ירושלים - ירושלים - מרד החשמונאים ולקחו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ימים על ימי מלך תוסיף שנות הכמו דור ודור ימים על ימי מלך תוסיף שנות הכמו דור ודור ימים על ימי מלך תוסיף שנות הכמו דור ודור ימים על ימי מלך תוסיף שנות הכמו דור ודור

יאמינו על ימי

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

בערב הזה יהיה לעילוי נשמת אסתר נרגז, בת מרים,

לעילוי נשמת אודל, בת שושנה,

לעילוי נשמת ברוך משה, בן בת שבע,

מנוחתם עדן.

אסון גרוע.

הערב יהיה גם לעילוי נשמת הוריי וחמים, מנוחתם עדן.

נלמד מהפרשה שתי נקודות,

וגם נדבר על חנוכה.

וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען,

ובמדרש כתוב,

מה כתוב למעלה מן העניין?

ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל.

וישב יעקב,

משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים,

ונתיירא מהם,

וישב לו ביניהם.

כך, כיוון שראה יעקב אבינו, עשיו ואלופיו,

שהם מנויים בסוף הפרשה הקודמת, נתיירא מהם,

וישב לו ביניהם.

בספר שפתי צדיק

הביא את דברי זקנו, חידושי ערים מגור, זכר צדיק וברכה,

שהתורה באה ללמד אותנו.

כאשר רואה אדם שהוא מוקף צרות,

לא עלינו,

לא יבקש עצות איך לברוח מהן,

אלא ישב ביניהן

ויבין שנשלחו לו ממרום.

יבין עבור מה נשלחו,

יערוך חשבון נפש

ויטיב את דרכו,

ויקבל את האיסורים באהבה.

זאת אומרת,

אין דבר כזה שבא על האדם דבר שלא בחשבון מדוקדק.

אז הנה אנחנו רואים

אצל יעקב אבינו, שכתוב במשל,

אחד הולך

בדרך והוא רואה כת של כלבים.

מה אתה עושה?

מה קרה? התרומם עכשיו עוד פעם.

הוא כיוון שמה.

נו,

שומעים?

הד, הד, הד גם.

אז הוא ראה כת של כלבים,

זה צרות גדולות.

אם מקיף את האדם כת של כלבים, זה צרה גדולה.

נתיירא מהם, אז מה עשה? ישב ביניהם.

כשאתה יושב ביניהם, אז הם לא רודפים לך. אם אתה מתחיל לברוח או משהו, הם כולם קופצים עליך. אבל אם אתה יושב ביניהם, יבואו מקסימום, יילקקו קצת, וזה, פה ושם, ויעזבו אותך.

זה המשל.

אבל מה זה בא ללמד אותנו? שאם אדם מוקף בצרות, מוקף ממש,

לא יבקש עצות איך לברוח מהם, אלא ישב ביניהם.

וצריך להבין שהם נשלחו אליו ממרום,

רק צריך להבין למה נשלחו, על מה נשלחו,

יערוך חשבון נפש

ויטיב את דרכו,

ויקבל את הייסורים באהבה.

הוא כבר כתב את תולדות יעקב יוסף בפרשת בשלח, בשם הבעל שם טוב הקדוש,

בזיכרונם לחיי העולם הבא,

שמי שעושה כל השתדלות להיחלץ מהצרות

מבלי להבין שהם נשלחו לו ממרום,

הוא דומה לאישה שתקפו עצירי לידה והחליטה משנה מקום, משנה מזל,

ועוברת לחדר הסמוך.

זה יעזור?

לא יעזור.

בספר שיעורי דעת

מובא משל בעוף שנדף ממנו ריח רע,

וניסה לשנות מקומו

כדי לטהר האוויר,

ונמצא כל ימיו נודד וגולה מבלי יועיל.

עוד פעם,

העוף בעצמו נודף ממנו ריח רע,

אז הוא מנסה לשנות מקום כדי לטהר את האוויר, כאילו האוויר הוא הבעיה.

הבעיה זה אתה, לא האוויר.

ונמצא שכל ימיו הוא נודד וגולה מבלי יועיל,

וקבע בספר שיעורי דעת

שהמנסים בכל מחיר לשנות ענייניהם לטובה,

הם מנסים פשוט להתנתק מתחת יד ההשגחה העליונה.

אי אפשר.

אם השם משגר משהו,

אם טילים היום משגרים ויש להם GPS והם מגיעים עד לנקודה,

נו, מה אתה יכול לעשות?

מובן שיש מקום להשתדלות. מובן.

יש פידבק עדיין.

ובפירוש אמרו

שמי שרע לו במקום זה ילך למקום אחר,

ואם לאו גורם רעה לעצמו.

יש כזה דבר שכתוב בבבא במציע העין ה.

מי שרע לו במקום זה ילך למקום אחר,

ואם לאו הוא גורם רעה לעצמו.

וגם אמרו בבבא קמא סמיך

רעב בעיר פזר רגליך.

זאת אומרת שיש רעב אל תשאר את הגזירה אז אני נשאר במקום.

יש רעב רוצים שתגלה תלך.

ובאמירת אנא אדוני הושיע נא

מנענעים בלולב לכל הכיוונים.

אין הגדרים מוחלטים.

זאת אומרת יש מקרים שאין מה לעשות. צריך לשב בתוך הכלבים כמו שאומרים תוך הצרות

ולקבל בעבר רק לחקור ולתהות על מה ולמה.

ויש פעמים שצריך לקום ולזוז ממקום למקום.

אז מה עושים?

איך נדע להחליט מה נכון ומה לא?

יש להיוועץ בדעת תורה שכל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל.

אז לכן שואלים דעת תורה.

אז טייפלר,

זכר צדיק וברכה, אבא של הרב קנייבסקי שליטא,

אמר פעם לרבי יעקב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא,

אין אדם יכול לברוח מעצמו.

וסיפר לי שאדם בא והתאונן על שכן רע ומר

וביקש אישור לעבור דירה.

אז טייפלר אמר לו, תתפלל.

לא אמר לו לעבור דירה,

אמר לו, תתפלל.

כשל כוח הסבל

והלך להחליף דירה בסוף.

לא יכול להחזיק מעמד, החליף דירה.

לאחר מכן בא וביקש שהסטייפלר יסיר מעליו את הקפדה,

כי הוא לא שמע לו,

והוא הבין שיש עליו קפדה מהסטייפלר.

למה?

כי בבניין החדש יש שכנים רעים שבעתיים,

והוא סובל מרורות.

בוודאי שבגלל שהוא לא ציית להוראה שלא לעבור.

מה ענה לו סטייפלר?

לא הייתה זו הוראה

ולא הייתה קפדה,

אלא ידיעה פשוטה.

צרות לא באות מעצמן,

הן באות ממרום.

כדי להסיר אותן

צריך לפנות למי ששלח אותן.

ואם מנסים לעקוף אותו ולהסתדר לבד,

נו, אתה רואה מה התוצאה.

בזמנו שהתחילו הפיגועים, נתתי דוגמה

שכל זמן שאדם לא יבין

מי שלח

את המפגעים, לא יעזור שום דבר.

וכמו אדם שהתנפר עליו כלב

והוא הדף אותו ופצע אותו,

ואז הוא נהיה עצבני יותר והתחיל לנבוח, ואז הכלבה גם באה.

ואז הוא פצע אותה גם כן, ואז עדר כלבים באו,

ולך תשתחרר מהם.

ואי אפשר.

רק בסוף אם תפנה לבעל הכלבים ותגיד לו שהרגיעו אותם, הוא במילה אחת אומר להם לשבת.

ככה זה.

כשהשם שולח משהו ממרון צריך להבין מה הוא שולח ועל מה.

אבל אם לא, זה לא יעזור שום דבר, לא תוכל להתחמק.

אלא אם כן תטול עצה.

מחכם אמיתי תורני.

ואז הוא יגיד לך, על פי דעת תורה, מה נכון לעשות? ובעזרת השם, אם תעשה,

תבשע.

נמשיך בכיוון ונראה את זה בפרשה.

יוסף סיפר לאחיו על חלומותיו.

הם התקוממו

ושאלו אותו שאלה.

המלוך תמלוך עלינו?

אם משול תמשול בנו.

תגיד, אתה עולה בדעתך שאנחנו בהסכמתנו נמליך אותך, כי מלך זה בהסכמה.

ואם לא בהסכמה,

אתה חושב שבלי הסכמה תמשול תמשול בנו?

אתה, האח הקטן,

על כולה תמשול.

והם מכרו אותו לעבד

ואמרו ונראה מה יהיה חלומותיו.

מה היה בסופו של דבר?

לא רק שהם לא מנעו את קיום החלומות,

אלא שעל ידי המכירה שהם מכרו אותו נסתבבה מלוכה,

והוא נהיה מלך עליהם ועל כל העולם כולו.

ומה הוא אומר להם? ואתם חשבתם עלי רעה,

אלוהים חשבה לטובה.

לא כל מה שמתכננים יצא.

יש גם אלוקים, אם לא זוכרים, בתמונה,

והוא מחליט מה יהיה.

ואתה לא יכול לבטל גזירת שמיים או את רצון הבורא.

לא יעזור מה שאתה עושה,

כי עצת השם היא תקום.

רבות מחשבות בלב איש,

אבל עצת השם היא תקום.

דוגמה נוספת,

פרעה שמע מהאצטגנינים שלו שעתיד להיוולד מושיען של ישראל

והוא ילקה במים.

הוא לא ידע שזו הכוונה במי מריבה,

אבל הוא ידע שהוא ילקה במים,

ואמר, אבל נדחכמה לו.

איך נדחכם למושיע של ישראל?

נגזור.

שכל הבן אילות, איורא תשליכו, אם הוא צריך ללקות במים,

נטביע את כל הזכרים שייוולדו,

ממילא בתוכם יהיה אחד מהם המושיע,

וממילא ביטלנו את הגזירה הזאת.

ולבסוף מה קרה?

על ידי הגזירה הזו בעצמה יצא שהוא גידל בארמון שלו את משה רבנו,

כדי שילמד שמה תכסיסי מלכות

ולשלוט על עם שלם.

שמעתם?

בסוף פרעה היה מורי

של משה רבנו.

הסיפור ידוע גם בגמרא בשבת כ י ט. כל הילדים הדתיים יודעים את הסיפור?

יוסף מוקיר שבת.

החוזים בכוכבים הודיעו לשכן של יוסף מוקיר שבת. מה זה מוקיר שבת? מכבד את השבת.

הודיעו לשכן שלו, הנוכרי, עתיר הנכסים,

שהוא ינחל את כל רכושו.

זאת אומרת,

השכן של יוסף,

שהיה מוקיר שבת, הלך לשאול, כמו אלה שפותחים בקפה,

בנס קפה,

בכל החרטור.

אז הוא הלך לשאול את החוזים בכוכבים,

והם הודיעו לו, תשמע, לפי המזל שלך אנחנו רואים

אתה עשיר גדול, ואת כל הנכסים שלך אתה תנחיל לשכן שלך יהודי,

יוסף מוקיר שבת.

והוא האמין כמובן

במה שאמרו לו. מה עשה? מכר

את כל אשר לו.

אחוזות, נחלאות, בתים, טירות,

תבואה, סחורות,

והאמיר את הכול במרגלית אחת גדולה, יקרה, בשווי כל הנכסים.

כדי לא לאבד אותה,

אז הוא טמן אותה בכובע שלו.

הוא תמיד הולך עם הכובע ושם אותה בתוך הכובע בפנים,

וזהו.

עבר על גשר,

באה הרוח והעיף את הכובע על הנהר,

בא דג ואכלו,

עלה הדג ברשת בערב שבת לפנות ערב,

ואמרו מי יקנה בך זו שעה?

מי יקנה דגים בשעה כזאת?

לפנות ערב,

יום שישי,

אמרו להם, יש אחד שקונה דגים לכבוד שבת כמה שתביאו.

יוסף מוקיר שבת.

קנה את הדג ומצא בו מרגלית.

מכר אותה ב-13 עליות חדרים.

מלאים דינרי זהב.

אמר לו אותו סבא,

זה אליהו הנביא כותב עם התוספות בחולין וו.

מי שמלווה לשבת,

השבת פורעת לו.

מי שמכבד את השבת, השבת תכבד אותו. כידוע שכל הוצאות שמוציאים לכבוד שבת, הכול חוזר.

הכול חוזר. הוצאת האלף, אלפיים, שלוש, חמש, עשר,

לכבוד שבת. כל שבת הכול חוזר.

והנה,

אם לא היה אותו נוכרי מוכר את כל הנכסים

ומשקיע את תמורתם בתוך מרגלית,

איך היה יוסף,

מוקיר שבת, זוכה בכל הנכסים הפזורים?

אלא רואים שהוא ביקש להפר את הגזרה,

ומה קרה?

הוא פעל בשליחות עליון לקיים את הגזרה.

זאת אומרת, אין מה לעשות.

רבות מחשבות בלב איש.

ועצת השם היא תכור.

בעניין הזה גם ריבותינו נתנו טעמים רבים

מדוע קוראים בספר יונה ביום הכיפורים בין הערביים,

בשעה הדוחקת והקובעת ביותר בשנה.

אז כתב על זה רבנו החפץ חיים, זכר צדיק וברכה,

שספר יונה בא לומר שאין אדם יכול לברוח מהשם,

ועצת השם היא תקום בכל מקרה.

וכך כתוב בירושלמי בסוף מסכת ברכות.

ואתה מרום לעולם השם,

פסוק בתהילים צדיק ב'

לעולם ידך על העליונה, ואתה מרום.

ידו של הקב' ברוך הוא תמיד תהיה על העליונה.

ויותר מכך,

אומר הרב יעקב גלינסקי,

אשאל שאלה.

אם היה יהודי גדול,

צדיק ובעל רוח הקודש,

למשל החפץ חיים,

מגיע לעיר זרה במדינה זרה,

עיר של פריצות והוללות,

מגיע לפארי.

שמעתם? יש עיר כזאת בצרפת.

והוא אומר, למשל, אם היה מגיע לפריז,

למרות ששמעתי שפריז מלאה ביראת שמיים,

כי יהודים רבים הגיעו אליה והשאירו שם את היראת שמיים שלהם.

כן? הבנתם.

אבל זה רק משל.

והיה הולך בשדות שונזליזה,

ומכריז

שבעוד 40 יום פריז נהפכת.

האם היה סיכוי שמישהו ישים לב אליו?

האם מישהו היה כותב בעיתון באיזו פינה אפילו שיש מישהו שמסתובב כאן ואומר שפריז תתהפך בתוך 40 יום?

כתוב עכשיו שהתוניסאים

הודיעו לגרמנים

שהתוניסאי הזה שביצע את הפיגוע דריסה בברלין,

הודיעו להם שיש תוכנית כזאת.

הם לא התייחסו.

וזה מודיעין.

מודיע למודיעין.

לא התייחסו. אז אם היה חפץ חיים מסתובב בפריז

ואומר להם,

תשמעו עוד 40 יום, כל פריז נהפכת,

מישהו היה בכלל שומע אותו?

מצחיק היום.

שרפה גדולה בחיפה.

לא יאומן כי יסופר. לפני יומיים התרברבו שיש הגנה על כל המפעלים שם והכל ולא יקרה שום דבר.

וגם אם יפגע טיל שום דבר לא יקרה הכל בסדר.

בלי טיל, בלי חרית, בלי כלום.

הקדוש ברוך הוא אמר להם רק רגע. בואו נראה אם אתם יודעים.

להתגונן.

ופרצה שרפה.

נו,

מה ההתרברבות הזאת? אדם חושב שהוא בעל יכולת וכוחות והכול מסור בידו?

הכול קשקושים.

הרוסים שלחו עכשיו את התזמורת, את המקהלה שלהם, לנגן. אחרי הניצחון בחלב

שלחו את התזמורת לנגן

לסורים שהצליחו להרוג

ולרצוח

ולשרוף

ולהשמיד את המורדים ואחרים.

אז שלחו תזמורת לנגן להם. יופי, כל הכבוד.

הם לא למדו את מה שכתוב

בגמרא שמלאכי השרת רצו להגיד שירה

על זה שטובעים המצרים בים, והשם אמר להם, אתם רוצים

להגיד שירה, מעשי ידי טובעים בים ואתם רוצים לומר שירה?

איך אתם רוצים לומר שירה?

מה זה נוגע אליכם?

אתם ניצלתם ממשהו? על מה אתם שרים?

אתם רוסים, מה אתם קשורים בכלל לסוריה?

בגלל אינטרסים מקומיים אתם נמצאים שם ואתם כבר מביאים תזמורת על הרג ורצח והכול.

