בני ברק - בני ברק - אות אחת עולם מלא

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב יהיה לרפואה שלמה, בריאות הנפש והגוף לליזה בת גאולה. להצלחת שלום שי בן ירדנה, שיזכה לגדול בתורה ויראת שמים. לעילוי נשמת משה בן ראובן צדוק, מנוחתו עדן. לעילוי הוריי וחמי, מנוחתם עדן, ולעילוי נשמת המנוח הרב יעקב אדלשטיין בן מרים, מנוחתו עדן.

פרשת משפטים, אות אחת ועולם מלא.

שנינו באבות: הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחד או פסוק אחד או דיבור אחד או אפילו אות אחת, צריך לנהוג בו כבוד. ויש להבין מהי אות אחת? איזה לימוד יש באות אחת? רבנו יונה הביא כדוגמה את הדיון בגמרא בשבת ע"ז: האם אומרים גמיעה או גמיעה. גרעינים או גרעינים, גחלים עוממות או עוממות. מאמצים עיניים או מאמצים. בכל אלו המילים אין נפקא מינה להלכה.

אבל נזכיר דברי הגר"א, זצ"ל, שהובאו באקטא והקבלה בשמות כ"א, ל"ג, על פסוק בפרשת השבוע. כתוב: "וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו". "בור" הראשון מלא. כתוב בי"ת, ו"ו, רי"ש. השני חסר, כתוב בי"ת, רי"ש.

ורמוזים בזה דברי הגמרא בבא גמא נ"א: ששאלו עם על פתיחה חייב. אז על כריה לא כל שכן? "וכי יפתח איש בור", היה בור, בא מישהו פתח. או "כי יכרה איש", אדם שכורה בעצמו את הבור, הוא שמכין את הבור. אז אם על פתיחה חייב, על כריה לא כל שכן? אלא להביא כורה אחר כורה. לא מדובר במי שכרה כריה ראשונה דווקא. אלא בכורה אחר כורה, שסילק מעשה ראשון. הכורה הראשון כרה תשעה טפחים ונפל שור או חמור ומת, פטור. ואם בא אחד וכרה טפח עשירי, השני חייב. למה? בעשרה טפחים מת. לכן בכריה כתוב חסר. "בור" כתוב חבר, בלי ו"ו. שאפילו לא חסר אלא טפח אחד והשלימו, יתחייב. אבל בפתיחת הכיסוי, אינו חייב, אלא אם פתח בור שהוא עמוק עשרה טפחים. לפי כן, נכתב "בור" מלא.

זאת אומרת, הפותח בור שיש בו עשרה טפחים, זה שיעור כדי מיתה. כדי הריגה. לכן כתוב "בור" מלא. שיש בו את הסך של עשרה טפחים. אז אם הוא פתח והיה עשרה טפחים, זה נקרא בור מלא. על כזה הוא מתחייב. אבל אם הוא פתח בור שהוא פחות מעשרה טפחים, הוא פטור. לא מתחייב.

אבל "כי יכרה", אפילו אם הוא כרה רק טפח אחד, אבל היו תשעה קודם, והוא הכורה השני שהשלים, הוא יתחייב. לכן כתוב שם את ה"בור" חסר. שאפילו הוא לא חסר אלא טפח אחד והוא השלים אות, הוא מתחייב. זאת אומרת, הבור היה חסר, לא היה בו שיעור מיתה. אז רואים שאות אחת, אתה רואה. מאות אחת לומדים דין מפורש.

אבל כבר בתחילת הפרשה, פרשת משפטים, במילה הראשונה, באות הראשונה, רואים אנו מהי אות אחת בתורה. כתוב: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". כתב רש"י: כל מקום שנאמר "אלה", פסל את הראשונים. "ואלה", מוסיף על הראשונים. מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני.

זאת אומרת, כל מקום שתמצא "אלה", פסל את הראשונים. כל מה שדיברנו קודם, כל הדינים הראשונים והכל, הכל נפסק שם ונגמר. "אלה", זה דבר חדש. "ואלה" זה מוסיף על הראשונים. ומה הראשונים היו מסיני, אף אלה, פרשת משפטים, גם הם, כל הדינים מסיני.

והקשה רבנו עובדיה מברטנורא, זצ"ל, בספרו "עמר נקא": למה הוצרכה ו"ו זו לומר שהכל מסיני? והלא ישמעונו זאת במצוות שמיטה: "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר". זה פסוק בויקרא כ"ה, א'.

כתב רש"י, מתורת כהנים: מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו מסיני. לכן הפסוק אומר: "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר". ורש"י אומר: מה עניין להגיד ששמיטה דווקא נאמרה בהר סיני? וכי לא כל המצוות נאמרו בהר סיני? הלא כל המצוות נאמרו מסיני. אלא, שימו לב, מה שמיטה נאמרו כללותיה בפרשה שלנו, בשמות כ"ג, י"א, ודקדוקיה נאמרו בפרשת "בהר". שניהם מסיני, אף כולם נאמרו מסיני.

אז הקשה רבנו עובדיה מברטנורא: למה הוצרכה ו"ו זו לומר שהכל מסיני? הרי כבר השמיעונו זאת במצוות שמיטה. אז למה אני צריך את הו"ו הזאת שילמדו אותי שממנה אני למד שכל המצוות האלה הם גם כן מסיני?

התשובה היא: מצוות שמיטה היא מצווה שבין האדם למקום. "ושבתה הארץ שבת לה'", מה פירוש? לשם ה'. כדרך שנאמר בשבת: "ביני ובין בני ישראל אותי היא לעולם". שבת היא לה' "בכל מושבותיכם". פסוק. והיה מקום לומר חלילה, שהמצוות שבין האדם למקום הן מסיני. על כלליהן ופרטיהן. אבל המצוות שבין האדם לחברו הן שכליות גרידא, ובבחינת דרך ארץ שקדמה לתורה.  לפי כן, השמיעונו דברי עבדים, נזיקין, שומרים, דיני דרך ארץ, ומשפטים ממוניים ושכליים, דווקא מיד לאחר מתן תורה, בתוך הדגשה שגם הם מסיני. "ואלה" מוסיף על הראשונים. גם אלה הם מסיני.

שלא תגיד שבין אדם לחברו, זה דבר שכלי, זה לא צריך בשביל זה תורה, אנחנו יכולים להשיג את זה בשכלנו וכו'. לא, לא! גם זה מן התורה, בדיוק אותו הדבר. זה תשובתו של מברטנורא על הקושיה למה צריך את הו"ו, הרי למשנו שמה בשמיטה.אבל שמיטה זה מצווה בין אדם למקום, אז הייתי אומר: כן, מצות שבין אדם למקום אז זה בסיני, הכללות ופרטות, הכל, הכל, הכל זה מסיני. מה עם מצוות בין אדם לחברו, הייתי יכול לומר שלא. אז לכן באה הו"ו הזאת ומוסיפה.

ומצאתי שכך כתב ב"שפת אמת", במשפטים תרמ"ב, בביאור: "מה ראשונים מסיני אף אלו מסיני", היינו, המצוות שבין האדם לחברו. אז גם הוא עמוד על זה, ה"שפת אמת", ואומר שזה מצוות שבין אדם לחברו. וזה הביאור: "כי המשפט לאלוהים הוא", מה זה המשפט? גם המשפטים השכליים לאלוקים הוא. "ה' עוז לעמו יתן", אלו החוקים. ,ה' יברך את עמו בשלום", אלו המשפטים השכליים והדינים שמטרתם להשכין שלום. גם אותם נתן ה'. "ה' עוז לעמו יתן", אלה החוקים, "ה' יברך את עמו בשלום"- המשפטים השכליים והכל מאת ה' יתברך.

זהו שאמר משה רבנו עליו השלום, בדברים ד', ה': "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלוהי". "ראה למדתי אתכם חוקים", חוקים זה לא ידוע טעמם. אנחנו לא יודעים את הטעמים של החוקים. "ומשפטים", זה מצוות שכליות. אז "ראה למדתי אתכם", אומר משה רבנו, מה למדתי אתכם? "למדתי אתכם גם חוקים וגם משפטים כאשר צווני ה' אלוקי". זאת אומרת זה לא מדעתי. זה הכל. גם החוקים וגם המשפטים זה מאת ה'.

וכן בשאלת הבן החכם, בהגדה, אנחנו שומעים את החכם שואל על פי מה שכתוב בתורה, בדברים ו,כ': "מה העדות החוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם". אז החכם יודע שהכל מאת ה' יתברך. גם העדות, גם החוקים וגם המשטים.

זהו שאמרו בסוף מכות: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל,לפי כן, הרבה להם תורה ומצוות". הקב"ה רוצה שאנחנו נזכה. והוא רוצה שנזכה לעולם הבא. אז הוא הרבה לנו תורה ומצוות.לולא שהיה רוצה לזכות אותנו, לא היה מרבה. אבל הוא רצה לזכות, לכן הרבה. מה עשה? גם עבור מצוות שכליות שבין האדם לחברו, אנחנו מקבלים שכר. זאת אומרת, דבר פשוט שהיית מבין גם בלי שהתורה תגיד והיית עושה, אם לא ציווה ה' לא היית מקבל שכר. אבל ה' רצה לזכות את ישראל, לפי כן, גם דברים שכליים כלל בתורה, במצווה, בציווי, כדי להרבות לנו שכר. כדי שנזכה. למרות שהיינו מקיימים אותן בכל מקרה, נצטווינו עליהן ויש לקיימן לשמן. לא לקיים את זה בגלל שהשכל מחייב. זה פשוט, ודאי שאני הייתי עושה את זה, ודאי. לא! גם כשאתה עושה דבר שהוא פשוט, אתה צריך לעשות אותו לשמו יתברך.

ואף בהן מצוות צריכות כוונה. כמו שנפסק להפכה שמצוות צריכות כוונה. כמו שכתוב באורח חיים ס'. וזהו שנאמר: אשרי תמימי דרך ההולכים בתורה ה'", לא רק במצוות שבינם לבין המקום, אלא "אף לא פעלו עוולה בדרכיו הלכו". זאת אומרת, גם אם אתה לא עושה שום עוולה, לא רק משום המצב המוסרי. לעשות עוולה זה המוסר דוחה. אז הוא אומר: "אף לא פעלו עוולה", זה נחשב "בדרכיו הלכו".

ואלו דברי הרמב"ן, בתחילת פרשת עקב, "והיה עקב תשמעון את המשפטים...ושמר ה' אלוהיך לך את הברית ואת החסד". מה אני שומע? שגם עבור קיום המשפטים השכליים מקבלים שכר. מה כתוב? "והיה עקב תשמעו את המשפטים", לא כתוב "החוקים". משפטים זה דבר שכלי. מה מבטיח ה'? שהוא שומר לנו את הברית ואת החסד. אז אנחנו מקבלים שכר על קיום המשפטים.

וזו מצוות עשה מן התורה, מצוות עשה חטא למניין הרמב"ם, כתוב: "והלכת בדרכיו". מה הוא רחום וחנון אף אתה כן. למרות שאלו ציווים מוסריים, ואין לומר בהם: "אפשר להתאכזר, ומה אעשה ואבי שבשמיים גזר עליי?". אבל למעשה יש לקיימם כציווי.זאת אומרת, אני מקיים מצווה בזה שאני עושה כמו שהקב"ה מתנהג. רחום וחנון.

ואלה דברי רבנו עובדיה מברטנורא, זצ"ל, בראש מסכת אבות: משה קיבל תורה מסיני. אומר הברטנורא: אומר אני לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פי מצווה ממצוות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולם מוסרים ומידות, כל המשנה באבות זה מוסרים ומידות, וחכמי העולם גם כן חיברו ספרים כמו שהמציאו מליבם בדרכי המוסר, כיצד יתנהג האדם עם חברו, לפי כך התחיל התנא במסכת זו," משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו'. לומר לך שהמידות והמוסרים שבזו המסכת, לא בדו אותם חכמי המשנה מליבם. אלא אף אלו נאמרו בסיני. אז זאת אומרת, רואים מפה שגם מידות ומוסר ניתנו למשה בסיני והוא מסר הלאה, הלאה, עד ימינו.

ובהעמק דבר, בספר שמות כ"ד, ביאר בזה עניין "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" בפרשתנו: שהחלק המצוות שבין האדם למקום וחלק החוקים, היה מחודש להם. ועליו אמרו "נעשה". דברים שהם לא שמעו מעולם, דברים שהם לא חלמו מעולם. וה' רוצה לתת להם את התורה, אמרו "נעשה". אבל במצוות שבין אדם לחברו, נזהרו גם לפני כן. שהרי ישראל רחמנים וגומלי חסדים. זה טבעם מצד האבות עוד. ועליו לא אמרו "נעשה". למה? שכבר עשוהו. אז מה זה "נעשה"? ומה היה עד עכשיו? לא עשיתם? עשינו. אז על זה אנחנו לא אומרים "נעשה". "נעשה" מה שעוד לא עשינו. מה לא עשינו? את החוקים, את המצוות שלא ידענו מהם. אלא "נשמע". אז מה זה "נשמע"? "נעשה ונשמע" לעשות את זה לשמה כציווי עליון.

קודם עשינו זאת בגלל שהבנו שצריך לעשות מה שעשינו,  אבל לא עשינו את זה בגלל ציווי עליון. עכשיו שאנחנו יודעים שאתה מצווה על זה, אז היו נעשה את זה כמו שעשינו גם קודם, אבל אם כוונה לקיים ציווי עליון.

וכבר הסבירו בזה, מה שסיפרו בגמרא בקידושין ל"א: שאלו את רבי אליעזר: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להה: צאו וראו מה עשה עובד כוכב אחד לאביו באשקלון. ודמא בן נתינה שמו. ביקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בשישים ריבו שכר. והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו". הגוי הזה לא רצה להעיר את אבא שלו מן השינה אפילו בשביל 60 אלף ריבו. כסף. נותנים לו הון עתק. אז הוא הפסיד את העסקה, הם הלכו, הם חשבו שהוא לא רוצה לתת. לשנה אחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו. נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמר להם: "יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם, אתם נותנים לי". אין עוד פרה אדומה. צריכם אותה. "אלא, אין אני מבקש מכם, אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כיבוד אבא".

ואמר רבי חנינה: ומה משאינו מצווה ועושה כך? זאת אומרת, הקב"ה שילם לו את שכרו. הוא לא מצווה ועושה כך. אז מי שמצווה ועושה, שיש לו יצר הרע ומנסה למנוע ממנו את הציווי, כי כשאתה מצווה זה יותר קשה, יש יצר הרע שלא נותן, ואתה מתגבר ועושה, אז על אחת כמה וכמה אתה תקבל שכר. אז רואים מפה מתן שכרם של מי שמצווים ועושים.

והנה רב ניסים גאון, זצ"ל, בהקדמת פירושו למסכת ברכות: שהנוכרים מצווים בכל המצוות השכליות הנובעות מהבנת הלב. וכיבוד אב ואם בכללם. וראייה לדבריו ממה שנתחייבו אנשי סדום כליה, על שלא החזיקו ביד עניים. כמו שכתוב ביחזקאל ט"ז. אף שאין הצדקה משבעה מצוות שנצטוו בני נוח, אין להם חיוב של צדקה, אבל הם חייבים לא מצד המצווה שנצטוו, אלא הם מחויבים מצד שזה מצווה שכלית, שנובעת מהבנת הלב. ואיך אמרו שהם בכלל מי שאינו מצווה ועושה? כיבוד אב ואם זה בכללם, זה מצוות שכליות. אז איך אומרים שזה אינו מצווה ועושה? אלא שהנוכרי אינו מצווה לעשותם לשמה וכציווי עליון. הוא עשוה את זה מצד הבנת השכל. אבל הוא לא עשוה את זה לשמה, לכן הוא אינו מצווה ועושה.  ולכן ניתנה לו פרה אדומה בשכרו. להורות שעבורנו היא כחוקת הפרה. שאין הבדל בין חוקים למשפטים ובים מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו. אצלנו אין שום הבדל. הכל זה מצווה אחד.

