רעננה - רעננה - מה עלינו לעשות כדי להגאל?

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמו ירוויח. הדברים שנאמר יהיו לרפואת שמעון אהרון חיים בן איתי, הצלחה בכל. רפואה שלמה וזיווג הגון לגיא בן אביגיל. ולעילוי נשמת עירית בת מזל, מנוחתה עדן. כמו כן, הערב יהיה לעילוי נשמת הוריי וחמי, מנוחתם עדן.

כיודע בספר התורה יש הפסק. רווח בין פרשה לבין פרשה, ובין עניין לעניין. זה נקרא פרשה סתומה ופרשה פתוחה. פרשה סתומה זה באמצע שורה, וההפסקים גדולים יותר. פרשה פתוחה זה שהשורה פתוחה עד הסוף. מה הדין? אם כתב פרשה סתומה פתוחה או פתוחה סתומה הרי זה פסול. ואין בו קדושת ספר תורה בכלל. הלכה בהרמב"ם הלכות ספר תורה, פרק ז', הלכה י"א. כל שכן אם לא עשה רווח כלל, אלא כתב ברצף. והנה פרשה האחרונה שהייתה, פרשת "ויגש", מסיימת בירידת בני ישראל למצרים בפסוק: "וישב ישראל בארץ מצרים, בארץ גושן, ויאחזו בה ויפרו וירבו מאוד". מיד לאחריה מתחיל פסוק: "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה", וזה הפרשה של השבוע. מה בקשתו מיוסף? להיקבר במערת המכפלה וברכתו לבני יוסף ולשבטים. בעניין חדש ובא ברצף. מה קרה פה זה בא ברצף? כתב רש"י: למה פרשה זו סתומה? לפי שכיוון שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. זאת אומרת לאחר פטירתו של יעקב אבינו התחילה גזרת השעבוד ונסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השעבוד, לכן נכתבה פה פרשה סתומה. דהיינו, מחוברת לפרשה הקודמת. הקשו רבותינו בעלי התוספות גם הרא"ים וגור אריה, מפסוק מפורש. קושיה. איך אפשר להגיד כזה דבר שנסתמו עיניהם של ישראל וליבם מצרת השעבוד? הלא כתוב "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ובני ישראל פרו, וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד, ותמלא הארץ אותם. ויקם מלך חדש על מצרים", אז כתוב: "וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם". ואמרו במדרש: ללמדך שכל זמן שהיה אחד מהם קיים,מהאחים, השבטים, כל זמן שהיה אחד מהם היה קיים, מאותם שירדו למצרים, לא שיעבדום המצרים בישראל. דהיינו, כעבור 107 שנים מפטירת יעקב אבינו. אז איך כתב רש"י, והמקור שלו זה המדרש, שהשעבוד התחיל בפטירת יעקב אבינו. אם הפרשה סתומה שנסתמו עיניהם וליבם של ישראל מגזרת השעבוד, הרי זה לא התחיל מיד, 107 שנה אחרי זה, כל זמן שהאחים היו קיימים, לא נשתעבדו בהם מצרים. יש פסוק מפורש. קושיה. אבל התשובה היא תשובה יסודית והיא שייכת כל כך, כל כך גם לתקופתנו.

נפתח ונאמר: כאשר ירדו בני ישראל למצרים בשבעים נפש, זה סך הנפשות שירדו למצרים. יעקב ובני ביתו. תכנן יוסף להושיב אותם בארץ גושן. והם ביקשו את ארץ גורש שקיבלה שרה בכתובתה. וכתב רבנו אליהו מזרחי: כי דרך המבקשים תמיד לבקש מה שצריך להם או פחות ממנו. לא יותר. נגיד אתה בעל משפחה חמש נפשות, אתה לא תבקש דירה עשרה חדרים. אתה תבקש משהו מתאים, פחות או יותר לחמש נפשות. אז שנותנים להם את ארץ גושן, אז נותנים אותם לפי מה באו. מה הם באו? 70 נפש. אז נותנים להם מחוז שמתאים לשבעים נפש עם המקנה, עם כל מה שצריך וכו'. נגיד כמו שאתה הולך היום למושב, אז נותנים לך מושב כל אחד דירה וזה, ועוד חלקת אדמה וכו'. ואז היה ריבוי עצום ורב. עד שכתוב במדרש: "וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ". כתוב הפסוק הזה באיוב וכתוב שלא נפטר יעקב אבינו מן העולם עד שראה שישים ריבו מבני בניו. זאת אומרת יעקב אבינו זכה לראות 600,000 צאצאים! וזה המך הפסוק באיוב, פרק ה', פסוק כ"ה ו-כ"ו: "תבוא בכלח אל קבר". מה זה "בכלח"? גימטריה 60. תחשבנו את האותיות זה יוצא 60. בדר"כ מתרגמים "בכלח" בזקנה. שזה עוד פירושים, אבל.. "אבד עליו הקלח", אם אתם מכירים את המושג. בקיצור, "תבוא בכלח עלה כבר", זה 60. ובבעל הטורים אומר: "וירבו מאוד ויחי יעקב". מה זה "וירבו מאוד ויחי יעקב"? בגימטריה אומר בעל הטורים: ראה שישים ריבו. ראה סמך ריבו. זה יוצא בדיוק הגימטריה, "וירבו מאוד ויחי יעקב".  סוף הפרשה הקודמת, שתי המילים האחרונות ושתי המילים הראשונות, ביחד הגימטריה שלהן שהוא ראה סמ"ך ריבו. וזה שנאמר בישעיה הנביא: "לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוורו כי בראותו ילדיו". "בראותו" זה אותיות רבבות. "ילדיו" זה עולה גימטריה סמ"ך, עוד פעם 60. זאת אומרת שראה 60 ריבו. הנה יש לנו כמה רמזים גדולים שנפטר יעקב ראה שישים ריבו. ושי לתמוה עכשיו: אז אם ככה איך הספיקה להם ארץ גושן. ארץ שניתנה לשבעים נפש, איך היא יכולה להספיק? הרי הם התרבו באותו מקום? יש לכם תשובה? אין לכם. זה לא שאלה בכלל. בכלל לא שאלה. כי בהיות יעקב אבינו איתם ובראשם וכולם הצאצאים, וכולם מקושרים, והוא עטרת ראשם ותפארתם, לא חשו בצפיפות ובדוחק. שמעתם? 600,000 מצטופפים במקום קטן ולא מרגישים צפיפות ודוחק. איך זה  יכול להיות? פשוט: על דרך שפירש החתם סופר, זצ"ל, כתוב באבות, במנה באבות, פרק ה', משנה ה': הנס שלא אמר אדם "מעולם צר לי המקום שאלין בירושלים", זה אחד מהניסים שנעשו בירושלים בזמן הבית, ו"הלא בליל פסח שהו בירושלים". איפה? בתוך החומה. שהו שם 12 מיליון איש! לפי הגמרא בפסחים ס"ד. ולנו בה. גם ישנו שם. כמו שכתוב בפסחים צ"ה. שבאמת היה צר. צפוף. אך לא חשו בכך מחמת התלהבותם ואהבת ה' שיקדה בהם. כמו שאמרו בסנהדרין ז': שהאוהבים מסתדרים אפילו במקום דחוק. זה נקרא "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים". עומדים צפופים כמו סרדינים, אבל צריכים להתפלל ולהשתחוות, אז צריך להיות מרחק ארבע אמות אחד בין השני, משתחווים נהיה רווחים. זה כמו היום, יש שני אחים שצריכים להתכסות בטלית אחת, שמיכה אחת. זה מושך לפה, זה מושך לכאן, זה מושך לפה, זה מושך לכאן. אבל היה דור, דורו של רבי יהודה בר אלעאי שהיו שישה מתכסים בטלית אחת, והייתה מספיקה לכולם. למה? אהבה מחברת. אז כשהיו סמוכים על שולחנו של יעקב אבינו והוא הנהיג אותם וחיבר אותם, גם מקום קטן יחסית יכול להכיל את הכמויות האלה. אבל שנפטר יעקב אבינו נעקרה מחייהם הדמות המאחדת, והתחלקו לשבטים. ומדרך הטבע החלו חיכוכים. ואז החלו לחוש בצפיפות. אני מאמין שיש פה משפחות מבורכות בילדים, ואם הולכים לסבא או לאבא אז יכול להיות שמצטופפים עשרות בפסח, ליל פסח. אני מאמין. וזה סלון לא הכי גדול. וכולם מסתדרים עם הילדים, עם הבלאגן, עם הכל. אבל אחרי הפטירה אתם תראו שזה כבר יהיה צפוף. לא אי אפשר לעשות, זה צפוף, צריך לעשות פה וצריך לשעות שם. לא אנחנו נעשה לבד, נעשה ככה... כבר פתאום מתחילים חיכוכים להתחלק, כבר אין מקום, כבר אין זה.. ככה זה הולך. שישי מי שמאחד, כולם יכולים להצטופף ולהסתופף. אבל ברגע שהמאחד נפרד, מתחילים החיכוכים בחלוקות.וכל שכן כאשר השבטים נפטרו. זה התחיל כבר שיעקב נפטר. אבל עדיין השבטים נשארו מאחדים. אבל שנפטרו עם השבטים, "וימת יוסף", ונחלקו בניו לשבטים של מנשה ואפרים, וכל אחיו נחלקו גם למשפחותיהם, וכל הדור ההוא, ועם כל זה עוד כתוב: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד", בריבוי עצום ורב שכל אישה ילדה שישה בקרס אחד! זה היה הסטנדרט. כל פעם שש. שישה. ולא יכלה עוד ארץ גושן להכילם. מה קרה? החליטו לפרוץ את החומות ולצאת למרחב. ומה כתוב בפסוק? "ותמלא הארץ אותם". עד שהוא פחד פרעה, "הבה נתחכמה לו פן ירבה,. ונוסף גם הוא על שונאינו. אם תפרוץ מלחמה מבפנים יבואו העם הגדול הזה ויכבשו את מצרים. זאת אומרת ריבוי עצום במהירות עצומה. משבעים נפש תוך 210 שנים להיות מיליונים, לפחות 15 מיליון, זה ריבוי עצום מאוד! עתה נאמר: נגזרה עליהם הרי גזרת גלות. ומה היא גלות? גלות זה צרה, מועקה. אבל כל זמן שמסתופפים בדוחק ובצפיפות גוברת והולכת בארץ גושן, אז גם בהיותם בארץ גושן, אפילו שהיו מחוברים יחדיו, זה נחשב גלות. אבל שמאסו בצפיפות וביקשו רווחה, פרצו את החומות ומילאו את מצרים, לא הייתה ברירה כבר, ואז החל השעבוד. ובכך התקיימה גזרת הגלות. עכשיו מיושבת הקושיה של רבותינו. כיוון שנפטר יעקב אבינו החל להרגיש בצפיפות הרבה בארץ גושן. החלו כבר. כל העם החל להרגיש. והתייסרו בה. ועל ידה נסתמו עיניהם וליבם של ישראל, כמו שאמרנו. ומשנפטרו כל בני אותו הדור והתמעטה האחדות, וחשו עוד יותר בצפיפות, והריבוי התרבה ויצא למרחב, אז כבר החל השעבוד בחומר ובלבנים, ובכל עבודה בשדה. זה הסיפור שהיה במצרים, לכן הפרשה סתומה, הקושיה תורצה, ועכשיו מה זה אומר לנו?   

