מצות סוכה - המפתח לזכות לחיי עולם הבא!

מצות סוכה - המפתח לזכות לחיי עולם הבא!

"צא מדירת קבע ושב בדירת עראי"

כתוב בתורה (ויקרא כג, מב): "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" ואמרו חז"ל במסכת סוכה (דף ב.): "אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי". 

הרי לנו שיסוד ענינה של מצות סוכה הוא "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי". וביאור הדבר שהסוכה באה להורות לנו שדירתו של האדם בעולם הזה אינה אלא בחינת דירת עראי ואין העולם הזה מקומו הקבוע של האדם, אלא הוא כפרוזדור שעל ידו יגיע לטרקלין - העולם הבא.

"שב בדירת עראי" - בכל ימות השנה

וכתב הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו יערות דבש (דרוש ו') שענין זה של סוכה - דירת עראי, אינו נוגע רק לימי חג הסוכות, אלא יש כאן לימוד לכל השנה שיהיו כל עניני העולם הזה בעיניו כאילו הוא גר ואורח בעלמא. 

מתוך הישיבה בסוכה שבעת ימים אדם אמור להתעורר, להמשיך בדרך זו במשך כל השנה. וגם כאשר החג הסתיים והוא חוזר לביתו, יזכור כי היותו בעולם הזה אינו אלא בבחינת דירת עראי.

וככל שהאדם יבין ויפנים ידיעה זו לתוך לבו כך קיום התורה והמצוות שלו יהיה באופן קל יותר, כי מי שיודע שזמנו מוגבל ועליו להכין צידה לדרך למקום הקבוע שלו - העולם הבא - כך ישקול יותר את מעשיו וצעדיו.

ידיעה זו לבדה מספיקה להינצל מהיצר הרע!

ידיעת ארעיות העולם הזה מסייעת לאדם להתחזק כנגד יצרו הרע הרוצה להכשילו על כל צעד ושעל. וכפי שכתב הגאון הרב חיד"א זצ"ל בספרו שמחת הרגל (לימוד א' לחג הסוכות): "ידיעה זו להיות בין עיניך תדיר כי היא לבדה תספיק להנצל מהיצר הרע"!

וכבר כתב הסבא מקלם זצ"ל שתיכף אחר יום הכיפורים ששב האדם בתשובה, ציותה לו התורה לעשות מעשה למען יתחזק ברעיון זה יותר, כי אי אפשר לאדם לעמוד בתשובתו אלא אם כן יעשה העולם עראי ולא קבע.

וכמדומני שהדבר נרמז במה שכתבה תורה (דברים טז, יג): "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ", היינו שהלימוד של "חַג הַסֻּכֹּת" - "תַּעֲשֶׂה לְךָ" - למשך כל ימות השנה, לדעת שהעולם הזה הוא זמני וחולף!

הידיעה שהעולם הזה הוא עראי - המפתח לחיי העולם הבא!

ויש בזה נקודה נוספת:

על מנת לזכות למקום המוכן לנו בעולם האמת ניתן הדבר רק באמצעות הידיעה שאנו חיים כאן בדירת עראי, אבל מי שחש בעולם הזה כאילו זו "דירת קבע" מן הסתם לא יצליח במשימה אשר לשמה נשלח לעולם הזה.

הסבא מקלם זצ"ל כותב בספרו חכמה ומוסר כהאי לישנא: "ומי לא יבין כי ההתעסקות בצרכיו להנאתו ולחמדתו, מולידה אהבה לעולם הזה, וכל מה שיחבב העולם הזה יותר יתרחק מתאות אהבת עולם הבא יותר. וכמו שכתוב בחובות הלבבות (שער חשבון הנפש פכ"ג) שכבר אמר אחד מן החכמים שכאשר לא יתחברו בכלי אחד המים והאש כן לא תתחבר בלב המאמין אהבת העולם הזה ואהבת העולם הבא".

