קרית ארבע - מי זוכה לעולם הבא בטוח?

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח, וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב הזה יהיה לעילוי נשמת נדרה בת לאה, נז'מה בת רוזה, תמיר בן אילנה, ולעילוי נשמת הוריי וחמי, מנוחתם עדן.

מפרשת השבוע אנחנו לומדים כמה דברים חשובים מאוד: כיצד נוכל לזכות לחיי עולם הבא.

"ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם". בעניין התחברות של אנשים זה לזה, רואים אנחנו דבר פלא: ייתכן שאחד יעשה טובה גדולה לחברו בנפשו, יציל אותו ממוות לחיים, ובכל זאת אין מתהווה בניהם שום התקשרות והתחברות והתדבקות. ואם אפילו ירגיש טובתו וירגיש עצמו מחויב לו וחב לו את חייו, אבל להיות דבוק בו, אינו נעשה. לעומת זאת בענייני רוחניות, אם אך יש להם איזה קשר מושכל בשכל או בתורה, שרק יעסקו יחד בדברים רוחניים, מיד מתחברים, מרגישים התדבקות בניהם בנפשותם ונעשים אוהבים גמורים זה לזה, כמו שאורמת הגמרא בקידושין ל': "את והב בסופה" מתחילה אויבים ולסוף נעשים אוהבים.

מה אמרנו? אמרנו שיש שוני והבדל גדול ומהותי בין אנשים שעשו טובה אחד לשני בגופים לבין הרוחני. אדם הציל את חברו מטביעה, הציל אותו בניתוח, הציל אותו בכל דרך מתאונה,בכל מצב, במלחמה, לא נעשים מחוברים לאחר מכן בחיבור גמור. מקרים נדירים אולי כן, הכרת הטוב מגיעה לדרגות כאלה שאדם מרגיש חב את חיו. מקרים בודדים. אבל לא מצינו שכל מי שיצא מניתוח אצל רופא שהציל את חייו בניתוח ממחלה קשה, אז הוא כבר הולך אליו לביקורים פעם בשנה, פעמיים בשנה. מזמין אותו לכל האירועים שלו וכו'. הוא אומר תודה, מקסימום שולח לו מסגרת עם תמונה וזהו. אבל אם בן אדם מחובר לחברו אפילו בקשר כל שהוא רוחני, דיבר איתו באיזה דבר תורה או איזה דבר מושכל, כבר נעשה חיבור בניהם וכייף לו להיות איתו, ורצה להמשיך קשר איתו ומחובר איתו. מה קורה פה? למה זה עובד ככה? איך זה עובד? אלא רואים מזה שאם אך ההתעסקות היא ברוחניות סגולת הדברים שמוכרחים להתהוות אוהבים גמורים ומודבקים זה לזה בתכלית. כיצד יכולים להבין זאת? מאיפה זה נובע? אלא סוד הדבר הוא שברוחניות אין במציאות נפרדים כלל. אלא אחדות גמורה. רוחניות אין פירוד כלל. אלא אחדות גמורה. בנפש אין עניין של פירוד. עניין הנפשות זה אחדות. מציאות של אחדות. זאת אומרת כמו שאנחנו מבינים ומציירים את סוד האחדות של הבורא, זהו סוד של איחוד הנפשות שהמה מאוחדים בתכלית. הרי כל אחד מאיתנו חלק אלוקה ממעל. בקב"ה אין פירוד. אז במושג של חלק אלוקה ממעל, זאת אומרת שאנחנו מהות ממהותו יתברך, פירושו שאין פירוד. זה מה שאנחנו אומרים "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד ממש". אז כמו שאתה אחד ושמך אחד, ככה מי עוד יש כעמך ישראל גוי אחד ממש. אחד אבל ממש, באחדות גמורה. כמו שאמרו חכמים שעם ישראל זה שה. כמו שה שמקבל מכה באחד האברים מרגשת בכל גופה. ככה הם ישראל, הם קומה אחת. אחדות אחת. לכן, שנוגעים אפילו נגיעה קלה ברוחניות, בחוכמה ובשכל, שזה עניין של הנפשיות, מתחברים תכף למקור האחדות, כמו טיפה שנופלת לתוך הים מיד היא מתאחדת בו. לא תוכל להבדיל יותר, איפה הטיפה הזאת שנפלה פה? מיד היא מתאחדת. כה השכל שנפגש עם שכל. דבר תורה, רוחניות, נדבק ישר ומתערב ונהיה אחד. אז כל שכן משהו חוכמה, משהו שכל, מחשבה, שזה נפשיות, מתחבר ומתדבק ונעשה אחד. וכשנעשה אחד, מרגיש אחד את חברו ואוהבים זה לזה בנפשם. שבאותו סוד של יחוד הנפשות הרי הם אחד ממש. יש לזה הרבה דוגמאות. ישראל ערבים זה לזה. הערבות הזאת היא כזאת שכל אחד ערב לשני, למה אם אני עושה מצווה, היא משפיעה על הכלל. אם אני עושה חלילה עבירה, היא גם משפיעה על הכלל. לכן אחד שחוזר בתשובה, זה כאילו כל העולם חזר בתשובה והוא תיקן. איך אפשר שאחד חזר בתשובה זה מועיל לכולם? כי כשהוא עשה עבירה אז זה הלך גם לכולם, התחבר לכולם. כשהוא חזר בתשובה זה הסתלק מכולם. כי ברוחניות כולם מאוחדים. והנה כמו שרוחניות, כל מה שהוא או משהו מדבק ומאחד, ככה ההפך מרוחניות. זה מפריד וגוזר את המאוחדים. הפסוק אומר: "לתאווה יבקש נפרד". המושג של נפרד פירוד שייך בגופים. מה גורם לזה? התאווה. הרצון. אם אמרנו שאנחנו מאוחדים ברוחניות, אז איך זה שיש אנשים פרודים אלה מאלה? משום שלתאווה יבקש נפרד. אם יש לך תאווה או רצון, שזה עצמי, עצמי, אישי, אנוכי, אגואיסטי, ממלא אתה נפרד מאחרים, כי אתה דואג רק לעצמך. אז זה גוזר, מחתך ומפריד. אומר רבנו יונה בשערי תשובה א',ל"א: "מי שהולך אחר תאוותו הוא נפרד". מצד הטבע של הנפשות הרי כולנו אחד, ועניין הפרוד זה שאנו רואים. ודבר פלא, איך אפשר להפריד ולגזור את האחד? וגילה לנו הפסוק סוד גדול: שהתאווה והרצון זוהי מכונה מחתכת נפשות. כמו שמצינו בגשמיות דברים שיש בהם סגולה לחתך. יהלום חותך זכוכית. כך יש דבר החותך ומפריד את איחוד הנפשות, וזהו התאווה והרצון. זהו הסוד של"תאווה יבקש נפרד". ולכן התורה קורא ליצר הרע "מפריד אלוף". אלוף זה הקב"ה אלופו של עולם, והיצר הרע הוא מפריד אלוף. "קדושא בריך הוא וישראל ואורייתא חד הוא". זה הכל אחדות גמורה. מי יכול להפריד ביניהם? מפריד אלוף. מי זה מפריד אלוף? יצר הרע. שהתפקיד שלו להפריד בין הקב"ה לבין ישראל. והוא עושה פירוד בין הדבקים. אז נמצא שכל העסק שלנו זה אחד דפרוד. או שאנחנו יודעים ומסוגלים להתאחד או פירוד. למה עכשיו יש חורבן? בגלל שנאת חינם. מה זה שנאת חינם? זה פירוד. מה זה שנאת חינם? כל אחד דואג לעצמו. אף לא דואג לשני. כל אחד דואג לעצמו דואג לעצמו, לבית שלו, לפרנסה שלו, לעניינים שלו, הכל לעצמו, ממלא אין אחדות. כי ברגע זה נוגע על חשבון עצמו, אז הוא כבר נפרד. יש לו תאווה אחרת. יש לו רצון אחר. אבל אם יושבים סביב שולחן אחד ומדברים דברי תורה, זהה לא משנה, פתאום כולם מתאחדים. לא משנה מאיזה גוון אתה, מאיפה אתה. שום דבר לא משנה! יש מאחד. מה מאחד? תורה. תורה וישראל וקודשא בריך הוא חד הוא. אז ברוחניות יש אחדות, בגופים יש פרוד.

מצינו בגמרא, בבא בתרא ט"ז, בעניין שלושת רעי איוב: "אמר רב יהודה אמר רב: מלמד שכולם נכנסו בשער אחד". מה פרוש? בשעה שקרה מה שקרה לאיוב, שמתו לו עשרת הילדים, ושהעני, ושקיבל את השחין בכל גופו וחלה, שלושת רעיו הגיעו בבת אחת שהמרחק ביניהם שלוש מאוד פרסה. אלף מאתיים קילומטר מרחק בין כל אחד ואחד. איך הצליחו להגיע כולם בבת אחת. איך הרגישו כולם בבת אחת מה שעובר איוב חברם והגיעו בבת אחת? יש שאומרים שהיה להם כתר שהיה אומר להם, יש אומרים שהיה להם אילן, שאם העלים שלו היו כומשים אז הם היו יודעים שמשהו קרה. "אמר רבא: היינו דאמרי אינשי או חברא כחברי דאיוב או מיתותא". או חברותא או מיתותא. או חברים , אם יש לך חברים כמו איוב, אשרייך, אם לא, מיתותא. עדיף למות. "וקנה לך חבר". לפי המובן שהייתה זו רק סגולה. אז איך לומדים מזה "או חברותא או מיתותא?". אבל לפי  הדברים שלנו מבואר היטב שמתוך האיחוד והדיבוק שהיה להם זה עם זה, כי הם היו בסוד איחוד הנשפות, ונפשתם היו מאוחדות ממש. על כן אפילו שהיה איש לרעהו מרחק שלוש מאות פרסה, לא היתה שום חציצה ביניהם והרגישו תכף את הצער של איוב כאילו הם עצמם מרגישים בלי שום הבדל. זהו סוד איחוד הנפשות. להרגיש ממש זה את זה בלי שום חוצץ.

זה נשמע לנו מוזר נכון? אנחנו לא רגילים לדבר כזה, אבל אני אגלה לכם שאתם כן רגילים לדבר כזה. יש פה כמה אמהות שאני מאמין שלא פעם הם אמרו "איפה הילד"? ויצאו החוצה וראו אותו הופ! עומד להידרס. איך האמא הרגישה פתאום?פתאום היא נזעקה איפה הילד, כאילו הרגישה שהילד באיזה צרה, מצוקה או משהו, יוצאת החוצה או שהיא באה ורואה שמיכה שמכסה אותו על הפנים או משהו כזה, איך זה? כיוון שיש איחוד הנפשות ממש, מרגישים מה שהשני מרגיש. ככל שהאיחוד יותר גדול, ככה ההרגש יותר גדול. אני לא צריך להגיע עד רעי איוב, גם בבית יש כאלה שהרגישו, מרגשים ואולי ירגישו בהמשך. אבל זה תלוי, שוב פעם, עד כמה חיבור יש בדבר.

אצל משה רבנו עליו השלום כתוב "וירא בסבולתם". ורש"י מפרש: נתן עיניו וליבו להיות מצר עליהם. אין הפרוש שהוא ראה איך הם סובלים, יצא וראה אותם משועבדים. אלא, ראה את הסבל שלהם ממש. מה הם חשים, מה הם מרגישים, מה הם כואבים. הרגיש את מכאובם ויסורם, שנגע הסבל לליבו בנפשו ממש. ומפני שהיה משה רבנו עליו השלום מאוחד בנשפות של כלל ישראל, על כן הרגיש בצרתם כמותם ממש. "נתן עיניו וליבו". עיניים זה דבר פיזי שרואים איתן. ולב? זה עניין של הרגש. נתן עיניו וליבו. יש בעיה יש הרבה אנשים שהם בלי לתת עיניים, הם חיים בהרגשה שהם בעלי רוח הקודש, בעלי רוח בלי קודש, אבל יש כאלה הם לא צריכים לבדוק בעיניים, הם אומרים לך ישר את דעתם, זה ברור להם, זה פשוט להם, בלי שום בדיקה, בלי שום דבר. לדוגמא: בנושא כשרות המטבח, בשר, עופות, שאר הדברים. יש הרבה שמתירים לאכול הכל בלי שום בעיה, בלי לבדוק, בלי לגשת לבית המטבחיים. בלי לעבור לראות הכל מא' עד ת' את כל התהליך, סתם ככה אומרים. הכל בסדר, הכל אותו הדבר, אין שום דאגה, אתה יכול לאכול, תהיה רגוע. על סמך מה אתה אומר? אין פה נתן עליו. יש פה אולי נתן ליבו, שהוא רעב. או שהוא רוצה לשמור על קשר על הקהילה שלו, יגידו שהוא קיצוני. אבל אין פה נתן עיניו בליבו. פה "נתן עיניו", זה שיצא לראות בסבלותם ולחוש בדיוק מקרוב הכל, והוא היה כתף השנייה שאם הוא ראה מישהו שמצטער, אז הוא לקח את המשא ממנו ושם עליו. זה משה רבנו. לא ישב בארמון של פרעה ואמר ככה וככה, ואמר כל מיני חשבונות שתכף נלמד איך הוא לא עשה חשבונות. מכל מקום זה בבחינת "ראה ראו ראיתי את עוני עמי כי ידעתי את מכאוביו". ה' אומר "ראה ראיתי", הקב"ה ראה בשיעבוד שמשעבדים צמרים את ישראל, "כי ידעתי את מכואביו", ידיעה של הקב"ה זה לא ידיעה משמועה, זה ידיעה ממשית.לא בגדר השתתפות בצער, אלא בצרתם לא צר. אותה צרה, אותם מכאובים כביכול אצל הקב"ה זה בהרגש גם כן. "קלני מראשי קלני מזרועי", "עמו אנוכי בצרה". דהיינו שהקב"ה מרגיש בצרת ישראל ממש. ככה היה משה רבנו. זה מה שמצינו חכמים אומרים במדרש שמשה רבנו עליו השלום היה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מאין בעבודתו. כמו שנושא משאו כאשר כבד לו על כתף אחת, מעביר את המשא לכתף השנייה. ככה היה משה רבנו, כתף שנייה לכל מי שהיה קשה לו. והוא היה נושא את המשא במקומו. רואים עד כמה איחוד הנפשות היה בין משה רבנו לעם ישראל.

לפני זה מבואר מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה שהסיפורים האלה שהתורה כתבה אודות משה רבנו עליו השלום, הם ההקדמה והביוגרפיה של משה רבנו שבזה היה סודו. הוא היה מנהיג שנושא את הכלל ישראל כאשר ישא האומן את היונק. שהיה מאוחד בנפשותיהם של כלל ישראל. אם על כבשה משה רבנו רץ כמה מילים בשביל להחזיר אותה ולא ידע שהיא צמאה, ונשא אותה על כתפיו, כל שכן כל אחד ואחד מישראל. למה הוא נבחר להיות הרועה הנאמן של עם ישראל? זאת אומרת משה רבנו היה מאוחד עם כלל ישראל.

