חולון - חולון - חקירה ודרישה בשמים

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח, וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה לעילוי נשמות: ג'וליה בת אסתר, ויקטור בן מסעודה, שמשון בן בת שבע, מנוחתם עדן. וכן הורי וחמי היקרים.

בברכת האורח אומרים "שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה". מספר הרב יעקב גלינסקי, זכרונו לחיי עולם הבא, כיתת את רגליו לאיסצייד להתרים גביר נודע להחזקת התורה. והודיעו לו בעל הבית איננו. מתי יהיה? עוד כמה שעות. טוב, היו לו עוד כמה כתובות. כעבור שעות שב לביתו וענה לו בעל הבית התאחר, לא נמצא. מתי יהיה? משכו בכתפיים. לא יודעים. מצא תא טלפון סמוך, טלפן לבתו של הגביר ואמר: "יש לי הודעה קצרה עבורו". הפלא ופלא, מיד נשמע קולו. "הלו". אומר הרב גלינסקי אמרתי לו: "על פי דין חייב אני לבקש מכם מחילה. אנא סלח לי". "מחילה על מה?". הסברתי: "שהבנתי שאמרתם לבני הבית להודיע שאנכם בבית, חדשתי אתכם בשקר. עכשיו הבנתי שחשדתי בכשרים. כי בעל הבית אינו בבית. לא אתם בעלי הבית. לא אתם הקובעים והמחליטים. לדאבון הלב אתם מאלו שהם ברשות ליבם. והיצר הרע הוא הבעלים האמיתי עלייך. אז אני מבקש מחילה שחשדתי אותך בשקר".

זאת אומרת, אדם צריך לדעת אם הוא נזקק לשקרים, אז הוא לא בעל הבית על עצמו. כי אם הוא יודע מה הוא עושה וברור לו מה שהוא עושה, למה הוא צריך לשקר? ואם אתה מתחמק אז אתה לא בעל הבית.

חכמים קבעו לנו ברכה שאדם פותח את הדלתות שלט להכניס אורחים בכבוד, קבעו לנו חכמים ברכה לברך את בעל הבית. זה נקרא "ברכת אורח". שהאורח יברך את בעל הבית.

אצל אשכנזים יש נוסח "הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה ואת בעלת הבית הזה". הסיפור ידוע: היה יהודי עמיד, מכניס אורחים מופלג, אשתו נטלה חלק בטורח ובעול. ואל יהיה הדבר קל בעיננו, בישול ואפייה, הצעת המיטות, כיבוס המצעים, סדר וניקיון, עמל ויגיעה, אבל הכל שווה בשכר המצווה הגדולה יותר מהקבלת פני שכינה, בייחוד קרב את החסידים שעברו דרך עירו בנסיעתם לריבו. הרבי מרוז'ין זצ"ל.

מי שלא הצליח לעקוב על מה שאמרתי כרגע, וראיתי שכמה לא הצליחו, אז אני חוזר עוד פעם:

היה יהודי עמיד שהוא מכניס אורחים מופלג, ואשתו אשת חיל הייתה עוזרת בכל מכל כל, טורחת ויגיעה בכל בשביל לזכות בהכנסת אורחים כמו בעלה והכנסת אורחים כידוע זה הרבה יותר מהקבלת פני שכינה. כי כשהקב"ה דיבר עם אברהם אבינו, אברהם אבינו עזב אותו והלך לקבל את שלושת המלאכים שנידמו לו כערבים עובדי עבודה זרה. כדי לקבל את פניהם. זאת אומרת, מכאן לומדים שהכנסת אורחים גדולה מהקבלת פני שכינה.

בדרך היו עוברים לרבי מרוז'ין, היו נכנסים לבית הזה להתארח. היו מכניסים אורחים. אשתו נפטרה. נשא אישה שנייה. וזו הביעה מורת רוח גלויה ונענה לה. מה יעשה? איך אומרים? "מה יעשה?!". אשתו השניה לא רוצה. לא רוצה לקבל אורחים. הזעיף את פניו, הראה קוצר רוח, כל אורח שבא ראה איזה פנים חמוצות יש לו, הבינו, והדירו רגליהם מהבית הזה. שהגיעו לרבי. חקר אותם על הנסיעה, נו, איך היה בדרך וכו'. וסיפרו שביתו של הגביר ננעל בעדם.  כל פעם שהיו באים לרבי היו מתאכסנים שם, מתארחים, אורחים וכו', וזהו. נסגרה הדלת.

יום אחד הוא מגיע לרבי, והרבי שואל אותו: "הכיצד? מה קרה?". והוא משך בכתפיו: "מה אני יכול לעשות? האישה הראשונה הסכימה ברצון, אבל זו אינה מוכנה". והרבי מה אמר לו? הרבי אמר לו: "יש פסוק ''כי מרים הם על כן קרא שמה מרה''. אתם זוכרים המים שהיו עם ישראל במדבר והיו מרים המים ונקראו "מרה". אז הרבי רמז לו ואמר לו כי מרים הם. שניכם מרים. שניכם בדעה אחת. אבל אתה קורא את שמה "מרה". כאילו זה היא אשמה. אבל אם היית נחוש בדעתך, הייתה גם היא מסכימה.

מובן שזה הטעם שאנו מברכים הן את בעל הבית והן את בעלת הבית. כי יש צורך בהסכמת שניהם. אבל בעיקרו של דבר יש סוד גדול שנינו כאן: שדרכו של האדם למצוא צידוקים ותירוצים ולתלות את האשם בזולתו. אדם הראשון נצטווה במצווה קלה ועבר עליה. והמדרש אומר שאם היה מודה ועוזב ואומר "חטאתי", היה נשאר בגן עדן. אבל הוא לא עשה כך. הוא אמר להקב"ה: "האישה אשר נתת עמדי היא פתתני". זאת אומרת, הוא תלה את זה באחרים. היא אשמה. והאישה מה אמרה? אני אשמה? "הנחש השיאני ואכל". זה לא אני אשמה, זה הנחש. הוא אשם. כולם מחשפים צידוקים על חשבון האחרים. אבל בשמים מסתכלים עד כמה את המעורב, כמה אתה השתדלת וכמה אתה פעלת כדי שלא יהיה המצב שאנחנו מדברים עליו.

אלישע בן אבויה חטא, אז אמר לו רבי מאיר: "חזור בך". מה ענה? "אבי אשם. הוא גידל אותי לתורה שלא לשמה. אימי אשמה. בימי הריונה היא נתקפה בבולמוס והאכילה אותי מאכל אסור". אתם שומעים? ילדים שאוכלים מאכלים אסורים, נבלות וטרפות, יוצא אלישע אחר. "בת קול אשמה, היא אמרה שובו בנים חוץ מאלישע". בקיצור, כולם אשמים חוץ ממנו. זאת אומרת, אדם מחפש לו צידוקים על חשבון אחרים.

שהייתה דעתו של רבה טובה עליו, אמר לתלמידיו: "הרי אני כבן עזאי בשוקי טבריה". פירש רש"י: הריני מוכן ומזומן להשיב בחריפות לכל שאלה. כמו בן עזאי שהיה דורש בשוקי טבריה. ולא היה בימיו עוקר הרים כמותו. והיה אומר שכל חכמי ישראל לפניו כקליפת השום. זה מופיע בגמרא בעירובין כ"ט.

כך רבה וככה אביה, הם היו שישה דורות אחריו, ובינתיים היו תנאים ואמוראים גבוהים ורמים, ובן עזי היה סמל לחריפות, ועליו נאמר: "משם מת בן עזאי בטלו השקדנים" (סוטה מ"ט). ועם זאת, אין קוראים לו "רבי". מדוע? כי נפטר צעיר ולא זכה להיסמך. הוא לא נסמך. הוא ממילא לא נקרא רבי.

על שמואל קרא חברו רב "כל רז לא אניס ליה". אין דבר שהוא לא יודע. כל התורה. ככה היה אומר רב על שמואל. ואמר... זה בחולין נ"ט: וראוי לסמוך על דבריו, של שמואל, כעל דברי המקרא. כמו פסוק בתורה מה שהוא אומר. מופיע בעבודה זרה מ'. וקראו לו אריה ומלך. לרוב גדלותו. כמו שכתוב במנחות ל"ח. זה שמואל. ולא קראו לו "רבי", כי לא זכה להיסמך ע"י רבנו הקדוש. כמו שכתוב שבאלה מציעא פ"ה.

למי קראו רבי? מי הוסמך? ועוד מן השמים! רבי אלעזר בן דורדיה. יהודי ששקע בשפלות שבשפלות. עד שאותתו לו מן השמים שנחסמה דרכו לחזור בתשובה.לא נפרט אפילו מה הוא עושה. דברים הכי גרועים!

מספרת הגמרא בעבודה זרה י"ז: שהוא שמע שהוא דחוי מן העולם הבא ולא יזכה לעולם הבא, הלך וישב בין שני הרים וגבעות. אמר: "הרים וגבעות בקשו עליי רחמים. אמרו לו: "עד שאנו מבקשים עלייך, נבקש עלינו". שנאמר בישעיה ,כי ההרים ימושו והגבעות תימוטנה". זאת אומרת, גם לנו אין מעמד, אנחנו בסוף נמוש ונתמוטט. אנחנו צריכים לבקש על עצמו. וכתבו התוספות שאמר בליבו שכך יוכלו להשיבו. לא שהשיבו לא ממש, אלא מה הם יגידו? הם יגידו כך וכך. אמר: "שמים וארץ, בקשו עליי רחמים". אמרו לו: "עד שאנו מבקשים עלייך נבקש על עצמנו". שנאמר בישעיה: "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה". אמר: "חמה ולבנה, בקשו עליי רחמים,. אמרו לו: "עד שאנו מבקשים עלייך נבקש על עצמנו". שנאמר בישעיה: "ונמקו כל צבא השמים". אמר: "אין הדבר תלוי אלא בי". אין עם מי לדבר אין מי לפנות, אין מי שימליץ בעדי, אין מי שיתפלל בעדי, אין מה לעשות! אין הדבר תלוי אלא בי". הניח ראשו בן ברכיו וגעה בבכיה, עד שיצאה נשמתו. עשה תשובה כל כך מעולה, לא יכול כבר לסבול את החיים עם החטא שהתברר לו, והוא מת בתשובה. מרוב בכי מת בתשובה. יצאה בת קול מן השמים: "רבי אלעזר בן דורדיא, מזומן לחיי העולם הבא".

אתם רואים מה כוחה של תשובה? אדם שהטמא בטומאות קשות ביותר, תשובה אמיתית בשמים הוא נקרא "רבי" ומוזמן לחיי העולם הבא. זה בלי עונש! בלי דין, בלי כלום! ישר לעולם הבא!

בכה רבי, רבי, רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא בכה! אמר: "יש קונה עולמו בשעה אחת". זה רבי אלעזר בן דורדיא. ולא עוד, אלא שקוראים אותו "רבי". אתם רואים מה ראינו עכשיו. שמואל! עם כל המעלות המדהימות לא קראו לו רבי. בן עזאי לא קראו לו רבי. וזה מופקר שבפוקרים היה, ובשמים מכריזים עליו "רבי", והוא מוזמן לחיי עולם הבא. על זה בכה רבנו הקדוש. "יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בשנים הרבה". בשביל להיות צדיק צריך עשרות שנים, להיות דבוק בה' באמת, בשביל שיקרא צדיק ויזכה לעולם הבא וכו'. וכולהו ואולי, אבל פה בן אדם מופקר מושחת המידות וכשהבין שאין לו סיכוי לחזור בתשובה ושהוא מסולק מהעולם הבא, לקח את זה ברצינות וביקש עזרה וסיוע והבין שאף אחד לא יעזור לו בעולם, רק הוא לעצמו. ואמר "אין הדבר תלוי אלא בי". ועשה תשובה מעלייתה עד שלא יכול לסבול את החיים עם החטא, עם המחשבה שהוא עתה. ומת תוך כדי תשובה. בת קול יוצאת מן השמים ומכריזה עליו.

אז זה מרעיש, לא? בן עזאי שקדן וחריף, לא זכה. שמואל, כל רז לא אניס ליה, לא זכה. והוא קנה עולמו בשעה אחת וזכה לסמיכת הוראה מן השמים! והתשובה, מה התשובה? איזה סמיכה? מה סמיכה? מי הסמיך אותו? למה הסמיכו אותו? מה זה סמיכה? קוראים לו רבי. מה הוא הוסמך, לא הבנתי. שמסמכים מישהו זה שהוא יכול לתת הוראות ופסקים והכל. הוא נפטר! איזה סמיכה? מה זה כמו בצה"ל. אחד נפטר, העלהו אותו דרגה אחרי זה. מה זה בדיחות?

אלא מה, אתם יודעים מה? רב, מי נקרא רב? רב זה מי שלמדים ממנו. זה נקרא רב! ומה מלמדים ממנו? מה שה' אומר, מה שצריך לעשות, מה שנכון. זה רב! אז מה למדו מרבי אלעזר בן דורדיא? למדנו ממנו, הוא הרב שלנו, שלא לתלות את ההצלה שלנו באף אחד! באף אחד! אלא לומר: "אין הדבר תלוי אלא בי". הוא הרבי שלנו בזה. כי הדרך של אדם לחפש תירוצים, לבקש אשמים, להתחמק מאחריות. כמו שראינו קודם דוגמאות. אבל לא זו הדרך. מי יהיה מזומן לחיי עולם הבא? מי שאומר: "אין הדבר תלוי אלא בי".  

אנשים תולים את האשמה בכשרויות. "מה? כשר כתוב, יש חותמת", יש זה.. אז מה? אבל אם זה באמת לא ככה, אתה יכול לאכול? מה אכפת לי! הם חתמו שיסבלו...", "האוכל פטור והשוחט חייב". נכון, השוחט חייב, אבל אתה לא פטור. אתה אכלת נבלות וטרפות. אתה אכלת חלב. ואתה טמא.  ואתה צריך ניקיון בגהנום. נכו. אתה לא פטור. כמו מי שאמר לו שהאוכל טרי. הוא אמר לי שהאוכל טרי. אז מה אתה עושה בשירותים שעה? "מה אכפת לי! הוא אמר שזה טרי". אבל אתה שומע שזה לא טרי. "מה זה? הוא אמר לי זה טרי". מי סובל עכשיו אבל? "הוא אמר שהוא טרי". תתבע אותו! תתבע אותו! הוא שיקר אותך? אבל אתה נמצא שמה. מה אדם לא מבין? נכון, ההוא לא בסדר, אבל איתך מה? מה אתה מפקיר את חייך בזה שאתה אומר הוא, היא, הם, הוא, "אני? זה האישה", "אני? זה הנחש", "אני? מה פתאום! זה הכל הם, זה לא אני! מי אני, אני כלום, אני אפס, אני כלום..."