התורה היא מלשון "הוראה", והיא באה להורות לנו לימוד. ובואו ונלמד על היום. מה קורה איתנו לאור זאת. מזה כשנות אלפיים אנחנו בגלות. סבלנו רדיפות, צרות, השמדות, מועקות. מדורו של שמד ועשרה הרוגי מלכות ועד מסעי הצלב, ממדורות האינקוויזיציה ועד פרעות ת"ח ות"ט, מגייסות פטליורה ועד כבשני אושוויץ, והגולגים בסביר. בקיצור, גזרות, גזרות,גזרות, בגלות הארוכה הזאת, אלפיים שנה. קמו אנשים ביקשו לשנות את המצב. והחליטו שאנטישמיות מקורה בשנאת זרים, והיא נובעת עיסוקם של היהודים בפרנסות אוויר. מה זה פרנסות אוויר? באידיש קוראים לזה "לופט גישפטין". מה זה פרנסות אוויר? יהודים לא אוהבים לעבוד חקלאות. רק מסחר, תיווך, דברים כאלה שלא עובדים. למה ישראל בני מלכים הם. הם לא עובדים. הם מחפשים עבדים, הם לא עובדים. הם מחפשים איך לא לעבוד. זה נקרא לופט גישפטין", פרנסה של רוח, של אוויר. וזה מרגיז את הגוי, כי הוא עובד, עובד ועובד, וזה עושה רווח בשנייה, מתווך בין זה לזה, לקח את הכסף. אז אמרו אפ תהיה ליהודים ארץ משלהם, שפה, המנון ודגל, ויהיו לעם כמו כל העמים, ויעסקו בחקלאות סוף סוף, כמו הקיבוצים שמביאים מתנדבים מהולנד, אז לא יסבלו עוד משנאה ומרדיפות. כי אנחנו נהיה ככל העמים. לא "לופט גישפטין". אז עשו זאת. עשו זאת. הקימו מדינה. הנה, מדינת ישראל. וכל העולם נגדה. חשבו אם יעשו מדינה ויהיו ככל העמים, אז שקט, די. מה אכפת לך אם אני עושה "לופט גישפטין"?! מה זה עניינך? אני עושה אצלי, בית שלי על חשבוני. לא אצלך ועל חשבונך. אני לא גר אצלך, ואני עושה אצלי, מה זה עניינך מה אני עושה. לא רוצה לעבוד, מה זה עניינך?! אבל מסביבנו מאות, מיליונים ערבים במעגל הקרוב. מלבד מיליונים בתוכנו. חוץ ממעגל שני, של מיליונים ששונאים אותנו. ורוסיה, וארצות אירופה ודרום אמריקה, במעגל השלישי. וארה"ב מתייחסת אל מדינת ישראל כנטל. והיה חסלי הנע בין שנאה עיוורת להסתייגות מנומסת. כמו החארטות של אומבמבה ומיסטר קארי, וכל החבר'ה האלה. ביקשו שתהיה פיסת ארץ בה יהיו חיי יהודים בטוחים. בחוץ לארץ היו היהודים כולם בגטו. פה בגטו וארשה, פה בגטו זה, וזה... בכל מקום היה גטו. נתנו להם מקום קטן, סגרו אותם שמה את היהודים, כאילו הם חס ושלום עכברים שלא ייצאו. זהו. אבל הגיעו למדינה, נהיה גטו אחד גדול. ואנחנו חיים על חבית, אבק, שריפה. הכל מסביב נשרף. הכל מלחמות. וגם בפנים. ומדוע? כי התעלמו מנקודה אחת. מהי הנקודה? שאנחנו עדיין בגלות. גם פה הארץ אנחנו עדיין בגלות. אנחנו לא מאן דאמר להגיד מילה שאנחנו חושבים. אנחנו חשובים מה הם חושבים שאנחנו צריכים להגיד. לא אנחנו אומרים מה שאנחנו רוצים להגיד. אין דבר כזה! אתה לא יכול להגיד מה שאתה רוצה להגיד. אתה צריך להתייעץ עם הממשל, בשביל לדעת אם מותר לך להגיד או לא מותר לך להגיד. אתה צריך להתחשב  האיחוד האירופי. אחרת, תהיה לך בעיה. אתה חייב להתחשב באו"ם, אתה חייב כל הזמן להתחשב. אתה לא עצמאי, אין לך מדינה שלך שאתה עצמאי, אתה עדיין בגלות! ולא עוד,אומרים שארץ זו כבושה בידך. אחרי שנתנו לך אותה. ואחרי שניסו לכבוש אותה ערבים ולא הצליחו, ואתה שחררת את מה שרצו לכבוש, אומרים שאת הכובש! ואומרים תחזיר! מפליא! ואומרים שירושלים בכלל לא שלך. מה אתם עושים פה בכלל? אז זאת אומרת אנחנו עדיין בגלות. ואם נרצה לפרוק את עול הגלות, ונחשוב שאנחנו לא..."אנחנו מדינה עצמאית", אז הם יזכירו לנו את זה בדרך כואבת שבעתיים. כמו שקרה במצרים. כל זמן שישבתם בגושן, בגטו, בגושן, אפילו שהייתם מרובים וצפופים לא הרגשתם את הגלות, ונחשב גלות. ונחשב. אבל הייתם מבסוטים, פנאנים. ברגע שרציתם רווחה, רציתם מקום שלהם, לא להישאר צפופים, אז התחיל השעבוד, אז חומר ולבנים ועבודה קשה, וכל עבודה בשדה, ואז שעבדו אותם בפרך. אה! אתה רוצה להיות עצמאי. זה מה שמביא עלינו את כל הצרות.

ויש אפשרות להיפדות, כמו שנפדינו במצרים? הרי בסוף יצאנו מגלות מצרים. איך נפדינו מגלות מצרים? כתוב שבאחרית הימים, עכשיו אם ירצה ה' שיגיע הרגע, כתוב: "כי מצאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". אנחנו נזכה לראות עוד פעם עשרת המכות בגדול. הרבה יותר ממה שהיה אז, עוד פעם נראה. וכאז אנחנו מצפים ממרום לשוועתנו, אבל מצפים שמה למעלה למה? מה גרם שיצאנו ממצרים? "ויאנחו בני ישראל ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוהים וישמע את נאקתם ויזכור את בריתו". אנחנו לא זועקים לה' על המצב, אנחנו לא זועקים על חורבן העם, על ההתרחקות והתנכרות לתורה. אנחנו מבסוטים, יש לנו מדינה, עוד מעט יום העצמאות 70. כבר מכינים חגיגיות. אנחנו חושבים שאנחנו במדינה עצמאית. וכל פעם משאית מזכירה לנו, מחבל מזכיר לנו, טיל פה מזכיר לנו, קטיושות מזכירות לנו, הכל מזכיר לנו. כל הזמן מזכירים לנו לא, לא, אתם לא עצמאים! אתם בכלל לא, בכלל, בכלל לא! תשכחו מזה! כל זמן שלא נבקש מה' שהוא יגאל ויושיע אותנו, כל זמן שנסמוך על כחי ועוצם ידי, אז הוא ישלח לנו כל פעם את "המנעסים" האלה שיעשו לנו ויזכירו לנו שאתם לא עצמאיים. אתם תלויים בדעת הקהל העולמי שהוא קובע בשונה מכל אומות העולם שאתם שונים ומוזרים, ואתם צריכים להתנהל אחרת מכל העולם. אנחנו הרוסים, אנחנו האמריקאים נפוצץ בתי ספר, אנחנו נהרוג ונשרוף חיים ילדים, בתי חולים, הכל! אף אחד לא יגיד לנו כלום. אתם? תוציאו מרפסת בשומרון איזה עבירה! כאילו שפכתם ים אוקיינוס על אמריקה! BBC הודיע שנהג משאית נורה, כי טוענים שהוא דרס 15 איש. תמיד הוא עושה ככה. אנחנו נאשמים בזה שהוא דרס אותנו. העולם רואה הכל בעיניים שלו, ואנחנו לא רואים מה העולם רואה. רגע, זה הגיוני? מה אתם רוצים? אנחנו כבר לבד. אנחנו לבד, גמרנו. אנחנו מסתדרים. יש עצמאות כלכלית כאילו. מסתדרים לא רע, ממצאים דברים, זה.. מה אתם רוצים מאיתנו? עזבו אותנו! פוטין הלך לקרים, כובש את קרים, עושה מה שרוצה, העולם שותק. אלה כובשים פה, ואלה כובשים שם, העולם שותק. לידנו נהרגים 400 אלף, חצי מיליון, העולם שותק. זה מנה יומית, ואין בעיה. אבל נהג משאית רוצח שרצח חיילים וכו', "נהג משאית נהרג ע"י כוחות הבטחון בישראל". אתם שומעים? אז אנחנו לא בגלות או לא בגלות? באבא של הגלות! אבל אני אגיד לכם יותר מזה: לא רק שעם ישראל בגלות, הממשלה בגלות. הממשלה בעצמה בגלות אצל השמאל. השמאל קובע מה צריך לחשוב, מה אסור להגיד וכו'. וגם מה שברור לכל בר דעת מה צריך לעשות ואיך צריך לפעול, אסור. רק תראו דבר מצחיק: איך שאלאור אזריה פגע במחבל מיד גזרו את דינו בלי חקירה, בלי בירור. ישר יצאו לתקשורת ראשי הצבא. והאשימו אותו ישר. והתיפייף בעיני העולם. אתמול היה אירוע דריסה ובאירוע הדריסה רואים בסרטון שהוקרן בטמבלויזיה, בכל מקום, שהחיים בורחים עם הנשק. בורחים! וזה צוערים, מבה"ד 1, קצונה, אלה עתיד של הצבא. בורחים. אז ישר מה אומר דובר צה"ל? "מה אתם ממהרים לדון אותם? עוד לא נעשתה חקירה". למה צריך חקירה? אם צריך חקירה, אז הפוך החקירה צריכה להאשים את כולם, אלה שאתה אומר שירו כאילו, צריך להאשים אותם איך הם פגעו במפגע מנוטרל. כמו אלאור אזריה. מה יש עוד לירות? אותו אזרח ירה בו, עצר אותו. מה עוד ממשכים לירות לתוך המשאית? הלו! היית צריך ללכת לנקוש לו בראש, אתה ער? אתה קיים? אתה לא קיים? אני לא רוצה חקירה אח"כ. למה פה אתם אומרים שהם היו בסדר שהם המשיכו לירות? למה? אבל אם הוא מנוטרל והמשאית לא זזה, מה הבעיה? עולם השקר. איך ה' מפיל אותם שיתסבכו עם כל הטיעונים הדביליים. פעם אומרים ככה, פעם אומרים ככה. תלוי על מי, זה השאלה. תלוי על מי. פתאום אומרים שאיזה קצינה אמרה שלא לירות. פתאום אומרים ששנים כן ירו. נזכרו שירו. פתאום... הכל בשביל להגיד שלא ברחו. אבל מה לעשות שהמצלמה מצלמת.

