פתח תקוה - מת וחצי (120)

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אז דין אל-קסאם, קסאם, קסאם, מכירים אותו?

רוצח יהודי, יהודי, יהודי, יהודי. אז איך אפשר, איך אפשר לשים עליו בטון כביש?

אז עשו גשר, בעלות של עשרות מיני עודים, עודים, עודים.

עלילה לא לפגוע ברמברצחי.

יש איזה קטע בשער הגיא שפתאום האוטוסטרדה מתפצלת.

למה זה מסתובב פתאום, נהיה אי בתוך האוטוסטרדה?

יש אגדה שזו אחת מטחנות הקבורה של השייח' עלי.

אבל יהודים קדמונים בעכו,

כשאפשר לעשות גשר עילי שהוא יותר זול בהרבה ממנהרה קרקעית,

לא מוכנה. עיטות קברים שנעשה בעכו,

זעקה גדולה, בית קברות יהודי שנמצא במקום,

וארכיאולוגים,

ושודדי עתיקות במרכאות או בלי מרכאות החליטו לעשות כביש,

אז שזה יהיה על המתים בלי שום בעיה.

אדם שהוא חסר ישע, חסר אונים,

מת,

שהוא לא יכול לקום בזכות עצמו,

ולוקחים את הגופה ושוברים ומנפצים אותה,

ומכניסים לקופסאות וסירים וזכוכיות,

ושומרים אותם בשביל סחר-מכר או תרבות, מה שנקרא,

זעבון פלילי שאין כדוגמתו.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה

ושבע שנים שני חיי שרה.

אומר רשי, כולם שווים לטובה.

כל חיי שרה יהיו שווים לטובה.

ונשאלת השאלה, כיצד?

רוב השנים זה היה נדודים,

ייסורים,

סבל,

רעב.

נלקחה לבית פרעה, לבית אבימלך.

עברה עשרה ניסיונות עם אברהם אבינו קשים ביותר.

הייתה עקרה תשעים שנה.

וכל ימי חייה שווים לטובה.

איך אפשר להגיד?

מי שסובל כאלה

ייסורים במשך כל ימי חייו,

מאה עשרים ושבע שנים,

איך הכל שווים לטובה?

אלא מי שיודע שהכל מאיתו יתברך רק למטרה אחת,

לרומם את האדם,

מעפרוריותו,

ולהגיע למעלות נשגבות,

אצלו הכל לטובה.

מה זה ניסיון?

כשאדם מקבל ניסיון,

פירושו של דבר שנותנים לו אפשרות

להתרומם.

ניסיון מלשון נס, נס זה דגל,

הרמה, להרים נס,

להתנוסס,

זאת אומרת, כל ניסיון בא לרומם את האדם.

ומי שיודע שהניסיון בא משמיים עם חשבון,

מבין שנותנים לו אפשרות והזדמנות להתרומם, לעלות מעלה-מעלה.

אז בוודאי

שבשבילו זה לטובה.

אפילו שזה קשה,

גם ניסיונות שמקבלים והם קשים,

בעזרתם משיגים מעמד יותר גבוה.

כך זה גם בחיים, בעבודה,

בצבא, בכל תחום.

עובדים קשה,

עומדים בניסיונות, עולים בדרגה,

מרוויחים יותר והמעמד משתפר.

אבל כשזה מגיע מן השמיים לא הרבה יחכמו להבין שזה לטובתם.

יש מאמר של חכמים שאומר חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.

על הטובה מברכים ברוך הטוב המטיב,

ועל הרעה ברוך דיין האמת.

ושניהם צריך לברך בשמחה.

חייב אדם לברך

על הרעה

כשם שמברך על הטובה. הוא לא עושה טובה.

הוא חייב.

מסופר

על רב זושה.

רב זושה מאניפולי,

שפעם אחת באו למגיד ואמרו לו,

איך אפשר לקיים את מאמר חכמים?

לברך בדיוק אותו דבר?

שלח אותם לרב זושה.

רב זושה היה מדוכא בייסורים ועני מרוד.

והגיעו אצלו ואמרו לו,

רבנו ילמדנו כיצד אפשר לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה.

אמר להם, אני לא יודע מה אתם עושים אצלי, מעולם לא הרגשתי רעה, אז אני לא יודע איך עושים את זה.

כל ימיו היו ייסורים ועוני.

והוא אומר, אני לא יודע על מה אתם מדברים.

אף פעם לא עמדתי בניסיון כזה.

בכלל לא יודע על מה אתם מדברים.

אצלו הכל היה שווה לטובה.

אם היינו יודעים כמה שווים האיסורים,

אולי היינו מבקשים אותם.

אבל אין לנו אומץ.

אבל לא על ידי איסורים, אנחנו אומרים כל פעם.

אבל לא על ידי איסורים.

חלשים אנחנו.

גם בהכרה וגם פיזית.

חלשים מאוד.

אבל מסופר על פריץ אחד שהיה אצלו

עיקר יהודי,

שהיה משועבד לו באדמותיו,

והיה פריץ מתנהג ליהודי בדרך טובה.

כשהוא עזב לתקופת מה, הניח במקומו

פריץ אחר.

ובאותו זמן

הפריץ החדש

היה מענה את היהודי ומתעלל בו.

כשחזר הפריץ

הראשון

התאונן היהודי בפניו.

הגישו משפט

והיהודי זכה.

אמרו לו שהוא מקבל חצי בית

של הפריץ שעינה אותו.

בכה היהודי.

שאלו אותו למה אתה בוכה?

אמר חבל שלא עינה אותי יותר, הייתי מקבל את כל הבית.

אם אדם יראה לאחר 120 שנה כמה איסורים הועילו לו,

היה מבקש ומתחנן שיבואו.

כי כשזה עומד על המשקל זה שווה הרבה מאוד.

איסורים פה בעולם הזה ולו מעט שווים הרבה מאוד, הרבה מאוד מאוד מאוד.

הארי הקדוש אומר שאדם היה רוקד משמחה אם

היה יודע כמה איסורים מיטיבים עימו.

פעם אחת

רב ליב חסיד מקלם, שהיה מופלג בצדקותו,

חלה.

והגיע אליו לבקרו רבי יצלם מפטרבורג.

שאל אותו לשלמה.

אז הוא רחץ

את ידיו ואמר לו, ברוך השם,

יותר גרוע.

למה?

כי חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ברוך השם, יותר גרוע.

שרה אימנו

הייתה צדקת 127 שנים, כולם שווים לטובה.

ואברהם אבינו צדיק גמור.

אברהם אבינו,

כשצריך לבכות על שרה אימנו,

כתוב, ותמות שרה בקריית ארבעי חברון בארץ כנען,

ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.

כתוב ולבכותה עם כף קטנה.

העוד כף כתובה קטן.

למה?

אומרים חכמים, בעל הטורים אומר, שלא בכה אלא מעט.

צדקת כזאת.

מה אפשר לספר עליה? בלי סוף.

ובוכה אברהם אבינו מעט.

מדוע?

משום שאברהם אבינו היה שלם במעלותיו,

היה צדיק וישר,

ולא הוסיף מאומה יותר ממה שצריך להגיד לכבוד המת.

לא כמו שיש היום מספידים שמזמינים אותם

להספיד את המת והם מדברים על החי.

במקום לתת כבוד למת, נותנים כבוד לחי.

כמו אחד ששלחו אותו,

חבר שלח אותו לקדש לו אישה והלך וקידש אותה לעצמו.

יש כאלה שהולכים אותם להספיד את פלוני והם מפארים ומכבדים ומשבחים את עצמם.

ושוכחים מהמת ושוכחים מהקול וזהו.

אברהם לא היה כך.

היה לו במה להתפאר, להתגאות, איזה צדקת נפלה בחלקו,

איזה עם הוא העמיד ממנה לאחר מכן,

הוא בא מה שאפשר לדבר.

אבל הוא דיבר מעט ובכה מעט,

כיוון שהם היו שלמים וידעו בדיוק

כמה צריך ומה צריך

ואיך צריך

ולמה צריך.

הכול היה במשכן.

ושרה הייתה גדולה מאברהם אבינו בנביאות

כשהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו, שמע בקולה.

זאת אומרת,

צריך דרגת שלמות גדולה ונפלאה להיות נביא כשהקדוש ברוך הוא ידבר איתך.

ואם היא זכתה להיות גדולה בנביאות ואברהם טפל לה,

מעלה גדולה הייתה לה.

וכתוב גם,

איך נפטרה שרה אימנו?

השטן בא והודיע לה שבנה נעקד,

באותה שעה פרחה נשמתה.

ושואלים חכמים, פלא פלאות,

למה כשהקדוש ברוך הוא בא אצל אברהם אבינו ואמר לו,

קח נא את בנך, את יחידך,

אשר אהבת,

את יצחק,

בעלה ולעולה.

למה?

לא פרחה נשמתו של אברהם אבינו.

זאת אומרת,

איך זה קורה כזה דבר?

אברהם,

אומרים לו, קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת, את יצחק.

בעלה ולעולה,

זה לא מודיעים לו שהוא מת.

אומרים לו, אתה תעלה אותו לעולה.

אתה תעלה אותו לעולה.

אתם שומעים? לקחת ילד,

לא קטן,

בן 37,

שבגיל 100 הוא קיבל אותו,

והובטח לו כי ביצחק יקרא לך זרה,

וכל בית ישראל העתידי תלוי בילד הזה,

ואחרי כל זאת אומרים לו, קח את בנך הזה,

ותעלה אותו לעולה.

אנשים אומרים,

אם זה הוא או הילד, הוא מוכן הוא ללכת ולא הילד.

ופה אומרים, לא, לא תלך במקום.

אתה תעלה אותו לעולה. בהבנה, זה אתה תשחט אותו.

אתה לוקח ילד,

שם על המזבח, לוקח מאכלת ושוחט אותו.

איך אבא לא מת?

האמא רק שמעה שהוא נעקד, מתה.

מה ההבדל?

חכמים גלים לנו

שיש בנו מידה שנקראת מידת ההסתגלות.

מידת ההסתגלות.

מידה זו מידה חיובית ושלילית.

תלוי איך יודעים להשתמש בה.

מה זה הסתגלות?

לדוגמה,

אם ייקחו בן אדם,

יביאו אותו ממצב

של מעלה

ויורידו אותו לשפל בבת אחת

בתנאים מחפירים,

עוני

וצמצום,

בחוסר מאכל,

בחוסר היגיינה,

בעינויים ואיסורים,

הנפילה הזאת מאיגרא רמא לברע עמיקתא יכולה להמיט אותו בן רגע.

היום מאשימים הפלסטינים את הישראלים שזה מה שעשו לערפאת,

רק זה לא, הוא לא מת מהר.

לקח לו זמן עד שנגמר החמצן במוקטעה,

והחומוס שנתנו לו היה חשוד ברעלים,

והתנאים, והניתוק שלו מהעולם, אפילו שהעולם בא אליו, אמנם הוא לא יצא אליו,

וכל זה, זה מה שגרם שהוא מת.

אבל אם זה היה בבת אחת,

אז לא היה ספק אם הוא בעמוקה עמוקה או עמוקה עמוקה עמוקה עמוקה.

אבל ראו,

בזמן השואה הנוראה,

בני אדם שהיו במעמד סביר,

חיו חיים של תרבות, חיים טובים,

פתאום נרדפו, הוכו, עונו, הומתו,

הושפלו

כל הרעות של השואה והגיעו לקליפות תפוחי אדמה בימים שלא אוכלים,

בושות, עירומים.

כל מה שרק אדם לא יכול לחלום, שם היה.

איך הם התרגלו?

איך אפשר להתרגל לזה?

אלא מאי?

זה נקרא כוח ההסתגלות.

אם כל פעם אתה יורד מהמדרגה קצת וקצת וקצת וקצת וקצת,

אתה מתרגל למצב החדש.

עד איפה מידת ההסתגלות?

עד כדי כך

שאם אומרים לבן אדם אפילו,

קח נא את בנך,

את יחידך,

אשר אהבת,

את יצחק,

ועלה ולעולה,

המשא ומתן הזה כבר גרם שהסתגלת למצב שאתה עלול לעקוד את הבן שלך.

וזה מספיק שלא תמות.

קח נא את בנך.

אמר אברהם, לקדוש ברוך הוא שני בנים יש לי.

ישמעאל ויצחק.

יחידך.

אמר לו, זה יחיד לאימו וזה יחיד לאימו.

אשר אהבת.

אמר לו, את שניהם אני אוהב.

אמר לו, את יצחק.

היה צריך להחסיר פעימות.

אומר לו בעליה ולעולה, לא מת אברהם.

מתארגן, השכם בבוקר, לוקח עצים לעולה, קול מאכלת.

הולך לשחוט.

השם אמר, הוא עושה.

שרה אימנו,

למה מתה?

השטן לא נתן לה אפילו פרק זמן הסתגלות. הוא ישר אמר, נעקד.

נעקד, פרחה נשמתה.

לכן לא מודיעים לבן אדם

בשורה רעה בבת אחת.

למה?

ויפוג לבו.

צריך להמתין.

לא מרגיש טוב. אומרים ככה.

זאת אומרת,

כוח ההסתגלות הוא כוח

שאדם יכול אפילו

להגיע למצבים כאלה שאמרנו קשים ביותר ולהסתגל.

אתם מכירים את זה גם, רק התרגלתם ולא שמתם לב.

בהתחלה הייתם ב-over 500 שקל,

אחר כך 1,000,

אחר כך 3, אחר כך 5, אחר כך 15. יש כאלה 70, 80, מיליון, 2, 3. התרגלו,

התרגלו, חי בחוות, מה הבעיה?

בסוף הוא יגיד שהוא פשט את הרגל, מה הבעיה?

וההוא יסתגל, שלא מקבלים את הכסף.

פשוט כולם מסתגלים.

אבל הכוח הזה הוא גם חיובי.

למה הוא חיובי?

משום שאדם יכול להסתגל גם למצבים קשים ולהתרומם מהם.

אם הוא בהבטה על החיים בצורה נכונה.

אם הוא לא בהבטה נכונה על החיים,

אז הוא יסתגל לדברים גם שליליים,

והוא יתרגל למצב.

אדם קשה לו לחזור בתשובה, לעשות מצוות.

למה? כי הוא לא רגיל.

לא רגיל.

אבל אם מרגילים,

הרגל הופך להיות טבע, וטבע הופך להיות שלטון, והוא מסתגל.

ואז הוא מסתגל לקיום מצוות, למסגרת,

להיות ממושמע, הוא יודע שיש ציוויים שצריך לקיים,

ולאט לאט הוא מסתגל ועולה ומתנוסס למעלה,

למעלה, למעלה.

זה תלוי איך לומדים את העניין ואיך עושים.

ניתן עוד דוגמא אחת.

בשעה שקברו השבטים את יעקב אבינו בפתח המערה,

מגיע עשיו ואומר לא.

לא לקבור את יעקב פה,

למה? מערה שלי.

אומרים לו הבנים,

אבל אבא קנה אותם ממך.

אמר תראו לי שטר.

אמרו לו השטר נמצא במצרים, אמר תביאו אותו.

נפתלי איילה שלוחה

מתחיל לרוץ לכיוון מצרים,

להביא את השטר,

להוכיח לעשו שהמערה נקנתה על ידי יעקב.

מי נמצא שם?

חושים בן דן.

חושים זה היה בן של דן.

אחד מהשבטים, דן,

היה לו בן חושים.

חושים היה כבד באוזניו.

לא היה אז מכשירים,

לא היה שומע.

והוא רואה שמתעכבים.

יעקב אבינו מותר על הרצפה וכולם מתעכבים

ומדברים ביניהם

ולא מכניסים אותו למערה.

אז הוא שואל, מה קורה פה?

אמרו לו, עשו מערער על הקבורה.

הוא אומר ככה, הוא אומר ככה, תביאו לי שטר. אמרו לו,

אנחנו נמצא במצרים, איילה שלוחה, נפתלי.

