אחיהוד - אחיהוד - המתים שחושבים שהם חיים

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הדברים שנאמר יהיה לרפואת הרב אהרון יהודה לייב בן גיטל פייגה, רפואה שלמה. לרפואת יניב בן חנה, חזרה בתשובה שלמה לאיתן בן רזילה, לעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

בברכת המזון אנחנו אומרים בברכה שנייה: "נודה לך ה' אלוקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טוב ורחבה ועל שהוצאתנו מארץ מצרים ופדתנו מבית עבדים ועל בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו". "ועל תורך שלמדתנו".

יש לדעת שה' הוא המלמד. כי ה' יתן חוכמה מפיו דעת ותבונה. ואנחנו מברכים, לא התימנים, ספרדים ואשכנזים אומרים: "במלמד תורה לעמו ישראל".

זכורני בבית המדרש שבו למדנו היה יהודי זקן שהפליג מעבר לגיל 90, אומר הרב יעקב גלינסקי, זכרונו לחיי עולם הבא,  זקן שהפליג מעבר לגיל 90 בבית המדרש ולא פסק הפה שלו מגרסה. כה שקוע היה בלימודו שגם את הסעודה היה אוכל בבית המדרש תוך עיון בספר. היה לומד עד שחוטפת אותו השינה ומיד שהיה מתעורר, ממשיך ללמוד. מצאת שבת עד ערב שבת. בערב שבת היו באים הנכדים ללוות אותו לבית אחד מבניו, במוצאי שבת היה שב לתלמודו. זכורה לי הדמות הכפופה על הגמרא הגדולה שבה היה מביט בריכוז מתוך זכוכית מגדלת. אתם יודעים איזה קושי זה ללמוד מתוך זכוכית מגדלת? וככה ללמוד שבוע ימים בלי הפסק. כל שבוע עד גיל 90! כמובן שהוא לא ראה רק בשנותיו האחרונות. נעימת קולו הייתה צרודה, אבל מתענגת על לימוד התורה. הוא היה בשבילנו דוגמה להתמדה, אבל גם חידה.

פעם שהלך ליטול ידיים לפת שחרית, אחד הבחורים שאל אותו מאיפה יש לו את החשק הגדול, את המתיקות לתורה?  האם זו תכונה מולדת או שהיא נרכשת? ואם היא נרכשת כיצד? איך רוכשים כזאת מידה של תשוקה לתורה? שמע, נטל את ידיו, בירך ופסע למקומו. בצע "המוציא", אכל כזית, הגביה את עיניו ואמר לשואל: "אם שאלת אני אענה לך. אבל תקרא לכל הבחורים כבר שישמעו כולם". התאספו כל הבחורים בבית המדרש, למעלה מעשרים בחורים והטנו אוזן: "זכיתי ולמדתי בישיבת וולוז'ין, זעת הפריחה שלהם, בהנהגת שני ראשי ישיבה הגאונים, הציב מוולוז'ין ובעל בית הלוי מבריסק, זכרונם לחיי עולם הבא. הייתי בחור כשרוני, אם לא כן לא הייתי מתקבל. אבל חשק ללמוד לא היה לי. הסברות שלי היו חביבות על הבית הלוי. והא עורר אותי בחביבות על ההתמדה שאצלי לוקה בחסר. אבל אני נהנתי מהבטלה". ככה הוא מתוודה. "כל זמן שחלמתי לעצמי, אז הוא העלים עין. שהוא רואה אותי חולמני , חולם, בלימוד, לא דיבר איתי. קיווה שהמתיקות תמשוך אותי בסוף להגביר את השקידה. אבל יום אחד ראה אותי משוחח עם שני בחורים ומפריע להם מלימוד. זה כבר לא! ופנה אליי בקול נוקב ואמר לי: 'ולבלבה, ולבלה, היודע אתה שחכמים זכרונם לברכה אמרו בתנא דבי אליהו רבה בי"ח שאפילו יחיד היושב ועוסק בתורה, הקב"ה יושב ושונה כנגדו. ואם הוא פוסק הוא מלימוד, אז הקב"ה מפסיק כביכול בגלל. ולבלבה, ולבלה, היודע אתה את מה שאמרו בפרק אבות פרק ג', משנה ב'? שנים הישובים ועוסקים בתורה, שכינה שרויה ביניכם והקב"ה מאזין וכותב דבריהם? ולבלבה...', זעק בנהמת לבו, 'האם אתה מעוניין לסלק את השכינה מוולוז'ין?'. הדברים היוצאים מן הלב פלחו את ליבי. לא! בכך אני לא מעוניין. לא ידעתי עד הכין הדברים מגיעים וכמה צער גרמתי לשכינה. וכמה פעמים סילקתיה. ואז החלטתי לנקוט בתשובת המשקל. אני אשרה את השכינה מוולוז'ין? מה אומר להם, זה היה קשה! כי כל התחלות קשות. אבל בנחישות ובנחרצות, הורעפה עליי ממרום כזו מתיקות של תורה עד שאני לא מסוגל לעזוב את הגמרא. ואני מעיד בנאמנות כי היא מתוקה לי מדבש ונופת צופים".

נו, אז מה היא בסוף? מולדת או נרכשת? נרכשת. כל בן אדם יכול. אפילו אין לו שום טעם בלימוד. והוא לא יכול לשבת כי יש לו קוצים. וכל ההסברים השטותיים. אבל היא חיינו ואורך ימינו. במה נתפרנס לעולם הבא? במה? באיזה שטויות נבוא לשם. הדבר היחידי שיכול לעמוד לך "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". יש לך או אין לך זה מה שישאלו בקיצור. אתה מגיע לסופר יש כסף או אין כסף. אתה יכול למלא את הסל כמה שאתה רוצה, את העגלות, בסוף אתה מגיע לקופה, יש כסף או אין כסף. אם לא, לא יתנו לך לקחת שום דבר. תחזיר הכל בחזרה. עם מה אתה בא?

ועוד אומרים בברכת המזון: "ועל תורתך שלמדתנו... ועל חיים, חן וחסד שחוננתנו". ומה אנחנו רואים פה? "על תורתך שלמדתנו" קודם, ואח"כ "ועל חיים". אחר כך. אנחנו מודים על התורה קודם למה שאנו מודים על החיים. ויש פה לקח חשוב מאוד וצפון פה. כדי להבינו נזכר בסיפור מהתלמוד בירושלמי מסכת חגיגה:

אלישע בן אבויה נקרא "אחר". כי יצא לתרבות רעה. אמר לו תלמידו רבי מאיר: "חזור בך". אמר לו: "איני יכול". אמר לו: "למה?". אמר לו: "שפעם הייתי עובר לפני בית קודש הקודשים רכוב על סוסי ביום הכיפורים שחל להיות בשבת ושמעתי בת קול שיצאה מבית קודש הקודשים ואמרה: 'שובו בנים שובבים חוץ מאלישע בן אבויה שידע כוחי ומרד בי". הוא מארבעה שעלו לפרדס ע"י אמירת שם וירד משם. זאת אומרת כוחו היה רב מאוד בתורה. הוא רבו של רבי מאיר בעל הנס!

אז מה הוא שמע? 'שובו בנים חוץ מאלישע בן אבויה שידע כוחי ומרד בי'. וסיימו בגמרא בחגיגה ט"ו: אמר: "הואיל ונטרדתי מהעולם הבא, אהנה לפחות מהעולם הזה" והלך ויצא לתרבות רעה. בסופו של דבר מספרת הגמרא שרבי מאיר פעם שיכניסו אותו לגהנום. והוא הצליח. ועלה עשן מקרבו במשך 150 שנה! עד שנפטר רבי יוחנן שפעל להכניס אותו לגן עדן. הסיפור הוא מורחב בדרשות הקודמות שלו. לא נתעכב פה.

