הזה שאיחד את הפירוד בין אותם,

נתקדש לעד.

מצינו שרחל אמרה כשנולד יוסף,

ותאר ותלת בן,

ותאמר, אסף אלוהים את חרפתי.

לא תאמינו, למה היא קראה לו יוסף,

אסף

אלוהים את חרפתי, למה היא קראה לו?

רש״י מפרש מדרש אגדה, מביא מדרש אגדה,

כל זמן

שאין לאישה בן,

אין לה במי לתלות סרחונה.

מי שיש לה בן,

תולה בו.

בא בעל הביתה, שואל, מי שבר כלי זה?

בנך.

מי אכל תמרים הללו?

בנך.

דברים מפליאים.

שרחל אמנו תרגיש הרגשה כזו כלפי יעקב.

יעקב, שמסר נפשו עליה,

הוא יקפיד אם נשבר כלי?

הוא יקפיד אם אכלו תמרים?

וישאל מי אכל, מי שבר,

עד שהיא צריכה להגיד בנך?

דברים של מה בכך.

והדברים נאמרים ביום הראשון

של לידת הבן הראשון,

אחרי שהיא היתה עקרה זמן רב.

והיום הזה שקול אצלה כמו תחיית המתים.

הרי היא, אמרה, ותאמר אל יעקב,

הבה לי בנים ואם אין,

מתה אנוכי.

אז זו הייתה תחיית המתים.

וביום גדול כזה רחל לא רואה אלא פרט קטן כזה,

שיהיה לה ברוך השם מעטה בן שתוכל לתלות סרחונה בו.

זה מה שהיא חושבת עכשיו?

איי איי איי, זה מראה כמה אנחנו לא מבינים.

כי אם קטן העניין בעינינו,

גדול הוא בעיני האבות והאמהות הקדושים,

כי הם ידעו מהי מעלת השלום ותכונתו.

שמעתם דבר כזה?

אחרי תחיית המתים, על מה מודים?

שיש במי לתלות.

למה?

שלא יחס ושלום שום תרעומת מהבעל על האישה.

זה גם לא הפוך.

ועל ידי שהוסרה האפשרות של קפדה כלשהי בין יעקב לבנה,

אף על פי שבוודאי לא תהיה אלא קפדה דקה,

שאין מכיר בה אלא הקדוש ברוך הוא בלבד,

מכל מקום אפילו בה,

יש כדי לגרום פגם כלשהו באחדותם.

ועתה בלידתו של יוסף הייתה נקודת שמחה גדולה,

וזה השגת שלום בלי נדנוד של פירוד והקפדה.

לא יאומן כי יסופר מה שאנחנו שומעים. איזה רמות.

אומר הכתוב,

תשמעו עכשיו דבר עוד יותר מדהים.

וישא עיניו,

וירא, והנה שלושה אנשים ניצבים עליו,

וירא,

ויראוץ לקראתם.

בפסוק שומעים פעמיים את המילה וירא,

למה צריך פעמיים?

וישא עיניו, וירא,

והנה שלושה אנשים ניצבים עליו,

וירא,

ויראוץ לקראתם.

מה יש לראות פעמיים?

מדרש רבה אומר,

אמר אברהם,

אם אני רואה שכינה ממתנת עליהם

אני יודע שהם בני אדם גדולים,

ואם אני רואה אותם חולקים כבוד אלו לאלו,

אני יודע שהם בני אדם מהוגנים.

מה הוא אומר?

שתי ראיות תורה.

הוא דיבר עם הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא בא לבקר אותו כשהוא חולה.

פתאום הגיעו שלושת המלאכים שנדמו לו לערביים.

עכשיו

הוא חיכה, הרי פתח האוהל, כחום היום, לקבל אורחים.

ועכשיו הוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא.

הוא עוזב את הקדוש ברוך הוא ורץ אליהם.

מתי אבל? קודם כתוב שהוא ראה פעמיים.

מה ראה פעמיים? לפני שהוא רץ.

מה הוא ראה?

הוא רצה לראות אם השכינה תמתין

כל זמן שהם נמצאים,

בזה הוא יבין שהם אנשים גדולים.

אחר כך הוא יתקרב אליהם

ויראה אם הם חולקים כבוד זה לזה,

אז הוא ידע שהם בני אדם מהוגנים.

וכיוון שראה שהם חולקים כבוד אלו לאלו,

ידע שהם בני אדם מהוגנים,

ולכן נאמר פעמיים ביער על שתי הראיות האלה.

מדברי חכמים, זיכרונם לברכה, אנחנו לומדים דבר מדהים

שהדור הזה לא מבין.

ייתכן שיהיה אדם גדול כל כך

עד שהשכינה ממתנת עליו,

ועדיין ספק אם הוא אדם הגון.

לא יאומן כי יסופר. אדם שהשכינה תמתין עליו, ודאי שהוא אדם גדול,

אדם גדול מאוד.

אבל גם יכול להיות שאחרי שהוא אדם גדול ושכינה ממתנת הוא לא אדם הגון.

לכן הוא הסתכל שתי ראיות.

ולא היה אברהם אבינו רץ לקראתם,

אפילו ברעותו שכינה ממתנת עליהם,

כל עוד לא היה מתברר אצלו כי אינם בני אדם מהוגנים.

מה הגדר של בני אדם מהוגנים?

בני אדם שמכבדים אלו לאלו.

אז לא רק שלום בין איש לאשתו,

כמו שלמדנו עד עכשיו,

אלא שמכבדים אלו לאלו.

וכך אמרו חכמים זיכרונם לברכה.

למה נקרא הקדוש ברוך הוא מלך הכבוד?

כיוון שהוא חולק כבוד ליראיו.

לא שאנחנו מכבדים אותו והוא מלך הכבוד.

הוא מלך הכבוד

שהוא חולק כבוד ליראיו.

איך לומדים שהוא חולק כבוד ליראיו?

מלך בשר ודם,

אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כיסאו.

רק הכיסא יגדל ממכה.

אבל הקדוש ברוך הוא הושיב את שלמה המלך על כיסאו,

שנאמר, וישב שלמה על כיסא ה'.

אז הקדוש ברוך הוא חולק כבוד, נראה.

מי זה בני אדם מהוגנים שחולקים כבוד אלו לאלו?

כתוב בהלכה, כך הרמב״ם פוסק,

אין מלמדים תורה אלא לתלמיד הגון.

מי שאינו הגון,

אין מלמדים אותו תורה.

צריך להיות הגון.

מה זה הגון?

מכבד את הבריות.

בחירובין יד אמרו, לכך זכו בית הלל,

שתיקבע הלכה כמותם.

למה?

מפני שהיו שונים דבריהם ודברי בית שמאי,

ולא עוד, אלא היו מקדימים דברי בית שמאי לדבריהם.

אז קודם כל הם שמעו טוב מאוד מה אמרו בית שמאי.

אחר כך חזרו על דבריהם, שלא תחשבו שלא הבנו מה אתם אומרים, הבנו הכל, הנה תשמעו, אנחנו יודעים בדיוק מה אמרתם.

ועכשיו נגיד לכם מה הסברה שלנו.

הוא מוכח מזה

כי המכבד את הבריות לא רק שנקרא מכובד,

אלא זוכה לעשו כשמעת אליבא דהילקתא.