אמרו, איילה שלוחה, מה?

וסבא שלי שוכב ככה על הזה,

לקח מקל, חלאק!

הטיז את הראש של עשו, הטיז את הראש של עשו, עשו מת, ועיניו נפלו על רגליו של יעקב.

עשו מת באותו יום של יעקב.

מה קרה? מה ההבדל?

איך חושים בין דן הנכד

חש לכבודו של סבו, והבנים לא חשים לכבודו.

מה קרה?

הסתגלות.

הם פשוט נכנסו למשא ומתן

עם עשו,

והם מדברים, כן, לא, מגיע, יש, כתוב, איפה, מה, בינתיים

יעקב שוכב,

הם התרגלו למצב שהמת שוכב

והם ממשיכים לדבר.

הוא,

שלא שמע את המשא ומתן, לא הסתגל,

לקח את המקל וישר הטיז לו את הראש.

יש הרבה דברים בחיים שלהם שהסתגלנו ולא היינו צריכים להסתגל.

לא היינו צריכים להסתגל.

מאחר ופרשת השבוע

זה פרשת חיי שרה,

ובעצם מסופר מיד

איך היא מתה.

אז למה קוראים לזה פרשת חיי שרה? היו צריכים לקרוא לזה מיתת שרה.

אלא מה, כיוון שצדיקים במיתתם קרויים חיים,

לכן נקראת פרשת חיי שרה.

הצדיקים לא מתים,

הם ממשיכים לחיות.

לכן זה נקרא חיי שרה ולא מיתת שרה.

רשעים בחייהם נקראים מתים.

מאיפה אנחנו יודעים? שהרי כתוב כי לא אחפוץ במות המת,

אומר הקדוש ברוך הוא.

לא אחפוץ במות החי.

מי מת?

מי שחי.

אבל לא אחפוץ במות המת.

מי זה המת?

המת

זה מי שקרוי מת.

מי קרוי מת? רשע.

והשם אומר, אני לא אחפץ במיתתו של הרשע שקרוי מת.

כי אם ישוב מדרכו וחיה,

אני לא רוצה שהוא ימות.

מכאן שרשעים קרויים מתים בחייהם.

ואילו צדיקים,

קרויים

חיים במיתתם.

אלה

חיי שרה.

הסתגלנו,

והייתה לנו גם פרשת השבוע ממש.

ביום ראשון שעבר,

פעם ראשונה,

הייתי צריך להופיע בהפגנה של כמאה אלף איש.

אף פעם לא דיברתי בהפגנות.

אבל נתבקשתי על ידי הרב

אליושיב,

גדול הדור,

ללכת להפגנה ולדבר.

על מה?

על חיטוט קברים שנעשה בעכו.

זעקה גדולה,

בית קברות יהודי שנמצא במקום,

וארכיאולוגים

שודדי עתיקות, במרכאות או בלי מרכאות,

וכל מיני אנשים מוזרים עם צנצנות ומגלרים

שאמורים

לנבור במקום

אחרי ניתוץ וניפוץ

ושבירה וסילוק

והערמה

של שלדים

של נפטרים יהודים.

למרות

שנאמר מראש שיש בית קברות ואסור שם לחפור ואסור שם לחסות,

החליטו לעשות כביש,

אז שזה יהיה על המתים

בלי שום בעיה.

מזעזע.

עיתון שופר ניוז וארבע כנפות שחולק לכם פה בהתחלה

מראה תמונות

של שלדים שלמים שנמצאים שם ודורסים אותם עם טרקטורים,

חותכים אותם,

מפרקים אותם,

דומן,

ערימות.

לא יאומן כי יסופר.

ואנחנו מסתגלים,

אנחנו מסתגלים שמחטטים בקברים ועושים ורק שומעים שזה חרדים קיצוניים פנאטים

נשכבים מול הטרקטורים או לא נותנים להמשיך את החפירות והדברים וחושבים שהם נגד הקדמה והנאורות.

בעצם הם נלחמים על כבוד המת

שיכול להיות

שזה סבא של סבא של סבא שלך.

ושם קבורים קדמונים.

לא יאומן כי יסופר.

מראים את זה למר מאיר שטרית,

שהוא נושא בתפקיד שאחראי על זה,

וזה לא עוזר. כמובן שהוא מקשיב,

הוא טוען שהוא ישראלי מבית יהודי,

ויש לו קשר למסורת,

אבל זה לא עוזר.

וניתנת הוראה להמשיך.

להמשיך.

כתוב במשנה באהולות,

פרק דזן, משנה ג',

מצא שלושה קברים,

הרי זה שכונת קברות, דהיינו בית קברות,

ואסור לפנותם.

ומפרשת הגמרא שאפילו מת אחד אסור לפנותו,

אם נתנו שם לשם קבורה.

יש מצווה

חשובה מאוד,

קבורת המת.

ובדיני קבורה יש דבר הכי חמור, שזה נקרא מת מצווה.

מת מצווה זה אדם שאין לו קוברין.

אם יש אדם שהם צאו הוא מוטל בשדה,

ואין קוברין שיטפלו בו, מצווה על כל אדם

לטפל בקבורתו ולקוברו.

ואפילו כהן גדול,

שאינו נטמא אפילו לאביו ואימו,

נטמא למת מצווה.

אין דבר שמבטל יותר ממת מצווה.

עד כמה זה חשוב שלא יהיה אדם מוטל בביזיון.

עכשיו אני רוצה רק שתבינו.

כתוב קשה, רימה,

בבשר המת

כמחט

בבשר החי.

ככה בן אדם חי,

תכניס לו מחטים עכשיו ככה

בתוך הגוף,

זה כואב, הוא צועק, איי!

הוא לא יכול לסבול את הדקירה.

הרימה, התולעת,

בבשר המת קשה כמו מחט בבשר החי.

איך זה יכול להיות?

הרי המת מת והוא לא חש ולא מרגיש.

אלא כתוב רק נפשו עליו תאבל.

באמת הבשר לא מרגיש.

אבל כיוון שנפשו הרוחנית עדיין קשורה בגוף,

על כן יש לה ייסורים ממה שהיא רואה שהתולעים אוכלים את הגוף

שבו היא שכנעה.

משל, מה הדבר דומה?

אדם שצריך להסתכל על איבר כרות שבו.

זה כואב לו.

לא כואב לו המקום כבר,

אבל המצב שבו הוא נתון כואב לו.

הנחות הזאת מכאיבה לו.

אדם שנופל מאופניים תוך כדי נסיעה או מחליק מאופנוע,

אתם רואים איך הוא קם במהירות שלא ירגישו שהוא נפל וכאילו הוא הולך בסדר, אפילו שהוא סובל כאבים אדירים מהפדיחה.

זאת אומרת, אבל אדם שמוטל מושפל על הרצפה ולא יכול לקום זה עינוי שאין כדוגמתו.

אדם שהוא חסר ישע, חסר אונים,

מת,

שהוא לא יכול לקום בזכות עצמו,

ולוקחים את הגופה ושוברים ומנפצים אותה,

ומכניסים לקופסאות וסירים וזכוכיות,

ושומרים אותם בשביל סחר מכר או תרבות מה שנקרא,

זה עוון פלילי שאין כדוגמתו.

וזה בית קברות

שכתוב עליו במקורות מזמן ויש מפות.

המשנה, מסכת עבודה זרה לפני אלפיים שנה, כותבים.

פרק ג', משנה ד',

מספרת על רבן גמליאל שרחץ בבית מרחץ של עכו

שהיה בה פסל.

שאל פרוקלוס

בן פלוספוס

את רבן גמליאל, כיצד אתה רוחץ במקום פסל?

ענה לו רבן גמליאל, המרחץ היה במקום עוד לפני שהכובשים הביאו את הפסל למקום.

זאת אומרת, היישוב היהודי היה עוד קודם לכן.

בספר יוסיפון, ספר קדמוניות,

מסופר על הרומאים שהרגו במאה השנייה אלפיים יהודי עכו הקבורים בבית הקברות.

והיה בעכו יישוב יהודי מפותח.

התלמוד במסכת תענית דף כא מספר שעכו הייתה מוציאה כ-1,500 בני חיל.

התלמוד במסכת עבודה זרה, דף יא מספר על רבי אבא דמין עכו,

שהקים בעכו את אחד מראשוני מערכות הכשרות

על ידי הקמת שמירה על שמן דגים שהגיע לנמל עכו.

כל זה הראו את המקורות למי?

עם מפות?

לשר מאיר שטרית.

אבל זה לא עוזר.

לא עוזר.

למה זה לא עוזר?

פלא פלאות, התחילו החפירות, החרדים זעקו, עשו עצרות, עשו הפגנות, באו לשם בגופם.

לא עזר.

הגיע הרגע שצריך לעשות הצבעה על ההתנתקות,

שרון מורל הפסיק את החפירות.

למה? הוא צריך לגייס את החרדים להצבעה.

עיתון שופר אומר,

לפני ההצבעה,

ברגע שהחרדים לא יצביעו בעד ההתנתקות,

שרון יורה להמשיך את החפירות.

מה קרה? החרדים לא הצביעו?

מיד התחילו את החפירות.

הרב אליושב החליט שיהיה הפגנה.

הפגנה.

הזמינו אותי גם בין המדברים.

הבינו שהוא הולך להיות פה, חביבי, מאה אלף איש.

שרון הורה להפסיק.

למה? הוא צריך להעביר את התקציב.

ייגמר התקציב, ממשיכים.

באחת המצבות שנמצאה בבית קברות, בבית שערים.

כתוב בזה הלשון.

פה קבור שמעון בן יוחנן

בשבועה

שכל הפותח קבר זה ימות בסוף רע.

זאת אומרת,

הוא פחד שיגעו בקבר שלו לאחר מיטתו.

פעם היו שודדי קברים.

אז לא קראו להם ארכיאולוגים.

פשוט היו פותחים, כי היו נוהגים לקבור מתים

עם רכושם, כספם, כל מיני דברים.

דוגמה נוספת, מצבה שכתוב עליה של יהואש על הבית, מזמן הבית.

הוא מזהיר ומתחנן.

כך כתוב על המצבה.

בקברי אין כסף וזהב,

כי אם עצמות אדם.

ארור האדם אשר יפתח קבר זה.

ואלה ארכיאולוגים לא פוחדים ולא חוששים.

אבל אני, מכל הסוגיה הזאת,

לא יודע,

עלה לי איזה הבזק.

לא הבנתי למה שרון

קבר את אשתו לידו בחווה.

כשזה לא קבורה מותרת.

אסור לכל אחד לקבור בחצר שלו את אשתו.

זה סתם צריך ברור איך זה נעשה על פי חוק.

אבל אולי הוא פוחד מארכיאולוגים.

אז מה שבטוח, בשטח פרטים לא יבואו.

אבל אם זה בית קברות, לך תדע, אולי יעשו כביש.

מה אמרו?

אמרו זה לא יהודים.

זה רומאים.

אז מה, רומאים מותר?

לגויים מותר?

אני רוצה להבין.

באחד העיתונים האחרונים שלנו, לא תאמינו, התראיינה שולי.

אתם זוכרים את שולי.

זאת מכפר שמריהו.

זאת שעשו בשבילה מנהרה ככה בכביש בשבילה שלא תשמע רעש.

שולי התראיינה, והיא אמרה שהיא נגד קמפיין המתים של דליה רבין,

שהיא מנכסת לה את רבין, אביה,

כנכס לאומי.

היא נגד קמפיין של מתים.

אבל כשהיא הייתה שרת החינוך, כמדומני,

ובגרמניה רצו לעשות אוטוסטרדה במקום שיש בית קברות יהודי,

היא פנתה לממשלת גרמניה וביקשה שלא יעשו כזאת, כי זה התפרש כאנטישמיות בכל העולם,

והגרמנים הסיטו אוטוסטרדה

בשביל קברי יהודים.

לפני כמה זמן,

כשרצו לעשות כיכר במצרים,

במקום שיש קברי יהודים,

התערב הרב עובדיה יוסף

ונסע למצרים לסאדאת וביקש

שלא יעשו כזאת, והוא ניאות,

ולא עשו ושינו את התוואי.

האם ממשלת ישראל כל כך סתומה ואטומה,

חסרת רגש?

לא!

בכלל לא.

עשינו תחקיר והתברר שלא.

אתם מכירים את הכביש האוטוסטרדה שעולה לירושלים, נכון?

האוטוסטרדה היא משני הצדדים צמודה.

יש איזה קטע בשער הגיא שפתאום האוטוסטרדה מתפצלת בסיבוב מסוכן קצת,

ויש שם כמו אי באמצע,

שבדרך כלל חונה שם ניידת לתפוס את האנשים שנוסעים שם במהירות, נכון?

הרבה תאונות יש במקום הזה.

למה זה מסתובב פתאום, נהיה אי בתוך האוטוסטרדה?

כי לפי אגדה עממית,

כמו שאומר הגיאוגרף והחוקר זאב וילנאי,

אביו של מתן וילנאי,

שכתב ספר,

יש אגדה עממית

שזו אחת מתחנות הקבורה של השייח' עלי.

השייח' עלי, לפי האגדה, נקבר בשלושה מקומות בשביל ייסורי נפשו.

זאת אומרת, הוא כבר לא שם,

אבל האוטוסטרדה שם

מקיפה אי שיש בו קבר שאין בו כלום.

תחנה!

תחנת קבורה.

ואצל המוסלמים, לפי מה שהבנתי,

אחרי עשר שנים מאז שאדם נפטר,

אין שום חשיבות למקום המת ואפשר לעשות הכול.

אז למה אנחנו צריכים להקיף בסיבובים מסוכנים?

אפילו אם זה רק עולה לנו שתי אגורות,

הסיבוב תוספת הדלק,

תעשו מיליונים של אנשים נוסעים שתי אגורות בשביל מישהו שלא נמצא שם ולא היה אף פעם.

אתם חושבים זה רק שם?

נדהמתי.

בשבוע שעבר בעיתון הארץ

כתוב 50 מיליון שקל יושקעו כדי להציל את בית הבילויים.

מה זה הבילויים?

בית יעקב לכו ונלכה, זו תנועה

של עולים שעלו מרוסיה לפה.

חברת נתיבי איילון מוכנה להשקיע 50 מיליון שקל כדי לשמר את בית הבילויים שסמוך למשרד הרישוי בחולון.

כדי לכרות מנהרה מתחת לבית הבילויים.

אבל במועצה לשימור אתרים מתנגדים.

זה עלול לסכן את המבנה.

לכן מבקשים להזיז את התוואי.

מה זה בית הבילויים?

עוד מעט אני אראה לכם את זה בסרט.

מבנה רעוע שניצב על גבעה

בין מגרש האימונים של קבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב.

לבין בתיה הדרומיים של שכונת נווה עופר.

בית הבילואים מוגדר כאתר ארכיאולוגי המוגן לפי חוק רשות העתיקות ולכן אינו ניתן להריסה.

במפות משנת 1880 מזוהה המתחם כבית מגורים של אנתון איוב.

לבית הזה הגיעו ראשוני הבילואים,

13 גברים ואישה אחת

בשנת 1882 כשפניהם לעבודה חקלאית במקווה ישראל הסמוך.

הקבוצה שכרה חדרים במבנה

שכיום הוא נמצא במצב פיזי ירוד מאוד.

בגלל שהיו במבנה הזה 13 גברים ואישה אחת בשכירות,

תקופת מה?

זה הפך להיות אתר היסטורי מוגן

שצריך לשלם לשינוי התוואי 50 מיליון שח.

אין אנשים,

אין מתים,

בית רעוע, אבל החליטו שהוא אתר היסטורי.

היו שם 13 בילויים

שאחרי חצי שנה עזבו את הארץ.

השאירו לנו רק את הבניין תקוע באמצע אוטוסטרדה.

אתם שמעתם אולי על בית התימנים?