יש להבין: אבל למה דחו אותו? למה אמרו לו חוץ מאלישע אחר? למה? מה יהיה עליו לעשות? אבל נלמד את זה ממשל:

אדם הפליג בספינה והתרגשה סערה, הספינה טבעה. ונזדמנה לו קורה, נלפת בה. גל מסר אותו לגל אחר, השמש קפחה על ראשו, כוחותיו אזלו, סביבו חגו סנפירי כרישים. בנס לא גרסו אותו במלתעותיהם. חש שהגיע לאפיסת כוחות והנה חוף לפניו. נחל מפכה, עצי פרי לרב וקבוצת ילידים סובבים סביב מדורה, צולים דגים ומפטפטים בניחותא. בצעד כושל את דרכו בין גלי החוף, הקבוצה השתתקה, הביטו בו במורת רוח, כי הם לא חפצים באדם זר. ואז החוו בידם תסתלק! שוב למקום ממנו באת, אתה לא רצוי כאן. ואז הוא עצר בחשש. פניו התכרכמו. הוריו לימדו אותו לא להידחף למקום שאינך רצוי בו. ופה הוא לא רצוי בעליל. עכשיו נשאלת השאלה מה ישעה? האם ישוב על עקבותיו? לאן? לים? אל הגלים והכרישים?  לא. הוא ודאי ימשיך להתקדם. הוא ינסה לפייס אותם, לרצות אותם, להתחבב עליהם, להיות עבד להם, משרת שלהם. כי אין לו לאן לחזור. לאן תחזור? שיאכלו אותו כרישים? יש לך כוחות. לאן תשחה. אין לך ברירה! זה מה שהיה עם אלישע בן אבויה.

מה הוא היה צריך לעשות? היה צריך לאטום אוזן, כאלו הוא לא שמע כלום, להתעלם מזה שדחו  אותו, להתחנן, להתרפס. למה? כי התורה היא החיים! והמוות זה לא אופציה. אם אין תורה זה מוות! אז איך אתה בוחר באופציה הזאת? וכל מה שאומר לך בעל הבית עשה חוץ מ"צא!", אפילו אם יאמר לך הקב"ה "צא ממחיצתי", אל תשמע לו! אין דבר כזה! תשובה יכולה להיות על כל העבירות שבעולם כולל כפירה בעיקר. מי יותר גרוע ממנשה? שהיה יותר גרוע מירבעם בן נבט. והקב"ה החזיר אותו למלכותו 33 שנה כבעל תשובה. והא עוד התריס! הכניסו אותו לתוך דוד נחושת, חיממו אותו, והא רקד בצעד תימני בפנים. זה לא נעים דוד נחושת על האש. והוא פנה אל כל עבודה זרה שהוא עבד ולא ענו לו כמובן. אם היו עסוקים. ואז הוא פנה להקב"ה, כי הוא נזכר שאבא שלו לימד אותו "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה", אז הוא נזכר. אז הוא אמר רגע, רגע, יש עוד אחד. אני פונה אלייך אני מוכן לחזור בתשובה בתנאי שתציל אותי. אבל אם לא תציל אותי אתה והם בדיוק אותו הדבר. איזה איומים! הוא בדוד ומאיים. אני אומר לכם אם הייתי במקום הקב"ה הייתי נותן לו "להתגמבה" עוד. אבל הקב"ה אל רחום וחנון, והו חתר חתירה מתחת כיסא הכבוד. כל המלאכים למעלה עשו הפגנה לא לתת לו! רשע כזה הזדמנות? שימות! מחטיא הרבים שאין כדוגמתו! ה' מתחת לכיסא כבודו, חתר חתירה והטיס אותו מתוך הדוד לירושלים. היום הוא ראש ישיבת בעלי התשובה בעולם העליון. מנשה הכי רשע. למה? כי הקב"ה לא רצה לסגור דלת לבעלי תשובה. שלא יהיה אדם בעולם מאיתנו שיאמר "אני לא יסלחו לי". אין דבר כזה! אין דבר כזה! אז לכן מה היה צריך לעשות אלישע? היה צריך ללכת, אין ברירה לים אי אפשר לחזור, זה למות. חייבים!

אז בלי תורה זה מוות. התורה היא חיינו. ממילא צריך לראות אין אופציות אחרות, רבותיי. לכן בנוסח ברכת המזון קבעו וטבעו לנו חכמים את התורה לפני החיים. ולכן אנחנו אומרים את הנוסח: "ועל תורתך שלמדנו" ואחר כך "על חיים". וזאת ללמדנו שבלי תורה אין חיים ומרבה תורה, מרבה חיים.

אדם בא לרופא, מתאונן: "ד"ר, כואב לי כאן בצלעות". הרופא בודק ומתעניין. "מתי זה קורה לך? כל הזמן?". "לא. רק שאני נושם". "אז מה הבעיה? תפסיק לנשום. לא יכאב לך". אולי הוא רופא, אבל הוא לא שפוי. כי הכל מבינים שבלי לנשום אין אופציה. אין אפשרות כזאת. וגם אם כשנושמים כואב, אז חייבים לנשום גם אם כואב. מה לעשות. זה נשמע פשוט, לא? אבל זה לא תמיד מובן. לא תמיד מובן.

תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה. אמר לו: "עקיבא, אי אתה מתיירא מפני מלכות?". אמר לו: "אמשול לך משל למה הדבר דומה. לשואל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום. אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו מפני הרשתות שמביאים עלינו בני אדם. נו, אז אמר להם השועל: רצונכם שתעלו ליבשה אני ואתם כשם שדרו אבותיי עם אבותיכם? מחריט אמיתי! אמרו לי אתה שאומרם עליו פיקח שבחיות? לא פיקח אותה אלא טיפש אותה! ומה במקום חיותנו, אנו מתייראים. במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה. פה שבלי מים אנחנו מתים, אז אם פה אנחנו מתייראים אתה רוצה לעלות אותנו ליבשה איפה ששמה אנחנו בטוח נמות? זה ההצעה שלך? גם אנחנו. עכשיו שאנחנו יושבים ועוסקים בתורה, כתוב בה כי היא חייך כי הוא חייך ואורך ימיך, אז אם זה כך, אם אנו הולכים ומתבטלים ממנה, על אחת כמה וכמה.

זאת אומרת, שאנו לומדים תורה יש כל מיני בעיות ויש צרות ויש כל מיני סידורים וכל מיני... נו, בקושי ככה לומדים, בקושי זה תופסים פה, זה נקרא כבר מקור חייתנו. אבל אם נפסיק לגמרי, אוי וואי! זה מקום מיתתנו. אז מה נשאר כאלו? על אחת כמה וכמה!

מה ענה לו רבי עקיבא לפפוס בן יהודה? אמר לו: התורה היא חיינו, בלעדיה אין לנו חיים! לא שייך ויתור. גם לא השעיה. אין אפשרות לוותר. אז זאת אומרת, נחזור להתחלה אם אתם לא זוכרים:

פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, גזרה מי שיעסוק ימות. אז פפוס מצא אותו, את עקביא, מקהיל קהילות ברבים, אז הוא אמר לו אתה לא מפחד מהמלכות שיהרגו אותך. אז הוא הביא לו את המשל הזה. מה אתה רוצה?שאני אמות לבד. ככה אני לומד ואם יהרגו אותי, יהגו אותי. אבל לפחות אני חי בינתיים. מה אתה אומר שאני אפסיק לחיות לבד, בלעדיהם. אז מן הצעה אתה נותן לי?!

אחת מהקללות של התקופה שלנו, תקופה "עקבתא דמשיחא" היא, שכתוב בסוטה פרק ט', משנה ט"ו: "שרו חכימיא למהוי כחזניא". הביאור הוא: שהחכמים החלו להחשב כחזנים. פירש הגאון בעל ביעל בית הלוי מבריסק, זצ"ל, שבודאי למי שיש קול נאה ויכולת חזנות, יש בזה מעלה. אבל אם לאדם אין את זה, אין לו קול נאה?זה לא חסרון.

נגיד: מציעים מישהו שידוך לביתו, בחור טוב, משפחה טובה, אבל הוא מגמגם. טוב,.היא גם כן חרישית. אבל אם הוא יהיה משתוק בכל גופו, אז נשרפו כל הגשרים. מובן. איך מציעים כזה שידוך. אבל אם אומרים לו הבחור מעולה, הוא בחיר הישיבה, עדיו לגאון, אבל אני חייב להודיע לך מראש שהוא לא חזן. אם יגידו לך כזה דבר אתה תבין בכלל מה אמרו לך? אומרים לך גאון, עדיו לגאון, אומרים לך שהוא משהו מיוחד, כל המעלות, רק הוא לא חזן. מודיעים לך מראש שלא יהיה מקח טעות. הוא לא חזן. נו, אם הוא חזן, נפלא! ישב כל השבוע וילמד ותפרנס מברכת החודש, אבל אם אינו חזן אין זה פגם.

בעם ישראל מאז ומעולם מי שלא היה חכם בתורה, היה בעל מום רוחני. איך אמרו בתימן? "עם הארץ כשרץ". זהו! זה האבחנה. יכול להיות עשיר, פיקח, נאה, זה יתרונות. אבל מה הדרגה בלימוד? זה העיקר!

