פתח תקוה - פתח תקוה - שאלת השאלות (108)

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אני באתי לארץ ישראל, וראיתי מה שקורה פה, אבל לא עושים ויכוח כמו שהיה פעם עם הרמב״ם,

ויכוח שיעשו, שיקחו את יוסי שהיט. אני לא מוכן.

שיקחו את עמל לפיד. אני לא צריך פיתויים כדי להזדחל.

קחו אותם, ישלמו אותם 50 אלף דולר, 100 אלף דולר, חצי מיליון דולר, שיהיה פה ויכוח גדול והעם יחליט.

אבל יש כאלה שלא מעוניינים שידעו את האמת. כמו שעשו לבנלאדן,

יעשו 25 אלף מיליון דולר, אז מי שמביא הוכחה לוגית נגד ההוכחות שלנו,

אז הוא מקבל מיליון דולר. בבקשה, הנה תסרוק את ההצעה, תשים את מי שייתן את הכסף, ואנחנו מחכים.

תודה רבה.

למה יש מריבות וסכסוכים וגירושים הרבה? אתם יודעים למה?

כי כל צד רוצה לקבל.

שושי,

תעשי לי כוס תה.

תגיד לי, מה קרה לך?

השתגעת בשתיים וחצי כוס תה?

לפני שאתה הולך לישון תשתה ג'רי כאן, או שיקח ממעיה למיטה.

וואי, וואי, וואי, וואי, אני אגיד לכם, הנהגים של דן אין כמות הצדיקים,

מזכי הרבים,

הלוא נאמר מפורש, הביא דן את כל האדם, ובפרט את דן, חברת דן.

היה אחד טובע בים,

מציל עלה על חסקי.

הוא מגיע קרוב אליו,

והוא אומר לו, תן את היד, תן את היד, תן את היד.

ההוא מרים את היד, אבל לא נותן לו אותה,

ובלו בלו בלו בלו בלו, טובע.

והיית אומר לו, קח את היד, קח את היד,

היה נותן לך, היית מוציא אותה, נכון?

למה מה? הוא כבר יודע. למה מה? הוא כבר יודע. למה מה? למה מה? למה הוא מחכה? למה? לסוף. למה שתעשה קודם.

אבל הוא יודע מה אני אעשה. אז מה אם הוא יודע מה תעשה? אז למה לחכות? בוא נגמור את זה עכשיו.

אני החלטתי לעשות, נכון?

לא הקדוש ברוך הוא אמר לי למחות. הנה.

אתה רואה?

עכשיו כולם, מה זה? הקדוש ברוך הוא עשה תזמורת עכשיו?

אז יש לנו למה?

ויש לנו איפה. יש לנו איפה. עכשיו יש לנו עוד שאלה. עוד שאלה. איך אתה חוזר בתשובה?

אתה יודע מה? אם אתה עונה לי.

אבל תשובה, תשובה. תשובה, תשובה. תשובה, תשובה.

זה שאלה כאילו שאתה בטוח לא ציפית לה, אין סיכוי. בטוח לא שאלו אותך גם, ואני בטוח שאף אחד מהקהל לא מצפה לשאלה כזאת. תאמין לי שאף פעם לא ציפיתי לשאלות. אוקיי, אני רוצה לדעת.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הגמרא מספרת

שנוכרי בא אצל הלל הזקן

ואמר לו למדני את כל התורה על רגל אחת.

הוא רוצה ללמוד את כל התורה כולה על רגל אחת. זה נשמע רציני?

ביום אחד לגמור את כל התורה כולה?

הלל שייע ענוותן לא זרק אותו מהדלת

כמו ששמאי הקדים וזרק אותו.

אבל בכל מקרה אמר לו תשובה,

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

זוהי כל התורה כולה.

האם זוהי כל התורה כולה?

לא צריך תפילין,

לא צריך שבת, לא כשרות,

לא טהרה,

לא תפילות,

כלום, לא כיפור, לא ראש השנה.

רק מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

הרי זה מבינים גם ילדים קטנים כשמלמדים אותם תחילה.

אבל הלל הזקן,

אף על פי שהוא ענוותן בתאי שתשובה,

הוא נותן

תשובה אמיתית

איך זה מסתדר.

פשוט מאוד, הלל הזקן לימד אותו את המפתח שבעזרתו הוא יזכה לקיים את כל התורה כולה.

המפתח הוא מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זוהי כל התורה כולה, והשאר

זה פירוש לך תלמד.

איך זה הופך להיות המפתח של כל התורה כולה?

אז בואו נראה את הדברים.

חכמים לימדונו שבכל אדם יש בתכונת יסוד של הנפש

שתי מידות.

אחת,

זו המידה והכוח

של האנוכיות,

סלפיש,

אגואיזם,

או איך שזה קרוי בלשון חכמים, כוח הנטילה.

מה זה כוח הנטילה?

שהאדם,

כל מה שהוא מסתכל סביבו הוא בודק מנקודת מבט אנוכית,

אגואיסטית.

האם כדאי לו להתקשר עם אנשים מסוימים? האם כדאי לו להיות בחברתם?

האם כדאי ללמוד דבר מסוים?

האם כדאי להתעסק במשהו כזה או אחר?

מה יצא לו מכל דבר שהוא רוצה לפעול?

יש לו מזה משהו שיצא לו?

זה מבט אנוכי, וזה טבוע בנפשו של כל אדם מאיתנו.

כבר תינוק,

בהיותו קטן,

לומד קצת לומר מילים,

אומר הרבה פעמים את המילה הזו שלי.

שלי, שלי.

כל דבר כמעט שהוא נוגע.

זה שלי.

מה שלי?

קנית?

שלך? מאיפה? איך הגעת למילה שלי?

אבל זו מידת האנוכיות, הכל ליטול לעצמו.

תינוק שנולד, ידיו קפוצות.

חכמים אומרים, למה נולד התינוק עם האצבעות קפוצות?

האימהות בדרך כלל פותחות את האצבעות, מותחות אותן לראות אם הכל בסדר, הכל עובד, ישר, שלם.

אבל הילד,

שבועות ראשונים הידיים קפוצות.

למה?

הוא בא בשביל לקחת את כל העולם כולו.

איך הוא נפטר מן העולם?

עם ידיים פשוטות.

למה? להראות שהוא לא לקח כלום.

אבל האנוכיות זה כוח שיש באדם.

יש כוח נגדי, קוראים לו כוח הנתינה.

לתת, לתת, לתת.

שבאדם יש מידה לתת.

יש כאלה שהמידה אצלהם בשלמות והם רוצים לתת ולהעניק לכל העולם כולו.

יש כאלה שזה מצטמצם רק לסביבה שלהם.

יש כאלה שזה מצטמצם מאוד רק למשפחה שלהם.

יש כאלה שזה מצטמצם מאוד מאוד רק לאישה ולילדים.

יש כאלה שזה מצטמצם רק לעצמם.

אבל יש את המידה הזאת לתת, לתת, לתת.

רוב בני האדם,

כוח הנטילה לקחת

הוא שמנחה את חייהם, וזה הקו שלהם.

כל דבר הם בודקים מנקודת מבט אנוכית.

מעטים בני האדם שכל חייהם זה נתינה לזולת.

יש כאלה שמתפארים שעושים פעם ביום איזה מעשה חסד,

שני מעשי חסד,

פעם בשבוע.

אבל התורה מחנכת אותנו בדיוק הפוך,

שמידת הנתינה שלנו תהיה השלטת בחיינו,

ומידת הנטילה

תהיה גם כן לצורך הנתינה.

גם מה שאנחנו נוטלים זה יהיה בשביל לתת,

ולא הפוך.

היום גם מה שנותנים זה בשביל לקחת.

זאת אומרת, אדם עושה חשבון, כדאי לתת לו או לא כדאי, מה יצא לי מזה?

אז גם כשהוא נותן בסוף זה על מנת לקחת.

יום אחד אני אקבל בתמורה.

היה אחד טובע בים,

מציל עלה על חסקי.

הוא מגיע קרוב אליו,

והוא אומר לו,

תן את היד, תן את היד,

תן את היד.

ההוא מרים את היד, אבל לא נותן לו אותה,

ובלו בלו בלו בלו בלו בלו בלו, טובע.

יוצא החוצה, שואלים אותו, מה קרה? למה לא הבאת אותו?

הוא אומר, לא יודע.

אמרתי לו, תן את היד, תן את היד.

לא נתן, טבע.

אמרו לו, איזה שכל. היית אומר לו, קח את היד, קח את היד,

היה נותן לך, היית מוציא אותה החוצה.

אבל תן, הוא לא מוכן לתת.

אנשים לא מוכנים לתת, מוכנים לקחת.

התורה מחנכת הפוך, לתת, לתת, לתת.

כל המצוות שבתהריים לתת

מצווה אחת לקחת,

נתון תיתן, פתוח תפתח, הענק תעניק, מצוות צדקה, תרומות, מעשרות,

לקט, שכחה, פאה,

הכל זה לתת לזולת.

זאת אומרת זה עניין של חינוך שאדם צריך להתחנך. ולמה זה?

כי התורה אומרת מצווה כללית. והלכת בדרכיו.

מה הקדוש ברוך הוא רחום? אף אתה יהיה רחום. מה הוא חנון? אף אתה יהיה חנון. מה הוא גומל חסדים?

אף אתה יהיה גומל חסדים.

למה כתוב פעמיים נתון תיתן?

יש הרבה אנשים שנותנים מצווה.

צדקה, נותנים.

יש כאלה שנותנים אוכל.

למה הם נותנים?

הם רואים אדם עני, הם לא יכולים. הלב שלהם לא מאפשר להם לעבור ולפסוח עליו, כי להם מפריע, להם כואב. קשה להם לראות אותו במצב כזה.

כדי להשקיט את המצפון שלהם, הם נותנים.

אומרת התורה, נתון ראשון, יפה מאוד, לא מספיק.

עכשיו אני רוצה שתיתן,

אבל שהפעם זה לא תיתן מתוך חמלה על עצמך,

אלא בגלל שצריך לתת לאדם במצב כזה.

נתון, תיתן, פתוח, תפתח, הענק, תעניק.

כל זה בשביל שאתה לא רק מצד הרגש והאמוציות,

אלא בגלל שאתה מבין שזה מה שהתורה מבקשת ממך.

הנה, זו דוגמה של יהודים טובים שרוצים מאוד להיכנס,

אבל גם על חשבון אלה שמקשיבים.

זאת אומרת, הם דואגים

לחלק שלהם, לאנוכיות,

רוצים ליטול, ואפילו על חשבון אחרים.

זו דוגמה.

ויכוחים, יש אנשים שמתווכחים על כיסא. אני ישבתי פה, אני הייתי ראשון. אני ראיתי את המקום.

מה הוא דואג? לעצמו.

אם עכשיו ייפול משהו, יכול להיות ששניים-שלושה אנשים יקפצו להרים.

חלק,

ככה עשו פוזה של באים להרים,

והרוב יישארו להסתכל.

למה?

אלה שיש להם את כוח הנתינה לא עושים חשבונות. טיק טק, הופ, הם דרוכים לעשות משהו,

לעשות חסד.

יש כאלה ששוקלים. אם כבר מישהו ניגש, אז בשביל מה שאני אגש,

העני שלו חושב.

יש כאלה, בכלל לא נוגע אליהם כלום. שיקרה מה שיקרה, הם רק מסתכלים.

אותו דבר זה בפיגוע להבדיל,

ואותו דבר זה במקרים אחרים.

יש הרבה אנשים שהם מסתכלים,

פסיביים, ויש כאלה שאקטיביים, קמים ועושים, נוטלים על עצמם ועל שכמם.

מה נתן לו מפתח הילל לאותו נוכרי?

אמר לו, מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

אומר הרמב״ן, אי אפשר שאדם יאהב

את רעהו בדיוק כמוהו.

אלא מה?

הכוונה היא כך,

אם חברך חכם, תשמח שהוא חכם.

אם הוא בעל ממון, תשמח שהוא בעל ממון.

אם הוא מצליח,

תשמח שהוא מצליח. כמוך, כמו שאתה שמח, שלך יש,

אתה חכם, מצליח, יש לך ממון,

תשמח, גם לשני יש.

אבל בדרך כלל בני אדם משתדלים תמיד לבחון את עצמם ביחס לאחרים מנקודת מבט גבוהה יותר,

שלפחות בדבר אחד הוא יהיה יותר מהשני במשהו.

במשהו.

אם זה בחוכמה, אם זה ביופי, אם זה בגובה,

אם זה כך או אחרת.

בכל דבר משתדל אדם להיות טיפה

מעל חברו.

רוצה לראות עצמו יותר.

התורה אומרת, ואהבת לרעך כמוך,

כמוך ממש.

אל תחפש בחברך איזה מום או משהו או פחיתות ממך.

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך. תסתכל אליו בגובה העיניים, שווה מול שווה.

אל תבחן אותו מה הוא יכול להועיל לך מבחינה אגואיסטית.

אלא מה?

תתבונן.

שווה מול שווה.

אם אדם זוכה להגיע להכרה הזאת והוא יתבונן על כל בני האדם כשווים,

אז את כל המצוות שיש בתורה בין אדם לחברו הוא יקיים בקלות.

הוא לא ישנא את אחיו בלבבו, הוא לא יקום,

הוא לא ייטור,

הוא לא יגזול,

הוא לא יגנוב,

הוא לא ינאף,

הוא לא יחמוד את רעו,

הוא לא יעבור את כל העבירות של בן אדם לחברו. למה?

כי הוא כמוך.

כי אתה לא תעשה לא מה ששנוא עליך.

אז כל המצוות של בן אדם לחברו, ודאי שאתה תקיים.

ואם אתה תקיים בין אדם לחברו,

אפילו שאתה לא מכיר אותו,

ואתה לא חייב לו כלום, והוא לא חייב לך כלום, והוא לא עשה לך שום טובה,

רק אתה מסתכל עליו כשווה מול שווה,

ודאי שאם יהיה מישהו שהטיב לך,

ולא פעם אחת,

מספר פעמים ודאי שאתה לא תסתכל עליו בעין לא טובה, אלא הפוך, בעין חיובית.

ואם זה יהיה מי שמעניק לך יותר מכל והלא הוא אביך או אימך,

אז ודאי וודאי שאתה תסתכל עליהם בעין חיובית ביותר, כי הם גידלו אותך והשקו והחיו אותך ולימדו אותך.

וודאי וודאי שכך תסתכל על אביך שבשמיים,

שמחיה אותך, נותן לך בריאות, נותן לך ראייה, שמיעה וכל הטובות שנותן לך.

אז כל המצוות שמצווה אותך הקדוש ברוך הוא, ודאי שתתקיים.

אם בן אדם לחברו שהוא לא עשה לך כלום,

אתה מצווה להסתכל עליו שווה מול שווה,

ומה ששנוא עליך לא תעשה לו,

ותחפש בטובתו כמו בטובתך,

וגם אהבת לרעך כמוך,

אז מי שנותן לך את הכול,

והוא מבקש ממך משהו, והוא מבקש לטובתך,

ודאי על אחת כמה וכמה שאתה תקיים את כל המצוות שהוא מבקש ממך,

ובפרט שהוא רוצה להיטיב לך בהן.

נמצא

שהעצה של הלל הזקן לאותו נוכרי הייתה עצה נפלאה.

המפתח לכל קיום התורה כולה,

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

זה הפתיח.

יש מצווה אחת,

שלוש מילים בתורה,

שיכולה לשנות את כל החיים שלנו לטובה.

קוראים לה בצדק תשפוט עמיתך.

מה זה בצדק תשפוט עמיתך?

הביא דן את כל האדם לכף זכות.

כשאתה דן בני אדם,

שמעת שמישהו עשה מעשה.

או שראית מעשה ולא ברור לך מה היה.

איך לדון? לדון שלילי או חיובי?

לזכות או לחובה?

אומרת התורה, הביא דן את כל האדם לכף זכות.

כמו שאתה לא רוצה שידונו אותך לכף חובה,

ויסתכלו עליך תמיד בכף זכות, וימליצו עליך ויאמרו עליך דברים טובים.

אל תדון את חברך לכף חובה, אלא לכף זכות.

במי מדובר?

לא באדם שפקע שמו שהוא אדם רע וקשה ושעושה עבירות כל הזמן.

באדם כזה לא צריך ללמד עליו זכות.