אני רואה הרבה תימנים פה.

יש איזה בית שגרו בהתחלה תימנים ובאו?

למה אין אתר היסטורי?

לא נתנו להם בית.

הם היו בוהלים במעברות, ואת האוהל כבר קיפלו,

אז אין להם בית.

חכו, זה לא נגמר.

כדי לא לפגוע במורשת הבית. מה זה מורשת הבית? שעברו 13 גברים ואישה אחת, כן?

שכלה חברת נתיבי איילון בעבר להזיז את בית המילואים, ומנכ״ל נתיבי איילון אריה בר ביקש מחברה גרמנית לבדוק את ישימות הזזת הבניין

בעלות של 30,000 יורו.

אז מה הולכים לעשות עכשיו?

לבנות מנהרה מתחת לבית הבילואים. הוא יישאר למעלה והמנהרה תעבור מלמטה כי חס ושלום יפגעו בבניין הרעוע.

מה זה התחשבות ממשלת ישראל במורשת?

במורשת היסטוריה, ארכיאולוגיה, דברים חשובים.

ואם זה חשבנו רק, התברר לנו שטעינו.

בנשר ליד חיפה

רצו לעשות אותו דבר, כביש שיעבור,

אבל היה שם בית

קברות מוסלמי.

אז הם אמרו שהם לא מוכנים.

המוסלמים אמרו לא מוכנים לתת.

אז ודאי, מר כהן ממרץ

הלך וביקש איך אפשר לחלל קברים של מוסלמים.

ורב קונסרבטיבי הלך ואמר אוי ואבוי.

והממשלה אמרה חס ושלום, ובפרט שאחת מהטענות הייתה

שיש שם קבר של שייח קדוש.

מי זה השייח הקדוש?

עז א-דין אל-קסאם.

מכירים אותו?

רוצח יהודים

שרצח במו ידיו

ועל שמו יש את גדודי עז א-דין אל-קסאם, שכל כמה ימים אתם שומעים שעשו פיגוע התאבדות.

אז איך אפשר, איך אפשר לשים עליו בטון כביש?

אז עשו גשר בעלות של עשרות מיליונים מעל הקבר,

חלילה לא לפגוע ברב מרצחים.

אבל יהודים קדמונים בעכו,

כשאפשר לעשות גשר עילי שהוא יותר זול בהרבה ממנהרה קרקעית,

לא מוכנים.

יש פה ריח של הון ושלטון.

משהו פה מוזר.

נותנים לכם הצעה יותר זולה,

יותר קלה.

עשיתם כמותה במקומות רבים. מה ההתעקשות פה על חשבון המתים דווקא לחפור?

ריח לא טוב, מריח לא טוב.

אבל זאת האטימות ואנחנו מסתגלים.

הרב אלישיב החליט, לא מסתגלים יותר הפגנה.

מאה אלף איש.

שרון נרתע,

בינתיים.

נראה מה יהיה עם התקציב,

ויכול להיות שיש שידור חוזר בהפגנת המונים,

והפעם יצטרפו גם

כל המתנחלים.

כי היום זה בעכו, מחר זה בגוש קטיף.

בגוש קטיף עוד מעט יצטרכו להוציא תינוקות שנרצחו מהקברים ולהעביר אותם.

זקנים שנרצחו על ידי מחבלים, להעביר אותם.

בתי כנסת יפונו בשביל מסגדים אסלאמיים שידרשו שמה,

ידרשו שמה איך להרוג יהודים.

הכל יעבירו את המתים עם החיים בלי שום בעיה.

אז לכן הם ישתתפו

גם בהפגנה הבאה,

ואני חושב שעד אז,

עם הסרט שאנחנו מכינים ועם העיתונים שאנחנו מפיצים,

בהפגנה הזאת אני חושב יגיעו הרבה יותר ממאה אלף,

וסוף סוף עם ישראל יתעורר ולא יסתגל למצב מחפיר כזה.

הרי אתם זוכרים,

אחרי רצח רבין,

שני בחורים דתיים, כך אמרו,

ירקו על האנדרטה שלו

ונכנסו לשלושה חודשי מאסר.

ירקו על האנדרטה, לא על הקבר,

על האנדרטה.

היום אם בן אדם יירק לחברו בפנים,

לא יעצר.

יורקים על האנדרטה, נעצרים.

מה קרה?

לא, זה משהו אחר.

חשבתי להשיג עכשיו משקיעים שיחפרו מנהרה מתחת להר הרצל.

למה? לקצר לבית וגן את הכביש.

מה אתם אומרים?

אם אני אתן הצעה כזאת לממשלה, הם יעשו דבר כזה? אני אביא את כל המימון.

הם יעשו?

ואיך אתה מעז לדבר על הרצל?

וואו!

אתם יודעים,

סיפר לנו מישהו שהיה בחברה קדישא דאז,

כשהביאו את הארון של הרצל, חושבים שהייתה שם גופה.

לא היה שום דבר.

צנצנת עם חול.

לא נשאר אפילו עצמות.

כלום. אין הרצל שם. יש רק כתוב הרצל. אין כלום.

אבל אם נגיד לחפור מתחת,

וואי וואי וואי.

מה זה?

איך אתה מעלה על הדבר הזה?

אבל עם טרקטורים לחפור גופות של קדמונים,

אין שום בעיה.

בואו נראה בבקשה מקצת הדברים שאמרתי, חני חנק.

ואחר כך תחליטו אם אנחנו צריכים להסתגל למצב או לא צריכים להסתגל.

הייתה עלי יד אדוני ויוציאני ברוח אדוני ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה מצבות והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות

מאוד מאוד על פני הבקעה והנה יבשות מאוד.

ויאמר אלי בן אדם עד תחיינה העצמות האלה ואומר אדוני אלוהים אתה ידעת.

ויאמר אלי הנה ועל העצמות האלה ואמרת עליהן העצמות היבשות שמעו דבר אדוני.

כה אמר אדוני אלוהים לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחיוויתם ונתתי עליכם גידים והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם אור ונתתי בכם רוח וחיוויתם וידעתם כי אני אדוני וניבאתי כאשר צוותת ויהי קול כהינה ואיי והנה רעש

ותקרבו עצמות עצם אל עצמו וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם אור מלמעלה ורוח אין בהם.

והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם אור מלמעלה ורוח אין בהם.

ויאמר אלי, הנווה אל הרוח,

הנווה בן אדם, ואמרת אל הרוח,

כה אמר ה'

אלוהים, מארבע רוחות בואי הרוח ופהי בהרוגים האלה ויחיו והנה בטי כאשר ציווני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויערדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים

יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו נגזרנו כאן לכן הנה וואמרת עליהם כה אמר אדוני אלוהים הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל וידעתם כי אני אדוני בפתחי את קברותיכם

ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי ונתתי רוחי בככם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני אדוני דיברתי ועשיתי נאום אדוניי

עכשיו אני אסביר לכם דבר חשוב לפני שאני אתן אפשרות לשאלות ותשובות

פה מצטופפים

מאות אנשים אבל מה שאמרתי עכשיו אם הייתי אומר בפורום יותר גדול

מאה אלף איש זה היה אחרת נכון?

מאתיים אלף איש אחרת

יש מקומות שאנחנו לא מצליחים להגיע ולא מהר אז פיתחנו שתי דרכים נוספות חדשות

אחת מהן

זה משאית הפלאים

מה זה משאית הפלאים? כדי להגיע לאזורים שנמצאים נוער, צעירים,

מקומות שאי אפשר להגיע בדרכים אחרות

רכשנו שתי משאיות כרגע ואנחנו ממשיכים הלאה

שיוצאות לשטחים כאלה

ומביאות

את הדברים והמסרים שאנחנו רוצים להעביר

לציבורים האלה במקומות המתוארים

בואו תראו איך זה עובד

ובעזרת השם יתברך

תבינו מה אפשר לפעול ולעשות אם רק רוצים

ולא להסתגל למצב שהיינו רגילים אליו במשך הרבה שנים

היום צריך להשתמש בכל הקדמה בשביל להביא את דבר השם לכל מקום ומקום

מעבר לזה

אנחנו עובדים על תחומים נוספים ונדבר בהם תכף

אבל כרגע אתם תראו את משאית הפלאים מה אפשר לעשות עם משאית לא יאומן כי יסופר

כיוון שאנחנו לא יכולים להגיע לכל מקום החלטנו בעזרת השם יתברך ששופר יהיה גם על גלגלים

לקחנו משאית 6 מטר ארגז גובה 2.5 והפכנו אותה למשאית הפלאים יש בפנים את כל הווידאו CD וטייפ

במשאית הזאת ייסעו ממקום למקום ויחלקו גם חומרים, קלטות וכו' יש מסך אחורי, מקרן פנימי שמקרין סרטים על המשאית מאחורה באיכות DVD יש מסך עליון על המשאית בגובה 3 מטר

שזו קומה שנייה כבר והמשאית הזאת תיסע לפארקינג

תיכנס למושבים ויישובים יש לה שופרות שמכריזים ומשמיעים ג'ינגנים בדרכים

אתה עומד בצומת נתקע מותר לתקע מפעיל את הסרט וכולם רואים במכוניות סרט מדהים משאית הפלאים

אם אתה עומד ברחבה של עיר ואתה פתאום מפעיל את זה כן

כל מכונית שעברה המתינה מספר דקות משהו כאלה מאוד אנחנו מתכוונים בעזרת השם בלי נהדר וזה תלוי גם בכם להרבות משאיות לכבוד שמיים למה שיהיו משאיות לתנובה ולנו לא יהיו משאיות הם יחלקו חלב ואנחנו נחלק תורה

אולי מסי איפה כולם הלכו לא נותנים לבן אדם להתפוצץ?

מה זה?

על זה נאמר קוקו מביא קוקו

נס מצווה

נס מצווה

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך איך אנחנו מסתכלים על אנשים?

מה אכפת לי ממנו?

מה אכפת לי ממנו?

מה אתה מסתכל עליו?

מה אתה מסתכל עליו?

מה אתה מסתכל עליו?

מה אתה מסתכל עליו?

שימוי תושבו ראש העם הייתי, בשעה השבע מוכרע מצפה ונחוות הכל חסד אברהם ליד אברבא

מניה של אלף שקל, אתה שותף במשאית ובזכויותיה, כל מי שהיא תעשה וכל מי שישוב בתשובה ממנה?

בתשלומים?

עשרה תשלומים או עשרים תשלומים לפי היכולת בהוראת קבע, חמישים או מאה שקלים לחודש,

שזה מחיר של לבניה ביום.

מי רוצה לזכות להיות מאלה שלוקח מניה, בעזרת השם יתברך,

שופר על גלגלים?

הנה הראשונה אשרים, הנה השני תבורך, איזה זכות, הנה השביעי והשמיני והתשיעי אשריכם,

הנה העשירי והאחת עשרה, תבורכו מפי עליון,

הנה השתים עשרה, איפה חלמת שיהיה לך שותפות במשאית?

היום אתה יכול להגיד, אני, יש לי משאית.

חמש עשרה, אשריך על חיי העולם הבא.

שש עשרה, תבורך, אשריך על חיי העולם הבא. עשרים ואחת ושתיים, פה עשרים ושש, אשריך, הנה עוד אחד בעל משאית.

עשרים ושבע, אשריך, מי עוד? שלושים וחמש, הנה ארבעים ואחד חייל, אשריך, ארבעים וחמש, בארבעים ושש, מי עוד?

ארבעים ושמונה, בחור, אברך,

אשטריכה. איפה חמישים? הנה, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה בסוף שמה, שישים וחמש, שישים וחמש, שבעים ושלוש, אשטריכה, בלאגן, עד שמונים. שבעים ושבע, אישה מצד שמאל. הנה עוד שתיים, תשעים ושלוש, יש, יאללה, חמש, אשטריכה.

בלאגן, בלאגן.

כידוע יש לנו שני אתרים היום,

אתרי אינטרנט שנכנסים בהם

כחמשת אלפים איש, ששת אלפים איש ביום,

שזה רבע מיליון אנשים בערך בחודש.

זה משהו מדהים, יש שם קלטות וידאו,

אודיו בחינם, יש שם מאמרים,

יש שם הרצאות,

פרשת השבוע, גדולי ישראל, שולחן ערוך, שאלות ותשובות, אפשר לשאול, אני עונה ב-voice mail, מקבלים תשובות,

מכל העולם מתחברים, מורידים חומרים, משתמשים ומעבירים הלאה.

אפשר לראות את זה באתר שופר.net ועוד אתר חדשותי

שהוא מיועד לציבור הישראלי יותר,

זה נקרא so farnews.co.il.

שם אפשר לראות הרבה חומר ולהתעדכן.

מאה אלף עיתונים כל שבוע מחולקים בחינם

בכל רחבי הארץ,

וברוך השם, האפקט של זה מדהים.

לפני כמה זמן היה כתוב ב-Energy,

במעריב, באתר,

שמר טומי לפיד נראה נכנס למליאה עם עיתון שופר news של אמנון יצחק ביד.

הוא קורא קבוע ולא יודע של מי.

אין היום אחד כמעט

מאלה שלא מכיר את העיתון וקורא אותו, ואין כמעט אחד שלא מסכים להתראיין בעיתון,

ואפילו אחמד טיבי התראיין אצלנו בעיתון.

והעיתון יוצא בשני פורמטים, אחד עיתון ישראלי ואחד עיתון יהודי.

שני פורמטים שונים,

וזה עושה מהפכה גדולה.

פה העיתון היחידי שנותן במה לכולם ואומר את האמת כמו שהיא, בלי אינטרסים,

כמו שאנחנו רגילים לדבר כל הזמן.

והעיתון יוצא כבר

שלושים ואחת פעם.

אתם מבינים מה זה אומר?

שלוש מיליון עיתונים הופצו בינתיים בחודשים האחרונים.

לפני כמה זמן הצעתי לאנשים,

מי שרוצה יעשה מנוי לעיתון,

ואפילו אם הוא דתי, עוד לא היה אז את העיתון ארבע כנפות, שהוא לדתיים.

מי שלא רוצה עיתון,

יכול לקחת את המנוי על שם של מישהו אחר,

ואנחנו נשלח לו.

אחד נתן לנו כתובת של מישהו חילוני אפיקורוס.

הבן אדם מקבל את העיתון, עכשיו מי שמסתכל על העיתון,

אין בו שום דבר דתי.

שופר ניוז.

יש מדור ספורט, קוראים לו מאה שערים.

יש מדור על סמים, קוראים לו קל וחומר.

יש פה מדורים, תרופות סבתא.

יש כל מיני דברים מדהימים, שד יצא מהבקבוק.

דברים יפים.

אין דתי.

אבל בין השורות יש הרבה דברים יהודיים שזוקפים לך את הקומה.

אחרי מספר גיליונות

האפיקורוס צלצל

לבן משפחתו וביקש ממנו שילמד אותו איך מניחים תפילין.

זה בלי לדבר איתו יהדות,

בלי תשובה, בלי כלום.

עכשיו, העיתון מושקע מאוד, גרפית, תוכנית.

יש הרבה שכותבים בעיתון חומר נפלא, ייחודי, סקופי.

גונבים מאיתנו חומרים.

עיתון הארץ, ידיעות,

לוקחים חומרים בלי רשות, כותבים זה שזה שלהם.

כתבנו באחד העיתונים,

שוד ההעתקות הגדול, ידיעות אחרונות עשה סקופ שבועיים אחרינו שלנו בשמו.

הבאנו את התליין של אייכמן.

אחרי ארבעים שנה חשפנו את הבן אדם,

הבאנו אותו, אחרי שבועיים זה הופיע בידיעות אחרונות,

כאילו הם הביאו אותו.

כתבנו שוד ההעתקות הגדול ושמנו תמונות מול תמונות איך הם העתיקו בדיוק.

