קרית מלאכי - קרית מלאכי - שערי תשובה פרק א' - פתיחה

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח.

הערב יהיה לזיווג הגון לשירה בת מזל, ולעילוי נשמת יעקב בן רג'ינה ולעילוי הורי המנוחים וחמי, מנוחתם עדן.

אנחנו נלמד כרגע את הפתיחה של רבנו יונה ב"שערי תשובה". אנחנו בחודש אלול, צריכים להתכונן ביום הדין.

 אבל לפני כן, אני רוצה להגיד קצת בשבחו של רבנו יונה, מה שאמרו עליו גדולי הדורות בספר תשובות הרשב"ם מיוחסות להרמב"ם בסימן רפ"ד, מתחיל הרמב"ן במכתבו על רבנו יונה בזה הלשון:

"איש אלוהים קדוש הוא הרב וחסיד רבי יונה, שלומך ושלום תורתך יגדל לעד וישגה לנצח" וחתם שלו, החותם משה ברבי נחמן. הרמב"ן.

רבנו בחייה ורבי אשר בספרו רבנו בחייה על התורה, התחיל בראש כל פרשה מדברי רבנו יונה על משלי. וזה לשונו הקדוש בהקדמה על התורה:

"וכדי שספרי זה יהיה כולל תורה  ומידות, אפתח בכל פרשה ופרשה, בפסוק מספר חמודות, וספר משלי ומפירושי אחד קדוש מדבר נכבדות ונכוחות, אזכיר במקומות ובראשי הפתיחות. הוא איש אלוהים בתורה, עמוד ופינה, הוא הרב הגדול- רבנו יונה, זכרונו לחיי העולם הבא, אשר לספר ההוא (הכוונה לספר משלי) חיבר פירוש ועשה אוזניים, וקבע בדבריו טורי ספיריו להאיר עיניים. דבריו אשית עטרת פז לראש להחיות את נפשי, מה יקר חיבורו מזהב וכל פנינין, מה נהיה הבלן מאפרי דמר ומלינן עינין (מי יתן לנו מעפרו ונמצא את העיניים). ורוב עיקרו של ספר אכלול בתורה בראשי פרשיות".

זאת אומרת, כל הספר רבנו בחייה על התורה, כל פתיחה, לפני שהוא מגיע לפסוקים הראשונים שהוא מבאר אותם, הוא מביא פסוק אחד מספר משלי על-פי פירשו של רבנו יונה.

הרשב"ץ בהקדמתו לספרו "מגן אבות" על רבנו יונה: "ולא קם כמוהו מדבר ביראת ה' למשוך ליבות בני האדם לדרכי החסידות".

הגאון רבי עקיבא איגר, זצ"ל, אמר שמשערי תשובה לרבנו יונה הוא מתפחד כי אינו רק ספר מוסר, אלא שהוא פוסק פסק הלכה.

והחפץ חיים היה תמיד ספר "שערי תשובה" לידו, וגם שהחליפו לו היה מבקש להחזיר את זה אליו.

בכיס הטלית והתפילין של מרן הגאון רבי יהושע לייב דיסקין, זצ"ל, היה מונח בתמידות הספר "שערי תשובה, לרבנו יונה.

בשם הגאון רבי חיים מוולוז'ין נאמר שספרי מוסר שונים אינם שווים לכל נפש. לאחד מתאים ספר "ראשית חוכמה" ועוד שלנשי מתאים "שבט מוסר" או "חובת הלבבות" או "מסילת ישרים". אולם ספר אחד ישנו שמתאים לכל איש יהודי, בכל הזמנים ובכל התקופות, עד ביאת גואל צדק, הלא הוא ספר "שערי תשובה" לרבנו יונה. וההסבר לכך הוא פשוט: כיון שהספר "שערי תשובה" מיוחד בעיקרו על ההלכה. והמחבר, רבנו יונה, נמנה על גדולי הפוסקים הראשונים. והלכה אינה משתנה לעולמים. ואינה מוציאה שום אחד מישראל מן הכלל. רבנו יונה היה רבו של הרמב"ן, לפני כ-700 שנה.

אנחנו מתחילים ללמוד עכשיו "שערי תשובה" לרבנו יונה. כל ההלכות, כיצד מקיימים תשובה בישראל ואיך זוכים לחיי העולם הבא ואיך מכפרים על העוונות ואיך מכירים מה זה חטא, לומדים בספר הזה. חובה שכל יהודי ילמד את הספר ויקיים, כדי שיזכה לחיי העולם הבא. בלי להכיר את הספר, ספק אם מישהו יצליח להגיע לחיי עולם הבא.

"מן הטובות אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו, ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו לרב טובו וישרו, כי הוא ידע יצרם, שנאמר: טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. ואם הרבו לפשוט ולמרוד ובגד בוגדים בגדו, לא סגר בעדם דלתי תשובה, שנאמר: 'שוב לאשר העמיקו סרה'. ונאמר: 'שובו בנים שובים ארפה משובתיכם'. והזהרנו על התשובה בכמה מקומות בתורה, והתבאר, כי התשובה מקובלת גם כי ישוב החוטא מרוב צרתיו, כל שכן, אם ישוב מיראת השם ואהבתו שנאמר: 'בצר לך מצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו'. והתבאר בתורה כי יעזור השם לשבים כאשר אין יד טבעם משגת. ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלות אהבתו שנאמר: 'ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך'. ואומר בגוף הענין ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך להשיג אהבתו. והנביאים והכתובים דברו תמיד על דבר התשובה עד כי באו עקרי התשובה כולם מפורשים בדבריהם כאשר יתבאר".

אני חוזר להסביר ואח"כ אנחנו נעמיק להבין. זה לא ספר קל. אבל צריך להקשיב טוב בשביל לדעת מה לעשות.

קודם כל, הוא פותח: "מן הטובות אשר היטיב השם עם ברואיו". "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו"- כל בריאת העולם הייתה לטובת הנבראים. היות וחפץ ה' להיטיב ומדרך הטוב להיטיב, הבורא ברא הרבה מאוד, מאוד טובות לבני האדם עלי ארץ. "מן הטובות..", אחת מן הטובות, "אשר היטיב השם עם ברואיו הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם". מה זה "פחת מעשיהם"? הם עשו מעשים לא טובים והם כבר נפלו לבור. "פחת" זה בור. והקב"ה רוצה שהם יעלו מן הבור.

וגם מן הטובות שהוא היטיב להם זה שהוא נותן להם "לנוס מפח פשעיהם". מכין להם דרך גם איך לנוח מפח, פח זה מוקש. ממוקשי הפשעים. "ולחשוך נפשם מני שחת", והוא רוצה, הקב"ה, והכין דרך, דרך שאתם ואני וכולם, לא נכנס לגהנום! "לחשוך נפשם מני שחת", לא לרדת לשחת.

וגם הכין דרך להשיב מעליהם אפו. שאנחנו עושים עבירות, אז יש חרון אף עלינו, גזרות, ייסורים, צרות, חובות, בעיות. הקב"ה רוצה להשיב מעלינו את הפח, והוא לא רוצה להביא עלינו את כל מה שמזומן לנו בגל המעשים הרעים.

"ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו", גם אם אדם חטא זה לא סוף פסוק, הוא לא אבוד ועדיין הקב"ה ממתין לו, גם אם חטא, שישוב אליו. והזהיר אותנו לשוב אליו כי יחטאו לו. כל זה למה הוא עושה? לרוב טובו ויושרו.

איפה אתם מכירים מישהו שיעשה לכם צרות וימרוד בכם ויבגוד בכם, יעשה לכם בושות ויזיק אתכם, ואתם תחפשו  כל מני דרכים איך למחול לו ואיך לעזור לו ואיך לא יענש. איפה תמצאו דבר כזה?! אז איפה נמצא דבר כזה?

שבן אדם בא הביתה והוא כועס, הרגיזו אותו בעבודה, התוצאות לא יהיו טובות בבית. כי אם מישהו עוד ירגיז אותו בבית, את כל מה שהוא עצבני בחוץ, הוא יפיל על אלה שבבית. ככה זה אנשים. לא ידועים להבשיל. כי אם הוא כבר עצבני, הוא עצבני על כולם. אז אל תרגיז אותו בשעה שהוא עצבני ואל תתקרב אליו. עכשיו תארו לכם אם שניים מרגיזים אותם, אם שלושה מרגיזים אותו, הוא מקבל עוד טלפון שמרגיזים אותו, אם הוא קיבל עכשיו מכבת גם כן שאומרים שהוא חייב 100,000, אם עכשיו הוא קיבל דו"ח.. ומכל צד הוא מקבל, אוי ואוי מי שימצא בסביבה! אתם מכירים את זה, כן?

עכשיו, תארו לכם שהבורא יתברך מקבל ביזיונות מ-8 מיליארד בני אדם. כל אחיד עושה מה שבא לו. זה עושה איסורים, זה עושה עבירות, זה עושה ככה, זה עושה ככה... איזה ביזיונות! ה' ברא את הברואים בשביל להטיב להם והם במקום לקבל את הטובה, עושים רק לעצמן צרות, מכניסים את עצמם לבורות, למוקשים, לכל מיני דברים קשים ונוראיים, והוא, הוא, עוד טוב וישר מחפש להם דרך להוציא אותם מהבוץ! אתם מבינים כמה צריך להיות טוב וישר? בלתי מושפע, לא נלחץ וכו'.

ולימד אותנו והזהיר אותנו לשוב אליו שחוטאים לו וזה לרוב טובו וישורו. כי הוא ידע יצרם. הוא מכיר את היצר הרע שהוא ברא לנו. "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". הוא יודע. הוא ידוע בדיוק! הוא ברא לו "יצר ה-רע" אין יותר רע ממנו!

אבל כתוב בהקב"ה: "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך". הוא מראה לנו את הדרך איך לשוב אליו בתשובה. ואם הרבו לפשוע, אדם כבר עבריין עובר עבירות, שנים, עשרות שנים, הרבה לפשוע ולמרוד גם עשה במרד ומעל, ביודעין ובמזיד, לעיני כולם!

"ובגד בוגדים בגדו", בגידה אצלנו זה דבר קשה מאוד! אם מישהו בוגד בך... "וגם בגד בוגדים בגדו, לא סגר בעדם דלתי תשובה", שנאמר ע"י ישעיה הנביא: "שובו", הנביא פונה אלינו בשם ה', "שובו לאשר העמיקו סרה". מה זה "העמיקו סרה"? העמיקו במחשבותם עצות איך לסור מעבודת ה'. אפילו אלה שבנו כל מיני טלי טילים של כל מני מחשבות איך לסור מעל ה' ים הצדקות וכל מיני דברים, אומר גם לכאלה שה' יודע בדיוק מה הם חשובים, אומר להם "שובו". "לאשר העמיקו סרה".

ונאמר בירמיה: "שובו בנים שובבים", זה בנים מורדים. "שובו בנים שובבים ארפה משובתכם". הדבר היחידי שיכול לרפא את האדם זה התשובה. בלי התשובה אוי ואווי מה יהיה גורלו של האדם. אנחנו נשמע אם נספיק.

"והוזהרנו על התשובה בכמה מקומות בתורה, והתבאר, כי התשובה מקובלת גם כי ישוב החוטא מרוב צרותיו". "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם". זאת אומרת אפילו אדם מגיע כבר למוות, לדכדוכה של הנפש, זהו הוא קרוב למוות, ה' פונה אליו "שובו". "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו".

כל המטרה של המחלות, הצרות והיסורים, זה לקרב את האדם אל ה'. שיתבונן מי המכה אתו. על מה מכה אותו. יש סיבה. תבדוק! אם הוא ישוב בתשובה, יסיר מעליו את המכה. אז גם אדם חוזר בתשובה בגלל רוב הצרות, הוא מקובל אצל הקב"ה. וכל שכן אם אדם זוכה לשוב בתשובה מיראת ה', מאהבת ה'. הוא החליט שהוא לא רוצה להיות יותר כפוי טובה, על כל הטובות שה' היטיב לו, הוא רוצה לחזור בתשובה, גמרנו! ודאי שהיא מקובלת לאין שיעור ואין ערוך.

