הוד השרון - הוד השרון - כי יחנן בקולו אל תאמן לו...

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ימים על ימי מלך תוסיף שנות הכמו דור ודור

ימים על ימי מלך תוסיף שנות הכמו דור ודור

ימים על ימי מלך תוסיף שנות הכמו דור ודור

יאמינו על ימי מלך תוסיף שנות עד גלמות דוב אדום

ערב טוב בעזרת השם. נעשה ונצליח, והשם עלינו מרחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה לרפואה שלמה. מזל איילת בת שרה שתעבור את המחלה ותסתלק ממנה.

יסורו לה כל החרדות.

אמן.

הערב יהיה גם לעילוי נשמת הוריי וחמים מנוחתם עדינו. אמן.

בפרשת השבוע

וירוץ עשיו לקראתו

עשיו רץ לקראת אחיו יעקב

ויחבקהו ויפול על צוואריו

ויישקהו ויבכו.

כותב רש״י

נקוד על ויישקהו בתורה יש מעל ויישקהו ניקוד מה שבדרך כלל אין.

למה זה?

יש מחלוקת בברייתא בספרי.

יש שדורשים שהנקודה הזו באה לומר

שלא נשקהו בכל ליבו.

בדרך כלל ויישקהו.

נשיקות זה בדרך כלל מתוך אחווה, אהבה.

אבל פה ויישקהו זה לא כמו הפשט של הכתוב,

אלא ויישקהו הכוונה לציין

שזה לא בכל ליבו.

אמר רבי שמעון בר יוחאי,

הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב.

לא צריך לחפש תירוצים, לא צריך לחפש טעמים,

הפעם כן, הפעם לא.

הלכה, כמו שהלכה לא משתנה,

ככה פה.

עשיו שונא ליעקב זה הלכה.

זה לא עשיו ההוא רק, זה כל אדום בצאצאיהם עד היום.

עשיו שונא ליעקב.

אלא

שנכמרו רחמיו באותה שעה

ונשקו בכל ליבו.

מה זה, מחלוקת מן הקצה אל הקצה?

יש אומרים שהנקודה באה להגיד

שלא נשקו בכל ליבו.

ורבי שמעון בר יוחאי מקדים ואומר, נכון, הלכה

עשיו שונא ליעקב, אבל פה היה מקרה חריג.

פה נחמרו רחמיו

של יעקב

ונשקו בכל ליבו.

הרב גלינסקי,

זיכרונו לחיי העולם, בה שואל

מה גרם לרבי שמעון בר יוחאי להיות סנגור של עשיו

ולומר שנחמרו רחמיו

ונשקו בכל ליבו.

והרב גלינסקי מצטייד בראיות חותכות

שלא יכול רבי שמעון להגיד כזה דבר, איך הוא אומר כזה דבר?

הלא פסק הרמב״ם בפירוש המשניות על אבות, פרק א', משנה ו',

שאם נראה רשע גמור

שעשה מעשה שכולו טוב

ואין נראה לחוש עליו משום צד ועניין,

בכל זאת חייבים אנו לדונו לכף חובה.

אם אנחנו רואים רשע גמור,

מכירים פה

שהוא רשע גמור,

שעשה מעשה שכולו טוב,

שכולו טוב,

ממש אנחנו רואים שם מעשה

שכולו טוב, ואין, אין נראה לחוש

על המעשה שהוא עשה משום צד ועניין.

אתה לא יכול להדביק לזה איזה משהו, להגיד פה זה סיבה כזאת, פה סיבה כזאת, זה לא הכוונה, זה ככה.

נראה שזה ממש טוב.

הרשע הזה הפעם עשה מעשה שכולו טוב.

בכל זאת,

חייבים לדון אותו לכף חובה.

חייבים.

כמו שנאמר על ידי החכם מכל אדם במשלי כוו כה,

כי יחנן קולו אל תאמן בו,

כי שבע תועבות בליבו

מה זה כי יחנן בקולו?

משמיע קולות של חינוני, מתחנן, מתחנחן.

אל תאמן בו, כי שבע תועבות בליבו.

רשע,

אסור לדון אותו לכף זכות,

חובה לדונו לכף חובה.

גם אם יחנן בקולו,

אל תרחם עליו.

אפילו תראה שהוא עושה מאה אחוז משהו טוב.

שבע תועבות בליבו.

ועל זה כתב רבנו יונה שם בפירושו על משלי,

שעל כך נאמר, משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע.

אומר שלמה המלך במשלי,

משכיל צדיק לבית רשע מכיר ומבין את רוע מעלליו ופנימיות מחשבתו.

הצדיקים מכירים את הרשעים באופיים ובמידותם,

יכולים לשחק איתם כמו שהם רוצים,

יודעים מה קורה איתם בתוך-תוך היותם, בתוך ליבם,

ולכן מסלף רשעים לרע,

מטה את מעשיהם שנראים כטובים,

ומפרש אותם תמיד לרוע ולשלילה.

לאלה שמכירים את הסיפור עם Crazy Stakey,

שאמרנו שהוא כמו סטייק שמתהפך כל פעם,

ופרשנו את ההודעה שלו שהכל עלילה, והוא הודה סוף סוף שהוא שיקר,

ובאמת לא היה כמו שהוא אמר, הוא כל הזמן חותך קטעים מהסוף,

ושם בהתחלה,

ומעביר מפה לשם.

אמרנו שאחרי כל הפירושים הוא עוד יחזור בו.

והוא חוזר בו כמובן,

כי המידות של רשע נשארות אותו דבר,

וכי יחנן בקולו אל תאמן אל תאמן בו כי שבע תועבות בליבו הוא כבר גיהינום הדלוקה מחכה לו כמו שהוא אמר לקדוש ברוך הוא אל תוציא אותי משם והוא צודק הוא לא יוציא אותו משם.

אז לאלה שלא מתמצאים בחומר הוא כל פעם מדביק הדבקות כאלה ואחרות.

אבל נראה אותו במשפט,

בקרוב,

ואז נראה אם הוא ישלם את החמש מאות אלף

או לא ישלם את החמש מאות אלף עם כל ההצגות.

אז נראה כמה דוגמאות ונבין מיהם האנשים האלה.

ידוע שפעם סיפרו לחידושי ההרים,

זכר צדיק לברכה, על כופר בעיקר

שלפני מותו בכה והצהיר שהוא חוזר בתשובה

ומת בקריאת שמע.

מה יגידו האנשים? ראית?

איך זכה ברגע האחרון על השעה הזה לעשות תשובה? הרי בן אדם שזוכר לעשות תשובה אפילו ברגע האחרון הוא יזכה בסוף להיכנס לגן עדן.

ייכנס קודם לגיהינום,

אלף אלפיים שנה להתנקות,

אבל בסוף הוא יגיע לגן עדן.

הנה רשע כופר בעיקר

והוא מת לפני כן ומספיק לבכות.

שומעים שהוא אומר שהוא חוזר בתשובה?

ואומר קריאת שמע

אמר החידושי הרים כששמע את המעשה

עליו ועל כיוצא בו נאמר

כי יחנן קולו

אל תאמן בו

כי שבע תועבות בלבו

לא תשובה ולא חריף

שום דבר

כל זה תרמית

אז מה יוצא לו אם הוא מרמה ברגע האחרון?

למה להגיד עליו שהרשע הזה לא זכה לחזור בתשובה?

למה להגיד שהוא מחנן בקולו ואסור להאמין בו

וצריך לדונו לכף חובה כי שבע תועבות בלבו? למה?

הסביר חידושי הרים כך

הוא לא רצה לחזור בתשובה

הוא רק רצה להכחיש את דברי חכמים זיכרונם לברכה.

חכמים זיכרונם לברכה אמרו שרשעים

אפילו על פתחה של גיהנום אינם חוזרים בתשובה.

ואז הנה

הוא היה רשע כופר כל החיים שלו,

נהנה מהעולם הזה עשה הכול,

והנה

על פתחה של גיהנום לפני שהוא ייכנס הוא עשה תשובה.

אז זה מכחיש את מי?

את חכמים זיכרונם לברכה.

וכך הוא יזכה בתור כופר

לפתות את חלשי האופי,

לעשות כמעשיו

ולומר אתה יודע מה גם אני אחטא כל החיים,

אהיה כופר כמוהו

ואשוב ברגע האחרון.

ואז

יוכלו להגיד אפשר ליהנות משני עולמות,

אפשר לחיות בעולם הזה כמו גוי,

לא שומר מצוות, עושה מה שבא לי,

וברגע האחרון

קריאת שמע.

וכך ביקש אותו רשע, אומר החידוש הארים,

להמשיך ולהחטיא גם במותו כמו בחייו.

וזה אנחנו מצווים, מצווים

לדון לכף חובה רשעים כאלה,

ולומר את הפסוק הזה, כי יחנן בקולו אל תאמן בו,

כי שבע תועבות בליבו.

ולא רק זה, הוא יכול להשתמש עם שלמה המלך

ולהגיד

כל מיני פסוקים, ולהביא את דוד המלך עם עיקש תטפל

וכולי וכולי, והדרשות של רשעים, משהו עולמי.

