נצרת עילית - נצרת עילית - עבודת השם או עבדות?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אשרי מי שגדול בתורה ואמן לו בתורה אשרי מי שגדול בתורה ואמן לו בתורה

אשרי מי שגדול בתורה ואמן לו בתורה אשרי מי שגדול בתורה ואמן לו בתורה

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה להצלחה ובריאות למזל בת רדה

זרע חי וקיים לאהרון יוסף ורות בני שרה

בהצלחה לכלל התורמים והמסייעים לארגון ההרצאה.

כמו כן, העילוי נשמת הוריי וחמים נוחתם עדנו.

בפרשת השבוע, פרשת וישלח,

נשאל הרב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא, שאלה,

והוא כותב שהוא לא ידע תשובה.

התורה הקדושה מספרת שעשיו לקח כל אשר לו,

והלך לשעיר מפני יעקב אחיו.

ורש״י מפרש

מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם.

ונדחה לנצח.

עשיו נדחה לנצח,

כי אמר,

הלך לי מכאן,

אין לי חלק לא במתנה שניתנה לו הארץ הזאת,

וגם לא בפרעון השטר.

זאת אומרת, הייתה גזירה

על הזרע

של יצחק אבינו,

על הזרע של אברהם אבינו,

של ועבדום ועינו אותם

ארבעה מאות שנה.

זה שטר חוב

שצריכים לשלם אותו

זרעו של אברהם ויצחק.

וכתוב

שעשיו לקח את כל אשר לו והלך לשעיר, הלך לארץ שעיר.

עזב את הארץ

והלך לשעיר. למה? מפני יעקב אחיו.

רש״י מסביר, מה זה מפני יעקב אחיו? מפני השטר חוב.

יש שטר חוב,

גזירה,

כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם.

ובגלל

שהוא לא רצה להיות שותף

בפרעון השטר הזה, הוא נדחה לנצח.

כי אמר, הלך לי מכאן,

אין לי חלק לא במתנה שניתנה לו הארץ הזאת

וגם לא בפרעון השטר.

זאת אומרת, מי יהיה גר בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם? מי שגר בארץ הזאת.

ומי שלא יגור בארץ הזאת, הוא לא יהיה בפרעון השטר.

אז הוא הרוויח את זה שהוא לא יהיה בעינוי במצרים עם זרעו,

אבל הוא נדחה לנצח.

זאת עובדה.

עכשיו, לפי זה יוצא קשה.

זאת אומרת, מי שלא נמצא בארץ,

אז הוא נדחה לנצח.

ומי שלא היה בשעבוד,

הוא נדחה לנצח.

אז קשה.

מה קשה?

הרי שבט לוי

לא נשתעבדו במצרים

והם לא פרעו את השטר,

ועבדום ועינו אותם. לא עבדום ולא עינו אותם.

ואיך יש להם נחלה בישראל?

איך יש להם נחלה בארץ?

שכך אמרו במשנה במעשר שני, פרק ה' יד', ונפסק בה רמב״ם,

שלוי מביא ביקורים וקורא לפי שיש לו נחלה בארבעים ושמונה ערי הלוויים.

אז הנה רואים קושייה.

למה הוא היה צריך לברוח עיסה ולמה הוא נדחה לנצח?

הנה לוי,

שבט שלם, היו במצרים, לא עבדו את המצרים ולא שעבדו בהם ולא עינו אותם,

והם חזרו לארץ

וקיבלו נחלה.

ועוד,

לפני מתן תורה נאמר,

וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו.

ואמרו על כך במדרש,

זהו שנאמר, לב יודע מרת נפשו,

ולפיכך בשמחתו לא יתערב זר.

אמר הקדוש ברוך הוא,

ישראל היו משועבדים בטית ובלבנים,

במצרים,

ויתרו יושב בתוך ביתו השקט ובטח,

ובא לראות בשמחת התורה עם בניי,

ולפיכך

בי ישלח משה את חותנו.

זאת אומרת, אם אתה לא היית איתם בצרות,

אז לא תהיה גם בשמחות.

אז מי שלא היה בשעבוד,

לא זוכה

להיות גם בשמחת התורה, בקבלת התורה.

אז רואים שלפני מתן תורה,

וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו. למה?

כי לו יודע מרת נפשו, אז בשמחתו לא יתערב זר.

אם לא היה לך מר,

לא סבלת כמותם,

אז גם בשמחה אתה זר ולא תתערב איתם.

ולכן, שלח אותו אל ארצו.

כך כתוב במדרש.

אז זה עוד חיזוק לראות

שמי שלא היה בשעבוד,

אין לו צד של זכייה.

אז יתרו לא זכה להיות נוכח בקבלת התורה,

משום שלא היה בשעבוד חומר ולבנים במצרים.

ובני שבט לוי,

לא זו בלבד שזכו להיות במתן תורה,

אלא משה רבנו הוא מנחיל לתורה והוא משבט לוי,

ואהרון ובניו במחיצה קרובה ביותר אל ההר,

ולא עוד,

אלא שישראל חששו שעיקר התורה ניתנה לבני לוי.

ירו משפטיך על יעקב,

ותורתך.

בהרי הם לא היו בשעבוד של חומר ולבנים,

אז איך זה?

שאלה קשה, זאת השאלה שאלו את הרב גלינסקי ולא ידע עליה תשובה.

שבתי הביתה, אומר,

ועיינתי ומצאתי את התשובה.

בספרים הקדושים

מובאים דברי הזוהר הקדוש,

חלק א', כז', א',

על הפסוק

וימררו את חייהם בעבודה קשה,

בחומר ובלבנים

ובכל עבודה בשדה.

הפשט,

שמררו את החיים שלהם, של בני ישראל במצרים,

בעבודה קשה,

בחומר,

בלבנים ובכל עבודה בשדה.

אבל הזוהר הקדוש מסביר את הפסוק הזה כך,

וימררו את חייהם בעבודה קשה,

זו קושייה.

בחומר

זה קל וחומר,

ובלבנים

זה ליבון ההלכה.

ובכל עבודה בשדה זו ברייתא.

מה אומר פה הזוהר הקדוש?

שיש

מי שמרמרו להם את החיים ממש פיזית, כמו שאמרנו,

ויש

מי שהקושי שלהם היה בלימוד התורה באופן הבא,

עבודה קשה זה רמז על הקושיות שיש בלימוד התורה?

בחומר זה הלימוד של קל וחומר?

לבנים הכוונה ליבון ההלכה ללבן עד שאתה מגיע לפסק הלכה

ובכל עבודה בשדה זה ברייתא

משניות חיצוניות שזה כמו בשדה לא בבית

והעניין

כאשר פיתה פרעות ישראל לבוא ולעבוד

לא באו בני לוי

למה לא באו בני לוי?

משום שהם קיבלו עליהם עול תורה?

וכל המקבל עליו עול תורה פורקים ממנו עול מלכות,

ולפיכך נפטרו מעבודת הפרך.

שבט לוי ישבו ולמדו תורה.

לא רצו תפקידים, לא רצו שררה,

לא רצו את כל ההטבות שנתפטו ישראל וחשבו שאם פרעו יוצא בכבודו ובעצמו והוא לובן לבנים והוא עושה כל מיני מעשים ולבנה יש לו על חזהו והוא הולך. אמרו אם המלך עושה ככה אנחנו לא נעשה כך

ואחר כך חייב אותם כבר להמשיך וכו' וכו' ושעבד אותם וחינא אותם וכו'.

בני לוי לא התפעלו.

לא יוצאים החוצה.

מי שלומד תורה,

כל המקבל עליו עול תורה פורקים ממנו עול מלכות.

לפיכך הם נפטרו מעבודת הפרך.

עכשיו יש אירוע 60 שנה לאשדוד.

אז החליטו שם לעשות איזה קונצרט והזמינו רבנים וכל מיני דברים.

יש שם הרב שרייבר,

יצא נגד כל הרבנים הספרדים שמגיעים לאירוע של קלות ראש.

זה לא דרך התורה ולא כלום, זו הפקרות.

אין ללכת למקום כזה.

בני תורה, בני ישיבות, תלמודי תורה, לא ללכת למקום כזה.

זאת הייתה הטעות.

הטעות שהייתה במצרים. פרעה מגיע, פשי, כולם יוצאים לראות, המלך, המלך, המלך.

ומה זה עלה להם בסוף?

שעיבוד ועבדות.

בני הלוי לא מתפעלים, מלך לא מלך, אנחנו עוסקים בתורה עם מלכו של עולם. מספיק, לא צריך יותר.

לא זמרים, לא רבנים, לא כלום. פה יושבים, עוסקים בתורה.

עכשיו הכל מובן.

עשו הלך להר סעיר

לרעוט את מקנהו,

ויתרו ישב,

שוקט בביתו.

אבל בני הלוי היו במצרים.

אלא מה? הם המירו את העבודה הקשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה,

בעמל תורה, בקושיות וליבון הלכה.

אז הם גם נשתעבדו.

אבל הם נשתעבדו למלך מלכי המלכים בתורה שלו.

זה לא קל ללמוד.

תנסו במקום שמונה שעות לעבוד, שמונה שעות ללמוד, נראה אתכם.

זה לא קל ללמוד,

ולא לשבת רק ללמוד.

להעמיק בלימוד

קשה מאוד.

זה גם שעיבוד,

אבל השתעבדו למלך מלכי המלכים, ולא למלך בשר ודם.