מה עשה להם?

הנחית אותם

והרג אותם הם בעצמם, שהרגישו על מה הם באו לשיר.

רבות מחשבות בלב איש,

אבל עצת השם היא תקום.

נו, אז יונה הנביא נשלח להחזיר את נינווה בתשובה,

כי הקדוש ברוך הוא חס על מעשיו.

מה זה חס על מעשיו?

חס על נינווה.

נכון, הם גויים,

אבל הקדוש ברוך הוא חס על מעשיו.

אבל יונה פחד

שאם הוא יבוא ויגיד להם לשוב בתשובה, הם יחזרו בתשובה,

כי הגויים הם קלים בלחזור בתשובה.

הם גם חוזרים מזה מהר.

אבל זה יהיה קטרוג על עם ישראל.

לכן החליט יונה לברוח ולערוק.

נו, נניח, נניח

שהוא היה הולך

בלי לערוק,

והיה מגיע לנינווה, עומד באמצע הרחוב,

וקורא את קריאתו.

מי היה מקשיב לו?

מי זה? מאיפה הוא בא? מה זה? אדם זר עומד פה באמצע הזה, משוגע, ישר לקחת אותו לאשפוז.

וככלות ארבעים הימים היו נבלעים באדמה,

והיה מתברר למפרע שחשש שב חשש,

ולא התעורר קול קטרוג על העם.

אדרבה,

יכול להשתמש בעונש שלהם כאזהרה לישראל.

ככתוב, החרדתי גויים, נשמו פינותם, החרבתי חוצותם, מבלי עובר.

אמרתי, אך תראי אותי, תקחי מוסר.

אז אם היה הולך יונה,

היה מנבא אותם, הם היו צוחקים ומלגלגים עליו,

לא היו עושים תשובה, והיו מתים.

ואז הוא היה רועש, לא קרה כלום לעם ישראל.

לא נענשו בגלל זה.

אדרבה, היה אומר, אתם רואים?

הלכתי לגויים, אמרתי להם שחזרו בתשובה. לא חזרו, תראו מה קיבלו.

עכשיו, אם לא תחזרו בתשובה,

זה מה שיקרה לכם.

ואדרבה.

כתוב בפסוק, אך תראי אותי, תקחי מוסר. מה שאני מכה את כל הגויים מסביב פה, מחוץ לישראל,

זה בשביל להראות לכם שתקחו מוסר, מה יכול להיות?

איי, איי, איי, אבל הוא לא עשה ככה, הוא ברח.

הוא לא רצה ללכת.

תשמעו עכשיו בעניין זה סיפור.

סוחר יהודי

מתגורר בסין,

החליט לייבא בעצמו סחורות מאירופה.

הפליג ויצר קשרים עם יצרנים וספקים,

ולפני שובו נסע לעיר ראדין

לקבל את הברכה של החפץ חיים,

והציג את עצמו,

אני הגעתי מסין.

סין זה בקצה העולם? מה נשמע בסין? שאל אותו החפץ חיים.

אוי, נהנך, העניינים מגעים, היהודים מפוזרים, אין חינוך יהודי,

אין שחיטה כשרה, יש ניסיונות קשים בשמירת שבת, השם ירחם.

החפץ חיים לא התפעל,

וענה צרתכם, צרת רבים בדורנו,

בקהילות רבות, מאוסטרליה ודרום אפריקה ועד דרום אמריקה וצפונה.

חיברתי עבורם את ספרי נדחי ישראל. קח ממך כמה ספרים,

תפיץ אותם בסין,

והם מורים איך להחזיק מעמד בתנאים הקשים.

מה עוד נשמע בסין? שואל אותו החפץ חיים.

היהודי טמא, הוא כבר דיווח מה קורה עם היהודים בסין, אז מה עוד ידווח?

הוא אומר, זה כמה שבועות שיצאתי משם,

אבל לפני שהפלגת, הוא שואל אותו החפץ חיים, על מה דיברו שם? על מה דיווחו העיתונים?

אז הוא אומר, הסינים בנו סכר ענק

שפינה עמק שלם להתיישבות חקלאית,

אבל הסכר נבנה ברשלנות,

ומסת המים הכבירה ערערה אותו, הוא קרס,

ומאה אלף סינים טבעו למוות.

החפץ חיים הזדעזע.

אוי ואבוי.

מידת הדין מתוחה,

והגיעה עד לסין.

סליחה, רב, אפשר לשאול אותך שאלה?

אומר לו, ודאי.

כשסיפרתי לך על מצבם העגום של היהודים,

הרב הגיב בהשלמה.

כשסיפרתי על תביעתם

של איכרים סינים, אתה מזדעזע כל כך?

אוי, אומר לו החופץ חיים, ברכות יחולו על ראשך.

אמור לי, בוורשה היית?

אומר לו, ודאי.

הרי לראדין מגיעים דרך ורשה, איך הגעתי אליך?

כמה יהודים גרים שם?

ומה חלקם באוכלוסייה?

טמא יהודי וענה.

מספרים שיש כ-300,000 יהודים מתוך כמיליון תושבים.

כן, נשאר חפץ חיים, כך אומרים.

תאמר לי,

אילו היית רואה אדם עומד בכיכר העיר ונואם ביידיש,

אל מי הוא פונה?

הוא אומר, מה השאלה?

ודאי שהוא פונה ליהודים שעוברים ושווים.

אומר לו, חפץ חיים, אבל בעצמך אמרת שאינם אל המיעוט שם.

חייך, נכון,

אכן הגויים הם הרוב, אבל הם לא מבינים יידיש. ואם הוא דיבר ביידיש,

אז הוא מדבר ודאי ליהודים.

כי דבריך איננה חפץ חיים, אם ככה לא תבין.

שיטפון הגורף 100,000 יצורי אנוש.

הרי מה אומרים בראש השנה? מי במים?

מי באש?

השם ירחם זה שפת שמים,

מאותתים ממרום.

אך מי מבין את זה? מי צריך להבין? מי יתבונן?

מי יזדעזע ממנו? הסינים?

הם לא מבינים את השפה הזאת, הם התפללו בסידור שלנו?

הם אמרו, מי באש?

מי במים?

הם לא מבינים שזו גזירת שמים.

אם כן, אל מי פנו?

למי אותתו? לנו.

אבל אנחנו בראדין.

איך אנחנו יודעים מה קרה אצל הסינים?

מאיפה נדע את הנאום השמימי?

לכן הביאו אותך עד לפה, שתספר לי.

אתם שומעים?

כל החדשות שאנחנו שומעים כל היום, שם נהרגו, פה נפל מטוס,

שמע הייתה שריפה, פה היה ככה.

כל זה שפת שמיים, מדברים איתנו.

אומרים לנו, תראו, תבדקו על מה ולמה.

יד השם פוגעת בכל מקום, על מה ולמה.

תבדקו.

מדברים איתנו.

לא מדברים איתם, הם לא מבינים.

הם חוקרים אם זה היה פיגוע או כשל טכני.

אבל למה יש פיגוע או כשל טכני? למה?

על מה ולמה?

זה המבט הנכון, המפוכח.

זה היה המבט של החפץ חיים, זכר צדיק לברכה.

וזה מה שהיה קורה.

אילו מילא יונה את שליחותו.

אבל הקדוש ברוך הוא אכן ביקש שבני ננבי ישובו בתשובה,

ולכך לכאורה אין סיכוי.

הקדוש ברוך הוא לא שלח את יונה אל ננבי בשביל שהם ימותו כדי שישראל ייקחו מהם מוסר. לא.

הוא באמת רצה שהם יחזרו בתשובה.

אבל אם יבוא יונה וידבר ביידיש,

בננבי, אף אחד לא מבין שמה יידיש.

אז איך יתייחסו אליו? לא יתייחסו אליו בכלל.

אז מה מועיל שהוא שולח אותו?

מי אתה, סליחה? מאיפה באת?

לכן ברח יונה.

ירד בספינה.

התרגשה סערה.

המלאכים קראו איש לאלוהיו.

לשווא.

הסערה ממשיכה

והאונייה חישבה להישבר.

יונה מתגלה בירכתי הספינה ומספר את הסיפור שלו שהוא ברח מאלוקים.

חרדו חרדה גדולה.

הורידו אותו לים.

שקט הים.

העלו,

הסערה התחדשה.

הורידו אותו שוב והשליכו, בלע אותו הדג.

ויראו האנשים יראה גדולה את השם,

ויזבחו זבח להשם,

ויידרו נדרים.

ראו שהקדוש ברוך הוא כועס על אדם אחד.

כולם פה יכולים לסבול או יכולים לטבוע. ברגע שנתנו אותו כקורבן,

זרקו אותו לים, שקט הים.

זה מופת גדול.

ראו מי זה האלוקים שלו.

אלוקים של יונה כועס עליו.

למה הוא ברח ממנו ומתחבא באונייה?

זרקו אותו לים.

אז הם ניצלו, לא קרה להם כלום, והם נדרו נדרים לקדוש ברוך הוא,

וכו' וכו'.

יונה במעי הדגה מתפלל.

הדגה מקיאה אותו ליבשה.

ואז שוב מצווה אותו הקדוש ברוך הוא ואומר לו,

לך ותקרא את הקריאה.

והוא הולך

ועומד שם,

ויאמינו אנשני נווה באלוקים.

והנבואה שהוא אומר להם התקבלה.

מדבר ביידיש,

וכולם שומעים.

איך זה יכול להיות?

איך זה יכול להיות?

כותב הרדק, אתם יודעים למה?

כי אנשי האונייה היו בעיר, הם הגיעו כבר לעיר,

והעידו עליו,

כי הטילו אותו לים,

וכל עניינו כאשר היה,

ואמרו איך הקדוש ברוך הוא

גרם שיטילו אותו לים.

ואיך הוא ניצל על ידי הדגה,

ושהה בתוך הדגה שלושה ימים,

ונשאר בחיים,

ויצא החוצה, ודאי שזה נביא אלוקים.

והוא אומר להם את הנבואה, אז תשמעו לו, תאמינו לו.

ואז שבו בתשובה, אבל בלי הסיפור הזה,

מי מבין יידיש?

מי ישמע לו? מי אתה? סליחה, מי אתה?

אז רואים מכאן שכשהאדם מתחכם על רצון הבורא יתברך,

יושב בשמיים, יישחק,

השם ילעג למו,

ואדרבא, על ידו יסובב את עצתו

ביתר שאת וביתר עוז.

אם כן,

אנחנו רואים מפה שאי אפשר לברוח מידו של הקדוש ברוך הוא,

וצריכים לדעת רבו ישראל להבין את האיתותים של הקדוש ברוך הוא.

לא רק אם הם באים עלינו,

גם אם הם בסוף העולם, הם מדברים אלינו.

כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא בעולם זה בשביל ישראל.

כל מה שקורה בעולם.

הכול זה איתותים ושפת שמיים

שמדברים אלינו ברור.

אם נבין את הלקח,

הנה מה טוב.

אם לא נבין את הלקח, השם ירחם, אז זה יבוא.

נקודה נוספת.

מצווה

להקריא

את דברי קודשו של הגאון,

בעל אפיקי ים, זכר צדיק לברכה,

שכתב בתחילת

חלק ב' של ספרו,

תחת הכותרת בינה במקרא,

וזה לשונו.

יש כמה תמיהות גדולות מאוד בפרשה בפסוקים מסוימים.

כתוב בפרשת וישב, פרשתנו, פסוק ב'.

יוסף,

בן שבע עשרה שנה,

והוא נער

את בני ולהה ואת בני זלפה, נשי אביו.

ויבא יוסף את דיבתם רעה

אל אביהם.

והפסוק קשה.

מה קשה?

מה הפירוש והוא נער?

הרי כתוב שהוא בן שבע עשרה,

אז ברור שבן שבע עשרה הוא נער. אז למה כתוב והוא נער?

זה מיותר לכאורה.

מה זה הלשון וייבא את דיבתם?

למה לא כתוב ויספר?

בדרך כלל מספרים.

מה זה וייבא?

מה זה חפץ?

אתה מביא? תביא לי בבקשה את הספר.

דבר נוסף,

מה הלשון אל אביהם?

מה, זה לא אבא שלו?

בייבא את דיבתם אל אביהם. למה לא אומר אל אביו?

למה? למה אומר אל אביהם?

כמו שנאמר, והוא נער את בני ולהב ואת בני זלפנשי אביו,

או כמו שכתוב לקמן, ויספר אל אביו.

מה קרה? פה פתאום כתוב אל אביהם,

וכי אביהם לא אביו?

טוב, תשמעו עכשיו מפה כמה צדיק היה יוסף.

הוא לא בא לדבר, חלילה, דיבה על אחיו.

הכוונה שלו הייתה לטובה באופן שמותר על פי הדין.

מה הדין?

אם אחד רואה

את השני עושה דבר לא כהוגן,

והוא רוצה לגלות לאביו

או לריבו,

שיוכיח אותו על זה כדי להחזירו למוטב.

יש בזה כמה תנאים עיקריים.

ראשית, אתה צריך להוכיח אותו בעצמו.

קודם כל, תיגש לאדם שראית שעשה משהו לא כהוגן.

תדבר איתו, קודם כל.

ואם זה לא יועיל,

אז מותר לגלות לאביו או לריבו שיוכיחו אותו.

וגם,

אם אתה משער שהתוכחת שלך אליו לא תועיל,

גם מותר לגלות.

אז למדנו שלושה תנאים.

אחד,

זה שאתה קודם כל מוכיח אותו.

אם אתה יודע שזה לא יעזור, אתה יכול לגשת

לאביו ולריבו שיוכיחו.

זאת אומרת, אתה דיברת איתו וזה לא הועיל, אז אתה יכול לגשת אליהם.

או אם אתה משער,

בהשערה נכונה,

שהוא לא ישמע לך ואין טעם להגיד לא,

אז אתה יכול ללכת ישר או לאבא שלו או לרב שלו, אלה שיכולים באמת להשפיע עליו.

זה נקרא שאתה אומר את הדברים להועיל,

להועין לו,

כדי להצילו מחטא או מתקלה,

שלא חלילה ייענש.

דבר שני,

אסור להגדיל את העוולה.

זאת אומרת, אם ראית אותו שעשה מעשה, אתה צריך להגיד בדיוק

מה היה בלי תוספות,

בלי לנפח, בלי להגדיל את העוולה.

דבר שלישי,

צריך לכוון דווקא לתועלת,

ושלא אתה תהנה בבחינת המתכבד בקלון חברו.

שלא יצא לך מזה אתה תועלת.

זאת אומרת,

אתה אומר הוא כזה, אבל בינתיים שאומרים שאתה צדיק, אתה לא כזה.

אלה התנאים.

עכשיו נבין את הפסוק.

הפסוק מעיד על יוסף שהוא הלך בדיוק לפי הדין הזה.

לכן כתוב

שהוא היה יוסף בן 17 שנה,

אבל מציין הפסוק והוא נער.

מה זה נער?

לתרץ

למה הוא לא הוכיח את אחיו

בטרם גילה לאביו

כפי הדין?

משום שלפי ההשערה שלו חשב

שאחיו לא יקבלו ממנו תוכחת כי הוא האח הקטן.

וכיוון שהם היו מזלזלים בבני השפחות, תכף נסביר מה זה,

והוא היה משרת ומשמש אצל בני השפחות,

אז איך הם יקבלו ממנו?

וכן פרש במלבים.

אם כן, בוודאי לא תועיל תוכחתו, אז לכן הפסוק אומר והוא נער.

זו הסיבה שהוא לא ניגש אליהם

ואמר להם, כמו שאומרים בפנים,

מה שיש לו טענות עליהם ומה שראה אצלם.

אז לכן

מגלה לנו הפסוק שהוא היה נער קטן שלא יתקבלו דבריו.

ככה הוא הבין.

אחר כך כתוב ויבא יוסף

את דיבתם.

לא ויספר, כי כשמספרים,

אז יכולים לפעמים להרחיב את היריעה,

והם מוסיפים ומגדילים את העוולה.

לכן הוא ויבא,

בדיוק כמו לקחת חפץ ולהעביר אותו, בלי שום שינוי.

הביא בדיוק את הדברים כמו שהיו,

בלי תוספות.

לכן כתוב ויבא.

אחר כך כתוב

אל אביהם ולא אל אביו,

להגיד שהוא הלך אל אביהם,

פירושו של דבר,

רק לתועלת.

כדי להועיל להם.

אם היה אומר אל אביו,

פירושו שהוא בא להשמיע לאבא שלו, אתה רואה, אני הבן החכם,

אני הבן הזקונים שלך, אני עושה את רצונך, הם לא.