עכשיו תשמעו דבר מדהים, אתם לא מאמינים! אותו מקרה של אלאור אזריה קרה לפני כן בדימונה. שהיה גם כן מחבל מנוטרל, שוכב, בדיוק אותו תופעה, מזיז רק את היד ככה, ועומד לידו מנדהו, ועם האקדח לראש שלו. מיותר! מיותר! בדיוק כמו אלאור אזריה. למה ההוא שום חקירה, גיבור ישראל! אשרייך וזה, וזה ככה, למה? נו, תסבירו לי! אין מה להסביר! זה תלוי באג'נדה, לאן אתה שייך, לאיזה מקרה, באיזה עיתוי, באיזה זמן וכו'. אתמול הראנו סרטון על איציק. שאחד עומד באיזה שהוא מקום שומר בשומרון, ופתאום באים ערבים ורוצים לפגוע בו עם אבנים וזורקים והוא מפחד לפתוח באש. אתם יודעים ההוראות פתיחה באש כל פעם זה משתנה, אולי הוא לא מעודכן, ואז הוא יכול לעשות טעות וזה יעלה לו בחייו. אז הוא מרים טלפון למ"כ, שהמ"כ מרים טלפון למ"פ, והמ"פ למג"ד, והמג"ד למח"ט, והמח"ט מעלה את זה לאלוף הפיקוד, ואלוף הפיקוד מעלה... כל אחד לא רוצה לקחת אחריות, אוי ואווי! מה זה?! בשעה שיש אתה מבין שיחות שלום והכל, מה לחבל בכל זה, ואז מעלים את זה עד שזה מגיע לשר הבטחון, שר הבטחון אומר "מה עליי? ראש הממשלה שיחליט". ראש הממשלה מרים טלפון לנשיא ארה"ב ומשחק בדיוק גולף, ואין לו זמן, ובסוף הוא אומר לו "אתה השתגעת באמצע שיחות השלום? אתה רוצה להרוס את הכל? תעיפו עליהם גז". אומר לו: "גז עף ברוח...", בחיאת דינק, איזה גז?! אומר לו: לא, אז תראו מה לעשות שמה, תעשו ככה, כדורי דומי. אומר לו: גומי כבר לא עוצר כלום. אומר לו: "לא! אין לשנות את הוראות פתיחה באש". אז הוא אומר לו: "טוב, אם אתה אומר ככה...", ראש הממשלה חוזר לשר הבטחון, הבטחון חוזר לאלוף, האלוף חוזר לזה.... ובסוף ההוא מצלצל להודיע לחייל, איציק קוראים לו, להודיע לו שהוא לא יכול לפתוח באש. אז הוא צועק לו "איציק, איציק..." איפה איציק? כבר נשרף. שרפו אותו, הלך הבן אדם. עד שהחליטו, לא החליטו, הלך החייל. ככה זה נראה. ואני אמרתי מראש אחרי המקרה של אלאור אזריה אתם תראו אנחנו נסבול מזה קשות. והנה רואים. אנשים מפחדים על החיים שלהם, מה אני אלך להסתבך? אהיה גיבור ישראל? הסיכוי שאני אהיה גיבור ישראל בלתי סביר. אבל להיות אחד שעשה מעשה שלא יעשה, זה הכי סביר. כי תמיד צריך איזה קורבן כפרה, בשביל אלה שלא יודעים לעשות שום דבר. אז אנחנו רבותיי עדיין בגלות גם בארץ ישראל. אז אם אתם רוצים שנצא מהגלות, כי לפי מה שקורה כרגע ביבי קצת מסובך. לא בטוח לגמרי, אבל קצת מסובך. ואפילו אם הוא לא מסובך מחפשים לסבך אותו מאוד, מאוד, וכידוע לכם שהתוצאות, אם יהיו בחירות כרגע, אז לפיד יהיה ראש הממשלה, משהו! אין, אין! דליקטס יותר מזה! יעני מה שטראמפ בשביל האמריקאים מזעזע אותם, לפיד? בכלל! יהיה פה חוויה! יהיה פה ערוץ 2, ערוץ 10, יהיה פה סרט. הבן אדם יתיפייף עם כל העולם, רק לא איתנו. אז זה מה שעומד באמתחת. מתבשל. זה מה שחששתי בזמנו. אז חששתי שיהיה לו 7, נהיה לו 19, עכשיו זה כבר 27. הבחור עובד! עובד! משחק אותו ימיני. אין דתי יותר ממני, אתה יודע איך אני אוהב את הדתיים? חולה עליהם! תשאלו את דרעי. חולה עליהם! וככה הוא קונה לו קולות. ערב, ערב הוא יוצא ממקום למקום ומכתת את הרגליים, כולם ישובים על השמנת והוא מכין לו את ההמשך. והנה הוא מביא אותה. אז זה לא יהיה קל רבותיי, לא יהיה קל. אם תרצו, יש פסוק שמסביר איך נגאלים: "ויאנחו בני ישראל ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוקים וישמע את נאקתם ויזכור את בריתו". הבטיח לנו שהוא יגאל אותנו בסוף. אתם רוצים את זה עכשיו? אפשר להתחיל. לא רוצים? אין בעיה. תחשבו שאנחנו במדינה עצמאית והכל בסדר, ונמשיך עוד כמה שנים , עד שזה יבוא באונס ובהכרח.

זה הפתיחה למצב של כרגע, לכן התפללתי שיהיה כבר גוג ומגוו, כי די! קשה היא וקלה כוח הסבל, אין לנו כח כבר, די! כמה? אלפיים שנות גלות. רוצים כבר להיגאל, שהקב"ה יעשה את מה שהוא התחייב, שהוא יפקוד את עמו, ושהוא יטפל בכל אלה שהצרו ועינו, והרגו ושרפו ורצחו את היהודים, ועשו להם כך וכך, כמו שהוא הבטיח, והוא יקיים. רק השאלה אם אנחנו רוצים את זה עכשיו, או שיש לנו כרגע כמה עסקים, וכמה חתונות בדרך, בר מצווה, וזה לא מתאים כרגע, אז שידחה את זה לכמה שנים קדימה, נראה, עד שנסתדר, נקנה דירה ואני לא יודע מה. אבל אם אנחנו רוצים, אז ממילא יהיה לנו כבר הכל! יהיה לנו הכל! יהיה שלום, ויהיה שלווה, ויהיה אריכות ימים, ונחיה אלף שנה, ויהיו מעדנים מצויים כאפר, ולא יהיה מלחמות, וכל הגויים יבואו וישתחוו לנו ויהיה לך 2,800 עבדים, אם יש לך ציצית קטנה. איזה יופי! יהיה מה לא! אבל לא רוצים. אנחנו מסתפקים בשוקולד, סוכריה וזה, כל מיני דברים, מעדן. אוכלים מעדן. זהו. עכשיו אני אגיד לכם, אבל תשמעו! תשמעו!

אנחנו קיבלנו זמן מהקב"ה, זמן שאול. אנחנו בעולם הזה בזמן שאול. תראו יתרה שאנחנו נמצאים בדור הזה, שור האחרון, זה הדור האחרון לפי מה שכתוב בכתובים אנחנו נמצאים בדור האחרון. ונתנו לנו את הזכות או את החובה, כל אחד לפי מה שהוא, להיות בדור האחרון. ונותנים לך זמן, והזמן קצוב ושאול למטרות מסוימות. למטרות מסוימות. עכשיו אני רוצה ללמד אותכם ואני אלמד אתכם גם, מה בעצם החיוב שלנו לעשות בזמן. תשמעו פסוק מהפרשה: "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ויקח את שני בניו עימו, את מנשה ואת אפרים". כתוב בעלי התוספות: משמע, שלא היה יוסף רגיל אצל יעקב. כמה זמן היה יעקב במצרים? 17 שנה.  ובעלי התוספות אומרים שלא היה רגיל יוסף אצל אביו יעקב. לא מבקר אותו כמעט. שנאמר: "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. ויקח את שני בניו עימו, את מנשה ואת אפרים". וגם מצינו: "ויקרא לבנו, ליוסף". צריך לקרוא לו. מה הוא לא בא לבקר? כל שבוע לפחות? ושמעתי מפי רבנו שמואל מה הטעם: לפי שהיה ירא שישאל לו העניין האך הורד העניין למצרים. ויגיד לו שמכרהו אחיו. אם הוא ישאל אותו שאלות, יצטרך לענות. יצטרך לגלות שמכרו אותו האחים. אז יקלל אותם יעקב. ונמצא מחריב את העולם כולו. למה? שהרי שקילל יעקב שלא מדעת. ואמר ללבן: "אם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה". שרחל גנבה את הטרפים. והוא חיפש אותה. מה אמר? אמר: "אם אשר תמצא את אלוהיך, לא אחיה", נתקיימה קללתו ומתה רחל בדרך אפרת. וקיצרו מימיה 37 שנה. אם יקללם מדעת, לא שכל כן. אם הוא יתרגז ובאמת יקלל בגלל שהוא יודע שמכרו את יוסף וציערו אותו 22 שנה, שהיה אבל על בנו, ולא מתנחם, יואב כל ישראל! אין שבטים, אין עם ישראל. שבטיא. בני ישראל, אנחנו הבנים של ישראל, מהשבטים. אומר הרב יעקב גלינסקי, זצ"ל: ואני שואל: זו הסיבה שיוסף לא בא ליעקב כל אותם 17 שנים? נגיד. אבל מדוע יעקב לא קרא לו? הבן שלך, חיכית 22 שנה, פגשת אותו, קראת קריאת שמע,  ואחרי זה מה? נתק. ולא מעניין אותך לראות אותו עוד פעם? למה אתה לא קורה לו  יעקב אבינו? איך הוא משלים עם הנתק הזה מבן הזקונים החכם הזה? מסביר הרב יעקב גלינסקי: יעקב ידע שיוסף משנה למלך. עובד בשירותו של פרעה, הוא לא ברשות עצמו. זמנו אינו שלו. אין לו הצדקה ליעקב לבטל את יוסף מעבדותו, אלא במקרה חירום אם יסכים פרעה לשחררו. שמעתם? כמה פעמים אתם מצלצלים לאמא או לאבא? לאח או לאחות? לאישה או לילדים באמצע העבודה? מותר או אסור? תשמעו מה כתוב פה: יעקב לא מעיז להזמין את יוסף בשעה שהוא עושה שירות למלך פרעה, כי הוא ברשותו. וזמנו שלו. רק אם יהיה מקרה חירום, ויסכים פרעה, אז יכול לבוא יוסף לפני אביו. מאיפה לומדים את זה? אנחנו לומדים את זה מיעקב אבינו בעצמו. יעקב אבינו לימד אותנו מה החובות של עובד למעביד. כך פסק הרמב"ם, בסוף הלכות שכירות: חייב הפועל לעבוד בכל כוחו. כל מי שפועל פה, שכיר יום, כל אחד חייב לעבוד את העבודה שהוא עובד בכל כוחו.שהרי יעקב הצדיק אומר :"בכל כוחי עבדתי את אביכם". 20 שנה. 20 שנה לא היה  פרק זמן קצר שזה לא היה בכל כוחו. התורה לא משקרת. היא אומרת בדיוק. שיעקב אומר "כי בכל כוחי עבדתי את אביכם". כתב המסילת ישרים, בפרק י"א: כללו של דבר: השכור אצל חברו לאיזו מלאכה שתהיה , הנה כל שעותיו מכורות הן לו ליומו. כעניין שאמרו חכמים "שכריות מכירה ליומא". שכירות זה נחשב שנמכרת ליום שלם. וכל מה שיקח מהן להנאת עצמו, באיזה אופן שיהיה, אינו אלא גזל גמור. ואם לא מחלו, לא מחול. שמעתם? שיחת טלפון אחת באמצע עבודה או לא שיחה, אתה עונה לשיחת טלפון שנכנסה, אתה רואה כתוב אמא, ואתה עונה, גזלן. גזלן. אם לא ימחל לך בעל הבית על הענייה הזו, אתה חייב בדין גזל, ואם לא שילמת אתה תצטרך לבוא בגלגול. זאת אומרת כל מי שוודאי חטא בזה, צריך לבקש מחילה מכל אלה שהוא חטא להם בדברים כאלה, בפרט שהוא היה שכיר. אלא אם כן יש אומדנה דמוכח שבעל הבית שיחה אחת שתיים מוותר או דבר כזה. אבל אם בעל הבית ודאי אמר שאני לא מסכים ואני לא מרשה לצאת לשתות, לקנות, להביא, לקפוץ לפה לשם, ואדם עשה בלי ידיעתו, בלי הסכמתו ולא הפחית מזכרו, גזלן!  אז צריך לברר עם בעל הבית ציד מה הוא  מתיר מה הוא לא מתיר, מה בגדר המותר ומה בגדר האסור. ולא עוד, תקשיבו: אלא שאפילו אם עשה מצווה בשעת מלאכתו, לדוגמא: אם יוסף היה הולך לכבד את אביו באמצע העבודה, לא לצדקה תחשב לו, אלא עבירה היא בידו. שאין עבירה מצווה. זה עבירה. אתה מכור, מכור למעביד. הוא משלם לך כסף. נמכרת. אתה צריך למלא את מלאכתך ועבודתך בכל כוחך. וכתוב... דרך אגב, מה שאמרתי כרגע כתוב בירושלמי בשבת פרק י"ג, הלכה ג'. והכתוב אומר: שהקב"ה "שונא גזל בעולה". מה זה אומר? אם אתה תביא קורבן לפני הקב"ה והוא מגזל, הקב"ה שונא את זה. שונא! "שונא גזל בעולה". בתורה כתוב, פרשת ויקרא: "אדם כי יקריב מכם קורבן", למה כתוב "אדם כי יקריב מכם קורבן"? בדר"כ כתוב "איש", למה כתוב "אדם"? אם אתה כמו אדם הראשון שכל העולם היה שלו, ולא היה לו ממני לגזול, כי לא היה אף אחד, הוא לבד, אם אתה כמו אדם ,"אדם כי יקריב קורבן", קורבן אני מקבל מאחד שמקריב כמו אדם בלי גזל. אבל עם גזל, הקב"ה שונא גזל בעולה. הרי שאדם גזל סאה של חטים, טחן, לש ואפה, הפריש חלה, כיצד מברך? מה הברכה שמברך אחד שגזל, טחן, לש ואפה סאה של חיטים? איזה ברכה הוא מברך אחרי שהוא הפריש ממנה אחרי חלה? אז כתוב בהלכה: "אין זה מברך אלא מנעץ". זה נקרא מנעץ ה'. ועל זה נאמר: "ובוצע ברך מעץ ה'". בוצע זה גזלן והוא מברך עוד, זה מנעץ את ה'. ועל כיוצא בזה נאמר: "אוי לו לזה שנעשה סנגורו קטגורו". במקום שיהיה לו מצווה, סנגוריה, אז זה נהיה לו קטגוריה. כי הרי גזל חפץ זה גזל, וגזל זמן זה גזל. מה מי שגוזל את החפץ עושה בו מצווה נעשה סנגרו קטגורו, אף מי שגוזל את הזמן ועושה בו מצווה, נעשה סנגורו קטגורו. אתה לא יכול להשתמש בזמן של מישהו אחר לעשות מצוות. אתה גזלן. והסנגוריה שאתה רוצה להגיד "מה, אבל עשיתי מצווה", לא! עשית עבירה. הקב"ה חפץ באמונה, כמו שכתוב בפסוק בתהלים ל"א: "אמונים נוצר ה'". וכתוב בישעיה: "פתחו שערים יבוא גוי צדיק שומר אמונים". וכתוב בתהלים: "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי". ואומר בירמיה: "עיניך הלא לאמונה". זאת אומרת ה' מחפש כאן נאמנים. אלה יכולים לשבת במחיצתו.