בדרך רמז ניתן להמליץ על כך את אשר נוהגים להזכיר מיד אחר חג הסוכות: "משיב הרוח ומוריד הגשם", היינו שאם רוצים להתעלות ברוחניות להיות בגדר "משיב הרוח" אזי יש צורך ב"מוריד הגשם" - להוריד מעצמנו את ההתמקדות בגשמיות העולם הזה.

"כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"

והדברים מפורשים בדברי חז"ל. דהנה כתיב בפרשת בהר (ויקרא כה, כג): "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי". 

וכבר התקשה השל"ה הקדוש זצ"ל (שער האותיות אות ג' גרות): מהו הלשון "כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי", הלוא יש כאן סתירה מיניה וביה, כי מי שהוא גר ארעי אינו תושב קבע, וכן להיפך.

אולם הביאור בזה הוא כמו שכתב שם השל"ה זצ"ל: "אם "גֵרִים", רצה לומר שתזכרו תמיד בין עיניכם שאתם גרים בעולם הזה, אז תהיו "וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי", להיותכם לעתיד דבקים בנצחיותי". 

כלומר: אם "גֵרִים" אתם בעולם הזה, שתרגישו כי העולם הזה אינו אלא עראי וכפרוזדור בלבד וכל מטרתו הוא לעשות את מה שצריך בו כדי שאוכל להיכנס לטרקלין, אם כך הרי תהיו "וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" לעולם הבא, שתזכו להידבק בהקב"ה בעולם הנצח. אבל אם אין אתם גרים בעולם הזה, אלא עושים אתם עצמכם כ: "וְתוֹשָׁבִים" בעולם הזה, אזי תהיו "גֵרִים" לעולם הבא...

ידיעה זו היא המפתח להצלחה בחיי הרוח של אדם!

המשגיח הגאון רבי ירוחם זצ"ל: זה כל האדם!

אולם יש לדעת כי בכדי שהידיעה הזאת תחלחל אל תוך תודעת האדם נדרש מצידו עבודה רבה. 

וכבר כתב המשגיח דמיר הגאון רבי ירוחם זצ"ל בזה הלשון: "ומה מאוד תקשה באמת על האדם מצוה זו, ולא כל כך בנקל היא השגתה. שהיא מהעבודות הקשות שבמקדש! לצאת מענין זה של "עולם הזה - קבע", וזה כל האדם"!

אבות העולם חשו עצמם כגרים בעולם הזה

בספר אש דת מאריך בגודל הנחיצות של הכרה זו, ועל כך שהיא משמשת כיסוד הדרך לשלימות האדם. 

כך מצינו אצל דוד המלך ע"ה שאמר (תהילים לט, יג): "כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי", היינו: על ידי שהנני מכיר שאין לי מקום וקבע בעולם הזה אלא כגר, לפיכך אזכה להיות תושב לעולם הבא ככל אבותי.

והאות הראשונה בתורה באה לרמז את היסוד הנ"ל. שכן מצינו במדרש לקח טוב: כי התורה פותחת באות בי"ת ("בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" בראשית א, א) לומר לך שיש עולם שני להיפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים. כי אין העולם הזה משמש אלא פרוזדור לפני העולם הבא.

זו הייתה השקפתם וצורת חייהם של אבותינו הקדושים. אברהם אבינו ע"ה אמר (בראשית כג, ד): "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם", ואצל יצחק אבינו ע"ה נאמר (שם כו, ג): "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת", ויעקב אבינו ע"ה אמר (שם מז, ט): "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי".

הם חיו מתוך ההרגשה כי העולם הזה הוא עולם עראי, והאדם בו נחשב כגר בארץ לא לו.

"אין לי בית בעולם הזה"!

גדולי ישראל התמקדו מאוד בענין זה. וכפי שמסופר על המשגיח הגאון רבי אליהו דסלר זצ"ל שהקפיד להתגורר בדירה שכורה ולא אבה שתהיה לו דירה משלו, וזאת משום שלא רצה שתהיה לו הרגשת קביעות כאן בעולם הזה.

