אליכין - אליכין - הסתירות שבמעשינו: העוד אבי חי?!

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ימים על ימי מלך תוסיף שנות הכמו דור ודור

ימים על ימי מלך תוסיף שנות הכמו דור ודור ימים על ימי מלך תוסיף שנות הכמו דור ודור ימים על ימי מלך תוסיף שנות הכמו דור ודור ימים על ימי מלך תוסיף שנות הכמו דור ודור

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה להצלחת יניר בן אביגי, הצלחה בכל,

הצלחה בלימודים וזיווג ארגון לעדי בת שרונה,

הצלחה בכל לכלל התורמים לארגון ההרצאה,

בערב יהיה נעלוי נשמת הוריי וחמים, מנוחתם עדן.

מפרשת השבוע אנחנו לומדים על הסתירות שבמעשינו.

הבעיה החמורה ביותר ועל פיה השפטות האדם בעולם האמת זה על פי הסתירות שבמעשיו.

זאת אומרת, ילמדו מתוך מעשיך לדון אותך על מעשיך.

כשהביאו האחים הקדושים את בנימין והוזמנו לסעוד עם יוסף,

יוסף גרם שיביאו את בנימין ויורידו אותו למצרים,

והוא הזמין את כל האחים עם בנימין לסעוד.

הדברים הראשונים שהוא אמר להם,

וישאל להם לשלום,

ויאמר,

השלום אביכם הזקן אשר אמרתם

העודנו חי,

ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי,

וייקדו וישתחוו.

סעדו ונפרדו.

ואז הטמינו להם את הגביע ונחשדו בגניבת הגביע והוחזרו.

ואז יוסף מבקש לקחת את בנימין שנמצא אצלו הגביע לעבד.

ויהודה מבקש רחמים.

על פי הדין יוסף צודק.

בנימין נתפס כביכול בגניבתו.

אבל מה אומר יהודה?

כבואי אל עבדך אבי.

אם אני חוזר עכשיו הביתה

מיעקב אבי,

והנער איננו איתנו, בנימין לא יחזור איתי,

ונפשו כשורה ונפשו.

ויהיה כי ראותו כי אין הנער ומת.

כי איך יעלה אל אביו הנער איננו איתי.

פן יראה ורע אשר ימצא את אבי.

ולא יכול יוסף להתאפק

ויתן את קולו בבכי

ויאמר אל אחיו

אני יוסף.

העוד אבי חי.

ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו.

זה פסוקים מזעזעים.

אחרי עשרים ושתיים שנה של טעות.

שהם בהתחלה רצו להרוג את אחיהם יוסף כדין רודף.

ואחר כך למכור אותו, להתחשב.

ואחרי כל השנים שנגרם צער יעקב אבינו והוא לא התנחם.

מגיעים לסיטואציה כזאת שעכשיו הבן השני, בנימין,

הולך להאבד מאביו,

ויהודה טוען טענה.

איך אני יכול לחזור במצב כזה? הרי אני אגרום למוות של אבי.

אבל לא מובן. מה לא מובן?

הרי קודם סיפרנו, לפי הפסוקים,

כשנפגשו שאל לשלום אביהם

ובישרו לו ששלום לו

והוא עודנו חי.

בינתיים

לא השיגו כל ידיעה.

אז מה הוא חזר ושאל עוד פעם מה עוד אבי חי?

זאת אומרת, בסעודה הוא שואל מה שלומא, אבא אומרים לו חי.

שחרר אותם ואחר כך תפס אותם בגניבה, כאילו חזרו בחזרה, לא תוסף להם ידיעה חדשה.

כי הם עוד לא הגיעו הביתה בכלל.

אין טלפונים, אין אס.אם.אסים.

זאת אומרת, הם לא יודעים כלום.

אז האבא עדיין חי.

אז מה הוא שואל אותם עוד פעם מה עוד אבי חי?

ועוד.

הרי כל הבקשה שמבקש יהודה,

שהוא לא יכול להניח את בנימין והוא חייב לחזור איתו הביתה,

זה בגלל שהאבא שלו חי, ואם הוא לא יחזור איתו הוא ימות.

אז פרושו שהוא חי.

אז מה שואל יוסף?

העוד אבי חי.

עוד פעם.

בעל בית הלוי מבריסק, זכר צדיק לברכה, מסביר.

כך אמר להם יוסף.

הגביע נמצא באמתחת בנימין.

על פי הדין עליו להימכר בגנבתו.

ויהודה מתחנן לפעול לפנים משורת הדין.

כי נפשו קשורה בנפשו של אביו.

והוא עלול למות בלעדיו.

אז הוא מבקש מיוסף

שהוא לא יודע שזה אחיו יוסף.

לרחם.

לחוס על האבא.

אחי יוסף, כשדנו את יוסף, דנו אותו למיתה ולעבדות על פי שיפוטם.

לפי דעתם הם עשו כדין.

ודאי שהם טעו והשמיים הוכיחו אותם.

אבל היה גם לדעתם שנפשו של יעקב קשורה בנפשו של יוסף.

והוא עלול למות בלעדיו.

למה אז הם לא חסו וריחמו על אביהם?

למה הם תובעים רק מיוסף עכשיו כאילו המשל המצרי לרחם על האבא שלא ימות בגין אבדת בנו?

לכן הוא אמר להם אני יוסף.

העוד אבי חי?

אותה טענה שטענתם עכשיו על בנימין.

למה לא טענתם אז כשמכרתם אותי?

מה עם אבי?

הוא עוד חי?

22 שנה נתתם לו להתאבל?

ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו.

על זה אין להם תשובה.

פה זו הייתה תוכחת

שאי אפשר להתווכח איתה.

ומשה מחייך כי הוא מבין גם למה אני מכוון.

והביא על כך הכתוב.

הוכיחך ואערך לעיניך, אומר דוד המלך עליו השלום,

התוכחת הנוקבת ביותר

תהיה כשאדם יגיע לעולם האמת

וישימו לפניו, יציגו לפניו מערכה מול מערכה

איך אתם מבקשים שאחוס על אביכם

ואתם לא חסתם על צערו.

איך אדם קופץ ידו מצדקה

בתואנה שפרנסתו דחוקה

ומוציא ביד רחבה על מותרות המתכלים?

בענייני צדקה הוא קמצן,

אין לו, אין לי, מאיפה יש לי? אתה יודע כמה חובות?

אבל כשהוא צריך לקנות משהו לתאוותו, להנאתו, הוא משחרר, חופשי, מה הבעיה?

ניקח הלוואה.

ניכנס לאובר.

יטיבו משטעי כל יום אבל אולעי

וכאי לצלעי ולמיתנאי

כל היום אדם יש לו זמן לשבת, לפטפט,

הוא לא מתעייף.

כותב אסמסים, שולח אימיילים,

מצפצף, מצייץ,

מגדף ומחרב.

יש לו זמן ויש לו כוח. מגיע לתפילה או ללימוד,

נרדם.

עייף.

מה קרה?

ידונו אותך מפה לפה,

יגידו לך, איך זה יכול להיות?

ולא אותי קראת, יעקב,

כי יגעת בי ישראל.

איך אני יודע שלא אותי קראת, אתה לא עובד אותי באמת?

כי כל פעם שאתה מגיע אליי לעבודת השם, אתה יגע, עייף.

יגעת בי, דווקא בי, כשאתה מגיע אתה עייף.

יש ילדים שלכם

שמאחרים תמיד ללימודים,

אבל לטיול הם ראשונים.

גם אתם.

גם אתם.

אז זאת אומרת,

הטענות שאנחנו טוענים הן סתירות מחיינו על חיינו.

מה שמתאים לנו אנחנו מאמצים,

מה שלא מתאים מרחקים,

עם טיעונים טיפשיים,

אבל אותנו ידונו ממעשינו על מעשינו.

אין לך תשובה ניצחת.

אחיו לא יכלו לענות אותו.

מה יענו לו?

אתה חס על חיי האבא?

מי היה בר חכים?

מי היה בן זקונים ההוא?

על מי הוא יושב עשרים ושתיים שנה וממהן להתנחם?

על יוסף.

אז יש לנו לחרוד

שלא נחיה עם סתירות.

תשמעו מעשיהם, מספר הרב יעקב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא.

בברנוביץ' היו שני משגיחים גדולי תורה ויראה, חניכי נובהרדוק.

רבי יעקב ישראל לוביצ'נסקי,

זכר צדיק לברכה, השם ינקום דמו,

וחתן של הסבא

מנובהרדוק, זכר צדיק לברכה,

קראו לו רבי יצחק ולדשיין,

זכר צדיק לברכה, השם ינקום דמו.

הוא כתב גם את ספר שיחותיו

של הסבא מנובהרדוק, מדרגת אהדיו.

שניהם היו משגיחים בישיבה.

פעם נסעו לחתונה של אחד מבכירי הישיבה.

קבוצת בחורים נסעה ברכבת בצהריים.

הקבוצה השנייה, ובה שני המשגיחים, איחרה את הרכבת.

לא נורא.

הרכבת הבאה יוצאת בשתיים בלילה.

באחת בלילה התדפק רבי יצחק ולדשיין

על דלת ביתו של רבי יעקב ישראל לוביצ'נסקי ואמר לו בוא ונצא לדרך.

הוא ענה לו מבעד לדלת הסגורה, סעו לבד.

איני יכול להצטרף.

מסרו את איחוליי.

תמה רבי יצחק

ופנה לבית הנתיבות.

כל הדרך

ובמשך כל החתונה היה מודאג.

רבי יעקב ישראל לא היה אדם שמשנה תוכניותיו אלא אם כן חש

ברע וחלה חלילה.

בשובו מיער לבית חברו

והודיע לו שהוא בבית המדרש על משמרתו.

כבר הבריא?

שמח.

ממה?

לא היה חולה, הענו לו.

בכלל לא היה חולה.

מוזר.

פנה לבית המדרש,

מצא אותו שם, סיפר

כמה שמחה הייתה החתונה ושלא יכול היה לשמוח בחתונה

כי חשש לבריאות חברו,

כי ידע שלא שינה סתם כך את תוכניתו.

מה ענה לו?

בריאותי איתנה, ברוך השם.

אבל צודקים אתם,

לא שיניתי את התוכנית סתם.