ועל זה הוא מביא פסוקים מהתורה, להוכיח לנו: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים". "בצר לך", פירושו צרות על גבי צרות, וזה יהיה באחרית הימים, עם צפון קוריאה, עם מיסטר טראמפ, עם כל מה שקורה מסביב זה באחרית הימים. תהיה מלחמת גוג ומגוג, פחד אלוקים! מה שיומטר ממקום למקום.

ואנשים רק מהצרות עכשיו מהפחד אלוקים, מבינים שהם מול אתני טבע או מה שהכינו בני האדם- פצצות אטום, מימן וכו'. אתם רואים מה הוריקנים עושים שם בבוסטון ומה עכשיו בהודו וגם באיראן ובכמה מקומות מתחיל שיטפונות וכל מיני דברים, בטורקיה לא באיראן. בקיצור, בלאגן! רואים איך הקב"ה ברגע אחד יכול להפוך חייהם של מדינות שלמות. הוריקן אחד עיר שלמה מפורקת! אין כלום! חוזרים לתוהו ובוהו. ברגע אחד! תסכלו בסוריה, צילומים מלמעלה זה כבר לא סוריה, חורבות סוריה! אין סוריה! זה הכל מחרב! הכל חרב! זאת אומרת, הקב"ה עושה דברים ואנחנו צריכים רק להבין.

אז הוא אומר גם "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו". עדיין אתה יכול לחזור בתשובה אבל לשמוע בקולו.

ועוד דבר, תשמעו, מדהים! "והתבאר בתורה כי יעזור השם לשבים כאשר אין יד טבעם משגת", הקב"ה מתחייב שהוא יעזור למי ששב בתשובה, לתת לו סיוע מן השמים, מה שעל פי הטבע אי אפשר להשיג. אי אפשר להשיג. והוא יתן לבעל תשובה. הקב"ה אוהב בעלי תשובה! "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". "שלום שלום" לרחוק קודם. הקב"ה אומר קודם כל "שלום שלום" למי? למי שהיה רחוק ועכשיו התקרב. קודם הרחוק. זאת אומרת, ה' נותן סיוע נסי! לא טבעי, לבעלי תשובה.

"ויחדש בקרבם רוח טהרה להשיג מעלת אהבתו", אז ה' עוד עוזר לבן אדם ונותן לו מקרבו אהבה אליו. שנאמר: ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו ככל אשר אני מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך". זאת אומרת, אתה צריך עם המשפחה לחזור בתשובה בכל לבבך ובכל נפשך.

רבי חיים מוולוז'ין, זצוק"ל היה אומר: כידוע יש שלוש מצוות שכתוב בהם "יהרג ואל יעבור": שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות. אם יבוא גוי ויצמיד אלייך נשק ויאמר "תהרוג את פלוני! אל לא תהרוג אני הורג אותך!". התורה מצוה אותך אתה תהרג ואל תהרוג אותו. זה נקרא "יהרג ולא יעבור" את העברה שביקשו ממך. זה שפיכות דמים.

אם יגיד לך עבוד עבודה זרה, אם אתה לא עובד,אני הורג אותך, "יהרג ולא יעבור" את העברה.

עריות- תעשה מעשה אסור עם אשה פלונית, יהרג ולא יעבור".

זה שלוש. זה המפורסם, זה מה שכתוב.

אומר רבי חיים מוולוז'ין: כתוב פה שאתה מחויב לעשות תשובה "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו בכל לבבך ובכל נפשך", אתם יודעים איפה נאמר "ובכל נפשך"? "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך", מה זה "ובכל נפשך"? איפה נוטל את נפשך, בשעה שהוא נוטל את נפשך אתה צריך לאהוב את ה'. כמו רבי עקיבא בשעה שסרקו את בשרו במסרקות ברזל, הוא אמר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", לקיים "בכל נפשך". שהוא מקבל עול מלכות שמים ואהבת הבורא באותה שעה שנוטלים את נפשו. אז גם פה הוא אומר: חוזרים בתשובה בכל נפשך. אפילו אם בגלל התשובה אתה תצטרך למות, תעשה תשובה ותמות.

רשעים בדורו של אורח חיים הקדוש, היו אומרים לו: אנחנו מוכנים לחזור בתשובה בתנאי שנמות מיד. זה הרשעים שהיו בדורו של אורח חיים הקדוש. שאל אותם למה? אמרו לו: כי אנחנו יודעים שאחרי שנעשה תשובה לא נחזיר מעמד. יצר הרע גדול עלינו, אנחנו נחזור עוד פעם לעבירות. אנחנו מוכנים לחזור בתשובה ולמות. ככה אנחנו בטוחים שנגיע לגן עדן, אבל הוא לא יחטיא אותנו יותר. זאת אומרת "בכל נפשך".

יש גם עבירות מהסוג הקשה ביותר כמו כפירה. שכתוב "כל באיה לא ישובון". אדם שהוא שקוע בכפירה יותר מידי לא יכול לשוב בתשובה ואם ישוב ימות. יש מציאות כזו. זה נקרא "כל באיה" למינות, לכפירה, לא ישובון. וגם מי שיש לו בולמוס של עריות זה אותו הדבר.

אז לכן המעשה שהיה ברבי אלעזר בן דורדיא שהיה הולך לכל אשה גרועה לעשות מעשים שלא יעשו, שהוא שב בתשובה הוא בכה ובכה ומת בתשובתו. כי אי אפשר לשוב מעברה כל כך, אבל הוא שמח שהוא לא יצטרך לחיות עם ההרגשה והידיעה שהתעוררה בו על מעשיו הגרועים. אבל יצאה ישר בת קול מן השמים ואמרה: "אשרייך! רבי אלעזר בן דורדיא", רבי אלעזר שאתה מזומן לחיי עולם הבא". מזומן זה בלי דין, בלי משפט. ישר לגן עדן. זה מי שזוכה לעשות תשובה אמיתית.

ואומר בגוף העניין: "ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך, להשיג אהבתו". ה' מבטיח בתורה אם אתה תעשה את הפעולה הראשונה "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו, אבל "ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובנך בכל לבבך ובכל נפשך", אני מבטיח לך שאני אמול, אני אמול את הלב שלך מערלת הלב של היצר הרע, "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעת להשיג אהבתו".

אנחנו מתפללים: "וטהר לבנו לעבדך באמת", מה זה "וטהר", בכל המידות הרעות, הנשחתות, המגונות, טהר לבנו! אם תטהר את לבנו נוכל עבדך באמת. למה אנחנו לא יכולים לעבוד באמת? כי כל פעם יצר הרע משתמש במידה אחרת, תאווה, חמדה, קנאה והוא מטריף אותנו לעשות ככה, תעשה ככה, תעשה ככה... אבל אם הלב יהיה טהור מהמידות הרעות, אז נוכל לעבדך באמת. פה מבטיח ה' מי שיעשה תשובה באמת, הוא ימול את לבבו לאהבה את ה'. הוא מטפל בזה! אתה תעשה את החלק שלך ואני אעשה את החלק שלי, "שובו אליי ואשובה אליכם".

"והנביאים והכתובים דיברו תמיד על דבר התשובה, עד כי באו עיקרי התשובה כולם מפורשים בדבריהם כאשר יתבאר בהמשך הספר ".

עכשיו אני חוזר להעמיק קצת בדברים שתבינו מה מעלת התשובה. אתם לא מבינים כי אם הייתם מבינים, הייתם בעלי תשובה. בעלי תשובה זה לא מי שחזר בתשובה רק, בעלי תשובה זה מי שמבינים גם מה זה תשובה ועל מה חוזרים ואיך עובדים את ה'.

עד כמה גדול כוחה של תשובה, מביא הגאון רבי שמואל גריינמן, בספר חפץ חיים על התורה, בפרשת "ויגש", במעשי למלך, י שלו למטה פירוש שהוא שמע מעת שמיעה ששמע מפה קדוש, של הגאון הצדיק רבי יצחק בלאזר, זצ"ל, על הפסוק ביחזקאל, יש פסוק ביחזקאל לג, יא, כך אומר הפסוק:

"חי אני נאום ה' אלוהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, שובו, שובו מדרככם הרעים ולמה תמותו בית ישראל". זה הפסוק.

מסביר את הפסוק הזה בציור שלקוח מן החיים: אם משיהו יספר לנו עניין שלא מתקבל על הלב, סיפור כזה שנראה שזה לא יכול להיות במציאות, אז אנחנו נדרשו ממנו שיאמת את דבריו, ויש אדם שאנחנו נסתפק אם הוא יאמת את דבריו בשבועה. "אני לא מאמין לך! תשבע". אנחנו גם יודעים שהבן אשם זה לא נשבע וגם אם הוא ישבע אז זה יהיה אמת. אז אם הדבר לא מתקבל, אז לפעמיים אנחנו נצריך את הבן אדם או לאמת את הדברים או להישבע. אבל אם המספר הוא אדם גדול וחשוב, מבלי כל ספק יאמינו לו גם בלי שמועה. גם אם הוא יגיד דבר שהוא לא מתקבל על הדעת, אבל הוא אמר אותו וידועים שהוא אדם גדול, אמיתי, חשוב, אין שקר בפיו, אדם לא מדומיין, תלמיד חכם עצום, אז אפשר להאמין לו גם בלי שבועה.

אבל אם נזקיק, אם נזקיק את האדם הנכבד הזה גם כן כבר לשבועה, פירושו שהדבר שהוא מספר זה רחוק, רחוק, רחוק מהמציאות לגמרי! גם אדם גדול מאוד מאוד, אם הוא יספר דבר שהוא יגיד סתם דוגמה: "עכשיו ראיתי ששתי דירות ירדו מהשמים". אנחנו נגיד: "חביבי, אם כל הכבוד אנחנו מאמינים לך מה שקורה בקרקע, אבל זה שאתה כבר מתחיל לדבר על השמים, שיתחילו לרדת דירות, אז אנחנו מבקשים ממך תשבע, אם תשבע אז אנחנו נאמין לך".

מה שומעים מפה? שהעניין שמספרים הוא רחוק מאוד מהמציאות עד שצריכים ונזקקים להשביע אדם גדול, אז עכשיו תבינו: אם הקב"ה בכבודו ובעצמו נשבע, נשבע! על התשובה שהוא מקבל אותנו בתשובה ואומר: "חי אני נאום ה'", שהתשובה מועילה! זה אומר עד כמה עניין התשובה הוא רחוק מן החוכמה ומן המציאות. כי אין לך אפילו אחת בכל העולם שהיה יכול לעמוד על אמיתית זה העניין, לולא נשבע הקב"ה על אמיתתו.

איך בן אדם יכול לחזור בתשובה ותהיה מקובלת? אחד רצח בן אדם, רצח חמישה, רצח עשרה, עשה עוולות, גזל, גנב, מרד, החטיא את הרבים, מה לא עשה! שרף ספרי תורה, מה שאתם רוצים! תגידו את כל הדברים הכי קשים בעולם, שייך שהוא יבוא ויתוודה, יאמר: "אנא ה', חטאתי, עוותי ופשעתי ואני מקבל עליי מהיום לא לעשות ככה וכו', וזהו? והוא יהיה מקובל אצל הקב"ה? זה הגיוני? איפה ההגיון?! אין היגיון בזה! לכן הקב"ה בכבודו ובעצמו נשבע: "חי אני נאום ה'". אתם מבינים מה מדובר? איזה זכייה יש לנו? שבן אדם עבר עבירות, עבירה אחת אם תשמעו תכף מה הדין שלו, פחד פחדים, שתיים? קבוע? אוי! אוי! ואם בן אדם עבר עבירות קשות, מהגרועות ביותר? והקב"ה אומר "שוב, שובו".