ומצינו בהוריות י"ב שאחד מרבותינו פשט ספקות של רבו מברייתא קם נשקו על ראשו ונתן לו בתו. בגלל שהוא פשט ספק מברייתא. הגיעה תקופה, תקופתנו, שהחלו החכמים להיות כחזנים. הוא כתב את זה לפני עשרות שנים, הרב גלינסקי, היום החכמים נהיו פחות מהחזנים, מהזמרים הפסולים. כי תראו את מודעות רחוב, הזמרים בגדול, הרבנים בקטן.  זאת אומרת, אם לא יבואו החזנים, איזה קהל יבוא לרבנים? אז לכן כותבים שחזנים ימשכו את הקהל ואז הרבנים יגידו כמה מילים לצאת ידי חובה וזהו. אבל בלי זמרים.

אז הגיע תקופה, אז, שהחלו חכמים להיות כחזנים, כלומר, זו מעלה להיות חכם בחוכמת התורה, אם לאו אתה לא חכם, זה גם לא חסרון כל כך נורא. כי יש עוד מדדים אחרים. עושר, משרה, פקחות, רהיטות. אבל לא מבינים שזה מהקללות של "עקבתא דמשיחא", שה האמת תהיה נעדרת. ומשבחים את הקלים והבזויים. ואת חכמי האמת, האמת, ששוקדים רק על התרה, מי בכלל מחשיב אותם? מי מכיר אותם? מי רוצה לדעת בהם? מדברים על הופעות השבוע, מה יה שבוע הבא, מה יהיה בחול המועד, מדברים לאן נוסעים, לאן הולכים, איפה יעשו את המנגל, מה ישמעו בדרך. יש דיסק חדש שיצא? על מיני חאריט. מה זה?!

זהו שאמרו שכל עיר שגגותיה מבית הכנסת, סופה להיחרב. ככה הגמרא אומרת בשבת י"א. כל מה ולמה? למה שתחרב העיר? אבל דבר גדול הישמעו אותנו ורעיון עמוק הרמב"ם, בסוף הלכות ייסורי המזבח כותב על הפסוק "כל חלב לה'": פירושו: שהמובחר צריך להיות מוקדש לרוחניות. בין הדוגמאות זה שבית כנסת צריך להיות מהודר מביתו. לדוד המלך הפריע שהוא יושב בבית ארזים והמשכן באוהל. ביריעות של עיזים.

אז יתבונן כל אדם ויתן לעצמו דין וחשבון מה גבוה יותר אצלו. ביתו או בית מקדש מעט. האם בית ה' שהוא מקום הרוחניות או הבית שלו החומרי? לא גבוה פיזית. גבוה בחשיבות! מה תופס יותר מקום ולמה יש זכות קדימה? מה מעייניו? במה הוא משקיע יותר? זאת אומרת אדם צריך להתבונן, זה המבחן שלו. איפה אתה משוקע יותר. אז בואו נסתכל כמה שעות יש לך ביממה? 24. כמה אתה משקיע לרוחניות וכמה אתה משקיע לגשמיות? לפי זה נמדוד מה אתה שווה לעולם הבא. אם אתה משקיע שעה ביום ללמוד תורה, אז זה 1 חלקי 24 מיממה. אז אם אתה חי 72 שנה, אתה ניצלת רק שלוש שנים. שתגיע לעולם האמת, יאמרו לך שאתה בן שלוש. כי כל השנים האחרות מה עשית? עשית לעולם הזה. מה שעית לעולם הזה נשאר בעולם הזה. מה עשית לעולם הבא? תורה! תורה זה נשאר לנצח. כמה עשית? שעה? שעה זה אומר 1 חלקי 24, תחלק 72 ל-24, תקבל 3. אז זה הבזבוז של החיים שלך! 69 שנה זרקת לפח! נתנו לך עוד 69 שנים, זרקת אותם לפח! אתה יודע איזה עשיר גדול יכולת לצאת מפה? כי אצלו היה גבוה יותר הבית שלו. לא הבית הפיזי. העניינים סביב הבית, סביב החברה, סביב המשפחה, סביב, סביב, סביב, גשמיות, גשמיות, גשמיות. ורוחניות מה. פה זה המבחן.

הגמרא בברכות ל"ה אומרת שדורות ראשונים עשו תורתם קבע ומלאכתם ארעי. וזו וזו נתקיימו בידם. זאת אומרת, לא חזר להם בפרנסה מזה שהם עשו מעט מלאכה. כי המזונות קצובים. אבל גם התורה התקיימה בידם. זה הכי חשוב! "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". דורות אחרונים שעשו תורתם ארעי ומלאכתם קבע, זו וזו לא נתקיימה בידם! לא פרנסה ולא תורה.

עכשיו, בואו נראה מן התורה שתי סוגיות שיבהירו לנו עד כמה זה. יש שתי גמראות ושתי מסכתות ונקישן אותן אחת לשנייה.

סוגיה במסכת גיטין דף י"ב כתוב: עבד שגלה לערי מקלט אם עבד כנעני הרג את הנפש בשוגג, אין רבו חייב לזונו. אלא אומר לו: "צא, מעשה ידיך למזונותייך". מה שתרוויח מזה אתה יכול לאכול. ולא עוד, אלא שמעשה ידיו לרבו. אם הוא מרוויח יותר מכדי מזונותיו, היותרת שייך לריבו. לאדון שלו. היינו, אם ירוויח בעבודתו יותר ממזונותיו המצומצמים, עליו לתת את המותר לריבו.

שואלת הגמרא: פשיטא. זה דבר ברור, פשוט. הלא כך הוא הדין בכל עבד כנעני. שאין אדון חייב אלא במזונותיו המצומצמים. ואם ירצה יגבה היתרה. אבל תרצו סלקא דעתך אמינא אומר: הואיל וכתוב "ונס אל אחת מן הערים האל וחי", אז יהיה הפירוש מאפשר לו חיים טובים וברווחה. קמה שמע לן, באה הגמרא להשמיע אותנו: לא, לא, לא "ויחי" כמו שאתה מסביר. "וחי" אלו חיים בסיסים גרדא. לא חיי רווחה. חיים בסיסים גרדא. מה זה? לחם לאכול ומים לשתות וטו לו! זהו! לא יותר! יותר מזה אין האדון חייב.

אז אמרנו שעבד כנעני שהרג בשגגה הולך לערי מקלט והאדון לא צריך לזון אותו, הוא יזון ממלאכתו והיותרת לבעלים ומה שהוא יכול לאכול זה רק לחם ומים. הבסיס של הבסיס של המזונות. זה נקרא "ויחי". זה גמרא אחת.

גמרא שנייה: מסכת מכות דף י': "התלמיד שגלה מגלין רבו עמו". מה קרה? יש תלמיד אחד שהוא צריך לגלות בגלל שהוא רצח. התורה קורה לזה "רצח בשגגה". לא הרג. היום פה בארץ מחלקים בין "רצח" זה במזיד, "והרג" זה בשגגה. התורה קורא "רוצח" גם לשוגג.

תלמיד גלה, מי זה תלמיד? יש לו רב והוא עשה משהו שגרם הריגה של משיהו והיה צריך לגלות לעיר מקלט. איך הוא עשה את זה לדוגמה: הוא נהג ברכב הוציא רישיון, היה מבסוט, אבל הוא לא חס על חייו ועל חיי אחרים כל שכן הוא לא חש. נהג ברשלנות ודרס אדם. ה' ירחם! נטש את הרכב וברח לעיר מקלט. לפני שיתפוס אותו גואל הדם. והנה דופקים על הדלת של ראש הישיבה בלילה, ואומרים לו: "יואיל הרב לארוז מזוודה ולבוא עמנו". "לאן? כעת בלילה?". "לעיר מקלט. התלמיד שלך תלמיד הישיבה דרס אדם". "אוי! ה' ירחם, אבל מה זה קשור אליי?". הכתוב אומר: "ונס אל אחת מן הערים האל וחי". עשה לו שיחיה שם. "רגע, רגע!", ראש הישיבה אומר: "מה, וכי חייו בסכנה חלילה?". "לא, לא, הוא מוגן, מוגן בעיר מקלט. אבל בלי תורה אין אלו חיים! אם הרב לא יהיה איתו, אין לו חיים. והתורה מחייבת "וחי". צריך לעשות שהוא יחיה. אז הוא שואל ראש הישיבה: "רגע, ומה בעיר מקלט אין ישיבות?". אומרים לו: "ודאי יש! וזו אחת מערי הלוים...". מעבר לשש ערים שקולטות גם ערי הלוים 48 ערים גם הם קולטות רוצח בשגגה. אז הם אומרים : כן, הוא דווקא לעיר של הלוים, יש שמה בני תורה וישיבות מצוינות. אבל מה הוא רגיל לשיעור של כבודו. הוא רגיל לשיטת הלימוד של כבודו, הוא רגיל לסברות של כבודו ולא מכל אדם זוכה ללמוד.

