באר שבע - באר שבע - חוקי סדום (110)

- - - אין זו הדרשה, אלא עיקרי הדברים של חלק א' מההרצאה מספר חכמת המצפון פרשת וירא מאמר שיד - - - 

"וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה" (בראשית י"ח ב').

כמה פרשיות מספרות על חסד אברהם ואת הטובות שגמל לבני אדם, ולא רק הכללים אלא גם הפרטים ופרטי הפרטים של כל מעשה ופעולה, וירא וירץ לקראתם, יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ, פרטים מהכנסת אורחים של אברהם אבינו פרשיות מן התורה הם, ובהעדר אות אחת מפרטי סדר הכנסת אורחים של אברהם אבינו הספר תורה נפסל חסרון יש בשלמותו.

קודם העיון בעמקי גלויות אלה עומדים אנו ומשתאים, באות אחת נברא העולם אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ב'הא' בראם (בר"ר יב), באות קלילא נוסדו שמים וארץ, ועל חסד אברהם לא אות ולא אותיות אלא פרשיות שלמות נכתבו, ועל כל קוץ של אות יש תלי תלים של הלכות, גופי עיקרי תורה מרומזים בהם, הלכות שבת חגיגות ומעילות, מקרא מועט והלכות מרובות, והיתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו והן הן גופי תורה (חגיגה י).

יותר נתפלא כשנעיין ברוב פרשיות התורה אשר בהן אברהם אבינו נזכר שהן רק במעשי החסד, ועל דברי אמונתו והכרתו לא נכתבו פרשיות בתורה, בן ג' כבר הכיר את בוראו שה' הוא האלקים ואין עוד מלבדו, יחיד היה אברהם וכל העולם כנגדו, רודפים אותו דנים אותו לשריפה בכבשן האש, אברהם אבינו הפיץ תורתו עשה נפשות והעמידן על האמת שה' הוא יחיד ומיוחד ואין לו דמות ואין לו גוף, ד' מאות פרקים במס' ע"ז למדם (ע"ז יד), הרס וסתר את האמונות הטפלות והדריכם בדרכי אמת, ועל מעשיו אלה לא מצינו פרשיות בתורה.

הוי אומר שמחסד אברהם אבינו צריכים אנו להבין את גדלותו אשר בחרת באברם, במעשי חסדו כלולים ואצורים רוממותו והתעלותו של אברהם אבינו, אמונה של אב המאמינים שבן ג' הכיר את בוראו, פרשיות אלו של חסד הן פרשיות של שלימות אמונתו ורום הכרתו, מעשי החסד הם ביטוי אמונתו והכרתו, הלא אין לנו מושג במהות הבורא אלא בדרכי הבורא שהם חסד, הקב"ה ברא את העולם לשם חסד עולם חסד יבנה, ומנהיג את עולמו בחסד ארחות ה' חסד ואמת.

כשבקש משה הראני את כבודך, אמר לו הקב"ה לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי, אני אעביר כל טובי על פניך, יכול הוא האדם להשיג את טוב ה', ויעבור ה' על פניו ויקרא, גילה הקב"ה למשה רבינו את הי"ג מדות שבהם מנהיג את עולמו, במדה הראשונה יש נצחיות של טוב וחסד ה' בלי גבול ותכלית, ובמדה שאחריה כלול חסד ה' עוד יותר גדול.

ה' ה' אמרו חז"ל, ה' קודם שיחטא ה' לאחר שיחטא (ר"ה י"ז) נמצא שהמדה הראשונה כוללת חסד ה' של בריאת העולם וקיומו קודם החטא, נשתדל נא להשיג ולהבין מחסד ה' הכלול בבריאת העולם וביצירת האדם, כי לא למענו ית' ברא הכל איננו צריך לבריותיו, אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא, ולשם מה ברא עולם ומלואו בשביל האדם בכדי להיטיב עמו, שמים וארץ וכל אשר בהם, עליונים ותחתונים וברואי מעלה ומטה, צבא השמים ומלאכי מרום כל שתה תחת רגליו, הוא מושל בכל וכולם לשרתו נבראו.

עולם מלא תענוגים ועידונים, שפעות של טוב וחסד נוצרו בשביל האדם נזר הבריאה, בשביל אדה"ר קודם החטא שהיה מסוף העולם ועד סופו, ויכול היה לקבל את כל התענוגים והעידונים, ליהנות מכל מחמדי הבריאה מנועם טוב ה', ולא עוד אלא שהזמין הקב"ה עולם נאה זה קודם יצירתו, אדם נברא בע"ש כדי שיכנס לסעודה מיד, משל למלך שבנה פלטרין ושיכללו והתקין סעודה ואח"כ הכניס אורחין, שנאמר חכמות בנתה ביתה חצבה עמודי שבעה אלו ז' ימי בראשית, טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה אלו ימים ונהרות וכל צרכי עולם, שלחה נערותיה תקרא זה אדם וחוה (שם לח), וכל אלו בשביל אדם אחד נבראו, לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם (סנהדרין ל"ז).

ומה רב חסד ה' אשר ביצירת האדם, שבראו הקב"ה בצלם אלקים עליון לכל הנבראים, גדול אפילו מן המלאכים, אמר רב אחא בשעה שבא הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת א"ל נעשה אדם, א"ל מה טיבו א"ל חכמתו מרובה משלכם, הביא לפניהם את הבהמה את החיה ואת העוף, א"ל זה מה שמו ולא היו יודעין, העבירן לפני אדם א"ל זה מה שמו? אמר זה שור זה חמור (בר"ר יז).