והנציב מוולוז'ין, זצ"ל, כתב בהסכמתו לספר "אהבת חסד": שנובעת מזה נפקא מינה להלכה. אילו הייתה זו מצווה שכלית גרידא, היה הגר חייב מדאורייתא בכיבוד הוריו הנוכרי. שהביאו לחיי עולם הזה. ועתה שזהו מצווה מסיני, שנצטווינו בסיני על כיבוד הורים בעשרת הדברות, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אז אין לו הורים. והוא נולד עכשיו מחדש. הם לא ילדו אותו, הוא נולד מחדש. כל חייבו מדרבנן. שאם יהודיה ילדה בן נוכרי, חייב הוא בכבוד אמו יותר מבכבוד אביו. אצלנו חייב בכבוד אביו לפני כבוד אמו, שהרי אמו חייבת בכבוד אביו גם. אבל אם יהודיה הביאה בן מנוכרי, אז חייב בכבוד אמו יותר מכבוד אביו.

את כל זה אנחנו לומדים מאות אחת: ו"ו. "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ו"ו מוסיף על עניין ראשון. מה ראשונים מסיני, אף אלו מסיני. "אלו", הכוונה "אף אלו", זה המצוות שבין אדם לחברו.

ידוע שיום הזיכרון של רבנו ישראל מסלנט, זצ"ל, זה כ"ה שבט. וזה חל תמיד בפרשת משפטים. כי הוא שהשריש את ההקפדה המוחלטת במצוות שבין אדם לחברו, כבמצוות שבין אדם למקום. ושני צמידים על ידיה", רמז לשני לוחות מצומדים. "עשרה זהב משקלם", רמז לעשרת הדיברות שבהם. לומר לך שהדיברות שבין האדם לחברו, מ"לא תרצח" ועד "לא תחמוד", מצומדים ושווים לדיברות שבינו למקום.

ידוע סיפור, אומר הרב יעקב גלינסקי, זכרונו לחיי עולם הבא, : שאחד מתלמדיו היה עמיד ומוקיר שבת. אחד מתלמדיו של רבי ישראל מסלנט. הוא היה עמיד ומוקיר שבת. והפציר בו לבוא אליו לסעודת שבת. רוצה שרבי ישראל יבוא ויסעד על שולחנו. כדי שיוכל להתפאר בהנהגת שולחנו, בשירים ובזמירות ובדברי תורה ובמאכלים הערבים ומן המטעמים. התחמק, התחמק עד שניאות. בתנאי אחד: "אני בא אלייך לשבת שאני מנהיג את שולחן שבת". בדר"כ מה שאומר לך בעל הבית עשה. פה אומר לו בתנאי, אני בא ואני מנהיג את שולחן שבת.

ליותר מזה לא יכול לצפות התלמיד. נו, כל תנאי הוא היה מסכים, רק שרבי ישראל יגיע. כמה זירז את העוזרת בביתו לטרוח ולהכין ביד רחבה ולערוך את השולחן כיאות, לכבוד רבו ושבת מלכתה. נו, לאחר התפילה הלכו הבית. רבי ישראל ניהל את השולחן. "שלום עליכם מלאכי השלום...", צ'יק צ'ק גמר את זה, לא אמר שלוש פעמים כל בית, אמר פעם אחת. פעם אחת כל קטע. על השאר דילג, הוציא את כולם ידי חובה בקידוש, נטל ידיים ובצע, חילק לכולם, ביקש להביא את הדגים. בעל הבית רומז שכעת זה התור של הזמירות, אבל ריבו: "להביא את המרק". אכל. ביקש את הבשר. "בשר, בשר". פתח בעל הבית בפסוק בפרשת השבוע, רוצה להגיד דבר תורה, חידוש, משהו. וריבו אומר לו: "אחר כך, קודם הלפתן. אם יש". אם יש? ודאי שיש! לא סוג אחד. "שיביאו את הכל". אכלו. ורבי ישראל שאל: "יש עוד משהו לאכול?". המבשלת ענתה: "זהו". היא כבר הגישה את הכל.

בעל הבית, המארח העשיר, הביט באכזבה בשעון, שעה כל כך מוקדמת כבר סיימו את הארוחה. בלי פיוטים, בלי שירה, בלי דברי תורה. האיר אליו ריבו פניו, ואמר לו: "כעת נשיר ונדרוש ככל שתרצה. אבל קודם כל, ברצוני להתנצל בפני העוזרת. קראו לה". עמדה בפתח הטרקלין, ורבי ישראל אמר :"אנא, סלחי לי. האוכל היה כה טעים". אורו פניה. "ודאי טרחת עליו רבות כל היום בלא הפוגה. חשבת לנוח מעט בין מנה למנה ואני האצתי ולא נתתי לך שהות להחליף כח". שמעה והשמיעה מחאתה: "מה עלה בדעתו? ההפך הוא הנכון! וכי אין לי בית? ואין בעל. ואין משפחה? בכל שבת שב בעלי מבית הכנסת וממתין לי עד אמצע הלילה, ואני עייפה עד כלות ואז הוא מקדש, ואני נרדמת על השולחן. ועכשיו בזכות הרב, אני אפתיע אותו בבואי מוקדם. כמה ישמח וישמח גם אני".

אמר לתלמידו: אתה רואה. זה רציתי להראות לך. שירות וזמירות זה דבר נפלא, דברי תורה, אין ערוך להם, אין תענוג גדול מזה, אבל לא על חשבון העוזרת. גם אם היא מקבלת תשלום על כך, ההתחשבות בה היא מסיני. אפילו אם הייתה שפחה שנקנתה בכסף מלא, אפילו עבד נאמר בהם: 'לא תרדה בו בפרך'. והזמירות עם כל חשיבותן, מדאורייתא אינן. זה לא מצוות דאורייתא. וזה כולל בהחלט גם לפנות את השולחן. אות אחת ועולם מלא. אף אלו מסיני. אתה שומע? לא תרדה בו בפרך. העוזרת, אתה משעבד ראותה, אין לה חיים, אין לה שבת. זה מסיני. הזמירות זה לא דאורייתא.

שמעתי בשעתו מפי הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב לובצנסקי, זצ"ל, ה' ינקום דמו, שהיה משגיח דברנוביץ', גם היה חתנו של הסבא מנובהרדוק, זצ"ל, שאמר: לו זו בלבד שפרשת יתרו מסתיימת בציווים של בן האדם למקום, ופרשת משפטים פותחת בציווים של בין אדם לחברו. ושניהם מסיני, כמו שלמדו עכשיו. עוד זאת, שפרשת יתרו מסתיימת בחוקים שאין טעמה מובן.

כתוב: "לא תעשון איתי אלוהי כסף". בא להזהיר על הכרובים שאתה עושה לעמוד איתי. שלא יהיו של כסף. יש איסור לעשות את הכרובים מכסף. שאם שיניתם לעשותם של כסף, הרי הם לפניי כאלוהות.  "ואלוהי זהב לא תעשו לכם". בא להזהיר שלא יוסיף על שניים. שאם עשית ארבעה הרי הם לפניי כאלוהי זהב.

מי חכם ויתיימר לדעת למה הכרובים חייבם להיות עשויים זהב, עד שאם נעשים כסף, הם כעבודה זרה? ולמה שניים ולא ארבעה?  סתרי תורה הם. חוקים שנעלים מבינתנו. ועל זה נאמר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". ו"ואלה" מוסיף על הראשונים. דהיינו, המשפטים שאנחנו לומדים, עבד עברי, נזיקין וכו', אלה מוסיף על הראשונים. לומר לך: מה החוקים מבין אתה שאין לך מבוא להבנתם. והם גזרת מלך. ככה אתה צריך להבין. אין פה לחשבן, לנסות, אין! חוקה חקקתי, גזרה גזרתי. אין לך רשות להרהר אחריה.

אף המשפטים שכסבור אתה שעמדת על טעמם, דע שאין נברא יכול לעמוד על דעת בוראו. ואין השגתנו בהם, אלא כטיפה מן הים. ואם נעשה אותם משום הבנתנו, נמצאנו מקטנים אותם ופוגמים בהם. אלא יש לעשותם מפני ציווי ה' וכחוקים.

הנה למדנו עכשיו שצריך לעשות את כל המצוות גם הברורות על פי השכל, רק כחוקה שאין אנו יודעים טעמה. אפילו אם גילו לנו פה ושם, כמה טעמים לסבר את האוזן, לא זה הטעם וזה לא היחידי וזה לא סוד ה' ליראיו. רחוק, רחוק, רחוק. זה גם המכשלה שאנשים יכולים לשנות בגלל הטעם. אומר כי פה לא חל הטעם, זה מדובר בכזה מצב, לא בכזה מצב בוא יעשה חילוקים, ואז הוא ישתבש.

משל למה הדבר דומה? לאדם שביקש לחמם את ביתו ביום חורף מושלג. העמיס עצים בתנור והצית את האש. אך לא סגר את החלונות. מובן שהקור שיחדור יבטל את כל התועלת של החום. כך מקיים המצוות השכליות. ויודע שהן מסיני, יודע, אבל כסבור שעמד על טעמן ומקיימן בשום הטעמים המובנים לו, ומקטינם וממזערם עד שכמעט ולא ירוממהו ויקדשהו. עד כאן דיברות קודשו. זה מה שכתב לנו הצדיק הגאון רבי ישראל יעקב לובצנסקי.

זאת אומרת, גם את המצוות שנצטווינו בין אדם לחברו, אף על פי שהטעם נראה לנו בסרור ומובן, זה ההיגיון שבעניין, אסור לנו לקיים אותנו בגלל הטעם וההיגיון שלנו, אלא בגלל ציווי ה' כמו חוקה בדיוק.

יש כאן שתי נקודות:

האחת- אין באפשרותנו להשיג את טעמי המצוות, גם אותן שמובנות לכאורה. כמו שכתב השל"ה הקדוש בהקדמת ספרו: "אם יחיה אלף שנים פעמיים, לא יעלה ויגיע לתכלית מצווה אחת עד עומקה דשורשה ושורש שורשה". תחיה אלפיים שנה ותתעמק רק במצווה אחת להשיג אותה, לא תגיע אחר עומקה ושורשה ושורש שורשה.

 וב"נפש החיים" בשער א', כ"ב, כותב: כי טעמי המצוות עד תכליתן, לא נתגלו עדיין לשום אדם בעולם! אפילו למשה רבנו, עליו השלום.

וכמו שאמרו בראש השנה כ"א: חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה, חוץ מאחד. רק לאדם הראשון, קודם החטא. הוא השיג את הכל. הוא היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. יין משומר בענביו. הענבים זה כאילו החיצוני והיין זה הפנימי. הסוד של כל עניין ועניין, זה משומר בענביו, זה רק אז היה. וזה מצפה לצדיקים לעתיד לבוא. כמו שכתב בסנהדרין צ"ט.

והאור ששימש ביום הראשון, שהיה האדם הראשון צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, זה לא אור של משקפת שאתה יכול להסתכל למרחקים. זה מתחילת הבריאה עד סוף הדורות. זה היה האור שהיה אפשר להסתכל. מסוף העולם ועד סופו.

ובתניא כתב: כי טעמי מצוות לא נתגלו והן למעלה מהשכל וההבנה וגם באיזה מקום שנתגלה ונתפרש אזה טעם הובן לנו, לכאורה, אין זה הטעם הסופי לבדו. אלא מוצנעים בו פנימיות ותעלומות חוכמה שלמעלה מהשכל וההבנה. אז זה נקודה אחת בעניין טעמי מצוות שאין לנו יד והשגה בזה כלל וכלל.

נקודה שנייה:

שבכל מקרה אין לנו לקיים המצווה, כי אם תובן לנו התכליתה, אלא כמצוות מלך. אנחנו צריכים לקיים מצוות כמצוות מלך. ורבי ירוחם ממיר זצ"ל אמר שזה הרז של הקדמת "נעשה" ל"נשמע". מי גלה רז זה לבניי? שעשייה כגזרת מלך קודמת להבנת הטעם. "נעשה", יש מצוה, מה יש לנו בכלל להתלבט? מה יש לנו להמתין? נעשה קודם כל. אח"כ הבנת הטעם. אח"כ נשמע. ואם לא נבין אז מה לא נעשה? מישהו חייב אותנו להבין? לא. הרי יש חוקים וכל התורה הזאת זה חוקה אחת. זאת חוקת התורה. כל התורה זה חוקה. מאל"ף ועד ת"ב.

ובמהר"ל מפראג, בגור אריה שמות י"ט, י"ז, ובתפארת ישראל פרק ל"ב: משמע שזו כפיית הר כגיגית. כמו שמופיע בשבת פ"ח. במתן תורה ה' כפה עלינו הר כגיגית, לומר לך שלמרות שמבינים הטעם, אנחנו מקיימים בכפייה. אז כל מה שמאשימים אותנו החילונים שאנחנו עושים כפייה דתית, זה חיוב. צריך לקיים את התורה רק בכפייה. בכפייה דתית. זה מי אומר? המהר"ל מפראג.

ובאמת אלו דברי המשנה בברכות פ"ח, בפרק ח': ש"האומר על קן ציפור יגיעו רחמך... משתיקין אותו". ופירוש בגמרא בברכות כ"ה: משום שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים. ואינן, אלא גזרות. דהיינו, שאין לנו לומר טעמים במצוות.

מרן החת"ם סופר, זצ"ל, פירש בכך את דברי הכתוב "זאת חוקת התורה", ככתוב במדבר י"ט: שכל מצוות התורה, הן חלק החוקים והן חלק המשפטים השכליים, את הכל יש לקיים בתורת חוקה גרדא מצוות מלך. וכן אנחנו אומרים בתפילה: "אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת. תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו למדת. על כן נשיח בחוקיך". כלומר, שגם את המשפטים נלמד בתורת חוקים כגזרת מלך.

הנה, אתה רואה שה' לימד אותנו דברים שונים. מה לימד אותנו. תורה ומצוות, חוקים ומשפטים. זה בלי טעם וזה לכאורה עם טעם. ומה אנחנו אומרים בסוף? "על כן נשיח בחוקיך". זאת אומרת, בשבילנו זה הכל חוקים. גם המשפטים לומדים אותם בתורת חוקים כגזרת מלך.

ובגמרא בחולין ה', כתוב: דורשים את הכתוב: "אדם ובהמה תושיע ה'"- אלו בני אדם שהם ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה. בני אדם ערומין בדעת, זאת אומרת, הם חכמים. חכמים גדולים, יש להם דעה רחבה. הכל טוב ויפה. אבל הם משימין עצמם כמו בהמה. איפה אתה רואה חכם גדול שרוצה לשים את עצמו כבהמה? "אדם ובהמה תושיע ה'".

