בני ברק - בני ברק - כל ראשית לה'... וקריאת שמע

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

הערב יהיה

לזרע חי וקיים,

שמחת חיים, שתלום בית, פרנסה ושפע,

למשה גשאו בן גנט

ואיילה טרונגו, בת אריגיטו.

אריכות ימים ובריאות הגוף והנפש לאריגיטו, בת קסאטץ.

אמן.

בחזרה בתשובה שלמה וישובה דעת מהרה לסמאי רועי בן אריגיטו.

אמן.

הערב גם לעילוי נשמת הורי וחמים, מנוחתם עדן.

אמן.

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.

במדרש מובא רב הונא בשם רב מתנה אמר

בזכות שלושה דברים נברא העולם בזכות חלה,

בזכות מעשר ובזכות ביקורים.

מה הטעם?

בראשית

ברא אלוקים.

אין ראשית

אלא חלה,

ואין ראשית

אלא מעשרות,

ואין ראשית

אלא ביקורים.

ראשית עריסותיכם,

ראשית מעשר דגנך,

ראשית ביקורי.

ואחרים אומרים

שלא נברא העולם אלא בזכות ישראל שנקראו ראשית

ויש אומרים שלא נברא העולם אלא בזכות התורה שנקראת ראשית.

אנחנו נקראים ראשית תבואתו

והתורה גם כן

השם קנני,

קדם מפעלם וכולי.

אז כל זה דרשות במדרש

למה פתחה תורה בראשית?

זאת אומרת, בזכות ראשית

ברא אלוקים את השמיים את הארץ.

מי נקראים ראשית?

הרב הונא בשם רב מתנא אמר

חלה מעשר וביקורים נקראים ראשית.

ואחרים אומרים

שבזכות ישראל והתורה שגם הם נקראים ראשית.

אבל דברי רב הונא מפליאים,

מפליאים מאוד.

אנחנו יכולים להבין שהעולם נברא בזכות ישראל ובזכות התורה,

כי הלוא ישראל והתורה זה התכלית של העולם.

בלי שתהיה ישראל לא יהיה מתקיים העולם.

בלי התורה לא מתקיים העולם. אם לא ברית יומם ולילה חוקות שמיים הארץ לא שמתי.

אז זה אנחנו מבינים.

אבל כשהעולם נברא בזכות מעשר, בזכות חלה ובזכות ביקורים,

זה טעון ביאור.

האומנם המצוות הללו הן המטרות של הבריאה? זו המטרה של הבריאה?

אין מצוות יותר נכבדות

לתלות בהן את תכלית בריאת העולם?

כשרב הונא אומר בשם רב מתנא שהעולם נברא בזכות

שלושת אלה חלם עשר וביקורים?

ויש עוד מאמר נפלא בנדון,

כתוב בתורה, והיה כי תבוא אל הארץ

אשר אדוני אלוהיך נותן לך נחלה וירישתה,

וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך,

אשר אדוני אלוהיך נותן לך

ושמת בתנא,

והלכת אל המקום אשר יבחר אדוני אלוהיך לשכן שמו שם.

אז כתוב במדרש במפורש

והיה כי תבוא אל הארץ,

מה הפירוש?

עשה מצווה האמורה בעניין שבשכרה תיכנס אל הארץ.

אם תעשה את המצווה הזאת האמורה כאן,

שאתה תיקח מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך ושמת בתנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שם, בזכות המצווה הזאת

אתה תיכנס אל הארץ.

והמאמר הזה הוא פלא.

הרי חובת ביקורים, זה מצוות ביקורים,

מה זה ביקורים? להביא את הבכורות, מה שהפרי הראשון

שמבקר צריך להביא אותו לשם.

אז זאת אומרת, זה פלא פלאות

כי הלא מצוות ביקורים היא החובה של הארץ. כשאתה נכנס לארץ ואתה בארץ, אתה מביא ביקורים מהארץ

והולך לבית המקדש.

חבל, עוד לא נכנסת.

ומה כתוב? עשה מצווה האמורה בעניין

שבשכרה תיכנס אל הארץ.

והגמרא אומרת

אשר תביא מארצך למיעוט חוץ לארץ.

אתה לא יכול להביא ביקורים מחוץ לארץ ולהכניס לארץ.

דווקא מהארץ.

אז איך,

איך אומרים שבשכר מצווה זו אתה תיכנס לארץ?

דווקא הפירות של ארץ ישראל מחויבים בביקורים אבל פירות שלא מן הארץ

אינם מחויבים בביקורים.

אז איך המדרש אומר

עשה מצווה זו שבשכרה תיכנס אל הארץ.

אי אפשר לקיים את המצווה הזאת לפני שנכנסים לארץ.

עוד יותר קשה.

הגמרא דורשת מהפסוק וירישתה

וישבת בה שבכלל מצוות ביקורים

לא נתחייבו בה רק אחרי כיבוש הארץ וחלוקת הארץ לשבטים.

והמלחמה ארכה שבע שנים

והחלוקה שבע שנים.

אז עוד ארבע עשרה שנה אחרי שאתה בארץ

אתה גם לא יכול להביא ביקורים.

אז איך אומרים?

שבשכר מצווה זו אתה תיכנס לארץ.

אפילו אם נכנסת לארץ

וכל זמן שלא ישבת ולא נחלת עדיין אתה לא יכול לקיים מצוות ביקורים.

אז זאת אומרת התורה מלמדת

שלא התחייבו בביקורים עד אחרי ארבע עשר שנה הללו.

אז גם אחרי שנכנסו לארץ לא היו חייבים מיד בביקורים.

שוב אנחנו חוזרים על השאלה.

אז כיצד אומר המדרש

שנעשה מצווה זו לפני שניכנס לארץ?

כדי שבשכרה ניכנס לארץ.

זה כאילו אני אומר לך תסגור את המגירה עם מפתח ותספיק להכניס את המפתח לפני שאתה סוגר.

אפשר?

לסגור את המגירה עם המפתח ולהספיק להכניס אותה לפני כן?

אי אפשר.

אז איך מבקשים מאיתנו שנעשה את המצווה לפני שיש אפשרות בכלל לקיים אותה ובזכות זה ניכנס.

עוד דבר צריכים להבין

מה חשובה כל כך מצוות ביקורים שדווקא בזכותה ניכנס לארץ.

אין מצוות יותר חשובות מזה.

אנחנו יוצאים לדרך עכשיו.

כתוב בתורה,

וייצר אדוני אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה.

מבאר רש״י

שעשאו מן התחתונים

ומן העליונים.

הקדוש ברוך הוא עשה את האדם,

את הגוף עשה מן התחתונים עפר מן האדמה

ואת הנשמה מן העליונים.

ויפח באפיו נשמת חיים

מאן דנפח מדלי נפח

מי שנופח מתוכו הוא נופח.

אז השם נפח בנו נשמת חיים.

האדם מורכב משני חלקים

החלק הארצי זה הגוף

והחלק האלוקי זה הנשמה.

שני החלקים האלה הם ניגודיים.

לגוף יש נטיות.

ושאיפות גופניות

כגון תאוות,

חמדות,

כל המידות והכוחות הרעים.

לחלק האלוקי הנשמה יש שאיפות עליונות

להתרוממות ולהתעלות.

נמצא שהאדם מושם בתוך מלחמה תדירית,

הגוף מושך אותו אל הנטיות הארציות שלו,

הנשמה מושכת אותו לשאיפות העליונות שלה.

התפקיד של האדם

להגביר את שאיפות הרוח

על שאיפות הגוף,

להגביר את החלק האלוקי

על החלק הארצי,

וזהו כוח הבחירה

שהשם הטביע באדם.

ראה, נתתי לפניך היום

את החיים ואת הטוב

ואת המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים.

זוהי השלמות שהאדם צריך לשאוף להגיע אליה.

מה היסוד של הנטיות הגופניות?

יסוד הנטיות הגופניות

אשר מהן תוצאות של כל הרשעה

זה אהבת עצמו.

אדם חולה על עצמו,

אוהב את עצמו.

על ידי שאדם אוהב את עצמו,

הוא להוט אחרי רצונותיו.

וכל מחשבותיו נתונות

רק למלא שאיפותיו, רצונותיו, ותאוותיו.

אהבת עצמו מביאה את האדם לידי העבירות החמורות ביותר.

כי אם איננו יכול למלא את רצונותיו בהיתר,

אז הוא ילך ויגנוב, יגזול, יחמוס

ואפילו ישפוך דמים להשיג תאוותיו.

ואין דבר שיעמוד לו בדרכו.

זהו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

הקנאה והתאווה והכבוד

אלה שלושת אבות הנזיקין

שיוצאים מתוך אהבתו העצמית של האדם.

והם הגורמים לכל חטא ועוון

והם טורדים את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא.

אהבת עצמו היא אם כל חטאת

ומקור כל רשעה.

כנגד אהבת עצמו של האדם

אמרה לנו התורה ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך

ובכל נפשך

ובכל מאודיך.

כלומר,

קדש את האהבה העצמית שלך לשם אלוקיך.

במקום

למלא את רצונותיך להנאתך תקריב אותם

לעבודת הבורא.

תתמסר אליו

בכל התשוקות שישנן בלבבך

ובכל החביב והיקר לך.

פרשו חכמים, זיכרונם לברכה.

למה נאמר בכל מאודיך,

אם נאמר בכל נפשך,

שאדם צריך אפילו למסור את נפשו באהבת הבורא,

אז למה נאמר בכל מאודיך, הכוונה בכל ממונך?

ואם נאמר בכל מאודיך,

אז למה נאמר בכל נפשך?

אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו,

לכן נאמר בכל נפשך. אתה צריך לאהוב את השם בכל נפשך ולמסור את הגוף שלך שהוא חביב עליך יותר מהממון.

ואם יש לך אדם שהממון שלו חביב עליו יותר מגופו,

לכך נאמר, ואהבת בכל מאודיך, בכל הממון שלך.

תמסור את כל הממון שלך לקדוש ברוך הוא.

ידוע שאסור לעבור עבירה, אחת

לא תעשה,

וחייב אדם למסור כל ממונו,

ולא לעבור עליו אחד דאורייתא.

אז זאת אומרת, חכמים אומרים לנו שהתורה אומרת שאתה חייב למסור לקדוש ברוך הוא הכל בכל מכל כול

באהבתך את השם.