נספר עוד מעשה מבהיל,

מבהיל, בשביל לראות עד כמה הדברים הם כנים ואמיתיים.

הגאון רבי משה פיינשטיין,

גדול הדור באמריקה,

זיכרונו לברכה,

היה בתקופה מסוימת הרב של יובען

ברוסיה

תחת יד הקומוניסטים,

והקהילה סבלה מרורות מיהודי מויסר,

מויסר,

שהתרועע עם השלטונות והלשין עליכם,

רושש רבים,

גרם למאסרם,

עינוים של אחרים,

היה לחרפה ולדי ראון,

התרחקו ממנו ונידו אותו.

חלה.

ועמד למות.

הגיעו אנשי החברה קדישא וביקש

תאמרו איתי וידוי,

ופרץ בבכי תמרורים,

ואמר שהוא לא יודע במה יוכל לכפר על החטאים.

אבל יש לו בקשה אחת,

שיקברו אותו עומד,

קבורת חמור,

שאולי, אולי הביזיון הזה יהיה כפרה על כל העוונות.

ממש מרגש.

אבל מה לימדו אותנו?

כי יחנן בקולו,

אל תאמן בו,

אל תאמן בו, כי שבע טועמות בליבו.

אבל אתה רואה בן אדם בוכה.

בוכה. הבן אדם עומד למות.

יש זמן למשחקים עכשיו?

בן אדם יודע עוד רגע.

זהו, מגיע רגע האמת, ואין לצאת יותר. לא חוזרים לפה.

שמה הולכים לדורי דורות.

טוב, אז החבר'ה קדישא אחרי שהוא מת,

זה בקשה מוזרה.

הלכו לרב. אמרו לו, כבוד הרב,

מה אנחנו עושים?

האם יש מצווה לקיים את דברי המת כמו תמיד?

אמר להם, אין לנו אלא דברי השולחן ערוך,

ביורה דעה סימן שסב ובשח,

שאין קוברים אלא בשכיבה כשפניו למעלה.

ואם ברצונו בכפרה,

שמירת ההלכה תהיה כפרתו.

שמעו לקולו

וקברו אותו כורה רגילה.

למחרת הגיעו שוטרי הבולשת,

הזעיקו את אנשי החבר'ה קדישא,

הלכו איתם לבית העלמין

ודרשו לפתוח את הקבר של המלשין.

העיפו מבט לתוך הקבר

והלכו לדרכם.

מה התברר?

לפני מותו הרשע, מלשין המויסר,

שיגר מכתב לחבריו מהבולשת הקומוניסטית וכתב

היהודים שונאים אותי

על שהתחברתי איתכם

והסגרתי את סודותיהם.

בטוח אני.

כשם שהרחיקו אותי מחברתם בחיי,

כך התנקמו ממני במותי.

בהרב יורה לקוברני קבורת חמור בביזיון בעמידה.

אז הם קיבלו את המכתב ובאו לבדוק.

אם היו מקיימים את הצוואה שלו ומאמינים לו שהוא

רוצה כפרה שיקברו אותו בעמידה,

כולם היו הולכים למאסר.

כי יחנן בקולו אל תאמן בו,

כי שבע תועבות בליבו.

אין להאמין לרשעים כאלה.

אין דבר כזה.

לכן,

אפילו בזמן המוות,

איך אומר קרייזי סטייקי, עד הקבר,

בעגלה ובזמן קרים.

אז הוא אומר, כי יחנן קולו אל תאמן בו,

כי שבע תועבות בליבו.

אחרי שאמרנו את שתי הדוגמאות האלה,

קשה על רבי שמעון בר יוחאי.

איך הוא סינגר על עשיו

ואמר שהוא נשק אותו בכל ליבו?

לפי הדין וההלכה,

אי אפשר.

התשובה היא, רבותיי,

רבי שמעון בר יוחאי לא דרש בזכותו של עשיו בכלל.

בדיוק ההפך.

בדיוק ההפך.

הכלל שנקוט בידינו בכל מקום שיש נקודה על הכתב

בא לומר שהדברים אינם כפישוטם.

אז אם כתוב וישקהו שהפשט הוא שהם מנשקים זה מתוך אהבה וחיבה,

אז כאן שיש נקודה זה בא לומר שאינו כמו הפשט

ואינו בכל ליבו

כמו שאמרו הראשונים,

יש אומרים הראשון שאינו בכל ליבו.

אמר להם רבי שמעון בר יוחאי,

אדרבה,

בכל מקום שתראו גילוי אהבה וחיבה של עשיו

תדעו שאינם אמיתיים ואינם כנים

כי בהלכה עשיו שונא ליעקב.

לעולם אין אהבה אמיתית.

לעולם.

כי ההלכה זה כלל ברזל.

חוק ולא יעבור.

עשיו שונא ליעקב.

אבל רק כאן,

רק כאן שיש נקודה למעלה,

נס מיוחד, נס מיוחד, נס מיוחד.

יוצא דופן, יוצא דופן.

שנשק אותו בכל ליבו.

זה לא סנגוריה, בדיוק הפוך.

זה להגיד שהוא רשע, מרושע כל הזמן.

פה קרה נס

והוא נשק אותו בכל ליבו.

לא סנגוריה, הפוך.

זה מראה שההלכה היא הלכה,

ועשיו שונא ליעקב תמיד,

והיה מקרה חריג פעם אחת בכל שנות חייו,

שהוא נשק אותו בכל ליבו.

למה?

כי הוא עבד עליו.

יעקב אבינו הביא לו דורונות,

דורונות, דורונות, דורונות, מתנות, כסף, כסף.

לא רק זה, נתנו כבוד, כבוד, כבוד. אמר לו לאדוני, לאדוני עשיו, לאדוני עשיו,

מעבדך יעקב, מעבדך יעקב.

אז הוא משמיע לו, אתה אדון, אני עבד, קח כסף, קח כסף, קח כסף.

אדון, עבד, כסף, איזה יובי, איך הוא לא יאהב אותו?

איך הוא לא ינשק אותו?

הפיל אותו יעקב אבינו, הפיל אותו, הפיל אותו.

ככה קרייזי סטייקי נפל.

הוא חשב שהוא יתוודה כאילו ויגיד שהכל עלילה וכולם שקרנים וכולם זה וכולם

ניצלו אותו,

הוא חשב שייתנו לו כסף ויגבו אותו ולא נתנו לו והוא מקלל אותם מדי פעם,

את כל אלה שעבדו עליו, כל הרבנים שהפקירו אותו והכל ופה ושם.

אז הוא חשב שאני מחאה לו כפיים וכולי וכולי. לא,

אני לא מחלק דורונות, מוטי.

אני ממשיך להגיד את האמת, לא כמוך.

ואמרתי שהוא יחנן בקולו שבע תועבות בליבו והוא יחזור בו. אה, הוא נפגע.

אז הוא התהפך עוד פעם חז'ל להיות סטייקי כמו תמיד.

איי איי איי איי איי איי איי איי איזה אנשים נחמדים יש, אני אומר לכם, ממש דואגים לי מאוד.

חמש מאות אלף כבר פסק השופט.

אז מה הוא כתב לו?

אני עני,

אין לי כסף,

יש לי ילדים ואני לא יכול לשלם ואני לא יכול לקחת עורך דין ואין לי ככה וככה וככה.

הי, שכחת שאמרת שאתה עושה עשרים אלף על הנס קפה של הבוקר?

על הבוקר.

הרי אתה עושה אלפיים, שלושת אלפים ובחודש כמה? עשרות אלפים.

תתחיל לחזור לעבוד.

אל תבזבז את הזמן, כי חצי מיליון זה הרבה כסף.

צריך לשלם.

אז נכון שאתה הגשת ערעור וניתנה תגובה עכשיו שלנו וכולי, והשופט יגיד את מה שיגיד,

אבל בעזרת השם, סבלנות עוד לא נגמר.

חמש מאות אלף מרצדס על חשבונך, קרייזי סטייק-אין.

טוב,

זה מפרשת השבוע.

עכשיו,

אנחנו ניקח עוד דוגמה אחת

בכיוון אחר,

שממנה נלמד

איך מסתכלים חכמים לא על החיצוניות אלא על המהות של הדברים.

רוב העולם טועים, מסתכלים על חיצוניות.

מתפעלים מחיצוניות,

אבל מפנימיות

כמעט אף אחד לא יודע אפילו להתבונן.

היה אחד מיוחד מאוד בין כל החכמים, קראו לו ריבי יוסף.

והגמרא בכיתין ס' זן אומרת שכאשר

טמא אחד מריבותינו מה ראה רבנו הקדוש

לפסוק כרבי יוסף

ולא כרבי מאיר

ולא כרבי חנינה.

אמר לו שמואל,

שתוק

בני שתוק.

לא ראית את ריבי יוסף.

אילו ראיתו נימוקו עמו.

רבי יוסף,

כל דבר שאמר והוציא מפיו,

נימוקו עמו.

זה לא רק סברה להגיד לכאן, יש סברה לכאן.

נימוקו עמו, קשה לקעקע את נימוקו.

אז אתה מתפלל למה רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא,

הוא פסק כרבי יוסף ולא כרבי מאיר.