אבל אתם מבינים אותי.

אני תכננתי לנסוע בצהריים ברכבת

ולא הסתייעה מילטא.

אז קבענו לנסוע לאחר חצות הלילה

ועלה לי חשש.

בכל לילה

אני עולה על יצואין לקראת חצות להחליף כוח ליום הבא.

אם ישאלוני, הרי אני אגיע לעולם האמת, ישאלו אותי.

לא נברא לילה אלא לגרסה.

זאת אומרת, הזמן הכי טוב והכי נפלא והכי מועיל ללמוד זה בלילה.

לא נברא לילה אלא לגרסה, ללמוד.

ואז יגידו לי, אתה ישנת, מחצות תמיד ישנת עד הבוקר, מה אני אענה?

אני אומר להם שהעייפות גברה עליי

והייתי אנוס.

אם אדם עייף והוא אנוס, לא יכול ללמוד, אז מה, יישן על הכיסא?

לא יכול,

אז אני אנוס.

אבל כשהייתה חתונה,

יגידו לי, נשארת ער עד לפנות בוקר,

נסעת בשתיים, אה?

לחתונה יש לך כוח וללימוד לא.

לכן החלטתי ללכת לישון.

לא ימצאו סתירה במעשיי לעולם האמת.

אשריו שמי שאין לו סתירות במעשיו ודרכו סלולה בעקביות.

עוד מעשה?

תשמעו מעשה, מצחיק קצת,

אבל יש בו מה ללמוד.

מעשה בחברת מבלי עולם ריקים ופוחזים שהיו שותים ומשתכרים מחבורה ומבלים ימיהם בליצנות ובטלה.

יש עכשיו גם כן ליצן, זמר פסול בשם יניב מרחיק משיח,

שהוציא שיר חדש, חילוני,

הראש בעננים, משהו כזה,

שהוא מעודד להתמסטל,

לקחת עוד כוסית ועוד כוסית ולשבת וזה בסוף שבוע, באופן קבוע.

מסטול כרוני, בקיצור.

והוא שר וזה ופה ושם. עכשיו פסלו אותו, אפילו קול בעורמה פסלו אותו ואמרו שלא אשמיע אותו, כי הוא עבר כבר את הקו האדום.

עבר את הקו האדום.

אז זה סיפור,

סיפור שמתאים. היחידים שהזכירו שהראשון שיצא נגדו ואמר שהוא חובלי,

זה היה אתר קוקר, קוקר,

שפרסם שהיינו הראשונים שאמרנו שהוא מרחיק את המשיח

ולא כשמו יניב משיח.

מכל מקום הסיפור הזה מתאים לו ולחברים שלו,

והוא מצטלם, עשה קליפ עם כוסות קוניאק, וודקה, מדרימה, וויסקי.

בקיצור, יחיע סטלה.

כשהיינו בכרם התימנים, היו שואלים אחד את השני, יעקופ, יעקופ.

מה זה יעקופ?

יין, ערה, קוניאק, בירה.

יעקופ.

כאילו אם הוא הולך לשם איפה שהם זעתתים, יש מקום כזה שהיו באים,

שותים כוסית זה, יושבים שם. היום הרוסים עושים את זה, עם בירות וזה.

אבל יש כזה.

בקיצור, יום אחד

טהו ואמרו אותם ריקים ופוחזים שהיו שותים ומשתכרים בחבורה ומבלים ימיהם בליצנות ובטלה.

יום אחד טהו ואמרו, מה יהיה? הלא פעם נצטרך למסור דין וחשבון על מעשינו.

מה נצטדק ומה נאמר?

נבוכו.

הסכימו בתקיעת כף

שהראשון מבני החבורה שיעלה למרום

יתגלה לחברה ויספר להם מה נעשה בדינו.

כך יוכלו להתכונן לקראת הבאות.

שמעתם? אחד יהיה כפרה על כולם.

מי שילך ראשון הוא כבר לא יוכל לתקן.

הוא רק יוכל לספר להם

מה היה בדינו.

לא עבר זמן והראשון מת משחמת הכבד.

אתם יודעים, מי ששתיין בסוף הכבד הולך,

אז הוא מת.

מחלת השיכורים.

כעבור כמה ימים התגלה לחבריו,

כנראה שכבר נהיה סאחי,

והפנים שלו היו שחורים כשולי קדירה מפויחים מהאש של גיהנום.

מה קרה? נבעטו.

חבר'ה,

הכל בסדר.

תמשיכו לבלות ולשתות.

רק וויסקי אל תשתו.

וויסקי?

אה, וויסקי?

שיכר סקוטי מר וחריף

לשמו ולזכרו תאוות נפש.

הכל נשתה חוץ ממנו, מדוע?

אומר לכם, הסביר בעגמימיות,

עליתי למרום,

התייצבתי בפני בית דין של מעלה.

השאלה הראשונה הייתה, עסקת בתורה?

הקדשת לה עיתים?

עניתי לו,

וכי מדוע היה עליי לעסוק בתורה?

לקבוע עיתים ללימודה.

בבית דין תמהו לתמיהתי,

מה פירוש?

הלא חייב היית לחשוב על עתידך בחיי נצח.

אמרתי להם, עזבו אותי,

וואלה, עניין זה הרגע.

לא חשבתי על העתיד,

כי כל מעייניי היו בהווה.

השתהו,

שאלו בעניין, כגון מה?

מה כל כך נהנית מההווה ושלא אפשר לך להתעסק בעתיד שלך בחיי נצח?

עניתי להם, ביליתי בחבורה, שוחחנו בענייני אהביי,

שתינו להנאתנו.

מה שתיתם?

יין?

עניתי ודאי, יין מכל סוג,

אדום, לבן, מתוק, יבש.

אה, יין.

מה עוד?

אמרתי ליקר, ערק, וויסקי.

אמרו לי, מילא יין טעין,

ליקר מתוק.

גם הער רק טעין, אבל הוויסקי,

פוי,

מרירו.

איך יכולת לשתות?

הצחיקו אותי, מה הם מבינים בוויסקי?

אמרתי להם, נכון, בהתחלה אמרו,

אבל אחר כך, אה,

אחר כך נעשה חם בכל הגוף,

והנפש מתרוננת,

והתחושה נפלאה.

ואז נתנו עליי בקולם.

אם כך,

חשבת על העתיד.

מוכן היית לשתות וויסקי מריר בשביל ההרגשה שאחר כך,

אז מדוע לא הקצבת שעת לימוד בשביל העולם שאחר כך?

ממעשיו תפסו אותו על מעשיו,

וקצבו את דינו לגיהנום.

לכן אני אומר לכם, חבר'ה,

תמשיכו לשתות,

רק לא וויסקי.

הוא עדיין בסטלה.

איי, איי, איי, הוא לא מבין שלא דנו אותו על הוויסקי,

דנו אותו על הסתירה במעשים.

אתה מוכן לשתות מר

שבעוד כמה זמן אתה תרגיש פאנן.

אז דאגת לעתיד.

למה לא דאגת לעתיד? שאתה הולך לצאת מכאן.

זוהי הסתירה שבמעשינו.

אדם חוסך עשרות שנים לקרן פנסיה.

היה לו מה לעשות בכסף הזה,

אבל הוא הצטמצם כדי לחסוך.

למה?

לדאוג לעשר, עשרים שנה האחרונות.

למה לא לתת את אותו כסף של הפנסיה כרגע לצדקה,

כדי שיהיה לך נצח לאחריהן?

שלא להזכיר שהצדקה היא גם מהדברים שאוכלים פירותיהם גם בעולם הזה,

חוץ משהקרן קיימת לעולם הבא.

אז רואים שאנשים דואגים למרחוק.

אם אתם דואגים למרחוק,

למה דואגים רק לעוד עשר, עשרים, שלושים שנה?

ומה עם נצח שתיתקעו שם ולא תוכלו לחזור?

ולא תוכלו לתקן?

למה אתם לא דואגים? הרי לא באתם להישאר.

באתם על מנת לצאת.

איפה הדאגה באמת?

טוב,

מעשה נוסף

מובא בתנא דווה אליהו זותא, פרק יד.

סח אליהו הנביא, פעם הייתי מהלך בדרך ממקום למקום

ומצאני אדם אחד שלא היה בו לא מקרא ולא משנה,

והיה מתלוצץ ומלחיק בדברים ובא כנגדי.

ואמרתי לו, בני,

מה אתה משיב לאביך שבשמיים ליום הדין?

אמר לי, רבי, יש לי דברים שאני משיבו.

בינה ודעת לא נתנו לי מן השמיים שאקרא ואשנה.

היום הודיעו שעבר בקריאה שנייה ושלישית,

שלא יגדירו יותר אדם מפגר.

זו מילה פוגעת.

אז זיכרו שיש לו איזו בעיה פסיכולוגית,

משהו כזה,

זה מן הגדרה בת ארבעת מילים.

לא יגידו מפגר.

הוא טען שהוא מפגר, הוא לא יודע, אין לו הבנה,

אין לו חוכמה,

אין לו בינה, לא נתנו לו מהשמיים.

אמרתי לו, בני, מה מלאכתך?

אמר לי, דייג אני.

אמרתי לו, בני, מי לימד אותך? ואמר לך שתביא פשתן,

תהרוג ממנו מצודות ותשליך אותו למים ותעלה דגים מן הים.

סליחה. אמר לי, ריבי, בזה נתנו לי בינה ודעת מן השמיים.

אמרתי לו, מה להביא פשתן ולהרוג מצודות ולהשליך לים ולעלות דגים?

נתנו לך בינה ודעת מן השמיים?

אז לדברי תורה שכתוב בה, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו,

לא נתנו לך בינה ודעה מן השמיים.

זה כתוב במפורש שנתנו לך, ולא רק שנתנו, אומרים שזה קרוב מאוד.

ולכל אדם זה ניתן.

אז איך אתה אומר שאתה לא נתנו לך רק לעניין מצודות ופשתן ודגים?

מיד הרים קולו ובכה והתענח.

אתם שומעים?

היום בא אליי בן אדם

מבאר שבע.

הוא אומר שהוא בא ממשפחה מאוד קשה.

אני לא רוצה לתאר את המחלות והצרות שיש בבית שהוא אמר לי.

