גבעת שמואל - גבעת שמואל - הכלב הרומאי

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב יהיה לרפואת חנה בת דינה, רפואה שלמה. רפואה שלמה מהרב בגוף, נפש ודעת לדוד בן סעידה. לעילוי נשמת אריאל ראובן בן דוד מנוחתו עדן. לעילוי הורי וחמי, מנוחתם עדן.

בפרשת השבוע "כי יקח איש אישה והיה אם לא תמצא חן בעיניו, כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו".

מחלוקת ידועה: בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו, אלא אם כן מצא בה ערוות דבר. בית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו. גמרא בגיטין צ'. יש להבין: בספרים הקדושים כתוב שבית הלל השורש שלהם מידת החסד. בית שמאי השורש שלהם במידת הגבורה. ופה נהפכה מידתם. ובאם הקדיחה תבשילו, ולו פעם אחת, כבר התירו חורבן הבית שמזבח מוריד עליו דמעות.

נבאר: בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו, אלא אם כן מצא בה ערוות דבר. זאת אומרת, אם היא נתפסה בדברים חמורים ביותר, רק אז יגרש אותה. בית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו. זאת אומרת, שמה תבשיל, לא שמה לב, נשרף התבשיל. הקדיחה לו את התבשיל. הלך הסיר מרק. אז האדם יכול לגרש את אשתו. וזה פלא! בית שמאי בדר"כ הם מצד הגבורה. זאת אומרת, הם מדקדקים על כל דבר הכי קל. אז היה צריך להיות להיפוך. שאפילו בדבר קטן, בית שמאי יגידו לגרש. ובית הלל לא יגידו כך. בית הלל יגידו שרק במקרים כאלה שזה אסון כמו שאומרם ערות דבר, אז לגרש. איך זה התהפך פה הכל? איך יכול להיות שפה זה התהפך?

בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא. בית הלל אומרים כלה נאה וחסודה. אדם בא לחתונה ורואה את הכלה. הכלה לא חנג'ורי, אז בית שמאי אומרים לא לשקר, להגיד כמות שהיא. מה אתה רואה, תגיד! בית הלל אומרים לא! מה פתאום! כלה נאה וחסודה. כל אחת להגיד כלה נאה וחסודה. בעיני הבעל היא כלה נאה וחסודה, תגיד ככה, כלה נאה וחסודה. אז רואים בית הלל מפרגנים, לוקחים את הכל בקלות יחסית. בית שמאי ישר איך שזה האמת בום טרח! אז היה צריך פה הפוך. איך זה יכול להיות?! אבל חסד גדול, גדול מאוד צפון במה שאמרו בית הלל. בית שמאי לא מתירים גט, רק אם נמצא בה ערוות דבר, דבר איום ונורא. ומעטים המקרים. ונדירם המקרים שאשת איש תעשה דברים שלא יעשו. אבל אם קורה כזה מקרה ולפי בית שמאי, הוא יגרש את אשתו על מקרה כזה, כי רק במקרים כאלה אפשר לגרש, זה יהיה אות קלון נצחי על באישה הזאת ועל הילדים שלה, שאמא שלהם היא כזאת וזה צורב כמכבת אש. אמרו בית הלל אנחנו נתיר על כל דבר להתגרש. אפיו הקדיחה תבשילו. וכמה אנשים ינצלו את זה? אם האישה, מה הוא יתגרש בשביל לתפוס אותה אם המרק נשרף? בשביל לגרש אותה? בשביל זה מתחתנים כאילו "אהה! תפסתי אותך! ואני הולך להתגרש!". זה ברור שלא! וזה יהיה מקרה שבשביל דבר כזה שחביתה לא יצאה טוב, שהוא ירש אותך, זה מקרים אולי אפסיים. אבל אם ירא אישה גרושה, יציעו לבן אדם אישה גרושה, לפי בית שמאי איזה אישה זה יכוה להיות? רק אחת שעשתה מעשה שלא יעשה, מי ירצה לקחת אותה? אבל לפי בית הלל, יכולים לתלות שהיא גרושה בגלל שבעלה משוגע, בגלל שהקדיחה תבשילו, אז הוא גירש אותה. לא חייב שדווקא היא עשתה מעשה כזה נורא ואיום שאין שום טעם והיגיון להתחתן עם אחת כזאת.  עכשיו זה נפלא! רואים שזה מידת החסד. של מי? של בית הלל. ממשיך באותה שיטה. בית הלל שהוא השורש שלו חסדים.

עכשיו בואו נלמד קטע מגמרא איך אנשים רואים דברים. גמרא בברכות מ' וביומא ל': אדם הולך בדרך, וחוץ מכבודכם, הוא חייב להיפנות. קורה מקרה בן אדם לא יכול להתאפק, צריך להתפנות. למה? הוא לא יכול להמתין, כי המשהה נקביו על איסור "בל תשקצו". אסור להשהות את עצמו וצריך להפנות.  עכשיו, מה הדין? יטיל מימיו בעפר תיחוח. מה זה עפר תיחוח? רך.כדי שלא ניצוצות. אם זה יהיה עפר קשה או סלעי, אז ניצוצות ישפריצו עליו, על בגדיו, על רגליו וכו'. עכשיו, אם אין שמה אלא סלע צחיח וקרה שניתזו על מנעליו ניצוצות, חייב לקנח. כדי שלא יחדשו בו שאינו ראוי להוליד. ויוציאו לעז על בניו שהם ממזרים. כי אם הוא לא ראוי להוריד , כרות שופכה למשל, אז הוא מתיז לכל כיוון, ואז יראו את זה ככה שבנעליים שלו יש זה, יגידו הוא במצב כזה, ודאי הוא  לא יכול להוליד, אז מאיפה יש לו ילדים? אם יש לו ילדים אז זה מאחרים. ואם זה מאחרים זה ממזרים.  אז חייב לקנח את נעליו שלא יהיה שום ניצוצות.

עכשיו, לא מובן. מה לא מון? מדובר באנשים שמכירים אותו, מכירים את משפחתו. ייתכן שהם חברי הקהילה. הם הולכים ורואים שהנעליים שלו מרוססים בניצוצות. לא נעים. אבל מבינים. אדם זה רק אדם וקרוה שהוא חייב להפנות ולא היה שם אלא סלע צחית וניתזו ניצוצות. פשוט! מה יכול לחשוב בן אדם? מסכן. ם לך זה יכול לקרות. אך לא! לא! לא! תשמעו למה דואגת הגמרא: "יראהו, יצקצקו בלשונם...". מי שמכיר את הנוסח הזה כבר בהרצאות קודמות.."אכן נודע הדבר, ניצוצות נתזו אינו ראוי להוליד". רגע אבל הבן אדם מנהל חיי משפחה, יש לו ילדים. אהה! סימן שאשתו בוגדת בו וילדיו לא שלו. הביטו וראו: בית הלל דאגו לכך שגם אישה, אם בגדה בבעלה, יתלו את זה בתבשיל חרוך ויצילו את כבודה של הבוגדת. אתם שומעים לאן בית הלל הולכים? שאפילו על אישה כזאת, הם רוצים ללמד זכות ושלא יחשדו אותה ולא יטילו בה דופי ולא יגרמו לה נזק בלתי הפיך וכו', וכו'. שאפשר יהיה לתלות את זה בתבשיל. אבל חורצי לשון, ויש כאלה בלי סוף, גם אם היה בסה"כ היה סלע צחיח, יאמרו שהאישה בגדה. למה? כי אם נתזו ניצוצות הוא בטח כרות שופכה, בטח הוא כרות שופכה, אז הוא לא יכול להוליד, ואם הוא לא יכול להוליד, אז מאיפה יש לה ילדים? אז בטח היא עשתה ומה שהיא עשתה וחנג'ורי בסטרי גמבו! זאת אומרת, רואים מפה איפה אנשים יכולים ללכת, עד היכן ובית הלל דאגו שלא יוכלו להשתמש בשום טיעון ברור, ועד כמה שאפשר לעמעם את הדברים ושהמצב של האישה אפילו זאת, יהיה כזה שהיא תוכל להמשיך ולהתחתן עוד פעם. הרי יש תשובה בעולם, היא יכולה לחזור בתשובה וכו'.

נו! אז הנה, אם לא היינו לומדים את זה ככה, מי שהיה קורא את זה מה היה חושב? 'וואי! וואי! ראית מה זה?! איך הנשים קלות בעיניהם', ייאלה פח זורק, פח מחליף!

כי יקח איש אישה והיה אם לא מצאה חן בעיניו כי מצא ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו". ולמדנו את המחלוקת במסכת גיטין. ובית שמאי אומרים לא יגרש את שאתו אלא אם כן מצא בה ערוות דבר ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו.

ויש עוד מאן דאמר:

רבי עקיבא אומר: "אפילו מצא אחרת נאה המנה, מגרשה".  מה זה?! עכשיו מה תגיד? רבי עקיבא אומר אדם הלך עם אשתו ברחוב, הולכים לקניות, פתאום הוא ראה מישהי יותר יפה ואומר לה ביי והולך! מה זה?! אז אפשר להסביר שזה על אותו מהלך של בית הלל שאפילו יכולים לתלות למה הוא התגרש ממנה, כי הוא מצא מישהי אחרת, ומי הולך לגרש את אשתו שהוא בחר בה?  ואחרי שיצא איתה והכיר אותה וכו', וכו', ועשו את כל מה שעשו, הוציאו הרבה כסף והכל. אז אחרי זה הוא בא בשביל לגרש, כאילו מה זה?! תחרות יש ברחובות?