אני חוזר על הפסוק, יחזקאל לג, יא: חי אני נאום ה' אלוהים אם אחפוץ במות הרשע", אני לא חפץ שהוא ימות, "כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, שובו, שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל". בלי תשובה מתים מיתת עולם. לא מיתה פה, פה כולם מתים. מתים מיתת עולם. לא תשובו? מיתת עולם. ואני נשבע לכם! אני מקבל אתכם, אני לא רוצה שתמותו, אני רוצה שתחיו! למה בראתי אתכם? שתמותו? שתחיו! למה הבאתי אתכם לפה? להכין צידה לדרך לעולם נצח.

אבל זה כל כך רחוק מהגיון והמציאות שעלו לתורה, שעלו לחוכמה, שעלו לנבואה, אדם חטא, אדם חוטא, מה יעשה? אמרה אחת חטאים תרדף רעה". הנפש החוטאת היא תמות. אין להם עצה. אין! אין! אין לה חוכמה ואין לה.. אין! אין דבר כזה נקרא "תשובה". אין! על פי שכל, על פי חוכמה, אין מציאות לדבר כזה. רק ה' ברוב טובו וישורו הכין דרך לנו לעלות מפחת המעשים ולנוס מפח היוקשים. כל העברות, הוא לא רוצה שנמות.

וכמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך שעלו לחכמה ולנבואה, הנפש החוטאת מה תהיה עליה, ותשובת שתיהן הייתה להעניש את החוטא. עד ששאלו את הקב"ה ואמר: "יעשה תשובה ויתכפר לו".

זה שכתוב "טוב וישר ה' כל כן יורה חטאים בדרך", שהוא מורה לנו את הדרך לעשות תשובה. אז אם כן, מן הראוי שנשתמש במתנה הרבת ערך הזו, שהיא התשובה", שהקב"ה נשבע עליה שהיא מתקבלת. עכשיו אוי לו לבן אדם שנתנו לו את האפשרות לתקן את כל המעשים ולכפר עליהם ושלא יהי לו שום חוב, והוא לא מנצל את זה!  זאת אומרת, הוא מבזה את הקב"ה ומצפצף!

יש לך חוב בבנק מיליון ,2 מיליון, 3 מיליון. בבנק מתחננים אלייך: "בוא! תתחייב רק שתפתח חשבון חדש ויותר לא תעשה אוברדרפט, אתה מוכן? ונמחק לך את הכל?". והוא מתמהמה ולא בא. ונותנים לו אולטימטום: "עד ראש השנה אתה יכול לבוא, אם לא, גזר דין!". והוא לא בא! ולא קם לסליחות, הוא לא בא לתפילות. לא אכפת לו. שיהיה חוב, שיהיה שלוש, שיהיה שש, שיהיה שמונה.

בספר "אורחות צדיקים" באמצע שער התשובה הוא מביא כך: טובה גדולה היטיב הקב"ה עם בני אדם אשר הכין דרך לפושעים ולחוטאים, לנוס מחושך לאור ולא סגר בעדם דלתי תשובה, אפילו אם הרבו לפשוע. שנאמר: "שוב בנים שובבים". והתשובה המקובלת גם אם ישוב החוטא מרוב צרותיו, כל שכן אם ישוב מיראת ה' ואהבתו כנאמר: "בצר לך ומצאוך ושבת", והקב"ה עוזר לשבים לעשות תשובה, אפילו בדבר שאין כוחו של אדם יכול להשיג. ומחדש בקרבם רוח טהורה להשיג ענייני תשובה ומעלות אהבתו. שנאמר: "ושבת עד ה' אלוהיך". ובסוף הוא אומר :"ומל ה' אלוהיך לאהבה אתה' אלוהיך", פירוש: אפילו בדבר שאין בך כח להשיג, הקב"ה ימול את לבבך ויתן לך כח לעשותו.

זאת אומרת, זה אוצר בלום התשובה. עכשיו מה זה? זה טרחה גדולה? זה צריך תהליך של שנים? לא! זה רגע אחד! "כי קרוב אלייך הדבר מאד בפיך ולבבך לעשותו". הרגע כולם יכולים לחזור בתשובה. הרגע!

"בפיך", זה ווידוי דברים. להתוודות ולומר לה': "אנא ה', חטאנו, עוונו, פשענו, אשמנו, גזלנו, בגדנו..", כל מה שיש. אם הו איודע לפרט עוונות וחטאים שהוא עשה, הרי זה טוב. אם לא, יגיד את הנוסח הכתוב, יתכוון בכל לבבו בווידויו.

"בלבבך", שהוא מתחרט על מה שעשה עד עתה ומקבל עליו יותר לא לעשות.

זהו! זה התשובה. ומכאן לומד את כל מה שצריך לעשות ומה צריך להשמר ולמקיים! מסובך? על עוון אחד יכול להיות שתכנס לגהנום לשנה. על שתיים, יכול להיות יותר. 10, הרבה יותר. אם נספיק יותר. וכן הלאה. אז יכול להיות שאתה מחכה לך אלף שנה, אלפיים שנה, שלושת אלפיים שנה. זה לא קל, מותק!

תדליק גפרור, שים את היד, נראה אם אתה יכול לסבול. אם אתה יכול לסבול, אפילו אם הגהנום זה רק גפרורים, קופסא, אבל לא מפסיקים, כל הזמן, מדליקים גפרור אחרי גפרו. תאר לך. ואם זה גז? שמים אותך על הגז כמו חציל עם נייר כסף, אז זה לא נעים בכלל! אתה מתחיל להידבק, כל הגוף שלך מתחיל להידבק. ואם זה קצת יותר מעלות? שתבינו, השמש זה רק הגפרור שמדליקים את הגהנום. לא כדאי! בשביל מה? לא כדאי! וה' נתן לנו את ההזדמנות והאפשרות לתקן את הכל.  אז לכן, צריך לדעת שיש לנו הזדמנות.

"וגם אם הרבו לפשוט ולמרוד ובגד בוגדים בגדו לא סגר בעדם דלתי תשובה". לא יכול אדם לבוא להגיד: "תשמע, כל אחד יכול לעשות תשובה, אני לא". למה אתה לא? "כי אני יודע מה עשיתי, על מה שעיתי אני לא מאמין שהקב"ה ימחל. אני אבוד! אין מה לעשות".

אומר החפץ חיים, זצוק"ל: "אפילו החוטא יותר גדול מתקבל בתשובה, וגם אלישע אחר". בהתחלה אלישע בן אבויה, אח"כ הוא כפר, חילל יום הכיפורים, הרג תלמידים, עשה דברים איומים ונוראיים. הוא היה הרבי של רבי מאיר בעל הנס, והוא כפר, וקראו לו "אלישע אחר".

אומר החפץ חיים: גם אלישע אחר אם היה שב בתשובה היה מתקבל. רבי מאיר התלמיד שלו אמר לו: "תחזור בתשובה". אמר לו: "כבר שמעתי מאחורי הפרגוד 'שובו בנים חוץ מאלישע אחר'. כולם יכולים לשוב בתשובה, חוץ ממני". ככה אמר לו אלישע. והוא טעה! 

למה? למה הוא טעה? הוא חשב שנעלו לו את שערי תשובה. אבל כוונת הבת קול שאמרה "שובו חוץ מאלישע אחר", הכוונה שלה שהקב"ה קורא לכל הרשעים: "שובו ,שובו בנים שובבים ארפה משובתכם" חוץ מאלישע אחר שלא קורא לו.למה לא קורא לו? החטאים שלו היו כל כך גדולים, בפרט בדרגה גבוהה שהוא הה, אז החטא והפשע והמרד הם הרבה יותר גרועים. וחילול ה' וכו'. אז הם היו כל כך גדולים שרק לא הפצירו בו.

אז "תשובו" אמרו לכל הרשעים, ולו לא אמרו "תשובו". לא שלא מוכנים לקבל אותו, רק לא מפצירים בו. כמו שכתוב בנביא אמרנו: "אמור עליהם חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו, שוב מדרככם הרעה ולא תמותו בית ישראל". אבל את אלישע אחר לגודל עוונותיו לא ביקשו אותו "שובו, שובו". אבל אם היה דוחק את עצמו ונכנס בודאי שהיו מקבלים אותו! 

יש לנו פסוק מפורש בשמואל ב': פרק יד, פסוק יד: "לבלתי ידח ממנו נידח". הקב"ה לא רוצה שידח ממנו אפילו נשמה אחת! אבל זה תלוי. יש כאלה שהרשיעו מאוד, לא יקבלו סיוע. הם יצטרכו להתאמץ לבד. סתם בעלי תשובה, "הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים". הוא רק בא להיטהר כבר מסייעין אותו מן השמים. אבל משיהו כבר רשע גדול מאוד מאוד, אז אם הוא יעשה את זה לבד, לא יפריעו לו אבל לא יעזור לו. לא יקראו לו.

החפץ חיים שאלו אותו שאלה: איך זה ננעלו בפני פרעה דלתות התשובה? הרי בדר"כ שערי תשובה לא ננעלים אפילו לחוטא גדול.

אז הוא הסביר: העניין הוא, ישנם חוטאים שמן השמים עוזרים להם לחזור בתשובה, כמו שאנחנו מתפללים בכל יום שלוש פעמים "החזרנו בתשובה שלמה לפניך". ויש חוטאים שהקדישו את הסאה, כבר עברו כל גבול, עד כדי כך שנשלל מהם הסיוע ומן השמים לא יעזרו להם. ועליהם רק להתעורר מעצמם לעשות תשובה. אז הקב"ה אמר למשה: לך תודיע לפרעה שהוא כבר הרחיק לכת ברשעתו. כי חמש פעמים במכות הראשונות פרעה הכביד את לבו לבד. אז אמר לו תזהיר אותו שהוא כבר הרחיק לכת והוא ייענש מן המשים. מה העונש? שלא יעזרו לו לחזור בתשובה. כי אני הכבדתי את לבו. לבו עכשיו כבד. כי מן השמים לא יסייעו בידו. זה נקרא שהלב שלו כבד. אבל לא נלקחה ממנו הבחירה לחזור בעצמו בתשובה.

וזו הייתה טעותו של אלישע אחר. ששמע "שובו בנים שובבים חוץ מאחר, הוא חשב שלעולם לא תתקבל תשובתו והוא לא ידע כי לא נשללה ממנו הבחירה להתעורר בעצמו לתשובה, רק הודיעו לו מהשמים שלא יעזור לו. אז זאת אומרת, בן אדם גם אם יעשה מעשים גרועים ביותר, הקב"ה מוכן לקבל אותו.

ועכשיו תשמעו שני מעשים שמהם תבינו עד כמה אדם יכול להיות רשע והקב"ה מוכן לקבל אותו! לא יאומן! רק זה צריך להביא לנו אהבה לבורא לאין שיעור! ולא להיות כפויי טובה.

אמרנו שהקב"ה אומר שאם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו לא סגר בעדם דלתי תשובה. זה מה שאמרנו. ורבנו יונה משתמש בפסוק בישעיה על הלשון בוגד. שלמה המלך נתן לנו ציור נפלא מה זה בוגד.

לשון הכתוב אומר ככה (במשלי כה, יט): "שן רועה ורגל מועדת מבטח בוגד ביום צרה". מה זה "שן רועה"? שן מתנדנדת, שן רצוצה, חלשה, שבורה כזאת. שבשעה שאתה טוחן את המאכל היא נשברת לך, היא לא עומדת במשימה שהיא הייתה צריכה לעשות. "שן רועה", מלשון "רעוע".

"שן רועה ורגל מועדת", שאדם החליק, מעד. הרגל אמורה להעמיד אותך, השן אמורה לטחון בשבילך, והם נכשלו. הוא אומר בדיוק אותו הדבר "בטח בוגד ביום צרה". יש לך חבר אתה סומך עליו וביום צרה שאתה צריך אותו הוא בגד בך! מה שהוא היה צריך לעשות ביום צרה בשבילך, בשביל מה יש חבר? באותו הזמן הוא בגד בך. כמו שהשן בגד בך וכמו שהרגל בגד בך, ככה בוגד זה אותו הדבר. "מבטח בוגד", אם אתה בוטח באחד שהתברר שהוא בוגד ביום צרה.