אומר הריטב"א: ואדם לא זוכה מכל אחד ללמוד. יש רב אחד אומר זה כשאני  לומד איתו אני מבין כל מה שהוא אומר. זה אני לומד איתו, לא מבין שום דבר. אז לכן, חייב הרב שלו לגלות איתו. אם הוא ילמד בדרגה פחות, אם הוא ילמד בדרגה פחות ממה שהוא רגיל ללמוד, זה כבר נקרא לא חי. זה כבר נקרא לא חי! ומגלים את הרב שלו. ולא רק את הרב שלו, גם את כל הישיבה! כי איך ישארו בני הישיבה בלי הרב. אז הרב וכל הישיבה גולים. מה אשם הרב? למה הוא צריך לגלות? אם היית מחנך את התלמידים שלך שיהיו זהירים מאוד בנושא של חיי אדם, ולא לזלזל בחיי אדם, אז התלמדי שלך לא היה מתרשל בחיי אדם ולא היה גולה. אם כן, הקולר תלוי בצווארו של הרב. ולכן מגלים את הרב.

נו, אז עכשיו אומר הרמב"ם בהלכות רוצח: "וחיי בעלי חוכמה ומבקשיה בלא תלמוד כמיתה חשובין". החיים של חכמים האמיתיים, "בעלי החוכמה" הם נקראים, "חיי בעלי החוכמה", ומבקשיה, אלה שאפילו עוד לא חכמים אבל הם מבקשים, מבקשים, הם רוצים להיות חכמים, הם מבקשים, אז החיים של בעלי חוכמה ומבקשיה בלא תלמוד, זה כמו מיתה חשובין. הם מרגישים מתים. כאילו מה הטעם בחיים? בשביל מה אני חי? מה אני עושה פה? מה אני עושה פה? מארוחה לארוחה, מנשנוש לנשנוש, מדיבור לדיבור, מוואטסאפ לוואטסאפ. באמת מה אתה עושה פה?

אז נתבונן עכשיו ונקיש את שתי הגמראות מהגמרא הראשונה למדנו שבלי בשר, בלי בשר ודגים, בלי פירות וירקות,  בלי גבינה וחמאה, עדיין זה נקרא "וחי" חיים מלאים. איפה למדנו? מהעבד הכנעני שגלה. שאומרים לו "וחי", אם יש לו מזונות לחם ומים, כל היותרת שהוא מרוויח צריך להעביר לאדון. למה? כי זה נקרא חי! יש לחם, יש לך מים, אפשר לחיות עם זה? זהו! כל השאר זה מותרות. זה נקרא "חי" בגשמי. לא צריך הרבה להשקיע. זה נקרא חי.

אבל אם אין לך את המגיד שיעור שלך, אם אתה תרד בדרגה כל שהיא בלימוד בגלל שהחליפו את המורים, מה שנקרא, אתה כבר לא נקרא חי. כי הרוג שלם או הרוד לחצה זה אותו הדבר. זה מת, זה לא חי. אם זה לא אותה דרגה של חיים ושללו לך חלק מהחיים, זה נקרא מת. זה לא חי.

אז מפה רואים כמה חשיבות, לנצל את הזמן, לנצל את החיים ולהגיע לעולם האמת באמת. אבל אם לא, אוי וואי! בן אדם מאבד את כל החיים שלו, מבזבז אותם. אבל לאנשים יש תירוצים. מה התירוצים? בואו נראה:

אנחנו מבקשים מהקב"ה אחרי התורה, מודים לו על התורה, מודים על החיים, אנחנו גם מבקשים ממנו ברכת המזון "והרווח לנו". "הרווח לנו ה' אלוקינו". רוצים לחיות ברווחה. מה הוא הרווח הזה? אז נזכר בדרשה של רבותינו במדרש בראשית רבה ע"ה, כתוב על הפסוק: "ורווח תשימו בן עדר לעדר".אמר יעקב לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם, אם יהיו צרות באות על בניי, לא תביא אותן זו אחר זו, אלא הרווח להם מצרותיהם". ורווח תשימו. נגיד קיבלו מכה, קצת, לאט, לאט, אחרי זה עוד פעם, אבל שיהיה הפסקה באמצע. שלא יבואו בצרורות.

מה עניין של הרווח הזה? אז אומר הרב גלינסקי: אני אספר לכם מה שמעתי בישיבה. כמדומני שזה היה בוועד שמסר הסטייפלר, זצ"ל, בביאליסטוק:

שנינו בגמרא, גמרא בברכות ה', תשמעו דבר מדהים! רבי אליעזר חלה. עלה רבי יוחנן לבקרו. ראהו ששוכב בבית אפל. גילה זרעו והואר הבית. לאורו ראהו בוכה. שאל אות: "מפני מה אתה בוכה? אם משום תורה שלא הרבית, שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לשמים".

אני חוזר עוד פעם: רבי אלעזר חלה. עלה אליו רבי יוחנן לבקר אותו וראה אותו שוכב בבית אפל, אין אור. רבי יוחנן היה יפה מאוד! גילה את הזרוע שלו והבית הואר. ולאור של הזרוע שלו שהאור הבית, הוא ראה שרבי אלעזר בוכה. שאל אותו: "מפני מה אתה בוכה?". והמשיך: "האם זה משום תורה שלא הרבת?". כאילו אתה בוכה שאתה חולה וחלילה אתה יכול למות ואתה לא הרבת מספיק תורה ולכן אתה בוכה, אז אין לך מה לבכות. כי שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. הקב"ה לא סופר שעות. הוא מסתכל על הלב שלך ואתה מנצל את הזמן, איפה הלב שלך מונח בשעה שאתה לומד? יש אנשים שיושבים ליד הספר ולומדים וחושבים כל הזמן, קופץ להם כל מיני דברים שצריכים לסדר, שצריך לקנות, צריך לשעות, צריך זה... הקב"ה לא מסתכל על כמות, כמות. איכות הוא רוצה. איכות בלימוד. אז הוא מרגיע אותו. אתה ודאי התכוונת לשם שמים שלמדת. אז גם אם למדת מעט ביחס למה שאתה מצפה לעצמך, אין לך מה לדאוג. ואם זה משום דוחק המזונות, לא כל אחד זוכה לשני שולחנות. אדם דחוק ובגלל זה גם לא יכול ללמוד מספיק וטרוד ופרנסה וכל מיני חשבונות, אז מה לעששת? מה לעשות? לא כל אדם זוכה לשני שולחנות. על זה לא צריך לבכות. לא צריך לבכות. הוא מרגיע אותו. לא צריך לבכות. ואם זה משום שאין לך בנים, לא היה לו בנים, אז הוא אמר לו: הנה, אני מוציא לך זה העצם של הבן העשירי שלי. רבי יוחנן היו לו עשרה ילדים והוא קבר את כולם בחייו. ומהבן האחרון הוא שמר שן אחת שלו, כדי לנחם אחרים שקשה להם להתנחם על אובן והיה בא ואומר להם:אתה לא מקבל ניחומים? עשרה בנים היו לי וכולם נפטרו, זה מה שנשאר לי מהבן האחרון. וקיבלתי תנחומים, קבל גם אתה תנחומים. אז הוא אומר: אם אתה בוכה שאין לך בנים, אז הנה, זה העצם של הבן העשירי שלי.

אמר לו: "חביבים עלייך ייסורים?". שואל אותו: תגיד לי חביבים עלייך ייסורים? אמר לו: "לא הם ולא שכרם". אני יודע מה הזכר שמקבלים על ייסורים, אבל אני לא רוצה! לא הם ולא שכרם. אמר לו: "הב לי ידך". והושיט לו את היד, והקים אותו. הקים אותו מחוליו.