ותשמעו מה קרב: גמרא מספרת בתענית כ"ג על אבא חלקיה. זה היה בן בנו של חוני המעגל. שנצרך העולם לגשם, היו שולחים חכמים אצלו. כי הוא היה מדבר עם הקב"ה, והקב"ה שומע. ובא הגשם. פעם נצרך העולם למטר, שלחו אצלנו שני תלמידי חכמים שיבקש רחמים ויבוא המטר. הלכו לביתו, לא מצאו אותו. הלכו לשדה מצאו אותו עודר. נתנו לו שלום, לא הסביר להם פנים. בערב, בערב שפסק מעבודתו, התנצל והסביר להם: "שכיר יום הייתי וחשבתי לא אתבטל ממלאכתי". תגידו לי מה זה לענות שלום? אבל אומר הבן איש חי: שלום הוא ענה תוך כדי דיבור, אבל לא נשא פניו להביט בהם, להראות מחווה של חיבה וכבוד. כי זה על חשבון עבודתו. כמה זמן זה תגידו לי זה לעשות ככה..? "שלום עליכם", ולהמשיך לעדור. כמה זמן זה? כמה להוריד לך מהחשבון. גזל! יבש אותם עד הערב. יצא אדם לפעלו עדי ערב", עד שסיים את עבודה, אז התפנה והסביר להם. אתם שומעים מה זה?! זה לא חסידות, אם אתם חושבים שזה חסידות, זה לא חסידות, זה הלכה משולחן ערוך. תשמעו: אמרו בגמרא בבא מציעא י': "מציאת פועל לעצמו". אדם שהוא פועל בשדה, והוא מצא מציאה. למי היא שייכת? לבעל השדה או לפועל? אורמת הגמרא "מציאת פועל לעצמו". הפועל עדר, ניקש בשדה של אדוניו, לפתע מצא מציאה, שלו היא. כותב רש"י: "וקנה פועל". זאת אומרת בעצם זה שהוא הגביה אותה, זה קניין שלו, והפך להיות שלו. אבל הוא ינקה לו משכרו, שכר פעולת ניקוש ועידור כל שעת ההגבה. שמעתם? אתה מנכש, פתאום אתה רואה מטבע, אתה מתכופף עכשיו על חשבון הזמן שאתה צריך לנכש, הפסקת, שמת רגע את המעדר, ואתה מתכופף להרים עכשיו את המטבע, והכנת אותו לכיס, זה שלך, אין בעיה. לרחת אותה עכשיו והיא נמצאת אצלך בכיס. רגע! אתה צריך להגיד לאדם, תשמע תפחית משכר יומית שלי את הזמן שהתכופפתי ולא ניכשתי. אם לא, גזל! תראו לי מדינה בעולם, דת, חוק, שמחייב דברים כאלה כמו תורת ישראל? אין דבר כזה בעולם!

יש עוד דין אולי אתם לא יודעים, אולי שמעתם... יש עוד דין מדהים: עשיתי חשבון, אומר קודם כל הגאון הרב יעקב גלינסקי, שבעת אלפיים שקלים לחודש, אדם שמשתכר שבעת אלפים שקלים, זה כשלוש מאות שקלים ליום של עבודה בין 8 שעות. בשמונה שעות יש קרוב לשלושים אלף שניות, הבא אומר ששתי שניות זה ניקוי של פחות משתי אגורות. זה פחות משווה פרוטה. וצריך להודיע לבעל הבית שינקה לו משכרו. אלא אם כן ימחל לו. אם ימחל לו, ימחל לו. אבל אם לא ימחל לו, צריך לנקות לו משכרו. ככה חייב פועל להשגיח על זמנו של בעל הבית.

תקשיבו, עוד דין שאתם לא יודעים: הגמרא בירושלמי בדמאי, בפרק ז' הלכה ג' אורמת שאסור לפועל לשעות מלאכתו בלילה ולהשכיר עצמו ביום. שתי משרות. למה? כי יתרשל מחמת עייפותו. ברור שהוא יהיה עייף באחת העבודות. אז מה נקרא שהוא מקפח? את בעל הבית, המעביד. הוא שילם לך לפי כל כוחו, ואתה מה עושה? אבל כשם שהפועל חייב לשמור על זמנו של בעל הבית, ככה אנחנו חייבים לא לעכב אותו. שמעתם? גם אנחנו יכולים להיות אחראיים על גזל. אתה מצלצל למישהו שהוא בעבודה, אתה גזלן. אתה גורם לו לגזול, אתה בעצמך גזלן גם כן. כמו שפירש "החינוך", בעל החינוך כותב על תרי"ג מצוות טעם של כל מצווה, והוא כותב במצווה קכ"ד, טעם מצוות חטאת העוף: במה הבדל בינה לבין קורבן חטאת הבהמה? עני מביא חטאת העוף. בדר"כ עני הוא שכיר, לא עצמאי, והזמן שלו למי שייך? לבעל הבית. לכן, אם הוא הוצרך להביא קורבן למהר אותו ככל האפשר, הוא צריך להיות קודם. עכשיו עוד דבר: עני שמביא חטאת העוף, אינו בשחיטה אלא במליקה בציפורן. יש שני דינים בשחיטה: יש שחיטה ויש מליקה. שחיטה זה מהצוואר. כמו ששחוטים בהמה, תרנגולת וכו'. מליקה זה מהעורף, עם הציפורן. עכשיו, חטאת העוף של העני שהוא שכיר, היא במליקה בציפורן. למה? כדי שהכהן לא יחזר אחר סכין ויצטרף לבדוק את הסכין, ויתבטל שמה העני בינתיים ממלאכתו. אז גם אתה מפסיד את העני, את פרנסתו, וגם אתה מפסיד את בעל הבית, כי אתה מחזיק לו את העני,ש הוא השכיר. אז התורה אומרת שהעוף יהיה במליקה. זה יותר מהר משחיטה. זכי שחיטה צריך סכין, סכין צריך לבדוק, צריך להעמיד סכין, צריך לבדוק אותה אחרי שחיטה.  זה הסיבה של נבלות וטרפות הרי. והמליקה אינה מן הצוואר, אלא מצד העורף הקרוב אל הכהן, כדי שלא יצטרף אפילו לסובב את העוף. שמעתם?! פרק הזמן שצריך לסובב את העוף, חבל על הזמן. ולכן כל מקום כשר למליקה ואין לו מקום מיוחד, בעיקר שזה יהיה מהעורף. וכל זה נאמר למהר עניינו של עני. אומר הרב גלינסקי: ואני שואל: כמה זמן נצרך לסובב גוזל? מהעורף לצוואר? שנייה אחת. אבל גם השנייה הזאת משועבדת למעביד.

אז עכשיו אנחנו חוזרים לשאלה: איך יעקב לא ביקש שיבוא לפניו יוסף ,17 שנה? עד שנצרך להזמין אותו לעניין קבורתו, רק שהוא הולך למות כבר, אז כבר הוא קורא לו,, למה? בגל שהוא פועל אצל פרעה, והזמן שלו משועבד לפרעה, והוא לא יכול לגזול אותו, רק במקרה חירום. לכן הוא ביקש לקרוא לו, שהוא הולך כבר למות, אז שיבקש רשות, ואז הוא בא ואז הוא נפגש איתו, ופעם ראשונה הוא רואה את אפרים ומנשה, ושואל אותו מי אלה לך, ורק אז. איפה 17 שנה! כן, אבל יש גזל. גזל! שמעתם דבר כזה? אבא מביא ילד כזה צדיק לעולם, שולט בכל העולם כולו, לא יכול לראות אותו. למה הוא לא יכול לראות אותו? עובד אצל מישהו אחר. שמעתם דבר כזה בעולם? עכשיו אנחנו חוזרים אלינו, זה למדנו מהפרשה ואמרנו התורה היא הוראה, והיא מלמדת אותו, זה נוגע אלינו עכשיו.