כיוון שהוא לא חושש למעמדו ולכבודו ועושה דברים בפרהסיה, וכולם יודעים ומודעים להם,

אז לא צריך ללמד עליו זכות, הפוך, חובה.

זה מה שהוא רוצה.

במי כן מדובר? באדם בינוני.

אדם שהוא בינוני, חציו מצוות, חציו עבירות.

שמענו שהוא עשה משהו או שראינו משהו ולא נתבהר לנו.

אנחנו צריכים לדון אותו לכף זכות.

ואם זה בן אדם

שהוא תמיד מעשיו טובים ויאים ונפלאים והוא מפורסם לכול,

ודאי וודאי שנדון אותו לכף זכות,

אף על פי שנראה דברים תמוהים.

לדוגמה,

אם נראה אדם שהוא שומר תורה ומצוות,

מפורסם ומוכר, נוסע בשבת,

לא נחשוד אותו שהוא מחלל שבת, אלא נאמר.

מה שהוא נוסע ברכב כרגע זה לבית החולים משום סכנה,

או שיש יולדת באוטו.

נלמד עליו זכות.

לא נאמר, אה, זה התפקר השבת.

החליט בפרשה הזאת, פרשת דברים, להתפקר.

לא נאמר כך.

אלא מה נאמר?

כף זכות.

זאת המצווה, בצדק תשפוט עמיתיך.

אבל אנחנו לא מתנהגים כך בכלל.

אנחנו מלמדים על כל אדם כמעט חובה.

אנחנו בוחנים את האנשים מנקודת מבט ביקורתית, שלילית,

ומחפשים למה הוא עושה כל דבר, ואנחנו לכאורה מבינים בדיוק למה הוא עשה,

ומה עומד מאחורי הדברים.

ואל תספר לי סיפורים, אני יודע בדיוק מה היה שם.

ככה אנחנו בדרך כלל רואים את פני הדברים בכל עניין.

דוגמה,

דופקים אצל אחד בבית ואומרים לו, שמעת?

אחד מהילדים בשכונה כרגע פתח את הראש

לילד

בן שבע שנים עם גרזין.

מה אתה אומר? פה בשכונה?

מהילדים של השכונה?

כן.

חייבים להודיע למשטרה ולעצור את ההורים שלו.

איזה חינוך. בושה וחרפה.

לא יאה ולא יכון בשכונתנו.

אתה אומר לו, אדוני,

מדובר על הבן שלך.

הוא פתח לו את הראש.

הבן שלי?

לא יכול להיות. הבן שלי לא עושה דברים כאלה.

אף, הוא לא יודע מה זה גרזן בכלל.

ואם הוא שבר לו את הראש, מגיע לו.

רגע, מה השתנה בין הידיעה קודם לעכשיו?

קודם זה היה מדובר על מישהו אחר, שישברו לו את הראש, שיעצרו את ההורים שלו, שיקחו את סבתא שלו למעצר.

מה אכפת לו?

הבן שלו?

מה פתאום? הבן שלי?

הבן שלי לא עושה דברים כאלה.

אצל הבן שלו, ומסובבים אותו, הוא מלמד זכות.

אצל האחרים, במעגל הרחוק יותר, הוא מלמד חובה.

ישר הוא מבין הכול.

ככה בדרך כלל אנחנו מתנהגים.

אתם יודעים, בני ברק זו עיר צפופה מאוד.

הרבה אנשים ממתינים לאוטובוסים.

לא לכולם יש רכב פרטי שם. כמעט ל-20 אחוז אולי. אולי.

ומחכים לאוטובוסים.

ולפעמים אוטובוס מאחר 20 דקות.

ואנשים בחום,

עם סלים,

בצהריים צריכים לרוץ הביתה. ילדים יוצאים מתלמודי תורה,

יוצאים מהסמינרים,

צריכים להכין את הבית, ארוחת צהריים,

ותקועים.

אז אתם יודעים, כל אחד מתחיל לדבר.

הנהגים האלה, חוצפה שאין כדוגמתה. יושבים להם בתחנה מרכזית, אוכלים ושותים על חשבוננו.

לא אכפת להם בכלל. אין להם רחמנות.

אין להם שום דבר.

מה זה הדבר הזה?

בטח בגלל שהם חילונים הם עושים לנו את זה. לא אכפת להם, אה?

מישהו אחר אומר, לא.

תשמע,

האנשים האלה חייבים להחליף. חייבים להחליף. צריך להביא פה איזו תחבורה אלטרנטיבית.

אנחנו חייבים לעשות משהו. אי אפשר. הפקרות. והם גם מדביקים מודעות כאלה לא יפות, לא צנועות.

ומתחילים לטחון את הנהגים. ואחד אומר, אני אראה לכם.

הפעם יהיה סוף.

רק יבוא הנהג הראשון וקבל את כל השפכטל שיש לי כל השבוע.

אחד יורד

מהמדרכה, הולך לכביש, מציץ. הגיע אוטובוס או לא הגיע? אחד כבר מחכה בפינה, מאותת לו, בדרך, לא בדרך.

כולם בלחץ.

אבל יש שם אחת, קוראים לו רב שמשון.

רב שמשון יושב ככה, מחייך, מסתכל על כולם וצוחק.

אומר, איי, איי, מה אני אגיד לכם? הנהגים של דן אין כמותם צדיקים.

מזכי הרבים.

מסיעים את בני ישראל.

אה,

הלוא נאמר מפורש, הביא דן את כל האדם.

ובפרט את דן,

חברת דן.

הביא דן את כל האדם כף זכות.

הנהגים האלה ממש מסכנים, ודאי תקועים בפקקים.

חם להם.

כולם מציקים להם.

יש כאלה שעולים למעלה ומביאים להם

כרטיסייה מנוקבת מלאה חורים ומבקשים עוד חור אחד אם אפשר.

יש כאלה שלא נותנים כסף ומבקשים עודף.

יש כאלה שמדברים איתם בשפות שהם לא מבינים. יש כאלה שדופקים בדלת, תפתח באמצע הנסיעה.

יש כאלה שרוצים לרדת באמצע ההיי-ווי.

יש אנשים שמדברים איתם, לא מצחצחים שיניים בכלל.

יש כאלה שעפים להם כל מיני מאכלים מהפלטה.

לא פשוט. והם עומדים בכל הלחץ הזה והם צריכים לשרת את הקהל.

ומהבוקר עד הערב נוסעים הלוך ושוב, הלוך ושוב.

אחד שמע את זה, אמר, אתה יודע מה, אתה צודק, לא כולם ככה.

התחיל ככה,

לרדת.

רב שמשון הזה יחיה לאריכות ימים, לא יהיה לו סוכר,

לא לחץ דם,

לא יהיה לו שבץ לב. הוא רגוע, לוקח את החיים בכיף, סבבה.

בצדק תשפוט עמיתך. איזה כיף לחיות ככה.

אבל לא כולם כך. הנה, יש אנשים עצבנים, לא פותחים להם,

הם דופקים ודופקים ודופקים, לא דופקים פה, הולכים לשם, דופקים מכאן.

תודה רבה.

תודה רבה.

היה מעשה לא מזמן בשכונה ליד בני ברק,

יהודי עצבני קצת,

יש לו משאית לבטון,

הוא גר בבית פרטי ויש לו חניה,

ותמיד כשהוא יוצא מהחניה לעבודה במדרכה הנגדית חונה רכב,

והרכב הזה שחונה ממול

מקטין את אפשרות התמרון שלו לצאת החוצה.

אז על הבוקר בחמש,

כל השכונה מתעוררת,

הנגבה,

פיפ, פיפ, פיפ, פיפ, פיפ, כולם מתעוררים.

למה?

מישהו חונה עד שהוא יבוא,

הוא יכול לצאת,

אבל בקושי,

אבל למה שהוא יצא בקושי?

שיצאו כולם מהחלונות בקושי.

פיפ.

כשהוא חוזר בחמש אחרי הצהריים,

כל ילדי השכונה ממתינים לו.

החוויה היומית,

כבר מהתחלה דרכו, פיפ, פיפ, פיפ, פיפ, הוא מגיע.

יום אחד הוא מגיע,

עצבני מאוד, הוא גם לא הספיק

להוריד את כל הבטון.

מכונית

חונה במדרכה הנגדית, ולא עוד.

הפעם מכונית חדשה בתוך החניה שלו.

בואי נא, זה כבר מוגזם.

לוקח רוורס,

מרים.

כל שארית הבטון על הרחם החדש.

יצא כותו, יציקה,

מבסוט,

עולה למעלה, הפעם ילמדו יותר, אין חניות ברחוב בכלל.

אחרי מקרה כזה, בטוח, רחוב ריק.

איך שהוא נכנס הביתה, הוא רואה את המשפחה,

כולם יושבים, מוחאים כפיים, מזל טוב, מזל טוב.

שואל, מה קרה? אין לי יום הולדת.

אמרו לו, מה, לא ראית את האוטו החדש?

קנו לו אוטו חדש.

אבל מה שכרו של הכעסן?

כעסו.

כתוב, כל הכועס, כל מיני גיהנום שולטים בו.

מה יצא לו מזה?

בכעס פותרים בעיות?

מביאים חדשות.

אבל מה לעשות ככה? רוב בני האדם כועסים. כועסים על כל דבר.

החיים, אומרת התורה, צריכים להיות מתונים, שלווים, סבלנות מדת החכמים.

בצדק תשפוט עמיתך.

כמה אנחנו טועים,

וכמה אנחנו גורמים נזקים סביבתיים,

וכמה חברים הפסדנו בחיים בגלל שלא לימדנו זכות.

אם היינו מלמדים זכות,

היינו מרובים ומשופעים באנשים אוהבים מסביבנו.

אבל כיוון שלא,

אז מצטמצמים.

למה? אה, הוא אמר עליי ככה? בסדר, אוקיי.

סוגרים חשבון פעם אחרת.

כמה נזק יוצא לך מזה? זה הולך ומתפשט, והגלים האלה לא מפסיקים.

התורה מלמד אותנו בצדק תשפוט עמיתך.

יש דוגמאות רבות, אך לא אאריך.

ובכן, יהודים יקרים,

מה זה ואהבת לרעך כמוך?

אהבה מהי?

בואו תשמעו.

הרבי מברדיצ'וב פעם אחת שמע שני שיכורים

שמדברים ביניהם.

הוא אומר שמהם הוא למד מהי אהבה.

מה זה אהבה?

אומר הרבי ככה,

שיכור אחד אומר לחברו, אתה אוהב אותי?

אומר לו, מת עליך.

אומר לו, מה באמת אתה אוהב אותי ככה? אומר לו, כן.

איך אני אדע?

אומר לו, מה, אתה לא מאמין לי?

הוא אומר לו, אני לא מאמין לך.

איך אני אשכנע אותך?

הוא אומר לו, אתה יודע מה חסר לי?

השיכור נדם.

מה רבי מברדיצ'וב הבין.

מה חסר לשני,

אם אתה יודע מה חסר לשני, זו אהבה.

אדם שאוהב

מרגיש ויודע מה חסר לשני.

אם הוא לא מרגיש ולא יודע, הוא לא חש את השני בכלל.

אמא אוהב את הילד.

איך יודעים? היא יודעת מה חסר לו.

מתי הוא צריך לשתות, כמה הוא צריך לשתות, מה טוב לו לשתות,

מתי הוא צריך לאכול, כמה פעמים הוא צריך לאכול.

ללביש אותו, לנקות אותו,

כל מה שרק אפשר היא עושה.

צריך לקום בלילה, צריך לקום כמה פעמים.

היא דואגת לבן שלה כי היא אוהבת את הבן שלה. היא משחקת איתו אפילו שהיא עייפה.

היא שרה לו, היא מנגנת לו, היא עושה הכל.

הכל היא עושה.

משמיעה קולות,

הכל היא עושה.

היא אוהבת את הבן שלה.

יש ספק שהיא אימה אוהבת את הבן שלה? אין ספק, נכון?

אותה אימא

היא אוהבת את הבעל שלה?

אותה אימא אוהבת את הבעל שלה?

היא אוהבת.

בטח שאוהבת.

כמו הילד שלה?

לא.

אה, לא. למה לא?

מה, היא לא יודעת מה חסר לו?

או שהיא יודעת רק מה חסר לה?

אני אתן לכם דוגמה.

בשתיים וחצי

יוסי קם.

קם באמצע הלילה, שתיים וחצי.

שושי,

תעשי לי כוס תה.

תגיד לי, מה קרה לך?

השתגעת בשתיים וחצי כוס תה?

לפני שאתה הולך לישון תשתה ג'רי כאן.

אז הוא אומר לה, שושי,

אבל לפני חצי שעה

התינוק שלנו בן חודש בכה,

ואת קמת ונתת לו חלב.

הוא רק חודש פה.

אני שלושים שנה מפרנס אותך, לא מגיע לי כוס תה.

אז היא אומרת לו, שושי, תעשה לשנינו.

אה, שדה.

זה אישה אוהבת?

כן, את עצמה.

היא רוצה לישון

שבעלה ישתה ג'רי כאן,

או שייקח ממיה למיטה.

שהיא תקום בשבילו, מה, הוא תינוק?

מה אתה, תינוק?

אבל ככה זה.

לאהוב פירושו להרגיש מה חסר לשני.

למה יש מריבות וסכסוכים וגירושים הרבה? אתם יודעים למה?

כי כל צד רוצה לקבל,

לא רוצה לתת,

רוצה לקבל, מוכן לתת,

אחרי שהוא מקבל.

אבל האמת צריכה להיות הפוך.

לתת

וגם היא תיתן.

לתת וגם היא תיתן, לאף אחד לא יחסר, כולם יקבלו הכל.

אבל לא, שהיא תתחיל, לא, שהוא יתחיל.

וככה זה מתחיל ולא נגמר.

זאת אומרת,

אם היינו מתחנכים, כמו שהתורה אומרת, לתת, לתת, לתת, ובפרט,

לקרובים, לאלה ששיתפנו אותם בחיינו,

החלטנו ללכת יחדיו,

אם אנחנו מחליטים,

אז כל אחד צריך להשתדל להשלים את חסרונו של השני.

אבל אף אחד לא הולך להתחתן בשביל לתת. רוב האנשים הולכים להתחתן בשביל לקבל.

כל אחד בוחן את השני, מה הוא יקבל ממנו בחיי הנישואין.

מעטים ובודדים האנשים שמסתכלים על התפקיד

של הנישואין כדי לתת ולהעניק לצד השני.

אז לכן, באמת כולנו יש לנו את הכוח להעניק ולתת,

אבל אנחנו מוכנים לתת ולהעניק בדרך כלל למי שעושה את רצוננו.

מי שמקשיב לנו, מציית לנו ב-100%,

אז אנחנו מוכנים. ואם פעם אחת הוא לא שומע,

כבר מצמצמים את הנתינה, כבר מענישים, כבר הופ.

וככה זה הולך ומצטמצם עד שלא נותנים כלום, רק מבקשים.

החיים לא צריכים להיות בנויים ככה, הם צריכים להיות על בחינה של לתת ולתת.

משה רבנו,

הוא היה אחד מהגדולים

בעם ישראל שרק נתן ונתן, רץ לפני עם ישראל 40 שנה,

ורק נתן מעצמו, מחייו, מאישיותו, מכל-כולו, בשביל עם ישראל.

התפלל עבורם, הגן עליהם,

הביא להם, נתן להם.

קרע להם את הים, עשה הכול.

מה לא עשה?

ותמיד רטנו, ותמיד סרבו, ותמיד דיגשו עורפה, והוא המשיך.

ולא אמר, מה יוצא לי מזה? עזוב אותי, לא רוצה. לא.

אלא משה רבנו ממשיך 40 שנה.

אתם יודעים, יום אחד לפני שהוא נפטר.

לפני שהוא נפטר הוא מתחנן לקדוש ברוך הוא.

ואתחנן אל השם בעת ההיא לאמור, פרשת השבוע הקרוב.

מתחנן לקדוש ברוך הוא 515 תפילות לקדוש ברוך הוא להיכנס לארץ ישראל.

הקדוש ברוך הוא אומר לו, רב לך, אל תוסף. דבר אליי עוד בדבר הזה.

משה רבנו מתפלל שיזכה להיכנס.

הוא הביא את כל עם ישראל למצב שהם עומדים להיכנס.

הוא לא נכנס.