נו, שאל הסטייפלר זצ"ל, על הדבר הזה, על כל המעשה הזה היש: אם היה לרבי יוחנן כח כזה, לתת יד ולרפאות, למה לא הקדים מהתחלה? תן יד ומעמיד אותו מחוליו. למה כל השאלות? והוא תירץ את הדברים נפלא ואמר ככה: אם היה שואל אותו בהתחלה "אתה רוצה להבריא". היה עלול לענות ביאוש "תניח לי למות". הרי ראינו הוא אומר "לא הם ולא שכרם", זאת אומרת היה לו צער גדול מכל הייסורים שיש לו. היה יכול להגיד תניח לי ואמות. מדוע? שבאמת העיק עליו הכל. גם התורה שהוא חש שהוא כל כך מידיעתה, גם דוחק הפרנסה הנורא, גם שהיה ערירי, ועכשיו יש לו מחלה וייסורים. די! די! אין לו כח, יניחו לו ויגווע. אז מה עשה רבי יוחנן, היה חכם גדול. הוא התיר לו את הפקעת. פרט ועוד פרט. פרם לו חוט אחרי חוט. אמר לוף בתורה מה הבעיה שלך? עם התורה? נדרש כל אחד למצות את יכולתו וטו לו. אתה ניצלת מה שאתה יכול. זהו. אם זה היה הרבה, מעט, מה זה משנה? לא בזבזת זמן, למדת תורה. אין טענה עלייך, אתה 100%. במזונות? מה לעשות כל אחד ומזלו.

רבי אברהם אבן עזרא, היה עני כל ימי חייו. פעם רצה לנחם את עצמו, אמר יש יותר גרוע ממני. עיוור. אמר אני אלך כברת דרך בתור עיוור, בשביל להרגיש שזה יותר קשה מאדם עני שהוא פיקח, רואה בעיניים. עצם את העיניים והלך כברת דרך ועבר על מטמון! ולא ידע. כי נגזר עליו שיהיה עני. הוא אמר שאם הוא היה מוכר נרות, אם זה היה הג'וב שלו מוכר נרות, הוא אומר השמש לא הייתה מפסיקה לזרוח. יעני, המזל שלו בקרשים. אין מה לעשות. אז אמר לו: כל אחד ומזלו לעניין המזונות.

ואם זה בנים? יש אנשים שנושאים כאבים מרים יותר ומתגברים. כמוש הביא דוגמה מעצמו. נו, אז מה נשאר בסך הכל? רק המחלה. אתה רוצה להבריא? זאת אומרת הוא פתר לו את הכל. אז אין לך על מה לבכות. מה שנשאר זה המחלה. אז אם אני אוציא לך את המחלה, אז אין בעיה, הכל בסדר, נכון? ואז הוא הושיט לו את היד והחיה אותו.

זה נקרא לעשות רווח. בין מכה למכה. אין לך אדם שאין לו יסורים. נכון שעברתם יסורים בחיים? נכון? אתם הנשים, נכון? עברתן לידות זה היה קשה, נכון? ילדים לא קלים, נכון? אבל הנה אתן מחייכות. איך אתן יכולות לחייך אחרי כל מה שאמרתי? כי מתגברים! מתגברים. נכון, נכון, נכון, נגון, אבל ה' עושה רווח. בין לבין. אבל אם זה יסורים שהם נערמים ומתגבבים ונכרכים כפקעת, זה עלול להביא אדם לייאוש ורפיון ידיים. ואלה הטיפשים שמתאבדים. הם מרגישים שאין להם תוחלת ואין להם תקווה, ויצר הרע דוחף אותם אין לך! אין לך! תקפוץ! תקפוץ! והוא קופץ. ומה הוא חשוב שהוא הולך לגם עדן? עכשיו יתחיל "החביט". אז מה הרוויח? עכשיו לא יהיה לו רווח, אין הפסקה. שמה זה בלי הפסקה. גהנום זה בלי הפסקה. רק בשבת. למי שלא חילל שבת. אבל מי שחילל שבת, גם בשבת יעלגוהו. גיהנום שובתת, אבל הוא ממשיך לדלוק. לפיד. רואים אנשים שהעיניים שלהם כבויות, והידיים שלהם רפות והם מיואשים, מיואשים מעצמם. לא יודעים מה לעשות. "אין לי כח, אין לי כח בשביל זה כבר, תאמין לי אני ניסתי זה לא עוזר, זה לא עוזר. כל מה שאתם אומרים זה נכון, נכון, זה לא עוזר! נו, אני אומר לך כבר עשיתי, ניסתי...". וזהו. ככה הם משלימים עם עצמם שזהו זה. יצר הרע דוחף אותם "צא, צא מהר, צא, שלא יעכבו אותך... צא! נו, תצא! סע להודו. ייאלה קדימה!". שמדובבים אותם מתברר שיש כאן הצטברות של לחצים, אבל יש להתיר את הפלונטר. לא יותר. אפשר למצוא פתרון אם יש בעיות עם חבורתה, אפשר להרגיע בעניין השני, לפוגג את העניין השלישי, נו, ואם יש כבר עניין רביעי, גם את זה אפשר לסבול. אין שום בעיה.

מה שלמגנו הרגע זה מפתח של זהב. כל אחד יערוך חשבון נפש ויראה שכך זה. תפרקו כל דבר לדבר מפני עצמו. תגידו אם זאת רק הייתה הבעיה, החיים לא היו מאושרים? הרי כולם יש להם בעיות יש אנשים  היום בחפץ מוכרים לך את הבעיות וקונים את שלך.

תלכו לבית חולים ותגידו לי אם אתם רוצים להחליף מישהו שמה במיטות. ושמה תנוחו ויבואו לבקר אותם הרופאים. כל פעם, והאחריות, ויש לכם גם פעמון תוכלו לצלצל כל פעם מתי שתרצו משהו. ויגישו לכם. והמשפחה תבוא לבקר, מה שלא מבקרת היום. אולי כדאי יותר. נראה, נראה אותכם. תלכו ותגידו לי אם אתם מאוד מעוניינים להחליף עם מישהו שמה. אז אתם בינתיים בחוץ, רק מתלוננים. לא להתלונן! יש בעיות יותר. תמיד תודו לה' במה שיש. למה? כי הוא נותן לנו במינון, בדיוק מה שצריך לרפאות את נפשנו. זה בתנאי שאנחנו מודים שהיסורים הם כפרה. אבל אם אנחנו מתרעמים, מתלוננים, הוא יראה לנו שקבלנו רק מעט. והוא יראה לנו שהחוב יותר גדול! למה לך להתעסק עם זה? תן להקב"ה הוא עושה לך עם רווח. הוא מסדר לך את זה.

יש אנשים שכבר נפגשים עם השני, אז הוא אומר:"נו, מה עכשיו?". כי כל פעם מתלונן על בעיה חדשה. "נו, מה עכשיו?". אבל בסדר, כולם בסוף מחייכם. זה בסדר, בסדר. יוצאים למרפסת ולוקחים את החנג'ורי ושי כאלה גם לוקחים בירה. הוא מרגיש שמה על המרפסת שכבר כל העולם שלו. יש לו סיגריה, יש לו בירה. ואם הוא תמני, יש לו גם ... אז הכל בסדר.

אז זאת אומרת, רבותי, אסור לנו להתייאש. אנחנו אסור לנו להתייאש מהחיים. אבל תזכרו זה מחריד. שעה ללמוד ביום, אתה תינוק בן שלוש אחרי 72 שנה. אתם מבינים איזה פדיחה. כתוב שמכניסים בן אדם לאיזה מקום שילבש את הבגדים של המצוות שלו. כתוב שזה נקרא "חלוק הדרבנן". שאדם מגיע לעולם האמת מלבישים אותו במצוות שלו, ואז הוא בא לפני בית דין עם המצוות שלו. אז מכניסים אותו מאחורי הפרגוד ואומרים לו תלבש את החליפה של המצוות שלך. אחד נכנס לשמה וקוראים לו, קוראים לו, הוא לא יוצר. לא יוצא. שלחו מלאך, המלאך התפקע מצחוק. אמרו למה הוא לא בא? הוא אמר יש לו רק גרביים. איך הוא יצא לבית דין. זה כל מה שהוא אסף, כל החיים שלו זה כל מה שיש לו. איזה בושה זה חרפה! זה מה זה?!