אומר ה"מצודת דוד": כמו שן הנשברת בעת טחינת המאכל וכמו הרגל שומטת ומחלקת בעת ריצה בדרך, כך מבטח הבוגד בבוא עת צרה וזה העת שצריכים לביטחון והוא בוגד. כמו השן והרגל הבוגדים בעת הצורך.

עכשיו תשמעו על שני בוגדים שהיו בעם ישראל ותראו מה היה בסופם:

מדרש רבא בתולדות, סוף פרשה סה, מבואר דוגמה על שני בוגדים, כתוב בפסוק: "וירח ריח בגדיו", אל תקרא "בגדיו" אלא "בוגדיו". מי אלה השניים? אחד קוראים לו יוסי, יוסף משיתא, ואחד קראו לו יקום איש צרורות.

מה היה המעשה ביוסא משיתא? בשעה שביקשו שונאים להיכנס להר הבית, אמרו "יכנס מהם ובהם תחילה". האויבים פחדו להיכנס לבית המקדש, הם ידעו שהזר הקרב יומת. אם אדם נכנס למקום שאסור לו להיכנס במקדש, היה מת! אז הם פחדו, אמרו ניקח מהם, מהיהודים, שהם יכניסו אחד משלהם לבפנים.

את מי לקחו? את יוסא משיתא. אמרו לו: "הכנס ומה שתוציא מבפנים שלך". הדבר הראשון שאתה מוציא מבית המקדש, שמה מלא זהב, מלא כסף, מה שתוציא, שלך! נכנס והוציא מנורה של זהב. אמרו לו: "אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו". זה, מצטערים! זה יותר מידי, המנורה של זהב זה לא בשביל אנשים פשוטים, זה רק למלכים, דברים כאלה אתה לא יכול לקחת את זה. אבל מה, תכנס עוד פעם אחת ומה שאתה מוציא תקבל.

אמר רבי פנחס: נתנו לו מכס שלוש שנים ולא קיבל עליו. אמרו ל: תשמע, אנחנו נותנים לך שכר מכס של שלוש שנים, תכנס. אמר: "לא די שהכעסתי לאלוהי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שנייה?". נגמר! פעם אחת עשיתי את זה, יותר אני לא עושה את זה בשום מחיר שבעולם! לא נכנס.

מה עשו לו? נתנו אותו בחמור של חרשים. רש"י מסביר: זה ספסל של דף עבה המגררים בו את הנסרים. זאת אומרת, השכיבו אותו על מיטה כזאת של נסרים ויש בה חריצים והתחילו לחתוך לו מהרגלים. התחילו לחתוך אותו חתיכות. אתה נכנס או לא נכנס? לא נכנס! מנסרים. אתה נכנס או לא נכנס? מנסרים. ככה התחילו לנסר אותו. והיו מנסרים בו והוא מצווח ואומר: "וי אוי! אוי! שהכעסתי לבוראי". זה מה שהוא צעק. לא אבא לא אמא, לא קילל אותם, לא כלום! רק הוא מצטער, לא על הכאבים, על מה שהוא הכעיס את בורא שנכנס לבית המקדש.

הבוגד הזה שהיה מוכן למסור כלי המקדש לשונאים, מוכן היה רק פעם אחת ולא יותר. ואפילו שעינו אותו לא היה מוכן לפעם שנייה וצער לא כל האבים אלא "אוי לי שהכעסתי לבוראי". זה מעשה של בוגד אחד.

יקום איש צרורות הוא היה בן אחותו של רבי יוסי בן יועזר, איש  צרדה. היה רוכב על הסוס שלו בשבת. מחלל שבת. והיו מוליכים לפניו קורה שיהיה נתלה עליו יוסי בן יועזר, לוקחים את דודו לצלוב אותו בכיכר העיר. אמר לו יקום איש צרורות לדוד שלו: "תראה את הסוס שהרכיב אותו עליו אדוני". זאת אומרת, הגוים הרכיבו אותו על סוס והוא רוכב בשבת, ככה... ומלגלג עליו ואומר לו "ותראה גם את הסוס שלך שהרכיב אותך אדוניך". הולכים להרכיב אותך עכשיו על עץ התלייה.

מה הוא רצה לומר לו? "אתה רואה, אני הלכתי בתאות ליבי ועלתה לי. והנה אני מצליח! אני על הסוס וחי ומבסוט. ואתה עם כל המצוות והתורה שלך הולך לתלייה. אתה עמלת בתורה ובמצוות כל ימי חייך, בסוף תהיה נתלה. אמר לו: "אם כך למכעיסיו, קל וחומר לעושי רצונו". אם ככה הקב"ה עושה למי שמכעיס אותו, אז קל וחומר מה הוא יעשה למי שעשוה את רצונו. זאת אומרת, כמה שכר יתן לו! אם לאלה שמכעיסים הוא עושה ככה, אז לאלה שעושים את רצונו, כמה שכר הוא יתן!

אמר לו :"עשה אדם רצונו יותר ממך", מה אתה נקרא מהמכעיסים? אתה מעושי רצונו! אומר לו: "עשה אדם רצונו יותר ממך", אמר לו: ואם כך הוא עושה לעושי רצונו, אם אני שאני צדיק ועושה לי ככה, קל וחומר מה הוא יעשה למכעיסיו. לך! לך מה הוא יעשה לך. אם לי שאני צדיק ככה הוא עושה, מה מחכה לך! ונכנס בו הדבר כערס של עכנאי, עכנאי זה נחש, והלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין.

נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרדה וראה מיתתו של יקום בן אחותו, פורחת באוויר. ואמר: "בשעה קלה קדמני זה לגן עדן". אותו יקום איש צרורות שזלזל בדודו, שרואה אותו הולך לגרדום, כמו שאומרים, והוא מזלזל, זה כזה עזות! כזה לכלוך! אבל ברגע שהוא שמע שכר ועונש, הוא נתעורר לתשובה והלך וקיים בעצמו ארבע מתות בית דין מתוך תשובה, והקדים אותו, לפני שהוציאו להורג את יוסי דוד, הקדים אותו לגן עדן.  

שמעתם דבר כזה? כמה ה' רוצה שאנחנו נחזור בתשובה ומה הוא מעתד לנו טובות. אז להתבונן בזה. מה אמר לו יוסי בן יועזר ליקום איש צרורות? הוא אמר לו מילה יותר משכר ועונש? כלום! שכנע אותו? לא! אמר לו: "אם זה מה שאני מקבל, מה מחכה לך?". זהו! וזה שכנע אותו, את הבוגד, ועשה תשובה. והרוויח חיי עולם. ברגע אחד! הקדמני בחצי שעה.

זאת אומרת, הקב"ה בכל מקרה שאנחנו נשוב בתשובה גם אם מרדנו, גם אם "בגד בוגדים בגדנו", גם אם העמקנו סרה, ה' מבקש מאיתנו "שובו". "שובו, ארפה משובתכם". אני רופא כל בשר ומפליא לעשות. אני ארפא אותכם מכל עוונותיכם.

לא טוב? תגידו לי, לא טוב? נו, אז למה אנשים לא עושים תשובה? למה אנשים לא עושים תשובה? מה אתה חשוב שתפסיד משהו בעולם הזה? הוא תכף נגמר. ואז מה? יש לך חיי נצח. חיי נצח! אתם יודעים מה זה חיי נצח? מיליארדים שנים זה אפילו לא שנייה. מה תעשה שמה אם אתה לא במקום הלא נכון? מה תעשה? 

אם ניקח אותכם ונשים אותכם כל אחד במדבר לבד, זה הכל. לא תמותו, לא יהיה מים, לא יהיה אוכל, לא יהיו אנשים. לא תמותו אבל. ותישארו בחום רק. זה הכל. שנה, שנתיים, עשר, אלף, אלפיים, שלושת אלפים, 50 אלף, מיליון שנה, ככה אתם יושבים שמה במדבר, תשחקו בחול. בלי עונש. זה לא עונש. בלי עונש.

אם ישימו אותכם אבל במדבר ויתנו לכם רק כאב של שן אחת ואין רופא שיניים. אין רופא שינים, אין כדורים, אין כלום. מה תעשו עכשיו? תתחילו ככה להוסיף עונשים לאט, לאט. מאלה שאתה מכירים, שסבלתם כבר קצת. לאט, לאט. אנחנו לא מתחילים לגרד את המושג "עונש" בכלל. למה להסתבך? למה? למה אם נותנים לנו את כל הטוב, אפילו שאנחנו רשעים, מורדים, בוגדים, הכל, אומר ה': "שובו! שובו!"

אמרו לנשיא תודה ונוריד לך שליש. לא רצה! נשאר גם את השליש. היה מודה, מורידים לו שליש, כמה שנים. לא טוב?!

תקשיבו, יש בן אדם רצח והשופט הולך לגזור עליו 25 שנה. פתאום פונה אליו השופט: "תשמע, אם אתה תגיד לי עכשיו שאתה מתחרט ותבכה רבע שעה ותתוודה ותאמר 'אנא, השופט, עשיתי כך וכך ואני בוש במעשיי ואני מתחייב לא לעשות יותר ואני מצטער על מה שעשיתי, והכל', תעשה את זה בכנות במשך 15 דקות, אני מוציא אותך מכאן זכאי". כדאי לו לבכות רבע שעה ולצאת זכאי או לא?

(הערה מהקהל: שבוע...)

שבוע אתה אומר.

הוא התחיל לבכות, אחרי שבע, שמונה דקות, החבר'ה באולם התחילו לצחוק עליו, להסתלבט "מה זה?! אתה כמו בחורה, בוכה בכייה. עשית, תהיה גבר! תאכל אותה! מה שעשית תעמוד אחרי המעשים שלך!". פתאום הוא עושה (קול ) מפסיק ולא בוכה. אז השופט אומר לו : "התחלת יפה י שלך כמה דקות ואתה מסים, אני משחרר אותך!". אומר לו: "לא בוכה יותר". -"תבכה, כדאי לך!". אומר לו: "לא בוכה!". יצא גבר. כן יצא גבר לכלא 25 שנה. עכשיו הוא בוכה 25 והחבר'ה מסתלבטים עליו בחוץ.

זה ברור לנו שהוא טיפש, נכון? אבל זה לא הוא, זה אנחנו! הנה עכשיו יש לכם הזדמנות רבע שעה תבכו, תחזרו בתשובה עכשיו, על המקום הקב"ה מקבל אותכם נקיים וטהורים בלי חובות! אין חובות! אין גהנום! אין שום דבר! נו? מי יבכה עכשיו רבע שעה?

אתם רואים? החבר'ה צוחקים, הנה, הנה, ולא בוכים! פדיחה, נכון? הפדיחה למעלה היא פי מיליונים! שמה אתה תעמוד במערומך, יראו מי אתה י'שפן! יראו בדיוק מה עשית במסתרים, בגלוי, איך חרטת את כולם, שיקרת, רימת, מה חשבת עליהם, הכל יראו לך! וכולם ישבו ככה, כמו באולם, המשפחה, ההורים, החברים, החבר'ה מהעבודה, ויראו בדיוק!

אתם רואים איך תופסים מידי פעם במצלמה נסתרת כל מיני אנשים וזה ומראים ב"טמבלויזיה", איזה פדיחות! אתם רואים שתופסים איזה עבריין או משהו, איך הוא שם את החולצה או הגופיה על הראש שלו, שלא יראו מי הוא? אפילו שיודעים מי הוא, הוא מכסה. הוא לא יכול! הוא לא יכול! רואים אותו, איזה פדיחות!

וזה תפסו אותו על עבירה אחת שתיים, ושמה זה מתחיל כמה אתם חיים? 30, 40, 70, 80, כמה עשיתם עבירות? ומראים לך אחת לאחת, אחת לאחת! זה לא נגמר! זה לא נגמר! ואח"כ פסק דין ואח"כ באים מלאכי משחית ולוקחים אותך למקומות ששמה אתה צריך להכנס. יא בא ביי! מי צריך את זה? רבע שעה של בכי, משוחרר!