הוא זוכה לכוון שמועתו להלכה.

זאת אומרת, מי שמכבד את הבריות הוא גם יזכה שההלכה תיפסק מותו.

זה גם תלוי במידת הענווה.

מי לא מכבד את הבריות? מישהו בעל גאווה, הוא חושב שהוא בעל כולם.

למה זכה מרן הבית יוסף שהשולחן ערוך יהיה שלו?

באותה שעה היו שלושה גדולי עולם שרצו להוציא,

והוא נבחר מן השמיים.

המגיד אמר לו, בגלל שאתה עניו מהם,

והרמה לא הייתה עניו?

היה עניו גדול,

אבל לא כמותו.

איך יודעים שהוא היה עניו גדול הרמה?

כי גם הוא כתב בדיוק שולחן ערוך.

אבל הוא אמר, כל מה שאני מסכים עם מרן הבית יוסף,

אני לא כותב.

רק מה שלא כתב, כמו שאני כתבתי, יהיה הגהה.

פששש, זו עניווה?

לבטל לגמרי את עצמו ולהשאיר רק הגהות?

היה עוד מקרה כזה,

עם ממלכת שלמה.

הרב עדני בא עם ממלכת שלמה,

שהיה בזמן הארי הקדוש והמרחו,

והוא כתב פירוש על המשניות.

בתוספות יום טוב הקדים אותו.

והוא כתב גם ספר, ארוך ומפולפל,

ובסוף מאחלית כמו ארמו.

כל מה שהוא כתב כמו תוספות יום טוב הוא לא כותב,

ורק מה שהוא לא כתב כמותו הוא השאיר.

זה הפירוש מלאכת שלמה.

זאת אומרת, צריך גם ענווה בשביל לכבד את הבריות.

אז מוכח מכאן כי המכבד את הבריות לא רק שנקרא מכובד,

אלא זוכה לעשו כי שמעת,

אליבא דלקתא.

כי כבוד הבריות היא מעלה שמשלימה את האדם בכל מקצועות השלמות.

אז אדם שמכבד את אשתו,

מכבד את משפחתו, מכבד את קרוביו,

מכבד את הבריות,

זה מראה שיש לו מעלה שהיא משלימה אותו בכל מקצועות השלמות.

ומי שחסרה לו מעלת כבוד הבריות,

לא רק שהשלמות נעדרת ממנו,

אלא העונש שלו גדול עד מאוד.

כמה?

כמו שמבואר ביבמות, סג',

שכל 24,000 תלמידי רבי עקיבא מתו בפרק אחד

על שלא נהגו כבוד זה בזה.

אז מה רואים?

תנאים קדושים, שקטן שבהם חיי מתים,

בוודאי ששכינה ממתנת עליהם,

אבל לא היו מהוגנים כל כך, כי לא כיבדו זה את זה, ומתו בגין זאת.

ומי היה הרבי שלהם? רבי עקיבא. ומה לימד אותם כל הזמן?

ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה.

ולמרות זאת

לא נהגו כבוד זה בזה, ומתו בפרק אחד.

למעלה מ-600 לוויות

יצאו כל יום.

עקרוז הודיע,

תלמיד חכם פלוני יוצא את מיטתו מרחוב כך וכך, תלמיד חכם פלוני, 600,

למעלה מ-600 לוויות כל יום,

עד שמתו 24,000.

אתם שומעים דבר מזעזע כזה בעולם?

לא אנשים פשוטים, לא זקנים.

תלמידי חכמים עצומים!

תלמידי רבי עקיבא.

אבל לא נהגו כבוד זה בזה?

יבא ביי.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, מקדש ראשון מפני מה אחריו?

מפני שהיה שם עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

במקדש שני היו עוסקים בתורה, במצוות, בגבילות חסדים.

אז מפני מה אחריו?

מפני שהייתה בו שנאת חינם.

ללמד אותנו ששנאת חינם שקולה כנגד שלוש עבירות הכי חמורות

שעליהן נאמר ייהרג ולא יעבור.

ועוד אמרו חכמים בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים.

הראשונים נחרב הבית, יצאו 70 שנה לגלות,

חזרו.

בירה חזרה להם, נבנה בית שני.

אבל בית שני נחרב ועד היום לא נבנה.

אלפיים שנה.

למה?

שנאת חינם.

רואים ששנאה

וחוסר כבוד ואהבה לזולת,

זה גורם לחורבן הבית.

אמרו בגיטינון זן,

אמר רבי אלעזר,

בואו ראה כמה גדולה כוחה של בושה.

שהרי סייע הקדוש ברוך הוא את בר קמצא

והחריב את ביתו ושרף את איכלו.

וואו.

בגלל בושה של אדם אחד שנקלע

לסעודה

של שונאו.

בטעות.

רצו להזמין את קמצא והזמינו אחת שקוראים לו בר קמצא.

והוא הגיע.

ופתאום הוא זיהה אותו.

מה אתה עושה פה?

אמר לו אני הוזמנתי.

הוא אמר לו תעוף מפה.

אמר תעשה טובה, אל תבזה אותי, אני אשלם על האוכל.

אמר לו תעוף מפה.

אמר לו תראה אל תבזה אותי, אני אשלם לך חצי הסעודה של כל האנשים שסועדים פה.

משך אותו ביד.

אמר לו אני משלם את כל מה שאוכלים פה, רק אל תבזה אותי.

גרר אותו החוצה.

בייש אותו, שפך את דמו לעיני כולם.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

סייע לבר קמצא, הוא הלך לקיסר, הלשין על היהודים,

בגלל שהרבנים ישבו שם וראו את כל זה,

ואף אחד לא מחה בבעל הסעודה,

ואף אחד לא עמד על דמו של בר קמצא.

הקדוש ברוך הוא סייע לו,

והחריב את בית המקדש, ושרף את ההיכל.

אתם שומעים מה זה?

אפילו בושה של אדם יחיד חמורה כל כך בעיני הקדוש ברוך הוא,

עד שעל ידי זה נחרב בית מקדשנו.

ועד היום לא נגאלנו בגלל השנאת חינם.

אז אם אנחנו רוצים

להחזיר את הבית השלישי במהרה,

אז יש אפשרות.

ראינו לאיזה דרגות

אנחנו צריכים לשאוף,

איך האבות והאימהות דקדקו

על כל נים בנים שעלול להיות קפדה קטנה מצד לצד,

להסיר כל מעקש

שתהיה אהבה אמיתית.

אפילו בגיל 90 במאה.

אפילו הקדוש ברוך הוא דואג שיהיה שלום.

המלאכים דואגים שיהיה שלום.

השמות שנקראים,

להזכיר את העניינים האלה.

לא יאומן כי יסופר. מי עובד על זה בכלל?

אז איך אנחנו ניגאל?

איך נזכה שיהיה אחישנה?

אחישנה זה רק אם נתקן את הנושא הזה.

אם לא זה יהיה בעיטה.

בבעיטה זה סיפור קשה, זה עומק הדין.

לא חבל?

אז לכן צריכים שיעשו כולם אגודה אחת,

לעבוד את השם בלב שלם. יש לנו מכנה אחד משותף.