אז לכן, בן אדם צריך לדעת שצריך לנצל את החיים. חבל. קיבלנו חיים, זה מתנה שאין כדוגמתה. לא יודעים להעריך את החיים. רק שמתקרבים למוות. וחבל. חבל. אם אתם לא יודעים לא מתי בסוף, מתים כל רגע. כל רגע שעבר הוא מת, הוא לא יחזור. לא מתים בסוף, לא מתים בגיל 80 ,90, 100, לא! כל רגע מתים. הרגע לא נוצל, מת סופית, עולמית. עוד רגע, עוד יום, עוד שבוע, עוד שבועיים, עוד חודש, עוד שנה. מתו. בן כמה אתה? מת. בן 42 שנה? מת. בן 50 שנה? מת. מה יש לך? רק את הרגע עכשיו, ואם יהיה לך עוד רגע ועוד רגע. כל השאר כבר מת. למעלה עלה רק מה שרוחני, הגשמי נשאר פה. אז מה יש לך ביד? מה יש לך בעצם? כלום! עדים, עדים. מה יש לך? אדם צריך להיות חכם לנצל את החיים. לא רק לעשות את מה שהוא חייב, אלא להפרות את מעשיו.

אנשים מקנאים בעשירים. איך הם הגיעו למיליארדים? מושגים שאנחנו לא מבינים. אם יביאו לבן אדם מיליון שקל במזוודה ויפרסו, יתעלף! מיליארדים איך הם הגיעו! כמה שעות הוא עובד ביום? בכלל לא עובד. בכלל לא עובד! אוי ואוי אם הוא יעבוד הוא יהיה עני. מי עובדים? העניים עובדים. העשירם לא עובדים. העשירים מעבידים! הם לא עובדים. אז יש אחד חלם אתה יודע, הציעו לי עבודה משהו, אני הולך לזה נותנים לי 30 שקל שעה, מה אתה אומר זה טוב, לא? קודם שלמו לי 25. עכשיו משלמים של 30, אני אעבור או לא אעבור? איך הוא מבסוט יהיה לו 30 שקל. יא! איזה יופי! עכשיו הוא יוכל לקנות גם זה וגם זה וגם זה. יופי, עשה חשבון, יהיה לו 7, 8 אלף שקל, מבסוט! מה זה מבסוט! הראש שלך מצומצם, קטן. יש אחד אומר "מה אני פראייר, אני אלך לעבוד אצל משיהו הוא ישלם לי 30?, למה? אני אשלם לו 30 ויעבוד אצלי". הוא יקבל 30 ואני על השלושים מקבל 300. הוא יקבל 30 ואני על 30 אקבל 3,000. ואני אחזיר כמה כאלה ועל כל 30 אני אקבל 3,000. שאדם חשוב עם ראש פתח "למה שאני אעבוד? שיעבדו אצלי", זה הולך להיות עשיר. הוא לא מתכוון להיות.. הוא מבין, כי זה מנה קבועה כל החיים. אז אתה יודע כמה יהיה לך בשנה, אתה יודע כמה יהיה לך בעשר שנים, ואתה יודע כמה זה.. זה בלי ההוצאות. זה מה שיכול להיות לך. יותר מזה לא יכול לך, כי אתה בחרת מסלול של עניים. אבל אתה בוחר מסלול של עשירים, זה בכלל לא בכיוון! זה רק לחשוב איך אתה מארגן שאתה תעשה כסף מזה שאנשים יעבדו בשבילך. זה העשיר. מה הם עושים? הם רק יושבים, נותנים הוראות, אומרים רעיונות ולוקחים להם אנשים, משלמים להם מה שצריך, מה שמגיע, אפילו יותר ובונוסים. וחברות הגדולות האלה של ההיי-טק משלמים פי כמה וכמה, כי מקבלים תצורת פי, פי, פי, פי.. ככה זה עובד.

אותו דבר ברוחניות. יש אחד: "לא מעניין אותי, אני משקיע בתורה...", אני מדבר עכשיו על אחד משולם, מושלם, "לומד תורה כל היום, עושה מצוות, כל מצווה שמזדמנת, הוא מתכנן לבד מצוות. הכל.ץ משהו! עם מה הוא יצא? עם 100% שלו. אבל זה נקרא עני. עני תפרן. למה? מה עשית? את מה שאתה חייב. אתה עושה טובה? עוד מעט תגיד גם: "נשמתי. אתה יודע כמה נשמתי? כל שנייה, שתיים, שלוש נשמתי. כל זה לכבוד ה', נשמתי! לא התאבדתי. גם ישנתי, גם אכלתי". כמה "עבודה" הוא עשה לכבוד ה'. אדם חכם חשוב איך אני פועל ומפעיל. זה נקרא "מזכה הרבים". אני דואג שכולם יעשו מצוות. לא אני לבד אעשה מצוות. אני אלמד אחרים גם לעשות מצוות. ממלא כל מה שהם יעשו, שייך לי. הם יתפרנסו 100%, לא 30 שקל, 100% , נצח הם יקבלו, אבל אני אקבל נצח כנגד כולם. זה נקרא חכם. זה עשיר. מה בן אדם מסתפק, "אני ברוך ה', יש לי שיעור כל יום שלישי, כן. ואני מקפיד שניים מקרא, אחד תרגום. כן, אני יודע שלא כולם מקפידים, אני מקפיד...". ויש לו כמה דברים והוא מבסוט! איך הוא מבסוט! מה אמרו התימנים עם הארץ כשרץ.

זה דרגה של שרצים. ולא כל השרצים. כי הנמלה היא חרוצה. היא מלמדת זיכוי הרבים. אומנם היא דואגת לעצמה שהיא תאריך ימים אולי, שיהיה לה, היא דואגת לעצמה, אגואיסטית, היא לא דואגת לאחרים. היא דואגת לעצמה. אבל לפחות מהחריתות שלה תלמד. אז אם היא אורמת "שמא ה' יאריך את ימי", לכן היא אוספת פי מיליונים, אז אתה שהולך לחיי נצח, אם את הלא תאסוף פי מיליונים, אז עם מה תצא מפה? עם שקית אוכל? אתה הולך לנצח עם שקית אוכל. תגמור סנדוויץ' תוך כמה דקות. מה יהיה לך? אם אדם אין לו שכל לראות ולהבין ולהכין את עצמו, הוא בזבז את החיים הכי יקרים בעולם. הכי יקרים!

אמרתי פעם למישהו: תשמע, כמה אתה מרוויח? אמר לי 25 שקל, 26 שקל. אמרתי לו אני אתן לך 30 שקל שעה ואל תעבוד. שב בבית. כמה אתה מקבל? 7, 8 אלף. אין בעיה. אני אשלם לך מראש את השנה ואל תעבוד. אתה רוצה לעבוד? תעבוד. אבל אני אומר לך אני משלם לך את מה שאתה עובד. אל תעבוד. גם אל תעבוד אצלי. אבל אני קונה ממך את השנה. אני אתן לך, כמה אתה רוצה? 100 אלף? קל 100 אלף. תמכור לי שנה מהחיים שלך. למה? כי אתה בלאו הכי נתת שנה מהחיים שלך לבעל הבית. ב-30 שקל שעה, ב-25 שקל. אני נותן לך 30. גם משלם יותר ותן לי את השנה.זאת אומרת תחיה פחות שנה. אומר לי: "מה אתה משוגע! אני אמכור את החיים שלי?!". אמרתי לו: זה מה שאתה עושה אצל בעל הבית! וגם עובד! והוא משעבד אותך והכל, ואין לך בעיה. ואני נותן לך בלי לעבוד. יותר! למה לא תתן לי את השנה? מה הוא יותר טוב ממני? פתאום הוא תופס מה הוא עושה. שהוא באמת נותן חיים בתמורה לכסף קטן שהולך לאיבוד לו ומרוויח לאדונו. איזה טיפשות! זה לא יאומן כי יספור!

אבל אם היה בוטח בה', כמו שכתוב על החכמים שדורות ראשונים הייתה תורתם קבע ומלאכתם ארעי, אפילו אם אתה רוצה לעבוד, אבל היחס צריך להיות, אומר הרמב"ם, 9 שעות לימוד, 3 שעות עבודה. זה היחס. ולהקב"ה אתה חושב שיש בעיה לתת לך בשלוש שעות? הוא נותן לאלה ששוכבים בבית חולים חצי שנה ושנה אוכל עד לפה! בלי שהם יעבדו וגם יש להם חובות. איך זה? אין לו בעיה לפרנס הקב"ה. אתם יודעים כמה נמלים יש בעולם? אני לא מכיר מספרים להגיד לכם. כולם אוכל. בשפע רב. אתם יודעים כמה תיקנים יש בעולם? כולם אוכלים. כולם חיים, כולם ניזונים. ג'ירפות, אריות, נמרים, כולם. זבובים, פרפרים, כולם אוכלים. בני אדם כולם אוכלים. רק אתה לא ישאר לו סנדוויץ'? אתה מפחד, הולך לעבוד 8 שעות שיהיה לך סנדוויץ'.