אבל הנה אתם רואים, יצר הרע אלוף האלופים! הוא לא יתן לכם! אתם חברים שלו ותיקים, השקיע בכם כל כך הרבה עד שאסף לכם כל כך הרבה עברות, מה הוא יתן לכם למחוק אותם כל כך מהר?!

אז מאחת ההרצאות אמרתי "מי מוכן". אמרה אשה אחת: "אני מוכנה". והיא קמה והתחילה לבכות, אבל לא הצליחה. פתאום התחילה לצחוק. כמעט הצליחה.

טוב, אתם לא חייבים לעשות את זה בפניי וגם לא פה הערב. אם תחיו עד מחר, אולי תספיקו עד הערב, אחרי ההרצאה. אפשר לעשות את זה לבד. בבית, במרפסת, בחדר. איפה שאתם רוצים. אבל אם לא תעשו את זה ותישארו בלי תשובה, אז תדעו שכל איחור בתשובה, עוון יותר גדול! כל יום שעובר ואתה לא חוזר בתשובה על עברות שבידך, העוון שלך יותר גדול1 כי הצ'אנס שניתן לך הוא יותר גדול.

אז בואו נראה מה נאמר על זה:

אומר רבנו יונה: "ודע כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו, יכבד עליו מאוד עונשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו יש לו מנוס לנוס שמה, והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו והנו ברעתו, ובידו לצאת מתוך ההפכה, ולא יגור מפני האף והחמה, על כן רעתו רבה".

מה הוא אומר פה?  אומר רבנו יונה: כל מי שחטא והוא מתאחר לשוב בתשובה, העונש כל יום יכבד עליו יותר! תקשיבו מה מדובר, הוא עשה רק עבירה אחת, היית יכול לחזור בתשובה אחרי העברה, לא חזר. עבר יום, העונש כבר יותר כבד. הוא לא עשה עוד עברה, רק אחת. עברו יומיים, העונש עוד יותר כבד. עבר שבוע, פי כמה! עברה שנה, פי כמה וכמה!

למה? כי הוא יודע "כי יצא עליו הקצף ויש לו מנוס לנוס שמה", זה התשובה. והוא עומד במרד והנה הוא נמצא ברעתו ויש לו אפשרות לצאת מההפכה והוא לא פוחד מהאף והחמה של הקב"ה. לא מפחד. לא עושה תשובה. עשית את העברה? כן, עשיתי. טוב, תחזור. לא חוזר! מה זה? מורד! והוא יודע שה' לא וותרן, כי "כל האומר שהקב"ה וותרן יוותרו בני מעיו" והוא אלוהי המשפט, הוא לא מקבל שוחד, ואתה תצטרך לשלם, כמו שהיום אתה לא משלם משהו, אח"כ עושים לך כפל קנס. אתה לא משלם, מנתקים לך. זאת אומרת, ככל שאתה מתאחר, העונש יגדל.

ואמרו זכרונם לברכה: משל לכת של ליסטים, גנבים, שודדים, שישבו בכלא וחתרו מחתרת. עשו מנהרה כמו הפלסטינים. פרצו ויעברו. ברחו! ונשאר אחד מהם, נשאר בתוך הכלא. יש לו מקום הימלט כמו כולם, הוא לא בורח. נשאר. בא שר בית הסוהר, רואה מחתרת חתורה והאיש עודנו עצור, ויך אותו במטהו. אמר לו: קשה יום! הלא מחתרת חתורה לפניך, איך לא מהרת המלט על נפשך.

למה הוא נותן לו מכות צריך לתת לו הצטיינות שהוא לא ברח, לא? אבל הוא אומר: לא, זה שאתה נשאר פה, סימן שאתה בכלל לא מפחד מהעונש. לא מעניין אותך! לא רוצה לברוח, מתאים לי להישאר פה. מתאים לי. זה.. מה זה?!

זאת אומרת, יש לך אפשרות לברוח! יש תשובה! אתה יכול להמלט מעונשים! לא רוצה לעשות תשובה! זאת אומרת אתה רוצה את המכות והיסורים והעונשים. אתה מחפש צרות! אז מה אתה בא אח"כ בטענות? למה ה' שלח לך ככה ולמה עשה לך ככה? חזרת בתשובה על כל המעשים? לא חזרת. השתהית? כל יום זה יותר יקר. כל יום העונש יגבר.

יש על זה בזוהר בקדוש, הנקרא "המדרש הנעלם" מהתנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, זצוק"ל, זכותו תגן עלינו, אמן!

פרשת נח, שם כתוב: רבי יוחנן פתח: "ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקוותם מפח נפש".

משל למה הדבר דומה: לכת ליסטים שהיו שודדים בהרים. שמע המלך, שלח עליהם גיסותיו, תפסם, והניחום במגדל גבוה. והיו בהם פיקחים, אמרו "יודעים אנחנו בנפשנו שעשינו מעשים רעים ולא נוכל להינצל. מה עשו? חפרו חפירה אחת במגדל, יצאו ברחו. טיפש אחד היה בינהם,  ראה את החפירה לא רצה לנוס. למחר בא המלך לראות את המגדל ואת הליסטים. ראה את החפירה שעו ונסו ונמלטו, ואמר לזה: "שוטה! חברייך ברחו בזה החפירה ונמלטו מדיניי", מהדינים שלי, מה אני כבר יכול לעשות להם עוד? ברחו! "אבל אתה שראית את החפירה בעיניך ולא רצית להמלט, ינקרו עינייך ואח"כ יתלו אותך על עץ".

ככה הליסטים. מי זה הליסטים? זה הרשעים. תפסו אותם. אלה שהולכים במחשכים. אז הרשעים הפיקחים מה הם עושים? אומרים "חטאנו למלך, אנא נימלט מדינו"? איך נמלט מהדין שלו? נמלט אל התשובה! ונבקש רחמים וכך עשו. הטיפשים של הרשעים מה עשו? רואים את דרך התשובה פתוח לפניהם, שפתחו כבר אחרים, הם רואים חברים שלהם חזרו בתשובה, ונמלטו מדין שמים והם לא רוצים להמלט.

אמר להם הקב"ה: "שוטים! אחכם ברחו ונמלטו באותה הדרך של תשובה שהם פתחו, מה אני יכול לעשות כבר לעושת להם, אני לא יכול לעושת להם כלום, הם חזרו בתשובה, אני הכנתי את התשובה כדי שתכפר להם על העוונות. אני לא יכול לעשות להם כלום! אבל אתם, עינכם ראו את החפירה, ראו את דרך התשובה פתוח לפניכם ולא רציתם להכנס בתוכו ולנוס ולהמלט, מה כתוב בכם בפסוק? "ועיני רשעים תכלנה". אתה ראיתם את הדרך פתוח, "ומנוס אבד מנהם", לא רציתם לנוס ולהמלט, לכן תקוותם מפח נפש לעולם הבא. אין עולם הבא? יש גהנום.

אומר שמעון רבי שמעון בר יוחאי: ככה היה דור המבול. ראו את נח עושה תיבה, מתרה בהם בכל יום, כבר או אותו נכנס לתיבה, ולא רצו לשוב! אמר הקב"ה: "ועיני רשעים תכלנה ומנוס אבד מנהם". לא רצו לשוב ולנוס מהדינים שלי, אז "תקוותם מפח נפש". הם לא יקומו ליום הדין, שנאמר: "הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם". 

לכאורה מה הטענה על אותו אחד שלא ברח? הוא לא רוצה לעבור על חוקי המלך ולהמלט במחתרת. אפשר ללמד עליו זכות, לא? אבל חכמים מסבירים לנו בזה את הצלת התשובה. ואמרו שכמוש אין אדם אשר יוכל להתגבר על טבעו שלא להמלט על נפשו אך היכולת בידו, ולא יעשה אז חשבונות עם נפשו, אם הוא כחוק או לא, שאדם רואה הצלה לנפשו, אז הוא לא עושה חושבן, מותר, אסור, עבירה, מצוה, בורח! קודם כל בורח! מותר, אסור, מה מותר אסור? יש מישהו שיכול להתנגד לטבע שלו להציל את חייו? כן אם האדם יכיר מה מוכן לו על החטאים, איזה פורענות, איזה גהנום מחכה לו, והוא יודע שיש לפניו דרך הצלה ע"י התשובה, אפילו אם התשובה הייתה עברה ולא מצוה בכלל, לא היה יכול להתגבר על נפשו שלא לשוב. והיה עושה גם עברה לשם הצלתו.

זוהי הטענה שהייתה על אותו טיפש שרואה את המחתרת חתורה לפניו והוא לא ממהר להמלט את נפשו. ומכל שכן שהתשובה היא לא רק עברה חלילה, היא מצוה! ומעלה עליונה מן העליונות! כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה: במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".    

והרמב"ם אומר בהלכות תשובה: "אל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני עוונות והתאוות שהוא עשה. אין הדבר כן! אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו הוא לא חטא מעולם!".

אז לכן יכבד עליו העונש בכל יום שהוא מתעכב מלחזור בתשובה. לא די שהוא לא מיהר להמלט על נפשו להינצל מהפורענות והעונשים הקשים והמרים, גם חמס את נפשו מהמעלה העליונה שמגיעים אליה ע"י התשובה.

אז ברור עכשיו למה יכפל ויכבד עונשו בכל יום. כי יש לו בית מנוס, לנוס שם, זה התשובה והוא מתאחר. לא חוזר בתשובה.

אומר לנו רבנו יונה... אתם יודעים למה זה? למה זה? אומר: "ולא ימצא אחור התשובה זולתי בעמי הארץ, אשר הם ישנים שוכבים, ולא ישיבו אל לבבם, ולא דעת ולא תבונה להם למהר להמלט על נפשם".

ויש עוד סיבה: ויש מהם שהם לא חוזרים בתשובה או מתאחרים לשוב בתשובה, "ויש מהם נדחים מעל השם ברוך הוא, ולא יאמינו לעונש החטא".

'לא, הגזמת! לא עד כדי כך... לא יכול להיות! זה לא הגיוני.. מאיפה אתם מביאים את זה?'.

"ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום כי באמת עשה תשובה". נסביר את הדבר:

מי מתאחר לשוב בתשובה? עמי הארץ. אז רבנו החסיד מסביר לנו למה תלמיד חכם בודאי עשה תשובה. והוא מצד חומר, החומרה של איחור התשובה לא ייתכן להתאחר, אלא משתי סיבות: או שאדם אין לו שכל, הוא בלי תבונה, לכן הוא מתאחר לשוב בתשובה. טיפש מטופש! או שהוא לא מאמין. אבל תלמיד חכם לא יכול להתאחר מתשובה מיד אחרי עברה חלילה אם הוא נכשל, הוא עושה מיד תשובה.כי ודאי יש בו תבונה והוא גם מאמין. אחרת איך קוראים לו תלמיד חכם? במה הוא תלמיד חכם? אז בודאי שהוא יעשה תשובה.

ומה הטעם שאיחור התשובה נמצא בעמי הארץ? הרי אדם כבר עשה את העבירה וכבר הרתיחה של התאוה שכחה, אז איך הוא לא מתחרט? זה אות כי הוא לא מחשב כלל את דרכיו והוא כבהמה. אדם שלא חוזר בתשובה, הוא ממש כמו בהמה. כמו שבהמה לא מרגשת ולא יודעת ממעשיה, היא לא יודעת את ההשלכות של הדברים שהיא עשתה, היא דרכה על משהו והרסה אותו והכל, והיא ממשיכה, היא לא מבינה מה עשתה. עם הארץ הוא ממש כמו בהמה! למה הוא לא חוזר בתשובה? עשית עברה למה את הלא חוזר בתשובה, הרי יש לך מקום לנוס. הוא לא מחשב שום דבר, לא עשוה חשבון נפש, ולא מתבונן בדרכיו, לא מה מותר ומה אסור, וממילא הוא מתנהג כבהמה.