המלבי"ם אומר טעם נפלא. הוא אומר שאין הכרח ואין אונס בנישואין. כל חיי הנישואין הם עניין של רצון. זאת אומרת ששני הצדדים רוצים לחיות ביחד ואין הכרח ואונס. כאילו אדם לא כפוי להישאר כל הזמן עם האישה, ולכן זה יגרום שתמיד ישתדלו שיהיה בניהם, אהבה ורעות ואחווה והכל. למה. כי אדם יכול לקום וללכת. אף אחד לא מכריח אותו. הוא לא אנוס להישאר. ממלא תמיד ידאגו שכל אחד ישמור על עצמו בשביל שיהיה בניהם איחוד ותמימות דעים וכו'.

עכשיו אנחנו הולכים על מהלך אחר ופה אנחנו אומרים פלא פלאות. מה זה פלא פלאות? שאל "השפתי כהן": זוגתו וחצי גופו, הרי זוגתו היא חצי גופו. ויקרא שמם אדם. הקב"ה קורה לאדם ולאשתו חווה ויקרא את שמם אדם. זאת אומרת אדם הוא לא שלם, כל זמן שהוא לא נשא ישן, הוא נקרא פלג. פלג זה חצוי, החצי השני חסר לו. אז זאת אומרת אישה היא זוגתו וחצי גופו. ושואל "השפתי כהן" ומשום שהקדיחה תבשילו, יגרש חצי גופו? האם בן אדם עכשיו רצה לדפוק מסמר ובטעות נתן מכה לאצבע שלו. אהה! נתן מכה באמצע, חצי גוף אני מנתק, ייאלה!  מי יעשה כזה דבר?! זה גוף אחד! זה גוף אחד! איך יכול להיות שבשביל זה, שואל "השפתי כהן" ולרבי עקיבא: ילך אדם אחרי מראי עיניו? הרי התורה אומרת "ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עינכם"! אז מה פה הפירוש? מה הולך פה? אלא שידועים דברי הבחינות עולם וזה הולך על דרך עכשיו של דרש, לא הפשט. אדם צריך לתת גט לעולם הזה וקידושין לעולם הבא. אם צריך לתת גט אז זה לעולם הזה. ואם קידושין זה לעולם הבא. ועכשיו יבוא ההסבר: יצר הרע מתלווה לאדם מנעוריו, "כי יצר האדם רע מנעוריו".

כתוב כשאדם נושא אישה אז האישה היא אישה שנייה לו. היא נקראת "צרה". כל אישה שנייה  נקראת צרה לחברתה. למה? כי התורה היא מאורסה. תורה ציווה לנו משה מורשה, אל תקרא מורשה אלא מאורסה. אז התורה היא הראשונה שאדם מתארס איתה. "והאירסתיך לי". ואז ממלא האישה היא אישה שנייה, ותמיד צר לה שהוא הולך ללמוד. ''עוד פעם אתה הולך ללמוד?", "עוד פעם אתה עוזב אותי?", "מה עם הילדים?", "אתה לא עוזר לי כלום!", מה עם הזה? מה עם הזה?... אז אם חשבנו שזה רק כך, הנה מגלים לנו שישי לנו עוד מישהו דבוק אלינו מאז שאנחנו קטנים. קוראים לו יצר הרע. היצר הרע מתלווה לאדם מנעוריו ומעייניו בו והוא כפלא גופו, עצם מעצמיו ובשר מבשר. וצריך לעשות חשבון נפש ואז יבין איך היצר מדרדר אותו ועל ידי זה יתנתק מהתלות הכפייתית שיש בו. ויבחר לדבוק ברוחניות ולהעפיל לפסגות.

יש שלושה שלבים. מתי יגיע האדם להכרה הזו? ויתנתק ממדוכי היצר ופיתויו. השלב הראשון שהוא השלב המזעזע: שאדם מתעורר ונוכח שהגשמיות שהוא נמשך אחריה, מדרדרת אותו לחטאים שגורמים לו לאבד את עולמו. הלשון שכתוב "כי מצא בה ערוות דבר". כמו שבית שמאי אומר. דברים גרועים איומים. בן אדם הלך מדחי אל דחי והגיע למעשים שלא יעשו. הוא בעצמו, בן אדם בלי אישה. הוא בעצמו עשה מעשים שלא יעשה, כי מצא בה ערוות דבר. אבל למה הוא הגיע לכך? למה הגיע הבן אדם למצב כזה שכבר עובר עבירות חמורות וקשות? עוד לפני כן הוא נוכח שהגשמיות הקדיחה את תבשילו. כי אם עדיין לא החטיאה אותו בפועל, אבל ידוע שהעולם הזה דומה למי ששותה מים מלוחים, דומה לו שהוא מרווה את צימאונו, אבל הוא צמא יותר. ככל שאתה נהנה מהעולם הזה יותר, אתה נמשך אליו ומתחבר אליו יותר. אתה חושב שאם תמלא תאוותך בזה היא תרגיע ותשתוק. לא! "משביעו רעב". אז זאת אומרת אדם מגיע לסחרור אין סוף. יש לו 100, רוצה 200, יש לו 200 רוצה 400, וכל ימיו כעס ומכואבים. גם בלילה לא שוכב ליבו וחיי הרוחניות נינוחים וטובים.  אבל עוד לפני כן, נניח שיש לו חים טובים גם כך.זאת אומרת הוא גם נמשך אחרי תאוות העולם הזה, אבל יש לו גם חיים רוחניים טובים ונינוחים, אבל נניח שיש לו חיים טובים גם כך, אבל איך אשפר להשוות אותם לעולם הרוחני המופלא. איך אתה משווה גלידה לחיי העולם הבא? שוקולד חיי עולם הבא, טופי עולם הבא. איך אתה יכול להשוות בכלל בין זה לבין זה?! "מצא נאה הימנה" בלי שום יחס, אז מגרש.

נחזור: אמרנו אם אדם עושה עבירות, עבירות חמורות ביותר, אז האדם הזה ודאי מצא בה ערוות דבר , מצא בעצמו דברים קשים ואיומים שהוא כבר הדרדר עד בלי סוף, צריך לתת גט לעולם הזה וקידושין לעולם הבא. אבל לא צריך להגיע עד משה, עד מצב כזה. גם כבר התחלת להרגיש "הקדיחה תבשילו", אתה כבר מרגיש שיצר הרע התחיל להתלבש עלייך ולהתחיל לקלקל לך, כל מיני מעשים ומצוות ומתחיל ככה לתת לך לזלזל בכל מיני עניינים, כבר מקדיח את התבשיל שלך, כבר לא יוצא המצוות כמו שצריך לצאת, גט לעולם הזה וקידושין לעולם הבא. רבי עקיבא אומר לא! "מצא נאה הימנה", תשווה רק את היחס בין העולם הזה לעולם הבא, תן לעולם הזה גט וקידושים לעולם הבא. לא צריך להגיע לעבירות! לפני תתבונן! מה יש לך פה שוקולד ועולם הבא, מה אתה משווה בכלל?! מדהים!

את שלושת הדברים האלה אנחנו אומרים בוידוי. בחלק של החרטה. אנחנו ואומרים "סרנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים ולא שווה לנו". דבר ראשון: "סרנו ממצוותיך וממשפטיך והסתאבנו בחטא", זה נקרא מצא בה ערות דבר. זו כבר סיבה כבר מכריעה מאוד. ובנוסף "סרנו ממשפטיך וממצוותיך הטובים! למה עזבנו דברים טובים? והרי הדרך הרעה היא מרה כלענה. למה לעוזב את הדרך הטובה בשביל דרך רעה?! אבל גם בלי זה "ולא שווה לנו", יש מה להשוות בכלל? בין הרעים לטובים? אז רואים שהכל נרמז באותו משפט שאנחנו אומרים "סרנו ממשפטיך ומצוותיך הטובים ולא שווה לנו".