מה המכנה המשותף?

שאנחנו כולנו הבנים של הקדוש ברוך הוא. בנים אתם לשם אלוקיכם.

ובנים של הקדוש ברוך הוא צריכים להשתדל לא לעשות לו ביזיונות.

איזה אבא מוכן שהבנים שלו יבזו אותו ברחובות?

איך הוא מתקרבל בתוך ביתו, לא יכול לצאת בקהל כי הבנים שלו עושים לו בושות?

איך הקדוש ברוך הוא רואה את הבנים שלו מתקוטטים על שטויות ועל הבנים?

איך?

אז זאת אומרת, אם רוצים לתקן, יש אפשרות.

כל אחד יעבוד על עצמו,

יתחיל בבית,

אחר כך על הסובבים,

יתרגל ויתרגל,

עד שיוכל לאהוב יהודים.

הארי קבע שבתחילת הסידור בתפילה אנחנו צריכים להגיד שאני מקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך.

זו מצוות עשה, אם לא מקיימים אותה עוברים עליה בכל יום, כמה פעמים.

וכתוב לא תשנא את אחיך בלבביך.

אז זאת אומרת, אדם צריך לעבוד על זה.

ואם בזה תלוי כל בניין בית שלישי והגאולה,

אז למה אנחנו מחכים?

לא אומרים לנו תתקן גם את זה וגם את זה וגם את זה. זה, זה.

על מה חרב הבית? שנאת חינם.

אז מה יהיה התיקון שלו?

אהבת חינם.

נו, אז מה מסובך?

הרי אם אדם יכבד את הזולת, גם יכבדו אותו.

כל המכבד את הבריות, גופו מכובד על הבריות.

כל שעושה נחת לבריות,

גם מן השמיים יעשו לו נחת.

יש שמחה לקדוש ברוך הוא יותר ממה שהבנים שלו מסתדרים?

כשהילדים שלנו מוותרים אחד לשני, זה לא שמחה להורים?

אז מה הבעיה לוותר קצת?

הרי אין אדם נוגע במוכן לחברו.

זה ברור.

אין אדם נוגע במוכן לחברו.

מה שנגזר עליך ממרום זה מה שתקבל.

אי אפשר לקחת לך יותר ממה שהשם גזר,

ואי אפשר גם לתת לך סיוע יותר ממה שהוא גזר.

אי אפשר להאריך את ימיך,

ואי אפשר גם לקצר.

הכל בגזרת הבורא.

אז לכן איזהו עשיר, השמח בחלקו,

כי יותר מחלקו אין לו.

אז מה הבעיה? תשמח. אם השם החליט שזה חלקך,

מה אתה מתלונן? הוא יודע בדיוק למה אתה צריך רק את זה,

או רק את זה.

מה ההבדל?

נגיד שהיינו עכשיו עומדים מול הקדוש ברוך הוא,

והוא היה בוחר עשרה מהקהל,

והוא אומר, עכשיו מה שאני אגיד לכם תעשו? היו אומרים, כן.

לאחד אומר, קח מחדר, תעבוד בגינה.

הוא לא היה מבסוט?

השני היה אומר לו,

תכיני כוס טייק.

לא היה מבסוט?

השלישי היה אומר, שב לידי.

לא היה מבסוט?

מה זה משנה?

מה שאמר לך השם ואתה עושה, אין שמחה יותר גדולה מזה.

אם השם אומר לך, תאהב את היהודים,

אלה ששומרים תורה ומצוות,

ואהבת לרעך כמוך, מישהו רעך במצוות.

אם אתה מצווה על זה, מה הבעיה?

מה הבעיה? לא הבנתי, מה הבעיה? למה קשה?

למה קשה? זה מצווה ככל המצוות.

אם אומרים לך להניח תפילין, אפילו אם הוא חר, קשה, ישנת קצת, זה אתה קם, מתאמץ, מניח תפילין? מניח תפילין.

מה זה לאהוב את השני?

לתת חיוך מדי פעם?

להגיד בוקר טוב, יפה?

מה הבעיה? בגלל שתיתן לו את כל הכסף, את הבית,

את המכונית? לא.

ביקשו ממך שתתייחס אליו כבן אדם, כבן של הקדוש ברוך הוא.

אם הוא נברא בצלם אלוקים זה כבר מספיק,

ואם הוא עוד הבן של הקדוש ברוך הוא, יא ביי, כמה אתה חייב.

אז מה הקושי?

זה השיעור, רבותיי. מי שרוצה ליישם אותו, מוזמן.

אפשר להתחיל מהיום,

ולך תדע כמה מן השמיים ירעיפו עלינו טובות, ברכות,

ישועות,

כי זה מה שהקדוש ברוך הוא אוהב.

את הבנים, שאוהבים זה את זה.

אין דבר יותר טוב מזה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

תן לו שם שאלה.

שלום עליכם, הרב.

ברוכים הבאים.

שמחים שבאת.

ברוך תהיה. בשמי יואל, אני גר פה באזור.

רציתי לשאול, תמיד עלה לי בראש,

כשאני שומע שנאת חינם,

למה לא אמרו שנאה?

למה חינם?

זאת אומרת, זה כביכול מראה שאם זה לא חינם, אז מותר.

זה אחד.

שניים, דוד המלך מאוד נוסע. בוא, בוא נתחיל אחד-אחד. אה, אוקיי. לא, זה כולם שומעים אותך אחת. בסדר, אחר כך נמשיך. שנאת חינם,

יש לפעמים שהאדם צריך לשנוא את הזולת.

יש מצווה לשנוא את הרשעים.

מי שעובר עבירה,

יש מצווה לשנוא אותו על העבירה שהוא עשה.

זה לא חינם.

זה מצווה. כמו שיש ואהבת לרעך כמוך,

יש מצווה גם לשנוא את מי שעושה עבירות.

זה כמו אנחנו נמצאים באונייה,

ואחד קודח בחור שלו תא,

בתא שלו הוא קודח חור, בתא,

וגורם שכולנו נטבע.

צריך לאהוב אותו.

אבל הוא אומר, אני בתא שלי, מה אכפת לך? אני רוצה לסחוט אצלי לעשות בריכה.

אתה מבין שהבן אדם הזה גורם לכולנו. בני ישראל כולם הם במאזניים ונשקלים.

ממילא אם הוא עושה עבירות, הוא מטה את הכף לרעה.

אז לכן אין מצווה לאהוב אותו על העבירות,

ולכן יש מצווה לשנוא.

אבל שנאת חינם,

מתואר שהיו יושבים השרים, נגיד בירושלים,

והיו יושבים בסעודה, סעודת חברים, סעודת מרעים, סעודת מצווה.

והיו דוקרים אחד את השני,

מה שהיום קוראים סטלבט.

לא, כאילו, זה בצחוק.

יורה חצים במוות.

לא, זה נקרא חינם.

מה? צחוקים, אבל על חשבון מישהו.

זה נקרא בחינם?

יש לך סיבה לעשות את זה?

למה אתה עושה כזה דבר?

זאת אומרת, זה כמו קינה.

זה כאילו כדחון.

זה יכול לנבוע מהרבה סיבות,

אבל לא צריך את הסיבות, גם בלי סיבות.