רבי מאיר לא ירדו חכמים מסוף דעתו, היה גאון הגאונים.

ולא רבי חנינה, למה לא פסק מותם?

אז תדע לך שנימוקו עמו.

עכשיו תשמעו,

רבי יוסף, מה אמר.

בגמרא בשבת כ יח אמר מימיי לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי.

אלא לאשתי ביתי

ולשורי שדי.

מה פירוש?

כשהוא היה קורא לאשתו, היה אומר לה, ביתי,

ביתי,

לא בשם שלה,

ולא אשתי.

ביתי.

ולשור שלו, איך הוא קרע?

שדי.

איזה שבח יש בזה?

דבר גדול השמענו.

החכם מסתכל לפנימיות הדברים ולתכליתה,

לא לחיצוניות ולשטחיות.

האישה היא עקרת הבית,

ואין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם,

אלא בשביל אשתו.

והשור,

העיקר שלו זה לחרישת השדה.

כמו שכתוב במשלי,

ורב תבואות בכוח שור.

מכוחו של השור מביאים הביתה הרבה תבואות.

אז רואים שהוא היה מביט

על הדברים, לא על החיצוניות,

על התכלית,

על מה מכוון בכל דבר בפנימיות שלו. מה המטרה של אישה?

מה המטרה של שור?

והינה אנחנו רואים,

כשעשו הרשע פוגש ביעקב אבינו,

כתוב, וישא עיניו

וירא את הנשים ואת הילדים.

ויאמר מאלן לך.

ויאמר,

הילדים אשר חנן אלוהים את עבדיך.

מדהים.

המלבים אומר, עשו ראה את הנשים, קודם כל את הנשים.

עשו רואה קודם כל נשים.

ואחר כך את הילדים.

ושואל על הנשים ועל הילדים.

ויעקב, על מה משיב לו?

רק על הילדים.

לא עונה לו על הנשים.

אלא כך אומר לו יעקב אבינו,

אצלך הנשים הן תכלית ומטרה בפני עצמה.

אבל אצלי, בהשקפת עולמי,

הנישואים

הן עבור הילדים אשר חנן אלוהים את עבדיך.

למה אני התחתנתי, אתה חושב?

בשביל שתהיה לי אישה?

שאני אלך איתה ותלך עם תיק, ונלך כל הזמן ברחובות ושיראו אותה שיש לי אישה.

אני התחתנתי עם אישה שתביא ילדים, הוא היה צריך להביא 12 שבטים,

שייבנה עם ישראל? בשביל זה רבו כולם הנשים?

הנשים, בשביל שתזכה כל אחת

להביא ילד ממנו.

אז אצלך זה תכלית.

הנשים בפני עצמן,

גם אם לא ילדו, העיקר שיהיה לך.

כמו שפעם היו משקים את הנשים כוס עיקרין,

היו לוקחים אישה אחת רק ליופי

ואישה אחת לילדים.

יש היום אנשים ונשים שמתחתנים בלי להביא ילדים מראש.

בכלל.

אז הוא אומר לו את התשובה.

הילדים אשר חנן,

האלוקים

את עבדיך.

מסופר שאחד

תם

שמע על צדיק נשגב שעבודתו בקודש נעלה ומרוממת.

הוא שמע שהוא כמו מלאך, כמו שרף.

החליט ללכת ולראות.

להפתעתו מצא אותו מסב עם המשפט.

פחה בסעודה.

עמד ולטש עיניים משתאות

והביט בתמעון.

שאל אותו הצדיק, מה אתה נדהם?

אז התם עונה לו,

אני לא מבין.

אמרו שמתגורר כאן מלאך

מורם מעם,

ואני לא רואה כל חילוק בינו לביני.

לי יש אישה ובנים,

וגם לך יש אישה ובנים.

אני מברך ואוכל,

וגם אתה מברך ואוכל.

אחייך צדיק,

ואמר לו, אגלה לך מה ההבדל.

אתה רצית לשאת אישה,

ונולדו לך ילדים.

אתה רצית לאכול,

אז ברכת.

אבל אני רציתי ילדים.

לכן, נסעתי אישה.

אני רוצה לברך.

לכן, אני אוכל.

זה ההבדל.

בין צדיק לשאינו צדיק.

הצדיק מסתכל על תכלית העניינים,

מה המטרה של כל דבר בעולם.

והוא מחפש את התכלית,

לא את החיצוניות,

את הפנימיות של כל דבר.

דיינו שמגדלות את בנינו ושומרות אותנו מן החטא.

מה התכלית?

אישה ניתנה עזר כנגדו,

שתהיה עזר כנגדו.

לא בפני עצמה הביאו אותה,

אלא כל בריאתה של האישה עזר כנגד האיש.

לא טוב להיות האדם לבדו,

אעשה לו עזר כנגדו.

היום התהפכו היוצרות.

שוויון,

שוויון בשריון,

שוויון, הכול שוויון.

לא, לא הכול שוויון.

בספורט אין שוויון.

בספורט נשים מתחרות לבד וגברים לבד.

שם אין שוויון, שם מבינים שאין שוויון.

למה?

אמרו שהן שוות לגבר בדיוק.

עוד לא ראיתי נשים שעובדות בבניין

עם מלט וכל זה. למה שם אין שוויון?

על המנופים, לא ראיתי אישה.

שוויון, למה אין שוויון?

הקדוש ברוך הוא ברא למטרות מסוימות כל אדם עם משימות מסוימות. מה תפקידו של כל אדם בעולמו?

רוצים לשנות סדרי בראשית?

אין בעיה.

העולם כבר היה מבולבל בזמן המבול

והקדוש ברוך הוא החריבו.

העולם התבלבל בדור הפלגה

והקדוש ברוך הוא החריבה.

אי אפשר לבלבל את היוצרות.

אבל היו תקופות כאלה בכל העולם, זה לא חדש.

ותדעו לכם שכך הם הדברים.

כאשר גזר פרעה

כל הבן אילוד, איורא תשליכוהו,

אמר עמרם גדול הדור,

עמרם זה היה אבא של משה רבנו,

והוא היה גדול הדור,

אמר לה, שב אנו עמלים?

מה,

נביא ילדים ויזרקו אותם ליאור?

עמד וגירש את אשתו.

עמדו כולם וגירשו את נשותיהם.

אמרה לו, בתו מרים הקטנה,

הגזרה שלך, אבא, יותר קשה משל פרעה.

למה הוא גזר על הזכרים, על הבנים?

ואתה גוזר גם על הבנות, שלא יהיו בנות.

והוא גזרה שלא ספק מתקיימת, ספק לא מתקיימת.

את הגזרה שלך מתקיימת, הנה כולם גירשו את הנשים.

עמד והחזיר את אשתו. באמת, מאותו רגע כבר בטלה גזרה.

אז תמוה, מה הוא אמר עמרם?

אמר לה, שב אנו עמלים?

אז אם לא יהיו ילדים, אז מתגרשים?

אז שיחיו עם הנשים, בלי ילדים.

רואים שאכן כן.

לא קראתי לאשתי, אשתי,

אלא אשתי ביתי.

מה זה ביתי?

ממנה אני בונה את הבית.

בניין עד עד

דור המשך, שימשיכו את הבניין. למה זה נקרא בן?

בן?

ראשון בניין, בת,

ראשון בית.

וצריך להמשיך את הדורות.

אדם שנשא אישה ועשר שנים, לא ילדה לו,

מגרש אותה.

למה מגרש אותה?

שהוא מחויב בפרו ורבו.

אז אישה צריכה להביא בנים.

אז הוא אומר, מה?

לשווא אנחנו עמלים?

עמד וגרש את אשתו, גירשו כולם.

אפשר להסביר גם לאלה שלא יבינו כל כך,

שאם יישארו עם הנשים יכול להיות שלא יעמדו ביצרם ויביאו עוד ילדים, ואז יצטרכו לזרוק אותם עוד פעם ליום.

אבל מכל מקום רואים שידעו מהי התכלית שבכל דבר ודבר, לכן קראו לה דברים על שמם בתכליתם.

הכול נמדד לפי הכוונה והפנימיות.

הכול נמדד על פי הכוונה והפנימיות.

ועכשיו בואו תראו מעשה מזעזע.

איך דברים נמדדים לפי כוונה ולפי פנימיות.

לא יאומן כי יסופר.

מעשה דינה.

איזה אסון.

איזה כאב לב.

איזה חרפה.

שכם בן חמור

עושה מעשה מכוער בדינה בת יעקב.

נתאר לעצמנו אילו היה נודע בזמן הזה, רחמנא ליצלן,

שאחד מגדולי הדור

נעשה מעשה כזה בביתו לעיני כול.

איזה ביזיונות. איזה בושה. איזה חרפה. איך לצאת לרחוב, כמו שאומרים.

אבל אנחנו נעמוד על הדברים להתבונן,

מה קרה כאן.

הכתוב אומר משפטי אדוני אמת

צדקו יחדיו.

על משפטי השם

אי אפשר להסתכל כשאתה רואה שקרה מקרה אחד,

מקרה שני,

מקרה שלישי. יכול להיות שזה עדיין לא מספיק בשביל לבחון את משפטי השם.