יוצא לנו מזה יסוד חדש בעניין אהבת הבריות ושנאת הבריות תשמעו את המסקנה: שאדם עוסק במושכלות, בדברי תורה, בחוכמה, במחשבה, זה אומר שהוא עוסק באהבת הבריות. אפילו הוא לומד לבד בבית. אף אחד לא ראה אותו והוא לא רואה אף אחד, הוא עוסק באהבת הבריות. למה? כי על ידי זה המתהווה אצלו אחדות. כי אמרנו מה קושר בין הנפשות? רוחניות. אז נתהווה אצלו אחדות והוא נכנס בסוד איחוד הנפשות. אבל שאדם כזה לומד הוא נעשה אחד באהבה אחת גמורה בתכלית עם השאר. לעומת זאת, שאדם עוסק בהרחבת הבית, בקניית הרכב, בעניינים שלו, בתאוות או ברצונות שלו, הרי הוא עוסק בשנאת הבריות. הוא לא חושב על אף אחד רע, אבל עצם עיסוקו בענייני גשמיות יוצר פרוד. לתאווה יבקש נפרד. כל מי שממלא רק תאוותיו ורצונותיו, הרי שהוא עוסק בשנאת הבירות. נמצא לפי זה שאפשר לאדם לישב יחידי בתוך ביתו ולהתעסק בשנאת הבריות. כאשר הוא יושב ועוסק בתאווה ורצון הוא מפריד את עצמו מכל סוד האחדות שלמדנו עליו.

כדי להבין זאת בואו נראה דבר מדהים: מחובת כל אחד ואחד מאיתנו להיות חלק מן הכלל. לא יוצא מן הכלל, לא חוץ לכלל, לא אחד בפני עצמו, אלא אחד הוא חלק מן הכלל. כי מצב האדם והצלחתו תלוי באיזו מידה זכה להיות חלק מן הציבור. שבתורת יחיד קשה מאוד לזכות להצלחה ברוחניות. יש 48 קניינים לתורה ביניהם דיבוק חברים. זה אחד מהתנאים. אם לא, אין לו קניין בתורה. זאת אומרת, ככל שהאדם ירצה ללמוד לבד ולהתעסק ברוחניות לבד, קשה מאוד לזכות להצלחה ברוחניות. ובפרט בדורותינו אה שהניסיוניות גדולים מאוד וקשים מאוד. כמעט ולא ייתכן ותקוותו מועטת. רק באופן שכלול בתוך הכלל יש תקווה. דהיינו, שאומרת הגמרא בברכות ל': "נשטפי אינש בעדי ציבורה". לעולם אדם יהיה שותף בתוך הציבור, יהיה מעורב עם הציבור. שהוא נעשה חלק מן הציבור.יש לו גם הגנה של ציבור, יש לו סיעתא דשמיא של ציבור, יש לו השראת שכינה של ציבור. הרבה מעלות יש מכח ציבור. אפילו אם הציבור לא כולם כשרים, אבל כוחו של ציבור הוא עצום. הרי אם יהיה מניין של החזון איש ושיהיה הבן איש חי, ויהיה הגאון מוילנא, ויהיה רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס, ויהי דוד המלך ושלמה המלך, ועוד שניים, ויהיו תשעה, אין פה מניין. ואם צירפו אחד מהקהל הזה, יהי מניין. "שכינא שרייה". אבל אם הם היו רק תשעה, אפילו כל הגדולים האלה ביחד, אין פה דין של מניין. אין פה עניין של עדה. רק אם יש עשרה. אז זאת אומרת כל יהודי הוא נחשב מאוד, מאוד לעניין של ציבור. גם אם הוא לא משהו מיוחד. אז אדם צריך להיות חלק מציבור, לכן גם כל הברכות והתפילות שלנו נאמרות בלשון רבים. ואפילו תפילת הדרך שאמרתי בדרך לכאן, היא בשלון רבים. אפילו שהבקשה היא בקשה פרטית. מכל מקום תיקנו חכמים לאומרה בלשון רבים. שרק כאשר כולל עצמו בתוך הכלל יכול לבקש.

הסבא מקלם, זכרונו לחיי עולם הבא, היה מעורר שאפילו מצה בראיה הוא כך: כי העולם הוא מדיני וכל קיומו הגשמי מתאפשר על יד הכלל, ולו יהיה יחידי בעולם, נגדי שאחד מאיתנו היה יחידי בעולם, לא יוכל לספק לעצמו מזון ומלבוש וכדומה. אתה רוצה לאכול עגבניה? אתה צריך שיהיה קרקע, שאתה תזרע, ואח"כ יגדל לך עגבנייה, אתה צריך להמתין עד שיהיה. אתה רוצה גם מלפפון, אתה צריך גם.. אתה רוצה פירות? אותו דבר. הכל אתה צריך לבד. אתה רוצה לחם? צריך שיהיה לך שדה וחיטה, ואחד עשר מלאכות עד שתוכל לאכול את הלחם שאפית באחרונה. אתה רוצה שיהי לך בגד? אז אתה צריך שיהיה לך משי או שיהיה לך צמר, או שיהיה לך ככה, שיהיה לך גם עדרים, אתה צריך לנהל אותם ולגזוז את צמרם, ואח"כ לתפור, אתה צריך לדעת לתפור ואתה צריך לעשות גזרה.. מתי תצליח לעשות משהו מכל מה שאתה צריך?! אם לא תהיה כלול בתוך חברה, שזה עושה זה, וזה עושה זה, וכולם ביחד משרתים את כולם, לא תוכל לחיות יחידי. אז זאת אומרת לו יהי יחידי בעולם לא יוכל לספק לעצמו מזון ומלבוש וכדומה, כל אחד מספק לאחרים קיום, ועל ידי כולם כאחד מתקיים העולם. אתה נכנס לסופר ואתה רואה אלפי מוצרים על המדף. בגרמניה חשבנו עלייך, באירופה חשבנו עלייך, בסין חשבו עלייך, בכל מקום שחבנו עלייך מה אתה תרצה לאכול, מה אתה תאהב, ומה תרצה להשתמש, באיזה כלים וכו', וכולם ביחד חשובים מה אתה צריך. ואתה בא ולוקח הכל מוכן. אם לא היו חשובים עלייך ולא מתכננים את זה, ולא מכינים את זה? איך היית? היית פרמיטיבי כמו פעם והיית צריך לדאוג לעצמך. ככה גם ברוחניות. יחיד לבדו אין לו זכות קיום. רק בתוך הכלל יש קיום ליחיד. על זה נאמר בירושלמי נדרים ט': "ואהבת לרעך כמוך? זה כלל גדול בתורה". ההצלחה של האדם זה רק על ידי "ואהבת לרעך כמוך". האר"י הקדוש אומר בתחילת התפילה צריך להגיד שהוא מקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך", וכל מה שאתה שואף לעצמך, כך תהיה שאיפתך להטיב לאחרים. על זה נאמר: "טוב עין הוא יבורך" אלא תקרא "יבורך", אלא "יברך". מי שיש לו עין טובה יש לו כח הברכה. אבל מי שיש לו עין רעה, כמו עפרון החיתי, אז זה בכלל ארור. זאת אומרת, הוא חשוב רק על עצמו, הוא לא מסוגל לחשוב על אחרים לטובתם.

ועכשיו אני הולך להגיד לכם דבר שהוא מזעזע. מזעזע! אני לא אמרתי אותו. אמר אותו בעל חובות הלבבות רבנו בחיי לפני אלף שנה. רבנו בחיי החסיד כותב בפרו חובות הלבבות שער ביטחון פרק ד': "גמול לעולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד. אך יהיה  ראוי לו מן האלוקים בשני דברים". אומר רבנו בחיי אף אחד לא יזכה לעולם הבא. אף אחד. רק אם הוא יעמוד בשני דברים. זאת אומרת, אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד, פירושו: אתה מקיים את כל תרי"ג מצוות, אתה לא עובר שום עבירה כלל, אתה צדיק גמור, אתה מאלה שיכול למות רק בעטיו של הנחש, כמו הארבעה שמתו רק בעטיו של הנחש. אתה צדיק גמור, לא מגיע לך עדיין עולם הבא. לא מגיע לך! "כל עמל אדם לפיהו". הלוואי ואדם יזכה בכל התורה והמצוות שלו בשביל מה שהוא אוכל ארוחת בוקר, ארוחת צהריים, ארוחת ערב. כל עמל המצוות של האדם, הלוואי שיספיק לפיהו. שאומר רבנו בחיי שאם אדם יקיים את כל המצוות כולם, כמו שאמרנו, אינו יכול להחזיר להקב"ה על טובה אחת מאלף אלפי אלפים ברוב רבי לבבות פעמים הטובות שעשה עימנו ועם אבותינו. כל מה שעשית ותעשה כל ימי חייך לא מספיק לטובה אחת שהקב"ה עשה עימך. איך אתה יכול להחזיר לו? במה אתה יכול להחזיר לו? יש משהו משלך שאתה יכול להחזיר לך. גם מה שאתה מחזיר לו זזה משלו אתה מחזיר לו. מה אתה עושה טובה שאתה עושה מצוות? מצוות אתה חייב. כמו שאדם יגיד "אתה יודע כמה נשמתי היום, אתה יודע כמה נשימות התאמצתי, אתה יודע כמה פעמים אכלתי, כמה שתיתי, אתה יודע כמה נחתי"... אתה עושה טובה? בשביל שתוכל לחיות את העושה את זה. אתה לא עושה את זה בשביל הקב"ה או בשביל אמא שלך או בשביל אבא שלך, אתה עושה את זה כי אתה רוצה לחיות. בשביל לחיות צריך לקיים תורה ומצוות. כמו שאם אתה רוצה להיות אזרח במדינה, יש חוקים שחלים עלייך ויש איסורים שחלים עלייך, אם אתה עושה אותם אתה לא מקבל פרס. שום אזרח טוב לא קיבל פרס. יש לו רק חובות. אפילו את הכביש שלכם סללו רק עכשיו, אחרי אני לא יודע כמה עשרות שנים. ואני הגעתי היום בדיוק שהוא חדש. אבל אדם צריך להבין! אתה לא עושה טובה שאתה אזרח טוב, אתה צריך להיות כזה. זה שאתה אזרח של הבורא יתברך ואתה מקיים את החוקים שלו ואת המצוות שלו, כל הכבוד לך, אבל לא מגיע לך על זה פרס. הפוך, אם לא תקיים מגיע לך עונש. באיזה רשות אתה משתמש בכל מה שהוא נתן לך ולא עושה את מה שהוא אומר?! נו, אז לזכות בלחיי העולם הבא? כל ישראל יש לך הם חלק לעולם הבא. כתוב במפורש. אבל לא כתוב שיש לך חלק, כתוב שכל ישראל יש להם חל ק לעולם הבא. לא כתוב שכל ישראל יש חלק בעולם הבא. אתה יכול לזכות לחלק הזה. כתוב שכל אחד מישראל יש לו חלק בגן עדן ויש לו חלק בגיהנום. אם זכה, נוטלך חלקו בגן עדן, וחלקו של גהנום הולך לרשעים. אם לא זכה, אז הוא נוטל חלקו בגיהנום וחלקו של גן עדן הולך לצדיקים. תכך נבין איך זה עובד. אבל כל אחד יש לו חלק. השאלה מה תזכה, באיזה חלק. אתה רוצה לזכות לעולם הבא? אומר רבנו בחיי.. תקשיבו שוב: "אין אדם ראוי לגמול עולם הבא במעשהו הטוב בלבד, אך יהיה ראוי מן האלוקים בשני דברים: האחד שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה". כל אחד צריך להיות מחזיר בתשובה. רק מי שמחזיר בתשובה מקבל עולם הבא על בטוח. "יורה בני אדם עבודת הבורא יתעלה". כמו שכתוב "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד". "וכאשר יתקבץ למשתדל הזה גמול הצדקתו", שהוא מצדיק את האחרים. "אל גמול צדקתו", שהוא לא יהיה רשע, הוא יהיה רשע ויצדיק את הרבים, צריך להתחבר זה אל זה. "יהיה ראוי לגמול העולם הבא". עוד פעם: מתי? "כאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו אל גמול צדקתו יהיה ראוי לגמול עולם הבא". והוא ממשיך ומסביר שם: שמשום כך לא האריכה התורה לבאר את יעודי עולם הבא. למה לא כתוב במפורש בתורה מה יעודים שאדם יקבל לחיי העולם הבא? כי אין זה תלוי רק במעשיו. אם הוא יקיים את הכל התרי"ג מצוות זה לא תלוי רק בזב. אלא תלוי עוד "האך למד והצדיק את הרבים". לכן, אם התורה הייתה כותבת במפורש שכל אחד מקבל כך וכך, אדם היה מסתפק בעבודתו והיה בטוח, הנה אני לא עברתי עבירה קיימתי את כל המצוות אז אני בן העולם הבא. לא! אין דבר כזה!

הגמרא בשמחות אומרת שרבי עקביא לפני הקבורה של הבן שלו עמד בבית הקברות ואמר: "מובטח אני שבני זה בן העולם הבא". למה? שזיכה את הרבים. מה הבן שלו היה תנא קדוש, היה חסיד גדול, היה ירא שמים. בנו של רבי עקיבא. נו, אז למה את אומר שזיכה את הרבים? למה אתה לא אומר שלמד תור היומם ולילה, למה אתה לא אומר שהתענה תעניות, למה אתה לא אומר הרבה דברים אחרים? שנתן צדקות, שעשה חסידים. למה אתה אומר זיכה את הרבים? כי רק בזב אתה יכול לחיי העולם הבא על בטוח. ומה הנימוק שלו? אומר רבי עקיבא כך: " משה ואהרון הוציאו את עם ישראל ממצרים. אבל גם לולא משה ואהרון היה הקב"ה גואל את ישראל ממצרים. למה? משום שהייתה הבטחה לאברהם אבינו: "ואחר כן יצאו ברכוש גדול". זאת אומרת ה' הבטיח לאברהם שבניו יהיו בגלות מצרים ואחרי כן יצאו. אז יש הבטחה שהם יגאלו ממצרים. על ידי מי? אנחנו יודעים שהם יצאו על ידי משה ואהרון. אומר רבי עקיבא שאם לא היה גואל אותם על ידי משה ואהרון אז היה גואל אותם על יד אחרים. למה הוא גאל אותם על ידי משה ואהרון? כי מגלגלים זכות על ידי זכאי. מי היו הכי זכאים בדור ההוא? משה ואהרון. ומגלגלין זכות תמיד מגלגלין זכות על ידי זכאי. אם הוא לא זכאי לא מגלגלין זכות על ידו. אז הגאולה נתגלגלה על ידי הזכאים משה ואהרון. אם הם לא היו? אז היו זכאים אחרים שעל ידם הייתה מתגלגלת הזכות. מה לומד מפה רבי עקיבא? אם מגלגלין זכות על ידי זכאי... מי מגלגלין זכות? מן השמים. מגלגלין את זכות הגאולה על ידי מי? על ידי מישהו זכאי. זוהי עדות מן השמים שהוא זכאי. שאם לא כן, לא היו מגלגלין זכות זו על דיו. אז מי שמגלגלין זכות על ידו בשמים הוא זכאי. הוא בן העולם הבא. וכיוון שהבן שלי זיכה את הרבים, מובטח אני שהוא בן העולם הבא. כי אם גלגלו זכות דווקא על ידו אז הוא בן העולם הבא. הנה יש לכם את רבי עקביא חותמת על רבנו בחיי בחובת הלבבות. כי רבי עקיבא יכול להגיד על בנו עוד דברים נוספים. לא! הוא אמר זה הראיה. זיכה את הרבים הוא זכאי בשמים. זכאי בשנים בן העולם הבא. אז זאת אומרת רבותי אם אנחנו רוצים לזכות לחיי עולם הבא על בטוח, על בטוח, חייבים לזכות את הרבים. להורות את הרבים את עבודת הבורא ויראת שמים. חייבים! חייבים להוכיח בשער גם כשלא עושים מה שצריך, שנאמר?: "הוכח תוכיח את עמיתך". אם לא, אין שוטם ביטחון.