אז יש עוד פלא בכך שבמתן תורה הם זכו למלוא הקרבה,

להתקרב אל השם.

ולא רק זה,

הם גם נהנים מיבול הארץ המובטחת, ארץ ישראל, בלי טרחה.

כל ישראל מחויבים לתת להם מעשרות.

אז תחליט מה אתה רוצה.

עול ושעבוד

של עבדות לבשר ודם,

או עול ושעבוד

לקדוש ברוך הוא.

אדם לעמל יולד.

שאלה איזה עמל אתה רוצה, עמל של תורה או עמל של מלאכה? תחליט.

אז רואים שגם הם היו בשעבוד,

אבל באיזה שעבוד?

שעבוד של כבוד?

שעבוד של רוחניות?

להשתעבד למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא?

זה הדבר הכי חכם.

הנה דוגמה.

במדרש, בבראשית רבה סמ״ב,

כינו את אליעזר עבד אברהם

עבד משכיל.

עבד משכיל, יש לו הרבה שכל.

משכיל.

מה השכלתו? שואל המדרש. מה ההשכלה שלו? הוא למד באוניברסיטה?

מה ההשכלה שלו?

כמה ה-IQ היה לו?

איזה השכלה?

אומר המדרש, כבר קללתו של אותו האיש בידו,

שהוא היה בן כנען,

ונתקלל ארור כנען.

עבד עבדים יהיה לאחיו.

זאת אומרת,

אליעזר עבד אברהם היה עבד

מעצם הקללה שנתקלל בהיותו בן כנען.

ובני כנען נתקללו, ארור כנען,

עבד עבדים יהיה לאחיו.

נח קללת חם בנו וצאצאיו.

אז הם נתקללו בעבדות.

עכשיו, מה עשה אליעזר שהוא כבר יודע שהוא צריך להיות עבד?

אמר,

שמא יבוא כושי

אחד

או ברבר אחד

וישתעבד בי.

הרי אם אני צריך להיות עבד, הוא אומר,

אז יכול להיות שיבוא כושי מארץ כוש

וישעבד אותי.

נהיה עבד אליו.

או ברבר, הברברים שהיו במרוקו,

והוא ישעבד אותי ואני אהיה תחתיו.

מוטב לי להשתעבד בבית הזה,

בבית אברהם.

ואיזה שעבוד?

מה השעבוד שם?

להיות דולה ומשקה מתורת ריבו.

מה זה דולה ומשקה?

יושב,

לומד את כל מה שמלמד אברהם אבינו,

דולה ממנו כמו שאדם דולה מן הבאר את המים,

הוא דולה את החוכמה מאברהם אבינו,

ומשקה לאחרים,

מלמד אותם גם.

יותר טוב שעבוד מאשר לכושי או לברבר.

והוא הפך להיות זקן ביתו, מושל בכל אשר לו.

ואמר, זה עדיף לי מלהיות בבית אחר.

כמו שהגר הסכימה להיות שפחה בבית אברהם מאשר להיות מלכה במדינה אחרת, כי היא הייתה בת מלך מצרים,

בת פרעה.

זה נקרא עבד משכיל.

אם אני כבר עבד,

אז עדיף להיות עבד של אברהם

ולזכות ברוחניות כאברהם,

מאשר להיות עבד של כושי או ברבר.

כמה נפלאים דברי רבי יהודה הלוי, זכר צדיק לברכה.

עבדי הזמן,

עבדי העבדים הם,

ועבד ה' הוא לבדו חופשי.

כל אלה

שהם עבדים,

הם עבדי הזמן.

עבד לזמן.

אני לא יכול, אני חייב לטוס.

לא יכול, אני חייב זה. לא יכול, יש לי עבודה עכשיו. לא יכול, כל הזמן

הוא סביב הזמן.

אלה עבדי הזמן הם עבדי עבדים.

כי הם עבדים של עבדים שגם תלויים בזמן.

אתה צריך לבוא בשמונה, נמצאים בארבע וחצי,

אתה צריך ככה, אתה צריך ככה.

כולם עבדים.

באחד עבד של עבד.

אבל עבד ה'

הוא לבדו חופשי,

שהרי אין לך בן חורין,

אלא מי שעוסק בתורה.

על כן,

מבקש כל אנוש חלקו.

חלקי ה' אמרה נפשי.

אם אתה כבר מבקש את החלק שלך,

מה חלקך בחיים?

מה הזכות שלך שיהיה לך חלק בחיים הכי טוב?

אז חלקי ה' אמרה נפשי.

החלק שלי זה מחלק השם.

אני רוצה לעבוד את השם, לא לעבוד משהו אחר.

מה אתה מעדיף להיות? עבד לעבד או עבד למלך?

עבד לעבד זה עבד של עבד, ועבד של מלך, מה שיש למלך יש לעבד.

אז או שאתה עבד של בשר ודם,

או את העבד של מלכו של עולם.

אז יש אפשרות להיות עבד לעבדים,

וגם להיות עבד ליצרים שלך ולתאוות שלך.

ויש אפשרות להיות עבד של מלך, כמו מלך.

שולט!

בעצמו כמו מלך.

אברהם אבינו היה לעבד השם

וזכה לחיים

פה בעולם הזה,

שהם מעין העולם הבא.

ואליעזר העבד המשכיל

נכנס עימו לגן עדן שלו,

ובחייו עוד.

אליעזר אמרו, חכמים מעשרה אנשים שעלו לגן עדן עם גופו.

עבד משכיל או לא עבד משכיל?

כמה יש משכילים כאלה פה בקהל

שמבינים שרק להתמסר לקדוש ברוך הוא ותו לא.

וממילא אתה בן חורין ואתה זוכה לעולם הבא בעולם הזה,

ואתה יוצא מפה ישר לגן העדן,

ואין לך את כל המלחמות של אחרים,

ואתה משוחרר וחופשי.

בכל מקרה אתה עבד,

אבל השאלה,

עדיף להיות עבד לבוס

שיזלזל בך ותחכה לפרנסה ממנו,

כמו להבדיל בעל חי שממתין עד שבעל הבית יזרוק לו עצם או יזרוק לו משהו?

או שכדאי לך לקבל מצינור השפע העליון של הבורא יתברך

עד אליך.

יש ברירה שניצבת בפני כל אדם מאיתנו.

זכה אדם,

והוא בגן עדן.

האדם הראשון זכה, וה' הכניס אותו לגן עדן.

ולמה הוכניס אותו לעובדה ולשומרה?

יכול אדם לקיים את הלעובדה ולשומרה בלימוד התורה ובשמירת המצוות.

לעובדה זה מצוות עשה ולשומרה זה מצוות לא תעשה.

זה אם זכה.

לא זכה,

הוא גורם לעצמו שיגרשו אותו מגן עדן

ואת הלעובדה ולשומרה מקיים בגזירה חדשה שקוראים לה בזיעת אפיך תאכל לחם

ובעיצבון תאכלנה כל ימי חייך.

וגם לאכול את זה יהיה בעיצבון.

כפליים כיולדה

כמו שכתוב ביולדה בעצב תלדי ואני.

בהרבר, בעיצבונך ועירונך.

עכשיו בואו נשמע סיפור.

בעיר המלוכה וינה,

מקום מושבם של טובי הרופאים,

גדולי הפרופסורים בעולם,

המונים נערו ובאו למצוא מזור לתחלואים.

היו ביניהם רבים שהפרוטה לא מצויה בכיסם.

הבריאות היא מעל הכל,

וכל אשר לאיש ייתן בעד נפשו

ויוציא לרופאים ולתרופות.

אבל לדמי אכסניה

לא השיגה ידם.

לבוא לעיר וינה ולשלם לרופא,

זה אנשים חיפשו את הפרוטה, כי בלי זה חולים יכולים למות.

אבל בית מלון,

זה לא היה להם כסף.

אז היה בווינה יהודי עמיד

שזכה במצווה הזו,

פתח את ביתו לרווחה

ושימש אכסניה חינם לכל חולה וסובל,

גם עזר בכספו,

יצר קשרים עם רופאים מומחים ובתי חולים.

הבית שלו היה כמדבר,

אז קופה נדרסת והפקר לכול.

שמח בכל אורח.

ראה הוא כמתנה ששלוחה לו ממרום.

אבל לאשתו זה הפריע.

אין לה פרטיות.

חשה כאילו היא גרה בבית הנתיבות

ודחקה בו שישים קץ לדבר.

והוא נקלח לכף הקלע.

אוי לו אם ישמע,

יפסיד את המצווה הגדולה והרבה הזאת,

ואוי אם יסרב.

מה יהיה עם חיי המשפחה והזוגיות?

אותם ימים, תחילת אלול שנת תרפג,

התקיים בווינה מעמד אדיר

של כבוד התורה.

נערכה בה הכנסייה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל,

בראשות החפץ חיים,

זכר צדיק לברכה,

שבה הוא נשא את נאום הפתיחה.

החליט לעלות לאכסניה אצלו ולשאול בעצתו.

ככלות הכל,

חסד מתחיל בבית.

כתוב בבבא בתרא פח, צדק משלך ותן לו.

דלא מכירי צדקה אלא נותן משלו.

זה על הפסוק, אני וראש הצדיקו,

זה במקום שיש ספק, לא משנה, דיון שם בגמרא.

אבל מכל מקום פה כתוב,

לא נקרא צדקה אלא הנותן משלו.