הרי לפנינו יסוד שהניח רבנו יונה כי עמי הארץ אין להם לא דעת ולא תבונה להשיב אל לבם. אבל תלמיד חכם אם עובר עבירה, אי אפשר שלא ישוב תכך. כמו שאמרו חכמים: "ראית תלמיד שעבר עבירה בים, אל תהרהר אחריו שודאי עשה תשובה". נמצא שהמתאחר מלשוב הרי הוא עם הארץ. ורק מי ששב מיד על הבעירה שעשה, זה תלמיד חכם!

עכשיו, אם נשאל אדם "עשית היום תשובה?". אם יודה על האמת שהוא לא שב בתשובה, אז נצטרך להחליט אחת משתיים: או שהוא לא חטא כלל, אז לכן הוא לא צריך לעשות תשובה היום. שואלים אותו: "עשית תשובה היום?", אומר: "לא עשיתי תשובה היום". למה? או שהוא לא חטא בכלל, אז לא צריך לעשות תשובה. או שהוא עם הארץ, כי גם עם הארץ אם הוא עושה עבירה, הוא לא חוזר בתשובה. כי אין לו לא דעת ולא תבונה. 

ואם יבחר יותר לומר שהוא לא חטא? אז נשאל אותו. הלא לדעת אם חטא או לא בהכרח, כי הוא יודע מה הוא עשה כל היום. אז לכשיודה שאינו יודע כלל מה שעשה, "אני לא יודע מה עשיתי היום", אז תשאר הקושיה במקומה. אז אם כן מניין לו הידיעה שהוא לא חטא אם הוא לא ידוע מה הוא עשה כל היום? ושוב מוכרחים לומר שהוא נכלל בסוג עמי הארץ שאין לו דעת ואין לו תבונה.

ופה מתפלפלים קצת להסביר, אני לא אכנס לזה, למה תלמיד חכם מדובר שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו. כי אם הדברים היו חשוכים כמו בלילה ולא ברורים, אז ודאי שהוא יעשה תשובה שיתבהרו הדברים והוא יעשה מיד תשובה. ויש אומרים אם הוא עבר בלילה אז ודאי שהוא עשה תשובה., אבל אם הוא עבר עבירה  ביום, אז צריכים לראות שהוא עשה תשובה. כי מהלילה עד הבוקר אתה לא ראית אותו, אז אתה לא יודע. אבל אם ראית שהוא עובר עבירה ביום ואתה עדיין ביום, אז אתה צריך לראות שהוא עשה תשובה. אז אתה יכול עדיין להרהר שהוא לא עשה תשובה, כי לא נודע שהוא עשה תושבה. הוא עשה באור יום, כולם ראו, ולא ראו את התשובה, אז ממילא מותר. אבל מקום שלא, אז אתה לא יכול להרהר, כי אם הוא תלמיד חכם ודאי שהוא עשה תשובה.

בקיצור, יהודים יקרים, אנחנו צריכים להבין, ניתנה לנו הזדמנות שאין כדוגמתה, ואם אנחנו לא ננצל אותה, אז כבר שמענו כמה דברים. אבל תשמעו עוד משהו: משמיך רבנו יונה ואומר:

"ועוד, התבונן ברעת המתאחר מן התשובה כי רבה היא, כי לולא התמהמה, כי עתה שב נאנח במרירות לב, כי עתה כבר היה שב נאנח במרירות לב, היה ברגזה ובדאגה על מה שהוא עדה, ודלפה עינו מתוגה, ואז אם יפגוש אותו יצרו הרע שנית, ויזדמן החטא לידו, יבוא עוד פעם יציע לו לעשות את אותו חטא, אז הוא יכבוש את יצרו! למה? כי הוא כבר חזר בתשובה, וזוכר איך עבר עליו כוס המרירות ולא יוסיף לשתות עוד".

אז זאת אומרת, אם אתה לא חוזר  בתשובה, אם יבוא עוד פעם יצר הרע, אתה תעבור עוד פעם. ואם יבוא עוד פעם, אתה תעבור עוד פעם, כי עוד לא חזרת בתשובה.  אבל אם חזרת בתשובה ואתה מבין מה עשית ובכית ועשית צום ותענית וכל מה שרק צריך לעשות ועשית, עכשיו הוא יבוא ויזמין לך עוד פעם ואתה אומר: "מה אתה משוגע? אני אעבור את המסלול הזה עוד פעם? מה אני טמבל! תלך מפה!". אז הוא ירויח. כי אם הוא לא התאחר, אז הוא לא יעבור יותר מפעם אחת. אבל אם הוא יתאחר, יצר הרע יבוא להרגיל אותו. להרגיל אותו לאותה עבירה עד שיהפוך אותו לחוטא גרוע ביותר!

לכן נאמר: "רגזו ואל תחטאו". מה פירוש? רגזו ותצטערו על מה שחטאתם ואז אל תחטאו עוד. למה? כי אם בן אדם כבר התרגז על מה השוא חטא, הוא לא יחטא עוד פעם.

וכאשר יאחר לשוב, שבא החטא לידו, יפול במוקש עוד פעם, כמו שנפל בתחילה, ועכשיו זה כבר עוון שני, יגדל העוון האחרון מאוד ותעלה רעתו לפני ה'. למה? כי מתחילה, מראשית לא חשב כי פתאום יבוא היצר השודד עליו שוב פעם.

אך אחרי אשר ראה דלות כוחו, ואשר גברה יד יצרו עליו וכי הוא עצום ממנו, היה עליו לראות כי פרוע הוא. הוא פרוץ! יכול לבוא היצר לעשות בו מה שרוצה. אז היה משית עצות בנפשו, להוסיף בה יראת שמים ולהפיל את פחדו על הנפש לו. "אוי ואוי! מה אני מסתבך!". וככה היה מציל את עצמו ממארב היצר ומשתמר מעוון.

אבל מה אמר שלמה המלך על מי שמתאחר ולא שם את הדברים האלה על לבו? אמר: "ככלב שב על קאו, כסיל שונה באולתו". כלב אוכל מאכל נמאס, טוחן, בולע, מקיא אותו וחוזר ואוכל את הקיא שלו עוד פעם. מגעיל?

זה מי שחוזר על העבירה פעמיים. הוא כמו כלב ששב על קאו. עבירה זה טינוף. חוזר עוד פעם על אותה עברה זה כמו קיא. "ככלב שב על כאו, ככה כסיל שונה באולתו", חוזר פעם שנייה על האיולת שעשה. הביאור כי הכלב אוכל דברים נמאסים, וכאשר יקיאם, נמאסים יותר. והוא שב עליהם לאוכלם. כך עניין הכסיל. כי יעשה מעשה מגונה וכאשר ישנה בו, מגונה יותר, כאשר בארנו.  

דבר שני, השונה בחטאו, אדם שעבר פעמיים חטא, פעמיים, רק פעמים, כל החיים פעמיים, תשובתו קשה! עכשיו כבר יותר קשה לחזור בתשובה. למה? כי נעשה לו החטא כמו היתר. ובזה כבדה מאוד חטאתו.

כמו שאמר ירמיה הנביא: "הנה דברת ותעשי הרעות ותוכל". מה זה "ותוכל"? כי הרעות נעשות לך כהיתר וכדבר שהוא ביכולתך וברשותך.

אמרו רבותינו זכרונם לברכה: "כיון שעבר אדם עברה ושנה בה, נעשת לו כהתר". כי יצר הרע אומר לו בפעם הראשונה תעשה, תעשה, תעשה, והוא עושה. עושה ואומר "די! לא עושה! איזה גועל נפש איך עשיתי דבר כזה! איך אני לא התביישתי"... בא אליו פעם שנייה: "תעשה, תעשה, כדאי לך! עוד פעם אחת וזהו!" שכנע אותו, עשה! פעם שלישית בא אליו עוד פעם, אפילו הוא אומר :"די! הגזמתי כבר, עשיתי פעמיים, אני לא מוכן!". אומר לו: "עזוב אותך, מה אתה משחק אותה צדיק?! פעם ראשונה אמרת זה קשה, פעם שנייה.. ייאלה תמשיך! בסוף תחזור בתשובה על הכל, ייאלה! ייאלה! בוא! בוא!". הופך לו אותה כהתר.

כיון שעבר אדם עברה ושנה בה נעשת לו כהתר, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על איש שעבר עבירה ושנה בה, תקשיבו טוב! לא יאומן כי יסופר! כי מכאן ואילך אם יחשוב לעשות את העברה ונאנס ולא עשאה, מחשבתו הרעה מצטרפת למעשה ועליו נאמר: "הנה אנכי מביא רעה על העם הזה, פרי מחשבתם".

גם המחשבות שלך אחרי פעמיים, יחשבו כמעשים. אפילו אם לא שעית, חשבת לעשות והיה אונס, לא יכלת לעשות, ייחשב שעשית. למה? כי זה כבר בעיניך כהתר. למה לא עשית באמת בפעם השלישית? בגלל שהיה אונס.

דוגמה: אחד נכנס לחנות וגנב. אח"כ פעם שנייה, גם גנב. פעם שלישית בא לגנוב, היה שוטר. אז הוא הלך הביתה. בשמים כתוב גנב. מה גנב? הוא לא נכנס לחנות, הוא לא לקח כלום. חשבת אבל לגנוב? למה לא גנבת? היה שוטר. היה אונס. אבל אם אתה כבר אחרי פעמיים שאתה מורגל כבר בגנבות, אז גם מחשבות שלך הופכות להיות למעשה.

אז תארו לכם אנשים שחושבים לעבור עבירות לא משנה איזה ומאיזה סוג, והם רק חושבים והם עברו אותם פעמיים, כל המחשבות שלך הרעות נחשבות מעשים בפועל!

עכשיו שתבינו, כתוב על ישראל, חשב לעשות מצוה ולא עשה, כמי שעשה! הנה, אני חשבתי עכשיו לעשות משהו מצוה גדולה. באתי, רציתי לתת לעני צדקה. הוא לא היה בבית, ולא היה למי להשאיר, הלכתי. חשבתי לתת, ובסוף לא יצא לי לתת, בשמים נרשם שנתתי לו. הוא לא קיבל. נתתי לו בשמים בדיוק כמו שהייתי נותן, ככה רשום.

גוי חשב לעשות מצוה ולא אעשה, לא נחשב לו.

עוד פעם: חשב ישראל לעשות עבירה ולא עשה, נאנס ולא עשה, כמי שלא עשה! לא עשה.רציתי, בא יצר הרע שיגע אותי לעשות עבירה, רציתי, רציתי, לא יצא- לא נחשב! גוי חשב לעשות עבירה ולא יצא, נאנס, נחשב שעשה. יש הבדל בין ישראל לגוי.

אבל תשמעו עכשיו דבר מדהים! ההבדל בעיקר הדבר שבין מחשבה שאינה מצטרפת למעשה ובין מחשבה שהיא מצטרפת למעשה, זה רק בין ישראל לגוים. בישראל אין מחשבה רעה מצטרפת למעשה. באומות העולם היא כן מצטרפת למעשה. כמו שאומרת הגמרא בקידושים בסוף פרק א. מן הגמרא מובא שעיקר ההבדל הוא מחמת מידת היראה.

למה אנחנו מובדלים מן הגוים בזה? כי ישראל שעמדו על הר סיני ונאמר עליהם: "למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, הנפש של ישראל רחוקה וסולדת מהחטא. לכן אין המחשבה מצטרפת למעשה. כי אין למחשבה שלהם, הרעה, שורש. השורש שלהם הוא לא רע. למה? כי מעידה התורה על עם ישראל "למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". זה בזכות מעמד הר סיני. אבל זה אינו בגוים. אין להם יראה.

ולכן מי ששנה בחטא, יהודי עכשיו, ישראל, עשה פעמים חטא ונעשה פרוע, פרוץ ליצרו, כבר אין לו את היראה? הרי הוא כמו גוי! ולכן גם מחשבה שלו רעה מצטרפת למעשה.