עצם זה שכתוב המתכבד בקלון חברו,

אין לו חלק לעולם הבא.

למה אתה צריך לטפס על הגב של החבר שלך?

אתה אומר, אתה יודע שפלוני לא מניח תפילין?

מה אתה משמיע?

שאתה מניח תפילין.

אז למה אתה צריך על הגב שלו להגיד, תגיד, אני מניח תפילין.

אבל אתה רוצה להתכבד בקלון של החבר. הוא לא מניח,

מה אני מניח?

אז זה נקרא מתכבד בקלונו. למה אתה צריך לעשות את זה?

שבח את עצמך להגיד אם אתה רוצה,

אבל אל תגיד את הקלון של השני.

אלא אם כן זה לצורך.

כשמביאים דוגמה ממישהו שהוא מפורסם בסניה שומעוני,

וידוע שהוא אדם מקולקל,

אז אומרים דוגמה שלילית עליו.

אבל סתם ככה להתכבד בקלון חברו.

למה?

תודה. ועכשיו לגבי אהבת חינם. דוד המלך. כן. עכשיו לגבי, דוד המלך כבר הסברת. יעמוד כבודו. כן. דוד המלך כבר הסברת. אוקיי. קישרתי את זה טוב. עכשיו לגבי אהבת חינם.

כן. זאת אומרת, אנחנו צריכים, מצווים לאהוב את כל אחד מבני ישראל, אבל שמה לא אמרו את זה חינם.

כן. אמרו לאהוב.

למה אנחנו לא אמרו את זה? לא, לא סתם אמרו לאהוב. אמרו לאהוב רק את רעך.

ואהבת לרעך, רעך במצוות.

שוב פעם.

אם הוא לא רעך במצוות, אם הוא עובר עבירות, מחלל שבת, אפיקוירס וכולי, אין שום מצווה, כן, לאהוב.

אז זה נקרא, ואהבת לרעך כמוך. גם כתוב,

לא תשנא את אחיך בלבביך. אחיך שהוא בכלל אחווה,

אבל אם הוא לא בכלל אלה שאנחנו מחויבים באחווה איתם,

אין עניין. אז אם כך, למה הוא חינם, אהבת חינם?

לא אני אומר, זאת אומרת, לא אמרו, אני אומר. למה אני אומר? אני אסביר.

כי האדם חושב,

מה אני צריך לאהוב אותו? מה לי ולא? מאיפה אני מכיר אותו? סתם עבר יהודי, אני צריך לאהוב אותו?

אבל למה אני צריך, הוא לא צריך להגיע עד אלי,

עד אלי,

בשביל שתהיה לי סיבה לאהוב אותו.

אתן לך דוגמה.

אני מקיים אהבת חינם.

איך אני מקיים אהבת חינם?

אני הולך להרצאות

גם אצל חילונים.

אני מכיר אותם?

לא. אני יודע שהם יבואו? לא.

אני משקיע את הזמן,

מתאמץ,

לפעמים סופג בזיונות,

עלבונות,

קנטרנות וכולי,

אבל אני הולך להציל אותם.

למה אני עושה זאת?

כי הם הבנים של הקדוש ברוך הוא.

בנים חטאים,

בנים כאלה, אבל הם בנים.

וה' רוצה שבניו ישובו אליו,

ואני אוהב את השם ורוצה לעשות לו נחת רוח,

אז אני הולך לדבר עם כל מי שמוכן לשמוע.

זה נקרא חינם. אני לא חייב להם כלום.

אני גם לא מכיר אותם.

הבנת?

אני רוצה פשוט לבקש ברכה

לבת שלי שמאושפזת במצב לא טוב בכלל.

בת כמה?

בת 14 וחצי. מה יש לה?

היא מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי. יש לה משהו לא ברור אבל משהו... פתאום? פתאום?

הידרדר לאט לאט, לא פתאום, אבל פתאום הגיע המצב יותר מדי.

ממתי זה התחיל?

יש גורם?

לא ידוע.

לא ידוע.

הבנתי.

מה הבעל עושה?

שיווק, מכירות.

אין לו זמן ללמוד תורה? יכול למצוא.

שעתיים שילמד תורה בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף?

שיהיה בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף?

ילמד שעתיים תורה כל יום רצופות בתענית דיבור.

לא ידבר שום דברי חול בשעה שהוא לומד.

זהו, אין עולם.

רק הוא בלימוד.

שלושה חודשים כולל שבת וחגים.

את תלמדי חצי שעה כל יום ספר שערי תשובה של רבנו יונה.

שלושה חודשים רצוף.

כל יום חצי שעה כולל שבת וחגים.

ותגידי לי מה השם של הבת.

יעל חיה.

יעל חיה. בת רויטל.

בת רויטל. השם ירפא אותה ברפואת הנפש והגוף מהרה,

בזכות מה שאמרתי שתעשו.

יש לנו, לכולנו יש חיוב לעשות מה שהרב עושה,

אבל אין לכולנו את הכוח.

אז אני רוצה להודות לרב.

יש יהודי חבר שלי שהיה בשוודיה.

הוא חזר בתשובה רק בזכות הרב לו. פעם ראשונה שהוא מכיר את הרב.

הוא ידע עברית?

לא.

אז איך הוא הבין?

באנגלית.

הוא ביקש ממני לדבר בגלל שהוא מדבר עברית. רגע, רגע.

הקלטות שהוא ראה זה היה בתרגום לאנגלית.

כן, זה היה באינטרנט.

בתרגום לאנגלית? כן.

כן? כן.

יפה מאוד. תעמוד רגע, שיראו אותך.

צדי. חסיד?

חסיד. יפה. חסיד אמיתי.

מתמיד ולומד.

כן. רציתי לשאול,

לדאבוננו המספרים של הבא לתשובה, במיוחד באמריקה,

במיוחד הבנות,

ירד במספרים דרסטיים.

אני רוצה לשמוע מהרב,

אני לא יודע בדיוק מה קורה בארץ.

אני רוצה לשמוע מהרב

אולי.

למה? יש עצה, אבל אין כסף לאמריקאים.

אמריקה היא בירידה פיננסית גדולה. כל הזמן אומרים אין כסף, אין כסף, אין כסף, אז לא מזמינים אותנו.

פעם היו מזמינים,

הייתה תנועה גדולה של תשובה. בכל המקומות שהיינו, היה מהפכות.

אבל הם לא מזמינים, נגמר להם הכסף.

תודה.

תהיה בריא.

שלום, הרב.

וברכה.

שתי דברים. דבר ראשון, תודה על הספר.

יעזור לי בשירותים.

בשירותים? רחמנא ליצלן.

רחמנא ליצלן.

דברי תורה. אני חוזר בשאלה.

זה לא...

חוזר בשאלה.

אתה חוזר בשאלה באמת? חוזר בשאלה.

הרב קשור לזה דווקא.

כן, איזה יופי, יש לי זכות. יש לך זכות, גם לילדים שלך.

נכון.

מאוד.

אני רוצה שיפתור את הבעיה.

למה? למה? יש לו שאלה. בואו נשמע מה השאלה. צריך לפתור. שיפתור את הבעיה.

כן.

תן לו לדבר.

נו.