וכן,

עיתון הארץ לקח את הריאיון שעשינו למשפחת כהן,

עוזי כהן מהליכוד,

ושמה חשפנו ששישה אחים

הם בעצם עוזרי שרים בממשלה.

מופיעה כותרת בארץ כאילו הם גילו את זה.

ואצלנו זה כבר שבוע לפני כן נמצא בעיתון ריאיון עם עוזי כהן,

וכן הלאה.

החומר הוא טוב,

אתם מכירים את העיתונאי יואב יצחק?

מביא קטעים מהעיתון,

תעשו שופר ניוז בחיפוש, תראו כמה כתבות שלנו מביא,

והוא נותן קרדיט

ואומר מהמקור.

חנן עזרן,

בתוכנית הקודמת שלו, הביא את העיתון

ואת החשיפה שחשפנו על הרב נגר,

שאמרו שהוא היה נאשם באיזה דבר.

אחרי זה הוא זוכה ואף אחד לא כתב מהעיתונים.

אף אחד, כולם, שפכו את דמו בחוצות,

אבל לאחר מכן אף אחד לא אמר מילה,

אנחנו חשפנו את זה.

ולהבדיל, ישנם גם קורבנות לתקשורת.

והנה סיפור מאריאל, בסיפור הזה יש לנו רב,

יש לנו אישה המתלוננת על אור.

בעיתון ידיעות אחרונות מפרסם שהרב הראשי של אריאל נעצר בחשד ל...

העיתון שופר ניוז מגלה הלם באריאל, גם הרב בהלם,

כדי למזער את הבושה בטרם דין,

הוא מבקש, הרב מבקש צו איסור פרסום לפרשה.

אבל את התקשורת, אומר שופר ניוז,

זה לא כל כך מחייב כנראה,

והכול בשל חובת הדיווח,

ואולי כדי לא להרוס סיפור טוב,

התקשורת מפרסמת.

אבל מה עושים כשהמשטרה מודיעה שאין ראיות ואין סיבה למסיבה?

גם על כך כותבים בעיתון?

לא כל כך ברור.

מחר חנן עזרן בתוכנית

יביא את השער שלנו משבוע שעבר.

הראינו את התמונה של ערפאת עם הפיג'מה בתוך מיליון וחצי דולרים שלו,

וכתבנו כותרת כספומט.

את הכותרת הנכונה יותר לסיפור של ערפאת,

נתן דווקא עיתון מוערך פחות ששמו שופר ניוז.

הוא כינה את הרייס המת החי כספומט.

זו הייתה מתפוגגת.

מנה מנה מנה מנה מנה מנה מנה מנה מנה

מנה מנה מנה מנה מ...

לאחר תינוק המריבה החל עתה הקרב על החזקת הילד בפרשת התינוק המכרוב.

ההורים החרדים המחזיקים בו מבקשים לאמץ אותו,

אבל האמה הביולוגית אומרת הוא שלי, השיבו לי את בני.

הנה כתבתם של משה גרטל וגיא פלג.

הבוקר היא החלה במאבק למען החזרת בנה,

הערבייה הירדנית שנחשדה כי מכרה את בנה למשפחה חרדית.

מלווה באנשי העיתון שופר ניוז,

עיתונו של הרב אמנון יצחק שפילטו

מפרסם בפעם הראשונה את הפרשה,

הגיע הבוקר לשירות למען הילד בירושלים.

בכל אופן, העיתון עושה את העבודה נפלאה והחומרים נכנסים ומחלחלים.

אבל בשביל להחזיק עיתון, מי שלא יודע, זה עולה הרבה כסף.

או בשביל שנוכל להחזיק מעמד,

אנחנו רוצים לשתף אתכם גם כן,

ויש לי תוכנית נפלאה בשבילכם.

זה נקרא הצעה שאי אפשר לסרב לה.

התוכנית נקראת תוכנית חי כפליים.

מה זה חי כפליים? תורמים 18 דולר בחודש

לארגון שופר,

ומקבלים סוף שבוע חינם בבית מלון,

שישי שבת שאנחנו נמצאים ביחד.

יש שם דרשות, הרצאות, רבנים, קייטנה לילדים,

הכול חינם.

השבוע היינו בניר עציון,

נמצאים לפעמים בכנר, במקומות אחרים.

אנחנו נותנים כל חודשיים

CD,

וידאו,

קלטות טייפ או ספרים, כל חודשיים נותנים לכל מנוי בתוכנית הזאת חינם.

אנחנו נותנים טיול לקברות צדיקים פעם בשנה חינם.

ועכשיו הוספנו, לצורך העיתון,

שכל מי שעושה 18 דולר מקבל גם את העיתון מנוי שנתי חינם,

שהשופי של זה לבד 600 שקל לחודש, לשנה.

ועוד דבר אחד, מקבל 50 CD לצפייה חינם.

50 תקליטורים, סרטים.

חינם.

מלון חינם.

טיול, חינם. קלטות וידאו ו-CD כל חודשיים, חינם.

מנוי לעיתון כל שבוע, משך שנה, חינם.

ו-50 CD לצפייה.

זה לבד שווה 1,500 שקל.

עכשיו נראה מי מסרב לעשות הוראת קבע על 18 דולר לחודש.

מה קורה עם אדוני?

קודם כל,

אם אנחנו מבינים שיש בורא, אנחנו במצב טוב.

ואיך אנחנו יודעים שיש בורא בכלל?

זה מעצם זה שיש נבראים.

אם יש נבראים, אז יש בורא, נכון?

אז בעצם הנבראים מעידים שיש בורא.

המציאות שלנו מעידה שיש מי שקדם לכל הנבראים כולם וברא אותם.

נשאלת השאלה,

מי ברא את הבורא?

איך הוא נוצר?

אין לפני הבורא

ואין אחרי הבורא.

ולמה?

שמעתי, הבנתי את השאלה.

אין לפני הבורא

ואין אחריו. אני ראשון ואני האחרון.

למה?

אם היה לפניו,

סימן שהוא נברא בזמן מן הזמנים.

ואם הוא נברא בזמן מן הזמנים,

הוא נברא והוא לא בורא.

אם יש לפניו,

פירושו שהוא לא היה קודם.

ואם הוא לא היה קודם ועכשיו הוא נהיה,

אז הוא נהיה על ידי מי שקדם לו.

אז מוכרח

שהבורא לא יהיה מי שקדם לו.

כי אם יהיה מי שקדם לו, הוא נברא כמוני.

רק הוא נברא לפני.

נכון?

אז לא ייתכן שיש בורא שהוא נברא.

נכון?

אז השאלה נופלת.

כי לפניו אין.

זה לא מה שאני שואלת.

אם אפשר לשאול איך הוא נוצר, מה השאלה? מה לא הבנת? נוצר זה בזמן.

כשאמרת מילה נוצר זה בזמן.

לא היה ונוצר.

לא היה זה נברא.

לא היה ונוצר זה נברא.

את שמעת פעם שיר,

את יודעת לא מזמן נפטר אחד מהזמרים, קראו לו חיטמן?

הוא שר אדון עולם?

מה הוא שר?

אדון עולם אשר מלאך בטרם כל יציר נברא.

זה לא כמו חיטמן, אבל...

אדון עולם אשר מלאך בטרם כל יציר נברא. זאת אומרת, הוא מלאך

עוד לפני שנוצר אפילו יצור אחד.

עכשיו, אדון עולם אשר מלאך בטרם כל יציר נברא,

לעת נעשה בחפצו כל,

אזי מלך שמו נקרא.

כשעושים את רצונו אז הוא נקרא מלך, שם מלך יש עליו.

אבל הוא מלאך גם בלי שיהיו ברואים,

בלי שיהיו יצורים.

ואחרי ככלות הכול,

לבדו ימלוך נורה.

לבד הוא ימלוך, לבדו, בלי כלום, בלי גלקסיות, בלי אף אחד, בלי שום דבר.

הוא נקרא מקום ברוך הוא.

למה הוא נקרא המקום ברוך הוא?

למה אחד מהשמות שלו זה המקום ברוך הוא?

כי העולמות נמצאים בו ולא הוא בהם.

הוא המקום.

כל חללי העולם שאת יכולה לשער בשכלך, איפה שלא תגיעי, ממלא.

הכול נמצא בו, ולא הוא מצוי. כי אם הוא היה מצוי במקום,

פירושו שהוא היה מוגבל.

ואם הוא מצוי במקום והוא מוגבל, מוגבל זה נברא.

ונברא זה לא בורא,

אז זה לא הוא.

תן לה שם.

שלום, כבוד הרב.

רציתי לשאול, בן אדם שנפטר,

אם הוא חזר בגלגול,

אז מה... מה זה מועיל?

מה זה מועיל, בדיוק. חלק הנשמה המתוקן נמצא למעלה.

החלק הבלתי מתוקן חוזר לכאן בגלגול.

ממילא זה מועיל.

עכשיו זה נזקף לזכותו אפילו אם הוא יהיה מגולגל גם.

נותן לך דוגמה. נגיד שיש לך חשבון בנק בישראל

ונסעת לארצות הברית.

ואני מפקיד כסף לזכותך בחשבון.

את בכלל לא נמצאת באזור.

את נמצאת עכשיו באמריקה.

אבל זה לא מפריע שהחשבון שלך יטפח.

וכשתחזרי בחזרה לישראל יחכה לך ממון רב.

אז גם אם הוא היה נעתק ממקומו לגמרי ולא נשאר אפילו שום חלק,

לזכותו, לחשבונו, מפקידים זכויות. תודה רבה, כבוד הרב. כן. שלום, כבוד הרב. השאלה שלי היא כזאת.

למה הקדוש ברוך הוא נותן שיעשו, כמו שראית בקלטת,

דברים כאלה לעצמות של הבני אדם?

למה הוא לא מעניש את האנשים האלה ישר במקום?

וגם כמו שהראית בקלטת, למה שומעים את החרדים?

איך נותנים שבן אדם כמו הרצל,

כאילו, ידבר עם אנשים ו...

הקדוש ברוך הוא נתן בחירה ביד כל אדם לעשות כאבד נפשו. אדם יכול להיות צדיק, יכול להיות רשע.

נכון שבסופו של דבר יש חשבון שמיים עם כל דבר שנעשה,

ונכון שיש חשבון שמיים גם עם אלה שהם קבורים,

אבל צריך לדעת דבר אחד, מחובתנו לשמור על מה שאנחנו מצווים.

לדוגמה, כתוב לא תרצח.

אז אסור לרצוח,

וצריך למנוע רציחה.

אבל אם בן אדם נרצח בסוף,

אז יש חשבון שמיים למה הוא נרצח?

יש.

אבל זה לא אומר שמותר לנו לעשות כן.

ועלינו למנוע, לכן יש איסור מן התורה, לא תרצח, לא תגנוב, לא תנאף,

וכן הלאה.

הבחירה ניתנת,

והחשבון הקדוש ברוך הוא גלוי לפניו, כל אחד על מה ולמה נעשה איתו כדין הזה.

באחת הקלטות האחרונות הסברתי

שפרעה גוזר כל הבן הילוד, הילוד, הילוד, תשליכוהו,

ולוקחים תינוקות חפים מפשע, שאין להם אפילו דעת,

ומכניסים אותם לתוך הילוד כדי שימותו.

או כשפרעה גוזר גזירה שאם לא גומרים ללבון את הלבנים במכסת היום של כל יהודי, כל בן ישראל,

שם.

אז הוא לוקח את התינוקות שלהם ומשלים את הלבנים החסרות

בילדים שלהם, ושם עליהם טיט.

זו גזירה של פרעה, כן?

מה אשם עם ילדים כאלה?

כמו השאלות ששואלים, מה אשם ילד קטן שמת מתת-עריסה?

מה אשם ילד קטן שנהרג בתאונת דרכים? מה אשם שמת בפיגוע?

רגע, רגע.

אז כתוב במפרשים שאלה ששוקעו בטיט

ואלה שטובעו ביאור,

היה להם חשבון. לפרעה היה אסור

ולמצרים היה אסור,

ולכן הקדוש ברוך הוא שילם להם מידה כנגד מידה ושיקע אותם בתוך הים, בים סוף.

והקדוש ברוך הוא החזיר להם מידה כנגד מידה.

אבל הילדים הקטנים האלה, תינוקות החפים מפשע שאנחנו מבינים בעינינו,

אז חכמים מסבירים לנו אלה ילדים שהם גלגול נשמות של שני דורות

דור המבול ודור הפלגה

דור המבול חטאו במים ולא אסביר

ולכן

הם שוקעו במים

ודור הפלגה חטאו בזה שהקימו מגדל וראשו בשמיים למרוד בקדוש ברוך הוא והיו לובנים לבנים

על מנת להקים את המגדל שימרוד במלכו של עולם

ולכן הם נענשו כשבאו בגלגול ושוקעו בלבנים תמורת הלבנים

אז זה לא התינוק אשם

אלא הנשמה שמגולגלת בתינוק

היא מתקנת את עצמה בדרך הזאת בתשלום של מידה כנגד מידה

כיוון שאיננו מכירים כל אדם ואדם מה חשבונו בשמיים

אבל כיוון שאנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא עושה צדק ומשפט ולא עושה עוול

אז אם אנחנו רואים שנעשה דבר כזה וכמו שאת אומרת בחפירות רואים דברים איומים ונוראים כאלה יש חשבון

נכון יש חשבון לכל אחד ואחד

הוא גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שעליו נאמר רב על ידייה על בני אדם

אבל הכל הולך בחשבון

בדיוק הפוך זה הקדמתי והסברתי

לכן כתוב לא תרצח וצריך למנוע את הלא תרצח

זה לא ממנו

זה לא ממנו

הוא לא מונע את מה שהוא יודע שמגיע למי שמגיע הוא לא מונע

אבל הוא לא עושה

הקדוש ברוך הוא לא אומר לו תרצח ורוצח

הוא אומר לו תגנוב וגונב

לפי דברייך הקדוש ברוך הוא רוצח את כולם וגונב את כולם ועושה הכול

ודאי שצריך לקבל יש לך ברירה ואם לא תקבלי זה לא יקרה זה כן יקרה רק מה צריך להבין מה קרה

אז לכן צריך לדעת שיש מידה כנגד מידה

והחשבון ידוע לפני השם אבל

מחובתנו למנוע דבר שאסור.

אם אדם, יבוא בן אדם לשופט ויגיד לו תשמע אתה לא יודע למה אני גנבתי?

הקדוש ברוך הוא אמר לי תגנוב.

הוא לא אומר אבל את אמרת קודם שהוא כן אומר.

אבל הוא יגיד לשופט

הקדוש ברוך הוא אמר לי לגנוב.

את יודעת מה יגיד לו השופט?

הקדוש ברוך הוא אמר לי להכניס אותך לכלא.

שהקדוש ברוך הוא יכול לאפשר גם לבעל בחירה רעה

שיצא לפועל רצונו הרע, כמו שאת רואה שקוראים דברים רעים, נכון.

אבל מה קרה שאותו אדם שבעינינו הוא טוב קרה לו,

יש לו חשבון אצל הקדוש ברוך הוא שלא גלוי לנו החשבון,

אבל הוא מידה כנגד מידה.

כמו הדוגמה שהבאתי מילדים חפים מפשע,

שזו דוגמה הכי טובה לומר מה יכול ילד קטן שרק נולד לעשות כשמגיע לו עונש,

נכון?

הבנת?

זה לשאלתך.

עוד משהו קטן.

כאן אתה אמרת שכל בן אדם מקבל את העונש שלו,

כשבן אדם חוטא אז הוא בגלגול שלו בא משלם על החטא שהוא חטא,

נכון?

נכון. אם הוא לא מתקן למעלה בגיהינום,

אז מורידים אותו בגלגול לכאן, הוא משלים, כן.

אוקיי. אז כאילו אתה אומר שהנשמות האלה, שעכשיו מרסקים להם את העצמות שלהם, הם בסך הכל באים לשלם את מה שהם חטאו בעבר?