אומר הרב גלינסקי: הוא למד פעם מוסר מגוי. הוא למד מוסר מגוי. סיפור: אני נזכר, הוא אומר, ממש ערב מלחמת העולם השנייה. גרמניה הכריזה מלחמה ולא היו אשליות. הטנקים הגרמנים עמדו לרמוס את חיל הפרשים הפולני ולא היה דבר שיעמוד בפני חיל האוויר הגרמני. איש לא שיער באותה עת שהגרמנים יקימו מחנות מוות ליהודים. יחסם היה ידוע עליהם. היהודים נרדפו בגרמניה עד חורמה, נאסר עליהם לרכוש בתים וקרקעות. ראש הישבה הגאון רבי אברהם יפן זצ"ל, נזכר שהבניין של הישיבה נובהרדוק בביאליסטוק לא הועבר עדיין בטאבו. העברה עלתה כסף רב. הישיבה לא הייתה משופעת בו, אבל עתה יש למהר מאוד כל עוד אפשר. אבל דא עקא האנטישמיות חגגה בפולניה, האשימו את היהודים ביוקר המאמיר ובמלחמה התרגשת ובמה לא. תמיד היו היהודים השעיר לעזאזל. ניגש אליי ראש הישיבה ואמר: אתה נמוך קומה, נראה כנער צעיר, בך לא יפגעו לרעה, קח את המסמכים והכסף, סע לוורשה ותבצע את ההעברה בטאבו. מובן שהוא לא נתן לי כסף לנסיעה. השאיר זאת למידת הביטחון שלי. הגעתי לבית הנתיבות ושרץ חיילים שנסעו לחזית. בררתי כמה עולה הנסיעה לוורשה במחלקה השלישית, העממית. קוששתי את הכסף אצל היהודים מעטים, נפחדים. באתי לקופה ואמרתי כרטיס לוורשה. הקופאית אמרה אינך יודע שמחלקה שנייה ושלישית תפוסות ע"י חיילים הנוסעים להדם על ארצנו? הרב גלינסקי אומר ראינו כמה זה עזר. יש מקום רק במחלקה הראשונה וזה עולה פי ארבעה. הזמן דחק. הרכבת עמדה לנסוע. אמרתי טוב, תני לי כרטיס לתחנה אחת, שתעצור אני ארד ואקושש כסף עוד פעם. נתקדם העיקר. לראשונה בחיי פסעתי למחלקה ראשונה. היו בה שטיחים מקיר לקיר, מושבים מרופדי קטיפה ואביזר מותרות חדשני, אוזניות ובהן כפתור לקליטת תחנות רדיו. התיישבתי. פתיתי ספר. מולי ישב גוי, האוזניות לראשו ועיניו מצועפות. ודאי הוא שומע חדשות בשעת חירום זו. לקרון הסמוך, לא מחלקה ראשונה, נכנס אומן עממי, מנגן במפוחית פה ומלווה בנקישות פח. כדי לעלות את המורל בקרב הקהל המפוחד. הקרון של מחלקה ראשונה התרוקן, כולם נהרו לשמוע אותו, חוץ ממני. מה לי ולו? וגם הגוי שמולי, שהיה שקוע בשמיעה. נכנס המבקר ושאל: "מה אתם עושים פה? כולם בקרון הסמוך". הגוי מולי הוריד את האוזניות ושאל בנימוס: "מה אמרת?". חשב אולי יש לו הודעה בפיו. "בקרון הסמוך יש נגינה של מפוחית פה", חזר על דבריו. שרבב עלה שפתיו בבוז ואמר: "אני שומע פה נגינת התזמורת של פריס ואתה מציע לי נגינת מפוחית?". שם את האוזניות והמשיך לשמוע. הוא בפריז. כעבור שעה קלה נעצרה הרכבת. המלחמה החלה. המסילה חובלה, הרכבת שבה על עקבותיה. אפילו תחנה אחת לא נסע. וחיי החיילים שמגנים על הארץ ניצלו. ירדתי בתחנת המוצא, חזרתי לישיבה. ראש הישיבה תמהה: "מה כבר חזרת". סיפרתי לו שדרכי נחסמה. לא הצלחתי להגיע לוורשה. אבל המסע לא היה לחינם. שמעתי ברכבת שיחת מוסר. "ממי" הוא שואל. מגוי אחד. והוא סבר שנתבלעה אולי דעתי. גוי ייתן שיחת מוסר ברכבת?! סיפרתי לו על הגוי עטוי האוזניות. אני שומע את התזמורת מפריז, מבצעת בשלמות יצירה מפעימה ואת הרוצה שאני אעבור לקרון השני לשמוע זיוף של מנגינה מפוחית מייבבת. יש להשוות? ולא שווה לנו. מה העולם הזה מול העולם הבא? פריז מול מפוחית. גוי! "סרנו ממצוותיך וממשפטייך הטובים" ולא שווה לנו! איך אפשר להחליף עולם כזה בעולם הבא. אז רואים מפה עד כמה אדם צריך להתעורר ולהבין בענייני גיטין וענייני קידושין. כמה צריך אדם לעשות הכל ולהיזהר חס ושלום שלא לאבד לא את האישה ולא את העולם הבא.

עכשיו נראה מה קרה עם עמלק. עמלק היה "מישגינר", אבל לא לגמרי מישגינר. "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם מצרים אשר קרך בדרך". קרך בדרך מלשון קור, צינן והפשיר מרתיחתך. כל הגויים היו יראים להלחם בעם ישראל ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל האמבטיה הרותחת, שום  בריאה לא יכולה לרדת לתוכה ובא בן הבליעה על זה וקפץ לתוכה, אפילו שהוא נכווה, קירר אותה בפני אחרים. עד כן רש"י.

אומר הרב גלינסקי  ויש לי שאלה: אם היינו רואים לוע מבעבע של הר געש, זרמי לבה רותחים, סלעים מותכים, בעבוע מהביל משגר ניצוצות אש וענני אפר. ומשוגע אחד עולה וקופץ פנימה ומוצאים אותו שלוק, אומצה חרוכה. כמה אנשים יחכו אותו? כמה אנשים יקפצו אחריו? בפני מי הוא קירר את האמבטי? בפני משוגע כמותו. בשביל זה היה כדאי לו למסור את הנפש ולשלם בחייו? מה אתם אומרים? שאלה פצצה! מה אתם אומרים? איך יכול להיות שבן אדם יסכן נפשו שיבואו אחריו אנשים ויעשו עוד, כזה מעשה? המטרה שלו לקרר ולצנן את האמבטי ומי המפגרים שילכו אחריו? יש לכם תשובה? אומר הרב גלינסקי: הבנתי! הבנתי! מה הבנתי? עמלק הוא אויב כזה ושונא כל כך, עד שהוא עובד על אחוזים. מה זה עובד על אחוזים? אם אחר ילך אחריו, די לו. ואם שניים, הוא יהיה מאושר. עובד על אחוזים. אם הוא מקבל אחוז טוב לו. שני אחוזים? זה רווח עצום!

עכשיו תקשיבו טוב מי זה עמלק ואיך הוא עובד על אחוזים! בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו ומבקש להמיתו. והדברים הם כפשוטתם, בכל יום ובכל אדם ואדם ובתלמידי חכמים יותר מכולם. מבקש להמיתו. תדעו לכם! יצר הרע מחפש להמית כל אחד. לא פחות! אבל עובדה הוא לא מצליח להמית אותנו. הנה אנחנו חיים. כבר עברו הרבה שנים. יש כאלה עשרות שנים, יש כאלה זקנים כבר, והוא לא הצליח. והנה, נו? גם מבחינה רוחנית הוא לא הצליח להוריד אותנו לגמרי. גם, גם, גם. אבל יצר הרע עובד על אחוזים. אי אפשר לומר שהוא לא יצליח. אי אפשר! אי אפשר לזלזל גם באחוזים שהוא עושה עלינו. עושה עלינו קופה! עושה עלינו קופה! למה? הוא מצליח באחוזים. חוץ מעבירה גוררת עבירה. כי אם הוא מתחיל להכניס אותך לסחרור שאתה עושה עבירה אחת, אז כבר אחת גוררת עבירה. הוא כבר לא צריך אותו. זה כבר אוטומט מתחיל לעבוד. וגם כך דרכו של יצר הרע. היום הוא אומר לו עשה כך, למחר אומר לו עשה כך וכך, עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה, והולך ועובד. יש לו סבלנות! יש לו סבלנות! סבלנות.

וכמו שכתב "חובת הלבבות", בשער הייחוד המעשה בפרק ה': "אינו מקל בקטנה שבקטנות עניינית לנצח אותך בה, כדי שתהיה לו מדרגה לנצח אותך במה שלמעלה ממנה". יצר הרע אתם יודעים אלה שרוצים לברוח מהכלא והם חופרים מנהרה, אז בהתחלה זה אתה יודע קצת, קצת, כמה גרגרי חול ראשונים, כן? ואחר כל עוד קצת ועוד קצת, כבר חצי אצבע נכנסת ואחר כך אמצע שלמה, ואחר כך יש שלמה ואחר כך עם שתי הידיים אתה החופר ובסוף אתה מרחיב את זה, עד שבסוף אתה יכול לרוץ ולצאת החוצה. ככה היצר הרע, הוא לאט לאט. בהתחלה אל תזלזל בקטנה שבקטנות שלו. אם הוא מתחיל לנחדד, תדע לך זה יגיע עד שהוא יוריד אותך לשאול תחתית.

אבל גם עצם העבירה, תקשיבו! גם עצם זה שאדם עובר עבירה ולו הקטנה שבקטנות, זה גם בעיה. תשמעו: פעם ביקר הרב גלינסקי, זכרונו לחיי העולם הבא,  אצל הגאון רבי חיים קרייזווירט זצ"ל, רבה של אנטוורפן. זכיתי להכירו אישית, אדם משכמו ומעלה, איש אשכולות. זה מעט מן המעט שאני אומר, אבל כיוון שהזכרתי אז אני מציין. ואמר לי כך: רבי יענקב, רבי  ענקב, רבי יעקב גלינסקי, בוא תשמע על מתדיינים הסוחרים של אנטוורפן. בא לפני דין תורה. מתווך תיווך בעסקת יהלומים. אתם יודעים באנטוורפן שמה היהודים שולטים בענף היהלומים ובא מתווך שתיווך בעסקת יהלומים ותבע מהסוחר דמי תיווך, בסך 0,008%. הסוחר היה מוכן לשלם 0,006%  בלבד. מה דעתך על כך? מה דעתי? קטנוניות עירה. אמר: אבל אם אומר לך שהעסקה הייתה בסך מיליוני דולרים? המבט כבר משתנה. וכן זה משתנה ליל. היצר הרע, אומר הרב קרייזווירט, הוא יודע מה זה מצווה! הוא יודע מה ערכה של מצווה ולא הקלה שבקלות. עד שלא יכבד בעיניו לעשות כל דבר. ובלבד שיצליח למנוע באפס מה, לפגום ולא במשהו. שיהיה לך פניה במצוה, שתחשוב לא לשם שמים, תעשה עם טיפה כוונה לשמך, להנאתך, לטובתך. תעשה, תעשה את המצווה, אבל פגימה הוא עושה לך. הוא סוחר גדול! הוא יודע לעבוד באחוזים, הוא יודע מה ערך המצוות שאתה מתעסק בהם, לכן אצלו זה רווח עצום מה שהוא מצליח להוריד לך באחוזים.

