פתח תקוה - פתח תקוה - תרנגול עם קמצוץ של טבק

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב יהיה לרפואה שלמה של ינאי בת טטקו. רופאה שלמה ומלחמי בת סנדו. והצלחה ורפואה ליאור בן צהיי. ולעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

היום אנחנו נראה מי יהיה המעשירים האמיתיים. ונראה מי באמת נהנים בעולם הזה, מלבד העולם הבא. כתוב בפרשת השבוע: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך". אורח החיים הקדוש זכרונו לחיי העולם הבא, אומר שהמילה "בכל הטוב" היא רומזת לתורה "ושמחת בכל הטוב" מה זה כל הטוב? זה התורה. "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". ואומר אורח החיים הקדוש, הוא מתאר מה זה כל הטוב: "שאם היו בני האדם מרגישין במתיקות וערבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה! כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם". עוד פעם: "אם היו בני האדם מרגישין...", אז קודם כל צריך להיות בן אדם, בשביל להרגיש. "אם היו בני האדם מרגישים במתיקות וערבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה. כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".

וכן אמרו בגמרא בעירובין נ"ד: "באהבתה תשגה תמיד". מה פירוש "באהבתה תשגה תמיד"? תעשה עצמך כשוגה ומפתי. מה זה תעשה עצמך כשוגה ופתי? מרוב אהבה הרואים אותך יראו כאילו את השוגה, כאילו אתה פתי. אבל הפסוק אומר במשלי, חכם מכל אדם, שלמה המלך, אומר: "אהבתה תשגה תמיד". מי שבאמת מגיע לדרגה כזאת של אהבה של התורה, הוא יראה בעיני הבירות כשוגה ופתי.כגון: רבי אליעזר בם פדת. היה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי. ציפורי זה שם מקום בצפון, והוא היה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון בציפורי. וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי. זאת אומרת שמרוב שהוא היה דבוק בתורה ועוסק בה, הוא הניח בגדיו במקום מסוים, לא שם לב, והגיע כבר לשוק למטה, ובגדיו למעלה. משום שהוא דבוק בתורה, עד שהוא לא שם לב מה קורה איתו.

המהרש"א מסביר לכאורה זה לא מעלה לתורה. שאדם יתראה על ידה כביכול כשוגה ופתי, אבל לאמרו מה שאמר אורח החיים הקדוש, זו עדות על המתיקות ועל הערבות של התורה, עד שמשתגעים ומתלהטים אחריה. לא משוגע של בית משוגעים. אבל כמו שאדם אומר: ''אני משוגע על העוגה הזאת'', "אני משוגע על המכונית הזאת". כן? מרוב התלהבות!

וכן אמרו בירושלמי ריש לכיש היה יוצא מתחום שבת בעומק עיונו ולא הרגיש. מה זה יוצא מתחום שבת? אסור לצאת מחוץ לעיר, מהבית האחרון, אסור לצאת אלפיים אמה. קילומטר. אסור לצאת ולהתרחק מעבר לזה. והוא היה עובר תחום שבת. מראש הוא היה שקוע בעיונו שם לב איפה הוא נמצא. זאת אומרת הוא לא היה גר בבית האחרון, ייתכן שהוא היה גר באמצע העיר והולך ותפוס בסרעפיו, מחשבותיו, בלימודו, בעיונו, והולך, והולך ולא שם לב איפה הוא, איפה הוא, עד שיצא תחום שבת!   ובפירוש הכותב בעין יעקב, הוא כתב שפירש ששמע שפירש בזה כוונת יוסף לאחיו, שיוסף המליץ לאחיו, אמר להם: "אל תרגזו בדרך". שאתם הולכים בדרך עכשיו, חוזרים הביתה לאבא, אז אל תרגזו בדרך. מה זה לא להתרגז בשדרך? שלא תתעסקו בדברי הלכה, שמא תרגז עליכם הדרך. זאת אומרת הם יטעו בדרך. עסוקים בדברי הלכה, לא ישמו לב בדרך ויטעו בדרך.ז ה נקרא שרגזה עליהם הדרך. וכל זה יהיה מעומק עיונם ולא ירגישו.

פעם הלך החזון איש זצ"ל לטייל לפנות ערב במצוות הרופאים, והלך שקוע במחשבותיו והיה לו בן לוויה שלא העיז להפריע לו והם יצאו מתחומי בני ברק. לפתע ננער החזון איש הביט סביבו וראה שהוא בסביבה לא מוכרת. "היכן אנחנו?" שאל. אמר לו המלווה: "ברמת חן". השתהה החזון איש ואמר באידיש: "אזק קליינק תויספס..." מה הוא אמר? כזה תוספות קטן ועיונו ערך דרך כה ארוכה. זאת אומרת הוא עיין בתוספות קטן, שורה אחת, אבל העיון היה כל כך לבדוק את כל המקומות שהוא מכיר ויודע בש"ס,לחבר, לתרץ, להקשות, לפרק, והוא הולך, הולך, הולך, תוספות קטן הביא אותו עד רמת חן. והוא לא מרגיש אפילו לאן הוא הגיע.

מספרים על הרב שך, זצ"ל, שפעם הוא יצא גם כן ובעומק העיון שלו הוא לא נתן דעתו ונתקל בעמוד ואמר לו סליחה. הסטייפלר זצ"ל, לד בישיבה ביאליסטוק. כיוון שראו גודל התמדתו והשתקעתו בלימוד עד שדילג על הארוחות כי היה לו צער לקום מהספר ללכת לחדר האוכל., זה בזבוז זמן. והוא משתגע על התורה! מתלהט אחריה. מה הוא יקום בשביל פרוסת לחם? בשביל בולבוסים? תפוחי אדמה? בשביל מה הוא יקום? אז החליטו לו להביא לו לבית המדרש. היו מניחים לו בצד, בסוף השולחן וכשהיה רעב, נטל ידיו, נטל, קם, נטל ידיו, אכל תוך כדי לימוד ולא יכול להתנתק. הוא סיפר על עצמו שבצעירותו הוא היה לומד 36 שעות רצוף! אחרי 36 כבר די, היה תש כוחו, אז הוא היה מניח ראשו על הסטנדר וכשהיה מתעורר היה ממשיך. זה היה בצעירותו. הוא אומר בזקנתו כבר לא יכול היה להחזיק מעמד, אז הוא למד רק 24 שעות רצוף. אתם מכירים סטודנט כזה? פרופסור כזה? משהו כזה? בכל אופן, יום אחד עבר ראש הישיבה הגאון רבי אברהם יפן, זצ"ל, וראה שהאוכל מונח כפי שהביאו לו. לא אכל. חשש לבריאות של התלמיד ושאל אותו: "מדוע לא אכלתם?". נחרד הסטייפלר ושמע את קולו של ראש הישיבה, נרעד וקם. "אכלתי". "הנה האוכל" אומר לו ראש הישיבה. תעלומה. הוא אומר שהוא אכל. והוא רואה האוכל באמת נמצא שם. "אכלתי, הנה הפירורים", הוא מצביע על הפירורים. נטל ראש הישיבה אחד הפירורים, פרור נוקשה, מעך אותו לאבק אפור. מה התברר? פיסת טיח נפלה מהתקרה והסטייפלר שהיה שקוע בספר, גישש ומצא אותה וכסס אותה, לא שם לב לטפלות שבה, כי כל מעייניו בתורה והוא חשב שהוא אוכל סנדוויץ''. אתם שומעים? אתם יודעים מי זה הסטייפלר? זה האבא של הרב חיים קנייבסקי, גדול הדור. זה להתלהט, להשתגע אחרי התורה עד שלא מרגישים שום דבר שחסר בעולם. שום דבר!

הרב שך זצ"ל היה כידוע רם בקלוצק, בישיבה של הגאון רבי אהרון קוטלר, זצ"ל. והוא סיפר שפעם התכנסו התלמידים לשיעור של רבי אהרון והיה פלפול עמוק שנמשך 3 שעות. היה זה ביום חורף מושלג. הדלתות והחלונות היו סגורים מפני הקור המקפיא, האש בערה בתנור במלוא עוזה, ארובת התנור נסתמה מרוב פיח ועשן חזר והחל להתפשט בבית המדרש. מדמיע את העיניים, משנק את הנשימה. כמה בחורים קמו, יצאו לשנום אוויר צח. השאר חשבו שיחזיקו מעמד, אבל אי אפשר היה! העשן הלך והתעבה, הבחורים דמעו והשתעלו, כיחכחו ויצאו. רבי אהרון ממשיך בשיעור, בקול הלהט ותום שלוש שעות סיים את השיעור ותמה מה זה העשן? "מהו צאו כולכם!" קרא לספסלים הריקים. אין אף אחד!  כבר שעה וחצי הוא מדבר לבד והא לא  שם לב, והוא לא שומע ולא מריח ולא שום דבר! זה לא סיפורים, זה מציאות של גדולי התורה. מציאות של גדולי התורה. היו מגדולי התורה שפחדו בניתוחים, שיעו להם זריקת הרדמה, כי יש אומרים שאם עושים הרדמה כללית, אחרי זה, זה מביא שכחה. חלקית, לא משנה. והתורה מצווה "פן תשכח את הדברים אשר ראו עינייך". אסור לשכוח דברי תורה שאדם למד. אז הם פחדו. מה הן עשו? לא הסכימו להרדמה, ועברו ניתוחים חי. אבל מה היו אומרים למנתח? תמתין מספר דקות, ואחרי זה אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. מה  היו עושים? היו מתחילים ללמוד סוגייה בגמרא, במחשבתם, נכנסים לעיון, לעומק הסוגיה ואחרי כך כשהאזמל היה חותך אותם, לא מרגשים שום דבר! זה נקרא להיות משתגע ומתלהט אחרי התורה.