יכול להיות שתצטרך להמתין עשר, עשרים, שלושים, ארבעים, חמישים שנה,

כשתסתכל אחורה,

אז כל משפטי השם תראה שצדקו בגלל שראית את הכול כבר יחדיו.

פרש הגאון רבי ישראל מסלנט, זכר צדיק וברכה.

כאשר בית דין מעניש,

ייתכן שיסבלו גם חפים מפשע.

לדוגמה,

אדם מתחייב מיתה.

מה אשמה אשתו שהיא תהיה אלמנה?

מה אשמים הבנים שלו שיהיו יתומים?

אבל אין ברירה,

אלה משפטי בני אדם.

אבל משפט שמיים אינו כן.

אם חף מפשע יסבול בגינם,

יימנעו.

נגיד אדם חייב מיתה בידי שמיים,

הקדוש ברוך הוא

לא יפעיל עליו את הפסק דין של מיתה

עד שיסתכל באשתו, בבניו,

באביו, באמו, באחיו, באחיותיו,

בקרוביו, בחבריו, במכריו,

בשכניו.

כל מי שעלול להיפגע מזה שהוא ימות

ולא מגיע לו להיפגע,

השם יעכב את הגזר דין של ההוא שצריך למות

עד שכל הסובבים יהיו ראויים לרמת העונש המגיעה להם בגין זאת.

ורק אז

יחול הפסק דין.

על זה נאמר הצור תמים פעולו כי כל דרכיו משפט

אל אמונה ואין עוול.

אין עוול.

זה נקרא שאין עוול.

אבל אם שופט אומר, תשמע, אתה עשית מה שעשית 25 שנה בפניהם,

או אתה הולך לחבל התלייה,

הוא לא עושה עוול, כלפיו!

אבל כלפי אשתו ובניו ואביו ואמו ומכריו וחבריו, הוא בוודאי עושה עוול.

אבל אצל הקדוש ברוך הוא אין עוול.

אין עוול.

הכל מדוקדק כלפי כל הסובבים.

וזה הביאור בגמרא בשבת ל״ב.

כתוב שבעוון נדרים אשתו של אדם מתה.

הבעל נודר נדרים, נודר נדרים, בסוף מתה אשתו.

בעוון נדרים אשתו מתה.

ודאי שהיא בעוונה מתה.

היא הייתה ראויה למות בגלל עוונות שלה.

אבל אם בעלה לא היה חוטא בעוון נדרים,

היו ממתיקים מדינה.

כי הרי אין אישה מתה אלא לבעלה.

למי חסר אחר כך את האישה?

בעיקר העיקרים לבעלה.

למה לקחו לו אותה? בגללו.

היא מתה בעוונותיה.

היא הייתה יכולה לא למות למרות עוונותיה.

אם הוא לא היה ראוי להיענש, היא תסולק ממנו.

אבל ברגע שהוא חטא בחטאים שראוי גם הוא

שהיא תסולק ממנו, אז היא בעוונותיה מתה.

אבל הוא לא בלם את זה.

אם לא היה נודר נדרים ולא מקיים,

היא הייתה נשארת איתו.

למרות שהיא חייבת מיתה.

אז הבעל יכול לגונן על האישה אפילו אם היא חייבת מיתה.

אם לא ראוי הוא שתסולק ממנו.

גם הפוך.

כך גם הילדים כלפי האבא והאימא, והפוך.

וככה כלפי כל הסובבים.

ואני אביא לכם עכשיו מעשה שמובא כאן.

מבהיל, מבהיל על הרעיון.

הגאון רבי אלחנן וסרמן, זכר צדיק לברכה,

השם ינקום דמו,

הביא בעניין זה סיפור מהתלמוד הירושלמי בתענית סוף פרק ג'.

הייתה בצורת בירושלים.

המים כלו מן הבורות.

אין.

אין מים. זה לא כמו היום יש ברזים.

אין מים בבקבוקים.

אין גשם.

אין מים לשתות. אפשר להתחיל למות.

אמר רבן יוחנן בן זכאי למשרתו.

עלה לבית המקדש.

עמוד לפני פתח ההיכל.

וכה תאמר.

אדוני רוצה ללכת להסתפר.

במזג האוויר השרבי

אינו מניח לו.

מיד ירד מטר.

שמעתם דבר כזה?

רבן יוחנן בן זכאי.

יש בצורת.

אנשים הולכים למות מצמם.

הוא לא בא לקדוש ברוך הוא אומר תרחם הוא לא גוזר תחנית

הוא לא עושה שום דבר.

שולח את המשרת אומר תעמוד על הפתח של ההיכל בבית המנגז.

תגיד שהאדון שלך אני אני כאילו רבן יוחנן בן זכאי.

האדון שלי רוצה ללכת להסתפר.

אבל בחוץ חם חם שרב הוא לא יכול ללכת להסתפר.

אז יורד מטר.

מה זה?

מה זה?

אתם מבינים דבר כזה?

לא מגיע לו לרבן יוחנן

שהוא יהיה בבצורת

אז הוא לא בא אומר

אני לא מגיע לי

אני רוצה שיהיה מים לשתות

לא

הוא מוכן להשתתף בצער של כולם אין מים לשתות אבל אני רוצה להסתפר

אם לא מסתפר אחת לשלושים יום נקרא מנוון

אני רוצה ללכת להסתפר

אבל בחוץ חם מאוד

אז אני מבקש

שירד גשם יורד מטר

מה זה?

והדברים נפלאים

נגזר בשמיים

על המון העם

שיצטערו עד מוות

אז מה?

אז מה אם רבן יוחנן בן זכאי מצטער צער כזה קטן אז חכה עוד שבוע תסתפר עוד שבוע עוד שבועיים מה קרה?

לא! ולא מגיע לו

לא מגיע לו הצער אז חייב לרדת מטר

אתם רואים?

שאם לא מגיע למישהו משהו אפילו יש גזירה על כל העם

על כל העם יש גזירה של בצורת עד מוות

אבל לאחד לא מגיע

אז אין מה לעשות צריך לרדת מטר

מה מטר?

שהקדוש ברוך הוא ישלח לו שני בקבוקים ארגז כל העם

מה? לא הבנתי מה הבעיה?

לא, לא, זה לא צמא, לא הבעיה של צמא, בחוץ

חם אי אפשר לצאת, אי אפשר לצאת, איך אני אלך לספר?

תראו איזה צדיק הוא היה

היום יש אנשים שהם צדיקים, הספר בא אליהם הביתה

הוא היה הולך לספר, רבן יוחנן בן זכאי הולך לספר,

איך אני אלך?

חם!

אני לא יכול ללכת

אז חייבים לשנות את מזג האוויר בשבילו

ויורד גשם, לצנן, לצנן את כל האוויר

שאפשר יהיה לצאת לספר להסתפף.

לא יאומן כי יסופר, הנה היסוד שלנו, בגדול.

אבל משפטי אדוני אמת צדקו יחדיו.

אם לרבן יוחנן בן זכאי לא מגיע אפילו צער מועט

יוותרו בזכותו ובשבילו לכל העולם כולו.

ומה יהיה עם החוב שכולם חייבים, שמגיע להם את הצער?

לקדוש ברוך הוא יש דרכים לגבות את החוב גם בדרכים אחרות,

אם לא יעשו תשובה.

אם יעשו תשובה גם לא יגבו מהם.

על זה נאמר שאם אחד מבני החבורה מת,

ידאגו כל בני החבורה.

יש חבורה,

מה שקוראים היום, חבר'ה,

יש חבורה שלומדים, יש חבר'ה שהם

לא כל כך לומדים, אבל חבורה.

אם מת אחד מבני החבורה, ידאגו כל בני החבורה.

זהו שאמרו חכמים.

למה?

כי אם היו זכאים בתוך החבורה לא היה מת.

כי אם הם זכאים לא מגיע להם צער, שהחבר ימות.

והיה מתעכב הדין כלפיו.

עכשיו אנחנו מגיעים לשאלה שלנו הקשה.

שאלה קשה.

מעשה דינה.

מעשה קשה מאוד.

זה מגיע ליעקב אבינו הצדיק,

שדמות דיוקנו חקוקה על כיסא הכבוד,

שמלאכים עולים ויורדים בו,

בחיר שבאבות, מקים עם ישראל, בזכותו עולם קיים.

האם מגיע לו כזה מעשה והשפלה,

שהבת שלו קורא איתה מעשה כזה?

יש כאן גילוי נוקב של נורא אלוהים ממקדשיך.

אל תקרא מקדשיך אלא ממקודשיך.

כשהקדוש ברוך הוא עושה דין בקדושים שלו,

הוא נהיה יותר ירוי, יותר יראים מהקדוש ברוך הוא. כי בן אדם עם שכל טיפה אומר, יואו וואווווי,

אם גדול בישראל מקבל עונש כזה, אנחנו קטנים?

וואו וואו וואו, אם עליו הקדוש ברוך הוא לא מרחם,

ואין, ייקוב הדין את ההר, והקדוש ברוך הוא בא איתם במשפט, וצדיק,

כחוט השערה מדקדקים איתו, מה איתנו? מה יהיה? מה יהיה?