זה נקרא במילה אביו, כאילו אביו שומע שהבן הזה הוא כמה.

הוא בא אל אביו,

שזה אביהם, כאילו הוא אבא זר, לא.

לא על מנת לשבח את עצמו

בפני אביו,

אלא כדי שאביהם יציל אותם

ממה שהם עושים.

טוב, אז רואים בזה צדקתו של יוסף.

עד כאן הדברים

של הגאון בעל אפיקי ים, והם כילורין לעיניים.

רפואה ממש לעיניים, דברי פי חכם בחיים.

אבל החפץ חיים,

זכר צדיק לברכה, בספר שמירת הלשון, חלק ב',

פרק יא', כתב

הייתה תביעה על יוסף.

מה תביעה? למה לא הוכיח חותם תחילה?

הוא הוציא דיבתם שחשודים על האריות,

ובאמת

הם בראו גולם כדמות אישה באמצעות ספר יצירה,

לשרתם, כמו שכותב דברי השלע הקדוש.

והוא נענש

במידה כנגד מידה,

שכל מצרים העיזה עליו,

והיה בעיתונים,

שהוא חטא באשת פוטיפר.

כמו שהם לא חטאו בעריות, גם הוא לא חטא בעריות.

הוא לא עשה כלום עם אשת פוטיפר.

אבל הוא נענש מידה כנגד מידה.

אתה חשדת אותם בעריות,

וזה לא היה נשים ממש, זה היה בספר יצירה.

אז גם אתה נחשדת בעריות.

ובפרשת דרכים פירש שהשבטים סברו, תקשיבו מה קרה פה,

השבטים סברו שדינם כישראל.

מה פירוש? תקשיבו טוב.

יש דין ישראל ויש דין בני נוח.

האם אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב והשבטים, היה להם דין של בני נוח

או של ישראל?

זאת אומרת, זו סוגיה גדולה.

ספר פרשת דרכים מרבה לטפל בנושא ומביא את כל הצדדים.

אז זאת אומרת, האם יש להם דין של בני נוח?

הרי הם מנוח,

נצטוו בשם המצוות בני נוח,

וכל זרעו של נוח נקראים בני נוח.

כל הגויים הם נקראים בני נוח.

אבל אברהם, יצחק ויעקב, האם יש להם דין של ישראל כבר מרגע? הרי עוד לא היה עם ישראל.

עוד לא היה עם ישראל. אבל הם קיימו תורה מבלי לקבל אותה. אז האם דינם כדין ישראל, או דינם כדין בני נוח?

עכשיו, השבטים הם סברו,

לא יוסף,

השבטים סברו שדינם כישראל,

ומותר להם לאכול בן פקועה.

זאת אומרת,

אם יוצא עובר,

מבהמה ששחטו אותה

והיה בפנים עובר,

העובר הזה נקרא בן פקועה,

והוא מותר באכילה גם בלי שחיטה.

אז דין ישראל מותרים בבן פקועה,

אבל בני נוח לא.

ויוסף סבר שדינם כבני נוח.

ואם הם אוכלים בן פקועה, הם אוכלים אבר מן החי.

אז לכן הוא חשב שהם עוברים עבירה בעצם זה שהם אוכלים,

וגם את זה הם עשו בספר יצירה.

אז הוא טעה בהם.

הם סברו שדינם כישראל.

לכן השפחות

שלקח זלפה ובלהה,

יעקב אבינו,

חייבות היו בגט שחרור.

כדי שהן יהיו משוחררות

צריך היה לתת להן גט שחרור.

ואם לא נותנים להם גט שחרור אז הבנים שלהם נקראים עבדים.

אז לכן

השבטים קראו לאחים שלהם מבלהה וזלפה עבדים.

למה?

כיוון שהם סברו, השבטים, שהם ישראל.

וישראל שלקח שפחה,

אם לא נתן לה גט שחרור, הבנים עבדים.

אז לכן קראו להם עבדים כדין.

אבל הוא שסבר שדינם כבני נוח,

אז בדין בני נוח הם משתחררים בנישואים.

כשיעקב נשא אותם כבר השתחררו, לכן הבנים הם רגילים.

הם רגילים כמו רגיל.

זה היה הבעיה.

והוא לא בירר את זה.

על זה אומר החידה הקדוש בחומת ענך.

אילו היה יוסף מלבן עמם את הדברים,

היה מבין שחושדו בכשרים ונימוקם עמם.

יש להם מה לענות.

יש להם מה לענות.

הוא לא בדק.

הוא סבר שהם לא יקבלו ממנו.

ממילא

הוא נכשל פה,

ועל זה הוא נענש.

באמת,

נצטווינו בכך במצוות עשה של בצדק תשפוט עמיתך.

אנחנו מצווים

לשפוט בצדק, דהיינו, לצדק את הבריות.

אם זה אדם צדיק, חובה לצדקו.

אם זה אדם רשע, חובה להרשיעו.

אבל בואו תראו, צריך לדון כל אדם לכף זכות.

מדובר באדם

שהוא לא רשע.

בוודאי שלא רשע. מפורסם.

אבל סתם אדם שאנחנו לא מכירים לכאן ולכאן, צריך ללמד עליו זכות.

עכשיו כתוב ככה

מה הדין באדם מיוחד?

אומר הרמב״ם

בפירוש המשניות באבות פרק א', משנה ו'.

אם יהיה האדם נודע שהוא צדיק,

מפורסם,

ובפעולות הטובות

ונראתה ממנו פעולה שכל ענייני המורים שהיא פעולה רעה.

אותו צדיק בעל מעשים טובים, מפורסם ומיוחד,

ראו אותו במפורש עושה פעולה רעה.

כל מה שתסתכל, מאיפה שלא תסתכל,

הפעולה רעה.

ואין אדם שיכול להכריעו לטוב,

אלא בדוחק ואפשרות רחוקה היא.

זאת אומרת, גם אם תחפש ללמד עליו זכות,

אז אתה אולי תמצא איזה אחוז אחד שאפשר יהיה ללמד עליו זכות. אולי אחוז, אולי.

מה אומר הרמב״ם? ראוי להחליט שהוא טוב,

מאחר שיש שום צד אפשרות

להיות טוב.

ואין מותר לך לחושדו.

אין מותר לך לחושדו.

אסור לחשוד אותו.

ועל זה אמרו, החושד בכשרים לוקה בגופו.

זה יסוד רבויסי שנכשלו בו רבים לאין שיעור.

ובפרט שידעו שלא רוצים להיכנס איתו אפילו לעימות, כי אם ידברו איתו בעימות הוא יוכיח אותם על פניהם שאין שום דבר בכל מה שהם אומרים.

ובפרט שגילו דעתם שזה בכלל לא נוגע לאיזה עבירות או משהו.

זה הכל בגלל מפלגה בכלל.

זה בכלל לא שייך לאיזה עבירה.

רק אתה מפריע לנו.

מה, אתה גם רוצה להיות?

אז זאת אומרת, זה חטא גדול שהחוטא בו לוקה בגופו.

בעניין הזה ראוי לציין את דברי הגמרא בשבת יוד.

לעולם על ישני אדם בינו,

על ישני אדם בינו,

בין הבנים.

שבשביל מעט משי שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו,

נתקנאו בו אחיו,

ונתגלגל הדבר,

ירדו אבותינו למצרים

וטמאו בתוספות.

הרי הירידה למצרים נגזרה מראש.

בגזירת בין הבתרים.

הקדוש ברוך הוא נתן לאברהם הזדמנות לבחור. מה אתה רוצה, גיהינום לילדים שלך?

אם יחטאו, יקבלו גיהינום?

או גלויות, מה אתה מחליט?

אברהם בחר גלויות.

אז זה כבר נחתם

בברית בין הבתרים.

אז זה היה ברור שהם צריכים לרדת למצרים

בעבדום ועינו אותם 400 שנה.

נו,

אז מה זה קשור עכשיו לכטון את הפסים

ושבגלל זה נתגלגלו אבותינו למצרים וכו' וכו', כאילו זה בגלל זה?

באר המהר״ל בנתיבות עולם, נתיב ארשלום ג',

שמכל מקום כדי להפעיל גזירה כה חמורה,

יש צורך בסיבה חמורה.

אתם שומעים?

גם גזירה שצריכה לבוא, צריך שיהיה סיבה.

ואם הגזירה היא...

היא חמורה להיות,

כמו שהם היו בסוף, 210 שנה

משועבדים בתוך מצרים,

אז גם צריכה להיות סיבה חמורה.

ודבר קטון אינו נעשה סיבה לדבר גדול, שאין סדר ומנהג העולם כך כלל, ודבר זה ידוע.

אז לכן הייתה סיבה חמורה שהאחים קדושים ימכרו את אחיהם. בהתחלה רצו להורגו, ואחר כך למכור אותו,

וכולי וכולי,

את כל מה שקרה אחר כך ומה שהטרה לו ליוסף במצרים.

ואם חכמים, זיכרונם לברכה, אמרו שכל הלעבד נמכר יוסף

הוא במידה כנגד מידה לכך שאמר שאחיו

מזלזלים בבני השפחות,

ובגין זאת

אכן התגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים,

אז רואים מכאן כמה חמורה

הבאת הדיבה

שהוא לא שינה מאומה.

גם כשהוא עשה זאת לשם שמיים, שאבא שלו יתקן אותם,

גם כשהוא הקפיד על כל ההלכות,

גם מתוך רצון לתקן את אחיו.

רואים שעם כל זה

יתגלגל עונש כזה גדול לעם ישראל.

אתם שומעים מה זה?

מה יכול להתגלגל מדבר הכי נקי בעולם?

אבל לא נעשה עם בדיקה מספקת!

גם כשאתה מתכוון לשם שמיים, עושה את הכל כראוי, ולא מוסיף מילה,

ורק לטובת האחים שלך והכל?

ועכשיו אני אספר סיפור אומר, בקיצור, הרב גלינסקי.

הייתי בבית אחד מגדולי הדור הקודם,

והגיעה קבוצת עסקנים שפועלת לשם שמיים.

יש היום הרבה כאלה עסקנים שהם כולם כולם ממש לשם שמיים.

ולגדור גדרים ולסחור פרצות ולהזהיר ולהתריע.

וכידוע לכם,

כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים. הכוונה שתמיד יהיה מי שיזין אותה,

את המחלוקת, שהיא לא תיפסק.

כתוב לשם שמיים זה אש ומים.

הכלל,

דיווחו על פרצה חדשה,

ואמרו, פלוני יוזם כך וכך,

והתוצאות מי ישורן?

יש לצאת בחרם ושמטה וערור ונידוי.

והנה באו כבר לרב הגדול

עם נוסח מוכן ורק דרושה חתימה. ככה עושים כל הזמן.

פנה אליי הגדול,

תקשיבו טוב איזה דוגמה נפלאה,

פנה אליי הגדול,

אמר לי, נו, רבי ינקב,

מה דעתך?

נו, וכי לשמוע את דעתי הוא צריך, גדול ישראל ואני, מי אני?

הוא רוצה לשמוע, אבל הבנתי מה הוא רוצה.

הבנתי מה הוא רוצה.

נעניתי ואמרתי, המדרש בילקוט שמעוני אסתר ו'

מספר,

כאשר שמעה ביתו של המן

את קול הכרוז הקורא,

ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.

עלתה לגג

לראות את המחזה,

ראתה וסברה.

מי זה הרוכב העטוי בגדי מלכות?

בוודאי זה אביה,

המן.

ומי זה הכרוז שקורא לפניו?

בוודאי זה מרדכי.

נטלה, חוץ מכבודכם, עווית של שופכין,

של קטנים וגדולים.

עווית מלא,

והלכה לגג

והטילה את זה על ראשו.

נשא המן את עיניו,

כולו שחי ומאוס,

וכיוון שראתה שזה אביה,

נפלה מהגג ומתה.

ואז כתוב,

והמן נדחף אל ביתו אבל בחפוי ראש.

מה זה אבל?

שמתה הבת שלו.

מה זה חפוי ראש? מכל הטינופת

שעל הראש שלו.

זה מדרש חכמים.

והוא רמוז בכתוב,

כמו שאמרנו.

ואתם יודעים שנבואות לא נכתבות, אלא לדורות.

אז מה בא המעשה הזה ללמד אותנו?

שאם אתה עומד לשפוך דלים מלא שופכין על ראש של מישהו,

אל תסתמך על מה שנראה ומסתבר לך,

אלא תרד מהגג ותבדוק היטב.

לפני ששופכין,

כדאי שתבדוק על מי אתה שופך.

ואז גדול ישראל נענע לרבי ינקב

וכל המשלחת הזאת כעסו עליו

כי לא הצליחו להוציא את החתימה.

הבנתם? הם באו ישר לתלות את הבן אדם. רק תחתום

על התליה.

ככה עשו,

ומזה נעשה כל האסון הגדול של היהדות עכשיו וכל עולם התשובה.

טוב, זה למדנו בפרשת, הנקודות האלה הן חשובות,

צריך להפנים אותן, הכל ברצון השם.

גזירת השם

היא קבועה,

ואם היא צריכה לבוא ולא ניתנת לשינוי,

צריך לדעת, להתמודד, להבין על מה היא באה ולתקן את מה שצריך לתקן והיא תסור.

אם זו גזירה שלא ניתנת לשינוי, כגון בדם,

נו, אז צריך לקבל את הייסורים באהבה,

והקדוש ברוך הוא תמיד עושה לטובה.

מצד שני,

רואים פרשה קשה מאוד,

אני מכיר אישה אחת שכל פעם שמגיעים לפרשה הזאת היא מתחילה לבכות.

שואלים אותה למה את בוכה, היא אומרת, עוד פעם ימכרו את יוסף.

אז זאת אומרת,

היא חווה את זה.

היא עוברת את זה, איך ייתכן שככה היה, וכולי וכולי וכולי, אבל יש בזה לימוד לדורות, ולמדנו

אחד מהדברים, עד כמה צריך לבדוק, אפילו עם הכוונות הכי טובות והכי טהורות.

צריך לדבר איש אל רעהו לברר את הדברים.

עכשיו נלמד גם לקח מחנוכה.

אנחנו נמצאים

בנר שני.

שני לקחים אנחנו לומדים ממלחמות החשמונאים.

יהיה לכם פה כמה חידושים אולי.

וכנגדם,

הדלקת נרות המקדש

ונרות חנוכה.

כולם יודעים מה אירע בחנוכה.

כולם משננים

את הנוטריקון של האותיות של הסביבון. נס גדול היה פה.

נס אדיר,

ניצחון של חלשים, מעטים וטהורים וצדיקים על חזקים ורבים, טמאים ורשעים.

וכשאנחנו חושבים על הנס,

נכון, איך קוראים לחג? חנוכה.

למה קוראים לחנוכה?

למה קוראים לחנוכה?

חנו בכ-ה.

חנו בכ-ה מהמלחמה.

כמה זמן ארך המרד?

חאן, יורי בעשרי.

תשמעו.

כשאנחנו חושבים על הנס, מצטייר במחשבתנו מאורע פתאומי

מהפך חד

כמו קריעת ים סוף.

ברגע אחד יהודים לחוצים בצפת

בין המצרים לבין גלי ים,

ותכף ומיד נקרע ים לשני מעשר גזרים,

וכולם עוברים שם.

ככה חושבים, זה היה צ'יק צ'אק.

נס.

זה מהפך בגדרי הטבע. שינוי פתאומי, מעבר חד.

כמו ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור.

כמו מהפכת סדום ההפוכה כמו רגע.

כמו קריסת חומות יריחו.

כמו התגלות של מתן תורה.

כמו בליעת קורח ועדתו.

ודאי שהיה יכול להיות ככה גם הנס של הניצחון בחנוכה.

הרי לקדוש ברוך הוא אין דבר שייפלא ממנו שלא יוכל לעשות.

והיה יכול לעשות זאת כמפלת סנחריב בשערי ירושלים,

כשנגף אותם מלאך השם בלילה אחד 370 מיליון.

אין לו בעיה לקדוש ברוך הוא.

ואפילו בנס נסתר,

היה יכול לגרום שיהיה ניצחון כמו שיהונתן ונערון ניצחו את ערלי הפלישתים.

כמו שכתוב בשמואל א', יו ד' טו.

וגם ניצחון של צדיק בודד על המון רשעים בפתע פתאום מהיום ליום.

אנחנו מסובבים את הסביבון

עם הנוטריקון של אותיותיו

וסבורים שניצחון המכבים היה מהיר כמו הסיבוב.

לא, לא כך היה,

אחרת לחלוטין.

עכשיו נעשה שיעור קצר בדברי הימין.