כך מסופר על הגאון רבי אריה לוין זצ"ל כאשר נסע במונית, שאלו הנהג: "היכן נמצא הבית של כבוד הרב"? והוא נמנע מלהשיב. סבר הנהג שלא שמע את שאלתו, ועל כן הגביה מעט את קולו ושאל שוב: "היכן הבית של כבוד הרב"? ושוב לא ענה. רק כשנשאל בפעם השלישית בשינוי לשון מעט: "איפה כבוד הרב גר"? השיב לו על אתר את כתובת מגוריו.

למותר לציין שרבי אריה לוין זצ"ל לא הותיר את הנהג בתמיהתו, ובנעימות אמר לו כדברים הבאים: "כששאלת אותי אודות "ביתי" לא עניתי לך, זאת משום שאין לי "בית" בעולם הזה, הלא עולם הזה אינו אלא פרוזדור והוא משמש כמעבר בעלמא. לעומת זאת "בית" משמעותו מקום מגורים של קבע, ואנחנו בהאי עלמא רק כגרים, בבחינת "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם", אנחנו מסתובבים לפה ולשם... ה"בית" שלנו אינו אלא "שם" למעלה, ולהגיע לשם צריך להתכונן רבות...

"אתה הולך לבית"?

אחד מן השרידים של "תלמוד תורה דקלם" סיפר: בקלם היו מכנים את בנין הישיבה - "הבית", כאשר אחד היה פוגש את רעהו והתעניין אצלו אם הוא הולך לישיבה, אמר לו כך: "אתה הולך לבית"? מה היה "בבית"? וכן על זה הדרך.

הם התחנכו שהבית האמיתי אינו היכן מתגוררים, אלא המקום בו קונים קנייני נצח!

על דרך זה מסופר על המשגיח הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל שבימיו האחרונים התבטא כמה פעמים בפני מקורביו שברצונו ללכת לביתו. הם לא הבינו את כוונתו כי הלוא הוא כבר בביתו. רק לאחר פטירתו הבינו כי הוא דיבר על ביתו האמיתי, הקבוע והנצחי. כך חי מי שכל חייו השריש בעצמו אמונה כה בהירה שהוא הולך לביתו הנצחי.

זאת הידיעה שעלינו להפנים: העולם הזה הוא עולם זמני בלבד ועיקר חיותנו הוא בעולם הבא, וכל עסקנו בעולם העראי הוא להכין את עצמנו לקראת העולם הנצחי.

"הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא" 

נרחיב את הדיבור בענין זה.

איתא במשנה במסכת אבות (פ"ד מט"ז): "רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא; הַתְקֵן עַצְמְךָ בַּפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין". 

ופירש רבינו בחיי זצ"ל וזה לשונו: "ודבר ידוע שאין דרך לאדם שיקנה הָעוֹלָם הַבָּא אלא אם כן יטריח וישתדל בתורה ובמצוות בעולם הזה, ולכך אמר: "הַתְקֵן עַצְמְךָ בַּפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין", פירושו התקן עצמך בתשובה ומעשים טובים, כי זולתם אי אפשר לו להכנס לטרקלין".

למדנו אם כן כי תכלית העולם הזה הוא כדי לזכות בו לעולם הבא.

ההנהגה הראויה ל"פרוזדור"

ומי שמבין היטב שהעולם הזה הוא כפרוזדור ומטרתו אינה אלא שיוכל להכין את עצמו כדי שיוכל להיכנס כראוי לטרקלין, כל הנהגתו כאן בעולם תשתנה בהתאם.

הוא יבין שאין צורך להשקיע במה שלא הכרחי, וכך יוותר לו זמן רב בכדי לעסוק בעבודת ה' - בתורה ובמצוות.

מסופר על החפץ חיים זצ"ל: גביר אחד מאמריקה בא לבקרו בביתו הדל והפשוט, הגביר הציע כי הוא מוכן לבנות עבור גדול הדור בית מהודר עם כלים נאים.

שאל אותו החפץ חיים זצ"ל: היכן אתה מתגורר?

סיפר לו האיש על ביתו המפואר ועל שפע כלי החמדה והנוי שברשותו.