כך גם בדבר של עבירה. ידוע אמירה של רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, אודות דברי המדרש: אמר רבי תנחום בר מריון... איזה דבר נפלא זה! תקשיבו! תקשיבו! המדרש בבראשית רבה כ"ב, ו': אמר רבי תנחום בר מריון: יש כלבים ברומאי, שיודעים להתחכם. הכלבים של רומאי חכמים. יושבים לפני המאפייה,שמים עצמם כאילו הם מנמנמים ואז בינתיים האופה גם כן מתנמנם, הכלב מפיל תבנית של לחמים ארצה, האופה גוחן ואוסף והכלב חוטף כיכר ובורח. אז מה החוכמה שלהם? מה החוכמה של הכלבים האלה, של רומאי? יש כלבים גם בעזה, למה צריך להגיע עד לרומאי? לא! זה כלב רומאי, רמאי! זה לא סתם. הוא מבקש רק לחטוף רק כיכר אחד, אבל אם הוא יבוא לחטוף כיכר, איך שהוא יכנס, האופה מחכה לו עם המקל. ישר שהוא יראה שהוא בא ללחמים, טח! ישר ייתן לו עם המקל. מה עושה? מפיל תבנית שלמה, אז האופה עסוק, מתעורר ומתחיל לאסוף, אינטנסיבית , הוא מרים ישר את מה שנפל ואז הוא חוטף כיכר. אז מה החוכמה? איפה החוכמה? חזרנו על אותם דברים. לא! החוכמה שהאופה מתנחם, אומר לפחות הצלתי את התבנית, הוא לקח רק כיכר. הוא מבסוט האופה שהכלה הרומאי הזה טמבל, לקח רק כיכר אחד, והוא לא מבין שהוא רק התכוון לכיכר, והפיל לו את כל התבנית. עכשיו הוא מבסוט שהוא לקח לו רק כיכר. אתם שומעים? כזה חכם שהוא מבסוט מהכלב הזה כבר. ככה אנשים מבסוטים מהיצר הרע. הוא לא הצליח עליי, הא?! אבל קצת כן, כיכר אחד הוא לקח לך? דבר אחד הוא הטעים אותך מעבירה? ואתה מבסוט! אבל הרוב ביד שלי! הרוב ביד שלי. אבל כל פעם הוא לוקח לך כיכר, כל פעם הוא לוקח פה, כל פעם פה, כל פעם פה, בסוף אתה תגיע לשמה ריק! אין כלום! אינו מבין שאת הכיכר הזאת רצה ובשבילה הוא הפך את כל התבנית כולה.

 עכשיו תשמעו איך עובד ביצר הרע: זה היה משל. עכשיו הנמשל:

יצר הרע מפתה אותנו לשוחח בשעת הלימוד על כל דבר שבעולם, ואנחנו מבינים שהוא מתכוון שאנחנו נדבר בשעת הלימוד ולא נלמד. הגמרא פתוחה ועלמה אנחנו מדברים? עלמה ששמענו, מה שראינו, מה שידענו , מה שהודיעו לנו. אז מה? אתה לא לומד, אתה מדבר שיחת חולין. אבל אנחנו נלחמים. אנחנו  מבינים בדיוק מה הכלב הרומאי הזה רוצה לעשות. נלחמים ונמנעים. ואז בסוף מה ביטלנו? בסוף ביטלנו חמש דקות. ואנחנו אומרים 'ברוך ה', היום ברוך ה', ברוך ה' רוב הלימוד היה על הכיפאק. רק מה? חמש דקות, אבל זה בדיוק מה שהוא רצה! הוא רצה את החמש דקות לימוד. מה זה חמש דקות? נו, אז מתוך שעתיים, ארבע, שש, שמונה שלמדת לקח לך חמש דקות, אז מה יש? מה זה חמד דקות. את ם יודעים מה זה חמש דקות? בואו תשמעו:

שנינו בחגיגה י"ב: כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה, מאכלין אותו גחלי רתמים. הוא יגיע לעולם האמת, יאכילו אותו בפה הזה דיבר דברי שיחה, גחלים מעץ רותם. זה נקרא גחלי רתמים, שהם בוערים המון, המון זמן ולא רק זה. למה גחלי רתמים דווקא? כי המדרש  בבראשית רבה צ"ח, י"ט אומר: שכל הגחלים תוכם כברם. התוך והחוץ שלהם אותו הדבר. אם הם יוקדים במפנים, הוא לוהטים גם בחוץ. אבל גחלי רתמים, הם נראים כבויים מבחוץ, אבל בוערים מבפנים. כך מי שמפסיק באמצע לימוד לשיחה קלה, נראה לו שזה עבירה כבויה. כבויה. זה לא כזאת עבירה בולטת! צוערת לשמיים! כולם רואים. אתה ממשיך לדבר, אף אחד לא שם לב...מישהו הרגיש משהו? לא! כלום, הכל בסדר! מה כבר עשה? כמה כבר הרוויח היצר הרע? אבל אוי כמה שזה לא לוהט מבפנים! השיחה הזאת תאכיל אותו גחלי רתמים מבחוץ זה נראה כבוי, לא רואים את האש,א בל זה לוהט! לוהט מבפנים.

ככה היצר הרע. עושק אותנו בתורה באחוזים, ככה הוא עושק אותנו באחוזים גם בתפילה, יצר הרע מסיט אותנו לחלום כל הזמן בתפילה, ואנחנו... הלוואי, ואנחנו...הלוואי, ואנחנו... הלוואי, מתאמצים להתרכז ולכוון את פירוש המילות ומשמעות הבקשות. נו! מאכים אנחנו לא, המחשבה בורחת מידי פעם ואנחנו דולקים אחריה ואוזקים אותה עד לפעם הבאה. בסה"כ זה לא נורא, רק כמה פעמים התעופפה מחשבה ושבה אל כינה. לרוב היא מתעופפת החשבה מ"ה' שפתי תפתח" וחוזרת ב"עושה שלום" עד ב"מרומיו". ולא מבינים! לא מבינים שיצר הרע על כך חוגג! חוגג! כל יום יש לו חגיגיות על חשבוננו. חגיגות. אז מה לעשות? נו! מה לעשות עם כזה כלב רומאי, מה לעשות? "מאויבי תחכמני מצוותיך". בואו נלמד ממנו. איך הוא פועל, גם אנחנו. כי ממנו ניקח לעבוד את ה'. אז אם בעיניו חשוב כל כך להחטיא כל כך אותנו בשביב עבירה ולמנוע אותנו מקורטוב של מצווה, כמה עלינו להתחזק בהם.

"ואל תמעט בעינייך...", אומר רבנו בחיה ב"חובת הלבבות", שער חשבון הנפש, פרק ה', "ואל תבעט בעינייך שום טובה שתעשנה לשמו אפילו במילה או בראיה, כי המעט ממך רק אצלו וכן בענייני העבירות. זאת אומרת, אל תחשוב שצריך דברים בומבסטיים והקב"ה מתפעל רק מדברים גדולים. לא! גם מראיה. ראיה. יכולת להסתכל על דבר אסור ומנעת את עיניך בראיה אחת, זהו! הסטה אחת, הבטת את העיניים פעם אחת, בשמים זה זכויות למכביר! לאין שיעור! אין לך מושג אפילו. מילה אפילו, מילת תנחומים, מילת הודיה, מילת תקווה לתת בן אחד, מילה אפילו. אין לך מושג! אל תזלזל, אל תסתכל בכללות, תסתכל על כל פרט ופרט. כמו שהוא מדקדק באחוזים, לקחת אפילו אחוזון, אפילו 0,0006, 8 לא חשוב, אם אצלו זה חשוב, זה רק בגלל שהוא יודע את ערך המצווה. אז תבין ממנו כמה הוא משקיע בך בשביל שתבין כמה את העלול להפסיק בקטנות האלה.

ידוע שהרב בנגיס שהיה אב בית דין של העשה החרדית בירושלים, הודיע שהוא רוצה לסיים את הש"ס וכולם תמהו, מתמיד עצום כזה, גורס במהירות עצומה, סיים את הש"ס מאות פעמים, מעולם לא עשה מזה עסק. עשה סיום הש"ס, אבל לקח כמה חברה שלמדנו ועשה... פעם אחת הוא עשה את זה ברוב עם. למה? מה קרה? סיפר להם. סיפר להם: "פעמים רבות סיימתי את הש"ס בסדרה לימוד שאני קבעתי. אבל התבוננתי וראיתי שבכל יום יש רגעים מתים. ממתינים לתחילת התפילה, עד שהחזן ניגש, עד שהתארגנו המניין, לפעמים ממתינים לסנדקאות, מזמינים אותו אבל עד שהמוהל גמר להכין את התינוק, עד ש.. יש זמן. לפעמים סידור קידושין. עד שבאים העדים, עד שזה.. יש טיפה זמן. החלטתי לפתוח סדר לימוד מיוחד לאותם רגעים. התחלתי בברכות ועתה סיימתי את הש"ס". מחמש דקות, שלוש דקות שם, שתי דקות שם, שבע דקות כאן. ככה דקות ועוד דקות, דקות, הוא גמר את כל הש"ס. אז רואים כמה אפשר להספיק! את האחוזים האלה לוקח לך היצר הרע, אבל אתה חושב 'מה הוא לקח? אז איבדתי דקה, שתי דקות, כן, אבל תעשה דקות, דקות, דקות, אתה תגיע לימים ותגיע גם לחודשים וכו'.