את כל האהבות שלך, את כל המאודיך שלך, הכל, אתה צריך לתת לשם.

כנגד אהבת עצמך תעביר את האהבה אל השם.

הכלל הוא שהאדם מחויב להקדיש לשם אהבתו העצמית

ולהקריב את כל החביב היקר לו, בין בגופו,

בין בממונו,

עד כדי מסירות נפש ממש.

ממש.

כמו רבי עקיבא שאמר, מתי יבוא לידי פסוק זה,

מה קיימנו?

להראות לשם את אהבתי אותו בכל נפשך,

וכשסרקו את בשרו במסרקות ברזל עד שנפח את נשמתו,

אז הוא אמר, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.

והתלמידים אמרו לו, עד כאן?

מה? איך?

אמר להם, כל ימיי אני מחכה.

אני מתרגל את זה בכל קריאת שמע.

ואני מצייר את הציור שסורקים את בשרי לכבוד השם יתברך, אני מוסר את הנפש.

וסורקים, ואני...

אז בשבילו זה לא הייתה בעיה בכלל, כי הוא עבר את זה כל יום פעמיים.

כשזה הגיע באמת, הוא יכול היה להגיד בשלווה,

שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.

אז אדם מחויב להקדיש לשם אהבתו עצמית, ולהקריב את כל החביב היקר לו,

בין בגופו, בין בממונו,

עד כדי מסירות נפש ממש.

זה היסוד והעיקר של התורה,

וזוהי הפרשה הראשונה של קריאת שמע,

שאנחנו מחויבים לקרוא פעמיים ביום ולקבל על ידי זה עול מלכות שמיים.

אדם שמגיע למדרגה זו,

הוא כבר שליט

על החלק האלוקי שבו,

והחלק האלוקי שבו שולט

על החלק הגופני,

והוא הגיע למדרגת השלמות.

אדם שמוכן

להפקיר הכול,

בין אם זה חייו, ממונו,

הכל הכל הכל,

לכבוד השם יתברך במסירות נפש,

זה מראה שהוא שליט את הרוחני על הגשמי והגיע לשלמות.

למה?

כי אז בטלה אצלו כל אהבת עצמו,

באהבת עצמו זנתיות הגופניות.

ועכשיו כל תשוקותיו ורצונותיו הם רק לעסוק בעניינים רוחניים,

לעבוד את השם בלב שלם ולהוכיח לו את אהבתו.

בזה נמדד ערכו של האדם

ככל שהוא מבקר יותר את ענייני הרוח על ענייני הגוף.

ככל שהוא מוותר יותר מאהבתו והנאתו העצמית,

בגלל עבודת השם ואהבתו,

הוא יותר קרוב לאלוקים.

בטל רצונך מפני רצונו.

אין לך רצונות.

תבטל הכל מפני רצונו,

והוא יבטל רצון אחרים מפני רצונך.

אדם כזה מדרגתו נעלה מאוד,

וזוהי סגולתם של ישראל.

כמו שמצינו אצל אברהם אבינו.

שהשם העביר אליו את הכהונה.

השם ביקש להוציא אותה משם בן נוח.

הוא היה כהן גדול

לאל עליון.

כי שם לא הבין

שצריך להעמיד את השם בראש כל דבר.

הוא הקדים את ברכת אברהם

לברכת המקום.

כמו שכתוב, ויברכהו ויאמר ברוך אברהם לאל עליון.

קונה שמיים בארץ וברוך אל עליון

אשר מגן צריך בידיך.

את מי הוא הקדים? את אברהם אבינו.

זה הבעיה שאנשים היום גם כן.

הם מקדימים תמיד את האנשים ולא את השם. תמיד הם חשבנים לא נעים, לא נעים, לא נעים. איך אני אעשה את זה? הוא ייפגע, הוא ייפגע.

אם השם אומר לא, לא, אסור, אסור.

מה זה לא נעים?

ומה עם הקדוש ברוך הוא? זה נעים לעבור על מצוות השם?

מה תגיד לו?

אז רואים ששם בן נוח

שניצל מן הבבול

ובזכותו מתקיים העולם

שם היה אדם חשוב

ראש ישיבה גדול

האבות הקדושים למדו אצלו

בישיבת שם ועבר למדו אברהם יצחק ויעקב

15 שנה ביחד

אבל הוא הקדים את אברהם לשם לקחו ממנו את הכהונה כי צריך לבקר את השם לפני

לבקר בכף ביקורים

שהשם יהיה הראשון לעולם השם הראשון

ואילו אברהם שהבין את הדבר הזה

והגיע לדרגה גבוהה זו

הוא זכה שהכהונה תצא משם ותעבור אליו

נמרוד רצה שהוא ישתחווה לפסל

והוא ישאיר אותו חי

הייתה לו גזרת מוות, הוא לא הסכים

הוא מוכן למות

טוב תעשה לה פנים כאילו, כאילו

אל תעשה ברצינות, רק כאילו

לא

אני אשרוף אותך בתנור, מה תשרוף?

זורקים אותו על כבשן האש

לא אכפת לו,

לא אכפת לו

מוסר נפש לקדוש ברוך הוא

אוהב את הקדוש ברוך הוא עד שהשם מעיד עליו

אברהם אוהבי

וואו חותמת

של הקדוש ברוך הוא אברהם אוהבי,

כמה יש עוד אנשים שהשם מעיד עליהם

שהם אוהבים אותו ממש.

כן מצינו גם אצל יעקב אבינו

שקרא קריאת שמע דווקא בשעה שפגש את יוסף אחרי פרידה ארוכה

וויתר בזה על הנאתו העצמית,

אהבתו ליוסף

ומסר אותה לקדוש ברוך הוא.

ואני רוצה להקריא לכם

מה היה שם.

כתוב ויאסור יוסף מרכבתו

ויעל לקראת ישראל אביו גושנה.

יוסף שליט בארץ מצרים,

אוסר את המרכבה ועולה לקראת אבא שלו שיורד

מארץ כנען גושנה.

ויירה אליו.

וייפול על צוואריו.

וייבק על צוואריו עוד.

הרבה בחייה הרבה הרבה יוסף על צווארי אביו.

יותר מבכי רגיל.

אבל יעקב

לא נפל על צווארי יוסף

ולא נשק אותו.

למה?

אמרו ריבותינו שהיה קורא קריאת שמע.

התורה אמרה

ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

פרשו ריבותינו זיכרונם לברכה.

אפילו נוטל את נפשך.

כי כל איש מישראל מחויב למסור את נפשו וחייב עבור השם יתברך.

של מי החיים?

שלו. מי נתן לך? הוא.

זה שלו, לא שלך.

והוא מבקש ממך, מתי שאני אבקש אתה תמסור את הנפש בחזרה.

אתה לא בעלים על החיים.

לא תמסור אני יכול לקחת, אבל עדיף שתמסור.

תקבל על זה שכר גדול מאוד.

ואפילו שאהבת החיים היא גדולה מאוד,

אפילו למי שהיה חי חיי צער,

לא תמסור.

אבל מכל מקום, לאיש כזה קל יותר לתת את חייו עבור אהבת השם

מאיש שכל החיים שלו זה חיי תענוג,

שיש לו בית עם עליות מרווחים, עם כלי כסף וזהב,

וכל אשר שעלו עיניו יש לו.

לאיש כזה עשיר,

הפרידה מן החיים קשה יותר.

עם כל זה צוותה התורה ואהבת בכל נפשך,

אפילו שהוא נוטל את נפשך.

והנה בעת שיוסף נתראה לאביו

ולא היה לו יותר שום צער. הרי 22 שנה הוא לא התנחם.

יעקב אבינו לא התנחם. מנחמים, מנחמים, הוא לא מקבל תנחומים.

ולא רק זה, הוא ידע שאם אחד מהבנים שלו

חלילה ימות בחייו,

הוא ייכנס לגיהינום.

ועכשיו התברר לו שברוך השם,

יוסף חי,

לא חי סתם.

חי כצדיק

שלא פגם בכלום.

הוא חי ברוחניות.

והוא מושל בכל ארץ מצרים. והמצרים לא השפיעו עליו בכהוא זהה.

והפוך, הוא השפיע עליהם.

והוא מל את כולם.

והוא נפגש עם צדיק כזה.

בן הודע לו שהוא חי, פירושו שגם הוא לא ייכנס לגיהינום.

יש לך שמחה יותר גדולה מלהיפגש עם בן צדיק כזה שלא השתנה

כי הוא זה ונשאר אותו יוסף הצדיק,

הבר חכים,

הבין זקונים שלו?

איזה אושר זה?

איזה אושר זה?

אבל בעת שיוסף מתראה לאבי,

וכבר לא היה ליעקב שום צער,

ובייחוד באותה ראייה ראשונה שהוא רואה את יוסף,

שאז היו לו חייו אהובים מאוד מאוד לראות את הבן האהוב

שלא ראה עשרים ושתיים שנה,

מה עושה יעקב?

קורא קריאת שמע

בהתלהבות עצומה,

בקול רם,

בכוונה, באימה, ביראה,

ברטט ובזיעע.

ככה כתוב בשולחן ערוך שאנחנו צריכים לקרוא קריאת שמע.

ואמר, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.

המליך את הקדוש ברוך הוא עליו ועל רמח אבריו ועל בניו וצאצאיו.

עכשיו כל הנפש הבאה מצרימה את יעקב

עומדים ועותרים אותו מסביב,

ואלפים ורבבות צופים

במעמד הנשגב הזה שמושל מצרים פוגש את אבא שלו הזקן.

והוא ממליך

את השם יתברך עליו ועל הצופים

ועל השמיים והארץ וארבע רוחות השמיים,

ומוסר נפשו על אמונה זו להרג.

הרי כשאדם מקבל עליו עול מלכות שמיים,

כתוב שצריך למסור את נפשו למיתה בארבע מיתות בית דין.

אם יידרש,

הוא צריך להיות מוכן

לקבל על המיתה.

ובאותה שעה יעקב אבינו מוכן למסור את נפשו לשם הרגע.

מאיפה אנחנו יודעים?

ויאמר ישראל אל יוסף

עמותה הפעם!

אם תהיה לי כעת איזו סיבה למות עבור אהבת השם,

אחרי רואותי את פניך,

כי אותך חי,

ושמחתי,

ותענו כעת להפליא,

עם כל זה שתדע לך אהבת השם ומסירות נפש גדולה אצלי מאהבתי אליך.