180 שנה שלטו היוונים שלטון בלא מצרים.

מלכות יוון, 180 שנה היינו תחתם,

כנועים,

180 שנה.

עד אשר קם מתתיהו,

הכהן הגדול הישיש,

הרס את מזבח האליל בכפרו מודיעין,

כי בא אליו איזה מתייוון ואמר לו,

עכשיו תשחט חזיר,

פה,

תנחר אותו פה.

אז הוא לקח את הסכין שהיה צריך ודקר את הזבק,

עלה על המזבח וצעק מרד?

מי לשם אליי?

התחיל המרד.

חמשת בניו,

בראשות יהודה המכבי,

התקבצו סביבו

ועימם קומץ לוחמים.

מתתיהו נפטר בראשית המרד

ויהודה בנו הוכתר כמנהיג.

אפולוניוס,

מפקד גזרת השומרון,

הזעיק את חיל המצב כדי לדכא את המרד בעודו באיבו.

יהודה המכבי וקומץ לוחמיו, שהיו איכרים,

שלא נוסו בקרב,

לא למדו תורות לחימה,

לא אוגדו בפלוגות ובגדודים,

חסרי נשק,

מצוידים במקגלים וקלשונים,

הפתיעו את החיל המאורגן בהתקפת פתע.

המערך הובקע, אפולוניוס נהרג וחייליו נסו בבהלה.

אנשי יהודה פשטו על החללים,

הצטיידו בחרבות והכידונים,

חגגו את ניצחונם בתודה לשם, תודה על הנס.

זה לא נגמר.

אזי הוזעק סירון,

מפקד הצבא האזורי הגדול שחנה בארם.

סירון ערך את חילו, חצה את הגלעד, ירד בשפלת החוף.

צבאו נערך בעמק איילון למתקפה מוחצת.

יהודה מצידו התכונן למערכה והכריז על יום של צום ותפילה.

לפני מלחמה צריך לאכול אנטריקוט,

שיהיה כוח מחר למלחמה.

אתה עושה צום ותפילה?

כן, אבל בלי סייעתא דשמיא, מה יועיל?

אפילו תהיה עם טנקים, אם אין סייעתא דשמיא,

לא יעזור. הנה, מטוס טס ונופל.

מה זה משנה מאיזה סיבה?

אומנם נכון שהצום מתיש את הגוף

וחייל בתחנית חלש יותר,

אבל הוא חזק יותר רוחנית.

וזה מה שקובע,

לא בחיל ולא בכוח,

כי אם ברוחי, אמר השם,

אלה ברכב ואלה בסוסים,

ואנחנו בשם אדוני אלוהינו נזכיר.

למחרת הצום

גלשו אנשי יהודה במורדות בית חורון

והפיצו את חילו של סיירון לכל רוח.

עוד נס.

הקיסר אנטיוכוס

השתולל מזעם.

הוא החליט לרמוס ולדכא את ההתקוממות המסכנת

את שלמות האימפריה

בראש ארבעים אלף חיילים ושבעת אלפי פרשים,

העמיד שלושה מצביעים מנוסים ותיקי קרבות,

גורגיאש,

טלמאי וניקנור.

יהודה כינס את צבאו ליום צום ותפילה

ביישוב מצפה

למול ירושלים הכבושה.

מקום הכינוס נודע ליוונים,

וגורגיאש, נטל עימו גדוד לוחמים

להפתיע את המורדים המתענים.

בעוד גדוד היוונים עושה דרכו למצפה,

הוביל יהודה את לוחמיו לבקעת המאוס,

בה שכנו היוונים,

כשהם סמוכים ובטוחים שכבר גורגיאש טובח עתה במורדים.

ויהודה הפתיע את היוונים השאננים,

העלו את המחנה באש,

והמתינו לגורגיאש יחזור.

ואכן, מי שלא מצא אדם במצפה, שב על עקבותיו,

ונפל כפרי בשל עם אלפיים לוחמיו ואלף פרשיו,

והנה עוד נס.

אנטיוכוס,

או בתימנית אנטיוכס,

השתולל מזעם,

שלח את שר צבאו,

המשנה למלך, ליזיאס,

בראש 60,000 לוחמים ו-5,000 פרשים.

ליזיאס נמנע מלעלות דרך השומרון,

שהפך מלכודת מוות לקודמיו,

ובחר ללכת סחור סחור דרך מדבר יהודה.

צבאו עבר בבית צור בדרכו לירושלים,

ולפתע גלשו חיילי יהודה במורדות ההרים וטבחו בו בלא רחם.

ליזיאס עצמו נמלט בעור שיניו לאנטיוכיה,

בירת הממלכה מוכה ומושפל.

זה בטורקיה, אנטיוכיה.

כמה מאות לוחמים

הדבירו 60,000 חיילים

ו-5,000 פרשים. נס נוסף.

רק עתה הייתה הדרך לירושלים פתוחה.

יהודה כבש את העיר בלא קרב,

וחידש את עבודת בית המקדש.

השמחה הועבה משום שלא היה שמן

אלא ליום אחד.

ואז בדרך פלא הספיק השמן לשמונה ימים,

עד שהוכן שמן טהור, וזה עוד נס.

לא הייתה זו אפוא מלחמת בזק,

לא היה זה ניצחון בזק,

זה היה תהליך שנמשך והתפרס על פני חודשים ארוכים.

והואילו מכל מקום היה הכל בנס,

והיה יכול להתרחש במהפך פתע,

ולא כך היה,

חייבים אנו לומר שיש בעצם התהליך

בהתפרסות

משום מסר עבורנו. לקח לדורות

שעלינו לשנן.

למה השם לא עשה פה נס כמו בכל המקומות הקודמים שהזכרנו?

למה מתח את זה לאורך חודשים? למה?

תקשיבו טוב עכשיו.

בכל אחד מאיתנו יש אנטיוכוס קטן.

עריץ יווני.

כובש ומדכא.

קוראים לו יצר הרע.

במקרה אחר קראנו לו אל-קפונה, אם אתם זוכרים.

היווני הזה הוא רודה בנו,

הוא מסית אותנו לכתוב על קרן השור.

כן,

בכל אחד מאיתנו מסתתר גם שור שדרכו להזיק,

שאין לנו חלק ונחלה באלוקי ישראל, חלילה. כל פעם יש איזה קול כזה שמעייף אותנו מהמצוות,

מהדקדוקי מצוות.

יש יווני קטן בפנים שכל הזמן אומר, עזוב, תראה, תראה, יש זמרים, יש זה, יש בשר, יש אוכל. מה אתה, כל הזמן, מדקדק, מדקדק, מדקדק.

והוא מדקדק אותך כל הזמן. כל הזמן, תראה, הנה הם אוכלים וזה, הנה זה.

זה היווני הזה.

והוא מנסה להחדיר את החוכמה היוונית, את הרוח היוונית, את תרבות הגוף היוונית.

הוא רוצה להשבית את עבודת המקדש שבלב שלנו ולפרוץ פרצות בחומות.

וכמו מתתיהו ובניו,

גם אנחנו נולדנו לתוך הכיבוש היווני.

מתתיהו ובניו,

הם נולדו כשכבר היה כיבוש יווני, כי הכיבוש היווני היה 180 שנה.

והם לא היו 180 שנה, אז הם נולדו לתוך הכיבוש.

גם אנחנו נולדנו כשיצר הרע,

יצר לב האדם רע מנעוריו, כבר נולדנו איתו ביחד.

לתוך הכיבוש היווני נולדנו.

לפתח התת רובץ

משעת הלידה.

עכשיו, מה החובה שלנו? להיות כמו מתתיהו ובניו,

להרים את נס המרד,

למגר את שלטונו של הצורר,

שנמצא בתוכנו,

ולחדש את עבודת הקודש.

איך עושים זאת?

ממרד החשמונאים למדנו.

איך זה לא ייעשה?

איך זה לא ייעשה?

לא ירדו על היוונים אבנים גדולות מן השמיים.

מלאך ה' לא נגף אותם, כמו בזמן חזקיה.

זה לא יבוא באליו.

לא יעשו עבורנו את העבודה,

כי הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. זאת עבודה.

שלנו.

עלינו להרים את נס המרד ולהרוג את המתייוון ולהרוס את המזבח שלו.

אבל אז

עלינו לדעת שזה לא עניין של ניצחון חד פעמי מוחץ,

מהיר ומוחלד.

זו מלחמה מתמשכת.

זה סדרה של קרבות מתישים שהולכים ונהיים כבדים.

כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

באסור לשקוט על השמרים,

אין לנוח על זרי דפנה ואל תאמן בעצמך עד יום מותך.

יש אדם שיכול להיות משמש בקודש במשך שנים,

שנתיים-שלוש,

וכבר ירד

ונפל.

והלכו חבריו והרימו אותו, וחזר.

ואחר כך עוד פעם, במשך חודש ימים רואים אותו מהרהר, מהרהר, מהרהר,

והיווני משך אותו החוצה,

וגמר עליו עוד פעם.

והיווני הזה הוא חזק מאוד.

הוא קטנצ'י כזה, לא רואים אותו, מתיימן קטן.

אבל הוא יושב על מפתחי הלב,

שמה.

הוא יודע לנחשש, קוראים לזה, כן?

אבל בואו נתבונן במהלך המרד. בתחילה גברו מתתיהו ובניו על כיתת חיילים שבאה לכפר.

פלוגת חיילים נשנחה למגר את ההתקוממות הספונטנית,

גם היא הושמדה.

עכשיו לא הייתה ברירה למורדים אלא לרדת למחתרת,

ואז חיל השומרון נערך לדכא אותם.

הם ניצחו אותם והצטיידו בנשק,

ואז חיל הרם הוזעק,

אבל בינתיים התמלאו גם השורות של יהודה,

ובמקום עשרות כבר מנו מאות.

ועתה ונחשוב.

מה היה?

לו בתחילת המרד,

כשעודו באיבו,

אם היה נשלח אל ארם לדכא,

שלא לדבר על 65,000 לוחמים

של לזיאש,

אם היו עולים על מודיעין הקטנה היו רומסים אותה הדק הדק. אבל לא כך היה.

כשהמרד היה באיבו לא נשלח אל הפלוגה.

כאשר התעצב נשלח אל המצב

והובס.

כאשר התבסס

נשלח אל ארם

והובס.

כאשר התרחב נשלח אל שלושת המצביעים והובס.

התרחב עוד יותר ונשלח לזיאס והובס.

מה בא ללמד אותנו הדבר?

שלא מנסים שום אדם

אלא לפי כוחותיו.

לא ישלחו לנו ולכם ניסיונות

שלא נוכל לעמוד בהם.

אז גם אם באים צרות, באים ייסורים, כמו שלמדנו קודם, הכל בא במידה,

במשקל,

שאתה מסוגל לעמוד בזה.

לכן הביאו בדיוק,

לפי מה שאתה מתגבר, מביאים לך עוד חיל מצב.

אתה יותר מתגבר, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. אתה גדל, והוא גדל. אתה נהיה יותר צדיק, ואם לך מתייוון יותר רשע.

וכן הלאה. תמיד תהיה מלחמה.

עד היום האחרון. לכן אל תאמין בעצמך עד יום מותך. אל תאמין.

אל תחשוב שאתה כבר גיבור, ניצחת את היהודה המכבי.

אתם יודעים מה כתוב?

בימי מתתייה בן יוחנן כהן גדול.

אתם יודעים מי זה יוחנן כהן גדול?

זה אבא של מתתיהו, ראש המרד.

זה אותו יוחנן כהן גדול ששימש 80 שנה בכונה גדולה,

גדולה, ובסוף היה צדוקי, יצא לתרבות רעה.

הוא היה למעלה מגיל 110.

והוא יצא לתרבות רעה. אבא של מתתיהו.

ומתתיהו תיקן את אבא שלו.

אמרנו את זה בשיעורים הקודמים.

אבל אל תאמין בעצמך.

עד יום מותך אתה לא יודע, הוא אורם לך המתייוון הזה כל רגע.

צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו.

הגמרא קובעת

שאם היו מענים ומלקים את חנניה, מישאל ועזריה הם היו משתחווים לצלם.

נבוכדנצר הרשע עשה צלם בגובה שישים אמה

וביקש מכל העולם להשתחוות לצלם שהוא עשה.

היו שלושה יהודים שלא הסכימו, חנניה, מישאל ועזריה. הוא אמר אני אזרוק אתכם

לכבשן האש.

שבעת אלפים מעלות אש.

אני אכניס אתכם לבפנים, חיים.

הם הסכימו לכפות

ונעשה להם נס והם לא נשרפו.

אבל אומרים חכמים שאם היו מענים אותם ומלקים אותם,

הם היו משתחווים לצלם, לא היו מחזיקים מעמד.

ונשאלת השאלה, מי גילה זאת לחכמים?

דבר שני,

למה לפרסם את הדבר הזה ולהגיד

דבר כזה? למה להגיד עליהם כאילו לשון הרע? למה להגיד שהם לא היו עומדים בזה?

הלוא הם מסרו את נפשם על קדושת השם

והם ניצלו מכבשן האש

עקב היותם נביאים וצדיקים גמורים.

ומה לנו לדעת מה נקודת החולשה והשבירה כביכול?

והלוא אמרו שהקדוש ברוך הוא לא גילה איזה אילן היה עץ הדעת

עד היום אנחנו לא יודעים מה היה אילן

של עץ הדעת

והקדוש ברוך הוא גם לא עתיד לגלות

אתם יודעים למה?

לא לבייש את העץ

הקדוש ברוך הוא לא רוצה להגיד לשון הרע על העץ

ואם כך חס הקדוש ברוך הוא על הכבוד של אילן דומם

שהוא בכלל לא אשם במה שקרה

על אחת כמה וכמה שיש לנו ללכת בדרכי השם ולחוס על כבודם של צדיקים גמורים.

אז למה חכמים אמרו שאם היו מנסים אותם בהלקאה ובייסורים לא היו עומדים?

אלא השאלה האחת

מתרצת בחברתה.

מניין ידעו זאת חכמים?

הם ידעו זאת מעצם העובדה שניסו אותם בהשלכה לכבשן האש

ולא בייסורים נוראיים,

שהרי אין מנסים אדם במה שאינו יכול לעמוד בו,

ומנסים אותו רק במה שיכול לעמוד,

כי תכלית בריאת האדם הייתה שיעמוד בניסיון.

וחכמים, זיכרונם לברכה, לא גילו זאת כנקודת חולשה בחננניה מישאל ועזריה חלילה,

אלא להורות לנו ועבורנו שאם נתנסה בניסיון נדע שמן השמיים עומדים שבכוחנו לעמוד בו.

וכשיש במעשי הראשונים הוראה עבורנו מצווה לדון בו ולומר לנו

כפי שהתורה שהעלימה את הזהות של עץ הדעת,

אותה תורה סיפרה לנו על חטא של אדם הראשון עצמו.

אז למה היא סיפרה לנו אם על העץ היא לא אמרה כלום?

למה על האדם הראשון סיפרה שהוא חטא?

כי ממנו יש לנו הוראה ללמוד שלא לחטוא.

אבל מהעץ הזה יש לנו הוראה? הוא לא עשה כלום?

אז מה הוא יורה לנו?

הוא לא היה חלק מהעניין.

אז למה צריך לפרסם אותו?

וכפי שבציווי שיש לנו לזכור את סיפור הלשון הרע של מרים,

כתוב, זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים.

למה התורה מספרת מעשה מרים?

כי זה לתועלת

לומר לך שאפילו צדיקה,

אחות הגדולה של משה רבנו,

שרצתה בטובתו ורצתה שלום בית בינו לבין אשתו,

וסיפרה בסוד רק לאחיה הגדול,

לאהרון,

ושניהם לטובתו ולתיקונו של משה.

עם כל זה,

על מה שהיא סיפרה ללשון הרע, היא קיבלה עונש שנצטרעה השבוע ימים,

ללמד אותנו שאפילו אתה מתכוון, ובאמת, וכולי, כמו שלמדנו קודם,

דיר בלאג, תרד,

ותסתכל לפני שאתה שופך את העווית.

תסתכל בעצם למטה, על מי אתה שופך?

כמו שאמר הקדוש ברוך הוא להם,

אתם מדברים במשה, בעבדי, בעבדי במשה?

אתם לא מתביישים אם מצד עבדי ואם מצד משה?

אז כשאנחנו שומעים שכל הגדול מחברו יצרו גדול אמנו,

אנחנו טמאים.

לכאורה,

כל הגדול יותר מביא,

מבין יותר את האפסות והריקבון של היצר.

