ראש העין - ראש העין - החסד והאמת כרוכים יחדיו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה להצלחתנו,

להצלחה ברוחניות ובלימודים,

לליאלי בת תמר

ולעילוי נשמת הורי וחמים, נוחתם עדן.

אמר רבי יצחק,

לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם,

וקשה.

דבר ראשון צריכה התורה להודיע את עיקרי האמונה מי ברא שמיים בארץ,

מי הקים את כל הייצור,

מי ברא את הבריאה כולה.

זאת ידיעה ראשונה מחויבת.

אז מה מקשה רבי יצחק ואומר שהתורה הייתה צריכה להתחיל מהמצווה הראשונה שנצטוו ישראל במצרים?

החודש הזה לכם

ראש חודשים ראשון ולחודשי השנה.

אבל נראה שהקושייה של רבי יצחק

מדוע צריכה התורה להתחיל מבראשית,

כי להודיע לנו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם אין שום צורך.

כי עוד טרם שאדם יודע לקרוא בתורה הוא כבר צריך לדעת ולהכיר את מי שאמר והיה העולם.

אמונה בשם נדרשת גם מאומות העולם,

אף על פי שאין להם תורה,

אבל כל מי שיש לו מוח בקודקודו עליו להכיר את השגחת השם מתוך הבריאה עצמה.

כי אם מתבונן האדם

איך כל צמח

מדובר על מיליארדים,

איך כל עץ מדובר מיליוני מיליונים על סוגיהם,

איך כל צמח וכל עץ פרי מוצאו מקרקע

בזבל ורפש,

ובזמן פריחתו ובישולו

הוא כל כך מתוק

ונחמד לעיניים,

מזין ומענג את האדם.

איפה יש בית חרושת גדול כזה שיכול לייצר את כל מיני הפירות

המשובחים והמתוקים האלה

שאפילו מלאכים לא יכולים לברוא אותם?

אז זה ברור שמי שמתבונן יכול להבין שיש פה בורא, מתכנן, יוצר.

סוד הבריאה

זה רק בידי הבורא יתברך,

וכשהמלאכים רואים את הוד הבריאה,

הם אומרים שירה מרוב התפעלות

על מעשה השם כי נורא הוא.

כל העולם כולו וכל המלאכים אינם יכולים לברוא אפילו עשב אחד או יתוש אחד.

והכוונה כמובן לברוא אותו מן העין הגמור.

ומכל שכן, כשאנחנו מסתכלים ומתבוננים בכל מערכת הבריאה,

בחמה,

בירח,

בכל צבא השמיים,

איך שהקדוש ברוך הוא ברא אותם,

בחוכמתו ותבונתו אין חקר,

זה מעורר בלבנו אמונה שלמה בקדוש ברוך הוא.

ולא צריך בשביל זה דעת גדולה.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם ברכה, שאברהם אבינו הכיר את בוראו בהיותו בן שלוש שנים.

אתם יודעים, עכשיו התפרסמה ידיעה חשובה.

יש שני שחקנים עכשיו בתבל שמושכים תשומת לב.

אחד קינג קונאל ואחד זה טראמפ.

והם כל אחד פוגע בשני, מעליב את השני, מלגלג על השני, מאיים על השני.

אז אומרים שעכשיו הוא הודיע קינג קונג קונג קונג,

הוא הודיע

שבעוד עשר שנים

צפון קוריאה תנחת על השמש.

אז אחד בקהל לא התאפק ואמר לו,

אדוני,

חם מאוד בשמש.

וכולם פחדו שהוא יחסל אותו.

אז דווקא הוא לא חיסל אותו, והוא אמר לו, אל תדאג, אנחנו ננחת בלילה.

אז טראמפ מייד

צייץ

והגיב לו, אמר, איזה טיפש,

הוא לא יודע שבלילה אין שמש.

כן,

זה אומות העולם עם השכל שלהן, קשה להן להבין שיש בורא לעולם שמנהיג לכל הברואים.

אבל אברהם אבינו, עליו השלום,

הכיר את בוראו בהיותו בן שלוש שנים.

זאת אומרת, שכל של ילד בן שלוש כבר צריך להכיר שיש בורא.

ממתי אנחנו מצרפים ילד לזימון?

משעה שיודע למי מברכים.

אז זה יכול להיות ילד

לפי חורפה, לפי חריפותו,

יכול להיות ילד

בין

כך וכך שנים.

אצל התימנים זה קצת יותר מוקדם.

כי בגיל שנתיים וחצי הם כבר קוראים על ספר תורה.

הוא כבר מתרג'ם בגיל שנתיים וחצי, שלוש.

אז זה יותר קל.

מכל מקום,

שכל של ילד בן שלוש כבר צריך להכיר את הבורא. כי לכפירה,

חס ושלום,

לא יכול להגיע רק אדם שאין לו שכל.

אדם שהוא נעדר תבונה ודעת.

פעם, סיפרו לרב שמחה זיסל,

זכר צדיק לברכה,

על אדם אחד שהוא אפיקורוס.

והוא ענה בתימהון, הוא אפיקורוס.

אפיקורוס הכוונה כופר במציאות הבורא.

אז הוא אומר,

יש אפיקורוס?

אם יש, תשליכו אותו לאורווה ויאכל תבן.

כי הוא בהמם ממס.

מי שיצא ממדרגת בהמה,

הוא כבר מכיר את הבורא.

ידע שור קונה הוא,

וחמור אבוס בעליו.

זאת אומרת, שור יודע מי קנה אותו.

הוא לא יודע שיש בורא שור, הוא יודע מי קנה אותו.

הוא מזהה אותו.

אם אתה יוצא רק ממדרגת בהמה,

אז אתה כבר יודע שיש בורא לעולם.

אם אתה לא יודע, אתה עדיין במדרגה הזאת.

המשגיח בישיבת לומז'ה בספרו יסודי הדעת כותב שבמעט הדעת שנמצא באדם,

די בזה להכיר את הבורא,

לעירו מלפניו.

ואם לא,

אות הוא שאין לו אפילו מעט דעת.

והוא כעניין ילד קטן,

כאשר הוא גדל מעט,

כבר יודע לקרוא אבא, אימא,

יודעים שהוא בן דעת.

והוא יגדל ויהיה ככל בני אדם.

אבל אם הוא מתאחר מאוד מאוד ואינו מסוגל לקרוא אבא ואימא,

והוא לא מזהה אותם גם,

אז נדע שהוא משולל משכל אנוש

ויגדל כבהמה.

כך הוא העניין.

יראת השם,

ראשית חוכמה.

יראת השם זה בראשית שכלו של אדם.

הוא כבר צריך להתחיל להכיר את אביו שבשמיים

ולקרוא בשם השם כמו ילד שקורא אבא ואימא.

ואם

האדם הוא כזה, אז יש תקווה

שיגדל ויוסיף חוכמה ודעת

עד הקצה העליון

אשר ניתן להשיג.

אבל מי שאין לו אפילו מעט יראת השם,

הרי הוא כילד שאינו מכיר לקרוא אבא ואימא,

וניכר שיגדל משולל משכל אנוש.

חובת הלבבות בשער הבחינה, פרק ה' אומר,

דבר מדהים, שממנו ניכר

שמי שברא את העולם, הכין אותו בהתאם לבני האדם,

שהוא ייעד.

ולא כמו הטיפשים שאומרים שהכל נוצר מפיצוץ.

וכך הוא אומר,

כל אשר יהיה הצורך אליו גדול,

יהיה מזומן ונמצא.

זאת אומרת, כל דבר שאנחנו צריכים, בני האדם,

שיש לנו צורך אליו גדול,

הוא תמיד יהיה מזומן לנו ונמצא.

וכל מה שאפשר לעמוד,

בלעדיו ולהתעכב זולתו תהיה מציאותו יותר קשה והזדמנותו מעוטה.

זאת אומרת הוא יהיה פחות במציאות

וההזדמנות להזדמן לנו תהיה יותר מעטה

והדמיון בזה.

האוויר שאנו שואפים

מפני שאי אפשר לעמוד בלעדיו

רגע אחד בשום פנים בחסרונו,

לכן המציאו הבורא התברך בעולם והזמינו בהזמנה שאינה נמנעת משום אדם באיזה מקום שיהיה ובכל עת וזמן.

איפה שלא תלך

יש חמצן

בכדור הארץ,

כי שם חיים בני האדם

והם חייבים חמצן בכל מקום.

אז אין מקום שאין חמצן.

למה?

כי חייב בשביל לקיים את האדם שיהיה חמצן בכל מקום.

ככה גם הצורך במים.

אבל מים לדוגמה יכולים לעמוד גם בלעדיהם

יותר ממה שיכולים לעמוד בלי אוויר.

בלי אוויר צריך כל רגע.

אבל מים אפשר אפילו שעות, ימים לפעמים.

לכן שילח הבורא את המים על פני כל הארץ

וקיבץ אותם במקומות מיוחדים.

מעיינות,

בורות, נחלים, נהרות, ימים, אגמים וכו'.

ואז בעלי חיים הולכים עליהם.

לא כמו שהאוויר מצוי בכל מקום, איפה שאתה נושם יש אוויר.

לא, אתה צריך ללכת אל המים.

אלא שאינם בכל מקום כמו האוויר,

וגם הם עולים דמים.

דמים.

צריך לשלם עליהם קצת

לקצת בני אדם,

מה שלא משלמים על אוויר.

רק בשוויץ אתה משלם 4.6 פרנק ליום

על האוויר שאתה נושם שם,

ויש שם אוויר טוב, אוויר טוב.

אבל הם מזומנים לקצת חיים.

דהיינו,

לא כולם נמצא בסביבתם מעיינות ונחלים,

אבל אוויר נמצא לכולם בשווה.

ומפני שהוא צרך גם כן אדם למאכל,

אבל אפשר לעמוד בזולתו ולמצוא תמורתו

יותר ממה שאפשר באוויר ובמים,

אז לכן ההשגה של מזון היא יותר קשה וגם עולה יותר יקר.

מים זה ישר לשתייה,

אין הרבה טרחה,

אבל מאכל צריך לטרוח,

קחים חיטה, טוחנים וכו', הרבה מלאכות.

חוץ מפירות שצריך לגדל, לקטוף וכו'.

אבל שוב פעם, זה כבר עולה יותר ומצוי פחות.

אבל עם כל זאת הוא נמצא בבריאה ולא נמנע מבני אדם.

ועכשיו, מה עם המלבושים?

אדם צריך גם מלבושים

מן העורות, מן הצמר, מן הצמחים.

אז יש מהם תמורה, תשלום, יותר מאוכל.

בגדים עולים יותר מאוכל.

ולהשיג אותם יותר מעט.

הם לא מצויים בכל מקום.

כי אדם יכול לעמוד בלעדיהם

וגם להסתפק מהם במעט,

בזמן ארוך,

יותר ממה שיוכל במזון.

אדם יכול ללכת עם סט בגדים

תקופות ארוכות ואפילו שנים בלי להחליף את המלתחה.

אם אין מודה, אין לו בעיה.

אז זאת אומרת,

לא כמו מאכל.

מאכל, אי אפשר להשהות אותו הרבה זמן.

וגם יש אבנים טובות, יקרות, זהב וכסף,

מפני שהצורך עליהם הוא מעט

והתועלת מהם יותר רחוקה.

רק מצד ההסכמה של בני אדם שתכשיטים ומתכות

זה מועיל לדברים מסוימים,

אז לא נמצא מהם המון המון אצל בני אדם,

כמו שנמצא מאכל או מים או אוויר.

וזה בגלל שאדם יכול לעמוד בלי תכשיטים בכלל.

אז השם לא המציא מחצבים

רבים בעולם מהם,

כי אין צורך לאדם הרבה מהם.

נו, מישהו תכנן את זה, לא?

מי ידע שיהיו בני אדם ויצטרכו בדיוק את הצרכים האלה,

וסידר אותם

לא סתם?

אם היה מתהפך העניין, אוויר היה עם כיסא אוויר,

במקומות מסוימים,

בכיכר פה לא היה אוויר,

אם האדם היה נקלע פתאום למקום שאין אוויר, הוא היה מת על המקום.

אז השם סידר הכל בדיוק, אוויר בכל מקום,

מים פחות, מאכל פחות,

בגדים פחות פחות, מחצבים פחות פחות פחות.

מה שחייבים זה בלי כסף,

מה שאפשר להסתדר טיפה כסף,

מה שאפשר יותר זמן אז

עוד יותר כסף,

מה שזה חנג'ורי,

פלבסטרי וכן הלאה.

על זה אמר הסבא מקלם, זכר צדיק וקדוש לברכה,

אם בגשמיות רואים דבר שאי אפשר לחיות בלעדיו כמו אוויר,

אז ברא הקדוש ברוך הוא שלא יחסר אוויר בכל מקום, בכל שעה.

אבל זה ברור שבלי אמונה בשם

לא יכול האדם לחיות

אפילו שעה אחת.