כן. אוקיי. אז רק את הסיימתי, אני שואל אותך שאלה. הבן שלך עכשיו, נגיד,

רועד מקור, נגיד, כן?

רועד מקור.

הוא אומר לך, אמא, תכסי אותי, תביא לי מעילוס ודר.

את אומרת, שמע, אם אתה רואה את סימן שככה הקדוש ברוך הוא רוצה, מה אתה רוצה ממני?

אני לא מבין, אז זה סימן שמגיע לך. אם קר לך,

אתה צריך לשאר ככה.

ככה תעשי.

למה לא?

זה בן שלך. הבן שלך.

אז אם הבן שלך כך,

אבא שבשמיים, כולם הבנים שלו.

אבל מה לעשות שלפעמים גם בנים צריכים לסבול?

דוגמה,

אם הבן שלך, לדוגמה, יהיה לו כאב שיניים.

נו, את תיקחי אותו לרופא.

מה, אבל הוא עושה לו זזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז. הוא יבכה ויצעק ו...

את תתני לו לעשות לו חור בשן יותר גדול.

למה תתני לו?

אם זה ירפא אותו, כן. מה, הרופא מתכוון לא לרפא אותו?

אבל זה כואב.

אין מה לעשות. אין מה לעשות, בדיוק, זה מה שאמר.

זו התשובה.

אין מה לעשות.

לפעמים בשביל לרפא צריך לעשות חור יותר גדול.

אחר כך סותמים.

לפעמים בן אדם צריך לייחל ייסורים בשביל שיעלה לגן עדן, שאחרי שהוא יתוותר, המצב שלו יהיה יותר טוב. בדיוק, לכן כתוב כפרת עוונות.

מה זה כפרת עוונות? אדם שמקבל ייסורים, הם מכפרים לו על העוונות.

במקום שיתכפר לו למעלה,

על ידי ייסורים בעולם הזה, מתכפר לו למטה, נכון.

אנחנו חוזרים לבנימינה.

יש עוד שאלה?

מה זה גנינה ומה זה איימונה? שאלה פשוטה, נכון.

מה זה אוסטרליה?

את יודעת?

ומה זה ביג'ין?

את יודעת?

את יודעת.

אבל את יודעת. את לא היית שם.

נכון?

אבל שמעת שיש אוסטרליה. אומרים שזה הגן עדן של העולם,

ושם כולם הולכים ומבסוטים.

אוסטרליה.

ביג'ין כולם עוזבים, לא הולכים. הולכים משם.

יש גם שני מקומות, כמו שאתה אמרת, אחת גן עדן ואחת גיהנום.

אז אומרים שבגן עדן יש דברים נפלאים,

ובגיהנום יש איסורים.

אם את שואלת איך זה נראה,

אז צריך להמתין קצת עד שתראי.

כי אני לא יכול להסביר לך מה זה אוסטרליה.

אני יכול לספר לך סיפורים, אבל את צריכה לראות.

אם את מתכוונת שאני אסביר מה השמות אומרים,

אז גן עדן זה אומר אושר וקבלת שכר,

וגיהנום זה הפוך.

עכשיו, אם את רוצה שאני אתאר לך מה סוג האושר, לא צריך אותי.

את יכולה אפילו לחשוב לבד, קחי אושר איזה שאת רוצה,

תכפילי אותו בכפולות כמה שאת רוצה, ולא הגעת אפילו להתחלה.

ואם את רוצה להבין מה זה איסורים,

קחי את העונש הכי קטן. דוגמה, היא דיברה על שיניים, כאב של שן אחת, בלתי פוסק.

אני שואל, איך זה?

המיקום זה לא חשוב.

אכפת לך,

אכפת לך אם אוסטרליה זה נמצא בצד הימני של הגלובוס ובצד שמאל? זה לא משנה, נכון? השאלה, מה נמצא שם?

ככה, יש שני גן עדן, אם את רוצה כבר שאני אדייק.

יש גן עדן תחתון ויש גן עדן עליון.

גן עדן תחתון זה בעולם הזה.

אדם הראשון שמתואר בספר בראשית שהיה בגן עדן תחתון, זה פה בעולם הזה,

מקום

שיש בו נהרות ועצים ופירות וכל הדברים האלה,

אבל רוחני.

לא פיזי-גשמי, רוחני.

אם הייתה ניתנת רשות לעין שלנו לראות והיינו מגיעים לאותו מקום שנמצא גן עדן,

היינו יכולים לראות אותו.

רבי יהושע בן לוי, שמסופר בגמרא,

קפץ את החומה של גן עדן ונכנס לבפנים,

ונכנס בחייו לגן עדן.

יש עשרה שנכנסו לגן עדן בחייהם,

לפי המקורות שלנו.

אבל זה פה בעולם הזה.

יש גן עדן עליון,

שהוא יותר גבוה, רוחני לגמרי.

מה ההבדל בין שניהם?

גן עדן תחתון זה גן עדן

שיש בו את ההנאות מחוש הריח,

כמו שאומרים,

מורגל אצל האנשים בלשונם,

איזה ריח גן עדן, מאיפה הם מדברים?

אבל יש מושג כזה, ריח גן עדן.

ויש גן עדן עליון,

שזה גן עדן

בראייה

והשביע בצחצחות נפשך.

שם זה עניין של ראייה גבוהה,

ואת יודעת שמראייה נהנים מאוד. מריח נהנים וגם מראייה, נכון?

ריח נהנית הנשמה, לא הגוף. הגוף לא נהנה מריח.

הנשמה נהנית.

הנשמה נהנית מריח, ואין גבול להנאה של ריח. את יכולה ליהנות מריח בלי סוף. דוגמה, אם תאכלי דבש,

הרבה עתקי,

כל מאכל הכי טעים, אם תרבי בו,

לא תוכלי לסבול. הגוף דוחה, כי זה לגוף.

ריח זה הנאה רוחנית, לכן אין לה גבול. את יכולה ליהנות מריח

בלי גבול.

וראייה זה אותו דבר. ראיית נוף, דברים יפים, אין גבול.

הראייה יותר גבוהה

מהריח.

עכשיו אני אתן לך דוגמה. במוצאי שבת אנחנו מברכים, בסדר, ייבנה.

מה זה ייבנה?

י' זה יין,

ב' זה בשמים,

נ' זה נר,

וה' זה הבדלה,

ייבנה.

זה סדר הברכות. קודם מברכים גפן,

אחר כך עצי בשמים או עשבי או מיני בשמים,

אחר כך מברכים על הנר,

ואחר כך מברכים המבדיל בין קודש לחול.

שימי לב במבנה של הפנים שלנו,

למטה הפה,

מעליו האף,

מעל העיניים ומעל הדעת,

השכל.

יין זה למטה,

זה הנאה של הגוף שהיא נמוכה יותר,

לכן הסברתי שמקיאים.

הריח זה מעל,

וההנאה הזאת כבר יותר גבוהה.

ההנאה של הראייה יותר גבוהה מהריח,

והדעת זה שיא ההנאה. השכל, החוכמה,

זה שיא ההנאה.

ולכן מברכים במוצאי שבת, בסדר ייבנה,

וככה זה.

וגם בעולמות יש חשבונות, אבל זה לא המקום.

יש עולמות הביע, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, עשייה זה הנמוך, ועולים עד אצילות, שזה היותר גבוה.

למטה

יש גיהנום, ויש שבעה מדורי גיהנום.

וכל אחד יותר גרוע מחברו, יותר קשה.

הגיהנום נועד למי שלא חזר בתשובה ולא תיקן את אורחותיו,

לתקן אותו בדרך של מירוק העוונות והעבירות על ידי ייסורים.

פשוט צורפים אותו.

לדוגמה, אם לוקחים זהב, והזהב הזה הוא לא מזוקק,

יש בו סיגים, מכניסים אותו לכור ההיתוך,

מחממים אותו באש חמה מאוד, עד שנשאר

רק זהב טהור, עשרים וארבע קראט.

אם לא, זה פחות, ארבע עשרה, תשע, שמונה, תלוי.

אותו דבר הנשמה. הנשמה, אם היא מלוכלכת בעוונות ומצוות, הכול ביחד, צריך לנקות עוד שיהיה אדם צדיק, מזוקק.

ולזה נועד הגיהנום.

יש עוד אפשרות, זה גלגול, שאדם בא לגוף, עוד פעם, גוף חדש,

ונותנים לו אפשרות לתקן עוד פעם.

נגיד, הייתה נשמה א',

הוא לא היה מושלם,

אבל חלק היה מושלם,

החלק המתוקן נשאר במקום שצריך להיות,

תחנת ביניים,

החלק הבלתי-מתוקן

נכנס בגוף חדש כתינוק, עוד פעם,

מתחיל.

אם הוא תיקן עוד חלק,

נפטר בלא תשובה, לא תיקן אורחותיו,

החלק השני מצטרף לראשון,

החלק הבלתי-מתוקן חוזר שוב פעם בגוף שלישי.

אם גם עכשיו הוא לא תיקן אורחותיו עד הסוף,

אז החלק המתוקן

יצטרף לקודמים,

והחלק הבלתי-מתוקן, או שיצטרף בגיהנום,

או שיחזור בגלגול, בדומם, או חי, או צומח,

ושם הוא יעשה את התיקון בעל כורחו.

תודה.

כן, תן לו.

תודה רבה.

אומרים שאסור ללבוש בנים של אישה, נכון? כן. למה זה לא רובש?

שמלה.

אז בוא אני אסביר לך.

קודם כל, אתה צריך להבין שגברים לומשים שמלות.

למה הוא ללבוש?

הפוך. כתוב, שמלתך לא בלת מעליך, לא מעלייך.

כתוב בפסוק, שמלתך, אתה שומע?

שמלתך לא בלת מעליך, זה מדובר על גבר.

רגע.

כל העולם הלך עם שמלות,

עם חלוקים. כל העולם. תסתכל בתמונות, אפילו של האירופאים,

תראה תמונות של הטורקים.

גויים, אפילו לא יהודים.

כל אומות העולם הלכו ככה.

תראה את כל התמונות והציורים העתיקים, איך היו הולכים בני אדם, ככה זה היה לבוש.

זה לבוש חדשני שנעשה במאות השנים האחרונות,

ובפרט באירופה. רק שנייה.

אתה לובש ג'ינס?

לא.

אבל אתה לובש לפעמים ג'ינס.

פעם ב...

ג'ינס מאיפה בא?

מה?

אתה לא יודע.

לדוגמה, החולצה שלך שאתה לובש כרגע

זה הפיג'מה שלי.

כשאני הולך לישון,

אז אני לובש חולצת טי-שירט.

אתה מבין?

אז מבחינתי אתה הולך לישון כרגע.

וג'ינס, אם אתה לא יודע,

זה היה בגד של כורים,

שהיו כורים זהב והיו צריכים לשבת בנחלים על הברכיים

וכדי שלא ייקרעו להם הבגדים היו, עשו להם

לב-אייס.

ג'ינס לב-אייס.

זה על שם בעל החברה מר לוי.

לב-אייס.

You know?

כן.

יופי. עם פיג'מה אתה מדבר יפה.

כן.

אני רוצה לשאול אותך בקשר לאימא שלי לפני חודש,

גילולה הייתה מחנה,

והרופאים, לפי מה שהבנתי,

הם אומרים אין סיכוי.

כאילו, אין תרופה.

אז אני באתי אליך לשאול מה עושים.

מה עושים?

אתה מוכן לחזור בתשובה בשביל אימא?

אני בעל תשובה, אני דתי, אבל אתה יודע... חפיף דליל.

אוכל הכול.

אתה נראה לי בלי עין הרע בריא. אתה עובד על זה, אה?

קצת, כן.

אז בעזרת השם יתברך, אם אתה תקבל עליך תשובה, כמו שאני אגיד לך תכף,

אבל אמיתית אמיתית,

בעזרת השם יתברך, אין ברכה שכל הקהל יענה אמן,

הסיכויים שלה יגדלו, ואני לא אומר כמו הרופאים שאין סיכוי. אני אומר שיש סיכוי.

בסדר?

אבל לפני כן אני רוצה לראות לך משהו,

אולי זה ידבר אליך מאוד.

מקרה, לא עליך ולא על אימא שלך ולא על אף אחד מישראל.

יהודי,

קצת יותר רזה ממך,

אבל קראו לו ניסים התותח.

התותח.

אתה תראה איזה מקרה היה לו ומאיזה מצב הוא ניצל,

ואז תראה שיש סיכויים גם לאימא.

בסדר?

בבקשה, ניסים התותח.

אני הייתי בכל עברי 25 שנה מדריך חדר כושר.

הייתי קרוב ל-110-110 קילו.

הייתי מער ישראל לשעבר, שנת 86-85,

והייתי בן אדם שפחד ממני מכל ירושלים, חצי ירושלים מכירה אותי.

הייתי בן אדם מפלצת מהלכת,

גדול מאוד מבחינה פיזית,

וגם גדול מאוד מהנהגה האפתנית, אף למעלה.

הרבה גאווה הייתה לי.

הייתי נשוי לפני זה, עם ארבעה ילדים.

התגרשתי,

התחתנתי עם בחורה צעירה, אישה נפלאה,

ואחרי שנתיים שהייתי נשוי לה,

הרגשתי שכואב לי משהו בגוף, ולא ידעתי מה כואב לי.

התחתנתי עם מדריך כושר

מפורסם מאוד בירושלים, אין אדם שמתעסק בתחום הזה ולא מכיר אותו.

שום דבר פה.

ובאמת, היינו, חיינו שנתיים כמו,

היה נהדר והכל היה טוב ויפה.

ניסים באותה תקופה הרגיש לא טוב בכלל,

והוא התחיל להרגיש כל מיני כאבים בזנב התחתון,

בעצם הזנב בגב,

והוא טען שיש לו כל מיני, הוא חשב בהתחלה שזה דחורים,

וחשב שזה פיסורה,

והשגנו כל מיני משחות מבתי מרקחת, וכל הזמן הייתי מטפלת לו במסירות נפש בנושא.

ואני רואה שבן אדם,

את כל המשחות כבר קניתי,

וכבר עוברת חצי שנה כמעט,

ואני אומרת לניסים, בואי נלך לרופא, יש לך דימומים,

בואי נלך לרופא.

בן אדם כואבת ללשן, הולך לרופא, כואב הראש, הולכים לרופא.

הוא לא היה מוכן בשום אופן, אני מדברת על בן אדם 100 קילו שרירים,

גופיות, טייצים, האגו שלו בשמים, בן אדם שעני ורופא,

ועוד להראות את האזור הזה לרופא, כאילו אין מצב, תשכחי מזה.

זה היה חצי שנה, אני מדברת על מצב שאני כבר בהיריון,

חודש אישי,

הרעיון מתקדם,

וזה כבר היה בלתי נסבל, הוא פשוט היה נוהג עם

חצי גוף למעלה כי הוא לא אכל כבר לשבת,

הוא לא אכל לאכול, הוא היה נראה רע מאוד,

צבע שלו הפך צהבהב.

מי שלא ראה את זה לא יבין, זה היה פשוט קטסטרוף,

אז היה גווייה,

פשוט גווייה מהלכת.

אני קמתי ב-4 לפנות בוקר, הוא פשוט הלך

20,000 פעם לשירותים,

הולך וחוזר, הולך וחוזר מכאבים.

בפעם ה-30 אני פשוט החלטתי שבאותו לילה לא משתפתי איתו פעולה,

שאני לא עוזרת לו, ולא מטפלת בו, ולא נותנת לו לא כדורים ולא נרות.

קמתי ב-4 לפנות בוקר, והוא אמרתי לו, תקשיב,

אני אוהבת אותך, ואתה יקר לי,

אבל

לא רופא, אז יש רבנות,

אחד מהשתיים תחליט, אני ככה לראות אותך לא מסוגלת. בסופו של דבר הלכתי כאילו ל...