הגמרא בעירובין ס"ה אומרת: אמר רב נחמן בר יצחק: ענן פועלי דממה ענן. אנחנו פועלי יום בלימוד התורה. גם בלימוד התורה אנחנו באנו לעולם עם ציווי "והגת בו יומם ולילה", אז אנחנו פועלים, פועלי יום. והזמן שלנו משועבד. לכן כתוב על רב אחא בר יעקב: "יזיף ופרע". יזיף ביומא ופרע בלילא. היה לווה ביום, נגיד היה צריך לצאת לאיזה עניין, קופת חולים נגיד או דבר כזה, משהו כזה, אז הוא מפסיק את הלימוד. חייב ללכת. אבל הוא חייב ללמוד. אז הוא מחזיר בלילה את הזמן שהוא לקח ביום. כלומר הוא נטרד ביום למזונותיו והשלים חובו בלילה בלימוד. תלמידי רבנו יונה על הריף בברכות י"ב אומרים, הביאו בשם הירושלמי וכתבו: מי שהוא שכיר אין לו להתבטל ממלאכתו כל היום. ומה שאנחנו מתבטלים ממנה ביום, הוא כמו הלוואה אצלנו , ואנחנו פורעים אותה בלילה. עכשיו, שאדם יושב בכולל נגיד, אז זה לא בגלל שאתה שכיר בכולל של האברכים ומקבל  מלגה. לא! אלא משום שהזמן שייך לבורא עולם, ואנחנו נמצאים פה בעולם בשירותו. לא באנו לפה סתם. "כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם... אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים". אתם לא בני חורין לעשות מה שאתם רוצים. חורין כן, אם אתם עוסקים בתורה. אל תקרא "חרות" אלא "חירות". אין חירות אלא בתורה. אם אתה לומד תורה, אני משחרר אותך מכל עול. כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. כן. אבל אם לא, אתה עבד. איך אתה יכול להשתחרר. מי שיחרר אותך? לאן אתה הולך? וכמו שאמרו שאל בן דמא, בן אחותו של רבי ישמעאל דרבי ישמעאל אומר לו: כגון אני, מה הדין? אני שלמדתי את כל התורה, מהו ללמוד חוכמה יוונית? אני כבר למדתי את כל התורה, אתה יכול לבחון אותי, אני יודע את כל התורה כולה. עכשיו, אני יכול ללמוד יוונית? מה שנקרא אני יכול ללכת לאוניברסיטה? יכול או לא? אמר לו את הפסוק: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם לילה". צא בדוק. אם תמצא שעה שהיא לא מן היום ולא מן הלילה, תלמד בחוכמה היוונית. יש דבר כזה? שעה חוץ מהיום וחוץ מהלילה? אין. כתוב "והגית בו יומם ולילה", יומם זה כל היום, והלילה זה כל הלילה. אז אם תמצא עוד איזה שעה ביניהם, שהיא לא יום ולא לילה, תלמד אין בעיה. אבל אם לא, אתה לא יכול ללמוד. חפץ חיים זצ"ל בשמירת הלשון חלק ב', פרק ל', אומר שהזמן של הקב"ה ואנחנו פועליו ובאיזה רשות נתבטל.

עכשיו תשמעו סיפור שיודע להרבה, אבל נחזור עליו: המעשה היה עם הגאון מווילנא, שאחותו באה לבקר אותו לאחר 50 שנה שלא נפגשו. קם, יצא לפתח חדרו לפגוש אותה, שאל אותה שלמומה ולשלום משפחתה. הצביע על השערות הלבנות בזקן, ואמר לה: קיבלתי זימון לעולם העליון, נפגש שם בבוא העת. ואז נשוחח ארוכות. ביי. אתם הייתם אומרים "קיצוני! מה זה הדבר הזה?! אחותך באה! אתה עושה ככה, אתה מעליב אותה, פגעת בה...". הוא יודע שהוא שכיר, הזמן לא שלו. הוא חייב להספיק. נתנו לו מכסת חיים למלא אותה. אז היא באה, אם יש משהו שהוא חייב הוא לעשות מילא, אם זה שלום, שלום עלייך, ביי. מה עוד? מה נשמע? מה שלומכם. מה קניתם? איפה הלכתם? איפה חזרתם? איפה תיסעו? מה התוכנית? זה התפקיד שלך בעולם?  מה אתה עיתונאי?! אז זה ממש כמו אבא חלקיה. הגאון התנהג ממש כמו אבא חלקיה, שלא הפנה מבטו להסביר פנים לחכמים שבאו לבקש ממנו שיתפלל על הגשמים. הגאון מווילנא הסביר שתום תקופת שכירותו זה בערוב ימיו. כמו שמפורש: "יצא אדם לפועלו ולעבודתו עדי ערב".מה זה אומר? יצא אדם לפועלו, לפועלו, לקבל את הפעולה, את השכר שמגיע לו, יצא האדם, הצדיקים יצאו לקבל את שכרם, מתי? עד ערב. במי שהשלים את העבודה עדי ערב. עד שהעריב שמשו. עד יום מותו. ואומר הגאון יעקב גלינסקי: אני מספר לכם עובדה שאני יודע אותה בעצמי: נכדתו של המשגיח בפונוביז', הרב יחזקאל לוינטשיין זצ"ל, הגיע מארה"ב, והגיע לבית מאוחר בלילה. למחרת בצהרי היום, אחר תפילת מנחה, בא לביתו וראה אותה פעם ראשונה. קידם אותה בשלום, שאל לשלום המשפחה, ואמר: תראי הזקן שלי הלבין, הזמן קצר. נכנס לחדר לאכול. קיבלה רשות לשהות בחדר שלו כשהוא אוכל, והשמיע דברים בעניין שמירת הלשון. זהו. זה הפגישה. ככה זה הסתיים וזהו. שום שיחת חולין, השמיע דברי תורה וזהו. לכן כתוב בגמרא בברכות נ"ג: שלבית רבן גמליאל לא היו אומרים "מרפא" בבית המדרש מפני ביטול בית המדרש. שמעתם? אחד מתעטש, מה אומרים לו? "אסותא". אז היו אומרים "מרפא", בעברית מרפא. לא היו אומרים. למה? ביטול בית המדרש. וזה לא מידת חסידות. תקשיבו ותפתחו את הספר, נפסק בשולחן ערוך, יורה דעה קמ"ו, הלכה י"ז: אין משיחין בבית המדרש, אלא בדברי תורה, אפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה בבית המדרש. שמעתם עד איפה זה ביטול תורה, ביטול זמנו של הקב"ה? ועל זה כותב עטורי זהב: "וכבר אנו מוזהרים בזה בעונש של גחלי רתמים. מי שמפסיק מלימודו, ייענש בגחלי רתמים בגהנום". רותם זה עץ מיוחד שהערה בו נמשכת הכי הרבה זמן מכל העצים. זה נקרא גחלים של רותם. גחלי רתמים. אפילו שהן נראות קוביות, הם בשיא חומן. עכשיו מה יקרה? נגיד שאתה לומד מהיום אתה לומד בבית המדרש ובא אחר פונה אלייך בבית המדרש, ונגיד שאתה חייב לענות, הוא שואל אותך איפה המפתח של הספרייה, נגיד. אז תן לו אבל אל תרים את הראש. לפחות שלא תסיח עוד, תעשה ככה את התנועות שאבא חלקיה לא עשה. אתם שומעים מה זה? טוב, להשלים את זה אני אביא לכם עוד צעד, ואחר כך נסכם, אבל תשמעו יהודים יקרים, התורה מבקשת מאיתנו דברים. אנחנו לא עם פשוט! זה לא עם של אומות העולם, זה משהו אחר לגמרי. הדרישות מאיתנו זה בני מלכים. אנחנו בני מלכו של עולם. תכססי מלוכה שלנו שונים לחלוטין משל כל עם ולשון. אין להם מושגים כאלה.

כתוב בפרשה: "וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה". פירש רש"י: תמהה יעקב מהיכן יצאו אלה שאינם ראויים לברכה. ככה אומר רש"י. אינם ראויים לברכה. כי ברוח קודשו ראה שירבעם בן נבט ואחאב עתידים לצאת מאפרים, ויהוא ובניו ממנשה. אז משני הילדים האלה ייצאו שלושה רשעים גדולים: ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את כל ישראל, ואחאב שהיה רשע יותר ממנו, ויהוא שבסוף נידון הוא ומשפחתו, אלה יצאו משני הילדים האלה. אז הוא אומר לו מי אלה? מי אלה? "ויאמר יוסף אל אביו בניי הם אשר נתן לי אלוהים בזה". ואז אומר לו יעקב: אוקי, אוקי, "ויאמר קחנה אליי ואברכם". במה הוא שכנע אותם? הוא נבהל שראה מי ייצא מהם, עכשיו אם הוא יברך אותם אוי ואוי. אז הוא לא רוצה לברך. מה עונה לו יוסף? אומר: "אשר נתן לי אלוקים בזה". מה זה "בזה"? יוסף אומר לו: אבא, הילדים האלה נולדו במצרים. שיוסף היה כאן לבד, ואבא ואחים היו בכנען, במצרים נולדו הילדים האלה. במצרים הם התחנכו, ומהמצרים הם הושפעו. כי דרך בריאותו של האדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, אומר הרמב"ם בפסק הלכה בהלכות דעה, פרק ו', הלכה א'. ומעשיהם של המצרים מקולקלים מכל האומות. האם ניתן לדרוש שהם יהיו בדרגת השבטים הקדושים? איך אשפר לדרוש שהם יהיו באותה דרגה? שמה הם היו עם יעקב, בכיר שבאבות, בארץ כנען, ארץ ששמה הכניעה לפני ה' יתברך, פה ארץ של טומאה, ערוות הארץ. פה האנשים הכי מקולקלים בעולם, והם גדלו פה. מה יש להם לראות? מה הם ראו? והוא הסכים לברך אותם וככלות הכל, הרי מנשה ואפרים נמנים עם שבטיא, אז לכן יש להוקירם שבעתיים. כי הם הצליחו להישמר עד כמה שאפשר להישמר, זה רק התקלקל אחר כך בדורות הבאים. כי מה הם חטאו שמה? אחאב וירבעם וזה, בעבודה זרה. מאיפה השורש הזה של עבודה זרה? ממצרים. אז בהם במנשה, באפרים לא היה, אבל הגנים כבר נכנסו בגלל התרבות הזו, והיא יכולה לבצבץ אחרי מאות בשנים ואלפי בשנים. אז לכן הזכים עימו יעקב ובירך אותם.

עכשיו תשמעו דבר מדהים: כיוצא בכך מצינו, בפסחים קי"ג, שלושה הקב"ה מכריז עליהם בכל יום. יש שלושה שהקב"ה מכריז עליהם כל יום. כל יום מכריז עליהם, מזכיר אותם, מכריז עליהם. מה הכוונה מכריז? מה הכוונה מכריז עליהם? לא מזכיר, מכריז. אתם שמעתם שיש רדיו, כן? רדיו. מודיעים בו אחת לשעה חדשות. היום כל חצי כבר יש. ומודיעים מה קורה בארץ ובעולם. יש גם עיתון שמחולק מידי יום, ובו החדשות שאירעו ביממה הקודמת. לעיתון יש למשל דפים קבועים בדר"כ. פעם בזמנו שהרב גלינסקי אמר את הדברים היה בעיתון "המודיע" ארבעה עמודים ליום. חוץ מיום חמישי שהיו רק שני עמודים בלבד. למה? כדי להרעיב לכבוד שבת וביום שבת נתנו לאנשים שמונה דפים של העיתון. למה אני מספר את זה, הוא אומר. כי מעולם לא הופק עיתון עם דף אחד. ובו יש התנצלות שבגלל שגרת החיים אין חדשות. וחבל על הזמן. אין דבר כזה. אין דבר כזה! תמיד ימלאו לך את החדשות מהיקב ומהגורן.