באו נלמד קטע מגמרא:

הגמרא ביומא ע"ח מספרת: שראש הגולה נקלע לעיר אגרוניה והתאכסן בבית רב נתן. אז ראש הגולה הגיע לאגרוניה והתאכסן בבית של רב נתן. בשבת עלו רפרם וכל החכמים לשמוע דרשתו ורבינא לא בא. למחרת, ביקש רפרם להפיס את דעתו, את ראש הגולה, של יקפיד על רבינא שלא הגיע לשמוע את הדרשה. אז בפני ראש הגולה הוא שואל אותו, שואל אותו: "מדוע לא בא מר לדרשה?". אז הוא ענה לו: "רגלי כאבו". אמר לו: "היה לך לנעול נעליים אחרות ולבוא". ענה לו: "אבל גם הרגל כאבה והנעל הייתה מכאיבה יותר". אמר לו: "אז היה לך לנעול סנדל והרצועה תעקוף את מקור הכאב". אז הוא ענה לו: "אבל היה עליי לעבור בנחל. ואין חוצים בשבת נחל בסנדל שמא יפול מרגלו ואז הוא יוליכנו בידו". אז אמר לו: "היה עלייך להעביר את הסנדל בנחל בדרך מלבוש". הייתה עושה איזה פטנט שזה ייחשב מלבוש ותלך עם הנעל הזאת, עם הסנדל. ענה לו: "אבל לא סבר מר לדברי רב אשי שלכתחילה אין עושים כן?". מה אתה לא סובר כמו רב אשי? לכתחילה לא עושים כן, להפוך סנדל למלבוש. ואז שמה את כל הדיון ראש הגולה ונחה דעתו. אז הוא לא הקפיד עליו שהוא לא הגיע לדרשה, כי הוא שמע שהוא חשב על כל הפרטים, חשב על הכל ולמרות כל זאת לא היה יכול לבוא.

וזה מרעיש! זו חקירה ודרישה יש לעבור? לא על פגיעה ב"קום עשה". הוא לא פגע בראש הגולה ואמר דברים כנגדו. אלא על פגיעה ב"שב ואל תעשה", בכבודו של ראש הגולה, בזה שהוא לא הגיע הוא לא עשה שום פעולה. שום פעולה של פגיעה. אבל עצם ההיעדרות, גם פוגעת. זה לא "קום עשה", זה "שב ואל תעשה". וזה  כנגד מי? בשר ודם. ועונה תשובה, ויש לו תירוץ. אך לא, היה לך נעל לנעול ואם לא נעל אז סנדל. ואם לא תבוא בנהר ותעביר אותו בדרך מלבוש... איזה חקירה ודרישה!

אז איזה חקירה ודרישה אנחנו נצטרך לעבור למה לא האדרנו כבוד שמים? שאדם נעדר מתפילה, שהוא נעדר משיעור, הוא לא פוגע רק ברב או פוגע בעצמו, הוא פוגע בכבוד שמים! מה יגיד? איזה חקירות ודרישות ישאלו אותו: "אז למה לא? אז למה... ומה עשית באותו זמן? ולמה לא הגעת לדרשה? אה, היה לך זה... וכשהיה לך משהו אחר כזה, כן הלכת וביטלת... למה פה לא ביטלת?". יעשו לו את כל ההשוואות ויביאו לו מעניין לעניין, באותו עניין שהוא עצמו החליט. מה יגיד? מה יגיד? האם אדם יכול לעמוד ביקרות כזאת על כל פרט ופרט? וזה כל זה ב"שב ואל תעשה". ואם אדם עשה ב"קום עשה" איזה עיברה, וואי, וואי! מה ממתין לנו שם!

אז בינתיים מה ראינו? "ולא סבר מר לדברי רב אשי שלכתחילה עושים כן?" אז שומעים שלכתחילה לא עושים כן. בדיעבד אם נעשה,ז ה דין אחר. אבל לכתחילה לא עושים כן.

אנחנו נמצאים לפני פסח. וידוע שכולם מקפידים לפסח לקנות הכל בהכשר הכי מהודר עד כמה שאפשר. הרבה טועים לצערנו לחשוב שכל מה שזה חותמת ומסולסלת בפרט, אז זה נחשב חשוב. אבל לא יודעים שהרבה מהפוליש טיק יש בכל הדברים האלה ובעצם הדברים הם לא כמו שאנחנו היינו מצפים ומשלמים גם.

אני נכנסתי בימים האחרונים לבדיקות של תבלינים. ואני אומר לכם בבירור ובאחריות שתבלינים שקונים הם לא בדוקים כראוי. כי אי אפשר לבדוק כראוי. בשביל לבדוק לכל אלה שקונים תבלינים, צריך להביא את הסינים לפה לבדוק. כי הכמות של הסינים אולי תספיק.

אנחנו ישבו אתמול על כמון וגם שלשום 4 שעות לבדוק קילו כמון. ירוקים כן, אתם מכירים, כמון עם ריח חריף. יש בשקית של קילו אלפים! אלפים! אתה צריך לבדוק אחד, אחד ולגלגל אותם, לגלגל, כי אם יש חור קטן, קטן, זה נגוע. אז אתה חייב להפוך כל גרגיר מכל צדדיו להתבונן. עכשיו תעשה אלפים רבים ותבדוק על אחד, אחד ונראה כמה זמן יקח לך.  זה רק כמון.

כורכום, מה יכול להיות בכורכום? כל זה קשה והכל, אם חיצונית אין נגיעות ואין שום דבר, מה יכול להיות? אבל ראינו בכורכום חור, עכשיו לך תפתח כורכום, צריך צבט. אתם יודעים עד שאתה מצליח לפתו אותו.. התעקשנו ופתחנו, ותראו מה רואים? תולעת מציצה מבפנים. "חג שמח". עכשיו בן אדם אוכל את זה, הלך הפסח. חמש חזירים בשלוחן של פסח. מצות מהודות, יין מהודר, הכל נפלא, ניקו כל הבית, קרצוף, תריסים, הכל. בסוף תולעת אחת, "כל דכפין ייתי וייכל". התולעת עניה, מסכנה, אין לה מאיפה לאכול, רק מהכורכום שלך. אז היא נכנסה, היא לא שואלת, כי "כל דכפין ייתי וייכל". והיא נדחפה שמה, נכנסה בפנים הכורכום.

זה לא פשוט, רבותי! זאת אומרת, זו בעיה חמורה. בן אדם יקנה את התבלינים כמות שהם, ילמד איך בודקים אותם ויבדוק לבד בבית. בכמות קטנה. שיהיה לו קודם כל לפסח. אחרי פסח זה גם בעיה. כי התולעים ממשיכות. הן לא מסתלקות, לא בפסח ולא ביום חול. אבל אף אחד לא בודק.

עשינו פפריקה אדומה, אתם ישועים מה זה? אני יומיים ישוב עם צוות שביום אחד היינו שמונה, ביום אחר היינו ארבעה ועוד כמה נשים שבאו להתנדב. ויש אפילו אחת שראיתי שנכנסה לפה שהייתה. הנה, תצבעי רגע. כן, היא הייתה אתמול שמה בלילה, כן. ומכל מה שעשינו ביומיים, יצא קילו 800. אבל איך אחרים עושים? לוקחים את זה ישר מהקרטונים, עם הגבעול, עם העובש, עם האבק, ועם הנגיעות שיש בפנים, הכל טוחנים. גם לא בריא, גם לא נקי, גם חשש לפסח וגם תולעים ושקצים ורמשים. וקונים כולם. למה? לא מודעים או לא רוצים לדעת. "מה אכפת לי יש חותמת". יפה. חותמת אולי זה יכול להיות טוב להפרשת מעשרות, אם זה בא מהארץ. רוב התבלינים זה מחוץ לארץ. אבל נגיד אם זה להפרשות או שאין שמה איזה דברים מיוחדים,נגיד עמילן. עמילן אז זה חמץ. אז אולי יש שמה זה, צריך להיזהר, לבדוק, דברים כאלה. נו, נגיד את זה פתרו לך. אבל מי פתר לך את הבעיה של חרקים והכל? ומי יכול לבדוק? "בדוק", כותבים לך "בדוק". איזה בדוק? מי בדק? איפה בדקו? כמה בדקו? הנה, תשאלו, תחקרו את הבחורה הזאת, את היהודייה הזאת, כמה זמן לקח להם וכמה הם הספיקו. הם לא עשו אולי חצי קילו. אולי. כמעט לילה! אנשים לא מבינים מה זה! קחו הביתה תבדקו לבד תראו. אתה צריך להוריד את הגבעול, אח"כ את הראש, אח"כ לחצות לשתיים בסכין יפני, אח"כ לפתוח, להסיר את כל הגרעינים, לשים אותם בצד, לשים מול שיקוף, מסתכל גם ככה ממול לראות אם משהו בולט. ואח"כ להסתכל על האור ככה שהאור יאיר לך על כל זה ולעבור. ואם שי לך משהו שחורים או משהו, אז צריך או לזהות או לזרוק או לגרד או לחתוך וכן הלאה. כמה בלאי יש, וכמה זה וכמה עבודה, ופה ושם. ואח"כ גרגירים אתה צריך לסנן אותם גם כן בנפרד. בממוצע בין דקה לשתיים פלפל אחד. בדיקה.

אז זה לא פשוט! אני התבלבלתי, סליחה. קודם אמרתי כמון, זה היה הל. הל. ארבע שעות לקח לנו לבדוק. כמון זה מסובך עכשיו בפסח, בגלל שהוא דומה מאוד לשיפון. בשיפון כידוע זה מחמשת מיני דגן, וזה חמץ. אז אם קונים את זה ולא בדקו כמו שצריך. זה בעיה חמורה. אז מי שרוצה שלא יסמוך. גם אני לא מוכר. לא מעיז למכור את זה טחון, בגלל שיכול להיות שלא ישימו לב. ואפילו שאנחנו בודקים לאט, לאט והכל, לקחת מה שאתה צריך ולבדוק בבית. אם זה 100 גרם, 50 גרם, 200 גרם. יקח לך שעתיים, שלוש, לא שמנה, אבל לאט, לאט, תסתכל עם שולחן מאיר. שתראה בדיוק ולאט לאט, לאט. כמובן שכל זה אחרי שאתה ניערת בתוך רשת. שירדו כל החרקים וכל הלכלוכים, וכל הדברים.. זה אחרי הכל, כל, אח"כ ישובים לבדוק דבר, דבר.

אבל צריך לדעת שיש אנשים שהם סומכים שיש ביטול בשישים. זאת אומרת אם טוחנים את התולעים עם הזה והזה, והזה, אז יש ביטול בשישים. אז זה מתבטל, זה בסדר, אפשר לאכול. אז כתוב בשולחן ערוך: שאסור לבטל איסור לכתחילה". וקנסו על זה חכמים, מי שעשה כזאת במזיד, אז אסור לו לאכול מזה. וגם זה שנעשה בשבילו, האיסור, גם אסור לו. זאת אומרת, גם הקהל שעשו בשבילו את הטחינה עם ביטול בשישים, אסור לו לאכול.

 הריב"ש אומר שגם אם הציבור לא ידע, גם כן אסור. הט"ז מקל ואומר שאם הציבור לא ידע, אז זה מותר. ורבי עקיבא איגר מכריע לריב"ש. ככה ישבנו ללמוד את הנושא היום עם הרב עמנואל טולנדו, שיאריך ימים. זה בינתיים מה שיצא. אז זה בעיה חמורה. מה הם לא יודעים אלה שבודקים שהם לא בודקים את הכל? הרי הם לא בודקים? אלה שכן בודקים קצת, מה הם עושים? בודקים מדגם? מי אמר שהמדגם הזה מועיל? זו סוגיה בפני עצמה שצריך לדון בה. אבל זה ברור שהם מבטלים לכתחילה. כי הם לא בודקים אחד, אחד. אם הם לא בודקים אחד, אחד והם טוחנים, אז פירושו שהם מבטלים איסור לכתחילה. הם סומכים על זה שזה התבטל ע"י שיהיה ביטול בשישים. אבל מי אמר שזה מותר? הנה, שמענו שזה אסור. אז זה סוגיה מאוד קשה שהציבור צריך להתעורר אליה ולעורר אחרים.

מה הצעתי? פשוט מאוד לקנות מה שנצרך בדיוק כרגע קודם כל לפסח, לקחת את מה שצריך, לבדוק בנפרד כל אחד. כמה זמן שיקח, שווה! זה קודם כל, אתה רוצה פסח כשר ושמח, זה מה שצריך לעשות. לימות החול זה יכול להיות כהמשך גם כן. אנחנו מנסים להתמודד באופן קטן לקהילה שלנו. לקחת תבלינים, לבדוק אותם, להושיב אנשים כמו שאנחנו עושים, אני חוזר מהרצאה הערב, הולך לשמה. אם יהיו מתנדבים שרוצים לעזור לנו, אני אשמח מאוד! הולכים עוד לבדוק, לבדוק, לבדוק. עד 10 בבוקר, אחרי התפילה של נץ, ממשיכים עוד. וכו'. למה? כי אחרת לא יהיה כלום. לא יהיה לאנשים שום דבר.

אז מכל מקום צריך לדעת שזה לא פשוט הנושא. והערתי את זה תוך כדי שאנחנו מדברים על "לא סבר מר לדברי אשי שלכתחילה אין עושים כן". זאת אומרת, יש עניין לא לעשות דברים לכתחילה. ש דברים שהם בדיעבד יהיו מותרים, ואם זה בשוגג. אבל בידיעה, במזיד, שאדם יודע, הוא מודע למה שהוא עושה, יש דינים אחרים לגמרי. וודאי אלה שעושים את זה יודעים בדיוק למה הם עושים.

נמשיך בעניין האורח:

"הרחמן הוא יברך אותי ואת אשתי", אמרו מי אומר את זה? האשכנזים. לא מובן. אם יברך אותי, ממילא תתברך אשתי. לא כך? וזו לכאורה גמרא מפורשת בברכות נ"א: מספור שעולי התארח בבית רב נחמן. וסעד עמו. ובירך ברכת המזון על כוס של ברכה. וביקש ממנו רב נחמן, שישלח מוס הברכה לרבנית. ילטה. אמר לו: "כך אמר רבי יוחנן: אין האישה מתברך אלא מן האיש. שנאמר: 'וברך פרי בטנך'. וממילא יתברך פרי בטנה". שהשפע יורד למשפחה דרך אבי המשפחה, ולכן כתוב בפסוק: "וברך פרי בטנך". לא הבנתי. מה הגבר הוא נושא בבטן שלו את הילד? ממילא יתברך פרי בטנך, כי השפע יורד למשחה דרך אבי המשפחה. זה רואים מפורש.

ורמזו על זה בגמרא שאמרו בנידה ל"א: בא זכר לעולם בא ככרו בידו. זאת אומרת, כאילו הזכר בא עם הפרנסה שלו. בא עם ככרו בידו. "זכר" נוטריקון "זה כר". "כר", ככתוב: "ויכרה להם כרה גדולה". נקבה נקייה מנכסים בה. ככתוב: "נקבה שכרך עלי ואתנה". אז היא באה נקייה מנכסים והזכר בא עם הנכסים, בא עם ככרו. ומאיפה היא מושפעת? מן הזכר. כך גם בגשמיות וכך גם ברוחניות.

