קדושת בית הכנסת – מורא מקדש ושמירת הדיבור
קדושת בית הכנסת היא דוגמת בית המקדש, מקום שבו תפילת הרבים נשמעת ביותר. ישראל מעלים כבוד שמיים כשהם נאספים ומתפללים. לכן יש לשמור על מורא מקדש ולהימנע משיחה זרה, כי דיבור בשעת תפילה הוא זלזול חמור ונובע מחוסר תשומת לב ועצת היצר.
פורסם בתאריך: 30.11.2025, 10:58 • מערכת שופרקדושת בית כנסת פרקי הַכְוָנָה והדרכה בבית הכנסת, דרך בית ה';
רבינו בחיי ב"ר אשר זיע"א – מורא מקדש | בית הכנסת הוא דוגמת בית המקדש
גדול כֹח בית הכנסת שהוא דוגמת בית המקדש ועל כן נקרא 'מקדש מעט' שכן דרשו חכמינו זיכרונם לברכה (מסכת מגילה דף כט) על הפסוק (יחזקאל יא, טז) "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם" – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
והנה התפילה נשמעת שם יותר לפי שהכול מתקבצין שם ואין הקדוש ברוך הוא מואס תפילתן של רבים, שנאמר (איוב לו, ה) "הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס" וכתיב (משלי יד, כח) "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ".
ובמדרש משלי: 'אמר רבי חנינא: 'בוא וראה שבחו וקדושתו של הקדוש ברוך הוא, שאף על פי שיש לפניו אלף אלפים ורבי רבבות כיתות של מלאכי השרת שישרתוהו, אינו חפץ אלא בשבחן של ישראל! שנאמר: "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ" ואין "עם" אלא ישראל! שנאמר (ישעיה מג כא) "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" בשביל שיְסַפֵּרוּ בעולם תְּהִלָּתִי יצרתים וכן הכתוב אומר: "נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם" (תהילים מז, י).
אמר רבי סימון: 'אימתי הקדוש ברוך הוא מתעלה בעולמו? - בשעה שישראל נאספים בבתי כנסיות ובתי מדרשות ושומעין אגדה מפי חכם, אני מתעלה בעולמי ואומר למלאכי השרת: 'בואו וראו עם שיָצַרְתִּי לי כמה הם משבחים אותי באותה שעה הם מלבישין אותי הוד והדר! לכך נאמר: "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ".
(מתוך: כד הקמח).
- - -
רבי נתן יהודה לייב מינצברג זצ"ל | מקדש מעט | אסור לדבר בשעת התפילה
זה פשוט, שאף במקומות בתפילה שמותר להפסיק בדיבור, כגון לפני 'ברוך שאמר', הרי וַדַּאי שאין הַכַּוָּנָה שמותר לשוחח ולדבר, אלא שמותר להפסיק בדיבור בְּעִנְיַן הנחוץ לו לתפילה, כגון 'הגש לי את הסידור', או 'פנה לי מעט מקום' וכדומה. אבל לא לדבר בְּעִנְיָנָיו ולשוחח שיחת מרעים. והרי הוא עומד ומתפלל והאיך הוא מרהיב לפנות לָעִנְיָנִים אחרים ולזלזל בערך התפילה?!
וכי יתכן כזאת, שבאמצע דיבורו לפני הקדוש ברוך הוא פונה לנהל שיחה עם חבירו וחוזר לתפילה ושוב חוזר לשיחה, כמקפץ אנה ואנה. והרי אפילו כלפי אדם הפשוט ביותר לא היה מתנהג כן, שבאמצע שיחה עימו יפסיק ויפנה לשוחח עם אדם אחר ושוב יחזור אליו "וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף" (אסתר א, יח).
וּבְוַדַּאי שאף אלו הנכשלים חס ושלום בכגון זה, אינם חשודים שַקל הוא בעיניהם הזלזול בכבוד ה' יתברך וְהֶעָוֹן החמור של חילול ה', אלא שאין האדם שם על ליבו את גודל משמעות מעשיו ויש כאן חוסר תשומת לב.
והוא עצת היצר המעלה על זכרונו של האדם איזה ידיעה חשובה שהוא ממש "מוכרח" לאומרו לחבירו ואם היה מתבונן בזה הרי היה פשוט אצלו שלא יעלה על הדעת שבעת שכל הקהל והוא בתוכם עוסקים בתפילה אל ה', יפנה פתאום לשוחח עם חבירו בְּעִנְיָנָיו.
(מתוך: ספר בן מלך).
- - -
לכתבה: ב"ה הותקנו עוד שלטי איסור דיבור בבית כנסת ברחבי הארץ - לחץ כאן
לתרומת שלט איסור דיבור בבית כנסת ישירות דרך אתר שופר לחץ כאן.