אתם מתארים לכם כמה עבירות אתם יכולים לעשות עכשיו רק במחשבות? אדם יושב וחושב לו מחשבות או שאנחנו קוראים לזה זומם כל מיני דברים, כל המחשבות הרעות נחשבות מעשים בפועל.

והפסוק מעיד בירמיה ו, יט: "הנה אנכי מביא רעה על העם  הזה פרי מחשבתם על המחשבות אני אתן להם עונש. אבל לא עשינו שום מעשה! כן, אבל אם אתם כבר עברתם פעמיים ואתם פרועים ופרוצים ואין לכם כבר יראה ואתם מסוגלים לעשות זה כהיתר, גם המחשבות יחשבו לכם כמעשים. והעונשים יבואו לא רק על המעשים כפועל, אלא גם על מחשבות רעות.  

אז כדאי לחזור בתשובה או להמשיך להסתבך? מה אתם אומרים? להמשיך להסתבך?

"ועתה, בינה שמעה זאת, כי הוא עיקר גדול, אמת הדבר כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים, כענין שנאמר (בקהלת) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אכן כובשים את יצרם מאת פניהם, ואם יפלו בחטא פעם אחת, לא ישנה לו, ונוקטו בפניהם, וחוזרים בתשובה".

זאת אומרת, יכול להיות שגם צדיקים יכשלו פעם. אבל הם מיד, מיד! חוזרים בתשובה.

"אך כל אשר אינו נזהר מחטא ידוע ואינו מקבל על נפשו להשמר ממנו, גם אם הוא מהעונות הקלים, אפילו  שהוא נזהר מכל עברות שבתורה..." ,אבל יש לו רק חטא אחד ידוע והוא לא קיבל על עצמו להשמר ממנו...

נגיד, אדם מקיים תורה ומצוות, רק הוא מתגלח בתער.  זה הכל. הוא מתגלח בתער. והתורה אמרה: "ולא תשחית פאת זקנך". קראו לו חכמי ישראל, בחולין ד: מומר לדבר אחד, הוא נקרא מומר, ואת פושעים נמנה, שמעתם? את כל התורה הוא מקיים הכל, הכל, ויש לו רק דבר אחד, דבר אחד, חטא שהוא לא נשמר ממנו, האדם הזה הוא מומר לדבר אחד ואת פושעים נמנה וגדול עונו מנשוא!

למה? כי אם אמור יאמר העבד לרבו: 'כל אשר תאמר אלי אעשה זולתי דבר אחד', כבר שבר עול אדוניו מעליו והישר בעיניו יעשה.

אחד אומר לאדון שלו, הוא עבד, יש לו אדון, הוא צריך לשמוע בקול האדון ובכל מה שהוא אומר לו. הוא אומר לו: כל מה שתגיד לי אני עושה חוץ מדבר אחד, זה אני לא עושה. בזה הוא כבר שבר את העול שלו מאדון שלו מעליו והוא עושה ישר בעיניו.

אם אתה אומר להקב"ה מה, מה? כל המצוות אני עושה, גבר אחד אני לא עושה, דבר אחד קטן, קטן, אומר: זה פושע! מומר וגדול עוונו מנשוא, למה הוא פרק עול מלכות שמים. הוא אומר לאדון אתה לא אדון, בזה אני אדון. בזה אני מחליט. אני לא מוכן, דבר הזה אני מוכן.

יש נשים שאומרות אני מוכנה ללכת בצניעות, הכל, הכל, אבל כיסוי ראש, תשכח מזה! פשעת, מומרית וגדול עוונה מנשוא. מי אמר את זה? אני? מה פתאום! זה כתוב! זה לא היא, זה כל אחד. אפילו רק דבר אחד. דבר אחד, הוא אומר. כי בתורה כתוב שהאשה צריכה ללכת בכיסוי ראש, "ופרע את ראש האשה", פרשת "נשא". 

אז זאת אומרת, דם צריך לדעת, אתה לא יכול לבוא להקב"ה לבוא להגיד לו זה לא, זה כן, זה קשה לי, מילים, זה, חריט.. אין דבר כזה! הוא ברא אותך עם רמ"ח איברים ושס"ה גידים, והוא נתן לך כנגדם מצוות. אתה רוצה לוותר על אחד מהאיברים? יש לך שתי עיניים, מספיק, למה אתה צריך שתיים, תסתכל באחת. אתה מוכן לוותר על אחת? אתה מוכן לוותר על אוזן? רגל אחת מספיק, למה שתיים? יש היום השלמות. אתה לא מוכן לוותר על איברים, אז למה אתה מוותר על מצוות. הוא נתן לך את זה בדיוק! זה כנגד זה. אתם תשמרו על שלי, אני אשמור על האיברים שלכם. לא תשמרו על שלי, נתחיל לפרק אותכם. החזרת ציוד. אז לכן, הנה כתוב לנו במפורש.

ועל העניין הזה נאמר: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם". הביאור: מי שלא יקבל על נפשו לקיים את כל דברי התורה מראש ועד סוף, ככתוב :"אשר לא יקים לעשות", אז פירושו של דבר שהאדם הזה הוא פורק עול אדוניו מעליו. אנחנו מחויבים לקיים את כל התורה כולה!

אתה יכול להגיד לשוטר: "תשמע, אני את כל חוקי התנועה מקיים, חוץ מאדום פעם אחת". נו, אז על הפעם אחת אתה תשלם בגדול! אומר לו תסתכל ברקורד שלי, אני 20 שנה נוהג, אז תפסת אותי אדום פעם אחת, אז מה קרה?! היום כבר לא נותנים לשוטרים לתת התראה. אין  יותר התראות. זימון! זהו! פעם אחת נסעתי 145, אז מה! שום דבר!  רק חודש שלילה, תבוא לפני שופט ואז הוא יחליט מה יעשו איתך. אם יקחו לך את הרכב או אותך גם כן יקחו לטיול. אבל זה פעם אחת. פעם אחת משלמים פעם אחת. זאת אומרת, אדם צריך להבין אין פה משחקים!

ועוד תדע, כי השונה עברה אחת עשר פעמים, אותה עברה, אתה מגלח עוד יום מגלח, כו יום מגלח, עוד יום מגלח, אף על פי שאתה נזהר מכל העברות, אתה נחשב כעובר על עברות חלוקות. כל אחת מהן זה עברה בפני עצמה. זה לא נקרא שאתה עובר עברה אחת, כמה פעמים אז זה רק אחת, לא זה לא אחת. זה כל אחת בפני עצמה.

כמו שאומרים לנזיר אל תשתה והוא שותה. אל תשתה, והוא שותה. לוקה באחרונה על כל אחת ואחת. כמו אדם שאוכל טרפה, בהמה טמאה, חלב, דם, כל עברה, כל פעם זה מחדש עונש ונכפל העונש ומתאחר מהתשובה כבר למדנו.. בקיצור, בלאגן, בלאגן, בלאגן.

עד פה נתתי לכם רק את הפתיחה.  יש פה עוד את כל הספר, י'חביבי! זה אתם צריכים ללמוד לבד, כן? אני רק נתתי לכם גירוי. גירוי. בהמשך הוא מסביר לנו ואומר לנו גם את כל המצוות ומה צריך לעשות ואיך עושים ואיך נפטרים מעבירות ובן אדם לחברו ובים אדם למקום. הכל כתוב פה! בתיאורים, בהסברים, הכל! אתם רוצים גן עדן על בטוח? רוצים להאריך ימים בעולם הזה? רוצים שיהיה לכם טוב? סוד כל החיים בעולם הזה ובעולם הבא, נמצא בספר הזה. הכל נמצא פה. מי שלא לומד את זה מפגר, טיפש מטופש, אין כדוגמתו. נותנים לו את ספר החיים, פה אתה מגלה איך להאריך ימים, לחיות טוב, ולזכות בחיי עולם הבא. רוצה לקרוא בספר הזה או לא רוצה? בעשר שקלים, 20 שקלים, עולם הבא! שווה או לא שווה? יותר טוב מקופסת סיגריות. היא עולה יותר, נכון?  

שאלה:

שואל: איך הספר נקרא?

הרב: הספר נקרא: שערי תשובה לרבנו יונה הקדוש.

 

שאלה:

שואל: ערב טוב.

הרב: ערב טוב.

שואל: לגבי הכשרויות של העופות, של הבשר, יש בידי גם כן איזה שהוא מידע, רציתי לדעת אם יש מה לעשות עם זה, לגבי גרעיני אבטיח. עבדתי באיזה שהוא מקום מסוים, ששמה היו דשים את הגרעיני אבטיח גם ביום השבת ופשוט מערבבים אותו עם אותם גרעיני אבטיח של יום חול ומוכרים אותם בתור גרעינים כשרים, מכיון שמשלמים לעובדים במזומן ולא רושמים את זה בתשלום משכורת באותו מקום, אז הוא גם לא יודע מזה בכלל. אז אותם גרעיני אבטיח...

הרב:רגע, אתה היית עובד שם?

שואל: כן.

הרב: הבנתי. ואתה לא רוצה להגיד מה זה המקום, איזה השגחה.

שואל: אני יכול להגיד באופן פרטי. השגחה אני לא יודע, אני יכול להגיד לך את שם של אותו המקום, אם תוכל לברר את זה ב...

הרב: בשמחה! תגיד לי.

שואל: אין בעיה. אני פשוט לא רוצה את זה ש... חשש מתביעות ודברים כאלה... אין לי מטרה..

הרב הפוך, אפשר לתבוע אותם תביעה יצוגית.

שואל: אני רציתי להתנקם באותם אנשים באופן אישי בגלל שפיטרו אותי.

הרב: תביעה יצוגית זה הכל. אם הם מונעים את הציבור, אז זה בעיה חמורה.

שואל: אז זהו. אני גם ראיתי בעיניים שלי את הכסף עובר מיד ליד ואחד מהעובדים שעבד איתי, ורציתי לדעת אם יש פה עניין לפרסם את זה? כי...

הרב: זה מרוק אחד שהוא מחזיק כ-70 אחוז כמעט מגרעיני האבטיח בכל הארץ. קרוב לאלף טון. הוא נמצא לא רחוק מפה.

שואל: טוב, אתה תגיד לנו אח"כ ואנחנו נברר.

שואל: אין בעיה. ושי לי שאלה: אני שומע אותך הרבה בעבודה, אני עובד בתור נהג משאית, בערך בין 4 ל-6 שעות ביום, רציתי לדעת אם זה שאני שומע את השיעורים ואת ההרצאות, אם אני מקיים "ובלכתך בדרך"?

הרב: ודאי!

שואל: אם אני מקיים...

הרב: לימוד תורה.

שואל: קביעת עיתים לתורה.

הרב: כן.

שואל: ואם עצם זה שאני  גם באמת מוציא את זה לידי מעשה במציאות, כמו הנבלות והטרפות שפסקתי לאכול והכל, אם זה מצות "עשה לך רב", שאני הולך כביכול בדרך  של הרב..

הרב: אם החלטת שזה הרב, כן.

שואל: כן. שלושת הדברים האלה.

הרב: נפלא מאוד! אשריך!

שואל: ואם אפשר עוד דבר קטן: היום מישהו עשה איתי חסד, רציתי לברך אותו...

הרב: אז תברך אותו, מה הבעיה?

שואל: זה לא.. אני..

הרב: אמרת שאתה רוצה לברך אותו.

שואל: לא.. ב...

הרב: אהה, בסדר. טוב.

שואל: הוא עשה איתי חסד, הייתי היום בצפון, הבטן שלי קצת קרקרה ובאמת נשלח משמים, הביא לי פירות ביד, לא ידעתי איך להודות לו, ואז עלה לי הרעיון שאני אהיה בהרצאה שלך...

הרב: מאיפה אתה יודע שהם פירות לא עורלה?

שואל: אני לא יודע. הסתכלתי עליהם, ראיתי שאין בהם תולעים, אין בהם חורים..

הרב: יפה. אבל צריך גם לדעת אם זה עורלה. ואולי זה גם נקטף בשבת, כמו שאת האומר כמו הגרעינים.