אולי באמת אין לו רשות לעשות חסדים על חשבון הבית,

שהרי אמרו חכמים,

ביתו זו אשתו.

אז מי אמר שמותר לך להפקיר את הבית באופן כזה שנמנעת מאשתך פרטיות?

מי אמר?

לכן, הוא עלה לשאול את החפץ חיים, שיכריע בשאלה.

בעל האכסניה של החפץ חיים הכיר את היהודי הזה

והכניס אותו לטרקלין,

ואמר לו, תשב כאן,

אחרי הסעודה תשטח את הבקשה שלך.

עמד מן הצד.

החפץ חיים אמר כהרגלו,

מזמור לדוד, השם רועי לא יחסר,

כמו שנפסק במשנה ברורה בסימן קוף עין,

שזה דברי תורה ותפילה על המזונות.

יש שם אותיות כמניין זן.

וסיים את הפסוק של המזמור,

אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית אדוני לאורך ימים.

ופתח ואמר כך, החפץ חיים לבד,

בלי שאלות.

איזה הוא שותה,

המאבד מה שנותנים לו?

אדם שותה, חסר דעת,

מאבד מה שנותנים לו.

ואילו הפיקח

עושה גם מאשפה זהב.

מעניקים לאדם עושר.

זהב!

אם הוא פיקח,

עושה בו צדקה וחסד,

תומך תורה וזיכוי הרבים,

והזהב הופך לאוצר לנצח.

הוא מעביר פשוט את כל הזהב למעלה,

עם זכויות אדירות.

אבל אם טיפש הוא,

מרבה בו מעדנים ותפנוקים,

ועושה את זה להשפה.

לוקח זהב,

הופך אותו להשפה.

ומעניקים לאדם אשפה,

רחמנא ליצלן.

מה זה אשפה בדוגמה פה?

נקצבים לכל אדם ייסורים.

אין אדם שלא נקצבים לו ייסורים בראש השנה.

המזונות נקצבים והייסורים נקצבים.

זה נקרא אשפה.

אומר בספר הישר בשער ו',

העולם הזה נווה התלאות.

אם פיקחו,

אז האדם יעבור את העולם הזה בחיי צער תחיה ובתורה תעמל.

זאת אומרת, את הייסורים שלו הוא יעביר דרך התורה.

חיי צער תחיה

ובתורה תעמל,

כי אין לך אדם בלא ייסורים,

ואשרי מי שהייסורים באים עליו מן התורה.

כמו שאמרו חכמים בסנהדרין צדיק ט' על הפסוק, אדם לעמל יולד,

כל עמלים,

אשרי מי שעמלו בתורה,

אז הוא הופך את האשפה לזהב.

כי אנו עמלים

וגם כל האנשים בחוץ עמלים.

אנחנו עמלים ומקבלים שכר.

אדם ישב למד,

לא הבין מילה ממה שלמד.

מתאמץ עמל, לא מבין מילה.

הוא מקבל שכר

על העמל,

לא אם הוא הבין,

גם אם הוא לא הבין.

אבל הם עמלים ואינם מקבלים שכר.

נתת את הרכב לתיקון, לא תיקנו, אולם תקבל שכר.

הוא אומר, אבל עמדתי עליו שמונה שעות,

לא מצאתי את התקלה.

לא תקבל שכר.

תיקנת? תקבל.

על עמל לא משלמים.

רק מי שעוסק בתורה, גם על העמל מקבל,

לא רק על ההבנה.

אבל האחרים עמלים ואינם מקבלים שכר.

אז אשרי מי שפיקח.

יש לך אדם עם שיחפץ חיים

שנגזרו עליו ייסורים,

עוגמת נפש,

והאדם הזה מכניס אורחים.

מה אורחים? טרחנים,

נרגנים,

כפויי טובה,

ויש כאלה שנכנסים לבית גם לא נקיים,

והוא סובל.

כמה שכר יקבל על כל הבלגה וסבל?

ועם זהה,

הוא נפטר מכל הייסורים שנקצבו לו.

במקום לקבל ייסורים בגוף, ומחלות,

וחסרון כיס, וכל מיני ניסיונות קשים שקשה לאנשים לעבור,

הוא מקיים מצוות, יקבל עליהם שכר, וגם נפטר מכל הייסורים.

ואם בגלל זה סובל הוא מאשתו,

ואין לנו מושג איזה סבל זה,

שהרי כבר אמרו חכמים על הפסוק במשלי,

כל ימי עני רעים,

זה סובל מאשתו.

גמרא בסנהדרין קוף.

ובגמרא בשבת, יא כתוב,

כל רעה

ולא אישה רעה.

אז כמה צרות הוא חוסך

מלבד השכר המעוטד לו?

על זה ביקש דוד המלך, עליו השלום.

אך טוב החסד ירדפוני כל ימי חיי.

ריבונו של עולם,

אם נקצבו לרדיפות,

אז שהרדיפות יהיו מצד הטוב והחסד שאני אעשה.

במקום שהמלכות תרדוף, במקום צרות,

מחלות,

איסורים, כאבים,

שיהיו של טוב וחסד שאני אעניק לאחרים,

שמזה יהיו איסורים.

אבל בזכות זה, ושבתי בבית אדוניי

לאורך ימים,

בזכות זה ירבה השכר שלי לעולם הבא,

לעולם שכולו ארוך,

וארוויח

ואהפוך את האשפה לזהב.

מהאיסורים אני אעשה זהב.

אז אותו אורח שבא לשאול בדיוק את השאלה הזאת,

קיבל תשובה בלי לשאול.

החפץ חיים כבר כיוון מראש לפרש ולהסביר לו

על השאלה שהוא בא לשאול.

אומר הרב גלינסקי, שמעתי סיפור שיסביר לנו טוב מאוד,

טוב מאוד את מה שלמדנו עד עכשיו.

וזה הוא שמע בילדות.

המזל שלו שהוא היה ילד מקשיב.

אדם הזדמן

לנמל הגדול באודסה,

ראה ספינות באות

פורקות מטען,

את הסחורות שהביאו ממדינות הים,

וטוענים לאוניות טבואה וסחורות

שמיועדות לארצות רחוקות.

לפתע צדה עינו ספינה שטוענים עליה אבנים גדולות.

פנה לרב החובל

וטמא באוזניו.

אני מבין שבאוניות מעמיסים טבואה וסחורות ומעבירים למקום אחר.

אבל פה באונייה אני רואה שמכניסים אבנים.

וכי חסרים אבנים,

ביעד שהאונייה צריכה להגיע?

ענה לו הקברניט,

התשובה פשוטה.

אונייה ללא משא צפה על פני המים ועלולה לאבד את שיווי המשקל ולטבוע בסערה.

היא חייבת להיות עמוסה במידה מסוימת

כדי שתשקיע את האונייה במים עד יריכה.

כל ספינה יוצאת מכאן טעונה סחורה,

אבל לי אין סחורה לקחת.

אני יוצא כדי לייבא סחורה ממדינת הים.

לכן בדרכי לשם אני טוען אבנים

שיכבידו וייצבו.

מפה לומדים שאם אתה לא טוען את עצמך בסחורה,

בתורה,

יטעינו עליך מסע של אבנים,

של ייסורים וצרות והכול.

אז תחליט,

או שאתה טוען את עצמך באיזה סחורה שאתה רוצה שיהיה לך קל איתה,

או שיטעינו עליך. אבל לצאת מפה בלי סחורה, אין מצב כזה.

אדם לעמל יולד,

או עמל תורה,

או עמל מלאכה.

עכשיו,

בואו נראה מה היה עם האדם הראשון.

האדם הראשון

היה בגן עדן.

ומה קרה איתו?

גם הוא נאמר לו לעובדה ולשומרה,

ושאלו ריבותינו,

איזו עבודה הייתה לו בגן עדן?

הרי בא מוכן לסעודה,

מלאכים היו צולעים לו בשר

ומסננים לו את היין,

והוא הסב בכבודו של עולם,

כל העולם שלו.

ותרצו,

העמל שלו היה רוחני,

לעסוק בדברי תורה ולשמור מצוותיה,

כיוון שחטא נטרד מגן עדן,

כמו שאמרו חכמים בקידוש שפ״ב,

הריעותי את מעשיי וקיפחתי את פרנסתי.

כל אדם מזומן לו מזונות.

במה התפרנס?

עם עבודה, בלי עבודה, הכול מזומן.

מזונות קצובים.

כמו שאומרים להבדיל,

אתה לא עובד, יש ביטוח לאומי.

יש ביטחון, הקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד וזן את כל העולם כולו מחרקים,

עד ג'ירפות וקרני ראמים.

אבל אם הריעותי את מעשיי,

אם המעשים שלך לא טובים לפני ה',

אתה תקפח את הפרנסה, יקטין לך ה' את המזונות,

יביא אותך לעוני ודלות וייסורים.

אדם הראשון חטא,

סולק מגן עדן ונתקלל בזיעת אפיך תאכל לחם

ובעיצבון תאכלנה כל ימי חייך.

וזה ממש בבחינת

תלמידיו של בלעם הרשע.

מה כתוב עליהם? יורשים גיהינום

ויורדים לבאר שחת.

בתוספות יום טוב מפרש,

יורשים גיהינום בעולם הזה, העולם הזה נהיה להם גיהינום.

ועוד

יורדים לבאר שחת לעולם הבא.

