סיקור שבת פרשיות מטות מסעי
במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בעיר התורה והחסידות בני ברק ואורח הכבוד בשבת בצהרים הרה"ג הרב עמנואל טולידנו שליט"א
פורסם בתאריך: 31.07.2025, 09:00 • מערכת שופר
בס"ד אנו ממשיכים בסדרת הכתבות על השבתות וחגי ישראל במחיצת כבוד הרב שליט"א ברשימת מעט גרגירים, חוויות ורשמי הוד! ראה כתבה ראשונה על הלו"ז בשבתות השנה (קישור) וכתבה קודמת סיקור שבת פרשת חוקת (קישור).
ועתה בעזהשי"ת סיקור פרשיות מטות מסעי א' מנחם אב תשפה' (26.07.2025 למנינם) בני ברק
ב"ה זכינו לשמוע מהרב שליט"א בשידור חי כשעתיים לפני כניסת שבת להכניס את השבת בשמחה גדולה! השיעור: קדושת הפה 26.07.2025 ע"פ הספר דורש טוב [שחלקים מדרשה זו - הובאו בחן מיוחד בהרצאה נס ציונה - לא יחל דברו 29.07.2025]
ליל שבת
ישנם 7 דברים שדוחים (רח"ל) 1. שבועת שקר אחת (1) – דוחה מאה (100) זכויות. 2. חילול ה' אחד – דוחה מאה תפילות. 3. ביזוי תלמיד חכם או ביזוי תורה אחד – דוחה עשר (10) שמחות. 4. ניבול פה אחד – דוחה מאה הבטחות. 5. גזילה אחת – דוחה מאה ברכות. 6. לשון הרע אחד – דוחה מאה תשובות. 7. מחלוקת אחת – דוחה מאה פרנסות.
[לכתבה על הספר 'אל תדיחנו'... וכן סדרת שיעורים 'שבועת שווא אחד'... וכן 'חילול ה'...]
5 דברים מתוכם קשורים לדיבור! הרי לנו כמה צריך להזהר בשמירת הדיבור.
הגאון מוילנא זצוק”ל היה צדיק מאוד גדול. בגיל 13 כבר סגר את התריסים ולמד לאור הנר על אף שזה מזיק לראיה (פעם לא היו מנורות) כי רצה להיות מסור ללימוד התורה הקדושה.
לגאון מוילנא היה לבקשתו ”מגיד” שהיה מוכיח אותו.
אמר לו המגיד ”כשאתה בין 4 קירות אין לך ניסיונות... זה לא אותו הדבר כמו להיות בחוץ ולהשאר עדיין צדיק”
הגאון מוילנא שם את הדברים על ליבו ויצא לגלות 3 שנים כדי לבחון עצמו אם עדיין ישאר ”הגאון מוילנא”
באחד ממאורעותיו קרה שהוא היה על עגלה עם עגלון ונסעו בדרך. הסוס סטה מן הדרך ואכל מהשדה של גוי.
הגוי יצא לחוץ ושאל: מי עשה זאת?!
אך הגאון מוילנא לא אמר מילה! למרות שהגוי הרים עליו יד!!
הגאוון מוילנא לא אמר אפילו: ”זה לא אני” כדי להסיר את האשמה מעליו! כי אם הוא יסיר את האשמה מעליו אז מי ישאר?! יהיה ח"ו דין של 'לשון הרע' רח"ל ועם כל צדקותו ומעלתו... אם הוא היה אומר ”זה לא אני” אז יצטרך לתיקון להתגלגל בכלב נובח!! - כמה חמורה לשון הרע!\
[לצפיה בסיפור בשיעור: מה מונע קיבול תפילות 30.07.2025]
אמא של הגאון מוילנא זכתה ל–5 בנים גדולי עולם! ונאמר עליה: ”אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה” (תהלים קיג, ט)
ואחד מהתלמידים אמר: ”שְׂמֵחָה אותיות חמשה”.
צריך לשמור על קדושת הדיבור ולהזהר מנדרים.
וב"ה זכינו ללוות את כבוד הרב שליט"א לביתו בשמחה ובשיר: 'ישמחו במלכותך' בקידוש שם שמים ברבים ומתחת לבנין לשמוע עוד דברי אלקים חיים על ההצלה הגדולה שהשי"ת נותן לנו לזכות את הרבים שעי"כ זוכים שלמרות שצריך לקיים מצוה 1 בשלימות כמאמרה לשמה כדי לזכות ע"י לעוה"ב - אבל כשמזכה את חברו - זוכה בזכותו ב-100% של המצוה!!