צרות, ממש צרות, והוא היחידי,

משפחה מאוד קשה, קשה מאוד מכל הבחינות,

הוא היחידי

שפרץ את המעגל והחליט ללכת ללמוד במכללה, הוא למד שלוש שנים,

ועכשיו הוא חיפש עבודה ולא מצא,

והוא מצא עבודה במכירת מאכלות אסורות, סנדוויצ'ים עם בשר וחלב וכל מיני בלאגנים.

והוא שואל מה לעשות והוא מורמר ומיואש וזה לא ככה וזה.

אמרתי לו, לא הבנתי, למה אתה מיואש? אתה צריך להיות שמח, לרקוד משמחה.

אמרתי לו, הייתה תאונת דרכים,

חמישה אנשים היו ברכב, ארבעה נהרגו, אחד ניצל. הוא צריך להודות או צריך לכעוס? להיות מיואש.

צריך לברך בברכת הגומל ולשמוע שמחה גדולה מאוד אם מברכים בברכת הגומל, לא תמיד.

מכל מקום.

הוא אומר, כן, נכון, אמרתי לו, אתה אומר שהמשפחה שלך על הפנים, כולם חולים, גוססים, לא יודע מה, ואתה היחיד איש, יש לך שכל, והלכת ולמדת במכללה, ואתה זה, ופרצת את המעגל של העוני ושל ה...

אז למה אתה לא שמח? למה אתה מיואש? ממה אתה מיואש?

ואז אני מסביר לו מה עליו לעשות וכולי וכולי, כן,

אבל אני מיואש ואני זה.

אני לא מבין, אתה חוזר עוד פעם.

אז אני מסביר לך, זה ביד שלך. כמו שמחרת ללכת למכללה, אתה יכול ללכת לבית מדרש.

כמו שמחרת ללכת לעבוד במכירת מאכלות נבלות וטרפות, אתה יכול לעבוד במקום אחר.

אין בינתיים עבודה, אז מה?

אז תהיה כומר לעבודה זרה, כי מציעים שם עבודה.

בשביל מה הלכת למכללה אם אתה לא מפעיל את השכל?

אבל אנשים רוצים להתקבע. לא, נתנו לי שכל בשביל דגים, בשביל מצודות, בשביל זה, אבל לא נתנו לי שכל בשביל ללמוד.

טענות, טיפשיות.

אדם הראשון, למה חטאת? לא אני.

האישה אשר נתת עימדי, אתה נתת, אתה אשם. אני?

תתת לי.

אני ביקשתי בכלל אישה?

אתה נתת לי.

האישה, מה איתך? למה חטאת?

א-נחש?

א-נחש אישה אני.

מה אני? אני בראתי את א-נחש?

אתה בראת.

קאי, למה רצחת את אחיך, אבר?

אני?

מה שאומר אחי אנוכי,

זה אתה. למה טעת לי כנאה?

אם היית מקבל את הקורבן שלי כמו שלו, לא הייתי מקנא בו ולא הייתי הורג אותו.

אני?

זה אתה אשם, לא אני.

כל אחד מאשים את הקדוש ברוך הוא.

איי, איי, איי, השם ינחיל לנו עולם,

שכולו שבת ומנוחה

לחיי עולמים. ככה יש נוהגים לומר את הנוסח.

אז יש מפרשים את זה ככה,

שכשיגיע הגאולה, סוף סוף יהיה לקדוש ברוך הוא שבת ומנוחה

לחיי עולמים,

מכל הטענות והאשמות שמאשימים אותו.

אתם שומעים?

אדם עושה את העבירות לבד, בוחר בעצמו מלא.

ובסוף מאשים את הקדוש ברוך הוא.

טוב,

אבל אותו דייג בסוף בכה והתענח.

היו דייגים ברמה פעם.

ברגע שהראו להם את הסתירה במעשים,

אז הם חזרו בהם מיד.

הוא לא ידע שאליהו מדבר איתו.

הוא סתם בן אדם, לכן הוא זלזל.

אבל כשהעמידו אותו מול הסתירה במעשיו כמו שאחי יוסף לא יכלו לענות אותו גם הוא לא יכול לענות אותו. מה אתה יכול לענות?

ילמדו אותך ממעשיך.

מה תענה?

אמרתי לו בני, כך אומר אליהו הנביא, אמרתי לו בני אל יהיה רע לך

אלא כל שאר בני אדם באי עולם הם משיבים את התשובה הזו

אבל מעשיהם מוכיחים עליהם

ועליהם ועל כיוצא בהם

ועל העושים כמעשיהם. מה אומר הכתוב בישעיה יטט

ובושו עובדי פשתן

סורקיו והורגי הרשתות.

כמה נוקבים דברי המדרש.

עכשיו תשמעו דבר מדהים.

ילקוט שמעוני יחזקאל

ט' זן

ורשי שם

אומר היה הכומר עולה לביתו של אדם ואומר

המולך שלחני אליך

ששמע שיש לך בנים רבים

מדוע אינך מקריב לו אחד מהם?

אתם יודעים פעם היו מקריבים בני אדם

למולך עבודה זרה

ושמים אותו על גבי המולך

או שוחטים אותו או שורפים אותו לא משנה איך

וזה כאילו קורבן למולך.

והיו מקריבים את הבנים שלהם.

אתם יודעים איפה זה גיא בן הינום?

עמק יהושפט

כשיוצאים מהכותל המערבי ופונים ימינה יש מצד שמאל עמק לקראת הסוף כשמגיעים לפנייה שפונים ימינה ושמאלה

שם זה גיא בן הינום, אחד מהפתחים של גיהינום

שם היו מקריבים בנים למולך

ממש לוקחים ילדים

ומקריבים אותם.

טוב,

בא כומר ואומר לו המולך שלחני אליך ששמע שיש לך בנים רבים מדוע אינך מקריב לו אחד מהם?

באמת שאלה וגם יש לחץ חברתי

משפחת כהן כבר הקריבה

משפחת לוי כבר הקריבה

יש להם גם תעודות הוקרה על ההקרבה

ואתה עדיין מאחור לא הקרבת אפילו בן אחד?

טוב, הוא אומר לו אני לא יכול להחליט לבד אני אקרא לאשתי

תשמעי מה המצב, הגיע הזמן חייבים להחליט

את מי נמסור?

ראובן עוזר לנו בשדה

אי אפשר לוותר עליו

שמעון עצמאי מתפרנס יפה אי אפשר לגדוע את חייו

יהודה לומד מקצוע עתידו לפניו

לוי בתלמוד תורה עוד מעט יחזור תוכל לקחת אותו

זה אומר המדרש

אמר הקדוש ברוך הוא לא די שאתה מקריב לעבודה זרה

מכל בנים שיש לך אינך מקריב אלא את זה שלומד תורתי?

ועל זה אומר יחזקאל הנביא, זה לא מעשים של חרטא, זה מציאות

אומר ותיקחי את בנייך ואת בנותייך

אשר ילט לי ותזבחים להם לאכול?

ומה זה נוגע אלינו הסיפור הזה?

ועוד איך זה נוגע?

אדם צריך לקבוע פגישה חשובה

למתי?

רק רגע אני אסתכל עכשיו

על חשבון עבודה אי אפשר,

תפטרו אותי.

על חשבון הארוחה ודאי שלא.

על חשבון השינה גם לא.

יש שיעור תורה? אה, טוב, נבטל אותו פעם אחת, לא נורא.

אה,

והקדוש ברוך הוא אומר מכל השעות ביממה,

הקרבת את השעה שלי?

אין ידועים דברי המדרש.

בבראשית רבה צדיק ג',

אבא כהן ברדלה אמר

אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה.

יוסף,

קטנן של שבטים היה, היה האח הקטן,

ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו שנאמר ולא יכלו אחיו לענות אותו,

כי נבהלו מפניו.

לכשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא,

כמו שנאמר בתהילים,

הוכיחך ואערכה לעיניך על אחת כמה וכמה.

אז כבר אמרנו את בית הלוי מבריסק,

שאמר להם, יוסף, אתם דואגים כל כך לאבא,

אתם בנים כל כך מסורים.

גם אם מגיע עונש לבנימין,

יש לוותר כדי לא לצער את האבא, ככה אתם אומרים, כי הוא עלול למות מרוב יגון.

אז למה לא חשבתם כך כשביקשתם להורגני,

כשמכרתם אותי,

גם אם חשבתם שהדין עמכם,

אבל כמה סבל גרמתם לאבא,

לכן העוד אבי חי,

ולא יכלו אחיו לענות אותו.

כי הראה להם סתירת טענתם מיני ובין.

ממני תבעתם לוותר עבור רחמים על אביכם,

אבל אתם לא חשבתם עליו.

זה מה שיקרה בדיוק. כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח כל אחד ואחת

לפי מה שהוא,

ממעשיו שלו עצמו,

שנאמר הוכיחך ועירך לעיניך,

ויציב מערכה מול מערכה,

יסתמו הטענות,

לא תהיה תשובה,

לא יכלו לענות אותו,

כי נבהלו מפניו.

כשאדם צריך לתת כסף לצדקה,

מבקשים ממנו לתרום להכנסת כלה כדי להחזיק תורה,

מחשבים כל שקן.

האם גם במכולת כך, בירקות ובאטלית?

על כל דבר ישקלו לנו בדיוק. איך חישבנו כל דבר?

כל הוצאה, כל תוכנית, כל עניין,

כל פגישה, כל זמן,

כל דבר יראו לנו מאיתנו.

דברי המדרש בהסתר רבה ג' ד'

ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה',

כך כתוב בשופטים י'

פסוק ו׳

ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה'

ויעבדו את הבעלים

ואת העשטרות

ואת אלוהי ארם

ואת אלוהי צידון

ואת אלוהי בני עמון

ואת אלוהי פלשתים

ויעזבו את אדוני ולא עבדוהו

ואפילו בשותפות,

גם וגם לפחות,

גם לא.

אמר רבי אבא,

לא תהיה כהנת כפונדקאית?

רבי עקיבא אומר ביבמות

אישה

שבאה אישה אחרת והעידה שבעלה מת

לא תהיה מותרת להינשא.

