חג הסוכות - ימי תשובה מאהבה

חג הסוכות - ימי תשובה מאהבה

כתוב בתורה (ויקרא כג, מ): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים".

וידועים דברי המדרש תנחומא (פרשת אמור אות כ"ב): "וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא? אלא ראשון לחשבון עוונות".

מדוע סוכות הוא "ראשון לחשבון עוונות"?

ויש להבין פשר דבר, מדוע חג הסוכות הוא היום הראשון לחשבון העוונות, הרי מיום כיפור עד חג הסוכות עברו ארבעה ימים, הלוא לכאורה יום י"א תשרי הוא הראשון לחשבון העוונות? 

מבאר הגאון רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל בספרו קדושת לוי (פרשת האזינו): בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, עיניו של כל איש ואיש פקוחות לשוב אל ה' מפני פחד ואימת הדין, ותשובה זו קרויה "תשובה מיראה", אך לאחר יום הכיפורים, כאשר ישראל עוסקים בבניית הסוכה ובקניית ארבעה מינים מתוך חיבה והם שבים אל ה' ועובדים אותו בשמחה וטוב לבב, אזי תשובה זאת היא "תשובה מאהבה"!

וידוע מה שאמרו חז"ל במסכת יומא (דף פו:) שאדם השב בתשובה מיראה - זדונותיו נעשים לו כשגגות, לעומת זאת בתשובה מאהבה הם נעשים לו כזכויות. 

ולפיכך ביום הראשון של חג הסוכות, לאחר השלמתה של הסוכה וארבעת המינים המוכנים למצוה - הוא ה"ראשון לחשבון עוונות", כי אז הקב"ה ברוב רחמיו וברוב חסדיו מונה את עוונותיהם של ישראל, בכדי לדעת כמה עוונות נהפכו להם מכח ה"תשובה מאהבה" לזכויות, והם יהיו מליצים טובים עליהם!

בימי הסוכות אין מניעה מהזכרת החטאים!

ואכן בימים הנוראים אנו עושים תשובה מיראה, ולכן אנו מקפידים שלא להזכיר את חטאינו בראש השנה. ואפילו לא אוכלים מאכלים כמו "אגוז" אשר מניינו בגימטריה "חטא". 

לא כך הדבר כאשר מגיעים ימי השמחה, ואנו עובדים את ה' מתוך אהבה, חיבה ושמחה, אז אדרבה מזכירים אנו את החטאים בכדי להדגיש את הזכויות הרבות שנפלו בחלקנו. 

ומשל למה הדבר דומה? מלך חשד בעבדו הנאמן שהוא מעל וגנב מאוצרו, ולכן ציוה לתת לו מלקות. העבד קיבל את העונש למרות שידע בקרבו שידיו אינן במעל והמלקות ניתנו לו שלא בצדק. הלוא אין ספק שהוא אינו רוצה לזכור את המצב הבלתי נעים הזה, בו ספג מכות על לא עוול בכפו...

לימים התברר למלך שידיו של העבד נקיות והוא חף מכל פשע, ולכן החליט לפצותו, ועל כל מכה שספג - יקבל מטבע זהב!... עתה ודאי ירצה העבד לזכור היטב כמה מלקויות קיבל, כי כנגד כל אחת מהן - יוענק לו מטבע זהב!

כך גם בראש השנה ובעשרת ימי תשובה, אין אנו חפצים שיזכירו את עוונותינו, אבל בו ברגע שאנו כבר עובדים את ה' מתוך שמחה ושבים אליו מאהבה, ועל כל עוון ועוון נקבל שכר, אנו ששים ושמחים להזכיר כל עוון ועוון.

"כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה" 

על דרך זה פירש האדמו"ר מגור בעל האמרי אמת זצ"ל את הפסוק בתהלים (כה, ז): "חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ ה'", הלוא לכאורה הדברים סותרים, שמתחילה ביקש "אַל תִּזְכֹּר", ושוב אמר "זְכָר לִי" - הכיצד?