שאל אותו החפץ חיים זצ"ל: "האם כאשר אתה בא לכאן הנך לוקח עמך את כל חפציך היקרים"? הגביר לא הבין מה הוא שח והגיב בתמהון: "הלוא אני בדרך ולשם מה לי רהיטים"?

השיב לו החפץ חיים זצ"ל: "גם אני בדרך! אני כאן בעולם בדרך לטרקלין! ולשם מה לי כל הרהיטים"?...

משל מהחפץ חיים זצ"ל

נקודה נוספת: אם עושים מטפל עיקר, ברור כי זה יהיה על חשבון העיקר! 

נסביר את הדברים בעזרת משל מהחפץ חיים זצ"ל.

מעשה בעשיר מופלג שהזמין אליו אדריכל אומן ואמר לו: רצוני לבנות בית נאה ואדיר, והנני מבקש שתתכנן לי את צורתו. שים לב לטרקלין בעיקר שיהא גדול ונאה ביותר, אולם גם בפרוזדור אל תזלזל, רצוני שגם הוא יהיה גדול ומרווח. 

הלך האדריכל ובדק את המקום בו אמור להיבנות הבית, ואמר לעשיר: בדקתי את המקום ומדדתי יפה וראיתי שגם לזה וגם לזה לא יספיק המקום. אם רצונך בטרקלין גדול יש הכרח להקטין את הפרוזדור, שכן ככל שנגדיל את הפרוזדור כן יצטמצם המקום בשביל הטרקלין. הברירה בידך ויכול הנך להחליט כרצונך.

אולם לו לעצתי תשמע - אמר לו האדריכל - הייתי לוקח מהפרוזדור ומוסיף לטרקלין, כדי שנוכל לעשותו גדול ומרווח ונאה כדבעי. וכך גם מנהגן של הבריות בבנין הבתים, עושים טרקלין גדול ונאה ואילו הפרוזדור קטן לעומתו. ואם תעשה להיפך, סופך להיות צחוק בעיני הבריות שיאמרו ראו מה עשה פלוני - הטרקלין אשר בו יושבים בדרך קבע ומקבלים בו אורחים עשהו קצר וצר, ואילו את הפרוזדור שלא משמש אלא מעבר עראי עשהו גדול ומרווח...

הנמשל - אומר החפץ חיים זצ"ל: בזמן שאנו שוהים כאן בעולם הזה אנו בונים ומקימים לעצמנו את הטרקלין שבעולם הבא, ומה אנו עושים? עומדים וטורחים להגדיל ולשפר ולייפות את הפרוזדור, ועל ידי כך אנו מצמצמים במו ידינו את ביתנו האמיתי, את הטרקלין שהוא הדירה הנצחית שלנו. כלום אין זה מעשה שטות?!

משלו של רבינו בחיי זצ"ל

אי אפשר שלא להזכיר בענין זה את משלו הנפלא של רבינו בחיי זצ"ל בספרו חובות הלבבות (שער עבודת האלוקים פ"ט), וזה תוכן דבריו: 

בעיר אחת באיי הודו הונהג שממנים מלך לשנה, וכעבור שנה מעבירים אותו מתפקידו וממנים מלך חדש. 

מלך אחד לא ידע את הסוד הידוע, וכאשר התמנה לתפקידו בטוח היה שהמלוכה תימשך כל ימיו, הוא בנה ארמונות בעיר המלוכה ולא הוציא ממנה מאומה. עד שביום בהיר אחד תמו שנים עשר חודשי מלכותו, והוא נשלח מן הארמון בעירום ובחוסר כל. הוא נותר מתחרט ומתאבל על העובדה שכל מה שטרח עבורו אכלו אחרים.

לעומתו, מלך אחר שידע כי מלכותו על זמן שאול, הנהגתו הייתה שונה לחלוטין. הוא לא התעסק כלום בבניית העיר ולא הלך לשום ארוע, אלא עמל שנה שלימה לשלוח את אוצרות המלוכה של העיר ל"בנק" במקום אחר. הוא ידע שהוא כאן רק שנה!