אומר רבי עקיבא, באו החכמים ואמרו לו מעשה היה בבני לוי

שהלכו ליריחו עיר התימרים ובדרך

אחד מחבריהם חלה הכניס אותו לפונדק

הלכו לדרכם כשחזרו שאלו מה עם חברנו אמרה להם הפונדקאית

מת וקברתיו

והתירו את אשתו להינשא.

אמרו לו לרבי עקיבא ולא תהיה כהנת כפונדקאית?

מה?

זאת מה פונדק שהיא גויה?

היא תהיה יותר נאמנה וטובה שהתירו

את האישה להינשא אשתו של ההוא שנאמר עליו שהוא מת וקברו אותו, שהיא אומרת שהיא קברה אותו?

היא תהיה יותר נאמנה מאישה ישראלית

שאומרת שהיא יודעת שבעלה של האישה היא מת?

אז לכן אומרים לא תהיה כהנת כפונדקאית?

זאת אומרת פה ייחוס יותר גדול מהייחוס הזה?

ולא סומכים על הכהנת? על הפונדקאית כן ועל הכהנת לא?

אז אומר הקדוש ברוך הוא אמר רבי אבא לא תהיה כהנת כפונדקאית?

אתם מאמינים באלוהי ג'דדי?

ג'דדי, בכולם אתם מאמינים ובקדוש ברוך הוא גם לא ויעזבו את השם?

יעני אפילו לא כמו פונדקאית אפילו לא כמו להבדיל

להבדיל אין שיעור, אפילו לא כמו עבודה זרה.

אמר רבי יוסי ברבי חנינא.

אמר הקדוש ברוך הוא לא עשאוני בניי

כליפתן הזה שבא באחרונה.

אפילו בסוף בסוף בסוף.

כמו שבטמבלוויזיה, אני לא יודע אם היום יש כזה דבר, אבל בטמבלוויזיה פעם היה,

עושים כל הלילה את כל העבירות ובסוף פסוקו של יום.

אז לפחות היה ליפתן בסוף.

לפחות.

הוא אומר, אפילו כליפתן לא שמים אותי.

זה קורא לנו בניי.

מה זה?

אתם חושבים שזה מדובר אז בזמן השופטים? זה מדובר היום.

אנשים קוראים עיתון, אנשים שומעים רדיו,

רואים טמבלוויזיה, מזפזפים. הכול מתעסקים רק עם הקדוש ברוך הוא. אין להם זמן.

אלה הטענות שהוא יטען.

ולא תהיה כהנת כפונדקאית. כמה זמן אתה משקיע ביום בכל מיני הבלים?

חמש שעות? שלוש שעות? שעתיים?

אז לפחות שהקדוש ברוך הוא יקבל לפחות אותו נתח. לפחות.

בשותפות כאילו. לפחות.

גם זה לא.

גם הדרן לא.

יבא ביי. מה טענו?

מה טענו?

הוא. אמר רבי לוי משל לעבדו של מלך שעשה סעודה וזימן

כל משרתי המלך. ולמלך לא קרא.

אמר לו המלך הלוואי והשווית אותי למשרתיי.

יושב אדם,

משוחח כל היום, אינו מתעייף.

קם להתפלל, עייף.

יושב משוחח כל היום, אינו מתעייף.

קם ללמוד, עייף.

ולא אותי קראת יעקב, כי יגעת בישראל.

ועכשיו לאור מה שהראו לכם קודם כל נושא הכשרות.

מי שהספיק לקלוט, הבנתי שהגברים הקשיבו יותר מהנשים.

אז במסעות לחיזוק הדת

עבר הגאון רבי ישראל מסלנט זכר צדיק וברכה דרך כפר אחד.

פנה לאכסניה יהודית

לישון.

ראה בעל אכסניה יהודי, בעל צורה,

חקר אותו ושאל אותו, שמא כבודו שוחט?

השיב בחיוב.

כן, הרי שאני הוא תלמיד חכם, צריך שידע שלושה דברים.

כתב, הכוונה סופר, שחיטה ומילה, כמו שכתוב בחולין ט'.

מדוע אתה שואל?

אמר לו, הגיעו אורחים ואני רוצה לשחוט עבורם,

והשוחט יגיע רק מחר.

אחרי כמה דקות פנה רבי ישראל לבעל האכסניה,

שאל אותו, אפשר לדבר איתך ביחידות?

אמר לו, ודאי, למה לא? מה העניין?

אמר לו, תראה, נתקעתי בדרך.

יש לי כסף לדמי אכסניה לשלם לך,

אבל נחוצים לי עוד עשרה רובלים לחזור לעירי.

האם תוכל להלוותני ובדואר הראשון אני אחזיר לך?

פני אכסניה יקדרו.

יבין כבודו?

העולם מלא באנשים לא הגונים.

איך אומרים? בהדי הוא צלה כי קר בה.

בגלל הקוצים מסביב לכרוב, הכרוב סובל.

הטובים סובלים בעוון הרשעים.

אני לא יכול לתת אמון באדם.

יבין מר, זה לא אישי, זה לא אישי.

אם היה מדובר בכמה קופיקות,

אבל עשרה רובלים?

חקר רבי ישראל ואמר לו, ואם זה יהיה מדובר בחמישה רובלים?

גם אז ישיב אחסניה

נד רבי ישראל בראשו, הוציא את הארנק שלו ופתח,

והראה לו שיש בו יותר מעשרה רובלים.

אמר לו, יבין מר,

אני לא זקוק להלוואה שלך,

רק רציתי לבחון.

אך ראית אותי,

הזמנת אותי להיות שוחט

על סמך דברתי שאמרתי לך שאני שוחט.

בייסורים חמורים של נבלה וטרפה,

ולפני עיוור לא תיתן מכשול, אני נאמן עליך.

אבל להלוואה של חמישה רובלים, אני לא נאמן עליך.

תראה ותיווכח כמה שווה כשרות בעיניך.

אנשים אוכלים נבלות וטרפות רק בגלל הפרשי המחיר.

הם לא מבינים שנבלות וטרפות זה בזול, כי מעבירים נבלות וטרפות.

אם היו צריכים להעביר רק מה שחלק בית יוסף, מה שאין,

אז זה היה עולה עשרות מונים, זה היה צריך לעלות מאות שקלים קילו. מאות.

כי אין.

שחיטה אחרונה, אני כל פעם מספר על שחיטות שעשינו. שחיטה אחרונה שעשינו, היו שלושים וחמישה עגלים אוסטרליים.

אלה ששוחטים איתנו, הצוות המיוחד שאנחנו לוקחים.

יצא להם חמישה.

נפסלו שמונה סכינים.

לא אגיד איזה כשרות, אבל מהמעפנות הידועות

יצא להם חמש עשרה.

נבלות וטרפות כמובן.

עם שרחות ורירים.

והיה מקרה מזעזע מאוד שיעיד עליו היושב כאן,

שאת העגל האחרון

שחט ערבי.

מה קרה?

הבקס,

הקופסה שמכניסים את העגל, הייתה קצת באלכסון ולא התיישרה.

הם לא רצו לשחוט באופן הזה.

כשהצוואר של הבהמה לא מתוח כראוי, אלא באלכסון.

לא רצו לשחוט.

אז הערבי, בשביל לגמור את העבודה,

אמר להם, אתם לא רוצים? הלך הביא מהמטבח.

סכין,

אכלע,

חתך,

ושלום.

והעגל המשיך בלין.

עשו לו בדיקת פנים, יצא חלק.

יצא חלק.

שחיטה של ערבי,

אבל הבהמה בפנים הייתה בסדר.

וכמעט לקחו את זה הבדץ.

רק הוא ניגש אליהם ואמר להם, רבותיי,

תדעו לכם, את השחיטה הזאת שחט ערבי.

והם כמובן הזדעזעו,

אבל איפה השגחה?

אם הוא לא היה אומר להם ואכפת לו, כמו שלהרבה לא אכפת,

מה נתערב?

מישהו פה היה אוכל הפעם, לא סתם נבלות טרפות, גם שחיטה מהודרת של ערבי.

זהו.

זה, כל פעם יש לנו כל מיני חידושים כאלה,

שתשמרנה שערות הראש שלא להאמין, מה התקלות?

אני עוד קורא לזה תקלות,

כי יש דברים שמעבירים בידיעה.

מה התקלות שיכולות להיות,

שאדם לא יכול לשער אפילו, שיכול להיות בדמיון כזה דבר. איך יכול להעיז

ערבי לגשת?

אם הוא ניגש הפעם, אז מן הסתם כבר עשה את זה בעבר.

כי מי משוגע להיכנס לשחיטה של יהודי ולשחוט בעצמו?

בגלל שהם

לא רוצים עד שיסדרו את הבוקס כמו שצריך, והוא אין לו זמן,

כי צריך להריץ.

אז הוא ניגש ופותר את הבעיה.

אז לכן, רבותיי,

רבי ישראל מסלנט אמר לו, רציתי להראות לך עד כמה שווה כשרות בעיניך, אז תסתכל ותתבונן. על חמישה רובלים לא האמנת לי, אבל לשחוט?

אתה לא ראית תעודה,

שיש לי תעודה,

וגם תעודה היום אפשר להדפיס, זה לא בעיה.

אבל צמחת.

ככה שווה כשרות בעיניך.

ויש כאלה אובר-חוכמים, הם חושבים שהם הולכים לחבורה והם אוכלים,

הכל בסדר, יש להם שחיטה מהודרת של שם של פלוני ושם של...

לא השם קובע ולא שום דבר.

בשביל להוציא את מה שצריך להוציא,

כמעט ולא ייתכן.

כמעט ולא ייתכן. לא יצא לנו כלום מכל השחיטה הזאת.

גם בפעם הקודמת.

גם לפני כן שחטנו למעלה ממאה, יצא לנו שלוש.

אין דבר כזה חלק בית יוסף לגמרי, שיצא בשחיטה פרטית של חבורה אחד אחרי השני. אין דבר כזה, זה בלוף.

אין דבר כזה.

אין במציאות.

אבל מה לעשות, אנשים טיפשים,

חושבים שהם חכמים, נתקעים, אין בשר, אין עוף עוד, מה נעשה?

ניקח חבורה, לפחות נגיד שאנחנו שחטנו במקום שהוא מהודר פחות או יותר.

אין דבר כזה.

לסיום

אני רוצה להגיד לכם עוד דבר אחד.

יש סיפור בגמרא,

בברכות ג'

עמוד ב'.