אלא הביאור הוא, כי מתחילה - קודם עשיית התשובה, אין אנו חפצים בהזכרת החטאים, כי איזו תועלת תצא מזה? אולם לאחר תשובה מאהבה, שעל ידה זדונות נעשין לזכויות, אז אדרבה, אנו מבקשים: "כְּחַסְדְּךָ - זְכָר לִי".

נפלא!

בחג הסוכות "קטיגור נעשה סניגור"...

הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצ"ל בהקדמת ספרו שו"ת בית אפרים (חלק אורח חיים) כותב בזה דבר נפלא בשם זקנו הגאון בעל לב אריה זצ"ל.

כאשר מתבוננים במצות נטילת אתרוג בחג הסוכות נראה שיש כאן תמיהה גדולה. במדרש רבה (בראשית פט"ו) חז"ל שואלים: "מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה"? עונה רבי אבא דמן עכו: "אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו) "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל", צא וראה איזה אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג. 

ואם כן כיצד יתכן שנוכל לקיים מצוה לרצות פני הבורא על ידי פרי האתרוג, הא "אין קטיגור נעשה סניגור"? והלוא חטא עץ הדעת הוא הגדול מכל חטאות האדם, שעל ידו נגרם קלקול והטלת זוהמת נחש הקדמוני בכל הבריאה כולה, והוא אם כל חטאת ומקור כל רע שבסיבתה נתקללה האדמה. 

כיצד אפוא נוכל להבין שנצטווינו לקיים מצוה - בפרט מצוה יקרה וחביבה כזו, שיש בה הרבה סודות נעלמים ועל ידה יורדות לעולם כל מיני ברכות והשפעות טובות, דוקא על ידי האתרוג, הלוא ראוי שהוא יהיה בזוי, משוקץ ומאוס לגבוה על דרך שנאמר (מלאכי א, ח): "הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ".

אבל התירוץ הוא - אומר הגאון בעל הבית אפרים זצ"ל: התורה באה להורות לנו בזה עד היכן מגעת כוחה של תשובה מאהבה שזדונות נעשו זכויות, דבראשית השנה בימי התשובה כאשר העבודה רק מיראה אכן אנו נזהרים שלא להזכיר שום סממן של חטא וקטרוג, אולם לאחר שהתחילו ימי החג ביום טוב הראשון של סוכות "זמן שמחתנו" - שהעבודה מתוך אהבה ושמחה, שבכוחה להפוך הזדונות לזכויות, מצווה אותנו הבורא: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר", זו העת בה תקחו דוקא את האתרוג! 

התבוננו נא ביקרתה של העבודה לאחר תשובה מאהבה שזדונות נעשו זכויות ממש, ובזה חטא נהפך לחפצא דמצוה, כדוגמת האתרוג שהיה האמצעי לשורש של כל עוון ופשע - ודוקא בו מקיימים מצוה נעלה ויקרה כזו בעיצומה של עבודת השם מתוך שמחה ואהבה!

וכך לשונו הזהב של הרמב"ם זצ"ל במעלתו של בעל תשובה (הלכות תשובה פ"ז): "אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד".

ולהמתיק את הדברים נוסיף על כך את דברי המדרש שפתחנו בהם: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" - 'ראשון לחשבון עוונות' ויש לפרש: אכן האתרוג שימש את העוון הראשון לכל העוונות, ובאמת היה צריך להיות האתרוג מאוס ומתועב לעבודת השי"ת, עם כל זה ציותה התורה "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" והוא יהיה 'ראשון לחשבון עוונות' כי במה שקילקל בזה יתקן ויוסיף זכויות!

רואים אם כן בעליל את גודל מעלתו של השב מאהבה, אשר זדונותיו נעשו לו זכויות ממש.

"פְּרִי עֵץ הָדָר"...

יש להטעים בזה עוד את דבריו של האדמו"ר מהר"ש מבאבוב זצ"ל: לשון הפסוק - "פְּרִי עֵץ הָדָר", מלשון "הדרי בי" - אני חוזר בי, כלומר: תשובה וחרטה.

ואכן נטילת האתרוג מלמדת אותנו את גודל המעלה והמדריגה של החוזר בו ממעשיו מתוך אהבה עד שאפילו "קטיגור נעשה סניגור", וזה רק בימי הסוכות בהם עבודת ה' היא מתוך אהבה ושמחה. 