במדרש כתוב: אף על פי שאדם אנחנו נמשכנו אחריך כבהמה. איזה מילים! זה דבר מדהים! עם ישראל אומר להקב"ה: ריבנו של עולם, אנחנו אדם, אתה קראת אותנו אדם. אדם אתם ולא אומות העולם. זאת אומרת, אנחנו אדם, אבל אנחנו נמשכנו אחרייך כבהמה. "מושכני אחריך נרוצה".מה הם אמרו. הם אמרו כך: אנחנו נמשכים אחרייך כבהמה, מפרש בעל בית הלוי: שאמרו בגמרא בקידושין כ"ב: שבהמה נקנת במשיכה. שקורא לה והיא באה. אבל עבד אינו נקנה בכך. כי גם שהוא בא, מדעתו הוא בא. בהמה נקנת במשיכה. אתה קורא לה "ציפי, ציפי", והיא באה. והיא נקנת לך. זה קניין, קניין משיכה. אבל עבד אם תקרא לו בשמו, והוא יבוא, לא קונים אותו כך. אי אפשר לקנות אותו כ. למה? כי כשהוא בא, הוא בא מדעתו. גם אנחנו. בעשותנו את רצון קוננו, לא כעבדים העושים מדעתם, אלא כבהמה הבאה לרצון אדוניה ולקריאתו. זהו שאמרו: "יודע ה' ימי תמימים כאותה עגלה תמימה". היינו, שבאה לקראת בעליה ומבטלת הבנתה מפניו. ככה אנחנו צריכים לעבוד את הבורא יתברך. ערומים בדעת, אבל אצל הקב"ה אנחנו נמשכים אחריו כבהמה בלי דעת, בלי חשבונות, מה שה' אומר רוצה, עושים. בלי הבנה. לא צריך הבנה. אין מה להבין.

מספר לנו סיפור רבי יענקל'ה: שהגיע אליו לישיבה בחדרה, מדען. והציג את עצמו שהוא מהטכניון. נו, נעים מאוד. הוא בא להתווכח. שמעתם? בא להתווכח. בא מחיפה לחדרה כדי להתווכח. "על מה רצונך להתווכח?". "על הדת, אלא מה". שאלתי: "באיזה תחום אתה עוסק". אווירונאוטיקה. משהו בתחום חקר הטיסה, אם אני זוכר טוב, אומר רבי יענקל'ה. אמרתי לו: "אם אביע רצוני להתווכח עמך בשטח זה, מה תאמר?". אמר לי: "זה לא רציני". "למה?". "כי אתה חסר מושגים בסיסיים". מחיתי: "למה אתה אומר כך? אני אמנה לך עכשיו, ברגע, חמישה מושגים מהמקצוע שלך". צחק: "זה לא מדע, זה דקלום. אינך יודע מה פשר המושגים הללו לאשורם. אתה לא יודע מה ההוכחות ואתה לא יודע מה ההשלכות. ואינך בר וויכוח בשטח זה". אמת. אמרתי: "אני מסכים איתך על כל מילה שאמרת. אבל תבין שבאותה מידה אינך בר וויכוח ביהדות. כי זה השטח שלנו, ואתה תלוש בו. אז מה באת להתווכח מחיפה עד חדרה". התקומם: "למה אתה אומר לי כך? יש לנו מושגים". אמרתי: "חגים לדוגמה". אמר לי: "כן. חגים לדוגמה". אמרתי לו: "נו? מה מושגיך? למה בפורים מתחפשים? בחנוכה אוכלים ספוגניות, בפסח גונבים את האפיקומן, בשבת זורקים אבנים? נו, אתה יודע? תבין שזה לא רציני. שב ותלמד שנתיים-שלוש ואז נתווכח". נסתתמו טענותיו.

אבל למעשה דחיתי אותו בקש. כי לא שנתיים ולא שלוש ולא עשרים ולא 200 שנה, אם יחיה אלף שנים פעמיים, לא יעלה ויגיע לתכלית מצווה אחת עד עומקה ושורשה ושורש שורשה. עם מי הוא רוצה להתווכח? עם בורא עולם? אתה בא להתווכח על טעמים של בורא עולם. אלפיים שנה לא תגיע לחקר. אז אתה רוצה להתווכח איתו? איתי אתה בא להתווכח. מה אתה בא להתווכח איתי? אתה מתווכח איתו. אתה יכול להתווכח איתו? יש לך ידיעות? רק לקרוא את ספר איוב ולהבין איך הקב"ה סותר את כל מחשבותיו ואת כל דיבוריו, זה להתעלף לצחוק, כמו שאומרים.

אמר לי אחד :"הרב גלינסקי, בוא נעשה פשרה בעניין השבת". ידוע שמשכיל אחד הקניט את המלבי"ם, זצ"ל: "אולי ימצא עבורי הרב דרך הלכתית לעשן בשבת?". ענהו: "אני מוכן להתיר לך לעשן בשינוי". התעניין: "כיצד?". אמר לו: "שהאש תהיה בתוך הפה". כך אתה יכול לעשן בשבת. בשינוי.

עניתי לו לאותו אדם: "ראה, השבת לא שלי". זה שרצה להתפשר על השבת. אמר לו הרב גלינסקי :"השבת לא שלי ואני לא מוסמך להציע פשרה. אבל זאת אעשה ברצון: אני אוכל להתפלל עבורך שהקב"ה יעלה אותך אליו ותוכל לדבר איתו ישירות על הנושא. למתי נקבע? לשבוע הבא?". אני לא יודע למה, אבל הוא ירד מהנושא. הוא לא רוצה יותר להתפשר על השבת.

כן רבותיי, אז אנחנו לומדים שאות אחת מן התורה זה עולם מלא. עולם מלא. אין דבר אחד שנכתב בתורה סתם. הכל "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". אמר לו הקב"ה לשמה: "לא תעלה על דעתך לומר: 'אשנה להם הפרק והלכה שתיים ושלוש פעמים, עד שתהיה סדורה בפיהם כמשנתה ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו'. וכך נאמר: אשר תשים לפניהם", כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם.

זה לא מובן. משה רבנו יושב, משנן, לא ר שתיים ושלוש פעמיים, אלא ארבע פעמים. כמו שכתבו בעירובין נ"ד. בהתחלה הוא לומד, אח"כ הוא לומד עם אהרון, אח"כ עם שני בניו, אח"כ 70 זקנים ואח"כ כל ישראל. ואח"כ הוא יוצא ואהרון, כך יוצא שכולם לומדים ארבע פעמים. אז ראה ואספרה אכינה וגם חקרה. ארבע פעמים. לפני ארבע פעמים זה לא לימוד בכלל.

אז הוא יושב ועושה את כל זה. וכעת שיתעמקו. ישבו לבד, בניהם וישכילו. יחתרו לטעמים, להשלכות, ישוטטו רבים ותרבה הדעת. וכי מה יש להם לעשות? דור דעה אוכלי המן, לא חסרו כלום. מה יש להם לעשות? שיעמלו קצת ואם יתקשו ויבינו למבוך או למבוי סתום, אז שיבואו אליי. לא! הקב"ה אומר: לא! אלא על משה רבנו להטריח את עצמו ולהבינם טעמי הדבר ופירושו. את כל הצדדים צריך להסביר להם. מדוע?

לדעתי, אומר רבי יענקל'ה, אין זה דין פרטי בתלמוד תורה, אלא דין כללי במצוות החסד וחובת ההליכה בדרכי הבורא. זה לא דין פרטי בתלמוד תורה, אלא דין כללי במצוות החסד וחובת ההליכה בדרכי הבורא. כי שנינו בערכים ט"ז: עד היכן תכלית איסורים? אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש מטבעות ועלו בידו שתיים, וחייב לטרוח ולהשיב שוב ידו לכיס, זה נקרא ייסורים. מזה מורידים לך ממכסת הייסורים שנקצבה בראש השנה. כי בראש השנה נקצבת מכסת הייסורים לכל השנה. אלמלא היה חוטא, לא היה בורא יתברך להושיט את היד פעמיים לכיס. אם אתה לא חוטא, אין דבר כזה שאתה תטרח. אם תרצה לפתוח ספר, ייפתח בך בדיוק במקום. לא תצטרך לעלעל בדפים. הקב"ה לא היה מטריח אותך אלמלא אתה חוטא.

ותמוה: הלא הקב"ה נתן לו את הכסף וגם את היד וגם את הכיס, אז שיועיל לטרוח מעט. לפחות שאת זה יעשה. יש לך כיס, יש בפנים כסף, יש לך יד, מה הבעיה אם תכניס עוד פעם את היד? תטרח קצת, מה יש? האם צריך להכניס לידו את הסכום המדויק? הקב"ה חייב להוציא לך בדיוק את הסכו"ם שאתה רוצה להוציא?

התשובה היא: כן! שעושים חסד, עושים בשלמות. והקב"ה עושה חסד עם בריאותיו. כל העולם נברא בחסד. "עולם חסד יבנה". אז חסד עושים בשלמות. איך בחר דמשק אליעזר את רבקה. איך הוא בחר. שראה שהוא ביקש מעט והיא עשתה בשלמות על הצד הכי שלם שיכול להיות. לכן הוא בחר בה. כי מישהו שלם במידה אחת, ודאי שמידה זאת של שלמות נמצאת גם בשאר המידות. אז לא צריך יותר בדיקה. 

בגן עדן היו מלאכים צולים עבור האדם, אדם הראשון, היו צולים עבורו בשר ומסננין לו יין. רק בחטאו הוצרך לעשר עבודות בפת. בשביל לאכול חתיכת לחם צריך, אחרי שנתקלל, עשר עבודות. כמו שכתוב בברכות נ"ח. שיותקן החטא, עוד מעט בעזרת ה' אחרי גוג ומגוג, תוציא הארץ גלוסקאות מוכנות. כמו שהיה אצל אדם הראשון. אצל אדם הראשון לא היה צריך להכין לחם. היה לו על העצים. ככה עתיד לחזור. וכך מורה לנו הבורא יתברך את שלמות החסד. אז אלמלא שהוא חטא, לא היה נצטרך "בזעת אפך תאכל לחם". 

אז מה, יושב אדם בגן אדם ומלאכי השרת מורידים לו בשר מהשמים. אסור היה לו לאכול בשר פה מהארץ. הורידו לו בשר מהשמיים וצולים לו אותו ומשקין ומסננים לו את היין. הכל בשלמות. לא חסר כלום! כלום! הכל פיקס. על צד החסד השלם.

עכשיו הרב גלינסקי אומר, בחצי קריצה כזאת, לגברים שבקהל: איזה בעל הבית אינו מפנה מהשולחן לאחר הארוחה? יש פה מישהו שאוכל ולא מפנה את הצלחת והכוס וכל שאר הדברים מעל השולחן? אבל זה לא השלמות. השלמות זה גם שתדיח את הכלים. זה שלמות. לא! המדובר לא שאתה אכלת ואתה מפנה ואתה מדיח את הכלים שלך, לא! כשרעייתך אכלה לבדה! כי אם אכלת אתה עימה, מה שייך חסד? אכלת, תשטוף! מתי זה חסד? שאתה לא אכלת! זה חסד. נו, למדנו משהו היום.

וידוע מעשה: אחד מבני חבורת פשיסחה נסע לסחור ביריד בדנציג. היו שם סוחרים יהודים רבים. כולם עשו חייל בעסקיהם והרוויחו הון רב. אחד מהם הלווה סכום כסף גדול כדי לסחור בו, אבל כשהוא בא, גנבו לו את כל הכסף. עולמו חשך עליו. לא זו בלבד שלא היה לו במה לסחור וראה בעיניים קלות איך חבריו סוחרים ומתעשרים, הוא עוד ישוב לביתו כבעל חוב, ויצטרך חלילה לבריות.

שיריד ננעל זימן החסיד 100 סוחרים למשתה. מסיבת סיום. ואותו סוחר האומלל היה בניהם. משאכלו ושתו והטיבו את ליבם, קם ואמר: "רבותיי, כולנו סחרו ועשינו חיל במסחרנו, חוזרים לבתים ששים ושמחים, והנה עמנו חבר שכספו נגנב, רובו מכספי הלוואות. עשרת אלפיים רובל חייב הוא להחזיר. קיווה להכפילם ולשלשם. והנה גם הקרן אבדה לו. בואו ונחלץ אותו ממצבו הביש. אנו מאה, כל אחד יתרום לו 200 רובלים, וישוב שמח לעירו". תוך כדי דיבור, הסיר את הכובע, הפך אותו, הניח בתוכו ראשון 200 רובלים וסובב מאחד לאחד. הכובע נדגש בשטרות. כל אחד נתן, ומסרן לסוחר ההמום. ואמר לו בבדיחותא: "יש כאן 19,800 רובלים. את ה-200 האחרונים תתרום אתה ותשלים את הסכום. שהרי עכשיו עשיר אתה. אתה לווית 10,000 שקל. ופה יש לך 19,000 פחות 200 אז חייב גם אתה במצוות צדקה. אז תתן גם אתה צדקה לעצמך". שהגיע אותו סוחר לפשיסחה, אמר לו רבו: "שמעתי מה שעשית, איך חילצת את הסוחר מאסונו. אבל יש לו ביקורת. על כך ששיתפת אותו במגבית. כי חסד עושים בשלמות". גם את המאתיים האלה הייתם צריכים אתם לארגן ולא לבקש ממנו. אפיל שבתיאוריה אתה צודק, אבל חסד עושים בשלמות.

עוד מאמר אחד: "מקום שבעלי תשובה עומדים שם, צדיקים גמורים אינם עומדים שם". שנאמר: "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". לרחוק בתחילה ואחריו לקרוב. כמו שכתבו בברכות ל"ד, סנהדרין צ"ט.

צריך להבין, הלא אין אהוב לפני המקום כמו צדיק גמור. אשר נשא עול מנעוריו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב, לא עבר עבירה ולא חיסר שום מצווה. כיצד ייתכן שהקב"ה מבקר על פניו את החוטא שהלך בעצת רשעים ובדרך חטאים וניצב בפני בורות נשברים ושב בכלימה ובבושת פנים.

התשובה היא פשוטה ונמחיש במשל: בחור בן עלייה הקים בית של תורה ונולד לו בן והתמלא הבית אורה. בן מוכשר, אציל נפש, גדוש ביראת שמים, מידות טובות, שוקד על תלמודו לשמחת לב הוריו. הכל נפלא! אחריו נולד אחיו, ילד פגוע, רחמנא לצלן. הבנתו קלושה, מידותיו פרועות. מה שקוראים היום קשר וכו'. משתולל ומשם נזקים והלימוד ממנו והלאה. ישב הב בסבלנות אין קץ, פיתה אותו בזוטות, במיני מתיקה, לימד אותו קריאה וסידור ביגיעה רבה.

וערב אחד חוזר הבן הבכור מבית הלמוד, ובבית ששון ושמחה, עוגה חגיגית ומיני תרגימה. ואחרי השני יושב בראש השולחן כמלך ואב מעניק לו מתנה. שואל: "על מה המסיבה?". "אחיך התחיל היום ללמוד חומש". התמרמר: "אבא, אני בגילו כבר למדתי משנה ולא ערכו לי מסיבה". האב: "מה ההשוואה? אתה זך השכל, בעל מידות, הגעת לנעמה של התורה, למתיקות, לזיו של התורה. יש מתנה יקרה וזוהרת ממנה עצמה? ואתה עולה בה מעלה מעלה ומגיע לרום הפסגה. אבא אוהב אותך מאוד, מתגאה בך, מתפאר. אבל אחיך קשה הבנה, ערל לב, מובן שאני משקיע בו כפל כפליים עבור תוצאה קלושה. ושמח בה כל כך ומבקש לעודד אותו ולהמשיך שיתאמץ וישתפר ולו במעט".

ואלו דברי החת"ם סופר, זצ"ל: מיד לאחר מתן תורה נאמר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ומכל דיני התורה במה בחר הקב"ה לפתוח? בדיני עבד עברי שנמכר בגניבתו. מדוע זאת הפרשה הראשונה? מדוע בזה פותחת התורה מיד אחרי מתן תורה?

התשובה היא: אומר החת"ם סופר: אבא אוהב מטפל בראש ובראשונה בבן החולה. יש גנב, בן גנב. מה עושים עם בן גנב? צריך ללמוד את כל הדינים. איך משקמים אותו. אז מוכרים אותו בגנבתו, מכניסים אותו לבית שמסכים לקנות גנב ושמה הוא הופך להיות אדון. קנה עבד קנה אדון. ומתייחסים אליו יפה ומדברים אליו יפה ולא קוראים לו עבד וכל מיני דברים כאלה. משקמים אותו. משקמים אותו. המצווה הראשונה אחרי מתן תורה מתחילים עם הבן החולה. כמה מרגש!