כיוון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצל דוד המלך ואמרו לו

אדוננו המלך

עמך ישראל צריכים פרנסה.

אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה.

אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי.

אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד.

פירושו תצאו למלחמה.

זהו.

זה תמוה.

ראשית אמרו לו אין פרנסה.

מה ענה? לכו והתפרנסו זה מזה.

הרי מראש הודיעו לו שאין הקומץ משביע.

ושנית, איזה פתרון זה לצאת למלחמה?

הרי מלחמה כרוכה בסכנות נפש.

מי יבטיח את הניצחון?

ואם ינצחו,

מי יודע איזה מחיר יעלה להם?

וגם מי ערב לכך שהשלל יהיה רב דיו לפתור את בעיית העוני של העם כולו?

הרב מצ'יבין,

זכר צדיק ברכה,

ענה להסביר את הקושיות הללו.

כשנכנסו חכמי ישראל אצל דוד המלך ואמרו לו,

עם ישראל צריך פרנסה,

הוא תמה.

הרי כלל נקוט בידינו.

אין עניות בציבור.

אין דבר כזה שציבור עני.

ירושלמי בגיטין, פרק ג' על החזן ברבנו חננאל בהוריות,

עמוד ב'.

אין.

אין עניות בציבור.

איש את רעהו יעזרו בהלוואות, גמילות חסד,

ואם צריך גם תמיכות ועזרה.

לכן אמר להם,

לכו והתפרנסו זה מזה.

מה ענו לו?

אין הקומץ משביע את הארי.

אנחנו פונים לעשירים,

והם נותנים לנו קומץ,

שאין בו כדי להשביע.

כל פעם הם מתלוננים שהזמנים קשים,

ואולי תבוא בפעם אחרת.

מה ענה להם דוד בחוכמתו?

לכו ופשטו ידיכם בגדוד,

תערכו גיוס כללי למלחמה,

ואז יעמוד הכהן ויכריז.

מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו ותראו כמה אנשים ילכו הביתה.

אחר כך הוא יכריז.

מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישוב לביתו ותראו כמה ישובו הביתה.

ואז תוכלו להגיד להם, על מה אתם מדברים?

איזה זמנים קשים ואיזה דחקות בכסף.

אתם נמנעים מלתת עזרה לאחיכם בצרה.

הרי שאלו, מי בנה בית חדש?

חצי הולכים.

מי נטע כרם? חצי הולכים. הלו, מאיפה יש לך כסף לבנות בית חדש כל פעם?

מלטוע כרם והכול.

הרי אמרתם שאין לכם.

אז דוד המלך אמר להם, אם אתם רואים שהם אומרים שאין להם והקומץ לא מזביע את הרי, תגידו, הולכים למלחמה.

הולכים למלחמה,

מכריזים לפני המלחמה.

ואז יתחילו להשתחרר, תפסו אותם, הנה.

אתה בנית, יש לך כסף, אתה יש לך כסף.

למה אתה לא נותן לאחיך לעזור להם בצרות?

אם כן, רבותיי, אדם ייסטר ממעשיו.

וכל מה שאנחנו צריכים לדאוג זה שאנחנו נתחיל לפלס

עם שכל כל מעשינו,

שהכל יהיה מחושבן, שלא תהיה תפיסה.

מפה לפה, הנה פה נהגת כך, פה נהגת כך,

מה תענה?

שלא יהיה מצב ולא יוכלו אחיו לענות אותו.

זה פחד גדול ובושה גדולה.

רק תהיה מסטול כמו זה עם הוויסקי,

אז תמשיך לחיות באשליה שאתה נתפסת על הוויסקי.

אבל אם לא, אם אתה בן אדם נורמלי,

אז אתה צריך להבין, המסר הזה הוא מסר

חזק ביותר.

מכל מה שהם עשו לו,

ליוסף, איפה הוא העמיד אותם? בנקודה הזאת.

תרחם על אבא, יש לנו אבא זקן.

אם תיקח את הבן הזה, תשים אותו אצלך במאסר, הוא ימות.

כן, ואתם דאגתם כשמכרתם אותי?

לא. מה תגידו עכשיו?

למי שיש שאלות,

בבקשה.

ברוך ה' אדוני אלוהינו מה אנחנו עולם שהכל נהיה בדבורו.

כן, בבקשה, פה הבחור מצד שמאל בפינה.

אני אפתח בברכה לרב, כי מברכך ברוך,

שיפתח לך ה' את כל השארים שאתה מבקש שיפתח לך,

ויברך אותך בכל הברכות הטובות.

תודה, וכן למר.

אני אתחיל

מתפילת שמונה עשרה.

אני חייב לעמוד?

לא חשוב, דבר.

יש בברכה הראשונה של תפילת שמונה עשרה ארבע ברכות, סליחה,

צריך לקבל עליו אדם ארבע מיטות בית דין.

איך זה מסדר עם עניין של פיקוח נפש?

איך אני יכול לקבל על עצמי מיטה?

מידי שמיים או מידי...

אם, אם, אם, אם, אם יבוא מצב שאתה תצטרך לעמוד בניסיון כזה,

אתה אומר לקדוש ברוך הוא למעשה שאתה מוכן

לעמוד בניסיון ותעמוד בו.

אתה לא הולך למסור את עצמך סתם, אומר בואו תהרגו אותי,

אלא אם יקרה מקרה שחלילה יעמידו אותך במצב

שחייבים למסור את הנפש בשלוש מיטות

שיהרג ובל יעבור, אתה מוכן למסור את הנפש.

אז אתה מדבר על שפיכות דמים,

גילוי עריות ועבודה זרה. שאם יגידו לך תהרוג את חברך ואם לא נהרוג אותך אתה אומר אני מוכן כמובן על פי התורה להרג ולא להרוג.

אבל סליחה הרב אבל יש נניח שסנהדרין גזרו על אדם מיטה מה הוא בדרך לגרדום צריך להתנגד? לנסות לברוח מפיקוח נפש?

מטעם פיקוח נפש? לא לא לא

פיקוח נפש זה במקום שאתה עלול חלילה למות.

נגיד אתה בשבת

במצב של פיקוח נפש

מותר לחלל עליך את השבת

ולנסוע ולהסיע אותך ולהציל אותך ולעשות כל מלאכה אסורה בשבת בשביל להציל אותך כי פיקוח נפש

הוא מעל הכל חוץ

משלוש מצוות

שבהם נאמר

ייהרג מצווה כל יהודי ויהודייה להרג ולא לעבור

על שפיכות דמים כמו שאמרנו

על עריות אם יגידו לאדם

תעשה מעשה אסור עם אישה אסורה ואם לא תעשה נהרוג אותך אז הוא מצווה להרג ולא לעבור

ואם יגידו לך תשתחווה לפסל

לעבודה זרה

ואם לא נהרוג אותך

אתה מצווה למסור את נפשך ואין פה פיקוח נפש הפוך פה מתבטל הפיקוח נפש פה אתה חייב

למסור את הנפש בשלושת המקרים האלה

אני אמשיך לשאלה הבאה אנחנו אומרים על השם שהוא קדוש

שפירושו פרוש אבל אם לא כל הארץ כבודו

איך זה מסתדר?

אם אנחנו רואים את מעשיו ונפלאותיו ואת בריאתו ואת הברואים והכל

אז אנחנו רואים את כבודו של הקדוש ברוך הוא בכל

ומה שפרוש הוא מובדל מאיתנו מבני אדם לגמרי כי אין לו שום צד דמיון אלינו בכלל ולנו אין שום צד דמיון אליו

אבל אין עוד מלבדו זה הכל אלוקות סביבנו זאת אומרת שהוא ממלא את הכל והוא

פרוש פרוש פרוש זה לא במושג שלך כאילו הוא נמצא במדבר לבד

פרוש זה לא שנמצא לבד

יש מציאות שאדם יכול לפרוש מן הציבור וללכת להיות בצד להיות במדבר להיות במחרה להיות פרוש מאנשים שלא יראו אותו

זה משהו אחר זה הגדרה אחרת

אבל פה זה מושג אחר כמו שהסברתי כן

בסוף תפילת שמונה עשרה נאמר משפט בנפשי כעפר

לכל תהיה. לכל תהיה, כן.

לכל תהיה, סליחה.

זה באמת מה שאנחנו מייחלים לעצמנו? שנהיה כעפר נניח אל מול המוסלמים חס ושלום, או אל מול האויבים שלנו? לא עדיף לומר ונפשי כעפר לך תהיה? לא, לא, לא, לא, לא. מדובר ונפשי כעפר לכל תהיה, פירושו של דבר,

שהאדם יהיה עניו

ויהיה מוכן למחול על הרבה דברים שעושים כלפיו

כמו שעפר דורכים עליו והוא לא מגיב,

ככה הוא יבליג

במקום

שאתה לא מחויב להציל את חייך. כמו אתה אומר, ערבים רוצים להרוג אותך, אז ודאי, זה לא רק ערבי, גם יהודי רוצה להרוג אותך. אתה צריך להגן על עצמך.

לא רק במקרה של הרג. סליחה שאני מפסיק אותך, כבוד הרב.

בכלל, באינטראקציה יום-יומית עם בני עמים אחרים, או...

עזוב, עזוב עמים, שכח מעמים, כי עמים אתה לא חייב להם שום דבר.

אנחנו מדברים בינינו, כמו שאומרים.

אז מותר לי לשנות בתפילה ולומר, ונפשי כעפר, לא משנים בתפילה, לא משנים שום דבר. התפילה כוללת את כל הכוונות שכיוונו חכמים כשתיקנו את התפילה.

אתה צריך להבין מה הם התכוונו.

עכשיו, נפשי כעפר, פירושו שאני עניו. כמו שהיה משה עניו וסבל את כל מה שעבר עם עם ישראל ארבעים שנה,

ככה טטיאנה, כמו הלל שבאו והטרידו אותו בערב שבת,

ובאמצע המקלחת, לפני כניסת שבת, בא אליו טיפש ואמר לו,

רבי, רבי, הלל, מי זה הלל? הלל, הלל, הלל, הלל? אמר לו, למה זה יש להם רגליים ככה? למה יש להם ראש קלווסה? למה יש להם ככה? למה... כל פעם הוציא אותו מהאמבטיה, וכל פעם הוא אמר לו, כן בני, כן בני, כן בני, כן בני.