אל נערץ בסת

אל נערת בסוד קדושים ונורא על כל סביבה.

למה נענש?

למה נענש יעקב בביזיון הזה?

נכון, אתה לא מטוב.

יעקב הציג בפני עשיו את נשיו

ואת אחד עשר ילדיו,

בנימין עוד לא נולד,

וכותב רשי

ודינה היכן הייתה?

כתוב שהוא הציג בפניו את אחד עשר ילדיו, ומה עם הילדה?

איפה היא?

נתן אותה בתיבה

ונעל בפניה

שלא ייתן בה עשיו עיניו.

הוא תמיד מסתכל ישר על הנשים.

אז הוא החביא אותה.

ולכך הוא נענש.

שמנע אותה מאחיו שמא יישאנה והיא תחזיר אותו למוטב.

ונפלה ביד שכם.

לא רצית לתת אותה לעיסא אז יבוא שכם.

לא רצית לתת לישראל אפילו שהוא מומר,

אז היא תנטל לגוי ערל.

תגידו לי, זה מובן לכם?

יש דין בהלכה.

האם ייתכן שיעקב אבינו יתבעו אותו שלא השיא את ביתו לעיסא?

לא הבנתי.

למס מרעהו חסד,

אתה מנעת חסד שאם היא הייתה מתחתנת איתו ייתכן שהיא הייתה מחזירה אותו למוטב, כי הכול הולך אחרי האישה.

אם האישה חסידה והבעל רשע היא תהפוך אותו חסיד.

אם הבעל חסיד והאישה מרשעת היא תהפוך אותו רשע.

ככה אומרים חכמים.

איתתא זה התרגום של אישה. איתתא בארמית

א' תו תו א',

איתתא א' תו תו א', או שהיא מעלה את הבן אדם מא' עד תו או מתו עד א'.

אישה היא עקרת בית או עוקרת הבית.

הכול תלוי באישה.

אם אישה ראשונה לא חטאה, לא היינו מתים.

טוב.

אבל גם צריך לעשות חסד ומבט.

הרי לאה זה אימא.

אימא שלה.

אימא שלה בכתה, בכתה, בכתה, בכתה, עד שעיניה יהפכו להיות רכות מהפחד שהיא תתחתן

עם עשיו.

אף אחד לא העניש אותה על זה.

והיא לקחה ליעקב, והיא לקחה לרחל אחותה את בעלה.

מישהו העניש אותה על זה?

היא עוד זכתה לילדים.

עכשיו הבת שלה עומדת ליפול

בידיים של עשיו.

אז בוודאי שהוא עשה בסדר שהסתיר אותה.

והרי כתוב במפורש, המשיא ביתו לעם הארץ,

כאילו כופתה ומניחה לפני ארי.

ארי רעב, טורף!

אין גינונים.

עם הארץ,

אתה נותן את הבת שלך לעם הארץ, אין לו דרך ארץ, אין לו מידות, אין לו כלום,

טורף!

האישה זה חפצה בשבילו.

לא.

מי שנותן את הבת שלו מוכן לתת אותה לעם הארץ, שידע שהוא נותן אותה כאילו כפת אותה לפני ארי.

מה, נשאר רק שיטרוף.

אז מה התביעה?

מה התביעה על יעקב אבינו? מה, הוא צריך לתת את הבת?

לא רק,

זה מומר היה.

מומר.

הרי הוא היה מדלג ממקום למקום ועושה מעשים עם נשים.

הוא היה רוצח?

היה עובד עבודה זרה?

על מה מענישים אותו?

לא תאמינו.

לא תאמינו.

אמר רבי ירוחם ממיר, זכר צדיק לברכה,

בשם הסבא מקלם, זכר צדיק לברכה,

שאכן היה חייב למנוע אותה מאחיו.

חייב!

אבל בלב כבד

ובצער עמוק.

והוא אומר בלשונו, הוא נטבע שסגר את מכסה התיבה בתפיחה רועשת.

לא היה שם מספיק צער

שהוא לא יכול להציל את אחיו

מרדת שחת לגיהינום.

כי הבת הזאת יכולה אולי הייתה להשיב אותו בתשובה.

לא היה לו מספיק צער, ככה מסביר

רבנו ירוחם ממיר בשמו של הסבא מקלם.

מדקדקים עם הצדיקים כחוט השערה.

אז רואים פה שאפילו,

אפילו אתה לא יכול לעשות משהו,

אתה לא יכול לפעול

לפחות אנחה שישמעו ממך.

לפחות.

לפחות.

היי, מה אני אעשה? הלוואי והיה לי כסף לתת לך. הלוואי והייתי יכול לעזור לך.

השתתפות בצער, בכאב, בכל.

אבל אם הבן אדם אומר,

אין לי, מה אני אעשה? אין לי.

הבן אדם מרגיש שטרקו לו את הדלת בפנים,

כאילו, לא אכפת לך, אבל לפחות. הרי כתוב שאם אדם לא נותן צדקה, אין לו כסף.

אין לו כסף.

אז שיברך את העני,

ינחם אותו, יפייס אותו.

מי שנותן צדקה מתברך בשש ברכות,

ומי שמפייס אותו, 11 ברכות.

אז זאת אומרת,

היה פה חסר

צער בשיעור המתאים.

הרי ראינו שהוא לקח בדין, לקח בדין, יעקב אבינו, את הברכות על פי נבואה של אימא שלו, רבקה.

לקח בדין. אבל הוא גרם למי?

גרם לעשו להוריד שתיים וחצי דמעות.

עד היום אנחנו בוכים על אותן דמעות.

מה יצעק צעקה גדולה ומה רע מאוד.

עוד שילם לו הקדוש ברוך הוא בבניו של יעקב,

שגזרה באותו שיעור עברה על צאצאיו אצל מרדכי יהודי, שזעק זעקה גדולה ומרה,

כשאמרו להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן תו ונשים יום אחד.

השמדה טוטלית של העם היהודי נגזרה על ישראל בגלל אותו בכי של עשו,

שיעקב בדין,

בדין לקח את הברכות,

ועוד אבא שלו אמר לו, גם ברוך תהיה.

אבל הצער,

אנחנו לא מבינים בזה עד כמה זה, עד כמה זה.

איי איי קרייזי סטייקי.

על כל ניגון שלך, מנוני איי פוני וזה,

על כל ניגון זה גיהינום חדש.

זה גחלים אחרות.

זה משהו.

מה שהולך להיות שם זה משהו.

חבל שאי אפשר יהיה להסריט את זה ולהחזיר את זה בחזרה,

שיראו כולם מה זה אמנוני אי פוני.

איי איי יאי סטייקי.

אז זאת אומרת,

רואים מפה דבר מדהים.

עכשיו נשאלת השאלה,

אבל יש לה גם אימא ללאה, יש לה גם אימא לדינה, לאה.

מה קרה עם לאה?

תשמעו מה קרה עם לאה.

לאה ילדה שישה בנים,

ואחר ילדה בת,

ותקרא את שמע דינה.

למה היא קראה לה דינה?

פירש רשי,

בשם ריבותינו,

שדנה לאה דין לעצמה.

היא אמרה ככה, אני ילדתי שישה בנים.

יעקב צריך ללדת 12. השפחות ילדו כל אחת 2. אז 6 ו2 ו2 זה 10. נותר לאחותי 2. שיוולדו שני בנים.

עכשיו, אם יבלדה עכשיו זכר,

לא תהיה רחל אחותי כאחת השפחות?

השפחות ילדו כל אחת שתיים.

אז התפללה על העובר שהיה צריך להיות זכר ונהפך לנקבה.

מיד כתוב ויזכור אלוהים את רחל וישמע אליה אלוהים

ויפתח את רחמה.

וילדה את יוסף.

אז למה נקראה דינה כי דנה לאה דין בעצמה והפכה את הזכר לנקבה וקראה לה דינה על שם שדנה דין בעצמה.

ומיד בזכות זה הרתה רחל וילדה את יוסף.

טוב,

במה מתנחמת לאה עכשיו?

לאה שמחה בשמחת אחותה.

ואמרה לעצמה,

גם מבת אפשר לרוות נחת.

חתם סופר, היה לו בנות.

אז כולם, כשבאה להם בת ראשונה, כמו בעבד,

יש כאלה אפילו יוצאים על האישה,

תראי מה את מביאה לי. כאילו, היא הולכת לסופר ולקחה מה זה, והתחלף לה בטחות, לקחה במקום בן,

מביאה לו בת.

וחתם סופר אמר

שאם נולדים לאדם בנים,

הוא לא יכול להחליף אותם.

האם הם יצאו טובים?

טובים. אם יצאו לא טובים, לא טובים. זה שלו, זה הבנים שלו.

אבל חתנים, אתה יכול לבחור.

אתה יכול לבחור אדם צדיק, מובחר,

תלמיד חכם,

אחד שלומד, אחד שכאלה. אתה יכול לבחור, יש מבחר.

חתנים, אתה יכול להתאים לבנות.

אז מה אמרה לה?

בת זה גם לא נורא.

בעזרת השם, יהיה חתן טוב.

ומה קרה בהמשך?

שכם בן חמור!

נהיה חתן!