בחלל שהרופא היה בהלם, הוא אמר לי אתה,

אני לא יודע איך אתה חי,

יש לך סרטן בגודל 15 סנטימטר במעי,

ארבע גרורות בכבד,

אתה צריך למות,

אתה גבר,

וזה לא כן, אתה יכול לקבל את מה שאני הולך להגיד לך, אבל זה לא כן.

אתה לא תחיה הרבה זמן, שבוע, שבועיים, יש לך אפס סיכויים.

אמרתי, סליחה?

התמוטטתי, האישה שלי התמוטטה, כל המשפחה התאספה,

ובאנו הביתה.

באתי הביתה התחלתי, עוד לא להקל את זה, התחלתי לבכות.

ומאותו רגע

חרב על העולמי.

אז הוא אמר לי, תשמעי,

זה בהלך גידול סרטני.

וכששמעתי את המילה הזאת, לא יכולתי.

אני מגיל קטן מפחדת מהמחלה הזאת, זה משהו ש...

לא יודעת, זה משהו שאי אפשר, אני לא יכולה לתאר אותו במילים, את הפחד מה... פחד, זה פשוט פחד.

אמרתי לה, אבל אתה לא יודעת, אתה לקחת ביופסיה לפני יומיים, וביופסיה זה אמר לי, תשמעי,

אני עובד הרבה, אני מכיר את הריח, את הצבע,

יש לו גידול סרטני.

ולא רק שיש לו גידול סרטני, יש לו

כ-15 סנטימטר לגידול.

אני לא יודעת אם הוא יחזיק.

ואשתו התקשרה אליי, במקרה הייתי חולה,

וסיפרה לי מה שיש לו, שגילו לו גידול.

אני הייתי בהיסטריה, רצתי לשטראוס,

לראות מה מצבו.

כמובן שהזקתי גם את אימא שלי ואת סבא שלי ואת דודות שלי.

הזקתי ככה את כולם כדי להיות איתו.

הוא היה מטושטש לגמרי.

לא מבין מה נפל עליו, מאיפה הנחיתו עליו מחלה כזאת.

אני רגילה לראות את אבא שלי שרירי,

כמו שאתם רואים בתמונות, אבא חזק,

שמאוד אוהב את הגוף שלו, את החיים שלו,

ופתאום ראיתי שבר כלי.

לא האמנתי שאבא שלי יכול להיות כזה שברירי.

תוך משקל של 100 קילו שרירים,

ירדתי תוך חודשיים וחצי ל-47 קילו, תת משקל.

ירדתי 53 קילו.

הגוף התמוטט לי.

לא יכלתי לאכול, לא שסירבתי לאכול,

לא יכולתי לאכול.

זו מחלה קשה וערובה.

אני לא מאחל אותה לאף אדם עלי אדמות. לאף אדם.

הסתכלתי לשמיים, אמרתי לי, כאילו, למה?

למה?

כאילו, כל כך חיכיתי להיריון וללידה ו...

למה?

כאילו, זהו, הייתי בטוחה שאנחנו באים, עושים את הבדיקה,

גומרים עם הסיפור וזהו.

ופתאום,

המחלה הארורה הזאת נכנסת אליך הביתה.

היא שלחה אותנו הביתה ואמרה לנו, תשמע, ניסים, אני נותנת לך שלושה שבועות לעלות במשקל

כדי לחשוב אם אפשר להתחיל לתת לך איזשהו טיפול בשביל להאריך את החיים שלך, משהו כמו כמה חודשים.

אין מה לדבר על ניתוח, אין אפשרות בכלל לנתח את המקום.

הגידול מאוד גדול, הוא דבוק לאיברים פנימיים, הוא יכול ליצור דימומים במהלך ניתוח.

אין אפשרות, אין סיכוי לנתח את המקום.

הייתי במצב אנוש.

אני שכבתי במיטה אנשים,

המבקרים שהיו באים,

יושבים שתי דקות, לא יכולים לראות אותי, ונעלמים

מאות חברים ירושלמים, כי אני הייתי מדריך כושר בחילוניות שלי,

ומאות חברים, אלפים, הייתה פה עלייה לרגל, היו רואים, היו בוכים,

כי אמרו שאמרו שהוא צריך למות,

והמשפחה הכינה קבר, אמרו זהו, זה גמור.

רופאים לא נתנו לי סיכוי, אמרו אפס סיכויים.

ולא התחלתי עם שום טיפול ועם שום דבר כי לא הסכימו לתת לי טיפולים, אמרו שאני חצי בן אדם, אי אפשר לתת טיפול חצי בן אדם אם הוא לא יעלה במשקל

ובכו לי המשפחה ואשתי בכתה לי והילדים בכו וכולם אמרו

שאני אוכל, והיא אומרת אני לא יכול לאכול,

אין לך תאבון, אתה לא יכול לאכול, אתה במצב שזה חוסר, אתה לא יכול לאכול, אתה רוצה להשמין שיהיו לך טיפולים, אתה לא יכול, אתה לא עומד בזה.

פשוט ישבתי ודיברתי עם בורר העולם ואמרתי

אתה לא יכול לעשות לי את זה. אני בחורה צעירה, עוד לא התחלתי את החיים שלי, יש לי תינוקת.

תן לי לפחות רק לראות אותה, משהו.

ובאמת, אני פשוט הייתי יושבת וזהו,

זהו, כאילו מקבלת את זה, מקבלת את זה, שזהו, שככה זה, זה המצב,

ואני, והבעל שלי פשוט הולך לי.

ואני הייתי רואה אותו, נגמר לי בין הידיים.

הוא היה יושב, הוא לא היה מדבר איתי, הוא לא היה אוכל.

היו לי מלחמות איתו על האוכל, תאכל, תשתה.

את התרופות שלו הוא בכלל לא רצה לקחת.

ולטיפולים הוא לא רצה בהתחלה בכלל ללכת.

והכל היה במלחמות, והייתי פשוט נלחמת בו.

ראיתי שאין לי מי לדבר בכלל.

וכל יום, כל יום, כל בוקר כשהייתי קם ורואה אותו לידי, הייתי אומר, תודה לך, נו, תודה שהוא איתי, תודה שהוא חי, תודה, פשוט תודה.

תודה שהנה עוד בוקר, הנה עוד לילה, כל בוקר הייתי, מי היה ישן בכלל, הייתי כל חמש דקות מקשיבה, לראות אם הוא נושם, אם הוא בסדר.

דבר ראשון שעלה לי בראש זה, וואו, עוד לא סיפרתי לאבא בכלל שאני רוצה להתחתן?

איך אני עכשיו בכלל יכולה לחשוב על חתונה?

עוד שלושה חודשים החתונה, ולא יודעת אם אני אצטרך לבטל את הכול ולחכות עוד שנה, וכבר הכנתי לעצמי בראש כל הזמן, איך הוא הולך

ואז באתי לניסים, אמרתי לו, ניסים, תשמע,

לא נותנים לך סיכוי,

אין לך הרבה לחיות.

אני אוהבת איתך, את האבא של הילדה שלי, אתה אפילו לא ראית אותה.

תעשה משהו. אמרה לי האישה שלי, תראה, כל הרופאים לא נותנים לך סיכוי,

ואני רוצה ללכת לסיכוי לכיוון של הקדוש ברוך הוא,

דרך רבנים מסוימים.

אמרתי, אני לא מעוניין בזה, אני אדם מאוד חילוני,

אני לא מאמין בדברים האלה.

היא אמרה לי, מה זה אתה לא מאמין, אנחנו יהודים, בוא נלך ל...

זה רק, איך אומרים,

בציפוריים, הצ'אנס האחרון שלנו, בוא נלך.

אמרתי להם, אני מסכים טוב, הסכמתי.

שלפתי את אחת הקלטות של אמנון יצחק מהספרייה הקדושה הקלטות שלו,

והתקשרתי, פשוט התקשרתי לארגון צ'ופר,

סיפרתי את הסיפור, הוא נורא נסערת, הייתי ממש היסטרית.

הגעתי לכבוד הרב אמנון יצחק,

כבוד הרב אמנון הוא נבהל, הוא חשב שאני נרקומן או משהו כזה, הוא מסתכל עליו במאבד,

שהוא לא הבין מה זה, עד חצי אדם בא מולו,

מה הוא רוצה ממני.

והכבוד הרב הזה הוא דבר,

הוא משה רבנו של ימינו, חבל על הזמן של כולם.

ובזכותו אני חזרתי בתשובה מלאה,

כי הוא בא

ובירך אותי

ואמר לי, כלה כקשה אני דורש ממך,

ותתחבר לקדוש ברוך הוא כמה שאתה יכול.

מאז שהתחברתי לקדוש ברוך הוא, כל אינפוזיה ששמו לי, כל מחט ששמו לי, לא קיבלתי את זה.

התחברתי אליו עם אינפוזיה אחת, ואני כל כך שמח ומאושר

מאין כמוני.

המשפחה, כולם,

חברים, לא האמינו איך שאני קם על נקליים.

כולם בראשי רמות, הכינו כבר קבר.

לא האמינו,

ופתאום אני בעצמי,

אמרתי להם מה זה גדולה של הקדוש ברוך הוא.

יומיים אחרי זה ביקשתי מהאישה שלי לאכול, היא לא האמינה.

היא קיבלה הלם.

לאכול?

אתה רוצה לאכול, אמרתי כן. הרגשתי פתאום צורך לאכול, זה לא סירוב לעזור, פתאום הרגשתי צורך לאכול, רוצה בשר, רוצה לאכול.

הרגשתי שאני מתחיל לחיות עם כל המחלה הכבדה עליי. בשבוע הראשון עליתי ארבע קילו,

בשבוע אחד ארבע קילו,

אחרי זה עוד שבוע עוד ארבע קילו.

הרופאים היו בהלם, כשאני מתחיל לעלות,

איך קרה שהוא התחיל לעלות וזה?

אפשר לצאת אולי טיפול או שתיים,

להתחיל לראות איך זה עובד,

ואז תדעו לכימיותרפיה בהתחלה. הוא קיבל סדרה של אקרנות, 25 אקרנות רצופות,

עשרה טיפולים כימיותרפיים.

מדובר על שלושה ימים

כל טיפול.

שלושה ימים רצופים שבהם הוא מושבת לחיותין, לא יכול לתפקד, לא יכול לאכול.

שבוע כזה מאוד מטורף, שבוע אחר כזה הוא מתחיל להתאושש, שוב טיפול.

עד שהוא כבר ככה מגיע לשבת, שוב טיפול.

אבל סליחה, אני אפילו ארחת מאז התשובה שלי,

הכול השתנה.

שום כאב, שום התופעה.

אנשים היו עמומים.

קודם כל אמר הקדוש ברוך הוא, יום אחד צפנו מהדס הזה ואמר,

אתה יודע מה אבא שבשמיים? אני לא קח זקן. אמר לי, אכפת לך? אמרתי, לא אשרי לך.

הלך את הזקן ואמר,

אני לא אכפת לי להיות קרח,

שלא היה לי שערה בגוף, את הזקן תשאיר.

וככה היה. ואמרו לי הרופאים הכימיותרפיים. והרופאים היו עמומים.

כאילו, כל פעם שהוא היה מגיע, היה מגיע עם יותר שיער.

זה ירד לי הכול. זה בדיוק נוגד את התופעות של הטיפולים הכימותרפיים, כי טיפולים כימותרפיים, ידוע ששערות הן נושות.

והרופאה שלו הייתה אומרת, במקום להקריח אתה מסעיר, זה מצחיק.

והוא לא הקיא, והוא לא שלשל,

וזה הפך להיות יותר ויותר נוח.

זה טיפול.

וזהו, כאילו, מקבל את הטיפולים שלו.

ארבעה חודשים חגגתי.

איזה אושר, איזה סיבכה, מרגיש טוב, הולך ומתחיל לתפגד, כמה ממיתת חולי.

ופתאום, בום,

גילו לי פתאום שיש משהו נוסף שבהתחלה אמרו שהוא עושה נקי,

בסיטי ושמחתי וכנראה היה לי מקטרג שבדק אותי

ורצה לבדוק ניסיון העמיד אותי הקדוש ברוך הוא לפסול. הוא אמר לו, תן לו קצת רע, בוא נראה. והנה הוא חזר עכשיו בתשובה,

נתת לו טוב טוב טוב טוב טוב בוא ניתן לו קצת משהו לראות איך הוא יגיב.

ואני קצת כעסתי

כשבבית החולים בישרו לי שקיבלתי,

שפתאום הם גילו משהו ברקטום,

משהו נוסף ששורש סרטני קטן.

אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, הוא אמר לי, מה אני עושה בשביל מה אני אספר לתפילות האלה? לא יכול פתאום, כמעט, כמעט, התאכזבתי כמעט.

אשתי צעקה עליי ואמרה לי, ניסיון, תיזהר.

הנה יש לך ניסיון, תעמוד בו.

ואז אמרתי,

עד יום מותי אני עם הקדוש ברוך הוא לא מוותר.

לא עושה שום דבר נגד וממשיך להיות בדת.

המשכתי,

קיבלתי את הבשורה, אמרתי, אני אקבל אותה בשמחה, באהבה.

כשהגעתי לרופאה, היא הכניסה אותי לבד לחדר ואמרה לי, קרן, תשמעי,

אני רוצה לשוחח איתך לבד.

הסיכוי, ניסיון הגיע לנו עם 0% סיכוי, היום הוא ב-20% סיכוי לעבור את הניתוח.

20%, 80% שאנחנו פותחים את הבטן וסוגרים אותה, ושאין מה לעשות, אני נותנת לו מאותו יום שנתיים לחיות.

היא אמרה שהסיכוי,

שיש גם סיכוי שיקרה משהו במהלך הניתוח, היא לא יודעת להאריך,

אבל יש סיכוי כזה.

כמו בכל ניתוח, ואצלו קצת יותר, כי הגידול הוא בעייתי.

זה היה שלושה שבועות.

מטורפים.

לא היה רע ואני חושבת שלא דיברתי איתו מהרבנים הגדולים של תורנו. באמת, אני דיברתי והתייעצתי. ואני דיברתי גם עם הקדוש ברוך הוא. בכיתי לו יום ולילה עם כל התפילות שלי, שאני אעבור את הניתוח בשלום. זה היה שמונה שעות ניתוח.

שמונה שעות הכי ארוכות בחיים.

אני לא חושבת שזה שמונה שעות כמו שמונה שנים.

אנחנו יושבנו בחוץ והתפללנו לבורא עולם ועשינו שיעור בחוץ לרפואתו.

ואחרי זה קראנו כולנו תהילים.

ואין, את רואה את הקשר עם בורא עולם, את מדברת איתו, ואת אומרת לו, אבא שבשמים, ואת מדברת איתו כמו בן אדם רגיל.

פשוט, את יודעת שהוא אבא שלך,

ויש לך יראה ממנו, והוא מלך, מלך כל העולם, ושיש בו בידת הכוח לעשות הכל. ואם תהי קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יכרו באמת,

באמת,

רצון נראה ויעשה ועד שהוא אדם ישמע, כי ככה, ויושיעם.

ואת מדברת איתו,

ואת אומרת לו, אבא שבשמים, בבקשה ממך.

אנחנו לא זכאים.

לא לזכויות שלנו אנחנו מבקשים.

מהטחינה שלי, מהרחמים שלך, בזכות הרחמים שלך,

תרחם עלינו, תעזור לנו. אין לנו זכאות.

זכויות אין לנו.

אנחנו כאלה קטנים.

כל כך הרבה עבירות עשינו. אני יודעת שזה אב רחמן.

אני יודעת שרק אתה יכול.

הרופאים בפנים, ואתה מכוון להם את הידיים, ואתה מזיז להם את זה, לאיזה כיוון שרק תרצה.

בבקשה ממך, תן לי סימן.

הרופא של המנתח עבר בחוץ

באמצע ניתוח, בן אדם באמצע ניתוח, מה אתה עושה בחוץ?

