חג הסוכות - תיקון חטאי הלשון

חג הסוכות - תיקון חטאי הלשון

ידוע שחג הסוכות הוא זמן המסוגל לתיקון חטאי הלשון, ויש לכך כמה מקורות. וראינו לנכון להרחיב ולהתבונן בענין זה וכך נזכה להפיק את התועלת המירבית מחג קדוש ונשגב זה.

"תצפנם בסוכה מריב לשונות"

הגאון בעל הנחלת דוד זצ"ל (דרוש י') מביא בשם הגר"א זצ"ל: על ידי מצות סוכה אפשר להכניע את היצר הרע של כל איסורי הלשון. והרמז לזה בפסוק בתהלים (לא, כא): "תצפנם בסוכה מריב לשונות".

והיינו משום שישנם חמשה מוצאות הפה: האותיות זסשר"ץ מוצאן מהשיניים, האותיות בומ"פ מהשפתיים, האותיות גיכ"ק מהחיך, האותיות אהח"ע מהגרון והאותיות דטלנ"ת מוצאן מהלשון. 

והנה המילה "סוכה" כוללת ארבעה ממוצאות הפה אך אין שום אות ממוצא הלשון, והיינו טעמא, כי השיניים, השפתיים, החיך והגרון מסבבים את הלשון ושומרים עליה לבל תפרוץ חלילה בלשון הרע. וזה שאמר הכתוב: "תצפנם בסוכה מריב לשונות". וכתב על כך בעל הנחלת דוד זצ"ל: "והדברים ראוין למי שאמרן"! 

נמצינו למדים מדברי הגר"א זצ"ל שבמצות סוכה יש ענין מיוחד אשר בכוחו להכניע את היצר הרע של לשון הרע.

וראוי להוסיף בזה רמז נפלא: בתורה הלוא כתוב "סכה" חסר, ו"סכה" בגמטריא - "פה" - ללמדנו כי חג הסוכות הוא זמן מסוגל לתיקון חטאי מוצאות הפה.

ערבה דומה לשפתים

הגאון רבי חנוך העניך קרלנשטיין זצ"ל הוסיף בזה: בחג הסוכות ישנה מצוה נוספת - מצות ערבה שמקיפים בה את המזבח, וזכר לזה אנו מקיפין כל יום את הבימה עם ארבעת המינים, וביום הושענא רבה היו אז מקיפין עם הערבה ז' פעמים וגם אנו נוהגים בזה זכר למקדש. 

הרי לנו שבחג הסוכות יש ענין בפני עצמו בערבה יותר מבשאר המינים, שהרי הקיפו את המזבח דוקא בערבה, וטעמא בעי.

ויתכן שהענין בזה הוא משום שערבה היא כנגד פיו ושפתיו של האדם, וכמו שכתב בספר החינוך (מצוה שכד) בזה"ל: "והערבה דומה לשפתים, שבהן יגמור האדם כל מעשהו בדיבור, לרמוז שישים רסן בפיו ויכוון דבריו ויירא מה' אף בעת השמחה". 

ולפיכך יש מצוה מיוחדת בערבה בחג הסוכות - משום שהוא זמן תיקון הלשון, והערבה היא המסמלת יותר משאר המינים את הצורך לשמור על קדושת הפה.

צפצפה - ערבה פסולה!

ומאידך גיסא מצינו להלכה במשנה במסכת סוכה (פ"ג מ"ג) שהצפצפה פסולה לערבה. וצפצפה היא ערבה אשר פיה עגול קצת ואינו מוארך כשאר הערבות. ויש להבין את הטעם שהיא פסולה.

והנראה בזה, מכיון דענין הערבה הוא לרמוז על שמירת הפה, אם כן צריך שיהיה הפה סגור ולא פתוח. ואם פיה עגול הרי היא דומה לפה פתוח. ולכן נקראה "צפצפה" - על שם שפותח פיו ומצפצף, וזהו פסול בערבה הדומה לשפתיים. 