זאת אומרת, הוא ממש כעפר לכל תהיה, מה פירושו? הוא דורך עליו.

ברור שהכוונה שלו להשפיל אותו,

לבזות אותו, לנצח בהתערבות שהוא עשה עם חבר שלו.

והוא בכל אופן היה כעפר.

ובירך אותו, אמר לו, בני, בני, בני,

זה הדרישה שהאדם יוכל להגיע, והלוואי.

הלוואי.

אתה יודע כמה, כמה בעיות אתה תפתור בחיים? לא תיתקן, לא תריב, לא תקלל,

לא תקנה, לא תסתבך בשום דבר. שום דבר.

אם אתה, אתה מן כמו אבן דומם.

מה?

עברו לידך, דיברו עליך, קיללו אותך, ביזו אותך, נגעו בך, עשו לך, לקחו לך, זה פה, שם. כל זמן שאתה

לא מגיב, אתה רק מרוויח.

הדברים יעברו, יזרמו, הקדוש ברוך הוא לא יחסיר ממך כלום.

כל מה שמגיע אליך, יגיע אליך. גם מה שלקחו ולא לקחו כדין ומגיע לך, יחזור אליך.

אין לך מה לדאוג.

מי שבוטח מאמין בשם

יכול לחיות פנן,

אבל בתנאי שהוא לא על כל דבר מתקוטט ואומר אני לא אוכל, אני סלע.

זה נכון שיהודי

בורא מציאות בדיבור שלו?

כן.

טוב, בינתיים סיימתי. תודה רבה. תודה רבה לך שאתה מעיין בתפילה יפה מאוד.

כן.

תן לבחור שם לקראת הסוף.

ערב טוב. ערב טוב.

אני מתרגש.

מותר.

עברתי חיים קשים מאוד.

היה לי הרבה ייסורים.

עברתי שתי אשפוזים בבית חולים פסיכיאטרי.

וואי, אני מתרגש.

ואני רוצה ברכה מכבוד הרב לבריאות הנפש.

אתה לומד קצת תורה? שומע תורה?

כן.

כמה?

כל שבת אני לומד עם גיסי.

אני שואל באמצע השבוע. אתה לומד? שעה, שעתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע.

אני רוצה.

אז תתחיל שעתיים כל יום, בסדר?

ואפשר ברכה?

בהחלט. מה שמך ושם האמא?

ששון בן תמרה.

ששון בן תמרה, השם ירפא אותך ברפואת הנפש והגוף נערם.

אמן.

תודה. ואפשר ברכה לאחותי, לידה קלה.

שמה?

גאולה בת תמרה.

שומרת מצוות?

כן. גאולה בתמרה, לידה קלה על דרך הטבע.

אמן. תודה.

תן לה פה שורה ראשונה.

תן לה, תן לה לדבר. תן לה.

שלום, כבוד הרב. שלום.

אה...

אני אובחנתי כחולה במחלה קשה.

אני מבקשת לדבר ככה.

מה זה מחלה?

אפשר לדעת פחות או יותר את הכיוון?

מחלה עשר פעמים. ומה אומרים? כמה זמן? או מה אומרים? איפה זה?

התפשט. אני חודשיים אחרי הלידה.

זה התפשט. איפה זה?

בריאות, במעין, בחוליות.

טוב.

קודם כל, תכסי את הראש. הנה מיד. קודם כל. תן לה.

אבל לא להוציא שערות בכלל יותר.

בכלל, בכלל.

תעזרו לה.

דבר נוסף. בבית יש את הטלוויזיה להוציא אותה.

להוציא אותה.

אני יודע.

אבל אם הבעל רוצה שהאישה תישאר,

אז שתשדרי לו את במקום השידורים.

תוציאי את זה ואת זה, בעזרת השם תלכי בצניעות גמורה,

והשם ירפא אותך. מה השם שלך ושם האימא?

אורית בת זהבה.

לא ביקשתי ממך הרבה, תזכרי.

אורית בת זהבה. השם יזכה אותך לרפואה שלמה ויחתיק את המחלה ממך לאשתו של אסד.

אמן.

בשורות טובות.

אמן.

כן.

בחור בסוף שמה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

יש לי שתי שאלות.

נפלא.

יש לי בעיה בקטע של כיבוד הורים. זה לא הבעיה שלי, כאילו,

זה בעיה שלי עם אבא שלי.

למשל, אני מבקש ממנו לא לעשות דברים עם הילדה הקטנה שלי,

כמו אם אני אומר משהו ומוזיז אותה לצד או אומר לה לא לעשות את זה. אז כשאני לא רואה, הוא שובר את המילה שלי כאבא.

הוא עושה אבא, הוא מפנק.

ויש לי בעיה, אני מתווכח איתו הרבה על זה, ואני לא רוצה להתווכח עם אבא שלי, כי אני רוצה לכבד את אבא שלי.

מה אני יכול לעשות פה?

קודם כל, אתה יכול לכבד ולהעיר לו גם בדרך מנומסת,

ולהגיד לו את מה שאמרת לי, זה מספיק בשביל להבין.

אמרתי לו כמה פעמים.

זה לא ממש עוזר.

ולא עוזר. הוא בא אליך הביתה, או כשאתם באים אצלו?

אצלו.

אצלו. אז תגיד לו אני לא בא יותר, עד שהדבר הזה ייפסק.

אוקיי.

עכשיו יש לי עוד שאלה לגבי דודה שלי.

כן.

היא גם אובחנה במחלה,

וברוך השם היא חזרה בתשובה,

והמחלה הלכה.

ובזמן האחרון שמעתי, היא אמרה לי שהמחלה חזרה, והיא הורידה את הכיסוי ראש.

היא אמרה ש... זה הבעיה, זה הבעיה.

הבעיה שבדרך כלל מחלה, גם כשהיא מסתלקת,

בדרך כלל היא חוזרת. ולמה היא חוזרת?

בגלל שבדרך כלל אנשים משנים כבר, הם בטוחים בעצמם,

ומשנים מהקבלות שהם קיבלו.

זאת אומרת, הם עשו את התשובה מיראה,

וברגע שסר האיום,

אז הם חזרו. כבר שר האייר אז, ממנה הם חזרו להיות מה שהיו קודם, פחות או יותר.

אז בשמיים לא מבסוטים מזה,

כי קודם התלהבו בגלל שעשו כך וכך, ואז נמחק התיק, כמו שאומרים.

אבל אם מעוררים אותו שוב פעם, אז חוזר בחזרה.

יש כאלה שהצליחו כבר פעמיים-שלוש אפילו לעבור את זה, ויש כאלה שלא נתנו להם עוד צ'אנס.

אז לכן היא צריכה עכשיו להכפיל ביתר שאת

את הקבלות שהיא קיבלה, לחזור לקודמות, ולהוסיף עליהן עוד כהנה וכהנה בשביל שאולי יהיה סיכוי שהיא תצליח

להעביר אותה מעליה עוד פעם לאויבי ישראל.

אמן. אפשר לברכה בשבילה? לא. היא צריכה לקבל את מה שאמרתי, ואחרי זה כן.

לגבי הכיסוי ראש שתחזיר, לגבי מצוות גדולים. לא רק זה, ולהוסיף...

תופעות כהנה וכהנה,

חומרות,

מצוות שהיא לא עושה כראוי וכולי.

אוקיי, תודה כבוד הרב. תהיה בריא.

מה אכפת לנו?

רגע, רגע.

כן.

תן לגברת פה שורה ראשונה.

כבוד הרב, ערב טוב.

ערב טוב. יש פה, יושבת לידי,

אשתו של בן דודה שלי, והיא לא רואה טוב, והיא צריכה לעבור ניתוח בעין.

היא עברה כמה פעמים ניתוח ולא הצליחה.

אני מבקשת, אם תוכל לתת לה את הברכה, אשמח מאוד.

מה יש לה?

היא לא רואה טוב.

היא לא רואה טוב.

היא יושבת על ידי פה. ראיתי.

כן. עכשיו רק תגידי לי משהו.

שומרת תורו מצוות או לא?

בטח שומרת.

מה בטח? איך שומרת?

איך? היא שומרת?

נשואה?

נשואה, כן. איך שומרת אם אין לה כיסוי ראש?

היא צריכה כיסוי ראש?

למה היא לא?

לא, אבל אני לא יודעת. לא כל אחד מוכן לקבל את הכיסוי ראש, אבל אני לא מוכן. מה זה לא מוכן?

לא הבנתי, מה זה לא מוכן? טוב, ברגע הזה אני מקווה שאני אדבר... עכשיו תשאלי אותה, מי מוכנה?

נורית, תשאי לך לכיסוי ראש.

הנה, היא מוכנה, את רואה? למה את אומרת שהיא לא מוכנית?

תשים את הקטע עם האישה עם העיניים. זה מופיע באתר.

אמן.

אבל גם את חסית הראש יותר, לא רק בשביל ההופעה.

את מקבלת עליו. כן, די.

תודה רבה. את כבר סבתא, גמרנו. ברוב פעם שעברה כבר קיבלתי על עצמי. אבל את לא שמה, כשאני נמצאת שמה, וכשאני לא נמצאת לא שמה.

בסדר, אני אעשה את זה כמה שאפשר.

תברך אותנו, בבקשה. תכף רגע, קודם היא.

בסדר. מה שמך?

נורית. נורית בת? אסתר.

אסתר, השם יזכה אותך לראות בעינייך, בזכות הכיסוי ראש הקבוע.

אמן. אמן, יופי. ואת מקבלת על עצמך סופית, או ש...

כן.

את לא הולכת תמיד, אל תחרטי אותי.

את הערב שמת לצורך הדרשה.

לא, לא, אני הולכת, הולכת. הולכת, תמיד את הולכת. לא אמרתי שאת עומדת, את הולכת.

אבל עם הכיסוי ראש.

אני מכבדת אותך. תודה, בהצלחה.

זה יש לך?

טוב לכן.

טוב, תשאל את לב, הוא יגיד לך.

כן, מי עוד רוצה לשאול? הנה הגברת פה, בקצה.

תן לה, תן לה פה, פה.