הדבר השני שאומר רבנו בחיי: מי עוד יכול לזכות? אתם יודעים מי יכול לזכות? הוא אומר המקרה השני שיכול לזכות זה רק נדבה מאת ה' יתברך. אחד שהקב"ה מצא חן בעיניו אז הקב"ה אומר לו "יאללה מערוף תעלה לעולם הבא. תעלה". זה רק נדבה! לא בזכות המעשים. אפילו שיהיה צדיק גמור. לא בזכות המעשים, נדבה.  זה מזעזע! זה מפחיד! זאת אומרת כל מי שהוא אנוכי ואגואיסט ודואג לעצמו ואומר "מה אני אדאג לאחרים, אני רוצה להתעלות.. אני רוצה.. מה אני אשקיע בזה, אשקיע בזה, אני אשאר עם הארץ..., אני רוצה לעלות..." אדם כזה אין לו הבטחה שיהיה לו בן העולם הבא. אפילו תהיה אדם מורם מעם, אין לך הבטחה י'חביבי! אין לך! אז תקשיבו את המשך הדברים:

 "נורא למתבונן שכל מי שמסתפק רק בעבודתו הפרטית ולא יזכה את הרבים לא ישיג גמול בעולם הבא". מסקנה. "וכן הנהגת ה' בכל העניינים. ומשום כך הכרח שאדם יעבוד על המידות שבו ויתנער מאהבת עצמו וידאג להיטיב לזולתו". רבנו חיים מוולוז'ין, זכרונו לחיי עולם הבא, אומר ב"נפש בחיים", בהתחלה, אורמ שכל מה שנברא אדם בעולם זה לזולתו. אם למדת תורה הרבה על תחזיק תורה לעצמך. אדם לא נברא לעצמו. אדם נברא מדיני, חברתי. הוא לא נברא לעצמו. אדם נברא לזולתו. עיקר העבודה של האדם לזולתו. שמואל הנביא היה מסתובב כל שנה מקיף את כל ישראל ממקום למקום והוא נקרא צדיק הגדול יותר מהסנהדרין. סנהדרין היו יושבים במקומם, משם יוצאת הוראה לכל עם ישראל. אבל אלה צדיקים בדרגה שנייה. למה? הם ישבו במקום, מי שבא שאל, ענו לו. אבל שמואל הלך וכיתת את רגליו בכל מקום ללמד דעת. פנחס לא עשה כך, ושבעים ושתיים אלף או שבעים אלף שהיו במקרה של פילגש בגבעה נתלה קולר בצווארו ובצוואר הסנהדרין. שהיה להם להרים את שמלותיהם ולקשור את מותניהם וללכת פעם לחברון ופעם ללוד, ופעם לירושלים. כל פעם למקום אחר ללמד מוסר. ולא היו מגיעים למעשה פילגש בגבעה כמו שכתוב בסוף שופטים. אבל כיוון שלא כן, הקולר תלוי בצווארם. חייבם לזכות את הרבים וללמד את הרבים דעת. חייבים! חייבים!

עכשיו יתבאר לנו מה שכתב הרמב"ם. הרמב"ם כותב ב"פרקי הצלחה" וכך הוא פוסק גם ב"יד החזקה" שיכול אדם להגיע קרוב למדרגת משה רבנו ולהיפך, יכול לרדת עד קרוב לירבעם בן נבט. משה רבנו זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלויה בו. ירבעם בן נבט חטא והחטיא את הרבים. חטאת ישראל בו ועליו. לכאורה למה נקט הרמב"ם דווקא את משה רבנו? למה לא אמר לאבות הקדושים? אם רוצה אדם יכול להטות את עצמו להיות כאברהם, יצחק ויעקב. הרי חכמים אמרו לנו בגמרא חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי אברהם יצחק ויעקב. למה הוא אומר למשה רבנו? ולירבעם בן נבט? שני קצוות. נראה בזה שיסוד זכותו של משה רבנו היה זיכוי הרבים. לכן כתוב משה זכה וזיכה את הרבים. זכות הרבים תלויה בו. וכך הייתה תחילתו של משה רנו. יצא אל אחיו, ראה בסבלותם, נתן עיניו וליבו להיות מצר עליהם, וככה היה המשך דרכו של משה שהיה רועה נאמן לעם ישראל. ואח"כ ראה את המתקוטטים ואח"כ ראה את המצרים, ואח"כ הוא רב עם הרועים, להציל את בנות יתרו. בכל מקום הוא נתן דעתו. לעומתו, ירבעם בן נבט דאג רק לעמו. לכן החטיא את הרבים והעמיד עגלים, שלא יכלו לירושלים לעלות לרגל בשביל שלא יראה כעבד ליד המלך מיהודה. אבל מה נאמר בעיקר? נאמר משה זכה וזיכה את הרבים. הוריד תור לישראל, לימד את כל ישראל תורה, לא אכל, לא שתה 120 יום, עלה נלחם במלאכים, מסר נפשו, אמר אני לא שקול אפילו כציפורן שלו, "מחני נא מספרך אשר כתבת", מה לא עשה בשבילך עם ישראל לזכותם. כמה נלחם, כמה פעל בשביל שילמדו, שיגעו, שיעשו וכו'. והיינו כמבואר, שעיקר הזכות ועוון תלוי בזיכוי הרבים. עיקר הזכות של אדם תימדד לפי זיכוי הרבים שהיה לו בחייו או לא. אז עיקר הזכות והעוון תלוי בעניין זיכוי הרבים. לדוגמא אדם שרואה אנשים שחוטאים והוא שותק, הקולר תלוי בצווארו.  היה יכול להוכיחם ולא הוכיחם, הוא ייתפס בעוונם. זאת אומרת, הכל תלוי בזיכוי הרבים או לא. ושמום כך נקט הרמב"ם קרוב לשמה רבנו, עליו השלום, כי יסוד זיכוי הרבים נראה במשה רבנו, והבחנה בעניינים אלו דקה מאוד, מאוד. ממש כחוט השערה הפרש בין להיות מכלל מזכה הרבים לבין מחטיאי הרבים.

יש הבדל. אתן לכם דוגמא: יש אדם שאדם הזה נותן הרבה צדקות, והא נקרא נדיב. באמת נדיב. "אשר נדבו ליבו". והא כל פעם, כל הזדמנות שהוא יכול, רק לתת, לתת, לתת. יש אחד שראה שההוא נותן, נותן ומכבדים אותו בשביל זה, החליט גם לתת. לא בגלל שהוא נדיב, בגלל שהוא חקיין. הוא קוף. הוא רוצה את מה שהוא הרוויח. מה הוא הרוויח? כבוד. הוא לא עשה בשביל כבוד, הוא נדיב. אבל כיבדו בגלל שהוא נדיב. אבל הוא לא עושה את זה בשביל זה. כי הוא נותן גם בסתר, הוא נותן בכל מיני דרכים. אבל זה ראה שמשתלם להיות כזה נדיב, אז כלפי חוץ הוא נותן. זה לא מזכה הרבים, זה לא נדיב. זה חקיין. ובמקום שלא יהיה אנטרנס אף אחד לא יראה, הוא ייתן. למה הוא ייתן? כי הוא לא יקבל את מה שרצה. הוא רצה כבוד. הוא לא יקבל כבוד אז הוא לא ייתן. אדם כזה יכול להיקרא גם מחטיא הרבים במקים מסוימים. מזכה הרבים זה מי שבא מכח של זיכוי הרבים. מחטיא הרבים זה חקיין עלוב. יש הרבה אנשים שהיום עושים מה שאחרים עושים. אבל זה חיקוי. זה לא מקור. זה לא מאותם סיבות של אלה שעשו באמת, אלא, משתלם. זה אנוכיות, זה מפריד, זה תאווה, זה רצון. זה לא זיכוי הרבים. כלל וכלל לא. אז לכן, צריך לראות איך כל אחד מאיתנו הופך להיות מזכה הרבים, כי בן גהנום לגן עדן אין אלא כחוט השערה. ובחוט השערה אפשר להיות ממזכה הרבים וכן להיפך. וכך מצב הבריאה. הכל תלוי זה בזה. וזה מה שנאמר: "ישראל ערבים זה לזה". לכן אנחנו יודעים את הדין "יצא מוציא". איך אני יכול לברך ולפטור את השני? איך אני יכול להוציא אותך גם כך במצוות? כיוון שיצא מוציא אני ואתה ערבים זה לזה. אם אחד לא עושה את מה שמוטל עליו אז נתפסים האחרים שלא אומרים לו מילה בדין ערבות יתבעו את הערב. זאת אומרת אנחנו צריכים להיות בכל הדואגים לציבור ומונעים מהציבור לעושת עבירות. למה? כי אנחנו ערבים. אתה לא עשוה טובה. אתה מחויב. אם לא, אתה תיתפס בעוון

אם כן, למדנו מכאן דברים חשובים: אם אדם רוצה לזכות לחיי עולם הבא, חייב לזכות את הרבים. אי אפשר לשבת ולדאוג רק לעצמך להתקדם באופן עצמי, זה טוב, זה נפלא. אבל אתה צריך לפעול בשביל הכלל. זאת אומרת, לא ייתכן שאתה תעשה את הדברים רק לצורך עצמך. פעם סיפרנו את הסיפור, אני אחזור עליו בקצרה שהיה אבא שאמר לבן שלו, עשיר מחוץ לארץ, תגיד לאחיך העני שאני מזמין אתכם לחתונה של הבן השלישי בארץ ישראל ואמר לו תדע לך כל מה שאתה תוציא לחתונה אני משלם. כל מה שאתה תוציא. אבל הוא אמר לו כל מה שאתה תוציא לכבודי אני משלם. טוב, ההוא הלך דאג לעצמו, קנה שעונים מזהב לכל המשפחה, קנה לכולם בגדים וחליפות חדשים.. והוא עשיר! עשיר! וקנה הכל, וטיסות בVIP, מקום ראשון, הכל... ולאחיו הודיע ברגעים האחרונים תבוא ופה ושמם, מסכן ההוא לא היה לו כסף אפילו לעלות למטוס, שמו אותו איפה שהמזוודות. הכניסו אותו בפנים. בקיצור, הגיעו לארץ. הוא הגיע מרצדס יפהפייה, ככה הגיע לשמה, ואחיו הגיע עם עגלה ככה כולו מרוט כמו עוף בלי נוצות, עני מרוד וכו'. שהגיעה המכונית המפוארת כולם שאלו מי זה? אמרו זה הבן העשיר של הזה. ואח"כ שהגיע התרנגול הזה הגיע שמה, שאלו מי זה? אמרו כן זה גם הבן שלו, רק זה עני. וזהו! היה בושות גדולות מאוד לאבא. ראו את הבן שלו ככה נראה וכו'. נגמרה החתונה, העשיר ניגש לאבא ואומר לו אבא הבטחת לי שכל מי שאני אוציא לכבודך אז אתה תשלם לי. קניתי אתה רואה, החלפתי לכולם את הכל לכבודת, שעונים מזהב, הכל לכבודך. אמר לו: אתה לא מקבל גרוש. אמר לו: מה אתה משקר, אתה הבטחת לי. אמר לו: אני הבטחתי לך כל מה שתעשה לכבודי. לכבודי זה גם שהבן שלי השני תלביש אותו גם כן זהב וכסף והכל ובגדים והכל, ומכונית והכל. זה לכבודי. אבל אתה עשית לי בושות! אתה השארת את אחיך תראה עם איזה בגדים, תראה איך הוא נראה. כולם שאלו מה זה. כולם זוכרים מהחתונה עכשיו רק אותו, את התרנגול הזה. אותך, כמוך באו הרבה לפה לחתונה. אבל מה עשית לי? בושות עשית לי! ככה יגיד הקב"ה לכל אחד מאיתנו. יבוא בן אדם יגיד רבנו של עולם, אני הייתי צדיק, תראה כמה השקעתי, כמה למדתי, כמה עשיתי, תראה, תראה, כמה ידיעות יש לי, כל הש"ס בעל פה, תבחן אותי מבחן סיכה תראה איך אני יודע הכל ופה ושם. אומר לו: זה לא מעניין אותי. ואחיך? והשכן שלך? וזה הוא גם יודע מבחן סיכה? גם הוא יודע הכל או לא? דאגת לו? חיברת אותו? חיפשת לו חבורתה? דאגת לו שהיה כמוך? לא דאגת לו! אז ביאסת אותי! שיש לו בנים כאלה עמי ארצות, לא מכירים אותי, לא יודעים שאני אבא שלהם, לא יודעים שאני המשפיע והנותן והכל, לקחת הכל לעצמך ולא דאגת לאחרים. אדם כזה גהנום מחכה לו. זה מה שלמדנו עכשיו. הכל תלוי באיך אתה מסתכל על כל עם ישראל. חובתו של כל יהודי להיות חלק מן הציבור ולדאוג לכל הציבור. אם אתה דאג רק לעצמך אתה גם יכול להטביע את הספינה. אחד שבא לו באמצע האונייה לעשות חור בתא שלו הפרטי, ששלים עליו, ולשחות, לא לעלות לסיפון למעלה, הוא רוצה לשחות אצלו בחדר, הוא יטביע את כולם. אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה כי ככה בא לך. אתה צריך לעשות מה שיטיב לכל כלל ישראל. כל מעשה שלנו נשקל באספקלריה של הכלל. לא באופן פרטי. לכן, כל אחד צריך לשים לב איך הוא דואג לכל אחד ואחד.

הדבר החשוב הנוסף בשביל שנוכל להגיע לזה זה צריך לדעת שכל אחד לא ימדדו אותו לפי מעשה שלו, אלא לפי הכח שמפעיל אותו. התורה מודדת בן אדם לא לפי מעשיו, אלא לפי כוחותיו. אתם שומעים?זאת אומרת משה רבנו היה לו כח של נושא בעול, היה לו כח של צדק, הוא לא יכול לראות עוולה. לא יכול. היה לו כח של אמת, הוא לא יכול לסבול שקר. זה היה כוחות אצלו. זה לא היו מקרים חריגים. אלו הכוחות שהניעו אותו. משה רבנו איך אתה הולך להציל בן אדם אחד מיד המצרי ואתה הורג את המצרי שאתה בעצם נמצא בבית המלכות ויכול להושיע את ישראל. הרי אתה גרמת שעם ישראל יקבלו שבת במצרים, באת אל פרעה ואמרת לו תשמע אתה תעביד אותם במשך שבעה ימים כל השנה הם ימותו לך, אתה חייב לתת להם מנוחה יום אחד. ונתן להם את יום השבת. אז היה לו כח השפעה גדול על פרעה. היה בן משק ביתו. נו? אז אם אתה כאן במלכות האינטרס שתישאר פה. מה אכפת לך עכשיו להציל בן אחד ואחרי זה תברח לארבעים שנה כי ירצו להרוג אותך. איפה השכל? כמו שאומרים. מה יותר משתלם? משה רבנו לא עושה חשבון, כתוב: "ויפן כה וכה וירא כי אין איש". מה אתם חושבים? שהוא הסתכל אם מישהו יראה שהוא הורג את המצרי? לא. הוא הסתכל יש מישהו שיכול לגאול את היהודי הזה עכשיו מהגוי הזה, יש או אין? אם אין אני צריך להיכנס לעובי הקורה, אני לא אפקיר יהודי. אבל אתה תפסיד את השירות שלך לעם ישראל, מיליונים יפסידו את האפשרות שלך לפתור להם בעיות וכו', בהיותך קרוב למלך. זה לא השיקול. השיקול כרגע: צריך להציל יהודי. יש מי שיכול לעשות? אין! אז אני עושה. ככה עושה משה רבנו. הוא לא הסתכל אם מישהו ראה אותו, כי ראו אותו. דותן ואבירם והלשינו עליו לפרעה. מאיזה שיקול זה? זה הכח של הצדק, זה הכח של האמת, זה הכח של נושא בעול, זה כח שחייבם! אי אפשר! אי אפשר לעושת חשבונות ואינטרסים מה משתלם, מה לא משתלם. אין! מה האמת?