אבל בו, תלוי הדבר, כל אדם ואדם.

המקבל עליו עול תורה,

מעבירים ממנו

עול מלכות ועול דרך ארץ.

והחפץ חיים,

זכר צדיק לברכה פרש,

שהכוונה שאפילו כבר נתנו עליו עול מלכות

ועול דרך ארץ,

מעבירים את זה ממנו.

תקבל עליך עול תורה ויעבירו.

בדור המדבר צדיקים ירד להם המן בפתח הבית.

הבינוניים

על פתח המחנה צריכים לצאת מהבית. פדיחה, כולם רואים שהם הולכים לחפש את האוכל, אז יודעים שהם לא צדיקים.

כי צדיקים

על פתח הבית.

לוקחים דלת, לוקחים, נכנסים.

לא צריכים לצאת לעבוד, אין עבודה.

לא צריך. האוכל מגיע עד לבית.

אבל בינונים עד פתח המחנה.

והרשעים

שטו העם ולקטו.

זאת אומרת, צריכים לצאת מחוץ למחנה ולהתחיל לחפש איפה יהיה לב.

ככל שפרקו עול תורה,

נתנו עליהם יותר עול דרך ארץ,

באופן יחסי לדור המדבר.

אז רואים כמה שהאדם יותר צדיק, פחות מטריחים אותו, אין הטרחה.

פחות צדיק, מטריחים אותו לפי משהו.

רשע?

מטריחים אותו מאוד מאוד מאוד.

זאת אומרת, הוא יכול לגלגל מיליארדים,

כמו פישמן,

ופתאום לפשוט את הרגל,

וגם יכול להיכנס לכלא.

וכמו אחרים, שבזמן האחרון שומעים מיליארדרים

שיורדים מנכסיהם.

זה העונש הכי גדול.

כי מי שרגיל להרבה ופתאום לחם צר ומים לחץ,

וואי וואי וואי.

נשיא המדינה אמרו שישחררו אותו עכשיו.

וכתבו איזה פדיחות היה לו שם,

בתוך הכלא, החרימו אותו, נידו אותו.

כולם שם לא אהבו אותו.

איזה ביזיונות, איזה ביזיונות.

מה שכתוב, מה שעשו לו, מה ש...

מי אמר לך?

אבל אדם שרודף אחרי השררה ולא אחרי התורה,

אדם שלא נזהר במה שהתורה אומרת,

התורה אומרת שאסור להתייחד עם אישה.

אסור.

אסור שתכניס אותה למשרד ותסגור את הדלת.

לא, אסור.

כי אם תעשה ככה,

פתתה יכול להגיע לחונג'רי בעשרים.

ואחר כך חקירות, ואחר כך ביזיונות,

וכל העיתונים מלאים, ואחר כך בכלא,

ואחר כך בגדים חומים,

ויואו, ותצא לחצר ותטייל,

ויואו, איזה פדיחות. איזה, מנשיא המדינה להיות עם מסוממים, עם אנשים רעים, רוצחים וכולי, לא אגיד את כל המקצועות וכולי.

רחמנא לצלן, נו, למה?

כי לא שבעת לתורה.

אז מה אם אתה שם כי פלא מדי פעם?

לא מקבלים עול תורה,

מקבלים את העול של המלכות.

שבט לוי

קיבל עליו עול תורה ועבודת השם.

יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל.

ישימו כתורה באפיך וחליל על מזבחיך.

שבט לוי לא הוצרכו לנחלת שדה וחרם,

אלא מתפרנסים מכ״ד מתנות כהונה.

כל העם מחויבים לתת להם 24 מתנות כהונה.

השוחט צריך לתת להם הזרוע על חייהם והקיבה.

ועוד מתנות, מתנות, מתנות. כל ישראל מחויבים.

והם חיל השם, כמו שקורא להם הרמב״ם בלקוד שמיטה ויובל.

שנאמר ברך אדוני חילו.

והוא יתברך זוכה להם,

שנאמר אני חלקך ונחלתך.

יואו, איזה יופי שהשם אומר על בן אדם.

אני, אני חלקך ונחלתך.

יש לך הבטחת הכנסה יותר מזה.

והמשיך הרמב״ם.

ולא שבט לוי בלבד,

אלא כל איש ואיש מכל באי עולם

אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו,

להיבדל,

לעמוד לפני אדוני,

לשרתו ולעובדו,

לדעת את אדוניי.

והלך ישר,

כמו שעשאו האלוהים,

ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים

אשר ביקשו בני האדם.

מה אם אני לא אעבוד איך אני אתפרנס באפן של מרנונה,

הרי זה נתקדש קודש קודשים.

ויהיה אדוני חלקו ונחלתו

לעולם ולעולמי עולמים,

ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו,

כמו שזיכה לכהנים וללוויים.

מי?

כל אחד מישראל

וכל אחד מבאי עולם.

לא רק שבט לוי.

כל אחד.

גם עבדן.

מי מקבל על עצמו?

הרי זה נתקדש קודש קודשים.

ודוד אומר,

אדוני מנת חלקי וחוסי,

אתה תומיך גורלי.

אלא מאי?

כבר אמרו בפסחים קופיות חטא, קשים מזונותיו של אדם,

כפליים כיולדה.

ביולדת מה כתוב?

בעצם.

דהיינו, בעצב תלדיוונים.

במזונות מה כתוב אצל הגבר?

ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך.

אז אצל האישה כתוב בעצב,

ואצל הגבר כתוב בעיצבון.

ותמא על זה רבי צדוק הכהן,

זכר צדיק לברכה בספרו פרי הצדיק,

פרשת ויחי.

הרי אותיות התוספת מקטינות

ילד וילדון.

מה יותר קטן? ילדון.

אז עיצבון

זה כאילו מקטין עצב.

עצב זה יותר, ועיצבון זה פחות.

אז איך אמרו חכמים,

שקשים זונותיו של אדם כפליים כיולידה?

הרי ביולידה נאמר עצב,

ובגבר נאמר עיצבון.

אז כאילו זה פחות, לא כפול.

איך אמרו שזה כפול?

והוא תירץ.

באמת עמל הפרנסה

הוא פחות מצער

מהלידה.

ללכת לעבוד זה לא כמו ללדת.

בוודאי.

שצער הפרנסה הוא פחות מלידה.

שהרי צער הלידה הוא נורא.

אישה יושבת על המשבר,

וזה 99 חלקים למיטה,

ורק חלק אחד לחיים.

ופועמי הבעיות בכאבה.

חוץ מהנשים הצדקניות שלא היו בפתקה של חווה.

אין להן צער לידה.

ואפילו אין האיברים מתפרקים,

וגם אינם חוזרים עד כד חודש.

זה בסוגריי.

אבל גזירת הפרנסה היא קלה בהרבה.

ואם יקבל עליו עול תורה,

אז הוא ימזער אותה למינימום שבמינימום.

אבל הוא ממשיך על עצמו כהנה וכהנה.

זאת אומרת,

צער של אישה

עד תשעה חודשים,

והעיקר זה בסוף.

אבל זה הבן אדם,

אפילו שהצער של הפרנסה הוא פחות מלידה, אבל הוא ממשיך אותו וממשיך שנה, שנתיים, שלוש,

עשרים, שלושים, ארבעים, הוא עובד!

בלי הפסקה!

אז הוא מגדיל את זה כהנה וכהנה, ומוסיף בכפליים.

וכך סיפר החסיד בעל חובת הלבבות,

נאמר על אחד מן הפרושים

כי הלך אל ארץ רחוקה לבקש

פרנסה בתחילת פרישותו.

הוא החליט לקבל על עצמו פרישות, להיות פרוש.

מעלה גדולה.

וזה היה בהתחלה, קרה לו המקרה הזה.

הלך לארץ רחוקה, יצא לחוץ לארץ. אמרו לו, באמריקה אפשר לעשות כסף בקלות.

הלך לעשות הכנסה קלה, מה שנקרא.

לא הכנסת קלה, הכנסה קלה.

ופגש

באדם אחד, עובד כוכבים,

עמגושי,

ושואל אותו שאלה הפרוש.

כמה אתם בתכלית העיוורון ומיעוט ההבנה בעבודתכם לכוכבים?

מה, אתם טמבלים כאלה?

פסדים שאתם עשיתם, אתם מבקשים מהם כל מיני בקשות.

מה, אתם כאלה עיוורים בתכלית העיוורון ואין לכם הבנה בכלל?

אז אמר לו הגוי,

העמגושי, אמר לו,

ומה אתה עובד?

אמר לו, מה אתה עובד?

לא קצף עליו, לא התרגז.

אמרנו, אדרבה, יש לך הצעה יותר טובה? תגיד.

אמר לו הפרוש אני עובד את הבורא הכל יכול המפרנס היחיד אשר אין כמוהו

אמר לו הגוי

מעשיך סותרים את דבריך

שאל אותו הפרוש למה?

אמר לו אם היה נכון מה שאמרת והיה אמת

לא היה מפרנס אותך בעיר שלך

כמו שבאת עד לכאן שיפרנס אותך?

הרי לא היית טורח להגיע לארץ רחוקיים, אתה אומר שהוא הכל יכול והוא המפרנס והוא הזן את העולם כולו.

איזה דרשה יפה.

ומה אתה עושה?

מעשיך.

נסתרים מדבריך.

הסתתמו הטענות של הפרוש

ושב לארצו

וקיבל פרישות מן העת ההיא ולא יצא עוד מעירו.