ואכן כך מסיים שם הכתוב: "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" כי רק בזמני השמחה נצטווינו ליקח אתרוג שהוא "פְּרִי עֵץ הָדָר".

כפתור ופרח!

ארבעת המינים מעוררים חזרה בתשובה מתוך אהבה 

ולא רק האתרוג מסמל את ענין ה"תשובה מאהבה", אלא גם שאר המינים, וכפי שנוכיח להלן.

מצות לקיחת ד' מינים כתובה באופן הבא: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם וגו' וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם", הרי שתוכנה הפנימי של המצוה הוא התעוררות של אהבה ושמחה באמצעות ד' המינים, שבנטילתם אנו משעבדים את גופנו ונפשנו לעבודת השם מתוך שמחה.

והלוא כתב רבינו בחיי זצ"ל (פרשת אמור) שארבעה מינים הללו הם רמז לארבעה אברים שבגוף האדם שהם עיקר כל פעולותיו, הן לכל המצוות והן לכל העבירות.

ההדס דומה לעיניים והאתרוג ללב, ודרשו רז"ל (במדבר רבה י, ב) "ליבא ועינא תרי סרסורי דחטאה נינהו". וערבה הדומה לשפתיים שגם כן מצוות הרבה וכנגדן עבירות הרבה תלויות בהן. והלולב הדומה לעמוד השדרה - שהוא עיקר הגוף והכח הנשפע בה מהמוח. והכוונה בזה כי כאשר יכשל אדם בעבירות התלויות באותם ארבעה אברים, ימצא על כך כופר בד' מינים אלו שהם כנגדם ודומין להם. ובכל עבירה תמצא כפרה כשיעשה מצוה כנגדה.

ונמצא אם כן שבאמצעות לקיחת ד' המינים ישנה התעוררות לתשובה בכל איברי גופנו. ותשובה זאת נעשית מתוך אהבה ושמחה - "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם". 

ובודאי שאין מתאים מיום זה להיות "היום הראשון לחשבון העוונות", שעל ידי ה"תשובה מאהבה" נהפכו כל עוונותיו לזכויות.

מדוע שליחת הפתקאות מתעכבת עד הושענא רבה?

ובזה נבין היטב את הסיבה לכך שחיתום הדין מתעכב עד יום "הושענא רבה", בו נמסרים הפתקאות לשלוחים לביצוע גזר הדין. 

זאת משום שהקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו ובהנהגת ה: "אֶרֶךְ אַפַּיִם" (במדבר יד, יח) שלו, מאריך לנו את חיתום הדין עד סוף ימי השמחה והאהבה, כך נוכל לשוב אליו ב"תשובה מאהבה" וכך נהפוך את הזדונות לזכויות, ובזה נזכה בלי ספק לגמר חתימה טובה.

תחילת העבודה - בראש השנה וסיומה בשמיני עצרת

כותב החפץ חיים זצ"ל במשנה ברורה (סי' תרל"ט ס"ק ב'): "ולפי שקדושת הסוכה גדולה מאוד ראוי למעט בה בדברי חול ולדבר בה כי אם קדושה ותורה", עכ"ל. ומקורו בשער הציון (ס"ק ד) מדברי השל"ה הקדוש זצ"ל.

אומנם בספר ירח למועדים (מאמר ד') הביא מו"ר הגאון רבי ירוחם אלשין שליט"א מספר יוסף אומץ (סי' תתרפ"ה) שהטעים את הדברים בנוסח שונה, וז"ל: "כתוב בראשית חכמה שאין לדבר בתוך הסוכה אלא בדברי תורה, כי ימים אלו צריכין להיות בתשובה, שאין פתקאות הגזירות נמסרים לשלוחים עד ליל שמיני עצרת, ואם שבו בתשובה שלימה נתקרעו".

ומבואר מדבריו שיש טעם נוסף מדוע לא ידבר בסוכה אלא בדברי תורה מלבד ענין קדושת הסוכה, משום שימי חג הסוכות הם ימי תשובה וכפרה עד לאחר הושענא רבה.