אף אחד מ-600,000 איש מישראל לא מתפלל בעבורו.

הוא מתפלל

כל הזמן, מבטל גזרות.

היה מצב שהקדוש ברוך הוא אמר לו, הרף ממני ואשמידם.

אני אכלה אותם.

אני אקים ממך זרע.

אתה תהיה כמו נוח.

ממך יתחיל עוד פעם העולם היהודי.

הוא אומר לו,

ימותו מאה אלף כיוצא במשה ולא תיפול ציפורן מציפורנן של ישראל.

איפה מצאנו כזה דבר? יש איזה עסקן ציבורי כזה?

זה לתת, לתת, לתת.

האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, לתת, לתת, לתת.

כל גדולי ישראל, לתת, לתת, לתת.

אנחנו צריכים להתחנך לזה.

אם היינו מתחנכים לזה,

הציבור שלנו היה נפלא,

עם ישראל היה באמת תבוא, ובדיוק כמו שהתורה רצתה שעם ישראל ייראה, ככה היינו נראים.

אבל מה לעשות?

לימדו אותנו הפוך.

חינכו אותנו הפוך.

שאדם יהיה לו אמביציה, שהוא ישאף,

ואפילו על חשבון זולתו.

ואנשים במרפקים משתדלים להתקדם גם על חשבון אחרים.

התורה לא מחנכת כך.

אבל על זה צריך לעבוד.

עד כאן הפתיחה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

אני הבאתי אותה לכבוד הרב שייתן לה ברכה, שהיא תהיה ילדה טובה וצדיקה,

כי היא לא מבינה והיא עושה בלאגן בבית והיא מפתיעה לאחים שלה.

מה שמה?

חווה רחל בת נועה.

ואת מוכנה ללמוד? היא לא מצליחה לדבר,

היא לא מצליחה לדבר,

ובגלל זה לא מבינים אותה, גם אז מאוד קשה לה בחיים.

את מוכנה ללמוד שתי הלכות לשון הרע? אני מוכנה הרבה יותר מזה. זה כלום בשבילי. שתי הלכות, בסדר? יותר, הרבה יותר.

שתי הלכות. זה כבר קיבלתי, אני רוצה עוד משהו. עוד שתיים.

אבל אני מוכנה לעשות בשבילה הרבה יותר.

תעשי לבד עוד שתיים. אני לא יודעת מה.

אני רציתי שכבוד הרב יגיד לי מה לקבל בשבילה. הנה אמרתי, עוד שתיים.

זה הכל? את יודעת מה זה אומר?

תנא דבני.

כל השונה הלכות בכל יום,

מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

אם אדם לומד רק שתי הלכות כל יום,

שתי הלכות והוא מקיים אותן,

שתי הלכות כל יום, מבטיח לו אליהו הנביא

שהוא בן העולם הבא.

נו, זה הכל, מה זה הכל?

עולם הבא.

אבל לקיים גם.

עוד פעם, מה שמה?

חבר רחל בת נועה,

השם ישלח לה רפואה שלמה בתוך שער חולי עמו ישראל, ותדבר ברור ותמלל בשפה ברורה.

כבוד הרב, אתה דיברת על,

יש סוגים של אנשים,

שיש אנשים שהם מבחינת נתינה.

עכשיו, הם נולדים כאלה, נכון?

נכון.

אומר הרמב״ם

שיש אנשים שבתחילת תולדתם

הם נולדים

עם מידות מסוימות.

יש כאלה שמסגלים אותם בהמשך מתוך לימוד,

יש כאלה שהחברה שהם נמצאים בה משפיעה עליהם, כי הרבה חברים עושים ושכנים עושים,

אבל יש כאלה שגם נולדים עם נטייה למידות מסוימות

שהם לא יודעים אפילו שיש בהם אותם,

וברגע מסוים בחיים זה בא לידי ביטוי.

זה נכון.

וכל אחד מאיתנו צריך להגיע מהנקודה שבה הוא נמצא עם המידות שלו,

להשוות את מידותיו לפי מה שהתורה אומרת. ובהילכות דעות של הרמב״ם ביד החזקה הוא מבאר בדיוק מי המידות הלא-טובות ומי הטובות.

האמת,

שכל מידה ומידה יש לה מקום,

כך או אחרת.

לדוגמה,

קמצנות זו מידה לא טובה,

אבל פעמים המידה הזאת טובה.

כשהאדם יקמץ במותרות,

זה טוב.

לדוגמה, אדם אוכל הרבה הרבה הרבה הרבה. אם הוא יקמץ קצת בזה, הוא יהיה יותר בריא.

אדם מפזר את כספו,

זה גם לא טוב. למה?

בסוף הוא יצטרך לבריות.

הוא מחלק, מחלק, מזמין, מזמין ובסוף הוא מוזמן לבית הדין.

אדם שהוא אפיקורוס זו מידה גרועה,

אבל אם הוא אפיקורוס לקבל דעות כוזבות זה מצוין.

הוא לא מוכן להכניס שיבושים לראש, זה טוב מאוד.

אדם שהוא רחמן זה טוב,

טוב מאוד, מידת רחמים אנחנו מצפים מאנשים שיהיו רחמנים, נכון?

אבל אסור לרחם על אכזרים.

כל המרחם על האכזרים,

סופו שמתאכזר

על הרחמנים.

במקום שצריך לרחם.

זאת אומרת, המידות,

על פי התורה צריך לדעת מה טוב ומה לא טוב.

זאת אומרת שכל אחד יש לו את הניסיון שלו,

אבל אף אחד מאיתנו לא יכול לומר, אני פטור משום שאני נולדתי בצורה כזאת.

לא, הוא צריך לעבור על זה.

אז אחד צריך על מידת הקמצנות, אחד על הרחמנות, אחד על אכזריות.

ברוכים הבאים.

מחיאות ומחיאות כפיים ומחיאות כפיים ומחיאות כפיים ומחיאות כפיים. על זה נאמר יגעת ומצאת עמי.

כבוד הרב, השאלה שלי, מה קורה לבן אדם שנמצא בחברה שהיא אגואיסטית,

הוא מבחינת הנתינה, הוא מרגיש מתוסכל עם זה.

הוא מרגיש מתוסכל, כאילו הוא יוצא פראייר.

אז בוא אני אסביר לך.

השאלה, איך הקדוש ברוך הוא מסתכל עליו.

הקדוש ברוך הוא לא נותן לעשיר עושר

בשביל שיישאר לו. כתוב, עושר שמור לבעליו לרעתו.

אם יש עושר והוא שמור לבעליו, זה לרעתו,

כי הקדוש ברוך הוא לא נתן את כל העושר לאדם.

כמה הוא יאכל?

האם הוא יאכל פי שניים, פי שלושה, מאדם רגיל?

הוא ייסע בכמה מכוניות בעת ובעונה אחת?

יישן על חמישה מצעים?

אם הקדוש ברוך הוא נתן לו,

אז כתוב, את העני עימך.

גם מה שיש ומגיע לעני זה עימך, אצלך.

והאדם מתבקש שייתן ממה שיש לו גם לאחרים, לזולתו.

אתה נמצא בחברה שהיא אגואיסטית, סנובית, מסתכלת על כולם מלמעלה, כי הם מצליחנים נגיד.

אבל הם מסתכלים על אנשים שלא הצליחו בחיים כל כך,

או השנוררים, אלה שבאים לבקש,

לך תעבוד, לך תעבוד.

אבל זה לא נכון לדון ככה כל אדם. למה?

יש אדם שבאמת הוא מצליח, הוא בא מרקע טוב, מבית טוב,

בסיס, למד,

העיסוק שלו שהוא מתעסק, נדרש מאוד בשוק.

אבל יש כאלה שלא כל כך מפותחים,

אומנה את המשכל שלהם או האינטליגנציה או משהו אחר.

וזה מגביל אותם בחיים. לא שהם לא רוצים,

הם לא יכולים להגיע.

זה פעמים שנקלעים למצבים קשים,

וצריך כמובן להשתדל עד כמה שאפשר לעזור ולהשוות.

אז מי שיותר עשיר,

צריך לעזור ליותר עני.

מי שיותר חזק, צריך לעזור ליותר חלש.

וכן, על זה הדרך.

זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. עולם חסד ייבנה.

גם עשיר

צריך את האינסטלטור,

גם עשיר

צריך את הנגר.

אם הם היו עושים לו שביתה,

אז הוא היה יכול לשבת רק לספור את הכסף כל היום.

כולנו נצרכים לכולנו.

אבל צריך לדעת איך על-פי תורה מתנהגים.

עכשיו, אתה צריך לדעת דבר אחד,

אף פעם לא תהיה מושפע מחברה.

החברה לא בדרך כלל צודקת.

ואיך בודקים? אתה צריך להסתכל בתורה, מה התורה מבקשת ממך.

אתה צריך לדעת.

מה שנכון לקחת מהחברה, תיקח.

מה שלא נכון, תשליך.

רימון מצאת?

קליפתו זרוק,

תוכו יכול.

מה שטוב, תיקח, מה שלא טוב, תשליך.

ככה תתנהג,

תבחן את הדברים.

יקראו לך פראייר?

אצלנו בתורה, מי שקוראים לו פראייר קוראים לו בעל חסד.

בעל חסד זה לא פראייר.

הפוך, זו מעלה, אחת מהמעלות הגדולות ביותר.

אברהם אבינו, נתברך במעלה הזאת,

חסד.

את כל העולם הוא קיים בזכות החסד,

וכולנו חבים לו את מה שיש לנו בגלל החסד שהיה לו.

הבנת?

כן.

שאלות.

אני באתי לארץ-ישראל, וראיתי משהו קורה פה. שמעתי, יש 350 קלטות של הרב שעוסק שמונה אלף ימים ושמונה אלף לילות לעם ישראל.

השאלה שלי היא, זה הכול לא אקטיבי, לוגי.

השאלה שלי, העם שלנו, למה לא עושים ויכוח כמו שהיה פעם עם הרמב״ן,

ויכוח שיעשו שיקחו את יוסי שהיט ואת עמאל לפיד,

ייקחו אותם,

ישלמו אותם 50 אלף דולר, 100 אלף דולר, חצי מיליון דולר,

שיהיה פה ויכוח גדול, והעם יחליט.

לא הכנסת תחליט, העם יחליט האם ההוכחות של התורה אמיתית,

האם ההוכחות של הכוכבים, האם ההוכחות של ה...

זה הכול לוגי, זה לא כפייה, זה כלום.

כל ההוכחות שיש חיים לאחר מוות, כל הסרטים,

זה הכול אנשים, זה הכול ליברלי. למה לא עושים ויכוח פה,

ויכוח כמו פעם היה ויכוח נוצרים ויהודים,

שיעשו ויכוח יהודים ויהודים, לא בעבר,

ויכוח שיהיה, העם פה אוהב ליברלי, דיפיקרטי, כל השטויות האלה.

למה לא עושים ויכוח כזה עם הרב, עם אנשים, ויחליטו.

אני מכיר את הטלפון של 0.2, 6 ו-5 פעמים 0. זה הטלפון של הרב שאפשר לשמור על

כל ההוכחות, לוגי, אז למה לא עושים ויכוח כזה? טוב, קודם כול לא נותנים 50 אלף דולר, 100 אלף דולר וחצי מיליון דולר, לכן הם לא באים לוויכוח.

למה לא נותנים?

אין מי שייתן, אם תיתן, אולי הם יבואו. אם נותנים לכל הקלטות, אז למה שלא ייתנו לעשות ויכוח בכנסת אפילו? אז שניתנו. לא, לא ייתנו, כי לא רוצים להתווכח ולא רוצים להוכיח. למה? רוצים שזה יישאר ככה. אבל תראה, ההוכחה פשוטה, אתה מבין?

כן. זה כשבאים לדבר דברי תורה, תראה אולם מלא ומפוצץ, ויש עוד אנשים בחוץ.

ואם היה בא לפה טומי, אולי היו מאה איש. אולי.

כן. אם כל הפעילים היו עובדים, אולי היו מגיעים. כן. זאת אומרת,

יש כאלה שיש להם מה למכור, יש כאלה שאין להם מה למכור.

כן. פה הייתה יציאת מצרים לפני. תראה, פה 25 שנה אנחנו מדברים. כן.

חילקנו 12 מיליון קלטות עד עכשיו. כן.

רק בחודש הקרוב אנחנו הולכים להוציא קרוב ל-200 אלף.

זאת אומרת, אנחנו עובדים, ואתה רואה שזה מביא פירות, ואנשים מתקרבים ומכירים את היהדות, ואפילו אתה בסוף העולם, כשהגעת לפה,

מכיר ויודע אפילו כמה מספר הקלטות.

אני יודע, אבל אני שואל. אבל יש כאלה שלא מעוניינים שידעו את האמת.

אבל למה אנחנו לא משלמים חצי מיליון דולר? שאחד מהעם יקבל את זה, אם הוא מכחיש את זה, ויראה את זה לכל הציבור.

כן. אתה צריך רק להבין דבר אחד, לא מעוניינים שידעו את האמת. אבל אנחנו יכולים.

כמו שעשו לבן-לאדן,

עשו 25 מיליון דולר, אז מי שמביא הוכחה לוגית נגד ההוכחות שלנו,

אז הוא מקבל מיליון דולר.

בבקשה, הנה תסרוך את ההצעה, תשים את מי שייתן את הכסף, ואנחנו מחכים.

תודה רבה.

כבוד הרב, יש לי שאלה.

האחיין שלי, זיכרונו לברכה, נפטר לפני חודש.

הוא היה תינוק בן שנה וחמישה חודשים.

ואיזה רב אמר לנו שהוא היה בבלגול של רבי חננה בן תרדיון,

והוא נפטר בב' בתמוז.

אז רוצים לדעת אם יש אפשרות שזה גלגול נשמות.

קודם כל, צריך להבין, אף אחד לא יכול לדעת גלגול של מי זה היה, זה ברור.

מי שאמר לכם את זה, לא יודע בין ימינו לשמאלו.

דבר נוסף, צריך להבין שמי שנפטר בהיותו צעיר פחות מגיל 13,

אז ודאי שהוא נפטר על גלגול קודם.

עכשיו, לא רק הוא גלגול, גם אנחנו.

רק מה, מה שברור, שמי שנפטר לפני כן,

אז הוא מזדכה ויוצא מכאן נקי.

כי מה שרצו ממנו בעצם, הוא השלים.

אם הוא לא היה משלים, היו משאירים אותו עוד.

מכיוון שהוא השלים, דהיינו, אם נגזר עליו לחיות שנה,

חמישה חודשים,

ואחרי זה להיפטר, אז התיקון שלו היה רק בשביל לבוא לפה, לשהות את הזמן הזה ולהיפטר.

זאת אומרת,

חשבון שמיים, מה היה עם כל נשמה ונשמה,

אין בנו היום מי יודע ומי רואה.

אין דבר כזה.

בזמן הארי הקדוש, לפני כ-500 שנה,

היה הארי הקדוש שהיה יודע את הגלגול של כל אחד ואחד,

מי הוא, מה הוא, מה שורשו, מה בא לתקן, הכול.

והיו אותות ומופתים שראו את זה כל גדולי הדור באותו זמן.

הדברים מפורסמים.

אבל מני אז ועד היום, אין דבר כזה.

היה לו סרטן,

וגילנו את זה רק שבוע לפני שהוא נפטר.

אז זה אומר שזה משמיים, כי גם אם היינו מגלים את זה כאילו יומיים לפני,

אז אם זה מה שנקבע בשמיים, זה מה שהיה, נכון? הסברתי, גם בלי שהייתה את המחלה.

גם אם חלילה היה מת מיתת עריסה,

וגם אם חלילה היה קורה משהו אחר, או חלילה נחנק בשינה,

או חלילה נופל עליו משהו, זה לא משנה מאיזה סיבה. כל מי שהוא פחות מגיל 13 ולא התחייב עדיין במצוות,

זה לא על עצמו.

עכשיו כי הוא לא חטא כלום, הוא עוד לא עשה כלום, הוא עוד לא היה חייב במצוות.

ואם הוא נפטר לפני כן, אז זה על גלגול קודם.

בשלושים שעלינו עליו לקבר יום השבוע,

אז הוא בא אליי בחלום והוא חייך.

סימן טוב.