אני פשוט הסתערתי ואמרתי, כאילו,

קפצתי ואמרתי למנתח, מה אתה עושה בחוץ?

כאילו, דוקטור פיקרסקי, מה?

הוא אמר, אל תדעי, הכול בסדר, אנחנו רוצים, תגידו לי.

אני...

ושלחו את הביופסיה בראש עברי, ולא הייתה מוש... אני לא חושבת שהיה בן אדם מאושר ואסיר אותו, והקדוש ברוך הוא ממני באותו יום. זה היה פשוט מדהים.

אני מרגישה תחושה יאית, קרובה, שהנה הוא ענה לי, גם הפעם הוא ענה לי, הוא פשוט ענה לי.

ואני חייבת לו, אני חייבת לקדוש ברוך הוא הכול.

הכול, אני חייבת לו את החיים שלי, הוא החזיר לי את הבעל שלי במתנה.

הוא נתן לי את הבעל שלי חדש, בעל חדש.

ופתאום, עוד לא...

עוד לא עיכלתי את המחלה שלו,

וכבר מודיעים לי שזהו, שהוא כבר לא חולה.

שקרה נס.

תודה לאל.

אני בריא ושלם, אין לי כלום לכל מה שהם ציפו.

שחור זה נהיה ורוד מהקדוש ברוך הוא, כי הוא נותן חיים והוא לוקח חיים.

לא רפצת ותגיד לי,

אתה צריך למות, תוך שנה אין לך סיכויים למות.

וברוך השם, הנה השנה נגמרה, ואני מאושר, ואני בן אדם בריא,

ואני החיים שלי מקדיש רק לקדוש ברוך הוא. בשבוע שהיינו אצל האופה, היא אמרה לנו, אני רוצה להגיד לכם שמדובר פה בנס רפואי.

אז הוא אמר, אבל זה לא נס רפואי, זה נס אלוהי. והם אמרו אותו, ידענו על הניסים,

נס אלוהי. כנראה שהתפילות עוזרות. לופאים עמומים מכל הסיפור שלנו, עמומים. אם אני מגיעה למצב שאני מגיעה לרופא ואני אומרת לו, אני לא מהקלט, והוא אמר לי, גם אני רופא וגם אני לא.

לא, אבל הוא גם מגיע למסקנה, והוא אמר זה מלמעלה.

הוא אמר, דברים רק משמיים.

אני רק רוצה באמת להגיד תודה,

מכל ליבי, לרב עמדונצחם.

ושימדל לחיים ארוך עם הרב הזה, כבוד הרב הזה.

מאז ועד היום אני מאושר מאין כמוני.

אנשים לא מבינים את זה.

אני כחילוני 48 שנה, לא האמנתי בזה.

ובסוף אתה מוצא איזה תרופה,

שזה קוראים לו אבא של השמיים. זו התרופה הכי טובה לכל עם ישראל,

שעם ישראל צריך להבין את זה. במיוחד אנשים חילוניים כמוני, וכל החילונים שנמצאים,

שהם חושבים שהכל מובן מאליו.

אומרים, בונו שלום, תסתכלו לשמיים, תראו שיש לנו אבא.

תנו לו טיפה, תקבלו הרבה. אז זה הקטע הכי קשה שהיה לי כשעברתי אותו.

והיום אני אדם מאושר מאין כמוני.

עצם חזרתי בתשובה.

ואני גאה שאשתי,

ואני שמח שתיבדל לחיים ארוכים,

שדחפה אותי לכיוון הדת.

והיום אני שיא העושר.

ואני מאחל לכל עם ישראל, ולכל החילונים במיוחד,

שיבינו,

שלא יחכו למכה כמו שאני קיבלתי,

שהייתי על סף מוות.

שמעכשיו יחזרו לאבא לשמיים, שלא רק יבקשו, יבקשו,

שיתנו לו קצת. קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת.

וזה הפתגם הכי הרבה שאני אוהב אותו. צריך להתקרב אליו, וזהו.

זה מה שאני מספר על עצמי. והיום אני גבר חדש,

אין לי מחלה יותר, אני גאה, אני שמח,

וכל חיי עד יום מותי וזקנתי,

רק הקדוש ברוך הוא. אין עוד מלבדו.

העולם שלי החילוני היה ריקני. היום אני מגלה שהוא ריקני, כמובן. לפני כן לא הרגשתי אותו שהוא ריקני.

אתה צוחק, ואתה מבלה, ואתה עושה חיים, ואתה חושב שזהו, זהו וזהו, אבל בסופו של דבר אתה הולך לישון בלילה, ואתה מרגיש ריקנות.

אתה אומר, מה זה זה, הנה עוד יום עובר ועוד יום עובר, ומה יש לך בחיים? כלום, אין לך סיפוק עצומי.

היום, בדיעבד, אני יכולה להגיד שזה היה חיים ריקניים מתוכנו.

שום דבר,

כלום,

אבל הבלים,

אחד שלם.

בסדר, הייתי באילת, והייתי בלונדון, והייתי בפריז, והייתי בערד, והייתי בטיפה, והייתי בצימרים, והייתי בשמימרים.

מה נשאר לי מזה? רק זיכרונות, וגם את הזיכרונות, אתה לא יודע להגדיר, כאילו,

קמתי בבוקר, אמרתי, מה נשאר לך מזה?

כלום, רק זיכרונות.

ואיזה זיכרונות? אה, יופי, נהנית.

בסדר, אבל הענה היא רגעית.

אתה לא לוקח את החמישה משום דבר, אין לך שום רוחניות, את הולכת

ובריק בבטן,

ויקום חילוני שיגיד לי שהוא הולך לישון בלילה ומעלה לא פה.

אין, לא קיים.

ומי שאומר את זה הוא פשוט משקר.

כל החיים זה קינאה.

דמי ריבות.

ולמה את ככה?

ולמה קנית ככה? ולמה עשית ככה? ולמה דיברת עם זאתי? ולמה זאתי עשתה ככה?

זה החיים של החילונים, זה מה שיש שם, אין שם שום דבר.

ואתם יודעים, וכל הזמן זה להשמיע,

היינו באילת והיינו בסיני,

וכל הזמן הרכילות וכל הזמן הרדיפה.

ואחרי כסף, ואחרי זה, והגוף שלי, ואני, ואני, ו...

למה? לאן? לאן? רגע. לאיפה אתם רוצים? מה?

מה?

מה אתם חושבים שיצא לכם מזה בסוף? אז יופי, אז עוד עשר שנים, ועוד עשרים שנה. מתי מתחילים לפחד?

בגיל חמישים, שישים,

ודאי רגל וחצי בקבר, אז יאללה, מתחילים לשאול שאלות.

זה בעצם קשה לעמוד על הטעות שלו, ולהגיד, טעיתי, סליחה, עד כאן. זה נורא קשה.

במיוחד לאנשים שהם בעלי מעמד, פתאום אני אהיה דתי?

מה, אני אשים כיפה?

ככה. אתה מתבייש? אני הייתי אומרת, אני אשים כיסוי ראש. הוא אמר לי, אני אלך בודי-בילדר ואת תשימי כיסוי ראש. איפה נשמע כדבר הזה בכלל?

נכון, זה קשה, זה מאוד קשה.

אני אשקר אם אני מבין להגיד שזה לא קשה.

אני פשוט אשקר.

מה, לא היה קשה לי לשים כיסוי ראש?

ביום שהיה רגיל לצבוע את השיער שלו כל שני וחמישי ולעשות...

ואת מבינה שאין בזה שום דבר.

ואני מרגישה יותר יפה ויותר מיוחדת,

ואני מרגישה שמכבדים אותי.

זה כל כך כיף שמוכר במכולת בא ושם לך את העודף, כי הוא רואה שאת עם כיסוי ראש, אני אפילו לא צריכה לדבר.

הוא פשוט מניח את העודף.

וקוראים לי גברת ואני בסך הכל בת 22. זה כזה כיף.

זה כיף. את רואה איך מתייחסים אלייך, את רואה איך הבעל שלך מתייחס אלייך.

אם פעם זה הכל היה בזלזול, ותביאי לי ותקחי לי ותעשי לי, אז הוא קורא לזה גמילות חסדים לאישה? וזה הכי כיף לי בעולם.

אדם דתי זה לא רק דתי.

זה גם אדם שכל הדעת שלו מתיישבת.

הוא הופך להיות אדם נפלא. אם הוא היה אכזרי,

הוא עצבני באופן טבעי,

הכל יורד לו, כי אתה לומד דברים,

אתה קורא, ואתה לא שובע.

אין לזה שובע.

אין לזה שובע. הוא בעם רגוע והוא סבלני יותר והוא מכבד והוא דואג.

נכון, יש דברים שהם קשים,

אבל יותר קשה להיות חילוני.

הרבה יותר קשה להיות חילוני כשאתה רודף אחרי דברים כל הזמן,

ואתה כל הזמן צריך להשיג, להשיג עצמו. יצרונה, יצרונה שמשפיעה.

הרבה יותר קשה להיות חילוני. מה קשה להיות דתי?

מה קשה?

שבת התנ״ך, איזה כיף שבת. בלי סיגריות, עשן בכל הבית,

בלי טלפונים לענות כל היום, בלי קניות, בלי סידורים, יושב, אוכל,

לומד תורה, ישן.

יש אותה, שמישהו יקום, אפילו חילוני, תנסה.

תנסה בתור אדם חילוני לעשות שבת.

את לא זוכרת, היו נוסעים לים בשבת,

היינו מלאים חול, עייפים. חוזרים עייפים, כאילו.

עייף, כל כך חול, מזיע שמש,

בבית, יוצא לטייל,

פיצוחים, שתייה, יושבים,

קורעים, יש יותר כיף מזה?

כמה אני בכלל?

יום ראשון מגיע, אני כבר מחכה לשבת.

רוצה לשבת? אנחנו כבר מדברים על שבת הבאה.

אין יותר כיף. וקשה, יש רגעים קשים.

אבל אתה יודע שאין.

שאין על זה ועל העולם הזה לא תוותר לעולם.

שאין כמו זה, אין כמו החיים האלה. יש לך אחלה חיים, אתה חי בריכות,

יש הפרדה.

ציולים יש.

יש כמו להיות בקבר של צדיק?

אוי, שאתה בפרשמות. יש כמו לנסוע מירושלים למירון? איזה יופי.

וזה טיול, וזה ליהנות, וזה לאכול, וזה לשתות,

וזה להגיד תודה.

בחיים הדתיים יש הכול,

ופי מיליון יותר טוב מהחיים החיים. הכול יש.

רק בצורה של שכל, בצורה של היגיון,

בצורה של קווים.

וזה הכי כיף, כי אתה יודע להעריך דברים.

לא שהם הפקרות והכול מותר.

איך שהבנות נראות,

הילדות נראות ומתלבשות,

תרבות המערב. גם ההורים לומדים את זה. הם מפקירים אותם, לא אכפת להם. והחינוך.

היום אימהות אכפת להם רק מעצמם. קרייריסטיות.

אתה עובר ליד בית,

חילוני עם שלושה ילדים, אתה שומע צעקות, ואתה עובר לבית חרדי, שמונה ילדים, אתה לא שומע את הבית.

אתה רואה איך אבא דתי נותן לילד שלו עשרה שקלים, איך הוא מעריך,

כאילו נתת לו מאות שקלים, איך אבא תודה ואבא תודה ועשרים נשיקות,

עד שהוא לוקח את הכסף.

ילד חילוני, תן לו עשרה שקלים, ותראה מהם, קמצן, אבא קמצן.

ילדים בני 12 סוחרים בסמים.

לאן הגענו? לאן, לאיפה, לאיפה, עד מתי?

אין גבולות, אין קווים, הכל בא לי והכל מותר לי. מה זה קורה לנו? תרבות המערב.

אנחנו, אין לנו שום דבר משלנו, לישראלים.

לעם היהודי יש את המסורת מבית אבא.

לעם הישראלי אין שום דבר משלו.

אנחנו חיקוי אחד גדול ולא מוצלח. הכל. אם זה היה מוצלח, עוד הייתי אומרת.

חיקוי אחד גדול ופשוט לא מוצלח.

של מה?

אין לנו שום דבר משלנו.

תסתכלו, תגידו משהו אחד ישראלי אמיתי,

יהודי אותנטי, אין, לא קיים, רק במגזר הדתי, חרדי. אל תלמדו אותי מה זה חילוני.

אל תלמדו אותי מה זה כל השטויות שעשיתי,

ואתם יודעים למה אני מתכוון.

כל חילולי שפעת וסיגריות ועישונים והכול.

אל תלמדו את תאוות, אל תלמדו אותי את כל התאוות.

אני מכיר הכל, כל פארט, כל דיסקוטריה, כל מועדון, כל זבל, מכיר הכל.

אל תספרו לי שזה כיף,

זה רגעי, זה שנייה, זה נגמר, נעלם.

התורה לא נעלמת לעולם, יש עולם הבא ושאנחנו מגיעים. דברים הם לא מובנים מאליהם.

אם בן אדם היום יושב, אתם יושבים, תגידו תודה.

אתם אוכלים, תגידו תודה. כי שום דבר לא מובן מאליו.

אף אחד לא מבטיח לך שמחר בבוקר אתה תקום ואתה תוכל לאכול או תוכל לשתות. אף אחד. ואל תהיה בטוח בעצמך עד יום עודך.

אתמול למדתי מה זה בן אדם עשיר. עיניים,

שיניים, ידיים, רגליים.

זה עשיר. אני מרגישה עשירה, כיף לי. זה בן אדם עשיר.

ויש לי ידיים, תודה, תודה לקדוש ברוך הוא, אני לא צריכה כלום.

פת לחם, בצע, בריאות, אוויר, אני נושמת, זהו.

ואני לא צריך יותר מזה. אם בן אדם יסתכל על החיים, ככה הוא יהיה הכי מאושר בעולם.

וכל מה שיש יותר, תודה לאן.

באמת, אני אומרת לכל בן אדם שמרגיש עצוב

או מדוכא או ממורמר, ילך, יעשה סיבוב קטן

באונקולוגיה, בהדסה עין כרם.

יש מחלקות אונקולוגיות בארץ.

השם ירחם.

סיבוב קטן,

יצא ויגיד אם הוא מרגיש מדוכא או אם הוא עצוב.

בריא, שלם,

ברמח איברים, בשסר גילים. תודה לו על זה, תודה לו. תגיד תודה לאל.

אל תתלונן.

לא להתלונן.

אנחנו כל החיים שלנו תלונות. קשה לי, וואי, בעבודה זה, והיה לי ככה, ואם האישה ככה.

תחזרו בתשובה אין קושי.

אין קושי, הכול מסתדר.

אני וניסים היינו חיים. איך חיינו?

חיינו שלוש שנים,

גם אני עבדתי וגם הוא עבד.

המקרה היה ריק.

חיינו על שכירות.

לא הספיק כלום. לא הספיק לנו. לא היה מספיק. לא היינו מבינים לאן הקצב הולך.

היום לא אני עובדת

ולא ניסים עובד.

אנשים שרו לי מאיפה מקרר מלא? מהקב' ברוך הוא.

והוא אמר...

לך חלפני שאני שואל,

מה אתה עובד? באיזה משהו מתיקן, אני עובד אצל הקב' ברוך הוא?

אתה חוזר בתשובה, אתה מזעקה את ההורים שלך, אתה מזעקה את הילדים שלך, מזעקים אותך, מנסים להתקרב אליך, לשמוע, להתקרב, לדעת, להתעניין.

תתעניינו, תבדקו.

תמיד ציירו לנו את הדוסים כאנשים שחורים.

היום אני שמחה מאוד שקוראים לי דוסית.

להתחזק ולהתחזק ולהתחזק ולדבוק בו ולהידבק בו ולהאמין בו?

יש ישועות ויש ניסים. והלוואי שכבוד הרבנון יצחק,

שאני

מאחל לו אריכות ימים,

שיחזיר את העם הזה, את כולו, בתשובה.