סיפר החפץ חיים זצ"ל, בספר "שם עולם", שאחד מגדולי הדור עמד להיפטר מן העולם, ואשתו ביקשה ממנו שיהיה לה חלק לעולם הבא בתורתו ובמצוותיו. ענה לה ואמר: "מה את זקוקה להבטחתי? למה את מבקשת רק חלק? את שותפה איתי בכל מה שיש לי. כיוון שאת סייעת לי להקדיש את חיי לתורה ולהשיג את מה שהשגתי, אם כן, כמו שבעולם הזה, כשהבעל עשיר, גם האישה עשירה, ממילא עשירה היא ונהנת מעושרו ומצבו, אז כך גם בעולם הבא.  אם יהיה לי, מה שיהיה לי יהיה גם לה. ואם חלילה לי לא יהיה, כמו נשים מסכנות שבעלים שלהם לא הולכים ללמוד תורה, אז כמו שהבעלים לא יקומו בתחיית המתים, גם הם לא יקומו בתחיית המתים? כי מה שיהיה לו, יהיה לה. אלא אם כן, היא דאגה להעמיד תורה בעצמה. וגם אם הבעל עני, אשתו ענייה.

אם כן השאלה הנשאלת: "הרחמן הוא יברך אותי ואת אשתי", למה צריך? אם הבעל מבורך, ממילא תבורך האישה. אז למה קבעו להגיד את הנוסח הזה? אבל דבר גדול, גדול, גדול, שנינו פה. לו חכמים ישכילו זאת.

לכל אדם יש, חוץ מכבודכם, זוג נעליים והזוג הזה ממלא תפקידו נאמנה, בתנאי שהנעליים תואמות. י שלו ימין ושמאל. אבל אם הוא ינעל שתיים ימיניות או שתיים שמאליות, הוא יקרטע ויצלע ויתייסר ויהיה לו עינוי ממושך. צריך אחת תהיה ימינית והשנייה שמאלית.  ולא צריך להחליף בניהן. הימינית תדע את מקומה והשמאלית תדע את מקומה. ואם יחליפו בינהם יהיה גרוע ביותר. אבל זה אמרנו בדרך אגב.

לעניינו, הבעל והאישה שונים במזגם ובטבעם. חוץ מצה"ל כמובן, בצה"ל כולם שווים. חיילים וחיילות זה בדיוק אותו הדבר. גבר ואישה זה אותו דבר. אבל הגמרא בשבת אומרת: נשים עם מפני עצמן הן. ודווקא מתוך השוני הזה מתרקמת המשפחה הבריאה והמאושרת. שהבעל מכיר בשוני של אשתו, כמו שאמרו חכמים בפסחים ק"ט: במה משמחה? בבגדי צבעונים. אתה רוצה לשמח את אשתך? תקנה לה בגדים. תן לה תכשיטים אם יש לך אפשרות. אישה, אמרו חכמים, רוצה אישה בקב ותפלות. כמו שכתוב בסוטה כ'. באישה כתוב: דמעתה מצויה. היא יותר בכיינית מגבר. כמו שכתוב שואלא מציעא נ"ט. יותר רגשנית. אז הבעל צריך להכיר. אבל גם האישה צריכה להכיר בשוני של בעלה. וכאשר כל אחד מכיר את הטבעים והצרכים של הזולת, בונים בית על מכונו.

אז לכן מבקשים בברכת המזון של אשכנזים "הרחמן הוא יברך אותי ואת אשתי". מה הכוונה? אני צריך דברים מסוימים והיא צריכה דברים אחרים. אני צריך ברכה  מסוג אחד והיא מסוג אחר. וכשמבינים את זה, מבינים גם שלא הקב"ה בלבד מתבקש לספק לי את הצרכים המיוחדים ולאשתי את הצרכים שלה, אלא גם על הבעל לדאוג שאשתו תקבל את הדברים החשובים לה.

לדוגמה: אם היא מבקשת עשרות פעמים שהבית יהיה מסודר, אז אל תשאיר אחרייך מהפכה. אם היא מברשת שהבית יהיה נקי, אז תשמור על הניקיון. ואם היא אומרת שהיא צריכה עזרה, תעזור! אז זה לומדים בברכת המזון אצל אשכנזים מוסר. זאת אומרת, לא היינו צריכים להגיד, כי כלך הברכות יורדות דרך הבעל אל האישה. כן, אבל יש צרכים שונים לאישה משל הגבר, את זה אתה צריך לדעת וגם היא צריכה לדעת שלך יש. אז לכן, תיקנו את הנוסח הזה בעדות האשכנז.

ועכשיו יש פלא נוסף, הם ממשיכים האשכנזים ואומרים: "הרחמן הוא יברך אותי ואת אשתי ואת זרעי". עוד תוספת. נו, אבל אם ההורים מתברכים, אז הברכה שורה בבית, ממילא גם הילדים יתברכו. למה מבקשים בנפרד עכשיו "ואת זרעי"? גם כאן יש לנו אותה תשובה.

אבל יש הורים שלא מודעים לה, ואנחנו מזהירים ומתראים, אומר הרב גלינסקי. נספר סיפור, באמת סיפור יפה, מעשה שהיה:

המצב הכלכלי בפולין בין שתי מלחמות העולם, היה בכי רע. משפחת הגיעו לפת לחם. ואני זוכר שסבלו חרפת רעב, לכן צריך להודות על המצב היום. שחפץ חיים זצ"ל ביקר בלוז', עיר התעשייה הנושעת, אז עלו לאכסנייתו אב ובן, הבן בחור בר מצווה לא בא כמו היום לקבל ברכה להצלחה בתורה, הוא בא לקבל היתר לעזוב את בית המדרש. והוא מבקש שהחפץ חיים ירשה לו להפסיק ללמוד ולא פחות! למי הלך שייתן לו  אישור להפסיק ללמוד. הוא היה בחור טוב, הוא היה ירא שמים, הוא היה מצליח בלימוד, ואפשר לומר ירבו כמותו בישראל. היה לו אבל גם לב זהב. והלב הזהב הזה התפלץ שהיה רואה את אביו עובד מבוקר עד ערב, ומשתכר צרור נקוב, ואין הקומץ משביע ואין לחם לאכול ואין בגד ללבוש. איך הוא יכול לעמוד מנגד, לשקוע בלימוד ולעמוד על דם הוריו, אחיו ואחיותיו, להתעלם מהמצוקות שלהם. לכן הוא מבקש לצאת לשוק למצוא עבודה איזה שתהיה , לסייע בפרנסת הבית.

נו, מי לא מניח לו? אביו מתנגד. בשום פנים ואופן! בחור מקומו בבית המדרש. מה אתה רוצה להיות איש שדה? כמו עשו. אתה צריך להיות יושב אוהלים כמו יעקב אבינו. תדע לך שהשוק משחית, השפה שם ירודה, כל המציאות היא גשמית, וזה יחבל לך כל זיק של קדושה ויחדיר בך את הטומאה. זה הטענות של האבא. זאת אומרת, עם כל הקושי שהאבא, כמו שעובדים היום בלשון עם זר "נקרע", אומר לא! אבל אתה תמשיך. והבן לא מסכים. אבא, דווקא משום שאתה סבור כך, ואתה חדור להט רב כל כך אני מוכן לצאת לשוק החיים. למה? כי אני רואה שאתה ירא ושלם, והשוק לא השפיע עלייך וזיק של הקדושה שלך לא כבה, והטומאה לא חלחלה בך, אז גם אני אחזיק מעמד. זה הטענות בין האבא לבן. מה שנקרא ויכוח לשם שמים.

שמעו שהגיע צדיק לעיר, החפץ חיים, החליטו לעלות לאכסניה שלו להגיש לו את תעצומותיהם. כמה התרגש החפץ חיים לשמוע את הטענות והטיעונים האלה! מאוד מרגש! כל אחד דואג לשני. הבן דואג לאבא שלו, יקרע את עצמו. והאבא דואג לבן לעתיד שלו. וכל אחד דואג לשני. זה הוויכוח. אין טענות אחד על השני. נפלא!

חפץ חיים שמוע את הבחור שכואב לו כאב המחסור בבית והוא רוצה לעזור להביא בפרנסה, לשאת בעול עם חברו. זה מ-48 קנייני תורה. והוא מתרגש לשמוע את האבא שמוותר על כל העזרה ומודיע שהמשפחה כולה מוכנה לסבול גם מחסור! אבל שהבחור ישאר באוהלי תורה. והחפץ חיים היה גדול כוחו להסתכל על דבר בעיניים של תורה. ולמצוא לכל שאלה פתרון מן התורה. ואז הוא פנה לבחור ואמר לו: שמע נא, התורה אסרה לנו את העופות הטמאים..., גם אני אומר לכם את זה כל הזמן, לא כולם שומעים. התורה אסרה לנו את העופות הטמאים, את הנשר ואת הפס ואת האוזנייה, את העורב ואת בת היענה. ונשאלת השאלה: למה לא נאמר שהתורה אוסרת את היענה? למה הוא אומר את הבת של יענה? למה לא אמרה בת פרס? מדוע נאסרה רק הבת? התשובה ידועה: היען אוכל אבנים וזכוכיות. כמו שכתוב בשת קכ"ח. הקיבה שלו כברזל והשר שלו כמו סוליה. לא ניתן לאכילה ולא צריך לאסור אותו. מי יאכל דבר כזה? אף אחד לא אוכל יען. אבל האפרוח שלו, האפרוח, הבשר עדיין רך. ואותו אסרה התורה באכילה. כך מפרשים ריבותנו. רבי אברהם אבן עזרא והחיזקוני ועוד.

והנה מצינו שירמיהו הנביא כונן: "איך הייתה בת עמי לאכזר כיענים במדבר". ככה כתוב באיכה ד'. יש להבין: במה מתבטאת האכזריות של היען לאפרוחים שלו? בת עמי זה כנסת ישראל, איך הייתה לאכזר כמו יענים במדבר. במה יען מתאכזרת לאפרוחים שלה? למה הא אכזרית? במה. שהאפרוחים באים ומבקשים ממנה מזון, אז היא נותנת להם מעדן. איזה מעדן בעינייה? אין טעים ממנו. זכוכיות! שברי זכוכיות מחודדים ומשוננים. והיא לא מבינה שהוושט שלה היא כמו צינור ברזל והקיבה שלו זה כמו דודו נחושת. והזכוכית נגרסת בה עד דק. אבל האפרוח עדין ורך, הזכוכית תנקוב את הוושט ותחורר את הקיבה. והאפרוח יתייסר וימות בעינוים קשים ומרים. והיא נמצאת אשמה בהריגת האפרוח.

"עכשיו אתה מבין, בני?" אומר לו החפץ חיים. "אביך מבוגר, מחוסן, נגד אווירת השוק, הוא מתמודד בהצלחה מול השפעת השוק. אבל אתה? עודך צעיר ורך, אינך יכול להשוות את עצמך אליו ולמדוד את עצמך  לנגדו. עלייך להמשיך ולשהות באוהלי התורה ובקרב בני התורה. אז זאת אומרת, אין ללמוד מהאבא, מה שהאבא מסוגל ועומד, זה לא אומר שאתה מסוגל ותעמוד.

הדברים אמורים גם להורים. הם אומדים את עצמם שיכולים לשהות במקום פלוני ולא יושפעו לרעה, וה' יודע אמת. ואלי הם מלאכים? אולי הם מלאכים. יכולים הם לטייל במקום פלוני, במקומות מפוקפקים, כן.. ולבלות במקומות בילוי, והם חושבים שהם מחוסנים דיים. הם יכולים לגרוס זכוכיות כאוות נשפם. אבל אם זה מעדן בעבורם המקומות המפוקפקים האלה, נו, שיבושם להם. אבל מה הם רוצים הילדים שלהם? איך הם מהמרים על זוך נשמותיהם? איך הם לוקחים אותם עמם? הרי אתה חושף אותו לדברים איומים ונוראיים. הילד רך! והרישומים אצלו יותר חזקים אצלך. זהו אמר בזמנו לפני עשרות שנים. היום לא צריך לקחת את הילדים לטיולים או למקומות בילוי מפוקפקים. היום הילדים יש להם את המחשב, את הפלאפון, הכל, ואבא מרשה והכל, והא קנה לו גם. קנה לו! מספר 7, מספר 8. קנה לו. נו, ומה הוא יראה שמה? נגיד שאתה יודע לסנן, כאילו, כאילו. אבל הוא מה? אתם יודעים כמה ילדים מתאבדים בגלל האינטרנט? מאות ילדים מתאבדים! פחות מגיל 8. ככה התפרסם עכשיו, לפני שבוע. פחות מגיל 8! מאות מתאבדים! פחות מגיל 8! החשיפה שלהם לדברים בין אם זה הלימוד, בין אם זה דברים אחרים וכו', אין להם כלים, כלי כיבוי. אדם מתחשל במשך חיים, וגם לא לומד מספיק, גם בגיל 70 טועים, 80, טועים, טועים, טועים, וחושבים "לא ידעתי! אל תשאל! איך סידרו אותי, איך היה לי, איך קרה לי? אז אל תשאל! אל תשאל! לא שואל, לא שואל. אין מה לשאול. אז ילד קטן מה? אז זאת אומרת, ההורים גם צריכים אחראיים עם שכל לדעת, לא מה שאתה מסוגל להגיד, אז הבן שלך זה בסדר, הוא צריך להתחשל, הוא צריך להיחשף לכל, הוא צריך לדעת, שלא יהיה בור ועם הארץ. צריך לדעת כשם שהאב מבקש ברכה שהיא מתאימה לו, וברכה שמתאימה לאשתו, ככה הילדים צריכים ברכה מפני עצמם. לא קל מה שמתאווים וכל מה שמתאים להורים מתאים גם לילדים. לכן האשכנזים אומרים: "הרחמן הוא יברך אותי ואת אשתי ואת זרעי". כל אחד ומה שמגיע לו, ברכה מיוחדת, לפי מצבו, גילו וכלי קיבולו.

אחרי שראינו את כל הדברים האלה, אני חושב שאנחנו יכולים לצאת מפה עם משהו. אדם צריך לזכור ולדעת העולם הזה זה עולם של ניסיונות. לא בטוח שיתנו לך עוד צ'אנס לניסיון ואם יתנו לך עוד אחד, זה יהיה בגלגול. בגלגול זה יותר גרוע מגיהנום. אז צריך לדעת מה הניסיונות שעומדים בפנייך.

איך יודעים מה זה ניסיון ומה לא? אם אתה יודע מה התורה אוסרת ואם אתה יודע מה התורה מצווה לעשות, זה מה שמותר וזה מה שאסור. אז אם זה בא לפנייך, ועכשיו באה לפנייך מצוות עשה ולא בא לך לעשות, אתה לא רוצה לעשות או כל מיני דברים כאלה, אז הנה זה ניסיון ואתה לא עומד בו. אם בא לפנייך איסור או חשש איסור, ואתה לא רוצה להתמודד ואתה תולה תירוצים. "לא, אתה לא יודע, הרב שלי אמר, ההוא אמר, ההוא... אז איך הוא אמר? אז איך הוא עשה? איך הוא אוכל? אז איך הם עשו? אז איך...". אם אתה מחפש תירוצים, אתה לא עומד בניסיון. אתה נכשל במודע. ואתה תשלם.