ככה כתוב אצל הרב טאיה,

שכשבא, נפטר בחלום, או שהוא לבוש בגדי לבן, או שהוא מחייך,

או שהוא נראה טוב, או שיש הילת אור מסביבו,

זה מורה שיש מנוחה לנפשו בעולם העליון.

תודה רבה. תהיי בריאה. בעיקרון יש לי שתי שאלות שמציקות לי, אחת איפה ואחת למה.

עם מה אתה מעדיף שאני אתחיל?

עם למה?

נתחיל עם למה.

תראה, אני כעיקרון מניח תפילים כל יום,

ואני משתדל כאילו ללכת ללימודים כמה שאני יכול, ללימודי גמרא ולימודי הלכות כמה שצריך, כמה שאני מסוגל.

אבל יש דבר שלא מסתדר לי, כאילו,

אם קודם לבריאת העולם

היה את בורא עולם,

ובסוף בריאת העולם,

כל העולם החומרי יעלם,

מה שיישאר זה בורא עולם.

נכון או לא?

אז למה כל זה?

שבורא עולם יברא, כאילו, יברא ברואים, יברא ברואים,

ויטיב עמם.

בלי כל התהליך של המצוות,

בלי כל התהליך של חטא,

עונש, שכר.

למה?

קודם כל, אם אתה שואל למה עליו,

אין לנו תשובה על למה עליו.

אם אתה שואל למה עלינו,

אז אנחנו צריכים להיות מבסוטים כשאנחנו יכולים לשאול למה.

כי אנחנו קיימים.

עכשיו, אנחנו לא ניפטר.

אנחנו אומנם נפטרים מן הגוף,

אבל לא מתים במושג של נפטר, שכולם חושבים נפטר, אז הוא איננו.

אנחנו ממשיכים והופכים להיות נשמות נצחיות,

כמו המלאכים.

עכשיו,

יש חמישה עולמות.

עולם הזה, עולם הנשמות, גן-עדן, גיהינום, עולם ימות משיח, עולם תחיית המתים, ועולם הבא.

אנחנו צריכים לעבור את המסלול הזה.

בסוף, כשנהיה בעולם הבא, אלה שזוכים לעולם הבא, אשרי מי שזוכה לחיי העולם הבא, הוא יחיה לנצח.

הנשמות יחיו לנצח.

אבל העולם הזה, מבחינת העולם הזה, לא יהיה קיים.

באופן הזה שהוא קיים היום, הוא כבר לא יהיה קיים.

כמו שאם אדם נפטר מכאן והוא עולה לגן עדן,

אז העולם שנקרא גן עדן הוא לא עולם כזה חומרי-גשמי.

זה עולם של נשמות.

אבל גם הוא לא הכי זך שיש, הוא רק הכנה והתכוננות לעולם הבא.

זאת אומרת, לא נוכל להגיע מפה ישר לעולם הבא, כי זו דרגה הרבה יותר גבוהה,

והשכר הכי גבוה שיש בגן עדן הוא רק התחלה של עולם הבא,

וצריך הזדככות של הנשמה והכנה ומסוגלות

לקלוט את האורות הגדולים שמחכים.

אז לכן מסביר הרמחל שכל זה רק מעבר, לכן זה עולם שני.

אחר כך יש עולמות נוספים.

עכשיו, מבחינת הקדוש ברוך הוא,

כשהוא רוצה להיטיב,

מה שאנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא רוצה להיטיב זה אנחנו בודקים את הדברים מנקודת מבט שאנחנו קיימים פה.

מה הבחינה שאין לנו בזה שום צד של מחשבה?

כי אנחנו מכירים את הקדוש ברוך הוא רק כלפינו.

אנחנו לא מכירים את הקדוש ברוך הוא כלפי עצמו, כלפי מהותו.

אנחנו יודעים שאנחנו פה,

סימן שהוא קיים,

שאם לא הוא, איך אנחנו פה.

אז ברור לנו שאנחנו פה,

וכשאנחנו מתבוננים בדברים,

אז מי ששמע את ההוכחות שאני מביא בורא, נברא, מגביל, מוגבל, כול יכול וכו', אז הוא מבין למה, ומה זה להטיב וכו' וכו' וכו'.

אבל כל זה רק מנקודת מבט שאנחנו מסתכלים על הדברים כלפיו.

אבל בלעדינו

אין לנו שאלות עליו, כי אנחנו לא יודעים אפילו מה לשאול.

אנחנו שואלים רק מנקודת מבט של אדם נברא,

לכן מטמיע אותנו מה הישות שלו, המהות שלו,

הכוונות שלו.

אין לנו בזה שיג ושיח.

אבל איך אין לנו בזה כלום אם בכל דבר אחר יש לנו מושג?

כי אתה נברא, וכל מה שיש לך מושג זה רק ביש.

אחרי שראית את היש.

בדבר שלא השגת מעולם, לא יכול להיות לכל מושג.

אבל יש לדבר היחיד שיש.

אין, כאילו, אין דבר כזה שיש אין.

אין דבר כזה שיש אין? אין דבר כזה שיש אין.

אין דבר כזה שיש אין. אין. אז איך אמרת שאין?

זה לא נכון. סימן שאין, זה יש.

גם האין הוא ביחס ליש.

יש יחס בין היש ל-אין.

אבל אתה צריך להבין, כל זה גם כן,

האין הוא ביחס ליש שאנחנו מכירים.

אבל גם ה-n

הוא עניין של יש.

אבל אין ויש זה לא יחס, זה ערכים מוחלטים, או שיש או שאין. זה לא יש קצת ואין קצת. לא, יש, יש, יש קצת ויש, אין קצת.

כן, דוגמה.

יש פה 1,500 איש.

קודם היה 1,000. אז היום, זאת אומרת, כרגע יש,

יש יותר מה-n שהיה קודם.

לא נכון.

היש היה תמיד יש. היה תמיד 1,500 איש. לא הבנת, פה אני מדבר, ביחס למקום. אה, אז אתה אומר ביחס למקום. בוודאי. אני אומר, סבבה, אז אני אומר, אבל אני לא מדבר על כמות מספרית. לא הבנת. אני מדבר על... לא הבנת.

היו זוג,

נהיו שלושה,

נהיו שמונה,

היש גדל,

היה פחות, נהיה יותר.

תמיד זה ביחס

יש ואין, למקום גם.

כי אנחנו מוגדרים במקום,

וזה תמיד נמדד לפי זה.

פעם הייתה אוכלוסייה של 4 מיליארד אנשים, היום יש 6 מיליארד אנשים.

ולכאורה הקוסמוס נשאר אותו דבר.

אבל זה לא נכון.

יש מטאוריטים שנופלים, מתפוררים, נשרפים עינם.

יש כאלה שעוד קיימים. אם יהיה תהליך כזה, אז זה עוד פעם משתנה כל הזמן. האיזון הזה הולך ומשתנה כל הזמן.

וזה ביחס למקום וזמן.

אז אתה אומר שיש דבר כזה, יש מאין?

ודאי שיש מאין. איך הומצאנו?

מלבד הבריאה.

מה זה מלבד הבריאה? חוץ מהביאה. יש רק את הקדוש ברוך הוא שהוא האין סוף ברוך הוא.

יש אין אחד שהוא אין סוף ברוך הוא.

זה האין סוף ברוך הוא, זו ההגדרה שאנחנו יכולים להגדיר את הקדוש ברוך הוא, אין סוף ברוך הוא.

אבל כיוון שהוא היה לבדו,

ולבדו זה לא אחד שעומד באוויר בחלל,

כמו שאנחנו מבינים.

לבדו זה כאילו לבד, הוא עומד לבד, ואתה יודע ככה איזה מין ציור כזה שאנחנו מנסים לצייר.

לא היה זולתו,

הוא הנצחי היחיד, הוא המציאות היחידה,

והוא המציא את כל הנמצאים.

אנחנו יכולים להגיד רק מתי שעלה,

מתי שעלה, זה המושג שאנחנו יכולים להשתמש בו, מתי שעלה במחשבה,

שזה גם מושג לא נכון,

אז הוא החליט לעשות א', ב', ג', ד'. איך אנחנו יודעים?

היות שאנחנו פה.

אם אנחנו פה זו העדות והראיה

שהוא ברא בזמן מן הזמנים אותנו.

אבל עדיין לא ברור לי, אם בורא עולם הוא מעל הזמן,

מעל המרחב ומעל המקום,

אז למה הדברים צריכים לקחת זמן?

למה? אם הוא יודע מה התחלה... הוא ברק גם את הזמן, לא הבנת.

הזמן נברא בשבילנו לצורכנו מרגע שאתה... בשבילנו, אבל הוא יודע מה יהיה בהתחלה ומה יהיה בסוף, לא משנה מה. נכון. אז למה?

למה מה? הוא כבר יודע. למה מה? הוא כבר יודע. למה מה? אז בואו נסגור את הסיפור עכשיו. אבל למה מה? למה הוא מחכה? למה? לסוף. למה שתעשה קודם.

אבל הוא יודע מה אני אעשה. אז מה אם הוא יודע מה תעשה? אז למה לחכות? בוא נגמור את זה עכשיו. אז למה? אחד נכנס לבית חולים

והוא רוצה לנתח את הבן אדם.

אז אני עומד ואומר לו, שמע, הייתי בארצה פתח תקווה, עמד שם אחד עם חולצה אדומה, ואמר, אז למה?

אז למה?

אז שאלתי, מה אתה שואל?

אני אומר לו, למה אתה מנתח אותו?

הוא אומר, מה זה שאלה? הוא עולה, צריך לנתח אותו. הוא אומר, אבל הוא ימות בסוף, הלוא לא עכשיו, בעוד עשרים שנה הוא ימות, לא?

אז למה? לא חבל לחתוך אותו?

תשאיר אותו ככה עד שיעמוד לבד.

אז למה? למה אתה עושה את זה?

עכשיו נשאל לנו איפה.

אני שואל,

איפה אפשרות הבחירה?

איפה אפשרות הבחירה?

אם הכל ידוע מראש, ולא משנה מה, וכל הנבואות שנכתבו התגשמו, ונשארו רק שניים,

וגם הן התגשמו,

אז איפה אפשרות הבחירה?

אם ההתחלה ידוע והסוף ידוע. אני אגיד לך.

יש אחד החליט לצאת לפיגוע והוא התפוצץ.

יש אחת החליטה לצאת לפיגוע, ובסוף התחרט.

רגע, שניהם יצאו מאותה סיבה.

שניהם התכוונו להיות שהידים.

אחד בסוף בחיפה החליט לא להתפוצץ,

וכל השאר החליטו כן להתפוצץ.

הייתה להם בחירה או לא הייתה להם בחירה?

יכול להיות.

בטח. מה זה? עובדה. שניהם יצאו.

אותו דבר, אותן כוונות, אותם מסרים, חגורות עליהם,

הכול, הלכו להתפוצץ. אחד ברגע האחרון החליט לא.

מי עיכב אותו? אף אחד. הוא החליט. פתאום לא יודע מה הסיבה, החליט שלא.

אז רגע, רגע, רגע. לא, לא. רגע, רגע, רגע.

אם אתה אומר דבר כזה, אז בעצם,

מאיפה אני יכול לדעת מתי כשאני עושה משהו,

ויש תוצאה על המעשה הזה, מאיפה אני יכול לדעת אם אני הגורם או שזה מגיע לי?

או.

אם, לדוגמה, אתה לא היית הגורם והגורם היה הקדוש ברוך הוא לדוגמה, זה מה שאתה שואף להגיד,

אז הקדוש ברוך הוא לא היה אומר לא תרצח.

כי אם אתה רוצח,

הרי אתה לא הגורם.

אז מי גרם? הוא. שהשופט ישפוט אותו. אני לא בתמונה, אדוני. אני כלום. עשיתי מה שהוא אמר.

בום.

זהו.

הוא מת. למה? כי הוא בתסריט היה צריך למות.

אני הרוצח, אני הצדיק, כי עשיתי את הרצחתי.

הוא סתם אמר לא תרצח, סתם בשביל להצחיק את הקהל, אז הוא אמר לא תרצח אבל אני רצחתי כיוון שהוא הגורם לגנוב, אני גם גונב, למה אני גונב?

הוא החליט שאני אהיה גנב, מאז שאני נולדתי הוא הכניס לי בראש לגנוב, אני אשם? אני לא אשם? כבוד הרב, כבוד הרב, היה אחד שגנב והיה אחד שרוצח, זאת אומרת היה אחד שנרצח והיה אחד שנגנב לו משהו נכון, נכון? הם נענשו,

אחד נגנב ואחד נרצח הם נענשו ונענשו על ידי בעל חובה הם בחרו להירצח?

הם לא בחרו להירצה? הם בחרו להירצה? הם בחרו להירצה? לא. אז איפה הבחירה שלהם?

לא, לא, שנייה, שנייה, לא נדבר על הבחירה. מה, לא, לא, לא, כן, כן, כן. לא, לא, רגע, רגע.

אם אחד נגנב לו משהו, הגיע לו שיגנב לו משהו. החלטת לפי מה?

מה זאת אומרת? מה זאת אומרת? אם נגרם לו איסורים? כן. אז זה בעוון משהו שהוא עשה. לפי מה אתה אומר? לפי התורה? לפי התורה, ברור. יפה. לפי התורה אתה אומר שאם נגנב למישהו, אז מגיע לו. לא.

אם נגנב למישהו,

למה איסורים? הוא צריך לשמוח! סוף סוף התקיים, הלא תגנוב!

אבל התקיים כן תגנוב.

התקיים כן תגנוב? התקיים, גנבו לו. אה, אז למה התורה אמרה לא תגנוב?

התורה אמרה לא תגנוב כי... סתם בצחוק.

לא, זאת לא הנקודה שלי, זאת לא הנקודה שלי. רגע, רגע, אבל התורה אמרה לו תגנוב? התורה אמרה לו תגנוב. סימן שלא צריך לגנוב. לא צריך לגנוב. אז מי שגנב עשה בסדר או לא? מי שגנב, גנב. הוא בסדר או לא? זה לא משנה אם הוא בסדר או לא. זו השאלה שלי אבל. אבל זאת לא השאלה שלי. השאלה שלי.

הוא בסדר או לא בסדר? הוא לא בסדר.

לא בסדר.

סימן שאם הוא גנב מרצון ובבחירה, הוא לא בסדר.

ואם הוא לא גנב ברצון ובחירה, אלא זה היה מוכרח מהקדוש ברוך הוא, אז הקדוש ברוך הוא לא בסדר.

לא רק שהוא לא בסדר,

הוא סתם כתב לא תרצח או לא תגנוב.

איך אתה אומר לא תרצח ולא תגנוב אם אתה שולח את כולם לרצוח ולגנוב? אז למה אני צריך להיות עצוב מזה שגונבים לי את הארנק או מה? לכן אמרתי שצריך לשמוח.

אבל אני עצוב, זה לא משנה מה אני צריך, אבל אני עצוב. סימן, סימן, סימן, סימן שאתה מבין שההוא לא היה צריך לגנוב.

זה לא משנה מה, לא אכפת לי ממנו, אכפת לי ממה שאני מרגיש אחרי שגנבו לי משהו. הבנתי. יש לי יסורים? עכשיו אני אשאל אותך. יש לי יסורים? ברור. היסורים זה בנפש? ברור, ברור.

זה כתוצאה ממנו. אני אסביר לך למה זה.

באמת

לא תגנוב.

באמת

לא תרצח.

ומי שרוצח יקבל עונש,

ומי שגונב יקבל עונש.

ונכון שמי שנרצח

מן השמיים לא מנעו את זה שהוא יירצח מסיבות וחשבונות שלו,

הנוגעות לו, נכון.

אבל לא שלחו את הרוצח פלוני שירצח אותו.

לא מנעו, כי הוא היה ראוי לעונש.

נכון,

זה שנגנב לו לא היה צריך להיות הגנב פלוני-אלמוני.

אבל נכון שלא שמרו על ממונו בגלל שהוא היה ראוי לעונש הזה שיגנבו לו.

למה?

כי הקב'-ברוך-הוא מודד מידה כנגד מידה.

פעם הוא גנב, לא גנב חלילה, פילח,

לא פילח,

השאיל.

רק הוא לא מחזיר.

כל השמות היפים.

אז הקב'-ברוך-הוא מידה כנגד מידה.

גלגל חובה על ידי חייו.

לא אמר לה חייו הזה, לך תגנוב לו. לא.