החפץ חיים אומרים שהיה מקפיד ללכת עם נעלים בלי שרוכים. כי הוא עשה חשבון שלשרוך את הנעל לוקח מספר שניות. נגיד 8 שניות. 8 כפול 365 יום כפול כך וכך שנים, עשרות שנים, צא ועשה חשבון, חודש מהחיים את הרק שורך נעליים. אז כדאי בשביל שרוכים לאבד חודש מהחיים. זה נחשב שאדם יודע ערך הרגע. ופעם באו אליו ואמרו שראש הישיבה חולה אנוש ועומד למות. אז התלמידים החליטו שהם רוצים לתרום לו חיים. תלמיד אחד תרם לו חודש, תלמיד אחר אני תורם שבוע מהחיים שלי, ואחד אמר אפילו שנה. ואמרו שעכשיו ילכו לחפץ חיים, בטח הוא יתרום הכי הרבה, כי הוא מבין מה זה חיים. הוא יתרום הכי הרבה. הלכו אליו והוא הרהר לרגע ואחרי זה הוא אמר להם: "אני תורם לו רגע". כי מי שיודע מה אפשר לעשות ברגע, אז הוא לא מוותר עליו כל כך מהר. זה רגע!

אותו הרב קרייזווירט, זכרונו לחיי העולם הבא, פעם פגש אותי ברחוב, ביקש ממני ברכה אמר: "אתה מזכה הרבים, הגמרא בבא מציעא פ"ד, אומרת שמה מה הזכות של המזכה הרבים, מוציא יקר מזולל כפי תהיה, בזה אני רוצה ברכה". אמרתי לו: "כבוד הרב, צוחק ממני?". אומר לי: "מה זה? רבי! רבי רצה להיות מזכה הרבים, שיהיה מוציא יקר מזולל! אני לא מזלזל חלילה! אני מבקש ברכה..". טוב, לא משנה. בסופו של דבר הוא אמר אני תורם לך מאה דולר. מאה דולר לכאורה זה לא סכום בשמים. בדרך כלל זה היה יהודי שהיה מגייס מאות אלפים ומיליונים לכל מיני עניינים. לישיבות ולחתן, יתומים ולאלמנות. היה מגלגל כסף רב ועצום. מאה דולר. אומר: "ואם תחשוב שמאה דולר זה מעט כסף, אז אני אגיד לך: אני יודע להעריך מאה דולר. ובמאה דולר אני יכול לקנות את כל המשנה הברורה, את כל קצות החושן, אתה יודע מה אני עושה עם הספרים האלה במאה דולר!?"

 זה אנשים שידעו להעריך פרוטה, ידעו להעריך רגע, ידעו להעריך. אבל אני לא יודע אם אנחנו יודעים להעריך. זאת הבעיה! אבל למדנו היום על הכלב הרומאי היום. תזכרו אותו, כן? הוא עובד כל היום אצלנו. כן. אצלנו הוא חוטף את כל התבנית, לא כיכר.

 אבל אני בשביל שתבינו מאיפה הוא גונב לכם את הכיכרות, אז אני טרחתי והבאתי לכם כרגע מהקדמה של "מעם הלועז", בספר דברים. הוא מביא 17 תנאים לקיום מצווה לשמה.  כדי לקיים מצווה לשמה כמו שה' רוצה, יש 17 תנאים לקיום. אם תעשו מצווה אחת בימי חייכם, בכל 17 תנאים אלה, מבטיח לכם הרמב"ם שאתם בני העולם הבא. אחת! תחיו 70, 80, 90, אם אחת תוכלו להראות בשמים שהיא כזאת שעונה על ה-17 תנאים, אתם בני עולם הבא. אין את ה-17 תנאים,עדיין אין לכם את העולם הבא. אז בואו נלמד.

אני לא אקרא ואנתח את זה יותר מידי, כי אתם בטח עייפים, בפרט בחודש אלול שאתם קמים לסליחות, ואני רואה שמנהנים לי בראש, אז אני צודק. אז אם כן, אני רוצה להגיד לכם, יהודים יקרים, את ה-17 בקצרה, זה נמצא באתר שופר. תוכלו להוריד את זה משם ויהיה לכם תמיד. או אם יש לכם את הספרים, תראו בעצמכם.  

תנאי ראשון: לקיום מצווה כמו שצריך זה לעשות אותה בכוונת הלב. אדם חייב לכוון בליבו שהוא מקיים את המצווה שה' ציווה. לדוגמה: מצוות שופר יש לקיים את המצווה בכוונה "אני מכוון את מצוות ה' שציווני לשמוע קול שופר". כשיושב בסוכה: "אני מקיים מצווה שציווני ה' לישב בסוכה". אם קורא קריאת שמע, צריך לקרוא בכוונת הלב. לא מוציא מילים והגהים, ככה החוצה. "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו ד-ה) ואחר כך "וְאָהַבְתָּ אֵת ה'..." (בבליעת מילים)... לא! בכוונת הלב! זה נקרא מצוות צריכות כוונה ואתה צריך קודם כל, כל מצווה לדעת שאתה מקיים את מצוות ורצון ה'. דבר ראשון.

תנאי שני: שיעשה את המצווה ביראת ה' ובאהבת ה' ובלב שלם. אם אדם עושה כך, הוא נקרא מודה באלוהות של הקב"ה. כי האדם נברא לעשות רצון קונו. כמו שאומר שלמה המלך (קהלת י ביג): "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם". זה הסיבה שבאת לעולם. אז זה תנאי שני לעשות את המצוות ביראת ה', באהבת ה' ובלב שלם.

תנאי שלישי: שעושה אדם מצווה צריך לשעות אותה בשמחה גדולה. למה? כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב (תהלים קיט קסב) אם אדם הלך ומצא עכשיו מטמון, איזה שמחה תהיה לו? ה' זימן לך מצווה, הרי אם ישלמו לך את כל חללו של עולם, כל מה שיש בעולם יתנו לך כשכר, לא שילמו לך על המצווה. כי בעוד 70,80 שנה תעזוב את כל זה פה ולך לא יהיה מזה כלום. אבל שכר של מצווה, הוא נצחי לעולם ועד, לנצח נצחים. אז אין גמול ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא אגרא! אין שכר בעולם הזה שאפשר לשלם על מצווה. אז אם מזדמנת לך מצווה ואתה עושה אותה, תעשה אותה בשמחה! כמי שמוֹצֵא שָׁלָל רָב. האר"י הקדוש זכה לכל הגילויים שהיו לו ולמעלות הגדולות שהוא זכה להם, הוא אמר בגלל שכל מצווה שהוא עשה, עשה בשמחה. ואתם יודעים שכל העונשים שאדם מקבל זה בגלל שהוא עובד את ה' בלי שמחה. "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה" (דברים כח מז-מח) צריך לעבוד את ה' בשמחה, אתה לא עבדת אותו? במקום שתיקח אותו בשמחה, אז אתה תעבוד את אֹיְבֶיךָ ...וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וכו', וכו'. "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה" אז צריך לעבוד את ה' בשמחה. כל מצווה שעושים לעשות. ויש עוד דבר מחודש: כפי שמחה שאתה שמח במצווה, ככה השכר שלך. אחד שמח מעט, יקבל לפי מה ששמח, אחד יקבל הרבה, יקבל לפי השמחה.

תנאי רביעי: אם באה אליך מצווה צריך לעשות אותה בשלמות. 'המתחיל במצווה אומרים לו גמור' וצריך להשלים אותה. אתם יודעים משה רבנו, הוא לקח 40 שנה את עצמות יוסף עליו, אבל הוא לא הכניס אותם לארץ, כי הוא לא נכנס. וכתוב שאת המצווה קיימו ועשו בני ישראל. למה? כי הם השלימו את המצווה. המצווה נקראת על שם גומרה. מי שהתחיל את המצווה ועשה 99% ממנה ובא אחד ועשה את האחוז האחרון, היא נקראת על שמו. מצווה עושים מתחילה ועד סוף, בשלמות. כתוב (יהושע כד לב): "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם". יותר מזה כתוב: מי שלא גומר מצווה, אשתו תמות ובניו מתים. ראית איזה דברים איומים ונוראים?! ככה היה עם יהודה. ליהודה מהשבטים, הוא התחיל מצווה להציל את יוסף ולא החזיר אותו לאביו, לא סיים את המצווה, מתה אשתו ושני בניו, ער ואונן.

תנאי חמישי: שיעשה את המצווה בשלמות, אבל לא רק בשלמות, אלא בכל הפרטים והדקדוקים. כל הפרטים והדקדוקים. דרך אגב, אני שמח להגיד שלמשרדנו הגיעו היום אתרוגים מהודרים, בכל הדקדוקים. מי שרוצה להשיג אצלנו, בכל הדקדוקים. זאת אומרת בלי שום רבב, לא חלילה נקודות אסורות או דומות, אפילו לא בלעטלאך. כלום! חלק! חלק! חלק!

תנאי שישי: אדם צריך לחזר אח המצוות ולא ימתין שתבוא לידו מצווה אחת שהוא יקיים. אתה צריך לצאת לקראת המצוות. "אחרי מצוותיך תרדוף נפשי", אל תחכה שהם יבואו אחריך, תחזר אחריהם! "דֶּרֶךְ מִצְו‍ֹתֶיךָ אָרוּץ" (תהלים קיט לב).

התנאי השביעי: ישתדל לעשות את המצווה בידו ולא על ידי שליח. כתוב שאברהם אבינו היה מכניס אורחים, אבל הוא היה עומד על גביהם, הוא בעצמו. לא על ידי שליח. הוא בעצמו. דברים שהוא עשה בעצמו זכו בני ישראל דברים גדולים, מה שהוא עשה על ידי שליח, זכו על ידי שליח. זאת אומרת יש פיחות גדול מאוד אם אדם עושה על ידי שליח. נכון שכתוב שיוצאים ידי חובה על ידי שליח, אבל מצווה בו מבשלוחו. אז תזכור כל מה שאתה יכול לעשות בעצמך, אל תניח לאחרים שיעשו בשבילך. ודאי שלא במקומך.