וכבר נתבאר דעל אף שלכאורה ימי התשובה הם עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הקרויים "עשרת ימי תשובה", אך האמת היא שגם ימים אלו הם ימי תשובה, וכל הימים בחודש תשרי הם כסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה - כולם המשך אחד. 

אמנם החילוק הוא כאמור - מראש השנה עד יום הכיפורים הימים הם ימי תשובה מיראה, ומיום הכיפורים עד הושענא רבה חלים ימי התשובה מאהבה.

וכמו שהביאו בשם האר"י ז"ל (שער הכוונות דרושי ר"ה): תחילת העבודה היא בראש השנה וסיומה בשמיני עצרת, בו מגיעים כלל ישראל לשלימות ההכרה ש: "ה' הוּא הָאֱלֹהִים" (מלכים א יח לט) ו: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה).

ונראה שההכרה הברורה הזו מגיעה בזכות ה"תשובה מאהבה" ששב האדם לבוראו מתוך אהבה ושמחה!

"עשרת ימי תשובה - מאהבה"!

עוד הביא בספר ירח למועדים מה דהוה דמרגלא בפומיה דמרן ראש הישיבה הגאון רבי שניאור קוטלר זצ"ל שהיה מוסר משמו של הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל: 

עשרת הימים ממוצאי יום הכיפורים עד הושענא רבה הם מערכה מול המערכה של "עשרת ימי תשובה", וכשם שניתנו עשרת ימי תשובה הראשונים לתשובה וכפרה, כך גם עשרת ימי התשובה ממוצאי יום הכיפורים ועד הושענא רבה, ויום הושענא רבה הוא בבחינת יום הכיפורים של שתי המערכות והוא גמר החתימה, וכלשון הראשונים זצ"ל: "יום החותם הגדול".

החילוק בין שתי מערכות אלו של "עשרת ימי תשובה" הוא, שעשרת הימים הראשונים שמראש השנה עד יום הכיפורים מיוחדים לעבודת תשובה מיראה, ועשרת הימים השניים שמיום הכיפורים עד הושענא רבה הם מיוחדים לעבודת תשובה מאהבה!

מסגולת ימים אלו לשוב בתשובה מאהבה!

ונראה להוסיף על כך נקודה חשובה. 

כתב הרמב"ם זצ"ל בהלכות תשובה (פ"ב ה"ו): "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ" (ישעיה נה, ו) וכך יש לומר גם לגבי ה"עשרת ימי תשובה" מאהבה - בין מוצאי יום כיפור להושענא רבה, שמסגולת ימים אלו שתתקבל התשובה מאהבה בקלות!

וכך אמר הגאון רבי חיים ברים זצ"ל (עין בספר מרבה חיים פרק ח'): 

יש לכל אחד להתבונן במעלת התשובה מאהבה ומשמחה, שימים אלו מסוגלים לכך והיא מתנת שמים בחסד וברחמים, ואם בכל השנה כולה יש לעמול קשות ביגיעת נפש עצומה לזכות לתשובה מאהבה, הלוא בימים נשגבים אלו לאחר מחילת העוונות ביום הכיפורים - באפשרותו של כל אחד ואחד לזכות לתשובה מאהבה, ובהתבוננות מועטת יוכל להגיע לתכלית הנרצה.

מדוע נקראת סוכה "מצוה קלה"? 

וכמה נאים עתה בזה דבריו של הגאון בעל החקל יצחק מספינקא זצ"ל בהסבר הטעם שנקראת הסוכה "מצוה קלה" (כמבואר במס' ע"ז דף ג.) - משום שעל ידה ניתן לתקן בקלות את כל אברי האדם. 

וביאור הדברים הוא, שהרי כל מצוה מכוונת כנגד אבר אחר, ועל ידי קיום רמ"ח מצוות עשה מתקן רמ"ח אבריו, כגון מצות תפילין על הזרוע הרי הוא מתקן בהנחת תפילין את הזרוע וכיוצא בזה. אבל במצות סוכה - שכל אבריו של אדם נכנסים לתוכה, ואם כן כל האברים עושים כאחד את רצון ה' ובזה הם מתקדשים ובאים לידי תיקונם.