וחשקה נפשו של יעקב

שתזדמן לו כעת מסירות נפש להוציא מחשבתו מן הכוח אל הפועל, ממש

כמו שהצטער רבי עקיבא.

אתם שומעים מה זה אהבה?

את אהבת הבשרים, הדבר הטבעי, שרחמי אב על בנים, הפגישה אחרי 22 שנה,

איך אדם יכול לבלום את כל זה, ולא רק זה,

אלא את כל האהבה להפנות לבורא יתברך.

ומוכן עכשיו למסור.

נפש.

זה שליטה

של מאה אחוז לא בחינם.

דמות דיוקנו של יעקב אבינו חקוקה בכיסא הכבוד

והוא רגל שלישית במרכבה.

דבוק באלוקים מאה אחוז.

מאה אחוז דבוק.

החפץ חיים כשהספיד את הבן שלו אברהם

שנפטר בדמי ימיו

אז הוא סיפר

בהספד

שאישה יהודייה

בגזרות תחתת

בשנים האלה,

שחמליניצקי, יימח שמו וזכרו, הרג אלפים ורבבות מישראל.

הבית שלה היה בקצה העיר

והיה לה בן יחיד שהיה בבת עינה

והם פרצו הפורעים

והרגו את הבן שלה לעיניה

ואז היא עמדה

לפני הבורא יתברך

והיא אמרה שהיא מתנצלת לפניו

והיא אומרת לו אני מבקשת מחילה

אני הייתי חייבת

לאהוב אותך מאה אחוז

אבל אני אומר לך את האמת אני אהבתי אותך רק חמישים אחוז

וחמישים אחוז אני אהבתי את הבן שלי

ואני מתחרטת על זה שאני לא הייתי מאה אחוז

אבל עכשיו שלקחת אותו אליך ברצונך

מעתה אני פנויה לאהוב אותך מאה אחוז

ואז אמר החפץ חיים שהדברים האלה עשו עליו רושם גדול וגם הוא אומר אותו דבר

שעכשיו כנגד החלק של אהבתו את בנו הנפטר

הוא יקדיש את הכל לבורא יתברך

יעקב אבינו עם כל אהבתו והכל והכל מאה אחוז

מיה בל מיה היה מחובר לקדוש ברוך הוא דרגת השלמות

לפי זה אנחנו יכולים להכיר את ההבדל בין המדרגה של קין למדרגה של הבל

כתוב בתורה ויבא קין מפרי האדמה מנחל אדוני

והבל הביא גם הוא מבכורות שונא ומחלביהן

ביה שע אדוני אל הבל ואל מנחתו

ואל קין ואל מנחתו לא שער

אז מה כתוב ששניהם הגיעו להכרת הטוב לשם

הראשון זה היה קין הוא היה נביא

והוא החליט להקריב קורבן

ולמד הבל ממנו

והבל הביא גם הוא למד

אבל הבל

הביא מבכורות צונו אמרנו צריך להביא בכור את הביקורים לבקר

הבל הביא מבכורות צונו ומחלביהן

מהחלב המשובח ביותר

הבל בחר את הטוב והיקר לו ביותר והביא את זה לשם

הוא העמיד את הקדוש ברוך הוא במקום הראשון

לפני הכל

הוא ביקר בכף את ענייני השם על ענייניו הפרטיים

וויתר מאהבתו העצמית והנאתו הגופנית

בגלל הכרתו בטובת השם

לכן כתוב וישע אדוני אל הבל ואל מנחתו

למה קראו לו הבל?

כי הוא ההביל את כל ענייני העולם הזה

למה קראו לו אחיו קין?

כי הוא היה כל הזמן

קניינים קונה בגשמיות בעולם הזה

אז זה היה ויכוח ביניהם מי ייקח את חצי העולם הזה או הזה

או מי ייקח את אחות התאומה של הבל

כל מיני דברים שהיו ביניהם

איי איי איי איי אז הבל הביא את הכי טוב שהוא יכול להביא

תראו איך הקדוש ברוך הוא מתפעל מדבר כזה יש לו חצי עולם

שני בנים יש לאדם הראשון

אחת חצי עולם וחצי עולם

מה הבעיה להביא את הכי טוב?

אז הוא הביא הכי טוב, כמה הוא הביא? הוא הביא שלושת רבעי עולם?

מה הוא הביא?

הוא הביא

מזה ומזה ושלום, מהדברים הכי טובים, יפה

והקדוש ברוך הוא

שעה לו

עבודת השם כזאת היא רצויה לפני השם אבל קין לא הלך בדרך זו, הוא הביא מפרי האדמה

רש״י מפרש מן הגרוע

מה הוא הביא? פשטן

אתם יודעים מה זה פשטן?

שמעתם על אינסטלטורים ברחובות?

זה שמים את הפשטן מסביב לברז

את הפשטן כן זה הוא הביא

זהו

הוא לא ויתר מההנאה שלו העצמית

אלא השאיר את הטוב

והשמן בשביל עצמו

ולמנחה לשם הוא בחר מהגרוע

מה האינסטלטור יכול לעשות?

רק מהגרוע

ובכך לא העמיד את השם במקום הראשון

ולא ביקר ענייני הרוח על ענייני הגוף

ולכן באל קין ואל מנחתו

לא שעה

לא קיבל ולא רצה הקדוש ברוך הוא לקבל ממנו כלום אפילו שהוא

הוא הראשון שהקריב קורבן

והבל רק למד ממנו

אבל הבל נתן את הבסט הכי טוב

והוא נתן מן הגרוע

הוא לא ויתר

מההנאה העצמית

אלא השאיר את הטוב והשמן בשביל עצמו ולמנחה לשם בחר מהגרוע

מה הוא יכול לאכול חצי עולם?

אבל ככה זה עובד

זה מראה את הנטיות של הבן אדם

מי אתה?

מה אתה?

עבודה כזאת

שעומדת במדרגה שנייה

דהיינו

שהנעת עצמו קודמת להנעת השם

היא לא רצויה לפני השם

מה יצא בסוף מהעבודה הזו שהוא הראשון שהקריב קורבן?

מה יצא מהעבודה הזו בסוף?

ויהי בהיותם בשדה

ויקום קין אל הבל אחים ויהרגהו

הגיע לשפיכות דמים

אתם שומעים? כשאדם חושב רק על הנאות עצמו

כשהוא לא מצליח למלא את תאוותיו, שאיפותיו או הקנאה שלו

הוא מסוגל לרצוח את אחיו, אח אחד יש לו

הוא רוצח אותו

למה?

כי הוא לא מגיע לשלמות הנאותיו

אבל מאחר שעיקר התורה זה להעמיד את השם במקום הראשון

למעלה מכל דבר

וחייבים לוותר על ההנאה הפרטית

ולהקריב לקדוש ברוך הוא את כל החביב היקר

עכשיו נוכל להבין

את הערך של הרבה ממצוות הארץ

שבהן משתקף הרעיון הנשגב הזה

מהי מצוות ביקורים? אמרנו שכל העולם נברא בראשית בזכות הביקורים, ראשית ביקורי אדמתך תביא בית השם אלוקיך

בזכות ראשית, בזכות הביקורים

הקדוש ברוך הוא ברא את השמיים ואת הארץ

שאלנו מה מיוחד

בחלם העשר וביקורים

אז מה זה מצוות ביקורים?

יורד אדם בתוך שדהו

ורואה תאנה שביקרה

תאנה ראשונה, הנה איזה יופי של תאנה

רואה אשכול, אשכול ענבים שביקר, איזה אשכול

מה עושה?

קושר אותו בגמי

מסמן אותו, זה הביקורים, זה הראשון

ואומר

הרי אלו ביקורים

אדם נכנס לתוך השדה ורואה את הפרי הראשון שמתחיל לצמוח והפרי הזה חביב עליו ידעו

חיכה לו מאוד, הוא חיכה לו כל כך הרבה שנים.

שנה רביעית,

הוא רק יכול להיענות ממנו.

וכמה הוא משתוקק לבלוע אותו עוד בכפו.

והנה הוא שומע את קול האלוקים מדבר ומצלצל באוזניו.

ראשית ביקורי אדמתך תביא בית אדוני אלוהיך.

אתה לא יכול לאכול.

הביקורים זה לשם.

דווקא מפני שהוא יקר וחביב לך,

דווקא מפני שהוא הראשית,

קודש הוא לשם.

כל ישראל,

סלנו על כתפינו, ראשינו עטורים,

מקצות הארץ בנו,

הבאנו ביקורים.

כל עם ישראל עולים לרגל.

מה הם מביאים? ביקורים. כל אחד סלסלות, מלאות, פירות. הביקורים הולכים להקריב קודש לשם.

ויש בזה הזדמנות לקיים את הפסוק.

ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבביך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

הנה,

סוף סוף

הפירות שלך ביקרו והם קודש.

את היקר והחביב לך ביותר

תקריב לשם את ראשית הנאתך.

ביקורים.

‫כך, גם בתרומות ומעשרות.

‫קוצר אדם את התבואה של השדה,

‫אוסף אותה אל הגורן,

‫והנה נגמרה רק המלאכה,

‫מכניס אותה לביתו,

‫וכבר חלה עליו חובה הפרשת תרומות ומעשרות,

‫ולא עוד,

אלא שעליו לבחור את הטוב ביותר,

‫בשמן ביותר.

‫ככתוב ראשית דגענך,

‫מלמד שאין תורמין אלא מן המובחר.

‫גמר עם התרומות והמעשרות,

‫דש טחן את התבואה,

‫ניגש לאפות ממנה לחם,

‫ושוב יש לו חובה של ראשית.

‫ראשית, ראשית עריסותיכם,

‫חלה תרימו תרומה מהעיסה. ‫כמו שהאישה לוקחת מהבצק,

‫מפרישה, חלה.

‫ככה.

‫בכל דבר שאדם בא ליהנות ממנו,

‫הראשית זה לשם.

‫נוטע כרם,

פרדס.

‫עברו שלוש שנים.

‫אם עורלה,

‫אסור ליהנות מהן.

‫והנה מגיעה השנה הרביעית,

‫זכה.

‫הפירות הם כרם רבעי,

‫או נטע הרבעי.

‫ואז קודש הילולים הן לשם,

‫ועליו להביא אותם

לירושלים ושם לאכול אותם.

‫כל זה להגשים בתוך חיי אדם ‫את הרעיון הזה.