אין מקום שלא רואים אמונה, בכל פינה ופינה רואים את הקדוש ברוך הוא, כי רב הוא מעשה השם.

תראו, יש שחקני כדורגל, הם מפקיעים גול.

אז תראו כמה אמונה יש להם. יש כאלה מצטלבים, רחמנא נצלן, יש כאלה מצביעים למעלה,

יש כאלה מנשקים את הדשא,

יש כאלה עושים ככה.

פעם היו שמים תהילים בגרביים.

מאמינים.

המוסלמים שמעתם בטח שהם אומרים כל דבר, אללה ואכבר, אפילו מתפוצצים.

אתם בטח שמעתם, אתם מבינים, אוי מייגאד, אוי מייגאד, אוי מייגאד, שאומרים הנוצרים.

העולם מלא באמונה, כולם מאמינים, מאמינים, מאמינים, חוץ מהאפיקורסים שזה מקצוע,

מקצוע של אקדמאים בדרך כלל.

מכל מקום, לכן, על אמונה בשם יתברך

לא צריכה הייתה תורה להודיע אותנו,

כי בכל פינה ופינה שאנחנו פונים, רואים גדלות הבורא,

ומתוך הבריאה אנחנו מכירים את הבורא יתברך.

זו הפתיחה.

לכן רבי יצחק אמר

שלא הייתה צריכה תורה להתחיל מבראשית ברא אלוקים,

למה לא פתחה במצווה הראשונה, תורה זה לשון הוראה,

והייתה צריכה להגיד לנו את המצווה הראשונה, החודש הזה לכם.

למה התחילה מבראשית?

כי להודיע לנו שהשם ברא את העולם, אנחנו צריכים את זה?

טיפה שכל, מגיל שלוש אתה תופס את הכל.

ועכשיו נשמע מה אמר רבי יצחק.

אז חוזרים על השאלה שלו.

אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם,

שהיא המצווה הראשונה שנצטוו ישראל יחדיו במצרים.

ומה הטעם בכל אופן שפתח את התורה וסיפר לנו בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ,

בארץ הייתה תוהו ובוהו,

וחושך על פני תהום וכולי.

למה התחיל?

הוא אומר תשובה.

משום כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים.

הקדוש ברוך הוא פשוט מאוד, הוא בפסוק מודיע לנו שהוא ברא את כל הבריאה, כוח מעשיו, זה אני בראתי,

בשביל לתת לנו את הנחלה של הגויים.

איזה נחלה? ארץ ישראל.

מי ישב פה? שבע עממים.

שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם, שודדים,

שכבשתם ארצות שבעה גויים, כמו שאומרים היום, הכיבוש, הכיבוש.

אז מה אנחנו אומרים להם?

כל הארץ של הקדוש ברוך הוא.

מאיפה אנחנו יודעים? בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, הוא, הוא ברא את הכל.

הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו.

ברצונו נתנה להם,

ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

הוא עושה מה שהוא רוצה, הוא בעל הבית.

הוא אדון העולם, הוא הריבון, הוא ריבונו של עולם.

הוא עושה מה שהוא רוצה.

נתן להם, לקח מהם, נתן לנו, מה הבעיה?

לכן כחמא עשה וגיד לעמו בראשית ברא אני עשיתי את הכל

ואני בעל הבית ואני מחליט למי לתת.

והנה פותח לנו רש״י בכל זה כמודעה גדולה לכל התורה.

עכשיו תקשיבו טוב.

העניין הוא כי כל אנשי תבל

אין להם כל ידיעה

משום סדר ומשטר אשר בעולם.

הם לא יודעים

שום סדר ומשטר שנמצא בעולם.

האדם נולד,

חי את חייו,

מבלה את ימיו ומת,

וזה הכול.

והוא מתעלם,

ואין לו ידיעה,

לא מאיזושהי התחלה ולא מאיזשהו סוף.

הוא לא רואה בבריאה

לא את הכיוון

ולא את המגמה.

לא את המהלך

ולא את הסדר,

לא ראשית

ולא אחרית.

הכול נראה בעיניו חלקים מפורקים, מקוטעים,

זער שם, זער שם,

ללא המשך

וללא בריח המחבר את כולם.

מישהו מהאנשים חושב שיש קשר בין אוסטרליה לאפריקה,

להודו,

לתרבות של האמריקאים, לרוסים,

מה שכפרי בפולניה עושה עכשיו, רואה חזירים,

זה קשור למישהו שמניח תפילין בארץ ישראל?

מישהו רואה את הקשר בכלל?

העולם לא מבין, לא רואה חיבור,

לא רואה שום דבר.

אז למה אנחנו נתפלא עליהם ועל מבטם?

כי אומנם כחייהם כן מבטם.

מבלים כל ימיהם ברחוב,

מבלים כל ימיהם על הספרות שלהם,

שהיא באמת בית שיגעון גדול,

אין בה לא אור ולא בהירות, כל אחד מה שבליבו כותב לו ספר,

מפרסם את זה,

הגיגים, הגיגים,

כולה תהום רבה של חושך וערפל, בלבול ופתלתול,

המשך אחד של פטפוטים

בלעג בעלמא.

יש אחד, קראו לו פרויד,

כל העולם כבר מדבר פרויד, פרויד, פרויד.

יש אחד,

מרקס, יואו, מרקס, מה הוא כתב, הוא אמר שמש עמים, יבא ביי.

אז יש להם כמה מפורסמים, אריסטו, איי, איי, איי, איי, ואצלנו ספרי מוסר, יאם.

ומה הם דיברו היום? חרטות, שטויות, דברים טיפשיים,

שאפשר להפריך אותם אם אתה רק מתחיל לחשוב.

כל ימיהם משך אחד של שטויות והבלים.

בכל חוכמתם אין חיבור, אין דיבוק, אין המשך, אין משפט.

ומה הפלא שכל אלה שנולדים על ברכיהם,

חייהם הם רק מהומה,

כל עצמיותם ומהותם.

שכל כולם הולך במהלך אחד

של בלבול ועיר בוביה.

אבל לא כן המתגדלים על יצועי התורה.

עם לימוד התורה משיג האדם בהירות וברירות,

הכול ברור.

רואה שיש סדר, יש משטר,

נכון לבריאה.

הכול הולך במהלך ובכיוון אחד.

גם את ישותו הוא רואה בתוך הפלפול,

יצירתו וכל הווייתו לא מדולדלות הן,

כי אם כטבעת בתוך השרשרת

הוא רואה,

הוא חש את ההתחלה וגם את הסוף.

הוא מחבק בזרועותיו את הראשית יחד עם האחרית. רק עכשיו סיימנו את התורה.

שמחת תורה?

סיימנו את התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל.

כל שנה אנחנו חוזרים למה נברא העולם, מאיפה התחיל, מה המטרה, מה הכוונה, מה התכלית,

מה הייעוד של העמים, מה הייעוד שלנו,

מה תפקידנו בעולם, מה רוצה מאיתנו הבורא,

מה יהיה שכרנו, מה עונשנו.

הכול אנחנו יודעים.

אנחנו יודעים מתי זה התחיל ויודעים מתי זה יסתיים.

בני ישראל יודעים את שנות הבריאה.

5,748

איך יודעים מתי נולד אדם הראשון?

ומאז

סופרים את מי הוא הוליד, כמה הוא חי וכמה הוא חי ומתי הוא הוליד ואת מי הוא הוליד וכמה חי וכן הלאה.

כל השרשרת

כתובה מתועדת

לא כמו אצלהם.

עכשיו גילו עצב? 15 מיליון.

עכשיו האריכו גולגולת?

15 וחצי מיליון.

מה החרטות האלה? מה זה השטויות האלה? מאיפה הביאו את זה? איך אפשר למכור לאנשים לוקשן?

ואנשים קונים,

והולכים למוזיאונים ומשלמים כסף בכניסה,

ומסתכלים על כל מיני מומיות וכל מיני דברים,

וזהו, מה שאומרים להם.

היה פעם אחת על הכרעה דינזאוור.

הראו לו דינזאוור.

אז הוא אומר, זה קיים עכשיו שמונה מיליון שנים.

הוא בא אחר כך

עוד פעם לסיור עם עוד קבוצה,

והוא חזר על אותו תקליט. אומר לו, איך אתה אומר ככה? לפני שבועיים אמרת ככה. זה כבר נוספו עוד שבועיים.

אתה כל הזמן תקוע באותו תאריך.

בני ישראל יודעים את שנות הבריאה.

אצלנו העולם

נבראה לא מכבר.

מעט וזעיר הוא היווי כל סדרי הבריאה.

עדיין לא נתפתחו כל כוחותיה של הבריאה.

זה מובן לנו, אין לנו שום תמיהה,

כי עדיין טרם ארכו ימיה.

אנחנו רק אלפי שנים,

ובזמן קצר כזה,

רב לה מאוד גם אשר פעלה והעלתה הבריאה.

אבל מה יענו אנשי התרבות המתקדמים שאצלם העולם קיים מיליונים ויש כאלה אומרים מיליארדים?

והעולם הרי הולך ומתפתח, משתנה לשבח בלי הרף.

בפרק קצר של יאבד שנים מתפתח העולם בפסיעות כה ענקיות.

אז איפה התוצאות של ההתפתחויות של מיליונים או מיליארדים?

מה קרה עכשיו? יש האצה?

הם לא קראו את הזוהר הקדוש שבשנת 600 לאלף השישי ייפתחו שערי החוכמה.

עד אז העולם יחסית היה סתום.

כל המדע והטכנולוגיה וההתפתחות שאנחנו היום צופים, כל יום, כל יום, כל יום, כל יום דברים חדשים,

זה רק

משנת 600 לאלף השישי, לפני כמאה חמישים שנה,

קצת יותר.

זהו.

מאז הכל התחיל להתפתח במהירות. למה? כי מגיעים לסוף כדי שיוכלו להכיר. הרי מה המציאו? לא המציאו כלום.

מצאו בבריאה דברים שלא ראו קודם

ויודעים להשתמש עם הדברים שנמצאו בבריאה.

לא המציאו,

מצאו.

אז אשרינו מה טוב חלקנו וברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן הטועים ונתן לנו תורת אמת

שהיא מטממת

ומיישרת נאמנה,

מבהירה ומאירה

באותיות בולטות

את כל מהלך הבריאה וסדריה מהתחלתה עד תכליתה.

ומהי חובתו של אדם בעולמו ולמה צריך שישים האדם מבטו ומגמתו בכל ימי חייו?

איך שפותח יהודי את התורה

הוא חובק זרועות עולם.

תכף ומייד הוא נפגש עם האדם הראשון ואשתו חווה.

וכך קיבלנו את התורה איש מפי איש עד משה רבנו מקבל התורה.

משה רבנו ראה את עמרם.

עמרם?

אתם מכירים אותו?

מי זה היה?

מי?

אבא של משה.

עמרם ראה את יעקב.

יעקב

ראה את אברהם.

אברהם

פגש את נוח

באביו של נוח, למך,

ראה את האדם הראשון.

אז משה,

עמרם,

יעקב,

אברהם,

נוח,

למך והאדם הראשון, שבעה דורות.

בסך הכל.

שאיש מפי איש

שמע שאבא של נוח

פגש את האדם הראשון, דיבר איתו, סיפר לנוח.

נוח העביר את זה הלאה,

והנה שבעה דורות.

עדות משבעה דורות.

עם פתיחת התורה,

שטוחה לפני היהודי

כל תולדות העולם בצורה כוללת, מקיפה, קצרה ובהירה.

ולא מדובר על עצם פנימיות התורה,

על כל מה שנמצא בתוך-תוכה.

כי מה לא תמצאו בתורה?

מה לא תלמדו ממנה?

אין די מילים למנותם

ועין לא רעתם.

יש מאות אלפי ספרים,

לא לילדים,

של גאוני הגאונים בכל הדורות שכתבו לבאר את התורה.

מאות אלפי.

זה הגלויים. יש כאלה שלא התפרסמו בכלל.

כל החוכמות שבעולם, הבל וריק לעומתם.

לכן נאמר על ידי דוד מלכנו,

לכל תכלה ראיתי קץ,

רחבה מצוותך מאוד.

כל דבר ראיתי שיש לו תכלה, כל דבר יש לו תכלית,

וזהו, נגמר, אין יותר.

אבל מצוותך רחבה מאוד, זה לא נגמר.

זה לא רק תרי״ג מצוות, זה תרי״ג שהם השורשים.

ונאמר, ארוכה מארץ מידה ורחבה מניים,

אלא מגודל ריבוי ענייניה, מגודל ריבוי עמקי סודותיה,

מתעלמים ולא מתבוננים

בהוראת הסדר והמהלך הנפלא שמתגלגל מבראשית

עד לעיני כל ישראל.

והנה, כשמתחיל לאדם את התורה עם הפסוק הראשון של בראשית ברא,

תכף הוא מרגיש שהבריאה הזאת היא לא הפקר,

היא לא מקרה, היא מתוכננת יזומה.

ברגש ראשון זה כבר עושה מהפכה גמורה באדם לכל ימי חייו.