מעשה היה באחד בחור בישיבת לייקווד בארה"ב, היה מכור לחדשות. מכור. כל ים היה עובר על כל עמודי העיתון מהתחלה עד הסוף. עשרים דקות תמימות ליום, זה נכון אלינו. תקשיבו טוב! שעתיים לשבוע. עוד פעם: עשרים דקות תמימות ליום, שעתיים לשבוע, מאה שעות מבוזבזות מידי שנה. היום מבזבזים את זה בשבועיים. הנוער, הילדים ארבע שעות ממוצע, כל יום מסתכל טמבלויזיה, או פייסבוק, או אינטרנט. מינימום ארבע שעות. ראש הישיבה, הגאון רבי אהרון קוטלר זצ"ל, ניסה להניעו, אבל הבחור בשלו. אומר לו: אדם צריך להיות מעודכן בנעשה בעולם ובארץ. ושכנע את ראש הישיבה. שמעתם? הביע בפניו את צערו על שאינו מעודכן בנעשה כראש הישיבה, ומוטלת עליו חובה כפולה ומכופלת להיות מעורב עם הבריות. הוא משכנע את ראש הישיבה שהוא חייב לדעת. אז מה אמר לו ראש הישיבה? אתה יודע מה, בוא, תעדכן אותי עכשיו כל מה שהיה בשנה האחרונה שאני אהיה מעודכן כמו שאתה אומר, עדכן אותי. שמח התלמיד להיות מחכים את ריבו, מסר לו סקירה מקיפה על הנעשה בארץ ובעולם. הרב היבט בשעון, שבע דקות זה לקח. הודה לו מאוד, תודה רבה שעשית לי סקירה של כל השנה של החדשות, אבל למה שרפת 100 שעות, אם בסוף כל מה שאתה חושב שחשוב שאני אדע ושהייתי חייב לדעת, זה שבע דקות, הלכו לך 100 שעות מהחיים. הרי בכל החדשות יש חדשות זוטות, שטויות, הבלים, רכילות, טיפשות, ליצנות, תחזיות שספק יתקיימו, ספק לא יתקיימו. איך נדע שחדשות חשובות ומרכזיות? מתי נדע שהחדשות חייבים לשמוע? מתי? יש כמה סימנים: אחד אם חדשה משודרת באופן חד פעמי, ולא חוזרים עלייה, היא נקראת חדשה זוטרה וזניחה. אם חדשה חשובה חוזרים בראש כל מהדורה, וכשיש דבר מרעיש אם פורצת מלחמה או קורה אסון לאומי חלילה, מזעיקים את בכיר השדרים ופותחים אולפן חדשות, שידור חי, במקרים נדירים גם מוסר ראש הממשלה או הנשיא הודעה לאומה, אז יודעים שזה חדשה מרעישה שחייבים כולם לשמוע. ומספר הרב גלינסקי שבשעתו הותקנה מערכת הכרזה בכיכרות הערים בפולין, המונים התכנסו לשמוע את ראש הממשלה למגיב לאולטימאטום שהציב לו הצורר הגרמני למסירת דנציג, והוא אומר נקלעתי לשם ושמעתי בשידור חי, איך הכריזו על מלחמת העולם השנייה. בשידור חי! עכשיו הבנו מה זה להכריז? זה נקרא הכרזה שחייבים לשמוע.

אז כתוב בגמרא שהקב"ה מכריז על שלושה כל יום. מכריז! בכל הרקעים, כל יום הוא מכריז. מה החדשה המרעישה? הראשון הוא מכריז על רווק, הדר בעיר ואינו חוטא. הקב"ה מודיע "פלוני אלמוני גר בעיר והוא רווק והוא לא חוטא". זה הודעה מרעשיה בכל העולמות. שאדם יהיה רווק ולא יחטא, הקב"ה מכריז עליו כמו שמודיעים על הגאולה שעומדת להגיע. שמעתם דבר כזה? ניסיון של רווק זה לא של נשוי. ואם גר בעיר גדולה זה לא כמו בכפר. ואם שומר הוא מעלתו, שומא על עצמו, זו חדשה מרעישה כל כך, שהקב"ה מכריז עלייה. מה אמר לו יוסף ליעקב אבינו? "בני הם אשר נתן לי אלוהים בזה". והם שומרים על עצמם, והם לא הולכים אחרי גלולי מצרים וכל התועבות שלהם והכל. אז שבעוד דורות ויצאו מהם כאלה וכאלה, נו מה לעושת? האווירה עשוה את שלה. לא בהם. אבל בצאצאי צאצאי. עוד דבר מכריז הקב"ה, תקשיבו! עוד דבר: עני שמחזיר אבדה לבעליה. עני מסכן, אין לו מה לאכול, מצא אבדה, יכול לקחת אותה ולפתור את כל הבעיות, להחזיר את החובות, הכל, הוא מסודר, הוא אומר ה' זימן לי. לא! אבדה צריך להכריז. ואם יש לה סימנים צריך להכריז. ועני זה שמתגבר על יצרו, מתגבר על עניותו ומכריז על האבדה, הקב"ה מכריז עליו בשמים. השלישי זה אשר שמעשר פירותיו בצנעה. בדר"כ עשיר עושה פרסום, הוא נתן, תכתבו את השם שלי על הבניין, תכתבו פה, תכתבו שם, תן קבלה, תן תעודה, תן מתנה, תן.. עד שהוא ייתן. אבל אחד שהוא עשיר גדול והוא מעשר את הפירות שלו בצנעה, שאף אחד לא יודע מי נתן, לאן הלך והכל, הקב"ה מתפעל ממנו מאוד! ומכריז עליו. למה? מה הצד השווה בכל אלה? שכל אלה עומדים בניסיונות. כי כולנו צריכים לעמוד בניסיונות. ואלה השלושה עומדים בניסיונות.  עכשיו הדברים אמורים.. אמרנו תורה זה הוראה, נכון? והיא מלמדת אותנו בדורנו מה? עכשיו החושך כל כך מכסה ארץ, הרחוב מושחת כל כך, השפעה מחלחלת, אז כמה חשובה במרום כל התגברות נגד הרחוב המקולקל, גם בציבור החרדי. זמרים פסולים, נבלות וטרפות, כל הלשון הרע, כל מה שקורה, הכל רחמנא ליצלן, הכל! הכל! הכל! כל מי שמתגבר, כל פעולה ולו הקטנה ביותר, הקטנה ביותר, עושה רעש גדול בשמים. כל מאמץ שאתה חותר נגד הזרם, שאתה מתעלם, משתפר, מזדכך, אין כדוגמתו.

ותשמעו עכשיו מה אמר האר"י הקדוש לתלמידו המובהק רבנו חיים ויטאל, זצ"ל, וכך כתוב בספר "שבחי מהרח"ו י"ז. אומר המהרח"ו: שאלתי למורי ז"ל, זה האר"י הקדוש: איך אומר לי שנפשי למעלה כל כך, כמו שנזכר בשער הגלגולים באורך, והרי הקטן שבדורות הראשונים היה צדיק וחסיד שאני לא מגיע לעקב שלו. איך אומר לי האר"י שהנפש שלי היא למעלה כל כך, כל כך. אתם יודעים מה הוא ענה לו? ויאמר: "דע כי גדולת הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם. רק כפי הזמן והדור ההוא". תלוי באיזה דור אתה, באיזה זמן. לפי זה אנחנו הזכאים הכי גדולים שיש בעולם. כי שמו אותנו בדור הכי נמוך, בעקבו של משיח. עקב זה הדבר הכי נמוך. זה הדור הכי, הכי, הכי למטה. ואם שמו אותנו פה, כל פעולה קטנטונת שלנו עושה רעש עצום בשמים. אז הוא אמר לו דע כי גדולת הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם רק כפי הזמן והדור ההוא, כי מעשה קטן מאוד בדור הזה, שקול ככמה מצוות בדורות הראשוניים. כי בדורות האלה, הקליפה גוברת מאוד, מאוד, עד אין קץ. מה שאין כאין בדורות הראשוניים. ואילו היית אתה באותם הדורות הקודמים, היו מעשייך וחוכמתך נפלאים יותר מכמה צדיקים ראשונים. אשר על כן שלא תצטער על זה כלל. כי בלא ספק יש למעשה קטן כיום מעלה גדולה ממעשה גדול של צדיקים הראשונים מזמן התנאים והאמוראים. שמעתם? זה מאוד מעודד. למי שיודע לנצל את זה. מי שיידע לנצל את זה, הוא קונה פה זכויות בדור כזה, דור יתום כזה, שלא יכול לקנות אותם בשום דור אחר. והעניין הזה תשמעו: כתוב בהקדמת ספר "תכלת מרדכי", לגאון רבי שלום מרדכי מברז'אן זצ"ל, זה המהרש"ם שבמימי אברכותו חלה בטיפוס, וחוליו הכביד. וראה שנשמתו עולה למרום, ודנו בעניינו, ונגמר דינו למיתה. ופתאום הוא ראה שבא צדיק נשוא פנים וטען לזכותו בבית דין למעלה. ושאל: למה חייבו בדינו, הלא הוא לומד תורה. נענה אחד המקטרגים והכין לכך יקרי לימוד, אפך רוח מפיו וכל לימדו יעוף. יעשה ככה... כל הלימוד שלו עף. אתם יודעים כמה הוא לומד? 16 שעות רצוף. היה יושן שלוש וחצי שעות. זה היה המהרש"ם. והוא אומר לו שמה, המקטרג, שכל הלימוד שלו ב"פך" אחד אני מעיף. כעס הצדיק ואמר: אם בדור כה יתום.. הוא נולד ב1,630 בערך, אם בדור כה יתום תדרשו שלמות, הלא יש להוקיר כל לימוד. נועצו והחליטו שיבריא מחוליו. זאת אומרת הציל אותו. אי אפשר לבקש שלמות בדור כזה. יש להוקיר כל לימוד! בדור יתום כזה צריך להוקיר כל לימוד! למה בגריסה, למד קצת, למד חצי שעה, למד שעה, כל לימוד צריך. זה היה אז לפני 150 שנה. היום? אז מי שלומד יותר? מה הזכות שלו! ואז.. תקשיבו טוב מה היה סיום המעשה, אחיו הגאון רבי יעקב זצ"ל, נסע, אחיו של המהרש"ם נסע לרבו הצדיק רבי יצחק אייזק מז'דצ'וב זצ"ל, וביקש עליו רחמים. ביקש רחמים על האח שלו שחולה בטיפוס, הוא לא ראה את מה שראה אחיו בחלום. אמר לו הרבי: אל תירא, הוא יברא. סע ותבשר לו בשמי שהוא יברא, נסע, כשהגיע ראה אותו מתאושש. טיפוס, אי אפשר היה להירפא מטיפוס. סיפר לו שריבו ברכו. שהתחזק החליט המהרש"ם להודות לצדיק על ברכתו. הכרת הטוב, מה שאין היום. שראהו, הכיר שזה הצדיק שהמליץ עליו טוב בעבורו בבית דין של מעלה. ובטרם פצה את פיו, אמר לו הצדיק: תראה רק שתמשיך ללמוד הלאה בהתמדה. הוא ידע הכל, את כל המעשה, היה בעל רוח הקודש.