גם אני עשיתי ככה, סיפרתי את זה פעם באריכות.

לא אחזור על זה שוב.

עוד דבר, תשמעו דבר מדהים.

המדרש בתנחומא, פרשת תזריעה,

מעשה בכהן אחד שהיה רועה את הנגעים

ומטה ידו.

נעשה אני מרוד.

כידוע,

ישראל,

כשהיה בהם נגעים, היו הולכים לכהן.

והכהן או מטהר או מטמא.

אותו כהן, מטה ידו, הענין.

אין לו כסף.

ביקש לצאת לחוצה לארץ.

קרא לאשתו ואמר לה,

בשביל שבני אדם רגילים לבוא אצלי לראות את הנגעים,

קשה עליי לצאת מעליהם. איך אני אעזוב אותם? מי יפתור להם את הבעיות? מי יגיד להם מה המצב של הנגעים?

אז בואי ואני אלמד אותך שתהיי רועה את הנגעים.

אם ראית שערו של אדם

שיבש המעיין שלו,

תהיי יודעת שהוא לקה.

לפי שכל שיער ושיער

ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין בפני עצמו שיהיה שותה ממנו.

יבש המעיין,

יבש השיער.

אמרה לו אשתו,

ומה אם כל שיער ושיער ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין בפני עצמו שיהיה שותה ממנו?

אתה,

שאתה בן אדם ובניך מתפרנסים על ידך לא כל שכן שיזמן לך קדוש ברוך הוא פרנסה

ולא הניחה לו לצאת לחוץ לארץ.

שב פה.

יש לך סערות שחורות?

אז המעיין נובע.

סתם המעיין לבנות.

חנג'רי בסטר.

אז לכל סערה וסערה יש מעיין.

אתם יודעים כמה מעיינות יש?

הקדוש ברוך הוא דואג.

מי שצריך להתקיים,

הקדוש ברוך הוא יקיים אותו.

המעיין יגיע עד אליו. המזונות עד אליו. עד אליו.

הזן את כל העולם בעיתו.

נותן לכל אדם גם בזמן.

מתי שצריך לקבל בדיוק.

נו,

אז איך אדם לא מתפעל, לא מתבונן, לא רואה את הדברים?

הוא אומר שהוא מאמין בשם.

מאמין.

ואיך הוא מתפלל בברכת המזון? מה הוא אומר בברכה?

הזן את העולם כולו.

אתה שייך לעולם?

אתה פה מהעולם?

אז מה אמרת עכשיו? שהוא זן את העולם כולו.

בחן, בחסד,

ברווח

וברחמים רבים נותן לחם לכל בשר,

כי לעולם חסדו וטובו הגדול. יבא ביי, כמה מילים.

אתה שומע מה אתה אומר?

תקליט, תקליט.

תקליט, תשמע אחר כך מה אמרת.

אז מה אתה רץ לעבודה, משתגע וכל זה?

מה?

הקדוש ברוך הוא נותן את הכסף רק דרך הבוס.

הוא לא יודע לתת ישר.

נשימה הוא נותן לך ישר, ראייה ישר, הרחה ישר, שמיעה ישר,

הלב פועם ישר, הכל ישר, רק זה לא סנדוויץ'.

סנדוויץ', הוא לא יודע לסדר לך.

איי איי איי.

רבותיי,

לא מובן.

לא הסיפור בחובת הלבבות ולא במדרש.

הלא כשם שנקצבה פרנסה בראש השנה,

כמו שכתוב בגמרא בבית סאטוס,

מי יהיה עני

ומי יהיה עשיר.

נגזר גם מי יהיה שקט ומי ייטרף,

מי יהיה בשלווה ובמנוחה ומי יהיה מטורף.

יצטרך להתרוצץ ממקום למקום, מי ינוח

ומי ינוח.

ומי יאמר

שנגזרה על הכהן ועל הפרוש

פרנסה במקומה,

אולי עליהם לטרוח ולנדוד עבורה?

נכון שפרנסה זה מראש השנה, נכון.

אבל גם כתוב שיש אנשים שיצטרכו להיטרף

לנוע.

והם לא יפצו את הפרנסה במקום שלהם, יצטרכו לגלות.

אז מה למדנו מהסיפור

עם הפרוש?

ומה למדנו מהסיפור עם הכהן?

אולי הם צריכים כן ללכת לחוץ לארץ

ולהתענות בדרכים

ולהיטרף?

אבל התשובה המפורשת בגמרא

הכתוב אומר כי אדם לעמל יולד.

פירש רש״י

כי אי אפשר שלא יהיה חטא

ויקבל עמל בחטאו כדי לקבל פורענותו.

אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יהיה חטא.

על חטאים צריך לבוא עליו פורענות.

אז יצטרך שיהיה לו עמל

כדי לפרוע ממנו בפורענות.

איי איי איי אבל יש לו ברירה.

האם יהיה עמל בעמל מלאכה או בעמל של תורה?

זה אתה מחליט.

כל המקבל עליו עול תורה מובטח לו.

מעבירין ממנו עול מלאכה.

ועל זה אומרת הגמרא בסנהדרין צדיק טייט.

כולו גופד רופתקם נין הוא.

כל הגופים נבראו לעמל.

טובל זכד אביד רופתקדו רייטא.

אשרי מי שזכה שעמלו בתורה.

במקום שיהיה עליו עמל מלאכה, עמל של ייסורים, עמל של מחלות.

במקום זה שיהיה לו עמל של תורה.

אשרי אשרי מי שעמלו בתורה.

זהו שאמרו במדרש בבראשית רבה צדיק ב'.

אין לך אדם בלא ייסורים.

אשרי לאדם שייסורים

באים עליו מן התורה.

זהו שאמרו בבבא בתרא יוד זן.

האבות הקדושים זכו לחיים

מעין העולם הבא.

כי את הבזיעת אפיך תאכל לחם הם קיימו בלחם של התורה.

לכו לחמו בלחמי ושתו בי עין מסכתי זה התורה.

והם קיימו אותה עוד לא ניתנה

וחזרו לגן עדן.

את אדם הראשון הוציאו מגן עדן

והם חזרו לחיות בגן עדן.

אז אדם יכול להיות בן חורין.

אין לך בן חורין למי שעוסק בתורה?

אז תבחר. עמל יהיה לך.

ייסורים יהיו לך.

מובטח לכל בן אדם.

תבחר.

אתה רוצה להפוך אשפה, ייסורים, לזהב?

שתקבל גם שכר על הייסורים?

בזכויות?

או אתה רוצה לקחת זהב

ולהפוך אותו לאשפה.

זו החלטה של כל אחד.

למי שיש שאלות, בבקשה.

תן להם בבקשה את המיקרופון.

ברוך הוא ה' אלוהינו.

מה לחלום שהכל נהיו בדבורו?

כן.

כל אדם מחויב בשלוש תפילות.

זה בעצם מצוות עשה, ככה רמב״ם כותב.

מצוות עשה היא מדאורייתא.

עכשיו התפילה הראשונה מופיעה כנגד אברהם. תפילת שחרית כנגד אברהם. תפילת מנחה כנגד יצחק.

תפילת ערבית כנגד יעקב.

אז אם אנחנו לומדים שהרמב״ם כותב שהיא מצוות עשה והיא בעצם דאורייתא,

יש כאלה שאומרים שתפילות הן בכלל די רבנן,

חוץ משמע ישראל וברכת המזון. ככה אמר הרב בדבריו,

ואכלת ושבעת ובירכת, זה בעצם מדאורייתא. ככה אנחנו לומדים מהתורה.

מה שבעצם אני רוצה לשאול,

למה אנחנו בעצם מחויבים להתפלל שלוש תפילות?

אתה אמרת לבד שתיקנו האבות שלוש תפילות.

כנגדם.

וגם ניתקנו התפילות כנגד הקורבנות.

אז ממילא היה קורבן תמיד של שחר, של בין הערביים, ופדרים ואיברים,

לאחר מכן בערבית.

אז לכן כנגד זה או כנגד זה, תיקנו לנו שלוש תפילות.

ואם זה מחלוקת הרמב״ם והרמב״ן, אם זה דאורייתא או דרבנן,

לא נוגע אלינו. בשני המקרים אנחנו חייבים לקיים את שלושת התפילות.

יש בי חידוש, ככה שעלה בי בימים האחרונים, מה היית אומר מההתחלה? כל בוקר אני אומר שמע ישראל.

כן.

אנחנו מחויבים לפי המשנה ולפי ההלכה פעמיים ביום,

שזה בשחרית ובערבית.

יש כאלה אומרים לפני השינה גם,

זה גם מעין חיוב, אבל

לפי הפשט אנחנו מבינים פעמיים.

עכשיו, שמע, עלה בי החידוש ככה,

ש' שחרית,

מ' מנחה,

ע' ערבית.

הרב דיבר על העניין של מזונות. כתוב בגמרא במסכת ביצה, בדף ט״ז עמוד א',

שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים.

הגמרא ממשיכה וכותבת,

חוץ מהוצאות בניו לתלמוד תורה,

שבתות וימים טובים.

רש״י רבי שלמה יצחקי כותב שם שיום פטירתו כט תמוז קבור בצרפת.

הוא כותב דבר גבוה מאוד, כל הוצאות בניו לתלמוד תורה, שבתות וימים טובים,

כל אלו חוזרים לו.