רואה מהרגע הראשון, יש אדון מושל ומנהיג.

הוא מצווה את האדם הראשון מצווה,

הוא לא עומד בה,

טיק טק ומגרש אותו מגן עדן.

מי בעל הבית?

אני.

אייכה?

איפה אתה חושב שאתה נמצא?

מגרש אותו.

זאת אומרת,

בעל הבית מיד מראה מי הבעלים.

מי שקורא את התורה רואה מיד שיש אדון מושל ומנהיג. הכל בסדר מופתי,

הכל במשטר,

הכל בחוק ומשפט.

אין דבר יתר ונותר.

אין דלדול ואין פיזור.

רואה שתחילת

והארץ הייתה תוהו ובוהו,

אבל כבר רוח אלוהים מרחפת על פני המים.

אתה הוא, הקדוש ברוך הוא,

אתה הוא עד שלא נברא העולם, זאת אומרת עוד לפני שנברא,

ואחרי כן, גם כשלא יהיה כבר העולם, אתה הוא לבדך.

אתה עשית את השמיים מכל צבם,

הארץ וכל אשר עליה,

הימים וכל אשר בהם.

הכל במהלך בסדר.

ואז מתחוללת אצל הקורא היהודי הכרה וידיעה

מי הבעלים על העולם.

הוא רואה את כל צבעה וגווניה של הבריאה במבט אחר לגמרי.

הוא רואה השתלשלות של העולם הזה מראשית יצירת האדם בגלגוליו.

דור אנוש,

דור המבול,

דור הפלגה.

ההתפרדות של כל הגויים

עד הבחירה של הקדוש ברוך הוא באברהם אבינו,

הכול בסדר,

מדויק, עם תאריכים ושנות חיים ומי הוליד את מי ואיפה התפזרו, לאיזה מקומות, לאיזה ארצות.

כולם מנויים בשמם.

כל ענייני האבות,

תולדותם, גלגוליהם,

כל המשך יציאת מצרים,

ואחרי יציאת מצרים, קבלת התורה,

בוא הוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוהים על ההר הזה.

אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי ויהייתם לסגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ,

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.

וכל עניין המשכן,

השראת השכינה לעיני ישראל,

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

כל המצוות, החוקים, המשפטים, הנמשכים מכל זה.

ואחרי כל אלה,

הנה יוצא כל הסוד של עניין ארץ ישראל וקדושתה,

ושהבורא יתברך נקרא אלוהי הארץ.

נמצא שארץ ישראל היא התכלית,

היא המקום שאיווה השם למושב לו,

היא עיקר כל הבריאה, מפה נוסד העולם,

מאבן שתייה בירושלים,

והיא תכלית כל התורה.

ולכן כל בקשותיו ותפילותיו של משה רבנו עליו השלום,

וכל הפרשה של ואתחנן

וכן הלאה,

עד לסיום, וזאת הברכה.

ככה לומד יהודי המשך ביחס של כל הדברים, סדרם בכיוונם.

ורואה שיש לבירה

בעלות בהנהגה.

רואה כי השם יתברך שליט ומנהיג לכל הברואים.

לכן פתח רבי יצחק ואמר,

כי מה שהתחילה תורה בבראשית,

ולא מהחודש הזה לכם,

זה כדי להורות לנו את הידיעה הזו שכל הארץ היא של הקדוש ברוך הוא,

ושהוא הבעלים,

ויש הנהגה והוא המנהיג,

והוא התכלית,

שאנחנו צריכים לדע ולהודיע כי בריותיך אנחנו,

כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים.

יוצא מזה כנקודה בשרשרת אחת,

ארץ ישראל

והכלל ישראל

אחד הוא.

אחרי שהאדם משיג את זאת הידיעה, הוא מבין

כי אין מלחמות בעולם,

כי לא האדם הוא הכובש ואין כאן גם ליסטים שודד,

אלא הקדוש ברוך הוא נותן את חבל נחלתו לכל אחד.

הוא ברעה ונתנה לאשר ישר בעיניו,

אבל הוא ברצונו נתן להם.

הם קלקלו מעשיהם,

זרק אותם מפה, כמו שזרק את האדם הראשון,

כמו שזרק את דור המבול מן העולם,

זרק אותם מפה,

נטל אותם מהם ונתן לנו, אבל גם אותנו הזהיר.

אם תשמרו חוקיי ומצוותיי,

בעבור ישמרו חוקיו ומצוותיו פה.

אם לא,

תקיא הארץ את יושביה.

גם אנחנו נסולק מפה.

למה אנחנו בגלות עד עכשיו?

כי אמרנו את פיו.

ולכן זוהי הידיעה והלימוד שמשיגים גם המשך וסדר של התורה.

וכך רואים שכל התורה שלמה,

חתומה,

מקיפה במהלך אחד,

כולה פרק אחד, מבראשית

עד לעיני כל ישראל.

עוד אמרו לנו חכמים, זיכרונם רחב, בראשית

זה התורה,

בראשית

זה ישראל, שהם נקראו ראשית.

אז בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, בשביל ראשית.

ברא אלוקים את השמיים. זה בשביל מי?

בשביל ישראל ובשביל התורה.

סוף מעשה במחשבה תחילה.

כשרואים שבן אדם הולך לעשות כוס,

אז יודעים שמתחילה הוא חשב לייצר כוס.

סוף מעשה מראה

מה הייתה תחילת המחשבה.

אז זאת אומרת,

סוף

מעשה זה היה ישראל.

מכל האומות, מה בחר בסוף השם?

את ישראל.

אז אם כן,

הם תחילת המחשבה.

אז כשהוא ברא את העולם, מה הייתה תחילת המחשבה?

שייצא מכל האומות ישראל.

אז ידע הקדוש ברוך הוא מראשית אחרית שהתכלית תצא מעם ישראל.

אבל

בשעה שהוא ברא את האדם,

היה חלקו של כל מין האדם עבודת השם.

כל מי שנברא בעולם.

מהאדם הראשון היה צריך לעבוד את השם.

לכן הוא ציווה אותו מכל עץ הגן,

אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל.

זאת אומרת, הוא נתן לו מצוות עשה,

מה לאכול, ומצוות לא תעשה, מה לא לאכול.

וכל המין האנושי שנברא היה צריך לעבוד את השם.

כולם.

אבל מה קרה עם השחיתות דרכם?

ובא מבול.

ומי נשאר?

רק נוח ובניו,

שהם החלק שנותר מכולם שהמשיכו לעבוד את השם.

נוח איש צדיק היה בדורותיו, מכל הדורות ההם,

הוא נשאר צדיק עם משפחתו,

לכן הוא המשיך, כל השאר התבטלו.

כי מה הייתה התכלית של הבריאה?

שיעבדו את השם.

לא עבדו, מחה אותם.

אבל הדבר הזה שוב פעם השתנה בדור הפלגה.

דור הפלגה.

רצו לרשת את העולם הזה בשלמות,

על ידי התאחדות של כל בני אדם.

כמו שהיום קוראים לעולם אנשי המערב

כפר גלובלי.

רוצים שכולם יהיו בתרבות המערב,

נצרות פרוטסטנטית.

אז ככה היה דור הפלגה.

הם רצו לרשת את העולם בלי לעמוד את הבורא. לא צריכים אותך, אנחנו נסתדר לבד.

על ידי התאחדות של כל בני אדם בעשיית חסד זה עם זה.

נהיה כולנו ביחד,

נעשה חסד זה עם זה.

אפילו שהאיחוד והחסד הזה לא היה לשם שמיים,

רק אינטרס

לשמור אחד על השני ולהפיק תועלת אחד מהשני למטרה שהם רוצים להתנתק

מעבודת הבורא ולהיות עצמאים לחיות איך שהם רוצים.

ויותר מזה, הם גם היו נגד השמיים,

כי הם החמידו עבודה זרה על המגדלים,

כאילו להילחם נגד השם,

ורצו להתבסס בעולם הזה ולנתק את עצמם מעבודת השם.

בכל אופן, השם אמר,

ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות.

זאת אומרת, לא יימנע מהם התוכנית.

למה?

כי ככה מידע, תלמדו.

כשעושים חסד

כדי לבקש את העולם הזה,

מן הראוי לתת להם מה שליבם חפץ.

אם אתם תתארגנו קבוצה ותרצו לעשות חסד אחד עם השני,

כל מה שתרצו מן השמיים לא ימנעו מכם.

אפילו לא על שם שמיים, רחמנא לצלאם.

אבל הקדוש ברוך הוא ישלם להם את שכרם בעולם הזה.

זה מה שרציתם, עולם הזה, לא עולם הבא.

ואז הוא משלם לשונאיו,

אל פניו להביא דו, הוא ישלם להם פה שכר,

מה שהם ירצו, אין בעיה,

ואחרי זה יאבד אותם מן העולם הבא.

אבל כידוע, חסד שאין לו בסיס רוחני גם אין לו קיום.

כמו שכתוב, כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה.

כל הבשר, כל בני האדם ביחד, זה כמו חציר.

היום זה צומח, מחר זה נבל.

אז גם כל חסדו זה כציץ השדה.

על כן נפרדו

אלו מאלו,

ונסתר האיחוד שלהם,

ומאז ועד עתה עולם במצב של מלחמה תדירית.

הם היו בהתחלה שפה אחת,

עם אחד.

ממש, כמעט הצליחו.

אחר כך ניסו להעתיק אותם, קומוניזם, כל מיני שמות שמתחלפים.

אבל לכולם זה אותו בסיס.

מאז יש מלחמה תדירית בין כל האומות,

וכך מוכרח שיהיה,

על פי השגחה עליונה,

השם לא נותן להם מנוח שיילחמו כל הזמן אחד בשני.

כאילו לכן היה האיחוד הגשמי מעכב

את השגת התכלית הרוחנית של הבריאה.

כי אם באמת יהיו הצלחות בתחום הגשמי, כהל הגדולות,

מי ירצה ללכת על העניין הרוחני?

בפרט שלא מקבלים את השכר פה,

אלא מקבלים לאחר מכן.

כאשר דחו האומות את תכליתן הרוחנית,

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הסיע אותן לצד אחר.

מעכשיו תהיו כולכן,

כל אומות העולם,

שבעים אומות,

רק כלים לתכלית,

בלי שום שייכות ישירה לעבודת השם,

שהם משתחווים להבל וריק

ומתפללים ללא יועיל.

ורק אנחנו משתחווים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

אז הם רק,

אם התכלית שלהם עכשיו להיות כלים לסייע לנו,

והם יוכלו להתעסק רק בעולם הזה, לפתח אותו כרצונם.

והריקנטי, אחד מהמפרשים,

באר שם הלבוש, וזה הטעם שהוא אומר,

ועתה לא ייבצר מהם.

מה זה ועתה?

ועתה כמו שהם חשבו, כך יהיה להם.

הם חשבו להפריד את עצמם מלמעלה,

באמת הם ייפרדו, הם.

והם נפרדו.

וכתוב בפסוק,

מאלה נפרדו איי הגויים.

בפסוק הזה נרמז כי בדור הפלגה השם נתן לכל אומה את החלק שלה מן הארץ.

לאלה נתן באירופה את המדינה הזאת ואת החלק הזה ואת הנתח הזה, באפריקה נתן לאלה את זה ואת זה, באסיה נתן את זה ואת זה ואת זה.

ככה חילק הקדוש ברוך הוא את כולם בכל העולם כולו,

ונתן לכל אומה שר אחד, מלאך למעלה,

שהוא ממונה עליה,

ורק עם ישראל נשארו חלקו של הקדוש ברוך הוא,

חבל נחלתו.

השר של כל אומה למעלה הוא מידתה המיוחדת

ותפקידה המיוחד בהכנת הכלים.

זאת אומרת, כל אומה קיבלה תפקיד במה היא תעזור לנו, עם ישראל,

בשביל שנוכל להוציא את התכלית הרוחנית שהשם מצפה מאיתנו. כבר אמרתי בהרבה הרצאות שהסינים והיפנים כולם עובדים, שיעשו לנו דיסקים ויעשו לנו זה וזה,

שנוכל להפיץ את התורה בקלות וכל מיני דברים, שיהיה לנו רכב, שנגיע מהר להרצאה,

שיהיה ככה, הכל הם עובדים רק בשביל היהודים

שישיגו את התכלית הרוחנית.

וזה מה שכתוב, שהם לא ידעו איש שפת רעהו,

והם נפרדו למשפחותם, ללשונותם,

בארצותם לגויהם, שלא יהיה להם מכנה משותף.

אז לכן זה עושה מטבע כזאת, וזה מטבע כזאת, וזה מטבע כזאת. וזה עושה ככה, וזה עושה ככה, וזה עושה ככה. זה מדבר ככה, וזה מדבר אחר.

וזה התכלית שלו כזאת, וזה עושה ככה. וזה בארץ שלא יש יבול,

ובזאת יש מחצבים, שם יש פחמים, שם יש זה, מתכות, ופה יש ככה.