אז זאת אומרת רואים רבותיי, אנחנו בדור של גלות. אנחנו תקועים פה במצב הזה, אם נרצה להיאנח ולשווע לה' נוכל להביא את הגאולה. אבל כמו שאמרנו טרודים בהבלי העולם, יש חדשות, יש לראות ויש לראות, ויש ללמוד, טיש להסתכל, יש ללכת ויש לחזור. ומבזבזים את הזמן, ואנחנו נידונים על גזל, והקטרוג גדול. אבל יש חכמים שה' מכריז עליהם בשמים, שהם יודעים לנצל את הניסיונות ולהתעלות, ומכל פרט ופרט קטן הם אוצרים אוצרות גדולים לאין שיעור. כיוון שאתם קשובים והחזקתם מעמד עד עכשיו, אז אני לכם עוד פנינה אחת קטנה בנושא הפרנסה שכולם... זה המעכב הכי גדול שיש לאנשים, למה הם לא לומדים תורה? כי פרנסה, מה  בלי פרנסה? מאיפה אני.. איך אני אחיה את הילדים ואת המשפחה. אז תשמעו רבותיי מה המצב:

דרשו רבותינו במדרש: "המלאך הגואל אותי מכל רע, הוא יברך את הנערים". קשה היא הפרנסה כפליים כלידה. אתם מאמינים כזה דבר? למה? בלידה כתוב "בעצב תלדי בנים", בפרנסה כתוב: "בעצבון תאכלנה כל ימי חייך". אישה יולדת בעצם תשעה חודשים, אבל פה הפרנסה כל ימי חייך. וזה בעצב וזה בעצבון. "גדולה פרנסה מן הגאולה". אתם שומעים? פרנסה יותר גדולה מן הגאולה. למה? הגאולה היא ע"י מלאך, המלאך הגואל אותי. גאולה זה ע"י מלאך. ופרנסה זה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו."פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון". מדהים! רבי יהושע בן לוי אומר: "קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף", שנאמר: "לגוזר ים סוף לגזרים". ונאמר שם: "נותן לחם לכל בשר". שאלו את הרב יעקב גלינסקי, זצ"ל, מדוע באמת לא יכולה להיות פרנסה ע"י שליח? למה לא יכולה להיות ע"י מלאך? למה צריך שהקב"ה בעצמו יתעסק בזה והוא ייתן את הפרנסה בעצמו? ודבר שני, מה ההשוואה בכלל לקריאת ים סוף? יש להקב"ה קושי לקרוע את ים סוף? הלא אלוקי ה', אלוקי עולם ה' בורא קצות הארץ, לא יעף ולא ייגע. ודבר נוסף, הרי מראש הוא התנה עם הים שהוא ייקרע לפני בני ישראל. אז מה הבעיה? למה קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף? אבל אנחנו נתאים את זה עם סיפור מעשה:  

העניות בפולין הייתה נוראה, לח לא היה לאכול, קם בחור נמרץ אמר להורים: במקום שאני אהיה עליכם לנטל, אנסה לעזור לכם. אפליג לארה"ב שם מספרים שהכסף מתגלגל ברחובות, ארוויח ואשלח לכם. דבה ליבם, היססו, שמעו שמצב היהדות שמה בשפל גדול, ורבים לא עמדו שמה בניסיון שמירת שבת. אבל הבטיח נאמנה שהוא ישמור תורה ומצוות ויעמוד בכל הניסיונות. בחשש גדול נתנו לו את ההסכמה, אבל התנו איתו תנאי: תכתוב לנו לעיתים תכופות. הבטיח והפליג. כפי שחששו ההורים ככה היה. בכל מקום דרשו עבודה בשבת. אבל הוא נאמן להבטחתו. סירב והרוויח פרוטות מעבודות מזדמנות, שלוחיות, סבלות. סבל חרפת רעב, בגדיו התרפטו ובלו. מהפרוטות שחסך שלח אגרות להורים. לא רצה להדאיגם סיפר שהכל כשורה. פרנסתו מצויה, אבל עדיין הוא פועל מתחיל, עוד מעט יעלו לו את המזכרות והוא יוכל לשלוח להם כספים. ההורים שמחו בהצלחתו, אבל דאגו ברוחניות. האם הוא מצא עבודה? האם מצא מפעל שומר שבת? האם הוא עדיין עטור בזקן ופאות? ביקשו שלח תמונה. הבין את החשש. שמח שיכול להרגיע. ירא ושלם הוא. שמר על דמותו היהודית. אך איך יכול לשמח אותם אם יראו אותו מצטלם עם בגדים קרועים ובלויים? הלך ושאל בגדי כבוד מאחד מחבריו והצטלם בהם. כמה הדור הוא נראה בבגדיו השאולים. וכמה שמחו הוריו לתמונתו. סיפר להם אחד מבני העיירה שבן משפחתו מפליג לארה"ב אם הם רוצים לשלוח משהו לבן. מיד ארזו לו תשורה לבן. כמה הוא היה נזקק לכל נצטרך שהגיע אליו. השליח שאל איך אני אמצא אותו בקרח הגדול? מסרו לו שם וכתובת, וליתר בטחון, נתנו לו גם את התמונה שהוא שלח, את הצילום. הגיע לארה"ב, זכר את השליחות, איתר את הכתובות, נקש בדלת, ופותח לו את הדלת נער מזע רעב, לבוש קרעים. אתה בעל הדירה? כן, אני הדייר כאן. אה! סליחה, כנראה שההוא החליף את הכתובות, זה לא אותו אדם. וחזר על עקביו. זה אותו אדם. אבל זה לא כמו בתמונה. כי בתמונה זה היה הצגה. המשל עכשיו יהיה מובן. והנמשל זה קריעת ים סוף. תנאי התנה הקב"ה עם הים, שהוא ייקרע לפני בני ישראל. הגיעו בני ישראל לים, ודרשו לממש את התנאי. הביט בהם הים, לא הכיר אותם. אלה בני ישראל? לא ייתכן! הם דומים למצרים. ושרו של מצרים טוען כך: מה נשתנו אילו מאלו? הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. והים ביקש לבלוע אותם. שנאמר: "והמים להם חומה", אל תקרא "חומה" אלא "חמה". אינם דומים לצילום של בני ישראל. זה לא הצאצאים של אברהם, יצחק ויעקב, זה לא הבנים של השבטים. אלא אחרים. זה לא אותם שבצילום. והיה הקב"ה צריך היה להתערב ולשכור את פי המקטרג ולומר לו: שוטה שבעולם! וכי לדעתם הם עבדו עבודה זרה?! הלא לא עבדו, אלא מתוך שעבוד. מתוך טירוף הדעת. ואת הדן שוגג כמזיד, את הדן אונס כרצון? כיוון ששמע השר של הים, אותה חמה שנתמלאה על ישראל, החזיר אותה על מצרים שנאמר: "וישובו המים". שבו מישראל על המצרים ובלעו אותם. זה מה שקרה במצרים. עכשיו הוא הדין במזונות שלנו. עומד בן אדם בראש השנה, עם כל הקבלות של ראש השנה, חודש אלול, עם יראת הדין, חרדת השופר, עומד לתפילה, תשובה, חרטה כנה, "אבינו מלכנו..", ואז ה' קוצב לו מזונות ברוחב. כי חוק לישראל הוא. חוק זה לשון מזונות. ה' קובע לו כמה יהיה מזונות. ואז הקב"ה שולח את המלאך לרדת למסור לו את המזונות, איך יידע לזהות אותו? נותנים לו תמונה של ראש השנה. באותה שעה שהוא שווע למזונות, יורד המלאך, פוגש אדם זר, הוא לא נראה אותו דבר, הוא לא דומה לתמונה. המלאך נבוך, והבורא צריך לשכנע אותו, "לא. זה הוא! זה הוא, אני יודע זה הוא". קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. כמו שהים לא זיהה את בני ישראל איך הם נראים, שבאו ממצרים, ככה לא מזהים אותנו היום איך היינו בראש השנה. אז מה אתם מתלוננים שהמזונות לא מגיעים כמו שצריך? זה אותו בן אדם? למי יתנו? לא מזהים אתכם בכלל! זה לא אותו בן אדם שדיברו עליו. אז קשים המזונות, לכן הקב"ה לא שולח על ידי מלאך, כי הוא לא יזהה! רק ה' יודע. לכן הוא פותח את ידך ושמביע לכל חי רצון. אחרת אוי ואוי! היינו אבודים? אז תראו כמה רחמיו עלינו. אנחנו כאלה על הפנים. וה' עדיין מרחם וכו'. לכן, אין הפרנסה ע"י המלאך כמו הגאולה. גאולה אין מה להתבלבל, שה' שולח לגאול, גאולה. אבל פה אם ישלחו מלאך הוא לא יזהה אותנו. וצריך את הקב"ה שיתערב בעבורנו כל פעם מחדש.

נו! אני חשוב אחרי כמה דברים קצרים שאמרנו, כדאי לנו להשתנות ולנצל את הזמן שנותר לנו בחיים, ולעשות את רצון הבורא, ולזכור שאנחנו עבדים. "עבדא דקודשא בריך הוא". וצריכים להיאנח ולשווע, די! לא רוצים את הגלות הזאת, רוצים גאולה! רוצים כבר גוג ומגוג. "בעגלא ובזמן קריב אמן".

שאלה:

שואל: כבוד הרב, יש לי שאלה אליך. נניח יש בן אדם שבשמך ארבע שנים מנסה לחזור בתשובה, לא מצליח. כל פעם נופל וכל פעם חוזר ונופל. ואין לו כתף מהמשפחה שלו. כאילו אין לו כתף לא מההורים, לא מאמא, לא מאבא, לא מאחים, כלום! מה לדעתם הבן אדם הזה צריך לעשות כדי באמת להתחזק באמונה, להתחזק בדרך שלו?

הרב: להיות רציני. הוא לא רציני מספיק.

שואל: זה לא קשור לרציני. זה קשור לבן אדם... אתה יודע יש לו את ההשפעות מסביב, והוא ילד, והוא מנסה בתור ילד, ואם זה לא הולך הוא מנסה בתור חייל, הוא מתרחק מהמשפחה כדי להתקרב לדת... אתה יודע... לא מסתדר. וכל פעם הוא נופל וכל פעם חוזר ונופל. איך אתה היית ממליץ לבן אדם כזה, מאיזה נקודה להתחיל?

הרב: להיות רציני. הוא לא רציני.

שואל: למה לא רציני?

הרב: או! עכשיו שאלת. נגיד החברים שלך הולכים כל יום לשפת הים, מבסוטים, "חסקה" וזה, ויאכטה... עושים חיים טובים. ואתה הציעו לך עבודה שאתה מרוויח כל יום אלף דולר. ואתה ילד, אתה נער, אתה לא חכם גדול וזה. והעבודה קלה. אומרים לך אתה צריך לקרוא כמה מחברות כל יום, כל פעם שאתה גומר את המחברות האלה אתה מקבל אלף דולר. יבואו החבר'ה ויגידו לך: עזוב אותך! בוא איתנו! בוא נשחה, בוא זה, בוא נלך , בוא נעשן, בוא זה... אתה תשמע?

שואל: אם מדובר באלף... אני ספציפית? לא. לא נראה לי שאני אשמע. אני אלך יותר לעבוד.

הרב: אחד שישמע הוא רציני או אל רציני?

שואל: אחד שישמע לחברים?

הרב: כן. כזה, במקרה הזה. הוא לא רציני, נכון? שאתה יושב ולומד תורה, תורה אתה לומד תורה, כל מילה שאת המוציא מהפה זה תרי"ג מצוות. זאת אומרת מיליונים מצוות בשעה. מה יכולים להציע לך החברים? מה תתפתה? לעשן סיגריות? לשבת על העמודים, לדבר, לקשקש, לשחק אותה, לנסוע על אופנוע...

שואל: זה לא קשור.  אבל ברגע שאתה רוצה להיכנס לדרך אחת, אוקי? ובבית אתה רואה משהו אחר לגמרי, זה... אתה לא יודע לאן לפנות, את הל איודע מה לעשות.

הרב: בבית אבא שלך מרוויח 30 שקל שעה, אבל אתה מרוויח אלף דולר. אז מה אם אתה רואה שאבא שלך עובד שלושים שקל שעה?

שואל: מה זאת אומרת? זה משפיע.

הרב: לא הבנתי אז אתה רוצה להרוויח 30 שקל לשעה?

שואל: לא! אני אומר שבן אדם שרוצה.. אני לא מדבר איתך עכשיו על כסף, אני מדבר איתך ספציפית למצב...