 אם "המנהגים" היום היו מקיימים את ההבטחות שהם הבטיחו לכם פה בקריית ארבע וביהודה ושומרון ובכל המקומות, העולם כבר היה נראה אחרת. אבל כל פעם הם חושבים מה יגידו שם, ואיך אני אמשיך להיות על הכיסא. אם אני אעשה ככה או אעשה ככה אז אומות העולם יקפצו עליי, ואז אני לא יהיה לי אהדה כל כך ואז אני לא יהיה לי אהדה כל כך ואז הם ישלמו הרבה כסף לשמאל, והשמאל אחר כך יגידו ככה ויפעילו עליי את התקשורת, יעשו עליי ככה וככה אמבוש... אז בואו נשאיר, נרגיע ונהיה ארבע קדנציות ולא נעשה כלום. אז שיספרו לנו את הבקבוקים ואת הפקקים, ואת הסיגרים. ועד ש.. ועד ש.. ועד ש... אמרת? תקיים! בחרו בך בשביל זה? תקיים! טראמפ אמר, אמר, אף אחד לא מצא חן בעיניו מה שהוא אמר. עכשיו הוא רק נבחר מה אמר? כל מה שאמרתי אני מתכוון. נראה אם זה נכון או לא. אבל לפחות הוא אמר עוד פעם. כל מה שאני אמרתי אני מתכוון. עכשיו נראה אם יש לנו משהו חדש בעולם, משהו שעוד לא היה. כולם תחמנים! כולם פוליטיקאים! כולם שקרנים! בכל מדינה ומדינה. כולם משקרים את הציבור. נראה אולי זה יצא משהו חדש שעוד לא ראינו ,לא הכרנו. לך תדע. אבל איש עסקים בדר"כ יודע מה זה עסק, אבל גם בעסק עושים כל מיני חשבונות כאלה ואחרים מה משתלם ומה לא. נראה. אם הוא יהיה עקבי או לא יהיה עקבי. מה שבטוח שירגזו אותו הוא לא יעמוד בדיבורו. זה ברור לי. אם ירגזו אותו הוא יכול לעשות שטויות בלי עין הרע.

אבל מכל מקום, אומר לנו שלמה המלך, עליו השלום, דבר מדהים, אומר לנו: "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם". מה שלוח אותנו שלמה המלך עכשיו לחפש נמלים? "לך" הוא אומר, לך, הוא מתכוונן לך. והלכו ומצאו בכורה של נמלה 300 קור, מאכלה חיטה וחצי, חיה שישה חודשים ומצאו כמות פי מיליונים. למה? שהנמלה אומרת שמה? שמא ה' יאריך את חיי. נו? ואם הוא יאריך את חייך, כמה? פי שתיים? פי שלוש? פי ארבע? כמו שאנחנו 120, 240, 480, כמה תרצה לחיות? פי מיליונים היא מכינה! אז שולח אותנו שלמה המלך ללמוד ממנה. מה ללמוד? שיגעון. את יכולה אסוף שלוש חיטים ותנוחי בשפת הים. תלכי לריביירה, תעלי על יאכטה, תטיילי, שבי על שולחן של עשיר, תאכלי כמו שהוא אוכל. מה את הולכת ואוספת לך כל כך הרבה בלי הפסקה? הוא אומר "ראה דרכיה וחכם". איזה דרך עוד יש לה חוץ מהזריזות הבלתי נתפסת? היא מריחה גזל. היא מריחה שזה לא הגרגיר שהיא אספה היא מניחה אותו והולכת. וככה כולם עוברים, ועוברים, ועוברים,  ואף אחד לא לוקח. מאיפה יש לה את זה? היא למדה את זה בבית ספר? אמא שלה לימדה אותה? אבא שלה לימד אותה? מאיפה היא יודעת את זה? אלא, יש בה כח שה' הטביע בה. כח! היא מריחה גזל. כח של זריזות. אומר לנו שלמה המלך" "לך", "לך אל נמלה, עצל". לך, תראה מה זה כח של זריזות. אל תלמד את הפעולה, תלמד את הכח שלה. יהודי צריך שיהיה לו כוחות, שיהיה לו מידות, שהן מניעות אותו. זאת אומרת לא אתה עושה מידי פעם חסד פה, עושה צדקה פב, עושה טובה פה, עושה מצווה פה... זה לא כח! כח זה שאתה לא יכול להפסיק בלי מצוות כל הזמן אתה לא יכול, בלי ללמוד תורה כל הזמן אתה לא יכול, בלי להימנע מעבירות אתה לא יכול. אתה צריך להיות שגזל אצלך זה יהיה כח. מה פירוש. דבר שהוא לא שלי, אני לא נוגע. לא מחפש התרים, לא אומר זה כן, זה לא, כמו מריח "לא, לא שלי".  אחד לוקח עט אומר "מה אני מבזבז לו? חתימה". כמה זה מפסיד לו? כמה דיו יש? תוריד את החתימה, כמה ערך העט ירד? כלום. אז לא בזבזתי כלום. לא! גזל אם אתה משתמש בדבר שלא ברשות, אפילו אם תיקח את העט ורק תגרד את האוזן, אתה משתמש שלא ברשות זה גזל. אתה שם את התיק של ך על מזוודה של משיהו בהמתנה, אפילו שלא מעכת לו אותה, גזל. אתה נשען על רכב שמקפידים עליו, ואתה נשען, לא עושה שריטות, רק נשען, יושב עליו, אתה גזלן. אתה לא יכול להשתמש במה שלא שלך. אם יש לך כח כמו הריח של הנמלה, כח של גזל, שאתה יודע מה זה גזל, אתה לא תיגע בכלום. אתה לא צריך אפילו ללמוד כל ההלכות. אתה תדע זה לא שלי, לא נוגע. "לא תחמוד", צריך שיהיה לך כח. מה אתה חומד מה שלא שלך? כל דבר צריך להפוך אצלנו כח. האבות הקדושים כל כולם היה שכל. איך הם השיגו את התורה? בשכלם. שכלם הגדול השיגו את כל התורה כולה. התבוננו בבריאה ומהבריאה הבינו בדיוק מה ה' רוצה. הם היו הכל שכל, עד שאמרו חכמים זכרונם לברכה, שכבר הגוף שלהם היה שכל. לא צריך אפילו להפעיל את הראש. הגוף עבד כאילו השכל נתן הוראה. כתוב אצל יעקב שהוא סיכל את ידיו. לא כתוב שהוא החליף את ידיו, לא אמרו שהוא שילב את ידיו. לא אמרו. סיכל מלשון שכל. שכל היה לו כבר בידיים. הם ידעו ללכת לאן שצריך לבד. אדם צריך להגיע למצב שהוא יהי הכל כולו כוחות טובות ומידות טובות. וצריך לעבוד על שיפור המידות כל הזמן, כדי שהוא יהיה כך. אתה צריך להגיע למצב שאתה מזכה הרבים מכח. לא רק מהבנה שזה כדאי ומשתלם, כי רוב בני האדם, יכול להיות שמש מבית כנסת, והוא בא לעזור לציבור להכין תה ולסדר את הספסלים והכל, אבל אם הוא לא יקבל הערכה הוא יפרוש ויגיד לא מעריכים פה. אם הם לא מעריכים שיחפשו משיהו אחר, ביי! וזה לא היה כח. זה היה בגלל שהשתלם לך, קיבלת כבוד, שלטת באחרים, החלטת מי יקבל את הראשון, מי השני, סידרת למה שאתה רוצה למי שאתה רוצה. לא, זה לא כח! אתה צריך שיהיה לך כח כמו יהושע בן נון. יהושע בן נון הוא היה מסדר את המחצלאות ואת הכיסאות ואת הכל, שכולם ישבו וילמדו תורה. בהיותו המשנה למלך כמוש אומרים, הרי הוא נהיה המנהיג אחרי זה. הוא לא ציפה לזה, אף אחד לא חשב. היו יותר ממנו אלפים גדולים ממנו. אבל הוא עשה את זה ממש, ממש משום הכח שלו להיות משרת. ומי שיכול להיות משרת הוא ראוי להיות מנהיג. כי המטרה של המנהיג לשרת את העם. פרנס. צריך לפרנס את העם. צריך לדאוג לכם. אז הוא היה, היה לו את הכח הזה. ברור שאנשים שבאו ללמוד היו פשוטי עם גם. ועומד עד שם אדם ענק, אחד משרי החמישים והוא מסדר להם את הכל. זה נקרא כח. אנחנו צריכים שיהיה לנו כח פנימי ולתקן את המידות. בלי תיקון המידות, אומר הגאון מוינלא ב"אבן שלמה": "למה לא חיים". אם אדם בא לעולם לא תיקן מידותיו למה לא חיים, כי אם זה יצא לא ממידות טובות, אלא מתוך אינטרסים, לתאווה יבקש נפרד. הכל צריך להיות מנקודת האמת. בלי נקודת האמת אדם יכול להגיע לעולם האמת עם הרבה מצוות, אבל יגידו ל ו חביבי כל זה היה רק בשביל אינטרס. לכן כתוב: "מה רב טובך אשר צפנך ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם". יש שני סוגים. יש סוג שיקבלו שכר לעולם הבא ויש סוג שיקבלו שכר בעולם הזה. "מה רב טובך אשר צפנת", רוב טוב  של עולם הבא צפון למי? ליראך. אלא שהיראת שמים שלהם בלב. ה' יודע שהם יראים באמת. אלה רוב טוב צפון להם. אבל יש החוסים בך נגד בני אדם. לפני בני אדם הוא  מתפלל, הוא מתנועע, הוא עשוה, מזיז עניינים. אבל זה כשיש אנשים שרואים אותו. שלא רואים אותו בבית, עם מכנסיים קצרים ונעלי בית או בלי, מה הוא רואה, מה הוא שומע, מה וא עושה. בחוץ הוא חביבי נראה פיקס! אבל מאחורי הקלעים מי הוא. זה החוסים בך רק נגד בני אדם. אלה מקלים שכר בעולם הזה. לכן כתוב "מה רב טובך אשר צפנת", ואצל אלה כתוב "פעלת". פה בעולם הזה נותן להם שכרם וטו לא.

אחרי שהבהרנו טוב את הדברים אני חושב, אז למסקנה: מי שרוצה לזכות לחיי העולם הבא, ואני מאמין שלא באתם רק בשביל 70, 80 פה לאכול חומוס וטחינה וקצת ירק וכו', אם באתם בשביל לצאת מפה על הצד הטוב ביותר, כי אדם הולך אל בית עולמו, אז צריך להכין צידה לדרך. צידה לדרך זה לא שקית אוכל זה להכין צידה לדרך, הולכים לנצח. נצח! אם אתה הולך לעבור את סהרה אתה לא לוקח מזוודה, זה לא יספיק. גם קרון של רכבת לא יספיק. אתה צריך להכין צידה. צידה! צידה צריך הרבה.

אז נחזור שוב פעם לנמלה ונסיים עם הנמלה. כמה הנמלה אספה? פי מיליונים. פי מיליונים! אמרנו זה שיגעון, נכון? אבל מה היא אמרה? "שמא ה' יאריך את ימיי", נכון? "שמא". על "שמא" היא אספה פי מיליונים. אם היה מאריך ודאי? ודאי שהיא הייתה צריכה לאסוף את מה היא אספה. עכשיו אומר המדרש: ואנחנו? שודאי יש לנו עולם הבא שהוא נצח, אז ודאי שאנחנו צריכים להכין פי מיליונים], מיליונים, ממה שנספיק לעשות בקיום תורה ומצוות. איך אני עושה פי מיליונים ? איך אני עושה? אם רק אני לומד לעצמי, ואני אלמד מה שאני אלמד, זה לא יפסיק. למה? זה יספיק לעכשיו. אבל תיקחו לדוגמה את הרמב"ם. הרמב"ם ישב וכתב יצירה גדולה, "היד החזקה" ועוד שותים ועוד ספרים, יש מישהו היום שלומד בכולל או בישיבה שלא מזכיר את הרמב"ם ואת מה.. הנה גם אנחנו הערב הזכרנו את הרמב"ם. אפשר בלי הרמב"ם? אז כל הזמן הוא עולה.הוא מזכה הרבים הרמב"ם. עולה, עולה, עולה. כל הזמן. יש מישהו שלא מזכיר את רש"י? רשב"א, ר"ן, ריטב"א. כל הזמן מזכירים. הם השאירו אוצרות. יופי! מה אנחנו נשאיר? מה אנחנו נשאיר? אם לא נשאיר מה נגיד? הפלא יועץ כתב את בפרו בגלל שצריך לעשות מצווה לרבים. אם אדם לא השאיר מצווה לרבים עם מה יילך לבית עולמו? אז הוא ישב וכתב את ספרו "פלא יועץ". וזכה הספר הזה שבכל קהילות ישראל לומדים אותו. אשכנזים, ספרדים, בכל העולם. אז הוא השאיר לדורות. מה אנחנו נשאיר? אז אם אדם מסתפק במה שהוא לומד וזהו, זה עני. עני מאוד. עני מאו!1 הנה אם רואים אני יושב פה, באתי עד קריית ארבע, ונתתי שיעור. השיעור הזה מוקרן כרגע בשידור ישיר לכל העולם, וצופים מכל העולם. איך זה שיגמר זה יחזור להיות שידור חוזר, וישודר לכל המקומות. וישלח מיד "פוש" לכל הפלאפונים החכמים ויקבלו הודעה לשמוע את השיעור. וזה יתחיל להיות מופץ, ובקבוצות יעבירו אותו הלאה והלאה, והלאה. וזה יגיע למאות אלפי צופים בשיעור הזה. כל מילה שאמרתי שכולה כנגד תרי"ג מצוות. כמו שכתוב בשם הגר"א, בשנות אליהו, שכותב על הירושלמי בראש פיאה שדבר אחד מן התורה שכול כנגד כל התורה כולה. תכפילו כמה מילים אמרתי ודיברתי מהר היום, אתה רואים שאני מגביר את המהירות, אז תכפילו כמה זה יוצא וכו'. עכשיו, זה לא יוצא רק זה, זה יוצא גם כפול האנשים ששמעו והקשיבו. אז תארו להם כמה יש מהרצאה אחת. אחר כך יצאו מזה דיסקים ואח"כ בדיסקונקי.  ועוד, ועוד, ועוד. וזה רק הרצאה אחת. ועשיתי הרבה יותר מ-5,000 הרצאות במשך 40 שנה. הרבה יותר. ותעשו חשבון כמה זה. והפצתי עשרות מיוני של דיסקים. ותכנסו לגוגל ותראו כמה יש לי סרטונים. למעלה מ-300 אלף סרטונים. ותראו כמה צופים בכל סרטון. יש מיליון וחצי, יש סרטון אחד מיליון, יש מיליון מאתיים, יש 700 אלף, יש 300 אל, יש 400 אלף. תסתכלו כמה תכפילו במילים, תראו כמה תרי"גים שי מזה וכו', וכל זה בגלל שמה? שצריך ללמוד מן הנמלה. "לך את נמלה, עצל, קראה דרכיה וחכם". צריך שיהיה לך כח של זיכוי הרבים. אם יש לך כח של זיכוי הרבים, אתה לא תתעייף אף פעם. אתה תלך 40 שנה כל פעם למקום,למקום, לכל מקום, ותדבר, ותשפיע, ותגיד והכל. כל הזמן! צריך שיהפך לך כח שהכח הזה הוא כח להשפיע. רבותיי אני מאחל לכם שבעזרת ה' תאמצו לכם את הכח הזה. זה כח אדיר! זה מה שה' רוצה. שיזכו את בניו. במה זכה אברהם אבינו? "ואת הנפש אשר עשו בחרן". ומה הוא עשה? הוא עשה עובדי עבודה זרה מאמינים. מה משה רבנו אמר ל אברהם אבינו? אני גדול ממך. למה אני גדול ממך? אתה זנת ערלים, אתה זנת עובדי עבודה זרה, ואני זנתי במדבר את בניו של הקב"ה. שמעתם  מה אומר משה רבנו לאברהם אבינו? אז אם אתה מקרב את הבנים של הקב"ה אל אביהם שבשמים יש לך מעלה יותר גדולה מזאת? וכל אחד יכול. יש לך משפחה, יש לך קרובים, יש לך שכנים, יש לך חברים בעבודה, יש לך חברים בצבא, יש לך בכל מקום. אתה לא יוכל לדבר? לא יודע להשפיע? תן דיסק, תן להם חומר, תן להם ספר, תן להם פה, תן להם שם, דבר איתם, תחליף מילה.עוד מילה, עוד מילה, עוד מילה, העיקר בשמים רואים שאתה יש לך כח שלזכות את הרבים. אין לך להפסיק רגע. רגע! עלית למונית במקום שהוא יגיד לך מה היה עם טראמפ אתה תגיד לו מה היה בפרשת השבוע. תתחיל, תמנע אותו מלשון הרע, מרכילות, מהוצאת דיבה, ואתה תכניס לו כמה שאתה יכול. לא קיבל כן קיבל, זכית.