מעשה ברבי יהושע קוטנר זצ"ל, ישועות מלכו. נתבקש ע"י הרבנית ליטול את ידיו לאכילה. סגר את הספר ,אבל לא נעל את המוח. הלך למטבח נטל ידיים, ניגב אתם כדין,ש ב אל החדר, בצע את הפת, אכל כזית, כי אסור לדבר עד שהוא אוכל. אכל כזית ואחר כך פנה אל הרבנית. שימו לב איזה זהירות בכבודה ש האישה: "איני מתערב חלילה בענייני הבית...", היא שרת הפנים, הוא שר החוץ, הוא לא מתערב בענייני הבית. "אני רק מעיר, עשי כהבנתך, אבל דומני אם לא תקפידי, שראוי לקנות מגבות מאריג משובח יותר שאינו מתפורר למגע יד אדם". מחזור מה הוא אמר לה. שימו לב את הזהירות: איני מתערב חלילה, אני רק מעיר. עשי כהבנתך. דומני, אם לא תקפידי שראוי לקנות, מה? מגבת מאריג משובח יותר שהוא לא מתפורר למגע אדם. הרבנית תמהה. למיטב ידיעת מגבת שהיא קנתה מאריג משובח. מהירה למטבח לאמת את החשד. מה התברר? היא לשה בצק והניחה אותו שיתפח. הרב נטל ידיים מעומק העיון גישש אחרי המגבת ועלה בידו הבצק וניגב בו את היד. ואיפה שהוא ציין לעצמו שאריג מתפורר לו בין האצבעות. אז כנראה שהוא לא מחוט מעולה, אז הוא העיר לה בדרך זהירות אולי כדאי להחליף את המגבות.

כמובן שאנחנו לא הגענו לדרגות האלה. אבל גם אנחנו לפעמים חשים במתיקות התורה וערבותה. זרים לתורה לא יבינו מה זה "ריתחא דאורייתא". שאדם לומד תורה הוא רותח כמו מים רותחים, היא מבעבעת בו. הוא לא יבין מה זה שקידה, מה זה התמדה, הוא לא יבין את האור בעיניים, את התרוננות של הלב.

מספר הרב גלינסקי שפעם הטריח עצמו פרופסור מהטכניון בחיפה לבוא אליו, כי הוא רצה לדעת כמה הדברים, לשוחח ולהבין על דברים שבערו לו ביהדות. קבע זמן והגיע לישיבה וראה איך לומדים התלמידים בהתמדה ושוחחנו ובסוף הוא אמר לי כך: "הכל בסדר. דבר אחד אני לא מבין. איך אפשר לשבת ולהתנדנד 13 שעות??? להתנדנד בתפילה, להתנדנד בלימוד, אם אני הייתי מתנדנד כך היה לי נקע בגב". ככה אמר פרופסור. פעם סיפרתי איך יודעים מי נהנה באמת מהעולם הזה. איך יודעים? אז אמרתי אדם שנהנה ממשהו אז הוא לא עוזב אותו, לא מפסיק מננו. אתה נהנה, אז למה שתפסיק? אבל אם אתה קופץ מעניין לעניין,אז די אתה כבר לא נהנה בעניין הקודם, עכשיו את המחפש עניין בדבר הבא. אתה לא נהנה. מי שלא נהנה לא עוזב את מה שהוא נהנה. אז אמרתי, בואו ניקח דוגמה: ילד קטן, אמא שלו לוקחת אותו לגן המשחקים והיא מביאה אותו לנדנדה. מניחה אותו על הערסל ונתחילה לשיר שלו "נדנד, נדנד, רד עלה, על הורד, מי למעלה, מי עד למטה, נד-נד, נד-נד..." והוא עולה ויורד ועולה ויורד ומבחינתו שזה לא ייגמר. אבל צריך לחזור הביתה, אז היא אומרת לו "טוב, מויש'ה הולכים הביתה". אמר "עוד קצת! עוד קצת". "טוב, עוד קצת. נד-נד...", וממשיכים. אחרי זה טוב, סיימנו בוא! הולכים! לא! לא! אמא, עוד טיפה, עוד טיפה". וככה הוא סוחט כמה שהוא יכול, כי הוא כל כך נהנה, הוא עולה למעלה ויורד ועולה. תענוג! באוויר כמו טייס עולה ויורד. הנאה או לא הנאה. מצידו כל הזמן. בוא לאכול, לא רוצה נד-נד, מה זה? נד-נד. למה? הוא נהנה1 הוא נהנה! עכשיו אם את הרואה בן אדם כל הזמן בישיבה, בתפילה "נד נד, נד-נד...". הוא נהנה! הרב שך זצ"ל 100 שנה עשה נד, נד! "נד נד..." הוא לא הלך פעם למועדון ופעם לקולנוע ופעם לפה. הוא נהנה מזה. הוא צריך להחליף כל פעם ממקום למקום? אם החילונים היו נהנים ממשהו, היו צריכים להישאר באותו משהו, אבל זה לא! זה יותר מזה בזה, וזה יותר מזה בזה, וזה פחות קצת בזה והוא מריך לדלג ולחפש הנאות כל היום, כי הוא לא ממש נהנה. אבל מי שיכול כל הזמן עם אותה תנועה ולהמשיך, איזה הנאה! איזה הנאה! זה ברור שהוא נהנה. מכל מקום, הפרופסור אמר שהוא היה מקבל נקע בגב. הרב גלינסקי היה פלפל חירף. החזיר לו. אבל החזיר לו! מה אמר לו? אמר לו: תשמע, אני נסעתי לרכבת לחדרה ולקחתי איתי ספר, מולי ישב בחור ואכל כל הדרך. דעתי הוסחה מהספר. הבטתי בו בתימהון, לטשתי עיני, אולי זה לא מנומס, הסתכלתי כל הזמן. הלסתות שלו טחנו, למעלה, למטב, למעלה, למטה. השיניים שלו נקשו, נפרדו, נקשו, נפרדו. חשבתי לעצמי: אם אני אפעיל ככה את הפה, אקבל נקע בלסתות. איך הוא מסוגל לטחון כל הנסיעה! כל הנסיעה הוא רק טוחן. היום קוראים לזה לנשנש. מה התשובה? אז מה התשובה? שנהנים זה לא עבודה. אחד שלא נהנה רואה את השני מתאמץ כל הזמן עם השינים, בשבילו זה עבודה, זה נקע בלסתות. אבל אם הוא נהנה? זה לא עבודה, זה הנאה! אדם שמתנדנד זה לא עבודה, זה לא קושי, זה הנאה! כל עצמותיי תאמרנה ובקול הגישמק הוא לומד תורה בהנאה. ואנחנו נהנים מדברי תורה שמתוקים מדבש ונופת צופים ומוכנים להמשיך ככה בלי סוף. רק יש בעיה: חייבים לקום מידי פעם לתפילה.

פעם דיברתי אומר הרב גלינסקי על מתיקות התורה. מי שראה את האור שנגע על פי הסטייפלר בשעת לימודו, את המתיקות שבה הוא התאים סברה מה יש לומר? מי שלומד סימן בספרו "קהילות יעקב", רואה לנגד עיניו ממש את בעל השמועה, את הסטייפלר. פעם הוא אמר לי בכזה נועם: "רבי יענקלה, ברכות התורה, אינה ברכת המצוות בלבד אלא גם ברכת הנהנין". מה הוא אמר? יש ברכות שתיקנו לנו חכמים לברך על המצוות. "ברוך את הה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצת"... להניח תפילין... לשב בסוכה. זאת אומרת יש לנו ברכות שתיקנו על המצוות. ויש ברכות שתיקנו לנו שאנחנו נהנים. שאוכלים למשל. "בורא פרי העץ", "בורא פרי האדמה", "שהכל הנהי בדברו". "בורא פרי הגפן". ברכות על דברים שנהנים. אז הוא אומר שאנחנו מברכים, שאדם הולך ללמוד תורה חייב לברך ברכת התורה. הוא אומר ברכת התורה זה לא רק ברכת המצוות שקידשנו במצוותיו וציוונו לעסוק בתורה. לא! אלא זה גם מצווה זה גם המצווה הזאת יש בה טעם. שצריך לכאורה לברך עליה ברכת הנהנין. 

אגלי טל כותב בהקדמה שהנאה מהלימוד, היא חלק ממצוות תלמוד תורה וכשכל ההנאה של האדם מרובה יותר, אז הלימוד מושרש אצלו יותר. ובעל יסוד בשורש העבודה הלך פעם בחוצות הורדנה וראה כומר מדושן עונג מפסיע מולו, ואמר: "למה הוא כל כך זחוח? האם הוא טעם פעם בחייו יישוב של רשב"ם מוקשה?". אדם לומד, לומד את הגמרא, לומד את הסוגיה חושב שהוא מבין, מגיע לרשב"ם פתאום נוחתת קושיה של הרשב"א שמעמידה אותה שהוא לא הבין שום דבר! איזה טעם זה שפתאום מתעורר לך הדבר ואתה רואה מולך היה דרך מישור לכאורה, פתאום העמידו לך הר. זה לא מה שאתה הבנת, זה לא מה שראית. ואחר כך עוד לתרץ את זה. וואי! וואי! איזה תענוג! רוקדים! רוקדים בישיבה! רוקדים בישיבה! ממש רוקדים!