וידוע שהגאון בעל הדברי חיים זצ"ל התבטא פעם: מצות סוכה היא המצוה היחידה שאדם נכנס לתוכה גם עם המגפיים!...

כיצד יתכן לשמוח ב"יום ראשון לחשבון עוונות"?

והנה לשון הפסוק: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וגו' וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" ודרשו חז"ל ש"ראשון" הוא "ראשון לחשבון עוונות". ותמה האדמו"ר בעל הבית אברהם זצ"ל מסלונים כיצד ניתן לקיים "וּשְׂמַחְתֶּם" ביום כזה - ביום הראשון לחשבון עוונות?

אך על פי כל מה שנתבאר יש לומר שאדרבה היא הנותנת! דוקא השמחה היא הסימן שאנו עובדים את הקב"ה מתוך אהבה, ואזי כל העבירות יתהפכו לזכויות, ולכן שייך בהחלט להיות שמח - דוקא ביום הראשון לחשבון עוונות!

השמחה - ענף ממידת האהבה

על פי האמור ניתן להסביר את דברי הרמב"ם זצ"ל (הלכות לולב פ"ח הט"ו) הידועים: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הקל שציוה בהן, עבודה גדולה היא", ונראה בדבריו שהשמחה היא ענף ממידת האהבה, ועל דרך שכתב הרמח"ל זצ"ל בספרו מסילת ישרים (פרק י"ט): שמחה ענף לאהבה היא. 

וביאור הדברים שמי שאוהב את הקב"ה אהבה אמיתית - שמח לעובדו, למלא רצונו ולגרום לו נחת רוח.

ואם כן מובן היטב שימי השמחה, הם הימים הראויים לעשיית "תשובה מאהבה".

משל נפלא בענין זה

משל למה הדבר דומה? 

בן נולד למלך גדול בשעה טובה ומוצלחת. אין צורך לתאר את השמחה העצומה שהיתה בארמון, כולם תלו בו תקוות לעתיד המלוכה והשקיעו בו כמיטב יכולתם. 

המלך עצמו אהב את בנו הקטן אהבה עזה והשתעשע עמו בכל עת, וכל משאלה שעלתה על שפתיו הזדרז למלא. הוא שכר עבורו מורים מעולים שילמדוהו נימוסים, שפות ושאר מדעים, והבן אכן עשה חיל בלימודיו והרווה נחת את הוריו ומוריו.

כאשר גדל הבן והתבגר החל לפתע להפנות עורף לאביו, הוא בעט בכל הטוב והחסד שהשפיע עליו והחליט לעזוב את הארמון. המלך התפלא מאוד כיצד הבן מעז לנהוג בכפיות טובה שכזאת וכעס עליו מאוד, אבל בסתר לבו אהבתו אליו לא פסקה, והוא ציפה שיבוא יום והבן יתבונן ויחזור אל זרועותיו.

בתקופה הראשונה הבן היה מרוצה מכך שהוא עצמאי ויש בידו האפשרות לעשות כטוב בעיניו, אך עד מהרה קלט כי עשה שטות בכך שעזב את אביו והחליט לשוב לארמון. כאשר הגיע ושב אל אביו, התנצל והתחרט על מעשיו והמלך קיבל אותו ברגשות מעורבים - מצד אחד שמח על שובו אל חיקו, אך מצד שני חשש שמא השיבה אליו נעשתה רק מתוך פחד מפני הבאות...

מה עשה המלך? החליט להעמיד את הבן למבחן. הוא הטיל עליו כמה וכמה משימות ותפקידים וביקש ממשרתיו לעקוב אחריו ולהתרשם כיצד הוא מבצע את אשר התבקש. והיה - אם יעשה זאת בלי חשק אלא מתוך התמרמרות - הוא יסיק מכך שהוא עושה זאת רק מתוך כוונת ריווח או מפחד, אבל אם מעשיו יהיו ברצון, שמחה וחשק - בודאי שהם נעשים מתוך אהבה, ואות הדבר שבנו שב אליו בכל לבו ונפשו.