והמדרש בבראשית רבה פ"ו, תמהה עם הפסוק: "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי". אז המדרש תמהה. מה זה שכתוב "ויהיה ה' את יוסף"? וכי עם שאר השבטים הוא לא היה? רק עם יוסף?

אמר רבי יהודה: משל לאדם שהוביל שיירה ובה 12 חמורים טעונים חביות יין. סטה אחד מהם ונכנס לחנות של נוכרי. החמור עם היינות עליו נכנס לחנות של נוכרי. מיד עזב האיש את השיירה ורץ אחרי החמור. אמרו לו: "מה אתה מניח 11 חמורים ורץ אחרי אחד?" אמר להם: "אלו ברשות הרבים ואיני חושש ליינם. אבל זה שנכנס לחנותו של גוי, הוא עלול לפתוח א החבית ולעשותה יין נסך".

כך השבטים. היו גדולים בחסות אביהם יעקב ואין לחשוש להם. אבל יוסף, צעיר ובבית המצרי. לכן "ויהי ה' את יוסף". הקב"ה לא יכול לעזוב את יוסף. איך הוא יכול לעזוב את יוסף? טעות אחת קטנה הלך פה יוסף. צריך להיות איתו. לכן "ויהי ה' את יוסף", לא עזב אותו הקב"ה לא עוזב את אלה שעלולים חלילה להתקלקל.

למדנו שמי שמצוי בסכנה רוחנית זוכה לסיוע יותר והשראת שכינה יותר בגדר "ויהי ה' את יוסף". ההפך ממה שכולם חשובים. שה' עזב אותו. "לא הולך לי, אני לא לומד טוב, לא מצליח, לא זה... הקב"ה לא רוצה אותי, אני הולך לעבוד". מי אמר לך? הפוך! הוא נמצא איתך יותר ממה שנמצא עם הלמדן. הוא לא רוצה שאתה תחרוג, אבל אתה שומע לעצת יצרך. אם אתה שומע את המדרש הזה, אתה מבין שזה בדיוק הפוך. שלום שלום לרחוק, אחר כך לקרוב.

וזהו שסיפרו: על משה רבנו שהוא לא נבחן אלא הצאן. ואמרו רבותינו כשהיה משה רבנו, עליו השלום, רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחרי עד שהגיע לחורשה. כיוון שהגיע לחורשה נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיוון שהגיע משה אצלו אמר: "אני לא הייתי יודע שרץ היית בפני צמא. עייף אתה". הרכיב אותו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה :יש לך רחמים לנהוג בצאנו של בשר ודם כך? חייך, אתה תראה את צאני ישראל".

אבל יש לשאול: הוא עזב את כל הצאן כדי לרוץ על שה בודד. מה אתה מפקיר א כל הצאן בשביל אחד? איפה החשבון? ככה ה' עושה. הוא הלך אחרי הטועה, אחרי המתרחק. לכן משה דאג לערב רב והוא הוציא אותם מצרים. הוא לא רצה לוותר על אף אחד. והא הלך בדרכו של מקום, "ויהי ה' את יוסף". והשה הזה אנחנו. שה פזורה ישראל, שה טועה גם. אבל צריך לגעת שהקב"ה מסתכל עלינו ורוצה, מאוד רוצה שנחזור לעדר. לא במובנים של הפוליטיקה כן?

מכל מקום, אות אחת עולם מלא. חסד עושים בשלמות והקב"ה אוהב את אלה שהם עדיין רחוקים ומוכן לסייע לכל אחד ואחד.

היינו ברוכים!

 

שאלה:

שואל: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: ערב טוב לכל הציבור היקר שהגיע לפה הערב. קודם כל, כבוד הרב, אני רוצה להודות לך מאוד על כך שאתה מזכה את עם ישראל, מורה להם את דרך התורה, דרך האמת. ישר כח!

הרב: תהיה בריא!

שואל: דיברת בשיעור על נושא של כיבוד אב ואם. אבא שלי נפטר לפני כארבע וחצי חודשים, הערב הזה מהערב עצמו הוא לעילוי נשמת אבא שלי, בין היתר. הייתי רוצה לבקש מכבוד הרב, בעזרתו, שיבקש מהציבור ויברך את כל מי שיהיה מוכן לקחת עבור עילוי נשמת אבא שלי, ללמוד שתי הלכות כל יום.

הרב: חודש.

שואל: אם אפשר עד ד' בתשרי, בזמן שאבא שלי נפטר.

הרב: בוא נתחיל עם חודש.

שואל: נתחיל עם חודש.

הרב: מישהו מוכן ללמוד שתי הלכות לעילוי נשמת...

שואל: משה בן ראובן.

הרב: משה בן ראובן צדוק, מנוחתו עדן. לעילוי נשמת. שתי הלכות, כל יום. לוקח שתי דקות, שלוש דקות. שימו לב מי מרימים את הידיים בדר"כ הבעלי תשובה ובני ישיבות עדיין לא ראיתי, שהם בלאו הכי לומדים כל היום. חסד עושים בשלמות. 

שואל: כן.

הרב: כן, זה מה שהצלחנו.

שואל: כתוב: "כל המורה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא...

הרב: נכון. הם לא רוצים, לא כולם רוצים.

שואל: מי שיכול יזכה.

הרב: לא רוצים שיהיה צפוף...

שואל: אוקי.

הרב: כן, תודה.

שואל: דבר נוסף, אם אפשר בבקשה, לברך את אמא שלי.

הרב: כן.

שואל: לבריאות, הצלחה ואריכות ימים.

הרב: שמה?

שואל: רומיה בת שמעון.

הרב: רומיה בת שמעון, רפואה והצלחה במעשי ידיה.

שואל: אמן! ברוך תהיה כבוד הרב.

הרב: תהיה בריא!

 

שאלה:

שואלת: אני שליחה של תלמידה שלי. הרב דיבר על לעבוד את ה' בחיוב, בכפייה. התלמידה שלי שהבאתי לרב בחגים, בסליחות, והרב בירך אותה לזיווג. אמר לה לקרוא שלושה חודשים "שערי תשובה" של רבנו יונה. היא התחילה לקרוא, חיפשה את הספר, התחילה לקרוא, ואחרי שבועיים היא מתקשרת אליי ואומרת לי: "ירדנה, אני לא מבינה כלום, אני לא מבינה שום דבר, אני לא יכולה לקרוא". אמרתי לה: "תקראי כמו שאת שותה אקמול, כמו תרופה, את לא צריכה להבין. תקראי. כי ככה הרב אמר". והיא עזבה את הספר והיא לא יכלה לקרוא. אחרי זמן הרב בא לה בחלום, היא אמרה לי, פעמיים, ואמר לה לקרוא. אז היא חזרה, לקחה את הספר וקראה. הצליחה לגמור שלושה חודשים. אחרי שהיא סיימה שלושה חודשים, מצאה את הזיווג שלה. וזה נס! אני מלומדת בניסים אבל נס כזה עוד לא ראיתי! היא מצאה את הזיווג שלה עם פחד אימים להתחתן, הבעיה הסתדר לה שהיא הבעיה. וברוך ה' אחרי מאמצים ודיבורים והכל, ובזכות הרב, וזה שליחו של בורא עולם, וביום חמישי היא מתחתנת.

הרב: מזל טוב!

שואלת: אמן! והיא רוצה להודות לרב שליח מצווה.

הרב: ברוכה תהיה.

שואלת: תבורכו משמיים!

הרב: תודה!

שואלת: כן ירבה וכן יוסיף.

 

שאלה:

שואל: ערב טוב.

הרב: ערב טוב.

שואל: אני ברוך ה' יושב ולומד תורה, רוצה לשעת כמה זמן צריך להשקיע בחסד ביום?

הרב: אפשר לעשות חסד גם בתוך הישיבה. אם אתה רואה שיש תלמידים שהם נכשלים או שלא מבינים את החומר ורתה מבין ואתה יכול לעזור, זה חסד גמור. כמה שאתה יכול לעזור, שזה לא על חשבון הלימוד העצמי שלך, אז ודאי. בשעות שאתה פנוי, ודאי שאתה צריך לחשוב איך אתה עושה. הרוצה להינצל ממלחמת גוג ומגוג, אמרו לנו חכמים, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.

שואל: או בחברותות , אולי בסדר אחד, לעשות חסד עם...

הרב: זה מה שאמרתי. שיהיה בהצלחה!

 

שאלה:

שואלת: תודה רבה הרב!

הרב: כן...

שואלת: יש לי בקשה ושאלה.

בקשה: הבן שלי, יוסף יצחק בן שגית, יש לו יום הולדת בשבוע הבא. והבן שלי מאוד, מאוד אוהב את הרב, שומע הרבה שיעורים שלו, מאוד מדבר בבית על הדברים של הרב. מאוד חי את הרב. והייתי מבקשת אם הרב יכול לברך את הבן שלי ליום הולדת שלו ויהיה בן 19 בשבוע הבא. הוא בן ישיבה.

הרב: מה שמו?

שואלת: יוסף יצחק בן שגית.

הרב: יוסף יצחק בן?

שואלת: שגית.

הרב: שגית?

שואלת: כן. בעלת תשובה.

הרב: ה' יזכה אותו בעזרת ה' להעלות במעלות התורה והיראה ושיהיה לו זיווג הגון.

את השם שגית צריך להחליף.

שואלת: טוב. ואם אפשר שאלה?

הרב: כן.

שואלת: אנחנו למדנו בשבוע שעבר באיזה שהוא מקום אחר בקשר לאדם בגן עדן, שבעצם המאכל של אדם בגן עדן היה מפירות העץ ופירות האדמה. הוא נצטווה לאכול מהפירות שיש בהם זרעים והדברים שיש בהם זרעים ,ואחרי עץ הדעת, הוא נתקלל ובעצם ירד לאכול את עצב השדה. והוא בכה :"אני וחמורי נאכל באבוס אחד".

הרב: כן?

שואלת: עכשיו, הרב אמר שבעצם המאכל שלו בגן עדן היה בשר. אז רציתי לדעת מאיפה זה לקוח?

הרב: לא רק בשר. זה אומרים לרוותה, נתנו לו עוד יותר ממה שהיה מצוי לפניו, אפילו מן השמים הורידו לו מאכל. כמו שהורידו לנו במדבר את המן, הורידו לו מן השמים.

הגמרא שואלת: איך אפשר להוריד בשר מלמעלה? אז מספרת הגמרא את המעשה בשמעון בר חלפתא, שהוא הלך ובאו שני אריות לפניו ורצו לטרוף אותו. אז הוא אמר להקב"ה: "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל לאוכלם". אני לא ארוחת בוקר. ואז הקב"ה הוריד שתי ירכות מלמעלה, אחת בשבילו ואחת בשבילם. תעיינו במפרשים כמה טעמים, למה. וזהו.

אז הנה, גם בעולם הזה זה יה כבר. עוד בלי להיות אדם הראשון.

שואלת: תודה רבה.

הרב: תהי בריאה.

 

שאלה:

שואל: אני רוצה לבקש ברכה בשביל קרובת משפחה בשם גילה. שם האם ריימונד. היא חיכתה 12 שנים לבן ראשון. ורוך ה' יש לה בן בשם.. לא חשוב.

הרב: שלא נצטרף להחליף אותו. כן?

שואל: לא, לא. הכל בסדר. היא לא כל כך רוצה את הפרסום.

הרב: כן?

שואל: והיא מנסה כבר כמה שנים שוב להיכנס...

הרב: אחרי ה-12.

שואל: כן. אז היא מנסה שוב להיכנס להיריון.

הרב: דתיה או לא?

שואל: תראה, המשפחה דווקא מאוד דתיה. היא אמרה לי היום...

הרב: אדם הראשון גם היה דתי.

שואל: נכון... אז היא דווקא אמרה לי היום: "אני לא מבינה, היינו בבית הדתי וכל המשפחה שלי כבר חרדיים". אז אמרתי לה: "בקרוב אצלך". והיא מאמינה באלוקים, אבל היא לא...

הרב: כמה שנים שי לה הפסקה.

שואל: יש לה כמה שנים הפסקה כבר.בערך שלוש נים , אם אני לא טועה.

הרב: תגיד לה אם היא לא תשמור שבת וטהרה וצניעות, נברך.

שואל: אוקי.

הרב: תשאל בטלפון, בינתיים ניתן לעוד מישהו.

שואל: אוקי.

שאלה:

שואל: אם אנחנו מחזקים בחור וברוך ה' הוא חוזר בתשובה, מגיע לחתונה. והחתונה היא לא נפרדת. אבל החופה נפרדת ורבע שעה ראשונה שעה ראשונה הוא קורא לנו לריקודים נפרדים. ונגיד מקרה שהוא מקבל על עצמו שבת וטהרת משפחה, הרב שהחזיר אותו בתשובה הוא מאוד, מאוד ייפגע אם הוא לא ילך. מותר ללכת או לא?

הרב: אנחנו מורים לחתונות שיש זמרים פסולים, נבלות וטרפות ולא בהפרדה. אחת מהם מספיק.

שואל: ואם הבחור מאוד, מאוד ייפגע אם הרב שהחזיר אותו בתשובה לפחות לבוא להגיד לו מזל טוב.

הרב: לא צריך להיפגע. שילך אליו יום לפני, ישב איתו כמה שעות אפילו, ידבר איתו, ידבר אל ליבו, יברך אותו, הכל טוב ויפה. או לפני או אחרי. אבל לא להיות נוכח שם.

שואל: זה לא יכול להגיע למצב שחס ושלום אז הוא ילך אחורה?

הרב: אני מכיר...

שואל: הוא יגיד: "אה! ככה עשו לי אז אני..."

הרב: אני מכיר מצבים הפוכים. שכאלה שהלכו, טעמו ונפגעו. ואם תיתן היתר פה, יהיה היתר שם. ואם פה זה משפחה. ואם במשפחה, זה בשבע ברכות, ואם זה בשבע ברכות, אז אח"כ בשמחה אחרת. ואם זה פה, ואם זה שם, וככה מתרגלים.

שאלה:

שואל: יש לי פצע ברגל חודשים ולא רוצה להבריא.

הרב: אתה סוכרתי?

שואל: לא.

הרב: ברוך ה'. לא רוצה להבריא. אתה הולך בשיעורים בבית מדרש? לא.

שואל: לא.

הרב: תלך וזה יברא. אתה מסכים?

שואל: אבל אני הולך כל פעם לבית הכנסת.

הרב: לא, לא לבית כנסת. לבית מדרש. "אם בחוקותיי תלכו". תלכו. "ה' שומר רגלי חסדיו". אתה לא מוכן ללכת לבית מדרש? לקופת חולים אתה מוכן? מה עדיף? גם ללמוד תורה, גם להיות חכם, גם עולם הבא וגם בלי פצע. לך חודש. חודש תלך. טוב? תתאמץ. איפה אתה גר?

שואל: ברחובות.

הרב: יש בתי מדרש שמה הרבה. מה זה מסובך כל כך? אני רואה שאתה שוקל את זה כאילו אתה צריך לקנות דירה. מה הבעיה?

מישהו מהקהל: יושבים כל היום?

הרב: לא, לא כל היום.

מישהו מהקהל: תגיד לו את זה.

הרב: הוא יודע שלא כל היום. איך הוא יכול כל היום? בערב אתה יכול ללכת?

שואל: אני יכול ללמוד בבית.

הרב: לא! פתרון זה ללכת ברגליים. כתוב: שאדם לוקה באחד מן האיברים, צריך לראות איזה מצוות תלויות באותן איבריים, לתקן דברים התלויים באותו אבר, וממלא הוא יתרפא. כנראה שהפצע קטן ולא מזיק כל כך.