וכעין זה מצינו לענין קרבן מצורע שמביא שתי ציפורים, ואמרו חז"ל במסכת ערכין (דף טז:): "מה נשתנה מצורע שאמרה תורה: יביא שתי ציפרים לטהרתו? אמר הקדוש ברוך הוא: הוא עשה מעשה פטיט, לפיכך אמרה תורה: יביא קרבן פטיט", ופירש"י זצ"ל: "יביא קרבן פטיט - שהצפרים צועקין בכל שעה". 

מצינו אם כן כמה נקודות המצביעות על הקשר בין חג הסוכות ומצוותיה לשמירת הפה, ועל כך שזהו הזמן המסוגל לתיקון חטאי הפה. ולפי האמור נוכל להבין כמה דברים הנראים תמוהים לכאורה.

על ידי מצות סוכה זוכים לרוח הקודש!

כתב רבינו בחיי זצ"ל (פר' ראה ובכד הקמח): "סוכה" היא מלשון "סוכה ברוח הקודש" שנאמר על שרה אמנו ע"ה בילקוט שמעוני (פר' נח רמז סב). היינו ששם החג רומז על כך שהוא זמן של השפעת רוח הקודש. 

ויש להבין מדוע אכן ניתן לזכות ברוח הקודש על ידי מצות סוכה, וכי הטעם בזה הוא רק משום הדמיון בין המילים? 

אלא שידועים דברי הזוהר הקדוש (ח"ג קפג:): "כל מאן דנטיר פומיה ולישניה זכי לאתלבשא ברוח דקודשא", כלומר: כל מי ששומר פיו ולשונו מלדבר דברים אסורים זוכה להתלבש ברוח הקודש. ולפי זה הדברים מאירים, משום שחג הסוכות ומה שנכלל בו הוא מסוגל לתיקון חטאי הלשון, ממילא ניתן לזכות בו לרוח הקודש.

"שמחה לאיש במענה פיו" 

בזה נוכל לתת טעם ותבלין גם במה שחג הסוכות קרוי "זמן שמחתנו", על אף שבדרך כלל מי שנאלץ לצאת מדירת קבע לדירת עראי אינו מסוגל להיות בשמחה.

אלא שביאור הדבר הוא על פי הכתוב במשלי (טו, כג): "שמחה לאיש במענה פיו", ופירש בעל הנועם אלימלך זצ"ל (ליקוטי שושנה ד"ה או יאמר) "מענה" הוא לשון עינוי וסיגוף, ועל ידי שהאדם מענה ומסגף את פיו מלדבר דברים שאינם ראוים - מגיע למידת השמחה. 

ועל זה נאמר: "שמחה לאיש" - היינו - כיצד אפשר להגיע לשמחה? "במענה פיו" - על ידי שמירת הפה מלדבר דיבורים אסורים.

ומכיון שחג הסוכות הוא זמן שמקפידים בו במיוחד על ענין שמירת הלשון, זה גופא מביא שמחה לאדם, ולכן אין לך ראוי וכדאי יותר מחג הסוכות להיקרא "זמן שמחתנו"!

"וה' ברך את אברהם בכל" - זו מצות סוכה

בנתיב דרכנו יש לבאר את המדרש פליאה על הפסוק: "וה' ברך את אברהם בכל", "בכל" זהו מצות סוכה". ויש להבין מדוע מצות סוכה מסמלת את "בכל", וכי מי שמקיים מצות סוכה יש לו הכל? 

וראיתי בקונטרס בעניני חג הסוכות שביאר הדברים בטוב טעם, וזת"ד: 

כבר מילתנו אמורה שחג הסוכות הוא זמן לתיקון חטא לשון הרע. והרי כתב בספר חובות הלבבות (שער הכניעה פ"ז): מי שמדבר לשון הרע על חבירו, כל זכויותיו עוברים לאדם שדיבר עליו, וחובותיו של אותו אדם עוברים אל בעל הלשון הרע. ולפי זה נמצא שלפני תיקון חטא לשון הרע אין לאדם זכויות כלל, ורק על ידי תיקון חטא הלשון הריהו זוכה שיהיו לו כל זכויותיו שמורות לו ברשותו. 