כמה שאתה יותר גדול אתה יודע כמה המתייוון הזה,

טמבל,

רוצה לחטיא אותי. מה אתה טמבל?

אתה רוצה לחטיא אותי?

ככל שאתה יותר גדול,

אז אתה מבין יותר את הריקבון שלו.

ואז

היצר מתקטן ומתמזער.

אז איך אפשר להבין שאומרים

שכל הגדול מחברו נהיה יותר צדיק ויותר צדיק,

גם היצר גדל. איך זה יכול להיות?

מה,

כשאתה גדול אתה מבין פחות?

אתה מבין? יותר.

אז המתייוון יהיה יותר קטן.

אבל לאור האמור זה לא נכון, השקפה הפוכה.

תקשיבו טוב.

היצר הרע הוא גדול, הוא ענק,

הוא מלאך של אש.

הוא נקרא עמודא דנורא,

אש להבה.

אבל בגלל שאנחנו קטנים,

אז הקטינו לנו את האש

שלא להעמיד אותנו בניסיון בלתי אפשרי.

מה, אתה אדם קטן,

יכול להילחם במלאך של אש,

מנוסה,

בין 5700 פלוס,

שכבר קבר את כולם בבית קברות?

אתה יכול עליו?

איך תאכל עליו?

מה עושים?

מקטינים אותו, מקטינים אותו לגודל שלנו, כמו שהולכים באגרוף.

משקל זבוב מול משקל זבוב. לא הולכים.

משקל כבד עם משקל תרנגול.

הולכים.

בשווה.

וככל שהאדם גדול יותר,

אז נצרכת התערבות פחותה ממרום לדיכויי יצר.

אז אתה גדלת,

אז משחררים את ההקטנה.

את ההקטנה שעשו בשבילך, משחררים לגודל שלך.

למה?

ככל שאדם גדול יותר נצרכת התערבות פחותה ממרום לדכא את היצר,

כי ביכולת האדם הגדול יותר לגייס יותר כוחות נפש ותעצומות קדושה כדי לעמוד במערכה יותר כבדה, יותר קשה,

אמיתית יותר, ואז גם,

לפי הצער, הוא יקבל שכר.

ואז הוא יקבל שכר יותר גדול.

נו,

עוד דבר, יסוד נוסף יאיר לנו עכשיו באור חדש את מה שנאמר בממרא של רבי חייבא רבא.

אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא אני נותן,

ובלבד שיהרגוני מיד.

אומר רבי חייבא רבא, אין לי בעיה למסור את הנפש

בשביל הקדוש ברוך הוא, אבל יהרגו אותו מיד, מיד.

אבל,

בדורו של שמד? אם ייתנו לי לחיות בדורו של שמד אני לא יכול לסבול.

מה היו עושים בדורו של שמד? תשמעו איך היו מעניינים את היהודים.

היו מביאים כדוריות של ברזל,

מלבנים אותן באש,

ונותנים אותן תחת בית השיחי של היהודים. אתם שומעים איזה עינוי?

ומשיאים נפשותן מהן. הנפש הייתה פורחת.

ומביאים קרטיות של קנים, קוצים,

ונותנים אותן תחת הציפורניים, מכניסים להן קוצים מתחת הציפורניים.

ומשיאים נפשותן מהן, ככה היו מוציאים להן את הנפש.

ונשאלת השאלה, מה פשר הקביעה?

אבל בדורו של שמד איני יכול.

אם ינסו אותו ויביאו אותו בדור של שמד, הוא לא יוכל לעמוד בזה.

הרי אין כל ספק,

אם היו מעמידים בפני האמורה האלוקי, רבי חייא ברבה, את הברירה לסבול ייסורים או להשתחוות לצלם,

היה סובל כהנה וכהנה.

וכבר כתב רבנו הרמב״ן,

זיכרונו לחיי עולמם, בעל דורו של שמד,

הוא אומר, ויש דורות אחרים

שעשו עימנו כזה,

ויותר רע מזה,

והכול סבלנו ועבר עלינו. זאת אומרת, היו דורות יותר גרועים מדורות של שמד.

אלא שהיא גופא.

רבי יחיא ברבה למד מכך

שניסיונות נוראים אלו לא הוטלו עליו

ולא על דורו. למה?

משום שכנראה עמדו מן השמיים

שלא יוכלו לעמוד בהם.

ואין מנסים אדם במה שלא יוכל לעמוד בו.

מאיפה הוא ידע שהוא לא יעמוד בדורו של שמד?

כי אם הביאו אותו בדור שהוא לא של שמד,

משמע שהוא לא יכול לעמוד בדורו של שמד.

זה מה שכתוב במדרש, אדוני צדיק יבחן.

אדם שיצר קנקנים.

אם הוא ידע שהקנקן רעוע,

הוא לא יכה עליו להוכיח את

חוזקו בפני הקונה.

כי הוא יודע שהוא רעוע.

רק אם הקנקן הוא חזק,

אז הוא אומר לו, בוא תראה, הנה, טאח.

אתה רואה? לא נשבר.

השם צדיק יבחן, רק צדיק הוא בוחן.

אם הוא לא צדיק, הוא יישבר.

את מי הוא רוצה לבחון?

את מי שהוא דרש, לא יישבר.

אז לכן הקדוש ברוך הוא צודק דווקא,

בודק דווקא את הצדיקים.

לכן הם עומדים בניסיונות.

אבל עם כל זה,

עם העובדה שהניסיון תמיד מותאם לאדם,

יש כאן גם עניין של נס.

מעטים וחלשים

מול רבים וחזקים.

משפחה מנצחת פלוגה.

כמה עשרות

מנצחים גדוד.

כמה מאות

מנצחים צבא.

בכל שלב

מותאמת המערכה למתמודדים.

אבל יחד עם המימד של סייעתא דשמיא, כל זה בתנאי שיהיה סיוע מן השמיים

ונס ממרום.

כך היה בנס חנוכה.

כך היה מיגור היווני הקטן שבתוכנו.

היצר שלנו מתגבר כל יום ומבקש להמית,

שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו.

ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו, אינו יכול לו.

שנאמר, אדוני לא יעזבנו בידו

ולא ירשיחנו בהישפטו.

אז הקדוש ברוך הוא נוהג כאן בהנהגות סותרות כביכול.

מצד אחד הוא מנמיך את האש ליצר הרע על הדרגה שלנו.

מצד שני עדיין היצר הרע חזק מאיתנו במידה מסוימת,

כי אנחנו עדיין זקוקים לעזרתו של הקדוש ברוך הוא. למה?

כדי שלא תזוח עלינו דעתנו ולא נחשוב שכוחנו ועוצם ידינו פעלו כל זאת.

אתם שומעים למה צריך עדיין סיוע משמיים?

כי אדם יכול להגיד, אה, מתי שאני רוצה אני מוחק את היצר, אני שולט, מה שאני אומר,

זהו, זה מה שיהיה.

לא, תיזהר, תיזהר.

כפי שהסביר הגאון רבי יצחק בלאזר, זכר צדיק וברכה, בכוכבי אור,

איי, כמה נפלא לראות הנהגה זו בחוש,

במרד של החשמונאים.

תשמעו עכשיו דבר מדהים.

לאחר שהם כבר ניצחו,

וכבר עלו לירושלים,

וכבר חידשו את עבודת הקודש,

עלה ליזיאס בראש הצבא הגדול מכולם,

זה עוד לא סיפרנו,

מאה אלף חיילים ועשרים אלף פרשים ועשרות פעילי מלחמה,

שכל אחד מהם מוקף באלף חיילים וחמש מאות פרשים.

אז מה כוחם של כמה אלפי לוחמים מול עוצמה אדירה זו?

יהודה ניסה לתקוף אותם בעמק בית סוחרה.

המתקפה נכשלה.

הנס לא שב על עצמו.

יהודה נסוג לירושלים,

ורבבות היוונים צרו עליה,

וההבקעה של העיר הייתה עניין של זמן.

למעשה,

המרד נכשל.

מדוע לא הרע כאן נס?

כל הניסים עד עכשיו בשביל מה?

שבסוף לא יהיה נס?

כדי שלא יעלו בדעתם שהניצחונות עד עכשיו הושגו בכוח התושייה,

בעליונות של החייל היהודי, צבא ההגנה לישראל,

ניצחון האדם על הטנק.

באנלוגיה היסטורית

הייתה מערכה אחרונה זו כעין מלחמת יום הכיפורים,

שהוכיחה שמלחמת ששת הימים לא הייתה אלא נס,

ושעדיין אנחנו תלויים בחיים בנסים.

ואכן הניצחון הסופי הושג בהשגחה גלויה.

מה קרה?

מרד פרץ באנטוחיה.

והמצביא זו הייתה הממלכה השלישית או השנייה, יש מחלוקת בין ההיסטוריונים,

חוץ מרומא. רומא זה היה המקום של היוונים בקיסר.

שני המקומות הבאים זה היה אלכסנדריה ואנטוחיה או אנטוחיה.

בקיצור,

זה היה מקום ששם היה בסיס רציני מאוד שלהם, של היוונים,

ושם פרץ מרד.

ואז המצביא היווני מיהר

לכרות ברית שלום עם יהודה,

והסיר את המצור בהסכימו לראשונה לעצמאות מדינית ודתית

של יהודה.

אז זאת אומרת, בסוף היה נס,

אבל לא בדרך של מלחמה.

שלא תגידו, זה אתם.

אז השם השאיר, קודם כול, תובס,

לא תצליח.

כל הטקטיקות לא הועילו הפעם.

נסוגת בחזרה לירושלים, ועוד מעט הם היו כובשים בכמות של האנשים שעמדו בחוץ.

אבל בסוף הקדוש ברוך הוא עשה נס

והפנה אותם בחזרה למקומם,

והם הסכימו שתהיה עצמאות מדינית

ודתית

ליהודה ולמורדים.

נס גדול.

אבל בא ללמד מה?

שני לקחים אנחנו לומדים

ממלחמת החשמונאים.

ומרעיש לראות אותם בשתי הדלקות.

הדלקה אחת זה הדלקת הנרות בבית המקדש,

וההדלקה השנייה זה נרות חנוכה שהדלקנו הלילה.

בבית המקדש הדליקו נר ליום אחד,

והוא דלק והלך בנס

ככל הצורך.

לזכר הנס

אנחנו מדליקים בבתים

ומוסיפים והולכים.

ביום הראשון אחד, ביום השני שתיים, שלוש.

למה? כי ככה הנס הלך והוסיף.

מפח אחד הספיק לשמונה ימים.

אז זה המוסיף והולך מקביל ללקח הראשון.

בא ללמד אותנו את השלבים של המערכה שהולכים ומתרחבים.

ככל שאנחנו מתחזקים ומתחשלים,

כמו שסיפרנו,

הנס לא היה בפעם אחת, כל פעם.

התחזקנו יותר,

הביאו כנגדנו יותר.

התחזקנו יותר, הביאו כנגדנו יותר.

ככה זה הולך ומוסיף.

כל הגדול מחברו,

יצרו גדול ממנו. תיזהר, אל תחשוב שניצחת כבר. תיזהר.

המערכה עדיין ערוכה עד היום האחרון.

כולל היום האחרון.

כולל היום האחרון.

ביום האחרון יכול לעמוד האנטיוכוס הזה ולהגיד לך, תכפור באלוקים

לפני שאתה נפטר.

במקום להגיד שמע ישראל,

הוא יבקש ממך להגיד כפירה.

ולכן מוסרים מודעה בחיים.

הרי אני מודיע, כותבים ומודיעים.

הרי אני מודיע שביום מותים, חס ושלום, אני אגיד דברי כפירה, כי רק הקדוש ברוך הוא אין אני מתכוון לכך, זה יצרי הרע שעושה כך,

ואני לא מוכן לזה, ואני לא משלים עם זה,

כל מיני זה, וכותבים וחותמים,

שגם אם חס ושלום נגיד בטעות פליטות פה שלא כראוי,

אין זה אנו ואין זה רצוננו,

אלא זה יצרנו הרע שמחטיא אותנו ברגע האחרון, שנצא מפה ככופרים.

אתם יודעים עד איפה הוא מחכה?

עד הרגע האחרון.

הלקח השני,

הנס בבית המקדש הוא מקביל ללקח השני,

שכאשר עשינו את כל אשר ביכולתנו,

פינינו את ההיכל,

שיקמנו את המזבח ההרוס,

ביקשנו ומצאנו את הפח הטהור,

הדלקנו את המנורה,

יש רק ליום אחד?

מדליקים רק ליום אחד, מה אני אעשה, אין לי יותר.

עשינו את שלנו,

אם עשית כל מה שלאל ידיך לעשות,

אז יבוא עזר מאת השם יתברך במידה קדושה.

אבל עליך לעשות כל מה שאתה יכול עד היכן

שאתה יכול.

משם צפה לישועה.

הקדוש ברוך הוא יבוא,

בצר לי הרחבת.

זאת אומרת, בצר הרחבת לי.

הקדוש ברוך הוא, בצרות,

גם בהם יש כבר את ההרחבה.

קבל אותם.

תדע שהוא שולח לך אותם לטובתך, לעורר אותך.

אם תתעורר והבנת ותעשה תיקון נפלא,

אז הכל יוסר.

שולחים לך התראה מחברת חשמל?

הם לא רוצים לנתק, הם רוצים שתשלם.

אם תשלם, לא ינתקו.

אם לא תשלם, ינתקו.

רק התראה.

אין הכוונה לנתק אותך מהעולם,

רק תשלם את החובות, תורה ומצוות.

אתה לא באת לפה סתם, אתה לא תייר.

אתה באת לעבוד את השם.

אז בבקשה, תעשה את זה.

תודה על ההקשבה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

להזכירכם, ביום חמישי הקרוב תהיה הכנסת ספר תורה בבני ברק,

בבית מקדש מעט, קהילות פז, למי שרוצה.

מי שרוצה להיות שותף בכתיבת ספר תורה, יכול לרכוש אות בספר תורה,

אלף שקלים,

יכול לצלצל לארגון שופר,

ובעזרת השם יזכה שיהיה שותף גם בכתיבת ספר תורה.

מי שרוצה להשתתף בסעודה,

יכול גם כן לצלצל ולהירשם.

כן, יש מודחות בחוץ למי שרוצה לראות פרטים.

תן ליהודי, תרים את היד גבוה, תעמוד, כן, כן.

כבוד הרב,

לפני מספר שנים סבלתי מבעיה רפואית במערכת השתן.

אורולוג אמר לי שלרפואה אין פתרון לבעיה שלי, חוץ משתי אפשרויות בלבד.

האפשרות הראשונה זה לעבור ניתוח להרחבת הצינורות של השתן,

ובעתיד יישאבו לי זרע במכון פועה,

או לקחת את הכדור, את הכדור החזק שהרפואה יכולה להציע.

עבר חודש, הכדורים לא עוזרים, לרפואה אין פתרון לבעיה שלי,

או לעבור ניתוח, או לחיות עם בעיה כל החיים ולסבול.

והגעתי להרצאה של כבוד הרב בבית שמש,

וכבוד הרב בירך אותי רפואה שלמה בכל האיברים והגידים,

בזכות לימוד של שעתיים תורה,

ואחרי חודש הבעיה רפואית עברה.

ברוך השם.

כבוד הרב, הגעתי לכאן הערב כי לצערי לפני יותר משנה,

שוב אני חוזר, אני סובל מאותה בעיה.

אני רוצה לקבל על עצמי לימוד שעתיים תורה,

או משהו אחר שכבוד הרב יחליט.

אם כבוד הרב יכול לברך רפואה שלמה בכל האיברים והגידים,

בזכות הלימוד,

בשביל שהבעיה הרפואית תעבור.

שאלה שנייה, אם כבוד הרב יכול לרשת לעבוד אותי לזיווג הגרון. רק שנייה, שנייה, שנייה. אתה שומר תורה ומצוות היום, אדוני? כן, אני לפני יותר מעשר שנים חזרתי בתשובה.

אני לא רואה את הכיפה במסך, יש לך, או יופי.

תשים אותה שיראו אותה, יותר באמצע.

בדיוק. באמצע.

לא, באמצע שרואים גם מקדימה.

צריך שהכיפה תתראה מכל כיוון.

אין בעיה.

יופי.

עכשיו, שנייה, אביעד ישראל בן סוזן.

אתה ממהר, רק רגע. אה, סליחה.

אתה הפסקת אחרי השלושה חודשים כמובן ללמוד.

אני לא למדתי שעתיים, כמו שהרב אמר. הרב אמר לי שעתיים תורה בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף.

אבל היום אני גם לומד תורה,

אבל לא שעתיים, פחות.

הבנתי.