שואל: זה מזיק.

הרב: אם זה מזיק, אז חבל על הזמן. הוא יכול לא להזיק. הוא לא חייב להגיד. אולי הפצע לא מוותר עליו.

שואל: בערב, בערב אני אשתדל לבוא.

הרב: בערב? לא חייב בערב, אני לא מבקש דווקא בערב. אני מבין שבערב אתה יותר פנוי. אתה יכול ללכת בבוקר, אתה יכול ללכת בצהריים, אחה"צ, בערב.

שואל: בסדר.

הרב: או! מה שמך?

שואל: יוסף אגיב.

הרב: בן?

שואל: בן אינס.

הרב: יוסף בן אינס, ה' ירפא אותך ברגלייך, מפצעייך, בזכות ההליכה לבית המדרש.

שואל: אמן.

הרב: ותודיענו.

 

שאלה:

שואל: שלום. אני גר בני-יורק, מה דעת הרב לגבי לגור בחו"ל.

הרב: לגור בחו"ל יש כבר הרבה מאמרים בגמרא שכל הדר בחוץ לארץ, דומה כמי שאין לו אלוה. 

שואל: השאלה האם מבחינה דתית, האם...

הרב: מבינה דתית צריך להיות בארץ ישראל. מבחינה דתית זה הזמן לעלות לארץ ישראל. מבחינה לא דתית, אז יש אנטישמיות גדולה, ואתה ראית מה עשו עכשיו בבתי קברות שמה וכו'. והרב קניבסקי ששואלים אותו אפילו אנשים שמזכים את הרבים בחו"ל והכל, הוא אומר לעלות לארץ ישראל. אפילו שהם תופסים קהל.

שואל: השאלה לגבי פרנסה מהמצב...

הרב: הפרנסה של הקב"ה, הוא זן את הנמלים בארץ ישראל וגם בחו"ל. אותו דבר. כל הנמלים אוכלות, כל המקקים אוכלים, כל בני אדם אוכלים, הסנדוויצ'ים שלו מגיעים לכל מקום, יותר טוב מחברת יו-פי-אס.

שואל: ההסתה והניסיונות של התקשורת...

הרב: פה? שטויות! זה רק שמה רואים את זה ככה. מי רואה אותם בכלל. איזה הסתה? איזה שטויות! מי מכיר אותם בכלל? אתה יושב בתי מדרש, אתה יכול ללמוד, מה זה! תסתכל בית כנסת יפהפה, תראה איזה אומר ספרים. מי רואה את הרחוב בכלל.

שואל: ההצקה שהם עושים לחרדים, מצוקת הדיור...

הרב: הם לא מציקים שום דבר! זה קשקושים! חסר פה לכולם, לא רק לדתיים. לכולם חסר ולכולם יש, ואין הרבה פה עניים כמו שאומרים. יש עניים, כן, ברוח. אבל עניין בזה, תראה כל בני ברק, זה בעיר השנייה הכי ענייה. היא הייתה מקום ראשון, עכשיו היא מקום שני. וכולם עם חליפות וכובעים. בת"א כולם עם חולצות קצרות....

שואל: אבל זה בזכות חסידי סאטמר ששולחים מיליארדים.

הרב: אני לא יודע למי, אני לא קיבלתי, אבל בסדר. יכול להיות שהם שולחים. תהיה בריא!

שואל: תודה רבה!

הרב: ברוך הבא לישראל.

 

שאלה:

הרב: יש תשובה?

שואל: היא אמרה שהיא תשמח לקבל ברכה.

הרב: אני אשמח לקבל תשובה אבל.

שואל: אתה רוצה שאתקשר אליה…

הרב: בודאי! אני רוצה לדעת אם היא מוכנה לקבל שבת, טהרה וצניעות. אם היא מוכנה, בבקשה. אבל בלי התחכמות להגיד תשובה ברורה.

 

שאלה:

שואלת: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואלת: אם למדתי שלושה חודשים את "שערי תשובה", ובאמצע הפסקתי, כאילו שכחתי…

הרב: לא קרה כלום, מתחילים מחדש.

שואלת: כן, השאלה אם אני אלמד "שערי תשובה" מהדיסק שלך, לא מהקראה?

הרב: אבל אני לא אמרתי את הכל, אני לא חושב שיש היום את הדיסקים על שערי תשובה מלא. אני חושב שיש חלק.

שואלת: אפשר ללמוד אז את החלק?

הרב: את החלק ודאי שאפשר ללמוד.

שואלת: מהצפייה לא מהקריאה.

הרב: לא משנה. אפשר.

שואלת: וזה נתפס?

הרב: כן.

שואלת: אפשר ברכה?

הרב: כן. למה?

שואלת: לבן שלי?

הרב: ש?

שואלת: הוא לא מדבר. הוא בן 4 וחצי ולא מדבר.

הרב: ומה יקרה אם הוא ידבר ואחר כך תרצי שהוא ישתוק?

שואלת: לא יודעת… אם כבר...

הרב: אם זה בשביל שהוא ילמד תורה, כן. אבל תלמדי אותו את הפסוקים: "תורה ציוה לנו משה" וכו', כן? מה השם?

שואלת: ידידיה אורי בן מיטל.

הרב: ידידיה אורי בן?

שואלת: מיטל.

הרב: מיטל.

שואלת: כן.

הרב: ה' יזכה אותו לדבר כהוגן רהוט ובתורה.

שואלת: אמן! אמן! תודה.

 

שאלה:

שואלת: הרב יכול לברך את הבת שלי?

הרב: כן. שמו?

שואלת: היא ילדה. אני ביקשתי מהרב כמה פעמים…

הרב: שמו?

שואלת: זה בת. רות אסתר בת שולמית חיה.

הרב: למה?

שואלת: היא לא עולה במשקל.

הרב: רות אסתר בת?

שואלת: שולמית חוה.

הרב: שולמית חיה. ה' יזכה אותה…

שואלת: חוה.

הרב: חוה. ה' יזכה אותה להתפתח כראוי.

שואלת: אמן!

 

שאלה:

שואל: אפשר לשאול את השאלה, אבל לפני זה אני מבקש מחילה מהרב על עצם השאלה. אם זה… קודם כל, על הלבוש מה הפשט?

הרב: אם תגיד לי מה הפשט בלבוש לך, אני אגיד לך מה עם שלי.

שואל: אני עושה מה שהעולם עושה. זאת אומרת…

הרב: ואני עושה מה שהעולם עשה.

שואל: העולם כבר לא עושה.

הרב: זה הבעיה.

שואל: זה בעיה מפה, משנים את זה.

הרב: זה בעיה גם ללכת, אתה מבין, בבגדים שהם לא צנועים, שהם מבליטים איברים. זה כתוב בהלכה. וככה הלכו כולם. גם האשכנזים לפני 300 שנה, תסתכל בתמונות, כולם הלכו ככה.

שואל: ועוד פעם, באמת במחילה, אני פשוט שואל את זה רק בשביל…

הרב: אתה יכול לשאול שבע פעמים, אין בעיה.

שואל: רב חיים קניבסקי לא הולך כך.

הרב: מה אני אשם? והבן איש חי כן הלך כך.

שואל: הבן איש אם הוא היה בימנו , מי אמר שהוא היה הולך כך?

הרב: ועוד איך שהיה הולך. מה אתה חושב שהיה משנה במלבושו?

שואל: הרב טולדנו שינה מלבושו.

הרב: לא. הרב טולדנו לא שינה מלבושו. היה הולך עם כובע כמו שהיה הולך שמה.

שואל: כובעים שלא היו כובעים של זה…

הרב: כובעים כאלה שלא כמו שלך. לא בורסלינו.

שואל: אבל שזה מרתיע אנשים…

הרב: היום זה בגלל שיש עולם הישיבות וכו', והוא גדל בשיבה כזאת, אז הוא הולך ככה. אבל אני מחויב לשום דבר. אני באתי מבית תימני, הוריי הלכו ככה, הציונים הורידו להם את זה בכוח, ואני החזרתי את זה.

שואל: ומה שזה מרתיע אנשים ויותר מרחיק, זה לא צד למכשול רע?

הרב: אני אגיד לך יותר מזה: זה מקרב. ויותר מזה אני אגיד לך, הייתי אצל הרב חיים גרינמן, זכרונו לחיי העולם הבא, כשהייתי בערכים והם התלוננו את הטענה שלך המצחיקה, ואני הלכתי אליו, כי הוא קרא לי וזה, ורצה לראות מה , כי הוא עוד לא ראה אותי. ואז פתאום הוא ראה אותי. אני הייתי מרצה שמה. אז הוא אמר לי: "מה? פורים?". אמרתי לו: לא פורים, הרב, אבל לא יודע, גור למה הם הולכים עם גרביים עד למעלה ואלה הולכים ככה, ואל ההולכים ככה, מה זה? אנחנו הולכים ככה. אמרתי לו: אבל הרב יירגע. בעזרת ה' יתברך, אם אני אראה שזה מפריע בהרצאות, אני אוריד לבד. אם זה יפריע, אני ממשיך.

שואל: בהרצאות בכלל זה לא... אומנם... אין ספק שזה כן מוריד בכו זה. זאת אומרת, הרב ודאי יכל לעשות הרבה יותר.

הרב: מי סיפר לך? בדיוק הפוך! הפוך!

שואל: אני יודע על אנשים שהם נרתעים בעקבות זה.

הרב: ואני יודע כאלה שלא נרתעים. באים לראות את זה.

שואל: מעניין באים לראות את זה.

הרב: אפילו אתה באת בשביל זה.

שואל: אני עוד יש שאלה אחרת, עיקרית.

הרב: כן. עוד שאלה.

שואל: עניין הבשר.

הרב: עניין הבשר.

שואל: יש הרבה אנשים יראים, שהם ודאי יראים אומנם, הרב יכול... אני לא יודע, אבל הרב יכול… אני לא יודע, אני מכיר אותם כאנשים יראים, שהם מקורבים לרב חיים ומקורבים ל.. ובכל זאת, אוכלים הרבה כשרויות כאלה ואחרות …

הרב: הרבה כשרויות זה בעיה. עוד יותר זה מסבך. עוד יותר.

שואל: שהרב טוען שהם טרפות ונבלות.

הרב: תראה, אני טוען את הטענות על בסיס מה שאני אומר, עם עובדות והוכחות והקלטות ועדויות וכל מה שאתה רוצה. אחרי כל זה, אם יפריכו אותם או שיתבעו אותי, אז אני מוכן לעמוד להוכיח את דברי כנגד אלה שטוענים אחרת. אבל בינתיים אף אחד לא מוכן לתבוע אותי. ויותר מזה, אני מביא ראיות ואף אחד לא סותר אותם. והבאנו פה לפני יומיים שלושה את הרב רוטר, שהוציא קונטרס, שניים כבר, ושהשלישי בדרך, והקריא חלק מתוך זה פה, ואין תשובות.

שואל: אני כשיש לי עד אחד שנאמן באיסורים, זה לא יספיק בשבילי, בשביל כן לאכול?

הרב: ואני עד שראיתי, אז אתה יכול לסתור אותי עם עד אחד שהוא נאמן באיסורים.

שואל: יש לי עדים נגד, יראים שאומרים א כך…

הרב: הוא צריך להיות לא בעל אינטרס ונגוע בדבר. כי אם כן, הוא לא עד.

שואל: נאמן באיסורים זה גם אם הוא נגוע. זאת אומרת, גם האישה שמבשלת את האוכל בבית…

הרב: לא, לא, זה משהו אחר.

שואל: יכולה להעיד שהדברים שלה היו כשרים...

הרב: אנחנו מדברים על אנשים שמתפרנסים מזה. הגמרא אומרת ששותפו של עמלק, הטוב שבטבחים שותפו של עמלק. למה שהגמרא תגיד כזה דבר? למה היא מוציאה לעז על כולם? למה הטוב? למה אין אדם רואה טרפה לעצמו? למה היא אומרת כזה דבר הגמרא? באיזה רשות היא אומרת כזה דבר? מה היא מחמירה יותר ממני. היא אפילו לא בדקה ואין לה עדויות, היא ישר אמרה את זה. איך היא אורמת את זה? נו, תענה?

שואל: אני לא מבין ואני לא אוכל…

הרב: גם אני לא מבין …

הרב: לא הבנתי. לא ידעת שיש רבנים חשובים ששמים לרבי חיים וכו'...  שהיא אומר על כולם אותו הדבר שהם… איך היא אומרת דבר כזה?! איך אפשר להוציא לעז ככה על כל ישראל?

שואל: זה שרבי חיים חתום על "שארית ישראל" לא ראיה מספיקה בשבילי.

הרב: מי אמר לך שהוא חתום בידיעה על מה שקורה שם?

שואל: אני יודע מהם…

הרב: אז אני ידוע ש"בשארית" היו בעיות בזמנו, ואפילו היה אחראי על הכל שהיה שם והתברר שהיה שם ומתברר שהיה כופר, ובינתיים אכלו נבלות וטרפות… אז… לפחות זה התפרסם… זה היה תחת החתימה. אז מה נעשה?! וגם בקופת העיר אתה שומע כל מיני סיפורים יפים מאחרים בחתימת כל הגדולים וכו' . מה נעשה? ואתה יודע עוד הרבה דברים שאני לא צריך להגיד לך לפי החיוך. אז למה אתה מיתמם כאילו אתה לא יודע?

שואל: השאלה עד איפה זה חובתי? עד…

הרב: חובתך עד איפה שאתה רוצה… עד שהכרס שלך תוביל אותה, לשם תלך…

שואל: לפי מה שה...

הרב: רבנו בחיי כתב: "בטנם אלוהיהם". אם היית חושש והיה לך יראת שמים, קודם כל לא היית אוכל עד שהיית בודק מה שאני אומר ועומד על העובדות.

שואל: כרגע חזרתי מהחתונה ולא אכלתי בגלל הקווטש' שהרב עשה לי.

הרב: קודם כל יפה מאד, אשריך ומגיע לך מחיאות כפים. עכשיו אתה שואל על הרב לנדא, אז אני אגיד לך: אני אכלתי 15 שנה הרב לנדא, וגם אמרתי לאכול הרב לנדא לכל האנשים שלי, וגם האולמות שהייתי שוכר והמלונות ,היה זה. עד שנתבררו דברים שפרסמתי ואני לא אוכל הרב לנדא.

שואל: ?.?.?

הרב: נו, אז מה?

שואל: ואם הכתירו אותו?

הרב: נו, אז מה?

שואל: ?????

הרב: ואם הכתירו, נו, אז מה?

שואל: ?????

הרב: ככה פסקו. והחתם סופר אומר שהיצר הרע כבר לא צריך להחטיא בן אחד, אלא הוא לקח את השוחטים והחטיא את כל ישראל, איך החתם סופר אומר?

שואל: הוא אמר כשהוא פוסק, פתחו בשמים.

הרב:שמעת מה אני עונה? אתה שומע גם מה שאני עונה? אני שמעתי מה שאתה שואל.

שואל: נו, מה התשובה

הרב: החתם סופר אמר…

שואל: נו?

הרב: שהיצר הרע לא רציך להחטיא כל יהודי.

שואל: נו?

הרב: הוא לקח את הסופרים, את החזנים ואת השוחטים, ומחטיא איתם את כל ישראל..

שואל: "דבר ה' דהר הלכה" כתוב.

הרב: בסדר. ואחרי כל זה מה אתה אומר על מה שאמר החתם סופר?

שואל: את כל זה הרב וואזנר אז יודע את הכל, אם הוא פסק משהו…

הרב: ואני שואל: הרב וואזנר הלך לשיטת החתם סופר, נכון?

שואל: נו?

הרב: אז הוא מכחיש את החתם סופר?

שואל: הוא ידע את הכל…

הרב: והחתם סופר גם ידע או לא? או רק…

שואל: ברור שהוא ידע.