וזהו שנרמז "בכל - זהו מצות סוכה", כי על ידי מצות סוכה המתקנת חטאי לשון הרע, זוכה האדם שכל מצוותיו וזכויותיו יהיו אכן שלו וברשותו.

נפלא!

ערבה - סגולתה לשמירה מסכנה

נקודה נוספת המתבארת היטב על פי היסוד הנ"ל.

כתב בספר מנורת המאור (נר השלישי כלל ד' פרק ז'): בערבה ישנה סגולה לשמירה מפני סכנת דרכים. 

כך כותב גם הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל בספר מועד לכל חי (סי' כד אות י"ח) שהערבה יש בה סגולה בכדי להינצל מלסטים. והוסיף שכאשר הולך בדרך יקח אצלו ערבה מההושענות שלו, או ידע על כל פנים בבירור באיזה מקום טמונים בביתו, וכשיזכור אותה בשעת הסכנה - יועיל לו הדבר לשמירה.

וידוע שהגאון בעל האור שמח זצ"ל היה נותן משיירי הערבה שלו לחיילים יהודים שגוייסו לצבא בזמן המלחמה, וכל חייל שנטל ממנו חייו ניצלו בניסים. וידוע עוד שרבים משונאי ישראל אבדו מן העולם דוקא ביום הערבה - הושענא רבה.

הרי לנו כי בערבה ישנה סגולה לשמירה והצלה בכל השנה כולה. וצריך ביאור מה מיוחד בערבה אשר בכוחה להמתיק הדינים, ומהי הסגולה המיוחדת הטמונה בה לשמירה והצלה?

סגולת הערבה - "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו"

על פי דרכנו הדברים מובנים כמין חומר. הלוא כתוב במשלי (כא, כג) "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", והשומר פיו ניצל לא רק מצרות הנפש אלא גם מצרות הגוף, וכלשון המדרש שם: "אמר ר' ישמעאל: מלמד שמיתתו של אדם ותחייתו של אדם אינה נתונה אלא בלשון, אם זכה ונצרהו הוא מחייהו, ואם לאו הוא ממיתהו, וכן הוא אומר: "מות וחיים ביד לשון". 

ונמצא אפוא כי השומר עצמו מדיבורים אסורים שמירת גופו ונפשו מובטחת על פי הפסוק.

הגאון רבי חנוך קרלנשטיין זצ"ל הוסיף בזה: החפץ חיים זצ"ל חוזר שוב ושוב בספרו "שמירת הלשון" שעיקר ייסורי האדם בעולם הזה באים בשל חטאי הלשון. 

ובזכותה של הערבה הרומזת ללשון, אדם זוכר לשמור את פיו ולתקן חטאי הלשון, והיא אשר גורמת לו להינצל מכל מיני פגעים רעים ולשמירה מצרות גופו ונפשו.

על האדם להזכיר לעצמו שחג הסוכות מסוגל לשמירת הלשון

ומכיון שחג הסוכות ומצוותיו מלמדים אותנו לשמור את פינו ולתקן חטאי הלשון, מוטל על האדם להשתדל בכל מיני טצדקי שיזכור זאת ולא ישכח בעת שיושב בסוכה או כאשר יטול את הד' מינים והערבות שהוא מצוי בזמן מסוגל לתקן את פגמי הלשון. 

כעצה טובה ניתן להמליץ על תליית נוי סוכה המזכיר את ענין שמירת הלשון, ולא משנה אם זו תמונה של רבינו החפץ חיים זצ"ל, או פסוק שתוכנו מאזכר זאת, כמו: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה" וכדומה.

ש' פ' ו' ש' מ' נ' על קופסת הטבק של הבית הלוי זצ"ל

וכך מסופר על הגאון בעל הבית הלוי זצ"ל שעל קופסת הטבק שלו היו חרוטות האותיות: ש' פ' ו' ש' מ' נ', וכאשר דיבר עם בני אדם הביט על קופסת הטבק. 