חבל שלא הבנת את הגודל של הישועה ואת הגודל של הלימוד תורה, מה הוא עושה ומה פועל.

טוב, עכשיו אתה תלמד שעתיים וחצי.

אפשר לא כל יום?

לא, חייבים כל יום, וחייבים גם בלי הפסקה.

זאת אומרת... זה קצת קשה לי שעתיים וחצי, כי אני גם עובד,

וזה קצת קשה לשלב לימודים ועבודה וגם ללמוד, זה קצת בעיה.

בעבודה יכולים לפתור לך את הבעיה?

לא.

כמה שעות אתה עובד?

שמונה שעות.

בשמונה שעות לא יכולים לפתור לך את הבעיה, ואני בשעתיים וחצי אמור לפתור לך את הבעיה, זה לא משתלם יותר?

נכון.

נו, אז מה זה הדבר הזה? ומעבר לשמונה שעות לא נשאר לך 16?

כן, אבל לא יודע איך להסביר את זה בקול, אבל קצת... מה יש להסביר? יש לך כל מיני חנדיורי בסטרי. אתה צריך לנצל את הזמן בשביל לעשות משהו, אבל אתה גם בלי הבעיה.

אתה צריך לעבוד את הבורא וללמוד תורה, אחרת במה תגיע אליו?

נכון.

אז בבקשה, שעתיים וחצי.

כן.

ובעזרת השם יתברך, השם ירפא אותך בכל... אתה יכול להגיד את השם ולברך אותי? אביעד ישראל בן סוזן? אם אתה נתן לי הוראה, אני מקיים. לא, סליחה, לא התגמרתי. מה השם אביעד? אביעד?

אביעד ישראל בן סוזן. אביעד ישראל בן סוזן, השם יזכה אותך

כמה פעם יעזור לך בזכות לימוד התורה של שעתיים וחצי ברצף,

שלושה חודשים רצוף לפחות,

שתזכה להרפא בבריאות שלמה ואיתנה?

לא אמרת רפואה של מכל הגבידים. פעם שעבר איפאת אותי, אמרת לי רפואה של מכל הגבידים. כבר אמרתי קודם, לפני שאתה אמרת את השם, כי כשאומרים לבן אדם ברכה והוא עומד נכחה לא צריך אפילו להזכיר את שמו. אז כבר אמרתי את זה קודם. תראה בשידור חוזר.

דבר נוסף, אתה רוצה זיווג, נכון? כן.

טוב, אז זה יצריך אותך עוד חצי שעה.

אני מוכן.

יופי, בשביל זיווג אתה מוכן עוד חצי שעה, יפה.

אז חצי שעה הזאת אתה תלמד שערי תשובה של רבנו יונה.

וזה לא חייב להיות ביחד עם השעתיים וחצי,

אבל לא לפספס יום אחד, שלושה חודשים.

כן.

אז כבר בירכתי, בעזרת השם, זיווג. אביעד ישראל בן תזוזה.

אין צורך כבר, לימדתי אותך.

תהיה בריא. תודה רבה.

כן. תן לבחור מאחוריך, שם יש בחור.

שלום, שלום כבוד הרב, ברוך הבא לירושלים.

ברוך הנמצא.

תודה רבה.

יש לי תשע שאלות, אם זה בסדר.

תשאל את הקהל.

אפשר?

בסדר.

יש לי בעיה עם ההורים שלי.

כל מה שקשור עם הבשר והעוף,

שאני לא אוכל, לא מהכלים ולא במקום אחר גם.

הבעיה שאני גורם להם הרבה צער וכו'. אם החלטת להיות טבעוני, או הרופא היה אומר לך שאתה צריך להיות טבעוני,

למה שהם יהיו בדאגה או בתרעומת?

זה לא רק הבעיה הזאת.

שאתה מתחרד כאילו? שאתה יותר מדהיני קיצוני? שאני יותר פנאטי ממה ש...

לא, אתה מקיים פשוט מה שכתוב בהלכה, שכל מקום שיש אפילו חשש

או חשד, אסור לאכול. זה הכול. אז זהו, אני מנסה להגיד להם את זה, אבל אימא שלי... היא לא חייבת לדעת בזה. מה יש?

אם היו, הודיעו עכשיו שהיה סלמולנה,

אנשים הפסיקו לאכול.

חשש.

אמרו שהיה בזה, והיה בזה. הפסיקו לקנות.

הודיעו שבשר מעובד

גורם סרטן. פששש. 30 אחוז ירדו הקניות תוך יממה.

מה קרה? כי כולם חוששים על חייהם.

ואתה שלא תחשוש לחיי העולם הזה והעולם הבא? למה לא?

זה ברור, אבל לא לאכול מאותם כלים זה כבר קצת פנאטי. מה אנחנו נעשה? אנחנו לא קבענו בהלכה שמי שמטריף את הכלים הם טרפים ואסור לאכול בהם.

הבנתי. אז מה אני אעשה לגבי הצער שלהם שאני לכאורה

עושה להם את זה שלא בכוונה? קודם כל, אין פה בעיה של כיבוד אב ואם שתבין. כל מה שאדם עושה על פי ההלכה וההלכה מחייבת אותו,

ממילא הוא לא עובר על כיבוד אב ואם. שאם אומר לך אביך ואימך

אל תשמור שבת,

אין אתה שומע להם כל מצווה וכן כל המצוות אומר רשי.

הבנתי. אז מה לגבי הצער? כי אני אגיד... אין צער, זה לא צער.

צער שאני עושה להם. אני אגיד למה. אתה לא עושה להם, הם מצטערים לבד.

אני אגיד לרב למה. אני קראתי בזוהר שיעקב קיבל עונש

כשהוא החריד את אבא שלו בגלל זה שהוא בא במרמה וקיבל את הברכות, למרות שהקדוש ברוך הוא הסכים עם זה,

אבל בגלל שהוא החריד את אבא שלו לכן גם הוא קיבל מידה כנגד מידה שהוא נחרד מהקטונות של יוסף.

כשתהיה במדרגות של יוסף ויעקב אז ידקדקו עמך גם בדברים כאלה.

הבנתי. מאה אחוז. עוד שאלה?

כן. רדיו.

הבנתי שיש בעיה גדולה

להאטות אוזן. אני לא מדבר. לכל המדיה, לכל המדיה יש בעיה חמורה.

מדברים שמה אפיקורסים.

דברי אפיקורסות וליצנות ודברים שאין לך מהם שום דבר חוץ מלבלות את העולם.

כולל גם הטחנות שלובשים כיפה שחורה.

כן, אלה יותר גרוע.

כי אלה במסווה, אתה מבין, של הכיפה השחורה עושים שנורר על חשבון האנשים היהודים התמימים ולוקחים להם את הכסף כאילו למטרות אמיתיות.

ואני לא רוצה לפתוח פה את היריעה.

זה בחלק הקטן. מחבר לזמרים הפסולים שמשמיעים אותם כאילו הם גדולי ישראל וכולי וכולי. וגם לשון הרע ומדברים ימינה ושמאלה את זה מכתירים ואת זה מורידים.

ואתה יודע מי ישב שם, השבאבניקים.

אוקיי, עוד שאלה.

מה לגבי אבקת מרקוף בשרי?

כששמתי את העיניים שלי מאחורי ה... שמה, הבנתי שיש שם אחוזי שומן של העוף עצמו.

אז זה גם אסור, נכון? בדיוק. כל דבר שיש בו מזה אסור.

הבנתי.

עוד שאלה. אני גר בקריית ארבע, שזה מעבר לקו הירוק.

עכשיו, האזור הזה יש לו פטור ממס.

ולכאורה,

כשאני רוצה לבקש לקבל פטור מהמס הזה, בעצם אני נהנה במצוות יישוב הארץ.

אם זה נכון או לא נכון.

מה פירוש שאתה נהנה?

מה אתה נהנה? שאני הולך לשם לא בכוונה לקיים מצוות יישוב הארץ, אלא בכוונה שיהיה לי פטור ממס, ואז אני לא צריך לשלם הרבה מיסים. אז קודם כל, מה הבעיה? תכוון שאתה הולך בשביל יישוב הארץ, וגם ליהנות מהפטור של המס.

מה הבעיה להתכוון?

השאלה שאני כבר שם, ולא כיוונתי את זה. מותר לך לכוון עכשיו, אין שום בעיה.

כן.

בסדר.

עוד שאלה.

הבנתי עוף שבושל והיה בו דם, אוקיי?

עכשיו אסור לאכול אותו.

תלוי אם יש שישים כנגדו וכולי.

אז בוא נגיד שעשיתי עוף ולקחתי חתיכה מהעוף. עכשיו,

חלק מהעוף שלכאורה הוא... גם הדם שאתה אומר זה לא ברור שזה דם,

יכול להיות שזה... הרי מלכו את זה. ואם לא הייתה שם צרירות דם,

אז יכול להיות שאין בעיה בכלל. זה רק נראה כדם. וזה מוהל, ולא דם.

אז כל דבר שהוא אדום, לא לאכול אותו? לא, לא.

אם זה צרירות דם, אז צריך להוריד את זה, וצריך עוד פעם למלוח באותו מקום.

אם זה נכנס, אתה מבין, אם יש כנגדו שישים, אז זה מבטל אותו.

וכן הלאה.

אבל את ההלכות אפשר ללמוד ולא עכשיו. כן. שאלה נוספת?

טוב.

יש לי אייפון עכשיו.

שאתה רוצה לשבור. לא, לא. הפוך.

כן.

אז מה העניין הוא? אין לי בו גלישה.

מה שאפשר באייפון, אפשר להקיש קוד, שאני לא מכיר את הקוד הזה. כן. מישהו עשה לי את זה, ואין לי... לא משנה. אתה יכול לגלוש איתו, בקיצור.

לא, אני לא יכול לגלוש איתו.

לא להתחבר בווי-פיי ושום דבר.

לא משנה. אז מה הוא נהיה? כשר?

לא. אני לא מדבר כשר. אז מה הוא יהיה? מבחינת הדין.

אז מה הוא יהיה? אני שואל, מה הוא יהיה? מה האפשרויות שבו?

שימוש ללימודים שלי... לא, לא. מה יש בו? מה נשאר בו? מהמתייוונים? מה יש בפנים? מהמתייוונים, חוץ

מצבעים וזהו, הוא לא... אז אין בו כלום.

אין בו כלום.

זה לא מוגן.

אין אפשרות להתחבר אליו? מוגן, הוא מוגן נקרא? מוגן?

זה מוגן. מוגן זה לא מוגן.

אין מוגן היום מוגן.

כל מוגן אפשר לפתוח.

אבל אף אחד לא ייקח את הטלפון שלי, אני לא... אתה, יכול להיות שאתה בעצמך יום אחד, אתה מן המתייוון יגיד לך, עכשיו יש משחק, אני לא יודע מה קאבי תל אביב נגד צ'סקה וזה הולך להיות, אני לא יודע מה. אבל אני לא מכיר את הקוד, מישהו אחר שם לי את זה, אני לא... כשאדם רוצה הוא כבר יברר, אתה יודע, ככה וככה, ככה, תגיד לי מה זה ככה וככה, ויצלצל לשם, יברר פה. אשתי לא הולכת להגיד לי את הקוד, אני יכול להגיד לרב ביטחון.

אולי אשתך תשתמש בזה, מי יודע?

מה, היא מוגנת?

היא לא מוגנת. טוב, בכל אופן,

אם אתה רוצה תשובה ברורה, תלך לרב קנייבסקי,

ואני יכול להגיד לך שהוא יגיש לך פטיש ויגיד לך תשבור.

כן. בסדר.

אם אפשר ברכה, אשתי קצת עובדת מכאבים בגב.

חן מרשה, בת נינה מרגלית. שתלמד חצי שעה ספר שערי תשובה,

שרבנו יונה שלושה חודשים,

והשם ישלח רפואה שלמה לחן מרשה, בת... נינה מרגלית.

נינה מרגלית. נינה מרגלית. רפואה שלמה.

עוד חסד עם הקהל, יש לי רכב... זה היה תשע? זה נגמר מהר.

אמרתי, כנראה שתים עשרה, אני לא ספר. וואי וואי וואי.

האייפונים הצבעים, אז... כן.

מי שצריך את העם פלזור גילה לכיוון גוש עציון,

אני יכול לקחת.

יפה מאוד, חסד.

כן. תן לגברת פה שורה שנייה.

אין אפשרות. אחר כך לא להתחרט, כי היא לא מוחקים.

אז לא, צריך. כן, תן לגברת שם. שם.

חייב.

שם.

את יכולה לשאול אחר כך בלי אימדים שלך.

תן לה, תן לה, נו.

אני רוצה ברכה לילד שלי לרפואה שלמה.

מה שמו?

אושר בן לי אפרת. את מוכנה לכסות את הראש?

ידעתי שזה יבוא כל העולם. נו, מה, זה הגיע הזמן. פורים. אבל אני גרושה. סליחה, ענוכה. אני גרושה, אבל. גרושה חייבת.

אבל...

מה? מה אבל?

אבל אני עשיתי מעל ומעבר כבר.

בגדים, עשית מעל?

מעל ומעבר. לא, מעל לא עשית. מעבר כן, אבל מעל לא עשית.

עשית, מעל זה הראש.

הנה בבקשה.

תן לה.

תשימי ותראי בעזרת. אבל איך אני אמצא את הזיווג שלי עם כיסוי?

או-ו-ו-ם, הקדוש ברוך הוא יודע בדיוק איפה את גרה.

תאמיני לי, בלי GPS. עם ילד, אני אומרת לך, חושבים שאני... עם ילד, עם שלושה עם חמישה מתחתנים, מה את דואגת?

אל תפחדים.

תעשי את זה בשמחה, אבל בשמחה זה חשוב מאוד.

שפה מאוד, ושפה מאוד, מה השם?

מה השם של הילד?

אושר בן לי אפרת.

אושר בן?

לי אפרת.

לי אפרת? לי אפרת. אבל הבבא אלעזר, זכר צדיק קדוש לברכה,

אמר למחוק את השם לי ושיקראו לי רק אפרת. אז השארתי את זה רק בתעודת זהות.

לא מחקתי את זה.

אני גם מסכים שלי זה מיותר.

אוקיי.

אז עוד פעם נחזור.

אושר בן אפרת,

השם ירפא אותו ברפואה שלמה מהרה בתוך שאר חולי עמו ישראל.

אמן. ואת תלמדי חצי שעה שערי תשובה של רבנו יונה שלושה חודשים,

ותזכי לזיווג הגון מהרה. ואפשר גם רפואה שלמה? לא אמרת אמן.

אמן.

ולא להוריד את הכיסוי ראש.

לא להוריד ותראי שאני צודק.

תורידי, חנג'ורי.

תשמעי לי, לא להוריד.

ובעזרת השם תראי ישועה בשני הדברים.

ורפואה שלמה בשבילי אפשר גם?

כן. שם אמרנו.

אפרת בטרות.

אפרת בטרות. השם יזכה אותך לרפואה שלמה בתוך שאר החולי עמו ישראל. אמן.

כן.

צריכה לשמוח, עוד מעט יבוא החתן.

כן, תן לגברת שאמרה בסוף, בסוף. קודם, בסוף.

כן.

בת דודה שלי קוראים לה דורין בתיה.

דנה דורין בת בתיה.

ויש לה בעיה בבריאות.

הרב קניבסקי אמר להחליף לדבורה,

ושאלו רק על דורין, לא על דנה.

דנה זה מלשון דין.

אז איך קוראים לה? דורין דנה?

אז דבורה מספיק.

אז רק דבורה? מספיק. זה יפה מאוד, חשוב מאוד. שופטת הייתה בישראל.

בלי דנה.

ובלי דורין?

ובלי דורין.

אי אפשר להשאיר את ה... דורין?

לא. אמר הרב לא.

לא.

למה דורין זה לא טוב?

עוד פעם, זה לשון דרדור. את רוצה להידרדר?

זה לא מלשון דור, המשכיות? איזה דור? דורין, עזבי אותך מהשטויות.

דבורה.

אחלה שם שבעולם.

דבורה זה שם. ומה עם נועם? חשבתי גם על נועם. אבל הרב קניבסקי כבר רוצים מפי קודשו דבורה. את לא מבינה מי אמר לך אפילו את השם.

זה כמו מלאך.

אמר לך דבורה,

זהו.

אוקיי.

יופי.

אני אשמח לברכה לרפואה שלמה.

תלמדי חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה שלושה חודשים רצוף.

ודבורה בת?

דנה דורין בת בתיה. הפעם!

דבורה בת בתיה.

דבורה בת בתיה תזכה בעזרת השם לרפואה שלמה מהרה.