אלה הם דברי הגמרא. הרב הביא מסכת פסחים, הביא עוד כמה מקורות.

דבריו של הרב באמת דברים גבוהים ובאמת אמיתיים כהלכתם.

עוד דבר קטן אני אוסיף. לגבי העניין של הזיווג, שאמרת באמת שהוא קצוב לאדם.

באמת, כתוב בגמרא במסכת סוטה, בדף ב' עמוד א',

כשינזבגן כקריעת ים סוף.

ככה כתוב.

עכשיו, הגמרא ממשיכה ואומרת, אין נזבגינו לאדם אלא על פי מעשיו.

אמר רבי יהודה ארבעים יום קודם יצירת

פלוני לפלונית, ועד פלונית לפלוני.

זאת אומרת, יש פה הכרזה משמים,

שזה ארבעים יום קודם יצירת הוולד, שזה הזיווג הראשון.

ככה אומר רבי יהודה.

עכשיו, מה הקושייה פה? מה העניין? אולי הרב יסביר לי ככה שיתבהר לי הנקודה כרב קצת יותר עם ניסיון,

ואני איש עדיין קטן וצעיר. מה הקשר בין זה לשמע ישראל?

דיברנו על תפילות שהאדם מחויב בהן. שמעתי, כן. אחרי זה דיברנו על עניין של,

כמו שכתוב בגמרא במסכת סוטה,

על זיווג,

ודיברנו על מזונות. אז פשט הדבר, אם הרב מבין עניין. שמעתי, שמעתי. חנג'רי בסטרי. שלוש תפילות, מזונות, זיווג.

מכאן הרב ימשיך את דבריו. יא פאפאי.

עכשיו,

ארבעים יום לפני יצירת הוולד זה זיווג ראשון,

וכשמזווגים לאדם אישה לפי מעשיו זה זיווג שני.

זהו.

על פי קבלה יש שבע זיווגים.

מה הבחינה?

אתה שאלת לפי הגמרא. על פי הקבלה תשאל מקובל.

אבל הרב גם מקובל ישנח.

אני לא מקובל. אם הייתי מקובל היה אולם מלא.

הרב, הרמ״ק, הקדוש כותב משהו על הארת פנים.

הרמ״ק, קראו לו הרב משה קודוברו.

ידוע שהוא נרצח. אתה מכיר את הסיפור?

יום אחד הרמ״ק התהלך ברחבי צפת.

התהלך, התהלך. פתאום נפגש מול אדם נוכרי.

אדם נוכרי ראה את הדרת פניו,

ככה הסתכל עליו.

נקלעו למחלוקת השניים.

בא נוכרי, הרג את הרמ״ק. הרב משה קודוברו נפטר בחודש תמוז גם. אני חושב שכ״ג בתמוז.

אני לא כל כך בטוח. לפי מה שאתה אומר נרצח, לא נפטר.

נרצח. נרצח בידי נוכרי. ככה למדנו,

זה מאמר חסידי, ככה אומרים, שהוא נרצח

והוא קבר אותו מתחת לאדמה.

עכשיו הסולטן שהיה בארץ-ישראל, באותו אזור,

היה את הסולטן של העיר והיה את הסולטן של הארץ.

אחרי תקופה קצרה צמח שם עץ, עץ שהביא פרי, ממש יפה.

וכל יום הפרי היה מתחדש.

בא הסולטן ושאל, איך יכול להיות שעץ מביא פרי לאורך כל השנה?

כמתישהו הוא צריך להפסיק להביא את הפרי.

עכשיו בא הסולטן הגדול, שאל את הסולטן של אותו עיר, תספר לי מה קרה שם.

הוא אמר לו, תשמע, הסולטן הגדול, אברהים, לא יודע איך קראו לו,

תשמע באמת כאילו לפני תקופה ארוכה, היה איזה יהודי עם הדרת פנים ורצחתי אותו וקברתי אותו מתחת לאדמה.

מאותו זמן גדל שם עץ גדול.

לא עבר כמה שניות או כמה דקות, הוא אמר לו, אתה רצחת את אותו יהודי.

הוא בא, שם אותו מתחת לגרדום ודינו היה דין מיתה.

כמו שהוא הרג את הרמק הקדוש,

ככה הוא נהרג בעצמו

והוא נקבר באותו יום.

עכשיו הרמק הקדוש כותב בפרק שביעי, בספר תומר דבורי,

למדנו שהוא נפטר בכ״ג תמוז,

רש״י נפטר בכ״ט תמוז. הוא כותב,

פניו תהיינה מהירות תמית ויקבל כל אדם בסבר פנים יפות.

מה הכוונה? פניו תהיינה מהירות תמית ויקבל כל אדם בסבר פנים יפות.

יש אנשים מתהלכים בינם לבין עצמם, הם אפילו לא מרימים את הפנים שלהם כלפי אותו אדם.

יש אדם, אתה יודע, נפול מחשבות, נפול עצבות,

מתהלך, אין לו פרנסה,

אין לו כלום.

עכשיו אדם שמתחיל תהליך של תשובה, אתה לא יכול להגיד לו, תשמע, הזיווג שלך קצוב,

המזונות שלך קצובים,

אתה מחויב להתפלל שלוש תפילות כנגד אברהם, יצחק ויעקב, הוא עדיין לא מחובר, הוא עדיין לא יודע מה זה אברהם, יצחק ויעקב, אולי הוא למד שהוא היה ילד,

אבל כמה הוא מבין, כמה הוא יודע, זה דבר נמוך יחסית לדרך שבה הוא מתהלך.

לכן, מה שרציתי להגיד לך, הרב,

אתה לא יכול לדרוש מאדם,

דורש זה אותיות שורת. כתוב בתהילים,

אדוני משמים השקיף על בני אדם לראות האש משכיל דורש את אלוהים.

דורש זה אותיות שורת.

בעולם הזה, אתה אמרת שצריך להיות עמל, צריך לעמול,

אבל מה עם לשרוד?

כולנו פה שורדים בעולם הזה.

כולנו פה מלאים מחשבות, מלאים רצונות,

מלאים קשיים, מלאים בלבולים.

אנחנו בעלי תשובה, כולנו פה בעלי תשובה.

כל אדם, כל שנייה ושנייה שהוא מתהלך פה בבריאה הזאת, הוא נקרא בעל תשובה.

אז נכון שיש את הבורא,

יש את הבריאה,

יש את הברואים,

ולמדנו שכל פרשה, בראשית,

נוח,

לך לך.

למדנו, למדנו, והעירה, חיי שרה, יש המון עניינים מאוד מאוד גבוהים.

כל פרשה, הסדר שלה והדרך שבה ככה אנחנו נוהגים.

אבל כיוון שהרב הוא איש קדוש,

קדוש זה אותיות שוקד,

שוקד. כתוב בטילים שקדתי והקי ציפור בודד על גג.

ולכן,

לכן זה גם אותיות כנל.

אז הרב הוא איש חכם, אומרים איזה חכם הלומד מכל אדם, שנאמר מכל מדע השכלתי, כי לקח טוב לי.

תורתי אל תעזוב לו.

טוב ליטור עד פיך מאלפי זהב וכסף. מה שרציתי להגיד לרב,

שהחידוש שלי הוא פשוט.

הוא פשוט, פשוט. בתור איש קטן, צנוע ובקושי יודע, אתה יודע, ללמוד. אני לא כמוך.

לומד זה אותיות מודל. אתה המודל לחיקוי שלי.

אתה, הרב הקדוש.

כי אתה שוקד באמת. אני רואה אותך עם ספר,

עם שיטוט, עם המראה של האבות הקדושים.

אני רק לומד ממך. מתחבר למראה שלך,

לוקח מוסר השכל ומתקדם הלאה. בתור איש צעיר עדיין, עשרים פלוס, פשוט, לא מבין הרבה.

אז החידוש שלי בעבורך הוא כזה.

שמע

זה ש' שחרית, מ' מנחה וע' ערבית. מה אתה אומר על החידוש, כבוד הרב?

אני שמח אותך, הוא כבר כתוב.

איפה הוא כתוב, הרב?

בספרים.

אבל לא משנה, אם אתה אמרת אותו לבד, אז כיוונת.

מכל מקום קצת קשה לי עם הסיפור של הסולטן הגדול והקטן.

כי כתוב, כשקברו את הרמק,

אז ליוו אותו בלוויה,

והיה עמוד של אש, והארי הקדוש

ראה את העמוד הזה.

אז אם קברו אותו תחת עץ ובלי ידיעת אחרים,

אז זה קצת לא מסתדר עם הסיפור המפורסם שהארי הקדוש

ראה אותו עם עמוד אש,

ואחר כך היה עוד ילד אחד שראה גם כן את העמוד אש הזה.

ואז כיוון שהוא ראה את העמוד אש, אז הוא אמר שהוא רוצה לתת אותו לביתו.

ולמחרת, כשבא הבחור הזה אליו,

אז הוא דחה אותו ולא רצה אותו. בגלל שהוא נתגאה קצת, הוא ראה קרי בלילה,

ואז הוא דחה אותו.

אבל זה מעשה שכתוב בספרים הקדושים,

בשבחי הארי הקדוש,

וגם בספרים נוספים.

מאיפה לקחת את הסיפור ההוא, אני לא יודע. משפיע חב״ד, הרב דוד אייכטל ועוד הרב משה קורנבוייץ. שני משפיעים של חב״ד בנצרת עילית.