‫את העיקר של המטרה של החיים שלנו,

‫לבטל את האגואיזם,

‫את אהבתו העצמית,

‫ולבקר את ענייני השם

‫למעלה מכל העניינים הפרטיים והגופניים.

‫זה מה שאמר רב הונא,

‫בזכות שלושה דברים נברא העולם.

‫בזכות חלה,

‫שהיא נקראת ראשית,

‫בזכות מעשר,

‫שנקרא ראשית,

‫בזכות ביקורים,

‫שנקרא ראשית,

‫כי האדם מקריב את עיקר ‫וראשית הנעתו לאלוקים.

‫הוא מוותר מאהבתו העצמית לשם,

‫ומעמיד את השם למעלה ‫מכל העניינים הפרטיים.

‫על ידי כך הוא מתרומם למדרגה נעלה מאוד ‫של

ואהבת את אדוני אלוהיך ‫בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

‫אם הגעת לזה,

עליך נאמר,

‫כל עולם נברא בשבילי,

‫בשביל אדם כזה נברא עולם.

‫כי אמרנו, בראשית ברא אלוקים את השמיים. ‫בשביל מה הוא ברא את השמיים? ‫בשביל הראשית.

איזה ראשית?

‫כל אלה שמנינו.

‫שמביאים אותם ראשית לשם,

‫ואם אתה עושה את זה,

‫כדאי לשם לברוע שמיים בארץ.

‫כי אז אתה מכיר את מי שברא את העולם.

‫אם לא, אתה לא מכיר ‫שיש מי שברא את העולם.

‫אז למי אני אברע? לסתומים?

עכשיו מובן מה שאומרים, ‫שלא נברא עולם אלא בשביל ישראל,

‫שהם נקראו ראשית,

‫ובשביל התורה, שגם היא נקראה ראשית.

‫כי זאת הסגולה של ישראל,

‫וזה היסוד והעיקר של התורה.

‫עכשיו נבין גם את המדרש.

‫שאלנו שאלה פצצה בהתחלה.

‫אמרנו שהמדרש אומר שבזכות שנעשה מצוות ביקורים,

‫נזכה בשכרה להיכנס לארץ.

‫ושאלנו כיצד אפשר לקיים מצווה זו ‫לפני שנכנסים לארץ.

‫הלא חובת הארץ היא רק שאתה פה בארץ.

‫ואם אני מחוץ לארץ, איך אני אכנס לארץ ‫עוד לפני שקיימתי?

‫אני אכניס את המפתח ‫לסגרתי את המגירה לפני כן?

איך אפשר?

‫אבל לפי דברינו, מה שלמדנו, ‫עכשיו זה פשוט, פשוט.

‫לא מדברים פה על מצוות ביקורים ממש.

‫מדברים על הרעיון של המצווה.

‫הרעיון של המצווה זה רעיון של ראשית.

‫אם אתה מקבל עליך שכל דבר שהוא ראשון מראשית תיתן נשם,

‫אם אדם יעמיד את הרעיון של הראשית, ‫ראשון לכל דבר,

‫והוא יקדיש את הראשית בעיקר הנעתות, ‫החביב היקר לו ביותר,

‫זוהי סגולת ישראל בעיקר יסוד התורה.

‫ובסכר זה זוכים להיכנס לארץ,

‫לרשת אותה ולהתיישב בה,

‫בתנאי שנותנים את הראשית לשם.

‫אם היינו כך,

‫לא היו עומדים אנשים ומערערים ‫על עצם היותנו כאן.

‫למה מערערים?

‫למה נתן לנו השם את הארץ?

‫בשביל שאנחנו נשמור את התורה והמצוות ‫כמו שהוא ציווה אותנו.

‫בעבור ישמרו חוקיו.

‫אז אם כן,

לא היו יכולים לערער.

‫ותראו בפרשת בראשית,

‫על ההתחלה אמר רבי יצחק,

‫הייתה צריכה להתחיל מהחודש הזה לכם, ‫כי התורה זה הוראה,

‫וצריכה להתחיל במצווה הראשונה ‫שניתנה ונאמרה לרבים, ‫לעם ישראל במצרים.

‫החודש הזה לכם,

‫שלושה חודשים, ראשון ולחודשי השנה.

‫ולמה פתחה ואמרה בראשית, ‫ברא אלוקים את השמיים את הארץ? ‫למה היא מספרת לנו שהשם

‫הוא בעל הבית והוא ברא את העולם מהכול?

‫שאם יבואו שבעה עממים, ‫יגידו, ליסטים אתם,

‫שכבשתם ארצות שבעה עממים?

‫אז אנחנו נאמר להם, ‫רק רגע, רק רגע,

‫הקדוש ברוך הוא,

‫הוא ברא את העולם, ‫בראשית ברא אלוקים את השמיים את הארץ.

‫ברצונו נתן להם,

‫ברצונו נטלה מהם, ‫ונתנה לנו, הוא בעל הבית, ‫הוא עושה מה שהוא רוצה.

‫מסבירים

שקודם כול אנחנו קיבלנו את ה...

‫את התורה, את ארץ ישראל, ‫מהקדוש ברוך הוא.

‫אבל זה לא רק שהשם אמר ‫שהוא ברא את השמיים ואת הארץ, ‫המפרשים אומרים שהקדוש ברוך הוא הראה ‫שכשלא עושים את רצון הבורא,

‫הוא מגרש

ממקום שהוא גם נתן.

‫האדם הראשון חטא, ‫הוא שם אותה ישר בגן העדן.

‫הוא חטא, הוא גירש אותו.

‫דור המבול חטא, הוא גירש אותם מהעולם.

‫מי שחטא, הקדוש ברוך הוא מגרש אותו.

‫שבעה עממים חטאו, לא קיימו את מה שצריך,

‫גירש אותם מארץ כנעה.

ונתן לישראל, אבל גם לישראל הוא אמר.

אמר להם, אם אתם שומרים את התורה,

הנה מתאמר להם, לא, והארץ תקיא אתכם, גם אתם אני אקיא אתכם.

זאת אומרת,

אז הקדוש ברוך הוא הראה לנו מבראשית שזה ככה עובד הסיסטם, ככה זה השיטה, ככה זה עובד.

אז אתם, למה גורשתם מפה? למה הוא נתן לנו את הארץ? כי אתם לא עשיתם רצונו.

אנחנו עשינו רצונו, לכן הוא הכניס אותנו לפה.

בעבור ישמרו.

אז זאת אומרת,

אם אנחנו הולכים עם זה שאנחנו נקיים את המצוות ונעשה את הראשית לשם ונוותר על ההנאות שלנו,

להנאתו יתברך, לעשות רצונך חפצתי,

אז אנחנו נירש את הארץ, אף אחד לא יערער עלינו.

לך תסביר את זה בכנסת.

אז עכשיו,

רבותיי, צריך להבין,

היות והגענו כבר לזה ולמדנו את היסוד החשוב הזה,

אז אנחנו נדבר קצת על המצווה הזאת

שבעצם אנחנו אומרים אותה פעמיים ביום קריאת שמע.

מה אנחנו אומרים? באהבת את השם.

למה אנחנו אומרים באהבת את השם?

נגד אהבת עצמנו,

האגואיזם שלנו.

איך הקדוש ברוך הוא משחרר אותנו מזה?

הוא אומר, תפנה את כל האהבה שלך אליי.

ואהבת את השם אלוקיך, בכל לבבך זה בשני יצריך,

בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך,

בכל מאודיך זה בכל ממונך,

ובכל מידה ומידה שהוא מודד לך, הביא מודה לו.

בין מידה טובה, בין מידת פורענות,

תודה לקדוש ברוך הוא על כל דבר,

כי הוא יודע מה טוב לך ומה לא.

לא אתה יודע, הוא יודע.

אבל יש בעיה, אנחנו אומרים פעמיים ביום

את שמע ישראל.

ועכשיו אני אראה לכם

כמה אנחנו קרובים או רחוקים מקיום המצווה.

אני בטוח שאם ישאלו כל אחד מכם, אתם אוהבים את השם?

בטח.

מי יגיד שהוא לא אוהב את השם?

כולם אוהבים את השם.

אבל הרבה בני אדם ישנם שכל התפילה שלהם היא רק מצוות אנשים מלומדה,

ולא זו בלבד שאינם מכוונים ולא נותנים דעתם לפני מי הם עומדים,

אפילו אם כתוב להם בבית כנסת מסוים,

דע לפני מי אתה עומד.

אז הוא יכול לקרוא את זה, וזה לא אומר לו שום דבר.

שום דבר זה לא אומר לו.

אני לא מאמין שיש

הרבה אנשים שכשנכנסים לבית הכנסת חושבים שיש שכינה שמה.

אם יזכירו להם, כן.

בסידור כתוב בהתחלה לפני התפילה,

שאדם צריך להרגיש שהוא עומד לפני קודש הקודשים, לפני הקדוש ברוך הוא, לפני השכינה,

והוא מתפלל לפניו כעבד בפני ריבו,

משפיל את עצמו ויודע כמה הוא קטן, מול הקדוש ברוך הוא, וכו' וכו'.

אבל אם זה לא כתוב,

ואדם גם מבין מה כתוב,

זה לא עובר אפילו אצל אנשים. לא עובר.

לרוב אין האוזניים שומעות מה שמוציאים מהפה.

למה הדבר דומה?

עשיר אחד, זה הכל דברים שאומר החפץ חיים.

מצא עני,

ראה אותו מסכן, אמר בוא תהיה שמש אצלי בבית.

אחרי כמה זמן אמר לו אני אסע לשבועיים ואני משאיר לך פה עכשיו תפקידים.

אתה רואה את הגיליון הזה של משימות?

זה מה שצריך לעשות.

ואתה כל יום תקרא את זה בבוקר בשביל שתדע מה לעשות.

כל יום אני מבקש ממך.

חזר אחרי תקופה.

הגיע הביתה, אמר, עשית כל מה שאמרתי? אמר לו, בטח.

כל בוקר קראתי מה שאתה כתבת.

הוא אומר לו, אבל עשית מה שכתוב? הוא אומר, לא, קראתי מה שאתה כתב.

ככה אנשים באים לקריאת שמע, קוראים.

צריך לקרוא קוראים.

קריאת שמע, קראתי.

אבל מה עשית עם זה?

איפה זה מתקיים?

שום דבר.

קראתי.