אמן.

בחזרה בתשובה. בתשובה שלמה.

תביא לבחור פה באפור.

בלי נדר זה ההפסד שלך.

כן.

תן לו פה פה פה פה באפור. פה. עומד. עומד.

ערב טוב הרב. ערב טוב.

אני יתום עכשיו מאימא כבר שש שנים.

ואימא נפטרה מהמחלה.

היא הייתה חולה בייסורים שלוש שנים.

ויש לי שני אחים ואחות.

עכשיו התפללנו עליה בתור ילדים קטנים הרבה זמן.

יש שליח שהיה לו מאוד קשה עם זה שהוא התפלל הרבה והיא בכל אופן נפטרה.

ועכשיו קשה לו מאוד להתפלל.

הוא חושב שזה לא מגיע להתפלל להשם כי אחרי כל מה שהוא התפלל אז הוא לא מרגיש שהוא יכול לא היום להתפלל. אז האם לרב יש עצה וברכה להביא לו?

לא הבנתי. כל מי שיתפלל להשם יקבל כל מה שהוא רוצה. אני מתפלל להשם.

שאני רוצה להיות עכשיו באוויר במשך שבוע ככה.

נרחף לי מלמעלה וזהו. זה כי זה הרב. אבל עכשיו ילד בגיל שש מתפלל. לא הבנתי מה זה. אבל הוא כבר לא בן שש. עברו שש שנים. הוא בן 12. צריך להסביר לו שאי אפשר שהורים יישארו כל החיים בחיים.

ותמיד יתפללו על הורים שלא ימותו. ותמיד הם ימותו. מה לעשות? אז זה הגיע הזמן שבשמיים החליטו שצריך אדם להסתלק.

כי יום המוות מיום היוולדו.

כשאדם נולד כבר קבעו מתי ימות. איך אפשר לעצור את המיטה?

יש מישהו שלא ימות?

אז חובה עלינו להתפלל.

ואם אנחנו נצליח ולא הייתה גזירה בדם אלא בטיט יכול להיות שהתפילה תתקבל.

אבל אם היא הייתה גזירה אחרונה אבסולוטית אין מה לעשות.

טוב תודה רב. האם הרב יכול לעשות ברכה עכשיו? אבא שלי כבר מפותן עכשיו חמש שנים והוא

והוא ואשתו רוצים מאוד ילד והם הרב יכול לעשות ברכה. באיזה גיל האישה?

עוד ארבעים. כמה? ארבעים.

ואבא?

ארבעים וארבע.

הבנתי. והם דתיים? כן, בטח.

בטח, בטח? בטח, בטח. היא הולכת עם כיסוי ראש?

היא הולכת גם.

גם.

אז אם היא תלך עם כיסוי ראש מלא בעזרת השם בזכות זה תקבל זרע חי וקיים.

היא פה.

אין בעיה, הנה הכיסוי.

למי למסור?

בבקשה, תעביר לה.

תלכי קבוע אבל עם כיסוי ראש קבוע. מה עם תא?

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

ללכת קבוע עם כיסוי ראש ובעזרת השם, שמך

יעל בת?

מזל. מזל.

השם יזכה אותך לזרע חי וקיים, הרע.

קדימה, תאספי את השערות, חן דיורי, בסטרי.

ללכת רק עם כיסוי ראש ולא יהיה שיער בחוץ.

תן לבחור פה באפור באמצע, באמצע.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב. תודה רבה על כל החסד שאתה עושה איתנו, על כל ההרצאות.

כמה שאלות אם אפשר. יש לי איזו שאלה שמהדהדת לי כבר כמה זמן בראש.

אני זוכר בזמנו,

בתקופה של הבחירות,

אמרת בשם מורך ורבך, הרב שפירא,

ששאלת אותו אם ללכת לבחירות, והוא אמר לך לא ללכת.

למה בכל זאת החלטת לעשות את הצעד הזה? הפוך, אמרתי ששתי קדנציות לפני הוא אמר לי כן ללכת.

אה, שלושה פעמים.

אבל לא אני בעצמי, אלא לשלוח אחרים, כמו שעשיתי בסוף, אחרי שתי קדנציות.

אה, אוקיי.

שכחתי את השנייה.

אם אפשר ברכה.

כן, למה?

לאשתי, שבעזרת השם העובר ייוולד פרי בשלם.

היא הולכת עם כיסוי ראש מלא? כן.

מה שמה?

רבקה בצבייה.

שהיא תלמד חצי שעה בעזרת השם שערי תשובה של רבנו יונה שלושה חודשים.

בסדר גמור.

רבקה בצבייה תזכה ללידה קלה על דרך הטבע.

אמן.

ואם אפשר, כבוד הרב, ברכה אחרונה בשבילי, שהלבלב שלי יהיה תקין.

שמה?

הלבלב.

יש חשד למשהו?

אמרו, הוא השתכרת לפני שנה, היה סוכר גבוה. מה, סוכרת נעורים? סוכרת נעורים? סוכרת סוג שתיים.

סוג שתיים, נכון. נראה. החלטתי לאכול בריא, הכל ירד, אבל זה עדיין צריך להיות עם מגזר הדובר. אתה עושה ספורט כל יום?

הייתי עושה.

אז זה טוב. תוריד במשקל, תעשה ספורט ותאכל נכון, ובעזרת השם יסודר.

שמך?

תמיר בן דליה.

תמיר בן דליה. השם יזכה אותך לרפואה שלמה, בתוך שאנחנו נעמוד ישראל מהר. אמן.

כן.

תן לו לזה שם, עומד לידך. כן, כן, פה, פה, פה.

כן, תעמוד.

ערב טוב, אברהם. ערב טוב. רציתי לחזק את הילד הזה.

אמא שלי לפני יותר מ-30 שנה נפטרה מסרטן.

לא, סליחה, לפני 30 שנה הייתה

חולה במחלה,

וקיטור הקראת הטוב הייתה הולכת כל שבוע לבתי חולים,

מחלקות הכי גרועות.

גם כמה ימים לפני שנפטרה,

היא פגיעה...

אלא אישה אמריקאית, והיא דיברה איתה, אל תספרי לאף אחד שיש לה את המחלה.

אמרתי לה, אישה אמרה, אני לא פה בארץ בכלל. דרך אגב, אמא שלי הגיעה מעיר סיאטל

לשמונה שעות טיסה מניו יורק, וזה לא חרדי בכלל.

לפני ארבעים שנה צחקו עליה.

איך את עוזבת איך את נהיית חרדית, היא באה לגור בשכונות עזרא תורה.

מי שיודע עזרא תורה זה אחת השכונות החרדיות בירושלים.

ברוך השם, זכינו להיות כולם חרדים, וכל הבני דודים שלי,

גם בליכוד.

ארגון לי נשמתה. אם הרב חוטאת לי ברכה שנצליח לקרום בנימין יעקב בן בת טובה. אין כזה שם בעולם, בת טובה.

בנימין יעקב בן בת טובה, גם לשידוך,

גם להצלחה בארגון, כי אנחנו הולכים למחלקות לא קלים,

ושנצליח בעזרת השם.

בהצלחה גדולה, ותגיד לי משהו במה חיזקת אותו, שמה?

את מי? שאמא שלי גם נפטרה, והיה קשה, שלושים שנה. זה נקרא חיזוק?

אה, זה חיזוק?

שאמא שלי במשך שלושים שנה לא הרגישה טוב,

והייתה לוקחת כדורים. זה השפיע גם עלינו, לצערנו הרב.

וזה לא קל שיש לך כל החיים שלך, אמא חולה, וכל הזמן,

חוץ מזה שהיא הולכת לבקר חולים, היא הולכת לטיפולים בשביל האגף. אז זה לא חיזוק, זה השתתפות.

אז מה זה חיזוק הרב?

חיזוק שאתה אומר לו, בוא תראה מה יצא מזה. הנה, תראה מה יצא ממני, למרות הכל, ברוך השם,

ואני ממשיך ללכת לבתי חולים, ואני הולך למחלקות

לא קלות של חולי נפש, אנשים תשושים, וזה קשה לראות את זה,

ואני הולך בזכות זה,

מה שימשלה הייתה עושה,

ואני ממשיך את זה, ברוך השם. יהי רצון, תהיה בריא וכל טוב. אמן. אז הרב ברכתי, בנימין יעקב, בן בתנובה. כבר ברכתי אם לא שמת לב. תן לו בבקשה ליהודים פה שמרים את האצבע.

ערב טוב, כבוד הרבה. ערב טוב.

אני קצת חוזר, מי שדיבר הוא הבן שלי.

כן. סליחה שאני שוב חוזר אל הרב,

ואני אנסה לנסח מה שאני רוצה לומר

בצורה שאני אנסה שבלי חלילה לפגוע,

קצת קשה לי לקבל את מה שאמר הרב.

אני אסביר את עצמי.

כן, זה לא...

טוב. אח שלו, אליאור, דוד, שנמצא פה,

בתור ילד, כמו שהוא הסביר, הוא התפלל לאמא שלו,

וזה הגיע לממדים שבתור ילד שהוא היה בן אז,

זה היה לפני שש שנים, הוא בן חמש עשרה, הוא היה בן תשע,

שהוא לא היה יוצא להפסקות,

היה מתפלל תהילים וכל זה,

והיום הוא מגיע למצב שהוא באמת ב... הוא שואל את עצמו כל יום מה לעשות.

הוא לא רוצה להתפלל,

הוא לא רוצה...

הוא מרגיש שכל העבודה שלו אל הבורא חלילה היה לשווא.

עכשיו,

אני מקבל לגמרי עני בתוך אבא את מה שאמר הרב,

אבל למה קשה לי לקבל את מה שאמר הרב?

כי זה מתייחס יותר לנער

שעבר דברים קשים,

ואני רוצה לנסות לבקש לרב, אם

כשהוא ביקש עצה זה לא, זה עץ,

הוא מחכה לתשובה שהוא לא קיבל.

אני לא, לצערי, לא הצלחתי, ואני מנסה מאוד,

לתת לו את התשובה שלו כדי שהוא יצליח ללכת הלאה.

וזה יותר מה שאני מאמין, יונה ציפה לאח שלו,

ואם הרב יוכל

לא יודע איך לנאסח או לדבר אליו כדי שהוא יצליח להתגבר על זה.

כי לומר, אומנם זה נכון,

אבל לומר לילד, לנער,

שכך זה היה ואתה צריך לקבל את זה,

זה לא כל כך פשוט בתוך נער שחווה את זה.

טוב, שמעתי ואני אחזור עוד פעם.

מה שהיום קשה לו להתפלל זה לא בגלל זה,

אלא בגלל שהוא נער שרוצה לא כל כך להתפלל.

ואתה צריך להבין דבר אחד. עם ישראל התפלל על משה רבנו. יש מישהו יותר חשוב ממשה רבנו?

מי שעשה להם את כל הניסים?

וכולם אמרו שהם רוצים למנוע מהקדוש ברוך הוא שייקח את משה רבנו. זה עזר להם?

אז למחרת כולם הפסיקו להתפלל כי אמרו זה לא עוזר?

יוחנן כהן גדול איבד עשרה ילדים. ודאי שהוא התפלל על כל ילד שהיה חולה.

ואף אחד מהילדים לא נשאר.

ומתו לו עשרה ילדים אחד אחרי השני,

והוא שמר אחרי זה שן קטנה של הבן האחרון, והיה הולך לנחם

אנשים שנפטרו להם,

והוא אומר להם, מעשרה ילדים נשארה לי רק השן הזאת וקיבלתי ניחומים.

הוא הפסיק להתפלל?

ועוד אלפי דוגמאות כאלה וכו'.

לא זו הסיבה שהוא לא מתפלל.

להתפלל חייבים, טוב לך, לא טוב לך, מתאים לך, לא מתאים לך.

שומרים שבת,

גם אם יש דגים או אין דגים, טוב לך, לא טוב לך, החבר'ה משחקים כדורגל ואתה לא.

זה לא משנה.

את מצוות השם מקיימים בגלל שצריך לקיים.

אף אחד לא אמר שכל מה שתעשה יתקבל.

כמו שאתה הולך לעירייה ומבקש משהו. לאחד כן נותנים שטח לשני, לא. לזה נותנים רישיון,

ולזה לא.

אז מה, נכפור באלוקים בגלל זה?

אז זאת אומרת, זה לא קשור בכלל.

ואם הוא ידע בגיל שש או תשע

שצריך להתפלל כי בזה אפשר למנוע,

אז ילד שיש לו השגה כזאת שתפילה יכולה למנוע,

צריך גם לדעת שתפילה יכולה גם לא לעזור בשעה שיש גזירה.

מה לעשות?

מה לעשות?

אני איבדתי שני הורים תוך שלושה שבועות.

נו, מה לעשות?

אם השם רוצה אותם אצלו, אני יכול להגיד לו, לא, תשאיר אותם פה.

אנחנו באנו לזמן שאול, נגמר הזמן, חוזרים בחזרה.

אף אחד לא יישאר פה.

רק מה הזמן?

לא לכולם מתאים, הזמן שלוקחים מהם את היקירים.

לאף אחד זה לא מתאים.

מי רוצה שהיקיר שלו ילך?

אבל מה, אנחנו קובעים לקדוש ברוך הוא את הזמן, את הלו״ז שלו?

הוא יודע בדיוק מי לקחת ומתי.

זו לא סיבה מוצדקת וגם לא נכונה.

אז לכן צריך להבין,

עניתי בקצרה ולא רציתי להגיע לנקודה שבה הערתי עכשיו.

זאת לא הסיבה.

אני שומע. עכשיו, רב, ברשות תקלות דבר קטן.

אני חוזר על הדבר השני, ברשות הרב.

לאשתי היקרה שתחיה,

תמיד היה לה כיסוי,

אבל כאילו, מאז שאנחנו

התחלטנו לפני חמש שנים,

אבל יש לה פאה.

כשהרב אומר שאם היא מכסה עכשיו

במקום הפאה בכיסוי ראש, או שגם... במקום, לא גם. במקום. זה לא כיסוי ראש בכלל ובפרט.

ובפרט אפילו לאשכנזים באורך הזה זה בכלל לא כיסוי ראש, זה הפוך מזה.

זאת אומרת, גם לאשכנזים שנהגו ככה כבר מאה חמישים שנה,

אז זה כיסוי ראש של פאה קצרה מאוד,

עד לפה.

וזה הכל לאשכנזים,

אבל לא לספרדים

ולא לאחרים.

וגם האשכנזים לא כולם הולכים עם פאות,

ויש כאלה רק עם כיסוי ראש גמור ולא פאות,

כי זו מחלוקת גדולה בפוסקים,

וזה היה אילוץ בגלל שהידרדרו קצת באירופה,

אז הקלו בשביל שלא יערקו לגמרי וכולי. כבר הסברנו את זה בהרצאות קודמות.

מכל מקום, זה הכיסוי ראש הנכון,

האמיתי, וכך צריך ללכת, ולא לעכל בזה.

יש בזה מעלות גדולות, סגולות גדולות. הבאנו את הזוהר הקדוש, יש

הרצאות שלמות על זה.

קלטת 90 שלי, שנקראת יהדות, זה עולם נפלא,

מדברת רק על זה. כדאי לשמוע אותה ולדעת בדיוק מה אני אומר שם בהרחבה.

וכבוד הרב, אם היא תלך מהיום בכיסוי ראש, בעזרת השם.

אמרתי, זרע חי וקיים, אם שמעת.

בסדר, תודה רבה.

תהיו בריאים.

כן.

תן ליהודי פה שורה ראשונה.

כן, תן לו, תן לו.

תן לו לזה, אני מצביע על זה. תן לו, תן לו.

שלום, כבוד הרב. תעמוד בבקשה.

כן.

קודם כל רציתי להגיד שאני כבר קרוב לשנה ככה מחפש את האמת עם עצמי

לגבי לאן שהגענו בעולם הזה ובמדינה הזאת.

אני לפני שבוע וחצי, בערך עשרה ימים,

הייתי לגמרי חילוני גמור.

ההורים שלי חזרו בתשובה לפני הרבה מאוד שנים,

ציונות דתית, אבל אני מעולם לא חזרתי,

אפילו הובלתי את העניין הזה.

ואני חושב שתוך כדי שמיעת ה...

קודם כול לראות מה קורה במדינה שלנו בתקופה האחרונה,

ולשמוע את כבוד הרב

בדברים שהוא אומר חיזק אותי מאוד, עד

לנפילת האסימון ועד להבנה באמת ובתמים מה צריך לעשות

כדי באמת לשנות את איפה שאנחנו נמצאים ואיפה שאנחנו חיים, ואני חושב שבאמת זו הדרך.