לא מנע ממנו.

לא מנע זה הוא בחר, בה' לא מנע.

יכול הקב'-ברוך-הוא שזה ירצה לגנוב, והקב'-ברוך-הוא ימנע.

למה?

זה רצה לגנוב מזה, וזה לא ראוי לגנב.

אז הקב'-ברוך-הוא מעביר את השוטר בדיוק ליד, ואז הוא מפחד והולך.

אז הקב'-ברוך-הוא משגיח על הברואים,

ולפי מה שהוא רואה, כל אחד מה שמגיע לו לפי מידה

כנגד מידה,

הוא או שהוא מאפשר שיתקיים הרצון שלך בבחירה,

או שהוא לא מאפשר.

אבל הבחירה היא שלך לגמרי.

לדוגמה,

אני החלטתי לעשות, נכון?

לא הקב'-ברוך-הוא אמר לי למחות. הנה.

אתה רואה?

עכשיו כולם, מה זה? הקב'-ברוך-הוא עשה תזמורת עכשיו?

אני החלטתי לעשות.

נכון,

הקב'-ברוך-הוא יכול חלילה למנוע ממני, ואני ארצה לעשות ככה, ואני לא אוכל.

הוא יכול.

אבל הוא נתן לי את האפשרות בבחירה לעשות, אז אני עושה.

הוא נתן את האפשרות למישהו גם לרצוח.

הוא יכול למנוע אותו.

יכול להיות קליע שלא יצא.

הבן של דוד לוי בבית שאן ניצל כשהמחבל עמד מולו עם האקדח, וטאק!

לא היה כדור.

אבל אם היה, לא היה בן.

זאת אומרת,

הייתה בחירה,

אבל השם דאג שכבר ייגמרו הכדורים קודם.

זאת אומרת,

בחירה יש לכולנו.

אבל הקב'-ברוך-הוא לא גוזר מה נבחר, כי אחרת לא היה טעם לתורה כולה.

לא רק זה,

הוא גם לא היה שולח את הנביאים

להתריע בעם ולומר להם, חזרו בתשובה.

מה זה חזרו בתשובה? אני רשע,

בגלל שהשם רצה שאני אהיה רשע.

הוא צדיק בגלל שהוא רצה שהוא יהיה צדיק.

ואני והוא אותו דבר.

אני עושה את תפקידי ואת תפקידו.

לא, אחרת אין מקום לנביאים.

אז אם שולח הקב'-ברוך-הוא נביאים

שיוכיחו את עם ישראל, סימן שבחירה נמצאת בידם.

וזה שהוא יודע,

זה לא מפריע לך לבחור?

מה אכפת לך?

אתה יודע שיהיו לך ילדים, נכון?

ואתה יודע שהם גם ימותו.

אז זה מפריע לך מלהוליד?

אתה מוליד.

ואתה תשתדל עד שהם ימותו לעשות את המיטב בשבילם.

הבנת, עיוני?

אז יש לנו למה?

ויש לנו איפה. יש לנו איפה. עכשיו יש לנו עוד שאלה.

עוד שאלה. איך אתה חוזר בתשובה?

איך אתה צורך?

לאט לאט.

לאט לאט? יפה, הנה המדרגות. לאט לאט תעלה לפה.

לא, לא, לא.

יש לי עוד שאלה לפני. מה, זה מהר? זה מהר? לא, יש לי עוד שאלה. רגע, זה מהר.

אבל שאלה זה מהר?

יותר מדי מהר.

אז תעלה מפה, יהיה לאט.

טוב, עוד שאלה.

כשתינוק נולד עם איזשהו פגם,

מום, כן. מום. בגלל סיבה מסוימת.

נכון, בגלל הגלגול הקודם שלו.

למה יש חיות שנולדות פצועות?

הרי ברור שלא כל החיות הפצועות שנולדות הן נשמות של פיצול. נכון.

אז למה? יש גלגולים של נשמות של בני אדם גם בבעלי חיים,

גם בצומח

וגם בדומם.

אז מה החשבון

ומה החילוק בין האיסורים של חיה פצועה

לחיה שאינה פצועה?

זה יורגש באותה נשמה שנמצאת בהם.

אבל חיות מצד עצמן לא צריכות גלגול, כי ברגע שהן מתות,

אין להן המשך.

חיה נבראת לפעם אחת.

חוץ מהחתולים שכולם אומרים שיש להם שבע נשמות, אבל זה לא נכון.

עוד שאלה קטנה. אבל הפעם אתה צריך להתחייב.

על מה? אם אני עונה...

ברור לי שאתה עונה, אבל... לא, אז ציצית תיקח. לפחות ציצית, שיהיה לי משהו.

אני עוזר לך, תעזור גם לי.

תודה רבה.

תודה רבה.

בתור בן אדם חילוני,

בסדר? בתור בן אדם חילוני, נניח שאני עכשיו עדיין בן אדם חילוני,

ואני נמצא בתקופה לא הכי שמחה בחיים שלי, נגיד, בסדר?

ובמקרה הכרתי מישהי,

במקרה הכרתי מישהי ונוצר בינינו משהו ממש יפה ששינת החיים שלי היא מקצה לקצה.

מה שנקרא קליק.

קליק.

איך אני אמור להתייחס לזה בתור בן אדם מאמין?

איך אני אמור להתייחס לזה?

כמתנה משמיים או כמה שאני גרמתי או מה?

40 יום ליצירת הבלעת יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לפלוני.

אם זה הבת פלוני לפלוני,

אז אתה צריך לשמוח פשוט מאוד מן השמיים, שלחו לך את הצלע העבודה.

אבל לא למשוך את הצלע עד שתתמתח, תהיה מסטיק.

צריך לבדוק.

יש קונטקט,

יש עניין.

רציניים.

עבר על הזמן. ואם היא לא מאמינה?

אם היא לא מאמינה,

אני מוכן לעזור לתרום לכם מתנת נישואין כבר לפני. נפרדנו כבר.

קודם כל, אם נפרדתם, זה לא אומר שאתם חייבים לשוב.

אבל בואו נגיד שאתה חפץ.

אני אתן לך מתנה.

תיתן לה

עשר קלטות וידאו מיני סמינר.

תשלח לה בעילום שם.

תשאיר איזה טלפון אנונימי.

אחר כך היא תחזור אליו, תשאיר שם מה היא אומרת על הקלטות.

אם נהיה קליק עם הקלטות,

יכול להיות שיהיה קליק-קלק.

אבל אתה צריך לקחת את הדברים.

אם אתה רוצה לעזור לה בתור יהודייה,

שאתה רוצה לסייע לה כאילו שהיא תכיר את האמת,

בלי קשר עכשיו

להמשכיות,

אז קודם כל זה חסד של אמת.

אם זה ייצור בהמשך

את האפשרות שאתם תוכלו שוב פעם להיות כאלה שתבואו לברית נישואין,

אשרינו מתום חלקנו. אם לא, לא הפסדת, הרווחת, שנפש יהודית,

תזכה להכיר את האמת.

זה לא הפסד.

עוד שאלה קטנה, קטנה, ממש קטנה. זה כבר קוקו.

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. זה קוקו. לא, לא, לא, לא, לא.

זה קוקו.

לא, כבוד הרב, באמת, כבוד הרב, לא, זה לא הזמן

למה לא הזמן? מאיפה אתה יודע שלא הזמן? יש לי הסכם עם בורא עולם, מתי אני מוריד את הקוקו? אה!

חשבתי קודם שאין לך בחירה,

ועשית איתו הסכם?

יעני, אז הוא מקבל את הבחירה שלך.

מקבל, אני מקווה שאני מקווה שאני מקווה אותה. מתי קבעתם?

מה? בינינו.

מה בינינו? מתי קבעתם בינינו?

לעוד כמה זמן, כאילו?

כן, כן.

עוד שלושה וחצי חודשים בערך. הבנתי.

אתה חושב שהוא יכעס אם אתה תקדים?

בואו נסגור על ההרצאה הבאה.

הרצאה הבאה? נסגור על ההרצאה הבאה. אוקיי, אני מפסיק את ההרצאה.

עכשיו אני מתחיל הרצאה חדשה.

אתה יודע מה? אם אתה עונה לי.

אבל תשובה, תשובה. תשובה, תשובה. תשובה, תשובה.

זו שאלה כאילו שאתה בטוח לא ציפית לה. אין סיכוי. בטוח לא שאלו אותך גם, ואני בטוח שאף אחד מהקהל לא מצפה לשאלה כזאת. תאמין לי שאף פעם לא ציפיתי לשאלות.

אוקיי, אני רוצה לדעת למה לגברים יש פטמון.

בסדר, שאלה יפה.

שאלה יפה.

שאלה יפה.

שאלה יפה.

יש גמרא,

יש גמרא,

שהיה אדם אחד

שהיה לו ילד,

ולא הייתה לו אימא,

והקדוש ברוך הוא הפך את דדיו כשל אישה והניק את בנו.

שנו ריבותינו

מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק,

ולא היה לו שכר מניקה ליתן,

ונעשה לו נס,

ונפתחו לו דדין כשני דדי אישה,

והניק את בנו.

אמר רב יוסף,

בואו ראה כמה גדול אדם זה,

שנעשה לו נס כזה.

אמר לאבייה,

אדרבה,

כמה גרוע אדם זה,

שנשתנו לו סדרי בראשית.

תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נג, עמוד ב'.

ידיעה שהתפרסמה באתר האינטרנט של וואלה ביום 4 לנובמבר 2002. אלמן, תושב סרי לנקה,

משך את תשומת לב רופאיו ביכולתו להניק את בתו הבכורה.

ביבי רטנה,

המתגורר סמוך לקולומבו בירת סרי לנקה,

החל להניק את בתו זמן קצר לאחר מותה של אשתו,

שנפטרה בעת לידת בתה שנייה.

יכולתו של האב בן ה-38 ליצור חלב,

לא הפתיעה את רופאיו בבית החולים הממשלתי בעיר קורנגאלה שבסרי לנקה.

דובר בית החולים, דוקטור כמאל ג'אווה סניגהא,

אמר לעיתון מקומי כי האב מייצר ככל הנראה כמויות גדולות של ההורמון פרולקטין,

המייצר חלב אם.

יש גמרא

שהיה אדם אחד

שהיה לו ילד

ולא הייתה לו אמא והקדוש ברוך הוא הפך את דדיו כשל אישה והעניק את בנו.

מה לעשות?

בכבוד!

רק רגע, רק רגע.

עכשיו אני יודע עוד תשובה.

עוד תשובה. אתם יודעים למה יש את מה שהוא שאל?

בשביל להחזיר יהודי בתשובה.

חבר הכנסת דוד היושב-ראש, רגע.

רגע, לא מברכים שהחיינו בימים האלה, אבל הוא יגיד בלי ברכה שהחיינו וקיימנו.

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

חזק וברוך.

תזכה, נשאיר בתשובה שלמה וזיווג הגון מהרה.

כן, אז כיוון שראינו את זה, אני אתן לכם משהו מעניין זה.

משהו מעניין זה.

יהודייה

ששלחה לי פקס ב-5

לפנות בוקר וכתבה לי,

הרב אמנון יצחק,

הרסת לי את החיים.

איזה בוקר טוב.

בחורה אשכנזייה מצפון תל אביב,

בוחרת מרץ,

שונאת ספרדים.

משהו, משהו, משהו, משהו

והיא נקלעת

לצפייה בקלטת

הרצל והציונות.

הדבר הזה משמיט לה את הקרקע,

וראו זה פלא,

מתבשל תהליך

שנראה תכף ומייד

מה היה בסופו.

אבל לא להאמין,

אנשים שנמצאים לגמרי בצד השני

ולא רואים אותנו ממילימטר,

התקרבו מאוד לראות אותנו ממטר.

בבקשה.

אני וקימי חברים כבר חמש שנים.

יואו, אני כל כך אוהב אותך,

ואני אוהב אותך.

אני באה מבית אשכנזי,

צפון תל אביבית,

חילונית גאה, מצביעת מרץ,

אכפת לי על הזכויות של כל החי והצומח בכל העולם,

יש לי הרבה מה להגיד על כל דבר.

למדתי באוניברסיטה שלוש וחצי שנים היסטוריה ומדעי המדינה.

ראיתי את עצמי כבן אדם מאוד מסכים.

הייתה תקופה מאוד ארוכה בחיי שהייתי קוראת שניים-שלושה עיתונים ביום,

וגם ראיתי את עצמי כבן אדם שיודע לסנן את מה שכתוב בעיתון, יודע להבחין בין הדעות של העיתונאי,

וכולי וכולי וכולי וכולי.

חיימון התחיל להביא הביתה פסטות של יערה בממונתון.

הכל היה נראה לי שקרים.

עכשיו, זה לא שממש ישבתי להסתכל, אתה יודע, עברתי כזה בסלון, ראיתי כזה, מה פתאום, איזה שטויות, אני קראתי את הספר של הרצל על פנוילנד, לא כתוב השטויות האלה, הם... הרצל לקה למעשה באותה מחלה,

בה לקו רבים מקרב המתבוללים היהודים,

אשר ראו בנוכרי ובתרבותו את התגלמות האידיאל האנושי.

ההתבוללות הייתה עבורו הדרך להגשים אידיאל זה.

תראה מי עשה את הקאסטה, זה מגמתי,

על כל מיני דברים. גם כל הדברים האלה פתאום הוקמה כסא גלגלים.

השם ישלח לו תרופה ונשועה קרובה מהרה לעמון בכסאות, אמן.

וזה היה נראה לי כאילו

בלי שום אחיזה במציאות, לא המציאות שאני גדלתי בה.

ואני קולקת את השחסנות שלי שזלזלתי בבן אדם שמעולם לא שמעתי אותו מדבר עד אז,

ומעולם כאילו לא פעם אחת. לא ידעתי איך הוא נראה, לא ראיתי את השמלות שלו, לא את האנטנה שלו.

לא עניין אותה אפילו להקשיב לו.

הקאסטת של הציונות,

מעבר לעובדה שהמידע שהיא מעבירה זעזע אותי,

גם פתח לי באמת להקשיב לשאר מה שיש לו להגיד,

לשאר הדברים שהוא אומר.

לפני זה ממש לא הייתי פתוחה.

ראיתי את הקאסטה והתחלתי לבכות, כי בגיל 33 פתאום גיליתי שאני, גילי דורפמן, המשכילה,

שיודעת הכל,

בעצם יודעת רק שקרים.

קיבלתי פשוט בוקס לבטן.

קיבלתי בוקס לבטן. אלה האנשים שאני אמורה להעריץ אותם, אלה האנשים שאני אמורה לשאוף לחנך את הילדים שלי על סמך המשפטים שהם אמרו, ואיזה משפטים הם אמרו.

מהרצל הייתי בשוק מוחלט.

אז פתאום הבנתי שכל החיים שלי הם בשקר, אז מה אני עושה פה? איך אני קמה מחר בבוקר? מה יש לי עכשיו תינוקת? לאיזה מורשת אני אחנך אותה? אני חונכתי על המורשת הציונית.

לאיזה מורשת אני אחנך אותה? והדבר היחידי שיכולתי לעשות בשביל לשחרר ממני זה לכתוב מכתב לענות.

איך אני עושה פה את התנועה?

עשיתי לפה, לפגוע חוקים, לבגרות עם הטבע,

לבגרות עם הלכה בקורת איכות.

אני חזרתי בתשובה כי נתקלתי באמת.

אחת הקליפות הראשונות שאתה מוריד מעצמך כחילוני זה אני

לא יודע כלום.

לא יודע כלום.

בהתחלה רק בשבת צבתי כיסוי ראש ורק בבית.

אחרי זה זה כל מיני כיסויי ראש כאילו,

כזה מין כובעים שהשיער יוצא החוצה וכל מיני כאילו כאלה.

עד שמקבלים באמת ביטחון לא בדרך, כי בדרך היה לי ביטחון כל הזמן, מקבלים באמת ביטחון לצאת עם הדרך החוצה ולהגיד, אוקיי, הלכתי עם זה עד הסוף וזהו, זה אני.

שבת התחילה כסיוט.

אוי, זה היה נורא בהתחלה, פשוט איום ונורא.

רק חיכיתי לשלושה כוכבים,

כבר הייתי עומדת, הנה שמה מבריק איזה משהו, נראה לי זה כוכב.