איי, איי, איי, איי, אנחנו לא יודעים מה זה קריאת שמע.

אתם יודעים, אנחנו לא יודעים מה זה קריאת שמע.

אפילו לא יודעים קריאת שמע בערכה מה שידע גוי אחד גדול.

היה גוי אחד גדול.

פלישתי.

שהוא ידע מה זה קריאת שמע. קראו לו גוליית.

גוליית.

כתוב, וייגש הפלישתי השכם בערב.

ארבעים יום הוא עמד.

בחירף מערכות השם.

הוא רצה

שעם ישראל יביאו אחד שיילחם מולו,

ומי שינצח העם השני יהיה תחתיו.

והוא היה ענק.

כולו שריון.

והוא מחרף ומנאץ השכם בערב.

אמר רבי יוחנן

בסותם אמת.

למה והשכים בעיריב

כדי לבטל אותם מקריאת שמע שחרית וערבית,

ועל ידי זה חשב לנצח אותם?

הרבה מאיתנו לא יודעים מה שהפלישתי הזה ידע.

איי איי איי, כשמאחרים זמן קריאת שמע ולא מדקדקים בעניין הגדול הזה לא יודעים מה גודל המעלה.

כתוב שכהן משוח מלחמה בשעה שהיו יוצאים למלחמה עם ישראל היה עומד

ואומר שמע ישראל

מה זה שמע ישראל?

אומרים חכמים שבזכות קריאת שמע שחרית וערבית זה מספיק

לנצח במלחמה.

אפילו אם בישראל יש רק זכות אחת

של קריאת שמע

שחרית וערבית,

שום אומה לא יכולה עלינו.

שמע ישראל אתם קריאתם למלחמה. עכשיו יוצאים למלחמה

בזכות שמע ישראל.

זה ידע גוליאת.

לכן ניסה להפריע להם.

למה הם לא יכולים להתרכז? שומעים את החירופים והגידופים שלו.

לא יכולים להתפלל.

וככה חשב לנצח אותם

כמה מאיתנו יודעים את הערך הזה של קריאת שמע?

אבל בואו תשמעו מה אומר החפץ חיים.

אומר אשר אנוכי מצוויך היום והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוויך היום

שבכל יום יהיו בעיניך חביבים כחדשים

ויהיה בעיניו ככתב ציווי חדש ששולח המלך

על בני מדינתו

שקוראים אותה ברטט ובזייע ובמתון להבין כל ציווי בפני עצמו על תכונתו.

אז קל וחומר לקריאת שמע שהיא כתב ציווי של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

אז לא יקרא קריאת שמע בחטיפה במרוצה בערבוב דברים כפי ההרגל כדי לצאת ידי קריאת שמע

אלא יראה להבין מה הוא אומר

ויקרא אותה במתון מילה במילה

ובהפסק בין דבר לדבר

להבין כל ציווי וציווי

כל עונש ועונש הנזכר שם

ונפתה לבבכם וסרתם וחרב ועצר

כל מה שכתוב

וישים על ליבו להבינו

הירושלמי אומר

בקריאת שמע מרומזות עשרת הדיברות

איפה מרומז? ואנחנו צריכים להתכוון

כשאנחנו אומרים שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אלוקינו מרומז

אנוכי ה' אלוקיך

אשר הוצאתיך מרמצלם הדיברה הראשונה

כשאנחנו אומרים אחד

זה כנגד לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי יש רק אחד

לא יהיה לך

זה כבר הדיברה השנייה

כשאנחנו אומרים באהבת את ה' אלוקיך

זה כנגד הדיברה לא תישא את שם ה' אלוקיך לשווא

מי שאוהב את השם לא נושא את שמו לשווא זה לא חבר שלך יוסי

אז לכן

אסור לשאת את שמו לשווא

זה במילת ואהבתם

כשאומרים וכתבתם על מזוזות ביתך זה כנגד הדיברה לא תחמוד.

וכתבתם על מזוזות ביתך ולא בית חבריך לא תחמוד.

בפסוק שאנחנו רואים באסבתא דגניך זה נגד לא תגנוב.

תאסוף את דגניך ולא דגן של חבריך.

בפסוק ועבדתם מהרה זה דיבור כנגד לא תרצח

כי מי שרוצח ירצח. מנדקטילית קטל.

בפסוק למען ירבו ימיכם זה כנגד הדיבור כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך.

בפסוק ולא תטורו אחרי עיניכם זה כנגד הדיבור לא תנאף.

בפסוק למען תזכרו זה כנגד זכור את יום השבת לקדשו שהוא שקול ככל המצוות.

בפסוק אני ה' אלוהיכם זה כנגד הדיבור לא תענה ברעך עד שקר.

לכן אדם צריך להתבונן בעת קריאת שמע שלא יעבור על אחת מעשרת הדיברות.

וכשאומר ואהבת,

יראה להכניס את אהבת השם בליבו ממש

שלא יהיה כדובר שקרים.

כמו שאנחנו אומרים וקשרתם לאות על ידיך.

אבל בזה שאומרים וקשרתם לאות על ידיך לא יוצאים מידי חובת תפילין.

חייבים להניח תפילין על היד ועל הראש.

כך כשאומרים אהבת את השם,

לא יוצאים על ידי אמירת קריאת שמע,

אלא צריך להגיע לאהבת השם ממש.

כמו שקשרתם צריך לעשות בפועל,

גם באהבת צריך להיות בפועל, לא באמירה.

איך אוהבים את השם ואיך יודעים שאוהבים את השם?

אמרתי שבטוח שאתם חושבים שאתם אוהבים את השם. בטוח.

בפרט הנשים.

כותב הרמב״ם בספר המצוות, מצווה ג',

שהמצווה ואהבת את השם אלוקיך, מצווה כוללת,

שנהיה, כל אחד מאיתנו,

שנהיה קוראים לבני אדם כולם

לעבודתו יתברך

ולהאמין בו.

כל אחד מפה

והשומעים

חייב לקרוא לבני האדם כולם לעבוד את השם

ולהאמין בו.

מסביר הרמב״ם,

וזה כשתאהב איש אחד תספר בשבחיו

ותרבה בהם

ותקרא בני אדם לאהוב אותו.

כך כשתאהב אותו יתעלה באמת

אתה קורא בלי ספק השכלים והפתאים לדעת ידיעת האמת אשר ידעתו.

ברור שמישהו הוא רק מדבר עליו שבחים ומפרסם אותו בכל מקום.

אחד שאוהב ספורט

ויש איזה שחקן שהוא מעריץ אותו

כל היום הוא מדבר עליו מה הוא עשה ואיך הוא עשה ואיך מה ומו.

אחד שאוהב זמר מסוים

אז הוא כל הזמן... שמעת את התקליט החדש? שמעת את זה? שמעת את הדיסק? שמעת את זה?

איזה... אתה חייב לשמוע, אני אשלח לך. אני חייב... מטריף את הבן אדם, תעזוב אותי כבר.

מי שאוהב מישהו הוא מדבר בשבחו בלי ספק כל הזמן

ומשתדל שכולם יאהבו אותו.

אז אם היית אוהב את השם ודאי שהיית משתדל שכולם יאהבו אותו כמו שאתה אוהב אותו.

אם לא, אתה לא אוהב אותו.

הרי ששומה על האדם לזרז את חברו לקיים מצוות

השם

ולאהוב אותו

וזוהי מצוות ואהבת את השם אלוקיך. לא כתוב

אהוב את השם אלוקיך. אתה לבד, אהוב.

לא.

ואהבת שתהמה אהיב את השם על הבריות.

ואנחנו קוראים את זה פעמיים ביום.

ובכל מאודיך,

או, זה מסובך.

זה נאמר בסוף הפסוק.

וזה מדובר על התחלה.

ואהבת בכל מועדיך.

צריך לאהוב שם שמיים

גם על ידי ממון

כמו אברהם אבינו

שהוא נטע אשל בבאר שבע והכיל אורחים

ועל ידי כך יקרא את שמו של הקדוש ברוך הוא בפי כל באי עולם.

כתוב

בייקרא בשם השם. בייקרא בכל מקום שהוא בא בייקרא בשם השם.

והוא היה מוכן לשחוט עגל, שור,

היום עולה בערך שבעת אלפים שקל,

תלוי במשקל,

בשביל לתת

לכל בן אדם לשון בחרדל.

בשביל מה?

שבסוף, אחרי שהוא יגמור לאכול וייהנה,

הוא יברך את השם.

והוא אומר לו,

אם תברך את השם, תגיד ברוך אתה השם, אלוקינו מלוך העולם,

תגיד את הברכה שאני אגיד לך.

אתה אוכל בלי כסף.

אם אתה לא רוצה לברך, אין בעיה, תשלם.

והיה משקיע אברהם אבינו שוחט עדרים, עדרים, עדרים,

רק שאנשים יכירו שיש בורא לעולם.

והוא הקנה לשם שמיים בארץ.

קונה שמיים בארץ. הוא פרסם את השם בכל העולם כולו.

כל העולם עבדו עבודה זרה.

כולל אבא שלו, טרח.

הוא היחידי בעולם

קורא בשם השם.

והוא שכנע את כל העולם שיש אלוקים.

הוא אבי המאמינים בעולם.

אז הוא השקיע את כל ממונו

בשביל לפרסם את האלוקות.

כי הוא אהב את השם.

מי בלו כסף?

השם.

מה עשה עם הכסף? החזיר לו.

מה עשה השם? נתן לו עוד.

החזיר לו.

תלו עוד.

החזיר לו. תלו עוד.

מה אברהם?

כבד מאוד במקנה, בכסף ובזהב.

כבד. איך אומרים החבר'ה? כבד, כבד.

אבל חכמים מסבירים שהוא היה כבד בענייני כסף.

כבד.

בוא, יש לי עסקה, אני מוכר לך כמה עדרים.

עזוב, לא עכשיו, אתה בא בראש חודש.

ביי.

כבד. לא זז בשביל זה. דברים כאלה. לא זז. יש מצוות?

ואל הבקר, הצווארם, הכל בריצה. הכל צ'יק צ'ק, צ'ק צ'ק צ'ק.

קומי, מארי, לושי, עשי עוגות. יאללה. הכל בזריזות.

מצוות?

מהר.

כסף, מקנה, זהם.

כבד, כבד.

והוא האכיל אורחים כדי שיגידו את שמו של הקדוש ברוך הוא.