הרב: לא! לא! כסף! אני רק כסף מבין. כסף. למה? כי המצוות זה פי אלף אלפים לאין שיעור מכסף. אז אם אתה רציני ואתה מבין, הרי למה אתה רוצה להתחזק? אתה רוצה להתחזק כי אתה מבין שפה מקבלים את השכר האמיתי, בשביל זה באת, ובסוף תגיע או לגן עדן או לגיהנום. ואתה רוצה להתחזק בשביל להיות בצד הנכון. ולא ליפול, סתם לבזבז את החיים ובסוף את המבין להגיע לגיהנום.

שואל: בסדר. אבל כאילו אתה יודע. אני מדבר איתך פה על משהו אתה, מדבר איתי על משהו אחר לגמרי.

הרב: לא, אני מדבר איתך על משהו שאני מדבר על משהו. אני בגיל 24 בפתיחת ספר אחד ראיתי מה כתוב והיה לי חברים, והיה לי ידידים והיה לי הכל, הכל, הכל, כמו כל בן אדם. וברגע שראיתי מה כתוב, לא הכרתי לא משפחה, לא קרובים, לא דודים, לא ביקורים, לא חברים, לא בטיח לא כלום. 24 שעות כמעט כל הזמן שנים אני רק עם הספרים. לבד, לבד. בלי אף אחד. בלי מדריך, בלי מכוון, בלי אברך, בלי כלום. לא יודע בכלל שיש דתיים. לא יודע. אבל מצאתי את האמת. ומאז אני כל הזמן ממשיך, ממשיך? כבר 40 שנה ברוך ה'. אז זאת אומרת...

שואל: בסדר, אבל תן לי תשובה לשאלה שלי...

הרב: אז הייתי רציני. הבנת מה ההבדל ביני לבין החברים? הם המשיכו לשחק והלכו פה והלכו שם...

שואל: אבל איך אני יכול להסתדר בלי המשפחה שלי. זה השאלה שלי.

הרב: מה פירוש?

שואל:זה השאלה שלי. אני מה אכפת לי מחברים. אני אכפת לי מחברים?

הרב: לא הבנתי.  אם ייקחו אותך לצבא איך תסתדר בלי המשפחה שלך?

שואל: אני כבר הייתי בצבא.

הרב: אז מה עשית?

שואל: נו?

הרב:מה עשית?

שואל: הסתדרתי בלי המשפחה שלי.

הרב: הסתדרת, תסתדר גם. עוד שלוש שנים.

שואל: בסדר, אבל תשמע אתה מדבר פה על צבא שזה תקופה של שלוש שנים...

הרב: שלוש שנים...

שואל: אתה מסתדר בלי המשפחה שלך.

הרב: אם אתה מתרגל...

שואל: אבל איך עכשיו בתור בן אדם אני אלך אסתדר בלי המשפחה שלי כשאני צריך נניח את העזרה בדירה או שאני צריך את העזרה בלאכול או נניח עכשיו יש לי איזה חוב, אני צריך שיעזרו לי, ואני חזרתי בתשובה, והם לא מוכנים לשמוע ממני, מה אני עושה?

הרב: זה הכל? ומה עשו כל האברכים שהתחתנו? ואין להם עזרה וההורים שלהם בעצמם אברכים, ואין להם כסף, איך הם התחתנו? איך כל בני ברק מלאה בחליפות ומגבעות?

שואל: אני מדבר איתך פה על משפחה שלי, לא מוכנים לשמוע על תשובה, אוקי? ואני רוצה לחזור בתשובה שלי.

הרב: מה אכפת לי!

שואל: אבל יש לי קשיים, אני לא מצליח לעבור את הקשיים האלה בגלל המשפחה.

הרב: מה אכפת לי שיש לך קשיים, אתה צריך להיות רציני. אותך לא מעניין! אותך לא מעניין בכלל מה המשפחה אומרת לך, מעניין מה הגורל שלך. אתה צריך לדאוג לעצמך. הם דאגו לעצמם לא שאלו אותך. שהם דאגו לעצמם לא שאלו אותך. אתה גם בן חורין, אתה בזכות עצמך, מגיל 13 אתה חייב בכל המצוות של התורה. ההורים יגידו לך משהו, נגד התורה ולו הקטן ביותר, אפילו דרבנן, אתה לא שומע להם! אתה שומע לבורא, כי אתה חייב לו. אז עכשיו אתה צריך לעשות מה שאתה צריך לעשות. יתנו לא יתנו, להקב"ה לא חסר. "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. הוא זן והוא מפרנס את אבא שלך, את סבא שלך, את כל העולם, את הכינים, את הג'וקים, את כולם הוא זן. מה הבעיה? מישהו מת מרעב בישראל? אף אחד! מישהו גר ברחובות? בודדים שלא רוצים להסתדר, הוסטלים. הומלסים. אתה מבין? אבל אתה אם אתה רוצה, אל תדאג, הקב"ה ידאג לך, ימציא לך חן העיני האישה. האישה תבוא, אולי אבא שלה עשיר, אולי יש לו דירה...

שואל: סלח לי כבוד הרב, אבל אני תמיד נופל על ה... אני לא זה לא מומחיות שלי לפול על ...

הרב: בדיוק. אתה הולך תמיד עם הפסימי. אז אתה צריך להבין שהולכים עם התורה צריך להיות אופטימי. למה? כי ה' מצווה? ואם אתה עושה ציוויו הוא לא יזניח אותך בדרך. רק תהיה רציני אבל.

שואל: תודה רבה!

הרב: תהיה בריא!

שאלה:

שואל: כשהרב אמר בהתחלה הרב אמר "והגית בו יומם ולילה", והרב שהוא.. שכחתי איזה רב אמר... שהוא לא יכל ללמוד ביום, הוא היה משלים בלילה. אז איך הוא משלים בלילה, אם הוא חייב גם בלילה.

הרב: יפה! שאלה יפיפייה! אבל בשעה שאדם מחויב לצאת לעיסוקיו, התורה פתרה אותו מלימוד תורה. אתה חייב בתלמוד תורה כל זמן שאין מצווה עוברת או חולפת שאתה חייב בה. נגיד אתה צריך לעשות מצוות סוכה, מצוות תפילין, מצוות טלית וכו', או מצווה שאין אחרים יכולים לעושת אותה, ורק אתה יכול לעשות אותה. נגיד ללוות את המת, אי אפשר ללוות, אין מספיק אנשים, אין מי שילווה את המת, אין מי שיתעסק בקבורתו, ואתה לומד תורה ואין אחרים, אתה עוזב את התורה הולך מתעסק במצווה, גומר אותה וחזור ללימודו. אז כשהיו צריכים לצאת לעיסוקם, כגון : מזונות, נגיד להביא אוכל, אתה צריך ללכת למכולת. מאיפה תביא. השקית לא תגיע לבד. הפרנסה כן תגיע לבד. השקית לא תבוא לבד. אז לכן צריך לצאת לפועל ולהביא את השברים, ואח"כ אתה מחזיר.

שואל: הרב, כשהרב אמר שהבן של חוני המעגל היה שכיר ליום...

הרב: הנכד.

שואל: הנכד, סליחה. זה אומר שלא היה אף אחד שיכל לעשות את זה?

הרב: הוא היה מפורסם בדורו שמה שהיה מבקש מהקב"ה, ה' היה שומע לו. כמו שסבא שלו שהיה מבקש גשמים, והיה קובע איזה גשמים, וה' היה שומע לו, ככה הוא זכה שגם הנכד הלך בעקבות הסבא הגדול, והיה צדיק כמותו, וגם זכה שהיה נשמע לו הקב"ה מן השמים ונותן גשמים לפי בקשתו, לכן באו אצלו. הבנת?

שואל: תודה רבה!

הרב: שאלות יפהפיות! אתה יכול להיות תלמיד חכם. ברוך תהיה.

עכשיו, רק רגע, שרה חיה בת בתיה וליהי אפרת בת בתיה, רפואה שלמה מהרה!

אני רוצה רק ליידע את הציבור, תקשיבו יש לכם דבר שאתם לא יודעים מה הוא, למי שיש אני לא אומר, למי שאין אין. פיתחנו אפליקציה שאפשר לצפות בכל ההרצאות שלי. עכשיו, עכשיו שאני מדבר אפשר לראות בפלאפון, מי שיש לו פלאפון  פה יכול לראות עכשיו מה שאני מדבר עכשיו. כל הזמן נותן שיעורים בבית המדרש, בהרצאות, כתבות כל יום, הכל באפליקציה שנקראת .shofar.tv רשמי. אם נכנסים לגוגל פליי, שמה יש, בחנות של גוגל יש שמה שופר טי-וי רשמי. אתם עושים הורדה, רבותיי אין לכם מושג מה אתם מקבלים שמה. יש שמה אלפי סרטונים שלי שכל שאלה שאתם שואלים אותי אני עושה לכם בסרט. כל שאלה. "הכה את המומחה" זה נקרא. אתם נמצאים באוטו, אתם לא צריכים לצפות, בפלאפון מדליקים, שומעים שיעורים. איזה שיעור שאתם רוצים! של היום, של אתמול, של זה, של ב... מה יהי מחר, מה יהי מחרתיים, תוכניות, הכל, כל הזמן! "בלכתך בדרך". אישה במטבח? שמה את הפלאפון, מחברת אותו למטען, לוחצת, שומעת, רואה, מה שרוצים. אפליקציה מדהימה, נקראת שופר טי-וי רשמי. יש עוד דבר: עשינו שמה אפשרות, נגיד עכשיו אתם שמעתם את הדרשה שלי והיא נמצאת עכשיו כבר בשידור חוזר. כבר אתם יכולים לראות אותה עוד פעם. אתה נכנס לשם, ואתה אהבת קטע מסוים שדיברתי. אתה מסמן, לוחץ פה, מסמן, עובר עד איפה שאת הרוצה, מסמן, יוצא הקטע הזה ויש לך סרטו ן שלך שאתה עשית אותו. אתה יכול לשמור אותו, אתה יכול לשלוח אותה לחבר, לחברה, אתה יכול להעביר אותו לאן שאת הרוצה. ואתה יכול לעשות לך מחסן של שאלות ותשובות בכח מיני עניינים, בכל סרט, בכל הקלטה, בכל דבר. זה משהו מדהים! הנה.. שופר טי-וי כתוב על המסך... ברגע שאתה עושים הורד אתם לא מבינים חיים חדשים! כל מה שתרצו שם. בהמשך יהיה אפשר לסמס לי שאלה או עניין ואני עונה. יש את זה היום באימייל. אבל זה יהיה אפשרי עוד מעט באפליקציה עצמה. אתה תקוע באיזה שהוא מקום, אישה יולדת, צריכה ברכה עכשיו ללדת, כורעת ללדת, על המקום אתה מקבל ברכה על המקום... אין שירות יותר טוב מזה לתת לציבור, רבותיי.  עוד דבר: עשינו עכשיו מבצע לזכות את הרבים... אז בצאתם כל אחד יכול לקחת ספר בחינם. הספרים האלה אנחנו עכשיו עשינו מבצע שכל מי שתורם מכספי מעשר אלף שקלים, יכול לקבל 100 ספרים, או לחלק 100 ספרים לזיכוי הרבים. אם יהודי אחד יתעורר בתשובה, עשיתם את הקופה שלכם לחיי העולם הבא. אז הנה אלה הספרים.. אחד "כור החיתוך" מחזק מאוד בנושא נבלות וטרפות, סיפור מזעזע מאוד, מאוד. ופה יש למעלה ממאה הרצאות שלנו שמנותחות עם שאלות ותשובות. תוכלו לקבל בחינם למי שירצה מכספי מעשר יוכל לתרום ונחלק בעבורו או שהוא יחלק בעצמו למשפחתו, לקרוביו, ויקרב אותם לאביהם שבשמים.

ברוכים תהיו! תודה רבה על ההקשבה! ערב טוב.