כן, כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני רציתי לשאול לגבי סדרת הספרים על התנ״ך, שנקראת עולם התנ״ך. אני לא רוצה להגיד שזה פירוש מדעי למקרא,

עם מערות תמונות סיכומים של מחקרי רקע,

חומר השוותים מן המזרח הקדמון ומסירת ההתרחשות

של העגולה. אין צורך להמשיך. לא, אני רוצה שתדע. אין צורך להמשיך לפי מה שהגדרת, אסור לקרוא שם.

אוקיי, למה?

בגלל מה שאמרת, השוואות. ומדעאים זה תמונות. מדענים זה ג'ת דתי, זה לא התחום שלהם. שיתעסקו בחיידקים, שלא יתעסקו בתורה.

לא, עכשיו, אם מכניסים את הספר הזה, כאילו... לא, לא, לא, אסור להכניס אותו, זה ספר חיצוני. אז תקשיב, אז

מישהו במשפחה הכניס את הספרים האלה. להוציא.

אוקיי,

ואם הוא מסיים את זה באוטו שלו, אז זה גם מסוכן.

הוא רוצה להשאיר את זה. אמרנו לו שיוצא. אין, אין להשאיר. לא משאירים את זה. זה ספרים חיצוניים, וזורקים אותם. לא, הוא עומד במקום שהוא צריך את הספרים האלה. מה אני יכול לעשות? מנגלו.

מי אמר לא להיכנס לזה? אבל הוא לא... טוב, אני לא מחליטה, אגב. אבל מה את רוצה שאני אעשה? שאלת אותי על הספרים. אני אמרתי לו שאני אשאל אותך... עניתי.

אוקיי, עכשיו אם אני אסעת באוטו שלו, זה מסוכן לי?

לא, עד כדי כך.

אז אני אשים שם טילים.

לא, אני אגיד לך, אתה מתרה, למה פתאום היד שלי התחילה לחול, ואמרתי לו, נראה לי זה מהספרים האלה.

אני לא צוחקת.

הרב, באמת.

בסדר גמור. אמרתי לו, נראה לי מהספרים,

ואחר כך עכשיו כבר לא כואבת לי היד.

יפה.

אז קודם כל יש לך חיישן ביד.

לא, באמת, נראה לי זה לא סתם.

בסדר גמור. זה איתותי.

טוב. וגם, אם אפשר, ברכה לאימא שלי למה שורפת לה הרגל.

קוראים לה קדיה בזרע. היא גם הייתה באוטו הזה?

היא תהיה.

מה נעשה?

תגידי לי משהו.

ואימא שלך, היא לא מרגישה טוב? לא, היא שורפת לה הרגל.

לא הבנתי.

היא לא מרגישה טוב חוץ מזה?

היא קצת כואבת פה, קצת שם, אבל ברוך השם. היא דתייה? איפה היא? איפה היא? היא צדיקה.

אה, צדיקה.

מה השם שלה?

מה השם?

קדיה.

קדיה בת זרע.

קדיה בת זרע, רפואה שלמה מהרה,

ושכל האש שאת מרגישה ברגל תעבור לגז.

אמן.

כן.

הרב, תודה רבה.

אה, רגע, ועוד דבר חשוב.

ביקשו, אם אפשר, שער רב הזה, לעיינו נשמת אורי בן ברכה,

זה בחור צעיר שנפטר אתמול בתאונת דרכים.

אמן ואמן.

אמן ואמן. תודה רבה רבה.

כן. מי רצה עוד לשאול הגברת שם ליד הקיר?

תמסור.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

קודם כל אני זכיתי בזכותך לחזור בתשובה לפני 25 שנה. ברוך השם. טוב שם. ברוך השם.

התחתנתי עם בעל שהוא אברך, מוהל, שוחט, סופר,

באמת זו זכות גדולה שלפעמים קשה לי לקבל שמשמיצים את כבודו.

ואני מקווה שאתה תמשיך לאדיר,

להמשיך לכוון פה את האנשים ולהגדיל תורה ולאדירה.

תורה שאני לא השתניתי מאז, נכון? ברוך השם. חוץ מהצבע.

ברוך השם. כן.

עכשיו,

בעקבותיי חזרה חברה מאוד מאוד טובה שלי בתשובה,

וברוך השם, היא התחתנה לפני עשר שנים,

והיא לא זכתה לפרי בטן.

הם זוג שברוך השם מקיימים מצוות כהלכה,

ועושים הרבה חסדים, ופנו לאן שלא פנו,

ובאמת, ואני עם עוד שני... יצלצלו מחר למשרד, 0365x7.9. בעלה פה במקרה.

אז שיביא, ידבר איתי. נו, איפה הוא?

צוריאל.

צוריאל.

נו.

אני רוצה, בבקשה, ברכה בשבילהם. רגע, הנה, נראה אם הוא רוצה. אולי הוא לא רוצה.

כן?

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

כן?

כן. מה כן? חביבי, אתה באמצע העבודה, אני רואה, תפסתי אותך.

נכון. תגיד לי משהו.

לא, התכוונתי על הגת.

עכשיו.

תגיד לי,

אין בעיה כאילו מבחינה רפואית?

לא שידוע.

לא שידוע.

בסדר.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים בתוכנית דיבור כל יום שלושה חודשים רצוף?

כן.

ואשתך תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה שלושה חודשים רצוף?

כן. ואם כן, תעשו את מה שאני אומר, בעזרת השם, מה שמותיכם?

ורד בת מרגלית וצוריאל בן יונה.

צוריאל בן יונה וורד בת מרגלית עזקו בעזרת השם יתברך לזרע חי וקיים בזכות מה שביקשתי.

אמן.

כן.

כן, הנה יש סרטון בשביל לעודד את הגברת פה משורה ראשונה.

הגברת שפה הייתה, אמרה שבעיה במאור עיניים,

אז בבקשה תראה להם.

כן, שאלה אחרונה.

הגברת שם, בבקשה.

שלום, כבוד הרב. שלום.

אני כבר פרק של כמה חודשים טובים עומדת בניסיון הזה של הבשר, זה לא כזה קשה.

אשרייך ואשרי חלקך. תודה רבה. תודה רבה.

בסיפור הזה בעצם הצלחתי להציל את אמא שלי, שהיא מאוד יקרה לי,

והיחידה שבעצם נהנית לי והולכת איתי עם זה, ואנחנו שומרות ביחד.

ונכון לומר שבאמת דיברת על זה שדווקא האלה שמתעסקים וקרובים לדת ולתורה והולכים לכנסת,

הם אלו שקשה מאוד איתם,

ובמקרה אני מדברת על בשר מבשרי אחים שלי. כי הם המבינים כאילו הגדולים, את מבינה.

כן, אז השאלה היא, יש לי איזושהי אפשרות לנסות, כי אני דרך... תראי להם את הסרטים האלה שהם הראו, זה לא קשור אליי. זה רבני ישראל הגדולים שאמרו את דברם מתוך עדות אישית. אין יותר טוב מזה.

כן, שתדע לעשות את זה בעצם. בהצלחה, אני מודה לכם מאוד. ברוכים תהיו לשם. כבוד הרב, כבוד הרב.

בבקשה אחת אחרונה חשובה, לאימא שלי שיכולה לסכר כבר המון שמות, שמע,

אור הבת שרה, מאור העיניים שלה, רצפואה שלמה ויחזור לה מאור עיניה, אמן

שלום, ערב טוב לכבוד הרב, ערב טוב, אני חייבת להודות לך הקדוש ברוך הוא שזימן את הערב הזה, שאני ואימא שלי זכינו לקחת חלק בהרצאה,

או אשריכם שזכיתם,

כן, זה שאימא הגיעה לפה זה לא פשוט, אז אני גררתי,

זה שאימא הגיעה לפה זה לא פשוט, והיא מבוגרת,

כן, זכתה,

זכתה,

ואני אתן לה את הכבוד,

כי זה כבוד דין, אני אתן לה את הכבוד קודם להגיד כמה מילים שהיא חייבת להגיד לך, בבקשה, יש לי רק שאלה אחת.

ערב טוב כבוד הרב הנכבד, ערב טוב, ברוך בואכה לעיר רעבות,

ואני רוצה להודות לך

על שבירכת אותי באחת ההרצאות שלך לפני כחודשיים באזור הדרום.

בתי שרה

ביקשה ממך שתברך אותי,

שיחזור לי אור עיניי,

ותודה לאל,

חזרו לי אור עיניי,

ואני ביקשתי מבורא עולם

אני ביקשתי מבורא עולם שזה יהיה באופן מיוחד,

שאני אוכל לקרוא תהילים כל יום,

ולהודות לבורא עולם ולכבוד הרב על כל מה שנטע לי.

וחוץ מזה אני רוצה גם לומר לך,

אשרי עם ישראל שיש לו רב כמו הרב אמנון יצחק,

שכבוד הרב חורש את מדינת ישראל מצפון ועד דרום לא למען לקבל דולרים,

אלא למען להציל נפשות ישראל,

כי לצערי הרב אנשים אוכלים בשר,

והבשר הוא בספק.

אני כבר למעלה משנה וחצי לא אכלתי בשר,

ואני לא מתגעגעת ולא חסר לי שום דבר,

ואני חושבת שעם ישראל צריך להבין שאם הרב אומר שהבשר הוא בספק,

הוא צריך לחשוב, לחשוב טוב באיזשהו יום הוא צריך לתת את הדין.

ולכן צריכים לתת לנשמה להיות רגועה,

ולא שתהיה זועקת כל הזמן.

אני מבקשת מכל אדם ואדם,

מכל יהודי ויהודי,

שיחשוב טוב מאיפה הוא קונה את הבשר,

אם מותר לאכול את הבשר,

כי זה דבר חשוב מאוד.

ועוד משהו אני רוצה לומר לכבוד הרב,

אנחנו מחפשים את המשיח.

יש לנו את המשיח פה, אמנון יצחק! תהיי בריאה, תהיי בריאה, ישראל. תודה. כבוד הרב, אני מבקשת ממך, שאלה אחרונה.

אני רוצה שתברך את כל משפחת עברני,

כי אנחנו אוהבים אותך ודוגלים בך,

מחזקים אותך,

ושהקדוש ברוך הוא ישמור עליך,

כי מלאכיו יצווה לך לשומרך.