אין תירוצים! אתם תעמדו למעלה לבד! לא הרב, לא ההוא, לא ההם, לא הדוגמאות, אף אחד לא יבוא. יש לנו רבי אחד בזה. איך קוראים לו? רבי אלעזר בן דורדיה. הכל תלוי רק בי זהו! אתה תצטרך לתת את התשובות להקב"ה ויש שמה חקירה ודרישה. "למה לא באת? היה בעיה עם הנעל, נו? אז היית לוקח סנדל, נו, אז מה? שתעבור בנהר..." כל דבר לשאול אותך. מה זה חקירות! וזה על בשר ודם, שאתה לא פגעת בו ולא התכוונת לפגוע בו. אבל יכול להיות שהייתה פגיעה. ואם אתה פוגע ממש? ואתה עובר איוסר ממש? מה תענה להקב"ה למה עשית? נתתי לך פה לאכול בשביל שתכעיס אותי? נתתי לך פה בשביל שתכניס נבלות וטרפות לבפנים? אני? נתתי לך? גם כסף לקנות שתקנה את זה דווקא. מה תגיד לו? אין תירוצים, רבותיי.

אתם יודעים, אדם הראשון נתן תירוץ להקב"ה: האישה. והאישה נתנה תירוץ: הנחש. את הנחש הוא כבר לא שאל. ובסוף הוא קילל אותם כל אחד עשר קללות. נו, התירוצים עזרו? לא. אבל הקללות באו. "בזעת אפך תאכל, קוץ ודרדר תצמיח לך...", כמה קללות! עד היום כולכם עובדים בגלל התשובה שהוא נתן. אם היה אמר אדם הראשון "חטאתי", היה נשאר בגן עדן ויכול להיות שאנחנו לא היינו מתים. בכלל לא היינו מתים. עשה תשובה, יכול להיות שהיה נמחל לו הכל וגמרו. "חטאתי" על המקום, כמו שדוד המלך אמר מיד "חטאתי", ולא הפסיד את המלוכה. שאול לא אמר מיד, הפסיד את המלוכה. "חטאתי". ואחרי שאומרים "חטאתי", זהו! די! מספיק! די! די!

אז זאת אומרת, תראו כמה עולם ומלואו סובל כבר שש אלפיים שנה בקירוב. מכל זה מטעות אחת. טעות אחת! טעות אחת! אבל היה לו תירוץ. באמת היא פיתתה אותו. מה הוא התכוון לעבור איסור? הוא לא התכוון לעבור איסור. והיא התכוונה לעבור איסור? היא רק טעתה בשיקול הדעת, כי הוא הטעה אותה הנחש. זה עוזר? זה לא עזר. טעית, לא טעית, לא חשבת, אתה ראית את ההוא, גם אדם הראשון אמר "זה היא", אני למדתי ממנה, היא אמרה לי. מי אמר לך ללמוד ממי שמטעה אותך? אני אמרתי ברור לא לאכול. לא לאכול. אבל אכלתי בטעות. אכלת אותה בטעות. אבל אתה תאכל אותה כל ימי חייך. "בזעת אפך תאכל כל ימי חייך". י'חביבי!

עכשיו, אכילת נבלות וטרפות ותבלינים וחריט בריט... איזה חגיגה! ואחר כך תגידו שאני קיצוני, נכון? אבל כשאני אגיע למעלה, בורא עולם יראה את הדרשה בחולון, אמרתי או לא אמרתי, הודעתי להם או לא הודעתי? ניסתי לעוזר, ניסתי להדריך, להסביר, לנמק, ולשכנע. אתם לא חייבים, אל תשמעו לי. אבל תשמעו להקב"ה. תפתחו את הספרים לבד, תלמדו, תבדקו את המציאות לבד, תקחו את התבלינים ביד ותראו מה תמצאו. ואז תדעו. זה לא אני! זה התולעים. זה לא אני. האיסור זה לא אני. האיסור זה תולעים, האיסור זה חמץ, האיסור זה הנבלות והטרפות. לא אני! אני לא אוסר. אם הם היו אומרים לי שמותר, אני הייתי הראשון שאומר. אבל מה לעשות אם זה אסור?! אז בגלל שאני יודע את זה, אני אדאג רק לעצמי, ואני אהיה נחמד לכם. אני אבוא ואספר לכם על פסח ואספר לכם מעשיות ויש לי כמה בדיחות שאספתי מכמה מקומות וקראתי בספרים חשובים, בדיחה חשובה ועוד אחת, ואחת מצחיקה. ואני אחייך אליכם ותהיו מבסוטים. וסוף אני ארקוד גם, עוד יותר תהיו מבסוטים, ואני אלך, "רבי חנינא בן עקשיא..." ושלום על ישראל. חג שמח! ואתם תלכו לגהנום. אני אומר לכם לטובתכם, רבותי. אני מה שאני מגלה, מגלה לכולם. התגלה לי הדבר, איך שהתגלה, אני מודיע לכולם. לא התגלה לי משהו, אז מה אני אגלה? את מה שאני לא יודע? מה שגלוי לפני ונתגלה לי, אני מודיע. יש דבר יותר מצווה מזה להציל אנשים מסכנה, מאסון, ממחלות, מגיהנום. זה לא טוב? מה זה לא טוב? אדם שמזהיר את הציבור מדברים שעלולים חלילה לגרום להם הפסד ונזק נצחי, זה לא טוב שמזהירים אותם? אז מה לתת להם לחיות באשליה שהם צדיקים, "ועמך כולם צדיקים", ואפילו  פושעים שבישראל מלאים מצוות כרימון, יעני "תמשיכו, תמשיכו, זה בסדר". מה לעשות? אני מכיר קצת, קצת, ב-40 שנה קצת, קצת, אני מכיר את הקב"ה. וקצת גם הספקתי לקרוא כמה מגדולי ישראל האמיתיים, הדורות הראשונים כתבו מה חיוב לפרסם את הדברים והכל.

הים פרסמנו לדוגמה: אורח חיים הקדוש, מה אומר אורח החיים הקדוש? תשמעו דבר מדהים! אורח חיים הקדוש אומר כך: מה הוא העונש שאין מוכיחים את החוטאים? כתוב בפסוק: "ואם כל עדת ישראל ישגו...", "ישגו" זה שגגה, טעות. "אם כל עדת", כל היהודים, "אם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל", מה זה "עיני קהל"? זה החכמים. "ועשו אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשנה ואשמו".

אומר רבנו אורח חיים הקדוש: שגדולי ישראל מעלים עין מעדת ישראל להוכיחם ולמונעם מעבירות, יכול להתקיים בהם המאמר "עבירה גוררת עבירה" והם באים לידי טעות להתיר להם דברים האוסרים מן התורה.  

אני חוזר עוד פעם: אומר אורח חיים הקדוש: שגדולי ישראל מעלים עין מעדת ישראל להוכיח אותם ולמנוע אותם מעבירות, שמעתם דבר כזה? לא יאומן כי יסופר! כולם שואלים :"אז איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שכל גדולי ישראל לא אומרים כלום? איך זה יכול להיות שרק אתה אומר? איך זה יכול להיות?". באמת, אני גם שואל: איך זה יכול להיות? אבל אורח חיים הקדוש אומר: יכול להיות. מאיפה הוא יודע זה יכול להיות? הוא אומר זה פסוק מהתורה! הפסוק מהתורה אומר כשגדולי ישראל, לא רבנים, גדולי ישראל מעלמים עין מעדת ישראל להוכיח אותם ולמנוע אותם מעבירות, יכול להתקיים בהם, בהם, בגדולי ישראל, "עבירה גוררת עבירה". שזה שהם לא הוכיחו ולא מנעו את עם ישראל מעבירות, זה עבירה, כי התפקיד שלהם הם עיני העדה. עיני העדה זה כמו צופה ששמו אותו לצפות אם האויב מתקרב. זה התפקיד שלהם. הם עיני העדה. אז יכול להתקיים בהם המאמר שעבירה זאת תגרור עוד עבירה, והם באים לידי טעות והם יתירו בסוף דברים אסורים בתורה. כמו אלה שאומרים להם: "אה, אתה יכול לאכול הכל, הכל בסדר, כל השחיטות בסדר, הרבנות בסדר, ועמך כל צדיקים, הכל בסדר...".

לכו תשאלו מחר רבנים, בכל מקום, מה עם התבלינים? אין בעיה, אם יש הכשר, אין בעיה! בדקת פעם קילו? בדקת אתה הרב, בדקת? עכשיו תגיד לי כמה מוכרים כאלה קילו לפני פסח לכל ישראל? כמה? מאות טונות? אני אומר קצת, כן.... מאות טונות? כמה סינים צריך בשביל לבדוק את זה? אז מאיפה אתה אומר כן, זה הכל בסדר. הם אומרים שהם לא בודקים. הם אומרים.... אז אתה בא לידי היתר כזה? כי אתה עברת כבר עבירה קודם. במה? שלא הוכחת את עדת ישראל. מי אומר את זה? אורח חיים הקדוש. על סמך מה הוא אומר את זה? על סמך הפסוק. הפסוק בתורה אומר את זה. איפה זה כתוב בפסוק? הנה.

וזה נרמז בפסוק שלפנינו: "ואם כל עדת ישראל ישגו", אם הציבור בא לידי עבירה בשוגג, למה הוא בא לשוגג, בגלל שלא הוכיחו אותם! אם היו אומרים להם, אולי היו נזהרים. אבל אם כל עדת ישראל נכשלים, משיהו פה לא העיר אותם. מישהו פה לא אמר להם. איך יכול להיות שכולם אוכלים? כי לא אמרו להם.

ואז כתוב: "ונעלם דבר מעיני הקהל", זה גורם שהסנהדרין, סנהדרין! תשמעו על מי הוא מדבר, לא גדולי הדור של היום, של אז! הסנהדרין. של אחד ידע 70 לשון, בעלי רוח הקודש, גאוני הגאונים! אז כתוב "ונעלם דבר מעיני הקהל", זה גורם שהסנהדרין שהם עיני הקהל, יהיה נעלם מהם תורתם! ויורו היתר, בדבר אסור. יורו היתר בדבר אסור.

עכשיו תשמעו מה הדין ומה קורה איתם. עם החכמים. ובספר שלו "ראשון לציון", כותב רבנו, בשם חכמי האמת, על פי הקבלה: "כי כל חוטא על ידי עשיית החטא, מלביש את עצמו בשני סוגי טמאה". כל חוטא שעובר עבירה, שני סוגי טומאה יש בו. "טומאה פנימית וטומאה חיצונית. חכם שיודע להוכיחו ואינו עושה זאת, נדבק בנפשו הטומאה החיצונית שיש על החוטא". שמעתם? אתה יודע שפלוני עובר עבירה ואתה לא אמרת לו, הטומאה החיצונית שעליו נדבקת בך, שלא אמרת לו. ובזה מפורש הפסוק, אומר אורח חיים הקדוש, הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". מה פירוש? על ידי שאתה מוכיחו , לא תשא על עצמך את הטומאה החיצונית שעליו, מחמת חטאו. רואים מכאן, כמה יש חובה על האדם להוכיח את חברו, כמה יש חובה להוכיח את חברו.

עכשיו, אל תתמיהו, למה לא מוכיחים אותכם. כי הם גם כן נטמאו מכל הטומאות החיצוניות. אחד הוא ראש כולל, יש לו שם 20 אברכים, והוא לא מוכיח אותם דבר שהוא יודע, לא מוכיח. למה אני צריך להיכנס לזה. למה אני אהיה שנואי? למה אני צריך להיות זה שכל הזמן בא דוקר את האנשים ואמר להם מה לא טוב? למה? 20 טומאות חיצוניות יש עליהם. כולם נדבקו בו! הוא טמא יותר מכולם. כי הם לא יודעים, הם שוגגים. הם לא יודעים. יש להם רב, הוא לא מודיע להם. אז זה כל אחד יש עליו טומאה חיצונית אחת, הוא יש עליו של העשרים. ואם אחד בחר להיות הרב הראשי לישראל, והוא יודע כמה דברים קורים פה ושם, ושם ופה, והוא לא מוכיח, כל טומאת ישראל עליו!

סיפרתי להם פעם שאני למדתי מנוח, כן? נוח 120 שנה בנה תיבה ולא הצליח להחזיר אחד בתשובה. אחד! לא הצליח. דופק מספרים כל היום, דופק, מנסר, דופק מסמרים, פטיש, מסמר.... "ניקח מהר סוכה לבנות, תיבה לבנות..", בונה. 120 שנה! שואלים אותו "מה אתה עושה נוח?". אומר להם: "אני בונה תיבה". "למה אתה בונה תיבה באמצע הכיכר?". אומר להם: "יבוא מבול. יבוא מבול התיבה תעלה ואני אכנס בפנים. אני ניצל. אתה לא תחזור בתשובה, אתם תמותו במבול". כולם צוחקים, עוברת שנה, שנתיים, עשר, עשרים..." נו, נוח? מה? איפה המבול?". וצוחקים עליו, מתו דורות והכל, והוא ממשיך. בונה, הבן אדם בונה. בונה. ומה בסוף? בסוף הגיע המבול. וכל אלה שצחקו עליו ולגלגו, מה קרה איתם? טבעו. ומי ניצל בתיבה? הוא ומשפחתו.

אז אמרתי שאני לומד ממנו גם כן. אני תוקע מסמרים באנשים. "דברי חכמים כדורבנות וכמסמרות נטועים בעלי אספות". אז דברי חכמים זה כמו מסמרים- דופקים. ואנשים זה בוק. ראש עץ. אז דופקים. כמה דופקים? אפילו 120 שנה. שנאמר: "בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה". אף אחד לא חזר בתשובה. גם אלה שחזרו, חזרו בהם. נו, אז מה? אבל בסוף, בסוף לא תהיה תיבה. אני אכנס לתיבה, אני אשוט לעולם הבא.

מישהו שאל אותי, שאלו אותי השבוע: אשתי כבר לא יכולה להחזיק מעמד והיא קנתה "רובין", וני לא ידוע מה לעשות. אמרתי לו: "שום דבר! בית מלא חזירים". "מה?" ככה הוא אומר לי. אמרתי לו: "נבלות וטרפות זה חזירים, מה אתה לא יודע? יש בעיות עם הסכינים, אף אחד לא בודק את מה שאנחנו דברנו ובבשר בכלל יש בעיה של רירים וכו'. לא עומדים בניסיון? משלמים עליו. אין מה לעשות.

ומזל טוב בשעה טובה, היום אחרי כמה חודשים, אולי שלושה, ארבעה, חמישה חודשים, הצלחנו בסיעתא דשמיא יש קצת בשר לפני החג. קצת. אבל אם כל כמה חודשים יוצא כמה בראשי בקר, איך האחרים להוציא כמויות? עדרים, עדרים, עדרים... ישר למטבח שלכם! איפה הם מביאים אותם? יורדים להם מהשמים? מאיפה? מה הם שוחטים עם סכינים של מים? עם מה? איך? איך הם מצליחים? איך? הדברים פשוטים, לא מצליחים ולא כלום, מוכרים מה שיש. זה הכל. צריכים לאכול, נותנים לאכול מה שיש. זה מה שיש. אין יותר מזה, זה מה שיש, תאכלו. אז מי שרוצה לאכול נבלות וטרפות, יפה מאוד! גם משלם טוב. הם לא רק מחטיאים באיסורים של יורה דעה, גם בחושן משפט. כי הם גזלנים. לוקחים ממכם כסף על מהדרין, וזה נבלות וטרפות. אתם משלמים על מהדרין נבלות וטרפות. תהיו בריאים, למה לא? אתם אנשים טובים! אני אומר לכם, אין כמוכם! אתם אוהבים, אתם תומכים, אתם מאמינים. זה טוב. אם לא, עם ישראל לא היה מתפרנס. לא היה מתפרנס.