 עכשיו אני ילמד אותכם פטנט. אתם רואים אני לא מתבייש ולא מפחד לגלות את הסודות שלי, לא כמו אלה שיש להם סודות ולא מגלים,אני מגלה להם את הסוד. הסוד הוא כזה: שגם אם אתה לא מצליח להשפיע, גם אם נתת למישהו דיסק, אם נתת לו ספר, אם נתת לו משהו והוא זרק את זה והוא לא שמע ולא הקשיב ולא כלום, ואפילו קילל, אתה בשמים נחשב שהחזרת אותו בתשובה. איך זה עובד? מדין מסית ומדיח. דין מסית ומדיח: אחד שבא לחברו ואומר לו נלכה ונעבוד עבודה זרה. אמר לו אתה משוגע? אני אלך איתך לעבוד עבודה זרה? לפסלים, לאבנים, לעצים, מה קרה לך? ולא הלך איתו? מה דינו של המסית? דינו סקילה. הוא לא הצליח להשפיע, לא צריך להצליח. עצם זה שאתה מסית הדין הוא סקלה. מדיה טובה מרובה פי 500! אתה מסיט את חברך בדרך טובה והוא לא הושפע, אמר לך אתה משוגע? מה אתה רוצה שאני אהיה קיצוני? צחק עלייך והלך. אתה נחשב בשמים שהסטת אותו לטובה! להחזירו בתשובה ולתת לו גן עדן. הוא לא רצה? אתה מקבל את הגן עדן שלו והוא מקבל את הגהנום שלך. זה מה שאמנו מקודם. יש חלק בגן עדן וחלק בגיהנום , זכה? נוטל זה והשני לוקח את זה. זה מה שקורה. לכן חילקתי מיליון 750 אלף דיסקים, אינציקלופדיה בבתי אב בישראל. למה? בשמים אני אגיד להקב"ה ריבונו של עולם אתה יודע שאני חילקתי נכון? רציתי שכל ישראל יחזרו בתשובה. חזרו לא חזרו, אני מצידי את שלי. נתתי לכולם את ההזדמנות עד לבית. השקעתי את הכסף, התרמתי אנשים, דאגנו לחלק, עשינו את מה שביקשת. יש אפשרות יותר גדולה מזאת?

עכשיו אנחנו מחלקים ספרים. כל פעם אנחנו מחלקים משהו אחר.  למה? לזכות את הרבים. קיבלתם ספר, נכון? מישהו פתח את הספר, קרא שורה, תכפילו בתרי"ג. הנה כבר, עוד לא הגעתי כמה שכר. תיקחו את זה הביתה? אפילו אם לא תקראו, משיהו יפתח יקרא עוד שורה, אחד יקרא דף, וואו! לך תדע. ואולי משיהו גם ישתנה. כל השכר שלו ובכל הדורות הבאים, שלך! לא רק שלי, גם אתה בעל הספר. אם תיתן למישהו לקרוא, אם תמליץ לו על פרק מסוים, אם תמסור לו את הספר, כל מה שייצא מזה, שלך! לכן עשינו מבצע עכשיו שכל מי שרוצה לזכות, יכול לזכות במאה ספרים בעשרה שקלים אחד. אלף שקלים בתשלומים. הספר הזה עולה שערות שקלים. מי שמבין כרומו, בגודל כזה, תבררו כמה עולה ספר. בעשרה שקלים בשביל לזכות את הרבים, כי יש שמה הרבה, הרבה דברים נפלאים, ושאלות ותשובות שאנשים לא יודעים עליהם את התשובות. נמצאות שמה מעשי מופתים וניסים נפלאים וכו', שמחזקים מאוד. הכל רק לזכות את הרבים. אם אדם רוצה לזכות בטוח בחיי עולם הבא אשריו ואשרי חלקו מה הוא יכול לזכות.

מי ארגן את ההרצאה הערב פה? איפה הוא? אתה? לא יודע למה כל הזמן הסתכלתי עלייך... כי אתה רואה מן השמים התאחדו הנפשות. אתה בן העולם הבא , אתה יודע? מי שמארגן הרצאה בן העולם הבא. כי ודאי כמה יהודים יחזרו מדרשה זו, בין אם זה בערב זה, בין אם זה אח"כ בשידור חזור ואם זה הלאה והלאה, ואם עשית בעל תשובה אחד, הרי שאתה בן העולם הבא. כי הוא וזרעו וזרע זרעו שייכים לך. גם לי. גם למארגנים. גם למשתתפים, גם לצלמים, גם לזה שזה קונסולה שמה מתחבר תמיד. כל מי שהשתתף גם מי שהדביק מודעות, כל מי שטרח בשביל שיהודים יזכו לשמוע דבר ה', הרי שחלקו הנטפל לעושה מצווה כעושה מצווה. אשרייך! ואשרי אלה שעסוק במצווה.

תודה לכם על השמיעה וההקשבה.

שאלה:

שואל: קודם כל....לבקש... להודות על ברכה לפני שנים, שזה ברוך ה' שזה ימשיך להתקיים קודם. פעם כבוד הרב אמר כל מה שאת תגיד אתה תצא צודק, ואני רוצה שהרב קודם כל יברך אותי שזה יצא מסודר. זה בירך אותי אבל זה יצא לא מסודר, אז שישלים את הברכה שייצא מסודר. מעכשיו.

הרב: יהיה רצון שיהיה סדר בבלאגן.

שואל: אמן!

הרב: כן...

שואל: עכשיו בעניין זה של הזיכוי הרבים, של העניינים האלה... על כל העניין של הרווק שדר בעיר...

הרב: תזכה לזיווג הגון.

שואל: אמן! וגם לגבי זה שהרב יוכל לברך אותי שמה שלא שייך לי שלא יתקרב אליי. לא ברדיוס, בכל הרדיוסים שלא יתקרב מה שלי לא שייך.

הרב: לא, אתה מחפש מופת, שכל דבר שברדיוס...

שואל: להינצל, לברוח...

הרב: שתנצל כן, אבל אי אפשר...

שואל: שיברך אותי שאני אנצל.

הרב: תינצל מכל דבר רע.

שואל: אמן!

הרב: תהיה בריא! שאלה הבאה...

שואל: אמן. רגע רציני לשאול...

הרב: מה עד עכשיו מה היה?

שואל: זה ברכות.

הרב: אה! ברכות. אוקי.

שואל: אומרים שאלות בסוף, הברכות....

הרב:אוקי, אוקי...

שואל: עכשיו בעניין הזה של זיכוי רבים, אמרו לי גם תלמדי חכמים שאני אומר דברים נכונים, אבל לא כדאי לדבר עם אנשים שלא מבינים, יכולים לצאת עליי. ואני מרגיש שזה כל הזמן. אני יוצא... מה שאני .. אני באתי מהרצליה פיתוח, זה מעבר מצד קיצוני אחד, מערב לבוקר וערב לצהריים.  זה משהו אחר. מערב רב לצהריים מעט. זה דברים שרואים שם אני אגיד לכבוד הרב שהחכמים הם תמימים ברוך ה', אלה שהם טיפשים הם לא תמימים, זה נקרא קליפה שנקרא "תמה", בן ישמעאל. זה לא תמימות זה כאילו תמימות. זה תמה. שה' יזכה אותי להשלים את הש"ס עם המהרש"א, עם רא"ש, רי"ף. אבל שלא מגיעים לזה צריך להיות... צריך להינצל מהיצר הרע, צריך שופר קטן שובב כל פעם שהיצר תוקף לתקוע בו. אין מה לעשות.

הרב: תקע אחת נראה איך אתה...

שואל: (ניסיון לתקוע ב"שופר")

הרב: מה זה? אינסטלאטור.

שואל: יהיה רצון שזה מעורר את ה' לתקוע בשופר האמיתי, להעפיל את היצר הרע. אבל התמימות המדומה הזאת שאי אפשר ללכת איתה, כי צריך להזהיר את האנשים שלא יהיו תמימים ושלא יבטחו בעצמם. מי שבוטח בטחון עצמי "אני מאמין בעצמי" זה עבודה זרה, זה בן אדם שיש לו את הדבר הזה הוא לא יכול לזכות את הרבים. עדיך לו להינצל. וישב ולא עבר עבירה מצווה בידו. הגאון מוילנא אפילו אומר אם אתה מפחד מדברים בטלים בבית הכנסת, וזה הגאון מוילנא, פעם העירו לי על איזה שעון דיגיטלי שעשה "פיפ, פיפ" בבית כנסת עיראקי. אמרנו לי?. נתנו לי שלוש אפשריות: או שתעשה שזה לא יעשה "פיפ, פיפ" , או שלא תבוא עם השעון או שאל תבוא בכלל. על שעון דיגיטלי! וכבודו יודע מה אנחנו עוברים כל יום בבתי כנסת ומה שאיגרת הגר"א כתוב אם זה כל כך מפריע לך עדיף לך לא להתפלל בכלל. ומה שהרמב"ם אומר.. על הימים של הרמב"ם... שצריך ללכת למדבריות וזה.. מה על הימים האלה?! אין היום שום זכויות.בן אדם אם הוא יוצא ידי חובתו...

הרב: סליחה מה השם של כבודו?

שואל: גיא.

הרב: דברנו על שאלה לא על דרשה. מה השאלה?

שואל: יש לי... הרעיון שלי אני יכול לדבר...

הרב: תכתוב ספר ותזכה את הרבים. תכתבו ספר!

שואל: הרב ייתן לי ברכה שייצא לי רק אמת מהספר.

הרב: אמן!

שואל: אמן.

שאלה:

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב:ערב טוב.

שואל: אני מהידע המועט שיש לי  עיינתי קצת ברמב"ם וקצת בגמרא, ואני לא מבין איך הרב יכול לאשר נסיעה לאומן?

הרב: שאני מאשר? איפה ראית שאני מאשר?

שואל: אני שמעתי באחת מהקלטות מההרצאות של הרב. בחור חזר בתשובה ושאל את הרב מה אומר על...

הרב: מי ? מי חזר?

שואל: בחור.

הרב: כן.

שואל: ולאחר שהוא חזר בתשובה הוא שאל את הרב מה בנוגע לאומן, והרב אמר שמותר.

הרב: מותר לנסוע בטח שמותר, אבל הוא שאל בראש השנה? לא אמרתי בראש השנה. בראש השנה אמרתי במפורש שחכמי ישראל אומרים לא לנסוע בראש השנה לחו"ל.

שואל: ולמה בימים רגילים מותר?

הרב: למה לא? מה הבעיה ללכת לקברי צדיקים?

שואל: כי זה יציאה מהארץ.

הרב: יציאה מהארץ לקברי צדיקים מותר.

שואל: למה קברי צדיקים, זה טמא כמו בית קברות.

הרב: לא, לא. לא לדבר שטויות. לא טמא. מקום של צדיקים זה לא טמא.

שואל: אבל הרמב"ם אמר שאסור קברי צדיקים דבריהם.. הם. אסור לעשות נפשות, אסור לציין את הקברים שלהם, כדי...

הרב: אל תערבב מתוק. קברי צדיקים מותר לצאת. אין שום בעיה. יצאו תמיד כל גדולי ישראל לקברי צדיקים.

שואל: אבל הרמב"ם אמר כדי שלא יעלו לקברים.

הרב: אתה לא שומע מה אני אורמ?

שואל: אבל קראתי ברמב"ם.

הרב: אתה תביא לנו את הרמב"ם שלך ואנחנו ונבדוק את מה שאתה אומר, בסדר?

שואל: אפשר רגע לצטט?

הרב: תצטט.

שואל: הרמב"ם אומר.. הוא מציין את הקברות, בונים נפש על הקבר והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם. דבריהם הם זכרונם ולא יפנה אדם לבקר הקברות.

הרב: נו?

שואל: נו, אז בן אדם לא צריך ללכת ולנסוע אל הקבר של הצדיק.

הרב: לא הבנת. אם אתה רוצה אתה יכול ללמוד את דבריהם. אבל אתה לא מנוע מלכת ואין איסור. "לא יפנה" פירושו של דבר במקום שתלך עד לשם, אתה יכול ללמוד את דבריהם. זה אחד. שתיים: מי שצריך לצרה, לצוקה, לכל דבר וצריך "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם", אז הולכים ועולים לקברותיהם וכו'. אורח החיים הקדוש ידע את הרמב"ם הזה וזכה לקברו של רבי שמעון בר יוחאי על ברכיו, ועל הלמעלה אל הציון שלו בשביל להתפלל. והאר"י הקדוש היה מקיף את קברו של רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר בשבוע ימים, הוא וכולם. וכן בכל מקום היו הולכים לקברות צדיקים. עכשיו, זה שלא יפנה זה במקום שתחשוב שאתה עושה דבר גדול,ש אתה הולך שלם ולא לומד את דבריהם, אז שתדע שדבריהם זה הם יותר ממה שתפנה לקבריהם. זה הכל.  

שואל:תודה.

הרב: תהיה בריא.

שואל: כלב בן יפונה.