התנאי השמיני: מצווה שבאה על ידך ראשונה, תעשה ראשונה. המזדמנות לאדם שתי מצוות, מצווה קלה ומצווה חמורה, מה הזדמנה לו קודם? מצווה קלה ואחר כך מצווה חמורה. אל תדלג אין מעבירין על המצוות, אלא מה שבאה לך ראשונה, תעשה ראשונה. ואל תחפש את המצוות שדווקא שכרן הוא גדול. כי יש גם מושג גם מושג של "מת מצווה" גם במצוות. יש מצוות שלא אוהבים כל כך ויש להם דין של "מת מצווה", שהשכר שלהם מתעלה עוד יותר, בגלל שהרבה אנשים לא עושים אותה. דוגמה: להתפלל בנץ, זה כמעט "מת מצווה". אנשים לא רוצים להתפלל בנץ, זה מוקדם. אפילו שהיום זה מאוחר כבר. אבל זה מוקדם. אז אדם שבא ומקיים את המצווה הזאת, הוא נוטל שכר כנגד כולם, כנגד כל המתעצלים. יש לה ערך רב, כי היא לא מבוקשת כל כך. וכיוון שהיא לא מבוקשת, אז שכרה עולה יותר. אז לכן צריך לדעת שלא מניחים מצווה מפני מצווה ומה שהזדמן לך ראשונה אתה עושה.

תנאי התשיעי: אם באו אל ידו שתי מצוות בבת אחת, אל יעשה שתיהן ביחד, כי אי אפשר שתי מצוות בעת ובעונה אחת, על כל הפרטים והדקדוקים, אלא יעשה תחילה אחת ואחר יעשה את השנייה.

תנאי עשירי: כדי שתחשב מצווה בשלמות, לא להתרשל בה. לא להגיד 'טוב, מחר אני אעשה'. אלא יזדרז! "זריזין מקדימין למצוות". ואין צריך לומר שאם הוצאת מפיך שאתה הולך לעשות את המצווה, זה נחשב לנדר! זה נדר לגבוה, הקב"ה. אתה אמרת בפיך שתעשה. אם אתה אומר לחבר שלך 'בוא נלמד עכשיו שעה' ולא למדתם, נדר! לכן אם אדם מוציא מפיו, יזהר. יש כאלה אומרים שגם בהרהור זה בעיה. אמרו חכמים "כל המקיים מצווה אחת לפני מיתתו, כאילו קיים כל התורה". וכאילו לא היתה חסרה לו מצווה זו. ולהפך: העושה עבירה לפני מותו, נחשב לו כאילו עבר כל העבירות שבתורה. זאת אומרת זה סימנא איך אדם יצא מן העולם.

תנאי אחד עשר: ימתין ויצפה ויאמר: "מתי תזדמן לידי מצווה לקיימה?". רבי עקיבא כל ימיו היה אומר: מתי יגיע לידי לקיים " וּבְכָל נַפְשְׁךָ" (דברים ו ה) למסור את הנפש להקב"ה. כל יום הוא המתין, כל ימי חייו. ובסוף הוא זכה שהתקיים בו הדבר הזה.

תנאי שנים עשר: צריך להדר במצוות בכל יכולתו. למשל: קונה אתרוג, יקנה המהודר ביותר. כמובן שיש לו אמצעים. כתוב שעל הידור מצווה לא יוציא יותר משליש מכספו. אבל כמה שיכול להדר, יהדר. וכן אם עושה סוכה, יהדרנה. שקונה טלית, טלית נאה. וכן בכל המצוות, שנאמר (שמות טו ב): "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ"  התנאה לפניו במצוות. נתן לך כסף, תשתמש בזה לכבדו. אם תעשה לכבודו לא יתן לך עוד? בכפליים! אם אתה משתמש בכסף למה שהוא רוצה, ודאי שהוא יחזיר לך ובכפלי כפליים.

התנאי השלוש עשרה: יזדרז ויקדים בעשיית המצווה. שאם המצווה היא כל היום, יקדים ויקיים בבוקר. כמו אברהם אבינו (בראשית כב ג): "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר". איזה מצווה היתה לו? לעקוד את הבן שלו. זה מצווה שבדרך כלל אנשים ירצו לדחות, אבל "זריזין מקדימים למצוות, וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר".

תנאי ארבע עשרה: לא לעשות מצוות בחינם. 'אין לך איזה אתרוג בחינם?', ' אין לך איזה לולב כזה טרנטה, משהו? אין לך משהו בחינם'. לא! יהדר לשלם ולפזר ממון. לא לחפש בחינם. אשמדאי מלך השדים, גילה לשלמה המלך עליו השלום, שהוא מזדמן תמיד על מצוות בחינם. לכן הוא גילה לו סוד, אמר לו: כל מצוות שאתה עושה בשכר, בממון. אז אין לי שליטה. אבל דבר שהוא בחינם, שמה אני שולט. אתם שומעים?!

התנאי החמישה עשר: ישתדל לעשות מצווה ברבים. שלכולם יהיה חלק שווה בה. זאת אומרת, כל אחד יש לו הזדמנות לעשות מצווה. נגיד להכניס ספר תורה. אז אם הוא יכול לשתף עוד אנשים שיזכו גם שיהיה להם חלק בספר תורה, זה נקרא שהוא מזכה את הרבים במצווה. יש מעשה נורא ואיום לרבי יהונתן איבשביץ ז"ל, זכרונו לחיי העולם הבא, שבעיירה שלו לא היה שמה ספר, והיו צריכים לכתוב. הוא החליט שהוא כותב. זה עלה כ-30 אלף זהובים. ואחרי שהוא עשה את זה, אחרי יומיים מגיעה עגלה של גוי, שהגוי איננו והוא מוצא שק ובפנים כמה יש? 30 אלף זהובים. אז הוא הבין שמהשמים החזירו לו כסף. ואז הוא הצטער מאוד, והוא התענה 40 יום תענית שיגלו לו מן השמים על מה ולמה החזירו לו את הכסף? ואז אמרו לו: 'שכיוון שלא רצית לשתף את בני העיר, בספר תורה!' ואז הוא החליט שהוא משתף אותם וכו' וכו' והכניס אותו בחזרה.

התנאי השש עשרה: שהממון שאתה מקיים בו מצוות יהיה בהיתר ולא באיסור. יש אנשים שתורמים מגזל. יש אנשים שתורמים מחילול שבת. יש אנשים שהכסף שלהם הוא לא כסף נקי, מריבית ומכל מיני דברים כאלה, מצוות עושים מצוות, ממון שהוא בהיתר ולא באיסור. ה' שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה (ישעיה סא ח) אל תביא לו עולות לבית המקדש, אבל מגזל. לכן כתוב (ויקרא א ב): "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן" למה לא כתוב "איש" כמו בכל מקום? למה אָדָם? כמו האדם הראשון שהוא הקריב לא מגזל, למה? כי לא היה שום בן אדם בעולם, אז הוא לא גזל מאף אחד. לכן  אָדָם כִּי יַקְרִיב אם אתה כמו אָדָם, בלי גזל, תקריב. אם לא, אל תקריב. אז צריך שהכסף יהיה ביתר ולא באיסור.

והתנאי השבע עשרה: ישתדל לעשות את המצווה בכבוד גדול, לא בזלזול. כתוב: "המזלזל בנטילת ידיים נעקר מן העולם". למה מצווה קלה כזו, ליטול ידיים, וגם בזה אתה מזלזל, לא עושה על כל היד, מתיז מפה לפה, העיקר כאילו, והולך וזהו! אתה צריך עד הפרק פה ושהיד תהיה יבשה לפני כן, ושיגיע לכל המקומות ולעשות גם ככה... שלא יהיה לך בועות ולא יגיע לכל מקום. "וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם" (ישעיה סג ט) תגביה את הידיים ותברך כמו שצריך ותגיד את כל התיבות "ברוך אתה"... לאט! לא... וישר אתה כבר עם הביס בפנים. צריך לעשות את זה כמו שצריך! לעשות את זה בכבוד גדול ולא בזלזול. ואחר כך מפרט פה עוד מה זה נקרא 'שבעה אופנים בזלזול' אבל לא נכנס.

אז אני חוזר בקצרה על ה-17. מה שתזכרו, גם טוב להיום. מחר אפ תרצו ואתם רציניים , יראו בשמים אם תפתחו את אתר שופר ותורידו לכן גם כן את ה-17 שיהיו למראה עינכם, כי אם תזכו לקיים מצווה אחת, אחת! כל ימי חייכם, ככה, בן העולם הבא. עכשיו נראה מי רוצה עולם הבא. אז אני חוזר:

תנאי ראשון- כוונת הלב. תנאי שני- מצווה לקיים אותה ביראת ה', אהבת ה', בלב שלם. שלישי- לעשות בשמחה גדולה. רביעי- לעשות בשלמות. חמישי- לא רק בשלמות, אלא בכל הפרטים והכל הדקדוקים. שיי- לחזר אחר המצוות ולא להמתין שיבואו אלייך. שביעית- לעשות בעצמך ולא ע"י שליח. שמינית- כל מצווה שהיא באה ראשונה יעשה ראשונה. יש דיונים במצוות מסוימות אם כן או לא, אבל בדר"כ זה כך. תשיעי- שתי מצוות שבאו בבת אחת לעשות אחת אחרי השנייה. לא בבת אחת, כדי שיהיה אפשר לקיימן כראוי. עשירית- כדי שתחשב מצווה בשלמות לא להתרשל ולא ידחה את המצווה. "הבא לידו מצווה אל יחמיצנה". לא יפספס אותה, כי יכול להיות שתעבור השעה, יכול שמישהו אחר ייקח אותה וכו'. ולא לעשות אותה בחמיצות, כאחר לעשות פרצוף חמוץ. 'כאילו מה באת אליי', 'מה נפלת עליי'. אז זאת אומרת זה צריך לא להחמיצנה. דבר נוסף זה שימתין ויצפה מתי תזמן לו מצווה. דבר ה-12- זה להדר בכל יכולתו. לרנות אתרוג מהודר, סוכה מהודרת, טלית מהודרת וכו'. דבר נוסף זה יזדרז ויקדים בעשיית מצווה. אם אפשר לשעות אותה מתחילת היום, לא לדחות אותה לסוף היום. "זרזין מקדימין למצוות. לא לעשות מצוות בחינם, אלא לפזר ממון מה שצריך. להשתדל לעשות את המצוות ברבים ולשתף את הרבים ושאת הכסף שאתה משתמש יהיה בהיתר ולא באיסור.