לימוד בחצות משעה 03:00
כבוד הרב שליט"א לימד בחצות על נדרי הבת, מדוע צריכה התורה לחזור 3 פעמים ולומר שגם האב מפר נדריה וגם הארוס וגם הבעל?
אלא ללמדנו שהאב מתחיל בחינוך הבת כשהיא קטנה שלא תידור, ומלמד אותה שיש מישהו מעליה שיכול להפר נדריה, כדי שלא תגדל בצורה כזאת עצמאית וחופשית, וכך תוכל להינשא לבעל אשר יוכל להפר נדריה ותכנע לפניו! כנאמר: "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג, טז) שהרי בגמרא (כתובות עא, א) אמרו: 'אי אפשי באשה נדרנית' דהיינו; אין רצוני באשה נדרנית, שאדם לא רוצה אישה שנודרת.
ולכן נאמר בסוף פרשת נדרים "אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ" (במדבר ל, יז) התחיל ואמר על איש ואשה ואח"כ אמר "בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ" (שם) לומר שעיקר מה שהאב מפר נדרי בתו זה בשביל לחנך ולהרגיל את הבת שיש מישהו מעליה ואז תהיה מוכנה להינשא לבעל.
דרשה לאחר התפילות בהנץ החמה; החפץ חיים והגנב – מחילה כפולה
לביתו של החפץ חיים ע”ה נכנס פעם גנב לתוך ביתו ונמלט.
עכשיו, כשבן אדם רגיל נכנס לביתו ורואה שגנבו לו חפצים מה הוא עושה? - מנסה לאתר את הגנב, מנסה לאתר את החפצים... אבל מה עשה החפץ חיים ע”ה?
כשהחפץ חיים הגיע לביתו וראה שפרצו לביתו התחיל לומר בקול: ”מחול לך! מחול לך, מחול לך”.
לאחר מכן, ביקש מסובביו שיידעו את כולם שמחל לאותו גנב כדי שזה יגיע לאוזני הגנב.
הסובבים לא הבינו לפשר הדבר. כשהוא מחל לו, זה עוד מובן... אבל למה הוא צריך שהגנב ידע מזה?
הסביר החפץ חיים: כשאמרתי לגנב שזה מחול לו... פטרתי אותו מהגניבה, מהמעשה. אבל הוא צריך גם לדעת את זה. למה? - כי הוא כרגע הוא מסתובב עם המחשבה שהוא גנב, שהוא חטא!! מחשבתו עדיין באיסור. לכן אני רוצה שידע, כדי שאני אפטור אותו גם מהאיסור של המחשבה!
הרי לנו שצריך להזהר לשמור עצמו גם מאיסור במחשבה.
נגיד אדם קנה דג מושט והביא אותו הביתה. הדג הזה עטוף בעיתון... אותו איש פותח את הדג ורוצה לקרוא מה כתוב בעיתון... מתעניין... - גם אם האיש הזה בסוף הזדמנה לו כתבה של פרסומת על קטשופ... המחשבה שלו היתה לאיסור! (רח"ל) כי על עצם המחשבה יש פגם!
כשכולם בוכים – רבי עקיבא צוחק: אם כך לשונאיו, קל וחומר לאוהביו!
רבי עקיבא (הי"ד) ו... (כבוד הרב שליט”א הזכיר שמות של הרבה צדיקים ואז אמר:) 'חבורה קדושה ממש!'
לאחר החורבן, כשראו את הגויים צוהלים ושמחים ומרקדים חבריו בכו ובכו... ואילו רבי עקיבא צחק.
שאלו אותו: 'למה אתה צוחק?'
אמר להם: 'אם לבעלי עבירות כך הקב”ה נותן להם בעולם הזה... אז לשומרי מצוותיו על אחת כמה וכמה!'
['וּכְבָר הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁמְעוּ קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי מִפְּלָטָהּ [בְּרָחוֹק] מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִיל, וְהִתְחִילוּ בּוֹכִין, וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק.
אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק?
אָמַר לָהֶם: וְאַתֶּם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים?
אָמְרוּ לוֹ: הַלָּלוּ גּוֹיִם שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים לַעֲצַבִּים וּמְקַטְּרִים לַעֲבוֹדָה זָרָה יוֹשְׁבִין בֶּטַח וְהַשְׁקֵט, וְאָנוּ, בֵּית הֲדוֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ שָׂרוּף בָּאֵשׁ, וְלֹא נִבְכֶּה?!
אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, וּמָה לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.' (מסכת מכות כד, א-ב]
צמיחה זמנית – כדי להשמידם לנצח
דוד מלכנו ע”ה אמר: ”בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן...” (תהלים צב, ח) איך זה ”בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב"? שנראה שטוב להם?!