שנינו בנדרים: מטרוניתא אחת, אישה חשובה מן הגויות, תמהה כשראתה את רבי יהודה דן דיני תורה והפנים שלו סמוקות כאילו הוא מבוסם. כאילו הוא שתה יין והוא שיכור. ראתה אותו יותר מידי עם פנים סמוקות. אדום מאיר, מוצהב. שאלה אותו: "ככה נהוג אצלכם לפסוק ולהורות מתוך שכרות?". אמר לה: "בנאמנות, אין אני טועם יין, אלא בקידוש ובהבדלה, וכשאני שותה 4 כוסות בליל הסדר, הראש שלי כואב עד חג שבועות, אלא מה חוכמת אדם תאיר פניו". אדם חכם, יש לו אור בפנים מהחוכמה לשו. לכו תראו את הרב קנייבסקי בפנים שלו, פרוז'קטור. פרוז'קטור! למה. ככל שאתה מתמלא בחוכמת התורה, היא מאירה את האדם, מאירה את פניו. כמו שאצל משה רבנו קרן אור פניו, ככה. וכך סיפרו על רבי יונה, שגם היה איתו כך. והנה מספרים לנו שכשהגיע רבי אבהו לטבריה באו התלמידים של רבי יוחנן ובישרו לו שרבי אבהו מצא בדרכו אוצר. שאל אותם "מניין לכם?". אמרו לוף "הם פנים שלו כה מאירות. השמחה שלו כה רבה, זה ודאי רק מי שמוצא אוצר". קם רבי יוחנן הלך אליו, שאל אותו: "איזה דבר תורה מחודש שמעת?". אמר לו:"תוספתא עתיקה שלא ידעתיה". וקרא עליו את הפסוק "חוכמת אדם תאיר פניו". הוא הבין ממציאת אוצר הפנים שלו יאירו?! תלמיד חכם!

אומר הרב גלינסקי שהוא הקריא דברי אורח חיים הקדוש בפרשה, כמו שהתחלנו עם זה "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולבתך", שזה הכוונה לתורה, ש"אם היו בני האדם מרגישים במתיקות ובערבות התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה. ולא ייחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה". כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם. קם אחד ושאל: אני לא מבין! אני לומד ואני לא חש בכל ערבות שהיא. איך זה ייתכן? אני לומד, לומד, לומד, שום ערבות! ואכן יש להבין. מה אומר האורח חיים הקדשו? שאם בני האדם היו מרגישים במתיקות ובערבות התורה, מה פירוש? מתוק זה מתוק לכולם. דבש תן לכל בן אדם, סיני, יפני, אוסטרלי, אירופאי, אסייני, אפריקני, תן לכולם לטעום דבש, כולם יגידו מתוק. מה פירוש?! ואם אומר שאם בני אדם היו מרגישים במתיקות ובערבות התורה היו משתגעים אחריה איך יכול להיות שהבן אדם הזה אומר שהוא לא מרגיש שום ערבות?! וכך הוא שאל. וכי אני תתרן, חסר חוש טעם וריח. אמרתי לו: לא! אתה לא תתרן, אתה בסה"כ תרנגול. הוא נעלב. מה הרב מעליב אותי? או שהרב יתנצל או שהרב יסביר. אמר לו: "ודאי! אני אסביר, אני אסביר.תשמע סיפור: אישה קמה ליטול את הידיים לסעודת שבת. הסירה את הטבעות, הניחה על השולחן, אכלה, קמה, שכחה את הטבעות. לאחר הסעודה, צררו את המפה עם שארי האוכל, נערו לאשמה עם הטבעות, כנהוג. השמש הכתה בעוז, ניחוח המאכלים עלה באפו של התרנגול, הידס והחל לנקר. איזה עונג בת לתרנגול! יש לו שם שאלות של ברבורים, סלו, ודגים, בלטים מכל המינים. והנה חפץ זוהר. טבעת זהב משובצת יהלום ענק. ניקר וסלד. אה! נוקשה, חסר טעם. השליך את הטבעת בתיעוב, אין בה תועלת! אורו עיניו שמצא תפוח אדמה עסיסי. תאווה לחך. מה נאמר על התרנגול? שישי לו טעם מעובת? שהוא תתרן? חס טעם וריח? ודאי שלא! הוא תרנגול. תרנגול יכול לטעום טעם בטבעת. אל תיקח את זה אישית, אתה בחרה טובה. שי הרבה תרנגולים בחברה. הם לא טועמים דברי תורה. יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישבו בה. אם אתה לא טועם אתה פשוט תרנגול. גם תרנגול. זהב, מה הוא מבין בזהב? מה הוא מבין בזה? יש לו טעם מזה? אדם סועד ונהנה ומבשרים לו עכשיו שהוא הרוויח מאה אלף. הוא ממשיך בסעודה? עוזב! ישר רוקד, טלפונים... הידיעה שהוא הרוויח מאה אלף, מי יכול לאכול?! אפילו אם הוא רעב, אפילו אם.. עוזב הכל! אם היית יודע מה זה הטעם שלה, מה זה השכר שלה, היית ממש אוכל חתיכת טיח וחושב שאכלת ארוחת צהריים. לא היית מרגיש! כל התיאורים שאמרו קודם בהתחלה, כל אלה היינו צריכים להיות כך, אם היינו כמו שאומר אורח חיים הקדשו, זוכים לטעום את הטעם של התורה והערבות שלה, אז היינו משתגעים ומתלהטים אחריה. וכל חפצי העולם היינו בזים להם ולא מתעסקים איתם כלל וכלל.

עכשיו נעבור לצד השני ונבדוק באמת מה קורה אצל התרנגולים. מה קורה. אז ככה: נער צעיר הייתי, אומר הרב גלינסקי, שהחפץ חיים זצ"ל הגיע לעירנו קריניק, במסגרת המסע המפרך שערך לעת זקנותו כדי לעורר לתרום לוועד הישיבות שהוא ייסד. וועד הישיבות זה היה ארגון שאסף כספים כדי להעמיד את הישיבות בחוץ לארץ. והישיבות הגיעו באותם ימים עד פת לחם, פשוטו כמשמעו וחפץ חיים יסד את הוועד שיתמוך בכל ישיבה כפי הצרכים שלה. לקראת בואו שכרו את האולם הגדול ביותר בעיר, המנוי יהודים גדשו את האולם הענק מפה לפה לחזות בצדיק הנערץ. עד כדי כך היה דחוס, כשהגיע לא יכלו לפלס לו דרך בקהל. הושיבו אותו על כיסא והעבירו אותו מעל ראשי האנשים מיד ליד עד שהגיע לבימה. באותו שעה הי זקן מופלג מאוד וחלש מאוד. את המסע הוא ערך במסירות נפש להחזקת התורה. בחולשתו הרבה לא היה בכוחו לומר יותר מכמה מילים שנשמעו בחרדת קודש. ואני זוכר כל מילה, אומר הרב גלינסקי. כך אמר החפץ חיים: מוריי ורבותיי, הגמרא בקידושין מ' אומרת שאין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה. "עסקת בתורה", זה השאלה ששואלים אדם שמגיע למרום. וזו השאלה הראשונה שעלייה הוא נדרש לענות לאחר 120 שנה שהוא מגיע. כמה למדת וכמה תמכת בלומדי תורה. הרמב"ן מביא את דברי התלמוד הירושלמי בסוטה פרק ז', הלכה ד', בביאור הכתוב. כתוב בתורה: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן". הר עיבל, הר גריזים, עם ישראל נחלקו שישה שבטים כאן, שישה שבטים כאן, הלווים באמצע, ארון ברית ה', משה ואהרון והכוהנים באמצע. ואומרים 11 "ברוך" ו-11 "ארור". וכל העם אומרים אמן. אחד מהם זה "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן". על מי מדובר? מדובר על אדם שלמד תורה, לימד תורה, שמר ושעה. זאת אומרת קיים את כל המצוות, את כל התרי"ג. והיה סיפק בידו, הייתה לו אפשרות להחזיק תורה, ולא החזיק, הרי זה ארור! מדובר על צדיק, קיים את כל התורה, למד ולימד וקיים את כל התורה, אבל היו לו אמצעים ואפשרות גם להחזיק אחרים שילמדו והוא לא עשה כן, הוא ארור! "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, וענו כל העם אמן". מי זה? לא למד, לא לימד, לא שמר ולא עשה, ולא היה סיפק בידו להחזיק , לא היה לו אמצעים כל כך להחזיק והחזיק ותמך בתורה, כל עם ישראל מברכים אותו "ברוך", וענו כל העם אמן. שומעים את הצדיק מקללים ואת מי שאינו צדיק מברכים. מי מעמיד תורה? אז אומר החפץ חיים מה נענה ליום הדין? במה נבוא? בקמצוץ טבק? וגעה בבכי וכל הקהל איתו. הם לא שמעו סיפור, הם הבינו בדיוק מה הוא אומר. כל אחד יבדוק כמה תורה בכלל יש לו, כמה הוא למד, כמה הוא לימד אם בכלל, כמה זה השמר ועשה שלו. וכמה הוא העמיד תורה. אז מה יש לו? קמצוץ טבק. הוא בכה וכל ציבור בכה. אתם שומעים? נשאו אותו מרחקים להביא אותו, זה כל מה שהוא אמר. זה הכל!