לומדים מזה שמי שרוצה שיתקבלו דבריו הרבים, עליו להתחזק מאוד, להיטיב עם אחרים בכל יכולתו,

לייסד ישיבות ותלמודי תורה, להאכיל ולהלביש את הלומדים והמחזיקים בתורת השם.

ועוד אומר הרמב״ם,

שכמו שאברהם אבינו,

האהיב את הקדוש ברוך הוא לבריות, שנאמר, ואת הנפש אשר עשו בחרן,

ככה מי שאוהב השם באמת,

הוא ידאג להחזיר את היהודים בתשובך.

ואת הנפש אשר עשו בחרן.

זה נקרא אוהב השם.

מוותר על ההנאות שלו,

על העצמיות שלו, על האגואיזם שלו,

ומשקיע את הזמן שלו בשביל הכלל,

בשביל שיתקרבו לבורא יתברך, שיכירו אותו,

שיאהבו אותו, שיעריכו אותו,

שלא יהיו כפויי טובה.

אומר עוד

החפץ חיים,

ואהבת את השם אלוקיך,

כתוב בספרי, בדברים זן,

אהבהו על כל הבריות, על כל הבריות, כאברהם אבינו.

כלומר, מוטלת חובה על כל אחד להשפיע על השני,

שגם הוא ילמד תורה, ועל ידי כך יגיע גם הוא לאהבת השם.

ותשמעו מה כתוב,

בתנא דבאליהו.

בשם מה תאמר אותם שניים ושבעים אלף

שנהרגו בגבעת בנימין?

מפני מה נהרגו? במעשה פילגש שבגבעה.

לפי ש...

נתן להם לסנהדריה גדולה שהניח משה ויהושע ופנחסים בהן

ללך

ולקשור חבלים של ברזל במותניהם

ולהגביע בגדיהם למעלה מארקובותיהם

ויחזרו בכל ערי ישראל

יום אחד ללכיש

יום אחד לבית אל יום אחד לחברון יום אחד לירושלים וכן בכל מקומות ישראל וילמדו את ישראל תורה

והם לא עשו כן

מה אמרו?

שלום עלי נפשי

כדי לא להרבות עליהן את הטורח

ומי הרג את כל אלה, ה-72,000?

הווי אומר לו, הרג אותן אל הסנהדריה הגדולה

שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר

כל האשמה

של 72,000 שנהרגו

בצוואר של הסנהדרין.

אומר החפץ חיים,

בוא ותראה מה איומים הדברים של חכמים זיכרונם ורוחקם

ומכאן נלמד מהגדול החיוב המוטל על כל אחד מישראל

ואחת מישראל

ובפרט על הרבנים וגדולי העם

ללמד את בני ישראל תורה בכל עיר ועיר.

ועל ידי כך

לא רק שלא תשתכח תורה מישראל,

אלא כולם יבואו ליראת השם

ולאהבה אותו.

בואו נראה דברים שאמר הרב שפירא,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

בעניין זה.

בואו נראה.

בואו נראה.

כמה שוערים

עם פרימה,

עם תעשפישה,

אותם שניים ושמיעים אלף שנהרגו בגבעת בינה.

היה נופו מעם ישראל בוא פה,

על הזזוז,

על העמים,

אפשרות מרגש וגילו.

ולפני מי שמי הימים הראשונים נהרגו שניים ושמיעים אלף במצפות.

בפני מה נהרגו?

והיה להם לצנד לו לגדולה שהניח מי שמישהו

אחרי שמי שמישהו נשאר לצנד לו את זה,

לפי רבי זמננו לא זכויות וגם פרחס לצנדו את זה.

אתה לא יעצור.

מה הם היו צריכים לעשות?

שנקשרו חבלים שם ברזל

במוסדיהם,

הן יצשרו חבלים שם ברזל ומתינות לעבור את עצמם

ויקפילו פקדיהם למעלה ומעט ולסיום,

כדי שנלכו במהירות

ויעצרו בכל האגפת ולסיום שמישהו.

זה היה כמו שמש.

יום אחד לרחיש,

יום אחד לאגרון,

יום אחד לחרבון,

יום אחד לביתר, יום אחד לירושלים,

והלמדו אותם דרך ארץ בשנה, בשתיים, בשורש,

שנים,

לא להתאייף בחמש,

עד שישעשו ישראל גם.

אין לו אוזן.

אבל ביר וסחנן העדות לא עשו,

חלקים משניים יכנסו ישראל לארצה,

כל אחד לאחד רק יקרמו לזיתו,

ואומר שלום עלי נשי,

שלא יגע עם ישראל.

והוא יצא

מהכיבו לברום

שלא עושים.

עימנו

איש אחד

שהוא כן

חגג מאזניים

והגשיב את הגליל שלו,

והוא נמצא יום אחד בכל מקום, יום אחד באשדוד,

יום אחד שם, יום אחד בכל מקום אחר.

אבל הוא לא יכול לב,

הוא צריך

שיעשה.

צריך שיעשה.

ולכן, עלינו אמרנו לעשות כל מה שייתן ולעזור.

יש אנשים שהם מסוגלים בארצות,

לא סיפקים ויורדים לארצות,

אבל הוא עושה.

ואלו שבאמת הם

ראויים לזה, הם יכולים,

מחויבים, חיים ותפוצה.

עלינו מותר לה ערבות אפשרי, אפשר להעייני,

אפשר להבין, אפשר להבין, אפשר להגויסט.

ולכן יהודים מפעלים

עם הזה ולסייע להרציץ

ובמסגרת של רמבי ישראל

לא עזרו בשביל מאות ימים.

כן.

אז זה מצוות ואהבת את השם אלוקיך.

אומר החפץ חיים, יש דבר

שהוא עצמי

ויש דבר שהוא מקרי.

דוגמה, אם נחמם ברזל

שיהיה כולו אש,

בכל זאת

הברזל הוא לא האש עצמה.

האש עצמה

היא העצם עצמו,

עצם של אש.

ואילו הברזל המלובן הוא מקרי, מקרה.

כשהאש נמצאת בו, אז באופן מקרי הוא הופך להיות מלובן.

אבל אם יסירו את העצם שנקרא אש,

הוא יצטנן ויחזור להיות ברזל, כי זה אצלו מקרה.

ההבדל הוא פשוט.

דבר שהוא עצמי, כגון האש,

אז היא תמיד האש מחממת ולוהטת תמיד,

בין אם היא נמצאת לבד,

בין אם היא נמצאת ליד גוף אחר.

אבל דבר שהוא מקרי,

שהוא מקבל את הכוח שלו מהזולת,

אין בו כדי לחמם אחרים.

ולא עוד,

אלא אף את עצמו אין בכוחו לחמם זמן רב.

אלא אם כן ממשיך כוח האש לפעול בו.

זה הדינים בשבת, כלי ראשון מבשל,

כלי שני לא מבשל.

זאת אומרת, מישהו עצמי על האש.

אז כל זמן שהוא מחובר לאש,

הוא יכול לבשל.

ברגע שהוא מתנתק מהאש, הוא כבר לא מבשל.

אבל האש עצמה היא כל הזמן לוהטת.

התורה של הקדוש ברוך הוא נמשלה לאש, הלא כה דברי כאש.

לכן תלמידי חכמים שעוסקים תמיד בתורה,

אז דברי התורה מונחים תמיד על הלב שלהם,

והם אש,

ויש בכוחם

לאהוב את השם ולהאהיב את השם על אחרים.

שידבקו בתורה, כי הם אש.

אבל מי שאינו לומד תורה בעצמו,

אפילו אם הוא מתקרב לתלמיד חכם ולומד ממעשיו,

והוא מקיים מצווה גדולה

של ובו תדבק, שמדובר במי שמתדבק בתלמידי חכמים.

אבל זה רק מועיל באותה שעה שהוא קרוב לתלמיד חכם. אבל כשהוא עוזב אותו,

מיד הוא מתחיל להתקרר לאט לאט.

אבל לא רק זה,

גם בשעה שהוא דבק לתלמיד חכם,

הדבקות הזו לא מספיקה בשביל להועיל גם לאחרים שידבקו.

זאת אומרת,

יש תלמיד חכם שלומד תורה ומקיים, ועל הלב שלו תמיד,

זה אצלו נקרא עצמי.

הית סורבא מרבנן דרתח

או רייתקא מרתחא בה.

כשאתה רואה תלמיד חכם שהוא כועס כשהוא רואה דבר שנעשה שלא כהוגן על פי התורה,

התורה מרתיחה אותו, כי התורה יושבת לא בתוך הלב.

אדם שרואה דברים שנעשים ולא כואב לו שום דבר,

זה עובר לידו, יש לו ידיעה כזאת שזה לא בסדר מה שהוא עושה, אבל מה לי ולא? מה אני אתערב?

מה יש לך? זה לא בוער אצלו בכלל,

כי זה לא עצמי אצלו, זה מקרה אצלו.

לעשות את זה באופן מקרי.

התורה אמרה, ואהבת את אדוני אלוהיך, היא לא אמרה, תאהוב אותו אתה, אלא תאהיב אותו על אחרים.

איך יכול לעשות את זה?

אז כתוב בפסוק השני, והיו הדברים האלה על לבביך.

אם אתה תלמוד תורה ותשנן אותה,

והדברים יהיו תמיד על לבביך,

היות והתורה היא משולה לאש,

נמצא שעל ידי האש שנמצאת בקרבך,

אתה תחמם את האחרים.

קדושת התורה שבך תעבור גם לאחרים.

אבל אם אתה אינך לומד בעצמך והדברים לא ממש על לבביך,

לא תוכל לעורר אהבת התורה גם אצל אחרים.

מזה רואים מי אוהב ומי לא אוהב.

מי שאוהב, מאהיב את הקדוש ברוך הוא על כולם.

מי שלא מאהיב, הוא בעצמו לא אוהב.

כי אמרנו שמי שאוהב מישהו, תמיד ידבר בשמחו,

תמיד ישתדל שכולם יאהבו אותו ויכירו את מעלותיו.

עוד נקודה אומר החפץ חיים, אם רצונך לדעת האם באמת אתה אוהב את השם יתברך,

והאם אתה מוכן להקריב את נפשך על קידוש שמו יתברך,

נראה אותך שאתה נותן את ממונך למען קיום התורה והמצוות.

בזה ייבחן

אם אתה מקיים באמת ובתמים את הציווי

משיננתם לבניך ודיברת בם.