אלא בשביל: ”לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד”! (שם) שלא ישאר להם לעולם הבא כלום. הם מקבלים כל שכרם בעולם הזה ולא ישאר להם כלום בעולם הבא! (רח"ל).
לאחר מכן, הם ראו שועלים מהלכים... והם בוכים ובוכים... ורבי עקיבא צוחק!
שאלו אותו: 'למה אתה צוחק? הרי מקום שבו הזר הקרב יומת מהלכים בו שועלים!'
ורבי עקיבא השיב מה שהשיב... וכבוד הרב הסביר בעצם אם נבואת הנביא הראשון התגשמה אז גם נבואת הנביא השני.
[שׁוּב פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַצּוֹפִים קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת רָאוּ שׁוּעָל שֶׁיָּצָא מִבֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, הִתְחִילוּ הֵן בּוֹכִין וְרַבִּי עֲקִיבָא מְצַחֵק.
אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְצַחֵק?
אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים?
אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״, וְעַכְשָׁיו שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בּוֹ, וְלֹא נִבְכֶּה?!
אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, דִּכְתִיב: ״וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָה בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ״ – וְכִי מָה עִנְיַן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה? אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי!
אֶלָּא: תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה. בְּאוּרִיָּה כְּתִיב ״לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ״, בִּזְכַרְיָה כְּתִיב ״עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם״. עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה הָיִיתִי מִתְיָירֵא שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּים נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה – בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּימֶת.
בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ, עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ.' (מכות כד, ב)]
שבירת הציור כדי שלא יפול מהצוק!
ישנו משל שמסביר את העניין (של רבי עקיבא) היה מלך אחד שרצה שיהיה לו ציור של נוף, ציור ממש איכותי ומקצועי.
הוא שכר את הצייר הטוב ביותר ושם לו שומר ביתן לו מה שצריך: צבעים, בד, משקאות... הכל כדי שהציור יבוצע בלי הפרעות. אותו צייר התחיל את ציורו. כשסיים, התפעל הצייר מהיצירה היפה שיצאה לו. ממש מראה של נוף אמיתי ללא הבדל. אך הצייר הזה היה מאוד דייקן וחשב שאולי הציור בעיניו נראה טוב כי הוא עומד קרוב אליו. אך אם יתרחק קצת יוכל להבחין בטעויות ולתקן אותן. הצייר אכן התרחק מעט כדי להבחין בטעויות כלשהן אך לא מצא מאומה!
הוא כל כך התפעל והשתומם מהיצירה שלו! חשב לעצמו: אולי אם אתרחק קצת יותר אבחין בטעויות... ושוב התרחק. אך לא מצא טעויות. חשב לעצמו להתרחק עוד קצת...
השומר, שעמד וצפה במחזה מהצד, הבחין שהצייר מתרחק ומתרחק אל עבר הצוק שמאחוריו! הוא עלול ליפול, והוא ממשיך להתרחק! השומר תפס מהר באבן וזרק אותה על הציור וכך הציור נהרס! הצייר עמד דום מזועזע למראה הציור היפה שלו שנהרס! הרגיש כ”כ כאוב ושארע לו אסון כל כך גדול!
אך השומר אמר לו: 'הסתכל מאחוריך... יש מאחוריך צוק. אם היית מתרחק עוד קצת היה נופל למותו. בעצם הזריקה של האבן הצילה את חייך!'
הצייר הרגיש באותו רגע כיצד האסון שחשב שקרה לו בעצם היתה הצלתו.
הציור אומנם נהרס, אבל לפחות הצייר לא מת. הצייר יכול לשחזר את הציור...
זה בעצם משל... הנמשל הוא שבעצם הציור זה ביהמ”ק... הקב”ה שפך חמתו על עצים ואבנים בכדי להציל את עמ”י.
על המדרגות בבנין הרב שליט"א בנץ; כשיש יראת שמים בלי יראת חטא
הרב הסביר שיש 2 יראות; יראת שמים ויש יראת חטא, יראת חטא זו יראת העונש והיא הכי נמוכה, ויראת שמים זו יראת הרומממות, ידיעה שיש הקב"ה וכו'.
הרב הסביר שיש כאלה שיש להם יראת שמים אבל אין להם יראת חטא, והביא דוגמא משכניו של ר' חנינא בן דוסא, שהיו מצערים אותו, ור' חנינא הוכיח אותם ועדיין המשיכו, וכשנפטר ר' חנינא עשו תשובה!