וכולם עובדים בסוף בשבילנו.

אין מדינה בעולם שלא מזכירה את ישראל כל יום בחדשות.

אין.

בעיה חלקם של כל אחד כעניינו רק לסייע לעובדי השם.

במסכת עבודה זרה כתוב

שבאחרית הימים יבואו הגויים ויטענו,

מה ריבונו של עולם, למה אתה נותן שכר לישראל? מה איתנו?

הרי כל מה שעשינו זה היה בשביל ישראל,

כדי שהם יעסקו בתורה.

איך הם יכולים להגיד כזה דבר עליהם? לא התכוונו לדבר כזה.

אבל אז הם יראו באמת שכל הגאולה באה בזכות ישראל,

בעיקר בשביל ישראל, והתכלית זה ישראל.

אז פתאום הם יתפסו ויבינו, אז בעצם כל מה שעשינו זה היה בשביל ישראל,

וכך זה האמת.

אבל הם לא התכוונו לכך.

אתם בניתם, עשיתם הכל בשבילכם, להנאתכם. זה שישראל ידעו להשתמש בזה למטרות הטובות,

זה לא מגיע לכם שכר? אם הייתם מתכוונים,

וואי וואי, איזה שכר הייתם מקבלים.

זה מה שאומר הרמב״ן בויקרא יחכ״ה.

מה שכתוב על הפסוק, אשר חלק אדוני לכל העמים אשר תחת כל השמיים.

דהיינו, הוא נתן לכל אחד, לכל אומה, את תפקידה להיות מסייעת בהכנת הכלים לעם ישראל.

אבל שם בעבר וביתם,

שם זה היה בן של נוח, ועבר זה סבא של אברהם.

בכל ביתם הם שמרו על התכלית הרוחנית.

הם לא היו עם דור הפלגה, הם היו אז,

אבל הם לא היו איתם.

הם המשיכו את מה שנוח.

כמו החיה, צדיק.

הם שמרו על התכלית הרוחנית שהשם שם בבריאה,

אבל הם היו רק יחידים.

וגם זרעם נשקע בעבודה זרה כגון תרח.

תרח זה אבי אברהם.

עד שצמחו ועלו האבות הקדושים עליהם השלום,

שנמסרה להם כל תכלית הבריאה,

ומהם קם העם הקטן ביותר,

אנחנו בסך הכל היום מנויים בין 13 ל-15 מיליון מפורסמים וידועים,

קם מהם העם הקטן ביותר והדל שמעסיק את כל העולם כולו,

והוא תוכן הבריאה כולה.

וכל השאר שאתם רואים בעולם שנראה מתוקן ומשוכלל ומסודר,

הכל זה רק כלים להכין עבורו עולם וסביבה

כדי שיוכל להמשיך בעבודה רוחנית.

כמו אדם, יש לו ארמון,

ובארמון יש חדרים, יש הכל, הכל, כל מה שצריך האדם.

מה זה בן אדם?

מטר שבעים.

והוא מתהלך בארמון ענק.

כן, כל זה זה רק כלים

לסייע לאדם הקטן שנמצא בתוך הארמון,

לעשות את מה שהוא צריך.

כל העולם, שבע, שמונה מיליארד בני אדם, משרתים

לעם הקטן.

אבל למה?

לתכלית הרוחנית,

לא לגשמית.

ומה שהשלטון הישראלי היום מנסה לדמות

לאומות העולם,

וקוראים לעצמנו גם כן תרבות המערב,

דהיינו נצרות פרוטסטנטית,

זה למשוך את העם

מהתכלית האמיתית,

שזה קיום התורה והמצוות, שבשביל זה נברא העולם.

העולם נברא בשביל ישראל ובשביל התורה. בלי תורה,

מה המיוחד שבעם ישראל?

גוי ככל הגויים.

מה עושה אותנו העם הנבחר?

למה כולם רודפים אותנו? בלי תורה, מי ארדף ארים?

אז יש איזה עם זניח, 13 מיליון,

מי יודע עליו?

מי צריך לדעת עליו? מה אכפת לנו שיש אחד כזה?

יש עמים אדירים

שהם עשרות, מאות מיליונים,

לא נזכרים בכלל.

כמה אתם קוראים על הודו כל יום בחדשות?

מעצמה גדולה,

למעלה ממיליארד בני אדם.

לא, לא מזכירים אותם כל יום.

ישראל?

כל יום.

כל יום.

בישראל? בנו מרפסת בשומרון.

תראה, כל החדשות פותחות, בנו מרפסת.

בנו מרפסת.

בוא!

הרגו פלסטיני שתקף אותם.

אוי ואבוי, הרגו פלסטיני שתקף אותם.

כל חרטא שעושים פה בארץ ישראל,

כותרות.

אי אפשר, העולם לא יכול לחיות בלי ישראל.

אין קיום לעולם בלי ישראל.

אם לא בריתי יומם בלילה,

חוקות שמיים בארץ לא שמתי.

אבל עכשיו אני אגלה לכם סוד גדול.

והסוד הזה, כשמתבוננים בבריאה עכשיו,

אז צריך להבין איך היא מתנהלת.

כתוב בראשית ברא אלוהים.

לא כתוב בראשית ברא אדוני,

שזה השם של הקדוש ברוך הוא, יוד והא וווהא,

אלא כתוב אלוהים.

למה כתוב כך?

כי השם אלוהים זה שם של דין.

דיין.

משפט.

בשם הוויה, יוד והא וווהא, זה שם של הבורא שהיווה את העולם, היה, הווה ויהיה.

אז למה לא פתח בשם הוויה שהוא היווה את העולם?

למה פתח בשם אלוהים שזה דין דיין?

אלא בתחילה עלה במחשבה לברוא את כל העולם במידת הדין.

את העולם, לברוא את כל העולם במידת הדין זו האמת.

דין זה אמת.

אבל רע שאין העולם מתקיים,

והעולם עם האנשים לא יוכל להתקיים במידת הדין. מי שעשה טעות מת על המקום.

אז שיתף,

הקדים

מידת רחמים ושיתף למידת הדין.

אחר כך כתוב בפסוקים.

ביום עשות אדוני אלוהים, ארץ ושמיים. בהתחלה מה כתוב? בראשית ברא אלוהים

את השמיים ואת הארץ.

אחר כך כתוב ביום עשות אדוני, קודם הקדים, אדוני אלוהים, ארץ ושמיים.

מפה רואים

שהוא שיתף את מידת הרחמים, שזה שם הוויה,

עם אלוקים, שזה דין.

עכשיו, מה זה? זה נקרא שהשם חלילה חזר בו? בהתחלה חשב ככה,

ואחר כך חזר בו מהמחשבה הראשונה כאילו זה בן אדם?

חס ושלום.

אלא סדר הבריאה הוא באמת ככה, שהבריאה נבראה באמת בדין.

דין.

דין.

דין. אבל בשביל שאדם יוכל להתקיים,

יהיה גם חסד.

גם חסד.

ולא רק תחילת הבריאה שיתף הקדוש ברוך הוא את החסד עם הדין,

אלא בכל ראש השנה.

בשעה שהשם יתברך גוזר מהי זכות הקיום

של כל הבריאה והברואים לשנה הבאה,

אז ההתחלה היא דין, כמו בראש השנה, יום הדין,

ולבסוף חסד,

כמו שאמר אילפא,

ברב חסד,

וכתוב באמת.

איך כתוב שהשם הוא רב חסד

באמת?

שני דברים נוגדים, סותרים.

חסד זה לא אמת, באמת זה לא חסד לכאורה.

זה רחמים וזה דין.

אם אתה עושה דין, אז לכאורה לא מרחמים.

אם אתה מרחם, אז אתה לא הולך לפי שורת הדין.

אז איך כתוב?

ורב חסד ואמת,

בתחילה ואמת,

ולבסוף כשהוא רואה שאין העולם מתקיים בדין,

אז הוא ברב חסד.

עכשיו, הנהגת השם יתברך היא במידת האמת.

אין

דבר נחתם למעלה אלא בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא אמת.

בראשית

ברא אלוהים.

מה סופי תיבות?

אמת.

איך מסתיימת הבריאה? אשר ברא לעשות.

מה סופי תיבות? אמת.

מתחילת הבריאה

עד סוף הבריאה ביום השביעי,

אמת, חותמו של הקדוש ברוך הוא.

עכשיו,

רק במה שראוי לנו כבעלי בחירה,

וכל מה שצריך מן הבריאה לבחירה שלנו,

משתמש השם יתברך במידת החסד.

אבל רק כלפי מה שנחוץ לקיום האדם.

ויש יסוד שנקרא רחום,

ויש יסוד שנקרא אמת.

בהנהגת השם

הם מחוברים.

אי אפשר לרחמים בלי אמת.

סתם רחמים.

אין רחמים בלי אמת.

כי חותמו הוא, אי אפשר בלי אמת.

אבל גם אי אפשר לאמת בלי רחמים,

אחרי שהוא ברא כבר את האדם,

כי הוא לא התקיים.

ואם מידת החסד

היא רק בשביל אפשרות הקיום,

אז הצירוף של חסד ואמת זה לא תמיד בחלקים שווים.

אלא יסוד כל ההנהגה של הקדוש ברוך הוא איתנו,

זה אמת בהתחלה, באמצע ובסוף.

רק זכות הקיום שלנו זה חסד.

ההנהגה הזו,

שהיסוד שלה הוא אמת,

ורק מה שנחוץ לקיום הבחירה

זה חסד.

מתי היא ניכרת ביותר? אחרי שאדם חוטא.

כשבאים עליו הייסורים.

כי אין ייסורים בלי עוון,

ובזה ניכרת מידת האמת.

אם השמיים מנהיג את הכול ברחמים,

אז לא היו באים ייסורים.

אדם יכול לחטוא ולעשות מה שהוא רוצה,

והכל היה רחמים, הוא לא היה מקבל עונש.

אין דבר כזה.

אדם חטא,

אז בא לו ייסורים.

מה רואים? שמידת הדין האמת פגעה בו.

אבל לא כל הדין. אוי ואבוי, אם היה כל הדין, אולי היה קיים.

זאת אומרת, זה מתובל ברחמים.

גם כשבאים הייסורים זה עם רחמים.

ואם האדם חי,

והוא יכול לקבל את הייסורים, זה רק בגלל שיש מידת החסד.

לפי מידת האמת

אין מקום לחיי ייסורים בעולם. טעית, נגמר.

ולא רק לפי מידת האמת,

אלא גם לפי מידת החסד של קודם החטא,

גם כן אין מקום לייסורים.

גם אם אדם עוד לא חטא,

אין מקום לייסורים.

למה?

שאלו לחוכמה,

נפש החוטאת, מה תהא עליה?

השיבה הנפש החוטאת, תמות.

אין מה לעשות.

בן אדם חטא,

מת.

אדם נגע בחשמל, התחשמל, מת.

אין מה לעשות.

כי אין פשרה לחוכמה.

אין. החוכמה, שואלים אותה, אין לה פשרה.

האמת,

שהחוכמה המחייבת היא,

כי זכות החיים של אדם,

זה שאנחנו חיים, הזכות שאנחנו חיים,

זה די והותר, גם אם לא חטא.

גם אם לא חוטא בן אדם, הזכות, למה? איזה זכות יש לך? מה עשית?

במה יש לך זכות לחיות בכלל?

הרי טרם שבאת לעולם, לא היו לך זכויות.

ואם אתה עושה משהו, זה רק מה שהוא נתן לך.

מה אתה עושה בשבילך? מה אתה עושה אתה?

מה?

הוא נתן לך חיים? הוא נותן לך בריאות? הוא נותן לך אוכל? נותן לך מים? הכל הוא נותן לך. מה יש לך? באיזה זכות אתה חי?

אז גם לפני כן, לפני החטא,

אין מקום, הזכות של החיים של האדם זה די והותר.

ואפשרות שיהיה לבן אדם בכלל אפשרות של חטא,

זה נגד האמת.

זאת אומרת, אדם, אם היה רוצה לחטוא, היה כבר צריך למות לפני.

לא להגיע למצב.

נגיד, עכשיו בא אחד, רוצה להרים את הים שלו על מלך,

ישר יורים בו, לפני שהוא יפגע במלך.

אם אתה היית רוצה לפשוע נגד הבורא,

לפני שאתה פושע, היית צריך למות.

מה שייך?

השם בחוכמה יסד ארץ.

במה?

הוא כבר יסד את הארץ עם חסד.

היא משותפת. משותפת.

אבל רק בחסד של הבריאה, של קודם החטא.

זה כבר חסד.

עולם חסד ייבנה. הוא חייב למישהו משהו שהוא צריך לבנות.

אבל כיוון שאדם חטא,

אז נגמר כל החסד.

ואין לחוכמה לתת לאדם הזה שום זכות קיום.

לכן, שאלו את החוכמה,

מה יקרה בה נפש חוטאת?

אז היא אמרה, הנפש החוטאת תמות, אין מה לעשות.