הנמשל ברור: במשך השנה התרחקנו מהקב"ה על ידי העבירות והחטאים, ובימים הנוראים - מראש השנה עד יום הכיפורים אנו חוזרים אליו, אבל הקב"ה בוחן אותנו כביכול - האם אנו שבים אליו מתוך שמחה או רק מפני פחד העונש. 

ואם אדם עובד את הקב"ה מתוך שמחה - זהו האות לכך שתשובתו היא מתוך אהבה לבורא יתברך. ולפיכך דוקא ביום כזה של "ראשון לחשבון עוונות" עלינו לשמוח עד מאוד בעשיית המצוות - דבר שיגלה את מהות התשובה שהיא מתוך אהבה!

הערה למעשה בענין תשובה מאהבה

וכאן המקום להוסיף בזה הערה למעשה.

האם יש דבר מעשי בו ניתן להיווכח האם תשובתנו היא אכן מתוך שמחה ואהבה? 

כותב על כך בספר טיב המועדים: אם אדם מוסיף מדיליה בתורה ובתפילה ובכל דבר שבקדושה, הוא בא ללמוד ולהתפלל בזמן, ואף מוסיף לבוא לפני ואחרי הזמן - בזה הוא מגלה דעתו שעבודתו נעשית מתוך אהבה, אבל אם מאחר ואינו מגיע בזמן ללמוד ולהתפלל - הוא חלילה מראה שמעשיו אינם מתוך אהבה אלא להיפך!

ולפיכך אנו אומרים ב"קידוש לבנה": "ששים ושמחים לעשות רצון קונם" - השאלה היא: מנין לנו שצבא השמים עושים את רצון קונם מתוך ששון ושמחה, וכי אי מי שמע את דבריהם? אולי הם עושים זאת מחוסר ברירה משום שכך ציווה אותם הקב"ה?

ברם, כאשר אנו מבחינים כי זה קרוב לשש אלפי שנים מעולם לא איחרו צבא השמים מלהופיע בזמנם, זהו האות והסימן שהם עושים את מעשיהם מתוך שמחה. ולפיכך אנו אומרים: "חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם", ואם הם אינם משנים אף פעם את חק וזמן תפקידם, הדבר מלמדנו כי אכן "ששים ושמחים לעשות רצון קונם"!

ועל כן יש לנקוט במשנה זהירות לא לאחר את זמני התפילה והמניינים בימי חג הסוכות, כדי שלא יתפרש הדבר חלילה כלפי מעלה כאילו עבודתנו היא מכורח ההכרח ולא מתוך אהבה ושמחה.

לסיכום: עלינו לקחת מוסר וללמוד מהי הגישה הנכונה לימי חג הסוכות - זמן שמחתנו, ויש לחזק את ההכרה וההרגשה כי אלו ימים המסוגלים לחזור בהם בתשובה מתוך אהבה, ולא לחנם הם קרויים: "עשרת ימי תשובה מאהבה". צריכים לנצל ימים אלו כראוי ובפרט בקיום המצוות לעשותם מתוך שמחה ואהבה, כי בזה מראים אנו להקב"ה שעבודתנו היא מתוך אהבה. וכך העבירות הופכות לזכויות, ובזה נזכה כולנו לגמר חתימה טובה!

- - - 

קרדיט: מאמר 2 באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד ישר כוחו! [מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד....] המאמר רואה אור לראשונה! באתר 'שופר' ארגון להפצת יהדות ע.ר. באדיבות המחבר שליט"א מתוך הספר הנפלא החדש! סוכות דיליה.

לכתבה הקודמת: ענני הכבוד - להראות חיבתן של ישראל לפני הקב"ה - לחץ כאן. ענני הכבוד מבטאים את אהבת ה' לישראל, בניגוד למן ולבאר שהיו הכרחיים. הסוכה נועדה להזכיר חיבה יתירה זו – הגנה, נוי, נוחות ואור במדבר. הידיעה שהקב"ה אוהב אותנו היא הפתח לעבודתו בשמחה ובאהבה, ומעצימה את קיום מצוות הסוכה.