משום שאמרו: 'עד עכשיו היה הצדיק ר' חנינא מגן עלינו וכעת אין מי שיגן עלינו!!' זאת אומרת הבינו שיש שכר ועונש היתה להם יראת שמים רק סמכו על ר' חנינא כי לא היתה להם יראת חטא.
בצהרי השבת הגיעו למעלה ילדי התשב"ר הי"ו לקרוא פרקי תהילים ברגש ובכוונה, לזכות עם ישראל בתשובה, ברפואה ובגאולה ברחמים מהרה אמן. שמות התורמים הנכבדים הוזכרו לברכה, והמצטיינים מבין הילדים זכו לפרסים ולעידוד – אשריהם ואשרי חלקם!
מנחה של יום שבת קודש: הדרך של הבן – לא תמיד דרך האב
נאמר בפרשה: "וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם: וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַה' יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ" (במדבר ל, ה-ו)
מוזכר בפסוק שהאבא מתיר את נדרי ביתו. ישנה שאלה: מדוע האב מתיר רק את נדרי ביתו ולא גם את נדרי בנו?
האב לא יכול להתיר את נדרי בנו בהגיעו לגיל 12. למה? - כי זה מונע ממנו להתפתח רוחנית. נטיית ליבו של הילד יכולה להיות שונה מנטיית ליבו של האב והוא יכול לרצות דרך אחרת בעבודה השם, אחרת משל האבא. כמו למשל לקבל על עצמו תעניות.
אם האבא שלו יסכים כי חושב שזה לא מתאים לילד זה יכול לפגוע בו. הבן צריך להתיר את נדרו כאיש גדול, בהחלטתו.
בדרך כלל הבן לא הולך לפי דרך האבא אלא לפי דרך הסבא. כמו שמצינו אצל יעקב אבינו שנטה יותר לדרכו של אברהם אבינו: ”תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם” (מיכה ז, כ) איפה יצחק אבינו? – אלא, עבודת השם של יצחק אבינו היתה יותר פנימית. ונאמר: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ” צריך לשים לב לנטיית הלב של הבן ולאפשר לו להתחנך "עַל פִּי דַרְכּוֹ" אם הוא רוצה ללכת ללמוד בישיבה כזאת או אחרת צריך לשים לב שזה כי הוא רוצה רמה רוחנית גבוהה יותר, אבל לא כשמדובר על ירידה חלילה.
כשנותנים לבחור לפרוח – יוצא ממנו הגר״ח קנייבסקי!
סיפור: הסטייפלר הקדוש זצוק”ל היה לומד בעיון. בנו, הג"ר חיים קנייבסקי זצוק”ל, בהיותו בחור בישיבה היה לומד בבקיאות. הסטייפלר הקדוש דיבר עם ראשי הישיבה שיאפשרו לבנו ללמוד כדרכו, בבקיאות והם אכן איפשרו לו.
לאחר תקופה, עשו ביקור בישיבה וההנהלה סיפרה: שיש להם תלמיד בישיבה שיודע כמעט את כל הש”ס בבקיאות! זה כי הסטייפלר הקדוש נתן לבנו ללמוד כדרכו, לפי נטיית ליבו והוא נעשה לגר”ח קנייבסקי זצוק”ל!
אם את האב לא יכול להתיר נדרי בנו, אך למה את של ביתו הוא יכול?!
הגר”ח קנייבסקי ע”ה מבאר: האב פוטר את נדרי בתו כל עוד היא נערה אבל אילו את הבן הוא מתיר נדריו מהיותו בן 12.
ולאב יש זכות על ביתו ב–3 דברים: קידושיה, מכירתה לאמה עבריה ומעשה ידיה.
ואם הבת תהיה נדרנית ותחליט שהיא מתענה חודש והיא צריכה להמכר לאמה עבריה אז כשיבואו לקנות אותה יראו אותה צנומה, חסרת כוחות וישלמו עליה רק חצי מחיר. האב מפסיד מזה.
אז ברגע שהאב שומע שהבת שלו נודרת, מותר לו להתיר את נדריה בגלל שיש לו זכויות עליה. וכן גם על שאר נדרים. לדוגמא: ”אני לא אוכלת יותר אבוקדו... ”
הפסוק לפי הפשט, זה שכשבת נודרת, אביה יכול להתיר את נדריה.