כאשר נגמרה השנה לא הצטער כלל, אלא נותר שש ושמח על כל השתדלותו במשך השנה. הוא חי ונהנה עם אוצרותיו המלאים...

הנמשל: יש החושבים שהעולם הזה נועד "לעשות חיים" והם מבלים את כל מרצם לחטוף ולאכול. כמה טיפש אותו אדם! 

אך מי שמבין שמדובר בפרוזדור עראי, ועסוק תמיד בשליחת "חבילות" לעולם הבא - תורה, מצוות ומעשים טובים, בהגיע היום שילך לשם, יאכל ויהנה מפרי עמלו!

[לצפיה בסיפור מפי כבוד הרב שליט"א: מלך לשנה אחת - הזדמנות חד פעמית! סרטון מתוך: פריז - המהפכה הצרפתית (113)]

"אני דואג כיצד למות"!

יש להמליץ על כך את אמרתו של הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל. 

היה זה בשנת בצורת ואנשים שוחחו ביניהם כיצד ניתן לחיות בזמן קשה שכזה, אמר רבי ישראל זצ"ל: "אתם דואגים כיצד לחיות?! אני דואג כיצד למות"!

זו צריכה להיות דאגתו היחידה של האדם - להכין לעצמו מקום נאה ומרווח לחיי העולם הבא.

נפלא!

[גירסא אחרת למשפט הבא, רבי יוסף יוזל הורוביץ, הסבא מנובהרדוק, היה סוחר מצליח עד שרבי יצחק בלאזר עצר אותו ברחוב ושאל: "נכון שאתה דואג איך תחיה, אבל האם אתה דואג גם איך תמות?" המשפט הזה הפך את עולמו – והוא הקדיש את חייו לתורה וליראת שמים, עד שהיה ממאורי הדור. לצפיה מפי הרב שליט"א קניין א' - בתלמוד - חלק א' | בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק 16.04.2014, משפט אחד ששינה חיים – ותולדות עולם התורה השתנו בעקבותיו: כיצד לחיות או כיצד למות?! (01:03:37)]

"בהמה דקה נקנית במשיכה"

הגאון בעל משמר הלוי זצ"ל מביא על כך מוסר השכל בשם רבו הגאון רבי משה טיקוצינסקי זצ"ל (דרשות משמר הלוי דרשה ג'):

כשמישהו יושב ולומד והוא קם באמצע לימודו על דבר של מה בכך, או כל מודעה התלויה בלוח מודעות מושכת אותו - הוא כמו "בהמה דקה" שנקנית במשיכה!... הגמרא במסכת קידושין (דף כב:) אומרת: "כיצד במשיכה? קורא לה והיא באה" - כך קונים בהמה דקה.

ההתבוננות ב"דירת עראי" איננה בגדר מחשבת מוסר, זהו שכל טהור ופיקחות. 

הגאון הרב מפוניבז' זצ"ל היה מתבטא: "לא מדברים פרומקייט - מדברים פיקחות! תעשה חשבון"!

לא מבזבזים זמן עבור "דירת עראי"! 

משל נוסף מהחפץ חיים זצ"ל בענין זה.

אדם נוסע למדינה רחוקה ליריד הגדול על מנת לרכוש סחורה יקרה שאינה מצויה במדינתו, הנה אם יבוא אליו אחד בעת תוקף המסחר ויאמר לו לקרוא עיתונים - בודאי יגער בו בכל כוחו ויאמר לו: "לך מעמדי! כל רגע ורגע שאתה מדבר עמי אתה מפסידני, הלוא ידעת כי עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי והתרחקתי ממשפחתי כמה מאות פרסאות כדי להחיות נפשות ביתי למשך כל השנה, והנה אתה אומר לי לבלות זמני היקר על הבלי העיתונים הללו"?!

הנמשל - אומר החפץ חיים זצ"ל: הנפש מושבה למעלה בצרור החיים ומכסא הכבוד חוצבה, והיא ירדה לעולם השפל לזמן מועט בכדי לקנות תורה ומעשים טובים. והנה מופיע היצר ומסיתו ליתן חלק מזמן חייו על עיתונים ודברים מעין אלו שאינם אלא בילוי זמן. 