כל מי שמקיים את זה,

אפשר לסמוך עליו שהוא מוכן גם לקיים את הציווי הקודם,

לתת גם ממונו

לכבוד השם יתברך.

כמה אנשים מוכנים להשקיע בשביל שהבנים של הקדוש ברוך הוא יחזרו לאביהם שבשמיים?

סיפרתי שפעם הייתי בחוץ לארץ.

היהודי חשוב, תלמיד חכם גדול, הוא דיין

בוויליאמסבורג,

סאטמר,

ביקש שאני אבוא אליו. באתי אליו.

כשאני הלכתי לגייס כסף שם בשביל הפעילות שאנחנו עושים, להחזיר את הבנים של הקדוש ברוך הוא בתשובה,

הוא שמע, הוא ידע.

לא התחבר,

אבל קרה לי.

אמר לי, אני מוכן לתת לך 15,000 דולר אם תחזיר

את פלוני אלמוני מבני משפחתי בתשובה, הוא סטה מן הדרך.

אה, בשביל להחזיר את הקרוב משפחה שלך, אני לא רוצה להגיד מי.

אז אתה מוכן 15,000 דולר,

אבל אם זה הבן האחר של הקדוש ברוך הוא, לא,

מתעלם.

כשזה מגיע לכאן, אז זה כאן.

סיפרנו שהרב יעקב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא,

שפעם אחת קרא לו גם כן עשיר.

ואמר לו, אני נותן לך חצי הרכוש שלי.

הנה, תראה.

יש לי בבנק 11 מיליון דולר,

חמש וחצי מיליון דולר אני נותן לך.

שלך.

תחזיר את הגוי שלי, את הבן שלי,

שהוא התחתן עם גויה.

אמר לו, אני יותר עשיר ממך.

כאילו, אתה בא לקנות אותי בחמש וחצי מיליון דולר?

אני יותר עשיר, יש לי מאות מיליונים.

אה, הוא כבר הזדקף,

כמו אחת שמדבר עם מיליארדר.

אמר לו, מאיפה יש לך כסף?

אמר לו, עכשיו אתה לימדת אותי

שבשביל שהבן יתחתן עם יהודייה כשרה זה שווה חמש וחצי מיליון.

אני חיתנתי את כל הילדים, נכדים,

הכול, כל אחד זה חמש וחצי,

זה מאות מיליונים דולרים, אני שווה.

כשזה נוגע אליהם, הם מבינים כמה שווה לשלם.

אבל לתמוך, שהבנים של הקדוש ברוך הוא יחזרו אליו, כי השם חפץ שהבנים שלו לא יתרחקו מעל שולחנו.

והקדוש ברוך הוא ודאי שיחזיר למי שהחזיר לו

איך הקדוש ברוך הוא זיכה אותי להחזיר יהודים בתשובה?

החזרתי אחד,

אז הוא נתן לי אפשרות להחזיר שתיים.

החזרתי שתיים, נתן לי להחזיר ארבעה.

החזרתי שמונה, נתן לי שש עשרה.

הפצתי אלף דיסקים, בהתחלה קלטות,

נתן לי מאה אלף, אחר כך מיליון, אחר כך עשרים מיליון.

איך זה קורה?

השם רואה, אתה רוצה לעשות בשבילו,

הוא לא ימנע ממך טוב, הוא ייתן לך כמה שאתה צריך

ותעשה רק.

השאלה, מי הזוכים? לא כולם זוכים.

כי ואהבת, הלא כולם אוהבים.

אבל אמרתם פעמיים ביום, ואהבת בכל מאודיך, בכל ממונך.

בכל,

לא בקצת, בכל.

איפה אהבה?

ומה אהבה?

אוהבים את עצמכם.

אם צריך לקנות סרוויס, אם צריך לקנות שטיח, אם צריך לקנות בגד, אם צריך... זה בטח,

זה בטח, בטח.

מקפידים גם על מותגים, אם אפשר,

שיהיה משהו טוב.

אבל בשביל הקדוש ברוך הוא,

הם מתעלמים, כאילו לא...

כאילו הגאולה תבוא לבד, היא תבוא לבד.

אנחנו אומרים, ובא לציון גואל ולשבפש אבי יעקב, נאום השם. מתי בא לציון גואל?

מתי? שיהיו שווה פשע אבי יעקב.

אז צריך להביא אותם.

איך יחזרו?

אם אף אחד לא מדבר איתם,

למה השם ציווה ואהבתא שתה מאהיב אותי על הבריות?

כי השם רוצה שאנחנו נעשה את זה.

אבל כמה יש אוהבים את השם?

אז כמה, כמה להביא כסף לקדוש ברוך הוא? כמה?

כמה את אומרת? כמה?

נו.

הכול.

כן, זה בלהגיד.

אז תשמעו מה אומר החפץ חיים.

החפץ חיים אומר מה הפירוש בכל ממונו.

הוא אומר, אנחנו בעניותנו לא הגענו למידה הזאת שנפקיר את כל הממון בשביל כבוד השם.

אבל בואו נסכים לאהוב את הקדוש ברוך הוא כמו שאנחנו אוהבים לפחות אחד מבנינו.

לדוגמה,

אם יש לאחד שישה בנים,

כמה הוצאות הוא מוציא עליהם? מאכיל, מלביש, מלמד תורה,

מסיע אותם אישה, חתונה, הוצאות.

נו, ואם יהיו לו שבעה בנים?

בוודאי שיוציא את אותן ההוצאות גם על השביעי.

אז בואו נחליט שהקדוש ברוך הוא הבן שביעי שלנו.

ונאהב אותו כמו בן שביעי,

ואת ההוצאות שהיינו מוציאים על הבן השביעי.

להאכיל, להלביש, להשיא, ללמד, הכל, כל ההוצאות.

נשקיע בקדוש ברוך הוא.

אה, מה אתם אומרים?

אומר החפץ חיים.

אם היינו מתייחסים להוצאות שצריך להוציא לכבוד השם יתברך ולהציל את בניו,

כמו שאנחנו משקיעים להציל את בנינו,

היינו נגעלים מזמן.

אבל מי אוהב את השם בכל מאודיך?

מי אוהב אותו?

מי אוהב אותו?

אתם יודעים עד איפה זה? צריך למסור.

תשמעו מה אומר החפץ חיים.

מה פירוש מאודיך? איך קבעו החכמים שמאודיך זה ממונך?

באמת מאודיך זה לא ממונך,

אלא חכמים שיערו.

מה הדבר שהאדם מאוד מאוד מאוד חפץ ומשתוקק? זה ממון.

אז לכן הם אמרו שאתה צריך לאהוב את השם במאודיך שלך.

מה מאודיך של רוב בני האדם? זה הממון.

אבל אמר לדוגמה החפץ חיים לחתן שלו,

הגאון הצדיק לבית צבי,

אמר לו, לגביך ממון לא חשוב כלום, כמו הרב קנייבסקי, אכפת לו ממון? איזה כסף, מה זה מעניין אותו? תראי לו שטרות, הוא לא יודע שום דבר.

אז מה אצלו?

הוא אמר, אצלך אתה מחבב מצוות.

איך אתה תוכיח להשם שאתה אוהב אותו בכל מאודיך?

שאתה תצטרך לפעמים למסור את מצוותיך בשביל השם.

זאת אומרת, שאתה תפסיד מהמצוות על מנת להראות אהבתך לשם.

לדוגמה,

אני יכול לשבת ללמוד תורה כל היום,

ואני אתעלם מיום ליום יותר ויותר ויותר ויותר.

ואני אוהב מצוות, אני אוהב מאוד מצוות, אני אוהב מצוות!

אני משתדל גם לעשות הרבה.

אבל בכל מאודיך זה מצוותיך, אתה צריך גם לפעמים, ביטולה הוא קיומה.

לפעמים צריך לבטל תורה בשביל להציל.

עת לעשות לה' הפרו תורתך.

כשיש, מפירים את התורה,

אז עת לעשות לה' עוזבים את התורה והולכים להציל את האחים.

כך אומר החפץ חיים בעצמו.

אומר שהיה מלך

שהיה שותה מים מזוקקים.

מים מזוקקים.

אז היה אדם מיוחד שהוא היה אחראי על המים.

רק כשהמלך רוצה לשתות, באים אצלו והוא נותן את המים.

אף אחד לא שותה שם.

יום אחד פרצה שרפה.

הארמון נשרף.

השתמשו בכל המים, נגמר המים. באו אליו, תביא את המים.

מה שיש אצלך. אמר, לא, לא.

זה של המלך.

אמרו לו, טמבל, עוד מעט לא יהיה מלך, לא יהיה ארמון.

תביא את המים.

אומר, לא.

המלך אמר, זה רק מים של המלך.

אומר, חפץ חיים זה טיפש.

כשיש שרפה בארמון, אנשים עוזבים את הדת, מתרחקים.

זו שרפה בארמון.

המלך בסכנה, עוזבים את הדת.

עוזבים את הדת.

אז נכון שיש מים מזוקקים, יש אברכים, יש בני תורה,

יש אנשים שהם מים מזוקקים, התורה נחשבת למים.

נכון, לא משתמשים בהם.

לא משתמשים בהם.

מתי?

שהמלך בשלום והארמון בסדר. אבל אם יש שרפה,

אין לעשות לה שם, כולם לצאת.

מי אמר את זה?

הגמרא אומרת.

ומי הסביר את זה?

הרב שך, זכר צדיק לברכה, אמר, בשעת פזר כנס.

בשעת כנס,

פזר.

זאת אומרת, תלוי לפי המצב.

זאת אומרת, אם יש

מצב של פזר,

כל הצאן מתפזר,

כנס.

אנחנו צריכים עכשיו להתכנס כולם ולעשות כל מה שרק אפשר להציל.

ככה היו שולחים. בתחילת העלייה, כשהיו תימנים שהגיעו והגיעו מכל מיני מקומות,

אז שלחו את הפעילים, קראו להם הפעילים.

בחזון איש היה שולח אותם.

ללכת, להציל, להוציא מהמחנות של העולים ילדים,

לקחת אותם לישיבות.

וככה הצילו דור שלם.

הפעילים.

מה? ביניהם היה רבי ינקאלה.

הוא מספר.

וצריכים היו לצאת. ועזבו את התורה, ועזבו את הישיבות, ועזבו הכל, והלכו להציל.