אני הייתי נבוך, אומר הרב גלינסקי. מה הוא התכוון שהוא אמר קמצוץ טבק. זה ביטוי שגור לקומץ מועט. מה זה קמצוץ? זה כמה גרגירים שנצבטים בין אצבע לאגודל. אבל יום אחד, עברו שנים, שמעתי סיפור והבנתי. מה היה עם החפץ חיים. פעם הוא נכנס לבית כנסת וראה מתפללים מגחכים. שאל אותם מה העניין. סיפרו לו שבעיר אייששוק, מהלך כמה עשרות קילומטרים מראדין מתקיים יריד. סוחרי ראדין נשאו למכור ולקנות. והגיע משוגע העיירה. אחד מפורסם שידעו שהוא משוגע של העיירה. עייף וגע, והכריז "באתי מהיריד". הלך עשרות קילומטרים וחזר עשרות קילומטרים ואומר באתי מהיריד. הלכתי רגלי, חזרתי רגלי. "מה לך וליריד?" הרים את ידו, אגודלו צמוד לאצבעו. "ביקשתי שמה מסוחר קמצוץ טבק להרחה וקיבלתי חינם".  איך הוא מבסוט! עסקת חייו! זה העסקה הטובה ביותר שעשיתי. כולם ביריד שילמו כסף עבור הסחורה, רק אני קיבלתי בחינם. והצדיק את המוניטין שלו שהוא באמת משוגע! לכתת את הרגליים עד אייששוק בעבור קמצוץ טבק? ואז נד החפץ חיים בראשו עצב ניבט בעיניו ואמר לקהל בבית הכנסת עד שאתם לועזים לו תרחמו על עצמכם. לא הבינו. ואז הוא הסביר: הנשמה הקדושה של כל אחד מאיתנו, המקור שלה בגבהי מרומים והשתלשלה דרך כל העולמות עד שהגיע לעולמנו זה. לשם מה? מדוע? כי כאן זה היריד. כאן אפשר ללמוד תורה, לסגל מצוות, לעמוד בניסיונות, לרכוש סחורה יקרה ונכבדה ששם משלמים עלייה שכר עצום ורב, נצחי ומאיר בעולם העליון. ויבוא יום והיא תשוב למקורה, למעלה ויקדמוה בעניין. "מה הבאת מהיריד שבו שהיית?" מה תראה להם? קמצוץ טבק? עם מה עולים למעלה? עם מה את התבוא? מה יש לך? ובאמת מי שישי לו טיפה יראת שמים ואמונה, הוא נתקף רעדה. ותשמעו עד כמה תביעה:

נקדימון בן גוריון, זה היה אחד מעשרי ירושלים, דאג לאספקת מים לעולי רגלים. זאת אומרת הוא דאג למיליונים שעולים שיהיה להם שתייה בדרכים. והעמיד חמה הרקיע בתואר כוונתו. זאת אומרת, הוא לקח בורות גדולים של מים מגוי, אמר לו אני אשלם לך את זה והתפלל שהקב"ה ימלא אותם ונקדה חמה בשבילו, לכן קראו לו נקדימון בן גוריון, ובזכותו הקב"ה הוריד גשמים והיה קידוש ה' גדול בעולם, וזה רק בגלל תואר כוונתו שהתכוון להשקות את בניו של הקב"ה בדרכם צמאים לעלות לרגל לירושלים. הוא גם תרם הון עתק לעמידת ירושלים במצור. שהיה מצור על ירושלים לפני החורבן, הוא מימן מאסמיו, מהתבואה, מכל מה שהיה לו, והיה להם עושר להחזיק את ירושלים 22 שנה רצוף! בכסף שלהם. הוא וכלבא שבוע ועוד. וכשהיה יוצא מבית המדרש העשיר הזה, נקדימון בן גוריון, היו מציעים תחתיו שטיחים. נכון היום שמים שטיח אדם? זה לא התחיל עכשיו. נקדימון בן גוריון, היו מציעים לו שטיחים מהבית שלו לבית המדרש. כל הדרך! והיה משאיר אותם שנכנס לבית המקדש ובאים העניים ומקפלים אותם מאחריו ונוטלים לעצמם להתפרנס, כדי לא לבזות אותם שהוא נותן להם ביד, היה מניח אותם כך והם הולכים. יש אומרים שגם זה היה מבייש אותם קצת, אבל לא משנה. ועם כל זאת, אמרו עליו שלפי רוב עושרו, לא עשה די. היה יכול לעשות עוד. אתם שומעים איך תובעים בן אדם.לא מה שאתה מספר "לא היה לי", "לא יכולתי", "לא זה..". יראו לך על מה בזבזת, הוצאת, איפה היה לך את כל האפשרויות ושמה אתה עשית את החיל שלך. במקום שהיית צריך לשעות לא עשית ותובעים את הבן אדם על הכל. על הזמן שהוא בזבז ועל האפשרויות שהוא לא ניצל.

התנא האלוקי רבי חנינא בן תרדיון, עוד אחד, שלא עסק בתורה בלבד, אלא היה גם גבאי צדקה נאמן ונתן משלו גם. היה גם מתרים אחרים לעזור וגם היה נותן משלו. ולא עסק בצדקה בלבד, אלא גם בגמילות חסדים ולא ניצל מן הגזרה, כי שרפו אותו עם ספר תורה. למה? משום שהיה צריך לעשות יותר ממה שהוא עשה. והוא לא עשה כראוי מה שהיה ראוי לו לעשות.

ויש פתגם שגור, שבעברית אני אומר אותו: "לפי הכח של הגמל מטעינים עליו את המשא". לא לוקחים גמל חזק, בריא ושמים עליו יוגורט. מטעינים לפי. עכשיו שהמשוגע בראדין עשה את מה שעשה, אסור לצחוק עליו. אתם יודעים למה? אי אפשר לתבוע משוגע. משוגע פטור מהמצוות. וקמצוץ הטבק שלו זה היה שיא שכלו. הוא עשה את המקסימום שהוא יכול. הוא ניצל את כל יכולתו! אבל אנחנו אם נבוא עם קמצוץ של טבק, אז אנחנו נהיה המשוגעים. הוא לא המשוגע, הוא לא ידונו אותו משוגע. הוא מה? זה היכולת שלו! מה אתה יכול לצפות מאדם כזה. אתל אתה קיבלת שכל ואתה מסתפק בקמצוץ טבק להגיע למעלה, אתה משוגע! וגם תרנגול!

בפרשה אנחנו מתברכים: "ובאו עלייך כל הברכות האלה והשיגוך". מה זה "והשיגוך"? אתה יודעים מה והשיגוך? שבאות על בן אדם ברכות לפעמים הם משיגות אותו יותר ממה שהוא היה מוכן להן. לדוגמה: בנוהג שבעולם אדם מתברך בברכה כבר הוא עולה שלב. מיד הוא מחליף דירה, מחליף מכונית, מחליף את צורת הדיבור. הוא כבר לא מדבר כמו אדם עני, הוא כבר מסלסל בקולו, הוא כבר שוקל אם לענות לך בכלל וכן הלאה. ואם באה לו ברכה נוספת, אז כבר צריך להתקשר למודיעין לברר את הכתבת החדשה. ואז מסתכלים בעינית שבדלת ולא מזהים אותה ואומרים באינטרקום "He's not here!". He's not anזמין"; "He is very busy". זהו! כבר נהיה בעל ברכה, הוא שעיר, אין לו זמן לאנשים. אבל לא זו הדרך שהתכוונה התורה "והשיגוך". התורה רוצה שלא תשתנה. היא רוצה שתישאר באותו מקום, שלא תשנה מהאכסניה שלך. פעם הייתי אצל הסטייפלר, אומר הרב גלינסקי, נכנסה הנכדה שלו והראתה לו מסטיק. אתם יודעים מה זה מסטיק, פלסטלינה ללעיסה. והיא שאלה ככה: "סבא, יש לזה הכשר?". ואז הוא פנה אלי ואמר: "פני הדור, תראה מה זה פני הדור. לא שואלים אם צריך לאכול, לא שואלים אם ראוי לאכול, שואלים רק על ההכשר". זה היה הדור שלו לפני דור, עכשיו לא שואלים בכלל על ההכשר. לא צריך הכשר. יש חותמת. מה זה משנה איזה חותמת, העיקר יש חותמת! ואוכלים הכל. נבלות וטרפות, ג'וקים, תולעים, נמלים. הכל אוכלים. יש הכשר, יש חותמת. אז הוא אומר אתה רואה מה זה?! לא שואלים אם צריך לאכול, אם ראוי לאכול. רק על ההכשר. נו! ונגיד שזה כשר, נגיד שזה כשר, מה אם הרמב"ן שאומר בפרשת קידושים "קדושים תהיו", מה זה קדושים תהיו? פרושים תהיו. את תהיה נבל ברשות התורה. אפילו אם התורה התירה לך משהו, אל תהיה נבל, תנצל יותר מידי. מותר לאכול בשר, מותר לשתות יין. לא כתוב שיעור כמה כן כמה לא, אבל אל תהיה נבל! שכל הזמן תהיה בשבעי יין ואכלי בשר למו. התורה התירה שאדם יהיה מצוי אצת אשתו בזמנים המותרים, אבל אל תהיה כתרנגול! אז זאת אומרת, התורה בכל אופן אורמת שצריך להיות פרוש בכמה דברים.

אז יש מעשה מזעזע בגמרא בכתובות ס"ז: אדם אחד בא לפני רבי נחמיה. אז הוא שאל אותו, רבי נחמיה שאל את האורח שהגיע,ש אל אותו :"במה את הסועד". אמר לו :"בבשר שמן ויין ישן". מסכן! רבי נחמיה לא היה לו אמצעים כאלה, אמר לו: "רצונך שתגלגל עימי בעדשים?". אני, יש לי ארוחת ירק מה שנקרא, אתה רוצה לאכול איתי עדשים? זה מה שיש להציע. הסכים. גלגל עימו בעדשים ומת! אמר "אוי לו לזה שהרגו נחמיה".  שואלים בגמרא: אדרבא! היה לו לומר "אוי לו לנחמיה שהרגו לזה". כי נחמיה נתן לו את העדשים ובזה הוא מת. עונה הגמרא "אוי לזה שהוא הרגיל את עצמו בתפנוקים כאלה לאכול רק בשר שמן ויין ישן, עד שהוא מת בחסרונם". ברגע שנטלו ממנו את מה שהוא רגיל, הוא מת.