עכשיו, לפי הרמז: ”וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ”
הבת צריכה לדעת שאין לה דעה משל עצמה. מה שהאבא אומר לה, היא צריכה לעשות. אם היא תהיה נדרנית ותתחתן כך אז אולי בהתחלה בעלה לא ישים לב אך לאחר שיבחין שהיא אישה נדרנית הוא יגיד שיש פה מקח טעות! ”אי אפשי באשה נדרנית”
אז בעצם האבא צריך לשנות את ההרגל שלה לנדור. למה? כי אם היא תתחיל לנדור היא יכול לנדור נגד רצון בעלה כשהיא בעצם צריכה להתבטל לרצונו! אז אשה לא אמורה להביע דעה, אין לה דרך משל עצמה. או שהיא בדרך של אביה או שהיא בדרך של בעלה.
”וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ” ברגע שהאב שומע את נדרי ביתו ואוסר אותה! מתיר את נדריה, שהרי אין לה דעה משל עצמה. היא תוכל להתחתן ולתמוך בדרך של בעלה בעבודת השם. אך אם זה: ”וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ” אם הוא מחריש לה, לא מתיר נדריה, והיא נודרת מעצמה – היא לא תוכל להקים בית, לא תוכל להתחתן וללכת לפי דרכו של בעלה! שהרי: ”אי אפשי באשה נדרנית”
נשאלה שאלה מהעזרת נשים: ”אז זה לא טוב שלאשה תהיה דעה?”
תשובת כבוד הרב שליט”א: ”זה טוב שלאשה תהיה דעה אבל של בעלה”
השואלת הוסיפה לשאול: ”ואם אין לה בעל?”
תשובת כבוד הרב שליט”א: ”אז כן צריכה להיות לה דעה בשביל שהיא תהיה מספיק איתנה בדעותיה בכדי לזמן לה בעל שהוא ברמה רוחנית שמתאימה לה ולאחר שתתחתן היא צריכה לשנות את דעותיה לפי דעת בעלה. כך שהדעות שלה הן זמניות עד שתתחתן”
חינוך לעמידה – לא לפינוק
כבוד הרב אמר להורים היקרים להקשיב טוב!
חינוך ילדים; צריך להרגיל את הילדים שלא הכל סובב סביבם. זאת אומרת, צריך להרגיל אותם שמה שהם רוצים הם לא מקבלים כאן ועכשיו. לדוגמא, בבית בישלו ”שעועית” והילד החליט שהוא לא רוצה ”שעועית”: הוא רוצה אורז! אז צריך להגיד לילד שזה מה שאוכלים היום.
שאלה מהקהל: ”ואם הם מקיאים... הם לא אוהבים את זה..."
תשובת כבוד הרב שליט”א: אז אין בעיה, זה לא אומר שהוא חייב לאכול את הארוחה הזאת. העניין הוא שלא צריך להכין לו משהו במיוחד או לקנות בשבילו משהו אחר. אם הוא לא רוצה לאכול מה שבושל אז אפשר להביא לו לחם עם משהו... כלומר משהו זמין. לא לבשל או לקנות במיוחד בשבילו. ואם גם את הלחם הוא לא רוצה אז היום אין אוכל, תאכל מחר.
ככה מחנכים אותם לעבוד על מידת העקשנות.
יש ילדים שהם נוחים, לא מתמרדים, התכנית של ההורים מתאימה להם ולא קשה להם להקשיב להורים.
גם לילדים כאלה צריך למצוא משהו שהם לא אוהבים לעשות ולהרגיל אותם לעשות. זאת כדי להרגיל אותם לעשות דברים שהם גם לא רוצים. למה? כי בחיים יכולים לקרות להם מצבים שנם לא רוצים לעשות משהו אבל הם צריכים לעשות אז ברגע שיעבדו איתם על זה בקטנותם יוקל עליהם בהמשך החיים. ככה הם יעמדו באתגרים.
בעתיד זה גם גורם להם לבטל רצונם בפני רצון הבורא יתברך וזה יועיל להם בעבודת השם יתברך.
מה שקורה, זה שילדים רוצים עכשיו חטיף, סרט וכו... אז הם עושים הפגנה וצועקים (ואהה) וההורים מתפדחים מהסביבה, נכנעים, קונים להם והילדים מקבלים מה שרצו. הילדים יודעים את זה.
אחד מהתלמידים סיפר: ”כבוד הרב... אצל 4 מהילדים שלי היה קורה ככה, הם היו רוצים ורוצים והייתי נכנע. עד שפעם אחת אמרתי להם ”קחו מה שאתם רוצים” הם התלהבו ולקחו ולקחו... כשהוא הגיע לקופה הוא אמר לקופאית לשים את מה שהם לקחו בצד וככה הם חזרו כולם הביתה והילדים שכחו מזה. אפילו לא ביקשו את זה. ככה הוא יצא מזה בשלום...