אז היום לא צריך לצאת.

יש מי שכבר פועל.

צריך רק לממן,

לעזור שאפשר יהיה להפיץ את התורה הזאת ברבים,

שתגיע לכל מקום.

אז אם עושים את זה, אז אתה שותף בהצלה,

ואתה אוהב את השם בכל ממונך,

לכל מאודיך.

ובזה אתה מוכיח להשם יתברך את אהבתך לו.

לכן, מי שרוצה בעזרת השם יתברך

להשתתף גם כן באהבת הבורא יתברך

ולעשות משהו,

להשקיע 50 שקלים בחודש

בשביל להציל יהודים,

שזה בערך

שקל וחצי ליום,

במקום שתיתן חצי שקל בשחרית, חצי במנחה וחצי שקל בערבית,

תן שקל וחצי,

כפול 30 יום,

50 שקלים בערך לחודש,

ועשרה חודשים זה 500 שקלים, ואתה שותף בקרן ההרצאות שאנחנו עושים בכל רחבי הארץ.

מחר יש בראש העין, ביום רביעי יש בירושלים,

ביום ראשון יש, איפה? ברמלה, נדמה לי, או באיזה, אני לא זוכר.

ברמלה.

ברמלה. בקיצור,

אנחנו משתדלים מאוד מאוד למלא את הלוח ב...

כמו שאמר הרב שפירא, פעם פה, פעם שם, פעם פה, פעם שם,

וזה חובה לא עליי,

זה חובה על כל יהודי ויהודי ויהודייה.

להאהיב את הקדוש ברוך הוא על הבריות.

ואלה שרחוקים מסכנים ולא יודעים,

יכולים לחזור בתשובה, כמו שאנחנו רואים בהרצאות.

וכמובן שהזכות שלכם תהיה שכשאתם אומרים, ואהבת את השם אלוקיך

לכל לבבך וכל לבשך וכל מועדיך,

אתם מקיימים את המצווה הזו כל יום.

כל יום.

שקל וחצי, שקל וחצי, שקל וחצי,

ואתם שותפים בו.אהבת את השם אלוקיך וכל לבבך.

אז אלה שרוצים, ירימו את היד, יתנו להם הוראת קבע ויוכלו למלא. ניתן לאנשים, הם יעבירו ביניהם.

תן להם, תן להם כמה ניירות.

נו, נו, לך אתה בצד השני,

תרימו את הידיים, מי שרוצה לזכות, בבקשה.

כן,

וכל אלה שייתנו, יתברכו בעזרת השם יתברך

בכלל הברכות.

נו,

נו,

כן תזכה למצוות.

אחר כך תדבר עם הציבור.

כן, כן. יש לי חבר כותב, כמו נכד של רבא,

הוא רוצה לי לשמוע איך הוא יוצא כלום נגד הרב כואב באן.

אני רק אומר, הרב יצחק, הוא שם התחיל לדבר.

זה כואב לי. תגיד לו שהוא יענש מן השמיים.

הרב רציתי לברכה שאני מזכה אותך שתצליח בלימוד.

ובכיבוד הבן.

כן, מי עוד רוצה שירים את היד?

ואהבת את השם אלוקיך.

אלה שממלאים הוראת קבע,

או שיכתבו על ההוראה למעלה את מי הם רוצים שיברכו,

בין ברך או בדף מאחורה.

מה?

בור תהיה.

מה המצב?

מה זה אמר? לא, תשמע מה שאני אומר.

אל תפחד, אין לך כלום.

אתה סתם לוקח כדורים.

יום-יום.

אני היום נקרתי עוד מעט לא, לא יקרה לך שום דבר רעה. וגם אם תרגיש, נוטס, עכשיו לך.

לך עכשיו, תגיד. לך עכשיו עוד מוקדם, לך.

נגמר.

תהיה בריא.

כן, להעביר לי את ההוראות של אלה שחתמו כבר.

איפה יש שם?

אז את מי לברך פה?

מרים בת אסתר ואבינועם ושרה בת אסתר ואבינועם זיוו גגון.

שררה מלכה תזכה לכל מילא דמיתיו לעבודתו יתברך.

אמן. כן, מי עוד?

אמרחם על כל בריאותיו וירחם על נפש רואה הנשמה של ויקטורי, אביקי, שושנה וטובה, טוני ומשה,

שמניחן בגן עדן, בכלל עמו ישראל, אמן.

אמן. אמן.

מישהו יכול לקחת את אליבנה, אביבי יבנה?

תעמוד בכניסה שם ותדבר עם האנשים כשיוצאים.

אז תשאל אותה אם לא יכול להיות. אמרתי, תעמוד בכניסה ותדבר עם האנשים כשתהם.

תעמוד בכניסה שם ותדבר עם האנשים כשתהם.

אתה יכול ללמוד

שעה בתענית דיבור כל יום.

בהצלחה.

כן, עוד?

מה יש?

כן, יש פלאפון שבירה.

נו, אחרונים, אחרונים לאוויר.

בזכות נשים צדקניות נגאלו ויגאלו.

Thank you.

זוהר בן רחל, חזרה ותשובה שלמה.

גליה יקרה בת רחל,

תזכה לה חזרה ותשובה וזיווג הגון משורת נשמתה

מהרה לכל החיים, לטובה, לעבודתו, בבריאות ובפרנסה טובה.

אמן.

חיה חיריה בת פורטונה, רפואה שלמה.

אמן. עון עמנואל בן עדי, רפואה שלמה מהרה.

אמן.

בנימין ויצחק צבי בן שאנס שושנה, ברכה והצלחה בכל מעשי דייך.

מי עוד נשאר?

ג'מבורי זריז.

תאסוף, תאסוף.

מה כל כך מסובך לכתוב?

אמן. אמן. מנחם בן יריה,

בריה,

יתרחק מרבני שקר וידבק בצדיקים אמיתיים בלבד. נרגיז בת אלמירה זיווג הגון.

אמן.

נגיאר בת אלמירה זיווג הגון.

אמן. יונתן בן אלמירה זיווג הגון.

אמן.

מהרה.

עוד אחרונים.

לא כתוב זה הוראת קבע.

אבי ואלרן בני רחל זיווג הגון. חזרה בתשובה ורפואה יעקב בן מסעודה ורחל בת זמירה.

מהרה.

אמן.

נחום יוסף ואוליביה יוסף, רפואה שלמה. מוטי יוסף,

רחל,

שברש, שמרש,

מה זה?

שוורש.

עדי יוסף,

חזרה בתשובה שלמה מהרה.

אמן.

רפואה שלמה.

נג'ריגנדו, הונדרה מי עוד טונטרה.

מי עוד?

שקל וחצי אין לאנשים.

לאהוב את השם בשקל וחצי?

אסתר בת רחל לאה.

אסתר בת רחל לאה. בריאות בהצלחה. תקופה שלמה. תקופה שלמה.

אמן.

כן, תיקח ממנה.

אין חתימה פה. הלו, שונדרה.

תודה.

אין חתימה פה. מה החוכמה שממלאים הכול בלי לחתום?

חותמים למטה.

מי צ'ייני גונדה.

שקל וחצי.

שקל וחצי.

שקל וחצי.

אחת משש מצוות אדיריות כל יום זה אהבת השם.

אם אדם חושב באהבת השם, כל רגע זה מצווה.

אז אם אדם נותן פרוטה כל רגע, כל רגע נותן פרוטה לאהבת השם,

הוא לא צריך אפילו לחשוב, כל רגע מקיים עליהם.

שלמה בן רג'ינה,

אורית בת בלקה, אבי נתנאל, שירן ישי,

חזרה בתשובה שלמה מהרה.

איילת רונגו,

תזכה להתפלל בכוונה ולא תיכשל במאכלות אסורות.

עוד מישהו נשאר? הנה, שמה, הם ממלאות.

הנה, חונג'רה תיקח ממנו.

חתום למטה, חתום.

חתום.

תודה.

יהודה בן אסתר, חזרה בתשובה שלמה. רבקה בת אסתר, זיווג הגון מהרה. אמן. אמן.

צוקר אסתר, תזכה לברכה.

צוקר אסתר בת מרים.

צוקר אסתר בת מרים,

תזכה לכל מילה דמיטה, ויתמלאו משאלות ליבה לטובה.

אמן.

אלישיב מנחם בן, בת שבע, הצלחה בלימודים.

הוא,

הוא,

ובכיבוד הורים.

חנה ליאור הבת, בת שבע,

זיווג הגון והצלחה בלימודים.

זהו, נגמר?

Thank you very much.

עוד אחד?

עוד אחד?

איה, איה, אשריכם.

נשות ישראל

מצילות את

מצילות את עם ישראל.

ממה שאין להם, הן נותנות.

אני יודע.

כן.

תהיה בריא.

מה הברכה שהיא רוצה?

נו, תגידי.

חזרה בתשובה יהודה בן אסתר. יהודה בן אסתר

חזרה בתשובה שלמה,

וזיווג הגון מהרה.

רבקה בת אסתר זיווג הגון. רבקה בת אסתר זיווג הגון מהרה.

אמן. אשרייך.

כן? מי עוד?

אמרו שיש עוד אחת.

אני רוצה לברכה שהילדים שלי יחזרו בתשובה.

כל ילדיך ישובו בתשובה שלמה מהרה.

אמן.

כן.

תודה.

אלה ששומעים אותנו בשידור ישיר יכולים לצלצל וגם כן להתנדב.

וואו, איזה רשימה.

בשביל זה זה לקח המון זמן.

דחייה ענת בת חניו.

ירון,

בן רות ורוחלה,

בילדים.

יהודה, ישי, יהונתן, רחל, יצחק, יוסף, יאיר, יזכו לשלום בית, חזרה בתשובה שלמה, הצלה בלימוד התורה ויראת שמיים.

אמן. יהודה, יואב בן חנה, וענבל בציפורה, והילדים, יעל, שלמה, איילה, נועה ושני,

הצלחה בלימודי התורה ויראת שמיים.

אמן. דליה בת חנה, יעקב, אוריאל והילדים, יזכו לכל מיני דמיטב.

לעבודתו יתברך.

אמן.

זהו, כן?

יפה. רבי חנניו ברגשו אומר,

רוספו הקדוש ברוך הוא זכו ישראל,

לפיכו חרבו על תורו משאוד.

שנאמו אדונו יחופש למען צדקו יגדיל תורו יאדיר.