לכן, זכות הקיום,

שאדם יכול לחיות עם ייסורים,

זה חסד גדול מאוד אחרי החטא.

הוא היה צריך להיות מת.

ושהשם נותן לו אפשרות רק להתייסר ולא למות,

זה חסד שהם כדוגמתו.

לכן אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

יהא ליבך יודע מעשים שעשית וייסורים שהבאתי עליך,

שלא לפי מעשיך הבאתי עליך את הייסורים.

אף פעם אנחנו לא מקבלים ייסורים, חס ושלום,

לפי מה שמגיע.

עכשיו, לפי ההכרה הזו,

חייבה התורה לאדם במצב של ייסורים, מה לעשות?

לפשפש במעשיו,

אפילו אם הוא קיים את כל התורה כמו ריבי אליעזר הגדול,

מצד האמת.

אדם קיבל ייסורים.

תפשפש, לא באים מעשים כאלה עליך סתם.

גם אם קיימת את כל התורה כריבי אליעזר הגדול,

תפשפש במעשים שלך מצד האמת.

ותיתן הודאה לשם יתברך מצד החסד.

תודה לו בשירה.

כי אם יש משפט,

אם אדם זוכה לחיות במצב של משפט, של ייסורים,

אתה צריך לשיר שירה של חסד.

כי את אשר יאהב אדוני יוכיח וכאב את בן ירצה.

כמו אבא, אבא נותן סתירה לילד רק אם הוא פשע פשיעה גדולה ורק מכת חינוך.

זה מראה שהוא אוהב שהוא עדיין מתייחס אליו.

ילד פושע ומצלק אותו בכלל.

אז זאת אומרת אתה צריך לשורר שירה.

כשבאים ייסורים.

כי הקדוש ברוך הוא עוד משגיח עליך ועושה איתך חסד.

ועכשיו לא יהיה פלא שאנחנו קוראים שיעקב אבינו הצדיק נטבע על הצער הגדול שהיה לו על יוסף.

22 שנה הוא מעין להנחם.

ולכאורה היה צדק איתו.

מאין היה לו לדעת שבאותה שעה שהוא בוכה על הבן שלו,

הקדוש ברוך הוא עומד להמליך את הבן שלו להיות מלך במצרים.

הרי נסתלקה ממנו רוח הקודש.

ולמה הוא נטבע על זה כמו שדרשו חכמים על הפסוק?

למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מאדוני ומאלוהי משפטי יעבור?

למה אתה אומר דבר כזה יעקב? אף פעם לא אמרת דבר שטות.

ופה אמרת, נסתרה דרכי מהשם?

אתה בוכה על הבן שלך שהוא נעדר או שנטרף?

ואני באותה שעה שאתה מתלונן,

אני מטפל בו להמליך אותו על ארץ מצרים,

ושהוא יפרנס אותך עוד מעט, שיהיה רעב, אתה תרד אליו, הוא ייתן לך מקום שאתה תוכל לדור בו ויהיה לך כבוד מלכים?

אני דואג, אתה אומר, אתה, ככה, ככה.

בשעה שאנחנו מקבלים בחל עוד, כמו שאומרים,

ואנחנו חושבים, יא, מה פתאום? למה אני? מה עשיתי? מה זה?

אתה צריך שורר שירה למה הבורא יתברך בהנחה.

והוא מכין לך בזה את המפלט

מחס ושלום העונש האמיתי.

מוות!

אלא כיוון שהייסורים עצמם

הם מראים את החסד הרב הנמצא בהם,

אז חייב אדם לחשוב על כל אופני החסד שישנם במציאות,

גם באפשרות היותר-רחוקה.

יש אישה שבחודש שביעי

הביאו אותה לבית חולים, היא הולכת להפיל את העובר,

וכולם בוכים, יא, ועד שהיא נכנסה להיריון, לקחת לה עשר שנים, ואתה יודע, ואתה מסכנה,

ויאל, ויאל, ויאל, ויאל, כולם בוכים.

מגיעים לשם?

מה מתברר?

שאם היא לא הייתה מגיעה, היא הייתה מתה. למה?

מצאו גידול.

יא ביי ביי.

אז הריצו אותה כאילו להפלה,

בינתיים מצאו את מה שהיה יכול להמית אותו עוד לפני הלידה.

אדם לא יודע מה הקדוש ברוך הוא עושה, ולמה הוא עושה, איך הוא מתכנן,

מה...

אבל גם מה שאנחנו מקבלים, זה רק בגלל שאנחנו,

אנחנו חטאנו. אם לא היינו חוטאים,

לא היה שום דבר קורה לנו.

היינו הולכים,

גם כי ילך בגץ על מוות לא יירא, רק אתה עימדי.

אתה עימדי?

מאיפה אני יכול, ממה אני יכול לפחד?

מה יכול לקרות?

אתה עימדי.

אם השם לא גזר שאדם יקבל מכה, הוא לא יקבל מכה.

אם הוא גזר שהוא יקבל,

כל העולם ירצו לשמור עליו, לא יעזור.

הכל בגזירת הבורא.

לפי מה?

מה שאנחנו מתנהגים.

עושה טובה, תבואה הוא טובה, עושה רעה, תבואה הוא רעה.

אתה קובע, אתה מפחיד.

איזה כליד שאתה לחצת בפסנדר ישמיע תצליל.

זהו, אתה עושה את דמרים, דמרים, דמרים, דמרים, דמרים, מה שאתה עשית.

אף אחד אחר אל תאשים.

חכמים, זיכרונם לברכה, גילו לנו את התביעה הזאת שהייתה על יעקב אבינו,

כדי להורות לנו את הדרך של חסד השם,

גם בתוך הצער הגדול.

זה לא סתם, זה 22 שנה.

ויעקב פוחד שהוא ייכנס לגיהנום,

כי נאמר לו שאם ימות אחד מילדיו בחייו,

הוא יירש גיהנום.

אז הוא לא רק

מצטער על יוסף שנטרף אולי,

גם מה יהיה גורלו.

והקדוש ברוך הוא באותה שעה, למרות.

אז אפשר להעלות על הדעת שבאותה שעה הבורא עושה אותו מלך?

מלך?

שישאירו אותו חי רק,

שיגידו שהוא עבד, שישאירו אותו באיזשהו מקום זרוק באיזשהו מקום.

אבל לחשוב שגם מחשבה הכי רחוקה שבשעה שאתה מתייסר הקדוש ברוך הוא דואג שתהיה מלך

אותו דבר הפוך

בשעה שיוסף נמצא בבית הסוהר

והוא יושב על לא עוול בכפו עשר שנים הוא יושב בבית הסוהר

כי העלילה עליו המרשעת זלייכה אשת פוטיפר

היא העלילה עליו

שהוא חס ושלום עשה מעשה

אז הוא יושב על לא עוול, זה ברור לו שהוא לא עשר שנים

אחר כך הוא מבקש

כי אם זכרתני וזכרתני אתה בא לפני פרעות אזכיר לו שיש פה אחד יהודי עברי

שישחרר אותי

אה אתה ביקשת זכרתני וזכרתני אה אתה סמכת על בשר בדם שההשתדלות שלא תוציא אותך מהכלא

לא סמכת ולא בטחת בשם שהוא יודע מתי זה הזמן בדיוק לצאת

אז אני מוסיף לך עוד שנתיים בפנוכו

לכן כתוב האם מקץ שנתיים ימים ופרעו חולם

נו אז אחרי הערכה כזאת

איסורים על איסורים ובחינם כמו שאומרים

ויריצוהו מן הבור

וברגע הוא יוצא מעבד

אסיר

למלך שמונים שנה

שמונים שנה יוסף מולך

כשליט על כל העולם

נו

מישהו יכול לחלום שמתוך איסורים כאלה וגורל כזה שהאחים שלך מוכרים אותך ושונאים אותך ועושים אותך כך וכך ואתה נופל אצל אנשים רעים כאלה ובסוף מעלילים עליך ואתה יושב

אתה עוד חולם חלומות שייצא ממך משהו טוב

אתה לא יודע מה שהשם מתכנן

אתה צריך לדעת שהאיסורים זה חסד

ותחשוב שהחסד אפילו בציור הכי רחוק שלא הגיוני

יכול להיות שהשם מכוון בו עליך

רק תאמין

ותודה ותשמח

חסד ומשפט עשירה אמר דוד המלך גם כשיש חסד

גם כשיש משפט אני עשירה אני בכל מצב שם

מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו

אבשלום בנו רודף אחריו להורגו והוא אומר מזמור

עשירה

כשם שמצווה לברך על הטובה

כך מצווה לברך על הרעה בשמחה

ברוך דיין אמד בשמחה

שמעתם?

מי שמבין את מה שלמדנו אז הוא מבין מה שלמדנו

שמתי שיש

ייסורים זה חסד ועשירה

כוס ישועות אשא ובשם השם יקרא צרד יגון אמצא ובשם השם יקרא אותו דבר

הכל מהשם לטובה

גם האמת הייסורי מדהים זה בחסד גמור

וצריך לשורר על זה

אז אם כן בתוך האבילות הנוראה שהייתה לו ליעקב אבינו עד שרוח הקודש לא יכלה לשרות עליו

היה טמון חסד כה גדול ושמחה כה רבה עד שהצער היה מופרך מעיקרו

כי אי אפשר שתהיה האמת בלי חסד

כל עוד שיש חיים בעולם

אפילו חיים של ייסורים נוראים כאלה

ייסורים של עולם הזה וייסורים של עולם הבא

צריך לדעת

שתמיד האמת הדין מהול בחסד

וזה מה שחידש עיקר החידוש חבקוק

לעומת מיכה וישעיה שהם קדמו לו

וצדיק באמונתו יחיה זה מה שאמר חבקוק

כי האדם צריך לעבוד במקצוע אחד שהוא שניים

חסד ואמת

אינם שני עניינים נפרדים של שלמות

אלא אחת היא

וקוראים לזה אמונה

מי שיש לו אמונה יודע שזה עובד ביחד

ההכרה של האדם באמונה היא שחסד ואמת

מאוחדים הם אצל השם יתברך אין חסד בלי אמת ואין אמת בלי חסד

וכך צריכה להיות עבודת השלמות שלנו

חסד שהוא אמת ואמת שהיא חסד

על ידי זה אנחנו נגיע לקיים את כל התורה כראוי

את ההכרה הזאת של האמונה מצאנו ביציאת מצרים

כל מכה שהייתה במצרים

הייתה אמת וחסד יחדיו

אמת, הכוונה, דין כלפי המצרים

עונש של מידה כנגד מידה על מה שהם עשו לישראל

וחסד באותה מכה

כלפי ישראל

חסד של כבוד וגדולה לאין שיעור.

לדוגמה,

מכת דם

לבד מהצער של הצמאון שהיה למצרים

שסבלו שבוע שלם, יש דעה שלוש מאות

כמה ביזיון גם היה להם בזה

הרי פרעה אמר על עצמו

לי יאורי באני עשיתי ני הוא החשיב את עצמו אלוהים

הייאור זה מקור החיות של מצרים כי אין גשמים יורדים במצרים

והיאור עלה לקראת פרעה בכל עת שרצה

פרעה זה בעצמו שאומר לי יאורי לא יכול לשתות ממנו כי כולו דם

פרעה זה שעשה את עצמו אלוהים

אין בו כוח להמציא מים לעצמו.

הצער של ביזיון כזה הוא יותר קשה מצער צמאון

זה ליפול מהר גבוה לבור עמוק

ולכן המלבין פני חברו ברבים

אין לו חלק לעולם הבא

כי חטא הלבנת פנים יותר קשה מעבירה של עריות שחייב להרג עליה

מפני שהלבנת פנים היא שפיכות דמים

אז כל שכן שהשם הלבין את פניהם

של כל המצרים

ועוד יותר

מה זה הוא הלבין?

הוא הלבין את פניהם נגד עם ישראל שהיו עד עכשיו עבדים שלהם זה פדיחה של הפדיחות

הרי מהבנים שלהם הם בנו קירות

בתור לבנים

את הדם של הילדים של היהודים שפכו לאמבטיה של פרעו

ואלה השפלים הישראלים נעשו גבוהים והוא והעם שלו הושפלו לארץ

הם שותים מים אנחנו שותים דם

קשה להבין

איך יכלו המצרים לחיות במצב כזה איך לא מתו משבץ לב

שפחה כי תירש גבירתה

אתם יודעים מה זה עונש?

שפחה תירש גבירתה

אישה עשירה מאוד

יש לה איזה שפחה שמנקה לה את הבית הכל היא צוחקת עליה אומרת תעשי ככה היום תעשי ככה ככה ככה בוא הנה בוא הנה תשבי פה תעשי ככה תעשי ככה

פתאום יום אחד הכל מתהפך

וזאת השפחה נהייתה בעלת הבית אומרת תלבשי את החלוק שאני לבשתי מהר

את הנחליים שאני זה תלכי לשם מהר לשירותים לנקות שירותים אקונומיקה וזה מיד על המקום

יואו, היא יכולה להכניס את הראש לבפנים, לפתוח את המים, להתראות.