טוב, אני חוזר בתשובה כבר הרבה זמן, ושמעתי מקרה,

שאתה יודע, כאילו עשה לי לא טוב.

חשבתי על זה הרבה זמן, זה עשה לי לא טוב. אתה, שבכניסה היית עם הטפ וביקשת לשאול אותי שאלה?

מה?

בכניסה שבאתי? לא.

לא. כן.

אז עוד פעם, באה תשובה, אתה שומע דברים,

מכיר אנשים, כל מיני דברים ש...

אתה יודע, מחזירים לך חזרה אחורה.

ושמעתי מקרה על שתי אנשים, גבר ואישה.

אחת אומרת לי,

אבא מכה, אבא לא שומר שבת, אבא חושב שהוא שומר שבת.

השני לא מדבר עם אבא שלו, כי הוא עושה לו חילול השם,

מנדים אותו מהישיבה.

ואני מכיר את הבחור, כאילו,

אני לא הכרתי אותו בהתחלה עד שהבנתי, כאילו,

אם יש לי היסק.

ובגללו, כאילו, אני חוזר בשאלה היום, כאילו, בזה, וזה... אמרת בגללי.

הבן שלך.

הבן שלי? כן. מי זה הבן שלי? לא משנה, זה לא... השם ברח לי. גם הבת שלך שנייה. לא, זה חשוב, כי הוא צריך לתבוע אותך.

אז לכן חשוב שתגיד. הוא דיבר איתי, אני שאלתי אותו כי הרצתי אותך. לא הבנתי, אז אני צריך לדעת מה השם שלו בשביל שיוכל לתבוע אותי. שכחתי, אני פוגש מלא אנשים. הוא אחד מהאנשים שפגשתי. לא, אתה אומר על הילה שצריכים לתבוע אותך, אי אפשר להניח את זה. לתבוע אותי, תתבעתי, בסדר, אני רק אומר. לא, אז תגיד לי מה השם כדי שנוכל לתבוע. שכחתי, שכחתי. שכחתי. אני בתשובה, פוגש מלא אנשים. הבנתי. סתם, אז אני אגיד לך, אתה שקרן. נכון. ויתבעו אותך. נכון. זהו

ערב טוב, מי שמכיר את הבחור הזה,

אם יוכל למסור לנו פרטים, אני אשמח מאוד.

כן.

אני רציתי לשאול אם הרב יוכל לתת עצה לגיסי, שהוא בחור כישרוני מאוד ויש לו אוריית שמיים.

הוא הלך לחודש אלול לישיבה והוא לא הסתדר.

הוא אמר שזה קשה מאוד, תשע שעות לשבת וללמוד,

רק שנייה.

עקיבא,

אף אחד שלא ידבר איתו מילה. תנו לו ללכת

בלי שום דבר.

תצא, תצא, אין בעיה.

אתה יכול להישאר בשירותים, אין בעיה.

כן.

והוא חושב להתקדם לכיוון של להתפתח במחאות, הרב מבין כבר. נו.

אז אם הרב יוכל לתת לו את זה, הוא פה לידי, הוא מוכן לשמוח.

מה הוא רוצה, להתחזק בתורה בירת שמיים?

תן לו לדבר.

כן?

נו, אני לא יכול לדבר על מי שלא מדבר.

בסדר, מישהו אחר. קדימה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני רציתי לשאול אותך שאלה.

ברור.

מה זה חיי נצח?

חיי נצח,

חיים ללא מוות,

בלי סוף.

תודה. תהיה בריא.

שלום, כבוד הרב. שלום.

אנחנו באנו מרחוק,

ודווקא אני רוצה לענות ליהודי היקר הזה שפה מימיני.

למדנו השבוע שאם זה לא היה ניסים שצריך לפרסם,

אז לא היינו מדברים,

כי הברכה היא שורה בסמוי.

אבל... מי זה מימיני? מימיני זה היהודי היקר פה, ששאל... איפה? הוא היה הרבה יהודים. איפה הוא?

הוא שאל על היהדות בארצות הברית. אה, כן. בבקשה. שהרב ענה לו שזה בעיה של כסף.

אז אני עזבתי את הבית

בשבועיים

וזה דברים שבסמוי, עדיף לא לדבר עליהם,

להיות בקרבת חבורה של איש יהודי שיושב פה באולם,

איש יהודי יקר, קוראים לו הרב עמלון יצחק,

שכל המהות שלו זה רק לקרב את הבנים לקדוש ברוך הוא.

ובשבועיים האלה

גיליתי מהחור שאני יושב בו ולומד בו ועובד בו ובתלמוד תורה ובכולל

כמה קשה ליהודים בארץ ישראל,

לא באמריקה, להיות שותפים לרעיון הזה של התשובה.

הרב מכתת את הרגליים שלו ויש פה אנשים בקהל שמקריבים ימים ולילות.

הייתי פה השבוע בלילות,

הדבקנו מודעות ויש לכם בתיבות דואר גם כל מיני פליירים.

זה אנשים שעזבו את המשפחות שלהם כדי להפיץ תשובה,

לגרום ליהודים להגיע להרצאות.

אם הייתי אומר לכם שיש מניה בבורסה שהיא מאובטחת,

יש בו אנשים עם ראש על הכתפיים,

שיש להם דירות,

שיש להם ישיבות,

הם היו בטוח נותנים כמה ירוקים כדי לממן איזו מניה שהיא לא בטוחה,

אבל היא מצליחה.

יושב פה יהודי,

הרב עמלון יצחק,

שהמניה אצלו היא מבטיחה.

יהודים חוזרים בתשובה בשוודיה,

בארץ ישראל, בכל מקום שיש.

אבל כשפונים ליהודים, בואו תשקחו חלק,

תיקחו זכות,

תשקיעו,

תשקיעו, זה עלויות, כמו שהרב אמר, לארצות הברית צריך כסף להגיע לשם.

זה לא שונה בארץ ישראל.

יש פה צוות, יש פה ערב,

יש פה לוגיסטיקה, יש פה חוברות, יש פה דיסקים,

יש פה השקעה טלפונית,

יש פה לממן אברכים שמסייעים בחלוקה ובדברים,

למרות שכולם בהתנדבות.

אז אולי עניי עירך קודמים,

יושבים פה אנשים עם ראש על הכתפיים.

בתוך עמי אני יושבת והציבור הדתי-חרדי ובכלל הציבור הדתי נתפס בעיניי כציבור חכם, כלכליסט.

יש פה בתים מדהימים, יש פה שכונות מדהימות בבית שמש.

הסתובבתי ככה בית-בית, בניין-בניין, ראיתי שלא חסר כלום.

אז במקום לנסוע לארצות הברית אפשר להתחיל את המהפכה בארץ.

כל יהודי, גם אברך פשוט.

אפשר לקנות מניה תמורת שתי סיגריות.

שעולות שלושה שקלים,

לתרום את זה לארגון.

במקום חבילת מסטיק של אנשים,

שישה שקלים, אפשר לתרום את זה לארגון ולסייע כלכלית.

ואז ההרצאות יהיו בכל הארץ, בתדירות גבוהה יותר,

בתפוצה גדולה יותר.