הרב: כן. כלב בן יפונה. אני נותן לך עוד דוגמה: הלך לקברי אבות. למה הוא הלך קברי אבות? כי הוא הבין שיש סכנה. אם יש סכנה הולכים אצל הצדיקים.

שאלה:

שואל: ערב טוב הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: דבר ראשון אם אפשר שתי ברכות. חבר של המשפחה שנפצע בתאונת דרכים אפשר ברכה?

הרב: שומר תורה ומצוות?

שואל: שומר תורה ומצוות.

הרב: מה שמו?

שואל: שלמה בן רות

הרב:ה' ירפא אותו ברפואה שלמה, החלמה מהירה.

שואל: אמן!

שואל: וברכה לזיווג לאחותי בעזרת ה'.

הרב: שומרת תורה ומצוות?

שואל: שומרת.

הרב: מה שמה?

שואל: רוויה בת אילנה.

הרב: רוויה?

שואל: בת אילנה.

הרב: צריכה להחליף את השם. רוויה בת אילנה, ה' יזכה אותו לזיווג הגון מהרה. שתלמד חצי שעה ספר "שערי תשובה" של רבנו יונה שלושה חודשים רצוף.

שואל: אוקי. השאלה שלי היא כזאתי: אנחנו לצערנו הרב מדור לדור, רק, הדור נהיה פחות בוא נגיד ברמה הרוחנית פחותה. אז אם 200 שנה אנחנו מחכים לביאת המשיח ולא מקבלים, אז למה שנקבל עד עכשיו? הרי אנחנו מדור לדור רק נהיים יותר ויותר גרועים.

הרב: כתוב שיבוא בעקבו. זאת אומרת "בעקבתא דמשחיא", דווקא בעקב. בעקב, העקב בגופו של האדם זה המרום הכי נחות והכי פחות והוא האחרון בגופו של האדם. ממלא זה יבוא בסוף. אז אנחנו בדור המדורדר הזה יהיה בסוף.

שואל: אוקי. תודה רבה

הרב: תהיה בריא.

 

שאלה:

שואל: ראיתי הסרטה של הרב באוניברסיטת אריאל ב-2015 שבחור שואל מותר או אסור לעלות להר הבית, והרב אמר לו שבגלל שרוב גדולי הפוסקים אוסרים עלייה להר הבית אז אכן אסור, ובכל מקרה אין מה לעשות שמה כיום, שאין עבודות הקורבנות. מה שכן, מדברי הרמב"ם אנחנו לומדים, אם בספר המצוות ואם בספר העבודה, שגם היום יש לנו דבר יריעה הר הבית עצמו. שעצם העלייה להר הבית ואנחנו צריכים לחלוק כבוד להר הבית, שבניין בית המקדש קיים בעצם אפילו בחורבנו. וזה  לא סותר בניית בית המקדש לעצם הקרבת הקורבנות, כמו קורבן פסח שמותר בכל העזרה.

הרב: נו בסדר, מה זה קשור עכשיו לעלייה במקום שיש יכול להיות חשש כרת?

שואל: יש מלא פוסקים היום מלא בדורנו וגם לפני כן אחד מהם זה היה הרמב"ם בעצמו שהוא עלה להר הבית. יש הרבה פוסקים שכן מתירים לעלות להר הבית והאם אנחנו והולכים לפי כל הפסקים של הרבנים שאוסרים עלייה להר הבית או דווקא רק הפסק של עלייה להר הבית ש הוא נוח היום...

הרב: אנחנו פשוט מאוד לא מסכנים יהודים בשביל מצווה שיכולה להיות כרוכה בסיכון של כרת.

שואל: אז אולי נעזוב את ארץ שיראל כי אנחנו מסכנים אלפי יהודים.

הרב: לא, לא...

שואל: ואלה שגרים בגבעות כיום, בכל מיני גבעות ביהודה ושומרון תגיד להם שגם יעזבו כי הם מסכנים יהודים.

הרב: אם אתה ממליץ...

שואל: וגרים פה בחברון..

הרב: אם אתה ממליץ לי אני אשקול את זה, אבל בינתיים אני רק אומר לך דבר אחד: במקום שיש ספק ואין ביטחון ודאי...

שואל: יש בטחון מדברי הרמב"ם...

הרב: לך יש, לנו אין. במקום שיש...

שואל: לפי הרמב"ם שי בטחון ודאי שמותר להיכנס...

הרב: הרמב"ם פוסק שיש כרת למי שעולה במקום שאסור.

שואל: מי שנכנס לעזרה. למקום שאסור.

הרב: 100 אחוז. אז במקום שאסור ואנחנו לא יודעים בדיוק...

שואל: לא כל הר הבית זה המקום שאסור.

הרב: שמעתי. אני מסכים, אבל כיוון שאנחנו לא יודעים לאמוד בדיוק, כי יש שאומרים כן, יש שאומרים לא ויש שאומרים ספק ויש שאומרים כך, אדם לא נכנס במקום סכנה. כל בן אדם נורמאלי שאומרים לו שיש חשש שיש נחשים במערה, הוא לא אמור להיכנס להגיד  לא אני סומך על זה שברוב המערה אין נחש. כמה תופס נחש מקום בתוך מערה? אחד חלקי 20. נו, אז הסיכון הוא 1 חלקי 20, אז אני נכנס. זה טמבל! אם אומרים לך שיש שמה ודאי נחש, מה אתה נכנס לבפנים? בשביל מה לך להיכנס? מה יש מצווה להיכנס עכשיו לתוך המערה? תראה את הבית מבחוץ, תתפלל בכותל המערבי, תתפלל שהקב"ה יחזיר שכינתו לציון, תעשה מה שאתה רוצה. אבל לא מחייבים אותך, אין מצווה חיובית לעלות להר הבית, ולכן, אם אתה רוצה זה רשות והרשות שלא תהיה עם סכנה.

שואל: קורבן פסח זה לא רשות. קורבן פסח מי שמבטל אותו זה...

הרב: קורבן פסח אתה יכול להקריב אבל במקום שיהיה בטוח שאפשר להקריב.

שואל: מותר לי להיכנס לעזרת טמאי מתים לשם הקרבת קורבן פסח.

הרב: שמעתי. אל תגיד את כל הידיעות שלך.

שואל: אז אין שום איסור להקרבת קורבן פסח?

הרב: לך אין. אתה יכול מצידי גם לנחות באמצע, אבל הנקודה היא מה שאני צריך להגיד לאנשים זה את מה שצריכים להיזהר. אתה יש לך ביטחון, תגיד להם מה שאתה רוצה.

שואל: אז אפשר להגיד לי להיזהר אבל למה כיום אפשר.. אומרים שזה איסור כרת מאה אחוז.

הה: האיסור כרת הוא ודאי, לא בכל מקום, אבל כיוון שלא יודעים להגיד בדיוק מאיפה ועד איפה, בסטייה קלה יכולה לעלות בכרת, לא עושים את זה. אין מצווה כזאת כרגע. אין בכלל מצווה, אז מה פתאום שאדם יעשה. במקום שיש סכנה לא עושים. פשוט מאוד. זה הכל. זה הסיבה. לא צריך יותר מזה.

שואל: טוב.

הרב: תודה רבה. 

 

שאלה:

שואלת: ערב טוב כבוד הרב. אני רוצה לבקש ברכה לאחותי.

הרב: שומרת תורה ומצוות?

שואלת: כן. היא חולה בבית. יש לה סרטן.

הרב: איפה?

שואלת: היא בקריה.

הרב: לא. איפה בגוף.

שואלת: בלבלב. היא עשתה ניתוח קיסרי...

הרב: זה מסוכן מאוד, מאוד! כמה אחים ואחיות אתם?

שואלת: אנחנו חמישה אחיות. אנחנו ברוך ה' בארץ, אנחנו אם האבא שלנו. כל המשפחה.

הרב: אז אתן מוכנות להתענות 40 יום תענית לרפואתה?

שואלת: כן.

הרב: בסדר. אם תתענו לרפואתה ותתפללו כל יום בשבילה...

שואלת: כן אני קראתי בשבילה תהילים כל יום.

הרב: כן, אבל להתענות 40 יום את יודעת מה זה?

שואלת: כן.

הרב: מה זה?

שואלת: כן...

הרב: מה זה? מה עושים 40 יום? לא אוכלים ולא שותים מהבוקר. מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, 40 יום.

שואלת: אבל תראה איך אנחנו יכולים לחיות בלי אוכל.. בלי..

הרב: זה נקרא תענית 40 יום. אז מה את אומרת כן? 40 יום צריך להתענות כמו...

שואלת: אבל אני שואלת: בערב אפשר לאכול?

הרב: כן. אחרי צאת הכוכבים. את יודעת מה זה צאת הכוכבים? כתוב בלוח שנה צאת הכוכבים. בבוקר מעמוד השחר לא אוכלים עד צאת הכוכבים. ואז אוכלים מה שרוצים וכמה שרוצים. מתחיל עוד פעם עמוד השחר לא אוכלים. במשך 40 יום. חוץ משבת, ראש חודש וחגים. זה אוכלים. אבל כל השאר רצוף לא אוכלים. בלי הפסקה. 40 יום. 

שואלת: אולי בעזרת ה', אולי אני יכולה...

הרב: תקשיבי! תקשיבי! הייתה גזרה של המן על עם ישראל להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. אסתר המלכה אמרה שכולם יצומו שלושה ימים לילה ויום רצוף. לא אוכלים ולא שותים, יום לילה, יום לילה, יום לילה. 72 שעות. זה שקול ל40 יום שאמרתי לך. אבל ככה ביטלו את הגזרה של המן. זה הכח של התענית הזאת. יש אפשרות גם לא 40 יום. 3 ימים רצוף. או יומיים, שזה שקול כעשרים ושבעה יום, ועוד 13 יום. או יומיים הפסקה יום ועוד יומיים. רצוף.

שואלת: ??????

הרב: אפשר. אין בעיה. השאלה אם זה יספיק. אבל כשרואים שבן אדם מוכן להצטער, מוכן לצער את עצמו שיחיה השני, ובפרט אם זה המשפחה הקרובה, זאת אורמת, לא רוצים לוותר על האחות הזאת, זה עושה רעש בשמים. אבל אם לא מוכנים, אומרים "לא, מה אני , בשביל שיהיה תחייה אני אפסיק לאכול", אז זאת אומרת שהיא לא חשובה כל כך. אבל אם בן אדם מוכן להתייסר, להשתתף בצער של השני, זה מראה בשמים דבר גדול. ועשו את זה הרבה בכמה מקרים וזה הועיל. לכן, אני אומר את זה. אם לא, לא הייתי אומר את זה. ויש פה אנשים שצמו שלושה ימים, ויש פה בן אחד שנמצא פה איתנו שצם שישה ימים. בעצם שניים יש פה היום שצמו שישה ימים. רצוף. לא אכלו ממוצאי שבת עד יום שישי אחרי הקידוש, לא אכלו ולא שתו. זה נקרא תענית הפסקה. וזה שקול כמו אלפים של תעניות. אז זאת אומרת אם בן אדם מוכן להשקיע בכבוד. שאלת אותי בלבלב כמעט אף אחד לא ניצל. זה עניין של זמן רק. לכן אם רוצים לשנות גזרה לחלוטין צריך נס. בשביל לעשות נס צריך שגם אדם ישנה את הטבע שלו. בטבע שלו הוא רוצה לאכול ולשתות, הוא מוכן לשנות את הטבע שלו ולא לאכול ולא לשתות. בשביל שהשני יחיה.  אם עושים כזה דבר, זה עושה רושם גדול בשמים. תחליטו ואם כן, תודיעו לי.

שואלת: תודה רבה הרב.

הרב: בהצלחה!

 

שאלה:

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: אני בחור צעיר בן 76, יש לי רק שני ילדים, בלי עין הרע. גם זו לטובה. ואני יודע שהתפילות תמיד עוזרות. אבל אין לי כבר סבלנות. זה לא זז. הח'ברה שלי, זהו הם תקועים, הם לא יכולים.. לא חוזרים בתשובה.. והם גם אנטי. אני מפסיק אפילו לנסות לשכנע, למרות שקרה לי הרבה פעמים בהזמנות להגיד מילה פה ושם, "אבא עזוב אותנו".

הרב: הם למדו...

שואל: מה אני יכול עזור...

הרב: שמעתי.

שואל: סליחה.

הרב: הם למדו באקדמיה.

שואל: הם למדו באקדמיה? מה הפירוש?

הרב: הם למדו?

שואל: כן. אוניברסיטה.

הרב: זאת הבעיה.

שואל: אני יודע. אתה לא מחדש פה, אני יודע, ברוך ה'. אבל סליחה. אני...

הרב: טוב...

שואל: אני מבקש סגולה, משהו, תפילה שאני אעשה או משהו.

הרב: רק שנייה. אני אגיד לך מה תעשה. בעזרת ה'.

שואל: לא רק זה, הם גם לא נשואים. לא רוצים להתחתן. אין צאצאים.

הרב: אין המשך...

שואל: וקשה לי עם זה.

הרב: תקשיב, אתה בעזרת ה' תקבע לך שעתיים כל יום, רצופות, בתענית דיבור, ללמוד במשך שלושה חודשים רצוף, כולל שבת וחגים. אתה לומד כל...

שואל:כל פעם. שעתיים. תענית דיבור.

הרב: רצופות. שעתיים...

שואל: לימוד ותענית דיבור.

הרב: כן. שעתיים רצופות בתענית דיבור אתה לומד תורה. חוץ מתהילים וחוץ משנה עם מקרא ואחד תרגום.

שואל: גם?

הרב: לא. חוץ. זה לא. זה לא בחשבון. תלמד תורה, משנה, גמרא, הלכות, מדרשים...

שואל: אני לומד.

הרב: אין בעיה, אבל שעתיים בתענית דיבור. אתה לא אומר שלום, ולא עונה לטלפון ולא כלום!

שואל: מקובל עליי.

הרב: שלושה חודשים כולל שבתות וחגים. מתי זה יום? מהבוקר שאתה קם עד שאתה הולך לישון, זה יום.

שואל: כן.

הרב: אם דיברת בטעות את המתחיל את השעתיים באותו יום.

שואל: מהתחלה?

הרב: כן. את השעתיים מאותו יום. עוד פעם: אם פספסת יום אתה מתחיל שלושה חודשים מחדש.

שואל: אוה!

הרב: נו, מה חשבת? עכשיו זה אתה עושה וכל פעם בסיום הלימוד שלך אתה מתפלל עליהם בשמותם ואומר...

שואל: אני מתפלל כל 18.

הרב: אין בעיה, אבל זה לא כמו שאתה עושה אחרי שעתיים. אינפוזיה עם הקב"ה. שאת המחובר אליו שעתיים רצוף זה אחרת. זה דבר אחד. דבר שני אתה תיתן צדקה כל יום בשבילם, בשמותם. שזה יעמוד לזכותם. עכשיו תגיד לי את שמותם ואני אברך.

שואל: אלינור בת אסתר

הרב: אלינור...

שואל: בת אסתר.

הרב: ו...?

שואל: ויונתן

הרב: ויהונתן.

 שואל: ויונתן ישראל.

הרב: ישראל... בני אסתר. ה' יזכה אותם לשוב בתשובה...

שואל: יותר נכון קוראים לה אתי. כולם קוראים לה אתי.

הרב: איך קראת לה ב...

שואל: אתי.

הרב: אתי?

שואל: בזמן הנישואים שהייתי...

הרב: לא בנישואים.

שואל: אלא?