מה אתה היום עושה?

רק כמה זמן, לא הייתי קם בבוקר עכשיו, הייתי מתפלל, כאילו,

כל השביעות חוצים שעברו, בוקר עכשיו, כאילו, אני גם הולך.

מצפילים כל יום, אני חבר ביטו מתפלל.

ברכות לא מברך.

ברכות לא מברך.

איך, בלי כיפה? למה? אה, יש לך כיפה?

כן, תמיד עם.

כן.

זהו, פחות או יותר.

נסוי, כאילו, שומר לי את הארכוהול.

תגיד לי, אתה לא לומד תורה כל יום?

לא, בכלל לא.

אתה מוכן ללמוד כל יום שעתיים?

אני מוכן.

מוכן.

אתה תלמד שעתיים כל יום,

כולל שבת.

ו...

תקפיד על תפילות וברכות.

אשתך הולכת בצניעות?

כן, יש לי מושג כיסוי ראש. ברוך השם.

אימא שלך בהכרה?

כן, כן, אימא שלי בהכרה, מתפקדת והכל כאילו.

היא שומרת מצוות?

היא התחילה, היא קיבלה עליה לפני איזה מרצי שנה כיסוי ראש,

והיא התחילה לאט לאט. טוב, לאט לאט אין זמן.

אומרים הרופאים אין זמן, אז אתה צריך להגיד לה מהר מהר,

שהיא תחזור בתשובה שלמה,

ואני אתן ברכה והשם יעזור, אם ירצה השם,

שאתה תתבשר בשורות טובות. אבל תתמיד שעתיים ביום.

שעתיים ביום.

שעתיים יש להם כוח גדול מאוד.

גדול מאוד.

מה השם שלה?

חיה בת מרים.

חיה בת מרים,

השם ישלח לה רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהירה, בזכות

שעתיים לימוד תורה והקפדה במצוות של בנה, וחזרה בתשובה שלה,

בתוך שאר חולי עמו ישראל מהירה. אמן! אמן!

שיהיה בשורות טובות. תודה רבה.

כן.

כבודו הרב,

אני עליתי לארצה לפני תשע שנים,

משווייץ,

ומאז שעליתי

היו לי גם חוויות.

חוויות

שלבן אדם יכול להיות לא נעים.

יכול להיות נעים.

עד עכשיו ניצלתי שלוש פעמים ממוות.

פעמיים היו לי דום לב,

ולפני שנה וחצי נכנס מחבל בבית שלי,

והוא ירה שלוש כדורים מול אשתי,

וברוך השם, הוא לא פגע.

אחר כך,

מתי שהוא עמד מולי,

הוא שם לי את הרובה על הראש,

והוא אמר, אללה אהכבר,

הוא לחץ על...

הדק.

הדק, אבל שום דבר זז.

היה לו מצון נשק.

מעצור.

מעצור נשק.

אני חושב שבאיזשהו דרך אני חייב להודות לברוך

הקדוש ברוך הוא.

ורציתי לבקש ממך ברכה והמלצה, מה לעשות,

בזמן עתיד.

כי אנחנו לא,

אפילו אחרי פיגוע, לא עזבנו את המקום איפה גרנו,

כי, עולה חדש, אני עליתי בציונות חזק,

וגם עם המטרה לחיות בארץ-ישראל,

ואפילו אם קורה פיגוע, לא לעזוב את המקום,

כי,

אני חושב שבן-אדם שעוזב את המקום אחרי פיגוע,

נותן הסתמנות לאויב שלנו

לשבת אצלנו,

ואם כל אחד הוא עוזב, עוד חמש שנים יש לכם את המדינה שלנו.

איפה אתה גר?

אני גר במושב תימני,

במאור.

כן, במאור.

כן.

וכמו שאתה רואה,

השם המשפחה שלי הוא שם תימני, אני נראה כמו תימני, לא?

תימני מרוסיה.

לא,

לא, לא.

משווייץ.

זה ליד, לא?

זה.

יש כמה ערים שמבדילים רק.

ברוך השם.

אז אתה רוצה לחזור בתשובה להודות לשם יתברך, נכון?

בוודאי.

אז ככה, קודם כל יש אצלנו יהודי בשם אלון במשרד,

אם אתה מצלצל אחר הצוות. הכרתי אותו.

אוה.

הוא יעזור וידריך ויכוון

במה שצריך עוד אנחנו נשתדל להוסיף כמה שאפשר, שתהיה לכם

את הדרך סלולה.

אני יכול להציע לך היום ציצית שתלך איתה? בשמחה. בבקשה.

ברוך אתה אדוני, אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהחיינו מקיימנו

ויגיענו

בזמן הזה. אמן.

רגע,

מה השם שלך?

אהרון בן מרים.

השם ישלח לך רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל בכל איבריך,

בגידיך ובפרט ברגליך.

מהרה, אמן.

אמן.

ותזכו לעלות מעלה-מעלה בתשובה.

כבוד הרב, יש לי שלוש שאלות.

שלוש?

שאלה ראשונה,

רציתי לשאול, אלוקים לחדש בכל יום מעשה בראשית.

אז רציתי לשאול על זה ביום שבת הוא נח. כאילו, לא אנחנו בן אדם, אבל הוא רואה לי שובת.

אז איך בעצם הוא מחדש את מעשה בראשית ביום שבת?

זו שאלה ראשונה.

זהו.

איך הוא עשה בהתחלה? ברא בשישה ימים, בשביעי נח?

אותו דבר זה עכשיו.

אה, זה לא צריך להתחיל משהו. כמו שהוא נח אז, הוא נח עכשיו.

אז רגע, זה לא מחדש משהו? הוא מחדש בכל יום תמיד.

אה. מה הוא חידש ביום השביעי? את המנוחה.

נח.

בעצם בשמש ובכל הדברים האלה זורחים עם מונח הזו. הם לא... הקדוש ברוך הוא בכל יום

מאיר מחדש הכל הוא עושה. איך?

מה הכוונה?

אם הקדוש ברוך הוא יפסיק כביכול את זרימת

רצונו

מאמרו

מהבריאה

העולם הזה יתאדה. זאת אומרת

יש שפע אלוקי שזורם כל הזמן והוא המחדש בכל רגע. לדוגמה,

זרם חשמל.

זרם חשמל זה לא חיבור,

זה זרם.

הזרם הזה כל הזמן עובר.

ברגע שהזרם עובר, יש את החשמל.

אבל אם היו מפסיקים את הזרם, את השפע הזה,

זה היה ניתק ולא היה חשמל.

העולם הזה מקבל

במושגים שלנו.

הזרמה האלוקית שמחדשת בכל רגע את מציאותו של העולם. זה בעצם לעולם נברכה השם נמצא בשמיים, נכון?

לא, זה משהו אחר שם.

לעולם נברכה השם נמצא בשמיים, ואנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא

שהקדוש ברוך הוא לא יוריד גזרות שהן מבחינת דבר, דבר זה דבר קשה,

שיישאר למעלה ולא ירד למטה. לפי מה שאת רוצה להסביר,

זה לעולם נברכה נמצא, פירושו הדיבור הראשון שאמרת בשמיים הוא הגורם.

בסדר, גם כך אפשר.

שאלה בקשר להלכה, מותר לאישה ללכת ללוויה?

מותר לאישה להשתתף בלוויה,

אבל לא ללכת איפה שנמצאים הגברים ולא לעמוד בדרכם כשהם חוזרים. ושאלה שלישית,

רציתי ש... תראה, קשה לי נורא ביראת שמיים ובשלוות הנפש.

אז רציתי אולי שתיתן לי משהו שאני אקח על עצמי בלי נדר,

כי ניסיתי לעבוד על המידות האלה ונורא קשה לי.

אם יהיה לך יראת שמיים, יהיה לך ודאי שלוות הנפש.

אבל צריך יראת שמיים.

הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים. זה צריך לעבוד לבד.

אז מה אני יכולה לקחת?

צניעות, אם תלכי, זה הדבר היותר... משהו אחר.

מה הכל? את לא הולכת.

יש?

טוב, אם יש, יש.

בואי, חצי שעה ביום תלמדי ספר שחרי תשובה של רבנו יונה.

בעזרת השם.

והשם יעזור לך שתעלי מעלה-מעלה.

כן, תן לה פה, בוא.

נולדה לנו בת בגיל חצי שנה,

התגלה שהיא לא שומעת.

שלא תתנסו בניסיון הזה, זה צער גדול מאוד.

המצב היום שקשה מאוד לתקשר איתה היא בת שנתיים וחצי,

וקשה מאוד לפתח לה אספת תקינה.

לפני חצי שנה אני קיבלתי על עצמי ללכת עם מטפחת, עברתי מפאה למטפחת,

וזה היה בזמן מאוד מאוד קשה בשבילי, למה שלא כאן בציבור החרדי לא יבין,

ועשיתי את זה בזכותה של ביתי, אפרת בת רבית.

באתי לכאן הערב במיוחד מרחוק,

רציתי לבקש ברכה מהרב,

שהרב יברך,

שהקדוש ברוך הוא יעשה לנו נס,

והבת שלי תתחיל לשמוע רגיל,

בלי מכשירים ובלי עזרים חיצוניים,

ורציתי לבקש מהקהל,

מי יכול לקבל על עצמו משהו לזכותה של הבת שלי,

שבזכות זה הבת שלי, אפרת בת רבית, תוכל לשמוע כמוכם.

הנה, כבר מרימים ידיים כל הנשים הצדקניות.

יש גם גברים צדיקים?

הנה, יש גם גברים צדיקים.

כן.

כל אחד שיקבל על עצמו איזה קבלה לרפואה, וזה יועיל בעזרת השם, אם ירצה השם,

אפרת בת רבית,

רפואה וישועה קרובה מהרה באוזניה בפרט.

הרב יכול לברך שהיא תשמע רגיל, בלי מכשירים?

מה אמרתי עכשיו?

אני חושב שהיא שמעה גם.

יש משהו שאני צריכה לקבל על עצמי?

אם את רוצה בעזרת השם, חצי שעה לקבל את השבת לפני.

בעזרת השם. בהצלחה.

עוד רגע, רגע, מחלקת גברים, הנה פה הבחורצ'יק הזה, כן.

כבוד הרב

מה, אני יכול לקחת את עצמי אישי, שאם הוא יתעורר בעזרת השם, בלי נדר. אם בעזרת השם אתה רוצה להגביר את הסיכויים, פשוט תקבל עליך תשובה.

אתה מוכן?

תשובה אמיתית?

רגע, איפה אתם גרים?

בינתיים. מה אתה עושה היום?

אני לומד. מה אתה לומד?

בית ספר. באיזה כיתה? בית ב'.

הבנתי.

מתי אתה מסיים?

נמצא? אה, עוד שנה.

בוא, אנחנו נתחיל דרך חדשה.

אתה תלך לשיעור כל יום שעה.

בסדר? בנתניה יש הרבה.

הרב משה בן משה, אתה מכיר?

יש שם, תשאל.

תלך לשיעור קבוע.

תוריד את העגיל.

תשים ציצית.

תן לי את השרשרת.

תתחיל לשמור שבת, מצוות, תהיה צדיק, קדוש.

נוריד לך את הקוק.

קושי, תחסוך בשמפו.

ובעזרת השם יתברך, נתפלל על אמא שלך.

בכבוד, בוא.

ברוך אתה ה' אלוהינו עומד לך עולם, שהחיינו

והגימנו והגיאנו לזמן הזה.

מה השם של מימנו?

מלכה חיה בת ג'ורה.

מלכה חיה בת ג'ורה, השם יזכה אותה לרפואה שלמה מהרה.

כן. ותקום לחיים טובים ושלום מהרה.

כן.

לבנה יזכה לחזור בתשובה שלמה.

אמן.

תהיה בריא מותק.

יש פה מישהי שרוצה לשים כיסוי ראש, נכון?

זה בנימין. בכבוד.

בכבוד. בכבוד. בכבוד. בכבוד. בכבוד. בכבוד. כבוד הרב, אני בת עשרה בחברה.

חולה במחלת עור כבר יותר מ-20 שנה.

הייתי אצלך לפני שנתיים.

ביקשתי ממני צניעות,

ובאותו זמן לא יכלתי.

אחרי מאמצים, אתה מכיר את אבא שלי, כהן משה?

הוא דיבר איתי והראה לי את הקלטות שלך.

אני הייתי אצל כל הרופאים בארץ, כל הפרופסורים בארץ.

הגיעו פרופסורים מחוץ לארץ בשביל לראות אותי.

הם טוענים שהיא מחלה נדירה.

הם לא ראו מחלה כזאת?

אני טיפלתי בקורטיזונים, סטרואידים, אשפוזים.

אני משתמשת באנטיביוטיקה יותר מעל ארבע שנים.

אין פתרון.

פעם אחרונה שהייתי בבלינסון,

הפרופסורים עשו ייעוץ ביניהם,

והם אמרו שההצעה היחידה שגם בניסיון זה טיפול כימוטרפי.

אני לקחתי את הרגליים ואני צאתי החוצה, ואמרתי שאני לא מוכנה.

והיום אני פה אצלך מכיוון שקיבלתי עוד מחלת אור בשנה האחרונה,

שהם אמרו שגם כן, הם לא יודעים מה זה ואין שום טיפול.

הרב, יש לי ילדה קטנה בבית,

כשאני מקבלת את הזיהומים ברגליים, אני פשוט לא יכולה לעמוד, לא יכולה לעשות כלום,

כלום, אני לא מתפקדת.

טוב, בעזרת השם עכשיו את חוזרת בתשובה פעמיים.

אחת בצניעות ואחת שלפני שנתיים לא הסכמתי.

בסדר? אבא שלי חזר בתשובה לפני כבר יותר משלוש שנים.

בגלל שהוא גם כן עבר איתי מגיל קטן את כל הרופאים וכל...

שני כיסויי ראשות הולכות עכשיו, לא אחת.

שניים, לכתחילה צריך שתיים.

קחי אחד דק ועוד אחד,

ובעזרת השם יתברך אנחנו נברך, והציבור יעני עמד,

ותבשרי אותנו בשורות טובות. יואל.

בבקשה.

עכשיו תשמעי עוד משהו.

צניעות זה לא רק כיסוי ראש, גם הצוואר צריך להיות מועד, הצוואר צריך להיות מכוסה.

כן.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן!

מה השם?

מיטל בת אינס.

מיטל בת אינס. שהחליפה את השם לניצה.

שהחליפה את שמה לניצה,

תזכה לישועה ורפואה קרובה בכל האיברים ובפרט בעור.

אמן! אמן! בשורה טובה.

לפני חודשיים הייתי אצלך אחרי לידה שעברתי לפני שלושה חודשים, החיידק הטורף היה אצלי.

עברתי את הכול, הגעתי הביתה,

ואחר כך חזרתי לאשפוז ועברתי את החיידק הטורף, ואמרו שאין מה לעשות.

אחי דיבר במקומי. הייתי עם כל הבטן פצועה, חבושה. הגעתי להרצאה, קיבלתי על עצמי כיסוי, טהרה, צניעות.

ורציתי להודות כי אמרו שהבטן תיסגר רק אחרי חצי שנה.

אם ובכלל לא נצטרך איזשהו... את באת להרצאה כשהבטן פתוחה אחרי ניתוח, נכון? נכון, נכון. ואחי דיבר, לא יכולתי אפילו לעמוד בזה.

פשוט סבלתי מכאבים. אז הבטן כבר סגורה ועברו רק חודשיים וחצי.

ברוך השם.

ורציתי לקבל חיזוק כי אני סובלת עדיין מהדלקת פרקים שפשוט מקשה עליי את הטיפול בתינוקת.

שם ושם האמא.

אני ליאת בת מרים. ליאת בת מרים, רפואה שלמה והחלמה מהירה בתוך שער חולה עמו ישראל. מהירה!

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.