והסתובבנו בפתח תקווה ובראש העין וברחובות וברמלה, וראינו שיהודים אוהבים את הרב,

מקבלים את הספרים של הרב בשמחה,

מקבלים את הדיסקים בשמחה.

חלקם מספרים סיפורים, איך הם חזרו בתשובה.

אז אולי זה הזמן להתעורר פה בקהל הזה שיושב. הרב לא ידע שאני מגיע. הגעתי מאוד מרחוק

והתאמצנו להגיע כי היה לנגד עיניי דבר אחד,

להגיד לאנשים שלחזור בתשובה זה לא רק מי שיושב פה בציבור,

זה מי שרואה אותנו באינטרנט, מי שרואה את היהודי שחזר בתשובה בשוודיה ומתחזק מזה.

כל מיני דברים שקורים בקהל,

ואנשים רואים את זה בעולם.

ובלי העזרה שלכם ובלי הזכות שמזכים אתכם,

עושים לכם טובה, עושים לנו טובה, אני בעצמי גם, עושים לי טובה,

שמוכנים לקבל ממני כסף כדי לזכות לזכות את האחרים.

אז אומנם ההרצאה הזאת תיגמר בעוד כמה זמן ואנשים ילכו לבית שלהם,

אבל האם הם יכולים לקחת חלק ולהחזיר עוד יהודים בתשובה?

אז הרב אמנון זיכה אותנו, יהודים פשוטים, להיות חלק מהחזרה בתשובה כללית בעם ישראל.

ואני מציע,

כיהודי פשוט, גם, אני משתכר מ-800 שקל של אברך פשוט, פשוט לגמרי.

וההוצאה הזאת של להחזיר יהודים בתשובה זה מניה שחוזרת,

היא משתלמת.

זה לא להשקיע באיזה בית מלון שאתה כל החיים יכול ללכת לשבועה עם נופש.

זה מעין עולם הבא.

אתה רואה יהודי חוזר בתשובה,

ואף על פי כן הרב ממשיך, למרות הביזיונות של היהודי שהיה פה,

שגם הוא יחזור בתשובה,

שאנחנו מוחים בו.

אבל אני מציע לאנשים לקחת חלק,

לפתוח את הכיס, גם נשים,

לקחת חלק בארגון של ההרצאות,

בהפצה של התורה,

לפרסם את הרב אמנון,

כמה הוא מחזיר בתשובה.

זה לא דבר פשוט להתמודד עם הרחוב, להתמודד עם הביזיונות.

והרב מדריך אותנו לא למחות ברחובות, לא לריב עם אנשים,

לקבל את הביזיונות באהבה,

לעבוד על הגאווה.

זה לא קיים אצל כל רב.

אנחנו מכירים את הרבנים,

אנחנו גדלנו בכל מיני מחוזות.

רב כמו הרב אמנון,

אני לא פגשתי אף פעם,

שמוכן למחול על כבודו.

והנה, זו הייתה דוגמה חיה, זה לא היה מתוכנן.

איך אדם מוחל על כבודו, זה על אנושי.

אז מה שנשאר לי להציע ליהודי, לפני שהוא יוצא מהפתח של האולם הזה, לפני שהוא ממשיך את השגרה של החיים שלו בכולל,

שיפתח את הכיס,

יפתח את הלב ויפיץ ויעזור,

ולא צריך להגיע לאמריקה.

נתחיל מהיהודים בארץ ישראל,

נחזיר אותם בתשובה ברחובות וברמלה ובלוד ובקריית אתא ובנהריה ובכל מחוז ומחוז,

ומכאן תתחיל הגאולה.

סליחה שגזלתי את הזמן של הרב.

אז כבר תציע שיש קרן ההרצאות.

בשקל וחצי.

שקל וחצי יהודים יקרים.

היהודי היקר שעמד והציג את התלמיד משוודיה אמר שכולנו מחויבים במה שאני עושה.

זה נכון, אין חוב על אמנון יצחק

שונה מאחרים.

החיוב הוכיח תוכיח את עמיתיך ואהבת לרעך כמוך,

זה חוב על כל ישראלי וישראלייה, יהודי ויהודייה.

זאת אומרת, זה חוב.

אבל יהודי בשקל וחצי יכול להשתתף בקרן ההרצאות.

שקל וחצי זה 50 שקלים לחודש לערך,

עשרה חודשים זה 500 שקלים, בעשרה חודשים, יום-יום שקל וחצי,

אתה שותף בקרן ההרצאות. כל הרצאה כזאת

היא לעולם ולעולמי עולמים. היא מופיעה כרגע בשידור חי, יש שידור חוזר, היא יוצאת בדיסקים.

מי יודע כמה אנשים יחזרו בתשובה מזה.

ואתה היית השותף

בשביל שאנשים, הבנים של הקדוש ברוך הוא יחזרו.

מכספי מעשר יכול אדם לזכות והוא יכול להיות חלק מזה.

נכון שלא כל אחד זוכה לדבר ולהשפיע,

אבל להיות שותף בשקל וחצי אין אפילו עני שבעניים שלא יכול.

גם מי שמשתכר 800 שקלים

יכול לתת מעשר 80 שקלים בחודש.

פה לא מדברים על 80, מדברים על 50 שקלים בחודש.

אז זאת אומרת, גם עני שבעניים יכול לזכות.

מי שלא רוצה לזכות, לא יהיה לו שום פתחון פץ לקדוש ברוך הוא, אומר לו,

ריבונו של עולם, הלוואי והייתי עם לא נצחק והייתי יכול לשכנע.

אז הוא יגיד לך, ומה עם השקל וחצי שהוא הציע לך?

אז מה תגיד? לא היה לי?

מה,

גם 500 שקלים לא הרווחת בחודש?

אז איך היית? בנס?

גם עני המתפרנס מן הצדקה נותן מעשר.

עני קיבל 10 שקלים, נותן שקל.

אז מה הבעיה?

כל אחד יכול.

אבל זה תלוי בכל אחד, אופיו, מידותיו,

בערכים שהוא ספג בימי חייו.

אי אפשר לחייב אנשים, אפשר להציע.

ומי שרוצה, זוכה.

שאלה נוספת.

אז אם תרצו, בינתיים יעברו בין הקהל, ייתנו לכם הוראות קבע.

כן, גברת.

אפשר לעבור בין הקהל, לתת להם את ההוראות קבע.

כן.

רק לחתום למטה זה הכי חשוב.

מאוד מתרגשת.

מאוד מאוד.

רציתי באמת להגיד תודה רבה לכבוד הרב.

שמה?

תודה רבה על השיעור. כן. מאוד מחזק אותי.

אני גם בסוג של חזרה בתשובה ומאוד נהנית מהשיעורי תורה. ורציתי באמת לשאול מה ההבדל בין קריאת תהילים.

הרי יש

מזמורי תהילים ביום שבת,

ואפשר גם לקרוא ביום חול רגיל. אז מה ההבדל בין היום חול לשבת וההפך?

מה?

חילקו את זה, פשוט מאוד. חילקו את זה לימים,

לחודש או לשבוע, וקוראים כל פעם את הקטע בשביל לסיים את ספר התהילים.

אוקיי. והשכר של קריאת תהילים בשבת?

מה השכר?

כל מילה שמוציאים דברי תורה ומתכוונים,

זה כנגד תריאג מצוות.