לנחת כזאת היא לא פיללה,

ולא על חתן כזה היא חשבה.

זה מגיע לה?

אחרי שהיא ויתרה על בן,

בשביל שלאחותה יהיה בן.

אחותה ויתרה בכלל על החתן.

אבל שתי האחיות האלה,

מיוחדות שבמיוחדות,

והיא מוותרת

על הבן קבלת בת, לפחות שיהיה חתן נורמלי.

ומי היא בעלה? שכם בן חמור? זה מגיע לצדיקה כזאת?

מה קרה בסוף?

החתן הזה נהרג.

שמעון ולוי הרגו את כל אנשי שכם, 24,000. דינה חזרה הביתה מעונה,

מבוישת.

ומה, מה צריכה לחשוב לאף?

זו מצווה וזו סחרה?

זה מה שקיבלתי,

שהתפללתי למען אחותי?

שתהיה בת?

אין ספק שהיה לה מקום, היה לה מקום להתמרמר.

אה,

אבל תראו איך הקדוש ברוך הוא מגלגל את העניינים.

חנג'רי בסטרי.

מה היה בסוף?

ידועים דברי המדרש?

דינה הרתה משכם בן חמור.

וילדה לו בת.

ואת הבת הזאת הרחיקו השבטים.

והקדוש ברוך הוא שלח מלאך

והוריד אותה למצרים, לבית פוטיפרה.

אשת פוטיפרה הייתה עקרה,

והיא אימצה אותה לבת.

הבעל גם כן היה מאלה של תל אביב,

אז גם לא היה סיכוי שייצא משהו.

יוסף

לקח אותה לאישה,

את אסנת הבת של פוטיפרה המאומצת שהיא הבת של דינה.

והיא ילדה לו את מנשה ואפרים.

אז מה קרה בסוף?

שליאה, לאה, לאה,

קיבלה בסוף את יוסף כחתן.

ולא עוד.

היא ויתרה על לידה של שבט אחד וזכתה לשני שבטים.

אפרים ומנשה,

משפטי השם אמת,

צדקו יחדיו.

צריך סבלנות.

סבלנות לראות את סוף הדבר, מה יקרה.

מה אנחנו לומדים?

לא להתמרמר כשלא מבינים את מהלך המאורעות.

כי לא יובנו אלא בסופם.

קראתי

בספר מעיין השבוע על חנוכה

דבר מדהים. הוא מביא אותו שם

בגלל שמקרה קרה באלף דה חנוכה. תשמעו.

היה אדם גדול בישראל, מיוחס מאוד בספרד.

קראו לו רבנו ברזילאי הברצלוני,

זכר צדיק לברכה לפני כאלף שנה.

והוא בגיל שמונה עשרה התחתן עם אישה.

נולדו לו שלושה בנים.

ובגיל שלושים

נפטרו לו שלושת הילדים מאשתו.

נשא אישה שנייה.

הביאה לו שלושה בנים ובת.

ונפטרו כולם במגפה בחודש אחד.

התחתן פעם שלישית.

נולדו לו בנים ובנות.

ומתו כולם.

באלף דה חנוכה

חלם חלום והנה בא לפניו

אדם גדול, רב-ממדים,

נראה קדוש עליון.

כולו הדרת כבוד ואמר לו קום

שאתה עתיד להיות מלך.

התעורר,

ויהי גץ והנה חלום

ונטעה בו תקווה.

עברו ימים ספורים, עוד לא נגמר חנוכה.

נפתחה מלחמה בין ספרד לפורטוגל.

בהיותו סוחר

ומנהל חשבונות,

ואדם נאמן מאוד,

לקח אותו המלך

המלך,

ומינה אותו על כל המזון של הצבא בכל שנות המלחמה.

וקיבל שני אחוזים

מכל מה שמכר לצבא מזון.

הוא היה אפסנאי

של כל המדינה.

המלחמה ארכה שלוש שנים.

הוא התעשר בעושר רב מאוד מאוד, מיליארדים.

ואז, בגיל שבעים וחמש, הוא התחתן עם אישה רביעית.

והוליד ממנה בן.

יצא ממנו רבנו יהודל ברצלוני,

אחד מגדולי ישראל.

טוב אחרית דבר מראשיתו.

מישהו יכול להבין על מה ולמה קרה כל מה שקרה עד עכשיו? אף אחד.

אבל בסוף, נצר

גדול יצא ממנו וענף בעם ישראל שממנו יצאו צייצאים גדולי תורה.

ואין שאלות וקושיות על הקדוש ברוך הוא, כי אנחנו באים באמצע הסרט,

אנחנו לא יודעים מה היה קורה.

אותו דבר אחד מעשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו,

היה הניסיון של הרעב.

המחסור היה גדול כל כך,

עד שהוא שהה באכסניות, בהקפה.

אין לו כסף.

בכל מקום שהוא יורד בדרך הוא מבקש לאכול והוא יחזיר אחר כך.

ירד למצרים

וחזר בסוף כבד במקנה בכסף ובזהב.

כבד מאוד.

הוא בחזרה פרע את כל ההקפות, כל החובות שלו הוא שילם.

אבל יש פה מושג עמוק יותר.

אברהם מגיע לארץ ישראל וקורא בשם השם, עושה הרצאות

ואומר לכולם לקרוא בשם השם, להאמין בקדוש ברוך הוא ולבטוח בו.

אנשים נאספים, משתכנעים,

זונחים את האלילים, דובקים באמונה.

ואז פתאום בא העם

קרייזי סטייקים.

מה אמרו?

אמרו שהאלילים כועסים

ונוקמים על נטישתם.

אמרו לו, אתה רואה, בגלל שעזבנו בגללך את האלילים הם כועסים עלינו, עשו עלינו גזרה, רעב.

והוא עצמו, אברהם, נעזב

וגם לו אין מה לאכול

עד שהוא צריך לרדת למצרים

וחייב ללוות בדרך.

מה היה יכול להשיב להם?

גם הוא לא מבין בחשבון שמיים, יש תוכנית לקדוש ברוך הוא.

אבל הוא לא מהרהר חס ושלום.

מקבל הכול באהבה.

טוב, מגיע למצרים.

פרעה ראשו חומד את אשתו שרה ולוקח אותה.

יאבא ביי, מכה אחרי מכה, מה יגיד? הוא צדיק כזה, איפה השמירה עליו?

איפה האלוקים שלו שומר עליו ולוקחים לו את אשתו ואין לו

מה לאכול וכל הדברים.

ואז פתאום מתהפך הגלגל,

מוכה פרעה בנגעים גדולים

ומחזיר לו את שרה בבהלה וגם מעשיר אותו בעושר עצום ורב, 500,000,

והוא חוזר ופורע את כל ההקפות

ועונה על כל השאלות

ומיישב את כל התמיהות.

והוא עונה להם, אתם רואים?

הייתה חסרה לכם רק סבלנות.

איך הקדוש ברוך הוא מסובב הכול שכולם יעשו את כל מה שיעשו בשביל שיעשירו את אברהם?

יש חשבון לכול,

אבל צריך סבלנות.

ובסוף רואים הכול.

איי, איי, איי, איי, על זה פירשו חכמים, הנה ימים באים וניגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע.

כשאדם רואה איכר חורש את השדה הוא טמא, מה אתה מפלח את התלמים? תגיד, מה אתה עושה?

אחר כך הוא רואה הוא גם לוקח אזרחים וזורק אותם, מרכיב אותם בתוך האדמה, ומה אתה עושה?

מה אתה עושה? אתה מקלקל.

איי, איי, איי, צריך רק סבלנות.

כשינבטו הזרעים, השיבולים יעלו, הוא יקצור אותם,

אז יבין שזה לא היה השחתה,

אלא זה היה הכנה לעתיד,

לבוא שהכול מוכן,

ואז כאילו החורש פוגש את הקוצר,

וכאילו דורך ענבים,

כשמפיק היין עושה בזרע לשתילת הגפן.

סוף מעשה נעוץ במחשבה תחילה,

ולכן אין שאלות.

צריך רק סבלנות.

סבלנות, רבותיי.

אבל עם ישראל, שהספיק לירות כבר אלפי שנים עם הקדוש ברוך הוא,

וראה שהשם הבטיח שהוא לא ייטוש את עמו,

והבטיח שלא מאסתים ולא געלתים, לכלותם, להפר בריתי איתם.

ולמרות שכל אומות העולם מכוונות כל יום איך להרוג ולחסל את כל היהודים, מנער ועד זקן תווה נשים,

וזוממים עלינו מזימות גם בדורנו אלו, כל יום מודיעים, אנחנו נשמיד אתכם, אתם לא תהיו, לא תתקיימו וכולי.

ואלפי שנים,

עם כל הכוחות של כל העולם מיליארדים, נגד קומץ יהודים,

לא מצליחים.

ואם משפחה קטנה, משפחת חשמונאי,

הצליחה לגרש את כל היוונים,

את כל המעצמה היוונית ששלטה בכל העולם,

דחתה את כל התרבות היוונית מן העולם.

והיוונים שקראו ליהודים חושך,

הוכיחו היהודים שהם האור,

ומפח קטן של שמן

דלק שמונה ימים, נעשה מופת ליהודים.