כאשר נשאל מה הם השמות והייחודים הטמונים בראשי תיבות אלו, ענה: "אין כאן שום כוונות טמירות או שמות הקודש, האותיות הללו פשוט מזכירות לי את הכתוב במשלי (כא, כג) "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", וחרטתי לי זאת למשמרת ולמזכרת על קופסת הטבק שלא להיכשל חלילה בדיבורים אסורים כגון לשון הרע וכדומה".

נפלא!

עצה טובה קא משמע לן...

יש שהעירו שגם הקב"ה מסייע לנו בדרך מיוחדת כיצד לשמור על הפה והלשון בסוכה וכדלהלן. 

כתב המשנה ברורה (סימן תרלט ס"ק ב') שראוי למעט בסוכה מלדבר דברי חול, ולדבר בה כי אם דברי קדושה ותורה, וכל שכן שיהיה זהיר מלדבר שם לשון הרע ורכילות ושאר דיבורים אסורים. ויש להעיר מדוע מוזכר איסור זה בחג הסוכות דוקא, הלוא אדם חייב בכל ימות השנה לשמור פיו ולשונו מלדבר לשון הרע ורכילות. 

ולדברינו אכן יש כאן נקודה ייחודית הנוגעת דוקא לחג הסוכות ומצוותיו, שעיקר עניינו לתקן את הפה והלשון.

האדמו"ר מגור בעל הבית ישראל זצ"ל הוסיף על כך בדרך צחות: 

המשנה ברורה זצ"ל רק "עצה טובה קא משמע לן", משום שהרי בחג הסוכות המצוה היא לבנות את הסוכה דוקא תחת כיפת השמים ורבים בונים סוכתם בחצר זה לצד זה, ועל כן לא קשה בכלל להימנע מלספר בגנות חבירו או לדבר שאר דברים אסורים, כי הרי שכנו שומע בתוך סוכתו כל מילה שנאמרת עליו...

אמונה וביטחון בהשגחה פרטית - גורמים לשמירת הלשון 

עתה ננסה לבאר את תוכן הענין, כיצד מצות הישיבה בסוכה מונעת מאדם מלדבר בפיו דברים שאינם מותרים. ונכתוב בזה שתי דרכים עיקריות.

אחד הגורמים לדיבורי לשון הרע הוא מידת הקנאה השולטת על המדבר. כאשר אדם מלא קנאה ברעהו - מדוע יש לו ולי אין, למה הוא מצליח בפעולותיו ואני נכשל בהן, מפני מה הוא ניחן במציאת חן בעיני הבריות ואצלי תכונה זו נעדרת - קנאה זו מפעפעת בו עד שהוא אינו יודע לשים רסן על פיו והוא מדבר בגנות רעהו. 

הידיעה היחידה שבכוחה לסייע לאדם להתגבר על החשיבה הזאת היא האמונה בהשגחה פרטית שהכל מאיתו יתברך, ושאין לך דבר שלא ניתן במתנה לאי מי שלא בדקדוק עצום לפי מה שגזרה חכמתו יתברך, ואין אדם יכול להחסיר מחבירו אפילו כמלוא נימה. 

כמו כן מידת הביטחון בהקב"ה היא דבר חיוני מאוד לשמירת הלשון, כי כאשר יתחזק בביטחון בה' ירגיש בחוש שאין אדם נוגע במוכן לחבירו, וממילא לא יהיה לו צורך לדבר על זולתו מאחר שאין הוא פועל מאומה אלא הכל מתנהל אך ורק לפי רצונו יתברך.

כלומר: העצה להישמר מלדבר לשון הרע - האמונה והביטחון בהקב"ה והידיעה שהכל מתנהל בהשגחה פרטית עד לתכלית הדקדוק.

מהות חג הסוכות - אמונה ובטחון

וכבר התבאר בכמה מן המאמרים שלפנינו שזו כל מהות חג הסוכות - ענין האמונה, הביטחון וההכרה שהכל בהשגחה פרטית. ואף שלא נאריך בזה ויעיין המעיין במקומו, עם זה להשלמת הענין נביא תמצית מדברינו. 