תודה לכם על ההקשבה.  יהיה רצון שתזכו לעולם הבא!

שואל: שלום כבוד הרב. שמעתי את הקלטת שלך על השחיטות. מאז אני הפסקתי לאכול בשר.

הרב אמנון יצחק: אשריך לחיי העולם הבא!

שואל: אז איך אפשר לקיים את המצווה...

הרב אמנון יצחק: וזבחת.

שואל: ושמחת בחגיך ואכלת בשר...

הרב אמנון יצחק: בקהילות פז. שמעת על קהילות פז?

שואל: לא שמעתי!

הרב אמנון יצחק: בקהילות פז אנחנו שוחטים בשחיטת חבורא מיוחדת ומביאים שבעה אנשים ובודק סכינים מיוחד, ועושים שחיטה מהודרת ובודקים כל סכין ביבש. ודואגים שהכל יהיה כמו שצריך ואין רירים ואין סרחות והכל פיקס על הפיקס. אבל יוצא מעט. מעט מאוד. זאת אומרת, פעם אחרונה היה מתוך מאה, 15. זאת אומרת, לא ייתכן שאפשר להאכיל את כל הציבור בארץ ובעולם בבשר חלק. אין דבר כזה. זה שקר גמור שכבר הבאנו את הרב עובדיה יוסף ז"ל, ואת הרב עמר, יבדל לחיים ארוכים. והבאנו אחרים והשמענו והראנו את הסרטים שלהם שהם אומרים שהכל זה בלוף! וגם ברבנות מודעים לזה. מנסים כאילו לתקן, אבל אי אפשר. אי אפשר! כי מסוחרים זה סוחרים, מיבואנים זה יבואנים וזה תעשייה בדיוק! וזה מיליארדים! וזה מיליארדים! ולא מיליונים ולא עשרות ולא מאות. זה מיליארדים! 

שואל: ???????

הרב אמנון יצחק:... אז אם תרצה תצלצל לקהילות פז. הנה זה שלידך מימין, יכול להגיד לך טלפון ואז תוכל אולי לארגן. אנחנו מנסים לעשות שחיטה לחגים, בינתיים יש בעיה חמורה בכל הארץ,  לא רק אצלנו. ולנו עוד יותר, כי אנחנו שוחטים איטי מאוד. זה לא משתלם לה, כי בחגים רוצים הרבה מאוד. אבל אנחנו נלחמים שנוכל לעשות משהו לפני. קשה! קשה מאו! קשה מאוד להשיג. אבל דגים כשרים זה מצוין. בשמים הקב"ה מסתכל שאתה נזהר בעניין הזה, זה כפרת עוונות יותר טוב מהרבה דברים, מהסליחות גם כן. אדם שבולם את התאווה ואת הרצון לאכול בשר וכו', בשביל לא להיכשל חלילה באיסור, אין לך תשובה יותר גדולה מזאת בשמים. אשרייך!

שואל: תודה רבה!

הרב אמנון יצחק: תהיה בריא!

שואל: שלום הרב.

הרב אמנון יצחק: שלום.

שואל: גם אני הפסקתי לאכול בשר מאתמול.

הרב אמנון יצחק: אשרייך! אשרייך!

חילקנו לכם דיסקים. קיבלתם? זה דיסקים על הכשרות. תשמעו! זה מזעזע!

שואל: רציתי לבקש סליחה מהרב. בזמן הבחירות אני דיברתי על הרב. כאילו מה ששמעתי מהרבנים. אני רוצה לבקש מחילה.

הרב אמנון יצחק: זה בקשה אמיתית כאילו, או...?

 שואל: כן! אמיתי. כן.

הרב אמנון יצחק: לא בגלל חודש הרחמים והסליחות?

שואל: לא! לא!

הרב אמנון יצחק: בסדר. ואתה לא תדבר יותר.

שואל: לא! אני אפילו מוחה בישיבה גם מדברים וזה.. ואני..

הרב אמנון יצחק: מוחה בהם.

שואל: יפה מאוד! מחול לך!

שואל: תודה רבה!

הרב אמנון יצחק: תהיה בריא!

שואלת: ערב טוב.

הרב אמנון יצחק: ערב טוב.

שש: אני רוצה ברכה לזרע קודש בר קיימא לבני זכר, אם אפשר.

הרב אמנון יצחק: למי?

שואלת: לי!

הרב אמנון יצחק: יש לך ילדים?

שואלת: יש לי. כן.

הרב אמנון יצחק: יש לך. בת כמה את היום?

שואלת: אני גדולה. אבל ברור לנו אין בעיה.

הרב אמנון יצחק: אני אמרתי שיש בעיה?

שואלת: אה! סליחה.

הרב אמנון יצחק: אני רוצה לדעת כמה צריך לכוון? זה לא פשוט!

שואלת: צריך הרבה סייעתא דשמיא.

הרב אמנון יצחק: כן! לכן אני אומר ... ומה אני אטיל עלייך בשביל זה.

שואלת:  בסביבות 50.

הרב אמנון יצחק: טוב. מתי פעם האחרונה זה היה? 10 שנים?

שואלת: משהו כזה.. לא! 18.

הרב אמנון יצחק: או! טוב. אם את רוצה מה אני אגיד לא? למה שאני אגיד לא. אבל תגידי לי משהו...

שואלת: אני בעלת תשובה, התחתנתי עוד פעם, בחור ירא שמים, אברך. ואין לו בנים, יש לו בנות ואני רוצה שיהיה בעזרת השם...

הרב אמנון יצחק: הבנתי! הבנתי! שמעי! את תקבלי על עצמך ללמוד את כל התנ"ך מספר דברים עד ספרי דברי הימים ב'. כל יום תלמדי רבע שעה, חצי שעה, כפי שאת יכולה. אבל כל יום.

שואלת: עם פירושים?

הרב אמנון יצחק: אם תוכלי כן, אם לא אז תקראי תשדלי להבין. מה שאת לא מבינה, אפשר להציץ ולהבין.

שואלת: בעזרת ה'.

הרב אמנון יצחק: שזה לא יהיה סתם לעיסה של אותיות. והא ילמד את כל הש"ס תוך שנה.

שואלת: בעזרת ה'!

הרב אמנון יצחק: איך לומדים את כל הש"ס תוך שנה? בגריסה. זאת אומרת, הוא גורס, הוא לומד. שבעה דפים ביום. אם לומדים 7 ימים ביום, בשנה בערך מסיימים הכל. כל יום שבעה דפים. מאמתי קוראין את שמע בערבין? בשעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם.. ככה הוא קורא, לומד. לא חייב עם כל המפרשים, וגם לא חייב עם מפרשים , אם הוא לא מספיק. אבל ללמוד שבעה דפים. שהוא יסיים את הש"ס , הוא עושה סיום הש"ס ונחשב לו שהוא למד ש"ס, וגם בעולם העליון, אחרי 120 שנה, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, לא יהיה מסכת שלא יבארו לו אותה שם. כי הוא למד את כל הש"ס. וזה נקרא לפי הרבה, הרבה גדולים, זה נחשב לימוד גם כן. שאלתי את הרב שטיינמן ורב קנייבסקי ויש ראשונים ואחרונים וכו'. אז שניכם תעשו את זה. כל יום אבל. בסדר?

שואלת: בעזרת ה'.

הרב אמנון יצחק: מה השמות?

שואלת: אורה בת זילפה.

הרב אמנון יצחק: אורה בת זילפה. והוא?

שואלת: שמעון בן לידיה.

הרב אמנון יצחק: ושמעון בן לידיה. ה' יזכה אתכם לזרע חי וקיים בזכות התורה הקדושה, מהרב אמן!

שואלת: אמן! תודה רבה!

שואלת: ערב טוב.

הרב אמנון יצחק: ערב טוב.

שואלת: אני רציתי לדעת מה אני יכולה לקחת על עצמי, כדי שהקב"ה ישמור לי על הילדים שלי עד 120, בעזרת ה'. אני רוצה ברכה שיהיו בריאים, שיהיו בריאים. זה מה שאני מבקשת.

הרב אמנון יצחק: תלמידי מוסר, כל יום שעה. ותלמדי אותם כל יום מוסר. תשבי איתם לפני שהולכים לישון, בשעת האוכל, בכל הזדמנות דברי מוסר שאת לומדת. אפילו קצת. כל פעם קצת, קצת, קצת... כמו שאמא שלי המנוחה עשתה. כל פעם שהייתי אוכל צהריים, היא הייתי יושבת לידי ואומרת לי מוסר. בלי ספר. מהחיים. אבל לא את. את תגידי מהספר, זה יותר... יהיה לך הרבה מאוד. והייתי אומרת לי כל פעם מוסר, מוסר וזה היה מחלחל כל פעם. נכנס טיפה, ועוד טיפה, ועוד טיפה... זהו! ככה זה עובד. אני הרגשתי על עצמי. אני נותן לך עצה שיש לי בה ניסיון.

שואלת: תודה רבה!

הרב אמנון יצחק: בהצלחה!

שואל: אני שואל למה הרב פתח מפלגה שכל הסקרים הראו שהרב לא יעבור את אחוז החסימה.

הרב אמנון יצחק: זה ישן! זה היה לפני הרבה שנים! אתה עוד זוכר את זה? עד עכשיו זה מטריד אותך? זה ההוויות שבאמת אתה מונח בהם? אז קודם כל שתדע שהסקרים אמרו שאני עובר את ה-10. זה היה אחד. אלמלא הבלופים והרמאות והאיומים והשימוש ברב עובדיה יוסף, אם לא יהיה עולם הבא וכו', וכו', אז עד כמה ימים לפני, התוצאות הראו שזה יהיה חמש, שש. לפני הסקרים שהיו אז והושמעו גם ברדיו. אבל מה לשעות שמן השמים שכך יהיה  ולטובה.

שואל: אבל לפני כן כבר, לפני שיצאו נגד הרב, כל הסקרים הראו שהרב לא עובר את אחוז החסימה.

הרב אמנון יצחק: אמרתי שזה לא נכון. אז למה את החוזר על הנתונים שהם לא נכונים.

שואל: אני אומר אבל לפני, לפני שיצאו נגד הרב. בהתחלה.

הרב אמנון יצחק: לא הבנתי! מי עשה את הסקרים? אתה או אני?

שואל: אני לא עשיתי, כל הסקרים בעיתונים.

הרב אמנון יצחק: איזה עיתונים? של הדתיים?

שואל: גם וגם. כל החדשות והכל.

הרב אמנון יצחק: אז אני אומר לך שעלו לרדיו ואמרו שיש חמש, שש מנדטים שבוע וחצי בערך לפני. יש את זה מוקלט. אבל מה זה משנה?! הרב שטיינמן אמר לי ללכת, הלכתי! גם אם היה אפס אפסים מלכתחילה, אם אומר לך הרב ללכת, אז הולכים.

שואל: אם יצא מזה פילוג?

הרב אמנון יצחק: פילוג! הפוך- חילוק! לא פילוג. נחלקו אנשים האמת ואנשי השקר.

תהיה בריא! תודה! אתה רואה למה המיקרופון לא נתן לך לדבר בהתחלה?

שואל: אם הרב כבר דיבר על חילוק בין אנשים אמת לאנשי שקר, מסקרן אותי איך הרב מסביר את זה שיש אנשים שהם כל כולם תורה והם אנשי שקר.

הרב אמנון יצחק: מה זה זה דבר פשוט! "אנשי אמונה בדו". אנחנו אומרים את זה כל יום. אנשי אמונה אבדו. יש ירידת הדורות, והאצטלה שאנשים לובשים זה לא התוך שלהם. זאת אומר, זה שאדם נמצא בחברה מסוימת, אם המידות שלו מקולקלות, זה לא משנה איפה הוא נמצא.

שואל: אבל אנחנו לא מדברים על אנשים סתם, מדבר על אנשים שהם מנהיגי ציבור. גדולי ישראל. לפי חלק מהדעות.

הרב אמנון יצחק: לא! בוא תקשיב: אתה צריך להבין דבר אחד. אנשים גדולי ישראל הגיעו לחטאים הכי גדולים בהיסטוריה. אלישע אחר שמעת עליו?

שואל: כן.

הרב אמנון יצחק:אלישע בן אבויה. יוחנן כהן גדול שמעת עליו.

שואל: כן.

הרב אמנון יצחק: אין בדורות שלנו כאלה אנשים, נכון? עוד.. אתה שמעת דואג האדומי, שמעת? אחיתופל שמעת? גחזי שמעת? אתה יודע כמה היו כאלה גדולים שהם נפלו? מה הפירוש? הפוך! הרי אמרנו שתלמיד חכם, יצר הרע שלו יותר גדול. כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו. ומספיק שהוא יפיל אותו באחת! באחת! לא צריך שתיים. קורח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו? וכן הלאה. משך כל הדורות. אז זאת אומרת אין פליאה! הפוף! יש פליאה שלא נופלים, אלא שמצליחים לעלות בהר ה' ולקום במקום דושו, זה שיא השיאים. משה רבנו הגיע לראש הפסגה. כמה אנשים מצליחים לעלות ולהתמיד ולהתקיים? אז זה לא קל. בפרט כשעוסקים בשקר. פוליטיקה זה שקר. המקצוע הזה זה שקר. וכשעוסקים בשקר, אז מה אפשר לעשות? אם תעמוד על מידת האמת, אין לך מה לחפש שמה. זאת אומרת, אתה צריך לדעת מראש שיש פה שקר.

שואל: אז השאלה שהייתי שואל עכשיו...

הרב אמנון יצחק: למה אתה שלחת אנשים שילכו למפלגה. בשביל שהם, הם יוכלו להתמודד מול השקרנים ויחשפו את שקריהם מבפנים ואני אוציא את האמת החוצה! זה מה שאמרתי מראש. אני אדאג שמש"ס לא יכנס אחד לבית סוהר.

שואל: אבל נניח בחלוקה בין הרב שטיינמן לרב אוירבך. איך יהודי פשוט, אמרו להחליט מהי האמת ומהי השקר.

הרב אמנון יצחק: לא צריך להחליט! בניהם אין מחלוקת, יש דעות. זה סובר כך וזה סובר כך. מה שהתלמידים עושים, לאן הם מנפחים, לאן הם מגיעים, מה הם משליכים, מה הם עושים, מה הם פועלים, זה לא הם. הם לא מסכימים אם זה שישתמשו לו בכח, לא בנאצות, לא בגידופים, לא בחירופים, לא בשום דבר. והיו כבר מפגשים בניהם במשך התהליך הזה. מאז שנהיה כאילו מחלוקת, מה שקוראים מחלוקת וכו'. 

שואל: המפגשים האלה פורסמו?

הרב אמנון יצחק: ודאי! מצולמים גם.

שואל: טוב!

הרב אמנון יצחק: בביתו של הרב שטיינמן. אבל צריך להבין בעולם, העולם הוא מנפח ומנפח ומנפח ולוקח את זה, אתה מבין, לכיוונים... למה? את היודע כי לצעירים יש אנרגיות והם צריכים לשחרר ולהראות שהם נלחמים על התורה. אתה מבין. יש שני ליצנים דוגמה: אחד בירושלים קוראים לו בוזגלו ולשני לחיאני . הם מתפלפלים כאילו בגמרא , מקליטים את עצמם שהם לומדים. 'מצווה באה יותר מבשלוחי' וזה וזה ותוך כדי הם אומרים עוד פעם מה הוא ומתחילים לקלל אותו בקללות של שוק הכרמל וזה, ואיך הוא מבטל אותנו מהתורה ומשיכים לקלל אותו. טוב בואו נחזור לגמרא' וממשיכים , ממשיכים. ליצים! ליצים! אתה מבין? יש כאלה בלי סוף בלי עין הרע! 

שואל: הרב לא יכול לתת שום איזה עקרון כלל, שיהיה אפשר לדעת מה האמת, מה השקר, מה נכון ומה לא, מה למעלה מה למטה?

הרב אמנון יצחק: מי שפיקח יודע בדיוק איפה האמת מונחת. מי שלא פיקח לא יעזור לו שום דבר! אדם צריך להיות פיקח ונבון. לקרוא את המפה נכון. ולא מהנקודה שלו. אם יש לך נקודה ראשונה מה אתה רוצה לראות, ככה אתה תראה. אבל אם אתה בא נטו, לא מעניין אותך. נגיד יש מחלוקת עכשיו רוסיה וקרין, אוקראינה. יש שמה מחלוקת, הם רבים. אני צריך לצדד דווקא ברוסים או באוקראינים? לא מעניין אותי לא זה ולא זה. אז אם אני רוצה ללמוד מה קורה שם, אני אכנס לתחילת הסכסוך ואני אלמד אותו מבפנוכו, כמו שצריך ואני אדע את הרקע לפני מה שהיה, ואז אם רוצה באמת להיכנס לתוך זה, אולי אני אגיע למסקנה מי צודק מי לא. אבל מי באמת מחפש לברר. אנשים נוקטים אתה מבין? 'ראית ירד טילים', 'ראית החזירו כימי', 'ראית?' . ישר! אנחנו כבר בסוף, אתה מבין? לא מעניין אותנו מי צודק, מילא צודק, מי כלום, ככה זה עובד. אבל למה להכניס את הראש למיטה חולה? אתה בלאו הכי לא שייך לא לפה ולא לפה, אז מה זה מעניין אותך?! אתה תלמד שולחן ערוך, תקיים מה שכתוב, שמה זה האמת ברורה, עלייה אף אחד לא חולק. תשעה מה שצריך, תקנה עולם הבא, ועוזב תן לאנשים להתנהל כמו שהם רוצים. מה שאתה לא צריך להכניס, אל תכניס. אם אתה שומע ישי וויכוחים עם השכנים, אתה לא נכנס כל יום לפשר. ואם אתה רוצה שגנבו למישהו, אתה לא רודף לחפש את הגנב, למה אתה נכנס בו? אותו הדבר! תחיה בשקט, בחיים שלך, לא מינו אותך לזה, לא לקחו אותך בורר, אתה לא צריך לתפקד בזה. תעשה מה שאת החייב. לך לסליחות היום, תבקש מהקב"ה אדון הסליחות, בוחן לבבות וכו', והקב"ה ימחל לעמו בית ישראל ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, מהרה בימנו אמן!