שואל: זה גם יכול להיות, אתה צודק!

הרב: מפה אתה תתחיל להיזהר עוד. אם תקרא את הספר הזה אז לאט לאט אתה לא תכשל בכלום.

שואל: אני ברוך ה' הייתי בכיוון הפוך, היום אני בדרך חזרה...

הרב: ברוך ה'!

שואל: דרך ארוכה, אבל...

הרב: ברוך ה'! אשרייך! מה שם של הבחור?

שואל: תודה רבה! גדעון שבתאי בן דוד

הרב: גדעון שבתאי בן דוד...

שואל: שיהיה לו זיווג הגון וחזרה בתשובה.

הרב: ה' יזכהו לתשובה שלמה וזיווג הגון.

שואל: אמן! תודה רבה!

הרב: תהיה בריא.

 

שאלה:

שואל: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: רציתי להודות לך. שנה שעברה ממש באלול ביקשתי ממך שתברך אותי, ביבנה, הייתי בהרצאה, ברוך ה', ישתבח שמו לעד, חזרנו בתשובה. בזכות היהודי היקר הזה, איתי. איתי חוגל. זהו, אני מתרגש... עד בלי די! תודה רבה לך!

הרב: אתה נראה הרבה יותר משנה כבר.

שואל: ברוך ה'! תודה רבה! תודה רבה!

הרב: עלו והצליחו!

שואל: אמן! רציתי שתברך את אשתי ליראת שמים, להתחזק ביחד, לשמוע ואתך..

הרב: מה שמה? 

שואל: אפרת בת קלודין.

הרב: אפרת בת קלודין, ה' יזכה אותה ליראת שמים מרובה ותבנו ביתכם על עדני התורה והתשובה, אמן!

שואל: אמן! תודה רבה!

הרב: אבל אתה חייב חוב אחד, הוא קרב אותה, אז אתה תקרב עוד אחד לפחות.

שואל: ברוך ה' משתדל.

הרב: בהצלחה!

שואל: תודה רבה!

 

שאלה:

שואלת:  אני רציתי לשאול בספר "תנא דבי אליהו" כתוב: "אגיל ואשמח בלבבי...", והרב יודע את השאר, וכתוב שם ש... נו, איך הפסוק הזה? שהם.. כאילו יברחו.

הרב: מי יברחו?

שואלת: נו, איך אומרים את הפסוק הזה? "אגיל ואשמח בלבבי בראותי מאויבי את רב אבי צמח תצמיח אליהו.. מלך משיח..". כתוב שכאילו.. בשאר הפסוקים כתוב שיהיה מצב של פחד ויברחו.

הרב: כן...

שואלת: אז כאילו בזמן מלך המשיח,, עם ישראל יברח לשדות, אני יועדת.. כי זה כתוב בספרים.

הרב: "אגיל ואשמח בראותי כי מאויבי תריב רבי, ולציון גואל תביא, איש צמח תצמיח, אליהו הנביא ומלך המשיח. לכן בעמים יחד, תפול אמה ופחד, לבם יפחד בעת יעלה גוי אחד ואורחותיו יצליח, אליהו הנביא ומלך המשיח. עוד ממזרח למערב, יעור לעשות הרג רב, בארם וארב, לערוך מלחמה וקרב על אויביו יצריח. אליהו הנביא ומלך המשיח. זדים מלכי אדמה יטור נפש וקדמה, משמע ודומה, נסו נגבה וימה, אשר אתכם יבריח, אליהו הנביא ומלך המשיח. רונו כל עוברי אורח כי הנה רענן אזרח, אורו זרח, קנה כפתור כפרח, על הר ציון יפריח, אליהו הנביא ומלך המשיח".

כן, אז מה רצית לדעת? 

שואלת: שכאילו אם עם ישראל יברחו בזמן המלחמה, כילו לשדות?

הרב: בטח! אנחנו נברח למדבר יהודה. מדבר יהודה. תכיני לך שמה מערה, כי ברגע שתתחיל מלחמת גוג ומגוג, אז יברחו למדבר יהודה למשך 40 יום, עד שתגמר המלחמה, ואז יחזרו כולם עם אליהו, מלך המשיח, משה רבנו וכל עם ישראל שמתו במדבר יבאו לירושלים ממדבר יהודה בחזרה.

שואלת: עכשיו, יש עוד גם כן...

הרב: את יודעת לרוץ כבר? כן...

שואלת: ובספר "מסילת ישרים", בסוף הספר על הגאלה, תפילה על הגאולה. כתוב שם שאני אצורף אתכם כצרוף הכסף.

הרב: כן...

שואלת: אז זה כאילו אטום?

הרב: "וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב, הוא יקרא בשמי ואני אענה", וכו'.

כן, אני אמרתי לפני עשרות שנים שתפול פצצת אטום בישראל. הפסוק אומר:

"יהיה רעש גדול על אשמת ישראל ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וכל הרומס על האדמה ונפלו ההרים והמדרגות"... וכו'. התיאור ביחזקאל לח. בפצצה שעושה רעש גדול ומתים גם הדגים וגם עוף השמים ונהרסים הרים, זה לא RPG.

שואלת: הרב אמר שגם המלחמה תמשך שבע שנים.

הרב: לא אני! הפסוקים אומרים!

שואלת: אהרב, הפסוקים?

הרב: אני תמיד מאשימים אותי. זה לא אני! זה יחזקאל הנביא אמר.

שואלת: שהמלחמה תמשך שבע שנים.

הרב: כן. המדרש מסביר את הפסוק ביחזקאל ואומר ששבע שנים תערך המלחמה. הכרעה תהיה כמובן בסוף. אנחנו כבר באיחור. אתה רואה שה"קינג קונג" הוא כל הזמן הוא שמה מתאמן בלשוח טילים. וטראמפ אמר לו שכל הכלים נמצאים על השולחן. איומי סרק. אבל בסוף זה יתפוצץ. זה יתפוצץ! ואיזה פיצוץ! טראמפ חייב לעשות משהו בשביל לסגור את התיקים שיש לו, את כל הבלאגן, להיות הגיבור, שהוא הצליח לעשות מה שכל הנשיאים הקודמים חששו. הוא יצטרך לעשות משהו. אין לו מה להציג עכשיו הצלחות גדולות. אבל יש לו כלים, כלי משחית גדולים והא מתרברב יותר מידי, וצריכים בסוף לקיים. כי הוצאת מהפה, אם לא תעשה, אתה יותר גרוע מ"אומבמבה". אז הוא יצטרך לעשות. וההוא חובלי מזמין צרות כל הזמן. אתם רואים שהוא נפוח כמו בלון. כל הזמן הוא מתנפח. זהו. בואו נראה מתי זה יקרה. זה לא רחוק. זה יקרה צ'יק צ'אק. צ'יק צ'אק. במושגים של היסטוריה, זה צ'יק צ'אק! כבר אמרנו מזמן את כל הפסוקים על זה, מהזוהר הקדוש, שיבוא עם מקצה העולם וילחמו אדום וישמעאל ויהיה בלאגן, מלחמה בים ויהיה מלחמה ביבשה ויהיה מלחמה.. הכל כתוב מראש!

כן, מה עוד? עוד שירים יש לך?

שואלת: לא... אני רוצה שתברך אותי שאהיה בריאה ואחזור לקרוא תהילים כמו שהייתי קורא פעם. אני כבר לא קורא. אני בקושי משלימה את הספרים.

הרב: למה את לא קורא?

שואלת: כי אני עובדת משק בית וקשה לי והגוף שלי כואב, ואני...

הרב: אז את רוצה שאני אברך אותך שלא תעבדי במשק בית.

שואלת: כן.

הרב: בסדר. אין בעיה. מה השם שלך?

שואלת: ציונה בת זרי.

הרב: ציונה בת זרי, ה' יזכה אותך לקרוא את התהלים כפי שהיית קוראת וותר ולא תפסידי מחסרון כיס.

שואלת: אמן! ואני רוצה שתברך לי את נתנאל בן ציונה, שרה אביה, היא בהריון והיא קצת חלשה, אם אתה יוכל לברך אותה שהיא תהיה...

הרב: מה השם שלה?

שואלת: שרה אביה בת ציונה.

הרב: שרה אביה בת ציונה, בריאות שלמה ואיתנה והחלמה מהירה!

שואלת: אמן! ושלה משה בן ציונה שיחזור בתשובה שלא יהיה לו כפירות!

הרב: אמן!

שואלת: ושה' יאיר את המזל שלו!

הרב: אמן!

שואלת: תודה רבה! תברך את החברה שלי.

הרב: ברור! למה לא?!

שואלת: שהביאה אותי. פנינה בת צביה.

הרב: פנינה בת צביה, כולם בנו צביה, ה' יזכה אותה לכל מיני  דמיטב ושתזכה ללכת בצניעות שלמה.

שואלת: אמן! הרב..

הרב: כן...

שואלת: את בעלי...

הרב: כן...

שואלת: לא, הוא לא מרגיש טוב.

הרב: אין בעיה. מה שמו?

שואלת: יואל בן נעמי.

הרב: אהה, לא צביה.

שואלת: יואל דוד.

הרב: יואל דוד בן נעמי, ה' יזכה אותו לבריאות שלמה ואיתנה ואריכות ימים!

שואלת: אמן!

הרב: אם לא תקחו לה את המיקרופון זה לא יגמר.

שואלת: תודה! הרב, תודה, תברך את כל העם בשמי.

הרב: את כל העם, כן.

 

שאלה:

שואלת: שלום כבוד הרב.

ההV: שלום.

שואלת: רציתי שתברך אותי לזיווג הגון ונחת מהילדים.

הרב: גם זיווג וגם נחת מהילדים?

שואלת: נכון.

הרב: בסדר. קורה. קורה. תגידי לי משהו, את תהיה מוכנה ללמוד חצי שעה את הספר הזה "שערי תשובה" של רבנו יונה, כל יום, שלושה חודשים.

שואלת: כן.

הרב: נפלא! אז מגיע לך ברכה. מה השם?

שואלת: רחל בת אנדייהו.

הרב: ה' יזכה אותך לזיווג הגון! ושהילדים יגדלו  בריאים ושלמים, קדושים וטהורים!

 

שאלה:

שואלת: אפשר ברכה?

הרב: כן.

שואלת: לבעלי. שיחזור בתשובה שלמה.

הרב: שמו?

שואלת: רן בת תמר.

הרב: רן בת תמר, ה' יזכה אותו להיות צדיק כתמר יפרח.

שואלת: ואם אפשר לגיסתי, היא רווקה בת 38, שיהיה לה זיווג הגון.

הרב: היא דתיה וצנועה.

שואלת: לא צנועה.

הרב: אז תגידי לה שהיא תהיה צנועה ואני מברך. מה השם?

שואלת: דקלה בת תמר.

הרב: דקלה בת תמר, תהיה צנועה ותזכה בעזרת ה' לזיווג הגון.

שואלת: תודה!

 

שאלה:

שואלת: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום.

שואלת: אני רוצה שתברך את חברה שלי...

הרב: כולם אומרים "אני רוצה". למה "רוצה"? למה לא "אני מבקשת"?

שואלת: אני מבקשת....

הרב: או!

שואלת: היא נשואה שנה והחודש נולד לה ילד...

הרב: כן...

שואלת: והם לא מסתדרים כל כך.

הרב: אז להחזיר את הילד?

שואלת: ממש לא!

הרב: אז מה?

שואלת: שתסדר בינהם, שהם יסתדרו...

הרב: אוקי. מה השם שלהם?

שואלת: רגע, דקה... בנימין בן נדרה...

הרב: בנימין בן נדרה...

שואלת: וטדלה תמר בת גבטה.

הרב: או! זה אתיופי ותימני, זה הולך בלאגן! איך קוראים לה?

שואלת: טדלה תמר...

הרב: טדלה תמר...

שואלת: בת גבטה.

הה: בת גבטה...

שואלת: כן.

הרב: ה' יזכה אותם לשלום בית נאמן ואיתן בזכות התינוק הנחמד.

שואלת: אמן!