עכשיו ברזיל, אתם יודעים בברזיל, הם יצואני הבשר הכי גדולים בעולם. יש להם 20 מיליון עובדים רק בשחיטה. הם מספקים לסין, להודו, לאמריקה, לאירופה. הם מספקים לכל העולם. 33 אחוז מכל הפריון שלהם, של העבודה והזה, זה מבשר. ועכשיו גילו שהם היו מעבירים בשר שהוא חצי בריא חצי לא בריא. התברר מבדיקות מעבדה שעשו בכמה מדינות והתפרסם עכשיו בכולם. רוב המדינות עצרו מהם את הכל. הכלכלה שלהם עומדת להתמוטט. ומצטרפים עוד ועוזבים אותם. תראו מה זה! תעשייה כל כך הרבה אתם מייצרים וחרם להם, חבל להם, כאילו לבזבז את החצי מתות, מה שנקרא, כאלה שחולות ואלה ש... גם דוחפים. גם פה מוכרים להם פג תוקף, מערבבים אותם עם טרי וסע! הכל בפנים.

אבל צריך לדעת זה בכל העולם ככה. כי זה מיליארדים של מיליארדים כסף. מיליארדים! בשר, עופות, מיליארדים! לכן תדעו ותיקחו בחשבון. מי שירצה לבדוק, הנה יש לנו סרטים, הראו לכם אולי לפני שבאתי. נתנו לכם דיסקים, תסתכלו בבית. יש שמה על הכשרות. כל מה שאני דיברתי. הבאתי ראיות, הוכחות, הקלטות, מה שאתם רוצים. אי אפשר לברוח מהנושא. הוא ברור וידוע.

אי אפשר לאכול בחוץ. אין על מי לסמוך. אין מי שבודק לכם ירק, פטרוזיליה, כוסברה, אורז. זה כמו שאתם חשובים. אתם באים לחתונה או לבר מצווה מהבוקר כבר לא אוכלים. מחכים, מתים נגיע, תוסף, תוסיף, תביא פה, תן לי מזה גם כן. ובלע! מי בדק לך? מי בודק לך?    

עברתי ליד אחת החנויות באחד הרחובות בת"א, הייתי צריך שמה להגיע לאיזה רופא שיניים, ואני מגיע לשמה, אני רואה אחד יושב במסעדה, לוקח ככה את הכל, הכוסברה, כמו שהיא, כמו שהיא! ככה מהשקית, הוציא אותה, במסעדה, וחתך, זהו, ישר לסלט. הלו! והוא לא קונה חסלט שיש קצת, קצת נגיעות, חבילות! בחבילה אתה יכול למצוא 100-200 חרקים! הכל בפנים. ארוחה בשרית.     

(מישהו מהקהל: בודקים את זה)

מי יבדוק לך? אתה בא לחתונה  500 אשי, אלף איש מוזמנים, אתה יודע כמה פטרוזיליה וכוסברה היו בחוץ? מי יבדוק את זה?! חומוס, אורז, קוסקוס. ראיתם את הסרטים עם הקוסקוס? מגושים קטנים יוצאי לך כמו חיפושיות קטנות. יוצאים לך ככה. מה זה?!

(מישהו מהקהל: יש משגיח)

נכון! בגהנום. איתך ביחד אבל.

(מישהו מהקהל: באולם אירועים יש משגיח כשרות)

נכון: אז מה? יש גם שוער בכניסה, אז מה? אז מה יש? יש גם בעל הבית שלקח את הכסף

(מישהו מהקהל: ?????)

נכון, הוא אחראי ומעל. נכון.

(מישהו מהקהל: לא לאכול כלום?)

לאכול עם בדיקה. אתה תבדוק. מה חשבת? תתעלם. תירוצים? "הנה יש משגיח, יש חותמת". אז מה עם יש? אתה יודע שכסף מזייפים? כסף! כסף! 200 שקל, 100 דולר. מזייפים. "מה? אבל הנה כסף! הנה כתוב מאה דולר". אז למה אתה עצור?

(מישהו מההל: רבנים גדולים אומרים)

רבנים, זה מה שאמרנו! גדולי ישראל! לא רבנים, גדולי ישראל! אני אמרתי? עוד פעם תאשים אותי. אורח חיים הקדוש אמר, לא אני. הפסוק אמר! לא אורח חיים אמר, הפסוק אמר. אתה מכיר פסוק "כי השוחד יעוור עיני חכמים"? שהתורה קורא "חכמים", למי היא קוראת חכמים? לטיפשים? לחכמים שהתורה קורא חכמים. גם למשה רבנו וגם לאהרון הכהן. שוחד מעוור את כולם. זהו. עכשיו בן אדם יש לו פרנסה, מה, זה יזרוק, וזה יזרוק, וזה יזרוק, וזה יזרוק, וזה יזרוק...

רק אתה רואה איך מנפחים לך את הבשר, אתה משלם קילו על בשר, מנפחים לך 30 עד 40 אחוז מים! אתה קונה עוף כזה צפלון, שמים לו ניפוח, נחיה כאילו אחרי מכון כושר. ומה אתה משלם? על מים מחיר של בשר. שמים לך פפריקה, בפפריקה שמים לך שמן. למה. כמה עולה שמן וכמה עולה פפריקה? מערבבים ומחנג'רים לך. יש יותר משקל. מה אתה חושב?! זה תעשיות! חוסכים, חוסכים. אתה לא רואה שיש תביעות ייצוגיות? כתוב לך שיש פה מאה גרם, בודקים במשקל 75 גרם, תכפיל 75 גרם כפול מיליון, כמה זה? כמה הרוויחו? מי הולך לשקול כל דבר? היו כמה ששקלו והתברר ופיצו במאות מיליונים.

(משיהו מהקהל: אז מה אוכלים, הרב?)

הכל! עם בדיקה. הכל עם בדיקה. חוץ מבשר ועופות. אי אפשר לאכול מאף אחד. אי אפשר! תשכח מזה! אתה רוצה לאכול? תאכל אותה! אין בעיה. אין אפשרות. אין!

(מישהו מהקהל: זה קשה....)

קשה מאוד! אתה צודק. קשה מאוד!

(משיהו מהקהל: בית יוסף...)

הכי גרוע. אבל תבינו אין מה לעשות! יש... אין! רק בדברים שהם סגורים,ש לא צריכים בדיקה, של הרב לנדא ובד"צ.זהו! כל שאר ההכשרים, חבל על הזמן! זה מדבקות, מוסרים אותם ועושים לבד. בבד"צ עדה חרדית ירושלים. לדוגמה: יש פה מסעדות בחולן, נכון? כנסו מסעדה, מסעדה שכתוב הכר בית יוסף, הכשר יורה דעה, הכשר... כל הכשר שתראו. חפשו את המשגיח. מה זה משגיח? משגיח. על מה הוא משגיח? על הטלוויזיה בבית? הוא צריך להיות פה להשגיח. אתה מביא עכשיו בייביסיטר שישגיח על הילד שלך ואתה בא והוא בכלל לא נמצא. זה נקרא משגיח? אז הוא בא, מדלג ופה ושם. יש כאלה באים פעם בחודש, יש כאלה פעם בשבוע. תלוי מה אתה מוכר. אם אתה מוכר אוכל, אז הוא בא כמעט כל יום לקחת את האוכל וללכת. אבל אם לא ואין לו עניין מה לבוא, אז הו א לאב בא. הפוך! זה טוב לעסק, כי הוא יכול להכניס מה שהוא רוצה, הוא לא שואל אף אחד. וזה טוב למשגיח, כי הוא מקבל משכורת בלי לעבוד. והוא עובד בכמה מקומות ככה, אז זה מצוין. ולכולם יש מדבקה וכולם מבסוטים. אתה חי באשליות וטוב לך עם זה, והוא מבסוט לקח. מה זה, זה? זה קורבן שלמים. כולם מבסוטים. כנסו, כנסו, תבדקו בחניות, אל תאמינו לי! תשאלו את הבעל העסק, באמת, בכמה פעמים מגיע משגיח, מה הוא עושה, מה זה.. תשמעו. הכל רמאות! והם משלמים על התעודה, כי יודעים בלי תעודה לא יאכלו. יש הרבה תמימים שבלי תעודה לא יאכלו. אז הם אמרו בשביל התעודה אני משלם 700 אלף, 1,500, תלוי כל מקום. אז אני משלם בשביל שיהיה לי שקט תעשייתי. קח את הכסף, תעוף פה, שלום1 ויש כאלה לוקחים את המשגיח ונותנים לו לעבוד. במבטח, בזה, בפה ושמה. הוא לא משגיח, הוא כבר שותף בעסק. הוא מקבל משכורת ומה הוא יגיד כל דבר תזרוק, תזרוק, תזרוק. יזרקו אותו! מה הבאנו אותך בשביל שתזרוק לי את הסחורה?

הנה יש כתבה דקה וחצי מערוץ 2. תשמעו ערוץ 2, הוא לא חשוד כמוני.

הצגת הסרטון.

בקיצור, יש את הסרטון הזה, תוכלו לראותו אותו שמה בגוגל. היש משגיח כשרות אחד של הרבנות שבאה מידי פעם ואחרי זה באים כל ההשגחות של הבדצ"ים חארטה, ואומרים לך: "אתה רוצה תעודה תשלם. הנה זה שילמו 600 שקל לדוגמה, הוא לא בא בכלל. הוא סומך על ההוא של הרבנות. זהו. תקחו עכשיו חסלט, תקחו איזה משהו שאתם קונים, תראו ארבע חתימות! בד"צ זה, בד"צ זה, בד"צ זה... ורבנות. מי נמצא שמה? מידי פעם זה של הרבנות. ואיפה הם? אף פעם לא באים. אב אתה רוצה לקדם את המכירות שלך, שים את החותמת שלנו ואז יקנו גם הספרדים. שים את החותמת שלנו, אז גם יקנו האשכנזים. שים את החותמת שלנו, אז יקנו גם התימנים. שים את החותמת שלנו, גם ההודים. זהו!

(מישהו מהקהל:?????)

שום מקום! שום מקום! שום מקום! שום מקום!

(מישהו מהקהל: ?????)

גם זה אסור! שום מקום.

(מישהו מהקהל: הרב אמר שמותר)

אמרתי בקונסרבים סגורים. תקשיב מה שאני מדבר. אמרתי חוץ מבשר ועופות שלא! אף אחד! למה? בדיקת הסכינים היא לא בדיקה כמו שצריך ומעבירים דברים עם פגימות וכו' ורירים. מעבירים כולם, בלי יוצא מן הכלל! וזה נבלות וטרפות!  אין מה לעשות!

אבל יש לכם פתרון אם תרצו: סויה וטופו. ואפשר לעשות את זה בכל הטעמים. תעשו תבלינים כמו שצריך, טרי, בלי ג'וקים, בלי חרקים, בלי מעופפים, תבדקו, י'חביבי תוכלו ותהנו.

(מישהו מהקהל: ???????)

לא הבנת? אני אומר לך בדיקות שנעשות בתבלינים ע"י גורמים כאלה ואחרים, הם לא בדיקות. הם לוקחים מדגם, אם זה לא נגוע מאוד, מאוד, מאוד, שהם פוסלים את זה, אם זה רק קצת, ככה נגיעות, סומכים על "ביטול ברוב", זאת אומרת שטוחנים לך את כל החרקים. אז זה לכתחילה אסור לעשות כזה דבר.

(מישהו מהקהל: ?????)

מה אתה לא שומע מה אמר אורח החיים הקדוש? אל תאמין לי! תאמין לתורה! כתוב: "ונעלם מכל עדת בני ישראל". אם עדת בני ישראל שוגים, מה אתה רוצה ממני? כתוב בפסוק. אפשר שכל עם ישראל יטעו? הנה כתוב. לא רק זה, כתוב: "נשיא אשר יחטא" יכול להיות שנשיא ישראל, לא זה כן, אז אומר "נשיא יכול לחטוא". מה הבעיה? צריך להיות מודעים שאדם זה אדם, ואם הוא לא עומד בקריטריונים של התורה, אז גם שיש לו מגבעת וישע ולמד והכל, הוא לא תלמיד חכם אמיתי. כי מי שעובר איסור אחד במזיד הוא נקרא רשע. ואם בן אדם יודע שהוא צריך להוכיח מישהו והוא לא מוכיח, הוא רשע. למה הוא רשע? כי זה מן התורה להוכיח. ואם לא, הוא נתפס בעוון.

שאלה:

שואל: ערב טוב הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: סליחה, לא רציתי את כל החשיפה או תשומת לב הזאת. פשוט אני רוצה להגיד שיש בעיה מאוד גדולה. זאת כבר בעיה לאומית לפי השיטה הזאת.

הרב: נכון!

שואל: אנחנו לא יכולים לאכול בשר.

הרב: נכון.

שואל: זה בעיה, זה באסה.

הרב: נכון.

שואל: כאילו, די מה שאסרה התורה, ברוך ה' אנחנו רוצים באמת לקנות כשר ולא חס ושלום להכעיס את ה'...

הרב: אינכם חשודים עליי שאתם רוצים לאכול טרף.

שואל: חס ושלום!

הרב: אבל אדם נתלה בתירוצים. זה מה שאמרתי בדרשה. לא יעזור התירוצים.

שואל: אז מה עושים...

הרב: לאדם הראשון היה תירוץ טוב לפי דעתו, לאישה היה תירוץ טוב לפי דעתה, וה' הרג אות כולנו בגללם. אילו שזה היה בטעות והם לא התכוונו להכעיס את ה' ולא לעשות נגדו.

שואל: מוסכם.

הרב: זהו!

שואל: אבל כבוד הרב, חבר שלי שואל פה אם מותר לאכול בשר העדה החרדית?

הרב: אמרתי לא!

שואל: לא מפורש, זהו?

הרב: לא זה כולם. נקודה.

שואל: אז סליחה כבוד הרב שאלה אחרונה: מה עושים בשביל להציל את המצב?

הרב: אין להציל! אי אפשר לעשות ולייצר לכל עם ישראל בשר. אין בהמות כאלה! אין בהמות. רוב בהמות טרפות. רוב בהמות טרפות! זאת אומרת  שהריאות שלהם טרף. מחוררות, סירכות, רירים. אין מה לעשות! זה המצב העולמי. הבנת?

שואל: כן.

הרב: עכשיו, בשביל לספק לכולם, זה רמאות. זה אמר הרב עובדיה יוסף, אמר את זה הרב עמר, אמר את זה. כולם אמרו שהם היו בתוך זה. בתוך זה כרבנים ראשים לישראל. בתוך זה. אין מה לעשות! ידוע לכל החכמים שזה רמאות. 

שואל: ?????

הרב: הוא אוכל הכל, נכון. אני לא אוכל. רק אם יוצא לי בשחיטה שלי, אז. ואתה יודע כמה יוצא לי? בפעם האחרונה שחטנו מתוך 100 יצא 3. לפני כמה ימים אפס! היום יצא לנו ברוך ה', ברוך ה' מעט.

שואל: אפשר לבוא?