כולם מכירים אותם? ככה הם סיפרו לי, אלה הם דבריהם. שמעתי, אני צריך את המקור של המעשים.

אני אשמח לשאול אותם, פשוט אני לא יודע איפה הם כרגע נמצאים, אולי ישנים.

נכון. ושישבו את שני המעשים האלה,

ואחר כך נדון.

בסדר, תודה רבה לך בתור

בחור בן עשרים, שמתחיל אשריכה.

השם ימלא משאלות ליבכם הצעירים לטובה, אמן.

הודיה בת רחל, אמן, הוא אומר רחל ויזמין הודיה בת רחל, אמן, אני מדכא אותה מתכתנת תוך חודש חודשיים, חבל על הזמן, אמן, אמן, כן,

שאלה נוספת פה לבחור שורה שנייה

ערב טוב, ערב טוב, כבוד הרב יגשתי פה כמו ברוסיה, קצת קר פה, מאוד,

השכר יהיה כנראה יותר גבוה, יותר טוב להיות פה ולהרגיש

כמו ברוסיה מאשר אותו רוסי שנרצח על ידי אותו קצין בשגרירות.

נכון.

כן.

אז כבוד הרב, רציתי להגיד לך תודה.

לפני שלושה חודשים בהרצאה, בחדר, אם אתה זוכר,

בירכת את אשתי שהיא תילד,

טבעית,

אז היה נס,

נס אמיתי.

מי שעה ארבע פלוס מינוס, בבוקר,

היינו בחדר לידה,

ביקשנו שיגיע

המרדים לעשות את הפידורל.

משעה ארבע עד שמונה ושתים עשרה דקות הוא היה בדרך.

הדרך שלו הייתה ארוכה, כנראה שהוא היה שיכור,

או שהקדוש ברוך הוא אמר לו לא להגיע,

כמו שאתה ביקשת,

ואז הלידה הייתה קלה,

כמו שבירכת,

וגם הייתה טבעית אמיתי.

שתי ביקשה להגיד לך תודה.

תהיה בריא, אבל מה היה מצבה לפני הלידה?

היה עובר הפוך או מה?

התינוקת הייתה הפוכה,

עכוז.

היא התהפכה והכל היה בסדר.

נזריץ רץ.

כן.

יפה.

אז באמת היה נס.

תודה לבורא עולם ולך שאתה השליח שלו.

תהיה בריא.

תודה.

רציתי לבקש לראות שתי דברים קטנים.

האחד,

גברתי דיברה עם האנשים שלך,

הם דיברו איתך, אמרת לה שהיא צריכה לתרום איזשהו סכום מסוים לשופר בכבוד התגרשה מבעלה, ואתה גם בירכת אותה לפני שנה,

זה התקיים כמו שצריך.

הוא לקח לה את הילדים,

הכל מלחמת עכשיו בקנדה.

הוא לקח את הילדים,

הביא כל מיני עדים לבית המשפט שם,

בית המשפט של הגויים כמובן,

שקר שהיא משוגעת, פה ושם, כל הדברים האלה, לקחו לה את הילדים.

כרגע היא רואה את הילדים שבת כן, שבת לא,

ובאמצע השבוע עוד שעתיים פעמיים.

השופטת,

מה שמה וזיכרונה, ביקשה שהיא תעשה מבחן,

פסיכולוגית, משהו כזה. היא עשתה את המבחן, המבחן היה בסדר,

ובכל זאת הם הביאו עוד פעם מישהו,

לא יודע מה הם מביאים שם כל הזמן, והשופטת

אמרה שהמבחן הזה לא תקין, צריך לעשות עוד מבחן.

ואז היא דיברה עם האנשים שלך במשרד,

ואתה אמרת לה לתרום סכום כסף.

היא לא יכולה כרגע לתרום סכום כסף מסיבה אחת שהבית המשפט שם

קבע שהוא ישלם לה כסף כדי שהיא תחיה שם.

היא לא יכולה גם כרגע לעזוב את הקנדה, להגיע לפה,

כי היא לא רוצה להשאיר

את הילדים, וגם העורך דין שלה שם אמר שאם היא תעזוב זה לא נראה טוב.

טוב, היא יכולה, אז היא לא רוצה את הילדים.

אז היא נשארה שם, אז היא ביקשה שאני אשאל אותך אם היא יכולה לקחת משהו על עצמה.

אם הסכום שנאמר לה זה 1,800 שקלים, היא צריכה להשיג אותם בכל מחיר,

בין על ידך, בין על ידי אחרים, זה לא משנה.

היא לא צריכה לבוא לפה בשביל להשיג סכום כזה קטן בשביל להפוך את הגזירה.

אז זה, צריך לעמוד בזה,

ובעזרת השם יתברך הישועה טובה.

בעזרת השם.

אתה תוכל לברך אותה עוד פעם? עוד פעם? למה לא?

מה השם?

מיכל בת סווטה.

מיכל בת סווטה

תזכה להשיג את הסכום, לשלם ולבשר.

אמן.

ועוד משהו קטן, אח שלה,

ואח של אשתי גם, בן שלושים ואחד ועדיין לא נשוי.

אתה יכול לברך אותו? דתי או לא?

כן, הולך עם כיפה, צניות, ציצית, שומר מצוות.

שיקבע שעתיים לימוד תורה כל יום ותענית דיבור שלושה חודשים רצוף.

ואם יעשה כן,

בעזרת השם ימצא זיווגו מהרה.

שמו אריק בן סווטה.

אריק בן סווטה.

זיווגו. יש עוד משהו, דבר קטן,

שאני בוויכוח איתו כל הזמן, יש לו כלב בבית.

אני אמרתי לו שהכלב זה לא מקום של כלב, הוא בחוץ.

אין להם גינה, הם גרים בקומות.

אמרתי לו שאני אשאל אותך שאלה מה הוא צריך לעשות עם הכלב.

יעשה לו מלונה במרפסת.

אין להם מרפסת.

ישים אותו למטה או שימכור אותו.

אני אמרתי לו בכלל, צריך לתת אותו למישהו אחר וזהו, הוא לא צריך להחזיק את הכלב. נו, בסדר, או כך או כך.

תודה, כבוד הרב. תהיה בריא.

תודה.

כן,

תן לו לבחור.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

קודם כל,

אני מבקש שתסלח לי, אני צעיר עדיין, אני לא בקי, אני לא מלומד.

אז מצטער מראש,

גם אם אני מגמגם, אני מתרגש קצת.

הבנתי שאכילת בשר ועוף אי אפשר,

כי הרי יש תנאים שבהם השחיטה היא לא כשרה,

והבשר הוא טרפה.

עד כאן אני צודק?

כן.

אוקיי.

אז רציתי לדעת

אם בעצם אני קונה מאדם שמייצר בצורה לא כשרה

בשר ועוף,

אז האם לקנות ממנו ביצים וחלב

זה לא בעצם גם לא כשר?

לא.

לא מחייב בכלל.

אין לסמוך על אדם שמוכר דברים כאלה, ואתה צריך לבדוק רק שמה שהוא מוכר האחרים הם בסדר.

אם זה דברים שאין בהם השגחה,

הוא לא יהיה נאמן.

אז אדם שמאכין נבלות וטרפות הוא לא נאמן.

לא מאמינים לו.

ולכן לא לקנות ממנו גם לא לקנות ממנו? לא. אפשר לקנות כל דבר שהוא סגור וחתום,

וידוע שהוא בסדר. אבל אם הוא מוכר במשקל דבר שאתה לא יודע מה המקור שלו או משהו כזה, אין סומכין עליו.

תודה לך.

תהיה בריא.

תן לו לבחור אחריו.

ערב טוב.

שלום הרב. ערב טוב. ברוך הבא לנצרת עילית.

קודם כל תודה רבה על הפעילות שהרב עושה בכל מקום.

ולפני הכול יש לי כמה שאלות וגם בקשות, אבל לפני הכול

עדיין לא ביקשתי אני ואשתי דיברתי ושמעתי לשון הרע עליך,

ואני מבקש סליחה וחברה.

זה דבר ראשון.

אמיתי אמיתי?

בוודאי, כן.

ואתה תמחה במי שתשמע עוד פעם?

כן.

מחול לך.

כולנו יד אחד, אבל כולנו עוד תמידה יש תדין.

תהיה בריא.

כולנו יד אחד, עכשיו הוא כבר מוכן.

כן.

טוב, עכשיו יש לי כמה שאלות.

לפני כמה שנים הרב דיבר על התקרית,

קליטור.

השאלה מה המצב שם, זה בסדר אם הרב יודע... לצערי הרב הדברים עדיין מתעכבים, אבל יש מי שעובד על זה,

ואנחנו מחכים מתי שיפתור לנו את הבעיה. יש לנו כמה דברים שהוא עשה לנו בדרך, לקח זמן,

אבל גם זה יגיע.

דבר, עוד דבר,

בקשר לגרסה, עניין של הגרסה,

לגמור את השאס מהגרסה.

האם יש עניין גם לגמור את ה...

ירושלמי?

מישהו גם אמר בוא נגיד ששאס,

גם ללכת לירושלמי?

בלי שום ספק.

ומעניין גם עם הזוהר, כאילו, כתוב כאן. יש כל מיני סיסוקים של זוהר, אפשר גם.

שהיא עושה שהיא אולי יותר ברחמים בכל מיני... אפשר גם.

גרסה, אבל.

כן.