שפחה כי תירש גבירתה. אתם יודעים מה זה? עם ששולט בכל העולם,

עם שלם של יהודים עם עבדים שלא פתאום התהפכו עליהם,

והם מסתלבטים עליהם,

והם צריכים לקנות אצלהם את המים.

אם הם לא קונים מהעבדים את המים,

אין להם מה לשתות.

קשה להבין איך איכלו המצרים לחיות במצב כזה, איך לא מתו משבץ לב.

אז רואים כאן שהתקיימה הבטחה של הקדוש ברוך הוא לאברהם,

וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי.

עכשיו שימו לב,

אמת

של אחרי החטא,

היא כפי מידת החטא.

אבל יחד עם זה,

הכבוד והגדולה ממכה זו עצמה לעם ישראל.

מצרי וישראלי שותים מכלי אחד,

מצרי שותה דם,

וישראלי שותה מים.

הישראלים נתעשרו ממה שקנו מים אצלם.

אז היה פה אמת, הכוונה, דין.

המצרים וחסד

מישראל במכה אחת.

וכן בכל המכות.

חסד זה היה עם ישראל,

אבל החסד לא היה מתאים למידת הדין.

לא היה מתאים,

כי גם עם ישראל היו חוטאים,

כמו שאמרה מידת הדין.

הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה.

אז החסד שהשם עשה איתנו לא היה לפי הדין בדיוק.

החסד הזה היה ככל מידת חסד שהיא סותרת את מידת האמת, כי לפי מידת האמת היינו צריכים לקבל מכות בדיוק כמו המצרים.

אבל בכל זאת התאחדו יחד בכל המכות כולן.

לא רק הצלת ישראל אנחנו רואים במכות מצרים,

אלא חסד השם שהיה מאוחד עם האמת באותה שעה ובאותו דבר.

חסד ואמת מאוחדים,

כמו שראינו מתחילת יציאת מצרים עד סופה.

ככה אנחנו צריכים לראות את כל החיים שלנו,

בכל ענפי החיים,

שתמיד חסד ואמת הולכים ביחד.

וכך אומר הרמב״ן בשמות י״ג״

כי מן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה.

מזה שאנחנו רואים ויודעים שיש ניסים גדולים

אז אנחנו נודה שיש גם ניסים שהם נסתרים שאנחנו לא יודעים.

וזה יסוד כל התורה כולה.

אומר הרמב״ן,

אין לאדם חלק בתורת משה רבנו

עד שנאמין שכל דברינו ומקרנו,

כולם ניסים,

אין בהם טבע במנהג העולם,

בין ברבים בין ביחיד,

בין לעם ישראל בכללותו ובין לכל יחיד ויחיד.

ניסים נסתרים האלה זה הטבע.

כל הטבע זה ניסים נסתרים של הנהגה יומיומית.

אם אנחנו מודים שכל זה נס,

זה בגלל שראינו ניסים גלויים ביציאת מצרים.

ובכן, אנחנו צריכים לראות

בו את אותה הכרה של התאחדות

של חסד ואמת.

חסד

שהוא סותר למידת האמת.

כי אנחנו שקועים בחטא.

ובכל זאת,

חסד והאמת הולכים שלובי יד.

מידת הדין לא לקטה ביחיד כמו בציבור.

וכן אצל כלל ישראל.

חורבן הבית בגלות ישראל.

ואין לך יום

שאין קיללתו מרובה משל חברו,

זה מצד האמת.

אבל איך זה ששא,

אנחנו נמשלנו לשא פזורה ישראל.

איך שא אחד קיים וחי

אלפי שנים,

בין 70 זאבים, 70 אומות העולם,

שרוצים לטרוף אותנו. איך אנחנו חיים?

זה מצד החסד.

זה נוראותיו של הקדוש ברוך הוא.

חסד נורא מאוחד עם האמת.

וזוהי ההכרה של האמונה.

מי שהבין מה שאני הסברתי פה היום,

מהיום יהיה לו קל מאוד לחיות ולהבין כל סיטואציה עולמית

או פרטנית יחידנית

כלפי עצמו, משפחתו וסביבתו.

הכול בא מבעל הבית,

מנהיג לכל הברואים.

הכול עם תוכנית סדורה, הכול שלוב.

אין דבר כזה שאין קשר בין האפריקאים ליפנים,

לאוסטרלים, לאמריקאים, לישראלים, לסורים.

הכול מחובר.

אתם חושבים שהם נלחמים סתם?

זה להעסיק אותם. תבוא חרבם בלבם וקשתותיו תשברנה. אם הם יהיו פנויים,

הם אומרים ישר, הם יבואו אלינו.

אז מה, אשר רואה שהתוכנית שלהם ככה? מעסיק אותם אחד מול השני.

ועושה סכסך ביניהם בשביל להניח אותנו בינתיים, שנוכל להמשיך ללמוד תורה,

לעשות מצוות ולהכין את העולם לגאולה.

ובינתיים הם ייצרו כלים, ישכללו, והכול, שנוכל להשתמש ולהפיץ את התורה יותר מהר בכל מקום.

ואולי נספיק להביא את הגאולה באחישנה ולא בעיטה.

כי אם נספיק לפני,

יהיה לנו יותר קל.

אם נמתין עד הרגע האחרון, גם לנו יהיה קשה.

ואתם, אחרי שהם מכירים אותי קצת זמן,

אתם יודעים שמאז ומתמיד אני מאיים עם גוג ומגוג,

אבל היום כבר רואים את זה בדלק.

כל רגע זה הולך להתפוצץ.

הכנתי אתכם כבר שלושים וכמה שנה שזה יגיע.

וזה עומד להתפוצץ.

עכשיו, מי שיהיה חכם

ויכין את עצמו הרוצה לנצל מגוג ומגוג,

יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.

אם הוא יעשה כך, אשרבש רחלבו.

יותר מזה, אני משתדל

להביא את הגאולה מהר,

אז כתוב שרבי עקיבא שאל את רבי אליעזר,

ריבו.

אמר לו, אם יחזרו בתשובה במקום פלוני,

אבל לא יחזרו בתשובה במקום אלמוני, אז מה זה יועיל? איך אפשר שכל היהודים ברגע אחת כולה פתאום יחליטו הרגע לחזור בתשובה ושתבוא הגאולה?

זה כאילו מן הנמנע.

היה מקרה היסטורי אחד כזה,

אבל זה היה עם משה רבנו,

שעם ישראל קיבל את התורה ואמר, נעשה ונשמע כולם בבת אחת.

אמר לו, רבי אליעזר, לא צריך שכולם.

אפילו כנישתא חדא,

אפילו בית כנסת אחד,

קבוצה אחת,

שיהיו באחדות ויעשו את רצון הבורא,

ויהיו בדעה אחת מאוחדים, להבדיל מדור הפלגה,

שהיו עם אחד, שפה אחת ודברים אחדים,

שהתכוונו להיות ביחד לגשמיות,

אם תהיה קבוצה כזאת לרוחניות,

יכולה לבוא הגאולה מקבוצה של עשרה אנשים.

והנה, בקהילות פז,

ברוך השם,

יש נשים צדקניות,

ובמשך למעלה משנה

ניסו עשרה יהודים

להיות ביחד,

ללמוד שעה לפני התפילה בנץ,

ולבוא כל פעם וללמוד חודש רצוף,

בלי שתהיה סטייה שמישהו יאחר או יחסיר,

ולא הצליחו.

אפילו רק את זה, לא הצליחו.

יצר הרע יודע מה הכוח של כנישתא חדא.

אז הנשים הצדקניות החליטו שהן תורמות את הבעלים לחודש

שלא יבואו הביתה

ויהיו בבית הכנסת

וילמדו ויעשו כל מה שאני אגיד להם במשך חודש ימים.

אין, לא באים הביתה, כלום. הם יטפלו, הם ידאגו, הם ישלמו, הם יעשו.

למי שחסר משהו הם יעזרו אחת לשנייה.

אין בעלים.

תרומה לעם ישראל לחודש.

ויש יותר מעשר,

עשרה,

קרוב לחמש עשרה, כמדומני.

והם התחילו מאתמול.

אצלנו, בקהילות פס, בני ברק, רחוב מתתיהו עשר.

והם לומדים מהבוקר בסביבות השעה ארבע, אחר כך תפילה, נץ,

ארוחת בוקר.

לומדים עד שתיים בצהריים, אחר כך הם בודקים תבלינים בשביל שיהיו תבלינים.

אנשים, אתם יודעים, יש שם בתוך התבלינים הרבה חרקים, הרבה חנדיורים מערבבים לכם את הכול.

ואחרי זה יש להם משימות מזדמנות או לימודים,

ומה שאני אומר להם, הם עושים גם דברים שהם לא חולמים וכולי וכולי.

אני יכול גם לשלוח אותם מחר לרוסיה ולהגיד להם, נא להקים תלמוד תורה.

הם צריכים לבצע את זה על המקום,

ולא יהיה אחד שיסרב או יגיד, אין.

מה שנאמר, הם צריכים לעשות.

והם צריכים להיות באחדות, ביחד. אוהבים זה את זה,

ואכפת עם זה לזה.

אם יהיה כנישתא חדה כזאת שתצליח,

הגאולה בדרך.

אני המלצתי על זה במודיעין, שיעשו את זה במקומות נוספים. לא חייבים לעשות אצלנו, אפשר לעשות גם פה, בראש העין.

אם יחליטו עשרה יהודים לפחות,

עדה, מניין,

יעשו כדבר הזה,

מי יודע מי יקדים.

אפשר עם זה להביא את הגאולה לעם ישראל.

כך

נאמר במפורש על ידי רבי אליעזר הגדול לתלמידו רבי עקיבא.

הארי הקדוש כמעט הצליח.

היו לו קבוצה של תלמידים,

תלמידי חכמים.

ויום אחד לקראת שבת, הם היו יוצאים לשדה לקבל שבת, לך דודי לקראת כלה, היו יוצאים לשדה.

הוא אמר להם לפני שבת כמה דקות,

רצונכם שנעלה לירושלים?

אז חלק אמרו, נשאל את נשותינו.

אמר להם, אוי לכם שאיבדנו את הגאולה.

אם היו שומעים לו בלי שאלות,

היו מביאים את הגאולה באותה שעה.

כי הם היו באחדות.

אבל כשהם החליטו לסטות מדעתו של ריבם ולשאול את הנשים,

נגמר.

הם לא שאלו אותו איך נטוס עכשיו לירושלים, מצפת לירושלים, כמה דקות לפני שבת,

היה ברור להם שאם הארי אומר שאנחנו נעלה לירושלים עכשיו, זה לא, אין שאלה שהוא יכול לעשות את זה.

אבל עצם זה שהם

אמרו נשאל את נשותינו,

פה פספסו.

הפעם זה הולך הפוך.

הנשים אומרות,

אנחנו לא שואלות אתכם, ואל תשאלו אותנו.

תלכו.

חודש ימים, תתמסרו למטרה, כנישתא חדה.

ויהי רצון מלפני עמינו שבשמיים שמעשה שטן לא יצליח להפריע את הכוונות הטובות,

ונזכה בעזרת השם להתבשר בשורות טובות. אמן.

למי שיש שאלה, בבקשה.

שלום, כבוד הרב. שלום.

אני בזכות הרב, ברוך השם, עברתי מבית ספר חילוני לישיבה.

אשריך.

אני כבר שנתיים וחצי, אולי לא אוכל טבע, אני אוכלת

כשרויות פרטיות ומה שהרב אומר.

ברוך השם, לא אוכל בשר ועופות.

לא. אשריך, ואתה נראה טוב.

רציתי לשאול את הרב לגבי התבלינים, מה הבעיה ו...

התבלינים טוחנים אותם עם כל מה שיש בהם בלי בדיקה.

ואסור לבטל איסור לכתחילה.

היות ויש איסור שזה חרקים,

תולעים ושאר דברים,

נכון שאם אחרי בדיקה שבדקו הכול והיה במקרה תולעת

וטחנו אותה,

אז זה מתבטל.

אבל לבטל לכתחילה,

לקחת עם התולעים ועם הכול ולטחון, זה איסור גמור.

והיות שכך עושים, כי אי אפשר

מאות טונות תבלינים כל יום לבדוק.

צריך את כל הסינים פה.

אז לכן טוחנים הכול

עם הגבעולים,

עם האבק,

עם החרקים והתולעים, מבחוץ ומבפנים,

ואתם אוכלים בתיאבון.

אז לכן אנחנו בודקים כל דבר וטוחנים לבד,

אם זה בבית,

או בקהילות פז,

קנינו מטחנה גדולה

ואנחנו טוחנים גם כורכום, גם זנג'ביל וגם דברים אחרים, אחרי בדיקה.

ולוקח שעות רבות לבדוק.

כשאתם קונים, לדוגמה,

פפריקה אדומה,

אז תדעו לכם שכמות שהיא מגיעה,

ככה טוחנים אותה.

