ל"ג בעומר ורבי שמעון בר יוחאי
ל"ג בעומר והילולא של רבי שמעון בר יוחאי מתוך 'ספר התודעה' של ר' אליהו כי טוב זצ"ל.
פורסם בתאריך: 27.04.2021, 08:23 • מערכת שופרבמוצאי שבת י"ח באיר שלושים ושלשה יום בספירת העומר, יום הילולא (כלומר יום שמחתו) של רבי שמעון בר יוחאי, עשאוהו ישראל יום טוב באמצע ימי הצער שלפניו ושלאחריו. אין אומרים בו תחנון. עושים בו שמחת נישואין ומסתפרים בו - כמנהג האשכנזים, וכמנהג הספרדים - ביום שלאחריו.
ל"ג בעומר נעשה יום טוב של שמחה וריקודים וזמירות ומדורות אש לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.
ענינו של יום טוב זה, ושמחת ההילולא, כשמחת החופה של התנא רשב"י שהיא קשורה עם יום זה, הכל עטוף מסתורין, מסוד חכמי הקבלה מדורות הראשונים ועד האחרונים. אכן, הילולא זו כשם שהיא נעשית לכבוד רשב"י כך היא נעשית לכבוד תורתו שלימד לתלמידין ושהיא כתובה על ספר הזוהר הקדוש. ואותו ספר קדוש כלו סוד וכל חכמתו חכמה נסתרת ולא כל מוח סובל זאת.
ואולם פשוטו של היום. הוא מה שמובא בספרי ההלכה הראשונים, שביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות. וכן כתב הרב דמאירי בספרו 'בית הבחירה': "וקבלה בידי הגאונים ז"ל שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה (של תלמידי רבי עקיבא). ומתוך כך נוהגין שלא להתענות בו".
מסורת קבלה היתה מדור דור שיום הסתלקותו של ר' שמעון בר יוחאי ל"ג בעומר היה. ויום פטירתו נתמלא אור גדול של שמחה אין קץ ע"י הסודות הטמירים שגילה לתלמידיו באותו יום ושנכתבו בספר הזוהר, ולא היה העולם כדאי כאותו יום שענינים נשגבים אלה נתגלו לבריות. והיה היום הזה לו ולתלמידיו, שהיו אתו, כיום ההילולא, כלומר, כיום שהחתן שמח בחופתו. והיה אותו היום ארוך משאר כל הימים ולא שקעה שמשו עד שגילה כל מה שניתן לו רשות לגלות, אז ניתן רשות לשמש שתשקע. שקעה השמש, יצאה נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי ועלתה למרום. הכל כמו שכתוב ב-'אדרא זוטא' בספר הזוהר פרשת האזינו.
ומן הטעם הזה נהגו שמחה ביום זה. אעפ"י שיום מיתת צדיקים הוא יום תענית, אלא שכך היה רצונו של רבי שמעון בר יוחאי וכך הנהיגו הקדמונים את יום פטירתו יום שמחה כל השנים. כשם שהיה אז.
וכבר היתה נהוגה הדלקת הנרות בעסק גדול על קבר רשב"י בל"ג בעומר מימים קדמונים. ורבינו עובדיה מברטנורא במכתבו לאחיו שכתב בשנת רמ"ט כך הוא אומר: 'בי"ח באייר יום מיתתו (של רשב"י), באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות. לבד מה שמדליקים עליה נר תמיד'.
משהופיע האר"י הקדוש וגדולי תלמידיו ותלמידי תלמידיו. שהיו להם עשר ידות בחכמה זו הנסתרה. הם לימדו את העם גודל מעלת השמחה בהילולא זו, ואחריהם באו גדולי החסידות תלמידי הבעל שם טוב שהלכו בעקבות המקובלים וכך נעשה ל"ג בעומר יום שהכל מעלים את זכר התנא האלקי רשב"י ומתפללים שזכותו תעמוד לכל ישראל ואורו יאיר בגבולות כל ישראל.
כבר נזכר למעלה. שיום הסתלקותו של התנא האלקי מרובה אור היה משאר הימים, וככתוב באדרא זוטא. מכאן המנהג שמרבים בנרות ביום זה בבתי כנסיות ועוסקים לאורם בתורתו. מספרים בשבחו ומזמרים זמירות לכבודו. ולומדים ב'אדרא זוטא' שמספר הזוהר הקדוש.
(ספר התודעה - ר' אליהו כי טוב זצ"ל)