כי שבת

זה רק ברוחני,

זה רק בקשר הרוחני שלך עם הבורא.

זה רק בזה.

זאת אומרת, אם אתה תולה את העונג של שבת, הרי אנשים אומרים,

מה הבעיה, אני בשבת נח.

אני נח בחוף הים, זה הכי סבבה לי, זה הכי טוב לי. מה הבעיה? ובאמת, קודם לא הבנתי מה הבעיה. מה הבעיה? אני,

בשבת הכי סבבה לי לצייר, מה הבעיה?

אבל כל הרעיון של שבת הוא עונג שאינו תלוי בדבר, זה עונג רוחני.

אבל מה זה היהדות? היהדות היא בעיקר עבודה על המידות.

זה לא משהו שסותר את האידאות החילוניות, בואו נקרא לזה ככה. רק שבחילוניות יש לך כל מיני פתחי מילוט,

וביהדות,

ובזה היא גם שונה מדתות אחרות, אין לך פתח מילוט. הדת,

ואני לא קוראת לזה דת, זה אורח חיים, היא כל רגע ורגע, מהרגע שאתה פותח את העיניים, אתה עובד על המידות שלך.

מעבר לזה שכל הערכים בתורת ישראל הם ערכים חברתיים נשגבים ומקובלים בכל העולם,

רק מי שבאמת מיישם אותם זה החרדים. אפילו תסתכלי למי יש את כל האגודות צדקה ואת כל העזרה לזולת. זה הכל חרדים, למה?

למה? מה, את בן אדם חילוני, פחות אכפת לך מהזולת?

לא.

אבל בגלל שאין לך את היראת שמיים,

פחות תצאי מדרכך

בשביל לעשות את זה. למה באמת? האנשים האלה יוצאים מדרכם כי יש להם יראת שמיים, בגלל זה הם עושים את זה.

קודם כל בגלל היראת שמיים הם עושים את זה.

וחילונים, אני גם, היה מאוד אכפת לי מזכויות החי, הצומח, כל מה שאת רוצה.

אבל כשלקום בבוקר, להתחיל להרים את זה, לתפעל את זה, אז לפעמים בא לך ולפעמים לא בא לך.

אבל לתת צדקה על בסיס קבוע ולדאוג לזולת על בסיס קבוע.

וכל הדברים שקורים בחברה,

בחברה שהיא באמת נאורה,

שלדעתי זו חברה שהולכת בדרך התורה,

כל הדברים האלה,

זה אתה מקבל רק אם יש חרירת שמיים.

רק אם זה.

זה התגמול.

אבל זה משהו שאני מודעת לזה שלהסביר אותו לחילוני, זה כמו שאני אנסה להסביר לך עכשוותם של מלפפון.

צריך לחוות את זה.

התרבות החילונית היא תרבות של בריחה.

תראה קולנוע, תקרא ספר, כל הזמן תשמע מוזיקה, כל הזמן תברח למקומות.

רק אל תעצור לחשוב באמת מה התכלית של הקיום שלך.

תבזבז כסף, תקנה בתשלומים, תראה עוד סרט, תקרא עוד פרסומת.

רק אל תעצור רגע אחד לחשוב, רגע, מה, אני נולדתי פה בשביל לקנות בתשלומים ולמות?

האדם החילוני,

המערבי, הוא חי את הקלישאה בטירוף.

הרי אין לו דעת בכלל, אין לו דעת בכלל.

כל הדעת שלו זה כל מה שדפקו לו במוח,

משהו קטן,

וחיים במין מרוץ כזה.

לא עוצרים באמת, ואמרתי את זה גם אז, לא עוצרים באמת לחשוב. כי אם אתה עוצר באמת לחשוב, אין לך לאן לברוח.

תגיע בסוף לשאלת השאלות, אז למה אני כאן?

ומה תענה, בשביל לעשות סרטים?

נו, באמת.

אז עשית סרטים, זה?

כן, אז אנחנו רואים שאין רחוקים אף פעם, כולם קרובים, רק צריך להגיע אליהם.

אנחנו החלטנו לצאת למבצע של חלוקת מיליון CD בכל בית בישראל.

יש לנו CD אחד שנקרא מבראשית.

מבראשית זה שלוש שעות ורבע ב-CD אחד,

שמקפל בתוכו את כל ההוכחות של מציאות הבורא, בריאת העולם, נבואות שהתגשמו, חיים לאחר המוות. בקיצור, מי שמקבל כזה CD,

אם הוא לא אנטי ומוכן להקשיב,

הסיכויים גדולים מאוד שהוא מתקרב לקיום תורה ומצוות

ולהיות קרוב לבורא יתברך.

הצלחנו להשיג מחיר מיוחד לזה.

אם מזמינים מיליון בבת אחת,

מחיר ל-CD שקל.

שקל, מה שעולה בחוץ 70, 60, 50 שקל אחד בלבד.

אפשר להציל יהודים ולקרב אותם לאביהם שבשמיים.

אני חושב שפתח תקווה זה פרויקט יפה, שהפתח תקוואים

יעשו בשביל המקומיים,

חניאת ביתך קודמין.

אנחנו עושים את זה בכמה מקומות. ברוך השם, הגענו לכמות נכבדת מאוד של מאות אלפי CD שכבר יהודים החליטו שהם מוכנים להצטרף.

ההצעה שלנו הערב,

1,000 CD ב-1,000 שקל

בעשרה תשלומים או ב-20 תשלומים, מי שיכול פחות, אדרבה.

אבל מי שלא יכול,

לפחות

ב-20 תשלומים של 50 שקל לחודש, תהיה לו זכות של 1,000

תקליטורים שיחולקו חינם לכלל האוכלוסייה פה בפתח תקווה.

בית-בית יעברו

עם חברת חלוקה,

ובעזרת השם יתברך זה יכול לעשות פה מהפך גדול,

שהרבה יהודים שרצו פה לשמוע, לראות, יוכלו לראות את זה בבית הלוך ושוב,

עד שתתברר להם האמת, ובקלות.

אז מי שרוצה להרניף את ידו ולהיות מן הזוכים הראשונים שיזכה ב-1,000 תקליטורים,

שירים את היד, ייתנו לו הוראת קבע, ימלא, יחתום ויקבל גם ברכה. מי הראשונים?

הנה שם, אחד,

שניים,

איפה פה?

שלושה. הנה, 15 פה במקצה העולם,

31,000 תקליטורים, פתח תקווה, בלאגן, בלאגן, בלאגן. כבוד הרב, אני בעבודתי עבדתי עם אסירים.

במה?

עבדתי עם אסירים בכל בתי הסוהר בארץ.

כן.

חלק מבתי הסוהר יש שם קלטות של כבוד הרב שהגיעו,

ויש שם הרבה דריסה לקלטות של כבוד הרב.

אם רוצים קלטות בבית הסוהר, אני אתן להם חינם בלי שום בעיה.

רב בית הסוהר

צריך לפנות לארגון,

לבקש, ואנחנו ניתן להם גמילות חסדים.

בהצלחה. תודה רבה. תראה לי בבקשה נס מצולם.

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עיתים לתורה?

לא.

במה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא עובד, בגלל שאני מבית חולים רוב הזמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום, כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם יתברך.

מי שבירך רבותינו הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, וכל הקהילות הקדושות והטהורות,

ויברך את השם הטוב אליה יואב בן חיה.

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולה הומו ישראל מהרה ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראשו של ערפאת, אמן.

כל הסיפור התחיל כשיום אחד בערב אשתי הייתה בסטיית עסקים והילד היה איתי בלילה,

מחליף לו בגדים,

ופתאום הוא רואה שהבטן שלו נפוחה.

הוא יותר מרגיל, אני שואל אותו, יואב,

הבטן כואבת לך? הוא אומר לי, לא,

אני רק עייף, אני רוצה להרדיש.

אני אומרת, טוב.

אשתי, במחורה בבוקר התקשרתי אליה, אמרתי, תשמעי,

הבטן שלו נפוחה, אני לא יודע מה זה.

תקפיאו אותה פה לרופא כללי, פה,

שהיא רק הגיעה משהו בבטן, אם יש לו משהו,

אז ניקח אותו למנהטן.

והיא לקחה אותו פה לרופא הכללי, זה היה יום שישי.

הרופא ראה את הבטן ואומר, הוא לא אוהב מה שהוא רואה,

כלומר, מה שהוא מרגיש,

ישר לאולטרסאונד ובדיקות לראות מה יש לו בלונג אלנד ג'ויש,

בקווינס.

זה היה יום שישי, כל הרופאים בדרך כלל לא נמצאים שם,

ויואב בינתיים, כל יום,

כל יום שעובר הוא מתנפח יותר ומתנפח יותר, הבטן גוטלת, הוא גוטל וקשה לו לנשום.

ביום שישי,

שבת, בערך ביום ראשון כבר אמרו לנו שיש לו את המחלה

שיש לו סרטן בבטן שתוקף את הסרטן,

זה נקרא סרטן השרירים, שתוקף את השרירים שעל כל החלקים הפניים של הכבד,

המעיים,

הכיס המרה, הכל, פשוט הכל. וזה כל כך גדול, הרופא אמר שהוא מוכרח לציין בילד כזה קטן,

גידול כזה גדול עוד לא רע.

הם אמרו שהזמן, אין לנו הרבה זמן לחכות ולשחק עם זה ולעשות את זה,

להכניס אותו לניתוח,

להוציא קצת, לראות אם הם יכולים לעשות את הניתוח.

אמורים, אם יצליחו לעשות את הניתוח להוציא את זה, יוציאו אותו אם זה ממאיר או זה יוציאו אותו, אם זה לא ממאיר,

אי אפשר למגע בזה.

זה היה מאוד קשה לראות אותו סובל במיטה עם כל הטיפול

המקימיים האלה ואיך הוא משתנה וכל הגוף שלו משתנה,

כל הצבע משתנה.

מצבע כזה של בן אדם חי, פתאום הכל נהיה שחור, הציפורניים,

כזה צבע ממש.

מי שראה אותו לפני כן, בלי זכויות לכם,

ממש.

רחמנות.

סיימנו את הסיבוב של

שש

שש טיפולים של כימותרפי,

ואחר כך אמרו שהיה צריך להתחיל עם רדיאשן.

לפני הרדיאשן רצו לראות אם היו יכולים לעשות את הניתוח.

זה היה עשר שעות של ניתוח.

הוא יצא על מיטה מחובה לכל המכונות, כל הזה,

בועות יוצאות לו מהפה.

אנחנו נבהלנו, הוא היה נפוח מהניתוח,

זה היה מדהים לראות אותו עוד פעם.

הלב שלנו, לא יודעת איך הלב שלנו,

היה לנו כוח לעמוד ולראות את הילד שלנו ככה.

זה היה מדהים.

איזה כוחות

צריך בן אדם לעמוד לראות את הילד שלו ככה, ככה.

יצא מניתוח כזה.

הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

ואחרי כן החליטו שצריכים לעשות גם הקרנות בכל החלק של הבטן.

התחלנו מהקרנות כל יום.

במשך עשרים דקות היה צריך לקבל הקרנות.

אחרי כל טיפול של עשרים דקות,

אולי היה מסוגל לעשות כלום. הוא המקיא ולא רוצה לאכול, לא רוצה לשחק ולא רוצה לישון ולישון ומקיא,

וכואב לו, וממש סבל,

סבל, סבל. זה לא בל ישוער איך הוא סבל, כמה הוא סבל.

כתוצאה מהקרנות,

הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

וכתוצאה מזה הנוזלים שלו במים כל הזמן מתנפח,

וכל הזמן צריכים, עם נחל גדולה, להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

הכבד שלו ממש ממש הפסיק לעבוד, והוא התחיל להתנפח, וזה הגיע ממצב של פעמיים

בשבוע להוציא את המים, זה הגיע למצב של כמעט שלוש מים בשבוע.

עכשיו נדבר על שש ליטר של מים להוציא מהבטן בשבוע.

שש ליטר של מים, לשים ילד בן שלוש כל פעם,

ואז הם הציעו לנו לעשות השקלת כבד, לפני השקלת כבד, לפני שהם הגיעו למסקנה הזאת, הם הלכו לעשות עוד פעם ביאפס של הכבד,

בביאפסים הם הגיעו למסקנה שכל התאים מתים,

אין תאים חיים שם בכלל,

ולפי זה הם הגיעו למסקנה שמתאים מתים, לא יכול להיות שהכבד

regenerate, כאילו,

ירבה את עצמו.

‫-רחל,

רחל לו השם מלקנו, רחל.

הדרך שהגעתי לרב אמנון יצחק מאוד מאוד מוזרה, שעד היום, כשאנחנו חושבים עליה, אנחנו צוחקים איך זה.

אני יצרתי קשר ממשלתי אל פעם אחת,

‫ואמרתי לו שאני מעוניין שהרב אמנון יצחק ‫יבוא לבית החולים, ייתן לו ברכה,

‫ואולי תבוא הישועה מזה שהקדוש ברוך הוא ‫ישמע לתפילתו,

‫שיש לו כל כך הרבה זכויות.

לפעמים אנשים כמוהו, ‫התפילות שם לא עולות ישר למעלה, ‫כמו שאנשים צדיקים כמוהו.

‫אז ביקשתי מאוד מאוד, ‫אם נוכל לעשות את הטובה לבן שלי,

‫הוא לא הבטיח לי שום דבר וזה, ‫אבל הוא בא בעצמו.

‫הוא בא בבוקר וזהו, ‫בדעתי שההופעה בברוקלין קולג' בברוקלין,

‫באמת לא היה לי מצב רוח, ‫ששכבתי במיטה ליד הילד ופשוט,

‫לא היה לי מה לעשות, כאילו הסתכלתי על התקרה,

‫מחבק אותו, ומודה לקדוש ברוך הוא, ‫כל דקה שהוא נותן לי איתו.

זה מה שעשיתי.

‫לכת למטה לקחתי מונית, ‫הגענו לשם משהו, ‫התקשרתי ולשנתי על בית הטלפון, ‫אמרתי, שמע, אני בחוץ לבניין, ‫הוא בא החליט ושב איתי בשורה רביעית.

‫טוב, ישבתי, ההופעה כבר התחילה, ‫כבר באתי, ישבתי שם, ‫ולפתע הוא בא והביא לי את המיקרופון, ‫הוא נספר את הסיפור שלך.

‫לא שמעתי את עצמי ולא ראיתי איתי אף אחד, ‫רק

הסתכלתי על הרב אמנון יצחק ‫וסיפרתי לו את הסיפור,

‫והתפרצתי בבכי,

‫וממש, ממש מתוך הלב, ‫כאילו כאב אחרון,

‫שכולם ישמעו אותי, ‫שהגדול ברוך הוא ישמע אותנו,

‫דעתי שזה, יש לנו את החולה ‫שלי לעשות משהו.

‫כבוד הרב,

‫אני באתי כרגע מהבית החולים,

‫הבן שלי הוא בן שלוש,

‫לפני שבעה חודשים הוא

קיבל סרטן בבטן.

‫והוא סובל קשה-קשה. ‫הוא עבר שלושה טיפולים של כימו ‫בצורה מאוד קשה.

‫הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

‫ואחרי כן החליטו ‫שצריכים לעשות גם הקרנות ‫בכל החלק של הבטן.

‫כתוצאה מהקרנות

הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

‫וכתוצאה מזה הנוזלים שלו במים ‫כל הזמן מתנפח,

‫וכל הזמן צריכים, עם נחל גדולה, ‫להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

‫כרגע

אין הרבה טיפולים בשבילו, ‫הוא משתמש בתפופה מאוד מאוד ניסיונית,

‫שאפילו לא עברה את ה-Proof של ה-FDA פה, ‫של משרד הבריאות.

כשהוא היה חולה לפני שבעה חודשים,

‫הוא ידידה ששלחה לו ספר תורה קטן ‫בפלורידה,

‫וכל הזמן שמתי לו את זה על המיטה. ‫יום אחד הוא לקח את זה, ‫הוא פתח את זה, והוא בן שלוש,

‫הוא אומר לאימא שלו,

‫תראי, כתוב פה ‫שהקדוש ברוך הוא ישלח לי רפואה שלמה.

‫- My husband went to the show in the show, and he asked me to pick him up from the bed.

‫-so I picked him up.

In this little Torah that he has, he opened it up, he started opening it,

‫and he was divinging to השם לרפואה שלמה.