ויש בה עובש,

אבק,

חרקים

עם הגבעולים.

הכל טוחנים לכם.

ומוסיפים קצת שמן גם, שיהיה משקל.

זה מה שאתם אוכלים.

כשתטעמו פפריקה של קפז,

אתם תשימו שליש מהכמות שהייתם רגילים,

יותר אדום, יותר טעים,

בלי שום תוספות וגם בלי חרקים, בלי עובש ובלי אבק.

תנסו לבדוק בבית, תקנו קילו לבד,

תתחילו לבדוק לבד ותראו מה אני אומר לכם, תראו מה תמצאו שם.

מתוך עשר קילו, שלוש קילו אנחנו זורקים.

בהל יש חורים.

מתוך קילו, 250 גרם נגוע.

תסתכלו.

תראו, חורים, חורים, תפתחו ספר של הרב ויה,

תראו את הצילומים,

תראו איך בודקים,

ותבדקו בעצמכם, אל תשמחו.

פלפל שחור,

קטן, אתם יודעים כמה עבודה זה?

מי שמצליח בחצי שעה לעשות 100 גרם בדיקה, זה מהר מאוד.

יש כאלה, לוקח להם שעה לבדוק 100 גרם פלפל שחור.

כי צריך לבדוק אותו אחד-אחד.

יש חלולים,

שכבר אכלו אותם.

ואם תרססו ככה, תעשו חונג'רי, חונג'רי,

תראו כמה נופלים חרקים.

צריך קודם לשים ברשת.

לכל דבר יש רשת מיוחדת.

אבל אם תיכנסו לאתר שופר,

יש שם סרטונים. אתה יכול להראות להם קצת את הסרטונים?

יש שם

כל ירק, כל פרי,

כל דבר,

מה הבעיות שיש בו, איך בודקים ומה מוצאים שם.

גם תוכלו לראות את התולעים שנמצאות בתוך הדגים.

כן, יש תולעים ארוכות.

יש דברים מבהילים.

ויש גם דגים שיש חשש שהם טמאים.

כי הם באים בלי עור.

אז אתה לא יודע אם יש לו סנפיר וקסקסת ויש

כאלה שהם דגי טונה שיש כשרים ויש טמאים.

והם דומים.

אז אתה לא יודע מה קרה.

יש כאלה שנמלחו

עם אותם דגים הכשרים.

ואז זה בעיה של כבוש.

ויש בעיות, אבל מי שלא שומע,

לכן חילקו לכם, אני מקווה, כן דיסקים על כשרות,

תשמעו אותם בבית,

ואז תדעו בדיוק.

אבל מי שלא עוקב, לא נכנס לאתר שופר.tv, לא יודע כלום. הוא יכול לחיות 70 שנה, יגיע למעלה, יגידו לו, אתה אכלת עכברים, חזירים, צפרדעים, הכל אכלת.

אתם יודעים מה מצאו בחבילות של חסה?

נחש,

עכבר,

צפרדע.

בתוך

השקית של החסה.

אתה יודע מה נמצאים בסופרמרקט?

חתולים,

עכברים,

על האוכל.

אתם יודעים?

בתיאבון.

אתם אוכלים עוגות בטח, קונים עוגות טעים, עוגות בחוץ, ווואי, איך הן נראות.

והביצים מאיפה?

בג'ריקנים.

ג'ריקנים.

אז קודם כל יש בעיה של לינת לילה.

לא משאירים

ביצה

שהיא כלופה לילה. אם זה עובר עליה לילה, זו בעיה סכנה.

דבר שני, הפחים לפעמים נשארים פתוחים, כמו שהעידו לנו אנשים שנמצאים במקומות שעושים גלידות ודברים אחרים.

וכל מיני ברחשים נכנסים לבפנים. מישהו יכניס את האצבע לבפנים להוציא משהו?

שופכים הכול.

יזיפו.

עושים מזה כמו חילבה.

משגיחי הכשרות.

משגיחי הכשרות פיתרו אותם. עכשיו הם רוצים להחזיר אותם.

עכשיו עשו כשרויות. הבג״ץ אמר שתהיה כשרות, כל אחד יעשה מה שהוא רוצה.

בקיצור, הכול חרית ברית.

עכשיו אמרו, יעשו כשרות עם מצלמות.

המצלמה תבדוק.

ומי יבדוק את המצלמה?

איזה חרטון.

הכול בלוף.

כסף, כסף, כסף.

לכן,

מי שרוצה להיות חכם, לא יסמוך על אף אחד. תסמוך על עצמך. אני בדקתי, אני ראיתי במו עיניי. זה הכול.

וזה טעים.

אנחנו עושים לחם לבד, אנחנו עושים מיונז לבד, אנחנו עושים הכול לבד.

הכול.

אנחנו אוכלים רק טבעי, טבעי, טבעי,

ודברים שאין בהם אי-אי.

תסתכלו במרכיבים של כל מיני דברים, תקראו אי-אי.

יואו.

כנסו לגוגל ותקראו מה זה אי-אי.

יאבא ביי, כמה מחלות יש שם, כמה סורות.

וחלק מהחי, וחלק מהצומח, וחלק מזה אתה לא יודע.

אתם יודעים, יש חומר באבקת מרק שקוראים לו, איפה?

פואל חנן?

איך?

אל-סיטיסאין.

אל-סיטיסאין. אתם יודעים מה זה?

שערות של אדם.

אז שאלתי את זה שאמר לי את זה, ואחר כך בדקתי, כמובן, זה מופיע בגוגל,

שאלתי אם זה שערות מבית השחי או מהראש.

אז הוא לא ידע להגיד לי.

גם,

גם כנפיים,

כנפיים של עופות,

נוצות,

בתוך האבקה,

אבקת מרק.

אתם אכלתם פעם בטח נקניק.

נקניק

זה מהמקור, מהכרבולת, מהרגליים,

עם הבוץ של העופות,

עם הקשקה,

עם הכול,

עם הגדולים גם,

בתוך הזה,

והם מוכרים קילו,

קילו בשקל.

קילו בשקל, ועושים מזה.

מה עושים מזה?

נקניק.

בתיאבון.

תיכנסו לאתר שופר, תשתעשעו קצת, תתחילו להיות רציניים. אתם אוכלים השם מרחם.

לכן רוב הציבור מטומטם.

למה הוא מטומטם?

כי זה מטמטם.

כתוב ונטמטם בם.

מטמטמים.

כן, מותיק, מה עוד?

תן לו לדבר.

אתה הראת להם משהו?

התייעצתי עם הרב אבלורי, והוא אמר לי שאפשר לאכול העדה החרדית בדגים.

כן, אבל טריים להשתדל,

או כאלה שניתן לזהות אותם.

הבדץ אומר בחוברת שלו,

מה הדגים שאין בהם חשש נגיעות של תולעים?

אז תקרא בחוברת, יש רשימה.

אפשר רק ברכה?

בטח.

מה שמך?

גולן בן דניאל.

גולן בן דניאל, השם יזכה אותך להיות צדיק, תלמיד חכם, בירי שמיים.

בריא.

תהיה בריא. שימו לב.

זה פפריקה אדומה שנבדקה אצלנו,

ומה רואים שם?

הנה, אתם רואים? רץ שם אחד ג'ינג'י.

אין מוחמד בסייף.

נו.

בני ברק,

ארבע בבוקר.

שימו לב.

עכשיו בואו תראו לחם שאתם אוכלים בבוקר מהמכולת.

שמשאירים להם את זה בארבע בבוקר.

תראו כמה עכברים.

בא הארגזים של הלחם,

ארבע בבוקר.

אופ, טררר, טררר. ארבע בבוקר.

הארגזים של הלחם.

זה מה שאנחנו אוכלים.

כן, זו דוגמה, כן. אתם קונים לחם מוכן, טעים, טרי.

בקינמון, לבן אדם בקינמון, יהיה אלרגי.

אולי תביא לו.

תראו, תראו.

זה היה בקינמון.

בקינמון, בקינמון.

מי שקונה קינמון עגול,

אם ידפוק אותו ככה, יראה כמה יפנו לו כאלה.

אבל אנשים טוחנים את זה ישר.

אה, חמודים, חמודים.

טוב רגע,

חיים, חיים, כמה?

כמה, כמה קוראים לעשות את הטינמון?

הנה, בתוך,

בתוך,

כורכום.

אתם רואים? עומדת שם התולעת באמצע.

איך היא חדרה אותו?

יש לה כוח בפה.

אתם רואים?

אז טוחנים לכם את זה ישר,

ואתם אוכלים עם עסיס

של תולעים.

כן.

אז מה?

אני יכול לעשות לך מיץ מתולעים.

לא תראי בעין כלום.

אז מה?

אבל אסור לבטל איסור לכתחילה.

כן.

יש לך עוד משהו נחמד?

כבר שכחת את העבודה, אני רואה.

אין. כבר כל העולם יודע מזה. אני לא יודע מה קרה לכם. מה, בראש העין לא יודעים? לא שמעתם?

לא שמעתם?

לא שמעתם? זה חמור מאוד.

אני לא בא, הנה באתי.

אני השם שלו מזמינים?

כן?

נו חבריקו.

טוב, שאלה בינתיים?

תן לבחור שם, מה השאלה?

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

שאלה ראשונה לגבי הקנישתא חדה,

היה בזמן של חזקיהו המלך שהוא תקעתך ערב. כן. הוא כבר היה?

כן.

אז למה לא...

למה? בגלל שהוא היה ראוי להיות משיח והוא לא אמר שירה.

אז הוא הצליח להציל לפחות את עם ישראל מחרבו של סנחריב,

וזו הצלה גדולה. במקום שהם יטבחו על ידי 370 מיליון,

אז הוא הצליח להציל אותם.

אבל להיות הוא בעצמו משיח,

הוא לא היה ראוי בגלל שהוא לא אמר שירה. הוא חשב שהתלמוד תורה שהוא עשה זה מספיק.

שלוש שנים?

כל עם ישראל?

הסברתי,

ואמרתי שהוא לא אמר שירה.

שאלה לגבי הגלוטן.

כן.

יש כבר אישור או שהעוד לא הגיעו לשלום? לא בדקנו כבר, אנחנו החלטנו שאנחנו יותר לא אוכלים ממאפיות בכלל, גם בלי גלוטן.

בגלל הלכלוך, בגלל הטינופת, בגלל שגם לא מנפים כראוי,

והתברר לנו שהרב יעקב יוסף בזמנו כבר אמר שגם במאפיית אנג'לה,

יש הקלטה שלו.

גם שמה הוא שמע מאלה שעבדו בפנים,

שגם כן אין ניפוי כמו שצריך

בדברים נוספים ממאפיות נוספות,

ובמקומות אחרים שגם נפות עם חורים היו סותמים עם טיפקס,

וכל מיני שגעונות שזה לא יאומן כי יסופר. ואם אתה רוצה לסמוך,

אז בבקשה, זו בעיה שלך.

אנחנו החלטנו לאור כל הממצאים לא לסמוך לא רק בגלל גלוטן בפסח, שזה חמץ שעבר עליו בפסח,

אלא גם בגלל ניקיון וגם בגלל שלא מנפים כראוי.

וגם חלש, אמרנו,

שלא עושים מכל העיסות,

אלא עושים בבוקר ועושים בערב מין איזה פטנט כזה, אני לא יודע מה,

כל מיני דברים מוזרים.

אז זו בעיה, אין מה לסמוך. בפרט מאפיות שהן לא חרדי הבן אדם, ואכפת לו בעצמו מעבר למשגיחים,

אז זו בעיה.

כדאי לעשות, זה יותר טעים, יותר בריא. אנחנו שמים בפריז פיתות חלות לחמניות.

הכול מוכן, כל רגע אתה רוצה, מוציא שם בתנור שתי דקות, שלוש דקות, יש לך טרי,

אתה הכנת, אתה יודע מה עשית,

על המקום, אין מחסור, אין תרד למכולת, אין תעלה ואין שום דבר. הכול נמצא בבית.

יום אחד עושים רק את הכול, שלום,

יש לך שקט, שבוע, שבועיים, שלוש, כמה שהכנת.

הכול עושים בבית.

השתבח הבורא, לא קונים תעשייתי שום דבר, לא שותים קולה, לא מיצים, לא כלום, כלום, כלום.

מים,

מים,

חונג'רי בריא.

וזה גם חסכוני.

אתה חוסך בשבוע מאות שקלים, בשבוע.

בחודש אלפי שקלים. אם זו משפחה גדולה,

אתה לא קונה את כל השטויות,

את כל הנשנושים,

את כל המחלות.

כן.

רציתי להודות לך שבזכות הדברים שחשפת אנחנו כבר

כמעט חצי שנה, לא, כמו שאמרת, לא אוכלים

במאפיות

ולא שום דבר.

לא אוכלים ממאפיות ולא שום דבר. הכול מכינים בבית.

היה מאוד קשה בהתחלה, אבל ברוך השם,

כמו שאמרת בדיוק, הרבה יותר טרי,

הרבה יותר טעים, פתאום יש טעם לתבלינים.