הרב: אז החתם סופר אמר את זה! והוא ריבו, ריבו של הרב וואזנר.

שואל: אנחנו הולכים על חוג גדולי ישראל…

הרב: עוד פעם, החתם סופר היה רבו דרבו של הרב וואזנר, מי יותר גדול?

שואל: נו?

הרב: מי? נו? נו? מי?

שואל: הוא ממשיך דרכו.

הרב: נו, תגיד מי יותר גדול החתם סופר או הרב וואזנר?

שואל: תשובה… התשובה פשוטה.

הרב: פשוטה. אז החתם סופר אמר שתופסים את השוחטים, איתם מחטיאים את כולם. לכן הוא היה יורד שלוש פעמים ביום לבית השחיטה לבדוק בהפתעה סכינים ושאר הדברים. ועם הבית דין שלו היה יורד פעמיים בשבוע לתוך הבית מטבחיים. למה הוא סומך? לא הבנתי, לא היה בזמנו הרב לנדא? היה פחות?

שואל: בדור של מי?

הרב: רק בבני ברק זכו ברב לנדא.

שואל: בדור של מי? איזה דור?

הרב: בדור של החתם סופר.

שואל: נו?  הוא לא היה אבל.

הרב: לא היא הרב לנדא?

שואל: לא.

הרב: בטח שלא היה.

שואל: זה לא קשור…

הרב: אבל היה יותר ממנו. כי ככל שהדורות היו יותר מוקדמים, היו אנשים יותר יראים. ולמרות זאת הוא לא סמך, והיה יורד.

שואל: לא אכל בשר? אתה מדבר.. הוא לא אכל בשר?

הרב: אני אמרתי לך עכשיו מה שעשה החתם סופר ממה שכתוב…

שואל: אני למדתי ברלוי הוא דור חמישי של חתם סופר, ובאירועים אכלנו בשר.

הרב: מאה אחוז, אז מה אני אשם?

שואל: לא ככה..

הרב: אז מה אני אשם? לא הבנתי. בלוס אנג'לס אכלו כולם בשר. אנשי ישיבות, ליטאים, חסידים, אדמו"רים, במונסי אכלו אדמו"רים, חכמים, ראשי ישיבות והכל…

שואל: נו?

הרב: בגרמניה אכלו כולם.. מתברר ששמה החטיאו אותם עשרות שנים והאכילו אותם בשר נבלות וטרפות.לא משחיטה יהודית, היו קונים מגויים! מגויים! עשרות שנים. 

שואל: אני שואל שאלה פשוטה…

הרב: כן?

שואל: כל הדורות של החתם סופר אכלו.. זה נקרא… הם ידעו בדיוק איזה…

הרב: לא הבנתי! אתה רוצה להיתפס למה שאמר? אין בעיה. אתה יכול לאכול מה שאתה רוצה.

שואל: מה זה אמר? אני יודע.

הרב: אתה תאכל מה שאתה רוצה, אף אחד לא אומר לך מה לאכול. אני לא מנעתי. תקשיב, עד היום לא מנעתי מפיו של משיהו שום מאכל. לא שמכתי לאף אחד מהפה.

שואל: לא. אבל אם..

הרב: אני רק אמרתי מה אני יודע, וזכותו של אדם לשמוע או לשמוע, לקיים או לא לקיים.

שואל: אבל אם אמרתם חתם סופר, על זה אמרתי שאני למדתי ברלוי…

הרב: כן…

שואל: והוא דור חמישי היה זצ"ל של החתם סופר, בהסמכות שלו אכלנו בשר.

הרב: מה אני אשם? תגיד, אני אשם?

שואל: לא, לא ככה. ש.. איך זה נקרא? אם החתם סופר הוא לא היה מזמר… גם הוא לא היה אוכל…

הרב: מה אתה רוצה ללמוד למזה? אני יודע מה חתם סופר אמר…

שואל: אבל הוא גם כן ידע…

הרב: אני גם כן יודע את מה שאתה יודע ואני אומר לך..

שואל: אני לא יודע כלום, אני לא יודע כלום. הוא ידע.

הרב: לא הבנתי. אתה יודע שהרב וואזנר אמר על הרב לנדא. נכון שאתה יודע על זה? אתה לא מקשיב בכלל…

שואל: עוד פעם? ש?

הרב: אתה אמרת שהרב וואזנר, מנוחתו עדן, אמר על הרב לנדא, יבדל לחיים ארוכים…

שואל: שכחתי, שכחתי…

הרב: תקשיב…

שואל: הוא לא אמר.

הרב: אמרת  שהוא אמר שמה שהוא עושה, זה מהשמים.

שואל: כן.

הרב: שחיטות של השמים אצל הרב לנדא. הכל מהשמים. אין טעויות, אין שגגות, אין מזיד, אין כלום. הוא אדם מיוחד שירד מן השמים והוא ממש כמו הבהמה שירדה לרבי שמעון בן חלפתא, כל הבהמות אצלנו הם בדיוק אותו דבר. זה ברור לך. מותר לך.

שואל: הרב גרוסמן ממגדל העמק אמר שאדמו"ר….

הרב: אני לא מתלהב משמות של אנשים.. אני יש לי מציאות. יש לי מציאות.

שואל: שנייה, שנייה…

הרב: תשמע, תשמע! יש נהג מצוין, עשרים שנה נהג לא עשה תאונה, עד שמת בתאונה.

שואל: נו?

הרב: זה הכל.

שואל: נו? ואז?

הרב: זהו.

שואל:  ואז?

הרב: אבל אחד בירך אותו ואמר לו: "שאתה תיסע בבטחה", ובסוף הוא מת. אז מה אני אשם? אז תגיד זה לא יכול להיות. ואני אומר לך הנה הוא מת. הלוויה הייתה, אבל לקחו אותו לבית קברות…

שואל: אבל הגיע הזמן שלו...

הרב: אז אני אומר לך הגיע הזמן של הבהמה ששחטו אותו לא כדין, ומאכילים נבלות וטרפות. הגיע הזמן, מה אני אעשה? אני אשם?

שואל: שנייה, שנייה…

הרב: אני אשם שלא בודקים את הסכינים כמו שצריך? אני אשם?

שואל: שנייה…

הרב: כן?

שואל: שנייה. הרב גרוסמן אמר שהאדמו"ר מבעלזא אמר שחז"ל אמרו: "אין לקב"ה אלא דלת אמות של הלכה", מדובר על הרב וואזנר. עד כאן ברור? זהו…

הרב: פששש! מה אמרת לי!

שואל: לא, זה נקרא.... הוא לא אמר לזה ולא אמר ל… זה מה שמעתי מהרב גרוסמן

הרב: בסדר… מי זה הרב גרוסמן שאמר לך? אז הרב גרוסמן אמר הרבה דברים, אז מה אם הוא אמר?

שואל: הוא אמר את זה ברבי. הוא לא אמר לי ולא…

הרב: לא הבנתי. אני שואל אותך שאלה: הרב גרוסמן יגיד והרב וואזנר יגיד, ואם אני ראיתי במו עיניי או שבאו עדים בפני, ששלחתי אותם, ואמרו לי והעידו לפניי שכך וכך ראו בזמן השחיטה וכך וככה, ההפך ממה שרואים בחוץ, וזה מה שקורה, מה אני צריך לעשות? אני צריך להגיד להם: "שוטים שבעולם! לא שמעת מה הרב גרוסמן אמר". בחייאת! מה זה העדות אתם מעידים? אסור לכם להעיד. "הרב גרוסמן אמר", אסור להעיד!

שואל: אני שואל שאלה פשוטה: אתם יודעים יותר טוב… מהרב וואזנר, מהרבה רבנים…

הרב: בתורה אני לא ידע שום דבר כמו הרב וואזנר, אבל בעובדות, אני יודע מה שאני יודע.

שואל: הוא לא יודע עובדות? הוא לא ידע עובדות?

הרב: לא הבנת. הוא נמצא עכשיו?

שואל: אז מה הקשר?

הרב: אהה לא צריך? אז מרגע שהוא אמר לעולם לא ישתנה עולם? לא הבנתי…

שואל: התורה נצחית…

הרב: לא הבנתי, אז השחיטה תישאר אותו הדבר?

שואל: התורה נצחית.

הרב: לא הבנתי. אותו דבר מה ששחטו פעם ישחטו גם היום?

שואל: באותו רב לנדא…

הרב: זאת אומרת שום שוחט לא יתעייף...

שואל: רגע, רגע…

הרב: שום שוחט לא יבחין?

שואל: אותו רב לנדא שהיה… לפני שלוש שנים שהרב וואזנר היה, זה אותו רב לנדא שהיה, זה אותו אדם, אותו בריאה. לא שתי אנשים. עכשיו, אם אב הוא רואה… מוסמך, אין מקום… שהיום כבר לא…

הרב: מתוק, כל זה טוב כשיש חזקה. שירדה חזקה בגלל עדויות שהפריכו את החזקה, נגמרה החזקה. אין חזקה. אם הייתה לו חזקה, הייתי אוכל. אין לו כבר חזקה בגלל מה שאני יודע.

שואל: מה קרה פתאום?

הרב: אמרתי לך. מה שאני יודע זה מספיק. תשמע את הקלטת שאני הפצתי, תשמע מה אני אומר…

שואל: שמעתי אותה. שמעתי את זה…

הרב: תשמע עד הסוף. אם לא, אז תגיד לי מה אני אמרתי על הרב לנדא?

שואל: אכלתי…

הרב: מה אני אמרתי?

שואל: אני יודע.

הרב: נו תגיד.

שואל: אני יודע. אכלתי… חמש...

הרב: לא, לא זה. את העובדות, את העובדות.

שואל: שמעתי בדיוק…

הרב: לא, לא, את העובדות. שמעת את ראשי צוותות שהעידו ששחטו איתו?

שואל: לא. לא.

הרב: אה, לא, לא.

שואל: עובדות שמעתי.... עוד אחד שאתם קוראים לו מחמוד. על זה שמעתי עובדות. אבל…

הרב: אבל הוא לא השתנה, הוא עבד אצל הרב לנדא בהתחלה. לפני 50 שנה.

שואל: מי זה?

הרב: מחפוד. והיום מה הוא?

שואל: הרב וואזנר אמר עליו, על מחפוד לא שמעתי שהוא אמר עליו. עכשיו, ככה…

הרב: מה אכפת לי אם שמעת. לא הבנתי. מה שאתה חי משוואות… אז אין עדויות?

שואל: אותי מעניין דווקא…

הרב: בסדר. אותך מעניין.

שואל: אני שמעתי בדיסק שאמרת… הרב… אמר למחפוד אתה מוהל טוב, אתה שוחט טוב… אבל אתה לא רב. אמרת את זה, נכון? נכון אמרתם את זה?

הרב: זה לא אני. זה אמר הרב ניסים קרליץ.

שואל: נכון. נכון.

הרב: יופי!

שואל: בשמו אמרת, נכון? בשמו אמרתם?

הרב: יש הקלטה.

שואל: אמרת שרב ניסים אמר…

הרב: כן.

שואל: שהוא אמר שהוא אמר לו אתה מוהל טוב, אתה שוחט טוב… אתה לא רב, נכון? יפה. את זה הוא אמר על מחפוד…

הרב: אבל איך יכול להגיד את זה הרב ניסים קרליץ, אם הרב מחפוד היה בזמנו אצל הרב לנדא האבא, שהיה מקפיד יותר מהבן? והיה יותר מוחזק מהבן. וכולם סמכו עליו. לא כמו היום שלא כולם סומכים על הבן...

שואל: מי לא סומך על הבן?

הרב: ובכל אופן הוא החזיק אותו…

שואל: מי לא סומך על הבן?

הרב: ואחרי שהוא החזיר…

שואל: מי לא סומך על הבן?

הרב: מה?

שואל: עד אחד הוא לא סומך על הבן. אם הרב וואזנר…

הרב: כל מי שאוכל "שארית" לא סומך על לנדא. נו? אתה מבין? עכשיו.. לא משנה. שואל שאלה! איך יכול להיות שהוא השתנה?

 שואל: זה בגלל חב"ד.

הרב: איך הוא השתנה?

שואל: זה בגלל חב"ד.

הרב: : איך הוא השתנה אני שואל.

שואל: רגע, רגע…

הרב: איך הוא השתנה? אני שואל איך בן אדם השתנה?

שואל: אז אני עונה…

הרב: כן?

שואל: אלה שלא סומכים עליו זה בגלל חב"ד…

הרב: שואל: איך השתנה?

שואל: אני עונה…

הרב: יוצא ספר 200 עמודים כבר…

שואל: כל אלה שלא אוכלים הרב לנדא זה בגלל…

הרב: אלפיים עמודים של עדויות שתסמרנה שערות של אנשים…

שואל: אני שואל…

הרב: מה אכלו פה! עכשיו תקשיב: גם אם אתה אוכל את הרב לנדא, ואתה הולך לאיזה אולם פה ובאולם הזה עשו אפילו השגחה אחרת, כגון זאת שהזכרתי קודם, אתה אוכל נבלות וטרפות אם הם לא הגעילו את הכלים אחרי הכשרות האחרת. יותר מזה אני אגיד ל…

שואל: לנדא גם כן?

הרב: כן… שהרב יעקב.. תקשיב! אתה לא מקשיב!

שואל: נו?

הרב: הרב יעקב יוסף, זצ"ל, בנו של הרב עובדיה יוסף, הוא אמר.. בקולו, יש את ההקלטה, אתה יכול לשמוע אותה, שכל מי שהולך לאולמות חתונות ויש שמה השגחות שונות, פעם זה, פעם זה, פעם זה, הוא אוכל חלב! למה? כי הרבנות מודיעה בחוברת שלה כל שנה שיש 15% חלב שנכנס לאולמות. כי הם לא יכולים להקפיד על הכל. ומה שהם בודקים מדגמי ונתפס , אז לכן... אז ככה אומר הרב יעקב יוסף, באחריות, כפוסק הלכות ואומר לא לאכול באולמות בכלל! זה עוד צד, עוד צד, אני אומר לך, עוד צד. אתה חושב שאתה אוכל רק הרב לנדא, אז תדע שאתה לא אוכל רק, כי אם אתה הולך לאולמות שאוכלים אתמול אכלו כשרות כזאת ומחר כשרות כזאת, אז אתה לא אוכל הרב לנדא רק, אתה אוכל גם מה שאכלו אתמול. 

שואל: כל…

הרב: שמעת? קודם כל זה דבר אחד…

שואל: אני שואל שאלה פשוטה: כל ההכשרים לא טובים אם ככה?

הרב: תשמע בקלטת.

שואל: דיברת היום על הנכד של הרב קניבסקי…

הרב: כן.

שואל: אמרת שהוא עצמו אוכל משחיטה פרטית בלא הכשרים, והא ממליץ?..

הרב: למה? למה הוא לא אוכל מ"שארית"? למה הוא לא אוכל מ"שארית" רב חיים?

שואל: זה מה שאמר לי.

הרב: למה הוא לא אוכל?

שואל: לא שאלתי אותו.

הרב: אני אגיד לך למה. כי הוא לא סומך.

שואל: אבל הוא ממליץ…

הרב: הוא לא ממליץ אמרתי! כמו שעניתי לו, והוא מבין מה אני מדבר.

שואל: הוא ממליץ על "שארית" הרב שוורץ…

הרב: שמעת מה שאני אומר? היה פעם זה ועכשיו נהיה שתיים "שארית" ועוד מעט יהיה שלוש, ואל תדאג זה מתפתח בלי עין הרע.

שואל: אני שמעתי היום…

הרב: עכשיו תקשיב מותק: גדולי תורה לא אוכלים, רק משחיטה פרטית של שוחט פרטי שהם יודעים.

שואל: אבל הוא ממליץ..