בספר מנורת המאור (נר ג כלל ד ח"ו פ"א) ביאר שהמהות של מצות סוכה היא - בטחון בהקב"ה, וכלשונו שם: "שמצות סוכה באה ללמדנו, שלא ישים אדם בטחונו בגובה ביתו וחיזוקו ותיקונו הטוב, ואף כי יהיה מלא מכל טוב. ואל יבטח בסיוע שום אדם, אף על פי שיהא אדון הארץ ומושל בה. אבל ישים בטחונו במי שאמר והיה העולם כי לו לבדו היכולת והאמונה".

הרי לנו שיסוד חג הסוכות הוא הביטחון בהקב"ה שהוא הכל יכול וכל ענייני האדם ללא יוצא מן הכלל תלויים אך ורק בו.

והבאנו גם שלקיחת ד' מינים אלו דוקא, מורים על השגחה פרטית של הקב"ה וכמו שכתב בספר סדר היום (כוונת הלולב ואגודתו), וז"ל: "לכל אילן ואילן או עשב או ירק יש שר שולט עליו ואומר לו גדל (כמבואר במדרש רבה בראשית י, ו), וד' מינים אלו לא השליטם הקב"ה ביד שר ושוטר, אלא כביכול מכוחו ומהשגחתו הפרטית הם גדלים. ולזה ציוה לנו ליקח אלו הד' מינים מיוחדים לו בחג, להראות לכל שעם ה' אלה, והנה הנם בידו שאין להם פחד ואימה משום בריה בעולם", עכ"ל.

וגם הסוכה מלמדת אותנו את היסוד האמור, וכפי שהובאו שם דברי האדמו"ר רבי מנחם מנדל מרימנוב זצ"ל שנצטוינו לישב תחת סכך של קנים ולא תחת תקרת הבית, לרמז שהקב"ה מביט ומשגיח על ישראל דרך חורי הסכך, וגם בזמנים בהם נראה שהקב"ה מסתיר את פניו וכאילו מחיצה של ברזל מפסקת ביניהם, הרי באמת הוא מציץ אליהם מן החרכים לדעת את שלומם ולדאוג לכל צרכיהם.

ומי שיודע זאת בבירור והוא מתחזק והולך בהכרה והרגשה שהכל תלוי רק בהקב"ה ואין לך דבר שאינו בהשגחה פרטית עד תכלית הדקדוק, לא יחוש שום צורך וענין לחשוב רע על רעהו וכל שכן לדבר בגנותו, כי הלוא הוא מודע לכך שהדברים אינם תלויים בבשר ודם כלל, אלא יש גורם עליון אשר שולט ומדריך כל תנועה ותנועה כאן בעולם - הקב"ה בכבודו ובעצמו!

"מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה"?

ובנותן ענין להביא כאן דבר נפלא מתורתו של הגאון רבי שלום יוסף אלישיב זצ"ל בגנותם של מספרי לשון הרע.

כתוב בגמרא במסכת ערכין (דף טו:) "אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (קהלת י, יא) "אם ישוך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון", לעתיד לבוא מתקבצות כל החיות ובאות אצל הנחש ואומרות: ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך? אומר להם: וכי מה יתרון לבעל הלשון".

ביאור הדברים הוא כך: אצל הנחש קיימים שני אופני הכשה שאין לו בהם טעם והנאה.

א) מכיש ואינו אוכל את טרפו, כגון אם מכיש אדם - אין לו הנאה כלל כתוצאה מההכשה, אלא הוא מכיש אך ורק בכדי להטיל את ארסו ולהזיק.

ב) כאשר מכיש על מנת לאכול את טרפו, גם אז אין לו מאכילה זו שום הנאה, שהרי כל מה שהנחש אוכל הוא מוצא בו טעם עפר.

על דרך זה יש לפרש ב' אופנים לגבי המדבר לשון הרע על דרך הכשת הנחש:

א) בדרך כלל אדם מדבר ואין לו בזה שום כוונה שיהיה לו ריוח ותועלת מכך, אלא אך ורק להזיק לרעהו, והרי הוא כמכהו בסתר בלא שום טובת הנאה.