מובן מאליו שצריך לגעור בו ולומר לו: האם לא ידעת כי נדדה נשמתי כמה מאות אלפים פרסאות ממקום מושבה ברום העולם העליון לזמן מועט כדי לקנות פה סחורה אשר על ידה ייטב לי לנצח ואתה מטרידני בהבלים כאלו?! מה אשיב שולחי דבר כי אשוב ריקם אל ביתי?...

זהו המוסר והלקח אותו עלינו לאמץ: העולם הזה הוא רק זמני ועראי ולא באנו לכאן כי אם כדי לאסוף תורה ומצוות ומעשים טובים, בהם נוכל להשתמש בעולם הקבוע - העולם הבא.

הטעם שאומות העולם נבחנים בקיום מצות סוכה

צורת חיים זו היא נחלתם של כלל ישראל אשר מבינים כי לא באו לעולם אלא לעשות מצוות וללמוד תורה. 

לעומת זאת הגויים לא מסוגלים להבין מהלך חיים שכזה אלא הם רוצים ליהנות מהעולם הזה עד הסוף. הפתגם המפורסם "חטוף ואכול כי מחר נמות" הוא נר לרגליהם.

על פי דברינו יתבארו דברי הגמרא במסכת עבודה זרה (דף ג.) שלעתיד לבוא יטענו אומות העולם שגם הם רוצים לקיים מצוות ולזכות לחיי העולם הבא, והקב"ה נותן להם את מצות סוכה לקיימה, ומיד כל אחד ואחד מהם עושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה כבתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מהם מבעט בסוכתו ויוצא.

ויש להבין מדוע בחר הקב"ה לבחון אותם דוקא במצות סוכה ולא בשאר מצוות.

אך לפי דברינו יוסבר הענין כמין חומר, כי יסוד עניינה של הסוכה הוא לדעת שהעולם הזה הוא עראי לעומת חיי הנצח שזוכים בהם לעתיד על ידי תורה ומצוות אשר נאספים בעולם הזה. ולפיכך המבחן של אומות העולם אם הם ראויים לחיי העולם הבא הוא - האם הם מוכנים לחיות בעולם הזה חיים של "דירת עראי" על כל המשתמע מכך, ולעשות את העולם הבא לעיקר חייהם. 

כאשר אומות העולם הבינו זאת מיד בעטו בסוכתם ויצאו ממנה, באומרם שאינם מסכימים לקבל זאת שחיי העולם הזה הם ברי-חלוף והעיקר הוא חיי העולם הבא. ובזה נראה כי הם אין להם שייכות כלל לחיי העולם הבא.

והטעם שהקב"ה ניסה אותם דוקא באופן זה שהקדיר עליהם חמה כתקופת תמוז - אומר הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, זה היה משום שהמבחן האמיתי לאדם הוא דוקא אם הוא מסוגל לחיות חיי צער ולוותר על תענוגי העולם הזה עבור קיום המצוות, כי בזה בהכרח צריך להחדיר לנפשו שעבור התכלית העתידית של חיי הנצח בעולם הבא כדאי להצטער כאן בעולם הזה.

כפתור ופרח!

[לצפיה בשיעור מפי כבוד הרב שליט"א: מצות סכה בעם ישראל ואצל הגוים 09.10.2025]

ידיעת העתיד מקילה על סבל הצרות והיסורים

נקודה חשובה נוספת להשלמת הענין.

אחד המפריעים הגדולים המונעים מהאדם להתמקד בקיום מצוות ומעשים טובים, הוא כאשר הוא מצוי במצב של צער ומצוקה, או סובל מיסורים כאלו או אחרים - דבר הגורם להיעדר מנוחת הנפש וכך הוא איננו מסוגל להתמסר בכל מאודו לענייני רוחניות. 