מספר הרב גלינסקי: עליתי לאוטובוס, קו 45. שמחתי לראות פנים מוכרות. אחד מהשכונה. קידמתי פניו בשלום לבבי ונענתי כהלכות תשעה באב. אני אומר לו שלום לבבי והוא ענה לי כמו הלכות בתשעה באב. מה ההלכות בתשעה באב. לא אומרים שלום, אבל אם מיהו אמר לך שאל והוא עם הארץ, לא יודע את הדין, אז עונים לו בשפה רפה. ככה הוא ענה לי. כהלכות תשעה באב. חשבתי אולי הוא אבל, רחמנא ליצלן, וקלעתי למטרה! קלעתי למטרה. שאלתי מה נשמע? אמר לי אל תשאל, לא מבשרים בשורה רעה. מכרתי את המכונית. טוב! יש הלכה בנידון, איך מנחמים? "המקום ימלא חסרונך". לא קיבל תנחומים. ממש "אין מכונית מתה אלא לבעליה". על משקל "אין אישה מתה, אלא לבעלה". העלה זכרונות, איך הטיבה עימו בחייו, מכונית כשרה עושה רצון בעליה, אוי! מי ייתן לי תמורתה?! ניסתי לומר לו שהקב"ה הקדים רפואה למכה והמציא תחבורה ציבורית נוחה, שלא צריך למלא דלק, לא לחפש חנייה, לא עומדים בפקקים, חצופים לא עוקפים אותך, לא צופרים לך מאחור, יש לך נהג פרטי, את היכול ללמוד בדרך, אתה יכול לישון, אתה יכול לפטפט. לא היה עם מי לדבר! הוא רגיל למכונית וחש גידם בלעדיה. חשבתי לעצמי. כמה אני מאושר שלא התמכרתי למכונית ולדברים רבים נוספים. כל המתמכרות זה חיבור לסיטרא אחרא שמטה את האדם, כדי שיוכל לעלות מן העולם הזה עם קמצוץ של טבק. כי את המכונית והנחלה והנכסים, הכל משאירים פה. אבל מה התוכן שלך, גורנישט מגורנישט!

ועכשיו אני אומר לכם משהו לסיום, יפה, תקשיבו טוב! שמעתי שפרנסי קהילה עלו אל הרב והודיעו לו שסיכמו עם בעל החנות הכובעים, שהרב ייכנס ויבחר לעצמו מגבעת מהודרת וזוהי שורת הוקרה מהקהילה. כי הרב חובש את המגבעת שההורים שלו המנוחים קנו לו לחופה. וכבר אין לה לא תואר ולא הדר והקהילה מתביישת לארות את הרב שהוא עם הכובע הזה והחליטו לממן לו מגבעת חדשה. הרב אמר שהיוזמה מחממת את ליבו, הוא מוקיר אותה מאוד. וזה נחשב כאילו קיבל את המגבעת ממש. אבל הוא מבקש שירשו לו להמשיך ולחבוש את מגבעתו שלו. הבינו והתכוננו גם לתשובה כזאת. אמרו לו: אם הרב בגדר שונא מתנות יחיה, ישלם סכום סמלי של עשרה שקלים. חייך. יודע אני שהמגבעת ניראת זוועה. אני מוכן לשלם מחיר מלא של מגבעת חדשה ויש באפשרותי, אבל בסופו של דבר, היא תעלה לי מיליון. ומיליון היא לא שווה. כל הקהילה אומרת מיליון? על מה הרב מדבר?! אמר אני אסביר לכם. ארכוש כבקשתם מגבעת נאה ומהודרת ואראה נלעז ומשונה. חליפה כה מהוהה, ישנה נושנה ומגבעת כה הדורה?! ממש נזם זהב באף, של מי שאתם יודעים מי, אין ברירה, אני לא ארצה להראות נלעג ואפנה לקנות חליפה חדשה. נו! ומה יצוץ מתחתיה? הנעליים המרופטות והמעוקמות שלי ואז אצטרך לקנות גם נעליים חדשות. נו! רק זה חסר לי! שאני אראה כמלך ביופיו והרבנית שלי תסתרח בשמלה ישנה, הרי משנה מפורשת שהאישה קודמת לאיש לכסות. אז אני אצטרך עכשיו לקנות לה את כל הבגדים גם. ועכשיו תארו לכם, עומדים הרב והרבנית הדורים בלבושם ומה? ישבו על כיסאות מרופטים וצולעים? ויסבו לשולחן הרעוע? אין בעיה. קונים כסאות נוחים ושולחן חדש. אבל הם לא תואמים לארון הספרים שהוא מורכב מלוחי ארגזים. נו? אז נקנה ארון ספרים מהודר עם דלתות זכוכית. אה! אבל זה צורם, הניגוד בין אריגי הרצפה השחוקים לריהוט הנאה והחדש. אבל אפשר להסבות הכל עם שטיח הכל מקיר לקיר. כמה זה יעלה לי עד עכשיו? הפרנסים היו בקיאים בחשבון כי זה עולמם, אז אמרו כמה עשרות אלפים, לא נורא. וזה כדאי! באמת כדאי להחליף את הסלון. כבוד התורה. והם רואים  בעיני רוחם את הסלון המהודר. אומר להם הרב: אבל בואו, בואו איתי. תכנסו למטבח, שיש סלון כזה מפואר אפשר להשאיר את המטבח כך?! סקרו ואחד אמר, האמת לא כשאי לא להשקיע. כדאי כבר להחליף דירה. אמר לי: זה התכוונתי! ובגלל הכובע אני אצטרך להוציא מיליון לקנות דירה. "ובאו עלייך כל הברכות והשיגוך", אבל תישאר אותו רב, תישאר אותה אישיות.

אפילו אם יגיעו כל הברכות לא להשתנות! לא להשתנות. כמו בדרשה אתמול: הוא יוסף שהיה רועה צאן, הוא יוסף שהיה מלך במצרים ועמד בצדקו. אז זה העניין.  כל מה שאתה משיג מהברכות זה רק בשביל לעבוד את הבורא יתברך! נותנים לך כלים, נותנים לך ברכות שלא יחסר לך כלום בשבילך שתהיה שתוכל להיות שקוע בתורה, עוסק בה ולא יחסר לך כל. הקב"ה מברך אותך בכל הטוב! מה זה כל הטוב? כל הטוב זה התורה! והברכות שישיגו אותך, בזכות קיום המצווה. זה יהיה רק להעניק לך את האמצעים והאפשרויות שלא תחסר כל כדי שתוכל לעבוד את הבורא במאה אחוז זמן. ולא להגיע אליו עם קמצוץ של טבק. י'תרנגול!

למי שיש שאלות בבקשה.

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: ערב טוב.

שואל: דבר ראשון, תודה על המסירות שלך למעני ולכל עם ישראל.

הרב אמנון יצחק: תהיה בריא!

שואל: גם אתה אמן! אני אשמח לשתי ברכות קטנות. לבנים שלי. עוזיהו בן מיטל ועומר בן מיטל , שהם יזכו להיות חכמים בתורת.. ה' יתברך.

הרב אמנון יצחק: אמן!

שואל: אמן! שלא יתקרב אליהם שום פגע רע, שום אדם רע. מאוד עדינים, קטנים, שתהיה להם השגחה פרטית של ה' יתברך!

הרב אמנון יצחק: אמן! ואמן!

שואל: עוד משהו אחד קטן, שאני מרדכי יואל בן פנינה, אשתי היקרה מיטל בת רבקה, כל יוצאי חלצנו שנזכה להיות עבדים של ה' יתברך ולא של בשר ודם.

הרב אמנון יצחק: אמן ואמן!

שואל: תודה רבה!

הרב אמנון יצחק: תהיה בריא!

 

שואלת: שלום כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: שלום!

שואלת: קודם כל רציתי להגיד לך שאני מעריכה מאוד את הדרך שלך ושאתה מזכה רבים מאוד גדול. באמת אשרייך, שה' יברך אותך!

הרב אמנון יצחק: אמן!

שואלת: תזכה לחיים ארוכים שתמשיך בדרך הזאת.

הרב אמנון יצחק: אמן! וגם אתם.

שואלת: אמן! רציתי לספר לך משהו, כבוד הרב, ולשאול אותך שאלה. אני מבית של חילונים, חזרתי בתשובה לפני כשנה וחצי, שנתיים. כל המשפחה שלי חילונים והם נגד זה שאני חזרתי בתשובה. ואני לא מדברת איתם. הם אמרו לי שאפילו אם אני אתחתן, הם לא יבואו לחתונה ולא יבואו לביקור. בינתיים אני לבד, זה קשה.

הרב אמנון יצחק: נכון. אבל יש לך ככה. שלושה שותפים באדם, אבא ואמא. כל אחד נותן חלק.

שואלת: אין לי הורים, הרב.

הרב אמנון יצחק: יש אמרת.

שואלת: אין לי. גדלתי עם סבא וסבתא שלי כל החיים, הם נפטרו.

הרב אמנון יצחק: לא הבנתי. אז מה יש לך כן? מי אלה שאמרו שלא יבואו לחתונה?

שואלת: המשפחה שלי.