והבטיח דוד המלך שמי שיקרא את התהילים יהיה לו זכויות כאילו הוא לומד גמרא.

תודה.

בהצלחה.

כן, פה יהודי בשורה שנייה.

שלום, כבוד הרב.

יש לי מישהו במשפחה שלי

והוא כבר זקן והוא ממש תינוק שנשבע.

הוא אטאיסט והוא גר עדיין ברוסיה.

הוא, האישה שלו היא גויה נוצרית והסביבה שלו, המשפחה שלו הם לוחצים עליו ללכת לשמד.

ואני רוצה לדעת מה אני יכול לעשות או מה אני יכול להגיד לו לקרב אותו או משהו.

משלטת או דיסק

שנקרא מבראשית עם תרגום ברוסית.

אפשר לשלוח לו את הדבר הזה שיראה,

שם אני מסביר

איך נברא העולם,

שכר ועונש, עולם הבא, מציאות הנשמות,

פסיאנסים,

כל מיני דברים ותחומים

שמוכיחים

בעובדות

ובלוגיקה

שהתורה אמת.

אם הוא יצפה בזה מההתחלה עד הסוף,

אם הוא לא יחזור בתשובה מזה, הוא סתום.

אבל אם הוא לא סתום,

אז הוא יכול לחזור בתשובה מזה.

אבל הוא נגד הדת ודברים כאלה. אין בעיה, תגיד לו, תתמודד עם זה. אני לא חושב שאתה חכם, תגיד לו.

אם אתה חכם, אני רוצה שתענה על זה.

בסדר, תודה. ככה תגרה אותו.

תודה.

תהיה בריא.

שלום, כבוד הרב. תבורכה. הגעגענו אליך, אוהבים אותך.

קודם רציתי לבקש ברכה בשביל נאור הלל, הוא נשיא לאחיינית שלי,

אבא של עבר תאונה קשה במיאמי,

קוראים לו שלמה בן נעמי. הוא דתי?

כן, שלמה שבת. נאור הלל בן? לא, אבא שלו, שלמה בן נעמי. שלמה בן? נעמי.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה והחלמה מהירה.

אמן.

והדבר השני,

אני מאמין שכולם יגיעו בגלל הכותרת של השיעור,

חוץ מזה לשמות הרעב. של המלחמות?

איי איי איי, עכשיו מתחממים בעזה.

טוב, אתם מבינים שאני כבר מדבר על גוג ומגוג הרבה שנים.

וזה נמצא ממש בפתח, כי צפון קוריאה וטראמפ לא מסתדרים כל כך.

והיפנים עכשיו הצטרפו אליו לטראמפ.

וגם הסינים עכשיו עשו לו אמברגו קטן.

וגם מאיימים עליו.

והוא בעל גאווה שלא יכול לרדת מהעץ שהוא טיפס עליו.

וגם אין לו בעיה להקריב מיליון, שתי מיליון,

בשביל להגיד כמה האמריקאים הם רעים וכולי וכולי.

הוא גם סומך שהמערביים הם מאוד נהנתנים והם לא ירצו להסתבך במלחמה שעלולה לעלות להם בנפשות.

אם אתם זוכרים בזמנו,

אובמבה אמר שהוא לא יהיה מוכן להקריב חיילים אמריקאים בשביל ישראל.

וכשאירן איימה עליו

שאם הם יעזרו לישראל להפציץ באירן כנגד הגרעין, אז הם יפציצו את הבסיסים שלהם במפרץ ובכל מיני מקומות.

ואז הוא אמר את הביטוי.

באותו זמן דיברתי בנאסא וכל איסיום בארצות-הברית,

ותיארתי בדיוק את המצב שעומד להיות,

וכך אנחנו רואים שזה מתגלגל.

אי אפשר שהעולם לא יגיע למלחמה גרעינית שימותו בה שני שלישים מהעולם, כמו שכתוב בזכריה הנביא.

זה חייב להיות.

זה אומר שארבע וחצי מיליארד ימותו.

זה לא במלחמה קונבנציונלית.

זה ברור. זה רק אטום, ממן,

אלקטרומגנטים

וכל המרעין בישין שהכינו,

ואפילו פצצות ביולוגיות וכימיות,

שעכשיו חוששים שהצפון-קוריאני גם כן מטעין בראשי נפץ שלו

חיידקים ביולוגיים,

והוא עלול לשחרר

לאיזשהו מקום ולך תתפטר מזה. אף אחד לא יכול לעמוד מול ביולוגי.

אז זאת אומרת, המצב הוא ממש על פי פחת.

פה מסביבנו אנחנו רואים שאנחנו נמצאים בתוך מדורה.

מסביבה כל אש,

ובינתיים השם משאיר אותנו פה, שנספיק להגיד עוד כמה הרצאות, שכמה יהודים עוד יחזרו בתשובה.

אין שום סיבה למה הקדוש ברוך הוא לא גואל אותנו ביד הקשה.

אלא הקדוש ברוך הוא אומר עוד טיפה ועוד טיפה. כמה שאפשר לדחוק

ולהמתין

שעוד כמה יהודים יחזרו בתשובה, אז הקדוש ברוך הוא מאריך לנו.

אבל בסוף כתוב שיש בעיטה,

אין מה לעשות,

יש תאריך יעד שאם עד אז אנחנו לא גאלנו את עצמנו,

אז זה יבוא כבר בדרך הכי קשה שמתוארת בספרים.

עכשיו, מה עלינו לעשות?

כתוב, אני רוצה לנצל ממלחמת גוג ומגוג, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.

תורה חייב כל יהודי ללמוד, בגמילות חסדים לא כולם עושים.

אולי עושים קצת,

אבל לא עושים מספיק.

כי אם כל אחד יתחסד עם חברו,

כל אחד יביא רק אחד בתשובה, אפילו במשך שנה,

אז מיליון בעלי תשובה, כל אחד יביא אחד, יהיה עוד מיליון.

עוד מיליון בעלי תשובה תוך שנה, ודאי שנגלים.

אבל אני לא רואה, אני כבר מדבר על זה כמה שנים,

שכל יהודי יתאמץ רק אחד.

אחד לא יביא, אחד.

בלי להשפיע,

רק לחלק חומר. למה אנחנו מחלקים חומר כל הזמן?

כי זה מציל יהודי.

איך הייתה כל המהפכה הגדולה? כשחילקנו קלטות בצמתים, כשחילקנו בבתים,

כשחילקנו אנציקלופדיה חינם בכל בית יהודי.

עשינו רעש בכל העולם כולו.

מזה התעוררו מיליון יהודים.

אבל צריך להמשיך.

המשאבים נגמרים בסוף. כמה אפשר להשקיע? מאות מיליונים.

זה עולה כסף.

אז כל אחד יעשה לבד.

אם לא תורמים, לפחות תתרום את עצמך, תעשה בעצמך.

אנחנו נותנים גם דיסקים בחינם לחלק.

אז אם אדם רוצה, יכול לקחת ולחלק.

עוברים בשכונות, שמים בתיבה דואר,

נותנים לאנשים,

ואין לך תדע מי התעורר. מתוך מאה התעורר אחד?

נפלא.

לא התעורר אף אחד.