הרב: משיהו בקהילה, יכול לבוא.

שואל: ברור, אנחנו מהקהילה, הרב.

הרב: אז יודיעו לכם בטלפון. אתם יודעים אתם מקבלים טלפון...

שואל: אנחנו קליינטים וותיקים.

הרב: אז אתם יודעים שאתם מקבלים בטלפון הודעה: מכירה תתבצע במקום כך וכך, בין שעות כך וכך, חנג'ורי בסטרי.

שואל: כבוד הרב, סליחה עוד פעם על השאלה, אבל רציתי להגיד שבפרוש אמרת אין שום הכשר, בשום בשר?

הרב: אמרתי ואני חוזר ואומר..

שואל: לא העדה החרדית ולא...

הרב: שום דבר! לא מחוץ לארץ, לא מהארץ.

שואל: בסדר גמור. כבוד הרב, מחילה אני צריך ללכת, לילה טוב, חג שמח.

הרב: שנה טובה.

שואל: שנה טובה! החסידה שלך ליאורה בת ציפורה עושה את הסדר שאמרת לה חצי שעה כל יום רבנו יונה, היא מבקשת ברכה לזיווג. בבקשה כבוד הרב.

הרב: בשמחה! מה השם?

שואל: ה' יברך אתכם! ליאורה בת ראובן הנולדת מציפורה.

הרב: ליאורה בת ראובן הנולדת מציפורה, ה' יזכה אותה לזיווג הגון מהרה!

שואל: אמן!

הרב: עם פולני בן פלוני, שאשתו נקראת ככה.

שואל: אמן! וגם אנוכי עבדך הקטן, הרב. שמעון בן ציפורה.

הרב: שמעון  בן ציפורה, תזכה לכל טוב לעבודתו יתברך

שואל: אמן! תודה רבה כבוד הרב, לילה טוב!

הרב: לילה טוב.

 

שאלה:

שואל: רציתי לשאול: מתי נברא העולם?

הרב: לפני 5,777.

שואל: אוקי. וחוקרים אומרים אחרת, איך אתה מסביר את זה?

הרב: החוקרים נבראו אחרי 5,000 שנה...

שואל: אני אישית לא יודע, אין לי מושג!

הרב: אז אני עונה.

שואל: בוא תענה.

הרב: אני עונה. החוקרים נבראו אחרי 5,700 וכו. והם לא יודעים מה היה קודם. הם רק חוקרים. אז לחקור, אם אני אחקור ואני לא אמצא מי היה הסבא שלך, אז היה לך סבא או לא? ואם אני הגעתי למסקנה שסבא שלך היה מר דוויץ', אז זה אומר שסבא שלך היה מר דוויץ'? איך יכול להיות...

שואל: יכול להיות.

הרב: אתה לא יודע מי סבא שלך?

שואל: יודע.

הרב: אם אתה יודע, קוראים לו דוויץ'?

שואל: לא.

הרב: נו, אז מה שווה כל המחקר שלי?

שואל: לא קיבלתי תשובה.

הרב: כי לא הבנת, לא שלא קיבלת.

שואל: לא הבנתי.

הרב: אני אחזור עוד פעם: החוקר יש שתי אפשריות: או שהוא מוצא תשובה או שהוא לא מוצא תשובה. אבל יש גם אפשרות שהוא מוצא תשובה נכונה ויכול למצוא תשובה לא נכונה. נכון?

שואל: אוקי.

הרב: עכשיו אתה בא ואומר שיש לך תעודה , ובתעודה כתוב שאבא שלך קראו לי יוסף ואבא שלו קראו לו משה ואבא שלו קראו לו לוי ואבא שלו קראו לו דניאל. בסדר? זה מה שאתה יודע ויש לך תעודות. ופתאום בא אחד אומר: "עוזב, עזוב תעודות, אני חוקר, זה התפקיד שלי, אני חוקר. אני אעשה מחקר ואני אגיד לך תשובה בעוד שבועיים". חוזר. אחד משתי אפשרויות. הוא אומר: "חקרתי ולא היה לך סבא של הסבא. לא היה לך בכלל! לא היה לך. לא היה". ,אז איך הגעתי לעולם?". "לא יודע! מהחקירה שאני חקרתי, לא היה לך סבא". אז אתה אומר: "אז בעצם לא היה לי מתחיל. לא היה לי מתחיל. מה פירוש?  אז איך הגעתי לפה? איך אני נמצא פה?". אומר: "אדוני, זה מה שעלה במחקר. אתה לא יכול להתווכח עם מחקר. כי אני חקרתי". זה תשובה אחת. היא מקובלת עלייך?

שואל: לא.

הרב: לא. יופי! תשובה שנייה שהוא יכול להגיד: "חקרתי וחקרתי והסבא של הסבא שלך שאתה אומר שקראו לו דניאל, קוראים לו דוויץ'". אתה אומר לו: "יש לי תעודות. הנה קיבלתי אותם, דור אחר דור, זה וגם כתוב משרד הפנים". זה, זה.. אומר לו: "לא יעזור לך! אבל אני החוקר, שכחת? ואני חקרתי. הסבא שלך הסבא שלך דוויץ'. הטעו אותך". מה אתה אומר? אתה מקבל את התשובה של החוקר?

(מישהו מהקהל: לא)

לא, לא, הוא יענה. למה לא? אולי הוא יחליט שכן דוויץ'.

שואל: עוד פעם. תחזור.

הרב: עוד פעם לחזור?

שואל: כן, כן.

הרב: אתה יודע בברור מאבא שלך ומסבא שלך שפגשת אותו שהם אומרים שככה היה קוראים לאבא שלו ולאבא שלו, בסדר? ואתה יודע וכל המשפחה ויש גם תמונות, והכל, שהוא קראו לו לסבא של הסבא דניאל. ובא החוקר וחקר. אומר: "אני יכול, יש לי את הכלים לחקור, כי אני חוקר, וחקרתי והסבא של הסבא של סבא של קראו לו דוויץ'. בכלל לא דניאל ולא כלום". מה אתה עושה עכשיו מול המחקר הזה שמכחיש את המציאות הידועה לך, לאביך ולסבך, שחיו והכירו את הסבא ונולדו ממנו? והוא אומר לא. דוויץ'. מה אתה אומר?

שואל: אין לי מושג. יכול להיות.

הרב: יכול להיות. אז אולי באמת גם אבא שלך זה גם לא אבא שלך?

שואל: אי אפשר לדעת.

הרב: נכון. אז איך אתה יכול לדעת שחוקר כן יודע?

שואל: החוקר בודק או שאנחנו בודקים.

הרב: מי אמר שהנתונים שעמדו לפניו נכונים? מי אמר שאין לו מגמה? מי אמר.. הרבה דברים. הרי 70 אחוז מכל המחקרים המדעיים הם שקריים ומזויפים. מזויף. אתה יודע...

שואל: אי אפשר לדעת. כמו שאני לא יודע ש..

הרב: לא שמעתי. יש לנו כלל בריא ושמע מה הכלל? אתה יודע? בריא ושמע, בריא עדיף. ספק וודאי, מה עדיף? שיש לפניים ספק, יש לפנייך ודאי, מה עדיף?

שואל: וודאי.

הרב: בודאי. אז עכשיו יש לך תעודות שקראו לסבא של סבא שלך דניאל, ושי לך ספק שהחוקר צודק או לא צודק? מה עדיף?

שואל: את העובדות.

הרב: גמרנו! עכשיו אנחנו יש לנו תעודה מלפני 5,700 שהעולם נברא ע"י הקב"ה, "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, הוא ברא את האדם הראשון, אנחנו יודעים את מי הוא הוליד. הוא הוליד את קין והבל, והוליד את התאומות איתם. ואח"כ את שת ואח"כ ככה העולם המשיך דור אחר דור.

שואל: לא כתוב כלום אבל על התאומות.

הרב: כתוב. אתה לא יודע לקרוא. 

שואל: לא כתוב.

אתה לא ידוע, נו! עכשיו תקשיב. ואחרי שכתוב את כל זה, יש לנו תערוך מי נולד, מתי, מתי מת, באיזה גיל וכן הלאה. עד היום! תעודה כתובה. תפתח ספר דברי הימים פרק א', תקרא שמה. כל שרשרת הדורות. יש ספר שנקרא "שרשרת הדורות", שאני יכול להראות לך מהאדם הראשון, כל בן אדם בבריאה. איפה היה באיזה תקופה ומי היה בתקופתו. ומה הוא עשה, ומה אמר, ומי אמרו, ומה אמרו לו, ומה התכתבו איתו והכל. הכל אצלנו מתועד ביהדות. אנחנו היחידים שמחזיקים את המסמך. בעל המסמך שלנו הולך את הנצרות והאסלאם ואחרים. והחוקרים חוקרים לפי המסך שלנו, אבל מה, בסוף הם אומרים? "לא מצאתי". אז אם לא מצאת, זה לא היה? י'טמבל! אבל יש תעודות! הבנת?

שואל: אוקי.

הרב: תודה.

שואל: רגע, עוד שאלה.

הרב: עוד שתיים.

שואל: אלוקים ברא את העולם...

הרב: נכון.

שואל: אוקי. מי ברא את אלוקים.

הרב: אין מציאות של..

שואל: איך הוא נוצר?

הרב: שמעתי. בורא עולם זה המציאות היחידה והבלעדית המצויה. אין שום דבר אחר שהוא נקרא מציאות. גם אתה, גם אני דמיון. זאת אומרת, היום אנחנו כאן מחר אנחנו לא כאן. אנחנו לא היינו קודם ולא נהי אח"כ. אנחנו לא בראנו את עצמנו. ובד"כ אנחנו לא הורגים את עצמנו. זאת אומרת, יש מישהו שהכניס בנו את כל הנתונים שיש בנו. וברא אותנו בצלם אלוקים ואנחנו נמצאים פה. למעט, החלק הרוחני שבנו. חלק הרוחני שלנו נצחי, כי הוא חלק כלוקה ממעל. כמו שהוא נצחי, גם החלק ממנו הוא נצחי. לכן הנשמה נשארת. והנשמה זה אתה שדיברת איתי עכשיו. לא הגוף. הגוף זה בובת תיאטרון. אם אין נשמה, אני לא יכול לעשות ככה. אם תצא הנשמה, הכל יפול כמו בטטה. זאת אומרת, אתה נשמה נצחית. לכן יש לך שכל, הבנה. מה שאין לשום חומר בעולם. שום חומר אין לו שכל, אין לו מצפון, אין לו רגש. כל זה בנשמה נמצא. לכן, אני חי, נושם, מרגיש, בגלל שאני חי. ואם לא, זה חתיכת בשר כמו שניצל. וגם השניצל הזה אסור.

שואל: עוד שאלה קטנה: איך יודעים שיש גהנום. הרי לא כתוב.

הרב: יש כאלה שאומרים רואים אותו ומרגישים אותו כבר פה. אבל זה באמת אפילו לא מתחיל, אבל תבין: קדום כל, אם אתה רוצה מחקרית, אתה אוהב מחקרים, יש אנשים שחזרו מן המוות ומתארים מה הם ראו בדרך למטה. ונעשו מחקרים כאלה. המחקרים האלה, זה לא שהם מצאו כמו שחוקר הולך לחקור באיזה שהוא מקום, מוצא בארכיאולוגיה איזה משהו ועושה (מריח), "2,583". אתה מבין? לא. מדובר מחקר פירושו של דבר, אמפירי שבודקים בו מה עברת, מה התהליך. זה שמדבר עכשיו לא יודע שעוד אחד עבר בהודו ועוד אחד עבר באמריקה, ועוד אחד זה... אוספים את כל העדויות של העדויות של אנשים שעברו תהליך מסוים, מרכזים אותם, ויוצאים מסקנות. כולם ראו מכנה משותף. ככה ואח"כ ככה ואח"כ.. מה זה אומר? אם בשעה שהם היו נחשבים מתים בעולם הזה, מתים, מתים, הרפואה קבעה מת, אח"כ חזרה לחיים, והוא מספר אח"כ תהליך שהוא עבר. שלכאורה לא יכול להיות. כי אם מוות זה סיום החיים, איך הוא ממשיך? רק למי שמאמין שיש נשמה? והוא חוזר ומספר. ולא הוא, מאות או אלפים, פירושו של דבר, זו האמת. כי אי אפשר לעבור תהליך אחרי שאתה איננו. אלא אם כן אתה נמצא. ר לא באותה צורה. וכשהם מספרים מתארים את הגהנום. עכשיו, גם לא הייתי מתלהב מזה, אבל אם התיאורים שאומרים גויים, גויים! חילונים אחרים, שאין להם שום גישה לזוהר הקדוש,והם אומרים בדיוק תיאור מה שכתוב בזוהר הקדוש, מה אני צריך להסיק מסקנה? שזה נכון.

שואל: ומה כתוב בזוהר הקדוש?

הרב: יש מסכת גיהנום. תקרא. יש מסכת גהנום, בשבט מוסר, תפתח שמה, תראה שמה. יש פרק שלם, אתה תוכל ללמוד בדיוק מה מחכה למי שלא...

שואל: סבבה. תודה.

הרב: תהיה בריא, בבא.

שואל: תודה רבה!

 

שאלה:

שואל: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: גם לך.

שואל: קודם, תודה רבה לך. אני שומע אותך כל היום. כל הזמן, כל עת שיש לי אני שומע ואני ממש נרגש להיות מולך היום.

הרב: תהיה בריא, תודה.

שואל: ושי לי שאלה.

הרב: התחלתי לקרוא את התנ"ך ונעצרתי עכשיו בפסוק ט"ז. כי בפסוק ג',נזכרתי שקראתי שהוא אומר: "ויאמר אלוקים יהיה אור ויהי האור". ובפסוק ט"ז, הוא בורא את המאורות הגדולים, המאור הגדול, המאור הקטן. אז מה זה האור בפסוק ג' ומה זה האורות בפסוק ט"ז? סתם מעניין אותי הדבר.

הרב: שמעתי. אפילו אם סתם מעניין, לא מעניין, זה מעניין. תגיד לי משהו: וזהו? ואז עצרת וזהו?

שואל: לא, עצרתי רק כאלו... המשכתי לקרוא. אני גורס.

הרב: הבנתי.

שואל: כמו שאתה אומר "תקרא", קורא.

הרב: האור שהיה בתחילה "ויהיה אור", זה לא אור שנבע מהמאורות שנבראו ביום רביעי. המאורות שנבראו ביום רביעי, המאור הגדול והמאור הקטן, אלה הלבנה והשמש. השמש והלבנה. אלה המאורות.. זה האור שלנו היום שאנחנו נהנים ממנו וקרוי בימינו אור, אור יום ולילה. זה האור הזה. האור ההוא היה אור רוחני.

שואל: וגם שם הוא הבדיל בין הלילה, בין הערב ללילה, לא?

הרב: נכון. אז זאת אומרת זה היה אור רוחני. באור רוחני, אתה יכול לראות מסוף העולם ועד סופו. כמו שאני אומר "באור שכלו", בהשאלה כמובן. "באור שכלו". זאת אומרת, יש מושג של אור שהוא רוחני, שדרכו אתה יכול לראות. הוא בוקע חומר, בוקע הכל ודרכו אפשר לראות כל שדבר, גם בעתיד.

שואל: זה כאילו האור האלוקי?