‫- and then he says, מממה, מממה, ‫השם אומרים here ‫שאני צריכה לקנות ספר תורה גדול ‫לבן כמו בבית כנסת.

‫טוב, חשבנו שזה יעבור לו,

‫ומדי פעם הוא תמיד מזכיר לנו ‫שאנחנו צריכים לקנות לו ספר תורה גדול לבן,

‫ולא ספר קטן כמו שלילדים יש.

‫- לבוא ת'ספר תורה.

‫- what about the ספר תורה?

‫- what you think about it?

‫כשסיפרתי את הסיפור הזה, ‫אז חשבו, טוב, נו, ההורים רוצים ספר תורה בשביל הילד, ‫כדי שלא תהיה רפואה שלמה.

‫לפני שלושה ימים הרופא שלו, שבמקרה הוא יהודי,

‫אז הוא שאל אותו,

אליה יואב, מה אתה רוצה שאני אביא לך?

‫אז הוא חשב שהוא יביא לו איזה צעצוע או משהו, ‫אז במשך חצי שעה הוא הסביר לו בדיוק ‫איזה ספר תורה הוא רוצה,

‫והוא אמר לו שזה יהיה בשביל רפואה שלמה.

יש ארגון יהודי שנקרא חי לייפליין הרופא אמר לו אני לא מבטיח לך אני אנסה

הוא עשה כמה טלפונים ובאחד עשרה וחצי בלילה משפחה יהודית מברוקלין שאני לא יודע מי תרמה לו ספר תורה

ועשו לו קיצור

הוא ביקש את הכיסוי בלבן, הוא לא התפשר לשום צבע אחר, הוא רצה אותו בלבן

עשו לו את הכיסוי בלבן

והביאו את ספר התורה לבית החולים

והציגו לו את ספר התורה ונתנו לו את ספר התורה, מי שלא היה בחדר הזה לא הבין במה מדובר

הוא היה כל היום במיטה, הוא לא יכל לזוז

בשעה חמש שביעות את ספר התורה הוא פתאום מתעורר

והוא שאלף על ספר התורה שלי

אמרתי לו, אז בחדר מחכים לך

לקחתי אותו לחדר והוא כאילו התעורר לחיים

והוא חיבק את ספר התורה במשך שעה

הוא לא יעזב את ספר התורה

וכשאמרו לו שצריך לקחת את ספר התורה לבית המדרש באזור שאנחנו גרים

הוא היה שוב פעם עצוב

כיום

הוא מחכה

שנחזיר אותו הביתה ונכניס את ספר התורה לבית הכנסת

אבל המצב שלו לא מאפשר

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עתים לתורה?

לא

במה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא עובד, בגלל שאני מבית חולים רוב הזמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם יתברך.

מי שבירך רבותינו הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון,

דוד ושלמה ובכל הקהילות הקדושות והטהורות

הוא יברך את השם הטוב, אליה יואב בן חיה.

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראשו של ערפאת. אמן.

אמן!

כשסיימתי לדבר ישבתי.

אחד הבחורים שעובד במשרד לידי,

לא ידעתי שהוא נפצע שם,

הוא בא וחיבק אותי.

ואז התפרסתי מבכי

והתיישבתי.

אחרי כמה שניות

הוא עלה לבמה

ולקח על עצמו וזיבתי ציטיט.

יש פה מישהו שהתרגש מאוד מהסיפור של הילד אליה והוא התחזק מאוד מהדברים של האבא והוא מוכן לקבל עליו עול מצוות לרפואתו של הילד.

אישרה ואשרה חלקו.

נפתוח.

ברוך אתה,

אדוני אלוהינו,

מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגיענו

לזמן הזה. אמן!

רגע, רגע.

רגע, רגע.

יהודים יקרים.

עכשיו התרחש דבר גדול.

הילד בן השלוש החזיר יהודי בתשובה.

הזכות הזאת תעמוד לו בעזרת השם.

ואז ראיתי את כל האנשים האלה שעולים לבמה,

פשוט נבהלתי.

מי עוד מהציבור הקדוש מוכן לקבל עליו עול מצוות לרפואתו של הילד המיוחד הזה?

מי עוד רוצה לקבל עליו ציצית?

ולצאת לדרך לרפואתו של הילד.

יש עוד מי שמוכן?

בכבוד. בוא, צדיק.

בוא, בכבוד. איפה המוזיקה?

כן, מי עוד רוצה? חבר'ה, בוא, שורה ראשונה. בוא, הנה עוד תימני. אשריך.

בכבוד, בוא, בוא.

אני רוצה לדברוך ולהתחפות.

בוא, הוא בוקר מאוד.

לא יודעת מה להרגיש.

בוא, אשריכם ישראל. בוא.

אני לא חושב שבאותו רגע זה הייתי עני.

כנראה לי שאני חולם, אני פשוט במקום, אני לא במקום.

מה קורה איתי בכלל?

מה קורה?

סלאם,

סלאם, סלאם, סלאם, אולי גם בשמונה קרובים במצבים הבאים.

יעקב,

אבי.

הרגשתי שיהיה פה נס.

המצב שלו,

לא רק שהוא הידרדר אפילו טיפה,

אבל אמרתי לאשתי במילים האלה,

יכול להיות

שקדוש ברוך הוא רוצה להראות שפה זה לא דרך הטבע, על הרופאים,

בגלל שהם השתמשו בתרופה זו או אחרת,

הוא רוצה להראות כמה שהנס הוא גדול, אז להביא את המצב שלו, שיביאו לי,

שיקתבו, שיגילו למצב שיקתבו כבר, שאנחנו כבר לא יכולים לעשות שום דבר.

הכבד כבר אין לו סיכוי להתרפות כשלעצמו, הוא צריך השתלת כבד.

אנחנו כבר לא יכולים לעשות פה כלום יותר.

ואתה מדבר על הבית חולים הכי טוב בעולם,

שבאים אליו מכל העולם.

כשהם הרימו את הידיים,

הם לא יודעים איך לטפל בו יותר בכבד.

אני כבר לא מדבר על ה...

הם כבר לא מדברים פה על הסרטן שיש לו כבר, הם אמורים רק להחזיר את הכבד.

הטיפולים לא הסתיימו, התוכנית שהם מכינו לא הסתיימו, זה הפסיק באמצע,

אפילו לפני האמצע.

הם לא עשינו שום דבר לגבי לגמור את הטיפולים של הכימו,

של הכימותרפים וכל התרפיה של

של הסוף.

ברוך השם, אחרי שבועיים,

שבועיים וחצי, פתאום

משלוש פעמים שמוצאים שש ליטר ביום,

הבטן לא גודלת יותר.

הכבד התחיל לעבוד, עשו לו בונדסקן,

זה סיכת עצמות קאטסקן,

הוא נקי מהסרטן, לא מצאו שום דבר בעצמות, לא מצאו שום דבר בזה.

פתאום התחילו לראות לי שאני קורן וצוחק

ומחייך לכולם, והולכים, לא הבינו מה קורה, אז נכנסו לחדר,

הם ראו את יואב,

יושב, משחק, פתאום אוכל פיצה, פתאום אחרי חודשיים וחצי שהוא לא אוכל כלום,

הוא מקיא את הכול,

הוא אוכל פיצה והוא רוצה את זה והוא רוצה את זה,

אז הם הבינו,

כאילו שהוא מרגיש לו הרבה יותר טוב. הרופא המנתח שלו,

הוא בא והוא מסתכל עליו ואומר,

אני ידעתי שזה לא כל התרופות האלה, זה השם,

והוא איטלקי והוא לא יהודי, והוא כל הזמן משתמש במילה השם.

הוא יודע שזה,

שזה מעשה השם, זה נס, זה לא דרך הטבע.

מלכים, רכל לו השם מילכנו, רכים,

ביד ישרום אלה המקורכים וביד יירושלים,

יראו מלכים,

מלכים,

רחם רחם רחם לא אשר יגידו רחם יסתום אליו רחם רחם רחם רחם

ארצי יוין ושכן כבוה דפון

ים אחוז מזדופין משליכי חור יאללה ביס הגודל ויעקבות

לכן! לכן! לכן! לכן! לכן! לכן! לכן! לכן! לכן כל השם מרקעו נכן!

על אישור איתם איכות אחרת!

בים ירושלים ולחום אחר, אחר, אחר, אחר, בים ציון ושכן כבוהי דחוף וים אחוז וזדופין משכר.

יאללה בית זאת אוכל יעקב אומר, רחם, רחם, רחם, רחם, אוהו ירושלים וים ציון משכן כבוהי דחוף וים אחוז וים אחוז וזדופין משכר.

יאללה בית זאת גודל ויעקלעודות רחם,

רחם, רחם, רחם.

ילדים יקרים, האב והבן נמצאים כאן, מוזמנים לעלות לבמה.

אהההההההההה

אני רוצה להודות לכולם,

במיוחד לאירוע שהיה בברוקינג קולג'.

זה היה שני הבדלים שבפעם האחרונה שבאתי לקווינס קולג',

זה היה ניסיון מאוד מאוד קשה, לא הייתי מוכן

לשום דבר.

היום, ברוך השם, זכיתי לזמן הזה לבוא עם הבן שלי,

לבוא לפה.

אחרי מה שהוא עבר, הוא עבר טיפולים מאוד קשים,

ומאז, ברוך השם, לא עשיתי שום שבת בבית-חולים.

עדיין הוא קצת חלש, אבל הוא מתחזק בזכותכם.

תודה רבה.

זה היה לנו כלום, לא לפני שנתיים.

אני רק רוצה להודות לכל מי שבאים ולבקש לכל מי שבאים ולבקש לכל מי שתמשיך ללכת לאבן שלנו כדי שהוא יוכל לתת רפול שלמה,

כמו שהיא אמרה, השם מאמין לו.

ופה,

תהיה את האחרונה.

אני לא חושבת שהאבן שלך יעשה את זה, אבל אתם יכולים לראות אתו כאן.

אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך

מי אמרו חבר ומי אמרו חבר ומי אמרו חבר

מי אמרו חבר ומי אמרו חבר ומי אמרו

מי אמרו חבר ומי אמרו

מי אמרו חבר

מה זה קוראים?

סליחה, תפסיקוווויץ',

תפסיקווויץ',

תפסיקוווויץ',

מי אמרו חבר הכנסת?

הרבי לא יצאו כאן אם מי אמרו חבר הכנסת.

הרבי לא יצאו כאן אם מי אמרו חבר הכנסת.

הרבי לא יצאו כאן אם מי אמרו חבר הכנסת.

הרבי לא יצאו כאן אם מי אמרו חבר הכנסת.

זהווה זהווה זהווה 70 נפטרנציה

מי לא איכון מלך החור, וכזה יפה ומלך,

מי לא איכון מלך החור,

וכך ויפה כי לא טוב אותי,

כי לא טוב לי לחנות,

וכך ויפה כי לא טוב אותי, כי לא טוב לי לחנות.

אני בשם לאמור הולכתי מספייסי, וכדאי שם ישורים ישורים ושמחה אליי,

ישורים ישורים ושמחה אליי, וכדאי שם ישורים ישורים ושמחה אליי,

ישורים ושמחה אליי.

מצרץ מצרץ מצרץ ה' מצרץ מצרץ ה' מצרץ מצרץ ה'

נפלץ אשם, בורים אירס עיניים

אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס אירס א

יפה, שבש נופש, לא ירצה שם תלוי ממש, שבש נופש,

עד איזה שם נאמן עונקים הספייסיסט,

עד איזה שם נאמן עונקים הספייסיסט,

איזה שם ישור,

בקיד השם ישורים, ישורים ושם חיילים, ישורים ושם חיילים.

מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות מצוות

נשבית הישיים, נשבית הישיים, אין באסות כי יאכתו.

נשבית הישיים, נשבית הישיים, נשבית הישיים, נשבית הישיים, אין באסות כי יאכתו.

תויר אס אשם דמים ומשיבסנו.

נוי נוי,

אצלו כהם,

אלי הישר.

זה דו דו ישאווו.

מבקשי פורנחו,

יעקב סיידו.

‫תודה רבה לך,

אדוני היושב-ראש.

תודה לכל הרבות.

‫אני אומר כל השם.

‫הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים מוצא.

‫הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים מוצא. ‫הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים מוצא.

‫הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים מוצא.

כבוד הרב, לפני שמונה חודשים הייתי בהרצאה שלך באולם מופת ביהוד

והגעתי חילונית.

אמרתי לך שאימא שלי חלתה במחלה והראית לי את הסרט נס מצולם שהוא רק יצא.

הראית לי את הסרט ואמרת לי שאני אוכל לעזור לו בכך שאני אקבל על עצמי משהו. טוב, אם רוצים שיהיה זכויות,

צריך שבני הבית יחזרו בתשובה, זאת אומרת, הבנות והאחים,

וכמובן האימא, אני לא יודע מה מצבה,

אבל צריך שיחזרו בתשובה בשביל שהזכויות שלהם יועילו, כי כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא.

אז אם חוזרים בתשובה, הזכות הזאת נזקפת לה,

כיוון שהמקרה שלה והמחלה הם הגורמים בעצם לעורר את הילדים,

וממילא אם הם משתנים, הזכויות האלה נזקפות לה.

אבל אם הילדים לא יעשו כן,

אז הסיכויים שלהם קלושים יותר.

בקיצור, למסקנה,

היא צריכה לחזור בתשובה אמיתית,

והיא צריכה שבני הבית יחזרו בתשובה אמיתית,

וזה הסיכוי להחזיק אותה.

אתה יכול לברך אותה?

לברך אני מוכן,

בוודאי,

אבל אם את רוצה שיהיה לזה קיום,

אז צריך בעזרת השם נתברך שיהיה שינוי מהותי.

אני מקווה שתשכילו לעשות זאת ולא תתחרטו.

מה השם שלה?

מזל בת שושנה.

מזל בת שושנה,

השם יזכה אותה בעזרת השם נתברך

לישועה קרובה ורפואה שלמה עם אמונה טהורה וחזרה בתשובה מלאה, אמן.

אמן.

ויצאתי מההרצאה,

ויום אחרי זה התחלתי לקבל על עצמי צניעות והתחלתי ללכת רק עם חצאיות.

אחרי שלושה שבועות אמא שלי הפסיקה עם הטיפולים לראות איך הגידול יגיב עקב הטיפולים.

אחרי שלושה שבועות היא הולכת לעשות צילום והגידול פשוט כאילו נעלם לה.

ברוך השם.

ברוך השם.

עכשיו, הרופאים אמרו שבעיקרון זה מהטיפולים,

אבל אני יודעת למה זה, וברוך השם עכשיו אני במדרשה.

אשריי.

ורציתי רק להודות לך, ואם אתה יכול לברך את אמא שלי, מזל בת שושנה.

מזל בת שושנה, רפואה שלמה תמידית.

במה שמך?

יפעת בת מזל. יפעת בת מזל, זיווג הגון,

לבנות בית נאמן בישראל עם בן תורה אמיתי.

רציתי שהרב יברך אותי,

שהשם יעשה לנו נס ונזכה להיפקד,

שנזכה להביא בנים צדיקים לעולם.

אתם שומרים תורה ומצוות?

כן. בעלך לומד?

כן, לומד בכולל חצי יום. הוא יהיה מוכן ללמוד בתענית דיבור שעתיים?

כל יום?

כן. אני חושבת שבשביל זה כן.

ומה את מוכנה? להפריש חלה כל יום שישי? אני מפרישה כל יום שישי חלה. ושתי ההלכות את לומדת? כל יום לא. שתי ההלכות לשון הרע כל יום, ותקבלו את השבת חצי שעה לפני הזמן שאתם רגילים. אנחנו מקבלים שעה לפני הזמן. זה בירושלים. לא, שעה מלפני ירושלים. יפה מאוד.

טוב,

מה השמות?

יובל בן חנה. יובל בן חנה, ומאיה, לי היא בת?

מיכל.

מיכל.

השם יזכה אתכם לזרע החי וקיים מהרה. שנה!

אמן! שיהיה בשורות טובות.

עכשיו אני אראה לך משהו דומה.

כוחה ש...

מצווה.

כמו שאת טענת,

ככה טענה מישהי לפניי.

תכף תראי. לא יאומן כי יסופר.

הנה, הנה, פה, פה. רק רגע, רק. בכבוד.