ב) יש אופן שאדם מספר לשון הרע ויש לו כוונה לתועלת עצמו - וכגון שרעהו מתחרה בו, והמספר בטוח שעל ידי הלשון הרע הוא יגרום לו נזק וכך ינצח בתחרות ביניהם. אמנם גם זה לא יוסיף לו מאומה, כי הכל משמים והדיבורים הרעים שלו לא ישנו דבר!

ומעתה יש לפרש על דרך זו את הפסוק בתהלים (קכ, ג): "מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה" - "מה יתן לך" כאשר אתה מדבר לשון הרע בלי חשבון של תועלת, "ומה יוסיף לך" גם אם אתה בטוח שתפיק מכך הנאה, הרי האמת שה"לשון רמיה" לא תוסיף לך מאומה, כי הפרנסה שלך ושל רעך אינה אלא מן השמים.

ומכיון שמי שיודע שהכל זה מן השמים בהשגחה פרטית ובאופן מדוקדק עד מאוד, לא ימצא כל טעם לדבר על לשון הרע, מובן בזה היטב מפני מה חג הסוכות הוא הזמן המסוגל לתקן חטאי הלשון, כי באמצעות החג ומצוותיו יתחזק האדם בביטחון בהקב"ה ובהשגחה פרטית וכך יקנה בנפשו את הזהירות מלדבר דיבורים אסורים.

סוכה וד' מינים מסמלים את האחדות בין כל בני ישראל

דרך נוספת בהשפעתה של מצות הישיבה בסוכה ונטילת ד' המינים על טוהר לשונו של האדם.

ידוע שהסוכה מסמלת אחדות ואהבה שיש בין בני ישראל. וכדברי הגמרא במסכת סוכה (דף כז:) שאדם יוצא ידי חובתו בישיבה בסוכתו של חבירו דכתיב (ויקרא כג, מב): "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" - מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. 

וכתב בספר מועד לכל חי (סי' כ אות מ"ח) בשם הגאון הרב לחמי תודה זצ"ל שענין הסוכה הוא מידת האחדות, משום דקיימא לן (עיין במסכת סוכה דף יא:) שמצות סוכה היא זכר לענני כבוד שהקיפו כל ישראל ונשאו אותם יחדיו כאילו כולם נחשבים לאיש אחד, וזה מה שרמזו חז"ל על הפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" - שהמצוה באה לרמוז על ענין האחדות.

כמו כן ידוע מה שאמרו חז"ל במדרש (ויקרא רבה פ"ל) שארבעת המינים שבלולב הם כנגד ארבעה כיתות שבישראל, ואמר הקב"ה: "יאגדו אלו עם אלו כדי שיהיו כל ישראל באגודה אחת ובאחדות גמורה".

וכאשר ישנה אחדות ואהבה בין אחד לשני, אין מקום לדיבורי לשון הרע כלל, כי לא מדברים בגנותו של האהוב!

על אוהבים - לא מדברים רע!

מסופר שקבוצת בחורים נכנסו אל הגאון רבי מאיר חדש זצ"ל וביקשו להתחזק בשמירת הלשון, ועל כן באו לבקש את עצתו וברכתו להצליח במשימה זו. 

אמר להם המשגיח זצ"ל: אם תתחנכו לאהוב האחד את השני לא יהיה לכם דחף לדבר לשון הרע, כי לא מדברים בגנותו של חבר ואהוב. 

כך מסופר על הגאון רבי הירש פאלי זצ"ל: הוא נשאל על ידי אלמנה כיצד תחנך את ילדיה שלא ידברו לשון הרע, והוא השיב לה בהאי לישנא: "תחנכי אותם שיאהבו אחד את השני"!

ראש ישיבת מיר הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל הוזמן פעם לכינוס של חיזוק בעניין איסור לשון הרע. כאשר הגיע תורו לדבר, הוא היה חלש מאוד ולא הוציא מפיו רק שלוש מילים: "ואהבת לרעך כמוך" - כי במילים הללו מקופל הכל! כי כאשר שוררת אהבה ואחוה בין אדם לרעהו, אין מקום ללשון הרע!