זה מהצד הטוב של העניין.

הצד השני של העניין, אתה בטח שמעת אותו כמה פעמים,

זה לא באמצע.

כלומר, מי שעוקב אחרי ההרצאות שלך

ואחרי השיעורים שלך שהם כל הזמן אצלי, אם זה שאני שומע בנסיעה ואם זה במחשב ואם זה כל מה שיהיה,

זה לא קל.

הדברים הם כאלה שהרבה פעמים המשפחה,

אפילו המשפחה הדתית שלי,

מסתכלים בצורה כזאת שהוא נפל על הראש והוא השתגע וזה קיצוני וכל מיני דברים כאלה.

הקושי הגדול ביותר שאני עובר, ועל זה השאלה שרציתי להגיד,

אני חושב שהקושי הגדול ביותר שאני עובר,

אני התגרשתי לפני כעשר שנים.

היתה לי ילדה בת ארבע אז,

ברוך השם היום היא בת ארבע עשרה.

לפני משהו כמו חמש שנים חזרנו אני וגרושתי,

לא חזרנו לחיות יחד,

אבל החלטנו שאנחנו רוצים ילדה נוספת,

ועשינו ילדה נוספת.

לא התחתנו, אבל עשינו ילדה נוספת.

אחרי שהילדה היתה בת שנה,

החלטנו שאנחנו מהמקום הטוב, מהמקום שרוצים להיות אנשים טובים, אמנם לא היינו דתיים עד לא מזמן, אני לפחות,

אז החלטנו לגור יחד.

אנחנו גרים יחד כבר שלוש שנים,

ובסיטואציה הזאת חזרתי בתשובה לפני שבוע וחצי,

ועם כל הקשיים האלה בעצם אני גרוש,

ואני גר איתה בחפיפה.

וכששאלתי והתייעצתי אז התשובה היתה ברורה,

אסור לך לגור איתה בחפיפה אחת,

וזה כתוספת על הוא השתגע והוא התחרפן וזה, וזה המקום שאני עומד בו כרגע.

קודם כל לא אסור לך, מותר לך להתחתן איתה.

אני מאוד רוצה להתחתן איתה, העניין הוא שהיא קיבלה את זה, היא חילונית גמורה כמובן, והיא קיבלה את זה כאילו, רגע, קודם כל רגע למה להתחתן,

ואני מאוד רוצה.

ודבר שני, גם חתונה לא מבטיחה חיים טובים יחד. אבל הנה, אתם מסתדרים כבר שלוש שנים יחד.

כן, אבל איך אני אוכל לקיים, סליחה שאני, זה, אני איתך, אני פשוט רוצה להבין.

איך אני אוכל לקיים איתה חיים שלך?

אתה לא יכול לקיים עם שותפים עד שתתחתן, אתה צריך לא לחזור הביתה הערב.

אני מבין. יופי.

אוקיי, אבל גם אם זה היה ונתחתן, אם היא לא חוזרת בתשובה, איך אני אוכל לחיות איתה? מי אמר שאתה תתחתן עם מי שלא חוזרת בתשובה? אם היא חוזרת בתשובה, תתחתן. אם היא לא חוזרת בתשובה, מה יש לך לעשות איתה לריב?

אוקיי.

בהצלחה. תודה.

יהיה בריא.

אפשר רק לברך אותי שזה יצליח? בטח.

מה השם?

סימן טוב, לוי.

סימן טוב, לוי. בין?

בין יעקב ועדנה. יעקב ועדנה. השם יזכה אותך, שהכל יצליח על הצד הטוב, ושהיא תחזור בתשובה ותתחתנו. ואם לאו,

אז שיהיה לכם בקלות, וכל אחד ימצא את דרכו עם בת זוגתו וזוגו.

תהיה בריא.

כן, תן לה גברת שמה.

שמה, על בלבן, שמה.

תכף, אני ראיתי אותך, אני אתן לה. תכף.

תכף.

כן.

תודה רבה.

כן.

כבוד הרב,

שמי גלית,

ואני לפני עוד מעט שש שנים חזרתי בתשובה בעקבות,

אני הייתי חילונית,

וברוך השם חזרתי בתשובה.

הבת שלי חלתה על הגידול בעצב הראייה,

ויום אחד נכנסתי לשמוע שיר,

כי היה לי ממש עצוב,

ואני לא יודעת איך לחצתי על כפתור ואתה עלית לי. תמיד אני מופיעה בזמן, כן.

וראיתי הרצאה שלך שאיזה אישה אמרה שבעקבות זה שהיא לקחה כיסוי ראש על עצמה,

הבת שלה נרפאה מהמחלה.

אני שמעתי את זה ואמרתי, אם אני יכולה בזכות זאת לרפאות הבת שלי,

אז מה אכפת לי לשים כיסוי ראש?

ויום למחרת באמת

לא יכולתי לחייקות.

הלכתי,

היה איזה כנס של נשים, הרבנית ימימה, והיה הרב שמואל אליהו,

ואמרתי להם שאני שמעתי ההרצאה שלך,

ואם הם מבטיחים לי שהבת שלי תתרפא,

אני מוכנה לקחת כיסוי ראש.

ואם זה לא מה שיעשה, אז

זה לא זה.

היא אמרה לי, אני לא יכולה להבטיח לך כלום,

אבל בואי נשאל את הרב שמואל אליהו מה הוא אומר,

ונראה.

סיפרתי את הסיפור שלי,

היה איזה אולי שבע מאות נשים,

כל מה שהיה לה, ואז הרב שמואל אליהו אמר, בירך אותה,

ואמר לי, בעזרת השם יהיה הכל בסדר.

לקחתי, כיסיתי את הראש כבר יום למחורת אחרי ההרצאה ששמעתי שלך,

ואחרי חצי שנה

לא רק שהגידול לא נעלם,

בא עוד גידול על הגידול.

אמרתי, רגע, מה הולך כאן?

הרב יראה איזה אישה, שאם היא תיקח על עצמה הבת שלה תתרפא,

ואחרי שנה,

הרי כל אחרי ההרצאה שלך מראים מה

היה עם אותו בן אדם,

ואני, הבת שלי,

איפה?

ואני לא הורדתי את הכיסוי ראש, ובעלי הוא חילוני.

אז בעלי אמר לי, הנה,

אמרת, הרב שמואל אליהו, אמרת, אמנון יצחק, את והרבנים שלך,

לכי תורידי את הכיסוי ראש, זה לא יעזור, זה חבל על הזמן.

בסדר, ברוך השם, תודה לאל, זה חזר, כאילו, לא תודה לאל,

כי אני לא יודעת איך להגדיר את זה,

כשחזר לה בפעם השנייה,

אני היה לי יותר,

יותר הייתי חזקה בעלי נפל,

אבל גם אמרתי,

היה לי הרהורים קצת.

היום, ברוך השם, הבת שלי בת עשר, היא קיבלה את המחלה בגיל שנה,

בגיל שנה,

ומה שקורה זה שיש לנו בדיקת ראייה עוד של עוד יומיים,

ואני כל כך רוצה כבר שהגידול הזה ייעלם לה.

טוב. שדי. מה את מוכנה לעשות? את מוכנה ללמוד? מה עוד אפשר לעשות חוץ מכיסוי ראש? חצי שעה ללמוד שערי תשובה של רבנו יונה את מוכנה?

שלושה חודשים רצוף כל יום.

בעזרת השם, של רבנו יונה?

כן.

שערי תשובה.

חצי שעה כל יום.

אני לא יודעת מה, כאילו...

לקרוא את יודעת?

לקרוא, כן. לקנות ספר את יודעת? ברור.

אז יש ספר שערי תשובה של רבנו יונה בחנויות לספרים של חרדים.

אוקיי. קונים, עם ניקוד.

בסדר, גם בלי ניקוד.

ואז קוראים חצי שעה כל יום.

גומרים וחוזרים, גומרים וחוזרים, שלושה חודשים.

חצי שעה כל יום, כולל שבת, כולל חגים.

בעזרת השם. בסדר. מה השם של הבת?

שרה בת גלית.

שרה בת גלית. השם ירפא אותה ברפואה שלמה, בזכות זה מהרה.

אמן.

תהיי בריאה. תודה. כן, תן לגברת פה באמצע.

בוא, כן.

ערב טוב, הרב. ערב טוב.

יש לי בת רווקה,

ואני מאוד רוצה לזיווג ברכה. דתייה או לא?

היא דתייה.

היא הולכת בצניעות? היא הולכת בצניעות. בסדר.

תגידי לה שהיא תלמד אותו דבר. חצי שעה, ספר שערי תשובה של רבנו יונה, שלושה חודשים רצוף. מה שמה?

מיטל נויה, בת שולה. מיטל נויה, בת שולה,

תזכה לזיווג הגון מהרה.

אמן. אבל שהיא תדקדק במה שאמרתי.

חצי שעה.

כן.

נכון. תן לגברת פה מקדימה יותר.

פה?

פה, כן.

כן, תן פה.

יש לי שני בנים שהייתי שמחה מאוד אם הם ישימו ציצית,

ואני יודעת שהם מאוד מתביישים.

הם פה?

אחד מהם פה. בוא תשימי כיסוי ראש?

מה, נעשה עסקת חבילה? מה זה?

נו, בטח שהיא אדם. מה?

גם את וגם הם. אם את צריכה לתת דוגמה, אם את צריכה לתת דוגמה, בבקשה.

תן לה.

אבל אני לא נשואה.

אז מה זה קשור? אבל יש לך ילדים.

אם יש לך ילדים, אם היית נשואה, אז או שאת גרושה או שאת אלמנה.

שתיהן חייבות.

אל תפחדי, תשימי ותראי שהקדוש ברוך הוא יעזור לך. איפה הילד?

איפה החמוד?

איפה החמוד אבל?

קח.

תן לו.

אז גם לשני. אז גם לשני, קח תמסור.

איפה הילד?

אין ילד?

אה, הנה הילד.

יופי, חזק וברוך. נו, סימי, סימי, אני אשמח מאוד, סימי.

לא, פה.

כיפה, צריך כיפה בחוג.

תאכל להם כיפור.

שימי, שימי, חונדרה, שימי, שימי, שימי.

ניתן לך ברכה, כדאי לך.

תנצלי את המומנטום.

כן.

מה אתה רוצה, אברהמי?

מה, מה עכשיו? מה?

מה?

מה?

כן.

תן לו, נו, תן לו שמה, תן.

כבוד הרב, שלום. שלום.

אני החלפתי את השם שלי בגיל שבע בערך,

ואמרו לי שצריך איזה משהו מיוחד

לפי ההלכות, כדי שהשם יהיה תקין ומקובל.

מה היה שמך ולאן החלפת אותו?

השם היה דין, ועכשיו קוראים לי מתן.

יפה. מדין למתן נחמד.

עכשיו,

צריך פשוט לעשות מי שברך בבית הכנסת,

ולומר מי שברך אבותינו הקדושים, רם סבי יעקב,

הוא יברך את השם הטוב מתן בין,

שם של אימא שלך,

שהיה נקרא דין בין כך וכך,

ויברכו.

גם אם אני אשכנזי.

מה הקשר?

אני יודע שיש עניין עם אב אשכנזי וספרדי.

לא הבנתי. מה, להגיד את השם של אבא או אמא?

אתה יכול להגיד את שניהם, אין בעיה.

תודה. תהיה בריא.

תגיד לי, ואתה רוצה אולי להתגלח?

אז אני אגיד את זה בקצרה.

אבא שלי נפטר לפני כמה חודשים,

ואני לקחתי על עצמי את השיער לפני שאני מוריד אותו.

אני רוצה שהוא יהיה ארוך, ואני תורם אותו לחולי סרטן. אז הנה, הוא ארוך, בוא נתרום אותו. הוא לא מספיק ארוך כדי לתרום אותו לחולי סרטן, אני יודע. לא, אבל כתוב, כשגוערים בו צריך להוריד, אז אני גוער בך עכשיו.

בואו, זה מספיק, זה מספיק. אני לקחתי על עצמי את זה, זה לילול נשמת אבא שלי. טוב, איך שאתה רוצה, נהיה את הנזיר, אני רואה.

תודה רבה.

כן, תן לבחור פה לסיום, כן.

כן.

תודה רבה, כבוד הרב.

קוראים לי אלעזר.

אני בן ארבעים וארבע, נשוי, שלושה ילדים.

תהליך החזרה בתשובה שלי,

הוא בא כאשר קיבלתי תלתת שלך.

זה היה לפני הרבה שנים.

ואז לקחתי על עצמי לשים תלת קטנה וכיפה.

ומה שאני מבקש מכבוד הרב זה ברכה,

שאני אצליח לעלות עוד מדרגות בלימוד התורה,

בקיום התורה,

בעשיית חסד, מצוות.

אני מרגיש שאני לא מתעלם מספיק. כמה שעות אתה לומד?

אני לומד לפרקים.

כלומר,

תוך כדי עבודה, אני בא הביתה, פותח ספר,

קוראתי... אבל אין לך זמן קבוע.

לא זמן מוגדר וקבוע ביום, זה נכון. אז בלי זה זה קשה מאוד, כי יצר הרע דוחק אותך מפינה לפינה.

זה נכון, כבוד הרב, אבל עדיין, בכל זמן פנוי שאני יכול, אני חושב... לא,

אתה תקדיש זמן קבוע ללימוד.

אני מוכן לקבל את מה שהרב אומר. שעתיים בתענית דיבור.

כל יום. תסביר לי בבקשה, תענית דיבור.

אתה לומד שעתיים רצופות כל יום,

תבחר לך את השעתיים מתי אתה רוצה,

הן רצופות,

ואתה לא מדבר דברי חול, רק דברי תורה שאתה לומד.

הבנתי. וזה כולל שבת וחגים,

ובעזרת השם,

השם ימלא משארות לבך לטובה, להתעלות,

בתורה. שעתיים ביום. ביום. לא בלילה. אפשר בלילה. בסדר.

רצוף. רצוף.

מה הרב אומר לי ללמוד? איזה ספר? אתה יכול ללמוד הלכות, אתה יכול ללמוד מדרשים, מוסר.

אם אתה יודע, גמרא, משנה,

בכבוד יש היום שוטנשטיין.

אתה יכול ללמוד, זה מבואר. אני רוצה שתברך אותי בבקשה בעניין הזה. השם ימלא משאלות לבך לטובה, אלעזר, חי בן טובה.

אלעזר חי בן טובה, תעלה בתורה,

תודה רבה, כבוד הרב.

בהצלחה. שאלה קטנה, בבקשה. כן.

אח שלי נשוי, והוא

חילוני גמור, יש לו שלושה בנות, נולד לו בן.

הבן הזה הוא בן

מספר חודשים, חודשיים, שלושה, הוא צריך להיכנס

לניתוח בלב,

להחליף צינורות בלב מצד ימין לצד שמאל.

מדובר בתינוק בן חודשיים-שלוש.

השאלה אם אני יכול לעשות משהו ב... לא. אחיך צריך לחזור בתשובה בשביל שהכול יסתדר

בעזרת השם. תן לו... אין משהו שאני יכול לקחת על עצמי, כבוד הרב? לא.

תן לו קלטת

שזה נקרא ג'ינגלים.

יש לי של שלוש שעות שרואים שם קליפים, קליפים, קליפים.

תן לו את זה שיראה,

מזה הוא יתעורר בעזרת השם, יעשה תשובה,

והקדוש ברוך הוא יעזור. אפשר לברך בבקשה את התינוק?

בלי האבא זה לא יעזור.

לרפואה שתימה שלכם. עוד פעם, בלי האבא צריך את האבא.

זה מכוון יותר לאבא מאשר לבן. לבן

זה בגלל גלגול קודם.

לאבא זה בגלל מה שהאבא.

והקלטת שאתה מדבר, יש את זה ברשות האנשים כאן? אני לא יודע אם כאן יש, אבל תקליפים. יש כבר במשרד הקליפים החדשים.

אז תביא לו קליפים יותר ישנים.

יש ביוטיוב. יש ביוטיוב. הנה, הוא יגיד לך איפה אחר כך.

תודה. אתה יכול להוריד את זה מהיוטיוב.

תודה. ואז תצרוב את זה ותיתן לו.

ותשמיע לו מה שאני אמרתי.

יש שידור חוזר.

בסדר? כן, תודה לכולם. בשרות טובות. תודה לכולם. אפשר להתקדם לקדמת הבמה.

ברוכים תהיו. רבי חנניה בן עדישייה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך, איר בא להם תורה ומצוות, שנאמר,

אדוני חפץ למען צדקו, יגניל תורה ויהדיך.

תודה רבה.