תני לה, הנה, פה, פה, פה.

רק רגע, פה.

בבקשה.

עוד אחד פה.

נברך שחיינו.

באתי כנגב לזה. לעומת זאת, שיש לה כיפה ויש לה שפיצית,

אנחנו שומרים את השבת ואנחנו שומרים את חהלת המשפחה.

וכנגב לזה, אני לא אתן בכלל להציע לו להציע לו.

וכנגב לזה, אני לא אתן בכלל להציע ללכת לזה.

ובכן, כמה זה חשוב כיסוי ראש לאישה.

יהודים יקרים ויהודיות יקרות, דעו לכם שמצוות כיסוי ראש לאישה נשואה, גרושה ואלמנה זה חיוב מן התורה.

אישה צריכה לכסות את ראשה,

כך כתוב בספר במדבר, פרק ה', פסוק 18. הפסוק כתוב, ופרע את ראש האישה,

מכאן שבנות ישראל הולכות בכיסוי ראש.

יש על זה לימוד גדול שם?

בכל אופן, צריך לדעת, המצווה הזאת היא מצווה מן התורה.

כמו שאישה חייבת

ביום כיפור לצום, היא חייבת גם לכסות את הראש.

ואם היא שומרת על כיסוי ראש,

היא גורמת שתהיה טהרה בבית,

עשירות בבית,

ושבניה יהיו גדולים בדור.

שנאמר, אשתך, כי גפן פוריה וירקתי בתיך,

בניך כשתילי זיתים סבים לשולחניך,

הנה כי כן יבורך גבר, ירא השם.

זאת אומרת, הרבה...

הרצאה הזיזה אותי בצורה מפליאה.

מה שהוא אמר, הוא...

אין, אין לשנות את מה שהוא אמר.

זה אמת.

אני... הוא ענה תשובות לשאלות שכולנו רצינו לדעת, וקיבלנו תשובות נכונות.

ואני יודע מעשי

שהפריה וריבייה של האישה היו תלויים בכיסוי ראש.

לצערנו הרב, יש הרבה נשים שהן עקרות

ולא זוכות להביא ילדים.

ועד היום, כמעט כל מי שפגשתי

נשים שהייתה להן בעיה כזאת וקיבלו על עצמן טהרת משפחה

בכיסוי ראש,

נפקדו לאחר מכן.

ואני אראה לכם כרגע קטע מאוד מרגש,

שהמעשה הזה היה באחת ההרצאות שלי

מאישה אחת שהייתה שם

ולא היה לה כיסוי ראש,

ותראו מה קרה בסוף העניין. אם אפשר לכבות את האור, בבקשה.

כן, אני אשמור לך. כן.

אני אומרת שאני רוצה להתאפק את דיבור ביער, על גירה יהודיות שלנו שנשואות שם לערבים,

וחרות בדירות פאר, ויש להם עשרה ושישה ילדים,

ואני, שאני נשואה כדת משה וישראל, ועושה הכול, אין לי ילדים.

איך אתה מסביר את זה שאלוהים נותן לה ולי לא?

היא שואלת שאלה,

אתגרם יפו.

היא אומרת איך ביפו יש נשים יהודיות, רחמנא ליצלן,

שנשואות לערבים,

עם שישה או עשרה ילדים,

בגרות בבנייני באר,

ואילו היא גרה בחולון,

והיא נשואה עקידת משה וישראל, ואין לה ילדים.

תודה רבה, בואי נעשה עסק.

אני בלי נדר מוכן לברך אותה כל פני כל הציבור,

והציבור יענה עמם,

אבל אני אבקש ממנו בקשה קלה קשה.

קלה קשה.

אם תהיי מוכנה, בעזרת השם יתברך,

ללכת בכיסוי ראש שאני אתן לך,

אני מתפלל,

חברת הכנסת, כשאת לא תקפור את אותה עוזרה של קרמתי.

ובעזרת השם,

אני מקווה שיהיה לך ילדים יותר מהערביות כולן.

אה,

אה,

אה, וואו, וואו, וואו.

תנו לו לחשוב.

אני רק אספר לך סיפור.

לפני מספר שנים היה סמינר

ששש במלון שורש

בדרך לירושלים.

בסמינר הזה

הייתה רבנית שהזמינה את שלושת אחיותיה עם המשפחות על חשבונה בשביל שיבואו להתחזק ביהדות.

בסוף הערב הייתה התחזקות גדולה מאוד,

עשרות של אנשים שמו שם ציציות ומספר נשים שמו כיסויי ראש.

פתאום

אומרת הרבנית

כבוד הרב, אני מבקשת ממך שתשפיע על אחותי

עם מי תשים כיסוי ראש,

שתי אחיותיה נוספות ילכו בעקבותיה.

התחלתי לדבר איתה בקשר לכיסוי ראש,

שזה מחויב על פי התורה,

זו מצווה מן התורה שנאמר ופרע את ראש האישה,

זה נלמד

בספר במדבר פרקי פסוק 18,

שבנות ישראל היו הולכות מכוסות ראש.

התחלתי להסביר לה את המעלות על פי הזוהר הקדוש,

מצד שני הסברתי מה גודל העוון ללכת בלי כיסוי ראש,

השפעתי ודיברתי ולא עזר.

לא עזר.

ניסיתי עוד פעם להסביר, לא עזר.

פתאום אומרת לי האחות הרבנית,

תדע לך

שהיא עקרה, אין לה ילדים.

אמרתי לה, תשמעי,

מה את מעדיפה?

את מעדיפה שתהיה בבית שלך השכינה או השכנה?

היא אמרה, שכינה.

אמרתי, אל תעשי חשבון לשכנה.

קשה לך לשים כיסוי ראש כי את מתביישת מהחברה,

אבל תזכרי, את יכולה להחזיק

ילד ביד שיבכה.

מוכנה או לא מוכנה?

אמרה, לא מוכנה.

בינתיים כמה נשים התרגשו מאוד והחליטו הן לקבל על עצמן כיסוי ראש, ושמו כיסוי ראש.

אחרי מספר דקות היא כבר לא יכלה,

היא פרצה בבכי,

ניגשה אליי ואמרה,

אני מוכנה.

אמרתי לה, בלי נדר ועזרת השם,

אם תבטיחי לי שתלכי עם כיסוי ראש

חצי שנה לא תורידי,

בעזרת השם ובלי נדר,

השם יזכה אותך לזרע של קיימא וכל הציבור ענה אמן חזק.

שמה את הכיסוי ראש, אחרי שבועיים אני נמצא

באולם אליצור

בנתניה בהרצאה, ניגש אל האדם בסוף ההרצאה ואומר לי, אתה מכיר אותי? אמרתי לו, לא.

אמר, אני בעלה של ההיא שברכת במלום שורש.

הוא אומר, הייתי היום במעבדה,

ביקשתי לקבל תשובת דם.

מה התוצאות?

הייתי מוכן לשלם אלף דולר שיגידו לי עכשיו מה התוצאות.

לא הסכימו, אמרו, רק מחר.

אני לא יכול להתאפק.

באתי לפה,

תברך אותי שתהיה תשובה חיובית.

אמרתי לו, תראה, הברכה כבר נמצאת למעלה.

השם יעזור, שיהיו פסולות טובות,

ותודיעו לי מחר מה קרה.

למחרת בשתיים בצהריים כל החבר'ה שלי

במשרד רואים אותי רוקד נבט.

היא נקלטה.

ואחרי תשעה חודשים ילדה בת,

והם קראו לה הודיה.

ואחרי שנתיים נולד להם בן.

ברוך הוא, ברוך שמו, מה הפריד בינם לבין הילד?

מטבחת מבד.

זה מה שהפריד.

בורא עולם אומר, אתה רוצה ממני?

אני רוצה ממך.

בוא,

תן לך ניסיון קטן,

תח דבר קטן,

ואני אתן לך דבר גדול.

אתה מוכן?

אם אתה מוכן, גם אני מוכן.

אם תפתחו לי פתח כחוגדו של מחט,

אני אפתח לכם כפתחו של כולם, אומר הקדוש ברוך הוא.

את רוצה בעזרת השם שאנחנו עוד כמה זמן ניפגש ונהיה בברית, אם ירצה השם?

כבוד היבנות עשית,

כן,

בעזרת השם.

אם יש נשים צדקניות שרצות לזכות גם כן במחמד הקדוש הזה, יש עת רצון גדולה עכשיו בשמיים.

מי שרוצה פה לשים, בעזרת השם יתברך, זה שעת רצון גדולה מאוד בשמיים.

שתבוא לכאן,

תזכרו שעת רצון גדולה. אין מילה בכלל.

שיחייבו. שיחייבו. שיחייבו. שיחייבו. ויגיעו. ויגיעו רק בזמן הזה.

אמן.

אמן. עכשיו אנחנו חייבים כולנו לברך. הכוח של כולנו הוא גדול מאוד בשמיים.

מי שבירך ורוצה לו קדושים במלאם יצחק יעקב משה מאהרון דוד ושלמה מכל הקהילות הקדושות והטהרות הוא יברך את השם הטוב מיכל במיתה בת רבקה.

השם יזכה אותה להתפקד בזרע של קיימה ונהרה.

פיסול ראש הזה.

השם יזכה אותה לגדל באים ובנות לעבוריהו יתברך.

ובחירת שמיים קדושה ודרה אמן כן יהי רצון.

וואו וואו. איה איה איה איה.

וואו וואו וואו. איה איה איה איה.

איה איה איה איה איה.

את מעדיפה שתהיה בבית שלך השכינה או השכנה.

את יכולה להחזיק

ילד ביד שיבכה.

וואו וואו וואו.

איפה האישה שעושה כפי יום?

תודה רבה.

המצב שבכלל הזיז אותי זה שראיתי את הקלטת כשהוא דיבר עם הבחורה ושמעתי איך היא הגיבה.

וזה הזיז אותי מאוד.

רציתי, אני ממש רציתי, אבל פחדתי.

הנה, הנה, פה, פה הרב, רק רגע, רק רגע. בכבוד.

תני לה, הנה, פה, פה, פה. רק רגע, פה.

בבקשה.

עוד אחד פה.

נברך שיחיינו, בבקשה.

עוד הרב, יש לי שאלה.

לפני שאני מסתובבתי כיסוי עם הראש,

באתי כנגד את זה.

לעומת זאת, שיש לה טיפה ויש לה פסיסית,

הוא, אנחנו שומרים את השבת ואנחנו שומרים את הרת המשפחה.

וכנגד את זה, אני בעצם החלטה להצמיע ולהציע לו אימא שלי בעד התשובה. אני מוכן לבוא לדבר את זה.

תודה.

רק רגע, רגע, רגע, סליחה, ברכה, אני צריך כולם להבין.

מי ישפר את מודינו זורו למכור אחר מודאות כבר בראשי מקום?

נחנה בת, רבקה, השם יפקוד אותה וזה משהו בימים,

אלה,

זאת המצווה הזאת תגן עלייך בקוריאה ובקוריאה טהירה, אמן, תגיד רצון.

אז זה התרגשות וזה אושר וזה הכל ביחד, וידעתי שאם אני לא ככת, אני לא ככת.

אין להוריד, אין לחשוב, אז אני חושב.

כשהגעתי הביתה הוא אמר לי

כל עוד הסמארטוטה על הראש אני לא מדבר איתך.

זה היה יומיים של טרור.

אנחנו גרנו מתחת לאותו קורת גג והוא לא דיבר איתי, פשוט.

זה היה מאוד קשה, מאוד מאוד קשה.

והחזקתי את עצמי ואמרתי, הרב ידבר עם בעלי ויהיה בסדר.

זה היה חשבון.

אני יודע שאנחנו היו חולים,

אנחנו עושים קצת כל כך, אבל זה היה

מייצג על גג גג גג גג,

וכל פעם זה היה זום-יום.

ואני לא חושב שאנחנו עוד לא נכנסים לעשות את זה,

אבל

ברוך השם, היא הצטרפת,

ואני חושב שאני הייתי גרם,

אני לא אוהב לראות עוד, אבל אני הייתי גרם.

זה קצת לנשים לראות את זה.

אבל אני רוצה להגיד,

אם לא נעשה רגע,

אנחנו לא נעשה לרדת.

הוא כל הזמן אומר לי שאני עקשנית.

זו הפעם הראשונה הוא אומר, עקשנית, וכל הכבוד לך.

כי אני,

אני ממש,

אומרים,

את עושה צעד ואת חוששת ואת לא יודעת, והנה מדובר שנה אחרי, ודברים באמת, ברוך השם, הסתדרו מכל הכיוונים,

כמו שהוא אומר,

אם זה עבודה ואם זה ילדים ואם זה ברוך השם ההיריון.

ובעלך פתאום נותן לך מחמאה של כל הכבוד לך, את עשית את זה, ואני גאה בך.

אני חושבת שיש יום בית שלנו היום מתחזק.

בזכות זה,

ואני מאחלת על כל במדינת ישראל, זה משהו, זו הרגשה עולמית.

נחמה בת רבקה, השם יבכות אותה בזער שבימה ואיננה,

חבל על הזמן, באמת חבל על הזמן.

כמו שאומרים, זה אימות המשיח, ואנחנו בעזרת השם נגיע לגבולה,

וכל משפחה, אם תיקח על עצמה משהו,

אם את לא מכסה את הראש, תכסי את הראש, אם את לא מדליקה נורות, תדליקי נורות,

אבל תעשי את זה מכל הלב,

והקדוש ברוך הוא יעזור לך ולכל המצב שאת נמצאת בו.

היהדות זה דבר נפלא,

צריך לקחת אותו מכל הלב.

האחיינית שלי היא לא הולכת והיא לא מדברת והיא לא מתפתחת ולא יודעים מה זה. גם עקרו לה את כל השיניים כי השיניים שלה גדלו לא בסדר.

אני רציתי לקבל על עצמי,

למרות שזה קשור לבית שלי, לקבל על עצמי לדבר לבעלי בנחת ואם תוכל לברך אותה ואם הקהל יוכל גם כן לקבל על עצמו. זה חשוב מאוד לדבר לבעל בנחת.

כן. כן, אבל פשוט זו קבלה

ביני לבינו ולא קשור לה. נכון, מה השם? מה השם? רומי בת מנטי.

רומי בת מנטי, השם יזכה אותה לרפואה שלמה בכל איבריה וגידיה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה. אמן. תודה רבה. בבקשה. קודם כל הקדוש ברוך הוא ימלא את כל משאלות ליבכם לטובה. אמן.

שיהיה לכם בריאות שלמה ואיתנה.

אמן. סיעתא דשמיא.

אמן.

פרנסה טובה. אמן.

נחת מהילדים. אמן.

חזרה בתשובה. חזרה בתשובה אמיתית. אמן.

זיווקים הגונים. אמן.

זרע חי וקיים.

אמן.

ואור בעיניים.

ובזכות הרמב״ם יצחק אני פה בעצם.

הוא ממש, כלומר יש לו הרבה זכויות. הוא ממש מחזק.

והאמת, אם לא הייתי באה אליו לפני שמונה חודשים, נתרת.

אין לי מושג איפה היית היום. ממש בטוח לא הייתי במדרשה בירושלים ונראית כמו שאני נראית היום.

אז אני רק יכולה להודות לו ולהגיד לו שימשיך במה שהוא עושה.

אני רק רוצה להגיד גם לכל בנות ישראל שילמדו מזה ויראו מה זה כוחה של צניעות, שזו ממש חומה לבית.

כי סך הכל שהאימא היא שהיא בעצם הכל בבית. ברגע שקורה לה משהו כזה, אז כל הבית בעצם מתמוצץ.

וברגע שאני רק שמתי על עצמי חצאית ועוד לא ידעתי כלום, לא ידעתי מה זה שבת,

סך הכל קיבלתי על עצמי צניעות.

ולא לקח הרבה זמן לקדוש ברוך הוא, פשוט לאסוף להתאנס לזה אחרי שבועיים שלושה,

פשוט נעלם לאמא שלי הגדול.

יהודי יקר, יהודיה יקרה,

הוצגה בפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה,

עינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

או לטלפן ל-03-677779 וגם לפקסס ל-03-5743073.

כתובתנו באינטרנט

www.shopar.net

ברשותנו מלאי קלטות וידאו,

אודיו ודיסקים למחשב בכל הנושאים.

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת,

מחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.