בשמיים רשום שאתה החזרת מאה איש.

למה?

משום שכתוב במפורש

שאם יש מסית ומדיח,

הוא בא להגיד לחברו, בוא נלך נעבוד עבודה זרה,

והחבר שלו לא ניסת, לא שמע לו.

הוא חייב סקלה.

זה שהסית,

אפילו שהוא לא השפיע,

עונשו סקלה.

מידה טובה מרובה,

ממידה רעה.

ניסית להשפיע על יהודי ולא הושפע.

נחשב שהשפעת.

אז זאת אומרת, כל ניסיון שלך, אפילו אם הוא היה נואל,

ולא על היפה.

הוא הצליח.

חשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשה, כמי שעשה.

והנטפל לעושה מצווה, כעושה מצווה.

אז מה יש יותר, איזה ביזנס יש יותר טוב מזה בעולם?

במה להשקיע? תביאו לי עסקה הכי טובה בשקל וחצי ליום,

אני עושה.

אבל שתהיה עסקה יותר טובה, מה שאני מציע.

תראו לי איפה יש השקעה בשקל וחצי יותר טובה.

אבל ככה זה, מה נעשה?

והמלחמות זה סוף העולם.

המלחמות שיבואו עכשיו בפתח הן סוף העולם, אין יותר. אנחנו כבר בתאריך

אחרי חצות יום של יום שישי.

אין יותר למה לחכות.

זהו.

והכול מראה שזה בדיוק מה שדיברו, בדיוק אחת לאחת.

זה רק עניין של תזמון,

מתי תדלק החבית,

ואז החגיגה תתחיל.

מי שרוצה להנצל,

מי שרוצה גם להציל,

זו ההזדמנות.

אין הזדמנות יותר טובה מזו.

והקדוש ברוך הוא ישלם, ישלם, ישלם.

החפץ חיים מביא משל נפלא.

הוא אומר, הייתה מלחמה.

המלך היה במלחמה.

והשרים היו לידו.

ופתאום ירו חיצים לעברו.

אף אחד לא זז.

ואז קפץ חייל אחד

עם המגן שלו, ועמד מול המלך

והיה חוסם עם המגן שלו שהמלך לא ייפגע.

וככה הרחיקו את המלך והוא לא נפגע.

נגמרה המלחמה,

קרא לחייל הזה,

ועלה אותו לדרגה הבכירה ביותר.

אמרו השרים, מה?

חייל פשוט.

קפץ את כל המדרגות ונהיה הכי הכי קרוב למלך?

אנחנו השרים, שנים שרתנו אותך בנאמנות.

הוא אומר, כן, אבל בשעת המבחן,

כשירו עליי חיצים,

מי גונן עליי בגופו?

הוא גונן עליי.

לכן הוא ראוי לכל הכבוד והתהילה.

יש הרבה חכמים, יש הרבה רבנים, יש הרבה פועלים,

אבל מי מגונן בגופו על כבודו של הקדוש ברוך הוא?

מי מחזיר את הבנים שלו אליו?

או, זה יהיה מכובד מאוד מאוד אצל הקדוש ברוך הוא.

מי שרוצה לראות מה מעלתו של מי שמחזיר בתשובה,

יפתח בספר הזוהר פרשת תרומה, יקרא שם שני קטעים

חשובים ביותר.

אין דבר כזה יותר מזה, אין מדרגה יותר גבוהה מזה.

לכל אחד היום יכול להיות מחזיר בתשובה.

לא צריך לשכנע בפה,

אפשר למסור

את הדיסקים, זה הכול.

אדם צריך להיות רופא בשביל להזריק אינסולין?

לא.

היום כל אחד

שיש לו סוכרת גבוהה,

מזריק אינסולין לפעם, אז הוא כבר נהיה רופא.

רופא?

לא צריך להיות רופא.

אם אתה יודע מה לעשות, איך מזריקים את האינסולין,

אתה מציל את הבן אדם.

אם אתה יודע רק למסור דיסק,

אתה רופא נפשות.

אתה יכול להציל את הבן אדם.

מה צריך?

מי יכול להגיד שהוא לא יכול לעשות את זה?

אף אחד לא יוכל להיפטר מזה.

כן, אז המלחמה בדרך.

שאלה אחרונה,

תן היהודי פה.

שלום וברכה. אני עובד בישיבה בביתר,

ויש כמה בחורים שם שהם לא כל כך חזקים,

והרבה פעמים ראיתי שאחד יורד הרבה ואחד ירד מהדרך בכלל ואחד חצי, אחד הרבה, וכל זה.

רציתי לשאול מה לעשות בדברים כאלה.

כל אלה שיורדים יש להם בעיה באמונה.

יש לצערנו הרב הרבה חרדים שגדלו בבתים דתיים

והם מאמינים,

אבל הם מאמינים בלי בירור על האמונה,

ואז ממילא כשיש להם איזה לחץ של תאווה,

מצד אחד האמונה אומרת שאסור ויש עונש, מצד שני התאווה בוערת.

אבל כיוון שהאמונה אצלהם היא לא בחוש,

אז ממילא הם נופלים.

אבל אם אדם היה יודע לצייר לעצמו ציורים אמיתיים,

מה קורה כשאדם עובר עבירה ומה דינו?

כמו שכל ספרי המוסר מלמדים אותנו איך לצייר את הציורים,

זה יכול למנוע את הבן אדם.

אבל גם בתנאי שהוא יודע,

שמה שהוא יודע זה אמת לאמיתה.

אבל אם האמונה רפויה בידו,

יצרע אלוף העולם להגיד לו, מי אמר? מי אמר?

חבל, אתה מפסיד, ככה אתה יכול להיענות. וגם אם תרצה, תחזור בסוף בתשובה.

וככה הוא מוציא אותו מדחי אל דחי,

והוא לא יחזיר אותו אף פעם.

לכן צריך לחזק את הנושא של אמונה,

לימוד מוסר אבל הרבה,

ובציורים, ציורים ממש,

שיכולים להמחיש לבן אדם את גודל הסכנה בירידה.

אם לא יודעים לעשות זאת,

זאת בעיה.

לכן,

אסטייפלר, זכר צדיו, קדושת ברכה,

שאלו אותו באיזה תלמוד תורה לשים את הילדים.

הוא אמר, לשים אותם

בתלמוד תורה שהרבה יודע לצייר לילדים את הגיהנם,

גם את גן עדן.

אבל כשילד קטן גודל עם הציורים,

זהו.

קשה לו להסיר אותם מראשו,

וזה ישמור עליו.

אבל אם בן אדם לא, הכול טוב, הכול טוב, הכול טוב,

אין שום דבר שיפחיד אותו,

אין דבר שיירא אותו.

ממילא, אז מה קרה? אז מה קרה?

אז עשיתי זה, אז מה יש? מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה? זהו.

וככה הוא יורד.

אני מודה לכל הקהל, תודה על ההקשבה, ברוכים תהיו.

השם יזכה אתכם לתמוך ולהשתתף

בלעשות למען השם.

רבי חנניהו, ברגשי אומר,

עשו הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפי כוח, ירבו לנו תורה ומשווד,

שנה אמור,

הנורא יחפץ למען סגור, יגדיל תהיו ראו יא אדיר.