הרב: שמעת? והרב קניבסקי לקח משחיטה שלי, שאני שחטתי, לקח ממני רבע. לפני כמה חדשות.

שואל: קהילות?

הרב: לא, לא. שחיטה שלנו פרטית. של קהילות פז. הבנת?

שואל: שמעתי…

הרב: עופות שוחטים לו מידי פעם 20. זהו שחיטה פרטית. הוא לא אוכל מזה! מה שמוכרים הנכדים וזה, זה בשביל אלה שאין להם סבלנות, בשביל…

שואל: ואם אשאל אתכם…

הרב: כן?

שואל: לאכול… קהילות… אז אמרתם שקוראים לזה קהילות פז, כל מה שאמרתם שעתה זה נקרא דברים .. אתם לא לוקחים, הם לוקחים. כלומר, אתם לא סומכים…

הרב: סכינים שאנו פוסלים הם מעבירים ויוצאים כבד"צ. לא רק הם, גם עוד כשרות מפורמת, אשכנזית, טובה מאוד, מה שאנחנו לא היינו לוקחים בגלל פסילת הסכינים, הם היו מעבירים אותם כבד"צ.

שואל: זה נקרא… אתם עצמכם לא סומכים על זה אם ככה?

הרב: תגיד, אתה שומע מה אני מדבר? אנחנו לוקחים בודק סכינים בנוסף לבודק שיש ובודקים ביבש קודם כל ובודקים לאט, לאט ויש לנו עוד שבעה משגיחים שלנו על המשגיחים שלהם ועל העובדים שלהם. הבנת? ואם יוצא תקלה אחת אנחנו זורקים את כל העופות והולכים הביתה, ומשאירים. ככה השארנו להם עד היום ביחד, ביחד, בערך 20 אלף עופות.

שואל: בקהילות?

הרב: גם.

שואל: עכשיו… איזה הכשר הכי טוב מבחינתכם?

הרב: אני אוכל רק מה שאני שוחט ולא יוצא לי.

שואל: לאחרים…

הרב: ולא יוצא לי.  אני אסביר...

שואל: לאחרים...

הרב: בוא, בוא תקשיב!

שואל: כן…

הרב: תקשיב!

שואל: כן…

הרב: שחטנו 100, יצא לנו שלושה עגלים. שחטנו חמישים, יצא לנו אחד. איך לכולם יוצא, אתה מבין, 60%? 40%, 30%, איך יוצא? היה פה הרב רוטר, הסביר. זה לא ייתכן. אמר לו אחד מהרבנים שכבר ארבעים שנה מעולם לא יצא להם יותר משמונה אחוז. איך מוכרים לכולם? איך כולם אוכלים בשר? אין חלק בית יוסף בכלל! לא לספרדים ולא לאשכנזים!

שואל: שמעתי ש…

הרב: אין!

שואל: שמעתי שהרב עובדיה אמר שעד 20%.

הרב: ככה הוא אמר. נכון.

שואל: זהו. עכשיו, אם 20% זה…

הרב: לא! הוא לא אמר מבדיקה בשטח. תקשיב! תקשיב מה שמדברים! כשאומרים לך גם כשאומרים לך 20% זה בבדיקת ריאה. זאת אומרת, רוב בהמות היום הם טרפות. רוב בהמות! לא כמו פעם. רוב בהמות טרפות מעצמן. סרכות, רירים וכו'. אבל יש עוד דברים. יש סכין. והסכין אם היא נפגמת, אז זה מעוד ה-20% שאתה שמעת. זה עוד מוריד! ואני אמרתי, וגם העיד הרב רוטר פה, וגם הרב שהיה פה משארית, שהיה פה בשיעור. אתה היית פה בשיעור לפני יומיים? לא היית. היה פה אחד משארית שהוא מראש של השחיטה שלהם, ואמר במפורש: נכון, אני אמרתי שאנחנו שחטנו ו-11 סכינים, אחד אחר השני נפגמו. איפה אתה שומע בשחיטות רגילות שיש 11 סכינים אחד אחרי השני נפגמו? הוא אומר: אתה צודק, גם אצלנו קרה מקרים כאלה. וזה תלוי לפעמים אם זה מנקים טוב את הצוואר או לא מנקים טוב וכו'. אם יש גרגירים של חול או משהו כזה. לא משנה… אבל איפה רואים דבר כזה. אין דבר כזה. לא עוצרים ליין! נוסעים! צריך לספק לאנשים אוכל. יש פה יבואן, יש פה רב ויש כשרות. אם היבואן יראה שאתה מחמיר כמוני, הוא לא לוקח. למה אף אחד לא נותן לי לשחוט?

שואל: כל הציבור…

הרב: אני צריך לעשות תחבולות כל שלושה חודשים בקושי, אני מצליח לעשות שחיטה שאולי תצליח. אבל אולי. אבל אני מצליח רק שלושה חודשים לעשות תחבולות, כי כולם לא נותנים לי לעשות. חלק לא נותנים בגלל שלא משתלם, לא יצא כלום. דבר שני, יש חלק שעומדים נגד בשביל שאני לא אשחט. שלא יהיה מי שיקנה בכלל, וכן הלאה על זה הדרך. זה לא פשוט להוציא. כבשים זה יותר גרוע. הודו זה בכלל סיפור. ואנשים אוכלים חופשי!

שואל: כל הציבור אז אוכלים טרפות ונבלות?

הרב: היו דורות שלמים, דורות שלמים! הרב מגור זצ"ל, או הרבי מבעלזא, אמר שבזמן השואה מתו בגלל הסכינים של השוחטים. אחד משניהם אמר. נדגמה לי זה הרב מבעלזא ז"ל. רב אהרון. או משהו כזה. זה כתוב בספרים. אבל תשמע, היו דורות שלמים. אתה קראת את "המגלה עמוקות"? יש פה ספר שנקרא "כור ההיתוך", תיקח. תראה, בדורו של מגלה עמוקות, דור שלם אכל נבלות וטרפות! אירופה.

שואל: שני שוחטים שחזרו בתשובה…

הרב: נכון.

שואל: הסיפור מוכר.

הרב: נכון. איך יכול להיות בדורו של "מגלה עמוקות", קדוש עליון!

שואל: שני פושעים הם היו, נו.

הרב: לא הבנתי. מה זה שני פושעים? מה זה שני פושעים? מה זה שני פושעים?

שואל: שני שוחטים היו שני פושעים…

הרב: איך בדורו של המגלה עמוקות יעשו יותר מהרב לנדא? הוא יותר מהרב וואזנר!

שואל: עוד שתיים…

הרב: עוד פעם! שתיים האכילו ערים! מה זה רק שתיים? שתיים האכילו ערים שלמות שנים! מה זה רק שתיים?

שואל: מתוך כמות ענקית, היו שתי פושעים.

הרב: עוד פעם? לא צריך! אפילו פשוט אחד יכול האכיל את כולם נבלות וטרפות!

שואל: נכון, נכון…

הרב: מספיק אחד!

שואל: אבל זה לא מכליל…

הרב: טוב, תודה רבה!

שואל: זה לא מכליל.

 

שאלה:

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום.

שואל: כתוב בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך", לכל מיני דברים, "ועלית לשופר אשר היה בימים ההם ועשית ככל אשר יורוך...", וגם כתוב בפרקי אבות :"עשה לך רב וקנה לך חבר". השאלה שלי: האם בדורנו שיש ריבוי של רבנים וריבוי של מכל העדות ומכל המגזרים ומכל הדברים, השאלה אם זה קיים היום? האם זה לא קיים? איך זה קיים?

הרב: קודם כל, "עשה לך רב", זה משנה, וצריכים שיהיה לך רב שאתה תשאל אותו ולתמד מפיו וכו', אבל..

שואל: על פי מה קובעים...

הרב: אבל, אבל, אם הרב שלך אומר לך שאפשר לנסוע באוטובוס של אגד לירושלים, מספר 412, סתם דוגמה, נגיד. אפשר. ואני נמצא באוטובוס איתך ביחד. ואני צועק מהמושב האחורי: "מטען!". פותחים את הדלתות ואני יורד. אתה לא יורד. שואלים אותך למה אתה לא יורד. "על פי התורה "אשר יורוך", הרב אמר לי אפשר לנסוע ב-402 לירושלים, אני ממשיך לנסוע". זה מה שאתם מדברים! שיש עובדות ומציאות, מה קשור לרב? קשור למציאות! יש במציאות משהו, יש תקלה עכשיו, יש דברים שאי אפשר לצפות, יש דברים שמשתנים, יש כל מיני פרמטרים שלא נשארים אותו דבר והם תלויים באנשים. לא אמרו לך הלכה. שאלת הלכה: "האם חייבים להניח רבנו תם?". אמר לך הרב: "כן, אין בזה יוהריום 1:58:14, אתה יכול להניח רבנו תם". בסדר. שאלת את הרב שלך, גמרנו! זה לא ישתנה. לא ישתנה. בסדר? גמרנו. אבל מה זה שייך למציאות? שחיטה זה מציאות שמתחדשת כל יום. אם יבוא שוחט עייף, עייף, הוא ירא שמים...

שואל: לא, לא. אני לא מדבר לגבי שחיטה. לא קשור.

הרב: לא, לא, סתם אני נותן דוגמה. כי אני רוצה להשמיע גם אחרים. אם יבוא שוחט והוא עייף, אז אפשר להגיד שהרב וואזנר אמר ככה וככה? מה קשור לאב וואזנר? הוא בא עייף, אתמול הייתה לו מסיבה או שהיה לו חתונה, ישן מאוחר, בא, היד שלו כבדה, הוא עייף, ואז השחיטה לא יצאה כמו שצריך. מה זה קשור לרב וואזנר? מה זה קשור לזה? הרב וואזנר יכול להתחייב עד סוף הדורות שככה וככה יהיה? שמדברים בנתונים שהם לא משתנים ולא יכולים להשתנות, אפשר לדבר. מישהו יכול לקחת אחריות על דבר??

שואל: השאלה מי עושה את הרב.... האיש עצמו עושה את הרב. כל בן אדם עושה לעצמו את הרב...

הרב: לא! לא! לא כל בן אדם בוחר לו איזה רב שמתאים לו. זה מה שהם עושים האנשים.

שואל: אז לפי איזה קריטריונים הם עושים את זה?

הרב: אני אסביר: יש רבנים מובהקים שידועים כגדולי דור או גדולי דור שסומכים עליה וכו'. אם אנחנו מדברים בהלכה, אז בהלכה יש מפורשים בהלכה. אם מדברים בהשקפה, אז יש אנשים שהם מפורסמים בהשקפה. נגיד מדברים כל הרב דון סגל, סתם דוגמה, אז יודעים שבהשקפה סומכים עליו הרבה מהרבנים וגדולים וכו. ונגיד הרב חזי משקובסקי, יש כמה שסומכים עליו שהוא בן אדם שמדבר מוסר וכו'. ויש רבנים שהם מפורסמים, אתה מבין? שהם בקיאים בהלכות, ויש כאלה שיותר בקיאים בהלכות מסוימות וכו'. בכל החוגים שי כאלה ויש כאלה שידועים ומפורסמים. זהו. אז קודם כל צריך להיות מחובר לכאלה שהם באמת מוסכמים. נגיד, הרב קניבסקי לפעמים שואלים אותו שאלה, הוא לא מתמצא בפרטים, אז הוא אומר תשאלו... הוא שולח, לרב יצחק זילברשטיין. לדוגמה. אז הוא סומך עליו בעניין ששלח. אז אתה יכול לסמוך עליו מדברים שהוא שלח אותך. גם אני, באים אליי לשאול שאלות מסוימות, אין לי כתפיים רחבות, אתה רואה זה רק הרוחב, וכששואלים שאלה שאני לא יכול לענות, לא רוצה להתחייב, לא יכול לקחת אחריות, שולח לרב קניבסקי. הרבה, הרבה שולח לרב קניבסקי. למה אני שולח? יש לו כתפיים, הוא תורה בפני עצמו. מה שהוא יגיד מפי השכינה, שלום. לא לוקחים אחריות. אבל יש דברים שאנחנו מתמצאים בהם כך וכך בגלל שצריך בנשואים מסוימים גם ניסיון. יש פעמים ששלחו מהבית של הרב קניבסקי אלינו. לדוגמה, בעלי תשובה עם בעיות כאלה ואחרות שאנחנו ננסה לעזור להם ולפתור להם את הבעיות. כל אחד בתחום שלו.

שואל: כן. השאלה שלי זה... זאת אומרת, בן אדם שלא מכיר את הרב קניבסקי ולא מכיר רבנים, ולא מתמצא, איך הוא אמור לדעת? הוא אמור ללכת על פי ההלך של הרוח...

הרב: מאיפה הוא יודע בכלל שהוא צריך רב?

שואל: כתוב במשנה, בגמרא...

הרב: אה, הוא יודע משנה?

שואל: משנה ותורה זה תורה.

הרב: הבנתי. אז הוא יודע משנה, אז שכתוב "עשה לך רב", הוא לא שואל את עצמו איזה רב?

שואל: זה מה שאני שואל.

הרב: לא, לא, סתם אתה חשוב שעשה לך רב זה תיקח את פלוני אלמוני ותגיד שהוא רב וזהו?

שואל: אם... אני חושב שזה הרב שהתורה התכוונה אליו. אז כן.

הרב: אה, אם התורה התכוונה, עכשיו איך תוכיח אם התורה התכוונה? איך תדע?

שואל: זה מה שאני שואל.

הרב: אז כבר עניתי לך.

שואל: מה?

הרב: מה שכחת שענית לך? שיש אנשים מובהקים, יש גדולי דור שכולם מפורסמים, ידועים.

שואל: כן... אז זה מפורסם...

הרב: וגדולי הדור יודעים להגיד מי האנשים שניתן לסמוך עליהם במחוזות כאלה ואחרים.

שואל: כן. הרב הוא מפורסם, איך אני אמור בתור בן אדם... לא מכיר...

הרב: אתה הולך לאחד מגדולי הדור, נכנס...

שואל: איך אני יודע מי גדולי הדור?

הרב: אה, לא יודעים? אפילו החילונים יודעים.

שואל: לא, מפורסם. זה מפורסם. זה נכון, אני מסכים עם הרב שזה...

הרב: אז מה אתה רוצה עוד?

שואל: אני שואל איך בן אדם שלא מכיר את הרבנים ולא מכיר...

הרב: לא הבנתי את השאלה. אתה מחפש אחד שלא מכיר?

שואל: לא, מפורסם...

הרב: איך נענה לו? אם אנחנו לא מכירים...

שואל: באוזניים כולם שומעים, אבל...להיות קרוב אל הרבנים...

הרב: מה אתה רוצה? אליי כל מי שבא, כל מי שבא ושאל את השאלה, המצאתי לו רב. מה הבעיה? לא הבנתי. שהוא שואל אז עונים לו. אם הוא לא שאל בכתובת הנכונה, מה אני אשם? אם הוא ישאל את החנווני: "תגיד לי איזה רב יש פה בשכונה שאני אקח אותו?". אז אני אשם שהוא שאל את החנווני. לא הבנתי, אתה רוצה שאני אחפש את כולם ואני אמצא להם את הפתרון איך למצוא את הרבנים?

שואל: השאלה שלי אם הרב... יש לרב מידה מהתורה? אני לא...כל מה ש... אני לא יודע את כל התורה.