אמן. תהיי בריאה.

אור המצרה רחומה שלמה, ויחזור לה מאורך...

כן. תן לגברת באמצע, תדליקו את האור.

ערב טוב.

ערב טוב.

לפני עשרים שנה פחדתי לשמוע את כבוד הרב,

כי פחדתי לשמוע את האמת.

היום אני רק רוצה לשמוע את האמת.

ברוך השם.

וכבר עשרים שנה אני מתפללת שבא לי לחזור בתשובה.

אני רוצה שהרב יברך אותו. עדיין לא חזר?

לא.

ממש לא?

לא. זאת אומרת, את שומרת הכול והוא לא?

לא. אז מה הוא עושה?

מה הוא עושה בשבת? צריך...

אני רוצה... מה הוא עושה? בשבת.

בטח שהוא בבית, אבל מה הוא עושה?

מה, הוא מעשן?

בטלפון, לא.

תביא אותו אליי.

בסדר?

אוקיי. אז תקבעי דרך המשרד ושיבוא אליי.

בעזרת השם נטפל בו.

כן, שאלה אחרונה.

תן לבחור פה.

כן?

ערב טוב.

ערב טוב.

יש לי שאלה.

הרב אמר באחת ההרצאות של העתיד לבוא, כשמשיח צדקנו הגיע,

אז תהיה סלקציה מי ראוי, מי לא ראוי. נכון.

אז מי מוגדר ראוי?

הסברתי באותה הרצאה.

אלה שפעלו בשביל להוכיח את הציבור,

להרחיק אותם מעבירות,

לגרום שיקיימו מצוות,

והם היו שלמים עם השם,

אלה יזכו לקבל פני משיח.

אלה שלא עשו כן,

אלה שניצלו את הציבור,

אלה שהרוויחו מהציבור, אבל לא דאגו לציבור.

גם אם יהיו אנשים מפורסמים וגדולים מאוד,

אלה לא יקבלו פני משיח,

יצטרכו לעמוד בצד,

ותהיה להם בושה גדולה מאוד.

אם אפשר עוד שאלה קטנה.

תכף מתחילה מלחמת גוגו. בעזרת השם, אמן. בעזרת השם. אנחנו מחכים לזה. על זה אני מתפלל, כן.

צריך לעשות השתדלות ולקנות מסכות, וברגע של אספור, באיזה צחוק, הצחקת אותי. להיכנס ללחץ, וזהו, ש... כתוב,

נגד פצצת אטום אתה רוצה עם מסכה לעוף.

לא, אבל... אתה רק יכול לעוף עם מסכה.

אבל הנקודה היא לא זאת.

כל הרוצה להינצל ממלחמת גוג ומגוג יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. זהו, זו הגנה.

אם אתה עוסק ועסקך זה תורה וגמילות חסדים,

אתה תהיה מוגן.

אפילו אם יפול מצדך אלף ורבבה מימיניך, אליך לא ייגש.

אתה תהיה בתוך 11 אלף, חס ושלום, הרוגים,

ואתה תישאר.

זו ההבטחה של הקדוש ברוך הוא.

רק תקיים את מה שהוא אומר.

תעסוק בתורה וגמילות חסדים.

ככל שתרבה תהיה בטוח. מה אמרת?

תודה רבה רבנו.

שני שלישים מהעולם ימותו, אם את לא יודעת, שזה ארבע וחצי מיליארד.

לא הכינו את כל פצצות האטום והמימן והאלקטרומגנטים וכולי וכולי, סתם.

יום אחד הם ישחררו, וזה קרוב מאוד.

שלוש שאלות עברונות בבקשה. שלוש?

שלוש.

תן לו, יאללה, שלוש.

בברכת המזון, בברכת האורח, יש קטע שכתוב,

כתוב שאתה מברך את בעל הבית, שירבו נכסיו.

כן.

ידוע שם הרבה נכסים, הרבה דאגה. לא עדיף לברך שירבו זכויותיו?

יפה.

אבל בכל אופן, אם ירבו נכסיו,

אז הוא לא יהיה טרוד התמיד להשיג את פרנסתו.

וכשמנסים להשיג פרנסה ואין מספיק,

אז יכולים להיכשל בהרבה עבירות,

ואז באים לידי גזל והונאה וכל מיני דברים רעים. אז לכן, אם ירבו נכסיו, יהיה מוצלח,

לא יחסר לו כלום.

מן הסתם, אדם כזה יוכל לשמור את המצוות בלי להיטרד בעבירות.

כשאני מקיים מצוות ואני מבקש מהקדוש ברוך הוא שהזכות תהיה לעילוי נשמתו של סבי עליו השלום. אתה מועיל לו מאוד, אם אתה עושה ומכוון במצוותיך גם לטובת נשמה מסוימת.

השאלה שלי, אם הזכות מתחלקת או שהיא נכפלת,

לא. אם אתה מניח תפילין שלך, אתה לא יכול להעביר לו את התפילין שלך ולא להשתתף בתפילין שלך.

אם אתה עושה מצווה שהיא רשותית, לא חיובית, שאתה מחויב בה, אלא רשותית,

נגיד, אתה החלטת לתת צדקה עכשיו לעני,

ואתה רוצה להגיד שהזכות הזאת תעמוד גם לו,

אז אתה יכול לזכות אותו גם כן בצדקה הזאת. ואם אמרתי לעילוי נשמות כל הצדיקים, אז אני כאילו...

אז יש עילת לכולם באופן חלקי, כן.

יש כאלה שמתפללים לעילוי נשמת כל הנשמות שאין להם מי שיגיד עליהן קדיש, והבאתי על זה מעשה נורא.

מה קרה בעקבות הדבר הזה שמישהי הייתה תורמת כל הזמן לישיבה

בשביל

שמי שלא מתפללים עליו ואומרים עליו קדיש,

אז שיתפללו בישיבה ויגידו קדיש לעילוי כל נשמות אלה שהם מסכנים,

שאין מי שיגיד קדיש. והוא בא מעולם האמת

ונתן לה צ'ק

שהבן שלו הוא מנהל בנק

ושתי בנות של השלל הכסף להשיאן,

הוא חיסל את כל ההוצאות ומנהל הבנק התעלף

כשראה את הצ'ק

של הבן שלו ואמר לה, איך זה?

אז היא סיפרה לו שבא מישהו ונתן לה,

והוא אמר לה, תוכלי לזהות אותו?

אז היא אמרה לו, כן.

ואז הוא

הראה לה את התמונה של אבא שלו, הוא אמר לה, זה הוא ויש לי שני עדים, כי לפני שהוא נותן לי את הצ'ק הוא ביקש שני עדים,

שיהיו עדים שאני נותן לך את הצ'ק.

והוא החלים את הבן שלו המנהל לילה לפני,

שזה מה שיהיה.

ואז כשהוא ראה אותה באה, הוא ראה שהחלום אמת והאביב הגיע בהקיץ מעולם האמת.

האמת למה?

כי הבן שלו היה חילוני ולא אומר עליו קדיש.

והיא בזכות הקדיש שתרמה הועיל לו להוציאו מגיהינום ולהגיע לגן עדן

ולכן הוא שילם לה את שכרה. מי מעיד על הסיפור הזה?

אחד מן העדים זה היה הרב זוננפלד רבה של ירושלים.

אז זה מועיל.

גם אם עושים לכולם.

ואני אמשיך לשאלה האחרונה בתפילת שמונה עשרה, בהשיבה שופטינו

כתוב ותמלוך עלינו אתה לבדך. אני לא זוכר בדיוק את הנוסח.

אז מה שייך מלך משיח עם הקדוש ברוך הוא עם מלך הנביא לבדו? מה ייתכן שאולי צריך לקרוא בקדיש ויקרב משיחי? במקום ויקרב משיחי חס ושלום כשהמשיח יקרבו בא?

ואז ימלוך הקדוש ברוך הוא עם מלך לבדו?

המשיח התפקיד שלו לקרב אותנו,

לאבינו שבשמיים.

הקדוש ברוך הוא הוא מלך

והוא ימלוך.

ומלכותו בכל משל.

זה יהיה בסוף שכולם יכירו במלכותו, ולא תהיה שום מלכות לשום אדם, שום אנוש, שום תנועה, שום אמונה, שום דבר. ביום יהיה השם אחד ושמו אחד.

זו הכוונה.

ואתה תמלוך עלינו לבדך פירושו של דבר

שכל העולם לא יכירו בשום כוח אחר, זולתי הבורא יתברך.

תהיה בריא.

לילה טוב, ברוכים תהיו. מי שרוצה עוד שאלות יבוא לפה,

מי שרוצה כספי ראש וטליתות יכול לבוא לפה. תודה רבה.

רבי חנניהו בן-הגשיומר, עוסקו ברוך הוא, עוסקו ברוך הוא, עוסקו ברוך הוא, עוד דבר, מי שרוצה לזכות, יש מבצע חדש רגע לזיכוי הרבים.

מבצע חדש.

לא חייבים הערב.

אפשר לצלצל לארגון שופר, 03,

06, 5,

פעמים, 7, 9. חלוקת 100 ספרים באלף שקל. כל מי שתורם אלף שקל יוכל לקבל 100 ספרים לחלוקה חינם.

עולם התשובה או כור ההיתוך

או ספרים נוספים,

אפשר יהיה לחלק אותם על ידכם.

אתם רוצים לזכות את המושב?

כל אחד בכל בית יקבל. אתם רוצים נזכות אחרים? בבקשה. אתם רוצים שאנחנו נזכה? אין בעיה.

יש גם פה ספרים. למי שרוצה, תראה לי את הספרים. לא הבאת להראות?

תודה.

אפשר להראות?

אני בא, אני בא אליכם.

אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר

מאוזן נחת רוח,

מאוזן נחת רוח, נחת רוח,

להיות זרוק, ורום הסון, אף אחד רואה ואוסף,

ולעבור, אף אחד רואה,

להיות זרוק, אשרי אשרי מי שגדול בתורה,

תמלות, ואמרת את התורה, יאי יאי יאי, אשרי אשרי מי

שגדול בתורה,

והקלות, ואמרנו בתורה, יאי יאי, אשרי נחת רואה ורוח עושה, נחת רואה ורוח עושה, נחת רואה, נחת רואה,

להיות זרוק.