הרב אמנון יצחק: מי?

שואלת: הדודים שלי, המשפחה שלי.

הה: הבנתי. אז בכלל אין לך בעיה.

שואלת: מה זאת אומרת?

הרב אמנון יצחק: מה הבעיה שלך? לא הבנתי. את לא חייבת בכיבוד אב ואם. את פטורה.

שואלת: הם אמרו שאם אני אתחתן ו...

הרב אמנון יצחק: אבל יש לך אבא.

שואלת: אין לי.

הרב אמנון יצחק: אני אומר לך שיש לך, את אומרת לי שאין. יש לך אבא שבשמים. והאבא שבשמים ימציא לך חתן שיש לו משפחה...

שואלת: יש כבר חתן, הרה. פשוט הם...

הרב אמנון יצחק: התחתנת כבר אול לא?

שואלת: לא.

הרב אמנון יצחק: ויש לו משפחה?

שואלת: כן.

הרב אמנון יצחק: והם יבואו לחתונה?

שואלת: יש בעיה. המשפחה שלי לא רוצים לבוא בגלל ש...

הרב אמנון יצחק: שלא יבואו! מה קרה?! מה הם חייבים לאכול?מה הם חייבים לרקוד? הם לא חייבים.

שואלת: זה משפחה הרב.

הרב אמנון יצחק: איזה משפחה מתנכרת למי שהחליט על פי דעתו המשכילה לעשות את הדברים הנכונים, להחרים אותו, לנדות אותו, למה?

שואלת: הם אפילו לחג כאילו כלום...

הרב אמנון יצחק: לא הבנתי! זה משפחה! הם מפקירים בן משפחה. על מה להפקיר אותו? למה , מה עשה? שהוא בחר בדרך אמיתית וטובה, דרך אבותינו, דרך העם היהודי, 3300 שנה. מה הם מתנכרים לכל העם היהודי? הם עושים ברית לילדים שלהם? הם עושים או לא עושים?

שואלת: עושים. אבל...

הרב אמנון יצחק: לא הבנתי! אבל זה היהודים עושים! מי לוקח את הילד שלו ביום השמיני, חותך?

שואלת: הם בעצמם כוהנים, אני כוהנת. אבל הם בכלל לא מאמינים בכלום. הם כאילו... לא שבת, לא כלום, לא כשרות.

הרב אמנון יצחק: נו? אז איזה משפחה זאת?! היה פעם תוכנית "משפחה שכזאת". את לא צריכה להצטער ולא שום דבר. את יודעת היום שלא מגיעים לחתונה או להבדיל, כן, לא מגיעים ללוויה, מפרסמים בכל מיני רשתות כאן ועכשיו ומגיעים אלפים. את רוצה אלפים? אין בעיה, תעשי הודעה "חסר לי אורחים", תראי כמה יבואו.

שואלת: יש עוד בעיה, הרב. אין גם מי שיעזור לי אם אני אתחתן.

הרב אמנון יצחק: מה פירוש לעזור? במה לעזור? בכסף?

שואלת: כן.

הרב אמנון יצחק: כל החרדים כמעט מתחתנים בלי כסף.

שואלת: איך?

הה: הקב"ה דואג. הנה אצלנו בקהילות פז התחתנו בתקופה האחרונה כמה זוגות שהאמצעים שלהם פחות מדלים, פחות מדלים! ולא חסר להם שום...

שואלת: הוא תלמיד ישיבה, הוא אמור להיות אברך.

הרב אמנון יצחק: אז אני אומר לך,ולא חסר להם כלום, ומילאו להם את הבתים. מילאו להם! מה שצריך, לא חסר להם כלום!

שואלת: לי חסר. אין לי...

הרב אמנון יצחק: כרגע.

שואלת: כרגע.

הרב אמנון יצחק: ברגע שתחליטי על תאריך, את תגידי שיש תאריך, תראי איך הקב"ה איך יזרים לך את כל מה שחסר. טיק, טיק, טיק! וככה יהיה!

שואלת: אמן! בעזת ה'.

הרב אמנון יצחק: הוא לומד בישיבה היום?

שואלת: כן.

הרב אמנון יצחק: יפה! איפה?

שואלת: זה לא משנה...

הרב אמנון יצחק: הא! בירושלים!

שואלת: זה לא משנה איפה.

הרב אמנון יצחק: למה לא משנה. טוב. את לא רוצה להגיד, לא צריך. חתן סודי.

שואלת: הוא מפתח תקווה.

הרב אמנון יצחק: אצל הרב גריינמן?

שואלת: לא.

הרב אמנון יצחק: איפה?

שואלת: אצל הרב רפאל. רפאל זאב.

הרב אמנון יצחק: אה! בסטרי! חנג'ורי גמבו! נו! אז הוא יכול לבד לעזור לו. הוא יוכל לעזור לו. מה הבעיה? אנחנו משתדלים לעזור לאנשים שלנו, שהוא ישתדל לאנשים שלו. אם הוא ראש...

שואלת: אבל המשפחה לשי עושים בעיות, הם לא רוצים שאני אתחתן עם משיהו שהוא אברך.

הרב אמנון יצחק: מה זה משנה המשפחה...

שואלת: הם אומרים מה את רוצה להיות...

הרב אמנון יצחק: אבל היא לא יכולה , מפחה, לקבוע שום.. גם אבא ואמא לא יכולים לקבוע לא לבן ולא לבת עם מי להתחתן. שואלים נשאלה את פי הנערה, שואלים עם מי את רוצה. אף אחד לא יכול לכפות עלייך עם מי להתחתן.

שואלת: אבל עובדה שזה מה שקורה.

הרב אמנון יצחק: אז מה אם זה קורה? אז תראי להם שזה קרה בדיוק מה ש...

שואלת: הם מחרימים אותי בגלל זה, בגלל העניין של הדת.

הרב אמנון יצחק: בסדר! מה הרווחת מהם? מה יש לך להרוויח מהם? חוץ מביקורת מה יש  לך מהם? תתחתני ויהיה לך בעל, תביאי ילדים, תהיה לך מפחה שלך, ואותם תלמדי איך להתנהג כלפי האחרים.

שואלת: בעזרת ה'.

הרב אמנון יצחק: גם אני שחזרתי בתשובה לא כולם קיבלו את זה יפה וחשבנו שאני קיצוני והרבה אמרו עליי כל מיני דברים וכו', וכו', ובסוף אני הבאתי את כולם לתשובה וברוך ה', כל המשפחה חזרה בתשובה.

שואלת: איך אני מזכה אותם לחזור בתשובה, מה אני אמורה לעשות? כי הם ממש נגד.

הרב אמנון יצחק: כרגע אל תעשי כלום! תתחתני קודם כל שיראו שאת יכולה להתחתן בלעדיהם. הם חושבים שהם האלוקים והם יכולים למנוע..

שואלת: הם אומרים שהם יודעים הכל, שאני לא אצליח כה ושאני אהרוס לעצמי את החיים, שאני אפרנס אותו ו...

הרב אמנון יצחק: אם את מתחברת לבורא, את תמיד תצליחי. כל מי שמחובר לבורא, תמיד יצליח! אבא שבשמים לא עוזב ולא נוטש את העם היהודי שפשע ורדה אלפי שנים, אלפי שנים הוא לא עזב. אז למה שהוא יעזוב אותך שאת מתקרבת אליו? מה פתאום! החילונים מקבלים ממנו אוכל ומשקה, למה שאת לא תקבלי. מה שמך אני אברך אותך ואותו.

שואלת: ליפז בת סיגל.

הרב אמנון יצחק: ליפז. צריך להחליף את השם.

שואלת: למה?

הרב אמנון יצחק: כי זה... לי פז. לי בשר לי, שתייה לי, מה זה לי? לי, לי. זה צריך להחליף. אין שם כזה. זה יפה, נחמד, אבל ארצי ישראלי מודרני, אין בזה שום..

שואלת: אבל אני אוהבת. אולי להוסיף שם, לא להחליף. אומרים שמחליפים שם, מחליפים את המזל.

הרב אמנון יצחק: בדיוק! ואז המשפחה תחזור בתשובה. עכשיו לי פז בת?

שואלת: בת סיגל.

הרב אמנון יצחק: והחתן?

שואלת: למה?

הרב אמנון יצחק: גם זה סודי? לא לברך אותו? אין בעיה! אני לא אברך אותו.

שואלת: רחמים.

הרב אמנון יצחק: רחמים בן?

שואלת: אביבה.

הרב אמנון יצחק: אביבה... השם יזכה אתכם לבנות בית נאמן בישראל ותתקיים הברכה הזאת שלמדנו היום שה' יברך אותך בכל הטוב! זו התורה, כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו ולא יחסר לכם כל. ויבואו עליהם כל הברכות האלה וישיגו אתכם, אמן!

שואלת : אמן! תודה הרב. כל המברך את חברו, נענה תחילה.

הרב אמנון יצחק: אמן! אני כבר נשוי. תודה.

שואלת: שלום עליכם, כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: שלום.

שואלת: הגענו מגולה של 30 שנים בארה"ב לארץ הקודש, מגולה לגאולה. ישתבח שמו לעד!

הרב אמנון יצחק: אמן!

שואלת: אך לא קל, קשה לנו. השארנו את הילדים מאחור. אני גרושה עם שתי ילדים. הרב יברך אותנו לשידוך הגון, בעזרת ה' עם יראת שמים שלמה.

הרב אמנון יצחק: שם. ואמא.

שואלת: אסתר בת סולטנה.