כבוד הרב שליט”א השיב לו: ”יש לי פתרון טוב יותר – לקנות לילדים מה שהם רצו. אבל... כשמגיעים לבית הם לא מקבלים. אלא הם יקבלו רק אם יעשו ספונג’ה... ויסדרו... ואם לא... אתם תעשו הפגנה ותצרחו ('ואהה...')
–צחוק מהקהל...–
אם אני הייתי רמטכ"ל – אף חייל לא היה נהרג
כבוד הרב שליט”א נתן דוגמא על המחבלים שחטפו את השבויים. היות שלא חינכנו את המחבלים עוד מההתחלה. בהתחלה הם רצו על כל שבוי 1000 מחבלים אסורים. עכשיו – הם רוצים על כל שבוי יותר מ2000!אז כבוד הרב אמר שיש לו פתרון מאוד פשוט. נגיד הם רוצים על כל שבוי 1000 אז אין בעיה. אנחנו נחטוף 1000 עזתים ונחזיר לכם כמו שאתם חטפתם לנו.
כבוד הרב שליט”א אמר שיש לו פתרונות מאוד טובים ושאם הוא היה הרמטכ”ל אז אף חייל לא היה נהרג.
כבוד הרב אמר שיש להם מטוס (שם של מטוס כלשהו עם אותיות באנגלית ומספרים) שעולה חצי מיליארד! במקום זה הוא היה לוקח את הכסף ומלביש כל חייל לבוש טרמי, חסין אש, חסין פגיעות, לא חדיר. וחייל אחד לא היה מת אבל בשטח מפקירים אותם ורע להם וחלקם מתאבדים.
ואחד מהקהל סיפר: ”שחבר שלו התאבד בצבא” (הי"ד)
אז בנוגע לחינוך הילדים – לא צריך לעשות עניין מאוכל. צריך לחנך אותם שאוכלים בשביל לחיות, זה רק כדי לתדלק את הגוף. לא לעשות עניין מהאוכל, הטעמים וכו... צריך שיהיה מזין וזהו, שלא יגדלו מפונקים.
סיפור נוסף: צדיק אחד היו לו בנות. הוא היה לומד תורה בהתמדה בביתו, אבל במהלך היום הוא היה הולך 3 פעמים לחדר של הבנות שלו ושומע מעבר לדלת הסגורה על מה הן מדברות, אם השיח שלהן כשר וטוב. כי צריך לשמור עליהם ולהשגיח, לא להזניח ולהגיד להם ”צאו לגן שעשועים” בלי השגחה… בלי כלום.
ואנשים לא מבינים שקצת שקט עכשיו יכול לגרום לרעש גדול אחר כך.
מידת הכעס: מה שהבנת בשנה – אני הבנתי ברגע
בביתו של צדיק אחד היה אגרטל יקר. ארע שהאגרטל נפל ונשבר. הרבנית התאכזבה והצטערה... וכשהיא ראתה את בעלה שלא כואב לו ושהוא לא מצטער היא אמרה לו ”וכי קנית את זה ב-2.5 ש”ח שזה לא כואב לך?! איך אפשר?'
ענה לה הצדיק: ”אם את רוצה שאני אספר לך, חכי ל–”ייארצייט” של האגרטל... (כלומר בעוד שנה)'
לאחר שנה, הרבנית אמרה לבעלה שהגיע היום... שיגלה לה...
– כבוד הרב שליט”א הציע 1,000 ש”ח למי שידע את תשובתו של הצדיק... –
כבוד הרב המשיך את הסיפור: הצדיק אמר: 'ב"ה עברה שנה, כואב לך עכשיו מהאגרטל? מצער אותך? - כבר לא...! אני הבנתי אז שזה נשבר אבל מה אפדר לעשות. אם זה כבר נשבר אין מה להצטער.
למה אבא שלך בחר בי לחתן? כי אני הייתי עילוי. ועילוי זה אחד שיש לו תפיסה חדה ומהירה, הוא מבין מהר מה שלאחרים לוקח זמן. מה שאני הבנתי אז, לך לקח שנה.
האגרטל נשבר אבל אין מה לעשות, אין מה להצטער, זה קרה. אנחנו נצטרך לחיות עם זה אז בשביל מה להצטער.'
וכן דוד המלך ע"ה זיע"א היה לו בן שחלה (ל"ע) הוא התפלל ובכה עליו כדי שיתרפא. לבסוף, הבן נפטר ל”ע והאבא הפסיק לבכות כי הוא אמר, זהו, הוא כבר נפטר, התפללתי עד עכשיו וזהו.
["וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת הָאֱלֹהִים בְּעַד הַנָּעַר וַיָּצָם דָּוִד צוֹם וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה:... וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיָּמָת הַיָּלֶד... וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ וַיְחַלֵּף שמלתו [שִׂמְלֹתָיו] וַיָּבֹא בֵית ה' וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁאַל וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל: ... וַיֹּאמֶר בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ וְחַנַּנִי ה' וְחַי הַיָּלֶד: וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי" (שמואל-ב יב, טז-כג)
אז אל תחשבו שזה בגלל הסבלנות... למרות שיש לנו ממי לקחת סבלנות... כדוגמת מי? - יעקב אבינו. שעבד 7 שנים "בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" (בראשית כט, יח);
"בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" – 'כָּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ לָמָּה? לְפִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא רַמַּאי.
אָמַר לוֹ: אֶעֱבָדְךָ בְּרָחֵל. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: רָחֵל אַחֶרֶת מִן הַשּׁוּק? תַּלְמוּד לוֹמָר בִּתְּךָ. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: אַחֲלִיף לְלֵאָה שְׁמָהּ וְאֶקְרָא שְׁמָהּ רָחֵל? תַּלְמוּד לוֹמָר: הַקְּטַנָּה. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִיל, שֶׁהֲרֵי רִמָּהוּ (רש"י שם).
ומה בסוף? – לבן הרמאי נתן ליעקב את לאה בטענה: "וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (בראשית כט, כו) ובכמה רחל היתה קטנה יותר מלאה? - בכמה דקות! כי הן היו תאומות!
אך יעקב אבינו עבד עוד 7 שנים בשביל להתחתן גם עם רחל.
”נדרים” בגימטריה ”רוצח”
'מַעֲשֶׂה בְּרִיבָה שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת לְבֵית אָבִיהָ, וְהָיְתָה יְפַת תֹּאַר וּמְקֻשֶּׁטֶת כֶּסֶף וְזָהָב. תָּעֲתָה בַּדֶּרֶךְ וְהָלְכָה בְּלֹא יִשּׁוּב. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה לַחֲצִי הַיּוֹם צָמְאָה וְלֹא הָיוּ לָהּ מַיִם. רָאֲתָה בְּאֵר וְחֶבֶל שֶׁל דְּלִי תָּלוּי עָלֶיהָ. אָחֲזָה בַּחֶבֶל וְנִשְׁתַּלְשְׁלָה וְיָרְדָה.
לְאַחַר שֶׁשָּׁתְתָה בִּקְּשָׁה לַעֲלוֹת וְלֹא יָכְלָה. הָיְתָה בּוֹכָה וְצוֹעֶקֶת. עָבַר עָלֶיהָ בָּחוּר אֶחָד וְשָׁמַע קוֹלָהּ. עָמַד עַל הַבְּאֵר וְהֵצִיץ בָּהּ.
אָמַר לָהּ: מִי אַתְּ, מִבְּנֵי אָדָם אוֹ מִן הָרוּחוֹת?
אָמְרָה לוֹ: מִבְּנֵי אָדָם אֲנִי.
אָמַר לָהּ: מָה טִיבֵךְ? - סִפְּרָה לוֹ כָּל הַמַּעֲשֶׂה.
אָמַר לָהּ: אִם אֲנִי מַעֲלֵךְ תִּנָּשְׂאִי לִי?
אָמְרָה לוֹ: הֵן. - הֶעֱלָהּ. בִּקֵּשׁ לִזָּקֵק לָהּ מִיָּד.
אָמְרָה לוֹ: מֵאֵיזֶה עַם אַתָּה?
אָמַר לָהּ: מִיִּשְׂרָאֵל אֲנִי וּמִמָּקוֹם פְּלוֹנִי אֲנִי וְכֹהֵן.
אָמְרָה לוֹ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בְּךָ וְקִדֶּשְׁךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כִּבְהֵמָה בְּלֹא כְּתֻבָּה וּבְלֹא קִדּוּשִׁין? בוֹא אַחֲרַי אֵצֶל אָבִי וְאִמִּי שֶׁהֵם מִמִּשְׁפָּחָה פְּלוֹנִית, גְּדוֹלִים וּמְיֻחָסִים בְּיִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי מִתְאָרֶסֶת לְךָ. - נָתְנוּ אֱמוּנָתָם זֶה לָזוֹ וְזוֹ לָזֶה.
אָמְרָה: מִי מֵעִיד? - הָיְתָה חֻלְדָּה אַחַת עוֹבֶרֶת כְּנֶגְדָּם.
אָמְרָה לוֹ: חֻלְדָּה זוֹ וּבוֹר זֶה עֵדִים בַּדָּבָר.