מדרגה של חכמה זו אינה אלא שליבה אחת בסולם מעלות החכמות וההשגות של האדם, כי הלא בתחילת יצירתו ברגעים הראשונים זכה להשגות אלה, ועל ידי השגות אלה נתעלה להשיג השגות יותר עמוקות יותר עליונות, וכה נתעלה ונתגדל מרגע לרגע, חננו הקב"ה בגדלות וברוממות כזו עד שמלאכי מרום טעו ובקשו לומר לפניו קדוש (בר"ר ח), לא יכלו להשיג את תכלית גדלותו ולא ראו שהוא נברא, ואדם זה הכניס הקב"ה לגן עדן מקור כל התענוגים, לחם אבירים אכל מלאכים צולין לו בשר, והיה מתעלה ומתרומם בלי הפסק מחיל אל חיל בהשגות ועליות נצחיות ובתענוגים אין סופיים. 

ועדיין לא תמו חסדי ה', נתן לו כח הבחירה שיוכל לבחור בטוב וברע, כי אחרי כל התענוגים והעידונים ההשגות והעליות, היה מרגיש בנתינה זו מעין נהמה דכיסופא, אמנם בחינה זו היא למעלה מהשגתנו, אלא לפי חסד הבורא ית' עם האדם נקרא זה נהמא דכיסופא, בשביל זה ניתנה לו סגולת הבחירה לבחור בטוב וברע, ואם בחר בטוב אזי שכר בחירתו הוא נוטל.

מה גדול ורב הוא חסד ה' שעשה עם האדם, שיתענג ויתעדן בעונג ועידון שאין בהם צל של פגם, נתן לו אותו הכח להיות בוחר ובכחו לבחור גם ברע, להשפיל את עצמו והבריאה כולה עד הדיוטה התחתונה, ולרדת מטה מטה בעמקי שאול תחתית, להפוך טוב לרע גן עדן לגיהנם עד שהקב"ה אומר אין אני והוא יכולין לדור בעולם (סוטה ה'), ובשביל מה נתן לו כח זה, כדי להוסיף בתענוגו של האדם שירגיש ששכרו הוא נוטל, גמול מעשיו הטובים שעשה מתוך בחירתו בטוב, חסד זה כלול במדה הראשונה מי"ג מדות.

המדה השניה כוללת בקרבה חסד הקב"ה לאחר שיחטא האדם, ולולא חסד ה' אף אם ישוב אל ה' בתשובה היותר נעלה כמו אדה"ר שישב בתענית ק"ל שנה (עירובין י"ח), וסבל יסורי גהינם שנתגרש מגן עדן, בכל זאת אין מקום לתשובתו אבד זכות קיומו, שאלו לחכמה נפש החוטאת מה תהא עליה? אמרה נפש החוטאת תמות, אין מקום לתשובה אלא שהקב"ה ברוב טובו, גם אחרי שחטא האדם והפך טוב לרע, השחית וקלקל את הבריאה הורידה והשפילה, גם אז לא ידח ממנו נדח והקב"ה מקבלו בתשובה, ה' לאחר שיחטא ויעשה תשובה, הטוב כי לא כלו רחמיו אין קץ ואין גבול לחסדו, חסד ה' מעולם ועד עולם. 

בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, הכרה זו פשטה צורה ולבשה צורה יותר עליונה, וכה נתעלתה ונזדככה הכרתו בעילוי וזיכוך בלתי נפסק, ראה והשיג הקיף והבין את חסד הקב"ה אשר בהתהוות היצירה וקיומה, צורת הבריאה חסד, צורת ההשגות והעליות במעלות החכמה גם כן חסד, היש חסד, והמטרה חסד, הבריח התיכון של היצירה הוא חסד, והוא גם המפתח הנועל שערים והפותחם, ומפתח זה ניתן ביד האדם, בכוחו להתעלות ולהעלות את כל היצירה בעילוי בלתי מוגבל, ובמה? בחסד כי אין ביצירה אלא חסד ומה הוא אף אתה.

כה התעלה והשתלם בחסד מתוך הכרתו בדרכי השי"ת, אמונתו והכרתו גדלו יחד עם מעשי חסדו, מעשי חסד מתוך אמונה והכרה, האמונה היא הצורה והמעשים הם ביטויה, וכמו בהביעו דעת האמונה לא כבשה בלבו ולכבשן אש השליכוהו, כן בעת שהרתיח הקב"ה את העולם כגיהנם, לא יכול לכלוא ולכבוש את בטויי אמונתו, צמאה נפשו לחסד ישב בפתח והצטער.

כשראה את האורחים וירץ לקראתם, רץ לגיהנם כדי לעשות חסד ולא שינה מכפי הרגיל, יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם, לא החסיר אף משהו בתענוגם ובכבודם מפני יסורי מחלתו וצער גיהנם, כי אותם המעשים הם ביטוי אמונה, ומכל מדרגה נוספת במעלות האמונה, נוצר צמאון חדש אשר התבטא בחסדים יותר גדולים, וכשם שאין קץ לאמונה והכרה כך אין גבול לחסד, גבוה ורום מעל רום עד אין סוף.

 ( אור הצפון א' שיחה ח').