הגאון רבי יצחק חייקין זצ"ל סיפר פעם לבניו: "בהיותנו בראדין, לא די שלא דיברנו לשון הרע, אלא אפילו לא חשבנו לשון הרע - כל כך התרגלנו לחפש את הטוב אצל השני עד שמגרעותיו נעשו טפלות בצל מעלותיו"!

מעשה עם הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל 

הגאון רבי ראובן קרלינשטיין זצ"ל סיפר פעם עובדה מאלפת הכוללת בתוכה את המסר העיקרי של מאמר זה, וכה היו דבריו:

אחד התלמידים בישיבת סלבודקא ניגש לראש הישיבה הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל שהיה מחנך דגול, צדיק גדול וחכימא דיהודאי, ושאל אותו: "אני בבעיה גדולה! יש בי תאוה בלתי נשלטת לספר לשון הרע, והתאוה הזאת בוערת בי כמו אש! האם הרב יכול לתת לי עצה כיצד להתגבר על כך ולא להיכשל בעוון חמור זה"?

נענה ראש הישיבה זצ"ל ואמר לו: "אביך היה אצלי לפני שבועיים והתעניין עליך, הוא הותיר בי רושם נהדר. רציתי לשאול אותך: האם גם על אבא שלך, יש לך תאוה לדבר לשון הרע"?

"לא" - השיב התלמיד, "על אבא שלי אין בי תאוה לדבר לשון הרע".

שאלו ראש הישיבה זצ"ל: "האם אתה מרגיש שאתה עומד בפני "ניסיון" כשאתה לא מדבר עליו? האם אתה מרגיש שאתה "מתגבר" על התאוה כשאתה נוצר את פיך ואינך סח בגנותו"?

ענה התלמיד: "לא! ביחס לאבי אין לי כל תאוה לדבר לשה"ר, לא מדובר אפילו בניסיון".

"מדוע? האם לאבא שלך אין חסרונות"? - שאל ראש הישיבה זצ"ל.

"אין אדם שאין לו חסרונות, גם לאבא שלי יש חסרונות, ובכל זאת אין לי כל תאוה לדבר עליו".

ראש הישיבה זצ"ל לא הרפה: "תנסה להסביר לי מדוע? במה הוא שונה מכל אדם אחר"?

"על אבא שלי אני לא רוצה לדבר, אני אוהב אותו"! אמר התלמיד.

"אם כך" - אמר לו הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל - "אתה עצמך נתת עצה נפלאה כיצד יש להתגבר על התאוה לדבר לשון הרע על הזולת. תאהב אותו! כי על מי שאוהבים לא מדברים"!

הרי לנו טעם נוסף מדוע חג הסוכות הוא זמן מסוגל בו ניתן לתקן את ענייני הדיבור וחטאי הלשון. כי חג זה מורה לנו על האחדות בין אדם לחבירו, וכאשר קיימת אחדות בין בני ישראל, והם נמצאים במצב של "אוהבים ומכבדים זה את זה" ממילא לא ידברו דברי גנות זה על זה.

ועל כן בהגיע חג הסוכות עלינו לזכור לנצל זמן קדוש זה, לשפר ולתקן את חטאי הלשון!

- - - 

קרדיט: מאמר 4 באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד ישר כוחו! [מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד....] המאמר רואה אור לראשונה! באתר 'שופר' ארגון להפצת יהדות ע.ר. באדיבות המחבר שליט"א מתוך הספר הנפלא החדש! סוכות דיליה.

לכתבה הקודמת: מצות סוכה - בטחון בהקב"ה! - לחץ כאן מצות סוכה מלמדת אתנו כי אין לבטוח בדברים בעולם אלא בהקב"ה בלבד. באמצעות ישיבה בסוכה הרעועה אנו לומדים להישען על ה' בכל מצב, להפנים שכל פרנסתנו והגנתנו אינם מאמצעינו אלא מהשגחתו, ולהתחנך בבטחון שמביא שמחה אמיתית.