הרב: הסברתי! אמרתי, בן אדם! עוד פעם: אני למדתי בכולל "חזון איש" תקופה, וכשלמדתי שמה ורציתי להקים ארגון שקוראים לו "שופר", אז שאלתי את החבורה שלי: "תגידו לי איך אני מקים את הארגון, מה אני עושה?". אמרו: "אתה חייב שיהיה לך רב גדול שיעמוד מאחורייך". אמרתי להם: "אוקי. מי?". אמרו לי: "רבי יהודה שפירא". אמרתי בסדר. ניגשתי לרב, אמרתי לו: כבוד הרב, אני רוצה שכבודו יהיה הרב של הארגון. אני רוצה להקים זה פה ושם. נו, הוא אמר: אתה יודע להסתדר לבד, לא צריך וזה, וזה... אמרתי לו: לא! לא! הרב, אני צריך יודע תורה וכו'. וככה התחלנו. והייתי סמוך על שולחנו 25 שנה. הבנת? איך ידעתי? שאלתי. וענו לי. והלכתי לפי מה שענו לי. וממנו למדתי עוד הרבה דברים. מה צריך בכל במקרים שצריך. אז אם שואלים במקום הנכון, כן. אבל אם שואלים את החנווני, מקבלים שתובות של חנווני. מה יכולים לצפות יותר מזה? אבל סתם שתדע ש"עשה לך רב" נאמר גם במציאות שאתה וחבר שלך חברותה. לומדים ביחד אתה גם צריך, אחד מכן, צריך לעשות את השני רב. אם כל הזמן תחלקו בנכם וכל אחד יחשוב שהוא מאן דאמר, לא תגיעו לכלום. צריך לפעמים אדם קניאנה 2:04:23. אז גם בחבורות נאמר, אתה מבין? "עשה לך רב". לא "רב" במושג של "רב", אבל שיהיה מישהו שאתה מוכן לשמוע ולקבל. גם זה צריך ללמוד. אוקי?

שואל: תודה רבה.

 

שאלה:

שואל: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: רצתי לשאול: אם כל הבשר שכולם מוכרים זה טרפה, אז איך כל האנשים לא נהיו מטומטמים?

הרב: מי אמר לך שהם לא?

שואל: אפשר לבדוק. הבאתי מדרשות מלאים בבחורים שלומדים ולא מטומטמים.

הרב: קודם כל אתה צריך לדעת שאם הם לא היו אוכלים היו מבינים הרב יותר. וגם לא היו שואלים שאלה כזו. עכשיו...

שואל: תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.

 

שאלה:

שואל: ערב טוב כבוד הרב. אני רוצה לומר משהו קטן בהתייחס ליהודי היקר הזה פה ששאל.

הרב: כן...

שואל: מעודי ועד היום, ה' זיכה אותי שסמוך לאלוהינו.. והרבי מרלוי... שומע כבודו, הרב מערלוי מעולם.. זה דבר ידוע ומפורסם בשכונה, בקטמון, מעולם לא אכל מהבד"צים ומהתעשייה, רק מחבורה ורק משוחט שלו. ורבי מערלוי נפטר, זצ"ל... יפה.

דבר שני, הרב וואזנר, כבודו אומר הרב וואזנר, הרב וואזנר, הרב וואזנר הוציא מכתב נגד הזמרים הפסולים, חתמו עליו 25 גדולי גדול ואיפה האנשים? מדוע אנשים במכתב שהרב וואזנר כתב נגד הזמרים, לא, ברדיו של החרדים מביאים את הזמרים, אף אחד לא פוצה פה, פתאום שזה בשר, אתה בא משתמש בו. כי אם היו שומעים לרב וואזנר...

הרב: טוב, שמעתי. תודה. תודה. תודה. אני אחזור על מה שאמר בקצרה: הוא יודע מה שאתה לא יודע או מה שאתה יודע, הוא יודע אחרת. אבל שניכם אומרים..

שואל: ?????

הרב: מה אכפת...

שואל: ?????

הרב: אני אסביר לך מה הקשר. אנשים שומעים לרב וואזנר, אז שומעים עליו, שומעים לו הכל דבר! בכל דבר פירושו של דבר שהוא יצא נגד הזמרים הפסולים פירושו: כל מי שמופעים אפילו בנפרד, הוא פסל אותם לשירה, ולכן צריכים לשמוע לו. והחרדים לא שומעים. למה? כי בחתונות של החרדים ובני הישיבות משיעים את הזמרים הפסולים, כי...

שואל: ??????

הרב: אני יכול לדבר? מי דבר על מערלוי הוא לא.. הוא דיבר צווי דינים. צווי. הוא אמר על זה ועל זה.

שואל: ?????

הרב: אז יופי. אז הוא שאל... הוא דיבר על הרב וואזנר שצריך לשמוע לו בשני הדברים. אז עכשיו, ששומעים את בן דויד, ושומעים את פריד, ושומעים את כל אלה שהם זמרים פסולים, ויצאו נגדם כבר גדולי ישראל, גם בשמועתם,. וממשיכים לשמוע אותם. למה שומעים אותם? אז הוא אומר....

שואל: ?????

הרב: מי מדבר על הרב מערלוי? שכח! אתה נתפס למילה "ערלוי". הוא טעה. לא, הוא טעה. הוא התכוון למשהו אחר...

שואל: ????

הרב: כן... כן...

שואל: ????

הרב: או! אתה בחור מבין יופי!

 

שאלה:

שואלת: אני חייבת לענות לאיש הזה שצועק על הבשר כבר איזה עשרים דקות רצופות! אנחנו אסירי תודה לרב! אסירי תודה! אין מילים!

הרב: אסירות.

שואלת: אסרי ואסירות תודה לרב. כי אין מילים! אין מילים! אני עובדת בבית ספר חולני לגמרי, 50 אחוז, למעלה מ-50% ילדים דיסלקטיים, עם ריטלין, עם כל מרעין בישין, לא מבינים, לא לומדים, לא קולטים כלום, כלום! הילדים שלנו גם, היינו שם, היינו בשדה הזה.

הרב: בתור חילונים.

שואלת: בתור חילונים. ברוך ה' היום הילדים שלנו, הביאו תעודה, הכל ראוי לשבח! הכל טוב מאוד! וכלתי אומרת, אני יודעת זה בגלל שאנחנו לא אוכלים בשר! זה בגלל שאנחנו לא אוכלים את הבשר הזה, נבלות וטרפות. למה לא מגיע לנו? לא מגיע לנו גם כן? להיות מאלה שמצטיינים בבית ספר?

הרב: תודה!

דוד שלמה בן לאה, זיווג הגון. ואסתר ברכה בת לאה, זיווג הגון.

שאלה:

שואלת: כבוד הרב, אני אחרי ששמעתי את הדיבורים פה של האנשים שעל פניו נראים חרדים מבית, אני כחוזרת בתשובה חייבת להפנות אליהם שאלה אני לא מבינה איך הם קוראים לעצמם חרדים ולא נבהלים ואחוזי פלצות, שהם שומעים שיש בעיות של כשרות, במקום זה הם באים לפה ומנפנפים ברבנים שלהם...

הרב: לא, לא, הם לא באו במיוחד בשביל זה.

שואלת: מנפנפים בבנים שלהם וטוענים שעל פניו הכל בסדר. אם האחים של יוסף שהיו גדולים במדרגה שאני לא חשובת שיש אנשים כאלה בדור היום...

הרב: בדור בטח שלא.

שואלת: והם טעו ומכרו את יוסף, אז למה הם חושבים שהרבנים שלהם לא יכולים לטעות ולא בודקים את זה?

הרב: הרבנים לא טועים ולא שום דבר. אבל המציאות לא נמצאת לנגד עיניהם כל הזמן,ואם היו יוצאים לשטח ותופסים, לא שאומרים שמגיעים ומכינים את ההצגה ומאיטים את השחיטה ומלבישים אום חלוקים ומצטלמים ואומרים שאפשר לאכול, "יאכלו ענווים ושמחו", אם היו שולחים מרגלים חרש, והיו רואים את מה שצריך לראות, היה יוצא על המקום איסור אסור לאכול! הנה לדוגמה: הרב משה ברנדסטורפר, מהעדה: יום אחד יצא ואמר: "האכלנו נבלות וטרפות". איזה רעש! מתוך הבד"צ הוא צועק "האכלנו...". למה? בגלל הזריקות! אחרי שבוע מתברר הוא פותח עם הרב יברוב פותח שחיטה בנפרד. עובר עוד שבוע בערך, הוא חוזר בחזרה אומר לא האכלנו. ועכשיו עוד פעם יצא משיהו אחר מהבד"צ ואומר:"אכלנו ומאכילים, כי הזריקות שאנחנו נותנים  לעופות הם לא במקום הטוב. ומי שלא יודע מי עושה את הזריקות- פיליפינים. ואיפה הם עושים? במקום שיש בעיות. אז לכן אתה רואה, הנה הם אומרים, לא אני! לא אני! התפרסמו, זה מתפרסם פה ושם בעיתונות החרדית, ברשתות, בכל מיני מקומות. מה אני אשם שהם אומרים על עצמם? אני השמעתי אנשים ששחטו אצלם, כבר נמאס לי לספר את הסיפורים, אני כבר שנתיים מספר כמעט כל ערב. ואני אומר לכם את הדברים מבפנים. אנשים שחטו בפנים ואומרים בפנים בלי להתבייש, בלי לפחד! מה אני יכול לעשות. אני עדיף לי שהיה ממשיך הרב לנדא בחזקת כשרות והייתי אוכל בשקט, קונה רק את העופות שלי וזהו. מה אני צריך להשתגע? למה אני מתפרנס מזה? אכפת לי מזה? למה אני צריך לדאוג? למה אני צריך להודיע? אני יכול להיות הרב הכי, הכי חביב! לא מדבר לא על זמרים ולא על שר ולא על כלום, רק שירים ותשבחות ומהלל את כולם ואומר: "כולכם צדיקים ועמך כולם צדיקים...". תאמין לי שאני יכול לסחוף את כולם. למה אני מסתבך על כולם? תגיד למה? מה אני מרוויח מזה?  אלא מה, אני יודע שאני אגיע למעלה, וה' ישאל אותי: ידעת? הגיע לאוזנייך? שמעת? ראית? נודע לך? הגיעו עד אלייך? למה אתה לא מודיע? אתה יכול להתעלם אם אתה יודע שיש פצצה ברכב? אתה יכול להתעלם אם אתה רואה אדם שיורד לכביש, הוא עומד להידרס? מי יכול להתעלם? אבל הגמרא כבר אמרה: "האי צורבא מרבנן דמרחמי לה בני מתא משום דלא מוכח להו במלי דשמיא". זה תלמיד חכם שכולם אוהבים אותו זה בגלל שהוא לא מוכיח אותם בדברי תורה, הוא לא נותן להם תוכחות מוסר. למה? הוא רוצה שיהיה לו קהל, שיהי לו עשה, שיהיו לו תורמים, מה הוא יגיד לזה אסור ולזה אסור, ואל תלכו לחתונה... הוא ישאר לבד. הוא ישאר לבד וזהו. הוא לא רוצה. ממה יתפרנס? הבנת את ההבדל, זה ההבדל הקטן.

שאלה:

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום.

שואל: לגבי ירקות, יש הוראה שישטפו את זה בסבון ומים. וראיתי בספרים כתבו, של הבדיקות, ואנחנו עושים את זה. אחרי זה בודקים בשיקוף. אתמול בדקת אחרי שעם זרם מים וסבון. מצאתי מלא מעופפים מתים. בראיה אחת של נבלות וטרפות כמו שהרב אמר, זה לאו אחד, זה כמה לאוים...

הרב: מה אתה מדבר? איך אתה יכול להגיד כזה דבר? אתה לא מתבייש! שהרי כתוב על השקית שאין חשש?

שואל: אבל מצאתי אחרי בדיקה!

הרב: מה פירוש? יש חותמת של הבד"צ, הבד"צ אומר שאין חשש.

שואל: אבל זה כמה לוואים.

הרב: לא הבנתי, אתה מצאת? לא יכול להיות!

שואל: מה לא יכול להיות?

הרב: בשקית כתוב שהבד"צ מכשיר לאכול ככה!

שואל: אבל עובדות, יש לנו שכל, הרב אומר לנו לבדוק, אנחנו בודקים!

הרב: אבל אני לא יודע למה אתם בודקים? מה זה אתה עוברים את דברי הבד"צ, אומרים שאין חשש ואתם יכולים לאכול. למה אתם חוששים?

שואל: זה המציאות, הרב.

הרב: לא, לא.! אני צחקתי, אברהם. אנחנו מורים שאין לסמוך על שום שקית! השקיות הם בכשרות. שקיות כולם בכשרות. יש שקיות ארבע חותמות של בד"צים. את היודע למה צריך ארבע חותמות?

שואל: ארבע משכורות.

הרב: לא. המעופפים לא פוחדים מבד"צ אחד. אז צריך את כל הבד"צים ביחד לאיים עליהם. מכל מקום, הנקודה היא ככה:

גם אחרי שטיפה במים קולחים, אחרי שהשרו את זה חמש דקות בסבון, נמצאים מעופפים שנדבקים למרות זאת. אנחנו לא מדברים על זבוב במחילות שהוא לא יורד בשטיפה בכל. אנחנו מחייבים בדיקה בשולחן שיקוף. לפני כל אירוע, שלושה ימים, לפי גודל הציבור, שלושה ימים מספר אנשים יושבים רק לבדוק שעות על גבי שעות את כל העלים. ומפרקים עלה, עלה. אין דבר כזה לחצות כרוב ככה לארבע... אין דבר כזה לקנות חתוך. הכל פלח, פלח. מוצאים ובודקים ומוצאים. אין דבר כזה! מי שאוכל במלונות, באולמות, סלטים, שידע לא בכדי קוראים לסלט "חי".  אז לכן תדעו. ומי שלמד את הספרים של ויא, ומי שראה במציאות את מה שהוא כותב, אז הוא נזהר מאוד, מאוד! ואנחנו מפרסמים. יש לנו.. עוד מעט יהיה פה מסכים, אתם רואים את החורים פה? יהי המסכים ואנחנו נקרין סרטונים על כשרות. וניתן יהיה לראות כל ירק וכל פרי וכל דבר. דגים, איך בודקים, איך מוציאם ומה נמצא, וזה זוועה! בכל כשרות! מה זה קשור כשרות? מה אתה חושב שהתולעים מפחדים מהרב וואזנר? מפחדים מהרב לנדא? המעופפים לא שולחים אותך.

שואל: ?????

הרב: כן, ודאי! יש דיסק, אתה יכול לקחת כבר דיסק מוכן. אתה יודע לטיטוס נכנס יתוש מהאף, הוא שאל אותו? אז מה הוא טיטוס? אז זאת אומרת, צריך לדעת אם אדם לא חושש נבלות וטרפות, אומר החפץ חיים: זה יותר חמור משבת. שבת אתה חוזר בתשובה, אם התשובה אמיתית, מתכפר לך. מאכלות אסורות, אתה חזור בתשובה, אבל אתה טמא שצריך גהנום בשביל להתנקות. הבנת? אז זה אתה צריך לקחת בחשבון. וחכמים...

שואל: ???????

הרב: לא! לא! לא מכפר. על טומאה לא מכפר. חטאת? אתה תמות אחרי 120 שנה, אתה מת, תשובה לא מוציא את הטומאה. תשובה.. אפיו באונס אתה צריך 22 תעניות. אתה לא יודע את הדינים. לא משנה. לאט, לאט. אתה תתקדם. התחלנו הערב פעם ראשונה. לאט לאט. יום כיפור לא מכפר. יש דברים שהוא לא מכפר. אתה לא יודע? בין אדם לחברו הוא מכפר? לא. אז גם תולעים לא.

שואל: ????

הרב: בתולעים לא!גם תולעים לא! כי אתה טמא! מי שנכנס ליום כיפורים ושרץ בידו, לא עלתה לו טבילה.

שואל: ???? טמא! אבל בשוגג. אדם אכל בטעות חומוס לא טרי, יש לו כאב בטן בטעות. אבל יש לו כאב והוא בשירותים. למה? כי הוא אכל בטעות. אז הוא שואל משמה: "בטעות, בטעות".