הרב אמנון יצחק: אסתר בת סולטנה, ה' יזכה אותך ליישוב טוב בארצנו הקדושה ותזכה לזיווג הגון הראוי לך, לבנות בית נאמן בישראל, עם בחיר ליבך.

שואלת: אמן! תודה רבה!

שואל: אני בעזרת ה' טס לאומן ביום חמישי, אם אתה תוכל לברך אותי.

הרב אמנון יצחק: שתחזור לשלום.

שואל: אמן! וחזרה בתשובה שלמה.

הרב אמנון יצחק: תבדוק שאין בעיות בטיפות, אמרו שמה ש...

שואל: כן. זה ודאי..

הרב אמנון יצחק: אמרו שבאוצן AIR הם לא סגרו איתם, כן סגרו איתם. שלא תישאר באוויר. כן מה עוד?

שואל: אה....

הרב אמנון יצחק: אתה מתרגש קצת. לא נורא!

שואלת: ערב טוב כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: ערב טוב.

שואלת: אני ובעלי, ברוך ה' זכינו לאגן את ההרצאה.

הרב אמנון יצחק: או הא! אשריכם! אשריכם!

שואלת: וההרצאה הזו באמת, זה לבן שלנו, שהוא קצת באיחור, אנחנו חוגגים לו שהוא שנה וארבע חודשים, אז רצינו שתברך אותו.

הרב אמנון יצחק: מה יש לו את אומרת?

שואלת: יש לו יום הולדת.

הרב אמנון יצחק: בן שנה וארבעה חודשים יום הולדת?

שואלת: כן. קצת באיחור ארגנו את ההרצאה.. אבל זה בשביל...

הרב אמנון יצחק: ההרצאה היית האמורה להיות לרגל השנה.

שואלת: כן.

הרב אמנון יצחק: והתאחר בארבעה חודשים. אפשר לברך אותו כבר על גיל שנתיים.

שואלת: גם!

הרב אמנון יצחק: כן, שלא יהיה איחור.

שואלת: שנזכה בשנתיים האלה.

הרב אמנון יצחק: בעזרת ה'. מה שמו? ליאור בן צהיי.

שואלת: זה אחיין שלי.

הרב אמנון יצחק: ומה שמו הוא?

שואלת: אלחנן בן פרססאו.

הרב אמנון יצחק: אלחנן בן פרססאו, ה' יזכה אותו להיות צדיק, תלמיד חכם וירא שמים אמיתי!

אשריכם!

שואלת: תודה! כבוד הרב, משהו קטן. אחיין שלי לאחרונה לא הרגיש טוב, הוא פירכס לנו כמה פעמים , שזה גם לרפואתו.

הרב אמנון יצחק: ליאור בן צהיי?

שואלת: כן.

הרב אמנון יצחק: ה' ירפא אותו ברפואה שלמה מהרה!

שואלת: אמן1 אם אפשר שאקבל עליי משהו..

הרב אמנון יצחק: חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה, שלושה חודשים רצוף.

שואלת: תודה!

הרב אמנון יצחק: תהיי בריאה!

זכות גדולה! בני העולם הבא אתם!

 

שואלת: שלום הרב.

הרב אמנון יצחק: שלום.

שואלת: רציתי לשאול שאלה ולבקש ברכה.

הרב אמנון יצחק: בבקשה.

שואלת: ברכה לזיווג. בשבילי.

הרב אמנון יצחק: בבקשה. שם?

שואלת: ורד בת רחל.

הרב אמנון יצחק: ורד בת רחל, תזכה לזיווג הגון הראוי לה מהרה. שאלה?

שואלת: וגם לציין משהו. יש לי משהו לאחרונה ברוך ה' כל מיני הצעות שידוך, אבל שום דבר לא כל כך נראה לי. מה צריך לעשות?

הרב אמנון יצחק: להמתין.

שואלת: ועוד שאלה. אני הרבה פעמים מהססת, אני פוחדת לעשות דברים ובעצם לטעות. אז איך אפשר לא לפחד לעשות טעויות. אני מאמינה שכולם עושים טעויות, אבל זה בעצם מונע ממני לעושת כל מיני דברים. אז מה צריך לשעות?

הרב אמנון יצחק: לעשות את מה שצריך ולהשתדל לא לטעות. יש לך דוגמה שאני אתן לך?

שואלת: איך אני אדע מה צריך? כאילו..

הרב אמנון יצחק: נגיד מה רצית לעשות וחששת מחמת הטעות?

שואלת: אפילו ללכת לאיזה מקום..

הרב אמנון יצחק: למה ללכת לאיזה שהוא מקום יש בזה טעות? מה הטעות? אני רוצה ללכת למכולת, יש בזה טעות?

שואלת: לא, ברור שלא!

הרב אמנון יצחק: נו! אז מה איזה טעות. אני רוצה ללכת לאן וזה טעות?

שואלת: דוגמה: לגבי שידוכים, ללכת על בחור מסוים, לא ללכת.

הרב אמנון יצחק: מה זה ברור שצריך לבדוק היטב.

שואלת: ולפי מה להחליט? לפי הרגשת הלב? לפי..

הרב אמנון יצחק: לפי הרבה גורמים. אחרי ברור שיודעים בדיוק מאיזה רקע הוא בא, חוקרים מה הוא, מה עבר עליו, מה עברו, מה מספרים עליו. לא אנשים שתולים, אנשים שיודעים לבדוק. לדעת מה המידות שלו, טובות, לא טובת. ואחרי זה לראות אם יש קונטקט, אם יכולים להרגיש, יכולים לחיות עם האדם, יש מכנה משותף, הדעות שלכם חופפות, הכוונות שלכם תואמות וכו הלאה, ואז מחליטים.

שואלת: צריך שיהיה כימיה.

הרב אמנון יצחק: אם לא תהיה כימיה בכלל, אז זה בעיה. אם תהיה דחייה, אז אי אפשר. כימיה זה לא דבר שאפשר להגדיר אותו בדיוק. זה לא שמסתכלים על בן אדם אז יש כימיה, במובן הגשמי בלבד.

שואלת: שיהיה איזה שהוא חיבור מסוים צריך?

הרב אמנון יצחק: צריך ודאי! שיהיה קודם כל מכנה משותף. שהכוונות שלכם הם תואמות ורוצים ללכת במהלך מסוים, אבל אם יש התנקשויות בדעות, הבנות, בתוכן, ברצונות, אז מועד להתגוששויות בהמשך.

שואלת: הבנתי.

הרב אמנון יצחק: לא תמיד אבל אומרים את האמת בשידוכים. לכן, צריך לבחון את הדברים ברגע מוקדם. ולא לסמוך רק על השדכן, שדכנית. כי לא תמיד הם אומרים את האמת, גם לא תמיד חייבים להגיד את כל האמת במקרים מסוימים. אז לכן צריך לדעת... צריך לבדוק היטב. ואם אם עושים לך את זה אחרים גם, שבודקים ומבררים, לא בחיפזון. כי זה סה"כ עסקה לחמישים שנה לפחות.

שואלת: נפגשתי עם בחור בעל תשובה שעשינו שתי פגישות והרגשתי שהרמה שלו יותר נמוכה ממני.

הרב אמנון יצחק: יפה. אז תגידי לו תעלה כיתה ונדבר.

שואלת: השאלה היא אם זה לא ממש כדאי להמשיך, ואולי בהשמך הוא ישתפר.

הרב אמנון יצחק: זה תלוי כמה את יכולה להאמין שבן אדם ישתפר, ותלוי איזה רמה זאת. אם זה רמת משכל, אז זה בעיה, זה לא משתפר כל כך מהר. צריך ללמוד הרבה בשביל שהרמה תתעלה. אם זה חוסר בידיעה, אפשר להשלים את זה. אבל השאלה מה זה.

שואלת: הבנתי. אם מציעים לי בחור שמוגדר כחרדי, אבל השאיפות שלו ללמוד הרבה ולהתחזק., זה בסדר או ש...

הרב אמנון יצחק: זה.. בעיה קצת. זה לא אומר שכל מי שהוא חרדי הוא מתוקן ובסדר, אבל זה בעיה קצת. למה זה בעיה. כי יש נשים שיש להם התלהבות בחזרה בתשובה, ואחר כל מסיבות כאלה ואחרות יכולה להיות להם נסיגה, ואז מה תעשי? והוא יסביר את עצמו היטב. הוא יגיד תשמעי אני מאוד רוצה, גם עכשיו אני רוצה אבל זה קשה לי, אני לא יכול, אני לא עומד בזה, זה קשה לי בתחום הזה וזה קשה לי פה. מה תעשי אז? וזה יכול להגיע למצבים שחלילה עוברים עבירות או מחללים שבת, כאלה וכאלה, ועל זה לא התכוונת בכלל. מה תעשי עכשיו? ואם יש כבר ילד ואם יש כבר שתיים? ואחר כך זה יבוא. רק בעלי תשובה שהם הרבה שנים כבר בסדר, אז אפשר כבר ככה, ובפרט אם הם למדו הרבה זמן תורה ויש עליהם ביקרות טובה. אם לא, זה הימור. בפרט, אם את באת מבית טוב.

שואלת: הבנתי. ועוד שאלה קטנה. לגבי הבחור שהוא ברמה קצת יותר נמוכה, אם זה בקטע התורני שהוא לא מספיק לומד.. מה הכוונה, כאילו..

הרב אמנון יצחק: את רוצה אחד שלומד?

שואלת: לפחות חצי יום. לפחות חצי יום לומד חצי עובד.

הרב אמנון יצחק: אוקי.

שואלת: הוא קובע שיעור בערב, הא הולך לשמוע שיעור במדרשה ושאר היום הוא עובד.