פתאום הבעל עוזר לאישה, פתאום בודקים ביחד,

פתאום הילדים מבינים מה זה,

פתאום הם לא אוכלים בכל מקום,

מציעים להם.

אצלנו לא זורקים סוכריות בבית כנסת. מה, איזה סוכריות? אתם יודעים מה יש שם? איזה דברים? ממה מורכב סוכריה? יא בבה.

כן.

תודה רבה על הכול שם. תהיה בריאות. זה הקריאות הראו את כל עם ישראל.

כן, מי עוד?

כן, הגברת שם, תן לה.

כבוד הרב, אני רוצה לספר שזה שני סיפורים בקשר למאפיות.

כן.

לא רואים, אבל לא רואים.

‫לא רואים, איפה הגילה? ‫-בסדר, אני נשמעת. ‫-אה, נשמעת. טוב, תתחבאי מתחת לכיסא, נו.

‫כן.

‫אז ככה, לפני מספר שנים, ‫בת של חברה עבדה,

אתה יודע, בחופש,

‫חופש גדול, במאפייה, היא די ידועה, ‫ברמת השרון,

‫מאפיית ועדש,

‫ושם היה כמובן משגיח,

‫והיה לו איזה טלפון באמצע, ‫הוא היה צריך לעשות ‫הבחישת חלה,

‫אז הוא צעק לאבי העובד שם ‫שיעשה את ההבחישה במקומו, ‫כי יש לו שיחה דחופה.

‫אותה ילדה הייתה מזועזעת,

‫באה הביתה ושאלה את אמא שלה, ‫אימא, האם הערבי יכול לעשות ‫הבחישה התחלה?

‫אז זה היה לפני מספר שנים. ‫יש עוד סיפור בבית שמש,

‫שהייתה מאפייה שם שמחור פיתות.

‫לצעריהם, כל הפיתות היו מאוד חמוצות.

‫באותה מאפייה הזאת,

‫הם לא ידעו מה קרה, ‫כי המקולות לא הזמינו יותר פיתות מהמאפייה,

‫אז הם שמו מצלמות

‫וראו מה שהערבים עושים שם. ‫הם עושים את כל הצרכים בתוך הבצק.

‫אז אנשים לא מבינים מה זה. ‫-אז אני יכול להגיד לך שבחמי,

‫מנוחתו עדן, ‫חמי היה גר בבית לחם חמש בתל אביב. ‫זה נקרא שוק בצלאל.

‫ושם היה את כל הפלאפל, ‫פלאפלים מלא, דוכנים.

‫והם ראו מהחלון את מה שאת אומרת, ‫שהם עושים בלילה, ‫כשהם מכינים את החומוס ואת הכול.

‫זה מה שהם היו עושים.

‫בשביל שהיהודים יאכלו ככה.

כן.

‫-תודה רבה. ‫-תהיי בריאה.

‫שאלה נוספת.

‫ערב טוב, כבוד הרב. ‫-ערב טוב.

יש לי שאלה לגבי... ‫אם התורה היא הספר של החוקים, ‫למה היא לא ניתנה ביום השישי ‫אחרי שהבן-אדם נוצר?

‫על מנת שיקיים את החוקים מעכשיו. ‫למה לאברהם אבינו לא היו חוקים?

‫מה הוא עשה לצורך העניין?

‫היו לו פחות פיתויים לצורך העניין ‫לאז מאשר היום. לצורך העניין,

‫אנשים שהיום שומרים עם פיתויים יותר קשים, ‫אמורים להיות יותר צדיקים,

‫אמורים להיות עם רוח יותר גדולה,

‫כי יש להם יותר פיתויים לשמור ‫מאשר להיות באוהל, ‫או שלא היה להם פיתויים לעשות אז מאשר היום.

‫אין התורה יכולה להינתן ‫אלא בשכינה מושלמת,

‫שזה בשש מאות אלף איש.

‫לכן הקדוש ברוך הוא המתין עד שתהיה

‫אומה שתכלול שש מאות אלף איש ראויים,

‫כמו שעם ישראל היו בלב אחד, ‫ויחן העם

נגד ההר,

‫ויחן כמו אדם אחד,

‫שש מאות אלף איש.

יש רמות שונות של שכינה, ‫שהורה בעשרה, בחמישה, שלושה, שתיים ואחד,

זה בחינות של שכינה,

‫אבל שכינה שלמה זה רק בשש מאות אלף איש. ‫לכן היה צריך להמתין למתן תורה, ‫כדי שהשכינה תיתן

את התורה במעמד כזה.

‫איך הם הצליחו להגיע לדרגה כזאת גבוהה, ‫אם לצורך העניין לא היו עדיין חוקים? ‫לצורך העניין, הם יכלו לאכול בשר וחלב,

‫אני לא מדבר על טרפות או משהו כזה, ‫איך הנשמה שלהם כן הייתה יכולה להיות זכה ‫ולהגיע לרמה כזאת גבוהה.

‫אם אכלו טרפות או אכלו כל מה שהם רוצים ‫ועשו מה שהם רוצים, ‫כי לא היו חוקים.

‫איך הגיעו לרמה כזאת גבוהה של רוחניות ‫ודרגה כזאת? לצורך העניין,

‫אתה כרגע אמרת על עשרה אנשים ‫שעושים את המצוות,

‫ואני קורא לזה דבר הרבה יותר קשה ‫מאשר

מה שמשה רבנו לצורך העניין גדל בבית של מצרים,

‫ולצורך העניין הוא לא ישב ולמד כל היום, ‫או שאמר, או לא יודע, עשה דברים קשים כביכול,

‫יותר מאשר בן אדם שהיום אני רואה ‫שכביכול יש לו לעשות.

‫עם שלם שהיה עבד 210 שנה,

‫ורואה את כל הניסים, האותות והמופתים ‫שהשם עשה איתם במצרים,

‫ושהם לא ראויים לצאת ממצרים,

‫ואז הוא מצווה אותם שתי מצוות,

‫בדם בריתך שילחתי אסירייך מבור,

‫זאת אומרת, דם ברית המילה ודם קורבן פסח,

‫שזה היה במסירות נפש,

‫וכשהם מבינים שהם חייבים לו את החיים,

‫והם יוצאים ממצרים ורואים את הניסים, ‫איך רודפים אחרי המצרים להרוג אותם, ‫והוא פוקע עליהם את הים ל-12 גזרים,

‫וכל שבט יוצא משם.

‫מאותו רגע שהם יצאו, הם נתעלו ‫במ״ט שערי קדושה,

‫לעומת מ״ט שערי טומאה שהם היו,

‫וכל יום הם עלו דרגה-דרגה,

‫עד שהגיעו ליום החמישים לקבלת התורה,

‫שהם שלמים ומושלמים וכולם בדעה אחת.

כשאתה תעבור תהליך כזה, ‫שאתה מהשפל של השפל ומהשעבוד והעינוי והכול,

‫יבוא הקדוש ברוך הוא באותות ומופתים ‫ויוציא אותך ויציל אותך ויעשה לך,

‫ויגיד לך, אני ה' אלוקיכם, אשר הוצאתי אתכם ‫מארץ מצרים כדי להיות לכם לאלוהים,

‫אז מסתבר שאתה תוכל לרוץ קדימה ‫ולתעלות, להתעלות, ‫עד שתזכה לקבל את התורה.

‫תודה רבה, כבוד הרב. ‫-תהיה בריא.

כן, שאלה שם, פה, ‫פוסט-נדריגנדו.

‫ערב טוב, כבוד הרב. ‫-ערב טוב.

לגבי כניסתא חדא,

‫הרב אמר שבעזרת השם,

‫זה דבר שיכול לסייע, לקרב, לזרז את הגאולה.

‫השאלה שלי היא, ידוע שהגלות, ‫חורבן הבית השני,

‫נגרמה בעקבות שנאת חינם.

‫השאלה היא, האם בגלל, בזכות,

‫כניסתא חדשת שזה אולי מניין מצומצם

‫של עשרה אנשים שיש בקרבם אהבת חינם,

אוהבים אחד את השני, עוזרים אחד את השני, כולם ביחד,

‫האם כביכול הם לא בטלים בשישים ‫לעומת

עם ישראל שמצפה, ‫הקורבנות שלו אולי מצפים מאיתנו, של כולנו,

‫נתקן את העוון הזה של שנאת חינם?

‫-אז יותר מזה, אני אגיד לך שרבי אליעזר אמר ‫שלא רק נשתחדה,

‫אפילו אי ראשי עמה מתקן, כולה מתקן.

‫אפילו אם יהיה אחד מישראל

‫שישלם בכל השלמויות,

‫גם הוא יכול להציל את כל ישראל.

‫מי, מי, בשביל מי החזיק הקדוש ברוך הוא ‫את כל העולם? אתה יודע בשביל מי החזיק אותו?

‫בשביל אחד שקוראים לו אברהם.

‫אלה תולדות

השמיים והארץ בהיברעם. ‫אל תקרא בהיברעם אלא באברהם.

‫20 דורות החזיק הקדוש ברוך הוא עולם פרש,

ורק אחר כך ניפה בקברה,

‫עד שמצא את המרגלית הזאת ‫שקוראים לה אברהם, ‫ובזכות אברהם כל העולם קיים. ‫אחד, יסוד עולם,

‫אבי האומה הישראלית.

‫אז לכן

זה לא פשוט עשרה, ‫שניים לא יכולים להסתדר לאורך זמן,

‫זוג לא יכולים להסתדר ויהיו בדעה אחת,

‫שני אחים לא יכולים להיות בדעה אחת.

‫עשרה זה המון, המון, שיהיו ביחד באחדות.

‫הלוואי שזה יהיה. ‫אני מקווה, אנחנו משתדלים.

‫אני מצפה, יהי רצון. ‫אולי אפילו אם לא נצליח, ‫אולי השם ירחם ויגיד, ‫בכל אופן, ניסו.

‫היו גדולים מאיתנו שניסו, ‫ידעו את הסוד הזה, ‫אז למה הם לא הצליחו? ‫-הנה, אתה רואה, אתה רואה,

אתה רואה, אפילו שאמר את זה ‫רבי אליעזר לרבי עקיבא,

‫לא ראינו שרבי עקיבא אמר, ‫יאללה, בואו נעשה עשרה.

ולא רק זה,

‫היו לו עשרים וארבע אלף תנאים קדושים, ‫ולא הסתדרו, לא חלקו כבוד זה לזה ומתו.

‫עשרים וארבע אלף התלמידים שלו, ‫שהוא שינן להם,

‫ואהבת לרעך כמוך, ‫זה כלל גדול בתורה,

‫הוא היה משנן להם את זה כל הזמן?

‫הם ידעו את זה בעל פה, לא?

‫אז איך הם לא חלקו כבוד זה לזה? ‫מהם תנאים.

זה לא פשוט, יא חביבי, זה לא פשוט.

‫כדי שליצר רעש את ה... ‫-מה נעשה? מה נעשה, יא חביבי, מה נעשה?

‫תשמע, גם זה שאנשים הסכימו ‫לוותר על הבעלים, אתה יודע, ‫יש נשים מטופלות בילדים,

‫צריך להביא אותן מאיזה מגן, ‫צריך לעשות קניות, צריך להסתדר, ‫ומה קורה אם נפל משהו וצריך להרים,

‫או צריך לעשות,

‫והם הסכימו שהם יסתדרו בלעדי הגברים ‫רק כשהם יעשו את המשימות. ‫-אבל לא העדיפו אולי שלום בית, ‫כאילו שיהיה קודם כול שלום בין בני... ‫-הם העדיפו שיהיה שלום לישראל.

‫אבל כתוב, אני אביתך הקודמים. ‫אבל מרדכי היהודי,

כתוב שהוא היה דורש טוב לעמו ‫ודובר שלום לכל זרעו.

‫קודם הוא היה דורש טוב לעמו,

‫וכשבא הביתה תמיד היו תלונות, ‫כי הוא לא היה נמצא,

‫הוא דורש טוב לעמו, ‫אז זה היה דובר שלום לכל זרעו.

‫-אז זה תלוי קודם כול ‫בהסכמת הבית, כן.

‫-כן.

‫טוב, בעזרת השם שיזכה. ‫-אז אתה מצטרף, הבנתי.

‫בעזרת השם.

זה לא פשוט, יש אנשים שעזבו עבודה בשביל זה.

עזבו עבודה.

זאת אומרת, יכול להיות שהם לא יחזרו לעבודה.

כן.

טוב, תודה רבה, יישר כוח. אם אפשר ברכה רבה?

אני מברך את כולם, גם אותך,

שהשם יזכה את כולם בעזרת השם, שהשנה הזאת תהיה ברוכה,

בסיעתא דשמיא, באמונה, בהצלחה,

באריכות ימים, בתשובה שלמה.

אמן. ושנזכה להראות לקדוש ברוך הוא שהתקוונו ברצינות בראש השנה ויום הכיפורים,

ושאכן נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.

תודה לכל המשתתפים.