הרב: לא הבנת? אשתך משעה שהיא נולדה קראו לה אתי או אסתר.

שואל: אתי. אבל ...\

הרב: לא.. מתי שהיא נולדה?

שואל: אין לי מושג, אני לא זוכר. אני לא יודע. אני חשוב שקראו לה אתי תמיד. מאז ומתמיד.

הרב: לא היית בזמן שהיא נולדה? נתחיל מחדש עוד פעם. אלינור בת?

שואל: בת אתי.

הרב: בת אתי אסתר.

שואל: אתי אסתר. זהו!

הרב: ויהונתן ישראל בן אתי אסתר. ה' יזכה אותם לשוב בתשובה. יהפוך לבבם לטובה, וזיווגים הגונים וצאצאים מרובים.

שואל: אמן! יישר כח הרב!

הרב: תהיה בריא.

 

שאלה:

שואל: רציתי לשאול את הרב איך זה שאתה מחזיר אנשים בתשובה בלי לבנות להם בניין אמוני?

הרב: בלי לבנות מה?

שואל: בניין אמוני. אני רואה שאתה כאילו בסרטו בשנייה אחת בן אדם חוזר בתשובה בלי לדעת באמת מה הוא עושה. הוא לא יודע למה מחר הוא יניח תפילין לגמרי. הוא לא יודע למה הוא עושה כל דבר.

הרב: אני אגלה לך סוד שיש הרבה דתיים שגדלו דתיים, והם גם לא יודעים אם הם מאמינים בה' או שזה מה שלימדו אותם. ואם ישאלו אותם תוכיח לי שיש ה' גם לא ידעו להוכיח.

שואל: לא אמרתי שזה טוב או משהו...

הרב: לא משנה. אז גם בבית לא לימדו אותם וגם בישיבה לא לימדו אותם אמוני. ודבר נוסף, אתה צריך להבין שרוב אלה שנשארים יותר חזקים זה דווקא בעלי תשובה ולא דתיים מלידה. כי אלה מחפשים בחוץ, ואלה מחפשים את הבפנים. אז למרות שאתה לא מלמד אותם את הכל בערב אחד את כל השולחן הערוך ואת כל ההלכות ואת כל האמונה ואת כל יראת שמים, את הכל המידות, כי אי אפשר להפסיק, מה אני יכול לעשות שאי אפשר להספיק?! אז בכל אופן ממשיכים לבד. מי שמראים לו את הדרך ואומרים לו זה הכיוון, הם כבר מוצאים את הדרך אחר זה. בכל מקום היום יש כוללים ושי ישיבות, ויש שיעורי תורה ויש רבנים ויש הכל. והם כבר, אתה מבין? מתחברים ישר, מוצאים איפה שזה.. כמו שאם אני אומר לך שספורט זה בריא והלכתי. נו, מה יהיה? אם אתה רוצה לעשות ספורט מה תעשה? אתה תיגש לאיזה שהוא מקום, איזה מגרש או איזה מקום, תשאל ח'ברה איפה אפשר לעשות פה ספורט? יגידו לך פה יש מכון , פה יש כאן, פה יש מגרש, פה יש כדורסל, פה יש כדורגל. מה אתה רוצה? אז מה אתה חושב שבערב אחד יגידו את כל התרגילים ואת כל הזה? אין דבר כזה!

שואל: אבל תהליך תשובה זה דבר שאתה בונה לאט, לאט עם היגיון.

הרב: מאיפה אתה יודע?

שואל: אני חושב בקצת היגיון שאם...

הרב:אתה חושב הבנתי, אבל ההיגיון שלך... בן כמה אתה?

שואל: עוד מעט 17.

הרב: ואני עוד מעט 64, ואני 40 שנה במקצוע ואני יודע בדיוק מה הצלחתי לעשות, ואתה בא לי בגיל 17 ואומר לי איך צריך לעבוד. יפה מאוד!

שואל: אני חשוב שבן אדם שחושב משהו הוא צריך לחשוב את זה עם היגיון. הוא עושה משהו שיעשה את זה עם היגיון.

הרב: קודם כל אני חושב זה דבר מאוד חשוב. רק צריך לחשוב נכון. למה?

שואל: אז תסביר לי מה לא הגיוני.

הרב: לא שלא הגיוני, הכל הגיוני, רק שאין חכם כבעל ניסיון. שמעת על דבר כזה פעם?

שואל: כן.

הרב: מי בעל ניסיון אני או אתה?

שואל: אני לא יודע מה הדרך של האנשים שבחזרת אותם בתשובה.

הרב: אני שואל אותך שאלה: מי יותר בעל ניסיון אני או אתה?

שואל: אתה.

הרב: יופי. כמה החזרת בתשובה?

שואל: אני לא החזרתי.

הרב: אמונית הצלחת עם משיהו?

שואל: אולי קצת.

הרב: אולי קצת. אז אני אומרים מספרים מאוד גבוהים של מאות אלפים של אנשים שבנו בתים שכולם על אדני התורה. וכולם היו אצלי רק בהרצאה אחת.

שואל:אבל זה נגון לעושת את זה בלי לדעת למה?

הרב: בטח שזה נכון!

שואל: לחזור בתשובה ערב אחד בלי לדעת....

הרב: לא הבנתי. אם אני עכשיו נמצא בים ורואה שבן דם טובע אני מרים אותו לאיזה חסקה וממשיך להציל בן אדם אחר. ואני לא יודע מה קרה איתו אח"כ. פתאום אחד אומר לי הלו, הלו תחזיר אותו למים אתה יודע לאן הוא ילך אח"כ?! מה קרה לך איך אתה משאיר אותו על חסקה והולך? מה אתה רוצה שאני אעשה לו? שנקנה לו דירה גם?

שואל: אתה לוקח תהליך תשובה קטן, ובאמת אתה משאיר אותם ביער לבד, הם לא יודעים מה לעשות.

שואל: בדיוק! וכולם מצאו את הדרך.

שואל: מאיפה אתה יודע שמצאו את הדרך? אולי עכשיו הם עושים דברים בלי היגיון...

הרב: אתה יודע מה זה עולם התשובה? אתה יודע מה בוא אני אשאל פה בציבור. מי חזר בתשובה דרכי שירים את היד.

לא הבנתי, אני לקחתי אותכם לאיזה שהוא מקום אחרי שדברתי שיחה? תראה, תראה יש פה מעל מניין. לא קניתי לך בית? לא קניתי בית. הכרתי אותך שדברתי בהרצאה? הכרתי אותך? לא הכרתי? איך הם חזרו בתשובה?

שואל: אז בוא אני אגיד לך מה אני חשוב על האנשים האלה, שהם עושים דברים בלי היגיון..

הרב: נכון.

שואל: ולדעתי טמטמום לגמרי.

הרב: נכון.

שואל: אין טעם לעשות דבר כזה.

הרב: נכון! נכון אתם צריכים לחזור בשאלה?

שואל: אולי עכשיו הם בדרך של איזה שהיא טעות.

הרב: נכון. אז הם צריכים עכשיו לחזור בשאלה, להוריד את הזקן...

שואל: מאיפה אתה יודע שזה נכון?

הרב: לא, זה לא נכון, ברור, ברור. אתם חייבים לחזור בשאלה קודם כל, להגיע אליו...

שואל: לא, הם צריכים לדעת למה...

הרב: לשמוע ממנו.

שואל: לפני שהם מקיימים הם צריכים לדעת למה.

הרב: לא! אין דבר כזה. לא.

שואל: הם לא יודעים למה.

הרב: זה נקרא אני חושב של בן 17, לכן, קראו לגיל זה טיפש עשרה. תודה רבה תהיה בריא.

הוא לא אומר את זה, שתבינו, הו אלא אומר את זה בגלל מה שהוא אומר, בגלל שהשיטה שהוא מבין שצריך זה לאט, לאט, לקרב, ללמד, 40 שנה, 50 שנה, עד ש.. איך ש.. כי אצלהם לא מצליחים לחזור לעשות את זה בערב אחד, אז זה לא מסתדר להם.

שאלה:

שואל: ער בטוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: אני קודם כל אני אשמח לקבל ברכה. רפואה לאבי.

הרב: שומר תורה ומצוות?

בב: כן.

הה: שמו?

שואל: אילם בן אברהם.

הרב: אילן בן אברהם רפואה שלמה בתוך שאר חולי עם ישראל מהרה. כדאי לברך את האנשים האלה כשהם לא יודעים אפילו מי בירך ומה יקרה או שצריך קודם ללמד אותם מה זה רפואה וחיים והכל. אני לא מכיר את אבא שלו. יכול שאני עושה גם טעות.

שואל: אבל אני מכיר.

הרב: לא, אבל יכול להיות שאני עושה טעות בזה שאני מברך אנשים ובסוף הם יהיו גם בריאים בטעות. אז לך תדע מה יהיה אח"כ. אולי הם יזיקו לאנשים, יריבו עם השכנים. אולי לא כדאי  גם לברך.

שואל: כי המעשים שלו היו טובים.  הוא גומל חסדים טובים. אז ...

הרב: קדימה. דבר שני, כן...

שואל: כבוד הרב, חזרה בתשובה על ידי אהבה האם זה מידה טובה?

הרב: חס ושלום! כופרים! צריך להתרחק מהם כמרחק שמים וארץ.

שואל: לא, אני רציני. האם זה מידה הכי טובה, מבחינתך?

הרב: מה המידה הכי טובה?

שואל: לחזור לה' באהבה.

הרב: האם לחזור.. לא הבנתי, אתה אמרת קודם עדי אהבה, מה אמרת?

שואל: על ידי אהבה.

הרב: חשבתי ה' ירחם שאתה אומר... יש כאלה שנקראים כת עדי יהוה. ככה הם קוראים לעצמם. אלה כופרים. סליחה! סליחה, לא שמעתי אותך ברור. האם כדאי לחזור על ידי אהבה? ודאי. אבל אף אחד לא יכול. בשביל לאהוב את ה' לא כל הצדיקים זוכים לעבוד את ה' מאהבה. תקרא הרמב"ם, הלכות תשובה פרק עשירי, זה מה שהוא אומר. רק כאברהם אבינו שהיה אוהב את ה' והיה מחזיר את כל העולם בתשובה. זה נקרא מאהבה. מאהבה זה לא שתהיה אוהב לבד, אלא שתהיה מאהיב את ה' על הבריות. לא כל אחד זוכה. וזה לא להגיד "אני אוהב אותך ריבונו של עולם", "אני אוהב אותך". זה לא זה, זה בכלל לא זה. הלוואי שנזכה לעבוד את ה' מיראת הפחד. הלוואי! הלוואי! אח"כ יש דרגת הרוממות שזה השיא. אהבה זה מדרגה שלא כל בר אנוש זוכה לה בכלל. גם אם הוא צדיק גדול. תקרא את הרמב"ם תבחין.

שואל: אז אדם יחיה כל החיים שלו בפחד?

הרב: הלוואי! הלוואי! הלוואי! אז הוא לא יעשה עבירות לפחות, כי הוא חי בפחד. "לעולם יהא אדם מפחד כתוב. למה ה' נטע בנו את הפחד? אתה יודע למה הוא נטע בנו את הפחד? אם לא היה לנו פחד לא היינו מתראים מכלום. הרי הדבר היחידי שעוד יכול לעצור אותנו מלעשות עברות זה הפחד. אבל מה אנשים לא פוחדים מה'. עובדה שהם עושים עבירות. אז איפה הפחד? אז מה שייך להגיד "אניאוהב את ה'", אם אתה מסוגל לעבור עבירה אחת. אם אתה עובר עבירה אחת במזיד, ביודעין, אתה נקרא רשע. אז איך את היכול להגיד שאתה אוהב את ה'. כמה אנשים לא עוברים אפילו עבירה אחת. אז איך הם הגיעו לבקשה לאהוב את ה'? אם אתה אוהב את ה' לא תעשה דבר שגורם לו צער, נכון? אז אם אתה עובר עבירה ודאי שאתה גורם לו צער, כי הוא לא רוצה שתעבור עבירה. והא לא רוצה לתת לך עונש. אתה מאלץ אותו לתת לך עונש. אז איך אתה תוכל לאהבו את ה' אם אין לך פחד בכלל? זה מתחיל בפחד. לכן, אתה אומר "לשם ייחוד קדטשא בריכו שכינתא בדחילו ורחימו". מה "דחילו"? בפחד. ביראה. ואח"כ "ורחימו". אח"כ אהבה. אבל זה רק אחרי שישי לך פחד. אם אין לך פחד, איך?

שואל: אז החזרה בתשובה צריכה להיות קודם כל על ידי פחד?

הרב: הלוואי! אני חוזר. כמה פעמים אז אצעק הלוואי?

שואל: אבל הוא לא יכול להחזיק, הפחד זה...

הרב: הפוך! הפחד...

שואל: אדם יגיע למצב שהוא כבר לא יותר מפחד. זה הדור שלנו, אנחנו לא דור מאוחדים.

הרב: אז הוא ודאי שלא יאהב את ה'. כי אם אין פחד הוא לא יכול לאהוב את ה'. איך אתה יכול לאהוב את ה' ולעשות מה שהוא לא רוצה? איך אתה יכול לאהוב?

שואל: אבל אדם כבר.. יש פה אנשים שלא מפחדים מגיהנום.

הרב: לא הבנת. זה מפחיד אותי  אתה חושב? שיכנסו לגיהנם מי שרוצה למה לא.

שואל: אז עדיף שיאהב ולא.. מאשר....

הרב: אבל הוא לא יכול לאהוב, זה שקר! אתה לא מבין? להגיד "אוהב" זה לא אוהב. אני אומר לאבא שלי "אני אוהב אותך", אז הוא אומר לי בוא תהיה אצלי שבת. לא אבא אני נוסע לאילת. אתה אוהב אותו, הוא ביקש? אז תהיה אצלו בשבת. למה אתה הולך לאילת? כי אתה אוהב את עצמך, כי אתה רוצה להיות באילת עם חברים, אתה לא רוצה להיות אצל אבא שלך. אז מה זה שווה  שאתה אומר "אני אוהב אותך". אחרי אילת? לפני אילת? מתי אתה אוהב? מתי שאתה רוצה? זה אוהב? לא עשית לו שום עבירה. אתה רק לא שומע למה שהוא אומר, זה הכל. אם ה' אומר משהו ואתה עובר על דבריו, איך אתה יכול להיות אוהב?

שואל: זה לא עובר על דבריו.

הרב: לא הבנת? זה לא אוהב, אוהב, זה שיא. שיא. אתה יודע מה זה שיא? זה שאתה משועבד לה', אין לך רצונות בכלל. בכלל! שום רצוץ. הדבר היחידי שיש לך זה לעשות רצונו יתברך. לא מה שהוא מבקש. רצונו. רצונו זה אפילו לא מבקש? לא את התרי"ג מצוות. זאת אומרת אתה מקיים את כל התרי"ג ועכשיו אתה עושה אנשים נוספים. זה נקרא "ואהבת". להיות מאהיב את ה' על הבריות כאברהם אבינו, שנאמר: "ואת הנפש אשר עשו בחרן". ככה אומר הרמב"ם בספר נצוות, מצווה ג'. זה נקרא "ואהבת". שתגמור עם כל המצוות לעשות ולא תעבור שום עבירות אף פעם, ואז תעשה אנשים אחרים, אז תוכל להגיד שאתה אולי, אולי אוהב ה'. אולי. אולי. תקרא הרמב"ם פרק עשירי ותראה בדיוק מה שאמר.