הָלְכוּ כָּל אֶחָד לְדַרְכּוֹ. אוֹתָהּ הָרִיבָה עָמְדָה בֶּאֱמוּנָתָהּ, וְכָל מִי שֶׁהָיָה תּוֹבְעָהּ הָיְתָה מְמָאֶנֶת, וְכֵיוָן שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ הִתְחִילָה לִנְהֹג עַצְמָהּ נִכְפֵּית וּמְקָרַעַת בְּגָדֶיהָ וּבִגְדֵי כָּל מִי שֶׁהָיָה נוֹגֵעַ בָּהּ, עַד שֶׁנִּמְנְעוּ בְּנֵי אָדָם מִמֶּנָּה; וְהוּא, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְעִירוֹ, עָבַר עַל אֱמוּנָתוֹ וְנָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, וְהוֹלִיד שְׁנֵי בָּנִים.
אֶחָד נָפַל לְבוֹר וָמֵת, וְאֶחָד נְשָׁכַתּוּ חֻלְדָּה וָמֵת.
אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: מָה מַעֲשֶׂה הוּא זֶה, שֶׁבָּנֵינוּ מֵתִים בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה?
אָמַר לָהּ: כָּךְ וְכָךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה. - נִתְגָרְשָׁה מִמֶּנּוּ,
אָמְרָה לוֹ: לֵךְ אֵצֶל חֶלְקְךָ שֶׁנָּתַן לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
הָלַךְ וְשָׁאַל בְּעִירָהּ.
אָמְרוּ לוֹ: נִכְפֵּית הִיא, כָּל מִי שֶׁתּוֹבְעָהּ כָּךְ וְכָךְ עוֹשָׂה לוֹ.
הָלַךְ אֵצֶל אָבִיהָ, פֵּרַשׁ לוֹ כָּל הַמַּעֲשֶׂה
וְאָמַר לוֹ: אֲנִי מְקַבֵּל כָּל מוּם שֶׁבָּהּ. הֶעֱמִיד עָלָיו עֵדִים. בָּא אֶצְלָהּ, הִתְחִילָה לַעֲשׂוֹת כְּמִנְהָגָהּ. סִפֵּר לָהּ מַעֲשֵׂה חֻלְדָּה וּבוֹר.
אָמְרָה לוֹ: אַף אֲנִי בֶּאֱמוּנָתִי עָמַדְתִּי. מִיָּד נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּהּ וְנִשֵּׂאת לוֹ, וְזָכוּ לְבָנִים וְלִנְכָסִים הַרְבֵּה
וְעָלֶיהָ אָמַר הַכָּתוּב: "עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ" (תהילים קא, ו).
[רש"י בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ח, עמוד א, דיבור המתחיל "מחולדה ובור"]
מפה רואים כמה חמור נדר! 'נדרים בגימטריה רצח!' (בעל הטורים פרשת מטות) ובניו של אותו האיש מתו בגלל שלא עמד בנדרו! כמה חשוב להיות בעלי אמנה. לעמוד בדיבור.
(לצפיה בסרטון: נדרים בגימטריא רוצח)
סעודה שלישית: נכנסו צמד-צמד לעבירה – ותיקנו בצמד-צמד לקדושה
ב"ה זכינו שגם השבת הרה"ג הרב עמנואל טולדנו שליט"א ישב בסעודה שלישית והסביר: זה שהיו שני מלחמות עם המדיינים; [א] מלחמה פיזית להרוג כל זכר וכו' [ב] ומלחמה רוחנית נגד היצר,
והביא את דברי המדרש על הפסוק "שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם" (שיר השירים ו, ו) והסביר שהיתה סכנה ללוחמים שהרי חזרו לאותם נשים שהחטיאו אותם בערווה, הלוחמים הם כמו השיניים מחתכים ומשברים, הם היו צנועים וצדיקים כמו הָרְחֵלִים שיש להם זנב המכסה את הערוה ולא כמו העיזים שערוותן מגולה.
ועוד שהיו מתואמים ביניהם היו נכנסים צמד-צמד; אחד היה מפחם את פני האשה כדי שתתגנה והשני מוריד מעליה את תכשיטיה.
והרב אמנון יצחק שליט"א הוסיף שזה היה תיקונם של עם ישראל שהיו נכנסים צמד צמד לעבור עבירה (רח"ל) שנאמר "וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר" (במדבר כה, ג)
ובכך נשתבחו עם ישראל בקדושתם ובתשובתן!
יהי רצון שלא תצא תקלה תחת ידינו, אמן!
[לתרומה ישירה לסעודה שלישית לחץ כאן]
ישר כח לצוות המסקרים הי"ו
להתראות בעזהשי"ת בסיקור הבעל"ט.