הרב: כן. זה אור אלוקי. ודאי. זה אור אלוקי. ואדם הראשון ראה מהתחלת העולם ועד סופו. זאת אומרת הוא ראה עד סוף הדורות באור הזה. האור הזה נגנז, הוא נקרא "אור שבעת הימים", הוא נגנז כדי שהרשעים לא ישתמשו בו. כי אם היו הרשעים מנצלים אותו היו יודעים מה נמצא בחדרים, מה נמצא בכל מקום, מה נמצא ב... אז זה נגנז. איפה הוא נגנז? הוא נגנז בתורה. לכן אומרים: "והאר עיננו  בתורתך". "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". זאת אומרת, מ שזוכה, מי שזוכה ללמוד תורה בשלמות, כמו שה' מבקש, יכול לזכות לאור הזה. ולכן הוא יכול לראות מסוף העולם ועד סופו, הוא יכול לדעת מה מתרחש בכל נקודה בעולם. לא שזה העניין. זה לא בא להחליף את הוויז או הוויז בא להחליף את זה, אלא זה בא לומר לך שהידיעה שלך לא מוגבלת בתחום, בזמן. שום גשמיות לא עוצרת את הידיעה הזאת. זה לא סנכרון של עובדות וניתוחם וכו'. שזה חכמים יכולים להגיע גם כן. "איזהו החכם? הרואה את הנולד". לא מבחינת נביא, בבחינת חכם. זה משהו אחר לגמרי. זה אור קדוש עליון והוא יחזור בגאולה. כי אז לא יהיה רשעים. ממילא כולם ייהנו ממנו.

שואל: אוקי. אז מה העניין של "וחושך על פני תהום", בהנחה והקב"ה ריחף על פני המים, אז האור הזה היה צריך להיות קבוע. כמו נגיד נמשיל את זה...

הרב: אם ה' החליט שיהיה אור ויש חושך בשביל שיהיה הבדל בין יום ללילה, אז מוכרח שיהיה סילוק האור וזה נקרא שיש חושך. בהעדר האור זה חושך. עכשיו, צריך להבין עוד דבר: שהמושגים בדר"כ בכל פרשת בראשית מעבר לפשט שלהם, הם דברים עמוקים יותר. ורוח אלוקים מרחפת על פני המים", זה רוחו של משיח כתוב. מה הקשר רוח מרחפת על המים? מה זה מים? זה תורה, מה זה.. זה... יש בזה כל מיני משמעויות כפולות ומכופלות שהקב"ה הסתיר רוד, מתחת לרובד, כמו שאנחנו יודעים שיש פשט, רמז, דש, סוד. ובכל אחד יש 70 פנים לתורה.ויש על זה עוד הרבה. בקיצור, שמתחילים תורה טוב שנתקעים. סימן שקוראים בעיון. אתה עוד הרבה תתקע.

שואל:כן, אני יודע.

הרב: ואם לא תתקע, סימן שאתה לא מבין כלום.

שואל: אני נתקע. אני כזה..

הרב: ברוך ה'. ברוך ה'.

שואל: אני נתקע כי אני רוצה להיתקע. אני רוצה לבדוק.. אני בודק, אין מה לעשות...

הרב: אין בעיה.

שואל: בשביל זה אני פה. באתי מנתניה אלייך.

הרב: נתקעת פה.

שואל: כן. עכשיו עוד שאלה קטנה: בעניין הבשר, בסדר, אני כבר שמעתי, הבנתי, לא צריך להיות גאון הדור כדי להבין מה שאתה אומר זה ברור מאליו. אני כבר מעל שנתיים לא אוכל בשרף, לא אוכל כלום. אני כבר מפחד. אתמול הייתי בחתונה, אשתי אומרת לי "בוא איתי למזנונים", אני אומר לה: "לא, עזבי, בואי איתי לפה.. לא עזבי..". "מה אתה מתרחק..."?. "עזבי! לא.." עכשיו אני אומר לאיזה מישהו, אני דברתי איתו עלייך על מה שאתה אומר, היא אומרת לי: "הרסת לו את התאבון! מה אתה עושה לי בושות! משפחה!". אמרתי לה: "מה הרסתי לו את התאבון, אני מציל אותו!". היא עושה לי: "מה את המציל אותו, אתה עושה לי בושות. לא ירצו לדבר איתך יותר, ישרפו אותך". אמרתי לה: "שישרפו אותי! ישרפו אותו! ישרפו אותך עכשיו שאת מדברת ככה, בואי... ביני לבינך, מחר אני הולך להרצאה של הרב בחולון"... ואז היא אומרת לי: "תראה מה זה..."

הרב: למה לא הבאת אותו? נו...

שואל: רציתי שהיא תבוא.

הה: כן...

שואל: באמת רציתי שהיא תבוא. ואז אמרתי: "את יודעת מה את לא חייבת". אומרת שאישה לא חייבת. אני אלך, אזכה את שנינו. את תשאירי פה, אני אלך, אני אזכה את שנינו. עליי!. אמרה: "לך". ברוך ה'. אז אני פה. פעמים כבר הלכתי לשיעורים מהשבוע, והיא משחררת. ואני משתחרר. אבל ברוך ה', תודה לאל, אני שמח לראות אותך פה. אני באמת שמח!

הרב: תהיה בריא!

שואל: עכשיו עוד שאלה קטנה: בעניין הבשר, זה ברור כשמש, מה קורה עם עניין הלחם. גם שם זה מתחיל להיות מפחיד. כי לך תדע איך הוא מנפה ואם הוא מנפה, ואם הוא עושה נכון וזה לא נכון, מה עכשיו נעשה בבית?

הרב: קודם כל, זה לא בעיה...

שואל: אוקי....

הרב: תמיד עשינו פיתות לבד, סלוף, קובני, ג'חנון. מה הבעיה? חלות לשבת, זה לא בעיה לעושת. זה טעים יותר, נקי יותר, בטוח יותר. תופח כמה שאתה רוצה, אין שום בעיה. אנחנו עושים חלות לשבת משהו חבל על הזמן! אז קודם כל אל תפחד, זה לא בעיה. דבר שני, אין הרבה בעיות. אין הרבה בעיות בלחם. אני אסביר: השמרים מורכבים מבערך 50 חיידקים, אבל...

שואל: אני לא נתפס על "בטל בשישים".

הרב: כן, כן.. לא, לא..

שואל: כי אצלי 60 לא 60, אני מבטל.

הרב: תקשיב! תקשיב!

שואל: אז אל תשפיע עליי עד כדי כך... אח"כ היא תגיד לי שאני לא אוכל גם את זה, רזית, רזית. אין לי כח! תביא תשובות! אני מוקלט עכשיו. היא תגיד לי נראה... הנה, הרב מדבר, תשמעי אותו, אל תשמעי אותו.

הרב: תקשיב, תקשיב! חיידקים מותר לאכול. כל מה שלא רואים בעיניים, מותר לאכול. עכשיו שאני מדבר, נכנסים לי חיידקים ויוצאים, מה אתה לא יודע? תשאל את הרופא. כל אחד, כל הזמן נושם חיידקים. כל הזמן. אנחנו אוכלים זה.. אין שום בעיה.

שואל: כבוד הרב, אני שמעתי  הרצאה שלך שאמרת שאם אתה רץ ונכנס לך זבוב...

הרב: זבוב זה לא חיידק!

שואל: אני כבר רץ.. לא יודע... אני לא נושם...

הרב: עוד פעם! זבוב זה שרץ.

שואל: אז מה זה החיידקים האלה שאתה מדבר עליהם?

הרב: רגע! חיידקים זה מיקרונים כאלה, אתה יודע, לא רואים אותם כל כך. אבל לא משנה. יש 50 בערך חיידקים, סוגי חיידקים מהשמרים. לכן זה תופח, מתסיס. מה עושה את זה? החיידקים. הם עושים את ההתססה הזאת שגורמים שיתפח, יתפח, יתפח, כי הם מתרבים. זה תופח. אבל זה חיידקים מותרים. איך? בדקו אותן. נסעו ההשגחות הטובות, לא החארטה, החארטה אחרים הם קונים מהם, אבל ההשגחות הטובות נסעו לחו"ל, לכל המקומות שעושים ובודקים באמת שהם לא מכניסים שמה גם כל מיני שרצים או כל מיני דברים וזה, וזה... אז אם זה רק חיידקים, אין בעיה. עכשיו, את הקמח, הבעיה זה לנפות. אז בהשגחות הטובות מאוד, מאוד, לנדא, בד"צ העדה החרדית, הם מנפים. שאר השגחות אני לא סומך עליהם בכלום, כי אני יודע על הרבה מהם הרבה בעיות, שבכלל לא מנפים, הם משאירים את הכל, לא מבקרים ופה ושם. ונמצאו גם נפות קרועות וכל מיני דברים. יש לי על זה הקלטות רבות. לא סומכים. אבל אם זה השגחה טובה, אז הם מנפים. עכשיו, אם הם ניפו והשמרים הם שמרים בהשגחה טובה, כמו האלה שאמרתי, ועשו את הלחם, נגיד כמו "אנג'ל" שהם עושים בהשגחה של הבד"צ העדה החרדית או "ברמן", אני חושב שהם גם כן העדה החרדית וכאלה, אז דברים כאלה זה בסדר. בפרט שהתנורים מיועדים רק לזה, ולא שמים בתנור גם חלבי וגם זה... כי לפעמיים יש כל מיני, יש כאלה שמכניסים גם עוגות וגם כאלה. אז תלוי. אם זה רק פרווה, אז זה בסדר, אבל אם זה מערבבים גם, אתה מבין? חלב וזה, צריך לבדוק את הדברים ולדעת. מכל מקום, זה פחחות בעיה. פחות בעיה...

שואל: פחות בעיה, אבל עדיין יש בעיה.

הרב: אם לא בודקים. לכן אני אומר אם אתה לוקח השגחה שאני אמרתי, אין בעיה. כי הם בודקים, בודקים. גם לא שווה להם שהם יתפסו פעם אחרת. כי הם יתפסו פעם אחת,  אז הם יפסידו מיליונים. יש כאלה שלא אכפת להם. כי הם חיים מ"הוואה". אז זה לא מעניין אותם. פה תפסת, אז שמה לא תתפוס. אבל אלה שהם השם הטוב, כמו שתגיד יש תכשיטי "משהו", כולם קונים תכשיטי "משהו", ובנוסף גילו הם מוכרים מזויף, גמרנו! זה ערעור על כל התכשיטים! אף אחד לא יעיז לקנות מהם, אלא אם כן, הוא יביא בודק מיוחד שייתן לו בטחון שהוא קונה. אתה מבין אזה סיבוך הם יעשו לו?   לא משתלם לעשות כזה דבר! אבל אלה החארטות, הקטנים האלה שהם רק.. כל דבר יש להם. יש כאלה שיש עוגיות בפסח! לא של תפוחי אדמה ולא של בוטנים ולא של קוקוס, יש להם עוגיות ואתה כבר לא יודע אם אתה בכלל בפסח.

שואל: אוקי. עוד שאלה קטנה:

הרב: כן.

שואל: העניין של הקטרוג, לפני כמה ימים ישבתי כמה חברים בשיעור גמרא, שנייה הייתה הפסקה, אז דיברנו, הזכרתי את מה שאמרת לגבי טראמפ שהחתן שלו יהודי והוא הביא רב שיסמיך אותו, כל מיני כאלה וביבי כביכול לא הלך לחידון התנ"ך עם כיפה. אז אמרו לי אל תקטרג אליו.

הרב: וואו!

שואל: אז הרב... רגע! לא, סליחה! סליחה! אני אסביר.  אז אמרתי "למה? מה זאת אומרת?", מכיר את המושג, לא מבין מהו בעניין הזה. לא נכנסתי לזה. אז הם אומרים לי: "אם הוא יחזור בתשובה, הקטרוג הזה יבוא אלייך".

הרב: איזה שטויות!

שואל: לא יודע, אני שואל, לכן אני שואל, אני לא אמרתי שהם צודקים ולא אמרתי... שואל אותך. מה העניין? אם אפשר להבין מה זה אומר?

הרב: תגיד להם שזה המצאה אינדונזית.

שואל: אוקי. אז מה זה.. איך זה בא לידי ביטוי עניין של קטרוג?

הרב: אין דבר כזה! שטויות האלה! עובר עלייך, לא עובר עלייך. מאיפה זה?

שואל: אין לי מושג! אני רק שואל.

הרב: אין דבר כזה!

שואל: אין דבר כזה.

הרב: מותר להגיד שאם אדם עושה עבירה או מבזה את התורה, מותר להגיד את הדברים בלי שום כלל וסרק, בפרט אם הוא לא מקיים את התורה בכלל, והפוך, צריך להזהיר ולהתריע ושלא יתבלבלו ושלא יטעו בו. זה הכל. לא הוא, כל בן אדם. זה לא רק הוא. זאת אומרת הפוך, כתוב: "מפרסמים את החנפים". זהו!

שואל: טוב. תודה רבה! שמחתי לדבר איתך!

הרב: תהיה בריא!

שואל: אוהב אותך כבוד הרב.

 

שאלה:

שואל: שלום. ערב טוב, הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: אנחנו לפני שלוש שנים נולדה לנו בת, אחרי עשרה ימים היא נפטרה. היה לה בעיה במעיים. היה מום בלידה. לפני שנה וחצי נולד לנו בן, בריא, ברוך ה'. עכשיו, כיום, אשתי בשבוע 28, הרופאים טוענים שגילו באולטרא סאונד גם מום במעיים.

הרב: בראשון אמרו לכם את זה לפני?

שואל: לא. לא עשינו סקירה מערכות בראשון. זה לא הראשון. לפני הבת שנפטרה, יש לנו חמישה ילדים.

הרב: בקיצור, אל תדאג בכלל, ואין להתייחס למה שאומרים ולא מבצעים הפלה בשום מקרה!

שואל: כן, זה ברור.

הרב: ואם ה' רוצה להפיל מה שהוא רוצה הוא מפיל. אם הוא רוצה להשאיר, הוא משאיר. ולא צריכים שהם ידווחו כל חמש דקות מה המצב בפנים. הבנת? כל דבר שלא יסבך ולא יסכן את האשיה, חלילה, שהיא תגיע לסכנת נפשות, לא מעניין אותכם מה קורה בפנים. אם חלילה יש סכנת נפשות שהאישה יכולה למות וזה אמיתי, בודקים כמובן עם עוד מקום. אף לא סומכים עליהם במקום אחד שאומרים, תמיד הולכים לעוד מקום, ואם אומרים אותה מסקנה בלי שידעו מה אמרו הראשונים, אז מסתבר שהם צודקים. לא לעניין הפלה, לעניין סכנה לאישה, ואז יש לילד דין של רודף, ואז חיי האישה קודמים.

שואל: במקרה הזה זה הרופאים אומרים שזה לא יגיע לזה... כאילו..

הרב: הם אומרים, אז מה אם הם אומרים? אני כר שמעתי הרבה אומרים...

שואל: היינו בכמה מקומות האמת. גם בסקירת מערכות, גם בבתי חולים. מה שהרופאים אומרים זה להמשיך במעקב בבית חולים.