כן.

הדבר שלישי, יש, שמעתי

באחד משיעורים שמדברים על המשיח וכל מיני.

יש בספר דניאל, פרק י״ב,

שרש״י שם כותב שהמשיח אמור להיכסות.

כן. השאלה, מה בדיוק, מה הפירוש של זה? אני יודע שזה מאוד... מפי הזוהר הקדוש הוא ייעלם, יעלה לשמיים.

האם זה כפשוטו או לא?

הוא יתכסה לתקופה ויחזור בחזרה.

אז זה יכול להיות שכן יהיה כפשוטו?

כי אני יודע ש... נחכה ונראה.

הבנתי.

ודבר רביעי,

בקשר ל... ל... בחוץ לארץ. אני יודע שבחוץ לארץ יש הרבה יהודים ש...

הם מאוד קשה לעלות לארץ, מאוד רוצים, אבל הם טוענים שאם באו לפה זו בעיה של חינוך, בעיה של הפרנסה או כל מיני דברים כאלה ומה הרב רוצה להגיד על אנשים בחוץ לארץ ארץ ישראל נקנית בייסורים וככה צריך להיות והיא עדיפה מחוץ לארץ כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה הרבה בעיות

צרות וסכנות.

והמצב הולך ומחמיר כמו שאנחנו רואים בשנים מאז שיצאתי לחו״ל בשביל להתריע בפני הציבור.

הרבה עלו בינתיים,

לא הרבה מספיק אבל הרבה ביחס למה שהיו עולים,

ומחכים שהם יקבלו שכל לפני שיהיה מאוחר.

ומה יש?

אני זוכר לפני שנים הרב דיבר על משהו שאמריקה אמור להיות תחת המים,

יש זוהר כזה, לא יודע בדיוק איפה ה... בלה בלה בלה בלה.

כן. עתידה להתכסות, כן.

זה זוהר מפורש?

אני לא יודע את המקום. אפילו לא צריך את הזוהר. אתה רואה שכבר הקוטב הצפוני מתפרק, וכבר הם בעצמם הבאנו באתר שלנו,

שהם אומרים תוך כמה שנים ניו יורק תשתף.

אז עכשיו כמה ברכות

עליי,

שאני אזכיר להיות עבד אמיתי, בקשר לכל חום. השם יזכה אותך להיות עבד אמיתי, עובד השם באמת.

אמן.

ובלאשתי

ולנו, שיהיה לנו

צדק על ימה, וגם לרופאה שלמה, גם... תלמדו.

אתה שעתיים בתענית דיבור כל יום שלושה חודשים רצוף.

היא תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה שלושה חודשים רצוף,

ותסכול לרפואה שלמה ולזרע חי וקיים.

אמן.

רק שאלה, גרזה, זה נחשב כ...

מה? גרזה, גרזה. לקרוא ב... זה נחשב ללימוד תורה.

ואם יש, נגיד,

מנחה וערבית ואמצע, זה נקרא הפסק?

לא.

תן. תן ליהודים מאחוריך. תודה.

ערב טוב, כבוד השר. ערב טוב.

אפשר ברכה לחזרה בתשובה? השם יזכה אותך לשוב בתשובה, ואני נותן לך ציצית. בוא.

כן, מי שרוצה גם כן ציצית, יכול לבוא לכאן. בכבוד.

תודה רבה שלכם, יאנון.

מי שרוצה עוד, יכול לבוא.

שהגיענו, נתננו, הגיענו לזמן הזה.

אמן.

תזכה לזיווג הגון מהירה, ותלמד שעתיים בתעמיד דברי, שלושה חמישית.

כן, עוד שאלה למי שיש?

תן לבחור פה.

בהמשך לשאלה הקודמת שלי,

לי ולאבא שלי היו כמה ויכוחים בנושא.

אני לא אוכל בשר ועוף, הוא כן אוכל.

אני יודע איפה אני יכול אולי להראות לו ההרצאות שלך,

לשכנע אותו.

באתר שופר.tv. אני מציע לכולם להיכנס לחנות,

לכתוב שופר.tv,

ואז עולה לכם הגרסה, אתם מורדים, יש לכם אפליקציה בסמארטפון,

ושם תוכלו לראות ולהראות

יש שם גם הקטע המומחה שאתה יכול לשאול אותי 1,700 שאלות,

ואני עונה לך בסרטון על כל דבר ודבר, אתה רואה?

תודה רבה. זה האתר,

ויש גם את האתר במחשב.

שם יש הכול, כולל כשרות, כשרות המזון בעלים,

בירקות, בפירות,

בבשר, בעופות, בדגים, בכל דבר.

סרטונים שמראים בדיוק הכול מאלף עד תמי.

האם בכל זאת לא משתכנע?

אם לא משתכנע, העיקר שאתה משוכנע,

ותציל את עצמך.

תודה רבה.

בהצלחה.

כן.

את רוצה לשאול שאלה? תן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

הבן שלי טס לפני שלוש שנים לארצות-הברית,

ועכשיו, ברגע זה,

עכשיו, ברגע זה, הוא בטיסה החזרה לארץ.

ברוך השם.

אני רוצה, בבקשה, ברכה

לכל הזכויות וכל דברי החוכמה מהשיעור שהוקדשו

לרפואה שלמה

ולגוף ולנפש.

שלך?

כן, הבן שלי.

לבן שלך? לבן שלי. מה שמו?

עד יוסף בן פנינה.

עם ה' עד יוסף.

תחליפי לו את השם מהר. עד יוסף. עד יוסף בן פנינה.

בן פנינה, השם יזכה אותו,

שיזכה לכל הזכויות של השיעור הזה. אמן.

אמן.

תהיה בטיח.

תהיה בטיח. נחליף לו את השם, אבל ה'ד' זה לא טוב.

כן.

אוקיי, תודה. הנה, בחור פה לסיום, ח'אן ג'ירי באסטרי. תן לו שורה ראשונה.

ערב טוב ועוד הרב. ערב טוב.

יש לי שאלה, בבקשה.

בבקשה, בשבילך.

שאלה שרציתי הרבה זמן לשאול.

אם הרב זוכר,

בקלטת בר מצווה לשופר, הרב דיבר שם על נושא הנתינה,

ושם הרב מסביר שכביכול לתת ליהודי ולתת לגוי,

בהקשר כזה או אחר, הוא אותו דבר.

אם הרב יצמח אם הוא יוכל לגעת בנושא הזה.

צריך לראות על מה דיברתי בדיוק ובאיזה מובן.

אבל כתוב שמפרנסים עניי גויים עם עניי ישראל,

אבל זה משום איבה.

שלא חלילה יגידו, אתה מבין, שמפלים בין לבין, אז נותנים להם משום איבה.

אם זה מה שאמרתי שם, אז זה מה שאני אומר עכשיו.

תודה רבה, כבוד הרב.

ועוד בקשה קטנה. יש לי שני ילדים ששניהם יש להם בעיות של חמורות של קשב וריכוז.

זה נובע בלימודים,

קריאה, כתיבה וכולי.

הגדול הוא בן 11 והקטן הוא בן 8. טוב.

יש לי נכדים בלי עין הרע והם היו ילדים רגילים.

יש כאלה שאמרו שיש להם קשב וריכוז, יש כאלה שאמרו ככה ויש ככה וככה וככה.

ואני החלטתי שכל מי שיביא 100 במבחן יקבל 100 שקלים.

וראה זה פלא, כמעט כולם מקבלים 100.

גם 100 שקלים וגם 100, עם קשב, בלי קשב, הכל חריט.

אם נותנים השקעה בילדים, תשומת לב וחום,

ומפצים אותם, והם רואים שיש שכר לעמל,

אתה תראה ילדים חדשים לגמרי.

תאמץ את זה ותראה שלא תצטרך כלום, ותבוא לעוד הרצאה ותספר לי.

תודה רבה, כבוד הרב. תהיו בריאים. יש לנו הכנסת ספר תורה בשבוע הבא, בעזרת השם,

לבית כנסת קהילות פז בבני ברק.

מי ששומע אותנו בכל מקום וירצה להיות שותף או לזכות

לרכישת אות, שזה נחשב

שהוא השתתף בכתיבת הספר,

וזה עולה לו ככתיבת ספר תורה, ומקיים מצווה תרי״ג

של כתיבת ספר תורה,

יוכל לפנות לארגון,

ושם יוכל לתת

את התרומה שלו, 1,000 שקלים,

ויזכה להיות שותף.

אלה שירצו להיות נוכחים ולסעוד איתנו בסעודת המצווה שתהיה שם,

יקבלו את הפרטים או באתר או בארגון.

וכדאי,

כבודה של תורה זה דבר חשוב ביותר.

לא תמיד זוכים להכנסת ספר תורה שהוא נכתב על ידי סופר ירא שמיים,

על קלף מהודר שלא אוכל נבלות וטרפות,

ושהעיבוד והכול היה בסדר.

זה לא נמצא כל כך בכל מקום.

כדאי לזכות בדבר כזה.

כן,

אז מייד כשאני מסיים אתה תשאל תכף.

תודה רבה לכם וערב טוב. רבי חנניהו בר-הקשי אומר,

רצוע הקדוש ברוך הוא רצוע קדוש ישראל,

לפי כוח רב עולם תורה ומשואות שנאמר אדונו וסלמה עד סיפגו, יאדיל תורה ויאדיל. קדיש למי שרוצה.