ובאנו חושך לגרש,

ובידינו אור ואש.

הסבלנות רק היא בוטה,

אנחנו עוד מעט נגאל,

עוד מעט נגאל.

צריך רק סבלנות.

אם יש לכם, אז גם לי יש.

שאלות בבקשה.

ברוך הוא תודה, אדוני. אלוהינו, מהלך העולם שהכל נהיו בדבורו.

שאלה בבקשה.

יש לבחור שם.

כן.

בבקשה תעמוד.

רציתי לשאול לגבי רבי מאיר בעל הנס, שהוא גם קבור בעמידה.

זה לזכותו

לגונן עלינו,

על כל העולם כולו.

זכותו עומדת לנו, מה שנקרא.

כן.

ההוא יצר פטנט, כן.

רצה להגיד קבורת חמור.

תן ליהודי שם בסוף.

נו.

שלום, כבוד הרב.

שלום וברכה.

רציתי לשאול לגבי ארז יחיאל.

כן.

ראיתי באתר שאסור לשמוע אותו.

קצת לא הבנתי מה, כאילו,

שאר הזמרים היה כאילו פרסום, למה אסור,

תיעודים שהם כאילו... יש כמה סיבות,

אבל אני מרחם עליו אז אני לא אגיד אותן, אבל אני אגיד דבר אחת שהוא אמר למי שאמר,

שכבר לא יכול היה לעמוד בזה, כמו שאמר לוט,

אי-אפשי באברהם ובאלוהיו.

כאילו החומרות כבר היו יותר מדי קשות עליו,

וכמו שלוט ראינו בסופו של דבר, שמייד כשעזב את אברהם, כשהיה עם צדיק יסוד עולם והיה מלווה אותו והלך איתו כל הדרך,

אבל בסוף ראו לאן העיניים שלו פוזלות,

לא פחות ולא יותר, רץ ישר לסדום בעמורה.

וכאן היה בדיוק אותו דבר.

ברגע שהוא החליט שזה לא מתאים לו מה שאנחנו אומרים,

אז הוא ישר רץ לחוף הים, כמו שהיה בהתחלה, ועשה שם שידור עם קול בעורמה והלך לרובי והלך לשס והלך ונהיה מהם, כמו שרצה, מתחילה.

והכסף כנראה יותר חשוב וההופעות

מאשר דקדוק ההלכה.

בהתחלה היה מוכן אפילו היחידי לקבל מלקות לדוגמה,

כאילו,

עד כדי כך היה מוכן.

אבל יראת שמיים כנראה שמשתפשפת

במשך הזמן,

והניסיונות של הממון כנראה יותר קשים,

ואז תולים את זה באברהם אבינו, אי אפשי באברהם ובאלוקם.

אבל מה קרה בסוף ללוט?

שהוא יצטרך את אברהם שיציל אותו, כי אילולא אברהם היה מת בכלל.

נראה מה יהיה בהמשך.

אבל כבוד הרב, אני דווקא, יצא לי קצת לדבר איתו.

אין טעם לברר את העניין פה, כי אתה לא יודע את הדברים שאני יודע,

ואני לא רוצה ממש לפרק אותו לגמרי,

אז אני מניח את זה ככה.

זה מאוד קשה להגיד דברים על הרב. אין בעיה.

יהיה לך קשה, תישאר עם זה קשה.

זמרים כמו שאר כל הזמרים הפסולים. אין שום בעיה. אתה רוצה לקבל עונש כמוהו, אין שום בעיה. תמשיך ככה ותקבל. לא, אבל להגיד, זאת אומרת שהוא הלך ועזב את הרב,

זה אחרי שפסלו אותו, אמרו שאסור לשמוע אותו, אסור להזמין אותו, אז מה הרב רוצה שהוא יעשה? אני מסביר.

אני יודע מה שאני יודע, וזה לא אחרי שפסלו אותו, ולא בטיח.

אתה לא יודע את הפרטים, ואני משאיר אותם כמות שהם.

עדיין אני שומר לו קצת על התקופה שהוא הלך לאורך זמן,

אולי הוא יחזור בו,

נשאיר לו את ההזדמנות.

אם לא יחזור בו,

יכול להיות שבהמשך אנחנו נגיד את הדברים. נכון שקשה לתפוס שכאילו הוא הלך ועשה הופעה מה ש... אתה לא יודע הרי מה היה,

אז למה אתה מקשקש?

אני יודע מה שאני דיברתי איתו. מה אכפת לי מה שדיברת איתו? אתה יודע מה אני יודע? אתה לא יודע. אז למה אתה נכנס בזה?

אתה רוצה לקבל את העונש? תבקש, ואני אתן לך.

מה זאת אומרת על העונש? על מה העונש?

על מה העונש? אתה חוצפן. אני אומר לך שאני לא רוצה ללכלך עליו,

ואתה רוצה שאני כן אלכלך עליו, ואני לא מעוניין ללכלך עליו.

זה הכל. מספיק מה שאמרתי, מה שהוא אמרתי. אני הבנתי שכל העניין זה בגלל

ששאלו אותו אם הוא רוצה לקבל על עצמו לאכול מהשחיטה של הרב.

הוא אמר אין שום בעיה. עזוב, עזוב, אתה לא יודע. זה נגנים, זה הייתה הבעיה של ה... אתה לא יודע כלום, אני אומר לך ושלא ימכור.

אין לך תותים, אם אתה אוהב תותים צריך בדיקה ככה. זה מה ששאלו אותו.

גם כשאוכלים, אתה היית נוכח כששאלו אותו? לא. לא. אז למה אתה מבלבל את המוח? מי אתה שתבלבל את המוח?

למה לדבר אליי ככה? אבל מה?

למה לדבר אליך? אתה שומע איך אתה מדבר אליי?

אתה שם לב בכלל מה אתה מדבר? אני אומר לך שאני לא רוצה לדבר בשביל לא לפגוע בבן אדם ואתה רוצה חופר חופר שאני כן אפגע בבן אדם. אני לא רוצה לפגוע בבן אדם ואתה חופר.

ואתה אומר שאתה יודע מה שהוא אמר ואתה לא יודע מה אני יודע ואני מסביר לך שאתה לא יודע ותמשיך אבל למה אבל למה

אתה מבין מה אתה עושה

אני מבין אני מבין שבסופו של דבר מי שלא אוכל שחיטה עד חבורה קהילות פז הוא לא בסדר זה מה שאני מבין זה הבנת

עונשך עליך

כן תן לבחור פה

ערב טוב כבוד הרב בקשר לשאלה על הבשר ולכשרויות

אני ברוך השם עם המשפחה אנחנו שנה וחצי לא אוכלים בשר ועופות חוץ מקהילות פז

עכשיו לאחרונה נהיה לי ניסיון בעניין של הפרנסה עם זה

כי אני עובד באוכל אני שכיר ואני

מוכר שניצלים שהשניצלים בכשרות רבנות

שאלה מה אני עושה עם העבודה כבוד הרב לא יכול לעבוד בזה

אם כבוד הרב יכול לברך אותי שזה השבוע האחרון שאני עובד בעבודה הזו השם יזכה אותך בעזרת השם יתברך

שתמצא עבודה ראויה ללא שום סיכוי של תקלה אמן ואני רוצה רק להודיע פה שאנחנו הפסקנו לשחוט

בשחוטה האחרונה ששחטנו היה 5,000-6,000 והשארנו אותם שם

ולא לקחנו משום שהנאמנות

של בודק הסכינים ושל הבדדס שעבדנו איתו נפגמה בעינינו בגלל שהם שינו ממה שאנחנו אמרנו

וכיוון ששינו החלטנו שאנחנו לא לוקחים יותר מהם את העופות אז ייתכן

שלא יהיה יותר בכלל, ייתכן,

וחוזרים לדגים כמו שהיה

ולא כמו שהוא חשב

שמי שלא אוכל כפז אז הוא לא בסדר.

הנה עכשיו גם אנחנו לא אוכלים כפז בגלל שאם זה לא בסדר אז לא אוכלים, זה לא משנה,

זה לא פרנסה.

אבל מה לעשות?

יש אנשים שחושבים שהם מבינים ויודעים חשבונות ושיקולים כמו שלהם,

אבל לא, אנחנו לא חושבים ושוקלים כמותם.

כן,

שאלה נוספת.

תן לו פה שורה ראשונה.

שלום כבוד הללו. שלום וברכה. לעמוד.

אם אפשר.

קודם כל מה שהבנתי שיש יהודים כאלה שמנסים לחקות את הרב בכל מיני דברים בכל מיני דרכים אז מה שבטוח זה שאם מנסים לחקות את הרב זה סימן שיש פה משהו לחקות יש פה פנימיות כמו שהרב אמרת לא אבל הם עושים את זה בחיצוניות גם כל אלה שעושים חבורה זה פטנט עכשיו שכולם למדו בגלל שאמרתי בהתחלה

שהדרך היחידה להימלט מתעשייתי זה באופן של חבורה לעשות חבורה קטנה וכו'.

אבל אנשים לא יודעים מה הקריטריונים שצריך לעמוד בהם. אין להם שום הבנה.