 הרב: תודה! יופי! הם מתפרנסים מכל מעקב, כל ביקור שלכם מרווחים כסף. יותר ממספר האנשים הישובים כאן בקהל, הצלתי ילדים שהיו עוברים שאמרו שהם לא ישרדו ולא יצאו או יצאו בעלי מומים או יצאו כך וכך, וכך, ובסוף שמעו לי ויצאו הילדים בריאים ושלמים. יותר ממספר האנשים פה בקהל. בקיצור, אתה רוצה ברכה. תלמד שעתיים בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף. ואשתך תלמד חצי שעה, ספר "שערי תשובה", של רבנו יונה, שלושה חודשים רצוף. ותזכו שהעובר יהיה בריא ושלם ולידה קלה, על דרך הטבע.

שואל: הרב, האמת שאני באתי לפה, אני קצת פחדתי...

הרב: אבל לא אמרת אמן!

שואל: אמן!

הרב: תודה! מה פחדת שמה אני עושה?

שואל:  אני יודע מה הרב אומר על כל הענף של השחיטה.

הרב: כן.

שואל: זה פחד שמקונן בתוכי, אני לא... אני כבר שש שנים..

הרב שאולי הבעיה במעיים זה בגלל שאתם לא מקפידים?

שואל: לא... אני המקצוע שלי זה שוחט.

הרב: ואתה יודע בדיוק מה אני אומר.

שואל: אני יודע. זה גם הפחד ש.. אני לעצמי שאני מגיע לעבודה. אני יודע שהסכינים שלי הם טובות.

הרב: בהתחלה.

שואל: גם...

הרב: אין גם! אתם מעבירים הרגשים קלים ושינויים בסכין. אתם לא מלטשים אותם אחרי כל פעם שנמצא, ואתם גם לא מורידים את כל מה שהיה ספק. הכל עובר.

שואל: אני לא.. כאילו.. אי אפשר לדעת חשבונות שמים מה כן נגד מה, כן? אבל כמוש אמרתי זה פחד בתוכי, אולי באמת כל הסיפור הזה, זה בעיה במעיים, אולי זה בגלל זה. אני לא...

הרב: מסתבר שזה בשביל לעורר אותך לפחות. זה מסתבר. כי הקב"ה מודד מידה כנגד מידה. מסתבר.

שואל: אז השאלה, מה הרב מציע לי לעשות? אני.. זה התחום שאני עובד, זה הפרנסה שלי. מה אני כאילו...

הרב: במה אתה? עופות או בשר?

שואל: עופות?

הרב: כמה אתם שוחטים לדקה? באמת אבל.

שואל: 12. יש עוד קרוסלה5... כל שוחט יש לו את הקרוסלה שלו...

הרב: שמעתי. אני יודע איך זה עובד. קרסולה היא נושאת 12 לדקה.

הרב: שמעתי. 12 לדקה. כמה יצא לך דרסות בשנה האחרונה?

שואל: אף אחת.

הרב: כמה אתה מגיע למפרקות?

שואל: מפרקת... לגעת ממש במפרקת עצמה?

הרב: כן.

שואל: נראה.. אני לא.. כאילו.. בדר"כ שנוגעים במפרקת, ממש עם הסכין, מרגישים.

הרב: לא, לא, אני שואל כמה.  זה השאלה שאלתי בסתם.

שואל: מרגישים את העצם.

הרב: תענה, תענה רק לשאלה. כמה מפרקות.

שואל: אף אחת.

הרב: אתה צריך לעזוב את המקצוע מהר.

שואל: למה?

הרב: כי אין מצב כזה! המרחק הוא מילימטר.

שואל: כן, אבל כל העברת סכין היא נוגעת, בבשר של המפרקת היא נוגעת. היא חותכת את הבשר.

הרב: לא, נשמה...

שואל: על הבשר של המפרקת יש שתי ורידים שצריך לחתוך אותם.

הרב: בסדר. מתוק, בסדר. אבל...

שואל: אבל בעצם ממש, היא לא נוגעת.

הרב: אין! אתה יודע מה זה להגיע למצב כזה שאדם יעשה מעט, רק מעט מפרקות, צריך להיות מיומן, מיומן, מיומן. זה... תקשיב. זה בעיה. אתה תיקח את העוף, אחרי ששחטת תפתח לו את הצוואר....

שואל: כל עוף אני רואה שיש פינס בבשר.

הרב: לא, אתה רואה שיש שני סימנים, אני מדבר עכשיו להכניס את היד, ואם נגדעת בעצם, אתה רואה אותו דוקרת, הגעת למפרקת. זאת אומרת הבדיקה צריכה לעשות אחר כך ביד ואתה תראה אם הגעת או לא הגעת.. אם תרגיש את הקוץ, שמה, אז אתה תבין שנגעת במפרקת. מפרקת פירושו שהשתנתה הסכין. הסכין מוכרחה להשתנות בנגיעה במפרקת. אפילו מבשר היא משתנה. כל שכן מזה. עכשיו, יש נוצות לפעמים, קצת נוצות, מעט נוצות, פחות נוצות, זה גם כן פוגם בסכין.

שואל: כן.

הרב: כמה סכינים אתם מחליפים? כמה אתם מחליפים?

שואל: הרב...

הרב: רגע! תענה לשאלות שלי.

שואל: אנחנו ביום שוחטים שבע עליות. כל עלייה זה 40 דקות. 500 עופות.

הרב: יופי! כמה פעמים מורידים לך עופות מהליין?

שואל: לי אישית לא הורידו. שש שנים אני עובד, לא הורידו.

הרב: אתה מבין? אתה מבין?

שואל: אבל...

הרב: זה אומר שמאכילים נבלות וטרפות.

שואל: יש לנו בדיקה של סכין לפני השחיטה.

הרב: עזוב! אני רק...

שואל: יש בודק שעובר בליין, באמצע והוא בודק באמצע.

הרב: שמעתי. אני יודע איך עובד. אני יודע! אני נמצא..

שואל: בודקים גם אחרי.

הרב: אז מה? אבל איך יהיה כל כך כמות אם לא מוצאים כלום לא בסדר! והכל עובר? איך אצלי לא עובר?

שואל: מה שיש במחלקות בפנים ריאות וגידים, זה כבר לא קשור לשוחטים. שוחטים לא בודקים.

הרב: אתה לא שומע! אני נמצא בתחנה של הסכינים, אני בתחנה של הסכינים נתקע כל פעם עם השוחטים הכי טובים! הכי טובים שיש בשטח, ועם הבודקי סכינים הכי טובים. בגלל שהם הכי טובים, אז אנחנו מגלים את הפאשלות. של הכי טובים! ולכן, יורדים לנו מאות, ולפעמים אלפים. ואצלכם שש שנים לא ירד כלום!

שואל: אני לא אמרתי שלא ירד. אני אמרתי עליי אישית. מה קורה  עם שוחטים...

הרב: אין בעיה...

שואל: יש לנו 40 שוחטים...

הרב: טוב מותק

שואל: במשחטה...

הרב: אני אומר לך..

שואל: מה שקורה עם כולם, אני לא יודע.

הרב: שמע לעצה שלי, מתוק. עזוב את המקצוע, חפש משהו אחר. אל תסתכן. אם תצא טרפה מתחת ידך או נבלה מתחת ידך, אתה תהיה מואשם. אפילו שאתה לא מתכוון. מה זה משנה? אפילו אם אתה תעשה. זה לא פשוט!הרי בתום 40 דקות היד שלך כבדה, לא כמו שהתחלת. ואחזקה של העוף כל פעם 2 קילו.

שואל: אבל זה הכל עניין של הרגל, הרב.

הרב: אני יודע. ולמרות ש...

שואל: אז אנחנו כבר לא מרגישים את... אנחנו עובדים 8 שעות...

הרב: עוד יותר גרוע! שלא מרגישם זה עוד יותר גרוע.

שואל: לא! הכוונה העבודה לא קשה.

הרב: ברור, לא מרגישים. הבנתי.

שואל: לא. כבר מתרגלים.

הרב: ברור, מתרגלים. ואז גם לא שמים לב איך שוחטים כבר. כי מתרגלים. אבל מכל מקום שתבין, זה בעיה. לא מקצוע בשבילך אם אתה באמת ירא שמים. עזוב. תמצא משהו אחר. הרבה עזבו את המקצוע. הרבה עזבו. הצילו את חייהם. רבי נחמן מברסלב כל תלמיד ששאל אותו אם להיות שוחט, אסר עליו. לא להיות שוחט. לא להיות שוחט. הבנו דוגמה: מהבעל שם טוב שהיה מעשה שפעם בא אליו משיהו ורצה להיות שוחט והוא אמר לו: "אתה רוצה להיות שוחט בוא איתי החוצה". הוציא אותו החוצה, אומר לו: "אתה רואה פה על הגג?". אז הוא ראה שמה מישהו שמסדר סכין. מסדר סכין. אומר לו: "מה הוא עושה שמה?". אומר לו: "זה שוחט שהתגלגל לעולם בגלל שהוא ניבל, הוא ירד לעולם לתקן, כי הוא לא העמיד סכינים כמו שצריך ויצאו נבלות מתחת ידו, הורידו אותו לעולם גלגול ואמרו לו שילך ללמוד אצל הבעל"ש איך להעמיד סכין. ואני מלמד אותו והוא כבר שלוש שנים פה מנסה להעמיד סכין ועוד לא מצליח". זה מעשה מהבעל"שט.

זה לא פשוט! חתם סופר אמר שיצר הרע לא צריך בכלל להחטיא כל אדם היום כמו פעם. הוא לקח את השוחטים ואיתם הוא מחטיא את כל ישראל. מי שישחט לאט, לאט , ואני אומר לכם לא יהיה לכל ישראל. לא יהיה! אין אפשרות! אין אפשרות! זה כאילו שאתה תגיד שכל אחד רוצה שיהיה לו יהלום שלוש קארט. כמה יש יהלומים 3 קארט? אז יעשו לך זרקונים בגודל של 3 קראט וימכרו לך את זה, . כי יש ביקוש. אם יש ביקוש ואנשים לא מבינים , העיקר רואים את הגודל ואת הזה.. ימכרו להם גם את זה. אבל אין במציאות. אין! מה לעשות שאין?! אין! שמע לי מה שאני אומר לך. חששת נכון ואם תשמע לי, ניצלת.

שואל: אני חושב באמת אני.. יהיה לי מאוד קשה.

הרב:לא נורא. תעבוד...

שואל: יהיה לי מאוד קשה, אבל אני חושב שאני אשמע לעצת הרב.

הרב: יופי! אשרייך! ואני אומר לך שאם יש לך סבלנות, אם יש לך סבלנות לשחוט שזה עבודה קשה, מאוד מלוכלכת מצד דם וכל הדברים, והרעש וכל הריח והכל ואתה מוכן לעבוד בזה, להיות סופר סת"ם, אפילו שזה חמור יותר, יותר חמור משחיטה, אבל פה זה תלוי בך. אתה יודע את הדינים ואם אתה כותב, לא משקר ולא עושה חוק וכל הדברים וכו', אתה בעצמך יודע בדיוק מה אתה עושה, זה תלוי ביראת שמים שלך, פרנסה מכובדת, אם זה לשם שמים ואתה קונה קלף כמו שצריך, לא חפיף כמו שקונים חלק מהערבים בשביל לקבל בשליש מחיר וכו', אז אתה יכול להתפרנס בכבוד והרבה יותר מזה.

שואל: הייתי סופר 4 שנים לפני.

הרב: מאה אחוז.

שואל: כתבתי כמה ספרים.

הרב: אז תחזור.

שואל: אני אחזור לזה.

הרב: אז יש לך למה לחזור, אז בכלל אין בעיה.

שואל: תודה רבה הרב.

הרב: בהצלחה רבה!

 

שאלה:

שואל: ערב טוב, הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: אני אשמח אם הרב יוכל לברך את נועה בת יהודית לזיווג הגון.

הרב: מי זאת?

שואל: זאת קרובת משפחה שלי.

הרב: והיא דתיה או חילונית?

שואל: היא.. בוא נגיד היא חוזרת בתשובה. מתחזקת.

הרב: הבנתי. אתה תגיד לה בעזרת ה' שתקבל עליה צניעות ובזכות זה תזכה לזיווג הגון מהרה.

שואל: אמן!

הרב: מה שמה?

שואל: וגם אם הרב יוכל...

הרב: מה שמה?

שואל: לברך את..

הרב: מה שמה?

שואל: נועה בת יהודית.

הרב: נועה בת יהודית זיווג הגון בצניעות.

שואל: אמן. ואם הרב יוכל לברך את אחי, שי בן פרדי לזיווג הגון.

הרב: דתי?

שואל: הוא גם חוזר בתשובה.

הרב: תגיד לו שילמד שעתיים בתענית דיבור כל יום, שלושה חודשים רצוף, ויזכה. מה שמו?

שואל: ישי בן פרידה.

הרב: ישי בן פרידה לזיווג הגון מהרה.

שואל: אמן! סליחה הרב, אבל עוד אחד. גם רועי בן...

הרב: מי זה?

שואל: גם קרוב משפחה שלי.

הרב: וגם הוא חוזר בתשובה?

שואל: לא, הוא דתי.

הרב: אה, ההוא דתי. י'חביבי! כן.. גם זיווג.

שואל: זיווג הגון. כן.

הרב: מה השם שלו?

שואל: רועי בן יהודית.

הרב: שילמד שעתיים...

שואל: תענית...

הרב: בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף.

שואל: תודה רבה הרב. ואם הרב...

הרב: עוד לא אמרתי את השם! מה השם?

שואל: רועי בן יהודית

הרב: רועי בן יהודית, יזכה לזיווג הגון מהרה!

שואל: אמן.

 

שאלה:

שואלת: קודם חברה רוצה..

הרב: לא, לא, לא לקדם שום דבר, דברי.

שואלת: לא? טוב. אני רוצה להגיד לך הרב, אתמול היה משהו לא מהעולם הזה! העבודה הזאת שעשינו, באתי, התנדבתי. מה זה כייף היה! מה זה תחושות! מה זה דבר.. לא יודעת איך להסביר את זה!אני קודם כל רוצה להודות לך..

הרב: איך המעבדה שלנו?

שואלת: משהו! אני עשיתי סרט.

הרב: כן?

שואלת: אבל אני עוד לא העלתי. לא רוצה. אני עוד כזה.. סרט יפה.

הרב: טוב. מתי את מביאה עוד נשים שיעזרו.

שואלת: בעזרת ה'! אני..

הרב: מה עוד מעט נגמר הזמן, שבוע הבא כבר פסח.

שואלת: נכון! בשביל זה אמרתי שאני רוצה שהשכנה שלי תבוא ועוד אני אביא בעזרת ה'.

הרב: יופי! ילמדו גם לבדוק.

שש: כן.

הרב: נכון שלמדת משהו אתמול?

שואלת: בטח! אני רוצה ממש לבקש ברכה שהבן שלי יחזור בתשובה.

הרב: בשמחה! מה השם.

שואלת: איתמר בן אסתר.

הרב: איתמר בן אסתר, ישוב בתשובה שלמה מהרה!

שואלת: אמן! תודה רבה! ה' ישמור אותך!

הרב: תהיו בריאים! אני מודה לכם בעזרת ה' כל טוב, בריאות והצלחה. שיהיה פסח כשר ושמח!