איך יצא הרע מסמא את העיניים של בן אדם! ונותן לו כללים: אם לא תעבוד לא יהיה לך מה לאכול, אם לא זה... ואפילו שירים המציאו: "לעבודה ולמלאכה מי יתן לנו כוס חלב..", ככה עבדו עליכם התימנים שבאמתם מהעלייה  אמרו לכם אם אתה לא תעבוד לא תקבלו! כן! זה שהיה לכם את שר האוצר דב יוסף, שהוא היה שר הצנע. והוא עשה צנע נתן לכם מרגרינה. ככה או ככה, הוא כל דבר נתן לכם ככה.. חצי הציפורן. ואם לא תצאו לעבוד ועוד בשבת ולקטוף וזה וזה, אין פרנסה! וככה העבירו את כולם. זהו. זה היה יצר הרע. הוא יודע בדיוק.

אז לכן צריכים לדעת חכמי,ם הבורא יתברך זן, מזין, בשביל זה אנחנו משננים כל יום את ברכת המזון. אם תשבו לנתח את ברכת המזון כמוש אמרנו קטע קטן מתוך, ותבינו מה אתם מדבירם, זה ספר מוסר. זה ספר מוסר! ואתה כל יום חוזר ואתה אומר, כל כך הרבה אתה אומר ואתה לא מסין מילה מה אתה אומר. "הזן", לא אותי, את העולם כולו! איך? בטובו, בחן, בחסד, ברווח, וברחמים רבים, נותן לחם לכל בשר. כאילו אתה מסביר לשני "אל תפחד! יש הכל, אל תדאג". למה אתה אומר מהר את הברכת המזון. אני ממהר לעבודה, בעל הבית מחכה לי. ומה אמרת עכשיו? ככה זה עובד. בן אדם תלוש ממה שהוא מדבר. כעוף המצפצף ואינו יודע מה מצפצף.

עד כאן הדרשה ולמי שיש שאלות, בבקשה!

היה רב אחד שהגיע לניחום אבלים, ואמרו לו "כבודו יגיד כמה מילים לעילוי נשמת הנפטר". אז הוא אמר: "אפשר לקבל לשתות משהו?". נתנו לו. אז הוא בירך את הברכה כמוש אני ברכתי ושתק. אמרו לו: "נו, כבודו ידבר". הוא אמר אמרתי כבר את הדרשה".אמרו "מה הדרשה?". אמר להם: "שהכל נהיה בדברו". זה כל הדרשה. בשלוש מילים האלה, זה כל הדרשה. הכל, מה שקורה בעולם, הכל נהיה בדברו. מה עוד אתה רוצה שאני אגיד לך? מה עוד יש להגיד? זה אומר הכל. מי חושב בכלל מה הוא מדבר? לא חושבים בכלל מה מדברים! טקסטים מוקלטים.

שאלה:

שואל: כבוד הרב, באתי מקריית שמונה לבקש ממך סליחה ומחילה.

הרב: טרחה גדולה!

שואל: כן...

הרב: מה שעית? דיברת נגדי בבחירות?

שואל: גם.

הרב: אה! עוד גם?

שואל: כן.

הרב: כן?

שואל: ואני מצטער!

הרב: למה החלטת להצטער?

שואל: חזרתי בתשובה.

הרב: אבל למה חזרת בתשובה כלפיי למה חזרת בתשובה?

שואל: במקרה. הפסקתי לאכול נבלות וטרפות והטמטום עבר.

הרב: אה! התפקחת! הטמטום עבר. מחול לך, מחול לך, מחול לך.

שואל: יש לי גם טמבלויזיה שקניתי לפני שנתיים, חדשה לגמרי, כמעט ולא השתמשנו בה.

הרב: ואתה רוצה לפוצץ אותה הערב?

שואל: כן.

הרב: איפה היא? בכבוד!

שבירת הטמבלויזיה.

שאלה:

שואל: שלום הרב.

הרב: שלום.

שואל: אני היום סיימתי שלושה חודשים רצוף, שעתיים בלי דיבור, רציתי בבקשה ברכה עלייה רוחנית וזיווג.

הרב: אליהו?

שואל: עלייה רוחנית וזיווג.

הרב: שם?

שואל: אביב בן רפאלה.

הרב: תחליף את השם. אביב בן רפאלה, ה' יזכה אותך לעלייה רוחנית ולזיווג הגון, ראוי לך מהרה!

שואל: אמן!

שאלה:

בקשה לברכה.

הרב: הבת שלך היא  דתיה או לא?

שואל: היא דתיה, ברוך ה'. אבל...

הרב: עליות וירידות.

שואל: כן.

הרב: והיא רוצה חתן עולה ויורד או...

שואל: לא היא רוצה חתן שעולה.

הרב: מה השם שלה?

שואל: היה לי ניסים גדולים עם האישה בזכות הרב, אז זה הזדמנות להגיד לך גם תודה רבה.

הרב: תהיה בריא! מה שם של הבת?

שואל: רחל בת מלכה.

הרב: רחל בת מלכה, ה' יחזירה בתשובה שלמה, תזכה לעלות ולא לרדת ותזכה לחתן בהתאם!

שואל: אמן!

הרב: אני רוצה להגיד משהו חשוב:

אני אתמול התחלתי לברור תבלינים. היות והתברר לנו שההשגחות הכי טובו מוכרים תבלינים לא בדוקים כראוי, לא לפסח וגם לא לימות החול. כגון: כורכום והל וזנגביל, וכל שאר הדברים. אז אנחנו החלטנו לעשות בעצמו. קנינו מכונה גדולה עם פטישים שעושה ומפרקת את הכל. אבל אני החלטתי שאני יושב אני בעצמי ולומד את הנשוא בעצמי. צילמנו את כל הספר של הרב ויא מה שנוגע לתבלינים, שמנו את זה בדפים שגדולים של A3 מול העיניים, למדנו את הנושא של כל פרט שאנחנו הולכים והתחלנו. וכל ספק שהיה לנו במשהו, שמנו בתוך כלי ופתחנו מעבדה. מה זה מעבדה? כל ספק עבר ברור. זאת אומרת, ישב מישהו בצד, וחצה לחצי או שבר את מה שצריך לשבור.. אולי תראו גם התמונה.. ואז אנחנו התחלנו לבדוק ולמדנו איך כל דבר. איך ההל, מה זה החורים הקטנים האלה? מה זה שלמעלה פתוח קצת, מה זה שהוא קצת חלול כזה. כל הדברים האלה. זה כמובן אחרי סינון ברשת שיפלו כל הדברים וזה, ושלא יהיה חצץ. עכשיו נשאר לנו רק לבדוק שזה לא מתולע ולא שום דבר. זה עבודה סיזיפית, קשה מאוד! לא יאומן כי יספור! כורכום לפתוח אותו זה קשה מאוד! אתם יודעים מה זה לחתוך כורכום? אין דבר כזה! עד שאתה רק עושה ממנו קצת שאפשר אח"כ אולי לטחון אותו באיזה מכונה. עכשיו איך תשבור אותו בשביל לראות מה יש בפנים? אז לקחנו דבר כזה מיוחד שחותך כבלים והתחלנו לחתוך איפה שראינו ספק שיש חריץ קטן או חור קטן. אני אראה לכם עכשיו דוגמה מה מצאנו בתוך כורכום. בלי שום בושה עומדת תולעת באמצע ומסתכלת עלינו. כאילו היא אומרת "הא, מצאתם אותי?". תראו, דבר מדהים! עכשיו תארו לכם משפחה קנתה מצות ביוקר, קנתה יין ביוקר, קנתה הכל, עשתה זה.. קנו בגדים, קנו ציפיות, השקיעו הכל זה פה שם, הכנו מרקים, והכל בסדר, נפלא! אבל בתוך הכורכום הייתה תולעת, ואז בשולחן של פסח שדקדקו וניקו את התקרות ואת הארונות ואת התריסים והכל, בסוף אכלנו בפסח חמש חזירים.  תולעת אחת.

עכשיו, לך תדע, בטל בשישים זה שנעשה דבר כזה בטעות. אחרי בדיקה. בטעות. אבל לכתחילה אין. תסתכלו את התולעת, אתם יודעים מה זה לשבור כורכום במצב כזה? תנסו. אם תצליחו לשבור כזה דבר ככה לחתוך אותו. והיא מחכה לנו בפינה.