לא למדו ואין להם מושגים ולא כלום.

חושבים ששחיטה זה דבר פשוט.

לא פשוט בכלל.

בזכות הרב. ילמדו סימן ב' ביורה דעה עם כף החיים ויראו

שחשוד על אכילה של נבלות וטרפות חשוד רק חשוד נקרא מומר לתיאבון והבית הלל לפני כשלוש מאות שנה אמר שכבר בזמנו וכך נפסק וכך פוסק הכף החיים שמומר לתיאבון זה מומר להכעיס ואינו נאמן על כלום למי שמאמין לו הוא בעצמו מומר. שמעתי את זה. אז זאת אומרת

זה לא דבר פשוט לסמוך ואחרי כל מה שאנחנו נמצאים במקום ושומרים במקום ועומדים על גביהם

עדיין הם לא מסוגלים לעמוד בהתחייבויות של מה שאנחנו רואים במו עינינו.

בעזרת השם כל פעולה שהרב עושה לאמת זה ישפיע טוב לכל העולם.

הקדוש ברוך הוא יעשה את המלחמות.

תהיה בריא.

עכשיו

עוד שאלה אני אחרוג קצת. לפני הרבה שנים הרב היה מדבר על מוות קליני ועולם הנשמות.

אפשר לחזור קצת?

בבקשה.

יש כזה דבר שעושים לתיקון הנשמה,

שרוצים לעזור לנשמה בעולם העליון.

השאלה איך אפשר לדעת

שבאמת המצב של הנשמה בעולם העליון באמת נהיה מצב יותר טוב?

האם יש איזו אפשרות לדעת את זה?

בימינו אין אפשרות לדעת דברים. על פי הספרים, על פי הסוד,

יש לנו קבל... על פי הספרים אנחנו יכולים להגיד את כל האפשרויות,

אבל... לא, אבל השאלה אם יש סגולות מסוימות שבן אדם יכול לעשות משהו או לראות משהו או דברים כאלה?

לא.

אז יש כאלה שעושים קצת פחות, יש כאלה שעושים יותר, יש כאלה שבלי הרף הם כל הזמן עושים למען הנשמה, שיהיה עילוי ו...

אדם יכול לפעול את כל הפעולות שהוא רוצה לפעול.

אנחנו לא יודעים עד כמה אבל אנחנו יודעים את הכללים

אם אדם עושה דברים שמרימים את הנשמה

אז ודאי שהתרוממה

כמה אנחנו לא יודעים כמה הוא עמוק אנחנו לא יודעים כמה צריך למשל לעזוב שהנשמה בכלל לא יהיה לה שום צער וייסורים ורוצים לדעת בעולם הזה שבאמת אז אמרנו שאם אדם עושה הרצאה כיוון שחוזרים בתשובה אז כל הדורות היוצאים מזה שחזר בתשובה או מאלה שיצאו בתשובה ודאי שמעלים אותו מהעולם העליון

עד לעולם הבא.

זה כן כתוב במפורש, זה אומר רבי עקיבא בהספד שלו על הבן שלו,

שמובטח הוא שהוא בן העולם הבא, שזיקת הרבים וכולי.

תודה רבה לכבוד הרב על כל הדברים של אמת והחיזוקים,

שנזכה באמת שכל העולם יכירו באמת ובטוב שהרב רוצה להעניק בעצם לכל העולם כולו.

בתורה הקדושה, אמת.

תודה רבה.

תן לבחור פה.

ערב טוב, הרב. ערב טוב.

רציתי לשאול לגבי מיסרחי.

כן. אם הוא עדיין רשע, עדיין צריך לדבר נגדו?

מה השם שלך?

אריאל.

אני שואל כי... שמעתי, מה השם שלך? אריאל.

מה השם השני?

אין לי שם שני. מה, אין לך משפחה?

אה, שם משפחה, כן.

אני הייתי בהרצאה שלך במשאר פתח תקווה ובראש העין וברמת שרון.

הסיבה שאני שואל,

כי יש לי דיסקים של מיסרחי ואני רוצה לשבור אותם.

שמעתי.

אני שואל אותך שאלה, מה השם ושם המשפחה?

אריאל רופא.

אריאל רופא? כן.

מאיפה אתה?

מאלפי מנשים.

מאיפה?

אלפי מנשה, ליד כפר סמי. אלפי מנשה. הייתי בהרצאה גם בעמנואל פעם, ואני עוקב אחרי הרב. אז בוא אני אסביר לך.

היהודי הזה הוא עוקר תורה, אפיקוירס. נכון. שיצא כנגדי על לא עוול בכפי,

אמר בהתרברבות דברים שאוזן אסור להם לשמוע, וחזר עליהם גם בהמשך.

שותפו של קרייזי סטייקי,

ותכננו ביחד עליי כל מיני תכנונים שאמר אותם קרייזי בעצמו,

ובכל אופן הוא מאחורי הקלעים עובד בשתי דרכים.

גם להכפיש אותי ולתכנן עליי כל מיני תוכניות,

וגם מצד שני לשלוח אנשים כאילו להתפייס איתי,

וכאילו הוא רוצה לבקש מחילה והכל, כי נגרם לו נזק גדול.

כל רבני אמריקה יצאו נגדו עכשיו, כל, לא כל, אבל החשובים שבהם יצאו במכתב,

התפרסם גם בכיכר השבאב,

ושם ניתן לראות שכולם אומרים שהוא לא הולך בדרך התורה, והוא מבזה את התורה.

הוא גם בכלל לא נראה רב בכלל. לא משנה. הוא ליצן בעצם. בסדר, איך שהוא נראה זה לא משנה.

ממילא אין מצווה לשמוע אותו כלל. הפוך, אסור לשמוע אותו,

וצריך להתרחק ממנו.

ואם יש דיסקים צריך לשבור, לזרוק, צריך לעשות, ובהר טהרה מגיר בך, מה הרב ממליץ? אפשר לרקוד עליהם.

כן? כן.

בסדר.

אז אין צורך עכשיו לשבור אותם או לעשות משהו. אם אתה רוצה עכשיו, למה לא? יש מצלמות.

יש מישהו, אני יודע שפעם,

כשהרב דיבר על הזמרים הפסולים, היה מגרסה, אני כבר לא לומד.

היה מגרסה, אבל אחרי זה, שלא היה, ככה מכמתים אותם. הרב, אחרי זה שלא היה מגרסה,

שברו אייפונים וטלוויזיות.

היה לך מישהו עצבני שעוזר לך, שהוא שובר עם פטישים עם זה. הוא לא פה, הוא לא פה. הוא לא פה?

אז אני רוצה, יש לי פה תשעה דיסקים של מצרחי הרשע,

שמישהו רוצה פה שיבוא, שישבור אותם. למה לא? קרייאנה דיגרתא, איהולה ופרוונקה.

אתה יכול להיות השליח. אני מוכן, מה, אין לי בעיה. בבקשה, הנה המצלמה מולך.

בבקשה, בבקשה.

‫בסדר, אבינו, אבינו כבר את ההמשך.

‫תבירייך.

‫בוריק אליי, בוריק אליי,

‫אלה מולך לבירייך.

‫ישובים

והיא שווה, והיא שווה בחוצות עיניי.

‫תהיה בריא.

‫תן לו מיקרופון.

‫הלו, למה אתה לא נותן לו לדבר? ‫הלו.

‫שומעים? כן. ‫-כן. אם אפשר רק ברכה ליהודים היקרים שיושבים בעמונה,

‫שלא יגרשו אותם ושיגרשו את הערבים ‫מפה ולא את היהודים. ‫אבל שמעתי שכבר הגיעו להסכם עכשיו, ‫הסכימו לקבל איזו הצעה שנתנו להם, ‫ולא יהיה גירוש. ‫-אז אם הרב יברך שזה יתבטא... ‫אתה יודע, שזה לא יתהפך, ‫שיגרשו את הערבים ולא את היהודים. ‫-השם יזכה את עם ישראל לשבת בארצו ‫בכל חלקיה.

‫אמן.

‫-אמן.

כן, שאלה אחרונה.

‫מה?

‫אה,

אתה צריך לשמח שלא הכרת,

‫כי אז אתה תשכח את כל התורה.

‫כן, תן לו לבחור שם.

‫-שלום, כבוד הרב. ‫-וברכה. ‫-רציתי לשאול, מה זה חנג'רי בסטרי?

‫או, זה הולך עם גמבו.

אה, וג'מבורי.

‫כן, ג'מבורי גם כן.

זה מסתדר לפי העניין, ‫זה לא דבר קבוע.

‫השם יברך אתכם שתזכו לכל טוב וברכה. ‫מי שרוצה, ציצית, כיסוי ראש, ייגש לכאן.

‫ערב טוב לכולם.

‫אשרי מי שגדול בכוח, ועמד לו בכוח. ‫אשרי מי שגדול בכוח, ועמד לו בכוח. ‫אשרי מי שגדול בכוח, ועמד לו בכוח. ‫והוא עושה נחת רוח, ועושה נחת רוח. ‫נחת רוח ליוצרו,

ואוסן, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף אחד לא עושה, אף

זה אמר לו, זה אמר לו בתורה יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא