ירושלים - ירושלים - הכרת הטוב וגדול המחטיאו מן ההורגו

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב הזה יהיה לרפואה בחניכיים לאורה בת לאה. יראת שמים והמלחה בכל לשלמה בן ברדה. הצלחה בכל לכל התורמים לארגון ההרצאה ולעילוי נשמת רפאל בן סעדיה, עמוס בן חיה, מנוחתם עדן והורי היקרים וחמי, מנוחת עדן.

לידיעה- ההרצאה הוקמה בשיתוף וביוזמתם של אחינו בגולה.

"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם, על דבר שלא קידמו אתכם בלחם ובמים, בדרך בצאתכם מצרים". כותב הרמב"ן: והנראה לי כי הכתוב הרחיק שני האחים האלה, שהיו גמולי חסד מאברהם, שהציל אביהם ואימם מן החרב השבי ובזכותו שלחם ה' מתוך ההפיכה. והיו חייבים לעשות טובה עם עם ישראל והם עשו עימם רעה.למה לא יבוא עמוני מואבי בקהל ה'? משום שהם לא קידמו את עם-ישראל עם לחם ומים בדרך שהם יצאו ממצרים. מאין נבוא החוב הזה, שהם היו צריכים לעשות כן? אומר הרמב"ן: נראה לי כי הכתוב הרחיק את שני האחים האלה, דהיינו, שני העמים האלה עמון ומואב, משום שהם היו גמולי חסד מאברהם. כי אביהם הציל את אבא ואת אמא שלהם מן החרב ומן השבי, את לוט ואשתו, שלא תביא עמון ומואב. ובזכותו של אברהם, שילח אותם ה' מתוך ההפיכה בסדום, והם היו חייבים לעשות טובה עם עם-ישראל. והם עשו עימם רעה. זה מספיק שהם לעולם, אף אחד מהם לעולם לא יוכל להתגייר ולהיות שייך לאומה היהודית, הישראלית.

ובאו נתבונן כמה דורות עברו מאז. מלחמת מדיין הייתה ברשותו של פינחס בן אלעזר, בן אהרון הכהן, בן עמרם, בן קהת, בן לוי, בן יעקב, בן יצחק, בן אברהם. תשעה דורות. ואם עמי עמון ומואב לא זכרו את החסד שסבא של סבא, של סבא, של סבא שלנו, עשה לסבא של סבא, של סבא, של סבא שלו, הם נידחים לנצח. זאת אומרת, בערך כ-400 שנה עברו מאז שאז אברהם אבינו גמל חסד עם אבי אביהם, והם אחרי 400 שנה היו חייבים להכיר טובה לזרעו של אברהם. ואם אין להם הכרת הטוב, 400 שנה אחרי, הם נידחים לגמרי. יותר גרועים ממצרים ומאדום שיצאו לקראת עם ישראל בחרב, להרוג אותם ועינו אותם במצרים, בשעבוד וכו'. יותר גרוע. אותו דבר מביעים רבותינו ביקרות על מי? על הרשע בגדול ביותר שעמד לישראל, מפלצת! המן הרשע. מה אפשר לדרוש מהמן הרשע? מדוע לא זכר את רחמיו של שאול? ששאול היה זקנו של מרדכי היהודי. כי בחמלתו על אגג נולד אויב. אותו המן נולד מהחמלה שחמל שאול על האגג ולא הרגו. ובאותה הלילה נזדמנה לו פילגש, שפחה והיא נתעברה ממנו וברחה, ומצאצאי הוולד נולד המן הרשע. אז היה לו לזכור טובה של שאול, ולחוס על מרדכי הנכד. אז רואים ממי נדרשת הכרת הטוב. לא יאומן כי יסופר! גם ממפלצת יש חיוב להכיר טובה. ולא סתם מפלצת אלא יהירה, חסרת לב, אויבת, צוררת, התגלמות הרשע. גם הוא צריך להכיר טובה. אם מרדכי היה עושה לו טובה ניחא, והאמת שמרדכי עשה לו טובה כשבמלחמה הם נשלחו על ידי אחשוורוש הוא נתן לו ולצבאו לחם,מים וכו'. אבל לא עלזה מדברים. כאן מדובר על טובה שאבי אביו של מרדכי שעשה לאבי אביו של המן. וכמה דורות עברו מאז? אז באו נראה: מרדכי היה בן יאיר, בן שמעי, בן בענא, בן מוצא, בן אלה, בן מפיבושת, בן יהונתן, בן שאול. תשעה דורות, כמורש במדרש בילקוט שמעוני, אסתר ב'. והמן, כך אמרו בתרגום: היה בן המדתא, בן עדה, בן ביזניי, בן אפליטוס, בן דיוסוס, בן פרוס, בן המדן, בן תליון, בן אטניסיומוס, בן חרוב, בן חרסום, בן שגר, בן נגר, בן פרמשת, בן ויזייתא, בן אגג. 17 דורות. ואם רשע מרושע, מפלצת מתועבת, שיא הרוע וההשחתה, אם אינו זוכר טובה שסבא של סבא של סבא של סבא של מרדכי, עשה לסבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סביו, קיצרנו כן, אז  הוא הגיע באמת לדיוטא התחתונה! אתם שומעים? אז אם כך נתבעים הגויים להכיר טובה אחרי מאות שנים, כמה אנחנו נתבעים. הרי הם לא יכולים להיכנס ולהתערב באומה היהודית. אז איך בתוך האומה היהודית, לא יהיה הכרת הטוב?!

שאדם אוכל פרוסת לחם, הוא צריך לדעת שהוא סועד על שלוחנו של הקב"ה ולהכיר לו טובה. זה העניין של ברכת המזון, להכיר טובה. מה זה להכיר טובה? האם אני צריך להכיר טובה להקב"ה על זה שהוא מוציא לחם מן הארץ, על זה שהוא... את הזרעים שהאיכר שם באדמה, הוא הביא עננים והוריד גשמים והפריח את הכל ,ודאג שהכל יגיע לשולחני, האם על זה אני צריך להכיר טובה? או רק על עצם הלחם מהמאפייה? מאיפה אני צריך להתחיל להכיר טובה להקב"ה? אבל תשמעו מה אנחנו אומרים, ולא שמים לב בברכת המזון: "על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה". אנחנו מכירים טובה שאנחנו אוכלים כרגע את הלחם, מאז שהקב"ה הכניס את אבותינו מהמשבר לארץ ישראל והנחיל לנו ארץ חמדה טובה ורחבה. לא! לא! לא! לא משם זה מתחיל. מעבר לכך. "ועל שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים"- משם אנחנו מתחילים להודות להקב"ה. אז זה אלפי שנים כבר. על אלפי שנים האלה, אנחנו צריכים להכיר טובה להקב"ה.

אדם מוצא בחצר אילנות שלו שביכרו, יש לו ביכורים. עליו לנטוש את העסקים ולעלות לירושלים, להיטהר, לעלות לבית המקדש, להגיש לכהן את הטנא ולהודות לבורא. ואז הוא מתחיל ואומר: "הגדתי היום". מה אומר רש"י? שאיני כפוי טובה. כל מה שעולה יהודי לירושלים להביא ביכורים, להגיד לבורא "אני לא כפוי טובה". ועל מה הוא מודה? "וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך "ארמי עובד אבי", לבן הארמי רצה להעביד את יעקב ואת כל זרעו. "ארמי עובד ארמי", אני זוכר זאת. "וירד מצרימה..."- יעקב יורד למצרים ושבעים נפש. "וירעו אותנו המצרים ויענונו", אנחנו זוכרים זאת. "ויצאנו ה' ממצרים ביד חזקה...", "ויביאנו אל המקום הזה...", "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי". זאת אומרת, אנחנו מודים מבראשית, מהתחלת ההתחלה, מארמי עובד אבי. על כל התקופה! אלפי שנים! בהבאת הביכורים, אנחנו מודים להקב"ה על כל התקופה.

אנחנו מסבים בליל הסדר הקדוש ומספרים ביציאת מצרים והניסים. כל הלילה של הסדר זה לילה של הכרת טובה לבורא יתברך. מהיכן מתחילים? "ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר...". מהתחלה, מהראשית. מאותה שעה שה' בחר באברהם ולקח אותו מעבר לנהר. זה נקרא להודות. להודות זה לא על הרגע, זה על כל השתלשלות, מהתחלה עד עכשיו. בהודאה של "נשמת כל חי", אנחנו מצהירים, אומרים "אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו...אין אנחנו מספיקין להודות על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים הטובות...ניסים ונפלאות שעשית עם אבותינו ועימנו". ומתחילים "מלפנים מצרים גאלתנו..."- מתחילים שוב פעם מהתחלה להודות ומשם מתגלגלים הלאה, עד עכשיו. ואם אנחנו מודים לבורא יתברך וזוכרים  את הטובות מיציאת מצרים ואילך, מה הפלא שגם הקב"ה זוכר לנו חסד נעורינו לכתנו אחריו במדבר, בארץ לא זרועה. מאיפה דאתה זוכר את הטובות שלו, הוא יזכור גם את המעשים הטובים שלך, ושל אבות אבותיך מהתחלה.

אבל בואו נעשה עכשיו תרגיל פשוט אחרי שלמדנו כל זאת. מי זוכר כמה טובות עשנו לו בני המשפחה בשנה האחרונה? לא מהתחלה שנולדת, רק בשנה האחרונה. קצת מסובך לא? מי זוכר בחודש האחרון? כמה מונח אצל הבן אדם בכל לזכור, שיהיה לו פנקס טובות שהטיבו לו כדי להחזיר. ובכלל יודעים אנשים למי להחזיר? האם לדוור אני צריך להחזיר טובה שהוא מביא לי מכתבים? האם לחנווני שעומד ב-4 בבוקר בשביל לקבל מוצרי חלב כדי שנוכל להגיע מוקדם ולקבל את זה? האם אני חייב לכל אלה גם להכיר טובה? גם אלה שמקבלים שכר? האם גם לנהג מונית שמסיע אותי ולוקח את התעריף 2, אני צריך להודות לו? צריך להכיר לו טובה או לא? מה אתם אומרים?  לכולם צריך להכיר טובה! גם לאלה שאוהבים כסף צריך להכיר טובה. אם לא היה לך את כל המוצרים שאתה מחפש. כי אם הם לא היו רודפים אחרי הכסף, לך לא היה מה להשיג. אבל מי מכיר טובה בכלל? מי בכלל יודע את הערך של זה? נפתח את זה עוד קצת.

"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם. לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימייך לעולם". מצד שני כתוב: "לא תתעב אדומי, כי אחיך הוא. לא תתעב מצרי, כי גר היית בארצו". "בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה'". מהאדומים והמצרים, שהרגו וטבחו ביהודים, אפשר לקבל מדור שלישי. שיתגיירו. אנחנו אסור לנו לתעב את המצרים, למה? "כי גר היית בארצו". גרת שם, היית בגושן, ישבת שם. מה?! אבל הם רצחו! הם שחטו! הם הטביעו! הם טבלו בדם של תינוקות! מה?! הרוצחים המשעבדים האכזריים האלה, צריך להכיר להם טובה?! כן! לא תתעב ממצרי! למה? גר היית בארצו, שכחת? אבל הוא ניצל את זה שהייתי שמה גר! כן, אבל היית גר. גרת בארצו, לא תתעב. לא יאומן כי יסופר! מה דורשת התורה מהיהודי! איזה מדרגות! כותב רש"י : המחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו. ההורגו, ההורגו בעולם הזה, והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא. לפיכן, אדום שקידמו את ישראל בחרב, הוא לא נתעב. המצרים שטבעו את ישראל ביאור, הוא לא נתעב. אבל אלה שהחטיאו בישראל בבנותיכם ובעל פעור, נתעבו. לכן לא תתעב אדומי ומצרי, כי אלו הרגו אותך, אבל האחרים, אלא שהחטיאו אותך, מתועבים. אלה לא תדרשו שלומם וטובתם ,אמוני ומואבי, כל ימייך לעולם.

האמת שבתורה כבר נאמר שהחטא הוא משול למוות. אמרנו שהמחטיא לאדם הוא קשה מן ההורגו. חטא הוא יותר גרוע ממוות. והתורה אומרת את זה במפורש: "ראה נתתי לפנייך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע, החיים והמוות נתתי לפנייך, ההברכה והקללה, ברחת בחיים למען חייה אתה וזרעך". ועל כן אמרו שהרשעים גם בחייהם הם קרואים מתים, שנאמר ביחזקאל הנביא: "ואתה חלל רשע". חל זה מת. רשע מת. מה פירוש "ואתה"? מדברים לאדם בנוכח. "ואתה חלל רשע", הרשע נקרא מת. שנאמר: "על פי שניים עדים יומת המת". צריך לומר "יומת החי". למתים מי שחי, לא מת. אלא שהרשע נקרא מת.לכן, יומת המת. שאדם עושה עבירה, נחשב כמת. לפי כך, שביקש דוד המלך לשוב בתשובה אמר: "תחטאני ואזוב ואטהר". כשם שמטהרים מטומאת מת. מכאן אתה למד- כל מי שעובר עבירה כאילו נטמא בנפש מת. וכן אומר דוד :"וליבי חלל בקרבי".

איך מבינים את זה באמת? אז יש משל נפלא בגמרא בשבת קנ"ב. הפסוק אומר: "והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה". שלמה המלך בקהלת י"ב, אומר את הפסוק הזה: "ורוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה". אומרת הגמרא: תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה אף אתה תשמרנה בטהרה. אז צריך שהרוח שקיבלנו מאת ה' תשוב אליו כמו שתנן לנו. היא באה בטהרה, תשיב אותה בטהרה. משל למלך בשר ודם, חילק בגדי מלכו לעבדיו. פיקחים שבהם קיפלום והניחום בקופסה. טפישים שבהם הלכו ועשו בהם מלאכה. לימי ביקש המלך כליו. הכוונה בגדים. פיקחים שבהם החזירו מלואו, שהם מגוהצים. טפישים שבהם החזירו לו שהם מלוכלכים. שמח המלך לקראת פיקחים וכעס לקראת טפישים. על הפיקחים אמר: "יינתנו כליי לאוצר והם ילכו לבתיהם לשלום". מה הכוונה? מה הרמז? "יינתנו כליי לאוצר"- כלים שלי זה הנשמה שנתתי בהם, היא תעלה לגן עדן, תחזור לאוצר. "והם", מי זה הם? הגוף שלהם ילך לביתו לשלום, ינוח בשלום על משכבו בקבר. ועל הטפישים אמר: "יינתנו כליי לכובס והם יחבשו בבית האסורים". מה הרמז? "יינתנו כליי לכובש"- אותם נשמה שנתתי בהם, תצטרך להתכבס, להזדכך בגיהנום ."והם"- זה גופם. "יחבשו בבית האסורים"- הכוונה בחיבוט הקבר ובעונש הרימה והתולעה.

זה המשל שמובא בגמרא. עכשיו יש להעיר שתי הערות. הערה ראשונה: משל שנשא חפץ חיים זצ"ל: מעשה באדם שפנה לקרוב עשיר. ביקש 100,000 שקלים הלוואה. כמובן שהקרוב חשש, אבל דרש שטר ערבות, הבטחה נאמנה- בעוד שנה תוחזר הלוואה בלי שום תירוץ ובשבועה. אחרי כל זאת, פתח את הכספת, הניח עשרה תכריכי שטרות חדשים ונוצצים. הודה לו בלי סוף, גרף החפיסות והלך. כעבור 11 חודשים, פגש העשיר את הלווה. הזכיר לו את מועד החזרת ההלוואה. "וודאי, וודאי, בתאריך הנקוב אתייצב עם כל הכסף". נו! אתם ודאי משערים מה קרה במועד כשהגיע. הוא התייצב בפני העשיר, שקית הייתה בידו, הכניס את ידו ו... מה אתם אומרים קרה? ו... מה אתם אומרים? לא אומרים. שלף הלווה חפיסה אחר חפיסה שטרות... מה אתם אומרים? לא אומרים. שטרות חדשים נוצצים ואומר לו: "אין צורך שתספור, כי כמו שנתת לי אין שטר אחד חסר. לא השתמשתי בכסף בכלל. כיוון שהזהרת אותי כל כך והחתמת אותי על ההתחייבות, הנחתי את כל הכסף המגירה ולא נגעתי בו ולא נטלתי סיכון". העשיר שומע ואינו מסתיר פליאתו. "אם כן, מדוע נטלת? אם כדי לא לגעת בכסף, היה יכול לשכון אצלי, בכספת, ויכולתי לעשות גם מזה רווחים". מה אתם אומרים. הבחור הזה, הלווה הזה פיקח, טיפש? מה הוא? מה אתם אומרים? טיפש. נו! יש חכם פה שיודע להגיד רק טיפש? אז אני אגיד לכם. אנחנו מייחלים, הלוואי! שתהיה יציאתנו מן העולם כביאתו לעולם. קיבלנו נשמה טוהרה, נצא עם נשמה טהורה. אבל אם זה יהיה ככה, כשכמו שקיבלנו ככה נחזיר, טיפש! מה החזקת את הנשמה כמו שהיא, שמרת רק שהיא לא תתלכלך וזהו? אז בשביל מה ירדת לעולם? בשביל להיות פה 70 שנה, להישמר, להישמר, להישמר ולהחזיר אותה כמו שהיא? זהו. אמרנו שהוואי שנזכה לזה, כן. אבל זה טיפש. לא קיבלנו בגדי מלכות, להניח ולשמור אותם בצד. אלא כדי לעטר אותם במרגליות ובאבנים טובות של תורה ומצות. זאת המטרה. קיבלנו נשמה טהרוה, אבל אותה צריכים לעטר באבנים טובות ומרגליות בתורה ומצוות, ואז להחזיר את זה כמו שזה. אבל מי שלא עשה כן והחזיר את הנשמה טהורה, אבל לא התעטר בתורה ומצוות, אדם כזה בשביל מה בא לעולם? אם לא עשה שום רוח מן העולם, רק שמר שהוא לא יתלכלך, איזה רווחה יצא לו מן העולם? ה' רצה שהוא יתעשר, רצה להעניק לו עולם הא בלי גבול. והוא רק שמר את נפשו בטהרה. הלוואי! אמרנו, הלוואי! אבל זה נקרא טיפש עדיין. אבל מי שהחזיר את הנשמה קרטעה, מטונפת, מלוכלכת, בעבירות, בחוסר מעשים טובים וכו', אוי ואוי מה יהיה הדין שלו! זאת הערה ראשונה.

הערה שנייה- טיפשים שבהם הלכו ועשהו בהם מלאכה, לקחו את הנשמה שהיא בגדי מלכות ועשו בה מלאכה. מה הכוונה עשו בה מלאכה? וכי חכמים אינם עושים מלאכה?  אז מהיכן יחיו? הרי ההלכה היא כרבי ישמעאל בברכות ל"ה "אנהג בהם מנהג דרך ארץ", דהיינו, בתוך דברי התורה שאתה לומד וחייב ללמוד , כי הם חיינו ואורך חיינו, צריך להנהיג בהם מנהג דרך ארץ למי שאין בטחון מלא, כמו שאומר רבנו בחייה ב"שער הבטחון". אז היכן תהיה נשמתם העת עשייה מלאכה? מה יעשו עם הנשמה? הם צריכים לעבוד, הם עובדים. מה יעשו? אלא אומר רבי ישראל מסלנט זצ"ל: שכל האדם גם באמצע עסקו, יהגה בתורה. התייר הגדול שהיה לפני כ-600 שנה בתימן, מספר שהוא ראה שם שאב ובנו עושים מלאכה בין הפחות ומכים בקורנס. האבא אומר משנה והבן שלו ממשיך. האבא אומר משנה והבן שלו ממשיך. גם בעסקם היו שונים משניות. אז אומר רבי מסלנט: גם בזמן העיסוק שלך בעבודה, אתה צריך להגות בתורה. החיי האדם היה חנווני. ואת הספרים שלו הוא כתב בזמן שהוא היה חנווני. לא נכנסים לקוחות, היה שוקד על התורה. החפץ חיים כידוע גם. ולומר זאת הצליח להגיע לאן שהגיע. וכן היו רבים: יוחנן הסנדלר וכו'. מכירים את כל התנאים והאמוראים, כל אחד ואחד היה עוסק במלאכתו. זה לא מנע מהם להיות גדולי הגדולות. אז זאת אומרת, צריך גם בעסקו. נתתי עצה שהוא עובד בשיפוצים. אמרתי לו: במקום לשמוע את הרעש של הדיסקים והמקדח והמקדשות וכו', וכו', תשים לך אוזניות, תיקח נגן, תיקח שיעורי הלכה או מוסר ותשמע בדרך כחל הזמן, גם בעבודה. אין לך עם מי לדבר, אתה לא מדבר עם המקדחה. לעבוד אתה יכול לעבוד, ולשמוע בינתיים אתה שומע. תפסת 20 אחוז? מצוין! אבל יש לך 100 אחוז שמיעה. אז זאת אומרת, אדם יכול להרוויח המון, אם הוא רוצה. אבל אם הוא לא מפעיל את הראש, לא.

על כל פנים, לאור המשל של הגמרא, נבחן מה גרוע יותר. מי שגרם לכך שהמלך יקרע לפיקח לפני זמנו ויביא לפניו את בגדי המלכות וניקיונם וזיבם, או מי שלכלך וקרע את בגדי המלך המופקדים ביד רעהו. מי יותר גרוע? מי שהגיע נפטר מן העולם והגיע מוקדם לקב"ה, אבל הוא היה מהפיקחים. הוא החזיר את הבגדים לא קרועים, לא בלואים  וכו'. או מי שנשאר, אבל בינתיים קרע את הבגדים והכל, על מי יתרעם יותר המלך? מכאן מבינים מה יותר חמור, ההורגו או המחטיאו? המחטיאו זה מי שמקרע את הבגדים, מבזה אותם, מלכלך אותם וכו', את אותה נשמה שהוא קיבל, הוא מלכך אותה, זה המחטיאו. עכשיו יש הבדל עצום ומובן בין מי שמכתים בגדי המלך המופקדים אצל חברו בכתם זעיר ושטחי, לבין מי שקורע אותם ומשחית אותם כליל. ונפסק להלכה: על סכנת נפשות מחללים את השבת. אבל מי שרוצים לאנוס אותו שיעבור עבירה גדולה, אין מחללים שבת כדי להצילו. והגוי ומצמיד נשק לראשו של יהודי ואומר לו חלל את השבת, אם לא אני הורג אותך. מה הדין? שהיהודי מחלל את השבת. אם אונסים אותו לעבור עבירה גדולה, אין מחללים שבת כדי להצילו. אבל אומר אורח חיים, סימן שכ"ח, אל תשכחו את זה: "מי ששלחו לו שהוציאו ביתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל, מצווה לשום לה דרך פעמיו להשתדל בהצלתה". הודיעו לאדם  שהבת שלו, לקחו אותה מהבית שלו לשמד, להעביר אותה על הדת, מותר לו, חובה עליו ללכת הוא או מי שיודע שיכול להשפיע עלייה שלא תמיר את דתה, לנסוע בשבת בשביל להחזירה. זה הלכה. זאת אומרת, להחטיא בן אדם, אתם שומעים?! להעביר אותו על הדת, מותר לחלל שבת. ממשיך: "ואם אינו רוצה...?" לא רוצה לחלל שבת, "כופים אותו". והחזון איש והרב מבריסק, זכרונם לחיי העולם הבא, הורו שמחללים שבת כדי להוציא לדין מחינוך כופר. זה הצלת נפשות! אתם שומעים? שלומדים בחינוך כופר, מחללים שבת כדי להוציא ילדים מחינוך כופר. ככה היו עושים בתחילה שהיו עולים הראשונים שהגיעו לארץ ושמו אותם במחנות בשביל להעביר אותם על הדת, היו הולכים הפעילים שנשלחו על ידי החזון איש ואחרים גדולי ישראל בשבתות גם להבריח אותם מהמחנות ולהציל אותם מהציפורנים של הכפירה. היה חזון איש אומר: מי שפורץ פרצה באיזו מצווה, דומה למי שתקע טריז בין הדלת למשקוף. הדלת נטרקת על המשקוף. מי שעשה פרצה, איזו עבירה כל שהיא באיזו מצווה, הוא דומה למי שהכניס כמו רגל או טריז בין הדלת לבין המשקוף. עדיין אפשר לדחוף ולפתוח את הדלת. אבל מי שערער את יסודות האמונה, הוא משול למי שתקע טריז בין הדלת לצירים שעוקר את הדלת כליל. זה כבר אין מה לעשות.

שבאו וקוננו בפני החזון איש על "הרוגי פדאיון"... חלק עוד זוכרים. "הפדאיון" זה היה הפת"ח בגלגולו הראשון. והם היו רוצחים, כמו שהיום. אז היו באים ואומרים לו מה עושים? נרצחים הרבה יהודים. והפורעים הערבים היו מגיחים והורגים וטובחים. מה אמר להם החזון איש? ומדוע אינכם מזדעזעים מרבבות ילידי ישראל שמתחנכים לכפירה בשריפת נשמה וגוף קיים? הרי "גדול המחטיאו מן ההורגו". על מי צריך לבכות יותר? על אלה שמתו על ידי גויים, שהם נקראים הרוגי מלכות, ויש להם עולם הבא, או על מי שיאבדו את העולם הבא, בגלל שהחטיאו אותם וגרמו להם להיות כופרים? ונוראים דברי המדרש, התנחומא פרשת "ויצא" מביא על עניין יעקב בכיר שבאבות. שואל המדרש: ילמדנו רבנו, ההורג את הנפש בשגגה להיכן היה גולה? כך שנו רבותינו: ההורג נפש בשגגה גולה לערי מקלט. משלוש הערים שבעבר הירדן ושלוש שבארץ כנען. ולמה הוא גולה לשם? כי הוא פוחד מפני גואל אדם שלא יהרוג אותו. ממשיך המדרש ואומר: ויעקב אבינו גלה לחרן. יעקב גלה לחרן כדין רוצח בשגגה. בורח בנפשו ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע, עשו אחיו שהיה כאין גואל הדם. על מה גלה יעקב? כרוצח בשוגג? ועשו גואל הדם? פירש "השפת אמת" זכרונו לחיי העולם הבא: ייתכן אילו היה עשו בכור לעבודה ומקבל הברכות, היה משפר דרכיו. ועכשיו שהוא נדחה, אחרי שיעקב לקח את הברכות במקומו, יש על יעקב תביעת גרמא רחוקה של גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, ונתבע חלילה כהורג נפש בשגגה. אתם שומעים איזה תביעה יש על יעקב אבינו? שבגרמא רחוקה, אנוס על פי הדיבור, אנוס, אמא לו נביאה אומרת לו תיכנס, "עלי קללתך בני", תיכנס! אנוס על פי הדיבור. אומרים חכמים במדרש שהוא היה רועד ולא עוד, אלא ,חוץ מכבודכם, עשה קטנים! קטנים עשה מהפחד לשקר את אביו, לעמוד מולו. ואם כל זה  נחשב גרמא רחוקה שעשו יצא לתרבות רעה, כי יכול להיות שהיה משתפר. כמו שאמרו על יעקב: "למס מרעהו חסד"- שהחביא את ביתו דינה בתיבה ומנע אותה מעשו. אפשר שהייתה מחזירה אותו בתשובה. למה קיבלנו את עמלק? בגל שאברהם אבינו, יצחק ויעקב הרחיקו את תמנע,ש הייתה ממזרת, מקולקלת. אבל למרות זאת, זה גרם שהיא הייתה רחוקה לגמרי, בא ממנה עמלק שמצר לישראל עד היום. כל השואות, המלחמות, הצרות שעברנו עד עכשיו ועוברים, זה בגלל לידת עמלק ובגלל שהרחיקו את תמנע, האבות הקדושים. אתם שומעים דבר כזה? אברהם החזיר את כל העולם בתשובה, כמו שאומרים, ורק אחת מקולקלת של המקולקלים שהיה סיבה מוצדקת, עם כל זאת. זה מה שנגרע. "גדול המחטיאו מן ההורגו". לא פשוט הדבר הזה. אז מי שקורעים מודעות, מי שמבזים, מי שמונעים תורה, מה מחכה להם! איזה דין מחכים להם! לצאצאיהם, לכל מה שיושלך מזה.

להבין עד כמה הדברים הם נוראים, תשמעו מעשה מזעזע: מספר הרב גלינסקי זצ"ל: בשנת תרצ"ט אחרי תרצ"ח, הגיע שנת תרצ"ט, פרצה מלחמת העולם השנייה. הגרמנים והרוסים חילקו ביניהם את פולניה. הצבא הגרמני התקרב לביאליסטוק, בה שכנה ישיבה מרכזית של נובהרדוק. הרב גלינסקי למד שם. והמשגיח כינס את הבחורים בשבת, והעניק להם כסף ואמר להם שיברחו מיד מזרחה אל הרוסים. פיקוח נפש. ופיקוח נפש דוחה שבת. טוב, כך עשינו אומר הרב גלינסקי, והתגלגלנו לבסוף לסביר וכך שרדנו את המלחמה. אז בזכות ההוראה בשבת, ולקיחת הכסף והנסיעה בשבת, והבריחה מפני הגרמנים שהגיעו לביאליסטוק, ככה ניצלו, למרות שעברו את מוראות המלחמה בסביר ובספריו ומכביר לספר מה הם עברו, דברים איומים וקשים שקשה לשורד אותם, אפילו אם רוצים להשאיר אותך בחיים. אבל מספר הרב גלינסקי: לאחר מכן נודע לנו שהמשגיח עצמו, שידע שזה פיקוח נפש, והעניק לנו כסף בשבת וזריז אותנו להימלט כי כל דקה היא יקרה, הוא נשאר בביאליסטוק עם 80 בחורים ומת עימם על קידוש ה'. למה? כי הוא אמר כך: רוסיה נמצאת תחת המגף הדורסני של הקומוניזם הכפרנים, שרודפת את הדת ואינו מאפשר קיום מצוות, ו"גדול המחטיאו מן ההורגו". אז הוא העדיף למות ולא חלילה לחטוא. אתם שומעים? קיים את הדין הזה בעצמו ועם אלה שנשארו איתו. שמעתם עד כמה זה גדול המחטיאו מן ההורגו?

זאת אומרת, זה לא דברים פשוטים, גם הכרת הטוב שאמרנו וגם הנושא של גדול המחטיאו מן ההורגו. עכשיו נסכם את זה:

הנה היסוד ושורש המעלות והמידות זה להבין את נועם המעלה. שאדם מבין מה נועם המעלות, הוא ידרוש אחיהם, ירדוף אחריהם. ככה הוא יחזק בקרבו את התשוקה, הרצון להשיג את המעלות בכל תוקף ועוז. ולכן מצאנו רוב התורה בנויה על הטבה לזולת. להיות טוב לבריות. כל הדברים שאדם נוגע לעצמו ומרגיש אותם טוב מאוד. אם זה עונג, הוא מרגיש טוב מאוד, אם חלילה נגע, יש לו חולי, הוא מרגיש מאוד, ולכן שמתרבה בין בני האדם הרגל להטיב זה אל זה, ואחרי זה יהיה להם הרגש בהטבה ההיא, יתחילו להבין כמה יופי המעלה הזאת להטיב לזולת וירגישו מתיקותה בעצם. גם מה שאינו נוגע לעצמו, אלא לאחרים, הוא גם ירגיש. בזה יתנוסס התשוקה שלהם בתוקף, להשיג נועם המעלה הזאת על צד המעלה העליונה. היום הזדמנה לי מצווה, יש חתן בעוד יומיים, ונכנס אליי , שאלתי אותו: תגיד לי חסר לך משהו בבית? אמר ברוך ה' יש הכל. משהו מוצרי חשמל או משהו? אמר לי מכונת כביסה עוד אין אבל אנחנו נקנה. עוד משהו חסר? אומר: לא, לא חסר. אמרתי לו: אל תקנו עד מחר, בסדר? אמר לי בסדר. יצא. כותבת לי השדכנית שהוא לא אמר לי הכל, כי הוא התבייש אבל חסר להם ארון, כסאות ועוד כמה דברים. פרסמתי בקבוצה שיש מצווה לעזור לחתן ולכלה וזקוקים לב', ג' ו-ד', תוך 10 דקות כבר היה שולחן, אחרי כמה דקות מישהו מארצות הברית צלצל ונתן 200 דולר וכנראה עד מחר, לא היה חסר שום דבר. מי שיש לו רגש להטיב, לא מחכה רגע, קופץ על הזמנות. יש עכשיו הזדמנות לחטוף מצווה, לשמח חתן וכלה זה לא דווקא לרקוד לפני, לא רק להניף במגבעת, זה לעשות כל דבר. ואם אתה משמח אותו לא ערב אחד, אתה נותן לו מכונת כביסה שיהיה לו לשנים, אתה עוזר לו בשולחן שיסעד עליו ואת כל הברכות יגיד על השולחן שלך, וילמד דברי תורה על השולחן שלך וכו', כמה מצוות מפעולה אחת! אבל רק מי שיש לו רגש של הטבה, אדם כזה קופץ על דברים כאלה. אם היינו כולנו כאלה, לא היו אנשים חסרים בעולם. לא הי חסר לשום אדם שום דבר. "איש את אחיו יעזרו". אם אגואיסט, אין לו הכרת הטוב, הוא לא מכיר טובה, אבל אם הוא ירצה עזרה, הוא יפנה לאותם אנשים שהוא לא עזר להם. ואז הוא מבין שהוא צריכים לעזור לו. למה לא עוזרים? ואתה עזרת. ואתה חיפשת לעזור? ואתה ניסת לעזור? אתה ביררת לפחות? שאלת? הפעלת אחרים? משהו עשית? אבל אם אדן יידע מה גודל המעלה של הכרת טובה, של הטבה לזולת, הוא ירדוף אחרי זה. ומזה יבואו להכיר אהבתו מצד פעולתו ומידותיו הנפלאות.

אין לנו דרך הכרה לאהוב את ה' יתברך, רק מצד מידותיו הנפלאות שהוא מתנהג בהם עם הבריות. אז זאת אומרת, אם אתה תדע להעריך ולהטיב לזולת, לאדם כמותך, ודאי וודאי שיהיה לך קל יותר אחר כך להודות ולהכיר טובה לבורא שנתן לך הכל בכל מכל כל, כמו שלמדנו שחייבים הכרת הטוב עוד מאברהם אבינו, "ואקח את אברהם מעבר הנהר", מתחילים משם להודות. אבל מי שאין לו הרגש בנועם של כל מעלה ומידה טובה, הוא לא יכיר לאהוב את מי שנמצא בו , אלא המתיקות והנועם, כי הא אגואיסט. רק מה שהוא מרגיש וטועם, ומה שמניעים אותו, זה מה שהוא מבין. אבל אם הוא יזכה להבין מתיקות אהבת ה', גם יאיר את עיניו להכיר את נועם מתיקות התורה בפיקודיה הנעימים, גם במי שאין השכל גוזר. כמו שאמר דוד המלך: "פתח דברך יאיר", דהיינו שמתחילים להתבונן בדברי ה' כבר הוא מאיר לנו את העיניים. ואז ממשיך: אם כן נפלאים ומכוסים מעשייך בסודות גנוזים, אבל אתה מבין פתיים ונותן בינה לפתיים להבין את התורה.

על כן אמרו חכמים זכרונם לברכה: "כל הכופר בטובתו של חברו, כאילו כופר בטובתו של מקום". מה זה אתה כופר בטובתו של חברך? מי שלח אותו אלייך? הקב"ה. אז אתה כופר גם בטובתו של הקב"ה. מי זימן לך אותו? מי נתן בליבו את ההרגש הזה? רבנו בחייה בשער הבטחון אומר שבן אדם מגיע אצל עשיר, יש לאחד הוא נותן כך ולשני בכפליים, ההוא פחות והוא יותר. והא בעצמו לא יודע למה הוא נותן לזה את זה, זה הוא קורא לזה 'בא לי עליו', 'זה לא בא לי', 'זה נראה לי', 'זה לא נראה לי', זה לא הולך ככה! ה' נותן בליבו לפי זכויות קודמות שלו למי לתת, לרמאי או לאמיתי, לנצרך או לא. כי יש גם קללה לתת כסף לעניים שאינם מהוגנים. אז זאת אומרת שאתה בא כבעל בטחון, אפילו אצל בן אדם עשיר ואתה זקוק, תדע לא הוא נותן לך, ה' נותן לך. גזור עליו. אם הוא לא נתן, זה לא בגלל שהוא לא נתן, הוא סה"כ שליח. מן השמים נתנו לך הסבר שתתבונן למה קיבלת ככה או אחרת. זאת אומרת, אדם צריך להכין אם לא נותנים לו לזכות את הרבים, אז מן הדמים לא רואים אותו זכאי, כי מגלגלים זכות על ידי זכאי, אם אתה זכאי, עבדת על עצמך והיית זך במידות שלך, אז יזכו אותך מן שמים כפי שאתה זך. אבל אם לא זכאי, לא תזכה לזכות את הרבים. זה לא בגלל שאתה חושב: 'לא, מה אני אשתעבד בשבילם..', 'לא ראויים בכלל'... 'למי? אנשים בכלל לא יודעים להכיר טובה'... 'עוד בסוף יצאו עליי'... 'יגידו עליי...' 'עזוב! לא רוצה!'...לא, זה לא אתה! זה ההסברים למה שלא זכית, אבל לא זכית בגלל שאתה לא זכאי. זאת אומרת, אדם צריך לדעת אם הוא יחנן את עצמו להכיר את מעלת המידות, ויעבוד על זה, יוכל להגיע. לכן "כל הכופר בטובתו של חברו, כאילו כופר בטובתו של מקום".

הביאו על זה משל: שהיה אבא אחד שנסע לחו"ל והשאיר את הבן שלו. והבן שלו היה כותב לו: אבא, אבא אין לי אוכל יותר... נגמר לי, אין לי עבודה אין לי פה, אין לי שם. ואבא שלו מתעלם, לא עונה לו לא מכתבים, לא כלום, לא שום דבר. הוא התייאש ממנו, הוא התייאש. ופתאום נוקש השכן בדלת ואומר לו :תגיד לי, אתה אולי צריך איזה משהו? חסר לך? אני לא רואה שאתה עולה ויורד מהמכולת, מביא דברים". אומר: לא, ממש אני אומר לך אין לי כלום, המקרר ריק, אם תוכל לעזור במשהו, והתחיל להביא לו אוכל, לאט לאט התחיל להביא לו כסף, הביא לו עוד.אמר וואלה זה, השכן הזה יותר טוב מאבא שלי. בסוף מה התברר? שהשהכן יום אחד קרא לו ואמר לו: אתה כל הזמן משבח אותי ומטיב לי, ואומר לי שאני טוב ואני כך ואני כך, אז אני רוצה לגלות לך סוד. אבא שלך שלח לי מכתב ואמר שאני אראה לדאוג לך לכל מה שחסר לך. וכל מה שאני עושה זה מהכסף שהוא שולח אליי ואני קונה לך. ככה אבינו שבשמיים. אתה מתפלל, מתפלל, מתפלל ואתה מחכה שהארנק ירד לפני הדוכן, פה לפנייך. לא! הקב"ה יש לו שליחים, פתאום בא זה ובא זה, ואומר ואלה תראה בסוף , אם לא הי זה לא היה לי מה לאכול. אני מתפלל שום דבר לא מגיע.  כולם שליחים של הקב"ה. להטיב או להרע, תדע לך. אבל זה לפי מה שאתה, לפי מה שאתה ראוי, לפי מעשייך, לפי זכותך, תדע לך הכל זה ממך. את תבוא בתלונות. יש או אין, זה אתה! לכן אמרו "כל הכופר בטובתו של חברו כאילו כופר בטובתו של מקום".

יש עוד מעשה, סיפרתי אותו פעם. אבל אני חושב רק פעם אחת, אספר פעמיים. בתימן היה קברן עני מאוד. קשה מאוד להתפרנס, היו מקומות שהיה קשה מאוד להתפרנס. והוא היה קברן והגיע למצב שכבר היה לו קשה לו מאוד, מאוד, הוא החליט לעשות מעשה והוא כתב מכתב. הוא כתב מכתב ואמר שהוא הפעם נותן את המכתב למת הראשון שיקבור שימסור אותו אישית להקב"ה. כי הוא כל הזמן מתפלל אליו והוא לא רואה שום תגובה. הפעם הוא נותן לו מכתב אישי, רשמי, כמו שאומרים שיהיה בטוח שיגיע אליו. והוא נתן ביד המת וקבר אותו וכו', וכו'. והייתה איזה סיבה שהיו צריכים לפתוח שמה את הקבר וכו', ומצאו את המכתב הזה. ואז הבינו שהקברן מסר את זה, כי חתום עליו הקברן וכו'. ונודע לבני הקהילה, ואז בני הקהילה דאגו לו לכל מה שהוא צריך. ואז הוא הבין, אמר: מעכשיו הבנתי כל פעם שחסר משהו, מכתבים אישיים זה עובד. אז זאת אומרת, אדם צריך להבין איך שלא תסתכל על המצב, הקב"ה דואג. עם מכתב, בלי מכתב. הוא דואג לך, יותר ממה שאתה דואג לעצמך. אם היית דואג לעצמך, היית משתפר כל הזמן, ממילא היית קרוב אליו, אם היית קרוב אליו, כל מה שאתה תבקש, לפני שתבקש ,"והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע". אבל אנשים לא כך, לא מחפשים להשתפר בקרבת ה', אלא מנסים להשתפר בעולם הזה, בממון, בפרנסה, בחברים, בקרובים למלכות וכל מיני דברים כאלה, שמה הן מנסים להתחבר. "קונקשין". זה הטעות!  תתחבר לבורא, לא יחסר לך כל. יש לו את הכל, הכל שלו, הכל בכל, מכל, הכל שלו. כל הכופר בטובתו של חברו, כאילו כופר בטובתו של מקום"- הכופר בטובתו של חברו,אין לו הרגש במעלות, כי אם היה לו הרגש, הי לו מכיר את חברו לאהוב אותו בעבור מעלות. אין אדם שאין בו מעלות. אין אדם שאין בו כישרונות. אין אדם "אל תהי בז לכל אדם", כי תמיד יש שעה ויש מקום שתצטרך. אבל אדם שלא מכיר במעלות של חברו, כמו שאומר רבי אלימלך ליז'נסק: להסתכל במעלת חברנו ולא בחסרנו. אם בן אדם עושה כן, אז הוא יכול להגיע להכרת הטוב וכו'. אבל אם אין לו הרגש כזה, הוא גם לא ירגיש במעלות הקב"ה שמעניק לו ויכפור בטובתו. לכן אמר דוד המלך עליו השלום: "פקודי ה' ישרם משמחי לב", כי אחרי שאדם מכיר בנועם המעלות ומתחזק בהם, הוא מרגיש בעצמו שהשכל שלו הוא המפקד והמנהיג, אין שמחה יותר גדולה מזה ללב, כי שם משכן השכל והבינה. "רבות מחשבות בלב איש". אם תשליט את השכל על הרגשות ותלך ישר כמו שברא אותך אלוקים, לא יחסר לך כל.

לכן, ראינו שהתורה מזהירה... תקשיבו טוב! להטיב לבריות. למי? למי מבקשת התורה שנטיב? ליתום? לאלמנה? לגר? לא! לא רק! לא! לא רק! אפילו לרוצחים! אפילו לרוצחים התורה מצווה אותנו להטיב להם. לכן, נבנו להם ערי מקלט. אומרת הגמרא במכות י': יודע היה משה שאינן קולטות עד שיבדילו גם בארץ ישראל. אמר אקדים עצמי לדבר מצווה. משה יודע שאין קולטות ערי מקלט מעבר הירדן עד שיהיו שלוש ערים בארץ ישראל. אבל להיכנס לארץ ישראל הוא לא ייכנס, אז לא יהיו ערים. אז אתה מתחיל במצווה שמישהו אחר יגמור אותה וממילא הוא לא יכול היה לפעול, כי אי אפשר לברוח משם רוצח בשגגה. כל זמן שלא קולטות אלה שבארץ ישראל, גם אלה שבעבר לירדן לא קולטות. אז למה אתה עושה שלוש ערים בעבר הירדן? אמר "אקדים לדבר מצווה מזרחה שמש". מה  פירוש?  אזרח להם שמש לרוצחים. את השומעים? אזרח להם שמש לרוצחים שיהיה להם אור, שהרוצחים האלה היוכלו להגיע לערי מקלט. הרי שגם ברוצחים מצווה גדולה ורבה להטיב להם. וגם זה רוצחים בשגגה. גם ברוצחים במזיד אמרו: "ושפטו עדה והצילו העדה". מה הפירוש? צריך לחפש לרוצחים במזיד זכות. ומה נועלו בני האדם שיראו איש עובד עבירה מתגברים בשנאתם עד לירד לחייו ולא כן דרך התורה ואמר דוד המלך עליו השלום: "אכן כאדם תמותון" ולא יעלה נשמותיכם בשביל עוון שלא ישפטו דין עני ואביון. ולא עוד אלא, שימותו על מוסדות ארץ בעבור זאת.

רואים גודל העניין שחייב אדם להכניס עצמו להטיב לזולת ובאמת שאדם קובע עצמו באיזה עניין, לצערנו הרב הוא מתרפה בעניין אחר. לדוגמה: מי שעוסק בחיזוק לימוד התורה, הוא מתרפה בעניין ההטבה והחסד לזולת. כי השכל שלנו דל.לא יכול להקיף את כל הפרטים במשקל שווה. אבל אם אדם יחזק מידותיו, יוכל גם לעסוק בלימוד התורה, העמדת תורה, זיכוי הרבים, הטבה, חסד, הכל יוכל! כי זה תלוי איזה מידות הוא פיתח בעצמו. כל דבר בעולם זה מחמת המעלה הנמצאת בו. מתי אתה אומר שדבר הוא יקר? אם יש בו מעלה. לדוגמה: זהב. הזהב לא מעלה חלודה. מי שמתקשט בתכשיטי זהב תפארת היא לו, ומתקרב אליו מעלה. גם שהזהב בביתו תפארת היא לאדם. מלכים שמים הרבה זהב בבתים שלהם. בית המקדש כולו היה זהב. לא היה ראוי זהב להינתן בעולם בכלל לולא בית המקדש. אבל בגלל שכבר ה' חייב את הזהב בבית המקדש, כבר ניתן לבני האדם להשתמש. כי יש בו מעלה גדולה מאוד, מאוד. ומי שלובש אותו מתקרב יותר ויותר לתפארת. לכן גם אדם שואל תכשיטים כאלה, תפארת הם לו. אם כן נצא שההתקרבות למעלה, כל מי שמתקרב למעלה, זה תפארת לאדם. הנה, אפילו אם הוא מתקרב לזהב, זה תפארת לאדם. אפילו שהמעלה לו נדבקת באדם שהוא לובש זהב, אז אם כן, אם אדם מתחבר ומתדבק למעלה, שזה כמו זהב, זה תפארת לו. אפילו שזה לא הופך להיות עצם ממנו. המתדבק והמתקרב בנפשו לאהוב את החכמים האמתיים שהם בעלי המעלה, ודאי שזה תפארת לו! אין התקרבות אין יותר ודבקות מאהבה זו. לכן, אין תכשיט יותר גדול בעולם, למי שזוכה להדבק בחכמים אמיתיים בני המעלה. ומכל שכן שגם ידבק בו ממעלתם. כך יש גם הארה רבה לאהבת הבריות. כי כל הבריות הם בני מעלה, אז ממלא אם אתה נדבק לבני המעלה, לבריות, תפארת היא לך. תפארת לו מן האדם ותפארת לו מן השמים. אז אם כן יש לנו עבודה חודש אלול צריך להשתדל מאוד, מאוד להיות שלמים במידות, לבקש את המעלות, לתקן ולשפר כל מה שנצרך, להתרחק ממצב של החטאה חס ושלום, אפילו בשוגג. כתוב שהאדם אוכל ולא מברך, גוזל את ה' ואת כנסת ישראל. וכתוב שבהוא חבר לאיש משחיט. למי? לירבעם בן נבט שחטא והחטיא את הרבים. למה? אם הוא לא בירך, אז איך הוא מחטיא את הרבים? בסדר, הוא גוזל את הקב"ה וגוזל את כנסת ישראל. הוא לא גורם שתרד הטבה ושפע, כי הברכות פותחת צינורות שפע להוריד לעולם, והוא מונע את השפע מן העולם. והוא גם לא מכיר טובה לבורא, הוא לא מברך על הטובה שקיבל מהבורא. אבל למה הוא חבר לאיש משחיט, לירבעם בן נבט? כי הרואהו מתקרר ומזלזל במצוות, וזה נקרא שהוא מחטיא אותו. כי הוא לומד ממנו לזלזל במצוות.

כמה צריך אדם להיזהר שכל מעשיו בספר נכתבים, אבל גם רואים אותך כל הזמן או שאתה עושה מצוות או שאתה עובר עבירות. או שאתה מחזק באמונה ומצוות או שאתה מקרר אנשים. אתה מדבר בתפילה, לומדים ממך. מקבלים היתר 'הנה הוא מדבר', 'תראה כולם מדברים, מה אתה רוצה ממני?'. יתלו את זה בכל אחד ואחד. או שאתה מחזק או שאתה מחליש. אז לכן זה נקרא מחטיאו, רחמנא ליצלן. והמחטיאו יותר מן ההורגו, כי אם השרשת בשני מידה רעה או תכונה רעה או מעשה רע, והוא ימשיך כך, אתה מחטיאו, אתה מפסידו לחיי העולם הבא. ויתבעו את זה ממך. אבל אם חיזקת יהודי, עזרת ליהודי, תמכת ביהודי, זכית את הרבים, השכר שלך הוא לאין ערוך! לאין ערוך! לאין ערוך! דורות על גבי דורות! ראיתם עמון ומואב תשעה דורות, לא מכירים טובה 400 שנה אחורה לאברהם אבינו? לא יבואו בקהל ה'. המן הרשע 17 דורות! והוא חייב הרשע הזה להכיר טובה. אז כמה אנחנו צריכים להכיר טובה לבורך יתברך שנתן לנו נשמה טובה והוא מצפה, והוא רוצה, ובשביל זה הוא הוריד אותנו, שנחזור אליו עם נשמה מלאה אבנים טובות ומרגליות, מצוות ותורה וחסדים וכל המעלות הנפלאות. ועל זה יש לו לשלם לאין שיעור, לאין שיעור טובות לתת לנו בלי סוף. נו! יש עבודה? ברוך ה'! כל רגע אפשר לצבור זכויות בלי סוף! הנכנס לבית המדרש ולוקח ספר, ומתחיל להגות בתורה, על כל מילה תרי"ג מצוות. תרי"ג, תרי"ג, תרי"ג, כל רגע. איפה תשיג רווח יותר מזה? איפה תשיג רווח יותר מזה? מה יש לחפש בחוץ? לעלות עשן כלשהוא? מה יש לעשות? מה יש לחפש בחוץ? העולם בר חלוף, עשרות שנים בלבד. מתוכם ישנים הרבה, אוכלים הרבה, מה נשאר בכלל. כמה הצטמצם הכל? וכמה מזה ניצלת? אם 10 אחוז אז אתה טיפש מטופש! כי נתנו לך כל כך הרבה לאסוף וכו', ואתה רודף אחרי הבלים. אומר "הבל הבלים אמר קהלת" ורודף אחרי הבלים. אבל יצר הרע אלוף העולם.

יש משל נפלא. מה עושה יצר הרע, נותנים לך פרק זמן קצר, קצר, והוא צריך בפרק הזמן הקצר הזה לבלבל, לבלבל חושך ולהציג לפנייך שהעולם הזה עיקר הערך וכל מה שתשיג בו זה כאילו קניין נצחי. נכסים, רכוש, כסף, כבוד, מאמץ, שררה, כל הזמן מריץ אותך על שטויות והבלים. היה מלך שהבטיח למי שיעשה א', ב', ג', ד', שייתן לו אפשרות להיכנס לאוצר למשך 5 דקות, ויוכל לקחת כל הון שיש באוצר. והיה אחד שעמד בזה ועשה א', ב', ג', ד', ונתנו לו את ההזדמנות לבוא עם שקים ולאסוף אבנים טובות, מרגליות, מתוך האוצר. באל שר האוצר כאב לו ואמר הוא יכול לרוקן כמות גדלה מאוד מהזהב שטרחתי להשיג וכו', וכו'. אז הוא אמר למלך : תשמע, זה לא הגיוני מה שהמלך אמר, זה יגרום נזק לאוצר. אמר לו: אני לא יחזור בי, אני כבר אמרתי. אמר לו: אז תן לי אפשרות שאני אשעה איזה עצה. אמר לו: אם אתה תאפשר לו להגיע לאוצר ולאסוף, כל עצה שתעשה בשביל למנוע ממנו, אין לי בעיה. אבל הוא יוכל להיכנס לאוצר ולהוציא מה שהוא רוצה. ברר שר האוצר מה הוא אוהב, התברר שהוא אוהב זמרים פסולים. סידר לו שמה את יניב מרחיק משיח, סידר לו את כולם, שם תזמורות יוונית, טורקית, הכל. איך שהוא נכנס, ישר יניב אומר לו "וואיייי", עשה לו ככה איזה פוזה, התנועע עם כל הפוזות, וההוא "יניב", "יניב"... וככה הוא עובר מזמר לזמר ולא שם לב והזמן חולף, פתאום הוא נזכר "יו! אני נכנסתי בשביל לקחת!". הוא בא פותח את השער לקחת את הכסף, שר האוצר דופק לו בגב ואומר לו: "זמנך עבר. נגמר".  זהו! היית לך הזמנות לקחת אבל אתה התפתית להסתכל לתענוגי העולם הזה, למה שאתה אוהב, למה שאתה חומד, עברת את הזמן בהבלים, שכרך הבלים. ועלייך נאמר "אהבל".

 אז זאת אומרת, אדם צריך לדעת: הזדמנות יש. הנה כל שנה נותנים לנו מחדש חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות להתכונן בחסד. בחסד! בחסד! ה' אוהב אותנו לאין שעור, זה לא יאומן כמה הוא אוהב אותנו. מי שישמע את הדרשות האחרונות שנתתי, יראה כמה ה' אוהב אותנו. שהוא אומר אפילו היית רשע כל השנה, אבל אם בראש השנה אתה תעמוד לפניי צדיק, אני אדון אותך באשר הוא שם, אני לא רואה את כל השאר. אני רואה באשר הוא שם. מה אתה עכשיו. אם תזכה להיות צדיק בראש השנה, אני גוזר עלייך חיים. נו! תגידו לי... אבל אתה יודעים מה הבעיה? בן אדם הוא כל כך מורגל, כל כך מורגל. כל השנה בהבלים, הנה הוא מגיע לתפילה, תפילת ערבית, יש לו ראש בכלל מה שהוא אומר?ישר הראש שלו נוסע למה עשה היום, מה צריך לעשות, מה צריך להשלים, מה צריך... אמרו לו... מה שמע.... נגמר! לא הספיק! עברה התפילה שלוש ארבע דקות, הוא נזכר 'אהה, עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו', וזהו. הוא לא יכול אפילו ארבע דקות להתרכז! ארבע! אז ראש השנה כולו להתרכז ולהיות צדיק. גם אם אתה מכוון, לא תוכל, כי אתה תלך עם הראש לכל מיני דברים, אין, אין מה לעשות. אבל אם חודש הרחמים והסליחות, אתה כל הזמן תהיה בתוך זה, תלמד הרבה מוסר, הרבה מוסר ובסליחות אתה תתכוון, לא רק תנגן כי אתה אוהב את המנגינה. תחשוב מה אתה אומר, תשמע מה אתה אומר. מרן דבשמיא מתחננים... תבין מה אתה אומר. כעבד שמתחנן לאדונו. תבין מה את האומר, תרגיש את זה, תרגיש את החסד הגדול שהבורא מוכן לכפר, מוכן לסלוח. רק תבקש, אבל באמת, עם כוונה לשינוי המעשים. אז תגיע ראש השנה, תוכל להיות אפילו צדיק ליום אחד. זה לא אומר כשתצא מפה אתה מסודר. לא! שיוצאים מפה אז כל החיים בודקים מה עשית. זה לא עברה שנה נמחק. זה לא הולך ככה. שיוצאים מפה, על הכל עוברים. אחת, את למצוא חשבון. אבל ליום הדין בראש השנה, בודקים את השנה האחרונה, ואם אתה צדיק באותו יום, אז באשר הוא שם. אז זה  בשביל לעבור את המשפט, כמו שאומרים. אבל זה לא אומר שאתה צדיק, לא! זה לא אומר שאתה צדיק. זה אומר שבדין אתה יצאת צדיק. זה כמו אדם עבר עבירה והצליח לשכנע את השופט שהוא לא עבר עבירה. או השופט החליט להעלים עין ואמר טוב הפעם אני נותן לך. זה לא אומר שהוא לא עבר עיברה. אבל לפחות זה.

למי שיש שאלות בבקשה!

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: ערב טוב.

שואל: סליחה, אבל אני קצת מתרגש. יש איזה כמה אברכים שאני מדבר איתם על עניין של בשרי... והבן אדם כאילו טוען...

הרב אמנון יצחק: לא חשוב מה הוא טוען. דיברנו שנה, יש פה דיסקים, חילקו פה אני מקווה, כן? חילקו את הדיסקים, יש בעיה בכשרות בכלל בארץ ובעולם בנושא השחיטה בכל המובנים. אמרתי אחד מהדברים שיהיה ברור מעבר לסכינים שאמרתי שאין אף אחד שבודק סכינים כראוי, על מנת למצוא פגימות ומעבירים גם עם הרגש ועם שינוי וכו'. ולא בודקים גם ביבש והבדיקה היא קלילה וגם לא עושים בשלוש פינות את הסכין. בקיצור, בעיה חמורה בכל... כולם יודעים את זה! אין אחד שלא יודע. יש בעיה עוד נוספת וחמורה שכולם בחלק שקוראים לו בית יוסף, מעבירים רירים וגם סריחות. אז זאת אומרת, גם אפילו עם הסכים הייתה, שזו בעיה הכי חמורה, אם הסכין הייתה בסדר, גם כן אחרי זה מוציאים כמויות אדירות שלאין בנמצא, אין אפשרות שיהיה יותר מ-20%-25% , כמו שהבאנו את הב עבדיה יוסף שאמר שעשרים אחוז יכול לצאת חלק בית יוסף, השאר זה בלוף!  וככה העיד הב עמר בהיותו הראשל"צ, שאנשים בכל החוגים מעבירים לא חלק בית יוסף, זה שקר! אנשים אוכלים נבלות וטרפות. אז לא יועיל כל הלימודים שאומרים. זה אמרו אלה שהיו אמונים על הכשרות בעצמם, צעקו את הצעקות. יש עוד רבים אחרים שהבאנו. יש שו"תים שלמים שהבאנו שיש בעיה חמורה בשחיטה תעשייתית והיא לא יכולה להיות כשרה בשום אופן. לפני שבוע היה מישהו אצל הרב קנייבסקי והכניס שאלה. שאלה שאני שאלתי והיא כתובה. יש אותה באתר. חזן שאוכל נבלות וטרפות, הוא לא יודע שהוא אוכל, הוא חושב שהוא לא אוכל, האם מעלים אותו חזן והאם עונים אחריו אמן? דומיה. דאדם שאני יודע עליו שהוא פסול לעדות והוא לא יודע שהוא פסול לעשות, הוא חושב שהוא לא פסול, אבל אני יודע שהוא פסול לעדות, האם אני יכול לקחת אותו עד לכתובה וגיטין? מה ענה הרב? אמר אין מעלים אותו חזן ואין עונים אחריו אמן. אז הוא אומר אבל הוא חושב שהוא, שהוא אוכל בסדר, הוא חושב שהוא אוכל בסדר. אומר הרב קנייבסקי: "אפיקורוס, אפיקורוס!". פעמיים הוא אומר. שומעים אותו. אחר כך אומר: אבל הוא חושב שהוא אוכל כשר. אז הוא אומר: מה זה הוא חשוב? שישאל רב! מה זה חושב? ואיזה רב אפשר לשאול? רב שמונח בכל הפרטים באמת ובדק אותם. לא אחד שאומר הכל מותרים לאכול, הכל שראויים לאכול, הכל וכו'... לא! אחד שהוא דם אחראי באמת שיודע בדיוק, בודק וכו'. זה לא בנמצא. אז לכן צריך להבין זה לא פשוט, ואין טעם לשאול כל פעם מחדש, זה לא משנה מה הטענות שיעלו, הטענות הן מהבטן. הבטן מקרקרת. "בטנם אלוהיהם", אומר רבנו בחיה. הבטן זה האלוהים שלו. אלוקים שבשמים אומר משהו, אומר רגע יש לי עוד אחד...

שואל: ???????

הרב אמנון יצחק: מה אתה אומר? אומר לו: לא אני לא יכול, לא יכול להתאפק. לא יכול! אני מריח את זה, אני לא יכול לעמוד בזה, ואני אומר לך את האמת, לא יכול! מה שבת בלי בשר, בלי חמין בלי זה? מה אתה השתגעת?! לא יכול! זה המצב. שאלה הבאה?

שואל: לא כבוד הרב, הוא טוען כאילו...

הרב אמנון יצחק: שאלה הבאה?

שואל: טוב...

הרב אמנון יצחק: שאלה הבאה...

שואל: ישר כח הרב.

הרב אמנון יצחק: תודה!

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: ערב טוב.

שואל: יש לי בעיה לגבי אבא שלי. הוא עשה תאונה לפני כמה חודשים. עכשיו הוא קיבל לא רק בגוף, אלא גם בעיות בנפש. הוא מאוד עצבני, מכניס את כל הבית למריבות. נגיד שאני רוצה לדבר איתו, בפרט כשנכנסתי לעניין הבשר הטרף שהפסקתי לאכול, הוא מתחיל לקרוא לי "חולה הרב אמנון יצחק", "לא מוכן לשמוע". אטימות לא נורמאלית. עכשיו, מה אני יוכל לעשות בשביל...

הרב אמנון יצחק: קודם כל אני שמח שיש לי תואר חדש. הוא דתי או לא דתי?

שואל: דתי, כיפה סרוגה. מהמתנחלים.

הרב אמנון יצחק: הבנתי. טוב. תגיד לי משהו אחר: הוא פגוע באמת בנפש או קצת?

שואל: תראה, תמיד היה לו קצת בעיות של עצבנות, אבל מאז שהוא עבר את התאונה וכשהוא נמצא הרבה זמן בבית, ולא רואה את הבחוץ... בגדול הוא נהג אוטובוס, הוא רגיל לראות את העולם, וזה משהו לא עושה לא טוב. עכשיו שהוא בתוך הבית, זה גורם לו להתעצבן על כולם. וההגבלה שלו של הנכות מאז התאונה... זה גם היה לו נס גדול... בתאונה הזאת.

הרב אמנון יצחק: שואל אותך שאלה: הוא אוכל בבית בשר ועופות?

שואל: אוכל בשר ועופות.

הרב אמנון יצחק: אז לפי ההלכה הוא נקרא מטומטם. למה? כתוב "ונטמתם בם". שמי שאוכל בשר ועופות שהם לא כשרים, אז הוא מטמטם. למה רוב הציבור הוא מטומטם? בגלל שאוכלים נבלות וטרפות. זה לא אני אומר, זה התורה, זה פסוק בתורה. עכשיו זה שאוכלים נבלות וטרפות, כבר אמרתי, שנה דיברתי, הוכחתי, יש סרטונים בלי סוף,עשינו דיסק תראו בבית. אז זאת אומרת, הדברים הם ברורים ואנשים לא מוותרים על הטמטום! הוא מענג, הוא מהנה! יש לו ריח שרוף, מנגל. אתה מבין? אז זאת בעיה. אבל אתה לא צריך לחוש למה שהוא אומר. אשרייך שאתה סופג ביזיונות ועלבונות, זה מטהר ומנקה הכי טוב, לקראת הימים הנוראים. הלוואי על כל ישראל ביזיונות, כי אין כפרה יותר גדולה מזאת. כך היה בוכה החפץ חיים: "למה לא מבזים אותי?! למה?! כי ככה יכולתי למחוק את כל העוונות". הרי יש עוונות שאדם בכלל לא מודע שהוא עבר, אז איך הוא ימחק אותם? גם אם ירצה לשעות תושבה, הוא לא יודע על מה, כי הוא לא יודע שהוא עבר. אבל אם הביזיונות מחוקים לו הכל! אז אתה צריך להיות מבסוט.  כל פעם שהוא קורה לך "חולה אמנון יצחק", תרקוד.

שואל: אפשר ברכה נגד אטימות בשבילו?

הרב אמנון יצחק: איך אפשר? כתוב שהוא מטמטם דאורייתא! איך אפשר? רק אם הוא יפסיק לאכול. סיפרתי פעם שהיה לי עורך את הסרטים, חילוני מקיבוץ ושנים הוא ערך. ושאלתי אותו פעם אחת: תגיד לי איך כל הדברים האלה לא השפיעו עלייך ולא כלום? את הלא מאמין? אומר: שמע, אני משוכנע במאה אחוז שאתה צודק, עקבתי אחרי הכל, ערכתי הכל, אתה צודק! אז למה אתה לא חוזר בתשובה? אמר: זה לא מדבר אליי, אני לא מרגיש... אין לי שום משיכה לזה. מה סתם אני אעשה תנועות, אני אשים תפילין, לא מרגיש כלום, לא מתחבר לזה. ואז אמרתי לו מה ששמעתי מהחברותא שלי שעה עם עורך דין שלמד איתו והוא לא הבין בגמרא כלום, העורך הדין, למרות שהיה ממולח מאוד. ואז הוא אמר לו אתה אוכל מאכלות אסורות, תפסיק למשך שבועיים, ואז יפתח לך הראש. וכך היה. הצעתי לעורך, הוא הסכים. הפסיק לאכול, רק מה שאמרתי לו הוא אכל, ואחרי שבועיים הוא חזר בתשובה, ועד הוא חרדי. זאת אומרת, טמטום כזה, אם לא תעשה סירקולציה לדם שלך, שהדם הוא טמא! הוא טומא! אין מה לעשות! גם אם הוא אכל באונס, דחפו לך אוכל טמא, אתה טמא! אדם דחפו לו שוק חשמלי באונס, אז הוא יתחשל, אין מה לעשות ככה זה עובד. אי אפשר להוציא את זה. אפשר להוציא את זה רק.. לא בשכל, בזה שהוא יחליף את הדם. כי הדם הוא הנפש. ואם הוא לא יפסיק לאכול, אז זה לא יועיל. תשאל אנשים שהפסיקו לאכול, דוגמה חודשים הרי לא  אכלנו, אכלו דגים עד שמצאנו פתרון, אנשים עם כעס הפסיקו לכעוס, אנשים עם שהיו עצבניים ככה הרגישו, אנשים שהיו חולים הרגישו ככה, אנשים עם מחלות כאלה היה להם יותר קל. פתאום ראו שכל הדם מתחלף, מתחלף גם כן הבריאות שלהם. אין לאדם הבנה כמה יש השפעה. אפילו תינוק, את השומע? תינוק אסור להאכיל אותו דבר שהוא טמא. אתה שומע? אפילו תינוק! למה? אומר החפץ חיים: הוא יגדל, הוא יצא לתרבות רעה. שומע? תינוק! הוא לא אשם, שאלו אותו? לא שאלו אותו! דחפו לו. מה הוא אשם? אבלך מה לשעות זה משפיע. תכניס לבן אדם רעל, הוא מחייך, מבסוט, זה טעים, מתוק, אבל הוא ימות. כן?

שואל: אפשר גם ברכה לזיווג ו... זיווג?

הרב אמנון יצחק: זיווג. אין בעיה! אתה מוכן ללמוד...

 שואל: אפשר ברכה למשפחת שצ'אקוב, שהן מצב מאוד גרוע.

הרב אמנון יצחק: את המוכן ללמוד שעתיים בתענית דיבור,ש לושה חודשים רצוף.

שואל: כן.

הרב אמנון יצחק: יופי! מה שמך?

שואל: אליה בן אורלי.

הרב אמנון יצחק: אליה בן אורלי, ה' יזכה אותך לזיווג הגון מהרה.

 שואל: אמן!

הרב אמנון יצחק: תהיה בריא.

שיחת טלפון:

הרב אמנון יצחק: הלו?

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: שלום וברכה.

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק:שלום. שאחד ידבר, שנשמע. כן?

שואל: מדבר בנצי מניו יורק ויעקב ממיאמי. אנחנו מאוד מתרגשים לשמוע את הרב. קודם כל להודות לרב על כל מה שאת העושה למעננו. מאוד אוהבים אותך! שה' ישמור אותך, יברך אותך מכל וכל, אותך ואת המשפחה שלך.

הרב אמנון יצחק: אמן!

שואל: שתראה הרבה ברכה והצלחה בחיים והרבה נחת, שמחה, בריאות, ושתקבל הרבה כוחות להמשיך בכל מה שאתה עושה למעננו ולכל עם ישראל. תצליח הרב. אוהבים אותך מאוד.

הרב אמנון יצחק: תודה! אמן!

שואל: יעקב, תמשיך את השיחה. אנחנו רוצים.. יש לנו פה לדבר איתך, להגיד לכם משהו, לבקש מהקהל ומכל מי ששומע... יעקב, תמשיך.

אנחנו עבדו מאוד, מאוד קשה בשביל ההרצאה הזאת, בשביל לעשות הרצאה מהגולה. שאין לנו את הפריבילגיה שלכם לראות את הרב בארץ כל יום וכל דקה שאתם רוצים , להדליק את האוטו ולנסוע שעתיים שלוש ולראות את כבוד הרב. אנחנו מודים לכל מי שעזר לנו בהרצאה הזאת. ועכשיו יש לנו שתי דברים שאנחנו רוצים לעשות. אנחנו רוצים להגיע לאצטדיון ואנחנו רוצים להביא את כבוד הרב אלינו. ואנחנו מאוד,מאוד, מאוד נשמח אם מישהו מוכן לעזור לנו בקשר להרצאה לחו"ל. כבר אני ובנצי ארגנו 10 אלף דולר ואנחנו צריכים את העזרה של כולם. אנחנו... אני מאמין שבכל הרצאה מישהו יכול לתת אפילו 10 שקל, כמו שכבוד הרב אומר טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה זה עושה חור בסלע, אז עוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה, אנחנו נגיע לאצטדיון ואנחנו חייבים להביא את כבוד הרב אלינו. ואנחנו ממש נודה לכל מי שיתרום, מה שהוא יכול. זה לא מחייב בסכומים גדולים, זה בטיפה ועוד טיפה ועוד טיפה. זה בדיוק מה שכבוד הרב אומר. וככה עשינו את ההרצאה הזאת בירושלים. אני גדלתי ונולדתי בירושלים, עיר הקודש, אז החברה נתחיל להתארגן ובואו נגיע לאצטדיון ולהביא את כבוד הרב אלינו, לארצות הברית.

הרב אנחנו צריכים אותם פה. ונשמח מאוד לארח אותך ולהביא אותך לפה. יש פה הרבה אנשים שמאוד צריכים חיזוק וזה יעזור לכולם.

הרב אמנון יצחק: בסדר, תודה לכם! שמעו הציבור. מי שירצה בעזרת ה' לתת תרומתו ולצלצל לארגון שופר ולהגיד שתורמים בשביל ההרצאה בארה"ב. וככה כולם ביחד "איש את אחיו יעזורו", ונוכל גם לחזק את היהודים שנמצאים שם. אולי נעזור להם  גם שסוף סוף שיעלו אלינו לכאן. אני מודה לכם בעזרת ה'. ברוכים תהיו לה'!

שואל: אני רוצה לדבר על מישהו שחולה. גילו לו את המחלה בדם, לפני  חודשיים בערך. חודש, חודשיים.

הרב אמנון יצחק: דתי או לא?

שואל: לא. הוא ממשפחה של אבא שלי...

הרב אמנון יצחק: הוא יסכים לקבל עליו תשובה?

שואל: הוא גר בלוס אנג'לס. אין לי הרבה קשר איתו.

הרב אמנון יצחק: אז מי יוכל לברר?

שואל: דודה שלו גרה בירושלים, אבא לו בן דוד של אבא שלי.

הרב אמנון יצחק: תראי , בשביל שאדם שחולה במחלה קשה יתרפא, חייב לעשות תשובה. בלי שיעשה תשובה, פירושו של דבר שהוא עומד במרידו נגד ה' יתברך והא מבקש שה' יעזור לו שיהיה בריא שהוא יוכל להמשיך במרד.

שואל: אז איך אפשר להביא אותו לתשובה, הרי אין להם שום קשר.

הרב אמנון יצחק: אז לכן, או שהוא יפנה ישירו אלינו, או שמשיהו שיש לו קשר לידו, יפנה אלינו ונדריך אותו מה לשעות, ואם הוא יעשה זה יכול להועיל.

שואל: אוקי.

הרב אמנון יצחק: בהצלחה!

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: שלום.

שואל: אני שאלתי אותך בעבר בהרצאה בירושלים האחרונה שאלה. כשראיתי בשידור חוזר הרגשתי שלא קיבלתי תשובה מספיק מספקת בעניין. באחת ההרצאות שלך אמרת שאדם מזלזל במצוות צריך להתייחס אליו כקל שבקלים וזו בעצם הייתה הטענה וההסבר למה לקרוא "רובי" וכל הכינויים למיניהם. אני גרה באזור מאה שערים, ורציתי לשאול שאלה באמת קשה. הרב שטיינמן זוכה לכינוים פחות מכובדים באזור שלנו, ויש לי פה הרבה, הרבה מסמכים... כמובן שהרבה רבנים חתמו עליהם, כנגדו. כתבו גם לבער את ספריו, "עמלק", "עוקר ישראל" וכדומה. ורציתי לשאול האם אדם שבאמת היה לו חלק בעניין של הגיוס, היה לו חלק, האם זה לא עניין של לעבור על מצוות "לא תעשה" וסוג של לדרבן מצוות שלא תעשה, וכך צריך להתייחס אליו כקל שבקלים. כי זה גם זלזול מצוות בעקיפין. כמו שאמרת אתה משדר משהו, מתייחסים אלייך, מסתכלים עלייך, בוחנים את הציציות של מה שנקרא. אז השאלה שלי למה.. גם הראיה קוק. בהרצאות שלך אתה קורא לו "הראיה קוק". גם עליו לא חסר חומר מהחפץ חיים ורבי חיים זוננפלד ז"ל. למה את הרבנים האלה, לא שאני חס וחלילה אומרת משו, אני באתי באמת בשביל לברר את העניין ולדעת איך להתייחס לדברים. למה עליהם אתה קורא רבנים, ועל רבנים ספרדים אחרים, כמו הרב אלבז זה "רובי", ו"דני צעקני". זה השאלה בעיקר.

הרב אמנון יצחק: קודם כל, בהרצאה האחרונה שהייתי בירושלים, לא היו שאלות ותשובות.

שואל: אז לפני כן.

הרב אמנון יצחק: אז לפני כן. עכשיו, דבר נוסף צריך להבין. את ההלכה שמי שמזלזל במצווה הרי הוא כקל שבקלים, זה לא אני אמרתי, זה בשולחן ערוך, ביורה דעה. ואמרנו שמה את הסימן. עכשיו, אלא שציינת הם יצאו נגדי על לא עוול בכפי וטיפסו עליי, התאים להם בשביל לחגוג ולהראות שהם נאמנים לרב עובדיה יוסף, לש"ס, לא משנה למי, בזמן הבחירות. שהרב עובדיה בעצמו, כבר אמרנו כמה פעמים, פסק דינם שהם אפיקורסים. שמי שיוצא נגד רב בזמן הבחירות הוא אפיקורוס. לא אני אמרתי,זה תשובה לשו. אז זאת אומרת, במקרה האמיתי הייתי צריך לקרוא להם אפיקורסים ולא להתייחס להם בכלל כבני אדם שראויים ליחס. אבל אם אני עוד קורא להם בלשונות חיבה, במירכאות, "רובי", "דני", אני רק מקטין אותם לגובה האמיתי שלהם, כי הם לא יותר מזה. אז עכשיו כי הם עוקרים תורה. זה לא תגידי הם יצאו נגד השכן. השכן עשה להם מרפסת מול הפרצוף, והם קראו לו בכל מיני דברים, וגינו אותו ואמרו "ימח שמו וזכרו", לא! הם דיברו נגד אדם שמזכה את הרבים בשיעור גדול , וגורמים נזק לכל התלמידים ולכל החוזרים בתשובה, והם עוקרים תורה, מה שירבעם בן נבט לא הצליח לעושת, הם הצליחו לעשות. והם מגדלים היום תלמידים, תרבות כזאת. הנה לפני ההרצאה הזאת קרעו מודעות, עשו סרטים, שורפים את המודעות, מקללים, והכל בשמם. הכל בשמם, כשליחים נאמנים שלהם שהן מורי ההוראה והם מורי ההיתר הזה, שמותר לעשות כך. אז הם לא קל שבקלים, הם אפיקורסים, מגלים תורה שלא כהלכה, לפי הפסק של הרב עובדיה יוסף. זהו! זה לגבי זה. הרב קוק חלקו עליו. יש מחלקות שהם מחלוקות לשם שמים או לא לשם שמים, אחרי 120 שנה התבררו. אמרו שהרב קוק בהלכות אפשר לשמוע אותו? בהשקפה אי אפשר לשמוע אותו. למה? משום שבהשקפה אהבה מקלקלת את השורה ואהבת אץ ישראל כבר הייתה יותר מידי וגלשה וכו', וכו', אז לכן, הנה ידעו להבדיל בו ולומר זה כן זה לא. זה אני אומר לך אלה שיצאו נגדו, כן? ככה אמרו. עכשיו במה שקורה היום, כן, שהקנאים או החרדים או נטולי קרקע, או לא משנה איך הם נקראים, שיוצאים נגד הרב שטיינמן לעניין גיוס או לא. זה מחלוקת שכל אחד מבין אחרת. בית שמאי ובית הלל הגיעו לכדי הריגה! אם את לא יודעת. הגמרא מביאה שגם הרגו אחד את השני בדיונים שהיו להם על ההלכה. אז זאת אומרת, יכול להיות מצב ועדיין זה יקרא מחלוקת לשם שמים, אני לא יודע אם זה נובע בכל מקרה לשם שמים ושכול עושים לשם שמים. יכול להיות שבתוכם יש כאלה שהם לא עושים לשם שמים. אבל יכול להיות שהעניין הוא עניין של קיום הדת. האם פותחים פתח, לא פותחים פתח, איך? מי? מה? מתי? מי צריך להחליט? מי לא צריך להחליט? זה נושאים שאנחנו לא יכולים להיכנס בהם, זה מגרש של גדולים, לא שלנו. ולכן... 

שואל: אבל זה מנהיג ציבור! זה מישהו ש...

הרב אמנון יצחק: אמרתי! אני אמרתי! כן, אמרתי גדולים, מספיק! לא צריך להגיד מה...

שואל: עכשיו, מי שמקלל אותו, יש לו דין בשמים?

הרב אמנון יצחק: בודאי שכל מי שעושה מה שלא כפי ההלכה, ודאי שהוא ייענש.

שואל: השאלה מה ההלכה, איך ההלכה נכנסת לעניין? אם קוראים לו לצורך העניין "עוקר ישראל", כי הוא מעודד...

הרב אמנון יצחק: אבל אני אומר לך עוד פעם, אנחנו לא יכולים לדון. אמרתי עוד פעם. יש מקרים אני אומר לך שגם הרגו.  אבל את צריכה להבין לא כל דבר מותר, לא כל דבר זה דוגמה למה שעושים, זה לא היתר למה שעושים. אלא צריך להבין לא כולם ודאי מתכוונים לשם שמים. יש אולי נגיד אחד, שתיים מכל צד שהם  באמת אכפת להם, ויש אחרים שהם מפרשנים את זה כמו שהם רוצים. לדוגמה: בבחירות יכול להיות שאמרו לא לבחור בפלוני, בתם דוגמה. לא משנה מאיזה סיבה. אמרו. ואז ההמון הנבער מדעת כבר לוקח את החוק לידיים וממשיך בשם אלה שאמרו כאילו זה מה שאמרו, מה זה שהם התכוונו וכו', וכו'. נו? אז אלה ודאי לא עושים בסדר. השאלה אם אלה שיצאו למערכה, הם המקללים? או שאלה שהם חשובים שהם הלוחמים הם המקללים? אם תשמעי את הצד השני, נגיד אם מול הרב שטיינמן עומד רב אחר גדול בשיעור קומה כל שהוא, והוא אומר את הביטויים האלה, אז צריך לחקור על סמך מה הוא אומר, למה הוא אומר? יש תקדים כזה? מותר אסור וכו'. אבל אם ההמון עושה, אין מה לדון בכלל, זה ברור שאנשים עושים יותר ממה שצריך, וזה לא מעניין אותם בכלל. זה לא משנה הוויכוח הזה, זה נכון לכל וויכוח.

שואל: אוקי. עכשיו רציתי ברכה לבעלי. הוא עובד מאוד, מאוד קשה. ממש מבוקר עד לילה. הוא לא מצליח אפילו כמעט כלום, חצי שעה אפילו לא מצליח ללמוד תורה. והוא באמת בן אדם צדיק.

הרב אמנון יצחק: כמה זמן הוא עובד?

שואל: משהתחתנו. חמש שנים.

הרב אמנון יצחק: לא. כמה זמן? ביום, ביום.

שואל: הוא עובד. הוא יכול לעבוד 14, 15 שעות.

הרב אמנון יצחק: למה הוא צריך עד כדי כך? מי חייב אותו?

שואל: כי זה סוג של עצמאי, ומחויב ללקוחות.

 הרב אמנון יצחק: לא! לא הוא לא מחויב! שום דבר! הוא לא מחויב! אני שהייתי בכרם התימנים היו לי בעלי תשובה שהיה להם באסטות ובאסות פותחים משש בבוקר עד שעה 8 בערב, 9 בערב, אחר כך משליכים מה שנשאר על הרצפה והולכים הביתה. ככה עובדים בבאסטות. אבל אני אמרתי להם המזונות קצובים. מי חייב אותך לעמוד שמה מהבוקר עד הלילה. המזונות קצובים, צמצם את השעות, לך תלמד, תתפלל כמו בן אדם, והקב"ה במקום שיביא את הגברת אחת בשש ואחת בשש ורבע ואחת בשש ועשרים ואחת בזה, יביא אותם בין השעות שאתה תקצוב. כי אם קצבו לך מזונות וקבעו שאלה יביאו לך את המזונות, הם חייבים לבוא בזמן שאתה פתוח.

שואל: אבל בפועל, אם הוא יעבוד פחות, יש פחות כסף.

הרב אמנון יצחק: לא נכון! זה חוסר בטחון. זה נקרא אפיקורסות.

שואל: הרב אמנון יצחק! השאלה באמת, הרב, הוא באמת צדיק! והוא באמת רוצה...

 הרב אמנון יצחק: מה אמרתי שהוא לא צדיק? אבל צדיק לא עובד הרבה.

שואל: זה סוג של חינוך שחינכו אותם בבית, שכאילו תעבדו ויהיה לך.

הרב אמנון יצחק: אז הוא צריך להתחנך מחדש.

שואל: אז תברך אותו הרב.

הרב אמנון יצחק: מה שמו?

שואל: אופיר רחמים בן רחל.

הרב אמנון יצחק: אופיר רחמים בן רחל, ה' יזכה אותו לשמוע את הקלטות שלי על ביטחון, להיות בוטח בה' ולא בזרועו. כי כתוב "ארור האיש אשר יבטח באדם והיה בשר זרועו", ו"ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו". מובטח לו שה' יהיה מבטחו. אז ה' יזכה אותו להיות בוטח ומובטח.

שואל: אמן! אמן!

הרב אמנון יצחק: אנחנו צריכים לסיים, כי בעל המקום מאיץ בנו. אבל הנה  עוד גברת אחת פה...

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: ערב טוב.

ששף הייתי פה לפני 8 חודשים, באתי מניו יורק. הייתי בחצור הגלילית. ובורך ה', מחסדי ה', עם הברכה של הרב, אנחנו כבר חיים פה חודשיים.

הרב אמנון יצחק: ברוך ה'!

שואל: עשינו עלייה לפני חודשיים. יש לרב עוצמה מאו גדולה בברכה, כי אני ראיתי... לראות בצד, מהאינטרנט, ארון שופר, איך אנשים זוכים להרבה ניסם, זה כייף, זה מחייה. אבל לעבור את זה שש חודשים, כל כך הרבה ניסיונות ומעצורים ועם כל זה, ה' נתן לנו את המתנה לחיות בירושלים. ברוך ה'. אז באנו בשביל להגיד תודה רבה על הברכה. ושהרב ייתן לנו עוד ברכה.

הרב אמנון יצחק: למה? אתם הסתדרתם? יש כל הדברים ? לילדים יש מוסדות? הכל בסדר?יש דירה?

שואל: כן! ברוך ה'!

הרב אמנון יצחק: יש פרנסה? יש כולל?

שואל: אנחנו... בעלי ניסה להיכנס לכולל ומאיזה שהיא סיבה ה' רוצה שנבוא לרב שיברך או שאולי יפנה אותנו...

הרב אמנון יצחק: הוא רוצה אבל ללמוד?

שש: כן! מאוד רוצה. הוא הלך ודיבר והוא אפילו הוא אמר שהוא לא צריך שישלמו לו, מאיזה שהוא סיבה לא...

הרב אמנון יצחק: טוב. יש עוד. מה השם?

שואל: אבו בן רנה.

הרב אמנון יצחק: אבו בן רנה, ה' יזכה אותו לשב בהתמדה בתורה, להגות בה ולהחכים בה ולהעלות עם בני המשפחה כולם. ישפיע עליהם שפע ברכה והצלחה, מהרה אמן!

הנה יש יהודי אחד שכבר תורם. יוליס שעבר מבית שמש לבני ברק, קרוב אלינו קהילות פז, תורם 500 שקלים להרצאה בארה"ב.

ישראל בן רבקה, רפואה שלמה והחלמה מהירה ברגלו.

שואל: שלום כבוד הרב, שלום לכל הקהל.

הרב אמנון יצחק: שלום.

שואל: זכיתי בזכות בן דודה שלי לבוא פה היום. נכון שזכינו לראות אותך גם בטירת כרמל. אז הוא משך אותי מש כדי להגיע לפה והגעתי היום לפה בזכות.. לבקש ברכה על ריפוי של אבא שלי.

הרב אמנון יצחק: אביך דתי?

שואל: אבי הוא יהודי.

הרב אמנון יצחק: זה חשוב מאוד, התחלה טובה. ומה הלאה?

שואל: הוא חולה במחלה סופנית, מחלה נוראית.

הרב אמנון יצחק: אז שמעת מה אמרתי ליהודיה מלמעלה. אם הוא יחזור בתשובה ויקבל עליו תשובה באמת, ברכה תוכל להועיל, עם הציבור, אז זה יכול להועיל מאוד. אבל אם הוא לא יקבל עליו תשובה, זה כמו שאומרים שמקבלים את המחלה רחמנא ליצלן, כבר אומרים לבן אדם שאתה מוזמן חלילה לגרדום. יש תאריך. אתה רוצה לרדת משם? תשנה את הזהות. אל תהיה אותו בן אדם הנאשם. אם תהיה זכאי תזכה, אם לא...

שואל: אבי הוא מבחינה גופנית, הוא בקושי מצליח לעמוד, בקושי אוכל.

הרב אמנון יצחק: לא צריך שיעמוד. אפילו ישכב ויהרהר בליבו. אם הוא לא יכול אפילו לדבר, ויקבל על עצמו תשובה מלאה וחרטה גמורה על כל מעשיו בעבר. ומכאן ולהבא, הוא מקבל עליו את כל תורת ה' לקיים, אפילו אם בפועל הוא לא יכול הרבה לעשות. אבל עצם זה שהוא קיבל על עצמו תשובה באופן הזה, כבר הוא מסיר מעליו את הקטרוג.

שואל: אני מוכן לקבל..

הרב אמנון יצחק: בנוסף! אני מסכים, אבל בלי שהנאשם יקבל על עצמו שינוי המעשים, לצערנו הרב, מהניסיון זה לא מספיק עוזר.

שואל: אם אפשר לבקש ברכה בזכות הציבור הקדוש...

הרב אמנון יצחק: שהוא יחזור בתשובה כן.

שואל: שיחזור בתשובה ויהיה לו רפואה שלמה.

הרב אמנון יצחק: ואתה תדאג שהוא יחזור בתשובה.

שואל: אני אעשה את כל המאמץ.

הרב אמנון יצחק: אתה תפעיל כל כובד הרגש של הבן שדואג לאביו...

שואל: למרות שהוא עקשן כן.

הרב אמנון יצחק: אז תבכה. הוא לא ראה אותך אף פעם בוכה, נכון? אבל תגיד לו אבא אני רוצה שתחייה ותבכה.

הרב אמנון יצחק: זה ישבור אותו, אבל השבירה הזו יכולה להיות ההצלה שלו. מה שמו?

שואל: מיכאל בן שרה ויוסף.

הרב אמנון יצחק: מיכאל בן שרה ויוסף, ה' ייתן בליבו אהבתו ויראתו לחזור בתשובה שלמה ולהתרפא ברפואה שלמה, בזכות הבקשה שלך ותקבל עלייך בעזרת ה' לשמור שבת בהידור.

שואל: איך אתה יודע?

הרב אמנון יצחק:יודע הכל. מה אני... שתהיה בריא, בשביל מה  באתי לפה? תהיה בריא!

לילה טוב, ברוכים תהיו לה'.

עוד 500 שקלים נתרמו. שושנה בת נעמי, תזכה לרפואה בעיניים.

יונתן תרם 1000 שקלים, אשריו ואשרי חלקו!

בקצב הזה, אנחנו עוד מעט ב- United States of America .