שואל: מה שנותר זה לפחד.

הרב: הכח טוב, הלוואי! הלוואי! הלוואי שנהיה פוחדים מה' יתברך. הלוואי. אנשים מפחדים משוטר יותר מהקב"ה. רק שומעים את הצ'קלקה ותראה איך הם מורידים את הרגל מהדוושה.

שואל: הרב, בסוף אני רוצה לסיים איתך בברכה, אם תוכל לברך אותי שאני אוכל יותר להתקרב לה' עד היראה וגם על ידי  אהבה.

הרב: מה השם שלך?

שואל: ראובן בן אילן. ולהחכים בתורה.

הרב: ראובן בן אילן ה' יזכה אותך לפחד מהקב"ה, לירוא ממנו ובסוף בעזרת ה' במהרה בעגלה ובזמן...

שואל: לאהוב.

הרב: לאהוב. לאהבו. כן. כמו שכתוב בהרמב"ם. תהיה בריא.

שאלה:

שואל: שלום עליכם כבוד הרב.

הרב: שלום וברכה.

שואל: רצינו להכיר תודה לרב שזיכה אותנו לאורך כל השנים להתחזק בעבודת ה', לשמוע את ההרצאות שלך מאז שהיינו ילדים. וקירב אותנו לעבודתו יתברך באמת, וזיכה אותנו להרבה הזדמנויות חזקות וטובות להתקרב לעבודתו יברך. על זה אני רוצה להודות בשם כולם, אני מאמין שכולם שמעו את ההרצאות והתחזקו בזכות זה. עכשיו, רציתי קודם כל, בנוסף לזה, זכינו היום, זה יום כ"ה בטבת, יום הר גריזים. יום שבו כותים רצו להשמיד בית מקדשנו, הלשינו לאלכסנדר מוקדון. ואלכנסדר מוקדון בא עם חיילותיו להחריב את בית המקדש, ויצא שמעון הצדיק בלבוש כהן גדול הגיע, נפגש עם אלכנסדר מוקדון, וברוך ה' ביום הזה אלכנסדר מוקדון בנץ החמה השתחווה לשמעון הצדיק והכיר בגדולת הצדיק האמת והכיר זאת העולם באותו זמן. ואמר דמות דיוקנו של זה מנצח לפניי בבית מלחמתי", ואז התהפכה הקערה על פיה. זאת אומרת אותם כותים שרצו להשמיד את בית מקדשנו ואותנו הקערה התהפכה עליהם, הם הושמדו ובית עבודה זרה שלהם גם כן הושמד. זה יום מבורך מאוד, ואשרינו שזכינו ביום הזה לשמוע דברי תורה מהרב. רציתי לשאול את הרב שאלה. זה ענייני, אני חלילה לא רוצה לפגוע בכבוד הרב, רוצה בדרים כמות שהם. הרב דיבר בענייני השחיטה והכשרויות ונבלות וטרפות שמאכילים וכיוצא בזה. יש לי חבר שהוא עבד כשוחט, במשחטת עוף טוב, במשך כארבעה חודשים. הוא הסביר לי באופן נרחב כיצד מתנהלת כל מערכת השחיטה שם. כיצד הבידוק נעשה, הרמפות שמעליהם עומדים המשגיחים, מצלמות הפיקוח, כל דקה וחצי הקו עוצר ל-15 שניות, שוחטים, שופטים את הסכין, מנגבים את זה על הבגד שלהם עצמו, על הסינר, ובודקים את חדות הסכין. כיוצא בזאת בהמשך אם מוציאים פגם בסכין גם ביבש.. שבן אדם יורד מהליין שזה בין 25 דקות ל-40 דקות...

הרב: איזה הכשר זה שם?

שואל: הרב אויירבך.

הרב: טוב.

שואל: משחטת עוף טוב בבית שאן.

הרב:תשכח מזה. שתגיע לשם תראה את הדברים בעיניים, תראה שאין הדברים כך. עכשיו, דבר נוסף שאתה צריך לדעת: אחד, דיני שוחט: שוחט צריך להיות ירא שמים מרבי, שוחט צריך לחזור על לימודו אחת לחודש, שוחט צריך להכיר את כל השבעים טרפיות, שוחט צריך שלא יהיה לו פלאפון, לא טמבלויזיה בבית. שוחט צריך לבדוק את השחיטה שהוא שוחט כמו שצריך, בדיקה ברטוב במהירות שבודקים לא מועילה לבדיקה מדוייקית. צריכים לבדוק ביבש. נכון שיש שסומכים על הרטוב, אבל הרטוב והיבש זה מרחק גדול מאוד. אם שוחטים 20 בדקה, קשה מאוד לבדוק. היד כבדה, עוף שוקל בין קילו וחצי לשתיים וחצי. תחילית היום ולקראת סוף היום, אחרי 4 שעות עם הפסקות אפילו, היד כבר לא מרגישה אותו הדבר. שוחטים מגיעים הביתה, ידיים שלהם רועדות בגלל הקושי. יש כאלה שמכריחים אותם גם לעבוד שתי משמרות, כי לפעמים יש חגים ודברים כאלה. זה רק בחלק של השחיטה. שבחלק של השחיטה בסכין, בהתחלה ברוב המקומות זה סכין בסדר גמור, אבל אח"כ, אחרי מספר שחיטות סכינים נפגמות. יש הרגשים שמעבירים בבתי מטבחיים כיוון שאי אשפר לחכות ולסדר סכינים כל פעם, זה לוקח הרבה זמן, ואז מכשירים גם בהרגשים. קוראים לזה "הרגש קל", קוראים לזה "חוסר חלקות", יש להם שמות כאלה ואחרים. אח"כ יש את הבדיקות שנעשות, והבדיקות נעשות באופן כזה ואחר. יש מקומות  שיש בהם מליחה על ידי ערבים ולא ע"י יהודים. יש מקומות שהבדיקה של צרירות הדם גם נעשית ע"י יהודים או לא יהודים. יש מקומות שבודקים את הריאות באופן כזה ואחר. יש מקומות שבודקים את צומת הגידים רק סטטיסטית ולא כל עוף ועוף. ועוד הרבה הרבה בעיות שאתה לא מודע להם, ומי שהורגל בשחיטה כזו מבחינתו זה בסדר. כאילו זה הכל ניעה כאילו כן כפי מה שהרבנות מבקשת, לפי מה שזה. אז זה רבנות, ורבנות זה הכל מדגמי ולא נבדק אחד אחד קודם כל. אז לכן אנחנו מכירים, ויש לי דווקא הסרטות מאותו מקום שהסריטו לי גם. וטרינרים שישנים בתוך הליין, ושלא בודקים, ולפעמים רואים גם ליין שנוסע לבד ואין אנשים אפילו שמסתכלים. יש לי הרבה חומר מכל מיני משחטות, בתי מטבחיים ואנשים שעבדו שם. למה שאני הגעתי ואני אומר, אני אומר באחריות גמורה, והשמעתי את זה בדיוק ואף אחד עדיין לא תבע אותי משום מה. כי אם יתבעו אותי אני אשמח מאוד להגיע עם ההוכחות לבית משפוט ואז הוא יכתוב בדיוק לאור הבדיקה מה כן, ותראה כמה יסגרו. לכן, אל תסמוך על סיפורים של אנשים שנמצאים במקומות שהם צריכים להצדיק איך הם נמצאים במקוטם שמוציא נבלות וטרפות. הרי כל מי שנמצא במקום שמוציאם נבלות וטרפות, אזור לו להיות שמה, כי הוא שותף בפשע על זה, כמו אלה שעושים אותו. אפילו שהוא לא עושה. הוא התחיל כעושה טוב, אבל הוא יודע ולא מתריע בציבור, הוא בעצמו עבריין כמו ארים. מה הוא יגיד? שאני נמצא במקום כזה ואני אהיה חלק מתוך המהלך הזה? אז הוא צירך להגיד שזה בסדר. זה כל בר דעת צריך לדעת. מה יגיד?

שואל: הוא כבר סיים לעבוד שם. עבד שמה רק ארבעה חודשים.

הרב: זה לא משנה.

שואל: אבל הוא מסביר לי עובדות אחת לאחת.

הרב: שמעתי. העובדות שאתה שמעת הן עובדות שהוא השמיע לך, ואני שמעתי ממקום זה ו...

שואל: יש לך צילומים של בית שאן של מה שכתב על בית שאן...?

הרב: אני אגיד לך, כן. יש לי צילומים. כן יש צילומים ששלחו לי באינטרנט בדיוק מה נשעה במקומות אלה. אז לכן...

שואל: אפשר לראות אותם? איך אני אוכל לראות אותם? להראות לו? כי הוא בפועל הוא תיאר לי...

הרב: הוא  לא צריך לקרות, הוא בעצמו יודע. אבל אם ירשה לי הבן אדם אני אראה לו. לא פרסמתי אותם. יכלתי לפרסם אותם, רק הבן אדם שנתן לי אותם נתן לי אותם בשביל שאני לא אחשוף אותו כי ידעו מי עשה את זה. אז לכן הוא נתן לי את זה, תראה מה יש, וזה מה שאני יודע שיש.

שואל: אז בפועל אין לנו אפשרות לראות את זה או שיש אפשרות? זה מה שאני שואל. כדי להוכיח לו, אני אומר.

הרב: עניתי. עניתי. אם הבן אדם יסכים לחשוף ולהפסיד את מקור פרנסתו, אין שום בעיה. אני אשמח הראשון לפרסם.

שואל: בסדר. אז זה אחד. זה נשאר בערפל. הדבר הבא: הרב דיבר על זה שהוא שחט כמות של עשרות של פרים, ומתוכם נמצאו שתיים שלושה של חלק.

הרב: 125 יצא שלוש.

שואל: אז הוא גם, אותו שוחט, עשו שחיטה של כמות של עשרות של פרים בצפון, אצל דרוזים שנותן את כל הזריקות והטיפולים בזמן, כל... לא זוכר את הכמות, נראה לי 250, כל הפרים יצאו חלק. הסיבה שאנשים לא יוצא להם חלק, הם חוסכים בכסף בזריקות, על הטיפולים...

הרב: הבחור שאמר לך את זה משקר בשקר גמור. אין בעולם דבר כזה ש50 זה תלוי בטפולים, זה לא קשור באכילה, ולא קשור בכלום. רוב הבהמות היום הן טרפות, לא יכול לצאת יותר שמערים אחוז,ז ה בלוף שאין כדוגמתו! ומי שאומר לך אותו הוא סהרורי. הרב עובדיה יוסף אמר שיותר מעשרים אחוז לא יכול...

שואל: הוא אמר שהוא מוכן להראות לרב. אם הרב מעוניין הוא אמר שהוא מוכן להכיר לך את...

הרב: אני מוכן. אני מוכן לבוא עם מצלמה ולצם. ואני אוכיח לכולם שהוא סהרורי. הבנת? מתי רק תגיד לי אני מגיע עם מצלמה, מצם ואני רוצה לראות 50 ראשי בקר יוצאים 50 חלק. בלי סרחות, בלי רירים. אם יהיה כזה דבר, אני מודיע לכולם שאני שקרן, רמאי. 

שואל: בעזרת ה' שחלילה שלא...

הרב: לא, לא חלילה. אדרבא!

שואל: לא ייפגם שמו של אף יהודי.

הרב: אדרבא! אדרבא! אם יש בהמות שירדו מהשמים, אני אשמח. מתי אנחנ ונקבע.

שואל: אני אשמח לעשות את זה.

הרב: עכשיו, תשאל אותו בטלפון.

שואל: אפשר?

הרב: כן. עכשיו, עכשיו.

שואל:טוב.

הרב: נקבע. הנה שכולם ישמעו, ואני בעצמי מגיע עם המצלות לצלם ונראה 50, 50.

שואל: מדהים. הוא בדיוק מתקשר אליי.

הרב: יאללה קדימה! כי הוא רואה עכשיו את השידור.

מי שרוצה, בעזרת ה', מי שלא אוכל בשר או אוכל מעט או לא משיג כמו שאנחנו אמרנו, יש אפשרות טופו להשיג. למעלה סויה. של ארוחה מן הטבע בארבעה טעמים, במחיר זול מאוד. תוכלו בחוץ לראות ולהתרשם.

כן, מתי אנחנו קובעים? 

שואל: הוא מחפש את הטלפון לרב, הוא אומר שהוא בודאי הוא ימצא את זה מחר, הוא יפנה את הרב למקום עצמו. זה דרוזי שנמצא...

הרב: לא אצל מקום. אתה בא איתו והוא בא איתנו, והשוחטים שלו, לא משנה אם זה הוא, שוחטים בפני, אני מצלם. אם יוצא מחמשים אחד לא טוב, אני מפרסם את שניכם. אם יוצא 50 טוב...

שואל: אני לא בא להתפרסם. כמו כן, אני עושה שאר שירותים לציבור...

הרב: אם מחמשים יוצא מתוך חמישים, אתם מפרסמים אותי כמו שאמרתי.

שואל: שמעת מה הוא אמר? הוא לא שמע אותך הרב. אני אגיד לו.

הרב: טוב, אז אתה תסביר לו. תיקחו ממנו את הטלפון, תעשה לי טובה, ותצלם אותו, הוא גם כבר שיהיה על בטוח.

שואל: מעולה. עכשיו הרב, עוד משהו.

הרב: כן?

שואל: הוא הסביר לי על מתכות איכותיות מאוד שמביאים מיפן, ששמה ממש מומחים.

הרב: עזוב את השטויות! הוא לא מבין בין ימינו למשאלה. מתכות הבאתי למי שמביא את כל המתכות, אמר ככל שהמתכת יותר טובה, היא יותר עדינה, והיא יותר נפגמת. למה? כיוון, שאפשר לחדד אותה הרבה יותר. וכיוון שאפשר לחדד אותה הרבה יותר, נכון שהיא תשחט יותר מהר ויותר בקלות, אבל היא נשברת יותר מהר.

שואל: הוא אומר שזה איכויות שיפנים...

הרב טוב, טוב יפן...  שוויצרים יותר טובים מהיפנים ותעזוב! הוא לא מבין בין ימינו לשמאלו.

שואל: טוב. תהיה מבורך הרב.

הרב: ביי, ביי.

שואל: ה' ישמח אותך הרב.

 

המשפחה של הארבעים יום תענית, מה אתכם? מה החלטת?

שואלת: שלום רב. קודם כל, תודה לא, תודה רבה לך שהגעת לכאן. כמה זמן חיכנו עם הילד שלי שהגעת לכאן. כמה פעמים שמענו את השיעור שלך מהדרך של האינטרנט, יו-טיוב, וזה לא נמאס לנו  בכלל. והיום, רציתי לבקש ברכה ממך. בתוך המשפחה שלי שיהיה שלום בית, שיהיה בריאות, כדי שאנחנו יכולים להתקיים כל המצוות שהקב"ה נותן לנו.

הרב: תודה. אבל למה אמרת, הזכרת את הבן שלך? למה הזכרת אותו?

שואלת: הוא ממש אוהב אותך! הוא ממש אוהב את השיעור שלך!

הרב: אה! הבנתי. טוב בסדר. מה השם שלהם? משפחת מה?

שואלת: משפחת פצ'או.

הרב: משפחת פצ'או...

שואלת: אני מרים פצ'או.

הרב: בסדר, המשפחה כולה תזכה לשלום בית, הצלחה, ללכת בדרך התורה, ויהיה לכם בריאות שלמה ואיתנה בכלל עמו בית ישראל.