אותו דבר בפלפלים. פלפלים שחורים. אנחנו מנפים את זה. אתם יודעים כמו יש למלט, יש כזה רשת למלט, הכנסנו שמה וניערו, אתה רואה שנופלים לך תולעים שחורות בדיוק כמו בצבע שלו. נחמד מאוד. על מה? על משטח לבן כמובן, שנוכל לראות. אחרי זה אנחנו לוקחים וכל אחד ואחד בודקים. כל אחד! ויש חלולים. אתה לוחץ, החלולים פירושו שמישהו נכנס לבפנים. הנה, אתם רואים מהזה? איך היא נכנסה לשם תגידו לי? מאיפה יש שלה להיכנס שם. זה מצאנו אתמול. ואני אומר לכם, אני ישבתי מהערב עד שעה 10 וחצי בבוקר, כמובן תפילת נץ באמצע, ולא הפסקתי. וישבנו צוות של איזה עשרה. לקח לנו לגמור הל, קילו, ארבעה אנשים במשך שעה. זאת אומרת, 4 שעות לבדוק קילו! איך בודקים הל? אחד אחד. לסובב אותו ככה. אחרי כמובן בנפה, אחד אחד! ויש בהם חורים קטנים. מה זה קטנים! כל חור שפתחנו כזה, פרקנו, היה בפנים כרסום או תולעת, או שהיא כבר מתה או שהיא כבר נהפכה להיות ככה... בקיצור, מצאנו בהל של קילו, לפחות 50 מחוררים. וזה הטחינה שעשינו במכונה. לטחון את הכל. אבל שתבינו, הנה, מצאנו.. אתם רואים פה זנגביל, או ג'ינג'ר, הנה את הרואים בפנים. אם אתה לא חותך את זה... אתם שמים לב שחתנו את זה? פתחנו את זה לכל הצדדים לראות מה זה החור הקטן שמבחוץ אתה בקושי רואה אותו, כי הכל שעיר. קשה לראות. ופתחנו וזה מה שמצאנו. אבל יש כאלה... אתם יודעים איך עושים את זה.. עכשיו התברר לי, שאלתי וביררתי. הם מכנסים את הכל. זאת אומרת, אם אין חיצונית, הכל נכנס! כי אי אפשר , אי אפשר למיליונים אנשים למכור להם כל מה השן רוצים לחג הפסח. אין דבר כה! מאיפה? מי יבדוק? אנחנו יושבים ובודקים.. הנה, אתם רואים  על הקיר, כל התמונות איך בודקים, מה מותר, מה אסור, מה צריך לחפש. אנחנו פה במחלקה ויש עוד מחלקה אחרת.

היה פלפל אדום לפפריקה יש עליו אבק, מלא אבק. יש עליו עובש, בפנים אתה פותח חלק עם עובש ושי גם חרקים קטנים שחורים שנמצאים בפנים. זה לנקות כל אחד, כל אחד קודם על עם סמרטוט לא לח, יבש, קודם כל, להוציא את האבק. כל מה שישי עובש זה לחתוך ולסלק לגמרי. חותכים את זה לחצי. את כל הפלפלים. פותחים אותו מסתכלים מול אור, שזה מקרין כל מה שבולט, שיקוף, ואז רואים. אחד אחד לוקח לפחות דקה, דקה וחצי. אחד! אתם יודעים כמה זה? זה לא יאומן כי יספור!

אז לכן, אני מציע לכם אל תקנו מוכן, אל תמסכו על אף אחד. תקנו כמות קטנה מה שצריך לפסח, תקנו כמות קטנה, תבדקו בבית היטב, היטב, בשיטות שכתוב אצל הרב ויא בספר, ותבדקו כל מה שספק שימו בצד, אל תזרקו. אח"כ תפתחו לבד לבדוק את זה כדי שתהיו מיומנים ויודעים בדיוק,כי אין להם ניסיון, ואז תעשו לכם טיפה, טיפה. כל פעם קצת, קצת. אל תסמכו יותר על תבלינים בכלל! לא בימות החול וודאי שלא בפסח! תכינו לבד! אני אומר לכם! זה סכנה.

עכשיו אני אסביר לכם, יותר גרוע, את הפפריקה האדומה הסבירו לי שמכניסים אותה עם האבק, עם העובש, עם הגבעול, הכל! וטוחנים. כולם! כולל בד"צ. כולם. אי אפשר לבדוק! אי אפשר לבדוק! זה ייקח שנים ושנתיים.. זה אי אפשר לבדוק. תנסו בבית, תראו כמה ייקח לכם זמן ותבינו. מי יכול? באיזה מפעל יש 200, 300 בודקים? איפה?

שואלת: ??????

הוא מוכר עוגיות בפסח, את מדברת איתי על זה? אין גבר שהוא לא מוכר! הכל הוא מוכר! אין דבר שאין לו! הכל יש.  זה תעשייה לכסף. זה פחד פחדים! אבל אל תאמינו לי, אתם לא חייבם. תבדקו לבד ותגידו לי אם מסתבר לכם שמישהו יכול עמוד בזה. זה הכל. לא צריך אותי. אבל אני בדקתי בעצמי, ואני הולך עכשיו, הרגע מכאן לשם לעבוד. כי אחרת לא יהיה לקהילה שום דבר. אז אנחנו טורחים להכין להם קצת, שיהיה לכל אחד קצת. אני לא מאמין שיהיה לכולם. אבל קצת שיהיה לפחות תבלינים משהו.

אבל הנקודה זה בעיה חמורה אמיתית! בעיה חמורה אמיתית! אין שום אפשרות בעולם לבדוק!  מה הסכנה? הסכנה שעכשיו זה פסח גם. זה לא יום חול שזה רק תולעים. פסח! עכשיו מה יקרה השיפון דומה מאוד למה? לכמון. עכשיו אם מתערב לך אחד כזה? אז אתה אוכל חמץ! עכשיו אתה צריך לברור והם דומים! אחד, אחד. איזה גודל הם? וכמה יש לך? כשאני בדקתי את ההל, וכשבדקנו את... אתם יודעים כמה גרגירים זה? עשרות אלפים! עשרות אלפים! אתם יודעים כמה זה פלפל שחור בקילו? כמה יש קטנים? פלפל שחור. וצריך לבדוק אחד, אחד. זה לא בערך. זה לא מדגם. זה לבדוק אחד, אחד. אז זה לא פשוט! ואנשים תמימים.יש הכשר, הכל בסדר. יש פלומבה וזהו. אז לכן תדעו, אל תאמינו לי אני מבקש, תבדקו לבד. ותסתכלו רק על השעון. כמה זמן לוקח. אני אלמד אתכם את השיטה זה הולך מהא. מהר מאוד. אתם קודם כל לוקחים, לומדים את הכל, אחרי שלמדתם את הכל, יודעים מה לחפש, מה צריך לבדוק. אחרי כל זה, אתם לוקחים ואת כל הספקות שמים בצד קודם כל. וכל מה שנראה לכם ברור שהוא בטוח, סגור ונעול והכל בסדר, שימו בצד. שלום, גמרנו. זה אחרי כמובן שניפתם. אחר כך תקחו כל אלה ותבדקו אותם, תפתחו, תפתחו, כדי שתהיו מיומנים ויודעים בדיוק. הנה זה היה חור קטן לא נראה ובסוף מה היה? כך וכך. זה היה חריץ, בסוף מה? כך וכך. יש לכם 5, 10 דוגמאות מכל דבר, מכל סוג, אז יהיה לכם כבר מסקנות. זה לא צריך לחשוש, זה תמיד ככה, זה מבריאותו, וזה לא מבריאתו. זה נכנס חרק או לא נכנס וכן הלאה. בכל דבר. אבל אז תראו כמה זמן לוקח לבדוק. זה לא פשוט! זה בכלל, בכלל, בכלל לא פשוט! זה נקרא זהב עכשיו. זה הזהב! בשביל להשיג 50 גרם משהו אמיתי, אמיתי, זה זהב! אבל אני מאחל לכם שיהיה לכם פסח כשר וגם שמח! בלי חזירים וכו'.  ומצות אם תרצו יש לנו עוד קצת . אצלנו עושים מצות גם עם רטייה על הפנים כדי שהרוק לא יהיה. כי אנשים מדברים. זה לא בגלל הגועל נפש זה בגלל שזה מחמיץ! מחמיץ. רוק מחמיץ. ואנשים מדברים מעל המצות וטיפה נפלה, שלום, אתה אוכל חמץ בפסח.

לילה טוב, בריאות והצלחה.