אולם יש לדעת שאין כן פני הדברים, אלא מי שיפנים את הידיעה שהעולם הזה אינו אלא "דירת עראי" יקבל כוחות מחודשים לקיום משימתו העיקרית - קיום תורה ומצוות בעולם הזה.

כך כותב בספר אהל משה (בדי נחמה עמוד רלב): כשנתבונן בענין ונשווה בנפשנו - אילו היה טבעו של עולם שעד היות האדם בן שמונים שנה חייב הוא לסבול צרות ויסורים, ומגיל שמונים ואילך יחיה חיי נחת ואושר בלא שידע צער ומכאוב כלל. או - אז ודאי כי גם באותן שמונים (80) שנה של יסורים, היה האדם חי חיי אושר, באשר יודע הוא כי אט אט מתקרב הוא אל המנוחה ואל הנחלה, וכעבור אותם שנים יתעדן על מי מנוחות.

ומעתה, הלא אנו מאמינים בני מאמינים, ויודעים אנו כי לאדם אשר חייו מיוסדים על אדני התורה והאמונה מזומנים חיי נצח בעולם הבא, חיים של עינוג מזיו השכינה, ואם כן מה לו לאדם שכזה שיהא מיצר ודואג כאשר יתכפוהו צרות ויסובבוהו יסורים, הלא מאמין הוא כי אלו אינם אלא חיי שעה, ובהגיע יומו תתעדן נפשו בעולם שכולו טוב. ומטבע הדברים, השואף לדבר מה, אף בשעת עמלו להשגת אותו דבר, כבר שמח הוא ומתענג ביודעו כי אושר ונחת עתידים לו.

מעשה עם הסטייפלער זצ"ל

מסופר על בחור שהגיע לסטייפלער זצ"ל במצב של דכאון ושברון לב, משום שבישיבה הבחורים אינם מתחשבים עמו ולפעמים אף עושים ממנו לעג וקלס, והדבר הפריע לו מאוד, ועל כן בא לבקש עצה.

הסטייפלער זצ"ל השיב לו בזו הלשון: "נניח שהינך צודק ואתה באמת סובל, אבל לכמה זמן יימשך הדבר? מקסימום שבעים שמונים שנה, כי אחרי כן בין כך הכל יפסק כי אתה תלך כדרך כל חי.

ולכן - האם כדאי לך לחשוב דברים אלו המפריעים את הלימוד שלך שהוא כל כך חשוב, הרי כל רגע שאתה לומד הינך זוכה לנצחיות - דבר שלעולם אינו כלה, והוא נושא עמו אלפי שנים של שכר שאין לנו מושג בגודלו".

הידיעה הזו שהעולם הזה אינו אלא "דירת עראי" יכולה לסייע לאדם לעבור כל מיני מצבים קשים בעולם הזה ולתת את לבו למצבו האמיתי לקראת העולם הבא.

זהו הלימוד הגדול שלימדו לנו חז"ל במצות סוכה, וזו כוונת מאמרם: "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי", ומדובר בלקח אותו עלינו לשאת למשך כל השנה כולה.

מי שיפנים וישריש לימוד זה בתוך לבו, בודאי שיצליח בעולם הזה ויזכה להגיע למקום המוכן לו בעולם הבא "דירת הקבע" שלו!

- - - 

קרדיט: מאמר 8 הרואה אור לראשונה! באתר 'שופר' ארגון להפצת יהדות ע.ר. מתוך הספר הנפלא והחדש! 'סוכות דיליה' באדיבות המחבר הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד ישר כוחו! [מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד....]

לכתבה הקודמת: חיבוב מצוה - הלקח מחג הסוכות [לחץ כאן] חג הסוכות בוחן את חיבוב המצוות – האם מקיימים מתוך אהבה או לצאת ידי חובה בלבד. ספר חרדים מלמד שאין לעשות מצוות בחינם, אלא לשלם עליהן כדי להסיר רוח טומאה. קניית ארבעת המינים בכסף מלא מגלה אהבת מצוות, סותמת טענות השטן ומביאה כפרה כהמשך ליום הכיפורים.