הרב אמנון יצחק: שיעור בערב, זה לא מספיק, מה זה לא יצא תלמיד חכם, ולא יהיה אברך ולא יהיה אבא הכי מוצלח לילדים.

שואלת: להתפשר על דבר כזה ושנגיד אנחנו מדברים שאחר כך הוא ילמד יותר או משהו כזה?

הה: שוב פעם, זה הימור אני אומר. אדם שלא מורגל ללמוד, מסתבר שבהרבה מקרים, באחוזים גבוהים יהיה לו קשה ללמוד. בפרט שיתחיל העול של הבית, אז הוא יצטרך להתפנות כאילו לפרנס את המשפחה ואז זה לא הזמן בדיוק ללכת ולהפקיר הכל ולשבת ללמוד. אז לכן, זה קשה. עכשיו, מי שלא גיל בכלל ללמוד, לשבת מה שנקרא, אז זה בעיה.זה בעיה שקשה לו.אז מה הוא מעדיף? לשמוע.אז הוא הולך לשיעורים לשמוע. מה נשאר מכל השמיעה? צריך לבדוק.

שואלת: הבנתי. אפשר לקבל ברכה שאני אתחתן בקרוב ומהר.

הרב אמנון יצחק: עשיתי את זה כבר או עוד לא?

שואלת: לא, שזה יהיה בהקדם.

הרב אמנון יצחק: בהקדם לא התכוונתי מאוחר.

שואלת: טוב. תודה.

הרב אמנון יצחק: תהיי בריאה.

 

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: שלום.

שואל: רציתי ברכה לזרע פורייה וזכה.

הרב אמנון יצחק: אין לכם בכלל?

שואל: אין לנו בכלל.

הרב אמנון יצחק: כמה שנים.

שואל: 11.

הרב אמנון יצחק: הבנתי. יש איזה מניעה רפואית. לא צריך להגיד מה, אם יש רק או לא.

שואל: משהו כזו.

הרב אמנון יצחק: והמשהו כזה הוא בלתי ניתן לתיקון מצד הרופאים או שזה...

שואל: ניתן.

הרב אמנון יצחק: ניתן?

שואל: כן.

הרב אמנון יצחק: ניתן. טוב. תלמד אתה  שעתיים תורה בתענית דיבור, כל יום, שלושה חודשים רצוף.כול שבת וחגים. והאישה תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה , במשך שלושה חודשים רצוף. מה השמות שלכם?

שואל: זאב בן אנה ואסתר בת אנה.

הרב אמנון יצחק: השם יזכה אתכם לזרע חי וקיים מהרה!

אבל תקפידו על מה שאמרתי. תודה.

שואל: אני רק רוצה להתנצל לפנייך שביזתי אותך ואת כבודך ביו-טיוב. אני לא ידעתי בדיוק מי הערב רב. טעיתי אולי.

הרב אמנון יצחק: מה שמך?

שואל: יאיר בן מרים. אני מתנצל שביזיתי אותך ביו-טיוב.

הרב אמנון יצחק: תודה. אבל מה שמך? השם משפחה.

שואל: יאיר חרוץ. אתה מכיר אותי?

הרב אמנון יצחק: עוד לא.

שואל: אוקי. מזל!

הרב אמנון יצחק: אם הייתי מכיר אותך קודם, היית מקבל תביעה. יש לך מזל שלא הכרתי אותך.

שואל: כן.

הרב אמנון יצחק: בסדר. מחול לך.

שואל: אוקי.

הרב אמנון יצחק: עכשיו אתה תכתוב עליי דברים טובים?

שואל: אני חושב שאתה הרבה יותר נחמד.. כנראה הראו את הקטעים הגרועים שלך ולא את הקטעים הטובים.

הרב אמנון יצחק: אין לי שום קטע גרוע.

שואל: טעיתי.

הרב אמנון יצחק: אבל בכל אופן, אתה תתחיל לדבר עליי דברים טובים?

שואל: אני מקווה שלא יקרה לי משהו שלא אשתגע או משהו.

הרב אמנון יצחק: לא, אבל אני שואל האם תכתוב עליי דברים טובים עכשיו?

שואל: אני אמליץ עלייך אני חושב.

הרב אמנון יצחק: חייב כי זה תשובץ המשקל, צריך לתקן את העבר.

שואל: עד שאני לא אשתגע שוב.

הרב אמנון יצחק: חס ולשום מה פתאום שתשתגע! אני בחור נחמד ראית.

שואל: לא יודע מה נכנס לראש שכתבתי את התגובות האלה. טעיתי לגבייך.

הרב אמנון יצחק: מה נכנס? יצר הרע, כמו אצל כולם.

שואל: אוקי.

הרב אמנון יצחק: זהו! עכשיו תחליט את יצר הטוב.

שואל: אני רוצה להגיד טוב, תגובות טובות עלייך.

הרב אמנון יצחק: יופי! תודה רבה. ותהיה חרוץ!

שואל: תודה רבה!

 

שואלת: שלום כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: שלום!

אפשר לנשום.

שואלת: אני... קוראים לי חנה בת סימה...

הרב אמנון יצחק: את רוצה לשתות?

שואלת: לא כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: כן...

שואלת: ואני.. התחתנתי לפני חודשיים והייתי רוצה ברכה.

הרב אמנון יצחק: חנה בת סימה, תזכה לבנות ביתה בית נאמן בישראל וזרע חי וקיים מהרה!

שואלת: אמן!

הרב אמנון יצחק: זהו?

שואלת: אני רוצה גם ברכה לאמא שלי.

הרב אמנון יצחק: שם?

שואלת: סימה בת אטל.

הרב אמנון יצחק: שימה בת אטל, תזכה לרפואה שלמה, בריאות והצלחה!

שואלת: אמן! תודה רבה!

הרב אמנון יצחק:תהיי בריאה!

שואלת: שה' יברך אותך!

הרב אמנון יצחק: אמן!

שואלת: בעזרת ה'!

הרב אמנון יצחק: אמן!

 

שואל: כבוד הרב, אני רוצה ברכה לזיווג, לי ולאחותי.

הרב אמנון יצחק: מה השמות?

שואל: מאיה בת שרונה.

הרב אמנון יצחק: מאיה בת שרונה.

שואל: ויוחנן חי בן שרונה.

הרב אמנון יצחק: ויוחנן חי בן שרונה, תזכו לזיווג הגון מהרה. ותעשו מה שאני אמרתי להם, שעתיים תורה בתענית דיבור שלושה חודשים וחצי שעה שערי תשובה של רבנו יונה, שלושה חודשים. תודה!

 

שואל: שלום כבוד הרב, ערב טוב.

הרב אמנון יצחק: ערב טוב.

שואל: רציתי לשאול בקשה איך אפשר לזכות ליישוב הדעת. באמת אני הולך בחיים מנסה לנתב את הדרך שלי ואני מוצא את עצמי הרבה פעמים נתקע בלבטים...

 הרב אמנון יצחק: על זה נאמר: "הסר דאגה מליבך" ותתמוך את עצמך בבטחון בה' וממילא יהיה לך יישוב הדעת. אם אתה יודע שהכל מזומן לך מן ה', גם הטוב וגם הרע, והוא תלוי במעשייך, ומעשייך בידך, ואתה יכול לבחור מה שתחפוץ, טוב או רע. אם תעשה טוב, יבואך טוב. תעשה רע יבואך רע. אין אדם יכול להזיק לך ואין אדם יכול להיטיב לך בלי גזרת הבורא. אם תהיה בטוח במה שאני אומר על פי התורה, "השלח על ה' יאהבך והוא  יכלכלך,. אז יהיה לך יישוב הדעת, כי לא תדאג משום דבר, כי הכל מזומן מאש לטובתך.בתנאי שלא תסטה בדרכו של הבורא.

שואל: תודה רבה!

הרב אמנון יצחק: בהצלחה!

 

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: שלום!

שואל: אני בא ממשפחה דתית ובזמן האחרון שנה, שנה וחצי האחרונה ירדתי מהדת...

הרב אמנון יצחק: בגלל הספר או... שאתה שיגעת אותו? כן...

שואל: אבל...

הרב אמנון יצחק: רצית להזדהות עם הקהל... כן..

שואל: סוג של.

הרב אמנון יצחק: כן. נו ו...

שואל: עכשיו אני מנסה לחזור לזה שוב פעם וזה קשה לי קצת.

הרב אמנון יצחק: לא קשה עכשיו, הכי קל. שבוע לפני ראש השנה, זה הזמן. אם תאחר את זה אוי ואוי! עכשיו זה הזמן! שבוע לפני. לפני יום הדין שגוזרים מה יהיה איתך בשנה הבאה.

שואל: זה הבעיה, אני מנסה וקשה, אתה מבין?

הרב אמנון יצחק: אני אתן לך ציצית עם ברכה והיא תעטוף את גופך ומכאן והלאה אתה יודע את הדרך, אתה רק חוזר הביתה. זה הכל!

שואל: ותתן לי ברכה שאני אחזור לזה..לדת קצת.

הרב אמנון יצחק: בטח שאני אתן! אז מה חשבת שאני אתן לך ברכה?

הנה בבקשה קח.. תן לו ציצית... ומה שלך ושם האמא?

שואל: עדן בן דליה.

הרב אמנון יצחק: עדן בן דליה, ה' יזכה אותך לשוב בתשובה שלמה, בקלות, בשמחה ולהיות דוגמה לכל אלה שהתרחקו שה' רוצה שישובו.

ברך שהחיינו. קח כיפה...

שואל: ברוך אתה ה'... שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה!

הרב אמנון יצחק: אמן!